Sections
הפקר ונכסי הגר ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א
aJew.org · naanaach@gmail.com
כל הקודם בנכסי הגר זכה וענין הפקר שכל הקודם בו זכה אבל צריך לזכות בו דייקא באיזה זכיה כפי הקנין ושהדבר נקנה בו כגון משיכה והגבהה במטלטלין, וחזקה בקרקע אבל בלא זה אינו זוכה בו כמבואר בש"ע בסי' רע"ג סעיף י"א וז"ל דבר המופקר שבא אחד ושומרו והיה מבטי בו שלא יטלנו אדם לא זכה עד שיגביהנו אם הוא מטלטל או יחזיק בקרקע כדרך שקונים הלקוחות עכ"ל:
Based on the Torah teaching on the statement of Rabbah bar bar Chanah: “Akrukta” — in siman 3. See there the entire teaching.
ע"פ התורה תקעו אמונה בלק"ת סי' ה' ע"ש היטב כי היא תורה ארוכה מאד ארוה מארץ מדה ורחבה מני ים. והנה מבואר שם שלהעלות אמונה הנפולה צריכין לחתור המים שמהם גדילה האמונה. והמים הם בחי' עצות בחי' מים עמוקים עצה בלב איש וכו' היינו שצריכין לצעוק מעומק הלב בבחי' ממעמקים קראתיך וכו' ועי"זס נתגלין העצות בחי' מים עמוקים עצה וכו' ועי"ז נתגה האמונה וכו'. וזה בחי' ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר הנורא בחי' גולה עמוקות מני חשך וכו' אך צריכין לזה איש תבונות וזה ע"י שמצחצח נשמתו על ידי בחי' והשביע בצחצחות נפשך ע"י המשכתרוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא בחי' שם שד"י בחי' המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו וכו'. כי ע"י המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים נמשך פרנסה כי תיכף כשיש בריאה יש פרנסה ע"ש כל זה היטב. וע"י הפרנסה מצחצח נשמתו בחי' והשביע בצחצחות נפשך ועי"ז הוא איש תבונות בחי' ונשמת שדי תבינם ועי"ז יכול לדלות ולשאוב העצות עמוקות שמהם גדילה האמונה וע"י שמעלין האמונה הנפולה עי"ז נעשין גרים וכו' ואלו הגרים מזיקין לישראל כי מכניסין גאוה בישראל שמזה נעשין המנהיגים של שקר ומזה נמשך ניאוף בעולם וכו'. אך התיקון ע"י המגיני ארץ שהם מעלין פגם הברית שהוא בחי' החתים בשרו לבחי' פתוחי חותם קודש לה' בחי' תפילין התנוצצות המוחין וכו' וכו' ע"ש כ"ז היטב:
It is explained there regarding the matter of neginah [melody/music]: that one who hears melody from a wicked musician — it is harmful to his service of the Creator. And conversely, when one hears melody from a proper and worthy musician, it is good for him. For the voice of the melody is drawn from the two birds — living, pure — which suckle from the place where the prophets suckle, which is the building of Malchus d’kedushah [the Kingship of holiness]. Therefore David was praised: “And he knows how to play” (Shmuel I 16:18) — for the melody is the building of the Kingship, and therefore he was fitting for the kingship. And this is what is written regarding him: “From following the nursing ewes He brought him, to shepherd…” (Tehillim 78:71), etc.
אות ב
Table of Contents
נמצא שעליית האמונה הנפולה הוא ע"י פרנסה דקדושה של ישראל שנמשכת מבחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך צמוצמים כי ע"י הפרנסה והאכילה דקדושה מצחצח נשמתו שעי"ז יכול לשאוב ולגלותלך העצות עמוקות שמהם גדילה האמונה כנ"ל. וזה עיקר תיקון המו"מ וכל המלאכות והעסקים שעושין בשביל פרנסה שצריכין לכוין בעסקיו כדי שירוויח ויהיה לו פרנסה כדי שיוכל לצחצח נשמתו ע"י אכילתו כדי שיוכל להעלות האמונה הנפולה כנ"ל. כי עיקר עבודת האדם בזההעולם הוא לברר ולהעלות האמונה מנפילתה כי עיקר הוא האמונה כ"ש כל מצוותיך אמונה וכשרז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וכו' וכ"ש בתחלת התורה הנ"ל שעיקר הוא האמונה וכו' ע"ש. וע"כ עיקר תיקון המו"מ והעסקים הוא ע"י צדקה לת"ח אמתיים כי בוודאי לאו כל אדם זוכה לזה שיוכל לצחצח נמשתו ע"י פרנסתו ואכילתו עד שיוכל להעלות האמונה כנ"ל. ע"כ כל תיקונו ע"י הצדקה שנותן לת"ח אמתיים שיש להם זה הכח הנ"ל עד שמבררין האמונה כנ"ל. ועי"ז נתתקן הוא ג"כ כי ע"י עליית ותיקון האמונה נתתקן הכל וכנ"ל (כון מובן בהשיחה הנדפסת בספמ"ע השייך להתורה הנ"ל המתחלת מעלת הנותן צדקה לצדיק האמת שעיקר תיקון הנ"ל בחי' והשביע בצחצחות נפשך וכו' הוא ע"י שנותן צדקה לצדיק האמת ע"ש). וזה בחי' נשאת ונתת באמונה שהיא השאלה הראשונה ששואלין את האדם כשמכניסין אותו לדין (כשרז"ל שבת לא) היינו ששואלין אותו אם נשא ונתן בכל עסקי פרנסתו בשביל האמונה היינו אם היה כוונתו בכל עסקי מו"מ שלו בשביל שיצחצח נשמתו ע"י פרנסתו שעי"ז מעלין האמונה כנ"ל או אם עכ"פ נתן צדקה לת"ח אמתיים כאלה שיש להם זה הכח שנחשב ג"כ כאלו הוא בעצמו עוסק בזה כנ"ל וזהו נשאת ונתת באמונה ששואלין אותו אם נשאת ונתת בשביל האמונה:
And this is the aspect of the voice of the holy melody of a worthy musician. But when the musician is wicked, then he takes the voice of his melody from other birds that are in the klipah, which suckle from the breasts of the Malchus — and they are the mochin of Malchus d’klipah [the Kingship of the husks]. “And when the night divides, then a herald proclaims” — “like the birds that are caught in the trap, so are the sons of men ensnared” (Koheles 9:12).
וזה בחי' ירושה ששייך לבנים כי זה כלל גדול וכבר מבואר מזה למעלה שעיקר עבודת האדם בזה העולם הוא לברר ולהעלות האמונה כנ"ל, וכל עסקו במו"מ וצרכי פרנסתו הכל בשביל להעלות ולתקן האמונה ע"י פרנסתו כנ"ל. וזה בחי' כל עמל האדם לפיהו, שכל יגיעת ועמל הטדגם בצרכי פרנסתו הוא בשביל תיקון האמונה שתלויה בפה של אדם כ"ש אודיע אמונתך בפי. וע"כ כשאדם נפטר מזה העולם יורשין בניו את ממונו ופרנסתו כדי שהם יעסקו להשלים תיקון ובירור האמונה ע"י הממון והפרנסה שמקבלין מירושת אביהם כי תיקןו ובירור האמונה הוא מדור לדור כ"ש ועד דור ודור אמונתו וכצתיב לדור ודור אמונתך וכו'. גם הבנים השמוליד הם בחי' המשכת רוחניות אלהות לתוך צמצומים שהוא בחי' שיתופא דנפשא וגופא וע"כ הוא מצוה ראשונה בתורה להוליד בנים כי עיקר תיקון האמונה עי"ז כנ"ל. כי עיקר שזוכין לבנים שהם בחי' המשכת רוחניות אלהות לתוך צמצומים עי"ז נמשך פרנסה שעי"ז מצחצח נשמתו שעי"ז מעלין האמונהכנ"ל. נמצא שעיקר ממונו של אדם נמשך ע"י בניו שהם בחי' המשכת רוחניות אלהות לתוך צמצומים. ע"כ כשנפטר האדם שייך ממונו לבניו כי מהם נמשך כל הממון כנ"ל והם צריכין לקבל הממון ירושה בקדושה ויעסקו בו באמנוה עד שיזכו לברר ולתקן עי"ז את האמונה כנ"ל כי תיקון האמונה הוא מדור לדור בחי' ועד דור ודור אמונתו כנ"ל. וע"כ הזהיר בפ' ק"ש שהוא אמונת היחוד ושננתם לבניך וכן בפ' ק"ש שהוא אמונת היחוד ושנתתם לבניך וכן בפ' שניה ולמדתם ראותם את בניטכם כי עיקר תיקון האמונה הוא ע"י הבנים וכנ". וע"כ גר שמת ואין לו יורשים כל הקודם בנכסיו זכה. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שע"י עליית האמונה הנפולה שעולה ע"י הפרנסה שנמשך ע"י המשכת רוחניות אלהות וכו' כנ"ל עי"ז נעשין גרים כנ"ל נמצא שעיקר התהוות הגרים הוא ע"י פרנסת ישראל הכשרים. וע"כ כשמת בלא יורשים מגיע כל ממונו ופרנסתו לכל ישראל וכל הקודם זכה כי כל נפשות הגרים ותקונם הוא ע"י פרנסת ישראל כנ"ל וע"כ ע"י שישראל מקבלין ממונו ופרנסתו עי"ז מתקנים ומבררים האמונה כנ,ל שעי"ז נתתקן נפש הגר שנמשך משם וכנ"ל: (ענין זה של ירושת הגר שכל הקודם בו זכה ע"פ התורה תקעו אמונה כנ"ל כבר מבואר מזה לעיל בסגנון אחר קצת ולא נשנה כ"א בשביל דברים הרבה שנתחדשו ת"ל ית'):
And the tikkun of the melody is through learning at night Torah sheb’al peh [the Oral Torah], which is Gemara, which is the aspect of night, etc. — see there. And this is: “Arise, sing out” (Aichah 2:19) — that there should be an uplifting for the song — “in the night” — through the aspect of night, which is the aspect of Sha"S Talmud Bavli, as our Sages of blessed memory said: “In darkness He has set me — this is the Talmud Bavli” (Sanhedrin 24a), etc. But when one studies not for its own sake, the study is not in its full worth. However, through studying at night, a thread of chesed is drawn upon him and protects him, so that he should merit to study for its own sake — see there.
Translation not yet available
אות ג וזה בחי' הפקר שכל הקודם בו זכה כי עיקר הממון והפרנסה נמשך ע"י המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל, ודבר המופקר הוא בחי' שהוא בלי צמצום כי כל דבר שהוא ברשותו של אדם הוא מוש לעליו וע"כ כל אדם הוא בחי' מלך ומושל על כל הדברים שהם ברשותו וע"כ נקרא המלכות ע"ש עשירות כ"ש עשיר ברשים ימשול וכו' וכן הרבה. והמלך והמושל הוא בחי' צמצום כי הוא שומר ומצמצם כל הדברים שהם תחת ממשלתו שלא יצאו חוץך לגבול וע"כ נקרא המלך והמושל עוצר כ"ש זה יעצור בעמי (שמואל א') וכשפרש"י ע"פ ואפס עצור ועזוב כי המלך עוצר בעצמו וכו' ע"ש. נמצא שכל הדברים שהם ברשות האדם הם בבחי' צמצום כי יש עליהם בעה"ב שהוא עוצר ומושל שהוא בחי' צמצום כנ"ל, אבל דבר המופקר הוא בחי' בלי צמצום וע"כ כל הקודם זכה בו וא"א לזכות בו כ"א ע"י עשיה דייקא משיכה וכיוצא כנ"ל כי צריכין לעשות בו איזה עשיה ועובדא דייקא כפ יהקנין שהוא בחי' צמצום כדי שיחזור ויתקן בחי' הצמצומים הנ"ל כדי שימשיך כדי בחניות אלקות לתוך צמצומים שעי"ז עיקר המשכת שפע הפרנסה כנ"ל. כי עיקר כל העשיות והעובדו שצריכין לעשות בשביל פרנסה כולם הם בבחי' צמצומים כי כל המלאכות והמו"מ כלולים בל"ט מלאכות שהם בחי' ל"ט מלאכות המשכן (כמובא בדבריו ז"ל כ"פ) וכל מלאכת המשכן היו בשביל להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שזה כל מעשי המשכן כדי להמשיך שכינת אלקותו למטה כ"ש ושכנתי בתוך בני ישראל:
[Right-click and select "Update Field" to generate TOC] And this is the aspect of Pesach and Yetzias Mitzrayim. For then we merited song and melody of holiness, as it is written: “The song shall be for you as on the night of the sanctification of the festival” (Yeshayahu 30:29). And through this was the essential redemption. For we need to subdue the kingdom of wickedness, which is the kingdom of Pharaoh and Egypt, and to go out from there, and to elevate and raise up Malchus d’kedushah, which is the kingdom of Israel — that they should not be subjugated under the hand of Pharaoh, which is the kingdom of wickedness. Rather, Israel should take the kingship and the dominion.
וע"כ מי שאינו עוסק בתורה כראוי הוא מוכרח שיעשה איזסה עסק בשביל פרנסה כשרז"ל יכול אפילו יושב בטל ת"ל בורכך ה' וכו' בל אשר תעשה כי צריך לעשות איזה עסק מו"מ או מלאכה שהם בחי' צמצומים כדי שימשיך רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שעי"ז עיקר המשכת הפרנסה כנ"ל, כי כל המלאכות והעסקים הם בחי' מלאכת המשכן שהם בחי' מלאכת מעשה בראשית (כ"ש בהתורה ואת העורבים צויתי וכו' בסי' ד' בלק"ת). וכל מלאכת מעשי בראשית היו בחי' צמצומים שעי"ז המשיך רוחניות אלקותו לתוך הצמצומים שבשביל זה היה כל הבריאה:
And this depends on the tikkun of the voice of the melody, as was explained above — that the essential building of the Kingship is through the voice of the melody. For Malchus d’kedushah suckles from the two living, pure birds, which are the aspect of the voice of holy melody. And conversely, Malchus of wickedness of the Sitra Achra suckles from the two other birds that are in the klipah. Therefore the essential redemption was through the song and melody mentioned above. For through song and melody of holiness — that is, songs and praises to Hashem, blessed be He, with melody and song — through this, the kingdom of wickedness is subdued and Malchus d’kedushah is elevated. This was the essential redemption, as above.
אבל מי שעוסק בתורה ועובד את הש"י אין צריך לעשות שו םעובדא ועסק בשביל פרנסה כי מלאכתו נעשית ע"י אחרים כשרז"ל. כי עיקר בחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים הוא ע"י התורה ועיקר ע"י צדיקי אמת שזוכין לחדש חידושין דאורייתא אמתיים, וכל החידושי תורה הם בחי' התגלות אלקותו יתברך כ"ש בזוה"ק, ומובא בדברי ז"ל ע"פ ויקחו לי תרומה שכשרוצין ליקח ולהמשיך אותו ית' לוקחין אותו כביכול ע"י התורה ועיקר ע"י צדיקי אמת שזוכין לחדש חידושין דאורייתא אמתיים, וכל החידושי תורה הם בחי' התגלות אלק8ותו יתברך כ"ש בזוה"ק, ומובא בדברי ז"ל ע"פ ויקחו לי תרומה שכשצריכין ליקח ולהמשיך אותו ית' לוקחין אותו כביכול ע"י התורה שנקראת תרומה. וכשממשיכין התורה למטה ממשיכין אותה בכמה לבושין וצמצומים כדי שתוכל להתמשך למטה בזההעולם העשיה. וזה עיקר בחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעי"ז נבראים עולמות וברואים חדשים ונפלאים כ"ש ולאמר לציון עמי אתה א"ת עמי (בפתח) אלא עמי (בחירק) וכו' כ"ש בזוהר בראשית, שהם עושין שמםי חדשים וארץ חדשה וכו' ועי"ז נמשכין כל ההשפעות וכל העשירות ופרנסת ישראל. וגם מי שאינו זוכה לזה לחדש בעצמו אעפ"כ גם ע"י שעוסק בדברי חידושי תורתם הקדושה הוא ג"כ ממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים ע"י שלומד בפיו ומכניס לתוך דבורים התגלות אלקות. וע"כ כ"א כפי מה שמקבל עלי ועול תורה כן מעביר ופורק מעצמו עול דרך ארץ כי זוכה להמשיך רוחניות לאקות לתוך הצמצומים ע"י עסק התורה שעי"ז עיקר המשכת רוחניות וכו' כנ"ל. אבל כשא ינו עוסק בתורה הוא מוכרח לעשות איזה עסק בשב יל פרנסה. ואם זוכה לעשותו בקדושה ונושא ונותן באמונה ומרבה בצדקה לת"ח אמתיים אזי כל עסקיו בבחי' מלאכת המשכן שוא בחי' צמצומים בחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שעי"ז עיקר המשכת הפרנסה כנ"ל שעי"ז גדילה האמונה וכו' כנ"ל. וזה בחי' פרנסת כל ישראל שנקראים כולם צדיקים ע"ש הצדקה שנותנין. (כי מי שאינו נותן צדקה ואין פרנסתו נמשכת בבחי' הנ"ל אזי פרנסתו נמשכת ממקום אחר לגמרי ר"ל שעליו נאמר עושר שמור לבעליו וכו' ר"ל). וזה בחי' בטח בה' ועשה טוב וכו' שעיקר הפרנסה נמשכת רק מהשי"ת לבד וע"כ צריכין רק לבטוח בה' בחי' בטח בה' אך מה שצריכין לעשות איזה עסק בשביל פרנסה הוא רק בשביל להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל שע"י הפרנסה הנמשכת משם גדילה האמונה כנ"ל. וזהו ועשה טוב שעיקר העשיה כדי להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל כי רוחניות אלקות הו א בחי' טוב כי שם כולו טוב כ"ש טוב ה' לכל וכתיב טעמו וראו כי טוב ה'. וצריכין להכניס הטוב שהוא בחי' רוחניות אלקות בתוך עשיה וצמצום כדי שיהיה נמשך שכינתו למטה בארץ הזאת שבשביל זה נברא העולם כי מיום שברא את העולם נתאוה שיהיה שכינתו בתחתונים. וזהו ועשה טוב שצריכין להמשיך הטוב בחי' רוחניות אלקות בתוך עשיה ועובדא כנ"ל. וזהו שכן ארץ כדי להמשיך עשיה ועבדא כנ"ל. וזהו שכן ארץ כדי להמשיך שכינתו בארץ הזאת ועי"ז נמשך פרנסה ואכילה שעי"ז גדילה האמונה כנ"ל וזהו ורעה אמונה ורעה היינו השביעה והפרנסה הנמשך מבחי' המשכת רוחניות וכנ"ל שעי"ז גדילה האמונה וזהו ורעה אמונה וכנ"ל:
For the essential power of Pharaoh was from the voice and melody of the Sitra Achra. For Pharaoh is the letters of ha’oref [the back of the neck] — he suckled from behind the mouth, from the aspect of the severity of the judgments in the throat, as is brought in the Writings [of the Arizal]. That is, he suckled from the throat, from which the voice proceeds. For all voices proceed from the throat, as it is written: “Call out with the throat” (Yeshayahu 58:1). But Pharaoh suckled only from the judgments, from the aspect of the back — and from there is the hold of the wicked musician, from where the kingdom of wickedness suckles, which is the kingdom of Pharaoh. And therefore Pharaoh said: “Who is Hashem that I should listen to His voice?” (Shemos 5:2) — “His voice” specifically — for he suckled from the voice of the Sitra Achra, as above.
וע"כ א"א לזכות בדבר ההפקר כ"א ע"י איזה עשיה ועובדא דייקא כנ"ל כי העשיה והעובדא הוא בחי' צמצום שעי"ז ממשיכין בחי' רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעי"ז זוכין בהעשירות והפרנסה הנמשך משם כנ"ל שעי"ז זוכה בהדבר המופקר שהוא כסף או שוה כסף היינו בחי' פרנסה ועשירות וכנ"ל:
And this is the aspect of the prohibition of chametz and the mitzvah of eating matzah. For the distinction between chametz and matzah is only that chametz rises through leavening, while matzah is baked immediately when water is placed on the dough, and one does not allow it to rise through leavening. That is, chametz — the air and the wind dominate it greatly through delaying it, through which it rises in leavening, which is through the air and the wind. But matzah is baked immediately, and one does not allow the air and the wind to dominate it so that it should rise in leavening.
וזהו בח'י כל הקנינים שצריכין לעשות בכל הדברים שקונין כי אין המקח נגמר בדברי םאלא בקנין שהוא ע"י איזה עשיה ועובדא דייקא. כי עיקר תכלית הצמצום הוא העשיה וע"כ א"א שיצא הדבר מרשות לרשות כ"א כשעושה בו קנין שהוא בחי' צמצום חדש שעושה בו זה האדם הקונה ועי"ז זוכה בהחפץ. כי עיקר הזכיה בכל החפצים והעשירו תוהפרנסה הוא ע"י בחי' הצמצומים שעי"ז ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים וכנ"ל. ועיקר תכלית הצמצום הוא העשיה וע"כ אי ןהמחק נגמר בדברים וכן אין יכולין לזכות בנכסזי הגר או במציאה ובדבר המופקר כ,א ע"י איזה עשיה ועובדא דייקא כפי הקני ןכי עיקר תכלית הצמצום הוא העשיה שעי"ז דייקא נושה ומתקן בחי' צמצום וממשיך בחי' רוחניות אלקות לתוך הצמצום שעי"ז זוכה בהחפץ שהוא בחי' פרנסה ועשירות כנ"ל:
For the air and the wind are the aspect of the kol [voice], for all voices are through the air, as is known. And therefore now, on Pesach, at the time of Yetzias Mitzrayim, when we need to go out from the kingdom of wickedness — and the essential tikkun is through subduing the voice of the Sitra Achra and elevating the voice of holiness, as above — therefore it is forbidden for us now to eat chametz, G–d forbid. For we need to guard the dough from chametz, so that the air and wind of the world should not dominate there — the air from which proceed the voices that have not yet been purified from the contamination and defilement of Egypt.
אות ד
Hilchos S’firas HaOmer
והנה ע"פ התורה הנ"ל יתבאר כל ענין סדר התפלה וקימת חצות וציצית ותפילין ומקודם יפנה וטיול ידיו וכו' שעי"ז מתקנים בעובדא ואח"כ במלולא ע"י כל סדר התפלה כמבואר בכונות:
For the redemption was not through our own efforts, but only through an is’arusa d’l’aila [an awakening from above], as is brought. For we had not yet received the Torah. And therefore now we need to guard the dough very carefully from the air of the world, which is not yet purified — from which comes the voice of the Sitra Achra — for this is the essential thing that we need to repair now, as above. Therefore we must be very careful about chametz, with “it shall not be seen and it shall not be found,” because there the air of the world that has not yet been purified takes the greatest hold — through which the dough becomes leavened, as above.
