אות נ' מרמז ומסמל על נפילה ויאוש, ולכן באשרי שהפסוקים לפי הא"ב מדלגים על נ', ועכ"ז מיד סומכים אותה בס', סומך ה' לכל הנופלים (ברכות דף ד:). ואכן כבר פרשנו במקום אחר, שכן עושים עם נ נח. כי "נח", עם האותיות בגמטריא סמך, והרי נ נח, הוא ענין שמיד סומכים את הנון. אכן עכ"ז צ"ב שהרי כל המשפט והשיר הזה של נ נח נחמ נחמן מאומן, בנוי על הנ', ואיך יתכן שהכל בנוי על הנפילה, מה שבאשרי מדלגים כמעט לגמרי עליה. והנה הרשב"א (ח"א מט) הקשה על הגמרא הנ"ל שהרי מצינו דברים לא טובים בשאר אותיות, והצל"ח הוסיף למה לא יש הקפדה בשאר המזמורים לדלג על הנון. ובעל הנתיבות משפט (שהנני מיוחס אליו) ביאר בספרו אמת ליעקב, שבסוף כל ספר בתהלים נאמר אשרי כנגד אחד הגאולות, ומזמור תהלה לדוד נאמר על גאולה העתידה, ולכן נאמר בשבחים שבתחילתו וסופו "לעולם ועד" לומר שאין אחריה מפלה אחרת, ולפיכך רק בו לא הוזכר פסוק באות נ' המרמזת לנפילה בלי תקומה. והנה כל זה שייך רק עד שיתגלה הקימה, וכיון שנ נח, הוא השיר חדש שמעורר וומקים את הגאולה, ודאי ראוי לו להתחיל מהנפילה ולעלות (וכמו שניסן, חודש הגאולה, מתחיל עם נון כמש"כ במקומו).

נביא אמת: האותיות נאמ"ת, בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ונשאר אותיות אב"י ר"ת ישראל בער אודסר.

נדבות הוי"ה עם התיבות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נהמא דכסופא:

בספר ניצוצי שמשון, ליקוטים עמ' רנד, וקודם שנברא העולם היו רחמים פשוטים גמורים, כענין עולם המלאכים שנבראו ברחמים. וכולו היה חסד ורצון. אך באשר ראה הקב"ה לזכות את האדם ולהביאו למחצב יותר קדוש מאשר שורש ממנו, וזה בעבור עבדו באמת את ה' ולאהבה אותו, ועל ידי כך יזכה למתן שכר. ואם כן כשיהיה כולו רחמים לית עונש ושכר, כי העולם ומלואו היו נוהגים כמנהגם בטבע רחמים גמורים, והיו עושין רצון קונם בלי צוואת מה, כי כן יסודם. (וזה ענין (ב"ק פח.) גדול המצווה ועושה [ממי שאינו מצווה ועושה] וכו'). ועל כן רצה הקב"ה לזכותם ולברא במדת הדין, ועל ידה יזכו לשכר גדול חפץ צורם וכו' עיין שם.

הרי מעולם למדנו (ירושלמי ערלה א:ג, הובא בדעת תבונות יח) מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה, וכפי מה שכתב בספר מגיד מישרים פרשת בראשית ז"ל דנשמתין עד לא אתו לעלמא דמו למאן דאכיל נהמא דמלכא בלא פולחנא ומשום דא אמרו נוח לו לאדם שנברא כלומר דנשמתן מיכספן מגרמייהו למיכל נהמא דמלכא בלא פולחנא ומשום הכי מתאוות למיתי לעלמא ונוח להם להבראות כדי למיפק מההוא כיסופא בעי למיתי להאי עלמא למתעסק בתורה ובמצות לעבדה ולשמה ויכלון נהמא בלא כיסופא, עכ"ל – והמשיך ז"ל ותו דנשמתן דעסקי בתורה ובמצות כד נפקין מהאי עלמא סלקין בדרגין עילאין ממאי דהויין בקדמייתא דהא אינון חצובות מתחת כסא הכבוד, ובתר הכי מתעלין בצרור החיים את ה' אלקיך, ע"כ.

והרי ר' שמשון, לא נקט הטעם של נהמא דכיסופא, ותפס שגם לפני שנברא העולם על כרחך הנשמות עובדות את השם יתברך, והרווח והצורך בעולם הזה הוא רק כאילו כפי ההמשך של דברי המ"מ כדי שיזכו לעשות מתוך צוואה.

ויש לעיין בזה, דהרי חז"ל אמרו שאדם הראשון לא היה לו אלא מצוה אחת, ומבואר בספר אדיר במרום שלולא החטא, התרי"ג מצוות היו מתקיימין על ידי הבהמות, ואם כן לכאורה הנשמות קודם שנברא העולם לא היה להם מצוה קיומית אלא בהא גופא – להנות מזיו השכינה (ויותר ממה שהעגל רוצה לינק וכו'), והרי לפי זה על כרחך אין שייך כלל המושג של נהמא דכיסופא, כי עצם הדבר שיונקים ממנו יתברך הוא בחי' קיום מצוה ואין בו בושה.

נהר דינור. דינור ראשי תיבות רבי נחמן וישראל דוב. ואכן במדרש רבה, איכה רבתי פרשה ג' מדמה אותו להירדן, אותיות דין כאותיות דין. וע"ש נטר הוינא בבית פעור והדין ירדנא כמה דמהלך ביממא כך מהלך בליליא. ועוד שם ז"ל ומנין אותו נהר דינור נפיק, אמר ליה מן זיעתהון דחיותא ממה דטעונין בכורסיא (ובעשרה מאמרות מבואר – שכסא הכבוד מכביד עליהם בעת רעה, כי אמנם בעת רצון הוא נושא את נושאיו ואין לחיות עמל ויגיעה, לפיכך נהר דינור הנמשך מזיעתן יחול על ראש רשעים הגורמים להם כן), ע"כ. ועיין רש"י בישעיה על הפסוק וסוכה תהיה לצל וגו' (ד:ו) מזרם ז"ל אש המקלחת מנהר דינור על הרשעים בגיהנם שנאמר על ראש רשעים יחול (ירמיה כג), במסכת חגיגה, ע"כ. ובמסכת חגיגה יג: ור' ירמיה בר אבא אמר אלף אלפין ישמשוניה לנהר דינור, שנאמר (דניאל ז:י) נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון, מהכין נפיק, מזיעתן של חיות, ולהיכן שפיך, אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב על ראש רשעים שעל התתקע"ד דורות) וכו'. ובדף יד שם ז"ל אמר ליה שמואל לחייא בר רב בר אריא תא אימא לך מילתא מהני מילי מעליותא דהוה אמר אבוך, כל יומא ויומא נבראין מלאכי השרת מנהר דינור ואמרי שירה ובטלי שנאמר (איכה ג:כג) חדשים לבקרים רבה אמונתך ופליגא דר' שמאול בר נחמני (שהוא אומר שמלאכים נבראים בדבור המקום ולא מנהר דינור – תוספות) וכו', ע"כ. ובמסכת ברכות נח: עוקצא של מזל עקרב מנח בנהר דינור שמתשת כח העקרב. ובפירוש רבינו חננאל סוף מסכת ברכות (נג:) ז"ל אמר הקב"ה לישראל כשם שאני קדוש ומשרתי שברקיע מטהרין וטובלין בנהר דינור לבקרים כשיבואו לקלסני, כך אתם, כשתבואו לקלסני תהיו קדושים וטהורים ונקיים בגופכם, עכ"ל.

בספר חסד לאברהם: וסוד אש גיהנם, הוא כי החיות שהם מיכא"ל גברי"אל אורי"אל רפא"ל, וכל חיילי הקדושה שתחת ממשלתן הם יונקים הדין ואש הגבורה מלמעלה, וקיומם באש שהם מן האש, ומזונם אש, ומתמציתם דהיינו השמרים הדין הנשפע לחיצונים נעשה נהר דינור, שהם כחות הדין משתלשלים אלו מאלו עד יתקרב אל הסתר פנים מקום שאינם קדושים, שאין אור הקדושה שופע עליהם, ואלו הם יצר הרע וגיהנם, והצדיקים טובלים בנהר דינור ולא בעומקו בסוד שאול ותחתיות וכיוצא, אלא בסוד כניסתם לקודש עוברים דרך שם לטבילה הנזכר, ואינם מצטערים אלא כשיעור הנאתם מן הגשמי, והיינו אומר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע וגו', אמנם הרשעים מפני דבקותם ברשע ועול וחמס אין בנפש וכו' ע"ש. ועוד כז"ל וכן פירשו בפ' בלק בעובדא דינוקא, שהיו תופסין בו הכרובים ולהט החרב שומרי דרך עץ החיים, הוא סוד הכניסה דרך ההיכלות אל ג"ע העליון. וסוד להט החרב, היינו סוד נהר דינור שטובלות הנשמות, כדפי' בהיכלות פקודי, ע"כ ומזכירו עוד שהוא בסוד הגבורות הנכלל בקדושה והתפשטות חרון אף. ובעשרה מאמרות מבואר שנהר דינור עובר בגיהנם עליון.

בספר עץ הדעת טוב – והוציא את הדשין אל מחוץ למחנה אשר הוא מחוץ לנהר דינור הסובב מחנה שכינה כנודע. ועוד שם ז"ל אש המלאכים הוא למטה מאש השכינה שהוא אש תוכלת שאר כל האשים. וכמ"ש בספר הזוהר פרשת צו כי כשהקב"ה רוצה להפיל שר איזה אומה מעבירה בנהר דינור אש אוכלה ונשרף שם ובזה יובן איך גם המלאכים נשרפים עם היות שהם רוחניים.

ובספר פרי עץ חיים כז"ל וצריך הכנה גדולה שתעלה נשמתו למעלה בלילה, שהרי מלאך הבא בשליחות לעולם הזה, כשחוזר צריך לטבול בנהר דינור שס"ה טבילות כמנין ימות החמה, וז"ס עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, ר"ל עובר באש לוהט של נהר דנור, המלהטת אותן כדי שיעלו, ואשרי הצדיקים שעם היותן עה"ז, ישבחם להקב"ה, ע"כ.

במעשה הלחם, ולא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן וכו' וכו' שקודם אכילת המן היו מתענים ביום שלפניו כדי למרק אכילה שבמעיהם וכו' ולקח איין נעמיניש ולא היתה לו רחמנות על עצמו וכו' ושלשל אותו הרבה מאד עד שיצאה היציאה כמו שנכנס. אחרי כן התחיל להצטער מאוד על דם התמצית שנשאר בו עדיין בין המאכלים מכבר, כי כשמתענים נמתמרק גם דם התמצית. ונצטער על זה ונתיגע מאוד על זה וכו' וכו' ובא אצלו עוד פעם זקנו ואמר לו אתה מצטער על דם התמצית, בא עמי ואוליכך אל הנהר דינור ותפטור גם את דם התמצית. והלך עמו. בדרך ראה כמה חידושים נפלאים, כשבא לשם אל הנהר דינור ונכנס לתוכו היה סבור שלא ישאר ממנו אפילו איבר אחד, ואחרי כן טבל שם ויצא בשלום, כשיצא משם ראה עולם חדש והקיץ, ע"ש.

בשם האדמו"ר ישראל מרוז'ין האדם צריך ג' דברים, א' לטבול בנהר דינור בעוד שהוא שוכב במטה.

והנה אנחנו בעוה"ר רחוקים מאד מהשגה זו. אכן נראה לע"ד שעם כל זה יש לצייר במחשבתו כאילו. וחלק מזה הוא לקרב למחשבה מה ענין האש ולכאורה האש כולל ענין שכל גבוה מהירה וחזקה (כמו שרבינו כתב בלק"מ שמהירת תנועת המחשבה מוליד חום), וענף מזה הוא אש הבושה, כי השכל הוא המוכיח הגדול ומתביישים ממנו (וע' מש"כ בערך בושה). ויש לשים לב על התוצאה – להתחזק בדעתך שמכאן ואילך כמה מרוכז, טהר ודבוק אתה בהש"י.

ניגון

אוצר אגדות החסידים, עמוד 42 ז. גוטמן, מנחם:

ויביאם אל גבול קדשו. חסידי ברסלב סיפרו לרבי נחמן מנסיעתו של הרב מברדיצוב ליאסי, ואיך שאסף שם ממון הרבה.

האמינו לי שניגון טוב מארץ ישראל טוב מכל ממון שבעולם, ע"כ.

נס - ניסים

ע"ע ערך מפרסמים של שקר. וע' בערך חנוכה קצת בענין פרסומי ניסא. ועיין בערך אמירת נ נח – רואים נסים וכו'. ועיין ערך טבע.

נס, מבואר בספר אדיר במרום (עמ' תסד) שהוא ענין שהס' סומכת את הנ' ע"ש. ארבעה פעמים נ"ס – לכל הצדדים (בגמטריא אמת, שהוא באמת נס ומופת, שהאמת מעיד על אמיתותו), ועוד ן' – שכבר עומדת לבד בלי סמיכה, ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נסיונות

עמש"כ על הברכה ראשונה של שמונה עשרה.

נלע"ד שכמה פעמים הנסיון בא להוציא את אותו בחי' של היצר הרע להיות מיצר רק מבחוץ, כידוע שלפני חטא עץ הדעת הנחש היה מפתה רק מבחוץ, ואחר החטא היצר הרע מיצר מבפנים.

לפעמים בשעת נסיון, האדם כבר מחליט להתיאש ולעבור העבירה, ומה שמציל אותו, להתגבר לנצח יצרו, כי עושה כן בשביל עם ישראל, כי מצד עצמו הוא כבר היה מוכן לוותר על הטוב הנצחי שלו עבור אותו רווח זמני, אבל בשביל טובת עם ישראל הוא לא יוותר. אכן בעקידת יצחק הנסיון אדרבה הנסיון היה שכאילו בא להשמיד עם ישראל.

בעידן ריתחא

איתא במסכת ברכות (דף סג.) דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה {משלי ג-ו} בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך אמר רבא אפילו לדבר עבירה . ופרש"י ז"ל בכל דרכיך, אפילו לעבור עבירה, עכ"ל (והנה חבר אחד, עופיר ל. נ”י העיר שראשי תיבות בכל דרכיך דעהו הם ר”ת בדד, וע' תפלה קנב לרמח”ל שבד”ד הוא בחי' עשר קלפות, הרי שאפילו בעשרה כתרא דטומאה צריכים לדעת את ה”י). והנה בפשטות רבא מדבר על עבירה לשמה, אבל לכאורה יש בדבריו גם כן להורות שיש לדעת איך לעבור עבירה בכלל (וגם זו שעבירה שנעשה מחמת אונס שהיה אי אפשר לכייף את ייצריה, לכאורה זה גופא עבירה לשמה, ויש לדון בזה, ונפקא מינה לכאו' בענין אם יצטרך לעשות תשובה, ואכמ”ל).

ומצינו במסכת קידושין (מ.) אמר רבי אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא איני והתניא כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם מה היא רבה אומר זה המסתכל בקשת רב יוסף אומר זה העובר עבירה בסתר לא קשיא הא דמצי כייף ליצריה והא דלא מצי כייף ליצריה, ע"ש. ובפשטות, וכן לפי פרש"י רבי אלעאי אומר שיש לפעמים מצבים תקיפות היצר הרע דאי אפשר להנצחו, ואז יש הלכה שבכגון דא על כל פנים צריך להקפיד לעשות את העבירה בצנעא ובצורה של ילבש שחורים. וכן למשל הריטב"א כותב בפירוש שכך מוכח. אלא שהר"ח ועוד קצת ראשונים דוחקים את המשמעות ומפרשים שעל ידי שיעשה כל זה בסוף ימלט מלעשות את העבירה (ועיין בקידושין דף פ: שרבנן סברי כרבי יצחק שאפילו בשעת אנינותו של אדם יצרו מתגבר עליו, ורק אבא שאול סבר בשעת אנינות תביר יצריה). ובמאירי כתב שלא יכול לעשות עבירה ממש אלא מעשה מכוער. [ואולי יש לפרש שמרמז שעל האדם לילך לישון, כי בלי קריאת שמע האדם ההולך לישון מלביש את נפשו במלבושים שחורים, והולך למקום שאין מכירים אותו, ואז ממילא יהיה נעשה בו מה שיעשה, אבל בבחי' מקרה בלי ידיעה, ודוק].

ובפשטות היה נראה שדעת רבינו ברור מללו בלקוטי מוהר"ן (תנינא קי) ז"ל שמעתי שאיש אחד שאל אותו: כיצד הוא הבחירה השיב לו בפשיטות שהבחירה היא ביד האדם בפשיטות, אם רוצה – עושה, ואם אינו רוצה – אינו עושה. ורשמתי זאת, כי הוא דבר נצרך מאד, כי כמה בני אדם נבוכים בזה מאד, מחמת שהם מרגלים במעשיהם ובדרכיהם מנעוריהם מאד, על כן נדמה הם שאין להם בחירה ח"ו, ואינם יכולים לשנות מעשיהם. אבל באמת אינו כן, כי בודאי יש לכל אדם בחירה תמיד על כל דבר, וכמו שהוא רוצה עושה, והבן הדברים מאד, עכ"ל. ולפי זה מוכרח לפרש את הגמרא שאדם שרואה שהוא נוטה לעשות רע, יש לו עצה להתגבר ולבחור בטוב, אע"פ שבאמת אפילו בלי העצה הזו האדם היה בידו לעמוד בנסיון, או שזה הבחירה שלו לקחת את עצת הגמרא שעל ידו ימלט נפשו מעשות רע (וזה קשה לפרש ככה, כי מה יהיה אם אדם שאי אפשר לו לקיים את העצה, יצא לפי זה שאין לו את הבחירה, ויש לדחות ואכמ"ל). אכן באמת אפילו להמפרשים שיתכן שהאדם לא יכול לכוף את ייצריה חייבים לומר שיש להאדם בחירה, ובחירה זה כמו שגילה רבינו ז"ל, אז על כרחך צריכים לומר שאפילו שיש בחירה כנ"ל יתכן שלא יהיה ביכולתו לכייף את יצרו, וזה לא יהיה נקודת הבחירה שלו אם לעשות את המעשה או לו, אלא נקודת הבחירה שלו יהיה איך להמתמודד עם המעשה, וככל מה שאנו מבארים פה בעזה"י. וכן ע' בחיי מוהר"ן (קצ"ז) שעיקר הבחירה זה רק במה שלא מצוה בפירוש ע"ש, ולפי זה מה שהאדם יודע בפירוש עליו לעשות, ואם הוא מוכרח מיוצרו לעשות משהו, יתכן שזה לא בכלל עיקר הבחירה כנ"ל.

וע' במסכת עבודה זרה דף ד: וא"ר יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר מי תן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וגו' והיינו דא"ר יוחנן וכו' עיין שם. ובפרש"י כז"ל כלומר גבורים ושליטים ביצר היו, ולא הי' ראוי' להתגבר יצרם עליהן, אלא גזירת מלך היתה לשלוט בם כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שאם יאמר החוטא לא אשוב שלא יקבלני, אומרים לו צא ולמד ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בשתובה, ע"כ. [ועיין בפירוש מאורי אש על תנא דבי אליהו רבא ב:יז שפירש שאין זה שהשם יתברך הכריחו, אלא כיון שאלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו, והקב"ה לא עזרו, ממילא התגבר יצרו עליו ר"ל].

וע' בשער הגלגולים (הקדמה לח עמ' קכז ד"ה גם א"ל) שכתוב שם על ר' חיים ויטאל שנכשל בחטא ובהכרח שהיה מוציא קרי לבטלה מחמת שנקשר על ידי כישוף ט' חדשים. ומשמע שזה היה לגמרי בעל כרחו בלי שום בחירה. וע"ש (עמוד קסא טור ב) שכז"ל וא"ל מורי ז"ל כי גם אני להיות שנשמתי בתכלית הגדולה והקדושה, הניחני הקב"ה ביד היצה"ר שלי, שאלולי גודל נשמתי היה היצה"ר שלי יכול לאבדני ח"ו מן העולם, לכן אין עונותי שקולים א' מני אלף, כמו לאנשים אחרים, כי נסתלקה מהם בחירתם, לסבת חולשת נפשם. אמנם אני שעומד עתה בתחלת נקיון, אין עונותי נחשבים לכלום בפני עונות אחרים, כי זו היא הפעם הא' שיצאתי מן הקליפות ובאתי לעולם וכו' עכ"ל וע”ע שם ז”ל הקב”ה מניחו ביד יצה”ר להרבות שכרו לראותו שנשמתו גדולה ולא יוכל הרע עמו, וכן אפילו שיעשה איזה דבר אשר לא טוב, לא אשם בזה ע”ש כדה”ק. והרי מבואר מאידך גיסא שהרבה לוקח מהם הבחירה לעשות רע. ואילו מי שבאמת יש לו בחירה לעשות את הרע, יהיה לו בזה נסיון כל כך גדול ובפרט מחמת שבסתמא יהיה מוקף מהקליפות, עד כדי כך שכמעט מן ההכרח שיחטא, ולא יחשב לו כל כך לעון כמבואר שם באריכות [וע"ע ביחזקאל (ב:כה-ו) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני ה'. ופרש"י ז"ל חקים לא טובים, מסרתים ביד יצרם להכשילם במתנותם, מתנות שחקקתי להם לקדש כל בכור לי, מסרתים ביד יצרם להעבירם למולך, עכ"ל. וע"ע בדברי אליהו הנביא (מלכים א:יח:לז) ואתה הסבת את לבם אחרנית. ובשמואל (א:ב:כה) ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה' להמיתם. וכן האריכו המפרשים במה שהשם יתברך קיים לכבד את לב פרעה. וע"ע בבבא בתרא (קסד:) אמר רב עמרם אמר רב שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום, ובמהרש"א שם, ואכמ"ל].

[ועיין בלקוטי הלכות (או"ח הלכות ברכות הריח ד:ב,ג) שמסביר איך שלפעמים רק ע"י שהאדם ר"ל עובר עבירות ונופל מאד רק על ידי זה הוא מתעורר לעשות תשובה ע"ש, והביא מרבינו ז"ל וכן שמעתי מרבינו ז"ל שלפעמים עבירה מביאה את האדם לידי תשובה, היינו ע"י שנלכד באיזה עבירה גדולה ר"ל, עי"ז נתמרמר לבו ונתעורר בתשובה עד שנעשה בעל תשובה גמור ע"ש כל דה"ק.

ועיין בליקוטי עצות, התחזקות לז, ובשביל זה מניח השם יתברך היצר הרע שיתפשט כל כך על האדם וכו' אף על פי שעל ידי התפשטותו והתגברותו כל כך הוא מביא את האדם למה שמביא לכמה עוונות ופגמים גדולים, אף על פי כן הכל כדאי אצלו יתברך בשביל התנועה טובה, מה שבתקף התגברותו של היצר הרע מתגבר עליו האדם באיזה תנועה ובורח ממנו וכו' עיין שם. ולכאורה הוא ענין המשל שבסוף ספר שבחי הר"ן – להשלישי מגיע שכר יותר מלכם, כי כבר נתפס במצודתם וכו' עיין שם.]

ועל כל פנים בודאי יש שיטות חשובות בראשונים שפירשו בפשטות כנ"ל, שיתכן לפעמים מצב שהיצר יתקף בתקיפות כזה שאי אפשר לעמוד נגדו רחמנא ליצלן, ובכהאי גוונא יש הלכות איך לעבור את העבירה. [ואפילו שהיה מוכרח בעל כרחו יצטרך אחר כך לעשות תשובה (ואין הכרח ממש"כ הריטב"א ונמקוטי יוסף במועד קטן דף יז שההוא צורבא מרבנן שעשה כר' וענין התשובה נבאר בעזה"י]. וכל שכן מי שיבוא לעשות עבירה ממש, בלי שום התירא, ראוי מאד לעיין בהלכות אלו.

ולכן בעזה"י הנני רוצה לעיין בהלכות האלו של הרגע אחרונה, מה יכולים לעשות ומה צריכים לעשות. ובעזה"י יבואר הלכות עשיית עבירה, שהוא איך לעשות את העבירה, והלכות רתיחת הדמים, והוא עצות הלכה למעשה למי שממש עומד להכנע להתגברות היצר הרע ר"ל שעל ידם אולי עוד יצלח להמלט בעזה"י.

הלכות עשיית עבירה

א. אסור לעשות שום עבירה בין במעשה בין בדיבור ובין במחשבה, וכל העובר עבירה, אפילו בחדרי חדרים מחלל את השם ח"ו וגם ענוש יענש. אלא שיש לפעמים שחייבים לעשות עבירה וכגון להציל נפש בישראל שאז העבירה הותרה לגמרי וכמבואר במקומו. ולפי פשטות הגמרא (קדושין מ.) וכדעת כמה ראשונים, לפעמים בלית ברירה האדם לא יכול לעמוד נגד יצרו הרע ובעל כרחו יוכרח לעשות עבירה, ובודאי לא הותרה העבירה בשורשו, ולפי דעה אחד (נמוקי יוסף מועד קטן יז. וע' בריטב”א שם שכתב “מתנחם” ואכמ”ל) חטא ועונש על העבירה עדיין יש רק שאינו עובר על חילול השם ולכן בתנאים שיבארו לקמן ב"ה יוכל לעשות מה שמוכרח.

ב. האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא ח:ט). ופרש בגמרא (יומא פז.) שזה דייקא ככפל הלשון, שעבר ושנה בעבירה, דאז נעשה לו כהיתר, אבל בפעם אחת שפיר מספיקין בידו [וצ”ע עם הפעם שניה צריך להיות באותו עבירה, או אפילו שום עבירה בעלמא כבר מראה שנעשה לו כהיתר באופן שהוא מקבל לעשות אח”כ תשובה]. וכן אפילו במה שאין מספיקין בידו לעשות תשובה בודאי עדיין יש יכולת לעשות תשובה, וחייב לעשות תשובה, ואין לו ברירה רק לעשות תשובה, אלא שיהיה הרבה יותר קשה. ואין החוטא מחמת אונס יצרו שדעתו בודאי לעשות תשובה לאחר שישתחרר מתוקפיה של היצר, בכלל הלכה זו של האומר אחטא ואשוב, שהכוונה בהאומר אחטא ואשוב שהשתא מרצון דנפשיה יהנה מהעבירה בלי דאגה כי לאחר זמן הוא יעשה תיקון על זה, ואילו האנוס מיצרו אינו רוצה כלל לעשות את העבירה עכשיו ונוסף לזה הוא גם מצפה לעשות כבר תשובה על אונס מעשיו. ובכהאי גוונא כל מה שהאנוס יחשוב לעשות תשובה יעזור לו ויקל מהעבירה ככל המבואר פה.

ג. קודם שבאים לעשות את העבירה, מדינא של הגמרא עליו ללבוש בגדים שחורים ולהתעטף בבגדים שחורים, ויש בזה כמה טעמים שבהם נפקא מינה להלכה.

טעם א' כי בלבישת השחורים יכנע לבבו הערל, וימנע מלעשות את העבירה. והנה לפי טעם זה, היום שקיימא לן שעיקר רוח השטות לעבור דבר ה' היא על ידי עצבות (ובאמת זה היה המציאות גם מאז, אלא ששם הציעו המפרשים מדובר שעל ידי רוב הוללות בא לחמוד איזה עבירה), ובלבישת השחורים עלול רק לירד יותר לעצבות, לכאו' צריכים קודם כל להשתדל להתחזק מאד בשמחה, להשתדל לשיר ולרקוד (אכן ע' מש”כ טעם ה' בס”ד), אמנם אם נפל כל כך שהוא כבר לא מוכן לנסות לשמח את עצמו, אז בודאי עליו לקיים דינו של הגמרא, כי אפילו אם העצבות גופא גרם ליה ליפול ברע, הגמרא אומרת שאם יעשה מעשה אבלות של לבישת השחורים יתכן שיכנע לבבו.

ויתכן לפרש שיזכור יום המיתה, הכוונה לא סתם לזכרון בעלמא, אלא ממש להטעים להגוף שירגיש צער ממש, ולפי זה יש להבין עוד כמה טעמים בעצה זו, גם להסיח דעת מהיצר מרוב שהדעת תפוס בהצער, ועד"ז יכול להמלט אפילו כאשר כבר התחיל ליפול בידי העבירה ממש, ואכמ"ל. ושוב מצאתי ת"ל גמרא מפורשת (שבת נה:) איך שראובן מנע את עצמו מלחטוא: זכרת עונשו של דבר, חלית עצמך חולי גדול – פרש"י ז"ל להתאפק לכבוש יצרך ע"כ, פירשת מלחטוא, ע"כ. ועיין בזוהר (חק לישראל פ' ראה יום א), שואלת הלוא הס"א היא גופא המלאך המות ואיך הזכרת יום המיתה ישבר אותה, אלא שהוא כדי לשבר לב האדם עיין שם, ועל פי דרכינו יש להעמיק, כי בהיות ששורה הס"א התיקון הכי גדול שישלוט באופן המועיל.

וע"ע בזוהר (פרשת מצורע נה. – חק לישראל ג' שופטים) שכאשר האדם או הבית טמא, אז הרוח טומאה מעוררת ומזמין טומאה יתירה, ואז מעבירים את שניהם, ע"ש. ואם כן, על האדם להתחכם, כאשר מתגברת עליו רוח טומאה, להאכילה מדילה גופא.

טעם ב' שלא יכירו אותו, ועל ידי זה חושך מהחילול השם (כנראה שעל ידי זה שאין בעלים ידועים על העבירה יש הרבה פחות חילול השם, וצ"ע).

טעם ג' כדי שיהיה נראה בזוי ואחרים שיראו אותו לא ירצו ללמוד לעשות כמוהו.

טעם ד' להנות הכי פחות מהעבירה. ודבר זה מבואר בכמה מקומות בספרי ברסלב.

עיין בשיח שרפי קודש (ב:לח, ד:תרכו, וע”ש ו:שכג) אָמַר רַבֵּנוּ: "אוֹמְרִים הָעוֹלָם בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה: אֶחָד, שֶׁאוֹכֵל חֲזִיר לְכָל הַפָּחוֹת, שֶׁיִּזַּל שׁוּמָן הַחֲזִיר עַל זְקָנוֹ... וַאֲנִי אוֹמֵר, שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת לֹא יִזַּל עַל הַזָּקָן... "דִּי וֶועלְט זָאגְט אַז אֵיינֶער עֶסְט שׁוֹין חֲזִיר זָאל אִים חָאטְשׁ רִינֶען אוֹיף דִּי בָּארְד... אוּן אִיךְ זָאג, זָאל חָאטְשׁ נִישְׁט רִינֶען אוֹיף דִּי בָּארְד..." כְּאוֹמֵר, שֶׁהָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁזֶּה הָאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה רַע, אַל יִהְיֶה צָבוּעַ וְיַסְתִּיר מַעֲשָׂיו, אֶלָּא טוֹב שֶׁיְגַלֶּה וְיִרְאוּ הַכֹּל אֶת נִכְלוּתוֹ, וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת יִתְבַּיֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו הַמְגֻנִּים, וְלֹא יְגַלֶּה מַעֲשָׂיו בָּרַבִּים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁכַּוָּנַת הַדְּבָרִים הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמּוֹנֵעַ הָאָדָם עַצְמוֹ מִלַּעֲשׂוֹת רַע בְּעֵת חֶטְאוֹ אֲפִלּוּ מְעַט זֶה גַּם הוּא טוֹב. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת לֹא יִזַּל מִשּׁוּמְנוֹ עַל זְקָנוֹ. [עיין במסכת סנהדרין (כו:) עדיפות אפילו בבעל עבירה שעל כל פנים חושב שהוא עושה מצוה או שמקבל עונש על מעשיו].

באבי הנחל א:ח (וכן בשיח שרפי קודש א:תקיח) רבנו אמר שלושה דברים פעלתי אצל השם יתברך: ב) אֵיין עֲבֵרָה וֶועט אַייךְ קְרֶענְקֶען, עֶס וֶועט אַייךְ שׁוֹין נִיט בַּאקוּמֶען. אֲפִלּוּ אִיהר וֶועט טָאהן וֶועט דָאס זַיין אָהן הֶענט אוּן אָהן פִיס (עֲבֵרָה תַּעֲלֶה לָכֶם בְּיִסּוּרִים, לֹא תִּגְרֹם לָכֶם שׁוּב נַחַת רוּחַ. אֲפִלּוּ תַּעֲשׂוּ עֲבֵרָה, תְּהֵא בְּלִי יָדַיִם וּבְלִי רַגְלַיִם). [ועיין בליקוטי מוהר"ן רעד – דע שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקר עצמן וכו' כי הנקדה הקדושה של קדושת ישראל שיש עדין בתוכם וכו' היא מבלבלת אותם, ומביאה בהם הרהורי תשובה וכו' ומחמת זה אין להם תענוג מהעברות והתאוות שלהם וכו' עיין שם].

ולפי הטעם הזה, וכן לפי הטעם הראשון, אפילו אם ח"ו עבר את עבירה, לא ימהר לעברו שנית מחמת המרירות יתירה שהתנהג בה. ובאמת לפי כל הטעמים יש בזה משום מניעה לעבור שנית, כי על ידי שהוא טרח אפילו בעשיית העברה של לפרוק עול לגמרי, ימצא בעצמו נקודה טובה שעליה הוא יכול לבנות תקוה להוושע לגמרי בעזה"י.

וע"ע בספר תולדות יעקב יוסף פרשת כי תצא שפירש בענין עבירה לשמה שאי אפשר אלא בתנאי שאינו מתהניא מהעבירה רק אדרבה מתבייש מהעבירה שהיא רעה אצלו ע"ש, ונראה שאפילו מי שאינו בא אלא מכח אונס יצרו, כל מה שהוא ממעט בהנאה ומתבייש ממנה, הרי זה מקרב מעשיו להיות בחי' עבירה לשמה, כי עכ"פ גם אונס היצר זה בא מהשם יתברך, אלא שעליו מוטל להתגבר, אז כל מה שהוא כופה יצרו כנ"ל, הרי מקרב מעשיו לקיים רצון השם יתברך על צד היותר טוב, ככל מה שהוא מצליח.

ותדע שאפילו צדיקים גדולים שקבלו מן השמים לעשות עבירה לשמה, עשו כן במסירת נפש, כי אפילו מצוה, לאחר חטא אדם הראשון, כמעט אי אפשר לעשות לגמרי במאה אחוז לשם שמים (ויפה פירש השירת דוד שלכן פינחס זכה לברית שלום של אליהו הנביא, כי הוא כוון במאה אחוז, שזה בחי' קודם החטא הראשון שנקנסה מיתה), וכל שכן אי אפשר לעשות עבירה נקי לשם שמים, והצדיקים האלו ידעו את זה, ואם כל זה מסרו נפשם לעשות את העבירה שהיתה נדרשת מהן. ולפי זה עבירה לשמה גם כן על פי רוב אינו לגמרי נקי לשם שמים, ועל כן שפיר יש מקום ללמוד ממנו לזה שבא מחמת אונס יצרו להשתדל כנ"ל, לקרב מעשיו לשם שמים.

טעם ה' נראה לעניות דעתי, שהגברת התאוה על האדם הוא סימן שיש עליו דינים קשים, והנה האדם צריך להיות תמיד בשמחה אפילו בתשעה באב, אלא כמו בתשעה באב צריכים להתנהג כפי הדינים השרוים בעולם, וצריכים להתאבל, וכיון שהאדם נוהג כראוי לפי השראה מלמעלה בודאי ראוי לו להיות שמח (וע' חגיגה דף ה: עוז וחדוה במקומו, לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי – וע”ע שם ריש דף יג, ונחלקו הראשונים באיזה ואכמ"ל), ועצבות הוא ממש הס"א וסכנה גדולה כידוע מהזוהר ומהאריז"ל והבעש"ט ורבינו הקדוש, והשער והפתח לכל הקדושה הוא השמחה, ועל כן זה שרואה שיצרו מתגבר עליו, צריך להתנהג כפי השראת הדינים עליו, וליתן להם חלקם, וילבש שחורים ואפילו יגלה את עצמו למקום שאין מכירים אותו, ועל ידי זה בעזה"י הוא ישתחרר בפנימיות מהדינים ואז עליו להתחזק להיות בשמחה. וכן נראה לעניות דעתי נכון ועיקר לפי דעת רבינו הקדוש (ומה שלא מצאתי מפורש כזה בראשונים, נראה מפני שהוא טעם פנימי, שעוד בתקופתם לא היו מורים הלכה כפנימיות כידוע, אבל מזמן האריז”ל כבר התחילו לנהוג הלכה כפנימיות).

שוב מצאתי שאולי כוונתי בזה להבעל שם טוב, עיין בספר כתר שם טוב, ריש חלק שני (אות רמט) בפירוש המדרש ויהי ערב אלו מעשיהם של רשעים ויהי בקר אלה מעשיהם של צדיקים ואיני יודע באיזה מהם חפץ, כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב וכו' והוא תמוה וכו' אמנם כשנתגברה חולי המרה שחורה על ידי עצבות וסיגופים וכיוצא אז צריך לאחוז במדת הרשעים לאכול ולשתות ולשמוח להסיר החולי הנ"ל. ולפעמים כשרואה שיצר הרע מתגבר בו ילבש שחורים ועצבות. וכל זה צריך לשקול במאזני שכלו, ע"ש כל דבריו הקדושים.

ועמש"כ בפרשת וישב עה"פ ויהי יוסף יפה תאר (לט:ו) שרש"י כתב שהנסיון של אשת פוטיפר היה מחמת שהיה עוסק ביופי כאשר יעקב אביו היה מתאבל, וכאשר נראה לו דמות דיוקנו של אביו, הרי הבין בצערו של אביו והשתתף בצערו וינס החוצה, ונמלט מהנסיון.

ג:ב בכלל הענין של ילבוש שחורים, הוא לבחור הדרך הפחות שאפשר, וכמו שתראה לקמן אות ד' הענין למעט באיסורא, כן ימעט בכל ענין. למשל אם יש לו שני סוגי בגדים שחורים, יבחור הגרועים. אם הולך להסתכל ח"ו בדברים אסורים, ויש לו משקפיים ישנים או מסך ישן וכדומה, על כל פרט ופרט לבחור באופן הכי גרוע.

וכן מצינו בענין הסוטה (סוטה ט., הובא ברש"י במדבר ה:יז) היא השקתה את הנואף יין משובח בכוסות משובחים לפכיך תשתה מים המרים במקידה בזויה של חרס, הרי שיש לה חומר עון במה שהשתמשה בכלים משובחים.

