חלב ודם ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
This is the aspect of "Ma'alin baKodesh v'lo moridin." Tashmishay kedushah = a hint to Olam Haba, which will be entirely holy, entirely good. Regarding them it is said: "We ascend in holiness and do not descend" — for there, the ascents are without descents. 6
אות א על פי המאמר המתחיל ויהי הם מריקים שקיהם וכו' בספר הואשון (סימן י"ז) עיין שם כל המאמר היטב:
Based on the discourse "Tik'u BaChodesh Shofar," beginning from emunah, in Likutay Tinyana, Siman 5; see there the entire discourse well. And it emerges from there: that through the gairim [converts] who introduce ga'avah [pride], through this comes the desire of ni'uf — the aspect of "his flesh has become sealed" (Vayikra 15:3). And the maginai eretz [shields of the earth] elevate and rectify this, and make from it the aspect of a chosam dikdushah [seal of holiness] — the aspect of Mochin, tefillin. For the sustenance of the brain is from the richness of the body that ascends to the brain, etc. And when the brain is rectified in the aspect of tefillin, then it is the aspect of a dream through a malach [angel], which is the aspect of adam. And the opposite is the aspect of a dream through a shaid [demon], which is the aspect of bahaimah [animal]. But the foods have a share in the dream; therefore one must strengthen the angel, etc. And sometimes this impurity comes from the flaw of mishpat [justice/judgment]. And the flaw of mishpat is through elevating the drop of Aisav and Yishmael. And through this comes the flaw of mishpat, and then loves fall, etc. And for this one needs the binding of the merkavah [chariot], etc.; see there.
והכלל בקיצור הצריך לענין זה הוא. כי ביקון השכל הוא על ידי ביקון המזבח שהוא בחינת אכילה בקדושה וכו' וגרים נעשין על ידי צדקה לנפשות רבות והעיקר על ידי צדקה להצדיקים האמתיים שהם כלולים מנפשות רבות וכו' כי על ידי הצדקה נעשה בחינת אויר הנח והזך. כי על ידי הצדקה קונה לו נפשות ורעים ואוהבים ועל ידי האהבה שהוא בחינת אתדבקות רוחא ברוחא רוח האוהב ברוח הנאהב על ידי זה נעשה בחינת אויר הנח והזך וכו'. ועל ידי זה נשמע למרחוק את הדיבורים הקדושים של הצדיקים אמתיים וכו' וכו'. עד ששומעין רחוקים ובאים ומתגיירים וכו'. כי יש טוב הכבוש בין האומות דהיינו בחינת חלקי נשמות ישראל. כי כל הטוב הוא רק בחינת נשמת ישראל וכו'. וזה הטוב הכבוש אצלם הם מתגברין עליו כל כל עד ששוכח את מעלתו. ועל ידי הצדקה שעל ידי זה נעשה אויר הנח והזך על יד זה שומע ורואה הטוב הכבוש הנ"ל את דברי הצדיקים וכו'. ואזי הוא נזכר את מעלתו איך שסא ממקום גבוה ועליון מאד. כי הוא בחינת חלקי נשמות ישראל שבשבלם נברא כל העולם. כי ישראל עלו במחשבה תחלה כמו שכתוב בראשית ברא בשביל ישראל שנקראו ראשית וכו' ובנם נמלך ה' יתברך בשעת בריאת העולם וכו'. ואזי מתחיל זה הטוב להצטער ולרחם על עצמו על אשר נפל ממקום גבוה כזה ועתה הוא כבוש בידם וכו'. ורוצה להמשיך עצמו ולחזור למקומו וכו' ועל ידי שה נעשין בעלי תשובה וגרים ועל ידי זה נשלם המזבח וכו'. ולפעמים כשהרע רואה שהטוב משתוקק וממשיך עצמו ורוצה לחזור בתשובה אזי הם מתגברים על הטוב ומביאים אותו לתוך העלמה יתירה דהיינו שמביאים אותו לתוך פנימיות מחשבתם וכו'. וכו'. ואזי יוצא זה הטוב בזרע הילודים וכו'.בחינת ה' יספר בכתב עמים זה יולד שם וכו' (עיין שם כל זה היטב) :
And this is the aspect of the prohibition of chailev that is forbidden to a commoner [hedyot], and to the Most High it ascends in the sacrifices. For the essential korban is the chailev. For this depends on that. For "all fat belongs to Hashem" (Vayikra 3:16). For chailev is the aspect of ga'avah [pride], as it is written: "Their fat has enclosed them; their mouth speaks with ga'avah [pride]" (Tehillim 17:10). For chailev is richness/fatness [shamanunis], which comes through ga'avah. For through ga'avah comes the desire of ni'uf — that is, the chailev and richness of the body becomes excessive (as is understood from the above-mentioned discourse). For the above-mentioned maginim [shields] elevate this richness of ni'uf that comes through ga'avah.
