א:א אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב. יש פה תוכחה ברמז על כל המקומות שחטאו בני ישראל, ואחד מהם זה "וחצרות", ופרש"י ז"ל במחלקתו של קרח, ע"כ. ושים לב כמה זה מדויק לנו בימינו, שהרי החסידיות של כל המפרסמים של שקר, נקראים חצרות! וזה היה חטא של קרח שחלק על משה רבינו, ורצה שיהיו הרבה רבנים, בחינת מפרסמים של שקר, רחמנא ליצלן.

"בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל" בגמטריא הראש השנה שלי עולה על הכל.

הסופי תיבות של: הדבים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן, עם ג' כוללים. הסופי תיבות של: בעבר הידרן במדבר בערבה מול, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: תפל ולבן וחצרת ודי זהב בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של: סוף בין פארן ובין בגמטריא נחמן. הראשי תיבות של: פארן ובין תפל ולבן בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי וסופי תיבות של: תפל ולבן, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: פארן ובין תפל ולבן וחצרת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

כל הפסוק מרמז להתוכחות של משה רבינו, אבל לאו בפירוש. כי משה רבינו היה מוכיח כראוי כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח', שהביא מה שאמרו חז"ל עה"פ בשיר השירים (א, רש"י שם, שבת פח:) נרדי נתן ריחו, הנאמר על מעשה העגל, עזב לא נאמר, אלא נתן, שלא הוביש רוחם בתוכחתו אלא אדרבה נתן בהם ריח טוב, ורק דרך זה יכולים להוכיח, והוא בכח השיר פשוט כפול משולש מרובע כמבואר שם באריכות. וזה אלה הדברים, כי י"ם של דברים הם ן', והרי אותיות בנרד, בחי' הריח טוב של תוכחתו.

מפתחות: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל – שיחות הר"ן רצ.

א:ב אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע. הראשי תיבות של: עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, עם התיבות. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: יום מחרב דרך הר שעיר עד, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: הר שעיר עד, עם הו' אותיות, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. שעיר בגמטריא פתק.

א:ג ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה י' אתו אלהם. ברש"י כז"ל מלמד שלא הוכיחן אל סמוך למיתה, ע"כ. למיתה, אותיות, תהלים, שהוא בגימטריא, נ נח נחמ נחמן מאמן, שרק תוכחה על דרך השיר פשוט כפול משולש מרובע הוא ראוי להוכחה.

הראשי תיבות של: בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: בעשתי חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ע"ה בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן. אתו אלהם, עם הז' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. שנה בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. בעשתי, עם האותיות, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן, עם ב' כוללים.

א:ד אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי.

הסופי תיבות של הכתו את סיחן מלך האמרי, עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי, ס"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות.

אחרי הכתו רמז לתורה א' בלקוטי מוהר"ן, שאחרי התפילה - השיחה עם קונו בחי' סיחון מלך האמורי, כדי שיהיה חן להדיבורים שיתקבלו, בחי' ס"י = עין ח"ן ולא תהיה תוחלת ממושכה - (ע' ברכות דף לב: ר יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנא' {משלי יג-יב} ממושכה מחלה לב מאי תקנתיה יעסוק בתורה) צריכים ללמוד תורה בכח, שזה מכה את היצר הרע, וממילא מעלה מלכות דקדושה כמבואר בתורה א' באריכות וזה אחרי הכותו את סיחון וכו', אחרי התפילה, ובחי' אחרי חן ימצא, מכים את היצה"ר עם לימוד תורה בכח. וזה הענין של עוג מלך הבשן, כי מבואר בתורה א' שם שבעיקר היצר הרע בא לפתות במצות שלו, ועל זה היצר הרע והמצות שלו צריכים להכות עם לימוד תורה בכח, וזה הענין של עוג שמבואר בזוהר הקדוש שמשה רבינו באמת היה ירא מעוג והמצות שלו, אז על עוג גופא צריכים להכות.

אשר יושב בחשבון, אשר זה ראש, יושב בחי' נשמת רבינו שהוא נשמת רשב"י - והיום הלולא של רבינו ש'למה ב'ן י'צחק האחיה של התורה (שיחות הר"ן רכג), חשבון עם אשר בגמטריא ראש השנה עם התיבות (כי ראש השנה הוא באמת יום של החשבון), וזה כל ענין של רבינו, כמו הסיחה והאמירה וחשבון הנפש. ואת עוג מלך, עם התיבות בגמטריא חצות לילה, שגילה רבינו הקדוש שזה עיקר עבודת היהודי לקום בחצות לילה, ושם מתחיל העבודה, כמו שארץ ישראל מתחיל מעבר לירדן מארץ סיחון ועוג - התבודדות וחצות. הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי. הבשן ר"ת נחמן בן שמחה, עשתרת עם האותיות בגמטריא תתקע"ה, כי תתקעד דורות של עזי פנים הש"י העבירם ושתלן בכל הדורות, ולא עמדו רגליהם בהר סיני כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה קמז, והן הם המתנגדים על הפתק. אדרעי בגמטריא נחמן מאומן. א'שר י'ושב ב'עשתרת ר"ת ישראל בער אודסר. אשר' יושב' בעשתרת' באדרעי' ס"ת ברית.

