טו:לט וְהָיָ֣ה לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת-כָּל-מִצְוֹ֣ת יְהֹוָ֔ה וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא-תָת֜וּרוּ אַֽחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַֽחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר-אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַֽחֲרֵיהֶֽם.

והיה לכם לציצת, עם הי"ב אותיות והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. אתו בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. וזכרת את, עם הב' תיבות, בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן. את ע"ה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח. אשר אתם, עם הו' אותיות והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. אשר אתם, עם הו' אותיות וב' תיבות, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב. לציצית (מלא י', כמו שרש"י כאן כותב שהוא בגמטריא שש מאות) בגמטריא נון נון חית. (כל הפסוק, עם ג' כוללים בגמטריא ט"ז פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן). לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות כו ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (-ט"ו פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן) ע"ה.

הסופי תיבות של: והיה לכם לציצת וראיתם אתו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: לכם לציצת וראיתם אתו, ושל: לציצת וראיתם אתו וזכרתם, ושל: וראיתם אתו וזכרתם את, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

בכמה מקומות (בראשית טו:א ועוד) רש"י פירש, שהתיבה אחרי הוא מופלג. והנראה לענ"ד בזה, כי צדיקים מקדשים את לבבם ועיניהם, ולהם אין סכנה ללכת אחריהם, כי ענין קדושתם הוא התאחדותם ברצון אחד להשם יתברך, ולכן לא יתור אחרי – מופלג מהם, אלא ביחד איתם, מה שאין כן, אדם רגיל שלא טהר לבבו ועיניו, על כרחך יהיה מרחק גדול בין רצונו וביניהם, ועל זה הזהירה התורה הקדושה, לא תתורו אחרי – במופלג מהם.

[מה שאין כן, אחרי ה' אלקיכם תלכו ואתו תיראו וכו' (דברים יג:ה), לעולם אפילו הצדיק הכי גדול יהיה מופלג מהשם יתברך]

מפתחות: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם – לק"מ ז:ד דף ח:. ולא תתורו וכו' ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם – לקמ"ת עב דף לג:.

טו:מ לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת-כָּל-מִצְוֹתָ֑י וִֽהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם.

ל'מען ת'זכרו ועשיתם א'ת כ'ל מ'צותי, הר"ת (בלי הו' של ועשיתם, והו' יכול להיות הו' תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן) בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. עוד כתוב שמה, אשר אתם זנים אחריהם למען תזכרו, כל אות רביעי כותבת נחמן, ובסופי תיבות מ(א)ומן.

כבר גילה הזוהר הקדוש שחטא קרח היה שרצה לעשות שמאל ימין - אישה לאיש, כמו שמצוי היום ממש, ומבואר שזה ממש קשור בהמשכת העם למפרסמים של שקר - כל העדה כולם קדושים - ונטישת הצדיק האמת נ נח נחמ נחמן מאומן.

והנה רבי נתן בלקוטי הלכות (יורשה דעה שלוח הקן ד:ט) מבאר שקרח טעה וחשב שלגדולים אין להם כבר יצר הרע, עיין שם כל דבריו הקדושיו. והדבר תימה, כי הלוא כל הפוסל במומו פוסל, ואם קורח פסל את משה ואהרן (וקצת אינו מובן בכלל, איך הוא בא לאשם אותם שלקחו השררה לעצמם כאשר כל הטעות שלו זה שלגדולים אין יצר הרע, אז איך הם באו לחטוא, וצע"ק) בזה הנקודה, הרי לכאורה הוא בעצמו היה לקוי בחוסר יצר הרע, ואם כן איך הוא בא לחטא הנוראה הזו?

וידוע הסיפור שהיה איש אחד - עובד השם גדול - בן שישים שנה שהלשין להחוזה על היו"ד הקודש, והחוזה העיד עליו שהשטן הניחו לעבוד את השם תורה ובתפלה שישים שנה רק כדי שיועילו דברי להשון הרע להבעיר את המחלקת בין הצדיקים.

הרי שקרח הגיע להשגה איך שכל אדם באמת בתכלית השלמות, כפי ענינו, וכמבואר ברמח"ל בכמה מקומות, ובמקום אחר הוא אפילו מכנה את זה לבחי' חסידות של לב בשר (ברסלב!) - שכל דבר יש לו השלמות כפי ענין, כל פריט במכונה שעושה תפקידו זה השלמות שלו. ואם כן הרי אין הבדל כביכול ביניהם. והרי אין חסרון יצר הרע. אבל כל זה רק כאשר כל אחד עושה תפקידו, אבל אם מחליפים תפקידים הרי חסרון עצום יש. אז קרח ראה את השלמות ורצה לבטל את הגבולות והגדרות והתפקידים שהשם יתברך שם לכל חפץ, והרי אף כי במקומו הגיע לשלמות, עד כדי כך שאיתא במדרש שלעתיד לבוא יהיה כהן גדול, אבל להעביר את זה הלאה, שהשלמות של כל דבר במקומו ובזמנו יועיל לו למקום אחר לתפקיד אחר, הרי זה כבר חטא עצום.

וזה מה שלא הבין איך חוט אחד של תכלת הוא התיקון של ציצית אפילו לבגד של כולו תכלת, ומזוזה היא התיקון אפילו לחדר מלא ספרים. כי כל דבר, איש או אישה, משרת עבד או שר ושופט, התיקון שלו הוא בדיוק אותו דבר שהשם יתברך קובע, לא פחות ולא יותר.

וידוע שחטא של קרח אנחנו מתקנים בפורים כמו שנתגלה לרבינו הקדוש, כי קרח כפר דייקא בתורה של בעל פה של משה רבינו ובפורים חזרנו לקבל את התורה הקדושה באהבה בתוקף של מרדכי הצדיק.

עוד כתבתי בס"ד לפרש ענין מחלקת קרח

ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' (טז:ג).