וכן כאשר דוד ברח משאול, ובא לעיר נב וביקש לחם מאחימלך, (שמואל א:ה:כא) ויען הכהן את דוד ויאמר אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יש אם נשמרו הנערים אך מאשה, ופרש"י ז"ל בקשי אני מאכילן לזרים, אך זה אי אפשר שאאכילנו לטמאים, עכ"ל. ובאמת תמהו שם המפרשים על קפידתו בזה, שעל זרות, שענשו מיתה בידי שמים, היה מוכן לוותר, אבל לא על טומאה, שהוא קצת יותר חמורה בעונש כרת. ושמא טומאה היוצאת מן הגוף חמורה לו (עיין מאירי מסכת סוכה כא., שמבואר בתוספתא שהיו מגדלים אותם לשם עד בני שבעה או שמונה, בכדי שאין בהם חשש לראיית קרי, ואע"פ שלא היו חוששין אלא לטומאת מת, שמא טומאה היוצאת מן הגוף חמורה להם. וכן מובא להלכה לענין אכילת חלה בזמן הזה, יורה דעה שכב:ה. ובבאר היטב שם שעג:ד ז"ל ואף שאיזה פוסקים כתבו שגם בזמן הזה חיי אדם לטהר עצמו ברגל, לאו מטומאת מת ושרץ קאמרי, אלא מטומאה היוצא מגופו של אדם וכדומה, וגם מרמזת הטהרה על טהרת הנפש. כי על ידי טהרת הגוף מעורר ומזכך טהרת הנפש כדאיתא בכמה מקומות בראשית חכמה ובשל"ה, וזה ברור, ע"כ).

ויש על זה עוד טעמים, למשל, כי בזה שהאדם מגדיר את עצמו, הגבולות האלו יעזרו לו לצאת, ואם לא בפעם הזה שנכשל, הרי אולי יעכבו אותו מליפול שנית או מלהמשיך וכדומה.

ד. הבא לעשות עבירה ח"ו עליו למעט באיסורא, לפגום כל כמה פחות שיכול (בכמות ובאיכות), וכן ע' במסכת שבועות סוף דף יח. כי פריש מיד (מבעילת אשה שאמרה שראתה עכשיו נדה) אמאי חייב (הרי הוא אונס) שהיה לו לפרוש בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה. וזה סוגיא ארוכה של הקל הקל תחילה (יומא פג. וש"נ), וכן ע' בשו”ע או”ח שכח:יד, והגם שתנינן באבות ריש פ”ב שצריכים להזהר מקלה כבחמורה שאין אנו יודעים מתן שכרן של מצות, ומטולטלין אינו שבילי דאורייתא (ילק”ש), ויעו”ש שעל כל פנים על הלא תעשה ידוע דרגות החומרה רק לא ידוע בביטול עשה ולא ידוע מתן השכר אפילו של הל"ת, ע' דרכים בזה בראשונים שאכמ”ל, כי באמת האדם צריך לברוח משום עברה כמפורש שם באבות (ד:ב), ועבירה גוררת עבירה, וכך הוא דרכו של יצר הרע היום אומר לך עשה כך ולמחר אומר לך עבוד ע”ז (שבת קה:, זהר חדש נח). על כל פנים מי שודאי הולך לעבור ח”ו ודאי עליו להשתדל לפגם בהכי קל.

ועיין בפירוש הרע"ב על המשנה (אבות ד:ב) ועברה גוררת עברה ששכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה, בפירוש השני, כז"ל והשכר וההנאה שמגעת לו לאדם בעשיית העבירה נחשב לו כעבירה בפני עצמה, ולוקה על העבירה שעשה ועל השכר וההנאה שמקבל בעשייתה, עכ"ל.

ונראה לע”ד עצה טובה, שאפילו בדברים שאין מי שיחייב מה יותר גרוע, למשל מי שהחליט שהוא חייב לראות איזה סרט, עליו לעשות לעצמו גדרים למשל שלא יראה סתם סרט של ליצנות גמור, רק יראה איזה סרט שיהיה לו איזה נקודה טובה ממנה, וחוץ ממה שהוא ירויח מיד על ידי זה, גם יעזור לו להתחיל להכיר ולמאס בהבליהן עד שיזכה לפרוש לגמרי. וע' בגמרא מסכת ע”ז דף כה תא חזי מה בין גנבי בבל ללסטים דארץ ישראל, ופרש”י שפגעו בתלמידי רבי עקיבא ספרו בשבחו ואע”פ שסתם לסטים פריצים מגנבים להודיעך שבחה של ארץ ישראל, עכ”ל, הרי הגמרא מציין את הנקודה הזו שמצא ברשעים שתלמידי ר”ע חיכמו וניצלו מהם ועם כל זה שבחו אותם ואילו הגנבים בבבל כאשר החכמים הערימו אותם בעטו וקראו אותם רמאים. והרבה יש ללמוד מזה שאפילו שנופל למה שנופל עדיין יש להשתבח בטוב ולא ליפול יותר להכחשת האמת לגמרי. וכן מבואר להדיא בספר שיחות הר"ן אות קב ז"ל גם מי שהוא איש אמונה התשובה שלו היא יותר קלה, כי התשובה צריכה להיות תשובת המשקל, דהינו שכפי התענוג שהיה לו מהעברה כן יהיה לו ממש צער ויסורין. ומאחר שיש לו אמונה על כן לא היה תענוגו בשלמות בשעת העברה חס ושלום, רחמנא לצלן, כי היה מערב ביגון כי ידע כי מרה תהיה באחרונה, כי יהיה לו ענש קשה ומר רחמנא לצלן, רק שלא היה יכול להתגבר על תאותו. על כן תשובתו קלה יותר, כי אין צריך לסבל יסורי התשובה כל כך מאחר שגם בשעת העברה לא היה תענוגו בשלמות כנ"ל). למשל המהרהר בזנות ר"ל, עליו לכל הפחות להרהור על זנות שהיה מותר לו, לדמיין שהוא נשוי לאשה כשרה שאינה נדה, שפחה, גויה, או זונה ח"ו. ולא יהרהר בכלל ח"ו על משכב זכר ומשכב בהמה ר"ל. וכן לענין עשיית עבירה בדיבור ומעשה ח"ו, אפילו שנפל למקום שנפל צריך להקפיד להסתפק בעבירה הכי קל, וזה חוץ מהענין למעט בהנאותיו כמבואר לעיל אות ג'.

ודבר זה מצינו מקור מפורש בגמרא (סוטה מח סע"א) אמר רב יוסף זמרי גברי ועני נשי פריצותא זמרי נשי ועני גברי כאש בנעורת למאי נפקא מינה לבטולי הא מקמי הא ופרש"י ז"ל כאש בנעורת. לפי שהעונה מטה אזנו לשמוע את המזמר לענות אחריו ונמצאו האנשים נותנים לבם לקול הנשים וקול באשה ערוה כדכתיב השמיעני את קולך (שיר ב) ומבעיר את יצרו כאש בנעורת אבל זמרי גברי ועניין. נשי קצת פריצות יש דקול באשה ערוה אבל אינו מבעיר יצרו כל כך שאין המזמרים מטים אזנם לקול העונים: לבטולי האי מקמי האי. אם אין שומעין לנו לבטל את שניהם נקדים לבטל את זה שהוא כאש בנעורת: עכ"ל.

ובענין עשיית עבירה קלה להציל חבר מעשיית עבירה חמורה, סוגיא עמוקה היא (ע' עירובין דף לב, ובגיטין לח, שבת ד).

והנה למעט בעבירה צריכים להקפיד כמה שיכולים לא לשלם על העבירה שיהיה על כל פנים 'חינם', כי חנם זה הסטרא דילה, ולא תהיה ח”ו הפגם העצום באגרא – שכר שמשלמין, כי אז יש כח ח”ו להס”א לעשות פירות. וזה השבח הגדול של עם ישראל מה שמשלמין במלאה על המצות [וגם על אהבת חברים, וזה הביטוי "אהבת חנם" הוא המצאה של עמי הארץ ובמיוחד כת אחת וכו', אבל לא מצאנו שום מקום בחז"ל שימוש בביטוי זה, ואדרבה הזוהר הקודש מגנה מאד את סטרא דילה, השם ירחם, ויש במשמעותה גם ע"ז וגם נאוף וגם שפיכות דמים ר"ל, ועצם הדבר שהיום לא הסתפקו בכל התורה של חז"ל ובאו לבדות ביטוים חדשים שאולי זה היה בחי' האהבה בתקופת אחאב שהיו עובדים ע"ז, והוא פגם גדול ח"ו]. נ נח נחמ נחמן מאומן!

וזה לשון הרמח"ל (אגרת נ) כי הנשמות תולדות הקדושה הנה, ולתקן השרש להוציא פירותיו נקל להן. אך להשראת גילוי אז צריך אגר שלים (זוהר ח"ב קכח.:), כי להרחיק הס"א צריך אגר שלים, אשר מהר היא מזדמנת לשרות ולטמא, וצריך אגר שלים להרחיקה, ולקבל השראת הקדושה. כנגד זה להפך הוא בס"א, יען אין הנשמות תולדותיה, רק שניתן לה רשות לטמא. ועל כן לשרות תמהר, כי הקדושה מסתלקת בכל חשש רע. אך להוציא פירות ממנה, כגון בקסם וכשפים, יען רחוקות הנשמות, אי אפשר אלא בדלא למיחס על ממונא, עכ"ל.

וכן בהרהורי עבירה צריכים למעט בחומר העבירה, כי הכל יבוא בחשבון, ואם ח"ו האדם מרגיש מחוייב לחשוב בניאוף ר"ל, אז לפחות שיחשוב באופן שיהיה מותר לו, באשה יהודיה פנויה על ידי חופה וקידושין. ועיין בזה בספר עמק המלך, שער תיקוני התשובה, פרק עשירי, שהכל הולך אחר המחשבה ע"ש.

ה. עוד מדינא של הגמרא, הבא לעשות עבירה ר"ל עליו ללכת למקום שלא מכירים אותו. והעיקר בטעם הדבר הוא לחשוך מחילול השם, וא"כ אם יכול לעשות באופן שלא יראה אותו שום אדם בכלל, אפילו שזה יהיה בסמוך למקומו, לא צריך ללכת הלאה. אמנם יש בזה גם כן מהטעמים הנ"ל שבטלטול מקומו יכנע לבו וכנ"ל, ולפי הטעמים האלו הרי אפילו יכול לעשות בסמוך לו בלי אשר יראה שום חי, אם כל זה עליו לטלטל את עצמו ללכת למקום אחר שאין מכירים אותו. ובמצב שבמקום רחוק יתכן שיראו אותו בני אדם ואילו יעשה בסמוך לו יוכל לשמור שלא יראה אותו שום בן אדם, נראה שהעדיפות והעיקר הוא שלא יראה אותו שום חי.

ותדע שבפשטות מה שהעבירה שהגמרא מדברת עליה זה זנות עם אשה (ויש הרבה לדון בזה ואכמ"ל), שעל כרחך יראהו מישהו, ועל כן על כרחך צריך ללכת למקום אחר, אבל עבירה שבינו ובין המקום ב"ה, לא מחייבת הליכה למקום שאין מכירים אותו, אלא העיקר שלא יראו אותו כנ"ל.

ו. מצינו בחז"ל שאדם שעובר עבירה ר"ל נסתלקים ממנו כל מיני חלקים של נשמתו הקדושה והטהורה וכל מיני אורות ומדרגות שהשיג על ידי מעשיו הטובים, וכן כל כמה שהוא השיג ועלה במדרגה כן יפגום יותר ח"ו. ועל כן ראוי מאד לפני עשיית העבירה להכריז שהוא מוסר כל נשמתו ומדרגותיו ושכרו והכל הוא מוסר לרבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, ועל ידי זה ימעט במה שהוא פוגם למעלה, וגם כל מה שהשיג יהיה שמור אצל רבינו, ויתכן שרבינו יחזיר לו את המדרגות (כפי שמבואר זה הענין בכתבי האריז"ל בכוונות לברכת על הצדיקים בשמונה עשרה עיין שם (ומצינו בפירוש שכלב ויהושע קבלו חלקן של המרגלים), וכן ע' בפרי עץ חיים בפירוש ישמח משה של תפילת שחרית של שבת).

ז. אחר עשיית עבירה ר"ל, יש סכנות של עבירה גוררת עבירה, ושל טמטום הלב (יומא לט.), ועוד הרבה סכנות, ואכן יש עבודה שלמה בעבודת השם. ע' בחיי מוהר"ן (אות תנג) ז"ל (י) אמר, כמו שאתם רואים אותי רצוני לומר שבודאי אתם מחזיקים אותי לצדיק גמור, אף על פי כן אם הייתי עובר חס ושלום עברה גדולה ביותר, אף על פי כן לא היתה העברה משלכת אותי כלל רק הייתי אחר העברה איש כשר כמו קדם, רק אחר כך הייתי עושה תשובה "האט וויא איר זעהט מיך איך זאל חס ושלום עובר זיין דיא גרעסטע עברה, וואלט דאס מיך גאר ניט אראפ גיווארפן, איך וואלט נאך דעם גיווען אזוי איין ערליכער יוד וויא פריר, דער נאך וואלט איך תשובה גיטאן": שלמ. [וע"ע בשער הגלגולים (הקדמה לח) לא לתמוה אם רואים אדם גדול עושה עובר עבירה חמורה, כי זה מחמת הקליפות העושקות נשמתו וכו' ע"ש].

ובספר אוצר נחמני (אות רב) הביא מרבי שלמה יהודה אפרים הופמן הי"ד שרבינו אוהב "א פרייליכער בעל עברה" (בעל עברה שמחה) והסביר על פי דברי מוהרנ"ת (הלכות בכור בהמה טהורה ו:כט) שהבעל דבר אינו מתכון כל כך לעברה, כמו לעצבות והמרה שחורה שאחריה, שאז הוא מכשילו ביותר ומפיל אותו לגמרי כדי שלא יעשה תשובה על העברה מחמת יאושו, ועל כן צריך להתחזק בשמחה אפלו אחר העברה כדי שיוכל לעשות תשובה שלמה מתוך ישוב הדעת. להיות שמח על זה שהוא יכול לשוב בתשובה שלמה לפניו יתברך אף על פי שעבר מה שעבר רחמנא לצלן. ע"כ.

[וחבר אחד ציין לראשית סיפור השבעה קבצנים, סיפורי מעשיות משנים קדמוניות יג, ז"ל וכשנעשו שמחים מאד עמד המלך ואמר לבנו, היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה, וכשתהיה בשמחה, גם אני אהיה בשמחה, גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה, אבל כשתהיה בשמחה, אזי אהיה בשמחה יתרה מאד, ע"כ.

ודוק בזה בנוסחאות שהבאתי למעלה ובהערות, אם זה: רבינו אוהב, או השם יתברך אוהב.

וע"ע בלקוטי הלכות ברכת הריח ד:ב – לפעמים האדם עושה עבירה ועל ידי זה נופל כל כך למרירות שמביא אותו לעשות תשובה (וע"ע בנושא זה בשער הגלגולים, הקדמה כז ד"ה וכבר הודעתיך).

וראוי לציין פה גם מה שמצאתי בספר החזיונות של ר' חיים ויטאל (המכונה גם כן שבחי ר' חיים ויטאל) מה שכתב ז"ל ליל שבת כ"ז לניסן משנת השל"ז ראיתי קרי בחלו' ואיקץ ואצטע'' מאוד על המראה וחזרתי לישן וארא למורי ז"ל ויאמר לי הנה עדיין לא הגיע הזמן וכו' ע"ש, הרי אפילו אחר שהוא ראה קרי, מיד אח"כ זכה לראות את מורו האריז"ל בחלום שדיבר עמו והדריך אותו (ועוד יש לציין למה שאיתא במס' שבת (קמ:) ופסקיה ברי"ף שם, שרב חסדא אומר שבר בי רב לא יתן בגדיו לפונדקית לכבס, כי שמא תימצא בו קרי, וכמדומני שראיתי מובא על זה שהרי לתלמידי חכמים יותר שכיח שיראו קרי וכו').

וצריכים לדעת ולהאמין שהשי"ת ידיעתו אינו לוקח ממנו הבחירה, והוא יודע מראש את העבירות שנעשה, וכך היה רצונו, ודבר זה האריכו בו המפרשים.

הרגע האחרון

כאשר התאוות מתגברים על האדם לגמרי, ואין לו שום עצה איך להמלט, ונראה לו שהוא לגמרי אחרי יאוש, וזה גופא צריך האדם לשנות לעצמו בשעת מעשה שלולא היה מתחזק ומקוה לטובו יתברך בודאי היה שמח מאד [-ועקר התגברות התאוה הידוע דהינו תאות המשגל הוא רק מחמת עצבות ומרה שחורה – שיחות הר"ן קכט], והיה מלא רצונות טובים ומשתדל לעשות טוב ולבנות ולא להרוס, וינסה מאד להתחזק באמונה ובבטחון בהשם יתברך שברגע קטן יתהפך מצבו לתכלית הטוב יותר ממה שהיה יכול לדמות, ושזה אפשרי וקרוב מאד שידע את השם יתברך באופן אישי להפליא, וקרוב הדבר מאד ובפרט אם יצליח לנצח את הנסיון. וכן אם ישים על לבו מעט מגדולת אדונינו הבורא יתברך שמו וכו' בוודאי אצל זה אינו נחשב שום דבר לנסיון, ואין צריך שום התגברות על זה (ליקוטי מוהר"ן עב). אכן אם היאוש מתגבר עליו ח"ו ומדמה כי אין שום סיכוי שינצל מעוצם שצף קצף היצר הרע, – ואין לו את הכח או הרצון לקרוא בקול גדול "נורא בי עמרם" שיבואו אנשים לראות (כמסופר במסכת קידושין, והנפש החיים מביא דעה של חסיד אחד שלא רצה למנוע מעשיית דבר לא נכון מחמת בושה מאחרים רק מיראת השם טהורה) –- אז הנה כמה עצות מה לעשות בעזה"י. ואף על פי שבשעת נסיון, ועיקר הנסיון הוא גופא שלוקחים את הדעת מהמנוסה, עם כל זה נשאר לו מספיק דעת להתחזק בו, והחכם יכין עצות לעצמו. ובאמת כל אחד צריך ויצטרך להמציא עצות חדשות לעצמו מה שלא נמצא בשום ספר, כי זה גופא חלק מתהליך נצחון הנסיון שהאדם עצמו עולה לבחינת צדיק, ולא סתם מקבל עצות מאחרים, אלא ממציא עצות. ולכן אין מנוס בריבוי העצות, רק לקחת אותם לעזרה כל אחד לפי כחה ולענינה, עד שכבר ידע איניש לנפשיה תכסיסיה מלחמה.

ולכן אף על פי שבודאי העיקר הם עצות של רבינו, עם כל זה, לא נמנעתי מלהביא עצות אחרות, כי באמת מוטל על כל אדם בכל זמן להמציא עצות. ואכן לאידך גיסא אפילו הרבה מהעצות של רבינו הקדוש הם בבחינת הרחבת הענין, וכמו שכתוב בסוף לקוטי מוהר"ן (תנינא תורה קא) ז"ל כי אף על פי שנמצאים כמה עצות טובות בספרי רבנו ז"ל, שהם מלאים עצות להתקרב לה' יתברך, אף על פי כן, על פי רב, קשה להאדם לקים העצה בעצמה. על כן העקר הוא תפלות ותחנות ובקשות. יהיה איך שיהיה, על כל פנים ידבר בפיו באיזה בחינה שהוא, ויבקש מהשם יתברך תמיד, שיוציא אותו מחשך לאור ויחזירהו בתשובה שלמה באמת וכו' ע"ש כל דבריו הקדושים שרק זה הוא עקר כלל ושרש ויסוד של כל העצות ע"ש.

ואכן צריכים לזכור שבאמת האדם לא יכול בעצמו להתגבר על יצרו וכמו שאמר רבי שמעון בן לקיש (סוכה נב:) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר (תהלים לז:לב) צופה רשע לצדיק ומבקש המיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמר (תהלים לז:לג) ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו, ע"כ. אכן על האדם לעשות את הכל שיכול ואז בודאי השם יתברך יעזרו ויצילו. וכן מבואר בשיחות הר"ן נא ז"ל ענה ואמר: או שצריכין לזה רחמנות מהשם יתברך, או יגיעות ועבודות, או שצריכין שניהם, שיהיה לו יגיעות גדולות בעבודת ה' וגם רחמנות מאתו יתברך, קדם שזוכין שיעמדו וישקטו שמרי המח למטה, עד שלא ירצה שום דבר בעולם, ויהיה הכל שוה אצלו, עיין שם. ובודאי -

א. עיקר העצה הוא מה שאמר רבינו ז"ל (שיחות שב) דער עיקר איז מבטן שאול שועתי. כי סוף סוף צריכים עזרת ה', ואין יותר חזק מתפלה, והיא עיקר הכלי זין ונשק. והצעקה מסוגל לעוד כמה עצות כמו שיתבאר לקמן בעזה"י.

ועיין בשיחות הר"ן קכט: ואמר: אפלו כשנופלין לפעמים לתוך רפש וטיט שקשה לו מאד לצאת משם, צועקין וצועקין וצועקין, ואמר בלשון אשכנז בזו הלשון (אין אפלו אז מעפלט אין אה בלאטי אריין שרייט מען אין מע שרייט אין מע שרייט) והגביה ידיו קצת ולא אמר יותר, ע"כ.

ב. צריכים לדעת שהאדם מקושר ומחובר או לקדושה או לטומאה, והקישור הזה הוא המכונה ברית. כי ברית זה מה שמיחד בין שני פלגים. וזה ענין שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, כי דעת (שהוא יחוד עם השם יתברך), על כרחך הוא קודש, כי דעת אמיתי הוא רק מהשם יתברך ומאמיתת מציאותו בבריאה [וי”ל שזה הבחי' שכוון עליו ריש לקיש כנ”ל שהקב”ה עוזר לו], ועל כן כל זמן שיש להאדם אפילו טיפה של דעת לא יחטא. וכ' בשבחי הר"ן (אות טז, חיי מוהר"ן רלב, וע' בלק”מ עב ובעוד מקומות) ז"ל כי היה חזק בדעתו שבודאי לא ימרד כנגד השם יתברך. כי איך אפשר שיעשה עברה חס ושלום, ויעבר על רצון השם יתברך אם לא שיהיה נעשה משגע חס ושלום, בעת הזאת. אבל מאחר שיהיה לו איזה שכל בעלמא בעת הנסיון בודאי יוכל לעמד, לפי גדל חזק לבו שהיה חזק בה' מאד. ואף על פי כן, בעת שבא עליו הנסיון היה בסכנה גדולה מאד והיה צועק להשם יתברך מאד, עד שזכה להתגבר על יצרו ולהנצל ע"ש. וע' שיחות הר"ן אות מז ז"ל ומחמת שאין האדם מישב עצמו ואין לו דעת, ואפלו אם יש לו לפעמים איזה ישוב הדעת, אין הדעת המיושב מאריך זמן אצו ותכף ומיד חולף ועובר הדעת ממנו וגם אותו המעט הדעת שיש לו אינו חזק ותקיף אצלו. מחמת זה אין מבינים שטות העולם הזה. אבל אם היה להאדם שכל מיושב חזק ותקיף היה מבין שהכל שטות והבל, ע"ש הרי מבואר שעץ חיים להנצל מהנסיון, לתפוס איזה שכל ודעת כל שהוא ולהיות תקיף וחזק בו, ואדרבה עיקר הנסיון הוא מחמת שאז לוקחים מהאדם הדעת (וכעין מש"כ רבינו לענין יסורין בלק"מ תורה רנ). אז בשעת הנסיון מה טוב אם יוכל לתפוס את עצמו וליישב את דעתו, אם אפשר. וגם לצעוק לה', כי הצעקה הוא לידת המוחין (ע' לק”מ תורה כא). וגם לשבח את הצדיקים ומקים ומרומם את הדעת (לק"מ כט:ב). וכאשר ישיג איזה מוחין יכול לעמוד חזק בעזה"י.

והנה באמת רבינו פתח את ספרו הקדוש לקוטי מוהר"ן בעצה ומזמה איך להתגבר על היצר הרע, וז"ל הקיצור לקוטי מוהר"ן אות ז': איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשם יתברך ידי אותו הדבר, כי עקר החיות שיש בכל דבר הוא רק השכל והחכמה, כמו שכתוב: “החכמה תחיה וכו'” (קהלת ז:יב). והשכל הוא אור גדול ומאיר להאדם בכל דרכיו כמו השמש, ואפלו כשבא האדם לפעמים למקום שהוא אפל וחשך חס ושלום, אף על פי כן כשזוכה להסתכל על השכל והחיות שיש בכל דבר, אזי מאיר לו השכל ומקרב אותו להשם יתברך, שזה בחינת מה שזכה יוסף לעמד בנסיונו על ידי שהסתכל על השכל שיש בכל דבר, וע"ש איך זוכין לזה, וע' מש”כ שם שכל תאות נאוף הוא דמיון חיצוני שאין לה שום טעם וסמיכות מצד השכל.

וע"ע שם אות יא. ז"ל היצר הרע הוא רוצה לעשות את האדם משגע ממש חס ושלום, כי בעל עברה הוא משגע, כמו שאמרו רז"ל: 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' (סוטה ג). אך איך יבוא להאדם ויעשנו פתאם משגע חס ושלום? על כן דרך היצר הרע להתלבש תחלה במצוות ומטעה את האדם כאלו מסיתו לעשות מצוה, ואחר כך הוא מטעהו ומסיתו עוד יותר, עד שבא לעברות גמורות בזדון חס ושלום. וזה ממש כמו בחינת השגעון של המשגע שנתבלבל ונטרף דעתו, עד שאומר לרע טוב וכו', אך אף על פי כן עדין יש בו איזה ניצוצי השכל והדעת, מה שאפלו לפי שטות וחסרון דעתו הוא מבין ויודע גם כן שאין לעשות דברים כאלו, ואף על פי כן הוא עושה אותם עד שמחמת זה צריכים שתי תחבולות לרפואת המשגעים, הינו להכותם בכדי להכניע רשעת זדונם שלא יהיה נוחה להם על כל פנים בשגיונותם, ולא יעשו על כל פנים הדברים שהם בעצמם מבינים גם כן שהם שגעון ושטות, וגם צריכין לשום עליהם שמות וקמיעות בכדי לגרש מהם הרוח רעה שמבלבל ומטריף דעתם חס ושלום, עד שמהפכין ארחות ישר ואומרים לרע טוב וכו'. וכמו כן לענין רפואת האדם משגעוני היצר הרע הוא צריך גם כן לשתי בחינות הנ"ל, הינו להכניע תחלה רשעתו וזדונו שלא יעשה על כל פנים מה שהוא בעצמו מבין ויודע שהוא רע ועברה גמורה חס ושלום, וגם צריכין עוד לגרש ממנו הרוח רעה רוח שטות שמתלבש עצמו במצוות ומטעה אותו כאלו מסיתו לעשות מצוה כנ"ל, וכל זה זוכין בשלמות רק על ידי עסק התורה [בכח] שכלולה משתי מיני תחבולות הנ"ל, ע"כ. [ובאות יב כז"ל עקר התקשרות אל השכל דקדשה הנ"ל הוא על ידי תמימות שזה בחינת ויעקב איש תם, כי יעקב זכה לאור השכל הנ"ל בשלמות, ע"כ.]

הרי מבואר העצה ללמוד תורה בכח, בבחינת שמעורר שמות השם יתברך [ויתכן שיש בזה רמז ג"כ להעצה שאביא לקמן להעלות את האהבה נפולה ליחודים של קדושה]. {ויש פה ג"כ רמז ללבוש הקמיע של נ נח}.

אכן בודאי צריכים להיות מלומד בעוד טכסיסי מלחמה נגד היצר הרע כי לפעמים היצר מתגבר ואין נותן להאדם ללמוד תורה בכלל, וכמו שאיתא במס' ברכות (ה.) אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה, ע"כ.

אלא שכל עוד שמשתדל לראות את השכל שבכל דבר, יש להינצל, וכמו שכתוב בצוואת בצוואת הריב"ש (דף יא, מבוא בבעש"ט עה"ת פרשת לך לך אות יד) ז"ל אם הסתכל בפתע פתאום על אשה יפה יחשוב במחשבתו מנין לה זה היופי, הלא אם היתה מתה לא היה לה עוד זה צורת הפנים, אם כן מנין לה זה היופי, על כרחך זה בא מכח אלהי המתפשט בה, הוא נותן לה כח היופי והאדמימות [וע"ש דף יב: ז"ל רק הנאות שזרע האב נמשך מאבא עילאה עולם האהבה וזרע האם נמשך מאמא עילאה עולם היראה, וזהו היופי שלה], נמצא שורש היופי הוא כח אלוקי ולמה לי למשוך אחר החלק הלא טוב לי להתדבק בשורשא ועיקרא דכל עלמין ששם כל היפוים [בדף יב: ומוטב לדבק באהבת ויראת הבורא ברוך הוא. וכשנמאס בעיניו העבירה ההוא, נמאסים בעיניו כל העבירות, כי מכוחה נוצר האדם, והאדם יש בו שס"ה גידים מרומזים על שס"ה מצוות לא תעשה, ונתבטלו התאוות של כל השס"ה לא תעשה] עכ"ל.

ב:ב והנה בכלל העצה הזו, שהוא תקיפת הדעת, יש עצה למעשה ממש, והוא המבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא ח:יב שהג' תפילות, שחרית מנחה וערבית הם כנגד הג' מוחין, והם ג' מחיצות פרוסות נגד תאוות ניאוף ע"ש, הרי בעת תקיפת היצר הרע יש להקפיד על כל פנים להתפלל מיד את התפלה מהג' תפילות השייך לאותו הזמן, כדי לקבל את ההגנה שלה.

ב:ג לפעמים כדי לשמור על הדעת והשכל שלך עיקר ההגנה זה שינה. ראשית כל, שבינתיים ממילא לא עושים רע, והרי ממש בפשטות כדי שיהיה כח ללחום נגד היצר הרע, להיות חזק במחשבות טהורות ולא לסור אחרי פתויו, ויותר מזה, כי הרי בשינה, חדשים לבקרים רבה אמונתך, מקבלים אמונה חדשה, ומוחין חדשים, וזה עיקר ההגנה נגד השטות והפתויות של היצר הרע.

וי"ל יזכור יום המיתה, רמז ללכת לישון, שהוא אחד מששים של מיתה.

ועיין במסכת עבודה זרה (יח:) שמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות ולקרקסיאות ולא עמדתי בקנגיון אלך ואתגרה בשינה ת"ל ובתורתו יהגה יומם ולילה, ע"כ, הרי שנגד כוחות הטומאה אין מספיק לסור מהם אלא שצריכים לעסוק בתורה, אבל כאשר כבר ניסה ללכת לבית המדרש ולא ניצחו, ועומד ח"ו ללכת לעשות לא כשורה, אז כבר כדאי ללכת לישון.

אלא האדם שהוא תחת עוצם התגברות שצף וקצף של היצר הרע, מבול של מחשבות רעות שיורים בתוך מוחו כל שניה ורגע, קשה לו מאד לשכב ולישון, כי אין לו שום מנוחה (ובמקום אחר בספר זה כתבנו קצת עצות לשינה ע”ש). (ופעם היה כתוב בליקוטי נ נח, בספר המדות ערך שנה אות ד' עצה איך לשים הרגלים, אבל עכשיו נשמט). ולאלו שזוכים לקיים מה שרבינו גילה שעיקר עבודת השם זה תפילה ודביקות, השינה שהם צריכים לזה הוא לימוד גמרא, ובודאי לא יבוא להם בנקל וכמו שגילה האריז”ל (ע' לקמן אות ו), ואם הוא סתם שוכב לישון הוא בסכנה עוד יותר גדול, שהוא בלי שום הגנה ועלולה למשוך אחר ההרהורים חס ושלום. וחיי מוהר"ן תקלג לפעמים שיחות חולין עם בני אדם הי אכמו שנה שהי ניח להמחין.

ובחיי מוהר"ן תלא ז"ל מי שרוצה לישן ואינו יכול לישן, העצה לזה לבל להכריח עצמו כל כך לישון. כי כל מה שמכריח עצמו יותר לישן, מתגבר עליו ביותר מניעות השנה ע"ש.

בספר כוכבי אור, שיחות וסיפורים מרבינו ז"ל אות לג – רבנו זצוק"ל אמר כששוכבים בעצימת עינים חצי שעה, אף על פי שאין ישנים היא התחדשות המחין. (וכו' ואמר שצריכין לשמר השנה וכו' עיין שם), ע"כ. וזה חיזוק עצום שאפילו אחר היאוש למי שח"ו לא יכול לישון, עם כל זה יש לו תקוה להתחדשות המוחין.

על כן מצאתי עצה לזה ב"ה, והוא לחזור במחשבה על האלף בית, ולנסות לראות את האותיות בעין השכל (- כידוע שזה בעצמו דבקות להאין סוף ברוך הוא), כי זה לא לוקח הרבה כח בכלל (ויכולים לצייר האות פעמיים – לפני כל עין), ומאד פשוט, ויכול לתפוס את כל המחשבה בזה, ולחזור עוד הפעם ועוד הפעם הכב-כז אותיות הקדושות, עד שתצליח ליפול לשינה ב"ה.

ועל דרך זה יש עוד עצה ב"ה.

והוא כי מבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה לו) בזה הלשון: כי תאות נאוף היא באה מעכירת דמים, הינו מטחול, שהיה לילית, שהיא שפחה בישא, אמא דערב רב (הקדמת התיקונים, ובתיקון ג' מתקונים אחרונים), שהיא מלכות הרשעה. ומלכותא דשמיא הוא בבחינת גבירתא, אשה יראת ה', שהיא בבחינת ים של שלמה, העומדת על שנים עשר בקר, שהם שנים עשר שבטי י"ה (זוהר ויחי דף רמא). וכשאדם מקבל עליו על מלכות שמים באלו הפסוקים, שכולל את נשמתו בשנים עשר שבטי י"ה, ומפריש את נשמתו מנשמת ערב רב, הבאים מאשה זונה, שהיא שפחה בישא, שהיא בבחינת (בראשית טז): מפני שרי גברתי אנכי בורחת. שהתאוה בורחת ונפרדת ממנה, ואם אינו משתדל לגרש את האשה זונה, אזי הוא בבחינת (משלי ל): שפחה תירש גברתה, עד כאן לשונו.

ולפי זה יוצא עצה חזקה מאד ב"ה, לחשוב על שמות הי"ב שבטי י"ה.

ואולי יש ענין לעבור ולחזור במוח את הע"ב שמות. ויכול להיות שזה קשור להעצה של רבינו בספר המדות (ערך שנה ד) מי שאינו יכול לישן יעלה על מחשבתו אמונת תחית המתים, ועמש"כ שם.

ועל כל פנים, בזמן שמעיק היצר, העצה על פי מה שרבינו גילה שתיקון הברית הוא בסוד השם שד"י שיש די באלוקותו יתברך, ובמקום אחר הארכתי יותר על זה, ובמה שהרמח"ל גילה (ריש ספר אדיר במרום) שהמילה אות (בגמטריא רבנו נחמן ע"ה) בגמטריא א"ל שד"י א"ל הוי"ה ה', ואכמ"ל, וכן עוזר מאד לקיים דיבור עם האיברים וכל חלקי הגוף, אפילו לא בפה רק במחשבה, לצוות לכל איבר וחלק להיות ענו ושפל, מאמין, וירא שמים (בסוד אא"י של חותם היראה כמש"כ בענין הקבצן ההויקר בענין האילן שגופו אמת וכו' ע"ש. ויחוד של קריאת שמע שעל המטה – ה' ה"ו י"ה, עוזר למנוחה, בבחינת מאתך – מאת ך' היא מנותחם. (וכן י' ניקודי שם הוי"ה של עולם הבריאה, שגילה הרמח"ל לפי ספר ברית מנוחה), ולחזור במסלול של מחשבות טובות כאלו).

והעיקר לקיים הדרך של דוד המלך ע"ה (תהלים ו:ז) אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי, כמו שגילה רבינו בשיחות הר"ן אות סח, שאז היה עקר התבודדות של דוד המלך, בעת ששכב על מטתו וכסה עצמו בסדין, אז היה מדבר ומשיח כל לבו לפני השם יתברך, ארי מי שירגיל עצמו לקים הנהגה זו העולה על הכל, ע"ש.

ועוד דע שחז"ל כבר גילו שהמאכל מביא את השינה (משנה מסכת יומא יח., גם בליקוטי מוהר"ן תורה ס רבינו כותב בפירוש שיש מאכלים שמביאים את השינה). ידוע 'שהחלב מכביד את הגוף להיות נרדם' (רש"י ספר שופטים ד:יט), ושמעתי שמאכלים של חטה כמו לחם נטפלים לשינה. ולאחרונה מצאתי שבוטנים וכן חמאת בוטנים עוזרים הרבה, ובדקתי וראיתי שכן טוענים בעולם ויש להם הסברים על זה (וי"ל כי בוטנים, מלשון בטן, והרי מבואר במפרשים בספר יצירה פרק ה', שהשינה היא מדת הקיבה). ולקצת אנשים קצת שכר מועיל לשינה, אבל להרבה להיפוך וצריכים להיזהר מאד אפילו מקצת שיכרות. ועוד עיין בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ה ז"ל כי השנה על ידי הראה, כי הראה היא קר ולח ועל ידי קר ולח על ידי זה עקר השנה, ועל כן בשעת גשמים אז הוא זמן שנה, כי עז ערב לאדם השנה מאד וכו' ע"ש. וע"ע בספר יצירה (ה:יג) ז"ל המליך אות ס' בשינה, וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה, וצר בהם (קשר) קשת בעולם, וכסליו בשנה, וקיבה בנפש, זכר ונקבה, עכ"ל.

(שנת תשפ"ה שמעתי ממומחה גוי על פי חכמה חיצונה שמועיל, כאשר העינים סגורות, להסתכל מצד זה לצד זה, ובתנאי שהנשימות כראוי).

וכן צריכים לדעת שתקנו קריאת שמע על המטה להרוג כל המחבלים והמזיקים שבאים, ולפעמים יכולים להרגיש את בחוש שטף והתקפה של כל מיני מחשבות טמאות השם ירחם. ואילולא הקב"ה עוזרו לא יכול לו. ועוד, שמואל הורוביץ כתב איך שכמה וכמה פעמים הוא היה כל כך מלא כיסופים להשי"ת הוא לא הצליח לישון והיה ער כל הלילה בכיסופים. ומזה נוכל ללמוד שמי שאינו זוכה לקדש מחשבתו, יכול ח"ו ליפול חזקים לכיסופים לתאוות, שאין על זה שום עצה רק להפוך אותם לכיסופי דקדושה כמבואר במקום אחר.

וצריכים לקחת בחשבון גם כן, שזה בעצמו מה שאינו יכול לישון הוא סיגוף גדול ותיקון גדול שממרק עונות, וזה לא סתם שהולך ומאבד את הזמן והורס את המחר, אלא עושה תיקונים גדולים כמו המתענה בצום.

