שכירות פועלים א
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
And this is the aspect of the Three R’galim. For during the six weekdays, when the 39 labors hold sway — the filth of the serpent, the aspect of Dinim — it is then very difficult to draw livelihood. For from the 39 labors, which are the aspect of Dinim, from there is the sustenance of the serpent’s filth. And therefore it is impossible to draw livelihood during the six weekdays except through the aspect of the Baal Koach who prays a prayer in the aspect of Din — which stands in the throat of the Sitra Achara. Through this, he extracts from it all the Daas and all the holinesses it had swallowed, etc., as above. And then livelihood is drawn to holiness. 9
אות כו וזה בחי' ביומו תתן שכרו וכו'. כי זה השכיר נפל לבחי' עבדות מחמת דחקות הפרנסה שהוכרח להשכיר עצמו לעבוד אצל חבירו. ועיקר העבדות נמשך מפגמים הנ"ל שעיקרם פגם אמונת חכמים כי עיק העבדות וחסרון הפרנסה נמשך מחטא אדה,ר שנגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם כוו' על שפגם באמונת חכמים כנ"ל. כי כל ההשפעו תנמשכין ע"י התורה כידוע ועיקר שלימות התורה הוא ע"י אמונת חכמים שעי"ז נתרבין הספרים של התורה הק' ונשלמת התורה ונכללת בבחי' ק"ק בבחי' שכל הכולל שעי"ז נמתקין כל הדינים והצמצומים שבעולם כנ"ל, ועי"ז נמשך הממון והפרנסה בפשע גדול כי השפע והעשירות נמשך משמאל כ"ש בשמאלה עושר וכבוד, ושמאל בחי' צמצום ודין וע"כ קשין מזונותיו של אדם מאד מחמת שנמשך משמאל מבחי' דינים וצמצומים, ע"כ צריכין יגיעה להמתיק הדין ולהמשיך שפע הממון. וע"כ עיקר התיקון ע"י אמונת חכמים שעי"ז נשלם התורה ונמתקין כל הדינים שהם בחי' שמאל ואז נמשך שפע הממון הבא משם. וע"כ צריך כ"א להחזיק את הת"ח בוגופו ובממון כ"ש במ"א וע"כ עיקר שלימות אמונת חכמים הוא כשמפזר ממונו להחזיק את הת"ח ולהתקרב אליו ואז זוכה לאמונת חכמים בשלימות שעי"ז נכלל בבח'י שכל הכולל שמשם נמשך כח לכל השכליים הפרטיים להמתיק כל דין וצמצום ע"י השכל השייך לו ואז נמשך לכ"א שפע הממון בשופי ע"י שנמתק הדין בחי' שמאל שמשם הממון כנ"ל. וזה שמח זבולון בצאתך וישככר באהלך שזה נאמר על המחזקי את הת"ח כשרז"ל שזה עקיר שלימות אמונת חכמים כנ"ל. וזהו עמים הר יקראו וכו' היינו שכל העמים יקראו ויתאספו להר המורי' לביהמ"ק שעיקר קדושתו בחי' ק"ק, כי עיקר התיקון שיתבטלו כלן המצרים של כל העמים שלא יהיו מצירים לישראל אדרבא כולם ימשכו עצמם לבית המקדש לבחי' ק"ק לבחי' שכל הכולל בחי' חכמה עילאה שמשם נמשך המתקה לכל הדינים והצמצומים שבעולם שמהם יונקים העכו"ם. וע"י גודל ההמתקה גם העמים מתבטלים ונמשכים כולם אל הר המורי' בחי' עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק וכו'. וכ"ז נמשך ע"י שמח זבולון בצאתך ע"י בחי' אמונת חכמים וכו' כנ"ל. וזהו כי שפע ימים יינקו וכו' כי עי"ז נמשך השפע בשופי ע"י שנמתקו כל הדינים וכנ"ל:
The renter has the law of a shomer sachar [paid guardian], who is liable for theft and loss, and exempt from circumstances beyond his control [onsin].
And this is the aspect of “A man’s sustenance is as difficult as the Splitting of the Sea” (P’sachim 118a) — “as the Splitting of the Sea” specifically. For the essential aspect of the Splitting of the Sea is in the above aspect, as explained there well (in the aforementioned teaching): that the Splitting of the Sea is the aspect of “You broke the sea with Your strength, You shattered the heads of the sea-serpents upon the waters” (Tehillim 74:13) — that one shatters the heads of the serpents, the filth of the serpent, through the matteh oz, which is the prayer in the aspect of Din that stands in its throat, etc., as above. And then it is forced to expel all the Daas and holinesses it had swallowed — which is the aspect of water, the aspect of “for the earth shall be full of the knowledge of Hashem as the waters cover the sea” (Yeshaya 11:9). And this is the aspect of thunder — the aspect of “clouds that pour water,” etc.; see there. 10
אות כז וע"כ כ"א כפי מה שזוכה לאמונת חכמים כן הוא זוכה לחירות לבטל מעצמו עבדות ויגיעת הפרנסה וכנ"ל. וזהו בחי' חרות על הלוחות שדרז"ל מזה שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וזהו חרות על הלוחות דייקא בחי' לוחות האבן הנ"ל, בחי' כלליות התורה באבן שתי' ק"ק שכל הכולל הנ"ל, כי עיקר החירות משם כי משם המתקת כל מיני דינים שבעולם שעי"ז מתבטל כל בחי' עבדו תוזוכין לחירות. וכל זה זוכין ע"י אמונתחכמים שהוא עיקר עסק התורה כי א"א לעסוק בתורה כ"א ע"י אמונת חכמים וכשרז"ל באמונת חכמים וכו':
Based on the teaching that begins "Tik'u bachodesh shofar — to draw peace into the world," in the first volume of Likutay Moharan, siman 14 — see there the entire teaching from beginning to end.
And through this, livelihood is drawn. For the essential livelihood depends on the completeness of Daas, as above. And this is the aspect of g’vuros g’shamim [the mighty acts of rainfall]. For the rains, which are livelihood, are drawn through the aspect of g’vuros [mighty acts / severity] — through the prayer of the Baal Koach, which is in the aspect of Din, which is the aspect of the Splitting of the Sea, the aspect of thunder, the aspect of “clouds that pour water,” etc., as above. And therefore, they established the mention of g’vuros g’shamim in the blessing of “Attah Gibbor” — for every prayer must contain the above aspect: the aspect of the prayer of the Baal Koach, which is in the aspect of Din. And this is the aspect of the blessing “Attah Gibbor,” which is the general inclusion within the prayer of the aspect of the prayer of the Baal Koach — and precisely there one mentions g’vuros g’shamim, which are drawn from the above aspect — from the aspect of the Splitting of the Sea, from the aspect of prayer in the aspect of Din, as above. 11
אות כח נמצא שעיקר בחי' העבדות שעי"ז בא זה השכיר להשכיר עצמו לחבירו בשביל פרנסתו הוא ע"י פגם אמונת חכמים כנ"ל וע"כ הזהירה התורה לתת לו שכירתו ביומו דייקא ולא תבא עליו השמש או אם כלתה עבודתו בלילה לתת לו קודם הבקר דייקא כ"ש לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. כי עיקר פגם העבדות מה שבא זה לידי מדה זאת להשכיר עצמו ליומו, הוא בא ע"י ריבוי השינויים שברא השי"ת שכלולם באדם ובמקום ובזמן וכמובא לעיל מזה (באות כ"ב, כ"ד). כי באמת כל שורש השפע נמשך משכל הכולל הנ"ל שהוא בחי' האבן שתיה שמשם המעין היוצא מבית ד' שהוא בחי' הנהר היוצא מעדן וכו' שהוא בחי' שורש כל ההשפעות שבעולם כי ממנו נמשכין צנורות וכלים לכ"א וא' כפי האדם והמקום והזמן. ועיקר הכלי והצנור של כ"א הואהשכל והחכמה של כ"א כי עיקר השפע נמשך כפי הדעת כ"ש במ"א. וע"כ לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כי כשיש שלום בי ןישרא לוכל ישראל אוהבין זה את זה וכולם נכללין כאחד בהצדיק האמ תבשכל הכולל בבחי' אבן שתיה, אזי נפתחין כל צנורות השפע ונמשך רב טוב ושפע גדול לכל אחד כפי הכלי שלו שהוא שכלו. כי שכלו נשלם בשלימות גדול ומאיר באור גדול ע"י שנכלל עם חבירו יחד בהשכל הכולל שמשם מקבלים כל השכליות כולם שהם בחי' כלים וצנורות לקבל רב טוב ושפע גדול. אבל ח"ו להיפך כשאין שלום בין ישראל ויש מחלוקת ח"ו ביניהם אזי א"א להם להכלל בהשכל הכולל ולינק משם להשלים שכלו שהוא עיקר הכלי כי א"א להכלל שם כ"א ע"י אהבה ואחדות בבחי' אנן בחביבותא תליא וכנ"ל. מכ"שוכ"ש כשחולקין ח"ו על הצדיק האמת בעצמו שהוא בחי' שכל הכולל אזי נפגמין השכליות של כל א' וא' ואין לו כלי וצנור לקבל השפע ומתגברין ח"ו הצמצומים והדינים כי אין בו כח להמתיק הדין והצמצום כי עיקר המתקתו הוא ע"י השכל וכו' וכנ"ל, ואזי נתעכב הפשע ומעט השפע שיורדת אינה יורדת כסדר למקום הראוי עד שרוב השפע יורדת לעכו"ם ורשעים ח"ו כש"ש בזוה"ק וישראל נזונין מתמצית שזהו בחי' צרות החורבן והגלות שבא ע"י פגם אמונת חכמים כ"ש ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים וכו' שנתמעטה השפע מישראל ונתהפכה לזרים כמו שאנו מקוננים על זה נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים וכו'. וכל זה מחמת שיתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות שהוא בחי' מה שנסתלקו ונעלמו מאתנו הצדיקים האמתיים שהם בחי' שכל הכולל שהוא בחי' אב ואם בחי' אב בחכמה ואם לבינה וכנ"ל. ואזי גם מעט השפע בצמצום שיורדת לישראל אינה כסדר כי נתערבבו הצנורות והתגברו היכלי התמורות עד ששפע של זה יורדת לחבירו ומזה בא גודל העניות והדחקות של העניים והאביונים. ואין עצה לזה כ"א לשוב באמת על פגם אמונת חכמים עד שיתרבו ספרים קדושים בתורה על ידו בבחי' הנ"ל עד שיזכה גם הוא להכלל בשכל הכולל ששם שורש כל הצנורות וכל השכליים והצמצומים והדינים כנ"ל ששם נמתק הכל, ואזי חוזר ונמשך משם שפע לכ"א כראוי לו ואזי יכול לחזור ולקבל השפעתו כי בודאי יש לו ג"כ צנור שיכול לקבל שפעו, רק שנסתם ונתבלבל מחמת פגם אמונת חכמים. אבל כשישבו בתשובה שלימה באמת על פגם אמונת חכמים, ישוב אליו צנור השפעת פרנסתו כי יחזור ויושלם שכלו שהוא עיקר הכליט והצנור וכנ"ל:
And in brief: one who wishes to draw peace into the world must raise the kavod [honor] to its root, that is, to yir'ah [awe], etc. And it is impossible to raise the kavod except through toras chesed [Torah of lovingkindness] — that is, through teaching others and bringing them back in t'shuvah and making ba'alay t'shuvah and gairim [converts]. Through this is the essential elevation of the kavod, etc. And it is impossible to arouse them in t'shuvah except through the Torah, for through the Torah one arouses the pairings of the souls whose root is in "thought at the beginning" [machshavah t'chilah], etc. And through this ba'alay t'shuvah and gairim are made, etc. And through this the kavod ascends to its root of yir'ah. And through the yir'ah, the particular peace [shalom hap'rati] is made between the body and the soul. And through the particular peace one can pray, etc. And through the prayer, the general peace [shalom hak'lali] is made — peace in all the worlds. And then all creatures have compassion one upon another, as it will be in the future when there will be the wondrous peace in the world, as it is written: "And the wolf shall dwell with the lamb, and the leopard with the kid, etc. They shall not harm nor destroy," etc. (Yeshayahu 11:6-9) — see there all this well.