י"ל בעה"י על פי המבואר בספרי הרמחל כמה פעמים בענין במופלא ממך אל תחקור שהוא האיסור לחקור בבחינת הכתר, והלוא יש לנו הרבה לימודים בספירת הכתר ואפילו בפרצופים עליונים. ועוד כמה תמיהות בענין. אלא שהעניין הוא שאסור לחקור חקירות של כתר דהיינו הלמה ומדוע ככה ולא אחרת, דהיינו מותר לנו ומצוה לנו לחקור ולהבין כל פעולת השם מה תכליתם בכל פרטיהם ודקדוקיהם, אבל אסור לחקור קודם לזה למה בכלל השם יתברך ברא ועשה באופן וצורה כזו ולא אחרת, רק לאחר שכן עשה מצוה להבין מהותה עד תכליתה איך זה מסתדר דוקא ככה.

וידוע שדעת וכתר הם אחד, כי לולא כן חס ושלום צריכים להגיד שיש אחד עשר ספירות שאנו מוזהרים ממנו בחומרה תקיפה בספר יצירה. אלא שהכתר הוא השראה מהדרגה למעלה והדעת חודר אותו לפנים.

ומחק הכתר להיות נעלם לגמרי, ואכן לא רואים את השם יתברך, רק הכל ממנו, גם המקום גם הזמן גם הנפש גם החומר, והוא בלתי נראה.

ולכן קרח טען שהרי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', בחי' דור דעה, יש להם את הדעת. ואם כן על משה רבינו התפקיד - ומדוע תתנשאו, להמליך את הכתר, שהוא בחי' מדוע כנ"ל. ובתפקיד זו אין ראוי למשה רבינו לקחת שום גדולה גלויה אלא להתעלם לגמרי כנ"ל.

ואכן מיד אחר טענתו כתיב (פסוק ד) וישמע משה ויפל על פניו. בחי' העלמה של הכתר.

וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר, בקר וידע ה' - היינו שהם רק מבקרים בדעת את ה', בחי' בוקר והתחלת הידיעה, כי: את אשר לו, בחי' הכתר שהוא לבדו יתברך, ואת הקדוש והקריב אליו, היינו שאר המידות שעל ידם מתקרבים להשם יתברך, ואת אשר יבחר בו, בחי' הצדיק, כי יעקב בחר לו י"ה (ה'קריב י'קריב כדלקמן), כי בחר ה' בציון, יקריב אליו, שהצדיק יקריב אליו לעצמו את כולם.

וזה את אשר יבחר בו, דהינו הצדיק שעל ידו השם יתברך עושה מה שהוא בוחר, כי השם יתברך נמלך בנשמותיהם של הצדיקים, וזה הצדיק שהוא את אשר יבחר בו, יקריב אליו לעצמו וימלוך על כולם.

וזה יקריב אליו, א-ליו, לי"ו - מ"ו בחי' מילוי שם ע"ב והוא בחי' חכמה כידוע (והוא גם כן אותיות לוי, והרי משה זכה לכמה בחינות כי בחינת כתר הוא למעלה מן המקום, ולכן יכול לזכות לכל הרוחות כמבואר בלקוטי מוהר"ן, ולפי זה י"ל בזה טעה קורח, כי רש"י וחז"ל תמהו על קרח שהיה פקח איך הוא נפל בטעות הזה, וי"ל כיון שראה שמשה רבינו זכה לכמה בחינות חשב שגם הוא יכול). וא' בחי' כתר, והצדיק הוא בחי' נקודה עליונה של הא' כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ו, ועיין שם: יבחר לנו את נחלתנו, זה בחי' משה בחינת נקדה העליונה שהוא בחי' במופלא ממך, ובזה צדק טובא, כי הצדיק הוא בחי' אדם היושב על הכסא דמתכסיא, אלא החיבור להצדיק דרך הו' של הא', והוא בחי' המלכות כמבואר שם. והנקודה תחתונה של הא' שהוא בחי' הדום רגליו, בחי' יהושע התלמיד, וגם בחי' אהרן, כי באהרן כתיב וידם אהרן, בחי' דום לה'. ולכן אהרן זכה בכהונה וקרח נדחה.

ולפי דרכינו אתי שפיר, כי כל הפוסל במומו פוסל, והרי יש לתמוה באמת שמצינו בחז"ל שקרח באמת היה חשוב מאד, ולא סתם ממנו יצא שמואל, ואיתא במדרש שלעתיד לבוא קרח יהיה כהן גדול, ואם כן מדוע באמת לא קיבל איזה משרת ותפקיד מיוחד. ולפי מה שנתבאר א"ש דאדרבה מעלתו היה גבוה מאד, במעלה שהוא האשים את משה רבינו, דהיינו שבאמת עליו היה מוטל לעסוק בכתר, ולכן לא קיבל שום גדולה גלויה. ולולא הפירוש שלנו י"ל שקרח היה לקוי בזה גופא שרצה כל הגדולה לעצמו, כי כן ראה שממנו יצא שמואל שעליו אמרו חז"ל שהוא שקול כנגד משה ואהרן, הרי יש סמך שקרח רצה כל הגדולה.

טז:א ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן.

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, עם הח' תיבות כג אותיות והכולל, בגמטריא ג' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הג' כוללים.

הראשי תיבות של: ויקח קרח בן, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: בן פלת בני ראובן ע"ה בגמטריא נחמן מאומן. הראשי תיבות של: בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן ע"ה בגמטריא ברסלב.

הסופי תיבות של: קרח בן יצהר בן קהת בן ע"ה בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: בן יצהר בן קהת בן, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב, ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: ואבירם בני אליאב ואון בן פלת, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, ועם הכולל בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן.

