Paragraphs
Speech of Truth That Goes Out from the Mouth of the True Tzadik
דע שדבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת אפלו במלי דעלמא, הוא יקר מדברי תורה של צדיק אחר, כי בהדברי תורה של האחר יכול להיות שם תערובות הרבה, אבל זה הדבור היוצא מפי הצדיק האמת הוא רק אמת לבד, וכיון שהוא רק אמת ואין בו שום תערובות אין יקר ממנו, ומי ששומע דבור מפי הצדיק האמת שהוא דבור אמת, ובפרט כשרואה אותו אז. בבחינות (ישעיה ל): "והיו עיניך רואות את מוריך". הוא מקבל בחינות הפנים של הצדיק, ובחינות שכלו ונשמתו, כי זה הצדיק מניח שכלו בתוך זה הדבור שמחדש, והוא מקבל זה הדבור, נמצא שמקבל שכלו. וזה גם כן בחינות הנשמה, כי הנשמה היא בחינת השכל כמה שכתוב (איוב ל"ב): "ונשמת שדי תבינם", וכן מקבל פנים שלו, כי הדבור שהוא מדבר הוא אמת, ואמת הוא הפנים של כל הפנים דקדשה, בבחינות (תהלים כ"ד): "מבקשי פניך יעקב סלה", בחינות (מיכה ז): "תתן אמת ליעקב", נמצא זה שמקבל דבור מפי הצדיק מקבל פניו ושכלו ונשמתו, ונחקק ונצטיר בדעתו דמות דיוקנו של הצדיק שהוא הפנים והשכל והנשמה. אך שצריך לשמר משכחה, כי שכחה משכחת הכל ממנו, הינו כל מה שנצטיר בדעתו מהדבור כנ"ל, על ידי השכחה נשכח ועובר ממנו כל הנ"ל, ואפלו אם יכתב הדבר בספר לזכרון כשבחינת השכחה מתגברת, נופל בחינת השכחה גם על הספר הנכתב, הינו כשחס ושלום, נפטר החכם שחדש הדבור, ואז מתגבר בחינות שכחה בבחינות (תהלים ל"א): "נשכחתי כמת מלב", ואז שורה שכחה אפלו על ספר הנכתב. ויש עצה לזה לציר לפניו דמות דיוקנו של החכם בשעת הלמוד כשלומדין דבריו כמובא בירושלמי (שקלים פ"ב): שצריך לציר בשעת הלמוד כאלו התנא עומד לפניו, כי בהספר של החכם נרשם ונצטיר שם דמות החכם, כי אלו הדבורים והאותיות הנרשמין ומצירין בהספר, הם שכל החכם ונשמתו ובחינות פניו, נמצא ששכלו ונשמתו ופניו שהוא דמותו ממש הוא באלו האותיות והתבות, על כן נמצא בכל ספר וספר דמות דיוקנו של החכם שחדש אלו הדבורים, כי כפי דמותו דהינו שכלו ונשמתו ופניו של החכם, כן נצטירין האותיות בספר, כי אם היה להחכם דמות אחר הינו שכל ופנים ונשמה אחרת, היה מחדש ומציר אותיות אחרים בהספר, כפי השכל שהיה לו שהוא דמותו, נמצא שיש בכל ספר דמות דיוקנו של החכם: וכשזוכה לזכרון לזכר דברי החכם כמו שאמרם החכם. או על ידי מה שחוזר מאה ואחת פעמים, שעל ידי זה זוכרו, אז כשאומר זה הדבר בשם החכם, נצטיר לפניו דמות דיוקנו של החכם, והרי הוא כאלו אמרו החכם בעצמו, אך שיהיה הזכרון באמת בכח הזכרון, שאז נחקק בדעתו דמות דיוקנו ממש כנ"ל. וזה (אבות פרק ד'): 'הלומד ילד למה הוא דומה' כו'. כי זה הלומד עם התלמיד הוא ממש ככותב בדיו על הניר, ומציר אותיות שכלו שם, כן הוא מציר בדעת התלמיד, שכלו ודמותו ממש כנ"ל, אך שיש בהלמוד בחינות, הינו שיש בחינות הלומד ילד, הינו כשהתלמיד שומע הדבר מפי הרב ממש ובעת שחדש הרב זה הדבר, שאז הוא בחינת ילד, כי החדושים נתהוים על ידי מה שמעלה את הנפשות בבחינות עבור ומחדש אותם כמבאר לעיל (סימן יג). ונמצא שהוא בחינות ילד כאלו נולד היום, ואז דומה לדיו כתובה על ניר חדש, שנחקק ונצטיר שם היטב בלי טשטוש, הינו שאז יוכל להצטיר ולחקק בדעתו היטב ויוכל לזכרו. אבל הלומד זקן שאינו שומע מפי החכם בעצמו, או אפלו מפיו לאחר כך שלא בשעת החדוש, ואזי לא נתחדש נשמתו בבחינת עבור כנ"ל, ואז הוא בחינות זקן כמו שהיה מקדם, ואז דומה לדיו כתבה על ניר מחוק, שהכתב מטשטש שם. כן החדוש שמחדש החכם אף שנכתב ונחקק בדעתו, עם כל זה לא נצטיר היטב שם ויוכל לשכחו, וזה בחינות (ברכות נח): 'דיו לעבד להיות כרבו', 'לעבד' דיקא, עבד, הוא מי שזוכר מה שמקבל מרבו על ידי שחזר מאה ואחת פעמים כנ"ל, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ט:): 'עובד אלקים זה החוזר פרקו מאה ואחת פעמים, ועל ידי הזכרון זוכה להיות כרבו, כי נזדמן לו דמות דיוקנו של רבו, וכאלו רבו אמרו אז כנ"ל, כי נחקק ונצטיר היטב בדעתו פנים ודמות רבו כדיו כתובה על הניר כנ"ל, וזה בחינות דיו לעבד כו'. בחינת דיו כתובה כנ"ל, (וכן מובא בזהר הקדוש תרומה קנ"ט עין שם): כי מה שנצטיר דמותו אצל התלמיד הוא בחינות דיו. כי לא נצטיר אלא דמות דיוקנו, כי זה כלל שכל ההתלבשות שמתלבש דרגא בדרגא אינו מתלבש אלא מדרגה אחרונה שבדרגא העליונה, הינו בחינת רגלין של העליונה, והוא מדרגה הראשונה אצל דרגא התחתונה, וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסלותא', ועל כן לא נצטיר אלא הדמות, והוא כמו דיו, שאף שנצטיר בו הצורה ממש והדמות כנ"ל. עם כל זה אינו רק ציור ודמות ואינו ממש הדבר בעצמו, כן הדבור אף שבו נצטיר הדמות, עם כל זה אינו אלא ציור ודמות, הינו מדרגה התחתונה שלו, הינו דבור. והבן: וזה בחינת (ירושלמי שקלים פרק ו'): 'אש שחורה על גבי אש לבנה', בחינת מחין, בחינת "ונוזלים מן לבנון" - 'מן לבונא דמחא', (זהר פינחס רל"ה:). וזה בחינת (שיר השירים א): "שחורה אני ונאוה", כי מה שהוא שחר ושפל אצל העליון, הינו מדרגה התחתונה שלו, הוא נאה ועליון אצל התחתון:
192 - Speech of Truth That Goes Out from the Mouth of the True Tzadik Know that truthful speech from the true tzadik's mouth – even on worldly matters – is more precious than Torah words from another tzadik, for the latter may contain mixtures, while the former is pure truth alone, with nothing more precious. One who hears such truthful speech from the true tzadik's mouth – especially while seeing him – fulfills (Isaiah 30:20): "And your eyes shall see your teachers." He receives aspects of the tzadik's face, intellect, and soul. The tzadik infuses his intellect into the innovated speech; the receiver absorbs this speech and thus the intellect. This is also the soul aspect, as the soul is intellect (Job 32:8: "And the soul of the Almighty gives them understanding"). He also receives the face, for truthful speech is the face of all holy faces (Psalms 24:6: "Who seek Your face, Jacob Selah"; Micah 7:20: "Give truth to Jacob"). Thus, receiving speech from the tzadik grants his face, intellect, and soul, engraving the tzadik's portrait (face, intellect, soul) in the mind. But guard against forgetting, which erases everything engraved in the mind from the speech. Even if written in a book for memory, forgetting intensifies after the wise one's passing (Psalms 31:13: "I am forgotten like a dead from the heart"), affecting the book as well. The remedy is to picture the wise one's portrait during study of his words, as in the Jerusalem Talmud ( Shekalim 2:5): picture as if the Tanna stands before you. The book registers the wise one's form: its speeches and letters embody his intellect, soul, and face. Every book contains the wise one's portrait, shaped by his intellect, soul, and face (a different form would produce different letters). When meriting memory – recalling words as spoken or through 101 repetitions – saying them in the wise one's name pictures the portrait, as if he spoke them. True memory engraves the portrait literally. As in (Avot 4:20): the learner as a child is like... The teacher-student dynamic is like writing ink on paper, picturing intellect – thus picturing the form in the student's mind. Aspects: "child learner" hears directly at innovation – "child" as newborn (innovations from soul-elevation as pregnancy; see sign 13) – like fresh paper ink, well-engraved without blur for remembrance. "Old learner" hears not directly or not at innovation – soul unrenewed, remaining "old" – like erased paper with blurred writing, prone to forgetting. Berachot 58b): "It is enough for the servant to be like his master" – "servant" remembers via 101 repeats (Chagigah 9b: "worker of G-d" repeats 101 times). Memory makes "like master" – portrait as if master spoke, well-engraved like paper ink. "Enough for servant" as "ink written" (Zohar Terumah 159a). Pictured form as ink: only portrait, not essence – lower level clothed in lower (wisdom's crown to humility's heel per Rabbis). Jerusalem Talmud Shekalim 6: "black fire on white fire" as brains, "flowing from Lebanon" from brain-whiteness (Zohar Pinchas 235a). (Song 1:5): "I am black but comely" – upper's low (black) is lower's high (comely).
Loading comments…