אפוטרופוס ב
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א מי שמת והניח יורשים קטנים וכ'ו צריך מורישם למנות להם אפוטרופוס שיתעסק בשבילם. אם לא מינהו. הב"ד חייבים למנות להם אפוטרופוס שהב"ד אביהם של יתומים. אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים לא ישבע, מינהו ב"ד ישבע:
color: #1a1a1a;
ענין אפוטרופוס
For the essential compassion is to illuminate the da’as in the world — to know that Hashem is G-d, and to bring Israel out from their sins, which are a spirit of folly, etc. And even when [the tzaddikim] depart, the da’as must remain in the world. And therefore, one needs to leave behind a son and a student, so that his da’as remains below even when he ascends above. For when he is above alone, this is not completeness. The essential completeness is when one merits to be above and below, for both together are called a “world.”
ע"פ המאמר המתחיל פרקא רביעאה מס"ד עתיקה טמיר וסתים זעירא דאנפין אתגליא ולא אתגליא (בסי' כ"א) ע"ש כל המאמר. ובקיצור כי יש שכל פנימי ומקיף דהיינו מה שהאדם משיג ומבין הוא בחי' פנימי שנכנס לתוך המוח לפנים, ומה שאין האדם יכול להשיג ולהבין זה בי' מקיף משקיף את המוח ואין יכול ליכנוס לתוך המוח לפנים. והשכל הפנימי מקבל חיות מן המקיף. וצריך כ"א להשתדל לעשות מהמקיפים פנימים וכו'. וכל אלו הקשיות שאנו נבוכין בהם כמ והידיעה והבחירה הם בשכל המקיף שא"א לאנושי להשיג זה השכל המקיף עד לעתיד כי אם הי' משיג זה השכל הי' יוצא מגדר אנושי והי' בגדר מלאך והי' מתבטל הבחירה לגמרי וכו'. ולבא לבחי' שפע אלהי בחי' רוח הקודש שהוא בח'י מקיף הנ"ל הוא ע"י שמקדש שתי עינין ושתי אזנין ותרין נוקבין דחוטמא ופומא שהם שבעת הנרות שעל ידם נמשך שפע אלהי שהוא בחי' המקיף הנ"ל. ולפעמים שהשפע אלהי והשכל הנ"ל הם בבחי' העלם ועיבור ואז יפה צעקה לאדם בין בתורה ובין בתפילה וכו' ע"ש כל זה היטב. וזה בחי' יבום וחליצה כי זה הולך בלא זרע ולא הניח אחריו ברכה שימשיכו שכל הפנים בעולם וכו' ע"ש. וע"ש מ"ש אחר גמר המאמר המ ששייך לזה המאמר ומ"ש ע"פ נחמו נחמו כי הכל אחד עם המאמר הנ"ל ע"ש. כי הידיעה עיקר הנחמה מכל הצרות והיא עיקר החיים. וכשנשלם הידיעה אזי נשלם כל החסרונות בבחי' אם דעת קנית מה חסרת וכו' ע"ש כל זה היטב:
And this is the aspect of a son and a student, for one needs to illuminate in the upper realms and in the lower realms, in the aspect of: “For all is in the heavens and in the earth” (I Divrei HaYamim 29:11), etc. And this is the aspect of a son and a student — see there. And through illuminating in a son and a student, one merits the aspect of makifim [surrounding lights], the aspect of: “The ultimate purpose of knowledge is that we do not know” — the aspect of the flow of the Keser — see there. And through the totality of son and student, one merits during eating to receive the illumination of the Ratzon [Will], the aspect of: “At this time it shall be said to Yaakov and to Israel, ‘What has G-d wrought?’” (Bamidbar 23:23), the aspect of: “And You give them their food in its time” (Tehillim 145:15). For the Malchus receives the parnasah from the Sea of Wisdom, which is drawn through the illumination of son and student, etc., etc. — see all this there well.