הראשי וסופי תיבות של: פלת בני, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ברש"י ז"ל עמד וכנס מאתים וחמשים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו וכו' והלבישן טליתות שכולן תכלת, באו ועמדו לפני משה, אמרו לו, טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה, אמר להם חייבת, התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו כולה תכלת לא תפטור את עצמה, ע"כ. ותמוה מאד, כי מצות ציצית על כנפי הבגד. ואולי י"ל שרצו ללמוד בנין אב מהמעיל, שהיה כליל תכלת (תצוה כח:לא), ולפי תמונה אחת שראיתי (שי למורא, תצוה עמ' תקעו) היה בן ד' זויות. ולא היה לו ציצית. ובטעם למה באמת לא היה המעיל חייב ציצית, י"ל כי כך צוה ה'. וי"ל שרק בגדים של בני ישראל ולא של גבוה, וי"ל שכיון שמטרתו היה לעבודה פטורה, עיין במשנה ברורה סימן י:יא.

טז:ב וַיָּקֻ֨מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַֽאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑ים נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי-שֵֽׁם.

ואנשים בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. חמשים, עם הה' אותיות, בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח ע"ה. מאתים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. קראי מועד אנשי שם, עם הי"ד אותיות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב ע"ה. אנשי בגמטריא רבי נחמן ע"ה. ואנשים מבני ישראל חמשים, עם הכ' אותיות וד' תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (-ג' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן). קראי, בגמטריא רב נ נח ע"ה.

ר"נ אנשים וקרח. מרומזים בענר אשכול וממרא (בראשית יד:יג), בעלי ברית אברהם בעת שקיבל הכהונה משם (כמו שדרשו חז"ל עה"פ אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק). והם היו יושבים על הכלים לשמור (רש"י בראשית יד:כד), וכמו שהלוים היו שומרים את בית המקדש. וכן הלוים לא היו יוצאים במלחמה והרי הם בחי' היושבים על הכלים לשמור. ודוד המלך תיקן חלק כחלק להיושבים על הכלים, וכן תיקן משמרות כהונה ולויה. כי ענר, ע' הם עיני העדה נ"ר מאתים וחמישים, ובחילוף הע' לא', הרי רנ"א, שבאו לשקול הכהונה גדולה, והיו ממרים.

מפתחות: קרואי מועד אנשים שם – לקמ"ת א:ה דף א:.

טז:ג ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם י' ומדוע תתנשאו על קהל ה'. תוכם ה', בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. רב לכם, עם התיבות, בגמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא. כלם קדושים עם התיבות בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: ובתוכם י' ומדוע תתנשאו על בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

טז:ד וישמע משה ויפל על פניו. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: וישמע משה ויפל על ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טז:ה וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע י' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו.

בקר, בגמטריא אומן ר"ה. את ע"ה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח.

הראשי וסופי תיבות של: וידע י' את בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

טז:ו זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו. עשו קחו ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: עשו קחו לכם מחתות קרח וכל, וכן של: קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טז:ז ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יקוה מחר והיה האיש אשר יבחר יקוה הוא הקדוש רב לכם בני לוי.

ותנו בהן אש ע"ה בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. אשר יבחר ה', עם הג' תיבות, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב, ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. בני לוי, בגמטריא נ נח. רב לכם, עם הב' תיבות, בגמטריא ברסלב. רב לכם בני, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הוא הקדוש רב ע"ה בגמטריא נון נון חית.

פרש"י רב לכם בני לוי, דבר גדול אמרתי לכם. ולא טפשים היו, שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשות, וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו וכו' עיין שם. (רש"י חקת כ:י המרים, סרבנים, לשון יוני – שוטים, מורים את מוריהם).

ידוע בשם הבעלי מוסר, מה התירוץ על טפשותם שהם חטאו על נפשותם, הרי על כל פנים טפשים הם, אלא שזה ענין החטא, כידוע שאין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות. ולפי זה יש להבין שפקחותו של קרה הוא שמירה מיוחדת מרוח שטות של חטא, ויש להבין מה ענינו ומנא לן שהיה לו לקרח.

רש"י בריש הפרשה הביא מחז"ל בן יצרה בן קהת בן לוי, ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר ובקהלם אל תחד כבודי, והיכן נזכר שמו על קרח, בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל (דברי הימים א:ו:כב-כג, תנחומא ד), ע"כ. הרי לולא תפילת יעקב היה מיחסו אפילו אליו. ויש לדייק גם מלשון רש"י שהיה כותב בן יעקב, ולא בן ישראל כמו שכתוב בדברי הימים. וכבר הקשו המפרשים שקיימא לן במסכת מגילה (טו.) כשמזכיר הצדיק ומזכיר אביו ואבי אביו הם כולם צדיקים, אז למה פירט הכתוב כן לקרח. ויש לראות מזה שהתורה קובעת פקחותו, שהיה נוטה לצדקות. כי כן ענין של יעקב הוא פקחות, כמו שכתב הרמח"ל בענין תיקון חצות שהאריז"ל גילה לכוון 'כל"ך סעפ"ה יאעוצ"ה', ועל התיבה אחרונה יאעוצ"ה יש לכוון שעם הו' אותיות הוא גמטריא פקח, והרמח"ל כתב לכוון בגמטריא שלו: יעקב. הרי שהשם יעקב מכוון לפקחות. וזה ויקח קרח, יקח בגמטריא מיוחס, כי יחסו הכתוב על הדוכן, ומצינו בכמה מזמורי תהלים (מב) משכיל לבני קרח, (מד) לבני קרח משכיל וכו' (מה, פח), והשכלה זו ענין של שירה, אבל משותף לענין פקחות השכל, וכמו (דניאל יב:ג) והמשכלים יזהירו כזהר הרקיע, ושכל טוב לכל עושיהם. ומבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא סג, שעל ידי הנגון נצול מרוח הבהמיות, כי נתברר רוח האדם מרוח הבהמה על ידי הנגון עיין שם. ולכן דייקא בענין המשוררים יחסו הכתוב עד ישראל, אותיות שיר א-ל, ששמרו בניו את רוח האדם (כי צריכים למלאות את העולם עם בני אדם שיש להם דעת, ליקוטי מוהר"ן תנינא ז). ובזה גופא עינו של קרח הטעתו, ולא ראה נכון איך בניו ישמרו את רוח האדם מהבלי השטות.

