גביית מלוה ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו בחוץ תעמוד וכו' וענין לא תחבול אלמנה:
font-size: 18px;
ע"פ המאמר המתחיל מי שרוצה לקרב בני אדם לעבודת הש"י וכו' בליקוטי הראשון (בסי' נ"ט) ע"ש כל המאמר:
Based on what Rabbeinu, zeicher Tzadik livrachah, wrote in the teaching beginning "Trust in Hashem and do good" etc., Siman 79: that complete t'shuvah is the aspect of Shabbos. For there are people who go about all day and engage in commerce, and in the midst of it, thoughts of repentance fall upon them, and afterward they return to their former ways. This is the aspect of the six weekdays, which correspond to the aspect of the six orders of Mishnah, which encompass forbidden and permitted, impure and pure, fit and unfit — for he is sometimes fit, sometimes unfit. For a thought of t'shuvah falls upon him, and afterward he returns to his affairs. And this is the aspect of the Aitz HaDa'as Tov VaRa.
וזה בחי' האיסור ליכנוס לתוך ביתו של לוה ליקח המשכון וגם אסור למשכנו כ"א ע"פ ב"ד. כי עיקר העניות היא מחמת פגם המשפט המבואר במאמר הנ"ל. כי מבואר שם שיש בית וחומה שהם בחי' יד ושם שהם בחי' משפט וכסא הנ"ל. בחי' רבועא ועגולא הנ"ל שעיקר קיומם ע"י בחי' המשפט הנ"ל. כי זה שרוצה לקרב בני אדם להש"י הוא בונה היכל הקדוש. שהוא בחי' כבוד בחי' כסא כבוד כמבואר שם. אבל הוא צריך לשמור א"ע שלא יתאחז בו הרע של אלו הנפשות שהוא עוסק לקרבם. כי אלו הנפשות הם בבחי' זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וכו'. ירושלים הוא היכל הקודש שהיא שוכנת בין הגוים והקליפות. והעצה לזה הוא ע"י משפט שצריך זה האיש המקרב נפשות ובונה מהם היכל הקודש בחי' ירושלים עיר הקודש, הוא צריך ליזהר מאד לשפוט א"ע בכל עת ולפשפש במעשיו ולחשוב דרכיו ולדון ולשפוט א"ע בכל עת על כל הדברים שהוא עושה אם ראוי לעשות כך. וע"י המשפט שהוא שופט א"ע עי"ז נתעורר אש המשפט ושורף את הרע של אלו הנפשות שמקרבן מלהתאחז בו. וגם הוא שורף את הרע מן אלו הנפשות שמקרבן שלא יתאחז עוד הרע גם בהנפשות בעצמן שהם בחי'היכל הקודש הנ"ל. בחי' כסא כבוד כנ"ל. נמצא שעיקר בנין וקיום בחי' היכל הקודש הנ"ל בחי' כסא הנ"ל הוא ע"י המשפט. שעי"ז מגרש ושורף את הרע מבחי' ירושלים עיר הקודש, היכל הקודש הנ"ל, שלא יחריב הרע את ירושלים ח"ו. כי ע"י המשפט הוא שורף את הרע מהנפשות שעי"ז מתקיים היכל הקודש הנ"ל בחי' ירושלים בחי' כסא כנ"ל. וע,י כסא הנ"ל בחי' היכל הקודש בחי' ירושלים בחי' עגולא כנ"ל שזהו בחי' כבוד כנ"ל במאמר הנ"ל, עי"ז מתקיים החומה של עשירות שהוא שורש הנפשות כמבואר בסוף המאמר הנ"ל, שחומה של עשירות שהוא בחי' נפש נמשך ע"י הכבוד שנתגדל ע"י האיש הנ"ל שמקרב נפשות להש"י שבונה היכל הקודש כנ"ל. נמצא שעיקר העשירות הוא ע"י משפט הנ"ל, שעי"ז נבנה ומתקיים היכל הקודש הנ"ל שמשם עיקר העשירות כנ"ל. כי בלא משפט ח"ו מתאחז ח"ו הרע ונתחרב ח"ו היכל הקודש שהוא בחי' עשירות כנ"ל. וזהו בחי' (ירמי' יז) עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו, כי עיקר קיום העשירות הוא ע"י משפט דייקא שעל ידו מתקיים היכל הקודש שמשם העשירות כנ"ל. וזה שנסמך אחר פסוק עושה וכולו. כסא כבוד מרום מראשון וכו' כי עיקר העשירות דקדושה הוא מבחי' כסא כבוד וכו' כנ"ל שקיומו ע"י משפט כנ"ל:
But Shabbos is the aspect of naicha [rest/serenity]. This is the aspect of when one merits to do complete t'shuvah — this is the aspect of Shabbos, naicha. And the evil is entirely nullified. And this is the aspect of what is written in the Zohar: "And if he transgressed the Torah, he is given to drink from the bitterness of the Tree" etc. "And if he returns in t'shuvah, it is said: 'And Hashem showed him a tree, and the waters were sweetened.' And this is the Aitz HaChaim" [the Tree of Life] etc.; see there. And through Shabbos, each person can see his own lowliness. And this is the aspect of the revelation of Mashiach; see there, all of this.
