Paragraphs
And the People Stood from Afar and Moshe Approached the Thick Cloud
ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים. כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו, ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השם יתברך, אזי מדת הדין מקטרג עליו, ואינו מניח אותו לילך בדרכי השם יתברך, ומזמין לו מניעה. והשם יתברך חפץ חסד הוא (א). ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזאת (עין למטה). ומי שהוא בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ברוך הוא, כמו דאיתא בירושלמי (תענית פ"א): 'אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול שבארם', שנאמר: "אלי קרא משעיר". ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה חוזר תכף לאחוריו. ומניעה הוא בחינת ענן וערפל, כי ענן וערפל הינו חשך, חשך הוא לשון מניעה, כמו שכתוב (בראשית כ"ב): "ולא חשכת". וזה פרוש הפסוק, ויעמד העם מרחק, כי כשרואין הערפל, הינו המניעה כנ"ל, עומדין מרחק. ומשה, שהוא בחינת דעת כל ישראל, נגש אל הערפל, אשר שם האלקים. הינו אל המניעה, שבה בעצמה נסתר השם יתברך:
115 – And the People Stood from Afar and Moshe Approached the Thick Cloud “And the people stood from afar, and Moshe approached the thick cloud where Gd was.” (Exodus 20:18) Because someone who lives in materiality all his days—and then is inflamed and desires to walk in the ways of the Name, blessed be He—is met by the attribute of judgment: it prosecutes him, obstructs his path, and hides Gd as if through the obstacle. This obstacle is a test or prevention, and Gd appears hidden within it. But one who is a man of knowledge discerns within that obstruction the very Creator Himself. As taught in the Yerushalmi ( Ta’anit 1): if someone asks “Where is your Gd?”, reply “In the great city of Aram,” alluding to “Call unto Me out of Seir…”
עוד שמענו בזה מפיו הקדוש, שהוסיף לבאר הענין הנ"ל, מה שהשם יתברך בעצמו מסתיר את עצמו בתוך המניעה כנ"ל. ואמר: כי השם יתברך אוהב משפט (ישעי' סא, תהלים לז) וגם הוא אוהב ישראל. אך אהבתו שהוא אוהב את ישראל, היא גדולה יותר מהאהבה שהוא אוהב את המשפט (עיין זוהר אמור צט). ועל כן כשהמדת הדין מקטרג על מי שאינו ראוי להתקרב להשם יתברך, לבלי להניחו לכנס לדרך החיים, להתקרב לצדיק האמת ולדרך האמת. והשם יתברך הוא אוהב משפט, על כן הוא יתברך מכרח כביכול להסכים להזמין לו מניעות למונעו מדרך החיים, כפי הראוי לו לפי מעשיו הרעים, על פי הדין והמשפט. כי הוא יתברך אינו יכול לדחות את הדין, כי הוא יתברך אוהב משפט כנ"ל. אך מאחר שבאמת הוא יתברך אוהב ישראל, ואותה האהבה של ישראל היא גדולה יותר מהאהבה של המשפט כנ"ל, מה עושה השם יתברך, כי הוא מכרח כביכול להסכים על המניעות למנעו מן האמת, מחמת הדין והמשפט שעליו, כי הוא אוהב משפט כנ"ל. אבל אף על פי כן באמת לאמתו רצונו וחפצו יתברך, שאף על פי כן יתקרב האדם אליו יתברך, כי הוא אוהב ישראל יותר מהמשפט כנ"ל. על כן, השם יתברך נותן רשות להזמין לו מניעות, אבל הוא יתברך בעצמו מסתיר את עצמו כביכול בתוך המניעות. ומי שהוא בר דעת, יכול למצא את השם יתברך בתוך המניעות בעצמן. כי באמת אין שום מניעה בעולם כלל, כי בתקף המניעות בעצמן נסתר השם יתברך, ועל ידי המניעות בעצמן דיקא יכולין להתקרב להשם יתברך, כי שם נסתר הוא יתברך כנ"ל. וזהו ומשה נגש אל הערפל, שהוא המניעה, כי שם האלקים כנ"ל:
One without such knowledge, upon seeing the obstruction, immediately retreats. This “hindrance” is symbolized by cloud or thick cloud—darkness upon darkness, which is the language of prevention (e.g. “And You did not withhold” from Genesis 22:16). Thus “And the people stood from afar” refers to those who see the thick cloud and remain distant. Moshe—symbolizing the embodied wisdom of Israel approached the thick cloud” (i.e. the obstruction), for there is where Gd resides. We further learned that the Divine Name, which loves judgment (Isaiah 61:8; Psalm 37:28), is compelled to permit preventions to bar those unworthy of approaching truth. But because Gd’s love for Israel is greater than His love of justice (Zohar Emor 99b), He allows the obstruction while hiding within it. One of knowledge, perceiving Gd even in the test, approaches through the hindrance, recognizing that in the very strength of the obstruction the Divine Presence is concealed. And so “Moshe approached the thick cloud… for there Gd was.” He dwells in the very obstacle itself. [See detailed discussion in section 114 above.]
Loading comments…