סימן צב: שיחות הר"ן ל.

תקפז – שרק מי שתוקע בבור וכיוצא צריך הבחנה אם קול שופר שמע אם קול הברה שמע – חיי מוהר"ן יז.

כתבי האריז"ל

ר' חיים ויטל כותב על תקופתו, שלפני חמש מאות שנים, שהגיע להעקבים בשיעור הקומה. וצריך עיון אם כן איפה אנחנו היום, כי מה יש למטה מהרגלים. ומה שנראה לי בזה, ומבאר הרבה ממה שקורה בעולם, לא אכתוב מכבוד האין סוף ב"ה. כי אפילו מי שמבין מה שהבנתי, יכול לבלבל אותו, על כן אין ראוי לכותבו. ומענין לענין כמו כן יש עוד דבר שנמנעתי לכותב והוא יחודים על מילות גסות, שהשומע יכול להתרכז ביחוד ולא להיות נתפס בהשמע הרע, ואין ראוי לכותבו כי יכול להפסיד שכרו בהפסדו. אכן בדברים כאלה, מי שכבר נפל לגמרי רחמנא ליצלן, בודאי יש לו לנסות בדברים כאלו, כי אין לו רק להרויח. וזה העיגול של האין סוף ב"ה, שכבר צריכים להשלים בזמנינו.

ביחודים של האריז"ל (עץ חיים לט:ה) שם שד"י של אור המלכות, הש' בנויה מכ' על גבה, ושלשה ווין עולים ממנה, ושלשה יודין על ראשיהן. והנה כ"ף בגמטריא מאה, ועם הווין והיודין, השין בגמטריא נחמן (וגם שין בגמטריא רבי נחמן, וש' בגמטריא מוהר"ן. וע' א"ב עמוד פה להמשיך הגילוי בסוד בתוך סוד, וזהו גלי ברזא, וזה כי תחבר הע' של הסוד עם הר"ל - מה יר"ך בסתר - מערל, יהיה ש', וסוד זה, ברית אש). ונשאר משד"י ד"י רמז שהשם נחמן הוא השיר פשוט כפול משולש מרובע, שהם עשרה מיני נגינה.

בשער רוח הקודש של האריז"ל יש יחוד לעשות לפני חצות לילה בליל שבת קודש וחלק מהיחוד לכוון לכל כיוון שם קמ"ג (אהי"ה במילוי אלפין – אל"ף ה"א) וגם את השם אהי"ה (בגמטריא יה"ו). והנה קמ"ג ואהי"ה כפול ו' פעמים בגמטריא תתקפד שהוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן פעמיים עם השני כוללים (וע"ש שיכולים להבין את זה שיהיה דייקא פעמיים נ נח, כי מכוונים שם על העשר שמות שבדעת, שהם חמשה וחמשה).

וראוי גם לשים לב שמבואר ביחוד היראה להרמח"ל שכל כיוון מהארבע כיוונים של העולם הם ניצגים בשמות ע"ב ס"ג מ"ה בגמטריא ק"פ. והנה נ נח נחמ בגמטריא ק"פ עם הוי"ה. ונחמן בגמטריא קד"ם עם ד' כוללים, וכן מאומן עם האותיות וכולל בגמטריא קד"ם (ובענין שכל של קדם ע' לקוטי מוהר"ן תורה כא שזוכין להשיג שכל קדם על ידי טהרת השבעה קני מנורה שהם החושים שבהם מרגישים מה שיש בהששה כיוונים ולכן ודאי על ידי קדושת החושים האלו משיגים הקד"ם שבכל הכיוונים), שהוא אחד מיסודות היחוד של האריז"ל הנ"ל שמבוסס על הפסוק מעונה אלהי קדם, שהוא גמטריא של ניקוד הויו"ת שבדעת, וגם גמטריא של זוג שם ע"ב שצריכים לכוון על חמש וחמש בניקוד הנ"ל.

הרי שנ נח נחמ – ששה אותיות כנגד הו"ק – הששה כיוונים, ונחמן מאומן כנגד החסדים והגבורות שבדעת ששולטים על הששה כיוונים. וגם כנגד השני קד"ם המאירים להו"ק, ב"ן בריבוע ושם אדנ"י באחוריים עם י"ח אותיות של הצירופים של יה"ו שבששה הכיוונים. וכל אלו הם ממש שער וכניסה לפנימיות המקום, כי ידוע שהשבטים הם בשער (ע' לקוטי מוהר"ן תורה רפ"ו ובספר אדיר במרום בפירוש יחוד הגן), וי"ב שבטים כל אחד כולל י"ב, הושב כימי קד"ם. ורבינו הוא ראש בני ישראל, כל אלו י"ב שבטי י"ה.

וע"ע מש"כ בשמואל א:ב:ח שרבינו הוא בחי' האבן שתיה, מקומו של עולם.

בשער רוח הקודש (יחוד יא למהר"י גדליה) על הפסוק (תהלים כב) אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא בושו כז"ל השם הוא מן תיבת אליך ובא"ת ב"ש הוא תכמ"ל ע"ש. תכמ"ל ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ועוד – אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא עם הכ"ב אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

סידור שערי ציון.

תיקוני תפלות ליום הששי:

ז"ל ושאלתי לחכמים וכו' ויאמרו וכו' לכן אחי אתה בטח באלקים באמונתו תשתוקק ויראתו תלבש ובאהבתו תדבק והוא ידריכך לאהבו ולעבדהו. ואני כשמעי את אלה שמחתי ואען ואמר אללי לי אהה אנשים שלמים וטובי לב רחמו עלי ולמדוני איזה דרך אלך ואשוטטה יומים ולילה למצא תשוקת האמונה ומלבוש האמנה לבוש היראה וכו' עיין שם.

הנה החכמים אמרו לו שעל ידי בטחון ואמונה ויראה ואהבה, השם יתברך בעצמו ידריכו, וכן באמת ראיתי כזה מפורש באחד מהספרים, וכן לעתיד לבוא כתיב ולא יכנף עוד מורך, אבל הוא המשיך לבקש מהם איך ישיג את התנאים האלו. ואילו אותם חכמים מתחילה לא חשבו לבאר כל זה בתחילה, והסתפקו במה שאמרו. משמע אולי שפשוט להם להשיגם, וכן תירצו לו, ויענו ויאמרו הדרך הקרוב קרוב הוא לפניך, בפיך ובלבבך לעשותו וכו'. שאין תסביך בדבר.

תיקוני תפלות ליום השבת:

ברוך שמו בפי הרקיע וכו' ומרומם זכרו בחדרי חדרים ובסתרי סתרים הנסתר בהם מעיני מראית העין בלי לחבל את הבריות, עכ"ל. לכאורה הכוונה שהיכא שיש התגלות של השם יתברך ניתן רשות למשחיתים, וכמו בליל שמורים במצרים, וכמו שפירש"י עה"פ ושכתי כפי עליך (שמות לג:כב) ז"ל מכאן שנתנה רשות למחבלים לחבל (ראה מכילתא בא פסחא יא), ותרגומו ואגין במימרי, כנוי הוא לדרך כבוד של מעלה שאינו צריך לסוכך עליו בכף ממש, ע"כ, ועמש"כ שם.

ברוך שמו מפי שרפיא"ל שר מרכבתא דרהטון קדמוהי מאה ותמניא רבבן שרי רתיכא נורא ירוקא ואשתא ירקרקתא ואשתא ארגונתא, ומרומם זכרו וכו'.

מאה ותמניא – ק"ח - בגמטריא נ נח. וכל אלו שייך לשרפיא"ל - עיין בחלק ה' מאומן, פרק על הפתק הקדוש וספר הנשרף.

ברוך שמו בשירות המשוררים הקדמונים, שיר של אדם הראשון, ושיר של שבת, ושיר של משה וישראל על הים, ושיר של ישראל בבאר, ושיר של דבורה וברק, ושיר של דוד, ושיר ששררו הלוים בבית המקדש, ושיר ששררו על חמשה עשר מעלות העזרה. ומרומם זכרו בשיר שעתידין לשורר בארץ יהודה שיר עז לנו וגו'. ושיר אשר ישוררו בליל התקדש חג, וכל השירים אשר שר שלמה המלך ע"ה, בשיר השירים ראש כל השירים סלת נקיה לכל כתבי הקדש, ובשיר חדש אשר עתידין הגליות לשורר, שנאמר 'שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה' וגו', עכ"ל.

באד"ה ברוך שמו בכל השמות: ומרומם זכרו בירושלים ובית קדשי הקדשים שבמרום שחקים והיא בנויה וכו' ואלף וארבע מאות ושמונים מגדלות של אבן יקרה יסובבוה, ובין כל מגדל ומגדל עשרים ומאה שערים וכו', ע"כ.

אלף וארבע מאות ושמונים, זה י' פעמים נחמ"ן.

ובהמשך בדילוג שורה כז"ל ומאתים ותשעים ושלשה פתחים מרבעים ישים ברחובותיהם וכו', ע"כ. עם הכולל, הרי רצ"ד בגמטריא ברסלב.

ברוך שמו בקול הנשמע בסיני ההולך וחזק מאד אשר החריד כל המחנה. ומרומם זכרו בקול שופר גדול העתיד להשמיע מהר סיני ובו יקרא דרור ובו יתקבצו כל ישראל ובו יעוררו ויקיצו משנתם ויכירו וידעו כי הוא ממית ומחיה מוריד שאול ויעל ולכן יברכוהו מחיה מתים, עכ"ל. האם יתקבצו אצל הר סיני, או רק משם ישמיע קול השופר?

שים לב שבקטע לפני זה כתב ז"ל בירושלים ובית קדשי הקדשים וכו' וכו' ועל ארבעה הרים עומדת על הר סיני ותבור וחרמון וכרמל בנוי ברא ההרים ונשא מגבעות, עיין שם והוא מהפסיקתא דרב כהנא כא:ד שלעתיד לבוא הקב"ה יביא את סיני ותבור וכרמל, ויבנה בית המקדש על גבי ראשיהם, ומה טעמא, (ישעיה ב:ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים. הרי שהתקבצות זה בהר סיני לכאורה לא תהיה אלא בירושלים או מתחתיה.

ברית מנוחה

ע"ע מש"כ על ספר פנות המרכבה של הרמח"ל

ברית מנוחה עמ' לב. ושם הרקיע ביהרירו"ן - עם הח' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן

דרך האהבה, נקוד השביעי.

מפני שכאשר האור בא, החשך מתאמץ מאד. לק"מ סה.

ורבים מן המשכילים יכשלו בראותם בלבול הגלות והצרות גדולות וכו'. שיחות לה, קכו, רכ.

דרך האהבה, נקוד השמיני – ואלין שמהתהון שלויא"ל משרפי נורא וכו'. שלויא"ל עם הו' אותיות בגמטריא נחמ נחמן מאומן.

דרך האהבה, נקוד התשיעי. מפני מה העולם עומד וקים, הואיל והגבורה מכסה על העולם, מפני זכות שלשה אבות כנגד שלשה המאורות וכו' יוצפעחירו"ן השני אספעחירו"ן השלישי מפעיחרויה"ו וכו'.

הג' שמות, עם הכ"א אותיות וג' תיבות, בגמטריא ג' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

דרל הבינה. עם אלו המלאכים שאלה הם שמותם הקדושים אוריא"ל ברכיא"ל צדקיא"ל צפניא"ל אסימו"ר שמשיא"ל אותיות הראשונות מן אלו הששה שמות שזכרנו לעיל קדם המלאכים האלו תמצא בראשי התבות המלאכים הללו לכל דבר מעוילים, ע"כ.

הראשי תיבות של הו' מלאכים, עם הו' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מעלה העשרים ואחד, נשרשת באהו"ה [בשושן יסוד עולם נוסף: ביהרירו"ן], להבין ולדעת תבות בני אדם, והוא שם של שמירה, והוא שם שלא ישלט בך ברזל וכלי מלחמה, ולנצח מלחמה, ע"כ.