א:ה בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר. מואב הואיל משה באר את, עם האותיות והתיבות, בגמטריא פתקא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הפסוק מסיים לאמר, אבל בפסוק שלאחריו לא המשיך לפרש מה אמר, אלא: ה' אלקינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי וכו' ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ וכו'.

ולכן יש להבין שזה מה שכתוב בהמשך שה' אלקינו דבר אלינו לעזוב את הר סיני וללכת לכבוש וליישב את ארץ ישראל, זאת ביאור התורה למעשה.

ועוד יש לומר, "לאמר" דא גילוי עריות (לקוטי מוהר"ן תורה יט), וזה עיקר התורה להיות שומר הברית.

ויש ב"ה עוד דרכים שאזכה לכתבם.

פרש"י הואיל, התחיל וכו' ע"כ. וצ"ב שבודאי משה רבינו היה מפרש ומבאר להם את התורה מתחילה. ודוחק מאד לפרש שזה קאי רק על באר, בשבעים לשון. ועוד צ"ב שהתורה ממשיכה (א:ו) ה' אלקינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה. וקשה וכי זה הביאור של התורה. ועוד קשה וכי זה מה שה' יתברך אמר להם בחרב, ודוחק לפרש שהכוונה לציווי חדש שמצווה אותם עכשיו לנסוע.

ויש לפרש שרק אחר שמשה רבינו הוכיחם, כמבואר ברש"י בריש הספר, רק אז התחיל ליתן להם להבין באמת את התורה, כי תורה בלי מלאכה – בלי מלאכת תיקון המידות, בטלה. וזה היה עיקר דיבור השם בחורב, רב לכם שבת בהר הזה, להתרחק מהגאוה, ולהיות ענוים וצנועים.

א:ו י' אלקינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה. הסופי תיבות של כל הפסוק בגמטריא הפתקא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של כל הפסוק בגמטריא הפתק. הראשי תיבות של: י' אלקינו דבר, יד"א – ישראל דוב אודסר. בחרב לאמר, עם הח' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. שבת ע"ה בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: דבר אלינו בחרב לאמר רב, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

א:ז פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת. הראשי תיבות של: פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: ואלכל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: הנהר הגדל נהר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ובאו הר האמרי, עם האותיות התיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ארץ הכנעני בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, עם התיבות.

א:ח ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע י' לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם. הסופי תיבות של: את הארץ (פעמיים בפסוק), עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ראה נתתי, עם האותיות, בגמטריא פתקא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ולזרעם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

א:ט ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם. בעת ההוא, עם התיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן כנ"ל. הראשי תיבות של: לא אוכל לבדי שאת בגמטריא רבי נחמן ע"ה.

א:י י' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של כל הפסוק בגמטריא נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: י"א הרבה אתכם, וכן של: ככוכבי השמים לרב, עם הכולל, בגמטריא נ נח.

א:יא יְקֹוָ֞ה אֱלֹקֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִֽיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם.

ה' אלקי אבותכם, עם הג' תיבות, בגמטריא רבנו נחמן מאומן ע"ה. ה' אלקי אבותכם יסף, עם הד' תיבות, בגמטריא רבי נחמן מברסלב ע"ה. אלקי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (-ד' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן) ע"ה.

הראשי תיבות של: ככם אלף פעמים ויברך אתכם, ושל: אלף פעמים ויברך אתכם כאשר, בגמטריא נ נח.

הסופי תיבות של: ה' אלקי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך, בגמטריא פצפצי"ה ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. הסופי תיבות של: אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם ע"ה בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה.

רש"י ז"ל יסף עליכם ככם אלף פעמים. מהו שוב ויברך אתכם כאשר דבר לכם, אלא אמרו לו משה אתה נותן קצבה לברכתנו, כבר הבטיח הקדוש ברוך הוא את אברהם (בראשית יג, טז) אשר אם יוכל איש למנות וגו' , אמר להם זו משלי היא, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם: ע"כ.

הטעם שאמרו סתם, משה, ולא רבינו משה. י"ל כי היו מורים על כחו של משה רבינו במאה, כי משה רבינו אמר מה ה' אלקיך שואל ממך, ודרשו חז"ל אל תקרי מה אלא מאה, וולפי חז"ל כל השאלה הזו מבוסס על משה רבינו, כי רק לגבי משה רבינו יראת שמים מילתא זוטרתא. נמצא שעיקר 'מה' המאה הוא כחו של משה רבינו. וזה מה שאמר להם זו משלי. גם מבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה א:ט שיכולים להחליף אות א' באות ש' של שמים, כי האלף הוא רקיע המבדיל בין מים למים. וכאשר מחליפין הש' של משה בא', הרי מאה.

מפתחות: ויברך אתכם כאשר דבר לכם – לק"מ לד:ג דף מח..

א:יב אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּֽׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם.

ומשאכם, בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. טרחכם ומשאכם וריבכם, עם הי"ז אותיות וג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י מלמד שהיו אפיקורסים, הראהי לזה אומר רבי נחמן מברצלב זצ"ל, האפיקורס תמיד יש לו ספיקות ולחץ בלב, לעומת המאמין קל לו בלב הוא שבע רצון מהכל, ע"כ – אוצר פתגמים ושיות עמוד מס 20 ב: ברנדסורפר, יחזקאל שרגא (1) {14}.

