בס"ד Simcha Nanach:

ספר ליקוטי נ נח

תרי"ג

מאומן

הפתק הקדוש, תפילה, מועדים, ערכים

באר היטב

כתוב בתורתינו הקדושה (פרשת כי תבוא כז:ח) וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב, ואיתא במס' סוטה ריש פרק אלו נאמרין בכל לשון (דף לב.) שבאר היטב זה בשבעים לשון, וכתבו המפרשים (יעו' בתוספות יו"ט שם) כי היטב בריבוע, ה- הי- היט- היטב, בגימטריא שבעים. וגם מפורש בליקוטי מוהר"ן (תורה כז:ה) שענין באר היטב, שבאר הוא ר"ת וירא בצר להם ב'שמעו א'ת ר'נתם ע"ש, ועל כן רציתי גם לכתוב על אבן לבי לפרש קצת עיקר הר"נה הוא ר'בינו נ'חמן, נ נח נחמ נחמן, הוא נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה, שיורד לעמקי הקליפות ע' האומות להשקות נשמות צמאות, ובתוך התהום מכלה הפרוטה מהכיס, ופריטא שפתיה בפרסומי ניסא ותהום כל העיר, בא"ר היט"ב!

ותשוב לב האבן ללב בשר, ברסלב, נ נח אמיתי.

כולל

שאלות ותשובות

נ נח

מאתי ב

שמחה בן ר' משה שליט"א ולהבחל"ח חוה ברכה ע"ה הכ"מ

מחבר ספרים דברים חדים על מרובה הג"ע ושבועת העדות, ספר החמשה על בראשית, פתחו לי על הרמח"ל ועוד.

מצוה גדולה להיות תמיד בשמחה (פצפצי”ה)

שנת גולל אור מפני חשך (תשפ"ד)

מפתחות

נ נח נחמ נחמן מאומן

הפתק הקדוש

רבי נתן, קרוב להסתלקותו אמר (מובא בספר עלים לתרופה) ז"ל כשעזרא הסופר מסתלק וטרפה-פסול מתגבר כמו שיש היום אלפים ורבבות טרפה-פסול. אבל אני מקוה שדף אחד מספרי רבנו יהיה תקון לכל, ע"ש. ויש בזה רמז חזק על הפתק הקדוש – שהוא דף אחד של רבינו, הוא עיקר התקוה של ישראל. דף אחת עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים.

בסוף הספר סיפורי מעשיות: עוד מה שספר בשבת חנכה ונשכח, מבן מלך שנתרחק מאביו וכו', והיה מתגעגע מאד מאד וכו' וכו', והגיע לו כתב מאביו, והיה משתעשע בו מאד מאד, והיה מתגעגע עדין מאד, והיה מתגעגע על כל פנים שיושיט לו יד, ואם היה מושיט לו יד, היה מחבקה ומנשקה. אחר כך ישב עצמו: הלא זה הכתב הוא כתב יד המלך בעצמו, ואם כן הוא יד המלך וכו' וכו', (כל זה לא נכתב כראוי, כי נשכח, כי לא נכתב בזמנו), עכ"ל.

רואים בזה רמז חזק על הפתק הקדוש. וע' בספר אדיר במרום (עמ' תקכט, מכון רמח"ל) ז"ל כי י"ד על כס י"ה (שמות יז:טז), כי ה-י"ה סודו י"ד [אותיות] כזה: יוד ואו דלת, הא אלף. ולעתיד לבוא: והיו לאחדים בידך (יחזקאל לז:יז), שהתרין משיחין מתחברים בסוד י"ד הזאת וכו' ע"ש. יוד ואו דלת – הא אלף, עם הכולל, בגמטריא הפתק!

סבא אמר שאנשים שואלים איזה גוון היה הפתק, והאמת שיש להפתק כל הגוונים, הרי שסבא גילה שהפתק הוא בסוד הקשת, וכן סבא אמר שהפתק הוא הקול של רבינו, שזה סוד הקש"ת, בסוד קול השופר. הפתק נתקבל בהתרפ"ב, לאחר גמר מלחמת עולם הראשון שבו נרצחו בערך 37 מיליון אנשים, מבול של דם, אז רבינו הראה את האות ברית שיאיר הבטחתו עד ביאת המשיח.

ובאמת פליאה על אנ"ש שלא שמו לב להפתק, ורק התיחסו אליה כעוד סוד מרבינו, והרי בפתק רבינו כותב שזה היה קשה לו לעשות, אז בטח זה דבר חשוב ונצרך לנו, ולא סתם עוד השגה וגילוי תורה, רבינו היה יכול לגלות בחלום או בדרך אחר, לא – רבינו בחר לכתוב פתק שהיה קשה לו לעשות, אז היינו צריכים לעצור ולאסוף ולהתבוננן ולדבר על זה, מה המסר, מה כל כך חשוב שרבינו רוצה שנדע. ועוונותינו גרמו לנו שלא עשו כן, כן נכון הם קבלו את הפתק וספרו עליה כמה חידושים, אבל חוץ מסבא הם לא התפעלו עליה כראוי, להבין שהפתק הוא מחדש את הכל לגמרי. שהש"י יעזור לנו מכאן ולהבא להתפעל ולהתחשב כראוי וכיאות מהפתק הקדוש, שהוא השטר שחרור מכל השקר והדמיון של העולם הזה [ורמז לדבר במשנה (ז:ג) במסכת גיטין: זה גטך אם מתי, אם מתי – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – זה גטך. והמשנה ממשיך: זה גטך אם מתי מחלי זה, אם מתי מחולי בגמטריא הפתק – זה גטך].

הפתק המקורי לא ידוע איפה היא, ויש אומרים שנשרף. ועל כל פנים סבא אמר בפירוש שהצילום של הפתק זה ממש אותו דבר כי רואים את האותיות וכו'. ויש להעיר שאף על פי כן, בודאי אין הצילום ממש כמו המקורי, יעו' בתיקונים חדשים של הרמח"ל, תיקונא תנינא שגילה הטעם למה אומרים "וזאת התורה אשר שם משה (דברים ד:מד)" בשעת קריאת התורה, כדי להמשיך מקודשת הספר תורה שמשה רבינו כתב, שאף על פי שבודאי כל ספר תורה יש בו קדושת ספר תורה בכל תוקף, עם כל זה אינו דומה להס"ת שכתב משה, וצריכים לעורר את קדושת הס"ת של משה רבינו, ע"ש. ולכאורה כן הדבר בפתק הקדוש, שאע"פ שהצילום יש לו כל תוקף של הפתק, עם כל זה בודאי אינו ממש כמו הפתק המקורי, וצריכים לעורר את המקורי. נ נח נחמ נחמן מאומן.

ואם קשה איך יכול להיות שנשרף, והלוא הפתק הוא שמירה, ואיך הוא בעצמו נשרף (כמו שרבינו הוכיח על הספר של רזיאל המלאך)? ראשית, מצינו שאפילו ספר תורה שכתב עזרא הסופר הצליח רשע לפסול. שנית, הנראה לעניות דעתי בזה שהפתק הוא בחי' ספר הנשרף של רבינו הקדוש, וכן פתק בגמטריא שרף! ויש עוד הוכחות בעזה"י נכתב אותם.

האם גדולי חסידי ברסלב קבלו את הפתק?

כתוב בספר ישראל סבא עמ' שכ', שהביאו שם צילום של דף א' מ'פנקס חבר' וכתבו עליה: 'תקנות אלו נתקנו ע"י כ"ד חסידי ברסלב שהיו בארץ ושבאו מאומן בשנת תרצ"ב. התקנות כוללות סדר עצום בעבודת השם ע"י הנהגות רבנו הקדוש, כגון קימת חצות הליכה על קיברות צדיקים, לימוד בליקוטי מוהר"ן בעיון והליכה עם התורה (התבודדות, תפילות, ריקודים, שיחת חברים) ועוד. וכן נקבע כי לא ניתן לשנות את התקנות אפילו בהסכת כל החברים החתומים עליו עד כי יבוא שילה. בנוסף הייתה מטרת הישיבה להספיק ולהחזיק ידי אנ"ש העניים באומן ובכלל, שהחליטו לפרוש עצמם מכל וכל מהעוה"ז ולעסוק רק בעבודת השם במסירות נפש עצומה. יש לציין כי כל החתומים מטה האמינו בפתק הקדוש וחלקם אף טענו כי יש להביאו לפרסום בפני העולם, כמו רב שלמה וועקסלער, רב יחיאל גרינוואלד, רב נתן בייטעלמאכער, רב גדליה בערגער, רב נפתלי כהן ועוד, עכ"ל.

וע"ע בישראל סבא שמספר איך שהוא הראה את הפתק לר' נפתלי כהן ולר' שלמה ווקסלר ז"ל.

ידוע שהסבא שלח הפתק לפולניא וקיבל אותו בחזרה קודם מלחמת העולם. והנה מי שיודע קצת מהחיים של חסידי ברסלב שהיו סובלים כל מיני בזיונות עצומות ורדיפות וחוסר פרנסה וכו' וכו', לא יהיה לו שום ספיקות, שאם חששו שיש בזה שום שקר או ליצנות ח"ו, לא היו שולחים אותו בחזרה, ולכל היותר היו שמים אותו בגניזה. ומזה ששלחו אותו בחזרה, חוץ מעצם הדבר שבאמת הגיע וקבלו בחזרה קודם המלחמה, אין לך הסכמה גדולה מזו. [ואעפ"כ נאמנים דברי הסבא שאילו היו מקבלים את הפתק כראוי היו ניצולים מהשואה, וק"ל].

וז"ל הסבא (יש"ס קסג): הוא היה מונח בארון ואחר כך עבר עליו בסכנות גדולות כאלו. הוא היה בפולניה, וזה היה לפני מלחמת העולם השניה. הם שמעו מזה, אז הם בקשו ממני לשלח להם שהם יוכלו לראות את הפתק. והם הפולנים, דבר שלא נראה להם היו קורעים את זה וקוראים לי: “אל תהיה שוטה, אתה מחלל השם, איך בדורות האלו אפשר שיהיה נסים כאלה, בדורות האלו, בחשך הזה?” ברוך השם אנחנו צריכים להודות לשם שהם החזירו אותו וקבלתי את זה בחזרה מהדאר. זה היה נס, נס. הם קבלו. אם לא, אז היו קורעים את זה. כן, הם היו אנשי אמת וכו' ע"ש כדה"ק.

אכן הגם שמוכח שגדולי ברסלב האמינו בפתק הקדוש, אם כל זה לא קבלו אותו כראוי רק כ"עוד" תורה מרבינו, הגם שהתורות של רבינו הם ממש אתחלתא דגאולה, לא הבינו בכלל שהפתק זה מה שהוא חדש לגמרי שרבינו טרח במה שהיה מאד קשה לו לעדכן את העולם. וממש כמו ההבדל של שם ועבר שהיו לומדים תורה אפילו מלמדים להאבות [ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה קמב שכז"ל ועל כן אברהם שהיה ראש לגרים, ולא היה לו ממי ללמד ולא היה לו רק הלב, שחשק מאד לעבודת הבורא וכו' ע"ש, הרי שרבינו לא חישב את שם ועבר להיות מורי דרך לאברהם אבינו], אבל רק האבות הבינו את התורה כראוי למעשה, שצריכים להפוך את העולם עם התורה. כמו כן עם הפתק הקדוש, רק סבא הבין לאשורו, ואילו היו זוכים לקבל את הפתק כמו סבא אז היו ניצולין ומצילים את כל העולם מכל התהפוכה והשחתה שבא באותה תקופה, ה"י בזכות הפתק!

והנה סבא ידע שכל הגאולה תלוי בפתק הקדוש, אמנם כיון שראה שאין עם מי לדבר, ומה לעשות? וכמו שרבינו פעם אמר לר' נתן להיות רב (עיין ימי מוהרנ"ת אות ח – בחרף תקס"ה צוה עלי לנסע לחתני וכו' לבקש מאתו שיתן לי איזה רבנות באיזה עיר וכו', וברוך השם שנצלתי מזה. ובשיח שרפי קודש ד-תרכו ז"ל ושאלו מוהרנ"ת: 'האם קבלת הרבנות הוא האמת והנכון?' ענה לו רבנו: 'כן, זהו האמת'. ושאלו שוב מוהרנ"ת: 'האם הוא האמת לאמתה?' ענה לו רבנו בניחותא: 'אם אתה רוצה את האמת לאמתה, אל תהיה רב', עיין שם.), ורבינו ידע וגם גילה שלולא ר' נתן לא היה נשאר זכר מכל התורה שלו, והתורה של רבינו זה כל הגאולה, ואם ר' נתן היה מקבל עליו הרבנות בודאי לא היה לו הפנאי והאפשריות לחבר רוב הספרים שבהם הוא חקק דעת רבינו לדורי דורות, ועם כל זה רבינו הציע ויעץ את ר' נתן להיות רב, כי רבינו ידע שאם אין לר' נתן העזות דקדושה והאמת לעמוד על אמיתת דעתו להתרחק מהרבנות אז בכלל אינו ראוי להיות מיקים דברו ודעתו לדורות, וע' בענין החשוב הזה מש”כ בפרק הבא “מסורה בברסלב” (אות ו'). וכן סבא האמין בה"י וחיכה וצפה לישועתו. אז הוא ישב במושב זקנים קצת רחוק מן היישוב, ואז היה קצת התעוררות בעולם לתשובה, וכמה צעירים התחילו לקרב לברסלב וחיפשו חסידים מדור הישן להאיר ולהכיר הדרך של רבינו. ובאיזה יום נכנס לסבא נכנס בעל תשובה חדש לבקר את סבא, ויכולים לשער שכאשר סבא שמע ששמו אהרן פץ, פ"ץ כמו שכתוב בפתק הוא כבר היה מתלהב בפנים ומקוה לראות ישועת ה' (ומעניין שמצאנו שלעבר היה בן וקרא לו פלג בנבואה שבימיו נפלגה הארץ, שלכאורה זה היה פורעניות גדולה, ואילו כאן ציפו להתיקון הגדולה על ידי פ”ץ, התיקון של פ- ל' פעמים ג' = ץ). וכאשר סבא הראה לו את הפתק, אהרן פץ ז"ל כמעט יצא מהכלים, ותמה מאד על סבא איך הוא יושב במושב זקנים כאילו בטל מן העולם כאשר יש בידו את הפתק של הגאולה ממש. ואז סבא שמח מאד שכבר יש מי שהוא שיש לו קצת שכל להבין מה זה הפתק הקדוש. וסבא אמר בפירוש שהשם של אהרן פ"ץ מרומז בפצפצי"ה שבפתק, ואמר בפירוש שבזכות אהרן פץ הוא התחיל את כל ההפצה והפרסום של הפתק ושל הגאולה.

הסכמת רבי משה פיינשטיין ז"ל

הובא בספר י"ש עמ' קנח.

לכבוד אחינו בני ישראל, בברכת שלום וברכה וכט"ס.

באתי בזה להמליץ על הגאון ר' ישראל דוב אדעסער שליט"א, שבא לכאן מארצנו הקדושה, ופגשתי עמו לפני חג הפסח, וראיתי פתק סודי שיש לו, דבר נפלא מאד.

הוא איש חשוב מאד, ויש לו ידיעות גדולות בחכמת הקבלה, וכדי לקבלו בכבוד הראויה, ולתומכו כפי שאפשר, בפרט ברצונו להדפיס מספרי האדמו"ר רבינו נחמן מברסלב זצ"ל, וכל אלו שיעזרו, יתברכו בכל הברכות.

ועל זה באתי על החתום לכבוד התורה, בז' אייר שדמ"ת.

משה פיינשטיין

ודברתי עם המנהלים את ישיבת ר' משה ז"ל - תפארת ירושלים (פגשתי אותם בכותל המערבי ואכמ"ל), ושאלתי אותם אם הם מודים ומקיימים הדבר שיצא הסכמה זו מר' משה, והם אמרו שכנראה כן היה, ואין להם שום עירור על הכתוב.

ויש אומרים שאין בהסכמה הוכחה כל כך, כי זה דרכו של אותו צדיק לתמוך ולעזור לכל מי שצריך וכו'. והנה אפילו לפי טענה זו, עכ"פ מבורר שלדעת ר' משה אין נזק ח"ו מהפתק.

אכן באמת מי שרוצה לראות את האמת, יבין לאשורו, שאין ספק שר' משה החזיק מהפתק, כי למה לו להזכירו, היה יכול לכתוב סתם שמצוה לעזור להסבא ויברך כל מי שיעשה כן. ועוד הלוא הסבא אמר בפירוש איך שר' משה קיבל את הפתק ונתלהב ממנו.

ויש בהסכמה הזו חידוש גדול, מלבד מה שהסכים בפירוש על הפתק וכותב עליו שהוא נפלא מאד, והוא מה שכותב על הסבא שיש לו ידיעות גדולות בחכמת הקבלה. כי מי שיודע קצת מדרכו של ר' משה יודע שהוא כמעט לא מזכיר חכמת הקבלה כל עיקר. ולענ"ד בכל ספריו הקדושים, שו"ת וחידושים על הש"ס ודרושים, לא מזכיר קבלה כלל (רק שזוכרני שיש לו תשובה מתי לומר בריך שמיה, שהוא תפלה מהזוהר. וגם יש תשובה לענין כאשר הנגלה בניגוד להקבלה). ולמה פה בהסכמה להסבא ראה צורך ותועלת לכתוב כן (ובאמת בהתרגום לאנגלית, השמיטו את זה). ובאמת זה פליאה גדולה, שפגישתו עם הסבא וראיית הפתק גרם לו את זה.

וגם ידוע לנו שר' משה קרא לאשתו לקבל ברכה מהסבא, ולא שמענו על זאת אצל שום גדול אחר שבא לבקר ר' משה.

ויש שואלים, שאם באמת ר' משה קיבל את הפתק, למה הוא לא התחיל להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן וכו' [אכן באמת שמעתי מכמה אנשים שר' משה התחיל ללבוש את הקמיע הקדוש של נ נח נחמ נחמן מאומן]. והנה באמת לא צריכים להתיחס לשאלה זו, כי הרי ר' משה נתן הסכמתו, שניתן לפרסם לכל העולם, ומה יותר ראיה והוכחה צריכים מזה. ומ"מ ניתן תשובה בדבר, א' שהלוא מבואר כנ"ל שמבואר מתוך הסכמות שר' משה היה ידען גם בחכמת הקבלה (כי איך יעיד על הסבא במה שהוא בעצמו אינו מכיר, אלא ע"כ כנ"ל), והנה כל מי שבא קצת בחכמת הקבלה, יודע היטב מאד שבימינו כבר צריכים ללמוד קבלה בריש כל פומבי, ולא צריכים להסתיר הלימוד וכו' וכו'. ומ"מ ראינו שר' משה כן היה מסתירו, אז רואים שהיה לו איזה טעמים להסתיר הפנימית שהוא החזיק בהם, ואולי היה לו איזה נדר על דעת רבים וכדומה, וא"א לדעת. וגם אם תשאל לי, האם אתה באמת מאמין שמאז שר' משה פגש עם הסבא והסכים להפתק, הוא התחיל להגיד תמיד להגיד בסתר נ נח נחמ נחמן מאומן ולהתמיד ולשקוד רק על ספרי מוהר"ן? יכול להיות [וכדאי לזכור שהרופאים כבר אמרו לר' משה שהוא קרוב מאד למיתה קודם פגישתו עם הסבא, ור' משה כבר הפסיק ליתן אנשים לבקרו חוץ ממשפחתו וכדומה, ובמצב כזה הוא ראה את הפתק ובקש לפגש עם הסבא, והסבא ברך אותו, והוא חי עוד כשנתיים וחצי], וגם אם לא, אינו קשה לי, כי מי שבא בצרכי ציבור, מכיר שהרבה פעמים אור גדול בא מן השמים, ורואה איך שאנשים תופסים ונשפעים ממנו כל אחד כפי ענינו. ובודאי נתרשם ממנו, והחזיקו וברכו ועזרו במה שהיה אפשר, ואז החזיק בדרכו להצליח כמו שהוא היה מלומד [וכן כאשר הסבא פגש עם הבבא סאלי, והראה לו את הפתק, והבבא סאלי קיבלו, אבל לא עשה שום רעש, חוץ מזה שכל מי שהיה שם ראה הסכמתו]. ובאמת יש בזה קצת מדרך הפתק, שמעודד כל אחד כפי שהוא, לפי שורש נשמתו (וכן נלע"ד הפשט במה שהסבא היה אומר פיינשטיין נתן הסכמה וכו' ולא היה קורא אותו רבי, שאפילו שאין רבנים היום כמו שיתבאר לקמן, עם כל זה לקרות למי שהוא רבי הוא כבוד בעלמא כמובן. והפשט הפשוט הוא, כי צריכים להבדיל ולשים הכרה שר' נחמן מברסלב, בחיר הצדיקים, לא צריך שום הסכמה מכל דהוא, כ"ש מרב שבזמנינו, ולכן הסבא הדגיש זה. אכן נראה לפ' יותר, כי מספר על ר' משה שכך היה קורא את עצמו לפני אחרים, פיינשטיין (ואכ"מ להביא הסיפורים), וכיון שהסבא נכנס לשורש הבריאה, לשרש הנשמות, כאשר הוא היה מדבר על מי שהוא, הוא היה מדבר ממש כפי אותו האיש). ואם תומר שלפי דברי אני זכיתי להבין יותר ממנו. תדע, שגם אתה, אם תחזיק ברבינו ותרוממהו תבין שכן זכית, ויתבאר עוד לקמן בחיבורנו בעזה"י. אבל באמת ההסכמה שר' משה נתן, הוא דבר גדול מאד, כמו שהסבא האריך והעריך עליו, ע' בישראל סבא.

ויש רמז לשנה זו במילת בראשית, ב' ראשית, בשביל ראשית וכו', שהוא מאמר סתום שכולל כל התורה, בראשית בא"ת ב"ש הוא שגתבמ"א, שהוא: בשדמ"ת.

שלושה פתקים:

ידוע שיש ג' שבתים - שבת בראשית, שבת של מתן תורה, ושבת של לעתיד לבוא. והנה על שבת בראשית כלל ישראל קבלו את הפתק של "ברוך שאמר והיה העולם", ועל שבת של מתן תורה מעיקרא קבלו את שני לוחות הברית שנשתברו והאותיות פרחו באויר, וחזרו בפתק של נ נח נחמ נחמן מאומן (כידוע מהשפת אמת, שאילו האותיות היו חוזרות לשמים זה היה נס עוד יותר גדול ממתן תורה, ולא מצינו שום רמז על נס כזה, אז על כרחך האותיות נשארו לנו, והם נתלבשו בפתק שסבא קבל בהכנה מי"ז תמוז, יום שנשתברו הלוחות). ועל שבת של לעתיד לבוא סבא קבל פתק "זמן הגאולה קרוב מאד".

ושוב ראיתי בכוונות של האריז"ל על מה שאומרים ח"י פסוקים של יהי כבוד ה' אחר ברוך שאמר, ע"ש כל הכוונות, וגילה שם שהראשי תיבות של כל הפסוקים הם בגמטריא תרפ"ז – שזה בעצם השנה שסבא קיבל את הפתק - התרפ"ב! הרי שסדר נוסח התפילה ממש מראה את הענין הנ"ל שברוך שאמר קאי על בריאת העולם, ושוב משבחים את ה' עם הפתק של התרפ"ב.

וע"ע שם בכוונות ענין של הח"י שהוא ענין שיהי כבוד ה' שרו של עולם אמרו, שהוא מט"ט, ט"ט בגמטריא ח"י. וזה בחי' השם פצפצי"ה שמופיע בפתק שהוא אחד מהשמות של מט"ט. וח"י זה בחי הצדיק. ועע"ש שאסור להפסיק בין ויהי כבוד לאשרי, אשרינו לגמרי! אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה, עוד יהללוך מרמז על לעתיד לבוא, כנגד הפתק השלישי.

הפתק הקדוש וספר הנשרף

כבר קבעתי בס"ד יסודות חזקות לייסד שענין הפתק הקדוש הוא דרך שהיה לרבינו הקדוש איך שהיה מתנהג עם המשכילים באומן, שדרך זה לא מסר לרבי נתן, ורבי נתן תמה עליו מאד ולא זכה לעמוד עליה. והארכנו על זה במקומו. והנה אולי זה הדרך של ספר הנשרף, שאילו רבי נתן היה צריך להסתלק ולעלות לרבינו כדי ללמוד ממנו (כך מסופר בשיח שרפי קודש (ב:תרלב, ד:תרכו) על חלום של רבי נתן קצת לפני פטירתו) ואילו לסבא ישראל רבינו טרח לרדת ללמדו. כי יש כמה השוויות בין הפתק הקדוש לספר הנשרף.

א. שר"ף זה בגמטירא פת"ק. פת"ק בא"ת ב"ש – וא"ד בחינת הלוא זה אוד מוצל מאש, וכן בראשי תיבות של הפסוק ותקם את דבריך כי צדיק אתה, וא"ד, גם הסופי תיבות עם האותיות בגמטריא פתקא.

ב. וכן יש רגליים לדבר שהפתק הקדוש נשרף, שהוא באמת פליאה גדולה, כי הרי רבינו בעצמו (חיי מוהר"ן תעח) הכחיש בספר רזיאל המלאך שהעולם היו מיחסים לאדם הראשון, והביא ראיה שהרי הספר בעצמו נשרף, ואם כן תמוה מאד איך הפתק הקדוש שהוא מגן וצינה לכל חוסי ה' ישרף?! אלא אם הפתק הקדוש הוא בחי' נובלות של הספר הנשרף מובן היטב, כי כן הוא הדרך גם בגלגולי אדם, שאם בגלגול הקודם נהרג על קידוש השם אז עלול גם בגלגולו להירג על קידוש השם ר"ל, וכמו שרבינו סיפר באחד מהסיפורים על המהרש"א ומבואר בכתבי מהרח"ו, ואם כן שפיר נשרף הפתק!

ג. ספר הנשרף רבינו שלח אנשים לכל העיירות לקרוא ממנו דף אחד (כוכבי אור, אותות ומופתים מרבינו כה), וזה ענין הפתק, שהוא עיקר ההפצה. אכן גם את דפי לקוטי מוהר"ן היו משאירים.

ד. מבואר הדבר ששריפת הספר הנשרף היה להסיר עוצם טומאת קליפת האפיקורסות בעולם (פרפראות לחכמה תורה רפב), וכן היום עיקר המלחמה נגד האפיקורסות הוא על ידי הפתק, וכן ייסדנו שענין הפתק הוא הדרך שהיה לרבינו לקרב האפיקורסים ולהחזירם בתשובה.

ה. מכל הכתוב בספר הנשרף נשאר לנו לדעת רק שבתוכו דיבר גם על עוצם מצות הכנסת אורחים והצעת המטה בשבילם, וכן מענין גודל ענין סעודת ראש חודש. והנה ענין הכנסת אורחים תלמידי חכמים מבואר בלקוטי מוהר"ן שהוא סוד קרבן התמיד ותיקון הד' אלפין של התורות הנפולות, הרי שזה ממש הענין להקים תלמיד כשר, תלמיד היקר סבא ישראל. וכן ענין ראש חודש מבואר בכמה וכמה מקומות שהוא ענין התלמיד, הלבנה שמקבל מהצדיק בחי' השמש. הרי אלו הנקודות נשמרו לנו בהשגחה לדעת חשיבותם, וחזרו ונתחזקו בפתק הקדוש.

ו. בספר חיי מוהר"ן (אות קעד) כתוב ז"ל הספר השני הנשרף היו בו ארבעה חלקים ע"כ. וי"ל שלכן גם הפתק הקדוש יש בו ד' מסרים. א' מאד היה וכו' להגיד לך וכו'. ב' נ נח נחמ נחמן מאומן. ג' ובזה אגלה לך סוד וכו'. וסימן וכו'.

ולפי זה י"ל שהפתק השלישי של זמן הגאולה קרוב מאד, זה בחי' ספר הגנוז.

ע"ע בחלק ג' נחמ, בערך כתבי האריז"ל, מה שהבאתי מסידור שערי ציון שהמלאך שרפיא"ל יש לו ק"ח רבבן שרי רתיכא.

פתק עולה למספר מאתים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עמש"כ סוף פרשת בא (שמות יג:טז).

כבר פירשתי במקומו שרבינו התחיל לתקן חטא של ירבעם בן נבט כאשר השפוילה זיידא- סבא, הצית התנגדותו עליו. וסבא ישראל נפטר בח"י חשון שהוא בחג הסוכות של ירבעם – באותו יום של חג הסוכות שבו נפטר רבינו. ובמסכת סנהדרין דף קב. איתא ז"ל וירבעם יצא מירושלים, אמר ר' חנינא בר פפא שיצא מפתקה של ירושלים, ע"כ. פרש"י ז"ל מפתקה של ירושלים, מכללה, שלא לחזור בה לעולם ולא ליטול חלק בעבודה. מפתקה, כגון (ב"ה פו.) נפל פתקה מרקיעא, כלומר מחזקת (י"ג מחזקה) של ירושלים הכתוב וחתום בה, ע"כ. ולכן בתיקון ירבעם סבא התחיל חוץ מירושלים, והיה צריך פתק. ובו כתוב, ובחיזוק העבודה תבינהו, שהעבודה שייך לירושלים בחזקה, כמש"כ רש"י.

פתק – בחי' פת שחרית, עמש"כ בערכים שם.

פתק זה אותיות פת ק', פת זה ענין של שבירה כמו שכתוב בתורה הקדושה במצות קרבן מנחה (שהוא אותיות וענין של נחמן כמבואר במ"א, ובענין פת ע"ע בלק"מ תורה פג) וק' צריכים לשבור אותה לעשותה ה' כמבואר בזוהר הקדוש (פנחס רנב:). וכבר כתבנו במ"א שענין הפתק הוא האותיות של הלוחות הראשונות, ומבואר שהיום אין לנו כלים ראוים לאותיות האלו, רק שברון הלב, ששברי לוחות היו נשמרים בארון הקודש על האבן שתיה לב העולם. כי שברון לב הוא כלים להאין סוף כמובא בספרים הקדושים. ועל כן בזכות השבירה של סבא ישראל הוא זכה לקבל את הפתק, ובתיקון הק' לה', דהיינו שמוסיפים על הפת, השברון, אות ה', שהיא אות המסמנת את התשובה והשיר פשוט כפול משולש מרובע, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה מט), אז יש פתה – שהוא בגמטריא של תהלים (שבגמטריא נ נח נחמ נחמן מאמן, או תהלים עם האותיות וכו'), שעל מספר זה רבינו גילה סוד השמות לכוון בתיקון הכללי.

פתק בא"ת ב"ש אותיות או"ד, הלוא זה אוד מוצל מאש – האש שלי תוקד עד ביאת המשיח. וזה או"ד מאודסר, והס"ר זה ר"ת רבינו סבא, דהיינו רבינו ששלח את הפתק – אוד, לסבא. (עוד י"ל כי אוד מוצל מאש, זה הסנה שבו התתגלה השם יתברך למשה רבינו שס"ר לראות).

ועם מחליפים רק הק' של הפתקא לד' (וכמו שרש"י עה"ת מביא מחז"ל שקטורת בגמטריא תרי"ג, כי ק=ד בא"ת ב"ש), אז יוצא ש'הפתדא' עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

באז ישיר (בשלח – שמות טו:טז) עם זו קנית, זו קנית עם האותיות והכולל בגמטריא פתק.

פתק בגמטריא תסמכני כמש"כ בתהלים (נא:יד) ורוח נדיבה תסמכני.

פתק, בגמטריא בבשר ויין, כי קיימא לן שאין שמחה אלא בבשר ויין (פסחים קט., ספר המצות עשה נד, חינוך תפ"ח), והפתק עיקר מקור השמחה.

הרמב"ם בסוף פרק ד' של הלכות יסודי תורה כותב ז"ל ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר. ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות וכו' ואפשר שידעם הכל קטן וגדול איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר עכ"ל [ומבואר להדיא שלא צריכים ללמוד גמרא בכלל, שהרי הרמב"ם פסק שאשה לא תלמוד גמרא, וגם בהקדמה להלכות שלו הרמב"ם כותב שהגמרא זה בעיקר רק בשביל בעלי לב רחב, וגם ע"כ קטן לא יכול להיות בקי בכל הגמרא]. הגמטריא של "בשר לחם" - "פתק"!!! יוצא שעיקר התנאי לטייל בפרסד זה לדעת את הפתק הקדוש. נ נח נחמ נחמן מאומן!

יש בגמרא כמה פעמים (ובכללן שבועות יח:) "שקל קלא פתק ביה" דהיינו שלקח אבן או פיסת רגבים וזרק בו - בזה שאמר או שעשה מה שהוא חסר (וראיתי בספר לקוטי לוי יצחק של חב"ד שהאריך לפרש הביטוי על פי קבלה). והנה יש בזה ממש רמז על הפתק הקדוש, כי סבא אמר (ורשום בשיחות) שבפתק חתום הקול של רבינו, וזה הלשון של שקל, כי הוא מלשונות של שירה, משקל השיר (וכמובא בלקוטי מוהר"ן תורה סג). וזה ממש שקל קלא - השיר שהוא קול של רבינו - נ נח נחמ נחמן מאומן - שחתום בפתק.

והנה זה שפתק כאן פירושו זרק, יש בזה משום תיקון השני ציפורים בסיפורי מעשיות משנים של קדמוניות סיפור של השבעה קבצנים, הקבצן עם הצואר העקום, ע"ש שמחמת שהצפורים נפרדו ולא מצאו זה את זה גרמו שכל הסביבות היו מיללים, שזה ממש פגם השירה, והתיקון שצריכים להחזיר את הציפורים ביחד ע' לקוטי מוהר"ן תורה ג, וזה הקבצן עם הצואר העקום היה עושה על ידי השלכת קולותיהן זה לזה.

והנה ענין הצואר לכאו' הוא ממש ענין של בית המקדש כמו שמצינו בכמה מקומות בשיר השירים (פרק ד' - כמגדל דוד צוארך, פרק ז' - צוארך כמגדל השן), והשני צפורים בחי' הכרובים שבאמת לא לקחו מקום כמבואר בגמרא בבא בתרא, שלא היו מעולם הזה, ממש בחי' הבל של קדושה - רוח הקודש מבין שני הכרובים. (וידוע שפתק כתוב ג"פ עבודה כנגד העבודה בג' בתי מקדש, והשלישי - ובחיזוק עבודה תבינהו - בבנין הבית השלישי בב"א). ואולי משום זה אנשים תמיד טועים לומר שמישהו זרק את הפתק לסבא, אף שבאמת סבא קיבל אותו בתוך ספר, כי באמת הפתק הוא בחי' זריקת הקול של רבינו בשיר נ נח נחמ נחמן מאומן.

פתק, פת-ק. פת, מובא בספרים שהיא בגמטריא של האחוריים של השמות הקדושים ע"ב – קפ"ד, ס"ג – קס"ו, מ"ה – ק"ל. וק' – קוף – בגמטריא אחוריים של השמות הקדושים, ב"ן – קמ"ד, אהי"ה – מ"ד. ואכן בפתק מופיע השם של רבינו הקדוש באחוריים.

פתק בגמטריא שעיר, עמש"כ במסכת שבת פט: (ועה"פ ידי עשו).

פתק בחי' תקוה, עמש"כ בערך תקוה.

פתק – ענין שהפתק קשור דוקא לנ נח נחמ נחמן מאומן, בגמטריא תצ"א, עמש"כ בבראשית לח:כה.

הפתק (סגול תחת הה') לשון קיבוץ – משנה סוף פרק ב' עבודה זרה.

כ"ג תמוז

א. הסבא קיבל הפתק בכג תמוז. וע' ביומא (ד:) שהגמ' שואלת לפי ר' יוסי הגלילי שהענן כיסה את ההר שבעה ימים היינו שכיסה את משה רבינו. א"כ הרי מ"ז ימים היה בהר, וכלים בכ"ג תמוז ולא בי"ז. ומתרץ שהז' ימים נכללים בהמ'. וע"ש ענין הז' ימים, ימי הכנה.

ורואים שהיה הוה אמינא שירידת משה רבינו מההר עם הלוחות היה בכ"ג תמוז.

וראוי להתבונן, שנפילת הסבא לי"ז תמוז ואכילתו קשור מאוד לשבירת הלוחות שהיה בו ביום, והאותיות פורחות באויר. ואחר שבעה ימים קיבל פתק שהוא ספר שלם מרבינו הקדוש.

ועמש"כ במסכת אבות ה:ח הכתב והמכתב. וגם חידשתי שם שלכאורה הפתק נכתב בכ"ב, כי סבא קבלו מיד בכניסת כג.

ועוד ראוי להתבונן, דידוע שסבא היה חסיד קרלין, והאדמו"ר השני של קרלין, ר' שלמה, היה עומד בתפלה בי"ז תמוז כאשר הקוזקים יש"ו ירו בו, וששה ימים הוא שכב חולה עד שנפטר בכ"ב תמוז. ובעולם החסידי אומרים שהוא היה בחי' משיח בן יוסף וכו'. וסבא בטח ידע טוב מהמעשה הזה, וסבא נתקע בי"ז בתמוז, וסבא הדגיש שהוא שכב ששה ימים כמו מת [אבל קבלת הפתק היה בערב וכבר היה כ"ג בתמוז].

(והנה ב1881 כשבע שנים לפני לידת סבא, קרלין הכתירו את ר' ישראל הינוקא מסטולין להיות הרבי, האבא שלו נפטר צעיר והשאיר אותו כבן 4, וחיכו להכתיר אותו עד הבר מצוה, והוא נפטר בראש השנה תרפ"ב – כעשרה חודשים לפני שסבא קיבל את הפתק!).

כ"ג תמוז יום הילולא של הרמ"ק שנולד בשנת הרפ"ב – ת' שנים לפני קבלת הפתק. והרמ"ק מסר להם שזה שיראה עמודא דנורא בהסתלקותו הוא הממשיך. נמצא שאור האריז"ל התחיל לנהל את העולם בכ"ג תמוז. ועיין בהקדמה לספר עמק המלך שתורתו של הרמ"ק בחי' עולם התוהו, ואילו תורת האריז"ל בחי' עולם התיקון. וכמו כן יש לראות ההבדל בעת שהפתק נתקבל בעולם, ממה שהיה מלפניו.

ב. מנין הימים בין י"ז בתמוז לראש השנה הוא ע"ב, מנין חסד, שיר של חסד המתנגן על ע"ב נימין - נ נח נחמ נחמן מאומן, ע"כ (קונטרס אני נ נח נחמ נחמן מאומן, עמוד לו).

ג. פתק הוא ראשי תיבות פ"ד תעניתים (כי הק' מתחלף לד' כמו שרש"י כותב בפירוש עה"ת שקטרת בגמטריא תרי"ג, כי הק' מתחלף לד'), והענין מבואר שאף שסבא שגה במה שהוא אכל בי"ז תמוז, יש ענין (גמטריא ננננ"מ) שנתהפך הכל לטובה, והרי אכילתו לא פחות מאכילת סעודת פדיון הבן שעולה כפ"ד תעניתים! והנה פ"ד ימים אחר י"ז בתמוז, אנו חוגגים חג הסוכות (סוכות = נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה) - והחשבון לזה כי ידוע (רש"י עה"ת) שמשה רבינו, אחר ששבר את הלוחות בי"ז בתמוז, עלה בי"ח שנית, והיה שם פעמיים מ' יום, עד שהוא ירד ביום כיפור עם הלוחות השניות, הרי ששמונים יום -זה יום כיפור (-אכן באמת יום כיפור היה יום פ"א כמבואר להדיא ברש"י תענית ל: ד"ה שניתנו בו לוחות אחרונות), ועוד ד' - הר"ז (ערב) סוכו"ת! וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ישעי' ד:ה-ו) - ולעתיד לבוא בעזה"י נזכה לשבת בסוכה של לויתן - לויתן זה גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (עם התיבות) - זה רבינו הקדוש - הדג הראשי! גם הר"ת של וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה!

ד. עגלה ערופה (פרשת שופטים – דברים כא:ו) עם הכולל בגמטריא יז תמוז.

ה. סבא קיבל את הפתק בסוף יום כג (שהיה יום רביעי, ועמש"כ בפרשת פנחס עה"פ (כג) ויסמך את ידיו) אור ליום כד, סמוך לשקיעה לפני צאת הכוכבים לכאורה, והוא המשיך לרקוד כל הלילה. והנה כן היה דרך רבינו למסור את התורה שלו דייקא בבין השמשות, עיין בספר חיי מוהר"ן אות קכו: בראש השנה היה אומר התורה בין השמשות בין יום ראשון לשני, והתחיל בין השמשות ונכנס הרבה לתוך ליל שני של ראש השנה וכו' ובשבועות היה אומרה גם כן כמו בראש השנה וכו' ע"ש. וכן מבואר שם באות ריט: כי אמירת התורה בראש השנה ובשבועות היתה תמיד בין השמשות של יום השני הינו שהתחיל בסוף יום הראשון דיום טוב ונמשך הרבה לתוך ליל השני, ע"כ.

התרפ"ב

רבינו נפטר בשנת תקע"א בגיל ל"ח, ואם היה חי עד תרפ"ב היה בן 149. הרי 148 משלימים את השם נחמן, וכאשר נכנס לשנת 149, לקח לעצמו את השם חדש באותם מספרים – 491 בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

התרפ"ב עם הכולל בגמטריא זכר צדיק לברכה.

כאיש גבורתו, שמואל הורוביץ ז"ל התחיל להתחזק מאד בעבודת השם בשנת תרפ"א (ימי שמואל מו) ומצא לפעם הראשונה את ספרי רבינו הקדוש והתיקון הכללי בשנת התרפ"ב, אותה שנה שסבא ישראל קיבל את הפתק הקדוש. ואולי זה היה בבחי' הרמה המבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה כה), שע"י שהוא קיבל ונכנס לענין של רבינו המקובל דור דור ממוהרנ"ת, הרים את סבא ישראל שיקבל כבר את דרך הפתק הקדוש מרבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

July 19, 1922 – כג תמוז התרפ"ב - זה התאריך שסבא קיבל את הפתק הקדוש. ה' ימים אחר כך –

יום ב' שבת חזון כ"ח תמוז התרפ"ב – July 24, 1922 –הצהרת בלפור שהאומות (בעלות הברית) כבר אישרו את ונכללה במנדט הבריטי על פלסטין, אושר רשמית על ידי חבר הלאומים (League of Nations formally approved of the Balfour Declaration which was previously endorsed by the Alied powers)!

1 November 1922 – י' חשון תרפג (מחרת הילולא של ר' ישראל קרדונר בט' חשון) - ביטולה הרשמי של הסולטנות העות'מאנית בוצע על ידי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה, הסולטן הוכרז כפרסונה נון גרטה מהארצות שבה שלטה השושלת העות'מאנית מאז 1299.

March 3, 1924, הסתיים ממשלת האיסלם – Ottoman Caliphate, ששלטה בעולם משנות ה1300, וכבשו יותר מהעולם מהרומנים, והצליחו לרצוח ולאבד יותר ממאתים ושבעים מיליון אנשים. ואולי זה חלק ממה שסבא אמר לא ליתן את הננח לערבים. וכן מצינו שכשנתיים אחר לידת רבינו התחיל המרד לעצמיות של אמריקה.

והנה יש להבין ענין של בלפור – שבו ההשגחה האלקי מרמז לנו על הסכנה והטומאה של בעל פעור. שלמה קרליבך תמיד אמר שהשם יתברך בנה את ארץ ישראל על ידי החילונים כדי שיהיה ברור שהוא מתנת חנם ולא משום שום זכות [אכן מאד מעניין שבבנין בית המקדש השני, עזרא הסופר דוקא העלה עמו לארץ ישראל את כל הפסולים – קידושין סט.:]. אכן יותר מזה רואים, שהקימו בסמכות בעל פעור, והרי רק משה רבינו מציל את העולם מטומאת בעל פעור, בהיותו קבור מול בית פעור. פעור בגמטריא ושמ"י ה' לא נודעתי להם (וארא ו:ג), הרי עיקר המלחמה להכניע בעל פעור על ידי שמו של הצדיק שהוא משותף בשם ה' (כדאיתא בירושלמי תענית פרק ב' ובעוד כמה מקומות – עיין לקמ"ת תורה סו), משה ע"ה בגמטריא שמו. ומפני שמי נחת הוא (מלאכי ב:ה), נחת בגמטריא בעל פעור. וזה דברי חכמים בנחת נשמעים כמבואר לקמן. וקבורת משה רבינו לא ידע איש מקומו, ובמקומו ניתן לנו את קבורת רבינו הקדוש באומן. והרי כל קיום ישיבתנו בארץ ישראל נגד הבעל פעור, אינו אלא על ידי רבינו באומן, וצריכים להביא את הציון לארץ ישראל.

עוד י"ל שהרי מבואר בליקוטי מוהר"ן ובליקוטי הלכות שהטעם שהצדיקים קבורים בחוץ לארץ ומול בית פעור, שהם עומדים בבית הבליעה של הס"א ומכריחים אותו ליתן הקאות. ואולי זה הענין של בלפור, מה שנכרח הס"א לעשות הקאה.

התורה הראשונה בליקוטי מוהר"ן – דע כי על ידי התורה, נתקבלים כל התפילות וכו' והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין הן ברוחני הן בגשמי, כי עכשיו בעו"ה חן וחשיבות האמתי של ישראל נפל וכו' כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל וכו' עיין שם באריכות, ורבינו גילה שם הדרך לזכות להרים החן והחשיבות ביסוד של דברי חכמים בנחת נשמעים. נחת בגמטריא בעל פעור. רמז לבלפור כנ"ל שהאומות קבלו הצהרתו. וזה דברי – ראשי תיבות רבי ישראל דוב בער. דברי חכמים לבלפור בגמטריא תרפ"ב. נשמעים בגמטריא שיר, השיר שנתגלה, נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הסופי תיבות של דברי חכמים בנחת נשמעים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

עוד יש לציין שהראשי תיבות של פסוק (ריש פרשת שלח ט) למטה בנימן פלטי בן רפוא, בבלפר, רפוא אותיות פעור, בחילוף הא' לע'. והרי בנימין על שם לידתו בארץ ישראל.

בשנת התשע"ז העריכו CBS שהיו 14.1 מיליון יהודים בעולם, כשנת התרפ"ב.

מגלה עמוקות מהדורא תנינא, פרשת ויצא צח-צט, ז"ל 'כי הייתה עזרת"ה לי' במלת עזרת"ה נרמז חשבון שם של כ"ב שהוא אלף תרפ"א, בסוד ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט:ג), ישראל שהוא יעק"ב אשר 'בך' הוא שם של כ"ב שעולה אתפא"ר, אל"ף תרפ"א, בחזרת הגלגל, שמן 'אלף' נעשה 'אחד', הוא תרפ"ב כמנין עזרת"ה, זהו סוד 'קומה עזרת"ה לנו ופדנו למאן שמך' (תהלים מד:כז), בפסוק זה נרמז סוד שיעור קומה שלמעלה שהוא 'סולם' כלל ג' שמהון יחד מג' אבות שהן המרכבה, עזרת"ה הוא שם כ"ב, 'לנו' שהוא שם של מ"ב משם של אלקים שהוא יצחק וכו' ע"ש.

ע"ע מש"כ בערך תקעא.

נוסח הפתק

מאד היה קשה לי לרדת אליך

תלמידי היקר להגיד לך כי נהנתי

מאד מעבודתך ועליך אמרתי

מיין פייעריל וועט טליען ביז

משיח וועט קומען חזק ואמץ

בעבודתך

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן

ובזה אגלה לך סוד והוא:

מלא וגדיש מקו לקו (פצפציה)

ובחזוק עבודה תבינהו וסמן

יז בתמוז יאמרו שאינך מתענה

נ"א תיבות, ר"ח אותיות.

האותיות של ראשי השורות של הפתק עד החתימה של נ נח, מ,ת,מ,מ,מ,ב,נ – בגמטריא ברית, והסופי שורות בגמטריא רז. וראשי השורות הנשארות בגמטריא אנ"י ע"ה, וכן הסופי שורות בגמטריא אני! וי"ל בבחי' ואני זאת בריתי. וע' במקום אחר מה ששמענו שראשי כל השורות בגמ' תרע"ד, השנה שסבא פגש את ר' ישראל קרדונר והתקרב לרבינו.

מאד היה קשה

כוונתי בס"ד למה שהחברים כבר חידשו לפני הרבה שנים, שהראשי תיבות הק"ם השם שממליכים מלכים כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה רלד), והם הוסיפו שלכן יש אחד עשרה שורות בפתק כנגד האחד עשרה אלומות שבתוכם קמ"ה אלומת יוסף (ובענין הי"א שורות עמש"כ בספר המדות, המתקת הדין פו).

מאד היה קשה לי:

הראשי תיבות של ראשי שורות של הפתק: מאד, תלמידי, מאד, מיין, משיח, בעבודתך, נ, ובזה, מלא, ובחזוק, יז: מתמממבנומוי, בגמטריא: תרע"ד, זה השנה שסבא התחיל להתקרב לרבינו הקדוש ופגש והתחבר לר' ישראל קרדונר (שמעתי).

מאד היה קשה לי לרדת – (עם האותיות) בגמטריא ראש בני ישראל – אליך תלמידי היקר וכו'. גם 'מאד היה קשה ל' בגמטריא צבאו"ת ע"ה שהוא הנעלם של השם שד"י בחי' הסתלקות המוחין כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ה'. והנה עיין שם בלקמ"ת שע"י השבעה רועים יש אמרות טהורות משיבי טעם, והנה הרועים הם בחי' זקנים דקדושה בחי' ע', והרי שבעה פעמים ע' ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. (וע"ש בענין שבעתים, והוא בגמטריא י, ז, שד'י, נ נח נחמ נחמן מאומן).

מא'ד הי'ה קש'ה לי' לר'דת אל'יך: האותיות השניות "ישראל" (שמעתי).

השאלה המפורסמת כתוב בפתק מאד היה קשה לי לרדת אליך, למה היה קשה לרבינו לרדת אל סבא (וע' מש"כ בפרשת וישלח – בראשית לב:יד, ובערך מסורה בברסלב אות כ)? ובפרט יש להערות שהלוא בין כך ובין כך רבינו יורד להציל אפילו רשעים גמורים. ואם תמצא לאמר שקשה קאי על הכל, דהיינו שהיה קשה לעשות הכל, לרדת ולהגיד וכו', אי אפשר לפרש כן, דיעו' בישראל סבא עמ' קמב שהסבא מפרש שעצם הירידה היה קשה, ועדיין הוה מצי למימר דירידה באופן כזה שהוא להגיד – כמפורש שם בספר ישראל סבא, שלהגיד זה משמעות לא סתם אמירה וידיעה בעלמא אלא פנים אל פנים ('אל פנים' בא”ת ב”ש – תכוטמי עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן), וירידה כזו היה קשה, לפי זה הדרא קושיא לדוכתא על מה שהסבא אמר (שם בי"ס) שזה בושה גדולה עליו (הסבא) שהיה קשה לרבינו לרדת אליו, למה זה בושה כל כך? הלוא אפילו לרבי נתן, ר' נחמן אמר שההבדל בינו לבינו הוא כמעט כמו המרחק שבין ר' נחמן להמשכילים הכופרים, וא"כ לרדת באופן של פנים אל פנים תהיה קשה לכולם, ולמה זה כל כך בושה גדולה להסבא?

והנלע"ד נכון וברור לאמיתה של תורה בעזה"י (וראיתי כבר מה שכתבו בפשטות, אבל מה שכתבתי פה יפרש ביותר בעזה"י) שבאמת אין שום עבודה שהוא קשה להצדיק לעשות בשביל השם יתברך ותורה הקדושה ובני ישראל עד כדי כך שאין להצדיק בכלל בחירה על עבודה כמבואר בלקוטי מוהר"ן, ועיקר הבחירה של הצדיק אינו אלא בדעת – לקבוע מה יהיה רצון ונחת להשם יתברך וכו' כמבואר כל זה היטב בלק"מ לענין הג' דברים שמשה רבינו עשה מדעת ע"ש (תורה קצ, וחיי מוהר”ן קצז).

ולפ"ז מובן שמה שהיה קשה לרבינו לרדת להסבא לא היה עצם הירידה לעזוב מקומו בגן עדן וכו' וכו', אלא שהיה לרבינו צדדים בדעתו שעדיף לא לרדת ולגלות הפתק. ויש הרבה סיבות שעולים על הדעת למה להעדיף לא לגלות את הפתק, וכדומה יכולים להמציא עוד כמה וכמה טעמים שיכולים היו לבלבל הדבר ולעכב רצון רבינו מלגלות הפתק. ועל כן היה קשה לרבינו להחליט שכן ראוי לעשות.

ועל זה הסבא אמר שהוא בושה גדולה עליו שהיה קשה לרבינו לרדת אליו, וזה מראה שהוא (סבא) משוקע בעמקי תהום. כי דעת הסבא מבואר בכמה מקומות שכל המדרגות והקדושות תלוים בההתקרבות לרבינו. ועל כן אם הסבא היה באמת מקורב מאד לרבינו בביטול כראוי לרבינו, למה תהיה הדבר קשה לרבינו, אפילו יהיו הרבה צדדין לא לגלות, אבל אם הוא באמת קרוב מאד ובטל לרבינו לא יעלו בחשבון, כי הוא ממש לידו ובטל לו, ואם היה קשה לרבינו, על כרחך זה מחמת שהיא ירידה לרבינו לגלות לו, כי הוא (הסבא) רחוק מרבינו ואינו בטל לרבינו כראוי, ולכן אמר הסבא שוא צריך להתבייש מאד על זה.

ותכף אחר כך רבינו כותב, תלמידי היקר. והוא דבר פלא שאחר שהוא כותב שהוא רחוק כל כך עד שהיה מקום וכוח לטעמים וסיבות למנוע מלגלות הפתק, רבינו קורא לו תלמידי היקר.

ע"ע בפרשת ויגש – בראשית מד:לד בס"ד.

נהנתי מאד מעבודתך:

שמעתי היום מאחד מהחבירים שבפתק כתוב שלוש פעמים המלה עבודה: א. נהניתי מאד מעבודתך, חזק ואמץ בעבודתך, ובחיזוק עבודה תבינהו. עבודה זה רמז לבית המקדש ששם עיקר העבודה. והרי הג"פ עבודה כנגד השלש בתי מקדש. ולכן אצל השלישי כתוב תבינהו, שיבנה בבית המקדש במהרה ב"א בזכות רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. שוב שמעתי מעמוס לוי נ"י שלכן בתחילה כתוב מעבודתך, לשון עבר, ואח"כ, והכי חשוב ההוה – חזק ואמץ בעבודתך, ואח"כ בלשון עתיד, ובחיזוק עבודה תבינהו, לעתיד שיבב"א. וכן רבינו גילה (ריש לק"מ) הענין של יוחא"י, כי' לא' תשכח' מפי' זרעו' – לעתיד, ורבי שמעון בעצמו, ע'יר ו'קדיש מ'ן ש'מיא נ'חית, בעבר. ועכשיו, עכשיו דייקא בההוה, יש נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה.

נ'הנתי מ'אד מ'עבודתך ו'עליך א'מרתי – שמעתי – ר"ת מאומן.

ועליך אמרתי ...

בפתק כתוב: מיין פייעריל וועט טליען ביז משיח וועט קומעין

פרפראות לחכמה סא:ח: מיין פייעריל וועט טליאן ביז משיח וועט קומעין

חיי מוהר"ן אות מו: מיין פייערל וועט שוין טלוען

חיי מוהר"ן אות רכט: מיין פייערל וועט שוין טלואין ביז משיח וועט קומין

בספר כוכבי אור, שיחות וסיפורים אות ג', כז"ל מכרח בכל זאת לכל אחד מאנשי שלומנו להמציא לזה אתערותא דלתתא בכל ימי חייו. כי כפי עצם פרוש טלואין בלשוננו, יש בזה לצדד בפרושים שונים, כי גם אם לא נשאר מהתבערה והמוקדה, רק ניצוצות קטנות ומעטות נקרא זאת בלשוננו בשם טלואין, ע"כ.

והנה עכשיו הדפיסו – כשסבא היה מבקש מהשמש להדליק את הנר תמיד היה מדריך אותו שיעשה פתיליה קצרה שהשלהבת תהיה קטנה. ככתוב בפתק 'ועליך אמרתי מיין פיערל וועט טליען', ע"כ.

חזק ואמץ: חזק זה אותיות חק ז', חק בגמטריא נ נח, וז' אותיות הנשארות, נחמ נחמן. ואמץ, גמטריא מאומן.

חזק ואמץ בעובדתך, שמעתי משה בן דוד נ"י בעבודתך גי' חצות.

והנה יעו' בספר ישראל סבא עמוד תקכב, הפתק הקדוש בכתב ידו של הסבא, והנה בסוף הפתק במילים "ובחזוק עבודה תבינהו" הסבא כאלו כתב ובצחוק עבודה תבינהו! (וע' מש"כ בפנים בקונטרס ב"ענין השגעון" אות ו) ויכולים אפילו לומר שהק' של צחוק הוא ת' ע"ש, והרי עוד רמז שעיקר העבודה זה חצות.

בעבודתך – משמאל לימין: כת דוב (-ישראל דוב אודסר) ע"ב (-י' י"ה י"הו י"הוה). ויותר נראה, כת דוב בע'. היינו ישראל דוב בער אודסר.

חזק ואמץ בעבודתך נ נח נחמ נחמן מאומן

הש"י הוא בוחן לבבות, בוח"ן ר"ת חזק ואמץ בעבודתך נ נח נחמ נחמן מאומן, המלים הנמצאות בלב הפתק. וכן בוחן לבבות בגמטריא תקו, שזה הגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן עם האותיות. (ועי' עלים לתרופה קע: ובוחן לבבות הוא יודע שרבנו הקדוש ז"ל מוליך אותנו בדרך הישר והאמת בתמימות ובפשיטות ובשכל נפלא וכו'). [עוד י"ל ע"פ ישעיה לב:ד עפל ובחן היה בעד מערות עד עולם, פרש"י בית מקדשי שהיה להם למבצר ע"ש]

נ נח נחמ נחמן מאומן

בפרק הבא נרחיב על תחימה זו.

ט"ו אותיות של נ נח נחמ נחמן מאומן, סימן על שלמות הלבנה, בחי' ותרב חמת שלמה, ותרגומו ואתרביאת סהרא, דהינו שנתמלא פגימת הלבנה (והלבנה הוא התלמיד היקר שאליו נכתב ונתגלה), כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה צא, ובעוד מקומות.

וכן על ידי הט"ו אותיות נשלם הגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן, שהוא תצ"א למספר תק"ו (השנה שנפטר הרמח"ל), שהוא הגמטריא המפרסם של השם הראשון של אבגית"ץ (והארכנו בזה במקומו על תפילת אנא בכח), ובגמטריא שור וכו'.

נחמן מאומן

בפתק חתום נחמן מאומן, ובפתק שמצאו לא מזמן לפני כשלוש שנים, מכתב קצר שרבינו כתב לביתו על גביית איזה חוב, רבינו חתם את שמו נחמן מאומאן, וסימן לדבר, הפתק מן השמים חתום, מן, כמו מן מהשמים. והכתוב בארץ חתום מאן (איש).

נחמן מאומן בגמטריא רפ"ה, ובליקוטי מוהר"ן קמא יש רפ"ו תורות. עיקר הענין של רבינו הוא תפילה, בחי' ונשלמה פר"ה שפתינו. רפ"ה בגמטריא א' פעמים א', ב' פעמים ב', ג' פעמים ג', ד' פעמים ד', ה' פעמים ה', ו' פעמים ו', ז' פעמים ז', ח' פעמים ח', ט' פעמים ט'. ועוד גילה ר' שמשון אוסטרופוליא ששם אדם, הוא ג' פעמים י"ה, ובחטא של חוה היא הוסיפה פ' על כל אחד, שהיא הוסיפה מ"ר, הרי סה"כ רפ"ה, ועיין שם עוד.

מאומן. חבר כתב, מאומן בא"ת ב"ש יתפיט – בגמטריא ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. והרי הוא גם בגמטריא: נ נח נחמ נחמן מאומן חי!

נ נח נחמ נחמן מאומן, ט"ו אותיות (שמשלים הגמטריא לשם אבגית"ץ – רבי נחמן בן פיגא). י"ל על פי הפסיקתא דר"כ ה:יב, אמר רבי ברכיה, החדש הזה לכם (שמות יב:ב), סימן הוא לכם, כירח יכון עולם (תהלים פט:לח), כהדין סיהרה מלא ופגים, אם זכיתם הרי אתם מונים למלאתו, ואם לאו הרי אתם מונים לפגמו. אברהם יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון סלמן בעז עובד ישי דוד שלמה, וישב שלמה על כסא ה' למלך (דהי"א כט:כג), הא סיהרה על מלאיה. הרי אתם מונים לפגמו, רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו יואש אמציהו עזיהו יותם אחז יחזקיהו מנשה אמון יאשיהו צדקיהו, ואת עיני צדקיהו עור (מלכים ב:כה:ז), הא סיהרה על פגמה, ע"כ. הרי נ נח בט"ו אותיות שלו, בחי' סיהרה על מלאיה.

ובזה אגלה לך סוד והוא:

חידוש מספר לראות באבי הנחל (עמ' נד) ז"ל נראה שמרמז על סוד העיבור שעל ידו נמשך קדושת ראש חודש (ע' לקוטי הלכות, הלכות ראש חודש ז' בהתחלה) וזה שסך אותיות של הפתק עולה ר"ח רמז על ראש חודש. התחדשות וכו' (ע"ש בלקוטי הלכות) וגם ע' בלקוטי מוהר"ן ס"ב על ענין התחדשות בהתקרבות לצדיק שצריך כל הזמן לחזור אחורה להתחיל מחדש, בחינת התענית והשם באחוריים ע"ש. "קו ירוק מחדש חדשים" ("מקו לקו"), ע"כ. וע"ש (עמ' נו) שר"ח גימטריא 'צעטיל' (פתק).

עוד חידש שם – ובזה אגלה לך סוד והוא, שלכאו' והוא מיותרת, והביא מר' אברהם בן הר"ן ש'הוא' – הי ויו אלף בגמטריא נחמן.

יש סרט ממאיר ימיני זצ"ל בו הוא אומר שבזה אגלה, הכוונה בבזיונות.

מלא וגדיש מקו לקו

אהרן פץ ז"ל שמע מסבא שמש"כ בפתק: מלא וגדיש מקו – בגמטריא – ישראל. לקו – בגמטריא – עכו"ם.

והנה יש להבין את זה בשתי דרכים, א' כמו שסבא אמר שצריכים למלאות העולם עם ספרי רבינו, והיינו גם להגוים העכו"ם. ויש לפרש גם באופן ב' שזה לכלות את העכו"ם, וכמו שאביא ב"ה משער הכוונות. ושניהם נכונים, וק"ל.

וע' בשער הכונות ח"א דרושי תפלת שחרית בהגה"ה שכז"ל א"ש בזה אני מבאר מ"ש ישעיה הע"ה (ישעיה כח:י, יג), כי צ"ו לצו, פי': צו של הקדושה, מבער צ"ו של הקליפה, שהיא ע"ז. קו לקו, והוא יסוד של הקדושה, מבער את קו תהו ואבני בהו. זעיר שם זעיר שם, זעיר של הקדושה מבער את זעיר של הקליפה, ע"כ. והנה הסופי תיבות של קו לקו זעיר שם זעיר שם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

שמעתי ממשה בן דוד (יעקב יצחק מצפת) שכמו שנ נח נחמ נחמן גימ' שנד כמנין ימות שנת הלבנה, כן מ מנ מנח מנחם גימט' 366 כמנין ימות שנת החמה. וגימ' נחמן מנחם עם התיבות רפ"ח ניצוצין. (עי' בילקוט שמעוני פרשת בראשית, פרשה מב: ויולד בן, מפני מה לא אמרו בשמו כקינן כמהללאל כירד כחנוך? מלמד, שמתושלח חכם גדול היה, והיה מזהיר לאביו שלא יקראנו בשמו, שאנשי דור המבול מכשפים הן, שמא יהרגוהו בכשפים, וכיון שנולד הוא קראו נח, ולאביו אמר: קרא אותו מנחם, שהוא מנחם את דורו ע"כ. ולפי זה השם מחנם הוא מוכן לפורעניות, שיחול עליו כל הכשפים של הרשעים ר"ל, משל לשעיר המשתלח... ויש את השעיר (בגמטריא פתק כידוע, וידוע שההוא מנחם רצה לגנוב את הפתק) לה' – נ נח נחמ נחמן מאומן).

וזה פי' מש"כ בפתק, ובזה אגלה לך סוד והוא מלא - דהיינו למלאות באחוריים כנ"ל, וגדש - דהיינו הגימטריא כנ"ל, מקו לקו, קו אחד זה נ נח נחמ נחמן מאומן, וקו אחד זה מאומן גימטריא ע"ה מנחם, ועל כן מקו לקו עם האותיות בגימטריא רפ"ח. וענין מנחם שהוא שם של משיח (מנחם בן חזקיה – סנהדרין צח:).

וזה ענין המגן דוד שהם שני משולשים כזה: נ מנחם

נח מנח

נחמ מנ

נחמן מ

ע"כ שמעתי (ואז שמע שר' פלוני אמר שמשיח מסתובב עם מגן דוד).

ויש להוסיף דלכאורה מקור להמגן דוד הוא מש"כ בשיר השירים, תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, תורי זהב נעשה לך ר"ת עם הד' אותיות גימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ותור פירושו במשניות משולש, וא"כ תורי, הרי הוא רמז למגן דוד [והנה בכמה מקומות מצאינו שמג"ן בגמטריא ג' פעמים א"ל, הרי בחי' משולש, וא"ל שני אותיות, הרי שני משולשים. ובענין המגן ע"ע מש"כ בתהלים יח:לו]. וזה זה"ב דאיתא בזהור הקדוש שזהב, הוא י"ד, ז' בעליה וז' בירידה [ועד"ז י"ל י"ל י"ז בתמוז, דהיינו יוד ז' תמו – ז' ואכמ"ל]. 'נעשה לך' בגימטריא 475 כמנין 'ביז בתמוז' ע"ה. והראשי תיבות של הפסוק תורי זהב וכו' ת, ז, נ, ל, ע, נ, ה בגימטריא ברי"ת, שהוא גימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם הנקודות דייקא כנ"ל (וכן תרי חסר, עם הג' אותיות), וכמו שכ' עם נקודות הכסף! וכמו שהסבא אמר, '(הפתק הוא) פלא נס ופלא כזה בדור החושך הזה (מה זה הנקודות?) הנקודות? הנקודות הם סודות גדולות האותיות עם הנקודות אי אפשר לקרוא נחמן בלי נקודות? יש נקודה על נַ פתח וכו' עכ"ל. והשתא נפלאים דברי הסבא שאמר ז"ל (ישראל סבא עמוד קן) יכולים גם כן לעשות את הפתק עם זהב. לא צריכים זהב - זה בעצמו זהב, עכ"ל.

ויש להוסיף עוד, דמבואר בתלמוד עה"ס ח"ב ענין מרובע ומשולש, דמרובע הוא על פי הד' בחינות, חכמה בינה ז"א מלכות, ומשולש נעשה ע"י שמלכות עלה לבינה, בצמצום ב', ונשאר רק ג' בחינות. וא"כ י"ל שהתור הא' שבסיסו רחב בארץ רמז לשלמות בצמצום ב', וצריכים להגדילו לשלמות אפילו בצמצום א', וזה ע"י התור העליון.

ועפ"ז יש להעמיק במה שאמר הסבא ז"ל יבוא זמן שכל העולם ישאלו איפה הפתק ואיפה בעל הפתק ויהיה תור ארוך מאד ואני אשב בארמון שלי'... ודו"ק כי אכמ"ל.

וע"ע מש"כ בסוד ההיכלות.

מלא וגדיש מקו לקו – יש מוקלט בסרט שסבא אומר שרבינו צוה למלאות את העולם עם הספרים של רבינו. והפשטות שהיה מכוון למילים האלו, שאינם רק מתארים ומפרשים הסוד, אלא שהם צוואה, ואחד אמר שזה מש"כ אחר כך בפתק ובחזוק עבודה תבינהו, שרבינו כבר מצוהו שזה העבודה שלו.

מקו לקו:

בספר לראות באבי הנחל (עמ' נח) שפעמיים קו בגמט' רבי. מקו לקו בגמטריא רפב (תורת אזמרה) כי זה ענין המלאך פצפצי"ה למצוא הזכויות.

מקו לקו, קו טלפון וקו אינטרנט.

בפתק, המילם מקו לקו, נראה קצת כאילו כתיב, כוקו ריקו. ואולי מזה כל השוטים מתנבאים בסגנון אחד כאשר אומרים נ נח נחמ נחמן מאומן, הם עונין קוקו ריקו. ואיתא בתנא דבי אליהו רבה (פ"ז הובא בלקט קדמונים, ישעיה כח:יג) שמדבר בענין מכת צפרדע וכז"ל הצרפדעים היו נכנסין לתוך מעיהם ומקרקרין, והיה נשמע קולם: קו לקו קו לקו, ע"כ, ומבואר במפרשים שקול הצפרדעים שמקרקרין נשמע כמין הברות כאלו. ובספר יורה דרך פירש בזה הפסוק בישעיה, והיה להם דבר ה' צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו וכו', שהנביא מוכיחם איך דבריו נכנסים בלבם, וממאנים לשמע ולא יחוש לדבריו כלל, כאדם השומע קרקורי צרפדע. ובלקוטי מוהר"ן פירש צפרדע, ציפור דעה, וידוע שהדעת ימלא כל העולם.

פצפצי"ה

בספר שיחות מתוך חיי הסבא (עמ' קח, עוד על סוד מלאך ראש השנה) מובא לשון סבא ישראל: כשיש ספר איך להתחיל את הפסר פצפצי"ה, פ-צ-פ-צ-י-ה זה סוד, סוד תקיעת שופר, אסור לזלזל בזה וכו' ע"ש.

ולכן שמתי השם הקדוש הזה על שער הספר. ואולי כמו שבראש השנה הספרים נכתבים, כמו כן השם הזה שייך להספרים. ובפרט כי פצפ"צ בגמטריא ספר.

פצפצי"ה אחד מהע' שמותיו של מט"ט. חנוך בן ירד, עם הג' תיבות וב' כוללים.

פצפצי"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. עוד קישור ביניהם, כי נ' זה בחי' מלכות פ"ה, בחי' פ. ונח בגמטריא אזן, בחי' צ', כי אמונת חכמים תליא באודנין כמבואר בלק"מ, וגם מבואר בכוונות לקידושא רבא של שבת בבוקר, שג' י"ה נמשכים מאזן דא"ק הם צ', כי הם במילוי ההי"ן, הרי שצ' הוא הכח של אזן דא"ק. (ואכן זה המלאך הממונה על תקיעת שופר שמצוה לשמוע). וי"ל עוד ש'נחמ' זה מרומז בהפ"צ השני, כי פ' באותיות אי"ק בכ"ר זה ח', הר ח"ץ, בגמטריא נחמ.

הנה ץ בגמטריא תשע מאות, פץ בגמטריא תשע מאות ושמונים, ועם האותיות הרי תתקפ"ב בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (אי נמי, לכתוב בפץ, ב' רמז על כפלות הפ"ץ).

פצפצי"ה בגמטריא פרעה, וידוע בזוהר שכמה פעמים מפרשים שזה בחי' אימא עלאה. ועוד איתא בזוהר (לך לך פא:) ופרעה הקריב, דאיהו אקריב להו לישראל לתיובתא, וכן עיקר התשובה באחרית הימים הוא רק על ידי הפתק הקדוש.

פצפצי"ה בגמטריא מחשבה (ומובא הרבה יחוד לטהרת המחשבה, שמחשבה היא חשב מ"ה, ה' פעמים שם מ"ה, ושם מ"ה באחוריים). ואכן פץ הוא לשון דיבור (ואילו י"ה מכוון למחשבה), ואכמ"ל.

ע' מש"כ בערכים, ערך פיצה.

ובחזוק עבודה תבינהו

הענין כמו ענוה ועבודת השם שלא על מנת לקבל פרס שאי אפשר להבינה, כמו שרבי נתן שאל את רבינו (חיי מוהר"ן תפב) ז"ל והבנתי מדבריו שצריכין לזה רק יגיעה גדולה בעבודת השם ותפלה ותחנונים הרבה, ודו"ק.

ובזה אתי שפיר מה שסבא ישראל אמר שאם הוא יגלה פירוש של שני מילים של הפתק יתבטל הבחירה, כי הסוד של הפתק בבחינת סוד הבחירה הנ"ל.

וזה מתאים למה שכתבנו בס"ד בענין אני נ נח נחמ נחמן מאומן, שזה הדרך למצוא ולבנות העצמיות של האדם, האנוכיות האמיתי. כי כל הבחירה מסתובב עליה.

וזה גם בחינת מה שרבינו אמר שכל הענין שלו זה ראש השנה, כי רבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה א, שהצדיק שיש לו בחינת מקומו של עולם יכול לעשות ראש השנה, כי חז"ל הזהירו אל תדין את חבירו עד שתגיע למקומו, ולכן זה הצדיק שיש לו בחי' מקומו של עולם יכול לעשות ראש השנה, כי הוא מכיר המקום של כל אחד, והרי מקומו של כל אחד זה אמיתת המציאות והאנוכיות שלו. ולכן בגילוי הסוד בפתק רבינו הזכיר את המלאך פצפצי"ה, שהוא בגמטריא שנ"ה, שנה סתם, כי רבינו יכול לעשות את הראש השנה, ועדיין צריך תלמוד.

עוד י"ל שעל ידי העבודה לחזק אחרים, הוא יתן לעוד אחרים להבין את זה. וזה התקיים על ידי הספר אבי הנחל.

וסימן

וסמן יז בתמוז יאמרו וכו', וסמן זה המילה האחרונה שבשורה העשירי – השורה שלפני השורה האחרונה. השורה אחרונה זה בחי' מלכות, אז השורה שלפניה זה בחי' יסוד (גם נראה שסימן בחי' יסוד – בחי' אות, וגם ת”ח נאמן בטביעת עין ואכמ”ל). והנה רבינו כתב וסמן חסר בלי יוד, בגמטריא יוסף בחי' יסוד. ואם נכפל את הו' של וסמן עם הי' (שבין כך ובין כך יש לעשות את זה כי כולם בחכמה עשית וכן כל דבר כלול מעשר ספירות) יוצא שהאותיות מ"ס של וסמן ב'נס' עומדים! עיין בזה בלקוטי מוהר"ן תורה ז'.

וסימן י"ז בתמוז יאמרו שאינך מתענה

יז בתמוז יאמרו שאינך מתענה (וגם מה שהסבא אמר שמשמע שהפתק כבר נכתב מקודם): בחיי מוהר"ן אות תצא (עבודת השם מח) שהוא הסימן בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן כז"ל בשנת תקס"ו בין כסה לעשור יצא רבנו ז"ל מהמקוה ואמר שנתגלה לו בעת הזאת מן השמים איך יתנהגו אנשי שלומנו בעניני תעניתים כל ימי חייהם כמה תעניתים צריך כל אחד ואחד מאנשי שלומנו להתענות בכל שנה ושנה, ואיך ומתי יתענו. ואחר הימים טובים נכנסנו אליו כל אחד ואחד ביחוד ומסר לכל אחד ואחד צעטל [פתק] מתי יתענה. והיה כתוב אצלו צעטל בכתיבת ידו הקדושה איזה דברים ואיני יודע מה, כי לא נתן לראות בתוך גוף הצעטל רק כשישבתי אצלו לקבל הצעטל וכו' אחר כך כשבא מלבמברג צוה עלינו שלא להתענות כלל. ואמר הלא מי שאינו זוכה להיות אצלי על ראש השנה הוא אין לו להתענות כלל כנ"ל, ומי שזוכה להיות על ראש השנה הוא בודאי אין צריך להתענות כלל מאחר שזוכה להיות אצלי על ראש השנה והבן, ע"ש.

הרלב"ג בספר מלכים (י:יז:א) כז"ל ומצאנו גם כן שלא מת (אליהו) בעת אשר לקח מעל ראש אלישע, וזה כי אחר זה בא מכתב אליהו אל יהורם בן יהושפט כמו שנזכר בספר דברי הימים (ב:כא:יב), והנה יתבאר כי זה היה אחר זה, לפי שאלישע לא היה נביא כי אם אחר שלקח אליהו מאתו, כאמרו (מלכים ב:ב:טו) נחה רוח אליהו על אלישע (ה"ע לא הבנתי הראיה, כי אז זכה לפי שנים, ואיך זה שולל היותו מנבא לפני כן), והנה מצאנו כי אלישע נבא בימי יהושפט, כאמרו (מלכים ב:ג:יא) חי ה' אשר עמדתי לפניו כי לולי פני יהושפט אני נשא וגו', וזה לאות כי אליהו היה חי אחר זה. ואם אמר אומר כי כבר כתב זה אליהו קדם מותו, ובא המכתב ליורם אחר מות אליהו. אמרנו לו בלתי אפשר הוא זה, כי כבר נכללו בדברים ההם ענינים לא יתכן שיאמרם הנביא קדם היותם, והוא מה שגנהו על שלא הלך בדרכי אבותיו הטובים והלך בדרכי מלכי ישראל, והרג את אחיו בית אביו הטובים ממנו, ויעד אותו שישיגהו ענש נפלא על זה כמו שנזכר שם. וזה לא יתכן שיעיד בו הנביא קדם העשות החטאים, כי אף על פי שיראה הנביא באיש אחד שכבר יחטא חטא מה, הנה האיש ההוא יוכל להשמר שלא יחטא, כי ה' יתברך לא יכריח האדם שיחטא, ושמהו בעל בחירה כדי שימלט מהרעות הנפשיות והגופיות כמו שבארנו בשלישי מספר מלחמות ה'. והנה אם לא היה יוכל להמלט מזה לא היה ראוי שיענש עליו כי הוא אנוס בעשית החטא ההוא וזה מבאר מאד, ולזה הוא מבאר כי לא מת אז אליהו וכו' ע"ש.

אכן לא כן אכילת סבא, שא' לא נענש עליו, ואדרבה קיבל שכר, הרי שפיר יכול להיות שהכל היה אונס, ותו, אכילתו היה באמת בהיתר כי חשב שהוא צריך לאכול, ואם כן הדין עמו לאכול, ואפילו שגג בזה, הרי לפי כמה פוסקים שגג בדרבנן אין בזה שום שמץ ורושם של עבירה, ולכן שפיר יכול להיות שהפתק היה כתוב לפני כן.

בתמוז ע"ה בגמטריא לקוטי מוהר"ן, ובסימן י"ז שם רבינו גילה שהצדיק יכול לשלוח פתק למי שהוא.

בי"ז בתמוז בטל התמיד (ערכין יא:), וכן הוה אצל סבא ישראל, שבי"ז בתמוז נתבטל אצלו קיום פקודת רבינו הקדוש מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד.

י"ז – נראה רמז להקפדת רבינו שלא נהיו עצים יבשים (חיי מוהר"ן תקמג – ופעם אחת קרא אותנו עצים יבשים על שאין אנו מולידים נפשות שיתקרבו להשם יתברך על ידינו, עכ"ל, ולקוטי הלכות, חושן משפט א', כח והרשאה ד:יג – כל אחד לפי בחינתו שלא יהיו עצים יבשים ח"ו כמון בדברי אדמו"ר ז"ל כמה פעמים, וכן מובא במכתב סז באבי הנח"ל), כי הזוהר בפרשת בלק (רב. – יום ה' בחק לישראל) כותב שמאן דאשתדל באורייתא יומם ולילא לא ליהוי כאעא יבישא אלא כעץ שתול על פגלי מים, מה אילן אית ביה שרשין ואית ביה קליפין ואית ביה מוחא ואית ביה ענפין ואית ביה טרפין ואית ביה פרחין ואית ביה איבא, שבעת זינין אלין סלקין לשבעה עשר לשבעין, ע"ש. הרי י"ז זה בחי' עשר פעמים שבעה, ובחי' עץ שתול על פלגי מים, שאינה יבשה. ובאמת עיקר ההפצה ועשיית נשמות נצמח מהפתק הקדוש.

יז בתמוז יאמרו וכו'. בפתק הת' של בתמוז נראה קצת כמו פ'. והרי פ"מ ראשי תיבות משה פיינשטיין שנתן הסכמה להפתק, שהוא סימן חזק לכל העולם על אמיתתו. ור' משה נפטר גם ביום צום – תענית אסתר, וזה פ"מ ו"ז – י"ג אדר. אי נמי, בפמו"ז, מ"פ – משה פיינשטיין כנ"ל, שחתם את ההסכמה שלו על הפתק בז' אייר, שהוא החודש הב'. והנה הראשי תיבות של: (ב)תמוז יאמרו שאינך מתענה, בגמטריא השדמ"ת עם הכולל, השנה שר' משה נתן ההסכמה. ובזה מיושב לשון העתיד של יאמרו.

יז תמז בגמטריא בעל השם (עיין פסחים דף פו: - אמרו ליה מאי טעמא קרית לך רב הונא, אמר להו בעל השם אני. להו בעל השם, עם הג' תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – אני).

הרבה רמזים בפסוקים, למשל עיין תהלים מד:ה.

יאמרו וכו'. לשון עתיד, או לשון של הוה תמידית. כתבנו על זה במ"א.

ולעיל על 'יז בתמוז' כתבנו עוד יישוב דרך רמז, ע"ש.

בענין האכילה בתענית י"ז בתמוז שכל כך שבר את סבא, ותמוה הדבר מאד, כי לא היה בזה שום איסור, ואפילו שוגג בדרבנן להרבה פוסקים אינו כלום, וכאן היה מותר ואולי חייב לאכול כפי מה שהרגיש חלשות. כתבנו פירושים על זה במ"א, ועיין בפרק מסורה בברסלב אות יח.

וכעת נראה לי אולי לפרש בפשטות שזה לא היה כל כך על החטא שבו, אלא בדרך מה שחז"ל אמרו (שבת קה וש"נ) שכך אומנתו של יצר הרע שהיום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, כי סבא מרבה לספר בסיפור של נפילתו איך שהוא היה רגיל אפילו לא לשתות מים מחצות לילה עד אחר התפילה ולעשות תעניות, וזה נותן את המשמעות, שאילו אם לאחר כל עבודתו הנ"ל לא עמד לו, ופתאום בא לו לאכול בזמן שאסור לאכול, ואפילו אם יש איזה היתר, אבל על כל פנים הוא רואה שהוא עדיין כאילו לא פעל כלום בכל העבודה שלו, שהרי פתאום יכול לבוא לאכול בזמן שלא היה מרוצה בכלל לאכול. וזה באמת מכאיב מאד מאד, וצרור ביאוש גדול מאד, כי אם כן מה מהני כל העבודת השם חס ושלום.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מקורות ומראה מקומות

ע' בערך שיר חדש, מקורות כללית בחז"ל על השיר חדש שהוא שיר פשוט כפול משולש מרובע, ובכללם ההקדמה של לקוטי מוהר"ן שמרמז חזק שזה שייך דוקא לשם רבינו כזה: נ נח נחמ נחמן.

אבי הנחל, מכתבים שמזכיר ומכנה רבנו הקדוש בשם נ נח נחמ נחמן מאומן.

פד, פח, צה, קא, קח. חלק שני, עד.

בקונטרס אני נ נח נחמ נחמן מאומן כז"ל: כשרבי ישראל זיע"א היה על הציון של רבי נחמן זיע"א באומן אמר: 'אני שומע את רבינו מתבודד וצועק נ נח נחמ נחמן מאומן...', ע"כ.

מה הענין של נ נח נחמ נחמן מאומן?

'ורבנו הקדוש כבש כל העולם, נ נח נחמ נחמן מאומן, זה תורה של רבנו הקדוש, מי ידע מזה בעולם? שום צדיק לא גלה את זה, לא ידע מזה. לא רשום בשום גמרא מה זה נ נח. רק רבנו הקדוש בעצמו גלה את זה, שהוא נחמן, זה פרוש נ נח נחמ נחמן, תכלית השלמות! שום צדיק לא ידע מזה, מה זה נחמן, עכשיו רבנו הקדוש מגלה לנו מה זה נחמן - נ נח נחמ נחמן מאומן, בזה תלוי כל התורה וכל האמונה וכל האמת וכל האורות!

רבנו הקדוש הוא בעצמו גלה זה, עוד לא היה שום התגלות מזה בעולם, עכשיו הוא בעצמו גלה מי הוא זה - נ נח נחמ נחמן, אתם יודעים מי אני? אני נ נח נחמ נחמן מאומן...יש כבר 'לקוטי מוהר"ן', 'ספורי מעשיות', 'לקוטי הלכות', עכשיו הגיע זמן הגאלה, התחיל להתעורר קצת פרסום רבנו. משהוא שמע דבר כזה, פתק מן השמים? לא שמענו אם יש בעולם פתק כזה, 'עליך אמרתי'. נו, זה דבר חדש, נגון חדש בעולם - נ נח. כל בני ישראל, כל ארץ ישראל שואלים 'מה זה נ נח?' הם לא יודעים מה זה, אבל ברוך השם אנחנו יודעים שרבנו הקדוש גלה את זה - שהוא זה נ נח!

כלם יתפלאו 'מה זה נ נח?' כל החכמים, החילוניים, החילוניים כל העולם, לא יודעים מה שזה - נ נח. ולאט לאט הם ידעו, הם ישאלו: 'מה זה, אני רוצה לדעת מה זה נ נח, איזה נגון זה?' וכשהם ידעו ויתקרבו לרבנו, יהיה נעשה עולם חדש!

יש חדש, כל העולם שואל: 'מה זה נ נח, עוד לא שמענו נגון כזה'. הלומדים, החסידים, הם מקשים: 'מה זה, מה זה נ נח?'

ירושלים, מאה שערים וכל העולם ישאלו: 'אנחנו רוצים לדעת מה זה נ נח, יש לך נגון כזה, נגון פלא כזה, מה זה?'

זה נגון עולמי - נ נח נחמ נחמן מאומן, זה 'מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד', הנגון הזה הוא בלי סוף. כל העולם משוררים את זה, כל העולם, אפילו גויים משוררים את זה. רואים שכל העולם מקבלים את הנגון הזה, אנשים באים ומספרים: 'שמענו נגון כזה, נ נח', מתמלא כל צרפת וכל אנגליה בנ נח. איטליה, סין, וכל המדינות, הם ישאלו: 'מה זה נ נח?' אין להם שום שאלה לשאל, רק על נ נח: 'מה זה נ נח?'

זה הנגון, אתם יודעים מה זה נגון נ נח? זה נגון שהוא מסגל לרפאות כל המחלות, הוא יכול כל דבר!

כן, כן, נ נח, להגיד בתמימות, בפשיטות, באמונה. נ נח נחמ נחמן מאומן, זה קל מאד להגיד. הם רואים בעיניהם מחלה כזה שאין לה רפואה, סרטן, סרטן כזה.. ורבנו הקדוש אומר למחלה 'תלכי מכאן!' אז החולה נעשה חדש!

'מה זה, מה קרה, איפה הלכה המחלה?'

ואנחנו משוררים נ נח....' (ישראל סבא קעז-ח).

א] ידוע העיקר ותכלית הבריאה כולה מראש ועד סוף הכל היה בשביל שמו יתברך שהוא כבודו כמו שכ' (ישעיה מב) אני ה' הוא שמי וכבודי וכו', וכתיב 'וברוך שם כבודו וכו' וכן הרבה. ובשביל זה ברא כל העולם בשביל לגלות שמו וכבודו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא לח, וע' ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה יב ובעוד מקומות) כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו שנא' (ישעיה מג:ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, והכבוד הוא השם כנ"ל (ליקוטי הלכות, או"ח הל' ברכות השחר ג:לב, וע"ש באריכות נפלא איך שתמצית הכל תלוי רק בזה לפרסם שם ה' השם דייקא ואכמ"ל). וז"ל הסבא – ר' ישראל דב אודסר ז"ל (ספר ישראל סבא פרק נס הפתק עמוד קמז) ככה רבנו כתב בהתורה ח' חלק ב', הוא מגלה 'שם השם משתף בשם הצדיק. אם שם הצדיק מתפרסם בעולם - מתפרסם השם יתברך בעולם'. זה הכל תלוי בפרסום שם הצדיק! ופה הוא חותם שהוא זה הצדיק של השיר פשוט כפול משלש מרבע, הוא בעצמו - הוא זה השיר. על ידי הפרסום של רבנו הקדוש - יתגלה ויתקדש שם השם עכ"ל. וע' בלק"מ תנינא תורה ס"ז שכז"ל כי יש צדיק שהוא היופי הפאר והחן של כל העולם כולו ... כשזה הצדיק נתגלה ונתפרסם בעולם זה בחינת שם, דהיינו שמתפרסם ויש לו שם בעולם, ובתוך זה השם של הצדיק אמת, מלובש ומשותף שמו של השי"ת, ע"ש. וע' בספר המדות (ערך צדיק קמז) השבח שמשבחין את הצדיקים כאלו משבחין את הקדוש ברוך הוא. וע"ש ערך נגינה, ז"ל כשהצדיקים נתפרסמים בעולם, על ידי זה נתחדשים נגונים בעולם, עכ"ל, וכעת זכינו לדעת שהשם של הצדיק, נ נח נחמ נחמן מאומן הוא בעצמו התחדשות הנגונים בעולם, כי הוא מקור כל השירה, הוא זה השיר, שיר פשוט כפול משולש מרובע!

ובזה א"ש ג"כ מה דאיתא בריש אותיות דר"ע (אות א) ז"ל אמר הקב"ה שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום לא בראתי את עולמי, ומנין שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה שנא' הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו וכו' עכ"ל. כי השירה היא התוצאה של פרסום הצדיקים, והעיקר בשם הצדיק, שעי"ז יש פרסום והתגלות שם ה"י בעולם. [ויש להתבונן איך שמציאות כבוד השי"ת ופרסום הצדיקים דוקא ממשמש בשירה, וכמו שמצינו בכמה מקומות, למשל בלכה דודי, התעוררי התעוררי כי בא אורך קומי אורי עורי עורי שיר דברי כבוד ה' עליך נגלה, שבהשראת כבוד השם יתברך מתחילים לשיר, וכן יהיה לע"ל בגן עדן, שהשי"ת יעשה מחול לצדיקים וכו', ואכמ"ל]. והרי פשוט וברור מאד שבצדק יכולים לומר שתכלית בריאת העולם היה בשביל לשיר נ נח נחמ נחמן מאומן!

וע' בליקוטי הלכות או"ח ג' הל' שבת ה:ט, י. ז"ל עיקר הכח ללחום בעמלק למחות שמו וזכרו מן העולם הוא על ידי שבת שהוא שמא דקב"ה כנ"ל.

כי עיקר מלחמת עמלק שבכל דור, הוא כנגד שם ה' שהוא שם הצדיק האמת שהוא שם ה' כי שמו משותף בשם הצדיק. אשר הצדיק הזה האמת הוא הפאר והיופי וההידור של כל העולם הוא החן האמת של כל העולם, הוא בחי' יסוד הפשוט בחי' נהר היוצא מעדן וכו' אשר ממנו נמשכין כל הד' יסודות שהוא כלליות כל העולמות כולם שכולם נמשכין ממנו וכל חיותם נמשך על ידו אשר כל מי שנכלל בשם האמת של זה הצדיק הוא מסתכל על עצמו בכל הארבעה יסודות שהם כל המדות וזוכה לחזור בתשובה להשם יתברך וכו' כמבואר שם במקומו בהתורה הזאת ע"ש ואם זה הצדיק האמת שבכל דור היה נתגלה בעולם, וכל העולם היו מקורבים אליו באמת היה העולם כבר מתוקן ...

וזאת הקליפה הרעה שהוא המן עמלק כל תחבולותיו וכל מלחמתו הוא להסתיר ולהעלים שם הצדיק האמת הזה שהוא הראש בית האמתי. כי קליפת עמלק מרוצה שיתקרבו ישראל לכל הראשים שבעולם. לא מבעיא הראשים של הסטרא אחרא ממש שהם עיקר שם הטומאה כמו ראשי הכתות של הפילוסופים והאפיקורסים. כי גם אצלם יש להם ראשים עליהם שלומדים אצלם אלו החכמות החיצוניות הנבוכות העוקרות אותם מן העולם. ולצודד נפשות לקרבם לאלו הראשים ימח שמם בוודאי הן הוא משוש דרכו. ועל זה מניח עצמו בודאי לאורכו ולרחבו. אלא אפילו ראשים שיש להם חלק בקדושה שהם אנשים כשרים קצת ואפילו אם הם צדיקים רק שיש בהם עדיין איזה אחיזת הרע ואין להם כח להוציא את ישראל מרע לטוב. על כן מרוצה עמלק שכל אלו הראשים יהיו גדולים ומפורסמים בשם גדול בעולם. ויהיה להם התנשאות גדול. וכל כוונתו הרעה רק כדי להעלים על ידי זה שם הראש בית האמתי שהוא הראש של כל הראשים שבעולם וכו', עכ"ל.

(ואפילו תמצא כאלו דברים בספרם, יעו' בריש ספר פתחי שערים לר' יצחק אייזיק חבר ז"ל תלמיד תלמידו של הגר"א, בפתח א' ז"ל ועוד אמר הנביא כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. והיינו, שרצונו יתברך הוא שמו כמש"י בסמוך בס"ד. ולכן רצו"ן עולה בגימטריא שמ"ו. והצדיק העובד אותו יתברך, ומשלים רצונו לרצון בוראו, הרי נקרא שמו יתברך עליו ממש, ונעשה הכל רצון אחד. ולכן ארז"ל שצדיקים נקראים על שמו של הקב"ה עכ"ל).

ב] וגודל מעלת הזכרת שמות הצדיקים ע' בהקדמה הארוכה לספר שמות הצדיקים. וע"ש שאפילו הזכרת העיר שבו נמצא הצדיק מזכיר זכותו לפני השי"ת, שעל כן כל בוקר בבית המקדש היה מזכירין חברון סתם, כדי לעורר זכות אבות - בבית המקדש! ורק על ידי שמזכירים שם הצדיק ניתן להזכיר שם השם כמבואר ברש"י פרשת חקת (במדבר כ:כא) שמסביר איך בני ישראל שרו שירה להשם יתברך ולא הזכירו שמו?! וכז"ל משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה, אמר אם אוהבי שם אני שם, ואם לאו (-והרי משה רבינו לקה על הבאר ולכן לא נזכר בשירה) איני הולך (תנחומא כא), עכ"ל [ועיין שם בלשון רש"י שהתחיל והקשה למה לא הזכיר שם של משה, ואחר שתירץ כנ"ל, אז המשיך לפרש שמשום זה לא הזכיר שם של השם יתברך, אבל עיקר הקושיא של רש"י מתחילה היה על שלא נזכר שמו של משה!]. ויש להוסיף שגם מעלה עצומה בכתיבת שמות הצדיקים, שזה באמת לשון הספר מדות 'מי שהקב"ה חשוב בעיניו יכתוב בספר כל שמות הצדיקים והתנאים והיראים לזכרון, עכ"ל (אות צדיק יט). וכן מצינו בריש פ' תצוה, ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון (פסוק יב), ופרש"י ז"ל שיהא רואה הקב"ה את השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם, עכ"ל (ועמש"כ בפרשת וזאת הברכה על הפסוק ובין כתפיו שכן (לג:יב) לענין כתפיו). והנה עיני ה' תמיד בארץ ישראל, ועל כן בודאי טוב לכתוב בכל הארץ את השם הקדוש הזה נ נח נחמ נחמן מאומן לזכרון לפניו יתברך. וכן מצינו בדברי הסבא (ישראל סבא עמוד קמט) יכתבו – נ נח נחמ נחמן מאומן!

ג] והנה גודל מעלת מצות תלמוד תורה הוא גופא מצד זה שכל התורה כולה שמותיו של השם יתברך (זוה"ק, הקדמת הרמב"ן לפירושו עה"ת, ועוד. ויוע' בליקוטי מוהר"ן שאדם הקורא בתורה הוא קורא את השם יתברך אליו כמו מי שקורא מישהו בשמו. ובספר תניא מדבר על זה), שע"י הקריאה והלימוד בה, מאירין שמותיו של השי"ת (ואפילו להשיטה שלומדים תורה בשביל ידיעת התורה (ר"ל) היינו לרכוש ידיעה בזאת התורה שהיא שמות השם יתברך, וזה אינו אלא ענין של הארת ופרסום שם השם).

והאריז"ל הדגיש מאד למהרח"ו ז"ל שהעיקר לעסוק ביחודים (דהיינו ליחד כל הדיבורים וכל התורה בשורשן בשמותיו של הש"י), שיש בהם מעלת היחודים וגם תלמוד תורה. וכן מבואר ברבינו בחיי (בפירושו לאבות פ"א) ז"ל מצוות התלוית בלב, כגון האמונה והיחוד, מעלתן גדולה מן המצות התלויות בפה, שהיא התורה. וכן מצוות התלויות בפה, מעלתן גדולה מן המצות התלויות במעשה. לפי שהעבודה בהן יותר שכלית וכו' ע"ש. ובפירוש עה"ת עה"פ שמע ישראל וכו'(דברים ו:ד) כז"ל ודע כי לא נברא גן עדן וכל מעלותיו, כי אם לאותם המיחדים בכוונה. כי המודה ביחוד, כופר בעבודה זרה, וכל המודה בעבודה זרה, כופר ביחוד. וגיהנם ושבעה מדוריו לא נבראו אלא לעובדי עבודה זרה, עכ"ל. ובמכתב שהבעש"ט כתב לגיסו שכ' איך שמשיח א"ל שהוא יבוא 'בעת שיפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך וכו'' כותב שם ז"ל 'שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מיחד יחודים למטה על ידי תורתיהם הקדושה'. וכעת ראיתי מפירוש הגר"א על התיקונים שללמוד על מנת לעשות היינו לעשות יחודים. [ובפרט בענין היחודים רואים איך ששמות הצדיקים הם ממש משותפים בשם ה', למשל ע' במכתב הקדוש של ר' שמשון מאסטרופולייא ז"ל שנדפס בכמה ההוצאות של ההגדה של פסח בתחלה וז"ל וזה שכתב האר"י ז"ל והשם שפו אמר והכה אותם במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות רמז לרבי יוסי הגלילי, כי רב"י יוס"י הגליל"י בגימטריא שפו. ומה שכתב שבו אחז דוד בן יש, רמז גם כן דוד בן ישי גימטריא שם שפו, שבאותו השם דוקא בא דוד בן ישי וכו' ע"ש].

ובעזה"י נאריך הדיבור בזה להורות איך שמהנ"ל פשוט ומובן מה צריך להיות תכלית הלימוד שאנו לומדים, מה ללמוד ולשם מה (ערך תורה, פרק ענין שיהא עיקר הלימוד רק בספרים הקדושים של נ נח, ובפרקים הנמשכים שם).

ד] וזה היה דרכו של אברהם אבינו שהיה בונה מזבח וקורא בשם השם, ופירשו המקובלים (הובא בספרי הרא"ק ז"ל) דהיינו כפשוטו שהיה מבטא שם המפורש. וזה היה פועל לתכליתו לפרסם שם ה' כפשוטו. וכן היה עבודת כהן גדול ביום הכיפורים בקודש הקדשים, לבטא שם השם.

אכן לא כל אדם ולא כל זמן ומקום מוכשר לזה, ואי' בגמ' (ע"ז יז:) שר' חנניא בן תרדיון מהעשרה הרוגי מלכות נתיסר על זה שהיה מבטא שם המפורש, ואע"פ שבודאי היה נוהג בקדושה ובטהרה יתירה לשם שמים וכו'. (וע' בספרי רבינו אברהם אבולפיא זלה"ה שעצתו דוקא להגות את השם ע"ב ע"ש, וע' בשער רוה”ק תקון ג' שצריכים שני תנאים כדי להשתמש בשמות, אפר פרה ליטהר מכל הטומאות, ולהיות נקי מכל עון. וגם צריכים לדעת השמות לאמיתתן. וע' בהקדמה לשערי אורה).

ולכן כיון שכלל גדול בידינו, מהמקרא ומחז"ל בכמה מקומות, ובפרט בספרי רבינו הקדוש ששם הצדיק משותף בשם ה', בודאי אין ספק שאין לנו עבודה גדולה להגיד ולפרסם שם של הצדיק, שעי"ז פועלים לתכלית כל (שוב ראיתי שכעי"ז כתוב בקונטרס אני נ נח נחמ נחמן מאומן, ע"ש עמוד קנח).

ה] והנה גם כל הפגמים הנעשים ע"י עבירות ח"ו, היינו שפוגמים בשמותיו של השי"ת כמו שמצינו במפורש בלשון הווידוים, ובתיקונים ויחודים שנתן לנו הארי"זל. וגם אלו הפגמים נתקנים דוקא על ידי מה שמתבטלים ונכללים בהצדיק כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ד' ע"ש.

ו] בענין זה שיהא עיקר עבודתינו לפרסם שם השם עיין בספר חובת הלבבות, שער אהבת השם פרק ו' ז"ל וראוי לך אחי לדעת כי זכיות המאמין אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתקון נפשו לאלהים ית' ואלו היה קרוב למלאכים במדותם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו אינם כזכיות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומישר הרשעים אל עבודת הבורא, וכו' ע"ש באריכות.

וראוי לציין להכתוב בהקדמה לשו"ת חתם סופר יו"ד, 'פיתוחי חותם' (וכמדומני שהראש ישיבה של א"א שליט"א קבל מהדבר אברהם לציית לו) שמאריך שם בזה, ומוכיח שאברהם אבינו עזב עבודתו הרוחני, כדי לקרב את העולם להשם יתברך, ותמצא העתק דבריו בסוף ספר זו [אכן רבינו הקדוש גילה בלקוטי מוהר”ן (תורה נג) שאדרבה, אברהם אבינו וכל הצדיקים היו מיגעין את עצמן ורודפים אחר בני אדם לקרבם לעבודתו יתברך כדי להשלים דעתם, בבחינות (מכות י) ומתלמידי יותר מכללם ע”ש, (ובאמת תמוה מאד איך החתם סופר כתב על אברהם אבינו כזה, ונראה שדבריו הם בחינת מה שרבינו גילה בספר המדות, יש נאה דורש ואף על פי כן אינו מכוון אל האמת). ואם כן כל שכן וכל שכן זה העבודה המוטלת על הבני עלייה].

שוב מצאתי בכתבי האר"י, בליקוטי תורה סוף פרשת נח ממש כדברי החתם סופר, ולכן אביא עיקר דבריו ודברי האר"י.

ז"ל החתם סופר: מי לנו גדול מחנוך אשר מעוצם תשוקתו ודביקתו בה', נתפרדה החבילה חברת ארע היססודות, חדל מהיות אדם ונתעלה להיות כאחד מצבא מרום במרום העומדים את פני המלך לשרתו. ולא מצינו באברהם אע"ה שנזדכך עפרוריותו כל כך – אך לא מצד פחיתות וחסרון נפשו לא הגיע אל המעלה הזו, לא, כי אם אאע"ה הי' עושה כאשר עשה חנוך, להתבודד עצמו מחברת בני אדם, התעלה גם הוא להיות ממלאכי א-ל, ואשר לא עשה כן, הוא כי התבונן בחכמתו כי לא באלה חפץ ה' שישלים האדם את נפשו לבד, ואת אנשי דורו ישאיר אחרו תרבות אנשים חטאים וכו' עיין שם.

ז"ל הליקוטי תורה סוף פרשת נח: ויתהלך. דע, כי כשמת חנוך, היה יותר גבוה ממדרגת משה, כי הוא רבו של משה, והוא מלאך זגזגנא"ל. וגם כי הוא השיג חיה, ומשה נשמה, אך משיח ישיג יחידה. וראוי היה משה שיזכה למלאך, אך שגרם החטא, בעבור ערבונות ערב רב, שהיה רוצה לתקנם ולא תקנם. וחנוך לא היה רוצה לתקן דורו, כי קודם מתן תורה לא היו ערבים זה בזה. אך אליהו לא רצה בערבות, והיה מקנא, ורוצה להורגם, ונסתלק מערבות, ונכנס תחתיו אלישע, עכ"ל. [-הרמח"ל גילה שאע"פ שמשיח יהיה במעלה יותר ממעלת משה רבינו, גם משה רבינו יעלה עוד יותר].

ומה שהערנו מאברהם אבינו עדיין קיים, כי אברהם אבינו היה לפני מתן תורה ולא היה ערבות, ועכ"ז מבואר בליקוטי מוהר"ן שהיה צריך לרדוף אחר הרחוקים לקרבם כדי להשלים דעתו. ושמא זה רק מבחינת דעת, ואולי מבחינת דעת אברהם אבינו עלה מעל למדרגת חנוך, והרי מדרגת חנוך מבחינת חיה הוא בחינת חכמה. ויתכן שכדי להשיג יחידה צריכים השלמת הדעת שאי אפשר אלא על ידי התערבות עם הדור, ולכן פירש רש"י עה"פ (בראשית ה:כב) ויתהלך חנוך וכו' ז"ל צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו (ב"ר כה:א) וכו' עיין שם. ולעולם היה קשה לי, אם היה צדיק כל כך, שהיה אפילו למעלה ממדרגת משה רבינו, איך היה כל כך קל בדעתו לשוב להרשיע? אכן לפי הנ"ל מבואר, שכדי להעלות ממדרגתו בחיה למדרגת יחידה, היה צריך כבר להתערב עם הבריות, וזה מעולם לא ניסה ולא הצליח בזה אלא בהתבודדות לבד, ולכן בזה קל היה בדעתו לשוב להרשיע.

[שוב ראיתי במדרש תהלים קיח, ד"ה ה' לי בעוזרי ז"ל חמשה צדיקים עמדו בעולם. נח ועבר ושם ואשור ואברהם. נח לא הקפיד לעבור אלא עמד ונטע לו כרם. ושם ועבר הטמינו את עצמן. אשור אמר היאך אני דר בין הרשעים הללו, הלך לו שנאמר (בראשית י:יא) מן הארץ ההוא יצא אשור. אברהם צדקתו עומדת לעד, אינו מניח להקב"ה, ואף הקב"ה לא הניחו, שנאמר (בראשית טו:ז) אני ה' אשר הוצאתיך, עכ"ל. והנה לכאורה רואים בזה שני הנקודות היסודות במעלות האבות, להיות מעורב לקרב הבריות, ולא להניח את הקב"ה כל עיקר. אכן קשה למה לא הזכיר את חנוך וגם מתושלח היה צדיק. ולכאורה המדרש מציין ד' מידות (כי עבר ושם הם שנים במידה אחת) ניקיות, ושאר הצדיקים יש להם עירוב של אותן הד'. וחנוך על אף שהיה מתבודד לעצמו, על כרחך לכאורה היה לו קצת ממידת אברהם, כי לולא כן היה אי אפשר שישיג דרגת חיה שהיא נשמה המקיף את הכל.

ויותר נראה לחלק ולומר שהמדרש אינו מדבר אלא על הצדיקים מתקופת נח עד אברהם, וכאילו קובע למה אברהם הוא העיקרי אחר נח. ועיין בדרך ה' ח"ב פ"ד שקבע שעד דור הפלגה המין האנושי כלו היה צריך עדין שיקבע ענינו כראוי על ידי תיקון השורש, אבל כיון שלא זכו, רק אברהם נבחר, עיין שם באריכות. והנה נח חי עד אלפיים ושש לבריאת העולם, וההפלגה היה כבר לפני י' שנה – 1996, הרי כל הצדיקים שהמדרש הזכיר חיו עד לאחר ההפלגה. מה שאין כן חנוך. אכן לכאורה אי אפשר לחלק ככה לענין ההפלגה, כי הרמח"ל כתב שם ב:ד:ג ז"ל והנה כל אותו הזמן לא חדלו צדיקים דורשים האמת לרבים, כגון חנוך מתושלח שם ועבר, ומזהירים אותם שיתקנו את עצמם, עיין שם. ועכ"ז עדיין יש לחלק כנ"ל שהמדרש מדבר רק מנח עד אברהם. וענינם של הדורות שלפני נח הוא מה שהוא אחר לגמרי.]

ולכאורה מוכרח הדבר, כי לפי החובות הלבבות הנ"ל והחתם סופר, שיש יותר זכות לעסוק בקירוב נפשות אפילו מלהיות מלאך (-לשון החובות להבבות – קרוב למלאך), בודאי עולים למדרגה יותר גבוה, אף שלא יזכה לזה מיד כיון שלא הכשיר גופו.

ועיין בספר ניצוצי שמשון פרשת אחרי שכז"ל שאליהו וחנוך לא עלו רק לעולם המלאכים, אבל נדב ואביהו עלו עד עולם האצילות קרוב להקב"ה במאד, על כן לא יכלו לעלות עם גופם, והוצרכו למות שישאר הגוף כאן, עיין שם. ועמש"כ על זה בחיי מוהר"ן קעא.