ביהרירו"ן (=נחמן מברסלב ע"ה), עם הח' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כי תצ"א למלחמה.

מעלה העשרים ושלש, נשרשת באהו"ה [בשושן יסוד עולם נוסף: אדירירון] לפתח לב שלא לשכח, ע"כ.

אדירירון ע"ה בגמטריא נחמן מברסלב.

דרך השכל

ואלו השמות של שרי המשמרות השומרים משמרות כחות השם וכו' וכו' הראשון הממנה על הכנסת התפלה בכח השם הזה הקדוש נקרא מטויהוא"ל שרים גבורים חברים ונאמנים, ע"כ.

מטויהוא"ל ע"ה בגמטריא נ נח.

ב. והממנה על כל מיני האהבה בין רעה בין טובה שמו קסריא"ל והוא מן כת השורפים נמשך בדין רפה, ע"כ.

קסריא"ל ע"ה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח.

ז. והממנה על כל מיני חן רפריא"ל והוא מן כת השנאנים.

רפרי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יא. והממנה על הכח לתת ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה עצמיא"ל והוא מן כת החשמלים מן מחנה הרוח, ע"כ.

עצמיא"ל בגמטריא ננננ"מ ע"ה.

יז-יח והמלאך הממנה להבריח לכחות הטמאה ארטימו"ס משתף עם חפני"ל שניהם משתפים לזה הענין, ע"כ.

חפני בגמטריא נחמן.

כא-כב והמלאך שהוא ממנה על המים להנצל משטיפת מים ולעצר המים שמו רנא"ל וכו', ע"כ.

רנא"ל עם הד' אותיות, בגמטריא נחמן מאומן.

כד-כה והמלאך הממנה על ההריון שמו שנשיא"ל משתף עם השר ליל"ה, ע"כ. שני שמות אלו בגמטריא רבי נחמן בן שמחה ע"ה.

לב. והממנה לקפץ ארץ עם המלאך קפציא"ל ושניהם הם מן מחנה התרשישים, ע"כ. בגמטריא רבי נ נח ע"ה.

לה. והממנה להביא מרך בלב אנשי המלחמה והוא מן כתות הרוח מן החשמלים נקרא שמו שלמיא"ל, ע"כ. בגמטריא תי"א תורות שיש בליקוטי מוהר"ן קמא ותנינא.

לו. והשר הממנה על הדין הקשה שמו פסכ"ר והוא מן המשריפים, ע"כ. בגמטריא רבי נחמן.

לט. והממנה על יציאות הנפש שלא תכנס לגיהנם והוא מן כת השורפים וזה שמו נרגסיא"ל גבור מאד, ע"כ. בגמטריא נ נח נחמ נחמן. עיין חיי מוהר"ן רכה, שרבינו הבטיח שבהפאות יוציא אותו מהגיהנם, ואילו אברהם אבינו אינו מניח ליכנס, עמש"כ שם.

נו. והממנה לסיע לדרש ונקרא הוא כח מוציא הדרשה לאור נקרא שמו שנסריפיא"ל, ע"כ.

שנסריפי, בגמטריא נון חית מם נון. שנסריפיא"ל, עם הט' אותיות, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב, ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

דרך החמדה.

אבר הפה והוא מקום שאין לו שעור וגם תכלית אין לו ושמו פצחהוריסמ"ו – בגמטריא תהלים.

והם האזנים שם הימיני אשר נמצא לו מפריהיא"ה – בגמטריא רב נחמן ע"ה.

ומלאכים שומרי משמרתם ואלה שמותם שם הראשון חפניא"ל – חפני בגמטריא נחמן.

דרך מבואות השעים

ואחריו יחותימיא"ל – ג' אותיות הראשונות – יח"ו שם הל"ג של ע"ב, ושאר האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ועל הדגים ממנה וכו' פקפרניא"ל – ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

מאור ראשון מתפשט ממנה ושמו אעדירירו"ן – ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

ספר פירוש לספר ברית מנוחה למהרח"ו

סוף פרק יד, המלכות בה יחוד וקשר כל המאורות וכו' נמצאו בה ב' מדות דין ורחמים, ואלו הן ב' נקודי ציר"י, ומשם נשפעים מלאכי הדין והיצר הרע, ומלאכי החסד והיצר הטוב, שם המאור הימין צצציתו"ץ (וע"ש פרק כב בענין ד' פעמים צ'), והשמאלי יאהדונה"י, ע"כ. השם צצציתו"ץ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, נחמן מאומן.

ר' שמשון מאוסטרופוליא

עוד צריך לאסוף מראה מקומות מכל הספרים לכאן

שיח שרפי קודש ב-תרץ – ספר מוהרנ"ת, כששמעתי מרבנו את התורה 'ראיתי מנורת זהב' שבליקוטי מוהר"ן סימן ח', חשבתי, שתורתו של רבנו היא כתורתו של הקדוש רבי שמשון מאוסטרופולי זצ"ל, אולם כששמעתי את התורה 'חותם בתוך חותם' שם סימן כב, ראיתי שאלו הם באמת תורות רבי נחמן, ע"כ.

ספר ניצוצי שמשון עמ' ח'

ועוד שם. 'אדם' נחלק לג' חלקים, שמספרו מ"ה, והם י"ה י"ה י"ה וכו' וכאשר אכלה חוה מעץ הדעת הוסיפה על כל י"ה פ', ונעשה ג' פעמים 'פיה' (-גם זה קשור להאדנים, כי בתורה כתוב אדנם חסר, בגמטריא פיה), בסוד הגדול שאמרו רז"ל חוה הביאה מ"ר לעולם, והיינו כי ג' פעמים פ' בגמטריא 'מר', והוא סוד גדול ונורא כאשר הוסיפה על י"ה פ', נעשית א' פעמים א', ב' פעמים ב', ג' פעמים ג', עד ט' פעמים ט', והוא גמטריא 'מר' ממש [- עם מ"ה, 285] בסוד (שיר השירים ב:יג) התאנה חנטה 'פגיה', תאנה (בגמטריא לקוטי מוהר"ן) נוטריקון ת'רח א'ברם נ'חור ה'רן. 'פגיה' סוד ג' 'פיה', פיה פתחה בחכמה וכו' וכו' וזהו סוד נפלא (בראשית כז:לה) בא אחיך ב'מרמה וכו' עיין שם.

[עיין בספר ברית מנוחה, דרך החמדה, מרכבת הבינה, אוזן ימין – מפרי"היאה. אותיות האחרונות אינן אלא מילוי הה'. והרי מפרי"ה, אותיות מ"ר פי"ה. בבראשית ג:ב מפרי, ג:ג ומפרי, ג:ה מפריו, ביחד עם הג' כוללים, ג' פעמים מ"ר וג' פעמים פיה]

וי"ל שזה ענין נמרד, שהרג את הרן וביקש להרוג את אברהם, כי נמרד בגמטריא מרמה, עם הט' כוללים של א-ט. וכן נמרד הוא אמרפל, א-מר-פל, הל' פעמיים י"ה (-והפ' אחת קאי על כל י"ה), וכן הא', אלף, עוד פ"ל, וכיון שאינו רק אלא במילוי נחשב לחצי (-וכיון שיש י"ה, יש כנגדו פ' אחת), הרי פ' וג' מעמים י"ה, ומ"ר.

אמרפל בטומאה, ונראה שיש אמרפל בקדושה, והוא ענין הכתוב (דברים כד:כ) כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך, ותרגם אונקלוס, לא תפלי, ורש"י פירש לא תטול תפארתו ממנו, וענין תפארתו מצינו לשון אמירה, כמו שפירש הרמב"ן וראב"ע את הפסוק (דברים כו:יז) את ה' האמרת היום, מלשון גדולה, וקרוב מגזרת (ישעיה יז:ו) בראש אמיר. והרי לפי זה יש לפרש אמרפל, להפיל תפארת האילן. כי השבוע ראיתי וידאו כזה איך שבוצרים אילן של פירות, מביאים מכשיר שפורש למטה לקבל מה שיפול, ואז המכשיר מנער את האילן ומפיל כל הפירות. וכן צריכים לעשות בחידושי תורה. וכפטיש יפוצץ סלע. ובחידושי תורה זה הפוך לענין הלאו, כי אדרבה כדי לקיים לא תפאר, צריכים לזכות להשיג פאר סודותיה.

והנה מ"ר הגמטריא של הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן. ג' פעמים פי"ה, אפ"א וכו', מרמה, בגמטריא נחמן מאומן. תאנה בגמטריא לקוטי מוהר"ן. פגיה, אותיות פיגה, האמא של רבינו הקדוש. וזמש"כ פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. פתחה, עם הד' אותיות בגמטריא רבי נחמן מאומן. על לשונה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בחידושים של ר' שמשמון אוסטרופוליא הביא לפרש מה שכתוב (תהלים א:ג) אשר פריו יתן בעתו, ואמרו חז"ל (כתובות סב:) זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת. 'בעתו' – 'בעת ו' (בחצות), ומבטל כח מחלת בת ישמעאל. והאריך כדרכו לפרש ענין מחלת על פי שאלת עשו איך מעשרין מלח ותבן, אבל לא סיים לפרש איך זה קשור לעונה בליל שבת בחצות.

ונראה לפרש בדרך אחר. מחלת הוא ענין מצות חלה. כי לא רק שהאותיות הפנימיות הם 'חל'ה, גם האותיות החיצוניות, ת"מ – חסר הח', הם בגמטריא תל"ב ביצים שהם איפה, שעשירית ממנו – עומר - חייב חלה. וכן מ"ח, שהנחתום לוקח אחד ממ"ח לחלה, ל"ת – למד תיו ועם הח' בגמטריא נחתם. והנה המן אכלו עד באם אל ארץ נושבת (שמות טז:לה), ומיד בכניסתם לארץ ישראל נתחייבו במצות חלה, כמו שפירש רש"י (במדבר טו:יח) בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה וכו'.

והנה יצחק אבינו היה נוטה לצאת מארץ ישראל מפני הרעב, והקב"ה צוה אותו לא לצאת, והרי ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה (קידושין לט), וניתן לומר שזה כאילו הוא נכנס לארץ ישראל. והנה השם יתברך אמר לו (תולדות כו:ב) אל תרד מצרימה. התיבה 'אל' עם הראשי תיבות של תרד מצרימה, אותיות מאלת, ובחילוף הא' לאות ח', באותיות הגרון אחה"ע, הרי מחלת. 'גור בארץ הזאת' (כו:ג), גור לשון תנור (דברים א:טז ובין גרו, אפילו בין תנור לכיריים, רש"י סנהדרין ז:), שמצרף לחלה, שהוא כתרומת גרן (במדבר טו:כ). ויצחק אמר על רבקה, אחתי, הא' מתחלף לאות ל', באותיות א"ל ב"ם, ואות י' מתחלף לאות מ' בא"ת ב"ש, הרי: מחלת. וכן מחלת עצמה אינה נקראת אלא על שם שהיא אחותו של נביות (סוף תולדות כח:ט, ומזה אנו למדים שישמעאל נפטר באותו זמן, עיין ברש"י. וי"ל שזה לשון מחלת, לשון סגינהור, כי מחול הוא היפוך מספד, כמו שכתוב, הפכת מספדי למחול לי). כי כאשר יצחק שלח את יעקב לקחת לו אשה בחוץ לארץ, עשו לקח את מחלת. שבא להראות לאביו שהוא הולך בעקבותיו לא לצאת מארץ ישראל, בחי' אל תרד מצרימה כנ"ל.

