שכירות פועלים א
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות כו וזה בחי' ביומו תתן שכרו וכו'. כי זה השכיר נפל לבחי' עבדות מחמת דחקות הפרנסה שהוכרח להשכיר עצמו לעבוד אצל חבירו. ועיקר העבדות נמשך מפגמים הנ"ל שעיקרם פגם אמונת חכמים כי עיק העבדות וחסרון הפרנסה נמשך מחטא אדה,ר שנגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם כוו' על שפגם באמונת חכמים כנ"ל. כי כל ההשפעו תנמשכין ע"י התורה כידוע ועיקר שלימות התורה הוא ע"י אמונת חכמים שעי"ז נתרבין הספרים של התורה הק' ונשלמת התורה ונכללת בבחי' ק"ק בבחי' שכל הכולל שעי"ז נמתקין כל הדינים והצמצומים שבעולם כנ"ל, ועי"ז נמשך הממון והפרנסה בפשע גדול כי השפע והעשירות נמשך משמאל כ"ש בשמאלה עושר וכבוד, ושמאל בחי' צמצום ודין וע"כ קשין מזונותיו של אדם מאד מחמת שנמשך משמאל מבחי' דינים וצמצומים, ע"כ צריכין יגיעה להמתיק הדין ולהמשיך שפע הממון. וע"כ עיקר התיקון ע"י אמונת חכמים שעי"ז נשלם התורה ונמתקין כל הדינים שהם בחי' שמאל ואז נמשך שפע הממון הבא משם. וע"כ צריך כ"א להחזיק את הת"ח בוגופו ובממון כ"ש במ"א וע"כ עיקר שלימות אמונת חכמים הוא כשמפזר ממונו להחזיק את הת"ח ולהתקרב אליו ואז זוכה לאמונת חכמים בשלימות שעי"ז נכלל בבח'י שכל הכולל שמשם נמשך כח לכל השכליים הפרטיים להמתיק כל דין וצמצום ע"י השכל השייך לו ואז נמשך לכ"א שפע הממון בשופי ע"י שנמתק הדין בחי' שמאל שמשם הממון כנ"ל. וזה שמח זבולון בצאתך וישככר באהלך שזה נאמר על המחזקי את הת"ח כשרז"ל שזה עקיר שלימות אמונת חכמים כנ"ל. וזהו עמים הר יקראו וכו' היינו שכל העמים יקראו ויתאספו להר המורי' לביהמ"ק שעיקר קדושתו בחי' ק"ק, כי עיקר התיקון שיתבטלו כלן המצרים של כל העמים שלא יהיו מצירים לישראל אדרבא כולם ימשכו עצמם לבית המקדש לבחי' ק"ק לבחי' שכל הכולל בחי' חכמה עילאה שמשם נמשך המתקה לכל הדינים והצמצומים שבעולם שמהם יונקים העכו"ם. וע"י גודל ההמתקה גם העמים מתבטלים ונמשכים כולם אל הר המורי' בחי' עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק וכו'. וכ"ז נמשך ע"י שמח זבולון בצאתך ע"י בחי' אמונת חכמים וכו' כנ"ל. וזהו כי שפע ימים יינקו וכו' כי עי"ז נמשך השפע בשופי ע"י שנמתקו כל הדינים וכנ"ל:
Likutay Halachos - S'chirus Po'alim 1
אות כז וע"כ כ"א כפי מה שזוכה לאמונת חכמים כן הוא זוכה לחירות לבטל מעצמו עבדות ויגיעת הפרנסה וכנ"ל. וזהו בחי' חרות על הלוחות שדרז"ל מזה שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וזהו חרות על הלוחות דייקא בחי' לוחות האבן הנ"ל, בחי' כלליות התורה באבן שתי' ק"ק שכל הכולל הנ"ל, כי עיקר החירות משם כי משם המתקת כל מיני דינים שבעולם שעי"ז מתבטל כל בחי' עבדו תוזוכין לחירות. וכל זה זוכין ע"י אמונתחכמים שהוא עיקר עסק התורה כי א"א לעסוק בתורה כ"א ע"י אמונת חכמים וכשרז"ל באמונת חכמים וכו':
@import url('https://fonts.googleapis.com/css2?family=EB+Garamond:ital,wght@0,400;0,500;0,600;0,700;1,400;1,500&family=Cormorant+Garamond:ital,wght@0,400;0,500;0,600;1,400;1,500&display=swap');
אות כח נמצא שעיקר בחי' העבדות שעי"ז בא זה השכיר להשכיר עצמו לחבירו בשביל פרנסתו הוא ע"י פגם אמונת חכמים כנ"ל וע"כ הזהירה התורה לתת לו שכירתו ביומו דייקא ולא תבא עליו השמש או אם כלתה עבודתו בלילה לתת לו קודם הבקר דייקא כ"ש לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. כי עיקר פגם העבדות מה שבא זה לידי מדה זאת להשכיר עצמו ליומו, הוא בא ע"י ריבוי השינויים שברא השי"ת שכלולם באדם ובמקום ובזמן וכמובא לעיל מזה (באות כ"ב, כ"ד). כי באמת כל שורש השפע נמשך משכל הכולל הנ"ל שהוא בחי' האבן שתיה שמשם המעין היוצא מבית ד' שהוא בחי' הנהר היוצא מעדן וכו' שהוא בחי' שורש כל ההשפעות שבעולם כי ממנו נמשכין צנורות וכלים לכ"א וא' כפי האדם והמקום והזמן. ועיקר הכלי והצנור של כ"א הואהשכל והחכמה של כ"א כי עיקר השפע נמשך כפי הדעת כ"ש במ"א. וע"כ לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כי כשיש שלום בי ןישרא לוכל ישראל אוהבין זה את זה וכולם נכללין כאחד בהצדיק האמ תבשכל הכולל בבחי' אבן שתיה, אזי נפתחין כל צנורות השפע ונמשך רב טוב ושפע גדול לכל אחד כפי הכלי שלו שהוא שכלו. כי שכלו נשלם בשלימות גדול ומאיר באור גדול ע"י שנכלל עם חבירו יחד בהשכל הכולל שמשם מקבלים כל השכליות כולם שהם בחי' כלים וצנורות לקבל רב טוב ושפע גדול. אבל ח"ו להיפך כשאין שלום בין ישראל ויש מחלוקת ח"ו ביניהם אזי א"א להם להכלל בהשכל הכולל ולינק משם להשלים שכלו שהוא עיקר הכלי כי א"א להכלל שם כ"א ע"י אהבה ואחדות בבחי' אנן בחביבותא תליא וכנ"ל. מכ"שוכ"ש כשחולקין ח"ו על הצדיק האמת בעצמו שהוא בחי' שכל הכולל אזי נפגמין השכליות של כל א' וא' ואין לו כלי וצנור לקבל השפע ומתגברין ח"ו הצמצומים והדינים כי אין בו כח להמתיק הדין והצמצום כי עיקר המתקתו הוא ע"י השכל וכו' וכנ"ל, ואזי נתעכב הפשע ומעט השפע שיורדת אינה יורדת כסדר למקום הראוי עד שרוב השפע יורדת לעכו"ם ורשעים ח"ו כש"ש בזוה"ק וישראל נזונין מתמצית שזהו בחי' צרות החורבן והגלות שבא ע"י פגם אמונת חכמים כ"ש ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים וכו' שנתמעטה השפע מישראל ונתהפכה לזרים כמו שאנו מקוננים על זה נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים וכו'. וכל זה מחמת שיתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות שהוא בחי' מה שנסתלקו ונעלמו מאתנו הצדיקים האמתיים שהם בחי' שכל הכולל שהוא בחי' אב ואם בחי' אב בחכמה ואם לבינה וכנ"ל. ואזי גם מעט השפע בצמצום שיורדת לישראל אינה כסדר כי נתערבבו הצנורות והתגברו היכלי התמורות עד ששפע של זה יורדת לחבירו ומזה בא גודל העניות והדחקות של העניים והאביונים. ואין עצה לזה כ"א לשוב באמת על פגם אמונת חכמים עד שיתרבו ספרים קדושים בתורה על ידו בבחי' הנ"ל עד שיזכה גם הוא להכלל בשכל הכולל ששם שורש כל הצנורות וכל השכליים והצמצומים והדינים כנ"ל ששם נמתק הכל, ואזי חוזר ונמשך משם שפע לכ"א כראוי לו ואזי יכול לחזור ולקבל השפעתו כי בודאי יש לו ג"כ צנור שיכול לקבל שפעו, רק שנסתם ונתבלבל מחמת פגם אמונת חכמים. אבל כשישבו בתשובה שלימה באמת על פגם אמונת חכמים, ישוב אליו צנור השפעת פרנסתו כי יחזור ויושלם שכלו שהוא עיקר הכליט והצנור וכנ"ל:
:root { --tx: #1a1a1a; --gd: #8B6914; --bl: #2c4a6e; --dp: #4a1942; --bg: #faf8f3; --bd: #c9a84c; }
אות כט כי עיקר חסרון הפרענסה הוא מחמת חסרון הדעת כנ"ל כי כפי שלימות דעתו כן הוא מתחזק בבטחון כ,ש במ"א (סי' רכ"ה) שעיקר הבטחןו הוא על ידי הדעת וכו'. כי באמת אפי' עכשיו בגלות המר הזה ובדחקות הפרנסה ובפרט עוצם הדחקו תשל העניים והאביונים. אף על פי כן אין עצה ותחבולה כי אם בטחון חזק וכמו ששמעתי מפיו הק' שאמר בזה"ל (נאהר בטחון) כי גם עתה בעוצם הדחקות הש, יזן ומפרנס ומכלכל את כל אחד וא' דבר יום ביומו כי לית יום דלית טבו טוב ומאן דברא יומא ברא מזונא וכ,ש ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתינו סלה, והכל נמשך משכל הכולל שהוא בח'י אור הגנוז מששת ימי בראשית שאע"פ שנגנז, אעפ"כ לית יום דלא ניר בי' אור הגנוז בהעלם גדול כ"ש בזוה"ק כי אלמלא איתגניז מכל וכל לא הוי עלמא אתקיים אפילו רגע חדא וזה בחי' ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' וכו' זאת אשיב אל לבי ע"כ אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמי חדשים לבקרי' רבה אמונתך, היינו שכפי עוצם מרירות הגלות בגשמיות ורוחניו תבגוף ונפש וממון ועוצם דחקו תהפרנסה וצרות מצרות שונות ר"ל היה כמעט אפס תקוה כ"ש מקודם מעוצם ריבוי הצרות מתחילת אני הגבר ראה עני בששבט וכו' השביעני במרורים וכו' עד אשר נדמה לי שאפס תקוה ח"ו בחי' ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' אך זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו וכו' היינו החסדים העליונים שאינם תמים ואינם כלים לעולם שהם נמשכים משכל הכולל הנ"ל מביחי' אור הגנוז שנמשך בהעלם גדול בכל יםו בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך:
* { margin: 0; padding: 0; box-sizing: border-box; }
אות ל אבל מחמת מרירות דחקות הפרנסה של זה העני והאביון שבא מפגם אמונת חכמים שעי"ז אין יכול שכלו לינק משכל הכולל הנ"ל ועי"ז הנסתם שכלו עד שנפל מהבטחןו כ"כ עד שבא למדה זאת להשכיר עצמו לימו בשביל פרנסתו שזהו בחי' עבדות ממש. וכ"ז נמשך מהצמצומים והדינים שעיקר התגברותם ע"י השנוים שבאדם ומקום וזמן עד שנדמה לו כאלו ביום זה א"א שימשך לו פרנסה במקום שהוא שם כ"א ע"י שישכיר א"ע ביום זה. ובאמת לאמתו הוא שטות גדול כי כל יגיעת וטרחת הפרנסה של כ"א הוא מחמת שטות וחסרון הדעת כנ"ל בחי' שטו העם ולקטו בשטותא כ"ש בזוה"ק ומובא בדברינו במ"א מכ"ש להשכיר עצמו לעבד. וכ"ז מחמת שנדמה לו שכפי מה שעובר עליו אין לו תקוה לפרנסת יומו כ"א ע"י שישכיר עצמו, ואינו משים אל לבו לא דעת ולא תבונה הלא עוד היום גדול ומי יודע איזה שפע יכול לירד אליו בזה היום כי מאן דברא יומא ברא מזונא וכנ"ל אך דעתו נקטן עד שהוכרח להשכיר עצמו וזה הצמצומים והדינים כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה לתתו לו שכירתו ביומו ולא תבא עליו השמש לבלי לעכב שפךע שכירותו עד שיעבור היום כדי שלא יוסתם הצנור של זה היום קודם שיבא יום שלאחריו. שאז יהי' קשה מאד לפתוח צנור השפע שלו כי חסרון דעתו שבא לידי מדה זאת להשכיר עצמו בא מחמת זה מחמת שבימים שעברו הי' לו דחקות הפרנסה מאד ונקטן דעתו כ"כ עד שנפל מהבטחון עד שהוכרח להשכיר עצמו ע"כ צריכין להזהר ליתן לו עכ"פ שכירותו ביומו כי הוא חיותו כ"ש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו כדי להמשיך חיות לשרש נפשו ביומו דייקא שלא יהיה נסתם הצנור של זה היום שאז בקל יוכל לפתוח לו צנורי השפע בימים הבאים. אבל כשלא יתן לו שכירותו ביומו והוא כבר נפל לעבדות וגם שכירותו לא נתן לו ביומו טרם ישתנה הזמן של היום אזי יהיה ח"ו נסתם צנור השפע של זה היום שאז יהי' קשה מאד לפתוח עוד צנורי השפע שלו בבחי' דלת הננעלת לא במהרה היא נפתחת. וע"כ בתר עניא אזלא עניותא כי כל מה שהעניות מתגבר עליו נקטן דעתו ביותר ונקטן בטחונו ביותר ונסתמין ביותר כלי השפע שלו כנ"ל וברפט זה שכבר נקטן דעתו כ"כ עד שנפל לעבדות. ע"כ הזהירו לבלי לעכב שכירותו עד שיבא השמש ויהיה שינוי עת שאז צריכין ליזהר ביותר שלא ליתן יניקה להצמצומים והדינים היונקים מחסרון הדעת. ע"כ צריכין לתת לו שכרו ביומו כדי להשלים נפשו וחיותו שהוא דעתו ואז יוכל לזכות לצאת מעבדות ולפתוח צינורי השפע שלו ע"י שנשלם נפשו ודעתו ביומו דייקא וכנ"ל:
body { font-family: 'EB Garamond', 'Georgia', serif; font-size: 18px; line-height: 1.85; color: var(--tx); background: var(--bg); text-align: justify; max-width: 820px; margin: 0 auto; padding: 30px 25px 60px; }
אות לא וכל זה מרמז לעיקר האדם שהוא הדעת האמתי לעסוק בתורה ותפלה ועבודת ה' בכל יום ויום ולא ידחה עצמו מיום לחבירו וכ"ש ע"פ היום אם בקולו תשמעו היום דייקא וזהו ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש וכו'. כי הנפש הוא אצל האדם בבחי' שכיר יום כי הנפש עושה כל פעולת הגוף כי אין להגוף שום תנועה וחיות כ"א ע"י הנפש. ומי שזוכה לילך בדרך הקודש כראוי לבטל הגוף לגמרי הנפש אזי הנפש הוא בבחי' מלך כי הוא מולך על הגוף ואז הוא בן חורין בבחי' כל ישראל בני מלכים הם. אבל כשח"ו אינו מבטל גופו לגמרי נגד נפשו אזי הנפש אצל הגוף כעבד שעושה הנפש כל פעולת הגוף כעבד וכשכיר וזה בחי' כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו (איוב). ואזי צריך האדם לרחם על נפשו שעכ,פ לא יגזול ויעשוק ח"ו לגמרי את נפשו וליתן לו עכ"פ שכירותו דהיינו שעכ"פ יתן להנפש בכל יום כמה מצוות ומעשים טובים ותורה ותפילה ווכ' כפי חובת היום, כי בוודאי מהראוי שיעשה רק צרכיהנפש ויבטל הגוף לגמרי כ"ש בזוה"ק זכאה מאן דלא איתנהי מדילי' כלום כי צריך לסתום עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי ואז הוא בבחי' מלך ובן חורין כנ"ל. אבל כשלא זכה לזה והנפש בבח'י עבד ושכיר כנ"ל אזי צריך האדם ליזהר עכ"פ שלא לעשקו ושלא לגזלו לגמרי ח"ו וזהו בחי' לא תעשקו שכיר עני ואביון מאחיך וכו' ולא זו אף זו אתה צריך ליזהר ביומו תתן שכרו וכו' שלא תאמר שתסלק שכירת הנפש לאחר היום כמו שמצוי בכמה בני אדם שואמרים היום א"א להתפלל היום א"א ללמוד ולעסוק בעבודת ה' ומדחין עצמן מיום ליום. ועל זה מזהיר הפסוק ביומו תתן שכרו ביומו דייקא ולא תבא עלי השמש כי העיקר צריכין ליזהר לצאת חובת היום בבחי' היום אם בקולו תשמעו כי לית יום דלית בי' טוב וכו' וכמ"ש במ"א כי בכל יום מאיר אור הגנוז וכו' ונשמך סיוע גדול מלעילא וכו' בבחי' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים וכו':