ועיין בספר אמונת עתך, בסוף, חשבון הנפש בערב עבור מארי דחושבנא, אות א', ז"ל אל תדמה כי החבלי שינה הנופלים עליך הם דרך הטבע, כי שלוחים הם ממרום, למען נסותך בעצם קטנות ובלבול מחשבתך, ועיפות גופך אם תחזק לחשב בגדולות השם וממשלתו ותכנע אליו להכין את עצמך לכנוס ולבקר בהיכלו, בהמסר נפשך עליו באמת, אז תזכה על ידי עבודות האלו, גם אז ביום האחרון להשלים נפשך בהתקונים אשר תצטרך אז ולמות בקדשת השם ע"ש.

בתחילת הצעטיל קטן של הנועם אלימלך כתב ז"ל בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה, ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר, או שוכב על מטתו ואינו יכול לישן, יהיה מהרהר במצות עשה זו של "ונקדשתי בתוך בני ישראל", וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאילו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים, והוא בשביל קדושת השם יתברך שובר את טבעו ומפיל את עצמו להאש על קידוש השם יתברך, ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל, רק מקיים מצות עשה דאורייתא, עכ"ל.

והנה מי שמתגבר עליו מחשבות והרהורים רעים רחמנא ליצלן, מן הסתם אינו יכול להתחיל לחשוב ולצייר לעצמו כל הציור הזה של קידוש השם, ואולי ברצוא ושוב יכול לתפוס רגע ועוד רגע ומצוה גוררת מצוה, ואכן בצעטל קטן שם יש לו עצות אחרות למי שבא לו הרהורים רעים ע"ש. אכן יש עצה שבקלות יכולים להכריח את עצמו לחשוב על קידוש השם, והוא פשוט לעצור לנשום, ואז כאשר יהיה יצטרך ממש לנשום, יחשוב ויכוון שהוא מנתק את עצמו מחבל הטומאה וממשיך את הנשימה רק בשביל חיות דקדושה של השם יתברך. והעצה הזה אזכיר עוד בעזה"י וכמה סמוכים לה בדברי רבינו.

ג. וכאן נדבר על עצה הכי יעוצה, והיא ברית הלשון, להיות מקושר להשם יתברך בדיבור. כי 'העקר הוא הדבור. שעל ידי הדבור יכולין לכבש הכל ולנצח כל המלחמות' (שיחות הר"ן רלב). וברית הלשון מכוון נגד ברית המעור, ומי ששומר את זה יהיה שמור מזה (ועל כן קי”ל בספר המדות ערך נבול פה, מי שמדבר נבול פה בידוע שלבו חושב מחשבות און, וחמור האומר בפיו מן העושה מעשה). ועיקר כלי זיין של משיח הוא תפילתו, ומשיח נקרא על שם משיח עם קונו (והשיחה שאדם משיח בינו לבין קונו, השיחה הזאת נעשית אחר כך גאלה וישועה לבניו – ספר המדות התבודדות ח"ב א).

והנה האדם פלגא גופא תמיד מחפש זיווגו, ואם זוכה הוא ישתלם בדיבורי קדושים שהם בחינת אשתו ממש, כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה יט) ע"ש באריכות, ויוציא כל חמימות היצר בדיבורים קדושים להשם יתברך, וז"ל מי שיש לו שלמות לשון הקדש, מקרר את חמימותו בלשון הקדש בבחינת (תהלים לט) חם לבי בקרבי וכו', דברתי בלשוני. שמקרר חמימותו בדבור של לשון הקדש וכו' ע"כ. ולשון הקודש כולל כל דיבורים שמדברים אל הש"י, וכל מה שמדברים ביותר נקיות וטהרה והתקשרות מועיל טפי, עד שיזכה להפיל תבערת התאוות של השבעים לשונות כמבואר בתורה שם ע”ש. וע"ע בתורה עה שכז"ל וצריכין לדבר בתורה ותפלה עד שיהיה הגוף בטל ואפס, וזהו בחינת (בראשית ב') והיו לבשר אחד – שיהא הגוף אחד עם הדבור (שהוא בחי' חוה, כמש"כ (תהלים יט) ולילה ללילה יחוה, כמבואר במקום אחר (תורה יט:ג, ובתנינא פב) שהיא בחינת הצלע הנ"ל, בחינת, ויבן את הצלע, שעל זה נאמר: והיו לבשר אחד) דהינו שיתבטל הגוף גמרי כאין וכאפס על ידי דבורי תורה ותפלה ולבוא לזה, לבטל הגוף לגמרי, הוא על ידי יראה, כמו שאמרו רז"ל (ב"ב י): גוף קשה, פחד שוברו ע"כ [ולפי זה גם טוב מאד האנחה ששוברת את הגוף, כמו שאכתבנה עצה בפני עצמה ב”ה].

והנה בודאי זה עבודה של כל החיים לדבר כל כך דיבורי תפלה עד שיתבטל הגוף לגמרי, אבל כל פעם מתבטל יותר ויותר, וכן יכול להוציא את החמימות של היצר למטרת זיווג של קדושה בדיבורי קודש כנ"ל.

ועוד זאת כתוב בלקוטי מוהר"ן עח - ומאין יוצאות נפשות ישראל, מעולם הדבור. וזהו (שיר השירים ה): "נפשי יצאה בדברו", הינו שנפשות ישראל יוצאות מעולם הדבור. והדבור הוא בחינת מלכות, כמו שאמר אליהו: 'מלכות פה'. ובחינות שכינה גם כן, כי שוכנת אתם תמיד בלי הפסק רגע, כמו שכתוב (ויקרא ט"ז): "השוכן אתם בתוך טמאותם" (עיין יומא נז ומ"ר נשא פז) והוא בחינת (תהלים קיג): "אם הבנים". הינו, כמו שהאם הולכת תמיד עם בניה, ואינה שוכחת אותם. כן הדבור, שהוא בחינת שכינה, הולכת עם האדם תמיד. וזהו (ירמיה ל"א): "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו", הינו כמו שאמרנו, שהדבור זוכרת אותו תמיד, והולכת עמו אפלו במקום הטנפת, ע"כ.

עוד כתב שם ז"ל גם מבאר מתורה זאת, שהדבור הולך עם האדם אפלו למקומות המטנפים, כמו האם ההולכת עם הולד לכל מקום שהוא הולך, ועל כן נקרא הדבור "אם הבנים". וזהו: "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד", הינו שאפלו אם האדם מנח, חס ושלום, במקום שהוא, אפלו בשפל המדרגה מאד, אפלו במקומות המטנפים, אף על פי כן על ידי הדבור יכול להזכיר את עצמו בהשם יתברך. דהינו, שאפלו אם הוא במקום שהוא, אם יתחזק גם שם לדבר על כל פנים דבורים קדושים של תורה ותפלה והתבודדות, יכול להזכיר את עצמו בהשם יתברך, אפלו שם במקומות הנמוכים, שהם בחינות מקומות המטנפים, אפלו אם נפל למקום שנפל, כי הדבור אינו מניח אותו לשכח את השם יתברך. בבחינות: "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד", שכל זמן שיש בו הדבור של השם יתברך, שהוא הדבור דקדשה, זה הדבור אינו מניח אותו להיות נשכח מהשם יתברך, כי הדבור זוכר ומזכיר אותו להתחזק בהשם יתברך במקום שהוא. והבן הדבר היטב, מגדל כח הדבור. והוא עצה נפלאה ונוראה למי שחפץ באמת, לבל יאבד עולמו לגמרי, חס ושלום, עכ"ל.

והנה בכלל הדיבורים קדושים שמאד חשוב לדברם בשעת רתיחת היצר כנ"ל, בודאי יש להרבות בתחנונים וצעקות להש"י להינצל, אכן גם יש להתחזק בדיבורי אמונה, שעיקר האמונה נקנית דייקא על ידי הדיבור (שיחות הר"ן קמב), וע"י האמונה יזכה לדעת וינצל. ועוד יש ענין למאס בפה מלא את התאווה שלפניו ולגנותו ולבזותו (ע' חיי מוהר"ן תקצא. וע' לשון הגמרא במס' שבת קנב. ז”ל אמר רב כהנא, מאי דכתיב (תהלים לג:יט) כי הוא אמר ויהי? זו אשה, פרש"י אם לא על פי גזרת המלך לא היתה ראויה להתאוות לה, שהיא כחמת מלאה מיאוס, והכל רצים אחריה, עכ"ל, וכו' תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה [ועיין במסכת שבת (דף סב: ודומה לו בעוד מקומות) שדורש כל המחלות שיבוא להנשים הפרוצות תחת וחילף היופי שלהם, ובסוף דרשו, כי תחת יופי, ויש שפירשו ש"כי" הוא קיא תחת היופי, ועיין שם שהוא גם כן כענין שכתבנו פה לחדר ההבל של היופי). וע' בס' מי השילוח שאין לך גנות יותר מזה, שהרי בשמים כך זלזלו במשה רבינו, מה לילוד אשה. וע' במסכת ברכות דף כ. שרב גידל אמר דמיין באפאי כי קאקי חיורי, ורש”י פירש אווזים לבנים, אמנם היום יש משמעות יתירה במילים אלו איך זה מגנה מראה הנשים), וזה חשוב לעשות בכל פעם, ובפרט בשעת הנסיון. [ואיתא בזוהר הובא בלק"מ תורה לו: כד חזי רבי שמעון נשי שפירין, אמר: אל תפנו אל אלילים, ע"ש]. וידוע שהבעלי תאווה, בפרט בשעה שממלאים תאוותן, הם מרבים לשבח ולעשות כל מיני קולות של הנאה, שזה מוסיף להם תאוה והנאה, ועל כן בודאי יש כח להיפוך, להרבות בדיבורים וקולים של מיאוס וגנאי על התאווה ובעזה"י יועיל מאד שבאמת יהיה מאוס לו. [וזה כבחינת הסור מרע מענין העשה טוב להשתדל לראות מאיפה הגיע התאווה הזו].

ומי שיש לו שום שכל בודאי יראה וילמוד מזה שלעולם בשום פנים ואופן יצא שום שבח על איזה תאוה כי זה יהיה לעוכרו ח"ו.

ועוד דיבורי אמת הם מאירים לאדם הדרך לצאת מהקליפות כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ט' וקי"ב ע"ש.

ד. להתאנח, ע' בלקוטי מוהר"ן תורה קט שאנחה הוא יותר טוב מכמה סגופים ותעניות. כי בתענית אינו משבר רק הגוף לבד, אבל באנחה משבר כל הגוף וגם מחליף את הנפש והחיות שלו מרע לטוב, כי ההבל של האדם הוא חבל המקשר הנשמה למקום שרשה, לטוב או להפך ח"ו, וכשמתאנח הוא בבחינת: תוסף רוחם יגועון, ואזי נפסק מהחבל שהיה מקשר מתחלה, ונתקשר לחבל אחר כפי האנחה וכו' ע"ש (ובחיי מוהר”ן לז. ועמש"כ בספר המדות, המתקת דין נד, שרבינו כתב שתחת המים במקוה להחזיק בעצמו הרוח והנשימה,שונראה שזה עצה אפילו חוץ למקוה, ועיין לקמן העצה לסתם את הפה שגם יכולים לפרש הכי – ומענין לענין, זה כעין מה שכתבנו לעיל בהלכות עשיית עבירה אות ג' בטעם הראשון של ילבש שחורים, שיש עצה להסיח דעת לגמרי מהיצר הרע והרהורי עבירה אפילו לאחר שכבר נתפס לגמרי והתחיל ליפול ח"ו – והיינו להביא איזה צער וכאב גדול ועוקץ שתופס כל מחשבתו ומחייב כל תשימת לבו). ולעיל כבר הבאתי את דברי הלקוטי מוהר"ן בתורה ע"ה בענין גוף קשה פחד שוברו, שזה צריכים להכניע את הגוף להיות אחד עם הדיבור ע"ש.

ומרוב חשיבות עצה זו אצטט לשון מכתב יא בספר נתיב צדיק ז"ל ואודות מה שכתב לי וכו' שלפעמים הוא שוכח אם הוא בן מלך, תדעו שמי שהיה כי אם פעם אחת על ציון רבנו ז"ל, או שעוסק בדברי רבנו ז"ל בודאי הוא בן מלך! רק הוא עדין מגודל אצל העבד, עד שבסוף יבוא לגדולתו, והזמן לפניך הוא בעת קריאת שמע על המטה קודם השנה אז תתאנח על כל פנים חצי שעה, וכשתעסוק בזה על כל פנים חדש אחד ברציפות, בודאי אם ירצה השם יהיה לך איזה שנוי ברצון, ע"כ. ומה נענה אבתריה, כי הלואי שנזכה אפילו לדקה אחת או שתים של אנחות, ואכן רבינו סיפר על עצמו (שיחות הר"ן קסז) שעוד בנעוריו שבאיזה אנחה אחת כבר הרגיש איך שגופו נשבר. ולכן על כל פנים בשעת הנסיון, שלא תבוא, להיות חזק להתאנח. ובפרט (כמו שכתבתי בס"ד בערך תפילה בפרק נ נח הרחב פיך ואמלאהו, ובמגילת איכה א:י) שלשון רבינו בכ"י "נאנח" ממש בחינת נ נח!

[אכן צריכים ליזהר באנחות, כמו שכתבתי בתורה כב:ה ע"ש].

ה. בשיחות הר"ן (אות רעט): פעם אחת אמר (רבי נחמן) לי (רבי נתן) בזו הלשון: אין אז עס איז שוין גאר שלעכט. איז מין זיך גאר מבטל (וכשכבר רע מאד אזי מתבטלים לגמרי). ושאלתי אותו: איך מבטלין עצמו? והשיב מע פאר מאכט דאס מויל און דיא אויגין איז בטול (סוגרין הפה והעינים והרי זה בטול). מזה מובן עצה, שכשהבעל דבר מתגבר מאד מאד על האדם ומבלבל דעתו מאד בכמה מיני הרהורים רעים ובלבולים הרבה שקשה לו מאד לנצחם, אזי יבטל האדם עצמו לגמרי. כי כל האדם יכול לבטל עצמו לגמרי לפעמים. דהינו לסתם פיו ועיניו ולסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת ומחשבה כלל. רק יבטל עצמו להשם יתברך לגמרי (תס):

ובספר זמרת הארץ הסביר שענין זה מבואר בלקוטי מוהר"ן תורה סד וז"ל היינו כנ"ל כשגוברין עליו מבוכות ובלבולים כאלו שאי אפשר לו להתגבר עליהם ולנצחם בשום אופן. ידע כי אולי הבלבולים האלו (הם) נמשכים מבחי' חלל הפנוי כפי בחינתו. ע"כ אין חכמה ואין עצה וכו' כ"א לבטל עצמו לגמרי אליו ית' בביטול גמור כנ"ל, עכ"ל. וע"ש שממשיך להסביר לפי התורה ס"ד שם, שמבואר שיקדים הרפואה קודם למכה, שתמיד ידבר דברי אמונה, ואפילו כאשר האדם ח"ו מונח בחלל הפנוי בשאול תחתית יש שם השיר של אמונה של הצדיק, ע"ש. ועל כן מבואר הדבר שעצה נכונה לשיר נ נח נחמ נחמן מאומן.

והנה הספר הנ"ל מפרש שהתגברות התאווה והבלבולים הם מחלל הפנוי ולכן רבינו נתן את העצה היעוצה לבחינת חלל הפנוי, שהוא השתיקה או השיר של הצדיק. אכן עוד נראה שתוקף התגברות התאווה והבלבולים יכולה להיות מקורה ממקום אחר כמו מאהבה נפולה, או מארך אנפין דקליפה, ולכאורה לפי סברת הספר הנ"ל עצת רבינו כאן לא יועיל בכהאי גוונא רק כאשר הסיבה הוא מחמת החלל הפנוי (וי”ל שאם יש לו כח נגד החלל הפנוי כ”ש יש לו כח נגד שאר הסיבות).

אכן יש לציין להמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ו' שהיצר הרע בתוקף בדם שבחלל השמאלי שבלב, וסובלים ממנו בושות וחרפות, והתיקון להפוך את הדם לדם – לשון שתיקה ולשון המתנה בחי' דום לה' והתחולל לו. הרי שאיך שיהיה היצר הרע התיקון להכניע אותו בשורשו על ידי דום לה', וכדאי לכוון על כל התורה שם שמבאר את התהליך להגיע להכרה לדון את הכל לכף זכות ע"ש (אות ד') וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות , הינו בקי ברצוא בקי בשוב וכו'. ולכל הפחות לכוון את השם אהי"ה באחוריים בגמטריא ד"ם, והוא הפתחות הא' בהוא"ו של שם מ"ה – אד”ם, כי לית אדם בלא אלף, ונעשה אדם לשבת על הכסא, ע"ש.

והנה כעין עצה הנ"ל נמצא בחיי מוהר"ן (אות תמט. שלא להתעקש על שום דבר ואין לדחק את השעה אות ו') ז"ל אמר לאחד על מה שספר לפניו שהיה מרגל בעברות גדולות, עד שכמעט לא היה ביד עצמו למנע עצמו מלעשותם. השיב לו שיש בחינת התקשרות לקשר ולחבר עצמו יחד בהתקשרות חזק, ועל ידי זה יכולין להתגבר ולהנצל. ולא באר הענין. ואף על פי כן אפשר להבין הענין קצת והיא עצה נפלא (ועין בלקוטי הלכות, הלכות ראש חודש הלכה ו), עכ"ל.

והנה סוגרים את הפה, יש לפרש שהכוונה לא לנשום, וכעין מה שכתבתי לעיל בענין אנחה כעין מה שמצינו בספר המדות ערך המתקת דין להשאר תחת המים במקוה עד שצריכים לנשום, ע"ש.

ו. מבואר בלקוטי מוהר"ן תורה לד אות ז ז"ל וכשהלב, הינו בחינת ואו, בחינת לוחות, הוא משקע באהבות רעות. הינו חרפות ובזיונות, הנקרא ערלת לב (דברים ו). אזי הוא בבחינת שברי לוחות. וחרפה הוא בחינת ערלה, כמו שכתוב (בראשית ל"ד): "לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו". והוא בחינת אהבה נפולה ושבורה, כי ידוע שהיצר הרע והקלפות נתהוים מן שבירת כלים. ומובא ב"עץ חיים" (בהיכל הנקדים שער שבירת הכלים פרק ג'): כי שבירת כלי החסד נפלו אל בינה דבריאה, הינו בינה לבא (פתח אליהו). והאור החסד נשאר ביסוד דאצילות, שהוא בחינת (משלי י): "צדיק יסוד עולם". נמצא שאהבות רעות באים משבירת כלי החסד, וזה שתרגם אנקלוס: "כי חרפה היא לנו", 'ארי חסודא היא לנא'. כי החרפה, הינו ערלת לב, הינו אהבות רעות, נעשה משבירת כלי החסד. כי זה נראה בחוש, ש"על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י). אפלו אם אחד פושע נגד חברו, אזי אינו מחרפהו, כי האהבה מכסה על כל פשעים. וכשמתקלקל ברית האהבה ביניהם, הינו בחינת שבירת כלי החסד, אזי מחרפהו, כי החרפה הוא משבירת כלי החסד כנ"ל. וכשהלב הוא משקע בחרפה, הינו בערלת לב, בחינת שברי לוחות, הינו "חרפה שברה לבי". וכשמקשר הלב, הינו בחינת ואו כנ"ל, להיוד, הינו נקדה, שהוא בחינת צדיק. ששם האור האהבה הקדושה שורה, כי אור החסד נשאר ביסוד דאצילות. אזי נתבטל האהבות רעות, הינו החרפות, הינו ערלת לב. כי הצדיק שהוא נקדה, ששם שורה האהבה הקדושה, יאיר להואו שהוא בחינת לב. ונתבטל החרפה, הינו ערלת לב. כי על כל פשעים תכסה אהבה, כי שם שורה אהבה הקדושה, עכ"ל.

ז. והנה זה מה שרבינו כ' דרך להעלות את האהבה נפולה, מצינו דומה לזה עצה מהבעל שם טוב לעסוק ביחודים (ואין הספרים מצויין אצלי כעת ובעזה”י עוד אזכה להביא לשונם הקודש פה), וקצת מזה כבר הבאתי למעלה שהוא נכלל במה שרבינו כ' בתורה א' להסתכל על השכל של כל דבר, והענין מתרחב להיות כולו עוסק ביחוד העולמות, ומסופר מהסבא של רבינו, ר' נחמן מהורדנקא שסיפר על עצמו שפעם התגבר מאד עליו היצר הרע, והוא הלך לטבול בנהר שהיה קר מאד מאד, ולא עזר [-והעיקר בטבילה גילה רבינו זה לישאר תחת המים עד שצריכים לנשום, ולעשות ש"י טבילות, ולעורר זכות אבות], עד שלקח לעצמו לקיים העצה הזו להעלות וליחד בעליונים (שבחי הבעש"ט סי' צו).

וזוכרני שכמה ספרים קדושים הזהירו סתם בני אדם לבחור בדרך זה. אכן נראה שמי שמרגיל את עצמו בדרך של רבינו (שיחות הר"ן קסח) שהיה מתביש מהשם יתברך והיה מרגיש ממש הבושה על פניו, והיה מרגיש כמו מי שמתביש מחברו מאד. כי היה מרגיש שמתחילין מראה פניו להשתנות לכמה דונין כדרך המתבישין ממש וכו' ע"ש, וע' בלקוטי מוהר"ן תורה לח, עד שהבושה תהיה על פניך ממש, וע' ספר נחת השולחן (או"ח סימן תע"ב) ז"ל וזה לפני ה' אלקינו, זה בחי' המשכת המוחין לידע ולהרגיש במוחו ולבו אלהותו ית' כאלו רואהו עין בעין ועומד לפניו ית'. שזה בחי' שויתי ה' לנגדי תמיד. וזה כאשר צונו. כי באמת צונו לקיים המצוות רק באופן זה, עכ"ל. והרי מי שמרגיל את עצמו בדרך זה, בודאי יהיה לו בית מנוס מהתאוות, ולא ימשך אחריהם כל עיקר, וכמה שהם יהמו ויתגברו וירצו להמשיך אותו ח"ו להוציא אותו לאיזה הנאה להשלמת יצרו, ידע בנפשו שתחת למכור נפשו לרע, ירווח ויהנה מדביקותו להש"י (כי הבושה הנ”ל הוא ממש מעין עולם הבא כמבואר בתורה ו' ובעוד כמה מקומות), ואז איש כמוהו בודאי יכול אז לעסוק ביחודים כרעות נפשיה, ויעלה את האהבה הנפולה ביחוד שמות השם יתברך.

[ונראה ששני בחינות ומדרגות אלו רמוזים במסכת שבת דף קי. האי איתתא דחזיא חיויא וכו' מאי תקנתה תשמש קמיה איכא דאמרי כ"ש דתקיף ליה יצריה, ע"ש].

ויש להזכיר פה גם כן מהאריז"ל (שער הכוונות ח"ב ענין ראש השנה) ז"ל וזה היחוד הנזכר, הנה כאשר מתגרה היצר הרע באדם, ושולטין עליו סמאל ונחש הנקראים מצולות ים, כי מצולות הם אותיות: צ"ל, מו"ת, דכורא ונוקבא כנז' בספר הזהר. וצריך תמיד לכוין בזה השם שנכתוב, ובפרט בעת שהאדם עוסק בתורה אל יליז מעיניו שם הזה, ועל ידי כן לא ישלטו עליו מצולות ים הנזכר, ולא יתגרה בו היצר הרע (- הערה – מבואר להדיא שהלימוד בעצמו אינו בית מנוס מהיצר הרע, שאפילו אם האדם יברח ויתאמץ בלימוד יכול ח"ו להתגבר עליו היצר הרע, ואדרבה, עיקר היצר הרע מתחיל כאשר האדם מתחיל ללמוד).

'וזה ענין השם הנזכר, דע כי שורש כל הדינים והגבורות הם ב' שמות: אלהי"ם, אדנ"י כי גם הגבורות הם ב' בחינות, זכרים ונקבות. והזכרים הם חמשה אותיות מנצפ"ך והם שם אלהי"ם. והנקבות, הם שכ"ה דינים, שהם בגמטריא נע"רה. והם שם אדנ"י כמבואר אצלינו וע"ש היטב.

'והנה אלו השרשים של מצולות הדינין ואלו הם סוד התיקון הט' של י"ג תיקוני דיקנא, הנרמז במלת לאלפים כמבואר בכוונת ויעבור, וי"ג מדות של רחמים. ושם ביארנו, כי הם ענין אותם השערות דלא תליין, והם עומדים באמצע, בין התיקון הח' אל תיקון הי"ג, הנקראים מזלא עילאה ותתאה.. והם נקראים מצולות ים העליונים, בסוד הי"ג מדות שהזכיר מיכה המורשתי באמרו מי א"ל כמוך כו', ותשליך במצולות ים כו'..

'והנה ב' שמות אלו, של שם אלהי"ם ואדנ"י, הם (עם הט' אותיות והכולל) בגמטריא קס"א, ומקורם ושרשם הוא שם אהי"ה במיוי ההין שעולה בגמטריא קנ"א ועם י' אותיות הם קס"א. כמנין ב' שמות הנזכרים. גם מלת לאלפים הוא בגמטריא קסא, גם נקרא זה התיקון הט' לאלפים על שם ג' שמות הנזכרים המתחילין באות אלף, והם: אהי"ה, אלהים, אדנ"י. וזהו מלת לאלפים.

'וענין מה שצריך לכוין הוא, להמשיך מן המזל העליון, תיקון הח' הנקרא נוצר חסד, שהוא שם הוי"ה במילוי יודין, שהוא בגמטריא חסד, כמנין ע"ב. וממנו תמשיך ותשפיע הארה אל התיקון הט', הנקרא לאלפים, שהוא שם אהי"ה במילוי ההין, אשר הוא בגמטריא קנ"א, ועם י' אותיות הוא קס"א כמנין לאלפים. ואז תכוין להמתיק עם זה את ב' שמות, אלהי"ם אדנ"י, הנקראים מצולות ים כנזכר. והם ג"כ בגמטריא לאלפים. ועל ידי כן, ותשליך במצולות ים כל חטאתם, שהוא התיקון הט' גם כן, של מי אל כמוך כנ"ל.

'ואז אותם החטאות שחטא האדם ועשה אותם מעשה ממש, כנודע משז"ל כל העובר עבירה א' קנה לו קטיגור א', כי ממש נבראים מלאכים רעים וקטגורים על ידי אותם החטאות כנודע. ואלו הקטיגורים הנקראים חטאתם, יורדים ונשלכים במצולות ים דסמאל ונחש, ואינם עולים משם, לפי שכבר נמתק שרשם, שהם ב' שמות אלהי"ם ואדנ"י, ואינם משפיעים בהם.

'ונודע, כי מוכרח הוא, שבאותם הקטיגורים יתערבו עמהם נצוצות הקדושה, בסוד טוב ברע, בכח החטא שחוטא האדם. ולכן בהגיעך אל תיקון הי"ג, שהוא ונקה, אשר הוא שם של אהי"ה במילוי יודין כנ"ל, בסוד י"ג מדות של ויעבו"ר, וגם הוא עולה קס"א, אז תכוין להעלות אותם הניצוצות של קדושה, ולבררם ולנקותם משם, ולהוציאם על ידי שם זה של אהי"ה דיודין. וזהו מלת ונקנה לשון ניקוי.

'ותמיד יהיו בין עיניך סדר השמות האלו, ובפרט בעת שתעסוק בתורה, תכוונם תמיד במחשבתך, אם תראה שהיצר הרע מתגרה בך. ובפרט אם האדם עושה תיקון שכבת זרע לבטלה, שהוא תיקון טיפות ניצוצות הקדושה שנשפעו ונתערבו בקליפות, כי אז החיצונים מתגרים באדם מאד.

'עוד יחוד ב' על הנ"ל, וז"ל, תיקון אחר כתבנו למי שמתגרה בו היצר הרע, ובפרט בעת שעוסק בתורה, שיכוין בנוצר חסד לאלפים, לשם אדנ"י ואלהי"ם ששניהם מתחילים באלף, וזהו לאלפים גם יכוין ששניהם עולים בחשבון לאלפים.

'ודע, כי מי שהוא משורש קין, צריך שיכוין שם אלהים הנזכר, במילוי אלפין, שהוא בגמטריא אר"ץ, כזה: אלף למד הא יוד מם. וסוד הענין הוא, לפי שקין הביא מנחה זרע פשתן, שמכחיש את הארץ, כמבואר אצלנו במקומו, וגרם שהמלכות הנקראת ארץ תחזור להיות יבשה, ולכן נתקלל נע ונד תהיה בארץ. והנה המלכות בהיותה נקראת ארץ, יש בה שם אלהי"ם דמילוי אלפין, העולה בגמטריא ארץ. ולכן תכוין תמיד כל היום בשם הזה, שעולה ארץ. ותכוין לתקן פגם קין, שהחזירה יבשה על ידי הפשתן, ואתה מתקנה על ידי השם הנזכר ונעשית ארץ. ודע, כי כל החיצונים נדבקין בקליפת רע, שנדבק בקין, וכולם רוצים וחושקים לאחוז ולינק מן אות אלף שבמילוי ההא של אלהי"ם דמילוי אלפין הנזכר, ואינן יכולין להשיגה. עכ"ל.

(וכיון דאתי לי במדרשא, אצטט פה דרוש שכתבתי בענין מה שבעוה"ר הרבה מהעולם נכשלים בעיניהם בנאוף ממש שאי אפשר להמלט ממנה רק בהתפשטות הגשמיות ולהתדבק למעלה: - שוב החלטתי שאין כאן מקומו).

ח. והנה עוד בדרך של היחודים יש לכלול עוד שני נקודות חשובות, שיהיה בעצה הזו לפחות ג' כוחות. ב' ידוע שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות (סוטה ג:), ורבינו העיד (שבחי הר"ן טז) שעל ידי שיש 'איזה שכל בעלמא' יכולים להיות שמור לגמרי מהחטא, ומבואר בלקוטי מוהר"ן (קט"ז) שעל ידי שמקבלים דעת ניצול מלבוא לידי עברה. ג' רבינו גילה בתורה ו' שאפילו מי שהוא סג אחור לגמרי, יכול לחיות את עצמו בקדושה ודביקות להשם יתברך על ידי השם ס"ג (יו"ד ה"י וא"ו ה"י) ומבואר שם איך שהס"ג מנוקד כולו בחיריק. והנה הגמטריא של חיריק אחד הוא עשר, כפול בעשר אותיות שם ס"ג, וגם את השם ס"ג, הרי קס"ג, והוא הגמטריא של השם אהו"ה במילוי יודי"ן (אל"ף ה"י וי"ו ה"י), והנה על השם הזה הרמח"ל בקיצור הכוונות כותב שיש לכוונו בפסוק ראשון של שמע ישראל, 'שהוא כללות המוחין בסוד הדעת'.

הרי שיצא לנו עצה מרבינו למי שנפל ונסוג אחור לגמרי לכוון שם ס"ג בניקוד כולו חיריק (ובודאי יואיל יותר כפי בקיאתו בתורה ו', ובפרט שכל התורה ו' תיקון על רתיחת הדמים וכמו שהארכנו בחידושנו ע"ש) ולדבק עצמו חזק על ידי זה להשם יתברך, ולכוון עוד בזה שמקבל דעת אמיתי מכח שם הקדוש של השם יתברך, אהו"ה דיודין.

וכן יש על דרך זה עוד עצה מרבינו להנצל מהתגברות התאווה, והיינו להתפלל שחרית מנחה או מעריב, כי מבואר בלקוטי מוהר"ן (תנינא ח) הג' תפילות נמשכין מהג' מוחין והם ג' מחצות פרוסות נגד התאוות.

ט. בסידור האר"י מובא בזה"ל ואם יצרו תוקפו יכוין השם שמספרו יצ"ר הטו"ב עם שבע אותיות והוא דמודטירו"ן (שבא תחת הד' הראשון, ווי"וים עם חולם, ט' עם חיריק).

י. כל פעם שמתגברים על בן אדם מחשבות רעות להפליא, יש לבדוק עם צריך לנקביו, כי יתכן מאד שהצואה בגופו גרמא לו. וע' בספר המדות (הרהורים כה) שכז"ל להרהורי זנות סגולה שישתה סם המשלשל. וע' בזה בהצעטיל קטן מהנועם אלימלך אות טו ז"ל ויקבל אז (בשעת אכילה) במחשבתו שתיכף ומיד כשירגיש שיצטרך לנקביו לא ישהה את הפסולת בקרבו לטמא ח"ו את מוחו ולשקץ את נפשו להשהות את הצואה והשתן בקרבו אפילו רגע א', ע"כ. ולפעמים, ובפרט לכמה בני אדם, הצואה יכול להיות עצור בגופו ולא יצא בקלות, ועל זה חז"ל לא בושו מלתת כמה עצות איך להתחכם להוציאה, ומהם גם כן מובאים בהלכות שבת, ואכמ"ל (ונלע"ד שיש ללמוד מהגמרא שיש למצוא עצות על זה, ובמעשה הלחם מסופר שלקח תרופות לזה. וידע איניש לנפשיה, ואכמ"ל).

ולפעמים לא רק צואה ממש אלא אפילו רוח מלמטה יכול לטמא את האדם ח"ו, ובסתמא אצל צדיקים גדולים הם כבר נזהרים מהקליפות של האוכל מתחילת העיכול או אולי אפילו מלפני זה, אבל לכל מי שנכנס בעבודת השם בודאי ראוי הוא לדעת להשמר על כל פנים מצואה ממש ורוחה.

ומצאתי בס"ד רמז לזה ממעשה של יוסף הצדיק שכתוב (וישב לט:יב) ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה, כי ענין יציאה לחוץ מצאנו בפרשת כי תצא (דברים כג:יג-יד) ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ, ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך, ואקצר ורק אזכיר שכסית ע”ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, והוא בפירוש ענין של תיקון הברית כמובא על הפסוק כי היא כסותה (תפילת שחרית – אנא בכח), הרי רמז בתורה שבבריחה מהעבירה יש לעסוק בנקיות. ובספר חמשה פירשתי קצת בדרך אחר, שמצינו (ברכות נז:) שלושה דברים הם מעין עולם הבא, שבת שמיש ותשמיש וקס"ד שתמיש הוא תשמיש המטה, אכן הא מכחש כחיש, אלא תשמיש נקבים. הרי שיש עצה להחליף את הנאת התמשיש שמכחיש, ולעסוק בתענוג מעין עולם הבא של נקיות.

וזה נקודה חשובה מאד להתחשב ולהקפיד עליו, ועל כן הארכתי פה קצת. וידוע שרבינו גילה שאפילו בהסיפורים של העולם העתיקים יש בהם סודות גדולות, רק שלא נאמרו כסדרן ולא נאמרו על נכון, ולכן נראה לעניות דעתי שהסיפור המפרסם של הבת מלכה ועדשה (The Princess and the Pea) שהיא היתה אכסניא באיזה מקום ולא היתה יכולה לישון, לא היה נוח לה, אז שמו עד עשר מזרונות ולא עזר, ובסוף גילו שהיה עדשה קטנה תחתן, והנמשל הוא שצדיק יכול להיות מבולבל על ידי צואה קטן מאד.

ועל כן החסידים היו עוסקים הרבה בנקיות, אכן רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן אמר שכל העסק זה טעות גדול (שיחות הר”ן ל, חיי מוהר”ן תצח), רק כאשר צריכים הולכים, אבל צריכים להדגיש שגם לרבינו, כאשר צריכים אז זה חשוב מאד. ובאמת רבינו גילה בסיפור הלחם ע"ד לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן שיש ענין להיות לגמרי נקי מכל הצואה, על אף שבמראה מקומות הנ"ל רבינו אמר לא לעסוק בזה והוא מן הנמנע, אז אי אפשר לנו ללמוד למעשה מהסיפור הלחם, אבל על כל פנים מבואר הדבר שבאמת יש ענין להיות נקי לגמרי מהצואה ולהשתדל על כל פנים לשמור על מה שכן בידו לעשות.

יא. וע"ע בצעטיל קטן באות ה' ז"ל כשיתחיל להתעורר בו מדה רעה ח"ו ממדות רעות שהוא רגיל בהם כגון עקשנות ובושת של גאוה ועצלות ובטלה המביאה לידי שיעמום וכיוצא בהם יאמר תיכף ומיד בזה הלשון ובכל כחו, הכנעני החתי האמורי הפריזי החיוי והיבוסי והגרגשי וינצל, ע"כ. ובאות ו' ז"ל כשיבא לו ח"ו מחשבה רעה מניאוף יאמר כמה פעמים ונשמרת מכל דבר רע ויהרהר אז בדרשות חז"ל שדרשו עליו שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה ולא יניח ח"ו לשהות המחשבה רעה במוחו שלא לטמאות שכל העליון ח"ו, ע"כ.

יב. ספר המדות (ערך נאוף ח"ב אותה ה') ז"ל על ידי טובות שעושה עם בני אדם נתבטל תאות נאוף וכן להיפך, ע"כ.

יג. ליתן צדקה. וע' לקוטי מוהר"ן רמב – דע שיש בחי' ארך אנפין בקלפה ומי שפגע באשה מבחי' זו קשה לו להנצל מהרהור, ואף אם יעצים עיניו .. ודע שצדקה הוא סגלה גדולה.

וע"ע לעיל בהלכות עשיית עבירה אות ד', שכדי להרחיק את הס"א צריכים לשלם כסף על מצוות.

יד. בלקוטי מוהר"ן תורה לו כז"ל באות ג, כי תקון של הרהורי זנות שבא לאדם – שיאמר 'שמע' ו'ברוך שם'. כי תאות נאוף היא באה מעכירת דמים, הינו מטחול, שהיא לילית, שהיא שפחה בישא, אמא דערב רב, שהיא מלכות הרשעה, ומלכותא דשמיא הוא בבחינת גבירתא, אשה יראת ה', שהיא בבחינת שם של שלמה, העומדת על שנים עשר בקר, שהם שנים עשר שבטי י"ה (זהר ויחי דף רמא), וכשאדם מקבל עליו על מלכות שמים באלו הפסוקים, שכולל את נשמתו בשנים עשר שבטי י"ה, ומפריש את נשמתו מנשמת ערב רב, הבאים מאשה זונה, שהיא שפחה בישא, שהיא בבחינת (בראשית טז) מפני שרי גברתי אנכי ברחת, שהתאוה בורחת ונפרדת ממנה. ואם אינו משתדל לגרש את האשה זונה, אזי הוא בבחינת (משלי ל): שפחה תירש גברתה. כי בשני פסוקים אלו יש שתים עשרה תבות, נגד שנים עשר שבטי יה, וארבעים ותשע אותיות, כנגד ארבעים ותשע אותיות שבשמות שבטי יה. ובקבלת על מלכות שמים, הוא בחינת ים של שלמה, הוא נפרד מנשמותיהן דערב רב, שהיא שפחה בישא, אישה זונה, ונכלל בנשמות שבטי יה, בחינת אשה יראת ה', אזי הוא בחינת סגירת עינים בשעת קבלת על מלכות שמים, להורות שעל ידי קבלת על מלכות שמים הוא בבחינת עולימת שפירתא דלית לה עינין, שהיא התאוה שכוללת המדות רעות של שבעים לשונות (וענין סגירת העינים שייך לעוד עצה מרבינו שכתבנו באות לפני עצמו ע”ש). ובאות ד כז"ל וכל זה כשיש לו לאדם הרהור באקראי בעלמא, אזי די לו באמירת שני פסוקים הנ"ל, אבל אם הוא חס ושלום רגיל בהרהור של התאוה הכלליות, רחמנא לצלן, ואינו יכול להפריד ממנה, אזי צריך גם כן להוריד דמעות בשעת קבלת מלכות שמים, כי איתא שהדמעות הם ממותרות המרה שחרה, ומרה שחרה היא טחול (תקון נו), שהיא בחינת מלכות הרשעה, אשה זונה, שמשם נשמותיהן דערב רב, וכשמוריד דמעות, אזי נדחין ויוצאין לחוץ המותרות, הינו התאוות נאוף, הבאים מעכירת דמים של טחול ומהמותרות, וכולל נשמתו במלכות שמים, ע"ש.