אות ב כי זה שרוצה לעשות מו"מ ולהרויח ממון ועשירות הוא צריך ליזהר מאד לחשוב דרכיו ולפוט א"ע בכל עת ולפשפש במעשיו בכל עת. כי ע"י משפט הנ"ל דייקא יכול לעשות המו"מ בקדושה שיצליח בו כי זה שעושה מו,מ הוא בחי' מקרב נפשות להש"י כי יש בהמו"מ ניצוצות קדושות גבוהות מאד שצריכין לבררם ע,י המו"מ כמבואר בדברי רבינו ז"ל כ"פ. ואלו הניצוצות שמבררין אותן ע"י המו"מ ומחזירין אותן אל הקדושה. הם בחי' גרים ובעלי תשובה הנ"ל. כי מעלין ומכניסין הנפשות והנ יצוצות של המו"מ מן החוץ לפנים אל הקדושה. נמצא שהעוסק במו"מ באמונה בקדושה כראוי הוא מגייר גרים. גם ע"י המו"מ הוא מרוויח ממון ועשירות שהוא מגדלת הנפש. שעי"ז מרוויח ממון עי"ז הוא מקרב נפשות להש"י. וע"כ צריך זה העוסק במו"מ לשמור א"ע מאד שלא יתאחז בו הרע של אלו הנפשות והניצוצות שהוא מברר ומעלה ע"י עשיית המו"מ. כי זה ידוע שהקדושות והנפשות המלובשין בהמו"מ הם בבחי' גלות השכינה ושוכנין בין הגוים והס"א בבחי' זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וכו' כמבואר בדברי רבינו ז"ל כ"פ ע"כ צריך זה העוסק במו"מ ליזהר בנפשו מאד שלא יתאחז בו הרע הנאחז באלו הניצוצות שהוא מבררם ע"י המו"מ ומזה בא מה שהיוצאין לשוק ועוסקים במו"מ נכשלין לפעמים ונתרחקין מעבודת הש"י כי זה מחמת הרע הנ,ל. שנתאחז בהנצוצות של המו"מ כנ"ל. אבל באמת מו"מ הוא דבר גדול מאד. רק שצריכין לשמור עצמו כנ"ל וע"כ הוא צריך למשפט הנ"ל. דהיינו שישפוט א"ע בכל עת ויתבודד ויפרש שיחתו לפני הש,י ויפשפש במעשיו. וידין וישפוט א"ע בעצמו על כל הדברים שהוא עושה אם כך ראוי לו לעשות ולבלות ימי חייו במעשים כאלה ועי"ז המשפט מעורר התלהבות הלב שהוא בחי' אש. וע"י האש הזה הוא שורף את הרע שלא יתאחז בו. וגם שלא יתאחז באלו הניצוצות והנפשות שהוא עוסק לבררם ע"י המו"מ וכנ"ל. ואזי זוכה להגדיל כבוד הש"ית עי"ז ובונה בחי' היכל הקודש ע"י המו"מ ואזי זוכה לעשירות גדול. כי העשירות נמשך ע"י הכבוד הנ"ל. ע"י בחי' היכל הקודש הנ"ל כנ"ל אבל כשאין משפט אז ח"ו נאחז הרע ואזי אין יכול לבררהניצוצות ולבנות היכל הקודש ואזי אין לו עשירות כי נתקלקל העשירות ע"י הכעס שמזמין לטו היצר. כי הכעס הוא היצר הרע שבבל כמ"ש (קהלת יא) והסר כנס מלבך והעבר רעה מבשרך. ע"כ צריכין משפט הנ"ל כדי לשרוף את הרע ואזי נתבטל הכעס ואזי זוכהלעשירות הנמשך ע"י היכל הקודש הנבנה ע"י הנשפות והניצוצות שמבררין ע"י המו"מ כנ"ל:
line-height: 1.75;
וזה בחי' ל"ט מלאכות (שבת מ"ט) ממשכן גמרינן. וזה בחי' מה שברכם משה לישראל בעת שנגמר המשכן ויהי נועם כו' ואמר ב"פ ומעשה ידינו כדי שתשרה ברכה במלאכת המשכן וכדי שתשרה ברכה במעשה ידיהם כשארז"ל. כי ל"ט מלאכות הוא בחי' מו"מ. כי כל העסקים והמו"מ כולם כלולים בל"ט מלאכות והם בחי' אחת עם מלאכת המשכן שהואבחי' היכל הקודש. כי ע"י המו"מ נבנה היכל הקודש שהוא משכן כבודו כנ"ל. נמצא של"ט מלאכות וכל המו"מ הם בחי' מלאכת המשכן ממש שהוא ההיכל הקודשוע"כ ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן. וע"כ ברכם בשעת גמר הקמת המשכן יה,ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם כי הם בחי' אחת כנ"ל:
And behold, one who is modeh b'miktzas is in the aforementioned aspect — in the aspect of the six weekdays, which encompass fit and unfit etc., the aspect of the Aitz HaDa'as Tov VaRa. For he too is a mixture of good and evil: he does not wish to deny entirely, due to the aspect of the good within him. And likewise in reverse, he does not wish to admit entirely — and this is due to the evil that incites him to deny his fellow. As our Sages, of blessed memory, said regarding the modeh b'miktzas: "This one — he wishes to admit to all of it" etc. "and this one — he wishes to deny all of it." It is found that he is in the aforementioned aspect: sometimes fit, sometimes unfit — and he has no naicha. For he wishes to deny and cannot, due to the good; and he wishes to admit and cannot either. And this is the aspect of the Aitz HaDa'as Tov VaRa, the aspect of the six weekdays.