והנה כתיב (תולדות כו:ח) ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו. ופרשו המפרשים שזה ראיה על ידי אסטרולגיא וכישוף. וקשה, הלוא יצחק למעלה מכל זה, ובפרט אחר שכבר הולידה רבקה שהיתה עקרה לגמרי. והשאלה השניה יתרץ את זה, כי הלוא קיימא לן שאכסנאי אסור בתשמיש המטה, וגם אסור לשמש ברעב. אלא ע"כ צריך לומר שיצחק רצה להראות בעלות על המקום, ויצא מקללה לברכה, ולא מנע מהכוחות שלהם לראות שהוא מחזיק כבעלים.

וזה מש"כ (כו:יב) ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה'. בשנה ההוא בחי' בעתו, בשנה ההיא (-יש אם למקרא, דאילו בתורה כתיב ההוא) בגמטריא בעתו. ויזרע יצחק – וי"ז בגמטריא כ"ג, כי חלה לוקחים אחד מכ"ד, הרי נשאר כ"ג. והחלק הכ"ד: רע-יצחק, בגמטריא מחלת, בחי' חלה כנ"ל.

וזה ענין חצות לילה, כי היום ולילה הם כ"ד שעות, וחלה היא א' מכ"ד, וזו שעה של חצות, היא בחי' חלה. (ובפיוט ויהי בחצי הלילה, כתוב שאלקים בא בחלום לאבימלך בחצות לילה, וזו היתה כאשר לקח את שרה. וכן השמדת צבא סיסרא – 'טיסת נגיד חרשת סלי"ת בכוכבי לילה', כאשר אמו היתה משקיפה בעד האשנב, וכתבו המפרשים שזה אותו בחי' מה שכתוב אצל אבימלך, וישקף, שקף בגמטריא מחלת, עם ב' כוללים. ואצלה כתוב מדוע בושש, שהוא שעה ו').

וידענו שרבקה היתה מכינה לחם, וברכה מצויה בעיסה (רש"י בראשית כד – אכן ראיתי מי שהעיר שלא מצא שום מקור שזה ענין שהיו טריות מערב שבת עד ערב שבת, רק מקורות אחרונים לפרש בענין שביעה במעט, ובמסכת סוטה מח: רש"י מפרש ברכה מצויה שהיו תפוחות וכו'), ובודאי היתה מאפה בערב שבת כמובא ברמ"א (הלכות שבת רמב) נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית, לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויו"ט (סמך ממרדכי ריש מסכת ר"ה), והוא מכבוד שבת ויו"ט ואין לשנות, ע"כ ובביאור הלכה ויש לזה רמז בכתוב והיה ביום הששי והכינו וכו' וכו' והמגן אברהם הביא שכן היה המנהג גם בזמן הגמרא. ויש בזה עוד טעם, כדי לקיים מצות חלה לפי שאיבדה את אדם הראשון שהיה חלתו של עולם שנברא בערב שבת.

ונתחייבו חלה כאשר הגיעו לארץ נושבת, ליל שבת בגמטריא זו נושבת ע"ה. אי נמי, נושבת, נ-ו-שבת. נ' בחי' זיווג, כי נוני הים מרמזים על פריה ורביה, ו' שעות תוך שבת – חצות לילה - שבת.

הרי מצינו ענין חלה אצל יצחק דייקא בליל שבת (היינו אכילתה, כי הפרשתה תהיה בערב שבת, אבל העיקר הוא אכילתה) בחצות. והלחם בחי' זווג. ויתקן בחי' מחלת שהיא בחי' חלה.

והנה המפרשים על פירוש ר' שמשון הנ"ל הביאו בענין הזיווג דליל שבת שמבטל ד' גליות של ד' מלכיות הרמוזים במלת 'באפי' וגם הוא רמז בראשי תיבות של אשר פריו יתן בעתו. והנה כתוב אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי, מנחת, בחילוף אות נ' באות ל', באותיות דטלנ"ת של הלשון, אותיות מחלת. והרי זה ענין של כניסה לארץ ישראל כנ"ל. וכן באפי, בחי' איפה, ב'יצים באיפה, שהוא רמוז במחלת – תל"ב ביצים כנ"ל.

ניצוצי שמשון פרשת דברים

המקום שהוא עין טובה נקרא 'היכל קדשך', ומבטל לקליפות 'סמא-ל נחש' שהם בגימטריא תפ"ט וכו' עיין שם. תפ"ט עם הב' תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. (ובתורה היכל הקודש, ליקוטי מוהר"ן נט, מבואר איך לבער את הקליפות בהתלהבות הלב ואש המשפט).

בענין היכל קודש עיין באבן עזרא, דניאל י:כא, והועלם השני, שהוא התיכון, שם נשמות צורות אמת בלא גופות, גם נמות בגופות אין להם מספר אצלינו, וגם הגופות בגופות, וכולם הם נכבדות, כי אין להם הפך או תמורה או שינוי בעצמם, רק על דרך מקרה במערכת תנועתם. וזה העולם יקרא 'היכל הקודש', והם 'שמי השמים' (תהלים קמח:ד), ושם כסא הכבוד ושם מיכאל וגבריאל וכו' עיין שם באריכות.

ספר ניצוצי שמשון ריש פרשת דברים: בספר קרניים (מאמר י') כתב שיש למעלה מקום הנקרא עין טובה אשר בו שבעה עשר מאות ושבעה עשר פתחים. ויש בו קל"ג חלונות המבטלים לקליפה עגל. והמקום הזה הוא מבטל לקליפות, כי הוא ממש שוה. ונקרא היכל קדשך וכו' עיין שם. (אלף חוזר לא', והרי תשי"ח, שנים יותר מ-תשי"ו עצמות)

פעמיים 'תכלת' בגמטריא אלף שבע מאות. דכתיב בו וראיתם אותו וזכרתם וכו'. ומבואר ביחוד היראה לרמח"ל שיש שני אורות של תכלת ששורין בישיבות עיין שם, הרי פעמיים תכלת.

כתיב בפרשת דברים (ד:כה) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנן. טוב בגמטריא י"ז, הזה בגמטריא יז, הרי 1717! לבנן – חסר כמו שכתוב בתורה, עם הכולל, בגמטריא קל"ג חלונות! כי ענין הבית המקדש הוא ענין (ד"ה ז) והיה עיני ולבי שם, כמבואר בלקמ"ת פג.

המספר הזה הוא י"ז פעמים ק"א, כענין ושבתם וראיתם וכו' ובין עובד אלקים לאשר לא עבדו (מלאכי ג:יח), אינו דומה שונה מאה פעמים לשונה מאה ואחד.

ונראה עוד שבאריך אנפין יש רק עינא פקיחא לטוב, וזה אלף שבע מאות, והי"ז בחינת בת עין, בחי' מלכות דמלכות שהיא עשירית דעשירית.

בספר ניצוצי שמשון, ריש ספר תהלים, בענין המשמש מיטתו בערב שבת מעורר תתק"ף עלמין קדישין צרור החיים, עיין שם כל הענין. ומחבר הספר הוסיף מדליה לפרש בזה הפסוק (ישעיה נו:ד) כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' ונתתי להם בביתי וכו' וכו' ודרשו חז"ל (זהר ב פט.) 'לסריסים' על ת"ח המסרסין עצמם על ששה ימים ועוסקים בתורה, ובליל שבת בזרזין עצמם בזיווגם, ועיין שם מה שרצה לפרש בזה. לכאורה כוונותו ש'לסריסים', עם הז' אותיות ועם ג' כוללים, כי האבולפיה חקק כלל שכל ב' אותיות יש להם כולל, ואות ם' בגמטריא ת"ר, והרי הגמטריא תתק"ף!

ספר ניצוצי שמשון, תהלים כג, הביא מספר צמח צדיק (ויזניץ, ליקוטים כט.) ז"ל השי"ת ב"ה וב"ש הוא נורא עלילה, ומסבב סיבות שיעשה הצדיק עבירה לשמה, כדי שעל ידי זה יצטרך לילך באלו התת"ן חדרים (של גיהנם), ויעלה משם נשמות רשעי ישראל. והנה ידוע מספרים הקדושים דבאם אדם עושה מצוה ויש לו ח"ו פניה בשעת עשיית המצוה, ואינו עושה המצוה לשמו יתברך, על ידי זה הוא נותן כח וחיות לחלק הרע ח"ו. והצדיק כשעושה עבירה לשמה הוא בהיפך זה, שעושה עבירה למען שמו יתברך בלי שום פניה אחרת, ולא לצורך ההנאת עצמו חלילה, רק עבור לקדש שם שמים שיהיה קדוש השם, על ידי זה הוא לוקח לעצמו תקיפות וחיזוק, ומשבר ומכניע את כח הרע. ועל זה מרמז תק"ף חדרים, שהצדיק הזה הוא תקיף בנפשו, ומכניב עצמו לסכנה עושה עבירה לשמה, עבור זה הוא זוכה להכניע את הרע, ואין לו שום פחד מר"ע חדרים. ודבר זה אין ידוע לשום נברא, רק היודע תעלומות יודע מחשבתו הטהורה שעושה למען שמו יתברך לייחד י"ה בו"ה, ולהמשיך השפעה מהש"ע נהורין עילאין שהוא וכו' עיין שם.

ואיני יודע איך פשט לו שעבירה לשמה כרוכה בעקבה גיהנם. ורבא אמר בכל דרכיך דעהו, אפילו עבירה לשמה, וחס ושלום שנותן עצה שמחייבת גיהנם. ואולי יש לדחות שאין כוונתו עונש גיהנם, אלא שמעשה עבירה מכריח שיעבור דרך גיהנם.

אכן מש"כ שהצדיק עושה עבירה לשמה בלי פניות ועל זה משלים וכו'. טעות חמורה. כי הלואי הצדיק יעשה אפילו מעשה מצוה בלי פניות, ויפה פירש בספר שירת דוד שלכן פנחס זכה לחיי נצחיים כי הצליח לעשות קנאתו בלי שום פניה כלל. ושמעתי משלמה הלברנץ שכינה את עצמו הלב טהור, שכל הצדיקים שעשו עבירה לשמה, זה היה במסירות נפש ממש, כי ידעו כנ"ל שאפילו מצוה קשה לעשות בשלמות, והרי עבירה כמעט אי אפשר כלל וכלל להצליח לעשות לשמה בטהרה, וידעו זאת, וידעו שצריכים לעשות, ומסרו נפשם לעשות מה שהיו צריכים, בידיעה שיכוו. כן פירש לי למשל על מעשה של מחלון וכליון.

עוד מובא בספר ניצוצי שמשון שם מספר בני יששכר (שבת מאמר ח:יז) אומרים בשבת מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר. והוא ג"כ בכוונת האריז"ל. ובפרט בסעודה שלישת מנהג הנהוג מצדיקי עולם לאומרו. ובכמה מקומות אומרים אותו אז ג' פעמים. נ"ל שהוא על פי הנ"ל, דהנה בשבת חייבי דגיהנם נייחין (זהר ב פח:), ובודאי הם מתפשטין בין הצדיקים להעלותם מן הגיהנם וכו' עיין שם.

והוא תימה שהוא דחק עצמו שיש נוהגים בשבת לומר מזמור לדוד בסעודה, שהרי אפילו המשנה ברורה (קסו:ג) מביא שיש נוהגים לומר מזמור לדוד אפילו בסעודת חול. (לפני הרבה שנים בבקרי אצל די"ס, גם הוא לא ידע את זה, והוא סיפר אני חושב מעשה מהח"ח או איזה צדיק שאמר מזמור לדוד בסעודה, ואמר בא וראה שסעודתו של חול כמו סעודת שבת שלנו, ואמרתי לו שכן ראוי לכל אחד לנהוג כנ"ל).

ואפילו בסעודת חול, יש לפרש שיש ענין להעלות מגיהנם כמו שרצה לפרש הבני יששכר. כי כבר כלל מונח לנו מהבעל שם טוב, שאוכלים בני אדם, דהיינו כל האוכל שלנו נמצא בתוכו נפשות מגולגלות, ועל ידי שאנו מברכים בכוונה מתקנים אותם, ואז יתכן שהם יתחייבו בגיהנם, ולכן י"ל מזמור לדוד שמרמז על הצלה מגיהנם.