ובסוף התורה שם כז"ל ובשביל זה מובא בזהר (קדושים פד) כד חזי רבי שמעון נשי שפירין אמר: אל תפנו אל אלילים, כי נאוף היא עריות, אלהים אחרים, מלכות הרשעה. ובשביל זה סגלה לבטל הרהורי נאוף לקרא שמע וכו' ע"ש.

טו. כמה ידיעות חשובות ועצות מספר חסידים (סימן קעב-קעג, ונמצא בחק לישראל פרשת עקב יום ו', ובפרשת ראה) ז"ל שלשה יצרים רעים הם הלוחצים את האדם על דברי האשה, שנאמר (הושע ז:ד) כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה וגו' (ז:ו) כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אופיהם בקר הוא בוער כאש להבה כלם יחמו כתנור. שלשה תנורים בפרשה – שלשה יצרים על האשה. יצר לראות ולראות, יצר הרהור של תאוה וחמוד של חמום. ויצר לב בוער ולא יכבה, שהלב חושב כל שעה אחר האשה ומשתגע אחריה עד שיהא אצלה. וזהו קשה מכלם. יש שנעשה על ידי כשפים, ואפלו לא ראה אותה מעולם. ומה שאמרו חכמים אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות, זה יצר מוד של חמום התאוה, אבל יצר שהלב בוער אחר אשה בלא ראיה, ענין זה כאדם המשתגע וכאשה מעברת שמתאוה לאכל שום דבר ויומם וליה היא מהרהרת אחר אותו דבר ושוכחת שאר דברים בעבור זה. כך זה הדבר, כל היום בתוך לבו, ואפלו ישמע דברים ממנה לבו שמח, ואם יראה עבד או שפחה מאותו בית ישמח. והדבר על ידי כשוף, ויש בלא כשוף.

(קעג) כלל גדול ותקנה לשלשה יצרים. להיות בעיר אחרת רחוק משם שאין שירות מצויות לבוא משם.

ותקנה לראיה, אל יהא מצוי אצל נשים, וירחיק הליכתו מהן, ויעצר רוחו מלראותן כשהן אצלו, כי העקר מניח מפני הבשת להתקרב אליהן ולדבר מאותן דברים. אבל ראיה שאחרים עושים ורגילים בנשים, מזה יעצר רוחו.

וכל עברה ועברה שתבוא לידו, יחשב אם היו גוזרים עליו גזרה, היה נהרג על קדוש השם, ויאמר זה הדבר קשה יותר שלא אוכל לעמד בו, כל שכן זה הקל שלא אחטא.

ועל הרהור אשה בעת שהוא בא להרהר על אשה בתפלה יתקע גודלי אצבעות רגליו בארץ ויתלה גופו עליהן ולא יסמך ידיו לכתל, וזה הדבר מבטל ממנו כל מיני הרהורים (וכן הובא בשערי תשובה לר' יונה דף ו:. ומקורו במסכת סוטה דף לו: ויפוזו זרועי ידיו נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו, ופרש"י ז"ל שנעץ אצבעותיו בקרקע, ונסמך עליהן כדי שיתייסר ויטרד בצערו ויעבור תוקף יצרו, ע"כ). ואם ישב ואינו יכול לעמד מפני בני אדם, ינעץ גודליו בחזק בארץ. [ה"ע עיין מש"כ בספר המדות, ערך שנה אות ד' עצה לקחת זרם הדם מהברית על ידי הרמם דבר כבד].

ועל יצר שלישי – אהבת לבו ואוהב אשה ביותר ואינו חושש באשה אחרת ולא באהבת בנים ובנות בעבור אהבת האשה הזאת, תקנתו לצאת מן המדינה ההיא. ואם עברה בא לידו יתפלל עליה בכל לבו שלא יכשל בה, שהרי על יסורי שעה אדם מתפלל עליהן, על יסורי עולם - שלהן אין סוף ואין חקר, כל שכן שיבכה ויתפלל מאד עליהם. ואם עמד בדבר וכו' ע"ש.

שלשה מיני יצר הרע הם, השנים בין בזקן בין בבחור והשלישי נוהג רק בבחור. אלו הם:

אדם מתאוה לראות, ואף אם יחפץ לעצם עיניו מראות לא יוכל ויראה בעל כרחו.

והשני, האדם בוער כתנור אש אחריה ולא יוכל להסירה מדעתו. אלו נוהגים בין בבחור בין בזקן.

והשלישי נוהג רק בבחור שמתאוה שתתקשה אמתו

מנין לנו שכך הוא, שכן מצינו בנאוף שלשה תנורים, ויצר הרע דומה לאש, שנאמר כל הלילה ישן אופיהם בקר הוא בוער כאש להבה. שלשה תנורים, שנאמר (הושע ז) כלם מנאפים כמו תנור כי קרבו כתנור לבם. ונאמר כלם יחמו כתנור.

ש' שהיא עקר תבת האש, שי"ן בגמטריא יצר. ש' יש לה ג' פצולים, וג' פעמים מונה אש בפסוק (שיר השירים ח) רשפיה רשפי אש שלהבתיה.

יצר הרע דומה לחכוך, אם יחכך בשרו יעלה שחין, ואם יעצר ויסבל לא יעלה.

טז. מספר המלאך המשיב כ"י הובא בספר לדרש אלקים (שער ו' פ"ב) ז"ל (אות) 'ה' סודה וסגולתה רם ונשא לברוח מן העבירה ומיצר הרע אמור יתיה ס' פעמים, ואח"כ תאמר יהי רצון מלפניך השם הגדול יה יה יה יה היוצא מאות ה' ומפסוק כי ביה ה' צור עולמים, שתרחיק ממני ומפני כל יצר הרע וכל הרהור עבירה יתרחקו מרמ"ח איברים שלי, ואל ישלוט בי יצר הרע לעשות שום דבר עבירה לא בדיבור ולא בהרהור, ולא בשום אבר מאברי, לא באונס ולא ברצון, לא בשוגג ולא במזיד מעתה ועד עולם אמן נצח סלה ועד. ויאמר אחר כך פסוק זה, ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלים הלא זה אוד מוצל מאש בשם קרע שטן יהיו לרצון אמרי פי וכו', ע"כ.

עוד כתב שם ז"ל (אות) 'ט' סודה וסגולתה אמור יתיה צ' פעמים ואחר כך תאמר יהי רצון מלפניך השם הגדול היוצא מאות טי"ת שתטהר לבי ורעיוני, תאמר לב טהור ברא לי אלקים וכו' ל"ב פעמים ותראה פלא, ע"כ.

והנה ראוי לשים לב לכח של האלף בית, וכידוע מהסיפור של הבעש"ט, שאפילו כאשר היה כמעט אבוד לגמרי רק בהזכרת הא"ב נחזר לו כל כוחותיו וניצל. וכן גם בפשיטות גמור, כאשר מתגברים מחשבות זרות ואין איפה להימלט, יכולים לחזור על הא"ב לציירם זה אחר זה [ויכולים לצייר האות לפני כל עין], פעם אחר פעם, ועוזר גם כאשר מנסין לישון והמחשבות מטרידות.

יז. נראה לעניות דעתי סגולה חזקה להדליק נר לכבוד רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, כי ידוע שרבינו בעצמו היה לפעמים מדליק נר להמתקת הדינים, וכן ידוע שהדלקת נרות זה מסוגל לבנים, וכמו שכתוב בספר המדות. וא"כ בודאי יש בזה שמירה מקרי שהוא פגם בבנים, וכל עוד שהאור דולק יאיר נרו ויתוסף כחו.

יח. מספר שערי תשובה לרבינו יונה (דף ו: הובא בחק לישראל פ' אמור יום ג) ז"ל ועל כל עבירה ועבירה שתבא לידו יחשוב חס ושלום אם גוזרים עליו המרה (לשון להמיר דת) יהרג על יחוד ה'. וכי זה דבר הקשה שלא יוכל לעמוד בו, יסבול עבור יחוד שמו, אז כל עבירה יקל עליו להעבירה ממנו, ומיד כשאדם בא ליטהר מסייעין לו מן השמים, עכ"ל.

ויש לציין פה שהרבה צדיקים היו מייסרים את עצמן כדי להינצל מתבערת היצר, בגמרא יש סיפורים על אלו שקפצו לתוך תנור או קפצו מהגג, וזה היה בשעת הנסיון ממש, והחתם סופר היה מקיז דמו, להחליש את היצר. וגוף קשה פחד שובר, לפעמים לא צריכים עד כדי כך, אפילו לעשות איזה בעיטה או נשיכה בבשר הגוף להרגיש קצת כואב יכול לעזור הרבה לשכוח קצת מתבערת היצר.

יט. מסדור ר' שבתי ז"ל (הובא בספר בעל שם טוב, ענינים, ערך תפילה אות א'תתז) לטהר המחשבה, קבלתי ממורי נר"ו (הבעש"ט) לכוון בשם כוז"ו וכתב מו"ה מ"פ ששם זה בחכמה, ששם המחשבה, והוא בחינת דין, ושם זה במלואו, כזה כ"ף וא"ו זי"ן וא"ו גמטריא טפטפי"ה שם המחשבה, עד כאן.

עוד חומר השייך להנ"ל בעזה"י.

שיחות הר"ן קמב

שיך למה שאמר רבנו זכרונו לברכה על פסוק (תהלים פט ב): "אודיע אמונתך בפי" שעקר האמונה תולה בפה של האדם וכו' ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ד:

ראה זה מצאתי מכתב יד החברים בבאור יותר קצת וזו לשונו: כשנופל לאדם ספקות באמונת הבורא יתברך שמו יאמר בפה מלא: אני מאמין באמונה שלמה שהוא יחיד ראשון ואחרון. כי ידוע שיצר הרע נמשך מגבורות הנפולין ויש גבורות דקדושה שבהם ממתיקים הגבורות דקלפה והדבור הוא בחינת גבורות דקדושה כמו שכתוב (תהלים קמה יא): "וגבורתך ידברו". נמצא כשיאמר אני מאמין כנ"ל הוא גבורות דקדושה ובזה הוא ממתיק את הספקות שהוא בחינת גבורה דקלפה. וזהו שאמרו בגמרא (ברכות ה.):

'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע', דהינו שבגבורות דקדושה ממתיק גבורות דקלפה. וזהו שאמרו בגמרא (רפג): שמי שרוצה שלא יהיה רגזן - יהיה דבורו בנחת, נמצא שהדבור בנחת הוא אינו כל כך רגז. והשתיקה משתק הרגז. אבל הדבור בפה מלא הוא בחינת רגז שהוא בחינת גבורה כנזכר לעיל:

לקוטי מוהר"ן תורה עב – יצר הרע מעכירת הדמים ויצר הרע בבחירה

לכתוב לזכרון כמו ר' ישמעאל וכדי לעשות וידוי ותשובה

שיחות הר"ן רעג, להחיות עצמו עם איזה ניגון

גר"א - - אי אפשר להפסיק באמצע עבירה רק על ידי אחרים

נענע. הרבה מדמים את זה לנ נח (והרי ע' או ה' מתחלפים בח' באותיות אחע"ה של הגרון). ומצאתי עוד סמכים לזה. כי הרע"ב (נדה ו:ח) כתב שנענע הוא מינטא בלע"ז, והרי מינט בגמטריא נ נח ע"ה. ובמשנה ובגמרא יש הדנדנה (נדה נא:) שהוא נענע (הרע"ב הנ"ל) דנדן בגמטריא נ נח.

נפוליון. סבא אמר: כשרבנו הקדוש היה בארץ ישראל היה מלחמות של נפוליון, נפוליון היה רוצה להרג את כל היהודים, ורבנו הקדוש דבר אתו, עם נפוליון, איזה דבורים... עכ"ל. וקשה קצת, כי לכאורה עיקר הסכנה עם נפוליון היתה התבוללות רוחני [ועיין בשיח שרפי קודש ג:רל, בעת מלחמת נאפוליון והצאר בשנת תקפ"ז אמר רבי שמואל אייזיק: "או אני או הוא", כאומר או שאני אסתלק מהעולם או הצד השני, ולא הבינו על מי מתכון אם על הצאר או על נאפוליון, ובאותה השנה עלה הצאר לשלטון, שהיה גוי מאמין וחורש רע על ישראל, וקבל את המלוכה, משום שהביס את צבא נאפוליון, ובאותה השנה נפטר רבי שמואל אייזיק, ע"כ], ואולי לזה כוון סבא.

והנה הסיפור מלא על הפגישה מצאתי בעלון של חב"ד, עם כמה טעיות מוכרות בודאי, והדפסתי מה שמצאתי (חסר הטעיות) באנגלית.

נצח. ידוע מהאריז"ל שאות צ' הוא אות י' על אות נ', והרי נצח, אותיות נ נח י' – בעשרה מיני נגינה, נ נח נחמ נחמן.

בספר כוכבי אור (ח"ג – חכמה ובינה אות לה, וכן בכמה מקומות) פטירת רבינו היה ביום רביעי של חג הסכות לאשפיזת משה רבנו ע"ה, שמדתו נצח שהיא הספירה הרביעית, ועל כן גם עליתו לתורה היה תמיד בפרשת רביעי שהוא כנגד נצח. ועל כן גם נצח במספר נחמן.

והנה בריש ספר הרזים ד"ה למנצח הוא מלשון נצח, כתב ז"ל ובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר קע) סוף השכינה הוי ג"כ נצח, והיינו לנצח נצחים, נצח חד נצחים תרי הרי תלתא, והיא היא מדתו של דוד, הוא כחו והוא תהלתו והוא אלקיו וכו' ע"ש. וידענו שרבינו אחז במידות של דוד המלך כמו שכתוב בספר חיי מוהר"ן (אות רלו) שמחמת שמשפחתו באה ממלכות בית דוד על כן על פי הרב הם הולכים בלב נשבר וכו' ע"ש.

ואכן מצינו בכמה מקומות שמשה רבינו הוא משיח, ולשון המגלה עמוקות (אופן רנב) שמשה הוא משיח בן דוד.

נקיון. ע"ע שטיפת מוח.

נשים. עמש"כ בערך בנות.

נשיקה. עם הכולל בגמטריא ליקוטי מוהר"ן, כי על ידי לימודו, מתדבק רוח ריבנו הקדוש ברוחו, בבחי' נשיקין, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה יב.

סבטיון. נהר סבטיון (כך נקראת בגמרא סנהדרין סה:) שמאחורה נמצאים השבטים שגלו בראש, סבטיון בגמטריא מאומן.

ונהר סבטיון עדות ש"מרי צבי" (שהרבונו של עולם חפץ ובחר) בשבת (סנהדרין שם). מרי צבי, עם התיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. וע' בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח' שהשיר פשוט כפול משולש מרובע הוא בחי' נהר היוצא מעדן להשקות את הגן.

סווייף: בענין הננח סווייף – מה שחותמים נ נח עם האצבעות, עמש"כ בערך אצבעות.

סוכר: בגמטריא רפ"ו סימנין שיש בליקוטי מוהר"ן קמא, ובגמטריא נחמן מאומן ע"ה. והנה כמה שעות אחר שכתבתי זה למדתי רש"י על משלי כו:י ז"ל ומדרש אגדה ושוכר כסיל מלשון וסכרו מעינות תהום (בראשית ח) ולשון עושי שכר (ישעיה יט), הקב"ה סוכר מזל כסיל המשמש בימות החמה מתשרי ויאלך ומאז הוא סוכר וסוגר כל עוברי הים מלילך בו עד הפסח ע"ש. סוכר כסיל בגמטריא רבנו נחמן.

סכנה. ספר ישראל סבא עמ' קנט: זה דבר קל להגיד נ נח, וזה עוזר בכל עת צרה, בכל זמן. וגם כן שכל החילים שהולכים למלחמה במקום סכנה - שיגידו רק נ נח, שהחיל יגיד בנגון נ נח.

סל"ת, ע"ה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ושוב כתבתי על זה באריכות בפנים ב"ה על פי לק"מ תורה מט.

סמים

עיקר וכל תכלית היותינו בעולם הזה הוא דעת - לדעת, לידע ולהודיע את מציאת השם יתברך, יחודו וטובו יתברך. ועל כן פשוט מאד שכל דבר שמפסיד את הדעת הוא תכלית האסור ומסוכן מאד וצריכים להתרחק ממנו. וכן הכת השיכורים בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מבעל תפילה, הכת היחיד שהמליך דוקא מה שרבינו מכנה "נכרי" זה כת השיכורים. כי זה ממש לא שייך ליהודי לאבד את הדעת לגמרי על ידי שתיה רחמנא ליצלן. וכן ידוע שסבא ישראל אמר שסמים זה גרוע יותר מניאוף, והרי נאוף זה מעשה אחד או כמה פעמים חס ושלום שנכשל, אבל הסמים ממש מאבדים את הדעת. ובנוסף, הרי רבינו גילה בכמה מקומות שעיקר הנסיון האמיתי בעולם הזה הוא הבחירה, ועיקר הבחירה, ובפרט אצל צדיקים, זה נסיון לדעת אמיתית רצון השם יתברך, ורבי נתן כותב שבעולם הזה באמת אי אפשר לדעת איפה אתה עומד, ואם כן איך בכלל אפשר לזרוק את השכל לדמיונות של סמים ולהמנע מהאפשרות בכלל לעמוד על דעת אמיתת קורות חייו.

ועיין בלקוטי מוהר"ן תורה רמה:

דע שיש חדרי תורה, ומי שזוכה להם, כשמתחיל לחדש בתורה, הוא נכנס בהחדרים, ונכנס מחדר לחדר ומחדר לחדר, כי בכל חדר וחדר יש כמה וכמה פתחים לחדרים אחרים, וכן מאותן החדרים לחדרים אחרים, והוא נכנס ומטיל בכלם, ומלקט משם אוצרות וסגלות יקרות וחמודות מאד - אשרי חלקו. אבל דע, שצריך לזהר מאד, לבל יטעה בעצמו, כי לא במהרה זוכין לזה, כי יש כמה וכמה חדושין שאינם באים משם, רק מהיכלי התמורות, כי את זה לעמת זה עשה אלקים. ואף שנדמה לאדם להשגה גדולה, אף על פי כן, גם שם יש חדושים נאים שנדמין להשגות.

וכולו וכולו

ודע שכל אדם קדם שמשיג בתורה השגה של אמת, צריך לילך בהכרח דרך אלו היכלות התמורות, אבל הכלל שאסור לטעות בעצמו, לסבר שכבר בא אל ההשגה הראוי, כי אם יסבר כן ישאר שם חס ושלום, אבל כשידע שעדין לא התחיל לכנס לחדרי תורה האמתיים, אזי יתחזק בעבודת השם, וירבה בתפלות, ויפציר עד שיפתחו לו שערי הקדשה באמת, ואז יראה ההפרש. ואפלו אם עשה עבדות ותעניתים וסגופים בשביל השם יתברך, ואחר כך זכה לחדושין, אף על פי כן אל יעמד על זה לסבר שהם השגות של אמת הנ"ל, כי אפלו להדמיונות של היכלי התמורות צריך עבדות ותעניתים, ואפלו בתאוות עולם הזה יש דגמא לזה, וכו' וכו'.

הרי מבואר היטב איך אפילו בדרך הקדושה האדם צריך לעבור את היכלי התמורות, שלא ידע מה תורה אמיתי ומה דמיונות שוא והבל וקליפה רחמנא ליצלן, ואם כן איך יעלה על הדעת שיכול להגיע לשום אמת אם אפילו נוגע בקצה של סמים?!

ועוד הרי שנינו (סנהדרין ע.) אמר רב חנן (-ננח!) לא נברא ייון בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים שנאמר (משלי לא:ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, עד כאן. ופירש רש"י ז"ל לשלם שר לרשעים שמתעדנין בו בעולם הזה ומקבלין בו שכר מצוה שעושין בעולם הזה. לאובד, היינו רשע שנטרד והולך לו, עד כאן לשונו.

הרי מבואר שהשיכרות - זה שלוקח את דעתו ורגישתו של האדם חוץ ממציאות של העולם הזה עולה לו ח"ו לשכרו לעולם הבא, ומפסיד את הנצחיות של שכר המעשים טובים שלו ח"ו. והוא נקרא אובד - רשע, רחמנא ליצלן.

בענין פוט- מריוונא- השיש - גראס. יש מסורה שסבא אמר עליה שהיא יותר גרוע מנאוף.

יש סיפור שאחד סיפר לסבא איך שפוט עוזר לו בעבודת השם, וסבא התחיל לפרט לו כל מיני דברים שזה נותן לו, התלהבות וחשק וכו' וכו', ועל כל דבר האיש אמר כן כן! ואז סבא אמר לו, אז אתה מאנס את השכינה, רחמנא ליצלן, ע"כ שמעתי באריכות מג.ל. נ"י.

והרי כהן ששתה רביעית יין ונכנס למקדש חייב מיתה (ויקרא י:ט).

עוד מובא (לב"ה מא) בעל תשובה אחד שאל אותו פעם על עשון סם הנקרא חשיש, ור' ישראל נבהל מהשאלה, וכשהגיעו הביתה צוה לפתח את כל החלונות, כי יש ריח של חשיש, ואחר כך הוכיח אותו ואמר לו שזה עקר תאוות נאוף, ע"כ.

(ואחד מהחברים רצה לפרש בזה ענין המקום "הלא טוב" בסיפור הראשים של המעשים ששנים קדמוניות של אבדת בת מלך, שלא מבואר מה לא היה טוב באותו מקום, אלא שהא גופא, שהיתה שם בעל כרחה, ועמש"פ שם.

בענין לקחת פוט כדי להנצל מעשיית עבירה כמו הוצאת ז"ל ח"ו, מי שאף פעם לקח בודאי אין זה הזמן. ואם הוא כבר מכור ורגיל בפוט רק שהתחיל לעבוד את השם קצת באמת ומנסה לגמול ממנו, ובא לידי נסיון עבירה וחושב שאם יקח פוט ינצל, זה שאלה מפורסם, והוא מעולם התוהו, וכל ערום יעשה בדעת, דהיינו אי אפשר לקבוע הלכה בדבר כזה במקום כזה, והאדם בעל הנסיון צריך לדעת לעצמו, שאם יקח עכשיו הוא ימשיך לקחת, בודאי אין כסילות גדול מזה לחשוב שהוא מציל את עצמו מעבירה בזה שהורס כל חייו לנצח נצחים השם ירחם. ואכן נלע"ד שיש שיקול שהאדם במצב כזה יכול לדעת לעצמו התוכנית והמסלול שהוא גומל עצמו מהסמים, ויתכן באיזה מקרים שאולי עדיף לו לנצח לא לעבור על העבירה אפילו אם זה על וויתור של איזה שעה של הגמילה שלו. השם ירחמנו ויצילנו ממקומות כאלו.

שמעתי מאחד שרק על ידי לקיחת פוט פעם אחת נפתחו לו תאות משכב זכר רחמנא ליצלן. וזה בפעם אחת, על לקיחה כמה פעמים, הרבה מעידים, השם ישמור ויציל. והרמב"ן כבר הזהיר על זה (דברים כט:יח) שכאשר ממלאים התאות אז כבר נתחדשים עוד תאות ע"ש.

וכל האזהרות וטעמיהם שרבינו הזהיר על עישון ואפילו להריח הטבק, בודאי וכל שכן הם אזהרות על הסמים, ואכמ"ל.

ספק. במקום אחר כתבנו שיש להנצל מכל הספקות, בחי' עמל"ק, על ידי אמירת נ נח נחמ נחמן מאומן (והראשי תיבות בגמטריא ספק, בחי' ראשית גוים וכו'). ספק ראשי תיבות סבא קבל פתק. אכן כאשר עומד 'בספק ספקא' – עם הח' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

סקוור - חסידות סקוור – עיין מש"כ בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה סז.

עבודת השם:

עבודת הנחמנים:

ע"ע ערך חסידים.

עסק הצדיק ואנשיו

דע שכמו שיש מושג בספרים הקדושים של אהבה נפולה ויראה נפולה, דהיינו שהשי"ת ברא העולם עם מדת אהבה שנאהב אותו יתברך, וכאשר אצלנו מדה זו נופלת ח"ו, האהבה מתלבשת בדברים מושפלים, והאדם נופל לתאוות הבלי עוה"ז, ועבודתו להרים האהבה שוב להשי"ת, וממילא יצא מאיסוריו. וכן במדת היראה, שהשי"ת ברא את העולם עם מדת היראה, שנירא ממנו יתברך, וכאשר אצלנו נופלת מדה זו ח"ו, היראה מתלבשת בדברים מושפלים, ומתחילים ליראה ולפחד מבהמות או בני אדם או שאר דברים, והעבודה הוא להרים ולהחזיר המדה ליראה רק את השם יתברך, ועי"ז ניצלים מכל היראות והפחדים (וע' בזה בליק"מ תורה טו). כמו כן יש מדת העונג, שהוא באמת המדה הכי גבוה כדאי' בספר יצירה אין למעלה מענג, ולעומתו אין למטה מנגע, ונגע זה ענין צרעת, מישכא דחויא, עור הגוף ותענוגיו, שהם בעיקרון עצבות ועצלות. וזה היום נקרא ENTERTAINMENT BUSINESS שכולל שירי נכרים ועגבים המכונים על שם בעליהם לילי"ת, מלשון יללה, וכל הסרטים, אפילו 'הכשרים' שפועלים בשקר הדמיון עולם התוהו שהוא גרוע הרבה יותר מגיהנם ר"ל (ובאמת כלל ישראל קדושים לא היה להם אפילו להסתכל חוץ מארבע אמות, כמובא בכל הספרים הקדושים, רק כיון שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, לא נהגו ככה. וזה ענין רע מאד מה שעכשיו לא מלבד שדוקא מסתכלים החוצה, אלא שמחפשים דרכים לעשות תמונות מהחיצוניות ולעסוק בסרטים, ה"י (משא"כ שמיעה לא מצינו (חוץ מסיפורי מעשיות) הקפדה שלא לשמוע כלום, אלא שישים את עצמו כחרש ויאטם אזניו שלא לשמוע דברים מסויימים, ולכן העינים יכולים לסגור מאיליהם, והאזנים רק בעזרת האצבעות, והיזק ראיה סוגיא ארוכה בש"ס משא"כ היזק שמיעה רק במקומות מסויימות (כמו אשתו דברנית, וכמו חנות שבחצר), ואכמ"ל)), והעיתונים (גם הכשרים) וכל הספרים החיצונים וכו', וכל ה'ספורט' משחקי ילדים שהוא באמת שגעון עצום כל הכתות והדגלים שבו, שמסטה את האדם כדאי' בפירוש במס' סוטה, וכו' וכו'. והנה העסק הזה כמדומני היום הוא יותר גדול הרבה מכל שאר העסקים, והוא מליוני מליונים - כמה טרליון דולר - בשנה. והכל הוא מנפילת המדה זו של ענג. ובאמת העסק הזה הוא העסק של הצדיק כידוע. ויש הארכה גדולה בזה בספרי ברסלב, ובפרט בליקוטי הלכות מוהרנ"ת מאריך בזה מאד, שזה עסק הצדיק להוציא העצבות ועצלות מישראל, ולהכניס בהם שמחה, ואכמ"ל [וכן הוא מביא מה שהזוהר הקדוש מכנה לדוד המלך ע”ה הבדחן של השי”ת, ומאריך בכל זה כנ”ל, וע' בהלכות נפלת אפים ד, שעקר השמחה אי אפשר להיות כי אם על ידי מילי דשטותא וכו' וזהו הענין מה שהיו נוהגין כל הצדיקים הגדולים המפרסמים שהיו בימינו, שעל פי רב היו להם אנשים שהיו כמו בדחנים, והיו עושים לפניהם כל מיני צחוק ושטות כמפרסם – והכל בשביל שמחה, כי אין דבר מזיק לעבודת ה' כמו העצבות ע”כ]. ועכ"פ מבואר היטב, שכל מי שהוא שייך ונקרא על שם רבינו הקדוש, שכל הנהגת העולם על פי תורתו דייקא, צריך להכניס עצמו לעבודה זו, להרים רוח העם בכלל ובפרט, וכל מה שנצליח להביא השמחה של קדושה של מוהר"ן בעולם, נצליח לגרש ולהוריד ולהשפיל העסק של נגעים ששולט ומשתולל בעולם עכשיו בעוונותינו הרבים. ונזכה להתענג על ה'.

[ונהניתי מאד באומן לראות אנשים נגשים אל הציון, ולוקחים שקל בידם, שמים השקל לצדקה, ומיד פותחים ואומרים העשרה מזמרים של תיקון הכללי ברוב חיות ועונג, וחוזרים עוד הפעם ולוקחים שקל וכו', והיה נדמה קצת להבדיל בין הקודש וטהור להטמא ומתעב וכו', והמשכיל יבין. וכן מכל הנ”ל יכולים להבין גודל ענין השירה והריקודים שאנו נוהגים להקים בין העליות של קריאת התורה, כי משם נשתלשל להבדיל ה”אינטרמישין” שהגוים עושים ובפרט במשחק הפוטבל, וד”ל].

וצריכים להבין ולשים לב, שכל ענין של התיקון הכללי, הוא לעורר העשרה מיני נגינה, דהיינו להיות שמחים מאד, וכמובא בתפילה שלאחר התיקון, והייתי צריך לכפול דבר זה עוד הפעם ועוד הפעם, שזה כל הענין של התיקון הכללי וכו' והבן.

ואגב, זה מה שמוהר"ן צוה בספרו, מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, תמיד ממש, אפילו בתשעה באב (כן אמר הסבא בפירוש). כי שמחה הוא סטרא דקדושה וכו', ועצבות הוא הסטרא אחרא. ובדרך כלל רק על ידי שמחה גדולה יכולים לבוא לשברון לב, וכן להיפך על ידי שברון לב באים לשמחה. אבל שברון לב יכולים להסתפק בשעה ביום, אבל שמחה צריכים תמיד. ועוד נדבר על זה בעזה"י.

בענין פעולות הנחמנים, ובפרט בענין הרקדה ברחובות ופרסום ורעש, ומה שיש טוענים שזה חילול ה', ובמה שיש אומרים שזה שגעון.

ע"ע חיי מוהר"ן אות צו ובמש"כ שם. וע"ע ערך ריקודים.

א] ראשית עלינו להביט לאברהם אבינו מה היה דרכו לקרב העולם להשי"ת, וכמו שצווח הנביא ישעיה, וכמו שנצטוו מפי חז"ל (תנא דבי אליהו) חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, והרמח"ל כותב שצריכים להתבונן על זה תמיד ובעזה"י נרחיב דיבור על זה. וכבר הבאנו שאברהם אבינו היה קורא בשם ה' כפשוטו, אבל בודאי לא היה יכול לעשות את זה ברחובות העיר לקבץ הולכי הדרך ויושבי השוק אחריו. וכך רבינו הקדוש אמר (חיי מוהר"ן אות שצה):

'אברהם אבינו היה לו גם כן יסורים גדולים כאלו (כלומר כמו ענין המעשיות והיסורים שעוברים עליו) כי אברהם אבינו היה גם כן מקרב בני הנעורים להשם יתברך. כי היה מגיר גרים כידוע (ב"ר לט.).

'ודרכו היה שהיה בא בתוך העיר, והיה רץ בתוך העיר, והיה צועק הוי הוי (ה"ע נלע"ד שבזה יש שם הוי"ה ב"ה), גוואלד גוואלד (ה"ע גם בזה קריאה להשם יתברך, כי הראש תוך וסוף של המלה אותיות גאד, ונשאר וו"ל שהוא אחד מהע"ב שמות, וסופי תיבות מבטנו יורישנו אל, שהוא ענין קביצת הנדחים כידוע). והיו רצים אחריו כמו שרודפים אחר המשגע, והוא היה טוען עמהם הרבה שהם כלם בטעותים גדולים, כי היה בקי בכל השכליות והסברות של דרכי העבודה זרה שלהם, כי העבודה זרה של הקדמונים היו להם בזה כמה סברות ושכליות של טעות. ואברהם אבינו עליו השלום היה בקי מאד בכל סברותיהם ודרכי טעותיהם. והיה מוכיחם ומראה להם שהכל טעות, וגלה להם האמונה הקדושה האמתית. ונמשכו אחריו קצת בני הנעורים, כי זקנים לא היה מקרב, כי זקנים כבר נשרשו בטעותיהם הרבה וקשה להשיבם מדרכם עוד (ה"ע עכ"ז מצינו במדרש שאיזה זקנים ג"כ קירב), רק בני הנעורים נמשכו ורצו אחריו. והיה הולך מעיר לעיר והם רצו אחריו. והיו אביהם ונשותיהם חולקים עליהם, על אלו בני הנעורים, כי אמרו עליהם שיצאו לתרבות רעה ונשתמדו, עד שהיו מרחקים אותם מאד. עד שקצת בני הנעורים חזרו לסורם מחמת היסורים שהיו להם מביתם מחותנם ומאביהם ומנשותיהם וכיוצא, וקצתם נשארו אצלו ונדבקו בו.

'והיה אברהם אבינו עוסק בזה הרבה לגלות האמונה הקדושה בעולם. והיה מחבר ספרים הרבה מאד על זה, אלפי ספרים. והיו לו בנים הרבה, ומסתמא מאחר שהיו בניו, היו כלם הולכים בדרך הישר, כי אפלו ישמעאל עשה תשובה (ב"ב טז:). אך אחר כך כשרצה אברהם אבינו להשאיר ספריו וחכמתו בעולם, היה חוקר ומתבונן בעצמו למי מבניו יניח ספריו וחכמתו, עד שנסכם אצלו להניח הכל ליצחק אבינו, ומסר לו הכל.

'ואחר כך היה יצחק גם כן הולך בדרך זה, והיה מגיר גם כן גרים הרבה וחבר גם כן ספרים הרבה מאד בענין חזוק האמונה הקדושה. והיה מתבונן גם כן למי מבניו יניח ספריו וחכמתו, כי גם עשו הוטב בעיניו והטעה אותו עד שהיה אוהבו, כמבאר במקרא כמש"כ (בראשית כה) 'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו' כמו שפרש"י שם שהיה מרמה את אביו בדבריו, והיה שואלו אבא איך מעשרין את המלח וכו'. אבל אעפ"כ התבונן יצחק בדעתו עד שנתברר לו שהעקר הוא יעקב ומסר לו הכל.

'וכן יעקב היה גם כן עוסק בזה לקרב בני הנעורים להשם יתברך, וחבר כמה אלפים ספרים בענין האמונה כי הוא חבר ספרים הרבה מאד בענין האמונה הקדושה, גזמאות ספרים. והוא למד עם כל בניו דרכי האמונה הקדושה, כי היו כלם צדיקים. אך אעפ"כ חקר בדעתו למי למסר כל חכמתו, עד שמסר כל חכמתו ללוי, ולכלם מסר ראשי פרקים. ועל כן שבט לוי היו דבוקים וחזקים בהאמונה הקדושה יותר מכלם. ועל כן שבט לוי לא טעו בעגל, וגם לא היה עליהם שום עבודת מצרים (ה"ע שיתבאר לקמן שלפי הזוהר הקדוש והאר"י זלה"ה והרמח"ל זאת אומרת השעבוד ללמוד דרך הפשט של ק"ו וג"ש), כי שבט לוי היו חזקים בהאמונה הקדושה יותר מכלם. ואחר כך דבר מענין עצה להאדם שיזכה לבוא אליו אחר מיתתו וכו' ע"כ (ה"ע ומבואר מאד סמיכת הענין שאחר שמוהר"ן הסביר איך שאבות העולם קירבו העולם להשי"ת, הורה לתלמידיו עצה שלא יתפרדו ממנו, וכמו שיתבאר בעזה"י שהצדיק הוא השגריר של השי"ת והעיקר להיות אצלו אתו כלומר עמו ולהתנכל לכך אפילו לאחר המיתה).