אות ב וזה בחי' גודל הרחמנות העצום שיש על יתומים קטנים. וע"כ צריכין למנות להם אפוטרופוס שהוא אבי יתומים כשפרש"י על תיבת אפוטרופוס שהוא לשון אבי יתומים ע"ש. כי באמת עיקר החית הבנים קטנים הוא מאביהם שהוא חיותם ממש כי עיקר חיות האדם הוא רק מהשכל שהואעיקר חיות האדם כ"ש (קהלת ז) החכמה תחיה וכו' וכמובן במאמר הנ"ל. וע"כ הבנים קטנים שאין דעתם שלימה עדיין עיקר חיותם מאביהם שהוא מאיר בהם הדעת ע"י שמשתדל בצרכיהם ומשגיח עליהם בכל הדברים שעי"ז מאיר בהם דעתו והוא עיקר חיותם כנ"ל. כי אב ובן זה בחי' פנימי ומקיף כמובן בספורים. וזה בח'י גודל החיוב שמחויב האדם להניח בנים בעולם כי עיקר בריאת האדם בעוה"ז הוא בשב יל שימשיך שכל הפנים שהוא בחי' מקיף בעולם הזה כדי שיגלה אלקותו ית' בעולם. כי בכלליות העולמות כלל העוה"ז הוא בבחי' פנימי והעוה"ב הוא בחי' שכל המקיף, כי כל מה שיש בעוה"ז אפשר להבין ולהשיג אבל עוה"ב עין לא ראתה וכו' כי הוא בח'י מקיף שא"א להשיג. וצריך האדם להשמיך שכל המקיף שהוא בחי' אב בחי' עוה"ב לתוך פנימיות השכל בעוה"ז להמשיך השכל ממקיף לפנימי מאב לבן מעוה"ב לעוה"ז ובשביל זה עיקר בריאת האדם. כי עיקר הוא הדעת וכנ"ל וכמובן במאמר הנ"ל וכאשר נשמע מפיו הק' מענין זה בעת שהי' עוסק בדברי המאמר הנ"ל.וזה בחי' בנים שמחויבים להניח אחריו בזה העולם כי הבן נמשך ממוח האב ומי שזוכה להניח בן זה בחי' שהמשיך שכל המקיף לפנימי כי מהאב נמשך הבן דהיינו מקיף לפנימי כי אב ובן הם בחי' מקיף ופנימי וכמובן במאמר בראשית ברא מאמר וחצי מאמר אב ובן ע"ש (סי' כ"ב). וע"כ ע"י שמינח אחריו בן עי"ז דייקא זוכה ליעול לפרגודא דמלכא לזכות לעלות לעוה"ב ובלא זה ח"ו א"א לו לעלות כמובא בזוהר (בראשית מ"ח). כי כ"א כפי מה שזוכה בעוה"ז להשיג ולהבין ולעשות מהמקיף פנימי כמ וכן זוכה בעוה"ב למקיפים עליונים אחרים וזה עיקר שעשוע ותענוג עוה"ב. וע"כ ע"י שהניח בן שזה בחי' שהמשיך השכל והמוח מאב לבן ממקיף לפנימי עי"ז הוא זוכה למקיפים אחרים בעוה"ב וע"כ האב זוכה לעלות בעוה"ב ע"י שהניח אחריו בנים דייקא. אבל כשאין זוכה ח"ו להניח בנים א"א לו לעלות מאחר שלא זכה בעוה"ז להרבות ולהגדיל הדעת שבשביל זה בא לעולם, להגדיל הדעת ולעשות ממקיף פנימי שזה בחי' בנים כנ"ל ואז זוכה למקיפים אחרים שזהו בחי' עוה"ב כנ"ל. אבל כשלא הגדיל הדעת ח"ו ולא הניח בנים ולא המשיך השכל מאב לבן ממקיף לפנימי אינו יכול לזכות למקיפים אחרים שהם שעשוע עוה"ב. וזה שהביא רבינו ז"ל במאמר הנ"ל ענין יבום ולכאורה אין לו קשר גמור ענין יבום למאמר הנ"ל. אך ע"פ הנ"ל הכל אחד כי עאנין הנ"ל להמשיך ממקיף לפנימי וענין בנים שמחויבים להניח בעוה"ז הכל אחד וכנ,ל וע"כ מגיע הירושה להבנים מאחר שהם בחי' המשת השכל ממקיף לפנימי שזהו עיקר שלימות והגדלת הדעת כנ"ל. ומשם נמשכין כל ההשפעות כנ"ל דעת קנית מה חסרת וע"כ נשמכת כל ההפשעה וכל העשירות מהאב לבן כי כמ ושנמשך הדע תמאב לבן כמ וכן נמשכין עמו כל ההשפעות והעשירות. שזהו בחי' הירושה השייך לבנים כי כל ההשפעות נמשכין מהדעת כנ"ל. נמצא שאב ובן הם בחי' מקיף ופנימי וע"כ עיקר חיות הבנים ע"י האב שמאיר עליהם הדעת שהוא עיקר החיות כנ"ל כי הפנימי מקבל חיות מהמקיף כנ"ל. וע"כ כשנסתלק האב הרי הוא כאלו נתסלק חיותם ממש מחמת שאין מי שיאיר בהם דעתו שהוא עיקר חיתם. וע"כ האב קודם מיתתו צריך למנות להם אפוטרופוס, והאפוטרופוס נקרא אבי יתומים כי הוא נעשה בחי' אבי יתומים ממש מארח שמשגיח עליהם בדעתו ומאיר עליהם דעת ועי"ז ממשיך עליהם בחי' הארת האב שהאו הארת הדעת מאב לבן כנ"ל. וע"כ האב בעצמו צריך למנות להם אפוטרופוס כדי שיהי' האפוטרופוס התקשרות עם האב בעצמו ויהי' לו כח לאחר הסתלקותו להמישך הארת האב לבנים ע"י שמינהו האב בעצמו ומסר לו כחו ועי"ז יש לו כח להמשיך הארת האב לבנים אחר הסתלקותו ולהאיר בהם הדעת להחיות אותם שזהו עיקר בחי' האפוטרופוס כנ"ל:
background: #fdfaf5;
אות ג וזהו בח'י החילוק שיש בין מינהו אבי יתומים בעצמו שאין צריך לישבע ובין מינהו הב"ד שצריך לישבע. כי השבועה הוא בחי' התקשרו תכמובא כי שבועה זה בחי' שבעת הנרות הנ"ל שעל ידם ממשיכין הארת המקיף לפנים וזה לשון שבועה לשון שבעה בחי' שבעת הנרות הנ"ל. וזהו בחי' שבועה שמטילין על מי שחשוד על איזה שקר מטילין עליו שבועה כדי שיגיד האמת כי עיקר אחיזת השקר הוא רק כשאין הדעת בשלימות דהיינו שאין ממשיכין הדעת ממקיף לפנימי שזהו עיקר שלימות הדעת. כי בלבול הדע תזה בחי' שקר כי כשאין הדעת שלם והוא מבולבל אזי יכול לטעות עצמו ולומר על דבר היפך מן האמת. אבל כשהדעת שלם אין בו טעות ושקר רק אמת כי השכל השלם הוארק כולו אמת כי השכל השלם מחייב רק האמת לאמתו. נמצא שהשקר הוא בחי' עירבוב הדעת והאמת