גביות חוב מהיתומים ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב מדינא והאידנא גובין ממטלטלי דיתמי:
font-size: 1.6rem;
ע"פ המאמר ע"פ ואיה השה לעולה בילקוטי תנינא סי' י"ב המתחיל כשאדם הולך אחר שכלו וכו' ע"ש. כל המאמר היטב. והבן מאד מאד. כי הם דברים עמוקים מאד מאד. והכלל שכשאדם נופל ח"ו למקום שנופל. אפילו אם נופל לדברים מגונים מאד שהם בחי' מקומות המטונפים. ואפילו מי שנופל ח"ו לספיקות והרהורים ומהרהר אחר הש"י וכו' אף עפי"כ אין שום ייאוש בעולם כלל. אע"פ שנדמה לו שבמקומו אין נמצא שם הש,י כלל ח"ו מחמת שנפל למקומות מטונפי כאלו ר"ל. אעפי"כ יחזק ויתאמץ ויתגבר מאד. לדרוש ולבקש ולחפש אחר כבוד הש"י. וכששואל ודורש ומבקש אחר כבוד הש"י. ומצטער ומתגעגע וצועק להשי"ת. ונכסף לחזור אליו. אעפ"י שאינו יודע שום דרך ונתיב ועצה ותחבולה איךם אפשר לעלות ולחזור ממקומות כאלו הרחוקים מהש"י כ"כ. אעפי"כ ע"י הבקשה והחפוש בעצמו שמחפש ומבקש את השי"ת איה מקום כבודו. עי"ז בעצמו עולה בתכלית העלי' בבחי' ירידה תכלית העלי'. כי אי' הוא בחי' מאמר סתום שמשם מקבלין כל המאמרות שבהם נברא העולם שהוא בחי' בראשית מאמר סתום. ומגודל הסתרתו והעלמו של המאמר סתום הגבוה מכולם. ע"כ מקבלין ממנו דייקא חיות וקיום כל המקומות המטונפים וכל הדברים רעים וכו'. וע"כ כשנופלין ח"ו למקומות אלו ומבקשין ומחפשין איה מקום כבודו. עי"ז הוא עולה בתכלית העלי'. כי זוכה לעלות אל שורש הקדושה שהוא בי' אי'. שהוא בחי' מאמר סתום שמשם מקבלין העשרה מאמרות. כי עיקר הבריאה היתה רק בשביל כבודו ית'. וע, כ בכל חלק וחלק מהבריאה שנברא בעשרה מאמרות מלובש בו חלקי כבודו ית'. כי כל העשרה מאמרות כולם נמשכו רק בשביל שיתגלה כבודו ית' ע"י הבריאה ויש גבול לכל כבוד וכבוד שמלובש בכל מאמר ומאמר מעשרה מאמרות שלא יתפשט למקומות המטונפים שהם מקומות החיצונים בבחי' וכבדודי לאחר לא אתן. ואע"פ שמלא כל הארץ כבודו. אעפ"כ יש גבול להכבוד שלא יתפשט למקומות הנ,ל. אבל באמת אעפי"כ בוודאי גם מקומות המטונפים ובתי ע"ז גם הם צריכין לקבל חיות ממנו ית'. אך הם מקבלים מבחי' מאמר סתום שהוא בחי' בראשית בחי' איה וכו'. ע,כ מי שנופל לשם ח"ו כששואל ומחפש ומבקש איה מקום כבודו. עי"ז זוכה לעלות בתכלית העלי'. כי זוכה לבחי' איה שהוא בחי' בראשית מאמר סתום שהוא למעלה מכל המאמרות שכולם מקבלין ממנו כנ"ל. וזה בחי' ואיה השה לעולה. וכו' ע,ש. וזה בחי' תשובה. כי זה עיקר התשובה כשאדם מבקש ומחפש אחר כבודו ית'. ורואה בעצמו שרחוק מכבודו ית' ומתגעגע ושואל ומצטער איה מקום כבודו וזהו בעצמו תשובתו ותקונו וכו'. ויש בזה עוד הרבה דברים. כי כשאדם הולך בדרך וכו' ולפני כל תורה יש ספיקות הנ"ל וכו'. וזהו בחי' אם יאמר לך אדם היכן הוא אלהיך תאמר לו בכרך גדול של רומי וכו' ע"ש כל זה היטב:
§1: LM I:25 "Achavei lan." Framework: man must break the m'dameh (ko'ach hab'hamiyus/dimyonos) and ascend to the seichel. Seichel has 3 levels: b'ko'ach, b'fo'al, hannikneh (= hasharus acharei misah). Each madreigah has its own k'lipos/dimyonos → subjugated only through revelation of g'dulas HaBorei → through tz'dakah l'ani hagun → g'vanin ila'in in kesef v'zahav illuminate (only eitzeil ish haYisra'eili, "Yisroel asher b'cha espaar"). Summary: mamon dik'dushah → g'vanin → breaking m'dameh → seichel.
אות ב וזה בחי' מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח. כי ענין הנ"ל היא עצה נפלאה ודרך ישרה מאד לכל אדם. לא מבעי' להאנשים הקטנים במעלה ובפרט מי שנפל ח"ו מעבודת ה'. ומכ"ש מי שנפל ח"ו למקום שנפל שבוודאי אינו יכול להחיות א"ע כ"א ע"י עניון הנ,ל. שגם במקומו יבקש ויחפש אחר הש"י כנ"ל. ואז יזכה לעלות מן הירידה והנפילה הגדולה לתכלית העלי' כנ"ל. אך אפילו אנשים כשרים באמת. ואפילו הגבוהים במעלה יתירה צריכים ג"כ לענין הנ,ל. כי כל אדם צריך לעלות תמיד מדרגא לדרגא. כי האדם אסור לו להיות עומד כמובא. וכשצריך לעלות מדרגא לדרגא. אזי בהכרח שיהי' לו ירידה קודם העלי' כמובא. ואזי בעת שיש לו הירידה שקודם העלי'. ואז הוא רחוק מהשי"ת וכבודו ית' נסתר ממנו ואז הוא צריך לחפש ולבקש אי"ה מקום כבודו. ועי"ז הוא זוכה לעלות בתכלית העלי' בחי' איה כנ"ל. ועי,ז הוא עולה למדרגה גבוה יותר. כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"א ע"י בחי' אי"ה שהוא המאמר העליון בחי' מאמר סתוך בראשית שכל העשרה מאמרות מקבלין ממנו. כי כשעולין מדרגא לדרגא זהו בחי' התחדשות הנשמה שמתחדש עכשיו ונעשה כאיש אחר ע"י שיצא ממדרגה הראשונה ונכנס למדריגה השניה. וא,א לחדש עצמו ולצאת ממדריגה למדריגה כ"א ע,י שחוזר ועולה לתכלית השורש שהוא בחי' איה שהוא השורש של כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם שבהם כלולים כל העולמות וכל הנשמות וכל מדריגות שבעולם. ומחמת זה בעצמו כשרוצין לעלות מדרגא לדקרגא צריכין שיהי' ירידה קודם העליה. כי כשרוצין לעלות מדרגא לדרגא בהכרח צריכין לחזור ולהכלל בתחלת השורש שהוא בחי' אי"ה. שהוא שורש הכל ששם כלולים יחד כל המדריגות שבעולם כנ"ל. ושם יכולין לחדש נשמתו ולצאת מדרגא לדרגא וכנ"ל. וע"כ מוכרחין שיהי' ירידה קודם העלי' מדרגא לדרגא. כי ע"י הירידה שיש לו עי"ז הוא מחפש ומבקש איה מקום כבודו. ועי"ז כשזוכה לחפש ולבקש היטב. אז זוכהלעלות בתכלית העלי' לבחי' אי"ה שהוא שורש הכל כנ,ל. ואזי חוזר וממשיך משם מבחי' אי"ה שורש הכל. הוא ממשיך משם חיות חדש בבחי' מדריגה גבוה יותר ועולה למדריגה הגבוה יותר:
font-weight: 600;
אות ג נמצא שיש לכל אדם שני בחי' עבודות. עבודהאחת היא בחי' מלא כל הארץ כבודו שזהו בחי' כל העשרה מאמרות ש בהם נברא העולם. שמלובש בהם כבודו ית' שזהו בחי' כלליות התורה הכלולה בעשרת הדברות שהם בחי' עשרה מאמרות אשר קיום התורההקדושה היא בשביל כבודו ית' שהוא שורש התורה. כשרז"ל אין כבוד אלא תורה. וצריך האדם לעסוק תמיד בתורה ועבודה בשביל כבוד ית' כדי לגלות כבודו ע"י התורה הקודשה וימלא כבודו את כל הארץ. וזהו בחי' מ"ש שם בתחילת המאמר הנ"ל שצריך כל אדם להסתכל בכל דבר אם יש בו כבוד השי"ת יעשה וא םלאו לא יעשה. כגי העיקר הוא שיהי' כל מעשיו בשביל כבודו ית' שזהו בחי' כלליות התורה והמצוות הנ,ל. אבל א"א להיות דבוק בהתורה תמיד יומם ולילה בלי ביטול כלל. כי לפעמים צריכין לבטל כשרז"ל. פעמים ביטולה של תורה זהו קיומה. וגם צריכין לעסוק במו"מ ודרך ארץ ואז אין רואין כבודו ית'. כי עיקר התגלות כבודו ית' הוא רק בהתורה ומצוות. ואז צריכין להחיות א,ע בבחי' הב' הנ"ל ע"י שמחפשין ומבקשין אחר כבודו ית' בבחי' איה מקום כבודו וע"י בחי' זו יכולין להחיות א"ע בכל דבר ובכל מקום. אפילו בדברי חול כגון מו"מ וכיוצא. וגם אפילו כשנופלים ח"ו לדברים רעים לגמרי גם שם אם יזכה לחוס על נפשו ויקיים ככל המבואר במאמר הנ"ל לבקש ולחפש אחר כבודו ית' אז יזכה לתכלית העליה לבחי' איה שעי"ז נתכפרין ונתתקנין כל העוונות בבחי'נת ואיה השה לעולה כ"ש במאמר הנ"ל. וזה בחי' (אבות פ"ב) טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. כי תורה ודרך ארץ הם ב' הבחי' הנ"ל בחי' מלא כל הראץ כבודו. דהיינו התגלות כבודו ית' שזהו בחי' עבודת התורה והמצות. ודרך ארץ היינו מו"מ ועסקי חול שאינם דברים שבקדושה ששם אין רואין התגלות כבודו ית' אבל צריכין לעסוק גם בהם. ושם צריכן לחפש ולבקש אחר כבודו ית' ואז מחי' א"ע בבחי' אי"ה