And this is the aspect of what is written in the Holy Zohar: “The waters are from the right, and afterward He gives them to the left”, etc. For the essential waters, which are the aspect of livelihood, are from the right — the aspect of “He sustains life with chesed” — the aspect of “He gives bread to all flesh, for His chesed is forever” (Tehillim 136:25). But one must receive them from the left — in the aspect of g’vuros g’shamim — through the prayer of the Baal Koach, which is in the aspect of Din. Because Adam HaRishon sinned and the Sitra Achara suckled from the Daas and the compassion from the aspect of the right — through this, livelihood was blemished, and it was decreed that livelihood would come with exertion, in the aspect of Dinim, the aspect of “by the sweat of your brow you shall eat bread.” Therefore, it is impossible to draw livelihood to holiness except through the above aspect — the prayer of the Baal Koach in the aspect of Din. Through this, the Sitra Achara vomits all the holinesses and all the waters of Daas — which is the aspect of the Splitting of the Sea. And then livelihood returns to holiness, and one merits easy livelihood through the completeness of Daas, etc., as above. 12
אות כט כי עיקר חסרון הפרענסה הוא מחמת חסרון הדעת כנ"ל כי כפי שלימות דעתו כן הוא מתחזק בבטחון כ,ש במ"א (סי' רכ"ה) שעיקר הבטחןו הוא על ידי הדעת וכו'. כי באמת אפי' עכשיו בגלות המר הזה ובדחקות הפרנסה ובפרט עוצם הדחקו תשל העניים והאביונים. אף על פי כן אין עצה ותחבולה כי אם בטחון חזק וכמו ששמעתי מפיו הק' שאמר בזה"ל (נאהר בטחון) כי גם עתה בעוצם הדחקות הש, יזן ומפרנס ומכלכל את כל אחד וא' דבר יום ביומו כי לית יום דלית טבו טוב ומאן דברא יומא ברא מזונא וכ,ש ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתינו סלה, והכל נמשך משכל הכולל שהוא בח'י אור הגנוז מששת ימי בראשית שאע"פ שנגנז, אעפ"כ לית יום דלא ניר בי' אור הגנוז בהעלם גדול כ"ש בזוה"ק כי אלמלא איתגניז מכל וכל לא הוי עלמא אתקיים אפילו רגע חדא וזה בחי' ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' וכו' זאת אשיב אל לבי ע"כ אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמי חדשים לבקרי' רבה אמונתך, היינו שכפי עוצם מרירות הגלות בגשמיות ורוחניו תבגוף ונפש וממון ועוצם דחקו תהפרנסה וצרות מצרות שונות ר"ל היה כמעט אפס תקוה כ"ש מקודם מעוצם ריבוי הצרות מתחילת אני הגבר ראה עני בששבט וכו' השביעני במרורים וכו' עד אשר נדמה לי שאפס תקוה ח"ו בחי' ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' אך זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו וכו' היינו החסדים העליונים שאינם תמים ואינם כלים לעולם שהם נמשכים משכל הכולל הנ"ל מביחי' אור הגנוז שנמשך בהעלם גדול בכל יםו בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך:
And it is brought there, on the saying of Rabah bar bar Chanah — "I took my basket and placed it in the window of the firmament" — that even the prayers that are explicitly in the prayer-service for the needs of the body, such as "Heal us" [r'fa'ainu] and "Bless upon us" [bareich alainu], etc. — one must intend in them also only for the needs of the soul, that is, for the sustenance of the soul and its healing, etc. — see there all this very well.
And this is the aspect of the Three R’galim. For on the Three R’galim, three kinds of Mochin are drawn — which are three kinds of compassion, three prayers, as above. And then, when one merits compassion and Daas, one does not need any exertion, labor, or work, which are the aspect of Dinim that depend on the lack of Daas, as above. And then all labors are nullified, as on Shabbas, which is compassion and Daas, as above. 13
אות ל אבל מחמת מרירות דחקות הפרנסה של זה העני והאביון שבא מפגם אמונת חכמים שעי"ז אין יכול שכלו לינק משכל הכולל הנ"ל ועי"ז הנסתם שכלו עד שנפל מהבטחןו כ"כ עד שבא למדה זאת להשכיר עצמו לימו בשביל פרנסתו שזהו בחי' עבדות ממש. וכ"ז נמשך מהצמצומים והדינים שעיקר התגברותם ע"י השנוים שבאדם ומקום וזמן עד שנדמה לו כאלו ביום זה א"א שימשך לו פרנסה במקום שהוא שם כ"א ע"י שישכיר א"ע ביום זה. ובאמת לאמתו הוא שטות גדול כי כל יגיעת וטרחת הפרנסה של כ"א הוא מחמת שטות וחסרון הדעת כנ"ל בחי' שטו העם ולקטו בשטותא כ"ש בזוה"ק ומובא בדברינו במ"א מכ"ש להשכיר עצמו לעבד. וכ"ז מחמת שנדמה לו שכפי מה שעובר עליו אין לו תקוה לפרנסת יומו כ"א ע"י שישכיר עצמו, ואינו משים אל לבו לא דעת ולא תבונה הלא עוד היום גדול ומי יודע איזה שפע יכול לירד אליו בזה היום כי מאן דברא יומא ברא מזונא וכנ"ל אך דעתו נקטן עד שהוכרח להשכיר עצמו וזה הצמצומים והדינים כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה לתתו לו שכירתו ביומו ולא תבא עליו השמש לבלי לעכב שפךע שכירותו עד שיעבור היום כדי שלא יוסתם הצנור של זה היום קודם שיבא יום שלאחריו. שאז יהי' קשה מאד לפתוח צנור השפע שלו כי חסרון דעתו שבא לידי מדה זאת להשכיר עצמו בא מחמת זה מחמת שבימים שעברו הי' לו דחקות הפרנסה מאד ונקטן דעתו כ"כ עד שנפל מהבטחון עד שהוכרח להשכיר עצמו ע"כ צריכין להזהר ליתן לו עכ"פ שכירותו ביומו כי הוא חיותו כ"ש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו כדי להמשיך חיות לשרש נפשו ביומו דייקא שלא יהיה נסתם הצנור של זה היום שאז בקל יוכל לפתוח לו צנורי השפע בימים הבאים. אבל כשלא יתן לו שכירותו ביומו והוא כבר נפל לעבדות וגם שכירותו לא נתן לו ביומו טרם ישתנה הזמן של היום אזי יהיה ח"ו נסתם צנור השפע של זה היום שאז יהי' קשה מאד לפתוח עוד צנורי השפע שלו בבחי' דלת הננעלת לא במהרה היא נפתחת. וע"כ בתר עניא אזלא עניותא כי כל מה שהעניות מתגבר עליו נקטן דעתו ביותר ונקטן בטחונו ביותר ונסתמין ביותר כלי השפע שלו כנ"ל וברפט זה שכבר נקטן דעתו כ"כ עד שנפל לעבדות. ע"כ הזהירו לבלי לעכב שכירותו עד שיבא השמש ויהיה שינוי עת שאז צריכין ליזהר ביותר שלא ליתן יניקה להצמצומים והדינים היונקים מחסרון הדעת. ע"כ צריכין לתת לו שכרו ביומו כדי להשלים נפשו וחיותו שהוא דעתו ואז יוכל לזכות לצאת מעבדות ולפתוח צינורי השפע שלו ע"י שנשלם נפשו ודעתו ביומו דייקא וכנ"ל:
And behold, the essential guarding from damages is through drawing peace into the world. For through this one is guarded from all damages, as it will be in the future when there will be the wondrous peace in the world, and then all damages in the world will be nullified, as it is written: "And the wolf shall dwell with the lamb, etc. They shall not harm nor destroy" (Yeshayahu 11:6-9). For even among beasts and wild animals there will be peace, and they will not damage one another at all. For all damages come from anger and dispute [machlokes], and from there are drawn all kinds of damages in the world. But through peace all damages are nullified. It emerges that all the shomrim [guardians] need to draw peace into the world, so that all kinds of damages that come from anger and dispute, the opposite of peace, will be nullified. For the essential hold of the Sitra Achra, from which all kinds of damages come, is from the aspect of dispute and anger, which are the aspect of dinim [judgments]. But through peace, the aspect of compassion — where everyone has compassion on his fellow — the hold of the Sitra Achra is nullified and all kinds of damages drawn from them are nullified.
But even so, one still needs to perform the labor of ochel nefesh on Yom Tov. For all the Yomim Tovim are in remembrance of Y’tzias Mitzrayim. And the essential Y’tzias Mitzrayim was through the matteh oz — through which Moshe Rabainu performed all the signs and wonders until he brought Yisrael out of Mitzrayim and split the Sea for them, which was the essential downfall of Mitzrayim. It emerges that the essential Y’tzias Mitzrayim was through the matteh oz — namely, the prayer of the Baal Koach in the aspect of Din. For the exile in Mitzrayim was due to the blemish of Daas, the blemish of the Bris, as is known — for which the prayer of the Baal Koach is needed, as above. 14
אות לא וכל זה מרמז לעיקר האדם שהוא הדעת האמתי לעסוק בתורה ותפלה ועבודת ה' בכל יום ויום ולא ידחה עצמו מיום לחבירו וכ"ש ע"פ היום אם בקולו תשמעו היום דייקא וזהו ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש וכו'. כי הנפש הוא אצל האדם בבחי' שכיר יום כי הנפש עושה כל פעולת הגוף כי אין להגוף שום תנועה וחיות כ"א ע"י הנפש. ומי שזוכה לילך בדרך הקודש כראוי לבטל הגוף לגמרי הנפש אזי הנפש הוא בבחי' מלך כי הוא מולך על הגוף ואז הוא בן חורין בבחי' כל ישראל בני מלכים הם. אבל כשח"ו אינו מבטל גופו לגמרי נגד נפשו אזי הנפש אצל הגוף כעבד שעושה הנפש כל פעולת הגוף כעבד וכשכיר וזה בחי' כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו (איוב). ואזי צריך האדם לרחם על נפשו שעכ,פ לא יגזול ויעשוק ח"ו לגמרי את נפשו וליתן לו עכ"פ שכירותו דהיינו שעכ"פ יתן להנפש בכל יום כמה מצוות ומעשים טובים ותורה ותפילה ווכ' כפי חובת היום, כי בוודאי מהראוי שיעשה רק צרכיהנפש ויבטל הגוף לגמרי כ"ש בזוה"ק זכאה מאן דלא איתנהי מדילי' כלום כי צריך לסתום עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי ואז הוא בבחי' מלך ובן חורין כנ"ל. אבל כשלא זכה לזה והנפש בבח'י עבד ושכיר כנ"ל אזי צריך האדם ליזהר עכ"פ שלא לעשקו ושלא לגזלו לגמרי ח"ו וזהו בחי' לא תעשקו שכיר עני ואביון מאחיך וכו' ולא זו אף זו אתה צריך ליזהר ביומו תתן שכרו וכו' שלא תאמר שתסלק שכירת הנפש לאחר היום כמו שמצוי בכמה בני אדם שואמרים היום א"א להתפלל היום א"א ללמוד ולעסוק בעבודת ה' ומדחין עצמן מיום ליום. ועל זה מזהיר הפסוק ביומו תתן שכרו ביומו דייקא ולא תבא עלי השמש כי העיקר צריכין ליזהר לצאת חובת היום בבחי' היום אם בקולו תשמעו כי לית יום דלית בי' טוב וכו' וכמ"ש במ"א כי בכל יום מאיר אור הגנוז וכו' ונשמך סיוע גדול מלעילא וכו' בבחי' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים וכו':
And to draw peace is through raising the kavod to its root, to the aspect of yir'ah. And this is accomplished through toras chesed, through the pairings of the souls in "thought at the beginning" — through which one draws the souls of the ba'alay t'shuvah and the gairim, etc. And His kavod, blessed be He, is elevated through this — see there. And this is the essential aspect of guarding: to raise the kavod to its root. Like Yaakov, who was the guardian from whom all guardians are learned, as our Sages of blessed memory said, and as is brought in the Shulchan Aruch. And the entire intention of Yaakov Avinu while guarding the flock of Lavan was for the elevation of the kavod to its root, through drawing the souls of Yisra'ail and the gairim.
