נחלות ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א סדר נחלות. הבן וכל יוצאי חלציו קודמין לבת וכו' האב קודם לכל יוצאי יריכו וכו' וענין הבכור שנוטל פי שנים:
Likutay Halachos – Choshen Mishpat II – Nachalos, Halacha 4 (Part C: §§17–25)
ע"פ התורה אמור אל הכהנים בסי' ב' ע"ש כל התורה מבואר שם שעיקר הוא התפילה כי עיקר כלי זיינו של משיח וכל המלחמות שיעשה ולכ הכבישות שיכבוש הכל משם וכו'. ומבואר שם שיוסף ששמר הברית זכה לבכרוה שהוא בחי' עבודת התפילה כי הבכור נוטל פי שנים. פי שנים הוא בחי' תפלה שיש בה סידור שבחו של מקום ובקשת צרכיו וכו' ע"ש:
And the principle is that one needs to repair the sins of the 365 sinews through the repair of the totality of the sinews. Through this, the mind is elevated, in the aspect of: “As an eagle stirs up its nest” (Devarim 32:11), etc. And from there, whiteness is drawn — to whiten the blood-stains from which come the blemishes [of the garments]. And then one is in the aspect of white garments — see there. And similarly, this is the aspect of the repair of business dealings through the general repair, which is tzedakah [charity], which is also the aspect of: “As an eagle stirs up its nest,” etc. — see there. And similarly, this is the aspect of the general repair of speech through praise of the tzaddikim, which is also the aspect of: “As an eagle stirs up its nest,” etc. — see there.
אות ב וזהו בעצמו בחי' מה שהבכרו נוטל פי שנים כי רבינו ז"ל לא ביאר שם רק שנטילת הבכור פי שנים הוא בחי' עבודת התפילה אבל היא גופא מה שהבכור נוטל פי שנים לא נכתב שם טעמו ועניינו וגם מה ענין פי שנים של הבכור לתפילה שיש בה שני בח'י שהם סידור שבחו ושאלת צרכיו:
@import url('https://fonts.googleapis.com/css2?family=EB+Garamond:ital,wght@0,400;0,500;0,600;0,700;1,400;1,500&family=Cormorant+Garamond:ital,wght@0,400;0,500;0,600;1,400;1,500&display=swap');
אות ג אך הענין כי מה שיש בתפילה שני בחי' שהם סידור שבחו של מקום ושאלת צרכיו כשרז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום תחילה ואח"כ יבקש צרכיו, זה בחי' מה שארז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי. כי התפלה היא בחי' אשה יראת ה' היא תתהלל כמובא כי עיקר התפלה הוא לתקן כלי השפע בשלימות כידוע וכמבואר בהתו' ואתם תהיו לי וכ' (בסי' לד). כי הש,י חפץ להטיב ורוצה להשפיע טובו וחסדו תמיד, אך א"י להמשיך השפע כ"א ע"י מעשה התחתונים דייקא דהיינו ע"י בני ישראל שנתן להם הממשלה ע"י שיתקנו כלי השפע בשלימות ע"י תפלה כתיקונו. ועיקר שלימות התפלה הוא האמונה כי אמונה בחי' תפלה כ"ש כ"פ כ"ש ויהי ידיו אמונה ותרגומו פרישן בצלו. והאמונה צריכה להיות שלימה בכל הבחינות ובלא זה אין להתפלה שלימות ואינה נעשית כלי לקבל השפע כי עיקר הכלי שנשלמת ע"י דיבורי התפלה הוא ע"י האמונה השלימה שהיא עיקר הכלי לקבל כל טוב. היינו שכמו שצריך שיהי' לו אמונה בעצמו להאמין באמונה שלימה שהש"י שומע ומאזין ומקשיב כל דבור ודבור של כ"א מישראל אפ י' מהגרוע שבגרועים כי הוא ית' שומע תפילת כל פה. ויש כח בכל אחד מישראל לפעול בקשתו ברחמים אצלו ית' אם יתפלל באמת אליו ית' כ"ש קרוב ה' לכל קוראיו וכו'. וכל זמן שאין לו אמונה בעצמו שיש גם ל וכח להמשיך השפע בתפלתו עדיין אין לו כלי לקבל השפע כי אין לו מקום וכלי בלבו לקבל השפע מאחר שלפי דעתו הוא רחוק מלקבל השפע ולהמשיך השפע מאחר שאינו מאמין בעצמו שתפלתו עושה רושם. ע"כ עיקר התהוות הכלי ע"י התפלה להמשיך ולקבל השפע ולפעול בקשתו הוא ע"י שלימות האמונה בכל הבחי'. שמאמין בהש"י שהוא כל יכול שליט ומושל ומנהיג כרצונו והוא חנון ורחום ושומע תפלת כל פה כנ"ל. ובשביל זה צריכין לסדר שבחו של מקום תחלה ואח"כ לשאול צרכיו כי ע"י סידור שבחו של מקום נתחזקה האמונה בשלימות כנ"ל, וע"כ מזיכרירן בתחלת התפלה בסידור שבחיו זכות אבות כדי לחזק האמונה שהוא ית' גומל חסדים טובים תמיד ועשה חסדים גדולים עם אבותינו ושמע תפלתם תמיד ובכחם וזכותם אנו מתחזקים שישמע גם את תפלתינו וימלא משאלותינו ברחמים וזהו כלל סידור שבחיו ית' שאומרים בתחלת התפלה כמו שאנו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם וכו' האל הגדול וכו' גומל חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות וכו' היינו שמזכירין בשבחיו ית' שהוא אלהי אבותינו שגמל עמהם חסד ושמע תפלתם תמיד שעי"ז נתייחד שמו עליהם, והוא זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם שהם אנחנו עמו בכל דור ודור שאנו מעותדים לגאולה שלימה בקרוב ולקבל כל טוב וכו'. וע"י שאנו מזכירין כל זה בשבחיו כי זה עיקר שבחיו כשמזכירין טבוו וחסדו כי זה עיקר גדולתו ית' כנודע, ע"י נתחזק לבינו להתפלל בלב שלם אליו ית' על צרכינו כי עי"ז נתחזק אצלינו האמונה בעצמינו שירחם גם עלינו וישמע תפלתינו וישפיע לנו כל טוב כאשר שמע תפילת אבותינו וייחד שמו עליהם וכנ"ל ועי"ז נעשה לנו כלי לקבל השפע וכנ"ל. נמצא שסידור שבחיו קודם שאלת צרכיו הוא בשביל לתקן הכלי בשלימות לקבל השפע וכנ"ל וע"כ בסיום שאלת צרכיו מסיימין בברכת שומע תפילה כי זה עיקר שלימות התפילה כשאנו מאמינים שהוא שומע תפילת כל פה שעי"ז עיקר שלימות הכלי לקבל השפע וכנ"ל, ואנו מתחזקים באמונה זאת שהוא ית' שומע תפלה ע"י שסדרנו שבחיו ית' ויתעלה תחלה שהוא אלהי אבותינו וזוכר חסדי אבות ומביא גואל וכו' וכנ"ל:
:root { --primary-text: #1a1a1a; --accent-gold: #8B6914; --accent-blue: #2c4a6e; --accent-deep: #4a1942; --bg-cream: #faf8f3; --bg-section: #f5f0e6; --border-gold: #c9a84c; --verse-bg: #f0ead6; }
אות ד אבל עדיין צריכין יגיעה ועבודהגדולה להיות חזק באמונה זאת בשלימות להאמין בעצמו שיש לו כח לפעול כל דבר בתפלתו כי יש כמה מיני חלישות הדעת בלב האדם בענין זה כאשר יודע כ"א בעצמו ורוב בני אדם נדמה להם שהוא אין לו כח לזה וע"כ אינו מתחזק בתפלה. ועיקר היגיעה הוא בתחלה דהיינו בעת שמתחיל להתחזק להתפלל בכונה בבחי' כל התחלות קשות כי אז עדיין לא ראה שום פעולה ע"י תפלתו. אבל כשזוכה להתגבר בכל כחו להתפלל בכונה עד שזוכה לפעול איזה דבר בתפלתו כגון שהתפלל על איזה דבר ונענה אזי הוא מתחזק בזה להאמין גם בעצמו שיש לו כח לפעול בתפלתו מאחר שרואה שכבר עשמע הש"י גם תפלתו ונענה ואז נעשה אצלו כלי לקבל השפע. כי עיקר התהוות הכלי הוא ע"י האמונה דהיינו ע"י שמאמין גם בעצמו שהש"י שומע גם תפלתו וכנ"ל:
* { margin: 0; padding: 0; box-sizing: border-box; }
אות ה וזה בחי' בכור. כי משם נמשך הולדת הבכור כי כל ההולדות וכל ההשפעות הכל נמשך רק ע"י התפלה וע"כ הולדת הבכור נמשך מבחי' זאת מבחי' הפעולה ראשונה שפועל איש ישראלי ע"י תפלתו שעי"ז נתחזקה אמונתו להתפלל תייד ומשם נמשך הולדת הבכור שהוא הולדה הראשונה. וכל ההולדות שנמשכין אח"כ בכולם יש בהם חלק מהולדת הבכור כמובא בכתבי האריז"ל, היינו שכל התפילות שאח"כ שעל ידם כל ההולדות כולם יש בהם חלק מהפעולה הראשונה שפעל ע"י תפילתו כי עי"ז נתחזקה אמונתו להתפלל תמיד שעי"ז עיקר התהוות הכלי להמשיך השפע כנ"ל, וע"כ נוטל הבכור פי שנים כנגד פי שנים שיש בתפלה שהם סידור שבחו יתב' ובקשת צרכיו כי הם בחי' אחת ממש. כי סידור שבחו קודם שאלת צרכי שהוא חזוק האמונה כדי לעשות כלי וכו' כנ"ל עיקר בחי' זאת מקבל הבכור שהוא בחי' פעולה הראשונה שפועל ע"י תפלתו שאז היה צריך להתחזק ביותר להאמין בעצמו מאחר שעדיין לא ראה שום פעולה ע"י תפלתו. אבל אח"כ שכבר פעל פעולה הראשונה בתפלתואזי יכול בנקל להתחזק בכל פעם להאמין בעצמו מאחר שכבר ראה שפעל ע"י תפלתו. נמצא שכל ההולדות ולכ ההשפעות שנמשכין אח"כ בכולם יש בהם חלק הפעולה הראשונה שהוא בחי' הולדת הבכור וע"כ מגיע לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי יש לו חלק כנגד כל א' וא' וכנ"ל. וע' בכתבי האריז"ל מבואר בענין דרכי סודותיו הק' שפי שנים שנוטל הבכור הוא בבחי' אין האשה כורתת ברית וכו' שהוא בחי' ההוא רוחא דשדי בגוה שהוא בחי' סדוד היבום כי מההוא רוחא דשדי בגוה בביאה הראשונה משם צריכין לקבל כל ההולדות של כל הבנים. ועיקר מקבל הבכור וכל הבנים שבאים אח"כ מקבלין על ידו ע"כ מגיע לו פי שנים ע"ש. וכל הדברים האלה מבוארים עתה ע"פ דרכינו ברדך הפשוט לעובדא ולמעשה להתחזק בתפלה תמיד וכנ"ל. ובאמת הכל אחד כי גם פנימיות כוונת האריז"ל הוא להביא לידי מעשה (ובענין זה יש הרבה לדבר עד שיהי' נתפס מזה איזה התנוצצות בלב כל חד כפום מה דמשער בלבי' ואין כאן מקומו):