איכה אשא לבדי, הנה משה רבינו כבר התלונן (במדבר יא:יב) האנכי הריתי וכו' ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק וכו'. והשם יתברך נתן לו עוזרים, אספה לי וכו'. והרי אינו נושא לבדו. וי"ל בחילוף אותו ש' לאות ב' בא"ת ב"ש, הרי אשא אותיות אבא. ובענין אבא הוא היה נושא לבד [וכידוע שמשה רבינו בבחי' יסוד אבא], רק בענין אמא, משה קבל עוזרים.

עוד י"ל על פי א"ת ב"ש הנ"ל, אשא - אבא, אותיות א' אב, יום שנסתלק אהרן אחיו שהיה נביאו ועוזרו, ולכן מאז נשאר לבד.

עוד י"ל משאכם פרש"י מלמד שהיו אפיקורסין ע"ש. ורק הצדיק בבחי' משה יכול לתקן את זה, עיין ליקוטי מוהר"ן תורה סד.

מפתחות: משאכם פירש"י מלמד שהיו בהם אפיקורסים – שיחות הר"ן לז.

א:יג-טו הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וכו' ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים. פרש"י ז"ל אבל נבונים לא מצאתי וכו', ע"כ. ותימה למה לא היו בוכים ומתפללים ומבקשים מהשם יתברך שיזכו לבינה. ונראה לע"ד שזה גופא, העבודה הזו, זה גופא בינה, וזה כל ענין של רבינו שהוא הבינה (כמו שהוא גילה, וכן האריך בזה בכוכבי אור ובעוד מקומות), וע' בפ' ואתחנן (ד:ו) ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, חכ- םונבון, הב' והו' זה ח', נמצא אותיות כחו נחמן. ונבון גופא בגמטריא נ נח! (אכן עיין במכתב של ר' אברהם קליסקר ז"ל שהאשים את הבעל התניא בזה שעוסק בענין של נבונים מה שאינו ראוי לעשות מחמת הסכנה, שעל כן בני ישראל וויתרו על מעלה זו. שוב מצאתי בענין זה מר' שמשון מאסטרופוליא, בספר ניצוצי שמשון ד: שביאר שכתר חכמה בינה הם אחת, ואז יש ז' מידות, וכז"ל ולא מצינו בר נש דזכה חולקיה למעלה ממעלת שאול, שמדרגתו היתה ממעלת בינה שלמעלה מהז', בסוד (שמואל א:ט:ב) משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ובסוד (לו:לז) שאול מרחובות הנהר (זהר ג קמב.) דהוא נהר דלא פסיק לעלמין (זהר א קמא:) והוא בינה כנ"ל. ועל כן לא נמשכה מלכות בית שאול מפני שבמדתו הנ"ל לא היה שום דופי (יומא כב:) וסיג ח"ו. ואם פוגע אדם באחד ממנו עונו גדול מנשוא. והוא חטא בחטא הידוע, על כן לא נמשכה מלכותו, בסוד (יבמות קכא:) הקב"ה מדקדק עם צדיקים אפילו כחוט השערה, כי הם מגיעים למדה הנ"ל. ובעבור שאם פוגעים ח"ו אפילו כחוט השערה מהרסים המדה כולה, לכך מדקדק. אכן דוד מדתו היה רק למטה הימנו, והוא מלכות וכו' וכו' ע"כ ו1עיין שם שדוד ביקש מהשם יתברך להגיע לדרגת שאול – אח"ת שאלתי. ועיין בחיי מוהר"ן שנג בענין הצדיקים שהיו במדרגת בינה).

וקשה על מה שפרש"י שלא מצא נבונים, הלוא בפרשת כי תשא עה"פ ואמלא אתו רוח אלקים בחכמה ובתבונה וכו' (שמות לא:ג) פרש"י ובתבונה, מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד, עכ"ל. וי"ל שמינוי השופטים היה מחרת רדתו מן ההר, מחרת יום כיפורים, ואז גם כן התחילו בנדבת המשכן (רש"י שם לא:יח), ורק אחר כך מילא השם יתברך את בצלאל בתבונה, מה שעוד לא זכה לזה בעת שמשה בחר ומינה את השופטים.

והנה בפירוש העמק דבר (שמות כה:ט) כתב שרק באופן זה שעושי ובונה המקדש היו מלאים בחכמה תבונה ובדעת, וידעו לצרף האותיות שבהם נברא העולם וכו', על ידי זה השרה הקב"ה שכינה במקדש, ובבית שני שלא ידעו, היה חסר השראת השכינה, ע"ש. ואילו בשופטים קי"ל במסכת אבות מה שכתוב אלהי"ם נצב בעדת א"ל, ואפילו יותר מזה קי"ל (סנהדרין לט.) כל בי עשרה שכינתא שריא. ואילו בית המקדש היה צריך דוקא החכמה תבונה ודעת. ולכן לענין שופטים לא היה צורך שהשם יתברך ימלא אותם בחכמה בינה ודעת, ולכן משה רבינו לא מצא בהם נבונים, ורק לענין בנין בית המקדש מילא השם יתברך את בצלאל במידות אלו. ועיין בספר המדות, ערך דעת אות י', מי שרוצה להעמיק ולעין בשכלו באיזה ענין, צריך לקשר את שכלו לבית המקדש, ע"ש.

