Sections
גביות חוב מהיתומים ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
And this is the aspect of the secret of Kiddush HaChodesh: that we must in every month sanctify the month — to draw the aspect that will be in the future, which is the filling of the blemish of the moon from its diminishment. And this matter is truly a great secret that is impossible to grasp. Even Moshe Rabeinu had difficulty with it, as mentioned above. For as soon as one fills the blemish of the moon — that is, His Kingship, blessed be He, is revealed over all who come into the world, and the glory of Hashem fills the entire earth — then it is impossible to receive this burning light, for then everything is Ain Sof and it is impossible for the attributes to be revealed — the aspect of "it is impossible for two kings to use one crown," as mentioned above. Therefore, there must necessarily be the tzimtzum and diminishment, as mentioned above. Yet as soon as there is contraction, the Sitra Achra can, chas v'shalom, gain a grip from the contraction of the light — which is the aspect of the withdrawal of the light, from which comes their grip. 9
אות א מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב מדינא והאידנא גובין ממטלטלי דיתמי:
The general principle: the essential parnasah [livelihood], wealth, and prosperity are drawn from the inclusiveness of the perceptions of son and student — which are the aspect of the illumination of darei matah [those who dwell below] and darei ma'alah [those who dwell Above]. These are the aspect of the perceptions and illuminations of "the whole earth is full of His glory" (Isaiah 6:3) and "where is the place of His glory?" (Kedushah d'Yotzer) — and they must be included and unified one with the other.
ע"פ המאמר ע"פ ואיה השה לעולה בילקוטי תנינא סי' י"ב המתחיל כשאדם הולך אחר שכלו וכו' ע"ש. כל המאמר היטב. והבן מאד מאד. כי הם דברים עמוקים מאד מאד. והכלל שכשאדם נופל ח"ו למקום שנופל. אפילו אם נופל לדברים מגונים מאד שהם בחי' מקומות המטונפים. ואפילו מי שנופל ח"ו לספיקות והרהורים ומהרהר אחר הש"י וכו' אף עפי"כ אין שום ייאוש בעולם כלל. אע"פ שנדמה לו שבמקומו אין נמצא שם הש,י כלל ח"ו מחמת שנפל למקומות מטונפי כאלו ר"ל. אעפי"כ יחזק ויתאמץ ויתגבר מאד. לדרוש ולבקש ולחפש אחר כבוד הש"י. וכששואל ודורש ומבקש אחר כבוד הש"י. ומצטער ומתגעגע וצועק להשי"ת. ונכסף לחזור אליו. אעפ"י שאינו יודע שום דרך ונתיב ועצה ותחבולה איךם אפשר לעלות ולחזור ממקומות כאלו הרחוקים מהש"י כ"כ. אעפי"כ ע"י הבקשה והחפוש בעצמו שמחפש ומבקש את השי"ת איה מקום כבודו. עי"ז בעצמו עולה בתכלית העלי' בבחי' ירידה תכלית העלי'. כי אי' הוא בחי' מאמר סתום שמשם מקבלין כל המאמרות שבהם נברא העולם שהוא בחי' בראשית מאמר סתום. ומגודל הסתרתו והעלמו של המאמר סתום הגבוה מכולם. ע"כ מקבלין ממנו דייקא חיות וקיום כל המקומות המטונפים וכל הדברים רעים וכו'. וע"כ כשנופלין ח"ו למקומות אלו ומבקשין ומחפשין איה מקום כבודו. עי"ז הוא עולה בתכלית העלי'. כי זוכה לעלות אל שורש הקדושה שהוא בי' אי'. שהוא בחי' מאמר סתום שמשם מקבלין העשרה מאמרות. כי עיקר הבריאה היתה רק בשביל כבודו ית'. וע, כ בכל חלק וחלק מהבריאה שנברא בעשרה מאמרות מלובש בו חלקי כבודו ית'. כי כל העשרה מאמרות כולם נמשכו רק בשביל שיתגלה כבודו ית' ע"י הבריאה ויש גבול לכל כבוד וכבוד שמלובש בכל מאמר ומאמר מעשרה מאמרות שלא יתפשט למקומות המטונפים שהם מקומות החיצונים בבחי' וכבדודי לאחר לא אתן. ואע"פ שמלא כל הארץ כבודו. אעפ"כ יש גבול להכבוד שלא יתפשט למקומות הנ,ל. אבל באמת אעפי"כ בוודאי גם מקומות המטונפים ובתי ע"ז גם הם צריכין לקבל חיות ממנו ית'. אך הם מקבלים מבחי' מאמר סתום שהוא בחי' בראשית בחי' איה וכו'. ע,כ מי שנופל לשם ח"ו כששואל ומחפש ומבקש איה מקום כבודו. עי"ז זוכה לעלות בתכלית העלי'. כי זוכה לבחי' איה שהוא בחי' בראשית מאמר סתום שהוא למעלה מכל המאמרות שכולם מקבלין ממנו כנ"ל. וזה בחי' ואיה השה לעולה. וכו' ע,ש. וזה בחי' תשובה. כי זה עיקר התשובה כשאדם מבקש ומחפש אחר כבודו ית'. ורואה בעצמו שרחוק מכבודו ית' ומתגעגע ושואל ומצטער איה מקום כבודו וזהו בעצמו תשובתו ותקונו וכו'. ויש בזה עוד הרבה דברים. כי כשאדם הולך בדרך וכו' ולפני כל תורה יש ספיקות הנ"ל וכו'. וזהו בחי' אם יאמר לך אדם היכן הוא אלהיך תאמר לו בכרך גדול של רומי וכו' ע"ש כל זה היטב:
For even though the essential illumination among darei ma'alah is the aspect of Ayeh [Where?] etc., one must nevertheless include it within the aspect of "the whole earth is full of His glory." And similarly with darei matah: even though their essential illumination is the aspect of "the whole earth is full of His glory" — the aspect of "awaken and sing, you who dwell in the dust" (Isaiah 26:19), to rouse and awaken and revive all those placed in the very lowest levels, even those who are literally within the earth — to illumine them and to reveal to them that Hashem Yisborach is still with them, for "the whole earth is full of His glory" — nevertheless one must also illumine upon them the aspect of Ayeh, the aspect of Mah, the aspect of "what did you see, what did you search, what do you know?" the aspect of "no eye has seen" (Isaiah 64:3) etc. — so that they will have awe etc. (see there). And through the inclusiveness of the worlds — which is the aspect of the inclusiveness of these two perceptions together — through this specifically is parnasah drawn, as all this is explained there. See there very carefully.
Therefore, it is impossible to grasp this secret now — the secret of Kiddush HaChodesh: to fill the blemish of the moon, that is, that the revelation of His Kingship, blessed be He, should fill the entire earth, etc., as mentioned above — which is the aspect of "the light of the moon like the light of the sun," where the light of the moon (the aspect of the revelation of His Kingship, blessed be He) shines without limit like the light of the sun (the aspect of the light of the Ain Sof, the aspect of "and nothing is hidden from its heat") — and nevertheless one would be able to receive the revelation of His Kingship. That is: nevertheless there would be the aspect of tzimtzum, for without the contraction it is impossible to accept the yoke of His Kingship, as mentioned above. 10
אות ב וזה בחי' מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח. כי ענין הנ"ל היא עצה נפלאה ודרך ישרה מאד לכל אדם. לא מבעי' להאנשים הקטנים במעלה ובפרט מי שנפל ח"ו מעבודת ה'. ומכ"ש מי שנפל ח"ו למקום שנפל שבוודאי אינו יכול להחיות א"ע כ"א ע"י עניון הנ,ל. שגם במקומו יבקש ויחפש אחר הש"י כנ"ל. ואז יזכה לעלות מן הירידה והנפילה הגדולה לתכלית העלי' כנ"ל. אך אפילו אנשים כשרים באמת. ואפילו הגבוהים במעלה יתירה צריכים ג"כ לענין הנ,ל. כי כל אדם צריך לעלות תמיד מדרגא לדרגא. כי האדם אסור לו להיות עומד כמובא. וכשצריך לעלות מדרגא לדרגא. אזי בהכרח שיהי' לו ירידה קודם העלי' כמובא. ואזי בעת שיש לו הירידה שקודם העלי'. ואז הוא רחוק מהשי"ת וכבודו ית' נסתר ממנו ואז הוא צריך לחפש ולבקש אי"ה מקום כבודו. ועי"ז הוא זוכה לעלות בתכלית העלי' בחי' איה כנ"ל. ועי,ז הוא עולה למדרגה גבוה יותר. כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"א ע"י בחי' אי"ה שהוא המאמר העליון בחי' מאמר סתוך בראשית שכל העשרה מאמרות מקבלין ממנו. כי כשעולין מדרגא לדרגא זהו בחי' התחדשות הנשמה שמתחדש עכשיו ונעשה כאיש אחר ע"י שיצא ממדרגה הראשונה ונכנס למדריגה השניה. וא,א לחדש עצמו ולצאת ממדריגה למדריגה כ"א ע,י שחוזר ועולה לתכלית השורש שהוא בחי' איה שהוא השורש של כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם שבהם כלולים כל העולמות וכל הנשמות וכל מדריגות שבעולם. ומחמת זה בעצמו כשרוצין לעלות מדרגא לדקרגא צריכין שיהי' ירידה קודם העליה. כי כשרוצין לעלות מדרגא לדרגא בהכרח צריכין לחזור ולהכלל בתחלת השורש שהוא בחי' אי"ה. שהוא שורש הכל ששם כלולים יחד כל המדריגות שבעולם כנ"ל. ושם יכולין לחדש נשמתו ולצאת מדרגא לדרגא וכנ"ל. וע"כ מוכרחין שיהי' ירידה קודם העלי' מדרגא לדרגא. כי ע"י הירידה שיש לו עי"ז הוא מחפש ומבקש איה מקום כבודו. ועי"ז כשזוכה לחפש ולבקש היטב. אז זוכהלעלות בתכלית העלי' לבחי' אי"ה שהוא שורש הכל כנ,ל. ואזי חוזר וממשיך משם מבחי' אי"ה שורש הכל. הוא ממשיך משם חיות חדש בבחי' מדריגה גבוה יותר ועולה למדריגה הגבוה יותר:
And this is the aspect of the sh'vu'ah [oath] that one must take when there is a denial between one person and his fellow. For the essential falsehood and denial is drawn from blemishing the aspect of the unification and inclusiveness of the two aforementioned perceptions — blemishing and creating a separation, chas v'sholom, between them. This is the essential blemish of falsehood, which is evil and impurity, from which spring all the sins and blemishes in the world, Rachmana litzlan.
This secret is impossible to grasp. Even Moshe Rabeinu had difficulty with it — until the Holy One, blessed be He, showed him: "Like this — see, and sanctify!" He taught him at what measure the moon would appear fit to be sanctified — that is: at what diminishment and contraction we are able to fill it from its blemish, to reveal His Kingship, blessed be He, over all the world, and nevertheless everything should not revert to Ain Sof. Rather, we should have the power to receive His Kingship constantly, in the aspect of ratzo vashov (running and returning), in the aspect of matei v'lo matei ("reaching and not reaching"), etc. 11
אות ג נמצא שיש לכל אדם שני בחי' עבודות. עבודהאחת היא בחי' מלא כל הארץ כבודו שזהו בחי' כל העשרה מאמרות ש בהם נברא העולם. שמלובש בהם כבודו ית' שזהו בחי' כלליות התורה הכלולה בעשרת הדברות שהם בחי' עשרה מאמרות אשר קיום התורההקדושה היא בשביל כבודו ית' שהוא שורש התורה. כשרז"ל אין כבוד אלא תורה. וצריך האדם לעסוק תמיד בתורה ועבודה בשביל כבוד ית' כדי לגלות כבודו ע"י התורה הקודשה וימלא כבודו את כל הארץ. וזהו בחי' מ"ש שם בתחילת המאמר הנ"ל שצריך כל אדם להסתכל בכל דבר אם יש בו כבוד השי"ת יעשה וא םלאו לא יעשה. כגי העיקר הוא שיהי' כל מעשיו בשביל כבודו ית' שזהו בחי' כלליות התורה והמצוות הנ,ל. אבל א"א להיות דבוק בהתורה תמיד יומם ולילה בלי ביטול כלל. כי לפעמים צריכין לבטל כשרז"ל. פעמים ביטולה של תורה זהו קיומה. וגם צריכין לעסוק במו"מ ודרך ארץ ואז אין רואין כבודו ית'. כי עיקר התגלות כבודו ית' הוא רק בהתורה ומצוות. ואז צריכין להחיות א,ע בבחי' הב' הנ"ל ע"י שמחפשין ומבקשין אחר כבודו ית' בבחי' איה מקום כבודו וע"י בחי' זו יכולין להחיות א"ע בכל דבר ובכל מקום. אפילו בדברי חול כגון מו"מ וכיוצא. וגם אפילו כשנופלים ח"ו לדברים רעים לגמרי גם שם אם יזכה לחוס על נפשו ויקיים ככל המבואר במאמר הנ"ל לבקש ולחפש אחר כבודו ית' אז יזכה לתכלית העליה לבחי' איה שעי"ז נתכפרין ונתתקנין כל העוונות בבחי'נת ואיה השה לעולה כ"ש במאמר הנ"ל. וזה בחי' (אבות פ"ב) טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. כי תורה ודרך ארץ הם ב' הבחי' הנ"ל בחי' מלא כל הראץ כבודו. דהיינו התגלות כבודו ית' שזהו בחי' עבודת התורה והמצות. ודרך ארץ היינו מו"מ ועסקי חול שאינם דברים שבקדושה ששם אין רואין התגלות כבודו ית' אבל צריכין לעסוק גם בהם. ושם צריכן לחפש ולבקש אחר כבודו ית' ואז מחי' א"ע בבחי' אי"ה מקום כבודו שהוא מאמר סתום שהוא שורש הכל. שמגודל הסתרתו. מקבלין ממנו חיות כל הקליפות והעוונות. אבל כשמחפשין ומבקשין אי"ה מקום כבודו אזי עולה בתכלית העליה לשורש הקדושה. ואזי נתבטלין כל העוונות והקליפות. וזהו שיגיעת שניהם משכחת עון. כי צריכין שניהם תורה ודרך ארץ שהם ב' העבודות הנ"ל: וע"י שניהם דייקא מבטלין העוונות. כי מו"מ לבד בוודאי אינו כלום כי אעפ"י שיכולין לחפש ולבקש גם שם את הש,י עד שיזכה לתכלית העליה לבחי' אי"ה כנ"ל. אבל אעפ"כ הוא מקום סכנה מאד. ויכולין להיות נלכד ונכשל שם ח"ו כי באמת מבחי' איה מקבלין כח כל החיצונים מגודל הדתרתו והעלמו. וע"כ במו"מ שמקבל חיות מבחי' אי"ה ע"כ הקדושה נעלמת שם מאד. ומחמת זה בקל יוכל להיות נלכד ח"ו ע"י עסקי עוה"ז במו"מ ודרך ארץ וח"ו ישכח אותו ית' לגמרי. כ"ש וכסף וזהב ירבה לך וכו' כי שם הקדושה נעלמת בבחי' איה. וכשנכנסין לשם היינו לבחי' דרך ארץ ומו"מ שהם עסקי עוה,ז צריכין לבקש וחפש שם מאד מאד אותו ית'. ואז דייקא יכולין למוצאו ולעלות לבחי' איה כנ"ל. אבל אם ח"ו לא יזכה לבקש ולחפש כראוי אחר כבודו ית' ח"ו ישכח אותו לגמרי וכנ"ל. ע"כ מי שרוצה לעסוק במו"מ ודרך ארץ היא מוכרח לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי. כי בהתורה הקדושה שם הוא בחי' התגלות כבודו ית' ועי"ז אפילו כשיצא לשוק לעסוק בדרך ארץ ומו"מ לא יהי הנלכד שם ח"ו. כי יזכה לבקש ולחפש גם שם אחר כבודו ית' מאחר שהוא משתדל תמיד לגלות כבודו ית' כי תורתו קבע שהוא התגלות כבודו כנ"ל. וע"כ אפילו בעת שהוא רחוק מכבודו ית' דהיינו בעת שעוסק בדברי חול. גם שם יחפש בודאי איה מקום כבודו. ועי"ז יזכה לעלות בתכלית העליה כנ"ל. וגם תורה לבד בלי שום דקך ארץ ג"כ אי אפשר כי בהכרח צריך בכל פעם לעלות מדרגא לדרגא. ואז מוכרח שיהיה לו ירידה קודם העליה ואז בהכרח שיחי' עצמו בבחי' הבקשה והחפוש הנ"ל. שזהו בחי' עבודת המו"מ ודרך ארץ כנ"ל. ששם מבקשין ומחפשין אחר כבודו ית'. שעי"ז זוכין לתכלית העליה לבחי' איה שעאי"ז נתבטלין כל העוונות כנ"ל. וזהו שיגיעת שניהם משכחת עון כי ע"י שני הבחי' הנ"ל נתבטלין העוונות כנ"ל.
For in truth, the essential holy emunah [faith] and the fulfillment of the entire Torah is built upon and founded upon this: to include the two aforementioned perceptions together — the perception of "the whole earth is full of His glory" and "where is the place of His glory." For Hashem Yisborach is s'sim v'galya [hidden and revealed], and the Torah likewise is s'sim v'galya etc. And as the holy Zohar states: He, Yisborach, is hidden from the side of His own essence, and revealed from the side of His actions — as is explained elsewhere.
This secret is impossible to grasp now, until the future, when the light of the moon will be like the light of the sun and His Kingship, blessed be He, will be revealed over all who come into the world. But now, this matter is in a state of secret — the aspect of the secret of the intercalation, the secret of Kiddush HaChodesh — which was transmitted only to the great ones of the generation, by tradition, person from person, going back to Moshe Rabeinu, peace be upon him. 12
אות ד וזהו מרומז בסוף מאמר הנ"ל שמדבר שם מענין דרכים וכשהולך בדרך אאזי התורה הוכלת לפניו ולפני כל תורה יש ספיקות ובלבולים הנ"ל. כי ב' הבחי' הנ"ל הם בחי' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. כי עבודת התורה שהיא בחי' התגלות כבודו שהוא קיום העולם. זהו בחי' בשבתך בביתך כי זאת הקדושהקבועה וקיימא לעד. אבל כשמתרחקים מכבודו ית' ונתרחקין מן התורה ח"ו אזי הוא בחי' נע ונד ומטולטל שזהו בחי' ובלכתך בדרך. שאין לו מקום קבע. רק הוא נע ונד ולא נודע מקומו איה. כי היום מקומו כאן ומחר במקום אחר ואין יודעין אי"ה מקום כבודו. שזהו בחי' הב' הנ"ל שצריכן לחפש ולבקש איה מקום כבודו. שזהו בחי' מו"מ ודרך ארץ שרוב המו"מ הוא ע"י דרכים שצריכין להיות נע ונד בשביל פרנסה ואז צריכין לבקש ולחפש איה מקום כבודו בחי' נוד דהוא ללחם איה (איוב טו) כי אז צריכןי לחפש ולבקש איה מקום כבודו וכנ"ל:
Therefore the essential holy emunah is to believe that Hashem Hu HaElokim — as it is written: "You have been shown to know that Hashem — He is the G-d" (Devarim 4:35), and: "And you shall know today and bring it into your heart, that Hashem — He is the G-d — in the heavens above and upon the earth below" (Devarim 4:39) etc. This is: the inclusiveness of the perceptions of the upper ones and the lower ones.
And this is the aspect of the "secret of the intercalation" — "secret" specifically, the aspect of the mysteries of the Torah. For now, one must necessarily keep this matter in a state of secret. For if this secret were revealed — the secret of Kiddush HaChodesh, the secret of filling the moon from its blemish, whereby the moon (Malchus) ascends to Ain Sof — then the world would be completely nullified, for now it is still impossible to receive and grasp this level of understanding. Therefore, it must necessarily remain in a state of secret. 13
אות ה וזה בחי' כל הגליות שישראל הולכין בגולה. והם נעים ונדים כצפור נודדת מן קנה. וכמו שהם נעים ונדים כמ וכן כביכול קדושת כבודו ית' נע ונד כ"ש כצפור נודדת מן קנה שהם כנסת ישראל. כן איש נודד ממקומו. שאזי צריכין לחפש ולבקש מאד מאד אחר כבודו ולישראל ולדרוש בכל עת איה מקום כבודו ואז אם תדרשנו ימצא לך בודאי כ"ש והפיץ ה' אתכם בעמים וכו' ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך בצר לך ומצאוך וכו'. כי בעו"ה בעת הגלות ובפרט עכשיו בסוף הגלות בעוקבא דמשיחא אשר עכשיו ההסתרה מתגברת מאד מאד באלפים ורבבות והסתרות שבתוך הסתרה אשר כל נביאנו מימות משה וכל האבות כולם הסתכלו והתנבאו על הדורות האלו על עוצם הצרות אשר יקרה לנו באחרית הימים ח"ו. ועיקר של כל הצרות הוא צרול הנפש אשר נתרחקנו עכשיו מהש"י מאד מאד אשר לא היתה כזאת מימי קדם: כי באמת צרות בגשמיות אעפ"י שבוודאי עוברים עכשיו על ישראל צרות רבות מאד ומסים וארנוניות רבים אעפ"כ צרות בגשמיות כבר סבלו ישראל בדורות הקדמונים צרות רבות יותר ויותר כמה פעמי כי הי' כמה גירושין ושמדות והריגות ובריחות וכיוצא בזה הרבה הרבה רחמנא ליצלן מעתה. אבל העיקר שהתנבאו כל הנביאים על ימים האלה על חבלו של משיח. אשר כמה תנאים אמרו ייתי ולא אחמיני'. וכיוצא בדברים האלה שהפליגו רז"ל בעוצם הצרות של אחרית הימים, העיקר הוא צרות הנפש וגודל הסתרת כבודו ית' לא היתה כזאת בדורות הראשונים כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב: וכל הצדייקם האמתים נסתלקו בעו"ה והשקר הולך ומתגבר והאמת נעדרת ונעשה עדרים עדרים של אמת כי בעוה"ר נתרבה האמת מאד מאד. כי כ"א אומר שאצלו האמת אעפ"י שיודע בעצמו נגעי לבבו וכל מה שחטא ופגם אעפי"כ הוא מתפאר בגדלות שהוא השיג דרך אמת ויודע חכמות חדשות בעובדת ה' ומטעה ומעקם ומבלבל כמהוכמה אנשים מדרכי ה' האמתיים מדרך הישן אשר דרכו בו אבותינו מעולם בלי שום חכמות והמצאות כלל. כאלה וכאלה רבות אשר עצמו מספר בכהמ וכמה מניי אונפי אשר התגבר השקר עלהאמת בעוה"ר ונתקיים ותשלך אמת ארצה. ובפרט הצרה הגדולה מכל הצרות אשר התגברה עכשיו חכמת הפילוסופיא חכמות חיצוניות והתחילו ללמד נערי בני ישראל חכמות ולשונות העכו"ם אשר הלוואי היו קוברים אותם בחייהם בוואי היה טוב להם יותר ויותר כי הם הורגים אותם ואת עצמם בידים ועוקרים את עצמן ואת בניהם משני עולמותו ומעבירים את בניהם למולך וע"ז ולמקום הטינופת ושוחטים ילידהם בשאט בנפש בזדון ובמעל וצודים נפשות רבות שפורחות לגיהנם עדי אובד עי"ז כי אין רעה וצרה גדולה מזו. ואם היה לנו לב כשר להשי"ת כמו אנשים כשרים של דורות הקודמים היה ראוי לנו ליפול על פנינו ארצה ולהכות ראשינו בכותל יומם ולילה על כל הצרות האלה אשר לא הי' כזאת מימות עולם. מה נאמר מה נדבר אוי לעינינו שכך רואות אוי לאזנינו שכך שומעות ולא זו אף זו כי אם עוד העיזו פ ניהם ויאמרו לנו בפה מלא כי הם עושים טובות לבני ישראל ורוצים לחנכם בדרך הישר אוי ואבוי אוי ואבוי על ראשם אוי לנפשם כי גמלו להם רעה כי הם ממירין ומעבירין על דת בניהם בידם. כאשר רואין בחוש שכל מי שנכנס בדרכיהם ולומד לשונותיהם וחכמותיהם הוא פורק עול לגמרי ומתלוצץ מכל התוה כולה והם אפיקורסים גמורים מלבד מה שמבטלין בני ישראל מלמוד התורה הקודשה ומחטיאין הבל פיהם הקדוש של תינוקות של בית רבן ועדיין הם רוצים להטעות ח"ו כאלו עושין טובות, יהי כן ה' עמהם ויעשה להם הש"י טובות כאלה כאשר הם עושין לנערי ישראל. ובעו"ה כבר נשקעו כ"כ בטעותם על ידי רשעתם הגדול אשר הביאו נפשם מקודם בעבירות גדולות כי נאפו והרבו ממזרים בישראל עד אשר א"א להשיבם עוד מדרכם הרעה כי עליהם נאמר כל באי' לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים. ועל צרות הנפש כאלו ובהכאלו אשר נתרבו עכשיו בדורות הללו בעו"ה עליהם הנתבאו כל ניבאינו וכחמינו מקודם על דורות הלל וכ"ש דניאל ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשים ולא יבינו והמשכילים יבינו. וכתיב ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד. אשרי מי שיזכה בדורות האלה להתחזק עצמו בהש"י ולילך בדרך הישר והאמת בתמימות ובדרך הישן אשר דרכו בו אבותינו מעולם ויחנך את בניו בתורת ה' בלימוד גמרא ופוסקים ומעט מקרא כמ ושנהגו בו אבותינו מעולם ואזי זה וזה יתקיים בידו. ולא כמו האפיקורסים שעושין עיקר מלימוד המקרא וכחמת הדקדוק ומבטלים עיקר הלימוד שהוא גמרא ופוסקים. ורז"ל אמרו מנעו בניכם מן ההגיון ואמרו שתלמיד בבלי בלול מהכל מקרא ומשנה וגמרא. ובפרט שבאמת עיקר כונות האפיקורסים הוא רק להתלבש עצמו באיזה אמת. כי כל שקר שאין בו אמת בתחילתו אינו מקתיים וכו'. ע"כ מטעין את בני ישראל ואומרים שהם עושין לנו טובה שמלמדיןט בני ישראל מקרא ולעת עתה מבטלין אותן מעיקר הלימוד מגמר' ופוסקים ואח"כ מבטלין אותן לגמרי ולומדים אותם הבל מעשה תעתועים שהם חכמות ולשונות שידע היכן כוש עומד במפת העולם. אוי להם אוי לנפשם שהם אומרים שדין הקדוש של המחליף פרה בחמרו אין צריך הנער לידע. ושטות הזה כמה זנבות יש להתולעים המשונים הנמצאים בארצות הרחוקים זה צריך הנער לעידע כי הם מדפיסים זאת בלוחות שלהם שחיברו בבית חינוך שלהם (ישעיה כט) הפככם ראו כי ה' מסך בקרבם רוח תעתועים, ה' ברחמיו המרובים ירחם עלינו ועל זרעינו ועל פליטת עמו ישראל ויציל אותנו ואת זרעינו מהם ומהמונם:
For the name Hashem [the Tetragrammaton] is the aspect of concealed and hidden — the aspect of "this is My name forever [l'olam]" (Shemos 3:15), the aspect of the perception of Ayeh, hidden and concealed, the aspect of "what did you see" etc. And Elokim is the aspect of the revelation of the glory of His kingship, Yisborach — the aspect of "G-d is my King from of old" (Tehillim 74:12), the aspect of "for G-d is King of all the earth" (Tehillim 47:8) — which is the aspect of the perception of darei matah, the aspect of "the whole earth is full of His glory."
And the secret itself is the aspect of the tzimtzum. For by the matter being a secret, through this there is the aspect of contraction of the light — and through this specifically, one can reveal His Kingship, blessed be He, which is the aspect of Kiddush HaChodesh, as mentioned above. 14
אות ו ע"כ עכשיו בתוקף הגלות האחרון בסופו צריך כ"א וא' ליזהר מאד לילך עם המאמר הנ"ל לקיים ככל הכתוב בו לדרוש ולבקש ולחפש מאד מאדבכל עת ובכל מקום אחר כבודו ית' וישראל ויבקש איה מקום כבודו: ואז אם יבקשנו וידרשנו היטב יוכל בוודאי למצוא ית' אפי' אם הוא הגרוע שבגרועים אפילו אם עבר מה שעבר וגם עכשיו הוא במקום שהוא אעפ"כ יחזק ידו תמיד לבקש ולחפש אותו ית' גם במקומו אע"פ שנפל למקומות הרעים לגמרי שהם מקומות המטונפות שכבודו ית' רחוק משם כ"ש כי כבודי לארח לא אתן. אעפ"כ יצטער ויתגעגע וידרוש ויבקש ויחפש איה מקום כבודו. ואזי יזכה לעלות בתכלית העלי' לבחי' איה שהוא מאמר סתום שמשם מקבלין חיות כל העשרה מאמרות וכל העולמות והנשמות וכל המדריגות כולם כנ"ל:
And one must include them together: to know and believe that everything is one — in the aspect of: "Hashem — He is the G-d — in the heavens above" (the aspect of darei ma'alah) "and upon the earth below" (the aspect of darei matah) — for it is all one, as above.
And this is the aspect of tz'ni'us (modesty/privacy), which is a very fine quality, as our Sages, of blessed memory, said: "There is nothing more beautiful than modesty" — the aspect of "and walk modestly with your G-d" (Michah 6:8). For now, one must necessarily conduct oneself in the service of Hashem with modesty and secrecy, so that there should not be, chas v'shalom, the aspect of an excess of light, causing everything to revert to Ain Sof, and the aspect of Malchus would be unable to be revealed at all. 15
אות ז וזה בי' מלאכת המשכן שנצטוו אחר מעשה העגל. כי המשכן הוא בחי' הקדושה הגבוה הנ"ל בחי' איה שזוכין למצוא ע"י הבקשה והחיפוש שמחפשין ומבקשין בעת שרחוקין מן הקדושה והולכין נע ונד ומטולטל. כי המשכן לא היה לו קביעות מקום ואז היתה כביכול בחי' הקודשה מטולטלת ולא נודע איה מקום כבודו. רק במקום א שר ישכון שם הענן שם יחנו בני ישראל. ויש אשר יהי ההענן וכו'. כי אלמלא לא חטאו ישראל הי' נכנסין לא"י מיד ששם עיקר קביעות מקום קדושתו. ושם עיקר התגלות כבודו ית' כי שם כל העשרה קדושות שהם בחי' עשרה מאמרות שבהם ברא העולם בשביל כבודו ית'. אך ע"י שחטאו בעגל שהוא ע"ז שהוא מקומות המטונפים. ונפלו מאד ונתרחקו מכבודו ית' מאד, ע"כ היה תיקנם ע"י בחי' הנ"ל ע"י בחי' איה כנ"ל. שעי"ז מחיין א"ע אפילו אם נופלין לע,זשהוא מקומות המטונפים כנ"ל. וזה בחי' מלאכת המשכן שצוה הש"י שיבנו משכן מכסף וזהב ונחושת ושאר חפצים של חול. אשר ע"י ריבוי הכסף והזהב עשו את העגל. כ"ש ודי זהב כמו שפרש"י ש. וצוה עליהם הש"י שבמה שקלקלו בו יתתקנו ושיחפשו ויבקשו הקדושה שם דייקא וכל איש יבקש ויחפש אם נמצאו אצלו כסף וזהב וכו' ויביא אותו למלאכת המשכן ועי"ז דייקא בנו את המשכן. שהלך עמהם ממקום למקום. ובכל מקום שעמד שם קנה קדושה גבוה שם והיו נוהגים שם כל הדינים הנוהגים בביהמ"ק. וזר היה אסור ליכנס למקום שעמד שם המשכן וכל הדינים. ואח"כ כשפרקו את המשכן משם היו מותרים כל הזרים ואפילו טמאים ליכנס לשם. כי זאת הקדושה הוא בבחי' איה בחי' איה מקום כבודו. כי היא קודשה גבוה ונעלמת מאד. עד שא"א לידע מקומו איה: רק במקום שזוכין למוצאו כפי הבקשה והיפוש שם זוכין שיתגלה קדושתו. וע"כ לא היה להמשכן מקום קבוע. כי הוא בבחי' איה מקום כבודו כנ"ל. וע"כ נבנה המשכן מכסף וזהב ושאר חפצים שה םעסקי חול. וכנ"ל. וע"כ ל"ט מלאכות שבהם כלולים כל המו"מ והעסקים ממשכן גמרינן. כי קדושת המשכן הוא בחי' הקדושה הגבוה שהיא בחי' איה שזאת הקדושה נעלמת במו"מ ול"ט מלאכות בכסף וזהב ושאר חפצים כנ"ל:
And upon this depends the entire fulfillment of the holy Torah. For upon this depends all the free choice and testing of a person, and all that passes over him throughout his life — for it is all for the sake of free choice and trial. Everything is within this matter. For the way of Hashem Yisborach is to shine His face at every turn, and then within that very shining to conceal His face. And this occurs on the level of the general, the particular, and the most minute particular: on the general level — the span of the entire world; on the particular level — in every generation; and likewise with every individual, and at every moment.
And this is the aspect of prayer in a whisper (t'filah b'lachash). For through prayer, the essential ascent [of Malchus] takes place, and then Malchus ascends to Ain Sof. Therefore, one must perform this rectification in a whisper and in secret — in the aspect of the "secret" of Kiddush HaChodesh, "secret" specifically — so that everything should not revert to Ain Sof. For now, the understanding of Kiddush HaChodesh — whereby Malchus could be revealed to the level of Ain Sof and nevertheless we could receive His Kingship upon ourselves — that understanding has not yet been revealed. It will not be revealed until the future, when the light of the moon will be like the light of the sun, when it will be fulfilled: "And Hashem shall be King over all the earth," etc. 16
אות ח וזה בחי' מה שניתנה התורה במדבר דייקא. וישראל הלכו שם במדבר ארבעים שנה. ובכל אלו הארבעים שנה הלך המשכן עמהם. ושם נדבר הש"י עם משה. וקיבלו את התורה מפי משה רבינו ע"ה. כ"ש וידבר ה' אל משה במדבר סיני ובאהל מועד. וכל התורה שכולה כלולה בעשרת הדברות שהם בחי' עשרה מאמרות שעל ידם התגלות כבודו ית' כנ"ל. בחי' מלא כל הארץ כבודו. וכל התורה כולה כלליות כל עשרה חלקי הכבוד כולם נמשכין מבחי' המאמר סתום הנ"ל שהיא בראשית בחי' אי"ה מקום כבודו שהוא בחי' שורש התורה שורש הכבדו שורש העשרה מאמרות כנ"ל. ועל כן קודם שזוכין לאיזה התגלות בתורה ועבודה. שזהו בחי' קבלל התורה. צריכין שיהי' מקודם כמה בלבולים וספקיות ומניעות רבות תאוות וטרדות וכיוצא. כי כל זה נמשך ממקומות החיצונים הנ"ל שהם מקבלין חיות מעוצם הסתרת והעלמת המאמר סתום בחי' אי"ה כנ"ל כמבואר בסוף מאמר הנ"ל שקודם כל תורה יש אלו הבלבולים וכו' ע"ש. ואזי כשמתגברין על האדם אלו הבלבולים והמניעות והתאוות וכו'. ואינו יודע שום דרך איך לצאת מהם. ואיך למצוא כ בודו ית' שם. ושואל ודורש ומבקש ומחפש אי"ה מקום כבודו איז הירידה תכלית העלי' ואזי זוכה לבחי' המאמר סתום שהוא בחי' אי"ה שורש התורה והמאמרות כולם. ואזי זוכה להמשיך משם תורה כי עיקר כל התורה נמשך משם. כי ממשיכין התגלות כבודו ית' שהוא כלליות התורה מאין ליש. ועיקר חיות כל הכבוד והתורה והמאמרות כולם נמשך משם מבחי' המאמר סתום שהוא בחי' אי"ה שהוא בראשית שהוא התחלת התורה שכל התורה נמשך משם כנ"ל. כי הקליפות והחיצונים בחי' מקומות המטונפים מקבלין חיות מעוצם הסתרו והעלמו שעי"ז יש להם כח להסתיר כבודו ית' לגמרי ח"ו ולהכניס כפירות ובלבולים וספיקות בלב שמשם עיקר כח היצה"ר שנקראאל אחר, אבל מי שנופל לשם ח"ו. והוא שואל ומבקש ומחפש שם אי"ה וכו' כנ"ל. אזי זוכה לעלות לשורש כל הקדושות לשורש התורה שהוא בחי' איה בחי' בראשית וממשיך ומקבל התכגלות התורה משם. וזהו בחי' קבלת התורה במדבר דייקא אחר תוקף גלות מצרים. כי בתוף השיעבוד של גלות מרצים שהי' גלות הנפש והגוף. אז ויצעקו בני ישראל אל ה'. כי לא היו יודעים שום עצה ותחבולה איך להינצל מהם רק תפסו אומנות אבותם וצעקו אליו ית' והיו מצפים ומבקשים למצוא כבודו ית'. ועי"ז זכו לגאולה ואז הלכו במדבר מקום נחש שרף ועקרב וצמאון וכו' שהוא בחי' מקומות החיצונים הרחוקים מכבודו ית'. ושם דייקא בקשו וחפשו את הש"י עד שזכו לקבל את התורה במדבר. שזהו ירידה תכלית עלי'. כי במדבר דייקא שהוא מקומות החיצונים כשמבקשין ומחפשין שם אחר כבודו ית'. אז דייקא שם זוכין לקבל התורה שנמשך מבחי' אי"ה שזוכין ע"י הבקשה והחיפוש במקומות החיצונים דייקא שהוא בחי' מדבר כנ"ל:
Through this comes all the testing and free choice of every person at every time throughout his life. And one who takes this to heart can perceive something of it in all the adventures, troubles, deliverances, expansions, and wondrous salvations that pass over him throughout his days — most of all in the matter of parnasah.
But now, even when one wants to draw some illumination from this aspect — which is the aspect of the ascent of Malchus, the aspect of Kiddush HaChodesh, the aspect of "Mi together with zos ascends," etc., which is the aspect mentioned above — one must do this in secret, in the aspect of the secret of the intercalation, the aspect of prayer in a whisper, as mentioned above. 17
אות ט וזה שנפלו ישראל לספיקות קודם קבלת התורה כ"ש היש ה' בקרבינו אם אין. ואיתא בזוה"ק שבחנו אם בחי' הקדושה הנקרא יש שורה בקרבם. אם בחי' אין, היינו כנ"ל כי שני בחי' הנ"ל שהם התגלות הקדושה בחי' מכה"כ ובחי' אי"ה כנ"ל הם בחי' יש ואין. ומחמת הייסורים שהי' להם אז שלא היו להם מים. התחילו ליפול לספיקות ולא ידעו אם ה' בקרבם. ואזי הביא הש"י עליהם עמלק. ואז הסתכלו כלפי מעלה. כי כך דרך האדם לפעמים כל זמן שאין הבעל דבר מתגבר עליו כ"כ עדיין הוא מתרשל לחפש אחר כבודו ית' אך כשהבע"ד מפשט על האדם מאד ורוצה להפילו לגמרי ח"ו ואזי מתעורר קודשת נפש האדם. ואז דייקא הוא מתחיל לדרוש ולחפש איה מקום כבודו. שזהו בחי' מלחמת עמלק קודם קבלת התורה. כי עמלק הוא זוהמת הנחש בחי' מקומות המטונפים הנ"ל ששם א"א למצוא כבודו ית' בשום אופן רק צריכין לצעוק אל ה' בקול חזק מאוד לדרוש ולבקש איה איפוא כבוד קדושתו ית'. ואז מתגברין עליו ועולין בתכלית העלי' בבחי' והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל כשרז"ל בזמן שהי' משה מגביה ידיו וישראל מסתכלין כלפי מעלה היו נוצחין. ולכאורה קשה למה עשה משה זאת ע"י הרמת ידיו דייקא הי' לו לומר להם בפה מלא שישעבדו לבם למקום ויעזור להם הש"י. אך באמת הוא ענין הנ"ל שבעת שמתגבר תוקף זוהמת הנחש ח"ו שהוא מקומות המטונפים שהוא בחי' מלחמת עמלק ששם א"א למצוא כבודו ית' בשום אופן אזי א"א לדבר כלל מכבודו ית' רק לרמז בידיו כמו משה רבינו ע"ה שהרים ידיו לרמז להם שיסתכלו למעלה היינו אע"פ שמתגבר עכשיו מקומות המטונפים כאלו שהם בחי' מלחמת עמלק שא"א לדבר ולגלות שם כבודו ית' אעפ"כ שאו עיניכם למרום. והסתכלו למעלה ותדרשו ותבקשו ותחפשו איה אפוא הוא ית'. ואז היו ישראל נוצחים. כי עי"ז עולין בתכלית העלי' לבחי' איה כנ"ל. וע"כ זכו אחר זה מיד לקבלת התורה שהיא נמשכת מבחי' איה שהוא בראשית כנ"ל:
We see this from the Exodus from Egypt — from the day Hashem Yisborach first revealed Himself to Moshe to redeem them, until the very end. At the outset, Hashem shone His face upon Moshe with a wondrous illumination, sent him to redeem them, and placed in his hand awesome signs and wonders to reveal His G-dliness and bring about the redemption, so that Yisroel would believe in Him Yisborach and merit receiving the Torah. And so it was: Moshe came to Yisroel, performed the signs before the people, and "the people believed, and they heard that Hashem had remembered His people" etc. (Shemos 4:31).
And this is alluded to in the words of Rabeinu, of blessed memory, in the aforementioned discourse, in what he wrote there regarding the saying of our Sages, of blessed memory: "If your wife is short (gutza), bend down and whisper (lachosh) to her" — that is: one must elevate Malchus from the aspect of "your wife is short", from the aspect of the lesser luminary, etc. And this is "whisper to her" — the aspect of prayer in a whisper; see there. Prayer in a whisper specifically — for when one must elevate Malchus from the aspect of the lesser luminary so that it should be in the aspect of the two great luminaries, which is the aspect of "Mi together with zos ascends," etc., as mentioned above — and this is accomplished through prayer, as is explained there in the aforementioned discourse — therefore, one must do this in a whisper, in the aspect of a secret. This is the aspect of the secret of Kiddush HaChodesh, etc., as mentioned above. 18
אות י וזהו בחי' תוקף ההכבדה שהכביד עליהם פרעה יותר אחר שבא אליו משה ואמרו לו שישלחם. ואז שאל משה למה הרעות לעם הזה וכו'. כי הגאולה צריכה להיות מבחי' איה שהוא בחי' יובל הגדול שער החמשים שמשם נגאלו ישראל. ע"כ בסוף הגלות סמוך להגאולה ממש הסתיר הש"י עצמו כביכול כ"כ עד שגם משה רבינו בעצמו לא הבין דרכיו ושאל קושיות שהוא למה הרעות וכו'. שזהו בחי' איה מקום כבודו. איה ה בטחתך שהבטחת לגואלם. ועכשיו הוא להיפך. ואז עי"ז דייקא נגאלו. כי אז נתגלה הש"י עוד למשה עד שגאלם על ידו. כי מרומז בסוף המאמר הנ"ל שגם הצדיק הגדול במעלה מאד קודם שזוכה להתגלות התורה. שזהו בחי' ג"כ בחי' הגאולה. כי הגאולה. היא התחלת קבלת התורה וגם אז זכו לכמה מצות. כי עיקר הגאולה היא גאולת הנפש להתקרב להשי"ת שזהו בחי' קבלת התורה וכנ"ל:
But then immediately, when Moshe came to Pharaoh to redeem them, Pharaoh hardened his spirit — and not only did he not let them leave Egypt, he also burdened their labor further by withholding straw etc. At once the heresy of Dasan and Aviram and those who followed them was stirred up, until they went out to confront Moshe and said: "May Hashem look upon you and judge" etc. (Shemos 5:21). This came about because of such a concealment of face — not only did they not merit the redemption as Moshe had promised, their labor was made even heavier.
And this is the aspect of the privacy required for marital union — which must take place with great modesty. For the holy union is in the aspect mentioned above: to elevate "a woman who fears Hashem" from the aspect of the lesser luminary to the aspect of the two great luminaries, etc. And this must be with great modesty, in the aspect of secret, etc., as mentioned above. 19
אות יא וע"כ אחר כל הגליות זכול קבל התורה. כי אחר גלות מצרים הי' עיקר קבלת התורה. וכן אחר גלות בבל זכו לקבל את התורה בימי מרדכי ו אסתר. וכן אחר גלות זה אז יהי' עיקר התגלות התרוה. כי עיקר התגלות התורה יהי' בימי משיח שיבא ב"ב. כי ע"י הגלות שגולין בין האומות שהם בחי' מקומות המטונפים. ושם מחפשין ומבקשין איה וכו' כנ"ל. בחי' ובקשתם משם את ה' אלקיך וכו' כנ"ל. עי"ז זוכין לעליה גדולה לבחי' איה שמשם עיקר קבלת התורה כנ"ל:
And so it continued from then on, each and every time — as is clearly set out in all the Torah portions speaking of the Exodus, and especially in Parshas Beshalach. After Hashem Yisborach completed His work through Moshe and took them out of Egypt with such awesome signs — and even Dasan and Aviram and all who followed them, who harbored resentment against Moshe, all saw with their own eyes that the word of Hashem in the mouth of Moshe was truth, for despite Pharaoh's intensifying of their labor after Moshe came to redeem them, "the word of our G-d stands forever" (Yeshayahu 40:8) — they saw with their own eyes that Moshe Rabbeinu took them out with a mighty hand and an outstretched arm with such awesome signs and wonders. And yet, when they arrived at the sea and saw "behold, Egypt was journeying after them" (Shemos 14:10) — the righteous and wholehearted among Yisroel did what was fitting and proper and cried out to Hashem, for they grasped the craft of their forebears, as our Sages (Mechilta) say and as Rashi explains. But there were factions among them seeking pretexts, driven entirely by the evil speech and wicked counsel of the leaders of the dissenters — Dasan and Aviram — who misled them to such a degree that they cried: "Was it because there were no graves in Egypt that you took us to die in the wilderness?" (Shemos 14:11) etc.
And therefore, the secret of the intercalation was given only to Yisrael, as it is written (D'varim 4:6): "For it is your wisdom and understanding in the eyes of the nations," etc. And our Sages, of blessed memory, said: "This refers to the secret of the intercalation." 20
אות יב וזה בחי' מה שעיקר השיעבוד של בעל חוב היא על קרקעות. וע"כ מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח. כי בכל הדברים שבעולם מלובש כבודו ית' שמשם חיותם. והקדושה והחיות אלקות המלובש בקרקעות ומטלטלין הם בשני בחי' הנ"ל. כי קרקעות הם בחי' הקדושה הקבועה וקיימת. בבחי' והארץ לעולם עומדת. שזהו בחי' מלא כל הארץ כבודו. אבל מטלטלין שהם מטולטלין ונעים ונדים שם הקדושה נעלמת בבחי' איה מקום כבודו. כי אין להם מקום קבוע שזה נמשך מקדושת המשכן. שהי' מטולטל והולך ממקום למקום כנ"ל. כי עיקר התגלות כבודו ית' הוא בבחי' הארץ דייקא בבחי' מלא כל הארץ כבודו מלא כל הררץ דייקא. כי שם עיקר התגלות כבודו ית'. כי הש"י כשרצה לברוא העולמות כדי לגלות כבודו ית'. כי הכל נברא בשביל הכבוד כנ"ל. ואזי ראה הש"י שלגודל עוצם אור כבודו ית' א,א לגלות כבודו כ"א ע"י תכלית הצמצום שהוא נקודת המרכז של עולם הגשמי הזה שהוא הארץ והעפר שהוא חומר עב ומגושם בתכלית הגשמיות. שזהו תכלית הצמצום. וע"י תכלית הצמצום הזה של הארץ הזאת. עי"ז דייקא גילה כבודו ית'. כי בלא זה הי' בלתי אפשר לגלות כבודו ית' מחמת עוצם האור כנ"ל. וע"כ נברא האדם בעולם הגשמי הזה. כי עיקר התגלות כבודו ית' הוא ע"י האדם דייקא. שהוא תכלית כל הנבראים שבשבילו נברא הכל. וע"כ נברא האדם עפר מן האדמה. כי לגודל עוצם בהירת אור נשמת האדם שהוא חלק אלו"ה ממעל. ונמשך ממקום גבוה ועליון מאד מאד. כי ישראל עלה במחשבה תחלה. ע"כ לא הי' אפשר שיוכל שום עולם לסבול אור קדושת נשמתו כ"א ע"י שנתלבש בגוף הנעשה מעפר הארץ הגשמי הזה. שהו אתכלית הצמצום כנ"ל. וז"ש ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. אז דייקא ויפח באפיו נשמת חיים כי דייקא ע"י שנוצר בגוף עכור כזה שהוא עפר מן האדמה. עי"ז דייקא הי' אפשר לו לקבל נשמת חיים שנמשך ממקור עליון ונורא מאד שא"א לסבול אור כזה בשום עולם כ"א ע"י שנתלבש בצמצום כזה עפר מן האדמה הנ"ל. נמצא שעיקר התגלות כבודו ית' הוא בהארץ דייקא בחי' מלא כל הארץ כבודו. וכ"ש וימלא כבודו את כל הארץ. וכיןצתא בזה הרבה. אבל מטלטלין שהם בעים ונדים ולא נודע מקןומ ם איה. כי אין להם מקום קבוע. שם צריכין לבקש ולחפש הקדושה בבחי' איה מקום כבודו. שזהו בחי' המו"מ שצרייכן לטלטל ממקום למקום. ולהוליך הסחורה ממקום למקום. עד אשר ימצאו את מקומו למכרו שם. שזהו בחי' שצריכין לבקש ולחפש את מקומם כי במקום שמקבלין חיות מהש"י יותר שם יכולין להשתכר בהם. אל אין יודעין את מקומם אי"ה. כי היום חשוב הסחורה כאן ולמחר במקום אחר. וזהו משארז"ל מטלטלי כל מילי מיטיב הוא דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתא. כי אעפ"י שעיקר החיות נמשך להקרקע ששם עיקר כבודו כנ"ל. וע"כ עיקר חיות האדם וכל הנבראים הוא מקרקעות כי הכל הי' מן העפר. וכל המאכלים וכל הדברים שבעולם הכל מן העפר וכשרז"ל אעפי"כ בבחי' אחת יש מעלה במטלטלין על קרקעו. כי שם בקרקעות שמקבלין חיות מבחי' המאמרות המתגלין בחי' מלא כל הארץ כבודו. ע"כ שם יש צמצומים רבים. שזה ובחי' עשרה מא מרות שכל כבוד וכל מאמר יש לו צמצום וגבול לבדו כנ"ל. שזהו בחי' מצרים. שישש לכל קרקע וקרקע מיצר שלו. ומחמת הצמצומים והגבולין נברא העולם. שעיקרן מלובשין בקרקע הארץ. ע"כ יש שינויים רבים במעלות הקרקעות. שזהו בחי' עידית ובינונית וזיבורית. שהם בחי' ימין ושמאל ואמצע שבהם כלולים כל הצמצומים של כל העשרה מאמרות כנ"ל. אבל מטלטלין הם גרועים מצד אחד מחמת שהם מטולטלים ונעים ונדים והקדושה נסתרת ונעלמת בהם. ואין יודעין מקומם איה. אבל כשמחפשין את מקומם יכולין למצוא הטוב והחיות שבהם בכל דבר ודבר כי מטלטלי כל מילי מיטב הוא כי מאחר שחיותם מבחי' איה שהוא מאמר סתום שמשם מקבלין הכל כנ"ל. ושם אין שייך גבול וצמצום ע"כ במטלטלין שנמשכין משם אין שייך שם כלל עידית ובינונית וכו'. כי שם אין שום צמצום וגבול כלל. רק שצריכין לבקש ולחפש הקדושה ההוא. כי אין יודעין מקומו אי"ה. אבל כשמחפשין ומוציאים החיות והקדושה הנמשך משם אזי הכ לטוב ואין שום דבר שלא יכול למצוא בו טוב בהקדושה הנמשך מבחי' א י"ה. וע"כ מטלטלי כל מילי מיעטב הוא דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתא היינו ששם בבחי' מטלטלי' בחי' אי"ה הכל טוב. וכל מילי מיטב הוא רק שצריכין לבקש ולחפש שם הקדושה מאד מאד. כי אין שם מקום קבוע. וזהו דאי לא מזדבן הכא וכו'. כי במקום התגלות קדושת הדבר. שם זוכין להצליח ולהשתכר באותו הדבר וכנ"ל:
And then afterward, when Hashem Yisborach showed His great hand through Moshe — split the sea for them, drowned Egypt, and Yisroel crossed on dry land through the sea and plundered them of immense wealth — even so, afterward Hashem Yisborach concealed His face. They walked three days in the wilderness and found no water. Then they came to Marah and "could not drink the waters of Marah, for they were bitter" etc. (Shemos 15:23). And then: "the people complained against Moshe, saying: What shall we drink?" (Shemos 15:24) etc.
For the nations of the world, whose sustenance is from the wicked kingdom — their essential sustenance is only from the aspect of the contraction of the light, as mentioned above. For they are in the aspect of formation for bad, the aspect of foolishness of the heart, the aspect of the foreskin of the heart. Therefore, it is impossible to reveal to them this secret of Kiddush HaChodesh — for they are unable to receive this light. 21
אות יג וע"כ המטלטלין צריכין שמירה יתירה מגניבות והיזקות. כי שם בבחי' מטלטלין שם צריכין שמירה יתירה. כי עיקר אחיזת הקליפות והחיצונים הוא מבחי' איה שהוא המאמר סתום כנ"ל. וע"כ במטלטלין שנמשכין משם שכיח בהם הכחשות וכפירות ביותר וגניבות ואבידות והזיקות שכל זה נמשך מן החיצונים שאחיזתם מהסתרתו של המאמר סתום כנ"ל. וע"כ צריכין לשומרם מאד ולשום עין עליהם מאד ולבלי להעלים עינו מהם שזהו בחי' שצריכין תמיד לשום עינו ולבו לבחי' הקדושה הנעלמת ונסתרת בכל הדברים שבעולם שהוא בחי' איה, שצריכין לבקש ולחפש בכל עת בחי' הקדושה ההיא שלא יתגברו הס"א ח"ו להעלים הקדושה ההיא. מחמת שהוא מאמר סתום ונעלם. ועל ידי ההסתרה של המאמר סתום משם נמשכין אחיזת הס"א שמשם כל ההיזיקות וההכחשות ח"ו כנ"ל. ע"כ צריכין לחפש ולבקש בכל עת איה מקום כבודו בכל דבר שבעולם. ולהאמין שהש"י נעלם ונסתר בכל מקום ובכל ד בר שבעולם וכו'. ועי"ז יהיה נשמר מהם ויזכה למוצאו ית' תמיד וכנ"ל. ו ע"כ הקרקע אינה נגזלת. כי שם אין נאחזין כ"כ הגזילות והכחשות שנמשכין מבחי' איה וכנ"ל:
Thus, even though they had first witnessed such a shining of the face — the Exodus, the splitting of the sea, wonders and awesome deeds of that kind — as soon as Hashem Yisborach concealed His face from them for the sake of trial and they found no water, they broke into complaints and quarrels. And so it continued every time. Especially in the matter of the Man [manna], which is the aspect of parnasah, as it is written: "Behold, I will rain down bread from the heavens for you, and the people shall go out and gather each day's portion on its day — in order to test them whether they will follow My Torah or not" (Shemos 16:4).
For we, the children of Yisrael, merited to receive the Torah and mitzvos, which are the aspect of vessels and attributes, through which to receive the perception of His G-dliness, blessed be He, in the aspect of matei v'lo matei — in a manner that we receive His Kingship, blessed be He, upon ourselves constantly, and nevertheless we have continued existence and are not completely nullified — until the time arrives to return the deposit to Him, blessed be He. 22
אות יד וע"כ מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח כי כל המטלטלין הם ברשות האדם שהם תחת רשותו. וצריכין לקבל חיות ושמירה וקיום מהאדם כי חיותם נעלם ונסתר כנ"ל. על כן צריך האדם להתעסק בהם תמיד ולשומרם ולהמשיך להם חיות היינו לבקש החיות והטוב הנעלם בהם וכנ"ל. ותיכף כשנסתלק האדם אזי נשמתו עולה למעלה ולא נודע מקומו איה. כי שורש נשמתו הוא מבחי' איה וכו' שהוא שורש הכל ואזי שוב אין המטלטלין ברשותו כלל כי שורש חיותם שקיבלו ממ נו שעי"ז היו ברשותו נסתלק עכשיו למעלה בבחי' איה כנ"ל אבל קרקע לעולם ברשות בעליה עומדת כי חיותה קבועה וקיימא. ואפילו כשנסתלק האדם היא ברשות נפשו. כי האדם כלול מהכל. ויש לו נפש רוח ונשמה. והנפש נמשכת מבחי' מכה"כ והנשמה היא בחי' איה מקום כבודו והרוח מחבר שניהם יחד כידוע ומובן כ"ז בכתבים ובדברי רבינו ז"ל. וכשנסתלק האדם אזי הנפש נשאר בזה העולם והנשמה מסתלקת למעלה להחיק איה מקום כבודו והרוח מחברם יחד אם זוכה. ע"כ המטלטלים ששרשם מבחי' איה נסתלק חיותם מהאדם בעת הסתלקותו וע"כ יוצאין מרשותו מיד בעת ההסתלקות ונכ נסין תיכף ברשות היורשים כי המטלטלין צריכין תמיד להיות ברשןות האדם שיחפש ויבקש וימשיך להם חיות וכנ"ל. אבל הקרקע חיותה קביעה כי מקבלת מבחי' מכה"כ שזהו בחי' נפש האדם שנשאר בארץ הזאת ע"כ הקרקע תמיד נקראת ע"ש המת כ"ש להקים שם המת על נחלתו. וע"כ עיקר שיעבודו של הב"ח הוא רק על הקרקע כי המטלטלין כבר יצאו מרשותו בעת ההסתלקות. והם עכשיו של היורשים ממש כי מקבלין חיות מהם כי צריכן לקבל חיות חדש בכל עת מחמת שהקדושה נעלמת שם. שזהו בחי' מה שהמטלטלין צריכין שמירה והשגחה וניעור ושטוח שזהו בחי' מה שצריכין להשגיח עליהם תמיד להמשיך להם חיות משרשם מחמת שהקדושה נעלמת ולא נודע מקומו. ע"כ אין חל עליהם שיעבדו הבע"ח כי אין להם חיות קבועה רק ע"י האדם שממשיך עליהם החיות בכל עת כנ"ל. ע"כ הם עכשיו של היורשיםממש ואינם שייכים להבע"ח כלל. אבל הקרקע כל החיות שנמשך להם ע"י האדם בעת שקנאם קבוע בהם לעולם כי שם החיות קבוע כנ"ל. וגם חיותם הוא בבחי' נפש האדם שנשאר בארץ גם אחר הסתלקות. ע"כ הם שייכים לבע"ח של הנפטר כי עדיין הם ברשותו כנ"ל:
And all of this was through Dasan and Aviram: they who went out to confront Moshe in Egypt as though defending Yisroel's honor, saying to Moshe and Aharon: "May Hashem look upon you and judge" etc. They who stirred up all the complaints and quarrels against Hashem and against Moshe. They who left over from the Man, even after witnessing such an awesome miracle — bread descending from the heavens, the like of which had never been seen or heard since the day the world was created. And Moshe warned them: "Let no man leave over of it until morning" (Shemos 16:19). Yet they fortified themselves in their wickedness and heresy and left some over — even after seeing it rot and breed worms. And on the sixth day they found a double portion that did not spoil, just as Moshe said; yet on the seventh day they went out to gather. And then when there was no water to drink at Refidim, it is written: "And the people quarreled with Moshe and said: Why is this — did you bring us up from Egypt to kill me, my children, and my livestock with thirst?" (Shemos 17:3) etc. So He gave them the well. And the place was called Masah and Merivah — "on account of the quarrel of the children of Yisroel, and because they tested Hashem, saying: Is Hashem in our midst or not?" (Shemos 17:7). And from this came Amalek — as Rashi explains there.
But the nations did not merit the Torah and have no vessels to receive the light. Therefore, the light of His G-dliness, blessed be He, is completely contracted from them, and it is impossible to reveal to them. For as soon as one begins to reveal to them the light of His G-dliness, blessed be He, it is, as far as they are concerned, the aspect of an excess of light, through which the light is completely extinguished, as is known. Therefore, they are far from Hashem, blessed be He — for they do not merit this understanding and perception mentioned above, which is the aspect of the secret of the intercalation, as mentioned above. 23
אות טו וזה שכתוב הפוסקים שהאידנא גובין מטלטלין דיתמי. כי עכשיו בסוף גלות האחרון שעכשיו גברה ההסתרה מאד. והש"י נסתר מאתנו מאד מאד בהסתרה שבתוך הסתרה כ"ש ואנכי הסתר אסתיר ואין לנו עכשיו במה להחיות עצמינו כ"א ע"י הבקשה והחיפוש שאנו מחפשין ומבקשין אי"ה מקום כבודו. ומצטערין ומתגעגעין לגאולת הנפש לשוב אליו ית' באמת כג"ש ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וכו'. שזה נאמר על הימים האלה שהם אחרית הימים שנזכר שם בפרשה ההוא. ועיקר תוקף ואריכות גלותינו הוא רק בשביל זה כדי שנבקש ונחפש איה מקום כבודו. כי אנו צריכין עכשיו לעלות לעליה גדולה לזכות לגאולה האחרונה שאז יעלו ישראל בתכלית העליה. ע"כ התגבר הגלות מאד באריכות גדול עד אשר כ"א שואל איה הבטחתו ועד מתי קץ הפלאות, וע"י שנזכה לחפש ולבקש את כבודו היטב נזכה לתכלית העליה שהוא בחי' איה שאז תהיה הגאולה שלימה וזהו בחי' (ישעי' כא) שומר מה מלילה, שומר מה מליל וכו' אם תבעיון בעיו שובו אתיו. כי הכל קוראין וצועקין להש"י שומר מה מלילה מה יהי' הסוף מגלות וחשך הזה ומתי נזכה לגאולת המשיח. והש,י משיב אם תבעיו' בעיו שהוא לשון בקשה וחיפוש היינו אם תבקשו ותחפשו היטב איה מקום כבודו שובו אתי' כי זה עיקר התשובה כנ"ל. ואז תזכו לגאולה שלימה כנ"ל:
And so it continued throughout all the days of Moshe as spelled out in the Torah. And so afterward in every generation — in the days of the Judges and the Kings — each time Hashem shone His face and performed great signs for them, then concealed His face, and then came their trials. Many stood firm and merited both worlds for eternity. Many stumbled and turned aside from the ways of Hashem through this. And some threw off the yoke entirely, until they caused the Beis HaMikdash to be destroyed — twice. And the exile continues to this day because of this.
וע"כ האידנא גם מטלטלי דיתמי משתעבדי. כי ישראל ע"י ריבוי גלותם שסבלו כבר כמה שנים והיו מטולטלים ונעים ונדים בגליות רבות. ובפרט בעוצם גלות המר הז. ע"י טילטולם הקשה עי"ז קדשו כל המקומות והמשיכו קדושה לכל בחי' המטולטלים כי ע"י שישראל מטולטלים ונעים ונדים בגלות עי"ז הם מבקשין ומחפשין בכל עת איה מקום כבודו עד שזוכין בכל עת לקדושה עליונה הזאת. ועי"ז נתקדשין כל הטילטולים שלהם. וע"כ עכשיו שיראל סבלו גליות כ"כ כבר נתקדשו כל בחינות הניצוצות המטולטלים עד שעכשיו גם בהם הקדושה קבועה וקיימא. כי כבר המשיכו הקדושה בקביעות ע"י הבקשה והחיפוש של ריבוי הגליות שעי"ז מגלין קדושתו בכל מקום כנ"ל. וע"כ עכשיו מטלטלי כמקרקעי לכל דבר כי כבר הקדושה קבועה גם בהם כנ"ל.
For also now, in the great length and bitterness of our exile, the concealment within concealment has intensified very, very greatly. And it has been fulfilled in our many sins: "And I will surely hide My face on that day" (Devarim 31:18) etc. Nevertheless — one who truly desires to draw close to Hashem Yisborach and to His holy Torah sees also now, at every turn, the shining of Hashem's face, His kindnesses, and His awesome wonders — within the very intensity of so many concealments. As our Sages, zichronam livrachah, said: "These are His mighty deeds, these are His awesome acts — one sheep among seventy wolves" etc. And likewise in the particular and most particular detail of every person and every moment. And it is impossible to explain all this — only the one who is truly wise and truly desires can understand and see how many miracles and wonders Hashem Yisborach performs for us even now, at every time — with the whole of Yisroel in general, and with each and every person in particular — over the full span of one's life, and in the particular at every moment. As we say three times every day: "For Your miracles that are with us every day, and for Your wonders and Your goodnesses that are at every time — evening and morning and afternoon" etc.
But we merit to receive the secret of Kiddush HaChodesh through the Tzadikim of the generation, who are in the aspect of Moshe — to whom alone this secret was transmitted. And they teach us the path to walk in, etc. — in a way that we can accept the yoke of His Kingship upon ourselves, and nevertheless the world will have continued existence. 24
אות טו וע"כ אין נפרעין מנכסי יתומים אלא בשבועה. כי בכל מקום שיש הכחשה צריכין שבועה. כי כשיש הכחשה וכפירה שהוא מן הס"א והחיצונים שהם סטרא דנוקבא שיניקתם מהסתרת המאמר סתום כנ"ל ואז צריכין שבועה כי שבועה ונדר הם בבחינת איה שהוא מאמר סתום שהוא שורש כל המאמרות וכל התורה כולה. וע"כ כל אדם יכול לאסור על עצמו כל מה שרוצה ע"י שבועה ונדר כי משם מבחי' שבועה ונדר נמשך כל התורה. כי כל הנודר שבועה ונדר נמשך כל התורה. כי כל הנודר ושנבע כאלו נודר ונשבע בחיי המלך כשארז"ל כי משם חיות הכל כי הם בבחי' המאמר סתום כנ"ל וע"כ כל אחד יכול לאסור על עצמו כל מה שרוצה ע"י שבועה ונדר. כי כשעולה לשם הוא ממשיך לעצמו מצוות חדשות כרצונו. כי משם נמשך כל התורה כנ"ל. ע"כ יכול לעשות מהיתר איסור ולחייב עצמו במה שאינו חייב ע"י נדר ושבועה. נמצא שעכשיו יש לו מצוות חדשות לקיים מה שנדר או נשבע כי מנדר ושבועה שהם שורש הכל יכול להמשיך לו אור התורה והמצוות כרצונו כנ"ל. וע"כ כשיש הכחשה שאחיזתם מבחי' איה שאז צריכין לחפש ולבקש איה וכו'. כדי לעלות לשורש הקדושה. שהוא בחי' איה וכו' כנ"ל. ע"כ צריכן שבועה שעי"ז עולין ומתקשרין לבחי'איה שעי"ז מתבטלין כל החיצונים וכל ההכחשות והכפריות הבאין מהם וכנ"ל. וע"כ אין נשבעין על הקרקעות כי הם בבחי' המאמרות המתגלים בחי' מכה"כ וע"כ אין שייך שם ששבועה שהוא בחי' איה וכנ"ל. וע"כ אין נפראין מנכסי יתומים אלא בשובעה. כי כשמת ושלט סטרא דמותא שיניקתה מבחי' איה כנ"ל. שעי"ז נסתלק ולא נודע מקומו איה. ע"כ אז יכול להתאחז השקר ח"ו שיניקתו מהסתרת המאמר סתום כנ"ל. ע"כ צריכין שבועה. שעי"ז עולין לשורש הקדושהלבחי' איה בחי' המאמר סתום. וממשיכין הארה הקדושה משם. ועל ידי זה נתבטל יניקתם ונתגלה האמת וכנ"ל.
And the general principle: all the free choice and testing of a person — especially in the matter of parnasah, which is almost the primary thing that occupies and confuses a person and keeps him from striving to draw close to Hashem Yisborach and to His Torah — the essential trial is in the aforementioned aspect. Hashem Yisborach shows the face of His kindness and salvation each time, and then immediately conceals His face. The tempter within a person's heart then introduces worries and sorrows and complaints, as though it is impossible for him to engage with Torah on account of the burden of parnasah — as each person can understand for himself if he truly attends to all his ways.