[והנה במ"א הארכתי לבאר בס"ד מה היה ענינו של אברהם אבינו שהשם יתברך בחר בו, יותר משם. וכעי"ז שואל הרמח"ל באדיר במרום, מה כל הרעש על הרשב"י שכל תיקון העולם וכל העולמות עד אין סוף רק על ידו וכהנה דברים הנאמרים עליו, וז"ל (עמ' יב-ג) כי אין ידיעת האחרונים קרויה ידיעה, יען הדברים אינם לעיניהם בבירור כראשונים. כי רשב"י זללה"ה היו תמיד כל הדברים ברורים לפניו, כאיש הרואה בעיניו דבר ונצטייר בלבבו, ולא היה בידיעתו שום ערבוב ומחשך. אך קודם לו, מאחרי החורבן, נאמר: ולא אתנו יודע עד מה (תהלים עד), ועד מה הוא כמו בלי מה. פי' - אין מי שיודע מה הדבר שיהיה, והיינו לא כלום. ותראה שאין אומר: ולא בנו, אלא: ולא אתנו. וזה כי באמת אעפ"כ לא חסרו לגמרי איזה חכמים גדולים מישראל. אך הענין הוא כמו מנח ועד אברהם, כי הנה היו אנשים צדיקים כגון שם ועבר ובית דינם, אך לא היו מתערבין עם שאר הדור, ולא נמצא לדורם מהם תועלת גדול, כי היו עומדים לעצמן ולא נשפע טובם לאחרים [ע' בריש ספר ברית מנוחה, ששם ועבר דוקא קרבו הרבה אנשים על הדרך שהוא מפרש, ואילו הרבה מחז"ל לא זכו לעמוד כראוי על סודה עיין שם (ועמש"כ במסכת ברכות דף לד:), והספר הזה היה לפני הרמח"ל, וצ"ל שהרמח"ל לא חישב את ה"הרבה אנשים" לכל כך הרבה. וע' לקוטי מוהר"ן תורה קמב שכתב שאברהם אבינו לא היה ממי ללמוד, הרי שלא החשיב את שם ועבר. ועיין בתנא דבי אליהו רבה פרק כ' ז"ל לא גלגל הקב"ה להביא אברהם לעולם אלא בשכרו של שם, שנתנבא ארבע מאות שנה על כל הארצות שבעולם ולא קבלו ממנו, ע"כ. ועיין לקמן דברי הראב"ד ומש"כ]. כך משפסקה הנבואה מישראל, הנה עכ"פ נשארו הרבה חכמים. כי הלא בזמן התנאים היתה חכמה רבה בישראל, ועכ"פ היו יודעים כל אחד מהם סודות, אך לא נתיישבו בלבותם הדברים היטב, כי אם [נ"א כי אין] כל אחד יודע מה שהשיג, והיו הדברים כדברי ספר החתום. כי מי שלא עמד על תוכן הדבר באמת, הנה הדברים סתומים הם מאד, כי נסתרה דרכם משכל בני האדם. והנה כן תראה גם אחר עלות רשב"י זללה"ה לבית מנוחתו, שהיו החכמים הבאים אחריו מגמגמים בלשונם ולא אמרו בפה מלא. ועכ"ז הנה חכמים גדולים רשומים היו ויודעים הקבלה על מתכונתה, אך לא קבעו ישיבה לעשות חיבור גדול כספר הזהר אשר נכנסו בו עליונים ותחתונים. רק היו עומדים לעצמם ולא מתחברים לאחרים, ונמצא כל העולם חסר ידיעה זאת. לכן אמר: ולא אתנו יודע עד מה, כי מה שיש אתנו, אין יש יודע עד מה, כי אין נקרא שיודעין כלום וכו' ע"ש כל דה"ק (וע"ע בשער מאמרי רשב"י להאריז"ל בפ' משפטים על הזוהר דף ק, וע' בריש ס' מתן תורה עמ' י, ובמש"כ א' אמור כ"ו לעומר ס"ד. וע"ע בהקדמה לספר ברית מנוחה. וענין של ידיעה ברורה על מתכונתה והתישבות על הלב, פעם המשלתי משל, שיש פרופסר גדול שיודע פיסקז ויודע כל ענין של נוכליר פיסקז היטב וכו', ואם תביא לו האטו שלך שבור, יש להפרופסר שתי ידים שמאלים ובאמת למעשה אינו מבחין טוב מה נעשה תחת מכסה האטו. ואם תביא את זה להשחור בתוך הרלם, שלא הלך לבית ספר כלל, תוך כמה דקות האטו שלך כבר ילך מאה מיל לשעה. והנמשל להבדיל וכו' וכו' שהתנאים רבותיו של רשב"י ורבי רבותיו יכולים היו לדעת סודות התורה עד אין סוף, וכל אחד קיבל מרבו רק ככלב הלוקק מהים, אבל רק הרשב"י זכה שכל ידיעותיו לא היו חוץ ממנו כלל, אלא הפעיל והנהיג את הגן כולו וכו', והבן כי אכמ"ל).

[והנה בשאלה הגדולה הזו, מה עשו אברהם יצחק ויעקב שהיה כל כך חשוב ויקר וחביב אצל השם יתברך שעל כן בחר בהם, ומהם מתחיל עם היהודי? בפשטות הפסוק (בראשית יח:יט) מודעת: כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (אכן יש במפרשים פירושים שונים ע"ש). וזה כדרך שהבאתי מרבינו ושאביא מהרמב"ם, שבכך הצטיינו האבות יותר משם ועבר, כי הם היו מקרבים את העולם להשם יתברך.

ואם כן תמוה מאד מה שכתב רבינו בליקוטי מוהר"ן תורה נג ז"ל ובשביל זה אברהם ושרה טרחו את עצמן לגיר גרים, כי על ידי זה השלימו דעתם, ונתקרבו לה"א הזאת הינו לדעת השם יתברך וזכו לבנים, כי על ידי גרים נתגדל דעתם וכו' וכו' וזה הטעם שהצדיקים מיגעים את עצמן ורודפים אחר בני אדם לקרבם לעבודתו יתברך, אין זה כדי להרבות כבודם חס ושלום, אלא כדי להשלים דעתם בבחינות ומתלמידי יותר מכלם וכו' ע"ש. וקשה למה צריכים לתלות הטעם בהשגת שלמות הדעת, ולא תימא כפשוטו כי זה התכלית ועיקר גדולתם של האבות שהיו מקרבים את העולם להשם יתברך, למה אין זה תירוץ מספקת והנכונה?

ועוד, באגרת הרמב"ן שמובא בספר שערי קדושה של ר' חיים וויטל, ד:ב:יג כז"ל ותבין ממנו סוד גדול בענין אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב (וכו'), וכן בשעה שהיו עוסקים במאכל ומשתה ומשגל, ובשאר עסקי הגוף, הקשו רז"ל ואמרו ג"כ תורה מה תהא עליה (קידושין סו.), והיתה התשובה כי גם בכל עסקי הגוף כל כוונתם היתה לשם שמים (- הגמרא שם מסקת מתוך שחסידים היו תורתן משתמרת), ולא היתה מחשבתם נפרדת מן האור העליון אפילו רגע אחד, ומתוך כך זכה יעקב להוליד י"ב שבטים, כי כולם היו צדיקים תמימים, אין בהם נפתל ועיקש, וכולם היו ראויין להיות כדמיון סדר עולם נושאי כלי ה', לפי שלא היתה מחשבתו נפרדת מן הדבוק העליון, אפילו בעת החיבור והתשמיש, והבן זה מאד, ולכן אמר שלמה המלך ע"ה במשליו הנמרצים, בכל דרכיך דעהו וכו' ע"ש. ומשמע שעיקר חשיבות האבות היה בענין דבקות דעתם בהשם יתברך [ואילו תוספות במסכת ברכות דף מ: כז"ל אבל אלקי אברהם הוי כמו מלכות דאברהם אבינו המליך הקב"ה על כל העולם שהודיע מלכותו ע"כ וע"ש בתוספות דף מט – הרי שהעיקר הוא להודיע להעולם לא הדבקות. וכן במסכת סוכה איתא, אלקי אברהם שהיה תחילה לגרים]. וכן מפורש עוד בספר חסידים (סימן קסח, חק לישראל פרשת עקב, יום ד) ז"ל ולמה אוהב הקב"ה את האבות מפני שכל היום וכל הלילה לא היה לבם פונה מלהרהר אחר חפצי שמים, שנאמר (משלי כג) כי אם ביראת ה' כל היום וכו' וכו' ארבעה ועשרים פסוקים אברהם יצחק ויעקב בפסוק אחד על הסדר וכו' כי היו כל ארבעה ועשרים שעות שלא היה להם פנאי מחפצי שמים אפלו בחלום, שנאמר (תהלים קלט) ולי מה יקרו רעיך, וכתיב הקיצתי ועודי עמך, עכ"ל.

והנראה לע"ד בזה, וכן זה המבואר בענין הצטיינו של הרשב"י, כי הרשב"י לא מצינו הולך וצועק ברחובות וכדומה לקרב את העולם להשם יתברך, ואכן ביאר הרמח"ל שבאמת עשה כן בפנימיות, שבזהר הקדוש הוא הוציא את כל הנשמות מגיהנם וכו' – ואכן הרשב"י לא בא אלא לתקן השורשים, ולא בא להשלים תיקון העולם, כי כבר היה גזרה של גלות אלף שנה כמו שהבאתי (מהזוהר פקודי, ותיקונים חדשים ריש תיקון נט, ושם בהערות עוד מקורות), וספר הזוהר היה נעלם מן העולם, ולכן לא היה לו לעסוק בפועל עם אנשים בעלמא. ואכן הבעל שם טוב היה לו עסק עם המון עמי הארץ [אלא שהיה לו גם עסק אחר להורות דרך השם להצדיקים הראוים. ואילו רבינו הקדוש, תורה אחת היה לו לכולם, ודוק]. וכן מצינו בבעל שם טוב, כמבואר בקונטרס עקרי אמונה, שראשית כל הבעל שם טוב השיג מדרגה כזו שהיה תמיד רק עם השם יתברך, ועיין בשער קדושה חלק ד' שקודם שמגיעים לעבוד על זה צריכים קודם להשיג השתוות, זאת אומרת השגה שהכל מהשם יתברך, אפילו מה שבני אדם עושים בין טוב ובין רע, הכל שוה אצלו ומובטח לו שהכל רק מהשם יתברך, ומזה האדם יכול לעבוד על דבקות, עד שיגיע להיות מהמתבודדים, שחיים בדרגה כזו שהם רק עם השם יתברך, כי כל מה שסביבם, כל האדם וכל החי וכל היקום, הכל רק השם יתברך. ובודאי איש כזה כולל בתוכו כל הבריאה, ומעלה את כל הבריאה, והוא עיקר הבריאה וקומת השכינה. ועל כן מה שהוא מקרב את העולם להשם יתברך, העיקר כמו שרבינו כותב, כדי להשלים דעתו, כי הם חיצוניות נגררים אחריו.]

וע' ברמב"ם הלכות ע"ז סוף פ"א שכותב שם על אברהם אבינו ז"ל: והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא, שנ' ויקרא שם בשם ה' אל עולם: וכיון שהיו העם מתקבצין לו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וכו' ליעקב וכו' ללוי וכו' ומעולם לא עבד שבט לוי עבודה זרה וכו' וכמעט קט היה והעיקר ששתל אברהם נעקר וחזרו בני יעקב לטעות העמים ותעייתם ואהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו ורבן של כל הנביאים ושלחו וכו' ע"ש כל דבריו (והיה כדאי להאריך בזה, וע' לעיל מה שהבאתי מחיי מוהר"ן איך שמוהר"ן לימד את הענין).

ורואים שאע"פ שלוי קבל העקר מיעקב, ושמעולם לא עבד לוי ע"ז, מ"מ כותב הרמב"ם שכמעט קט העקר, והיה צורך לעשות ולשלוח משה רבינו (ויש בזה שני דינים, שהוא רבינו של כל ישראל והוא רבן של כל הנביאים. כי עיקר הדרך שמשה רבינו לימד את העם בני דורו היה דרך הנבואה, אכן הוריד ומסר לנו כל התורה אף לדורות הבאים שכבר אינם זוכים לדרך הנבואה, ויצטרכו התגלות חדש של נשמת משה רבינו שיהיה להם רבי כפי הדרך החדש שהם צריכים, כנלע"ד וכמו שביארנו במ"א), ומזה יכולים להבין קצת שענין האמונה הוא דבר נעלם מאד ועמוק מאד וגדול מאד. ושרק האבות הקדושים ומשה רבינו בכוחם להאיר אותו לעם ישראל. ואין מספיק להיות פרושים לעבודת השם יתברך בקצת אמונה כאשר היה בשבט לוי, אלא שצריכים משה רבינו להאיר את אור האמונה בהשי"ת בכל תוקף, וזה פשוט וברור (וזה לפי דעת הרמב"ם, שלפי הגר"א לא זכה אפילו לדעת פנימיות התורה. אכן לפי רבינו אברהם אבולעפיא שגבה הרמב"ם בחכמת הקבלה וסוד דרכי פנימיות התורה ורוה"ק וכו' מאד מאד, וכן הוא דעת קאמרנא. אבל עכ"פ מוהר"ן הכריע שלא זכה הרמב"ם לדעת החכמה על בוריה ומתכונתה, ומשום זה עדיף לא ללמוד המקומות שהוא מדבר עליה, ואכמ"ל). ובזה מובן מה שסבא ישראל אמר "אמונה זה א פאך, א פאך" (-אמונה זה אמנות)!

והנה ע"ש בהשגת הראב"ד (על מש"כ הר"מ ז"ל והיה מהלך וקורא וכו' עד ויקרא שם בשם ה' אל עולם) שכז"ל: א"א תמה אני שהרי היו שם ועבר איך לא היו מוחים, ואפשר מוחים היו ולא אירע להם שישברו את צלמיהם לפי שהיו מתחבאים מהם עד שבא אברהם ושבר את של אביו, עכ"ל.

והנה דברי הראב"ד דומים קצת למש"כ הרמח"ל ששם ועבר לא היו מתערבין עם שאר הדור, ולא נמצא לדורם מהם תועלת גדול וכו' (וע' בלקוטי מוהר"ן תורה קמב שכתב שאברהם אבינו לא היה ממי ללמוד). ויתכן שכן כוונת הרמב"ם במה שהיה עם שבט לוי. ועכ"פ מבואר שלא היה מקרה מה שנזדמן רק לאאע"ה לשבר צלמיהם וכו'. אלא שאברהם אבינו מחמת ידיעתו השלימה בעיקר האמונה, ידע [שצריכים ו]איך להאיר אותו בכל העולם. והיה נוהג כנ"ל ללכת ברחובות ולצעוק ולקבץ המונים (וכמש"כ בריש ספר משלי, חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה, עד מתי פתאים וכו', ובעזה"י נאריך בזה במ"א), ושוב דיבר לכל אחד כפי ידיעתו, היינו כפי שורש נשמתו, וקרבן להשי"ת.

ובאמת הדרך שאברהם אבינו היה מקרבם היה בקדושה ובטהרה מאד וכמו שארז"ל שאברהם היה מקרב האנשים ושרה את הנשים, ויעו' בזוה"ק פ' וירא (דפו"י קב:) ז"ל מאי טעמא אעסק אברהם לדכאה לבני נשא בגין דאיהו טהור ואקרי טהור וכו' ע"ש ותא חזי אילנא נטע אברהם בכל אתר דדיוריה תמן ולא הוה סליק בכל אתר כדקא יאות בר בשעתא דדיוריה בארעא דכנען ובההוא אילנא הוה ידע מאן דאתאחיד ביה בקב"ה ומאן דאתאחיד בע"ז, מאן דאתאחיד בקב"ה אילנא הוה פריש ענפוי וחפי על רישיה ועביד עליה צלא יאה, ומאן דאתאחיד בסטרא דע"ז, ההוא אילנא הוה אסתלק וענפוי הוו סליקין לעילא, כדין הוו ידע אברהם ואזהיר ליה ולא אעדי מתמן עד דאתאחיד במהינותא דקב"ה. והכי מאן דאיהו דכיא מקבל ליה אילנא מאן דאיהו מסאב לא מקבל ליה, כדין ידע אברהם ומדכי לון במיא ומעינא דמיא הוה תחות ההוא אילנא ומאן דצריך טבילה מיד מין סלקין לגביה ואילנא אסתלקין ענפוי כדין ידע אברהם דאיהו מסאבא ובעי טבילה מיד ואם לאו מיד נגיבן כדין ידע דבעי לאסתאבא ולאסתמרא שבעה יומין. תא חזי דאפילו בשעתא דאזמין לון למלאכין אמר לון והשענו תחת העץ בגין למחמי ולמבדק בהו! עכ"ל.

ומבואר מדברי הזוהר הרבה אחרת ממה שקבלנו בבית ספר, שאברהם היה סתם מגיש לכל אורח כל תאוות לבו, אלא שברגע שהאדם הגיע לאברהם אע"ה, היה אברהם עוסק בתיקון נשמתו באופן נפלא מאד, ומיד היה טובלו במעין וכו' וכו', עד שהיה מכניס האורח בצלא דמהימנות, באמונת יחוד השם עצומה מאד.

ב] הרי מבואר היטב בס"ד שני דברים, א' שגדולי האבות ומקימי האמונה והיהדות היו צועקים ברחובות ועי"ז היו מקרבים את העולם להשי"ת, שזה ההיפך מחילול השם. וב' שגדולי הצדיקים דוקא היה להם קשר ושייכות להעם. ולפ"ז לא קשה להבין למה כל כך חשוב הריקודים שהם מתאחדים כל העולם.

והנה אין כל חדש תחת השמש, שכבר היה המעשה הזה שהחסידים היו רוקדים ברחובות והמתנגדים אמרו שזה חילול השם וכו', וזה היה אחד מהסיבות שהחרימו אותם, אכן היום יש רק אחדים ממש שמעיזים לדבר נגד החסידים של הבעש"ט, וא"כ אינו ראוי להם לעולל על הריקודים של הנחמנים. (וגם בהיומן של הפיאסטסנא רבי – האש קודש – הוא מסביר ומתאר ההרגשים והתהליך מה שהביא אותו לעשות תהפוכה ברשות הרבים). וע' בספר נתיב צדיק (מכתב קיב) שכז"ל ולפי שלמדתי בלילה הזה הלכות ברכת הריח הלכה ד' על התורה תקעו ב' אין אני יודע על מה שאין אנו מרקדים ברחובות ובשווקים ע"ש. ועוד כדאי לשים לב שכדומה לעלילות אלו התלוננו על הרמח"ל ע' נספח א'.

והנה הסגולה של נ נח נחמ נחמן מאומן הוא להחזיר האדם לנקיות ופשיטות כתינוק, ודרך של ילדים קטנים שאינם תחת סבל ושיעבודי החברה וכדומה, לפרוץ בריקודים בכל עוז וחדוה.

וכן מצינו אצל דוד המלך שהיה רוקד בכל עוז לכבוד ארון ברית השם, ובעיני מיכל בת שאול היה נראה מוזר וזילזול ופחיתות במלכותו, ומן המשים ענשוה שלא תהיה לה בנים, מדה כנגד מדה, שענין החירות לרקוד בשמחה בלי צמצומים וכדומה זה ענין קדושת ילדים.

והנה איתא במס' מגילה (והובא בכתבי מוהר"ן, תורה ד' ובעוד מקומות) כמה טפשאי אלו שעומדים לכבוד התורה ואינם עומדים בשביל התלמידי חכמים. נמצא למדים ק"ו שאם רוקדים בכל עוז לפני התורה הקדושה בודאי צרכים לרקוד לכבוד הצדיק ראש בית [ואגב יש להבין היטב למה הצדיק מקומו הוא לפני התורה, כי כל התורה שאנו לומדים אינו אלא כפי השגת הצדיק וכפי מה שמוריד לנו, כי הלוא אם איש אחד מאד מגושם יאמר איזה דבר תורה, הרי הוא מבונה על פי הבנתו ותאוותיו וכו' (ור' זירא התענה מ' יום כדי לשכוח התורה שלמד בחוץ לארץ, דלפי הבעש"ט פירושו מה שלא למד בדביקות וכו'. וע' בחיי מוהר"ן (שנג) '...אפילו אם בא אצלי תורה מאלו המקומות איני רוצה בהם...' ע"ש), משא"כ כאשר הצדיק אומר תורה, ממשיך בקדושה ובטהרה דברי אלקים חיים, הרי מובן שכל התורה כולה תלוי כפי הצדיק. ואם תאמר הלוא עצם התורה במקומה, לזה צריכים לדעת שנשמות ישראל בשרש בריאתן קדמה לשרש התורה, ובאמת התורה תלוי בם, כן הבנתי מספרים הקדושים, והשם יתברך הטוב ישמרני מכל מכשל חטא ועון]. וכמו שמצינו שמחה אצל התורה הקדושה, כן מצינו שמחה אצל הצדיקים, וכמו שכ' אור צדיקים ישמח ועוד הרבה מקומות. והריקודים הם גם כן לכבוד התורה ובכח התורה (ע' ליק"מ תורה י'). וגם המעיין בספרי מוהר"ן בסגולת הריקוד ומחאת כפים, שהוא המתקת הדינים ויחוד השם וכו' וכו', וגודל ענין הנגינה שבימינו שהוא עיקר הדביקות וע"י ממשיכים רוה"ק ומלקטים כל הניצוצות הקדושות, וע"י נתברר רוח האדם מרוח הבהמה ונעשים בני אדם, וכ' בליק"מ שכל רועה בהמות צריך מאד את הנגינה לשמור עליו שלא יפול למדרגת אלו שהוא שומר עליהם (וע' לקמן בכותרת שני דרכים ראשיים לקרב העולם בתשובה) וכו' וכו', וגודל ענין השמחה עד שציוה ופקד ולמד והורה שמצוה גדולה להיות בשמחה תמיד כידוע ומפורסם, והרבה להורות על זה בכל ספריו הקדושים (ולמשל ע' בחיי מוהר"ן אות פד, ספורים חדשים ד, 'ואז אמר אם אין אתם שמחים איני יודע מה לכם כלומר שראוי לנו לשמח על כל פנים מאד תמיד כשזכינו לטעם אורות נוראות כאלו וכו'. ואחר שספר המעשה הזאת אמר שאתם יכולין לומר עליה תורה כל ימי חייכם, וגער בנו על שאין אנו שמחים, ואמר שראוי לנו לשמח מאד מאד') עיין בהם ויתברר לך שאלו שאוחזין במוהר"ן אין להם דרך אחרת רק לשמוח בו ובכחו ובתורתו שהוא אור השם. ומוהר"ן אמר על ספרו ליקוטי מוהר"ן שהוא אתחלתא דגאולתא (וידעו שהגר"א לא רקד בחתונת בתו, ואמר שהוא ירקוד כאשר יבוא משיח), ושצריכים לעסוק רק בה (ובעזה"י נרחיב הדיבור על זה), ועכשיו שהוא גילה שהוא זה השיר פשוט כפול משולש מרובע שהיה מעותד לנו שיתער לנו להשיב רוחנו ולהחזירנו להשי"ת, בודאי ואין ספק נשירה ונזמרה ונתעדן בה, וישמעו רחוקים ויצטרפו ויצרפו לבם אל ה"י [ואלו העומדים בחוץ בחושך גשמיות תאוות והבלי עולם עשיה דעשיה, ואינם שומעים קול הנגינה של הצדיק, יחשבו הרוקדים למושגעים.

ואלו שטוענים שהרוקדים והמפיצים הם שיכורים והם על סמים ח"ו, [וכבר חשבה אלי את חנה לשיכורה (ש"כ נ"י), וגם היא זכתה בעבודה זו לבנים כנ"ל] תדעו נאמנה שאמנם יש כמה וכמה חוזרים בתשובה שהקדישו ימיהם וכספם להפצת דעת רבינו הקדוש, לתקן עולם במלכות ש'די, והם באים ממקומות חשוכים מאד, וכמו שרבינו אמר שיש לי חסידים שאפילו שאול תחתית לא היה מספיק להם אלא שהיו חותרים מטה וכמו שדיברנו במ"א בחוברת, ויש מהם שעדיין לא יצאו לגמרי מאיפה שבאו, ולפעמים נופלים שוב לשכרות וכדומה ה"י, אכן הדבר הוא הפוך ממש מההלשנה עליהם, כי אדרבה בעת שנופלים ר"ל לשכרות וכדומה לא נמצאים בהפצה הקדושה, ואין להם אז את הכח הרצון היכולת והזכות לצאת ברקודים של מצוה להאיר פני תבל באור השם, כמובן, אלא נופלים למקומות חשוכים וכו'. ובחסדי השם שבע יפול צדיק וקם, מתחזקים בדרכו ובתורתו של רבינו, ויותר מזה מתחזקים ברבינו בעצמו – נ נח נחמ נחמן מאומן, וחוזרים בתשובה ומחזירים אתם הרבה בתשובה. וראוי לציין פה מה שרבינו אמר שאם רואים מי שהוא מקורב לצדיק עושה דברים רעים, תדע נאמנה שאם הוא לא היה מקושר להצדיק היה הרבה יותר גרוע. ועוד ראוי לציין להפרק שכ' לקמן בס"ד על מי ראוי להתקרב לנ נח (ע”ש בסוף, וע"ע משם והלאה, עבודת הנחמים, אות ו), והבאנו שם מש"כ אצל יפתח ודוד המלך ע"ה שדוקא אנשים שבורים וריקים נתלקטו עליהם.

ואפרש יותר בעזה"י, דהנה אחד מהכללים היסודים של בעל הסולם הוא שאין כפיה ברוחניות. וגם כן מצינו בפרש"י עה"ת שכאשר השי"ת היה מצוה ליקח מישהוא, מפרש"י לקחת אותו בדברים, ולא שיקח אותו בידים ממש (וכמו שמצינו לפעמים, כמו הנפת הלויים). וכן ע' בזוה"ק ריש ספר דברים. והבן הדברים כי אין ברצוני להאריך כאן בביאור הדברים. ועכ"פ מובן שבקירוב בני אדם לדרך השם, לא תהיה בדרך כפיה וכח, כי אם ברוח וכו'. וכידוע שזה ענין כח המושך של הצדיק וכן של המשכן וכן של כל דבר שבקדושה. ולכן מהדברים הכי חשובים להמשיך בני אדם הוא על ידי נגינה, שמוהר"ן אמר שעיקר הדבקות עכשיו אינו אלא על ידי נגינה, ומוהר"ן אמר שאלו היו שומעין תורה אחת ממנו עם הנגינה וכו' היו מתבטלין לגמרי.

ג] ועוד כבר ביארנו (לקמן ב'ענין השגעון' בסוף – אות יג) שנראה לעניות דעתינו שהדרך של נ נח הוא הדרך לארץ ישראל (וכמו הראשי תיבות של י'שראל ד'וב א'ודסר, ד'רך א'רץ י'שראל) שידוע שרבינו הקדוש זכה ליכנס לארץ ישראל רק על ידי שהוריד את עצמו למעשה קטנות, והיה שוחק ברחובות כמו ילד קטן. ובאמת יש לשאול, איך לא חש רבינו לחילול השם, שהרבי של כל ישראל, של כל התורה כולה, ינהג עצמו בקטנות? ובאמת זה שאלה טובה, אכן אדרבה ממנו לומדים שכאשר אדם עוסק בעבודת השם, כל מה שהוא צריך לעשות בעבודתו אינו צריך לחשוש לחילול השם (במידה שאינו עובר על התורה כמובן, וכמו שעכשיו כמה מפורסמים ממש חיללו את השם יתברך בכל העולם ר”ל), כי אם הוא באמת משתדל לעשות רצון השם יתברך על כרחך זה לא יהיה לחילול השם. ומבואר בליקוטי מוהר"ן (תורה לא) שכמו שיש בתורה סם חיים וסם מות, שיכולים ללמוד תורתינו הקדושה וח"ו תוציא ממנו דרכי מות, כמו כן אצל הצדיקים האמיתים, צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו בם, שיש מקום לטעות בהם בגאוה ובוז ח"ו. וכן תיראה בליקוטי מוהר"ן (תורה ח) שלפעמים צדיק גמור מוריד את עצמו לתוך מדה רעה, על כן הרואה יכול לחשוב ולדון כפי ראות עיניו שח"ו הצדיק נפל לרעה, אבל לא בשביל זה הצדיק ימנע מלעשות העבודה הצריכה והדרושה להכניע אותה המדה. ולכן גם הנחמנים שמרימים הדרך של רבינו להכין ארץ ישראל אין להם לשים לב ולחוש כלל להמלעיגים וכל הטענות והערעורים, רק להתחזק בדרך הקדושה של נ נח נחמ נחמן מאומן!

ותראה נפלאות, כי בני ישראל נכנסו לארץ ישראל בשנת ב' אלפים תפ"ט, והנה כל אלף חוזר לא' בגמטריא, הרי שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל ממש בנ נח נחמ נחמן מאומן!

והנה עוד סמך להיסוד הנ"ל שרבינו הוא הדרך לארץ ישראל, בסוף פרשת ויצא כאשר יעקב חוזר לארץ ישראל כתיב, ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים, ופרש"י מחנים, שתי מחנות, של חוץ לארץ שבאו עמו עד כאן. ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו, ע"כ. מחנים, בגמטריא נחמן (וע”ע מש"כ בפרשת ויצא – בראשית לב:ג). וכדאי להזכיר מה שראיתי מהחברים על מש"כ בפרשת מטות, 'נחנו נעבור חלוצים', שמדוייק הראשי תיבות (שלא כתוב אנחנו) נ נח! ועמש"כ על הספר אדיר במרום (עמוד י) שבאירנו שם שבאמת רבינו כבש את ארץ ישראל, ונ נח נחמ נחמן מאומן הוא תיקון הערב רב.

ומה נפלא הדבר שחמשה ימים אחר שסבא קיבל הפתק האו"ם הסכימו שמגיע ליהודים מדינת ישראל! [ובדרך צחות יכולים לומר שאחר שר' מטל סלונמר גמר את החקירות שלו והודה על אמיתת הפתק, אז גם האו"ם הודו להמנדט של פלסטין]. Saba received the Petek on Wednesday the 23rd of Tamuz 5682 – July 19, 1922. 5 days later, on July 24, 1922, the Council of the League of Nations confirmed the Mandate for Palestine!

שוב זכיתי ללמוד ליקוטי הלכות בסוף הלכות בית הכנסת (הלכה ה' המבוסס על לקמ"ת עח) שמבואר שם שעיקר הענין של ראש השנה הוא ארץ ישראל, שכל ראש השנה השם יתברך נותן לעם ישראל את ארץ ישראל, ע"ש, ומסביר שהעשרת ימי תשובה הם עשרת מדרגות בקדושת ארץ ישראל, ונשלמים ביום הכיפורים בחי' קודש הקדשים שאז הכהן הגדול מקטיר לפני ולפנים על האבן שתיה ממש. רק שמבואר שם שלמעלה מזה יש סוכות, שיש כח לקדש חוץ לארץ בקדושת ארץ ישראל.

ומבואר שם שהשינה, בחי' הסתלקות המוחין, שהוא בחי' ראש השנה כידוע, הוא הבחינה המבואר בלקמ"ת עח של פרסטוק, שהוא בחי' תמימות ופשיטות, שזה בחי' הדרך לארץ ישראל שהוא על ידי מתנת חנם, בדרך העשרה מאמרות, הדרך שקדמה לתורה. והשופר הוא בחי' המוחין והתורה, שע"י לידת המוחין מתחילים לעלות בעשרה קדושות של ארץ ישראל, ובענין המוחין והורה כבר אין להמון עם שום שייכות להצדיק, ע"ש כל דהקו"נ.

וידוע שהשיר פשוט כפול וכו' ר"ת כשפר (לקמ"ת ח). נמצא שזה בחי' בנין המוחין שהוא בחי' המבואר שם (בלקמ"ת עח ובליקוטי הלכות הנ"ל) עשר מדרגות קדושה בא"י גופא, לא רק הדרך לארץ ישראל. וי"ל שמאומן, זה בחי' הפרסתיק שצריכים אחר כך, בחי' סוכות כנ"ל, שזה הכח אפילו לקדש חו"ל, בחי' אומן, בקדושת ארץ ישראל (וזה א"ש למה שכתבנו במקום אחר בכמה הוכחות ש'מאומן' הוא עוד גבוה מנ נח).

מה מוטל חובה על מי שרואה את עצמו נ נח?

[ע"ע ערך שמחה, שגעון, תורה – שיהיה עיקר הלימוד בספרי רבינו]

א] עצם שאלה זו היא בלבול גדול. וע' בשיחות הר"ן (אות רסט) ז"ל לענין הבלבולים שמבלבלים את האדם בעבודתו, שלפעמים נדמה שכך הוא צריך לעשות ולהתנהג, ואחר כך נדמה לו שלא כן היה צריך להתנהג רק בדרך אחר וכו'. ולפעמים יש להאדם בלבולים גדולים מזה. ענה ואמר: מה צריכים להתבלבל, איך שעושין - עושין, ובלבד שלא לעשות רע חס ושלום. וויא מען טיט. טיט מען. אביא מעטיט ניט קיין שלעכץ חס ושלום, ע"כ.

וע' בשיחות הר"ן (אות שה) ז"ל ששמעתי ממנו ז"ל כמה פעמים שאמר בזה הלשון: מע האט גאר ניט צו טאהן [אין מה לעשות]. וכבר נדפסו כמה שיחות נפלאות, וכן מבאר דברי רבותינו ז"ל, במנחות דף צט: 'תנא דברי רבי ישמעאל - דברי תורה לא יהיה עליך חובה ואי אתה רשאי לפטר עצמך מהן'. והוא עצה נפלאה למי שמבינה מעט, ע"כ.

וביחד עם כל זה הוא מה שמוהר"ן צוה שלא לעסוק בחומרות, ורק לעשות המצות כהוויתן, וע' בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד ז"ל גם מחכמות שיש בעבודת השם בעצמו צריך להרחיק מאד, כי כל אלו החכמות של העולם, שיש להנכנסין ומתחילין קצת בעבודת השם, אינם חכמות כלל, והם רק דמיונות ושטותים ובלבולים גדולים, ואלו החכמוות מפילין מאד את האדם מעבודת השם, דהינו מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר אם הוא יוצא כראוי במה שעושה, כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלמות ואין הקב"ה בא בטרוניא וכו' (ע"א ג.), ולא נתנה תורה למלאכי השרת (קדושין נד.). ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחמרות יתרון עליהם נאמר (ויקרא יח): וחי בהם, ולא שימות בהם (יומא פה:). כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה, מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם בהמצות שעושין, ואין להם שום חיות משום מצוה מחמת הדקדוקים והמרה שחורות שלהם (והוא בעצמו אינו מחמיר שום חמרא כלל), ע"ש. וע"ע בזה בעצות ישרות (ערך מועדים אות ג', הובא בחק ברסלב יד תמוז) ז"ל כי בזה העולם השפל החשוך, בפרט עתה, בדורות הללו, שהסטרא אחרא התפשטה מאד, על כן אם נרצה לדקדק כל כך בכל המצוות ולהמתין עד שנוכל לקים אותם בבהירות ובזכות ובצחות גדול, בפרט בצחות המחשבה שהיא העקר, אז כבר בטלה ח"ו כל התורה ומצוות, ובאמת אנו צריכין לקים כל המצוות כפי מה שנוכל, ורק בזה אנו מחיין עצמנו בגלות המר הזה, במעט דמעט אור המאיר עלינו מתוך עמק החשך והאפלה הזאת דיקא, ואם נרצה לדקדק ולהחמיר בחומרות יתרות, יכולים להכשל ולפל על ידי זה יותר ח"ו, על כן בודאי חלילה לנו למנע ממצות קדוש לבנה בשביל דקדוקים הנ"ל וכו', עכ"ל. (והבן את זה למעשה, למשל לענין נקיות לפני התפלה, ולענין התבודדות בחצות, שהיום בהרבה מקומות הקדושים אי אפשר להמלט מקול הטומאה), ואין לנו להשתדל עבור השלמות הנ"ל, רק לחטף מה שיכולים, ולשמוח מאד על כל נקודה ונקודה הכי קטנה שנזכה, ואולי נזכה להרחיב דיבור על זה במקום אחר (ומה שמצינו שר' ישראל קרדונר זצ”ל היה לו חומרות על פסח, צריך לומר שזה כעין מה שרבינו הזהיר שלא לכוון כוונות האריז”ל בתפילה רק מי שהכוונות הם פירוש המילות, וכעין זה י”ל שהחומרות של ר' ישראל קרדונר ז”ל היו ממש בגדר עצם המצוה, ועדיין צ”ת).

ועוד חשוב להזכיר המבואר בליקוטי מוהר"ן (פו, ובקיצור בליקוטי עצות נב.) כשיש קטנות ופגם באמונה צריכין לעשות עבודות קשות כגון תענית וכיוצא. אבל כשהאמונה בשלמות יכולין לעבד את השם יתברך בכל דבר, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ע"ש.

ב] - [וע' בספר גוט פורים (תורה מר' שלמה קרליבך ז"ל) שהביא מה'סוד ישרים' בתורתו על חג סוכות: מסביר, שיש לנו שני קשרים עם ה': הקשר של תורה ומצוות, אני עושה מה שה' רוצה. אבל זה לא העיקר, העיקר הוא ממש 'קדשנו במצוותיך', אם אני מקושר להקב"ה רק בגלל שאני עושה את מה שהוא רוצה, אז יש לי רק את המצווה. הקדושה של המצווה היא שאני מקושר אליו גם בלי המעשה של המצווה. אם אני גם עושה את המצווה, זה עמוק, עמוק עמוק, ע"ש באריכות.]

ג] וע' בשש"ק (ו:קיח): שמעו את רבי ישראל מקארדאן ז"ל איך שמחזק ומנחם עצמו לפני פטירתו ואומר: ברוך ה' שאני הולך ועוזב את העולם הזה כשאני עטור בזקן ופאות, ע"כ. וכמדומני שכן מצינו בעוד חשובי חסידי ברסלב. ומזה יכולים לראות שמי שעובד ה' יתברך באמת, ומחדש את עצמו כל פעם בעבודת השם, אינו דבר קטן מה שהוא נשאר על עמדו. וידוע שסביב הפתחים של מעלה הקטרוגים וכדומה מתגברים מאד, ועל כן מי שמקושר להצדיק האמת ואוחז בו, בודאי יהיה נצרך כפעם בפעם למלחמות עיקריות ויסודיות ביהדות. ולא יהיה פשוט לו כלל וכלל שיש לו זקן ופאות וכדומה. ועל כן אל תתמה אם ראית נחמנים שהורידו ח"ו את זקנם, או שהשתכרו וכדו' (מלבד ממה שצריכים לדון אותם לכף זכות, ומי יודע באיזה גיל ומצב התחילו להתקרב להאמת וכו', ומי יודע מה עובר עליהם בצרות הגוף והנפש וכו'), וכי הם בדרגה של ר' ישראל קרדונר ז"ל שנצח?! ועוד הם יעלו מעלה בעזה"י בזכות רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. [וכן מצאתי להבין בזה הסיפור שהיה עם הנועם אלימלך ואחיו ר' זושיא, שהגיעו לאיזה כפר ערב יו"כ והיו רעבים ולא אכלו כל היום, ובא איזה איש והביא להם אוכל, וכן היה שקרה לשנה אחרת, וכאשר קרה פעם שלישית שנזדמנו לשם ואותו איש לא הגיע, וחיפשו אותו בכל העולמות עד שמצאו אותו ממש במקום לא טוב, ועשו לו טובה. הנה איך יכול להיות שאיש כזה, היחיד שזכה להאכיל הצדיקים ירד לעמקי הטומאה, אבל על פי האמור אינו קשיא].

ד] ומי שאינו מבין נסיונות אלו, סימן שאף פעם נכנס כראוי בעבודת השם, ולכן הכל שוה אצלו וכו'.