הוא בחי' דעת השלם. ועיקר שלימות הדעת הואכשממשיכין הדעת ממקיף לפנימי כנ"ל ושם עיקר האמת כנ"ל ועיקר אחיזת השקר הואכשאין ממשיכין הדעת ממקיף לפנימי ואז אין הדעת שלם ואז יש אחיזת השקר כנ"ל. כי העו"ז נקרא עלמא דשקרא והעוה"ב נקרא עלמא דקשוט כי עוה"ב בחי' מקיפים בחי' שלימות הדעת הוא בח'י אמת אבל העו"ז שהוא בחי' הדעת שאין שלם כ"כ שם אחיזת השק. וכשמקשרין העוה"זאל העוה"ב דהיינו שממשיכןי ממקיף לפנימי מעוה"ב לעוה"ז עי"ז נשלם הדעת ונתבטל השקר כי העוה"ב בחי' מקיף הוא בחי' אמת בחי' עלמא דקשוט וכנ"ל. וע"כ כשא' חשוד על שקר וזהו רק מחמת שאינו ממשיך הארת הדעת מעוה"ב לעוה"ז ממקיף לפנימי ע"כ הוא צריך לישבע. והשבועההוא בחי' שבעת הנרות כנ"ל שעל ידם ממשיכין המקיף לפנים כנ"ל כי השבועה הוא בחי' התקשרות שמקשר ומאיר הארת עוה"ב בחי' מקיפים לפנים ע"י בחי' שבעת הנרות שהם בחי' שבועה אזי נתבטל השקר כנ"ל (כי תיקון שבעת הנרות הנ" להוא ע"י שמקדש עיניו ואזניו ורתין נוקבין דחוטמא ופומא, וקדושת הפה הוא ע"י אמת כ"ש שם באמרמ הנ"ל והפה הוא כלליות שבעת הנרות הנ"ל כי הפה הוא בחי' מלכות שכלול מכל שבעת הנרות):
margin: 0;
אות ד נמצא שעיקר השבועה הוא בחי' שמקשר וממשיך הארת המקיף לפנים מעוה"ב לעוה"ז מאב לבן כנ"ל. וע"כ כשהב"ד ממנין אפוטרופוס מטילין עליו שבועה שהוא בחי' התקשרות הנ"ל כדי שיוכל האפוטרופוס להמשיך הארת האב לבן מעוה"ב לעוה"ז שזהו עיקר בחי' האפוטרופוס להשמילך הארת האב לבן מעוה"ב לעוה"ז שהו עיקר בחי' האפוטרופוסות כי הוא צריך שיהי' נעשה אבי יתומים ממש להמשיך להבנים הארת האב וזה נעשה ע"י השבועה שמטילין עליו כי ע"י השבועה מקשרין וממשיכין מאב לבן ממקיף לפנימי מעוה"ב לעוה"ז שזהו עיקר בחי' האפוטרופוסות כנ"ל ואזי אינו חשוד עוד שיעלים מממונם מאחר שמקשר וממשיך מאב לבן ע"י השבועה ונעשה אבי יתומים ממש ואזי רחמי האב על הבן ואזי בוודאי לא יעלים מממונם כלל, כי עיקר רחמי האב על הבן בחי' כרחם אב על בנים הורא רק בחי' כרחם אבעל בנים הוא רק בחי' הארת הדעת שמאיר בהם כי הדעת הוא הרחמים כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א:
padding: 0;
אבל כשמינהו האב בעצמו אין צריך לישבע כי ע"י שמינהו אבי יתומים בעצמו לאפוטרופוס נתקשר ממילא להאב ויש לו כח להמשיך הארת האב לבנים ע"י שאביהם בעצמו התקשר עמו בחייו ומסר לו כחו ומינהו לאפוטרופוס ואזי תיכף כשנסתלק מתלבש בו הארת האב וע"כ יש לו כח להחיות הבנים להאיר בהם הדעת מאב לבן מאחר שאביהם בעצמו התקשר עמו בחייו ומסר לו כחו ודעתו וע"כ א"צ לישבע כי נתקשר ממילא כנה"ל. אבל כשלא מינהו בעצמו אע"פ שיש להב"ד כח למנות אפוטרופוס אעפ"כ צריך שיהי' לו איזה בחי' התקשרות להאב כדי שיוכל להמשיך השכל והחיות מאב לבן וכו' שזהו עיקר בחי' האפוטורופוסת, וע"כ הוא צריך שבועה כי ע"י בחי' השובעה שהוא בחי' התקשרות בין עוה"ז ועוה"ב בין אב לבן בין פנימי למקיף עי"ז יש כח להאפוטרופוס להיות נעשה אבי יתומים ממש. כי נתקשר ע"י השובעה שמטילין עליו וממשיך הארת הדעת מאב לבן וכו' ואזי נעשה אבי יתומים ממש כי מאיר בהם הדעת מאב לבן ממקיף לפנימי שזהו עיקר בחי' האפוטרופוסות כנ"ל: בילא"ו:
And this is the aspect of the inheritance that belongs to the children. For the essential money and parnasah is drawn from them — from the aspect of son and student. For through the totality of son and student, from there the Malchus receives the parnasah, as above. For each person must leave behind a blessing, that children remain from him in the world — that is, a son and a daughter, as our Sages of blessed memory said. And if not, G–d forbid, his soul remains naked, G–d forbid, as is brought in the Holy Zohar. For there is no completeness for the soul except when children remain from him in the world, as is well understood from the discourse mentioned above. For one needs to be above and below, as above — for this is why the soul descended into this world and clothed itself in this murky body.