body { font-family: 'EB Garamond', 'Georgia', serif; font-size: 18px; line-height: 1.85; color: var(--primary-text); background-color: var(--bg-cream); text-align: justify; max-width: 820px; margin: 0 auto; padding: 30px 25px 60px; }
אות ו וע"כ אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. כי כשהשפע ראוי לבא עדיין לא נגמר הכלי בשלימות ועיקר מעלת הבכור הוא במחוזק דהיינו בהשפע שכבר נמשכה בשלימות למטה ע"י שלימות הכלי עד שנתחזקה אצלו בשלימות כי במעלות שלימות הכלי הנ"ל יש להבכור חלק יותר כנגד כ"א וא' כנ"ל. אבל כשראוי לבא שעדיין לא נגמר הכלי אין להבכור מעלה בו כנ"ל ע"כ אין נוטל בו פי שנים וכנ"ל:
.main-title { text-align: center; font-family: 'Cormorant Garamond', serif; font-size: 28px; font-weight: 600; color: var(--accent-gold); letter-spacing: 1.5px; margin-bottom: 5px; text-transform: uppercase; }
אות ז וע"כ תמצא ברוב התפלות שמתחילין לספר בשבחו של מקום מה שכבר פעלו אבותמינו בתפלתם כ"ש אלהים באזנינו שמענו וכו' פעל פעלת בימיהם בימי קדם וכו' עד צוה ישועות יעקב וכו'. היינו כמ ושפעלת בימי אבותינו ועשית להם נסים וישועות גדולות כן צוה ישועות יעקב גם עתה. וכן בטחו ותפלטימו אליך זעקו ונמלטו וכו' וכן הרבה כי א"א לפעול בתפילתו כ"א כשמתחזק בדעתו שיש כח בידינו לפעול בתפילתינו שעי"ז עושה כלי לקבל השפע כנ"ל. אך לפעמים יכול הבע,ד להחליש דעתו שאע"פ שאבותינו ורבותינו פעלו הרבה בתפילתם אבל איש גרוע כמוך איך אפשר שתפעול בתפילתך. אבל באמת לא כן הוא כי הש,י שומע תפילת כל פה כידוע וכנ"ל אך בתחילה קודם שרגיל בתפילה צריך התחזקות הרבה על זה אך אח"כ כשכבר פעל לפעמים איזה דבר בתפילתו אז נתחזק לבו להאמין בהאמת שגם תפילתו שומע הש"י מאחר שראה שכבר שמע הש"י את תפלתו כנ"ל. וזה בחי' מה שאמר דוד המע"ה דרשתי את ה' וענני וכו' זה עני קרא וה' שמע וכעו'. שצועק ואמר זה עני קרא וה' שמע כי ה' עניו מאד ואמר על עצמו זה עני קרא ואעפ"כ וה' שמע ועי"ז הוא מחזק א"ע לצעוק ולהתפלל תמיד להש"י וכנ"ל. וזה בחי' בכור שהוא בחי' עבוד תהתפילה וכנ"ל וכן בתפילת יונה הנביא מבטן שאול שוועתי שמעת קולי וכו' בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי ותבא אליך תפלתי וכו' וכן הרבה. והבן ושים לבך היטב לזה עד שתאמין בעצמך ותזכור בכל פעם כ,פ קראת מצרה אל ה' וכו' וענה אותך והושיעך ואי"ז תתחזק גם אתה בתפלה וה' יושיעך וכנ"ל:
.sub-title { text-align: center; font-family: 'Cormorant Garamond', serif; font-size: 22px; font-weight: 500; color: var(--accent-blue); margin-bottom: 8px; }
אות ח וזה בחי' בן קודם לבת. כי עיקר בריאת העולם היה כדי לגלות רחמנותו וטובו בעולם כידוע אבל הש"י מסר את כל העולם ומלואו ביד בני אדם כ"ש והארץ נתן לבני אדם שבני האדם כפי מעשיהם כן משיכו השפע מלמעלה להחיות ולקיים את העולמות כ"ש וכל שי חהשדה טרם יהי' וכו' כי לא המטיר ה' אלהים ואדם אין וכו' ופרש"י עד שבא אדם והתפלל וכו'. כי עיקר המשכת השפע הוא ע"י התפילה שישראל מתפללין וכל מה שאיש הישראלי מרבה בתפילה וממשיך יותר שפע ורב טוב לבית ישראל כן מחי' וקממים כל העולמות ביותר ונתגלה גדלו וטובו יותר שזהו עיקר תענוגיו ושעשועיו ית' כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק וכו' כי הוא חפץ חסד ורוצה להיטיב תמיד אך א"א להמשיך השפע כ"א ע"י תפילת ישראל. ע"כ כל מה שישראל נתרבין יותר בעולם וממשיכים שפע יותר נתמלא רצונו ית' יותר כי כל חפצו ית' להשפיע טוב לישראל תמיד וזה כל תענוגיו ושעשועיו כנ"ל. ובשביל זה נברא איש הישראלי כדי שיעסוק בתורה ותפילה וימשיך שפע בעולם שעי"ז נתגלה אלהותו ית' בעולם כ"ש אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה לדעת בארץ דרכך וכשפרש"י שם, יאר פניו להראות פנים שוחקות לתת טל ומטר היינו המשכת השפע עי"ז לדעת בארץ דרכך וכו' יודוך וכו' עד ויראו אותו כל אפסי ארץ וכו'. כי ע"י המשכת השפע ע"י ישראל עי"ז יכירו וידעו דרכיו ית' שהוא שומע תפילת כל פה ועי"ז יודו אותו כולם וייראו אותו כל אפסי ארץ שבשביל זה נברא הכל כדי שיתגלה אלהותו בעולם שעיקר ההתגלות הוא ע"י שרואין שישראל פועלין בתפילתם וממשיכין שפע ורב טוב וכנ"ל. וזה כל עבודת האדם כל ימי חייו להמשיך שפע ורב טוב ע"י מעשיו הטובים והעיקר ע"י תפילה שעי"ז עיקר המשכת השפע כידוע (וכ"ש בהתו' ואתם תהיו לי וכו' בסי' ל"ד ע"ש). ואפילו כשהאדם נפטר מהעולם צריך לראות שלא יהי' נפסק צנור השפע שהמשיך בעולם וע"כ צריך שישאיר אחריו בנים בזה העולם כדי שהם ימלאו מקומו וימשיכו השפע בעולם וכן מדור לדור לעולם כדי שלא יופסק השפע לעולם. ומחמת שעיקר השפע שממשיכין ע"י תפילה א"א להמשיך כ"א ע"י צדקה שעי"ז עיקר שלימות התפילה כ"ש בהתורה הנ"ל שעיקר שלימות התפילה הוא ע"י צדקה ע"כ אחר פטירת האדם מזכירין ביותר לפני מטתו מצות צדקה וקוראין וצועקין לפניו צדקה תציל ממות. כי ע"י צדקה זוכין לתפילה שעי"ז עיקר המשכת השפע שעי"ז ניצולין מסטרא דמותא וזוכין לחיי עולם. כי כ"א כפי מה שזכה להרבות בצדקה כמו כן המשיך השפע בתפילתו וכמ וכן זוכה לחיים לנצח כי המשכת השפע הוא חיות וקיום כל העולמות ועי"ז בוודאי נמשך עליו ג"כ חיים טובים וארוכים לנצח. וע"כ מגיע הירשוה לבניו הזכרים כי הזכר הוא בחי' משפיע ועל ידו נמשך השפע יותר מדור לדור שה עיקר ההשארה של האדם וכנ"ל וע"כ הוא מקבל הירושה. כי ע"י שמקבל הירושה מאביו דהיינו השפע טוב של אבי ועי"ז יכול להמשיך רב שפע וטוב עוד יותר ויותר כי אין הברכה שורה על דבר ריק כשרז"ל כ"ש הגידי לי מה יש לכי בבית וכו'. וזה ג"כ נמשך מבחי' הנ"ל שכתבנו למעלה בענין בכור שע"י שהאדם רואה שכבר פעל איזה דבר בתפילתו עי"ז נתחזק לבו יותר להתפלל. וע"כ כשיש איזה דבר שיחול עליו הברכה בקל יותר להמשיך השפע כי זה הדבר נמשך מאיזה תפילה. כי אין שום דבר בעולם נמשך כ"א ע"י תפילה וע"כ אז בקל יותר להמשיך עוד שפע מאחר שכבר יש איזה שפע שנמשך ע"י התפלה שמזה נמשך התחזקות הלב להתפלל יורת כנ"ל וע"כ ע"י הירשוה שמקבלין הבנים עי"ז ממשיכין השפע יותר ויותר שבשביל זה עיקר בריאת האדם וקיומו בזה העולם כנ"ל. וע"כ הבן קודם לבת כי עיקר המשכת השפע ע"י הבן זכר כי האשה היא בחי' מקבל בחי' דין. וגם זה צריכין כדי לקבל השפע בהדרגה ובמדה ושלא תושפע לחוץ ח"ו. אבל העיקר הוא האיש שעל ידו עיקר המשכת השפע וע"כ ארז"ל אין האשה מתברכת אלא מפרי בטנו של איש. וע"כ אין המשפחה נקראת אלא ע"ש האב כי עיקר המשפחה הם בחי' כלל הצנור של השפע שנתתקן ע"י משפחה זאת. וע"כ כל משפחות ישראל כולם חנו סביב למשכן כי המשכן הלך ביניהם וכולם היה להם חלק במשכן. כי המשכן הוא בחי' כלל תפילת ישראל כמבואר שם בהתו' הנ"ל, והמשכן נבנה מכמה וכמה דברים פרטיים כי יש בו כמה קרשים וקרסים בריחים ועמודים ואדנים וכו' לולאות ומיתרים יריעות עליונות ותחתונות וקלעי החצר וכו'. וכל כל יהמשכן שלחן ומנורה ומזבחות וכו'. וכל הפרטים שהי' בכל כלי כגון כפתורים ופרחים וגיעים וכו' בהמנורה. ומסגרת של השלחן וקערותיו וקשותיו וכו' והכל כאשר לכל הם בחי' תפילת ישראל. כי יש כמה וכמה תפילות ישראל שמתחברין יחד ונעשה מהם בחי' קרש למשכן. ויש שנעשה מהם בחי' אדן למשכן וכו'. וזה בחי' משפחות ישראל שסביב למשכן כי כלל משפחה זאת הם בחי' חלק זה מהמשכן ומשפחה אחרת הם בבחי' פרט אחר מהמשכן. והעיקר הוא התפילה שהיא עיקר בחי' בנין המשכן כנ"ל. וכל אחד כפי תפילותיו כן הוא נשרש במשפחות ישראל שהם בחי' כלל המשכן וכליו וכנ,ל. וע"כ אין המשפחה נקראת אלא ע"ש האב כי עיקר המשכת השפע ע"י הזכר וכנ"ל וע"כ כשאין מניח זרע חוזרת הירושה למפחתו, והאב קודם לכל יוצאי יריכו. כי המשפחה שהם כלל הצנור צריכין לקבל שפע ירושות שהשאיר וע"י שחוזרת השפע ומגיע להם הם מתקנים במקומו הצנור שהיה צריך לתקן בבחי' או דודו או בן דודו יגאלנו כי השפע נמשכת דרך צנורות רבים וכל צנור מתחלק אח"כ לכמה וכמה צנורות וכן להלן יותר וכל מה שנתתקנים צנורות רבי םיותר נמשכת השפע בריבוי גדול ביותר שזהו כל שעשועיו ית' כנ"ל. וכל משפחה ומשפחה הם כלל צנור אחד שמתחלק לצנורות רבים כפי מספר בני המשפחה. וכשנפטר א' מהם ח"ו בלא בנים צריכין בני המשפחה הקרובים אליו ביותר כגון אחיו ודודו וכו' לקבל השפע שלו. והם יתקנו החסרון שלו מאחר שהם בכלל נמשכין מצנור א' וע"כ האב קודם לכל יוצאי יריכו כי האב הוא שורש כלל הצנור של כל בניו דורותיו המנשכין ממנו וע"כ עיקר התיקון על ידו. וע"כ אפי' הבת קודמת לכל בני המשפחה כי כשהירושה צריך לחזור למעלה ח"ו לבני משפחתו מחמת שלא הניח זרע ח"ו זהו בחי' דינים כי אור החוזר הוא בחי' דין. וע"כ בודאי הבת קודמת כי הבת היא בבחי' דין וצמצום כידוע וכשרז"ל ע"פ והעברתם שהקב"ה מתמלא עברה על מי שאינו מניח בן ליורשו וע"כ הבן קודם לבת מחמת שהבן בבחי' חסד בבחי' משפיע שזה העיקר כנ"ל והבת בבחי' צמצום וכו' כנ"ל. אבל כשאין בן בודאי הבת קודמת לקבל הירושה מכל בני המשפחה כי גם כשתחזור להם הוא בחי' דינים בחי' אור החוזר וע"כ בודאי יוכל להתתקן על ידה יותר מאחר שאעפ"כ היא מיוצאי חלציו ונמשכה ממנו כי עיקר התיקון שיהי' נמשך השפע למטה מדור לדור ולא שתחזור למעלה ח"ו כי אז קשה התיקון ביותר וכנ"ל:
.halacha-title { text-align: center; font-family: 'Cormorant Garamond', serif; font-size: 24px; font-weight: 600; color: var(--accent-deep); margin: 25px 0 20px; padding: 12px 0; border-top: 2px solid var(--border-gold); border-bottom: 2px solid var(--border-gold); }
אות ט וזהו ששאלו בנו תצלפחד אם אין אנו חשובות זרע תתייבם אמנו, כי סוד היבום הוא בבחי' הנ"ל לתקן נפש המת ע"י משפחתו דהיינו ע"י אחיו ומאחר שהבת חשובה זרע לפטור מהיבום בודאי מגיע לה הירושה כי הם בחי' אחת וכנ"ל כי סוד היבום הוא בבחי' ההוא רוחא דשדי בגוה שהוא בחי' התחזקות בתפלה ע"י שראה שכבר פעל איזה דבר וכבר עשה איזה רושם בעלמא בתפלתו. כי כבר התחיל להמשיך איזה שפע כל שהוא ואע"פ שעדיין לא נגמר כלל ואפי' אם ח"ו מת בתוך כך עכ"ז הוא נתתקן עי"ז מאחר שכבר עשה איזה רושם כל שהוא ע"י תפלותיו וע"כ בודאי אם השאיר בת בעולם בודאי יכול להתתקן יותר כי אע"פ שאין זה שלימות התיקון כי עיקר שלימות התיקון ע"י בחי' בן זכר שהועא בחי' משפיע כנ"ל, אעפ"כ יכול להתתקן על ידה יותר ויותר מאשר יתתקן ע"י משפחתו מאחר שאעפ"כ השאיר השארה גמורה בעולם וע"כ פוטרת מן היבום וכנ"ל. וע"כ בנות צלפחד חכמניות היו ותלו דין הירושה ביבוםכי הם בחי' אחת וכנ"ל וזה שנסמך פ' בנו תצלפחד שהוא פ' נחלות לפ' משפחות בני ישראל שפרט אותם כולם בפ' פינחס כי דין הירושה נמשך מבחי' המשכן שהוא כלל תפלת ישראל שהוא בחי' כלל משפחות ישראל שהלכו כולם סביב המשכן וכנ"ל:
.section-marker { text-align: center; font-family: 'Cormorant Garamond', serif; font-size: 20px; font-weight: 600; color: var(--accent-gold); margin: 30px 0 12px; }
אות י וזה בחי' פורים שהוא הכנעת המן עמלק כי מבואר בהתורה הנ"ל בסופה וז"ל וז"ש רבב"ח וכו' כי בגלותינו כביכול הקב"ה בהסתרת פנים וכ'ו וכל תפלותינו ובקשתינו על זה שפנה עורף אלינו שיחזור את פניו כ"ש פנה אליוכו' וכשאנו רואים אורך הגלות ובכל יום אנחנו צועקים אליו ואינם נושעים ויש מעמינו בני ישראל שטועים ח"ו בלבם שכל התפלות הם לריק. אבל באמת כל התפלות הצדיקים שבכל דור ודור הם מעלים אותם ומקימים אותם כ"ש ויקם משה את המשכן ומעיילין כל שייפא ושייפא לדוכתה ובונין קומת של השכינה מעט מעט עד שישתלם שיעור קומתה אז יבא משיח דאמשה וישליןם אותה ויקים אותה בשלימות. וז"פ וכו' וכו' עד וסברינין יבשתא הוא היינו שהתפלות אינם עושים פירות אבל באמת אינו כן אלא סלקינן ואפינן ובשלינין היינו כל התפלות סלקינן ועולין וכל מה שמרבין בתפלה נבנה השכינה ביותר וכו'. כשישתלם קומה של השכינה היינו ע"י רוב התפילו יכמרו רחמיו ויתהפך מדה"ד למדה"ר. וזה כד חם גביה אתהפך וכו' ואי לא הוי מקרבינין לספינתא וכו' זה בחי' חסד וכו' היינו למעני למעני אעשה כדאיתה במדרש מי הקדימני ואשלם וכו' ואע"פ שנראה שע"י תפלתינו ותורתינו יהי' הגאולה אעפ"כ צריכין אנחנו לחסדו שבחסדו יגאל אותנו וכו' ע"ש כ"ז היטב: וכמו שהוא בכלל ישראל כן הוא בפרטיות אצל כ"א וא' שכל מ ישנכנס בעבודת ה' קצת וכבר עסק מעט או הרבה בהתבודדות ותפלות ותחינות ובקשות שיזכה שהש"י ישים פניו אליו ויקרבהו לעבודתו יגאלהו מתאוותיו ומדותיו הרעים והוא רואה שעדיין לא נענה כי הוא עדיין רחוק ממנו ית' מאד ועאי"ז יכול לטעות ח"ו שכל תפלותיו ושיחותיו היו לריק ח"ו. אבל באמת אינו כן כי אין שום דיבור נאבד כלל רק כל תפלה ושיחה עושה רושם גדול והצדיקים אמתיים מלקטים כל אלו התפלות והשיחות ובונים מהם בנינים נפלאים בחי' משכן וצריך כ"א להתחזק הרבה בתפלה ושיחה תמיד יהי' איך שיהי' עד אשר ע"י ריבוי התפלות יהי' נשלם הבנין של הצדיקים העוסקים בזה ללקט ולחבר ולהעלות אלו התפלות ואז יכמרו רחמיו ית' וישוב אליו וירחמהו:
p { margin-bottom: 16px; text-indent: 1.5em; }
אות יא וזה בחי' תוקף הנס של פורים שהוא מפלת המן עמלק שהוא גדול מכל הנסים כשרז"ל. כי זה הטעות שנכנס בלב כמה אנשים לטעות כאלו כל התפלות לרקי ח"ו כשרואין שצועקין ומתפללים ומתחננים ימים ושנים ואינם נושעים כנ"ל, זה הטעות נמשך מבחי' קליפת המן עמלק שעל ידו עיקר אריכת הגלות המר הזה שהוא גלות אדום שהוא בחי' עמלק שהוא מזרע אדום. כי עמלק הואכלל כל הקליפות והס"א והוא המסית והוא המקטרג והוא המחליש את הדעת מלהתחזק בתפילה. כי הוא בעצמו מסית את כ"א מישראל במה שהוא מסיתו בתאוות ובהרהורים ובמדות רעות ר"ל ומחמת זה מתגבר הגלות ח"ו. ועי"ז בעצמו הוא מחליש את הדעת מלהתחזק בתפלה מאחר שמטעה אותם בדעתם הלא אתם רואים שאינכם פועלים כלל בתפלתכם ח"ו. וכשמתרשלים בתפלה מתארך הגלות יותר ח"ו. וכל מה שמתארך יותר הגלות מחליש הדעת מלהתפלל יותר ויותר וכן חוזרת חלילה ח"ו ח"ו. וע,כ באמצת מתארך הגלות מאד עד שלא היה אפשר לצאת מהגלות ח"ו ע"י ריבוי תחבולותיו הרעים לולא ה' שהיה לנו שהוא בעצמו לוחם עמו בכל דור ודור כ"ש מלחמה לה' בעמלק מדר דר. והוא ברחמיו שולח לנו בכל דור ודור צדיקים נפלאים שבכחתם הנשגבה הם מכניסים בדעתינו לבלי לייאש עצמינו מן הרחמים בשום אופן ומכניסים בלבינו התחזקות נפלרא להתחזק בתפלה תמיד יהי' איך שיהיה ועי"ז תבא הגאולה במהרה. וזה בחי' תוקף הנס של פורים כי המן הרשע ימ,ש הוא בחי' הקליפה שרצה להתגבר בסוף הגלות של בבל לעכב הגאולה ולהחליש לב בני ישראל מלהרבות בתפילה מחמת שרואים שכבר עבר הזמן שהבטיחו אותם לגאלם לסוף שבעים שנה ועדיין לא נגאלו כשרז"ל שכולם חשבו וטעו ואף דניאל חשב וטעה ע"ש. וע"כ סבר המן להכניס הטעות בלב כאלו אין עוד תקוה ח"ו, וע"כ אמר ישנו עם אחד ודרז"ל אלקיהם ישן הוא. כי כל זמן הגלות כל זמן שאין הש"י עונה לעמו ישראל לגאלם נקרא ישן כביכול כ"ש עורה למה תישן ה' וכתיב ויקץ כישן ה' כדאיתא במדרש אסתר. אבל באמצת ישראל ע"י תפלתם מעוררי9ם רחמיו ית' מעט מעט בכ"פ עד שב מהרה יתעורר כיביכול משנתו בבחי' ויקץ כישן ה' ויגאלנו במהמרה. כי באמת אין שינה לפניו ית' ח"ו כ"ש הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל רק שמחמת מדת הדין הוא ית' כביכול מסתרי פנים מאתנו עד שנדמה כישן ח"ו ואנו מחוייבים להתפלל ולצעוק אליו תמיד ולעורר רחמיו ית' כמו שמעוררין מהשינה בבחי' עורה למה תישן ה' עד אשר ע"י ריבוי התפילות יתעורר בשלימות וישוב אלינו וירחמינו וכנ"ל. אבל המן הרשע אמר אלקיהם ישן הוא כאלו א"א לעוררו עוד ח"ו כי המן עשה עצמו ע"ז שהוא היפך עבודת התפלה שהוא בחי' אמונה. כי הוא בחי' פגם התפלה היינו בחי' הקליפה שמחליש לב האדם מלהתחזק בתפלה ע"י שרואין אריכת הגלות שצועקים ואינו נושעים וכנ"ל. כי המן הוא מזרע עמלק ימ"ש וזה עיקר מלחמת עמלק בכל דור ודור כי עיקר אריכת הגלות על ידו וכנ"ל. וע"כ הזהירנו התורה הקדושה לזכור מעשה עמלק כ"ש זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' אשר קרך בדרך, קרן מלשון מקרה ח"ו בחי' פגם הברית שזה עיקר היצה,ר כ"ש בהתו' הנ"ל. וזהו קרן לשון קירות היינו שהוא מקרר לב האדם מלהתחזק בתפלה שצריכה להיות בחמימות דקדושה בחינת חם לבי בקרבי וכו' דברתי בלשוני וכו' כי הוא המסית למה שמסית והעיקר בפגם הברית הוא המחליש הדעת מלהתחזק בתפלה על זה מאחר שרואין שזה כמה שצועקין ואינם נושעים ח"ו. וזהו ויזנב בך כל הנחשלים אחריך שהוא מתגבר רק על החלושי כח שבישראל. וזהו ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים, ירא אלקים זה בחי' תפלה שהיא בחי' יראה כ"ש יראת ה' היא תתהלל היינו שאתה עיף ויגע ואינך מתחזק בתפלה שהיא בחי' יראה כ"ש יראת ה' היא תתהללל היינו שאתה עיף ויגע ואינך מתחזק בתפלה שהיא בחי' יראת אלקים. וזה בא ממנו בעצמו שהוא מחלשי דעתך וכו' וכנ"ל. והזהירה התורה לזכרו זאת היטב כיצריכין לזכור זאת היטב היטב בלבו כי התגברותו בחלישת הדעת הזאת הוא בלי שעור וצריכין לזכור א"ע בכל פעם בגודל האזהרות של הצדיקים אמתיים שהזהירונו בכמה לשונות לבלי לייאש עצמנו מן הרחמים בשום אופן וכנ"ל:
p:first-of-type { text-indent: 0; }
אות יב כי בחי' קליפת המן עמלק רוצה להפילשכחה בלב האדם כאלו עדיין לא התחיל הש"י להושיענו כלל ח"ו. אחרי אשר באמת כבר ראינו בעינינו ישועות נוראות נסים ונפלאות עד אין חקר ואין מספר שעשה עמנו בכל דור עד היום הזה. כי הוציאנו ממצרים באותות נוראות במסות באותות ובמופתים וכו' ונתן לנו את התורה באותות נוראות וכו'. ויהושע כבש א"י ל"א מלכים וכו'. וכל הנסי והישועות שבימי דוד ושלמה וכן בכל דור. אבל עמלק ימ"ש רוצה להתגבר בכל פעם ולהחליש לב האדם כאלו עדין לא התחיל הש"י להושיע כלל, ועי"ז בעצמו הוא מתגבר על ישראל גם בגשמיות ומאריך הגלות. וזה שנסמך פ' ויבא עמלק וכ' לפסוק ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבינו אם אין כי זהו בעצמו שנכשלו ישראל ונסו את ה' ואמרו היש ה' בקרבינו וכו' זהו בעצמו נמשך מקליפת המן עמלק ועי"ז ויבא עמלק וילחם עם ישראל גם בגשמיות. היינו כי קליפת עמלק מחליש לב האדם בעת הצרה ח"ו עד שרוצה להכניס בו שכחה שישכח כל הטובות והישועות שכבר עשה עמו הש"י כמ ושהי' אז שזה סמוך הוציאם ממצרים באותות נוראות כאלה וקרע להם את הים ונתן להם את ממונם והוריד להם המן וכו'. ואח"כ כשלא היה להם מים החליש דעתם כ"כ עד שטעו ונסתפקו ואמרו היש ה' בקרבנו אם אין, ראה והבן והבט עד היכן כח הקליפה והס"א מגיע. וכל זה מעשה קליפת עמלק שהוא כלול מכל הקליפות והס"א שיכול לעקם הלב כ"כ עד שיכול לבא לטעות כזה אם אין משתדלין להתגבר כנגדו בכח הצדיקים האמתיים. וכן מבואר בדרז"ל ומובא בפרש"י שם ע"פ זה היש ה' בקרבינו אם אין ויבא עמלק וז"ל סמך פרשה זו למקרא זה לומר תמיטד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם ואתם אומרים היש ה' בקרבינו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם וכו' משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו וכו' ע"ש. היינו כנ"ל שהש"י עושה עמנו נסים כאלה בכלל ובפרט בכל יום ויום וכמו שאנו אומרים על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וכו'. והס"א בחי' קליפת עמלק בתחבולותיו מכניס בלב כפירות וחלישות הדעת עד שמסופק אם יש ה' בקרבנו אם אין, ואז ויבא עמלק עליהם וילחם עמהם גם בגשמיות וכנ"ל, וע"כ עיקר מלחמתו של משה רבינו עמו היה ע"י תפלה כ"ש ויהי ידיו אמונה ותרגומו פרישן בצלו כי עיקר הכנעתו ע"י משה שהוא משיח בחי' צדיקי הדור שהם מתגברים כנגדו בתפלה ומכנייסם בלב ישראל להתחזק בתפלה תמיד ולא ישמעו להסתתו והטעותיו ח"ו וזהו והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו' וכי ידיו של משה עושות מלחמה וכו' אלא בזמן שישראל מסתכלין כלתפי מעלה היו מתחזקים וכו' היינו כשפעל משה והכניס בלבם שיתחזקו בתפלה ויסתכלו כלפי מעלה היו מתחזקים וא"ל ח"ו להיפך כי עיקר ההתגברות כנגדו הוא ע"י התחזקות בתפלה תמיד וכנ"ל:
.verse { color: var(--accent-blue); font-weight: 500; }
אות יג וה בחינ' ראשית גוים עמלק. כי כבר מבואר שם בהתורה הנ"ל שהתפילה הוא בחי' הבכור שנוטל פי שנים שהם בחי' סידור שבחו ית' ושאלת צרכיו וכו' ע,ש וכבר בארנו למעלה הענין שעיקר ההתחזקות בתפלה הוא ע"י בחי' הולדת הבכרו שהוא בחי' ההולדה והפעולה הראטשונה שהטדם פועל בתפילתו שעל ידי שהאדם רואה שכבר פעל איזה דבר בתפלתו שזהו בחי' הולדת הבכור כנ"ל עי"ז הוא מתחזק בתפלה להלן יותר כי נתחזק אמונתו ונעשה כלי לקבל השפע ע"י שוראה שכבר פעל איזה דבר בתפילתו ובשביל זה התפלה הוא בבחי' בכור ע"ש. וזה בחי' בני בכורי ישראל כי התגלות עבודת התפלה גילו ישראל בעולם כי אין אומנתינו אלא בפה. ולעתיד בעת הגאולה כשיראו כל העולם את גודל וריבוי הפעולות והישועות שפעלנו ע"י תפילותינו בכל ימי הגלות אז יתחזקו כולם בתפלה מחמת שהכל יראו אז מעלת התפלה ע"י גדולת ישראל שכל גדולתם זכו ע"י התפלה כ"ש כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' וכו'. אבל מעלת תפלתם של העכו"ם אינה חשובה כ"כ אז מאחר שהם לא התגברו בתפלה כנ"ל אלא אחר שראו מה שפעלו ישראל בתפלתם. אבל עם קדוש ישראל זכו להתגבר בתפלה בכל ימי הגלות בעת שלא ראו עדיין מה שפעלו וע"כ נקראים ישראל בכור וראשית כי הם גילו עבודת התפלה בעולם שזהו בחי' הולדת הבכור שהוא בחי' פעולה הראשונה שפועלים בתפלה שזאת ההולדה והפעולה חשובה ויקרה מאד כי אז צריכין עיקר ההתחזקות בתפלה בעת שלא ראה עדיין מה שפעל וכנ"ל:
.key-term { font-style: italic; color: var(--accent-deep); }
אות יד וע"כ היה עיקר יציאת מצרים ע"י מכת בכורות דייקא כי ע"י כל המופתים לא נכנע פרעה בשלימות וחיזק את לבו עד שהביא עליו מכת בכורות ובכורי ישראל ניצולו ובזה נכנע בחי' בכור דס"א ונתעלה ונתגדל בחי' בכור דקדושה שהוא בח'י עבודת התפלהו אז נתגלה פעולת תפלת ישראל וצעקתם כל ימי הגלות ואז נגאלו ויצאו ממצרים ואז נתקדשו הבכורות כ"ש קדש לי כל בכור וכו' כי אתה זה לעומת זה עשה אלהים כי כמו שיש בחי' בכור בקדשוה בחי' קדושת ישראל בחי' עבודת התפלה כנ"ל כמ וכן יש בחי' בכור דס"א שהוא בחי' עמלק בחי' ראשית גוים עמלק, היינו שבחי' קליפת עמלק הוא מתגבר בכ"פ כנגד בחי' הבכור דקדושה שהוא התפילה דהיינו אפי' כשפועלים איזה דבר בתפלה שהוא בחי' הולדת הבכור הוא מתגבר ומכניס כפירות ושכחה בלב כאלו עדיין לא התחיל הש"י לשמוע תפלתו כלל וע"כ נקרא עמלק ראשית בחי' ראשית גוים וכו' כי הוא רוצה להתגבר כנגד בחי' ראשית שהוא בחי' בכור כאלו עדיין לא התחיל הש"י להושיע כלל. ומשם מבחי' ראשית גוים עמלק משם היתה יניקת בכורי מצרים כי שר של מצרים הוא אדום שהוא עמלק. וע"כ ע"י שהכה ה' בכורי מצרים עי"ז נפסק וניתק יניקת מצרים הוא מבחי' קליפת עמלק שכל הגליות על ידו, ועי"ז לא הי' כח להקליפה להכביד את לבו עוד ואז הוכרח להכסים שיצאו. אבל מחמת שעמלחק בעצמו לא נפל עדיין רק שנפסק יניקת פרעה ומצרים ממנו ע"י הריגת הבכורים וכנ"ל ע"כ אחר"כ אחר שיצאו התגבר עוד והפך את לב פרעה ועבדיו ואמרו מה זאת עשינו וכו' וכל זה ע"י קליפת עמלק שחזר ונתעורר כי הוא מתעורר ומתגבר בכל פעם. וזה שאיתא במדרש ויוגד וכו' כי ברח העם שהמגיד היה עמלק היינו כנ"ל כי המגיד והמסית לפרעה לאמר שישראל ברחו ושיתגבר לרדוף אחריהם זה עמלק כי זה מעשה עמלק שיתגבר בכ"פ ויכחיש הכל ויכניס שכחה וטעותים בלב כאל ולא הי' עדין שום ישועה ח"ו וכנ"ל. וע"כ אחר שנפל פרעה וחילו בים לגמרי אח"כ בא עליהם עמלק בעצמו כי הוא בעצמו לא נכני עדיין כנ"ל וע"כ התגבר הוא בעצמו ולא הסתכל על כל הנפלאות והישועות שעשה הש"י עמנו ובא להלחם כנגדם כי הוא בחי' ראשית שמתגבר כנגד בחי' בכור שהוא בחי' ראשית שהוא בחי' עבודת התפלה כנ"ל וע"כ הש"י בעצמו לוחם עמו בכל דור וכנ"ל:
.inline-source { font-size: 0.88em; color: #666; }
וזה בחי' סמיכת גאולה לתפלה שקודם שנכנסין בתפלה להתפלל על צרכינו בתפילת י"ח אנו מזכירין גאולת מצרים ומזיכירן הכנעת בכור דס"א כ"ש כל בכוריהם הרגת ובכורך ישראל גאלת ובזה אנו מזכיירן עצמינו מה שפעלו ישראל כבר בתפלתם שזהו בחי' הולדת בכרו דקדושה שהואבחי' עבודת התפלה כי עי"ז נתחזק הלב להתפלל כנ"ל וע"כ אז אנו מתחילין להתפלל כי עיקר ההתחזקות בתפלה הוא על ידי ביי' הולדת בכור שהוא בחי' גאולת מצרים על ידי שאנו מזיכירן עצמינו מה שכבר פעלנו ע"י תפלתינו וכנ"ל:
And this is the aspect of inheritance to the children. For the children are the aspect of the repair of the totality of the sinews — that is, the repair of the bris [covenant]. For the essential repair of the bris is to beget offspring in holiness. And therefore, after the death of their father, the money belongs to them, for they have the power to repair the money through the general repair — for they themselves are the essential general repair, as above. For the repair of the money is through the tzedakah, which is the aspect of influence, the aspect of sowing, the aspect of: “Sow for yourselves for tzedakah” (Hosheia 10:12), which is the aspect of children. And therefore, the money belongs to them.