Therefore, the mitzvah of Kiddush HaChodesh is the first mitzvah that Yisrael were commanded. For this is the aspect of the totality of the entire Torah: that we should have the power to reveal His Kingship over all the world, and nevertheless the world should have continued existence — as it will be in the future, etc., as mentioned above. 25
אות יז וזה בחי' ספירת העומר ובחי' פסח שני ובחי' ל"ג בעומר כי קודם קבלת התורה צריכין לספור ספירת העומר מ"ט יום כדי לצאת מטומאה לטהרה כמובא שזהו בחי' תשובה. ועיק רהתשובה לצאת מטומאה לטהרה הוא ע"י הבקשה והחפוש שמחפשין ומבקשין איה מקום כבודו שעי"ז זוכין לתכלית העלי' שזהו בחינת ספה"ע שסופרין ומונין הימים מיום אל יום שזהו בחי' איה בחינת (ישעיה לג) איה סופר, כי הספירה והמנין הוא כמי שמונה וס8ופר ומבקש ומחפש עד שימצא ליגע לתכלית מבוקשו. וע"י הספירה של כל יום ויום מימי הספירה זוכין לצאת משער א' של טומאה לשאר א' של קדושה.וממשיכין מוח ודעת דקדושה בכל יום ויום. והעיקר ע"י הספירה שהוא בחי' בקשה וחיפוש כנ"ל. עד שזוכין בשבועות לקבלת התורה עי"ז וכנ"ל. כי בעת שהאדם רחוק מקדושתו ית' והוא נע ונד ומטולטל ודוחין אותו מקדושתו מדחי אל דחי ר"ל. אף אפ"כ אם הוא חזק ואמיץ לבקש ולדרוש ולחפש ולחתור בכל עת ולהתגעגע ולכסוף ולבקש את שאהבה נפשו למצוא אותו ית'. אזי אע"כ שעדיין עוברים ימים ושנים הרבה ואינו זוכה למוצאו יתברך ולהתקרב אליו אעפ"כ ידע ויאמין כי בכל עת ועת ע"י כל בקשה ובקשה. וע"י כל דרישה ודרישה שדורש ומבקש ומחפש למצוא כבוד קדושתו ית'. וע"י כל הבטה וגיעגוע שמבטי ותולה עינו לרחמיו ית'. וע"י כל תנועה ותנועה שפונה להקדושה. ע"י כל זה זוכה בכל פעם לשבר חומות ברזל ודלתות נחושת אע"פ שאח"כ מתגברין עליו בכל פעם ר"ל אעפ"כ אין יגיעו לריק ח"ו ואין שום תנועה שפונה להקדושה נאבדת ח"ו. ואם הוא חזק ואמץ לבקש ולחפש יותר אף אם יעבור עליו מה, בוודאי סוף כל סוף יזכה למצוא אוו ית' וכנ"ל. שזהו בחי' ספירה שאע"פ שבכל יום ויום שסופרין ומונין עדיין אין זוכין לצאת לגמרי מטומאה לטהרה ולקבל אתהתורה. אעפ"כ בסוף הספירה זוכין לשבועות לקבל את התורה ע"י הכח והזכות שספרו מ"ט יום. כי בכל יום ויום מימי הספירה מקבלין מ7וח ודעת עד שנשלם הדעת ביום החשמים ומקבלין את התורה אז. כמ וכן הוא בכל אדם ובכל זמן שצריכין לעבור עליו עידין ועידנים הרבה וכמה ימים ונהרות ותהומות ומימות מחולפים צריכין לעבור עליו ובכמה מדברות המלאים נחשים ועקרבים גדולים ונוראים צריך לע בור בהם עד אשר זוכה ליכנס לשערי הקדושה באמת. וזה הדבר א"א לפה לדבר ולבאר ולספר א' לחבירו עד היכן הוא צריך להתחזק. ואע"פ שכבר גילה רבינו ז"ל כמה תורות גבוהות ונוראות על זה וכמה שיחות נאות על זה שמהם יוכל המשכיל להבין קצת איך להתחזק תמיד ולבלי להניח את מעט הטוב שיכול לעשות אפילו אם נפל לשאול תחתיות ממש ח"ו וכבר דברנו בזה הרבה אך אעפ"כ עדיין צריכין למודעי. וא"א להודיע ולבאר הכל. כי לכל אחד נדמה שעליו אין אנו מכוונים בדברינו. כי הוא יש לו מניעות כאלה ונתפס בתאוות ובמצודות כ"כ עד שלאיש כמותו א"א לשוב באמת להש"י כי כבר נלכד ימים ושנים במה שנלכד. עד אשר לא יאמין שוב מני חשך. כך נדמה לכל אחד. ורבינו ז"ל היה קורא תגר על זה מאד ואמר בזה הלשון גיוואלד זייט אייך ניט מייאש ומשך מאד תיבת גיוואלד. כי באמת הכל יכולים לזכות להתקרב להש"י באמת אפילו ע"י מאמר זה הנ"ל לבד. דהיינו שעכ"פ יחפשו ויבקשו ויצטערו ויתגעגעו לשוב אליו ית' וכנ"ל. וסוף כל סוף יתקרב להש"י ואז יראה שאין שום תנועה נאבדת ח"ו. וע"י כל תנועה ובקשה שהוא מבקש את כבודו ית' זכה לעשות איזה תקון. עד שיזכה לעלות בתכלית העלי'. שזהו סוד ספירה וקבלת התורה וכנ"ל. וזה בחי' עומר שעורים שסופרין להנפת העומר שעורים. כי שעורים הוא מאכל בהמה. שהוא בחי' מנחת קנאות של הסוטה כי היא עשתה מעשה בהמה אף קרבנה מאכל בהמה כשרז"ל. וע"י הנפת עומר שעורים מרמזין שיכולין לבקש ולמצוא כבודו ית' אפילו בבחי' בהמיות שהוא בחי' התגברות התאוות בחי' מקומות המטונפים וכל זה ע"י הבקשה והחיפוש איה מקום כבודו שזהו בחי' ספירה וכו' וכנ"ל.
For the essential parnasah and wealth is drawn only from the aforementioned aspect — from the aspect of the inclusiveness of the worlds, upper within lower and lower within upper — which is the aspect of the two aforementioned perceptions of son and student, which are the aspects of M'lo [Full] and Ayeh [Where?] — which are the aspects of hidden and revealed. That He reveals and shines His face each time through the very kindnesses and salvations and wonders He does for us every day and at every time, in the general and particular — and then conceals His face etc. — and then returns and reveals the face of His kindness. And so it continues at every moment.
Therefore, the essential Exodus from Egypt depends on this, as is explained there in Parshas HaChodesh: as soon as Hashem, blessed be He, wished to take them out of Egypt, He immediately revealed to Moshe Rabeinu the secret of Kiddush HaChodesh, and there the matter of the Exodus from Egypt is stated. For the essential cause of all the exiles — which are all comprised in the exile of Egypt, as our Sages, of blessed memory, said — is only through the aspect mentioned above: because His Kingship, blessed be He, has not yet been revealed, and the nations of the world (the wicked kingdom) rule over Yisrael — their grip being from the aspect of the contraction and diminishment, as mentioned above. This is the aspect of the exile of Egypt (Mitzrayim) — a term meaning constriction (meitzar) and contraction. 26
אות יח וזה בחי' פסח שני שמצוה זו לא ניתנה ע"י שמשה עד ששאלו הטמאים למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' וכו'. היינו כנ"ל שבזה מרמזין שאין שום ייאוש בעולם. כי אפילו מי שהוא טמא או בדרך רחוקה מאד מהש"י ואינו יכול להקריב את קרבן ה' במועדו שאינו זוכה לעבוד עבודתו תמיד כסדר במועדו ובז מנו כראוי לאיש ישראל אעפ"כ אם אינו מייאש עצמו מחמת זה. והולך אל הצדיק האמת שהוא בחי' משה לדרוש את ה' ושואל ומבקש למה נגרע להקריב את קרבן ה' וכו' כי אעפ"כ אני שואל עצהנ ותחבולה איך להתקרב להש"י כי בוודאי יש עצה גם בשבילי איך להתקרב להש"י. אע"פ שהייתי טמא ובדרך רחוקה מהש"י ואזי הש"י מלא רחמים עליו וזוכה עי"ז לתכלית העליה וזוכה עי"ז להוסיף פרשה בתורה. כי ע"י שמבקשין ומחפשין איה מקום כבודו שעי"ז זוכין לבחי' איה שהוא תכלית העליה כנ"ל עי"ז זוכין אח"כ להמשיך משם חידושי תורה שהוא בחי' קבלת התורה שנמשך משם מבחי' איה וכנ"ל שזהו בחי' פרשת פסח שני שניתן דייקא ע"י שאלת הטמאים למה נגרע. שהוא בחי' שאלה ובקשה איה איפוא מוצאין עצה להתקרב לכבודו ית' שרחוק מאתנו מאד. שזהו בחי'איה מקום כבודו. שעל ידי זה זוכין לתכלית העליה שמשם מקבלין התורה וכנ"ל.
And in truth, even within the very intensity of the concealment itself, His face, Yisborach, shines — as in: "And I will surely hide My face on that day" etc., "and this song shall testify for Me" etc. (Devarim 31:18,21) — for He promised that the Torah would not be forgotten from Yisroel, even within the intensity of concealment within concealment. As it is written (Yeshayahu 45:15): "Indeed, You are a G-d who conceals Himself — the G-d of Yisroel, Savior." For even within the very concealment itself, He, Yisborach, is the G-d of Yisroel who saves.
Therefore, the essential redemption is through the aspect of the secret of Kiddush HaChodesh. That is: through meriting — by way of the Tzadik of the generation (the aspect of Moshe) — to grasp the aforementioned secret: how to reveal the light of His G-dliness, blessed be He, gradually and in measure. Through this, His Kingship, blessed be He, is revealed over all who come into the world, etc., as mentioned above. 27
אות יט וזה בחי' ל"ג בעומר כי ר' שמעון בן יוחאי הבטיח כי לא תשכח מפי זרעו שהתורה לא תשתכח מפי ישראל על ידו. כי בזוהר דא יפקון מן גלותא (זהר נשא ד' קכ"ד ע"ב) כי תנא א' אמר עתידה תורה שתשתכח מישראל ורשב"י אמר שלא תשתכח וכו' כשארז"ל (שבת קלח). ובאמ תאלו ואל ודברי אלקים חיים ושניהם אמת ע,פ הנ"ל כי אע"פ שתשכח לא תשתכח כי כשנופלין ח"ו לבלי' מקומות המטונפים הרחוקים מכבודו ית' זה בחי' שכחת התורה שהוא כבודו כנ"ל אבל אעפ"כ ע"י שמחפשין ודורשין גם שם את הש"י ושואלין איה איפוא כנ"ל עי"ז זוכין לחזור להש,י בתכלית העליה כנ"ל. נמצא שהש"י חמל עלינו והורנו עצות מרחקו שגם בתוך עוצם השכחה אעפ"כ ע"י השכחה בעצמו שהיא בחי' איה שיאן יודעין מהתורה ומכבודו כלל. אעפ"כ עי"ז בעצמו יכולין לחזור להש"י ע"י הבקשה והחיפוש לבד כנ,ל. וכל זה בכח וזכות תורתו של רשב"י שהוא גילה סתרי תורה וכל הסתרי תורה הם בבחי' המאמר סתום שהוא בראשית בחי' איה ששם כל רזין וסתימון דאורייתא. וע"כ חיבר רשב"י את התקונים שהוא ע' אנפין על תיבת בראשית. שהוא המאמר סתום. ששם כל הרזין סתימין כנ"ל וע"י כח הזה יש לנו כח לחפש ולבקש אותו ית' אפילו בתכלית גלות הנפש אפילו אם נתרחקננו מכבודו מאד כי יכולין לחפש איה וכו' עד שזוכין לעלות בתכלית העליה כנ"ל. כי כ"ז הוא בכח וזכות הצדיקי אמת שזכו ע"י קדושתם לעלות לשם לבחי' אי ה בקדושהגדולה עד שהשיגו שם רזין סתימין כנ"ל כמו רשב"י וחביריו, ובכחם יש כח אפילו למי שנופל למקום שנופל לבחי' מקומות המטונפים, יש לו כח לחפש ולבקש איה מקום כבודו וכו' עד שעולה לבחי' איה כנ"ל מאחר שכבר היו צדיקים אמתיים שזכו לאור הזה ע"כ יש כח להנופלים לחפש ולבקש עד שנתתקנין ג"כ. כי באמת עיקר כחם ע"י הצדיק האמת שזכה לבחי' איה בקדושה שזהו בחי' רשב"י שזכה לרזין סתימין שהם בחי' איה כנ"ל. כי לולא זכות הצדיק אמת לא היה לנו כח אפילו לחפש ולבקש כלל וח"ו היו נטבעין ח"ו ולא היה תקומה ח,ו להנופלים ונתרחקו מן הקדושה ובפטר עכשיו שיש בני אדם שנפלו מאד לחטאים ועבירות גמרוות ר"ל ומהיכן היו מקבלין חיות וכח להתעורר עוד לבקש ולחפש כבודו ית' ולשוב אליו בוודאי ח"ו היה אבד תקוותם חלילה. אך באמת ע"י כח הצדיקי אמ תרשב"י וחביריו שזכו לבחי' איה עי"ז יש כח לכל הנופלים אפילו למקומות המטונפים שיחפשו איה וכו' עד שיעלו בתכלית העלי' לבחי' איה מאחר שכבר היו צדיקים אמתיים שזכו לבחי' איה שהוא סתרי תורה כנ"ל. וזה בחי' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי עיקר השירה הוא שמודיע לישראל שבאחרית הימים יהיו רחוקים מהש"י מאד כ"ש שם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואז נאמר איה אלהימו וכו' זה בחי' איה שמחפשין ומבקשין איה הש"י ועי"ז לא תשכח מפי זרעו כי על ידי זה זוכין למוצאו ית' כנ"ל:
And one who believes in this in completeness merits parnasah and the wealth of holiness. For all parnasah and wealth is drawn from this — for this is the aspect of the inclusiveness of the perceptions of son and student, which is the aspect of the sea of wisdom from which Malchus [kingship] receives its parnasah, as is explained there.
