שחיטה ב
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ענין שחיטה ובדיקת הסכין:
Likutay Halachos – Yoreh De'ah – Shechitah 2
כע םגענצ הסכין הוא סארא דמותא כמובא וישראל הם עם קדוש ואסורים לאכול נבילה דהיינו שמתה מעצמה ע"י מלאך המות ושליט עליו סטרא דמותא שזה צחי' פגם הברית, וזה שכתוב לא לאכלו כל נבילה וכו' כי עם קדוש אתה. כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ויקרא רבה פ' כ"ד). היינו מחמת שישראל הם עם קדוש בחי' שומרי הברית שזה עיקר קדושת ישראל ע"כ אורים לאכול נבילה שהוא בחי' סטרא דמותא פגם הברית היפך שמירת הברית שמשם החיים (כמובא כבר כ"פ). וכן כשיש פגימה בסכין אזי הפגימה עוקרת הסימנים ואין הבהמה מתה ע"י השחיטה כ"א על ידי עיקור סימנים ע"י הפגימה שהיא סטרא דמותא, ואזי נעשית נבילה ג"כ ואסורה לישראל עם קדוש כנ"ל. כי הבהמה נכשרת לאכילה דווקא ע"י השחיטה בסכין כשר שעל ידי זה נכנע רוח הבהמיות של הבהמה ומעלה הנפש שבחי למדבר. כי הסכין של שחיטה הוא בחי' חרב לה' מלאה דם כ"ש רבינו נ"י (בסי' ל"ז). והוא בחי' שלימות לשון הקודש שהוא בחי' חוה אשה שהוא בחי' החרב הנ"ל דאכלי כולא ושצי כולא שמכלת ומבערת הרע של כל הע' לשונות בחי' פגם הברית רוח הבהמיות. וישראל הדבקים בה לקבלים חיים ממנה כ"ש ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים, שזה בחי' שחיטה כדי להכניע ולשבר הח הבהמיות, הרע של שבעים אומות סטרא דמותא פגם הברית, ולתקן ולהחיות הנפש שבחי, דהיינו להעלותו צ מחי למדבר שזה עיקר חיותו של הנפש שיש שם, שכמעלין אותו לשרשו לבחי' מדבר. כי חרב לה' מלאה דם הנ"ל הוא בחי' שלימות לה"ק שמכניע הרע הכולל של שבעים אומות דהיינו התאוה הכלליות. בבחי' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים. רוממות אל זה בחי' שלימות לה"ק שהוא בחי' תפלה ובחי' שלימות לה"ק שהוא בחי' פי שנים בחי' שנים מקרא. כמובא במאמר המדבר משלימות לה"ק שמתיןל תפלה לחבקטק (בסי' י"ט). וזהו לעשות נקמה בגוים שעל ידו מכניעין הרע של ע' אומות כנ"ל. ועל כן צריך לבער מהסכין הנ"ל שהוא בחי' חרב לה' הנ"ל כל הפגימות שהם סטרא דמותא פגם הברית שע"י נפגם הסכין חרב לה' הנ"ל. כי זה תלוי בזה, שלימות לה"ק ושמירת הברית. ועל ידי פגם הברית נפגם הדיבור של לה"ק שזה בחי' פגימת הסכין כנ"ל:
And all of this is accomplished through the aspect of tikkun ha'bris, as mentioned above, through which the shechitah and the covering are accomplished, as mentioned above. And therefore, when there is no [valid] shechitah, there is no covering (Yoreh De'ah, ibid., Siman 17 [i.e. 28:17]). That is, when it became a nevailah in his hands, the blood does not require covering. For when they did not rectify the main thing through the shechitah, which is the essential rectification, then it is impossible to further rectify the remaining souls that remained in the lifeblood through the covering. For the Side of Death has already overpowered and dominated them, and it has become a nevailah as mentioned above, and it is impossible to complete the rectification of the covering except when it has already been properly rectified through the shechitah, as mentioned above. It follows that the aspect of kissui dam [covering the blood] is accomplished through tikkun ha'bris, as mentioned above. And therefore, one must place earth from below and earth from above, as it is stated: "and he shall cover it with earth" (Vayikra 