וזה בחינת איסור חלב שאסור באכילה, ובקרבנות עולה החלב דייקה לריכ ניחוח. כי עיקר הקרבן הוא החלב העולה לגבוה כי חלב הוא לשון מיטב. וכמו שכתוב כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא וכו' ואכלו את כחלב הארץ. כי החלב יונק מבחינת הטוב הנ"ל כי עיקר החלב הוא שעל הכסלים והכליות. והחליות הם כלי ההולדה ושם מקום העצה. כי כליות יועצות (כמו שאמרו רבותינו ז"ל ברכות ס"א). כי ימחשבה שבמוח נמשכת עד הכליות ושם נתהוין העצות וכו'(ועיין במקןם אחר מזה). ועיקר הטוב היא בפנימיות המחשבה ונמשך עד מקום העצה בחינת כליות יועצות. כי ישראל עלו במחשבה תחלה ובהם נמלך ונתייעץ בבריאת עולמו. היינו כי בתחילה עלו במחשבה ואחר כך נמשכו לבחינת מקום העצה כביכול ואז נמלך ונתייעץ בהם. נמצא שעיקר הטוב שהיא בחינת נשמת ישראל נמשך במקום העצה שהוא בחינת כליות יועצות שהם כלי ההולדה. ועל כן לפעמים כשהטוב נכבש ביניהם מאדואין מניחים אותו לצאת אזי הטוב יוצא בזרע הילודים. כי כשנמשך הטוב בבחינת ההולדה שהוא בבחינת כליות יועצות שהם כלי ההולדה אזי אין הרע יכול להתגבר עליו. כי שם בבחינת מקום העצה שהם כלי ההולדה שם הוא בחינת שורש הטוב שעלה במחשבה תחילה ובו נמלך ונתייעץ וכו' בחינת עצה וכו' כנ"ל. נמצא שעיקר בחינת הטוב הוא בבחינת כליות יועצות שהם כלי ההולדה ושם עיקר החלב החופה על החליות היועצות. ועל כן חלב לשון מיטב כנ"ל. כי הוא יונק מבחינת הטוב הנ"ל שעובר ונולך דרך כלי ההולדה שהם כליות יועצות כנ"לועל כן עיקר הקרבן הוא החלב כי עיקר הקרבן הוא להוציא ולהעלות הטוב הכבוש בין האומות והסטרא אחרא להוציאו ולהעלותו לשרשו כי הקרבן בא על ידי חטא. ועל ידי החטא נתערב ורב ורע ונפל הטוב בגלות בין האומות והסטרא אחרא כפי בחינת החטא חס ושלום. ועל זה מביא קרבן כדי לברר ולהעלות הטוב הכבוש ולהעלותו לשורשו. כי הקרבן הוא בבחינת הון יוסיף רעים רבים הנ"ל שהוא בחינת צדקה כי הקרבן הוא מה שמנדר ונותן לקרבן מיגיע כפו שהוא בחינת צדקה. וגם מכל הקרבנות היה מגיע כלק להכהן כי אפילו מעולות היה מקבל הכהן העורות. והכהן איש חסד הוא איש שלום. כמו שכתוב הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כנהונת עולם. לוהוא בחינת הצדיק והרב שבדור, כמו שכתוב כי שפתי כנן ישמרו דעת ודרשו רבותינו ז"ל (מסכת קדושים י"ז) אם הרב דומה וכו'. נמצא שעל ידדי שהאדם מנדר ונותן לקרבן שזה הוא בחינת צדקה על ידי זה נעשה בחינת אויר הנח והזך (כצבןאר בצאצר הנ"ל). כי הקרבנות עושין שלום שהוא בחינת הון יוסיף רעים רבים שעל ידי זה נעשה אויר הנח והזך כנ"ל. ועל כן עיקר כל הקרבנות הם רק בארץ ישראל וירושלים ובית המקדש כי ארץ ישראל הוא בחינת אוירא דכיא בחינת אויר הנח ונזך כי אוירא דארץ ישראל מחכים ושלום ואהבה הוא על ידי שלימות הדעת (כמו שאמר רבינו ז"ל כמה פעמים) וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו' כי מלאה הארץ דעה וכו'. ועל כן אוירא דארץ ישראל שהוא מחכים עלידי זה שם עיקר האהבהוהשלום שתלוי בדעת וחכמה כנ"ל. וזה בחינת ונתתי שלום בארץ כי עיקר השלום הוא בארץ ישראל כנ"ל. ועל ידי השלום והאהבה שהוא בארץ ישראל דייקא על ידי זה האויר הוא שם נח וזך בחינת אוירא דכיא. וירושלים נבחר מכל ארץ ישראל כי עיקר שם ירושלים על שם השלום כי על שם זה נקרא ירושלים על שם יראה שלם כמו שאמרו רבותינו ז"ל. כי מתחילה היתה נקראת שלם כמו שכבוב ומלכי צדק מלך שלם וכו'. וכן הבית המיקדש נקרא סוכת שלום, ועל כן דרך שם עולין כל התפילות למכון שבתם השמימה. כי שם אוירא דכיא אויר הנח והזך שעל לדל זה אולה התפלה למקומה ואין מי שיבלבל אותה:
It follows that the richness and chailev is the aspect of ga'avah, which is the aspect of excess/increase. And since the root of the chailev is from the aspect of ga'avah, therefore it is forbidden to us for eating. For the prohibition of ga'avah is because it is from the falling of His his'paarus [glory/splendor], which is the garment of Hashem, blessed is He, as it is written: "Hashem has reigned; He has donned ga'avah [pride]" (Tehillim 93:1). For ga'avah is fitting only for Him alone, blessed is He. For "sovereignty belongs to Hashem" (Tehillim 22:29), and it is forbidden for us to take for ourselves anything at all from ga'avah, for it comes from the falling of His garment, blessed is He. Rather, one must elevate all ga'avah to its root — that is, to the brain, which is the root of ga'avah. As is known, the root of ga'avah is the aspect of Mochin, as is brought.
וזה בחינת הקרבנות שהיו קרבים בבית המקדש שעומד בירושלם וארץ ישראל שהם בחינת שלום שהוא בחינת אויר הנח והזך כנ"ל. ועל ידי הקרבנות שהם בחינת צדקה כנ"ל על ידי זה נזדכך העויר ביותר כנ"ל. ואזי נעשה ביותר בחינת אויר הנח והזך ואז יוכל הטוב הכבוש שנכבש בין האומות והסטרא אחרא על ידי חטאיו, ועכשיו על ידי שנזדכך האויר ביותר על ידי הקרבן יוכל הטוב הכבוש הנ"ל לשמוע את דיבורים הקדושים שך ישראל. ואז התעורר וזוכר את מעלתו ומתחיל לרחם על עצמו וחוזר לשרשו כנ"ל:
And this is the aspect of the prohibition of chailev, which is from the root of ga'avah. For "all fat belongs to Hashem" — for one must elevate the chailev, which is the aspect of ga'avah, to Hashem alone, through the korban that ascends to the Most High. This is the aspect of elevating the ga'avah to its root — to Him, blessed is He. But for us it is forbidden, for it is forbidden for us to take for ourselves anything at all from ga'avah, so that we should not flaw His garment, blessed is He, as it were — which is the aspect of "Hashem has reigned; He has donned ga'avah," as mentioned above.