וכל זה זוכין ע"י אמונת חכמים בשלימות שעי"ז נחשבים בעיניו כל הספרים הקדושים של התורה שעי"ז זוכה לקבל ולינק משכל הכולל מבחי' אבן שתי' ששם נמתק הכל כל מיני דיינם וצמצומים שבעולם ואיך שנמצא דין וצמצום הכל נמתק ע"י שכל הכולל כנ"ל כי בחי' שכל הכולל מאיר לכל השכליות הפרטיים של כל אחד וא' ולכל הצנורות והצמצומים של כל אדם ושל כל מקום ומקום ושל כל יום ויום ועי"ז יכול כ"א וא' בכל יום ויום ובכל מקום שהוא להמשיך על עצמו חסדי ה' תמיד באופן שיחי' עצמו ברוחניות וגשמיות וישליך מעליו מרירות דאגות הפרנסה רק יב טח בשם ה' שבוודאי יש חסד נפלא שמאיר גם ביום זה ובוודאי יהי' לו פרנסת יומו ולא יחשוב מיום לחבירו כלל. וכן בעבודת ה' יבטח ויחכה כי בוודאי גם היום יוכל לחטוף איזה טוב אמתי ויחתור ויכסוף ברצון חזק עד שיזכה גם ביום זה לטוב אמתי ולא יאבד יום מימיו ח"ו. וזה בחי' ואברהם זן בא בימים, זקן זה בחי' שכל הכולל בחי' זה קנה חכמה כי שם עיקר קנין החכמה האמתיית כ יזה השכל הכולל הוא בחי' זקן בחי' עתיק בחי' תליסר ת"ד כידוע וזהו ואברהם זקן בא ב ימים שהמשיך והביא בחי' זקן בחי' שכל הכולל לתוך הימים שבכל יום מימי חייו הי' מקשר עצמו לשכל הכולל שהוא בחי' זקן כנ"ל, ועי"ז וה' ברך את אברהם בכל כי משם נמשכין כל ההשפעות כי משם נמשכין כל צנורות השפע כנ"ל:
For in truth, in all the possessions and all the wealth of a person, there is in them the aspect of sparks of kavod. For wealth is the aspect of kavod, the aspect of malchus. And for this reason Rabi would honor the wealthy, for there is the root of wealth in the aspect of kavod, as is understood in the words of Rabbainu of blessed memory in other places. For wealth is the root of the nefesh, in the aspect of: "and to it he lifts up his soul" (Devarim 24:15), as is explained in the words of Rabbainu of blessed memory elsewhere (siman 68) — that wealth is in the aspect of kavod, where is the essential root of the souls, in the aspect of: "Let my soul not come into their council; in their assembly, let my kavod not be joined" (Beraishis 49:6), as Rabbainu of blessed memory wrote all this elsewhere.
And therefore, when Moshe came to Pharaoh in the beginning, Pharaoh hardened his heart even more and made the labor even heavier, as it is written: “Let the labor be heavier” (Sh’mos 5:9). For Moshe came to him and began performing wonders with the matteh oz, which he cast before Pharaoh and it became a serpent — which is the aspect of the prayer of the Baal Koach, as above. And then, when the Sitra Achara sees the prayer that is in the aspect of Din, it wants to swallow it and to grow even stronger, as above. And therefore Pharaoh strengthened himself even more, because he thought that now he would grow stronger through the prayer that is in the aspect of Din, which they swallow, G-d forbid. And he said: “Let the labor be heavier,” etc. And this is the aspect of “you are bringing straw to Afarayim, a city that is entirely straw” (M’nachos 85a) — for they thought that Moshe was using the matteh oz, which is the aspect of Din, which is the aspect of their sustenance — as if he were adding to their power, G-d forbid. 15
אות לב כי עיקר הכבידות והדחקות של כ"א הן בפרנסה והן בעבודת ה' הוא רק מחמת שהיום קשה וכבד עליו שבכל יום נדמה להאדם בפרט להעניים ואביונים שבעת הזאת בפרט בזה היום א"א להרויח ולמצוא פרנסתו וכן בעבודת ה' ע"פ הרוב נדמה לכ"א בכל יום שהיום קשה להתפלל וכו' וע"כ נקרא מי שהשעה דחוקה לו קשה יום כ"ש אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון כי האביון הואבבחי' קשה יום וכ"ז מחמת חסרון הדעת מחמת פגם אמונת חכמים שעי"ז אינו זוכה שיקבל השכל השייך אליו בזה היום בזה המוקום, משכל הכולל וע"כ היום קשה עליו בחי' אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום וכן הוא בעבודת ה'. אבל מי ששב בתשובה על פגם אמונת חכמים ומבטל דעתו נגד דעת הצדיק האמת החכם הכולל זוכה להתחזק בבטון חזק בכל יום ויום איך שהוא בגוף ונפש בגשמיות ורוחניות בבחי' יום אירא אני אליך אבטח שדייקא ביום אירא ביםו שאני מתיירא שנדמה שהיום קשה הפרנסה מ אד מאד וכן בעבודת ה' וכו' אז דייקא אני אליך אבטח שבוודאי לא תעזוב אותי כי בודאי גם ליום זה יש צינור השפע במקום אשר אני שם להמשיך שפע טובה וחסד טוב משכל הכולל ששם נמתק הכל וכו' כנ"ל. בבחי' מה שאמר ירמיה אחר שאמר אני הגבר ראה עני בשבט עברתו אך בי ישוב יהפוך ידו כל היםו וכו' וכו' עד אשר ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה ' וכו' זאת אשיב אל לבי וכו' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' שהוא החסד הנמשך משכל הכולל שממתיק הכל שמשם נמשך חסד גדול בגשמיות ורוחניות גם ליום זה במקום שאני שם וכנ"ל שזהו בחי' ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתינו סלה וכנ"ל וזהו בחי' מ"ש שם אח"כ חודשים לבקרים רבה אמונתך ופרש"י שהחסדים מתחדשים בכל יום מחדש והיינו כנ"ל והבן היטב, כי אסור לחשוב מיום לחבירו כלל ועל יום זה צריכין לבטוח בה' וכנ"ל. ויש בזה הרבה לדבר והעיקר שע"י אמונת חכמים באמת נמתק ונתתקן הכל וע"כ בכל מה שעובר על האדם הן בפרנסה הן בעבודת ה' ונדמה לו שא"א לו לעבוד הש"י מחמת דחקות הפרנסה וריבוי הבלבולים והרעיונים העוברים עליו, ידע שכל זה נמשך מהעשנים סרוחים המבלבלים דעתו שנמשך מפגם אמונת חכמים וכנ"ל ע"כ בכל פעם שעובר עליו מה שעובר יזכור עצמו לשוב בתשובה שלימה על אמונת חכמים שיאמין באמת בכל ספרי הצדיקים והחכמים האמתיים עד שיזכה לינק משכל הכולל שעי"ז נמתק ונתתקן הכל וכנ"ל:
And this is what is said regarding the wealth of Yaakov Avinu: "And from that which belonged to our father he made all this kavod" (Beraishis 31:1). For wealth is the aspect of kavod, as above. For Yaakov — all his endeavoring at the house of Lavan while guarding his flock was for the elevation of the kavod to its root, to raise the kavod of holiness from the humiliation of exile [zilusa d'galusa] — through drawing the souls of Yisra'ail and the gairim. For through the guarding of the flock he merited that Rochel and Le'ah were paired with him there, and they are the root of the souls of Yisra'ail. And from them were born to him the shevatei Yisra'ail [tribes of Yisra'ail]. It emerges that he drew there, at the house of Lavan, the souls of Yisra'ail. He also drew the souls of gairim, for all the Avos [Patriarchs] were convertors of gairim, as Rabbainu of blessed memory wrote (siman 228), and as is brought in the Midrash (Beraishis Rabah, perek 84). And all of this Yaakov engaged in while guarding the flock of Lavan, for he endeavored to draw peace into the world, through which is the essential guarding, as above.
And likewise, each time [Pharaoh’s] heart was strengthened more, because he saw that Moshe was using the matteh oz, which is prayer in the aspect of Din. And even when Yisrael went out, they said: “What is this we have done, that we have sent Yisrael away?” (Sh’mos 14:5). For the Sitra Achara kept thinking that now it would grow stronger through the prayer in the aspect of Din, from which is its sustenance — until they chased Yisrael to the Sea. 16
אות לג וכל זה הוא בחי' ר"ה כ"ש שם בהתורה הנ"ל, כי ר"ה הוא יום ראשון לכל השנה וכלול מכל הימים של כל השנה ואז צריכין להמתיק כל הצמצומים והדינים של כל איש ואיש של כל ימות השנה ושל כל המקומות שבעולם וזה א"א כ"א ע"י הצדיק האמת בחי' שכל הכולל ובשביל זה נוסעים לצדיקים על ר"ה. וזה בחי' תקיעת שופר בר"ה כי התורה ניתנה בקול שופר כי קול שופר נמשך משכל הכולל כמובן בכוונות וע"כ משם ניתנה תורה וכנ"ל. וע"כ שופר מקבץ נדחים כ"ש והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים וכו' והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים היינו בביהמ"ק ששם האבן שתי' כי לשם צריכין לשוב ולהתקבץ כל האובדים והנדחים כי שם תיקונם בבחי' שכל הכולל שממתיק ומתקן הכל כי כל המקומות וכו' נכללין שם וכנ"ל ומשם עיקר החירות בחי' חירות של יובל שאז תוקעין בשופר בחי' תקע בשופר גדול לחירותינו. וע"כ מי שזוכה להמשיך על עצמו קדושת ר"ה אין צריך לדאוג ולטרוח הרבה בשביל פרנסה כי זוכה לבטחון להאמין שכל פרנסתו קצובה מר"ה וכשרז"ל כל פרנסתו של אדם קצובה מר"ה כי אז מאיר שכל הכולל שמשם כל צנורות השפע וכנ"ל. וזהו חוץ מהוצאות שבת ויו"ט והוצאות בניו לת"ת כי בשבת ויו"ט אז עולין בעליות גדולות ואז נכללין בבחי' שכל הכולל ע"י קדושת היום וע"כ להוצאות שבת ויו"ט אין צריכין לקבל מר"ה כפי מה שקצוב שיומשך לו שפע בכל יום ויום דרך הצנורות והכלים הנמשכין משכל הכולל, כי ע"י שבת ויו"ט בעצמו נמשך השפע משכל הכולל כפי מה שזוכה להאמןי בקדושת שבת ויו"ט ולהרבות בהוצאת כי הם בעצמן בבחי' שכל הכולל. וכן בהוצאת בניו לת"ת. כי ת"ת היא עיקר המשכת השפע משכל הכולל שש םכל התורה כנ"ל. ועל כן אין הוצאות אלו קצובים בצמצום מר"ה רק כפי שזוכה להוציא בשבילם כ"ש שם שאם פוחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין לי':
And this is the aspect of: "And Yaakov came whole [shaleim]" (Beraishis 33:18) when he returned from the house of Lavan — for he merited to draw peace [shalom]. For this is the essential guarding, as above. And drawing the peace is through the elevation of the kavod, etc., through toras chesed, etc., as above. For Yaakov Avinu is himself the aspect of the Torah, as is brought. And as it is written: "The Torah that Moshe commanded us — the inheritance of the congregation of Yaakov" (Devarim 33:4). And therefore he is the essential root of the souls of Yisra'ail that came from him, for the root of the souls of Yisra'ail is in the Torah, the aspect of Yaakov, as above.