ע"ע בשיחות הר"ן אות מח, ז"ל מה שמספרים בשם הבעש"ט זצ"ל שפעם אחת נפל בדעתו מאד מאד עד שנדמה לו שבודאי לא יהיה לו עולם הבא ח"ו, ולא היה לו במה להחיות את עצמו כלל. ואמר: אני אוהב את השם יתברך בלא עולם הבא. וכל אדם אפלו איש פשוט אי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם כשיכול לעמד בכל כנ"ל, ע"ש ומובן שאנשים שעברו הרבה על מצות התורה וכו' ועם כל זה מנסים להרים עצמם לעשות תשובה, דוקא הם מחיים ומקיימים נקודה אמיתית של כשרות הנ"ל, ולכן דוקא הם יודעים כמה חשוב ועיקר להחזיק בנ נח נחמ נחמן מאומן. וכעי”ז מבואר בליקוטי מוהר”ן (תנינא פב) שמבואר שם שעיקר התשובה הוא לקשר את עצמו אפלו לפחות שבישראל, אפלו אחד שסג מכל וכל מהקדוש ברוך הוא, צריך ליחד ולקשר עמו, כמו שעשה משה. והנה צדיקים גדולים ידעו ברוב ענוותנותן לקים זאת בלי ליפול לשום רע ח”ו רק אדרבה מגודל ענוותנותן, אכן לאנשים פשוטים כמוני קשה מאד לראות את עצמינו עם הפחותים בלי להתרשם וכו', ומבואר שעבודת השם ודרכי התשובה רק מתחלת מפה ממי שיכול להחזיק את עצמו אפילו במצב ירוד מאד ה”י.

ולא דבר ריק הוא מה שמוהר"ן אמר מי שהוא צדיק יותר מבין יותר הנסיונות ודרכי הטומאה והמושפלים. וגם הרמח"ל כותב על זה (בריש ספר אדיר במרום), ופירש שמי שנכנס באמת לעבודת השם, רוצים שהוא יתקן את הכל, ולכן מעלימים ממנו הקדושה בסוד אכן אתה אל מסתתר, ושוב מצאתי מהרמח”ל שכתב כן בפירוש לענין גילוי הצדיק (מאמר יהי אור ויהי אור נדפס בספר רזין גניזין). וכן בעל סולם מאריך על זה, ובמ"א כותב שבתחילה מראים להעובד דקדוקי השפלות ותועבה של העבירות והטומאה עד שהוא שונא אותם מאד מאד, ורואה לעצמו להפרש מהם לגמרי. (וגם ידוע מר' חיים בריסקר ז"ל היה רגיל לספר בשם איזה מגיד, בפירוש הגמ' בכתובות, שריב"ז ראה בתו של נקדימון בן גוריון מאסף נקודות שעורים מתוך גללי חמור ר"ל, ואמר אשריך ישראל כאשר עולים וכו' וכאשר יורדים וכו', וקשה איזה שבח זה שיורדים כ"כ, וביאר שזה שיורדים למטה מחי צומח, ולתחתית הדומם, סימן ואולי יכולים אפילו לומר באיזה דרך סיבה, שאינם סתם כמו כולם מרוממים קצת, אלא שיהודים הם חפצא אחרת לגמרי, וקצרתי. ובאמת צ"ע עליהם שלא שמו לב למה שכתוב בסוף תנא דבי אליהו זוטא, פרק כד, ז"ל ולא עוד אלא כל הנוגע בנבלת בהמה אינו טמא אלא טמאת ערב, אבל הנוגע בנבלת אדם הוא טמא טמאת תשבעה. דבר אחר בהמה שמתה אינה מטמאה באהל אבל אדם שמת הוא מטמא באהלה. דבר אחר, הנוגע בנבלת בהמה הוא לבדו טמא ואינו מטמא את אחרים, אבל הנוגע בנבלת אדם, הוא טמא ומטמא גם כן לאחרים, ע"כ), ואולי נאריך עוד במ"א [וכדאי להזכיר מש"כ במי השילוח, שכל מה שעובר על בן אדם שהוא צריך לסבול וכו' הכל כדי שיתחיל לדבר עם השי"ת, ע"ש. ועוד מובא שלא יפול לגאוה, ועוד שיבוא להכרה שגם הרע, אינו שליטה בעצמה ח"ו, אלא הכל מהשי"ת מדבר ומרמז לו מה שהוא צריך. ועוד שע"י התחדשות היצה"ר, כדקי"ל בכל יום יצרו של אדם מתגבר וכו', כן יתחדש לטובה כנגדו, וכמו שפי' במשלי עה"פ גיל יגיל אבי צדיק וכו'].

ה] ועוד צריכין לדעת שאור האמת האמיתי בעיקר מאיר בריש דרגין ובסוף דרגין, וכמו שמבואר בסיפורי מעשיות כאשר עומדים בתחתית ההר יכולים לראות מה על ראשו, אבל כאשר מתחילים לעלות שוב א"א לראות ראשו עד שמגיעים שמה. וזה כענין המבואר בספרים הקדושים שאפילו יהודי עם ארץ לגמרי וכו' מוכן למסור נפשו על קדושת השם. וכן מצינו יסוד זה בעוד כמה ענינים.

ו] ועל כן מצינו שדוקא אלו אנשים הירודים ביותר שנפלו למקומות שנפלו דוקא הם מבחינים ומבינים ענין של נ נח. והם יודעים טובו. ושאר העולם שהם נשבעים במצבם בעבודת השם, אין להם לעמוד על זה. וכן גם כן מצינו אנשים שהתחילו והצילו את נפשם רק על ידי נ נח, ואח"כ עזבו אותו, ופשוט כנ"ל, כי מאחר שהתחילו עלות על ההר נתעלם מהם מאיפה באו ולאן הם הולכים.

ומצינו אצל יפתח שדוקא אנשים שבורים ופחותים הבינו לצרף אליו ולקבלו לרב ושופט אליהם, כמו שכתוב (שופטים יא:ג) ויברח יפתח פני אחיו וישב בארץ טוב ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים ויצאו עמו. וכן היה בדוד המלך כמו שכתוב (שמואל א:כב:ב) ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש ויהי עליהם לשר. (וידוע מה שר' גרשון קיטוור – הגיס של הבעל שם טוב, הבחין שתלמידי האור החיים הקדוש היו נשמות קטנות).

[וע' בחיי מוהר"ן (רעא) כז"ל אבל באמת המקרבין שלי ההתקרבות לבד הוא דבר גדול מאד מאד. כי אף על פי שהוא בעצמו הינו המקרב אינו כלום, ואינו מתנהג בדרכי ישר כראוי, אף על פי כן מאחר שהוא בתוך אנשים כאלו שהם מקרבים לצדיק לקדשה כזה זה בעצמו מועיל לו מאד, ובמשך הזמן יתעורר גם כן ויחזר בתשובה. ע"ש. הרי מבואר שהיו אנשים כאלו שהתקרבו שלא היו מתנהגים בדרכי ישר. וע"ע בחיי מוהר"ן (רח) כז"ל מאחר שהצדיקים וכו' אינם מתקרבים אלי, אני מכרח לקרב הרשעים וקלי עולם אולי אעשה מהם אנשים כשרים באמת, ע"ש.]

ויותר מזה מצינו בספר כוכבי אור (ספורים נפלאים באד"ה ופעם) ז"ל פעם אחת שחקו אצל רבנו ז"ל במשחק השאח והדרך שבעת המשחק שוכחים את חרדת הכבוד (און מ'ווערט היימיש) ולא היה להם כל כך חרדת הכבוד ממנו ז"ל, ובאמצע באו הר' נתן והר' נפתלי אל הבית באימה וביראה כנהוג, וכשראו את זאת נפל להם חלישות הדעת. ענה ואמר להם רבנו ז"ל: אתם אינכם מהחיל שלי. וספר להם מעשה, שמלך אחד לקח פעם אחת את ידידו לחדר מיחד ושחק עמו בהשאח, והדרך וכו' כנ"ל. ושכח המלך שהוא מלך, וכן הידיד שכח שהוא שוחק עם המלך ושחקו כשני אנשים פשוטים, פעם נצח המלך ופעם נצח הידיד וכו', ושכח מעט היראה. ובעת הזאת היו נצרכים להמלך איזו שרי המלוכה, ונכנסו אליו באימה וביראה כנהוג. והתחיל הידיד להביט על עצמו הלא הוא שוחק עם המלך, ולא שחק בטוב מכיון שלא ינצח את המלך. ויאמר לו המלך מה זה? זה אין ענין שלך, עמם אני מנהיג מדינות, ואתך אני שוחק בשאח – מיט זיי פיר איך לענדער און מיט דיר שפיעל איך שאח. וכן הראה רבנו ז"ל בידיו על מוהרנ"ת ורבי נפתלי ז"ל ואמר עמם אני מנהיג מדינות, ואתכם אני שוחק בהשאח, ע"כ. והנה לפי מצב הירוד של האמונה בימינו כידוע וכמו שניבא רבינו, ברוך השם שהנחמנים, אם נגיד שהם לא האנשים שבהם רבינו מנהיג מדינות, לפחות הם האנשים שאתם רבינו משחק.

ז] ועוד צריכים לדעת מה שמבואר בליקוטי הלכות שהאנשים של הצדיק, הצדיק משתמש עמהם להכניסם למקומות כאלו שהוא לא יכול לרדת בם, ועל ידם הוא פועל ומתקן מה שהוא צריך.

ח] וכבר כתבנו לעיל בחיבורנו שבדורנו עיקר עבודתינו בכלליות ובפרטיות הוא לדון לכף זכות, לא רק החבר שלך גם את עצמך, ולא לחפש חומרות, אדרבה להשתחרר מכל החומרות והדקדוקים והמנהיגים המפרסמים המבלבלים ומעצבים וכו', ולהיות שמח ונשבע במלכות שלך, מעצם הדבר שאתה יהודי, בן של השי"ת. וכן לשמוח על כל יהודי ועל כל נקודה טובה עד מאד. ומזה אי אפשר ליפול, כי איפה שאתה, יכולים לשמוח בזה מאד, כמבואר בספרי מוהר"ן.

ט] ונלע"ד שפעם היו בונים מדרגות, ולכן היו דואגים מאד שלא ליפול וכו'. אכן עכשיו שאנו בתיקון של הסיפא, כמעט כל רגע וכל תמונה (כמו שעכשיו סוגרים כל רגע בתוך תמונה), הוא תיקון בפני עצמו, ולא צריכים לשים לב כלל על מה שהיה. רק לחיות ההוה, שברגע זה כמה אתה שמח שאתה יהודי, וכמה אתה שמח שיש אתך עוד יהודי איך שהוא, וכמה אתה שמח שיש לנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

י] ויש לציין להמסופר על אחיו של מוהר"ן שלא מצא חן בעיניו השיחת חולין בהשלחן ליל שבת קודש, והתלוננן לפני מוהר"ן, ומוהר"ן עכבו בחדר כל הלילה וגילה לו דברים נפלאים מאד ע"פ השיחות חולין. ועכ"פ מבואר שאלו האנשים שזכו להיות בשלחן של מוהר"ן, מה שלא זכו רוב דורם, היו אנשים כמונו, שהיה להם הרבה לשיח גם בשולחן הקדוש של מוהר"ן בשבת קודש. ושכן מבואר במה שהבאנו בחיבור במ"א, בענין התנהגות מוהרנ"ת בעשית המנין, שמתחלה היה עוסק לדבר עם האנשים, ואחר שראה שליבם אינו בוער כמותו הפסיק, ואח"כ ראה שרצון ודעת מוהר"ן היה דוקא לשים חלקו עמהם (אכן לאידך גיסא ע' בחיי מוהר"ן (שלג) שהקדושת לוי הפליג מאד במעלת המקרבים של רבנו ז"ל וא' שהוא יודע שרבם ככלם הם לומדים מפלגים יראים ושלמים ואנשי מעשה וכו'. וע"ע בחיי מוהר"ן (מעלת המתקרבים אליו, יא) ענה ואמר אני ידעתי היצר הרע שלכם, אלו היו לוקחים מכם היצר הרע היו הולכין ומקלחין צנורות מלאים דם וכל העולם היה מלא דם. אפלו כשתהיו אנשים כשרים צריך לכם זכיה גדולה שתדעו עצם היצר הרע שלכם שהיה לכם, רק אני ידעתי אותו, ע"כ. וע"ש (יד) שהיה מדבר עם אנשי שלומנו דשם ואמר מה אתם יכולים לעשות תשובה, וכי מספיקים ימיכם וכחכם כלכם לתקן פגם אחד ממה שקלקלתם. רק אני עושה תשובה בשבילכם, ויש לאל ידי לתקן הכל כל מה שקלקלתם עד הנה, רק העקר מעתה לא תעשו עוד. ואפלו מהיום והלאה איני מקפיד על השגגות שתעברו ח"ו, רק העקר שעל כל פנים תשמרו עצמכם ממזיד, ע"כ). וגם ממה שמוהר"ן אמר למוהרנ"ת שלעומתו, דהיינו לפני מוהר"ן, כמעט אין הבדל בין המשכילים לבין מוהרנ"ת, והוא דבר פלא מאד, כי איך יכולים לדמותם כלל. ועכ"פ מבואר שאין עלינו לראות את עצמינו כחשובים וכו', רק לשמוח שחלקנו הוא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יא] הנה אחר כל דברי האמת הנ"ל בענין עוצם החירות והבחירה של הנחמנים, נמשיך להסביר שבאמת רחמנות גדולה עליהם וכמו שאמר מוהר"ן (חיי מוהר"ן מעלת תורתו טו) על שני כתות אנשים יש לי רחמנות גדול עליהם, על אלו אנשים שהיו יכולים להתקרב אלי ואינם מתקרבים, ועל אלו המקרבים אלי ואינם מקימים את דברי וכו' ע"ש, והרי מובן ומבואר שעלינו להשתוקק ולהתגעגע, להשתדל ולהאתמץ לקיים כל דברי תורתו הקדושה של מוהר"ן. אכן העיקר העולה על הכל, כמובן מאליו, וכמבואר בקונטרס זה, וכן אמר הסבא בעל הפתק בפירוש, שהעיקר הוא להפיץ תורת מוהר"ן, למכור הספרים, ועל הכל לפרסם שמו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן.

וגם בזה תצטרך לכל דברינו שפתחנו בהם בנושא זו. כי כדי להביא את תורתו הקדושה להעולם צריכים לסבול עליות וירידות עצומות, והכל תלוי באמונה הפשוטה שמוהר"ן הוא הראש בית, שכל הנהגת העולם תחת פיקוחו, כי דייקא על ידו עולים כל שייפא ושייפא לבנות היכל קודש, שהוא תכלית קדושת ורוממות ותפארת השכינה הקדושה, שבו יתגדל ויתקדש שמו יתברך.

וכן דוקא בענין זה בא הדיבור וההוראה על ידי אחי רבינו, ע' בחיי מוהר"ן (מעלת תורתו לט) ז"ל שמעתי בשם מורנו הרב יחיאל ז"ל, אחיו של רבנו הקדוש ז"ל שספר בשם רבנו הקדוש שפעם אחת שאל אותו על ענין שהוא ז"ל הזהיר את אחיו מורנו הרב יחיאל ז"ל שיהיה רגיל לדבר עם בני אדם כדי לקרבם על ידי זה להשם יתברך, ושאל אותו שכמה פעמים מכרחים לדבר עם בני אדם דברים בטלים ושיחת חולין. השיב לו רבנו ז"ל מאחר שעל כל פנים נכנסין בתוך הדבורים שמספרין עמהם איזה דברים מדברי תורה, על ידי זה נתתקנין כל הדבורים וכעין מה שאמרו רז"ל (שבת ל:) בקשו לגנז ספר קהלת, ומפני מה לא גנזוהו, מפני שתחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה. וכבר מבאר במקום אחר שמי שבקי בספריו היטב יכולין למצא כל שיחות העולם בתוך תורתו וכו'. ואי אפשר שלא יהיה שיחה בעולם שלא יהיה לה שיכות לתורתו הקדושה, ע"כ. הרי מבואר היטב שהעבודה לדבר עם אנשים לקרבם לרבנו הקדוש אינה פשוטה כלל, וצריכים מסירות נפש ברוחניות, לדבר דברים בטלים ודברי חולין (וכידוע איך שפעם מוהרנ"ת בתוך שהיה מדבר באריכות עם אחת מהאפיקורסים ומוכיח לו האמת, בתוך כך, צעק ובכה מרוב צערו שסבל ממה שנזדקק ליכנס לדיבורים של חקירות וכו') והכל באמונה בדברי מוהר"ן שהכל כדי שהכל יתהפך לטובה.

דרך חדש שהוא דרך הישן וגם נגנב

בהיות שראינו שיש הרבה דברים בעבודת השם יתברך שהם כמו מצבה, שבימי האבות היה אהוב להשי"ת ואח"כ כאשר הגוים לקחו את המצבה לעבודתם, נהיתה שנאוי בעיני השם (רש"י דברים טז:כב). והיום בסוף הדורות שאנחנו מחכים להגאולה שניה (לשון קדושה של שבת קודש) נהפך הדבר, שמה שהיה שנאוי בעיני ה' כאשר גנבו הגוים והאפיקורסים עבודות לא ידועים מהיהדות ('כי גזלו התורה ונשתכחה מישראל' – לשון הרמח”ל באדיר במרום עמ' תסה על הנוצרי י”ש), ועכשיו הצדיקים החזירו העטרה ליושנה והשי"ת אוהב כאשר נעבוד אותנו בחלקנו מתחלה, לולא התמהמהנו וכו'.

א. רוממות הצדיק וכו'.

ב. תיקון הכללי, פדיון העבירות ואמירת וכו'

ג. 'האירוע' מה שכל אחד צריך להרגיש או להשיג אלוהות אישי.

ד. ווידוי לפני תלמיד חכם צדיק.

ה. הפצה, לדבר עם אנשים וכו' (אכן זה בודאי היה בזמן האבות כנ"ל.

ו. הצדיק עושה תשובה בשבילנו (חיי מוהר"ן אות דש, מעלת המתקרבים אליו, יד. ויעו' בזה בספר החסידים דף סז. שמובא בחק לישראל יום רביעי פרשת וישב ז"ל לכן תעורר נפשך בכונה גדולה לשוב בתשובה ולכוין שמעך ישובו כל זרע ישראל, והינו (הושע יד) שובה ישראל בלשון יחיד, והדר כתיב, קחו עמכם דברים ושוב, בלשון רבים, ולכך מסיים, כי שב אפי ממנו, ופרשו רז"ל אפילו באחד שישוב, ישוב חרון אף ה' מכלם, מן הטעם הנזכר, כי גורם שכלן יהרהרו בתשובה, ואפשר דהיינו דכתיב (תהלים נא) אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו, נמצא מזכה אחרים עמו, עכ"ל.).

[מינות ממשיך, ולאידך גיסא להבדיל וכו', כל כח ההמשכה הוא של הצדיק]

ז. תיקון חצות.

(כעת ראיתי מאיזה נ' שמדמה בחירת מקום קבורתו הקדושה לאיזה ענין לאאורר"ה)

כל אלה ועוד, נמציא לפניך דרך להבין את זה ע"פ

בעל הסולם:

ספר אור הבהיר, ערך שפחה כי תירש גבירתה ע"ש באריכות וכאן נביא בעזה"י קטעים:

עבד ושפחה. והנה השורשים העליונים שנק' חיצוניות ע"ד הנ"ל, נק' בכללם בשם שפחה ועבד (ה"ע ולזאת אילו שהולכים פרוצים היינו שמראים לכל העולם חיצוניותם, וזה כולל כל המראים היופי החיצוני כמו פאה נכרית, ראוי לכנותם שפחות ועבדים). והיינו להראות אשר אין ענינם ח"ו להזיק ולקלקל כמו שנגלו לשטחיות העין, אלא המה משמשים ומשרתים להפנימיות כמו העבד ושפחה המשמשים לאדונים.

ושליטת החיצוניות האמורה נקרא בשם גלות ישראל לבין אומות העולם, שמביאים בזה להאומה הישראלית יסורין ובזיונות וחורבנות באופנים וגוונים מרובים. אמנם למען הקיצור נבאר רק המתגלה מתוך מבט הכללי שהוא התכלית הכללי, שהוא בענין העבודה זרה ואמונות תפילות בסוד הכתוב ויתערבו בגויים וילמדו מממעשיהם, שהוא הרעל היותר נורא ומסוכן המשחית נפשות ישראל, להיותם מקרבים את הבליהם לדעת האנושי. כלומר, שאינם דורשים עמקות מרובה להבינם, ובזה משרישים את יסודות עבודתם ללבות בני ישראל. ואע"פ שאין איש ישראלי מוכשר לגמרי לקבל את הבליהם, מ"מ גורמים סוף סוף שיקוץ וזוהמא עד לכפירה מגולה עד שהביא לנו כל היסורין והחורבנות, כמו שאנו מוצאים עתה לעינינו אשר חכמי האומות חקרו ודרשו את כל ספרי בני ישראל ועשו בזה מטעמים לחזק אמונתם, דהיינו החכמה שלהם הנק' תיאולוגיא. ושתי רעות עשו, כי מלבד שמתעטפים בטלית שלנו ואומרים שכל הכחמה ההיא הם מהשגת רוח הקודש שלהם, שהמעתיקים הללו קנו אצלם שם גדול על חשבוננו אשר בזה מחזקים ודאי את תורתם מהזויפת וקונים כח להכחיש את תורתינו הק', אלא עוד רעה יותר גדולה הגיע לנו, כי המסתכל בתוך התיאולוג' שלהם מוצא בהם סברות וחכמה בעבודת ה' שנראים לו יותר כנים ואמיתיים מחכמה שלנו. והוא מב' טעמים, הא' הוא משום שהמה חברה גדולה ונמצא ביניהם בלשנים גדולים ומובהקים, היודעים המלאכה ההיא איך לקרב דברים שיהיו מקובלים על דעת אנשים הדיוטים, וענין בלשנות הוא מחכמות חיצוניות, שדואי הוא אשר חברה של שמונת אלפי מיליאן איש יכולים להמציא בלשנים יותר גדולים ומרובים מן חברה שלנו שהוא כמו חמשה עשר מליון איש, וכיון שכן נכשל המסתכל בספריהם וקונה ספק אולי הצדק עמהם ח"ו, או עוד יותר גרוע כמובן. וטעם הב' הוא וזהו העיקר, כי חכמי ישראל מצניעים את חכמת הדת בחדרי חדרים ובכל האפשרות מרבים חכמי כל דור ודור להציע פשט פשוט אל ההמון ודוחין אותו בכל התחבולות מן הרצון אפילו לבא ולמשש בחמת הנסתר.

ווי אי אימא: ועושים זאת מפחד שמא יפלו הדברים והחכמה לעובדי ע"ז כמ"ש רשב"י אם אימא ידעון חייביא איך לפלח לאמריהון, כי על דברים הפעולטים שגנבו מכלינו אנו סובלים בזיון וקצף די מאד, אשר נפלטו אליהם אחר כל השמירות המעולות.

ומזה מובן מה שהיה לנו אם חכמינו היה מגלים חכמת הנסתר לעין כל. ומתוך שאנו מציעים, נמצא אשר האיש הפשוט שלנו כל עוד שאינו כדאי למסור לו רזי תורה, הנה אין לו שום מושג כלל בחכמת הדת, וע"כ מובן מאליו איזה התפעלות שאדם כזה קונה בעת שמוצא טעמים וחכמה של מה בהתיאולוגיא שלהם, שכל עיקרה אינו אלא קיבוץ של ידיעות גנובות מהנסתר שלנו בתוספות מטעמים ספרותיים. ואחר שרואה זה אומר ומכחיש את תורתינו המעשית ואח"כ לכפירה לגמרי רחמנא ליצלן. ודבר זה נקרא שפחה כי תירש גבירתה, כי כל כח הגבירה דהיינו שליטת הפנימיות הוא בכח החכמה ודעת שלנו, בסו"ה ונפלינו אנו ועמך מכל העם אשר על פני האדמה. ועתה קדמה השפחה ומתגאה בהמון, כי היא ירשה החכמה הזאת ח"ו. ותדע שכחם זה הוא השלשלת שבו כובלים את רגלי בני ישראל בהגלות תחת שליטתם.

ונתבאר, שכל עיקר כבלי הגלות ותוקפם, הוא מחכמת התורה ורזיה שהספיקו לגנוב ולשים בכליהם אחר כל השמירות המעולות והגניזות שעשינו, שבזה מטעים ההמונים שהמה ירשו את עבודת אלקים ומטילים ספק וגם כפירה בנפשות ישראל כנ"ל.

וכו'

אכן אין לך רעה בלי טובה, וע"כ השליטה הזאת שהאומות השיגו ע"י גניבת סודות התורה גרמה ג"כ דחיפה גדולה להתפתחות הקדושה, אשר לפי השערתי הננו בדור עומדים ממש על סף הגאולה, אם אך נדע איך להתפשט חכמת הנסתר בהמון, כי מלבד טעם הפשוט של חיל בלע ויקיאנו, כי בזה יתגלה לעין כל מה בין בני לבין חמי, וההבדל בין עיקר הגרעין ובין הקליפה העליונה שקלפו ממנה כל חכמי האומות שבעולם, כי בטח ישובו כל מחנות ישראל שפכרו בהתורה ישובו להשי"ת ולעבודתו, הנה יש בזה עוד טעם, כי קבלה בידינו שיש חיוב מוקדם להגאולה אשר כל אומות העולם יודו לתורת ישראל בסו"ה ומלאה הארץ דעה, דוגמת יציאת מצרים שהיה חיוב מוקדם שגם פרעה יודה לאלקים אמת ולמצותיו וירשה להם לצאת, וע"כ כתוב שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם מהיכן יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת, תדע שהוא ע"י הפצת החכמה האמיתית שיראו בעליל אלקים אמת ותורת אמת

והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, וכו'

עבירה: עמש"כ בערך נסיונות, הלכות עשיית עבירה רחמנא ליצלן.

עגלה: בגמטריא נ נח. ועיין במסכת יומא דף לב: שהתרגום של עגלה הוא מלכא (המלבי"ם פירש כי המצרים היו מיחסים להשור כאלהות).

עד. עין דלת בגמטריא: זה אני נ נח נחמ נחמן מאומן, אי נמי, סבא נ נח נחמ נחמן מאומן.

עולם. עיין ערך גוים.

עולם המלבוש

בספר עמק המלך, ריש שער השני מסכם בקיצור עיין שם ויוצא מדבריו, שבתחילת בריאת העולמות, יש את העיגול של הטהירו עילאה, עיגול בחינת פשוט. ובתוך העיגול יש עולם המלבוש של האלפא ביתות של הרלא שערים, והנה האלפא ביתות הם בחי' כפול בבחי' אל בם גן וכו'. ולא היה מקום לבריאת האדם, ולכן העלה קב"ה אור חצי הלבוש התחתון אחורי חצי העליון וכו', ולכאורה זה בחי' משולש, כמו הכפלת הלבוש של הווין כמבואר בספר אדיר במרום. והמקום הפנוי הוא מרובע – כמבואר שם פרק שני. מאומן – בחי' ואהיה אצלו אמון [משלי ח:ל], הוא שיעור כל העולמות בכח, עיין שם א-סא דיבור המתחיל ולכן הוציא לפועל כל העולמות.

עז: התורה נתנה לעם ישראל מפני שהם עזים, בחי' עזות דקדושה. ע' פעמים ז' עם הכולל עולה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וע"ע בלק"מ תורה צד (הבאתיו בהקדמה אות ה) שעל ידי אמונה עושים ז' ובהצטרפות החכמה שהוא בחי' י', נעשה ע', וממילא כשמסתכלין בע' כזה נתעלין כל הניצוצות, ע”ש. ומבואר שעל ידי נ נח נחמ נחמן מאומן מעלים כל הניצוצות.

עזות דקדושה. עמש"כ באבות ה:כ.

ערב רב. בערב של הגלות – בסוף הגלות – מי שהוא רב – הוא ערב רב. רחמנא ליצלן.

ערבית. עיין מעריב.

עת, עתה. עמש"כ בערך זמן.

פ. בספר אלפא ביתא על צורת האותיות, הביא מהרוקח שכתב בשם החסיד שצורת האות פ"א היא שבתוכה רואים אות ב' לבנה. פ. והנה פ' עם בי"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

פדיון. נוסח הפדיון עיין בלקוטי תפילות קכג.

פדיון נפש, שהוא בגמטריא "ורפא ירפא (עם ב' התיבות)" – לקוטי מוהר"ן תנינא ג, בגמטריא פתק.

"על ידי פלא עליון" – פלא עליון עם האותיות בגמטריא נחמן מאומן. וכבר מזמן אני נוהג להוסיף על ידי פתק עליון.

פדיון הבן, עם הח' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נ נח (-בכור מקבל פי שנים).

פוליטיקה

ברסלב לאומי

ע"ע מש"כ שהעם יבחר.

א] כבר כתבנו קצת להסביר הענין שדורנו הוא חידוש גדול, כי היום כל אחד הוא ממש כמו מלך. יש מלבושים (לפנים כל לבוש היה עשוי במיוחד וכו'), כל מיני וסוג אוכל להפליא, כל המוזיקא מתי שרוצים (מלפנים רק שר גדול או מלך היה יכול לשמוע מוזיקא מתי שהוא רוצה וכו'), רכב מיוחד, בתים ענקים וכו', שירותים, מים בברז, חשמל וכו' וכו' וכו'. וגם ברוחניות, ספרים קדושים על ידי הדפוס, ספריות שלמות בזול (גם על המחשב), כל חפצי קדושה ביותר הידור מאד (אכן בהרבה פחות כוונה וכו'), ויש לנו עכשיו הזכות לדור בארץ ישראל.

והנה אף שכל הספרים הקדושים של כל הצדיקים בודאי מוציאים פה ושם דיבורים שמדברים אלינו, לא מצינו מעולם ספרים כמו ספרי מוהר"ן ותלמידיו שממש מתיחסים לחיינו.

מי כמו רבנו הקדוש שהפליג לדבר על חיים בארץ ישראל, מלבד מה שהוא בעצמו מס"נ וכבש את הארץ בשבילנו, הרבה לצוות על זה, וכידוע שבברסלב לא היו בונים בתים בחו"ל, וכמה השתוקקו והצליחו לבוא ולהגיע ולחיות בארץ ישראל.

וכן בעיקר הנקודה של כל הנ"ל, דהיינו שכל אחד הוא כמו מלך, לא בסתר דבר על זה מוהר"ן, ואמר תורה להדיא על זה (תורה נו) שכל אחד יש לו מלכות וכו' ע"ש.

וכן בכמה וכמה דברים. וכן במה שידוע שרואים את קורות החיים פרטים איפה שלומדים בספריו הקדושים, וכמו שמוהר"ן בעצמו העיד (כאשר התלוצצו עליו שתורתו הוא מזקנו), וכמו שמוהרנ"ת כותב בכמה מקומות. ואלפי אנשים כבר התחילו להבין את זה, והתקרבו ללכת בדרכיו.

ב] והנה מאז שנתגלה הפתק נלע"ד ירדה אור חדש לעולם. והסבא בעצמו לא זכה להבין ולהשיגו עד לאחר שישים שנה, כידוע שרק אז התחיל לפרסם את הפתק, ואמר שהוא התחיל להבין מיעוט דמיעוטא ממשמעותיו, שגם המעט הזה כטפה מן היום מספיק לקחת הבחירה מבן אדם. והוא זכה על ידי חיזוק עבודתו להבינו, וכמו שכתוב להדיא בפתק. ומאז הוא התחיל להציל את העולם, להאיר להם האור חדש והנפלא של נ נח נחמ נחמן מאומן (ויש להעיר שבישראל סבא עמ' קנו יש אפשרות לפרש בד"א קצת ע"ש ואכמ"ל).

ג] והנה נלע"ד שבענין האור חדש הזה, הבין קצת ר' שלמה קרליבך ז"ל, וכמו שהוא אמר שעד השואה (ולפי דברינו זה כבר היה לפני השואה עשרים שנה, אבל רק כך הוא הבין בזמנו כבר) מה שיש יהודים שאנו מרחיקים ומורידים, משכילים, קונסורביטיב, ריפורם וכו', זה הכל נחמד (קווט, באנגלית). אבל אחר השואה אין מקום לזה כלל ועיקר, אם רואים איזה יהודי, איך שהוא, זה צריך להפריץ מדותיך ולקחת את לבך ואת נפשך וכו'. והוא התחיל הנהגה חדשה, שאיני מסכים, שבו תפס נקודה זו ועוד. והוא התחיל לשים רוח בעם ישראל, בהעם. כי הוא הבין שיש עכשיו עם ישראל, אולי קצת מפוזר ומפורד, אבל גם הרבה ביחד בפרט בירושלים. והוא עסק וטרח לקשר העם לשרשם. וחידש ניגונים ותורה לכוון את העם בהשי"ת, בצדיקים, אהבת ישראל, בתורה הקדושה, ובארץ ישראל וירושלים. ואז בשעתו הבין שבעיקר צריכים התורה וההנהגה של רבנו הקדוש, והרבה לדלות ממנו להעם. אכן הוא הבין שיש אור חדש שמצריך הנהגה שהסתפק לדרוש מתורת מוהר"ן, כי לא ראה בברסלב גופא שיתנהגו ככה. ועל כן אפילו יותר מרבנו הקדוש, הלך ע"פ תורת איזביץ. וזה הביאו לפרוץ על המדה, אבל אשרי חלקו, כי בודאי בשמים גם מתנהגים מדה מדה, ומפריצים כל הגדרים לפניו, וכמו שראינו בימינו איך שהניגונים והתורות (שעכשיו מדפיסים ספרים שלימים מהודרים וכו' מתורתו) והסיפורים שלו, נפוצים מאד.

ר' שלמה סיפר שקצת אחר הקמת ממשלת הזדון איזה רב הוזמן לדרוש לפני העם, וכולם היו מצפים לדיבורים מרוממים, והרב בעיקר דרש על חשיבות הצניעות שהנשים ילבישו גרביים שחורים, וכו', והבאיש רוחם. וכן נראה לע"ד היה הענין המבואר בספר ימי שמואל שהתחילו לעשות כרוז בל"ג בעומר לאסור הנשים מלהגיע לציון, וזה שעשה הכרוז נפטר, ואנשים היו אומרים שאילו הנשים היו מגיעים, בזכות תפלתם ודמעתם אצל הרשב"י, בודאי היה נתבטל גזירת השואה, ע"ש. ונלע"ד שלא תפסו את העיקר, שאין ספק שענין צניעות חשוב מאד, ולא רואים צניעות כמו אצל הנחמנים כידוע [שלא רק שהנשים מלובשים צנועים מאד, ולא יושבים ח"ו ביחד בעירבוביא וכו', גם בפנימיות משתמטים מלהיות נשים ברקע], אבל זה לגמרי לא היה לענין, מיליוני נשמות ישראל צלולים במים הזידונים בצרות הגוף ונפש, וכמעט לא שמים לב על זה, רק שרבי וחסיד פלוני לא יסתכל על רביצן פלוני. בודאי כל אחד מוטל עליו להתנהג כפי יכולתו וכו', אבל צריכים לתפוס את העיקר. תעשה מה שהוא בשביל השכינה הקדושה, בשביל כנסת ישראל.

קול דמי אחיכם צועקים אליך מן האדמה, ואתה עוסק בהבל. הייטב בעיני ה'. הן קין קניתי היום לסער את העולם לצוד נפשות להקים מי אלה לפניך לעם גדול וקדוש.

ד] והנה לאידך גיסא רב אחד צדיק וקדוש, כן הבין מאד שצריכים להקים את העם, וחידש לו דרך חדשה, וגם לשון עברית חדשה גם להמציא מילים וכו', והטעה אותם מאד, להרים דגל הכפירה והאפיקורסות. אכן גם הוא ראה שהוא צריך מאד לתורת מוהר"ן, עד שהוציא הדיעה על עצמו, בטעם למה הוא מרבה לומר תורתו של מוהר"ן בלי להגיד בשם אומרו, אמר בשביל שהוא גלגול של רבי נחמן (והסבא אמר, שהטעם שלא הביאו עדיין גופו של מוהר"ן לארץ ישראל (י"ס עמ' שו): הוא לא מתגעגע אחרי הכנסת, אחרי מחללי שבת ועושים מה שעושים ועוברים על כל התורה. הוא לא מתגעגע אחרי הכפירה והפריצות. זה אצלו לא כלום, לא בא בחשבון, זה לא נקרא אנשים, נקרא חמור, חמורים, בהמות. לפי דעת רבנו ז"ל, ע"ש), אכן באמת כמעט הצליחו לקרב אותו לברסלב לגמרי, אבל עדיין לא היה להם האור חדש הזה כמו שהיו צריכים, והיו דנים על פוליטיקא וכדומה, והרב ידע נפשו שזה הרבה יותר עמוק, ולא זכה למצוא את זה אצל החסידים. (ומה שהוא הבין מש"כ לקמן באות ו' – לא למעלותו, כי באמת דברים פשוטים וניכרים הם, והטעם שהגדולים וראשי ישיבות לכאו' לא עמדו על הענין, כי אע"פ שלפי סאטמר כולם נכשלו בציונות וכו', עם כל זה אמונתם היה הרבה יותר חזק בתורה ובהש"י, ולכן לא שמו לב לכל מעשי הציונים. אבל מי שהוא שמסתכל חוץ מהתורה והאמונה מיד יבין לאשורו כוח הגדול והעצום שיש כאשר מתאחדים בנ"י בארצם).

ה] והנה באותו הזמן, לא נאמר שהסבא לא הבין כלל בחידוש העולם הנ"ל ח"ו, כי המעיין בספרו הקדוש אבי הנחל יראה שאין לנו שום השגה בהסבא כבר אז באותו תקופה, והוא כבר היה משתף עצמו לנקודה הטובה של אלהות שהיה מושפל מאד וכו' אכמ"ל. והוא כבר אז הבין טוב שארץ ישראל הוא לא ארץ של כופרים ולא ארץ של ערבים וכו', אלא ארצו של רבנו הקדוש. ומה שנעשה פה בארצנו הקדוש זה כבר שייך למוהר"ן.

אכן אינו דומה למה שזכה אחר כך, ובפרט בהנושא הזה, ע' בספר ישראל סבא איך שהוא מדבר על ארץ ישראל, איך שהוא בכלל אינו מתיחס ואינו מדבר על מה שרובו ככולו של העולם מתיחסים לארץ ישראל. ארץ ישראל שלו הוא כולו קדוש, כולם שומרים תורה ומצות, הארץ מוציאה הפירות הכי טובות, הבית המקדש שלנו וכו' וכו', וכל זה הוא מכנה מדינת ישראל!

והסבא הראה לדעת שלא צריכים להמציא דרכים חדשים ביהדות, וצריכים לקיים כל התורה הקדושה, רק צריכים הדרך החדש שהוא באמת הדרך הישן, והוא האיר התורה הקדושה של מוהר"ן, להורות כמה רק מוהר"ן ממש מדריך אותנו בדור זו, וכמה צריכים ללמוד ולחפש עצות בתורתו הקדושה ללמד אותנו דעה להבין מה שהשי"ת עושה אתנו [וגם נראה שמוהר"ן בעיקרון רצה להרים בני אדם למעלה מן היישוב, שיעסק רק בתפלה ובתורה, ורש"ק בעיקר היה רוצה להראות להם היופי בחייהם בשמירת התו"מ].