ועיין בהקדמה לספר ליקוטי נ נח שכבר נפתח שם הסוגיא במה עוסקים הצדיקי אמת, כי מצינו צדיקים גדולים שלא היו ידועים כלמדנים גדולים. וכן יש להתבונן על חוני המעגל שהשם יתברך היה מקיים דבריו, למה לא האריך להתפלל שיעלה בידיעת התורה מעבר ולמעלה. והבאתי מה שמצאתי שעיקר עסק הצדיקים הוא התפשטות האמונה עיין שם.

מתי ר' נחמן ז"ל קיבל את השם נ נח נחמ נחמן מאומן?

בפרשת בראשית על הפסוק ויקרא את שמו נח (ה:כט) הבאתי מכתבי האריז"ל שלמך לא קרא שם לנח בנו עד אחר שנגדל ע"ש. וכן לכאורה כאן, רבינו לא השיג מיד את השם הפלא הזה נ נח נחמ נחמן מאומן, עד לאחד שגדל.

ידוע שאחר פטירתו של האדם מעוה"ז באים מלאכי חבלה ושואלים אותו את שמו, ואם אינו יודע רק את השם שהיו מכנים אותו בעוה"ז מכים אותו עד שיזדכך לדעת שמו המבוקש (ע' בספר ראשית חכמה שער היראה). ויכולים לשאול גם על שם זה, מתי נקרא עליו. ויש לחלק. ואיני יודע. אכן יש רמז מהסבא, שכאשר מוהר"ן היה בארץ ישראל כבר השיג את השם הקדוש הזה נ נח נחמ נחמן מאומן, ע' בספר ישראל סבא עמ' רנא: כשרבנו הקדוש הגיע לארץ ישראל, הוא הגיע עם התלמיד הראשון שלו, והוא בא על ציונו הקדוש של הרשב"י, אז הרשב"י הוא שאל את רבינו: 'מי-רון, מי?'

אמר לו רבנו: 'אני רון! רבי נחמן, נ נח נחמ נחמן מאומן!'

מירון - מי זה רון?

אז אמר רבנו: 'מירון .. אני! רבי נחמן! מי רון - רבי נחמן! אני!', ע"כ.

ומכאן מוכח שכבר היה מוכר שרבנו כבר היה שר שיר שהיה מעורר את העליונים, ומשמע קצת מהסבא שכבר אז התחיל לשיר נ נח נחמ נחמן מאומן.

(והנה זה שקרא את עצמו על שם אומן, ולא הגיע לאומן עד סוף ימיו, אין ראיה, כי מוהר"ן אמר שאומר היה מקומו המיועד מששת ימי בראשית).

וכעת יצא לאור (בחיי מוהר"ן הוצאת נקודות טובות) מסורת סיפור הדברים מה שהיה בתוך המערה של הרשב"י, שרבינו ניגן את השיר של ע"ב נימין, ע"ש ודו"ק.

ויועו' עוד בלקוטי הלכות (או"ח הלכות דברים הנוהגין בסעודה ד:ו) שעיקר הגדלת השם הוא בארץ ישראל, וא"כ א"ש אם רבינו השיג ההגדלה של נ נח נחמ וכו' בביאתו לארץ ישראל.

והנה בשבת פ' ויחי תשע"ב עשיתי הגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן, כאשר הן' שוה 700, הרי הוא 1791, רבינו נפטר בשנת 1811 בגיל 38 או 39, הרי בשנת 1791 רבינו היה כבן 18, ואולי אז התחיל ליכנס לסוד נ נח, ובעשר שנים של הכוללים של העשר אותיות זכה להשלמת הידיעה (רבינו היה כבן 27 כאשר היה בארץ ישראל). וי"ל שידיעת 'מאומן' היה רק כאשר רבי נתן נתקרב להיות חסיד רבינו בערך בשנת 1800.

(ועוד יתכן שמאז שחמיו של רבינו נתן להצדיק המבקר לבחון את מוהר"ן, ומוהר"ן אמר לו הפירוש הנפלא – הכלב והגדי שקפצו מארש (בבא קמא משנה ב:ג, ועמש"כ שם משנה א) – שהוא ממש בחי' “משיח תורה" שגר דוב וגדי ביחד וכו'. שרבינו כבר אז זכה לדעת מהריקודים שיהיו כאשר ימלא כל העולם דעה את ה').

ואגב יש להעיר שהגמטריא של נ נח נחמ נחמן מברסלב הוא – התרפ"א, ולכן א"ש שמיד אח"כ בשנת התרפ"ב סבא קיבל את הפתק שרבינו כבר קבע את שמו נ נח נחמ נחמן מאומן!

ובשבת בראשית תשע"ו שמתי לב להיודין שמכתירים הנונין, שידוע שר' שלמה ווקסלר ז"ל אמר שרק על היוד שעל הנון הראשון של נ נח בפתק הוא יכול לכתוב וכו', והנה לכאו' יש ד' יודין על ראשי הנוני"ן, כי על 'נחמן' לא נראה שיש יוד אלא על הן' סופית. והנה הגמטריא של ינ ינח ינחמ נחמין מאומן, דהיינו נ נח נחמ נחמן מאומן עם הד' יודין (והנה בכבתי האריז"ל עושים את הגמטריא של שם אדנ"י בצירוף חשבון של הי' על הנ', ע' בפע"ח שער הברכות רפ"א, ובעוד מקומות, אז בודאי ניתן לעשות את זה), הוא – תקל"א שזה השנה שרבינו נולד (או עם הכולל שנת תקל"ב)!

וע"ע מש"כ בישעיה עה"פ (סב:ב) וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו.

והנה בכל הספר זכיתי לדרוש דרכים בפירוש נ נח נחמ נחמן מאומן, וככל הנראה רבינו השיג את השם הזה הרבה לפני פטירתו, ורבינו גילה איך שבסוף ימיו היה עולה מהר מאוד למדרגות עליונות עד כדי כך שהיה מתבייש מהשגותיו הקודמות, ולכן פשוט לנו מה שסבא ישראל אמר (ספר לראות באבי הנחל עמ' כד) שרבינו בעצמו למעלה מנ נח.

והנה עכשיו בטבת שנת תשע"ט אחד מהחברים מ.ג. הביא את בנו בבריתו של אברהם אבינו על הציון הקדוש של רבינו, והכריזו, ויקרא שמו בישראל: נ נח נחמ נחמן מאומן. והאיר אחד מהחברים ש.א.א. שבזה גם היה קריאת שם של רבינו רישמי, כתיקונו, ששמו בישראל הוא: נ נח נחמ נחמן מאומן.

רבינו מגמגם!

א] הרבה מתלוצצים על נ נח, ואומרים שהוא גמגום, ומעולם לא התיחסתי להליצנות הזה, כי מלבד כל הפירושים המופיעים בספר זה ועוד נזכה להם בעולם הזה ובעולם הבא, הייתי אומר שמשה רבינו היה מגמגם. וכן עמוס (ע' נדרים לח.) היה עמוס בלשונו, דהינו מגמגם. וע' מש"כ על הקבצן הכבד פה (השלישי), שבסיפור השבעה קבצנים, מסיפורי מעשיות משנים קדמוניות. וכל אלו הם גמגום בפה, מציאות מצוי בעולם, אבל גמגום בכתב?! רק אצל רבינו!

אכן כעת מצאתי סמך לפרש ש נ נח הוא כעין גמגמום והוא ע"פ מש"כ בחיי מוהר"ן (חלק: להתרחק מחקירות אות ח) ז"ל גם אנכי שמעתי ממנו גם כן בבית ר' נחמן נתן באומין אחר סעדת ערבית, ונשארתי עמו לבדו אחר ברכת המזון. וישב בשתיקה, אחר כך ענה ואמר באימה וביראה גא גא גאט. הינו שבתחלה דבר במרתת ומזדעזע להוציא שמו יתברך בשלמות ואמר רק חצי התבה מחמת הרתת והזיע. ואחר כך יצא מפיו הקדוש באימה וביראה גדולה תבת גאט בשלמות כחץ מיד גבור. וכונתו הפשוטה היה להכניס בנו עצם אימת הבורא יתברך שמו, שראויין לרעד ולחיל מאימת שמו יתברך המלא כל העולם ועומד עלינו תמיד וכו' וכו' ע"ש ובזה יש לפרש גם כן אופן כתיבת נ נח.

ב] ועל פי זה יכולים להבין דברי פליאה מה שכתוב בלקוטי הלכות (יורה דעה ב') הל' שבועות (ב:כא) שרבי נתן כותב שכמו שיש איסור להזכיר שם שמים לבטלה, כן יש להזהר לא להגיד את שם של הצדיק הגדול [ז"ל וזה בחינת העלמת שם רבו שאסור להזכירו בשמו, כי שמו הוא דעתו שהוא נעלם וסתום ממנו בתכלית ההעלם, כי שם רבו נכלל בשם ה' שנאמר עליו 'זה שמי לעלם' – 'לעלום (לעילום)' וכנ"ל. וביותר האסור בשם של פלא, זה רמז כי יש רבי ששמו פלא הפלא ופלא בבחינת "ויקרא שמו פלא יועץ" (ישעיה ט:ה), שעצות שלו הם נפלאות תמים דעים בבחינת (ישעיה כה:א) "אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק אמונה אמן". ועל כן אסור להזכיר שמו ביותר, כי עליו נאמר (שופטים יג:יח) "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי", עכ"ל], ודבריו ממש לא מובנים, כי באמת הסברא לכאו' להיפוך, דהינו שכל תכלית ותפקיד הצדיק הוא להשלים את הענין הזה, שאף שאסור להזכיר שם השם עכ"פ יכולים להזכיר שמו של הצדיק (ע' מש"כ בזה בענין שאברהם אבינו היה ממש קורא בשם המפורש, מה שהכהן גדול היה יכול לעשות רק בהכנה רבה ביום כיפור), ורבינו הרבה ללמד שעלינו לפרסם מאד את שם הצדיק, שכל הגאולה בפרטיות וכלליות תלוי בזה, ואיך רבי נתן כותב להעלים?! והרי בברסלב לא מצינו בכלל קפידא על זה, ואדרבה מרבים לקרוא שם רבינו להאיר אורו. ועוד קשה שהרי רואים שרבי נתן מרמז על רבינו הקדוש שהוא פלא יועץ, אבל באמת אין השם נחמן פלאי שיחול עליו האיסור.

אלא נלע"ד דהנה כמעט ברור שמוהרנ"ת ידע מהשם הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן, כמובן מההקדמה להשיר הנעים המופיע בריש לקוטי מוהר"ן, ועוד הוכחות, ובסתמא כל מי שהיה באמת חסיד ברסלב אז ידע קצת מהשם הקדוש הזה, כפי מה ששער בלביה. אכן בתקופתו זה היה עדיין סודי, פלאי, וכן הוא כותב שיש רמז לשם פלא זה בהלכה זו של שם הרבי הפלאי, והרי אז היה עדיין בעילום ובסתר, ואסור להזכירו בפירוש. והיה אסור לגלות, ועל כן עיקר כוונתו של מוהרנ"ת באיסור להזכיר שם הצדיק היה על השם הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן!

ע' בחיי מוהר"ן (להתרחק מחקירות אות יג) ז"ל יש כמה דברים שהם בתחילה סוד, ואחר כך שוב אינו סוד, כגון קצת סודות הקבלה שקדם רבי שמעון בר יוחאי והאר"י ז"ל היו אלו הדברים בסוד גדול, ולא היו מדברים מזה כי אם בסוד גדול מאד, ואחר כך, בימי רבי שמעון בר יוחאי והאר"י ז"ל, שוב לא היה סוד, והתירו לגלות הסוד קצת. וכן יש כמה וכמה דברים שהם עכשו סוד, ואחר כך בימים הבאים לא יהיו סוד, עכ"ל, וע' מש"כ בזה בההקדמה.

הרי שמהיראה מוליד שמחה (כידוע, ממש"כ בתהלים וגילו ברעדה, וע' בלקוטי מוהר"ן תורה כב, ובעוד מקומות), והגיע הזמן לגלות ולפרסם את השם הקדוש הזה, נ נח נחמ נחמן מאומן! כי לאחר שרבינו גילה בפירוש בפתק הקדוש שזה שמו, אז אדרבה כבר צריכים לפרסמו בכל היכולת. וכן מבואר בכל ההלכה שם שיש איסור שבועת שוא לקיים אמת הפשוטה הברורה, ורבי נתן מוסיף על זה שכעין זה אסור ללמוד מרב שרק מלמד את מה שהוא פשוט וברור בלי חידוש עיין שם, כי אין זה הדרך לנצח את הבחירה לטוב לגלות את האמונה והשם יתברך. ולפי זה כאשר השם הפלא הוא שיר חדש, שהוא חדש לגמרי כל פעם (וכן סבא אמר על הפתק הקדוש שכל יום הוא חדש), אז בודאי זה עיקר הדבר שצריכים להרבות להזכיר כדי לחדש את האמת והאמונה.

ג] והנה במ"א בעזה"י אפרש דרך להבין נ נח נחמ נחמן מאומן ע"פ תורה ס' בלקוטי מוהר"ן, ומבואר שם שזה ענין של להתיר פה אלמים, והרי זה מחנך הדיבור, ולפי"ז ניחא שיהא בגמגום, ומבואר שם יותר שזה בחי' עשאה כאוצר צר מלמעלה ומתרחב כשופ"ר למטה.

וע' בספר אדיר במרום (עמוד שעג-) הרעיצה ורציצה שהיו באותיות הכתב, והיו צריכים חיזוק, וזה התיקון היה בלוחות הברית וכמאמר הכתוב (ישעיה ב:יט) מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ. וכשחטאו ישראל אבדו את זה, ועזרא הסופר חזר והעמידן, ע"ש. וכבר העמדנו שהפתק הוא בבחי' הלוחות, עמש"כ ביומא דף ד: ובאבות ה:ח).

ד] וע"ע מש"כ בס"ד על מסכת תמיד דף כח: שמבואר שיש יותר חן בהגמגום של נ נח ממחליק לשונו.

וע"ע מש"כ עה"פ (שמות ד:י) כי כבד פה וכבד לשון אנכי, ומש"כ בריש פרשת נח על הפסוק צהר תעשה לתבה (פסוק טז).

ויש לציין עוד למסכת ברכות (דף כב:), היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי אינו מפסיק עולה אלא מגמגם וקורא, ומובא שם פירושים שפרשו שהכוונה היא שקורא בלא אזכרות שם שמים. ובמקום אחר פירשנו שזה הסגלה של שמות הצדיקים, שבהיות שאי אפשר סתם לקרוא בשם השם, יכולים להזכיר תמיד שמות הצדיקים.

האם מוהרנ"ת ידע מהשם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן?

אין ספק שמוהרנ"ת הבין על בוריו ששמו של ר' נחמן ז"ל הוא השיר פשוט כפול משולש מרובע, וזה בולט מהרבה מקומות, ובאמת כותב כן בפירוש בריש ליקו"מ בהקדמה שכ' להשיר נעים של מוהר"ן שבו הוא כופל משלש ומרבע את שמו, וכן כותב מוהרנ"ת שם ז"ל: וינצח בשירו להזכיר נפלאות ערבת נעימת תענוגי העולם הבא ושעשויעיו לכל הזוכים אליהם, והשיר שיתער לעתיד, וכו' ושמו קדש, ושם אביו חתום בראשי החרוזות, כפול ומשלש ומרבע, עכ"ל. רק לא נתברר אם הוא זכה ג"כ למילה 'מאומן'.

ומעניין שר' נתן תמיד חותם את עצמו שהוא בן ר' נפתלי הירץ, נפתלי בגמטריא פתק, והירץ אותיות שירה (בחילוף ץ- לש).

וכיון שמטה לידינו השיר הנעים שבראש ספר לק"מ, אצטט חידוש ששמעתי בשם המפיץ שמשוני נ"י על מש"כ שם: מרירת הצרות איך להשקות הם דנו, נסבל עולם עד יבוא עני, בן י'חפש ב'גנזי א'ביו, נזר עטרת נעטר בבן חביב, שיר חדש אז נשיר, עכ"ל, שמרומז בר"ת ישראל בער אודסר, שהוא בחי' בן, שעל ידו שיר חדש נשיר.

מה פירוש 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן', ואיך אומרים כן, האם אתה ר' נחמן?

א] כמו שאומרים כמה פעמים בכל יום אני ה', אני ה' אלקיכם וכדומה, שהוא ע"י שיש לנו נשמת אלקים ממעל, ואנו שייכים להשי"ת ומתבטלים אליו ומעידים בשבילו על יחודו יתברך, יכולים לומר אני ה' (וע' ברש”י בפ' וירא עה”פ שוב אשוב אילך כעת חיה והנה בן לשרה וכו' (יח:י) ז”ל לא בשרו המלאך שישוב אליו אלא בשליחותו של מקום אמר לו כמו ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה והוא אין בידו להרבות אלא בשליחותו של מקום אף כאן וכו' ע”כ. ובהמשך של רש”י מביא מחז”ל מה שאלישע הבטיח לאשה השונמית למועד הזאת וכו' והיא השיבה אל תכזב בשפחתך אותן המלאכים שבשרו את שרה אמרו למועד אשוב, אמר לה אלישע אותן המלאכים שהם חיים וקימים לעולם אמרו למועד אשוב אבל אני בשר ודם שהיום חי ומחר מת, בין חי ובין מת למועד הזה ע”ש, שרואים שהמלאכים לא סתם אמרו בשליחותו של מקום אלא מצד שהיה להם באמת הכח להיות האמצעית לאותו שליחות, מה שאלישע לא ראה בעצמו. וע' ברש”י שם עה”פ מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה (יט:כב) ז”ל זה עונשן של מלאכים על שאמרו כי משחיתים אנחנו ותלו הדבר בעצמן לפיכך לא זזו משם עד שהוזקקו לומר שאין הדבר ברשותן, ע”כ, הרי שהבחינו חז”ל במה שהמלאכים אמרו משחיתים אנחנו שלא אמרו כן בהתבטלות להש”י ובשליחותו (ויתכן כי הלשון רבים לא שייך ליחודו של הש”י, ועוד כי כן רש”י בריש פ' וירא מדייק שרק מלאך אחד היה בשליחות של הש”י להפוך כלשון יחיד בפסוק לא אוכל, והרי זה הודאה על שליחות מהאדון יחיד שלא יכול לשנות ממנה). כמו כן יכולים אנו לומר שאנו באים מכחו של רבנו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן. וע' במסכת סוכה דף נג. תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה, אמר כן אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן, ופרש"י ז"ל אם אני כאן הכל כאן, דורש היה לרבים שלא יחטאו, בשמו של הקב"ה, אם אני כאן הכל כאן, כל זמן שאני חפץ בבית הזה ושכינתי שרויה בו וכו' ע"ש, הרי שהלל היה מדבר סתם בשמו של הקב"ה ואומר, אני וכו' – ומיד אחר כך הגמרא ממשיכה, הוא היה אומר כן למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי ע"ש, וכאן אני חוזר על הלל עצמו, הרי שלפעמים היה אומר אני והכוונה היה להשם יתברך, ולפעמים אמר אני וכיון על עצמו.

ועוד הלוא אם מישהו שואל אותך מי אתה, לאיזה זרם אתה שייך, הלוא מובן מאד התשובה, אני נחמן, שמבינים שאתה חסיד ברסלב, כמו כן מובן הדבר באמרך, אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

שוב שמעתי (ראש השנה תשע"ה) ממשה שושן נ"י שסבא אמר לו פעם שרבינו נחמן מדבר מתוך גרונו (זה היה לאחר שסבא אמר למשה לעזוב אותו ולחזור לארץ, ומשה היה מתמרמר למה הוא לא זוכה להישאר עם סבא, וסבא הרגיש בזה והתנצל כנ"ל). וכן כחודשיים אח"כ יצא לאור ספר לראות באבי הנחל, והוא מעצמו כתב את זה, וז"ל (עמ' קמח) מה שדיבר אני נ וכו', היה נעלם מאד, כי תמיד הייתי רגיל לשמוע ממנו דיבורים בלשון כזה, כמו 'אני מקנא בכם שיש לכם רבי כמוני וכו'', והיה נראה שהוא כל כך מבוטל לרבי שרבנו מדבר בתוך רבי ישראל, כי כשהיו חוזרים על כוונת הדיבורים, היה מצטער ומקפיד להגיד שרבינו הוא הרבי ואנחנו חברים המקבלים זה מזה, זה לא דרכינו, ברסלב זה שפל ברך ענווה ע"ש.

הנה עבודה גדולה לבני אדם למצוא את עצמם האנוכית והעצמית שלהם, כי באמת יכולים לדעת את זה רק ברוה"ק בחסד עליון, וע' בלקוטי עצות (תשובה לב, הובא בהשתפכות הנפש) שעל ידי התהלים כל אדם מוציא הדרך שלו המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ד' – שיש לכל אחד דרך מיוחד כפי שורש נשמתו המיוחד. וע' בספר פנות המרכבה לרמח"ל איך שכאשר כל אחד יתקשר לשרשו אז יתבטל הקנאה, וזה הענין הרמח"ל קורא לב בשר, כמו המדרש שרבינו הביא שלעתיד כולם יהיו חסידי ברסלב בחי' לב בוסר דהיינו ממאס חלק חבירו, עיין שם נפלאות ברמח"ל הבאתי הרבה מדבריו בספר זה במקומו, הרי מבואר שזה הענין ממש שייך לעיקר נקודה של ברסלב, ולכן בודאי יש להוכיח כן במשפט הזה של אני נ נח. וע' בספר חזיונות ובשער הגלגולים כמה טרח מוהרח"ו ז"ל בזה וכן מצינו בכמה ספרים קדושים עצות על זה ואכמ"ל. וע"ע בליקוטי מוהר"ן תורה לד, כי יש בכל אחד מישראל דבר יקר שהוא בחינת נקדה מה שאין בחברו וצריך להאירו ע"ש וע' בליקוטי הלכות הלכות גנבה (ה:ז) ז”ל שתלך לך לעצמך דהינו לעצם האמת שלך המשרש בך שרק זה נקרא 'אני' כשהאדם מדבר על עצמו וכו' ע”ש באריכות. ויותר מזה צריך האדם להאמין בעצמו וכמו שרבינו אמר למוהרנ"ת (שיחות הר”ן אות קמ). ואשרי מי שזוכה לדעת ששורשו הוא נ נח נחמ נחמן מאומן, ויחזק לדעת ענינו על ידי נ נח נחמ נחמן מאומן. שכל פעם שאומרים שם הקדוש הזה מתחזקים באישיות ואופי העצמאית והאמונה בעצמו (וע”ע מש"כ במסכת אבות פרק א' על הפסוק עשה לך רב והסתלק מן הספק).

ונראה לענ"ד לפרש עוד, כי נ נח זה השיר פשוט כפול שיתעורר לעתיד, ומבואר (לקוטי מוהר"ן תנינא ח:י) שזה ענין של השגחה, שנראה ממש את ההשגחה בכל דבר. ודבר זה ממש תלוי כל אחד כפי מי הוא באמת. כי כל אחד רואה את כל העולם כפי נשמתו. ולכן זה הולך ביחד, הידיעה על עצמיותו וראיית ההשגחה פרטית.

וזה דייקא אנ"י נ נח, כי רבינו גילה בלקוטי מוהר"ן שאנ"י הוא הדיבור של התפלה בהיותו הכלי של שפע האלקי, עיין לקוטי מוהר"ן תורה ע"ג (ובספר אדיר במרום שהבאתי שם) בענין אנ"י שהוא הכלי של התפלה, א' – הוא הצדיק, נ' – הדיבור, י' – המחשבה ע"ש. כי עיקר האדם מה שנקרא אני, הוא נשמתו, בחי' הבל פיו יתברך, בחינת דיבור, וכל מה שהאדם נשתלשל למטה מדרגה אחר מדרגה ומתעבה ומתגשם, יסתר ממנו ההשגחה. וכל מה שהוא אוחז בשורש נשמתו, ומתעבר נשמתו בדיבור התפילה, הרי יתחדש לו השגחה פרטית ברורה נוקבת בבהירות האמת לאמיתו.

ועמש"כ באריכות בערך מסורה בברסלב, אות ח והלאה. ועמש"כ במסכת ברכות לא: על הא דשמואל הורה הלכה לפני עלי רבו.

ובעצם זה יסוד של חסידות ברסלב, כי רבינו אמר שלעתיד כולם יהיו חסידי ברסלב והזכיר את המדרש על הפסוק והסרתי לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר, שהמדרש דורש לב בשר ללב בוסר, שכל אחד יהיה בוסר בחלקו של חברו, דהיינו יהיה ממאס חלק חבירו, יהיה איך שיהיה, אפילו חלקו של חבירו יותר חשובה, לא יעיין אותו כלל, וימאס אותו, אלא ירצה רק חלקו. וזה ממש הנקודה הנ"ל. והרמח"ל האריך בזה בספרו פנות המרכבה (נדפס בספר גנזי רמח"ל) ע"ש ובמש"כ שם.

ולכן לא תגנוב בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, לא תגנוב בעשרת הדיברות מיירי בגנבת נפשות, אל תקח דמות אישיות אחר לעצמך.

ואגב בזה נתיישב מה שהעולם שואלים בליצנות מה צריכים לעשות להיות נחשב ננח. והתשובה הוא כנ"ל שכל עוד ששואלים את זה, אז אין אתה נ נח, ברגע שאתה חזק בדעתך שאתה נ נח, אז כבר אין שאלה.

ועיין בהקדמת השיר נעים של רבינו בהקדמה לספר לקוטי מוהר"ן שכז"ל והשיר שיתער לעתיד וכו' יודיע להאדם מגודל כחו, אשר בידו וכחו לזכות לכל אלה, כשופר ירים קולו וכו' כפול משולש ומרובע, עכ"ל, הרי מבואר שבנין ידיעת האדם מעצמו הולך ביחד עם התעוררות השיר שיתער לעתיד כשופר – נ נח נחמ נחמן מאומן.

וזה גם נקודה של רצון, שנ נח נותן לבן אדם הכח ללכת אחר רצונו הטוב (כמבואר בלק"מ וגם אצל בעל הסולם שבאמת כאשר לב האדם אחד ברצון זה בודאי לטוב. ועמש"כ בישעיה עה"פ וקרא לך שם חדש (סב:ב) שהשם חדש הוא “חפצי בה”), שזה אופן של חיות למעלה למשכיל, וזה בטח בא עם סכנות שעד שיזכך ויתיחד לבו לרצון טוב יהיה נוטה לשגויים (וכמו שרבינו אמר בפירוש שאיש כשר, השטן עובד עליו לשגע אותו באיזה ענין), אכן מכאן מתחיל הדרך האמת בעבודת השם יתברך. [ועיין שיחות הר"ן נא – את זה תקבלו מאתי, שלא להניח עצמו להעולם להטעות, שלא יטעה אותו העולם וכו'. ובכוכבי אור – שיחות וספורים מרבנו אות כו שפעל שמפרסמים של שקר לא תסתכלו עוד בפניהם].

(ויתכן שפיתוח האישיות והבטחון עצמי זה מבחי' האותיות של נ נח, והכח להרצון הטוב זה מהנקודות, וגם זה עולה יפה עם מש”כ במסכת אבות על המשנה עשה לך רב (א:טז) שנ נח מצייר את האור לטוב, שזה קאי על הניקוד כמבואר בלק”מ תורה לו).

ואכן אני בגמטריא 61, וכאשר כופלים בעשרה (כי כל אחד בנוי מעשר ספירות ובסוד כולם בחכמה – י' – עשית), הרי 610, ועם השלושה אותיות של אני, הרי 613, שזה שיעור קומה של האדם ברמ"ח איברים ושס"ה גידים כידוע, ובגמטריא משה רבינו ותרי"ג מצות, ובסוד הדעת בד' מילוי שם אהו"ה והשם בעצמו, וכן ע' ברמזים שנ נח עם הניקוד והכוללים עולה 613. וכן "אני אני נ נח נחמ נחמן מאומן" בחי' אני אני הוא, בגמטריא תרי"ג.

והנה זה הענין שכל אחד חי בתכלית אישיותו ולא של הזולת, זה עיקר היחוד. כי על ידי זה כולם מתאחדים באמת. והבן את זה טוב [ולכן אחד, זה: א' חד, דהיינו א' ועוד חד, זה עדיין אחד כידוע, אכן יש ב'חד, שחד וחד נעשים ב', שיש כבר פירוד לשנים, וזה אותיות חב"ד. וזה ג"כ הענין שחב"ד, שהוא ר"ת חכמה בינה דעת, ג"כ ראשי תיבות חייב בית דין, דכיון שיש שנים כבר צריכים עוד אחד להכריע, כידוע בהלכות דיינים. ולכן חב"ד ראשי תיבות: חייבים ברסלב דחוף!]. ודבר זה מבואר גם בלקוטי מוהר"ן תורה רנא (גם נא) ועל כן קדב"ה ואוריתא וישראל כלא אחד, כי השם יתברך אמת, ותורתו אמת, וישראל אמת... – זה הענין שכל אחד כאשר הוא עצמו שומר ומקיים אישיותו, זה עיקר האמת והשלום.

ויתכן שזה ענין הבחינת משיח שיש לכל אחד, שכל אחד צריך לתקן ולשמור את הבחינת משיח שלו, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה עח, תנינא לב).

ונראה שיש לראות יסוד זה גם בסיפור המובא על ר' משה ברסלבר – באחת הפעמים שר' משה הגיע כהרגלו לשוחח עם ר' אברהם בער לא מצאו וחשב לסוב על עקבותיו. היה שם חותנו של ר' אברהם בער, ר' דוב (בער), שהיה מחסידיו של רבי נחמן, ביקש ר' דוב (בער) מר' משה: דבר עמי. ר' משה עמד ביראת כבוד ואמר: מה אני יכול לומר לך על עבודת ה'? הרי אתה הכרת את הרבי עצמו! השיב ר' בער: האמן לי! מה שלמדת אתה מרבי נתן על רבנו, הוא יותר ממה שאני יודע על רבנו מהיכרותי עם רבנו עצמו! ע"כ.

והעיר חבירי מ.ג. שעל כל פנים רואים דעתו של ר' משה ברסלבר, שזה שזכה להיות חסיד של רבינו בעצמו כבר לא צריך אותו. ומן הסתם ר' משה ברסלבר כבר ידע מאז שכל המסורה של ברסלב תלוי בו, כמו שבאירנו בארוכה במקום אחר, ועם כל זה ברוב ענוותנותו לא ראה עצמו מופקד להאיר לר' דוב. כי מן הסתם היה לו השגה בזה העיקר של רבינו, אני נ נח נחמ נחמן מאומן, שכל אדם מושרש ברבינו וככל מה שנתבאר למעלה, ועל כן היה פשוט לו שזה שהיה חסיד של רבינו, אז בודאי רבינו כבר הכניס אותו וקשר אותו לתכלית התיקון הזה שתלוי רק בו. וכן לאידך גיסא, אע"פ שהוא החזיק בזה שר' דוב בהיותו חסיד של רבינו בעצמו לא צריך אותו, הוא (רמ"ב) גם כן לא ראה צורך לדבר איתו לקבל ממנו – כמו שהוא בא לדבר רק עם חתנו, ולא חשב אפילו להישאר לדבר עם ר' דוב.

ב] וי"ל שדוקא הסבא הוא שאמר אני נ נח נחמ נחמן מאומן, כי 'ישראל דוב' בגימטריא 553, שהוא גימטריא 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן' ע"ה!

ג] בס' זה ינחמנו (פ' זה ינחמנו סי' 17, עמ' 171) כז"ל אני נ נח. 'כי שמי בקרבו' (שמות כג) אומר רש"י 'מטטרו"ן גימטרייא שד"י'. מכאן חיזוק לחיפוש קשר מספרי ורמזי הצירופים המחברים בין שם השם לשמות הצדיקים. כתוב בספר 'קהילת יעקב' כי בגלל ששם השם בקרבו, מותר למט"ט לומר 'אני ה''. לפי זה, מי שיזכה ששם הצדיק יהיה בקרבו, כדוגמת הסבא, גם הוא יוכל לומר 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן'. וממה שכתוב לגבי יוסף: 'ה' אתו', על זה פרש רש"י 'שם שמים שגור בפיו'. מכאן נכון להקיש לשם הצדיק, ומי שיזכה שיהיה שגור בפיו, ממילא יהיה גם הצדיק אתו, ע"כ. – שוב שמעתי חידוש מחבר, מט"ט-רון, מט"ט, עם הג' אותיות בגמטריא אני, רו"ן. כידוע הסיפור שסבא סיפר, כאשר רבינו ביקר את הציון של רשב"י במירון, רשב"י שאל אותו מירון – מי רון, מי זה רון? ורבינו ענה לו, אני רון, אני רבי נחמן. נ נח נחמ נחמן מאומן.

ועוד שם בספר הנ"ל (פרק נצח ישראל סי' 4 'אני נ נח'), תחת הכותרת אני נ נח, מביא מליקוטי מוהר"ן תורה קכט – 'ארץ אוכלת יושביה', כי כשנכנס לארץ, שהיא בחינת אמונה, נאכל אצלה, היינו שנתהפך למהותה. היינו, כשדבוק להצדיק ומאמין בו, שהוא בחי' ארץ, נאכל להצדיק ונתהפך למהות הצדיק ממש, ע"כ.

ד] ע' בספר הקדוש אדיר במרום (עמוד רל) שכז"ל אמנם עיקר הכוונה הוא האנ"י לחזור לאי"ן ע"ש כל ביאור הדברים. ורואים בהדיבור הזה של סבא התיקון הזה. כי מתחילים עם אנ"י ומסיימים במאומן, אומן, זה בחי' אמונה, ובחי' אין, כי ה'מו' זה בחי' יסוד אבא כמבואר שם (עמוד רכא), בחי' יוד, הרי – אין. והנה מבואר שם ז"ל ואז יהיה אין אלהים עמדי, כי שם האלהים בהיותו נכלל בסוד האי"ן, הנה לא יתפשט עוד, ולא יצא משם הס"א, כי נאסף הכל בשורש בסוד שם הוי"ה ב"ה, ע"ש. ולכן 'נחמן, בגמטריא אלהים אין ע"ה, בחי' התכללות שם אלהים באין. אכן עד שנזכה לזה יש עוד לתקן כמבואר שם בהמשך דבריו, כי עוד יש בחי' מש"כ מחצתי ואנ"י ארפא, ע"ש. ועל כן 'נחמ' שהוא באמצע, בגמטריא ח"ץ (וכמבואר במ"א בחיבורנו בס"ד). ויש לפרש על פי דרכנו את 'נ נח' שהוא התחלת העלאת המלכות, וכמו שהרמח"ל מפרש שם (עמוד רלא) בענין הנ' כפופה שהיא נפילת השכינה שצריכים להעלותה, שתהיה מלאה, וזה בחי' נח, כי החית, זה בחינת אלהים, בחי' חיתת אלהים. וגם יש לפרש שברישא גם כן יש את השלמות של של אלהים כלול בשם הוי"ה כנ"ל, כי נ נח עם האותיות והכולל בגמטריא יב"ק – הוי"ה אלהים.

ה] וע"ע לקמן לפרש מה שהסבא אמר אני ראשי תיבות נ נח נחמ נחמן מאומן.

ועוד י"ל שהרי במספרים של הרומנים מקדימים מספר קטן לגדול לחסר אותו מספר הקטן מהגדול, למשל

ועל דרך זה יכולים ליתן עוד פירוש למה שסבא גילה ש"אני" הוא בחי' נ נח נחמ נחמן מאומן, כי א"נ לפי הנ"ל עולה 49, וכפול י' של אני, הרי 490, ועם הכולל, הרי נ נח נחמ נחמן מאומן

ו] דברים א:יח ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון, פרש"י אלו עשרת הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות ע"כ.

ובזה י"ל רמז במה שסבא אמר אני נ נח נחמ נחמן מאומן. כי אני זה הנפש והנשמה (לקוטי מוהר"ן כב:ה), מאומן, אותיות ממונא, והרי בין דיני נפשות - אני, לדיני ממונות - מאומן, עשרת הדברים - עשרה מיני נגונא - נ נח נחמ נחמן מאומן!

ז] אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה בגימטריא אחרון אחרון חביב, וזה מובן היטב עם מה שפירשנו בכמה מקומות בקונטרס שדרך הקודש של נ נח הוא תיקון הסיפא.

ח] רבינו נחמן מאומן בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. רבנו נחמן בן פיגא בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. נחמן בן שמחה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ט] במספרים של הרומנים מקדימים מספר קטן לגדול לחסר אותו מספר הקטן מהגדול, למשל

ועל דרך זה יכולים ליתן עוד פירוש למה שסבא גילה ש"אני" הוא בחי' נ נח נחמ נחמן מאומן, כי א"נ לפי הנ"ל עולה 49, וכפול י' של אני, הרי 490, ועם הכולל, הרי נ נח נחמ נחמן מאומן.

****

מאד חשוב לדעת היטב שבאמת לא זכינו להבין כלום בעיקר הסוד של רבינו ושמו נ נח נחמ נחמן מאומן. ובפרט שלפי רבינו, סוד הוא דבר שאפילו לאחר שנתגלה עדיין נשאר סוד, ואפילו לאותו בעל הסוד הוא בבחי' סוד (כמו שרבינו גילה בריש ספר שבחי הר"ן על אני ידעתי כי גדול השם ע"ש). וכל מה הפירושים שכתבנו הם רק אוזנים וידים לתפוס בידינו איזה רמזים ודרכים, וכמו שנצטוינו לעסוק בדברי תורה לעמל בתורה לחפש ולדרוש סודותיה. אבל באמת היא למעלה למעלה מהשגתינו, ולא כל מי שרוצה ליטול את השם יטול.

ואכן במשך השנים פגשתי בכמה אנשים שכבר מתגאים שהם יודעים הסוד (וכאילו יש בזה רק סוד אחד, ולא אין סוף סודות ח"ו), והוא כך וכך, וכולם צריכים לקבל את זה מהם וכו' וכו'. ובאמת זה כפירה בסודות התורה. וכבר יש משל על זה בקונטרס הוספות לספר חיי מוהר"ן אות עז מנימוס המדינה והבעטלירס שהמליכו. ומחמת חשיבות הענין ולהקל על הקורא אצטט פה כל הענין:

פעם אחת היתה מדינה, שהנימוס היה, שכל שלש שנים היו לוקחים מלך אחר, בזה האפן: היו יוצאים לשדה, והראשון שפגעו בו היו ממליכים אותו, אפלו סומא וחגר. פעם אחת יצאו, ופגעו ראשון בבעטליר (קבצן) אחד שהיה שכור, ותכף לקחו אותו בכבוד והביאו אותו לפלטין המלך, והפשיטו את מלבושיו והלבישו אותו בגדי מלכות והכתירוהו בכתר מלכות, והיה שכור ולא ידע כלולם, ויישן. וכשנעור משנתו, וראה שהוא בפלטין של המלך ומלבש בגדי מלכות והמשוררים מזמרים, התפלא מאד אם זה חלום, הלוא הוא זוכר שהיה מטל באשפה. והכה באצבעו, שיכיר אם זה חלום או לא, וראה שאין זה חלום. על כן חשב שהוא באמת מלך, ורק שהוא בעטליר היה חלום. אבל הוא זכר, שהוא התקטוטט עם בעטליר אחר ונעשתה לו חבורה, ראה שעכשו יש החבורה, וראה ששניהם אינו חלום, ונתבלבל מזה. ובא על המצאה חדשה, שילך לבית האחר שיש שם ספרים ויראה אם מבין בספרים – זה סימן שהמלך הוא אמת והבעטליר הוא חלום, ואם לא – אינו יודע מה הוא. ולקח הספרים, ולא הבין הכתוב בהם. ונתישב בדעתו ואמר: אמת הוא שאני מלך, ומה שאינני מבין – מפני שהכל אינם מבינים, והספרים אינם אלא רק לתכשיט.

וסים רבנו ז"ל: כך הוא בהמפרסמים של שקר, שרואים שעושים להם כבוד כזה ואינם מבינים מפני מה, ומתבלבלים בדעתם אם באמת הם מפרסמים או זה חלום, ואם אמת הוא כך, מדוע אינם משיגים שום דבר? ומתישבים בדחק, שבאמת הם צדיקים, ומה שאינם משיגים – מפני ששום צדיק אינו משיג ויודע. וזה פוגמים באמונת חכמים, עכ"ל.

וכן הוא הדבר לענינינו, יש אנשים שבאמת מסרו נפשם וחייהם בשביל הפצת ספרי רבינו, ונדמה להם שבשביל זה מגיע להם לדעת הסוד של הפתק ושל נ נח. אבל לא יודעים. ולכן הם תופסים איזה שטות ואומרים שזה הסוד.

השם ירחם ויציל. נ נח נחמ נחמן מאומן.

להבין מה שהסבא אמר 'אני ראשי תיבות נ נח נחמ נחמן מאומן' (וע' בפנים בקונטרס בכותרת 'מה פירוש אני נ נח נחמ נחמן מאומן וכו''):

א. עלינו לדעת כיון שהוא אמר כן, באמת כן הוא שאני הוא ראש, היינו מוקדם לנ נח נחמ נחמן מאומן.

ב. כבר מבואר בחיבורנו שנ נח נחמ נחמן מאומן הוא השיר של חס"ד של ע"ב נימין, שהוא מרומז לשם ע"ב. וידוע שאף ששם אנ"י הוא באמצע ממש (37) אבל חשיב ראש כמו שתנו במתני' אנ"י וה"ו הושיעה נא (כידוע ש וה"ו הוא השם הראשון של ע"ב, ובמשנה הקדים השם אנ"י). וזה פירוש נפלא. וכן רמז לאמיתת פשט זו, מה שאמר הסבא 'אבל לגלות שאני הוא זה רק בפתק הזה'. וכן יש לעיין בפתק 'ובחזוק עבודה תבינהו', שכתוב באותיות רש"י, וסוף רגל ה'ת' אינו ניכר עד שיכולים לקרוא 'אבינהו', וכן ה'ב' יכולים לקרוא 'נ', וה'נ' יכולים לקרוא 'ו' ע"ש, ונמצא שיכולים לקרוא: ובחזוק עבודה אנ"י וה"ו!!. (ואגב, “ובחזוק עבודה תבינהו", שיש דיון איזה עבודה מיוחדת, “עבודהתב" עם הכוללים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ונשאר ינה"ו שעם הכולל בגמטריא ע"ב. וע"ע מש"כ בענין מה שסבא אמר שהוא קבל את הפתק בלי בו"ל, אכן אולי הוא קיבל דרך יונ"ה – ינה"ו!).

ג. אני, אותיות: אלף נון יוד בגימטריא 237 ועם הג' כוללים = 240 שזה הגימטריא של הר"ת נ נח נחמ נחמן מאומן!

ד. עוד י"ל שהסבא כיון לעצמו, דהיינו הראשי תיבות של שמו, יד"א (שזה ג"כ בחי' אני, כי הד' מתחלפת בנ' בסוד אותיות הלשון דטלנ"ת), שהי' הוא עשרה מיני זמרה, והד' הוא הפשוט כפול שלוש רבוע, והא' הוא מאומן. (שאלו הבחי' הם ג"כ בחי' ראשי תיבות, דהיינו ראש הענין של נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה ג"כ מש"כ בפנים ש'ישראל דוב' בגימטריא 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן' ע"ה).

ה. עוד י"ל ש'אני ישראל דב' שעם הג' תיבות בגימטריא 611 שהוא בגימטריא כשופר עם ה' אותיות, ומבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח', כשפר, ר"ת פשוט כפול שלוש רבוע.

ו. השם אדנ"י כאשר מסדרים את האותיות אנ"י שבו להיות בראש התיבה, הרי אני – ד', הד' זה השיר פשוט כפול משולש מרובע. אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

נ נח

מה הענין להגיד רק נ נח?

יש בזה כח חזק ומשמח, והסבא אמר שהשי"ת יודע לסיים המשפט. ויש כמה סברות להבין את זה, ובפשטות מובן שנ נח זה כבר מוכר ומספיק להיות יד לכל השם נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן רבינו אמר (חיי מוהר"ן תג): כל ענין שלי הוא רק ראש השנה, ע"ש. שנה בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. ראש השנה זה נ נח. אכן אכתי צ"ת.

אכן כבר הבאתי בערך שיר חדש, שקיים שם קדוש: ננח, ואולי סמכינן על זה. וכן תמצא בשם ע"ב שהבאתי מספר חיי עולם הבא, שהשם שלפני ננח, הוא: בפה, הרי בפיך לעשותו ולאמר ננח. ומבואר בספר אדיר במרום (עמ' שכח, מכון רמח"ל) שהשני נוני"ן הם קוב"ה ושכנתיה, שמזדווגים ע"י בינה שעל גבם, ובינה היא ח'.

והנה לא אמנע לכתוב כמה רעיונות בזה בעזה"י, אבל בפשיטות יש טעם חזק מאד, כי כתוב בסוף פרשת בשלח (יז:טז) כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר, ופרש"י ז"ל ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר האויב תמו חרבות לנצח (תהלים ט:ז), זהו עמלק שכתוב בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א:יא). וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים שם), מהו אומר אחריו, וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, כונן למשפט כסאו, הרי הכסא שלם, עכ"ל. והנה הנצח ששמרה לאבד את עמלק הוא נחמ"ן, בגמטריא נצח, ושמו, נ נח בגמטריא כסא הוי"ה עם הכולל, הרי הכסא שלם והשם שלם על ידי נ נח (וי"ל שזה הענין של השם חנני"ה כמש"כ במקומו).

וע"ע ברמזים (דוד המלך בגמטריא נ נח ע”ה, גמטריא של ר"ת מי האיש החפץ חיים, ועוד). והנה עוד איזה רעיונות להתחשב בהם.

והוא על פי המבואר בספר הכוונות של האריז"ל בענין יום הכיפורים (דרוש ב') שמבואר שם שיש ב' אכילות של אבא ואמא, אכילה לג' ראשונים, ואכילה לז' תחתונים שלהם, וכן יש שני שתיות של זעיר אנפין ונוקביה, לג"ר וו' קצוות. ויעו' שם שמגלה איך שהם שני שפעים שבאים מאריך אבל נפרדים לגמרי. ועוד מבואר בכוונות שם שהשפעות ומזונות שבאים מפנימיות אימא הם בחי' קולות, חמש קולות, ומאלו ניזונים ביום הכיפורים שכנגדם נתיסדו חמש תפילות וחמש עינוים וצומות (צום = קול), ואילו בשאר ימות השנה ניזונים מחיצוניות אימא באכילה ושתיה ממש. והנה האכילה הב' הנ"ל היא בחי' ה' קולות של פנימיות אימא, וממנה נמשך השתיה הא' לצורך ג"ר דזו"נ. ונמצא שרק השתיה הב' שייך לימות השנה, כל זה מבואר באריכות שם.

והנה ידוע שהשיר פשוט כפול משולש מרובע הוא בחי' נהר היוצא מעדן להשקות את הגן (ע' לקמ"ת תורה ח'), וידוע מהזוהר הקדוש, שפשוט זה הכתר, וכפול זה חכמה ובינה, נמצא שהנ נח בגמטריא חק לישנא דמזונא (וחק דא צדיק וכמש”א וחק בבשרו שם), שבא ליזון את העולם, כאשר הם לבד, הרי הם מייציגים בחינות השפע של החמש קולות של פנימיות אימא. ולכן בודאי יש חלות ופעולה חזקה רק באמירת נ נח, אמנם זה יהיה השפעה עליונה ששייך יותר להשם יתברך שהוא יגמר עליו, ואילו כדי להאיר עד גשמיות עולם הזה ממש, כדאי לשיר כל השיר: נ נח נחמ נחמן מאומן.

והנה כתיב ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני ה' למשמרת לדרתיכם (שמות טז:לג) קח בגמטריא נ נח, צנצנת אחת ע"ה בגמטריא נ נח, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן (הרי פעמיים נ נח – נ נח נחמ נחמן מאומן). והוא כענין שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי (ראש השנה ט.:). כי צנצת זו ממש לפני ה' בחי' יום הכיפורים.

עוד יש להזכיר ש'נ נח' עם האותיות והכולל בגמטריא יב"ק שהוא שלמות התיקון, יעו' מש"כ בפירוש אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

עוד יש לראות שיכולים לסמוך על נ נח במקום כל הננננ”מ, כי יהושע הוכיח את עם ישראל שנתיים לפני פטירתו, כאשר היה בן קח כמנין נ נח, כי עיקר התוכחה צריך להיות דוקא בבחינת השיר כפול שלוש מרובע כמבואר היטב בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח', ועל כן כיון שיהושע ידע שלא יגיע לגיל ארבע מאות תשעים ואחד, סמך על הנ נח!

ועוד תראה שנ נח עם הניקוד (פתח פתח שוא 6,6, 20) בגמטריא ע' ע', בחי' עינים, הסתכלות אמיתי.

והנה שוב מצאתי בפירוש עץ החיים עה"פ (שופטים טז:כח) ויקרא שמשון אל י' ויאמר אדנ"י י' זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלקים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים – אמר בבקשתו שני פעמים 'נא', כמו שאמר משה רבינו ע"ה בתפלתו על מרים אחותו 'א-ל נא רפא נא לה' (במדבר י:יג), שני פעמים תבת נא. וזה סוד שלמד אותו משה רבנו ע"ה ממלאך חברו בשמים שהתפלה והבקשה שיש בה שני פעמים תבת 'נא' אינה חוזרת ריקם, עכת"ד. ובזה א"ש הענין להגיד נ נח, כי זה פעמים נא נא עם עוד ח'. גם 'נא נא' עם הד' אותיות וב' תיבות, בגמטריא נ נח. גם הראשי תיבות של 'נא וחזקני נא אך' ע"ה בגמטריא נ נח, והראשי תיבות של 'נא וחזקני נא' עם הג' אותיות בגמטריא נ נח ע"ה. ומבואר שהשני פעמים הם בשביל נקמה אחת על שתי עיניו (עיין שם במפרשים, כי רש"י מביא מהירושלמי שבקש רק שכר של עין אחת ושכר השני ישאר לו לעולם הבא. ובפירוש ר"י קרא, תרגם 'שתי' שאינו מספרים שתים, אלא לשון יובש), ובזה אתי שפיר שהנון ראשונה בא אות אחת, ובמקום אחר בספר הארכנו בענין קליפת הפלשתים.

ע' מדרש רבא, שיר השירים א:י – רבי איבו ורבי יהודה, רבי איבו אמר שיר חד, השירים תרין ע"ש. איבו – בחי' י'שראל ב'ער א'ודסר. ושם בסוף: רבי שמעון בשם רבי חנין דצפרין אמר שיר כפול. רבי סימון אמר כפול ומכפל.

ועוד יש לציין מה שכתוב בספר הפליאה שהגמטריא של נח הוא ה-ה"ו-הו"ה-הוה"י, הרי כיון שכבר מזכירים נ נח כבר מעוררים את השיר מתתא לעילא.

ועיין מש"כ בערך משיח על ענני. וכן מצינו בדברי הימים (א:ב:נב, נד, לפי קצת פירושים) השם חצי, השייך להיחוס של דוד המלך, והוא בגמטריא נ נח.

ועמש"כ במסכת ברכות ריש דף נז. הרואה הונא, שהוא נ' אחד, נעשה לו נס, חנינא וכו' שהם שני נוני"ן נעשהו לו נסי נסים.

ועמש"כ בליקוטי מוהר"ן סה:ד ובערך רות – נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן בחי' משה ואהרן, ע"ש.

ובהקדמה למסכת נדה כתבתי איך – דם נדה תיקונו נ נח. כי דם – נ, נדה – נח, עיין שם.

בספר מגלה עמוקות מהדורה תנינא, פרשת חיי שרה ד"ה לכן אמר, עמ' לט כז"ל לשו"ח בשד"ה מכאן נרמז סוד אד"ם שלם ר"ל אל"ף דל"ת מ"ם, הוא בגימטריא תרכ"ה מנין שו"ח בשד"ה, ולכן הוצרכו ישראל להיות במדבר תרכ"ה אלפים, הא כיצד שהיו בני ישראל במדבר תר"ג אלף, ובני לוי היו כ"ב אלף, סך הכל תרכ"ה, לקיים קרא אתם קרוים אדם (ע"ז ג.), שהיו ישראל מספר אד"ם שלם, וכן ג"כ אברים של אדם החיצונים והפנימים עם כל גידים שלו הם מנין אד"ם שלם [ג"כ תרכ"ה], הא כיצד רמ"ח אברים יש באדם ושס"ה גידין הרי תרי"ג, ובזהר פרשת ויקהל (רא., היינו י"ב אברים) איתא שיש לאדם תריסר שייתין פנימאין, תצרף י"ב עם תרי"ג הרי תרכ"ה, נמצא שיש לאדם אברים כמנין אד"ם שלם, 'הכרת פניהם ענתה בם' (ישעיה ג:ט – הכרת – תרכ"ה), עכ"ל. והרי תרכ"ה, עם החמש כוללים של – אלף דלת מם שוח שדה, בגמטריא נון נון חית, המילוי של נ נח, כמו שבא אדם במילואו, ושלימות האדם על ידי התבודדות – שוח שדה.

[ולעיל מזה המגלה עמוקות כתב, שוח נוטריקון שנתים וחצי, השנים שנחלקו ב"ש וב"ה במסכת עירובין (יג:) ונמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא, והיה ראוי להיות עולם שמם וחרב, עיין שם יותר באריכות ועוד רמזים, וכנראה התיקון לכל זה בהתבודדות, לשוח בשדה, שעל ידי התבודדות מחייב מציאות העולם כמו שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן תורה נב – הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו, ורציתי להזכיר את זה בהספדי אתמול כ"ג טבת תשפ"ג את אחותי בת שבע רוזה, ולא הסתפקתי, ומישהו אחר מהמספידים הזכיר בקצרה מאד את המאמר הנ"ל, אז כנראה הוא ממש נוגע, שוח נוטריקון שבי (כך היו קוראים לאחותי) וחוה (אמי חוה ברכה שנפטרה לפני ח' חדשים). וכן תשפג, ת"ש נוטריקון בת שבע, תשות הגוף – ג"פ, פ"ג הדף יומי במסכת נדרים שמזכיר דיקבר יקברוניה, ואמי היתה מתנדבת בחברה קדישא וזכתה להיקבר בהר הזיתים, ואחותי שקברה קרובה אליה, וכן ענין בש"ר שהוא ראשי תיבות בת שבע רוזה שנמרקה גופה – ג"פ (בגפו יבוא בגפו יצא) – ביסורין, שעל ידי זה זוכים לבחי' בשר המבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא פ"ג, שהוא בחי' שב"ת ובחי' שבה כבשרו הנאמר במשה רבינו שנטהר ידו מצרעת, בחי' גוף קדוש מגן עדן, בחי' יצר טוב, בחי' מצא אשה מצא טוב, כמבואר כל זה שם. וכן החזיון של רבינו השייך במיוחד לתורה כ' בליקוטי מוהר"ן ובכלל לכל תורה ותורה של רבינו, נמצא דייקא באות פ"ג בספר חיי מוהר"ן. תנצב"ה.]