And then was their essential downfall. For then Moshe showed his power — that on the contrary, through the matteh oz specifically, which is the prayer in the aspect of Din that they want to swallow — through this specifically is their downfall. For this prayer stands in their throat, and then the Sitra Achara is forced to give forth vomitings — which is the aspect of the Splitting of the Sea. And then they expelled all the holinesses and all the Daas and all the sustenance that they had swallowed. They vomited everything and returned everything to Yisrael, who then merited an exceedingly great Daas and an exceedingly great wealth. 17
אות לד וזה בחי' אשרי העם יודעי תורעה ה' באור פניך יהלכון, באור פניך זה בחי' שכל הכולל שזוכין ע"י התקיעות כי שכל הכולל הוא עיקר אור הפנים בחי' באור פני מלך חיים, חיים הם המוחין כידוע שנמשכין מאור הפנים שהם שכל הכולל. וזהו יהלכון בחי' ההילוך והנסיעות של ישראל שעי"ז זוכין לתקן אמונת חכמים שעי"ז זוכין לשכל הכולל כ"ש לעיל ע"פ ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וכו' ובפרט כשנוסעים להצדיק האמת שהוא בעצמו בחי' שכל הכולל והעיקר כשנוסעים אליו על ר"ה וכו' וכנ"ל. וזהו בשמך יגילון כל היום בחי' שמחה המבואר בהתורה חדי ר"ש הנ"ל שזוכין ע"י הכלליות והאהבה שנכללין הנפשות בהצדיק האמת בשכל הכולל וכו' כ"ש שם ע"ש:
And therefore Yaakov Avinu, who is the aspect of the Torah, was able to pair the souls whose root is in "thought at the beginning." And through this he drew also below the souls of Yisra'ail and the gairim. And through this the kavod was elevated to its root, as above. For the drawing of the souls of Yisra'ail through Yaakov — that is, that he fathered the shivtei Yah [tribes of Hashem] — this is also the aspect of ba'alay t'shuvah. For originally they were in the place where they were, from the sin of Adam HaRishon, and Yaakov Avinu returned them to their place and drew them in holiness below. And this is also the aspect of ba'alay t'shuvah. And all this he did while guarding the flock of Lavan. For the kavod, which is the aspect of wealth, was in the humiliation of exile [zilusa d'galusa] at the house of Lavan the Aramean. And there were all the souls of the house of Yisra'ail, who came from his daughters — for the root of the souls is in wealth, as above. And Yaakov endeavored to raise the kavod to its root. And through this he merited there great wealth, the aspect of kavod, as it is written: "And from that which belonged to our father he made all this kavod." "This kavod" specifically — for he raised the kavod to its root, for he drew there the souls of Yisra'ail and gairim, as above. And through this he drew peace, which is the essential guarding, as above.
And all the Yomim Tovim are in remembrance of Y’tzias Mitzrayim. And therefore, on Yom Tov the prayer must be somewhat in the aspect of Din — namely, the aspect of the prayer of the Baal Koach, the aspect of the matteh oz, the aspect of Y’tzias Mitzrayim. For on Yom Tov, the world is judged, as our Sages of blessed memory said: “At four seasons the world is judged” — and they are all the Yomim Tovim: on Pesach regarding the grain; on Atzeres regarding the fruits of the tree; on Rosh HaShanah [regarding people]; on the Chag [Sukkos] regarding the water (Rosh HaShanah 16a). 18
אות לה וזה שהתפלל הכה"ג ביום כפור כשנכנס לבית ק,ק למקום האבן שתי' שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא לעם אחר ולא תפיל אשה פרי בטנה ולא יעדי עבידשולטן מדבית יהודה. כי מה שישראל הם עניים עד שנצרכים זה לזה או לעם אחר ח"ו זה נמשך מבחי' הנ"ל מפגם אמונת חכמים שעי"ז אין יכולים להכלל בבחי' שכל הכולל שהוא בחי' אבן שתי' ואין יכולים להמשיך השפע לכ"א וא' כפי הצנור שלו ואזי נתבלבלין הצנורות ע"י המחלוקת שהוא הפגם וההיפך מאמונת חכמים ואזי יורדת השפע לחוץ להעכו"ם ח"ו כ"ש בזה"ק שבגלות הם מקבלים רוב השפע וישראל ניזונין מתמצית וזה בא ע"י פגם אמונת חכמים שעי"ז עיקר הגלות כנ"ל. וגם מעט השפע היורדת לישראל הי אמתחלפת מזה לזה כי הצנורות נתערבבו ע,"יפגם אמונת חכמים כנ,ל. וזה בחי' גודל מעלת הצדקה שהזהירה התורה עלי' כמה פעמים כי צריכין ליתן להעניים חלקם שיש להם בהשפע שלו כי בוודא יגם לזה העני והאביון יש צנור של שפע ואם העולם הי' מתנהג כראוי לא הי' שום אביון בעולם כי הי' יורד לכ"א השפעתו משכל הכולל דרך הצנור והכלי שלו וכמו שיהי' לעתיד באמת כ"ש אפס כי לא יהי' בך אביון כי ברך יברכך ה' וכו' וכשרז"ל בזמן שישרא לעושין רצונו של מקום אביונים באחרים, וכו'. היינו כנ"ל כי אז השפע יורדת רק לישרא לשקבלו את התורה ומקיימין אותה שאז הם נכללין בשכל הכולל ונמשך השפע רק להם כל"א וא' כפי הצנור שלו. כי בוודאי יש לכ"א מישראל כלי וצנור לקבל רוב השפע כי כ"א מישראל יש לו חלק בהתורה שיוצאה משכל הכולל. אבל עיקר העניות הוא מחמת שפגמו בהתורה ע"י פגם אמונת חכמים שעי"ז נתעובבו ונתבלבלו הצנורות כנ"ל שעי"ז רוב השפע יורדת לעכו"ם ומעט השפע הבאה לישראל אינה יורדת כסדר עד שהשפע של זה אצל זה. וע"כ זה יש לו עשירות גדול וזה עני ואביון, ובאמת בשרשו עשירות של זה רובו מחלק העני רק ע"י פגם הנ"ל נתבלבל הסדר וירדה לזה כמו שבעיקר השפע שכולה היא של ישראל ועכשיו בעו"ה ורב השפע אצל העכו"ם נמצא שהעכו"ם אוכלין הפשע של ישרא לבבחי' והי' אם זרע ישראל וכו' כנ"ל וכ"ש פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת הש"י ירחם מעתה, כמו כן בין ישראל בעצמן העשירים אוכלים חלק העניים וכנ"ל. ע"כ הזהירה התורה מאד להחזיר ולתת להעני חלקו בטוב לבב ובשמחה ובסבר פנים יפות כ"ש ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וכו'. כי באמת הוא לטובה גדולה להעשיר כשמרבה בצדקה וחוזר להעני חלקו כי אז כפי מה שמקיים מצוות צדקה הוא חוזר ופותח הצנורות של השפע שיהי' נמשך בהם השפע כסדר מאחר שמחזיר להעני חלקו, ובפרט כי העיקר מצוות הצדקה הוא ליתן בשופי להת"ח העוסק בתורה באמת שזה עיקר אמונת חכמים כי עיקר האמונה תלויה במממון כשמפזר ממונו לת"ח האמת בזה מראה אמונתו השלימה בהחכמים אמתיים וע"י אמונת חכמים חוזרים הצנורות לילך כסדר וכו' וכנ"ל ואז יורדת השפע בשופי גדול לכ"א וא'. כי אפי' העשיר שמקבל עתה רוב שפע. אבל כשהוא שלא כסדר מחמת בלבול הצנורות אזי לא תתקיים אצלו זמן רק השפעתו וגם ע,פ רוב יש עיכובים הרבה מחמת שאין השפע יורדת כסדר. אבל כשנותן צדקה ואז נפתחין הצנורות ויורדת השפע כראוי כסדר אז יורדת השפע לכ"א בשופי גדול נצחל מאחר שיורדת כסדר כראוי. וזהו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וכו' ע"כ אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך וכו', פתח תפתח דייקא כי עי"ז נפתחין הצנורות ועי"ז יברכך ה' אלקיך כי עי"ז יורדת השפע בברכה גדולה כסדר בלי עיכוב כלל וכנ"ל. וע"כ במקום ק"ק שהוא האבן שתי' בחי'שכל הכולל שם דייקא הי' מתפלל הכה"ג ביהו"כ שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה וכו' היינו שיזכו ישראל לקבל השפע משם מאבן שתי' משכל הכולל שכ"א יקבל דרך הצנור שלו שלא יצטרכו ישראל זה לזה שלא יסתמו ולא יתבלבלו הצנורות כנ"ל. ולא לעם אחר שלא תרד השפע ח"ו לעם אחר ע"י בלבול וסתימת הצנורות וכנ"ל וזהו ולא תפיל אשה פרי בטנה כי הפלת נפלים בא ח"ו ע"י פגם המחלוקת שהוא בחי' פגם אמונת חכמים בבחי' וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה וכמובן בהתו' על פסוק זה (בסי' כ' בלק"ת) כי ע"י המחלוקת נעשין מפורסמים קודם זמנם וגורמים מה שגורמים כ"ש שם ואזי אין העולם מתנהג כראוי ועי"ז מתגברים המפורסמים של שקר לגמרי שזה עיקר פגם אמונת חכמים. וע"כ התפלל במקום האבן שתי' ולא תפיל אשה פרי בטנה שזה נתתקן ע"י שכל הכולל שהוא בחי' אבן שתי' כנ"ל. וזהו ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה שמהם יצא משיח בן דוד שכל עיקר התיקון על ידו כי בחי' דוד משיח הוא בחי' אמונת חכמים בחי' תורה שבע"פ בחי' חסדי דוד הנאמנים בחי' וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום, שעל ידו יתקיים ולא יחצו לשתי ממלכות עוד המוזכר בהתורה הנ"ל כי אז יוחזר הארון עם לוחו תהאבן על מקומם על מקום האבן שתי' שהי' דוד מתייגע כל ימיו על זה שימצא מקום האבן שתי' ששם עומדים לוחות האבן שעי"ז נמתק הכל כ"ש אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה' וכו' וע"כ, על ידי הממשלה של בית יהודה שהוא בחי' התנוצצות משיח בן דוד עי"ז מתתקן כל הנ"ל. ואז יוחזר השפע לכ"א כראוי כ"ששם במזמור הנ"ל זאת מנוחתי עדי עד וכו' היינו במקום האבן שתי' שזכה למצוא ע"י יגיעתו ואז צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם כי ע"י קדושת האבן שתי' שעומדים שם לוחות האבן עי"ז מתבטל העניות והאביונות כי יורדת השפע לכ"א כסדר בשופי גדול וכנ"ל:
And all the shomrim are learned from Yaakov, as above, and the essential guarding is through drawing peace, as above. And this is that all four shomrim are liable for an oath — for the oath is in the aspect of raising the kavod to its root, to the aspect of yir'ah, as is understood from the teaching mentioned above. And through the elevations of the kavod one draws peace, through which all kinds of damage are nullified, as it will be in the future, as above.