אות טו הכלל שקליפת המן עמלק הוא המחליש לב בני ישראל בסוף הגלות בעת שהגאולה מוכנת לבא רק צריכין עוד כמה תפלות לגמור בנין המשכן כדי שיכמרו רחמיו ית' וישוב אלינו פנים בפנים והוא בתחבולותיו מחליש לב האדם כאלו כבר אפס תקוה ח"ו מאחר שרואין איכת הגלות כ"כ שה כמה שצועקין ואין נועשים וכנ"ל. וכן מבואר בכונות האריז"ל בכוונת פורים שהתגברות המן אז הי' בסוף גלות בבל בעת שכבר התחיל הת יקון למעלה שיחזרו פגב"פ והוא רצה לבטל זאת וע"כ התגבר לבטל בנין ביהמ"ק וכו' ע"ש. נמצא בעת שכבר הגאולה סמוכה ומוכנת לבא וכבר התחיל התיקון למעלה בבחי' פב"פ הוא מתגבר לבטל זאת ומכניס בלב כאלו כל התפלות הם לריק ח"ו ואינם פועלים כל וכנ"ל. וע"כ רצה לכלות את ישראל לגרמי ח"ו להשמיד להרוג ולאבד כוו' כי עיקר כח ישראל הואע"י תפלה שהוא בחי' חרב וכלי זיינו של משיח שהם הצדיקים שבכל דור כנ"ל בהתורה הנ"ל. ואז כשהחליש דעתם מלהתפלל עי"ז התגבר הוא בבחי' חרב שלו בחי' ועל חרבך תחיה וע"כ רצה לכלותם לגמרי ח"ו ע"י חרבו שיש לה כח כשאין ישראל מתחזקים בתפלה שהוא בחי' חרב וכלי זיינו שלו ישראל כנ"ל כי בזמן שאין הקול קול יעקב אז והידים ידי עשו כשרז"ל. כי עיקר התגברותו היה ע,י שהשתחוו לצלם בימי נ"נ ועל שנהנו מסעודה של אותו רשע ועל שנכשלו בנשים נכריות וכשרז"ל שכל הפגמים האלה הם בחי' פגם עבודת התפלה. כי השתחחו לצלם שהוא ע"ז כפירות זה היפך עבודת התפלה שהיא אמונה כנ"ל, ונכשלו בנשים נכריות שהוא פגם הברית, זהו פגם התפלה שהיא בחי' חרב דקדושה שתלויה בתיקון הברית בחי'חגור חרבך על ירך כנ"ל בהתורה הנ"ל. ונהנו מסעודה של אותו רשע זה בחי' פגם המשפט שזוכין ע"י צדדקה כ"ש שם בהתו' הנ"ל כי אכילה דקדושה הוא בחי' צדקה וחסד בחי' תירקון המשפט בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו בחי' גומל נפשו איש חסד, כ"ש הלל כשרצה לאכול, איזל ואגמול חסד עם נפשי כשרז"ל במ"ר. כי צריכין לאכול במדה ובמשקל בבחי' משפט בבחי' יכלכל דבריו במפשט וז"ש אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו (ירמי' כב). כי תיקון המשפט ע"י אכילה דקדושה וזהו בחי' אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו אי לך ארץ וכו' כי המלך והשרים שהם עוסקין במשפט צריכין לאכול בעת ובזמן בישוב הדעת בקדושה ובטהרה כדי שלא יקלקלו המשפט ע"י פגם תאות אכילה וכנ"ל. וכן מובן בהתורה חדי ר"ש בסי' ס"א שע"י מותרות אכילה נפגם המשפטו. וע"כ אסור לאכול קודם התפלה כ"ש לא תאכלו על הדם כדי שלא לפגום במשפט ע"י האכילה שעי"ז נפגם התפלה ח"ו. כי עיקר תיקון התפלה ע"י תיקון המשפט כנ"ל. ועשו שפגם בעבודת הבכורה שהיא בחי' תפלה וביזה אותה כ"ש ויבז עשו את הבכורה היה הפגם שלו ע"י תאות אכילה בחי' הלעיטני נא וכו'. ע"כ ע"י שנהנו מסעודה של אותו רשע שהוא פגם תאות אכילה עי"ז פגמו במשפט שהוא פגם התפלה כנ"ל. וע"כ רצה המן ימ, שלהתגבר כנגד צדקות ישראל שהם בי' שקלםי ואמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול ע"י עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך. כי צדקה בחי' תיקון המשפט שהוא תיקון התפלה והוא רצה להתגבר כנגד זה כי עיקר התגברותו הוא כנגד האמונה הקדושה שהוא עבודת התפלה. כי עיקר האמונה תלוי בתפלה שצריכין להאמין שהש"י כל יכול והוא מלא רחמים ומתאוה לתפלתן של ישראל ושומע תפלתםתמיד וכנ"ל. וזהו שארז"ל שא,ל הקב"ה רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך תמן תנינין בא' באדר משמיעין על השקלים. כי עיקר הצדקה הוא בבחי' שקלים כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שצדקה הוא בחי' משפט שעי"ז יודעין איך ללחום עם החרב שיהי' קולע אל השערה ולא יחטא וכו' ע"ש שזהו בחי' שקלים. היינו שהצדקה היא בבחי' שקלים מחמת שע"י צדקה זוכין לבחי' משפט שזהו בחי' שקלים בחי' משקל שיכלכל דבריו במשפט, דהיינו במשקל שהי'י קולע אל השערה ולא חטא כנ"ל: (ובענין שקלים היה בלבי הרבה לבאר אך לא אסתייע מלתא לכותבו בזמנו ונשכח):
.end-marker { text-align: center; font-style: italic; color: var(--accent-blue); margin: 30px 0; font-size: 17px; }
אות טז נמצא שקליפת המן עמלק הוא בחי' הקליפה המחלשת ומרשלת לב האדם מלהתפלל מחמת שרואין אריכת הצרות והגלות ר"ל וכנ"ל שזהו בחי' סברינין יבשתא הוא הנאמר בהתורה הנ"ל שסוברים ח"ו כאלו כל התפלות לריק ח"ו שזה הטעות נמשך מקליפת המן עמלק כנ"ל. וע"כ היה הכנעתו ע"י מרדכי ואסתר שהם בח'י כלל התפלות של הצדיק האמתי וכנ"י. כי מרדכי היהודי זה בחי'ח צדיק הדור שהוא בחי' משיח שהוא בחי' ריח שהוא כלול מכל התפלות כי כל מלחמתו וכל הכבישות שלו הם ע"י תפלה כבמואר שם בהתורה הנ"ל. כי מרדכי הוא בחי' בשמים ראש מר דרור שתרגומו מרי דכיא כשדרז"ל היינו בחי' ראש ושורש של כל התפלות שהם בחי' ריח בי' משיח כי הוא בחי' בשמים ראש מר דרור. והו בשמים ראש, ראש דייקא בחי' ראש ובכור שהוא עבודת התפלה כנ"ל, היפך בחי' ראשית גוים עמלק שהוא בחי' התרשלות מהתפלה כאלו עדיין לא התחלנו לפעול כלל. ומרדכי בחי' בשמים ראש וכו' שמחזק את לב כאו"א מישראל להתחיל בכל פעם מחדש להתחזק בתפלה כי כבר פעלנו הרבהא ךעדיין אנו צריכן לפעול הרבה מאד עד שנגמור הבנין בשלימות בחי' בנין המשכן להחזיר הש"י אלינו בבחי' פב"פ וכנ"ל וכנגד עוצם הגדולה ונפלאות הישועות וכו' שאנו צריכין לפעול עדיין לא התחלנו להתפלל כראוי כלל, ואעפ"כ כבר עזר לנו הש"י הרבה מאד. אך בכל יום ויםו אנו צרכין להתחיל להתחזק ולהתגבר בתפלה מחדש כי לגדולתו ית' אין חקר והוא מחזק לבינו לבטוח בחסדו ית' תמיד ולהתחזק בתפלה תמיד כי אין שום תפלה לריק ח"ו רק כל תפלה ותפלה עושה רושם ונבנה מהם קומה השכינה שהוא בחי' בנין ביהמ"ק וכו' עד שישתלם ישעור קומתה אז יכמרו רחמיו וישוב אלינו וכו' כנ"ל. שכל זה היפך בחי' קליפת המן עמלק. וע"כ הוא מכניע ועוקר קליפתם הרעה. וע"כ באמת בשעת גזירת התחזק בתפלה הרבה כ"ש ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו ויזעק זעקה גדולה ומרה וכשרז"ל בן שמעי בן קיש שהקיש על דלתי רחים וכו'. וכן הכניס בלב כל ישראל להתחזק בתפלה כ"ש ובכל עיר ועיר וכו' וצום ובכי וכו' וכ"ש ודברי הצומות וזעקתם. נמצא שמרדכי הואצדקי הדור בחי' משיח בחי' ריח בחי' שורש כלל תפלות ישראל שאליו צריכין כל ישראל לקשר תפלתם כ"ש שם בהתו' הנ"ל. ואסתר היא בחי' כנ"י בחי' התפלות של כאו"א מישראל מה שמתפללין בתוקף אריכת גלותם וצרתם בגוף ונפש. והיא נקראת אסתר ע"ש ההסתרה בחי' ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' כשרז"ל, היינו שבעת אריכת הגלות נדמה כאלו הש"י מסתיר פנים ממנו וכאלו התפלות הם לריק ח"ו. אבל כנס"י עם קדוש בחי' אסתר הם מחזקים א"ע בתפלה תמיד אפילו בתוקף ההסתרה שבתוך הסתרה, אפי' החלושי כח שבישראל שאין להם כח לסדר תפלתם כראוי עד שמתגבר עליהם מלכות הרשעה בחי' מלכות אחשורוש בחי' ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש, גם אז הם מתגברים בתפלה תמיד כשרז"ל שבשעה שבאה אסתר לתוך בית אחשורוש ונסתלקה הימנה שכינה צעקה אז אלי אלי למה עזבתני וכו'. וזה רמז על כל אחד מישראל כשיורד ח"ו אפילו למקומות שהס"א בחי' מלכות הרשעה מתפשטת שם, והקדושה שהיא השכיה מסתלקת ממנו צריך ג"כ לחזק לבו אז ולצעוק אלי אלי למה עזבתני וכו'. וכל התחזקות בחי' אסתר לצועק תמיד להש"י היה ע"י מרדכי המרמזה על כך, כי מרדכי בח'י צדיק הדור עוסק תמיד ללמוד עם כלל ישראל בחי' אסתר שיחזקו עצמן בתפלה תמיד אפי' בעת אריכת הגלות בכלל ובפרט בגוף ונפש אפי' בתוקף ההתסרה כ"ש ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו. כי אסתר נקראת הדסה ע"ש התפלות שעוסקים בהם תמיד שהם מעלין ריח טוב כהדס. כי גם התפלות של החלושי כח שבישראל שהם בבחי' אסתר בבחי' הסתרה גם הם מעלין ריח טוב לפניו ית' ע"י הצדיק הדור בחי' מרדכי שאלייו אנו מקשרין תפלתינו שהוא מעלה גם תפלתינו לפניו ית' לריח ניחוח. כי כל החיות והגידול של אסדתר שהיא בחי' כנס"י הואע"י הצדיק הדור שהוא בחי' משיח. כי הצדיק הוא מכניס בלב ישראל ומחזק לבם להתפלל צתמיד והוא מקבל כל תפלתם שמקשרין אליו ומעלה אותם לפני הש"י ובונה מהם קומת השכינה וכו' כ"ש שם. וזהו ויהי אומן את הדסה היא אסתר שהוא מגדל ומעלה את תפלת ישראל שהם בחי' ריח שהם מתפללין בתוקף ההסתרה בעת אריכת הגלות כנ"ל. וזהו היא אסתר בת דודו כי גם התפלות אלו של חלושי כח שבישראל שהם בבחי' הסתרה הם ג"כ יקרים מאד ונקראים בת מלך פנימה. וזה בחי' אסתר בת דודו בחי' ברתא דסמלכא שנקרא דוד של הצדיק כ,ש זה דודי וזה רעי. וזה כי אין לה אב ואם, אב ואם זהבחי' המוחין כי אב בחכמה ואם לבינה היינו מחמת שאין להם מוחין לאלו החלושי כח ע"כ צריך הצדיק לגדלם ולחזקם בכל פעם. וזשארז"ל ומאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו מלמד שהיתה יושבת בחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי, היינו אע"פ שהתגבר עליה תוקף מלכות הרשעה היתה מחזקת עצמה בכל פעם והיתה טובלת ויושבת בחיקו של מרדכי דהיינו שאשה יראת ה' בי' אסתר בחי' התפלה של החלושי כח שהתגברה עליהם זוהמת מכלות בהרשעה אעפ"כ לא הניחה את מקומה והיתה מחזקת עצמה בכ"פ להטהר ולהתקשר לבחי' מרדכי שהוא הצדיק שבדור לקיים מאמר מרדכי שמזרזה ומחזקה להרבות בתפילה תמיד יהי' איך שיהי':
.nachnach { text-align: center; margin-top: 50px; font-size: 26px; font-weight: 700; letter-spacing: 2px; color: var(--accent-gold); }
ועי"ז זכינו לתוקף הנס של פורים אשר כמוה לא נהיתה, ונקבעו ימי הפורים לדורות לעשות אותם ימי משתה ושמחה. כי זכו מרדכי ואסתר אז ע"י עוצם קדושתם וגדולתם ע"י שהרבו בתפילה והכניסו בישראל להרבות בתפילות וצעקות אפ' לאחר גז"ד עד שבטלו הגזירה ונתהפך הדברשתלו את המן וכו'. והיה להם נס נורא וישועה כזאת עד שזכו להמשיך הארה הזאת בכל דור ודור שגם בימי הגלות האחרון מאד מאד בעוה"ר בגוף ונפש בכל ובפרט. וזה בחי' גודל שמחת פורים כי זה עיקר השמחה כשזוכין לידע בבירור שהש"י שומע תפילותינו תמיד כאשר שמע תפילתינו בימי מרדכי ואסתר כ"ש אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את עניי וכו' עי"ז אנו בטוחים שגם עתה ישמע את שוועתינו בכלל ובפרט כ"ש ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך וכו':
And when they receive and inherit their father’s money, then it is repaired through the aspect of the general repair, and then it is made into the aspect of garments, the aspect of white garments. And through this, the soul of their father who died is clothed. For it is known that one who dies without children, G–d forbid, his soul is naked [artilay]. And therefore, his wife needs either yibum [levirate marriage] or chalitzah, to repair the soul that goes forth naked. But when he has children, then his soul is not naked, for the children are the aspect of the general repair, through which is the repair of the garments, the aspect of white garments, as above.