17:13). And they derived that it must be covered within earth — from below and from above. This is the aspect of kevurah [burial], which is also for the purpose of rectifying the soul and elevating it, and consuming the zuhama [spiritual contamination], and subduing the evil that is attached to it, as it is stated: "and the dust shall return to the earth as it was, and the spirit shall return to G-d" (Koheles 12:7), etc. And the essential purpose of kevurah is for the sake of tikkun ha'bris, in the aspect of covering — to cover the flesh of nakedness. For through pegam ha'bris, their primary hold on [the soul] is from there, and from there come all the disgraces and shames (as brought in the words of Rabbeinu, Siman 19:3), in the aspect of: "for it is a disgrace to us" (Bereishis 34:14). Therefore one must immediately cover over his shame — to bury him immediately, as it is stated: "you shall surely bury him on that day, for a curse of G-d is one who is hanged" (Devarim 21:23). "Curse" [kilelas] is an expression of degradation and disgrace, as Rashi explains. That is, one must bury him immediately, in order to cover the disgrace that covers over the soul through pegam ha'bris, as mentioned above. For also the initial decree of death and burial came about through pegam ha'bris, as it is stated: "for dust you are and to dust you shall return" (Bereishis 3:19) — which was decreed upon the sin of Adam HaRishon [the first Man], who blemished the bris, as our Sages of blessed memory stated (Sanhedrin 38b): "Adam HaRishon was drawn in his foreskin" [i.e. he was born circumcised but the foreskin was drawn back over]. For through this, burial is specifically required — in order to cover, etc., as mentioned above. And it is a great benefit and a great rectification — to consume the zuhama and to elevate the soul, as mentioned above. And this is what we find regarding Shem and Yefes: because they covered their father's nakedness (Bereishis 9:23) — the aspect of tikkun ha'bris — therefore their descendants merited burial, which is the aspect of covering, etc., as mentioned above. And this is the aspect of kissui dam with earth — that is, within earth from below and from above, as mentioned above — which is the aspect of tikkun pegam ha'bris, as mentioned above. For from there come the oppressed souls that descended there, into the living creature that was slaughtered. And therefore, covering in the aspect of burial is required, as mentioned above — to cover over the disgrace of the soul and to rectify it and to elevate it and to consume the zuhama through this, as mentioned above. And therefore, only a wild animal and a bird require covering (Yoreh De'ah, Siman 28:1). For there, the oppressed souls are held and trapped to a greater extent — in the aspect of hunting a wild animal or a bird — for they are constantly being trapped, because the vitality within them is in the aspect of being hunted, as it is stated: "and like birds caught in a snare, and like fish caught in a net" (Koheles 9:12) — which refers to the oppressed souls (as Rabbeinu wrote