.mt { text-align: center; font-family: 'Cormorant Garamond', serif; font-size: 28px; font-weight: 600; color: var(--gd); letter-spacing: 1.5px; margin-bottom: 5px; text-transform: uppercase; }
וכל זה זוכין ע"י אמונת חכמים בשלימות שעי"ז נחשבים בעיניו כל הספרים הקדושים של התורה שעי"ז זוכה לקבל ולינק משכל הכולל מבחי' אבן שתי' ששם נמתק הכל כל מיני דיינם וצמצומים שבעולם ואיך שנמצא דין וצמצום הכל נמתק ע"י שכל הכולל כנ"ל כי בחי' שכל הכולל מאיר לכל השכליות הפרטיים של כל אחד וא' ולכל הצנורות והצמצומים של כל אדם ושל כל מקום ומקום ושל כל יום ויום ועי"ז יכול כ"א וא' בכל יום ויום ובכל מקום שהוא להמשיך על עצמו חסדי ה' תמיד באופן שיחי' עצמו ברוחניות וגשמיות וישליך מעליו מרירות דאגות הפרנסה רק יב טח בשם ה' שבוודאי יש חסד נפלא שמאיר גם ביום זה ובוודאי יהי' לו פרנסת יומו ולא יחשוב מיום לחבירו כלל. וכן בעבודת ה' יבטח ויחכה כי בוודאי גם היום יוכל לחטוף איזה טוב אמתי ויחתור ויכסוף ברצון חזק עד שיזכה גם ביום זה לטוב אמתי ולא יאבד יום מימיו ח"ו. וזה בחי' ואברהם זן בא בימים, זקן זה בחי' שכל הכולל בחי' זה קנה חכמה כי שם עיקר קנין החכמה האמתיית כ יזה השכל הכולל הוא בחי' זקן בחי' עתיק בחי' תליסר ת"ד כידוע וזהו ואברהם זקן בא ב ימים שהמשיך והביא בחי' זקן בחי' שכל הכולל לתוך הימים שבכל יום מימי חייו הי' מקשר עצמו לשכל הכולל שהוא בחי' זקן כנ"ל, ועי"ז וה' ברך את אברהם בכל כי משם נמשכין כל ההשפעות כי משם נמשכין כל צנורות השפע כנ"ל:
Based on the Torah teaching on the statement of Rabbah bar bar Chanah: “Akrukta” — in siman 3. See there the entire teaching. It is explained there regarding the matter of neginah [melody/music]: that one who hears melody from a wicked musician — it is harmful to his service of the Creator. And conversely, when one hears melody from a proper and worthy musician, it is good for him. For the voice of the melody is drawn from the two birds — living, pure — which suckle from the place where the prophets suckle, which is the building of Malchus d’kedushah [the Kingship of holiness]. Therefore David was praised: “And he knows how to play” (Shmuel I 16:18) — for the melody is the building of the Kingship, and therefore he was fitting for the kingship. And this is what is written regarding him: “From following the nursing ewes He brought him, to shepherd…” (Tehillim 78:71), etc. And this is the aspect of the voice of the holy melody of a worthy musician. But when the musician is wicked, then he takes the voice of his melody from other birds that are in the klipah, which suckle from the breasts of the Malchus — and they are the mochin of Malchus d’klipah [the Kingship of the husks]. “And when the night divides, then a herald proclaims” — “like the birds that are caught in the trap, so are the sons of men ensnared” (Koheles 9:12). And the tikkun of the melody is through learning at night Torah sheb’al peh [the Oral Torah], which is Gemara, which is the aspect of night, etc. — see there. And this is: “Arise, sing out” (Aichah 2:19) — that there should be an uplifting for the song — “in the night” — through the aspect of night, which is the aspect of Sha"S Talmud Bavli, as our Sages of blessed memory said: “In darkness He has set me — this is the Talmud Bavli” (Sanhedrin 24a), etc. But when one studies not for its own sake, the study is not in its full worth. However, through studying at night, a thread of chesed is drawn upon him and protects him, so that he should merit to study for its own sake — see there. And this is the aspect of Pesach and Yetzias Mitzrayim. For then we merited song and melody of holiness, as it is written: “The song shall be for you as on the night of the sanctification of the festival” (Yeshayahu 30:29). And through this was the essential redemption. For we need to subdue the kingdom of wickedness, which is the kingdom of Pharaoh and Egypt, and to go out from there, and to elevate and raise up Malchus d’kedushah, which is the kingdom of Israel — that they should not be subjugated under the hand of Pharaoh, which is the kingdom of wickedness. Rather, Israel should take the kingship and the dominion. And this depends on the tikkun of the voice of the melody, as was explained above — that the essential building of the Kingship is through the voice of the melody. For Malchus d’kedushah suckles from the two living, pure birds, which are the aspect of the voice of holy melody. And conversely, Malchus of wickedness of the Sitra Achra suckles from the two other birds that are in the klipah. Therefore the essential redemption was through the song and melody mentioned above. For through song and melody of holiness — that is, songs and praises to Hashem, blessed be He, with melody and song — through this, the kingdom of wickedness is subdued and Malchus d’kedushah is elevated. This was the essential redemption, as above. For the essential power of Pharaoh was from the voice and melody of the Sitra Achra. For Pharaoh is the letters of ha’oref [the back of the neck] — he suckled from behind the mouth, from the aspect of the severity of the judgments in the throat, as is brought in the Writings [of the Arizal]. That is, he suckled from the throat, from which the voice proceeds. For all voices proceed from the throat, as it is written: “Call out with the throat” (Yeshayahu 58:1). But Pharaoh suckled only from the judgments, from the aspect of the back — and from there is the hold of the wicked musician, from where the kingdom of wickedness suckles, which is the kingdom of Pharaoh. And therefore Pharaoh said: “Who is Hashem that I should listen to His voice?” (Shemos 5:2) — “His voice” specifically — for he suckled from the voice of the Sitra Achra, as above. And this is the aspect of the prohibition of chametz and the mitzvah of eating matzah. For the distinction between chametz and matzah is only that chametz rises through leavening, while matzah is baked immediately when water is placed on the dough, and one does not allow it to rise through leavening. That is, chametz — the air and the wind dominate it greatly through delaying it, through which it rises in leavening, which is through the air and the wind. But matzah is baked immediately, and one does not allow the air and the wind to dominate it so that it should rise in leavening. For the air and the wind are the aspect of the kol [voice], for all voices are through the air, as is known. And therefore now, on Pesach, at the time of Yetzias Mitzrayim, when we need to go out from the kingdom of wickedness — and the essential tikkun is through subduing the voice of the Sitra Achra and elevating the voice of holiness, as above — therefore it is forbidden for us now to eat chametz, G–d forbid. For we need to guard the dough from chametz, so that the air and wind of the world should not dominate there — the air from which proceed the voices that have not yet been purified from the contamination and defilement of Egypt. For the redemption was not through our own efforts, but only through an is’arusa d’l’aila [an awakening from above], as is brought. For we had not yet received the Torah. And therefore now we need to guard the dough very carefully from the air of the world, which is not yet purified — from which comes the voice of the Sitra Achra — for this is the essential thing that we need to repair now, as above. Therefore we must be very careful about chametz, with “it shall not be seen and it shall not be found,” because there the air of the world that has not yet been purified takes the greatest hold — through which the dough becomes leavened, as above. For the essential tikkun of the voice of the melody is through engaging in Torah sheb’al peh at night, as is explained there. And now we have not yet received the Torah, and it is not in our hands to repair and purify the voice by ourselves. Rather, from Heaven He had compassion on us and caused us to hear the voice of holiness through Moshe Rabbainu — that is, all the prophecies that he prophesied to us in Egypt, from where comes the voice of holy melody, as above, through which was the redemption, as above. But since we have not yet received the Torah and have not yet merited by ourselves to purify and clarify the air in its completeness — from which come all the voices — therefore now we need to guard ourselves from chametz very much, because the air of the world that has not yet been purified has the greatest hold in it — and through this the dough becomes leavened, as above. Rather, we must eat matzah, which we guard very carefully so that the air of the world should not dominate it. Rather, immediately when water comes upon the dough, we bake it right away. And through this, that we guard the matzah and do not allow the air of the world to dominate it, through this we flee completely from the air of this world, where the voice of the Sitra Achra takes hold. Rather, we merit the voice of holy melody — which is song and Hallel, melody and song to Hashem, blessed be He — through which was the essential redemption, as it is written: “The song shall be for you as on the night of the sanctification of the festival,” as above. And this is why the matzah is called lechem oni [bread of affliction/answering] — “that we answer upon it many things,” as our Sages of blessed memory said. That is, holy voices that we answer upon the matzah on Pesach. For because we guard it from the air of this world, where the voices of the Sitra Achra take hold, through this we merit to answer upon it many things — that is, holy voices — the aspect of Hallel and holy melody. For when this one falls, the other rises, as above. For now, on Pesach, is the beginning of Israel’s drawing close to their Father in Heaven. And the essential drawing close and cleaving of the Jew to Hashem, blessed be He, is through the voice of holy melody, as is known — the great virtue of melody for whoever wants to cleave himself to Hashem, blessed be He. For melody has a great power to draw a person to Hashem, blessed be He. And therefore, in the future, when there will be the essential drawing close and cleaving to Hashem, blessed be He — which will be the essential reward — then song and melody will be aroused in the world, as it is taught in the Zohar, and as it is written: “Come, gaze from the peak of Amanah” (Shir HaShirim 4:8). And as is explained in many verses — that the essential drawing close and cleaving is through the voice of melody. And as is understood from the words of our master, our teacher, and our rabbi, of blessed memory, in many places, and in particular in the Tale of the Seven Beggars — of the third day, and the fourth day, and the sixth day — of the great and overwhelming virtue of melody. And as