אות יז וע"כ כל המועדים בטלים וימי הפורים לא נבטלים כי גאולה האחרונה תוגדל מאד עד שלא יהי' נזכר כ"כ תוקף הנסים של הגאולה הראשונה וכ"ש ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כ"א חי ה' וכו' וכשרז"ל שתהי' גאולה אחרונה עיקר ויצי"מ טפילה לה. ומגודל השמחה שיהי' אז תמיד מעוצם ריבכוי הישועות והנפלאות שיהי' לנו אז לא יהי' ניכר כ"כ שמחת יו"ט שהם זכר ליצי"מ. כי גאולה האחרונה תוגדל ביותר הרבה מאד ויהיו כל ימינו ימים טובים ימי ששון ושמחה וכ"ש ונרננה ונשמחה בכל ימינו עד שלא יהי' ניכר שמחת יו"ט מאחר שיהי' כל ימינו בשמחה. אבל שמחת פורים יהי' ניכר גם אז מאחר שע"י הנס של פורים שהוא מחיית עמלק וגדולת מרדכי זכינו להמשיך עלינו הארת מרדכי שהוא בחי' בשמים ראש מרא דרור, שעי"ז זכינו להתחזק בתפילה תמיד גם בסוף אריכת הגלות המר הזה. ועי"ז היה עיקר הגאולה האחרונה כי עיקר כלי זיינו של משיח הואהתפילה כנ"ל ע"כ ימי הפורים לא יתבטלו גם אז מאחר שעל ידם היה עיקר הגאולה האחורנה וכנ"ל:
Likutay Halachos — Choshen Mishpat II
אות יח וזה בחי' מתנות לאביונים שהוא צדקה שצריכין להרבות בפורים כי עיקר שלימות התפילה שעל ידה הי' הנס של פורים הוא ע"י ריבוי הצדקה שהוא בחי' שקלים בחי' משפט וכנ"ל:
Hilchos Nachalos [Laws of Inheritance] — Halacha 4
אות יט וזה בחי' משלוח מנות איש לרעהו זה בחי' גמילות חסד שגדולה מהצדקה כי גמילות חסד הוא בין לעניים בין לעשירים, זה בחי' מ"ש שם בהתורה הנ"ל בסוף על מאמר רבב"ח ואי לא הוי מקרבינין לספינתא טבעינין שעיקר הגאולה יהי' ע"י חסדו וכו'. כי אע"פ שצריכין להתחזק הרבה מאד בתפילה תמיד אעפ"כ אסורלטעות שע"י תורתינו ותפילותינו יהי' הגאולה רק עיקר הגאולה יהי' בחסדו כ"ש למעני למעני אעשה וכו'. וזה בי' אסתר ירקרוקת היתה אלא שחוט של חסד משוך עליה, ירקרוקת זה בחי' בושה כמו שנמצא בדרז"ל כמה פעמים הוריקו פניו על ענין בושה. היינו שאסתר בחי' כלל ישראל שמרבין בתפילה בכל ימי אריכת הגלות עד שנזכה לגאולה שלימה היאבחי' ירקרוקת בחי' בושה היינו שמתביישין בעצמן כי יודעין שאין ראוי להם להגאל ע"י תפלתם כי אפי' כשאנו מחזקין עצמינו להרבות בתפלה ביותר אעפ"כ אין כח בתפילותינו להבאי הגאולה השלימה אלא שחוט של חסד משוך עליה בחי' למעני למעני אעשה וכו' היינו כנ"ל שעיקר הגאולה יהי' בחסדו ואי לאו חסדו היינו נטבעים בגלות ח"ו בחי' ואי לא דהוה מקרבינין לספינתא בחי' חסד טבעינין וכו' כנ"ל וזה בחי' הושטת השרביט הזהב שהוא בחי' החוט של חסד הנמשך על בחי' אסתר שעי"ז הי' תקוף הנס:
Part C (§§17–25)
אות כ וזה צריך כל אדם לידע מאד שכל אחד כפי אריכת גלותו בתאוותיו ומדותיו הרעים שזה עיקר הגלות, הוא צריך להרבות בתפילה מאד מאד כל ימי חיי הבלו. ואפי' כשרואה שמתפלל הרבה ואינו נענה והתאוות והבלבולים מתגברים עליו בכ"פ יותר אעפ"כ אל יטעה שתפילותיו ושיחותיו הם לריק ח"ו רק ידע ויאמין שאין שום דיבור נאבד לעולם וכל תפילה ושיחה עושה רושם עד שיגמור הבנין שצריך, אז יכמרו רחמיו ית' וישוב אליו וירחמהו וכנ"ל וע"כהואצריך להתחזק להרבות בתפילה ושיחה תמיד. אך אעפ"כ כשיהי' לו איזה ישועה אל יטעה שע"י תפלותיו ומעשיו הטובים פעל זאת רק ידע שהכל בחסדו וכנ"ל. ואע"פ שאנו יודעים שא"א לנו לפעול הישועה השלימה בתפילותינו אעפ"כ אנו צריכים לעשות את שלנו להרבו תבתפילה כפי כחינו ואז יכמרו רחמיו ויעשה בחסדו למנעו ויושיענו בקרוב. וגם זההוא בכלל מ"ש שם בהתורה הנ"ל שצריכין בתפילה להיות קולע אל השערה ולא יחטיא היינו שלא יטה לימין או לשמאל היינו שלא יטעה ח"ו שהתפילות הם לריק ח"ו מחמת שזה כמה שצועקים ואין נושעםי שזה בחי' נוטה לשמאל שעושה מדת רחמיו כאלו הוא אכזרי ח"ו כאלו אין הש"י שומע תפילת ישראל. וכןאל יטעה לומר מאחר שא"א לפעול בתפילותינו כ"א בחסדו א"כ למה לנו להרבות בתפילה כלל נסמוך על חסדו לבד, כי גם זה טעות גדול כי זה בחי' נוטה מן הצד לימין שלא כראוי שסומך רק על חסדו לבד. כי באמת שניהם כאחד טובים שצריכין להרבות בתפילה מאד תמיד ולידע האמת שאין אנו כדאי לפעול בתפילותינו כ"א בחסדו ואעפ"כ אנו צריכן לעשות את שלנו להרבות בתפילה תמיד והש"י יעשה את שלו וימשיך עלינו חסדו למענו ויושיננו מהרה. וה החסד אנו ממשיכין ע"י משלוח מנות איש לרעהו שהוא גם לעשירים שהיא בחי' חסד, שצריכין ביום הגדול הזה לגמול חסד כל אחד עם חבירו אע"פ שהוא עשיר ואינו מקבל צדקה ח"ו אפע"כ צרייכן לגמול חסד כ"א עם חבירו כדי להמשיך עלינו חסדו הגדול שעי"ז עיקר הנס והישועה. כי מתנות לאבינוים הוא בחי' צדקה שהוא תיקון התפילה כנ"ל. ומשלוח מנות הוא בח'י המשכת החסד הנ"ל שעי"ז עיקר הגאולה והישועה השלימה וכנ"ל:
§17
וזה בח'י סעודת פורים זה בחי' תיקון המשפט כי אכילה דקדושה הוא בחי' תיקון המשפט כנ"ל:
And the repair is even greater when he leaves an inheritance to the children. For through his children receiving his money, and they repair it through the general repair — which is the aspect of the repair of the garments, as above, in the aspect of: “I clothed myself in righteousness” (Iyov 29:14) — for the repair of the money is through tzedakah, as above — then through this, his soul is clothed in the aspect of white garments. For this is the essential repair of the deceased: that there be a garment for his soul, so that he can ascend to gaze upon the pleasantness of Hashem, etc., as is brought [in the holy books].
אות כא וזה בחי' מקרא מגילה זה בחי' התורה שנתחדשה ונתגלה ע"י ריבוי התפלות כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שכל התורה שאדם לומד היא באה בתוך התפלה והם מחזקין זה את זה ע"ש וע"כ מי שרוצה לזכות לחיים אמתיים צריך שניהם עסק התורה והתפילה כי הם מחזקים זה א"ז כ"ש שם ע"ש. וע"כ מרדכי שהי' מרבה בתפלה היה מרבה בעסק התורה עם תלמידים כשרז"ל שהיה ראש לסנהדרין ונקרא פתחיה שהיה פותח בדברים ודורשן וע"י התורה שעסק נתחזקה התפלה עד שפעל בקשתו. וכן ע"י התפלה נתחזקה התורה שהוא בחי' נשמות ונתחדשה מחדש בבחי' עיבור עד שזכו לקבל את התורה מחדש כשרז"ל קימו וקיבלו וכו'. וכל זה זכו ע"י ריבוי התפלה שעי"ז נתחדשה התורה כנ"ל ועי"ז הדר קבלוה אז מחדש וכנ"ל. וזהו בחי' המגילה הקדושהשהוא בחי' התחדשות התורה שקבלו אז מחדש ע"י ריבוי התפלות והתורה שעסקו שעי"ז נתלבשה התורה בתוך התפלה אד שנתחדשה לגמרי וזכו לבחי' תורה חדשה שהיא המגילה הקדושה שהיא בחי' ס"ת כשרז"ל שהיא שוה בכל דיני כתובתה כס"ת וכנ"ל:
And therefore, all the festivals will be nullified, but the days of Purim will never be nullified. For the last redemption will be so exceedingly great that the overwhelming power of the miracles of the first redemption will no longer be remembered so vividly. As it is written: “It will no longer be said: ‘As Hashem lives, Who brought up the children of Israel from the land of Egypt,’ but rather: ‘As Hashem lives…’” (Yirmiyahu 16:14–15), etc. And as our Sages of blessed memory said, that the last redemption will be the primary one, and the exodus from Egypt will be secondary to it. And due to the greatness of the simchah that will prevail then always, from the sheer abundance of salvations and wonders that we will have then, the simchah of Yom Tov — which is a remembrance of the exodus from Egypt — will no longer be so distinctive. For the last redemption will be far, far greater, and all our days will be Yamim Tovim, days of joy and gladness. As it is written: “We will sing and rejoice all our days” (Tehillim 90:14) — until the simchah of Yom Tov will no longer be distinctive, since all our days will be in simchah.