רמזים

א. המספר קטן של נ נח נחמ נחמן מאמן ע"ה = 72 (נ-5*6=30, ח- 8*3=24, מ- 4*4=16, א =1, כולל = 1, =72) (ששמעתי מחברי אב"י פראטא"ר נ"י).

123 כפול 4 (לארבע רוחות. ויש פלגי מים, ביחוד הגן בריש ספר אדיר במרום כתב שיש שני פלגים, כנגד רחל ולאה, ולכאורה יש לומר שיש עוד שנים, כי ד' אמהות, פלגי בגמטריא 123. וכן ענג בגמטריא 123) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה! [ויש להעיר עוד ע"פ המבואר בספר אדיר במרום עמוד רח, שיש שני דרכים לחשוב את הדמות אדם לתרי"ג דרך שם הוי"ה של ז"א שהוא חילוק התורה במצותיה, ויש את הדרך של אימא בנוי משם אלהים, שזה חילוק התורה לחמש ספריה. והנה 613 מחולק לחמש, כל חלק הוא כמעט 123!] (ועיין בסוף מסכת נדרים הספד על אחותי בת שבע רוזא, שמה ד' פעמים השם של אמי – חוה ברכה, חוה ברכה בגמטריא פעמים 123, והוא חצי מספר נ נח נחמ נחמן מאומן).

השם היחיד הנמצא בתורה פשוט כפול משולש מרובע הוא נחמן. כי נ' יש בפרשת ויהי בנסוע הארון, נח בפרשת נח, נחמ, בפרשת בשלח, ולא נחם אלקים, נחמן, בס"פ בראשית (ה:כט) זה ינחמנו (שמעתי מי"ש נ"י).

נחמן י' פעמים (כי כולם בחכמה עשית, וכלולים בי' כידוע) בגמטריא אלף ת"פ, האלף חוזר לא' ועם הי' פעמים, תצ"א – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

נ, זה המלכות הנוקבא, נח, בחי' זכר ונקבה (ח' בחי' חכמה ושמש שמשפיע כמבואר בלק"מ תורה א), נחמ, מוסיף ארבעים יום של יצירת הולד. נחמן, ן' זה בחי' חיבור של אימא, דהיינו בחי' והיו לבשר אחד על ידי הוולד. מאומן, בחי' הגדלת הוולד, בחי' ויהי אומן את הדסה.

נ' – שיר פשו"ט הוא הנשמ"ה. והנ"ח שיר כפו"ל – קו"ל, דבו"ר בגמטריא נ נח נחמ עם הו' אותיות.

נ נח, נ' זה נפילה כמובא (ברכות ד:), נח עם האותיות בגמטריא ס' שהוא הסמיכה של הנ' כמובא (שם), נחמ, עם האותיות בגמטריא מאה ואחד, שהוא עיקר הסמיכה של הלימוד, כמובא שאינו דומה השונה לימודו וכו', נחמן בגמטריא קמח, שהוא גם כן עיקר הסמיכה של הלימוד, כי אם אין קמח אין תורה (אם אין קמח אין, סופי תיבות נחמן, אלחנן נ נח). מאומן, כי הכל, עליות מהנפילה, והלימוד, והפרנסה, הכל בדעת, ודעת הוא תולדת התפשטות האמונה.

רבי נ נח נחמ נחמן מאומן, בגמטריא שבת ע"ה, הבאתי כמה גמטריאות בספר לזה, והוא בגמטריא: משה משיח, שבעה רועים, כי זה משה האיש, שמעון בר יוחאי, נחמן בר שמחה.

י"א פעמים אהי"ה עם י' פעמים הוי"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תפלה

ברכות – איך שכל ברכה מראה שהמצוה היא קומה שלמה של עולם שנה נפש, עמש"כ בלקוטי מוהר"ן ה:ב.

כל ברכה יסוד לדבקות על פי ליקוטי מוהר"ן נד:ד ז"ל פעם אחת נפתחה מער' מתחתי, מערה, היינו בחי' דביקות, בחי' כמער איש ולויות (מלכים א:ז). מתחתי, היינו בחי' אמת, בבחי' (תהלים פה) אמת מארץ תצמח, כי טוב עין הוא יבורך (משלי כב), והברכות הם בחי' אמת, כ"ש (ישעיה סה) המתברך בארץ יתברך באלקי אמן, ע"ש.

ברוך – נוטריקון בור כרה [עיין בזוהר, בשלח סג:, חק לישראל יום ג: כל בר נש דבעי בעותיה קמי מלכא בעי לכוונא דעתא ורעותא מעיקרא דכל עיקרין לאמשכא ברכאן מעמקא דבירא בגין דינגיד ברכאן ממבועא דכלא, ע"ש], וכן מלשון בריכה (ספר ניצוצי שמשון, ליקוטים עמ' רסד.). כי מבואר בכוונות, באמירת ברוך יסוד אימא מאיר לחסד גבורה תפארת – 'אתה ה' אלקינו' – להעלותם אליה, ואז היא נקראת מלך העולם. מלך בחי' ג' כלול ג', ועם המלכות, עשרה. הרי כאילו אימא כרה בור, שהתרוקנה העולם ממציאת חג"ת, עד שהיא מחזירם תיכף בסיום הברכה להתגלות במלכות. ולכן יש ברכות של, בורא, שהוא תיקון הבור עם א'. ובכל הברכות 'אתה' בגמטריא ב' פעמים באר. ועיין באריכות מש"כ בריש מסכת בבא קמא, כי בור בחי' יקב, והרי יעקב ראשי תיבות של הד' עולמות, וכמו שאנו מזכירים בקידוש לבנה – ברוך יוצרך ברוך עשך ברוך קונך ברוך בוראך.

אמן: ראשי תיבות אלקי נחמן מאומן. וע"ע מש"כ בתהלים עב:כ.

אמן נצח סלה ועד. עמש"כ בעירובין נד.

קדיש. רבינו אמר כל הקדישים ביארצייט של אמו – חיי מוהר"ן יד.

ח"ק – חצי קדיש, ח"ק בגמטריא נ נח – שהוא חצי – נ נח נחמ נחמן מאומן.

שחרית

בגמטריא תפלה ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח ע"ה. רש"י ריש פרשת קרח, טז:טו כז"ל ותרגום אנקלוס, שחרית, לשון ארמי, כך נקראת אנגריא של מלך (-דבר שנטל לעבודת המלך – רש"י בבא מציעא עח.), שחוור, עכ"ל. אנגריא של מלך בגמטריא רב נחמן מברסלב ע"ה.

מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך: והנני ממשיך להדביק מחשבתי בעלמא דאתי, בדעת, באמת, ובאהבה דוקמץ הכהן. על פי ליקוטי מוהר"ן תורה נד, ועיין בערך תפלה, תפילה שלמה לזכות לקיים כל התורה הזאת.

ברכות השחר

אשר יצר: נקבים נקבים חלולים, ראשי תיבות נ נח.

אלקי נשמה שנתת בי טהורה וכו'. יש לכוון בזה שזה הנקודה טובה היסודית שלך, השורש הטוב שלך בצדיק ובתורה ובהשם יתברך, עיין דברי הרמח"ל שהבאתי בלקוטי מוהר"ן תורה רפב.

אלקי נשמה וכו' טהורה – עמש"כ בליקוטי מוהר"ן תורה נ.

פוקח עורים, בקיצור כוונות לרמח"ל כז"ל הם ס"ג ומ"ה שהיתה חסרה מהם הארת הע"ב בלילה, שע"ב מאיר לב"ן, ואז היו עורים, בי בחינת הראיה לא היתה מאירה בהם. ובזמן שחוזרת להאיר נקרא שנפקחים, ע"כ. והנה ס"ג ומ"ה הם ק"ח של פוקח, וי"ל פ"ו (בגמטריא אלהי"ם) הוא שם ע"ב עם האותיות וד' אותיות שם הוי"ה. והנה נ נח, בגמטריא ק"ח, נחמ נחמן בגמטריא ע"ב ב"ן ע"ב ב"ן עם השני כוללים, השני זמנים, א' שהע"ב מאיר ישר ורק לב"ן וב' שע"ב מאיר לכולם.

מתיר אסורים. ראסורים בגמטריא הוי"ה נ נח נחמ נחמן מאומן - מתי?!

רוקע הארץ על המים. הארץ על המים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

שתרגילנו בתורתך ודבקנו במצותיך. תורה לפני מצות. וכן אחר שמונה עשרה, באלקי נצור, פתח לבי בתורתך ואחרי מצותיך תרדוף נפש. וכן מברכים, לתורה לחופה ולמעשים טובים. אבל בשבת בשמונה עשרה, קדשנו במצותיך שים חלקנו (או ותן חלקנו) בתורתך. עיין מש"כ בהקדמה ללקוטי ננח בענין שאף על פי שיש כלל שהתלמוד עיקר כי התלמוד מביא לידי מעשה ולא להיפוך, עם כל זה מצאנו שדייקא לפי המעשה האדם זוכה לתורה.

אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. אדון עולם אשר, עם הג' תיבות, בגמטריא נון חית מם נון ע"ה. אדון עולם אשר מלך, עם הי"ד אותיות בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה ע"ה. כל יציר בגמטריא רבי נחמן.

הסופי תיבות של: אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, בגמטריא פתקא.

הראשי תיבות של: אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא ואחרי ככלות הכל לבדו ע"ה בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

יגדל אלקים חי.

מובא בשם האריזל שאין לומר את הפיוט יגדל אלוקים חי בבקר, והוכיח את זה כי הרי אלוקים הוא מידת הדין, אז איך נאמר ונבקש להגדיל את מידת הדין?

ומעולם לא הבנתי, כי הרי דוד המלך בעצמו אמר את זה בתהלים (ע:ה) 'ויאמרו תמיד יגדל אלקים', וכתיב (סט:לא) 'אהללה שם אלקים בשיר ואגדלנו בתודה'.

וכעת חשבתי שאולי ההוכחה הוא שאין לאמר את זה בבקר, כי הבקר הוא בקר דאברהם של חסד, ורק במשך היום ולעת מנחה שהוא מדת יצחק בחי' דין אז היה שייך לאמר את זה. ועוד הרי אלו שאומרים את זה, אומרים אותו צמוד להפיוט אדון עולם, וידוע שאחד מהטעמים שקבעו לאמר אדון עולם בתחילת תפילת שחרית כי אברהם אבינו תיקן תפילת שחרית, ואברהם אבינו הוא שהמליך את השם יתברך על העולם. והרי מודגש ביותר ההוכחה הנ"ל.

[אכן אפילו לפי מה שבארתי עדיין יש מקום דוקא לאמרה, כי יש לפרש כעין מה שמבאור בליקוטי מוהר"ן תורה עד, שצריכים לגדל מדת אלקים, שהוא בחי' מוחין דקטנות, דיבור בלא דעה, בחי' יצחק, לבחי' יעקב, בחי' הוי"ה, תורה, מוחין דגדלות, דיבור בדעה עיין שם. וכן המשמעות, יגדל אלקים – ח"י – הם המוחין כידוע. 'וישתבח' זה בחי' אברהם, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה טו – אם לא היה בחסדי השם יתברך לא היה כדאי לקרא ולכנות את השם יתברך בתארים ושבחים ותבות ואותיות, אבל זה הכל חסד של השם יתברך, וזה: שתין בתי – זה בחינת חסד, בחינת אברהם וכו' עיין שם].

ובאמת יש בזה ענין של נ נח שהוא שיר של חסד שבא על ידי תפלה הדין כמו שרבינו גילה בלקוטי מוהרן תנינא תורה ח'. יעו' בספר אדיר במרום (עמ' רנו) בענין אלקים חיים, כאשר כותבים את האות ה' של אלקים בציור של ג' ווי"ם, בגמטריא ח"י, הרי אלווו, בגמטריא מ"ט, והוא בחי' של מ"ט פנים טהר ומ"ט פנים טמא, בגמטריא צ"ח, שהוא בחי' דינים (ד' בתי דינים יש, של ע"א, כג, ג', א' בגמטריא צח, כמנין הקללות שבתורה ע"ש) והוא הגמטריא של נחמ, כמו שכתבנו במקומו. ועל כן צריכים עוד להגדיל את "אלקים חי" הנ"ל וישתבח, להפכו להשיר ושבח של השם יתברך, שהוא השיר של העתיד נ נח נחמ נחמן מאומן.

ואגב, אחר הנחת תפילין אומרים – ומחכמתך א"ל עליון תאציל עלי, ומבינתך תבינני, ובחסדך תגדיל עלי, ובגבורתך תצמית אויבי וקמי וכו'. ואילו בתהלים (קמג:יב) כתיב – ובחסדך תצמית איבי.

תפלה שלפני פרשת עקדת יצחק

או"א זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקדת 'ישועה ורחמים משמי שמי קדם וזכר לנו' ר"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אתה הוא ה' אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בשמי השמים העליונים והתחתונים: הארץ מתחת, הסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הסופי תיבות של מתחת השמים העליונים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

קבץ נפוצות, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נפוצות קויך מארבע כנפות הארץ, נפוצות קויך מארבע, אי נמי קויך מארבע כנפות, ס"ת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כנפות הארץ, ס"ת עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כנפות בגמטריא אדנ"י נ נח נחמ נחמן מאומן.

יכירו וידעו כל באי עולם ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

כי אתה הוא האלקים לבדך לכל ממלכות הארץ, הסופי תיבות של "הוא האלקים לבדך לכל ממלכות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן הסופי תיבות של ממלכות הארץ ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

רבון העולמים אתה צויתנו להקריב קרבן התמיד במועדו ולהיות כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם. ועתה בעונותינו חרב בית: הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים.

קטרת

עמש"כ בערך כיפה נ נח – מה הענין ללבוש כיפה שכתוב עליה נ נח נחמ נחמן מאומן, אות ג.

אתה הוא י"א שהקטירו אבותינו לפניך את קטרת הסמים בזמן שבית המקדש קים. הסופי תיבות של: קטרת הסמים בזמן, אי נמי של: הסמים בזמן שבית, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תנו רבנן פטום הקטרת כיצד. הסופי תיבות של: רבנן פטום הקטרת ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כמנין ימות החמה מנה בכל יום מחציתו בבקר. הסופי תיבות של כמנין ימות החמה מנה בכל עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הסופי תיבות של ימות החמה מנה בכל יום מחציות עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

מלא חפניו ביום הכפורים מחזירן למכתשת בערב יום הכפורים כדי לקים מצות דקה מן הדקה. חפני בגמטריא נחמן. הסופי תיבות של הכפורים מחזירן למכתשת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן הסופי תיבות למכתשת בערב יום הכפורים כדי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וכן הסופי תיובת של הכפורים כדי לקים מצות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. דקה בגמטריא נ נח ע"ה.

החלבנה. אחד עשר סמנים, י"ל י' מהם כנגד עשרה מיני נגינה – נ נח נחמ נחמן, ועשתי עשר – החלבנה (מלכות, וכנגד פושעי ישראל) – כנגד – מאומן. א"נ יש לפרש הלבונה (בחי' אור מקיף), בגמטריא אומן ע"ה.

קציעה. במסכת כריתות (ו.) למדנו שהיא קדה. קדה בגמטריא נ נח ע"ה.

וכרכם - בחי' נצח (גם פירוש כרכם בגמרא - מצור, וי"א שכרכום זה זפרן - שהוא בגמטריא מצור ע"ה). וכרכם בגמטריא נחמן מאומן ע"ה.

יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא ואם לא מצא יין קפריסין מביא חמר חורין עתיק, מלח סדומית רובע וכו'. יין קפריסין למה הוא בא כדי לשרות בו את הצפרן כדי שתהא עזה וכו'.

מבואר שיין קפריסין לכתחילה יותר טוב מחמר חורין, ועם כל זה משמע שחמר חורין באותו שיעור של היין קפריסין, דלא תימא שכיון שהוא אינו טוב כמו היין קפריסין יצטרך ליותר לעשות את הפעולה. ולכאורה מבואר שהעזות של החמר חורין שוה לזה של הקפריסין, ומן הסתם הטעם שלכתחילה מביאין של קפריסין הוא רק משום שהוא אדום [ולפי פרש"י קפריסין פירושו מקפריסין שהוא חו"ל, על כרחך יש עדיפות חזק בזה היין שמעדיפים אותו מיין של ארץ ישראל]. אכן תוספות בכריתות ו. הביא מר' משה כהן שהיו נותנים מלח רק כאשר לא מצא יין קפריסין. ולפי שיטה זו לא ראוי העזות של החמר חור כהיין קרפיסין, ואף על פי שדיו באותו שיעור, אבל צריך את המלח. ומובן שאין זה לכתחילה. והמשנה למלך (כה"מ ב:ג) דקדק מדברי הרמב"ם שהמלח מביאין מצד עצמו, ולא כדי לתקן דבר אחר.

תניא רבי נתן אומר כשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק מפני שהקול יפה לבשמים. - הדק בגמטריא נ נח ע"ה (והסופי תיבות של היטב היטב הדק מפני שהקול יפה, בגמטריא נחמן ע"ה) - פטמה לחצאין כשרה, לשליש ולרביע לא שמענו. א"ר יהודה זה הכלל, אם כמידתה כשרה לחצאין, ואם חסר אחת מכל סממניה חיב מיתה.

בזה מרומז הסוד של נ נח. שהוא הקול המשקה את הגן כמבואר בתורה תקעו תוכחה (תנינא ח), שעל ידו נותנים ריח טוב להנשמות – וכן עי' במסכת מנחות (מג:) רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבי טרח וממלא להו (-המאה ברכות) באיספרקמי ומגדי, ופרש”י שאיספרקמי הם מיני בשמים, איספרקמ, א”נ אספרקמי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה ענין השחוק. וזה ענין לחצאין - שהוא כפול, לשליש, ולרביע וכו' (שוב מצאתי בליקוטי הלכות חו"מ בהל' חכירות וקבלנות הלכה א' בענין המקבל למחצה לשליש ולרביע שפירש שהוא רמז להשיר פכש”מ). כמידתה בגי' נ נח נחמ נחמן מאמן. כשרה, כמבואר בלק"מ ששרה בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע. [ושרה בחי' אשת חיל עטרת בעלה, עטרה ע"ה בגמטריא נחמן מאומן, והוא ענין הכובע של הצדיק כדלקמן].

ולעיל בענין הכיפה של נ נח, כתבנו עוד שזה מה שר' יהודה אמר לשליש ולרביע לא שמענו, כי עדיין לא נתגלה (ואף שגם למחצה לכאו' לא נתגלה, מ"מ מצינו שחז"ל היה להם איזה תפיסה בננח כמו שמצינו ברא"ש במס' מגילה כמובא אצלינו).

ובזה א"ש ממש מה שר' נתן אומר אף כפת הירדן כל שהיא, אף זה ענין הריח כנ"ל, כפת, זה הפת"ק (בחילוף הק' לכ', ואחד אמר לי שזה ר"ת תיקון כללי ופרטי. גם 'אף כפת' בגמטריא פתקא) הירדן, ר"ת רבינו נחמן וישראל דוב, כי הפתק זה הקשר ביניהם. ועיין בלק"מ תורה יד איך שרבינו מפרש רמא כפתא בירדנא, בענין הפשטת הבגדים הצואים ע”י שמחזירים בעלי תשובה וגרים ואכמ”ל. ושם ירדנא עם א' נוספת, א'ודסר. (וכפת עוד רמז על לבישת הכיפה של נ נח).

תני בר קפרא

בר קפרא עם התיבות בגמטריא הפתק, אחת לששים או לשבעים שנה, הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, והראשי תיבות בגמטריא רבי נחמן עם התיבות. וסבא קיבל את הפתק בשנת התרפ"ב שזה מאה וחמישים שנה אחר לידת רבינו בהתקל"ב, בחי' אחת לששים- המספר הכי גדול של ששים – ס"ט, או לשבעים – המספר הכי גדול של שבעים – ע"ט – ביחד הם בגמטריא נחמן, ועם השני כוללים בגמטריא ק"ן – מאה חמישים! וכן להיפוך – אם תיקח המספר הכי קטן השייך לששים, דהיינו חמישים ואחד – שכבר יצא מחמישים ועולה לששים, וכן המספר הכי קטן השייך לשבעים – דהינו ששים ואחד, ביחד הם יב"ק, עם התקע"א של שנת פטירתו של רבינו, עולה התרפ"ב עם הכולל.

היתה באה של שירים לחצאין. שירים – זה בחי' שיר, לא רק שזה אותם אותיות, אלא שגם השיר רבינו גילה שהוא נבנה מהשיריים מבחי' אזמרה לאלקי בעודי. לחצאין, חצאין – בגמטריא נחמן י' – דהיינו נחמן בבחי' הי' מיני נגינה, בי' אותיות של נ נח נחמ נחמן. והסופי תיבות עם הכולל בגמטריא מא(ו)מן.

ועוד תני בר קפרא: אלו היה נותן בה קרטוב של דבש, אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) בגמטריא התשמ"ד עם הכולל, השנה שר' משה פינשטיין נתן הסכמה לסבא ועל הפתק הקדוש, שסבא אמר שאילולא הסכמה זו לא היינו יכול לעמוד נגד ההתנגדות – בחי' אין אדם יכול לעמד מנפי ריחה. וכן "היה נותן בה קרטוב" עם הי"ד אותיות בגמטריא משה פינשטיין.

כי התורה אמרה כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. נראה שיש בזה רמז למה שסבא אמר שאילו היה מגלה הסוד של שני מילים של הפתק היה מתבטל הבחירה. ועוד, "שאר וכל דבש" בגמטריא ראש השנה עם התיבות, לא תקטירו – לא להפסיד – ממנו – אותיות מ(א)ומן – אשה לה' – ללכת לירושלים. עד שנזכה להביא את הציון הקדוש אל המנוחה ואל הנחלה בב"א.

כימי עולם וכשנים קדמוניות. הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אביי הוה מסדר:

וקטרת לאברים ואברים למנחה ומנחה, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

לאברים ואברים למנחה ומנחה לחבתין וחבתין לנסכין ונסכין למוספין ומוספין לבזיכין ובזיכין, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אנא בכח

אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה: אבגית"ץ, שהוא שם של חסד בעולם היצירה כידוע. וביותר דייקנות הוא חסד שבגבורה, כי הוא השם הראשון של מ”ב, והשם של מ”ב הוא בגבורה [ובזה א”ש ממש ענין הנ נח כדלקמן, שהוא בחי' תפילה בדין, ועם כל זה הוא שיר של חסד]. (אבגית"ץ בגמטריא רבי נחמן בן פיגא, ובגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הט"ו אותיות).

אבג"י, זה רמז לשיר פשוט - א, כפול - ב, משלש - ג, מרובע - י', כידוע שא' ב' ג' ד' = י' (וכ"כ בס' רזיאל, שלכן שם הוי"ה מתחיל בי' רמז לאבג"ד, ואח"כ ה"ו), שלכן יש י' אותיות נ נח נחמ נחמן. תץ ע"ה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! [ועיין בתיקוני זוהר חדש קיח. ז"ל ונשמתה (דמשה רבינו) גניזא בגי"א (-דברים לד:ו ויקבר אותו בגיא) מן אב"ג ית"ץ, ת' תורת משה, צ'פונה בצד"י דאיהו ץ', דצד"י אריכא מסטרא דעלמא דאתי, מתמן (תמן ע"ה = נ נח נחמ נחמן מאומן) הוא טוב לצדיקים לעלמא דאתי. בגי"א, אב לי"ג מכילין, דאנון וא"ו וכו', ע"ש].

נראה לפרש עוד למה דוקא בכולל, שת"ץ הוא לשון הירוס, וכמובא בהיחודים של האריז"ל לכוון אבגא (לשון שטן) תץ. וגם בגימט' פתי וכו' (וידוע שבלשון הקדוש מלה משתמשת לשני המשמעות). ונ נח נחמ נחמן מאומן יתירה אחד, בגימט' תצא, ושם הוי"ה ככה: שין מם יוד-הה-וו-הה = תצב, לשון מצבת, לשון תקומה הפך הירוס התץ (גם גימטריא שק"ץ). וזה ענין המבואר בליקוטי מוהר"ן שהצדיק מש"ה עומד בין שמ"ד לרצו"ן. [ובענין תצ"ב יש לדרוש הרבה על פי המשנה באבות (ה:ו, וע' בפסחים נד) שצבת בצבת עשויה – בין השמשות כמו מקום קבורת משה, וע' בחיי מוהר"ן שטז-שיז, ובברכות ו: ושבת דף ל, כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, ואכמ"ל].

והר"ת של הז' שמות של אנא בכח, א, ק, נ, ב, ח, י, ש בגימטריא תע"א שהוא הגימטריא של י"ז תמוז ע"ה (ובסתמא שייך להשם הקדוש היוצא מהר”ת של “תפול עליהם אימתה ופחד”).

והסופי תיבות בגמטריא כשרה ע"ה, שרה, בחי' השיר פשוט כש"מ כמבואר במקום אחר.

והראשי תיבות והסופי תיבות ביחד הם בגמטריא אבגית"ץ נ נח נחמ נחמן מאומן!

שוב שמעתי מי"ס נ"י שאי' בס' ליקוטי הגר"א שהסוד של שמירת הברית בפסוק כי הוא כסות"ה לבדה, בגימטריא תצ"א (ונלע"ד, שזה רמז על ההוצאה והכנסה שבמדת יסוד. וע”ע מש”כ בס”ד על לקוטי מוהר”ן תורה כט: בסוף שייך לאות ח). והגרי"א חבר, הראה לשם אבגית"ץ, שתצ"א הוא בסוד שמירת הברית, ונשאר בג"י, רמז לג' אבות וי"ב שבטים (הרי שגם הם מורים ששמירת הברית תלוי בצדיקים דוקא). וי"ס נ"י אמר לי שיכולים לפרש שבג"י הם הט"ו אותיות של נ נח נחמ נחמן מאומן.

שוב מצאתי בעזה"י בפרשת ואתחנן (דברים ג:כט) ונשב בגיא מול בית פעור. מול-בי, עם השני תיבות בגימטריא צ', הרי בגי"א צ"ת – אבגיתץ, ונש"ב ראשי תיבות נחמן בן שמחה. בית פעור, הראשי תיבות והסופי תיבות – תרפ"ב, השנה שסבא קבל את הפתק.

עוד יש לראות בשם אבגית"ץ שבחילוף האותיות ב"ג בא"ת ב"ש לש"ר, יוצא שיר תצ"א – נ נח נחמ נחמן מאומן.

(אבגית"ץ בגמטריא אהבת חנם, אבל עוד לא מצאתי בחז"ל ביטוי כזה שהוא המצאה של הרבנים ונראה שהוא נגד התורה הקדושה. יש אהבה שאינה תלויה בדבר זה מהתורה. הרי שלכאו' זה הגמטריא מראה שאהבת חנם הוא כח וענין בדיוק ליהפך מהקדושה והשם הקדוש אבגית”ץ).

אבגית"ץ בגמטריא תק"ו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם הט"ו אותיות, ובגמטריא רבי נחמן בן פיגא (- בגמטריא רבי ברסלב). תק"ו הוא השנה שהרמח"ל נפטר.

אנא בכח גדלת, אנא גדלת עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, הרי: בכח נ נח נחמ נחמן מאומן.

השם של מ"ב הרשום בהראשי תיבות של אנא בכח, שבע שמות של ו' אותיות (כנזכר בלק"מ תורה מא), הס"ת של הו' שמות – מחסד עד יסוד צדיק: ץ,ן,ש,ג,ע,ק, בגימטריא – נבע נ נח נחמ נחמן מאומן (כידוע שרבינו הוא נחל נובע מקור חכמה).

איזהו מקומן – עמש"כ במסכת זבחים פרק ה (דף מז:-נז:).

ובוש פנים לגן עדן. עמש"כ אבות ה:כ.

יהי רצון וכו' שתבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך לעשות חקי רצונך ולעבדך בלבב שלם (נוסח ספרד עדות המזרח). הסופי תיבות של: בימינו ותן חלקנו בתורתך לעשות חקי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וכן הסופי תיבות של: לעשות חקי רצונך ולעבדך בלבב שלם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ברוך שאמר

ברוך שאמר היא פתק שקבלנו מן השמים, ולכן בודאי יש הרבה קשרים בינה לבין הפתק הקדוש. עיין למשל מש"כ בענין השלושה פתקים, בפרק על הפתק הקדוש.

תחפץ\חפצת בגמטריא פז נ נח נחמ נחמן מאומן – קשר הפתק של ברוך שאמר שהוא פז תיבות להפתק של נ נח. והוא בגמטריא "ורפא ירפא (ריש פרשת משפטים פסוק יט)" – ועיין בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ג' ש"ורפא ירפא" עם התיבות בגמטריא פדיון נפש. ואכן בנוסח הפדיון כתוב, על ידי פלא עליון וכו', ואנו נוהגים לאמר על ידי פתק עליון.

ברוך חי העולמים – עמש"כ בישתבח.

יהי כבוד

מה שמובא בכתבי האר"י שהראשי תיבות בגמטריא תרפ"ז עמש"כ בענין השלושה פתקים, בפרק על הפתק הקדוש.

ישתבח

ומעולם עד עולם אתה א"ל – הראשי תיבות בגמטריא נחמן.

בשש"ק ב-קיט אמר: איני מתערב בענין נוסחאות התפלה וכו' רק זאת שבסיום ברכת ישתבח צריך לומר רק 'הבוחר בשירי זמרה מלך יחיד חי העולם' ללא תיבת א-ל, כמו שבברכת 'ברוך שאמר' שבהתחלת פסוקי דזמרה אומרים 'יחיד חי העולמים' ללא תיבת א-ל, ע"כ.

אכן באחד מהתיקונים של הרמח"ל הוא כותב הנוסח עם א-ל.

ברכות קריאת שמע

המאיר לארץ ולדרים עליה, ראשי תיבות: עולה, וזה הברכה בעולם הבריאה, שהיא עולה בעולם המחשבה. וכן עולה בגמטריא נ נח עם האותיות. וכבר מבואר אצלינו על פי לקוטי מוהר"ן תורה כח, שסוד העולה בסוד השם של חסד אבגית"ץ הוא ממש סוד של נ נח נחמ נחמן מאומן.

מחדש בכל יום תמיד מעשה, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

והמתנשא מימות עולם אלקי עולם: הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. מימות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ה' תיבות.

כבוד א"ל וקדשתו תתברך י"א בשמים ממעל ועל הארץ, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הארץ מתחת, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בקיצור הכוונות של הרמח"ל לתפילת שחרית – לסוף ברכה ראשונה של קריאת שמע – לאל ברוך נעימות יתנו למלך וכו' כז"ל לאל ברוך – היכל נוגה, והוא בנצח. והעשרה שבחים בסוד הי' ספירות, וכדי להשלימם אומרים "מרום וקדוש" (-- אגב, מרום וקדוש בגמטריא שבת), עכ"ל. לאל ברוך בגמטריא נחמן מאומן עם התיבות. "נעימות עם האותיות בגמטריא פתקא. וראוי להתבונן שהר"ת של אל ברוך נעימות יתנו – אבנ"י, גם כן סימן על השיר פשוט כפול (א-ב), שמתחילים עם נ' וחוזרים עד י' אותיות. יתנו עם האותיות בגמטריא יז תמוז.

הראשי תיבות של: ברוך נעימות יתנו למלך א-ל חי וקים ע"ה בגמטריא נ נח.

ביארצייט של האמא שלי בד' אייר תשפ"ג דרשתי בס"ד, לא-ל ברוך נעימות יתנו, ר"ת לבני, דהיינו אני. למלך א-ל, ר"ת לא, ומרמז להמוסר שנתן בת שבע לבנה שלמה המלך כמובא בספר משלי בפרק אחרון (לא) – דברי למואל (-ע"ה בגמטריא נ נח) מלך משא אשר יסרתו אמו, מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי, אל תתן וכו', אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין (גם לפי עדות המזרח, למלך א-ל, הלמד בפתח, ובמסכת נדרים המשמעות בזה הוא לשון לא, עיין בר"ן יג., הרי לא למלך – אל למלכים למואל). ומוסר זה היה למחרת חנוכת בית המקדש, שהיה נעור כל הלילה וישן למחרת עד ארבע שעות כדאית' בפסיקתא והיו מפתחות בית המקדש תחת מראשותיו וכו' – ולכן שייך כאן בברכת קריאת שמע של שחרית.

ושם אמי מרומז בראשי תיבות – נעימות יתנו למלך א-ל, ראשי תיבות Elaine, חי וקיים, ראשי תיבות חו'ה, וברכה כבר הוזכר – לא-ל ברוך.

אהבה רבה וקריאת שמע וברכה שלאחריה, על פי לקוטי מוהר"ן תורה יב. אהבה רבה – בחי' החיבוק, ואחר כך השמחה, בחי' אשמ"ח של שמע-אחד, ואח"כ בונים הנוקבה בחכמה בברכה שלאחר ק"ש.

והאר עינינו בתורתך. אור פירושו השם יתברך, כמו שכתוב לדוד ה' אורי (תהלים כז:א), והיה לך ה' לאור (ישעיה ס:יט). והרי כל התורה הוא שמותיו של השי"ת כידוע, רק מחמת כל הצמצומים לא רואים ולא מבינים ולא יודעים, ולכן מבקשים שיאיר השם יתברך מציאותו לעינינו בשמותיו בתורתו. [וכן שים לב לנוסח ברכת התורה שמבקשים שנהיה כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, כי זה תכלית הלימוד לדעת את השם יתברך ולהאיר מציאותו. וכן עיין בפרקי דרבי אליעזר פרק מז ז"ל ראו עליונים שמסר הקב"ה שם המפורש למשה, וענו, ברוך אתה ה' חונן הדעת, עכ"ל].

למען לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד.

קצת קשה שהרי קי"ל (בבא בתרא עה, ליקוטי מוהר"ן כא, ובעוד מקומות) שכל מהות של עולם הבא – כל צדיק וצדיק נכוה מחפתו של חבירו. ואפילו אם הכוונה כאן הוא שלא נבוש מעבירה ממש, איך מתפללים סתם שלא נבוש אם זה ממש מהות עולם הבא.

י"ל על זה הגדיר – לעולם ועד. לעולם ועד זה בחי' זעיר אנפין (-עולם של ו' קצוות) ונוקביה, או מלכות לבדה (-כמו בכוונות של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד). וידוע ששכר עולם הבא מתחיל מאבא ואימא (עיין קל"ח פתחי חכמה).

פרשת שמע תמצא במקומו בפרשת ואתחנן.

שמע ישראל – עמש"כ בפרק מה ענין תגובת שמע ישראל.

בהקדמת הקנה כז"ל והנה מלת שמע ומלת אנכי שניהם רומזים בחסד וכו', א"ל רבי מה לו לשמע עם מלת אנכי, א"ל בני שמ"ע אנכ"י עולה תצ"א [-נ נח נחמ נחמן מאומן], והכי אמר כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלקיך והוא חסד ועלים ע"ב [-השיר נ נח, שיר של חסד על ע"ב נימין], א"ל אם כן ישראל מה טיבן כאן וכו' עיין שם. והרי האריז"ל כבר גילה ישראל, שיר א-ל, השיר נ נח נחמ נחמן מאומן.

בספר ניצוצי שמשון: ואיתא במדרש רבה (וישלח פ:ז) שלשה אהבות הן, חפיצה דביקה אהבה, ויש אומרים דביקה חפיצה דיצה וכו' וזהו הסוד בגמרא (ברכות סא:) יצתה נשמתו ב'אחד' ר"ת א'הבה ח'פיצה ד'ביקה ד'יצה וכו', ע"כ. הרי מקור לאלו שרוצים להאריך בד' דאחד, ויוצא להם כאילו אומרים ד'ד.

[ברוך] שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הראשי תיבות והסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וי"ל שעם ב"ך של ברוך, הרי אך נ נח נחמ נחמן מאומן, בבחי' רק הכסא אגדל ממך, ששם הצדיק כסא להשם יתברך ומשותף בשם השם (שמעתי מד.ל. נ"י).

פרשת והיה אם שמוע – ע' פרשת עקב.

בפרשת והיה אם שמוע של קריאת שמע, יש בכוונות לכוון שם ע"ב, והרי שלושה מילים עם השמות שכנגדם: אחרים – סא"ל, והשתחויתם – ער"י, להם – עש"ל. והנה השם הראשון והאחרון ביחד הם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וביניהם הם השם ער"י, שהוא לשון של התעוררות ותשוקה, וזה נעשה על ידי הצדיק בבחי' משה, נ נח נחמ נחמן מאומן – וכמו שגילה רבינו (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה פז) ז"ל וזה שאמר אברהם לאליעזר (בראשית כד) ו'אם ל'א תאבה האשה ל'לכת א'חריך וכו' ראשי תבות פסוק זה הם אותיות 'אלול', ובאמצע הם תבות תאבה האשה, כי על ידי בחינת אלול, הינו סוד כונות אלול (- והוא ממש קשור לענין של משה רבינו, כמבואר שם בתורה פב, ובתורה ו' בלקוטי מוהר"ן קמא), על ידי זה תאבה האשה, כי על ידי זה נעשה בה רצון אליו וכו' ע"ש. ולכן הכא נמי יש לראות את זה, שהער"י נעשה על ידי הנ נח נחמ נחמן מאומן. (ועוד תראה שקודם אליעזר אמר לאברהם אבינו אולי חסר, דהינו אלי כמו שפרש"י שם, ואילו הוא היה בכלל ארור, וכן כאן המילים הולכים ההשתחוה לאחרים).

והנה בריש פרשת והיה על המילים תשמעו – שם על"ם, אל – מה"ש, מצותי – לל"ה. על"ם ומה"ש (דהיינו עם הו' אותיות) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, לל"ה עם האותיות בגמטריא אלול ע"ה.

עזרת אבותינו

אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דר ודר, אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

וצדקתך עד אפסי ארץ – יש לפרש היטב על פי ליקוטי מוהר"ן תורה עה, צדק הוא הדיבור בתורה ותפלה, שצריכים לדבר כל כך עד שזוכים לעשות אפס מהארציות, כמבואר שם.

ומלך גבור לריב ריבם לאבות ובנים. לריב ריבם בגמטריא ברסלבר.

לריב ריבם לאבות ובנים אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כל בכוריהם הרגת ובכורך ישראל גאלת וים סוף להם בקעת. הסופי תיבות של בכוריהם הרגת ובכורך ישראל, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הסופי תיבות של ובכוך ישראל גאלת וים, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

וזדים – טבעת וידים עברו ים ויכסו. סופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אחד מהם לא – נותר על זאת שבחו אהובים ורוממו, סופי תיבות בגמטריא תרפ"ב השנה שסבא קיבל את הפתק.

מגביה שפלים עד מרום מוציא אסירים. ראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יחד כלם הודו והמליכו ואמרו ה' ימלך לעולם ועד. המליכו ואמרו הוי"ה ימלך ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

שמונה עשרה

תפילת י"ח (ואחר כך הוסיפו ולמלשינים, י"ט, והזוהר חשבה לכ' ופרשו שזה עם ברכת כהנים) בחי' נ נח לפי בעל הרוקח - בספר סודי רזיי (עמ' לו:) ז"ל וכן ג' תפילות מתפללים ביום. והתפילה י"ח ברכות, המתפלל אותם בכוונה ינצל מגיהנם שהיא י' אלפים אמות וח' מאות (-בטור הביא בשם דורשי רשומות, שהראשי תיבות של הי"ח (-יט) ברכות הם בגמטריא אלף ת"ת, עיין בזה במגלה עמוקות מהדורא תנינא פרשת ויצא עמ' עא) אמות של הקב"ה כמנין גיהנ"ם מאות אמה. זהו (ישעי' ה:יד) פערה פיה לבלי חק. וינצל מי"ח טריפות, ויכנס בעדן שהוא י"ח מאות אלף שנה עין לא ראתה אלקים זולתך, כמו שאין אדם יכול לראות י"ח חוליות שבשדרה. וכתיב (דניאל יב:ז) וישבע בחי העולם, י"ח אלף עולמות יש להקב"ה שדואה בהן בכל יום והם נעלמים. על כן לעלם י"ח בקרייה שכתיב לעלם חסר שהן נעלמים וכו' ע"ש. וצריך תלמוד איך משוה ח"י שהוא 18 לנ נח שהוא 108.

בטור אורח חיים (סימן קיג או קרוב לו) הביא מאחיו ה"ר יחיאל בשם דורשי רשומות, שבג' ברכות הראשונות יש ק"ז תיבות, הרי עם הכולל בגמטריא נ נח.

הראשי תיבות של הברכות ט-טו, ברך – תקע – השיבנו – ולמלשינים – על הצדיקים – ולירושלים – את צמח, עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ברכה ראשונה – אבות

יש שואלים שאם רבינו עבר על כל הצדיקים למה לא מזכירים אותו בשמונה עשרה. ואיתא בחלק (סנהדרין ריש דף קז.) ז"ל אמר לפניו רבונו של עולם מפני מה אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ואין אומרים אלקי דוד, אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי, אמר לפניו רבש"ע בחנני ונסני וכו' ע"ש שדוד המלך ביקש להיות מנוסה וכביכול לא עמד בנסיון, ואילו רבינו הקדוש ידוע שבקש מהש"י כמה פעמים לנסיונות ועמד כל פעם בנסיון (ע' חיי מוהר"ן חלק נסיעות לארץ ישראל אות רלב, ובשבחי הר"ן אות טז), וא"כ בודאי היה ראוי להזכירו (וע' לקמן ממסכת מגילה). אז ב"ה בדקתי את זה, ויצאה לי שדוקא במילים "וזוכר חסדי אבות" מזכירים את רבינו, כי 'חסדי אבות' בדיוק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ולכן ממשיכים, ומביא גואל לבני בניהם, רמז לסבא ישראל – עמש"כ בסוף ערך משיח שהבאתי מר' נתן שפירא כמה ראשי תיבות של מביא מרמז על משיח בן יוסף (צדיקים שהיה להם הבחינה שהיו יכולים להיות משיח), ואכן הוא ראשי תיבות משיח ישראל דוב אודסר, למען שמו, שמו דייקא, גם ל"מעןשמו" בגמטריא אבגית"ץ שהוא ממש הענין של נ נח נחמ נחמן מאומן כמבואר לעיל (אות טז). וגם א"ש כי האריז"ל גילה לכוון במילת באהבה – למען שמו באהבה, שאימא עילאה מסתלקת מז"א כדי ליכנס לנוקבא לבנות אותה, במלך עוזר מושיע ומגן. הרי רמז נפלא שאחר ההתגלות של השם הקדוש של נ נח יש כאילו הפסקה במנהיגים עד שנזכה למלך המשיח בב"א.

ועוד עיין במס' מגילה דף יז: ת"ר מנין שאומרים אבות שנאמר (תהלים כט) הבו לה' בני אלים, ופרש"י ז"ל הבו לה', הזכירו לפניו את אילי הארץ עכ"ל. הבני אלים בגימטריא נחמן, רמז שהעיקר להזכיר לפני השי"ת את ר' נחמן. וע' לקמן על "וזוכר חסדי אבות".

אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב הא-ל. בכוונות, הא-ל, ה' פעמים א-ל עיין שם. הנה ה"פ א"ל עם הכולל בגמטריא יוסף.

וזוכר חסדי אבות:

יש שואלים שאם רבינו עבר על כל הצדיקים למה לא מזכירים אותו בשמונה עשרה. ואיתא בחלק (סנהדרין ריש דף קז.) ז"ל אמר לפניו רבונו של עולם מפני מה אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ואין אומרים אלקי דוד, אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי, אמר לפניו רבש"ע בחנני ונסני וכו' ע"ש שדוד המלך ביקש להיות מנוסה וכביכול לא עמד בנסיון, ואילו רבינו הקדוש ידוע שבקש מהש"י כמה פעמים לנסיונות ועמד כל פעם בנסיון (ע' חיי מוהר"ן חלק נסיעות לארץ ישראל אות רלב, ובשבחי הר"ן אות טז), וא"כ בודאי היה ראוי להזכירו (וע' לעיל בריש הברכה ממסכת מגילה). אז ב"ה בדקתי את זה, ויצאה לי שדוקא במילים "וזוכר חסדי אבות" מזכירים את רבינו, כי 'חסדי אבות' בדיוק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ולכן ממשיכים, ומביא גואל לבני בניהם, רמז לסבא ישראל, למען שמו, שמו דייקא, גם ל"מעןשמו" בגמטריא אבגית"ץ שהוא ממש הענין של נ נח נחמ נחמן מאומן כמבואר לעיל (במקומו בתפלה). וגם א"ש כי האריז"ל גילה לכוון במילת באהבה – למען שמו באהבה, שאימא עילאה מסתלקת מז"א כדי ליכנס לנוקבא לבנות אותה, במלך עוזר מושיע ומגן. הרי רמז נפלא שאחר ההתגלות של השם הקדוש של נ נח יש כאילו הפסקה במנהיגים עד שנזכה למלך המשיח בב"א.

למען שמו באהבה ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

מלך עוזר ומושיע ומגן – פירשנו שעוזר כנגד אצילות דאמציעתא, מושיע זה היחוד השני של הא"ס בהצדיקים, והצדיקים אנפי השכינה בחי' ש"ע, וכן ביחוד של אור זרוע לצדיק ס"ת ש"ע. ומגן הוא היחוד הג' תכלית היחוד של הא"ס עם הנפרדים. וזה לשון מגן, מלשון מסירה גמורה – אשר מגן צריך בידך. ולכן מגן בגמטריא מ"ם וא"ו – שהוא סוף ותכלית יחוד היראה, כמבואר שם שהוא בגמטריא מאה על ידי הכוללים, וכן ומגן עם הכולל, וזה סוד אדנ"י (א – יו"י ד ינ י) בגמטריא מאה. ולכן מגן, זה ג"ם ן' שערי בינה. וכן מגן, הג' גמטריא קטן של ש' והן' גמטריא גדול של ה', הרי משה.

עוזר. בכוונות, זה חב"ד. אותיות החיצוניות הם ר"ע, בחי' אבא ואימא – חכמה ובינה, תרין רעין דלא מתפרשין, ולכן אותיות הפנימיות הם ו"ז, בחינת יסוד ומלכות בזיווג תמידי.

עו – בגמטריא של הראשי תיבות: אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד. זר – בגמטריא אור, ראשי תיבות ז' רועים. והנה עוזר, עם השני כוללים, בגמטריא נחמן מאומן.

ברכה שניה – מחיה המתים:

אתה גבור לעולם אדנ"י מחיה (שמונה עשרה, ברכה שניה), אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) תולני, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות (א"נ תולנ"י ע"ה בגמטריא רבי נחמן מאומן).

משיב הרוח ומוריד הגשם. (עיין ספר המדות ערך סגלה אות ג). וכבר פירשו, משיב הרוחניות ועל ידי זה מוריד שליטת הגשמיות.

משיב - אותיות מיבש, מי=נ, נבש = ראשי תיבות: נחמן בן שמחה, שצריכים לחפש את הרוח של רבינו. ומוריד - זה ראשי תיבות ומורינו רבי ישראל דוב - שאנו ממש חיים היום עד ביאת גואל בזכותו - וזה מוריד הגשם, גשם ממש.

משיב הרוח ומוריד הגשם - ראשי תיבות מהוה - מ' מתחלף עם י' בא"ת ב"ש, הרי יהו"ה.

סומך נופלים. סומך בגמטריא יפול. בגמטריא אדנ"י בריבוע. הראשי תיבות ס"ן בגמטריא תש"ס, בגמטריא כתר חכמה בינה, שור חמור. ובגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ו"מי דמה לך" - איתא בלקוטי מוהר"ן (תנינא תורה נב, וכן בכמה ספרי קודש) שהצדיקים דומים ליוצרם. ולפי זה י"ל מי = נ, דמה = חמ (ע"ה), לך = ן. נחמן!

ומי דומה לך – עיין במקום אחר שהארכנו בזה, ובפרט על פי תורה ו'.

ממית ומחיה. לפי מה שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן (תנינא עב) שתחית המתים הוא לבחינת השפלות שלהאדם, הרי בזה שהשם יתברך ממית את האדם, ומשפילו לגמרי עד עפר, בזה גופא הוא מחיה אותו נצחי.

ולכאורה זה גם כל הענין של מחיה מתים ברחמים רבים, סומך נופלים ורופא חולים וכו', שכל החסרונות, אדרבה משם השם יתברך מחיה.

ממית ומחיה וכו' אתה חונן וכו' עיין מש"כ בלקוטי מוהר"ן תורה ו' אחר אות י' בענין הדמימה.

חונן הדעת

חכמה בינה ודעת. יש ל"ב נתיבות חכמה, נ' שערי בינה, כ"ו דרכי דעת, ביחד בגמטריא נ נח. שוב מצאתי חשבון זה בביאור הגר"א עה"פ לכו נא ונוכחה יאמר י' אם יהיו חטאיכם כשנים כגלש ילבינו וכו', ז"ל ילבינו, הוא סוד שלשים ושתים נתיבות, וחמשים שערים, ועשרים ושש דרכים דחכמה בינה דעת, והן שלש אותיות של שם בשלש דרכים, ב' גלופן ופשוט, ע"כ.

חכמה בינה, עם הח' אותיות, בגמטריא נחמן. חכמה ודעת, בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן, ובגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

השיבנו

לקוטי מוהר"ן תורה לה - דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם וכו' ומאן ההוא אתר, הוא חכמה, ע"ש ומבואר בהמשך (אות ה) שהחכמה מקבלים מאור הפנים, בחי' באור פני מלך חיים, בחי' חכמה, ע"ש.

ולפי זה יש לפרש מה שאנו מתפללים בשמונה עשרה בברכת השיבנו אבינו לתורת וכו' והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, שהתשובה שלנו יגיע לאור הפנים - להחכמה - לאתר דאתנטילת משם. ויש לכוון עוד שנזכה להיות בחי' פני ה', כמו שכתוב אצל אברהם אבינו התהלך לפני, וזה, אפילו רק לחשוב קצת במוח לשער את הענין, הוא איום ... שנזכה להכל בזכות רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן!

והנה במקום אחר הערנו על הזהר שגילה ענין זרקא, שרבינו מביא שזה ענין לחזור בתשובה לאתר דאתנטילת שהוא חכמה, שלכאורה תשובה היא בחי' אימא עילאה בחי' בינה, וזה חידוש פלא שבינה ירים את האדם למעלה ממנה לבחי' חכמה. וכבר הראנו עוד מקומות שמצינו כזה (כמו בקבלת שבת בהבו לה' בני אלים, שהי"ג תיקוני דקנא דעשיה מעלים את חכמה דעשיה לנצח שיצירה, ובסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהקבצן החטוטרת שהיה בחי' תכלית מיעוט המחזיק את המרובה היה גשר לבחי' למעלה מן המקום). ואכן בסיום הברכה של השיבנו - חותמין: הרוצה בתשובה. ורצון זה בחי' כתר, וכבר מבואר בספרים, את הקשר המיוחד שיש לבינה וכתר, עיין שם. והרי מצד אחד האדם החוזר בתשובה בא בכח בינה, ומצד שני הוא מעורר ממש את הכתר, הרוצה בתשובה, עד שהוא יזכה לעלות לחכמה. שנזכה בעזה"י.

והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, פני ה' זה הצדיק שהוא אנפי השכינה, ועל ידי זה מגיעים לרצון אין סוף כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ד', וזה ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה, בחי' רצון, ואז סלח נא, כי על ידי זה יש סליחה וכפרה כמבואר שם.

תקע – קיבוץ גליות

חירותנו עם האותיות בגמטריא התרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק. ובשמונה עשרה: תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס וכו'. תקע עם הכולל – תקע"א הוא השנה שרבינו נפטר. שופר, הוא בחי' השיר פשוט כפול שלוש רבוע (ר"ת כשפר – לקמ"ת ח). שא, גמטריא מוהר"ן.

והנה תקע בגמטריא שער, ובארמית שער הוא תרעא, וסוד התרעא מובא שהוא בגמטריא י"ב אותיות של מילוי שם אדנ"י, תרע"א עם י"ב (בחי' ז"ה שע"ר השמים), בגמטריא תרפ"ב עם הכולל.

מקבץ נדחי עמו ישראל, עם האותיות תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

השיבה שופטינו

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה והסר ממנו יגון ואנחה ומלך – ד' נונין, שהם ראשי תיבות נ נח נחמ נחמן, ואותיות לב סולח, שעם הכולל בגמטריא מאומן. ואותיות היסוד של: ואנחה ומלך עלינו מהרה אתה, בגמטריא התרפ"ב ע"ה, השנה שדבה קיבל את הפתק הקדוש. ואותיות היסוד של: אתה י' לבדך בחסד וברחמים בצד, עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה <זאת אומרת צדיקים אמיתים. וזאת אומרת שהמנהיגים של היום, כל כמה טוב שיהיו, הם אינם מרוצים ואנו מתפללים יום יום, שלושה פעמים לזכות שוב למנהיגים כמו שצריך>,

והסר ממנו יגון ואנחה <זאת אומרת מפורסמים של שקר, והם בחי' יגון – ס"מ, ואנחה – לילי'. וזאת אומרת שבזה שנזכה לצדיקים אמיתים יהיה דבר עצומה כזו - הסרה גמורה של הס"מ ולילי', מה שאי אפשר לשער כלל>,

ומלך עלינו מהרה "אתה ה' לבדך" – בגימטריא (עם הג' תיבות) נ נח נחמ נחמן מאומן! – בחסד וברחמים וצדקנו בצדק ובמשפט. והנה פה יש משמעות וראיה חזקה למש"כ בס"ד בערך מסורה בברסלב אות ח, שצריכים מלך שלא לוקח המלוכה מהשי"ת אלא אדרבה דרכו ממש כל אחד מקבל עול מלכותו יתברך ע”ש, כי כל הרבנים הם עושים את העם לעבדים, בכל מיני בחינות כלליות ופרטיות, והרבנים בעצמם עבדים להעם, וזה ממש הגלות בעצמו, המציאות שיש רבנים היום. ואילו הצדיק האמיתי הוא בחי' מ"ה, שאינו חוצץ כלל, שעל ידי שמקבלים אותו ומקשרים בו ומצייתים לו, האדם ממליך רק את השם יתברך על עצמו, כי הצדיק לא לוקח אותו לעבד, ואדרבה הוא משחרר את האדם ומעלהו לזה שהאדם יכול להמליך על עצמו ועל כל העולם רק את השם יתברך, כי זה מה שמתפללים פה, שנזכה למנהיגים כבתחלה שדרכם יהיה "ומלך עלינו מהרה אתה ה' לבדך"!