א:יג הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם. לכם אנשים, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י שהם ניכרים לכם, שאם בא לפני מעוטף (ג) בטליתו, איני יודע מי הוא, ומאיזה שבט הוא, ואם הגון הוא, אבל אתם מכירין בו, שאתם גדלתם אותו, לכך נאמר וידועים לשבטיכם, ע"כ.

רואים בזה גודל כחו של הטלית, שמי שמעוטף בטלית מוגן לגמרי שלא רואים אותו. אכן אלו שגדלו אותו מכירים אותו, ונראה לפרש על פי המבואר בספר המדות ערך בגדים: הָעוֹשֶׂה לַחֲבֵרוֹ, יָכוֹל לְשַׁנּוֹת רְצוֹן חֲבֵרוֹ לְכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, הֵן בְּגַשְׁמִי הֵן בְּרוּחָנִי. ע"כ. וזה הלשון של רש"י, שאתם שגדלתם אותו, בחי' אלו שעשו לו את הטלית, הנקרא בתורה, גדילים תעשה לך, לשון גדלתם אותו, שעשיתם לו את הבגד הטלית, אז בודאי יש לך היכרות מה טובו.

א:יד וַֽתַּֽעֲנ֖וּ אֹתִ֑י וַתֹּ֣אמְר֔וּ טוֹב-הַדָּבָ֥ר אֲשֶׁר-דִּבַּ֖רְתָּ לַֽעֲשֽׂוֹת.

לעשות, עם הה' אותיות, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה.

פרש"י ז"ל ותענו אותי וגו', חלטתם את הדבר להנאתכם, היה לכם להשיב, רבינו משה, ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך, לא ממך שנצטערת עליה וכו' ע"ש. זה הענין אחד מהנקודות החשובות של ברסלב. וכמו שמצינו בסיפורי מעשיות, מעשה י' מבערגיר ועני, שהבת קיסר היתה משיבה לכל אחד, אבל לא עברו עליך המימות, ולכאורה גם בעלה לא עברו עליו אלא על אביו, עד שלבסוף העדים – הז' מימות עברו עליה גופא, ואשתו כגופו. כי לא כסתם חכמות חכמת התורה ח"ו, כי בשאר החכמות העיקר הוא התוצאה, אם זה עובד הצלחת, אבל זאת תורת האדם, שהכל תורה, אפילו הטעיות וההוה אמינות, וכל הדרך, הכל תורה. אז אם יש לאיזה רב הרבה רעיונות יפות, חסר הרבה משמעות, כי לא נצטער עליה. והעיקר באמת זה לצייר את הרבי אפילו בלי ללמוד ממנו, כמו שאיתא בירושלמי עירובין ה:א כמו שהבאתי בפרק על מסורה בברסלב, אלא שדמות הרבי הוא בהלכות שלו (ובירושלמי הנ"ל, כבר ידע ההלכות, ולא נשאר לו רק לבוא לראות ממש את פניו ולקבל פני השכינה), אכן בפנים שם כל ההבדל ניכר כמה נצטער עליה.

א:טז ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. בעת ההוא, עם התיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, כנ"ל. הסופי תיבות של: ושפטתם צדק בין איש ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ואצוה, בגמטריא נ נח.

א:יז לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו.

ושמעתיו בגמטריא: שם נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. מפני איש, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: לא תגורו מפני איש כי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן - המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקריבון הר"ת מלאלהים עד תקריבון בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

כי המשפט לאלקים הוא, פרש"י ז"ל מה שאתה נוטל מזה שלא כדין, מזקיקני להחזיר לו, נמצא שהטית עלי המשפט, ע"כ. ולכאורה הוא אתה הדין בכל דבר בעולם, מה שהאדם יכול לעשות בעצמו אין לו להטיל על הקב"ה. וזה מה שכתוב בספר המדות ערך צדיק אות עא. אל תתפלל ואל תטריח את קונך כל זמן שאתה יכול לעשות בפעלה, ע"כ. ולכאורה אם הפעולה שלך יקח ממך לימוד תורה או שאר עבודת השם, הרי זה בכלל אינו יכול. ובזה יופי כוחם של התנאים והקדמונים שהיו יכולים הכל. וכן הד' דרגות של המלכים, שדוד המלך אמר ארדף אויבי וכו' וחזקיה אמר אני אשכב וכו'.

א:יח ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון. פרש"י אלו עשרת הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות, ע"כ. ובזה י"ל רמז במה שסבא אמר אני נ נח נחמ נחמן מאומן. כי אני זה הנפש והנשמה (לקוטי מוהר"ן כב:ה), מאומן, אותיות: ממונא, והרי בין דיני נפשות – אני – לדיני ממונות – מאומן, עשרת הדברים – עשרה מיני נגינא – נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של:בעת ההוא את כל הדברי אשר בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן. בעת ההוא, עם התיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, כנ"ל. ואצוה, בגמטריא נ נח.

