אות ד. הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר (איוב לג), פעמים שלש הם בחינת טל אורות של מילוי שלש אותיות ראשונות ע"ש.

פעמים שלש זה בחינת שיר כפול משולש, והרי הגמטריא של נ נח נחמ = גבר עם הכולל. עד שיבוא לשלמות הדיבור בריבוע - נחמן מאומן.

והנה לא מבואר בכלל איך העונשין והיסורים והתיקונים שבו הפסוק מדובר הוא בחי' טל אורות. אכן סיפה של הפסוק וכן מלפניה מבואר שכל התהליך הנ"ל של פעמים שלש הוא להביא את האדם לאור באור החיים. והרי מבואר הדבר, ובפרט על פי מה שכבר פירשנו בס"ד בתורה ו (אות ב) שתורה יא זו הוא כהמשך ביאור של תורה ו שבעיקר דיבר על מה שהאדם צריך לקבל בזיונו בשתיקה ולעשות וידוי על חטאותיו, ולקבל הכל בדממה, ועל ידי זה זוכה לכבוד השם. אכן מרומז שם ומבואר להדיא כאן ובעוד מקומות שיותר חשוב ומעולה מהשתיקה הוא הדיבור של שבת. ולכן הן כל אלה יפעל - כל התיקונים שעוברים על האדם הוא צריך לקבל בשתיקה עד שזוכה לשלוש - בחינת הו' שמשלים קדושתו במידת שד"י, ואז הוא כבר זוכה לבחי' טל אורות ודיבור בקדושה.

יא:ז דנפלא חצינא וכו' בר נגרא, זה הקב"ה, כמ"ש (תהלים קד) המקרה במים עליותיו, וכמאמר (חולין ס' ) אלקיכם נגר הוא (וכעין הגמרא בחולין שהקב"ה הוא נגר, איתא בש"ס (תענית ז, מגילה יא) שהקב"ה הוא המקרה), מנפילת הלבוש הזה נתהוה הגדלות, שהוא בחי' שבע בתי עכו"ם, שעי"ז גלו ישראל מארצם וכו', ע"ש.

עי' בספר קרנים מאמר ג:ה שיונה על ידי הגרדום, שהוא בגמטריא נגר, הכניע קליפת ישו, שהוא 'הקורה' (בגמטריא יש"ו), וזה הענין שנשמט הגרזן של יונה במים כאשר הלכו לקחת הקורה, ואלישע הרים אותו (מלכים ב:ו). ומבואר שזה היה תיקון להכניע הקליפה של יש"ו (ודייקא על ידי יונה, שהיה לו תחית המתים). והרי זה ממש הענין המדובר כאן שנפל משהו במים ולא היו יכולים להרימו מחמת כח הע"ז ורדיפת הכבוד והגדלות. ואילו אלישע עשה גדולות, כמו שכ' ספה נא לי את הגדולות אשר עשה אלישע (מלכים ח), הובא כמה פעמים בדברי רבינו. והכניע את הקליפה של הקורה בהרימו את הגרדום, באחוז מדת נצח (יונה במילואו, כמבואר שם, יוד וו נון הה, בגמטריא נחמן, נצח), ומדת השי"ת שהוא נג"ר המקרה.

וכן במשה כתיב (במדבר יב:ג) והאיש משה ענו מאד מכל האדם וכו', האיש בגמטריא יש"ו, משה בגמטריא אלהים אחרים. כי משה בחי' נצח, ומשה, על שם (שמות ב:י) כי מן המים משיתהו, שנהרם מן המים, וסוד שתה בגמטריא תקרה כמבואר שם, בסוד תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו (תהלים ח:ז), וכל גיא ינשא, ומרים שפלים, שעל ידי ענונתנותו הכניע את כל בתי ע"ז, וזה משה אותיות השם.

תורה יב

תהלה לדוד (עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה)

ענין לציר דמות דיוקנו של בעל המאמר, עיין תורה קצב ומש"כ שם. ובתפלה מצינו לפרש ע"י תורה זו, אהבה רבה, וכן ישמחו במלכותך.

יב:א צדיק עליון וצדיק תחתון, כי שכינתא בין תרין צדיקיא יתבה, כמ"ש בזוהר (ויצא דף קנג:) צדיקים ירשו ארץ וכו' ע"ש. ענין זה מבואר בשער הכוונות, דרוש ו' של קריאת שמע, שיוסף הוא צדיק עליון שהוא יסוד דדכורא הנותן מ"ד וצדיק תחתון הוא יסוד דנוקבא הנותן מ"ן וכו' ע"ש.

יב:א 'וכשאדם לומד בקדשה ובטהרה איזה דין ופסק שחדש איזה תנא או צדיק אחר על ידי זה נעשה בחינת נשיקין, ונשיקין זה בחינת התדבקות רוחא ברוחא וכו'' ע"ש.

מראה מקום: ע' שערי קדושה למהרח"ו חלק ד' ב:א ז"ל התבודד בבית יחיד כנ"ל, והתעטף בטלית, ותשב ותעצים עיניך, ותתפשט מן החומר כאילו יצאה נפשך מן גופך והוא עולה לרקיע, ואחר ההתפשטות תקרא משנה אחת איזה שתרצה פעמים רבות תכופות זו לזו, במהירות גדול ככל אשר תוכל בשפה ברורה היטב בלי דילוג תיבה אחת, ותכוין להדביק נפשך בנפש התנא הנזכר במשנה ההיא, וזה על ידי שתכוין שפיך הוא כלי המוציא אותיות לשון המשנה ההיא, והקול שאתה מוציא מתוך כלי הפה, הוא ניצוצי נפשך הפנימית שיוצאין וקוראין המשנה ההיא, ונעשית מרכבה לשיתלבש בתוכה נפש התנא בעל המשנה ההיא, ותתלבש נפשו תוך נפשך, וכאשר תהיה נלאה בקוראך לשון המשנה, אם תהיה ראוי לכך, אפשר שישרה בפיך נפש התנא ההוא, ויתלבש שם בעודך קורא המשנה, ואז בעודך קורא המשנה ידבר הוא בפיך, ויתן לך שלום, וכל אשר תחשוב אז במחשבתך לשאול ממנו הוא ישיב לך, וידבר עם פיך, ואזנך שומע דבריו, ואין אתה מדבר מעצמך, אלא הוא המדבר, וזהו סוד רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני (שמואל ב:כג:ב), ע"ש.

יב:א

וכשלומד בלא דעת, נקרא לבן, על שם ערמימיות שנכנס בו, ע"כ. ע' סוטה (כא(: ר' אליעזר אומר כל המלמד את בתו תורה מלמדה תיפלות: תיפלות ס''ד אלא אימא כאילו למדה תיפלות א''ר אבהו מ''ט דר''א דכתיב (משלי ח:יב) אני חכמה שכנתי ערמה כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית, ע"כ. ולכאורה החילוק בין אנשים לנשים בזה, שנשים דעתן קלות, ולכאורה יש שני דרכים בזה, או שהחכמה נותנן ערמה לכולם, ואכן הערמה מזקת רק לנשים שדעתן קלות, או שי"ל שרק לנשים שדעתן קלות החכמה מכנסת ערמה, וזה מה שכ' רבינו כאן שהלומד בלא דעת נכנס בו ערמימיות.

אלא שיש גרסא אחרת בלקוטי מוהר"ן שהוציא קעניג, ושם כז"ל: וכשלומד בלא דעת, היינו שלא לשם שמים, נקרא לבן, ע"כ. ובעצות המבוארות, ערך מחלקת ומריבה אות ז' כז"ל דבר זה נובע מחמת שהם לומדים תורה באות רחמנא לצלן, ועל ידי זה מקבלים פתחון פה לדבר דבורים רעים ובזויים על צדיקי אמת וכו'. ועיין שם בערך תלמוד תורה אות יב שכז"ל על ידי למוד התורה שלא לשמה, ובעקר על ידי למוד תורה שבעל פה הינו גמרא ופוסקים, שלא לשם שמים, כלומר שלומד בשל כבוד, ממון, רבנות וכו', על ידי זה, מקבל פה לדבר על צדיקי אמת

אכן בתחילת משלי כתוב לדעת חכמה לקחת מוסר השכל לתת לפתאים ערמה וכו' ומבואר שערמה היא דבר טוב, עיין שם במפרשים, ובאוצרות רמח"ל כז"ל הערמה היא בסוד השמירה נגד הס"א בסוד מל"ת, אבל כמו שלע"ל לא יהיה עוד יצה"ר לישראל, כך תנתן הערמה הזאת לגרים הגרורים וכו', עכ"ל. ועוד כתב שם ז"ל וכאן מדבר ממה שנתן לז"א לצורך חיות הקליפות שהם "פתאים", ומה שניתן לו בעבור זה הוא "ערמה". וכאן הודיעו המשכת אי' לנוק' דרך ז"א וכו' ע"ש צירופים אחרים של ערמה לבחינות אחרים.

יב:ג כז"ל שהתנא היה צדיק גמור וורתו זכה מבלי פסלת ומה שנראה בה משמעות ערמימיות וכו' בשביל זה נפל התנא בשעת אמירת תורתו לאיזה שגיאה דקה כחוט השערה לבחינת שמאלה ע"ש.

וצ"ע דאם באמת נפל לאיזה שגיאה איך תאמר שתורתו זכה מבלי פסולת?

ונראה לע"ד שמדוייק בלשון רבינו בכמה מקומות כאן וביניהם בסוף אות א' ז"ל ויבך – שצפה ברוח הקודש שלו שהוציא מפיו והכניס בתוך התורה שבעל פה עכ"ל (וכן מבואר לקמן על 'ויבאהו אל ביתו') שיש שני דברים, עצם התורה שבעל פה – רחל – ורוח הקודש של הצדיק שהוא מכניס בה. נמצא שיש בהתורה של התנא שני דברים, עצם התתורה שבעל פה – רחל. ורוח הקודש של הצדיק שהוא מכניס בה. נמצא שיש בהתורה של התנא שני דברים, מקבלים את התורה גופא וגם רוחו. ועל זה רבינו מעיד שמבחינת התורה שהתנא מוסר לנו לעולם זה תמימה זכה מבלי פסולת כלל ח"ו, שהוא מוסר לנו ממש עצם גופא של התורה. ורק מצד רוחו השורה בהתורה יהיה בזה איזה משמעות ערמימיות כמבואר.

יב:ג ויתישב בדבר עם רוח התנא איך לחזר בתשובה וכו', ע"כ. והנה לעיל רבינו כתב בריש אות ב', ואם יקשה לך: הלא תכף כשלומד הלמדן החדוש של הצדיק, היה לו לחזר בתשובה וכו' ע"כ. ועל כרחך צריך לומר שאין הכוונה שיחזור לגמרי בתשובה, אלא שיתחיל להתישב איך לחזור בתשובה. ואגב כמו כן מצינו בתורה רפ"ב – אזמרה – שעל ידי שדנין את האדם לכף זכות, עוד מעט ואין רשע – אין הכוונה שממילא האדם נהפך לכולו טוב, אלא לשון רבינו שם הוא שעל ידי זה האדם יחזור לעשות תשובה.