והנה זה אתי אפילו שפיר יותר על פי תורה ח' בלקוטי מוהר"ן שעל ידי אנחה ממשיכים רוח חיים מהצדיק האמת, אבל הרשעים ממשיכים מהרבנים בחי' רברבי עשו, ואילו הצדיק האמת יכול להפיל אותם והצינורות שלהם, משפיל רשעים עדי ארץ, הראשי תיבות של הד' יסודות, ואילו הצדיק מפריד כל הרע של הד' יסודות וזוכה להשרש הטוב שלהם שהם ארבע אותיות הוי"ה עיין שם כל זה באריכות.

וזה מדויק בברכה זו, 'והסר ממנו יגון ואנחה', דהינו אנחה שהוא בחי' יגון, שממשכת החיות מהרוח סערה של רברבי עשו (וי"ל שיגון הוא הפך גן דאורייתא שבו גדלין הנפשות), 'ומלוך עלינו אתה הוי"ה לבדך' היינו ארבע אותיות הוי"ה השרש הטוב הנקי של הד' יסודות. וי"ל עוד שזה 'לבדך' אותיות לב, ששם הרוח חיים, ד' מארבע רוחות באי הרוח כמבואר שם. ושית פרקין דדרועין ושית דרגלין, הרי ארבעה פעמים שש = דך.

ולכן מיד אחר כך מברכים על השמדת הרשעים, כי מפלתם על ידי הצדיק האמת ואנשיו, כמבואר שם (לקוטי מוהר"ן תורה ח).

ולמלשינים. בלקוטי מוהר"ן תורה רמא מדת הדין אין לה כח לכלות את האדם, אבל אדם אחר כן יש לו את הכח ע"ש. ולפי זה מובן סדר הברכות בשמונה עשרה בבחי' לא זו אף זו, כי בברכת השיבה שופטינו אנו מבקשים והסר ממנו יגון ואנחה, וכבר מצוין בכמה סידורים שאלו הן ס"מ ולילי"ת - - וכמה ראוי לכוון היטב במילים אלו לזכות להנצל מהס"א ! (ובמקום אחר כבר כתבנו איך שמבואר מברכה זו שהרבנים של שקר הם המונעים ל"ומלוך עלינו אתה ה' לבדך – "ועל כן אנו מבקשים השיבה שופטינו כבראשונה וכו' - שרק על ידי צדיקים אמיתים אנו יכולים לזכות לזה, שעל ידי מרותם נזכה שהש"י בעצמו מולך עלינו, ולא סתם להיות עבדים לאיזה בן אדם ח"ו) ותכף אחר כך אנו מבקשים – ולמלשינים אל תהיה תקוה וכל המינים וכו', כי יותר מכל מה שהס"א יכול להזיק אותנו – שעל זה כבר ביקשנו בברכה שלפניה – אנו צריכים עוד ישועה נגד האנשים שכוחם עוד יותר חזק ח"ו להזיקינו.

על הצדיקים וכו' ברוך אתה י' משען ומבטח לצדיקים. תשכון בתוך ירושלים – זה הנוסח של עדות המזרח, הסופי תיבות של: משען ומבטח לצדיקים תשכון – נחמן. ואפילו לפי שאר הנוסחאות, כאשר עונים אמן אחר, משען ומבטח לצדיקים, הרי נשלם נחמ"ן בהסופי תיבות. שמעתי מחברים.

ותן שכר טוב לכל הבוטחים וכו' השאלה המפורסמת למה צריכים להתפלל על זה ומה יועיל התפלה להרבות שכרו מהראוי יישבנו ת"ל בלקוטי מוהר"ן תורה סג, שיזכו לשכר טוב רוחני דייקא, ולא יסתפקו בשכר גשמי.

והנה באמת קשה על כל תפילותינו יום יום, כמבואר במסכת נדרים ריש דף מט: כמאן מצלינן על קצירי (-חולים) ועל מריעי (-חלשים) כמאן כר' יוסי, ופירש הר"ן ז"ל דאמר בפ"ק דר"ה (טז.) אדם נדון בכל יום, דאילו לרבנן דאית להו דנדון בר"ה כיון שנגמר דינן אין תפלה מועלת להן, עכ"ל. וכבר הקשו הראשונים תימה גדול לאמר שלרבנן אין ענין להתפלל יום יום חס ושלום. ודוחק לפרש כנ"ל שהתפלה יום יום הוא רק על הרוחניות. אכן י"ל כדלקמן שכל שפע צריך לבוא דרך תפילה, אפילו אם כבר גזור שיבוא. וכן י"ל כדלקמן שהתפילה הוא שיהיה ניכר הדברים. ועיין בתוספות שם, ששאני תפילה בציבור דהיינו על הציבור, ויש בזה גם כן הרבה לפלפל. ולפי ר"ת לרבנן אין להתפלל שלא יחלה רק שיתרפא מהר ויש בזה אריכות במפרשים, והיעב"ץ פירש שלא נגזר מתי יתרפאו – היינו על ידי בקשת רחמים, כי נדונו רק במצב שלא יתפללו [ונלע"ד שי"ל זה דומה לפירוש הר"ן ריש השותפין (נדרים מה:) שפסקינן כר"א בן יעקב בהשותפין שנדרו הנאה זה מזה, שזה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו, וקשה דהלא קי"ל שמדאורייתא אין ברירה, ורבינו תם תירץ שהלכה כראב"י ולא מטעמיה דיש ברירה אלא משום דוויתור מותר, והר"ן פירש שהקנין של השותפין הוא כל אחד יש לו מעיקרא קנין גמור בזמן שהוא בורר ובוחר להשתמש בו, עייין שם, וכן כאן יש רפואה מעיקרא לעת שיברר ויבחר לו על ידי תפילה]. והחיד"א (פתח עינים שבת יב:) חילק בין יסורים שרישומן ניכר שגם זמן רפואתם קבועים כבר לרבנן רק יש להתפלל על מיחושים בעלמא, ואולי זה הולך טוב לפי פירוש בעל הנתיבות לקמן, ותוספות במסכת שבת (יב: ד"ה רבי יהודה, שיפה צעקה לאדם אף לאחר גזר דין), ובמאירי בנדרים שם (-תפילת אדם על עצמו או תפילת רבים על איזה פרט מועיל), ובמהר"ל (חידושי אגדות לר"ה שם – על העבירות שנעשו אחר ראש השנה), יערות דבש (ח"ב דרוש יד, שרק בזמן סנהדרין שהיה דין למטה לא היו דנים כל יום מן השמים), ספר אמת ליעקב לבעל הנתיבות (שבת לב.) לכל אדם יש ענינים בינו ובין שמים, לעוררו בתשובה וכדומה, ועל כרחך צריכים להתעסק בזה בתפלה, ורבנן שחולקים על ר' יוסי אינו אלא לענין עונשים.

והנה עוד קי"ל בזה, שכל דבר צריכים דייקא על ידי תפלה כמבואר בכמה מקומות, ובשיח שרפי קודש (ו:נא) מביא שרבי יצחק בנו של מוהרנ"ת שאל את אביו אם גם על ענין ידידותו עם רבי מרדכי הוא צריך לבקש מהשם יתברך, וענה לו: אם מתפלל אתה על הדבר להשם יתברך הרי מקנא אני בך ואם לאו לא [ועמש"כ בחלק א' נ – בפרשת בא עה"ה יא:ב דברו נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו]. ועיין בליקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה פג ז"ל וכשהקב"ה רוצה לטעום ממצות עשה של איש ישראלי שהוא צדיק, אזי היא בחי' אבר מן החי שהוא אסור באכילה, וצריך שחיטה להתירה, ע"כ צריך שיבא עליו בושה שהוא שפיכת דמים בחי' שחיטה שהיא מטהרת האבר מן החי, ואזי יוכל הש"י לטעום מהמצוות עשה שלו בין מצות עשה אחת בין מצוות רבות, ע"ש. ושחיטה היא בחי' תפילה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה נה:ו, בחי' ביטול אמונת כסילים ע"ש, ועל ידי בחי' תפילה והסרת הטפשות, זוכה שיתגלה הבושה על פניו, כמבואר בליקוטי מוהר"ן לח:ה. אכן אם היינו באים רק מכח טעם זה, לא תהיה אלא כתפילה על טל, דקי"ל (רמב"ם הלכות תפלה פרק י) ואם לא הזכיר טל אין מחזירין אותו שאין הטל נעצר ואין צריך בקשה, ודו"ק.

ועוד י"ל בפשטות שהתפלה שיהיה ניכר הדבר, שיכירו וידעו כולם. ודבר זה מצינו בתפילת שלמה המלך בחנוכת בית המקדש (מלכים א:ח:-), שהתפלל שכל התפילות יתקבלו, ואמר (מלכים א:ח:מ) למען יראוך כל הימים וכו', ועיין במפרשים שם, שעל ידי זה יראו שלא היה במקרה, ויכירו שהחטאים גרמו רע, הרי שהתפלל שיהיה ניכר ההשגחה בעולם, וכן לענינינו י"ל כן. (אכן מה שהקשו המפרשים שם פסוק כה, למה היה צריך שהשם יתברך ישמור ויקיים הבטחתו, לכאורה אין ליישב כן, כי שמירת ההבטחה גופא הוא גילוי ההשגחה).

קצת יוצא מן הכלל לפתוח הברכה עם "את", אכן את-צ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

את צמח דוד, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. "תצמיח" עם האותיות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

עננו – לתענית. ואל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחנתנו היה נא קרוב וכו'. הראשי תיבות של: ממנו ואל תתעלם מתחנתנו היה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

רצה ה' אלוקינו בעמך ישראל ולתפלתם שעה (לפי גירסת ספרד).

רצה בגמטריא ברסלב עם הכולל, היינו תפילה שכל עם ישראל יהיו ברסלב בב"א, ולתפלתם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן הנ נח נחמ נחמן מאומן, היינו אלו שכבר ננחים ואלו שיהיו בב"א.

המחזיר שכינתו לציון. שכינתו עם האותיות והכולל בגמטריא קבר נ נח נחמ נחמן מאומן!

הראשי וסופי תיבות של: ברוך אתה י"ה המחזיר שכינתו – בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן עם שני כוללים. שהוא הצריך להחזיר לציון במהרה בימינו אמן.

מודים

מודים אנחנו לך שאתה הוא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והראשי תיבות בגמטריא רבינו נ נח.

על נסיך שבל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת וכו'.

ויש לדייק שלכאורה נפלאות הם יותר שייכים לנסים והוה ליה לכלליה בהדיה: על נסיך ועל נפלאותיך וכו', ולמה צירף את הנפלאות להטובות. ויש לדחות. אכן יש לראות בזה מה שתמיד אמרו בברסלב (וציינתי המראה מקומות בהקדמה לשבחי הר"ן) שהנס הכי גדול, חשוב, ועיקרי, זה מה שרבינו מצליח להוציא אותנו משיני הסטרא אחרא ומקרב אותנו לתורה ולעבודת השם יתברך ולדבקה בו. ולכן כלל הנפלאות האלו עם הטובות, כי טובות זה על שם הצדיק כמו שכתוב, אמרו צדיק כי טוב.

נאה להודות, הראשי וסופי תיבות, עם הד' אותיות וב' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

שים שלום – ברכנו אבינו וכו' באור פניך, כי באור פניך נתת לנו וכו' ושלום בא"י המברך את עמו ישראל בשלום. מבואר בתורה כז: שאי אפשר לבוא לבחינת שלום אלא על ידי הארת פנים ע"ש.

תחנון

בתחנון הארוך של שני וחמישי:

אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו שוב מחרון אפך. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: הזה ואל רשעו ואל חטאתו שוב מחרון, זאעאתוו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של: חטאתו שוב מחרון אפך בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הביטה דל כבודנו בגוים ושקצונו כטמאת הנדה, הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ולמען ישראל אבינו אל תעזבנו אבינו ואל תטשנו מלכנו ואל תשכחנו יוצרנו. הראשי וסופי תיבות של: ישראל אבינו אל תעזבנו אבינו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. 1הראשי וסופי תיבות של: ואל תטשנו מלכנו, עם הג' תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כי נאמו גוים אבדה תקותם כל ברך לך תכרע וכל קומה לפניך תשתחוה. הראשי וסופי תיבות של: תקותם כל, ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: ברך לך תכרע וכל קומה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

לא למעננו אלא למנך פעל ואל תשחת את זכר שאריתנו. הראשי תיבות של: פעל ואל תשחת את, עם הד' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: לך מיחלות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: לך מיחלות עינינו כי א-ל מלך עם האותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

עשה עמנו חסד ואל תאחר, ונראה לפרש ש'חסד' הוא שם הוי"ה באחוריים כמנין חס"ד כידוע. ואל, זה בחי' הצדיק כמו שאיתא במדרש הובא בלקוטי מוהר"ן שהשי"ת קרא ליעקב אל. תאחר, לעשות אותו באחוריים. דהיינו שאנו מתפללים שהשי"ת יעשה בשבילנו את הצדיק באחוריים, דהיינו נ נח נחמ נחמן מאומן (וכן גם הר"ת ע'מנו ח'סד ו'אל ת'אחר ע"ה, בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאמן).

ובא לציון גואל:

ובא לציון וכו' – עי' ישעיה נט:כ-

עיין בפרק בענין שיהיה עיקר הלימוד בספרי רבינו מה שהערתי שחז"ל תיקנו את זה ללימוד יומי לכל ישראל, הרי שהעדיפו לימוד המרכבה דייקא.

ומקבלין דין מן דין ואמרין קדיש בשמי וכו'. הראשי תיבות של: ואמרין קדיש בשמי' בגמטריא נ נח.

קדיש על ארעא עובד גבורתה קדיש לעלם ולעלמי עלמיא. הראשי וסופי תיבות של: ארעא עובד גבורתה קדיש, עם הח' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: קדיש לעלם ולעלמי, עם השש אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ונטלתני רוחא ושמעית בתרי קל זיע וכו'. הראשי תיבות של: ושמעית בתרי קל, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: קל זיע ע"ה בגמטריא נ נח.

דה"י א:כט י' אלקי אברהם וכו'.

וחיי עולם נטע בתוכנו, בתוכנו עם האותיות וכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ולעבדו בלבב שלם: עם הכולל בגמטריא לבב נ נח נחמ נחמן מאומן.

שלם למען לא ניגע לריק ולא נלד, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ה' תיבות.

אין קדוש כה' – ע' מש"כ שמואל א:ב:ב

אין כאלקינו:

הראשי תיבות של: אין כמלכנו אין כמושיענו מי כאלקינו מי כאדננו מי כמלכנו מי כמושיענו נודה לאלקינו נודה לאדוננו נודה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

א"ר אלעזר א"ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום וכו' – עמש"כ בברכות סד.

עלינו לשבח: בגמטריא שו"ר – בגמטריא אבגית"ץ, עמשכ"ל על אנא בכח.

ברכות הנהנין וברכות המצות ושאר ברכות

ברוך אתה י', ראשי תיבות בא"י – ראשי תיבות: ישראל בער אודסר.

שהכל נהיה בדברו, ר"ת נב"ש, נחמן בן שמחה - נשמע מהסבא (מיעקב שילוח מצפת. שוב ראיתי חידוש זה מובא מתוך עלון אוצרות ד. ברסלבר, בשם רבי נפתלי כהן, כאשר נחלה, לבקשת אשתו לגם מעט חלב, כשקודם לכן הוא מברך בהתלהבות ודבקות ברכת 'שהכל', אחר הוסיף כי הראשי תיבות וכו' בהטעימו שרבינו הקדוש השיג את "דבר ה'" שמשם באות כל הרפואות שבעולם (ע"פ ליקוטי מוהר"ן תנינא א), ע"כ). (גם ר"ת נ' שערי בינה). [על נטילת ידים, ר"ת גימטריא שם מ"ה באחוריים כמובא בכוונות, והס"ת בגימטריא י"ז תמוז]. גם שהכל הוא בגימטריא פצפצי"ה ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. נהיה בדברו ע"ה בגמטריא נחמן מאומן. ב'רוך א'תה י'ה-ו- ר"ת ישראל בר אודסר.

בורא פרי הגפן. בו-'רא פרי' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ברכת המזון

המזון – בגמטריא נ נח.

נודה לך וכו' ועל תורתך שלמדתנו ועל חקיך שהודעתנו. צ"ב איזה חקים אינם כבר נכלל בתורתך שלמדתנו, ועיין במהר"ל מה שפירש. אכן רש"י על התורה הקשה כעין זה ותירץ ז"ל (אחרי מות יח:ג) ובחקתיהם לא תלכו, מה הניח הכתוב שלא אמר? אלא אלו נימוסות שלהן, דברים החקוין להם, כגון טרטיאות ואצטדיאות. רבי מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים, עכ"ל. והנה ביהדות אין נימוסין, כמו שרבינו הוכיח, אבל יש לעומתן דרכי הנהגה, וגם דרכי אמונה נגד דרכי האמורי. וע"ע שם רש"י בפסוק ה' ז"ל ושמרתם את חקתי, לרבות שאר דקדוקי הפרשה שלא פרט הכתוב בהם, ע"ש. והרי חק בגמטריא נ נח. שלא נזכר בפירוש בתורה, והוא דרך האמונה ודרך המצות ודרך ארץ.

רחם נא י"א וכו', הרמב"ם מביא נוסח: נחמנו ה' אלקינו בירושלים. וזה בקשה לעשות אותנו נחמנים, וגם להביא את ציון רבינו הקדוש לירושלים בב"א. וכן כתב שם, וחותם בה בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים, ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה. וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו מפני שהיא ענין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד, עכ"ל.

ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו. ובנה ירושלים, עם הי"א אותיות, בגמטריא רבי שמעון!

עיר הקודש - זה רבי שמעון, כי רבינו גילה בריש ספר לקוטי מוהר"ן, שרבי שמעון הוא עיר וקדיש...!במהרה - בחי' במירון!

בימנו (כתוב חסר) בגמטריא נ נח!

אי נמי. במהרה בימינו, עם הי"א אותיות, בגמטריא ל"ג לעומר, עם הב' תיבות!

יבשר לנו בשורות טובות, יבש"ר - ר"ת ישראל בער (בן) רבקה שינדל זצ"ל זיע"א.

יבשרנו - בשר"נ - ר"ת רבינו נחמן בן שמחה.

וזה ג"כ מש"כ ויהי בישורון מלך, ישורון, זה רמז לרבינו נחמן בן שמחה.

גם בישורון, רמז לסבא ישראל - י'שראל ב'ר (בן) ר'בקה ש'ינדל.

על המחיה

על הפתק ועל בעל הפתק ועל הופעות בחתונות ועל כל הגרפיטי חמודה וטובה שרצית וננחת למפיצך....

כי אתה י-ה-ו"ה טוב (על המחיה, אכן בנוסח עדות מזרח לא אומרים שם ה', ואגב כדאי לדעת את זה במקרה שאומרים כי אתה וכו' וזוכרים רק אז להזכיר שבת או ראש חודש, אז מנהגי בכהאי גוונא שבפעם השני אני כבר לא מזכיר שם ה' בכי אתה) עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, שמעתי עכשיו ממכאל נ נח.

תפילת ערבית

עיין בערך מעריב

בברכה ראשונה של קריאת שמע ערבית, לפי נוסח החסידי, פותח שערים בתבונה משנה עתים, ר"ת בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אמת ואמונה. ואמונה בגמטריא נ נח. אמת ואמונה, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

ה' צבאות שמו א-ל חי וקים. הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

חי וקים. בגמטריא הוי"ה נחמן.

וקים תמיד ימלוך עלינו. הראשי תיבות עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אהבת עולם:

עולם בית ישראל עמך, הסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תורה ומצות חקים ומשפטים אותנו, סופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

קידוש לבנה

קדוש לבנה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (עם התיבות והכולל).

עניני שבת מועדים וחגים

שבת ע"ה בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן, כדאיתא בזוהר שהצדיק הוא השבת וכו'.

שבת נקראת יום מנוחתנו (-רצה בברכת המזון), יום מנוחה וקדושה לעמך נתת (שמונה עשרה מנחה), ובכל התפילות – רצה נא במנוחתנו. וי"ל כי שבת בת זוגו של ישראל (ב"ר יא:ח), והשידוך וזיווג בחי' מנוחה כמש"כ במגילת רות (א:ט) יתן ה' לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה.

קבלת שבת

בואי כלה בואי כלה, בגמטריא נחמן (חבר). מלכתא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ערבית

ושמרו – ע' שמות לא:טז.

שמונה עשרה של שבת קודש

ישמחו במלכותך – על פי לקוטי מוהר"ן תורה יב: מלכותך בחי' מלך, בחי' לב, בחי' חיבוק, כמבואר בסוף התורה, ובינה זה בחי' יין המשמח, כמבואר בפנים.

שמח נפשנו בישועתך, ר"ת נחמן בן שמחה.

והנחילנו ה' אלקינו באהבה וברצון שבת קדשך, ס"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

קידוש ליל שבת – חיי מוהר"ן טו.

זמירות ליל שבת

שלום עליכם מלאכי השרת. שלום עם הראשי תיבות של 'עליכם מלאכי השרת', עמ"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: השלום מלאכי עליון ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

צאתכם לשלום, קשה למה להוציא המלאכים. יש לומר שבקידוש אנחנו ממש בוראים מחדש את העולם (וכידוע מהאדמור מזוויל שזה עת רצון לפעול בגדול מחמת זה) ובבריאת העולם היה יום אחד לבד, כי המלאכים לא נבראו עדיין. נ נח!

רבון כל העולמים, אדון כל הנשמות, אדון השלום. נראה דהיינו עולמות, נשמות, ואלקות, שצריכים ליחד, כמו שהבעל שם טוב גילה במכתבו, והארכנו במ"א.

רבון כל העולמים אדון כל הנשמות אדון השלום. סופי תיבות הנשמות אדון השלום ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

רבון כל עולמים, ובעוד מקומות מצינו שהשי"ת נקרא 'מלך אביר', וזה רמז להאי צדיק, מאן מלכי רבנן (גיטין סב., לקוטי מוהר"ן קלה) שראשי תיבות שמו למפרע אבי"ר – ר' ישראל בער אודסר. וכן השם יתברך מכונה אדיר במלוכה, אדי"ר ראשי תיבות למפרע – ר' ישראל דוב אודסר!

מלך סומך נופלים מלך עשה מעשה בראשית. הסופי תיבות של: סומך נופלים מלך עשה מעשה בראשית ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מלך תמים דרכו מודה אני, הראשי תיבות עם התיבות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן: תמים דרכו מודה אני לפני י', הראשי תיבות עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

לעשות עמי ועם כל בני, סופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אותי ואת כל בני ביתי וכל, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ומתוך, הסופי תיבות עם הז' אותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ואת כל בני ביתי וכל עמך בית ישראל לחיים. הסופי תיבות של: ביתי וכל עמך בית ישראל, וכן של: עמך בית ישראל לחיים, ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: עמך בית, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ונהיה מכבדים בעיניך ובעיני כל רואינו כי וכו'. 'ובעיני כל רואינו, עם הכ' שלפניה או הכ' שלאחריה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כל רואינו כי אתה, אותיות היסוד (אלו שלפי הסופי תיבות) ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מלכי המלכים צוה למלאכיך מלאכי השרת, הסופי תיבות עם הו' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

למלאכיך מלאכי השרת משרתי עליון, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

לכבוד יום השבת ובאתי לביתך להפיל תחנתי לפניך. הסופי תיבות של: השבת ובאתי לביתך להפיל תחנתי לפניך ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: לביתך להפיל תחנתי לפניך ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אגיד גדלתך ברנה ושויתי י' לקראתי שתרחמני עוד בגלותי לגאלני ולעורר לבי, הראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ואז אשמור פקודיך וחקיך בלי עצב ואתפלל כדת כראוי וכנכון. הסופי תיבות של: פקודיך וחקיך בלי עצב ואתפלל כדת כראוי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: ואתפלל כדת כראוי וכנכון ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אתקינו סעודתא – אזמר בשבחין: הראשי תיבות של ראש השורות: אני יצחק לוריא בן ש שלמה. הרי באמצע: בנ"ש, ראשי תיבות נחמן בן שמחה. ולפניה: ריא"ב, רבי ישראל בער אודסר.

אסדר לדרומא מנרתא דסתימא ושולחן, אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

חדי סגי ייתי ועל חדא תרתי נהורא לה ימטי וברכאן דנפישין. הראשי תיבות של תרתי לה ימטי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

רשימין וסתימין ... "עתיק יומין הלא בטיש" הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כל מקדש שביעי:

המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא. הסופי תיבות של: המאחרים לצאת מן, ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: מן השבת וממהרים לבוא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ככלה בין רעותיה משבצה, טהורים יירשוה ויקדשוה במאמר כל אשר עשה, הסופי תיבות של: משבצה טהורים יירשוה ויקדשוה במאמר כל אשר עשה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נוטרי ליום השביעי זכור ושמור להקם שמחם. הסופי תיבות של: ליום השביעי זכור ושמור להקם, וכן הסופי תיבות של: השביעי זכור ושמור להקם שמחם, ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

צדקתם תצהיר. הראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

שבעת הימים ה' אלקי ישראל. הסופי תיבות עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הימים ה' אלקי ישראל אהבת, הסופי תיבות עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ה' אלקי ישראל אהבת תמים ה', הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ה' אלקי ישראל תשועת עולמים, הסופי תיבות עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מנוחה ושמחה:

שמור לקדשו מבואו ועד צאתו שבת קדש יום חמדתו. הראשי תיבות של: צאתו שבת קדש ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יזכו לרב טוב כל המתענגים בה בביאת גואל לחיי העולם הבא. הסופי תיבות של יזכו לרב טוב כל המתענגים בה בביאת עם האותיות, וכן הסופי תיבות של: בה בביאת גואל לחיי העולם הבא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של המתענגים בה בביאת גואל לחיי עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כי אשמרה שבת:

הנה לדור ראשון נתן קדושי. דור ראשון של חסידות ברסלב – רבי נתן – קדושי!

על כן אכבס בו לבי כבורית. בספר דברי יחזקאל מובא בשם הר' צבי הכהן מרומאנוב, דלכאורה היה צ"ל בבורית בבי"ת. כי הבורית הוא המפעיל לנקות ולטהר מכל חלודה וכתמים. ופירש שצריכים לכבס את הלב כל כך עד שהלב יפעול גם כן כבורית ויוכל לטהר אחרים. ובזה פירש את הפסוק (ישעיה א:טז) רחצו הזכו. [ומצאנו לרע בישעיה ט:יח ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו, ופירש במצודת דוד, כמו הדבר הנאכל באש שהעץ שנאחז בו האש מדליק את העץ האחר, כן העם הזה איש אל אחיו לא יחמלו וכו', עיין שם].

פירושו יפה, אבל תימה ופליאה עליו שלפי פשוטו אינו דיוק כלל, כי כן לשון הקרא, עיין שם בישעיה פסוק כה, ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך, ותרגם יונתן – כמא דמנקן בבוריתא, ופירש הרד"ק ז"ל כמו שהבורית מוציא כל כתם, כך אוציא אני סיגיך ובדיליך, ע"כ. ושם בכלל אין לפרש כפירושו, לעשות הסיגים כבר. ועל כרחך שבלשון הקודש כך נופל הלשון. ושפיר נקט הזמר את הלשון כראוי, ואילו היה נקט בבורית, רק אז היה לנו לדייק למה שינה.

מחל מלאכה בו סופו להכרית. והרבה משנים את הנוסח – מענג נפשו בו סופו לשארית. ונשארת השאלה למה בחר הפייטן לשון דין לזמר. וי"ל כי מבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מבעל תפילה, שלא מועיל שום דבר להציל אלו שנפלו לתאוות ממון, רק דרך החרב, אפילו אחר התגלות כל אנשי המלך עיין שם. ועכ"ז יש לשנות לעונג, כי מבואר שם בסגולת הריח הקדוש ניצלים.

ידיד נפש: נכסף' נכספתי' לראות', ס"ת ע"ה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

שחרית של שבת

האדרת והאמונה:

העז והענוה. פה רואים מה שמובא כמה פעמים בספרי ברסלב שעזות דקדושה הולכת ממש ביחד עם ענוה.

נשמת כל חי:

נשמת כל חי תברך את שמך י', הראשי תיבות בגמטריא התשפ"ד – השנה שלנו שבו כל העולם מרוכז מאד על היהודים ובעזה"י כולם יהללו ויברכו את שמו יתברך.

ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד, הראשי תיבות של, כל בשר, כ"ב, תפאר ותרומם זכרך מלכנו, ראשי תיבות תמוז, עם ו', זכרך מלכנו תמיד, ראשי תיבות תמז, בלי ו' – עיין ענין תמז חסר בליקוטי מוהר"ן ריז. כי אע"פ שסבא ישראל קיבל את הפתק בכ"ג תמוז, הוא קיבל אותו ממש בכניסת כ"ג בערב, כפי מה שסיפר, ולכאורה על כרחך נכתב ביום כ"ב. ועיין מש"כ במסכת אבות ה:ח הכתב והמכתב.

כ'ל ע'צמותי ת'אמרנה (תהלים לה:י), ר"ת בגימטריא (ע"ה) נ נח נחמ נחמן מאומן.

שועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשי ותושיע. הראשי תיבות של: אתה תשמע צעקת, את"צ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, הסופי תיבות של: ה' וכל קרבי את שם קדשו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הא-ל בתעצמות עזך. הראשי וסופי תיבות של: בתעצמות עזך, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

שוכן עד מרום... צדיקים תתברך, הראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים, הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל. הראשי וסופי תיבות של: עמך בית, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

לא-ל אשר שבת:

כבודו תפארת עטה. הראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

שמונה עשרה:

ישמח משה במתנת חלקו וכו'. עיין מש"כ בשיחות שלאחר סיפורי מעשיות במעשה מהצדיק שהגיע להשמחה שהיה למשה רבינו בעת שעלה לקבל התורה.

ישמח, זה שמי שמחה, משה, שם אבי נ"י, במתנת חלקו, ראשי תיבות כראשי תיבות חוה ברכה, שם אמא שלי ע"ה.

חמדת ימים, בגימטריא רשבנ, ר"ת רבי נחמן בן שמחה.

מוסף של שבת

תכנת שבת וכו': בחרו אז מסיני. רמז שצריכים לבחור מפלגת כולנו חברים נ נח.

בשמונה עשרה סידרו חז"ל נוסח בראשי תיבות תשר"ק, ת'כנת ש'בת ר'צית וכו', וזה בחי' אור חוזר. ובסוף אנו מבקשים ב'חרו א'ז, וחשבתי מה זה לבחור א"ז, אולי זה רמז לבחור בהשיר חדש של נ נח, שהוא בחי' א"ז ישיר משה, ואז מיד בא על דעתי דהנה האותיות שקבלו מפלגת כולנו חברים נ נח הנה הם ףץ (– שהם האותיות הכי גבוהות, כי אחרי שמונים עד ת' בגמטריא ארבע מאות, אז מונים םןץףך, ף – שמונה מאות, ץ – תשע מאות, אז ודאי יש ענין שיהיה להם רמז בסוף תשר"ק), והמספר קטן של ףץ הוא א"ז, כי ףץ בגמטריא 170, אובדים את ה0, ונשאר 17 – א"ז! אבל שמא תאמר שזה סתם גמטריא בדוי, אז ממשיכים בתפילה, בחרו אז מסיני, שזה מסיני! מסיני בגמטריא ףץ!

תכנת שבת רצית קרבנותיה צוית פירושיה עם סידורי נסכיה. הבית יוסף בשם שיבולי הלקט ובעורך השלחן פירש, צוית כל המפורש בקרבנותיה, עם סידורי נסכיה, מלשון קשות הנסך, והכוונה לסידור שש המערכת של הלחם הפנים שהתרגום שית סידרין, ובפרשת הלחם פנים כתוב צו. והעורך השלחן כ' ויותר היה נראה לומר 'פירושיה' בשין שמאלית, פרישת לחם הפנים על השלחן. ולא ידעתי למה לא מפרשים שמדובר על נסכי הקרבנות.

ואולי יכולים לפרש פירושיה מלשון פרישות, שמצווים לפרוש מכל מלאכות. ולפי זה יכולים לפרש בדוחק גם כן שזה לשון נסכיה, כמו שפרש"י (שמות כה:כט) שהיו עליו כמין סכך וכסוי, והרי רש"י פרש (שמות לה:יב) כל דבר המגין בין למעלה בין מכנגד קרוי מסך וסכך וכו'. והכוונה לסדר כל ההלכות של שמירת שבת.

להקריב בה קרבן מוסף שבת כראי, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם ואת מוסף, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

כמו "שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה" הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

שיר הכבוד

בשיר הזה יש הרבה רמזים על הכיפה של נ נח. וכמה פעמים כתוב צבי תפארה וכדומה, שהראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

צבי תפארה אמתו, ראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

סגלתו תהי בידו עטרת וצניף מלוכה צבי תפארת. הסופי תיבות של בידו עטרת וצניף מלוכה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

רוצה בעמו ענוים יפאר יושב תהלות בם להתפאר. הראשי תיבות של בעמו ענוים יפאר יושב תהלות, אי נמי, ענוים יפאר יושב תהלות בם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

מחולל ומוליד צדיק כביר, הראשי וסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מחולל בגמטריא נ נח, ומוליד – עם האותיות בגמטריא נחמ עם האותיות והכולל, ומו"ליד צדי" בגמטריא נחמן. צדי"ק כבי" עם האותיות בגמטריא מאומן.

יערב נא שיחי עליך כי נפשי תערג אליך. הראשי תיבות של: נא שיחי עליך כי נפשי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

זמירות ליום שבת

אזמר בשבחין:

קריבו שושבינין עבידו תקונין לאפשא זינין ונונין עם רחשין. הראשי תיבות של: קריבו שושבינין עבידו תקונין לאפשא זינין ונונין עם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ברוך אדנ"י:

שבטי י"ה לישראל עדות בצרתם לו. הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כי לא יטש ה' את עמו. הראשי וסופי תיבות של: י' את עמו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ממלאים כרסם מעדני עזרתו עמי לסמוך את אדני ולא נטשתני כל ימי עדני.

ממלאים כרסם, עם הי' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כרסם מעדני בגמטריא דרך כוכב מיעקב.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: מעדני עזרתו עמי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: לסמוך את אדני ולא נטשתני כל ימי עדני בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יחשב לו בבצרה תקלוט כבצר ומלאך כאדם בתוכה, וכן: לו בבצרה תלקוט כבצר ומלאך כאדם בתוכה ינצר, הראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ויזכו לראות בנים ובני בנים. הסופי תיבות של לראות בנים ובני בנים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ברוך א-ל עליון.

ואשרי כל חוכה לתשלומי כפל מאת כל סוכה שוכן בערפל נחלה לו יזכה. הראשי תיבות של: כפל מאת כל סוכה שוכן בערפל נחלה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. מאת כל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: כפל מאת, ושל מאת כל, עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כתר הלומים על ראשם יצור צור העולמים רוחו בם נחה. הסופי תיבות של: יצור צור העולמים רוחו בם נחה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

צ"ב איזה כפל יש.

בליקוטי מוהר"ן נח, ובזה שהכניע קלפת עמלק ותקן הברית זכה לבחינת (שמות טז) והיה לחם משנה על אשר ילקטו יום יום, ויוסף שזכה לברית כתיב בה (בראשית מא) וירכב אותו במרכבת המשנה, הינו משנה על אשר ילקטו יום יום, שעל ידי ברית זוכה לשפע כפולה. וזה: תרין ינקין לחד שבחינת שבת מקבל מיוסף לחם משנה, הינו משנה תורה (דברים יז), בחינת (משלי ח) ואהיה שעשועים יום יום, ועיין שם עוד בהמשך בענין הכפל הזה.

[ועיין בליקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה מ, יש בחינת שפע כפול שעל ידו יכולים להשביע תאוות ממון, מה שאין אדם מת וחצי תאותו בידו. ובשבת יש שביעה, כמו שמתפללים בשבת, כולם ישבעו ויתענגו, שבענו מטובך].

עוד יש לפרש על פי לשון ספר כתר שם טוב, מר' אברהם בן אלכסנדר מקולוניא תלמיד בעל הרוקח, ז"ל כי העולם הבא שהוא כפול כמו גן ועדן בראו ביו"ד שהוא שני ההי"ן, עיין שם. נמצא שאלו שמחכים לשכר גן ועדן, מחכים לשכר כפל.

ועיין בתנא דבי אליהו רבא פרק כח – ששכר האוהב שני חלקים ושכר הירא חלק אחד. ופירשו שם כי אצל אהבה כתיב (שמות כ:ו) עשה חד לאלפים לאהבי, ואילו אצל שמרי מצותיו כתיב (דברים ז:ט) לאלף דור. ובספר דברי ישראל, אחרי, בהגהות ישא ברכה פירש על פי הזוהר (ח"א יא:) שהעובד מאהבה – בשלימו דתרין סטרין וכו' בין בדינא בין בטיבו, ולכן שכרו כפול.

ועיין בתנא דבי אליהו זוטא פרק יד ז"ל וכך היתה רוח הקדש מבשרת את התלמידי חכמים וכו' שיהיה לכם שכר גדול וכפול ומכפל וכו' שנאמר (זכריה ט:יב) 'שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך', ואומר וכו' ואומר (ישיעה סא:ז) תחת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם (-תחת אשר עד הנה תמיד עמי היו רוננים כלמה חלקם, יש רנה שהוא אבל – רש"י) לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה להם'. הא למדנו שיאכלו לישראל לימות בן דוד כפלים, ע"כ.

וזה נזכר בקינה מא לט' באב – הזה תשלום כפליך.

-עיין בספר ישעיה מ:ב כילקחהמיד ה' כפלים בכל חטאתיה, ופרש"י ז"ל ארי קבילת כס תנחומין מן קדם ה' כאילו לקח על חד תרין בכל חטאתהא (תרגום יונתן). ולפי פשוטו יתכן לפרש, כי לקחה פרענות כפלים. ואם תאמר היאך מדתו של הקב"ה לשלם לאדם כפלים בחטאו, מצינו מקרא מלא 'ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם (ירמיה טז:יח), ע"כ. ובאוצר מפרשי רש"י הביא מהעטרת צבי, מה הוסיף רש"י ליישב עם הפסוק מירמיה, וכתב לפרש שהכפליים הוא משום שהבנים נענשים בעון אבותיהם כאשר אוחזים במעשה אבותיהם, ולכן נענשים תרתי.

מנחה של שבת

מנוחת אהבה ונדבה, מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח, מנוחה שלמה שאתה רוצה בה. נראה שזה עשרה בחינות מנוחה, כנגד העשרה מיני נגינה ואותיות של נ נח נחמ נחמן.

בזמירות לסעודה שלישית – יסוד צדיק בשבעה נעלם. יסוד בגמטריא פ', הרי ףץ.

זמירות למוצאי שבת

מוצאי ע"ה בגמטריא נחמן. שבת ע"ה בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן

'חדש ששוני': פדותך לעמך בקרוב תגלה ציון תמלא מעם אלה. פדות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: בקרוב תגלה ציון, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי תיבות של ציון תמלא ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

'אגיל ואשמח בלבבי': ולציון גואל תביא איש צמח תצמיח. הראשי תיבות של: תביא איש צמח, וכן של איש צמח תצמיח, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: לכן בעמים יחד תפול אימה ופחד לבם יפחד בעת, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אלקים יסעדנו: ביום הששי זבח קדש הלול ושבח. זבח קדש הלול, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אלי חיש גואלי. הראשי תיבות של החרוזים: נחמן.

יפה את כלך. את כלך בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נופת תטפנה שפתי בני יונה כי בא. הראשי תיבות ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן.

אדיר איום: עשה למען שמך', כונן' בית' מכונך' ס"ת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

קרב קץ 'נחמה רחם אום לא רוחה יי' איש מלחמה, ר"ת נראלרי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תמיד א-ל מחוללנו יי מלכנו, ר"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

איש חסיד היה. זהיר כבר נשוק הלא תצא לשוק. נשוק הלא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. תצא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כצאתי לבשת ולכלמה מבלי כסות ושלמה . כסות עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: ולכלמה מבלי כסות ושלמה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

תגר קנאו באהבים בשמונה מאות אלף זהובים. הראשי תיבות בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

תבעו מה מלאכתך אם בבנין חכמתך. הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. מלאכתך בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

שוע בחצי הלילה לעזרה ואז השם יתברך שלח מלאכים שהשלימו את כל המלאכה. אז השאלה היא למה חיכה עד חצות לילה לעזרה. ואולי כי חצות לילה הוא עת רצון ועד חצות לילה אינה הזמן לעורר רחמים. ואולי באמת נהג איתו האדון שהלכו לישון כדרכו של עולם (אמנם כבר "יום ראשון במפעלים פעל עם פולעים), אז בחצות הלילה, זמן הקימה, מיד צעק להשם יתברך.

כל זה כתבתי בתחילה. אכן כעת (ערב חנוכה) באמת נראה לעניות דעתי שיש בו יסוד גדול, כי הלוא יש להקשות עוד, למה אליהו הנביא לא סתם הראה לו איזה אוצר, ועיין בש"ס (קדושין מ.) אתא אליהו קבליה אמר ליה אטרחתן ארבע מאה פרסי אמר ליה מי גרם לי לאו עניותא, יהב ליה שיפא דדינרי, עכ"ל. אכן כאן אליהו הנביא דוקא רצה להשתתף עם החסיד, ודוקא רצה למכור את עצמו, ודוקא רצה לעבוד בשביל החסיד הזה, ורק אחר שהוא טעם את טעם העבודה, ופעל עם הפועלים, אז בודאי כבר צעק והתפלל להשם יתברך לעזרו, כי צדיק יאחז דרכו.

כי לטובה כונתי. כונתי עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כלולת מגדלים נאים לפי הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמןמאומן.

כנאמת לענין שחרור. נאמת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אמר יי ליעקב אל תירא עבדי יעקב. הראשי תיבות של 'יעקב אל תירא עבדי יעקב' יאתעי – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן בכל הזמר, הראשי תיבות של אל תירא עבדי יעקב ע"ה בגמטריא נחמן מברסלב. והראשי תיבות של אל תירא עבדי יעקב, עם יעקב שתמיד בא לפניה, אלא שלפעמים כתוב ליעקב או ביעקב, אבל תמיד כתוב יעקב, והי' שלו משלים הראשי תיבות של אל תירא עבדי יעקב לגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

סלח נא לעון יעקב, עם התיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

המבדיל בין קודש לחול: קוצותי רסיסי לילה. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אליהו הנביא:

איש כלכלוהו העורבים ולא מת לשחת. הראשי וסופי תיבות של העורבים ולא מת, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

איש טל ומטר עצר שלש שנים, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן.

איש נענה באש משמי גבוהים איש סחו אחריו י' הוא האלקים. הראשי תיבות של: באש משמי גבוהים איש סחו אחריו ע"ה בגמטריא נ נח.

ישמחנו בנים על אבות במוצאי, הסופי תיבות עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

שלח לכם את אליה. לכם את בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

רבון העולמם אב הרמים: ופתח לנו וכו' שערי... שערי... שערי.... יש לכוון שער"י בגמטריא פתק.

ראש חודש:

ראש חודש, עם התיבות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה.

שמונה עשרה

חדשים לעמך נתת זמן, אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כפרה לכל תולדותם בהיותם מקריבים, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

לכלם יהיו ותשועת נפשם מיד שונא, הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מזבח חדש בציון תכין ועולת: 'תכין ו' להכין את הצדיק (ו), עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בעירך האמורים לפני מזבחך אהבת, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך, הסופי תיבות עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם ואת מוסף, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי, הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

לחיים טובים ולשלום למחילת חטא ולסליחת עון ויהי. הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

טובים ולשלום, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

צרותינו תחלה, הראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מכל האמות וחקי ראשי חדשים, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ראשי חדשים להם קבעת, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

סעודת ראש חודש:

ידוע שרבינו גילה גודל ענין סעודת ראש חודש, וזה דבר יאה לו, כי ענין ראש חודש הוא שהמלכות עולה לנצח, ונצח זה הענין של רבינו.

תפילת מוסף לג' רגלים

גלה כבוד מלכותך עלינו, אותיות היסוד (אלו שלפני הס"ת) עם ה' כוללים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תשרי

ימי הדין בעיקר הם ראש השנה - הכתיבה, יום כיפור - החתימה, והושענא רבה - מסירת הפתק. והרי רבינו הקדוש בחר לעצמו ראש השנה, וגילה שכל הענין שלו הוא רק ראש השנה, ועל רבי נתן אומרים שהוא מכוון כנגד הסליחה של יום כיפור, וסבא ישראל (שנימול בז"ך כסלו – בחנוכה, שהוא ממש הזמן של סוף ההעתק ומסירת הפתקים, וכמו שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז:יא שחנכה נעשה על ידי הסלח נא של יום הכיפורים) קיבל את הפתק!

ראש השנה

ע"ע ערך שופר

בענין הנסיעה לרבינו שעוזבים את האשה והמשפחה עיין ערך בנות

א. ראש השנה ע"ב ימים אחר י"ז בתמוז, עמש"כ בפרק על הפתק.

ב. רבינו אמר כל הענין שלו זה ראש השנה, וכוונתו במה שאמר האש שלי תוקד עד ביאת המשיח, גילה בפתקא שכיוון לסבא. וסימן לדבר… הלכות ראש השנה מתחיל בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן פתק"א.

במקום אחר הבאתי לשון הרמח"ל בקיצור הכוונות שראש השנה היא תיקון כללי.

עוד כתב שם ז"ל ועוד יש כונות אחרות בפרטיות הברכה, והם בחי' של גבורה בסוד רי"ו. וזה כי כיון שכל עליות היום בגבורה, לכן כל המדרגות שעולה נוק' בהם, מאירים הרבה שמות שעולים למנין רי"ו, וכן צריך רי"ו אחרים כנגדם, להעלות נוק' שם, עכ"ל. רי"ו בגמטריא נ נח נ נח.

עוד חשוב לדעת, כי בראש השנה נברא האדם, ובו ביום קבל את שמו, ויקרא האדם שם אשתו חוה (ג:כ), ויקרא האדם שמות לכל הבהמה (ב:כ), וגם נולדו קין והבל, וקבלו שמותיהם. והרי מבואר ששם חדש מאד מקשר לראש השנה, ועיקר השם חדש הוא השיר חדש של נ נח נחמ נחמן מאומן.

וי"ל עוד, שעשרה ימים מראש השנה עד יום כיפור, עשרת ימי תשובה, בונים את העשר אותיות של השיר פשוט כפול משולש מרובע, שתמיד חוזרים מהתחלה, בחי' תשובה, לבנות אותו.

ולכן מחרת יום כיפור נקרא שם ה' כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה סו, כי דייקא אז נגדל שם ה' על ידי הגדלת שם הצדיק.

ולכן אחר יום כיפור מברכים לכל אחד: פתקא טבא – להזכיר זכות הפתק הקדוש.

ראש השנה, יש לדרוש ראש מלשון רש, כמו במשלי (ו:יא ובא כמהלך ראשך, כמש"פ רש"י שם). היינו למעט בשינה.

ובכן צדיקים וכו'. הראשי תיבות של: תקפץ פיה וכל הרשעה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: תעביר ממשלת זדון מן הארץ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

עשרת ימי תשובה – עמש"כ לעיל בערך ראש השנה שבי' ימים האלו בונים את השיר פשוט כפול משולש מרובע.

סליחות של יום כפורים – חיי מוהר"ן יג.

שם ה' – מחרת יום כיפור – ליקוטי מוהר"ן תנינא סו

עמשכ"ל בערך ראש השנה שמראש השנה עד יוה"כ בונים את השיר פכש"מ וכו' ע"ש.

שם השם בגמטריא רב נחמן מברסלב ע"ה.

מחרת (כמו שכתוב שמות יח:יג ויהי ממחרת, ופרש"י מוצאי יום הכפורים), בגמטריא י' פעמים ו' פעמים נ נח, ובגמטריא נחמן נתן, ע' חיי מוהר"ן אות קפה – ז"ל כי נוסע כאן נחמן ונתן ואם כן הכל שלנו... אם היו אומרים לאחד רבי נחמן נתן. ודבר אז מענין קידוש וכו' ע"ש. והוא בגמטריא, שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל "איש אחד איש אחד" (א"ס). וידוע שכל נסיעותיו של רבינו היו רק לארץ ישראל (חיי מוהר"ן קנו). ובאחד מהכתבים סבא ישראל חותם: החותר ומרגל לתכלית האמת.

סוכות

ע"ע מש"כ על מסכת סוכה

א. סכות, עם הד' אותיות וכולל, גימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ויש בסכות עוד הרבה רמזים, כי בלק”מ מבואר שסוכה הוא לשון שרה שהיא בחי' השיר פכש”מ, וגם לויתן בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן [ובזה י”ל מה דאיתא במס' שבת (עז: והובא ברשב”ם באגדתא דרבה בר בר חנה) שאימת הכילבית על הלויתן, כי כילבית בגימטריא י”ז בתמוז!], והארכנו בזה בס"ד במ"א (כתבתי תורה שלימה בעזה"י לכבוד סכות התש"ע).

ב. בסוכה יש נ, שהסכה הוא שבעה על שבעה ומשהו (ע' ברש"י מס' סוכה ואכמ"ל), (והוא ענין הלוית"ן שהוא ד"ג, וזה שבע כפול שבע = 49 פעמיים = נח"מ. (ובלק"מ כב, שנחמו נחמו אלו המקיפים)), נח עם הנקודות והכולל בגמטריא סכה.

ג. סוכות פ"ד ימים אחר הפת"ק, עמש"כ בפרק על הפתק.

ד. צא מדירת קבע. צא, זה בחי' תצא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, תצ"א זה בחינת הוצאת ניצוצי הקדושה מהקליפה כמבואר בהכתובה של הרמח"ל, עמשכ"ש. וזה דירת קבע, קבע לשון גניבה, וגם היפך הרחמנות, כמו שארז"ל העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים.

סכך: במעשה מבעל תפלה כתוב ז"ל וכן היה להמלך אוהב נאמן, שהיה אוהב את עצמו עם המלך באהבה נפלאה ונוראה מאד מאד, עד שלא היה אפשר להם כלל שלא יראו זה את זה איזה שעה, אך אף על פי כן יש שעות שצריכים להתפרד קצת, והיו להם צורות, שהיו מצירין צורת שניהם, והיו משעשעין עצמן באלו הצורות בעת שנפרדו אחד מחברו. והצורות האלו היו מצירין איך המלך עם האוהב נאמן אוהבים עצמן ומחבקים ומנשקים עצמן באהבה גדולה, הוהי סגלה לאלו הצורות, שמי שהיה מסתכל באלו הצורות היה מגיע לו אהבה גדולה מאד (הינו, שמדת האהבה באה למי שהיה מסתכל באלו הצורות), עכ"ל.

ונראה לעניות דעתי שאולי הסכך יש בחינת הצורה הזו, כי ידוע שסכך בגמטריא מאה שהם שני הקומות של קב"ה ושכינתיה, וכל ענין הסוכה הוא זכרתי אהבת נעוריך.

מעט נ נח נחמ נחמן מאומן בגמטריא אתרוג

דלת מינים ע"ה בגמטריא הפתק

שלש הדסים בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

הושענא רבא – עיין מש"כ בשבועות בענין ההבדל להיות ער וכו'.

שמיני עצרת: עצרת בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. עיין מש"כ בחג שבועות.

שמיני עצרת חג בפני עצמו עם ו' ענינים, פז"ר קש"ב, עם הו' כוללים, בגמטריא רבי נחמן מברסלב ע"ה.

שמיני עצרת עם האותיות והכולל בגמטריא צחק נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

חשון

החודש שמארח הילולא של ר' ישראל קרדונר (ט') שהדריך את סבא ישראל בעל הפתק בדרך רבינו, והילולא של סבא ישראל בח"י בו. וגם כל הענין של רבינו זה לעסוק הרבה בהתבודדות שהוא ענין לעשות חשבון הנפש, וידוע שסוכות הוא ראשון לחשבון עונות, אז עכשיו ממש מתחיל ענין חש'ב'ון והתבודדות. ולכן זה ממש החודש של רבינו ח'כם ש'מחה-ס נ'חמן, ח-ו כמנין אותיות נ נח נחמ נחמן מאמן. [וכן ר' שלמה קרלבך היה תמיד מספר שמרחשון מלשון שפתותיו מרחשין, שהשפתים עוד מרחשין ודובבות מכל ריבוי התפילות של הסליחות וימים נוראים, והרי מעיקר הענינים של רבינו זה לדבר הרבה דברי קדושה בתפלה ותורה].

חש - ון, חש זה לשון למהר, כמו שכתוב מהרה חושה אל תאחר. ון, זה ששה נונים, רמז ל - נ נח נחמ נחמן מאומן שיש בו ששה נונים!

ניסן

עמש"כ בחודש אדר בענין החדש הזה לכם

ראש חודש ניסן יום הולדת רבינו יום גנוסיא דמלכא וכו' (ליקוטי מוהר"ן תורה יז). כי ניסן הוא חודש הגאולה שבא על ידי שמחה בחי' חודש אדר. וזה נחמן בן שמחה.

ראש חודש ניסן, שמיני למלואים, שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם (פרק ז. רש"י ריש פרשת שמיני – ויקרא ט:א). ורבינו גילה התיקון הכללי של עשר מיני נגינה.

ובליקוטי מוהר"ן תורה מט, רבינו כתב שגם ניסן בחי' ראש השנה. ובחיי מוהר"ן אות תג אמר שהראש השנה שלי עולה על הכל, ובאות תה, הראש השנה שלי חדוש גדול. והנה "שלי" בגמטריא ניסן במילואו: נן יוד סמך נן.

ניסן מתחיל עם נון כפופה ומסיים עם נון פשוטה, בבחינת מתחיל בגנות ומסיים בשבח, וכן נחמן – נ נח נחמ נחמן מאומן. ובאמת ניסן כולו מראה על ן'. כי גם האותיות הפנימיות – י"ס, י' פעמים ס' הם ת"ר, ועם השני נוני"ן, הרי ת"ש בגמטריא ן'. וכן האותיות הפנימיות של נחמן, ח"ם, עם השני אותיות בגמטריא ן'. (ועיין במקומו שאותיות הפנימיות של נחמן נתן, הם חמת, בסוד וחמת המלך שככה).