א:יט ונסע מחרב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי כאשר צוה י' אלקינו אתנו ונבא עד קדש ברנע. הסופי תיבות של: ונסע מחרב ונלך את, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: ראיתם דרך הר האמרי כאשר צוה י' אלקינו אתנו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

א:כ ואמר אלכם באתם עד הר האמרי אשר י' אלקינו נתן לנו. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: אלכם באתם עד ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

א:כא ראה נתן י' אלקיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר י' אלקי אבתיך לך אל תירא ואל תחת. הסופי תיבות של: את הארץ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: כאשר דבר י' אלקי אבתיך לך אל, עם הז' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אבתיך לך, עם הז' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

א:כב ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן. הסופי תיבות של: את הארץ, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים ע"ה בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן. אשר נבא – האותיות בין השני אלפין, רנבש – ראשי תיבות, רבינו נחמן בן שמחה.

א:כג וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. מכם שנים עשר ע"ה בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן.

א:כד ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל וירגלו אתה. ויפנו ויעלו ההרה, עם הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

א:כה ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר י' אלקינו נתן לנו.

הראשי וסופי תיבות של: אלינו וישבו אתנו דבר ויאמר טובה הארץ אשר, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. דבר ויאמרו טובה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טובה הארץ – עמש"כ בפרשת שלח עה"פ טובה הארץ מאד מאד (במדבר יד:ז).

פרש"י מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, ע"כ. וקשה דלעיל בפרשת גבולות ארץ ישראל פרש"י (במדבר לד:יא) ז"ל וירד הגבול, כל שהגבול הולך מצפון לדרום הוא יורד והולך, ע"כ. וי"ל שכיון שכאן נכנסו ממזרחו של ארץ ישראל, לא שייך לפרש העליה והירידה לענין צפון ודרום.

[ואי אפשר ליישב שרק לענין הקרקע עצמו מפרשים עליה וירידה בענין צפון ודרום, אבל לא לאדם ההולך בו, כי כן מצינו, למשל בבראשית יג, ויעל אברם וגו' הנגבה, פרש"י לבא לדרומה של ארץ ישראל וכו' עיין שם. ועיין רש"י בישעיה ל:ב ההלכים לרדת מצרים ופי לא שאלו ז"ל ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, דבר אחר, ירידה היא להם, ע"כ].

אכן באמת קשה על פירוש רש"י, כי כאשר יש פירות באילנות חל הלשון להוריד אותם, ואפילו אם האילנות היו נמצאים במקום נמוך ובדרום, עדיין חל הלשון להוריד על הפירות שבאילנות. אלא שכיון שכבר כתיב ויקחו בידם, הרי כבר הורידו את הפירות מהאילנות, ולכן ע"כ אין פירושו אלא כפרש"י.

א:כו ולא אביתם לעלת ותמרו את פי י' אלקיכם. ולא אביתם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. את פי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, כנ"ל.

הראשי וסופי תיבות של: ולא אביתם לעלת ותמרו ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

א:כז ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו. באהליכם, בגמטריא נ נח.

א:כח אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם בני ענקים ראינו שם. את לבבנו, נ נח נחמ נחמן מאומן.

א:ל י' אלקיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם. לפניכם הוא ילחם לכם ככל ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

א:לה אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם. הדור הרע ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

א:לח יהושע בן נון העמד לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל. בן נון העמד לפניך הוא יבא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

א:מא וַֽתַּֽעֲנ֣וּ | וַתֹּֽאמְר֣וּ אֵלַ֗י חָטָאנוּ֘ לַֽה֒' אֲנַ֤חְנוּ נַֽעֲלֶה֙ וְנִלְחַ֔מְנוּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-צִוָּ֖נוּ י' אלקינו וַֽתַּחְגְּר֗וּ אִ֚ישׁ אֶת-כְּלֵ֣י מִלְחַמְתּוֹ וַ֔תָּהִ֖ינוּ לַֽעֲלֹ֥ת הָהָֽרָה. ותאמרו אלי, בגמטריא רבי נחמן מברסלב. אנחנו, אותיות האמציעות – נ נח. ותחגרו, עם האותיות והכולל, בגמטריא נון נון חית.

הראשי תיבות של: אשר צונו י' אלקינו ותחגרו, ושל: צונו י' אלקינו ותחגרו איש, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה בגמטריא נ נח ע"ה.

הסופי תיבות של: איש את כלי בגמטריא נון חית מם נון. הסופי תיבות של: את כלי מלחמתו ותהינו לעלת בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה ע"ה. הסופי תיבות של: צונו י"א ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת, עם הי' אותיות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב.

א:מג ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי י' ותזדו ותעלו ההרה. את פי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ב:ט-יא ענין שהמואבים כבשו את הענקים, עמש"כ בשיחות הר"ן אות נו.

ב:יג עתה קמו ועברו לכם את נחל זרד ונעבר את נחל זרד. לכם את, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ב:יד והימים אשר הלכנהו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה עד תם כל הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה כאשר נשבע י' להם. המחנה, , בגמטריא נ נח. תם כל ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ב:טו וגם יד י' היתה בם להמם מקרב המחנה עד תמם. המחנה, בגמטריא נ נח. י' היתה בם, עם הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ב:טז-יז ויהי כאשר תמו וגו' וידבר ה' אלי וגו' פרש"י ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתיחד עמו הדבור בלשון חבה פנים אל פנים וישוב הדעת, ללמדך שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל, ע"כ.