וזה טוב תורה עם דרך ארץ. שיגיעת שניהם משכחת עון. כי התורה כולה נקראת משפט. כ"ש משפטי ה' אמת וכו' (תהלים יט) וכיוצא בזה בפסוקים הרבה. היינו שא"א לעסוק בדרך ארץ שהוא מו"מ כ"א ע"י התורה שהיא בחי' משפט. שעי"ז שורפין את הרע הנאחז בהנצוצות שמבררין ע"י המו"מ כנ"ל. וזה שיגיעת שניהם משכחת עון. ועון הוא הרע שנשכח ונתבטל ע"י יגיעת שניהם היינו ע,י התורהשהוא בחי' משפטץ. ששורף את הרע מלהתאחז בלבו. בבחי' כי באש ה' נשפט (ישעי' סו). וכן נשרף הרע ומתבטל ואינו יכול להאחז גם בהנצוצות של המו"מ בעצמו. שהם בבחי' כסא כבוד בחי' היכל הקדוש בבחי' וכבוד ה' כאש אוכלת כמבוארק במאמר הנ"ל. נמצא שמשפט וכסא הנ"ל שהם בחי'תורה ודרך ארץ. שניהם משכיחין ומבטלין את העון שהוא הרע. כי הם שורפין את הרע ומבטלין אותו ע"י אש של התלהבות הלב שמתעורר על ידי המשפט כנ"ל:
And the rectification for this is the oath — as our Sages, of blessed memory, said: "The Merciful One casts an oath upon him, so that he should confess." For the oath is the aspect of Shabbos. For the sh'vuah [oath] is the aspect of b'ris [covenant], the aspect of "Tzadik, the foundation of the world" (Proverbs 10:25), as is brought. And this is the aspect of Shabbos, which is the aspect of b'ris olam [an eternal covenant] etc. And on account of this it is called sh'vuah — the aspect of Shabbos, which encompasses all seven days [shiv'as hayamim].
אות ג נמצא שעיקר קיום הממון והעשירות הוא ע"י בחינת משפט הנ"ל. וע"כ עיקר המשפט הוא בדיני ממונות כי כל דיני ממונות נקראין משפט כ"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם שמדבר מדיני ממנותו וכן כל החשן משפט הוא רק על דיני ממונות. כי עיקר הממון והעשירות הוא ע"י בחינת משפט כנ"ל. ע' למטה בסוף התורה. כי עיקר חורבן ביהמ"ק הי' ע"י קילקול המשפט כשרז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שעוותו בה את הדין וכו'. וכ"ש כי הפכתם ללענה משפט וכיוצא בזה פסוקים רבים. כי חורבן ירושלים וביהמ"ק שהם בחי' היכל הקודש כנ"ל הוא ע"י משפט כנ"ל:
padding: 2rem 1rem;
נמצא שעיקר העשירות שהוא בחינת חומה נמשך מבחינת משפט שהוא בחי' בית כנ"ל וזה בחי' הון ביתו. כי ההון שהוא בחי' חומה כ"ש במאמר הנ"ל. נמשך מבחינת בית שהוא בחי' משפט כנ"ל:
And through the oath — which is the aspect of Tzadik Y'sod Olam, the aspect of Shabbos — through this, the evil is nullified and the good is revealed. Just as on Shabbos, the good ascends and the evil is pushed away and nullified. And therefore through the oath he will certainly confess — for the evil is nullified and the good is revealed through the oath, which is the aspect of Shabbos, the aspect of Tzadik, as above.
אות ד ועיקר העניות שהוא ההיפך מעשירות הוא ע"י פגם המשפט ח"ו שעי"ז נפגם ההיכל הקודש. ונתקלקל החומה הנ"ל. ואזי אין לו שפע העשירות ומשם בא עניות ח"ו שעי"ז צריך א' ללוות מחבירו. וע"כ הזהירה תורה מאד לישראל שאחד יעזור לחבירו בצדקה וגמילות חסד. וגדולה ג"ח יותר מן הצדקה כשארז"ל (סוכה מט). כ יעיקר מעלת הצדקה וג"ח הוא ע"י המשפט כי עיקר העניות הוא מפגם המשפט הנ"ל כנ"ל כי משפט תלוי בדעת כ"ש במאמר הנ"ל. והעני דעתו מבולבל כשכור כ"ש בס' הא"ב (אות מ' ממון סי' ע,ה) כי ע"י העניות נתבלבל הדעת בבחי' (קהלת ט') חכמת המסכן בזויה ומחמת קילקול הדעת נתקלקל המשפט. וזה בחי' משארז"ל שהעניות מעביר על דעת קונו כי העני מגודל ענייתו ודוחקו ח"ו הוא מתרעם על מדותיו של הש"י ח"ו כמבואר בדברי רז"ל כמה מעשיות מעניים שהיו מתרעמין וכו'. והתערומות שמתרעם ח"ו על מדותיו זה בחי' פגם המשפט כי באמת כל אדם