אדיר במרום

אדי"ר ראשי תיבות רבי ישראל דוב אודסר, גם: אדיר במרום י', הראשי תיבות כראשי תיבות, ישראל בער אודסר. אדיר במרום, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא אד"י (ישראל דובר אודסר) נ נח נחמ נחמן מאומן. והספר נכתב בשנת תצ"א, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ועוד רמזים. ועמש"כ על עמוד כז (הוצאת מכון רמח"ל) בענין "מרום".

עמוד י' כז"ל כי הנה כמו שהיו"ד כוללת תלת קוצין, שהם סוד התלת גוונין של הקש"ת, כנגד זה יש ג' כסויים, שלהעבירם צריך מילה ופריעה ואטיפו דדמא. וסודם עשו וישמעאל וערב רב, והם ממש מקבילות לג' אבות. כי עשו וישמעאל באים מיצחק ואברהם, וערב רב נתערב בזרעו של יעקב, כי ככל זה תלוי במצות המילה. וזהו סוד: ולכל בני ישראל היה אור במושבותם (שמות י:כג). וכבר נ תבאר ענין המילה במקומו, כי כשאין ערלה מכסה, אז החסדים מתפשטים מן החזה ולמטה, והם ע' בסוד ע' נפש. וזהו ממש מקום הישוב שהוא המקום שרחל מצויה שם, וזהו: במושבותם. ובהיות האור הזה מתפשט שם, אזי ישראל הם בגדולה. אך בשלוט הערלה נאמר: השיב אחור ימינו מפני אויב (אייכה ב:ג), ואז נשאר החושך והגלות. וז"ש: עד מתי אלהים יחרף צר (תהלים עד:י), כנגד הערלה. 'ינאץ אויב שמך לנצח', כנגד הפריעה. 'למה תישב ידך וכו'', כנגד אטיפו דדמא. וזה כי כבר שמעת, היאך הספירות בסוד ש"ד דשד"י הם שמות של אלהים (שם עמוד ו). ועל זה נאמר: עד מתי אלהים יחרף צר. כי אלו הה' אותיות עצמן המה אותיות מנצפ"ך שסודם צ"ר. וזה סוד: ונחש עפ"ר לחמו (ישעיה סה:כה), ר"ל: ע' – נקודות אלהים (שוא סגול חולם חרק), פ"ר – מנצפ"ך. והערלה עצמה נקראת חרפ"ה, בסוד: גלותי את חרפת מצרים מעליכם (יהושע ה:ט), וכן: וחרפת עמו יסיר וכו' (ישעיה כה:ח). ונמצא שהצר מחרף. ויש עוד בחינת ישמעאל, שיש לו מילה ולא פריעה. ונמצא שהוא מנאץ את השם שהוא סוד הי' הזאת, שנאמר בה: אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן (ישעיה מב:ח). ועד שלא נפרעת היה נקרא שהאויב מנאץ השם, כי תראה כי פר"ע הוא בגי' שמ"י, והוא סוד פריעה – פרע י"ה. ובהיות ישמעאל בסוד נצח, ועשו בסוד הוד, אמר: ינאץ אויב שמך לנצ"ח (והנה היום ראוים בחוש את הגלות מישמעאל, וכן יש בעוה"ר קטרוג נגד מצות פריעה. והתיקון שעולה על הכל על ידי פרסום שם רבינו הקדוש, שידוע מדתו נצ"ח כמנין שמו נחמן: נ נח נחמ נחמן מאומן).

“אך הנה עוד יש הערב רב שבעבורם גם כן אין החסדים האלו מאירים לישראל, ועליהם אמר: למה תשיב ידך וימנך מקרב חיקך כלה (תהלים עד:יא). והוא גם כן מ"ש: השיב אחור ימינו, כי הם החסדים החוזרים לאחור, וחוזרים ממש אל החיק שהווא המקום שמשם היו מתגלים. והנה בזרוע יש ב' בחינות: בחינת יד ובחינת יד ימין. פירוש – כי היד הוא סוד הי"ד פרקים שהם שייך לימין ולשמאל. ויש בחינת הה' אצבעות, שהם סוד הה' החסדים. והנה י"ד הוא סוד כל השבטים. כי הלא י"ב שבטים הם, ולוי מתחלק לב' כהן ולוי, הרי י"ד (צ"ב ואכמ"ל). ובסוד הה' חסדים נעשים ע', דהיינו ה' פעמים י"ד, הוא סוד הע' חסדים שאמרנו שמתגלים. וכל זה צריך להיות שב אחור מפני הערב רב. ותדע גם כן שבשוב אלה החסדים לאחור, נאמר בז"א כביכול תשש כחו כנקבה (ברכות לב.) שהוא ממש סוד אחור, בסוד: אחור וקדם צרתני (תהלים קלט:ה). והיינו שלא נשאר רק בחינת הנוקבא שזה סוד אחור באחור. וכבר נתפרש דבר זה במקום אחר ואין פה מקום להאריך בזה. אך כשחוזרים החסדים להאיר, הנה אפילו הגבורות מאירות בבחינת זכר וגורמות הישועה, כי הם הישועות, בסוד: כו"ס ישועו"ת (תהלים קטז:יג), וזהו סוד: ואלהי"ם מלכי מקדם פועל ישועו"ת בקרב הארץ (תהלים עד:יב), עכ"ל.

והנה רבינו ר' ישראל בעל שם טוב, ר"ת יב"ש, בגימטריא של שם אלהים במילוי יודי"ן: אלף למד הי יוד מם, והי"ב אותיות, שזהו כנגד עצם הערל"ה והמילה. ורבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, ידוע שהוא בחי' נצח, ושמו כבר מביא את הנחמה. שרבינו כבש את ארץ ישראל בשבילנו (וידוע המעשה שהיה לרבינו עם השר הישמעאלי), כמו שהוא אמר, שלנו לא יהיה קשה להגיע לארץ, וכמו שמאז היה מנהג בברסלב שלא לבנות בית חדש בחוץ לארץ. וכדי לתקן להטהר מהערב רב, שבגללם השיב אחור ימינו, צריכים הטפ"ת דם ברית, וזה ע"י השיר שהוא באחוריים, שהוא בגימטריא כו"ס הישוע"ה (עם האותיות): נ נח נחמ נחמן מאומן. שהוא פועל ישועות' בקרב' הארץ', ס”ת בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (ע”ה), ומטהר מ”אבי אבות הטומאה” (עם התיבות) שהם “הערב רב” (עם האותיות, כמנין נ נח נחמ נחמן מאמן). [ע' לק"מ י:ח שמשה בגמטריא חרוף אף שמבטל חרון אף של עבודה זרה מול בית פעור].

(ואולי בזה יש איזה פתח להבין איזה רמז במה שרבינו היה משחק שחמט עם המשכילים (שחמט ע”ה בגימטריא משיח – ד.ש.). כי היה מתקן הערב רב, בחי' חשך, שהוא אותיות שח ך, דהיינו שך כתר – המלך. והיעבת"א).

[וע' לעיל מש"כ בפרק "בענין פעולות הנחמנים וכו'" בענין הדרך לארץ ישראל, ובענין העשרה קדושות בארץ ישראל].

ויעויין עוד בסה"ק אדיר במרום (עמוד טו) ז"ל בתחלה נאמר: והארץ היתה תהו ובהו וחשך (בראשית א:ב), בסוד מוח לב כבד כנ"ל. ואחר כך: ויאמר אלהים יהי אור. ויש ה' פעמים אור, למתק ה' אותיות דאלהים. ובאמת זה המיתוק מגיע אליה בסוד אימא, כי הלא גם החוט עצמו מגיע אל זו"ן מאימא כידוע. ובאימא יש אלהי"ם נכלל בהוי"ה בסוד הנקודות שלו, ושם נמתק בסוד ה' אור. ואז נעשית הנוק' תיבת נח. כי בתחלה היה רק: ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ואז לא נעשה בחינת תיבה, אלא הכל עומדים בתוך המים, דהיינו הס"א שולטת בגלות, ורוח מגיע להם מטי ולא מטי. ועכ"ז ההנהגה בסוד אלהים לבד. אחר כך: ויאמר אלהים יהי אור, בסוד הוי"ה בניקוד אלהים, ובסוד ה' אור המתקנים ה' אותיות דאלהים. ואז נעשה בחינה אחת בתוך המים, שהיא התיבה. והיא מציאות התפשטות הנוקבא בבחינה אחת, שאפילו בזמן הגלות ובתוך הס"א, תפריש מן האחרים מי שיזכה להיות חוסה בצלה. ואלה אע"פ שהם בתוך הקליפות, יקרא שהם חוץ לקליפות. כמו נח ממש שהיה בתוך התיבה בין מי המבול. ועל כן עד שלא נמצאת בחינת התיבה, לא היה אפשר לעשות תיקונים כמו שעשה רשב"י, כי מי שהוא שהוא בתוך הקליפות אי אפשר לו לתקן תיקונים אלה. אך כשנמצאת התיבה, הרי מקום מנוס ומסתור מן הס"א ששם יוכל האדם להנצל ולעשות תיקונים. והבן היטב כי זהו ממש כענין הזיווג דאחור באחור, שלמטה אין זו"ן יכולים להזדווג, וכשעולין לאו"א מזדווגים. כך אלה אם היו חוץ מזאת התיבה לא יהו יכולים להתקן, כי מי המבול שהיא הס"א היה על כל הארץ. אך בהכנסם לתיבה יכולים לתקן תיקונים. ועל כן תבין כי לא יכלו תיקוניו להוציא לאור הגאולה, כי רק בסוד התיבה נעשו, עכ"ל.

ויתכן שענין ה' תיבות נ נח נחמ נחמן מאומן הם בחי' ההמתקה של ה"פ אור, וענין נ נח באחוריים שעי"ז יכולים לעשות תיקונים אפילו בימינו שאנחנו שרויים בנ' שערי טומאה, שאע"פ שלמטה הכל באחוריים, אנו עולים לאו"א בחי' אומן (בחי' ויהי אומן את הדסה ובחי' כאשר ישא האומן את היונק) ופועלים היחודים והתיקונים.

ויש לציין שסבא נפטר בח"י חשון שהוא יום הראשון של חשבון המ' ימים של המבול (כפרש"י ריש פרשת נח פסוק יב – לפי ר"א. ויש לומר שלא רק בשביל שהיה יום בלי לילה, אלא כי בתחילה היו יורדים באופן שיכולים להתהפך להיות גשמי ברכה). וגם לציין למש"כ עה"פ (כי תשא לב:לב) מחני נא (עוד רמזים בתאריך הילולא של סבא ישראל עמש"כ עה"פ שלח נא ביד תשלח – שמות ד:יט, ובערך ישראל דב אודסר). שוב ראיתי שסבא נימול כ"ח כסלו, שזה היום שפסקו המ' ימים של המבול.

עמוד יז (עמ' כד מכון רמח"ל): כלל הענין הוא: תיבה הוא מציאות אחת של נוקבא שיוכל לימצא אפילו בזמן הגלות. שהנסתר בה – יקרא חוץ מן הגלות. ולכן בתוכה יעשו תיקונים גדולים, מלחמות גדולות וזיווגים חזקים. אך אין פעולתם יוצאת לחוץ, כי היא בחינה סגורה, בסוד: ויסגור ה' בעדו (בראשית ז:טז). נאמר בה: וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפ"ר (בראשית ו:יד) שעולה ש': אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם. ויש בה המכסה שהוא קכ"ה, בסוד (ק"כ) צירופי אלקים (וה' אותיותיה), שכשזה יהיה מוסר, בסוד: ויסר נח את מכסה התיבה (בראשית ח:יג), אז יראו התיקונים שהיו סגורים לפנים ותצמח פעולתם, עכ"ל.