וזה בחי' ל"ג בעומר כי אז פסקו למות תלמידי ר' עקיבא. ואז נסתלק ר שב"י והוא יום הלולא רבא דידי'. כי ר"ע הי' דורש כתרי אותיות שהם בחי' איה בחי' מאמר סתום בחי' סתרי תורה כנ"ל. וע"כ כל ענינו של ר"ע סתוך ונעלם וא"א להבין עד שגם משרע"ה לא הי' יכול להבין ושאל זו תורה וזו שכרה וכו'. והשיב לו הש"י שתוק כך עלה במחשבה (כשרז"ל מנחות כ"ט ע"ב) שזהו בחי' הקשיות שא,א להבין שם דרכי הש"י שהם בבחי' אי' בחי' סתרין וגנזין דמלכא. ומחמת זה לא היו תלמידיו נוהגין כבוד זה בזה מחמת שנמשכו מר"ע שהוא בחי' אי' מקום כבודו ע"כ פגמו בהכבוד. כי באמת צריך כ"א לנהוג כבוד גדול בחבירו כשרז"ל כי כבוד ישראל היא כבוד הש"י. וכשמכבדין את ישרא לכאלו מכבדי ןלהקב"ה. ועי"ז מגלין כבודו ית' שבשביל זה הי' עיקר הבריאה כנ"ל. אבל הם פגמו בזה. ולא נהגו כבוד זה בזה. וזה נמשך מחמת ששרשם הי' מבחי' אי"ה. כי באמת צריכין לגלות כבודו ולהמשיך מבחי' אי"ה לבחי' מכה"כ. כי העיקר לגלות כבודו. אך מחמת ששרשם הי' ממקום גבוה מאד מבחי' אי"ה פגמו בזה ולא השתדלו להמשיך הכבוד ולגלות מבחי' אי"ה לבחי' מכה"כ ולא נהגו כבוד בחבריהם הת"ח. ומחמת זה נסתלקו בין פסח לעצרת שאז עוסקין לצאת מטומאה לטהרה לקבל את התורה ולגלותה מבחי' אי"ה שהוא בחי' סתרי תורה לבחי' מכה"כ שהוא בחי' נגלות, לגלות התורה מהעלם אל הגילוי ע"כ נסתלקו. ורשב"י וחביריו היו התקון שלהם כשרז"ל כי הם גלו לנו סתרי תורה והמשיכו והאירו תורה הרבה בעולם. ובל"ג בעומר נסתלק רשב"י וההסתלקות הוא בחי' שנסתלק הנשמה מן הגוף למעלה. ואז נסתלק בחי' אי"ה מבחי' מכה"כ. כי בחי' מלא כל הארץ כבודו מלובש בתוך הארץ הזאת שהוא בחי' גוף האדם אבל בחי' אי"ה זהו בחיק נשמה שהיא נסתרת למעלה למעלה. ועיקר החיים כששניהם מחוברים יחד ובחי' אי"ה מאיר בבחי' מלא כה"כ. שזהו תיקון כל העולמות. והמיתה היא בחי' הסתלקות ופירוד ח"ו בין ב' הבחי' הנ"ל. ואז לא נודע מקומו אי"ה. אבל הצדיקים במיתתן קרויים חיים. כמו שאמר רשב"י קודם הסתלקותו לא המתים יהללו יה רק שאני הני דאקרון חיים וכנ"ל. היינו כיאף על פי שהצדיק נסתלק למעלה לבחי' אי'. אף על פי כן הוא מאיר גם בזה העולם. ונחשב כאלו הוא חי ממש. אדרבא עכשיו והא מאיר יותר ויותר. כ"ש בזוה"ק צדיקיא שכיחי יתיר בהאי עלמא בתר דאסתלקו וכו'. כי הצדיק כל מה שעולה יותר ויותר לבחי' אי"ה, הוא ממשיך משם הארה יותר ויותר לבחי' מכה"כ כי עיקר עבודת הצדיק בחייו ובמותו הוא לגלות אלקותו ית' תמיד וכל מה שנסתלק ועולה למעלה למעלה יותר ויותר. לבחי' אי"ה. הוא ממשיך משם יותר ויותר הארה להתגלות אלקות שנתגלה ויאיר יותר בחי' מלא כל הארץ כבודו. וזהו בחי' הילולא של רשב"י ביום ל"ג בעומר שנסתלק. כי בכל שנה ושנה שאז נסתלק בים הלולא דלי' עולה למעלה יותר ויותר ועיקר כל העליות הם בחי' אי"ה כ"ש בזוה"ק (תיקונים שבסוף הזו"ח דך ק"ט) כד איהי סליקת מלאכי שאלין בגינה אי"ה מקום כבודו. וכל מה שנסתלק למעלה יותר הוא מאיר לנו אלקותו בהתגלות יותר וממשיך הארה יתירה מבחי' אי"ה לבחי' מלא כל הארץ כבודו. שעי"ז יש לנו כח יותר לחפשו ולבקשו תמיד עד שגם אנחנו נזכה למוצאו. ולא נשכח אותו ותורתו ומצוותיו לעולם. כמו שהבטיח לנו שבזוהר דא יפקון מן גלותא כנ"ל. וזהו ל"ג בעומר בחי' ג"ל עיני ואביטה נפלאות מתורתך בחי' סתרי תורה בחי' אי"ה. שעי"ז זוכין לתשובה שלימה כנ"ל אמן ואמן:
And all the falsehoods and denials between one person and his fellow in matters of money and parnasah — it is all drawn from the blemish that creates a separation, chas v'sholom, between the two aforementioned perceptions. From there come all the sorrows, worries, and sadness of the lack of parnasah — until one arrives at denial, denying what his fellow deposited with him or placed in his hand etc. For if he believed in the truth — that "the whole earth is full of His glory" and He, Yisborach, feeds and sustains the entire world with His goodness — and as he sees with his own eyes that Hashem Yisborach has kept him alive and fed him and sustained him with His kindness until now — he certainly would not have come to heresy and denial, to deny his fellow's money. Nor would he worry so greatly about parnasah. Rather, he would trust in Hashem: just as He fed him until now through so many different changes and wondrous ways, so He can do wonders also now to sustain him even more abundantly. For every person in the world can see the wonders of Hashem in his parnasah. And even one whose parnasah is pressed and meager — that small amount of food and clothing that comes in such constrained fashion, all of it comes to him through wondrous ways and great hashgachah [providence] from Him, Yisborach, through the various circumstances Hashem Yisborach arranged in order to feed and sustain him each day.
For the grip of the nations — whose grip is from the Sitra Achra — is only from the aspect of an excess of light and a diminishment of light. For the excess of light is the diminishment — because it is impossible to receive an excess of light, and through this, the light is diminished and completely withdrawn. But we merit to receive the light gradually and in measure, through the holy Torah. Through this, we merit to reveal His G-dliness over all the world, and nevertheless the world has continued existence. This is the aspect of Kiddush HaChodesh. 28
אות כ וזה בחי' על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו. על משכבי בלילות שהוא חושך אפילה. היינו כשאדם נופל ח"ו מקדושתו ית'. שזהו בחי' לילה וחשך. ואזי צריך לבקש את כבודו ית' כנ"ל. שזהו בקשתי את שאהבה נפשי אבל בקשתיו ולא מצאתיו כי נפל למקומות כאלו ר"ל שא"א למצוא שם את כבודו ית' כנ"ל אבל אעפ"כ אסור לו לייאש עצמו רק לחפש ולבקש יותר ויותר. וזהו אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי וכו'. בעיר בשווקים וברחובות. זה בחי' הקדושה הנ"ל בחי' אי"ה שזאת הקדושה נעלמת ונסתרת בכל עסקי חול. שהם בחי' עסקים ומו"מ שעושין בעיר בשווקים וברחובות היינו שהוא שואל ומבקש ומחפש אי"ה מקום כבודו שנסתר ונעלם בכל עניני המו"מ ועסקי חול שעושין בעיר בשווקים וברחובות. וזהו אבקשה את שאהבה נפשי בחי' בקשה וחיפוש הנ"ל. אבל עדיין בקשתיול ולא מצאתיו כי א"א למצוא שם כבודו ית' שנסתר מאד כנ"ל. מצאוני השומרים הסובבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם היינו ע"י הבקשה והחיפוש אע"פ שא"א למצוא כבודו ית' שם אבל עי"ז זכה להתקרב ולהתחבר לצדיקים אמיתיים שהם בחי' השומרים הסובבים בעיר כי הם נטורי קרתא וכמו שפרש"י שם שה םמשה ואהרן. ועל ידם זוכין ע"י הבקשה והחיפוש הנ"ל לשוב אליו ית' וכנ"ל. וזהו שאהבה נפשי ראיתם. היינו שהצדיקים יודעין מכובוד ית' וכל מה שעולין הם במעלה יתירה יותר לבחי' אי"ה הם מגלים כבודו יותר כנ"ל. וע"כ על ידם זוכים כל הנופלים לעלות בתכלית העליה ע"י הבקשה הוחיפוש לבד כנ"ל. וזהו כמעט שעברתי מהם היינו אחר שנסתלקו כמו שפרש"י שם היינו כי אע"פ שנסתלק הצדיק אעפ"כ יכולין להתקרב להש"י על ידו אדרבא עכשיו יכולין להתקרב על ידו יותר כי כל מה שנסתלק למעלה יותר ויותר לבחי' איה הוא מגלה אלקותו וכבודו יותר ויותר כנ"ל שזהו בחי' הילולא דרשב"י וכו' וכנ"ל. וזהו עד שהבאותיו אל בית אמי וכו' היינו המשכן וכמו שנסמך לשם אפריון עשה לו המלך שלמה שפרש"י ש םשקאי על המשכן. היניו כנ"ל. כי הקדושה שזוכין למצוא ע"י הבקשה והחפוש אחר כבודו כנ"ל זאת הקדושה היא בחי' קדושת המשכן שהיה מהלך עם ישראל במדבר ששם קיבלו את התורה במדבר סיני באוהל מעוד. כי משם נמשך כל התורה כנ"ל:
It is impossible to explain all this. Only one who believes in His hashgachah, Yisborach, and pays attention to His ways can understand all this. And one must pay attention: to remember well everything that has passed over him until now — through how many various circumstances Hashem Yisborach helped him in all things, and especially in the matter of parnasah. Each time he had many lacks, and Hashem Yisborach did not abandon His kindness each day, sustaining him each day and at every time with wondrous hashgachah. And if now it seems to him that parnasah is delayed — let him trust in Hashem, for also now He will not abandon His kindness. And He Who created the day created its sustenance etc. Let him trust in Hashem and lean upon his G-d, as it is written: "Blessed is Hashem, day by day He bears our burden — the G-d of our salvation, Selah" (Tehillim 68:20). And so in many verses.
And then, when the light is revealed gradually and in measure through the secret of Kiddush HaChodesh, the nations have no sustenance at all, and then comes their downfall. For their sustenance is only through the excessive contraction of the light, in the aspect of Mitzrayim — when one does not merit to reveal the light of His G-dliness, blessed be He, within the contraction; then they have sustenance. And in truth, certainly it is impossible to reveal His G-dliness, blessed be He, to them — for then they would be completely nullified, since they have no vessels to receive it. But when we merit to reveal His Kingship, blessed be He, through the Torah and mitzvos — which is the aspect of Kiddush HaChodesh — through this, all their sustenance is nullified. And then we go out from the exile of Egypt, which comprises all the exiles — for we draw the light of the future, when His Kingship will be revealed over all the world and nevertheless the world will have continued existence. This is the aspect of Kiddush HaChodesh, etc., as mentioned above. 29
אות כא וע"כ קרקעות נקנין בקנין חליפין שנעשה ע"י מטלטלין דייקא. כי קנין סודר שקונה הכל נעשה בכלים שהם מטלטלין דייקא. כי כשרוצה לקנות קרקע שהוא בחי' התגלות כבודו ית' בחי' מלא כל הארץ כבודו כנ"ל. וע"כ כל מי שאין לו קרקע אינו אדם (כשארז"ל יבמות ס"ג ע"א). כי כל אדם יש לו איזה חלק בהארץ ששם התגלות כבודו ית' לפי חלקו בכבוד ית' שהיא בחי' קנית קרקע כנ"ל כ"א ע"י שעולין לבחי' אי,ה שמשם ממשיכין כבודו ית' מאין ליש וכנ"ל. וע"כ נקנה הקרקע על ידי מטלטין בקנין חליפין. כי קדושת המטלטלין הם בבחי' איה וכו' שמשם ממשיכין הקדושה מאין ליש לבחי' מכה"כ שהוא בחי' הקרקע וכנ"ל. וע"כ נקרא חליפין. כי הקדושה הנעלמת ההיא שהיא בחי' אי"ה שם יכולין להחליף כחו הוא צריך לעלות לשם לבחי' אי"ה אשר שם עיקר התקוה והבטחון שהכל מקווין ומצפין ומסתכלין אליו ותולין עיניהם אליו ית' ושם מחליפין כחו כי הוא שורש הכל וא"א לצאת מדרגא לדרגא מצמצום זה לצמצום אחר גבוה להחליף קרקע בקרקע טובה ממנה. כ"א כשעולין עד השורש שהוא בחי' אי"ה שהוא שורש הכל ששם אין שום גבול וצמצום ומשם נמשכין כל הגבולין והצמצומים כנ"ל וע"כ שם יכולין להחליף כחו וזהו בחי' קנין סודר שהוא קנין חליפין שעל ידו קונין כל הדברים שבעולם. שזהו ע"י בחי'אי"ה הנ"ל שנעלם בבחי' מטלטלין ששם זוכין להחליף ולחדש כחו. ולהמשיך קנין וחיות חדש. בבחי' וקווי ה' יחליפו כח. וכנ"ל:
For the essential trial of parnasah is literally like the trial of the Man — which descended each day and did not descend all at once for the entire year. It was all for the sake of trial and free choice, as our Sages, zichronam livrachah, said: so that they would raise their eyes heavenward. And so it continues now. As it is written: "O generation, see the word of Hashem!" (Yirmiyahu 2:31) — see with what your fathers were sustained, as our Sages, zichronam livrachah, said: that Yirmiyahu brought out for them the jar of Man etc. Through this he revealed to us that also now we are sustained in the very aspect of the Man. And as our Sages said: the Torah was given only to those who eat the Man — that is, one who believes in His hashgachah, Yisborach, that his parnasah is literally in the aspect of the descent of the Man, as above. (And see about this elsewhere.)
And this is the aspect of Nissan, which is Rosh Chadashim (the head of months). For Nissan is Aviv — Alef with the two Baisen, Yud with the two Baisen — the upper house and the lower house that both have an ascent — the aspect of "Mi together with zos ascends" — the aspect of two kings using one crown — the aspect of the two great luminaries. This is the aspect of Rosh Chodesh, etc., as mentioned above. 30
אות כב וע"כ לא גילה הש"י מקום הביהמ"ק עד שחפשו וביקשו אותו. ע"י דוד המע"ה. כ"ש אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה'. כי צריכין לחפש ולבקש מאד מאד. ואז זוכין לעלות לבחי' אי"ה וממשיכין הקדושה מבחי' אי"ה לבחי' מכה"כ שזהו בחי' קדושת הביהמ"ק שהי' קבוע וקיים לעולמי עד כ"ש זאת מנוחתי עדי עד וכו' כי עיקר התגלות קדושתו י"ת בחי' מכה"כ הוא בבית המקדש. אבל א"א לזכות לזה לקדושת הביהמ"ק כ"א ע"י הבקשה והחיפוש בחי' אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום וכו':
But one who blemishes in this — who demands that Hashem Yisborach reveal to him the face of His kindness at every moment — the instant he perceives some concealment of face through the lacks he faces each time, complaints and worries and sorrows enter his heart. He becomes idle from Torah and prayer, until he may arrive at denial — denying his fellow's money. Through this he is considered as if he worships idols, as our Sages, zichronam livrachah, said. For it is actual heresy, Rachmana litzlan — because if he believed in Hashem Yisborach, he certainly would not deny his fellow's money.