בגמטריא נחמן, ועיין רש"י בפרשת בא עה"פ פסח הוא לה' (יב:יא) דרך דילוג וקפיצה, זכר לשמו שקרוי פסח, וגם פשק"א לשון פסיעה, עכ"ל (שוב ראיתי גירסאות פסק"א). והנה דרך דילוג וקפיצה הוא בחי' שיר כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח' כמש"כ מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות, ע"ש, פשק"א עם הי' מיני נגינה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פסח לשון דילוג. והרי הוא כענין מש"כ בליקוטי מוהר"ן סד:ב ז"ל וע"כ ישראל נקראים עבריים, ע"ש שהם עוברים באמונתם על כל החכמות וכו' ע"ש. ועיין בספר שרשי המצוות לרמח"ל, כלל המ"ב – בקרבן פסח שכז"ל והכלל, שקרבן פסח הוא תיקון כנסת ישראל, והבדל ישראל משאר האומות, והתחברם בשכינה ליעשות בה אומה קדושה, ע"ש. והרי מבואר שפסח ממש תואר לעם ישראל כמו עברי. ולכן כתוב (מגילת אסתר ד:יז) ויעבר מרדכי, ופרש"י על דת להתענות בי"ט ראשון של פסח ע"ש. [ועיין בספר מלכים א:ה:ד – כי הוא רדה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה בכל מלכי עבר הנהר ושלום היה לו מכל עבריו מסביב. שלום דייקא, ראשי תיבות ודע מה שתשיב לאפיקורוס, שהוא בעניני החכמה שיש עליהם יישוב, מכל עבריו מסביב, ולא מאלו החכמות שצריכים לעבור ולפסוח עליהם בעזות דקדושה בכל מלכי עבר נהורא].

חג המצות – בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא.

א. מצת, מ' שאכלו מ' יום, צ"ת ע"ה בגימטריא, נ נח נחמ נחמן מאומן. וגם ע' בפנים בסוף הקונטרס בענין אמירת נ נח בלבד. שמצ"ה בגימטריא כפו"ל וכו'.

ב. נחמן = פסח. מאומן ע"ה = חמץ, רמז לשבועות שמביאים שתי הלחם מחמץ (מאמן בלי ו' עם הד' אותיות = מצה).

נ'חמ'ן, מ"ח גימטריא יוב"ל, סוד השבעה שבועות שסופרים מפסח לשבועות כנ"ל (שנחמן גימ' פסח, ואומן בחי' שבועות), שהוא סוד ן' כידוע. וכן ביובל מצוה לתקוע בשופר, שהוא ענין השיר כשפ"ר.

נ'- לברוח לשער נ' כידוע בס' ליל פסח וכו'. וזה נח - בחי' תיבת נח, כמבואר כל זה בריש ספר אדיר במרום. וכן בסוכה יש נ, שהסכה הוא שבעה על שבעה ומשהו (ע' ברש"י מס' סוכה ואכמ"ל).

פסח, אחד מהפירושים, דילוג. הדילוג מפ' לס', הוא כ', והדילוג מס' לח', הוא ב"ן. כב"ן, אם כבנים, בגמטריא ע"ב, והוא השם שיוצא מהג' פסוקים ויסע ויבא ויט, בדילוג מריש הפסוק של הראשון לסוף הפסוק השני, לריש הפסוק הג'. ואילו פרעה אמר (שמות יד:ג) נב"כים הם בארץ סגר עליהם המדבר.

פסח, הס' מתחלף עם ז', באותיות השיניים זסשר"ץ, הרי אותיות חפז, החפזון של יציאת מצרים.

פסח, בא"ל ב"ם – ודק. ומזה רואים כמה שמדקדקים בפסח. ועוד נראה לפרש שזה לשון דוק בככי ותשכח בניגרי (שבת קנב. פרש"י אכול הרבה ותמצא האכילה בפסיעותיך שיחזק כחך דוק כמו אכל מדקה (דניאל ז) לשון כוסס, עכ"ל).

לפי הכוונות אין החמץ רע, אלא בחי' מוחין דקטנות שבהן אוחזים החיצונים, ועם כל זה מצינו בכוונות של ביעור חמץ ובעוד הרבה מקומות בחז"ל שהחמץ והשאור שבעיסה בעצמו רע. ולפעמים י"ל שבפסח תיכף כשיש חמץ מיד נאחז ונתפס בטומאה ולכן חשיב רע. ולפעמים נראה שיש בחינות שהחמץ בעצמו רע.

חמץ במשהו:

בפסח צריכים להזהר ממשה"ו חמץ, זאת אומרת ליזהר ממשה ו', דהיינו משה רבינו ועוד צדיקים, צריכים להיות מקושר רק להצדיק הדור בחי' משה רבינו - נ נח נחמ נחמן מאומן, ולהזהר מה'ו' - המוסיף, כי כל המוסיף גורע, כידוע בסוד היום עשתי עשר (שע"י שמוסיפים הע' הי"ב נעשה י"א, ע' בזה באריכות נפלא בספר הקדוש אדיר במרום להרמח"ל).

חמץ – מצה. ידוע, ששניהם יש אותיות מ"צ ואין ההבדל אלא ברגל הח'. וי"ל שאותיות מ"צ בגמטריא ק"ל הם בחי' שם א"ל, כי הק' חוזר לא'. ועיין בספר אדיר במרום (עמ' שמז-שמט, מכון רמח"ל) באריכות, שיש בדיקנא י"ג א"ל, ה' תיקונים הראשונים הם בסוד הה' א"ל של החסדים, ה' אותיות של אברהם, ואח"כ ח' אחרים, בסוד הרמ"ח היוצא מהם, והוא להתפשטות יאהדונה"י. והה' הם כנגד הוי"ה הראשונה בג' הויות וחד דכליל לון שעושים הי"ג, והיא סוד הנהגת אריך אפנין לבד בסוד החסד, והי"ה דכליל שהיא מזל ונקה. ובאמת א"ל עצמו דהיינו התיקון הראשון הוא בסוד ונקה, וד' האחרים בסוד הד' אותיות של הוי"ה הא', והם העומדים להימתק באור האורחין (סוף עמ' שמח – כולם תיקונים המניחים שפע החוטם והפה להגלות בסוד הארחין). ע"ש כל זה באריכות, ועכ"פ מבואר החילוק בין הה' והח'.

ליל ראשון של פסח – בריחה לאימא עלאה, ואחר כך צריכים לבנות בהדרגה. מובא כמה וכמה פעמים. וכן מבואר בספר אדיר במרום עמ' כב בענין רשב"י. וכן הוא יסוד התחלת ספר צדקת הצדיק.

ירקות בסדר של פסח, י"ל כי ירקות נקראות אורות (מלכים ב:ד:לט ויצא אחד אל השדה ללקט ארת, ובתרגום יונתן ללקטא ירוקנין ובפרש"י ז"ל ויש שפותרין ארת – ירקות, כמו 'כחם צח עלי אור (ישעיה יח:ד), ע"כ.

הגדה של פסח:

הגדה של פסח, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הד' כוללים של השיר פשוט כפול משולש מרובע.

הגדה של פסח ע"ה בגמטריא תצו(ה), כי השם יתברך אמר למשה מי אשר חטא אמחנו מספרי, ואמרו חז"ל שעכ"פ נתקיים בפרשת תצוה שלא נזכר שם של משה, וכן בהגדה של פסח שמו של משה נזכר רק פעם אחת בדרך הפסוקים. ולפי זה הגדה של פסח ממש נקרא "ספרי" הספר של השם יתברך, ואכן ספרי בגמטריא המשה.

ובדומה לזה יש לפרש, שאחר שקראנו את המגילה בפורים שאינו מזכיר במפורש את שם השם, והרי הצדיקים מתדמים להשם יתברך, ועל כן משה רבינו בחר לעצמו להעלים את שמו בהגדה של פסח.

אכן עיקר הטעם שלא נזכר שמו של משה כבר פירשתי במקום אחר, כי הגדה של פסח מפי אליהו הנביא, שהוא הפה של משה רבינו כמובא בספרי קודש (עיין למשל בספר אדיר במרום עמ' תש ז"ל סוד אליהו שהרג זמרי, והוא העתיד להיות לפה למשה ולהחזיר התורה על תיקונה, ע"כ), ולכן כיון שמשה רבינו הוא הוא המדבר, לא היה חוזר על שמו, וזה פשוט וברור, וממש היפוך מהטועים והמבולבלים. כי כל הגאולה של ליל פסח היה להגיע אל משה שהתחיל להוציא אותם ממצרים. ולכן בכל דור ודור כאשר אנו נזכרים ונעשים פעולות גאולתינו ופדות נפשינו, אנו קוראים בקולו של משה רבינו ומתקרבים ומתקשרים ומתבטלים אליו.

הראשי תיבות של: הגדה של פסח, השף - אחד מהשמות של השם יתברך שלא כולם מכירים, פה השף הגדול יתברך שמו מבשל ענינים, וכמו ששיבח יתרו (שמות יח:יא) עתה ידעתי וכו' כי בדבר אשר זדו עליהם, בקדרה אשר בשלו בה נתבשלו (סוטה יא, הובא ברש"י עה"פ).... להפוך לכל העמים שפ"ה ברורה לקרוא כולם בשם ה'. (ואגב יש להזכיר שמצאנו בספר עמק המלך ובעוד מקומות ששלמה המלך ע"ה בעת גלותו היה שף ועי"ז התחתן עם נעמה).

כאן הבן שואל. כ"אן הבן" בגמטריא נ נח, היינו שואלים כננח.

לבן ביקש לעקור את הכל:

בספר ניצוצי שמשון, לפורים, במדרש שלחה אסתר למרדכי ביד התך, אמור לי מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה. שלח לה מפני שנעשו ישראל מך ורש. כששמעה אסתר זאת אמרה אלי אלי למה עזבתני וכו' וכו' עיין שם, שפירש שנלקח אותיות אל"י ממלאך שר ישראל מיכאל, ונשאר מך, ומ'ישראל' ונשאר 'רש'.

ויש לפרש בזה מה שאומרים בהגדה של פסח, לבן ביקש לעקור את הכל, כי לבן בגמטריא פעמיים אל"י. אכן בעוד שיעקב אבינו היה אתו, לא היה שמו ישראל אלא יעקב, ואין לעקור משמו אלא י', ועם אל"י של מיכאל, הרי כ"ל ע"ה, וזה שביקש לעקור את הכל. ולפי זה יש לפרש המשך ההגדה, וירד מצרימה, כמו שהקשה הריטב"א, ועיין בחתם סופר גיטין יז., ובציץ אליעזר כב:כז:ו פירש על פי התרגום יב"ע שוירד מצרימה חוזר גם על לבן, שהוא בלעם עיין שם. ולפי מש"כ י"ל שהרי השפיל שרו של ישראל מיכאל, והי' של יעקב, ונשאר מכ-עקב בגמטריא ע"ה אבי וירד, מלשון וירדו בדגת הים (בראשית א:כו) שהכניסו תחת ממשלת שר מצרים.

ובמסכת יומא פג:ב רבי מאיר דייק בשמיה דבעל הפונדק, אמר לו מה שמך, אמר להו כידור, אמר ש"מ אדם רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות המה. כידר בגמטריא, אבי וירד ע"ה, הנ"ל. ועיין בספר ניצוצי שמשון שפירש כל הפסוק, אסתירה פני – לקיחת אל"י מישראל, ונשאר ש"ר, דור תהפוכות, הופכו ל-ר"ש.

בהגדה של פסח שרים דיינו על כל מיני טובות שהשם יתברך עשה לנו, עוד ועוד, שאילו עשה חסד זה ולא זה דיינו. ואז אומרים, על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום - כפולה מכופלת זה מרובע, הרי אחד, כמה, כפול, וכמה טובה, משולש, כפולה ומכופלת - מרובע, למקום - מקומו של עולם, עלינו - מול רבינו הקדוש שמקומו מאומן. הרי: נ נח נחמ נחמן מאומן.

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים – דצ"ך עד"ש באח"ב, ע"כ. דצ"ך עד"ש, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן י"ל דצ"ך עד"ש ב"א, בגמטריא נ נחנחמ נחמן מאומן, ח"ב הם העשרה מיני נגינה, שהם ח'יי ב'רסלב. וכן נעוץ סופו בתחילתו, באח"ב ד"צ, עם הכולל בגמטריא נ נח. ובלי הצ' – הצדיק, יש רק חב"ד (עמש"כ בערכו).

האותיות האמצעיות עדשב, בגמטריא רבינו נ נח.

רבי יהודה על שם יהודה בן יעקב שנתן לתמר ג' דברים לערבון, והיא הציגה אותם לו כסימנים להכיר. וזה היה לתקן מה שרימה את יעקב אבינו בהכר נא הכתנת בנך, ויעקב רימה את יצחק אביו כאשר קיבל הברכות, והסימנים שמסר לרחל, מסרה אותם ללאה, ועי"ז ראובן היה ראשית אונו ולא יוסף. ואנחנו נוהגים ליתן סימנים בראש השנה, ראש בגמטריא דצ"ך עד"ש באח"ב, וכל ענין של רבינו הוא ראש השנה, ושמו של רבינו, נ נח נחמ נחמן עם הכולל, בגמטריא פצפצי"ה, המלאך הממונה על תקיעת שופר, ורבינו נתן סימן על זה בשורה תחתונה של הפתק. והפתק הוא ערבון על הגאולה. וקי"ל שהקץ לא יאוחר מו' אלפים שנה, ו' אלפים חסר ערב"ן – התרע"ח – אחר ד' שנים בתרפ"ב כיון שעוד לא הגיע הגאולה, רבינו שלח לסבא ערבון וסימן, וזה מה שהפתק הקדוש מתחיל: מאד היה קשה לי, וכבר זכינו לכמה פירושים יפים להבין הקישוי בדבר, ולפי דברינו פה נוכל לפרש בעזה"י, מאד, זה מא'-ד', שרבינו חיכה ד' שנים לתוך שנות הערבון, שנים של קישוי הגלות, וכיון שעוד לא בא, רבינו נכנס בעצמו לעובי הקורה, ונתן סימן וערבון.

סימנים על המכות, נלע"ד שי"ל כי ידוע שמצרים נקראת כור הברזל, שמצרפים המתכת. והנה כתיב (יחזקאל כב:כב) כהתוך כסף בתוך כור כן תתכו בתוכה, ותרגם יונתן: כאיתמסאה כסף בגו כורא כן תתמסון בגוה, ע"כ. הרי שענין ההיתוך בכור הוא המסאה או מסון, קרוב ללשון סימן. וכן בגמרא מצינו (יבמות מ.) אסמייה, שפירושו למחוק.

מצה שמן זית בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן אמתי, ועם הכולל בגמטריא רשות היחיד.

פסח – שבועות – עיין מש"כ בערך להביא את ציון רבינו לירושלים.

חולו של מועד

הימים האלו בבחינת חולו של מועד.

ע' בליקוטי הלכות הל' חול המועד (ד:ג) מבואר שהשיר פשוט כפול משולש וכו' בחי' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, שזה השיר התגלה בליל פסח - עכ"ז אף לאחר ההתגלות, עדיין לא יצאו לחירות אלא נפלו שוב תחת הצקת פרעה עד אחרון של פסח, ואז הכריחו את פרעה להקאות הכל - ומבואר שם שעכ"פ עם השיר הזה יצאו שלא שבו רק לבחי' חול המועד, וזה בגלל דבר האבודים שמלאכת אבודה מותר בחול המועד, ע"ש.

ולכאו' ניתן להבין מזה, שזה ממש בבחינתינו היום, ובאמת מוהרנ"ת כתב כן בפירוש שם (אות ו), שכבר נתגלה השיר פשוט כפול משולש ומרובע, נ נח נחמ נחמן מאומן, ואף שעדיין הוא סוד, עכ"פ באיזה בחינה נתגלה להדיא שזהו השיר כשפ"ר. גוט מועד!

ספירת העומר:

כוונות:

ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת העמר:

הראשי תיבות של: מלך העולם אשר קדשנו במצותיו, בגמטריא נחמן.

הראשי תיבות של: קדשנו במצותיו וצונו, בגמטריא נ נח.

ספירת, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב, ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

העמר, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא רבי נ נח.

הסופי תיבות של: על ספירת העמר, בגמטריא נון נון חית. (והראשי תיבות בגמטריא קל"ה, בסוד נשים דעתן קלות, ה' גבורות, ה' פעמים הוי"ה עם הה', והוא מידת העזרת נשים קל"ה על קל"ה אמה. כי מנחת העומר משעורים כמנחת הסוטה. ועל ג' מצות נשים צריכים להיזהר, נ'דה נ'ר ח'לה).

מ"ט ימים, כל אחד כלול בי', ועם שבועות, הרי 491, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

איר. ראשי תיבות רבי ישראל אודסר, איר ע"ה בגמטריא רבי. איר ראשי תיבות אני י' רופאיך – על ידי רבינו ורבי ישראל אודסר. ואכן מבואר בליקוטי מוהר"ן תורה רעז, שאייר הוא ענין רפואה שבא על ידי שלום, ולכן אייר ראשי תיבות איבי ישובו יבשו רגע (כמובא בדן ידין מאמר ז ובמגלה עמוקות אופן קכא), ועמש"כ על התאריך של הסכמת רבי משה פיינשטין להפתק הקדוש.

אייר, ר"ת אין יאוש יש רבינו (אלחנן נ נח).

פסח שני. פסח בגמטריא נחמן. שני בגמטריא רבי נחמן.

סיון. עיין ערך תאומים.

שבועות

ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן

עיין מש"כ בפסחים סח:

שבועות נקראת עצרת. עצרת בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והוא היום שנולד ונפטר דוד המלך ע"ה, בחי' זה יעצר בעמי (שמואל א:ט:יז – וריש הפסוק: ושמואל ראה את שאול וה' ענהו הנה האיש אשר אמרתי אליך, עכ"פ מבואר שהוא ענין מלכות כמש"פ רש"י שם, ימשל ע"ש. אמרי שאול, שבועות. והנה עצרת אותיות צרעת, ובאמת דוד המלך נלקה בצערת, כדאיתא במסכת סנהדרין קז. ובמדרש).

כבר כתבנו בספירות העומר, מ"ט ימים, כל אחד כלול בי', ועם שבועות, הרי 491, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

זמן מתן תורתינו. מתן ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכל מתן תורה היה בקול שופר, שופר בגמטריא הפתקא, ובחי' הרם כשפר קולך, שיר פשוט כפול משולש מרובע.

ספר כוכבי אור, שיחות וספורים מרבנו ז"ל מט. בשבועות העקר הוא להיות ער, ובהושענא רבה העקר הוא האמירה, ע"כ.

הנראה בזה, כי מבואר בליקוטי מוהר"ן עד, שהושענא רבה היא בחינת דיבור בלא דעה, והביא על זה הזוהר (קדושים פה) אית מאן דלעי באוריתא ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע, כל מלה ומלה סלקא לעלא, וקב"ה חדי בהאי מלה ונטע לה סחרנין דההוא נחלא וכו' עיין שם. ומבואר בתורה עד, ששמחת תורה בחי' דיבור בדעה, עיין שם. ונראה ששבועות, זמן מתן תורה, צריך להיות בבחינת שמחת תורה דיבור בדעה. והנה מבואר בזוהר הנ"ל שהדיבור בתורה בדעה, אזלא ושטא בעלמא וסלקא לעילא וכו' ואתסחי בנהרא דבעלמא דאתי דנגיד ונפיק מעדן עיין שם. ומבואר החילוק הגדול שרק אלו הדיבורים נטבלים מה שאין כן הדיבורים בלא דעה, רק נטעים מסביב הנחל. וידוע מליקוטי מוהר"ן תורה נו מעלת הטבילה במקוה בליל שבועות, שהוא שער נ'. וזה חשיבותה של הדיבור בדעה, שבני ישראל כולה זרע אמת (ירמיה ב), כמו שהספרים הקדושים מביאים אין מספר פעמים. ולכן העיקר בשבועות רק להיות מוצבים בעצמנו, וליטהר במקוה.

ספר שיח שרפי קודש

ב–תרסז אַחַר "שבועות הַגָּדוֹל", שֶׁהָיוּ אֵצֶל מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה כִּשְׁמוֹנִים אֲנָשִׁים עוֹבְדֵי ה' גְּדוֹלִים מֵאַנַ"שׁ, וְהָיְתָה אָז הִתְעוֹרְרוּת נִפְלָאָה עַד שֶׁכִּנּוּ אַנַ"שׁ אֶת חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה בַּשֵּׁם: "שָׁבוּעוֹת הַגָּדוֹל", "דֶּער גְּרוֹיסֶער שבועות". אָמַר מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְאַנַ"שׁ שֶׁנָּסְעוּ וְנִפְרְדוּ מֵאִתּוֹ: "נוּ, אַחַר שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה, צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מֵעַתָּה שֶׁלֹּא לַעֲשֹוֹת "עגל", כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּמַתַּן-תּוֹרָה, ע"כ.

לכאורה דיבור הזה הוא סתם לפום ריהטא שיגרא דלישנא וביטוי בעלמא, כי לכאורה אין קיים אותו נסיון בכל דור, שמחכים להחזרה של משה רבינו, ודוקא ביום הארבעים. ועם כל זה יתכן שכיון שחטאו, כבר יש סימן ורשימה, והוה זמן מוכן לפרעניות ולנסיון עברה.

חנוכה

סיפור האורח ולבוש גן עדן עיין חיי מוהר"ן פה. ועמש"כ שם ובענין ליל ניטל.

פך שמן – עיקר נס חנוכה – פך שמן ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נרות חנכה, עם הח' אותיות וב' תיבות, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

חנוכה הוא ענין של נ נח כידוע, שהוא פרסומי ניסא באמונת חכמים, וכן מהדרין מן המהדרין מדליקין אחד שנים וכו', והשם פצפצי"ה הוא שם של חנו"ך. וע' במס' מגילה בהרא"ש דף ד: (ויש שם טעות בדפוס – מקום נקי מכתב, שממש מראה מקום להדיבור הנצרך!) דנר חנוכה יומא קמא מברכין נ נ"ח וכו'. וע"ש שבפורים מברכים מנ"ח אותיות נחמ.

(ויש שני קושיות שהא' מתרצת השניה. דהיינו א' למה כתבו רק נ נח, וב' הלוא רק ר' נחמן זכה לדעת הסוד הזה של נ נח נחמ נחמן מאומן. ובזה השנית י"ל הראשון שבאמת שלפני ר' נחמן לא זכו לדעת את הסוד של נ נח נחמ נחמן מאומן רק שמץ מינייהו ורק לאיזה רגעים, ולכן כאשר התחילו לכותבו ונעלם ממנו, לא הספיקו לכתוב רק נ נח, ועל כן כתב הרא"ש וכו'). והנה הרא"ש הוא ממש בחי' רבינו, בבחי' ראש בני ישראל. והנה ההילולא של הרא"ש בט"ו חשון [שוב ראיתי שברוב מקומות כתוב ט' חשון, והוא יום הילולה של ר' ישראל קרדונר], והוא ההילולא של מתתיהו כהן גדול! הרי מובן שהרא"ש זכה ביותר בהשגת חנוכה. והרי מתתיהו כהן גדול עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

והרא"ש הוא רבינו אשר, ועיין בפרשת וזאת הברכה רש"י עה"פ (לג:כד) ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו טבל בשמן רגלו, שכז"ל שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים הנמשחים בשמן זית, עכ"ל.

והנה ענין יום הילולה של מתתיהו כהן גדול בט"ו חשון, נראה לפרש, כי ירבעם לא רצה לעלות לבית המקדש לרגל, ולכן עשה חג סוכות שלו בחשון (מלכים א:יב:לב), והרי מתתיהו כהן גדול זיכה לבני ישראל חג חדש של ח' ימי חנוכה, ולכן נקבע הילולה שלו באותו יום שבדה ירבעם להיות חג חדש. וידוע שחנוכה שתמיד חל בפרשיות התורה של מכירת יוסף מאד מקושר לענין של יוסף, כמו שירבעם היה אמור להיות משיח יוסף [-ולפי הדעה שהרא"ש נפטר גם בט"ו אתי שפיר, שהרי חטאתו של ירבעם היתה שרצה להיות הראש]. והנה במקומו פרשתי שהילולה של סבא ישראל בח"י חשון, ביום ד' של סוכות של ירבעם, מקביל להילולה של רבינו הקדוש ביום ד' של סוכות, ח"י תשרי, כי רבינו עסק בתיקון של ירבעם דייקא כאשר סבל מהרדיפות של השפוילה זיידא (-הסבא השפל). והנה סבא נולד בכ' כסלו וזאת אומרת שהברית מילה שלו היה בג' חנוכה. (פעם שמעתי מא"א שאמר בשם איזה ספר בענין השלמת ימי הצדיקים שנפטרים ביום לידתם, שיש לעשות החשבון [גם] מיום המילה).

[והנה בענין פרסומי ניסא יש לדיין טובא, כי הב"ח והפרי מגדים ( או"ח תרע"ט:א) כתבו (ושורש הדבר בנוי על הרמב"ן) שעיקר מצות נר חנוכה הוא שממונו ידלק, וא"כ לו יצוייר שכל הענין שכותבים נ נח על הקירות היה רק מדין פרסומי ניסא אז יש לדון עם מספיק שהחומר כתיבה הוא ממונו ולא הבית או הקיר שנכתב (ועיין בפרק שנשאנו בענין כתיבת נ נח על רכוש של אחרים, שאולי יש בזה מדין כח מעשיו הגיד לעמו – דהיינו דין כיבוש, ואז יש לדון עוד טובא כמובן), אכן וודאי יש עוד הרבה ענינים גדולים ודברים העומדים ברומו של עולם בכתיבת נ נח כמובן קצת מרחוק לכל המעיין בספרינו. וגם כעת שמעתי שיעור מר' אשר ווייס של העדה החרדית, שרצה לחדש דרך אחר בסוגיא בענין מה הקשר בין נר שבת לנר חנוכה, שהלוא נר שבת זה מדין עונג וכבוד ונר חנוכה זה מדין פרסומי ניסא, ועוד שאלות בסוגיא, והוא העלה שאין הדין של פרסומי ניסא דין בממונו, רק דין שרובצת על הנמצא, אם זה יחיד אז מוטל עליו ואם זה רבים נמצא המצוה חל על כולם שאחד יעשה בשביל כולם, ולפי זה יכולים לומר שהמצוה לפרסם נ נח חל על כולם, ושפיר יכולים להצטרף ולקיים כתיבת נ נח אפילו על רכוש של מי שהוא אחר, וכל זה כתבתי רק לרווחא דשמעתא, כי הלכה למעשה זה הכל חכמות, ועלינו לעשות כל מה שביכולתינו לפרסם שם של רבינו להאיר אור השם יתברך בעולם.

ויש לציין עוד בענין פרסומי ניסא, שהטורי אבן (ריש פ"ב מסכת מגילה דף יז. ד"ה היה) נקט שאפילו לפי הדעה שמצוות אינן צריכות כוונה, מכל מקום קריאת מגילה צריכה כוונה, ואם קרא בלא כוונה לא יצא, ובשפת אמת (ד"ה היה) ביאר הטעם משום שבמגילה עיקר המצוה היא לפרסם את הנס, ובקריאה בלי כוונה אין פרסום הנס. אכן כאשר הנידון הוא בשם הצדיק אין ספק שיש פרסום אפילו בלי כוונה.]

והנה צ"ב דבחנוכה חוזרים באחוריים שמונה פעמים, משא"כ בשיר הגאולה חוזרים באחוריים רק עד מרובע. ונראה שבחנוכה כיון שלא עושים האחוריים במכה אחת, רק בימים שונים זה אחר זה, צריכים להגיע ממש להסכום הנדרש של עשרה. ובזה יוצא לנו חידוש עמוק, שבכלל החשבון של עשרה יש השמונה נרות השמש והמדליק, שגם המדליק בעצמו בא בחשבון. (ולכאו' נרות חנוכה הם האור של הצדיק, והשמש, אלו הנחמנים המשמשים את הצדיק ומביאים את האור להעולם, אכן גם במדליק יש הנקודה שלו, איך שאור הצדיק מאיר בו וממנו). ולכן קוראים ליום שמיני של חנוכה "זאת חנכה" (ולא "זאת חנוכת" – כלשון הקריאה בתורה), שהיא בגמטריא, נ נח נחמ נחמן מאומן (א.ל.) [והנה ח' (כנגד יום השמיני של חנוכה) פעמים הוי"ה בגמטריא יצחק, השם הסודי של רבינו, וכן "נ נח נחמ" עם שני כוללים בגמטריא יצחק, נחמן מאומן]. (מצינו ח' שהוא י', בספר ישעיה ט:ה ויקרא שמו פלא יועץ וכו', ח' שמות, ובביאור הגר"א כתב שהשם האחרון, שלום, כולל ג' דרגין, כי ג' שלומות הן (ברכות נו:), הרי כאן יו"ד.)

ח' ימי חנוכה י"ל כנגד הח' שמות של חזקיה, וכמו שמסיימים הפיוט מעוז צור, חשוף זרוע קדשך, ראשי תיבות חזק של חזקיה, שהיה ראוי להיות משיח לולא שלא שר לי"ה [חזקיהו בן אחז נכד עוזיהו שביקש גם כהונה, היפך החשמנאים כהנים שביקשו מלכות השייך לבית דוד]. דאיתא בסנהדרין צד. אמר הקב"ה יבא חזקיהו שיש לו שמונה שמות, ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות. חזקיה דכתיב (ישעיה ט:ה) כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, והאיכא חזקיה, שחזקו י"ה, דבר אחר חזקיה שחזק את ישראל לאביהם שבשמים. סנחריב דכתיב וכו' וכו' והאיכא סנחריב, שסיחתו ריב, ע"כ. הרי ח' שמות, ושם חזקיה כנגד השמש. ולכן השני שמות הראשונים, פלא יועץ, ראשי תיבות פ"י בגמטריא חנוכה ע"ה. וחזקיהו היה נוחח לדורו כשמן (רש"י שם בישיעה י:כז עה"פ וחבל עול מפני שמן), בחי' אור האמת שהוא ענין חנוכה, ענין שלמות הדיבור על ידי אמת, וללכת אחר הרבים לקבוע הלכה בשלום, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ב', וכן בקמא תורה יד ענין של חנוכה הוא שלום עולמי, היפוך סנחריב שסיחתו ריב. (לשון יוונית, השפה, היה מותר בבבל. אבל אסרו לחלוטי לשון יווני בחידות ובלשון סתום וכו'). וזה המשך הפסוק, למרבה המשרה, לשון שמן משחת קודש – משח רבות קודשא. וזה הכפלת ילד ילד בן, כי הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים (שבת כג:), יל"ד בגמטריא מ"ד נרות שמדליקים בחנוכה, עם חישוב השמש כנ"ל. ילד ילד בגמטריא פ"ח שמן. ילד לנו, לנו בחי' יון, כי הל' ג' קוצים של היו"ד. גם 'לנו' נוטריקון ל"ו נרות.

וזה מה שכתוב בפסוק ותהי המשרה על שכמו, כי ידוע ששלטון היוונים בא מיחוסם ליפת, וכוחו של יפת בזכות ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם (בראשית ט:כג).

קיצור הכוונות לרמח"ל – ענין חנוכה: הנה חנוכה הוא בסוד הנצח, וספירה זו היא השולטת, והוא ענף החכמה, ולכן נעשה הנס בשמן. והתיקון הוא בהוד. ור"ל לפי שבימי היונים גזרו על המילה, והיו רוצים בזה לעכב התפשטות הה' חסדים היוצאים מן היסוד, בכח הערלה הסותמת. וכשיש הערלה שמכסה על היסוד, אז הס"א לקוחת כח, כין אין כחה אלא מן הסיתומים, ומתאחזת בספירות לינק מהם, וכל אחיזתה אינה אלא בספירת הוד, בסוד: כל היום דוה. ונמצא שהיו רוצים לפגום הוד. וכשגברו בית חשמונאי, אזי נתבטל הקטרוג, ונתקן הפגם. ולכן התיקון הוא בהוד. כי הוא הנתקן על ידי מתתיה ובניו, כי היו ה', בסוד הה' חסדים היוצאים מן היסוד. שכשהם מתגברים, הס"א נחלשת ואינה יונקת. ועל כן אומרים על הניסים במודים, שהוא בהוד כידוע, עכ"ל.

עיין בליקוטי מוהר"ן תורה כט:י ז"ל והנה הכלל, שצריך לתקן תחלה תיקון הכללי, ועל ידי זה ממילא יתוקן הכל בפרט, ואף שתיקון הכללי הוא גבוה ומרומם יותר מתיקון כל דבר בפרט, עם כל זה מחמת שתיקון כל דבר, תלוי בהמוח, דהיינו להמשיך לבנונית מן המוח בבחי' ונוזלים מן לבנון, ולרומם המוח אי אפשר כי אם על ידי תיקון הכללי, בבחי' כנשר יעיר קנו כנ"ל, ע"כ צריך לילך מתחלה אל המדריגה היותר עליונה מזה, דהיינו תיקון הכללי, כדי לתקן ולרומם המוח, ועל ידי זה נתקן הכל ממילא, עכ"ל.

להדליק נר חנוכה, ראשי תיבות נח"ל כמובא מהאריז"ל, ורבינו הקדוש הוא נחל נובע מקור חכמה. גם נחל אותיות לחן – ניגון, שרבינו הוא השיר פשוט כפול שלוש מרובע. ואות ל' מתחלף באות נ' – באותיות הלשון (דטלנ"ת, וכמו שרש"י מפרש בתורה), הרי ננ"ח.

המנורה של חנוכה, ארבע קנים לכל צד, יוצא בהרבה מקרים, כמו ד' נונין הקטן בתוך הגדול ממנו. לצד ימין לשני עבריה. והם הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן. והשמש באמצע, מייצג את – מאומן.

טבת בגמטריא תי"א תורות שיש בליקוטי מוהר"ן קמא ותנינא. יסוד טבת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

עשרה בטבת, הילולא של רבי נתן. בשנת 2015- - התשע"ה, ראש השנה של הגוים נפל בי' טבת [לפי הבינה מלאכתית, זה קרה בשנת 1946, ויקרה בשנת 2084]. ואז רבינו היה על ראש השנה האמיתי שלנו, ותלמידו על של הגוים. ויש עוד שנים שנופל ראש השנה שלהם בט' טבת, נמצא שסוף היום בי' טבת. וענין רבי נתן הוא יום כיפור, וכמה פעמים הראש השנה שלהם נופל בתוך י' ימים של י' טבת.

לאחרונה מסופר שמתנגדיו היו מתריסים בו ואומרים לו כי ביום שיפטר מן העולם הם יעשו חגיגה גדולה ומשתה.

ואילו רבי נתן ענה להם: ביום שאסלק מן העולם..כוס מים לא תשתו! וכך קרה..רבי נתן נפטר בצום עשרה בטבת.

אכן לא מצאתי מקור לזה, ואדרבה סיפור כזה מסופר על החוזה מלובלין, לאחר שנפל מן החלון כאשר פעל להחיש את הגאולה (-ורבינו הקדוש לא הסכים לזה כידוע), והמתנגדים שמחו ורצו לחוג ולשתות יין, אז החוזה אמר, כשאצא מן העולם אלו לא ישתו אפילו כוס מים, וכן היה כעשרה חודשים מאוחר יותר נפטר החוזה בתשעה באב.

וזה הדיבור יותר מתאים לתשעה באב שהוא צום גם בלילה.

גם הסיפור שמסופר על רבי נתן שאם יפסקו לו גיהנם, הוא יפתח ליקוטי מוהר"ן, מצינו שכבר יש סיפור כזה בחסידות לפני רבי נתן, כמש"כ במקומו.

שובבי"ם ת"ת. שובבים בגמטריא רבי נחמן. שובבים תת, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב, עם הה' תיבות.

שבט. בגמטריא רב נ נח ע"ה. שבט בגמטריא איש, אלף יוד שין בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. שבט, אות ט' מתחלף באות נ' באותיות הלשון דטלנ"ת, הרי שב"נ – נחמן בן שמחה.

באר את התורה, באר בגמטריא היטב באחוריים, כמובא.

חיי מוהר"ן (אות תקסב - ליקוטי הלכות ענין אברע פרשיות הלכה א): שמעתי מרבנו ז"ל שזמן נתינת הצדקה של ארץ ישראל הוא באדר.

אדר, ר"ת ראש דברך אמת (השמטות שיחות הר"ן), ועל כן הוא בגמטריא (ע"ה) נ נח נחמ – ראש דברך. וזה מה שרבינו אמר שבתחילה כל ההתחלות היו מפסח ועכשיו... ולא סיים והמשמעות היה שעכשיו כל ההתחלות הם מפורים. כי פסח זה בגמטריא נחמן, אז כל ההתחלות היו מפסח, אבל עכשיו רבינו כבר גילה את הסוד שהוא נ נח נחמ נחמן מאומן, אז עכשיו ההתחלות מאדר – נ נח נחמ.

ונלע"ד בפירוש מה שאדר הוא ראשי תיבות ראש דברך אמת, ראש פירושו לפני, כמו הראשון אדם ויום הראשון הנאמר אצל ערב פסח, והרי לפני הדיבור צריכים אמת. והענין, כי ניסן הוא בחי' הפה, כידוע שגלות מצרים הוא כבד פה בגלותא, ולכן באדר כבר מכינים ומחנכים את הפה, והעיקר בזה הוא אמת, כמבואר בריש ספר המידות שיש להשיג מידת האמת כל כך עד שלא יצא מהפה שום שקר אפילו בטעות. ועוד י"ל שאות ד' מתחלף לאות מ', בעשיריות, והרי אדר – אמר.

אדר ראשי תיבות אומן ד' ראשי שנה, כדאיתא בריש מסכת ראש השנה שארבעה ראשי שנים יש. וכל ענין של רבינו הוא ראש השנה. וזה רמז להנ"ל שעכשיו ההתחלות מאדר.

אדר, ראשי תיבות, רבי (ישראל) דוב אודסר.

משנכנס אדר מרבים בשמחה. מתי זה מתחיל משנכנס. י"ל אפילו מערב ראש חודש, כי 'שנכנס' עם הה' אותיות וב' כוללים (-מצינו הרבה פעמים באריז"ל שני כוללים, ומובא מכללי האבולעפיא כל שני אותיות יכול לקבל כולל), בגמטריא ערב אדר.

משנכנס אדר מרבים בשמחה. ושואלים הלוא תמיד צריכים להיות בשמחה. אלא שעיקר התורה נתנה להננחים. וכאשר בא חודש אדר, הרבה רוצים להצטרף, אז מרבים במספרינו, בשמחה. וכאשר מגיע חודש אב, רבים נמנעים ממנו, אז ממעטין מספרינו, בשמחה. כי תמיד בשמחה נהיה בעזרת השם, בין אם הרבה יסכימו או יפרשו.

השמחה תמיד ביציאה, כמו שכתוב כי בשמחה תצאו, ולכן כאשר כבר נכנסת, משנכנס אדר, צריכים לתפוס בה ולהרבות בה, ולכן מרבים בשמחה.

אדר אותיות ארד – אני ירד, כי על פי רוב צריכים לרדת לעשות כל מיני שטות כדי להיות בשמחה.

בענין אדר הסמוך לניסן תמיד חסר, עמש"כ במסכת בכורות דף נז:-ח.

אדר, ז' אדר, פורים (תשפ"א):

כ' במגלת אסתר ד:טו ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי.

בקיצור הענין הוא, כאשר המלך בא לבקר מישהו בהפתעה, בעל הבית יהיה עמוס בהכרת קטנותו, מי הוא בכלל שהמלך בא לבקרו, אכן אין לו לחשוב הרבה על זה, כי הרי המלך בא לבקרו, והוא צריך לארח את המלך, ובודאי אם המלך בחר לבקרו זה בגלל שחושב שאצלו ימצא קורת רוח, ועל בעל הבית להתאמץ בשמחה רבה ועלוזה, כדי להמציא להמלך מבוקשו. ובהיות זה הדרישה כאשר המלך בא לבקר, על אחת כמה וכמה כאשר האדם בא לבקר את המלך, כמה וכמה הוא צריך להתאמץ ברוב שמחה ועוז, שהמלך יהנה ממנו ויקבלו. וזה מה שאסתר הבינה ואמרה כאן, ועכשיו נראה יותר באריכות איך זה מדויק בפסוק.

אבדתי אבדתי, זה בחי' אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות – א"נ הכפל לשון הוא לרבות, ולרבות זה בחי' (בראשית מה:כח) רב עוד יוסף בני חי, ופרש"י ז"ל רב לי עוד שמחה וחדוה ע"ש. [וכן אבדתי, רמז להשיר פשוט כפול משולש מרובע שעולה י' – אבד (והג' הוא הג' אותיות) שעולה י', והת' הוא המלכות, בחי' שם העיר, בחי' מאומן]. וי"ל ששפיר מרמז על השמחה מתוך לשון איבוד, כי באמת על פי רוב, רבינו גילה, צריכים לאבד קצת – לעשות מילתא דשטותא כדי להגיע להשמחה, אלא שכל התאבדות הזה אינו אלא לרבות כנ"ל.

וזה מה שאמרה אשר לא כדת, כי כדת הוא בחי' חודש ניסן, כמו שאביא, 'החדש הזה לכם' -שהוא חודש ניסן, בגמטריא כד"ת. כי ניסן הוא ענין הגאולה, אבל אסתר היתה צריכה השמחה שמביא את הגאולה כמו שרבינו גילה, כי בשמחה תצאו, וכן עיין בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ה:י-יא, וכן עיין במסכת פסחים (קיז.) שבתחילת הלימוד פותחים בשמחה ולבסוף יתיב באימתא ע"ש, והיא היתה צריכה את השמחה של אדר. וכן מצאנו שבאמת כך עשתה, ותלבש אסתר מלכות, ופרש"י שלבשתה רוח הקודש, והוא ענין השמחה הנ"ל של יעקב אבינו (וכן מבואר בריש ספר שער הכוונות ובעוד הרבה מקומות שעיקר רוח הקודש תלוי בשמחה).

וזה הענין שהמן שמח על הפור כיון שבז' אדר נפטר משה רבינו, ז' אדר בגמטריא רי"ב שהוא כח השכחה [וכן נשתכח מישראל הרבה הלכות באותו היום], כמו שאביא לקמן, והוא לא ידע, שבז' אדר נולד משה רבינו (מגילה יג:), והרי פעמים רי"ב בגמטריא כד"ת שהוא בגמטריא משיח בן דוד, והוא הכח שמנצח את הרי"ב. והוא הרב"י האמיתי.

ועיין כל זה בספר ליקוטי שושנים שנדפס בסוף ספר קרנים (אות ה') כז"ל איתא בציוני וז"ל קליפה אחת נק' רי"ב ועמה תר"ה חיילות כמנין אדר"ת שע"ר, וקלפה זו רי"ב ממונה להשכיח ולעקור תורתו של ת"ח בשעת חיילותן ושוכח תלמודו, והשם הגדול הנקרא כד"ת [ה"ע בגמטריא ריב ריב] הכתוב על מצחו של משיח בן דוד מבטל אותה קליפ' רי"ב עם חיילותיה תר"ה וכו' עכ"ל (ספר ציוני). ולדעתי זה סוד גדול איתא בגמרא ר' אלעזר חלש כד אתפח (עיין גירסא אחרת במסכת שבת דף קמז: ועמש"כ שם כי רבי אעלזר בן ערך הלך לאמאוס בגמטריא נ נח! ורבי עקיבא איגר ציין שם לפה) הוה קרי החדש הזה לכם – החרש היה לבם. וצריך לדעת למה דוקא טעה טעות כזה. וסודו כי הוא קרא מהדל"ת רי"ש, ומהזי"ן יו"ד, ומכ"ף ב', הרי אותיות רי"ב, שטעה לרמז שהקליפה הנקרא רי"ב היא גרמה לשכחה. ויש לדעת, החרש היה לבם גי' תר"ה, הרי גם תר"ה חיילות מרומזים. ומ"ש השם כד"ת שכתוב על מצח בן דוד מבטל כל אלו הקלפיות, לדעתי החדש הזה לכם (בגמטריא) כד"ת, לרמז שאם ביושר הכתוב לא בטעות מבטל הקליפה הנז'. ויש לדעת כד"ת גי' משיח בן דוד, ואנו מתפללים עשה למען דתך, והענין פלא וה' יכפר בעדי, עכ"ל. ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה קיא מש"פ.

הרי שכל זה תלוי בלב, שלא יהיה החרש היה לבם, ותלוי באותיות האמצעיות שהם בלב התיבות. וזה הענין של ברסלב, שיסד רבינו נחמן בן שמחה, ועיין בחיי מוהר"ן (קטו) סמוך לכניסתו לברסלב מזגו לו כוס יין לקדוש, ונשפך על הארץ, ומזגו לו כוס אחר, וקדש עליו, ואחר כך אמר היום נטענו שם ברסלביר חסידים, ושם זה לא ישתקע לעולם וכו'. וזה היה אחר נפילת הכוס הראשונה של הרי"ב שהוא השכחה, נתקיים לדורות השם על ידי הכוס השניה של הרב"י. ולעתיד כולם יהיו ברסלב, בהסרת לב האבן, החרש היה לבם, ויזכו ללב בשר.

[נמרד נמר-ד (בגמטריא ברסלב) אמרפל פול הפיל פור. קמואל אבי ארם [-בחי' אברם, אב ארם, כי רק אחר כך היה ארהם – אב המון גוים] ואת כשד (בארמית ש' נעשה ת – כתד, כד"ת). קמואל - לכשיפל השער הזה של ארם ויבנה ויפל ויבנה ויפל (-אבדתי אבדתי) ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא (סנהדרין צח - ליקוטי מוהר"ן תורה נז). משיח נקרא בר נפלי (סנהדרין צו:-צז.)]

עוד יש לפרש כאשר אבדתי אבדתי, הוא כענין מה שכתוב (דברים יב:ב) אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים, ופרש"י ז"ל אבד, ואחר כך תאבדון, מכאן לעוקר עבודת גלולים שצריך לשרש אחריה, ע"ש. וי"ל שאסתר ראה צורך לחדש את עצמה לגמרי, ועוד י"ל על פי המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ח', שהצדיק כדי להפיל הרשע שהשעה משחקת לו צריך להיות נקי לגמרי מכל התאות והמדות רעות, אפילו מבחי' הבכח, שלהם, וזה ענין לשרש אחריה. ואז היא תוכל להפילו את המן ולהציל את עם ישראל. וזה פירוש 'אשר לא כדת' היינו ענין לרדת לתוך הצינור של הרשע.

פורים

עמש"כ בתהלים פב:ד עה"פ פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו. ועמש"כ במסכת מגילה, ובמגילת אסתר

ענין אדר ופורים ופרשת פרה, עיין לקוטי מוהר"ן תנינא תורה עד ומש"כ שם.

ועיין בערך זמן, פירוש על נ נח נחמ נחמן מאומן בענין של פורים.

פורים קטן בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, עם ד' כוללים.

רבינו אמר שעכשיו כל ההתחלות מפורים, והנה השולחן ערוך (חלק אורח חיים) מסיימת עם הלכות פורים. להגיד שנ נח נחמ נחמן מאומן מתחיל איפה שכולם כבר גמרו.... ועל הכל תזכור הלכה האחרונה להחמיר בענין טוב לב משתה תמיד! הר"ת והס"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

פורים צירוף רי"פ מו. רי"פ באנגלית rest in peace, כמו נ"ע – נשמתו עדן, רמז למה שהמן בחר באדר שבו נפטר מו- משה רבינו.

פורים – תיקון של רפידים, שם רפו ידיהם מדברי תורה. וחלף ה-י"ד יש ו' בפורים, שהוא תפארת בין שני הידים, קיימו וקבלו.

פורים, אותיות החיצוניות פ"ם בגמטריא מסך, ששמים בחוץ, ובפנים רו"י לשון שכרות. אכן רי"ו רמז שם ע"ב, כל שם ג' אותיות. ומכוונים אותו בפרשת והיה אם שמוע, ומלפניה היסו"ד של שמע, פ', ואחריה המ' אותיות של י' פעמים אהי"ה. גם משה רבינו גאל את עם ישראל בגיל פ' והלך איתם מ' שנה.

במסכת מנחות דף מח. תודה ששחטה על שמונים חלות חזקיה אמר קדשו ארבעים מתוך שמונים. ואינו מובן למה בחר שמונים, כי אין כאן שום ענין של כפל הארבעים, רק לשון גוזמא, אז למה לא מאה. ואולי הפרשנים ימצאו איזה ענין לשיעור כפל, וקרוב יותר שיש סוד בדבר. הרי פ' ומ'. [ועיין בליקוטי הלכות הלכות בית הכנסת ו:ט ז"ל אשר גם עתה כל הכופרים הגדולים נקראים על שמם פ"מ כידוע, ע"כ, ולא ברור אם כוונתו להפריי מיסנז, או פרנקסט משיחיסטים, או היינו הך. וכן עיין בליקוטי הלכות אבן העזר הלכות קידושין ג:כ שמזכיר כת רע שנתפשט הנגע מיום ליום עד שזה סמוך באה בגבולנו בעוונותינו הרבים והעמידו בית פסל ומסכה על פי עצת הרשע ראש הקשר הרע הזה שאסור להזכירו בשם ישראל, שמו ימחה וכו' עיין שם, ורימז בחכמה בדבריו לפ"מ – פסל ומסכה].

עיין בספר אדיר במרום (מכון רמח"ל דף תרכב) אדם וחוה הם נעשים לפי בחינת ההעלם, וחוה יותר עיקרית בזה כי היא הסוף אפילו של בחינה זאת, לכן הלך הנחש אליה. ועוד היות שכון להעלים העלם גדול – הראש מן הסוף, ואז נתעוררו פ"א מדריגות של טומאה שהם הנקראים זוהמת החנש. ועמדו הדברים ונשארו הדברים בשיקול, אם חוה תשמע או לא תשמע אליו – להעביר או להניח ח"ו זה האף. ואפרש לך עתה ענין ה-פ"א מדריגות. הנה שרש כל הזוהמא ההיא, היה סו ק"כ צירופי אלקים, שמשם היה מתאחז הנחש, ומשם היתה הזוהמא נמשכת לינתן בזכר ובנקבה. והנה אלה היו נחלקים כך, פ' לנקבה ומ' לזכר, שהרי הנקבה היא יותר קשה מהזכר. ועוד, שהנקבות הם בסוד שניים – לאה ורחל – והזכר אחד. ואלה הם שהביא הנחש בתחלה, כי הוא בא אצל חוה ולא היה לו שייכות עם הזכר, רב הביא א' יותר, והוא היה עומד להיות מעבר מחוה אל אדם, כי כך היה – שהוא נטמא ע"י חוה, דכתיב (בראשית ג:ו) ותתן גם לאישה [עמה] ויאכל וכו'. ואז כשטמאה חוה נדבקו בה הפ"א האלה, וכשטמא אדם אז נדבקו בו המ' , דהיינו ל"ט באמת הם הנדבקים ממש, וסודם ט"ל מלאכות דחול, ט"ל מכות של מלקות. ועכ"ז הם יוצאים מן הא' יותר הנמצא למעבר מן האשה אליו, והם נקראים מלקות ארבעים, שמהם החטאים, וצריך להפרידם במלקות, וכן מ' מלאכות חסר א'. וכו' וכו'. אך באמת בהתחברם יחד בסוד הזיווג בקדושה, אז נתקן זה הא' שביניהם, בכח א' של יחוד העליון. וז אדם נשלם בסוד המ' שבו, שהמ' ראוים ליתקן כולם על ידו, והוא העיקר וכו' עיין שם.

והנה מצינו בכמה וכמה מקומות, ובפרטי בכוונות לראש השנה, אותו יום של חטא עץ הדעת בעצת הנחש, שאותיות ור"י מציירים אות א'. והרי פורים ממש מרמז לסוד הזה של תיקון היחוד העליון, ושלא יחשיך ויסתום הפ"מ את הרישא. כי ור"י הם א, הרי פורים: פ-א-מ, תיקון הא' כראוי כמש"כ הרמח"ל. והפ' קודם כי היא כפול כמש"כ הרמח"ל, וכן חודש אדר, צירופו ההי"ו, ב' ההין קודמין. ולכן דייקא במגילת אסתר יש צווי לנשים ליתן יקר לבעליהם, להיות כל איש שורר בביתו.

ויקרא רבה ט:ז לע"ל כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו מתבטל. ובדרש משלי (ט) כל המועדים עתידים ליבטל וימי הפורים אינם בטלים לעולם.

ובזה רואים איך שכל מילה ומילה בספר ליקוטי מוהר"ן נכתבה ברוח הקודש. כתוב בליקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה עד, כי בתחילה היו כל ההתחלות מפסח, וע"כ כל המצות הם זכר ליציאת מצרים, ועכשיו (ולא סיים), עכ"ל (שלכאורה היה צריך לסיים ועכשיו כל ההתחלות מפורים). סיים – זה פ"ם. לכן לא סיים, כי זה תיקון הרישא שאין סתימה עליה מהסיפא.

וזה מעלת פורים שהוא כיום כיפור, למעלה מכל הימים, אבל פסח עת מועד של הזמנים דייקא, וכ"ח עתים יש, והרי פ"מ וכ"ח בגמטריא פסח.

שתיה בפורים: נח ניסה לשתות ואיבד כמעט הכל. נדב ואביהו ניסו לשתות ומתו. רק בזכות מרדכי ואסתר וקבלת התורה ברצון נוכל ומצוה לשתות. ואכן עכשיו כל ההתחלות מפורים, ועכשיו כל ההתחלות מרבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

ועמש"כ בחיי מוהר"ן אות שיב, ההבדל בין ר' ישראל קרדונר להדברי חיים.

קויך לא יבושו\לא יבושו קויך בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

עסק של עמלק בבחינת אשר קרך - לשון קרי - בדרך ויזנב בך כל הנחשלים, שהיה חותך המילות וכו'.

וזה בחי' פור (כמנין הסימנים שיש בלקוטי מוהר"ן קמא, ובגמטריא נחמן מאומן ע"ה. ועמש"כ בתהלים (קיט:קי) עה"פ נתנו רשעים פח לי), י"א פעמים הוי"ה כי רצה לחסר שבט יוסף הצדיק, בחי' שיר חד"ש, י"ב פעמים הוי"ה. ועל כן סמך שזה נפל בחודש אדר הוא חודש הי"ב. ואדר לשון אדרת אליהו, שהוא בחי' כסותה, בחי' תיקון הברית, כמבואר במקום אחר, כסותה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

וכן אדר הוא נוטריקון רד העד בעם וכו' שמשה רבינו נתן להם גבולות והפרישן מן האשה, וידוע התרגום של אונקלוס שהפרישן בכלל מצד האשה.