elsewhere, in Siman 37). Therefore, the blood of their soul must be rectified through covering. And therefore, the wild animals and birds are light by nature, and they have more alacrity and vitality and da'as [awareness] than domesticated animals. All this is because the wild animals and birds are closer to the level of Man, and they contain sparks and vitality of human souls more than domesticated animals. And therefore, for the most part, Yisrael are compared to wild animals more than to domesticated animals, as it is stated: "Your creature dwelt therein" (Tehillim 68:11), etc. And this is the aspect of: "Do not give the soul of Your turtledove to the wild beast… look to the bris" (Tehillim 74:19–20), as mentioned above — that they beseech Hashem to look and attend with His mercy, to rectify the bris, to rescue the holy souls from the wild animals, that they should not be trapped in them, G-d forbid. And their very name testifies to this: for these are called chayyah [wild animal, lit. "life"] on account of the vitality [chayyus] that is clothed within them in greater measure, as mentioned above. For the essential [nature of] wild animals is the aspect of vitality that comes from the aspect of Man. But domesticated animals are called [beheimah] on account of the spirit of animality [behaimiyus] that is more prevalent in them than in wild animals. And therefore, the korbanos [offerings] come only from domesticated animals. For all the offerings come for the purpose of atonement and to eradicate the zuhama from the world. And therefore, one must bring specifically from a domesticated animal, in order to subdue it. For through the semichah [leaning of the hands] that is performed upon the offering, the spirit of impurity is drawn upon the animal — that is, the animality that clothed itself in the person through his sin, as is brought. And this is accomplished specifically because the spirit of animality is so greatly dominant in domesticated animals — therefore it draws upon itself the power of animality from the person in greater measure, for every thing is drawn to its root. And afterward, through the offering, the spirit of animality is subdued and nullified, as is brought. And therefore, the chatas [sin-offering], which comes for atonement for sin and atones more than an olah [burnt-offering] — for an olah comes only for [sinful] thoughts (as our Sages of blessed memory stated, Vayikra Rabbah, Chapter 7) — therefore, the chatas comes from a type of animal that is lower and more inferior than the type of animal of the olah. For a chatas comes as a female, and an olah as a male — for the chatas needs to eradicate the spirit of animality to a greater extent, as mentioned above. And therefore, because the wild animals and birds have souls clothed in them to a greater extent, therefore even after the shechitah, souls still remain in the blood — in which the soul departs — therefore they require covering the blood with earth, as mentioned above. And this is the aspect of the earth of the Sotah [the suspected adulteress] — that through the