is explained further in his holy conversations. Therefore now, on Pesach, when we need to draw close to Hashem, blessed be He, therefore we need to repair the voice of the melody and to guard ourselves from the voice of the melody of the Sitra Achra. Therefore we must be careful about chametz and eat matzah, as above. And this is the aspect of Pesach, matzah, and maror. And this is the aspect of the mitzvah of telling the story of Yetzias Mitzrayim, which is the aspect of Pesach — peh sach [“the mouth speaks”]. For this is the essential thing: to speak of all His wonders and to tell at length about this, as it is written: “And whoever tells at length about Yetzias Mitzrayim — behold, this is praiseworthy.” For the voice of the melody is very, very precious and has a great power to arouse a person — that is, to arouse the minds, in the aspect of: “The voice arouses the kavanah” (Berachos 24b). But the essential completeness of the voice is when one connects it to the dibbur [speech] with a firm and strong connection. For this is the essential aspect of the totality of all the yichudim [unifications] — to unify and connect the voice with the speech, as is understood from the holy Zohar and from the words of our master, our teacher, and our rabbi, of blessed memory, in the Torah teaching “Sason v’simchah yimatzai vah” (siman 178). And this is the aspect of needing to connect and bind the da’as to the heart, which is the essential completeness of the true da’as, as it is written: “And you shall know today and bring it to your heart” (Devarim 4:39), as our master, our teacher, and our rabbi, of blessed memory, wrote elsewhere. For the voice, which is the aspect of mochin — for the voice impacts the mind, in the aspect of: “The voice arouses the kavanah” — its essential completeness is when it is drawn into the heart, until one’s heart is warmed through it with an enthusiasm of holiness, until one merits holy words, in the aspect of: “My heart was hot within me; in my meditation a fire burned; I spoke with my tongue” (Tehillim 39:4). For the voice, even though it is very precious — for through it is the essential cleaving and drawing to Hashem, blessed be He, as above — nevertheless, as long as the voice is not unified with the speech, the Sitra Achra still has a hold. For their essential hold is from the world of separation — from the aspect of the voice that is distant from the speech — from where the nations of the world and the wicked have their hold. Their hold is from the aspect of the voice of melody of the Sitra Achra — that is, from wicked musicians who have the power to draw a person, G–d forbid, to the vanities of this world and their desires. And this is the aspect of Pharaoh, who is the letters of ha’oref — whose suckling was from the throat, from which the voice proceeds, as above. And it is taught in the kavanos: “We were slaves to Pharaoh in Egypt” — this is the aspect of Pharaoh wanting to hold back the minds in the narrows of the throat, and not allow them to spread and be revealed outward. For from there was his suckling — as long as the minds are sealed above in the narrows of the throat, he suckles from there. And through this, Israel below are also subjugated under him. And the essential Yetzias Mitzrayim is the aspect of the minds spreading and being revealed and going out from the narrows of the throat, etc. — see there. That is, the root of the voice, which is the aspect of mochin, is from a very high and exalted place — from the aspect of the sparkling of G–dliness that sparkles within each person’s mind. For Hashem, blessed be He, in His mercy, contracts Himself through many contractions to illuminate within each person’s mind a sparkling of G–dliness. And through this He hints to him and calls him to be drawn after Him. And this sparkling is the aspect of voices that come from above to call a person to be drawn after Him, blessed be He. And all voices are drawn from there. And therefore the voice has a great power to draw a person to Him, blessed be He — because it is drawn in its root from a high place, from the aspect of the sparkling of G–dliness. For the essential revelation of G–dliness is the aspect of voice, in the aspect of: “The sound of words you hear, but you see no image — only a voice” (Devarim 4:12). But Hashem, blessed be He, gave free will to man. And one who chooses life — when he hears this voice, which is the aspect of the herald that comes from above, he is drawn after it and sanctifies and purifies himself from all the desires of this world and its vanities. And then he merits to draw the voice, which is the aspect of the minds, into the heart, until he merits to receive holy words from above — that from the voice, combinations of letters and words should be formed, until he knows His will, blessed be He, and His mitzvos. For even when one hears the aspect of a voice from above, one still does not know any mitzvah until one merits to sanctify and purify oneself so much that from the voice, speech is formed — until one merits that Hashem speaks with him and informs him of His Torah and His mitzvos. This is the aspect of the Avos of the world, who merited to hear His voice and to cleave to Him and to be drawn after Him, until they merited that Hashem, blessed be He, spoke with them and revealed to them many mitzvos. Until Moshe Rabbainu came, who merited this to the ultimate completeness — that he merited at all times through his good deeds to make from the voice, words, as it is written: “And he heard the Voice speaking to him from between the two keruvim” (Bamidbar 7:89), etc. And through this he received all the words of this Torah and gave it to us. But “this opposite this” [G–d made] — for Pharaoh and the like, when the aspect of a voice from above reached them, they did not want to cast off their evil deeds and be drawn after Him. And therefore they did not bind the voice, which is the aspect of the mind, to the heart, and did not make from the voice, words. On the contrary, they diverted the voice and the da’as to their evil ways. For “the ways of Hashem are straight — the righteous walk in them, and the transgressors stumble in them” (Hoshea 14:10). For because they do not want to cast off their evil deeds, they blemish the voice and the da’as and divert the da’as to their rationalizations, until they go astray and are perplexed into idolatry and heresy. And therefore even in idolatry and heresy, there are some sparks from the sparkling of His G–dliness, blessed be He, as it is written: “In every place, incense is offered and presented to My Name” (Malachi 1:11) — “they call Him the G–d of gods.” For even to them there reached some herald and sparkling from above, which is the aspect of a voice. But they corrupted it through their evil deeds, and through this they went astray to their evil ways. And this is the aspect of Pharaoh suckling from the narrows of the throat and wanting the minds to be held back and concealed there and not spread downward. For he did not want the voice to come into the speech, that Hashem, blessed be He, should reveal His will through the speech — which is the aspect of receiving the Torah. Rather, that the voice and the mind should be held back above, so that he could suckle from there, so that he would have the power to divert the voice and the da’as as he wished, so that he could walk in the stubbornness of his evil heart. And this is the totality of all the blemishes of all the philosophers and of those who are perplexed through wisdoms of vanity and strange opinions and evil counsel. And all of this is because when they are called to Hashem, blessed be He, through the voice and the herald that comes from above at all times — which are the stirrings of teshuvah and the arousal that comes upon a person every day — then they are not drawn after this voice and do not think of ways to repair their deeds. Rather, they follow their desires. And then many times the aspect of the voice becomes corrupted in them, until they divert the aspect of the voice, which is the da’as, to their evil ways, and they say many rationalizations of vanity in a way that they walk in the stubbornness of their hearts and do not return to the true truth. And this is the aspect of the exile of Egypt, which encompasses all the exiles — that is, that the voice and the minds are held back in the narrows of the throat, from where the Sitra Achra suckles, which diverts the words of the living G–d. And it does not allow the voice and the minds to spread and go out outward — that is, that His will, blessed be He, should be revealed in truth, so that we should know what to do and how to conduct ourselves in truth. And therefore the essential tikkun of the voice is through the study of Gemara, which is Torah sheb’al peh, as above. For Torah sheb’al peh is the aspect of speech, the aspect of: “Malchus — we call it ‘the mouth’ and ‘Torah sheb’al peh.’” For Torah shebichsav [the Written Torah] and Torah sheb’al peh are the aspect of voice and speech, as is known. And one must bind them and unify them with a firm connection, for this is the essential aspect of the yichud — to unify and connect the voice and the speech, as above. That is, Torah shebichsav is still in the aspect of voice, because from the Written Torah alone one still does not know any law clearly — how to conduct oneself in the mitzvos of the Torah. Therefore it is still in the aspect of voice, which is the root of the speech. Torah sheb’al peh reveals to us all the detailed laws of the Torah, how to conduct oneself in every mitzvah — this is the essential speech, which reveals the will that is in the heart. For through the voice, one can call a person to oneself, but he still does not know what is wanted. But when he comes to him and speaks with him in words, then he knows his will. And therefore, even though the root of the suckling of the Malchus is from the aspect of voice, as above, nevertheless the essential governance of the Malchus is through the speech, which reveals the will of the King — so that we may know what to do and with what we should serve Him and bring Him nachas ruach. This is the aspect of Torah sheb’al peh, which is the aspect of speech, which explains and expounds the aspect of the voice, which is the aspect of Torah shebichsav, as above. And this is the essential aspect of Yetzias Mitzrayim: that we merited through Moshe Rabbainu, who merited to bring the voice and the minds outward, until he revealed to us many mitzvos immediately at the time of Yetzias Mitzrayim, as it is written: “This month shall be for you,” etc. (Shemos 12:2). And afterward he gave us the Torah through this, as above.