ראוי לשפוט א"ע ולהבין כי ה' הצדיק על כל הבא עליו ועדיין הש,י מטיב עמו מאד לפי מעשיו אף בגודל דוחקו ועניותו ח"ו אפילו אם יש לו ח"ו דקדוקי עניות חלילה אעפ"כ ראוי לו להבין שלפי מעשיו עדיין הש"י מיטיב עמו ומקיל משפטו עליו בחסד וברחמים גדולים כי צדיק ה' וישר משפטיו, אך מחמת חסרון ובלבול הדעת של העני ח"ו הוא מהרהר אחר מדותיו כאלו ח"ו אינו מתנהג עמו במשפט נממא שהוא פוגם במשפט ומחמת זה מתגבר העניות ביותר ח"ו. כי עיק העשירות הוא ע"י תיקון המשפט כנ"ל. וכל מה שמתגבר העניות יותר ח"ו. מתגבר פגם המשפט ביותר ח"ו. וכן יכול להיות חוזר חלילה ח"ו. וע"כ בתר עניא עניותא אזל. ע"כ הזהירנו הש"י מאד כ"פ לרחם מאד על העני ולעזר לו בכל כחו. בכל מה דאפשר ועי"ז שמרחם על העני ונותן לו צדקה עי"ז מרחיב דעתו ואזי מבין צדקת ה' כי ישר משפטיו כי כך דרך העני שאח"כ כשנותנין לו ויש לו הרחבה קצת אז הוא מודה ומשבח להש"י ומצדיק את הש,י מאד על כל הבא עליו. ודן ושופט א"ע שאינו ראוי וכדאי את כל החסדים שהש"י עושה ע מו בכל יום ובכל עת ובכל שעה. נמצא שעל ידי הצדקה שנותן לעני מאיר בו בחי' משפט. כי באמת זה הממון שנותן לעני שורשו הוא בחי' משפט שמשם כל הממון והעשירות ועל כן ע"י זה הממון שנותן לעני שמלובש בו בחי' משפט שהוא שורשו. עי"ז מאיר וממשיך להעני בחי' תיקון המשפט ואז גם העני זוכה לבחי' משפט שמשם נמשך השפע. וע"כ יכול לפעמים לעזור להעני ע"י מה שנותן לו שינצל מעתה מן העניות לגמרי. כי ע"י שיזכה לבחי' משפט ע"י הרחבת הדעת כנ"ל. עי"ז יכול להנצל מן העניות. כי ע"י משפט זוכין לעשירות כנ"ל. וע"כ נסמך משפט אצל צדקה כמה פעמים כ"ש (תהלים צט) משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. וכ,שושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וכיוצא בזה בפסוקים רבים. כי עיקר הצדקה הוא ע"י המשפט כנ"ל. וזה בחי' מה שהזהירה תורה ולא ירע לבבך בתתך לו וכו' כי רע לבב זה בחי' פגם המשפט התלוי בלב כ"ש רבינו ז"ל במ"א. וע"י המשפט שבלב עי"ז מכניעין הרע שבבלב כנ"ל. וע"כ הזהירה תורה לתת צדקה בכל לבו ולא ירע לבבו שזהו בחי' פגם המשפט. כי עיקר תיקון הצדקה הוא ע"י משפט שהוא ההיפך מרוע הלב כנ"ל. היינו שהעשיר ישפוט א"ע ויבין כי בוודאי הש"י עושה עמו חסד גדול שאינו ראוי לו כלל. ונותן לו שפע ממון ועשירות מה שכמה אנשים צדיקים וטובים ממנו אלפים פעמים חייהם תלוים מנגד. ואין להם שום פרנסה ובביתם אין לחם ושמלה. וסובלים דוחק גדול ר"ל. בוודאי אין הדין נותן שאהיה כפוי טובה נגד הש"י ובוודאי ראוי לי לעשות רצון הש"י אש הוא נתן לי כל העושר הזה ובידו לחסר או להוסיף לי כרצונו. ע"כ בוודאי חובה לתת להש"י חלקו אשר הזהירנו ליתן חלקו לעניים כי באמת הכל שלו. ובאמת אם ישים האדם לבו ודעתו היטב באמת לאמתו ויזכור היטב את כל הדברים האלה ויותר מזה בוודאי יתן צדקה הרבה בשתי ידים בסבר פנים יפות ובשמחה רבה ולא ירע לבבו כלל בתתו להאביון: כי יבין שאינו נותן כלל להעני אדרבא הכל של הש"י. רק הש"י חמל ולא הכביד עליו לתת ארבעה חלקים להעני וחלק מחומש לו. כי בוודאי כך היה המדה. כי האדם העובד עבודת פרך אצל חבירו ומכ ניס ריוח גדול לחבירו: אעפ"כ אינו נותן לו שכר עבודתו אפילו חלק מחומש רק איזה שכר קצוב בכל שבוע כדי חיונו בצמצום מכ"ש האדם אצל הש"י שהכל מהש"י כי הוא הנותן לךל כח לעשות חיל ואנחנו שלו וכל אשר לנו שלו. וגם הוא מבטיחנו ליתן לנו ברכה בכפליים בזכות הצדקה. וגם בעוה"ב לא יקופח שכרינו ואנחנו צריכים לחסדו ולטובתו ולי שועתו בכל עת ורגע בוודאי ראוי לנו להחזיר הפקדון לבעליו ולחלק כל מה שמרויח לצדקה. רק ליקח לעצמו פרנסתו בצמצום כ"ש טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט (תהלים קיב) שפרש"י שם שצדקה נותן בהרחבה גדולה וצרכי ביתו מתנהג במשפט ובצמצום. מכ"ש