And therefore, on Yom Tov, the prayer is somewhat in the aspect of Din — in the aspect of the prayer of the Baal Koach — for then the world is judged, as above. And therefore, on Yom Tov we say “u’mipnai chata’ainu” [“and because of our sins”]. It emerges that we mention somewhat the sins, which is the aspect of Din. For then, on Yom Tov, the miracle of Y’tzias Mitzrayim is drawn — which was through the matteh oz, the prayer of the Baal Koach in the aspect of Din, as above. Through this is the overturning of nature’s order — the change of nature. For nature is the aspect of Din, as is known — for Elokim in gematria equals HaTeva [nature], as brought. 19
אות לו וזה אתם נצבים הים כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם וכו' עד כל איש ישראל ומונה עשרה בחי' שהם כנגד עשרה קדושות ומונה שבא"י שהם כלליות הקדושה, היינו שקודם ר"ה קורים פ' זאת להוידע שכל נפשות בית ישראל גדולים וקטנים ובינונים וכו' שכלולים בעשר בחי' הנ"ל כולם צריכים להתקבץ ולכלול יחד באהבה בתוך הקדושה העליונה בתוך בחי' ק"ק אבן שתי' שכל הכולל שהוא בח'י משה בחי' הצדיק האמת שצריכין לנסוע אליו על ר"ה וכו' וכנ"ל שזה בחי' תקון אמונת חכמים שעי"ז נתרבין הספרים הקדושים שעי"ז נשלמת התורה וכו' כנ"ל. ועי"ז שנכללין בבחי' אבן שתי' שכל הכולל כנ"ל עי"ז זוכין כ"א וא' להחיות שכלו עד שיוכל להמתיק כל מיני דינים וצמצומים ע"י שכל הכולל שמשם נמשך החיות והשכל לכל נפש ונפש ולכל מקום ומקום ולכל יום ויום. כי כל השינויים שבאדם ומקום וזמן שמהם כל אחיזת הדיינם שמהם אחיזת כל העוונות ח"ו וכל הפגמים והבלבולים והעקמימיות שבלב וכו' הכל נמתק ונתבטל ע"י שכל הכולל ששם שרש הכל שזוכין לזה ע"י התשובה שעושין על אמונת חכמים שעי"ז נכללין שם בשכל הכולל, ומשם נמשך המתקה לכ"א וא' במקומו ביומו ושעתו שידע כ"א כפי מה שהוא במקומו בביתו או בדרך באיזה מקום שהוא וכפי מה שהוא באותו היום ובאותה השעה והרגע, שבאותה הרגע והשעה יוכל לדבק עצמו ממקומו שהוא שם, להש"י וכו'. וזה אתם נצבים היום זה בחי' אדם ומקום הזמן. אתם היינו אדם בחי' כלליות הנפשות. נצבים בחי' מקום. היום בחי' זמן. כולכם לפני ה' אלקיכם שאתם כולכם בכל מקום ומקום שאתם נצבים שם במקומכם באותו היום והשעה כולכם צריכים לידע שאתם נצבים ועומדים היום לפני ה' אלקיכם וכנ"ל וזה ע"י הכלליות בהצדיק האמת שהוא בחי' ק"ק אבן שתי'. וזה בחי' ראשיכם שבטיכם וכו' שהם עשר בחי' כנגד עשר קדושות, שע"י שנכללין יחד באהבה נכללין בהאבן שתי' ששם שרש העשר קדושות שורש התורה וכו' כנ"ל. וזהו לעברך בברית ה' וכו' היינו להמשיך על עצמו כלליות התורה משרשה מחכמה עילאה משכל הכולל וכו' אשר אנכי כורת עמך היום בחי' היום אם בקולו תשמעו הנ,ל,להתגבר להתחיל בכל יום ובכל שעה ובכל רגע וכנ"ל וזה ולא אתכם לבדכם וכו' כי את אשר ישנו פה כו' ואת אשר איינו פה עמנו היום, כי צריך כל אדם לידע בכל יום ובכל שעה ורגע מימי חייו שתלויים בו כל הנפשות של כל הדורות העתידין לצאת ממנו ובהם תלויין כל נפשות בית ישראל כי כל ישראל ערבים זה לזה וצריך להמשיך על עצמו תיקון והמתקה ע"י שכל הכולל שזוכין ע"י אמונת חכמים והעיקר ע"י ר"ה וכו' כנ"ל. כי חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם כשרז"ל ובזמן שאדם זוכה זוכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, ולהיפך להיפך ר"ל כשארז"ל שם. וכל זה א"א לתקן כאשר יודע כ"א בנפשו להיכן נתעה וכו' כ"א ע"י הצדיק האמת בחי' שכל הכולל וכו' כנ"ל ששם נכללין כל הנפשות את אשר ישנו פה ואת אשר איינו פה. וזהו עמנו היום כי עיקר התיקון ע"י בחי' היום בחי' היום אם בקולו תשמעו המבואר בדבריו ז"ל בסימן רע"ב ומובא בפרש"י בכמה מקומות בפסוק היום אנכי מצוך בפ' תבא ובק"ש בפ' אשר אנכי מצוך היום ובשאר מקומות שפרש"י שם שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ותדקדק בכל ס' דברי םותמצא שבכל מקום שמזהיר את ישראל על קיום התורה שמזכיר בכל פעם תיבת היום להורות ולהעיר את כ"א שהעיקר להתחיל להתקרב היום היינו בכל יום ושעה שעומד בו וכנ"ל. וזה וידבר משה כו' אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ופרש"י שם ג"כ בביאור יותר בכל יום יהי' דומה בעיניך כאלו הים נכנסת עמו בברית היינו כנ"ל. וזהו הסכת ושמע וכו' שפירושו לשון הטה אזנך ושמע היטב היטב היינו שדבר זה צריכין להטות אזנו ולבבו לשמוע ולהבין ולקבלו בלבו היטב שהיום הזה נהיית לעם דהיינו בכל יום ובכל שעה וכנ"ל וזה בחי' מה שדרשו רז"ל על פ' זה הסכת הס ואח"כ כתת שפירושו שבכל לימודי התורה הק' צרייכן בתחילה ללמוד ואח"כ לעיין היטב בחי' ליגמר והדר ליסבר וע"כ נסמך זה הפסוק הסכת לפ' היום הזה נהיית לעם לידע ולזכור בכל יום ובכל שעה שהיום הזה נהי' לעם וכו' וכנ"ל, זה הענין צריכין להאזין ולזכור היטב בבחי' הס ואח"כ כתת כי צריכין לקבלו בכלליות בפשיטות ואח"כ לכתת ולעיין בו היטב בכל שעה ורגע לידע בכל שעה שעתה עוברת שעה מ ימי חייו ויזכיר עצמו שיש שכל הכולל שיכול להמתיק ולקתן הכל ועי"ז יוכל להמשיך על עצמו לקיים היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך היםו דייקא וכן בכל יום ושעה ורגע בחי' לרגעים תבחננו וכו' וכנ"ל:
And this is the aspect of the distinction between a sho'ail [borrower] and a socheir [renter]. For a sho'ail is liable even for onsin [circumstances beyond control], but a socheir is liable for theft and loss and exempt from onsin. For the essential guarding from all damages is through drawing peace, and there are two aspects of peace: shalom hap'rati [particular peace] and shalom hak'lali [general peace], as is explained in the teaching mentioned above — see there well.
And then, on Yom Tov, nature’s order is overturned. And all of this is through the prayer of the Baal Koach, through which the Sitra Achara expels all the holinesses it had swallowed, together with the essence of its own vitality. And then Din is transformed into mercy, and nature is transformed into Hashgachah — nature is broken, which is the aspect of Din, and Hashgachah is drawn, and miracles and wonders are performed in the world. This is the aspect of Yomim Tovim, on which there were awesome wonders — the overturning of nature. For through the prayer of the Baal Koach, through which converts are made and prophecy is drawn, etc. — through this one merits the renewal of the world, where the world will be conducted through Hashgachah and wonders beyond the natural order, as explained in the aforementioned teaching. 20
אות לז וזה בחי' העבודה של כל חודש תשרי הקדוש והנורא מאד כי כבר בארנו שזה בחי' רא"ה כנ"ל כי עוסקין אז להמתיק הדינים ע"י שנכללין בשכל הכולל ע"י ששבין אז בתושבה על פגם אמונת חכמים שעי"ז נתרבין הספרים הקדושים ונשלם התורה וכו' שזהו בחי' תקיעת שופר שמעוררין להקולות של מתן תורה כדי להמשיך בחי' שלימות התורה בחי' שכל הכולל שממתיק הכל וכו' וכנ"ל. וע"כ נוסעין לצדיקים על ר"ה כי הם בבחי' שכל הכולל בחי' אבן שתי' ק"ק וכו' וכנ"ל. ואח"כ בכל עשי"ת עוסקין בזה ששבין בכל יום בתשובה על פגם אמונת חכמים שהוא יסוד הכל וכל מה ששבין יותר בתושבה נשלם האמונה יותר ויותר ונתרבין הספרים הקדושים יותר ויותר כמובאר בהתו' חדי ר"ש הנ"ל שע"י כל תשובה ותשובה נתרבין הספרים יותר ונכללין יותר ויותר בבחי' שכל הכולל. וזה בחי' מ"ש בכוונות שבכל עשי"ת ננסתר המלכות בכל יום ונבנית פרצופה בשלימות כי מלכות היא בחי' אמונה שצריכין לבנותה בשלימות בכל האברים כי צריכן אמונה בכל האברים מראש ועד עקב כ"ש במ"א בהתו' ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (בסי' צ"א). עד אשר בערב יו"כ נשלם בנין האמונה ואז זוכין ביוה"כ הקדוש להמשיך קולות פנימיים יותר ממקום עליון ונורא מאד (כמבואר בכוונות), היינו כי אז מקבלים קולות של מתן תורה ממקום עליון וגבוה ביותר כיאז נשלמת התורה יותר ויותר בכלית השלימות עד שזוכין אז להמשיך לוחות האבן למטה כי ביוה"כ ניתנו לוחות האבן כי אז עיקר שליטמות הכלליות בבחי' אבן שתי' ק"ק וע"כ אז נכנס הכה"ג לפני ולפנים למקום האבן שתי' ק"ק לכפר על ישראל כי אז נכללין שם בשלימות כנ"ל:
For the particular peace is when the body and the soul each fulfill their role — when the body does its part and the soul does its part, and one does not rob the other and does not make quarrel with it. Rather they conduct themselves in peace, as is proper for each one according to the Torah.
It emerges that on Yom Tov, one needs to make use somewhat of the aspect of the prayer of the Baal Koach, which is in the aspect of Din, as above. And this is the aspect of the labor of ochel nefesh that is done on Yom Tov — for one needs to perform some labor for ochel nefesh. And this labor of ochel nefesh that one performs — this is the aspect of prayer in the aspect of Din. For labor is the aspect of Din, as above, and eating corresponds to prayer. 21
אות לח וזה בחי' ג' ספרים נפתחין בר"ה צדיקם נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים לאלתר למיתה, בינונים תלויים ועומדים עד יו"כ. וכבר תמהו המפרשים על מאמר זה ורובם מפרשים שעיקר הכוונה על חים נצחיים. וע"פ דרכינו יתבאר היטב בעזה"י כי כל אלו שזוכין לאמונת חכמים ונוסעים לצדיקים אמתיים על ר"ה כולם נקראים בשם צדיקים על שם הצדיק שהם מקורבים אליו כי המחובר לטהור טהור וע"כ הם נחתמין לאלתן לחיים כי הצדיק האמת כוללם מיד בר"ה בשכל הכולל בבחי' ק"ק כמבואר בהתורה הנ"ל כי הצדיק האמת יש לו כח יותר מן הכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים כשרז"ל יקרה היא מפנינים שהחכם האמת יקר מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, ועל ידי זה נחתמין לאלתר לחיים כי משם נמתקים כל מניי דינים שבעולם כנ"ל. כי הם זוכין בוודאי לחיים אמתים שעיקרם הוא כשזוכה להוציא הנהגות ישרות ומשפטי אמת מכל מה שלומד כי ניצול מהעשנים סרוחים המעקמין את המוח כו' מאחר שזכה לאמונת חכמים ומקורב לצדיקים וכנ"ל, כי עיקר המיתה נמשכת מחטא אדה"ר שפגם באמונת חכמים כנ"ל ע"י פגם האכילה שמאז נמשכו עשנ ים סרוחםי המעקמין את הלב שמשם המיתה בחי' כי ביום אכלך ממנו מות תמות שפירושו אע"פ שלא מת עד כמה מאות שנים אך מאחר שתיכף שאכל מעץ הדעת נפגמה האכילה התחילה המיתה מאות והיום שמוכרח למות ע"י קלקול האכילה וכנ"ל. רק הצדיקי אמת והנלויים אליהם מתקנים בחייהם פגם זה וזוכין להוציא משפטי הנהגות ישרות מכל מקום שלומדים אשר זה חייהם בחי' כי הוא חייך, רק שבסוף מוכרחים למות בעטיו של נחש או מחמת שלאו כ"א מתקן בשלימות פגם הגדול הזה. אבל עכ"פ הם חיים חיים אמתיים בעוה"ז ובעוה"ב מאחר שאין כח להעשנים סרוחים לעקם את לבם שזה עיקר בחי' המיתה וכנ"ל. וע"כ להיפך רשעים גמורים שהם החולקים גמורים על הצדיק האמת שהם עיקר הרשעים מאחר שהם היפך הצדיק האמת כי היפך הצדיק הוא רשע וע"כ בוודאי נחתמין לאלתר למיתה כי כשחולקין על הצדיק ואין להם אמונת חכמים הם בבחי' מיתה תמיד כי אין להם חיים כלל מאחר שהעשנים סרוחים מעמקין את לבם שמשם המיתה כנ"ל. בינונים הם אלו שאינם מקורבים לצדיקי אמת אבל אינם חולקים ג"כ הם תלויין ועומדים עד יו"כ שאז נכנס הכה"ג לפני ולפנים להאבן שתי' ק"ק שכל הכולל ואז אם זוכין לשוב נמתק מעליהם הדין ע"י הכה"ג מבחי' שכל הכולל וכו' כנ"ל כי עיקר ההמתקה והחיים משם מבחי' שכל הכולל כי שם צוה ה' את הברכה חיים. רק המקורבין לצדיק שנקראים צדיקים נכללים שם מיד בר"ה והבינונים תלויים עד יו"כ שאז נכנס הכה"ג לשם כנ"ל:
But when the body nullifies itself completely before the soul — until even the prayers that are for the needs of the body, which is certainly a permitted thing according to the Torah, to pray for all that one lacks — and despite this he nullifies everything and nullifies his body completely, even in a matter that is due to him and permitted to him, he nullifies everything. And even the prayers that are for the needs of the body, he intends all of them only for the sake of the soul. And this is the aspect of an abundance of peace — that he so loves the soul and has peace with the soul so much that he nullifies himself completely before the soul. And then he is included in Hashem, blessed be He, completely, and draws the general peace, etc., as above.