אות לב כי עיקר הכבידות והדחקות של כ"א הן בפרנסה והן בעבודת ה' הוא רק מחמת שהיום קשה וכבד עליו שבכל יום נדמה להאדם בפרט להעניים ואביונים שבעת הזאת בפרט בזה היום א"א להרויח ולמצוא פרנסתו וכן בעבודת ה' ע"פ הרוב נדמה לכ"א בכל יום שהיום קשה להתפלל וכו' וע"כ נקרא מי שהשעה דחוקה לו קשה יום כ"ש אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון כי האביון הואבבחי' קשה יום וכ"ז מחמת חסרון הדעת מחמת פגם אמונת חכמים שעי"ז אינו זוכה שיקבל השכל השייך אליו בזה היום בזה המוקום, משכל הכולל וע"כ היום קשה עליו בחי' אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום וכן הוא בעבודת ה'. אבל מי ששב בתשובה על פגם אמונת חכמים ומבטל דעתו נגד דעת הצדיק האמת החכם הכולל זוכה להתחזק בבטון חזק בכל יום ויום איך שהוא בגוף ונפש בגשמיות ורוחניות בבחי' יום אירא אני אליך אבטח שדייקא ביום אירא ביםו שאני מתיירא שנדמה שהיום קשה הפרנסה מ אד מאד וכן בעבודת ה' וכו' אז דייקא אני אליך אבטח שבוודאי לא תעזוב אותי כי בודאי גם ליום זה יש צינור השפע במקום אשר אני שם להמשיך שפע טובה וחסד טוב משכל הכולל ששם נמתק הכל וכו' כנ"ל. בבחי' מה שאמר ירמיה אחר שאמר אני הגבר ראה עני בשבט עברתו אך בי ישוב יהפוך ידו כל היםו וכו' וכו' עד אשר ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה ' וכו' זאת אשיב אל לבי וכו' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' שהוא החסד הנמשך משכל הכולל שממתיק הכל שמשם נמשך חסד גדול בגשמיות ורוחניות גם ליום זה במקום שאני שם וכנ"ל שזהו בחי' ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתינו סלה וכנ"ל וזהו בחי' מ"ש שם אח"כ חודשים לבקרים רבה אמונתך ופרש"י שהחסדים מתחדשים בכל יום מחדש והיינו כנ"ל והבן היטב, כי אסור לחשוב מיום לחבירו כלל ועל יום זה צריכין לבטוח בה' וכנ"ל. ויש בזה הרבה לדבר והעיקר שע"י אמונת חכמים באמת נמתק ונתתקן הכל וע"כ בכל מה שעובר על האדם הן בפרנסה הן בעבודת ה' ונדמה לו שא"א לו לעבוד הש"י מחמת דחקות הפרנסה וריבוי הבלבולים והרעיונים העוברים עליו, ידע שכל זה נמשך מהעשנים סרוחים המבלבלים דעתו שנמשך מפגם אמונת חכמים וכנ"ל ע"כ בכל פעם שעובר עליו מה שעובר יזכור עצמו לשוב בתשובה שלימה על אמונת חכמים שיאמין באמת בכל ספרי הצדיקים והחכמים האמתיים עד שיזכה לינק משכל הכולל שעי"ז נמתק ונתתקן הכל וכנ"ל:
.st { text-align: center; font-family: 'Cormorant Garamond', serif; font-size: 22px; font-weight: 500; color: var(--bl); margin-bottom: 20px; }
אות לג וכל זה הוא בחי' ר"ה כ"ש שם בהתורה הנ"ל, כי ר"ה הוא יום ראשון לכל השנה וכלול מכל הימים של כל השנה ואז צריכין להמתיק כל הצמצומים והדינים של כל איש ואיש של כל ימות השנה ושל כל המקומות שבעולם וזה א"א כ"א ע"י הצדיק האמת בחי' שכל הכולל ובשביל זה נוסעים לצדיקים על ר"ה. וזה בחי' תקיעת שופר בר"ה כי התורה ניתנה בקול שופר כי קול שופר נמשך משכל הכולל כמובן בכוונות וע"כ משם ניתנה תורה וכנ"ל. וע"כ שופר מקבץ נדחים כ"ש והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים וכו' והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים היינו בביהמ"ק ששם האבן שתי' כי לשם צריכין לשוב ולהתקבץ כל האובדים והנדחים כי שם תיקונם בבחי' שכל הכולל שממתיק ומתקן הכל כי כל המקומות וכו' נכללין שם וכנ"ל ומשם עיקר החירות בחי' חירות של יובל שאז תוקעין בשופר בחי' תקע בשופר גדול לחירותינו. וע"כ מי שזוכה להמשיך על עצמו קדושת ר"ה אין צריך לדאוג ולטרוח הרבה בשביל פרנסה כי זוכה לבטחון להאמין שכל פרנסתו קצובה מר"ה וכשרז"ל כל פרנסתו של אדם קצובה מר"ה כי אז מאיר שכל הכולל שמשם כל צנורות השפע וכנ"ל. וזהו חוץ מהוצאות שבת ויו"ט והוצאות בניו לת"ת כי בשבת ויו"ט אז עולין בעליות גדולות ואז נכללין בבחי' שכל הכולל ע"י קדושת היום וע"כ להוצאות שבת ויו"ט אין צריכין לקבל מר"ה כפי מה שקצוב שיומשך לו שפע בכל יום ויום דרך הצנורות והכלים הנמשכין משכל הכולל, כי ע"י שבת ויו"ט בעצמו נמשך השפע משכל הכולל כפי מה שזוכה להאמןי בקדושת שבת ויו"ט ולהרבות בהוצאת כי הם בעצמן בבחי' שכל הכולל. וכן בהוצאת בניו לת"ת. כי ת"ת היא עיקר המשכת השפע משכל הכולל שש םכל התורה כנ"ל. ועל כן אין הוצאות אלו קצובים בצמצום מר"ה רק כפי שזוכה להוציא בשבילם כ"ש שם שאם פוחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין לי':
.ht { text-align: center; font-family: 'Cormorant Garamond', serif; font-size: 24px; font-weight: 600; color: var(--dp); margin: 25px 0 20px; padding: 12px 0; border-top: 2px solid var(--bd); border-bottom: 2px solid var(--bd); }
אות לד וזה בחי' אשרי העם יודעי תורעה ה' באור פניך יהלכון, באור פניך זה בחי' שכל הכולל שזוכין ע"י התקיעות כי שכל הכולל הוא עיקר אור הפנים בחי' באור פני מלך חיים, חיים הם המוחין כידוע שנמשכין מאור הפנים שהם שכל הכולל. וזהו יהלכון בחי' ההילוך והנסיעות של ישראל שעי"ז זוכין לתקן אמונת חכמים שעי"ז זוכין לשכל הכולל כ"ש לעיל ע"פ ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וכו' ובפרט כשנוסעים להצדיק האמת שהוא בעצמו בחי' שכל הכולל והעיקר כשנוסעים אליו על ר"ה וכו' וכנ"ל. וזהו בשמך יגילון כל היום בחי' שמחה המבואר בהתורה חדי ר"ש הנ"ל שזוכין ע"י הכלליות והאהבה שנכללין הנפשות בהצדיק האמת בשכל הכולל וכו' כ"ש שם ע"ש:
.sm { text-align: center; font-family: 'Cormorant Garamond', serif; font-size: 20px; font-weight: 600; color: var(--gd); margin: 30px 0 12px; }
אות לה וזה שהתפלל הכה"ג ביום כפור כשנכנס לבית ק,ק למקום האבן שתי' שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא לעם אחר ולא תפיל אשה פרי בטנה ולא יעדי עבידשולטן מדבית יהודה. כי מה שישראל הם עניים עד שנצרכים זה לזה או לעם אחר ח"ו זה נמשך מבחי' הנ"ל מפגם אמונת חכמים שעי"ז אין יכולים להכלל בבחי' שכל הכולל שהוא בחי' אבן שתי' ואין יכולים להמשיך השפע לכ"א וא' כפי הצנור שלו ואזי נתבלבלין הצנורות ע"י המחלוקת שהוא הפגם וההיפך מאמונת חכמים ואזי יורדת השפע לחוץ להעכו"ם ח"ו כ"ש בזה"ק שבגלות הם מקבלים רוב השפע וישראל ניזונין מתמצית וזה בא ע"י פגם אמונת חכמים שעי"ז עיקר הגלות כנ"ל. וגם מעט השפע היורדת לישראל הי אמתחלפת מזה לזה כי הצנורות נתערבבו ע,"יפגם אמונת חכמים כנ,ל. וזה בחי' גודל מעלת הצדקה שהזהירה התורה עלי' כמה פעמים כי צריכין ליתן להעניים חלקם שיש להם בהשפע שלו כי בוודא יגם לזה העני והאביון יש צנור של שפע ואם העולם הי' מתנהג כראוי לא הי' שום אביון בעולם כי הי' יורד לכ"א השפעתו משכל הכולל דרך הצנור והכלי שלו וכמו שיהי' לעתיד באמת כ"ש אפס כי לא יהי' בך אביון כי ברך יברכך ה' וכו' וכשרז"ל בזמן שישרא לעושין רצונו של מקום אביונים באחרים, וכו'. היינו כנ"ל כי אז השפע יורדת רק לישרא לשקבלו את התורה ומקיימין אותה שאז הם נכללין בשכל הכולל ונמשך השפע רק להם כל"א וא' כפי הצנור שלו. כי בוודאי יש לכ"א מישראל כלי וצנור לקבל רוב השפע כי כ"א מישראל יש לו חלק בהתורה שיוצאה משכל הכולל. אבל עיקר העניות הוא מחמת שפגמו בהתורה ע"י פגם אמונת חכמים שעי"ז נתעובבו ונתבלבלו הצנורות כנ"ל שעי"ז רוב השפע יורדת לעכו"ם ומעט השפע הבאה לישראל אינה יורדת כסדר עד שהשפע של זה אצל זה. וע"כ זה יש לו עשירות גדול וזה עני ואביון, ובאמת בשרשו עשירות של זה רובו מחלק העני רק ע"י פגם הנ"ל נתבלבל הסדר וירדה לזה כמו שבעיקר השפע שכולה היא של ישראל ועכשיו בעו"ה ורב השפע אצל העכו"ם נמצא שהעכו"ם אוכלין הפשע של ישרא לבבחי' והי' אם זרע ישראל וכו' כנ"ל וכ"ש פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת הש"י ירחם מעתה, כמו כן בין ישראל בעצמן העשירים אוכלים חלק העניים וכנ"ל. ע"כ הזהירה התורה מאד להחזיר ולתת להעני חלקו בטוב לבב ובשמחה ובסבר פנים יפות כ"ש ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וכו'. כי באמת הוא לטובה גדולה להעשיר כשמרבה בצדקה וחוזר להעני חלקו כי אז כפי מה שמקיים מצוות צדקה הוא חוזר ופותח הצנורות של השפע שיהי' נמשך בהם השפע כסדר מאחר שמחזיר להעני חלקו, ובפרט כי העיקר מצוות הצדקה הוא ליתן בשופי להת"ח העוסק בתורה באמת שזה עיקר אמונת חכמים כי עיקר האמונה תלויה במממון כשמפזר ממונו לת"ח האמת בזה מראה אמונתו השלימה בהחכמים אמתיים וע"י אמונת חכמים חוזרים הצנורות לילך כסדר וכו' וכנ"ל ואז יורדת השפע בשופי גדול לכ"א וא'. כי אפי' העשיר שמקבל עתה רוב שפע. אבל כשהוא שלא כסדר מחמת בלבול הצנורות אזי לא תתקיים אצלו זמן רק השפעתו וגם ע,פ רוב יש עיכובים הרבה מחמת שאין השפע יורדת כסדר. אבל כשנותן צדקה ואז נפתחין הצנורות ויורדת השפע כראוי כסדר אז יורדת השפע לכ"א בשופי גדול נצחל מאחר שיורדת כסדר כראוי. וזהו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וכו' ע"כ אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך וכו', פתח תפתח דייקא כי עי"ז נפתחין הצנורות ועי"ז יברכך ה' אלקיך כי עי"ז יורדת השפע בברכה גדולה כסדר בלי עיכוב כלל וכנ"ל. וע"כ במקום ק"ק שהוא האבן שתי' בחי'שכל הכולל שם דייקא הי' מתפלל הכה"ג ביהו"כ שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה וכו' היינו שיזכו ישראל לקבל השפע משם מאבן שתי' משכל הכולל שכ"א יקבל דרך הצנור שלו שלא יצטרכו ישראל זה לזה שלא יסתמו ולא יתבלבלו הצנורות כנ"ל. ולא לעם אחר שלא תרד השפע ח"ו לעם אחר ע"י בלבול וסתימת הצנורות וכנ"ל וזהו ולא תפיל אשה פרי בטנה כי הפלת נפלים בא ח"ו ע"י פגם המחלוקת שהוא בחי' פגם אמונת חכמים בבחי' וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה וכמובן בהתו' על פסוק זה (בסי' כ' בלק"ת) כי ע"י המחלוקת נעשין מפורסמים קודם זמנם וגורמים מה שגורמים כ"ש שם ואזי אין העולם מתנהג כראוי ועי"ז מתגברים המפורסמים של שקר לגמרי שזה עיקר פגם אמונת חכמים. וע"כ התפלל במקום האבן שתי' ולא תפיל אשה פרי בטנה שזה נתתקן ע"י שכל הכולל שהוא בחי' אבן שתי' כנ"ל. וזהו ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה שמהם יצא משיח בן דוד שכל עיקר התיקון על ידו כי בחי' דוד משיח הוא בחי' אמונת חכמים בחי' תורה שבע"פ בחי' חסדי דוד הנאמנים בחי' וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום, שעל ידו יתקיים ולא יחצו לשתי ממלכות עוד המוזכר בהתורה הנ"ל כי אז יוחזר הארון עם לוחו תהאבן על מקומם על מקום האבן שתי' שהי' דוד מתייגע כל ימיו על זה שימצא מקום האבן שתי' ששם עומדים לוחות האבן שעי"ז נמתק הכל כ"ש אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה' וכו' וע"כ, על ידי הממשלה של בית יהודה שהוא בחי' התנוצצות משיח בן דוד עי"ז מתתקן כל הנ"ל. ואז יוחזר השפע לכ"א כראוי כ"ששם במזמור הנ"ל זאת מנוחתי עדי עד וכו' היינו במקום האבן שתי' שזכה למצוא ע"י יגיעתו ואז צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם כי ע"י קדושת האבן שתי' שעומדים שם לוחות האבן עי"ז מתבטל העניות והאביונות כי יורדת השפע לכ"א כסדר בשופי גדול וכנ"ל:
.v { color: var(--bl); font-weight: 500; }
אות לו וזה אתם נצבים הים כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם וכו' עד כל איש ישראל ומונה עשרה בחי' שהם כנגד עשרה קדושות ומונה שבא"י שהם כלליות הקדושה, היינו שקודם ר"ה קורים פ' זאת להוידע שכל נפשות בית ישראל גדולים וקטנים ובינונים וכו' שכלולים בעשר בחי' הנ"ל כולם צריכים להתקבץ ולכלול יחד באהבה בתוך הקדושה העליונה בתוך בחי' ק"ק אבן שתי' שכל הכולל שהוא בח'י משה בחי' הצדיק האמת שצריכין לנסוע אליו על ר"ה וכו' וכנ"ל שזה בחי' תקון אמונת חכמים שעי"ז נתרבין הספרים הקדושים שעי"ז נשלמת התורה וכו' כנ"ל. ועי"ז שנכללין בבחי' אבן שתי' שכל הכולל כנ"ל עי"ז זוכין כ"א וא' להחיות שכלו עד שיוכל להמתיק כל מיני דינים וצמצומים ע"י שכל הכולל שמשם נמשך החיות והשכל לכל נפש ונפש ולכל מקום ומקום ולכל יום ויום. כי כל השינויים שבאדם ומקום וזמן שמהם כל אחיזת הדיינם שמהם אחיזת כל העוונות ח"ו וכל הפגמים והבלבולים והעקמימיות שבלב וכו' הכל נמתק ונתבטל ע"י שכל הכולל ששם שרש הכל שזוכין לזה ע"י התשובה שעושין על אמונת חכמים שעי"ז נכללין שם בשכל הכולל, ומשם נמשך המתקה לכ"א וא' במקומו ביומו ושעתו שידע כ"א כפי מה שהוא במקומו בביתו או בדרך באיזה מקום שהוא וכפי מה שהוא באותו היום ובאותה השעה והרגע, שבאותה הרגע והשעה יוכל לדבק עצמו ממקומו שהוא שם, להש"י וכו'. וזה אתם נצבים היום זה בחי' אדם ומקום הזמן. אתם היינו אדם בחי' כלליות הנפשות. נצבים בחי' מקום. היום בחי' זמן. כולכם לפני ה' אלקיכם שאתם כולכם בכל מקום ומקום שאתם נצבים שם במקומכם באותו היום והשעה כולכם צריכים לידע שאתם נצבים ועומדים היום לפני ה' אלקיכם וכנ"ל וזה ע"י הכלליות בהצדיק האמת שהוא בחי' ק"ק אבן שתי'. וזה בחי' ראשיכם שבטיכם וכו' שהם עשר בחי' כנגד עשר קדושות, שע"י שנכללין יחד באהבה נכללין בהאבן שתי' ששם שרש העשר קדושות שורש התורה וכו' כנ"ל. וזהו לעברך בברית ה' וכו' היינו להמשיך על עצמו כלליות התורה משרשה מחכמה עילאה משכל הכולל וכו' אשר אנכי כורת עמך היום בחי' היום אם בקולו תשמעו הנ,ל,להתגבר להתחיל בכל יום ובכל שעה ובכל רגע וכנ"ל וזה ולא אתכם לבדכם וכו' כי את אשר ישנו פה כו' ואת אשר איינו פה עמנו היום, כי צריך כל אדם לידע בכל יום ובכל שעה ורגע מימי חייו שתלויים בו כל הנפשות של כל הדורות העתידין לצאת ממנו ובהם תלויין כל נפשות בית ישראל כי כל ישראל ערבים זה לזה וצריך להמשיך על עצמו תיקון והמתקה ע"י שכל הכולל שזוכין ע"י אמונת חכמים והעיקר ע"י ר"ה וכו' כנ"ל. כי חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם כשרז"ל ובזמן שאדם זוכה זוכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, ולהיפך להיפך ר"ל כשארז"ל שם. וכל זה א"א לתקן כאשר יודע כ"א בנפשו להיכן נתעה וכו' כ"א ע"י הצדיק האמת בחי' שכל הכולל וכו' כנ"ל ששם נכללין כל הנפשות את אשר ישנו פה ואת אשר איינו פה. וזהו עמנו היום כי עיקר התיקון ע"י בחי' היום בחי' היום אם בקולו תשמעו המבואר בדבריו ז"ל בסימן רע"ב ומובא בפרש"י בכמה מקומות בפסוק היום אנכי מצוך בפ' תבא ובק"ש בפ' אשר אנכי מצוך היום ובשאר מקומות שפרש"י שם שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ותדקדק בכל ס' דברי םותמצא שבכל מקום שמזהיר את ישראל על קיום התורה שמזכיר בכל פעם תיבת היום להורות ולהעיר את כ"א שהעיקר להתחיל להתקרב היום היינו בכל יום ושעה שעומד בו וכנ"ל. וזה וידבר משה כו' אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ופרש"י שם ג"כ בביאור יותר בכל יום יהי' דומה בעיניך כאלו הים נכנסת עמו בברית היינו כנ"ל. וזהו הסכת ושמע וכו' שפירושו לשון הטה אזנך ושמע היטב היטב היינו שדבר זה צריכין להטות אזנו ולבבו לשמוע ולהבין ולקבלו בלבו היטב שהיום הזה נהיית לעם דהיינו בכל יום ובכל שעה וכנ"ל וזה בחי' מה שדרשו רז"ל על פ' זה הסכת הס ואח"כ כתת שפירושו שבכל לימודי התורה הק' צרייכן בתחילה ללמוד ואח"כ לעיין היטב בחי' ליגמר והדר ליסבר וע"כ נסמך זה הפסוק הסכת לפ' היום הזה נהיית לעם לידע ולזכור בכל יום ובכל שעה שהיום הזה נהי' לעם וכו' וכנ"ל, זה הענין צריכין להאזין ולזכור היטב בבחי' הס ואח"כ כתת כי צריכין לקבלו בכלליות בפשיטות ואח"כ לכתת ולעיין בו היטב בכל שעה ורגע לידע בכל שעה שעתה עוברת שעה מ ימי חייו ויזכיר עצמו שיש שכל הכולל שיכול להמתיק ולקתן הכל ועי"ז יוכל להמשיך על עצמו לקיים היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך היםו דייקא וכן בכל יום ושעה ורגע בחי' לרגעים תבחננו וכו' וכנ"ל:
.k { font-style: italic; color: var(--dp); }
אות לז וזה בחי' העבודה של כל חודש תשרי הקדוש והנורא מאד כי כבר בארנו שזה בחי' רא"ה כנ"ל כי עוסקין אז להמתיק הדינים ע"י שנכללין בשכל הכולל ע"י ששבין אז בתושבה על פגם אמונת חכמים שעי"ז נתרבין הספרים הקדושים ונשלם התורה וכו' שזהו בחי' תקיעת שופר שמעוררין להקולות של מתן תורה כדי להמשיך בחי' שלימות התורה בחי' שכל הכולל שממתיק הכל וכו' וכנ"ל. וע"כ נוסעין לצדיקים על ר"ה כי הם בבחי' שכל הכולל בחי' אבן שתי' ק"ק וכו' וכנ"ל. ואח"כ בכל עשי"ת עוסקין בזה ששבין בכל יום בתשובה על פגם אמונת חכמים שהוא יסוד הכל וכל מה ששבין יותר בתושבה נשלם האמונה יותר ויותר ונתרבין הספרים הקדושים יותר ויותר כמובאר בהתו' חדי ר"ש הנ"ל שע"י כל תשובה ותשובה נתרבין הספרים יותר ונכללין יותר ויותר בבחי' שכל הכולל. וזה בחי' מ"ש בכוונות שבכל עשי"ת ננסתר המלכות בכל יום ונבנית פרצופה בשלימות כי מלכות היא בחי' אמונה שצריכין לבנותה בשלימות בכל האברים כי צריכן אמונה בכל האברים מראש ועד עקב כ"ש במ"א בהתו' ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (בסי' צ"א). עד אשר בערב יו"כ נשלם בנין האמונה ואז זוכין ביוה"כ הקדוש להמשיך קולות פנימיים יותר ממקום עליון ונורא מאד (כמבואר בכוונות), היינו כי אז מקבלים קולות של מתן תורה ממקום עליון וגבוה ביותר כיאז נשלמת התורה יותר ויותר בכלית השלימות עד שזוכין אז להמשיך לוחות האבן למטה כי ביוה"כ ניתנו לוחות האבן כי אז עיקר שליטמות הכלליות בבחי' אבן שתי' ק"ק וע"כ אז נכנס הכה"ג לפני ולפנים למקום האבן שתי' ק"ק לכפר על ישראל כי אז נכללין שם בשלימות כנ"ל:
.s { font-size: 0.88em; color: #666; }
אות לח וזה בחי' ג' ספרים נפתחין בר"ה צדיקם נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים לאלתר למיתה, בינונים תלויים ועומדים עד יו"כ. וכבר תמהו המפרשים על מאמר זה ורובם מפרשים שעיקר הכוונה על חים נצחיים. וע"פ דרכינו יתבאר היטב בעזה"י כי כל אלו שזוכין לאמונת חכמים ונוסעים לצדיקים אמתיים על ר"ה כולם נקראים בשם צדיקים על שם הצדיק שהם מקורבים אליו כי המחובר לטהור טהור וע"כ הם נחתמין לאלתן לחיים כי הצדיק האמת כוללם מיד בר"ה בשכל הכולל בבחי' ק"ק כמבואר בהתורה הנ"ל כי הצדיק האמת יש לו כח יותר מן הכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים כשרז"ל יקרה היא מפנינים שהחכם האמת יקר מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, ועל ידי זה נחתמין לאלתר לחיים כי משם נמתקים כל מניי דינים שבעולם כנ"ל. כי הם זוכין בוודאי לחיים אמתים שעיקרם הוא כשזוכה להוציא הנהגות ישרות ומשפטי אמת מכל מה שלומד כי ניצול מהעשנים סרוחים המעקמין את המוח כו' מאחר שזכה לאמונת חכמים ומקורב לצדיקים וכנ"ל, כי עיקר המיתה נמשכת מחטא אדה"ר שפגם באמונת חכמים כנ"ל ע"י פגם האכילה שמאז נמשכו עשנ ים סרוחםי המעקמין את הלב שמשם המיתה בחי' כי ביום אכלך ממנו מות תמות שפירושו אע"פ שלא מת עד כמה מאות שנים אך מאחר שתיכף שאכל מעץ הדעת נפגמה האכילה התחילה המיתה מאות והיום שמוכרח למות ע"י קלקול האכילה וכנ"ל. רק הצדיקי אמת והנלויים אליהם מתקנים בחייהם פגם זה וזוכין להוציא משפטי הנהגות ישרות מכל מקום שלומדים אשר זה חייהם בחי' כי הוא חייך, רק שבסוף מוכרחים למות בעטיו של נחש או מחמת שלאו כ"א מתקן בשלימות פגם הגדול הזה. אבל עכ"פ הם חיים חיים אמתיים בעוה"ז ובעוה"ב מאחר שאין כח להעשנים סרוחים לעקם את לבם שזה עיקר בחי' המיתה וכנ"ל. וע"כ להיפך רשעים גמורים שהם החולקים גמורים על הצדיק האמת שהם עיקר הרשעים מאחר שהם היפך הצדיק האמת כי היפך הצדיק הוא רשע וע"כ בוודאי נחתמין לאלתר למיתה כי כשחולקין על הצדיק ואין להם אמונת חכמים הם בבחי' מיתה תמיד כי אין להם חיים כלל מאחר שהעשנים סרוחים מעמקין את לבם שמשם המיתה כנ"ל. בינונים הם אלו שאינם מקורבים לצדיקי אמת אבל אינם חולקים ג"כ הם תלויין ועומדים עד יו"כ שאז נכנס הכה"ג לפני ולפנים להאבן שתי' ק"ק שכל הכולל ואז אם זוכין לשוב נמתק מעליהם הדין ע"י הכה"ג מבחי' שכל הכולל וכו' כנ"ל כי עיקר ההמתקה והחיים משם מבחי' שכל הכולל כי שם צוה ה' את הברכה חיים. רק המקורבין לצדיק שנקראים צדיקים נכללים שם מיד בר"ה והבינונים תלויים עד יו"כ שאז נכנס הכה"ג לשם כנ"ל:
.xr { font-size: 0.92em; color: #555; font-style: italic; margin-top: 30px; padding-top: 15px; border-top: 1px solid #ccc; }
אות לט ואחר ר"ה ויו"כ שבהם נתרבו הספרים הק' ונשלם התורה וכו' כנ"ל אח"כ עושין סוכות ויוצאין מהבית לישב בסוכה ומקיימין מצוות נטילת ד' מינים בידים. הכל כדי שיוכללו ישראל יחד באהבה ושלום גדול באמת כמובא לעיל שזה בחי' מה שנוסעים לצדיקים על ר"ה בחי' אנן בחביבותא תליא וכו' וזה בחי' סוכות שעושין אחר ר"ה ויו"כ בחי' סוכת שלום בחי' אהבת חסד כי אז נמשכין כל החסדים בחי' אהבה ושלום. וע"כ יוצאין מהבית ומטלטלין עצמן לסוכה כדי לתקן עי"ז כל הטלטולים של כל הנסיעות של כל השנה, שיהיו כל הנסיעות בקדושה גדולה שיהי' תיקון על פגם אמונת חכמים עד שיהיו נכתבין ספרים קדושים על ידם בבחי' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי' ה' וכו' וכנ"ל (באות יט). ואפי' מי שאינו נוסע לדרכים בוודאי בהכרח שיטלט עצמו לילך לחוץ בעירו בשביל עסקיו ופרנסתו, ובכל הטלטולים והנסיעות צריך לחשוב ולכוון לתקן אמונת חכמים להרבות ספרים קדושים בתורה כי שורש הנסיעה בקדושה מה שהש"י מסבב שיצטרך האדם לילך לחוץ וליסע ממקום למקום למקום בעירו או לעיר אחרת מכ"ש למקומות רחוקים כ"א כפי טלטולו ונסיעתו, הכל בשביל שליימות התו' בבחי' הנ"ל כי שורש כל דבר הוא התורה הק' כידוע כי חוץ מזה הכל הבל. וע"כ צריכין להאמין שעיקר כוונת הש"י מה שמסבב שיסע האדם הוא רק בשביל שלימות התורה כנ"ל היינו שהאדם צריך לצאת מביתו לילך או לנסוע למקום אחר כדי שיוכל להתוועד עם אדם אחר או עם כמה אנשים לדבר עמהם מהתכלית האמתי והנצחי שיעוררו זה את זה אל האמת לאמתו כי זהכל האדם. וכל אדם צריך לדבר עם חבירו ביראת שמים בכל יום ובכל עת וע"כ מסבב הש"י שילך ויסע האדם הכל רק בשביל זה. רק זה ידוע שכל הדברים שבזה העולם בהכרח שיתלבשו בהמ שמתלבשים והקליפה קודמ תלפרי ע"כ ע"פ רוב מתלבשים הניסעות והטלטולים בעסקי חול. אבל החפץ באמת צריך לשום לבו לשושר הדבר שבקדושה כי בודאי כל דבר יש לו שורש בקדושה. ע"כ צריך כ,א לשום לב להאמין שעיקר נסיעתו וטלטולו כדי שיתוועד עם בני אדם אולי יוכל לדבר עמהם דברי אמת או שיקבלו הם ממנו או שיקבל הוא מהם או שיקבלו ויאירו זה בזה בבח'י ומקבלין דין מן דין כי בכ"א מישראל יש נקודה טובה וצריכין לקבל הארה ממנו להאיר בנפשו לבל יישן את ימיו שינת עולם ח"ו וכו' וזה עיקר שורש כל הנסיעות ש בעולם. וכמ"ש בפ' ק"ש ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ודרז"ל בם ולא בדברים בטלים כי בכל הסיבובים שהש"י מסבב עם האדם הן בישיבתו בבית והן בלכתו בדרך בשכבו ובקומו צריך רק לדבר בדברי תורה. ועיקר דברי תורה הואלהשתדל להכניס בעצמו ובאחריםקיום התורה שנזכה מעתה לשמור ולעשות ולקיטים וכו' כי זה עיקר כידוע ורק בשביל זה הם הנסיעות כנ"ל, ותיקון זה ממשיכין ע"י מצוות סוכה הקדושה כי סוכה היא בחי' ענני כבוד שהלכו לפני ישראל כשנסעו במדבר שכל נסיעתום הי' על פי ה' להמשיך שלימות התורה שקיבלו אז עד שנעשה מנסיעתן בעצמו בחי' ספר בחי' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וכו' כנ"ל ובבחי' זאת צריך כ"א ליסע כנ"ל. וזה בחי' סוכה בחי' ענני כבוד שנמשכין מבחי' כי בענן אראה על הכפורת מבחי' ק"ק בח'י שכל הכולל כי עיקר הנסיעה צריך שתהי' רק בשביל זה כנ"ל. וזה בחי' בהתהלכך תנחה אותך שצריך האםד בנסיעתו לקדש מחשבתו לקשרה אל התורה לכוון בנסיעתו שנוסע בשביל אהבה ושלום להתוועד עם בני ישראל לעסוק בדברי תורה באמת כדי שהתורה תלך לפניו ותנחהו בחי' בהתהלכך תנחה אותך שזהו בחי' הארון עם לוחות האבן שהי' נוסע לפני בני ישראל בחי' ויהי בנסוע הארון כנ"ל. וכל זה הוא בחי' סוכה שהוא בח'י ענני כבוד של נסיעת ישראל בחי' אהבה ושלום כי עיקר האהבה והשלום עם ישראל הוא כשמדברין ועוסקין יחד בדברי תורה ויראת שמים באמת כי להיפל ח"ו אין שלום אמר ה' וכו' ועיקר השלום הוא התורה כשרז"ל ת"ח מרבין שלום בעולם וכו'. וע"כ הסוכה בבחי' אהרן הכהן שבזכותו הלכו הענני כבוד כשרז,ל וכמבואר בזוה"כ כי אהרן עסק בזה ביות כשרז"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כי זה עיקר האהבה והשלום כנ"ל, וכל זה בחי' סוכה כנ"ל. וזה בחי' כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ודרז"ל מזה שכל ישראל יוצאין בסוכה אחת היינו כי זה עיקר מצוות סוכה שיכוון להכלל באהבה ושלום גדול עם כל ישראל עד שיהיה נחשב כאלו כל ישראל יושבין בסוכה א' כי עיקר הסוכה כדי לתקן הנסיעות שיהי' בקדושה שיהיה' כוונתו רק בשביל להתוועד זע"ז וזה עם זה כדי שיוכללו כל ישראל זה בזה באהבה ושלום גדול ויכירו כולם את האמת לאמתו לשוב אל ה' באמת וכו' וזה בחי' והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך כשדרז"ל אלו ת"ח שמכתתין עצמן מעיר לעיר ומדוך לדוך לעסוק בדברי תורה היינו כנ"ל כי רק בשביל זה צריכין לכתת רגליטו לילך וליסע וכו':
Likutay Halachos — Choshen Mishpat II
אות מ וה בחי' ניטלת ד' מינים בידים כ"ש ולקחתם לכם וכו' כדי להאיר הארת הידים שקבלו ידי הכתיבה מדיי הסמיכה כמבואר בהתורה הנ"ל. כי הד' מינים באים לתקן כל הפגמים שנפגמו ע"י פגם אמונת חכמים ועכשיו על ידי קדושת ר"ה ויו"כ ששבו בתשובה על פגם אמונת חכמים ונתרבו ספרים תורה וכו' עתה עוסקים בד' מניים לתקן כל הקלקולים שנפגמו ע"י פגם אמונת חכמים ע,י שנסמכו מנהיגים שאינם הגונים, כי מבואר שם שעי"ז גורמין שנחלש כתב ישראל וכו'. ועי"ז מגרשין את ישראל וכו' שזה בחי' גיורש מא,י וכו'. ועי"ז נלקח סוד העיבור מאתנו וכו' ועי"ז אין לו עצה שלימה וכו'. וכל זה צריכין לתקן ע"י המים טהורים שממשיכין בר"ה ויו"כ ע"י התשובה על פגם אמונת חכמים שעי"ז נתרבין הספרים של התו' הק' כ"ש שם. וזה בחי' נטיתת ד' מינים בסוכות שעוסקין אז לתקן אמונת חכמים ולהרבות ספרים להשלים את התו'. כי באלו הימים אנו עוסקין בכל שנה לסיים ולהשלים את התורה בסוף ימי הסוכות בשמחת תורה דהיינו שתהי' התורה נשלמת בשלימות גדול בבחי' הנ"ל כי בשביל זה מתחילין ומסיימין את התורה בכל שנה ושנה מחגדש כדי להשלים את התורה בשלימות גדול ביותר שתהי' נכללת ביותר בבחי' אבן שתי' וכו' עד שנזכה שישוב הארמון על מכונו ויחזרו לוחות האבן למקום האבן שתי' שאז יהי' עיקר העולם. ואנו בני ישראל עוסקין בזה בכל שנה ושנה וע"כ באלו ימי הסוכות שעוסקין בזה להשלים ולסיים את התורה ועיקר השלימות הוא ע"י ריבוי הספרים הקדושים שהמשכנו ע"י התשובה של ר"ה ויו"כ כנ"ל ע"כ עתה בסוכות מתקנים כל הקלקולים הנש"ל שנפגמו ע"י פגם אמונת חכמים שהם כתב ישראל וכו'. ועל זהמרמזין הד' מניים כי לולב בחי' תיקון הכתב בחי' כתבם על לוח לבך. אתרוג פרי עץ הדר בחי' המשכת קדושת א"י שהוא היופי וההידור של כל העולם בחי' יפה נוף משוש כל הארץ וכו' ושם הפירות טובים שהם שבח א"י. וענף עץ עבות זה בחי' סוד העיבור שהוא א"י שמולידין נשמות גדולות וכו' כ"ש שם וזהבחי' ההדס ששי לו ריח טוב מאד שהוא בחי' נשמות גדולות שה םבחי' ריח טוב שהוא חיות ה נשמה כשרז"ל וכמובא בדברי ז"ל כ"פ. וע"כ ההדס משולש בחי' תיקון המשפט שהוא בשלשה כי עיקר הריח טוב נמשך ע"י שמתקנים המאכלים מעשנים סרוחים שלא יקלקלו את המ שפט שעי"ז א,א להוליד נשמות גדולות שיהיר בקיאים בסוד העיבור כ"ש שם, וע"כ ההדס שהוא התיקון לזה יש לו ריח טוב היפך העשנים סרוחים הנ"ל והוא משולש בחי' תיקון המשפט שהוא בג' בחי' לא תסור מן הדבר וכו' ימין ושמאל רק להתנהג כפי ביחי' אמתת המשפט שהוא בחי' עמודעא דאמצעתיא שימין ושמאל נכלל בו. וע"כ המשפט אמת בחי' משפטי הנהגות ישרות הם בחי' משפט בשלשה שהוא בחי' הדס המשולש וכנ"ל. גם ריח ההדס מרמז על מ"ש שם ע"פ כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, לעיני העמים דייקא שמראיך להם רק שהסוד אצלינו וכו' ע"ש וזה בחי' ריח שמראין להם רק שיריחו הריח מרחקו כי עצם החכמה אין מגלין להם כמאן דארח ריחא מרחוק בחי' לריח שמניך טובים שמן תורק שמך וכו'. וערבי נחל זה בחי' נו"ה בחי' רגלין כמובא בחי' עצות שלימות כי העצןות בחי' רגלין בחי' וכל העם אשר ברגליך ההולכים אחר עצתך וכו' כמ"ש במ"א וע"כ הם ערבי נחל שגדלים על המים כי עיקר שלימות העצה הוא ע"י מים טהורים הנ"ל שנמשכין מהנחל נובע וכו':
Hilchos S'chirus Po'alim [Laws of Hiring Workers]
אות מא וזה בחי' הנענועים שמנענעים עם הד' מניים לכל הו' קצוות לגלות ולהודיע אלקותו בכל ד' רוחות העולם ולמעלה ולמטה כמו שמסיימין אחר גמר הנטילה למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד. וכל זה מודעין ע"י התורה הקדושה שנשלמת אז כנ"ל שעי"ז עיקר ידיעת אלקותו ית' בעולם היינו ע"י ריבוי הספרים הקדושים של הצדיקי אמת שמחדשין בתורה בכל דור וכותבין ספרים קדושים הרבה שעי"ז נשלם התורה וכו' כנ"ל. וזה בחי' הנענועים שהם בחי' תנועת הקולמס באויר שעי"ז נתקדש האויר בקדושת א"י כמבואר בתו' הנ"ל כי הלולב בבחי' קולמס הכותב ד ברי תורה בחי' כתבם על לוח לב ך הנ"ל והג' מינים שאצל הלולב הם בחי' תלת אצבען דאחזין בקולמוסא המובא בתיקון זוהר שעי"ז נבקע ימא דאורייתא כ,ש בת"ז ובר"מ ובג"כ בקנה דילך דאיהו קולמסא בזע ימא דאורייתא וכו'. וזה בחי' מה שמקיפים את הספר תורה עם הד' מינים כי הד' מינים בידים שמנענעין בהם בחי' כתיבת ספרים קדושים שהם שלימות התורה וכנ"ל:
Halacha 1
אות מב וזה בחי' בראשונה הי' הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום א' משחרב ביהמ"ק התקין ר' יוחנן ב"ז שיהי' הלולב ניטל במדינהשבעה זכר למקדש. והדבר תמוה לכאורה כי הלא עיקר קיום המצוות בשלימות הוא בא"י ובביהמ"ק כמבואר בכמה מקומות ובכל ספר דברים שב כל פעם שמזהיר אותם על קיום התורה הוא מזכרי את א"י וכו' ומה ראה ר' יוצמחנן בן זכאי להוסיף במצוות נטילת לולב אחר החורבן שיהיה' ניטל גם במדינה שבעה ואם רצה לעשות זכר למקדש הי' די שיתקן שיהי' ניטל בירושלים שבעה גם אחר החורבן זכר למקדש ומדוע תיקן להוסיף אחר החורבן שיהי' ניטל בכל מקום שבעה. אך באמת ע"פ מה שכתבנו שעיקר מצוות נטילת לולב ומיניו הוא להודיע לבני האדם בגורותיו וכבוד הדר מלכותו שזהו בחי' הידור האתרוג דהיינו להמשיך ולהאיר הארת שלימות התורה בעולם וכנ"ל וזה הדבר עיקרו נתתקן רק בביהמ"ק במקום האבן שתי' שהואבית ק,ק ששם עומד הארון עם לולות האבן וכו' וכנ"ל ומשם מודיעין אלקותו ית' ע"י שלימות ספרי התורה שנכללין שם שעי"ז מודיעין ומפרסמין אלקותו י'ת לכל באי עולם כ"ש גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו וכו' וע"כ בראשונה הי' הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום א' כי עיקר התיקון הנעשה ע"י נטילת לולב נעשה ביום א' של סוכות שאז מאיר החסד העליון הכולל כל החסדים כמובא בחי' יומם יצוה ה' חסדו וכו' וע"כ די נטילת לולב במדינה יום א' שבאותו היום מאירין ומודיעין ע"י נטילת לולב ומיניו כי ה' הוא האלקים ע"י תיקונים הנ"ל שנעשו בר"ה ויו"כ וכו' כנ"ל והוא מספיק לכל השנה. אך במקדש הי' ניטל שבעה כי מבהמ"ק היו צריכים להוריד לכל באי עולם לכל הרחוקים מאד מאד, כי עיקר ההודעה לכל באי עולם הוא מהביהמ"ק מבית ק"ק וכנ"ל וכ"ש עמים הר יקראו וכו' וע"כ היו צריכין נטילת לולב במקדש שבעה כדי להמשיך ולהארי הדעת הקדוש בכל בחי' שבעה בכל ז' איקלומים ובכל שבעה ארצות ובכל מה שנברא בשבעת ימי בראשית. והכל נמשך משלימות ספרי התורה שנשלם באלו הימים שהם שבעה ספרים עם פ' ויהי בנסוע הארון בחי' חצבה עמודה שבעה שעי"ז מודיעין ומפרסמין אלקותו ית' למעלה ולמטה בכל שבעה רקיעים למעלה ובכל ז' ארצות למטה ובכל שבעה מדורי גיהנם ובכל מיני נפילות שבעולם ח"ו הכלולים בשבע, בחי' כי שבע יפול צדיק וקם להחיות הכל בשבעה משיבי טעם הנמשכין מהספרים הקדושים כנ"ל שהם שלימות התורה שכלולים בשבעה ספרים של התורה כנ"ל. ומחמת שכל עיקר הידיעה הזאת לרחוקים הוא רק מהביהמ"ק ע"כ הי' הלולב ניטל במקדש שבעה כי לזה צריכין שבעה ימים להודיע לרחוקים מאד לכל בחי' שבעה הנ"ל . וזה בחי' ע' פרי החג שהם כנגד הע' אומות כדי להודיע גם להם אלקותו וממשלתו ית'. וכל זה הי' ממקום הביהמ"ק ששם היו מקריבין הע' פרים אלו. וע"כ צריכין שבעה ימים כדי למעט ולצמצם השכל בכל יום יותר כדי שיוכלו לקבל הרחוקים ביותר שזהו בחי' שמתמעטין והולכין כפרי החג כי ביום הראשון מקריבין י"ג פרים כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם שמשם התחברין כל הספרים הקדושים של התורה ואז עיקר ההודעה לכל באי עולם אבל ביום ב' ממעטין ומקריבין רק י"ב כדי להודיע להרחוקים ביותר שא"א להודיע להם כ"א ע"י מיעוט וצמצום הדעת יותר. וכן ביום ג' צריכין להודיע להרחוקים עוד יותר ויותר ע"כ ממעטין הקרבנות עוד יותר וכן בכל יום ויום אח"כ כי כל מה שמודיעין להרחוקים ביותר צריכין להקטין ולמעט הדעת יותר ויותר כדי שיוכלו הרחוקים ביותר לקבלו. וע"כ הי' הלולב ניטל במקדש שבעה כי להודיע הדעת הקדוש לכל הרחקוים ביותר בכל שבעה ארצות ושבעה איקלימים צריכין שבעה ימים וכנ"ל. ומשחרב ביהמ"ק וניטל כבוד מבית חינו ונחרב בית ק,ק ונגנז הארון משם ונחשך הדעת עד שנדמה שח"ו אפס תקוה וא"א להאיר עוד הדעת האמתי בעולם מאחר שביהמ"ק חרב בעוונינו שמשם עיקר המשכת הדעת וכנ"ל, אבל בעבדותינו לא עזבנו אלקינו ושולח לנו צדיקים אמתיים בכל דור ודור שעושים תקונים נפלאים בכל דור להמשיך הארת הדעת הקדוש גם בתוקף הגלות והחורבן. וע"כ גם בעת החורבן שלח לנו את התנא הקדוש רבן יוחנן בן זכאי שהוא מהמקבלים את התורה, שכל התורה שנתן לנו משה רבינו נמשכה אז בדורו על ידו כמו שחשב שם במשנה אבות את המקבלים עד ריב"ז שקיבל מהלל ושמאי. וע"כ ראה ריב"ז את תוקף החורבן והחשך שא"א להאיר הדעת ע"י עבודת ביהמ"ק כי נחרב בעוונותינו. ע"כ ראה ושם על לב לתקן הדבר. וע"כ התקין שיהא ניטל במדינה שבעה וכו'. כי ריב"ז בעוצם השגתו וידיעתו שידע שגם עתה רחמי הש"י אינם כלים לעולם וגם עתה הוא ית' עמנו כ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו'. והבין שהגלות אע"פ שהוא צרה גדולה אעפ"כ הכל לטובה כדי שע"י הגלות והטלטול נשים לב לתקן פגם האמונה שעיקרה אמונת חכמים וכנ"ל שאז נתהפך הגלות והטלטול לטובה כנ"ל שנתרבין ספרים קדושים עי"ז שהם שלימות התורה שעי"ז מודיעין אלקותו ית' לכל באי עולם וכ"ש (יחזקאל י"א) כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט כי קדושת הביהמ,ק בחי' ק"ק בחי' שכל הכולל נמשך דייקא ע"י הטלטולים בחי' כי הרחקתים בגוים וכו' כנ"ל. וע"כ התקין ריב"ז שאחר החורבן והגלות יהי' הלולב בינטל במדינה שבעה זכר למקדש כי עכשיו צריכין להמשיך הארת הדעת הקדוש לרחוקים מאד בכל מדינה ומדינה וזה נעשה ע"י הגלות והטלטול דייקא, שנתהפך לטובה ע"י כח הצדיקי אמת בחי' ריב"ז שהוא בחי' משה שהוא הי' אז הצדיק אמת בחי' ריב"ז שהוא בחי' משה שהוא הי' אז הצדיק האמת שתיקן תיקונים נפלאים שיתרבו ספרים קדושים להשלים את התורה עד שנוכל בכל מדינה ומדינה להודיע לחבירו וחבירו לחבירו את הדעת הק' עד שיאיר הדעת האמתי בכל העולם שזה בחי' ניטל במדינה כל שבעה שהתקין בחכמתו כי עתה שחרב ביהמ"ק חל הדבר על כל מדינה ומדינה ועל כל אחד וא' שבכל מקום שהוא גולה ומטולטל לשם שימשיך הארת הדעת להרחוקים מאד מאד. והכל בכח הצדיק האמת שבדור שהוא בחי' ריב"ז שעשה אז תיקונים נפלאים בתורתו שהרביץ בישראל אז עד שהתקין שיהיה לולב ניטל במדינה כל שבעה כי צריכין בכל מדינה להמשיך ולהאיר הדעת לרחוקים ע"י ריבוי הספרים הקדושים שזהו בחי' נטילת לולב כנ"ל, כי הגלות והטלטול נתהפך לטובה כנ"ל בבח'יח משרז"ל לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים וכ"ש ונשאר גם הוא לאלקינו וכמובא לעיל מזה והבן היטב:
S'chirus Po'alim — Halacha 1 (§§1–7)
אות מג וזה בחי' שמחת בית השואבה בחי' ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה שנמשך מבחי' מים טהורים הנ"ל שעי"ז נתרבין הספרים הק' וכו' שעי"ז נתרבה השמחה בחי' אור צדיקים ישמח בחי' חדי ר"ש כ"ש שם בהתורה הנ"ל ע"ש היטב:
"On his day you shall give his wages," etc.; "and to it he carries his soul. You shall not hold back the wages of a hired worker with you," etc.
אות מד וע"כ בש"ע וש"ת שאז הוא גמר התיקון של ר"ה ויו"כ כמבואר בכונות, היינו שאז נגמר ונשלם בחי' תקון המלכות שהיא בחי' אמונה כידוע וכנ"ל ע"כ אז מסיימין את התורה ומתחילין את התורה מחדש וכ"א מישראל עולה לתורה וכן כ"א נוטל ס"ת בידו ומקיף את הבימה בשמחה הכל להראות שזה הוא בי' התיקון הנפלא שהמשכנו מר"ה עד הנה שהכל הואבחי' תיקון אמונת חכמים שעי"ז נתרבין ספרים קדושים בתורה שעי"ז נשלם התורה בשלימות גדול כנ"ל, וע"כ עתה הכל שמחין עם התורה וכ"א נוטל ס"ת בידו להורות שכ"א מישראל יש לו חלק בשלימות הספר תורה כפי חלקו בהתקון של ר"ה וכו' שאז הכל שבו בתשובה וכו' כנ"ל שעי"ז נשלם התורה וכו' וכנ"ל, וזהו בחי' תוקף השמחה אז בחי' שמחת תורה כי אז נכללין יחד באהבה רבה שעי"ז נתרבה השמחה בחי' אור צדיקים ישמח וכנ"ל:
§1
Loading comments…