earth she is tested. For the earth, which is the aspect of "an avenging sword, avenging the bris" etc., as mentioned above — it tests her. If she is impure, then it uproots and destroys her, in the aspect of "that consumes all and destroys all." But if she is pure, then, on the contrary, she receives vitality and strength from the aspect of the above-mentioned earth (see Berachos 31a), in the aspect of: "And you who cling to Hashem your G-d are alive, all of you, this day" (Devarim 4:4), as mentioned above. Shechitah 2 is built upon Likutay Moharan, Siman 37 (and Siman 19), which deals with the completeness of Lashon HaKodesh (the Holy Tongue), the cherev la'Hashem (sword of G-d), and the rectification of the bris. The twelve sections unfold a tightly interconnected chain of ideas: (1) The blemish of the knife = the Side of Death = pegam ha'bris. The knife as "a sword unto Hashem" = the Holy Tongue = Chavah/ishah, which consumes all evil. Lashon HaKodesh and shemiras ha'bris are interdependent. (2) The twelve inspections of the knife correspond to the twelve tribes. The knife must be inspected on flesh and fingernail (bisra v'tufra), representing the Holy Tongue perfected through Targum. The acronym of "Avanim Shlaimos Tivneh" = Eishes (wife) = Chavah = Lashon HaKodesh. (3) The measure of a blemish is a hair's breadth — corresponding to the tzadik, whose holiness extends to the hairs (surplus of the brain). (4) Only a Jew may slaughter, for all Jews are guardians of the bris. (5) The knife must be received from the sage of the generation. (6) The five laws of shechitah = the hei of da'as. The shochet must be bold like Boaz. (7) One must wait eight days — corresponding to milah on the eighth day. (8) Covering the blood with earth = earth is the sword/prayer/Malchus. The one who begins the mitzvah completes it. Without valid shechitah, there is no covering. (9) Earth above and below = burial = covering the disgrace of pegam ha'bris, as exemplified by Shem and Yefes covering their father. (10) Only wild animals and birds require covering — oppressed souls are trapped in them more. (11) Wild animals have more vitality (closer to Man), domesticated animals have more behaimiyus — hence korbanos come from domesticated animals. Chatas (female) vs. Olah (male). (12) The earth of the Sotah — the same earth/sword tests her: destroying impurity or granting life. — Summary and diagram by the translator —
אות ב וזה בחי' י"ב בדיקות הסכין כנגד שנים עשר שבטי י ה שמלכות דקדושה עומדת עליהם שהם בחי' תיקון הברית (כמובא לעיל). וכן יש י"ב תיבות בברכת השחיטה כנגד י"ב שבטי י ה כנ"ל. כי הסכין חרב לה' הנ"ל צריך להיות כולו בדוק יפה ושלם בלי פגם בבחי' כולך יפה רעיתי ומום אין בך. כי הלה"ק שהוא בחי' חוה אשה כנ"ל צריך להיות בשלימות גדול בלי שום פגם ומום כלל. וזה בחי' פגם הסכין כפגם המזבח כשארז"ל, כי הסכין בחי' שלימות לה"ק צריך להיות שלם בלי פגם בבחי' "אבנים "שלימות "תבנה, שמשם אנו למדים פגימת המזבח. וכן הסכין בחי' הדיבור של לה"ק צריך גם כן שלא יהי' נפגם ושיהיה שלם בשלימות המזבח, בבחי' אבנים שלימות תבנה שזה בחי' שלימות הדיבור של לה"ק כמובא בדברי רבינו במ"א (בס' י"ח). כי