Sections
אומנין ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
But nothing is completed in its fullness except through human action. For Hashem created all things so that the human being would complete everything, as it is written: “Which G-d created to make” (B’raishis 2:3). As our Sages said: “The wheat needs grinding,” etc. And these are the totality of all labors the human being must perform — all in the aspect of the compelling force, compelling the thing, changing it from its nature and original place. For example: the plower changes the earth and moves the clods and stones from their place through digging and plowing; the sower takes seeds from where they lie and compels them to fall upon the earth; and likewise the reaper, etc. 32
אות ב כל האומנים שעושים ומתקנים כל הכלים הוא תמוה לכאורה כי הלא א"א להם לעשות שום כלי כ"א ע"י שהשי"ת הקדים והכין להם הדברים שעושין מממנו כלים כגון חרש עצים א"א לו לעשות כלי עץ כ"א כשיש לו עצים שבראם השי"ת וכן צורף בזהב צריך שיהי' לו זהב שברא השי"ת ואז דייקא האומן עושה מלאכתו ומוציא כלי למעשהו. וא"כ קשה לכאורה על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת שנצטרך לאומנין בעלי מלאכות הלא הוא ית' כל יכול ומאחר שבחכמתו בראהעץ או המתכת בוודאי הואיכול לברוא כלים שלימים ולא נצטרך להתקון והעשיה של האומנים בעלי המלאכות. אך ענין זה נוגע למ"ש במדרש בענין שאלת המינים ששאלו למה ברא הקב"ה את האדם עם ערלה ונצטרך אנחנו למולו ומדוע לא נברא האדם מהול. והשיבו להם כל המ שברא הקב"ה צריך תיקון החטים צרים לטחון התורמסין וכו'. אף האדם צריך תיקון דהיינו תיקון המילה:
"You shall not hold back the wages of a hired worker with you until morning. On his day you shall give his wages," etc.
והענין כי השי"ת ברא כל הבריאה רק בשביל האדם הבעל בחירה. וע"כ היה רצונו יתב' שהאדם ינהיג ויקיים כל העולם ומלואו וכ,ש והארץ נתן לבני אדם וע"כ רצה שיתנהג כל העולם ומלואו ע"י אתערותא דלתתא דייקא דהיינו ע"י מעשה בני אדם התחתונים דייקא שהם דייקא ינהיגו ויחיו ויקיימו את כל העולם. אך בתחילת הבריאה שלא היה עדיין שום אדם היה בהכרח שיברא את העולם בנפלאותיו לבדו בל ישום אתדל"ת אבל ברא כל הדברים חסרים. עד שהאדם יתקן אותם כדי שיושלמו כל הדברים ע"י אתעדל"ת ע"י מעשה בני אדם דייקא ואז ע"י שהאדם משלים ומתקן הדבר נחשב כאלו הוא בעצמו עשה את הדבר ובראו. כי כן הדבר שעיקר הבריאה צריכה להיות ע"י אתעדל"ת דהיינו ע"י מעשים טובים של הצדיקים וכשרז"ל עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך וכו'. ומשם נשתלשל שגם בגשמיות כל הדברים חסרים וצריכים תיקון ע"י מעשהבני אדם התחתונים דייקא, מחמת זה בעצמו כל הדברים חסרים מתחילת הבריאה מחמת שנבראו בלי אתדל"ת שאז אין שלימות להבריאה כי עיקר שלימות הבריאה היא ע"י אתדל"ת דייקא כנ"ל:
Based on what Rabbainu of blessed memory wrote in siman 59 and in siman 68: that mamon [money] is the root of the n'fashos [souls]. And he derives it from that verse that is written regarding the mitzvah of paying the wages of a hired worker on his day, as it is written: "and to it he carries his soul" (Devarim 24:15). And it is explained there that the essential poverty and lack of wealth of Yisra'ail is drawn from the blemish of ka'as [anger]. For anger causes the loss of wealth. For at their supernal root, anger and mamon are drawn from one root, and from there is the root of the nefesh — that is, from the aspect of the G'vuros [severities] above. For at the root, everything is holy, but when it descends below, it depends on the choice of the person. For if something comes his way that causes him anger, when he does not overcome to break his anger, then he loses the wealth that they want to bestow upon him at that hour — for the Ba'al Davar [the Adversary] wants to turn the shefa of mamon and wealth into anger, because at their root the two are one. And through this "he tears his soul in his anger" (Iyov 18:4) — because the mamon is the root of the nefesh, etc. See there, all of this well.
ומזה נמשך האומנות של כל האומנים בעלי המלאכות כי האומן דייקא צריך לעשות הכלי מהעץ והמתכות כי עיקר תיקון שלימות הלכים שהוא שלימות הבריאה הוא ע"י בני אדם התחתונים דייקא. כי כמו שצריכין בני האדם לתקן ולהשלים העולם ברוחניות ע"י מעשיהם הטובים שבשביל זה נברא הכל כמ וכן צריכין גם בגשמיות שבני אדם דייקא ישלימו ויתקנו כל הדברים שבעולם וע"כ אין לשום דבר שלימות מתחילת הבריאה כי החטים צריכין לטחון וכו' וכן העצים והמתכות וכו' צריכין אומנים לעשות מהם כלים. וכ"ז מחמת בחי' הנ"ל כי הכל צריך שיושלם ע, יהבן אדם דייקא וכנ"ל. ובאמת הכל אחד כי ע"י שעושה הכלי ומשלים הדבר בגשמיות עי"ז מגיע הדבר לשלימותו גם ברוחניות. כי זה ידוע שהכל נברא רק לכבודו כשרז,ל כל מה שברא הקב"ה וכו' היינו בשביל ישראל שיקיימו את התורה ויעבדו אותו ית' ע"י כל הדברים שבעולם וכל זמן שלא נתתקן הדבר בגשמיות בוודאי אין יכולין לעבוד השי"ת עם זה הדבר: כמ ולמשל עץ או מתכת כל זמן שהוא גולם ולא עשו ממנו כלי אינו נצרך להאדם ואינו יכול לעבוד בו השי"ת אבל כשלוקח האומן העץ והמתכת ועושה ממנו כלי כגון כף או קערה. ואז הוא נצרך להאדם, ואז האדם יכול לעבוד בו השי"ת. כי אוכל עם הכף והקערה לכבוד שבת או שמכבד בהם אורחים וגם מברך על המאכל שאוכל בהם תחילה וסוף. כי בוודאי ישראל עם קדוש עובדים את השי"ת בכל הדברים שבעולם אבל א"א להם לעשות עבודתם בשום דבר כ"א אחר שנתתקן ונעשה כלי. ואז מתקנים ומשלימים את הדבר ברוחניות ע"י שעובדים בו את השי"ת שזה עיקר חיות ושלימות של כל הדברים שבעולם. נמצא ע"י שהאומן מתקן ועושה את הכלי בגשמיות עי"ז מגיע הדבר לשלימותו גם ברוחניות:
And this is why the Torah warned to pay the wages of a hired worker on his day, in its time and in its season — that is, at the time when his labor and work are completed, one should not let more than that onah [period] pass, which is the measure of a day or a night. That is, a day worker whose labor is completed at the onset of nightfall must be paid at night and shall not hold back his wages until the morning. And similarly, a night worker whose labor and work are completed in the morning must be paid on his day specifically, and the sun shall not set upon him, as is explained in the Shulchan Aruch — see there.
But this compelling force is for the good — for its intention is for the sake of the drawing force, which is the human being, in whom the essential drawing force toward Hashem resides, as above. For it is impossible for a thing to serve the human being’s need — which is the essential tikkun of that thing, its elevation and return to its root — except by compelling it and rectifying it through all the labors that people perform. 33
אות ג וכל הבריאה נבראה חכמה כ"ש כולם בחכמה עשית כי יש בכל דבר שבעולם חכמה נפלאה אבל השי"ת ברא כל הדברים חסרים כנ"ל ומחמת זה צמצם חכמתו ומיעט וחיסר מהחכמה הצריך לזה הדברכדי שיהיה נברא הדבר חסד עד שישלימו האדם כנ"ל.אבל בוודאי אין כח ביד האדם להשלים חסרון החכמה חיסר השי"ת בכל דבר כי מי יוכל לעמוד על חכמתו יתב' ע"כ א"א להאדם שישלים כל הדברים של הבריאה כ"א ע"י אמונה שהיא כלל כל התורה כ"ש כל מצוותיך אמונה וכשרז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה, ושם עיקר הבחירה של האדם היינו כי מחמת שהשי"ת צמצםוחיסר מחכמתו כביכו לואל המשיך החכמה בשלימות בשום דבר ועי"ז נבראו כל הדברים חסרים וכנ"ל עד שיבא האדם וישלים אותם כנ"ל, מחמת זה יש להאדם בחירה בכל דבר כי בודאי אם היה השי"ת מגלה חכמתו בכל הדבים בשלימות ואז היו נבראים כל הדברים בתכלית שלימותן. והכל היו יודעין את כל החכמה שיש בכל דבר דהיינו כוונתו יתב' שהיה לו בבריאתו זה הדבר, בוודאי לא היה שום בחירה, כי עיקר כוונתו יתב' בבריאת כל הדברים שבעולם היה כדי שיכירו וידעו אותו ית' ע"י כל הדברים שבעולם וכ"ש בזוה"ק בגין דישתמודעין ליה. ואם היו הכל רואין זאת עין בעין והיו יודעין הטוב של כל דבר שבעולם בוודאי היו הכל בוחרין בטוב כי מי פתי יסור מטוב אמת יכזה לנטות אחרי ההבל. אבל מחמת שהש"י חיסר מהחכמה שהי' צריך לשלימות כל דבר ומחמת זה העלים מהעולם ולא נתגלה להם שלימות החכמה שבכל דבר עד שאין הכל יודעין בשלימות החכמה שבכל דבר עד שאין הכל יודעין בשלימות כוונת חכמתו שבכל דבר, ע"כ יש בחירה שמי שרוצה להטות דעתו אל האמת הוא זוכה לאמונה ועי"ז משלים כל הדברים ע"י אמונה שהוא כלל התורה כי עיקר האמונה הוא במה שאין יודעין היינו מחמת שא"א לידע חכמתו יתב' בשלימות בשום דבר ע"כ צריכין רק להתחזק באמונה ושם עיקר הבחירה כי כלל הבחירה הוא בענין קיום התורה שעיקרה אמונה כנ"ל וע"כ עיקר השלימות כל הדברים הם ע"י אמונה וכ"ש אדמו"ר ז"ל (בסי' לא) שלימות כל הדברים הם ע"י אמונה ובלתי אמונה כל הדברים חסרים וכ' ע"ש היינו כנ"ל. ומשם נמשך האומנות של כל האומנים שצריכין לתקן כל הדברים שבעולם כי עיקר התיקון ע"י אמונה כנ,ל. וע"כ כל מלאכות של כל האומנים כלולים במלאכתל המשכן כמובא בדברי אדמו"ר ז"ל כ"פ כי עירק בנין המשכן היה להמשיך אמונה בעולם להמשיך שכינת אלקותו למטה בזה העולם כידוע ע"כ היו כלולים שם כל הל"ט מלאכות שהם כלליות כל המלאכות שבעולם, כי כל המלאכות שבעולם עיקר שלימותן נמשך מבחי' אמונה שהיא שלימות כל הדברים שבעולם ששם עיקר הבחירה וכו' כנ"ל וע"כ נקרא הבעל מלאכה בשם אומן לשון אמונה כי עיקר שלימות האומנות הוא ע"י אמונה. וזהו שנאמר בשבח התורה ואהיה אצלו אמון א"ת אמון אלא אומן התורה היתה כלי אומנתו של יוצר בראשית שבשביל זה ברא כל הדברים חסרים ומיעט וחיסר מהחכמה שבכל דבר כדי שהאדם ישלים ע"י אמונה שהוא רק במקום שיש חסרון בחכמה וכנ"ל ששם עיקר הבחירה כנ"ל. וזהו (קהלת) גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף היינו כנ"ל שהשי"ת חיסר החכמה וברא העולם חסר וכשפרש"י שם העלם חסר כתיב כדי שלא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוףץ כי א"א לעמוד על חכמתו ית' שבכל דבר בשלימות מראש ועד סוף והכל בשביל הבחירה כדי שימוך האדם א"ע אל האמונה אם ירצה בחיים נצחיים ויסתכל על האמת. ולהיפך אם ירצה ח"ו לנטות לצד אחר ימצא מקום לטעות ח"ו מאחר שלא נתגלה החכמה בשלימות וכנ"ל:
For one must pay him the wages of his labor in its appointed time and in its season, because the mamon is the root of the nefesh, as above. Therefore one must complete his soul on his day or on his night when he completes his labor, through the mamon that one gives him for his labor, which is the completeness of his soul. For the n'fashos are renewed every day in the aspect of "new every morning" (Aichah 3:23), etc., as is known in the Writings [of the Arizal]. That is, at night the n'fashos ascend in the aspect of ibur [gestation] in order to be renewed there — this is the aspect of sleep at night. And in the morning the n'fashos emerge from the ibur in the aspect of renewal, and this is the essential completeness of the nefesh and the vitality of the person.