This is the aspect of "Tashmishay mitzvah nizrakin, tashmishay kedushah nignazin." Tashmishay mitzvah = the aspect of Malchus: "Kol mitzvosecha tzedek" — "All Your mitzvos are righteousness," and "Tzedek Malchusa Kadisha" — "Righteousness is the holy Malchus." In this aspect there are ascents and descents: sometimes Malchus is diminished and contracted, descending to the lowest levels — even to the dwelling of the k'lipos — in the secret of "uMalchuso bakol mashalah" — "His sovereignty rules over all." This itself = the aspect of "Ayeh" that sustains these places — in the secret of "Ani Rishon va'Ani Acharon" — "I am the first and I am the last." Malchus at the beginning, Malchus at the end — meaning Malchus is rooted in Keser (= "Ayeh"): "Sof ma'aseh b'machshavah t'chilah" — "The end of action was in the first thought." When Malchus is in complete concealment and constriction, clothed in such places to sustain them — then precisely it is in the aspect of "Ayeh." For then the Mochin that came to it as an addition are withdrawn, and it has only its essential vitality in the secret of a n'kudah [point]. The root of this point's vitality = "Ayeh" — for there is its root: "Sof ma'aseh b'machshavah t'chilah." 7
אות ב וזה בחינת כהנים בעבודתן וישראל במעמדן. כי בשעהשהיו הכהנים עוסקים בעבודה שעל ידי זה נזדכך ונתברר האויר כנ"ל. כי העשן של המזבח היה עולה ומגרש כל האוירים רעים בחינת רוח רעה, והיה מזכך האויר בבחינת אויר הנח והזח כנ"ל. ואז היו ישראל עומדים במעמדן והיו מדברים דיבורים קדושים בחינת דיבור הישראילי הנאמר במאמר הנ"ל. כדי שזהו הדיבור יהיה הולד ונשמע להטוב הכבוש כדי שיזכור את מעלתו וישוב לשורשו כנ"ל. ועל כן היו ישראל במעמדן עוסקים בפרשת בראשית ובפרשת האזינו כי על ידי זה היו מזכירין את הטוב הכבוש את מעלתו הגדולה שבסשבילו נברא כל העולם.שזהו בחינת בראשיתברא וכו' שכל הבריאה שבששת ימי המעשה הכל היה בשביל ישראל שעלו במחשבה תחילה שהם נקראים ראשית כנ"ל. וזה בחינת שירת האזינו כי עיקר שירת האזינו אמר משה רבינו בשביל זה הטוב הכבוש בין האומות והסטרא אחרא, והזכירו במקום שהוא שם שישוב למעלתו ושרשו. כי משה צפה עד בוף כל הדורות שאז יהיה נכבש ונסתר הטוב בהסתרה והעלמה יתירה מאד כמו עכשיו בעיקבות משיחא כמו שכבוב שם (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו'. ואז בא הטוב בהעלמה והסתרה יתירה מאד מאד בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה עד שנדמה כמעט חס וחלילה ושלום כאילו אפס תקרה חס ושלום לעורר הטוב הזה.אבל משה רבינו צפה על כל זה ואמר השירה הזאת כדי שעל ידי השירה הזאת יתעורר הטוב ממקום שהוא שם אפילו בסוף הדורות הללו כדי שיזכור מעלתו וישוב בתשובה ריחזור לשורשו. כמו שכתוב שם וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו וזה שכתוב שם (דברים ל"ב) בשירת האזינו ימצאהו בארץ מדבר ובתהו יליל ישימון וכו'. היינו בחינת הטוב שהוא חלק נשמות ישראל הנמצא בארץ מדסר ובצהו וכו'. דהיינו שהוא כבוש במדבר ובתהו בין העכו"ם והסטרא אחרא מסבבת אותו ובונה עליו ומקיף אותו בכמה מחיצות של ברזל אבל ה' יתברך רושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח ועושה תחבולות לעורר את הטוב ההוא כנ"ל. וזהו יצרנהו כאישון עינו כנשר יעיר קנו וכו'. דהיינו שה' יתברך ברחמיו נוצר ושומר את הטוכב ההוא וכו'. ועוזה תחבולות לעוררו ולהזכירו שישוב לשורשו. ועל כן הבחיל משה השירה האזינו השמים ואדרבה ותשמע הארץ אמרי פי. דהיינו שמשה רבינו צוה וגזר שהשמים והארץ יאזינו וישמעו היטב דבריו הקדושים. שהיינו שהאויר יזדכך בבחינת האויר הנח והשך כדי שיהיו דבריו הקדושים נשמעים היטב ולא יהיה כח להרוח רעה רוח סערה לבלבל וערבב האויר. רק הכל יהיו נחים ויאזינו וישמעו דבריו היטב כדי שישמע הטוב הכבוש את דבריו הקדושים כדי שיזכור את מעלתו הגדולה וישוב לשורשו ממקום שהוא שם אפילו בסוף הדורות הללו. אפילו מתוך העלמה והסתרה יתירה מאוד מאוד כמו עחשיו בבחינת וענתה השירה הזאת וכו'. נמצא ששירת האזינו הוא בחינת הנ"ל לעורר הטוב הכבוש. ושהו בחינת בראשית וכו' כנ"ל. ועל כן היו אנשי המעמד עוסקין בפרשת בראשית ובפרשת האזינו בשעת הקרבת הקרבנות כדי לעורר על ידי זה את הטוב הכבוש שיחזור לשורשו. כי על ידי הקרבן נזדגכך האויר כנ"ל ואז כשמדברין דיבור הישראלי שהוא בחינת הדיבורים הקדושים של אנישי המעמד כנ"ל על ידי זה היה נשמע הדיבור הקדוש הזה להטוב הכבוש. ועל ידי זה היה נזכר את מעלתו והיה חוזר לשרשו שזהובחינת גרים שהם שלימות המזבח כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת הקרבנות שהם עיקר שלימות המזבח כי על ידי הקרבנו חוזר הטוב למעלתו וכו' כנ"ל:
And therefore the chailev is the aspect of a garment [levush]. As our Sages of blessed memory expounded: What is chailev? Whatever is sosav [sitting/layered], a membrane that can be peeled off. And Rashi explained: it is spread out like a garment [simlah]. For its root is from the falling of ga'avah, which is the aspect of the falling of His garment, blessed is He, as mentioned above.
Thus what Rabbainu wrote in the above ma'amar of Rabbi Yochanan — that when the tzadik nullifies himself from his divaikus he is in the aspect of siharah — is itself the aspect of y'ridah tachlis ha'aliyah. Siharah = Malchus. All the ascents and descents are in the aspect of Malchus: Malchus ascends and descends to those levels to subdue them, then ascends from there. This itself = "Ayeh" sustaining those places (= the root of the n'kudah of Malchus) → y'ridah tachlis ha'aliyah. 8
אות ג ועל כן עיקר מה שהיר מקריבין לבוה הוא החלב שהוא לשון מיטב בחינת הטוב הכבוש הנ"ל. כי הוא יונק מן הטוב שהוא בבחינת חליות יועצות. כי בו נמלך והתייעץ וחי' כנ"ל. ועל כן היו מקריבין מן הקרבן את החלב דיידקא. כדי להעלות הטוב הכבוש שהוא בחינת חלב, לגבוה לה' יתברך בחינת אשה ראיח ניחוח לה' כדי שישוב למעלתו ושורשו. שזהו עיקר בחינת הקרבן כנ"ל:
And therefore the essential chailev is upon the kidneys [kla'yos], which is the place of aitzah [counsel]. For kla'yos yo'atzos [the kidneys give counsel] (Berachos 61a). For the beginning of the rectification is through the aitzos [counsels], through which emunah grows — through which gairim come, and from them comes the ga'avah, which is the aspect of chailev, as mentioned above.