Therefore, since on Yom Tov — even though it is the aspect of Mochin, the aspect of compassion, as above — nevertheless, one needs to make use of the aspect of prayer in the aspect of Din in order to extract its swallowing from its mouth, as above. Therefore, one needs to perform some labor, which is the aspect of Din — namely, the labor of ochel nefesh. And through performing the labor of ochel nefesh, one extracts all the vitality and holiness that the Sitra Achara swallowed from the 39 labors of the weekdays. For the labor of ochel nefesh of Yom Tov is the aspect of the prayer in the aspect of Din of the Baal Koach — for eating and livelihood are drawn from prayer, which gives life to everything, and as the prayer, so the eating and livelihood, as above. 22
אות לט ואחר ר"ה ויו"כ שבהם נתרבו הספרים הק' ונשלם התורה וכו' כנ"ל אח"כ עושין סוכות ויוצאין מהבית לישב בסוכה ומקיימין מצוות נטילת ד' מינים בידים. הכל כדי שיוכללו ישראל יחד באהבה ושלום גדול באמת כמובא לעיל שזה בחי' מה שנוסעים לצדיקים על ר"ה בחי' אנן בחביבותא תליא וכו' וזה בחי' סוכות שעושין אחר ר"ה ויו"כ בחי' סוכת שלום בחי' אהבת חסד כי אז נמשכין כל החסדים בחי' אהבה ושלום. וע"כ יוצאין מהבית ומטלטלין עצמן לסוכה כדי לתקן עי"ז כל הטלטולים של כל הנסיעות של כל השנה, שיהיו כל הנסיעות בקדושה גדולה שיהי' תיקון על פגם אמונת חכמים עד שיהיו נכתבין ספרים קדושים על ידם בבחי' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי' ה' וכו' וכנ"ל (באות יט). ואפי' מי שאינו נוסע לדרכים בוודאי בהכרח שיטלט עצמו לילך לחוץ בעירו בשביל עסקיו ופרנסתו, ובכל הטלטולים והנסיעות צריך לחשוב ולכוון לתקן אמונת חכמים להרבות ספרים קדושים בתורה כי שורש הנסיעה בקדושה מה שהש"י מסבב שיצטרך האדם לילך לחוץ וליסע ממקום למקום למקום בעירו או לעיר אחרת מכ"ש למקומות רחוקים כ"א כפי טלטולו ונסיעתו, הכל בשביל שליימות התו' בבחי' הנ"ל כי שורש כל דבר הוא התורה הק' כידוע כי חוץ מזה הכל הבל. וע"כ צריכין להאמין שעיקר כוונת הש"י מה שמסבב שיסע האדם הוא רק בשביל שלימות התורה כנ"ל היינו שהאדם צריך לצאת מביתו לילך או לנסוע למקום אחר כדי שיוכל להתוועד עם אדם אחר או עם כמה אנשים לדבר עמהם מהתכלית האמתי והנצחי שיעוררו זה את זה אל האמת לאמתו כי זהכל האדם. וכל אדם צריך לדבר עם חבירו ביראת שמים בכל יום ובכל עת וע"כ מסבב הש"י שילך ויסע האדם הכל רק בשביל זה. רק זה ידוע שכל הדברים שבזה העולם בהכרח שיתלבשו בהמ שמתלבשים והקליפה קודמ תלפרי ע"כ ע"פ רוב מתלבשים הניסעות והטלטולים בעסקי חול. אבל החפץ באמת צריך לשום לבו לשושר הדבר שבקדושה כי בודאי כל דבר יש לו שורש בקדושה. ע"כ צריך כ,א לשום לב להאמין שעיקר נסיעתו וטלטולו כדי שיתוועד עם בני אדם אולי יוכל לדבר עמהם דברי אמת או שיקבלו הם ממנו או שיקבל הוא מהם או שיקבלו ויאירו זה בזה בבח'י ומקבלין דין מן דין כי בכ"א מישראל יש נקודה טובה וצריכין לקבל הארה ממנו להאיר בנפשו לבל יישן את ימיו שינת עולם ח"ו וכו' וזה עיקר שורש כל הנסיעות ש בעולם. וכמ"ש בפ' ק"ש ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ודרז"ל בם ולא בדברים בטלים כי בכל הסיבובים שהש"י מסבב עם האדם הן בישיבתו בבית והן בלכתו בדרך בשכבו ובקומו צריך רק לדבר בדברי תורה. ועיקר דברי תורה הואלהשתדל להכניס בעצמו ובאחריםקיום התורה שנזכה מעתה לשמור ולעשות ולקיטים וכו' כי זה עיקר כידוע ורק בשביל זה הם הנסיעות כנ"ל, ותיקון זה ממשיכין ע"י מצוות סוכה הקדושה כי סוכה היא בחי' ענני כבוד שהלכו לפני ישראל כשנסעו במדבר שכל נסיעתום הי' על פי ה' להמשיך שלימות התורה שקיבלו אז עד שנעשה מנסיעתן בעצמו בחי' ספר בחי' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וכו' כנ"ל ובבחי' זאת צריך כ"א ליסע כנ"ל. וזה בחי' סוכה בחי' ענני כבוד שנמשכין מבחי' כי בענן אראה על הכפורת מבחי' ק"ק בח'י שכל הכולל כי עיקר הנסיעה צריך שתהי' רק בשביל זה כנ"ל. וזה בחי' בהתהלכך תנחה אותך שצריך האםד בנסיעתו לקדש מחשבתו לקשרה אל התורה לכוון בנסיעתו שנוסע בשביל אהבה ושלום להתוועד עם בני ישראל לעסוק בדברי תורה באמת כדי שהתורה תלך לפניו ותנחהו בחי' בהתהלכך תנחה אותך שזהו בחי' הארון עם לוחות האבן שהי' נוסע לפני בני ישראל בחי' ויהי בנסוע הארון כנ"ל. וכל זה הוא בחי' סוכה שהוא בח'י ענני כבוד של נסיעת ישראל בחי' אהבה ושלום כי עיקר האהבה והשלום עם ישראל הוא כשמדברין ועוסקין יחד בדברי תורה ויראת שמים באמת כי להיפל ח"ו אין שלום אמר ה' וכו' ועיקר השלום הוא התורה כשרז"ל ת"ח מרבין שלום בעולם וכו'. וע"כ הסוכה בבחי' אהרן הכהן שבזכותו הלכו הענני כבוד כשרז,ל וכמבואר בזוה"כ כי אהרן עסק בזה ביות כשרז"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כי זה עיקר האהבה והשלום כנ"ל, וכל זה בחי' סוכה כנ"ל. וזה בחי' כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ודרז"ל מזה שכל ישראל יוצאין בסוכה אחת היינו כי זה עיקר מצוות סוכה שיכוון להכלל באהבה ושלום גדול עם כל ישראל עד שיהיה נחשב כאלו כל ישראל יושבין בסוכה א' כי עיקר הסוכה כדי לתקן הנסיעות שיהי' בקדושה שיהיה' כוונתו רק בשביל להתוועד זע"ז וזה עם זה כדי שיוכללו כל ישראל זה בזה באהבה ושלום גדול ויכירו כולם את האמת לאמתו לשוב אל ה' באמת וכו' וזה בחי' והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך כשדרז"ל אלו ת"ח שמכתתין עצמן מעיר לעיר ומדוך לדוך לעסוק בדברי תורה היינו כנ"ל כי רק בשביל זה צריכין לכתת רגליטו לילך וליסע וכו':
For as long as there is only the particular peace, there still exists some tzimtzum [constriction], since the body desires its own even though it is due to it and permitted to it. Nevertheless, since it does not nullify itself and desires its own, this is the aspect of tzimtzum. But when the body nullifies itself completely, as above — all the constrictions are nullified, and then the general peace is drawn. For all kinds of dispute are drawn from the aspect of tzimtzum and din [judgment]. But when all the constrictions are nullified through nullifying oneself completely, as above, then all kinds of dispute and anger are nullified and the general peace is drawn, as above.