אכן הפור שלו נהפוך לפורינו דייקא על ידי אדר, כי אדר עם פור בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (ועיין בישעיה כד:יט פור התפוררה ארץ, פוררה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן). כי פור בגמטריא נחמן מאומן ע"ה, ואדר בחינת ר"ה - ראש השנה שזה כל ענין של רבינו שכבר מתקן כל השנה בראש השנה, וכן אדר בחי' אדי"ר - ר' ישראל דוב אודסר.

פורים. ם = 600, י * ם = ו' אלפי שנה של העולם. קח מהו' אלף – פו"ר, הרי שנת התשי"ד – 1953-54.

בשנת 1953 החזירו את השה של איראן להיות המנהיג. וגם המליכו את אליזבת השני על אנגליה. בשנת 1954 בישראל עשו חק לזכויות נשים בעבודה.

פורים. ידוע שדולר, וכן מרק, בגמטריא עמלק, בחי' המן. אכן אחשוורוש מלך מהודו ועד כוש, בהודו המעות נקראת רופי, הוה אומר – פורי"ם.

פרים בגמטריא חכם הרזים. וכענין ש"ל נעליך, וכראשי תיבות לב שמחה.

פרים פרים ע"ה בגמטריא אסתר.

אסתר היא הדסה בגמטריא עד, כי במקום סתר נשים יכולות להעיד כמובא בליקוטי מוהר"ן.

אסתר ירקרקת היתה, ובזוהר חדש פרשת תרומה איתא ז"ל ושמא דיליה איקרי זהב ירקרק, ורזא דא אוקמוה חברייא, אסתר ירקרקת היתה, גוון אתרוג, וכולא חד, זהב דא וכו', ע"כ. ולפי זה י"ל ירקרקת היינו צהובה, וכצבע תירס – אותיות א'סתר.

ג' פור – גופר היא פירשע (רע"ב כלים יב:ח) ע"ה בגמטריא אסתר.

ר' ישמעאל כהן גדול ראה אכתריא"ל י"ה י"הוה צבאות. אכתריא"ל בגמטריא אסתר ע"ה. ובשמן המשחה כתיב (פרשת כי תשא) קח לך בשמים ראש מר. ראש זה בחי' ראשית גוים עמלק – בגמטריא מר. דרור - י"ה פעמים הוי"ה, עם הי"ה בגמטריא דרר ע"ה. חמש מאות – צבאו"ת ע"ה.

מגילה טו. אמר רב התך זה דניאל. דניאל פרים, בגמטריא התך.

מרדכי, בגמטריא פורים. כי ד"כ של מרדכי, ד' פעמים כ' הוא פ', ונשאר אותיות רים, הרי פרים.

פירוד הוא הפוך היחוד של השם יתברך. וצריכים לעשות הד' של פירוד לאות ם', שהוא שני דלתו"ת, לעשות מפירוד, פורים. וזה על ידי ד' מצות בפורים שמתחילים עם אות מ'. משלוח מנות, מתנות לאביונים, מקרא מגילה, משתה.

הנס של פורים היה בהסתר, זה אור פנימי. ולכן פ"א-ורים, מהנסתר של הפ' והלאה כתוב אורים.

ימי הפורים בגמטריא את. כנגד עין רע ע"ה, ד' מאות אנשי עשו, וכנגד ד' מאות עולמות של כיסופים של צדיקים. את, זה מורא תלמידי חכמים, וזמש"כ (אסתר ט:ג-ד) כי נפל פחד מרדכי עליהם, כי גדול מרדכי וכו' ושמעו הולך בכל המדינות וכו'.

יש ששה כוונים. ואם יש נייחא בכל כיוון – 'נח' כפול שש בגמטריא שמח. ובגמטריא זה פורים.

חמת המלך. בין השני נונין של נחמן, יש ח"מ, ובין הנוני"ן של נתן – ת', הרי חמת. וחמת המלך בגמטריא נחמן נתן ע"ה. ואולי זה חלק מהסוד הגדול שרבינו גילה בענין רבי נחמן נתן.

אברהם אבינו בתפילתו על סדום אמר, ואנכי עפר ואפר. והנה עפר נאמר על כמות של גרגרי חול, בחי' רבים, אבל אפר מרמז על מה שהיה לפני השריפה שנתבטל והופר, ולכן אפר בחי' אחד, ובגמטריא אחד היה אברהם (יחזקאל לג:כד, ועיין בהשמטה לפני ליקוטי מוהר"ן תנינא, ועיין בישעיה נא:ב הביטו אל אברהם וכו' כי אחד קראתיו). וזה רמז לאפר פרה אדומה, שהוא הכנה לפסח, כמו שאנו קוראים פרשת פרה לפני פסח, וכן הוא הכנה ליום הכיפורים, והוא יום של היחיד, וכל אדם לא יהיה וכו' (אחרי טז:יז), וכל אדם עומד לבד בדין. עפר בגמטריא כפרים, ועיקר פורים אינו אלא עם חברים, כי השמחה הוא עם אחרים, וכן המצות של פורים עם אחרים, וכן קיימו וקיבלו, ברבים.

ספר ניצוצי שמשון, לפורים. מדרש פלאיה, פתחיה זה מרדכי (שקלים ה:א) הדא הוא דכתיב (איוב) ח:ז והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד, עיין שם שפירש שחצי 'פתח' בגמטריא 'מרד', וזה ראשית והתחלת השם באופן מצער שקוצרו לחצי, ובהיפוך לאותיות האחרונות, ישגה מאד, והרי י"ה כפול בגמטריא כ"י. וקצת קשה למה תהיה הכפל ישגה מאד, ואילו לחצוצו לחצי סתם מצער.

ויש לפרש שמרדכי נרמז בפסוק זה, כי ראשית שמו של מרדכי בראשי תיבות של, ראשיתך מצער – מ"ר. וסוף שמו של מרדכי, בסופי תיבות של סוף הפסוק, ואחריתך ישגה מאד – כאשר כותבים ה"ה במילואו בגמטריא י', הרי דכ"י, ולכן שפיר כתוב מאד, כי כאן צריכים את המילוי כנ"ל.

(כאן קצת דחוק, אבל לא אמנע מלכתוב שלא יהיה חסר לגמרי, ובעזה"י עוד אזכה לעמוד על הנכון. וכן פתחיה רמוז, אותיות הראשונות בתיבת מצער, כי מצ – דהיינו מ'האות צ' עד ע', יש רק פ' ביניהם, הרי פ', מצער בגמטריא ת', הרי פ"ת של פתחיה. ואחריתך, האותיות האחרונות של פתחיה, גם כאן אות אחת תבוא במילואו כפי מש"כ מאד, והיינו אות ח"ת שנמצא באותיות של תיבת ואחריתך, וכן לקחת את הי', ושאר האותיות אור"ך כענין ישגה – להיות ארוך, וסוף תיבות ישגה, ה', הרי חי"ה, מסוף הפסוק, מבחי' ואחריתך ישגה מאד.)

ועוד יש להתבונן, כי אם יש ראשית ואחרית לכאורה יש אמצע, והרי ג' פעמים 'פתחיה זה מרדכי' בגמטריא כל הפסוק 'והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד' – עם ב' כוללים. והרי זה סימן שהם שווים.

כמה אנשים עמדו על הענין שחג חנוכה יותר מפורסם ומקובל בעולם – כולל הגוים, מחג פורים. ונתנו כמה רעיונות קטנות. אכן לכאורה עיקר הטעם פשוט וברור, כי נר חנוכה מדליקים להאיר בחוץ לכולם.

ויש עוד ענין פה, שאנשים מפחדים ונמנעים מאד מאור גדול, שמחה גדולה, מהתחדשות אמיתי. ולכן נר חנוכה קטן, טוב להם, הם מקבלים את זה, להאיר להם טיפה. אבל פורים דורשת שמחה עליזה וכו' (ועי' מש"כ בשנה שעברה כמה שמחה היתה אסתר צריכה כדי ליכנס לאחשווירוש, ק"ו ממלך שבא לבקר מישהו, וכאן היא אפילו מעיז ליכנס אליו). ודבר כזה אין רוב העולם רוצים. ואפילו המעט שאומרים שרוצים ומשתדלים, אינם באמת מפותחים לזה. (ועיין במ"א שהערנו על ההבדל בין ר' ישראל קרדונר שסבא מעיד עליו שעל כל שתיה של יין בפורים היה עולה מעלה מעלה, ואילו צדיקים כמו הדברי חיים שתו לשם שמים למרות שאמרו שזה הורס את יקרות המוחין שהיה להם, שלולא המצוה היה פשע גדול מאד). וכן מעוצם ימי הפורים רבים מתיהדים.

משה רבינו אמר להשם יתברך (שמות ד:יג) שלח נא ביד תשלח, שלח בגמטריא בפורים. ונפרש בעזה"י.

ומיד כתיב אחר כך (פסוק יד) ויחר אף ה' במשה, פרש"י (זבחים קב.) רבי יהושע בן קרחה אומר, כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם, וזה לא נאמר בו רושם, ולא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון, אמר לו רבי יוסי אף בזו נאמר בו רושם, הלא אהרן אחיך הלוי, שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן, והכהונה הייתי אומר לצאת ממך, מעתה לא יהיה כן, אלא הוא יהיה כהן ואתה הלוי וכו', ע"כ. וי"ל שלפי רבי יהושע בן קרחה אין להחשיב את זה כרושם של עונש כלל, כי זה גופא מה שביקש משה רבינו שלח נא ביד תשלח, ותרגם יונתן ביד פנחס, כי הוא מוכן לשליחות של עתיד, כי פנחס הוא אליהו (של"ה, ועיין בזה באריכות במגלה עמוקות אופן קיא), וזה נ"א ראשי תיבות נדב אביהו, שעיקר מדריגות של פנחס היו על ידי נשמתם שנתעברו בו.

רש"י על 'שלח נא ביד תשלח' כתב שני פירושים, א' הכוונה למי שהשם יתברך רגיל לשלוח, דהיינו אהרן. ב' הגואל שעתיד לשלוח לגאולה השלמה. ואם הכוונה לפינחס כנ"ל, הרי שני הפירושים קרובים זה לזה, בחי' או דודו או בן דודו יגאלנו.

כי משה רבינו פחד מהאף והחמה (דברים ט:יט) וגם באהרן התאנף ה' להשמיד בניו והתפלל עליו (דברים ט:כ), והועיל תפלתו לחצי בניו, ולא הספיקו להציל את נדב ואביהוא (רש"י). ובמגילת אסתר כתוב וחמת המלך שככה (ז:י), שככה בגמטריא משה, היינו בזכותו. כי מתן בסתר יכפה אף (משלי יד כא:יד), ולכן נשא ונתן עם הקב"ה כאשר הסתיר פניו במראה הסנה, כדי לכפות אף, והגמרא (בבא בתרא ט) אומרת שגדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו וכו'. אף על פי שבודאי משה רבינו עסק גם בזה וכנ"ל, כי עד אז לא זכה במדה זו עד תכליתה, כמבואר במס' סנהדרין קיא. וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו (שמות לד:ח), מה ראה משה, ר' חנינא בן גמלא אמר ארך אפים ראה וכו' וכו' אמר לפניו רבונו של עולם ארך אפים לצדיקים, אמר לו אף לרשעים וכו'. כי רק משיח יבטל החרון אף, ולכן נקרא רוח אפנו (איכה ד), כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה סו. ולכן ביקש 'נא' על נ'דב א'ביהו ששניהם ביחד בגמטריא אף. וגם משה הוא משיח כדאיתא בזוהר, ואכן משה בגמטריא חרון אף, שמבטלו, וכמו שראינו שבסוף התפלל אפילו על הרשעים. וזה פורים, אותיות פ"א ירום [וכן פורים, פ"ו ירום, פ"ו בגמטריא אלקים, בחי' יגדל אלקים (תהלים ע:ה, ובודאי זה טוב להגיד, ומה שאומרים בשם האריז"ל לא לאמרה, כבר פרשתי במקומו שעל כרחך הכוונה לא לאמרה בשחרית שהוא כנגד מידת אברהם). וכן פ' בגמטריא יסוד, שכל ענין פורים הוא ענין יסוד אבא, הוה אומר יסוד ירום]. ולכן פורים ע"ה בגמטריא אהרן נדב אביהוא. (וכן אהרן הכהן בגמטריא פורים. והנה חנוכה ופורים הם בנצח והוד, ולכן אומרים על הניסים בהודאה. ואהרן הוא בהוד. ובהוד יש את השם חקב"טנע, ח"ק (בגמטריא נ נח) – ב' פעמים בגמטריא רי"ו, ועם טנ"ע, בגמטריא משה, שהוא בנצח. ובחישוב גם את האות ב', הרי שמ"ז, בגמטריא הפורים, עם הו' אותיות, אי נמי שמ"ז עם הכולל בגמטריא שמח, בגמטריא זה פורים). [ועיין במקום אחר (ויחי מח:כ) שפירשנו פרים, כמו אפרים, שזה בחי' משיח בן אפרים].

וזה שלח נא ביד תשלח, הראשי תיבות של שלח נא ביד, הן הם הראשי תיבות של נחמן בן שמחה. נא ראשי תיבות אני נחמן (שהוא הכין הכל בשביל משיח שיצא מיוצאי חלציו). הראשי תיבות של, שלח נא תשלח, וכן של תשלח, עם הי"ב אותיות של מילואו, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, רבינו נחמן מברסלב. בפורים, ם' בגמטריא ו' מאות, הרי סה"כ בגמטריא תתצב, ועם הו' אותיות, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

וזה מה שאוכלים אזני המן, כי אות פ"א נגד האזן שמאלי, בספר יצירה. [והיום למדנו בבא מציעא כג: דרבה בר רב הונא מחתיך ליה אתלתא קרנתא, פרש"י עושה החתיכה בת ג' קרנות כזה: - ▼ תמונה של משולש – (שני פינות למעלה פינה אחד למטה – וזה הסימן שאוהדי המחבלים חמס שמים על הכתביות שלהן – בצבע אדום). ומבואר שעשה כן כדי שלא יחליפנו הנכרי בבשר אחר האסור באכילה, ופירש תוספות זה מספיק רק כששולחין על ידי נכרי, אבל בישראל החשוד צריך שתי חותמות. וידוע בענין השלח מנות שמראים בזה כל אחד שסומך על כשרות חבירו. ובסוף הדף נזכר פוריא. בתחילה כתוב אנפוריא ופירש רש"י שהוא נוטריקון – אין פה ראיה, והיינו כלים שלא שבעתן העין. ובסוף לשון פוריא לשון תשמיש (שוב ראיתי שהמרש"א מפרשו ממש על פורים, שדרך התלמידי חכמים שאף שלא נתבסם כל כך, מ"מ משנה ואומר שאינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי), ואולי על דרך טוב מראה עינים מהלך נפש וכו' כמו שדרשו חז"ל. ועיין באדיר במרום (מכון רמח"ל סוף עמ' פא) ז"ל ונכללים בצדיק שהוא עצמו צ'. ועדיין אין בו כח לתת פרי, אלא כשיאיר עליו אור העינא פקיחא דעתיקא, שהוא המשגיח על יוסף וכו' עיין שם. ויוצא מזה שיכולים לפרש פורים נוטריקון פה רואים, שמתוך כל ההסתרה יש פורים].

והנה נדב ואביהוא הורו הלכה לפני רבם, אבל פינחס נזהר מלקנאות בזמרי עד שמשה רבינו צוהו קריינא דאיגרתא וכו'. ועל כל פנים רואים גם בפינחס הענין לעשות מעבר ממה שהורה משה רבינו. והרי כולם חייבים בכבודו וביראתו של משה רבינו לחלוטין, וכל זמן שההנהגה בידו, אין לזוז כחוט השערה מפקידתו חס ושלום. ולא יתכן דרך אחרת, הס מלהזכיר. אבל לכאורה לא כן יהיה עם משיח, שהוא יהיה עוד ירום ונשא וגבה מאד ממשה רבינו. וכל אחד יש לו נקודה של משיח (ליקוטי מוהר"ן), ועל ידי רוחו של משיח כל אחד ישתחרר לגמרי לעבוד את השם יתברך כפי הנקודה שלו. וזה מה שמשה רבינו רצה כבר מראש, ועל כן סירב שבע ימים, וביקש שלח נא ביד תשלח.

וזה שלח, בגמטריא בפורים, ביד תשלח, בהמן ששלח ידו ביהודים (ח:ז). (ח:ח) ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם – בעיניכם של כל אחד ואחד. אי נמי, ביד תשלח, כדלקן, באותם שנפלו וכבר שלחו בעירם לרעות בטומאה, שלח ידיו בשלמיו חלל בריתו (תהלים נה:כא), דוקא אלו מוכנים להקים רצון ה'.

וכן ביום הכיפורים כתיב ושלח ביד איש עתי (ויקרא טז:כא), והוא בגורל כמו ענין פורים. וביום הכיפורים הכהן גדול היה נכנס לקודש הקדשים, ובהיכלות מצינו שלפני היכל קודש הקדשים יש היכל הרצון. ויום טוב היה עושה כהן גדול כאשר יצא בשלום.

וזה הנקדה שמתעורר בפורים, שקיימו וקיבלו ברצון את התורה, כי במתן תורה על כרחך היה בכפיה, כי על כרחך, מדין תורה גופא, היו יראים וחייבים לשמוע ולקבל. וכמו שתלמיד בפני רבו אין מדרך ארץ לגלות תפילין בפניו (בית יוסף אורח חיים סימן כז, שלא ישוו עצמם לרבותם בפניהם ונראים כעזי פנים וכו'). אבל בפורים כאשר הגיעו לירידה כזו, שהיו בגלות ונהנו מסעודת אחשווירוש, פרקו עול, ועל ידי זה קבלתם של התורה מחדש היה מרצון שלהם. (נזכרתי שמסופר על ר' יוסף חיים זוננפלד (זה שהראה שהסופי תיבות של תתן להם ילקטן תפתח, הם נחמן, רמז ללקוטי מוהר"ן) לא היה מצטרף לסעודות שבת אצל רבו, כי לא רצה שיראת רבו יפריע ויעכב משמחת שבת, וידוע שרבינו אמר שבשבת העיקר הוא השמחה לא היראה). [וכעין זה מצינו בספרים שהיחוד של קריעת שמע אנו עושים בעולם הבריאה, כי אין לו היכולת לעשות אותה בעולם האצילות].

והנה משה רבינו הוא רבן של כל ישראל לעולם ועד, וזה בכלליות, אבל בפרטיות משה רבינו נקרא אב הנביאים, כי הוא הורה דרך עבודת השם לדורות שהיו ראוים לנבואה, וכל נבואה הוא מרוחו של משה רבינו כמו שכתוב בזוהר. אכן בימי פורים כבר נתדלדל הנבואה, ומגילת אסתר נכתב ברוח הקודש ולא בנבואה ממש. וכן הלכו הדורות ונתדלדלו עד שאין אתנו יודע עד מה, כמבואר באריכות בריש ספר אדיר במרום, שאז השם יתברך הקים לנו את רבי שמעון בר יוחאי שהיה ניצוץ של משה רבינו, ואפילו הוראתו היה נסתר עד לאחר אלף שנה כמבואר במקומו. ועל כל פנים, ההנהגה הפרטית של משה רבינו כבר לא היה כל כך שייך אז בתקופת פורים. והרי זה קצת התבטלות של מציאות וחיוב מורא הרב. ועל כן ביותר היה מוכשר להיות העת לקבל את התורה ברצון כנ"ל. ולכן כל ענין קביעת זמן הגזירה והנס של פורים היה על יום פטירת משה רבינו.

וזה הנקודה שאנו מאירים ומעוררים בפורים, נקודת משיח, שמצד אחד מראים את עצמינו נטולי עול – מופקרים, ובתוך כך מקבלים ברצון עצמינו טהור. וזה פורים נוטריקון, פורק יראה מעלהו. וכילד שאביו מלמדו לרכוב באופניים, ואביו אוחז בשניהם, והילד דוחה את אביו כדי להראות שהוא יכול כבר לבד.

וזה (תהלים קכח:ג) אשתך כגפן פוריה. אשתך, עם סגול, השתיה שלך, כפרחת עלתה נצה (בראשית מ:י).

וזה מה שרבינו אמר שמתחילה כל ההתחלות היו מפסח, ועכשיו, ולא סיים והמשמעות מתוכן דבריו שעכשיו מפורים, אבל לא אמר בפירוש, נתן לכל אחד לסיים-להתחיל מעצמו, כי ההתחלה מפורים, שמשם עמדו על רצון עצמם להיות כרצון השם.

פורים התשפ"ה.

פור, עם עוד ע' בסוד כל המוסיף גורע, בסוד עשתי עשרה, הרי פעור. משה רבינו קבור מול בית פעור. והרי פורים הו יום המילה של משה רבינו.

הענין כי מדת עמלק הוא ויבז עשו את הבכורה, ובזיון הזה בא ממדת עשו שאמר יש לי רב, בחינת מותרות, שזה הבחינה שבה היו עובדים את בעל בפעור – עם המותרות. וזה עשו. כי ש"ו בגמטריא ערלה ע"ה, וע' הוא האות שמוסיפים לגרוע, כל ההולך אחר עיניו נופל בגיהנם ר"ל.

צריכים לראות ולדעת שאין מותרות, הכל בהשגחה. ואז נהפך הפור לפורינו.

ולכן בפורים יש רק לשמוח, כי בענין השמחה, יעקב אבינו אמר רב לי עוד שמחה וחדוה (בראשית מה:כח וברש"י שם).

שושן פורים

רבינו הקדוש, אחד מעיקר מסריו להעולם, שהוא הדגיש, וכפל ושילש, וצעק, הוא שאין שום יאוש בעולם כלל. וכן הרמח"ל גילה נוראות בענין הזה בדרוש הקווי, שהיסוד של כמעט כל כתבי האריז"ל שהקו אין סוף נכנס לחלל הפנוי ובנה כל העולמות, אותו קו מלשון תקוה, וכל אדם איפה שהוא נמצא ברוחני או בגשמי ר"ל יכול להמשיך לעצמו הקו אין סוף על ידי תקוותו, עיין שם נוראות, וכן הרמח"ל ליקוט פסוקים בענין זה לאמרם כסדר. ולעומת זה משרתי הסטרא אחרא, חכמי ועבדי הטבע עובדים יומם ולילה להרוס ולחשך את התקוה. ואחד מהדברים שהם הצליחו מאד בעבודתם הרע הוא בענין מולדת העולם, שהם רוצים שנאמין חס ושלום שהעולם קיים מילארדי שנים, והם מבלבלים את העולם עם כל מיני ראיות על זה. ואפילו עכשיו – במגפה של כובד-קורונה – שכל העולם ראו עין בעין שהם רשעים ואין להם שום נאמנות, והם מזייפים המדע כפי רצונם הרע, אפילו שעל ידי זה המיתו מיליוני אנשים ר"ל, לא איכפת להם לרגע. ואפילו כאשר נתפסו ברשעתם הם לא מתחרטים כלל. ועם כל זה, בענין מולדת העולם הם כבר הצליחו לבלבל הרבה מהעולם ר"ל. והאמונה כוזבת הזה מחליש התקוה באדם, כי חושב בדעתו שאינו חשוב כלל, מהו בכלל, ומה מעשיותיו חשובים בתוך מילארדי שנים של אבאלוטציא. והנה עוד היום החכמים הכי גדולים במדע אין להם מושג איך המצרים בנו כמה דברים, וכדומה. אבל בזה הם ממהרים לקבוע דעתם המשובשת. ועיין בספר קנאת ה' צבאות לרמח"ל ז"ל אבל אם ח"ו היה מתחלל, כמו שהיה נמשך מחטא ירבעם, היה זה קלקול גדול, והוא כי הנה אותו האיש נידון בצואה רותחת, והיא הזוהמה היותר טמאה שבקליפה. ואם היה צריך משיח בן יוסף להתחלל, היה צריך להתלבש הוא שם ח"ו בדרך נצרי עצמו היה מקבל איזה כח מן התלבשות הזה. ואז היה בא הוא ומתלבש בארמילוס הרשע. ובכח שהיה מקבל מן ההתלבשות הזה, היה עושה דברים נפלאים בעולם, כמו שהיה אומר עגלו של ירבעם, וזה היה קלקול גדול עד מאד, וצער ח"ו לישראל שאין כמוהו, ומשיח בן יוסף עצמו, אחר קבלו המשיחות, היה צריך למות לתקן הענין הזה ע"י ארמילוס עצמו שהיה בא בכחו, וזה ג"כ חילול אליו. וכמה צרות על צרות היו מתחדשות, עד שהניצולים היו אחד מעיר ושנים ממשפחה וכו' עיין שם. ומבואר שכאשר הקדושה מלוכד בטומאה, יש כח להטומאה להתפשט ולעשות אותות ומפותים. וכן מצינו בעוד מקומות ואכ"מ.

והנה כעין רשעות הזה, לקבוע שהעולם יותר מתשפ"ד שנים, שזה לגמרי מייבש ועוכר תקוות האדם. כן יש בספרי קבלה ענין היובלות (ובאמת יש שמיישבים שיטת חכמי הטבע על ידי ענין זה של היובלות), והאריז"ל ורבינו הקדוש קבוע שזה טעות גדול, וחלילה לסור מדבריהם. וחכם אחד מתלמידי תלמידי האריז"ל, אף על פי שהודה שהאריז"ל אמר שהוא טעות, כתב ז"ל (תורה אור, משפטים כא:ו) ואיני רואה מקום הזק לאמונת התורה באמונת השמטות, כי מה לי שאני מאמין שיתחדש היום ה' אלפים שנה ות"כ, או אם נתחדש היום י"א אלפים שנה, שהרי סוף סוף יצא מיש לאין וסוף יחזור הכל אל האין הראשון שיצא ממנו, עכ"ל. וכיון שלא ראה היזק ללכת נגד קבלת האריז"ל (שעל זה סמך עצמו לכתוב פירוש על דברי הרמב"ן שהסברא בו אולת), וחטא באמונת חכמים (ר' נתן האריך לבאר היטב שעיקר קליפת עמלק הוא שהאדם יאמין לכל הרבנים והחכמים, רק שלא יקבל וישמע להצדיק האמת שבדור), טעה בדעתו לכתוב שאין היזק בדבר הזה כלל, וכבר ביארתי כמה אבן נגף האמונה הכוזבת הזה. כי האדם שמתבונן על כל מה שהיה בבריאה, שבתוך ו' אלף שנה, יתפעל מאד על הנעשה, וכמו שרואים שברוך השם כמעט חצי מבני ישראל כבר חזרו לארץ ישראל, הרי יראה קרבת הגלגל שהקב"ה כבר סגר תוך זמן מועט של קיום העולם, עד שרק כמה שנים היו בהסתר.

ואחשוב שכעין זה היה אצל שאול המלך, שטעה בתרתי במה שלא הקשיב לשמואל לחכות לו. כי א' חטא באמונת הנביא, וב' חטא בהשערתו שאין היזק אם יחכה יום אחד להרוג את אגג ולטפל בשלל. והנה עמלק בגמטריא י' פעמים כ"ד שעות של היום, וכתיב ביומו תתן שכרו, ויש לפרש כהאי לשון שכתוב אצל בלעם (במדבר לא, ברש"י ובילקוט) נתו לו שכרו משלם (-וכן הלשון נמצא ברש"י של הדף יומי של היום, וכן עגלה ערופה ופרה). וכן שושן, ש' פעמים ן' בגמטריא י' פעמים 1500 דקות שיש בכ"ה שעות, כי תמיד אנחנו מוסיפים על הימים טובים. ורש"י על התורה (שמות יז:ט) פירש, בחר לנו אנשים, שיודעין לבטל כשפים (-עיין בסיפורי מעשיות מעשה ה' מבן מלך שהיה מאבנים טובות מה שכתבנו. והרי כישוף בגמטריא רבינו נחמן), לפי שבני עמלק מכשפים היו, ובבעל הטורים (שמות כב) כז"ל במדרש יש שעמלקים מכשפים היו ועשו עצמם כדמות בהמות למלט עצמם, לכך צוה הקב"ה וכו' וזה בשביל חכמה שהיה בהם ורצו להחיות עצמם בחכמתם, צוה הכתוב לא תחיה כל נשמה ומכשפה לא תחיה, ע"כ. ודייק לכתוב שזה היה מעשה של חכמה. ובמדרש בעת שהלך שאול להרוג את עמלק, עשה אגג כישוף ונהפך שור שמן והפך את אשתו פרה, וחמדו אותו לקרבן, ובאותה לילה עיבר אגג את מדתא ופרחה. והוא בעת שבקש לפרוח אחזו אותו וכפתוהו וכו' (פירוש רבינו נתנאל בן ישעיה). [ובזה אתי שפיר מה שפרשת פרה באת אחר פורים].

וכל זה שמטעים העולם לטעות אחרי מראית עיניהם. וזה ענין העגל, לשון עין גל, לגלות העינים שזה שקר. עגל מסכה בגמטריא זה עמלק. וכן עגל מסכה, בחילוף אות ג' לאות ב' באותיות הסמוכות, הרי אותיות: בלעם סכה (-לשון יסכה, שסכה ברוח הקודש). כי בלעם השתבח בתואר זו של גילוי עינים.

וידוע שעמלק בא על עון משקלות הסמוכה לפרשתו (קידושין תוספות לג:).

ולכן אסתר בקשה להוסיף יום אחד להלחם בעמלק בשושן, שושן עם הד' אותיות והכולל בגמטריא אסתר. כדי להוסיף היום אחד ששאול סמך עליו. ואסתר בינונית היתה (ופירש רבינו, כי היתה מרחל הקטן ומשאול שהיה משכמו ולמעלה גבוה), ועל כן שני אמות – קני מידה באורך אמה – היו בבית מקדש השני בשושן הבירה – בית בנוי על גובה השער ומצוייר עליו שושן הבירה – אמות בינונית של משה, אלא שאחד ארוכה יותר אצבע ואחד חצי אצבע [וי"ל אצבע ידוע שהוא שם אהו"ה במילואו, והוא שם הדעת, ונשים דעתן קלות, שיש להן חצי הויות כמנין ק"ל, ולכן חצי אצבע מרמז לדעת אסתר]. וכל זה להשתלט על טעות המידות. כי אמה, א' פעמים מ', מ' פעמים ה', בגמטריא עמלק.

ותראה שכל מה שכתבנו מרומז בתיבת שושן, שהוא ראשי תיבות, שמואל ו' – אלפים שנה, שאול נ' – יובל [וכן שושן – שמיטה ו' שמיטה, הרי ז' שמיטות, ואז יש – ן' יובל]. כי ההבדל בין שמואל לשאול אינו אלא מ'. והיינו יוד אחת עם ג' קוציו, כל קוץ י' הרי מ' (ועיין בספר אדיר במרום עמ' שיד – ספינר, בסוד המקוה, דרך אחר איך הי' נעשה מ'). בסוד הקוץ שמאחורי הדלת, בסוד ה' אחד ולא אחר ח"ו. והרי אות ר' של אחר, עם היוד הזה שהוא מ', בגמטריא עמלק [וי"ל שזה ענין חמור של משיח, כי חמר, בעשות מ"ר לאות ד', הרי משיח אדם – א' הרוכב על חד, אחד]. שבא לעשות פירוד (ועיין בפרפראות לפורים, שצריכים להפוך הד' של פירוד למ', והרי אותיות פורים). ואותו יוד הוא הצדיק כמובא בליקוטי מוהר"ן תורה י'. והשלו"ם שלו, ולא לשאול. ולכן (שמואל א:טו:לג) וישסף שמואל את אגג, פרש"י חתכו לארבע. וטעות של שאול הגיע לו מחמת רמת מעלתו כמו שגילה ר' שמשון מאסטרופוליא ז"ל ולא מצינו בר נש דזכה חולקיה למעלה ממעלת שאול שמדרגתו היתה ממעלת בינה שלמעלה מהז' (-מידות חסד גבורה וכו'), בסוד (שמואל א:ט:ב) משכמו ומעלה גבוה מכל העם וכו' עיין שם. ובינה בחי' יובל. ובאותו טעות של שאול כתיב (שמואל א:טו:ה) ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל, ודרשו רז"ל (יומא כב: - ברש"י שם) על עסקי נחל רב ודן את עצמו, ומה בשביל נפש אחת אמרה תורה ערוף עגלה בנחל, בשביל כל הנפשות האלו וכו' עיין שם [ויש לפרש בזה לשון משלוח מנות, למה צריכים להיות משלוח דוקא, אלא שבא לתקן ענין העגלה ערופה, שלא פטרנוהו בלא מזונות, כי בזה נכשל גם יונתן בן שאול בשלחו את דוד. ובזה הצטיין יוסף הצדיק ואכמ"ל]. 'וירב' בגמטריא 'בירה', וזה שושן הבירה. וכן שושן, בחילוף אות ש' לאות א' כמו שמצינו בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה א', אותיות נואש. כי זה חשיבות נחיצות הענין הזה שהכל יגמר ביום אחד, והכל יגמר בשבוע אחד של ו' אלף שנה, שלא יהיה שום יאוש בדבר.

והנה שמואל היה שופט, ושאול היה מלך – נשיא, וזה מש"כ הנשא שפט, הנשא-ש' בגמטריא שושון, פ' זה פורים, פ"ט – חנוכה. ולעיל מיניה כתיב, א-ל נקמות ה' (שהוא תיקון למכירת יוסף), עם הג' תיבות בגמטריא שושן ע"ה. וזה הכפל, א-ל נקמות הופיע, כי בשושן עשו שני ימים של נקמה, הופיע, ה"ו – המן ועשרה בניו, פי"ע בגמטריא עץ.

וזה מש"כ בברכת קריאת שמע, בורא – רפואות נורא תהילות אדון הנפלאות, ראשי תיבות בגמטריא שושן, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית – שהתיקון של כל יום ביומו, שזה נגד הכ"ד של עמלק שמטיל ספק במולדת העולם, כאמור לעשה אורים גדלים כי לעולם חסדו, סופי תיבות בגמטריא הפורים. בא"י יוצר – המאורות – בגמטריא בשושן.

וזה מש"כ (שיר השירים ח:י) אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום. אני חומה, בחי' שושן שקבעת הדין לכל ערי חומה, ושדי כמגדלות, מלשון שוד ושבר, דהיינו הריסת הגדולים, הם המן ובניו, א"ז, הם הח' מאות איש שהרגו בשושן, חמש מאות בי"ד ועוד ג' מאות בט"ו. אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, בחינת התיקון למה ששאול עשה הרע בעיני ה' (שמואל א:טו:יט), להשיג השלום של שמוא"ל.

שושן. ו' פעמים נ' בגמטריא ש'. הרי ששש. ג' שבתון. ובגמטריא ץ.

וזה מה שרבינו אמר לרבי נתן ששושן פורים גם כן פורים. כי מלחמה לה' בעמלק מדור דור – הרבי מוסר את זה לתלמיד. נחמן ונתן, עם הב' תיבות, בגמטריא שושן. ורבינו אמר שיש סוד גדול בזה – נחמן נתן, ואח"כ עשה תשובה על שגילה הדבר אף על פי שהוא סתום לגמרי.

תמוז

לפי המפרשים בספר יצירה, האות של תמוז הוא אות ח' (ועיין תורה כח שפירש חי"ת לשון חרף ובזיונות), ומזלו סרטן – מאכל אסורה של הים (דגים בחי' עין של א"א, ובחי' בן פורת יוסף, הילולה שלו בא' תמוז. ועיין בספר אדיר במרום, עמ' תנט – מכון רמח"ל – ואל תקשה אם הדגים הם בבחינה כל כך גדולה איך יש דגים טמאים? כי האמת הוא: שגם את זה לעומת זה עשה האלקים (קהלת ז:יד), וכמו שיש דגים בקדושה כך יש דגים בס"א. ובכאן למטה הם ביחד בים, אבל מדריגותם מובדלות זה מזה וכו' ע"ש), ושבטו ראובן (-חיבור הרבי והתלמיד, אותיות: ר"ן וב"א – רבי נחמן וישראל בער אוסדר), והוא כנגד יד ימין. וי"ל שזה מה שכתוב בתהלים קלז, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, כי הובקע העיר בתמוז שהוא כנגד יד ימין (ועוד י"ל שהרי בית המקדש בחלקו של בנימין, וראובן ערב בעדו, את שני בני תמית אם לא אביאנו (בראשית מב:לז), בבית ראשון ובבית שני). ולכן כותבים תמז בלי ו' שהוא כנגד שבירת הלוחות שהולידה השכחה, כמו שגילה רבינו ז"ל.

י"ז תמוז, בגמטריא גינת אגוז, כמש"כ בשיר השירים (ו:יא), אל גנת (- עם הה' אותיות וב' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן) אגוז ירדתי (-ירדתי, עם האותיות בגמטריא נון נון חית) לראות (-לראות דייקא, כי תמוז כנגד העינים והראיה) באבי הנחל (-הספר שכתב סבא ישראל) הפרחה (-פרחה ע"ה בגמטריא ברסלב, ובגמטריא נחמן בן פיגא) הגפן הנצו הרמנים. שעל ידי י"ז בתמוז יאמרו שאינך מתענה, סבא זכה שרבינו ירד אליו למסור לו את הפתק הקדוש מרבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

בין המצרים

עמש"כ בערך אצבעות, בפרק על חותמים נ נח עם הידים, אות ח'.

ראש חודש אב

אב ראשי תיבות אומן ברסלב (שמעתי), אומן בא. וראשי תיבות ברוך אלקים, דידוע שאלקים זה מדת הדין, וידוע שבאב אנו סובלים ממדת הדין, וגם ידוע שכשם שמברכים על הטוב כך מברכים על הרע, אז באב התכלית זה להגיע לברוך אלקים, להמדרגה שמברכים בשמחה אפילו על הדינים שהש"ית מודד לנו. כי הכל הוא עושה לנו כרחם אב על בנים.

המזל של חודש אב – אריה, בגמטריא נ נח נ נח.

הילולא של אהרן הכהן ור' אהרן ברסלבר. א' אב, זה בחינת פשוט כפול, נ נח. ואהרן, לשון רינה ושירה, נפטר בן 123, בחי' פשוט כפול משולש, על הר ההר, הר עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ. בשנת הארבעים בחינת מרובע, לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחי' מאומן.

וכתיב(מסעי לג:לח) וימת שם בשנת, 'שם' זה השם, 'בשנ' - ראשי תיבות נחמן בן שמחה.

משכנס אב ממעטין בשמחה, ושואלים הלוא מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד. ופירשו (הייתי תמיד שומע את זה מהמנוח י.א.) ממעטין – מגיעים לענוה, על ידי שמחה. ויש להוסיף, משנכנס אב – זה החכמות בחי' אב בחכמה, אז צריכים מיד וכו' כנ"ל. ויש ליישב עוד כמו שפרשנו בערך אדר ע"ש.

ועיין בערך אבל הענין מה שאסור בשמחה.

קינה לט לט' באב

אל המערה לכי, צרחי במר ובכי, ענו בניך בנותיך וניניך. שרה כשמעה לקולך, גם מבכה עלי בנים ארש נשבו אל כל שכניך. רחל ולאה בכו, בלהה וזלפה הלא קוננו, וקראו בקול, בחי בפניך, עכ"ל.

אל המערה לכי, היינו למערת המכפלה, ושם קבור אברהם ושרה יעקב ולאה, אבל לא רחל בלהה וזלפה הנזכרים בהמשך. ולכאורה מספיק שמעוררים בעליהם וצרותיהם כדי שיתעוררו גם כן אף על פי שגופם קבורין רחוק מהן. וזה סמך להעצה שעמדתי עליה מזמן, להיות אצל נשות משה ואהרן כאשר אי אפשר להגיע עליהם. וכבר הארכתי על זה במקומו.

י' אב:

הילולה של יששכר. והרי בתכלית הירידה של היום של שריפת בית המקדש, עומד יששכר שהוא בחי' הגואל, מבחי' משיח בן יוסף, לתכלית העליה. וי"ל שמשיח בן דוד נולד בט' באב, ומשיח בן יוסף נולד בי' באב. והרי יגאל בן יוסף, ששמו מעיד עליו בחי' משיח בן יוסף, היה המרגל של שבט יששכר, ונהרג בט' באב.

והרי רבי עקיבא בן יוסף, הרמח"ל כתב, בן יוסף ממש, שהיה ממש ראוי להיות משיח בן יוסף.

והאריז"ל (שער הגלגולים הקדמה לב עפ"י זהר חדש רות) גילה שרבי עקיבא היה גלגול של יששכר, ופירשו בזה מה שכתוב בגמרא שרבי עקיבא אמר כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור (עיין ניצוצי שמשון פרשת וישלח עמ' נ. ושם הביא מהמגלה עמוקות אופן עג שהיה גלגול שמעון בחי' שור – כמ"ש בזהר וישלח).

והנה ידוע הקשר בין יששכר ויוסף, כי רחל נתן ללאה שכיבת אותה הלילה, ופרש"י (ויצא ל:טז) בלילה הוא, הקב"ה סייעו שיצא משם יששכר (נדה לא.), ע"כ. הרי שבמקום שיעקב יזווג עם רחל וילד יוסף, היה עם לאה וילד יששכר.

נמצינו למדים שהתיקון של חיבור יוסף ויששכר הוא ברבי עקיבא, עקיבא אותיות יעקב א', דאיתא בזח"א קנז: כי שכר שכרתיך לנסבא מניה גופא ומאן איהו תורה שכור שכרתיך לך לגופך ממש, שכור שכרתיך לאולדא דיוקנך כו'. וכן הצירוף של יששכר, י"ההו הוא הצירוף של תפילין של רבינו יעקב איש תם.

ולכן רבי עקיבא צחק בסוף מסכת מכות, ולא התייאש מהפורענות של השועלים במקום המקדש. כי זה הכח של יששכר שעומד בי' אב.

ובנדרים כ: אלו בני תשע מדות כו' בני חצופה (שמעיזה פניה להיות תובע בפה, ר"ן) איני כו' כל אדם שאשתו תובעתו הוויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היה כמותם שנאמר (דברים א) הבו לכם אנשים חכמים ונבונים, וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם ולא כתיב נבונים, וכתיב יששכר חמור גרם וכתיב מבני יששכר יודעי בינה לעתים (-ובינה בחי' לאה כמבואר באריז"ל), ההיא דמרציא ארצויי (שמפתה אותו בדברי רצוי ופיוס כלאה שלא אמרה ליעקב אלא לסור לאהלה אבל לא שתהא תובעתו בפה, ר"ן), ע"כ. והרי שפיר נתקיים ברבי עקיבא כמסופר עליו במסכת מנחות כט: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקשר כתרים לאותיות, אמר לפניו רבונו של עולם מי מעכב על ידך, אמר לו, אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועיקבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש וכו' הראהו לי, חזור לאחורך, הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע וכו' עיין שם. והרי התגים הם מבחי' בינה כנודע.

שכר שכרתיך בדודאי (בראשית ל:טז), הראשי תיבות עם הכולל בגמטריא רבי עקיבא בן יוסף.

וברחל אמו של יוסף גם כן כתיב יששכר, כי יש שכר לפעלתך (ירמיה לא:טו), פעלתך, עם הה' אותיות בגמטריא ברבי עקיבא בן יוסף. והרי מתכלית הירידה של שכר שכרתיך, שבשביל זה איבדה הזכות להיות קבור עם יעקב בעלה, מזה יצא שהיא קבורה על אם הדרך עבור תפילות הגולים, ויש שכר לפעלתה, להביא הגאולה שלמה בב"א.

ויבא יעקב וכו' ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא וכו' (בראשית ל:טז). אלי תבוא הראשי תיבות כמו הראשי תיבות של תשעה אב. ויש לדרוש ותצא, לשון ויצת אש בציון.

שכר שכרתיך בדודאי בני.

במסכת עירובין כא.: מאי דכתיב והנה שני דודאי (-סירי נחשת) תאנים מועדים לפני היכל ה' וכו' תאנים הטובות, אלו צדיקים גמורים (החרש והמסגר שגלו עם יכניה), תאנים הרעות, אלו רשעים גמורים (-שארית ישראל שנשארו עם צדקיהו, מהרש"א). ושמא תאמר אבד סברם ובטל סכוים, תלמוד לומר הדודאים נתנו ריח, אלו ואלו עתידין שיתנו ריח. דרש רבא מאי דכתיב הדודאים נתנו ריח, אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ע"כ (רש"ש, הדודאים דומים בצורת ראש וידים של אדם).

ורואים מזה שהדודאים הם קיצונים, שהם או בשביל צדיקים גמורים או רשעים גמורים, ורמוזים לבחורים שלא טעם חטא. וראובן שהביא את הדודאים נידון בקיצוניות, שאמרה לאה ראו מה בין בני לבני חמי, והראה צדקתו המפולגת נגד רשעת עשו. והראיה שייך להריח, כמו שיצחק אמר על יעקב, ראה ריח בני. והתורה כותבת עליו בקיצוני ששכב עם פלגש אביו. ועסק בתשובה בקיצוניות, לפי המדרש. והרי ראובן עסק בתשובה ולא היה לו חלק במכירת יוסף, כי דייקא על ידו הביא ר' עקיבא בן יוסף. [ר' עקיבא היה מצאצאי סיסרא שר הצבא של יבין מלך חצור, כנען, חם. אכן יש אומרים שאמו, סרדיניה, שייך לאיטליה, כי יש עיר בשמה שם, ואיטליה שייך לרומא ועשו. ומעניין כי דייקא לזבולון היה משפחת סרד (במדבר כו). ור' מאיר תלמידו היה מצאצאי סנחריב].

שיר השירים ח:ז אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כל הון בגמטריא קי"א של עקיבא, נשאר ע"ב, ע' מתחלף בב' באותיות אח"ס בט"ע, הרי ב"ב ראשי תיבות, ביתו באהבה, הרי 'כל הון ביתו באהבה' רמז על רבי עקיבא. וכן, בוז יבוזו לו, בגמטריא עי"ב של עקיבה, הק' מתחלף לד' בא"ת ב"ש, בגמטריא ב"ב, והרי ראשי תיבות של, הון ביתו באהבה. [שוב מצאתי במדרש רבה, שיר השירים פרשה ח, אם יתן וכו', אם פותחין אמות העולם כל תסבריות שלהן בדבר אחד מן התורה, ונותנין כל ממונם בדמיו של רבי עקיבא וחבריו, אין מתכפר להם לעולם, ע"כ].

ושפיר בא לעולם על ידי הדודאים, שהם מילדין אהבה בעולם, ואף הצדיקים מילדין אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים, וזה שאמר הדודאים נתנו ריח כשרון מעשיהם, מדרש נעלם פרשת תולדות קלד:. ובספר קהלת יעקב פירש מדרש זו ז"ל ושורש אהבה היא מבינה ומשם בא בחינת ריח כמו שכתבתי בערך ריח, והצדיקים מושכים הארה מבינה, וזה שאמר שמולידים אהבה בעולם, ועל כן דודאים נקרא שהם מולידים אהבה בחינת בינה, וכן דודאים עם ו' אותיות עם הכולל גימטריא דא בינה, וכן גימטריא חסד שהן מעוררים בחינת אהבה שהיא מבינה ומחסד כנודע, עכ"ל. ואתי שפיר ממש כדברינו שרבי עקיבא בחי' בינה של יששכר ושל תגי התורה. ועל רבי עקיבא שפיר דרשו כשרון מעשיהם, כי לא היה בזכות אבותיו. ושוב מצאתי בסוגיא של פטירת ר' אליעזר הגדול ששם זרועות רבי עקיבא על לבו, שפירש הבן איש חי שזה רמז להמעשים שלו, והרי זה ממש ענין של כשרון מעשיו המיוחדים לרבי עקיבא דייקא.

בסנהדרין צט: מאי דודאים, אמר רב יברוחי, לוי אמר סיגלי, ר' יונתן אמר סיבסוך (סביסקי) ופרש"י סגלי וסביסקי מינין אחרים, סיגלי עקרי עזבים וכו', עיין שם. והרי סיגלי, בגמטריא קיבא, ונשאר ע' של עקיבא, ראשי תיבות עקרי או עשבי. וכן סביסקי, ביסקי ע"ה בגמטריא עקיבא. ויש שפירשו דודאים, יסמין, בגמטריא ע"ק של עקיבא, ונשאר אב"י לשון ציצים ופרחים. ויש שפירשו מייאשין, בגמטריא לרבי עקיבא בן יוסף.

מדודאי בני, דודאים ע"ה בגמטריא בן דוד. והרי הוא כערבון שתמר לקח מיהודה, תמר בגמטריא בר רחל. וכן חמש פעמים כתוב יעקוב מלא ו' שלקח ערבון מאליהו (רש"י בחקתי כו:מב) על הגאולה. ו' זה שמשלים יעקב, ל'עקיבה' ולפעמים 'עקיבא', לפעמים עם ה', כמו הסופי תיבות של (תהלים צז:יא) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, ולפעמים עם א' כמו הראשי תיבות של (בראשית לה:א) אל יעקב קום עלה בית. וכן האריז"ל בלקוטי תורה סוף פרשת ויחי כז"ל אביר יעקב, אותיות רבי עקיבא, וזה מידי אביר יעקב, שאמרו רז"ל (סוטה מט: - ושם הגירסא סרועי תורה) משמת ר' עקיבא בטלו זרועות עולם, שהוא היה זרוע שמאל דז"א, ע"כ (זרוע, גם רמוז ברמז הנ"ל אור זרוע). ה"א בגמטריא ו'. ורבי עקיבא מסר נפשו בה' תיבות של שמע ישראל יא"י, שמתיחדים בתיבת אחד, הששי. שראוי היה התורה להינתן על ידו.

והנה לפי רוב המדרשים רבי עקיבא נרצח בי' תשרי, ביום הכיפורים ויש שסוברים בערב יום כיפור ורק קבורתו ביום כיפור (ויש עוד דעות בזה ואכ"מ). ולפי מש"פ למעלה, הרי רבי עקיבא גם שייך לי' אב, חודשיים לפני זה. צום הכי חמור מדרבנן, בחודש אב – עלית הא"ב, שבו נשרף בית המקדש וקודש הקדשים, לעומת היום שכהן גדול נכנס לקודש הקדשים, בחודש תשר"י ירידת האותיות. עקיבא נוטריקון יקר בעיני אלקים – המותה לחסידיו (תהלים קטז:טו – בפסוק כתיב הוי"ה). והאותיות האחרונות של שמו: י' אב! [ע"ק – עשירי קודש, כמו שפירש ר' שמשון מאוסטרופולי]

יששכר בגמטריא יעקב ישראל נ נח.

אלול

כוונות אלול מפורש בלקוטי מוהר"ן תורה ו' (ובעוד מקומות) וע' מה שפירשנו בזה את נ נח נחמ נחמן מאומן בערך כבוד – נ נח נחמ נחמן מאומן, כבוד אלוהי שעל ידי כוונות אלול!

אלול, משמאל לימין – לולא, בחי' לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. כי האריז"ל כבר גילה שהו' של אלול בחי' א', הרי שני פעמים א"ל – אלף למד אלף למד בגמטריא ש"ע, וזה שעשועי.

אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים (שיר השירים ו:ג), ידוע הראשי תיבות של אני לדודי ודודי לי – אלול, פחות ידוע, שהסופי תיבות, יייי, ארבעים ימים השלישי שעלה משה רבינו עד יום כיפור. אותיות האמצעיות, נ-דוד-דוד, עם הל' של לי, בגמטריא נ נח. אי נמי, אותיות האמצעיות של אני לדודי ודודי לי הרועה (מלא): נ-דוד-דוד-רוע, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

ראש חודש אלול – בגמטריא רבנו נחמן בן פיגא מברסלב.

המלך פה בשדה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ועמש"כ בערך שד"י.

שמות קדושים, צדיקים, ומספרים ידועים

א. עיין ליקוטי מוהר"ן תורה ו.

אלף, אלף למד פא, בגמטריא רבינו נ נח ע"ה.

בכוונות לאכילה יש ד' דרכים לצייר א', יוי, יוד, יווי, יווד. ומכוונים להגמטריא של כולם ביחד ק"ד. והרי עם הד' כוללים בגמטריא נ נח.

עיין מש"כ בערך חודש אב – אב – פשוט כפול – נ נח, וזה בחי' אב בחכמה, כי חכמה בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע, כי חכמה בגמטריא ע"ב ע"ה, בחי' י' י"ה יה"ו הוי"ה. אומן ברסלב, אומן בא וכו' ע"ש.

אב – א"ת ב"ש בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן.

אב, ראשי תיבות אין בין. אין בין בגמטריא 123, כפול ד', בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. עמש"כ במסכת מגילה משנה א:ד, דף ו:.

אלף בית - בגמטריא לב נ נח נחמ נחמן מאומן. א"נ אל נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

א-ת: מאלף לתיו, אלף בגמטריא ננח עם האותיות, תיו בגמטריא רבינו נחמן (וענין תי"ו ע"ע מש"כ על לק"מ תורה א, ותורה כה). מננח לרבינו נחמן.

אבג"ד. הנה אבג"ד זה בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע, נ נח נחמ נחמן. ואחר כך יש האותיות: הוזחטיכלמ, ועם השני כוללים, בגמטריא מאומן. והוא פלא.

ועיין בילקוט שושנים מרבי שמשון מאסטריפוליא שנדפס בסוף ספר קרנים, סוף אות ה', שכתב שסוד יוסף, בגמטריא קנו, הוא: אבג"ד אבגדהוזחטיכל"מ עם הכולל. והנה אבגדהוזחטיכלמ בגמטריא קמ"ה, והוא השם שבו ממליכים מלכים כמו שכתוב בלקוטי מוהר"ן תורה רלד, בסוד מה שיוסף ראה בחלום, והנה קמ"ה אלומתי וכו', והרי מבואר הקשר של יוסף הצדיק ושל מלכות להשיר פשוט כפול משולש מרובע.

אבות. אברהם יצחק יעקב שרה רבקה רחל לאה, הראשי תיבות בגמטריא 751 בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן עם שני כוללים. ואם תוסיף להאמהות, בלהה זלפה, והראשי תיבות בגמטריא 760, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אברהם יצחק בגמטריא לקוטי מוהר"ן.

אברהם יצחק יעקב ע"ה בגמטריא נון חית נון, עם הט' אותיות (ועיין מש"כ בליקוטי מוהר"ן עד).

אביי: עיין מש"כ בברכות דף ל:.