שהש"י מקיל עוד יותר שיתנו על כל פנים מעשר או חומש בוודאי ראוי ליתן חלק הש"י לעניים בשמחה רבה אם יחשוב דרכיו וישפוט עצמו באמת ואז יזכה להכניע רוע הלב ע"י המשפט כנ"ל ויקיים ולא ירע לבבך בתתך לו ואז הצדקה בשלימות כי אז מאיר בצדקה בחי' משפט שעי"ז יוכל להציל את העני ממן העניות לגמרי ע"י בחי' המשפט שהאיר בו וכנ"ל וזה שהזהירה התורה מאד על משפט העני ביותר כ"ש לא תטה משפט אביונך בריבו. וכיוצא בזה הרבה כי העני צריך לתיקון המשפט ביותר שעי"ז מתבטל העניות כנ"ל וזה שכתוב במשיח ושפט בצדק דלים. וכתיב (בתהלים
max-width: 820px;
אות עב ישפוט עניי עם וכו' משפטיך למלך תן וצדקתך וכו' ידין עמך בצדק וענייך במשפט כי ע"י משפט מצילין את העני מן העניות כי עיקר העשירות ע"י בחי' משפט שעי"ז בונין היכל הקודש שזה עיקר הגאולה שתהיה ע"י משיח שיבנה ירושלים וביהמ"ק שהם בחי' היכל הקודש. שכל זה נעשה ע"י המשפט וכנ"ל:
margin: 0 auto;
אות ה וע"כ גדולה גמילו חסד יותר מן הצדקה כי כשנותן לו צדקה אינו נותן לו רק מעט כדי מתנת ידו. אבל הלוואת חן הוא מלוה לו איזה סך מסוים. וע,י שמלוה לו לשעה. עי"ז נעש עכשיו המעות אצל הלוה כשלו. ואזי מחמת זה המעות של ההלוואה שיש לו שנחשב כשלו. כי מלוה להוצאה נתנה. עי"ז מקבל זההלוה בי' משפט שמלובש בזה הממון שהוא שורש כנ"ל. וע"י זה המשפט שזוכה עי"ז יכול לזכות להרחיב ידו להנצל מן העניות לגמרי ע"י שהשפיע לו המלוה איזה עשירות שנחשב כשלו כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה לא תהיה לו כנושה שלא להיות על הלוה, כמלוה. רק כאלו נתן לו במתנה כדי שיהיה נחשב זה הממון כשלו. כדי שיזכה עי"ז לבחי' משפט כנ"ל כדי שעי"ז יוכל להרחיב ידו. כי יכול לזכות לעשירות עי"ז כנ"ל. וזה בחי' טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט דייקא. שעיקר טובת וחסד ההלואה לעני הוא בחי' המשפט שמאיר בו עי"ז שעי"ז יכול להצילו מן העניות לגמרי כנ"ל. כי זה עיקר מצוות ההלואה לעני לראות לעזור להעני באופן שינצל מן העניות לגמרי כ"ש וכי ימוך אחיך עמך והחזקת בו כוו'. וכמו שפרש"י שם אל תניחהו ליפול וכו' כי עד שלא נפל, אחד יכול להקימו וכו'. וכל זה נעשה ע"י בחי' משפט עכנ"ל וזה בחי' איסור ריבית. כי עיקר האיסור הוא שנוטל שכר מעותיו שהלוה לו. כי באמת צריך להלוות לו בתורת מתנה ע"מ להחזיר כ"ש לא תהיה לו כנושה. רק כאלו נתן לו זה הממון במתנה גמורה רק שאח"כ יחזור הלוה וישלם לו כשיגיע זמן הפרעון. אבל כל זמן ההלואה המעות של הלוה ואסור לו להיות כנושה מכ"ש ליקח ממנו שכר מעותיו ח"ו דהיינו רבית. כי כשאינו כנושה על הלוה, אזי מעות כשלו. ויכול לזכות עי"ז לבחי' משפט שעי"ז ינצל מן העניות לגמרי. שזהו עיקר המצוה של צדקה וג"ח כדי לבטל העניות מישראל לגמרי. ע"י צדקה ומשפט וכנ"ל.
font-family: 'Cormorant Garamond', Georgia, serif;
אות ו וזה בחי' לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו כי בית זה בחינת משפט כמובן במאמר הנ"ל ע"פ ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם ע"ש. וע"כ צריכין לרחם על הלוה אפילו כשאין לו לשלם וצריך ליתן משכון, צריכים לרחם לבלי לעקור המשכון מביתו. כי החפץ של המשכון שהוא הממון של הלוה ששרשו בחי' משפט שהוא בחי' בית. שע"י מעט המשפט שיש לו עדיין הוא מקוה שהשי"ת יעזור לו וירחיב ידו ויציל מן העניות. וע"כ עתה שהוא מוכרח ליתן החפצים שלו למשכון להמלוה אסור לו ליכנוס לביתו למשכנו כדי שלא לעקור הממון שלו משורש חיותו שהוא בחי' בית בחינת משפט. שלא יהי הכעוקר האילן משרשו שא"א לו להתגדל עוד רק צריכין לרחם על הלוה ולהשאיר שורש חיות המשכון בביתו רק בחוץ תעמוד וכו' כדי שישרא שורש חיותו בפנים בבית. שהוא בחינת משפט. אולי יעזור הש"י שיחזור ויצמח לו עשירות על ידי שורש המשפט שהוא בחי' בית וכנ"ל.