הנה כל הגילוים הם במלכות – אדנ"י. והרי כפ"ר מכס"ה אדנ"י ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

עמוד כב שכדי לצאת מגלות צריכים בריחה, אבל אחר שמשה רבינו ורשב"י כבר עשו את הבריחה בעד כל ישראל, מי שדבוק באורם, אינו צריך אלא יציאה בעלמא, ולא צריכים לסבול חבלי משיח אלא כמו חיבוט הקבר הצריך להפריד מן האדם הזוהמא שנדבק בו ע"ש, ולכן י"ל שזה ענין הגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן בגמטריא תצא, שזה המכה בפטיש כבר נעשה על ידי נ נח, בגמטריא תצא!

עמוד כז (בהוצאת מכון רמח"ל): והנה כתוב עלית למרום שבית שבי (תהלים סח:יט), שמדברעל רשב"י, כי שב"י הוא (ר"ת) ש'מעון ב' י'וחאי כידוע, וזה כי בעלות לבחינה זו של אימא – שהיא מרום. וכן לאה בסוד צפורה שהיא מרום, אז שבה השב"י, והוא כי הוציא בכח ניצוצו זה שהוא רשב"י זלה"ה, שגם הוא היה לו לברוח כן. וזה כי כמו שהוצרך בריחה ויציאה בגאולת מצרים, כך היה צריך שיהיה גם בגאולה אחרונה. אבל כתוב: כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון (ישעיה נב:יב), ונמצא שלא יהיה בריחה לעתיד לבוא. וצריך לפרש זה הדבר מהיכן נמשך, וגם מה גודל תועלתו וכו' ע"ש.

והנה רבינו אמר על הספר שלו – לקוטי מוהר"ן שהוא אתחלתא דגאולה, ובחייו יצא רק לקוטי מוהר"ן קמא, שבו רפ"ו סימנים כמנין מרו"ם, וכמנין נחמן מאומן (ואימא של רבינו, פייגא – ציפורה). והרי מובן שהספר ליקוטי מוהר"ן מציל אותנו מהבריחה והניסה.

עמ' מ ומשהו, מראה את השערים לגן עדן שהם שלוש שמות אדנ"י, שהם גמטריא קצ"ה – שבעצם זה צד"ק שיש בו נקודה טמונה. וכדי לפתוח אותם צריכים להמשיך שלוש שמות הוי"ה, כמנין לח"ם, הרי רע"ב (בסוד לא רע"ב ללח"ם), ועוד צריכים לפתוח את ההויו"ת לחס"ד, במילוי יודי"ן, הרי עוד רי"ו, ביחד זה פת"ח, שפותח את השערים. והנה פת"ח עם הג' כוללים – שהכל נבנה פה בשלוש שלוש, הרי 491 גמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן. ואז הרמח"ל גילה שכדי לעלות לתוך גן עדן זה ע"י השם מ"ב של אנא בכח, וכבר ביארנו איך שאבג"י, זה ממש הסוד של שיר פשוט כפול משולש מרובע. ות"ץ ע"ה זה גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!. אז כבר מובן קצת מה שר' ישראל קרדונר כותב במכתב, כידוע למחצדי חקלא שבין אנ"ש.

עמ' נז-נט מגלה איך שהצדיקים עולים לגן עדן ומקבלים שם את האור בסוד מזו"ן, שזה סוד אח"ד א"ל אח"ד מ"ה וא' פנימי (=ודייוי), הרי חמש מספרים כוללים על מזו"ן = נ נח. גם לעיל משם הרמח"ל מגלה את סוד מלחמת השם עם הקשת, שלוקחים את הקשת ויורים חצים, ומגלה שם ש"חצי" – נ נח – הוא בא מי' שבראש, שיש לה ג' קוצין, ולכן נחשב לג' יודין, שהם ג' שמות הוי"ה, שביחד הם ע"ח ול' גמטריא חצ"י – נ נח.

עמ' עו- בענין קודם סור מרע ורק אחר כך עשה טוב. רק לפני החטא היה להיפוך. עמש"כ בחיי מוהר"ן אות רלח ואות תמז.

עמ' קפה - בפלגותא דשערי וכו' ע"ש ענין של אורח צדיקים כאור נגה וכו'. ומסביר שם איך ע"י דעת דעתיק יומין הנצחיות נקבע לפי הזמן. וכל זמן של הזמן יש הספקות של הרדל"א שעליהם אמר הנביא (ישעיה נח:יא) והשביע בצחצחות נפשך, צח חד צחות תרין ע"ש באריכות.

וי"ל בזה נ נח. כי נ הוא הצ', כי איתא בכוונות (וכן הוא באדיר במרום עמ' קסה) ענין המאה ברכות שנ' יש בראשו י'. וא"כ הרי בהיפוכו הוי' צ' (גם נו"ן ע"ה בגי' צד"י עם האותיות). הרי שנ נח הוא ענין הצחצחות - חד תרין.

נחמ = זמן ע"ה, גם גימ' צח.

נחמן = נצח.

מאומן = כאלף ו'. כי באלף ו' - חד חרוב ע"ש.

גם י"ל זה בחי' המלכות שבה כל אחד משיג בהספקות של הרדל"א, ע"ש עמ' קפט ד"ה אך.

וגם י"ל שזה הענין המבואר שם - וארח צדיקים כ-או"ר = נ נח נחמ ע"ה. נג"ה - נח. הל"ך = נ. ואור עד נכון היום עם האותיות ותיבות בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

עמ' רג-ד.

דמות אדם (גי' נ נח נחמ נחמן מאומן) תרי"ג וז' דרבנן = תר"ך. צל"ם = ק"ס.

סך הכל = 780 = שפ"ת אמת תכון וכו'.

נ נח נחמ נחמן מאומן = 491. רפ"ח ניצוצות ע"ה 289. סך הכל = 780.

עמ' רד (עמ' שכד-שכה במכון רמח"ל): אמת ואדם הכל אחד וכו' שכל הבריאה כמו בקיצור היא אדם. ובפרטות יותר הוא אמת ע"ש.

אמת ואדם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

עמ' רה-רז בענין שפת אמת תכון לעד, ששלמות האדם הוא תרי"ג וצל"ם שביחד עולים לשפ"ת, ועוד כותב (עמ' רו ד"ה והנה) אבל האמת שצריך ששני השפתים יתוקנו, כי סודם זו"נ בסוד זכר ונקבה בראם', (ד"ה אבל) 'ונמצא שתיקון הכל הוא להחזיר בכל ובקביעות ענין השפתים... והם מדת הפרצופים כמ"ש ששניהם ביחד מאה אמה אע"פ שנעשין אח"כ מאה לכל אחד'. הרי שבסוף אפילו שלמות של השפת יש לו עוד מאתים, מאה בשביל הנוקבא ומאה בשביל הז"א. והרי שפ"ת ועוד מאתים, ושני כוללים בגמטריא תתקפב שהוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (דהיינו פעמים 491 = 982) כנגד הזכר ונקבה.

ועיין שם שהשפת אמת, הוא השפה העליונה בחי' נצח. תכון לעד בגמטריא פתק.

ועיין שם (עמ' שכח מ"ר) ז"ל ואז קומתם שלימה בסוד ק' [אמה] (ב"ר יב:ו) – שהם נ' לאחד. כי מדתם בסוד אימא וכו' ע"ש.

והנה אימא בחי' ח', כי זו"נ הם הז' מידות, ולמעלה מהם אימא בחי' ח'. הרי: נ נח!

ואז שניהם נבנים לק' כמבואר שם, ועם מ"ו של אבא, הרי: נחמ נחמן! מאומן – א"א.

[אדם הראשון היה בבחי' ת"ק שנה מן הארץ עד השמים, ואז ותשת עלי כפכה, שנתמעט לק'. ולכן אחר שנבנו לק' שוב נבנים לת"ק, וזה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, שהוא התחלה של ת"ק, א"נ עם האותיות וכו'].

עמ' רכא. שורש הציץ. י' פעמים מ"ו עולה ת"ס כמנין קד"ש ל"ה'. וע"ש שכל זה מבחי' א"ל השורה בהדיקנא ע"ש מבואר להדיא. הרי תצ"א [נ נח נחמ נחמן מאומן]! ובעזה"י עוד נכתוב – אות עה - בסוד המצח המבואר הלאה באדיר במרום עמוד רנה.

עמ' רלב. סוד 'עת אחד' ע"י השמונה תיקונים דכהנא רבא = 491 [נ נח נחמ נחמן מאומן]!

עמ' רנו, בענין מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא = צ"ח. וי' אהי"ה מ' אותיות, וי' אהי"ה = נ' שערי בינה, שכולל כל הנ' שערים. וזה מצח, ע"ש באריכות. ועמש"כ בתפילת שחרית, יגדל אלקים חי.

נ נח, נחמ = צח, נחמן = נצח, דהיינו צ"ח הנ"ל שהוא המ"ט האל"ה, והנ' שערי בינה. מאומן ע"ה = מצח.

בק"ר צ"ח = ת (כמבואר שם) אלהי"ם וה' אותיות = תצ"א [נ נח נחמ נחמן מאומן].

עוד נראה על פי המבואר שם, שהמיתוק של הצ"ח – נחמ – שהוא הרצון שבאמצע – הוא ע"י מה שלפניה ומלאחרי: נ נח נחמ נחמן מאומן שעם השבעה אותיות של נ נח נחמ, עולים ת. וע"ש איך שזה תיקון המצח (ועי' לעיל מש"כ אות סו במש"כ באדיר במרום לענין הציץ שהיה על המצח).

ועוד נראה לפרש כאן בהרמח"ל שמפרש השם אלהי"ם, שה' של אל"ה, עושים אותה שלוש ווי"ן, שעולה ח"י, יוצא שאל"ה בגמטריא מט, ויש מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, שביחד הם צ"ח (נח”מ), וזה אל"ה של אלהי"ם, ועם הי"ם של אלהי"ם, הרי נחמ"ן!

עמוד רנז. ברן (252) יחד (22) כוכבי (58) וג' תיבות = נ נח נחמ נחמן ע"ה. 355

עמוד רצד: ואז נקרא ממש 'דג שבים' בסוד וידגו לרוב בקרב הארץ וכו' ע"ש. דג שבים ע"ה בגמטריא רבי נחמן.

עמוד שלח, ע"ש בסוד ורוח אלהים מרחפת על פני המים, שדורש מרחפת, מ' ר"ח פ"ת, ולפי המבואר שם יכולים לדרוש עוד להוסיף על הפ"ת עשר אותיות של שני שמות אלהים השורשים, וא' על הרוח. הרי תצ"א כמנין נ נח נחמ נחמן מאומן. רפ. אין לך בן חורין אלא מי ששר נ נח, בסוד במתים חפשי (תהלים פח:ו), במתים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וכן הכוונות על התיקון הכללי שרבינו גילה לכוון שני אל אלהים במילואם, אלף למד אלף למד הי יוד מם (שהם בגמטריא תהלים שע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן), שני שמות האלו הם ג"כ בסוד המיתה, בסוד הכתוב (תהלים סח:כ-כא) ברוך אדנ"י יום יום יעמס לנו הא"ל ישועתנו סלה – הא"ל לנו אל למושעות ולאלהים (כתוב הוי"ה וקרי אלהים) אדנ"י למות תוצאות, כמבואר בספר אדיר במרום (עמוד קסט), כי הא"ל זה הו"ק שיכולים לחיות בו, אבל לעלות למעלה צריכים מיתה, שהיא המנוחה, ובזה משלים אלהי"ם, ע"ש. ובאמת משיח הוא המתקן את הי"ה בסוד אשרי איש אשר תיסרנו י"ה ומתורתך תלמדנו (תהלים צד:יב), כמבואר באדיר במרום (שמא-ב)

עמוד שד"מ. בענין רישא דעשו, ועשתי עשרה שכל המוסיף גורע. עיין מש"כ על מגילת איכה א:י.