And therefore, even though one performs the labor of ochel nefesh on Yom Tov, the Sitra Achara has no foothold whatsoever in this labor, G-d forbid. On the contrary, through this specifically, one extracts its swallowing from its mouth, as above. And this is: “Only that which is eaten by every soul — it alone shall be done for you” — specifically “for you.” For the Sitra Achara has no foothold, G-d forbid, in this labor. And this is: “for you and not for the nations; for you and not for dogs.” For the dogs and the nations, which are the Sitra Achara, have no foothold in the labor of ochel nefesh done on Yom Tov — for everything is entirely “for you.” For everything returns to holiness. For on the contrary, through this, one elevates and extracts all the vitality that the Sitra Achara swallowed from the 39 labors of the weekdays, and returns everything to holiness, etc., as above. 23
אות מ וה בחי' ניטלת ד' מינים בידים כ"ש ולקחתם לכם וכו' כדי להאיר הארת הידים שקבלו ידי הכתיבה מדיי הסמיכה כמבואר בהתורה הנ"ל. כי הד' מינים באים לתקן כל הפגמים שנפגמו ע"י פגם אמונת חכמים ועכשיו על ידי קדושת ר"ה ויו"כ ששבו בתשובה על פגם אמונת חכמים ונתרבו ספרים תורה וכו' עתה עוסקים בד' מניים לתקן כל הקלקולים שנפגמו ע"י פגם אמונת חכמים ע,י שנסמכו מנהיגים שאינם הגונים, כי מבואר שם שעי"ז גורמין שנחלש כתב ישראל וכו'. ועי"ז מגרשין את ישראל וכו' שזה בחי' גיורש מא,י וכו'. ועי"ז נלקח סוד העיבור מאתנו וכו' ועי"ז אין לו עצה שלימה וכו'. וכל זה צריכין לתקן ע"י המים טהורים שממשיכין בר"ה ויו"כ ע"י התשובה על פגם אמונת חכמים שעי"ז נתרבין הספרים של התו' הק' כ"ש שם. וזה בחי' נטיתת ד' מינים בסוכות שעוסקין אז לתקן אמונת חכמים ולהרבות ספרים להשלים את התו'. כי באלו הימים אנו עוסקין בכל שנה לסיים ולהשלים את התורה בסוף ימי הסוכות בשמחת תורה דהיינו שתהי' התורה נשלמת בשלימות גדול בבחי' הנ"ל כי בשביל זה מתחילין ומסיימין את התורה בכל שנה ושנה מחגדש כדי להשלים את התורה בשלימות גדול ביותר שתהי' נכללת ביותר בבחי' אבן שתי' וכו' עד שנזכה שישוב הארמון על מכונו ויחזרו לוחות האבן למקום האבן שתי' שאז יהי' עיקר העולם. ואנו בני ישראל עוסקין בזה בכל שנה ושנה וע"כ באלו ימי הסוכות שעוסקין בזה להשלים ולסיים את התורה ועיקר השלימות הוא ע"י ריבוי הספרים הקדושים שהמשכנו ע"י התשובה של ר"ה ויו"כ כנ"ל ע"כ עתה בסוכות מתקנים כל הקלקולים הנש"ל שנפגמו ע"י פגם אמונת חכמים שהם כתב ישראל וכו'. ועל זהמרמזין הד' מניים כי לולב בחי' תיקון הכתב בחי' כתבם על לוח לבך. אתרוג פרי עץ הדר בחי' המשכת קדושת א"י שהוא היופי וההידור של כל העולם בחי' יפה נוף משוש כל הארץ וכו' ושם הפירות טובים שהם שבח א"י. וענף עץ עבות זה בחי' סוד העיבור שהוא א"י שמולידין נשמות גדולות וכו' כ"ש שם וזהבחי' ההדס ששי לו ריח טוב מאד שהוא בחי' נשמות גדולות שה םבחי' ריח טוב שהוא חיות ה נשמה כשרז"ל וכמובא בדברי ז"ל כ"פ. וע"כ ההדס משולש בחי' תיקון המשפט שהוא בשלשה כי עיקר הריח טוב נמשך ע"י שמתקנים המאכלים מעשנים סרוחים שלא יקלקלו את המ שפט שעי"ז א,א להוליד נשמות גדולות שיהיר בקיאים בסוד העיבור כ"ש שם, וע"כ ההדס שהוא התיקון לזה יש לו ריח טוב היפך העשנים סרוחים הנ"ל והוא משולש בחי' תיקון המשפט שהוא בג' בחי' לא תסור מן הדבר וכו' ימין ושמאל רק להתנהג כפי ביחי' אמתת המשפט שהוא בחי' עמודעא דאמצעתיא שימין ושמאל נכלל בו. וע"כ המשפט אמת בחי' משפטי הנהגות ישרות הם בחי' משפט בשלשה שהוא בחי' הדס המשולש וכנ"ל. גם ריח ההדס מרמז על מ"ש שם ע"פ כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, לעיני העמים דייקא שמראיך להם רק שהסוד אצלינו וכו' ע"ש וזה בחי' ריח שמראין להם רק שיריחו הריח מרחקו כי עצם החכמה אין מגלין להם כמאן דארח ריחא מרחוק בחי' לריח שמניך טובים שמן תורק שמך וכו'. וערבי נחל זה בחי' נו"ה בחי' רגלין כמובא בחי' עצות שלימות כי העצןות בחי' רגלין בחי' וכל העם אשר ברגליך ההולכים אחר עצתך וכו' כמ"ש במ"א וע"כ הם ערבי נחל שגדלים על המים כי עיקר שלימות העצה הוא ע"י מים טהורים הנ"ל שנמשכין מהנחל נובע וכו':
And likewise between person and his fellow: just as one must nullify oneself before Hashem, blessed be He, likewise each person must nullify himself before his fellow, so that each one should be included in his fellow. For "Oraisa v'Yisra'ail v'Kudsha B'rich Hu kola chad" [the Torah, Yisra'ail, and the Holy One, blessed be He, are all one]. And when a person conducts himself with his fellow according to proper law and does not rob him and does not make quarrel and dispute with him, but each one holds onto his own — this is the aspect of the particular peace. But when one yields to his fellow and gives of his own to his fellow, so that he nullifies himself before his fellow — this is the aspect of the general peace. For he does not conduct himself with constriction toward his fellow, even regarding something that is his own. Rather he yields of his own to his fellow — and thus the aspect of tzimtzum is nullified. And this is the aspect of the general peace.
And this is what the donkey said to Bil’am: “What have I done to you... these three r’galim?” (BaMidbar 22:28). And Rashi explains: it hinted to him — “you seek to uproot a nation that celebrates Three R’galim” — which are in remembrance of Y’tzias Mitzrayim, when the intensity of the miracle of Y’tzias Mitzrayim is aroused — which was through the matteh oz, the aspect of the prayer of the Baal Koach in the aspect of Din, as above. 24
אות מא וזה בחי' הנענועים שמנענעים עם הד' מניים לכל הו' קצוות לגלות ולהודיע אלקותו בכל ד' רוחות העולם ולמעלה ולמטה כמו שמסיימין אחר גמר הנטילה למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד. וכל זה מודעין ע"י התורה הקדושה שנשלמת אז כנ"ל שעי"ז עיקר ידיעת אלקותו ית' בעולם היינו ע"י ריבוי הספרים הקדושים של הצדיקי אמת שמחדשין בתורה בכל דור וכותבין ספרים קדושים הרבה שעי"ז נשלם התורה וכו' כנ"ל. וזה בחי' הנענועים שהם בחי' תנועת הקולמס באויר שעי"ז נתקדש האויר בקדושת א"י כמבואר בתו' הנ"ל כי הלולב בבחי' קולמס הכותב ד ברי תורה בחי' כתבם על לוח לב ך הנ"ל והג' מינים שאצל הלולב הם בחי' תלת אצבען דאחזין בקולמוסא המובא בתיקון זוהר שעי"ז נבקע ימא דאורייתא כ,ש בת"ז ובר"מ ובג"כ בקנה דילך דאיהו קולמסא בזע ימא דאורייתא וכו'. וזה בחי' מה שמקיפים את הספר תורה עם הד' מינים כי הד' מינים בידים שמנענעין בהם בחי' כתיבת ספרים קדושים שהם שלימות התורה וכנ"ל:
And this is the virtue of the vasran [one who yields], as our Sages of blessed memory said: "I was a vasran with my money." And this is the aspect of tz'dakah, where one gives of his own to the poor person as a free gift. And one must increase in tz'dakah beyond the obligation, in order to nullify all the constrictions and judgments and to merit the general peace — in the aspect of: "One who increases tz'dakah increases peace" — increases peace specifically, the aspect of the general peace, that the peace is increased in all the worlds.
This is the aspect of “And Pinchas stood and prayed” at the time of the act of Zimri, which was by the counsel of Bil’am, as it is written: “Behold, these were [the ones] through the word of Bil’am” (BaMidbar 31:16). For Bil’am drew sustenance from the blemish of Daas — the aspect of “and the serpent was cunning” — the aspect of the blemish of the craving for promiscuity, as is known. And therefore his essential subjugation was through Pinchas — namely, through the prayer in the aspect of Din of the Baal Koach, which is the aspect of the matteh oz of Y’tzias Mitzrayim, which is the aspect of the Three R’galim, etc., as above. And therefore the donkey reproved him: “How do you seek to uproot a nation that celebrates Three R’galim?” For through the Three R’galim is the downfall of Bil’am, as above. 25
אות מב וזה בחי' בראשונה הי' הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום א' משחרב ביהמ"ק התקין ר' יוחנן ב"ז שיהי' הלולב ניטל במדינהשבעה זכר למקדש. והדבר תמוה לכאורה כי הלא עיקר קיום המצוות בשלימות הוא בא"י ובביהמ"ק כמבואר בכמה מקומות ובכל ספר דברים שב כל פעם שמזהיר אותם על קיום התורה הוא מזכרי את א"י וכו' ומה ראה ר' יוצמחנן בן זכאי להוסיף במצוות נטילת לולב אחר החורבן שיהיה' ניטל גם במדינה שבעה ואם רצה לעשות זכר למקדש הי' די שיתקן שיהי' ניטל בירושלים שבעה גם אחר החורבן זכר למקדש ומדוע תיקן להוסיף אחר החורבן שיהי' ניטל בכל מקום שבעה. אך באמת ע"פ מה שכתבנו שעיקר מצוות נטילת לולב ומיניו הוא להודיע לבני האדם בגורותיו וכבוד הדר מלכותו שזהו בחי' הידור האתרוג דהיינו להמשיך ולהאיר הארת שלימות התורה בעולם וכנ"ל וזה הדבר עיקרו נתתקן רק בביהמ"ק במקום האבן שתי' שהואבית ק,ק ששם עומד הארון עם לולות האבן וכו' וכנ"ל ומשם מודיעין אלקותו ית' ע"י שלימות ספרי התורה שנכללין שם שעי"ז מודיעין ומפרסמין אלקותו י'ת לכל באי עולם כ"ש גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו וכו' וע"כ בראשונה הי' הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום א' כי עיקר התיקון הנעשה ע"י נטילת לולב נעשה ביום א' של סוכות שאז מאיר החסד העליון הכולל כל החסדים כמובא בחי' יומם יצוה ה' חסדו וכו' וע"כ די נטילת לולב במדינה יום א' שבאותו היום מאירין ומודיעין ע"י נטילת לולב ומיניו כי ה' הוא האלקים ע"י תיקונים הנ"ל שנעשו בר"ה ויו"כ וכו' כנ"ל והוא מספיק לכל השנה. אך במקדש הי' ניטל שבעה כי מבהמ"ק היו צריכים להוריד לכל באי עולם לכל הרחוקים מאד מאד, כי עיקר ההודעה לכל באי עולם הוא מהביהמ"ק מבית ק"ק וכנ"ל וכ"ש עמים הר יקראו וכו' וע"כ היו צריכין נטילת לולב במקדש שבעה כדי להמשיך ולהארי הדעת הקדוש בכל בחי' שבעה בכל ז' איקלומים ובכל שבעה ארצות ובכל מה שנברא בשבעת ימי בראשית. והכל נמשך משלימות ספרי התורה שנשלם באלו הימים שהם שבעה ספרים עם פ' ויהי בנסוע הארון בחי' חצבה עמודה שבעה שעי"ז מודיעין ומפרסמין אלקותו ית' למעלה ולמטה בכל שבעה רקיעים למעלה ובכל ז' ארצות למטה ובכל שבעה מדורי גיהנם ובכל מיני נפילות שבעולם ח"ו הכלולים בשבע, בחי' כי שבע יפול צדיק וקם להחיות הכל בשבעה משיבי טעם הנמשכין מהספרים הקדושים כנ"ל שהם שלימות התורה שכלולים בשבעה ספרים של התורה כנ"ל. ומחמת שכל עיקר הידיעה הזאת לרחוקים הוא רק מהביהמ"ק ע"כ הי' הלולב ניטל במקדש שבעה כי לזה צריכין שבעה ימים להודיע לרחוקים מאד לכל בחי' שבעה הנ"ל . וזה בחי' ע' פרי החג שהם כנגד הע' אומות כדי להודיע גם להם אלקותו וממשלתו ית'. וכל זה הי' ממקום הביהמ"ק ששם היו מקריבין הע' פרים אלו. וע"כ צריכין שבעה ימים כדי למעט ולצמצם השכל בכל יום יותר כדי שיוכלו לקבל הרחוקים ביותר שזהו בחי' שמתמעטין והולכין כפרי החג כי ביום הראשון מקריבין י"ג פרים כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם שמשם התחברין כל הספרים הקדושים של התורה ואז עיקר ההודעה לכל באי עולם אבל ביום ב' ממעטין ומקריבין רק י"ב כדי להודיע להרחוקים ביותר שא"א להודיע להם כ"א ע"י מיעוט וצמצום הדעת יותר. וכן ביום ג' צריכין להודיע להרחוקים עוד יותר ויותר ע"כ ממעטין הקרבנות עוד יותר וכן בכל יום ויום אח"כ כי כל מה שמודיעין להרחוקים ביותר צריכין להקטין ולמעט הדעת יותר ויותר כדי שיוכלו הרחוקים ביותר לקבלו. וע"כ הי' הלולב ניטל במקדש שבעה כי להודיע הדעת הקדוש לכל הרחקוים ביותר בכל שבעה ארצות ושבעה איקלימים צריכין שבעה ימים וכנ"ל. ומשחרב ביהמ"ק וניטל כבוד מבית חינו ונחרב בית ק,ק ונגנז הארון משם ונחשך הדעת עד שנדמה שח"ו אפס תקוה וא"א להאיר עוד הדעת האמתי בעולם מאחר שביהמ"ק חרב בעוונינו שמשם עיקר המשכת הדעת וכנ"ל, אבל בעבדותינו לא עזבנו אלקינו ושולח לנו צדיקים אמתיים בכל דור ודור שעושים תקונים נפלאים בכל דור להמשיך הארת הדעת הקדוש גם בתוקף הגלות והחורבן. וע"כ גם בעת החורבן שלח לנו את התנא הקדוש רבן יוחנן בן זכאי שהוא מהמקבלים את התורה, שכל התורה שנתן לנו משה רבינו נמשכה אז בדורו על ידו כמו שחשב שם במשנה אבות את המקבלים עד ריב"ז שקיבל מהלל ושמאי. וע"כ ראה ריב"ז את תוקף החורבן והחשך שא"א