Therefore tashmishay mitzvah — when they have departed from their mitzvah — are nizrakin [discarded]: for in this aspect there is sometimes a departure/withdrawal of kedushah during the descent. But tashmishay kedushah are nignazin [stored away]: they are in the aspect of Olam Haba, entirely holy — there will be no descent at all — therefore it is forbidden to discard them. They are only stored away. G'nizah = burial and concealment. (And indeed the halacha is to bury them — that is their g'nizah.) They must be stored in the Ohr HaGanuz [hidden light] = the light of Ein Sof Baruch Hu, where the secret of burial of Talmidai Chachamim lies — their kedushah is included in the upper kedushah, ascending ever higher. This itself = "Ma'alin baKodesh v'lo moridin" — these ascents are without descent, for in the future there will be no descent for the sake of ascent; it will be entirely holy. 9
אות ד ועל כן להדיוט אסור החלב באכילה כי הטוב הכבוש שם בבחינת חלב עי עפשר לבררו על ידי אכילה כי הוא בבחינתצ הטוב הכבוש בהסטרא אחרא מאד. בבחינת המ שהאמר שם במאמר הנ"ל שלפעמיםהם מתגברים על הטוב מאד עד שאי אפשר בשום אופן להוצאו ואז יוצא הטוב בזר הילודים וכו'. וזה בחינת החלב שיונק מהטוב הזה שיוצא בזרע הילודים שעובר והולך דרך הכליות יועצות שהם כלי ההולדה. והחלב הוא תוקף שמנונית הגוף שמתגבר על הטוב בבחינת כי כסה פניו בחלבו. פנים הוא השכל שהוא הטוב כנ"ל בחינת חכמת אדם תאיר פניו. והשכל הוא הטוב בחינת ישראל עלה במחשבה שהוא בחינת השכל בחינת גם בלא דעת נפש לא טוב. והחלב מכסה על זה הטוב בבחינת כי כסה פניו בחלבו. וז כשמתגברים באוות הגוף שהם בחינת שמנונית חלב הגוף על מטוב. אזי חס ושלום אין הטוב שומע כלל את ההתעוררות שישוב למעלתו בבחינת זה דרכם כסל למו. ואמרו רבותינו ז"ל חלב יש להם על כסלינם שמכסה עליהם שעל ידי זה אין שומעים כלל דברי מוסר. ואינם מסתכלים על תכליתם מה ינא בסופם. ושמא תאמר שכחה יש להם תאמר להם ואחרינם בפינם ירצו סלה וכו'. דהיינו שמזכירין בפינם את סופם ואף על פי כן אינם מתגברים לשוב לשרשם וכל זה מחמת החלב שיש להם על כסלינם שמכסה עליהם. נמצא שהחלב חופה על הטוב ויונק ממנו ועל כן החלב נוא אסור באכילה לישראל. כי אי אפשר לנו לבררו בשום אופן על ידי האכילה כי הטוב כבוש ומהודק שם מאד מאד שאי אפשר לו לצאת כנ"ל. רק על ידי אש שעל המזבח על ידי זה יכולין לברר ולהוציא גם הטוב ההוא שבחלב. ועל כן בקרבנות עיקר הקרבן הוא החלב דייקא כמו שכתוב כל חלב לה'. כי זה עקר הקרבן לברר ולהעלות הטוב הכבוש מאד. שזהו בחינת חלב שיונן מן הטוב הכבוש מאד ועל ידי אש שעל המזבח נכל ה הרע ונתברר הטוב. כי מהאש יצאו והאש תאכלם ונאכל הרע ואז עולה הטוב לשרשו ונשלם פדם המזבח כנ"ל:
And this is the aspect of the prohibition of dam [blood]. And this is the aspect of melichah [salting].