אות ה וזה בחי' פורים כי המן עמלק הוא בחי' כפירות ואפיקורסות כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א. ועיקר הכפירוות והאפיקורסות הם באים ע"י אלו הקשיות והמבוכות שא"א למצוא להם תירוץ ע"פ שכל אנושי כמו הידיעה והבחירה. ובאמת אלו המבוכות הם בשכל המקיף שא"א להשיגו בזה העולם כי אם היו משיגין זה השכל של הידיעה והבחירה וכיוצא הי' מתבטל מגדר אנושי והי' מתבטל הבחירה לגמרי וכמבואר כ"ז במאמר הנ"ל. אבל המן עמלק שהוא בחי' אפיקורס וכופר לא הי' מאמין בזה שיש בחי' שכל המקיף ששם מתבטלין כל הקשיות והמבוכות של האפיקורסים וע"כ רצה להתגבר על ישראל ח"ו ע"י קשיות ואפיוקורסות אלו וע"כ עשה עצמו עבודה זרה וזה בחי' כפירות ואפיקורסות. וע"כ רצה להעביר את ישראל לגמרי ח"ו כי השכל המקיף הנ"ל הוא בחי' סגולה וישראל נקראו עם סגולה כי הוא דבר שא"א להשיג אשר בחר עם מתוך עמים וכמבואר כ"ז במאמר הנ"ל וע"כ עיקר קיום ישראל עם סגולה הוא רק כשמאיר השכל המקיף הנ"ל שהוא בחי' סגולה וכנ"ל. אבל המן שכפר בהמקיפים הנ"ל בבחי' הסגולה ע"כ היה שונא ישראל עם סגולה ורצה להעבירם מן העולם ח"ו כי גברה שנאתו עליהם על אשר נבחרו מכל העמים. וכמו שאמר בהמסירה שלו ישנו עם אחד וכו' ודתיהם שונות מכל עם וכו' (אסתר ג). כי מאחר שלא רצה להאמין שיש בחי' סגולה ומקיף ששם בזה השכל הכל נכון ואין שום קשיא כלל רק שא"א להשיג זאת בזה העולם אבל הרשע הזה ימ"ש לא רצה להאמין בזה ע"כ חרק שיניו על עם קדוש ישראל עם סגולה מדוע נבחרו מכל העמים להיות דתיהם שונות מכל עם וכו'. ועיקר התגברותו הי' בזמן הגלות בבל בסוף הע' שנה שאז ה' הי' בחי' הסתלקות המוחין. וזה בחי' מה שמובא שם בממאר הנ"ל שלפעמים המוחין והמקיפים הנ"ל הם בהעלם ועיבור ואז יפה צעקה לאדם וכו' ע"ש. וע"כ רצה המן הרשע להתגבר בזמן השינה. דהיינו בזמן הסתלקות המוחין שהוא בחי' העלם ואז כשאין שום שכל המקיף מאיר ומתגלה כי הם בבחי' שינה בהעלם ועיבור. וע"כ אז רצה להתגבר ח"ו ע"י הקשיות הנ"ל שהם בח'י מקיפם כנ"ל. וע"כ הי' עצתם לעשות עץ גבוה חמשים אמה לתלות את מרדכי. כי החמשים אמה הם כנגד חמשים שערי בינה (וכמובן בדברי רבינו ז"ל שהחמשים אמה הם כנגד נון יום של ספירת העומר שהם בחי' נון שערי בינה כידוע). ושער החמשים א"א להשיג כמובא כי הוא בחי' מקיפים עליונים הנ"ל שא"א להשיגם בזההעולם בשום אופן ורצה המן הרשע ימ"ש לתלות את מרדכי על אץ גבוה חמשים אמה. והתליה הוא שמגביהין אותו עד רא העץ ומשליכין את האדם משם. היינו שרצה להעלות את מרדכי היהודי שהוא כלליות ישראל עד ראש העץ שגבוה חמשים אמה היינו עד בחי' שער החמשים שהוא בחי' שכל המקיף שא"א להשיגו כנ"ל ולהשליכו משם ח"ו. כי רצה המן להכניסו בתוך חקירות וקשיות של זזה השכל המקיף הנ"ל שהוא בחי' שער החמשים ולהשליכו משם כי א"א לעמחוד בזה השכל כי א"א להשיגו בזה העולם. ורצה המן להתגבר על מרדכי בחקירות וקשיות של זה השכל הנ"ל כדי שיפול משם ח"ו. וזה בחי' תליה על עץ גבוה חמשים אמה שהוא בחי' שער החמשים שכל המקיף העליון הנ"ל שא"א להשיגו כנ"ל. וע"כ היתה באמתה עת צרה גדולה אשר כמוהו לא נהיתה מאלחר שהתגבר בחקירות וקשיות אלו שא"א למצוא להם תירוץ ע"פ שכל אנושי כי הם בשכל המקיף שא"א להשיגו כנ"ל בפרט שהתגבר בעת שהמוחין בהעלם ועיבור בבחי' שינה כנ"ל. אבל הש"י עשה עמנו נסים ונפלאות והי' אז באותו הדור מרדכי. ומרדכי הוא בי' עתיקא כי משם שורש נשמתו כמובא בדברי רבינו ז"ל וכמובן בפע"ח. ובחי' מ רדכי הוא בחי' התגלות האור הסתום והגנוז מאד בחי' עתיקא טמיר וסתים שהם בחי' המקיפים העליונים הנ"ל שהם טמורים וסתומים כמבואר במאמר הנ"ל, ומרדכי הוא בבחי' התגלות האור הגנוז הזה כמובן בפע"ח בחי' ויעבור מרדכי וכו' ע"ש. וע"כ היה למרדכי כח להכניע קליפת המן עמלק שהי' מתגבר ע"י המבוכות שבאים משכל המקיף שהוא טמיר וסתים וא"א להשיגו בשום אופן כנ"ל. כי מחאר שאחיזת מרדכי הי' מבחי' האור הגנוז הזה בבחי' התגלות ע"כ הי' לו כח להכניעו. כי אע"פ שבאמת עדיין א"א להשיגו אעפ"כ מחמת ששורש מרדכי ה' משם בבחי' התגלות כנ"ל הי' לו כח להכניעו לבטל כל המבוכות הנ"ל ולהראות בשכל שא"א להשיג חקירות אלו ולהכניס אמונה שלימה בעולם כי הי' לו כח להכניע קליפת המן וכו' וכנ"ל. וזה בחי' ומרדכי ידע את כל אשר נעשה כי שרשו הי' מבחי' השכל הגנוז הנ"ל ששם הבחירה והידיעה כולו חד וזה בחי' (אסתר ד') ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, כי הבחירה היא בתוך הידיעה רק שא"א להשיג זאת בשום אופן רק מרדכי הי' מבחי' השכל המקיף הזה שהוא טיר וסתים כנ"ל. וזה בחי' (שם ח') ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה וכו' זה בחי' לע"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שהם בח'י המקיפים הנ"ל שיתגלו לעתיד כמבואר היטב במאמר הנ"ל. כי עטרה הוא בחי' מקיף וזה בחי' ועטרת זהב הנ"ל הנאמר במרדכי היינו שזכה לבחי' מקיפים הנ"ל שהם בחי' עטרות כנ"ל. וזה בחי' לבוש מלכות תכלת וכו' כי הלבושים הם בחי' מקיפים כמבואר שם ע"פ עוז והדר לבושה וכו' כי מרדכי שהוא בחי' התגלות אור הגנוז כנ"ל הוא זוכה לכל המקיפים כנ"ל:
.page-wrap {
אות ו ומחמת שאז הי' בחי' שינה בח'י הסתלקות המוחין בבחי' העלם וכו' כנ"ל ע"כ היו צריכים צעקה להוליד המוחין כנ"ל וכמבואר היטב במאמר הנ"ל. וזה בחי' הצעקות הגודולת שצעקו אז כל ישראל כ"ש (שם ט') ודברי הצומות וזעקתם וכמ"ש (שם ד) זעקה גדולה וכו'. כי אז היו צריכם אלו הצעקות כדי להוליד המוחין כנ"ל כמבואר במאמר הנ"ל היטב ע"ש. וזה שאמרה אסתר וצומו עלי (שם ד') עלי דייקא כי אסתר היא בחי' השכינה כידוע ששם המוחין הם בהעלם והסתר בעת בחי' העיבור וע"כ נקראת אסתר מחמת שאז הי' בחי' שינה והיו המוחין והשפע אלהי הנ"ל שהם המקיפים הנ"ל בהעלם והסתר ואז צריכין אנחנו לצעוק במקום צעקת השכינה כביכול כ"ש במאמר הנ"ל ע"פ צור ילדך תשי ע"ש וזהו וצומו עלי. עלי דייקא כי הצום והצעקה בחי' ודברי הצומותו וזעתקם הם בשביל השכינה שהיא בח'י אסץר כנ"ל. כי הצום הוא ג"כ בחי' צעקה וקולות הנ"ל כי ענוי בגימ' קול כמובא בכוונות יו"כ ועי"כ וזה בחי' צמום קול ממון בחי' תושבה תפלה צ דקה מעבירין את רוע הגזירה כי כולו חד כי צו קול ממון הכל בחי' אחת בחי' קולות הנ"ל שעל ידם מולידין המוחין. כי איתא בדברי רבינו ז"ל במאמר צוית צדק עדותיך (סי' כ"ג) שקודם שמולידין ומרויחין ממון צריכין ג"כ בחי' ע' קלים כפולין בחי' קשין מזונותיו של אדם כפלים כיולדה ע"ש. כי באמת לידת והתגלות המוחין ולידת וריוח הממון הכל אחד כי ההשפעות תלוים בדעת וכשצריכין להמשיך השפעת הממון צריכין להמשיך השפעות הדעת וע"כ צריכן ע' קלין ג"כ כמו בלידת המוחין (ואפשר משום זה צרייכן ע' קלין כפולין כ"ש שם ע"ש כי צריכין ב' מיני לידות והתגלות כי תחילה צריכין להוליד המוחין והדעת ולזה צריכין ע' קלין פ"א ואח"כ צרייכן להוליד עוד הפעם דהיינו להמשיך ההפשע מן הדעת למטה שיהי' נמשך ונתהוה מן הדעת השפע גשמיות וזה ג"כ בחי' הולדה וצריכין עוד ע' קלין וע"כ צריכין ב"פ ע' קלין בחי' כפלים כיולדה) כי הכל תלוי בדעת כמבואר היטב במאמר הנ"ל ע"פ נחמו נחמו בבחי' דעת קנית מה חסרת ע"ש:
max-width: 860px;
וע"כ כשנותנין צדקה מממונו נמצא שלוקח ממונו שהוא כלול מע' קלין הנ"ל כי לא השיג זההממון כ"א ע"י קליחן כנ"ל, וכשלוקח זה הממון ונותנו בשביל השכינה כביכול דהיינו שנותן צדקה לעניים שהם מאני תבירין דילה, זהו בחי' צעקת הע' קלין הנ"ל שצריכין לצעוק במקום השכינה כדי להוליד המוחין כנ"ל כמבואר היטב שם במאמר הנ"ל כי צדקה מממונו בשביל השכינה הוא ממש בחי' הע' קלין הנ"ל כי הממון כלול מעק קלין כנ"ל. וזה והכסף יענה את הכל כי ממון הוא עזות כי ממון ועשירות הוא בחי' קולות כנ"ל. וזה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא כי התענית הוא בחי' קולות וכנ"ל כי בתענית צועקין ומתריעין וכמ ושאנו אומרין בתענית עננו ה' עננו הי' נא קרוב לשועתינו וכו' כי זה עיקר התענית לצעוק אל ה' וע"כ ענוי בגימ' קול כנ"ל וע"כ אגרא דתענתיא צדקתא כי צדקה מממונו הוא ג"כ בחי' קולות כנ"ל וזה בחי' צום קול ממון שהם כולם בחי' אחת כנ"ל. וזה בחי' תושבה תפלה צדקה שהם צום קול ממון מעבירין את רוע הגזירה כי כל הגזירות וכל הצרות ח"ו כולם הם מחמת חסרון הדעת וכשנשלם הדעת נתבטלין כל הצרות וכל החסרונות כמבואר היטב שם במאמר הנ"ל נמצא שכל הגזירות והצרות ח"ו הם רק שהמוחין והדעת הם בבחי' העלם ועיבור וע"כ צריכן לצעוק דייקא כדי להוליד הדעת ואז יתבטלו כל הצרות וע"כ ע"י תשובה תפלה צדקה שהם צום קול ממון שכולם בחי' אחת בחי' הקולות כנ"ל על ידם מעבירין את רוע הגזירה כי ע"י הדעת נשלמין כל החסרונות ונתבטלין כל הגזירות כנ"ל:
And was it not better for the soul to be in the heights above, in the place where its tent was originally? But in truth, there is no completeness for the soul when it is above alone. The essential completeness is when it merits to bind the worlds together, the upper with the lower. And for this it clothed itself in a body — to bind the worlds. For body and soul are the aspect of the upper realms and the lower realms, the aspect of heaven and earth, as our Sages of blessed memory expounded (Sanhedrin 91a) on the verse: “He calls to the heavens above” (Tehillim 50:4) — this is the soul; “and to the earth” — this is the body.