ו] ועלינו לשים את זה היטב על ליבנו, שמה שכולם כבר התחילו לקרוא למוהר"ן, רבינו, רבינו, רבינו, באמת הוא ככה, שרבינו הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא הראש של מדינת ישראל. ואנו כולנו העם שלו. ואנו לומדים התורה שלו והולכים בדרכיו הקדושים. וצריכים להציץ רוח קדשו בכל העם, שב"ה בלע"ה היום אנו גרים ביחד אלפי אלפים יהודים שומרי תורה ומצות. וכמו שלהבדיל, ובפרט בחו"ל, ילדים מחנוכים ומתגדלים על פי חוקותיהם, והם אוהבים הספרט, והמודה, וכו'. כעת, וכמו שהסבא אמר בפירוש, יש לנו מודה חדש, נ נח! (ע' ישראל סבא עמ' תנט ובעוד מקומות) וכמו שלמשל בארצות (פוגמי) הברית באיזה גיל מסויימת מקובל שכולם מכינים עצמם לבחינה מסויימת כדי להיכנס לבית ספר גבוה ולקבל תעודה, להבדיל בארץ הקדושה, כולם באיזה גיל מסויימת מכינים עצמם לדעת הרבה תורה, תנ"ך, או משניות וכדו'. [ונלע"ד שבזה יכולים להבין על דרך טבע מה שחז"ל אמרו שבימי חזקיהו אפילו ילדים קטנים היו יודעים היטב בכל הל' טו"ט, כי הלוא מלך, ארץ, ועם היה להם, וזה היה הדרך החיים שלהם, ולכן נתפשט אצלם לדבר פשוט, וק"ל. אכן בודאי ברוחניות אין דבר פשוט, כי על כל מעלה ברוחניות יש מלחמה עצומה, ולכן בודאי זה היה בכח וזכות הצדיק, רק הראיתי לכם הלבוש הטבע שבו נתלבשה לע"ד]. ועוד ידוע מה שאמר מוהר"ן שכאשר קיים דרך בעולם הרי בקלות כל מי שינסה אותו יצליח. ועוד אמר (לקוטי מוהר"ן קפו) מה שמספרין מופתים מהצדיקים שבמדינת קיר"ה (דוין) הוא מחמת שאנשיהם הם אנשים כשרים ומאמינים בהצדיקים, כי על ידי אמונה שהם מאמינים בדברי הצדיק, על ידי זה נתגלין מופתים ע"ש, ובעזה"י כן נהיה אתנו, שכולנו נתחזק באמונתינו בהשי"ת ובאמונה ברבנו נ נח נחמ נחמן מאומן, ויתגבר ויתחזק האמונה ונראה איבוד הטבע לגמרי ושהכל יתנהג בהשגחתו הנפלאה. וכולם מתקרבים ומתחזקים להרים דרכו של מוהר"ן.

ז] יש מפלגה חדשה. ברסלב לאומי! תבחרו בה, ורק בה! נ נח נחמ נחמן מאומן!

כל זה כתבתי כמה שנים לפני הקמת המפלגה כולנו חברים נ נח – ףץ. ואין כאן מקום לכתוב על זה כל עיקר כמובן. וכבר כתבנו הרבה רמזים על זה בס"ד.

ועל עני מפלגה בברסלב ראש זה מצאתי בספר הקדוש תיקוני הר"ן שנכתב מאחד מאנ"ש בעיר צפת בשנת נתרמו ונעתק על ידי ר' שמואל הורביץ ז"ל כתוב באות כג בזה הלשון: שבחירת הרב רבי נחמן היה בהמפלגה עד כאן לשונו. עוד כתוב שם בזה הלשון: גם תלמידו הרב רבי נתן אמר על המפלגה שנעשה בימיו, שהיה בשביל שיתרחקו אלו האנשים שנתקרבו שלא לשם שמים עד כאן לשונו!!!!

פ=8 (מספר קטן), ח=8, ד=4. הרי 488, עם הג' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

לא צריכים לפחד - יש נ נח!

ישראל סבא עמ' רצט: מה שמספרים לעולם שיש כבר נ נח בעולם, אז אין אנחנו מפחדים מכל העולם מכל הגויים, לא מפחדים מהם. מכל העולם רוצים ללחם עמנו, ואנחנו נגיד להם: 'אנחנו לא מפחדים מכם!' אנחנו יש לנו נשק דרך השמים! ע"ש באריכות.

פחת: עיין שר.

פיליסופיה. ע"ע בהקדמה (או מבוא). ועיין בערך מפרסמים של שקר.

פיצה

סוד של המלאך של תקיעת שופר, של הפתק הקדוש, פצפצי"ה, בגמטריא פרעה. וזה סוד פיצא, ששרשו פ"ץ. ולכן הפיצא עגולה, בסוד פשוט, ויש לה שני קומות (העיסה והגבינה), בסוד כפול, וחותכים אותה למשולשים, ושולחים אותה בקופסא בסוד מרובע, רמז להשיר פשוט כפול משולש מרובע, שיר הגאולה. (שוב מצאתי רש"י במסכת בכורות דף לח: ד"ה אכל לח ויבש של גשמים שכז"ל אם האכילוהו לרפואה תבן ומספוא שקורין פיצ"א לח הגדל בניסן ויבש הגדל בתשרי וכו' ע"ש. תבן מספוא בגמטריא נחמן נ נח נחמ נחמן מאומן) .

פיתא. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פלגש. עיין מש"כ בריש פרשת תזריע, על התיבה תזריע.

פלשתים

בערך שגעון הארכתי בענינם, כי כנראה המלחמה נגדם זה סמל של תפקיד עבודתינו היום. עיין שם בארוכה, והרי 'מדמה וליצנות עינים' בגמטריא פלשתים ע"ה. [ועצם השם פלשתים ליצנות, כי אין להם העברה של פ דגושה]. וליצנות נקראת בפרשת וארא, התל, ת"ל בגמטריא ה' פעמים אלקים, שהוא חצי מנינו של פלשתים, וכדלקמן.

וכאן יותר התיחסות לענין החפירות והמנהרות. וכן עכשיו גילו חפירות ומנהרה בחב"ד, ושונאי ישראל חגגו על זה. אז אמרתי שאחר התיקון כללי הנדפס יש תפלה קצרה שהרבה אומרים, וכתוב שם ז"ל אותך אדרש אותך אבקש שתחתר חתירה דרך כבושה מאתך, דרך כל העולמות, עד ההשתלשלות שלי במקום שאני עומד, כפי אשר נגלה לך יודע תעלומות, ובדרך ונתיב הזה תאיר עלי אורך וכו' עיין שם. אז כל מה שאנו זוכים למנהרות מהשם יתברך, יתגלו ויתבטלו המנהרות של הס"א.

ואלו המנהרות מבקשים מהשם יתברך שהוא יתברך יחתור לנו, ואילו מצידנו אנחנו מבקשים את הגשר, כמו שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן שהאדם בעולם הזה צריך לעבור על גשר צר מאד (-והשיר המפורסם שייבש הרבה את הלשון – כל העולם כולו גשר – טעות גדול), והגשר הוא הצדיק, בחי' צדיק יסוד עולם, שהוא צר [וחז"ל אמרו שיעקב אבינו עשה עצמו כגשר במעבר יב"ק. וכן במעשה שאיש חלם שיש אוצר תחת הגשר, ושם השומר אמר לו שהוא חלם שיש אוצר בביתו וכו'].

כי בתפלה קיימא לן (ברכות לא. לד:) מדניאל (ו:יא) וכוין פתיחן ליה וכו' לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות. ואפילו שכתוב ממעמקים קראתיך ה', מזה למדים (ברכות י:) להתפלל במקום נמוך. ועקר העסק בתפלה למצוא על ידי האמת של האבן או על כל פנים החלון את הפתחים לצאת ולעלות, כמבואר בליקוטי מוהר"ן קיב. [– אכן עיין שם ענין שצריכים לעלות בה' וכו' ואולי זה בחי' מחתרת] אלא שהרבה תפילות צעקו מבטן שאול וכדומה, כי בודאי בכל מקום שהאדם נמצא צריכים לצעוק להשם, אבל צריכים להשתדל להתפלל בכוין פתיחן כנ"ל.

בלשון עברית, פיר – shaft, ורבינו הקדוש אמר ביידיש, מיין פייעריל וועט טליען ביז משיח וועט קומען – פייעריל, ביידיש זה אש, אבל לפי העברית זה יכול להיות חפירות ומנהרות [למאן דאמר אשו משום ממונו, הרי הוא כבור, רש"י ב"ק כב.].

מחתרת בגמטריא תפלת כל פה, עם הג' תיבות. ואולי הכוונה, לא שהתפילה בחי' מחתרת, כי התפלה צריכים להשתדל שיהיה לאור כנ"ל. אלא שעל ידי תפלת כל פה, פועלים אצל השם יתברך שיחתור לכל אחד להאיר ולהשפיע להם.

ועפו בכתף פלשתים ימה (ישעיה יא:יד), כתב הרד"ק כאן שאע"פ שנתערבו רוב האומות, כידוע שסנחריב בלבל את כל העולם וזה הלכה גדולה לקבל גרים וכדומה, כאשר הנביא מזכיר אדום ומואב ובני עמון רצונו לומר ארצותם והיושבים בהם היום עד כאן תוכן דבריו. ולכן לא משנה מי הם היום שפולשים בעזה, יש לכנות אותם פלשתים [ופלשתים ממזרים כמו שהביא רש"י (בראשית י:יד) מהמדרש, שהיו פתרסים וכסלחים מחליפים או גונבין נשותיהם ומשניהם יצאו הפלשתים והכפתרים. ועיין שם ה' בנים של מצרים, לודים עמנים להבים נפתחים פתרסים כסלחים, הג' אחרונים ראשי תיבות נפ"ך של מנצפ"ך, והראשי תיבות של הג' ראשונים בגמטריא מ"ץ של מנצפ"ך, הרי ביחד פ"ר דינים, ומהף"ך יצא פלשתים. פך בגמטריא ק' המרמז על שקר, וזה אותיות פלש – של פלשתים, ואין הפ' דגושה כי אין להם הביטוי וההברה של פ' דגושה (אכן בתורה הקדושה דגושה), והרי באנגלית false. הפך מישראל הנקראים זרע אמת, זרע עם הג' אותיות פ"ר. ואמת משלים הדיבור של לשון הקודש שהוא קרוב לדבר דבר של שבת קודש, ומביא השמחה של שבת, וזה היפוך בחי' בור, שהוא בד' אבות הנזיקין יסוד העפר, בחי' עצבות]. ובאמת מצינו שאפילו קודם בילבול האומות, פלשתים נקראים בעיקר על מקומם, כמו שכתוב באז ישיר, חיל אחז יושבי פלשת.

והנה בעיצומו של המלחמה נגד המחבלים בעזה תשפ"ד הדף יומי התחיל ללמוד בבא קמא (וכבר הגיעו לדף לח, עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח, כיון שלא קיימו וכו'). ועיין בטעמי המצות להאריז"ל ריש פרשת משפטים ז"ל דיני ד' אבות נזיקין, הם: השור, והבור, והמבעה, וההבער. והם הקליפות. והם נגד ד' אבות עליונים שבקדושה: אברהם, יצחק, ויעקב, ודוד. כי שור, הוא נגד מדת יצחק, שהוא גבורה וכו'. ובור, נגד אברהם כי הוא בחי' באר מים חיים, וזו בור שאין טיט היון. וכו' וכו' ובור הוא בחי' ד' אותיות מאברהם (-אברה=בור) בגימטריא, וחסרה המ' שהוא המים, כי זה הוא בור ריק אין בו מים, עכ"ל. ולהלן שם עה"פ כי פתח איש בור כז"ל אם עשה ח"ו עבירות, שגורמים לחפור בור, שהוא יסוד דנוקבא דקליפה, הפך הבאר הקודש, ונפל שמה שור או חמור, משיח בן דוד משיח בן יוסף, שלם ישלם, ע"כ (ועי' לקמן, פל-שתים, שתי נפילות).

הבני יששכר כתב (אגרא דכלה בחוקתי, וכן כתוב בספר קהלת יעקב) שפלשתים בגמטריא י' פעמים אלקים, דהיינו שיעור קומה שלמה של דינים. וכתב שזה 'שבע' על 'חטאתיכם' בגמטריא תתס. דהיינו רצועה מרדות בעון שהולכים וממשיכים להתנהג בקרי ח"ו, אז השם יתברך מוסיף להעניש 'שבע' על 'חטאתיכם' עם הפלשתים, עד כאן תוכן דבריו. ועל כן אברהם אבינו הציב שבע כבשות, שלא תהיה במקרה אלא דרך כבושה, וקרא למקום ההוא באר שבע, שבע דייקא. והנה אברהם אבינו ישב בארץ פלשתים ימים רבים (בראשית כא:כג. בארץ פלשתים, עם הב' תיבות בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב), פרש"י (מהמדרש ב"ר נד:ו) כ"ו שנה עיין שם החשבון. וי"ל כי תת"ס, י"פ אלקים (כל זכר מבן חדש ומעלה של קהת גרשון ומררי – במדבר ג-כח – שמנת אלפים ושש מאות), עם כ"ו – הוי"ה, בגמטריא משיח דוד משיח יוסף. [וזמש"כ בהלל, מאת הוי"ה היתה, מאת היתה בגמטריא פלשתים ע"ה, ומפריד בין התיבות, הוי"ה, כמנין הנ"ל. והיא נפלאת בעינינו, יש להחליף א' עם ש', על פי ליקוטי מוהר"ן תנינא א:ט, והרי נפלשת בגמטריא פלשתים, שכיבושה תלוי בעינים]. כי הבור לוכד את השני משיחים בעוה"ר כמבואר מהאריז"ל, והתיקון של הבור הוא א', יו"י, לעשות מבור - הבאר. וכן בור הוא מי שאין לו את הבאור. וכן בור, בו ר', ר' הוא אחריים של שם אלקים. ובאר, הוא באר היטב, היטב בגמטריא הוי"ה, כמובא שהיטב באחוריים בגמטריא ע' לשון, לכל העמים. ונהרו אליו כל העמים. וזה מה שברכו לרבקה, את היי לאלפי רבבה, רבבה בגמטריא בור ע"ה, שצריכים להוסיף להבור את הא' – לאלפי רבבה, וזה היי (ע"ה בגמטריא הוי"ה, ושם הע"ב – מו"ם בגמטריא אלקים) שהוא שם ע"א של ע"ב שמות, לע' אומות ולישראל. כי גם בשמה של רבקה, יש רב"ה ע"ה בגמטריא בור, וק, מאה (אי"ק), אמה, אבר-הם. ולכן יצחק נגאל עם מ"ם, שנאמר לך מעמנו (פרקי דר' אליעזר פרק מח), והגאולה העתידה יהיה עם ץ', בגמטריא מים. והמים בחי' מ"ן של מנצפ"ך שמעלה הבאר.

וזה מש"כ בריש פרשת בשלח, וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, כי מצרים כולל כל הגלויות, וצ"ר של מצרים בחי' מנצפ"ך כמובא בספרים, וכנ"ל שהראשי תיבות של בני מצרים הם בגמטריא מנצפ"ך, וכל בניו נקראים עם י"ם בסוף (י:יג – לודים, ענמים, ועי' במדרש. וכן ימ"ה של הפלשתים), וזה וחמשים, ה' אותיות של מנצפ"ך, וכמו שכתוב ויפ"ר את עמו מאד ויעצמהו מצ"ריו (עם ב' כוללים, שעוד היה חסר להם ףץ, בגמטריא פלשתים. ובגאולה העתידה של בנין בית המקדש הרמוז בבאר השלישי שחפר יצחק אבינו ויקרא שמה שמה רחבות, כי עתה וכו' ופרינו בארץ. שמרוויחים ב', ףץ של גאולת מצרים וגאולה העתידה. וזה האות ץ בגמטריא תשע מאות, בגמטריא שדים במילואו, שין דלת, עם הו' אותיות, יוד מם. כי בסוף יהיה מלחמה ביניהם ויכרתו כמבואר במעשה מהחיגר), אע"פ שאז עוד לא זכו לכל החמש, ולכן ויסב אלקים את העם. ועל זה ביקש דוד המלך (תהלים עא:כא) תרב גדלתי ותסב תנחמני, שיסב חזרה וינחם דרך ארץ פלשתים.

וכל הג' פרקי תהלים של סט-עא מדברים על הבושה והחרפה, [ואמר (סט:לא) אהללה שם אלקים בשיר, שם בשיר, עם הו' אותיות וב' תיבות, בגמטריא י"פ אלקים, בגמטריא פלשתים.] כי סוף המידה הששי (כל אחד כלול מי') ותחילת השביעי, הם סוף היסוד ועטרת היסוד בחי' מלכות, ושם יש בחי' ערוה ובושת ובחי' בור. (לפי חשבון מספר פרקים שלנו, אבל יש דעות בגמרא תוס' ובמדרש, שיש קמז או קמט).

וכן בבא קמא בא"ת ב"ש, ששתדי(ת), אותיות שד"י ש"ת, שת בגמטריא 700, הרי בחי' שש ושבע. כי השער הראשון מתחיל מלמטה, מסוף הבנין שהוא שד"י שאמר לעולמו די. די הוא דוד, המלכות שמכסה את היסוד. וזה בחי' בראשית אותיות אבר י' שת, יוד הוא טיפת הזרע. בחי' אבן הש"תיה, בחי' יעקב אבינו אשר פדה את אברהם, שגאולתו עם ן' כמו שנאמר הצילני נא מיד אחי (פרקי דר' אליעזר מח), ן' בגמטריא שבע מאות. שמשון, עם ה' אותיות בגמטריא שבע מאות והכולל.

ושנינו בריש בבא קמא (ה:) אמר רבא (-אותיות באר), וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו במה הצד. שדית בחי' מלכות, מלך לשדה נעבד, בחי' דוד, ואילו הג' אבות, כולם יש להם בחי' בור, אברהם, אבר"ה כנ"ל, יצחק בגמטריא בור. יעקב, לשון יקב שהוא הבור שלפני הגת לקבל היין, וכן כל יקב שבמקרא ל' בור הוא, וכן עד יקבי המלך (זכריה יד) ת"י עד שיחיא דמלכא הוא עומק אוקינוס וכו' (לשון רש"י ישעיה ה') [וכן ע' לשון יקב, עיין בתרגום שהביא רש"י עה"פ חכלילי עינים – בראשית מט:יב]. שיחיא הוא בור, כמו ששנינו בור (עגול) שיח (ארוכה) ומערה (מרובע), וגם שיחיא מלשון השפלה, שחי ונעבורה, שפ"ל אותיות פל"שתים.

והנה ימי חיי האבות, קעה, קפ, קמז, בגמטריא בכתף, כלשון הכתוב, ועפו בכתף פלשתים ימה. וי"ל זמש"כ ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרב הוא, כי אברהם ישב בפלשתים כ"ו שנה, וניתן ליצחק ק"פ שנה חסר י"ב שנה שלפני העקידה שאברהם אבינו כבר יצא מפלשתים וישב בחברון (רש"י בראשית כא:לד), ויצחק חזר עם אברהם, הרי עוד שנתיים, אבל אחר כך, בשנה השלישי, כבר מצאנו אותו בבאר שבע. ויעקב, י"ז משנותיו היו במצרים וי"ד בישיבה, וכ"ב הליכתו לבית לבן, נשאר לו משנותיו צ"ד שנה שנוכל להחשיב לתיקון באר שבע שבפלשתים, הרי ביחד שי"ד שנה, כי 'קרב הוא', היו עוד צריכים הזכות של עוד ש' מאות שנה י"ד של חיי האבות [וכן ויהי בשלח, בשל"ח חסר יה"י בגמטריא שד"י ע"ה]. ואלו המלחמות עשה דוד המלך, דויד – באותיות אלו יש את החמשה קוין וי' שיש בשם שד"י (וכן בגמטריא ניר לדויד). ואיתא במדרש (במדב"ר יד:א) ולעתיד לבא עתיד הקב"ה להתיר שלשתן (מואב אדום פלשתים) לישראל, שנאמר ועפו וכו'.

ועפו לשון כפול, כמו שכתוב מגלה עפה, בכתף, כתף בגמטריא חמש מאות, היינו החמש אותיות כפולות של מנצפך, שהם מתחילים עם כף בגמטריא חמש מאות.

וזה תפילה למשה איש האלקים, תפלה משה, אותיות פלשתים, כאשר מחברים ההי"ן לאות י'. והראשי תיבות של תפלה למשה, ת"ל בגמטריא ה"פ אלקים – חציו של פלשתים, האלקים – ה' פעמים אלקים, עוד ה"פ, חציו השני. כי פלשתים בבחי' אותיות הכפולות כנ"ל. וזה פל-שתים, כמו שדרשו חז"ל אמרפל, שאמר פול – ליפול, כן פלשתים, זה ליפול שתים, פעמיים לפך – או שני המשיחים כנ"ל מהאריז"ל, לחלל הארץ (-ותחולל ארץ). גם איש מתחלף ל'פלש', כי האלף מתחלף לאות ל' באותיות א"ל ב"ם, והי' מתחלף לפ' באותיות אח"ס בט"ע גי"פ.

ובור של הנזקים, בחי' אין בור ירא חטא. כי חפירה הוא לשון בושה, שצריכים להיות ירא בשת, בעבור תהיה יראת ה' על פניכם זו הבושה, ובור של נזק אין לו הבושה של החפירה ולכן אין בור ירא חטא. וכתיב (תהלים קמג:ז) אל תסתר פניך ממני ונמשלתי עם ירדי בור, הרי ירדי בור בחינת הסתרת פנים וכנ"ל.

והרי אברהם אבינו עסקו בפלשתים היה בחפירות בארות מים, והפלשתים סתמום, ויצחק חזר וחפרם וחפר עוד כמסופר בפרשת תולדות. ועכשיו באחרית הימים, הפלשתים חוזרים בעצמם לחפור בעשרות ובמאות מיליוני דולר.

והנה אבימלך מלך פלשתים, אבי-מלך, שרוצה לקבל המלוכה במקום הצדיק כמבואר בליקוטי מוהר"ן, ומצינו שנקמה גדולה והכנעת הפלשתים על ידי שמשון הגיבור שהיה נזיר עולם, ואבשלום היה נזיר עולם (נזיר ד:. ועיין בריש ספר מלכים פסוק ו' על אדניה, ולא עצבו אביו מימיו וכו' ואתו ילדה אחרי אבשלום, פרש"י גדלתו אחר תרבות שגלה אמו של אבשלום, ע"כ, הרי שגם אבשלום לא עצבו וכו'), אב-שלום, והנה הגרים בארץ פלשתים אין יכולים לאמר פ' דגושה, ואומרים במקומו ב', ואם תחליף הב' של אבשלום לפ', הרי באמצע שמו – פלש. כי לכאורה הפלשתים הם שונאים חנם, בחינת (תהלים סט) רבו משערות ראשי שונאי חנם, שיונקים מהשערות שהם מותרי המוחין, כמבואר בליקוטי מוהר"ן סט (כי השנאה באה מחוסר הדעת, מעכירת המוחין, וכאשר חסר כל כך עד שאין אלא מותרי המוחין, הרי זה שייך לשנאת חנם). ומבואר שם איך מגיעים למותרות כאלו, על ידי הנושא אשה שאינה הוגנת לו, אליהו כופתו כו' (קדושין ע), כי כשנושא אשה שאינה הוגנת לו בודאי אינו מתרצה בחלקו, בממונו באשת נעוריו ובוחר במה שאינו שלו וכו' עיין שם. ולכן אבשלום הרג את אמנון. וכאשר הוא עצמו ביקש המלכות שאינו ראוי לו, נתלה בשערותיו, והכו אותו בלבו, כי זה בחי' לב כסיל לשמאלו המבואר שם. ולכן שמשון לקח שער העיר עזה על כתפיו (שופטים טז:ג), בבחינת שחו רעים לפני טובים ורשעים על שערי צדיק (משלי יד), המבואר שם, שצריך להביא הרשעים על שערי צדיק. [הוספה – שער העיר, עם ה' כוללים של ב' דלתות ב' מזוזות והבריח, הנזכרים בקרא הנ"ל בגמטריא פלשתים].

ונושנתם (דברים ד:כה, עיין שם בפרש"י שהיו בארץ ישראל תת"נ והקדים הקב"ה לגלות שנתיים לפני מנין ונושנת"ם (ומכאן למד האורחות יושר ענין הכולל בגמטריא)), עם הז' אותיות והכולל, בגמטריא פלשתים.

הטעם שאומרים מהנהר עד הים וכו' כי פלשתים מלשון מפולש.

פלסטין. פל-סטין. פל מלשון נפל (כמו שדרשו חז"ל על אמרפל, שאמר פל). סטין, זה שם יהודי מלשון אבן. ומן הסתם היהודים בחרו שם זה כי כל נפש מכונה אבן, כדאיתא בספר יצירה הובא בספרי ברסלב. הרי פל-סטין לשון של נפשות נפולות, ויש לפרש – זרע לבטלה. וזה מה שהם אומרים 'פרי פלסטין' פרי – חנם, בחינת לבטלה.

ועיין בספר חושב מחשבות לבעל משנת חסידים, על הפסוק (הושע ה:ז) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם. ז"ל שבעלו בת אל נכר כדכתיב בגדה יהודה וגו' ובעל בת אל נכר כי בנים זרים ילדו לעבודה זרה, ואלו הם המצרים לישראל כמו שכתבו חכמי האמת, ולכן עתה יאכלם חדש את חלקיהם, פירוש שבנים אלו יאכלו חלק האבות שהולידום בחדש אחד שהוא מתשעה לחד תמוז שנבקעה העיר עד תשעה באב שנחרב הבית, וזהו א"ת ראשי תיבות אב תמוז, עכ"ל. והתיקון לכל זה (א"ת – אלול תשרי), את ע"ה, בגמטריא ברסלב נ נח.

פסוקים. כמה פסוקים שכתבתי לעצמי לזכרון תמיד.

מיכה ו:{ח}הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ:

לענוה (ספר המדות):

איוב כ:{ו} אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ: {ז} כְּגֶלֲלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ: {ח} כַּחֲלוֹם יָעוּף וְלֹא יִמְצָאוּהוּ וְיֻדַּד כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה: {ט} עַיִן שְׁזָפַתּוּ וְלֹא תוֹסִיף וְלֹא עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ מְקוֹמוֹ: {י} בָּנָיו יְרַצּוּ דַלִּים וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה אוֹנוֹ: {יא} עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ (עלומו) עֲלוּמָיו וְעִמּוֹ עַל עָפָר תִּשְׁכָּב: {יב} אִם תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ: {יג} יַחְמֹל עָלֶיהָ וְלֹא יַעַזְבֶנָּה וְיִמְנָעֶנָּה בְּתוֹךְ חִכּוֹ: {יד} לַחְמוֹ בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ מְרוֹרַת פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ: {טו} חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ מִבִּטְנוֹ יוֹרִשֶׁנּוּ אֵל: {טז} רֹאשׁ פְּתָנִים יִינָק תַּהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶה: {יז} אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה: {יח} מֵשִׁיב יָגָע וְלֹא יִבְלָע כְּחֵיל תְּמוּרָתוֹ וְלֹא יַעֲלֹס: {יט} כִּי רִצַּץ עָזַב דַּלִּים בַּיִת גָּזַל וְלֹא יִבֶנֵהוּ: {כ} כִּי לֹא יָדַע שָׁלֵו בְּבִטְנוֹ בַּחֲמוּדוֹ לֹא יְמַלֵּט: {כא} אֵין שָׂרִיד לְאָכְלוֹ עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ: {כב} בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ כָּל יַד עָמֵל תְּבוֹאֶנּוּ: {כג} יְהִי לְמַלֵּא בִטְנוֹ יְשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ: {כד} יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה: {כה} שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים: {כו} כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ: {כז} יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ: {כח} יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ: {כט} זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵל:

משלי כז:כד כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר (דור) וָדוֹר:

עקב י:יב וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם-לְ֠יִרְאָה אֶת-יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל-דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת-יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל-לְבָבְךָ֖ וּבְכָל-נַפְשֶֽׁךָ: {יג} לִשְׁמֹ֞ר אֶת-מִצְוֹ֤ת יְהוָה֙ וְאֶת-חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ:

להסיר הקליפות ע”י ד' יודי”ן משם ע”ב (שער רוה”ק) בשלח טו:{כו} וַיֹּאמֶר֩ אִם-שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל | יְקוָ֣ה אֱלֹקֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל-חֻקָּ֑יו כָּֽל-הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר-שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא-אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ:

פרגוד: עם הכולל, בגמטריא ברסלב. (וענין הפרגוד, עיין בספר אדיר במרום (עמ' קנ מכון רמח"ל) פ"ר – מנצפ"ך – ה' אותיות אלקים, י"ג – אותיות מילוי אלקים).

בגמטריא נחמן מאומן. כי כל ענין של רבינו הוא תפילה. ותפילה במקום פרה, כמו שכתוב ונשלמה פרים שפתינו. ולכן באנגלית תפילה זה prayer – משורש פרה.

פרה לשון פרו ורבו (וכמו שכתוב בפרשת נצבים, שרש פרה ראש). ועיקר פריה ורביה זה בתורה (עי' למשל תפילת השל"ה), ולכן בליקוטי מוהר"ן קמא יש פר"ו תורות.

והפרה מתקן עבור העגל בגמטריא נ נח, והארכנו במקום אחר. ועוד כתבנו בענין המ"ו ואכמ"ל. גם פרה, היא המתקת הפ"ר דינים עם ה', כמובא בכוונות לשמו"ע שחרית של ראש השנה על אדנ"י שפתי תפתח. גם ענין הפר מחשבות.

פשיטות ותמימות

לפני שנים כבר יצא סטיקר:

לא פשוט להיות פשוט

ומובן מאד כי רבינו אמר (שבחי הר"ן יג)

כי זה עקר החכמה הגדולה מן הכל (כמבאר בדברינו כמה פעמים) (יז) שלא להיות שום חכם בעבודת השם רק בתמימות ובפשיטות בלי שום חכמות כלל:

ובשיחות הר"ן

להאמין בהשם יתברך בפשיטות ולקים תורתו ומצוותיו כאשר מסרו לנו אבותינו הקדושים: וכשאדם הולך בתמימות באמונה לבד בלי שום חקירות יכול לזכות שיעזר לו השם יתברך שיבוא לבחינת רצון שהוא למעלה מחכמה. וכו' עיין שם.

ובחיי מוהר"ן

אשרי אנשיו העומדים לפניו לשמע חכמתו ותמימותו, כי בכל דבור ודבור ובכל תנועה ותנועה מדבוריו ותנועותיו הקדושים והטהורים והנוראים מאד, היה כלול בכל אחד ואחד חכמה נפלאה ועמקה, ותמימות גמור בתכלית הפשיטות באמת. כי תמימות וחכמה אמתית כלו חד כמובן למשכיל באמת:

ועוד הרבה דיבורים כאלו בכל ספרי ברסלב כידוע.

אכן באו כמה וחתכו מהסטיקר את המילה "לא" שיהיה מכריז:

פשוט להיות פשוט

ובזה יש שני דרכים -

א. שזה פשוט להיות פשוט. כי חכמות לא צריכים כלל, אז כאשר באמת האדם הולך בתומו בפשיטות, אז יהיה פשוט. פשוט!

ב. זה כמין הוכחה, געגוע, וצואה: פשוט! להיות פשוט!

ויש עוד כמה דרכים, אולי נוכל להגיע לע' תיקונים...

פשוט? (כן) להיות פשוט!

פשוט להיות? פשוט! - פשוט להיות! פשוט!

וכל המרבה להרבות נ נח נחמ נחמן מאומן הרי זה משובח

פת שחרית. הגמרא (בב"ק ובב"מ) וכן בספר המדות האריכו בשבח פת שחרית, וזה בחי' הפתק, פת ק', ק' זה קמא, בחי' שחרית.

פת, עם הב' אותיות, בגמטריא נחמן מברסלב.

פתח. עם הג' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וע' בליקוטי תורה של כתבי האר"י בפרשת בראשית ז"ל וז"ס המזוזה, הנתונה בשליש העליון של הפתח, והענין, כי פתח הוא אחוריים דת"ת דז"א, כי שם האורות מגולים ונפתחין, ויוצאים אל האחוריים, ויונקים משם הקליפות, לכן נקרא רע כנ"ל. לכן ניתנה שם המזוזה, להבריח המזיקים והקליפות משם, שלא יוכלו לינק משם, ונותנין בשליש העליון, במקום שנקרא טוב. וז"ס והיה שד"י בצריך וכו' ע"ש.

והנה מזזה בגמטריא נח ע"ה, שהוא סוף שליש העליון של ט"ו אותיות נ נח נחמ נחמן מאומן, שהם האחוריים של נחמן.

צדיק:

אני צדיק יסוד עולם – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, מהחברים.

עמוד הצדיק

מתוך ספרו של ר' יצחק ברייטר ז"ל 'חלוקי הנחל'

יסוד השביעי בענין ההתקרבות לצדיק האמת.

נשמת משיח קדמה לעולם, והוא שורש נפשות ישראל, וכל הבריאה כולה בסוד כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, וצדיק יסוד עולם.

עמו נתייעץ הקב"ה בבריאת עולמו כ"ש את מי נועץ ויבינהו וילמדהו באורח משפט (ישעיה מ', הפטרה לפ' ואתחנן).

הוא ערב להקב"ה שיתקן את העולם.

כל העבודות של כל העולם, כל הגלגולים והבירורים והנסיונות והתגלות אמונה על ידו כ"ש ביתי נאמן הוא.

אליו נתן הקב"ה הממשלה והמלכותל ע"ד צדיק משול ביראת אלוקים.

הוא הבית דין של מעלה.

הוא ההתגלות של יד ה', היינו ההשגחה פרטיית בין ברוחני בין בגשמי הוא מגלה.

הוא ההתגלות של תפלה כ"ש ואני תפלה.

הוא המרכבה לשכינה.

הוא הקדושה.

הוא החיות של כל העולם.

על ידו עולין כל העבודות לשמים.

על ידו כל ההתעוררות לתשובה.

על ידי ההתקרבות האדם להצדיק האמת, היינו על ידי הידיעות הנ"ל, ועל ידי ההליכה בעצותיו הקדושות נמשך על האדם מעין ניצוצי אור הצדיק, כל אחד לפי בחינתו, היינו אף אם האדם רחוק מאד מהקדושה, על ידי שהוא נתקרב אל הצדיק אמת נשפע עליו על כל פנים שידע ויראה איך הוא רחוק מהאמת וצדק, ומדרכי המשפט הנכון, ואיך הוא מונח ממש בההיפוך, כדי שישתוקק להאמת, ויתפלל על זה, בלי שום יאוש ועצבות, כי אם ידע אשר גם אותו קורא השי"ת כי יקר הוא בעיני השם, וכן למעלה למעלה, כל אחד לפי בחינתו, וכפי התקרבותו להצדיק האמת זוכה להמשיך עליו קדושת הצדיק ביותר לילך באורחותיו ולידע כי הכל ביד ה'. ולהתפלל על זה תמיד אמן.

חלקי נשמת הצדיק בכל הנבראים ובפרט בעם ה' וביותר בכל הצדיקים האמתיים.

התחדשות דרך האמת היה חמשה פעמים בעולם ואלה הם: משה רבינו, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יצחק לוריא, רבי ישראל בעל שם טוב, והנחל נובע מקור חכמה וממנו עד משיח לא יהיה חדשות.

בכל מקום שנזכר צדיק בלקוטי מוהר"ן הכל על הצדיקים הנ"ל.

ביותר היה התגלות ענין תפלתה נשמת משיח בדוד המלך.

אין להאדם להשתדל להיעשות זה הצדיק, ואין לו לחשוב כי כל מי שרוצה ליטול את הכתר הזה נוטל (ה”ע בענין מה שרבינו אמר שכל אחד יכול לבוא למדרגתו ושהוא יכול לעשות כמוני ממש עיין מש”כ על חיי מוהר”ן רס”ז), כי זהו ענין של מפורסם של שקר שהובא בלקוטי מוהר"ן, כי אם כל אחד צריך לקבל מזה הצדיק הנתגלה בכמה דורות, שזהו ענין של התנוצצות משיח, וההכנה לגאולה, וכל אחד צריך לידע מזה הצדיק, כי אם לא ידע ממנו בזה הגלגול יצטרך להתגלגל עד שידע, ועל זה אנו ממתינים כל כך על הגאולה ועל התמורה, ועל זה כוונו חז"ל 'עשה לך רב וקנה לך חבר' שיחדיו תקבלו מזה הרב [ה"ע ע' בליקוטי מוהר"ן שפירש המשנה, עשה את עצמך לרב, ע"י נגינה דקדושה ע"ש], וגם כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם היינו שידע ממי נמשכו כל הדברים, עי"ז מקרב הגאולה וגאולת נפשו.

לידע כי חידוש כמו הנחל נובע מקור חכמה עוד לא היה בעולם, כי הוא הכין כלים למשיח צדקינו והמשיח ילחום בהם לתקן העולם אכי"ר.

פלא: ממש פלא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרה. פרה בגמטריא נחמן מאומן. הפרה אומרת מ"ו, שהוא המילוי של שם ע"ב. בחי' אמור לחכמה אחותי את. ובזה י"ל כל הפוסל במומ"ו פוסל. ואכמ"ל. ובמקום אחר כתבנו על זה שענין הפרה היא בחי' ונשלמה פרים שפתינו, שרבינו אמר שכל ענינו תפילה.

צדיק. צ צד צדי צדיק, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, שמעתי מחבר.

צדיקים

איך מתיחסים לצדיקים, שבאמת נראים שהיו לשם שמים, ועם כל זה לא התקרבו לברסלב. (וע' לעיל בערך מפרסמים של שקר)

א] ע' בליקוטי הלכות או"ח ג' הל' שבת ה:ט, י, בענין מלחמת עמלק שכל ענינו להסתיר את הצדיק האמת ולפרסם אחרים, והבאתי מקצת דבריו בריש החיבור בפרק "מה הענין של נ נח נחמ נחמן מאומן" אות א', והם ממש שייכים פה ע"ש. ועוד כתב שם ז"ל וכמו ששמעתי מפי רבינו ז"ל שיש כמה צדיקים ששברו התאוות אבל עדיין נשאר אצלם שמץ מנהו. ואלו הצדיקים אין להם כח להחזיר בני ישראל למוטב. כי אם בכח הצדיק האמתי הראש בית האמתי שזכה לבטל הרע בתכלית וכו' כנ"ל. כי מחמת שאין בו שום רע כלל, על כן יש לו כח לתקן כל הנפשות המקורבים אליו להחזירם להשם יתברך ועל כן על זה מתקנא עצמו ביותר הבעל דבר שהוא קליפת המן עמלק ומניח עצמו לאורכו ולרחבו להעלים ולהסתיר שם והידור ופאר של הצדיק האמת הזה ומקים עליו מחלוקת גדול. ומתגבר בתחבולותיו להקים ראשים בעולם ולהגדיל שמם מאד אשר שמם נמשך משם הטומאה משמות החיצונים. ולפעמים כשרואה שא"א לו להפוך האמת לגמרי להעמיד רשע גמור לעשות אותו ראש ומפורסם, כי בוודאי לא יטעו בו בני ישראל הכשרים, על כן הוא משתדל בתחבולותיו להתלבש עצמו באיזה כשר או צדיק שאינו גמור ונותן בלבו שיחלוק על זה הצדיק הנ”ל. שהוא הראש בית האמתי. והבעל דבר מגדיל שמו של זה החולק והמתנגד על הראש בית האמתי הוא מגדיל שמו מאד ומפרסם אותו מאד. כי עמלק מרוצה שכל העולם יתקרבו לאלו הראשים אף על פי שהם צדיקים קצת כדי להרחיקם מהצדיק הגדול הראש בית האמתי. כי כל תחבולותיו לרחק ישראל מהצדיק הראש בית האמתי הנ"ל שכל תיקון נפשות ישראל וכל העולמות על ידיו כנ"ל ... ע"ש באריכות.