אות כב וזה בחי' גודל עוצם המעלה לעשות מהתורות תפלות כי כל התורה שאדם לומד באה בתוך התפלה ונתחדשה שם והם מחזקין זא"ז כנ"ל. וזה אפי' כשהתורה שעוסק בה אין לה שייכות בפשיטות עם התפילה כגון שלומד דיני ממונות ואח"כ מתפלל על שמירת שבת וכיוצא. אבל בוודאי הוא מעלה יתירה ועצומה כשזוכה לעשות תפלה מהתורה בעצמה שעוסק בה שאז התורה והתפלה הם אחדות גמור ביותר ואז מחזקין זא"ז ומאירין זה לזה ביותר ויותר. וע"כ ענין זה לעשות מתורות תפלות יקר מאד מאד ונעשה מזה שעשועים גדולים למעלה שאין דוגמתם כמבואר בדבריו הק' ז"ל, כי מייחדים עי"ז תורה ותפלה ביחוד נפלא עךד שנעשים אחדות גמור והם מחזקים זה את זה ביותר וכנ"ל:
But the simchah of Purim will be distinctive even then. For through the miracle of Purim — which is the eradication of Amalek and the greatness of Mordechai — we merited to draw upon ourselves the illumination of Mordechai, who is the aspect of “the chief of the spices, mor dror.” Through this, we merited to strengthen ourselves in tefillah always, even at the end of the lengthening of this bitter exile. And through this was the essential last redemption, for the essential weaponry of Mashiach is tefillah, as above. Therefore, the days of Purim will not be nullified even then, since through them was the essential last redemption, as above.
אות כג וזה בחי' מצות מילה בחי' חיתוך ופריעה שהוא תקון הברית שעי"ז זוכין לתפלה שהוא חרב פיפיות כ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם כמבואר בהתורה הנ"ל וזה בח'י חיתוך הערלה ופריעה. כי איתא שקליפת הערלה ופריעה שהם חופין על הברית קודש הם בחי' תרין עננין דמכסיין על עיינין שהם בחי' עשו וישמעאל. היינו כי עשו וישמעאל הם בחי' פגם הברית בחי' קליפת הערלה והפריעה שהם מבלבלין דעת האדם מלהתחזק בתפלה. עשו הוא בחי' עמלק שיצא ממנו, הוא בחי' קליפת הערלה הגמורה כי הוא כפר בעיקר ואינו מודה בתפלה כלל והוא מטעה לב האדם שאין התפלה מועלת ח"ו מאחר שמתארך הגלות ובכל יום צועקין ואין נושעים וכנ"ל. וע"י שחותכין את הערלה החוופה על הברית עי"ז מבטלין קליפתו הרעה ונמשך בחי' תיקון הברית שעי"ז זוכין להתחזק בתפלה תמיד. כי עיקר תיקון התפלה ע"י תקון הברית שממשיכין ע"י מצות מילה וכנ"ל. אבל עדיין יש קליפה שניה שהוא קליפת הפריעה שהיא בחי' קליפת ישמעאל שמשם נמשך טעות אחר בלב להתרשל בתפלה ח"ו, דהיינו שלפעמים נדמה להאדם שכבר שמע הש"י בודאי את תפלתו בפרט כשרואה איזה צמיחת קרן ישועה שאז נדמה לו שכבר נתקבלה תפילתו והוא מתרשל להתפלל יותר. וגם זה אינו טוב כי אע"פ שצריכין להאמין באמונה שלימה שאין שום תפלה לרקי ח"ו אפילו כשאין רואין שום ישועה כלל וכנ"ל, אעפ"כ אפי' כשרואין איזה ישועה אסור לבטל תפלותיו בשביל זהכי עדיין לא נגמרה הישועה ועדיין אנו צריכין ישועה ורחמים רבים עד שנצא מגלותינו לגמרי. ומי שטועה בעצמו ח"ו ומתרשל בתפלה מחת שנדמה לו שכבר שמע הש"י את תפלתו זה נמשך מקליפת ישמעאל כי ישמעאל ע"ש כי שמע ה' אל ענייך ותרגומו ארי קבל ה'צלותיך ומשם משתשל הקליפה הב' הנ"ל שהיא בחי' קליפת הפריעה שהיא קליפת ישמעאל שמטעה לב האדם להתרשל בתפלה מחמת כי כברשמע ה' את תפלתו כנ"ל. וע"י מצות פריעה מבטלין גם הקליפה הזאת וזוכין להתחזק בתפלה תמיד. כי צריכין לידע ולהאמין שבודאי הש"י שומע תפלת כל פה וא פי' כשאין רואין שום ישועה צריכין להאמין שאין שום תפלה לריק ח"ו ולהתחזק בתפלה יותר כנ"ל. אבל גם כשרואין איזה ישועה אסור לבטל תפלתו בשביל זה רק צריכין לשמוח בישועתו ולהיות מודה על העבר ולבקש להבא כי עדיין אנו צריכין הרבה ישועות מאד כל ימי חיינו עד שנזכה למה שאנוצריכין לבא שאשר בשביל זה באנו לעולם הזה וע"כ צריכין עדיין להרבות בתפלה וכנ"ל וזה שמצינו באסתר שהיא בחי' התפלה של כלל ישראל כנ"ל שאפי' כשראתה ישועה גדולה ונפלאה ונסים נוראים כאלה שכבר הוכרח המן להרכיב את מרדכי ברחוב העיר ולקרוא לפניו ככה יעשה לאיש וכו' ואח"כ נפל לגמרי ותלו אותו על העץ, אעפ"כ גם אח"כ כתיב ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן וכו'. היינו אפי' כשכנס"י רואה ישועות ונסים גדולים ונפלאים שהס"א נפלה מאד, אעפ"כ אינם מסתפקים בזה ועדייןהם עומדים ומתפללים ובוכים ומתחננים לפניו כבן המתחטא לפני אביו שיעביר את רעת המן שהוא הס"א לגמרי שיזכה להטהר ולהקדש לגמרי כי אע"פ שכבר עשה לנו הש"י נסים וישועות הרבה ואנו צריכים להודות לו עליהם ולשמוח בהם תמיד, אעפ"כ אנו צריכין עדיין להרבות בתפלה מאד כי עדיין אנו צריכים ישועות רבות כל ימי חיינו וכנ"ל. וזה בחי' וישב מרדכי אל ביתו ואמרו רז"ל ששב לשקו ולתעניתו, היינו כנ"ל שאע"פ שראה ישועה כזאת אעפ"כ צעק יותר וכנ"ל:
§18
אות כד וע"כ מל ולא פרע כאלו לא מל כי כשאינו פורע ואינו מבטל קליפת ישמעאל ומתרשל בתפלה מחמת שנדמה לו שכבר פעל בתפלתו הרבה וכנ"ל שזהו בחי' קליפת ישמעאל בחי' קליפת הפריעה כנ"ל עי"ז ח"ו נתעכב גמר ישועתו יתארך גלותו ח"ו מאחר שמתרשל בתפילה, ואז יחזור ויתעורר בחי' קליפת עשו שהוא עמלק שהוא בחי' קליפת הערלה ויאטום ויטמטם לבו לגמרי מלהתחזק בתפילה מאחר שרואה שזה כמה שצועק ואינו נענה. וח"ו יוכל לטמטם לבו כ"כ עד שישכח לגמרי את כל הישועות שכבר עזרו הש"י וכמבואר לעיל שזה מעשה עמלק שמכניס שכחה בלב כאלו עדיין לא התחיל הש"י להושיע כלל וכנ"ל ע"כ מל ולא פרע כאלו לא מל. כי עי"ז ח"ו חוזר וניעור גם קליפת הערלה שהיא קליפת עשו שהוא עמלק כנ"ל. ע"כ צריכין להעביר שניהם כדי לזכות להתחזק בתפילה תמיד כי צריכין להאמין ולזכור כל הישועות והנפלאות שכבר עשה הש"י עמנו ממצרים ועד הנה בכלליות ובפרט ולהיות מודה על העבר וצועק לע"ל ולהעתיר ולהתפלל הרבה להש"י כל ימי חיינו וכנ"ל:
And this is matanos la’evyonim [gifts to the poor] — which is tzedakah, which one must give abundantly on Purim. For the essential completeness of tefillah, through which was the miracle of Purim, is through abundant tzedakah, which is the aspect of shekalim, the aspect of mishpat, as above.