font-size: 2.2rem;
אות ז וזה בחי' לא תחבול בגד אלמנה. כי מבואר במאמר גזילה (סי' ס"ט) שהוא שייך למאמר הנ"ל שעיקר הממון הוא בבחי' האשה שהוא בחי' נפש בחי' שם וכו' ע"ש והיא בחינת האילן שחיותה ע"י הממון והעשירות שמשפיע לה בעלה. שהוא ממשיך השקת האילן כי הוא ממשיך לה כל השפע של העשירות שהוא חיותה. וכל זמן שבעלה חי הוא ממשיך לה שפע עשירות בכל עת מחדש שהוא חיותה, כי שורש חיות האשה תלוי בבעלה. והעיקר ע"י בחי' המשפט הנ"ל. כי הבעל הוא בחי' משפט. כי עיקר בחי' המשפט תלוי בו לבד. כי אשה פסולה לדון, והיא בבחי' שם בחי' נפש בחי' עשירות בחי' חומה בחי' כסא בחי' היכל הקודש כידוע ומובן כל זה במאמרי הנ"ל והאיש הוא בחי' משפט. כי הוא שורר בביתו ושופט את כל בני ביתו והתלויים בו ועי"ז יש לו כח להמשיך עשירות שתלוי במשפט שהוא חיות האשה כנ"ל. אבל כשנעשית אלמנה ח"ו אזי אין לה מי שימשיך לה בחי' הארת המשפט שמשם העשירות ואין לה חיות כ"א מהעשירות שהשאיר לה בעלה בכתובתה. וע"כ אסור למשכן האלמנה. כי כשלוקח ממנה משכון לוקח כל חיותה כי אי ןלה עוד מי שימשיך לה בחי' הארת המשפט שעי"ז יש תקוה לדחות העניות ולשלם להמלוה וכנ"ל. כי עיקר המשכון שלוקח הוא שממתין להלוה עד אשר ירחיב ה' ידו. וע"כ אסור ליקח המשכון מביתו או לחבול בגד אלמנה כידי לשא לפגום המשפט כנ"ל
font-weight: 700;
אות ח כי כנסת ישראל בגלות קרוים אלמנה (איכה א') כ"ש היתה כאלמנה כי בית קדשינו נלקח ממנו בעוונותינו בבחי' משכון כשרז"ל שבשביל זה נקרא ביהמ"ק משכן שנתמשכן בעוונותיהן של ישראל. כי העשירות דקדושה של ישראל וביהמ"ק שהיא היכל הקודש הם בחי' אחת כנ"ל. וע"כ בזכות שמקיימין לא תחבול בגד אלמנה ירחם הש"י על עניי עמו ויצב גבול אלמנה ויחזיר לנו המשכון שלקח מאתנו ויחזיר ויבנה לנו בית קדשינו ותפארתינו ע"י תקיון המשפט כנ"ל. כ"ש ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ב"ב אמן:
text-align: center;
אות ט ע,פ הנ"ל. נמצא שעיקר קיום ובנין בהמ"ק שהוא היכל הקודש הוא ע"י בחי' משפט כנ"ל. שהוא בחי' רבועא. שעי"ז מתקיים העיגולא שזהו בחי' שמירת שבת שאז הוא ביטול הרע שזה ובחי' משפט שמבטל הרע כמבואר במאמר הנ"ל. וזה שנסמך כ"פ שבת אצל מלאכת המשכן. כ"ש את שבתותי תשורו ומקדשי תיראון. כי עיקר בנין בית המקדש. שהוא בחי'היכל הקודש הוא ע"י קדושת שמירת שבת כנ"ל:
color: var(--accent);
אות י וזה בחי' סמיכת הפרשה (בישעיה נ"ו) שמרו משפט ועשו צדקה וכו' אשרי אנוש וכו' שומר שבת מחללו וכו'. כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם וכו'. ואיתא בוה"ק לסריסים אשר ישמרו את שבתותי אילן אינון דמסרסין גרמייהו ולא מזדווגין כ"א משבת לשבת וכו'. כי זוג דקדושה הוא בבחי' יד ושם הנ"ל שהוא משפט וכסא הנ"ל. שהם בחי' איש ואשה כנ"ל. כי עיקר תיקון הברית הוא ע"י בחי' משפט שעי"ז שורפין את הרע שלא יתאחז בלב. כי ע"י כל זווג מבררין בירורין ומולידין נפשות ואלו הנפשות מחמת שמתבררין מן הקליפות כידוע. וע"כ נאחזין בהם הסט"א. וע"כ צריכין התגברות גדול לכבוש את יצרו הרע שעיקרו מתגבר על תאוה זאת מחמת שעי"ז עיקר בירור הנפשות מן הקליפות שהוא בחי' גרים כידוע. וע,כ א"א לזכות לשמירת הברית כ,א ע"י בחי' משפט דהיינו שישפוט א"ע הרבה ויתבודד בכל עת ויפרש שיחתו לפני הש"י ויצעק הרבה להש"י שכל זה הוא בחי' משפט הנ"ל. שעי"ז מתעורר התלהבות הלב שהוא בחי' אש. ושורף את הרע של הנפשות שצריך לבררם. ועיקר הרע היא הרע הכולל שהוא תאות המשגל שא"א להכניעו כ"א על ידי אש המשפט הנ"ל. כי התואה הזאת היא בחי' אש ונכנעת ע"י אש המשפט הנ"ל. כי מהאש יצאו והאש תאכלם (יחזקאל טו). וזהו (דברים ז) והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה וכו'. היינו ע"י שתזכה למשפט הנ"ל עי"ז ושמר ה' אלהיך לך את הברית שתזכה עי"ז לשמירת הברית כי השי"ת בעצמו ישמור אותך ע"י שתעסוק במשפט הנ"ל. (מעין זה ראיתי אצל החבירים בשם רבינו ז"ל על פסוק זה). נמצא שעיקר תיקון הברית הוא ע"י בחי' משפט הנ"ל. שעי"ז נתבטל הרע. וע"כ עיקר הזווג בקדושה הוא רק בשבת שאז מתבטל הרע לגמרי כמבואר במאמר הנ"ל ששמירת שבת הוא בחי' משפט הנ"ל. ומתעה מבואר היטב סמיכת כל הפרשה הנ,ל. שמרו משפט ועשו צדקה. משפט וצדקה הנ"ל אשרי אנוש וכו' שומר שבת וכו' כי המשפט הנ"ל שזהו בחי' שמירת שבת כנ"ל. וזהו כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי. היינו כ"ש בזוהר דמסרסון גרמייהו משבת לשבת. שאז הוא ביטול הרע בבחי' תיקון הנעשה ע"י המשפט כנ"ל אשר מחמת זה צריכין לסרסד עצמו בימי החול. שאז יכול ח"ו להתאחז הרע שעיקר אחיזתו בתאוה זאת כנ"ל. ע"כ צריכן ליזהר מלהזדווג בימי החול כ"א בשבת. שאז הוא ביטל הרע בבחי' משפט הנ"ל. וע"כ סיים על כל זה, ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם. כי כ"ז זוכין ע"י שמירת שבת כנ"ל שהוא בחי' תיקון המשפט כמבואר היטב במאמר הנ"ל יע"ש:
margin-bottom: 0.3rem;
אות יא (שייך למאמר הנ"ל). שם מבואר שע"י משפט שורפםין את הרע של הנפשות שמקרבין שנבנה מהם היכל הקודש. שהוא מלבוש להרוח שבבל. ועיקר הלבשתו לרגלי הרוח ע"ש במאמר הנ"ל. וזהו (תהלים לז) פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט. היינו משפט כנ"ל. שמדבר בינו לבין עצמו ודן ושופט א"ע. עי"ז תורת אליהו בלבו לא תמעד אשוריו. אשוריו דוקא. היינו רגלי הרוח שבלב שאינם נמעדין ונפגמין יח"ו ע"י שמקרב נפשות להש"י כי אש המשפט שורף הרע שלהם. ואינו יכול להתאחז בלבו. ואז תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו כנ"ל:
letter-spacing: 0.04em;
(שייך לעיל): וע"כ אסור ליקח המשכון בעצמו כ"א ע"פ ב"ד. כדי שיהי' ע"פ משפט. כי צריכןי להאיר הארת המשפט כדי לדחות העונות כנ"ל:
And therefore the essential oath from the Torah is only for modeh b'miktzas, who is in the aspect of the Aitz HaDa'as Tov VaRa — that there is in him good and evil, fit and unfit, as above. But kofair bakol, which is the aspect of entirely evil, with no good in it at all — upon him the Torah did not cast an oath. For if he is a liar and the truth is not as his words — only that he is lying to his fellow and denying everything — then the oath, which is the aspect of Shabbos, will not avail to cause him to confess through it. For since he is kofair bakol, he is in the aspect of entirely evil. And this entirely evil does not return to the good through the holiness of Shabbos, which is the aspect of the oath. For when Shabbos comes — naicha — then the good that is within the aspect of the six weekdays ascends to holiness, as is known. But the aspect of the entirely evil is pushed away and nullified through the shalhova d'esha [flame of fire], as is known. And therefore the Torah did not obligate an oath for kofair bakol, who is in the aspect of entirely evil — for he will not return to holiness through the oath, which is the aspect of Shabbos. For the entirely evil does not return to holiness through the holiness of Shabbos — only the aspect of the Aitz HaDa'as Tov VaRa, the aspect of fit and unfit, the mixture of good and evil — this aspect is refined and the good ascends to holiness through the holiness of Shabbos, as is known. But in the later generations, our Sages, of blessed memory, saw fit to enact an oath also for kofair bakol. For this is known: that throughout the entire time of the exile, the essential work of all the true Tzadikim — especially the awesome Tzadikim who are exceedingly exalted in their level — is only to refine sparks from the depths of the k'lipos, in order to bring close the coming of Mashiach. For upon this the coming of Mashiach depends — when the refinement will be completed, as is known. And in each generation they refine holy sparks from ever deeper depths. And this is the aspect of ikvos d'Meshicha [the footsteps of Mashiach], as is known. And when Mashiach comes, then he will refine the final refinement from the ultimate depth of the depths of the k'lipos, and then will be the Ge'ulah [Redemption]. And therefore in the later generations, our Sages, of blessed memory, enacted the oath of heseis also for kofair bakol — who is in the aspect of entirely evil, who does not return to holiness through the oath in the aspect of Shabbos, as above. But our Sages, of blessed memory, cast an oath upon him as well. For they saw then, in that generation, that now it is necessary to refine the holiness even from there — even from the aspect of the entirely evil, which is the aspect of kofair bakol. And therefore they labored and found merit even for kofair bakol — that it is possible that he denied everything and yet he is not entirely wicked and suspect, only because of the possibility of an old outstanding loan against him, as our Sages, of blessed memory, said there regarding the reason for the oath of kofair bakol. And therefore they enacted [an oath] also for kofair bakol, so that he should confess — for they saw that he too can be refined and emerge from the evil and falsehood through the oath, which is the aspect of Shabbos. Since they found merit even for kofair bakol — that he is not entirely suspect, only because of the possibility of an old loan, as above. For this is the essential matter of the service of the Tzadik who wishes to refine and elevate souls from the depths of the k'lipos — that fell through whatever they fell through. And he elevates them through finding them merit. Even for the wicked he searches and seeks and finds some merit, however small. And through this he elevates them even from the entirely evil. And as is understood from the words of Rabbeinu, zichrono livrachah, in another place. And therefore our Sages, of blessed memory, enacted an oath also for kofair bakol. Even though from the Torah he does not need an oath — for whichever way you look at it: if we say he is speaking falsehood and denying everything, what good will the oath do him, since he is in the aspect of the entirely evil, as above? — but our Sages, of blessed memory, in the later generations enacted an oath upon him as well. For in the later generations they refine even from the depths of the evil, as above. And therefore they searched and found merit even for kofair bakol, as above, and they cast an oath upon him as well — so that he should return to the truth through the oath. This is the aspect of t'shuvah, the aspect of Shabbos — in order to refine the good even from the depths of the evil, from the aspect of kofair bakol, as above. And therefore Rav Nachman specifically enacted the oath of heseis. For Rav Nachman is the aspect of the hisnatzetzus [shining forth] of Mashiach — as he proclaimed about himself, as it is found in the words of our Sages, of blessed memory (Sanhedrin 98b): "Rav Nachman said: 'If [Mashiach] is from among the living, it is someone like me,' as it is stated: 'And his mighty one shall be from himself'" etc. (Jeremiah 