אבנים הם בחי' אותיות כ"ש בספר יצירה שתי אבנים בונות שני בתים. וצריכים להיות שלימים בלי פגם בחי' שלימות לה"ק הנ"ל. שזה בחי' חרב לה' בחי' סכין של שחוטה כנ"ל. כי המזבח מתקן ג"כ תיקון הברית ע"י הקרבנות שמכניעין רוח הבהמיות (כמו' לעיל) ועל כן פגימת הסכין שוה עם פגימת אבני המזבח כנ"ל. ועל כן "אבנים "שלימות "תבנה ר"ת אשת כ"ש רבינו במ"א (בסי י"ח) שזה בחי' שלימות לה"ק שהוא בחי' חוה אשה כנ"ל. וע"כ צריך לבדוק הסכין אבישרא ואטיפרא זה בחי' שלימות לה"ק ע"י התרגום (כמובא לעיל כ"פ). כי בישרא הוא בחי' לשון הקודש בחי' חוה אשה כנ"ל בחי' בשר מבשרי כ"ש רבינו שם. וטופרא זה בחי' תרגום שהוא בחי' נוגה. כי הצפרנים הם בחי' כתנות עור שזה בחי' נוגה בחי' חשמל בחי' תרגום כמובא. ועל ידי בישרא וטופרא בחי' שלימות לה"ק ע"י תרגום כנ"ל ע"י זה נבדק ונשלם הסכין שהוא בחי' הדיבור בחי' חרב לה' כנ"ל. כי הם בודקין ומעבירין כל הפגימות מהסכין שהם בחי' סטרא דמותא פגם הברית, שנכנע ונופל ע"י שלימות לה"ק ע"י התרגום (כ"ש שם ע"ש) :
@import url('https://fonts.googleapis.com/css2?family=Cormorant+Garamond:ital,wght@0,400;0,600;0,700;1,400;1,600&family=EB+Garamond:ital,wght@0,400;0,500;0,600;1,400;1,500&display=swap');
אות ג וע"כ שיעור פגימה בכל שהוא להחמיר. ועל כל פנים בכחוט השערה בודאי נפגם לכ"ע, זה בחי' צדיקים הקב"ה מדקדק עליהם אפילו כחוט השערה וצדיק הוא מאן דנטיר ברית. ובבחי' שמירת הברית הקב"ה מדקדק אפילו כחוט השערה וצריך לשמור עצמו מפגם כ"ש חס ושלום בבחי' צדיק שהוא בחי' שמורת הברית. כי שמירת הברית הוא תיקון המוח, והמוח צריך לשמור מאד שלא יפגם אפילו כל שהוא כי הוא שורש כל הדברים כנ"ל בהל' פסח (הלכה א').כי פגם המוח הוא בחי' חמץ בפסח במשהו ע"ש. וע"כ השיעור עכ"פ כחוט השערה, כי השערות הם מותרי מוחין וכשהמוח נפגם חס ושלום אזי הפגם מגיע בשערות ביותר כי הם גדילים ויוצאים מעכירת המוח. ע"כ צריך לשמור המוח מאד שלא יופגם כלל, באופן שאפילו חוט השערה משערותיו לא יהיה פגום כלל, כי אצל הצדיק שמוחו קדוש אפילו השערות שלו שהם מהותרי מוחין הם ג"כ קדושים. וזה בחי' שיעור פגימת הסכין שהוא בחי' פגם הברית כנ"ל בכחוט השערה. היינו שלא יופגם אפילו שערה אחת משערותיו בחי' מותרי מוחין כנ"ל:
:root {
אות ד וע"כ אין השחיטה כשירה אלא בישראל אבל שחיטת נכרי נבילה אפילו אינו עובד ע"א ואפילו הוא קטן ואפילו אחרים רואין אותו. עי אדרבה העכו"ם מנבל החי בשחיטתו, כי הוא מן הע' אומות שהם משוקעים בהרע הכולל הנ"ל, ואין כשר לשחוט כי אם ישראל שהם כולם בחי' שומרי הברית, ויש להם כח להכניע רע הכולל של ע' אומות כ"ש ועמך ישראל כולם צדיקים:
--bg: #faf8f2;
אות ה וזשארז"ל שאסור לשחוט כי אם כשמראה סכינו לחכם שהוא יבדוק לו הסכין להשוחט ואח"כ ישחוט כי שלימות לה"ק שהוא בחי' חרב לה' הנ"ל בחי' הסכין כנ"ל א"א לקבלו כי אם מהצדיק וחכם הדור שהוא זוכה לשלימות לה"ק כ"ש שם במאמר הנ"ל. וע"כ צריך לקבל ממנו דוקא הסכין של שחיטה שהוא בחי' הדיבור של שלימות לה"ק כנ"ל:
--text: #2c2416;
אות ו [שייך לעיל] וע"כ צריך להיות בקי ויודע ה' הלכות שחיטה כנגד ה' הדעת שהוא בחי' תיקון הברית שע"י בחי' השחיטה הכשרה כנ"ל. וזה בחי' מומחה ומוחסק שצריך השוחט להיות. היינו מומחה הוא בחי' שלימות בה' הלכות שחיטה שהוא בחי' תיקון הברית הנ"ל כנ"ל. וכן צריך להיות מוחסק שלא יהיה רך לב שלא יתעלף. כי צריך להיות מוחסק שיהיה לו לב חזק ותקיף ללבוש רוח גבורה מאת ה' לאחוז חרב לה' הנ"ל ללחום מלחמת ה' צבאות להכניע רע הכולל רוח הבהמיות ע"י השחיטה כנ"ל. כי תיקון הברית הוא בחי' עזות בחי' בועז בו עז בו תוקפא כמובא:
--accent: #8b6914;
אות ז וזהו שאסור לשחוט קודם שיעברו עליו שמונה ימים אחר שנולד כמו הקרבן שכתוב בו שבעת ימים יהיה תחת אמן ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן וכו'. כי הקרבנות הם בחי' תיקון הברית כי באים להכניע ולהעביר רוח הבהמיות כנ"ל, על כן אינו מרוצה לקרבן עד יום השמיני בבחי' מולה שהוא תיקון הברית שמצוותה ביום השמיני. כי עיקר תיקון הברית הוא בבחי' יום השמיני שהוא למעלה מהז' ימים שהוא בחי' הדעת שמשם נמשך עיקר תיקון הברית כמובא. וצריך שיעברו עליו שבעה ימים כדי לצאת מן כח המדמה כח הבהמיות שעיקר אחיזתו בבחי' שבעת ימים ע"י אהבת הנפולות כמובא בדברי רבינו (בסי' נ"ד). אבל בבחי' יום השמיני שהוא בחי' מוחין אין לו אחיזה שם. ואז נעשה המילה שהוא הכנעת הבהמיות ותיקון הברית. וכן הקרבן גם כן אינו מרוצה עד יום השמיני כי הוא ג"כ בחי' תיקון הברית כנ"ל. וכן השחיטה שהוא ג"כ בחי' תיקון הברית בחי' קרבן כנ"ל כדי להכניע כח הבהמיות כנ"ל, על כן ג"כ צריך להמתין עד יום השמיני כנ"ל. כ"ש רבינו שם במאמר תפלה לחבקוק, שהכנעת רע הכולל ע"י שלימות לה"ק הוא בחי' מילה בחי' חשמ"ל ע"ש, שזה בחי' השחיטה בסכין הנ"ל בחי' חרב פיפיות בחי' שלימות לה"ק כנ"ל. נמצא שהוא בבחי' מילה על כן צריך להמתין עד יום השמיני כנ"ל:
--accent-light: #c9a84c;
אות ח וזה בחי' כיסוי דם בעפר. בעפר דייקא שהוא בחי' חרב הנ"ל שהוא בחי' תפלה בחי' מלכות בחי' הדיבור של שלימות לה"ק כנ"ל. שכל זה הוא בחי' עפר שהוא בחי' תפלה בחי' חרב הנ"ל כ"ש רבינו נ"י בצ"א (בסי' ט') בבחי' יתן כעפר חרבו, כ"ש רבינו נ"י על ושקל עפרא ומורח וכו'. עפר הוא בחי' מלכות כידוע. ועל כן הכיסוי אף שהוא מצוה בפ"ע הוא גמר השחיטה (כמובא בשו"ע). כי הוא בחי' שחיטה ממש והיא גמר השחיטה. כי השחיטה היא בסכין הנ"ל אשר על ידו מכניעין רוח הבהמיות בבחי' חרב נוקמת נקם ברית בחי' וחרבי תאכל בשר. כי הוא בחי' כלה דאכלא כולא ושצי כולא כנ"ל. וע"י השחיטה זו בעצמו בחרב הנ"ל מתקנין ומחיין את הנפש שיש שם בבחי' ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים וכו' כנ"ל. וזה הוא ג"כ בחי' כיסוי הדם לתקן מותרי הניצוצות והנפשות שנשארו בהדם עצמו. כי הדם הוא הנפש וכשארז"ל דם שהנפש יוצאה בו וכו'. ע"כ צריך לכסות אותו בעפר שהוא בחי' חרב הנ"ל כדי לכלה הפשע ולהתם החטאת לזכך ולטהר הנפש שיש שם להכניע הרע שסביבו ולכלותו ולבערו על ידי העפר בחי' חרב הנ"ל. ולתקן ולהעלות הנפש שיש שם להעלותו לשרשו לחיותו בזה כנ"ל. וע"כ מי ששחט הוא יכסה כי הוא בחי' שחיטה ממש וגמרה של השחיטה כנ"ל. ומי שהתחיל במצוה שהתחיל לתקן הנפשות ע"י הסכין של שחיטה כנ"ל, הוא יגמור אותו לכסות הדם בעפר גם כן לתקן מותרי הניצוצות והנפשות כנ"ל. וכל זה נעשה ע"י בחי' תיקון הברית כנ"ל שעל ידי זה נעשה השחיטה והכיסוי כנ"ל. ועל כן כשאין שחיטה אין כיסוי דהיינו כשנתנבלה בידו אין הדם טעון כיסוי. כי כשלא תיקנו העיקר ע"י השחיטה שהיא עיקר התיקון ע"כ א"א לתקן עוד המותרי הנפשות שנשארו בדם הנפש ע"י הכיסוי. כי כבר התגברה ושלטה עליהם סטרא דמותא ונעשית נבילה כנ"ל. וא"א לגמור התיקון של הכיסוי כ"א כשכבר נתתקנה כהוגן ע"י השחיטה כנ"ל. נמצא שבחי' בוסוי דם נעשה ע"י תיקון הברית כנ"ל:
--border: #d4c9a8;
אות ט וע"כ צריך ליתן עפר מלמעלה ועפר מלמטה כ"ש וכסהו בעפר ולמדו שיהיה מכוסה בתוך עפר מלמטה ומלמעלה, זה בחי' קבורה שהוא ג"כ בשביל תיקון הנפש ולהעלותה ולכלות הזוהמא להכניע הרע הנאחז בו, כ"ש וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים וכו'. ועיקר הקבורה הוא בשביל תיקון הברית בבחי' כיסוי לכסות בשר ערוה. כי על ידי פגם הברית עיקר אחיזתם בו ומשם באין כל החרפות ובושות (כמובא בדברי רבינו) בבחי' כי חרפה הוא לנו. על כן צריך תיכף לכסות על חרפתו לקברו תיכף. כ"ש כי קבור תקברנו ביום ההוא כי לקקת אלקים תלוי, קללת לשון בזיון וחרפה כשפרש"י היינו שצריך לקברו תיכף כדי לכסות החרפה המכסה על הנפש ע"י פגם הברית כנ"ל. כי גם התחלת הגזירה של מיתה וקבורה בא ע"י פגם הברית כנ"ל. כי גם התחלת הגזירה של מיתה וקבורה בא ע"י פגם הברית. כ"ש כי עפר אתה ואל עפר תשוב, שזה נגזר על חטא אדה"ר שפגם בברית כשרז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב) אדה"ר משוך בערלתו היה כי על ידי זה צריכין דוקא לקבורה כדי לכסות וכו' כנ"ל. והיא טובה גדולה ותיקון גדול לכלות הזוהמא ולהעלות הנפש כנ"ל. וזה שמצינו בשם ויפת שבשביל שכיסו ערות אביהם בחי' תיקון הברית ע"כ זכו בניהם לקבורה שהוא בחי' לכסות וכו' כנ"ל. וזהו בחי' כיסוי דם בעפר דהיינו בתוך העפר מלמטה ומלמעלה כנ"ל. שהוא בחי' תיקון פגם הברית כנ"ל. שמשם באים הנפשות העשוקות שירדו לשם אל תוך החי שנשחט וע"כ צריך כוסוי בחי' קבורה כנ"ל לכסות על חרפת הנפש ולתקנו ולהעלותו ולכלות הזוהמא על ידי זה כנ"ל:
--subtitle-bg: #f0ead6;
אות י וע"כ אין טעון כיסוי כ"א חיה ועוף. כי שם נאחזים וניצודים ביותר נפשות העשוקות בבחי' ציד חיה או עוף כי הם ניצודים תמיד מחמת שהחיות שבהם היא בבחי' צידה. כ"ש כצפרים האחוזות בפח וכדגים שנאחזים במצודה שזה קאי על נפשות העשוקות (כ"ש רבינו במ"א בסי" ל"ז) ע"כ צריך לתקן דם הנפש שלהם ע"י כיסוי:
--section-num: #6b5a2e;
אות יא וע"כ החיות ועופות הם קלים בטבעם ויש בהם זריזות וחיות יותר ודעת יותר מן הבהמות. כל זה מחמת שהחיות והעופות הם סמוכים יותר אל גדר האדם ויש בהם ניצוצות וחיות של נפשות אדם יותר מהבהמות וע"כ ע"פ הרוב נמשלם ישראל לחיות יותר מן הבהמות כ"ש (תהלים ס"ח) חיתך ישבו בה וכו'. וזה בחי' (שם ע"ד) אל תתן לחית נפש תורך וכו' הבט לברית כנ"ל. שמבקשין שיביט הש"י וישגיח ברחמיו לתקן הברית להציל נפשות הקדושות מן החיות שלא יהיו ניצודים בהם חס ושלום וכן שמם מוכיח עליהם כי אלו נקראו חיה ע"ש החיות המלובש בהם ביותר כנ"ל. כי עיקר החיות הוא בחי' חיות שבא מבחי' אדם אבל הבהמות נקראים ע"ש רוח הבהמיות שמתרבה בהם יותר מן החיות וע"כ הקרבנות באין מן הבהמות לבד. כי כל הקרבנות באין בשביל כפרה ולבער הזוהמא מן העולם. וע"כ צריך להביא דוקא מן הבהמה כדי להכניעו כי על ידי סמיכה שסומכין על הקרבן נמשך על הבהמה רוח הטומאה דהיינו כח הבהמיות שנתלבש בו ע"י החטא כמובא. וזה נעשה דייקא ע"י שמתגבר שם בהבהמות רוח הבהמיות מאד ע"כ מושך על עצמו כח הבהמיות מן האדם ביותר. כי כל דבר נמשך לשרשו ואח"כ ע"י הקרבן נכנע ונתבטל רוח הבהמיות כמובא. וע"כ החטאת שהוא בא לכפרה על החטא והוא מכפר יותא מעולה. כי עולה אינה באה כ"א על ההרהור (כשרז"ל מ"ר ויקרא פ' ז') ע"כ החטאת באה צצין בהמה שהיא שפלה ותחתונה יותר ממין בהמה של העולה כי חטאת באה נקבה ועולה זכר. כי החטאת צריך לבער רוח הבהמיות ביותר וכנ"ל. וע"כ מחמת שהחיות ועופות מלובש בהן נפשות ביותר. ע"כ גם אחר השחיטה עדיין נשארין נפשות בדם שהנפש יוצאה בו. ע"כ טעונין כיסוי דם בעפר כנ"ל:
--source-color: #5c6b3f;
אות יב וזה בחי' עפר סוטה שע"י העפר נבדקת כי העפר שהוא בחי' חרב נוקמת נקם ברית וכו' כנ"ל הוא בודק אותה אם היא טמאה אזי עוקרת ומכלת אותה בבחי' דאכלא כולא ושצי כולא אבל אם היא טהורה אזי אדרבא מקבלת חיות וכח מן בחי' העפר הנ"ל בבחי' ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום וכנ"ל:
--key-word: #7a3b10;
Loading comments…