אות כה וזשארז"ל מפני מה אין קורין הלל בפורים, בשלמא התם הךלו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן, ורבא אמר קריאתה זהו הלולא. הינו הך ולא פליגי כי הלל אומרים על גאולה שלימה כמו יציאת מצרים שיצאנו מעבדות לחירות לגמרי שע"ז נקבעו כל הימים טובים שהם מקראי קודש שבהם הוא ביטול מלאכה כי אז נתבטל זוהמת הנחש מלכות הרשעה. אבל בפורים עדיין לא נתבטלה מלכות הרשעה לגמרי כי אכתי עבדי אחשורוש אנן וע"כ באמת פורים מותר בעשיות מלאכה וע"כ אין בו הלל. אבל באמת זהו בעצמו תוקף הנס הנפלא של פוריםשהוא גדול מכל המועדים כשרז"ל כי עיקר הנס וההארה הנפלאה והעצומה של פורים הוא שאנו ממשיכין עלינו הארה נפלאה כזאת שהואהארת מרדכי שנזכה להתגבר בתפילה גם בימי אריכת הגלות הזה כנ"ל. וזה עיקר שמחת פורים שאנו שמחים בחסדו שאנו בטוחים שגם עתה ישמע תפילתנו ויגאלנו מהרה וזהו קריאתה זהו הלולה כי עיקר ההלל של פורים הוא קריאת המגלה שמפרסם תוקף הנס שגם בעת אריכת הגלות בעת שנדמה שהש"י מסתיר פנים ממנו גם אז הש"י שומע תפילתינו כמו שהי' בימי מרדכי ואסתר שאז הי' בסוף הגלות והרב חשבו וטעו ונדמה להם שלא ישוב עוד הש"י אלינו ח"ו. ומרדכי ואסתר התחזקו בתפילה גם אז עד שזכו לנס ואנו ממשיכין עלינו ההארה הגדולה הזאת בכל שנה ושנה להתחזק בתפילה תמיד בכל ימי אריכת הגלות הזה שאע"פ שאכתי עבדי אחשורוש אנן ומלכות הרשעה מושלת עלינו כ"כ, אעפ"כ אנו בטוחים בחסדו ומחזקים עצמינו להתפלל תמיד עד שיכמרו רחמיו עלינו. וזה עיקר ההלל של פורים בחי' קריאתה זהו הלולא כי זה עיקר ההארה שממשיכין בפורים שגם בעבדותנו באריכות הגלות נתחזק בתפילה תמיד שזה עיקר מחיית קליפת עמלק ע"י תוקף גדולת מרדכי שמאיר עלינו אז כנ"ל:
§19
(הלכה ה' בהלכות פריקה וטעינה הלכה ה אות כג)
And this is the aspect of: “And they leave their surplus to their babes; I, in righteousness, shall behold Your face” (Tehillim 17:14–15). For through leaving an inheritance to the children, through this one merits garments, the aspect of white garments, the aspect of: “I clothed myself in righteousness.” And this is the aspect of: “I, in righteousness, shall behold Your face” — the aspect of garments as above, made through the repair of the inheritance, through which one merits to gaze upon the light of the face of Hashem, as above. And this is the aspect of the children saying Kaddish, which is praise of the Righteous One of the world. For Kaddish is the greatest of all praises, as is brought in the Holy Zohar. And through this is also the aspect of the general repair of speech, as above. For the soul of the deceased needs every aspect of the general repair, to repair the blemish of the totality of the 365 sinews, from which is the side of death. For there is no death without sin, for the decree of death was through the sin of Adam HaRishon, who blemished the totality of the sinews, as our Sages of blessed memory said: “Adam HaRishon was born with his foreskin drawn” (Sanhedrin 38b). And through this: “And they knew that they were naked” (Bereishis 3:7) — namely, the aspect of the blemish of the garments, as above. And therefore, it was then decreed: “In pain you shall bear children” (Bereishis 3:16) — the aspect of niddah blood, which is the blemish of the garments, as is explained there — see there. And this is the aspect of: “In sorrow you shall eat of it” (Bereishis 3:17) — the aspect of the blemish of money and the deficiency of parnasah, which is also in this aspect, through the blemish of the garments. As Rabbeinu wrote there, that parnasah depends on the repair of the garments, in the aspect of: “bread to eat and a garment to wear” (Bereishis 28:20), as above. And therefore, at the time of the repair it is said: “And He made for them garments of skin and clothed them” (Bereishis 3:21), as is brought in the Tikkunim: “And when they repented, He made for them,” etc. For the essential repair is in the aspect of the repair of the garments, as above. And therefore, one who has died needs to be repaired, to subdue the side of death. And the essential repair is through leaving children, for the children are the essential aspect of the general repair, which is the repair of the side of death, as above. And this is what our Sages of blessed memory said: “Whoever leaves a son to inherit him, it is as if he did not die” (Bava Basra 116a). And this is the aspect of: “Their portion is in life, and You fill their belly; their children are satisfied” (Tehillim 17:14), etc. — that through children, their portion is in life, and it is as if they did not die, as above. And the essential repair is through the inheritance that the children receive, as above. And this is the aspect of: “And they leave their surplus to their babes” — through which is the repair of the garments, the aspect of: “I, in righteousness, shall behold Your face,” as above. And this is why they call out: “Tzedakah saves from death!” (Mishlei 10:2). For this is the essential repair — through the tzedakah, which is the aspect of the repair of the garments, the aspect of: “I clothed myself in righteousness,” as above. And therefore, “tzedakah saves from death” — for through this, the side of death is repaired and nullified, as above. And therefore, the children — who are themselves the general repair, as above, and therefore they receive the inheritance, as above — therefore they say Kaddish, which is praise of the Righteous One of the world, which is also the aspect of the general repair, as above. And this is: “Yisgadal v’yiskadash sh’mei raba” — whose initial letters spell yoresh [heir]. This is the aspect of Kaddish Yasom [the Orphan’s Kaddish]: the orphans who are the heirs, who are the aspect of the general repair, say the Kaddish, which is also the aspect of the general repair, as above. And this is what our Sages of blessed memory said: “Whoever answers ‘Amein, y’hei sh’mei raba’ with all his strength — all his sins are forgiven” (Shabbos 119b). For it is the aspect of the general repair, the aspect of the repair of the garments, which is the repair of all the sins of the 365 sinews, as is explained there — see there. And this is “with all his strength” specifically — to repair all the powers, in the aspect of the general repair, which is the aspect of: “my strength and the first of my vigor” (Bereishis 49:3). And therefore, there are twenty-eight words in the Kaddish and twenty-eight letters in “Amein y’hei sh’mei raba,” as is brought [in the holy books]. For the repair of the power is the aspect of the general repair, as above. And this is the aspect of: “And now, let the power of Hashem be magnified, as You have spoken, saying” (Bamidbar 14:17) — that through the repair of speech, the totality of the sinews is repaired. For “saying” [leimor] — this is the revelation of arayos [forbidden relations], as our Sages of blessed memory said (Sanhedrin 56b) — the aspect of the repair of the totality of the sinews. And this is the aspect of the repair of speech, the aspect of: “as You have spoken” — through which the aspect of “the power of Hashem” is magnified and repaired, as above. And therefore, the essential Kaddish is to praise and exalt the aspect of the Name Y-H, the aspect of: “Yisgadal v’yiskadash sh’mei-H raba,” as is brought [in the holy books]. For this is the essential repair — through elevating the mind in the aspect of: “As an eagle stirs up its nest” — the eagle being the spirit, which is the aspect of Y-H, as is brought, and as Rabbeinu, whose light shines, wrote (in siman 36) on the verse: “The tribes of Y-H, a testimony to Israel” (Tehillim 122:4). And this is the aspect of “v’yiskadash” — whose intention is the repair of Shaddai, as is stated in the kavanos. That is, the aspect of the general repair, which is the aspect of Shaddai — on account of which He shoots and sends repair like an arrow to all the narrow and constricted places, as is explained there — see there. And this is “Yisgadal” [may it be magnified] — for through the children that Israel beget, through this the boundary of holiness is expanded and magnified. For the souls of Israel have their root in supernal holiness, and His Name is partnered in our names. And everything that Israel increase and multiply, the boundary of holiness is magnified, and His Name is magnified, as it were, literally — for His Name is partnered in our names. And therefore, the children that one has begotten among Israel say “Yisgadal v’yiskadash sh’mei raba” — for they are the aspect of the magnification of His Name, as it were, as above. And through this very thing, they are the aspect of the general repair — since through them His Name is magnified and sanctified and the boundary of holiness is expanded, as above. And therefore, the children say Kaddish, in the aspect of the general repair, as above. And therefore, the Kaddish was established in the language of Targum [Aramaic], and it also contains words of Leshon HaKodesh [the Holy Tongue]. That is, the aspect of the completeness of Leshon HaKodesh through Leshon Targum, which is the aspect of the repair of the bris, the aspect of the general repair, as Rabbeinu wrote elsewhere. And this itself is the aspect of the repair of the white garments — which is the aspect of blood becoming turbid and turning to milk. And this is the aspect of Targum — namely, that [the good] is clarified and the good ascends to Leshon HaKodesh, and the bad falls — which is the aspect of blood becoming turbid: the waste falls away, and the good ascends and is clarified and becomes milk, as is brought [in the holy books]. For the essential garments are in the aspect of Targum, which is the aspect of Chashmal, the aspect of garments of skin, as is brought. And therefore, a son takes precedence over a daughter [in inheritance]. For the essential general repair is through the sons, as above. And therefore, at the time of birth, blood becomes turbid and turns to milk — which is the aspect of the general repair, the aspect of white garments, as is explained there. However, the essential repair is drawn specifically through the aspect of “the mountain that is raised from it” — that is, the aspect of the tzaddik, the aspect of the repair of the totality of the sinews, which is the aspect of: “As an eagle stirs up its nest” — “the eagle being the spirit,” as is explained there. And therefore, wherever there is a son, he takes precedence. For he is a very great repair, because he himself also has the power to repair further. For this repair needs to be done in every generation until the coming of our Mashiach, speedily in our days — to whiten and clarify the stains, which is the aspect of the repair of the sin of Adam HaRishon, as above. And the son, who is in the aspect of the tzaddik — the aspect of “the eagle being the spirit” — for “Your people Israel are all tzaddikim” (Yeshayahu 60:21) — therefore, he has the power to draw whiteness and repairs more and more. Therefore, he is a very great repair for his father, and therefore the entire inheritance belongs to him alone. For the inheritance belongs only to one who has the power to repair further, the aspect of white garments, as above. But the daughter does not have the power to repair further. For the essential repair is through the aspect of “the mountain that is raised from it,” as above. On the contrary, the essential blemish of the stains of the garments touches her — for she is the aspect of Malchus, as is understood there. And therefore, she herself needs repair, for the woman lacks repair, and her repair is only when she marries, through her husband, who repairs her in the aspect of the repair of the garments mentioned above — for the repair mentioned above is for the aspect of the woman, as is understood. And therefore, all her property and wealth belongs to her husband, for he repairs her, as above. And therefore, she has nothing where there is a son — for he certainly takes precedence over her, since he is a far greater repair, since he has the power to repair further, as above. But she, on the contrary, needs repair, as above. And therefore, she transfers the inheritance — for she needs to transfer the inheritance to her husband, because he repairs her, as above. And this is what our Sages of blessed memory said: “Whoever does not leave a son to inherit him — the Holy One, blessed be He, is filled with wrath [evrah] against him,” as it is said: “V’ha’avartem [and you shall transfer] his inheritance to his daughter” (Bamidbar 27:8) — a language of evrah [wrath] (Bava Basra 116a). They also expound from this the language of “transfer of inheritance” — on account of her transferring the inheritance to her husband. For the one depends on the other: whoever does not leave a son to inherit him, the Holy One, blessed be He, is filled with wrath against him — that is, anger, which is the aspect of the intensification of the blood, the aspect of: “the liver is angry” — for it is full of blood. And this is because he did not leave a son, who is the general repair, the repair of the blood, as above. And therefore, the aspect of anger is aroused — from the intensification of the blood, as above. And this they learned from the verse “V’ha’avartem his inheritance to his daughter” — a language of evrah, as above. For the daughter cannot repair as much, as above. And this is because she needs to transfer the inheritance to her husband, for she can only be repaired through her husband, as above. Thus, through the aspect of “v’ha’avartem” — namely, that he transfers the inheritance, as above — through this very thing the aspect of anger intensifies, the aspect of: “the Holy One, blessed be He, is filled with wrath against him.” For the blood has not been repaired, as above — for the essential repair is through the son, who is in the aspect of “the mountain that is raised from it,” as above. And similarly, for this reason, the father’s family is called a “family,” but the mother’s family is not called a “family” (Yevamos 54b). For one only inherits from the father’s side, which is the male side, who have the power to repair in the aspect of “the mountain that is raised from it,” as above. But the mother’s family does not have the power to repair, as above. And therefore, they do not inherit at all, ever. But the daughter does inherit where there is no son, and she takes precedence over all other heirs. For regarding her father, she is also in the aspect of the general repair, since he left progeny in the world and begot offspring. For also at the time of the birth of a daughter, the blood becomes turbid and turns to milk, through the aspect of: “As an eagle stirs up its nest,” etc. — through which she was born, and then the blood becomes turbid and turns to milk. Only the son takes precedence, because he is a greater repair, since he has the power to repair further, as above. But when [the deceased] left no progeny at all, then he is completely blemished and his soul is completely naked, G–d forbid. Then only the father’s family can repair him, in the aspect of “the mountain that is raised from it,” through whom the repair is accomplished, as above. And this is what the daughters of Tzelafchad said: “If we are considered progeny, give us an inheritance; and if not, let our mother undergo yibum” (Bava Basra 119b). For the one depends on the other — since they are considered progeny to exempt from yibum, for [their father’s] soul is not completely naked — for yibum is to repair the soul of the deceased that goes forth naked, as is known — and since they exempt from yibum, it follows that they are also in the aspect of the repair of the garments. And therefore, the inheritance belongs to them, as above. For the inheritance belongs to one’s progeny, who are in the aspect of the repair of the garments, as above. Baruch Hashem l’olam, Amein v’Amein.
Loading comments…