במסכת תענית כא:-כב. אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא, ולאביי כל מעלי יומא דשבתא, לרבא כל מעלי יומא דכיפורי וכו' וכו' הוה קא חלשא דעתיה דרבא משום דאביי, איתחזי ליה בחלמא אמרו ליה מסתייך דקא מגנית אכולא כרכא, ע"כ.

יתכן שזה הענין של כל אותם ל"ח של ישראל היו ניזופין, והיו צריכים זכות של משה רבינו, וזה לקח ממנו זכות חביבות הדיבור פנים בפנים, וכמו שרבי נתן מביא מהאריז"ל (פרי עץ חיים) בפירוש ישמח משה במתנת חלקו, שכשעלה משה להר לקבל התורה, נתנו לו אלף חלקים של אור, שהוא סוד א' רבתי דאדם שת אנוש, וכשעשו ישראל העגל, נאבדו ממנו בעון ישראל. ואז נשאר לו חלק א' לבד מכל האלף חלקים, לכן א' דויקרא זעירא. אמנם משה לא חטא לשיאבדו ממנו, רק בעון ישראל היה זה, לכך הקב"ה משלים אותן אליו משל ישראל, והם הכתרים והאורות שהם עדיים של ישראל, שנתנצלו מהם בחורב, ונטלם משה אח"כ, להשלים מה שנחסר לו בעבורם. אמנם בכל ערב שבת בלילה, חוזר משה ומקבל האלף חלקים שאבד, ולוקחם בסוד תוספות שבת, ואז מחזיר הכתרים של ישראל להם, ומאלו הכתרים יורשים ישראל תוספות שבת בכל ערב שבת, וזה סוד ישמח משה, פי' – כי משה שמח במתנת חלקו, פי' כי ביום השבת נותנין לו במתנה, אותו חלק שניטל ממנו, והוא שמח במה שהוחזר לו. וביאור הדבר ישמח משה, פשיטא ששמח בו. אך הסוד הוא, לומר, שאינו רוצה להשאר באותן הכתרים שלקח מישראל, כי כיון שנתמלא לו חלקו, שהוא שמח בחלקו, ואינו מתאוה לחלקן של ישראל, ואז חוזר ליתן לישראל חלקיהם, ואינו אומר אחר שאני לא חטאתי, והם חטאו, וכבר זכיתי בחלקיהן, אם כן אקח חלקיהם ואת שלי. אמנם הוא שמח בחלקו, ומחזיר להם חלקם, כי הלא עבד נאמן קראת לו, לכן אותן הכתרים של ישראל שהוא פקדון בידו, הוא מחזיר לבעליהן וכו' עיין שם.

הרי שיתכן שעל ידי שמשה רבינו לקח העדיים של ישראל, הגן עליהם, ועל כל פנים, כיון שלהם לא היה להם העדיים, למשה רבינו לא היה האלף אורות של הא' רבתי, ולכן לא היה לו חביבות הדיבור פנים בפנים. אכן לפי זה צריכים לפרש למה בשנה אחרונה, כן זכה, שבערבות מואב חזר על כל התורה מסיני, והיה להם בחי' העדיים, ולו האלף אורות של הא' רבתי.

וזה שרבא היה מקבל דרישת שלום (רש"י) או הכרזת שלום (רבינו גרשום) בערב יום כיפור, זה כמו תוספת שבת, דהיינו מיד בכניסת תוספת יום כיפור, והכפרה שבא מעיצומו של יום, כבר רבא היה זוכה לקבל חזרה מה שהיה ראוי לו.

ובענין אבא אומנא פירש המהרש"א שבודאי מעשיו של אביי היו גדולים ממנו, רק שאבא אומנא היה מצליח לקדש עם ישראל באופן שאביי לא היה יכול. ונראה בזה שלא היה כח האמוראים כמו הקדמונים. כמו שמצינו בענין להיות רועה צאן, שדוקא בזה נשתבחו השבעה רועים, ואילו האמוראים גדרו עצמם לא להתיחד עם הצאן כלל. וכן לענינינו, אברהם אבינו היה מצליח לקדש את עמי הארצות בדרך שהראשי ישיבה הגדולים, שם ועבר, לא היו עוסקים, כמבואר במקומו, ובענין הזה אביי דומה יותר לשם ועבר מלהיות דומה לאברהם אבינו. ואכן באמת ראינו שאביי היה עוסק גם כפשוטו לקדש את העם, כמסופר במסכת סוכה נב דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא נקדים וניזיל בארחא, אמר איזיל אפרשינהו מאיסורא וכו'.

ב:יח אתה עבר היום את גבול מואב את ער: את גבול מואב, וכן: גבול מואב את, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ב:כ אֶֽרֶץ-רְפָאִ֥ים תֵּֽחָשֵׁ֖ב אַף-הִ֑וא רְפָאִ֤ים יָֽשְׁבוּ-בָהּ֙ לְפָנִ֔ים וְהָ֣עַמֹּנִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם זַמְזֻמִּֽים.

זמזמים תרגם אונקלוס חשבני, רמז למש"כ רבינו בספר המדות ערך נאוף ב:יח שעל פי רב הבעלי חשבונות הם בעלי תאות נאוף, כי זמזמום לשון זימה ונאוף.

ב:כו וָֽאֶשְׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ מִמִּדְבַּ֣ר קְדֵמ֔וֹת אֶל-סִיח֖וֹן מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם לֵאמֹֽר.