להאיר הדעת ע"י עבודת ביהמ"ק כי נחרב בעוונותינו. ע"כ ראה ושם על לב לתקן הדבר. וע"כ התקין שיהא ניטל במדינה שבעה וכו'. כי ריב"ז בעוצם השגתו וידיעתו שידע שגם עתה רחמי הש"י אינם כלים לעולם וגם עתה הוא ית' עמנו כ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו'. והבין שהגלות אע"פ שהוא צרה גדולה אעפ"כ הכל לטובה כדי שע"י הגלות והטלטול נשים לב לתקן פגם האמונה שעיקרה אמונת חכמים וכנ"ל שאז נתהפך הגלות והטלטול לטובה כנ"ל שנתרבין ספרים קדושים עי"ז שהם שלימות התורה שעי"ז מודיעין אלקותו ית' לכל באי עולם וכ"ש (יחזקאל י"א) כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט כי קדושת הביהמ,ק בחי' ק"ק בחי' שכל הכולל נמשך דייקא ע"י הטלטולים בחי' כי הרחקתים בגוים וכו' כנ"ל. וע"כ התקין ריב"ז שאחר החורבן והגלות יהי' הלולב בינטל במדינה שבעה זכר למקדש כי עכשיו צריכין להמשיך הארת הדעת הקדוש לרחוקים מאד בכל מדינה ומדינה וזה נעשה ע"י הגלות והטלטול דייקא, שנתהפך לטובה ע"י כח הצדיקי אמת בחי' ריב"ז שהוא בחי' משה שהוא הי' אז הצדיק אמת בחי' ריב"ז שהוא בחי' משה שהוא הי' אז הצדיק האמת שתיקן תיקונים נפלאים שיתרבו ספרים קדושים להשלים את התורה עד שנוכל בכל מדינה ומדינה להודיע לחבירו וחבירו לחבירו את הדעת הק' עד שיאיר הדעת האמתי בכל העולם שזה בחי' ניטל במדינה כל שבעה שהתקין בחכמתו כי עתה שחרב ביהמ"ק חל הדבר על כל מדינה ומדינה ועל כל אחד וא' שבכל מקום שהוא גולה ומטולטל לשם שימשיך הארת הדעת להרחוקים מאד מאד. והכל בכח הצדיק האמת שבדור שהוא בחי' ריב"ז שעשה אז תיקונים נפלאים בתורתו שהרביץ בישראל אז עד שהתקין שיהיה לולב ניטל במדינה כל שבעה כי צריכין בכל מדינה להמשיך ולהאיר הדעת לרחוקים ע"י ריבוי הספרים הקדושים שזהו בחי' נטילת לולב כנ"ל, כי הגלות והטלטול נתהפך לטובה כנ"ל בבח'יח משרז"ל לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים וכ"ש ונשאר גם הוא לאלקינו וכמובא לעיל מזה והבן היטב:
And this is the distinction between a sho'ail and a socheir. For one who lends to his fellow for free, and all the benefit is the borrower's — this is the aspect of yielding, that he yields to his fellow and lends to him for free. And this is the aspect of the general peace, as above. And therefore the sho'ail is liable even for onsin. For through the general peace, all kinds of damages in the world are nullified, as above — even onsin that come through wild animals and bandits. Everything is nullified through the general peace, when the peace is drawn into all the worlds and all creatures have compassion one upon another, as Rabbainu of blessed memory wrote on the verse: "And His compassion is upon all His works" (Tehillim 145:9) — see there.
And therefore, a great change occurred then: the donkey opened its mouth and spoke and reproved him. For Bil’am had wanted to draw the Daas into the Sitra Achara, into animality itself — and therefore he performed marital acts with the donkey and wanted to strengthen himself against holiness through this. But Moshe Rabainu had the power to subdue him through the prayer in the aspect of Din of the Baal Koach — through which his swallowing is extracted from his mouth. And then speech — the revelation of Daas, as it is written: “From His mouth, Daas and understanding” (Mishlay 2:6) — returns from the grip of the Sitra Achara, from the animality, until the donkey itself opened its mouth and spoke and reproved Bil’am the wicked for going against Yisrael. 26
אות מג וזה בחי' שמחת בית השואבה בחי' ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה שנמשך מבחי' מים טהורים הנ"ל שעי"ז נתרבין הספרים הק' וכו' שעי"ז נתרבה השמחה בחי' אור צדיקים ישמח בחי' חדי ר"ש כ"ש שם בהתורה הנ"ל ע"ש היטב:
But a socheir — this is the aspect of the particular peace. For he does not yield to him, but rather rents to him for the money of his rental. And this is the aspect of the particular peace, as above. And therefore he is not liable for onsin, only for theft and loss. For the essential theft and loss come from a blemish of the da'as [awareness], as is explained above — for the essential theft is at night, at the time of sleep, as it is written: "And at night he is like a thief" (Iyov 24:14) — that is, at the time of the withdrawal of da'as. And likewise loss is through hesach hada'as [diversion of awareness]. It emerges that theft and loss come from a blemish of the da'as.
It emerges that the intensity of the Sitra Achara itself — the animality itself — expelled the Daas and the speech that had been drawn into it. And it itself reproved him and disgraced and subdued him with its words — for going against Yisrael. It emerges that the Daas and speech that he had introduced into it were turned back to holiness — which is the aspect of “the wealth he swallowed he shall vomit up.” Until he himself was forced to turn the curse into blessing and to bless Yisrael. For all the Daas that he had introduced into the Sitra Achara — wanting to strengthen himself against Yisrael — he was forced to expel and vomit everything to holiness, and to give himself power and strength to the side of holiness, namely, to Yisrael. These are all the blessings that he was forced to bless them with — for everything was turned back to holiness through the prayer of the Baal Koach, etc. And this is the aspect of the Three R’galim, as above. 27
אות מד וע"כ בש"ע וש"ת שאז הוא גמר התיקון של ר"ה ויו"כ כמבואר בכונות, היינו שאז נגמר ונשלם בחי' תקון המלכות שהיא בחי' אמונה כידוע וכנ"ל ע"כ אז מסיימין את התורה ומתחילין את התורה מחדש וכ"א מישראל עולה לתורה וכן כ"א נוטל ס"ת בידו ומקיף את הבימה בשמחה הכל להראות שזה הוא בי' התיקון הנפלא שהמשכנו מר"ה עד הנה שהכל הואבחי' תיקון אמונת חכמים שעי"ז נתרבין ספרים קדושים בתורה שעי"ז נשלם התורה בשלימות גדול כנ"ל, וע"כ עתה הכל שמחין עם התורה וכ"א נוטל ס"ת בידו להורות שכ"א מישראל יש לו חלק בשלימות הספר תורה כפי חלקו בהתקון של ר"ה וכו' שאז הכל שבו בתשובה וכו' כנ"ל שעי"ז נשלם התורה וכו' וכנ"ל, וזהו בחי' תוקף השמחה אז בחי' שמחת תורה כי אז נכללין יחד באהבה רבה שעי"ז נתרבה השמחה בחי' אור צדיקים ישמח וכנ"ל:
And peace is the aspect of da'as, for the essential peace depends on da'as, as Rabbainu of blessed memory wrote in many places. And when there is the particular peace, this is the aspect of the completeness of the da'as — that the da'as is repaired and completed from the aspect of blemish and deficiency of the da'as. And then theft and loss, which come from blemish and withdrawal of the da'as, are nullified, as above. But onsin come even by day, even when one's da'as is complete. And they are not nullified except through an abundance of peace, an abundance of da'as, as it will be in the future, as it is written: "And the earth shall be full of knowledge, as the waters cover the sea," etc. (Yeshayahu 11:9). When there will be the wondrous peace, the aspect of "and the wolf shall dwell with the lamb," etc. — which is the aspect of the general peace. And then all onsin and all damages in the world are nullified, as above. And therefore the sho'ail is liable even for onsin. For since his fellow yielded to him and lent to him for free — which is the aspect of the general peace, through which all onsin are nullified — therefore the sho'ail is liable for onsin. For certainly the ones is on the side of the sho'ail and through his fault [b'gira dileih]. For on the side of the lender there is no damage or loss, since he yielded to him, which is the aspect of the general peace. But a socheir, which is the aspect of the particular peace, through which one can only be guarded from theft and loss that depend on deficiency of da'as but not from onsin, as above — therefore the socheir is liable for theft and loss and exempt from onsin. For from onsin he cannot guard — for what can one do against ones, except through the aspect of the general peace, through which one is saved from all onsin, for all kinds of damage are nullified as it will be in the future, as above. And this is only with one who lends to his fellow, which is the aspect of yielding, which is the aspect of the general peace, as above. But the socheir, who is in the aspect of the particular peace, cannot guard from ones. And therefore the socheir is exempt from onsin, as above. And this is the aspect of birchas kohanim [the priestly blessing]. "May Hashem bless you" with wealth, "and guard you" from the damagers — as our Sages of blessed memory said. This is accomplished through peace. For this is the essential birchas kohanim, which they bless at "Sim Shalom" [Grant Peace], and they conclude: "and may He grant you peace." For the essential guarding is through peace, as above. And this is drawn through the Torah. And this is the aspect of: "May Hashem shine His face upon you" — the aspect of the light of the face, which is the aspect of the Torah, as it is written: "For in the light of Your face You gave us a Torah of life and a love of kindness and tz'dakah," etc. — the aspect of toras chesed. And through the light of the face, the aspect of the Torah — through this one raises the kavod. And this is the aspect of: "and be gracious to you" [vichuneka] — the aspect of: "grace and kavod Hashem will give," etc. (Tehillim 84:12). And through this: "May Hashem lift," etc., "and may He grant you peace" — the aspect of drawing peace through the above. And through this the guarding is drawn — the aspect of "May Hashem bless you and guard you" — for the essential guarding is through the peace, as above. For the Kohanim are the aspect of chesed [lovingkindness], and the essential Torah is with them, as it is written: "They shall teach Your ordinances to Yaakov and Your Torah to Yisra'ail" (Devarim 33:10). And this is the aspect of toras chesed. For the Kohein is the man of chesed, and therefore the Rav who teaches his Torah to others, which is the aspect of toras chesed as is explained in the teaching mentioned above, is called a Kohein, as it is written: "For the lips of the Kohein shall guard knowledge, and Torah they shall seek from his mouth, for he is a messenger of Hashem Tz'vakos," etc. (Malachi 2:7) — as our Sages of blessed memory said (Mo'ed Katan 17a). For the Kohein is in the aspect of toras chesed, as above. And through toras chesed one raises the kavod, as above. And therefore the essential kavod is with the Kohanim, as it is written: "And you shall sanctify him" (Vayikra 21:8) — to open first and to bless first. For the Kohanim deserve all the holy kavod, for they raise the kavod through toras chesed, as above. And therefore they are able to draw peace, as above. And therefore the Kohein is in the aspect of peace, as it is written: "Behold, I give him My covenant of peace, and it shall be for him a covenant of eternal priesthood" (Bamidbar 25:12-13). And therefore they bless Yisra'ail with peace, for they draw peace into the world. And this is the essential birchas kohanim, at "Sim Shalom" — the aspect of: "and may He grant you peace." And through this they draw guarding through the peace — the aspect of "May Hashem bless you and guard you" through the peace, as above. Baruch Hashem l'olam, Amein v'Amein. נְנַח נַחְמָא נַחְמָן מֵאומָן
Loading comments…