For there are twelve roshai Chadashim corresponding to the twelve tribes. And every tribe has a Nasi (prince/leader). And every Nasi — the aspect of the Tzadik of the generation — is in the aspect of Moshe, who alone merits the aspect of the secret of Kiddush HaChodesh, as mentioned above. For only the Tzadik — the leader of the generation, the aspect of Moshe, the aspect of the Nasi — can draw this illumination to his people, to make known to them the path to walk in — to accept the yoke of His Kingship gradually and in measure, etc., as mentioned above. 31
אות כג וזהו בחי' מה שפרש"י ע"פ על אחד ההרים אשר אומר אליך שהקב"ה מתעה את הצדיקים ואינו מגלה להם תיכף וכו' וכן וקרא את הקריאה אשר אומר אליך וכו'. כי כל זה הוא בחי' הנ"ל שאין זוכין למצוא קדושתו ומדריגתו מה שצריך כ"א כי א םע"י חיפוש ובקשה הרב כנ"ל. ואז זוכה לעלות בתכלית העלי' לבחי' אי"ה ומשם זוכה להמשיך התגלות כבודו כנ"ל. כמו דהמע"ה שהוא הי' עוסק ביותר בבקשה וחיפוש למצוא כבודו ית'. שזהו בחי' כל ספר תהלים שהוא תחינות ובקשות וצעקות וזעקות להש"י בכמה מיני לשונות של תחינה ובקשה וחיפוש אחר כבודו ית'. כ"ש אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי הלעולמים יזנח ה' וכו'. וכ"ש שטחתי אליך כפי וכו' פרשתי ידי כל היום נפשי כארץ עייפה לך סלה וכו' עיני תמיד אל ה' וכו' ואני תמיד אייחל וכו' וכיוצא בזה הרבה. ומחמת שדוד המע"ה עסק בזה יותר ויותר ע"כ הוא דייקא זכה למצוא מקום קביעות קדושתו לעולמי עד שהוא מקום הביהמ"ק שנתגלה לדוד דייקא. כי עד ימי דוד נאמר ואהי' מתהלך מאהל אל אהל וכו' רק בימי דוד נתגלה לדוד דייקא. כי עד ימי דוד נאמר ואהי' מתהלך מאהל אל אהל וכו' רק בימי דוד נתגלה מקום קביעות הקדושה ע"י הבקשה והחיפוש את כבודו ית' אשר יגע על זה מאד בתמימות ובפשיטות בלי שום חכמות. רק ע"י תחינות ובקשות וגיעגועים ורצונות וכיסופין וכו' כ"ש דוד ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני וכו' אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמות וכו' יחל ישראל אל ה' וכו' ועי"ז זכה הואדייקא למצוא מקום הבהמ"ק ששם הקדושה קבועה לעולם. כ"ש זאת מנוחתי עדי עד וממנו יצא משיח שיבא ב"ב ויבנה בית קדשינו ותפ ארתינו במהרה בימינו אמן:
And the essential heresy is drawn from the aforementioned blemish — creating a separation between M'lo and Ayeh. He wants to see and understand everything with his eyes. But in truth, one must understand that it is impossible to grasp His ways, Yisborach, in completeness — for He, Yisborach, is s'sim v'galya. That is the aspect of M'lo and Ayeh — which in truth are entirely one; it is only that one cannot grasp all this. One must strengthen himself in great emunah in all this — especially when he perceives some concealment of face, chas v'sholom — to believe that even there Hashem Yisborach and His hashgachah and His kindness are hidden, for "the kindnesses of Hashem are not exhausted" (Eichah 3:22) etc. And certainly Hashem Yisborach will help him and return to reveal the face of His kindness — as has already happened many times, as above.
ויש עוד הרבה בענין זה ענין מחיקת פרשת סוטה ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן. וענין תיבת נח. וענין כל נדרי שאומרים ביהו"כ: וענין בראשית ברא אלקים וכו' והארץ היתה תוהו ובוהו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. השי"ת יאיר עינינו בתורתו שנזכה להבין דיבור אחד של רבינו הגדול והקדוש ז"ל:
It emerges: all denials are drawn from the aspect of blemish and separation, chas v'sholom, in the aspect of the inclusiveness of the two aforementioned perceptions of son and student — through which the parnasah drawn from there is blemished and diminished. And therefore, when there is a denial, an oath is required.
And this is the aspect of: "A well — the princes dug it, the nobles of the people excavated it, with the lawgiver, with their staffs" (Bamidbar 21:18). And our Sages, of blessed memory, expounded that every Nasi would draw with his staff the waters of the well to his tribe. For a well of living waters is the aspect of the revelation of the light of Ain Sof, which is the Source of Life, as it is written (Yirmiyahu 17:13): "Those who forsake the Source of Living Waters," etc. And it is impossible to draw the waters of the well — which are the revelation of His G-dliness, blessed be He — except through the Tzadikim of the generation, who are the aspect of the twelve N'si'im. Each one draws this light to his tribe gradually and in measure — in the aspect of "with the lawgiver (m'chokaik), with their staffs (mish'anosam)" — that is, through the staff, which is the aspect of a m'chokaik — the aspect of engraving and imprinting, the aspect of tzimtzum. The N'si'im know how to contract the light properly — to draw the aspect of the waters of the well to their tribe, which is the aspect of the revelation of His Kingship, blessed be He, gradually and in measure, etc., as mentioned above. 32
אות כד וזה אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. שאע"פ שהאדם בדיוטא התחתונה ח"ו. ומונח במקום שמונח ונדמה לו שא,א לו בשום אופן לשוב אל הש"י מעוצם התגברות עונותיו שמתגברין עליו בכל פעם יותר ויותר וכו' וכנ"ל. כמו ששכיח זה הדבר מאד ברוב בני הנעורים שעיקר מה שאובדין שני העולמות הוא מחמת חלישות דעתם וייאושם מחמת שרואין רחוקם ונפילתם העצומה שמתגברת בכל יום יותר. אבל מי שזוכה לישא עיניו למרום בכל מקום שהוא ולחפש ולבקש איה מקום כבודו כנ"ל שזהו בחי' אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי שאינו יודע באמת איך אפשר שיבא לו עזר וישועה מאחר שבכ ל יום יצרו מתגבר עליו. וע"פ רוב הוא מוסיף חטא על פשע. אבל אעפ"כ כשמקיים העצה הנ"ל ושואל ודורש ומבקש ומחפש ונושא עין למרום בחי' אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי כנ"ל. אזי תיכף עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. כי בוודאי יבא לו ישועה עי"ז ע"י הבקשה והחיפוש לבד כנ"ל:
For the sh'vu'ah is the aspect of connection and inclusiveness of the two aforementioned perceptions — the aspect of Kol [All], the aspect of: "for all [kol] is in the heavens and in the earth" (Divrei HaYamim I 29:11). For the oath is in the aspect of Y'sod [Foundation], which is the aspect of Kol — the aspect of bris [covenant] and oath. For the oath is taken in the name of Hashem and with grasping a holy object — which is the Sefer Torah. And the essential connection and inclusiveness of the two aforementioned perceptions is through the holy Torah, which is also s'sim v'galya. For through each and every mitzvah of the Torah we draw His G-dliness, Yisborach, below into this world — in the aspect of "the whole earth is full of His glory." For we take the holy Tzitzis, which in their root are a very great, awesome, and exalted light — and by wrapping ourselves in them we draw such a lofty light upon ourselves into this physical world. It emerges that through them we reveal that "the whole earth is full of His glory." Yet one must also know that the light of the Tzitzis remains awesome and exalted and very hidden from us — for the reward of a mitzvah is not present in this world — for it is impossible to grasp the secret reason of Tzitzis, which is the aspect of the reward of the mitzvah, in this world. And so with all the mitzvos and all the words of the Torah — we draw His G-dliness upon ourselves in this physical world, in the aspect of s'sim v'galya, the aspect of M'lo and Ayeh, as above. And this is likewise the aspect of the name of Hashem, which is also s'sim v'galya. For through His name, Yisborach, we call to Him and draw His G-dliness below — in the aspect of "the whole earth is full of His glory." Yet the true grasp of His name, Yisborach, remains hidden from us. This is the aspect of: "not as I am written am I read" (Pesachim 50a); the aspect of: "this is My name forever [l'olam]" — l'eilem [to conceal] is the reading (Shemos 3:15); "and this is My remembrance for all generations." For one must pronounce it as the name Adnus [Adonai] — the aspect of Malchus, His lordship and kingship, Yisborach, that fills the whole world — while intending the name Havayah, which is the aspect of concealed and hidden, the aspect of Ayeh, as above. And through this one includes the upper and lower worlds together, as above. Therefore, through the oath — which is the aspect of all the above, for one swears in the name of Hashem and with the grasping of the Sefer Torah — the truth is clarified and the denial and heresy drawn from the blemish and separation, chas v'sholom, between the two aforementioned perceptions are nullified. And so the books of Kabbalah explain: that sh'vu'ah is in the aspect of Y'sod, the aspect of Kol, as above. Therefore, one who comes to collect from the property of orphans may collect only with an oath — even when there is no denial. For since the side of death has held sway and the borrower has died, it is impossible to clarify the truth except through the oath, which is the aspect of connection and inclusiveness of the two aforementioned perceptions. For the essential reality of death is drawn from the aforementioned blemish — the blemish that Adam HaRishon made through his sin, creating a separation between the two aforementioned perceptions. From there death is drawn — which separates the soul from the body — in the aspect of "for death separates," for the root of the soul is drawn from the aspect of Ayeh, and the body is drawn from the aspect of M'lo, the aspect of Malchus. They must be connected and included together — that is the essential reality of life. But through the blemish of Adam HaRishon and the sins of the generations, separation is caused, chas v'sholom, until the soul is compelled to depart from the body — which is the aspect of separation between the aforementioned perceptions. And the essential rectification is through the true Tzadikim, who in their very death are called living — for death does not separate between them, between the soul and the body, because they fulfilled the Torah and mitzvos in completeness, through which is the essential connection and inclusiveness. And the essential rectification is through the da'as [knowledge] that the true Tzadik leaves behind — which is the essential chalifus [succession] — for even after his ascent on high he illumines those who dwell below, as is well explained in the aforementioned teaching. And every person, according to his fulfillment of the Torah and mitzvos and according to his drawing close to true Tzadikim, so does he nullify the side of death and merit life even after his passing. Therefore, since the side of death has held sway — which is the aspect of separation, from which comes the grip of falsehood (which is the opposite of truth, the elixir of life) — as our Sages, zichronam livrachah, taught regarding the place called Kushta [Truth]: no one died there because there was no falsehood there. It emerges that death is the aspect of falsehood. Therefore, when the side of death has held sway, it is impossible to clarify the truth except through the oath — which is the aspect of connection and inclusiveness of the worlds, the aspect of life, as above. And therefore in most oaths the language of life is used, as it is written: "As Hashem lives" etc. — or at least: "As my soul lives." For the oath is the aspect of life, as above. Therefore: when the borrower died during the lifetime of the lender, and afterward the lender also died, and the orphans of the lender come to collect from the orphans of the borrower — they cannot collect at all. For a person does not bequeath an oath to his sons. The oath against the orphans of the borrower — only the lender himself can swear it, while he is alive. For in life he can clarify the truth through the oath, which is the aspect of life, the aspect of connection and inclusiveness of the worlds, as above. But since death has held sway over the lender as well, and his vitality has separated from his body — just as the borrower also died — there is no one to decide between them. Since death has held sway over both of them, the property remains in the possession of the orphans of the borrower, as it was from the start. For he cannot bequeath an oath against orphans. For the essential yerushah [inheritance] that belongs to sons is drawn from the aforementioned aspect — because all money and wealth is drawn from the da'as one leaves behind for son and student, as above. Therefore the money of the inheritance reaches the sons, upon whom the illumination of the da'as of their father shines. For the essential da'as is received by the son, whose entire being is drawn from his father — as is explained in the aforementioned teaching. And this is the secret reason of the inheritance of sons — drawn from the da'as that the true Tzadik leaves behind for son and student, from which flows all the shefa [abundance] of parnasah and wealth. Therefore inheritance belongs to the sons. And even if the father and son are not people of Torah knowledge — nevertheless, since they are of the seed of Yisroel, their souls are certainly rooted in the Torah and in the Tzadik Y'sod Olam. Especially since every individual of Yisroel has some share in the Torah — even an am ha'aretz [unlearned person] — through the mitzvos and the good points that are found within him. And this is all his leaving behind after his death. From there is the entire root of the abundance of his money and wealth. When he dies, the money drawn from this da'as remains in its root for his sons after him — for it is all one. The money is drawn from the inclusiveness of the perceptions of son and student, which is the essential chalifus and the leaving behind, as above. Therefore he can only bequeath the money he clarified during his life — which is drawn from the aforementioned inclusiveness. But the money to which he had no right except through an oath against orphans, which he would have needed to clarify through the oath (the aspect of life and inclusiveness, as above) — and in the meantime he passed away and the side of death held sway over him as well — he no longer has any right in it to leave to his sons. For he himself did not merit to clarify the truth while he was alive, before he departed. And the property remains in the possession of the orphans of the borrower. Based on Likutay Moharan, Tinyana, Siman 7 — "Ki M'rachamam Y'nahagaim" · Hilchos G'viyas Chov Min HaY'somim 5 — complete · Na Nach Nachma Nachman MayUman
Loading comments…