אשלח מלאכים, עם הי' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. מלאכים, עם הו' אותיות והכולל, בגמטריא נחמן. מלך חשבון בגמטריא לקוטי מוהר"ן. חשבון בגמטריא רבנו נ נח, שלום בגמטריא רבינו נ נח.

הראשי תיבות של, סיחון מלך חשבון, בגמטריא נ נח.

הסופי תיבות של, ממדבר קדמות אל, בגמטריא נון נון חית.

פרש"י ז"ל אף על פי שלא צוני המקום לקרוא לסיחון לשלום, למדתי ממדבר סיני, מן התורה שקדמה לעולם, כשבא הקב"ה ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל, וגלוי לפניו שלא יקבלוה, ואף על פי כן פתח להם בשלום, אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום. דבר אחר, ממדבר קדמות, ממך למדתי שקדמת לעולם, יכול היית לשלוח בקר אחד ולשרוף את המצריים, אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה, לאמר שלח את עמי במתון, ע"כ.

וצ"ב שהרי תניא במסכת חולין צד. היה רבי מאיר אומר אל יסרהב (-יפציר) אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת (-מתנות) ויודע בו שאינו מקבל, וכן פסק הרמב"ם בהלכות דעות ב:ו.

וי"ל שלשון הגמרא מדויק שאסור להפציר שיסעוד אצלו או להרבות במתנה הניגש אליו, אבל הזמנה או מתנה בעלמא מותר. וכן עשה הקב"ה ומשה רבינו, נתנו לפניהם האפשרות סתם בלי הפצרה וריבוי (אע"פ שהתורה רב מאד, אבל לא הציגו בריבויה, רק המושג סתם שהיא התורה, ושאלו מה כתיב בה, ונתן דוגמא בעלמא). וזה הענין רש"י קורא, 'פתח להם בשלום', שאפילו למי שיודעים בו שלא יקבל, יש לפתוח לו בשלום בהזמנה בעלמא.

ב:לד ונלכד את כל עריו בעת ההוא ונחרם את כל עיר מתם והנשים והטף לא השארנו שריד. בעת ההוא עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. מתם – מלא, מתים עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (וכבר הערנו כמה פעמים ש"איש" במילואו – אלף יוד שין, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן).

ג:ג ויתן י' אלקינו בידנו גם את עוג מלך הבשן ואת כל עמו ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד. ויתן י', בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ג:ד ונלכד את כל עריו בעת ההוא לא ה'יתה ק'ריה א'שר ל'א ל'קחנו מ'אתם ששים עיר כל חבל ארגב ממלכת עוג בבשן:- ר"ת מ'אד ה'יה ק'שה ל'י ל'רדת א'ליך.

בעת ההוא עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כל חבל ארגב, חבל זה בחי' חוט של חסד, בחי' ע"ב נימין שעליהם הש"י ישמיע לנו את השיר חדש של חסד שהוא ארג"ב: א' - פשוט, ב' - כפול, ג' - משולש, ר' - רבוע (כמו שרבינו בעצמו גילה שר' רמז על רבוע בר"ת כשפ"ר בתורה ח' לקמ"ת).

ממלכת עוג בבשן - בש"ן ר"ת נחמן בן שמחה.

ששים עיר, רמז על הששים שנה שהפתק היה כמו ישן עד שסבא פירסם אותו. וגם ענין הששים עיר שכבשו ונלכדו כאן עיין בתורה ד' בלקוטי מוהר"ן ז"ל וחרוב מנה שתין מחוזא - שעל ידי המיתה, הינו ודוי דברים, העלה את המלכות מבין הסטרא אחרא, והצדיק הורה לו את הדרך הישר, כמו שכתוב בהפטרת בראשית (ישעיה מב) אחריב הרים וגבעות - רמז על חרבן ממשלת העכו"ם, והולכתי עורים בדרך לא ידעו - זה בחינת שהצדיק הורה לו דרך ישר, זה בחינת פרשת דרכים, כנזכר לעיל, ושתין מחוזא רמז על עלית המלכות, דכתיב בה (שיר השירים ו) ששים המה מלכות ע"ש (וי"ל עוד - ואכלו מנה שתין מחוזא - רמז על שני מדות רעות של חי מדבר וכו' ע"ש - זה מה שכתוב בפסוק כאן "עוג" בחי' עוגה שהוא בחי' אכילה כמו שמצינו עוגות שהוציאו ממצרים. ומלחו מנה שתין מחוזא - זה רמז על תקון שני מדות רעות, דומם צומח, על ידי קרבתו להצדיק וכו' - ע"ש, זה מה שכתוב בפסוק כל חבל - כי הב' של חבל מתחלף עם מ' באלף בית של א"ל ב"ם, הרי חב"ל - מלח. ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא - גרבי משחא זה בחינות הדעת כי שמן משחת קדש זה בחי' שכל, ותלת מאה זה בחינת משה, שהוא בחי' מ שהצדיק מקטין את עצמו וכו'. זה מה שכתוב "ששים" כי היוד מתחלף לק' באותיות אי"ק - והרי ששק"ם ראשי תיבות ש'מן מ'שחת ק'דש, ועוד ש' של ששים, זה התלת מאה גרבי, ועוד שי"ם זה גופא בחי' משה. גרבי - לשון ארגב הנזכר פה, כל חבל ארגב, כי חבל זה בחי' ענוה בחי' תולעת יעקב, יעקב חבל נחלתו. וזה בחינת חד גלגלא דעינא כמובא באדרא ולזמנא דאתי ישתכח בה ענא חד דרחמי - זה בחינת כלו הטוב והמטיב ע"ש. זה מש"כ כאן "עיר" - ששיר עיר, כי העין אחד של רחמים נקרא בזוהר הקודש ובכתבי האר"י עינא פקיחא, פקיחא ע"ה בגמטריא ר', אז עי"ר זה עי' ר' - פקיחא. וכל זה על ידי שאיש הישראלי התעורר בתובה על ידי שרץ קטן שבנחיריו על ידי שהרגיש טומאה קטנה וכו' ע"ש - וזה מה שכתוב "ששים עיר" ששים זה אותיות מישש - בחי' הרגש, עיר, התעורר, ממלכת, בחי' נמלך ועשה תשובה, גם בחי' עצה, כמובא בלקוטי מוהר"ן תורה יז ובעוד מקומות, לקבל את העצה מרבינו).