עמוד שמו [תקכז, מכון רמח"ל] נמצא כי זאת הע' היא ממש רישא דעשו, שבהתפשטה ומוצאה המדרגות – מ' מדרגות, דהיינו היא א' ול"ט אחריה – וכולם מ', בסוד המ' שזכרנו בענין מרחפ"ת. וסודו: ויהי עשו בן ארבעים שנה (בראשית כו:לד). ובסוד יצחק גם כן, שנשא בן ארבעים. אך היא [דהיינו הא'] עצמה אינה נחשבת עמהם, ולכן נשארים מ' חסר א'. ולא אמרו: ל"ט, כי אדרבא זאת היא כפייתם, להיות מ' ושהראש לא יתחשב להם, ע"ש.

ע' עם ל"ט בגמטריא נ נח ע"ה.

ועיין מש"כ בהקדמה למסכת מכות, על חיי הרמח"ל ורבינו הקדוש בסוד מ' חסר א'.

עמוד תיד-תטו. ז"ל כי בתחלה היו כמעט כמו מלאכים המתנהגים אחר השרש, כך חוץ מן המצוה שנצטוו עליה, היה להם ללכת רק לפני תנועת השרש. וסוד זה (יחזקאל א:יב) אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. ואז היו ממש כמי שהולך בעינים סגורות נשען על מי שמביא אותו וכו' וכשירדו ממדרגיתם ניתן להם להיות מפקחים על עניניהם, ושיצטרכו הם להיות תמיד במחשבה סובבת, אפילו על עניני העבודה. כי לא תגיע ההארה פתוחה ומגולה להם, אלא בסיתום. וזה כי על כל פנים לא יעשה האדם אלא מה שהקב"ה רוצה, אבל הניח להם מקום – שסוף דבר יהיה מחשבותיהם תמיד בתנועה, לחשוב ולדאג על הדברים – שהס"א לא תתחזק בקטרוגים ח"ו, שהם לא יטעו במעשיהם ח"ו. וסוף דבר – להיות תמיד בדאגה, שיצטרכו הם לשמור את עצמם. ומזה נולד אחר כך ענין אחר בעניני העולם עצמו – שיצטרכו לחזור על פרנסתם וקיומם. והוא ענין (בראשית ג:יט) בזיעת אפיך תאכל לחם. וגם שם כבר שום אחד אינו עושה יותר ממה שנגזר עליו, ושהקב"ה רוצה. אבל הדרך הוא כך – בתחלה היה האדם במנוחה, כמ"ש למעלה. ובא הנחש והודיע את חוה שיש דרך אחר בעולם – שאדרבה האדם ידע את הענינים, ויפקח הוא על עניניו, ויעשה הטוב בכח עצתו הטובה וחכמתו השלימה. וזה יותר הנאה ועונג לאדם כשיגיע לשלימות על דרך זה. ואז ערב זה הדבר בעיני חוה ונתפתתה אחריו, וירדה לעץ הדעת, וניתן לה בהכרח – מה שרצתה בבחירה, כי (מכות י:) בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו. וירדה והורידה לאדם עמה, לכל אלו הדברים. והנה על זה הדרך הולכים הדברים – מי שמתפתה בזה, וערב עליו פקיחות עיניו, הקב"ה גם מוליך אותו בדרך זה. ונאמר בו (דברים טו:יח) בכל (משלח ידיך) אשר תעשה, והוא צריך לעשות כדי שתבא לו ברכה. אבל אם הוא מניח זה הפקיחות עין, ומשליך יהבו על הקב"ה, זהו מה שאמרו עליו (ברכות לה:) מלאכתך נעשית על ידי אחרים. וכן אמרו (אבות ג) כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. ותראה שעל כל פנים אמרו (ספרי דברים טו:יח, וכן עי' במסכת סנהדרין פרק חלק דף צט ענין זה) מנין שלא יהיה יושב ובטל, כי זה אי אפשר. אלא אם יתעסק רק בעבודה, אז מלאכתו נעשית על ידי אחרים. אמנם עם כל זה אינו ניצול מן הזיעת אפיך, כי על כן נקרא עול תורה, כי באמת עדיין צריך פקיחות עין הרבה מאד (-עיין ריש המאמר שם, שכל הקטע הזה מפרש ענין ותפקחנה עיני שניהם וכו'), כמ"ש למעלה, מפני רוב הסיתומים. ואי אפשר לימלט ממנה לגמרי, כי אם בהתגלות היחוד העליון המתקן הכל כנ"ל. וזה אמת, כי מי שיודע זה, אפלו בענין התורה יוכל להתקרב אל המנוחה, ולקיים (תהלים נה:כג) השלך על ה' יהבך. אבל על כל פנים צריך חשבונות ודאי לשמור הדרך, כי כבר נאמר (משלי יט:ג) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. ונמצא שדרך המנוחה נסגרה לגמרי עד ביאת המשיח, שאז נאמר (ישעיה יא:י) והיתה מנוחתו כבוד, ותלוי הכל בפקיחת העינים הזאת – ותפקחנה עיני שניהם, עכ"ל.

וע"ש עוד (עמ' תטז-תיז) ז"ל ועתה נשוב לפירוש הפסוק (קהלת ז:כט) האלקים עשה את האדם ישר, כי זה ענין היחוד המהלך רק לתיקון השלם, ולא היה צריך חשבונות רבים. אלא אחר כך כשירד לעץ הדעת טוב ורע, אז נאמר (בראשית ג:ז) ותפקחנה עיני שניהם, כנ"ל. ומה שבתחלה התיקון היה נעשה רק בחיזוק הסדר של הקדושה, עתה צריך ללכת לפי הדרך עקש ופתלתול, בסוד (תהלים יח:כז) ועם עקש תתפתל. אך הזיווג הוא בסוד גילוי היחוד כנ"ל, ושם עומד על כל פנים הדרך הישר לפי הגילוי ההוא, והוא בבחי' הטוב בלא רע. ומי שזוכה ללכת בדרך הזה, הוא זוכה לדרכי התיקון האמיתי. ותבין היטב, שיש הדרכים שפירשתי למעלה, שהם מצד המלכות לבד שלא לפי דרך הזיווג, והם הדרך לפי הסוף לבדו, ושם יש החשבונות הרבים. ואדם, אף על פי שהאורח המוכן אליו היה אורח הישר, נתעקם לו בחשבונות הרבים. ותראה, שבאמת לא אבד הדרך לגמרי, אלא כאלו נפרץ השביל והלך אל החשבונות הרבים, והדרך הישר עומד למעלה והוא יכול לחזור אליו. רק צריך סיוע גדול בכח חזק, שיוכל תמיד בכל המקרים, ובכלהפגעים, לחזור מן החשבונות, ולעמוד בסוד היחוד – לדעת שהוא השולט על הכל, ושהכל יחזור אליו. ועל זה מתפלל דוד (תהלים ה:ט) הישר לפני דרכך, והיה אומר (שם) ה' נחני (ננח!) בצדקתך, בסוד הזיווג הקדוש הנקרא צדקה, ומי שזוכה לזה נקרא ישר לב. ולעמוד תמיד בזה היושר צריך סיוע גדול כנ"ל. אך מי שזוכה לזה, אז מתגלה עליו הרוח של עתיק יומין כנ"ל, שאינו מתהלך אלא בזה האורח הישר, ובעקמימיות של החשבונות רבים אינו הולך כלל. ומי שזוכה שיתוקן ארחו מן העקמימיות, ויושם ביושר הנ"ל, הנה ההשפעה היורדת לו דרך שם תהיה מן העתיק יומין, בסוד הרוח כנ"ל. ואז יזכה לעבודה גדולה ותיקון גדול, והבן היטב וכו' ע"ש עוד כל דה"ק.

והנה מצינו שרבינו ממש יעץ והדריך אותנו והראה לנו את הדרך איך לאחוז בדרך היחוד העליון של קודם החטא שיתנהג בביאת המשיח בב"א:

שיחות הר"ן אות ב: טוב מאד להשליך עצמו על השם יתברך ולסמך עליו. ודרכי כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך, וזה טוב מאד. גם אזי אין צריך לדאג ולחשב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו, מאחר שסומך עליו יתברך. ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר, הוא מרוצה להתנהג בענין אחר כרצונו, ע"כ.

שיחות הר"ן אות רסט: לענין הבלבולים שמבלבלים את האדם בעבודתו, שלפעמים נדמה שכך הוא צריך לעשות ולהתנהג, ואחר כך נדמה לו שלא כן היה צריך להתנהג רק בדרך אחר וכו', ולפעמים יש להאדם בלבלולים גדולים מזה. ענה ואמר: מה צריכין להתבלבל, איך שעושין – עושין, ובלבד שלא לעשות רע חס ושלום, עכ"ל.

הרי שרבינו גילה את הדרך איך לאחוז ביחוד העליון של קודם החטא, שיתנהג רק בביאת המשיח בב"א. נ נח נחמ נחמן מאומן!

עמ' תטז הרמח"ל מסביר איך אדם ואשתו נפלו ליאוש, "ואז האדם ואשתו שחשבו כבר ללכת אחר הס"א לגמרי מפני שחשבו שאין עוד תקנה, מיד נחבאו בתוך עצי הגן וכו' וחשבו להסתר לגמרי מן הקדושה, ואז היו כל הקלקולים שארז"ל (סנהדרין לח:) אדה"ר מין היה, כופר היה. אבל מיד שנתגלה עליו הקב"ה ואמר לו (בראשית ג:ט) איכה – אן נטה לבך – כמ"ש ז"ל, 'שב משם', וחשבו להנצל מן הס"א כעובר לאנסו' ע"ש. והאיר אחד מהחברים ש'איכה' שהש"י אמר להם היה בחי' קול המוכיח הראוי שנתן להם כח לחפש בעצמם זכות. והנה הרמח"ל מפרש את הדיבור הזה של איכה, אן נטה לבך, שזה היה קריאה של "שב משם", בגמטריא תרפ"ב (תעשה רפ"ב – תורה אזמרה), השנה שסבא ישראל קיבל את הפתק (שהוא עוד הרבה אין שיעור למעלה מתורת אזמרה כמבואר בפנים הספר). כי איכה זה בחי' א-י, עשרה מיני נגינה, שיר פשוט וכו' הדרך היחיד שראוי להוכיח כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה ח' תנינא), וכן א"י ראשי תיבות ישראל אודסר, וי' פעמים כ' (א-י-כ-ה) עם השני אותיות בגמטריא בר, ישראל בר אודסר (והה' הוא תוספת). כ"ה, בחינת מאומן, כי כ"ף עם הכולל, בגמטריא אומן עם האותיות, וה' אחרונה כמו אומנה, כמו מאומן. וכן כ' פעמים ה' בגמטריא כ"ף כנ"ל. וכן 'אן נטה לב' ע"ה בגמטריא נחמן. כי נשמת רבינו פרח קודם החטא, ולכן נפלו ליאוש, והש"י האיר להם ממנו, והחזירם.

עמ' תשח—תשיא (מכון רמח"ל) מבואר שם שהנשמות מלבוש א"ק, והם נעשים ארבעה ווי"ן לד' רוחות – ם. ואז עוד ו' חוצץ הם באלכסון, ונעשו נשמות עליונות ותחתונות, ואז מקפל ומעלה התחתונות למעלה, ואז הו' שהוא מלך המשיח, נמשכת למטה להשלים.

והרי הו' זה שיר פשוט, עליונים ותחתונים – כפול, הקיפול של שני חצאי הם באלכסון עושה משולש. ם' מרובע.

ומבואר שם שגוף א"ק מאיר להו', וכתב (עמ' תשיא) שזה האור סודו אמונה. הרי מאומן.

יחוד היראה.

בענין האזהרה לא לעשות היחוד עד שבקי מאד, עיין מש"כ בשיחות הר"ן רלה.