Translation not yet available
אות ה וזה בחינת תענית שלפעמים האדם צריך לתענית בשביל תשובהעל חטויו, כי לפעמים הטוב כבוש מאד מאד על ידי החטאים. עד שאי אפשר לבררו ולהעלותו ואז אי אפשר לאכול בקדושה. כי עיקר אכילה בקדושה הוא על ידי ביקון המזבח שהוא על ידי שמעלין הטוב הכבוש לשרשו כנ"ל ואז יכולים לאכול בקדושה. כי עיקר אכילה בקדושה הוא לברר ניצוצות הקדושים שיש בהדבר שאוכל, והניצוצות הקדושים הם בחינת ניצוצי חןקי הטוב מנשמות ישרעל שהכל נברא בשבילם. ועל כן כשזוכה להזכיר את הטוב את מלתו עד שיהיו נעשים בעלי בשובה וגרים אז מתעוררים גם ניצוצי חלק הטוב שבהדבר שאוכל. ואז יכול לאכול בקדושה דהיינו לברר ולהעלות ניצוצות שיש בהדבר שאוכל כנ"ל. ועל כן לפעמים כשהטוב כבוש מאד חס ושלום עד שאי אפשר להעלותו אז צריכין לתענית. כי אז אי אפשר לאכל בקדושה וצריכין לבענית. ועל ידי הבענית נתמעט חלבו שהיה מכסה על הטוב כנ"ל. ועל כן התענית במקום קרבן כמובא. ועל כן על ידי התענית מכניע החלב המכסה על הטוב ואז יכול הטוב לזכור את מעלתו ולשוב לשורשו כנ"ל ועל כן איתא בספרים שמי שעוסק בתורה אין צריך להתענות כי התורה נקראת אש. כמו שכתוב הלא כה דברי כאש. ועל ידי אש של התורה הוא יכול להכניע ולשרוף את החלב המכסה על הטוב. עד שישמע הטוב את דיבורים הקדושים של התורה וישוב למעלתו ולשרשו. כי העוסק בתורה כאלו הקריב כל הקרבנות כולם. כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק זאת התורה לעולה למנחה לחטאת וכו' ועל ידי הקרבנות נשרף החלב ועולה הטוב לשורשו כנ"ל:
Likutay Halachos — Hilchos Bais HaK'nessesHalacha 3 [Was not written in its time and was forgotten.]
Based on LM II:78 — "Va'Eschanan"Continuous text (no section divisions) 1
אות ו ועל כן ביום שנבנה בית המקדש נאמר שיר השירים אשר לשלמה למלד שהשלום ףלו. כי עיקר בנין בית המיקדש הוא בשביל השלום דהיינו שיהיה נעשה בחינת אויר הנח והזך שזה נעשה על ידי השלום והעהבה שהוא בחינת אתדבקות רוחא ברוחא כנ"ל. שעל ידי זה שומע הטוב וזוכר את מעלתו. ונעשין גרים שהם שלימות המזבח שזהו בחינת כל הקרבנות כנ"ל שהיו בבית המקדש. וזהו ישקני מנשיקות פיהו וכו'(ש"ה א') נשיקין זה בחינת אתדבקות רוחא ברוכא כידוע היינו בחינת שלום ואהבה בחינת אויר הנח והזך כנ"ל. וזהו לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. ופרש רש"י בא יברו ונתגייר בא רחב ונתגיירה וכו'. כי על ידי השלום בחינת נשיקין בחינת אבדבקות רוחא ברוחא שהוא בחינת אויר הנח והזך. על ידי זה נעשין גרים כנ"ל:
Chailev VaDam 2 is a brief three-section halachah based on Likutay Moharan II:5 ("Tik'u BaChodesh Shofar," beginning from emunah). It provides a second explanation for the prohibition of chailev through the concept of ga'avah (pride).
The matter of the kedushah of the Bais HaK'nesses and other tashmishay kedushah — all these things of kedushah depend on the mind of man: when one designates an object for use in kedushah and uses it for a holy purpose, it becomes sanctified. As written in the Shulchan Aruch: "azminyeh v'lo tzar beh" [designated it but did not use it], or "tzar beh v'lo azminyeh" [used it but did not designate it] — kedushah does not take effect. Only "azminyeh v'tzar beh" [designated it and used it] — then kedushah takes effect and it is forbidden to remove it to secular use. Thus the kedushah of tashmishay kedushah takes effect through the person. Likewise the kedushah of the Bais HaK'nesses depends entirely on the Shiv'ah Tuvay Ha'Eer [seven city leaders], as explained in the Shulchan Aruch. 2