והנה מבואר בליקוטי מוהר"ן ובכמה מקומות שכל מה שיש חסרון דעת יש יותר כעס ומריבה, ולעתיד לבוא ומלאה הארץ דעה ויהיה שלום גדול וגר זאב וכו'. והרי עוז הוא מידת שלום, כמו שכתוב (תהלים כט:יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (וכתיב בישעיה כז:ה או יחזיק במעוזי שלום יעשה לי, עיין דרוש ג' במגלה עמוקות מהדורה תנינא לפרשת קרח, שקרח פגם במדת עז שהוא מדת השלום). והרי השלום מהותו של גן עדן, ועזי פנים לגיהנם, הרי עזות היפוך של עוז. ומצינו קרח באלופי עשו, עיין ברש"י (בראשית לו:ה) ואהליבמה ילדה וגו' קרח זה ממזר היה, ובן אליפז היה, שבא על אשת אביו אל אהליבמה אשת עשו וכו' עיין שם. וממזר בחי' עזות, עז פנים (קידושין מט: רש"י, וכן מצינו בעוד כמה מקומות, שכל ממזר עז פנים הוא מטבע כמו שנולד בעזות). ולכן קרח בגמטריא ד' פעמים עז, דאיתא במסכת ביצה דף כה. דתיהם של אלו אש, שאלמלא לא נתנה תורה לישראל אין כל אמה ולשון יכולין לעמד מפניהם, והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש, שלשה עזין הן, ישראל באמות, כלב בחיות, תרנגול בעופות, ויש אומרים אף עז בבהמה דקה. ולכן קרח היה צריך לצאת משולש מד' צדיקים, יעקב לוי יצהר קהת, לתקן הד' בחינות של עזות של רוח הבהמה לבחי' עוז ושלום, ויעקב ראה ברוח קדשו שכולי האי לא יספיק, וביקש, ובקהלם אל תחד כבודי (בראשית מט:ו), תחד לשון אחד, גם לשון חת-ד היינו למטה מד', שיהיה חסר לו אחד מהד' עוז של קדושה, ויהיה נשאר לו ג' עז, בגמטריא רל"א, והוא גמטריא של 'פקח כבודי', שהרי עם הכבודי של יעקב, הג' דורות צדיקים שיצאו ממנו, קרח היה נשאר פקח נגד הג' אבל לא היה בידו לעמוד בכל הד' בחינות, כי חלק בענין הכהונה שהוא למעלה מבחי' ישראל באומות [במסכת נדרים כ. כל מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני, והרי קרח עצמו היה בהר סיני, אלא שבאמת כל ישראל הם עזים באומות, אלא שהתורה מתקן את העזות הזה, וכן בקרח, אלא שקרח נתקלקל בעזות שלמעלה מזה]. וזה מש"כ רש"י (פסוק ז) עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן וכו', טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה, ע"כ. עינו הטעתו לשון אחד, כי תפס גדולה לעצמו כאילו אוחז בבחינת ארך אנפין שיש רק עין אחד לטובה, ולא ראה יפה שהרי שמואל לוי היה בסטרא דשמאל, מסטרא דנגונא דלוים, שבניו עשו תשובה ושמרו משמרת הלוי והמתיקו העזות השייך לסטרא דשמאל. ובזה מובן איך משה רבינו היה רואה, כי נתקשו המפרשים איך רואים בבעל בחירה מה יבחר, ולפי מש"פ העיקר היה שראה ששמואל היה אוחז בסטרא דשמאל, וממילא הבין שלא בזכותו קרח יצלח לקחת הימין.

[ועוד נראה לפרש ששמואל הנביא קיבל את שמו מנשיא שבט שמעון שהנחיל את הארץ, שמואל בן עמיהוד (במדבר לד:כ), כי שמואל הנביא משבט לוי, ולוי ושמעון היו אחים תמיד ביחד, ויעקב אבינו קילל אפם וחלקם בישראל כמבואר ברש"י (בראשית מט:ז) אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות וכו' נתן לו תפוצתו דרך כבוד, עכ"ל, וזה היה מידת שמואל הנביא כמבואר בקרא (שמואל א:ז:טז) והמלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה וכו'. ותשובתו הרמתה כי שם ביתו (שם פסוק יז) דרשו חז"ל (ברכות י:) ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי, שכל מקום שהלך שם ביתו עמו, וי"ל שזה היה לתקן החניות במדבר. והנה יעקב לא ברכם ללוי ושמעון, רק בכלל כל השבטים, וברכתו של משה מעין ברכתו של יעקב (רש"י דברים לג:יג), ועכ"ז משה רבינו בירך את לוי מלא, וללוי אמר וכו' (דברים לג:ח), ואילו שמעון, רק רמז לו ברכה מתוך ברכותיו של יהודה (רש"י דברים לג:ז), וכיון שמשה רבינו היה המברך את שמעון ולוי, ומכחו היו מתעלים, משה היה יודע.]

ויעקב אבק עם המלאך, עד שנתן לו לעלות לאמר שירה, ואז קביל השם ישראל, שהוא אותיות שיר א"ל, ולכן התיחסו דייקא לשם ישראל, כי על ידי השירה מסטרא דשמאל נשתמרו לדורות.