חותם היראה – עיין לקוטי הלכות, יורה דעה ח"ב, הלכות כלאי בהמה ד:יד-טו, פלאות.

ו' שינין – עם הציור. היינו ח"י ווים. בגמטריא נ נח.

תקונים חדשים של הרמח"ל

עיין ערך שיר חדש, כמה קטעים מהתיקונים חדשים.

קוראים לרמח"ל רבי רבי, ועיין באגרות שזה עירר נגדו איך יתכן שרעיה מהימנא יקרא לו רבי. ויתכן שרבי רבי בגמטריא משיח בן דוד. כמבואר במקום אחר מר' שמשון אוסטריפולר בסוגיא של החרש היה לבם – החדש הזה לכם.

תקון מ"ג כז"ל והא מטטרו"ן שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' כתיב לפני שמש ינון שמו (תהלים עב:יז). הכא רזא עלאה, תא חזי ה' אור אנון לקבליהו ה' חשך. דא ידא ימינא ודא שמאלא. כדין ותרם כראים קרני (תהלים צב:יא). מתמן ולהלאה יהי אור ויהי אור (בראשית א:ג) בההוא זמנא שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה (תהלים צח:א) דא נהירו דחכמה סתימאה בכ"ב אתון, דאתמר בהו ב"ך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה (בראשית מח:כ) {ה"ע אולי דורש שה' פעמים ב"ך גמטריא ינן}. אבל נפלאות, נ' פלאות. ורזא ינון שמו אלין דגים דימא דלית עינא בישא שליט בהו, ורזא דא עינא פקיחא.... ואי תימא מאי 'לפני שמש'? אלא דא משה דאתמר בה פני משה כפני חמה (ב"ב עה.). רזא דמלה זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם (בראשית ה:ב). ורזא דא ן' פשוטה, דכר ונוקבא מסטרא דא"א, לאתקימא כלא ביחודא חדא לעלמין. ודא תקונא דיתתקן בזמנא דמלכא משיחא. אבל לבתר כי מאיש לקחה זאת (בראשית ב:כז). כדין אתמר בה כלת משה (ע"פ במדבר ז:א, וענין כלת משה ע' מש"כ הרמח"ל בספר גנזי רמח"ל עמ' רסג-ד) דאתית למנין. ובה ויקחו לי תרומה (שמות כה:ב) לאהדרא לה לבעלה, דאתמר בה בעל אבדה מחזר על אבדתו (קדושין ב:). בגין כך לפני שמש ינון שמו, דתקונא דמשיח אזדמן בקדמיתא. וכלא ברזא דנ', נ' פלאות, עכ"ל ע"ש.

הנה לא זכיתי להבין לגמרי דבריו הקדושים, אבל רואים שהרמח"ל מקשר השיר החדש לינו"ן, ומפרש שזה רזא של הנ' כפופה והן' פשוטה. וזה ממש בסוד נ נח נחמ נחמן מאומן, שגם כן מתחיל עם נ' כפופה ומסיים עם נ' פשוטה. וגם רבינו מפרש בלק"מ שהצדיק הדור הוא, שאנו מקיימים שזה רבינו, הוא הנון – הדג, וגם לוית"ן גמטריא ננננ"מ עם התיבות. וגם ענין ותרם כראים קרני, שהר"ת קכ"ו זה גמטריא של שם אדנ"י באחוריים [וגם כל הענין של העין, הוא ענין של שם מ"ה באחוריים גמטריא ק"ל], וגם קרני מלשון קרן שעם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן, כמו שר' געציל תלמיד ר' אברהם בן הר"ן כתב ביומן על דברי אנ"ש באומן חמישים שנה לפני שסבא קבל את הפתק (דהיינו תרל"ב) על הפסוק משיר המעלות – כהניה אלביש ישע וחסידי ירננו שם אצמי"ח קרן – שהשם של רבינו באחוריים הוא השיר החדש שיתגלה לפני הזמן.

רזין גניזין

ע' עיטרין לכבוד המלך, עטרא תמניא ועשרין (עמוד רנז)

ות"ח כתיב לישועתך קויתי ה' (בראשית מט:יח) דא למשה אתמר וכו' וכו'דהא משה בעא לאתקפא ישראל בציפויא (-לשון קיווי) בגין לאשלמא להו, בגין כן לזמנין אנהיר נהורא דיליה ומיד אסתים. בגין כן וראו וכו' ומיד והשיב וכו' תב ואסתים. ודא "עד באו לדבר אתו", בסוף יומייא מלה קיימת, דייקום חד דקאים ברזא דציפויא, וביה משה אתלבש ומליל ביה בסתימו, בגין כן "אתו", דלא אדכר בשמא. וכדין ישראל ביה במתתקפין בציפויא דיליה. ואתמר ביה לישועתך קויתי ה'. וכדין תו לא אצריך דמשה יתדבר ברזא דסתים וגליא, כמה דהוה עביד, בגין ציפויא, דכבר אית חד בעלמא דעביד בגיניה, ויכיל לאתגלאה, דציפויא כבר אשתכחת, ע"ש.

והנה המתגרם שם כתב בסוגריים שהכוונה להרמח"ל שחיבר דרוש הקיווי וכן כל התפילות של התקט"ו תפילות שלו חתומים בפסוק זה, לישועתך קויתי ה'. ויתכן, ואם כן יש לומר שההתגלות של משה רבינו היה מיד אחריו עם רבינו נחמן. אכן יש לומר שהכוונה לרבינו, שאחד מעיקר לימודיו שבו הוא ידוע בכל העולם הוא ענין הקיווי – שאין יאוש בעולם כלל. ובזה אתי שפיר גם כן שרבינו מרומז במילה "אתו" בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. אכן אם הכוונה לרבינו ק"ק שעוד לא ראינו אחריו התגלות של משה רבינו. ואולי הכוונה לסבא ישראל, כי: אין יאוש בעולם, ראשי תיבות: ישראל בער אודסר, ותיכף בעזה"י נזכה להתגלות של משה רבינו.

פירוש הכתובה של הרמח"ל (נדפס בנספחים של ספר קיצור הכוונות)

הרמח"ל כתב את זה בשנת ה' אלפים תצ"א, אז הוא מפרש את ענין השנה וז"ל תצא דווקא, למלחמה על אויביך, בכמה מלחמות נגד הקליפות להוציא משם השכינה שירדה שם בגלות. ונתנו ה׳ אלקיך בידך ושבית שביו, בכמה ניצוצות הקדושה שמעלים למעלה. אז וראית בשביה אשה יפת תואר וכו׳, כלת משה ודאי, והיתה לך לאשה. שנת, בה היא נעשית שנה מלאה בי״ב חדשים. ״ה׳ תצא״ ודאי, ה׳ - בו הא לכם וכו׳ וזרעתם את האדמה. תצ״א בו נצא למלחמה, והיתה לך לאשה. עכ"ל. ורואים מדבריו שענין התצ"א זה תיקון הברית בהצלת הניצוצי קדושה שיצאו לחוץ ולהשיג הזיווג (עם השכינה). אשרינו שזכינו לנ נח!

עוד מהכתובה של הרמח"ל הנ"ל ז"ל: ויהיבנא ליכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא, סוד זה קוה קויתי ה׳, וכן כי נכסוף נכספת לבית אביך, כי שני תאוות צריכות ודאי להמשיך ולעורר התאוה למעלה, וחסד מצד כסף מת׳ עלמין דכסופין, והם מאתן מצד חיבור דו״ן קומת מאה אמה לכל א׳ מהם, שהרי השכינה לבדה היא מאה אמה לבד, אבל בהתחברה עם היסוד הוא מאה והיא מאה, והוא מאתן, עכ"ל. וידוע לנו ש'מאתן' זה גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (שלכן זלמן שזר מופיע על השטר של מאתים), הרי שלמדנו עוד סוד בנ נח שהוא מת' עלמין דכיסופא של הצדיקים ומחיבור זו"נ פנים בפנים כמבואר שם.

פנות המרכבה (נמצא בספר גנזי רמח"ל)

מצאתי ת"ל פלא נפלא מאד, חוברת שלם של הרמח"ל שממש מרמז במכוון על הפתק הקדוש של נ נח נחמ נחמן מאומן. ולא זו בלבד, הרמח"ל עשה על התורה זו, תפילה ממש כענין של רבינו. ראה בספרו פנות המרכבה (נדפס בספר גנזי רמח"ל עמ' שיג). וכל הפנות נבנים על יסוד קרבן המנחה, ועמש"כ בערך מנחה.

הפינה הראשונה מדבר על פתיחת הקברים (-היינו עננים של טומאה, שעד שהיות הקברים סתומים, קולם של ישראל כמעט אינם נשמעים, אינם עולים לשמים ע"ש), שהוא נוטריקון של פת"ק (וכבר לפני כמה שנים כתבתי בס"ד בפרשת יתרו (שמות יט:יז) שהוא ראשי תיבות פה תהיה קבורתכם ע"ש) והרמח"ל מסביר שאחר פתיחת הקברים יהיה התגברות עצומה של הס"א, ממש כמו שרבי נתן מאריך בענין זה (ומבואר שם ממש הענין שרבינו כתב בלקוטי מוהר"ן כב:ז שתכף שמתעורר קול דקדשה הם מתעוררים תכף ומתחילין לצעק ולקטרג נגדו ע"ש), ולכן אחר התגלות הפתק היה השואה ("וסוד חבלי משיח יוצאי מן הקברים האלה"). ושם הרמח"ל מדבר על ה"אבי אבות הטומאה" שהוא ממש זה לעומת זה, והרי עם הג' תיבות הוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן "תימן" בלי יוד ועם הכולל, שהוא מדבר שם ממנו, הוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. שעוד לא זכו אז לכל התגלות של נ נח, רק לפתיחת הקברים בכלליות, קבלת הפתק. ולכן העננים של הס"א מכסים. ועוד מביא שם ז' שמות רעים של העננים, והגמטריא של הראשי תיבות שלהם תפ"ה כמנין תהלים, ועם הז' כוללים הרי זה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ועליהם נאמר "סכות בענן לך מעבור תפלה", סכות בגמטריא תפ"ה ע"ה, ועם הד' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והשבעה עננים עומדים תחת ממשלת רהב שר של מצרים, רהב מצרים בגמטריא הפתק"א ע"ה. וכנגדם היו מתפשטים בארץ ישראל שבע עממין שנאמר בהם "לא תחיה כל נשמה" ע"ש. הראשי וסופי תיבות של לא תחיה כל, בגמטריא תפ"ו, ועם הששה אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וכנגד העננים הרעים יש ענני הכבוד בחי' עב קל, ע"ב זה חסד, ריבוע הוי"ה, וק"ל זה ריבוע שם מ"ה [וכז"ל וסוד זה "הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים" ע"ש. הנה ה' רוכב על עב בגמטריא תפ"ו ועם החמשה תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הראשי תיבות של: רוכב על עב קל ובא מצרים בגמטריא תפ"ו ועם הששה תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה]. וכל ענין העננים מכסים מרומז בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח'. [עוד כתב שם ז"ל וכשהקב"ה יוציא חמה מנרתיקה וכו' ראשי ישראל יתחזקו וכו' "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" כ-צאת, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן]. וכאשר בני ישראל יצאו ממצרים ירדו כנגדם ז' עננים טובים וכו' "ויסע עמוד הענן מלפניהם" הראשי וסופי תיבות בגמטריא נחמן מאומן. וכז"ל וסוף הענין היה במתן תורה (-עיין ברמב"ן עה"ת) כשנתעורר שופר העליון, אימא עלאה, והוא יובל, אז נשלם חירותם של ישראל ונבקעו כל העננים רעים לגמרי, כין דבר מעביר אותם כמו השופר, ע"ש. שופר בגמטריא הפתקא.