כי כל תקוני התפלה הכל בשביל לתקן ולהעלות את האמונה בכל התקונים המבוארים בתורה הנ"ל כי תפלה בחי' אמונה (כמובא בדברינו כמה פעמים) שהוא העיקר כנ"ל. כי להעלות האמונה הנפולה צריכין לחתור ולגלות המים שמהם גדילה האמונה שהם בחי' עצות שנמשכין ע"י שצועקין להשי"ת ממעמקים מעומקא דלבא וכו' כנ"ל. וזה זוכין ע"י שמצחצחין נשמתו ע"י האכילה והפרנסה שמקבלין ע"י המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים כנ"ל. וזהו בחי' קימת חצות כי אז מתחיל תיקון האמונה שהיא בחי' מלכות. שנקטנת בעת חשכת לילה וצריכין להעלותה ולהגדילה ועיקר תיקונה מתחיל בחצות. כי קימת חצות הוא התעוררות השינה ואז חוזרת הנשמה שהיא רוחניות אלקות לתוך הגוף שהוא תכלית הצמצום אשר בעת השינה היו רחוקים זה מזה כי שינה אחד מששים במיתה שהיא בחי' הסתלקות רוחניות אלקות שהיא הנשמה מהגוף שהוא הצמצום, וע"י התעוררות השינה בחצות חוזר נשמתו לגופו בבחי' המחזרי נשמתו לפגרים מתים וזהו בחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים כי אין חוזרת נשמתו לגופו כמו שהלכה ממנו קודם השינה רק היא מתגדשת בשעת השינה בבחי' חדשים לבקרים דהיינו שנתוסף עליה אור רוחניות אלקותו יתב' וכשחוזרת לגופו זהו בחי' המשכת רוחניות אלקותו שהיא הנשמה שנתחדשה לתוך הצמצום שהוא הגוף כנ"ל. וזהו בחי' רוח צפוני המנשבת בכנור של דוד שעי"ז היה קם בחצות כשרז"ל, צפון הוא בחי' צמצום כי צפון הוא שמאל שהוא בחי' גבורות בחי' צמצום, ורוח צפון זה בוי' המשכת וחיבור רוחניות אלקות עם הצמצומים כי הרוח הוא רוחני שנמשך מרוחניות אלקות שמשם כל הרוחות והנשמות כי הרוח והנשמה הוא רוח אוירי כי שורש הרוח והאויר הוא ממקום גבוה מאד מבח'י רוחניות אלקות שמשם כל הנפשות והרוחות והנשמות כ"ש כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וע"כ רוח צפון זה בחי' המשכת רוחניות אלקות שהוא בחי' רוח לתוך הצמצום שהוא בחי' צפון, וע"כ מצפון זהב יאתה כי משם עיקר העשירות והפרנסה מבחי' רוח צפונית שהוא בחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל. וע"כ צפון חסר כי השי"ת ברא את העולם בג' רוחות וצפון חסר כשרז"ל כי כלל בריאת עולם הוא בחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים בשביל בשביל לגלות האמונה הקדושה שבשביל זה נברא הכל כי שורש וחיות כל הבריאה כולה היא מרוחניות אלקותו ית"ש כ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם שצמצם והגביל כביכול רוחניות אלקותו בכמה וכמה צמצומים שונים ונפלאים עד שנמשכו לתוךם כל הברואים שהם תכלית הצמצום. וכל זה היה בשביל זה נברא הכל כנ"ל כ"ש וכל מעשהו באמונה. אבל אמונה מלכות א"א לה להתגלות בשלימות כ"א אחר הבריאה ע"י מעשה התחתונים כי אין מלך בלא עם, כי אמונה אין שייך כ"א בדבר שאין רואין וצריכין להאמין בו, דהיינו אחר שנתרחקה הביראה מהמאציל שאז א"א לראות ולהבין את המאציל ית' רק צריכין להאמין בו באמונה שלימה. אבל קודם הבריאה שהיה המאציל בלדו יתב' אין שייך אמונה כי הוא ית' יודע מעצמו בידיעה ברורה וכל זמן שיודעין בידיעה בורכה אין זה אמונה. ע"כ בתחילת הביראה לא היה להבריאה שלימות מחמת שעדיין לא נתגלה מדת האמונה שאינה מתגלית כ"א אחר שיש בני אדם בעולם כנ"ל וכל הבריאה א"א להתהוות רק ע"י אמונה כ"ש וכל מעשהו באמונה אבל אז עדיין לא היה שום אדם שימשיכו האמונה. רק שהשי"ת צפה שיהיו ישראל בעולם שיהיה להם אמונה ועי"ז ברא את כל העולם אבל לא היה להבריאה שלימות עד שבאו ישראל שהם ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים ומעלים ומתקנים את האמונה בכל עת. וע"כ נברא צפון חסר להורות שאין שלימות להבריאה עדיין ועיקר השלימות ע"י בני ישראל הצדיקים שהם עוסקים בתקון האמונה שהם ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שמשם מנשב רוח צפונית כנ"ל שהוא עיקר תיקון הבריאה נמצא שנברא צפון חסר להורות שעיקר שלימות הבריאה הוא ע"י הצדיקים שהם ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שהוא בחי' רוח צפון שכי"ז עיקר תיקון ושלימות כל הבריאה כי עי"ז נתתקנית האמונה שעל ידה היה כל מעשה בראשית כנ"ל. וזשארז"ל שצפון חסר שאם ירצה אחד לכפור בו ית'ולהודות בע"ז יאמר ול ושיברא רוח צפון וכו'. היינו כנ"ל שעיקר מה שצפון חסר הוא להכניע הכפירות ולהמשיך אמונה כי צפון נשאר חסר בשביל להכורות שהבריאה חסירה עד שיבואו הצדיקים שהם ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שעי"ז ממשיכין בחי' רוח צפונית ומתקנים ומשלימי' את חסרון הבירא' בכל פעם. וזהו בחי' מה שהיה רוח צפונית מנשבת בכינור של דוד ועי"ז היה מנגן מאליו כי משם כל השירות והנגונים. כי כל השיר והנגון הוא בסחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים כי עיקר הנגון הוא ע"י שמבררין ומצמצמין את הרוח טובה כמבואר במ"א (בסימן נ"ד) כי עיקר קול הנגון הוא האויר והרוח שמשם כל הקולות כידוע למחקרים. ועיקר הניגון ע"י צמצום הרוח והאויר ע"י האדם או הכלי המוציא הקול וע"כ ע"י רוח צפונית שהוא בחי' המשכת רוחניות אלהות לתוך הצמצומים שהוא בחי' צפון שמאל תאלכית הצמצום, עי"ז היה מנגן כנור של דוד כי משם כל הנגונים כנ"ל. ועי"ז היה דוד קם בחצות שחזרה נשמתו לגופו שהוא ג"כ בחי' המשכת רוחניות אלהו תלתוך הצמצום כנ"ל. וזהו עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר שנאמר על קימת חצות כשרז, לוזהו אעירה שחר שעיקר התקון בשביל לעורר ולהקיץ ולהעלות האמונה הנפולה שהוא בחי' אילת השחר כי אמונה היא בחי' שחרות מחמת שעיקר האמונה הוא רק במה שאין יודעין, ודבר הנסתר ונעלם הוא בחי' שחרות וחשך בחי' ישת חשך סתרו ושם עיקר האמונה שצריכין להתחזק באמונה עד שתאיר לו האמונה כאלו רואה בעיניו כ"ש רבינו ז"ל שזהו בחי' עליית השחר בחי' ואורח צדיקי כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום כי הם מתחזקים באמונה שלימה מתוך חשכת לילה עד שעולה ומאירה להם כשמש בצהרים. נמצא שקימת חצות הוא בחי' המשכת רוחניות אלהות לתוך צמצומים ועי"ז נמשך שפע ועי"ז נעשה איש תבונות ויכולין לדלות המים עמקוים ע" ישצועקין מעומקא דלבא כנ"ל. וזה בחי' כל סדר חצות שהוא קולות וצעקות שצועקין מעומק הלב בשביל להעלות האמונה מניפלתה. כיעיקר הצעקה בחצות הוא על חורבן ביהמ"ק וגלות ישראל שהוא בחי' פגם האמונה כי לא גלו ישראל אלא ע"י שפסקו מהם אנשי אמנה כשרז"ל וזהו בחי' כאיל תערוג על אפיקי מים שאומרים בחצות זה בחי' צעקות מעומק הלב בשביל לדלות המים עמוקי םעצה וכו' שעי"ז גדילה האמונה וזהו כאיל תערוג על אפיקי מים, אפיקי מים דייקא לגלות העצות שמהם גדילה האמונה שהם בחי' מים עמוקים בחי' אפיקי מים (כי העצות הם בחי' נ"ה שנקראים אפיקי מים כ"ש במ"א ומהם גדילה האמונה שהוא בחי' מלכות כי עיקר בנין המלכות הוא ע"י נ"ה כידוע והבן):
For the essential tikkun of the voice of the melody is through engaging in Torah sheb’al peh at night, as is explained there. And now we have not yet received the Torah, and it is not in our hands to repair and purify the voice by ourselves. Rather, from Heaven He had compassion on us and caused us to hear the voice of holiness through Moshe Rabbainu — that is, all the prophecies that he prophesied to us in Egypt, from where comes the voice of holy melody, as above, through which was the redemption, as above. But since we have not yet received the Torah and have not yet merited by ourselves to purify and clarify the air in its completeness — from which come all the voices — therefore now we need to guard ourselves from chametz very much, because the air of the world that has not yet been purified has the greatest hold in it — and through this the dough becomes leavened, as above.
T’shuvah is called Keser [Crown], for “one who comes to purify himself — they assist him” (Shabbas 104a) — they say to him: “Wait” (hamtain), which is the aspect of Keser, as it is written: “Wait (kattar) for me a moment” (Iyov 36:2), and it is the aspect of Ehyeh, etc.; see there. And it is impossible to merit this except through the aspect of “Be silent (dom) before Hashem” (Tehillim 37:7) — namely, when one hears his humiliation, he is silent and bears the insults and disgrace. For before t’shuvah, he is in the aspect of the “back of the face” of Ehyeh, which has the gematria [numerical value] of dam [blood]. 1
אות ה וע"י הצעקה מעומק הלב בחצות עי"ז חותרין ומגלין העצות עמוקות שמהם גדילה האמונה. וע"כ צריכין להתגבר ולעסוק בתורה אחר תיקון חצות כי התורה היא כולה עצות כ"ש לי עצה ותושיה כי ע"י התורה שעוסקין עאחר חצות לילה עי"ז דולין ושואבין העצות עמוקות ועי"ז מגדלין האמונה עד שנגדלת באור הבקר בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך כי אז באור הבקר אז יהוא עיקר עליית האמונה מנפילתה. וע"י עליית האמונה נעשין גרים והגרים יכולין להזיק ע"י הגאוה שמכניסין שהו אבחי' ניאוף שמשם אחיזת המנהיגים של שקר וכו' וצריכין כח המגיני ארץ וכו' וזה בחי' ציצית שלובשין בבקר כאור היום שאז הוא עליית האמונה. כי ציצית בחי' אמונה מלכות כי ציצית תקון הבגדים שהם בחי' מלכות בחי' מלך הכבוד כי ר' יוחנן קרי למאניה מכבדותא. וע"י עליית האמונה נעשין גרים וזהו ג"כ בחי' ציצית כנפי השכינה (כ"ש בהתורה להמשיך שלום בסי' י"ד). וזהו בחי' והחזיקו עשרה אנשים וכו' בכנף איש יהודי בכנף דייקא שהוא בחי' ציצית ששם יתאחזו להתגייר. גם הציצית מתקנים פגם הגרים שהוא גיאות וניאוף כי ע"י הציצית מכניעין הגאוה דסיט"א ומעלין את הגאוה לשרשה להשי"ת בחי' ה' מלך גאות לבש שהוא בחי' והוו נפצי גלימייהו הנאמר שם בהתורה הנ"ל (באות ט"ו) ע"ש בחי' לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה שע"י כנפות הציצת שהם תקון הלבושים שמשם שורש הגאות דקדושה היינו גאותו של השי"ת כנ"ל עי"ז מכניעין הרשעים והסט"א שהם בחי' גאוה דסט"א שמשם ממשלת של המנהיגים של שקר שכל ממשלתם ע"י עזות וגאות כ"ש שם. כי המנהיגים של שקר הם בחי' מתלבשים בטלית שאינו שלהם כ"ש בנביאי השר ולא ילבשו אדרת שער למען כחש (זכריה יג) וע"י ציצית טלית של מצוה שהוא בחי' לבושו של השי"ת בחי' ה' מלך גאות לבש עי"ז מכניעין אותם כנ"ל. גם ציצית מכניע פגם הניאוף שמכניסין ע"י הגאות כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים וכו' כ"ש אדמו"ר ז"ל (בסי' ז'):
Rather, we must eat matzah, which we guard very carefully so that the air of the world should not dominate it. Rather, immediately when water comes upon the dough, we bake it right away. And through this, that we guard the matzah and do not allow the air of the world to dominate it, through this we flee completely from the air of this world, where the voice of the Sitra Achra takes hold. Rather, we merit the voice of holy melody — which is song and Hallel, melody and song to Hashem, blessed be He — through which was the essential redemption, as it is written: “The song shall be for you as on the night of the sanctification of the festival,” as above.
And therefore, humiliations and bloodshed come upon him. And through the d’mimah [silence] and the sh’sikah [quiet], dam [blood] is transformed into dom [silence]; see there. And one must do t’shuvah upon t’shuvah, etc.; see there. And then, from this, the aspect of Adam [man] is made, who is fit to sit upon the Throne, in the aspect of “And upon the Throne,” etc. (Yechezkel 1:26); see there well. 2
אות ו ואחר"כ מניחין תפילין שעי"ז מעלין מבחי' החתים בשרו לבחי' פיתוחי חותם קודש לה' כ"ש שם היינו כי ע"י הציצית הכניעו תאות ניאוף שהוא פגם הגאות וע"י התפילין מתקנים עוד יותר שמתקנים פגם של ניאוף ומהפכין אותו מהיפך אל היפך שמעלין מבחי' החתים בשרו לבחי' פתוחי חותם שהוא בחי' תפילין כ"ש שם. וזה בחי' השמחה של תפלין שעי"ז מחזקין את המלאך כדי להנצל מטומאת מקרה לילה וכו' כ"ש שם ע"ש. וזה בחי' השערות של התפלין שהם בחי' שער ראשי' כעמר נקא שהוא בחי' תיקון השינה בי' חלום ע"י מלאך ע"ש. וזה בחי' תפילין של יד ותפילין של ראש כי מבואר שם שלפעמים בא פגם המקרה ח"ו מפגם המשפט ע"י דיינים שאינם הגוניםולזה צריכין בחי' קשר המרכבה בחי' מרכבו ארגמן וכו' ע,ש. וזה בחי' שני התפלין שהם תפלין של יד ותפלין של ראש, תפלין של יד זה בחי' תיקון החותם הנ"ל שמעליטן מהחתים בשרו לבחי' פתוחי חותם קודש לה' שזהו בחי' תפלין של יד בחי' ביד כל אדם יחתום. תפלין של ראש זה בחי' קשר המרכבה כי של ראש הוא בחי' מרכבה בחי' רוכב שמים (כ"ש אדמו"ר ז"ל בהתורה מרכבות פרעה בסי' ל"ח) כי המרכבה כלולה מארבע חיות שהם בחי' ד' המלאכים הנ"ל שסימנם ארגמן שהם בחי' ד' מחנות השכינה שכל זה הוא בחי' השל ראש שםה בארבע בתים כנגד ד' מלאכי המרכבה שמתקשרים ע"י הנחת השל ראש שעי"ז נתתקן תיקון המשפט שאז נתתקן המוח בשלימות וניצולין מפגם הברית ממקרה לילה בכל הבחינות ואז הוא גמר תיקון האמונה בשלימות כמובן בהתורה הנ"ל:
And this is why the matzah is called lechem oni [bread of affliction/answering] — “that we answer upon it many things,” as our Sages of blessed memory said. That is, holy voices that we answer upon the matzah on Pesach. For because we guard it from the air of this world, where the voices of the Sitra Achra take hold, through this we merit to answer upon it many things — that is, holy voices — the aspect of Hallel and holy melody. For when this one falls, the other rises, as above.
And behold, the days of the S’firah are days of t’shuvah, days of purification — from the aspect of dam niddah [the blood of impurity], the aspect of shivah n’kiyim [seven clean days], as is brought [in the holy writings]. They are in the aspect of “they say to him: Wait” as above. For this is the essential aspect of the S’firah collectively. 3
אות ז וזה בחי' יפנה ויטול ידיו שצריכין מקודם לדחות מותרות המאכלים כדי שיוכל להשב יע בצחצחות נפשו ע"י המאכלים שאכל מקודם כדי שיוכל לדלות המים הנ"ל כמבואר שם שע"י אכילת הצדיק הוא מצחצח נפשו וכו' אבל האכילה צריכה ברור. כי יש בהאכילה אחיזת הפסולת וע"י שנפנה ונדחה הפסולת לחוץ ואין נשאר כ"א דקות וזכות האכילה שהוא שביעת הנפש שמשם אכילת ושביעת הצדיק כי הצדיק אינו ניזון כלל מפסולת האכילה רק מזכות וצחות ורוחניות האכילה שעי"ז משביע בצחצחות נפשו. רק מאחר שמחטא אדה"ר נתערב הכל כידוע בהכרח שיהיה בהאכילה אחיזת הפסולת. והצדיק באכילתו מברר הטוב מן הפסולת והמותרות ואינו ניזון כ"א מהטוב ורחוחניות ועיקר הבירור נשלם ע"י שנפנה ודוחה הפסולת והמותרות לחוץ ואז נשאר רק הטוב והדקות והרוחניות שבמאכל. שעי"ז מצחצח נשמתו שעי"ז זוכין לדלות המים שמשם גדילה האמונה שזה צריכין בבקר בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך כנ"ל. וזה בחי' יפנה ויטול ידיו כי אח"כ צריך ליטול ידיו במים שנמשכין ממים הנ"ל מבחי' מים עמוקים עצה בלב איש שהם בחי' מעיין ומקוה מים שהם מטהרין מכל הטומאות כיכל הטומאו' הם מבחי' כפירות כי ע"ז שהם הכפירות כלולים מכל הטומאות כי ע"ז מטמאה כמת וכנדה. כי עיקר הקדושה והטהרה הוא השי"ת שהוא קדוש וטהור כ"ש כי קדוש אני וכשרז"ל הקב"ה מטהר את ישראל וכו'. וכשיש לו כפירות ח"ו הוא רחוק מהשי"ת ואזי שורין בו כל הטומאות ר"ל ומשם השתלשלות כל הדבירם המטמאין כי כל דברים הטמטאין הוא מחמת שרחוקים מהשי"ת וקדושתו. וע"כ עיקר הטהרה מכל הטומאות הוא ע"י מים שנמשכין מבחי' מים עמוקים עצה וכו' הנ"ל שהם בחי' מעייני הישועה שהם מעין ומקוה מהטהרין מכל הטומאות בחי' מקוה ישראל ה' מושיע בעת צרה כי עיקר הישועות הם עצות (שהם בחי' נ"ה שנקראים ישועות כידוע) כ"ש ותקננו בעצה טובה מלפניך והושיענו מהרה למען שמך וכ"ש ותשועה ברוב יועץ. ולהיפך ר"ל כתיב האם אין עזרתה בי ותושיה נדחה ממני (איוב
For now, on Pesach, is the beginning of Israel’s drawing close to their Father in Heaven. And the essential drawing close and cleaving of the Jew to Hashem, blessed be He, is through the voice of holy melody, as is known — the great virtue of melody for whoever wants to cleave himself to Hashem, blessed be He. For melody has a great power to draw a person to Hashem, blessed be He. And therefore, in the future, when there will be the essential drawing close and cleaving to Hashem, blessed be He — which will be the essential reward — then song and melody will be aroused in the world, as it is taught in the Zohar, and as it is written: “Come, gaze from the peak of Amanah” (Shir HaShirim 4:8). And as is explained in many verses — that the essential drawing close and cleaving is through the voice of melody. And as is understood from the words of our master, our teacher, and our rabbi, of blessed memory, in many places, and in particular in the Tale of the Seven Beggars — of the third day, and the fourth day, and the sixth day — of the great and overwhelming virtue of melody. And as is explained further in his holy conversations.
As is brought in the name of the Baal Shem Tov: it is like, for example, a father when his infant begins to walk — at first, he leads him by the hand, and afterward he lets him go to walk on his own. So too, on Pesach, they assist him and lead him through the supernal arousal [from Above]. But immediately afterward, they let him go to walk on his own, so that he will arouse himself and rectify what he has distorted. And this is the aspect of S’firah — the aspect of “they say to him: Wait” — so that he will do t’shuvah and bear suffering and shame to rectify what he has blemished. 4
אות ו' . וע"כ בבקר ע"י מצות נטילת ידים במים מכ"ש כשטובלין ומעין עי"ז ממשיכין המים ממעייני הישועה הנ"ל שהם בחי' מים עמוקים עצה וכו' שעי"ז גדילה האמונה שמטהרת מכל הטומאות וכנ"ל. ואח"כ מניחין ציצית ותפילין של יד ושל ראש שע"י כל זה מתקנין כל התיקונים הנ"ל כנ"ל: וכל זה עושין בעובדא ואח"כ צריכין לעשות כל התיקונים האלה במלולא כמובא בזוהר ובכוונות שצריכין כל העולמות בעובדא ובמלולא:
Therefore now, on Pesach, when we need to draw close to Hashem, blessed be He, therefore we need to repair the voice of the melody and to guard ourselves from the voice of the melody of the Sitra Achra. Therefore we must be careful about chametz and eat matzah, as above.
And this is what is found in the Zohar: that the S’firah is to purify oneself from the aspect of dam niddah. For this is the essential t’shuvah — to rectify the aspect of the “bloods” (damim) that come from the “back of Ehyeh” as above, which are the aspect of dam niddah. 5
אות ח וזה בחי' כל סדר התפלה שעי"ז ממשיכין כל התיקונים הנ"ל במלולא כי בתחלה אומרים ברכת השחר תיכף בהקיצו משנתו ועי"ז ממשיכין רוחניות אלקות לתוך צמצומים במלולא. כי אנו מברכין אות וית' על שהחזיר נשמתינו לתוך גופינו כמו שאומרים המחזיר נשמות לפגרים מתים שזהו בחי' המשכת רוחניות אלקות שהיא הנשמה לתוך צמצומים שהם בחי' הגופים ואח"כ מברכין בפרטיות על כל פרטי החיות והפעולות והתנועות הנמשכין מהנפש מרוחניות אלקותו לתוך הגוף. כי כל תנועות הגוף הוא מהנפש כי הנפש מראה פעולותיה בגוף ואנו מברכין להשי"ת על כל פעולה ותנועה של הגוף שהיא ע"י הנפש ובזה אנו ממשיכין במלולא רוחניות אלקותו לתוך צמצומים שהם פעולות הגוף כגון כד פתח עיני מברך פוקח עורים ובזה ממשיכין במלול רוחניות אלקותו שמשם שורש הכח של הנפש שפועלת בגוף שיוכל לפקוח עיניו. וכן כד ית מברך מתיר אסורים וכד זקיף זוקף כפופים וכו' שבכל זה ממשיכין רוחניו תאלקותו שמשם כל כחות הנפש שנמשכין לתוך הגוף שהוא בחי' צמצום. נמצא שבברכות אלו ממשיכין בפרטיות רוחניות אלקותו שהם שרשי כחות הנפש לתוך פרטי הצמצומים שעי"ז יש לו כח לפקוח עיניו וליטשב ולזקוף וכו'. וזה בחי' מלביש ערומים כי הצמצוצים הקדושים הם בחי' לבושים כי בהם מצמצמין ומלבישין את רוחניות אלקותו ית' ומשם שורש כל המלבושים:
And this is the aspect of Pesach, matzah, and maror. And this is the aspect of the mitzvah of telling the story of Yetzias Mitzrayim, which is the aspect of Pesach — peh sach [“the mouth speaks”]. For this is the essential thing: to speak of all His wonders and to tell at length about this, as it is written: “And whoever tells at length about Yetzias Mitzrayim — behold, this is praiseworthy.”