וכיון שקרח נפל בד' עז שלו, הכשיל את ישראל בסרחון רביעי, כמו שכתב רש"י עה"פ (ד) וישמע משה ויפל על פניו. והנה אור הפנים שע"ח (ליקוטי מוהר"ן מא, ש"ע נהורין המאירין ח' חורתא-) גימטריא בשלום. והפנים הם פן פן, כל פן אל"ף למ"ד, ביחד הם ש"ע. ובפנים מאירים הד' הויות של המוחין, חכמה בינה וחסדים וגבורות של הדעת. וקרח היה חסר רביעית כנ"ל, הרי אל"ף למ"ד אל"ף, עם י"ב אותיות של ג' הויות, בגמטריא קרח. הוה, עז פנים, שחיסר לתקן עז אחד בפנים, וירד לגיהנם.

וזה מבקשי פניך יעקב סלה. כי ש"ע נהורי הפנים הנ"ל בגמטריא יעקב פקח. והראשי תיבות: מפיס, וז"ל הרע"ב במסכת יומא ב:ב ארבעה פיסות היו שם, ארבע פעמים ביום נאספים לפיס, ולא היו מפיסים על כלם באספה אחת, כדי להשמיע קול ארבע פעמים שיש עם רב בעזרה, וזהו כבודו של מלך, שנאמר (תהלים נה) בבית אלקים נהלך ברגש, ע"כ. והד' קולות האלו הם בחי' עזות, כמו שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן תורה כב [והכלבים עזי נפש המה רעים, והן פני הדור כפני הכלב, ועל כן כדי להנצל מהם מתחת ממשלתם אי אפשר רק על ידי עזות לעמד נגד עזותם, ואז, נהלת בעזך אל נו הקדשך, שנכנס לתוך הקדשה, וכל הקולות, הן של צעקה הן של אנחה הן קול שופר הן קול זמרה, כלם הם בחינת עזות, בבחינת, הן יתן בקולו קול עז, עכ"ל], ד' ע"ז של הכהונה שרצה קרח. ולא היה אלא עזות פנים, ולכן ותפתח הארץ וכו' וכל ישראל וכו' נסו לקלם (פסוק לד), לקולם דייקא. כי אמרו פן תבלענו הארץ, פ"ן דייקא, היינו מחמת שהיה חסר בפן אחת מהפנים. אמרו לשון המרה וחילופין, שנתחלף עז דקדושה ושלום לעזות פנים.

והנה במסכת ביצה שנינו הד' עזים בבחי' בעלי חיים ובני אדם, ואיכא עוד י"א צלף באילנות, ורש"י כז"ל לא ידעתי מהו עזות שלו, ע"כ. ותוספות הביא מהתוספתא משום דעושה ג' פירות וכו', ור"י פירש שהוא יין קפריסין שהיו שורין בו הצפורן של הקטרת כדי שתהא עזה. ויתכן שרש"י לא נחית ליה לפרש כן, כי אדרבה לשני הענינים האלו שקדים יותר עזים. כי דייקא על ידי השקדים היה עדות למשמרת לאות לבני מרי (פסוק כה), ולמה שקדים הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות אף המעורר על הכהונה וכו' כמו שמצינו בעוזיה וכו' (רש"י פסוק כג). וכל ענין האות הזה היה נגד העזות של קרח ועוזיה, ולכן לא ידע למה תהיה המעלות של הצלף יותר בבחינת עזות מהשקדים, וכן אין לפרש כר"י, כי קרח ועוזיה פגמו בעזותם בקטרת (וימעל בה' אלקיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת (דהי"ב כ"ו)), והשקדים אות כנגד העזות הזה, והרי זה יותר עזה משריית הצפורן.

אכן באמת מרומז הצלף בשקדים של מטה אהרן, דכתיב (יז:כג) פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים. פ' של פרח, צ' של צ'יץ, ויגמל, גמל ע"ה למ"ד, הרי צל"ף. וכן צלף בגמטריא צל כהנה. צל פ' – צל פקח, בגמטריא קרח.

וענין השקדים עיין באריכות בספר אדיר במרום באריכות, וסיים שם (רצא-ב ספינר) כי החולק על הכהונה הקב"ה שוקד לעונשו. וזה כי הזר הרוצה להתקרב, הוא ממש גורם כניסת החטאת בפתח [ה"ע בפסוק יח – ויקחו איש מחתתו וכו' ויעמדו פתח אהל מועד. פסוק יט – ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד. פסוק כז – ודתן אבירם יצאו נצבים פתח אהליהם. פסוק כח ברש"י ואחד שיקריב עצמו יותר מחבריו ויכנס לתוך אהל מועד], ולכן תתגלה הי' ותשקוד לענשו ולהסיר הפגם. נמצא שהשקידה גורמת השמירה של המזוזות, עיין שם באריכות איך השקידה היא הי' של שד"י. והרי גם שקד, הק' נתחלף לי' באי"ק, הרי שד"י. וגם קרח בגמטריא שד"י ד', שרצה ליכנס לדלת. גם דתן, ד"ת של שקד - עיין שם ביאור עליהם.

טז:ח ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. הראשי וסופי תיבות של: משה אל קרח שמעו ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: שמעו נא בני, נב"ש – נחמן בן שמחה. בני לוי, בגמטריא נ נח, כנ"ל.

טז:ט המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן י' ולעמד לפני העדה לשרתם. הראשי וסופי תיבות של: אתכם אליו לעבד את, עם הח' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טז:י ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהנה. הסופי תיבות של: ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: ואת כל אחיך בני לוי אתך ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. את כל אחיך ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ובקשתם גם כהנה, עם האותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. בני לוי, בגמטריא נ נח, כנ"ל.

טז:יא לכן אתה וכל עדתך הנעדים על י' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו. הראשי תיבות של: כי תלינו עליו ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. בתורה הקדושה כתוב: כי תלונו עליו, רק הקרי הוא תלינו, תלונו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: עדתך הנעדים על י', עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי וסופי תיבות של: מה הוא כי תלינו, עם הד' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טז:יג המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר. גם השתרר, עם הז' אותיות בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב. (אגב, עיין במשך חכמה, שמדבריו יכולים ללמוד כלל גדול איך לגדל ההכרה של השם יתברך על ידי הקמת מדרגות, ואכמ"ל).