מקום כבודו שהוא מאמר סתום שהוא שורש הכל. שמגודל הסתרתו. מקבלין ממנו חיות כל הקליפות והעוונות. אבל כשמחפשין ומבקשין אי"ה מקום כבודו אזי עולה בתכלית העליה לשורש הקדושה. ואזי נתבטלין כל העוונות והקליפות. וזהו שיגיעת שניהם משכחת עון. כי צריכין שניהם תורה ודרך ארץ שהם ב' העבודות הנ"ל: וע"י שניהם דייקא מבטלין העוונות. כי מו"מ לבד בוודאי אינו כלום כי אעפ"י שיכולין לחפש ולבקש גם שם את הש,י עד שיזכה לתכלית העליה לבחי' אי"ה כנ"ל. אבל אעפ"כ הוא מקום סכנה מאד. ויכולין להיות נלכד ונכשל שם ח"ו כי באמת מבחי' איה מקבלין כח כל החיצונים מגודל הדתרתו והעלמו. וע"כ במו"מ שמקבל חיות מבחי' אי"ה ע"כ הקדושה נעלמת שם מאד. ומחמת זה בקל יוכל להיות נלכד ח"ו ע"י עסקי עוה"ז במו"מ ודרך ארץ וח"ו ישכח אותו ית' לגמרי. כ"ש וכסף וזהב ירבה לך וכו' כי שם הקדושה נעלמת בבחי' איה. וכשנכנסין לשם היינו לבחי' דרך ארץ ומו"מ שהם עסקי עוה,ז צריכין לבקש וחפש שם מאד מאד אותו ית'. ואז דייקא יכולין למוצאו ולעלות לבחי' איה כנ"ל. אבל אם ח"ו לא יזכה לבקש ולחפש כראוי אחר כבודו ית' ח"ו ישכח אותו לגמרי וכנ"ל. ע"כ מי שרוצה לעסוק במו"מ ודרך ארץ היא מוכרח לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי. כי בהתורה הקדושה שם הוא בחי' התגלות כבודו ית' ועי"ז אפילו כשיצא לשוק לעסוק בדרך ארץ ומו"מ לא יהי הנלכד שם ח"ו. כי יזכה לבקש ולחפש גם שם אחר כבודו ית' מאחר שהוא משתדל תמיד לגלות כבודו ית' כי תורתו קבע שהוא התגלות כבודו כנ"ל. וע"כ אפילו בעת שהוא רחוק מכבודו ית' דהיינו בעת שעוסק בדברי חול. גם שם יחפש בודאי איה מקום כבודו. ועי"ז יזכה לעלות בתכלית העליה כנ"ל. וגם תורה לבד בלי שום דקך ארץ ג"כ אי אפשר כי בהכרח צריך בכל פעם לעלות מדרגא לדרגא. ואז מוכרח שיהיה לו ירידה קודם העליה ואז בהכרח שיחי' עצמו בבחי' הבקשה והחפוש הנ"ל. שזהו בחי' עבודת המו"מ ודרך ארץ כנ"ל. ששם מבקשין ומחפשין אחר כבודו ית'. שעי"ז זוכין לתכלית העליה לבחי' איה שעאי"ז נתבטלין כל העוונות כנ"ל. וזהו שיגיעת שניהם משכחת עון כי ע"י שני הבחי' הנ"ל נתבטלין העוונות כנ"ל.
color: var(--accent);
אות ד וזהו מרומז בסוף מאמר הנ"ל שמדבר שם מענין דרכים וכשהולך בדרך אאזי התורה הוכלת לפניו ולפני כל תורה יש ספיקות ובלבולים הנ"ל. כי ב' הבחי' הנ"ל הם בחי' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. כי עבודת התורה שהיא בחי' התגלות כבודו שהוא קיום העולם. זהו בחי' בשבתך בביתך כי זאת הקדושהקבועה וקיימא לעד. אבל כשמתרחקים מכבודו ית' ונתרחקין מן התורה ח"ו אזי הוא בחי' נע ונד ומטולטל שזהו בחי' ובלכתך בדרך. שאין לו מקום קבע. רק הוא נע ונד ולא נודע מקומו איה. כי היום מקומו כאן ומחר במקום אחר ואין יודעין אי"ה מקום כבודו. שזהו בחי' הב' הנ"ל שצריכן לחפש ולבקש איה מקום כבודו. שזהו בחי' מו"מ ודרך ארץ שרוב המו"מ הוא ע"י דרכים שצריכין להיות נע ונד בשביל פרנסה ואז צריכין לבקש ולחפש איה מקום כבודו בחי' נוד דהוא ללחם איה (איוב טו) כי אז צריכןי לחפש ולבקש איה מקום כבודו וכנ"ל:
text-align: center;
אות ה וזה בחי' כל הגליות שישראל הולכין בגולה. והם נעים ונדים כצפור נודדת מן קנה. וכמו שהם נעים ונדים כמ וכן כביכול קדושת כבודו ית' נע ונד כ"ש כצפור נודדת מן קנה שהם כנסת ישראל. כן איש נודד ממקומו. שאזי צריכין לחפש ולבקש מאד מאד אחר כבודו ולישראל ולדרוש בכל עת איה מקום כבודו ואז אם תדרשנו ימצא לך בודאי כ"ש והפיץ ה' אתכם בעמים וכו' ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך בצר לך ומצאוך וכו'. כי בעו"ה בעת הגלות ובפרט עכשיו בסוף הגלות בעוקבא דמשיחא אשר עכשיו ההסתרה מתגברת מאד מאד באלפים ורבבות והסתרות שבתוך הסתרה אשר כל נביאנו מימות משה וכל האבות כולם הסתכלו והתנבאו על הדורות האלו על עוצם הצרות אשר יקרה לנו באחרית הימים ח"ו. ועיקר של כל הצרות הוא צרול הנפש אשר נתרחקנו עכשיו מהש"י מאד מאד אשר לא היתה כזאת מימי קדם: כי באמת צרות בגשמיות אעפ"י שבוודאי עוברים עכשיו על ישראל צרות רבות מאד ומסים וארנוניות רבים אעפ"כ צרות בגשמיות כבר סבלו ישראל בדורות הקדמונים צרות רבות יותר ויותר כמה פעמי כי הי' כמה גירושין ושמדות והריגות ובריחות וכיוצא בזה הרבה הרבה רחמנא ליצלן מעתה. אבל העיקר שהתנבאו כל הנביאים על ימים האלה על חבלו של משיח. אשר כמה תנאים אמרו ייתי ולא אחמיני'. וכיוצא בדברים האלה שהפליגו רז"ל בעוצם הצרות של אחרית הימים, העיקר הוא צרות הנפש וגודל הסתרת כבודו ית' לא היתה כזאת בדורות הראשונים כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב: וכל הצדייקם האמתים נסתלקו בעו"ה והשקר הולך ומתגבר והאמת נעדרת ונעשה עדרים עדרים של אמת כי בעוה"ר נתרבה האמת מאד מאד. כי כ"א אומר שאצלו האמת אעפ"י שיודע בעצמו נגעי לבבו וכל מה שחטא ופגם אעפי"כ הוא מתפאר בגדלות שהוא השיג דרך אמת ויודע חכמות חדשות בעובדת ה' ומטעה ומעקם ומבלבל כמהוכמה אנשים מדרכי ה' האמתיים מדרך הישן אשר דרכו בו אבותינו מעולם בלי שום חכמות והמצאות כלל. כאלה וכאלה רבות אשר עצמו מספר בכהמ וכמה מניי אונפי אשר התגבר השקר עלהאמת בעוה"ר ונתקיים ותשלך אמת ארצה. ובפרט הצרה הגדולה מכל הצרות אשר התגברה עכשיו חכמת הפילוסופיא חכמות חיצוניות והתחילו ללמד נערי בני ישראל חכמות ולשונות העכו"ם אשר הלוואי היו קוברים אותם בחייהם בוואי היה טוב להם יותר ויותר כי הם הורגים אותם ואת עצמם בידים ועוקרים את עצמן ואת בניהם משני עולמותו ומעבירים את בניהם למולך וע"ז ולמקום הטינופת ושוחטים ילידהם בשאט בנפש בזדון ובמעל וצודים נפשות רבות שפורחות לגיהנם עדי אובד עי"ז כי אין רעה וצרה גדולה מזו. ואם היה לנו לב כשר להשי"ת כמו אנשים כשרים של דורות הקודמים היה ראוי לנו ליפול על פנינו ארצה ולהכות ראשינו בכותל יומם ולילה על כל הצרות האלה אשר לא הי' כזאת מימות עולם. מה נאמר מה נדבר אוי לעינינו שכך רואות אוי לאזנינו שכך שומעות ולא זו אף זו כי אם עוד העיזו פ ניהם ויאמרו לנו בפה מלא כי הם עושים טובות לבני ישראל ורוצים לחנכם בדרך הישר אוי ואבוי אוי ואבוי על ראשם אוי לנפשם כי גמלו להם רעה כי הם ממירין ומעבירין על דת בניהם בידם. כאשר רואין בחוש שכל מי שנכנס בדרכיהם ולומד לשונותיהם וחכמותיהם הוא פורק עול לגמרי ומתלוצץ מכל התוה כולה והם אפיקורסים גמורים מלבד מה שמבטלין בני ישראל מלמוד התורה הקודשה ומחטיאין הבל פיהם הקדוש של תינוקות של בית רבן ועדיין הם רוצים להטעות ח"ו כאלו עושין טובות, יהי כן ה' עמהם ויעשה להם הש"י טובות כאלה כאשר הם עושין לנערי ישראל. ובעו"ה כבר נשקעו כ"כ בטעותם על ידי רשעתם הגדול אשר הביאו נפשם מקודם בעבירות גדולות כי נאפו והרבו ממזרים בישראל עד אשר א"א להשיבם עוד מדרכם הרעה כי עליהם נאמר כל באי' לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים. ועל צרות הנפש כאלו ובהכאלו אשר נתרבו עכשיו בדורות הללו בעו"ה עליהם הנתבאו כל ניבאינו וכחמינו מקודם על דורות הלל וכ"ש דניאל ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשים ולא יבינו והמשכילים יבינו. וכתיב ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד. אשרי מי שיזכה בדורות האלה להתחזק עצמו בהש"י ולילך בדרך הישר והאמת בתמימות ובדרך הישן אשר דרכו בו אבותינו מעולם ויחנך את בניו בתורת ה' בלימוד גמרא ופוסקים ומעט מקרא כמ ושנהגו בו אבותינו מעולם ואזי זה וזה יתקיים בידו. ולא כמו האפיקורסים שעושין עיקר מלימוד המקרא וכחמת הדקדוק ומבטלים עיקר הלימוד שהוא גמרא ופוסקים. ורז"ל אמרו מנעו בניכם מן ההגיון ואמרו שתלמיד בבלי בלול מהכל מקרא ומשנה וגמרא. ובפרט שבאמת עיקר כונות האפיקורסים הוא רק להתלבש עצמו באיזה אמת. כי כל שקר שאין בו אמת בתחילתו אינו מקתיים וכו'. ע"כ מטעין את בני ישראל ואומרים שהם עושין לנו טובה שמלמדיןט בני ישראל מקרא ולעת עתה מבטלין אותן מעיקר הלימוד מגמר' ופוסקים ואח"כ מבטלין אותן לגמרי ולומדים אותם הבל מעשה תעתועים שהם חכמות ולשונות שידע היכן כוש עומד במפת העולם. אוי להם אוי לנפשם שהם אומרים שדין הקדוש של המחליף פרה בחמרו אין צריך הנער לידע. ושטות הזה כמה זנבות יש להתולעים המשונים הנמצאים בארצות הרחוקים זה צריך הנער לעידע כי הם מדפיסים זאת בלוחות שלהם שחיברו בבית חינוך שלהם (ישעיה כט) הפככם ראו כי ה' מסך בקרבם רוח תעתועים, ה' ברחמיו המרובים ירחם עלינו ועל זרעינו ועל פליטת עמו ישראל ויציל אותנו ואת זרעינו מהם ומהמונם:
margin: 2.5rem 0 0.5rem 0;
אות ו ע"כ עכשיו בתוקף הגלות האחרון בסופו צריך כ"א וא' ליזהר מאד לילך עם המאמר הנ"ל לקיים ככל הכתוב בו לדרוש ולבקש ולחפש מאד מאדבכל עת ובכל מקום אחר כבודו ית' וישראל ויבקש איה מקום כבודו: ואז אם יבקשנו וידרשנו היטב יוכל בוודאי למצוא ית' אפי' אם הוא הגרוע שבגרועים אפילו אם עבר מה שעבר וגם עכשיו הוא במקום שהוא אעפ"כ יחזק ידו תמיד לבקש ולחפש אותו ית' גם במקומו אע"פ שנפל למקומות הרעים לגמרי שהם מקומות המטונפות שכבודו ית' רחוק משם כ"ש כי כבודי לארח לא אתן. אעפ"כ יצטער ויתגעגע וידרוש ויבקש ויחפש איה מקום כבודו. ואזי יזכה לעלות בתכלית העלי' לבחי' איה שהוא מאמר סתום שמשם מקבלין חיות כל העשרה מאמרות וכל העולמות והנשמות וכל המדריגות כולם כנ"ל:
border-bottom: 2px solid var(--border);
אות ז וזה בי' מלאכת המשכן שנצטוו אחר מעשה העגל. כי המשכן הוא בחי' הקדושה הגבוה הנ"ל בחי' איה שזוכין למצוא ע"י הבקשה והחיפוש שמחפשין ומבקשין בעת שרחוקין מן הקדושה והולכין נע ונד ומטולטל. כי המשכן לא היה לו קביעות מקום ואז היתה כביכול בחי' הקודשה מטולטלת ולא נודע איה מקום כבודו. רק במקום א שר ישכון שם הענן שם יחנו בני ישראל. ויש אשר יהי ההענן וכו'. כי אלמלא לא חטאו ישראל הי' נכנסין לא"י מיד ששם עיקר קביעות מקום קדושתו. ושם עיקר התגלות כבודו ית' כי שם כל העשרה קדושות שהם בחי' עשרה מאמרות שבהם ברא העולם בשביל כבודו ית'. אך ע"י שחטאו בעגל שהוא ע"ז שהוא מקומות המטונפים. ונפלו מאד ונתרחקו מכבודו ית' מאד, ע"כ היה תיקנם ע"י בחי' הנ"ל ע"י בחי' איה כנ"ל. שעי"ז מחיין א"ע אפילו אם נופלין לע,זשהוא מקומות המטונפים כנ"ל. וזה בחי' מלאכת המשכן שצוה הש"י שיבנו משכן מכסף וזהב ונחושת ושאר חפצים של חול. אשר ע"י ריבוי הכסף והזהב עשו את העגל. כ"ש ודי זהב כמו שפרש"י ש. וצוה עליהם הש"י שבמה שקלקלו בו יתתקנו ושיחפשו ויבקשו הקדושה שם דייקא וכל איש יבקש ויחפש אם נמצאו אצלו כסף וזהב וכו' ויביא אותו למלאכת המשכן ועי"ז דייקא בנו את המשכן. שהלך עמהם ממקום למקום. ובכל מקום שעמד שם קנה קדושה גבוה שם והיו נוהגים שם כל הדינים הנוהגים בביהמ"ק. וזר היה אסור ליכנס למקום שעמד שם המשכן וכל הדינים. ואח"כ כשפרקו את המשכן משם היו מותרים כל הזרים ואפילו טמאים ליכנס לשם. כי זאת הקדושה הוא בבחי' איה בחי' איה מקום כבודו. כי היא קודשה גבוה ונעלמת מאד. עד שא"א לידע מקומו איה: רק במקום שזוכין למוצאו כפי הבקשה והיפוש שם זוכין שיתגלה קדושתו. וע"כ לא היה להמשכן מקום קבוע. כי הוא בבחי' איה מקום כבודו כנ"ל. וע"כ נבנה המשכן מכסף וזהב ושאר חפצים שה םעסקי חול. וכנ"ל. וע"כ ל"ט מלאכות שבהם כלולים כל המו"מ והעסקים ממשכן גמרינן. כי קדושת המשכן הוא בחי' הקדושה הגבוה שהיא בחי' איה שזאת הקדושה נעלמת במו"מ ול"ט מלאכות בכסף וזהב ושאר חפצים כנ"ל:
padding-bottom: 0.4rem;
אות ח וזה בחי' מה שניתנה התורה במדבר דייקא. וישראל הלכו שם במדבר ארבעים שנה. ובכל אלו הארבעים שנה הלך המשכן עמהם. ושם נדבר הש"י עם משה. וקיבלו את התורה מפי משה רבינו ע"ה. כ"ש וידבר ה' אל משה במדבר סיני ובאהל מועד. וכל התורה שכולה כלולה בעשרת הדברות שהם בחי' עשרה מאמרות שעל ידם התגלות כבודו ית' כנ"ל. בחי' מלא כל הארץ כבודו. וכל התורה כולה כלליות כל עשרה חלקי הכבוד כולם נמשכין מבחי' המאמר סתום הנ"ל שהיא בראשית בחי' אי"ה מקום כבודו שהוא בחי' שורש התורה שורש הכבדו שורש העשרה מאמרות כנ"ל. ועל כן קודם שזוכין לאיזה התגלות בתורה ועבודה. שזהו בחי' קבלל התורה. צריכין שיהי' מקודם כמה בלבולים וספקיות ומניעות רבות תאוות וטרדות וכיוצא. כי כל זה נמשך ממקומות החיצונים הנ"ל שהם מקבלין חיות מעוצם הסתרת והעלמת המאמר סתום בחי' אי"ה כנ"ל כמבואר בסוף מאמר הנ"ל שקודם כל תורה יש אלו הבלבולים וכו' ע"ש. ואזי כשמתגברין על האדם אלו הבלבולים והמניעות והתאוות וכו'. ואינו יודע שום דרך איך לצאת מהם. ואיך למצוא כ בודו ית' שם. ושואל ודורש ומבקש ומחפש אי"ה מקום כבודו איז הירידה תכלית העלי' ואזי זוכה לבחי' המאמר סתום שהוא בחי' אי"ה שורש התורה והמאמרות כולם. ואזי זוכה להמשיך משם תורה כי עיקר כל התורה נמשך משם. כי ממשיכין התגלות כבודו ית' שהוא כלליות התורה מאין ליש. ועיקר חיות כל הכבוד והתורה והמאמרות כולם נמשך משם מבחי' המאמר סתום שהוא בחי' אי"ה שהוא בראשית שהוא התחלת התורה שכל התורה נמשך משם כנ"ל. כי הקליפות והחיצונים בחי' מקומות המטונפים מקבלין חיות מעוצם הסתרו והעלמו שעי"ז יש להם כח להסתיר כבודו ית' לגמרי ח"ו ולהכניס כפירות ובלבולים וספיקות בלב שמשם עיקר כח היצה"ר שנקראאל אחר, אבל מי שנופל לשם ח"ו. והוא שואל ומבקש ומחפש שם אי"ה וכו' כנ"ל. אזי זוכה לעלות לשורש כל הקדושות לשורש התורה שהוא בחי' איה בחי' בראשית וממשיך ומקבל התכגלות התורה משם. וזהו בחי' קבלת התורה במדבר דייקא אחר תוקף גלות מצרים. כי בתוף השיעבוד של גלות מרצים שהי' גלות הנפש והגוף. אז ויצעקו בני ישראל אל ה'. כי לא היו יודעים שום עצה ותחבולה איך להינצל מהם רק תפסו אומנות אבותם וצעקו אליו ית' והיו מצפים ומבקשים למצוא כבודו ית'. ועי"ז זכו לגאולה ואז הלכו במדבר מקום נחש שרף ועקרב וצמאון וכו' שהוא בחי' מקומות החיצונים הרחוקים מכבודו ית'. ושם דייקא בקשו וחפשו את הש"י עד שזכו לקבל את התורה במדבר. שזהו ירידה תכלית עלי'. כי במדבר דייקא שהוא מקומות החיצונים כשמבקשין ומחפשין שם אחר כבודו ית'. אז דייקא שם זוכין לקבל התורה שנמשך מבחי' אי"ה שזוכין ע"י הבקשה והחיפוש במקומות החיצונים דייקא שהוא בחי' מדבר כנ"ל:
font-family: 'Cormorant Garamond', Georgia, serif;
אות ט וזה שנפלו ישראל לספיקות קודם קבלת התורה כ"ש היש ה' בקרבינו אם אין. ואיתא בזוה"ק שבחנו אם בחי' הקדושה הנקרא יש שורה בקרבם. אם בחי' אין, היינו כנ"ל כי שני בחי' הנ"ל שהם התגלות הקדושה בחי' מכה"כ ובחי' אי"ה כנ"ל הם בחי' יש ואין. ומחמת הייסורים שהי' להם אז שלא היו להם מים. התחילו ליפול לספיקות ולא ידעו אם ה' בקרבם. ואזי הביא הש"י עליהם עמלק. ואז הסתכלו כלפי מעלה. כי כך דרך האדם לפעמים כל זמן שאין הבעל דבר מתגבר עליו כ"כ עדיין הוא מתרשל לחפש אחר כבודו ית' אך כשהבע"ד מפשט על האדם מאד ורוצה להפילו לגמרי ח"ו ואזי מתעורר קודשת נפש האדם. ואז דייקא הוא מתחיל לדרוש ולחפש איה מקום כבודו. שזהו בחי' מלחמת עמלק קודם קבלת התורה. כי עמלק הוא זוהמת הנחש בחי' מקומות המטונפים הנ"ל ששם א"א למצוא כבודו ית' בשום אופן רק צריכין לצעוק אל ה' בקול חזק מאוד לדרוש ולבקש איה איפוא כבוד קדושתו ית'. ואז מתגברין עליו ועולין בתכלית העלי' בבחי' והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל כשרז"ל בזמן שהי' משה מגביה ידיו וישראל מסתכלין כלפי מעלה היו נוצחין. ולכאורה קשה למה עשה משה זאת ע"י הרמת ידיו דייקא הי' לו לומר להם בפה מלא שישעבדו לבם למקום ויעזור להם הש"י. אך באמת הוא ענין הנ"ל שבעת שמתגבר תוקף זוהמת הנחש ח"ו שהוא מקומות המטונפים שהוא בחי' מלחמת עמלק ששם א"א למצוא כבודו ית' בשום אופן אזי א"א לדבר כלל מכבודו ית' רק לרמז בידיו כמו משה רבינו ע"ה שהרים ידיו לרמז להם שיסתכלו למעלה היינו אע"פ שמתגבר עכשיו מקומות המטונפים כאלו שהם בחי' מלחמת עמלק שא"א לדבר ולגלות שם כבודו ית' אעפ"כ שאו עיניכם למרום. והסתכלו למעלה ותדרשו ותבקשו ותחפשו איה אפוא הוא ית'. ואז היו ישראל נוצחים. כי עי"ז עולין בתכלית העלי' לבחי' איה כנ"ל. וע"כ זכו אחר זה מיד לקבלת התורה שהיא נמשכת מבחי' איה שהוא בראשית כנ"ל:
font-size: 1.3rem;
אות י וזהו בחי' תוקף ההכבדה שהכביד עליהם פרעה יותר אחר שבא אליו משה ואמרו לו שישלחם. ואז שאל משה למה הרעות לעם הזה וכו'. כי הגאולה צריכה להיות מבחי' איה שהוא בחי' יובל הגדול שער החמשים שמשם נגאלו ישראל. ע"כ בסוף הגלות סמוך להגאולה ממש הסתיר הש"י עצמו כביכול כ"כ עד שגם משה רבינו בעצמו לא הבין דרכיו ושאל קושיות שהוא למה הרעות וכו'. שזהו בחי' איה מקום כבודו. איה ה בטחתך שהבטחת לגואלם. ועכשיו הוא להיפך. ואז עי"ז דייקא נגאלו. כי אז נתגלה הש"י עוד למשה עד שגאלם על ידו. כי מרומז בסוף המאמר הנ"ל שגם הצדיק הגדול במעלה מאד קודם שזוכה להתגלות התורה. שזהו בחי' ג"כ בחי' הגאולה. כי הגאולה. היא התחלת קבלת התורה וגם אז זכו לכמה מצות. כי עיקר הגאולה היא גאולת הנפש להתקרב להשי"ת שזהו בחי' קבלת התורה וכנ"ל:
font-weight: 600;
אות יא וע"כ אחר כל הגליות זכול קבל התורה. כי אחר גלות מצרים הי' עיקר קבלת התורה. וכן אחר גלות בבל זכו לקבל את התורה בימי מרדכי ו אסתר. וכן אחר גלות זה אז יהי' עיקר התגלות התרוה. כי עיקר התגלות התורה יהי' בימי משיח שיבא ב"ב. כי ע"י הגלות שגולין בין האומות שהם בחי' מקומות המטונפים. ושם מחפשין ומבקשין איה וכו' כנ"ל. בחי' ובקשתם משם את ה' אלקיך וכו' כנ"ל. עי"ז זוכין לעליה גדולה לבחי' איה שמשם עיקר קבלת התורה כנ"ל:
color: var(--accent);
אות יב וזה בחי' מה שעיקר השיעבוד של בעל חוב היא על קרקעות. וע"כ מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח. כי בכל הדברים שבעולם מלובש כבודו ית' שמשם חיותם. והקדושה והחיות אלקות המלובש בקרקעות ומטלטלין הם בשני בחי' הנ"ל. כי קרקעות הם בחי' הקדושה הקבועה וקיימת. בבחי' והארץ לעולם עומדת. שזהו בחי' מלא כל הארץ כבודו. אבל מטלטלין שהם מטולטלין ונעים ונדים שם הקדושה נעלמת בבחי' איה מקום כבודו. כי אין להם מקום קבוע שזה נמשך מקדושת המשכן. שהי' מטולטל והולך ממקום למקום כנ"ל. כי עיקר התגלות כבודו ית' הוא בבחי' הארץ דייקא בבחי' מלא כל הארץ כבודו מלא כל הררץ דייקא. כי שם עיקר התגלות כבודו ית'. כי הש"י כשרצה לברוא העולמות כדי לגלות כבודו ית'. כי הכל נברא בשביל הכבוד כנ"ל. ואזי ראה הש"י שלגודל עוצם אור כבודו ית' א,א לגלות כבודו כ"א ע"י תכלית הצמצום שהוא נקודת המרכז של עולם הגשמי הזה שהוא הארץ והעפר שהוא חומר עב ומגושם בתכלית הגשמיות. שזהו תכלית הצמצום. וע"י תכלית הצמצום הזה של הארץ הזאת. עי"ז דייקא גילה כבודו ית'. כי בלא זה הי' בלתי אפשר לגלות כבודו ית' מחמת עוצם האור כנ"ל. וע"כ נברא האדם בעולם הגשמי הזה. כי עיקר התגלות כבודו ית' הוא ע"י האדם דייקא. שהוא תכלית כל הנבראים שבשבילו נברא הכל. וע"כ נברא האדם עפר מן האדמה. כי לגודל עוצם בהירת אור נשמת האדם שהוא חלק אלו"ה ממעל. ונמשך ממקום גבוה ועליון מאד מאד. כי ישראל עלה במחשבה תחלה. ע"כ לא הי' אפשר שיוכל שום עולם לסבול אור קדושת נשמתו כ"א ע"י שנתלבש בגוף הנעשה מעפר הארץ הגשמי הזה. שהו אתכלית הצמצום כנ"ל. וז"ש ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. אז דייקא ויפח באפיו נשמת חיים כי דייקא ע"י שנוצר בגוף עכור כזה שהוא עפר מן האדמה. עי"ז דייקא הי' אפשר לו לקבל נשמת חיים שנמשך ממקור עליון ונורא מאד שא"א לסבול אור כזה בשום עולם כ"א ע"י שנתלבש בצמצום כזה עפר מן האדמה הנ"ל. נמצא שעיקר התגלות כבודו ית' הוא בהארץ דייקא בחי' מלא כל הארץ כבודו. וכ"ש וימלא כבודו את כל הארץ. וכיןצתא בזה הרבה. אבל מטלטלין שהם בעים ונדים ולא נודע מקןומ ם איה. כי אין להם מקום קבוע. שם צריכין לבקש ולחפש הקדושה בבחי' איה מקום כבודו. שזהו בחי' המו"מ שצרייכן לטלטל ממקום למקום. ולהוליך הסחורה ממקום למקום. עד אשר ימצאו את מקומו למכרו שם. שזהו בחי' שצריכין לבקש ולחפש את מקומם כי במקום שמקבלין חיות מהש"י יותר שם יכולין להשתכר בהם. אל אין יודעין את מקומם אי"ה. כי היום חשוב הסחורה כאן ולמחר במקום אחר. וזהו משארז"ל מטלטלי כל מילי מיטיב הוא דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתא. כי אעפ"י שעיקר החיות נמשך להקרקע ששם עיקר כבודו כנ"ל. וע"כ עיקר חיות האדם וכל הנבראים הוא מקרקעות כי הכל הי' מן העפר. וכל המאכלים וכל הדברים שבעולם הכל מן העפר וכשרז"ל אעפי"כ בבחי' אחת יש מעלה במטלטלין על קרקעו. כי שם בקרקעות שמקבלין חיות מבחי' המאמרות המתגלין בחי' מלא כל הארץ כבודו. ע"כ שם יש צמצומים רבים. שזה ובחי' עשרה מא מרות שכל כבוד וכל מאמר יש לו צמצום וגבול לבדו כנ"ל. שזהו בחי' מצרים. שישש לכל קרקע וקרקע מיצר שלו. ומחמת הצמצומים והגבולין נברא העולם. שעיקרן מלובשין בקרקע הארץ. ע"כ יש שינויים רבים במעלות הקרקעות. שזהו בחי' עידית ובינונית וזיבורית. שהם בחי' ימין ושמאל ואמצע שבהם כלולים כל הצמצומים של כל העשרה מאמרות כנ"ל. אבל מטלטלין הם גרועים מצד אחד מחמת שהם מטולטלים ונעים ונדים והקדושה נסתרת ונעלמת בהם. ואין יודעין מקומם איה. אבל כשמחפשין את מקומם יכולין למצוא הטוב והחיות שבהם בכל דבר ודבר כי מטלטלי כל מילי מיטב הוא כי מאחר שחיותם מבחי' איה שהוא מאמר סתום שמשם מקבלין הכל כנ"ל. ושם אין שייך גבול וצמצום ע"כ במטלטלין שנמשכין משם אין שייך שם כלל עידית ובינונית וכו'. כי שם אין שום צמצום וגבול כלל. רק שצריכין לבקש ולחפש הקדושה ההוא. כי אין יודעין מקומו אי"ה. אבל כשמחפשין ומוציאים החיות והקדושה הנמשך משם אזי הכ לטוב ואין שום דבר שלא יכול למצוא בו טוב בהקדושה הנמשך מבחי' א י"ה. וע"כ מטלטלי כל מילי מיעטב הוא דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתא היינו ששם בבחי' מטלטלי' בחי' אי"ה הכל טוב. וכל מילי מיטב הוא רק שצריכין לבקש ולחפש שם הקדושה מאד מאד. כי אין שם מקום קבוע. וזהו דאי לא מזדבן הכא וכו'. כי במקום התגלות קדושת הדבר. שם זוכין להצליח ולהשתכר באותו הדבר וכנ"ל:
margin: 2rem 0 0.8rem 0;
אות יג וע"כ המטלטלין צריכין שמירה יתירה מגניבות והיזקות. כי שם בבחי' מטלטלין שם צריכין שמירה יתירה. כי עיקר אחיזת הקליפות והחיצונים הוא מבחי' איה שהוא המאמר סתום כנ"ל. וע"כ במטלטלין שנמשכין משם שכיח בהם הכחשות וכפירות ביותר וגניבות ואבידות והזיקות שכל זה נמשך מן החיצונים שאחיזתם מהסתרתו של המאמר סתום כנ"ל. וע"כ צריכין לשומרם מאד ולשום עין עליהם מאד ולבלי להעלים עינו מהם שזהו בחי' שצריכין תמיד לשום עינו ולבו לבחי' הקדושה הנעלמת ונסתרת בכל הדברים שבעולם שהוא בחי' איה, שצריכין לבקש ולחפש בכל עת בחי' הקדושה ההיא שלא יתגברו הס"א ח"ו להעלים הקדושה ההיא. מחמת שהוא מאמר סתום ונעלם. ועל ידי ההסתרה של המאמר סתום משם נמשכין אחיזת הס"א שמשם כל ההיזיקות וההכחשות ח"ו כנ"ל. ע"כ צריכין לחפש ולבקש בכל עת איה מקום כבודו בכל דבר שבעולם. ולהאמין שהש"י נעלם ונסתר בכל מקום ובכל ד בר שבעולם וכו'. ועי"ז יהיה נשמר מהם ויזכה למוצאו ית' תמיד וכנ"ל. ו ע"כ הקרקע אינה נגזלת. כי שם אין נאחזין כ"כ הגזילות והכחשות שנמשכין מבחי' איה וכנ"ל:
.subtitle {
אות יד וע"כ מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח כי כל המטלטלין הם ברשות האדם שהם תחת רשותו. וצריכין לקבל חיות ושמירה וקיום מהאדם כי חיותם נעלם ונסתר כנ"ל. על כן צריך האדם להתעסק בהם תמיד ולשומרם ולהמשיך להם חיות היינו לבקש החיות והטוב הנעלם בהם וכנ"ל. ותיכף כשנסתלק האדם אזי נשמתו עולה למעלה ולא נודע מקומו איה. כי שורש נשמתו הוא מבחי' איה וכו' שהוא שורש הכל ואזי שוב אין המטלטלין ברשותו כלל כי שורש חיותם שקיבלו ממ נו שעי"ז היו ברשותו נסתלק עכשיו למעלה בבחי' איה כנ"ל אבל קרקע לעולם ברשות בעליה עומדת כי חיותה קבועה וקיימא. ואפילו כשנסתלק האדם היא ברשות נפשו. כי האדם כלול מהכל. ויש לו נפש רוח ונשמה. והנפש נמשכת מבחי' מכה"כ והנשמה היא בחי' איה מקום כבודו והרוח מחבר שניהם יחד כידוע ומובן כ"ז בכתבים ובדברי רבינו ז"ל. וכשנסתלק האדם אזי הנפש נשאר בזה העולם והנשמה מסתלקת למעלה להחיק איה מקום כבודו והרוח מחברם יחד אם זוכה. ע"כ המטלטלים ששרשם מבחי' איה נסתלק חיותם מהאדם בעת הסתלקותו וע"כ יוצאין מרשותו מיד בעת ההסתלקות ונכ נסין תיכף ברשות היורשים כי המטלטלין צריכין תמיד להיות ברשןות האדם שיחפש ויבקש וימשיך להם חיות וכנ"ל. אבל הקרקע חיותה קביעה כי מקבלת מבחי' מכה"כ שזהו בחי' נפש האדם שנשאר בארץ הזאת ע"כ הקרקע תמיד נקראת ע"ש המת כ"ש להקים שם המת על נחלתו. וע"כ עיקר שיעבודו של הב"ח הוא רק על הקרקע כי המטלטלין כבר יצאו מרשותו בעת ההסתלקות. והם עכשיו של היורשים ממש כי מקבלין חיות מהם כי צריכן לקבל חיות חדש בכל עת מחמת שהקדושה נעלמת שם. שזהו בחי' מה שהמטלטלין צריכין שמירה והשגחה וניעור ושטוח שזהו בחי' מה שצריכין להשגיח עליהם תמיד להמשיך להם חיות משרשם מחמת שהקדושה נעלמת ולא נודע מקומו. ע"כ אין חל עליהם שיעבדו הבע"ח כי אין להם חיות קבועה רק ע"י האדם שממשיך עליהם החיות בכל עת כנ"ל. ע"כ הם עכשיו של היורשיםממש ואינם שייכים להבע"ח כלל. אבל הקרקע כל החיות שנמשך להם ע"י האדם בעת שקנאם קבוע בהם לעולם כי שם החיות קבוע כנ"ל. וגם חיותם הוא בבחי' נפש האדם שנשאר בארץ גם אחר הסתלקות. ע"כ הם שייכים לבע"ח של הנפטר כי עדיין הם ברשותו כנ"ל:
text-align: center;
אות טו וזה שכתוב הפוסקים שהאידנא גובין מטלטלין דיתמי. כי עכשיו בסוף גלות האחרון שעכשיו גברה ההסתרה מאד. והש"י נסתר מאתנו מאד מאד בהסתרה שבתוך הסתרה כ"ש ואנכי הסתר אסתיר ואין לנו עכשיו במה להחיות עצמינו כ"א ע"י הבקשה והחיפוש שאנו מחפשין ומבקשין אי"ה מקום כבודו. ומצטערין ומתגעגעין לגאולת הנפש לשוב אליו ית' באמת כג"ש ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וכו'. שזה נאמר על הימים האלה שהם אחרית הימים שנזכר שם בפרשה ההוא. ועיקר תוקף ואריכות גלותינו הוא רק בשביל זה כדי שנבקש ונחפש איה מקום כבודו. כי אנו צריכין עכשיו לעלות לעליה גדולה לזכות לגאולה האחרונה שאז יעלו ישראל בתכלית העליה. ע"כ התגבר הגלות מאד באריכות גדול עד אשר כ"א שואל איה הבטחתו ועד מתי קץ הפלאות, וע"י שנזכה לחפש ולבקש את כבודו היטב נזכה לתכלית העליה שהוא בחי' איה שאז תהיה הגאולה שלימה וזהו בחי' (ישעי' כא) שומר מה מלילה, שומר מה מליל וכו' אם תבעיון בעיו שובו אתיו. כי הכל קוראין וצועקין להש"י שומר מה מלילה מה יהי' הסוף מגלות וחשך הזה ומתי נזכה לגאולת המשיח. והש,י משיב אם תבעיו' בעיו שהוא לשון בקשה וחיפוש היינו אם תבקשו ותחפשו היטב איה מקום כבודו שובו אתי' כי זה עיקר התשובה כנ"ל. ואז תזכו לגאולה שלימה כנ"ל:
font-size: 1.05rem;
וע"כ האידנא גם מטלטלי דיתמי משתעבדי. כי ישראל ע"י ריבוי גלותם שסבלו כבר כמה שנים והיו מטולטלים ונעים ונדים בגליות רבות. ובפרט בעוצם גלות המר הז. ע"י טילטולם הקשה עי"ז קדשו כל המקומות והמשיכו קדושה לכל בחי' המטולטלים כי ע"י שישראל מטולטלים ונעים ונדים בגלות עי"ז הם מבקשין ומחפשין בכל עת איה מקום כבודו עד שזוכין בכל עת לקדושה עליונה הזאת. ועי"ז נתקדשין כל הטילטולים שלהם. וע"כ עכשיו שיראל סבלו גליות כ"כ כבר נתקדשו כל בחינות הניצוצות המטולטלים עד שעכשיו גם בהם הקדושה קבועה וקיימא. כי כבר המשיכו הקדושה בקביעות ע"י הבקשה והחיפוש של ריבוי הגליות שעי"ז מגלין קדושתו בכל מקום כנ"ל. וע"כ עכשיו מטלטלי כמקרקעי לכל דבר כי כבר הקדושה קבועה גם בהם כנ"ל.
§2: Tov Torah im derech eretz (Avos 2:2). Torah = seichel dik'dushah ("raishis Chochmah," "raishis Da'as"). But impossible to reach Torah without first breaking the m'dameh (k'lipah hakodemes lapeirei) at each darga → through g'vanin in kesef v'zahav. Derech eretz = masah umatan dik'dushah (intention: earn money → tz'dakah → machazik yedai talmidei chachamim → g'vanin illuminate → ascending levels). Yegi'as shneihem m'shakchas avon: Torah = seichel (heipech ham'dameh/ta'avos hab'hamiyus = avonos); derech eretz = g'vanin = the mechanism for breaking m'dameh/avon.
אות טו וע"כ אין נפרעין מנכסי יתומים אלא בשבועה. כי בכל מקום שיש הכחשה צריכין שבועה. כי כשיש הכחשה וכפירה שהוא מן הס"א והחיצונים שהם סטרא דנוקבא שיניקתם מהסתרת המאמר סתום כנ"ל ואז צריכין שבועה כי שבועה ונדר הם בבחינת איה שהוא מאמר סתום שהוא שורש כל המאמרות וכל התורה כולה. וע"כ כל אדם יכול לאסור על עצמו כל מה שרוצה ע"י שבועה ונדר כי משם מבחי' שבועה ונדר נמשך כל התורה. כי כל הנודר שבועה ונדר נמשך כל התורה. כי כל הנודר ושנבע כאלו נודר ונשבע בחיי המלך כשארז"ל כי משם חיות הכל כי הם בבחי' המאמר סתום כנ"ל וע"כ כל אחד יכול לאסור על עצמו כל מה שרוצה ע"י שבועה ונדר. כי כשעולה לשם הוא ממשיך לעצמו מצוות חדשות כרצונו. כי משם נמשך כל התורה כנ"ל. ע"כ יכול לעשות מהיתר איסור ולחייב עצמו במה שאינו חייב ע"י נדר ושבועה. נמצא שעכשיו יש לו מצוות חדשות לקיים מה שנדר או נשבע כי מנדר ושבועה שהם שורש הכל יכול להמשיך לו אור התורה והמצוות כרצונו כנ"ל. וע"כ כשיש הכחשה שאחיזתם מבחי' איה שאז צריכין לחפש ולבקש איה וכו'. כדי לעלות לשורש הקדושה. שהוא בחי' איה וכו' כנ"ל. ע"כ צריכן שבועה שעי"ז עולין ומתקשרין לבחי'איה שעי"ז מתבטלין כל החיצונים וכל ההכחשות והכפריות הבאין מהם וכנ"ל. וע"כ אין נשבעין על הקרקעות כי הם בבחי' המאמרות המתגלים בחי' מכה"כ וע"כ אין שייך שם ששבועה שהוא בחי' איה וכנ"ל. וע"כ אין נפראין מנכסי יתומים אלא בשובעה. כי כשמת ושלט סטרא דמותא שיניקתה מבחי' איה כנ"ל. שעי"ז נסתלק ולא נודע מקומו איה. ע"כ אז יכול להתאחז השקר ח"ו שיניקתו מהסתרת המאמר סתום כנ"ל. ע"כ צריכין שבועה. שעי"ז עולין לשורש הקדושהלבחי' איה בחי' המאמר סתום. וממשיכין הארה הקדושה משם. ועל ידי זה נתבטל יניקתם ונתגלה האמת וכנ"ל.
color: var(--note);
אות יז וזה בחי' ספירת העומר ובחי' פסח שני ובחי' ל"ג בעומר כי קודם קבלת התורה צריכין לספור ספירת העומר מ"ט יום כדי לצאת מטומאה לטהרה כמובא שזהו בחי' תשובה. ועיק רהתשובה לצאת מטומאה לטהרה הוא ע"י הבקשה והחפוש שמחפשין ומבקשין איה מקום כבודו שעי"ז זוכין לתכלית העלי' שזהו בחינת ספה"ע שסופרין ומונין הימים מיום אל יום שזהו בחי' איה בחינת (ישעיה לג) איה סופר, כי הספירה והמנין הוא כמי שמונה וס8ופר ומבקש ומחפש עד שימצא ליגע לתכלית מבוקשו. וע"י הספירה של כל יום ויום מימי הספירה זוכין לצאת משער א' של טומאה לשאר א' של קדושה.וממשיכין מוח ודעת דקדושה בכל יום ויום. והעיקר ע"י הספירה שהוא בחי' בקשה וחיפוש כנ"ל. עד שזוכין בשבועות לקבלת התורה עי"ז וכנ"ל. כי בעת שהאדם רחוק מקדושתו ית' והוא נע ונד ומטולטל ודוחין אותו מקדושתו מדחי אל דחי ר"ל. אף אפ"כ אם הוא חזק ואמיץ לבקש ולדרוש ולחפש ולחתור בכל עת ולהתגעגע ולכסוף ולבקש את שאהבה נפשו למצוא אותו ית'. אזי אע"כ שעדיין עוברים ימים ושנים הרבה ואינו זוכה למוצאו יתברך ולהתקרב אליו אעפ"כ ידע ויאמין כי בכל עת ועת ע"י כל בקשה ובקשה. וע"י כל דרישה ודרישה שדורש ומבקש ומחפש למצוא כבוד קדושתו ית'. וע"י כל הבטה וגיעגוע שמבטי ותולה עינו לרחמיו ית'. וע"י כל תנועה ותנועה שפונה להקדושה. ע"י כל זה זוכה בכל פעם לשבר חומות ברזל ודלתות נחושת אע"פ שאח"כ מתגברין עליו בכל פעם ר"ל אעפ"כ אין יגיעו לריק ח"ו ואין שום תנועה שפונה להקדושה נאבדת ח"ו. ואם הוא חזק ואמץ לבקש ולחפש יותר אף אם יעבור עליו מה, בוודאי סוף כל סוף יזכה למצוא אוו ית' וכנ"ל. שזהו בחי' ספירה שאע"פ שבכל יום ויום שסופרין ומונין עדיין אין זוכין לצאת לגמרי מטומאה לטהרה ולקבל אתהתורה. אעפ"כ בסוף הספירה זוכין לשבועות לקבל את התורה ע"י הכח והזכות שספרו מ"ט יום. כי בכל יום ויום מימי הספירה מקבלין מ7וח ודעת עד שנשלם הדעת ביום החשמים ומקבלין את התורה אז. כמ וכן הוא בכל אדם ובכל זמן שצריכין לעבור עליו עידין ועידנים הרבה וכמה ימים ונהרות ותהומות ומימות מחולפים צריכין לעבור עליו ובכמה מדברות המלאים נחשים ועקרבים גדולים ונוראים צריך לע בור בהם עד אשר זוכה ליכנס לשערי הקדושה באמת. וזה הדבר א"א לפה לדבר ולבאר ולספר א' לחבירו עד היכן הוא צריך להתחזק. ואע"פ שכבר גילה רבינו ז"ל כמה תורות גבוהות ונוראות על זה וכמה שיחות נאות על זה שמהם יוכל המשכיל להבין קצת איך להתחזק תמיד ולבלי להניח את מעט הטוב שיכול לעשות אפילו אם נפל לשאול תחתיות ממש ח"ו וכבר דברנו בזה הרבה אך אעפ"כ עדיין צריכין למודעי. וא"א להודיע ולבאר הכל. כי לכל אחד נדמה שעליו אין אנו מכוונים בדברינו. כי הוא יש לו מניעות כאלה ונתפס בתאוות ובמצודות כ"כ עד שלאיש כמותו א"א לשוב באמת להש"י כי כבר נלכד ימים ושנים במה שנלכד. עד אשר לא יאמין שוב מני חשך. כך נדמה לכל אחד. ורבינו ז"ל היה קורא תגר על זה מאד ואמר בזה הלשון גיוואלד זייט אייך ניט מייאש ומשך מאד תיבת גיוואלד. כי באמת הכל יכולים לזכות להתקרב להש"י באמת אפילו ע"י מאמר זה הנ"ל לבד. דהיינו שעכ"פ יחפשו ויבקשו ויצטערו ויתגעגעו לשוב אליו ית' וכנ"ל. וסוף כל סוף יתקרב להש"י ואז יראה שאין שום תנועה נאבדת ח"ו. וע"י כל תנועה ובקשה שהוא מבקש את כבודו ית' זכה לעשות איזה תקון. עד שיזכה לעלות בתכלית העלי'. שזהו סוד ספירה וקבלת התורה וכנ"ל. וזה בחי' עומר שעורים שסופרין להנפת העומר שעורים. כי שעורים הוא מאכל בהמה. שהוא בחי' מנחת קנאות של הסוטה כי היא עשתה מעשה בהמה אף קרבנה מאכל בהמה כשרז"ל. וע"י הנפת עומר שעורים מרמזין שיכולין לבקש ולמצוא כבודו ית' אפילו בבחי' בהמיות שהוא בחי' התגברות התאוות בחי' מקומות המטונפים וכל זה ע"י הבקשה והחיפוש איה מקום כבודו שזהו בחי' ספירה וכו' וכנ"ל.
margin-bottom: 2rem;
אות יח וזה בחי' פסח שני שמצוה זו לא ניתנה ע"י שמשה עד ששאלו הטמאים למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' וכו'. היינו כנ"ל שבזה מרמזין שאין שום ייאוש בעולם. כי אפילו מי שהוא טמא או בדרך רחוקה מאד מהש"י ואינו יכול להקריב את קרבן ה' במועדו שאינו זוכה לעבוד עבודתו תמיד כסדר במועדו ובז מנו כראוי לאיש ישראל אעפ"כ אם אינו מייאש עצמו מחמת זה. והולך אל הצדיק האמת שהוא בחי' משה לדרוש את ה' ושואל ומבקש למה נגרע להקריב את קרבן ה' וכו' כי אעפ"כ אני שואל עצהנ ותחבולה איך להתקרב להש"י כי בוודאי יש עצה גם בשבילי איך להתקרב להש"י. אע"פ שהייתי טמא ובדרך רחוקה מהש"י ואזי הש"י מלא רחמים עליו וזוכה עי"ז לתכלית העליה וזוכה עי"ז להוסיף פרשה בתורה. כי ע"י שמבקשין ומחפשין איה מקום כבודו שעי"ז זוכין לבחי' איה שהוא תכלית העליה כנ"ל עי"ז זוכין אח"כ להמשיך משם חידושי תורה שהוא בחי' קבלת התורה שנמשך משם מבחי' איה וכנ"ל שזהו בחי' פרשת פסח שני שניתן דייקא ע"י שאלת הטמאים למה נגרע. שהוא בחי' שאלה ובקשה איה איפוא מוצאין עצה להתקרב לכבודו ית' שרחוק מאתנו מאד. שזהו בחי'איה מקום כבודו. שעל ידי זה זוכין לתכלית העליה שמשם מקבלין התורה וכנ"ל.
font-style: italic;
אות יט וזה בחי' ל"ג בעומר כי ר' שמעון בן יוחאי הבטיח כי לא תשכח מפי זרעו שהתורה לא תשתכח מפי ישראל על ידו. כי בזוהר דא יפקון מן גלותא (זהר נשא ד' קכ"ד ע"ב) כי תנא א' אמר עתידה תורה שתשתכח מישראל ורשב"י אמר שלא תשתכח וכו' כשארז"ל (שבת קלח). ובאמ תאלו ואל ודברי אלקים חיים ושניהם אמת ע,פ הנ"ל כי אע"פ שתשכח לא תשתכח כי כשנופלין ח"ו לבלי' מקומות המטונפים הרחוקים מכבודו ית' זה בחי' שכחת התורה שהוא כבודו כנ"ל אבל אעפ"כ ע"י שמחפשין ודורשין גם שם את הש"י ושואלין איה איפוא כנ"ל עי"ז זוכין לחזור להש,י בתכלית העליה כנ"ל. נמצא שהש"י חמל עלינו והורנו עצות מרחקו שגם בתוך עוצם השכחה אעפ"כ ע"י השכחה בעצמו שהיא בחי' איה שיאן יודעין מהתורה ומכבודו כלל. אעפ"כ עי"ז בעצמו יכולין לחזור להש"י ע"י הבקשה והחיפוש לבד כנ,ל. וכל זה בכח וזכות תורתו של רשב"י שהוא גילה סתרי תורה וכל הסתרי תורה הם בבחי' המאמר סתום שהוא בראשית בחי' איה ששם כל רזין וסתימון דאורייתא. וע"כ חיבר רשב"י את התקונים שהוא ע' אנפין על תיבת בראשית. שהוא המאמר סתום. ששם כל הרזין סתימין כנ"ל וע"י כח הזה יש לנו כח לחפש ולבקש אותו ית' אפילו בתכלית גלות הנפש אפילו אם נתרחקננו מכבודו מאד כי יכולין לחפש איה וכו' עד שזוכין לעלות בתכלית העליה כנ"ל. כי כ"ז הוא בכח וזכות הצדיקי אמת שזכו ע"י קדושתם לעלות לשם לבחי' אי ה בקדושהגדולה עד שהשיגו שם רזין סתימין כנ"ל כמו רשב"י וחביריו, ובכחם יש כח אפילו למי שנופל למקום שנופל לבחי' מקומות המטונפים, יש לו כח לחפש ולבקש איה מקום כבודו וכו' עד שעולה לבחי' איה כנ"ל מאחר שכבר היו צדיקים אמתיים שזכו לאור הזה ע"כ יש כח להנופלים לחפש ולבקש עד שנתתקנין ג"כ. כי באמת עיקר כחם ע"י הצדיק האמת שזכה לבחי' איה בקדושה שזהו בחי' רשב"י שזכה לרזין סתימין שהם בחי' איה כנ"ל. כי לולא זכות הצדיק אמת לא היה לנו כח אפילו לחפש ולבקש כלל וח"ו היו נטבעין ח"ו ולא היה תקומה ח,ו להנופלים ונתרחקו מן הקדושה ובפטר עכשיו שיש בני אדם שנפלו מאד לחטאים ועבירות גמרוות ר"ל ומהיכן היו מקבלין חיות וכח להתעורר עוד לבקש ולחפש כבודו ית' ולשוב אליו בוודאי ח"ו היה אבד תקוותם חלילה. אך באמת ע"י כח הצדיקי אמ תרשב"י וחביריו שזכו לבחי' איה עי"ז יש כח לכל הנופלים אפילו למקומות המטונפים שיחפשו איה וכו' עד שיעלו בתכלית העלי' לבחי' איה מאחר שכבר היו צדיקים אמתיים שזכו לבחי' איה שהוא סתרי תורה כנ"ל. וזה בחי' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי עיקר השירה הוא שמודיע לישראל שבאחרית הימים יהיו רחוקים מהש"י מאד כ"ש שם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואז נאמר איה אלהימו וכו' זה בחי' איה שמחפשין ומבקשין איה הש"י ועי"ז לא תשכח מפי זרעו כי על ידי זה זוכין למוצאו ית' כנ"ל:
text-align: justify;
וזה בחי' ל"ג בעומר כי אז פסקו למות תלמידי ר' עקיבא. ואז נסתלק ר שב"י והוא יום הלולא רבא דידי'. כי ר"ע הי' דורש כתרי אותיות שהם בחי' איה בחי' מאמר סתום בחי' סתרי תורה כנ"ל. וע"כ כל ענינו של ר"ע סתוך ונעלם וא"א להבין עד שגם משרע"ה לא הי' יכול להבין ושאל זו תורה וזו שכרה וכו'. והשיב לו הש"י שתוק כך עלה במחשבה (כשרז"ל מנחות כ"ט ע"ב) שזהו בחי' הקשיות שא,א להבין שם דרכי הש"י שהם בבחי' אי' בחי' סתרין וגנזין דמלכא. ומחמת זה לא היו תלמידיו נוהגין כבוד זה בזה מחמת שנמשכו מר"ע שהוא בחי' אי' מקום כבודו ע"כ פגמו בהכבוד. כי באמת צריך כ"א לנהוג כבוד גדול בחבירו כשרז"ל כי כבוד ישראל היא כבוד הש"י. וכשמכבדין את ישרא לכאלו מכבדי ןלהקב"ה. ועי"ז מגלין כבודו ית' שבשביל זה הי' עיקר הבריאה כנ"ל. אבל הם פגמו בזה. ולא נהגו כבוד זה בזה. וזה נמשך מחמת ששרשם הי' מבחי' אי"ה. כי באמת צריכין לגלות כבודו ולהמשיך מבחי' אי"ה לבחי' מכה"כ. כי העיקר לגלות כבודו. אך מחמת ששרשם הי' ממקום גבוה מאד מבחי' אי"ה פגמו בזה ולא השתדלו להמשיך הכבוד ולגלות מבחי' אי"ה לבחי' מכה"כ ולא נהגו כבוד בחבריהם הת"ח. ומחמת זה נסתלקו בין פסח לעצרת שאז עוסקין לצאת מטומאה לטהרה לקבל את התורה ולגלותה מבחי' אי"ה שהוא בחי' סתרי תורה לבחי' מכה"כ שהוא בחי' נגלות, לגלות התורה מהעלם אל הגילוי ע"כ נסתלקו. ורשב"י וחביריו היו התקון שלהם כשרז"ל כי הם גלו לנו סתרי תורה והמשיכו והאירו תורה הרבה בעולם. ובל"ג בעומר נסתלק רשב"י וההסתלקות הוא בחי' שנסתלק הנשמה מן הגוף למעלה. ואז נסתלק בחי' אי"ה מבחי' מכה"כ. כי בחי' מלא כל הארץ כבודו מלובש בתוך הארץ הזאת שהוא בחי' גוף האדם אבל בחי' אי"ה זהו בחיק נשמה שהיא נסתרת למעלה למעלה. ועיקר החיים כששניהם מחוברים יחד ובחי' אי"ה מאיר בבחי' מלא כה"כ. שזהו תיקון כל העולמות. והמיתה היא בחי' הסתלקות ופירוד ח"ו בין ב' הבחי' הנ"ל. ואז לא נודע מקומו אי"ה. אבל הצדיקים במיתתן קרויים חיים. כמו שאמר רשב"י קודם הסתלקותו לא המתים יהללו יה רק שאני הני דאקרון חיים וכנ"ל. היינו כיאף על פי שהצדיק נסתלק למעלה לבחי' אי'. אף על פי כן הוא מאיר גם בזה העולם. ונחשב כאלו הוא חי ממש. אדרבא עכשיו והא מאיר יותר ויותר. כ"ש בזוה"ק צדיקיא שכיחי יתיר בהאי עלמא בתר דאסתלקו וכו'. כי הצדיק כל מה שעולה יותר ויותר לבחי' אי"ה, הוא ממשיך משם הארה יותר ויותר לבחי' מכה"כ כי עיקר עבודת הצדיק בחייו ובמותו הוא לגלות אלקותו ית' תמיד וכל מה שנסתלק ועולה למעלה למעלה יותר ויותר. לבחי' אי"ה. הוא ממשיך משם יותר ויותר הארה להתגלות אלקות שנתגלה ויאיר יותר בחי' מלא כל הארץ כבודו. וזהו בחי' הילולא של רשב"י ביום ל"ג בעומר שנסתלק. כי בכל שנה ושנה שאז נסתלק בים הלולא דלי' עולה למעלה יותר ויותר ועיקר כל העליות הם בחי' אי"ה כ"ש בזוה"ק (תיקונים שבסוף הזו"ח דך ק"ט) כד איהי סליקת מלאכי שאלין בגינה אי"ה מקום כבודו. וכל מה שנסתלק למעלה יותר הוא מאיר לנו אלקותו בהתגלות יותר וממשיך הארה יתירה מבחי' אי"ה לבחי' מלא כל הארץ כבודו. שעי"ז יש לנו כח יותר לחפשו ולבקשו תמיד עד שגם אנחנו נזכה למוצאו. ולא נשכח אותו ותורתו ומצוותיו לעולם. כמו שהבטיח לנו שבזוהר דא יפקון מן גלותא כנ"ל. וזהו ל"ג בעומר בחי' ג"ל עיני ואביטה נפלאות מתורתך בחי' סתרי תורה בחי' אי"ה. שעי"ז זוכין לתשובה שלימה כנ"ל אמן ואמן:
§3: Kabbalas haTorah after Y'tzi'as Mitzrayim. Mitzrayim/Paroh = ko'ach ham'dameh = ko'ach bateil ("lamah tafriu es ha'am," Sh'mos 5:4; Rabbeinu Siman 64). Great wealth at Y'tzi'ah → mamon to k'dushah → g'vanin illuminate → m'dameh broken → kabbalas haTorah. Three levels of seichel = Torah m'shuleshes: "b'rich Rachmana d'yahiv lan Oryan t'lisa'ah" (Shabbos 88a) = Chochmah/Binah/Da'as. Chochmah = seichel b'ko'ach = ko'ach mah (no grasp yet). Binah = seichel b'fo'al (mevin davar mitoch davar, but not yet tachlis m'vukasho). Da'as = seichel hannikneh (attains tachlis = yodei'a davar al m'chono). Oryan t'lisa'ah also = Mikra (seichel b'ko'ach), Mishnah (seichel b'fo'al, halachos m'forashim but not finalized), Talmud (seichel hannikneh = g'mar p'sak din = eich l'hisnhaheg). Seichel hannikneh = ikkar kiyum v'hasharus achar misah = aitzos tovos udr'achim y'sharim la'avodas Hashem. "Lo hamidrash ikar ela hama'aseh."
אות כ וזה בחי' על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו. על משכבי בלילות שהוא חושך אפילה. היינו כשאדם נופל ח"ו מקדושתו ית'. שזהו בחי' לילה וחשך. ואזי צריך לבקש את כבודו ית' כנ"ל. שזהו בקשתי את שאהבה נפשי אבל בקשתיו ולא מצאתיו כי נפל למקומות כאלו ר"ל שא"א למצוא שם את כבודו ית' כנ"ל אבל אעפ"כ אסור לו לייאש עצמו רק לחפש ולבקש יותר ויותר. וזהו אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי וכו'. בעיר בשווקים וברחובות. זה בחי' הקדושה הנ"ל בחי' אי"ה שזאת הקדושה נעלמת ונסתרת בכל עסקי חול. שהם בחי' עסקים ומו"מ שעושין בעיר בשווקים וברחובות היינו שהוא שואל ומבקש ומחפש אי"ה מקום כבודו שנסתר ונעלם בכל עניני המו"מ ועסקי חול שעושין בעיר בשווקים וברחובות. וזהו אבקשה את שאהבה נפשי בחי' בקשה וחיפוש הנ"ל. אבל עדיין בקשתיול ולא מצאתיו כי א"א למצוא שם כבודו ית' שנסתר מאד כנ"ל. מצאוני השומרים הסובבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם היינו ע"י הבקשה והחיפוש אע"פ שא"א למצוא כבודו ית' שם אבל עי"ז זכה להתקרב ולהתחבר לצדיקים אמיתיים שהם בחי' השומרים הסובבים בעיר כי הם נטורי קרתא וכמו שפרש"י שם שה םמשה ואהרן. ועל ידם זוכין ע"י הבקשה והחיפוש הנ"ל לשוב אליו ית' וכנ"ל. וזהו שאהבה נפשי ראיתם. היינו שהצדיקים יודעין מכובוד ית' וכל מה שעולין הם במעלה יתירה יותר לבחי' אי"ה הם מגלים כבודו יותר כנ"ל. וע"כ על ידם זוכים כל הנופלים לעלות בתכלית העליה ע"י הבקשה הוחיפוש לבד כנ"ל. וזהו כמעט שעברתי מהם היינו אחר שנסתלקו כמו שפרש"י שם היינו כי אע"פ שנסתלק הצדיק אעפ"כ יכולין להתקרב להש"י על ידו אדרבא עכשיו יכולין להתקרב על ידו יותר כי כל מה שנסתלק למעלה יותר ויותר לבחי' איה הוא מגלה אלקותו וכבודו יותר ויותר כנ"ל שזהו בחי' הילולא דרשב"י וכו' וכנ"ל. וזהו עד שהבאותיו אל בית אמי וכו' היינו המשכן וכמו שנסמך לשם אפריון עשה לו המלך שלמה שפרש"י ש םשקאי על המשכן. היניו כנ"ל. כי הקדושה שזוכין למצוא ע"י הבקשה והחפוש אחר כבודו כנ"ל זאת הקדושה היא בחי' קדושת המשכן שהיה מהלך עם ישראל במדבר ששם קיבלו את התורה במדבר סיני באוהל מעוד. כי משם נמשך כל התורה כנ"ל:
margin-bottom: 1.2rem;
אות כא וע"כ קרקעות נקנין בקנין חליפין שנעשה ע"י מטלטלין דייקא. כי קנין סודר שקונה הכל נעשה בכלים שהם מטלטלין דייקא. כי כשרוצה לקנות קרקע שהוא בחי' התגלות כבודו ית' בחי' מלא כל הארץ כבודו כנ"ל. וע"כ כל מי שאין לו קרקע אינו אדם (כשארז"ל יבמות ס"ג ע"א). כי כל אדם יש לו איזה חלק בהארץ ששם התגלות כבודו ית' לפי חלקו בכבוד ית' שהיא בחי' קנית קרקע כנ"ל כ"א ע"י שעולין לבחי' אי,ה שמשם ממשיכין כבודו ית' מאין ליש וכנ"ל. וע"כ נקנה הקרקע על ידי מטלטין בקנין חליפין. כי קדושת המטלטלין הם בבחי' איה וכו' שמשם ממשיכין הקדושה מאין ליש לבחי' מכה"כ שהוא בחי' הקרקע וכנ"ל. וע"כ נקרא חליפין. כי הקדושה הנעלמת ההיא שהיא בחי' אי"ה שם יכולין להחליף כחו הוא צריך לעלות לשם לבחי' אי"ה אשר שם עיקר התקוה והבטחון שהכל מקווין ומצפין ומסתכלין אליו ותולין עיניהם אליו ית' ושם מחליפין כחו כי הוא שורש הכל וא"א לצאת מדרגא לדרגא מצמצום זה לצמצום אחר גבוה להחליף קרקע בקרקע טובה ממנה. כ"א כשעולין עד השורש שהוא בחי' אי"ה שהוא שורש הכל ששם אין שום גבול וצמצום ומשם נמשכין כל הגבולין והצמצומים כנ"ל וע"כ שם יכולין להחליף כחו וזהו בחי' קנין סודר שהוא קנין חליפין שעל ידו קונין כל הדברים שבעולם. שזהו ע"י בחי'אי"ה הנ"ל שנעלם בבחי' מטלטלין ששם זוכין להחליף ולחדש כחו. ולהמשיך קנין וחיות חדש. בבחי' וקווי ה' יחליפו כח. וכנ"ל:
text-indent: 1.5em;
אות כב וע"כ לא גילה הש"י מקום הביהמ"ק עד שחפשו וביקשו אותו. ע"י דוד המע"ה. כ"ש אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה'. כי צריכין לחפש ולבקש מאד מאד. ואז זוכין לעלות לבחי' אי"ה וממשיכין הקדושה מבחי' אי"ה לבחי' מכה"כ שזהו בחי' קדושת הביהמ"ק שהי' קבוע וקיים לעולמי עד כ"ש זאת מנוחתי עדי עד וכו' כי עיקר התגלות קדושתו י"ת בחי' מכה"כ הוא בבית המקדש. אבל א"א לזכות לזה לקדושת הביהמ"ק כ"א ע"י הבקשה והחיפוש בחי' אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום וכו':
p.no-indent {
אות כג וזהו בחי' מה שפרש"י ע"פ על אחד ההרים אשר אומר אליך שהקב"ה מתעה את הצדיקים ואינו מגלה להם תיכף וכו' וכן וקרא את הקריאה אשר אומר אליך וכו'. כי כל זה הוא בחי' הנ"ל שאין זוכין למצוא קדושתו ומדריגתו מה שצריך כ"א כי א םע"י חיפוש ובקשה הרב כנ"ל. ואז זוכה לעלות בתכלית העלי' לבחי' אי"ה ומשם זוכה להמשיך התגלות כבודו כנ"ל. כמו דהמע"ה שהוא הי' עוסק ביותר בבקשה וחיפוש למצוא כבודו ית'. שזהו בחי' כל ספר תהלים שהוא תחינות ובקשות וצעקות וזעקות להש"י בכמה מיני לשונות של תחינה ובקשה וחיפוש אחר כבודו ית'. כ"ש אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי הלעולמים יזנח ה' וכו'. וכ"ש שטחתי אליך כפי וכו' פרשתי ידי כל היום נפשי כארץ עייפה לך סלה וכו' עיני תמיד אל ה' וכו' ואני תמיד אייחל וכו' וכיוצא בזה הרבה. ומחמת שדוד המע"ה עסק בזה יותר ויותר ע"כ הוא דייקא זכה למצוא מקום קביעות קדושתו לעולמי עד שהוא מקום הביהמ"ק שנתגלה לדוד דייקא. כי עד ימי דוד נאמר ואהי' מתהלך מאהל אל אהל וכו' רק בימי דוד נתגלה לדוד דייקא. כי עד ימי דוד נאמר ואהי' מתהלך מאהל אל אהל וכו' רק בימי דוד נתגלה מקום קביעות הקדושה ע"י הבקשה והחיפוש את כבודו ית' אשר יגע על זה מאד בתמימות ובפשיטות בלי שום חכמות. רק ע"י תחינות ובקשות וגיעגועים ורצונות וכיסופין וכו' כ"ש דוד ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני וכו' אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמות וכו' יחל ישראל אל ה' וכו' ועי"ז זכה הואדייקא למצוא מקום הבהמ"ק ששם הקדושה קבועה לעולם. כ"ש זאת מנוחתי עדי עד וממנו יצא משיח שיבא ב"ב ויבנה בית קדשינו ותפ ארתינו במהרה בימינו אמן:
text-indent: 0;
ויש עוד הרבה בענין זה ענין מחיקת פרשת סוטה ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן. וענין תיבת נח. וענין כל נדרי שאומרים ביהו"כ: וענין בראשית ברא אלקים וכו' והארץ היתה תוהו ובוהו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. השי"ת יאיר עינינו בתורתו שנזכה להבין דיבור אחד של רבינו הגדול והקדוש ז"ל:
§4: "L'olam y'shaleish adam me'osav" (Bava M'tzia 42a). Sh'lish b'yado = mamon b'ayin = seichel b'ko'ach (no action yet, but "hakesef ya'aneh es hakol"). Sh'lish b'mitaltelim = seichel b'fo'al (yatza miko'ach el hapo'al, p'ulos tzorchei ha'adam). Sh'lish b'karka = seichel hannikneh = ikkar hasharus l'achar misah = n'chasim sheyeish lahem achrayus (miskay'mim acharav). Must strive: all mamon = mamon dik'dushah → g'vanin → seichel (three aspects) → divide money into thirds corresponding to three levels. §5: Ikkar s'michas ba'al chov = karka'os (= seichel hannikneh). Even though ikkar pri'ah = b'ma'os (= g'vanin ila'in that break m'dameh), but s'michah/apotaiki = specifically karka'os. Debts drawn from hisgabrus ham'dameh → avdus → "eved loveh l'ish malveh" → "am hadomeh lachamor" ("sh'vu lachem po im hachamor," B'reishis 22:5). Before seichel hannikneh → k'lipos can still hold → money (seichel b'ko'ach) needs extra guarding ("v'tzarta hakesef b'yadecha"). Ikkar kiyum/sh'mirah = seichel hannikneh = yirah = ma'asim tovim ("raishis Chochmah yir'as Hashem seichel tov l'chol osaihem" — l'osaihem davka). "V'hayah emunas itecha chosen" = shisha sidrei Mishnah → "im ikah yir'as Hashem hi otzaro — ain; v'i la — la" (Shabbos 31a). Yirah = Yaakov (= Da'as = seichel hannikneh = k'lalus haAvos). Avraham → Yishma'el, Yitzchak → Eisav (seichel b'ko'ach/b'fo'al = still achizah for chitzonim). Yaakov = seichel hannikneh = no achizah = "b'Yitzchak yikarei l'cha zara" v'lo kol Yitzchak. "Torah tzivah lanu Moshe morasha k'hilas Yaakov." Therefore: karka'os = seichel hannikneh = n'chasim sheyeish lahem achrayus = ikkar s'michah → apotaiki chal alaihem. §6: After cheit ha'Eigel → commanded on m'leches haMishkan. Astonishing: how did Yisroel sin after Matan Torah? Answer: at each new aliyah → m'dameh misgaber meichadash → "al ta'amin b'atzmecha ad yom moscha." At end of 40 days → needed higher madreigah → didn't break m'dameh anew → stumbled. Eitzah: m'leches haMishkan = tz'dakah/nidvas leiv → g'vanin ila'in illuminate → breaks k'lipos at each level. 13 materials of Mishkan (zahav, kesef, n'choshes, t'cheiles, argaman...) = k'laliyus kol hag'vanin hakdoshim. Mishkan traveled in midbar = purifying new places/levels at each masa (= kol ha'aliyos of all Yisroel in all doros). All masah umatan bik'dushah = bchinas m'leches haMishkan (Rabbeinu LM II:4). Torah juxtaposed to Parashas Mishpatim: mishpat = tz'dakah ("mishpat utz'dakah b'Yaakov," T'hilim 99:4). Mishpat ensures mamon is kasher → g'vanin illuminate → m'dameh broken → kabbalas haTorah.
אות כד וזה אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. שאע"פ שהאדם בדיוטא התחתונה ח"ו. ומונח במקום שמונח ונדמה לו שא,א לו בשום אופן לשוב אל הש"י מעוצם התגברות עונותיו שמתגברין עליו בכל פעם יותר ויותר וכו' וכנ"ל. כמו ששכיח זה הדבר מאד ברוב בני הנעורים שעיקר מה שאובדין שני העולמות הוא מחמת חלישות דעתם וייאושם מחמת שרואין רחוקם ונפילתם העצומה שמתגברת בכל יום יותר. אבל מי שזוכה לישא עיניו למרום בכל מקום שהוא ולחפש ולבקש איה מקום כבודו כנ"ל שזהו בחי' אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי שאינו יודע באמת איך אפשר שיבא לו עזר וישועה מאחר שבכ ל יום יצרו מתגבר עליו. וע"פ רוב הוא מוסיף חטא על פשע. אבל אעפ"כ כשמקיים העצה הנ"ל ושואל ודורש ומבקש ומחפש ונושא עין למרום בחי' אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי כנ"ל. אזי תיכף עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. כי בוודאי יבא לו ישועה עי"ז ע"י הבקשה והחיפוש לבד כנ"ל:
.verse {
Loading comments…