וזה בחי' רוקע הארץ על המים. ארץ הוא בחי' אמונה כ"ש שכן ארץ ורעה אמונה (כמבואר בדבריו ז"ל), מים הם בחי' המים עמוקים שמהם גדילה האמונה כ"ש שם כנ"ל. וזהו רוקע הארץ על המים כי עיקר קיום האמונה שהיא בחי' ארץ היא על המים שהם בחי' העצות שהם בחי' מים עמוקים עצה כנ"ל. וזהו בחי' המכין מצעדי גבר כי הרגלין הם בחי' עצות כ"ש וכל העם אשר ברגלך ההולכים אחר עצתך. כי עיקר הילוך האדם בדרכי ה' הוא על ידי העצות טובות וע"כ אנו מבקשים בעצתך תנחיני. כי ע"י המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים זוכין לחתור המים שהם העצות שהם בחי' רגלין שמשם עיקר כח הליכות האדם ומצעדיו בגשמיות ורוחניות. וזה בחי' שעשה לי כל צרכי שמברכין על המנעלים שהם שמירה לרגלין כי הרגלין שהם בחי' העצות צריכין שמירה גדולה שלא יגוף באבן רגלו שלא יהי נכשל ח"ו בעצות רעות של בני העולם הרודפין אחר הממון ותואת עוה"ז שהם אבן נגף לכל הרוצים ליכנוס בדרכי עובדתו ית' כי רוב עצותיהם מקולקלות. וע"כ התחיל דוד המע"ה ספר תהלים אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים כי בוודאי אשרי לו אשרי חלקו מי שנמטלט מעצת רשעים בשלימות כי כמה אנשים נלכדו בהם כצפרים האחוזות ר"ל. כי כמו שע"י עצות דקדושה בחי' מים עמוקים עצה וכו' נתגדלה האמונה כנ"ל כמ וכן להיפך ע"י עצות רעות ח"ו נחלשה האמונה דקדושה ח"ו ונמשכין אמונות כוזביות וכפירות ר"ל. והמנעלים הם בחי' שמירה לרגלין וע"כ ארז"ל לעולם ימכור אדם כל המ שי לו ויקח מנעלים לרגליו וע"כ מברכין עליהם שעשה לי כל צרכי כי הם בחי' שמירה לרגליט ןשהם בחי' העצות שעל ידם עיקר קיום האמונה כנ"ל: וזה בחי' אוזר ישראל בגבורה זה בחי' האמונה שנתגדלה ע"י העצות כ"ש והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו בחי' לבש ה' עוז התאזר הנזכר בתורה הנ"ל. וזה בחי' עוטר ישראל בתפארה שמברכין על עטיפת הראש זה בחי' ראש דברך אמת שהוא בחי' תפארת בחי' יעקב כידוע שמשם עיקר קיום האמונה בחי' צדק כדי אתחברת באמת אתקריאת אמונה כי עיקר העצות שעל ידם גדילה האמונה נמשכין מאמת כ"ש הן אמת חפצת בטוחות וכו' (כ"ש במ"א). וזה בחי' הנותן ליעף כח שמברכין על שנתחדשה נשמתו ומוחו בתוך האמונה בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונת, היינו כנ"ל כי עיקר כל הברכות הם ע"י גידול האמונה בבקר שנתגדלה ע"י כל התיקונים הנ"ל. וזה בחיח' המעברי שינה מעיני וכו' ומסיימין הגומל חסדים טובים וכו'. כי בעת חשכת לילה שהוא בחי' העדר העצה בחי' מי זה מחשיך עצה (כ"ש שם) אז צריכין לישן ולסלק דעתו לגמרי שלא יתגברו האמונות כוזביות ח"ו הנמשכין מקלקול העצות שהם בחי' החשך של לילה כנ"ל. אבל צריכין למעט בשינה רק לישן מה שמוכרח בשבילן קיםו האדם כדי שיתחדש נשמתו בתוך האמונה העליונה שזהוא שורש האמונה. ואז בהקיצו כשחוזרת נפשו לתוך גופו חוזרין וממשיכין כל תיקוני האמונה ומגדילין אותה ע"י העצות שנתגלין כנ"ל. וזהו שמסיימין בברכת המעביר שינה הגומל חסדים טובים, חסדים טובים זה בחי' חסדי דוד הנאמנים שהם בחי' נ"ה שהם בחי' עצות (כ"ש במ"א). כי ע"י העברת השינה שחוזרת נשמתו לתוך גופו שהיא בחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים עי"ז נמשכין עצות טובות שזהו בחי' חסדים טובים בחי' חסדי דוד כנ"ל. וזה בחי' כד שמע קול תרנגולא מברך הנותן לשכוי בינה כוו' מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה (עיין לקמן מבואר היטב):
For the voice of the melody is very, very precious and has a great power to arouse a person — that is, to arouse the minds, in the aspect of: “The voice arouses the kavanah” (Berachos 24b). But the essential completeness of the voice is when one connects it to the dibbur [speech] with a firm and strong connection. For this is the essential aspect of the totality of all the yichudim [unifications] — to unify and connect the voice with the speech, as is understood from the holy Zohar and from the words of our master, our teacher, and our rabbi, of blessed memory, in the Torah teaching “Sason v’simchah yimatzai vah” (siman 178).
For the essential tikkun of Yetzias Mitzrayim and Shavuos is in the aspect of Ehyeh, as it is written: “For I will be (Ehyeh) with you, and this is the sign for you: when you take [the people] out… you shall serve G-d” (Sh’mos 3:12) — namely, receiving the Torah. It emerges that at receiving the Torah [on Shavuos], the aspect of Ehyeh is revealed and completed — the aspect of Keser, where the Fifty Gates of Binah are revealed. And therefore, before this, one is in the aspect of the “back of Ehyeh” = dam, and one needs to rectify the dam niddah as above. 6
אות ט וזהו בחי' העקידהכי לדלות המים הנ"ל שהם העצות שמהם גדילה האמונה צריכין לצעוק מעומק הלב בחי' ממעמקים קראתיך וכו' בחי' צעק לבם אל ה' והצעקה מעומק הלב זה בחי' מסירת נפש על קידוש השם בחי' אליך ה' נפשי אשא ופרש"י לבי אכוין. וזה בחי' העקידה שיצחק מסר נפשו על קידוש השם ופשט צווארו ע"ג המזבח שזהו בחי' צעקת הלב ממעמקים שהוא בחי' מסירת נפש כנ"ל וע"כ משם נמשך בחי' שופר של ר"ה שהוא שופר של אילו של יצחק כ"ש והנה אילן אחר נאחז בסבך בקרניו כי קול שופר של ר"ה הוא בחי' ממעמקים קראתיך י"י שזהו בחי' כל בחי' ר"ה כידוע. כי אז בר"ה צריכין לתקן האמונה כמבואר בהתו' הנ"ל ע"כ צריכין אנו לתקוע בשופר שהוא בחי' קול היוצא מן הלב שהוא קול בלא דיבור וזה זוכין ע"י עקידת יצחק שמסר נפשו על ק"ה שמשם בחי' השופר של ר"ה. וע"כ נקרא מסירת נפשו בשם עקידה כי היא ברגלין להורות שע"י מסירת נפשו שהוא בחי' צעקת הלב ממעמקים עי"ז נתתקנו הרגלין שהם בחי' עצות שמם גדילה האמונה כנ"ל. וע"כ אחר העקידה אומרים פ' ק"ש שהוא אמונה היחוד כי ע"י כל הנ"ל זוכין לאמונה כנ"ל:
And this is the aspect of needing to connect and bind the da’as to the heart, which is the essential completeness of the true da’as, as it is written: “And you shall know today and bring it to your heart” (Devarim 4:39), as our master, our teacher, and our rabbi, of blessed memory, wrote elsewhere. For the voice, which is the aspect of mochin — for the voice impacts the mind, in the aspect of: “The voice arouses the kavanah” — its essential completeness is when it is drawn into the heart, until one’s heart is warmed through it with an enthusiasm of holiness, until one merits holy words, in the aspect of: “My heart was hot within me; in my meditation a fire burned; I spoke with my tongue” (Tehillim 39:4).
And the essential tikkun is through shame — through d’mimah [silence] and sh’sikah [quiet]. And this is the aspect of the omer of barley, which is an offering of animal food — for this is the aspect of t’shuvah, whose essence is through shame, as above, through silence, as above. And likewise within the individual himself: the essence of t’shuvah is when he is ashamed before Hashem, blessed be He, and makes himself like a beast that does not speak — for he has no mouth to speak, no forehead [to show his face], etc., because of the shame. As is found in the Raaya M’haimnah: this is the essence of t’shuvah — when a person says, “I have no mouth to answer,” etc., because of the shame, and makes himself like an animal — then it is reckoned as a sacrifice; see there in the Zohar. 7
אות י וכשמעלין האמונה עי"ז נעשין גרים וכו' כנ"ל וזה בחי' פ' הקרבנות וקטרת שעי"ז מעלין הנצוצות מהקליפות שזה בחי' גרים שהם נפשות ונצוצות שעולין מהקליפות והס"א אל הקדושה:
For the voice, even though it is very precious — for through it is the essential cleaving and drawing to Hashem, blessed be He, as above — nevertheless, as long as the voice is not unified with the speech, the Sitra Achra still has a hold. For their essential hold is from the world of separation — from the aspect of the voice that is distant from the speech — from where the nations of the world and the wicked have their hold. Their hold is from the aspect of the voice of melody of the Sitra Achra — that is, from wicked musicians who have the power to draw a person, G–d forbid, to the vanities of this world and their desires.
And this is the aspect of the omer of barley, which is the aspect of shame, the aspect of d’mimah and sh’sikah — that we offer animal food, for we liken ourselves to an animal, for we have no mouth to speak, etc., as above. And this is the essence of t’shuvah, as above, as it is written: “Let us lie down in our shame” (Yirmiyahu 3:25), etc. 8
אות יא וכשנעשין גרים יכולים להזיק לישראל ח"ו כי מכניסין גאוה וכו' שעי"ז נוטלין חרב הגאוה המנהיגי שקר שמשם נמשך תאוות ניאוף ח"ו. וצריכין להכניע אותם ע"י המגיני ארץ וכו' כ"ש שם ע"ש וזהו בחי' שירת הים שאומרים בסוף פסוקי דזמרה שמתחלת אשירה לה' כי גאה גאה שזהו בחי' הכנעת הגאות דסט"א כי מזכירין שהגאות והממשלה הוא רק להשי"ת וכל המתגאים נכנעים ונופלים לנפיו כמו שתרגם כי גאה גאה ארי אתגאי על גותניא וכו'. וזהו שמסיים ה' ימלוך לעולם ועד כי גאות דסט"א הוא בחי' מלכות דסט"א בחי' אנא אמלוך וע"כ מזכירין גדולת מלכותו שהמלוכה שלו יתב' בחי' ה' ימלוך לעולם ועד ובזה מכניעין ומפילין מלכות דסט"א שהוא בחי' גיאות וזהו שאומרים אח"כ כי לה' המלוכה וכו' והיתה לה' המלוכה והיה ה' למלך וכו' הכל לגלות מלכותו יתב' אשר אליוי לבד המלוכה בחי' כי לה' המלוכה ואין לשום אדם ונברא להתגאות ולמלוך ובזה מכניעין ומבטלין הגאות שמכניסין הגרים, גם שירת הים הוא בחי' תקון הברית כי קי"ס היה בזכות יוסף ששמר הברית כשרז"ל ובזה מכניעין פגם תאוות ניאוף שמכניסין הגרים ע"י הגאות כנ"ל:
And this is the aspect of Pharaoh, who is the letters of ha’oref — whose suckling was from the throat, from which the voice proceeds, as above. And it is taught in the kavanos: “We were slaves to Pharaoh in Egypt” — this is the aspect of Pharaoh wanting to hold back the minds in the narrows of the throat, and not allow them to spread and be revealed outward. For from there was his suckling — as long as the minds are sealed above in the narrows of the throat, he suckles from there. And through this, Israel below are also subjugated under him.
And this is the aspect of the omer hat’nufah [the omer of waving]. And it is found in the Holy Zohar: t’nufah = t’nu peh [“give a mouth”] — that we are requesting then that He give us a mouth to speak. For we are now like an animal, as above. And through this very thing, we rectify the speech and merit opening a mouth and speaking — in the aspect of: “Is it truly silence? Speak righteousness!” (Tehillim 58:2) — namely, when it is truly and honestly that he is mute, for he has no mouth to speak, etc., as above — then “speak righteousness!” — then he will open his mouth and speak, for Hashem, blessed be He, fulfills “Open your mouth for the mute” (Mishlay 31:8). 9
אות יב ואח"כ אומרים ברכת יוצר אור ומזכירין שם סדר קדושה וגדולת המלאכים שעומדים באימה ובאירה ומקדשין שמו ית'. זה בח'י תקון התפילין שמעלין מבחי' החתים בשרו לבחי' פתוחי חותם קדש לה' שזהו בחי' קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וכו'. וע"כ מזכירין שם גדולת המלאכים שעי"ז ממשיכין בחי' חיזוק המלאך כדי לזכות לחלום ע"י מלאך שהוא תיקון הברית כמבואר בהתורה הנ"ל שפגם הברית נמשך ע"י שנפגם ונופל החמימות והאש של המלאכים הקדושים וכו' וע"כ ע"י שמזכירין עוצם האימה והיראה של המלאכים הקדושים שהוא חמימות אש דקדושה כי היראה בחי' אש עי"ז מעלין החמימות והאש לשרשו ונכנע ונופל האש והחמימות הסט"א שמשם תאוות ניאוף כנ"ל. אבל עדיין צריכין לתקן המשפט וכו' כ"ש שם שלזה צריכין קשר המרכבה וכו' כ"ש שם וזהו בחי' והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים וכו' ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, האופנים וחיות הקודש הם בחי' קשר המרכבה כי האופנים וחיות הקודש הם הם המרכבה שזהו בחי' תיקון המשפט וע"כ הם אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, ממקומו זה בחי' תקון המשפט כי הקב"ה מקומו של עולם ועי"ז יכול לדון את כל העולם בבחי' אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו (כמבואר במ"א) שזהו בחי' תיקון המשפט כי עיקר פגם המשפט נמשך מחמת שאין יודעין בחי' צדיק וטוב לו צדיק ורע לו וכו' שזה נראה כעוות המשפט ומשם נמשך ונשתלשל בחי' פגם המשפט וכו' כמובן שם בהתורה הנ"ל ע"ש היטב. אבל ע"י שאומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ומזכירין כי הוא יתב' מקומו של עולם ואין העולם מקומו ועי"ז יכול לדון כל אחד ואחד לפי מקומו, כפי מה שהוא יתב' לבד יודע את מקומו, עי"ז בוודאי נתבטלין כל הקשיות האלו של צדיק וטוב לו וכו' כי הוא יתב' דן ושופט את כ"א וא' לפי מקומו כפי מה שהוא לבד יודע מקום כ"א ואחד. כי השי"ת יודע שזה האדם אינו יכול להגיע לתכלית הנצחי כ"א ע"י שיהיה לו עשירות גדול וכל טוב בזה האולם ולהיפך האחר אינו יכול לבא לתכליתו הנצחי כ"א ע"י שיהיה לו עשירות גדול וכל טוב בזה העולם ולהיפך האחר אינו יכול לבא לתכליתו הנצחי כ"א ע"י שיהיה לו עניות ודחקות גדול בזההעולם והכל כפי מקומו של כ"א שאין שום אדם יודע המקום של כ"א כי אם הוא לבדו ית' שהוא מקומו של עולם. נמצא שע"י שאומרים ברוך כבוד ה' ממקומו דהיינו שהוא ית' מקומו של עולם ויכול לדון את כ"א לפי מקומו בזה ממשיכין בחוי' תיקון המשפט שזהו בחי' תיקון המרכבה כנ"ל. ועל כן האופנ ים וחיות הקודש שהם הם המרכבה הם אומרים ברוך וכו' ממקומו שהוא בחי' תקון המשפט שהוא בחי' קשר המרכבה כ"ש שם. וכשנתתקן המשפט שהוא בחי' קשר המרכבה ניצולין מאהבת הנפולין וזוכין לאהבה דקדושה וזהו בחי' ברכת אהבת עולם שאומרים אח"כ בחי' אהבה דקדושה שתלויה בקשר המרכבה בחי' מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה וכו' כ"ש שם ע"ש:
And the essential Yetzias Mitzrayim is the aspect of the minds spreading and being revealed and going out from the narrows of the throat, etc. — see there. That is, the root of the voice, which is the aspect of mochin, is from a very high and exalted place — from the aspect of the sparkling of G–dliness that sparkles within each person’s mind. For Hashem, blessed be He, in His mercy, contracts Himself through many contractions to illuminate within each person’s mind a sparkling of G–dliness. And through this He hints to him and calls him to be drawn after Him. And this sparkling is the aspect of voices that come from above to call a person to be drawn after Him, blessed be He. And all voices are drawn from there. And therefore the voice has a great power to draw a person to Him, blessed be He — because it is drawn in its root from a high place, from the aspect of the sparkling of G–dliness. For the essential revelation of G–dliness is the aspect of voice, in the aspect of: “The sound of words you hear, but you see no image — only a voice” (Devarim 4:12).
This is the aspect of “Who placed a mouth in man, or who makes one mute?” (Sh’mos 4:11) — “mute” specifically — namely, the one who makes himself like a mute. For through the silence and shame — which is the aspect of “bloodshed” [the blood draining from one’s face in shame] — through this, the “back of Ehyeh” = dam is rectified, and from it is made dom laHashem [“be silent before Hashem”], etc., as above. And through this, the aspect of Adam is made (as explained there; see there). And the defining characteristic of Adam [man] is that he is a m’dabeir [speaker]. It emerges that through this very thing, one leaves the aspect of “animal” and enters the aspect of “Adam who speaks”. 10
אות יג ואז אומרים ק"ש שהוא אמונה כי עתה האמונה בשלימות ע"י שזכינו לכל התיקונים הנ"ל עד תקון המשפט שהוא גמר התיקון כ"ש שם. כי באור הבקר אע"פ שאז אומרים ק"ש דקרבנות מחמת שאז התחילה האמונה להתגדל ע"י בחי' הנ"ל, אעפ"כ מאחר שעדיין לא נתתקנו שאר התיקונים עדיין גם האמונה לא נתתקנה בתכלית השלימות כי כל זמן שיש עדיין אחיזת פגם הגרים שבאים מעליית האמונה הנפולה שהוא פגם הגיאות והניאוף וכו' כנ"ל אזי גם האמונה אינה בשלימות כי הא בהא תליא אב לעתה שכבר נתתקנו כל הבחי' הנ"ל אזי האמונה בתכלית השלימות וע"כ עתה אומרים עיקר ק"ש שהוא שמע ישראל וכו' שהוא אמונת היחוד כי עתה האמונה בשלימות כנ"ל:
But Hashem, blessed be He, gave free will to man. And one who chooses life — when he hears this voice, which is the aspect of the herald that comes from above, he is drawn after it and sanctifies and purifies himself from all the desires of this world and its vanities. And then he merits to draw the voice, which is the aspect of the minds, into the heart, until he merits to receive holy words from above — that from the voice, combinations of letters and words should be formed, until he knows His will, blessed be He, and His mitzvos.
וזהו בחי' ד' גדולה דאחד זה בחי' תיקון המשפט שהוא עיקר גמר התיקון כי ד' דאחד הוא בחי' מלכות משיח כמובא שהוא בחי' תיקון המשפט כי משיח יזכה לתיקון המשפט בשלימות כ"ש ישפוט עניי עם וכו' וכתיב ושפט בצדק דלים וכו'. וזה בחי' ד' כנגד ד' מלאכי המרכבה שהם אוריא' רפא' גבריא' מיכא' שסימנם ארגמן בחי' מרכבו ארגמן. וזה בחי' י"ב תיבות שיש בשמע וברוך שם כנגד י"ב שבטי בני יעקב (כ"ש במ"א בסי' ל"ו) שהם בחי' מטה שלימה שהם בחי' ד' דגלים ד' מחנות השכינה שהם בחי' ד' מלאכי המרכבה הנ"ל בחי' מרכבו ארגמן שזהו בחי' אפריון עשה לו המלך שלה וכו' מרכבו ארגמן וכו' שנאמר על המשכן ובהימ"ק שהיו הד' דגלים מסבבין אותו כשפרש"י שם, ששים גבורים סביב לה הם ששים רבוא נשמות ישראל ע"ש. כי הד' דגלים י"ב שבטים הם בחי' המרכבה כנ"ל וכנגד זה הם י"ב תיבות שבפ' שמע וברוך שם כנגד י"ב שבטים שהם בחי' המרכב' שהוא בחי' תקון המשפט שעי"ז עיקר שלימות האמונה וכנ"ל. וזהו בחי' ואהבת את ה' בחי' אהבה דקדשוה ששורה במרכבה דקדשוה כנ"ל. וזהו בחי' והיה אם שמע שהוא בחי' גבורות בחי' יראה כידוע להמשיך על עצמינו יראה קדושה שהוא בחי' אש וחמימות והתלהבות דקדושה, להנצל מחמימות ואש דס"א שמשם תאוות ניאוף, כי מתחילה קודם ק"ש הזכרנו יראת המלאכים וכן באהבת עולם הזכרנו אהבתו ית' אותנו כ"ש אהבת עולם אהבתנו וכו' ומסיימין הבוחר בעמו ישראל באהבה. ועכשיו אנו ממשיכין האהבה והיראה עלינו ואנו מקבלין עלינו האהבה לאהוב אותו ית' בפ' ואהבת וכו' וכן מקבלין היראה עלינו בפ' והיה אם שמע להכניע ולבטל האהבות הנפולין ולבטל החמימות והאש דסט"א שהוא בחי' פגם היראה שהיא בחי' אש כנ"ל. וזהו בחי' פ' ציצית שהוא בחי' הכנעת וביטול תאוות ניאוף כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו' וכנ"ל וזהו בחי' יציאת מצרים שמזיכין בפ' ציצית וברכת אמת ויציב כי יציאת מצרים זה בחי' תקון הברית כ"ש שם בהתורה הנ"ל ע"ש מ"ש שם על ענין ניסן ר"ה למלכים וכו' ע"ש:
For even when one hears the aspect of a voice from above, one still does not know any mitzvah until one merits to sanctify and purify oneself so much that from the voice, speech is formed — until one merits that Hashem speaks with him and informs him of His Torah and His mitzvos. This is the aspect of the Avos of the world, who merited to hear His voice and to cleave to Him and to be drawn after Him, until they merited that Hashem, blessed be He, spoke with them and revealed to them many mitzvos. Until Moshe Rabbainu came, who merited this to the ultimate completeness — that he merited at all times through his good deeds to make from the voice, words, as it is written: “And he heard the Voice speaking to him from between the two keruvim” (Bamidbar 7:89), etc. And through this he received all the words of this Torah and gave it to us.
And this is the aspect of “Who (mi) placed a mouth” — mi specifically, which is the aspect of Binah, the aspect of Ehyeh that is revealed through the aspect of “mute” — namely, the d’mimah and sh’sikah, as above. And through this very thing, the mouth to speak is made — for through this, the aspect of Adam who speaks is made, as above. 11
אות יד וע"י תקון האמונה בכל הבחי' הנ"ל אז יכולין להתפלל וזהו בחי' תפילת ש"ע שאומרים אחר ק"ש כי קודם תיקון האמונה אין מועיל תפילה ולא זכות אבות כ"ש שם בתחילת התורה הנ"ל אבל עכשיו ע"י תיקון האמונה מועיל תפלה וע"כ מתפללין אז תפילת ש"ע ומתחילין בברכת אבות כי זכות אבות ותפילה אין מועיל כי אם על ידי אמונה וכנ"ל:
But “this opposite this” [G–d made] — for Pharaoh and the like, when the aspect of a voice from above reached them, they did not want to cast off their evil deeds and be drawn after Him. And therefore they did not bind the voice, which is the aspect of the mind, to the heart, and did not make from the voice, words. On the contrary, they diverted the voice and the da’as to their evil ways. For “the ways of Hashem are straight — the righteous walk in them, and the transgressors stumble in them” (Hoshea 14:10). For because they do not want to cast off their evil deeds, they blemish the voice and the da’as and divert the da’as to their rationalizations, until they go astray and are perplexed into idolatry and heresy. And therefore even in idolatry and heresy, there are some sparks from the sparkling of His G–dliness, blessed be He, as it is written: “In every place, incense is offered and presented to My Name” (Malachi 1:11) — “they call Him the G–d of gods.” For even to them there reached some herald and sparkling from above, which is the aspect of a voice. But they corrupted it through their evil deeds, and through this they went astray to their evil ways.