30:21). And the essential aspect of this [work] — to refine holiness from the depths of the evil — is only through Mashiach. And every true Tzadik who is in the aspect of Mashiach is engaged in this [work]. And therefore Rav Nachman, who is the aspect of the hisnatzetzus of Mashiach, as above — therefore he enacted an oath also for kofair bakol. Which is the aspect of refining the good even from the depths of the evil. For this is the essential Ge'ulah that will be through Mashiach, who will come speedily in our days — that he will elevate holy souls from the depths of the k'lipos, and gather our dispersed from the four corners of the earth, speedily in our days, Amain. And therefore, in the majority of claims and disputes that exist between people in matters of commerce — usually an oath is needed. For the conducting of commerce is in the aspect of the six weekdays, which are the aspect of the lamed-tes melachos [thirty-nine labors]. For all the dealings and all the commerce are encompassed within the thirty-nine labors, as is brought elsewhere (in the words of Rabbeinu, zichrono livrachah, Siman 4, Likutay Tinyana). And the thirty-nine labors are where the zuhamas hanachash — the Aitz HaDa'as Tov VaRa — takes hold. For they are the aspect of "in sorrow shall you eat of it" (Genesis 3:17), "by the sweat of your brow shall you eat" (Genesis 3:19) — that is, the toil of livelihood, which came through the Aitz HaDa'as. And therefore, usually, through commerce one can fall, chas v'sholom, into this aspect — the aspect of the Aitz HaDa'as Tov VaRa: to deny one's fellow and find for himself some seeming permission or deflection — like modeh b'miktzas or kofair bakol, according to our Sages, of blessed memory. For the essential commerce, which is the aspect of the thirty-nine labors, the aspect of the six weekdays — is in this aspect: fit and unfit etc., sometimes fit, sometimes unfit, as above. And therefore one must be very, very careful with one's soul, to conduct commerce with emunah [faithfulness], so as not to fall into falsehood and evil, chas v'sholom, through the commerce, as above. And therefore, one who has fallen, chas v'sholom, into some falsehood and there is a claim between him and his fellow — the rectification is the oath, which is the aspect of Shabbos, which is the aspect of naicha. Through this they ascend and are refined from the aspect of the Aitz HaDa'as, from the aspect of the six weekdays, and merit the aspect of the Aitz HaChaim [Tree of Life]. In the aspect of what is written in the aforementioned Zohar: "And if he transgressed the Torah, he is given to drink from the bitterness of the Tree" — this is the aspect of mar mimaves [more bitter than death] etc., the aspect of the sadness and toils of livelihood, the aspect of commerce that is not conducted with faithfulness, as is brought in the words of Rabbeinu in the teaching "Tzivisa Tzedek" (Siman 23); see there well. "And when he returns in t'shuvah, it is said: 'And Hashem showed him a tree' — this is the Aitz HaChaim" etc. That is, through t'shuvah — the aspect of Shabbos, which is the aspect of the oath, as above — through this the good is refined and the evil is pushed away. And the bitterness is sweetened, in the aspect of "and the waters were sweetened" (Exodus 15:25) etc.; see there. And therefore the essential oath is through holding a chaifetz [sacred object] — that is, a Sefer Torah. For the Sefer Torah is the aspect of the Aitz HaChaim, through which the aforementioned bitterness is sweetened and the evil is pushed away. And through this he will confess to the truth — for the good is refined from the evil, as above, through the oath, which is the aspect of Shabbos, the aspect of complete t'shuvah, the aspect of naicha, as above. Baruch Hashem l'olam, Amain v'Amain. And therefore the oath of one who denies everything is called sh'vuas heseis. For through this we push away the essential zuhamah of the nachash hakadmoni [primordial serpent], who is called the maisis [inciter]. For he is the original inciter, from whom comes the essential entirely evil. And through the oath of heseis of kofair bakol, through this they refine the good from the depths of the k'lipos, from the zuhamas hanachash. For we wish to bring to t'shuvah even the kofair bakol, through the oath that is cast upon him — for we search and find in him merit: that perhaps there is a possibility of an old loan against him etc., as above. It emerges that through this oath we refine the good from the depths of the k'lipos, and subdue and nullify the zuhamas hanachash, who is the original inciter. Therefore it is called sh'vuas heseis, which is an expression of hasasah [incitement], as the poskim explain. For through this oath we push away the zuhamas hanachash, who is the maisis, as above — through finding a good point even in the kofair bakol, and casting an oath upon him, so that he should return in t'shuvah and confess to the truth, as above.
Loading comments…