אות ג. כי אברהם קראו הר, ויצחק קראו שדה וכו' ויעקב קראו בית ע"ש.

עיין בספר אדיר במרום (מכון רמח"ל עמוד סב-) ז"ל כי בגן עדן עצמו יש כמה מיני מדרגות (ע' מה שהבאתי בתורה ג'). ויש סוד בית, והיכל, וחצרות, ויש בחינת שדה. ושדה או בסוד צמיחת האורות הנזרעים שם וכו' וכו' ואם בבית יהיה, צריך להחזיר הבית לבחינת 'שדה', ובלא זה לא יהיה זה הגילוי, ע"ש. ומבואר שם הענין שצריכים ללכת לשדה, וכמו שרבינו הורה בהבתבודדות.

י:ג אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה (פסחים פח) ושדה הוא יותר משג ונצרך להעולם מהר, ויעקב קראו בית שהוא מקום ישוב לבני אדם יותר משדה וכו' ע"ש.

דבר זה מבואר במאמר פסיעותיו של אברהם אבינו ע"ה אות יט ז"ל כי בית נקרא מקום מושב בני אדם, והוא מקום מושב הספירות בעצמם, אך מן אחורי זעיר אינו נקרא בית זולתי שדה, כי יצא מכלל מדבר שממה ונכנס לכלל שדה הראויה לזריעה (ה"ע וכן ביצחק כתיב (בראשית כו:יב) ויזרע יצחק), בסוד אסתר קרקע עולם היתה (מגילה כג:), ולכלל בית לא באה, עד היותה פנים בפנים ואז תקרא בית, ואין כח בזה זולתי ביעקב, אשר הוא המזווגם פנים אל פנים, ונמצא כי בית ושדה ומדבר, ג' כנויים אלו הם במלכות. אמנם בית תקרא בהיות פנים בפנים כנגד נה"י, ולכן נקראת בית כי צורת הבית [כאן יש ציור של ג' קוים, שנים _ - אחד למעלה ואחד למטה, והשלישי בצד שמאלם l] ג' קוים, א' מכאן וא' מכאן וא' באמצע, והוא היסוד האוחז בנצח הוד, וכו' וכו' ובהיותם אחור באחור כנגד נה"י דידיה אלא שכבר היא מוכנת ומקושטת ואין חסר בה זולתי החזרת פנים בפנים, אז נקראת שדה הראוי לזריעה, אך עדיין אין בו ישוב, ואז נקרא חק"ל תפוחין קדישין וכו' וכו' בהיותה אחור באחור אז הוא שדה עפר הראוי לזריעה, ומאחורי הנוקבא עומדים הקליפות, ומקומם שם נקרא מדבר, אשר העפר שלו נקרא אבק שאינו ראוי לזריעה בסוד ויאבק איש עמו בפרשת וישלח (זוהר קע.). ואמנם נקראת שדה על שם שעומדת אחרי הש' שהוא נה"י דידיה, והוא סוד ד' דשדה, והיא מתקשטת בקישוטיה הוא הארת פני הנה"י עצמן מצד פנים ששם הם סוד ג' ווין כנ"ל, ונעשית מכחם ה' שצורתה ג' ווין, כי עם היות שבתחילה מקבלת מנצח הוד לבד, אינה ראויה לזווג ונקראת ד', ואחר כך נתוסף בה בחינת ו' דיסוד ונעשית ה' ראויה לא הזיווג, ואחר כך חוזרת פנים בפנים ונעשית בית כנזכר עכ"ל.

ובהערות שם של בעל שמן ששון (ריש עמ' לח) כז"ל כי בית ושדה ומדבר ג' כינויים אלו הם במלכות. וצ"ע דמדבר הוא מקום הקלי' ואיך כינוי אל המלכות, ועיין שער הכוונות סד"ג ע"ג לקמן סע"ג ובכ"מ, ולע"ד נראה להגיה כי בית ושדה ב' כינוים אלו הם במלכות ומלת ומדבר ליתא, וכן נראה מתחילת דבריו שכתב ואגב אורחין נבאר קצת ענין באר בשדה וכו' ולא כתב והזכירת מלת מדבר כלל, עכ"ל. ולפי דברי רבינו כאן מובן היטב שמדבר הכוונה בחי' הר שהיה על ידי אברהם אבינו.

בספר מגיד דבריו ליעקב של המגיד ממזריטש (פסוקים מלוקטים עמ' צ) ז"ל לכו ונלכה אל הר ה' וגו' לא כאברהם שקראו הר וכו' הר הוא המשכה מקום גבהות שנמשך מלמטה ממקום השוה ופעולתו שנתרבה שטח הקרקע וגם העומד עליו ניתוסף ראייתו שטח גדול ורואה למרחוק, שדה הוא מקום מוכן לחרוש ולזרוע ונמשך ממנו פירות, בית הוא מקום שמתקנים בו הפירות, וכן בעת בריאות העולמות היה מוכרח להיות על ידי ג' אבות, תחילה נתעורר אהבה מלמטה למעלה עד דרך ישראל עלה במחשבה תחילה, ואח"כ הוצרך להיות צמצום שיוכלו העולמות לסבול, ואח"כ היה המשכה לתוך העולמות כנגד מדת יעקב וכו' ע"ש באריכות.

י:ד כי עקר התפלה אינם יודעים כי אם צדיקי הדור, כי יש בעלי גאוה שאינם רוצים שילכו לצדיקים ואומרים שהן בעצמם יכולים להתפלל ומנעים גם אחרים כשיש להם צער או חולה לילך לצדיקים, עליהם נאמר וכו' ע"ש.

הנה ראיתי סיפור כזה (תורה ועבודה עמ' לה): מוכסן בא לפני רבי דובער, המגיד ממזריטש, ובקשה בפיו: הפרנסה איננה מצויה. שאלו המגיד: ומה אתה רוצה ממני? (ענה) שיתפלל עבורי. ענענה רבי דובער ואמר: מוטב שתבקש ממני שאלמדך להתפלל ולא תזדקק לי יותר, עכ"ל.

ולכאורה הוא פלא, שהלוא העיקר הוא תפילת הצדיק. ונראה לפרש שעל דברים של היום יום, בודאי מוטל על האדם התפילה, וכן מצינו במסכת חולין (פד:) ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם, ע"כ. הרי מפורש בגמרא שפרנסת בני ביתו מוטל עליו דייקא. ועל כרחך רק כאשר יש משהו יוצא מן הכלל, חולי או צרה ל"ע, אז העיקר הוא תפילתן של צדיקים.

סוף אות ח: מבואר שפורים הוא בחינת ספירת העומר, הכנה לשבועות, ובמקום אחר (תנינא עד) רבינו גילה שפורים הוא הכנה לפסח.