And therefore, on Shavuos, we offer the Two Loaves, which come from chitim [wheat], which is human food — namely, the food of Adam who speaks. Also, chitah [wheat] has the gematria of 22 — [corresponding to] the 22 letters [of the alef-bais], as is brought [in the holy writings]. For then the “bloods” are rectified through the days of the S’firah, as above, and then one merits the aspect of Adam, as above. And therefore, on Shavuos we read as the Haftorah: “And upon the Throne, a likeness like the appearance of Adam” (Yechezkel 1:26), etc. — for then, on Shavuos, this aspect is completed, as above. 12
אות טו ונחזור על הראשונות לבאר מה שהשמטנו בסדר התפילה. וזה בחי' ברכת הנותן לשכוי בינה וכו' שמברכין תיכף כד שמע קול תרנגולא בחצות הלילה. כי קול התרנגול הוא בחי' צמצומים כי נמשך מההוא שלהובא דאשא דבטיש בגדפוי שהוא בחי' גבורות וצמצומים היינו ע"י שנמשך רוחניות אלהותו לתוך תכלית הצמצום כדי לעורר את העולם משינתם כדי שיעסקו בתיקון האמונה שהיא העיקר וע"כ מברכין אז הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. כי עיקר אור היום הוא ע"י בחי' העצות טובות שנתגלין ע"י המשכת רוחניות וכו' כנ"ל בבחי' גולה עמוקות מני חשך כ"ששם על מארז"ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, שחשך הוא בחי' העדר העצה ואור הוא בחי' התגלות עמוקות העצה מתוך החשך ע"ש וע"כ תיכף בהקיצו בחצות כד שמע קול תרנגולא נתתקןלברך אז הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה כי בוודאי צריכין לזה הבחנה גדולה להבחין בין אור יום שהוא בחי' עצות טובות ובין לילה שהוא בחי' קלקול העצות שהוא בחי' חשכת לילה כנ"ל. כי כמה בני אדם טועים בזה ונכשליםבעצות שאינן טובות שמטעין אותן בני העולם. כי העצות דקדושה הם עמוקות מאד מאד בחי' מים עמוקים עצה וכו'. כי אע"פ שעיקר העצות דקדושה הם תמימות ופשיות גמור כמבואר בדברינו כ"פ אעפ"כ יש בהם עמקות גדול מאד כי נמשכין מבחי' מים עמוקים כנ"ל וצריין לבקש הרבה הרבה מהשי"ת שיזכה שיאיר לו בתוך חשכת אפילתו עמקות אמתיית העצות דקדושה באופן שיתחזק בדרכי עבודתו ית' תמיד. וזהו בחי' הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה שמברכין בחצות לילה כי אז צריכין עיקר ההבחנה מאחר שעדיין הוא לילה ממש ואעפ"כ כבר התחיל לצמוח אור היום שהוא בחי' אור העצות הקדושות. כי השי"ת מרחם עלינו ומאיר עלינו גם בתוך החשך בחי' הארת העצות עמוקות להציל נפשינו מני שחת אבל צריכין לזה הבחנה גדולה שלא יטעה מן האמת על ידי המסיתים ומדיחים בעצות ושקרים וכזבים בדברים בדויים שאינם ע"פ תורתינו הק' כלל. ומי שחפץ באמת לאמתו ומתעורר לקום לעבודת השי"ת זוכה לשמוע קול הכרוז של התורה שהוא בחי' קול התרנגול בחצות שנשתלשל ונמשך משם ועי"ז זוכה להבחין בין האור ובין החשך בין יום ללילה דהיינו בין עצות טובות אל ההיפל שהיא תלויה בנקודה בעלמא ובחוט השערה וע"כ נסמך במקרא יחד מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה. בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה. בטוחות חכמה שהם הכליות זדה בחי' עצות כי כליות יועצות וזהו שנסמך מי נתן לשכוי בינה שהוא להבחין בין עצות טובות לההיפך וכנ"ל ושכוי פרש"י זה הלב ד"א זה התרנגול ושני הפירושים אחד כי ע"י קול התרנגול שמעורר בחצות שהוא בחי' המשכת רוחניות אלהות לתוך צמצומים עי"ז נתגלין עצות עמוקות מתוך החשך שעי"ז מבחין הלב בין יום ובין לילה בין אור וחשך דהיינו בין עצות טובות לההיפך וכנ,ל. נמצא שמי שת בטוחות חכמה שהם כליות יועצמות ומי נתן לשכוי בינה הם בחי' אחת ע"כ נסמכו זה לזה וכנ"ל:
And this is the aspect of Pharaoh suckling from the narrows of the throat and wanting the minds to be held back and concealed there and not spread downward. For he did not want the voice to come into the speech, that Hashem, blessed be He, should reveal His will through the speech — which is the aspect of receiving the Torah. Rather, that the voice and the mind should be held back above, so that he could suckle from there, so that he would have the power to divert the voice and the da’as as he wished, so that he could walk in the stubbornness of his evil heart.
And this is the aspect of omer hat’nufah — “t’nu peh” [“give a mouth”] — for through this very thing, the mouth to speak is made, as above. For this is what the waving itself indicates: that we wave and raise up the omer of barley, which is the aspect of “animal,” to elevate it to the level of Adam who speaks. And this is the aspect of all the sacrifices — to elevate from the aspect of “animal” to “Adam,” as is brought [in the Zohar]. 13
אות טז וזה בחי' ברכת אמת ויציב שאומרים אחר ק"ש מיד אחר פרשת ציצית כי שמע והיה אם שמע ויאמר הם בחי' תקון האמונה שעי"ז מעלין מבחי' החתים בשרו לבחי' חותם דקדושה שהוא בחי' תפילין שהם נזכרין בב' פרשיות אלו. וכן ציצית הוא בחי' הכנעת הגאוה הכנעת תאוות ניאוף וכו' כמבואר כ"ז לעיל. וכ"ז הוא בחי' יציאת מצרים שהוא בחי' תיקון הברית כמבואר שם בהתורה הנ"ל (באות יוד) שבניסן ראוי שיתבטל זה הפגם לגמרי ע"ש וע"כ נזכר יציאת מרצים בק"ש דהיינו בפרשת ציצית ובשביל זה בעצמו תקנו פ' ציצית בק"ש כדי להזכיר יציאת מצרים בק"ש כשרז"ל. כי כל בחי' ק"ש היא בחי' יציאת מצרים שהוא התגלות האמונה שנתגלה אז וא ז נתגיירו גרים רבים ואז זכו לתקון הברית וכנ"ל שהוא בחי' חלום ע"י מלאך כ"ש שם. וכשזוכין לתקון הברית שהוא בחי' תפילין תקון המוחין אז ינעשין בחי' אמרות טהורות להחיות ולהשיב הנשמות הנפולות בבחי' שבעה משיבי טעם וכו' ע"ש. וזה בחי' אמת ויציב וכו' שהוא בחי' אמרות טהורות מזוקקות שבעתים להחיות ולהשיב בהם הנשמות הנפולות. כי כל ברכת אמת ויציב וכו' היא כולה רק דיבורי אמונה בחי' אמרות טהורות המשיבין ומחיין את הנפש מאד מאד כי כופלין ושונין ומשלשין ומרבעין וכו' וכו' את חביבות נעימות עריבות ידידות מתיקות האמונה הק' בו ית' ובתורתו הק' בדיבורים נפלאים ומתוקים מאד מאד כמו שאומרים אמת ויציטב ונכון וקים וישר ונאמר ואהוב וחביב וכו' וכו' שחוזרין בכמה וכמה לשונות יקרת חביבת נפלאות עריבות אמונתו הקדושה שכל זה הוא בחי' אמרים יקרים בחי' אמרות טהורות להחיות ולהשיב בהם כל הנפשות הנפולות. כי אחר שהעלינו האמונה בכל תקוניה ע"י כל התקונים שתקננו ע"י כל סדר התפלה עד הנה בעובדא ובמלולא עתה יוצאים אמרות טהורות להחיות ולהשיב בהם כל הנפשות הנפולות. כי אחר שהעלינו האמונה בכל תקוניה ע"י כל התקונים שתקננו ע"י כל סדר התפלה עד הנה בעובדא ובמלולא עתה יוצאים אמרות טהורות להחיות ולהשיב הנשמות הנפולות בבחי' סמכוניט באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני כ"ש שם, כמו החולה שהיה מוטל על ערש דוי אח"כ כשהתחיל להתרפא צריכין להחיותו ולהברותו בכמה וכמה מניי מטעמים המשיבין את הנפש, כמו כן מחמת שעתה העלינו האמונה הנפולה שהיא רפואה לכל החולאים ולכל המכות ולכ המכאובים בגשמיות ורוחניות, עתה צרייכן אמרות טהורות להחיות ולהשיב את הנפשות מחלישותם שזהו בחי' כל הדיבורים הקדושים והיקרים של ברכת אמת ויציב שכולם הם דיבורי אמונה הקדושה המחיין ומשיבין את הנפש מאד מאד למי שמשים לבו עליהם בחי' ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד וכו':
And this is the totality of all the blemishes of all the philosophers and of those who are perplexed through wisdoms of vanity and strange opinions and evil counsel. And all of this is because when they are called to Hashem, blessed be He, through the voice and the herald that comes from above at all times — which are the stirrings of teshuvah and the arousal that comes upon a person every day — then they are not drawn after this voice and do not think of ways to repair their deeds. Rather, they follow their desires. And then many times the aspect of the voice becomes corrupted in them, until they divert the aspect of the voice, which is the da’as, to their evil ways, and they say many rationalizations of vanity in a way that they walk in the stubbornness of their hearts and do not return to the true truth.
And also the Two Loaves of wheat that come on Shavuos require waving as well — to elevate them also above speech, namely, to the aspect of silence that is above speech, which is the aspect of Keser, the aspect of “A fence for wisdom is silence” (Avos 3:13) (as Rabainu, of blessed memory, wrote there). And that is the ultimate completeness. 14
אות יז וזהו בחי' ח"פ אמת שאומרים בברכה זאת כי כל אלו האמרות טהורות שנמשכין ע"י המגיני ארץ ע"י עליית האמונה ותקון הברית וכו' כנ"ל כ"ז נמשך ע"י בחי' העצות העמוקות שממשיכין שמשם עיקר גידול האמונה כנ"ל שאלו העצות הם בחי' מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה כנ"ל. וע"כ אומרים בברכה זאת ח"פ אמת כי עיקר העצות הם אמת כי משם נמשכין העצות האמתיות שהם בחי' כולה זרע אמת בחי' הן אמת חפצת בטוחות כנ"ל (כמבואר מזה בהתורה ואלה המשפטים אמונה בסי' ז'). (כי העצות הם בחי' נצח והוד שנמשכין מת"ת שהוא בחי' אמת שעיקר גידול המלכות שהיא אמונה על ידם כי כל גידולה ע"י נה"י כידוע בכתבים). ומאלו העצות העמוקות בחי' מים עמוקים אשר על ידם עלתה האמונה ונתתקנו כל התיקונים הנ"ל, מהם נמשכין האמרות טהורות הנ"ל שהם דיבורי אמת להחיות בהם כל הנפשות כי עיקר החיות הוא ע"י אמת שהו אסמא דחיי כשרז"ל אתרא דהוה שמיה קושטא לא מיתו תמן. וע"כ כופלין ושונין האמת עד שמונה פעמים כי העצות שהם בחי' כולה זרע אמת נמשכין מעמקות נפלא ונורא מאד מאד בחי' מים עמוקים הנ"ל עמוק עמוק מי ימצאנו כ"א מי שהוא איש תבונות באמת בחי' ואיש תבונות ידלנה דהיינו שזוכה לצחצח נפשו וכו' כ"ששם. כי עיקר שורש העצה נמשך מבינה שהיא למעלה מז' ימי הבנין היינו ע"י איש תבונות הנ"ל שיש לו התבוננות אמתי להמשיך עצות אמתיות ממעמקים כדי לתקן כל העולם להמשיך האמונה שלימה בעולם (וזה בחי' בינה עד הוד אתפשטת ששם מקום העצות כידוע וכנ"ל והבן). ועיקר שלימות העצות הוא כשזוכין להעלות ולגדל האמונה על ידם בבחי' עצות מרחוק אמונה אומן, שצרייכן להמשיך העצות ממרחק גדול בבחי' ממרחק תביא לחמה עד שיזכה להעלות ולגדל את האמונה הק' היינו שצריכין להמשיך העצות מבחי' מים עמוקים עצה ואיש תבונות וכו' כנ,ל, היינו מבחי' בינה עילאה שהיא למעלה מז' ימי הבינה וע"כ הם ח"פ אמת כי מבינה עד אמונה שהיא בחי' מלכות הם ח' בחי' כידוע. כי האמונה שנתגדלה ע"י העצות שמשם יוצאין אלו האמרות טהורות כל זה נמשך ממעמקים מבחינת בינה שהיא למעלה מהבנין שמשם עד בחי' אמונה מלכות הם ח' בחי' ח' ספירות וכנגד זה הם ח"פ אמת דייקא בברכת אמת ויציב. כי עיקר שלימות ותיקון העצות הוא כשהם אמת בכל הבחינות מתחילה ועד סוף בבחי' ואמת ה' לעולם בבחינת כולה זרע אמת שיהיו העצות נמשכין מבחי' אמת מתחיחלה ועד סוף בכל הבחינות וע"כ הם ח"פ אמת להורות שבכל מדה ובחינה שנמשכים ועוברים שם העצות צריך שיהיה באמת לאמתו וזה עיקר שלימות העצות שעל ידם עולה האמונה. כי כל השקרים וכל הרמאות וכל מני ההטעאות והבלבולים והמניעות והמעכבים שמטעין ומעכבין ומבלבלין ומרמין את האדם מעבודתו ית' בכולם יש בהם אמת כי אם לאו לא היה בהם כח להטעות ולרמות את האדם כשרז"ל כל שק שאין בו אמת מתחילתו אינו מתקיים בוסופו. ולפעמים יש בהם אמת הרבה אבל אעפ"כ בחוט השערה שנוטים מהאמת באיזה בחינה נצמחים מהם עצות רעות מאד המאבדין את האדם ח"ו משני עולמות ר"ל בבחי' יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות שהתחלת הדרך הוא באמת דרך ישר אבל בסוף ואחרית נוטה מהאמת ומהפך העצה וע"כ אחריתה דרכי מות. וע"כ עיקר שלימות העצה היא רק כשהיא כולה אמת בבחי' כולה זרע אמת היינו שתיהיה אמת מתחלה ועד סוף בכל הבחינו' וכל זה ברור ומובן לכל משכיל החפץ באמת. ונתפוס לדוגמא איזה דברים ומהן יובן השאר למשל שיש בני הנעורים שאביהם שוכרים להם איזה רבנות או שבעצמם משתדלים בזה (וכבר מבואר גנות השוכרים את הרבנות בספרי הקדמונים וע' במהרש"א וכו') וכששואלין אותם על זה הם משיבים שכוונתם לטובה כדי שיהי לו פרנסה בכבדו ולא יתבטל מלימודו, אבל אעפ"כ העצה הזאת לרדוף אחר הרבנות אינה עצה טובה כלל כי הפסדו מרובה משכרו מאחר שהכל יודעין שבאמת כוונתו להתייהר ולקנטר והוא רודף אחר הכבוד ולבסוף מתבטל מלימודו ג"כ כאשר ראינו בעיניו כמהוכמה. וגם כל לידמו כל ימיו הוא שלא לשמה המגושם שהוא להתייהר ולקנטר שע"ז נאמר נול לו שנהפכה שלייתו על פניו כמו שפי' בתוס' שם ואם נרצה לטעון עמהם ימצאו כמה טענות ואמתלאות ותירוצים של אמת לפי דבריהם. אבל אפע"כ אינו אמת כי לא בעצה כזאת מצילין את האדם משאול תחתיות. וכן יש כמה דרכים כאלה שיש בהם הרבה אמת אעפ"כ אין זה עצה טובה. וכן בענין המחלוקת שנתעורר בין בני אדם וכ"א רודף את חבירו ומבלה ימיו ומבטל א"ע מפרנסתו לרדוף את חבירו וכשנשאל אותו על זה ישיב ויציל א"ע וכי בחנם אני שונאו ורודפו הלא כך וכך עשה לי ומתחילה בעלילה בא עלי וקפח פרנסתי ועשה לי עוולות גדולות כאלה. ויכול להיות שכל דבריו אמת אבל אעפ"כ העצה שלו כנגד זה היא עצה רעה ונבערה מאד דהיינו מה שנתייעץ לחלוק עמו ולרדפו כי ע"פ רוב מאבד פרנסתו ע"י המחלוקת יותר ויותר בגשמיות ורוחניות ומבהל ימיו ושנותיו להבל ולריק וחבירו קפח לו פרנסה אחת או גוזלו מנה או שתים והוא במחלוקתו מאבד מאה פרנסות ומאבד כל הונו ורכושו כאשר ראינו בעינינו שכמה וכמה אבדו הונם ורכושם וגם נאבדו משני עולמות ע"י המחלוקת שהתחילה מדבר קטן על עסק מנה או מאתיים או פחות או בשביל נצחון הקנטור וכבוד וכיוצא:
And this is the aspect of the exile of Egypt, which encompasses all the exiles — that is, that the voice and the minds are held back in the narrows of the throat, from where the Sitra Achra suckles, which diverts the words of the living G–d. And it does not allow the voice and the minds to spread and go out outward — that is, that His will, blessed be He, should be revealed in truth, so that we should know what to do and how to conduct ourselves in truth.
[וכן בענין הפרנסה שיש שמתרחקים מביתם כמה וכמה זסמנים בשביל פרנסה והם מתנצלים מה יעשו כי טפלי תלוים בהם והם צריכים פרנסה. אבל אעפ"כ אין זה עצה טובה להיות נע ונד כ"כ ומאבד עולמו הנצחי וע"פ רוב מאומה לא ישאו בעמלךם וכן כאלה רבות שיש לכ"א טענות שיש בהם הרבה אמת על כל דרכיו שאינם טובות אבל אעפ"כ עצתם רעות כי לא זה הדרך ולא זה העצה להציל א"ע וע"ז נאמר אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כי כשהוא נגד ה' אין זה עצה כלל ועיקר העצה לפרנסה הוא רק בטחון להתחזק בבטחון שהשי"ת יכול לפרנסו בביתו כ"ש כי לא ממוצא וממערב וכו':
And therefore the essential tikkun of the voice is through the study of Gemara, which is Torah sheb’al peh, as above. For Torah sheb’al peh is the aspect of speech, the aspect of: “Malchus — we call it ‘the mouth’ and ‘Torah sheb’al peh.’” For Torah shebichsav [the Written Torah] and Torah sheb’al peh are the aspect of voice and speech, as is known. And one must bind them and unify them with a firm connection, for this is the essential aspect of the yichud — to unify and connect the voice and the speech, as above.
וכן לענין המחלוקת עיקר העצה שלום, לרדוף אחר השלום ולעבור על מדותיו כאשר הזהירנו רז"ל. וכן בכל הדברים עיקר העצה השלימה הוא כשהיא אמתיית מתחלה ועד סוף כנ"ל:
That is, Torah shebichsav is still in the aspect of voice, because from the Written Torah alone one still does not know any law clearly — how to conduct oneself in the mitzvos of the Torah. Therefore it is still in the aspect of voice, which is the root of the speech. Torah sheb’al peh reveals to us all the detailed laws of the Torah, how to conduct oneself in every mitzvah — this is the essential speech, which reveals the will that is in the heart. For through the voice, one can call a person to oneself, but he still does not know what is wanted. But when he comes to him and speaks with him in words, then he knows his will.
For there are two kinds of silence. There is a silence because one cannot speak — namely, because of the shame of his sins, that he has no mouth to speak, etc., as above. And although this is his tikkun, as above, even so, his essential tikkun is the speech — namely, that through this he merits having a mouth to speak, as above. For certainly it is not a virtue for a person to remain in silence, G-d forbid; rather, the essential tikkun is that he merit to speak in Torah and prayer, as it is written: “Take words with you and return to Hashem” (Hoshea 14:3). 15
אות יח וזה בחי' ט"ו ווי"ן שבאמת ויציב כי כל דיבורים קדושים אלו שהם בח'י אמרות טהורות נמשכין מהעצות הנ"ל והעצןות הם בחי' ווין בחי' ווי העמודים בחי' עצת ה' לעולם תעמוד כי עיקר עמידת האדם וקיומו הוא ע"י עצות טובות כידוע לכל משכיל. וע"כ הם יט"ו ווין כנגד שבעה משיבי טעם שנמשכין ע"י העצות שנמשכין ממעמקים שהם ח' בחי' שהם בחי' ח' פעמים אמת שבברכה זאת כנ"ל והכל ביחד הוא ט"ו וכנגד זה הם ט"ו ווין אלו וכנ"ל:
And therefore, even though the root of the suckling of the Malchus is from the aspect of voice, as above, nevertheless the essential governance of the Malchus is through the speech, which reveals the will of the King — so that we may know what to do and with what we should serve Him and bring Him nachas ruach. This is the aspect of Torah sheb’al peh, which is the aspect of speech, which explains and expounds the aspect of the voice, which is the aspect of Torah shebichsav, as above.
וזה בחי' ותן בלבינו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים וכו' ומונה כאן ח' בח'י להבין ולהשכיל וכו' עד ולקיים שהם ח' בחי' כי צריכין להשמיך העצות מבינה ששם שורש העצה דרך ח' בחינות עד שנזכה לקיים את כל דברי התורה באמת שהם עיקר העצות האמתיות כי הם תרי"ג עיטין דאורייתא כ"ש לי עצה ותושיה:
And this is the essential aspect of Yetzias Mitzrayim: that we merited through Moshe Rabbainu, who merited to bring the voice and the minds outward, until he revealed to us many mitzvos immediately at the time of Yetzias Mitzrayim, as it is written: “This month shall be for you,” etc. (Shemos 12:2). And afterward he gave us the Torah through this, as above.
וזה בחי' שמיני עצרת שאז תיקון המשפט שהוא גמר תיקון האמונה שנתתקנה ע"י העצות (כמבואר שם באות י"ד). וע"כ גמר התיקון בשמיני עצרת דייקא כי עיקר המשכת העצה הוא דרך שמנה בחי' שהם בחי' ח"פ אמת שבאמת ויציב כנ"ל. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהם כנגד שמנה פעמים אמת שבאמת ויציב כמבואר בכונות כי חנוכה נו"ה בחי' עצות כידוע וע"כ הם שמנה ימים להאיר בהם ח"פ אמת הנ"ל כי עיקר שלימות העצה הוא כשהיא אמת מתחלה ועד סוף בבחי' ח"פ אמת כנ"ל:
And this is the essential distinction between adam [man] and behaimah [animal] — that is, between Israel and the nations. For “You are called ‘adam’” (Yevamos 61a), etc. For even the animal has a voice, but it has no speech. But the defining characteristic of man is that he is a speaker. That is, man — the aspect of Israel — is able to make from the voice, words, and to unify and connect the voice with the speech, which is the essential thing, as above.