אות ז וזה בחינת השתטחות על קבסרי הצדיקים האמתיים שהוא דבר גדול מאד כי זוכין לבשובה על ידי זה. כי כשמשתטח על קבר הצדיק האמת זה בחינת אתדבקות רוחא ברוחא (כמובא בכתבי הארי ז"ל) , שזה עיקר כוונות ההשתטחות על קברי צדיקים לאדבקא רוחא ברוח הצדיק ועל ידי זה נעשה בחינת אויר הנח והזך כנ"ל. כי מקום הקבר של הצדיק האמת הוא בחינת ארץ ישראל בבחינת צדיקים ירשו ארץ שהצדיקים זוכין לירש ארץ ישראל במקום קבורתם. וכמו שמספרין העולם בשם הבעל שם טוב ז"ל שאמר שפעל אצל ה' יתברך שמקום קבורתו יהיה בחינת ארץ ישראל. וארץ ישראל הוא בחינת אויר הנח והזך כנ"ל. ועל כן מסוגל שם מאד במקום קבר הצדיק המאת לעורר לבו להזכיר את עצמו היטב היטב מה הוא עושה בעולם הזה ולהזכיר את הטוב הכבוש אצלו בגלות גדול שיזכור את מעלתו היכן הוא בעולם כי הוא מזרע ישראל שבשביםן נבראו כל העולמות כולם וכו' וכו' ועכשיו הוא נפל למקום שנפל. ולפעמים יכול להיות שהאדם לא ישמע כל זה. ולפעמים אפילו כשידבר לעצמו דבורים כאלו. אף על פי כן יכול להיות שלא ישמע חס ושלום מחמת שהטוב כבוש בגלות גדול מאד. אבל כשזוכה לבא על קברי הצדיקי אמת ששם הוא בחינת אויר הנח והזך. ואין שם שום רוח רעה שיפריד בין הדיבורים הקדושים ובין הטוב הכבוש ואז זוכה לשמוע את דיבורים הקדושים של הצדיקי אמת שהיו מדברים ועוסקים תמיד להזכיר את הטוב הכבוש ולהכזירו בתשובה. ועכשיו יכול הטוב לשמוע היטב את דיבוריהם הקדושים ואזי זוכר את מעלתו ויכול לזכות לתשובה ולחזור לשורשו: וזה בחינת (תהלים ט"ז) אמות לה' אתה טובתי בל עליך. היינו לפעמים עף על פי שאתה אומר לה' אד' אתה. ואתה רוצה לחזור אליו יתברך ועף על פי כן טובתי בל עליך דהיינו שאף על פי כן הטוב שבי עדיין אינו חוזר ושב אליך. מחמת שנתהדק ונתקשר בגלות גדול מאד רחמנה ליצלן. התיקון לזה לקדושים אשר בארץ המה. היינו על ידי כח הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה. כשזוכין לבא על מקום קבורתם הקדוש, על ידי זה נתעורר הטוב וחוזר לשורשו בתשובה שלימה כנ"ל. אמן ואמן:
Intro: Summary of LM II:5 — gairim introduce ga'avah → desire of ni'uf = "his flesh has become sealed" (Vayikra 15:3). Maginai eretz (shields of the earth) elevate this → chosam dikdushah = Mochin, tefillin. Brain sustained by richness of body. Rectified brain = dream through malach (adam); flawed = dream through shaid (bahaimah). Foods have a share in the dream. Sometimes impurity from flaw of mishpat = elevating the drop of Aisav and Yishmael → loves fall → need binding of merkavah. Section 1: Chailev forbidden to hedyot (commoner), ascends to Most High in korbanos. Chailev = ga'avah: "Their fat has enclosed them; their mouth speaks with pride" (Tehillim 17:10). Richness/shamanunis = comes through ga'avah → desire of ni'uf. Maginim elevate. Prohibition of ga'avah: it comes from the falling of His his'paarus (glory) = His garment: "Hashem has reigned; He has donned ga'avah" (Tehillim 93:1). Ga'avah fitting only for Him. Must elevate all ga'avah to its root = the brain = Mochin. "All fat belongs to Hashem" = elevate chailev/ga'avah to Him through korban. Section 2: Chailev = aspect of levush (garment). Sages: chailev = membrane that can be peeled off. Rashi: spread out like a simlah (garment). Root = falling of ga'avah = falling of His garment. Section 3: Essential chailev on the kla'yos = place of aitzah. Kla'yos yo'atzos (Berachos 61a). Rectification begins through aitzos → emunah grows → gairim come → ga'avah = chailev. Then begins the prohibition of dam and melichah (salting), but: [was not written in its time and was forgotten].
Loading comments…