ונלכד את כל עריו בעת ההוא - בעת ההוא עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. גם הס"ת של "חבל ארגב ממלכת עוג בבשן" עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ג:ט צִֽידֹנִ֛ים יִקְרְא֥וּ לְחֶרְמ֖וֹן שִׂרְיֹ֑ן וְהָ֣אֱמֹרִ֔י יִקְרְאוּ-ל֖וֹ שְׂנִֽיר.

הראשי תיבות של כל הפסוק חוץ מהתיבה הראשונה, עם הז' אותיות והכולל, בגמטריא רבי נחמן מברסלב. הראשי תיבות של: לחרמון שרין והאמרי יקראו לו, בגמטריא רבינו נ נח.

ג:יא כִּ֣י רַק-ע֞וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֗ן נִשְׁאַר֘ מִיֶּ֣תֶר הָֽרְפָאִים֒ הִנֵּ֤ה עַרְשׂוֹ֙ עֶ֣רֶשׂ בַּרְזֶ֔ל הֲלֹ֣ה הִ֔וא בְּרַבַּ֖ת בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן תֵּ֧שַׁע אַמּ֣וֹת אָרְכָּ֗הּ וְאַרְבַּ֥ע אַמּ֛וֹת רָחְבָּ֖הּ בְּאַמַּת-אִֽישׁ. בשן ראשי תיבות נחמן בן שמחה (ובכתבי האר"י הוא ראשי תיבות שמעון בן נתנאל). נשאר ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא. ערש ברזל, עם התיבות, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. רחבה באמת איש, עם הי"א אותיות וג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של: הנה ערשו ערש ברזל, ושל: ערשו ערש ברזל הלה, עם הכולל, בגמטריא נחמן. הראשי תיבות של: הלה הוא ברבת בני עמון תשע אמות ארכה וארבע, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הסופי תיבות של: הבשן נשאר מיתר הרפאים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ג:יג ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה כל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים. המנשה כל חבל ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ג:יד יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגב עד גבול הגשורי והמעכתי ויקרא אתם על שמו את הבשן חות יאיר עד היום הזה. את כל חבל, נ נח נחמ נחמן מאומן.

ג:יז וְהָֽעֲרָבָ֖ה וְהַיַּרְדֵּ֣ן וּגְבֻ֑ל מִכִּנֶּ֗רֶת וְעַ֨ד יָ֤ם הָֽעֲרָבָה֙ יָ֣ם הַמֶּ֔לַח תַּ֛חַת אַשְׁדֹּ֥ת הַפִּסְגָּ֖ה מִזְרָֽחָה. מכנרת בגמטריא נון חית מם נון. תחת, עם הג' אותיות, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. אשדת, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא נון חית מם נון. פסגה בגמטריא נחמן.

הראשי תיבות של: מכנת ועד ים הערבה ים המלח תחת אשדת הפסגה, עם הט' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: ים המלח תחת אשדת, בגמטריא רבינו נחמן.

הסופי תיבות של: תחת אשדת הפסגה מזרחה ע"ה בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה.

ג:יח ואצו אתכם בעת ההוא לאמר יהוה אלהיכם נתן לכם את הארץ הזאת לרשתה חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל כל בני חיל. לכם את, נ נח נחמ נחמן מאומן.

ג:כ עד אשר יניח י' לאחיכם ככם וירשו גם הם את הארץ אשר י' אלקיכם נתן להם בעבר הירדן ושבת איש לירשתו אשר ננתי לכם. "לאחיכם ככם וירשו גם הם את הארץ אשר י' אלקיכם" בגמטריא אני איש פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמונה לא היה מעולם.

ג:כא ואת יהושוע צויתי בעת ההוא לאמר עיניך הראת את כל אשר עשה י' אלקיכם לשני המלכים האלה כן יעשה י' לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה. יעשה י' לכל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ג:כב לֹ֖א תִּֽירָא֑וּם כִּ֚י יְ' אֱלֹֽקיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם. תיראום כי, עם הח' אותיות, בגמטריא רבי נחמן מברסלב ע"ה. לא תיראום כי י', עם הד' תיבות והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי וסופי תיבות של: תיראום כי י', עם הו' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: י' אלקיכם הוא הנלחם ע"ה בגמטריא נ נח.