אברהם

אברם אברהם. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן [עיין בספר ניצוצי שמשון עמ' ח' ז"ל מספרו משולש, כיצד, פ"א פ"א פ"א בגמטריא אברם, עיין שם. הרי אברם, משולש, אברם אברהם מרובע] (וע' גבריאל). וזה מש"כ בדברי הימים (א:א:כז) אברם הוא אברהם, ודרשו רז"ל במסכת מגילה (יא.) הוא בצדקתו מתחילתו עד סופו (ופרש"י ז"ל פסוק הוא בדברי הימים, עכ"ל, פסוק הוא בדברי הימים בגמטריא פתקא)! וי"ל שלזה רמז הכתוב, אחד היה אברהם, כי הלוא הוא לא היה אברהם מעיקרא אלא אברם, ועל כרחך שצריכים ליחד גם אברם עם אברהם כנ"ל.

והנה רבינו כותב בלק"מ תורה מט:ה ששרה היא בחי' התגלות השיר פשוט כפול משולש מרובע ע"ש (וע' מש"כ ערך שגעון אות ו, ועל הפסוק ויפל אברהם על פניו ויצחק – בראשית יז:יז, ועל הפסוק צחק עשה לי – בראשית כא:ו). והנה יתכן שיש בזה רמז שקודם יש התגלות של עצם השיר, כמו שבתחילה השי"ת הוסיף אות ה' לאברהם, ואח"כ שינה את שם שרי לשרה, דהיינו שמקודם השיר והנגון של השיר פכש"ר הוא סודי, שרי, לשון שיר שלי פרטי, ורק אח"כ יש התגלות של הנגון לכל העולם. ואח"כ שרה ילדה יצחק, ש"כל השומע יצחק לי" שכל השומע נ נח זוכה להצחוק הקדוש ששמענו מסבא ישראל.

אברהם ושרה בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ועיין במסכת סנהדרין מד: שפרשו שם את הפסוק (משלי כה:ט) וסוד אחר אל תגל, פרש"י ז"ל וסוד של אברהם ושרה אל תגל לבזותם, ע"ש. הרי שהם בחינת סוד של האחוריים של השיר פשוט כפול שלוש מרובע.

אברהם יצחק יעקב ע"ה בגמטריא נון נון חית, עם הט' אותיות.

אברהם ומשה (עיין ברית מנוחה, דרך האהבה, נקוד השמיני: שמזה המקום עליון נגזרה נשמתו של אברהם ונשמתו של משה, ונרכבו שני הנשמות הללו במקום אחד, ואמרו עוד, שהמלאך שמועא"ל ממנו קבלו אברהם ומשה וכו' עיין שם) בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן.

אברהם אבינו, ענוותנותו בבחי' מה שאמר ואנכי עפר ואפר, עפר אפר בגמטריא נון נון חית ע"ה. ואילו משה רבינו אמר (שמות טז:ז) ונחנו מה, אותיות נ נח.

אדנ"י. א' עומד בפני עצמו. דנ, זה ד' פעמים נ': נ נ נ נ. די, זה ד' פעמים י' גמטריא מ'. הרי ננננמ! [ונ' פעמים י' עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם י' מיני נגינה שהם העשר אותיות של נ נח נחמ נחמן].

ד"נ פעמים י' בגמטריא ישרל, ועם הא', הרי ישראל. ומן הסתם כבר קדמוני בזה.

פרצוף של נוקבא מתפארת ז"א ולמטה. היינו ד' ספירות, ת"ת נצח הוד יסוד. והיא מקבלת לכל עשר ספירות של ז"א, אשתו כגופו. והשם של הנוקבא אדנ"י, כפול ד', לכל אחד מהד' ספירות בגמטריא ר"ס כמנין י' פעמים הוי"ה, שמו של ז"א. והפשטות בזה פלא, ומן הסתם כבר כתבו את זה.

אדנ"י אותיות אני ד', השיר פשוט כפול משולש מרובע, אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

אדרהניא"ל. בזוהר, בהיכלות דפרשת פקודי (רמו:) באמצעיתא דהיכלא דא, קיימא חד עמודא, נעיץ מהיכלא דא להיכלא תנינא, בהאי סליק רוחא דלתתא לגבי רוחא דלעילא, לאתאחדא רוחא ברוחא וכו' אדרהניא"ל שמיה ע"ש.

בגמטריא מוהר"ן. וכן באותיות השם הזה: ר"נ – רבי נחמן, יד"א – ישראל דוב אודסר. נשאר אותיות לאה. כי תורה לשמה לתקן לאה כמבואר בכתבי האריז"ל.

אהי"ה. י' פעמים הוי"ה וי"א פעמים אהי"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אהי"ה אלקים ע"ה בגמטריא נ נח.

אומן

אומן = אלף וו ממ ןן = גמטריא נחמן קנה! גם קנה – נקה, לשון נקיות ולשון תיקון (מדה אחרונה של י"ג מדות של רחמים). גם קנה – הקן, הקן (של) נחמן!!!!

גם קנה עם האותיות = נ נח!

אומן, אום בלשון הקודש פירושו אומה, אומן, זה האומה של ן' – נחמן. ובזה שפיר קאמרינן שאנחנו עם הפתק! [ושים לב ש'אום' הוא אחד מהע"ב שמות שמכוונים בוהיה עם שמוע על 'ויצהרך' גמטריא אש"ל].

אומן:

סוד כל הדרכים מגיעים לאומן:

בספר המלכות, הובא בס' שבעה עינים סוף ח"ג, מבואר איך שכל הדרכים, דהיינו אופני האותיות, מגיעים רק לאומן. דהנה האותיות הם אלף בית גמל דלת וכו', ואות אחרונה משם האות, דהינו למשל מאות אל"ף אזי האות האחרונה היא פ', היא נקראת אופן האות - היינו ציר האות שעל ידה מתגלגלת האות - והיא סודה הרוחני אשר בנענועה וגלגולה מתגלה אורה הנעלם (הערה: עיין לקוטי מוהר"ן תורה פג, שם רבינו מהפך הפ"א לא"ף ע"ש), ויש אופן לאופן דהיינו אם נקח אות פ' בעצמה שהיא אופן האל"ף, ונבקש את אופנה, הרי נכתבה במילוי, דהיינו פ"ה, עתה נקח את אות ה' שהיא אופן אות הפ', ונבקש גם את אופנה ונכתוב אות ה"א במילוי, הרי נגיע שוב לאות א', ואפן הא' הוא פ', וחוזר חלילה מאל"ף לפ', ומפ' לה', ומה' לא' ומא' לפ' וחוזר חלילה.

וארבע אותיות הם אופני כל האותיתות, דהיינו כשנבקש את אופני האותיות נגיע סוף סוף אל אלה האותיות ונחזור חלילה, והם אות א' ואות מ' ואות ו' ואות נ', וסימנך אומן. [א: הק"ף כס"א. ו: בג"ד צ"ח וטלי"ת. מ: מ. נ: נש"ר ע"ז] וע' לעיל מה שכתבנו עה"פ גור אריה יהודה מטר"ף בני עלית בסוד 'טרמפ'. ואכן לא סתם שנשיא אמריקה עכשיו, שמו טרמף, וכן ציון הרמח"ל נמצא בסוף רחוב טרמפ-אלדר.

אל"ד

השם י' של ע"ב שמות אל"ד, מכוונים בוהיה עם שמוע על המילה אתכם, וביחד הם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים. אתכם, אותיות מאתך, ומובא בכוונות לשבת מנחה בשמונה עשרה שזה מאת ך' דהיינו מאת הכתר. וזה בחי' לידה כי לידה הוא רק מהכתר כמובא. וזה מאתך אותיות כ"א מת, בחי' אהי"ה כטל, בחי' תחית המתים, כי כן בברכת הגבורות של שמונה עשרה שמיוסד הרבה על תחית המתים מכוונים אתה גיבור לעולם ה' מחיה מתים ראשי תיבות שם אגל"א, שהוא בגמטריא אל"ד. וכן יש לכוון בכוונה העיקרי שגילה הרמח"ל על ברכת מחיה המתים את השם אכדט"ם, והרי ט' מתחלף עם ת' באותיות הלשון דטלנ"ת, והד' כולל.

וגם אות ד' מתחלף באות ט' באותיות הלשון דטלנ"ת. ולפ"ז השם הזה גם כן מרמז הרבה על הל"ט מלאכות. ומצינו את השם אדל בקדושה, בתו של הבעש"ט סבתא של רבינו הקדוש, וכן בתו הגדולה של רבינו, ולעומת זה מצינו בטומאה, אדליא בן המן, והעיר אדליא בטרקיא שהיו מקריבים יהודים לקרבנות כמסופר בספר שבחי הר"ן (אות כא). אתכם בגמטריא מי זאת עם התיבות והכולל, שהוא סוד התשובה שמי עולה עם זאת, והוא סוד השיר פשוט כפול משולש מרובע כמו שמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה מט.

אלקים

"שם אלקים אדנ-י" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה סוד שלמות כל הזיווגים – דהיינו זיווג דאמצעיתא (דהיינו כל היחודים והכוונות של האריז"ל שבאמת נעשים מאליהם בעולם האצילות רק שצריכים לכוון אותם) שהוא זיווג הוי"ה (שם) עם אלקים, וזיווג רישא וסיפא (דהיינו עיקר היחודים שרק נרמזים בזהר ובאריז"ל אבל לא גילה בפירוש), שהוא הוי"ה אדנ"י. ויש לפרש בעוד דרכים ואכמ"ל.

אליהו. בא"ת ב"ש תכמצ"ף גי' עשר פעמים ס"ג (ריש ספר תורת נתן לר' נתן שפירא תלמיד האריז"ל). גמטריא נון נון חית. וכן א-ליהו, ל' פעמים יה"ו בגמטריא נון נון חית.

האריז"ל גילה שאליהו קיבל נשמות נדב ואביהו. אליה"ו נד"ב בגמטריא נ נח. אביה"ו בחי' כפול משולש.

בספר שיח שרפי קודש ג-תקסד כז"ל כשדבר פעם רבי מרדכי סוקולובער עם רבי אברהם מגדל מעלת הזוכה לדרגת גילוי אליהו הנביא זכור לטוב, רמז לו רבי אברהם בדבריו שיש בעולם דברים גדולים מזה, ע"כ.

עיין בריש הקדמה השלישית לספר עמק המלך ז"ל וכל זה השיג האר"י על ידי חסידותו וכו' עד שבא אליהו ז"ל ונתגלה אליו תמיד, ולמד עמו, והוא הביאו לידי רוח הקודש וכו' וכו'. ואין מדריגת המגיד כמדריגת אליהו ז"ל, אפילו כשיעור חלק אחד, מן אלף חלקים, כולי האי, ואולי ישיג דבר מה, כי מדריגת המגיד הוא ניצוץ אחד מנשמתו שהיה כבר בעולם, ויכול הוא להשביע אותו וכו' וכו' אבל מדריגת אליהו ז"ל הוא מתגלה עם השכינה, ואינו נפרד זה מזה, והחכם יבין מעצמו שאין למעלה מזאת המדריגה שום דבר וכו' ע"ש. ולכאורה זה סותר הנ"ל, אם לא נחלק שבשש"ק מדבר על סתם גילוי בעלמא, ואילו העמק המלך מדבר על גילוי תמידית שבא ללמדו. [אכן עיין במסכת כתובות דף קו. רב ענן הוה רגיל אליהו דאתי גביה דהוה מתני ליה סדר דאליהו וכו', ועיין שם דף סט.-: שרב ענן שלח לרב הונא – הונא חברין, ורב הונא הקפיד על זה, ומר עוקבא הסכים עם רב הונא, שהרי גברא דלא ידע מאי ניהו מרזיחא איך ישלח ליה לרב הונא ככה].

ועוד י"ל שר' אברהם כיוון על גילוי מרבינו הקדוש שעולה על הכל.

אליעזר

רבי אליעזר בן יעקב: משנתו קב ונקי, והרי אליעזר בן יעקב בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, קב ונקי – קב"ו נקי, קב"ו – נ נח נקי. ובמסכת מנחות דף סא: הגמרא אומרת עליו: הואיל ורב גבריה עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם שני כוללים.

ר' אלעזר בן ערך (אבות ב:י-, יא – כמעין המתגבר, יב – מכריע את כולם, יג – לב טוב, יד – לב רע, יט הוי שקוד וכו' ודע וכו'). אלעזר ערך ע"ה (בלי 'בן') בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן.

אלף: נ נת נתן, בגמטריא אלף. וי"ל על פי תורה ו' בלקוטי מוהר"ן שהרבי הוא הי' עליונה של האלף, והתלמיד משלים את האלף ביוד התחתונה. והקטן יהיה לאלף. ועיין בשיחות הר"ן (אות צג) שיש אור שהוא מאיר באלף עולמות וכו' וצריך לזה חכם גדול שיוכל לחלק אלפים למאות וכו' מי שידוע זאת הוא יכול להחיות מתים וכו' וממשיך האלפים לתוך המאות כנ"ל על ידי זה נעשה ממות מאות וכו' ע"ש (והיה צדק אזור מתניו – מתניו בגמטריא נתנו – נתן שלו, של רבינו). וזה הכח של רבי נתן שהעביר את תורה רבינו לעם ישראל. ובישעיה (ס:כב) הקטן יהיה לאלף, והרי רבי נתן בחי' מאור הקטן, והרבה להביא פסוק זה ובפרט לענין הקיבוץ.

רבי אמי ורבי אסי ['דייני דארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי' [סנהדרין יז, ב]; 'כהני חשיבי דארעא ישראל' [מגילה כב, א]. כשהוסמכו רבי אמי ורבי אסי, שוררו חבריהם בפניהם שיר שמשמעותו – כאלה ראויים לסמיכה [כתובות יז, א].]

בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן!

אריז"ל. רבי יצחק לוריא זלה"ה. נולד בשנת רצ"ד לאלף הששי (עמק המלך הקדמה ג:ב). רצ"ד בגמטריא ברסלב –נחמן בן פיגא.

ארץ ישראל. ענין דרך לארץ ישראל, עיין מש"כ בערך עבודת השם – פעולות הנ נח וכו'.

ביהרירו"ן (ספר ברית מנוחה, דרך האהבה, יסוד שבבריאה, בניקוד הקו שבקמצים). עם הח' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ב"ן. שם הוי"ה במילוי ה"ה. ריבוע שם ב"ן כזה: יו"ד פעם יו"ד, ה"ה פעם ה"ה, ו"ו פעם ו"ו, ה"ה פעם ה"ה, עולה תשמ"ד (עד כאן תמצא בלקוטי תורה של האריז"ל פרשת בראשית), ועם הד' אותיות הוי"ה והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

ובריש ספר תורת נתן לר' נתן שפירא תלמיד האריז"ל לקח שם ב"ן לגמטריא תרכ"ד, יו"ד פעמים יו"ד, ה"ה פעמים ה"ה, ה"ה פעמים ה"ה, הרי ת"ר, ו"ו כל אחד מלא ו', הרי כ"ד. ולפי זה יש לדרוש להוסיף את הו' עצמו, ויצא למנין תר"ל, בגמטריא נון נון חית.

וכן מה שכתב שם, אחוריים של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם דפ"ק קס"ו ק"ל קד"ם הם בגמטריא תרכ"ד, בגמטריא ב"ן רש"ע עם הב' תיבות, יש לדרוש עוד, להוסיף הו' אותיות של בן רשע, והכולל, שיצא למנין תר"ל – נון נון חית. התיקון השלם לבן רשע ר"ל.

ועיין שם בהמשך שכתב איך שב"ן מגיע לענין 'בן תם', יו"ד פעמים ה"ה, ה"ה פעמים ו"ו, ו"ו פעמים ה"ה בגמטריא תם. והרי בן תם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

והשתא דאתי להכי, י"ל בן חכם, ם' בגמטריא שש מאות, ח"כ, עם האותיות ל', הרי תר"ל, נון נון חית.

שאינו יודע לשאול, חסר הג' תיבות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה.

בעל שם טוב.

בקש יעקב לגלות את הקץ.

שאלו את האריז"ל בשמים למה לא גילה את כל מה שהבעל שם טוב גילה, וענה שאם היה לו עוד שנתיים היה מתקן את הכל.

קץ, גמטריא אלף, בגמטריא ישראל בעל שם טוב.

מי יעלה לנו השמימה, ואיתא בתיקוני זוהר, ראשי תיבות מילה וסופי תיבות הוי"ה, וביחד הם בגמטריא אל"ף.

בספר ניצוצי שמשון, תהלים סט:יט – קרבה אל נפשי גאלה למען איבי פדני, איתא בלימודי האריז"ל,

'גשן פלא י-ה' הם שמות המרגלא, 'גשנ' כתר, 'פלא' חכמה, 'י-ה' בינה, אריך אבא ואמא (-כתר חו"ב), והשמות הללו מבטלים זדים ואויבים בשמעך. וכאשר האויבים שולטים על האדם השמות בצירוף זה:

'יש פנ הלא ג'. וכאשר יכוון האדם באותיות 'אי' של 'אהיה', ובאותיות 'בי' של 'ביט', אז השמות הגדולים בתכלית הקירוב כזה 'גשן פלא י-ה' כבתחילה. וכאשר האובים שולטים על האדם הם בתכלית הריחוק כזה 'יש פנ הלא ג' ממש. ובכוונות 'בי' של 'ביט', 'אי' ד'אהיה', מקרבין להדדי, הטה אלקי אזנך ושמע, עכ" האריז"ל, וכו' וכו' 'נפשי' להיפך 'ישפנ', 'גאלה' למפרע 'הלאג'. וזה קרבה אל נפשי גאלה, ר"ל אותיות 'נפשי' ואותיות 'גאלה' יהיו בתכלית הקירוב, למען איבי פדני, ר"ל אני מכוון ל'אי' של 'אהיה' ול'בי' של 'ביט' זה 'איבי' וכו' עיין שם באריכות.

והנה 'גשן' ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן. פלא, אותיות אלף בגמטריא ישראל בעל שם טוב (והרי כתיב אתה הא-ל עושה פלא הודעת בעמים עזך, ועיין בחיי מוהר"ן תעט הענין לספר מעשיות מהבעל טוב, מגדיל ישועות מלכו, מה שמספר ומגדיל הנפלאות והישועות של הצדיקים שנקראים מלכים על ידי זה ועושה חסד וכו'). ומקרבים הגאלה על ידי איבי, ראשי תיבות ישראל בער אודסר (ויש עוד י', היינו עוד עשר, אודסר). והצירוף כאשר האויבים שולטים ר"ל, יש – ישראל בש"ט, שמחה, פנ, פיגא נחמן, הלא, אדל ע"ה, ג' דורות מהבעש"ט עד רבינו.

ברסלב

ע"ע מסורה בברסלב. ועיין ערך יהדות – יהדות זה ברסלב.

ברסלב בגמטריא נחמן בן פיגא (מהחברים), ובזה א"ש למה קוראים את רבינו על שם אמו, עיין מש"כ בערך פייגא.

מוהר"ן אמר שלעתיד כולם יהיו חסידי ברסלב, כי ברסלב אותיות לב בסר, וכתוב והסרתי לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר, ואיתא במדרש אל תקרי בשר אלא בסר, שכל אחד בוסר בשל חבירו, ע"ש. וזה רמז שצריכים לעבוד בשביל הזולת.

ברסלב, כמו ברית לב. וזה רמז למה ששמעתי מא"א על מה שכתוב בספרים שהמ"ט ימי ספירה בגימטריא לב טו"ב, ואח"כ יוכלים לקבל התורה בשבועות. והוסיף א"א מדיליה, שזה מה שאיתא שבן י"ח לחופה, כי טוב הוא י"ז ואח"כ מקבלים התורה בשבועות בי"ח. ועפ"ד יש להוסיף, שברית מכונה בקבלה, ח"י, וזה ברסלב כנ"ל, ברית לב, שהוא לב בשר, שער נ', כמו שהארכנו בכמה מקומות.

ברסלב, בר-סלב, בר הוא לשון להוציא, סלב, זה הנוצרים, שעיקר התיקון והדחיה לטעותם של הנוצרים רק על ידי ברסלב, נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן אם נדרוש בר מלשון בן, כן יפתר, שכיון שטעו כל כך בסיבוך של הנוצרות, השי"ת המציא לנו התיקון – ברסלב – נ נח נחמ נחמן מאומן.

ברסלב, ר"ס, ששים רבוא, בל"ב, היינו שהוא לב העם. ועוד יש לומר שהוא רמז למה שאמר מוהר"ן תנו לבכם לי ואני אוליך אתכם וכו', וזה סר להעביר מוהר"ן בלב. ועוד י"ל שס"ר (שהוא עשרה פעמים הוי"ה) הוא בחי' הנא' במשה רבינו כי ס"ר לראות, בחי' העינים, והלב הוא הלב, שבברסלב מקיימים הציווי ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

ברסלב. רבינו נולד בשנת תקל"ב, בגמטריא נתן לב. והוא נתן לנו ברס-לב.

ברסלב. ב*רס=תק"כ ועוד ל"ב, הרי תקנ"ב, השנה שנולדה מרים בתו. אי נמי שנת התקמ"ז, השנה שנולדה אדל בתו. ובאלו השנים רבינו התחיל להתגלות בעולם.

ברסלב בא"ת ב"ש - גש-חשך, בסוד ומשה נגד אל הערפל אשר שם האלקים (שמות כ), עיין ליקוטי מוהר"ן תורה קטו.

ברסלב בא"ל ב"ם – אדם מ"ט, בסוד ותחסרהו מעט מאלקים. ושער הן' מתחיל עם נ נח, כמו שפירשנו במקומו שהגמטריא 491 מורה על השלב הראשון של שער ן'.

ועוד י"ל, אם תחלק אחד מהמ'ים לשני כ'. הרי כ-אכדטם, השם הקדוש של היכל זכות של גבורה (ושורשו משם אלקים, בחילוף האותיות הפנימיות לה"י לאותיות הקודמות כד"ט).

גבריאל: גבריאל גבריאל. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

גמליאל. בגמטריא נ נח, עם עוד ו'. ואלו הו' נשמות צדיקים שהיו מעוברים ברבן גמליאל כמובא (ליקוטי שושנים שבסוף ספר קרנים, אות ז. וצע"ק כי בספר שער הגלגולים, הקדמה לח, ר' חיים ויטל הביא מהאריז"ל שרק עד שלשה מתעברים, ואולי שם זה בבחי' נר"ן, אבל באותה דרגה אפשר), שלכן רבן גמליאל לעולם רחץ באמרו אסטינס אני, אסטינס, ראשי תיבות: אברהם סחורא טביומי נחום יהודה סימון. והנה הגמטריא של אלו הו' שמות, תשע מאות – ץ'. וזה רחץ, ר"ח בגמטריא אור ע"ה, להאיר להץ'.

געצל – ר' געצל זצ"ל.

מכתב יד של ר' געצל תלמיד ר' אברהם בן ר"נ (שוב שמעתי שיש פקפוק על אמיתת הדבר שזה כת"י, וצריך בירור).

שבועות תרל"ב החבריא הקדושה באומן ישבו אחרי המקווה דשער נון לדבר דברי כיבושין דלעתיד לבא, ואמרו: נאמר "וכהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו, שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי". פירוש, לעתיד לבא "וכהניה" – הכהנים דהיינו האנשים של ה"בעל תפילה" דהיינו רבינו ז"ל – שהם הכהנים, “וחסידיה רנן ירננו" השם יתברך יעשה חסד ויגלה שיר שיתער לעתיד לבא לפני הזמן. “שם" אל תיקרי שם (עם קמץ) אלא שם (עם צירי), דהיינו שם הצדיק משותף בשם ה'. אצמיח גימטרייא שמו של הצדיק (נחמן עם הכולל), ו"קרן" = גימטרייא שמו ז"ל כ: י, י-ה, וכו' עם אותיות והכולל של קרן (נ נח נחמ נחמן = 354).

עוד כז"ל.

יום ששי חצות היום כ' תמוז תרל"ב. ר' אברהם נ"י קם מהמקווה ואחרי התלבשו בבגדי שבת היה בהתלהבות נוראה ועצומה ובדביקות עצומה ואמר: “לערך יובל שנים יקום נער יפה תואר וטוב רואי אשר יחדש את העניין של רבינו בדבר חדש אשר עוד לא היה דבר פלא כזה, שזה יעשה מהפך גדול מאד לעניין הגאולה וטובה גדולה לכל העולם כולו!” אמן ב"ב.

דוד המלך ע"ה. עמש"כ בשמואל ב:כא:יט.

דמ'וד'טי'ר'ון – כתוב בספר משנת חסידים (מסכת שארית יום ראשון פ"א) ששם זה סגולה למי שיצרו תוקפו בהרהורים רעים, לכוונו. דמודטירו"ן עם הוי"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה.

דן בן יעקב בגמטריא נחמן מאומן עם התיבות. דן – דלת נון, 'דל"ת נו' עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, והן' סופית בא רק להקטין כידוע מבעלי הדקדוק.

דתן ואבירם: סבא ישראל מתקן דתן ואבירם. אבירם: ר"ת רבי ישראל בער אודסר מאומן. דתן: בגמטריא חותם - ע' תורה כב, דע שיש חותם וכו' כי יש מוכיחי הדור וכו' מרבים שלום בעולם וכו' כי הולכים לפשר ולעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים וכו' וכשהרע של הדור גובר על החותם הנ"ל ומקלקל אותו ח"ו אזי נתקלקל שלום העולם וכו' כי מ'חותם' נעשה 'נדת' כי הם במספר השוה כמובא ע"ש.

זגזגנא"ל. בלקוטי תורה של כתבי האר"י פרשת בראשית כז"ל דע, כי כשמת חנוך, היה יותר גבוה ממדרגת משה, כי הוא רבו של משה, והוא מלאך זגזגנא"ל. וגם כי הוא השיג חיה, ומשה נשמה, אך משיח ישיג יחידה. וכו' ע"ש. זגזגנא"ל עם הז' אותיות בגמטריא נ נח.

חב"ד. עמש"כ בשמונה בברכת אתה חונן לאדם דעת. ובהגדה של פסח – רבי יהודה היה נותן בהם סימנים, ובעוד מקומות. חב"ד ראשי תיבות חייבים ברסלב דחוף, חיי ברסלב דבש....

בענין לימוד ספרי חב"ד.

א' עיין בפנים הספר שעיקר הלימוד ראוי להיות בספרי רבינו. [בספר מכתבי שמואל ענה בענין זה בכמה מקומות, ובעיקר כך טען, שאף על פי שמותר לפי דעתו, ז"ל אבל כנגד זה כשיש בשר ודגים למה צריך לאכול ירקות, חבל על הזמן שיכולים אז ללמוד ולהסתכל בספרי צדיקים אמיתיים וכו' וד"ל, עכ"ל באחד מהמקומות].

ב' כל עוד שהספר נכתב באמונה בהש"י ובחז"ל אין לזלזל בה, וחלילה לזלזל בה, כמו שהזהיר רבינו בליקוטי מוהר"ן תורה סא, וכל שכן ספרים שנכתבו על ידי צדיק תלמיד המגיד, אלא שעכ"ז יש טעמים לסתור כדלקמן. אלא שיש בספרי חב"ד שמביאים הרבה מהסברות והחקירות של אפיקורסים, ואף על פי שכוונתם לטוב, כי באים לברר את הטעיות ולהעמיד את הנכון, עם כל זה, הרי כבר הכניסו עצמן לחקירות שרבינו הזהיר מאד להתרחק מהם לגמרי.

ג' הבעל התניא בעצמו, כשהדפיס את ספרו לראשונה בשנת תקנו, ציוה לפרסם: "שמי שלא לומד ספר הקדוש 'ראשית חכמה', לא יהין ללמוד את ספרו 'תניא'"! (כך מצאתי פעם והעתקתי, אבל אחר כך חפשתי ולא מצאתי אפילו ממה שהעתקתי. ולכן עשיתי חפוש אחר חפוש, כי כנראה חב"ד מסתירים את זה כמו שמסתירים ההלכה שתפילין צריכים גוף נקי ואסור להפיח בהם ח"ו. ובסוף מצאתי ת"ל באתר שלהם בהערת שוליים... יש להם דף על אברהם שיינס, שנתקרב לחב"ד ובתחילה רצה להסתיר את זה מבני משפחתו ולכן החל ללמוד בספר ראשית חכמה, ובהערה 4 על זה כתבו: אף שאינו ספר חסידות (אלא ספר מוסר קבלי), מכל מקום היה נחשב אז ל'ספר של הכת', מכיוון שאדמוה"ז התנה באותן השנים את לימוד ה'קונטריסים' - כתבי תורותיו של אדמוה"ז שלאחמ"כ הפכו לתניא - בלימוד מקדים של ראשית חכמה, עכ"ל).

ולפי זה מאד צריכים להזהר בזה, שמי שכן רוצה ללמוד ספרי חב"ד, יזהר מאד שיהיה לומד ראשית חכמה כראוי.

ד' ר' אברהם קליסקר שבתחילה היה חבר טוב של בעל התניא, וביקש גדולתו שיכהן כרב ראשי וכו', ר' אברהם קליסקר הוא שהעיד רבינו הקדוש עליו, שהוא הצדיק היחיד שרבינו ראה בו שלמות, הוכיח את בעל התניא שאין הספר לפי רוחו של דרך הבעל שם טוב שלמדו אצל המגיד. ודעתו כתב מפורש שאין ללמוד אותו ויש לגונזו. והבאתי קצת מדבריו בשיחות הר"ן אות לב ע"ש.

וע"ש גם מה שהבאתי מספר עמק המלך שכתב לא לעסוק בספרים של עולם התהו.

חוני המעגל. כבר העירו החברים, המעגל בגמטריא נחמן. והרי כל ענינו של חוני המעגל שהיה מתחטא לפני הקב"ה כבן פעוט לפני אביו, והיה כל כך חביב אצל הש"י על ידי זה שהיה מקיים בקשותיו (ועיין מש"כ בענין ר' חנינא בן דוסא ורבי יוחנן בן זכאי, מסכת ברכות לד:), ולכן לא ירדו הרבנים להחרם אותו.

וכל הענין של הסיפורי מעשיות של שנים קדמוניות מבחי' עתיקא, רבינו הקדוש פתח ממנו בלקוטי מוהר"ן תורה ס'.

ויש לדרוש ענין חוני המעגל גם בתורה שלפני זה, בליקוטי מוהר"ן תורה נט – היכלהקודש, ששם רבינו גילה סודות בענין זה שהאדם צריך לשפוט את עצמו, שזה בחי' אש המשפט, ובחי' חושן המשפט שהיה מרובע שהוא פנימי ומכוסה בעיגולא, שהוא כסא כבוד, ע"ש. כי חוני, מסתיר את המשפט המרובע והפנימי הזה, כי חוני בחילוף אות י' עם אות ש' בא"ל ב"ם, הרי חושן הנ"ל, המעגל – העיגול הנ"ל. והחושן סוד הנחש שנהפך למטה, נחש ו', בסוד וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור, בחי' (תורה נט:ה - כתב מלא י': ינחיני) ינחני במעגלי צדק למען שמו (תהלים כג:ג), ינחני – אותיות נ נח.

חוצפית התורגמן. כתוב בשער הגלגולים ז"ל כי הוא חצוף וחזק לצאת מן אבא, ועובר תוך אורות בינה שהם קין קין, ומשם יוצא לחוץ (ושם במ"א כתב ז"ל כי הוא עז וחצוף לעבור בתוך אימא, ולבקוע ולצאת לחוץ).

ולכן נראה שיש לפרש שמו: חוץ-פית, פי"ת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והוא ענין של התרגום באר היטב, כמו שכתבנו על דף השער.

חיים – מהרח"ו – רבי חיים ויטל. בספר עמק המלך מכנהו: מהר"ר חיים קלפיר"יז. חיים קלפיריז ע"ה בגמטריא רבי נחמן בן פיגא (-אבגית"ץ כמבואר במקומו).

ר' חיים ויטל מביא מכמה רבנים שהיו ניצוצות של רבי עקיבא ולכן נהרגו על קידוש השם. וכתב שכיון שהיה לו גם כן ניצוץ מרבי עקיבא הוא דאג על זה, ואכן לא היה. ונראה קצת מזה, כמו סדר קיצוץ הצפרנים שהאריז"ל אמר שכבר בימיו לא צריכים לחשוש כלל. ואע"פ שאמרו על האריז"ל שנשמתו גבוה מרבי עקיבא וכו', עם כל זה לא היה שייך לסדר של אפילו קטני האנשים בתקופת האמוראים. וכן לענינינו, למרות שנשמתו של ר' חיים ויטל היתה יקרה מאד מאד, כבר בתקופתו העולם מתנהג בחשך ואפלה.

וכן נראה לע"ד מה שקיימא לן (קידושין לח. ובעוד כ"מ) שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים וכו' דהיינו שהם מתים באותו יום שנולדו, לא מצינו את זה אצל גדולי הצדיקים באחריות הימים. הבעל שם טוב אומרים שנולד בח"י אלול ונפטר בו' סיון, ורבינו הקדוש נולד בראש חודש ניסן ונסתלק בח"י תשרי.

חיפה. יש דיבור מסבא ישראל שחיפה זה היפוך מהאמת, ואנו מקווים שהיום כבר נתתקן, והרי כבר ג' שנים התחילו להפיץ שם הננחים. חיפה, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח.

חלום:

מובא שהרואה עצמו בחלום מתפלל, סימן טוב. והרואה עצמו בחלום מחלל שבת סימן רע. עוד מובא שמי שמתפלל שמונה עשרה בשבת והתחיל בטעות עם נוסח של ימות החול, סימן רע לאותו השבוע הבא. אז נשאלתי, הרואה עצמו בחלום מתפלל בשבת ובטעות מתחיל עם נוסח של ימות החול, מה לחשביה. ונראה לע"ד שהעיקר הוא התפילה. ואין דומה טעות של התחלה כמו חילול שבת ממש, וכיון שהוא בחלום בודאי אין רע, ולכן העיקר שהיה מתפלל, וזה סימן טוב.

חנוך. חנוך בן ירד בגמטריא רב נחמן, ועם הג' תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. חנוך בן ירד הוא מט"ט (עיין בזה במגלה עמוקות מהדורה תנינא פרשת ויצא עמ' צ).

חנינא. אותיות נ נח, י' עשרה מיני נגינה, א' – מאומן. וע' בסוף ספר מגלה עמוקות (אופן רנב) ז"ל ועל זה התפלל משה ואתחנן מורה על חנינא, שביקש משה על משיח שנקרא חנינא

חנניה

השם חנניה, מהאמצע, משמאל לימין, נ נח (גם יוחנן, יש בו נ נח משמאל לימין), שהוא כנגד האותיות י"ה בשם הויה. וי"ל עוד שחנניה, זה ננח י"ה, דהיינו הט"ו אותיות של כל המשפט נ נח נחמ נחמן מאומן (ואם כותבים חנניא, י"ל י"א כנגד עשרה מיני נגינה של נ נח נחמ נחמן, וא' כנגד מאומן). ונראה עוד על פי המבואר בפרק מה הענין להגיד רק נ נח (בפרקים על נ נח נחמ נחמן מאומן, שמאחרי הפרקים על הפתק הקדוש), שיש בחי' שמספיק להגיד רק נ נח, ושם ביארנו על פי מאמר חז"ל שאין הכסא שלם ואין השם שלם עד שימחה עמלק, כי עד אז כתוב, כי יד על כס (חסר א) י"ה (חצי השם הוי"ה), והרי נ נח בגמטריא כסא הוי"ה עם הכולל, בחי' כסא שלם והוי"ה שלם, הרי שהשם חנניה מסמן על שלמות השם י"ה על ידי נ נח.

והנה עיין במס' עירובין שיש נידון בכמה מקומות אם המשנה או ההלכה כחנניא (למשל דף ו:, יא:, ל:, ובעוד מקומות ובאיזה מקומות כתוב חנניא).

ואולי י"ל כי עירובין, אותיות עיון רב"י, דאיתי בלקו"מ שרב"י ראשי תיבות ראש בני ישראל, א"נ רשעים בחושך ידמו, והבדל הוא בין ברוך מרדכי לארור המן. ומובא בספרים שהמן תמיד מתחפש ונראה כמרדכי, וכמו שמצינו שעשו הטעה את יצחק אבינו ע"ה. ועל כן צריכים עיו"ן להבחין ביניהם (ועל כן יש הספק לאיזה צד לקבוע את העירוב). וזה ענין המשניות שם שעד כאן גבול שבת. והגימ' של נ נח נחמ, עם הו' אותיות הוא רב"י. ועל כן איתא במס' מגילה דף כא, שעל מקרא מגילה מברכין מנ"ח, אותיות נחמ. ובענין "נחמ" עיין מש"כ בסוף פרשת נח עה"פ וימת תרח בחרן (בראשית יא:לב), ובמסכת שבת (קג.).

ט. טית, בגמטריא צדיק הדור. ט' פעמים י', עם הת' והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טבריא. רקת זו טבריא (מגילה ה:), רקת, עם הג' אותיות, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן.

י': י' המילוי והמילוי של המילוי: י, יוד, יוד וו דלת, 496, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות.

יב"ק – הוי"ה אלקים. ז' פעמים יב"ק ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן.

יהודה – רבי יהודה החסיד. עמש"כ בערך ירושלים.

יהודי: מלא- יוד הא וו דלת יוד, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

'אני יהודי פשוט' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (שמעתי).

י-ה-ו-ה

נ נח נחמ נחמן מאומן – מרומז בשם הוי"ה ב"ה. כי תמים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בספר ניצוצי שמשון סוף פרשת יתרו. נשאלתי ממרחקים, על מה דכתב הקדוש מוהר"ן מגלה עמוקות (בספרו אופן צו) ששם הויה עולה כמנין 'תמים' ת"ץ, כזה, י' פעמים 'הוה', ק"ס. י"ה פעמים 'וה' גימטריא קס"ה. 'יהו' פעמים ה', ק"ה. הרי 'תמים' ת"ץ, וכל גאוני ארץ עונים ואומרים שהרי ק"ס קס"ה ק"ה גימטריא ת"ל, וחסר ששים. והשבתי לפום רהיטא כי החשבון הנ"ל הוא ת"ל, וכתוב ת"ל במילואו כזה, תיו למד, עולה ת"ץ. אבל האמת הוא כזה. י' פעמים 'הוה', ק"ס, ה' פעמים 'יוה', ק"ה. ו' פעמים 'יהה', ק"כ. ה' פעמים 'יהו', ק"ה. הרי ת"ץ תמים. והאמת יורה דרכו. והוא סוד 'סלת', שבשם זה נתן הקב"ה תורתו, שהוא כמנין 'תמים' ממש. מסוד 'בינה' שעולה 'חטים', סלת חטים. ותו אסור לגלות. והא-ל הקדוש יכפר, עכ"ל.

ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה כה:ד, והם בחינת כותל, כו תל (זהר משפטים קטז) כ"ו זה בחינת שם הקדוש, שהוא בחינת גונין כמו שכתוב (תהלים כז) ה' אורי, שהוא אורות הגוונין, 'וישעי' שהוא בחינת בגדי ישע הנ"ל, והוא תל שהכל פונין לו, ותאבין להסתכל בו, עיין שם. הרי תל, תיו למד בגמטריא ת"ץ כנ"ל שהוא תוצץ ושובר את הפתח – שהוא המדמה כמבואר באריכות שם. וכן הוא ענין הבגדי ישע, כי ש"ע במילואו, שין עין, בגמטריא תץ.

יהושע בן נון: יהושע נן בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. גם נחמן עם הד' אותיות בגימטריא בן נן.

יוחנן. הג' אותיות אחרונות, משמאל לימין: נ נח. ועיקר בר פלוגתא דר' יוחנן, ריש לקיש, ריש אותיות שיר, לקיש אותיות שקיל – משקל השיר. רבי שמעון בן לקיש – בן לקיש בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ר' יוחנן הסנדרל. יוחנן, משמאל לימין: נ נח. הסנדלר ע"ה בגמטריא רב נחמן. הסנדלר, עם הו' אותיות, בגמטריא פצפצי"ה, ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה.

הילולה של ר' יוחנן הסנדלר בכ"ט תמוז, עם יוצאי חלציו רש"י. רש"י אותיות שיר, והשיר הוא רבינו. גם השם הסודי של רבינו, יצחק, הרי רבינו יצחק\נחמן (בן) שמחה.

יוחצצבירו"ן. אותיות האחרונות: בירון – אותיות רבינו. וכן עיין בספר ברית מנוחה, ניקוד התשיעי – חכמה דבריאה, בקמץ שתחת הה', דרך השלום הוא שם יוחצצבירו"ן, והניקוד תחת הב' הוא צירי, והניקוד תחת הר' הוא פתח – מתאים לניקוד של רבינו. יח"צ בגמטריא נ נח. נשאר ו"צ ע"ה בגמטריא אומן. אי נמי, צ' סתם הוא הצדיק רבינו נחמן.

בבא קמא כב. כתבתי: וסימן שר' יוחנן הוא שאמר אשו משום חציו, הוא שם המלאך הג' ממאורות המתפשטים מנהר פרת, בפעולות מרכבת התפארת של עולם הבריאה, שגילה בספר ברית מנוחה, ושמו יוחצצבירו"ן, יוח' – זה יוחנן, ואז יש ח"צ (חצץ זה גם כן לשון חץ, כמו שמצינו בכמה מקומות, למשל בתהלים עז:יח. ועיין בבא בתרא קלג מובא ברבינו חננאל חצצתא זה בית הקברות), וכן הד' אותיות הראשונות, הם אותיות חצי"ו. ואותיות בירו, הם גם כן ענין אש, כמובא כאן, דהדליק את הבירה. הרי אשו משום חציו שהדליק את הבירה.

יוסף. עמש"כ בערך א' – אבג"ד.

ינחיא"ל. מלאך הנרמז באות ראשון של שם יב"ם, שם ע' של שם ע"ב, כמובא בספר הפרדס, ובספר פרישת המלאכים של הרמ"ק, ובשערי קדושה ד:ג:א. בגמטריא נ נח ע"ה.

יעקב אבינו: ע' מש"כ בישעיה נב:ג.

יעקב במילוי: יוד עין קוף בית, ע"ה, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

יעקב בן אשר בעל הטורים. נפטר יב תמוז, בערך בשנת הק"ג בגמטריא נ נח. אביו הרא"ש מקושר מאד לננח כמש"כ במקומו. יעקב (בן) אשר ע"ה בגמטריא רב נחמן מברסלב.

יפת. עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ובלקוטי תורה פרשת נח ז"ל כשבאו מוחין דגדלות, והג' אלקים מלאים: א' ביודין עולה ש'. והב' אלקים עם ה' אותיותיו, והמילוי שהם י"ג אותיות, הרי פ"ו וי"ג וה', הרי כולם ק"ד. והג' אלקים לבד בלי מנין אותיותיהן, הרי גימטריא יפ"ת, ע"כ.

יצחק. יצחק ע"ה בגמטריא אני נחמן. ויצחק תיקן תפילת מנחה אותיות נחמן (ה' כפול י' בגמטריא ן), ויצחק בחי' ראש השנה והשופר של ראש השנה. השם אייזיק הוא שם של רבינו כמבואר בספר כוכבי אור, שיחות וספורים ממוהרנ"ת ז"ל ו' עיין שם.

בפתק הקדוש יש ר"ח אותיות כמנין יצחק.

יצחק, הג' אותיות ראשונות – יצח, בגמטריא נ נח. והב' אחרונות, חק – בגמטריא נ נח. והאמצעיות – צח, בגמטריא נחמ.

ירושלים. בכל התורה כתוב חסר י': ירושלם, וידוע של"ם הם הש"ע אורות של הפנים, שהם אל"ף למ"ד בכל פן. ולכן יש לפרש שגם יר"ו הם לשני הפנים, ואכן יר"ו בגמטריא נ נח – נ נח.

ירושלים בגמטריא שיר אלקים. רבי יהודה החסיד שנולד בשנת 1150 – דתתק"י, בגמטריא י' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן, גילה ברוח הקודש שנות שחרור ירושלים.

ישי: בגמטריא רבי נ נח.

ישראל:

ישראל בגמטריא צ' ישמעאל, דהיינו צ' יותר מישמעאל. והענין כי אנחנו אומרים כמה וכמה פעמים בכל יום, שמע ישראל, מקבלים עול מלכות שמים ומיחדים שם השם על דעת ישראל, על דעת הצדיק. וכמו שביאר ר' נתן. אבל אצל ישמעאל, שגם כן מאמינים שהשם אחד, אין להם צדיק, וכל אחד מקבל לעצמו, וכיון שדעתן קלות, יוצא להם להגיד ח"ו אללה עכבר, לפי קטנות שכלם. אבל אנחנו מקבלים כפי דעת הצדיק שיודע קצת מגדולת הבורא.

[ולכן אנחנו מזכירים קודם את הצדיק. ועיין במסכת סנהדרין צו. שלח מראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים (ישעיה לט:א) וכו' שלמה למלכא חזקיה, שלם לקרתא דירושלם, שלם לאלהא רבא וכו' נבוכדאצר ספריה דבלאדן הוה, ההיא שעתא לא הוה התם, כי אתא מאר להו היכי כתביתו, אמרו ליה הכי כתבינן, אמר להו קריתו ליה אלהא רבא וכתביתו ליה לבסוף, אמר אלא הכי כתובו, שלם לאלהא רבא, שלם לקרתא דירושלם, שלם למלא חזקיה וכו' עיין שם. ויש להעיר א' שאין מוכח מהגמרא שנבוכדנאצר צדק, אף על פי שקבל רוב שכר מחמת כוונתו ופעולתו ליתן כבוד לה'. תדע, שהרי הוא הקדים את ירושלים לחזקיהו, ולכאורה פשוט שמעלת אדם השלם למעלה ממעלת מקומו של ירושלים (-אכן בנוסח של יעלה ויבוא של עדות המזרח מקדימים זכרון ירושלים לפני זכרון משיח. אכן בשמונה עשרה כולי עלמא מקדימין הצדיקים לירושלים). אכן אפילו אם נאמר שנבו' צדק, הרי זה דוקא לענין נתינת שלום. ועיין במסכת ברכות דף מט. הוא הדין דאפילו בונה ירושלים לא בעיא (להזכיר מלכות, כי היא סמוכה לחברתה) אלא איידי דאמר מלכות בית דוד, לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים (ולכך צריך להשלים ולומר מלכות בברכה שאחריה). ועיין באבודרהם בהלכות ברכת הלחם ז"ל י"א ומלכותך ומלכות בית דוד משיחך וגם אומ' אבינו מלכנו רענו וטעות הוא שאין להזכיר בברכה זו מלכות שמים, כי בברכת הטוב והמטיב מזכיר ג' מלכיות ואחד מהם כנגד ברכה זו כמו שנפרש לקמן, ואע"פ שכיון שהזכיר מלכות בית דוד היה ראוי שיזכיר מלכות שמים, אלא שאינו מן הדין להזכי' מלכות הארץ אצל מלכותך שמים כדי שלא להשוותן וכתב הראב"א כי מזה הטעם כשאומ' כאן יעלה ויבא בימי טובי' ובראשי חדשי' אין לומ' בסופו כי א-ל מלך חנון ורחום אתה, ע"כ. וכן הוא בשולחן ערוך הרב או"ח קפח ז"ל צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד, ואין להזכיר שם ומלכות אחר, והאומר ומלכותך ומלכות בית דוד משיח טועה, שאין להשוות מלכותא דארעא עם מלכותא וכו', ע"כ. ולפי זה גם כן צריכים לעיין בנוסח המכתב הנ"ל].

בספר ניצוצי שמשון פרשת ויחי הביא מספר יונת אלם לרמ"ע מפאנו, דאלפא ביתא דא"ל ב"ם היא המקור לשם ישראל שעלה במחשבה תחילה, ואין לי את הספר כעת. ועוד האריך שם בענין אות ט'. והנה י"ש של ישראל, הם זוג של אותיות א"ל ב"ם, וכן א"ל. ונשאר רק אות האמצעי, ר' – שבן זוגו לאות ט', שעליו אמרו חז"ל טובו גנוז בגויה, ולכן מייצג בן זוגו, ר'.

ישראל דוב אודסר

ישראל דוב בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן, ובגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה – שמעתי מחבר.

אודסר, לשון עוד-עשר, שעל ידו נתגלה תיקון הכללי של עשר אותיות, נ נח נחמ נחמן, שוב ראיתי שכבר הקדמוני בזה בס' זה ינחמנו (סי' 10).

יש סיפורים איך שסבא טבל שי טבילות במים קרים עד שגופו היה כחול וכו' וכן במים רותחים.

חשבתי שאדם רגיל שהיה מנסה את זה, מן הסתם הגוף שלו היה נכנס לשוק ולטראומה. וסבא מצד גודל בטחונו וגבורת לבו לא היה מתרשם ומתפעל מגודל הלחץ ורק היה צריך לסבול את רוב הצער נקי.

ח"י חשון - הילולה

הילולא של סבא ישראל בח"י חשון מכוון ממש להילולא של רבינו הקדוש בח"י תשרי, כי ח"י תשרי הוא יום ד' של סוכות, וידוע (חיי מוהר"ן קיד) שרבינו כאשר ישב בזלאטיפאליע וקם עליו הקטרוג של השפיילא זיידא, רבינו עסק אז בתיקון חטא ירבעם בן נבט (וזה ענין זל זלאטיפאליע, שהכסף – זלאטי – חשוב כאבנים – פאליע, שזה היה בימי שלמה אחר שהוא כבר התחיל לחטוא, וירבעם הוכיחו, וראוי היה להחזיר את העטרה ליושנה, אלא שהוא חטא יותר). והנה ירבעם בן נבט עשה חג סוכות בחשון 'בחדש אשר בדא מלבו' (מלכים א:יב:ל-לג) להספיק לעמו שלא ירצו לצאת לירושלים, נמצא שסבא ישראל נפטר ביום ד' של חג הסוכות של ירבעם. 'בדא' ראשי תיבות דוב בער אודסר, ולפניה כתיב אשר, ועם המ' של 'מלבו' – מ = ל"י, הרי ישרא"ל, הרי ישראל דוב בער אודסר, תיקון לחודש הזה. וכנראה היה בפטירתו גם כן תיקון של השפיילא זיידא וירבעם בן נבט (והרי ירבעם מלך בעיר תרצה, וכן בעשא, ואלה בנו, וזמרי ועמרי, שכולם הלכו בחטאת ירבעם, כמו שפירש יוסף באור בשיר השירים (ו:ד) עה"פ יפה את כתרצה. והנה תרצה בגמטריא רבי נחמן מברסלב ע"ה. וע"ע בספר אהבת ישראל פרשת לך לך, בחדש חשון היה התחלקות מלכות בית דוד, לסבת הגאות ותאות הכבוד של ירבעם ר"ל, והתקון לזה ענוה ושפלות הרוח, כמש"כ (תהלים ח:ב) ה' אדנינו מה אדיר שמך וכו' ע"ש. אדיר, ראשי תיבות רבי ישראל דוב אודסר, והשם הס"ג – כמנין סבא, של ע"ב שמות, הוא: ענו), וכבר יש אזנים להבין ענין הטעות שכמה טועים אחרי סבא ולא הולכים לאומן, ודוק (עוד רמזים בתאריך הילולא של סבא ישראל עמש"כ על אדיר במרום עמ' י-טו שח"י חשון הוא התחלת המ' יום של המבול, ועה"פ שלח נא ביד תשלח - שמות ד:יט).

רבי ישראל קרדונר. קורדנאה זה מהררי אררט – חולין נד.

רבי ישראל קרדונר, ראשי תיבות קי"ר, ועיין שיחות הר"ן אות לט, ראוי שירגיש צרת יחיד וכל שכן צרת רבים חס ושלום בלב... ואם אינו מרגיש צריך להכות הראש בקיר, בקירות לבבבו ע"ש. ומסופר עליו (שיח שרפי קודש ו-קיח) שמעו את רבי ישראל מקארדאן ז"ל איך שמחזק ומנחם עצמו לפני פטירתו ואומר: 'ברוך ה' שאני הולך ועוזב את העולם הזה כשאני עטור בזקן ופאות', ע"כ [בסיפורים מר' שמואל הורוביץ אות ג' – רבינו ז"ל אמר, מה יש לאיש הישראלי לדאוג כשהו מונח עם רגליו לדלת (היינו קודם פטירתו) עם זקן ופאות – ע"ש ביידיש]. ושלמה קרליבך הסביר שהזקן ופאות מקשרים המוח להלב.

יששכר. בגמטריא יעקב ישראל נ נח – עמש"כ בערך י' אב – הילולה של יששכר.

כצתיא"ל. מלאך הנרמז באות ראשון של שם כו"ק, של ל"ה של הע"ב שמות, כמובא בספר הפרדס, ובספר פרישת המלאכים של הרמ"ק, ובשערי קדושה ד:ג:א. עם הכולל, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

ליקווד או לייקווד – העיר באמריקה, עמש"כ במסכת ברכות דף נז. הנכנס לאגם בחלום וכו' ע"ש.

ם. בגמטריא ת"ר. ובגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

מאיר – רבי מאיר בן אליקים, בשנת הת"א – 1641, נתכהן לרב העיר פילא בגרמניה (כ50 מיל צפון מעיר פוזן). הת"א בגמטריא 11 פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן. מאיר בן אליקים, מינוס הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והוא פלא.

מ"ב. שם מ"ב עיין מש"כ באנא בכח בקרבנות לתפילת שחרית.

י"ל על פי ההלכה בשולחן ערוך, יורה דעה רמה:טו כ"ה תינוקות, מספיק להם מלמד אחד, היו יותר על כ"ה עד מ' מושיבין אחר לסיעו בלמודם, ובנושאי כלים הביאו דעת הראש והטור שרק ממ' עד נ' דרוש מסיע, ועל כל פנים לכולי עלמא מ' תלמידים צריכים מלמד אחד ועוזר אחד. הרי מ"ב.

ולפי זה י"ל שמ' תלמידים כל אחד כלול בי' הרי ת', והמורה שקול כנגד כולם, הרי מ"ם, והעוזר הוא כמו הרגל הרביעי של כסא ושולחן בני ד' רגלים, ורביע של מ' הוא י', הרי: ת' מ"ם י' והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מ"ה. מם פעמים ה' במגטריא ת'. עם, מם הה והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מהרש"א: רבינו שמואל אליעזר הלוי איידלס. רבינו סיפר ג' סיפורים ממנו, נדפסו בכוכבי אור.

המהרש"א עם הכולל, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

מחבחביא"ל. מלאך הנרמז באות האחרון של שם ע"ב, כמובא בספר הפרדס, ובספר פרישת המלאכים של הרמ"ק, ובשערי קדושה ד:ג:א. עם הח' אותיות בגמטריא נ נח ע"ה.

מט"ט

עיין חיי מוהר"ן אות קיג.