הראשי תיבות של: כי תשתרר עלינו ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של מארץ זבת חלב בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

טז:יד אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה. הראשי תיבות של: האנשים ההם תנקר לא נעלה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: ארץ זבת חלב, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. תנקר בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: לנו נחלת, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טז:טו ויחר למשה מאד ויאמר אל י' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם. הראשי תיבות של: י' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: נשאתי ולא הרעתי את, עם הח' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: ויחר למשה מאד ויאמר, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: את אחד מהם, עם הו' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

טז:טז ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני י' אתה והם ואהרן מחר. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: וכל עדתך היו לפני י', עם האותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טז:יז וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת והקרבתם לפני י' איש מחתתו חמשים ומאתים מחתת ואתה ואהרן איש מחתתו. הסופי תיבות של: עליהם קטרת והקרבתם לפני ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: מחתתו חמשים ומאתים מחתת ואתה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. מאתים, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טז:יח ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן. הסופי תיבות של: וישימו עליהם קטרת ויעמדו פתח אהל ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. פתח עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של: עליהם קטרת ויעמדו פתח אהל מעוד ומשה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הב' כוללים.

טז:יט ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד וירא כבוד י' אל כל העדה. הראשי וסופי תיבות של: את כל העדה אל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

טז:כא הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע.

מתוך בגמטריא ליקוטי מוהר"ן. מתוך העדה, עם הב' תיבות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. ועם הכולל, בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן. ואכלה אתם, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא רבי נחמן בן פיגא, ובגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הט"ו אותיות. כרגע ע"ה בגמטריא ברסלב. העדה הזאת, בגמטריא רבי נחמן מאומן.

הסופי תיבות של כל הפסוק, עם הז' אותיות, בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן, ובגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי וסופי תיבות של: הבדלו מתוך העדה הזאת, וכן של: מתוך העדה הזאת ואכלה, עם הד' תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מפתחות: ואכלה אותם כרגע – לק"מ ה מאמר רבב"ח דף ו..

טז:כב וַיִּפְּל֤וּ עַל-פְּנֵיהֶם֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֕-ל אֱ-לֹהֵ֥י הָֽרוּחֹ֖ת לְכָל-בָּשָׂ֑ר הָאִ֤ישׁ אֶחָד֙ יֶֽחֱטָ֔א וְעַ֥ל כָּל-הָֽעֵדָ֖ה תִּקְצֹֽף.

על פניהם בגמטריא נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: ויאמרו א-ל א-להי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הסופי תיבות של: פניהם ויאמרו א-ל א-להי הרוחת, עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אע"פ שקיימא לן (רמב"ם הלכות תשובה ג:א) צריך כל אדם שיראה את עצמו כל השנה כלה כאלו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כלו לכף חובה וגרם לו ולהם השחתה וכו' ע"ש, ולפ"ז בודאי איש אחד יכול להביא קצף על כל העדה. איתא בספרי (לפי התשב"ץ – שו"ת ח"ג סי' קכ, והובא במפרשים בדעת ר' אלעזר בן מתיא (פסחים סוף עט:) שיחיד אין מכריע את הציבור להיות רובא טמא, ולפי הגור אריה ועוד מפרשים אפילו להיות רובא טהור ע"ש. ובגליוני הש"ס השווה ספרי זו להא דקי"ל בריש מסכת סנהדרין שבדיני נפשות לא דנים על פי הכרעה של יחיד).

רש"י פז"ל א-ל א-להי הרוחת. יודע מחשבות. אין מדתך כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכלם, אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא: האיש אחד. הוא החוטא ואתה על כל העדה תקצוף. אמר הקדוש ברוך הוא יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא, ע"כ.

וצב"ק שהרי למעשה אף ינקי שדים נאבדו, ויש לדחוק שעם כל זה, הודיע השם יתברך מי חטא, כי היה ניכר שתינוקות במחנה של החוטאים.

אכן יש לראות שבאמת התינוקות גם נחשבים כחוטאים, עיין לשון רש"י בפסק כז, בא וראה כמה קשה המחלקת, שהרי ביתן דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, ובית דין של מעלה עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים, עכ"ל. משמע שהתינוקות באמת נענשו על חלקם במחלקת. ויש להבין את זה, כי אף על פי שבודאי הם רק כמתעסק, עם כל זה מציאותם באותו מעמד הגדיל העוצמה והחשיבות שלה, וזמש"כ ודתן ואבירם יצאו נצבים וכו' ונשיהם ובניהם וטפם, ועל כן הם בעצמם נחשבים כמתעסקים במחלקת, ומצד חומר העון אפילו בזה בלבד נענשו להתאבד.

טז:כה ויקם משה וילך אל דתן ואבים וילכו אחריו זקני ישראל. אל דתן, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טז:כו וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם. הראשי תיבות של: פן תספו בכל חטאתם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: תספו בכל חטאתם, עם הו' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

טז:ל ואם בריאה יברא י' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את י'. ואם בריאה יברא, עם הי"ב אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. האנשים בגמטריא רבנו נחמן. נאצו ע"ה בגמטריא נחמן. בלעה ע"ה בגמטריא נ נח.

פצתה בחי' המלאך הנזכר בפתק הקדוש שהוא המלאך הממונה על תקיעת שופר, פצפצי"ה. ועי' בראשית ע"ה פצתה את פיה (ד:יא). ובאותיות (ותפתח) הארץ את פיה, יש פעמיים נ נח נחמ נחמן מאומן – ץאת, אתפי.