וזה בחי' מילה בשמיני כי מצות מילה הוא לחתוך ולהעביר הערלה דחפיא על ברית שהור בחי' ענני דמכסיין על עיינין בחי' עשדו וישמעאל שהם כל לכל הקליפות והכפירות ופגם הברית וקלקול העצו. כי במקום הברית קודש דהיינו במקום הרגלין שם עיקר התגלות העצה כנ"ל ושם חופה הערלה שהוא בח'י עצות רעות עצת רשעים שהם עשו וישמעאל שע"י עצתם הרעות באים כל הקלקולים כנ"ל. וע"כ צריכןי למול ולחתוך הערלה בשמיני דייקא כי תיקון העצות הוא בבחי' שמינית כנ"ל. וזה בח'י למנצח על השמינית ודרז"ל על מילה שניתנה בשמיני ושם מתפלל על תיקון האמונה כ"ש שם הושעיה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים וכו' כי תיקון האמונה ע"י העצות שהיא בחי' שמינית בחי' מילה שניתנה בשמיני כנ"ל:
And this is the aspect of Pesach — peh sach [the mouth speaks]. For it is a mitzvah upon us to tell the story of Yetzias Mitzrayim, and whoever tells at length about Yetzias Mitzrayim, etc. For we need to bring out the voice and the minds from the narrows of the throat, and to bring them and introduce them into holy words — to speak of all His wonders — to connect the voice with the speech. Through this is the essential revelation of His G–dliness and His kingship upon us. This is the essential aspect of Yetzias Mitzrayim — “so that all the peoples of the earth shall know that Hashem is G–d, there is none else” (Melachim I 8:60).
But afterward, when one merits the completeness of speech — then the ultimate completeness, the ultimate perception, is in the aspect of silence that is above speech, which is the aspect of Keser, the aspect of “Wait for me a moment” — where it is said: “Into that which is beyond you, do not inquire” (Chagigah 13a), etc. And it is the ultimate perception, which is the aspect of “Wait, and do not gaze beyond your partition” — which is the aspect of Keser, which is “the curtain” (p’risah), the aspect of the Arranger and Settler of the Mochin. And through this, the essential perception is in the aspect of “And the cha'yos ran and returned” (Yechezkel 1:14) (as brought in the teaching “Emtzausah d’Almah,” siman 24; understand this). 16
אות יט והנה מבואר לעיל שקדושה דיוצר היא בחי' מה שמעלין מבחי' החתים בשרו לבחי' פיתוחי חותם קודש לה' שהוא בחי' תפילין (וכן מבואר בכתבים שברכת ק"ש הם כנגד תפילין ש"י) וע"כ קבעו קדושה בברכת יוצר אור כי יוצר אור אנו מברכין על אור יום שוא נמשך מבחי' העצות העמוקות שהוא ית' מאיר לנו בכל יום כדי לגדל ולהעלות את האמונה הק' בבחי' גולה עמוקות מני חשך כנ"ל. וע"כ קבעו בברכה זאת סדר קדושה כי כשמעלין את האמונה ע"י המשכת העצות ממעמקים צריכין אז להעלות מבחי' החתים בשרו לבחי' פתוחי חותם קודש לה' שהוא בחי' תפילין כנ"ל שזהו בחי' סדר קדושה שאומרים ביוצר כנ"ל שמזכירין קושת המלאכים שעומדים באימה וביראה ומעריצין ומקדישין וכו'. כדי להכניע ולבט האש והחימימות דסט"א ולהכלל בקדושת המלאכים הקדושים שנמשך מבחי' פיתוחי חותם קודש לה' כ"ששם שזהו בחי' חלום ע"י מלאך כ"ש שם. וע"כ צריכין להזכיר מדת לילה ביםו ואומרים יוצר אור ובורא חשך כשרז"ל, כי באור יום שאז הוא בחי' תפילין שמעלין לבחי' פתוחי חותם קודש לה', אז צרייכן להמשיך התיקון גם לחשכת לילה דהיינו שיתתקנו המוחין בשלימות הקדושה עד שנזדכה גם בלילה לבחי' חלום ע"י מלאך כנ"ל. נמצא שביום בעת תיקון המוחין צריכין לתקן מדת לילה לקדש את המוחין שלא יבא לידי טומאה בלילה כמו שאמרו רז"ל שלא תהרהר ביום ותבא לידי טומאה בלילה. כי צריכין לקדש את המוחין לבטל ולבער כל ההרהורים עד שיזכה להעלות מבחי' החתים בשרו לבחי' פתוחי חותם קודש לה' שהוא בחי' תפילין התנוצצות המוחין עד שיזכה לחלום ע"י מלאך. ע"כ צריכין לכלול מדת לילה ביום כי תיקון הלילה תלויה ביום וכמבואר בכתבים שכפי שהאדם מקדש א"ע ביום כן עולה נשמתו בלילה וכו'. וכן צריכןי לכלול מדת יום בלילה ואומרים גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור וכו' כי השי"ת מחדש בטובו בכל יןום תמיד מעשה בראשית ועיקר חידוש מעשה בראשית הוא מה שעולה ומתבררת האמונה הק' בכל יום שעי"ז נעשה ומתקיים כל מעשי בראשית כ,ש וכל מעשיהו באמונה. כי עלית האמונה הק' וגידולה הוא בכל יום ויום ובכל שבוע ושבוע ובכל חדש וחדש ובכל שנה ושנה ובכל שמיטה ויובל ובכל דור ודור וגם ביום א' יש כמה שינויים. היינו שבכל יום נעשים בירורים חדשים כפי היום עד שנשלם איזהבירו בכל ז' ימי השבוע ואע"פ שבכל יום היה בירור חדש כפי חילוקי הימים על כל זה בכלליות כל ימי השובע נחשבין לבירור א'. ואח"כ בשבוע השניה נעשה בירור חדש וגם אז יש שינויים גדולים בין כל יום ויום אך כלליות השבוע נחשב בירור חדש של השבוע כנגד השבוע הקודם, וכן בחדשים ושנים וכו'. וכן יש שנויים רבים בין כל אםד ואדם וכ"א מברר כפי בחינת נשמתו וכפי עבודתו ומעשיו הטובים. וכן יש בירורים חדשים בכל דור ודור כי כל העולם לא נברא ואינו מתקיים כ"א על האמונה כ"ש בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. וכל מה שהשי"ת מסבב בעולמו הכל בשביל לברר ולגדל את האמונה הקדושה כיד שנזכה להכיר אותו ית' שבשביל זה באנו לעולם. ועיקר עליית האמונה הוא ע"י העצות עמוקות הנ"ל ע"כ צריכין בכל יום ויום עצות עמוקות חדשות כדי לזכות ולהעלות האמונה על ידם. וע"כ צריכין להתחיל בכל יום מחדש ולהתחזק בכ"פ מחדש כי א"א לברר הבירור בפעם א' כמבואר בכתבים ע"כ צרייכן בכל יום ובכל פעם בירור חדש וע"כ צריכן עצות עמוקות בכל יום מחדש. וזהו בחי' חשכת לילה שאז הוא בחי' שינה שהיא ג"כ יטובה גדולה כי היא נייחא למוחין כי בכל יום יוצאין עצות עמוקות חדשות שהם בחי' אור יום שעל ידם מתגדלת האמונה שזהו בחי' חידוש מעשי בראשית שבכל יום ויום כנ"ל. ואח"כ נפסקין ונסתלקין העצות שזהו בחי' הסתלקות המוחין בעת חשכת לילה כמובא. ואז צריכןי שינה לבטל א"ע לגמרי כי השינה היא בחי' ביטול באור הא"ס בחי' הסתלקות הנשמה מהגוף שהוא בח'י הסתלקות והתרחקות רוחינות אלקות שהיא הנשמה מהצמצום שהוא הגוף, רק שבשעת שינה אינה מסתלקת השנמה ח"ו לגמרי כמו בשעת מיתה רק נשארת קשורה קצת כידוע. וכ"ז לטובה כדי שתעלה נשמתו למעלה ותתחדש בבחי' עיבור כדי שתחזור מחדש לתוך גופו בתוספת אור כדי שיחזור וימשיך מחדש בחי' רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא התחלת המשכת העצות שעל ידם עולה האמונה וכנ"ל והכל כדי לחזור להמשיך עצוחת עמוקות חדשות כדי לחזור ולברר ולהעלות האמונה הק' כפי הבירור שבאותו יום. וע"כ צריכין לכלול מדת יום בלילה כי התגלות העצות שהם אור יום שעל ידם מתגדלת האמונה הוא ע"י חשכת לילה בבחי' גולה עמוקות מני חשך. שדייקא ע"י החשך מתגלין עצות עמוקות כי מי שחפץ בעבודתו ית' באמת וחותר בכ"פ למצוא עצות להתקרב אליו ית' אזי חשכת. העצה הוא לו טובה, כי דייקא ע"י שנחשך דעתו ואינו יכול למצוא עצה לנפשו ואינו יודע מה לעשות להציל א"ע ממה שצריך להנצל ולהתקרב אליו ית'. עי"ז דייקא הוא חותר ומתגעגע יותר ומרבה בהפצרות ובקשות יותר להשי"ת שיאיר לו עצות עמוקות מתוך החשך הזה כ"ש דוד המע"ה עד אנה אשית עצות בנפשי וכו'. ועי"ז השי"ת מרחם עליו בכל פעם ומאיר עליו עצות עמוקות חדשות בכל פעם שעי"ז דייקא מתבררת האמונה מחדש בכ"פ כנ"ל שזה כל עבודת האדם:
And this is the aspect of the Korban Pesach [the Paschal offering] that each person must bring on Pesach, at the beginning of the drawing close to Hashem, blessed be He. For the general concept of the korbanos is to clarify the spirit of man from the spirit of the animal, in the aspect of: “Who knows if the spirit of man ascends upward and the spirit of the animal descends?” (Koheles 3:21), etc. This is the aspect of the clarification of the voice of melody from the Sitra Achra to the side of holiness — to clarify the voice from the air of the world and to make holy melodies, to connect oneself through this to Hashem, blessed be He. As is understood from the words of our master, our teacher, and our rabbi, of blessed memory, in the Torah teaching: “Take of the song of the land in your vessels,” etc., in siman 63 of Likutay Tinyana, and in many places.
And this is the aspect of Shavuos, when one merits the secrets of the Torah, the aspect of “The glory of G-d is to conceal a matter” (Mishlay 25:2), the aspect of the Maaseh Merkavah [the Workings of the Chariot]. For then the aspect of Keser is made, as above. And therefore [Shavuos] is called Atzeres [“Holding Back” / “Assembly”] — the aspect of “restrained in words” (atzur b’millin), the aspect of silence that is above speech, as above. But the festival of Matzos is called “Pesach” — peh sach [“a mouth that speaks”] — for then, at the beginning of t’shuvah, the essential tikkun is to merit speech, as above. 17
אות כ וזה בחי' אל ברוך גדול דעה וכו' שהם כ"ב אתוון שהטיפה כלולה מהם כידוע שצרייכן להעלותה מבחי' החתים בשרו לבחי' פתוחי חותם קודש לה' שהוא בחי' תפלין כנ"ל. וזה שמזכירין גדול דעה להעלות הגאוה והגדולה אליו ית' לבטל הגדולה והגאוה דסט"א שהוא בחי' פגם הברית כנ"ל:
And therefore each person must bring a korban on Pesach, for then one needs to clarify the voice of the melody, which is the aspect of the korban, as above. And this is the aspect of Pesach, matzah, and maror. For matzah is a food of holiness that is guarded from the air of the world, so that the aspect of the voice of melody of the Sitra Achra should not take hold in it, as above. And after the receiving of the Torah, the essential clarification of the voice of melody is through the study of Gemara, as above. But now we have not yet merited this, for we have not yet received the Torah. Rather, Hashem, blessed be He, in His mercy, illuminated upon us the aspect of the voice from above, as above. And therefore we must eat matzah, as above.
And therefore, the Two Loaves come from chametz specifically, and on Pesach we eat matzah specifically. For chametz and matzah are the aspects of “animal” and “Adam” (as brought in the words of Rabainu, of blessed memory, in the teaching “They Asked Rabbi Yosi ben Kisma,” siman 57). Chametz is the aspect of “having no mouth” — to which the Ches (ח) of chametz alludes, the aspect of chayas hasadeh [wild animal]. But matzah, which has a Hai (ה), is the aspect of the five (hai) outlets of the mouth. 18
אות כא והנה מבואא לעיל שק"ש שהיא אמונה עיקר שלימותה היא כשזוכין לתקון המשפט שהוא גמר התיקון כנ"ל שזהו בחי' ד' גדולה דאחד שהיא בחי' מלכות משיח כנ"ל. וזהו בחי' בשכמל"ו שאומרים בלחש כי ק"ש שאומרים בהיכל אהבה אחר ברכת אהבת עולם דהיינו אחר שזכינו לאהבה הקדושה שזוכין ע"י קשר המרכבה שהוא בחי' והאופנים וחיות הקודש וכו' שהם הם המרכבה וכנ"ל. כל זה נתתקן ע"י תיקון התפילין בשלימות דהיינו ע"י שנזהרין מלהעלות אל המוח טיפת עשו וישמעאל שהם קלקול המוחין פגם התפילין כמבואר שם ע"ש היטב. וזהו בחי' אין מקבלין גרים לימות המשיח כי אז נזכה לתקון המשפט ע"י משיח כנ"ל שעיקר התיקון ע"י הרחקת הגרים כדי שלא יעלו בחי' טיפות עשו וישמעאל שלא יקלקלו המוחין בחי' התפילין וכו' וכנ"ל. וזהו בחי' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד שאנו מייחדין שמו ית' עלינו שאנו אומרים שהוא ית' הוא ה' אלהינו ואנו לבד מיוחדין ומקושרים בו ית' וזר לא יקרב אלינו בחי' את ה' האמרת וה' האמירך וכו' בחי כי חלק ה' עמו וכו'.וכל זה כדי שיתפרדו כל פועלי און כדי לרחק ולגרש מאתנו בחי' טיפת עשו וישמעאל שלא יקלקלו התפילין והמוחין ח"ו שלא יקלקלו את בחי' המשפט כדי שנזכה לתקון האמונה בשלימות וכנ"ל. נמצא שבפ' שמע אנו מרחקין מאתנו הגרים שאין לקבלם שהם בחי' טיפת עשו וישמעאל וכנ"ל. ואז השלם תקון המשפט שהוא גמר תיקון האמונה שלימות כנ"ל. אבל אז כשהאמונה בשלימות אז דייקא הוא גמר תיקון הגרים והנצוצות שצריכין לקבלם ולהעלותם שבהם עסקנו בכל התפילה לבררם ולהעלותם וכנ"ל ולא נשלם התיקון עד עתה שזכינו לתקון המשפט. ועתה שכבר נשלם תיקון המשפט עתה דייקא נשלם תיקון הגרים שצריכין להעלותם. וזהו בח'י בשכמל"ו שמרמז על הגרים שצריכים לקרבם שזהו בחי' בשכמל"ו שאומרים, שמלכותו ברוך ומבורך לעולם ועד בכל מקום שהוא בחי' ומלכותו בכל משלה דהיינו שאפילו במקומות החיצונים מבורך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי גם שם יש ניצוצות הקדושים בחי' גרים שאנו מעלים אותם כנ"ל. וע"כ צריכין לומר בשכמל"ו בלחש כדי שלא יקטרגו המקטריגים שלא יתאחזו החיצונים כשרז"ל, היינו שלא יתאחזו ח"ו בח'י טיפת עשו וישמעאל שהם בחי' הגרים שאסור להעלותן וכנ"ל. וזה שארז"ל משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה אמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער וכו'. ציקי קדרה זה בחי' הקדושות הנפולות בחי' נפשות הגרים שצריכין לקרבם, היינו תיכף שאורמים שמע ישראל וכו' שאז נשלם תקון האמונה ע"י בחי' תקון המשפט שהוא בחי' מלכות משיח כנ"ל אז האמונה מלכות מתאוות להעלות נפשות הגרים שעסקנו בתחלה לבררם ולגמור תקונם כי עתה גמר תקונם מאחר שעכשיו נגמר תיקון האמונה כנ"ל. אבל היא מתייראת להעלותם שלא יתאחזו ח"ו גם בח'י טיפת עשו וישמעאל שהם קלקול המשפט שעיקר עסקינו עתה לרחקם ולגרשם וכנ"ל. והו תאמר יש לה גנאי כי מתייראת מאחזית החיצונים שהם בחי' טיפת עשו וישמעאל כנ"ל, לא תאמר יש לה צער כי אעפ"כ בהכרח לגמור עתה תיקון נפשות הגרים שצריכין להעלותן שעסקנו בכל התפילה לבררם כנ"ל ע"כ התחילו עבדיה להביא לה בחשאי, שאומרים בשכמל"ו בלחש לגלות אלהותו בכל מקום כדי לקרב נפשות הרחוקים שהם בח'י נפשות הגרים אבל אומרים זאת בלחש כדי שלא יתאחזו החיצונים כשרז"ל היינו שלא יתאחזו בחי' טיפת עשו וישמעאל שהם בחי' קלקול המשפט בחי' פגם האמונה שכל אריכת הגלות בעוה"ר על ידם, כי גלות הארוך של עכשיו הוא גלות עשו וישמעאל שנמשך מפגם האמשפט הנ"ל שא"א לצאת מלגות זה כ"א עש"י משיח שיבא ב"ב שיזכה לתקון המשפט כנ"ל:
And therefore we must eat maror [bitter herbs] with the matzah, in memory of the fact that the Egyptians embittered the lives of our fathers in Egypt, as it is written: “And they embittered their lives with hard labor,” etc. (Shemos 1:14). That is, the maror alludes to the study of Gemara, through which is the essential tikkun of the voice, through which is the essential redemption, as above. That is, one must endure great bitterness before one clarifies the voice of holiness. This is the aspect of the study of Gemara, which is the aspect of darkness and bitterness, in the aspect of: “In darkness He has set me” (Aichah 3:6) — this is the Talmud Bavli, which is the aspect of: “They embittered their lives with hard labor” — with kushya [a difficult question]; “with mortar” [b’chomer] — with the chumra [stringency] of the sugya; “and with bricks” [u’v’levainim] — this is the libun hilchesa [the clarification of the halacha] — as it is taught in the holy Zohar.
And everything depends on Daas, for speech depends on Daas, as is brought [in the Zohar]. That is, the Adam who has Daas has speech, and the opposite is a beast. And chametz is the aspect of the leavening of thought — the aspect of the blemish of Daas — and therefore it is the aspect of the blemish of speech, the aspect of “animal.” But matzah is Daas, the aspect of the Hai of Daas, which is the aspect of speech — the five outlets of the mouth — the aspect of Adam. 19
אות כב וזהו שארז"ל שיעקב אבינו קודם הסתלקותו רצה לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה, אמר שמא יש ח"ו במטתי פסול כמו שיצא ישמעאל מזקיני ועשו מאבי השיבו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כשם שאין בלבלך אלא אחד וכו' פתח יעקבו אמר בשכמל"ו. כי יעקב זכה למטה שלימה שהם י"ב שבטי יה שהם בחי' קשר המרכבה תיקון המשפט וכנ"ל וזהו בחי' משפט וצדקה ביעקב אתה עשית כי יעקב חי' תקון המשפט ע"כ רצה לגלות את הקץ כי עיקר קץ הגאולה תלויה בתקון המשפט כנ"ל ונסתלקה הימנו שכינה. כי אע"פ שהוא זכה לשמירת הברית בשלימות לאהבה דקדושה לבחי' תיקן המשפט אעפ"כ עדיין לא הגיע הזמן לגלות הקץ כי עדיין צריכים בירורים רבי םמאד עד שיהי' נמשך בחי' תיקון המשפט דהיינו תיקון הברית בכל העולם וע"כ עדיין הקץ סתום בחי' קץ הפלאות. כי עיקר התיקון ע"י בחי' פלאות שהם בחי' העצות עמוקות הנ"ל שהם פלאי פלאות בחי' אודה שמך כי עשית פלא כ"ש שם, ומחמת שאז לא נשלם תיקון העולם עדיין ע"כ נסתלקה הימנו שכיהנה כשרצה לגלות הקץ, וסבר שמא יש ח"ו פסול במטתי כמו שיצא ישמעאל מזקיני וכו'. היינו שמא ח"ו העליתי בחי' טפת עשו וישמעאל אל המוח שזהו בחי' פגם המשפט מיד פתחו ואמרו שמע ישראל וכו' כשם שאין בלבך אלא אחד וכו'.שמע ישראל ה' אלהינו ה'אחד זה בחי' תקון המשפט כנ"ל היינו שאמרו לו שח"ו אין פסול במטתו ולא פגם במשפט כי ה' אלהינו ה' אחד ואנחנו עמ ווהוא אלהינו ואין זר עמנו וכנ"ל. מיד פתח יעקב ואמר בשכמל"ו כי עכשיו צריכין לגלות מלכותו גם במקומות הרחוקים שזהו בחי' בשכמל"ו כנ"ל כדי לקרב נפשו תהגרים שרציכין לקרב וכנ"ל. וזהו שארז"ל נימרי' לא אמרה משה, לא נימרי' אמרי יעקב כי משה לא אמר בשכמל"ו שמרמז על התקרבות הגרים שצריכן לקרב, מחמת שמתיירא שלא יתאחזו גם בח'י טיפת עשו וישמעאל שהם בחי' פגם המשפט שהם בח'י הגרים שאסור לקרבם וכ"ז מחמת שמשה כבסר נכשל בענין הגרים כי קירב את הער"ר וכוונתו היה לטובה כדי שיתדבקו גרים בשכינה אבל הם גרמו כל צרות ישראל מחמת שנתקרבו יותר מדאי בחי'וגם ערב רב עלה אתם דהיינו שהי' רב יותר מדאי עד שנתאחזו גם בחי' טיפת עשו וישמעאל שהם קלקול המשפט וגרמו מה שגרמו. ע"כ לא אמר משה בשכמל"ו שמרמז על הגרים וכנ"ל ע"ע התקינו לומר בלחש כדי לקרב מי שצריכין לקרב ולרחק בחי' טיפת עשיו וישמעאל וכנ"ל:
But now we are not yet meriting to clarify the voice by ourselves through the study of Gemara, for it is still before the receiving of the Torah. Rather, we eat maror to allude to and remember this. It emerges that maror is the aspect of the study of Gemara, through which one clarifies the voice and subdues the voice of the Sitra Achra, which is the aspect of chametz — in which the air of the world dominates, which is the aspect of the voice of melody of the Sitra Achra. And one merits the voice of holiness, which is the aspect of matzah, which is guarded from the air of the world. For “we answer upon it many things,” which are the holy voices.
וזה בחי' חשאי וסוד בחי' כל הסודות שמגלין הצדיקים הגדולים בסוד ובלחש ועיקר הסוד כיד שלא ישמע מי שאינו ראוי להם. וכל הסודות שמגלין כל כונתם לטוה בשביל תיקון העולם כעדי שיתקרבו כל הרחוקי' לעבודתו ית' עי"ז, אבל מדברים בלחש ובסוד דייקא וזה מחמת בח'י הנ"ל כדי לשא יתקרבו כ"א מי שראוי להתקרב ולא אותן שאינן ראויין להתקרב שהם בחי' טיפת עשו וישמעאל שצריכין לגרשם. וזה בחי' גר שבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייא א"א יודע שישראל בזמן הזה דוויים סחופים וכו' אם אמר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו וכו'. היינו כנ"ל שמעלימין בפניו מעלת ישראל ואומרים לו דיבורים לרחקו וכל זה הוא בחי' סוד שאין מגלין לו מיד גודל עוצם גדולת ישראל שיזכו לעתיד רק אדרבא אומרים לו בהיפך נמצא שמעלימין ממנו האמת בסוד. וכ"ז כדי שאם ירצה לפרוש יפרוש כשארז"ל ובזה יהי' נבחן ונבדק אם הוא מאותן הגרים שראויים לקרבן שאז בודאי יתגלה לו הסוד. וידע ויבחין מיד גדולת ישראל ויבין פנימיות כונתם של העוסקים עמו שכונתם לקרב רק שצרייכן להפך הדבר קצת כדי להעלים הדגר בסוד ובלחש. אבל אם הוא מבח'י טיפת עשוו וישמעאל בודאי יתרחק כי הוא לא יזכה להבין פנימיות דעתם שהוא בחי' סוד ויתרחק ובודאי צריכין לרחקו כנ"ל ובשביל זה דיברו בתחלה בהעלם ובסוד כנ"ל וזהו בחי' בשכמל"ו שאורמים בחשאי בבחי' סוד וכנ"ל בילא"ו:
And this is the aspect of “devarim harbeh” [“many things”] specifically — an allusion that this tikkun is drawn from the study of Torah for its own sake — that is, through much study of Gemara, as our Sages of blessed memory said: “Whoever studies Torah for its own sake merits many things [devarim harbeh].”