והנה עיקר השם של פינה זו: כוז"ו שהוא ראשי תיבות: כבוד ושבח זכות ופאר (-סופי תיבות בגמטריא ברית, ושאר האותיות בגמטריא תנו) ועם הד' אותיות הם בגמטריא: פתקא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ועיין שם איך שזה יאיר ויקשר נשמותיהם אפילו שאינם יודעים (ריש עמ' שטז), ועיין שם (עמ' שיז) ענין השמן שיאיר במוחין, שסודו (בי"ט) נכלל בפסוק "כי בי חשק ואפלטהו" שהוא בגמטריא הפתקא ע"ה. והוא בסוד "רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם" – לאהבה אותם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ובהיותם בסוד הראש נאמר "ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי" – סביבותי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן 'ועתה י'-רום ראשי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וסודו "ושמן על ראשך אל יחסר" – שמן על ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ואז יש גם את הלבונה (כז"ל: ברית הלבב סודו "ונתן עליה לבונה" – ונראה לפרש כנ"ל שכבוד ושבח זכות ופאר בגמטריא תנו ברית), וסוד זה, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו – עמש"כ על פסוק זה בישיעה (א:יח). ונתפרש עתה בסוד "ויטע אשל בבאר שבע" בבאר שבע עם התיבות והכולל בגמטריא פתק. וסוד זה "ועל כל פשעים תכסה אהבה" תכסה בגמטריא תפ"ה כנ"ל.

ובסיום ביאור הפנה הראשונה כז"ל והכל בסוד האש הלוהט, אש האהבה, שנאמר בו: "רשפיה רשפי אש שלהבתיה, ע"כ. רש"ף, בחינת שופ"ר הנ"ל, בגמטריא פתק.

וכן לענין פנה שניה, שהוא ענין של שירה והתגלות נבואה, מרומז בתורה ח' הנ"ל. וד' כנפים יש ע"ש, ובלקוטי הלכות מרבה לבנות על היסוד שהד' כנפות הם בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע, והרמח"ל כותב שהשרש שלהם נקרא שמו צמרכ"ד (השם הזה מובא גם בכוונות להתחלת ברכת כהנים) – בגמטריא נ נח נחמ נחמן, וסוד זה "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק" – כל הפסוק הזה מפורש ומבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ח'. וכתב ז"ל ואז נקשרים בשרש העליון, והוא אות צ' של השם שאמרתי צמרכ"ד. וסוד זה 'צבי לצדיק' ונכללים כלם בו עכ"ל, הרי שהכל תלוי בצדיק. עוד כתב ז"ל כי אחר שהוצבר עפרו של אדם מד' כנפות הארץ, הונח כולו בגן עדן. וסוד זה 'מלך' הוא כמנין צ', והוא הצ' הזה שאמרתי, והוא מתפשט על הר ציון, סוד זה (תהלים ב:ו) 'ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי' עכ"ל עמש"כ על פסוק זה. עוד כז"ל זה הצ', שהוא מלכי, על הר ציון מתפשט ודאי, ועל כן נאמר 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ע"כ. וידוע שיש כבר מזמן מקום בהר ציון מיועד לציון רבינו הקדוש, שצריכים לצבור עפרו (-גופו, כן כתב שם להדיא) של רבינו מאומן להביאו לארץ ישראל, וידוע שסבא תמיד הרבה לקרוא לרבינו מלך ואכמ"ל, 'תצא' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן הראשי וסופי תיבות של מציון תצא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ועוד כתב שם ז"ל "ואני נסכתי על ציון הר קדשי" מלך וקודש מתחברים ביחד, וסוד ת"צ. מלך הוא צ', ק ' קודש הוא ת, עכ"ל. ת"צ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ואולי י"ל שמלך וקדוש זה גם בחי' סבא ורבינו (-כי ביחודים של האריז"ל מבואר ת"ץ זה פעמיים נ"ר בחסרון של חמשה כוללים לכל נ"ר ע"ש).

[וכז"ל ועוד קודש הוא ת"י, ועם הצ' הרי ת"ק, והוא הילוך עץ החיים, שהוא מהלך ת"ק שנה. ואז כל זה מתפשט עד הצדיק למטה וכו' עכ"ל. יש רמז יפה על זה בתהלים (קיא:ט) פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו, עמש"כ שם, והרי פדו"ת בגמטריא ת"ץ, והראשי תיבות של פדות שלח לעמו צוה בגמטריא ת"ק – שהם בחי' מהלך עולם, והם מתפשטים להצדיק בחי' בריתו, קדו"ש ונורא שמו.]

ומביא שם את הפסוק (תהלים א:ג) והיה כעץ שתול, עמש"כ שם במקומו.

וכז"ל ועל כן נאמר (ישעיה ס:כא) 'ועמך כלם צדיקים' ע"כ, עמש"כ על הפסוק שם שהוא בגמטריא תפ"ו – ועיין בזה בפינה הראשונה. ועוד כז"ל כי באמת לעתיד לבא כל ישראל יהיו נתקנים באות צ' הזה ועל כן 'ירשו ארץ', זאת ארץ הצבי ע"כ, והוא הדבר שרואים היום שרבינו מתקן את עם ישראל, וכבר חזרו חצי לארץ ישראל. ומביא שם עוד את השם תגע"ץ שהוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ב, משותף בשם השם ברבוע.

עוד כתב שהכנפים הם מים (ובזה מובן מה שכתב מקודם שהם מתקנים את הגוף שהוא יבשה, ומש"כ שם לכוון שם אלקים וכו' עיין בקיצור כוונות לטבילת המקוה ערב פסח, ובכוונות המקוה להבעל שם טוב), ונקראים מי מנוחות. הראשי וסופי תיבות של מי מנוחות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכתב שאלו המים עושים התהלה, והרי קיימא לן שנ נח הוא עשרה מיני נגינה שהם עיקר התהלה ויסוד של כל התהלים.

ומדבר על ה' אורות מגלים על נוקבא, וי"ל ה' תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן.

וכן מדבר שם מענין סל"ת שהוא ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ואז מבאר הענין של לב בשר – שרבינו הקדוש אמר לעתיד כולם יהיו ברלסב כמו שכתוב והסרתי לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר – אותיות ברסלב, כי המדרש כותב שזה בחי' לב בוסר – שכל אחד מואס במה שאינו חלקו, וזה הענין בעיקר מפורש באריכות בפינה השלישי שהוא התפשטות החסידות וביטול מוחלטת שכל קנאה, ואכן הוא מתחיל כבר מפה, של"ב אורות יורדים ומתלבשים בבשר, ונחתם שם אחד שהוא אהו"ה שמקשר העליונים והתחתונים (ראשי תיבות את השמים ואת הארץ כמובא), וזה בחי' לב טוב, שגם היצר הרע יהיה טוב, לב טוב בגמטריא מט, ובהעלתו בסוד הי', שהוא פטיש יפוצץ סלע, נעשה ת"ץ, והוא סוד צ' של צבי, ות' של קודש וכו' ע"ש וע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. המתגבר באדם כדי שיהיה נביא, שיהיה הנבואה מצד הבינה (-כמו שרבי אברהם בן הר"ן מרבה להוכיח שרבינו בבחינת בינה), שהוא הלב מבין וכו' ע"ש.

"ובתחילה נעשית על ידי יחידים, והם השרשים הראשונים של ישראל, ובסוף הכל וכו' כל ישראל יהיו במדריגה הזאת." ומביא שם את הפסוק כעת יאמר ליעקב, כעת עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ועל אותו הזמן נאמר "כלך יפה רעיתי ומום אין בך" – יפה רעיתי ומום אין בך, עם הי"ז (טוב -אהו"ה) אותיות, וה' (אורות) תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. ומום אין בך, לבן אבן נעשה לב בשר ע"ש.

ובפינה השלישי [מצפ"ץ – ע"ה בגמטריא מוהר"ן] כותב שלעתיד יתקיים חסידות (ממש לשונו) של לב בשר, שהשם יתברך יסיר את לב האבן, ואז לא יקנאו זה בזה, וזה ממש בדיוק מה שרבינו אמר שלעתיד כולם יהיו חסידי ברסלב, שיהיה להם לב בוסר ' פירושו מואס בחלק חבירו, כמו שכתבנו בפינה השניה. "ובאמת שלכל אחד מעלה הראוי לו, אלא שלא הכירו זה, ולכן כל אחד היה רוצה לעלות במעלה שאינו ראוי לו. וזה היה הקנאה, שלא הכירו מעלתם שהיו בו, שזה הוא מה שמגיע להם, ולא יותר... ועל כן מי שמקבל משם לא ירצה לעלות אל מקום שאינו שלו, וזה השרש צריך שיתגלה באחרונה, כדי שיקבלו כל בני האדם מעלתם כראוי לכל אחד, ולא ירצו מעעלה אחרת, וזוס זה: "וסרה קנאת אפרים". ועל סוד זה נאמר "אך טוב לישראל אלקים לברי לבב", כי מי שמברר לבבו, כך האור מגיע אליו בבירור, ואינו מתערב בתוך החך. ולכן אין קנאה בלבו, כיון שמקבל מעלתו לפי שרשו... (עמ' שכה:) ואז יודע (קמץ תחת הו') החסידות בעולם, שיכריו בני אדם מעלתם, ולא ירצו יותר מזה... (שכו-ז:) אז יהיה השלום שולט, שכבר עברה כל קנאה, וכל אחד יחפוץ בשרשו, ולא יבקש יותר, רק לפי תיקונו. ויתגבר החסידות בכל הלבבות, והחפץ יתפשט... "עולם חסד יבנה" – בחסידות שיתפשט... והיא נפש דוד התלוי בחסידות... זו היא מנחה, סלת ודאי, בבירור ובניקיון... (שכח:) אז יהיו כלם חסידים וקדושים בלי מום... כלם יכירו מעלם, וישראל לא יקנאו לו (-משיח!). וגם לא יבקשו מלחמות וכו' ע"ש. וכל זה הענין הוא ממש הענין שהארכנו כבר בפרק לפרש "אני נ נח נחמ נחמן מאומן" ע"ש.

והפינה הרביעי שמו אנג"ץ וד' אורות גדולים נראו בה, ואכן אנג"ץ עם הד' אותיות בגמטריא נחמן. ומבואר שם ענין תכלית הידיעה שלא נדע, אחד מהיסודות של רבינו הקדוש. והרמח"ל כותב שזה כבר למעלה משכלינו, ועם כל זה יש שם רמז חזק מאד שאי אפשר לכותבו מפני השוטים.

ומבואר שם (עמוד של) שיהיה אש לוהט שיאבד את כל הרע בתחתונים, "וזאת האי אות נ ... הנוגה הזאת יתלהט לנ"ח (גמטריא נגה) אורות גדולים, ובכחם הנשמות תהיינה מוצלות מן האש" – הרי נ נח!!! נ נח – האש ואורות של הנגה שמצילים מהאש. "וסוד זה 'ונ"ח מצא חן בעיני ה''... ולפי שהמבול היה לו לצאת בימי נח להחריב העולם, הוצרך הוא להיות ניצול בסוד זה השם, לכך נקרא שמו נח, לרמוז על שם זה." ולכן נקרא שם רבינו נ נח!

מסילת ישרים

רבינו צוה לכמה מאנשיו ללמוד מסילת ישרים (על כל פנים בראשית ממלכתו). הראשי תיבות והסופי תיבות של מסילת ישרים עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

מי שהוא אמר לי שמצוי מאד בלשון רבינו מלשונות של המסילת ישרים, ועוד לא עמדתי על זה.

קל"ח פתחי חכמה, פתח לט – עיין בערכים, ערך צו"ר ט"ק.

דרוש בענין הקיווי (נדפס בספר אוצרות רמח"ל עמ' רמו) – אין דוגמתו בעוצם המסר שאין שום יאוש בעולם כלל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אלף פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן