צדקה
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
Core teaching (LM II:71): No'am Ha'Elyon [Supernal Pleasantness] = root of all tastes and loves = mochin of Eretz Yisrael = Yosef. Chovlim [destroyers] = chutz la'Aretz mochin = machlokes. When no'am flows, chovlim come for tikkun but can damage the no'am instead. 1
אות י וזה בחי' צדקה. כי על ידי מצות צדקה זוכין להמשיך על עצמו אור הנקודה הקדושה הנ"ל שהוא בחי' צדיק. כי זה הנותן צדקה הוא בבחי' צדיק כמובא בחינת צדיק חונן ונותן שזהו בחינת הנקודה הנ"ל שהיא בחי' צדיק בחי' יוסף הצדיק שזכה להרבות בצדקה כ"ש ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו וכו'. ועי"ז זכה לבחי' הנקודההנ"ל בחינת צדיק מוש לשהוא בחי' ויוסף הוא השליט (כ"ש שם בהתורה הנ"ל) כ"ש ויוסף הוא השליט הוא המשביר וכו' שע"י שהיה הוא המשביר והמשפיע לכל העולם פרנסה בחינת צדיק חונן ונותן בחי' בעל צדקה עי"ז זכה לבחי' ויוסף הוא השליט בחי' צדיק מושל בחינת אור הנקודה הנ"ל. וע"כ קודם התפלה צריכן ליתן צדקה כשרז"ל כי עיקר התפלה היא כדי שתאיר הנקודה מהפה אל הלב בבחי' פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות וכו' כ"ש שם. ע"כ צריכין ליתן מקודם צדקה כדי לגלות ולהאיר אור הנקודה שבפה עלידי הצדקה שעל ידה עיקר שלימות הצדיק שהוא בחי' הנקודה הנ"ל כנ"ל. וע"כ עיקר הדיבור פה דקדושה נעשה על ידי הצדקה. כ"ש אדמו"ר זצ"ל (בלק"ת סי' ט"ו) כ"ש בפיך זו צדקה וכתיב נדבות פי רצה נא ה' כמובא בדבריו הקדושים. כי עיקר שלימות הדיבור פה דקדושה הוא מהנקודה הנ"ל שעיקר הארתה ע"י הצדקה כנ"ל:
For it is found in the words of our Rebbe, in the discourse "A Prayer of Chavakuk" [Likutay Moharan I, §19], that milah [circumcision] is an aspect of the perfection of lashon hakodesh [the holy tongue] through lashon targum [the Aramaic translation tongue] — which [the targum] is the aspect of tardemah [deep sleep / dormancy], meaning: through the subduing of the evil of the seventy languages — which is the aspect of the orlah [foreskin / the covering] that is cut — through this the evil within the targum is subdued, and the good within it ascends to the holy tongue.
§§1-3: All berachos connect pleasure to No'am Ha'Elyon. Fruits of EY take precedence. The true praise of EY is the no'am flowing through its fruits. "To gaze upon the no'am of Hashem" = life's purpose. 2
אות יא וזהו גודל מעלת הצדקה ששקולה ככל התורה כולה וכאשר האריכו רז"ל בעוצם מעלת הצדקה וקודם כל דבר שבקדושה צריכין להפריש לצדקה כמובא בספרים. כי עיקר כלל התורה וכל הדברים שבקדושה הכל הוא כדי לזכות לבחי' צדיק לקשר הנקודה אל הלב לתקן השבירה לבטל כל התאות שהם האהבות רעות שהם סטרא דמותא הנמשכין משבירת כלים כידוע. ע"כ הצדקה תיקון לכל זה. כי עיקר שלימות אור הנקודה הוא ע"י הצדקה כנ"ל. וז"ש אדמו"ר ז"ל במ"א (בלק"ת סי' ד') שהצדקה היא ההתחלה של כל ההתחלות בעבודת ה' וכו' ע"ש. כי כל עבודת ה' הכל הוא להאיר אור הנקודה כנ"ל. שזה זוכין ע"י צדקה כנ"ל:
And this is the aspect of chituch u'fri'ah [the cutting and the uncovering]: namely, the cutting of the orlah is the aspect of cutting away and expelling the collective evil of the seventy nations, for the orlah is the aspect of the three impure kelipos [husks / shells of impurity], which are the aspect of the seventy languages. And the fri'ah [the uncovering of the corona] is the aspect of nogah [the intermediate luminous husk], which is the aspect of targum, the aspect of tardemah that ascends to holiness through the subduing of the orlah as mentioned above — for through the fri'ah, the evil within the tardemah is extracted and subdued and broken, and the good within it ascends to holiness. And therefore, one who circumcises but does not perform fri'ah is as though he did not circumcise at all, for the essence of the milah is for the sake of the fri'ah, through which the holy tongue is made complete, as stated above.
§§4-5: All obstacles to EY are only obstacles of the mind. Seven nations = seven chovlim vs seven species = no'am. The meraglim said a thing and its opposite. 3
אות יב ויעקר מעלת הצדקה הוא שזוכין ע"י הצדקה לקשר את עצמו בכל עת להנקודה השייך ללבו בעת הזאת דייקא בבחינת אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. בכל עת דייקא כי צריכין לעשות צדקה בכל עת כדי לקשר עצמו בכל עת להנקודה השייך ללבו בעת הזאת דייקא כנ"ל. וזהו אשרי שומרי משפט כי מה שמדברין בינו לבין קוונ שעי"ז מקשרין אור הנקודה אל הלב כנ"ל זה בחינת משפט ששופט ודן א"ע ומוכיח א"ע לקיים את דברי התורה. וכמובן בדברי אדמו"ר ז"ל במ"א (בסי' נ"ט) שקורא את ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשם משפט. וגם כי העיקר לקשר א"ע להנקודה השייך ללבו אז באותו העת דייקא. בבחי' לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. דבר יום ביומו דייקא היינו כנ"ל. לכוין המשפט לקשר עצמו להנקודה השייכה ללבו באותו היום כנ"ל. כי שם בפסוק הזה מדבר מתפלה ושיחה שמדברים בינו לבין קונו. כ"ש שם בתחילת הפסוק ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרובים אל ה' אלקינו יומם ולילה לעשות משפט עבדו וכו' דבר יום ביומו היינו כנ"ל. שכל הדיבורים והתחינות שמתחננים לפני הש"י יהיו בבחי' משפט דבר יום ביומו לקשר עצמןו בכל עת להנקודה השייך ללבו באותו היום כנ"ל. וז"ש שם להטות לבבינו אליו ללכת בכל דרכיו וכו'. כי על ידי בחי' משפט בחינת הנקודה הנ"ל עי"ז זוכין להטות הלב להש"י כנ"ל. וקשר הפסוק הוא כמו תנא והדר מפרש שבתחלה מבקש להטות לבבינו אליו וכו'. והדר מפרש ע"י מה נזכה לזה ע"י ויהיו דברי אלה אשר התחננתי קרובים וכו'. שנזכה להתבודדות כזה עד שיהיו דברינו קרובים להש"י עד שימשיך עלינו בחי' משפט בחי' הנקודה הנ"ל השייך ללבינו בעת הזאת בחי' דבר יםו ביומו ועי"ז נזכה להטות לבבינו אליו ללכת בכל דרכיו כנ"ל. וזהו אשרי שומרי משפט ששומר ומכוין המשפט לקשר עצמו בכל עת להנקודה השייכה ללבו באותההעת כנ"ל. זה זוכין ע"י עושה צדקה בכל עת כנ"ל:
And therefore the milah is performed on the eighth day of his birth — so that the seven days may pass over him with the orlah attached to him, and afterward it is subdued. And this is the aspect of the perfection of the holy tongue through targum. For I heard from our Rebbe [of blessed memory] that the perfection of the holy tongue through targum is the aspect of milah. For the heretics ask: if the Holy One Blessed is He desires the milah, why was man not created already circumcised? — as is brought in the Midrash. But according to what is stated there in the above-mentioned discourse, that the holy tongue which comes from Above — even though it comes from Above — nevertheless cannot be made perfect except through the targum, meaning: through those below subduing the evil within the targum and elevating the good [therein] to the holy tongue — through this specifically is the holy tongue made perfect. Similarly this is the aspect of milah, meaning that it is specifically necessary to perfect the holiness from below. See there carefully and understand.
§§6-8: Egypt's exile from machlokes with Yosef. Moshe couldn't enter because the chovlim would be too strong. "Little by little." Machlokes = exile; shalom = geulah. 4
אות יג כי עיקר התהות הזמן הוא ע"י צדקה וחסד. כ"ש בהמעשה של הז' בעטלירש במעשה של יום ג' ע"ש כל המעשה של יום ג' מבואר שם שעיקר התהות הזמן הואע"יהחסדים של אמת. ע"כ ע"י צדקה שהוא בחי' חסדים של אמת. כשרז"ל אין הצדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. ע,כעל ידי הצדקה נתהוה הזמן. ע"כ על ידה יכולין לקשר עצמו להנקודה השייך ללבו באותו העת והזמן מאחר שכל הזמן נתהוה על ידה וכנ"ל. וע"י בהמעששה הנ"ל של יום הג' ותצמצא בהאיזה רמזים ע"פ התורה הנ"ל. כי מבואר שם שיש לב של העולם שצועק אל המעין תמיד וכו' ע"ש היטב ענין הנפלא והנורא הזה. והענין בקיצור שיש מעין שעומד על ההר וכו' ויש לב של העולם שהוא עומד בקצה העולם. וזה הלב צועק תמיד אל המעין בהשתוקקות נמרץ וכו' וגם המעין משתוקק אל הלב. וזה הלב יש לו שתי חלישות. אחד מחמת עוצם ההשתוקקות וצעקה שצועק ומשתוקק תמיד אל המעין. ואחד מחת השמש שרודפת אותו ושורפת אותו מחמצת שהוא משתוקק ורוצה לילך ולהתקרב אל המעין. ואין לו מנוחה להלב רק בעת שבא ציפור גדול ופורש כנפיו עליו ומגין עליו מן השמש עאז יש לו נייחא קצת. וגם אז בשעת נייחא הוא מסתכל ג"כ כנגד המעין ומתגעגע אליו. אך מאחר שהוא מתגעגע אליו כ"כ מפני מה אינו הולך ומתקרב אל המעין אך וכו' וזה המעין אין לו זמן וכו'. והכלל שעיקר קיום של המעין והלב בעולם הוא ע"י הכבד פה הנ"ל שבאמת יש לו שלימות הדיבור פה בתלכית השלימות רק שנקרא כבדפה מחמת שהואכבד פה לדבר דיבורים שאינם שבחים להש"י. אבל באמת יש לו שלימות הדיבור נורא ונשגב מאד. כי כשהוא מתחיל לדבר שירות וחידות וכו' שלו יש בהם כל החכמות עד שאין נמצא שום נבראבעולם שלא ירצה לשמוע אותו. וזה הכבד פה הולך ומקבץ כל החסידים של אמת ומביא לאיש חסד האמת ועי"ז נתהוה הזמן. ואזי נותן יום להלב ולהב נותן היום להמעין וכו'וכשזה היום נוסע ובא ממקום שבא משם. אזי הוא בא עם חידות ושירים נפלאים מאד והכל כפי היום כי יש שינויים בין הימים. כי יש יום א' בשבוע ויום ב' וכו'. וכן יש ר"ח וימים טובים ויוה,כ וכו' ע"ש כל זה היטב. ואם אמנם לא איתיא איניש על יבשתא די יכול פשרא דנא להחוויא. כי מאדמאד עמקו מחשבותיו בסיפורי המעשיות שסיפר בפרט במעשה הנוראה הזאת של הז' בעטלירש שמאר שהוא עולהעל כולם. ואין שום דיבור שלא יהיה בו כוונה נוראה ונשגבה וכו'. עכ"ז מהשאנו יכולין למצוא איזה רמז אנו מחוייבין להתייגע ולמצוא. כי דברים הנאמרים ברוח הקודש בפרט במדריגה נשגבה כזאת סובלים הלכ כל דברי אמת שמוצאין בהם כ"א כפי דעתו. והנה בהעמשה הזאת מבואר קצת ענין התורה הנ"ל שמדברת מהתקשרות הלב אל הנקודה שבזה תלוי תיקון העולמות כיע לידי התקשרות הלב אל הנקודה נתתקן השבירה שהוא תיקון הכל. וזה בחי' המעשה הנ"ל שהלב צועק תמיד אל המעין וכו' כי המעין הוא שורש של כל הנקודות טובות. כ"ש שם בהתורה הנ"ל שה נקודה הוא בחי' חכמה מעין ע"ש. וע"כ הלב צועק תמיד אל המעין כי עיקר תיקון הלב שהוא תיקון כל העולם הוא ע"י הנקודהשהיא בחי' המעין כנ"ל. וזה בחינת החלישות שיש להלב מחת שהשמש רודפת ושורפת אותו. זה מרמ ז על חמימות היצר הרע והתאוות שהם אהבות הנפולין שהם החרפות לב שבירת לב שהם רודפין אחר הלב הקדוש של איש הישראלי ורוצין לשורפו ח"ו. כי כל תאוות וטרדות עולם הזה ובלבוליו הכל נקרא תחת השמש כמבואר בכל ספר קהלת כ"פ כ"ש שם מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וכתיב אשר לא ראה את המעשה הרע הנעשה תחת השמש שמכנה כל המעשים רעים הנעשים בעולם שנעשים תחת השמש כי כל התאות וכל המעשים רעים והבלבולים הכל הוא תחת הזמן כי למעלה מהזמן אין שום אחיזה להמעשה הרע ועיקר הזמן הוא עלידי השמש שהוא ראש כל כוכבי השמים אשר על ידם הש"י מנהיגאת הזמן וע"כ נקרא כל הזמן תחת השמש ושם דייקא נעשה מה שנעשה בעולם מה שנתנסה ונצטרף כ"א אם יעמוד מכנגד המעשה הרע הנעשה צתחת השמש וזה הלב הקדוש והנורא הנ"ל אע"פ שבאמת הוא נקי לגמרי מכל המעשה הרע הנעשה תחת השמש כי הוא מדבר מלב קדוש ועליון כמובן שם אע"פ כן נוגעים בו הפגמים של רדיפת עוה"ז של שאר בני העולם שהואבחי'המעשה הרע הנעשה תחת השמש בחי' אכן חליינו הוא נשא בחי' והוא מחולל מפשעינו וכו'. וזה הלב צועק תמיד אל המעין בצעקות נוראות והשתוקקות עצוםכ כי משם חיותו כנ"ל וגם זה ההשתוקקות והצעקהאל המעין נחשב לחלישות מחמת שהוא יותר מהמדמה. אבל עיקר מנוחת הלב הוא בעת שבא צפור גדול ופורש כנפיו ואז יש לו נייחא מהשמש. וגם אז הלב מסתכל ומשתוקק אל המעין וכו' ע"ש. וענין זה יש לרמז ע"פ מ"ש בהתורה ויתן עוז למלכו (בסי' ע"ח) ע"ש מ"ש שם מעוצם מעלת הדיבור דקדושה שהוא עיקר החיות שזהו בחי' אלמאל כנפי ריאה דנשבין על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא, מבואר שם שלפעמים הלב בוער להש"י מאד מאד. אבל הוא יותר מדאי עד שהיה אפשר לאוקיד כל גופא אבל ע"י דיבור תורהותפילה מקררין החמימות הזאת שלא תהיה יותר מדאי. וכן להיפך כי לפעמים ח"ו בוער האםד אל תאוות עוה"ז כ"כ עד שג"כ הי' אוקיד כל גופא ח"ו. אבל ע"י הדיבור של תורה ותפילה מקרר אש הזה ג"כ. וזה בחינת אלמלא כנפי ריאה דנשבין על לבא וכו'. כי כנפי ראיה הם התורה והם מנשבין על הלב להצילו משני התבערות הנ"ל. וכנפי ריאה שהם דיבורי התורה ותפילה שנקראין כנפים (כמ"ש במ"א) זה בחי' כנפי הציפור הגדול הנ" במעשה הנ"ל וכמו שמבוארבתיקונים לענין הנ"ל שכתב שם אלמלא כנפי ראיה דנשבין על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא שהביא שם על זההפסוק והיו הכרובים פורשי כנפים על הכפורת, כפורתא דאלבא ע"ש. נמצא שכנפי ריאה המחרפים על הלב שהם בחי' דביורי התורה ותפילה כנ"ל הם בחי' כנפי הכרובים שהם צפרים היינו בחי' כנפי הצפור הגדול הנ"ל במעשה הנ"ל שפורש כנפיו על הלב ומצילו משריפת ורדיפת השמש, ואז יש נייחא להלב משנההחלישות כמובן שם בהמעשה הנ"ל כי שתי החלישות הנ"ל תלויים זה בזה. כי מחמת שהשמש שהם תאוות עוה"ז שרודפין אחר הלב ושורפין אותו מחמת זה גם הצעקה וההשתוקקות שהלב צועק ומשתוקק אל המעין הוא ג"כ חוץ מהמד' ונחשב ג"כ לחלישות רבל כשהציפור בא ופורש כנפיו ומצילו מהשמש דהיינו מתאוות הזמן אזי נתבטלגם החלישות הב' כי אז אינו צועק ומשתוקק הלב כ"א במדה ובהדרגה. וכ"ז מובן שם בהמעשה הנ"ל. שמתחיל לדבר משתי חלישות הנ"ל ואח"כ מבאר שיש ניחא להלב כשהצפור בא ופורש כנפיו ומצילו משריפת השמש ואז יש נייחא להלב. ולכאורה אינו מובן איך ניצול הלב מחלישות הב' של ריבוי ההשתוקקות ע"י פרישת כנפים של הציפור הלא כנפי הצפור אינם מגינים כ"א כנגד השמש כמבואר שם. אך ע"פ דברינו מיושב קצת. כי הא בהא תליא כנ"ל וכשהצפור פורש כנפיו ומגין מהמש דהיינו שהדיבור הקדוש של תורה ותפילה מגין על הלב מרדיפת העוה"ז. אזי ממילא נתבטל גם חלישות הב' של ריבוי ההשתוקקות חוץ מהמדה. כי אז אין צריך הלב לצעוק ולהשתוקק חוץ מהמדה רק השתוקקות הוא בהדרגה ובמדה. וזה שכתוב שם שגם אז כשיש נייחא להלב גם אז מסתכל וצופה ומביט הלב אל המעין ומשתוקק אליו כוו' ע"ש. היינו כי גם בעת הנייחא של הלב משתוקק ג"כ אל המעין רק שאז ההשתוקקות הוא בהדרגה ובמדה מחמת ששי לו נייחא מרדיפת השמש שהם תאוות עוה"ז וכנ"ל. והנה מבואר שכל עיקר קיום הלב של העולם הוא ע"י המעין משמסתכל ומבטי ומשתוקק אליו. וזה קיום כל העולם כי אין קיום בלא לב כ"ש שם. וכל קיום הלב עם המעין בעולם הכל ע"י הכבד פה שמקבץ כל החסדים של אמת שמהם נתהוה הזמן. שעי"ז נותן האיש אמת יום אל הלב והלב אל המעין שעי"ז יכולים להיות בעולם המעין והלב. ואז יש קיום להלב ע"י הצעקה וההשתוקקות וההסתכלות אל המעין וכן מעין אל הלב. שעי"ז נתקשרים ונמשך חיות מהמעין אל הלב ויש לו קיום ועי"ז מתקיים כל העולם. וכל זההוא בחי' הנ"ל שע"י צדקה שהוא בחי' חסדים של אמת שעי"ז נתהוה הזמן. עי"ז יכולים לקשר הלב אל הנקודה שהוא בחי' התקשרות הלב אל המעין כנ"ל. כי מבחי' הנ"ל המבואר במעשה הנ"ל מענין צעקת הלב אל המעין משם נמשך כל ההתבןודדות והשיחות בינו לבין קונו והצעקות וכו' שצועקין בני ישראל מן הלב להש"י. כי הכל משם כי הלב הנ"ל במעשה הנ"ל הוא שורש לבבות של כל ישראל והמעין הנ"ל הוא שורש כל הנקודות של כל ישראל הכלליות והפרטיות. וכמו שהלב הנ"ל אין לו חיות כ"א מהמעין שמסתכל בו תמיד ומשתוקק אליו צועק אליו תמיד. שעי"זנמשך לו חיות מהמעין כמובן שם בהמעשה הנ"ל. כמו כן בפרטיות כל לב של כ"א מישראל עיקר חיותו וקיומו הוא ע"י ההשתוקקות והצעקה אל הנקודה ששרשה מהמעין הנ"ל. שזהו בחי' כל ההתבודדות והשיחה והצעקהבינו לבין קונו. וזה גודל מעלת המדקה שע"י צדקה שהוא בחי' חסדים של אמת עי"ז נתהוה הזמן עם כל השירים והחידות שהם הדיבורים הקדושים והנפלאיםשל הכבד פה שע"י כל זה עיקר קיום וחיות של הלב שמקבל מהמעין כנ"ל. כי מחמת שכל הזמן נתהוה ע"י צדקה וחסד ע"כ על ידה יכולין לקשר עצמו להנקודה הנמשכת מהמעין השייך ללבו בעת הזאת דייקא כנ"ל: (הלכה ה' בה' שבועות הלכה ב')
And to explain the matter somewhat: for it is known that the essence of the perfection of holiness is through bechirah [free will / free choice], for this is the essence of His blessed will — that we should have free will specifically, meaning that the sitra achra [the other side] should have a foothold to entice and to turn [one] away from the good path. And through our subjugating it and subduing the evil — through this specifically is the holiness made perfect. And this is the essence of the perfection of holiness. And this is the aspect of the perfection of the holy tongue through targum, for the targum is the aspect of bechirah, which is the intermediary between good and evil. And then the intermediate [state] between good and evil — which is the aspect of targum, the aspect of bechirah — is automatically established, wherein one has the power to choose this [the good] or the opposite, G-d forbid. And through subjugating the sitra achra and subduing the evil — through this the evil within the aspect of bechirah — that is, the evil within the targum — is automatically subdued. And then the good ascends to holiness. And this is the aspect of the perfection of the holy tongue through targum — as already explained above in the Laws of Mixtures [Halacha 1].
And this is the aspect of milah — that it is for this reason that Hashem blessed be He created man with an orlah: so that there would be in him the hold of the orlah, which is the collective evil, in order that he would have bechirah. For it is only for this reason that a person comes into the world — to be tested by this trial of desire [the orlah], for it is the primary scale of [moral] balance. And afterward it is cut and subdued, and then the holiness is made perfect — for this is the essence of the perfection of holiness: the aspect of the perfection of the holy tongue through targum as mentioned, that is, through bechirah as mentioned. And therefore the [orlah] remains attached to him all seven days, for the seven days are the aspect of the collective of seventy years — as is brought in the sacred books, that during these seventy years the sitra achra has a foothold, and within them the aspect of sheinah [sleep], the aspect of tardemah, grows powerful — as it is written: "The days of our years, in them are seventy years… You carry them away as a flood, they are as a sleep" [Psalms 90:10, 5]. And one must subdue the sleep — that is, subdue the evil and elevate the good, as mentioned. And this is what the hold of the orlah for seven days alludes to: the empowerment of the tardemah throughout all seven days, which are inclusive of seventy years in which the power of bechirah resides. And afterward it is cut and subdued — which is the aspect of the perfection of holiness through targum as mentioned. And therefore milah overrides the Sabbath. For the essence of the sanctity of the Sabbath is that then the tardemah — in the aspect of nogah — ascends to holiness, and the collective evil, which are the three kelipos, is entirely subdued at that time — as is explained there in the abovementioned Torah teaching regarding the washing with hot water on Erev Shabbos [the eve of the Sabbath]; see there. And therefore it is specifically necessary to circumcise him even on the Sabbath, in order to subdue the evil mentioned above and to elevate the targum to holiness — which is the essence of the sanctity of the Sabbath, as mentioned. And therefore the mitzvah of milah is performed specifically by day, for the essence of the mitzvah of milah is to subdue the tardemah that dominates at night. And by day one can subdue it and nullify it. Amen.
Loading comments…