וזהו סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם עיני תמיד אל ה' וכו' שנסמכו זה לזה היינו שדהמע"ה אומר בעד כלל ישראל בעד כל הנופלים והרחוקים אשר הם תפוסים בהבלי עוה"ז כמו ברשת ואמר שיש סוד ה' ליראיו וכו' אשר על ידו יש לי תקוה ג"כ תמיד לצאת מרשת. וזהו נסמך עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי כי עיקר התקרבות הרחוקים הוא ע"י בחי' סוד וכנ"ל ומי שמאמין בסוד ה' אשר ליראיו יש לו תקוה תמיד בחי' סוד ה' ליראיו עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי וכנ"ל:
And through all of this one is able to eat the Korban Pesach, in the aspect of: “Upon matzos and bitter herbs shall they eat it” (Bamidbar 9:11). For the essential clarification of the voice in its completeness is the aspect of the korban, which comes from an animal that has a voice — but it is an animal voice. And through its being offered as a korban, one clarifies the voice from animal to man, from the aspect of the nations to Israel, from the aspect of wicked cantors and musicians to worthy and righteous musicians. And this is: “You shall not slaughter upon chametz the blood of My offering” (Shemos 34:25). For it is impossible to offer the Korban Pesach, which is the aspect of the clarification of the voice of holiness, as long as one has chametz in his house — which is the aspect of the voice of the Sitra Achra, for the air of the world that has not yet been clarified by us takes hold in it, as above.
And therefore, on Pesach, which is the beginning of t’shuvah, the essential tikkun is matzah — namely, to go out from chametz to matzah, from “animal” to “Adam,” to rectify the speech, to rectify the Daas so as not to leaven the mind, G-d forbid. For at the beginning of t’shuvah, when one needs to leave the Sitra Achara, the essential tikkun is not to leaven the mind, G-d forbid, with evil thoughts, fantasies, and evil cravings that overpower him at that time — since he has not yet been purified. And his tikkun is that he break the chametz — the leavening of the thought — and flee from there, and merit matzah, which is the tikkun of Daas, the tikkun of speech, as above. 20
אות כג וזה בחי' רמ"ח תיבין דק"ד כדי להמשיך האמונה הקדושה בכל הרמ"ח איברים כ"ש בהתורה ויהי ידיו אמונה (בסי' צ"א) שצריכין להמשיך האמונה בכל האברים ע"ש:
And this is the aspect of: “Kohanim in their service, Levi’im in their song and music, and Israel at their posts” (Ta’anis 26a). For at the time of the service, the Levi’im must engage in song and music to clarify the voice of holy melody — for this is the essential aspect of the korban, as above. And this is the aspect of “Israel at their posts” — who were engaged at that time in Torah study, in order to draw and connect and unify the voice with the speech. For this is the essential completeness of the tikkun of the voice — when one connects the voice to the speech — that is, to the words of the Torah, as above.
But afterward, when one is purified and sanctified completely through proper t’shuvah — which is the aspect of the S’firah — then one merits Shavuos, the ultimate perception, the aspect of Keser. And then the essential tikkun is in the aspect of “run backward” — in the aspect of “Wait” — which is the aspect of Keser, as above. And there, the aspect of chametz is the essential tikkun — namely, to “leaven the mind” specifically, to delay and to stand still — not to run, not to go beyond one’s partition. And this is the aspect of the Arranger and Settler of the Mochin — that one must delay and wait, so as not to be nullified from existence entirely. And this is the aspect of chametz, which comes through delay — and this is what is needed on Shavuos specifically, as above. But matzah is specifically through haste — that one must hurry so that it does not leaven, as it is written: “Seven days you shall eat matzos, for in haste you went out from Egypt” (D’varim 16:3). For when one is leaving the Sitra Achara, one needs great haste to flee from the leavening of the thought, lest his thought be leavened, G-d forbid, with fantasies and the like that come from the Sitra Achara that pursues him at the beginning of t’shuvah. 21
אות כד וזה מגינינו ראה אלהים בחי' תקיון ע"י המגיני ארץ והבט פני משיחך בחי' תיקון המשפט שיהי' ע"י משיח וכנ"ל:
And this is the aspect of the four cups of wine on Pesach. For “we do not recite song except over wine” (Berachos 35a). And now the essential tikkun is to clarify the voice of song and melody, as above.
But afterward, when one merits the tikkun and subdues the Sitra Achara completely, and then merits perception — then his tikkun is specifically through the aspect of “leavening the thought” — through delay, that he delays and does not hurry to run ahead, in the aspect of “Wait,” the aspect of Keser, as above. And therefore on Shavuos, we offer chametz specifically, as above. 22
אות כה וע"כ בפ' שמע נזכר מצות תפלין בלשון יחיד כ"ש וקשרתם לאות על ידך וכו'. אבל בפ' והיה נזכרו בלשון רבים כ"ש וקשרתם אותם לאות על ידכם וכו'. כי כבר מבואר למעלה שפ' שמע ואהבת זה בחי' תקון המשפט ששם אהבה דקדושה וע"כ שם נזכרו התפילין בלשון יחיד להורות כי שם אין זר אתנו כי שם הוא בבחי' אין מקבלים גרים לימות המשיח לרחק טיפת עשו וישמעאל שעי"ז עיקר תקיון המשפט כנ"ל. אבל פ' והיה אם שמע הוא בבחי' יראה שהוא בחי' קדושת המלאכים שזאת הבחי' הוא מה שמעלין לבחי' פתוחי חותם שזהו בחי' תקון הגרים כנ"ל ע"כ נזכרו שם בלשון רבי םכי שם הוא בבחי' התקרבות הרחוקים שהם הגרים שצריכין לקרבם ע"כ נזכרו שם בלשון רבים מחמת שמעלין גם אחרים עמנו שהם הניצוצות ונפשות הגרים שצריכין לקרבם וכנ"ל:
And this is the aspect of krias Yam Suf [the splitting of the Sea of Reeds], when the redemption and the freedom from Pharaoh and Egypt were completed. For until Shevi’i shel Pesach [the seventh day of Pesach], they pursued after them. And on the seventh day of Pesach the Sea split, and then Pharaoh and Egypt fell completely, and Israel were completely redeemed from them.
כי דייקא אחר שזוכין לתקון המשפט שהו אע"י שמרחיקין טפת עשו וישמעאל כנ"ל אז דייקא יכולין לעסוק בשלימות לקרב הגרים הראויין להתקרב כי אין מתייראין עוד מקלקול הבא ע"י הגרים שאין ראויין להתקרב מאחר שכבר זכו לתקון המשפט כנ"ל. ועל כן בשכמל"ו דייקא אחר שמע ישראל וכן והי' אם שמוע אחר שמע כי אחר המשכת בחי' תיקון המשפט אז דייקא חוזרין ועוסקין בשלימות בבחי' התקרבות הגרים הראוין להתקרב וכנ"ל. והבן היטב. וע' היטס בכל התורה תקעו הנ, לבכל פרט ופרט הדק היטב היבט ואז תוכל להבין קצת דברינו. וע' לקמן בסוף מ"ש מהפע"ח שאל תתמה שהזכרנו הספירות וכו' כ"פ וכו' ומשם תוכל להבין לכאן שבשביל זה צריכין כ"פ להפוך הסדר וכו' ויש בזה הראבה לדבר. וגם דייך לזה מה ששמעתי מפיו הקדוש שאין מי שיוכל להבין בתורתו כ"א מי שיודע לומר כל תורה פנים ואחור והבן:
For krias Yam Suf is the aspect of the clarification of the voice of holy song and melody from the voice of the song and melody of the Sitra Achra. For all voices are in the aspect of mayim [water], as it is written: “And His voice is like the voice of many waters” (Yechezkel 43:2). And there are voices of the Sitra Achra, which are the aspect of: “From the voices of many waters, mighty” (Tehillim 93:4) — which are the aspect of the voice of melody of the Sitra Achra, from where Pharaoh and Egypt suckle, who suckle from the throat, as above.
And therefore, the days of the S’firah are seven weeks — the aspect of t’shuvah, which is the aspect of Shabbas, as it is written: “And you shall return (v’shavta) unto Hashem your G-d” (D’varim 30:2) (as explained there). And therefore, one needs seven Shabbosos, for one must do t’shuvah upon t’shuvah (as explained there; see there). 23
אות כו והנה עיקר תיקון גמר האמונההיא תפלת י"ח כי עיקר התפלה ע"י אמונה כ"ש שם וכנ"ל וע"כ מרומז בברכה ראשונה של התפלה כל תקוני האמונה הנ"ל ובתחלה מזכירין זכות אבו תכ"ש או"א אלקי אברהם וכו' כי כשנתתקנה האמונה אז מועיל תפלה וזכות אבות ע"כ מזכירין עמה זכות אבות ואח"כ מתחילין לסדר ולהזכיר כל תקוני האמונה הנ"ל מתחילה ועד סוף וזהו האל הגדול הגבור והנורא זהו בחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהם בחי' המדות וזהו האל שהוא אלקות, הגדול הגבור והנורא הם בחי' השלמה קוין חג"ת שהם חסד די ןרחמים שהם כלל כל המדות היינו בחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שהם המדות. אל עליון זה בחי' אורות הצחצחות שהם למעלה מהספירות שבהם מצחצחין נפשו בבחי' והשביע בצחצחות נפשך הנ"ל שזוכין לזה ע"י המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים וזהו בחי' אל עליון שהיא בחי' צחצחות שהם עליונים מהספירות ועי"ז זוכין לחתור ולהמשיך העצות עמוקות הנ"ל. וזהו גומל חסדי םטובים הם בחי' חסדי דוד הנאמנים (כמבוא בכוונות) שהם בח'י נ"ה בחי' עצות. וזהו טובים ואיתא בכוונות שפירושו שהם מוחי המלכות כי המוחין נקראים טובים היינו כנ"ל כי חסדי דוד שהם העצות הם מוחין וקיםו של המלכות שהיא האמונה הקדושה כי עיקר גידול האמונה על ידם כנ"ל. וקונה הכל זהו בחי' גרים שנעשין ע"י עליית האמונה שזהו בחי' וקונה הכל שהוא ית' קונה הכל ומלכותו בכל משלה ואפילו או"ה נכנעים אליו ומודים בו ית'. וכשמקרבין הגרים יכולין להזיק לישראל ח"ו וכו' וצריכין כח המגינ ארץ וכו' וזהו בחי' וזוכר חסדי אבות שהם בחי' המגיני ארץ שהם זרועות עולם כי הזרועות מגינים על האדם כמו כנפי העוף שמגינים על העוף כי הזרועות במקום הכנפים בעוף שהם בחי' מגינים וע"כ וזוכר חסדי אבות שהם זרועות עולם כידוע הם בחי' המגיני ארץ שמעלין לבחי' פיתוחי חותם וכו'. אבל עדיין צריכין תיקון המשפט שיהי' ע"י משיח כנ"ל וזהו ומביא גואל וכו' שהוא משיח שהו הגואל צדק שעל ידו יהיה תיקון המשפט ואז נשלם גידול האמונה בשלימות כנ"ל. וזהו ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה כי עיקר שלימות האמונה כשזוכין להודיע אותה לבניו ולבני בניו בבי' והודעתם לבניך ולבני בניך בחי' ועד סור ודור אמונתו כדי להגדיל שמ וית' עד עולם כי עיקר הגדלת השם דקדושה הוא ע"י הבנים כ"ש ולא ימחה שמו מישראל כי הבנים שמשאירין מגדילין שמו ית' בכל דור ודור ועי"ז מקימין שם אביהם ואמם. וע"כ הבנים אומרים קדיש על אביהם ואמם שעיקר הקדיש הוא הגדלת שמו ית' כ"ש יתגדל ויתקדש שמיה רבא וכו'. וכל זה זוכין ע"י תיקון המשפט שהוא עיקר שלימות תיקון הברית שהו אבח'י שמיני עצרת שאז הנוק' עוצרת הטיפה ואינה נשחתת ח"וומזה נמשכין הולדות דקדושה שמולידין בנים בקדשוה שמודיעין להם האמונה מדור לדור שעי"ז נתגדל ונתקדש שמו בכל דור. וזהו ומביא גואל לבני בניהם למען שמו שמביא הגואל צדק שהו אמשיח שהו אתיקון המשפט לבני בניהם. כי עיקר התיקון בשביל הבנים דהיינו לזכות לתקון הברית להנצל מהשחתת זרע רק להשאיר בני םובני בנים בקדושה שעי"ז עיקר הגדלות שמו כנ"ל וזהו למען שמו וכנ"ל. וזהו באהבה בחי' אהבה דקדשוה ששורשה מברכבה דקדשוה שזוכין ע"י תיקון המשפט שהוא על ידי הגואל צדק כנ"ל:
And therefore the miracle was in the water — that the Sea split before them. And the essential miracle was through the aspect of voices, as it is written: “The voice of Hashem is upon the waters; the G–d of glory thunders; Hashem is upon many waters” (Tehillim 29:3). And Rashi explained there: “The voice of Hashem upon the waters” — upon the Sea of Reeds. “He thundered in the heavens, and the Most High gave forth His voice,” etc. — that is, the waters, which are the aspect of voices, split. And the insolent waters, which are the aspect of the voices of the Sitra Achra — the aspect of “the voices of many waters, mighty” — were driven away. And the waters of wisdom and da’as, which are the aspect of holy voices — the aspect of: “the voice of Hashem upon the waters” — were revealed to them, as above.
וכל זה זוכין ע"י העצות שהמשכנו ממעמקים ע"י שצועקים להשי"ת מעומק הלב בבחי' ממעמקים קראתיך בחי' צעק לבם אל אדני כ"ש שם. וזהו מלך עוזר ומושיע ומגן זהו בחי' צעקת הלב ממעמקים שעל זה מרמזין אלו התיבות מלך עוזר וכו' שהוא צעקה סתם שצועקין אליו יתב' ואין מפרשין לפניו יתק שום הצטרכות ובקשה בפר טיות רק צועקין בתם מעומק הלב מלך עוזר ומושיע ומגן כמו מי שהוא בצרה גדולה עד שאינו יכול לפרש בקשתו כלל רק צועק מעומק הלב אליו מלך עוזר וכו' שצועק סתם וקורא אות וית' לעזרה וישועה ואינו מפרש בקשתו כלל מעוצם דוחקו שזהו בחי' צעקת הלב ממעמקים שעי"ז חותרין העצות הנ"ל שעי"ז גדילה האמונה שעי"ז עיקר התפלה כנ"ל. והנה כלליות ברכה זאת נקראת ברכת אבו תכי עתה אנו ממשיכין עלינו זכות אבו שזוכין שיועיל ע"י תיקון האמונה כנ"ל וכבר מבואר לעיל שהאבות הם בחי' המגיני ארץ כנ"ל וע"כ מסיימין מגן אברהם ואמרים ב' פעמים מגן, מלך עוזר ומושיע ומגן ואח"כ בא"י מגן אברהם כנגד המגיני ארץ שהם תיקון הגרים שנעשין ע"י עליית האמונה כנ"ל. ועיקר המגינים הוא בחי' אברהם שהוא ראש האבות והוא התחיל להמשיך האמונה בעולם כי היה ראאש למאמינים וע"כ היה ראש לגרים כי הגרים נעשין ע"י אמונה כנ"ל וכשעושין גרים יכולין להזיק ח"ו וצריכין כח המגיני ארץ שמעלין ומתקנים הגאוה וכו' כנ"ל. וזה שאמר השי"ת לאברהם אל תירא אברם אנכי מגן לך מגן דייקא שהאיר עלי ווהמשיך בו כח המגיני ארץ כי הוא היה צריך לזה ביותר מחמת שהיה ראש למאמינים וראש לגרים וכו' וזהו נדיבי עמים נטספו עם אלקי אברהם כי לאלקים מגיני ארץ וכו' כי הכל אחד כי נדיבי עמים נאספו הם עמו כי אברהם הוא הראשון שהתחיל לעסוק בהם כנ"ל. וזהו שנסמך לזה כי לאלקים מגיני ארץ כי לזה צריכין בחי' כח המגיני ארץ כנ"ל וכנזכר זה המקרא כי לאלקים מגיני ארץ שם בהתורה הנ"ל כי הוא ר"ת מלא"ך ע"ש וע"כ מסיין ברכת אבו תבא"י מגן אברהם וכנ"ל:
And therefore “a maidservant at the Sea saw” (Mechilta, B’shalach), etc. For then the waters of da’as were opened, which are the aspect of holy voices, which are the aspect of mochin and da’as of Malchus d’kedushah, as above.
And the essence of t’shuvah is the aspect of Shabbas, as above — for through Shabbas, the weekdays are rectified. For the seventh day, which is Shabbas, is the aspect of t’shuvah, which rectifies all the seven days. And therefore, every seven days constitute one Shabbas. And therefore, when one wishes to merit t’shuvah in its completeness — namely, to do t’shuvah upon t’shuvah — one needs seven Shabbosos specifically, which are the aspect of Shabbas after Shabbas, t’shuvah after t’shuvah — until all the Shabbosos, all the returns, become themselves in the aspect of “six days” — until one merits to do t’shuvah upon them — namely, the seventh Shabbas, which is t’shuvah upon all the returns, which rectifies all the returns. And then the t’shuvah is in its completeness — in the aspect of t’shuvah upon t’shuvah. And then one merits Shavuos, the aspect of Keser, as above. 24
אות כז וע"כ אברהם וכל האבות עסקו בחפירות בארות כי כל עבודתם היה להעלות האמונה מנפילתה לגלות אלקותו בעולם ע"כ עסקו בחפירות בארות מים כדי לחתור ולחפור המים עמוקים הנ"ל שמהם גדילה האמונה כנ"ל:
And therefore they then merited Shiras HaYam [the Song at the Sea]. For they merited the voice of holy song and melody. This was the essential miracle of krias Yam Suf, as above. And this is: “My strength and the song of Hashem — and He was my salvation” (Shemos 15:2) — for the essential salvation and miracle was through the “song of Hashem” — through the song and melody of holiness, which was clarified from the melody of the Sitra Achra. Through this was the essential overpowering of Malchus d’kedushah over the Malchus of the Sitra Achra. For the voice of holy melody is the mind and vitality of Malchus d’kedushah. And conversely, the voice of melody of the Sitra Achra is the mind and vitality of the Malchus of the Sitra Achra, as is explained in the Torah teaching mentioned above — see there well.
And this is why Shabbas is mentioned at the beginning and end of the S’firah, as it is written: “And you shall count for yourselves from the morrow of the Shabbas… until the morrow of the seventh Shabbas you shall count” (VaYikra 23:15–16) — the aspect of the two Shabbosos as above, the aspect of t’shuvah upon t’shuvah, as above. 25
אות כח ואלו המגיני ארץ עוסקים לברר ולהעלות מבחי' החתים בשרו לבח'י פיתוחי חותם קודש לה' כנ"ל שזהו בחי' תפילין כנ"ל וצריכן לתקן בחי' הצמצום של המוחין שזהו שם שדי שבתפילין שלא ישוטט המוח במה שאין לו רשות כי אפילו בקדושה אסור לו לצאת במחשבתו חוץ לגבול וכו' מכ"ש וכ"ש שלא בקדושה ח,ו ח"ו וזהו בחי' שדי שיש די וגבול באלקותו לכל בריה ע"ש היטב (באות ז) וזהו בחי' ברכת אתה גבור לעולם אדני שהוא בחי' בגורות בחי' שמאלו תחת לראשי וכו' כ"ש בכונות היינו בחינת צמצומם המוחין שנמשך מבחי' גבורות מבחי' שמאל שזהו בחי' שמאלו תחת לראשי, ראש הוא הגדלת המוח והחכמה שבראש וצריכין להמשיך ולהניח בחי' השמאל תחת הראש והדעת היינו בחי' הצמצום כדי שיצמצם את מוחו שלא לשוטט חוץ לגבול שיש לו וכנ"ל. וזהו בחי' מחיה מתים שמזיכירן שם כ"פ כי מחיה מתים זה בחי' בירורים שמבררים הנצוצות מעמקי הקליפות שהם סטורא דמותא ומעלין אותן ומחיין אותם כ"ש בכוונות הינו שמעלין ומבררין מבחי' החתים בשרו מבחי' פגם הברית לבחי' פיתוחי חותם קודש לה' שזהו עיקר הבירור כי פגם הברית עיקר סטרא דמותא בחי' רגליה יורדת מות. וכשמתגברין על יצרו ומשברין את ההרהורים רעים ומעלין מחבינת החתים בשרו לבחי' חותם דקדושה בזה מעלין הנצוצות שנפלו ע"י פגם הברית ממות לחיים. כי המוחין דקדושה הם עיקר החיים בחי' החכמה תחיה ועיקר הבירור הוא ע"י הצמצום שצריכים ליזהר מאד ולהתגבר בכל כוחו לצמצם את מוחו שלא להניח את מחשבתו לשוטט ולהרהר ח"ו ואפילו כשבא עליו איזה הרהור רע בעל כרחו צריך להתגבר לתפוס את מחשבתו ולצמצמה שלא תוסיף להרהר ולחשוב בזה כלל רק להמשיך המשחבה לדברים שבקדושה ועי"ז עיקר העליה והבירור. ובזה ממשיך על עצמו כח המגיני ארץ שמעלין מהחתים בשרו לפיתוחי חותם וכו' דהיינו שהמחשבות וההרהורים רעים שממנו היה נעשה ח"ו החתים בשרו דהיינו מקרות ח"ו, הוא מעלה אותם מהחתים בשרו לבחי' פיתוחי חותם קודש לה' דהיינו שכופה את מחשבתו ומהפכה ממות לחיים וחושב דייקא מחשבות קדושות בתורה ועבודה וי"ש כי המחשבה ביד העדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה כמבואר בדברינו כ"פ. וע"כ מזכירין תחיית המתים בברכת אתה גבור שהו אבחי' תקון צמצום המוחין כי עיקר הבירור ע"י הצמצום של המוחין וכנ"ל. וכן צריכין לצמצם המוחין אפילו בקדושה שלא ישוטט המוח במה שאין לו רשות בחי' במופלא ממך אל תדרוש וכו' כ"ש שם כי כשמשוטט ח"ו במה שאין לו רשות אפיל ובקדושה זהו בחי' ריבוי האור שגורם שבירת כלים ח"ו שמשם כל הנצוצות הנפולין שמשם נמשכין כל ההרהורים וכל המחשבות רעות כנודע. ע"כ בברכת אתה גבור מתקנים צמצום המוחין בכל הבחי' שלא תצא המשחב חוץ לגבול הקדושה למ'קומות החיצוניםלחשוב ח"ו מחשבות חוץ ח"ו, וגם שלא תצא ותשוטט המשבה במקומות הקדושים למעלה ממדרגתה שלא תהרוס הגבול ח"ו כנ"ל ועי"ז עיקר הבירור שהוא בחי' תחיית המתים כנ"ל. וזה בחי' כלום במחשבה אתברירו שעיקר הבירור הוא ע"י המשחבה ע"י שכופה את מחשבתו שלא תחשוב חוץ לגבול וכנ"ל. וע"כ מזכירין ה' פעמים תחיית המתים בברכה זאת כנזכר בכונות כי ע"י הבירור הנ"ל שהוא בחי' תחיית המתים עי"ז מתקנים את המוח והדעת שבראש ואז נתתקנים הה' חושים שכולם נמשכים מהמוח שבראש כ"ש שם לענין ר"ה (באות י"ד) ולענין הישיבה (באות ט"ו) וכנגד זה מזכירין ה"פ תחיית המתים כנגד הה' חושים שבראש שנתתקנים ע"י הבירור והעליה שמעלין מהחתים וכו' לחותם דקדושה שהוא תקון המות שזהו בחי' תחיית המתים כנ"ל. וזהו בחי' אתה גבור לעולם אדני שפי' כשפרש"י ע"פ ואתה מרום לעולם אדני שפי' שם לעולם ידך על העליונה וכו' ע"ש וכן הכונה כאן שאומרים אתה גבור לעולם כו' דהיינו שהש"י גבור לעולם ועד תמיד. כי לעולם ידו על העליונה ובוודאי יתגבר ויגמור כצרונו. היינו שאפילו אם כבר נתעה האדם הורגלה משחבתו לשוטט ולחשוב בחוץ ח"ו מחשבות זרות ורעיונים והרהורים רעיטם ח"ו אעפ"כ השי"ת גבור לעולם ואם יתלה עיניו למרום יוכל להתגבר לעולם על המשחבות וההרהורים ולהמשיך מחשבתו אל הקודשה כי המחשבה בידו תמיד והשי"ת גבור לעולם לעמוד בעזרואם ירצה להתגבר עליהם. וזהו מחיה מתים אתה ורב להושיע מחיה מתים הוא בחי' הבירור שנעשה ע"י התגברות המשחבה כנ"ל וזהו ורב להושיע שהש"י רב להושיע וישועתו רבה מאד מאד ויכול להושיע תיד ועיקר הישועה נמשך מבחי' עצות טובות כי העצות נקראים ישועות כנ"ל. היינו שמזכירין כאן התחלת התיקון שהם העצות העמוקות הנ"ל שמהם התחיל התקון כנ"ל כדי להמשיך העצות העמוקות עלינו גם עתה כדי שנוכל ליתן עצה בנפשינו לעצוד כנגד המחשבות רעות המתגברים כשטף מים רבים ח"ו כי בכל תקון ותקון צריכין עצות היינו עצות אמתיות הנמשכין ממעייני הישועה מעצות עמוקות הנ"ל כדי לזכות להתגבר על כל המונעים והמעכבים את התקון:
And therefore they concluded the Song: “Hashem shall reign forever and ever” (Shemos 15:18). For through Shiras HaYam, which is the voice of holy song and melody, through this His kingship will be revealed forever and ever, as above.