וזהו אשר ברא אלקים לעשות שהשי"ת ברא כל הדברים באופן שהאדם יצטרך לעשות ולתקן ולגמור אותם. כי החטין צריכין לטחון התורמסין צריכין בישול וכו' וכנ"ל:
And the essential renewal of the nefesh is to sweeten and nullify from it the aspect of dinim [judgments], which are the aspect of anger and wrath [charon af], from where comes the essential confusion of the da'as [bilbul hada'as], the essential weakness and weariness of the nefesh, which is the da'as, as it is written: "wisdom gives life" (Koheles 7:12), as is explained elsewhere. For the essential service of a person in this world is to sweeten the dinim that are drawn from the t'chilas hatzimtzum [the beginning of the constriction/tzimtzum]. For the dinim are the aspect of anger and wrath, the aspect of the concealment of the face of Hashem — they want to conceal the revelation of His G-dliness, blessed be He.
But Hashem created everything for the sake of free will. And the essential power of free will is through the two forces above. He gave the power to err — until there are people who are the aspect of the compelling force, wanting to compel and distance completely from the true drawing force through their cravings, their corrupt traits, their evil deeds and words. Therefore, there is a great war for the person in this world — for everything was created only for this war of the one who possesses free will. 34
אות ד נמצא שעיקר האומנות של כל האומנים שרשם נמשך מאמונה כנ"ל וכן שמירת כל הדברים שבעולם נמשך ג"כ מאמונה כי שמור הוא מדת מלכות שהיא אמונה כידוע. כיאם היו נבראים כל הדברים שבלימותן לא היה שום יניקה ואחיזה להקליפות והסט"א ולא היו צריכין שום שמירה כלל, רק מחמת שכל הדברים שכל הדברים חסרים ומשם נשתלשל יניקה ואחיזה להסט"א כי כל יניקתם הוא רק במקום שיש חסרון ע"כ צריכן שמירה. וע"כ עיקר השמירה הוא רק ע"י אמונה שמשלים כל החסרונות ואז כל הדברים שלימים ונתבטל אחיזתם וכנ"ל כי השי"ת נתן להם יניקה בשביל הבחירה כי מחמת שכל הדברים חסירים ויש להם מקום לינק עי"ז יש בחירה להאדם ע"י שיש יצה"ר וחיילותיו שהם הסט"א שיניקתם מהחסרונות שמסיתין את האדם למה שמסיתין ר"ל. והאדם צריך להתגבר מנגדם ולבחור בטוב ולמשוך א"ע אל האמונה ולקים את כל דברי התורה שיסודה אמונה שעי"ז משלים כל הבריאה ומבטל יניקתם ואחיזתם כנ"ל ואז אין צריכין שמירהכלל מאחר שנתבטל אחיזת הסט"א שהם מזיקי עלמא שמהם נמשכין כל ההיזיקות שבעולם ר"ל. וע"כ באמת ת"ח א"צ נטירותא כי התורהשהעיא אמונה שומרת אותם. וכנ"ל:
And in truth, the root of the dinim is entirely holy, for they serve a great need. For without this, the world would not have been created and sustained at all. For the root of the dinim is from the t'chilas hatzimtzum, which was necessary for the creation of the world, for without this there would have been no place for the creation of the world, as is brought in the teaching "Bo el Par'oh" (siman 64) — see there. But one must see to it that the dinim do not, G-d forbid, overpower excessively, that they should not, G-d forbid, conceal the knowledge of His G-dliness, blessed be He, completely — and this is the essential service of a person in this world.
And this is the aspect of the sin of Adam HaRishon — through which everything was blemished and it was decreed: “By the sweat of your brow you shall eat bread, until you return to the earth” — which is all the 39 labors in which the filth of the serpent has a foothold, as brought. For before, they did not need so many labors, and the little they needed was in great purity. But now, etc. And all the generations are occupied with this tikkun. But all of them have free will, and many, many not only fail to rectify but make things worse. Therefore, the essential ones are the chosen tzadikim of the generation, who have an exceedingly wondrous drawing force that can overcome all the compelling forces in the world — until ultimately everything will be turned to good. For specifically through the great multitude of compelling forces, the wondrous craft of the Creator of all will be completed — in the aspect of “like ornaments, handiwork of a craftsman, hollowed out to the depths” (Shir HaShirim 7:2). And from there specifically, everything will ascend, and the holy things will be completed in wondrous craft and handiwork — as our Sages expounded. But for now, the battle is fierce and awesome. 35
אות ה וזהו בחי' החילוק שבין שומר חנם לשמור שכר שש"ח פטור מהכל. וש"ש חיב בגניבה ואבידה וכו' כי איתא בהתורה צוית צדק עדותיך ואמונה מאד (בסי' כג) שעיקר האמונה תלויה בממון היינו בשבירת תאוות ממון וכו' ע"ש היטב. וכל המצוות שהאדם עושה בלא ממון נקראים צדק אבל כשפמזר ממון בשביל המצוה אז נקראת אמונה וכו' בבחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה עיין שם:
And the essential sweetening is needed at the time when the times and seasons change, which is in the morning and in the evening. This is the aspect of all the tikunim of K'rias Sh'ma and T'filah that we engage in morning and evening — all in order to sweeten the dinim and the anger at the time when the times change. For all the changes in the world are drawn from the tzimtzumim [constrictions], which are the aspect of dinim. For Hashem, blessed be He, in Himself, so to speak, has no change at all, as it is written: "I am Hashem, I have not changed" (Malachi 3:6), etc. Rather, all the changes are through the tzimtzumim, through which all the changes came about, as is known to those who understand.
וע"כ כל הדברים שבעולם קודם שהאדם משלים אותם ע"י בחי' אמונההם בבחי' צדק ששם יש אחיזת הדינים שמשם השתלשלות אחיזת הסט"א והקליפות שצריכין לשמור מהם. אבל כשהאדם מטה דעתו אל האמת עי"ז זוכה לאמונה בבחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה ואז נשלמיטם כל הדברים שבעולם וכנ"ל כי זה עיקר עובדת האדם בזההעולם לחבר צדק באמת כדי שיתעביד אמונה כי זה עיקר בחי' יחוד קוב"ה ושכינתיה שהוא כלל עבודת האדם כידוע. נמצא שעיקר השמירה ע"י אמונה ועיקר האמונה תלוי' בממון וע"כ הש"ח פטור מאחריות השמירה ואינו חייב כ"א בפשיעה כי הש,ח אע"פ שקיבל עליו לשמור הדבר אינו מחוייב כ"א לשמור אבל אם אעפ"כ נגנב או נאבד הדבר אין האחריות עליו כי עיקר האחריות הדבר תלוי באמונה כי אם ה' לא ישמור עיר וכו' ועיקר האמונה תלויה בממון. וע"כ הש"ח שאין מקבל שום שכר על השמירה אין אחריות הדבר עליו. כי אין תלוין הגניבה והאבידה בפגם האמונה של השומר מאחר שאין לו שום הנאה ממנו ע"כ אין חל עליו להשלים הדבר ע"י שורש האמונה שעי"ז עיקר שמירת הדבר כי הש"ח אינו חייב כ"א לשמור אבל אחריות השמירה שתלויה באמונה אין תולין בו מאחר ששומר בחנם שאז כל שמירתו הוא רק בבחי' צדק שהוא בחי' קודם שלימות התקון כי אין חל עליו תקון הדבר שתלויה באמונהשתלויה בממון דהיינו מי שהממון שלו שחל עליו שישבר תאוותו בממון זה וימשיך אמונה בזההדבר שעי"ז יתקן הדבר בשלימות שעי"ז יהיה הדבר נמשר בשלימות וכנ"ל. וע"כ הש"ש חייב בגניבה ואבידה כי מאחר שמקבל שכר חל עליו אחריות השמירה דהיינו להמשיך השמירה מבחי' אמונה מאחר שקיבל שכר כסף או שוה כסף ששם עיקר התחזקות האמונה כנ"ל:
And all the changes in the world are included in the change of the times and seasons, which are the general principle and the essential nature of all the changes in the world that occur under the sun, all of which are included in the twenty-eight times, the aspect of: "For everything there is a season, and a time for every desire" (Koheles 3:1), etc. And therefore in the morning and in the evening, when the essential change of times occurs — from which come all the changes that are drawn from the t'chilas hatzimtzum — therefore then one must engage in sweetening the dinim and elevating all the dinim and tzimtzumim to their root, to the root of the t'chilas hatzimtzum, which is in truth a great and wondrous chesed [kindness]. For specifically through this, His G-dliness, blessed be He, is revealed. For without this tzimtzum it would have been impossible to know of Him, blessed be He, at all.
And this is the aspect of the distinction between Shabbas and Yom Tov. For “all of man’s toil is for his mouth” — the essence of all labors is for the eating of the human being, which is the vitality of the person. This is truly the wonders of the Creator, blessed be He — that the vitality of the human being, which is drawn from such a lofty place (for the vitality is the intellect, through which one apprehends and knows Him, as it is written: “wisdom gives life” (Koheles 7:12)) — all this vitality is drawn and sustained in the human being only through eating specifically. 36
אות ו וע"כ האומנים שומר ישכר הן כי האומן מאחר שקיבל עליו המלאכה והאומנות של זראת הכלי ע"כ בוודאי חל עליו השמירה כאלו קיבל שכר השמירבה כי גם תיקון האומנות הוא רק ע"י אמונה כי א"א להאומן לעשות ולקתן הכלי בשלימות כ"א ע"י אמונה וכנ"ל וע"כ כשקיבל עליו אומנות ומלאכת זאת הכלי הרי קיבל עליו להמשיך קיום ושלימות הכלי מבחי' אמונה שמשם שורש האומנות כנ"ל, וע,כ בוודאי חייב בשמירה כמושומר שכר שגם הוא עיקר חיובו באחריות השמירה הוא רק מחמת שע"י השכר שקיבל חלך עליו המשכת השמירה משרשה מבחי' אמונה שתלויה בממון בבחי' ואמונה מאד שהוא בחי' צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה כנ"ל:
And this is the aspect of "Mizmor Shir Chanukas HaBayis" [A psalm, a song for the dedication of the House] (Tehillim 30:1), which we say before "Baruch She'amar," which is the beginning of the t'filah. For it speaks there about the sweetening of anger and wrath, as it is written: "For His anger is but for a moment; life is in His will [r'tzono]. In the evening one lies down weeping, and in the morning — song" (Tehillim 30:6), etc., "Hashem, through Your will," etc., "You hid Your face," etc.
And therefore, most of the purifications are in eating. For the essential elevation of things to their root is through the eating of Yisrael — especially the tzadikim. For through eating, they receive vitality and serve Hashem and draw themselves toward Him — through which they elevate everything and draw it toward Hashem. But eating requires great purifications, both physically (as is evident to the senses) and certainly spiritually. And all the purifications — the labors — are in the aspect of the compelling force, as above. But everything is for the good, for the sake of the drawing force, as above. 37
אות ז וזה בחי' האומנם אלם צדק תדברון כי כשהדבר חסר הוא בבחי' אלם כיאין יכולין עדיין להודות לו יתב' ולברכו על הדבר מאחר שעדיין הוא חסר וזהו האומנם אלם צדק כשהאומנות בבחי' אלם בחי' חסרון שאז הוא בבחי' צדק וכנ"ל אזי צריכין להשתדל להמשיך בחי' אמונהשתלויה בהדיבור כ"ש אודיע אמונתך בפי כ"ש אדמו"ר ז"ל וזהו צדק תדברון שצריכין להמשיך הדיבור להשלים בחי' צדק כדי שיתעביד אמונה שעי"ז עיקר שלימות האומנות כנ"ל. וזהו מישרים תשפטו בני אדם, בני אדם דייקא, היינו שהכתוב אומר שזההדבר תלוי בכם בני אדם דייקא לחבר צדק באמת כי יושר הוא בחי'אמת כ"ש וכתוב יושר דברי אמת היינו שאתם בני אדם אתם דייקא צריכין לשפוט ביושר ואמת כל הדברים שבעולם כי משפט הוא לשון בירור דברים כשפרש"י (בישעיה י') היינו שצריכין בני אדם לשפוט ולברר ביושר ואמת כל הדברים שבעולם להטות דעתם אל האמת ולהסתכל על האמת תמיד כדי לחבר צדק באמת כדי שיתעביד אמונה שבזה תלוי שלימות כל הבריאה שזה תלוי בבני אדם שבזה העולם דייקא שיש להם בחירה וכו' וכנ"ל:
For at night dinin mis'arin [judgments are aroused], and from there comes the darkness of night. And this is drawn from the anger and dinim that are aroused at the onset of the night, which is then the beginning of the next day. For it is written: "And G-d is angry every day" (Tehillim 7:12) — "every day" specifically. For Hashem, blessed be He, renews in His goodness every day constantly ma'aseh Beraishis [the act of Creation]. And all of ma'aseh Beraishis was through the t'chilas hatzimtzum, without which the creation could not have come about at all. Therefore, since Hashem, blessed be He, renews ma'aseh Beraishis every day, He must also renew the t'chilas hatzimtzum in order for the world to have existence. For without this, there is no existence for the world, for all the vitality and lights that are clothed in all of Creation, in all the worlds — they all desire and yearn at every moment to return to their root, and the world would be nullified, G-d forbid. Therefore the tzimtzum is the sustaining of the world — that Hashem, blessed be He, renews the tzimtzum every day for the sake of sustaining the world. And from there extends the aspect of anger and rage, G-d forbid, every day, the aspect of "and G-d is angry every day."
And therefore, on Shabbas, all labors are nullified. For then there is no purification, for then there is no dominion for any compelling force. Everything returns to its place and root in rest and tranquility. For then is the ascent of all the worlds to their root — the aspect of “Shabbas Shalom,” in which there is no conflict and no war between the compelling force and the drawing force, for everything returns to its place and rest. 38
אות ח וזה בחי' ר,ה כי בר"ה נברא אדה"ר שהוא צריך להשלים כל הבריאה שנבראה בשבילו כנ"ל כ"ש אשר ברא אלקים לעשות שכל הבריאה שברא השי"ת הכל ברא לעשות שהאדם יצטרך לעשות ולתקן ולהשלים כל הדברים כי החטים צריכין לטחון וכו' כנ"ל ועיקר השלימות והתיקון של כל המלאכות והאומנות הוא ע"י אמונה שהיא שלימות כל הדברים וזה צרייכן בר"ה שבו נברא אדה"ר בשביל זה כנ"ל ע,כ כל העבודה של ר"ה הוא להמשיך אמונה בעולם שעי"ז עקיר התגלות מלכותו יתב' שבה אנו עוסקין בר"ה כמו שאנו אומרים כ"פ ותמלוך אתה ה' לבדך כו'ו מלוך על כל העולם כולו וכו'. וחותמין בכל הברכות מלך על כל הארץ כוו' כי עיקר ר,ה הוא לגלות מלכותו ית' שהיא בחי'אמונה כידוע כי א"א לקבל מלכותו יתב' כ"א ע"י אמונה ועי"ז משלימין כל הבריאה שעיקר שלימותה ע"י האדם שנברא ביום זדה כנ"ל. וע"כ אומרים בר"ה זההיום תחילת מעשיך אע"פ שרוב הבריאה נברא בחמשה ימים הראשונים מכ"ה אלול עד ר"ה כשרז"ל אך מאחר שבר"ה נברא האדם שבשבילו נברא הכל והוא מתקן ומשלים הכל ע"כ נחשב כאל וכל הבריאה נברא ביום זה. וע"כ ארז"ל בתשרי נברא העולם מחמתשבו נברא האדם שהוא העיקר (וכמובא מזה) כי הוא משלים הכל וכנ"ל. ועיקר האמונהע"א לקבל כ"א ע"י צדיקי הדור שהם שומרי הברית באמתר כי אמונה תלויה בברית (כ"ש בסי' ל"א הנ"ל) ע"כ צריכין לנסוע לצדיקי אמת על ר"ה. כדי לזכות על ידם לאמונה שלימה שזה עיקר ר"ה כנ"ל כי צדיק הוא מאן דנטיר ברית:
And this is the entire service of the tzaddikim — to sweeten and nullify the rage and anger that is aroused every day specifically, at the time of the change of the times, in the morning and in the evening, at the time when the n'fashos need to be renewed. And therefore the essential sustaining of the world is through the tzaddikim and through Klal Yisra'ail, for through engaging in the tikunim of K'rias Sh'ma and T'filah at the time of the change of the times, in the morning and in the evening — through this they sweeten the dinim at their supernal root, which is the root of the supernal tzimtzum, which is entirely a great chesed, as above. And then, from there specifically, all the hashpa'os [bestowals] and all the blessings and all the wealth are drawn. For all the mamon and parnassah and wealth is drawn from there — that is, from the aspect of holy G'vuros and dinim, when one merits sweetening them through breaking and shattering the anger, which is the aspect of the intensity of the din that was not sweetened, G-d forbid, which is the blemish of the shefa and the wealth, as above. And when one merits breaking the anger, then one sweetens the din, and then from there specifically the shefa of wealth is drawn. For at the root, the two are one, as above.
And therefore, it is forbidden then to arouse weekday activities. For during the weekdays, even when one performs the labors in holiness, nevertheless, since the compelling force has a foothold in them, there is a great war there. And on Shabbas, it is forbidden to arouse this war at all, lest they gain more of a foothold, G-d forbid. 39
אות ט והנה מבואר בהתורההנ"ל שע"י תיקון הברית זוכין לעשות נפשות וכו' כי זוכין לאהבה וכסופין דקדשוה שהם יקרים מאד שעי"ז עושין נפשות שהם בחי' נוקודות לאותיות התורהשעי"ז עיקר הצטרפותן וזווגן של אותיות התורה לעשות איזה פעולה וע"ש כ"ז היטב, וע' במה שנדפס סמוך לזה בלשוני המתחיל זון והצטרפותן של האותיות וכו' ע"ש וזהו יש הבל אשר נעשה על הארץ וכו' וזהו בחי' גלגולי הנפשות וכו'. וכלל הדבר שמאד יקר הכיסופין וההשתוקקות לדבר שבקדשוה כי על ידם נתהוה נפש ונגמר ע"י הדיבור ויוצא ומתגלגל, ולפעמים מתגלגל ובא הנפש דקדושה לתוך הרשע ונופלים לו הרהורי תשובה ותוכל להחזירו למוטב וכן להיפך וכו'. וזהו יש הבל וכו' הבל הוא הבל פה שמשם יוצאים הנפשות ועי"ז יש צדיקים וכו' ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים ע"י שמתגלגל לתוכן הבל קדוש דהיינו נפש מכיסופין טוסים וכו':
And therefore the Torah warned greatly to pay the wages of a hired worker in his onah [period] when he completes his labor, by day or by night, in order to sweeten and nullify from him the anger and wrath that has taken hold of him — from which come the poverty and hardship — in order to nullify it from him in his onah through the wages of his labor, which is the mamon that one gives him, which is the root of his soul. For this worker who came to such a state that he needs to hire himself out as a servant — this was drawn from the blemish of anger and wrath that he blemished, through which poverty and hardship were drawn upon him to such a degree that he was compelled to hire himself out, as above.
And this is also the aspect of Yom Tov, which is similar to Shabbas in that all labors are forbidden, as they said in the Mishnah: “Everything for which one is liable on Shabbas, one is liable on Yom Tov. There is no difference between Shabbas and Yom Tov except ochel nefesh alone.” For on Yom Tov, there was an overturning of the natural order — all the Yomim Tovim are in remembrance of Y’tzias Mitzrayim. Then the compelling force was nullified — the aspect of Pharaoh and Mitzrayim, who wanted to hold Yisrael in exile physically and spiritually. This is the general aspect of all the obstacles and opponents against the true tzadikim in every generation — all of whom must be nullified and [made to] help holiness, through the multitude of signs and wonders, etc. Through this, he too gave into their hands sacrifices and offerings, and all the Mitzrim lent them great wealth, etc. All of this is the aspect of the compelling force being turned to good, as above. 40
אות י וזה בחי' שופר של ר"ה כי ההבלים של השופר הם בחי' הבלים דקדושה בחי' נפשות קדושות שעי"ז חוזרים הרשעים בתשובה כנ"ל שזה צריכין בר"ה שהוא יום ראשון לעשי"ת. וכל זה מקבלין מצדיקי האמת שאנו נוסעים אליהם ומקשרים עצמינו להם כי הם בחי' בעלי נפש שמהם נמשכין כל הנפשות וההבלים דקדשוה שעי"זיכולין להחזיר כל הרשעים בתשבוה וזהו בחי' שופר של איל שהוא אילו של יצחק שנעקד על גבי המזבח כדי שיזכור לנו זכות עקידתו. היינו כי עיקר זכות עקידת יצחק הוא בחי' רצון וכיסופין דקדושה שזה היה עיקר מעלת הנסיון של אברהם ויצחק כי עיקר הזכות הוא מה שנתרצו לישחט ולמות על ק"ה וע"י שנתרצו לזה ברצון שלם באמת נחשב כאלו נשחט ונקרב ע,ג המזבח אע"פ שבאמת לא שלח ידו אליו ולא עשהלו מאומה נמצא שעיקר זכות העקידה הוא רק רצון וכסופין דקדושה. ומחמת שיצחק זכה אז לכיסופין קדושים כאלה באמת ב מסירת נפש כזה משם נמשך קדושת נפשו תישראל שיצאו ממנו שיש בכ"א וא' מישראל נפש קדושה שמרוצה למסור נפשו על קידוש השם תמיד. נמצא שכ"א מישראל נפשו ורצונו חזק תמיד להש,י כי כ"א מישראל מוכן למות על ק"ה כי בפנימיות נפשו רצונו חזק מאד מאד להשי"ת וזה מחמת שכולנו בני יצחק אבינו שנעקד ע"ג המזבח ורצה למות בשבילו יתב'. ופנימיות ההבל והרצון הזה אנו ממשיכין לתוך השופר שהואבחי'שופר של אילו של יצחק שאז בשעת העקידהנתקדש האיל תחתיו ואז נתקדש קרנו לשופר שישראל זרעו של יצחק יזכו להמשיך פנימיות ההבלים והנפשות דקדושה המושרשים בהם מיצחק, ימשיכו ויוציאו אותם לחוץ ע"י השופר הקדוש שהוא כלול מכל ההבלים והקולות כ"ש בזוה"ק אתר דכל קלין נפקין מיני' אקרי שופר וע"י מוציאין פנימיות הנפש שהם בחי' הבלים דקדושה מתוך השופר עי"ז חוזרים כולם בתשובה כי אללו ההבלים דקדושה הם בחי' נפשות קדושות שיש להם כח לילך ולהתגלגל ולהחזיר כל העולם בתשובה שזה צריכין בר"ה וכמבואר בהתורה הנ"ל גודל הכח של ההבלים דקדושה להחזיר רשעים בתשובה כנ"ל:
For all the labors, all of which are included in the thirty-nine m'lachos, are all drawn from the aspect of: "in sorrow you shall eat of it" (Beraishis 3:17), the aspect of: "by the sweat of your brow [af] you shall eat bread" (Beraishis 3:19) — "by the sweat of your af [brow/anger]" specifically. For they are drawn from the aspect of anger and wrath [charon af]. And therefore even in the Ashkenazic language [Yiddish], great exertions are called by the name "exertion of the nose" [af] (as they say about one who toils greatly: "er akirt mit der noz"). For all the difficult labors are drawn from the aspect of anger and wrath, the aspect of "by the sweat of your brow," etc. That is, because he did not guard himself from anger, through which he lost his parnassah and his mamon and his wealth that was being drawn to him — he turned it into anger by not overcoming for one brief moment over his anger — through this he has now come to such exertions and difficult labors that he was compelled to hire himself out to another.
But because on Yom Tov, the redemption was through compulsion and overturning of the natural order — therefore there are still some labors on it. But on Shabbas, it is the revelation of G-dliness from the beginning of Creation itself — He created the world in six days and rested on Shabbas. Through this, awareness of His G-dliness is drawn throughout the world — which is the essential rest and cessation. Therefore, all labors are forbidden then, for then they ascend to the aspect of holiness in itself (as found in the Writings [of the Ari]). But Yom Tov is the aspect of mikra kodesh — calling holiness from its place. For the tzadikim have the power to draw Him, blessed be He, and to compel Him, as it were, to dwell among us, in the aspect of “a King bound in the channels” (Shir HaShirim 7:6). 41
אות יא וזה בחי' תקיעה שברים תרועה תקיעה. תקיעה היא בחי'תקיעת כף בחי' התקשרות אל הצדיקים אמתיים שמהם מקבלין הנפשות וההבלים דקדושה כנ"ל. כי כל נפשות ישראל צריכן לקבל כח ההבלים דקדושה מצדייק הדור כנ"ל וזה בחי' תקיעה לשון תקיעת כף שהוא לשון התקשרות. כ"ש כל העמים תקעו כף שפרש"י התחברו יחד. היינו שיתערבו ויתקשרו יחד להריע לאלקים וכו', שברים ה בחי' לב נשבר ונדכא, בחי' השתוקקות וכיסופין חזקים להשי"ת שעי"ז לבו נשבר תמיד מחמת גודל הכיסופין והגעגועים שמתגעגע ברצון חזק להשי"ת וזהו בחי' תרועה לשון אהבה והשתוקקות להשי"ת כ"ש לא הביט און ביעקב וכו' ותרעות מלך בו ופרש"י לשון חבה וריעות. היינו בחי' אהבה ורצון בחי' אהבה והשתוקקות להשי"ת בבחיח' כי חולת אהבה אני כמובא בהתורה הנ"ל. וזהו בחי' תקיעה אחרונה, לחזור ולקשר כל העולם להכיסופין והנפשות וההבלים דקדושה כדי להחזיר כולם למוטב. בבחי' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובוא האובדים וכו' והנדחים וכו'. כי תקיעה הראשונה היא לקשר עצמינו לצדיקי אמת כדי לקבל מהם ההבלים והנפשות דקדושה כנ"ל. ותקיעה אחרונה היא כדי לקשר אלינו גם כל העולם שכולם יקבלו אלו ההבלים והנפשות דקדושה כיד שכולם ישובו להשי"ת עי"ז ויקבלו עול מלכותו עליהם בבחי' כל העמים תקעו כף וכו':
Therefore the Torah warned to pay him on his day, in order to immediately complete his soul through the mamon given to him as the wages of his labor, which is the completeness of his soul, which is the opposite of anger, as above. And therefore the essential warning is that the day or the night should not pass without payment of his wages. For one must be careful to sweeten and nullify the anger and wrath on his day or on his night specifically, because every day the anger, which is the din, is aroused anew from the t'chilas hatzimtzum, as above. And one must overcome to sweeten the din and the anger on his day or on his night specifically, at the time of the change of the times, as above. Therefore the Torah warned greatly to pay the wages of a hired worker on his day or on his night specifically, in order to sweeten and nullify from him the anger and the din in his onah, through the mamon given to him, which is the completeness of his soul, as above.
And therefore, there are still labors of ochel nefesh [on Yom Tov] — to reveal the taste in the food. For the taste is the essential vitality drawn from Him, blessed be He, in the aspect of “Taste and see that Hashem is good” (Tehillim 34:9) — that all tastes are the goodness of Hashem. And for this taste, one needs on Yom Tov still some labor to draw it down — which is the aspect of the labor of ochel nefesh. But on Shabbas, even this is forbidden — for then it is complete cessation, for all the worlds are purified and ascend until all the good is revealed of its own accord, without any action or labor whatsoever, not even the labor of ochel nefesh to draw the taste — the good — in the food. 42
אות יב וזה בחי' מלכיות וזכרונות ושופרות שאנו אומרים בלפלה בר"ה. כי מבואר בהתורה הנ"ל שצריכין להוצאי הכיסופין דקדשוה בפיו כדי שתצא הנפש מכח אל הפועל ועל זהנתתקן סדר התפילות ע"ש. וזה בחי' מלכיות וכו' שאנו מוציאין הכיסופין דקדושה בפינו. כי מלכיות הוא שאנו מקבלין עול מלכותו עלינו ואנו מתפללין שתתגלה מלכותו על כל העולם שזה עיקר הכיסופין דקדושה שצריכין לכסוף ולהשתוקק תמיד לקבל עול מלכותו עליו באהבה ולהוציא אלו הכסופין בפיו כנ"ל ואז יש כח לאלו ההבלים לילך ולעורר כל העולם לתשובה שזהו בחי' תקיעת שופכר כנ"ל. וזהו בחי' זכרונות שאז אנו מתפללין שיזכור לנו בריתו אשר כרת עם אבותינו ומזכירין כל הפסוקים שמדברים מזה כ,ש וישמע אלקים את נאקתם ויזכור להם בריתו וכו' ונאמר וזכרתי את בריתי יעקב וכו' וחותמין ועקידת יצחק לזרעו וכו' תזכור ברוך וכו' זוכר הברית. היינו כי עתה מתפללין שימשיך עלינו זכות שמירת הברית של אבותינו הצדיקים כדי שעי"ז לא יהיה כח לההבלים דסט"א הנעשין מכיסופין רעים שלא יהי' להם כח לבלבל העולם להחטיא ח"ו ע"י הבליהם הרעים בבח'י יש הבל וכו' כנ"ל כי זכות תיקון הבגרית של אבותינו יתגבר ויעלה לפניו יתב' עד שי"ז יתברר ויעלו כל ההבלים דקדושה של הכיסופין הקדושים של ישראל, וכל ההבלים דס"א של הכיסופין רעים יתבטלו לפניהם כאין וכאפס. וע"כ מתחילין פסוקי זכרונות בענין נח כ,ש וגם את נח באהבה זכרת וכו' כמ"ש ויזכור אלקים את נח וכו' וכל אשר אתו בתיבה ויעבר אלקים רוח על הארץ וישוכו המים. כי השי"ת צוה את נח שיכנוס בתיבה להיות נסגר שם מפני מי המבול אע"פ שהרבה רווח והצלה לפניו. אך הענין מבואר היטב ע"פ הנ"ל כי מחמת שהדור קלקלו את מעשיהם מאד והלכו אחר תאוותיהם וכיסופיהם הרעים עד שהיה העולם מלא מהבלים רעים הנעשים מכיסופין רעי םעד שלא היה אפשר להעולם להתקיים ע"כ הביא עליהם את מי המבול ואז הוכרח נח לכנוס לתיבה ולהסגר שם כדי שלא יקבל וישאוב הבלים רעים של העולם של כיסופין רעים שזהו עיקר בחי' רוח רעה שהיה שולט על העולם אז היינו רוח רעה ממש הנעשה מכיסופין רעים שמחמת זה הוכרח ליסגר בתיבה כדי להסתיר עצמו מהבלים רעים שהם רוח רעה הנעשה מכיסופין רעים שעי"ז היה עיקר חורבן העולם אז, וכמבואר בהתורה הנ"ל שע"י כיסופין רעים נעשין נפשות שהם בחי' נקודות ומציירין האותיות לרע בבחי' לאזכה נעשית לו סם מות ר"ל ועי"ז החריבו העולם אז. ונח הוצרך להסתר מהם בתיבה כדי שלא ישלטו בו ההלבים רעים כנ"ל. וזהו ענין מ"ש בזהר שבעידן עקתא צרכין להתחבא היינו כנ"ל שעיקר כל הצרות ר"ל נמשכין מנפשות רעות הנעשין מכסופין רעים שעי"ז נצטיירין אותיות התורה להיפך ח"ו כנ"ל וע"כ צריכין להתחבא בחדר כדי שלא ישאוב מההבלים רעים שהם בחי'רוח רעה ר"ל וכ"ש לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, כי צריכין לסגור עצמו בחדרו עד יעבור זעם וחרון אף שנעשה מהבלים רעים וכנ"ל. והשי"ת ברחמיו זכר אז את נח הצדיק שהיה בתיבה ויעבר אלקים רוח על הארץ ופרש"י רוח נייחא וכו'. היינו שברחמיו נתן כח שיתגברו ההבלים דקדושה של נחן וכל אשר אתו בתיבה שהם בחי' רוח טובה רוח נייחא ועי"ז וישוכו המים ונתבטלו מי המבול שעיקר שליטתם היה ע"י הרוח רעה של הכיסופין רעים וכנ"ל. ועל זה אנו מתפללין שגם עתה ירחם עלינו ויזכור את כל ההבלים דקדשוה של ישראל של הכיסופין טובים ויברר אותם מההבלים דסט"א של הכיסופין רעי םשלא יהי' להם כח לשלטו עליהם לבלב את העולם ח"ו. בפרט כי עתה יש לנו על מה לסמוך כי כברהיה לנו צדקים גדולים ונוראים ששמרו את הברית בתכלית ואנו מבקשים שיזכור לנו זכותם שזהו ענין כל פסוקי זכרונות שאומרים אח"כ שיזכור לנו ברית אבותינו וחותמין ועקידת יצחק וכו'. כי עקידת יצחק היאעיקר בחי' כיסופין טובים שמסר נפשו בחשק נמצרץ באמת לעשות רצונו ית' שמשם נשרש הנקודה קדושה בלב כ"א מישראל לכסוף ולחשוק להשי"ת במסירת נפש וכנ"ל וע"כ אנו מבקשים שיזכור לנו כל זה כדי שיתגברו ההלבים דקדושה בכח הצדיקים שומרי הברית ויעלו לפניו לרצון ויהיה להם כח להחזיר כל העולם בתשובה. ולא יהיה כח לההבלים רעים שהם בחי' מי המבול לשלוט עליהם לבלב את העולם ח"ו. וזהו עיקר בחי' זכירה שאנו מתפללין שיזכור לנו זכות אבותינו ועקידת יצחק וכו' דהיינו שלא יבלבלו ההבלים רעים ח"ו. כי בוודאי אין שכחה לפניו ית' אך כשח"ו מתגברין ההבלים רעים כנגד ההבלים טובים זהו בחי' שכחה שהיא בחי' עניין דמכסיין על עיינין דהיינו שאין הטוב ניכר ח"ו מחמת שחופה עליו הרע ח"ו. אב לאנו באין בכח אבותינו ששמרו הברית בתכלית ואנו מזכיירן אותו ית' שגם בדור המבול שהיה הדור כול ורע ולא היה רק נח יחיד בעולם ולא היה אז זכות צדיקים קדושים כאל ואעפ"כ חמל השי"ת וזכר את נח והגביר ההבלים דקדשוה שלו על מי המבול. וכ"ש עתה שישראל בכלל רובם ככולם נכספין מאד מאד להשי"ת בכסופין גדולים במסירת נפש וכבר היה לנו צדיקים קדושים כאלו מימות אבותינו עד עתה שבזכותם בוודאי ראוי שיתבטלו כל ההבלים רעים שבעולם ויהיו כאין וכאפס, ויתגברו ויתחזקו ההבלים דקדושה של הכיסופין טובים עד שיחזירו כל העולם בתשובה שזהו כל ענין ר"ה שהוא ראשון לעשי"ת וכנ"ל. וזהו בחי' שופרות כי עאח"כ אנו מתפללין שילכו ההבלים דקדושבה ויעוררו גם כל העולם כולו בתשובה שזהו בחי' פסוקי שופרות כי זהו עיקר בחי' קבלת התורהע, יקול שופר שמשה רבינו בעוצם כחו המשיך כח ההבלים דקדשוה שהם בחי' נפשות קדושות שעי"ז נצטיירו אותיות התורה לטוב ועי"ז זכה ליתן את התורה אז. כי באמת התורה היתה במציאות גם קודם לזה כי התורה קדמה לעולם. אך אותיות התורה אין להם ציור ופעולה כ"א כפי הנקודות הנשעשין ע"י הכיסופין וכו' כמבואר היטב בהתורה הנ"ל ע"ש וע"כ לא ניתנה התורה עד שבא משה כי עאז נזדככו ישראל בכחו של משה עד שהתגברו הכיסופין דקדושה שלהם וציירו אותות התורה לטוב וע"כ ניתנה התורה בקול שופר שהוא בחי' הבלים דקדושה כנ,ל. וזהו בחי' וקול שופר חזק מאד וכו' חזק מאד דייקא דהיינו שקול השופר שהוא הבלים דקדושה היה הולך ומתחזק מאד כדי להכניע ולשבר כל ההבלים דסט"א שלא יהיה להם כח לצייר אותיות התורה ח"ו להיפך כנ"ל. וע"כ מתפללין אחר פסוקי שופרות שיקבץ כל הנדחים וכ"ש והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובוא האובדים והנדחים וכו' כי זה עיקר ברכת שופרות שיתגברו ההבלים דקדשוה של השופר וילכו ויתפשטו בעולם עד שיחזירו כלהעולם בתשובה ויקבצו כל הנדחים והאובדים להחזירם כולם אל הקדושה, והכל בכח ההבלים דקודשה וכנ"ל
And this is why the Torah gave a reason for the payment of the wages of a hired worker on his day: "for he is poor, and to it he carries his soul" — from which Rabbainu of blessed memory learned that the mamon is the root of the nefesh, as above. That is, because the mamon is the root of the nefesh, which is the opposite of anger, therefore one must pay him on his day specifically. For the sweetening of the din and the anger must be sweetened on his day, in his onah specifically, according to the tzimtzum of that day. And it is forbidden to let it pass from one day to the next — this is the aspect of K'rias Sh'ma and T'filah in their onah, in their time specifically, in the morning and in the evening, when the n'fashos are renewed. And then all of ma'aseh Beraishis is renewed, and everything is through the sweetening of the anger and the din according to that specific day. For the essential sweetening is needed at the time of the change of the times, in the morning and in the evening, as above. Therefore then one must pay the wages of the hired worker, which is the aspect of the sweetening and nullification of anger, through the wages of his labor given to him, which is drawn from the shefa of wealth, as above.
And this is the aspect of the distinction between the first redemption and the final redemption. For the first redemption was in the aspect of compulsion — through the multitude of signs, etc. — when all the Yomim Tovim were sanctified as a remembrance of Y’tzias Mitzrayim. But the final redemption is in the aspect of Shabbas Shalom — that Mashiach will conquer the world without any war at all, only through the greatness of the Daas that he will reveal in the world, as it is written: “Before him the desert-dwellers shall kneel, and his enemies shall lick the dust” (Tehillim 72:9). And it is written: “For not in haste shall you go out” (Yeshaya 52:12). And as written in the Zohar: “In the first exile... but in the last exile, with your reed, which is the quill, you shall split the sea of Torah.” 43
אות יג וזה בחי' מה שמבקשין בר"ה על חיים כ"ש זכרנו לחיים וכו' וכתבנו בספר החים וכו' וכן הרבה היינו שאנו מבקשין שנזכה לצייר אותיות התורה לטוב ע"י הנפשות הנעשים מכיסופין טובים שזהו בחי' זכה נעשה לו סם חיים כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וזהו בחי' ג' ספרי םהנפתחין בר"ה. צדיקים גמורים נכתבין לאלתר לחיים. רשעים וכו'. בינונים תלוים עד יוה"כ כשרז"ל. היינו כי הצדיקי שיש כיסופין טובים וקדושים שמהם נעשים נפשות ונקודות טובות ונצטיירים אותיות תהורה לטוב בבחי' זכה נעשהלו סם חיים. ע"כ בוודאי הם נכתבין לאלתר לחיים. כי הם נכתבין ממילא לחיים. מאחר שהם מציירין אותיות לטוב בבחי' סם חיים וכנ"ל. וכן להיפך רשעםי שעושין נפשות ונקודות לא טובות מכיסופין רעים ע"כ הם נכתבין תיכף למיתה מאחר שמציירין אותיות התורה להיפך בבחי' לא זכה נעשהלו סם מות כ"ש שם ע"ש היטב. בינונים תלוים ועומדים עד יו"כ כי בינונים הוא שיש בהם טוב ורע שלפעמים מחובר בהם נפשות קדושות שהם כיסופין טובים ולפעמים להיפך. ע"כ הם תלוים ועומדים עד יו"כ אם יחזרו בתושבה. היינו שצריכין להתגבר בכל עשי"ת להגביר הכיסופין טובים על הכסופין רעים שזהו עיקר התשובה להגביר הטוב על הרע עד שיתגברו הנפשות קדושות ויציירו האותיות לטוב בבחי' סם חיים. ועי"ז יזכו ג"כ להיות נכתבין ונחתמים בספר החיים וכנ"ל. וע"כ גמר החתימה ביוה"כ כי אז הוא בחי' קבלת התורה. כי ביוה"כ ניתנו לוחות אחרונות שנאמר בהם טוב. כי אז נצטיירו אותיות התורה לטוב שזהו עיקר בחי' קבכלת התורה כנ"ל. וע"כ אז הוא מחילת עוונות כי עיקר פגם כל העוונות הוא שע"י העוונות הנעשים ע"י תאוות וכיסופין רעים, פגם באותיות התורהוצייר אותם להיפך, אבל ביהו"כ שאז הואגמר קבלת התורה, אז זוכים ע"י התשובה לחזור ולתקן הפגם של העוונות ולצייר אותיות התורה לטוב, וע"כ בינונים תלויים ועומדים עד יוה"כ שאז יש להם כח לחזור ולצייר אותיות התורה לטוב כנ"ל. כי עיקר התשובה הוא בחי' כיסופין טובים, כי עיקר התשובה היא החרטה שמתחרט על העבירה והלוואי שלא היה עושה אותה שזהו רק רצון וכיסופין טובים ועי"ז מוחל לו השי"ת כי עיקר הוא הכיסופין שעי"ז מציירין אותיות התורה לטוב ועי"ז נתתקן הכל וכנ"ל:
And this is what is brought in the Writings [of the Arizal]: "B'yomo titain s'charo" [On his day you shall give his wages] — the initial letters [roshay taivos] spell Shabbos. For this mitzvah is especially conducive to drawing upon oneself the holiness of Shabbos. For on Shabbos there is the nullification of all labors, all the thirty-nine m'lachos. For on Shabbos there is love and will [ratzon], and all the dinim and all the anger are nullified, as we say: "And all the rulers of rage and the masters of judgment — they all flee and pass away from her."
And therefore, all the Mo’adim are nullified in the future. And as it is written: “And it shall no longer be said, ‘As Hashem lives [Who brought you up from Mitzrayim]’” (Yirmiya 23:7), etc. 44
אות יד וזה בחי' סוכה שעושין אחר ר"ה ויוה"כ. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שמי שהוא במדריגת אברהם דהיינו שעושהנפשות טובות ע"י כיסופין טובים אזי כל אכילתו בבח'י לחם הפנים בחי' לחם חם וכו' ואזי כל הכוכבים ומזלות וכל העכו"ם טורחםי בשביל פרנסתו בבחי' לחמינו הם סר צלם וכו' כי מראה חמה עמוקה מן הצל וכו' ע"ש כל זה היטב, וזהבח'י מצוות סוכה שהיא צלא קדישא צלא דמהימנותא שעי"ז מכניעין בחי' הצל דסט"א בבחי' לחמנו הם סר צלם כנ"ל, וזה זוכין אחר ר"ה ויוה"כ שאז היה כל עסקינו להמשיך בעולם הבלים דקדשוהשהם בחי' נפשות קדושות העולים מהבלים של השופר וש לכל הקולות והצעקות שצועקין ישראל בר"ה והיו"כ ועשי"ת שעי"ז עיקר התעוררות התשובה באלו הימים וכנ"ל. וע"כ כל העבודהשל יוה"כ הוא ע"י הכה"ג שהוא בחי' צדיק הדור שהוא בחי' תכלית שמירת הברית בשלימות, כי הכה"ג מצווה על קדושת הברי תיותר מכל ישראל כי אסור אפילו באלמנה (וכמבואר במ"א), כי עיקר אלו הנפשות שהם בחי' כיסופין טובים נמשכין ע"י הצדיק שומר הברית כ"ש שם שזהו בחי' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יגקשו מפיהו. אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' כי הרב נקרא כןה שהוא בבחי' קדושת הברית יותר מכל ישראל כ"ש כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו, והכה"ג מקודש יותר מכולם והוא בבחי' הרב והצדיק שבדור שהוא בתכלית שמירת הברית וע"כ כל העבודה של יוה"כ אינה כשירה אלא בו. כי ביוה"כ אז הוא גמר החתימה לחיים. שאז צריכין לגמור התיקון הנעשה ע"י הכסופין טובים שהם נפשות והבלים דקדושה שעי"ז מציירין אותיות התורה לטוב בבחי' סם חיים שזהו בחי'ספר החיים שנכתבין ונחתמין בו בר"ה ויוה"כ לחיים. שזה נעשה ע"י שמציירין אותיו התורה לחיים ע"י הבלים ונפשות הנעשין מכיסופין טובים של ישראל שנתעוררין באלו הימים וכנ"ל. ע"כ אז ביוה"כ עיקר התיקון ע"י הכה"ג שהוא בבחי' קדושת הברית כי עיקר אלו הנפשות יוצאין ע"י הצדיק שהוא בבחי' שמירת הברית כנ"ל. וזה שאומרים בתחלת יוה"כ אור זרוע לצדיק וכו' שהוא בחי' תיקון הברית כמובא. כי אז צריכין להמשיך בחי' תיקון הברית מהצדיק האמת שעי"ז עיקר התקון הנגמר ביוה"כ ע"י נפשות טובות. וכנ"ל:
And therefore in truth, from Shabbos all the hashpa'os and all the blessings and all the wealth are drawn, as it is brought in the holy Zohar: "from her, all six days are blessed." And one must draw the holiness of Shabbos into every day, and draw upon oneself the holiness of Shabbos, which is the opposite of anger and din. And therefore paying the wages of a hired worker on his day is conducive to this, as above. For paying the wages of a hired worker on his day is the aspect of the nullification of anger and the drawing of shefa and wealth, which are one aspect, as above.
ואחר ר"ה ויוה"כ שאז זכינו לבחי' מדריגת אברהם שהיה בעל נפש וכו' דהיינו לעשות נפשות טובות ע"י כיסופין טובים ע"כ אז עושין סוכה הקדושהשהיא אצלא קידשא שעיקר מצוותה היא האכילה בתוכה ושאר הצטרכות האדם. כי אז זוכין שיהיה האכיהל והפרנסה בבחי' לחם הפנים כנ"ל שזה זוכין ע"י בחי' אברהם ע"י כיסופין טובים כנ"ל בבחי' לחם חם לחמינו הם סר צלם וכו' כנ"ל שהו בחי' סוכה שהיא צלא קדישא, שמכניע ומבטל צלם של העכו"ם בבחי' לחמנו הם סר צלם וכנ"ל. כי סוכה הואבבחי' אברהם איש החסד שזכה לכהונה כ"ש אתה כהן לעולם, שהואבחי' אהרן הכהן איש החסד שבזכותו היו הענני כבוד שהם בבח'י סוכה שהוא אהבה וחסד בחי' השתוקקות וכיסופין דקדושה שהיה לנו באל והימים הנוראים שעי"ז אנו זוכין לצל הקדוש הזה של הסוכה שהוא מכניע הצל שלהם, שאז האכילה בקדושה בבח'י לחם הפנים ואז כל העכו"ם טורחין בשביל פרנסותינו וכו'. ובשביל זה מקריטבין בסוכות ע' פרים כנגד הע' אומות כי עתה יש לנו שלום גדול עמהם בבחי' סוכת שלום כי כולם טורחין בשביל פרנסתינו. כי ההבלים והנפשות דקדושה התגברו כ"כ והמשיכו כ"כ התעוררות התשובה בעולם עד שאפילו להעכו"ם הגיע מזה התעוררות עד שנודע להם במקום שהם שהעיקר הם ישראל ושעיקר תכליתם לטרוח עבורפרנסת ישראל וע"כ אנו מקריבין בשבילם קרבנות כי אנו צריכים אותם כדי שיטרחו בשביל פרנסתינו. וזהו בחי' ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם ואת םכהני ה' תקראו כהני ה' דייקא בחי' כהן איש החסד שהוא בחי' אברהם שהיה בעל נפש שנעשה מחסד ואהבה והשתוקקות שזהו בחי' סוכה שעי"ז העכו"ם טורחין בשביל פרנסתינו בחי' ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' וכנ"ל:
And this is what Ya'akov sent to Aysav: "I have acquired ox and donkey, flock," etc., "and I have sent to tell my lord, to find favor," etc. (Beraishis 32:6). And seemingly this is very puzzling — why did he send to inform him of his wealth? On the contrary, through this he would be more jealous of him! But according to the teaching mentioned above, the matter is well explained. For Aysav is the aspect of the intensity of anger, for he is admoni [ruddy/red], etc. — see there, that he is a murderer who spills blood, the aspect of the intensity of anger, as is explained in the teaching "Sha'alu es Rabi Yosi ben Kisma" (siman 57). And one who merits breaking the anger and drawing wealth of holiness, then the wealth guards him going forward from anger, as is explained there in the teaching mentioned above — that the wealth is the aspect of a chomah [wall] that guards from anger and rage — see there.
But Shabbas and Yom Tov need each other. For if there had not been the signs, etc., through which the holiness of Yom Tov [came about], they would not have known of Shabbas at all. And if there had not been the holiness of Shabbas, it would not have been possible to reveal His G-dliness in Y’tzias Mitzrayim — for the essential wonders of Y’tzias Mitzrayim were through the power of Shabbas, which is “established and standing” [from Creation]. This is the aspect of Shabbas HaGadol that precedes Pesach. 45
אות טו ואז מכניסין הפרנסה מחוץ לפנים בבחי'אית לן בירא בדברא עיילא ליה למתא וכו' ע"ש בסוף התורה היוב, וזהו בחי' סוכה שעי"ז העכו"ם טורחין בשביל פרנסתינו כנ"ל ואז מכניסין הפרנסה מחוץ לפנים שכל זההוא בחי'סוכה. כי הסוכההיא בבחי' ממוצע בין חוץ לפנים דהיינו בין בית ושדה כי הבית מוקף מחיצות לגמרי ומקוה היטב, ובשדה ובחוץ אין שם שום מחיצות, והסוכה היא ממוצע ביניהם כי זה עיקר מצוות סוכה לצאת מדירת קבע ולישב בדירת ארעי שהם מחיצות הסוכה שאינם מקורים ייטב והאויר מבחוץ נמשך לתוכה, נמצא שהסוכה ממוצע בין ביחת וחוץ כי זה עיקר בחי' סוכה להכניס האכילה והפרנסה מחוץ לפנים לתוך הבית. וזה בחי' וחג האסיפ בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה, באספך מן השדה דייקא היינו כשצריכין לאסוף ולהכניס את הפרנסה והאכילה מן השדה לתוך הבית דהיינו מחוץ לפנים אז צריכין לעשות סוכה שהיא ממוצע בין חוץ לפנים שע"י מוה זאת מכניסין גם ברוחניות כל השפע והאכילה והפרנסה מחוץ לפנים דהיניו מהעכו"ם והרשעים לישראל בבחי' עיילא לי למתא שנעשה ע"י החבלים דקדשוה בחי' אפשילו לי חבלי וכו' (כמבואר שם בהתורה הנ"ל) שהם בחי' בחבלי אדם אמכם בעבותות אהבה שהם בח'יסוכה שהוא בחי' עבותות אהבה וחסד בין ישראל לאביהם שבשמים כי אז עיקר ההתחברות והאהבה כי סוכה בחי' אהבה וחסד בח'י חיבוק יד ימין כידוע וכמובא בדבריו ז"ל במ"א:
And this is what Ya'akov sent to Aysav, to inform him of the greatness of his wealth that he merited in the house of Lavan. That is, that he had already broken the trait of anger and merited through this exceedingly great wealth. Therefore he no longer fears Aysav, who is the aspect of anger and whose essential power is through the blemish of anger. For he has already merited wealth of holiness, which is the aspect of a wall that guards from anger. And through this he is confident that even his enemies will make peace with him and be appeased toward him. And this is: "and I have sent to tell my lord, to find favor in your eyes" — for I am confident that you will certainly make peace with me, and I will find favor in your eyes, since I have already broken the trait of anger until I merited such great wealth. Therefore the intensity of din and anger of Aysav will be nullified against him. For the aspect of the hatred of Aysav, the aspect of the intensity of anger, will be nullified through the wall of wealth that Ya'akov merited, as above.
And likewise, the final redemption is impossible except through the fact that the first redemption already occurred. And were it not for the power of the final redemption, the first redemption would not have occurred — in the aspect of “the end has come, the end” (as explained elsewhere). And therefore, on Yom Tov one must ascend to the Bais HaMikdash to receive the holiness there. But on Shabbas, this is not needed — for Shabbas is the aspect of the greatest tzadikim, about whom it is said: “She is more precious than pearls [p’ninim] / than the innermost chamber [lifnai v’lifnim]” (Mishlay 3:15). For all the holiness of the Bais HaMikdash, the innermost chamber — everything is from them. 46
אות טז ועיקר מצוות סוכה היא הסכך דהיינו שלא לכסות המחיצות בתקרה שלימה כמ ובית רק לעשות כיסוי וסכך העשוי לצל שיש בו חלל ואויר. היינ וכי בזהאנו מראין מה שפעלנו בר"ה ויוה"כ להגביר ההבלים דקדושה כ"כ עד שיעוררו כל העולם בתשובה בבחי' יש הבל וכו' עכשיו אנו צריכין לצאת דייקא מהבית שמכוסה היטב אל הסוכה שיש בה חללים הרבה בהסכך כדי לשאוב דרך שם מהאוירים וההבלים דקדושה של הכיסופין טובים שנמשכי וע"י התקיעות וע"י ריבוי התפלות והצעקות שבאלו הימים הנוראים. כי בכל השנה צריך שיהיה עיקר ישיבתו של האדם בביתו דייקא כדי להתחבא ולהסתיר עצמו מהבלים דהאי עלמא שמתפשטין באויר שרובם הם הבל מעשה תעתועים של רדיפות העוה"ז. אבל עכשיו באלו הימים הנוראים התגברו כ"כ ההבלים דקדושה של ישראל עד שאנו צריכין דייקא לצאת משם אל הסוכה העשויה לצל שאינהמכוסה היטב רק יש בה חללים הרבה בהסכך, כי אנו צריכן עתה דייקא לשאוב מההבלים והאוירים קדושים הנמשכין דרך הסכך כידרך שם נמשכין רק הבלים קדושים של התקיעות ותפילות ישראל שהם מתגברים באלו הימים כנ"ל. כי סוכה היא בחי' אימא דמסככא על בנין דהיינו שהשכינה מסככת ומגינה עלינו מהבלים דהאי עלמא שהם הבלים רעים וכיסופין רעים שלא ישלטו עלינו כלל רק שיהי' נמשכין עלינו דרך נקבי הסכך הבלים דקדושה של התקיעות ותפלות ישראל וכנ"ל:
And for this reason Ya'akov strove in the house of Lavan to attain wealth. And his entire intention was in order to draw all the souls of Yisra'ail through this — for their root is in wealth of holiness, as above.
For they are in the aspect of the passing of Moshe, who departed in the ra’ava d’ra’avin [the will of all wills] — where is the essential drawing of the drawing force, where “all desires are rooted.” This is the essential holiness of Shabbas, which is the aspect of the holiness of Mashiach — who is Moshe himself — who will complete in the final redemption what he began in the first redemption. For both need each other, in the aspect of “until Your people pass over, until [Your people] pass over” (Sh’mos 15:16). And our Sages expounded: “the first passing” refers to the first redemption, and “the second passing” to the final redemption. For then, at the Song of the Sea, at the time of the Splitting of the Sea — the completion of Y’tzias Mitzrayim — he prophesied about the end of the final redemption, after which there is no more exile. For the two are dependent on each other, as above. 47
אות יז וזה בחי' ד' מניים שנוטלין בסוכות שבםה מתקנים בחי' ד' שנכנסו לפרדס המובא בהתורה הנ"ל ע"ש שאלו הד' בחי' נמצאין בכל דור שהם הרוצים לגשת אל הקודש ולהתקרב לצדיקי הדור שיש בהם ד' בחי' ע"ש והם נקראים נכנסין לפרדס שגדילין בו מיני אילנות ע"כ ע"י אלו הד' מניים שהם מניי אילנות הנאחזין בשמו הקדוש יתב' עי"ז מעלין ומתקנים עאלו הד' בחי'. כי אלו הד' שנכנסו לפרדס הם רבי עקיא שנכנס בשלום ויצא בשלום ובן עזאי ובן זומא הציץ ונפגע הציץ ומת ואחר קיצץ בנטיעות. וזהו בחי' הד' מינים שהם כנגד ד' כתות שבישראל כמובא כי אתרוג יש בו טעם וריח כנגד בעלי תורה ומצוות שיש להם כל השלימות שזהו בחי' ר"ע שזכה לשלימות ונכהס בשלום וכו'. ולולב והדסים שזה יש בו טעם ולא ריח וזה ריח ולא טעם זה בחי' ב"ע וב"ז שלא היו בתכלית השלימות אע"פ שהיו צדיקים גדולים ע"כ זה הציץ ונפגע וזה הציץ ומת. ואחר קיצץ בנטיעות זה בחי' בחי' פושעי ישראל בחי' ערבי נחל שאין בהם לא ריח ולא טעם. ואנו מחברין כל אל והד' מינים יחד עם האתרוג ועי"ז נכללין ונתחברין יחד כדי להשיטבם כולם אל הקדושה ע"י שמתגברין ההבלים דקדושה שהם נפשות קדושות שעי"זנמשכין נקודות טובות להאותיות ונצטיירין האותיות לטוב וכו' שכל זה הוא בחי' תקון הד' שנכנסו לפרדס שעיקר הפגם של אותן שלא יצאו בשלום הי' ע"י שלא ציירו האותיות היטב לטוב ע"י נפשות קדושות (ע"ש היטב בהתורה הנ"ל כי א"א לחזור בכל פעם דבריו הקדושים ז"ל) וע"כ עתה אחר ר"ה ויוה"כ שמתגברין ההבלים והנפשות דקדושה שהם בחי' נקודות קדושות לצייר אותיות התורה לטוב עי"ז נתתקנין כל הד' בחי' הנ"ל שהם בחי' ד' שנכנסו לפרדס שזהו בח' הד' מינים שאנו לוקחין עתה בסוכות וכנ"ל:
Halacha 5 in Hilchos Pikadon, Halacha 5.
And this is the aspect of the three weeks of Bain HaM’tzarim [between the straits], during which we mourn the destruction of the Bais HaMikdash. For then, in our many sins, was the essential intensification of the compelling forces — the nations who rose against us and destroyed the Bais HaMikdash, where is the essential drawing force, and compelled Yisrael into exile physically and spiritually. And all this was drawn from the sin of the Calf and from our sins in every generation. 48
אות יח וזה בחי' הנענועים שמנענעין בהד' מינים לכל ד' רוחו תהעולם ולמעלה ולמטה. כי עיקר הנענועים הם באויר היינו שע"י הנענועים הקדושים בכל הרוחות אלו ממשיכין עלינו ההבלים והאוירים הקדושים שהם נפשות הקדושות כדי לצייר אותיות התורה לטוב כדי לתקן כל הכתות שבישראל שהם בחי' ד' שנכנסו לפרדס שהם בחי' ד' מינים כנ"ל, כי מנענעין האויר בד' מינים ומגרשין כל האוירים וההבלים רעים וממשיכין רק הבלים ואוווירים קדושים שהם נפשות ונוקודת קדושות הנעשין בר"ה ויוה"כ מהתפילות והתקיעות וכנ"ל:
נְנַח נַחְמָא נַחְמָן מֵאומָן
וע"כ נוהגין ע"פ האריז"ל לעשות הנענועים בסוכה כי שם בסוכה שולט האויר הקדוש דרך נקבי הסכך ושם אנו ממשיכין עלינו האויר הקדוש הזה ע"י הנענועים וכנ"ל. וזה שמנענעים בהודו לה' תחלה וסוף כי עיקר התיקון ע"י בחי' החסד שהוא בחי' חסד המתגלה בפומא דאמה שהוא בחי' אהבה והשתוקקות וכיסופין טובים שזהו בחיר ריבוי החסדים הגדולים הנמשכין באלו הימים כמובא בכוונות האריז,ל היינו חסד ואהבה והשתוקקות וכיסופין טובים להשי"ת שעי"ז כל התיקונים הנעשים באלו הימים כי הם בחי' נפשות ונקודות טובות שהם מצייירין אותיות התורה לטוב לעשות פעולות טובות בעולם שעי"ז נתתקן ונשלם הכל וכנ"ל:
And therefore, we sit then on the earth — especially on Tisha B’Av, when was the essential destruction and we sit on the earth. For we recognize our lowliness — that we have descended to the earth, in the aspect of “For our soul is bowed down to the dust” (Tehillim 44:26). And this itself is our hope — for the earth is the aspect of the drawing force, as above. And this is the aspect of “Shake yourself from the dust, arise” (Yeshaya 52:2) — “from the dust” specifically: that through the aspect of the earth, which is the drawing force, one rises and the compelling force that binds us in exile is nullified. 49
And this is the aspect of “Open the bonds of your neck” (Yeshaya 52:2) — “bonds” specifically, the aspect of the compelling force that wants to bind with bonds and chains, the Merciful One protect us. For in truth, in the time of rectification, one does not need to sit on the earth literally in order to empower the drawing force. For the tzadikim are truly humble and make themselves like the earth, even though they do not literally sit on the earth — for the tzadikim are above the earth, above the drawing force in the earth. For all the drawing force in the earth is drawn from above, from the souls of Yisrael, who are the essential drawing force. 50
אות יט וכל זה אנו צריכין באלו הימים קודםש שמיני עצרת שהוא שמחת תורה שאז מסיימין ומתחילין התורה. הינו כי מחמת שעתה הם הימים שאנו צריכין להשלים את התורה שקרינו בה בכל השנה ולחזור להתחיל ע"כ אנו עוסקין בכל התיקונים הנ"ל שעי"ז אנו מציירין אותיות התורה לטוב בבחי' סם החיים כדי שכל התורה שעסקנו בה בכל השנה תהיה מצטיירת ומצטרפת לטוב. וכן נזכה להתחיל את התורה לקרותה ע"י נוקודת טובות שתהי' התורה מעתה מטיירת ומצטרפת תייטד רק לטוב ולחיים ולשלום שעי"ז יתתקן כל העולם. כי כל העולם ומלואו מתנהג ומתקיים ע"י התורה וכפי הציור שאנו מציירין ומצרפין אותיות התורה ע"י הכסופין כן מתנהג העולם לטוב או להיפך ח"ו. ע"כ חמל עלינו השי"ת ברחמיו המרובים וזיכנו ע"י חכמיו הקדושים שסידרו לנו לסיים ולהתחיל התורה ביום גמר התיקון של ר"ה ויוה"כ שהוא ש"ע רש"ת כדי שע"י ההבלים קדושים של ר"ה ויוה"כ שהם נפשות קדושות שמהם נעשין נקודות קדושות תהיה מצטיירת ומצטרפת כל התורה לטוב, הן כל מה שקרינו בכל השנה כולה שאנו מסיימין אותה עת, הן מה שאנו עתידין לקרות בכל השנה הבאה עלינו לטובה שאונ מתחילין עתה, הכל יהיה מצטייר ומצטרף לטוב ולחיים ע"י ההבלים דקדושה של אלו הימים הנוראים שבהם מתגברין ישראל בהבלים הרבהדקדושה וכו' וכנ"ל:
And this drawing force in the earth — since it descended below to this world — good and evil have become intermingled within it. For all the cravings and traits are drawn from the earth, which is the four elements from which all the cravings come — for earth is the “vessel that contains all” (ma’ana d’chula). For in this world, everything is intermingled and confused. Even in the physical craft of vessels, one who is not truly expert in the craft does not know which is the drawing force and which is the compelling force — for even the compelling force is made into a drawing force, crafted with expertise so that it has the power to draw in the opposite direction, until one draws this way and one draws that way, and one cannot tell which is the compelling force and which is the drawing force. And through this specifically, the craft of the great, wondrous vessels is completed, as known to those expert in them. How much more so regarding the human being — the Yisrael — for whose sake everything was created, to elevate and draw everything to its supernal root, all the more powerfully. 51
וע"כ נקרא שמיני עצרת לשון כניסה ואסיפה כי אז כונסין ומאספין כל אותיות התורה לציירם לטוב ע"י הנפשות והנקודות טובות שנעשו בר"ה ויוה"כ כנ"ל. כי קודם שממשיכין נקודות טובות אזי אין להאותיות שום קשר וחבור רק ע"י הנקודות טובות ע"י זה הם מזדווגין ומתחברין ומתאספים לעשות פולות טובות ע"כ נקרא עצרת לשון כניסה ואסיפה וכנ"ל:
Therefore, the essential thing is that one needs to nullify oneself at every turn and remember that one is earth — for one’s origin is from earth and one’s end is to earth. And one should nullify oneself utterly toward the true drawing force of holiness — to draw oneself toward the Source of Life, toward the singular Creator, blessed be He. And one should know that all the cravings and confusions are all the compelling forces — even though they disguise themselves as the drawing force, since a person is naturally drawn after all cravings. But the truth is known to every Yisrael: this is not the true drawing force, and it is not for this that the person was created. 52
Only, from the extreme physicality of the person and the multiplicity of sins, things have been reversed until it seems to him that this is the drawing force. And one must compel oneself to break this force and draw oneself toward the truth, where the true drawing force actually resides. And when one habituates oneself to this — this is the aspect of ratzon [will / yearning] that Rabainu of blessed memory emphasized so much: namely, that however one is, one should always strengthen oneself with strong desires and yearnings to draw oneself toward one’s root. Then certainly the truth will be revealed to him, and he will know where the true drawing force is, which can draw him toward his root and his place from which his n’shamah was quarried. 53
And the essential thing is lowliness, and not to pursue honor. For since he sees that the cravings overpower him so much, it is fitting that at the very least, he should not desire honor, and should know his lowliness in truth. For the root of everything is the glory of Hashem, which is the root of all Creation — and there is the essential drawing force (as understood from the above Torah). And therefore, the essential thing is to nullify one’s own honor before the honor of Hashem and to know one’s lowliness in truth and to make oneself like the earth. Then the true drawing force will be empowered — the holy earth — to always be drawn toward the truth. 54
אות כ כי הד'' מינים הם בחי' ד' אותיות השם שהם בחי' טנת"א שעי"ז ממשיכין נקודות טובות להאותיות ע"י ההבלים קדושים כנ"ל. כי עיקר התיקון ממשיכין משורש האותיות והנקודות שהם ד' אותיות השם ששם שורש כל הטנת"א. וע"י הד' מניים הקדושים שנאחזין שם אנו ממשיכין עלינו התיקון משם באלו הימים בכח ההבלים דקדושה שמהם נעשין נקודות קדושות לצייר אותיות התורה לטוב כנ"ל. כי כשהאותיות מזדווגין ומתחברין יחד ע"י כיסופין טובים שמהם נעשין נקודות טובות להאותיות כנ"ל, אז נכללין כל הד' בחי' שלימות תיקון כלהעולמות כידוע וכנ"ל:
But one does not always need to literally sit on the earth for this. On the contrary, one needs specifically to elevate oneself to one’s supernal root. And yet, one should know one’s lowliness, down to the earth, in the aspect of “In the place of His greatness, there [you find His humility]”. And this is the aspect of “Awaken and sing, dwellers of earth” (Yeshaya 26:19) — one who was made a “dweller of earth” in his lifetime specifically. Even in the greatness of his life — living true life, with wondrous perceptions, which is the essential life — he was a dweller of earth, for in the place of his greatness, he was exceedingly humble. This is the essential true humility. 55
But now, in the time of the destruction, we need to literally cast ourselves upon the earth — to recognize our lowliness, to know that we lie upon the earth itself. For all the cravings that come from the physicality of the earth still rule. At the very least, we are obligated to know that we deserve no honor, and we are obligated to lower ourselves to the earth itself, in the aspect of “Let him put his mouth in the earth — perhaps there is hope” (Eicha 3:29). 56
(שייך לעיל) והנה כל דברינו אלה הם בנויים על התורה אית לן בירא בדברא בסי' ל"א. ומבואר שם בסוף שהתורה הזאת נאמרה על פסוק ויסב אלקים אין הסיבה אלא סעודה וכו' ע"ש. אך לא זכינו לקלב ממנו גמר ביאור הפסוק ע"פ התורה הזאת. והנלע"ד בזה הוא כי ויסב אלקים הוא בחי' סעודה כנ"ל היינו בחי' האכילה והפרנסה שצריכין להכניסה מחוץ לפנים כנ"ל. וזה נעשה ע"י דרך המדבר ים סופף וחמשים וכו'. המדבר זה בחי' אמונה שתלויה בדיבור שצריכין לדבר האמונה הקדושה בפה מלא כ"ש אדמו"ר ז,ל האמונה תולה בפה של אדם וכו' וזה בחי' ים סוף כי אמונה בחי' הדבור ב חי' מלכות היא בחי' ים שכל הנחלים הולכים לתוכה כידוע וזה בחי' סוף כי הוא בחי' אחרית וסוף ושלימות של כל המדות ושל כל הבריאה כולה כמובא שם בהתורה הנ"ל בחי' בא חבקוק והעמידן על אמונה וכו'. וחמשים וכו' ופירש"י מזויינים זה בחי' תיקוןהברית שעי"ז זוכין לאמונה בחי' שבת עי"ז זוכין להכניס הפרנסה לפנים לישראל. שזהו בחי' ויסב אלקים את העם כנ"ל:
And then we empower the drawing force through this, which is the aspect of earth. And through this will be fulfilled: “Shake yourself from the dust, arise,” etc., as above. 57
אות כא גם המדבר ים סוף מרמז על הנפשות טובות הנעשין מכיסופין טובים שעיקר יציאתן אל הפועל הוא ע"י הדיבור כ,ששם וזהו ג,כ בחי' ים סוף כי הם בחי' סוף ושלימות של כל הדברים כיהם מציירין אותיות התורה לטוב שעי"ז נגמרין ונשלמין כל הדברים לטוב. ובאמת הכל אחד כי תיקון האמונה ותקון אלו הנקודות טובות הנעשין מהנפשות וכסופין טובים הכל אחד כי כל מה שיש להאדם אמונה ביותר בוודאי הוא כוסף ומשתוקק ביותר ויותר כיסופים טובים, כי יודע שאין שום תכלית בעולם כ"א לעשות רצונו ית' רק שיש לו מניעות ועיכובים רבים על זה, ע"כ בוודאי הוא כוסף וחומד ומשתוקק בכל עת מתי יזכהלהגיע לזה להיות כרצונו יתב' באמת. ובשביל זה אמונה היא שלימות כל הדברים, וכל התורה וכל הברכות וההשפעות הכל אינו נשלם כ"א ע"י אמונה כמבואר שם בתחילת התורה הנ"ל. כי ע"י אמונהשנמשך ע"י כח הצדיק ע"י תיקון הברית עי"ז נעשין נפשות רבות ע"י כיסופין טובים שהם בחי' נוקודת טובות שמציירין אותיות התורה לטוב שיעשו פעולות טובות בעולם כנ"ל שזהו עיקר תיקון ושלימות של התורה ושל כל הדברים שבעולם שמתנהגים ומתקיימין על ידה. נמצא שתיקון הכיסופין טובים ותיקון האמונה הכל אחד כי הם משלימין ומתקנים הכל ע"י שמציירין אותיות התורה לטוב וכנ"ל, ובזה מקושר ומחובר התורה הנ"ל היטב ע"ש:
And this is what we read as the haftarah on Shabbas Nachamu: “A voice calls in the wilderness... Every valley shall be raised and every mountain and hill shall be lowered, and the crooked shall become straight” (Yeshaya 40:3-4). For we declare that the essential drawing force in the earth is entirely from the tzadikim, who are the essential drawing force. And therefore they can change the earth itself from its nature — as we saw in the multitude of wonders Moshe performed, turning dry land to water and water to dry land at the Splitting of the Sea and the striking of the rock. And so in the future, the wonders of Hashem will be seen, as it is written: “And half the city shall be split” (Zecharya 14:4), etc. 58
וזהו שנסמך ויסעו מסוכות אחר פ' ויסב אלקים כי ויסעו מסוכות מרמז על מצוות סוכה הקדושה שזכו ישראל תיכף ביציאתן ממצרים שסיבבן והקיפן בענני כבוד שהם בחי' סוכה וכו' כ"ש שם תיכף בפרשה וה' הולם לפניהם יומם בעמוד ענן וכו' וכל זה סמך לפסוק ויסב אלקים שהוא בחי' אכילה ופרנסה להכניס הפרנסה מחוץ לפנים כי זה זוכין ע"י מצוות סוכה שעי"ז מכניסין הפרנסה מחוץ לפנים כנ"ל:
“Every valley shall be raised” also alludes to the value of humility and lowliness, in the aspect of “whoever is small is great,” etc. — the aspect of “He lowers the haughty and raises the lowly”: those who are truly low, like the valley, “shall be raised,” and those who are haughty in their own eyes, like a mountain and hill, “shall be lowered.” Through this is the essential empowerment of the drawing force — through the nullification of pride and honor, knowing one’s lowliness in truth, as above. 59
Loading comments…