הסופי תיבות של את הארץ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ואם בריאה יברא וכו'. יש לפרש שאין ריבוי (-ריבה אותיות בריאה, כי כן בריה מלשון בריאה) אחר ריבוי אלא למעט, כי כאן מה שהיה, היה חסרון בבריאה, שנחסר מהקרקע עד שהיה חור בהאדמה. והרי מצד אחד השם יתברך בורא כל רגע את העולם, ונגדו פעל לא לברוא אותו קרקע. וי"ל זה מה שפרשו חז"ל מובא ברש"י אם בריאה פה לארץ מששת ימי בראשית, דהיינו שהשאיר השם יתברך הוית אותו קרקע רק לאותו הזמן והעת של בליעת קרח, ואם לאו יברא ה', שאז יצטרך בריאה כנגד בריאה. ובמסכת אבות ה:ו פי הארץ נמנה עם הדברים שנבראו בין השמשות בערב שבת בראשית. ואם קשה מה היה ספקו של משה רבינו שמשמע כאילו לא ידע, יש לפרש שמשה רבינו רצה שיהיה בריאה ממש, ולא סתם חסרון ודילוג בבריאה, ולכן אמר אם זה כבר בריאה ממש טוב, ואם אינו אלא חסרון ודילוג במעשה בריאת העולם, שוב יברא ממש פי הארץ.

כי מבואר בספר דעת תבונות שיש שני מיני חסרונות, יש חסרון כמו חסרון של חכמה, שאין החסרון מכחיש את החכמה, אינו היפך החכמה, רק שחסר. ויש חסרון שהוא ממש היפוך הדבר, וזה כל תוכנית תכלית בריאת העולם להראות יחוד השם יתברך נגד חסרון הוראת היחוד, שאותו חסרון נראית ממש כהיפוך היחוד ומכחיש היחוד. והרי הצדיק הוא הקוץ של הד' דאחד, שכל היחוד על ידו, ולכן משה רבינו רצה שלא יהיה חסרון בבריאה, אלא בריאה ממש, ומלכותו, דהיינו יחודו (כמו שפירש הרמב"ם קבלת עול מלכות שמים, קבלת יחודו) בכל משלה.

ורש"י בעצמו פירש ואם בריאה חדשה יברא ה' להמית אותם במיתה וכו' לכאורה מפרש על הפעולה.

ועיין במפרשים על מכת דבר (שמות ט:ג) הנה יד ה' הויה וכו', אם יש לפרש שסתם השם יתברך לקח מהבהמות ההוי"ה, ונשארו מתים בדבר וגם העור לא התקיים.

יז:יא ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני יהוה החל הנגף. קח, בגמטריא נ נח. וכפר עליהם כי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יז:יג ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. ותעצר בגמטריא רבי נחמן בן שמחה ע"ה.

הסופי תיבות של: ויעמד בין המתים ובין, עם הד' אותיות, בגמטריא נחמן. הסופי תיבות של: ובין החיים ותעצר המגפה, בגמטריא ברסלב ע"ה.

פרש"י אחז את המלאך והעמידו על כרחו. אמר לו המלאך, הנח לי לעשות שליחותי, אמר לו, משה צוני לעכב על ידך. אמר לו, אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה, אמר לו, אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה. אם אין אתה מאמין, הרי הקדוש ברוך הוא ומשה אל פתח אהל מועד, בא עמי ושאל וכו' ע"ש. ומבואר שעדיף לשמוע מהצדיק משמיעת המלאך מהשי"ת.

וי"ל בזה הכלל בתלמוד, ברי ושמא ברי עדיף, ברי זה אותיות רבי, שמא, זה שם ה', והרי רבי עדיף (במסכת אבות שנינו דאישתמש בתגא חלף, ופירושו באבות דר' נתן הובא ברמ"א יורה דעה רמו:כא המשתמש בשמות השם, ואילו במסכת מגילה דף כח: תני ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה הלכות, וזה תלמיד חכם בעלמא, ובמסכת מכות כב: אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה דאילו בס"ת כתיב ארבעים וכו'). ברי שמא בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן, ובגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וע"ע בערכים מש"כ בזה.

יז:יז דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאהם לבית אבתם שנים עשר מטות איש את שמו תכתב על מטהו. מאת כל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: נשיאהם לבית אבתם שנים עשר מטות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. תכתב על מטהו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. מטה מטה בגמטריא נ נח.

יז:כג וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ אֶל-אֹ֣הֶל הָֽעֵד֔וּת וְהִנֵּ֛ה פָּרַ֥ח מַטֵּֽה-אַהֲרֹ֖ן לְבֵ֣ית לֵוִ֑י וַיֹּ֤צֵֽא פֶ֨רַח֙ וַיָּ֣צֵֽץ צִ֔יץ וַיִּגְמֹ֖ל שְׁקֵדִֽים.

ממחרת, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא רבי נחמן מברסלב. ממחרת ויבא, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא נון חית מם נון. משה אל, בגמטריא רבינו נ נח. משה אל אהל, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא רבינו נחמן. העדות, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. העדות והנה ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. העדות והנה, עם הב' תיבות, בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן. והנה פרח, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. פרח מטה אהרן ע"ה בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן. מטה אהרן בגמטריא רב נ נח. לבית לוי, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ויצא ע"ה בגמטריא נ נח. ויצא פרח, עם הז' אותיות, בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח. פרח ויצץ, עם הז' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ויגמל שקדים, בגמטריא רבנו נחמן מאומן. ציץ ויגמל שקדים, עם הי"ג אותיות וג' תיבות, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. ועם הכולל בגמטריא רבינו נחמן מברסלב.

הראשי תיבות של: מטה אהרן לבית לוי ויצא ע"ה בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: ויצץ ציץ ויגמל שקדים, בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח.

הסופי תיבות של: ויהי ממחרת ויבא משה, בגמטריא רבינו נחמן. הסופי תיבות של: ממחרת ויבא משה אל אהל, ושל: ויבא משה אל אהל העדות, בגמטריא ליקוטי מוהר"ן. הסופי תיבות של: ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה, עם הח' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ, בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל ע"ה בגמטריא נון נון חית.

מפתחות: והנה פרח מטה אהרן לבית לוי – לקמ"ת ד:ד דף ה:.