וזהו בחי' הזכרת טל וגשם בברכה זאת כי מימי הטל והגשם נמשכין בשרשם מבחי' מים עמוקים עצה הנ"ל שהם המים שמהם גדילה האמונה ומשם נשתלשל ונמשך מימי הטל והגשם בגשמיות. וע"כ אין הגשמים יורדים אלא בזכות אמונה כשרז"ל, וכשפוגמין באמונה שהוא בחי' ע"ז נאמר ועצר את השמים ולא יהיה מטר כי כשיש אמונה שנמשכת מעומקא דבירא מבחי' מים עמוקים הנ"ל עי"ז נמשכין גם הגשמים בגשמיות ולהיפך להיפך ח"ו וכנ"ל. וזהו בח'י החילוק שבין טל וגשם כי טל אינו נעצר לעולם אבל גשמים נעצרין ח"ו ע"י פגם האמונה וצריכין לזה תפילות ותקון האמונה כשרז"ל כי הטל יורד בכל בקר כ"ש ובבקר היתה שכבת הטל וכו'. כי בענין האמונה שהיא בי' מלכות יש שני בחי' כי יש בחי' עצם הנקודה של מלכות אמונה שזאת הנקודה קיימת לעד ואינה נפסקת לעולם בבחי' ומלכותו ואמונתו לעד קימת בחי' והערץ לעולם עומדת וזהו בחי' השפעת האמונה הקדושה שנשפעת עלינו מלמעלה תמיד שמשם שורש האמונה שנקבע בלב כל או"א. אבל יש בחי' ב' דהיינו מה שצריכין להוסיף תוספת הארה וחיות ומוחין על נקודת האמונה ולהגדילה בכמה הגדלות ולבנותה ולעשותה בחי' פרצוף וזה תלוי בתקון מעשינו מכובן כ"ז בכוונות האריז"ל ע"פ דרכו הקודש, שיש בחי' נקודת המלכות שהיא נקודה אחת מעשר ספירות ושי בחי' הגדלת המלכות מה שצריכין להגדיל הנקודה ולהוסיף עליה בחי' ט' ראשונות כדי לעשותה בחי' פרצוף שזה תלוי בתיקון מעשינו בחי' באלקים נעשה חיל וכו' כידוע כ"ז וכן לענין התיקונים הנאמרים בהתורה הנ"ל. וזהו בחי' טל וגשם, כי הטל אינו נעצר ויורד בכל יום בבקר כי הש"י מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית והכל בשביל לגלות אמונתו בעול' לידע שיש רב ולשיט מנהיג ומושל ית"ש לעד שזהו העיקר כנ"ל. וע"כ בכל יום ויום נמשך חיות להאמונה הקדושה ממים עמוקים הנ"ל שמשם עיקר גידולה כדי שיהי קיום לעצם נקודת האמונה הנ"ל כדי שלא יחרב העולם ח"ו שמתקיים ע"י אמונה כנ"ל, ומבחי' זאת נמשך הטל בכל יום בבקר כי עיקר התגלות האמונה היא בבקר כנ"ל. אבך עדיין אנו צריכין ע"י תקון מעשינו לתקן נקודת האמונה להגדילה ולבנותה וכו' כנ"ל וע"כ אנו צריכין בכל יםו לעורר ע"י מעשינו המים עמוקי םהנ"ל וכו' כדי להגדיל את נקודת האמונה כדי שתאיר האמונה באור גדול ובהתגלות נפלא בכל העולם ומשם נמשך בחי' גשמים. היינו ע"י שאנו חותרין וחורפין עד שמוצאין את המים עמוקי' הנ"ל כדי להגדיל ולבנות את האמונה כנ"ל שזהו בחי' חפירות הבארות שחפרו האבות כנ"ל, ומאלו המים עמוקים שאנו חותרין מוצאין ע"י התעוררות שלנו משם נמשכין הגשמים שבאין ע"י אתערותא דלתתא דייקא. וע"כ הגשמים נעצרין לפעמים ח"ו כשאין האמונה בשלימות דהיינו כשאין עוסקים לחתור המים הנ"ל שמהם גדילה האמונה שמשם שורש הגשמים וכנ"ל אז הגשמים נעצרין ח"ו. ואז צריכין תפלה שהוא בחי' אמונה שנמשך ממים עמוקים הנ"ל שאנו חותרין ועי"ז חוזרים ויורדים הגשמים וכנ"ל. וזה בחי' מכלכל חיים בחסד זה בחי' תיקון המאכלים שממשיכין כדי לבר רולקתן פגם הברית שנמשך ע"י פגם המאכלים ח"ו כ"ש שם (באות יוד) וזהו בח'י מכלכל חיים בחסד בחסד דייקא היפך המאכלים שיש בהם אחיז תהשדים ח"ו שהם באים מתוקפא דדינא ר"ל. וזהו בחי' סומך נופלים זה בחי' האמרות טהורות הנ"ל שנמשכין ע"י הבירור הנ"ל שעל ידן מחיין כל הנשמות הנפולות כ"ש שם וכנ"ל. וזהו בחי' ורופא חולים כי ע"י תיקון האמונה נמשך רפואה כנ"ל. וזהו בחי' ומתיר אסורים, זהו בחי' הגאולה בחי' גאולת מצרים שיצאנו מבית האסורים מעבדות לחירות שאז נתבררו ונתתקנו כל ניצוצי קרי של אדה"ר שזה היה עיקר הגאולה כמובא שם בהתורה הנ"ל על ענין ניסן (באות יו"ד) ע"ש. כי מחמת שברכה זאת מדברת מעיקר הבירור שמבררין ומעלין מהחתים בשרו לבחי' חותם דקדושה שזהו בחי' תחיית המתים ע"כ מזכירין בה כל הבחינות הנ"ל שנעשין ע"י הבירור הנ"ל שהוא תיקון האמונה שנעשה ע"י המשכת העצות ממעמקים כנ"ל:
And therefore after the seventh day of Pesach specifically, chametz is permitted. For we have already explained that the essential prohibition of chametz is because the air of the world has not yet been clarified from the voice of melody of the Sitra Achra, as above. And therefore, after the seventh day of Pesach, when the Sea split and they merited the voice of Shiras HaYam — through which the air of the world was clarified and purified, through the voice of holy song and melody being clarified from the voice of melody of the Sitra Achra — therefore, then certainly chametz is permitted, since the air of the world has already been clarified and purified through Shiras HaYam, as above.
And therefore, within the first single week of the S’firah, they merited Shabbas — for the commandment of Shabbas was given at Marah, and they arrived at Marah immediately after the Splitting of the Sea of Reeds, which was on the seventh of Pesach. And afterward, they were again commanded regarding Shabbas on Shavuos, in the Ten Commandments. This is the aspect of the two Shabbosos — the aspect of the two returns that Yisrael merited, as above. The first Shabbas was made from seven days — namely, the first t’shuvah. And the second Shabbas was made through the aspect of seven Shabbosos — through the aspect of t’shuvah upon t’shuvah — until one merits the ultimate perception, which is the ultimate t’shuvah (as explained there). 26
אות כט ואז אומרים קדושה וברכת אתה קדוש כי ע"י הבירור הנ"ל נשלם הקדושה ע"י שמעלין מבחי' החתים בשרו לבחי' פיתוחי חותם קודש לה' כנ"ל, וזהו בחי' וקדושים בכל יום יהללוך סלה בכל יום דייקא כי בכל יום צריכין לתקן ולברר כל התיקונים הנ"ל שעי"ז נתוספת קדושתו כו' למעלה ע"י שעולה הקדושה ממקומות הנמוכים שזה עיקר התעלות הקדושה וכנ"ל:
For on the first night of Pesach, even though they merited the song then, as it is written: “And the song shall be for you,” etc. — through which was the essential redemption, as above — nevertheless, that song is not called by their name. For then they recited the Hallel, which encompasses the past, the future, and the days of Mashiach, etc., as our Sages of blessed memory said (in Pesachim). For then they did not merit the song of themselves. Rather, through the kindnesses of Hashem, He shone upon them a great light, and through this He drew upon them the power of the song of the future, which will be revealed in the days of Mashiach Tzidkainu — who is the aspect of David, who is “the pleasant singer of Israel” (Shmuel II 23:1), which is the aspect of the complete Hallel that is called by the name of David. And therefore we need to guard ourselves very much from chametz and to eat matzah, since they did not merit to clarify the voice by themselves, as above.
And then one merits the fiftieth day, which is the aspect of Yovel [Jubilee], which also comes after seven sabbaticals of years. And it is the aspect of the supernal gate, the ultimate perception — where the essential tikkun is in the aspect of “Wait,” the aspect of Keser, the aspect of “the ultimate knowledge — that we do not know,” as above. 27
אות ל וע"כ מתחילין אחר שלש ראשונות ברכת אתה חונן כי שלש ראשונות הם בח'י ברכת אבו תכי הם כנגד האבות אברהם יצחק ויעקב כידוע שהם בחי' המגיני ארץ שהם התחלת האמונה שהם מעלין מהחתים בשרו לבחי' פיתוחי חותם שהוא תקון הדעת כנ"ל. וע"כ מתפללין תיכף אח"כ על הדעת שהיא ברכת אתה חונן לאדם דעת כי שלשש ראשונות הם רק הזכרת שבחוח כשרז"ל ובסדור שבחו אנו מזכירים כל התיקונים הנ"ל. אבל עכשיו מתחיל עיקר התפילה שהיא בקשת צרכיו דהיינו שאנו מבקשין ומתפללין שימשיך עלינו הוא יתב' כל התיקונים הנ"ל שנעשין ע"י המגיני ארץ שהם עוסקים להשלים הדעת שהוא עיקר הקדושה. וזה שמבקשין מיד על הדעת שהוא ברכת אתה חונן ואח"כ מבקשין השיבנו וסלח לנו זהו בחי' ר"ה ועשי"ת ויוה"כ כמבואר שם בהתורה הנ"ל (באות י"ד) שבר"ה נתתקן הדעת ע"י תקון האמונה שזהו בחי' ראש השנה עיין שם. ובעשי"ת מתקנים החותם ומעלין לבחי' פיתוחי חותם קודש כי זה עיקר התשובה בחי' אם תוציא יקר מזולל וכו' וביוה"כ הוא גמר תיקון החותם וכו'. וזהו בח'י אלו הג' ברכות אתה חונן זה בחי' תיקון הדעת בחי' ר"ה השיבנו בחי' תשובה בחי' עשי"ת בחי' אם תוציא יקר מזולל דהיינו לזכות לברר בכל פעם מהחתים בשרו לבחי' פיתוחי חותם וכו' כנ"ל. סלח לנו זה בחי' יוה"כ שאז הוא סליחות עוונות שאז גמר תיקון החותם כנ"ל. ואח"כ אומרים ברכת גואל ישראל ועי"ז ממשיכין בחי' הגאולה בחי' קדושת ניסן שאז היה גאולת מצרים שעי"ז הוא חיזוק המלאך שעי"ז הוא תיקון המאכלים שלא יקלקלו המאכלים את הדעת ע"י מקרות ח"ו שבאים משם שמהם כל העינויים והצרות והגליות ר"ל כידוע ועל זה אנו מתפללין שיראה בעניינו ויריב ריבינו מאת כל מזיקי עלמא העומדים עלינובכל יום וימהר לגאלינו מהם גאולה שלימה. וכל הגאולות הם בחי' קדושת ניסן כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל היינו שימשיך עלינו בחי' קדושת ניסן שהוא בחי' חיזוק המלאך כדי להנצל ממקרות ח"ו הבאים ע"י המאכלים כ"ש שם ע"ש. ואח"כ מתפללין על רפואה וברכת השנים כי עיקר הרפואה ע"י תקון האמונה כמבסואר בתחילת התורה הזאת, שכשנופלין מאמונה ח"ו באים מכות מופלאות ח"ו שאין מועיל להם רפואות וכו'. אבל כשמעלין ומתקנין האמונה זוכין לרפואה אבל עיקר הרפואה נמשכת כשזוכין לתקון המאכלים הנ"ל שהם בחי' ניסן בחי' גאולת מצרים שאז נאמר כל המחלה אשר שמתי וכו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך:
But through their subsequently counting Sefiras HaOmer for six days, through this they began to purify themselves. And then they merited Shiras HaYam, which is called by their name — in the name of Moshe and Bnai Yisrael. For they themselves merited to sing this song. And through this they merited to purify and refine the air, as above. And therefore then chametz was permitted, as above.
And this is the aspect of the two Shabbosos that our Sages of blessed memory spoke of: “If Yisrael were to keep two Shabbosos, they would immediately be redeemed” (Shabbas 118b). For the redemption depends on t’shuvah, as it is written: “And a redeemer shall come to Tzion, and to those who return from transgression” (Yeshaya 59:20). And the completeness of t’shuvah is through the aspect of the two Shabbosos — namely, t’shuvah upon t’shuvah, as above. 28
אות לא כי כאשר נדקדק בדברי התורה הנוראה והעמוקה והרחבה הנ"ל נמצא בכל פינה ובכל קצה דברים נפלאים. כי בתחלה חושב כמה בחי' שנתקלקלםי ע"י נפילת האמונה דהיינו שבאים ח"ו מכות מופלאות שאין מועיל להם לא רפואות ולא זכות אבות ולא תפלה ולא קולות וגניחות וכו'. ואח"כ מבאר איך לתקן את האמונה בכל הבחי' המבוארים שם כנ"ל. וכבר ביארנו שאין האמונה נתתקנת בשלימות עד שזוכין לכל התיקונים הנאמרים שם עד תיקון המשפט כנ"ל ואז דייקא נגמר תיקון האמונה בתכלית השלימות כנ"ל. ועתה נוכל לומר שהתיקונים האלו הם כנגד בחי' הקלקוליםהנ"ל וכנגד כל פגם וקלקול מקלקולים הנ"ל יש כאן תיקון כנגדו, כי ע"י שצועקים מעומק הלב עי"ז חותרים המים הנ"ל ומוצאין עצות עמוקות הנ"ל שמהם גדילה האמונה כנ"ל, עי"ז נתתקנין הקולות והגניחות וכו' שיכולין להועיל עתה כי הקולות והגניחות הם בחי' קול בלא דיבור וע"כ נתתקנין ע"י עמקי הקולות הקולות ממעמקים מעמקי הלב שהם שרשי הקול. וע"י המגיני ארץ שהם מתקנים את הגרים ומעלים לבחי' פיתוחי חותם קודש וכו' עי"ז נתתקן שיועיל זכות אבות כי האבות הם בחי' המגיני ארץ כנ"ל. וע"י תיקון המאכלים שנתתקנים ע"י שמחה שהוא חיזוק המלאך עי"ז נמשך רפואה. כי עיקר כל הרפואות הםך ע"י אכילה ושתיה שנותנין מאכלים ומשקאות לרפואה וכשזוכין מקבלין הרפואה ע"י כל מה שאוכלין ושותין בבחי' ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך. וע"י תיקון המשפט שהוא קשר המרכבה עי"ז נתתקן בחי' התפלה כי התפלה היא בחי' קשר המרכבה כידוע שע"י התפלה נעשה עיקר היחוד שהוא בחי' מטה שלימה של יעקב שהוא בחי' ד' דגלים של י"ב שבטים שהם בחי' המרכבה כנ"ל וכ"ש רבינו ז"ל (בלק"ת בסי' פ"ד) שעיקר התחברות והדביקות להשי"ת הוא ע"י התפלה שעל ידה עיקר היחוד כידוע. וע"כ עיקר התפלה ע"י משפט כ"ש בהתורה אמור אל הכהנים (בסי' ב'). כי עיקר שלימות התפלה תלויה בתיקון המשפט שהוא קשר המרכבה שעי"ז עיקר היחוד והחיבור של כנס"י עם השי"ת בחי' מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה אהבה וכו' כידוע. נמצא שהרפואה נמשכת ע"י תיקון המאכלים שנתתקנים על ידי שמחה כנ"ל (כי כל הרפואות באים ע"י שמחה כ"ש במ"א בלק"ת בסי' כ"ד) שזהו בחי' ניסן בחי' הגאולה שזהו בחי' ברכת גואל ישראל ע"כ נסמך אח"כ ברכת רפאינו וכנ"ל. ואח"כ מיד ברכת השנים שמתפללין שיהיו השנים כסדרן ויברך את כל מניי תבואתה לטובה שםה המאכלים, היינו שמתפללין על תקון המאכלים שיהיו נמשכין בבחי' ברכה ולא יהי בהם שום אחיזת השדים שהם בחי' קללה ח"ו שעאל ידם קלקול המאכלים שגורמין מה שגורמין ח"ו כנ"ל. וע"כ מזכירין כ"פ בבקשה זאת לשון ברכה כ"ש ברך עלינו ותן טל ומטר לברכה וכו' ומסיימין מברך השנים הכל כדי להוציא את האדמה ופירותיה מהקללה של אדה"ר שהוא ע"י פגם הברית ח"ו ע"י ניצוצי קרי של אדה"ר כידוע. ואנו מבקשין שהשי"ת יבטל הקללות ויהפכם לברכה דהיינו שיתקן המאכלים ולא יהי' בהם שום אחיזת הסט"א כלל. גם ברך עלינו מרמז על בחי' סדר הזרעים הנזכר בתחילת התורה הנ"ל שעי"ז עיקר הרפואה דהיינו שיברך את כל מניי תבואת האדמה לטובה ובכלל זה הוא תקון הסדר של הזרעים כי בלא זה בודאי אין התבואה טובה מאחר שאין נגדלים ונתלשים בסדרם הראוי ח"ו. נמצא שאנו מתפללים גם על סדר תיקון של הזרעים שעי"ז עיקר הרפואה וע"כ נסמלך ברך עלינו לרפאינו וכנ"ל. ואח"כ אומרים תקע בשופר שמתפללין על קיבוץ נדחים דהיינו לתקן ולקבץ כל ניצוצי הנשמות שנתפזרו ע"י פגם הברית ע"י השחתת זרע ח"ו כמבואר בהתפלה שמוסיפין שם להתפלל על זה כידוע. כי כל הברכות עד עתה היו בענין זה בענין החותם דקדושהשהוא תקון הברית תקון המקרות וכנ"ל דהיינו שנזכה לתקן הדעת ולעשות תשובה שלימה וכו' עד שנזכה להנצל מעתה ממקרה לילה מפגם הברית בכל הבחינות וכנ"ל. וע"כ עתה מתפלללין על קיבוץ נדחים הנ"ל דהיינו שכל הנשמות שכבר נדחו ע"י הפגם הברית שכבר נכשלנו בהם ח"ו, שהשי"ת יקבצם בקדושה שנית שזהו בחי' כל ענין ברכה זאת שהוא מקבץ נדחי עמו ישראל כידוע. ואח"כ מתפללין השיבה שופטינו שהוא בחי' תיקון המשפט כי עיקר שלימות התיקון הוא ע"י תיקון המשפט כנ"ל ועל כן אומרים השיבה שופטינו אחר מקבץ נדחי וכו' כי עיקר תקון המשפט הוא דייקא ע"י שנזהרים שלא להעלות בחי' טיפת עשו וישמעאל אל המוח שזהו ההיפך מבחי' מקבץ נדחי וכו' כי בחי' טיפת עשו וישמעאל צריכים לדחותם דייקא שזהו עיקר בחי' תיקון המשפט כנ"ל. ע"כ אומרים ברכה זאת שהיא תיקון המשפט אחר מקבץ נדחי וכו' וכנ"ל כי בחי' טיפת עשו וכו' צריכים לדחותם דייקא ולא לקבצם בתוך קיבוץ הנדחים כי זהו עיקר תקון המשפט כנ"ל, וע"י תקון המשפט אז דייקא נשלם תקון האמונה כנ"ל, ע"כ אומרים תיכף אחר כך ברכת המינים להכניע ולעקור המניים והכופרים כי כשזה קם זה נופל כי עתה נשלם תיקון האמונה ע"י תקון המשפט ואז נופלים כל הכופרים והמינים:
And therefore they merited this after they counted the Sefirah for six days specifically — corresponding to the six orders of Mishnah, which are the totality of the Gemara. Through this they merited to draw upon themselves the aspect of the power of Torah sheb’al peh, which is the Gemara, which is encompassed within Sha"S Mishnah. Through which is the essential clarification of the voice of melody, as is explained in the Torah teaching mentioned above. And therefore then specifically they merited Shiras HaYam, which is holy melody, and then chametz was permitted, as above.