אות ז וזה בח'י מתנות לאביונים שנותנין בפורים זה בחי' הצדקה הנ"ל שהיא בחי' קולות כדי להוליד המוחין וכו' כנ"ל וע"כ רצה המן לבטל זאת ורצה לשקול עשרת אלפים ככר כסף לבטל ח"ו שקלי ישראל היינו לבטל בחי' הקולות הנ"ל שנתגלין ע"י צדקה של שקלין ישראל. וזה בחי' (שקלים פ"א מ"א) בא' באדר משמיעין על השקלים משמיעין דייקא בחי' קולות כנ"ל. ורצה המן לבטל זאת וע"כ נותנין בפורים מתנות לאביונים לעורר בח'י הקולות הנ"ל כדי להוליד המוחין כנ"ל. וע"כ נוהגין להתענות תענית אסתר וגם גובין אז מעות שקלים הכל בשביל בחי' הקולות הנ"ל כדי להוליד המוחין כנ"ל. וע"כ נוהגין להתענות תענית אסתר וגם גובין אז מעות שקלים הכל בשביל בחי' הקולות הנ"ל שעל ידם נולדין המוחין ונתגלין ויוצאין מבחי' שינה כנ"ל:
margin: 0 auto;
אות ח וזה בחי' חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ה בחי' מקיפיןם העליונים הנ"ל ששם הידיעה והבחירה כולו חד ושם כול וטובו שם הוא בחי' דלא ידע וכו' וא"א להשיג זה השכל עכשיו. ובפורים צריכין להשתכר עד שיעלה ויגיע עד שם ועיקר השכרות של פורים הוא בין, זה בח'י נכנס יין יצא סוד כי מובא במאמר הנ"ל על פסוק נחמו נחמו יאמר אלקיכם כי יין לארמא קלא ע"ש וזה בחי' קולות הנ"ל שמעוררים אותן ע"י היין שהוא בחי' לארמא קלא ועי"ז נתגלין המוחין בבחי' נכנס יין יצא סוד כי יין ניתן בשבעים אותיות זה בחי' שבעין קלין הנ"ל ועל ידם יוצא ונתגלה הסוד היינו המוחין והמקיפים שמשיגים ע"י בחי' היין של פורים שהוא בחי' שבעין קלין הנ"ל שעל ידם נולדין ונתגלין המוחין והמקיפים שהיו מתחילה בסוד בבחי' העלם כנ"ל:
padding: 48px 36px 80px 36px;
אות ט וזה בחי' סעודת פורים כי ע"י האכילה דקדושה נשלם הדעה כמבואר במ"א וזה עיקר כוונות האכילה דקדושה כדי להשלים הדעת והמוח על ידה בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו בחי' והשביע בצחצחות נפשך כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א, והצחצחות זה בח' המקיפים הנ"ל שהם בחי' אורות הצחצות כידוע וע"י האכילה בקדושה זוכין לזה. וזה בחי' אכילת שבת שהוא מצוה גדולה כי בשבת מאירין המקיפים הנ"ל שהם בחי' עתיקא כיש שבת הוא בחי' עתיקא קדישא רעוא דרעווין כידוע וע"כ אז מצוה גדולה לאכול כדי לקבל ע"י אכילת שבת הארת המקיפים בבחי' והשביע בצחצחות נפשך בחי' אז תתענג על ה'. וזה בחי' סעודת פורים כי בפורים מתגלין ומאירין המקיפים הנ"ל בחי' עתיקא בחי' בחי' מרדכי כנ"ל בח'י מר דרור ואיתא בר"מ מקוטרת מר דא כתר שהואבחי' עתיקא כידוע וע"כ אז בפורים מצוה גדולה לאכול כי אז מקבלין ע"י האכילה הארת המקיפים העליונים הנ"ל:
text-align: justify;
אות י וזה בחי' משלוח מנות איש לרעהו דהיינו שצריך כ"א לשלוח לחבירו מהמאכלים של פורים. זה בחי' מ"ש רבינו ז"ל שם במאמר הנ"ל שמי שזוכה לבחי' התגלות המקיפים הוא צריך להטיב מטובו לאחרים ולגלות הסגולה לעם סגולה דהיינו לדרוש ברבים ולגלות לאחרים מה שזכה שנתגלה לו מהארת המקיפים הנ"ל וכו' ע"ש. וזה בחי' משלוח מנות איש לרעהו כי המאכלים של פורים הם בחי' הארת המקיפים. כי במאכלים דקדושה שהם בחי' מאכלים של פורים כנ"ל בהם מתגלין המוחין והמקיפים כנ"ל וע"כ כ"א מחויב לשלוח לחבירו מהמאכלים של פורים משלוח מנות כדי להטיב מטובו לאחרים. כי המשלוח מנות ששולחין א' לחבירו מהמאכלים של פורים זה מרמז על המקיפים שזוכין בפורים שהם מאירין בהמאכלים כנ"ל שצריך כ"א לגלות ולהאיר בחבירו הארה זו ולהטיב מטובו לאחרים כנ"ל. וע"כ נקרא משלוח מנות לשון מן כי הם בחי' מן שהוא דעת כמובא בחי' מאכל של צדיקים לעתיד לבא כשארז"ל למה נקראחו שחקים ששם שוחקין מן לצדיקים לע"ל ועיקר מאכל הצדיקים לע"ל זה בחי' השגת המקיפים הנ"ל שיתגלו לעתיד בבחי' צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כנ"ל נמצא שהמן שהוא מאכל צדיקים לע"ל הוא בחי' דעת בחי' מקיפים הנ"ל וזה בחי' מאכלים של פורים כנ"ל וזה בחי' משלוח מנות כי הם בחי' מן שהוא בחי' מקיפים כנ"ל וע"כ צריך כ"א לשלוח לחבירו כדי להטיב מטובו לאחרים כנ"ל. כי ע"י האכילה מתחברת הנשמה עם הגוף ומאיר המקיף לפנים כי גוף ונשמה הם בחי' פנימי ומקיף כדלקמן וע"כ ע"י אכילה בקדושה אכילת פורים עי"ז דייקא מאירין המקיפין כנ"ל ומאלו המקיפין המתגלין בפורים שהם מלובשים בהמאכלים כנ"ל שולח כ"א לחבירו משלוח מנות כנ"ל:
h1.main-title {
אות יא וזה בחי' מה שקורין פ' פרה ראחר פורים כי פרה אדומה הוא חוקה וזה בחי' מקיפים הנ"ל שא"א להבינם שהם בח'י חוקת התורה שא"א להבין טעם הדבר כמ ופרה אדומה שמטמא טהורים ומטהר טמאים. וזה בחי' חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, זה בחי' מקיפים הנ"ל שמאירין בפורים כנ"ל וע"כ אחר פורים שמאירין אז המקיפים הנ"ל כנ"ל קורין אז פ' פרה שהיא ג"כ בחי' מקיפים הנ"ל כי היא חוקת התורה שא"א להבין כנ"ל. וע"כ פרה אדומה שהוא בחי' מקפים הנ"ל מטהרת מטומאת מת כי ע"י הארת המקיפים הנ"ל שעל ידם נשלם הדעת כנ"ל עי"ז נטהרין מכל הטומאות כ"ש רבינו שם עה"פ לב טהור ברא לי אלהים וכו' שעיקר הטהרה ע"י תנועת השכל. כי ע"י תנועת השכל שלהבת הלב עולה מאלי' ועי"ז נטהר הלב ע"ש במאמר הנ"ל ובמאמר המתחיל לב טהור ברא לי אלהים (סי' קנ"ו) השייך ג"כ למאמר הנ"ל. וזה בח'י שריפת הפרהבחי' שלהבת הלב שנתחמם ונבער הלב על ידי השגת המקיפים שעל ידם נשלם הדעת, וכל המקיפים נמשכין מבחי' מקיפים עליונים שא"א להבינם כלל שהם בחי' פרה אדומה בחי' חוקת התורה כנ"ל. כי עיקר הטומאה היא טומאת מת וזה מחמת הסתלקות הנשמה שהיא אור הפנים שהיא בחי' השכל כי השכל הוא הנשמה שמחי' הגוף בבחי' החכמה תחי' וכמובא במ"א. וכשמסתלק הנשמה שהוא הסכל נשאר הגוף טמא כי עיקר הטהרה ע"י השכל כנ"ל (וזה בחי' שבעת ימי אבילות ח"ו המובא שם במאמר הנ"ל ע"ש כדי להעלות הנשמה לאור הפנים מאחר שנפרדה מהגוף ע"ש). כי גוף ונפש הם בחי' פנימי ומקיף כי הגוף אפשר להבינו בשכל אבל הנשמה א"א להשיגה כי גוף ונפש הם בחי' עוה"ז ועוה"ב בחי' פנימי ומקיף. ועיקר טהרת הגוף וקדושתו הוא ע"י השכל בחי' הנשמה שהוא בחי' מקיפים הנ"ל שהם בחי' רוח הקודש שהם בחי' טהרת הלב כנ"ל:
font-size: 1.55em;
וע"כ פרה אדומה שהיא בחי' מקיפים הנ"ל. היא מטהרת מטומאת מת וע"כ כל מעשי הפרה שבעה שבעה כשארז"ל שבעה כהנים שבעה כבוסין וכו'. זה בחי' שבעת הנרות המבוארין שם שעל ידם ממשיכין השכל מאור הפנים הנ"ל ע"ש. כי אדה"ר פגם במקיפים עליונים הנ"ל ש א"א להבינם שמזה נמשכין כל המבוכות כמו הידיעה והבחירה כנ"ל. וזה בחי' עץ הדעת טו"ר דהיינו לידע טו"ר שהוא בחי' הבחירה איך הוא בהידיעה, ומחמת שפגם בזה נאמר ביום אכלך מנו מות תמות וע"כ ע"י פרה אדומה חוקת התורה שמטהרת טמאים ומטמא טהורים עי"ז מטהרין ומבטלין טומאת מת ע"י שמאמינין בבחי' חוקת התורה דהיינו במקיפים עליונים הנ"ל שא"א להבינם ואז מאירין המקיפים ונמשך הארת השכל וזמה נמשך כל הטהרות כנ"ל. כי הא בהא תליא כי צריך כל אחד ואחד להמשיך לעצמו הארת השכל דהיינו להכניס המקיף לפנים. אבל המקיפים עליונים שא"א להשיגם אסור לו ליכנוס לשם רק לסמוך על אמונה. וכשרוצה לחקור שם ח"ו נתבטל השכל לגמרי ונאמר על זה כי ביום אכלך וכו' אבל כשמאמין שאלו החקירות הם בשכל המקיף העליון שא"א להבינו מזה בעצמו מאירין המקיפים וזוכה שיתגלה לו הארת השכל מה שאפשר לאנושי להבין ועי"ז נטהר הלב כנ"ל. וזה בחי' פרה אדומה שכל מעשיה שבעה שבעה כנגד שבעת הנרות כנ"ל שעי"ז נמשך הארת השכל ועי"ז נטהרין מכל הטומאות כי עיקר הטרהרה ע"י תנועת השכל עיין שם: בילא"ו: ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים (אסתר ט) ר"ת אלו"ל כי אלול בחי' השגת המקיפים כמבואר בסוף מאמר הנ"ל והבן:
And this is what Rabbeinu of blessed memory wrote there in the discourse mentioned above — that Hashem, blessed be He, has Seraphim and Chayos, etc., etc. And nevertheless, the essential delight for Him is when the service ascends from this lowly world, as it is written: “And I desire praise from clods of earth, from lumps of clay,” etc. For the service of a person in this world, who is clothed in a body, is exceedingly precious — for he binds the worlds through his service, since he is composed of body and soul, which are the aspect of heaven and earth, upper realms and lower realms. Therefore, he has the power to bind upper and lower together — which is the essential completeness: to bind the worlds together, upper with lower, as above and as is well explained in the discourse mentioned above. And therefore, even when one departs, he must leave behind children in this world who will fill his place in this world. And then his soul can ascend to the light of the Face, to the supernal Ratzon — through having something in which to clothe itself, through having left children in the world. For the essential garments are made from having left children behind in the world — through which the upper and lower worlds are bound together, as above. For the garments are the aspect of body and vessel for the soul. And through the soul having been in a body in this world and having merited to refine the body — through this, it has garments for the World to Come, to clothe itself and ascend above. And therefore, the essential garments are made through this mitzvah — through leaving children behind in this world. For through leaving a remnant in this world — which is the aspect of the body, as above — through this, the soul has garments to clothe itself and ascend above. For through leaving his da’as in this world through a son and a student — through this, the upper and lower worlds are bound together, as above. And through this, [the soul] can clothe itself and ascend above, for the essential ascent is through the binding of the worlds, as is brought and as above. And then the soul merits the aspect of the makifim, which are the aspect of the delight of the World to Come, the aspect of: “The ultimate purpose of knowledge is that we do not know” — for the sake of which the soul descended into this world, to merit this ultimate purpose. For in truth, no thought can grasp Him at all, and it is impossible to apprehend Him, blessed be He, except through the aspect of vessels and constrictions, as is known. And therefore, the soul was compelled to clothe itself in this world in a body, for through this the aspect of vessels and constrictions is made, to apprehend Him, blessed be He. And this is the essential completeness of the da’as — when one merits to apprehend Him through the aspect of vessels and constrictions. And this is the aspect of: “The ultimate purpose of knowledge is that we do not know” — this is the aspect of metei v’lo metei [reaching and not reaching], which is the aspect of the supernal apprehension, through the aspect of supernal body and soul — which are supernal, refined lights and vessels, which are the aspect of “body” relative to the inner light. And through them, one can apprehend what one apprehends, in the aspect of: “The ultimate purpose of knowledge is that we do not know” — the aspect of metei v’lo metei. And therefore, specifically through service in a body in this world, one merits this ultimate purpose. For the essential purpose is to merit to apprehend the aspect of this ultimate purpose. And therefore, one needs to leave behind children and students, in order to bind the worlds through the aspect of body and soul, in order to merit the ultimate purpose mentioned above. And this is the aspect of what Rabbeinu of blessed memory wrote there in the discourse mentioned above — that through the totality of son and student, one merits the illumination of the Ratzon during eating. For from there the Malchus receives the parnasah. For specifically during eating one merits the illumination of the Ratzon, because eating is an exceedingly lofty aspect when one merits to eat in holiness. For eating is the joining of the soul and the body, for it is the sustenance of a person. Thus, eating is the aspect of the binding of the upper and lower worlds, which are the aspect of body and soul. And therefore, eating and parnasah are drawn from the totality of son and student, who are the aspect of the totality and binding of the worlds, as above. For from there specifically is the eating drawn — which is also the aspect of the binding of the worlds, for eating connects and binds the body and the soul, which are the aspect of heaven and earth, upper realms and lower realms, as above. And therefore, specifically during eating one merits the illumination of the Ratzon, which is the aspect of the ultimate purpose mentioned above, the aspect of the makifim mentioned above — see there in the discourse mentioned above well, and you will understand. And therefore, the inheritance belongs to the children — who are son and daughter. For the son and daughter that one needs to leave behind, as our Sages of blessed memory said, are the aspect of son and student, which are the aspect of the upper realms and the lower realms, the aspect of the shining lens and the lens that does not shine — which is the aspect of male and female, as is brought. And therefore, one needs to leave behind male and female, who are the two aspects mentioned above — the aspect of the upper and lower realms, the aspect of son and student — so that the worlds are bound through them, so that [the soul] can ascend to the light of the Face, to the supernal Ratzon, as above. And therefore, the inheritance is due to them — namely, his wealth and parnasah. For all his parnasah and money is due to his son and his daughter that he left behind, for from them all the money and parnasah was drawn, as above, for they are the aspect of the totality of son and student. And through his children — who are the remnant through which he left his da’as in the world, as above — through their receiving his money and parnasah, through this the worlds are bound together. For through the parnasah and the eating specifically, through this the upper and lower realms are bound together, as above. And through this, his soul can ascend above, for the essential ascent is through this — through the binding of the worlds, as above. Thus, the obligation of a person to leave behind children — so that he can clothe himself and ascend above — and the fact that the inheritance is due to them, are literally one and the same aspect. For the inheritance that remains — which is the money and the parnasah — is also the aspect of the binding of the worlds, as above. And through the parnasah specifically one merits the supernal Ratzon, as above. And therefore, through this he merits to ascend to the supernal Ratzon, as above. And therefore, a son takes precedence over a daughter, and where there is a son, the daughter inherits nothing at all. For the essential is the son, for the son merits the very apprehension of his father — which is the aspect of Mah [“What”]. Thus, the son is comprised of both aspects — of the upper and lower realms. For the apprehension of his father, who is the tzaddik who merits the makifim — the aspect of Mah, as is explained there well — is comprised of both aspects, for he can illuminate in both, in the upper realms and in the lower realms. Thus, the son, who merits the very apprehension of his father, is comprised of both aspects. And therefore, the son is greater than the student, as is explained there well. And therefore, the daughter in the presence of the son has nothing at all, for she is nullified before him, since the son is comprised of both aspects. And therefore, through the son is the essential binding of the worlds, and therefore the essential inheritance is due to him. But where there is no son, the inheritance is due to the daughter. For also the daughter, who is in the aspect of the lower realms — also there is the aspect of da’as, for specifically in the lower realms: “The whole earth is full of His glory” (Yeshayahu 6:3), as is explained there well. And therefore, where there is no son, the daughter inherits, for also there is the aspect of the illumination of the da’as. But in the presence of a son, she inherits nothing, for even so, the son is far loftier above, as is explained there well — for the son is comprised of both aspects, since he merits the very apprehension of his father, as above. And this is what the daughters of Tzelafchad said: “If we are considered progeny, give us an inheritance; and if not, let our mother undergo yibum” (Bava Basra 119b). For yibum is for one who did not merit to leave behind progeny, and then his soul is naked, G–d forbid, and he needs a redeemer to redeem him through the yibum, as is explained in the Holy Zohar. And therefore they argued: if they are not considered progeny for the purpose of inheritance, it follows that the deceased has no power to ascend through them, for it is impossible to bind the worlds through them. And if so, it necessarily follows that their mother must undergo yibum — for yibum comes when no illumination of da’as remains behind in this world through which the worlds can be bound, as above. And since they are considered progeny and exempt from yibum, it follows that they are considered a remnant in this world — namely, a remnant of da’as, which is the essential remnant, as is explained there. Therefore, the inheritance is due to them, for the one depends on the other. For the essential inheritance to his children is because they are the aspect of the remnant that remains in this world in his place — and the soul ascends above — and they, who are drawn from his da’as and his mind, remain below, and upper and lower are bound together. And this is the essential repair. And through this, he has the power to ascend above. And therefore, the inheritance is due to them, for through the money and parnasah, the worlds are bound together, as above. And therefore, since the daughters exempt from yibum and are considered a remnant in this world, as above — therefore the inheritance is due to them when there is no son, G–d forbid. For the one depends on the other, as above. Understand well. Baruch Hashem l’olam, Amein v’Amein.
Loading comments…