יח:ו ואני הנה לקחת את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל לכם מתנה נתנים לי' לעבד את עבדת אהל מועד. הסופי תיבות של: לקחתי את אחיכם הלוים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: הנה לקחתי את אחיכם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יח:ז ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבדת מתנה אתן את כהנתכם והזהר הקרב יומת. הסופי תיבות של: ואתה ובניך אתך משתרו את כהנתכם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: אתן את כהנתכם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמןמ אומן. המזבח ולמבית, עם התיבות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבדת מתנה, עם הו' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יח:ח וידבר י' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם. הסופי תיבות של: משמרת תרומתי לכל קדשי בני ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אני הנה נתתי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

יח:י בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אתו קדש יהיה לך. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: זכר יאכל אתו קדש יהיה לך, עם הו' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יח:יא וזה לך תרומת מתנם לכל תנופת בני ישראל לך נתתים ולבניך ולבנתיך אתך לחק עולם כל טהור בביתך יאכל אתו.

הסופי תיבות של: לך תרומת מתנם לכל, וכן של: לכל תנופת בני ישראל לך, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: ולבניך ולבנתיך אתך לחק עולם כל טהור, עם הז' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כל טהור פרש"י ז"ל ולא טמאים, דבר אחר, כל טהור לרבות אשתו, עכ"ל. ענין טהרה שהיא התחלת הדבר אחר, עיין ליקוטי מוהר"ן תורה נא, שהוא סטרא דלוי, ואכמ"ל.

יח:יב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לי' לך נתתים. כל חלב יצהר וכל חלב, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יח:טו כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לי' באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה. פדה תפדה את, עם הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. הטמאה תפדה, עם התיבות והכולל, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: פדה תפדה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: לכל בשר אשר יקריבו לי' באדם ובבהמה יהיה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. יקריבו לי' באדם ובבהמה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יח:טז ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא. חמשת עם הכולל בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת, עם הז' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: בערכך כסף חמשת שקלים בשקל ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יח:יז אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח ליהוה. עז לא, בגמטריא נ נח.

יח:יט כֹּ֣ל | תְּרוּמֹ֣ת הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ימוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֘ לַֽיקֹוָה֒ נָתַ֣תִּֽי לְךָ֗ וּלְבָנֶ֧יךָ וְלִבְנֹתֶ֛יךָ אִתְּךָ֖ לְחָק-עוֹלָ֑ם בְּרִית֩ מֶ֨לַח עוֹלָ֥ם הִוא֙ לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֔ה לְךָ֖ וּֽלְזַרְעֲךָ֥ אִתָּֽךְ.

תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לכו נתתי לך ולבניך ולבנתיך אתך, עם הי"ב תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (-י' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן). לחק עולם ע"ה בגמטריא נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנתיך אתך ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: ולבנתיך אתך לחק עולם ברית, בגמטריא נ נח ע"ה הראשי תיבות של: ולבנתיך אתך לחק עולם ברית מלח, בגמטריא נחמן ע"ה. הראשי תיבות של: עולם הוא לפני, עם הג' אותיות, בגמטריא נ נח.

הסופי תיבות של: לחק עולם ברית מלח, עם הד' אותיות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. ועם הכולל בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן. הסופי תיבות של: עולם ברית מלח עולם, עם הד' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

מפתחות: ברית מלח עולם הוא – לק"מ כג:ב דף לה..

יח:כ ויאמר י' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל.

ויאמר י', עם הב' תיבות בגמטריא נחמן מאומן. תנחל עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. בתוך בני ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יח:כג ועבד הלוי הוא את עבדת אהל מועד והם ישאו עונם חקת עולם לדרתיכם ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. ישאו עונם, עם הח' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: עבדת אהל מועד והם ישאו, וכן של: מועד והם ישאו עונם חקת, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. בתוך בני ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יח:כד כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לי' תרומה נתתי ללוים לנחלה על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. בתוך בני ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן כנ"ל.

הראשי תיבות של: אשר ירימו לי' תרומה נתתי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: לי' תרומה נתתי ללוים לנחלה, עם האותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של: על כן אמרתי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יח:כו ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמתם ממנו תרומת י' מעשר מן המעשר. הראשי תיבות של: ממנו תרומת י' מעשר, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: המעשר אשר נתתי לכם מאתם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: בנחלתכם והרמתם ממנו תרומת ה' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: והרמתם ממנו תרומת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: מאת בני ישראל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יח:כז ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב. הראשי תיבות של: לכם תרומתכם כדגן מן ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יח:כח כן תרימו גם אתם תרומת י' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת י' לאהרן הכהן. גם אתם, עם האותיות והתיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: אתם תרומת י' מכל מעשרתיכם, וכן של: תרומת י' מכל מעשרתיכם אשר, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: ונתתם ממנו את תרומת י' לאהרן הכהן, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: תרימו גם אתם תרומת ה', בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

יח:ל ואמרת אלהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גרן וכתבואת יקב. הסופי תיבות של: אלהם בהרימכם את חלבו ממנו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: ונחשב ללוים כתבואת גרן בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ונחשב ללוים, עם הי' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: ללוים כתבואת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופיתיבות של: ואמרת אלהם בהרימכם, עם הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יח:לא ואכלתם אתו בכל מקום אתם וביתכם כי שכר הוא לכם חלף עבדתכם באהל מועד. אכלתם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: ואכלתם אתו בכל מקום אתם וביתכם כי שכר הוא לכם חלף עבדתכם באהל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: בכל מקום אתם וביתכם כי שכר הוא לכם חלף, עם הט' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן אומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: בכל מקום אאתם וביתכם כי שכר הוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יח:לב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. הראשי תיבות של: ולא תשאו עליו חטא בהרימכם, עם האותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: תשאו עליו חטא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אותיות היסוד של: ישראל לא תחללו ולא תמותו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.