And this is the aspect of “refined seven times over” (Tehillim 12:7) — seven times seven, the aspect of Shabbas Shabboson [a Shabbas of Shabbosos] — namely, that one does t’shuvah upon t’shuvah, until one makes a Shabbas for the seven Shabbosos, just as the first Shabbas was for the seven days, as above. And this is the ultimate refining and purifying, the ultimate t’shuvah, as above. 29
אות לב וכשנופלים הכופרים והרשעים אז מתרוממים קרני הצדיקים כ"ש וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק כשרז"ל לענין זה בגמ' (מגילה). היינו שע"י שנופלים הכופרים והמינים אז מתפללין על הצדיקים ועל החסידים וכו' ועל פליטת בית סופריהם וכו' דהיינו שיתתקנו הישיבות הקדושות של הצדיקים האמתיים שהם בחי' תיקון האמונה בכל התיקונים הנ"ל (כ"ש שם באות טו המתחיל וזה בחי' רבי עם תלמידים ע"ש), כי לעתיד יהיו ישיבות שלימות קדושות שילמדו בהם הלימוש של אמונה הקדושה בבחי' (הושע יב) עוד אושיבך באהלים כימי מועד וכשפרש"י שם כימי מועד הראשון שהיה יעקב איש תם יושב אהלים. וכל הישיבה של יעקב אבינו שלמד בישיבה עם בניו ותלמידיו כשרז"ל הכל היה בהלימוד של האמונה הקדושה. כי המצות עדיין לא ניתנו ועיקר לימודם היה בענין האמונה הקדושה לבטל הע"ז והכפירות ולהמשיך וליטע ולקבוע בלב כ"א ואחד האמונה הקדושה בשלימות וכמו שמבואר בשיחותיו הק' שזה היה כל עקי האבות בלימודם עם הגרים ע"ש. וע"כ מס' ע"ז דאברהם אבינו היה תנ"ו פרקי כשרז"ל כי היה להם לימוד גדול ונפלא מאד בזה לעקור ולבטל הע"ז והכפירות ולהמשיך אמונה שלימה בעולם. ועל זה אנו מתפללין על הצדיקים ועל החסידים וכו' ועל פליטת בית סופריהם שהם בתי הישיבות של הצדיקים שלומדים עם התלמידים לימוד האמונה הק' שהם נקראים סופרים כי הם סופרים ומספרים בפה ובכתב גדולתו של יוצר בראשית ומלכותו ואמונתו לבניהם ותלמדייהם. וע"כ כוללין גירי הצדק עמהם כ"ש ועל גרי הצדק וכו'. כי ע"י התגלות האמונה נתהוין גרים וכו' כנ"ל. ואח"כ מתפללין ולירושלים וכסא דוד וכו' שהוא בחי' כסאות למשפטץ. וזהו בחי' את צמח דוד שהוא משיח שהוא בעל תקון המשפט כי עיקר תיקון המשפט על ידו כנ"ל כי אז יושלם תיקןו המשפט בתכלית השלימות ע"י משיח בן דוד. כי אע"פ שהתפללנו על תקון המשפט לא נמשך רק איזה הארה משם כדי שיהיה לנו כח לעמוד כנגד המינים והכופרים אבל עתה אנו מתפללין על בנין ירושלים וצמיחת קרן משיח שאז יתתקנו כסאות למשפט בשלימות ואז יושלם התיקון בתכלית השלימות (בענין זה יש לבעאר עוד אי"ה). ואז מתפללין שמע קולינו ומסיימין שומע תפלה כי עיקר קבלת התפלה שישמע ויקבל הוא ית' את תפלתינו הוא ע"י תיקון המשפט שיהיה ע"י משיח שהוא גמר תיקון האמונה כנ"ל ע"כ משיח כלול מכל התפלות כ"ש במ"א מחמת שהוא בחי' תקון המשפט וכנ"ל:
And therefore on Shavu’os, when the days of the Sefirah were completed and they merited to purify themselves completely and they received the Torah — which is comprised of Torah shebichsav and Torah sheb’al peh — therefore then it is a mitzvah to bring a korban from chametz specifically, which are the shtai halechem [two loaves], as it is written: “They shall be baked as chametz” (Vayikra 23:17). For then the holy voices were clarified to the ultimate completeness. This is the aspect of the voice of the shofar and all the voices that they saw and heard then, which are the aspect of the voice of holy melody, as it is written: “Play well with a teru’ah” (Tehillim 33:3). And as it is written: “G–d has ascended with a teru’ah; Hashem with the voice of the shofar. Sing to G–d, sing! Sing to our King, sing!” (Tehillim 47:6–7), etc.
Translation not yet available
אות לג ואח"כ אומרים רצה ומודים שמתפללין על עבודת הקרבנו תשיעלו לרצון כי כל בחי' הנ"ל הם בחי' קרבנות וקטרת שהם בחי' בירורים מעמקי הקליפות ע,י כל התקונים הנ"ל וע"כ מתפללין עתה על עבודת הקרבנות שיהיו לרצון כל הקרבנות וקטרת שהם כלולים מכל התקונים הנ"ל וזהו בחי' מודים9 אנחנו לך וכו' ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וכו' זה בחי' אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק וכו' שעתה אנו צריכין להודות לו ית' תמיד על גודל הנסים והנפלאות שעשה עמנו לחיותינו כיום הזה ליטא ולקבוע בלבינו האמונה הקדושה אשר היא חיינו ואורך ימינו וזה עיקר התכלית וזה כל שעשוע עוה"ב להודות לו ית' תמיד ולברכו ולהללו ולשבחו וכו' על זה, על כל הנסים והנפלאות שעשה עמנו ממצרים ועד הנה למען נשאר קיימים וחזקים באמונתינו הקדושה שהיא עיקר חיותינו וקיומינו לעד ולנצח שזהו בחי' כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה כ"ש רבינו ז"ל בהתורה ימי חנוכה (בלק"ת סי' ב) ע"ש. היינו שלעתיד יעסקו רק בזה להודות לו על כל החסד הנפלא שעשה עמנו בזה העולם להכניס בנו האמונה הקדושה. ואנו צריכין גם עתה בעוה"ז להמשיך עלינו בחי' זאת בחי' שעשוע עוה"ב דהיינו להודות לו ית' בכל יום על כל החסד הנפלא הזה שסיבב בנפלאות להכניס בנו האמונה הקדושה כנ"ל. ואח"כ אומרים שים שלום כי שלום כולל כל התיקונים שבעולם כי קודם כל תיקון שיש עאיזה חסרון ופגם בוודאי אין שלום וכשמתקנים זהו בחי' שלום שנשלם הדבר בשלימות וע"כ לא מצא הקב"ה כלי מחזקי ברכה לישראל אלא השלום כי עיקר כל התיקונים הנ"ל הם ע"י העצות עמוקות הנ"ל. ועיקר תיקון העצו תהוא ע"י בחי' שלום בבחי' ועצת שלום תהיה וכו' כי מקודם תיקון העצה היתה העצה חלוקה לשתים שהיה חלוק לבו ולא היה יודע לתת עצה בנפשו. ועיקר התיקון על ידי שזוכה לעצה שלימה בחי' שלום בחי' עצת שלום כנ"ל ועי"ז זוכין לאמונה שלימה שהיא בחי' שלום שאין לבו חלוק על ה' כ"ש בהתורה ויסב (בסי' ס"ב) שעיקר האמונה ע"י שלום ע"ש ועי"ז זוכין לתיקון הברית בכל הבחי' הנ"ל שהוא בחי' שלום בחי' ברית שלום כ"ש הנני נותן לו את בירתי שלום. וזה בח'י תיקון המשפט שהוא עיקר תקון הברית בחי' אמת ומשפט שלום שפטו וכו'. וזה בחי' הרפואות שנמשכין לכל המכות המופלאות בחי' בורא ניב שפתים שלום שלום וכו' אמר ה' ורפאתיו. וזה בחיח' לימוד הישיבות הקדושות של רבי עם תלמידים שהם מרבים שלום בעולם כשרז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם אמן ואמן:
Belongs to [the section] above: 30 Therefore the two loaves come — which are the aspect of the two Torahs, in writing and orally — from chametz specifically. For through the two Torahs, in writing and orally, through this is the essential tikkun and clarification of the voice. For the root of the voice is from the aspect of Torah shebichsav, which is the essential prophecy — for Moshe is the master of all the prophets, from where the voice proceeds. And Torah sheb’al peh, which is the completeness of Torah shebichsav, is the tikkun and clarification of the voice that goes out from Torah shebichsav, from the aspect of prophecy — so that the voice of the Sitra Achra should not take hold in it, G–d forbid, as above.
And therefore, regarding the ultimate redemption, it is written: “For not in haste shall you go out… for Hashem goes before you, and the G-d of Yisrael gathers you in” (Yeshaya 52:12). For in Egypt, when the tikkun was not yet in its completeness, and the Egyptians and the Sitra Achara still pursued them, they needed to go out in haste — to flee and escape from there quickly. And this is the aspect of the prohibition of chametz — not to leaven the mind, as above. 31
אות לד וע' בפע"ח בשער הזמירות פרק ו' בכוונות ויברך דוד ובכוונות אז ישיר שכתב שם וז"ל כבר פירשנו למעלה וכו' שאל תתמה שהזכרנו הספירות והדברים כפולים ומכופלים כי יש כמה פרצופים בכל עולם ועולם לכן תמצא כי אנחנו חוזרים להזכיר וכו' ע"ש. והעתקתי זאת לענייניו שג"כ אל יפלא בעיניך שהזכרנו בסדר התפילה הנ"ל כל התקוני' הנ"ל כ"פ כי בכל עולם ובכל דרגא צריכין לתקן כל התיקונים הנ"ל וכן בכל יום ויום ובכל חדש ושנה ובכל דור ודור וכו' כנ"ל. כי כ"א צריך עצות עמוקות בכל יום בגשמיות ורוחניות ולגדל האמונה עי"ז ולברר בירורים שהוא בחי' גרים וכו' ולהעלות מהחתים לפיתוחי חותם קודש וכו' דהיינו להתגבר להציל א"ע מהרהורים רעים ולהפוך כל מחשבותיו למחשבות קדושות ולתקן המאכלים ע"י שמחה ולהמשיך בחי' תיקון המשפט ע"י קשר המרכבה וכנ"ל. וכשזוכין לכל אלו הבחינות הוא רק לפי המדרגה שלו וכפי אותו הייום. ואח"כ כשעולה למדרגה אחרת צריך להתחיל מחדש אלו התיקונים כי אז צריך עצות חדשות לפי אותו הדרגא וכן בכל יום ויום כי א"א לברר הכל בפ"א. רק מעט מעט בכל יום ויום ובכל חדש ושנה וכו' ועוד יש בזה כמה דברים. שייך לעיל לענין תיקון המשפט שהוא ע"י קשר המרכבה שהם בחי' י"ב שבטי בני יעקב וכו'.
Therefore, through the two loaves that are leavened in this manner — from the aspect of the air and voice of holiness that is drawn from there, from the aspect of the two Torahs, as above — through this is the essential tikkun. Therefore they must come from chametz specifically. For this chametz of the two loaves is drawn from the clarification and purification of the air, which is the aspect of the voice, through the two Torahs, as above, through which is the essential tikkun, as above.
But in the future, when we will merit the ultimate tikkun in its completeness, and then the subjugation of the Sitra Achara will be complete, and then they will merit the ultimate perception, as it is written: “And the earth shall be full of knowledge” (Yeshaya 11:9), etc. — then “not in haste shall you go out” — “not in haste” specifically. For in the ultimate perception — the Daas that will be revealed in the future — the essential tikkun is through the aspect of “Wait,” as above. 32
אות לה וזה בחי' חשן המשפט שהיו בו י"ב אבנים על שמו תבני ישראל היינו כנ"ל. כי י"ב שבטי בני ישראל שכנגדם היו הי"ב אבנים הם בחי' קשר המרכבה כי הם ד' רגלים שהם בחי' ארבעה טורי אבן כי בכל דגל ודגל היה מצוייר הגוונין שבאבנים של אותו הדגל כשפרש"י שם בפרשת הדגלים ואלו הד' דגלים ד' טורי אבן הם בחי' קשר המרכבה שכלולה מד' המלאכים שסימנם ארגמן כנ"ל וע"כ אל והד' טורי אבן שבם חקוקים שמות י"ב השבטים היו בחשן המשפט כיכל זה הוא בחי' קשר המרכבה שהוא תיקון המשפט כנ"ל:
Let us return to the first matter. And this is the aspect of apitropos. And this is the language of the Shulchan Aruch, siman 290, section 1: “One who died and left minor heirs” etc. — “their bequeathor must appoint for them a guardian who will deal on behalf of the minors,” etc. “And if he did not appoint one, the bais din is obligated to appoint for them a guardian,” etc. And it is explained in the Mishnah and brought in the Shulchan Aruch, section 16, that a guardian appointed by bais din must take an oath while holding a sacred object, but one appointed by the father of orphans does not need to take an oath. For every person must see to and strive to repair the aspect of Malchus that is within him, which is repaired through the tikkun of the voice of the melody, which is the mochin and the vitality of the Malchus, as above — and as is explained at the end of the Torah teaching mentioned above on the Mishnah: “Make for yourself a rav and acquire for yourself a friend” — see there. For the essential reason man comes to this world is only for this: to repair the portions of Malchus that are within him. For according to how he repairs his portion of Malchus in holiness and purity, so too he elevates and exalts His kingship, blessed be He, as it were. For only for this does man come to this world — in order to magnify and exalt and publicize His kingship, blessed be He. For “everything that the Holy One, blessed be He, created, He created only for His glory” (Avos 6:11), which is the aspect of Malchus. And everything was created for the sake of man, the possessor of free will, who is the essential creation — who was created for this: to magnify the glory of His kingship. As it is written: “The glory of Your kingship they shall declare” (Tehillim 145:11–12), etc. — “to make known” etc. — “and the glorious splendor of His kingship,” etc. And all the wealth and possessions of a person are the aspect of Malchus. For wealth is the aspect of Malchus, the aspect of kavod [honor], as it is written: “And the riches and the honor come from before You” (Divrai HaYamim I 29:12). And therefore in Sefer Mishlai, the king is referred to many times by the name “rich man” [ashir], as it is written: “The rich man rules over the poor” (Mishlai 22:7). And it is written: “He who gives to the rich” (Mishlai 22:16), etc. — the meaning of which is a king, as Rashi explained there. And therefore a person must be very careful all the days of his life that with whatever wealth and possessions Hashem has graced him, he should conduct himself with great holiness according to the Torah — that he should strive to magnify the glory of His kingship, blessed be He, through his wealth and his possessions, etc. As it is written: “Honor Hashem from your wealth and from the first of all your produce” (Mishlai 3:9). And the essential building and vitality of the Malchus is through the voice, as above. And this is what our Sages of blessed memory expounded: “Do not read ‘from your wealth’ [mai’honecha] but ‘from your throat’ [mi’geronecha]” — that is, the voice of melody that goes out from the throat. For the voice of melody is the sustenance of the Malchus, which is the aspect of hon [wealth] and riches. It emerges that “your wealth” and “your throat” are one and the same aspect. And this is: “Do not read ‘from your wealth’ but ‘from your throat,’” as above. For the essential governance of the Malchus and wealth is through the voice and the speech. For each person, according to the dominion that he has — whether he rules in his house over his wealth and his possessions, or whether he has some dominion and kingship over others — each person governs the dominion and the Malchus that is his through the speech and the voice, through which he rules and commands how to conduct oneself in all the matters under his governance. And therefore the speech is the aspect of Malchus, as is explained elsewhere. And the essential vitality of the speech is the voice, for the voice directs the speech. And therefore, from a person’s voice one can discern the aspect of his Malchus, as is explained regarding the Torah teaching: “Maishra d’sakina,” etc. (siman 30) — see there. For the dominion of a person is discernable in his voice, as is seen in experience: one who has dominion over some matter — for example, over his wealth and possessions — when he speaks and commands how to conduct matters, his voice is strong and bold, in the manner of dominion, in the aspect of: “the voice of the answer of might” (Shemos 32:18), in the aspect of: “The rich man answers with boldness” (Mishlai 18:23). But one who has no dominion over that matter — when he sometimes expresses some opinion, it is with a weak and low voice, in the aspect of “the voice of the answer of weakness.” For since he has no dominion there, his voice is low and weak. For the Malchus corresponds to the voice, for the voice is the vitality and sustenance of the Malchus, as above. And this is what our master, our teacher, and our rabbi, of blessed memory, brought there in this matter: that there is “the voice of the answer of might” and there is “the voice of the answer of weakness” — regarding the aspect of the Malchus that is in each person, which is discernable in his voice. See there. And the essential vitality of man is through the voice and the speech, which are the essential ruach chayyim [living spirit] in a person, as it is written: “And man became a living soul” (Beraishis 2:7). And the Targum translates: “a speaking spirit” [ruach m’malela], as our master, our teacher, and our rabbi, of blessed memory, wrote many times. And the essential sustenance of a person’s vitality in his body is through the unification of voice and speech, which is the totality of all the yichudim, as is brought. For voice and speech are in the aspect of neshamah and body, for the voice enlivens and directs the speech just as the neshamah enlivens the body. And the essential sitra d’mosa [side of death] was drawn through the sin of Adam HaRishon, which caused a separation between the voice and the speech. And a person all the days of his life must strive through his service to unify the voice and the speech. Through this is the sustenance of the Malchus, as above. And through this his soul is sustained in his body. But due to the sin of Adam HaRishon, it is impossible even for the tzaddik to clarify the voice in his lifetime. And the clarification must be completed from generation to generation, as is known. Therefore every person is compelled to die, since the clarification is not yet complete and it is still impossible to unify the voice and the speech to the ultimate completeness of the unification, until the time when “death is swallowed up forever” (Yeshayahu 25:8). And therefore the Torah commanded to leave the inheritance to one’s sons after him. For his wealth and possessions, which are the aspect of the Malchus whose essential vitality is through the unification of voice and speech, as above — one must leave to his sons after him, who will complete the clarification, through which the unification is accomplished, as is known. For a person, all the days of his life, according to how much he engaged in his service and according to how much he conducted his wealth and his commerce with integrity, as is fitting, according to the Torah — not cheating his fellow, not engaging in any deception, giving much tzedakah and performing acts of chesed, and fixing times for Torah study, etc. — according to this he merited to clarify his wealth. That is, to clarify sparks from the depths of the klippos and elevate them to holiness. And according to this he merited to accomplish unifications — that is, the unification of voice and speech. And when his time comes to depart and he can no longer clarify, he must leave his wealth and possessions to his sons, who will complete the clarification and the unification according to how they conduct the wealth with integrity according to the Torah, as above. For the essential death is that the neshamah departs from the body, which is the departure of the voice and the speech — which are the aspect of the living soul — which depart from the body. And the essential departure is drawn from the departure of the voice from the speech, which is in the aspect of the neshamah in relation to the body, as above. And therefore a person is obligated to appoint an apitropos over his property before his death, and should not rely upon the bais din that they will appoint a guardian. Rather, he must see to it that he himself appoints a guardian over his property before his death. For the essential sustenance and governance of property and wealth is through the voice and the speech, which are the aspect of the ruach chayyim, as above. Therefore, as long as his soul is still in him — which is the voice and the speech — he must appoint a guardian and transmit to him the dominion and the kingship through his voice and speech, which are the vitality and sustenance of the property and the wealth, as above. So that the guardian will be able to govern the property and the wealth as he himself would. For the vitality and sustenance of the wealth of each and every person is from his voice and speech specifically. And therefore he must specifically appoint the guardian himself while he is still alive, in order to transmit to him his voice and speech, which are the vitality, sustenance, and governance of his wealth and possessions, as above. But if he did not appoint a guardian himself, then the bais din must appoint the guardian. For it is explained in the Torah teaching mentioned above that the essential tikkun of the voice is through Torah sheb’al peh, as above. And the bais din are the aspect of Torah sheb’al peh. For all the worthy courts of law receive their authority from the Bais Din HaGadol [the Great Court] in Yerushalayim — for “we act as their agents.” And therefore one must heed the words of a worthy bais din, as it is written: “You shall not deviate from the matter that they tell you, right” (Devarim 17:11), etc. — “According to the Torah that they instruct you and according to the judgment,” etc. This is the aspect of Torah sheb’al peh, about which we are warned with the negative commandment of “you shall not deviate,” as our Sages of blessed memory said. For the essential clarification of the laws of the Torah that the bais din rules upon is through Torah sheb’al peh, where all the laws are clarified. It emerges that the bais din are the aspect of Torah sheb’al peh, which is the tikkun of the voice, which is the sustenance of the Malchus. And therefore the Malchus and the dominion are in the hands of the bais din, for they rule upon the law like a king, and one must obey them. For the law [mishpat] is the aspect of Malchus, as it is written: “A king through justice” (Mishlai 29:4), etc. And it is written: “Your judgments give to the king” (Tehillim 72:1). And this is the aspect of: “Through Me kings reign” (Mishlai 8:15). For through the Torah they rule upon the laws and the judgments, which are the aspect of Malchus. And therefore, when he did not appoint a guardian himself, the bais din must appoint a guardian over his property and wealth, which is the aspect of Malchus. For they have the power to repair the aspect of his Malchus, since they possess the Torah sheb’al peh, which is the tikkun of the voice, which is the vitality and sustenance of the Malchus, which is the aspect of the property and the wealth, as above. But the essential tikkun is that he should appoint the guardian himself during his lifetime, as long as his soul is still in him — when he still has the voice and the speech — in order that he should transmit his own voice and speech to the guardian, which are the sustenance and vitality of the wealth and the property, so that the guardian will be able to govern the property and give them life and sustain them as he himself would, as above. And therefore a guardian appointed by bais din must take an oath while holding a sacred object, but one appointed by the father of orphans does not need to take an oath. For when there is some denial, an oath is imposed. And the oath is hiskashrus [connection/binding], as is known — that is, the aspect of the connection and unification of the voice with the speech. For all falsehoods are the aspect of alma d’peruda [the world of separation] — the aspect of separation between the voice and the speech. And therefore truthful words are recognizable. And one who is a man of truth is able to discern in another whether he is speaking falsehood, as it is written in the Sefer HaAleph Bais (letter Aleph, Emes, siman 9). For when someone speaks some falsehood, it is impossible for the voice to settle and unify and connect with the speech in his case. And one who understands and gazes upon the truth is able to discern in his voice that he speaks falsehood. For certainly the voice is not settled with the speech when one speaks falsehood. And therefore when there is some denial, an oath is imposed upon him, which is the aspect of the unification and connection of the speech to the voice. Through this, the falsehood is nullified, whose hold is from the separation between the voice and the speech, as above. For the oath is with the holding of a sacred object [chaifetz]. And the chaifetz, which is the Sefer Torah, is the totality of the prophecy. For Moshe is the master of all the prophets. And prophecy is the root of the voice of holiness, for the voice of holiness is drawn from the place where the prophets suckle, as above. And therefore, when one connects the speech to the root of the voice of holiness — which is the totality of the prophecy, which is the Sefer Torah that he holds in his hand — through this, the falsehood is nullified, whose hold is from the blemish of the voice, which is the opposite of prophecy — which is the voice that does not unify and connect in completeness with the speech, as above. It emerges that the oath is the aspect of the unification and connection of the voice with the speech, through which the falsehood is nullified. And therefore a guardian appointed by the father of orphans does not need to take an oath. For since he was appointed by him as guardian before his death — before the voice and speech departed from the body, which is drawn from the blemish of Adam HaRishon who caused a separation between the voice and the speech — for he himself appointed him as guardian and transmitted to him the voice and the speech himself, while they were still unified and connected. Therefore he does not need to take an oath, for falsehood has no hold since the voice and the speech were still unified. For the essential hold of falsehood is through the separation between the voice and the speech, as above. But when he passed away and did not appoint a guardian himself during his lifetime — rather, the bais din was compelled to appoint a guardian after the voice and the speech departed, which is drawn from the separation between the voice and the speech itself, as above — therefore he must take an oath. For then falsehood has dominion and hold, whose hold is from the separation between the voice and the speech, as above. Therefore he must take an oath, for the oath is the aspect of connection and unification, connecting and unifying the voice with the speech, through which the falsehood is nullified, as above. [End of Apitropos, Halacha 3] Hilchos Apitropos, Halacha 4, is subsumed within Hilchos Perikah U’Te’inah, Halacha 4, section 30.
הלכה ה' בהלכות פריקה וטעינה הלכה ד' אות ג':
And this is: “For Hashem goes before you, and the G-d of Yisrael gathers you in” — namely, ahead of the running of the thought, so to speak, Hashem, blessed be He, Himself is the Gatherer Who gathers and collects the thought so that it should not extend beyond the partition. And this too is an aspect of the revelation of His G-dliness, blessed be He — namely, the aspect of Elokim [G-d], which is the aspect of the holy tzimtzum [contraction]. For through this is the essential perception, as above. And therefore, “not in haste shall you go out” — “not in haste” specifically. For this is the essential perception — in the aspect of “Wait,” as above. For there is no pursuer chasing the thought — the aspect of Egypt and the Sitra Achara, which would require haste to flee, as above. Rather, their perception is in its completeness in the aspect of “Hashem [is] Elokim” — in the aspect of “running and returning” (Yechezkel 1:14) — in the aspect of “Wait,” the aspect of Keser, as above. And this they will merit in the future, when the aspect of the Full Name will be revealed — that “Hashem is HaElokim”. 33
Loading comments…