וע"ע בליקוטי הלכות הל' עבודת אלילים (יו"ד ע"א ג:יח) ז"ל לפעמים הבעל דבר מתלבש עצמו אפילו באיש כשר. ולפעמים באיזה צדיק שמכניס בלבו לחלק על דרך הישר שרוצה לכנס בו. כי הבעל דבר מבלבל העולם הרבה בכל דור. ועקר התגרותו הוא על הדרך הישר שהורו לנו הצדיקים השלמים הגדולים במעלה ביותר שהם כלולים מכל המדרגות שבקדשה, והוא מתלבש עצמו בבני אדם דיקא (ע"ש בה"ד כי בני אדם יש להם כח יותר גדול וכו' ע"ש) לחלק על צדיקים גדולים כאלו ועל הדרכים ישרים ונכונים שגלו בעולם ומהפך האמת ומתגבר עי"ז על האדם הקטן במעלה בסברות וקשיות ובלבולים הנמשכין ממדרגות הגבוהות ממנו, שעי"ז קשה לעמד כנגדו אם לא בכח הצדיק הגדול במעלה שהוא בחי' מרדכי וכו' ע"ש.

וע' בליקוטי הלכות או"ח ברכת השחר, הובא בסה"ק עצות ישרות (צדיק ה') ז"ל בכל דור ודור יש כמה צדיקים אמתיים, אבל יש אמת למעלה מאמת, כי בודאי אין מדרגת כל הצדיקים שוין, וכל מה שמעלת ומדרגת הצדיקים גדול יותר, בודאי האמת שלו גדול ומברר ביותר, כי העקר הוא האמת, עד שיש בכל דור צדיק אמתי, שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים, רק מחמת התגברות החלופים והתמורות, על ידי זה קשה מאד לידע היכן האמת, כי על פי רב מתגרה הבעל דבר בהצדיקים בעצמן ומכניס ביניהם מחלוקת גדול לחלק על זה הצדיק האמת, שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים, ונדמה להם כאלו זה הצדיק דיקא נוטה, ח"ו, מדרך האמת, ומזה היה בחינת המחלוקת שחלקו השבטים על יוסף, ועל ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים והיו שם עבדים, וכן מחלוקת שאול, שרדף את דוד בחנם, וכמו שמצינו בכמה וכמה דורות, בפרט בדורות הללו בעקבות משיחא, שהתגבר הקטגוריא והמחלוקת גם בין הצדיקים, עד שאין יודעים היכן האמת, על כן צריכין להתפלל להשם יתברך על זה הרבה כנ"ל, עכ"ל.

וע"ע במה שהבאנו בפרק הקודם מליקוטי הלכות או"ח ברכת הריח (ד:כג) ז"ל כי זה הענין אי אפשר להבינו כלל. וכמו כן בכל דור ודור אי אפשר להבין מפני מה זכו אלו להתקרב להצדיק האמת יותר משאר אנשים, כי כל זה הוא בחינת סגלה שאי אפשר להבין כלל, אבל באמת צדיק ה' בכל דרכיו ולא עולתה בו. ובודאי גלגל ה' יתברך בהעלם גדול עם כל אחד שיזכה להתקרב אל האמת. וכפי ההתעוררות של כל אחד כן הוליך אותו ה' יתברך לרחק או לקרב, כמו שאמרו רז"ל (מכות י:): בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. רק שאי אפשר להבין זאת עכשיו בשום שכל. ועל כן נקראין ישראל עם סגלה כנ"ל, עכ"ל.

ב] כאשר מוהר"ן אמר למוהרנ"ת שחותנו היה צדיק, שאל הלוא חותנו היה מתנגד על תלמידי הבעש"ט, אמר לו, אז הוא יקבל יותר פטש (פירוש – מכות). וע' בליקוטי הלכות יו"ד רבית ה:כ.

ג] ולאידך גיסא מצינו בליקו"מ שהזהיר מאד נגד המפורסמים של שקר, וגם בספר המדות. וכאשר צדיק, אפילו לשם שמים, מרחיק בני אדם מהצדיק אמיתי שעליו תלוי הכל, יש הרבה להזהר ולהתרחק ממנו. ואף לסתם עצותיו ותורותיו, יש לחשוש שאין לסמוך עליהם.

משל למי שזכה למיליון דולר וברוב צדקתו החליט ליתן הכל לנצרכים, ופתח משרד בשוק ופרסם שכל מי שצריך כסף יבוא. וכך נתן כל המעות לצדקה. ובאמת הוא עשה עוולה גדולה, כי קצת מאחוריו היה עשיר מופלג מיליון פעמים יותר ממנו, שגם הוא היה נותן צדקה, אבל ברמה אחרת לגמרי, כי מיליון דולר מספיק נומר אלף דולר לאלף אנשים, והעשיר המפולג היה נותן מיליונים לכל אחד. אבל כאשר מצאו את העשיר הראשון שהיה נותן אלף דולר, לא חשבו להתחפש עוד, כי חשבו שזהו.

וכמו כן בעבודת השם, כאשר צדיק אחד כותב ספרים והנהגות וכו', ואנשים מסתפקים ללכת כפי תורותיו, ועי"ז אותו צדיק מנע אותם מלהגיע להצדיק שיכול להצילם ולעזור אותם באמת מיליוני פעמים יותר.

ד] וע' מכתבי שמואל מכתב ד' (הבאתי חלק גדול מהמכתב למעלה , בענין שיהא עיקר הלימוד רק בספרים הקדושים של מוהר"ן).

ויותר מכל זה, אפילו ספרים של צדיקי הדורות, כרשב"י האר"י ז"ל והבעש"ט, אינם העיקר עכשיו, רק ספרי מוהר"ן כמבואר בדבריו ע"ש וע' באריכות בקונטרס ודעת הצדיק. וגם מובן ממש"כ לעיל בכותרת מסורה בברסלב.

ה] ויש להזכיר שככל מה שבברסלב היו מתרחקים ומרחיקים אחרים מהמפרסמים, מ"מ חיבבו כל ספרים קדושים, ומלבד שלא דברו על דרך חקירה ח"ו ואפיקורסות, כל ספר שמפרש איזה חלק בתורה, מכבדים אותו, וזה חלק מהגאולה כמו שאמר שלמה המלך ע"ה וכתב ספרים בלי קץ וכמבואר בלק"מ. (ע' בזה במכתבי שמואל).

ו] ומ"מ יש להעיר שבזמנינו מוציאים ספרים יפים שמסבירים הכל, אבל ג"כ מכביים ומחשכים האור והשמחה שבתורה. למשל אם אתה קורא על עשרה הרוגי מלכות, לבך נשבר ועיניך יזלו דמעות. ועכשיו תקרא ספר שמסביר בדיוק על מה הגיע ככה, כי הוא בחי' ספירה זו, וגלגול זו, ועל כן מגיע לו זו וכו' וכו', ואתה אומר לעצמך כן זה נראה ישר ויפה, אבל הכל כל כך שטחי, זה כבר לא נוגע ללב שלך, וכמש"כ לקנות חכמה ולב אין.

ות"ל מצאתי כדברי בשש"ק (ג:שלא): פעם כשבאו שני אברכים חשובים להרב מטשערין לשאלו פירוש במה שאומר רבנו בתורה מט חלק א', מענין לב איש הישראלי שבוער עד אין סוף וכו' ע"ש, כי היה להם איזה וכוח בפירוש הדברים. נענה הרב בעצב ואמר להם: פעם כשהיו שומעים דבור כזה היו שומעיו בוערים ויוקדים לשם יתברך, וכיום שואלים מה הפירוש [וע"ש ביידיש], ע"כ.

וכעי"ז אמרתי בבדיחא, שאם תלך לישיבת בריסק ותגיד להם שמצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, אז הם יתחילו לחקור, מי שהוא שמח רגע אחד, האם הוא קיים המצוה לרגע אחד, או נאמר שלא היה שמח תמיד רק רגע אחד, אז לא קיים המצוה. או נגיד שלרגע אחד היה לו שמחה תמידית, והמצוה הוא בהחפצא של שמחה תמידית דאי נימא שהוא בהגברא הרי לא היה שמח תמיד, או שהתמיד הוא רק חיוב המצוה לכל רגע והרי עכ"פ קיים לרגעים וכו' וכו'.

אכן אם אתה ניגש לנ נח, נ נח פשוט, נ נח רגיל, ותתחיל להגיד אתה זוכר שרבנו אמר מצוה גדולה להיות בשמחה.. והוא כבר שוחק ושמח, והוא לא שומע אפילו שאתה אמרת תמיד.

עכ"פ מבואר כמה אנו צריכים ללמוד כפי אשר הורונו הסבא, לא סתם ללמוד ח"ו לשום ידיעת התורה, אלא שיאיר לנו אור התורה, אור הצדיק, אור השי"ת.

ז] כדאי להזכיר (וכבר הזכרנו את זה בערך מפרסמים של שקר אות ח ע"ש) ענין שמעי בן גרא שהוא היה הרבי של שלמה המלך, וכל ימיו שהיה חי היה לשלמה המלך יראת השם ונמנע מלחטוא ומלהתחתן עם הרבה נשים ובת פרעה. ושמעי בן גרא הוא זה שקלל את דוד המלך, עד כדי כך שדוד המלך קודם שנפטר מן העולם צוה לשלמה בנו לראות לגרום להריגת שמעי. אז אל תהיה קשה להבין איך שיש רבנים גדולים, שממש מתנגדים על הצדיקים אמיתים ועל כל דבר של קדושה. שזה לא אומר שהם לגמרי לא שוה כלום, יכולים להיות שהם רבנים של חכמי וצדיקי הדור, ומביאים אנשים ליראת שמים, ועם כל זה הם חייבים מיתה ממש, כי הם הגורמים לכל הגלות של השכינה ושל עם ישראל, ומעכבים ממלכת משיח צדקנו. והעיקר שיש לנו היום את הפתק והיא עטרה לראשינו!

צדקה. בענין צדקה כתבנו בס"ד בכמה מקומות. ועיין סוף מסכת פאה, מש"כ על הירושלמי פ"ח בענין טבין חמשין דעבדין ממאתן דלא עבדין.

אחד חידש שצדקה זה: צא דקה, לצאת מעצמך דקה להרגיש הזולת. והרי צא בגמטריא הוי"ה אדנ"י, דקה בגמטריא נ נח ע"ה.

צו"ר ט"ק: בספר קל"ח פתחי חכמה, פתח לט כז"ל ולנפרדים עצמם צריך שימצא כח אחד גורם להם הצורה בדרך מה שהם מצטיירים, הוא העומד על הנפרדים עצמם להעמידם בצורתם, והוא הנקרא בספר יצירה, צו"ר ט"ק [עיין בהקדמת הראב"ד ז"ל ולכן נקרא צו"ר ט"ק, פירוש קשר הצורות, כי כל הצורות שנצטיירו בעולם ממנו נצטיירו, ע"כ], ובו יש כח להוציא הנפרדים יש מאין, לפי בחי' שיהיו ענפים שלו, בהיותו מין הארה אחת שאין לה להוציא ענפים אחרים אלא נפרדים, יש מאין לפי בחינתה, עיין שם.

צו"ר ט"ק, עם הכולל, בגמטריא רבנו נחמן. ט"ק בגמטריא נ נח ע"ה.

ציון הקדוש של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

בשיח שרפי קודש (ב-תשנג, ד-תרכו) כז"ל בעת המחלוקת שהיה על אנ"ש, דבר מוהרנ"ת עם בנו רבי יצחק בענין הנסיעה לאומאן על ראש השנה, ואמר לו: באם תתגבר המחלוקת כל כך עד שלא תוכל ללכת לציון בער ראש השנה תעמד אפלו ב'רוט הויז' וכו' ותשקיף משם על הציון, ותאמר שם את העשרה מזמורים וכו' ע"כ.

עיין בספר שמואל (ב:טו:לב – בעת ברחו מאבשלום) ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלקים וכו', פרש"י ז"ל אשר היה רגיל להשתחות שם (ירושלמי ברכות ד:ד). כשהיה בא לירושלים היה רואה משם את האהל שהארון בתוכו, והיה משתחוה, ע"כ. ובירושלמי שם למדו מזה שצריך אדם ליחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל.

הרד"ק פז"ל ועשה כן לפי שהיה נפרד ממקום המקדש, ולא היה יודע אם ישוב עוד, כאדם הלוקח רשות מאוהבו בגלותו, ע"כ.

ובספר דרך חיים (לונזאנו, עמ' נא:) פרש ז"ל הראש ההוא היה מקום אשר מירושלים עד שם היה נראה ירושלים או בית ה', ומשם והלאה היה נעלם מן העין ולא היה נראה עוד. והיה מנהגו של דוד בהגיעו שם, היה מחזיר פניו ומשתחוה לאלקים והולך לו. וכן בבאו, כשהיה מגיע אל הראש ורואה ירושלים או בית ה' מיד היה משתחוה. ואאמין שבשכר זה, שם הקרה ה' אלקיו לפניו מי שסכל עצת אחיתפל באשר שאל והצילו, ע"כ.

להביא הציון של רבינו הקדוש לארץ ישראל

יש לתמוה על כל פנים למה לא ממלאים כל שטח הציון עם עפר ארץ ישראל, ולמה לא מביאים אבן גדול מארץ ישראל להיות למצבה, עיין בצוואה של הרב מטשעהרין (נדפס בכוכבי אור) אות יב (ומעניין שלא ביקש על עפר של ציון רבינו).

א] על פי הלכה מותר ומצוה לעשות כן. והנה הלכה זו מבואר בשולחן ערוך, יורה דעה סימן שסג, שיש ענין להביא קבר לארץ ישראל. ויש בזה רמז נפלא בדברי רבינו שכתב בלקוטי מוהר"ן תורה ו' בזה הלשון: שין ס"ג! שהוא ז"ל ממש הזכיר את הסימן של השולחן ערוך החשובה לו (ועיין שם שרבינו גילה הענין של תשובה על תשובה, שהוא בחי' עולם הבא, ובחי' הזובח את יצרו ומתודה עליו, ומביא את הפסוק זבחי אלקים רוח נשברה, נשברה ראשי תיבות נחמן בן שמחה ראש השנה. וי"ל שזה ענין קבורה על קבורה לבחי' ארץ ישראל). ויותר מזה פסק ר' לוי בן חביב ז"ל (סימן לח) '...שאפילו אם גילה דעתו בפירוש להקבר בחוץ לארץ, ושאינו רוצה להקבר בארץ ישראל, מכל מקום מותר לבניו להעלתו לקברו בארץ ישראל ומצוה נמי איכא, ושכן דעת כל הפוסקים'. וידוע שדרכו של מוהר"ן היה שלא להתעקש על שום דבר, ובפרט על דבר הלכה. ורבינו הקדוש אמר (חיי מוהר"ן קנו, נסיעתו לנאווריטש אות ו) המקום שלי הוא רק ארץ ישראל מה שאני נוסע אני נוסע רק לארץ ישראל ולפי שעה אני רועה בברסלב וכיוצא, ע"כ ועוד אמר בפירוש (חיי מוהר"ן קסב, נסיעתו לנ' אות יב) שהיה רוצה לנסע לארץ ישראל הינו לנסע עוד הפעם לא"י ולהסתלק שם, אך הוא מתירא שמא לא יוכל להגיע לשם, ע"ש. ובספר ימי מוהרנ"ת (ח"א ריש אות כו) רבי נתן חוזר על זה שנית. ולכן ראוי לנו להתחזק מאד בענין זה, עד שיסכים מוהר"ן, ויבוא לארץ ישראל:

ואם תמצא באיזה מקום לשון מרבי נתן, איזה לשון שמקום הציון נבחר להיות באומן לדורות או לנצח או עד ביאת גואל, והרי רבי נתן שמע מרבינו כל סדר הגאולה, אין בזה שום הוכחה כל עיקר שלא יגיע העת להביא את הציון. כי אין זה אלא ביטוי לסוף הימים שאנחנו כבר נמצאים בהם. וכן תימצא בחיי מוהר"ן סוף סימן פג – על תורה כ' בלקוטי מוהר"ן לבוא לארץ ישראל, כז"ל יהי רצון שיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו ויבאנו לשלום לארץ ישראל הקדושה ואז יתקן הכל בב"א, עכ"ל. והנה ברור שאנחנו לא מחכים לביאת משיח כדי לבוא לארץ ישראל חס ושלום, וכבר כמעט חצי היהודים גרים בארץ ישראל ת"ל, וברור שכיון שהיה כל כך רחוק מדעתם לראות את החלום הזה לזכות לגור בארץ ישראל, היו תולים את זה בביאת משיח. וכמו כן לענין מקום הציון, אפילו אם תמצא באיזה מקום לשון שתולה את זה במשיח או לנצח וכדומה, אין זה חס ושלום לפסול להביא את זה מקודם, רק לשון של ריחוק זמן וגודל הזכיה שהוא כמו ענין של ביאת משיח. וזה פשוט וברור.

חטא המרגלים (ע"ע מש"כ בריש פרשת שלח על הנשיא יגאל בן יוסף)

רבי נתן בלקוטי הלכות מביא מהזוהר והאריז"ל בענין חטא המרגלים, שבאמת דור המדבר היו בבחינה הרבה יותר גבוה מארץ ישראל, הולכים באמונה בענני הכבוד בתוך המדבר, ולא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן, והם הנקראים דור דעה שזכו על ידי משה רבינו לדעת נשגבה, אפילו שפחה על הים זכה להשגה ונבואה יותר מהנביא יחזקאל, ולכן המרגלים חטאו, כי הם לא רצו לרדת מהחיים הגבוהים האלו לחיים בארץ ישראל. וזה באמת טענה חזקה מאד, ורבי נתן הוצטרך להסביר באריכות שאין זה התכלית להיות גבוה, אלא צריכים להיות גם למטה בקרקע, וזה עיקר השלמות, למרות שזוכים למעלה גדולה כל כך, צריכים להשכיל שהשם יתברך עוד הרבה יותר גדול עד סוף ועד אין תכלית, ועיקר כבודו הוא דוקא ע"י יישוב היהודים בארץ ישראל, וזה מה שהרמגלים היו צריכים לעשות, לבטל הדעת והשגות שלהם ולהתחיל מחדש ובאמונה בהבטחת השם יתברך שכל הברכה והאמונה הוא בארץ ישראל, והגם שבתחילה זה יהיה ירידה גדולה להם להתחיל מחדש בארץ ישראל, הרי כל התחלות קשות, ותחילתן של צדיקים ביסורין וקושי, ולבסוף זוכים להכל, כי כל בשמים ובארץ, להיות ממש כלולים בא"ס ב"ה למעלה ולמטה.

ולפי זה לכאורה מבואר שממש כמו כן בענין הבאת הציון הקדוש של רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן לירושלים, יש בזה הנסיון של חטא המרגלים, שכל אלו שלא רוצים להביא את הציון, יש להם הרבה הרבה טעמים, וזה אין ספק בדבר שהמעלה לשבור את המניעות להגיע לרבינו הקדוש באומן הוא מעלה אין דוגמתו בעולם הזה, לא מיניה ולא מקצתיה, ומה שיכולים לזכות אצל רבינו הקדוש, מי שזוכה להיות שם, אין לשער ואין לתער כלל ועיקר, ולכן בודאי יש אין סוף טענות למה שצריכים דוקא להשאיר את הציון הקדוש באומן, לא פחות מהטענות שהיה להמרגלים שזה ממש אסור לוותר על השראת השכינה כמו שהיה במחנה ישראל במדבר בהיקף ענני הכבוד והבאר והמן וכו', ממש זה כמו להתבאד רחמנא ליצן. אבל כל הטענו האלו השם ירחם הם ממש עצת הסטרא אחרא, כי זה כאילו האדם אוחז מעצמו, שהוא יודע את השם יתברך כבר, הוא יודע את רבינו, וזהו, זה התכלית. וכמו שרבי נתן מסביר באריכות בענין חטא המרגלים כנ"ל, ואדרבה האדם צריך להשליך כל החכמות שלו, ואפילו שיש לו טובה ברוחניות גדול מאד (ובאמת עוד לא שמעתי דבר כזה כלל, מי שזכה בדורנו לצאת מכל התאוות להיות בבחינת אוכלי המן ומוקף בענני הכבוד, הלואי הלואי) אצל רבינו, הוא צריך קצת ענוה, להודות שהשם יתברך הרבה למעלה מכל השגתו עד אין סוף ואין תכלית, וכל הטענות שיש לו להגן על הטובה שיש לו בהיות רבינו באומן זה ממש כמו טענות המרגלים, שאפילו הם אמת במאה אחוז, אבל הם ממש כפירה רחמנא ליצלן בהשם יתברך שעוד רוצה להביא אותנו למעלות עליונות לעילא ולעילא עד אין סוף ועד אין תכלית, וזה דוקא בארץ ישראל.

ובזה מובן מה שסבא חתם את עצמו באחד מהמכתבים באבי הנח"ל - החותר ומרגל לתכלית האמת, שרימז בזה שהוא עוסק בתיקון חטא המרגלים, ולא מצינו איך ואיפה, ועל פי הנ"ל יש לומר שכמו ששמענו מצפורה ביתו שסבא עסק ארבעים שנה במסירות נפש להביא את ציון רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן לירושלים, בזה הוא היה עוסק לתקן חטא המרגלים וכמשנ"ל (ועמש"כ בפרשת שלח עה"פ נתנה ראש – יד:ד).

ב] ישראל סבא עמ' שו: אינני יודע, אינני יודע, אולי רצון רבנו להיות על ראש השנה כמו שהיה - שנבוא לאומן, אינני יודע. מי יודע, אנחנו לא יודעים. אולי, אולי .... אם היה רוצה רבנו הקדוש ארץ ישראל, לא היה צריך שום פעלה, היו מסכימים כל הממשלה וכל העולם היו מקבלים אותו בשמחה ומביאים אותו על אוירון. נו, נראה .... אני לא השתדלתי על זה, לבקש ולעורר ולהביא את רבנו לארץ ישראל. ככה לדעתי, שאם רבנו היה רוצה לבוא לארץ ישראל יש לו כמה דרכים וכמה עצות איך להשתדל בזה. לא צריכים להשתדל בשביל להביא את רבנו לארץ ישראל, כי אם הוא היה רוצה לבוא לארץ ישראל, היה כבר בא מזמן לארץ ישראל. הוא היה מוצא הרבה עצות ודרכים לנסע ולבוא לארץ ישראל בלי השתדלות.

ככה אני חושב, שרבנו לא מסתכל שיקבלו אותו בא"י, הוא לא רוצה לראות ישראל בחלול שבת ובלי אמונה ובלי המצוות, זה לא שיך לנו. הוא לא מתגעגע אחרי הכנסת, אחרי מחללי שבת ועושים מה שעושים ועוברים על כל התורה. הוא לא מתגעגע אחרי הכפירה והפריצות. זה אצלו לא כלום, לא בא בחשבון, זה לא נקרא אנשים, נקרא חמור, חמורים, בהמות. לפי דעת רבנו ז"ל. אע"פ שלרבנו הקדוש יש עצות לתקן גם אותם, הוא יתקן את כל העולם, זה ענין לחוד וזה ענין לחוד. אנחנו לא מבינים, הוא יתקן גם מחללי שבת וכו' וכו'.

רבנו ז"ל הוא לא רק בארץ ישראל, הוא עולמי, כל אחד שהוא יהודי ומאמין בשם ובתורה, אז רבנו הקדוש לא צריך שהוא יעשה דבר, אדרבא אנחנו צריכים לנסע לבקש את רבנו, לנסע לחוץ לארץ לרבנו שיתפלל עלינו, כן. וכו' וכו'

רבנו הקדוש הוא נתן להציונים את ירושלים ובית המקדש והכל, ולא הסתכל בפניהם ולא נגע בהם, בכל הציונים. 'הציונים רוצים את ירושלים? כן, הכל, אני אתן לכם הכל, רק אלי אל תגיעו, אל תדברו אתי, אל תבואו אלי!'

בזיון גדול לציונים, 'קחו ירושלים וקחו והכל. לכו, לכו, מי צריך לכם?'

הציונים חשבו שעכשיו הם כבשו הכל, כל המלחמה, כל ארץ ישראל וירושלים, הם חשבו שעכשיו הכל שלהם, אבל זה היה הקבר שלהם והם נקברו שמה. רבנו הקדוש הוא עשה להם קבר לכל הציונים, 'קחו ירושלים', הוא עשה לכלם קבר בארץ ישראל, קבר!

ראש השנה - באומן, והם ישבו בביתם ואכלו וישנו. כל העשירים הגדולים של העולם יבואו לאומן על ראש השנה והם יראו, כן. להודיע לכל הציונים, לכל הכופרים, שידעו שיש אומן בעולם. הם יאמרו: 'מה, לאיפה לנסע?'

מי הם הציונים? אלו שלא רוצים לשמר התורה, לא רוצים לקבל התורה - ילכו, ילכו לגויים! וכו' וכו' ע"ש.

ג] אלו הדברים שהביאו בס' ישראל סבא, ובחרו לא להביא עיקר דעתו של הסבא בעל הפתק, שידוע ומפרסם לרבים איך שהוא כמעט הצליח להביא את הציון הקדוש לארץ ישראל, וכבר השיג רשיון משני הממשלות וכו' וכו' (ושמעתי שהסבא אמר שאז היה עת רצון, אבל עכשיו אם רבינו רוצה, הוא יבוא בעצמו), וכן שמענו בשם צפורה בתו, שסבא עבד ופעל עבור זה קשות במשך ארבעים שנה.

ונלע"ד שביאור הדברים הוא שלולא שהיה לנו רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן, עיקר עבודתינו עבודת הקודש היה ללחום כנגד הציונים הכופרים שקמו להסטות כלל ישראל וכל העולם מהאמונה בהשם יתברך בורא העולם ואכמ"ל. אכן מאחר שיש לנו רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן, אין לנו ליפול למלחמה זולה כזו, שאילו כן היינו כאילו מודים שיש כח להרע והזידונים ח"ו. אלא עיקר עבודתינו הוא להודות שכח הטוב הוא חזק מאד עד כדי כך שבאמת אין שום רע כלל בעולם, אין שום עצבות בעולם, אין שום יאוש בעולם כלל! וזה הענין של הנחמנים להפיץ ולהאיר לכל העולם האמת הזו שיש כבר האור של רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן והוא מספיק ודי להעולם, שעל ידו נזכה לדעת ולהאמין לראות ולהרגיש שאין יש אלא טובת האדון יחיד ישתבח שמו לעד.

והנה כל כמה שאנשים רחוקים מהמסר הזה והיה במחשך מעשיהם, כן יתנהג רבנו הקדוש ויעשה עבודתו שלא להיות במקומם אתר הציונים והכופרים. אכן אם ימצא בנו אנשים שמאמינים בכחו הגדול שלפניו הציונים והכופרים אין עולים בשם כלל, ומספיק דיבור אחד ממנו להפוך כולם לגמרי, בודאי בא יבוא במהרה, והבן.

וכל מה שאנו משתדלים להביא הציון של רבינו הקדוש לארץ ישראל, אפילו בעובדות ופעולות חיצוניות (היינו מלבד עיקר עבודתינו שיהיה בתפלה גם לרצות ולפייס את רבינו הקדוש בעצמו), כמו לפרסם חשיבות הענין, מוליד ומיקים ומשלים ההכרה בעולם, שארץ ישראל אינה מדינה כשאר מדינות העולם ח"ו, ואינה מדינה של הציונים ימ"ש ח"ו שחושבים שכלל ישראל יחיו כבהמות והרבה פחות ר"ל, אלא שארץ ישראל הוא הארץ של רבינו הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן, ארץ שתמיד עיני ה' אלקינו בה, בהשגחה פרטית גלויה, ארץ של תורה ומצות ואמונת השי"ת עולה על הכל. כל זה נוצץ ומבריק ומאיר בלב העם כאשר שומעים ומדברים ועוסקים בענין החשובה הזאת להביא רבינו הקדוש לארץ ישראל. וממילא, הוה כל הפעולות והדיבורים הכשר והכנה גם בפנימיות וגם למעשה, שכבר יתוקן, ורבינו הקדוש יסכים ויבוא, על ידינו או שלא ידינו, לארץ הקדושה, בב"א.

אכן גם בספר הנ"ל תמצא האמת (עמ' שעד, ובדפוס החדש עמ' תטז) בפרק על ראש השנה אמר ז"ל יבואו כל העולם והגויים יקבלו כסף ויתנו לנו העצמות של רבנו הקדוש, הם צריכים כסף הם רוצים כסף, הם עניים גדולים, איןלהם לחם אין להם מה לאכל, אז בשביל כסף הם יתנו הכל, הממשלה יתנו כסף והגויים הם יתנו העצמות, עכ"ל. ובהמשך הוא דיבר על תחית המתים ואז כולם יבואו לירושלים ע"ש.

ד] מה שרבינו אמר שמקומו באומן מוכן מששת ימי בראשית, אינו קשה, א' שהוא ז"ל כבר היה קבור שם מאתים שנה, ועוד, הלוא גם קבורת משה רבינו מול בית פעור בהר נבו שאיש לא ידע מקום קבורתו והתורה מספרת כל זה, לא עכב את משה רבינו להתחנן מהש"י שיתן לו לפחות להיות קבור בארץ ישראל.

ה] ע' ביאור הלקוטים לר' אברהם בן הר"ן תורה קנה באריכות איך שהמקום של רבינו הוא רק בארץ ישראל, ורק לפי שעה קטנה הלך לחו"ל.

ובתורה קנה עצמה, בסוף כתוב ז"ל וצריך כל אדם לבקש מהשם יתברך שיהיה לו כיסופין וגעגועים לארץ ישראל, וגם שיהיה געגועים לכל הצדיקים לארץ ישראל, והוא סגולה להכעס ולעצבות, כי כל הכועס כאלו עובד עכו"ם (שבת קה), אבל ארץ ישראל הוא בחי' אמונה בחי' ארך אפיים היפך הכעס ע"ש.

ולפי זה מובן שרק העסק וההשתדלות להביא את רבינו לארץ, היא גופא מצוה ומתן שכרה בידה, כי העסק הוא הבאת הגעגעוים מכח אל הפועל.

וע' בספר קנאת י' צבאות לרמח"ל שמסביר גודל הצרה לצדיק הקבור בחוץ לארץ.

ו] וע' בספר ימי שמואל ח"ב פרק רכד, שמשמע מדבריו שהשתדל מאד על זה, והאשים מאד כל אלו שלא אחזו בזה. אכן לא כתוב שם בפירוש, וכידוע שהרבה מעיקר ספר ימי שמואל מעלימים ומונעים מהציבור, ובתסמא מפני המחלוקת אם לא מפני גאוותתן.

שוב מצאתי כמעט בפירוש בספר ימי שמואל (ח"ב פרק רא) ז"ל וכבר אמרתי באמן שיש שלשה דברים וכו' הרועה הוא ציון רבנו הקדוש הנמצא באמן, המרעה הוא ארץ הקדש, הצאן זה אנשי שלומנו: מעט ברוסיה, מעט בארץ הקדש, והשאר בפולין, אבל צריך שיהיה הכל ביחד, אין שלמות יותר מזה, השם יתברך יזכו לזה בקרוב אמן, כן יהי רצון עכ"ל. הרי מוכרח מדבריו שצריכים להביא את הציון הקדוש לארץ ישראל כדי שיהיה ביחד עם ארץ ישראל.

ז] בהפטרה פרשת נח -- ישיעה נג. {ח} מֵעֹ֤צֶר וּמִמִּשְׁפָּט֙ לֻקָּ֔ח וְאֶת-דּוֹר֖וֹ מִ֣י יְשׂוֹחֵ֑חַ כִּ֤י נִגְזַר֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים מִפֶּ֥שַׁע עַמִּ֖י נֶ֥גַע לָֽמוֹ: {ט} וַיִּתֵּ֤ן אֶת-רְשָׁעִים֙ קִבְר֔וֹ וְאֶת-עָשִׁ֖יר בְּמֹתָ֑יו עַ֚ל לֹא-חָמָ֣ס עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א מִרְמָ֖ה בְּפִֽיו: והנה בגמרא (סוטה יד) פרשו שזה קאי על משה רבינו וכן מפורש על פי משה רבינו בעצמו בזוהר הקדוש (כי תצא דף רפב). אכן בישיעה פרש"י ז"ל את כל הפסוקים שם שקאי על עם ישראל. ופרש ויתן את רשעים קברו . מסר את עצמו להקבר ככל אשר יגזרו עליו רשעי האומות שהיו קונסין עליהם הריגה וקבורת חמורים במעי הכלבים : ע"ש. ויש לפרש את זה על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, כי נגזר מארץ חיים -- ארץ ישראל, ויתן את רשעים קברו -- להיות באומן. ובזה י"ל מש"כ על לא חמס עשה וכו', שהטעם שאנו לא זוכים להביא את רבינו לארץ ישראל הוא על לא חמס עשה - חמס בגמטריא נ נח, חמס עשה עם האותיות והתיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן - וכיון שזה חסר אנו לא זוכים, וזה - ולא מרמה בפיו - חמס = נ נח, בפיו = נחמ, מרמה = נחמן מאומן! אז צריכים להתחזק מאד עם נ נח נחמ נחמן מאומן בלב בפה ובעשיה ב"ה, ונזכה לראות את ציון רבינו בארץ ישראל ובביאת גואל צדק בב"א.

עוד בהפטרה (ישעיה נד:ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך. הנה כבר כתבנו בפנים הספר שמי נח, אותיות מחני, מהפסוק (כי תשא לב:לב) ואם אני מחני נא מספרך, שמשמאל לימין נקרא 'אני נחמן' והראשי תיבות מאומן וכו' ע"ש. וכן 'נשבעתי' זה נשב-עתי, נש"ב – ראשי תיבות נחמן בן שמחה, שהוא איש עתי (לשון מוכן לכך). 'מעבר מי נח ע' ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ישעיה נד:י כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך. הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וחסדי מאתך לא, 'מאתך ל' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ישעיה נד:טז-יז ואנכי בראתי משחית לחבל. כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכו' זאת נחלת – 'נחלת' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה – עבדי ה' וצדקתם מאתי – צדקת 'םמאתי' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – נאם ה'.

ישעיה ד:ג והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. זה רמז לרבינו הקדוש, כי נשאר ע"ה זה אותיות שהם ר"ת ר'בינו נ'חמן ב'ן (כי הא' מקבל הכולל – ונעשה ב', ובאמת לא צריכים לזה, כי אלף זה ג"כ מראה על תולדות, כמו שמצינו להבדיל – אלה אלופי עשו...) ש'מחה – והוא הנשאר בציון הקדוש שלו – וקדוש יאמר לו, ואולי יש בזה רמז, הנשא"ר בציון באומן, עוד יהיה נותר בירושלים, כל הכתוב – בפתק הקדוש – לחיים, חיים זה בחי' מאומן, כי צדיק באמונתו יחיה, שהוא מאומן ועוד ילך לחיים בירושלים, בב"א.

ח] בתורה ו' רבינו מדבר על השלושה מצות שנצטוו בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל, ומדבר שם על הארת הרבי להתלמיד ע"ש, ושם בתורה מפרש הענין שניקוד שם קס"א, לשון אסק – לעלות, בסגול, הוא בגמטריא ש', וכתב שם ז”ל “סגול עולה שי”ן, וס”ג (דהיינו עוד שם ה' שעולה ס”ג)...” עכ”ל. ומאד מענין שבשו"ע סימן שס"ג בפתחי תשובה אות ב' מבואר שיש מצוה בזה להביא ציון רבינו לארץ ישראל. [וע"ע בליקוטי מוהר"ן תורה סט שכז"ל נמצא שראוי להיות לו שין אדומים משלשה ענפים הללו, ע"כ, והרי 'שין' בגמטריא רבי נחמן, בגמטריא ש"ס, משלשה, הרי עוד ג', הרי שס"ג].

ט] פתק ראשי תיבות פה תהיה קבורתכם, וע' מה שפירשנו בזה בפרשת יתרו (שמות יט:יז), וי"ל לענינינו שבפתק רבינו גילה דעתו שהוא רוצה שתהיה קברו פה בארץ ישראל.

י] ב"ה נ נח נחמ נחמן מאומן - יש פה תמיה למה רבינו חתם את שמו מאומן, והלוא הוא לא נולד שם, והחסידות נקרא על שם חיות בברסלב, אז למה הוא חותם מאומן? ונראה לכאו' מזה שכבר רבינו מגלה רצונו להיות בארץ, ואז נדע טוב שהוא מאומן ובא לארץ ישראל!

יא] תצא רוחו ישב לאדמתו (תהלים קמו:ד), האותיות שלפני הסופי תיבות (שהם בחי' יסוד שלפני מלכות, בחינת הצדיק), תשצ"ח גמטריא נחמן (כי ן' סופית בגמטריא ת"ש). תצ"א בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, הרי כאשר הננח מתגלה בעולם הגיע הזמן להשיב את רבינו לאדמתו, ארץ ישראל.

יב] בפרשת בשלח (יג:יט) כתבנו – שהס"ת של המשך הפסוק פקד יפקד – אלהים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם ע"ה בגמטריא התקע"א. רמז על רבינו הקדוש שנפטר אז, להביא אותו לארץ ישראל (ועיין בלקוטי מוהר"ן תורה מו בענין מחאת כפים, שיד ימין זה ע"ב ויד שמא"ל רי"ו, ונכללים זה בזה במחיאת כפים, ונמצא פעמיים ע"ב רי"ו בגמטריא תקע"ו – התקע"א).

יג] בכוכבי אור, סיפורים נפלאים, כז"ל המשל ממלך שרץ אחר צבי ולא יכל להשיגו, והעמידו את עצמם השרי מלוכה ואמרו אדוננו המלך נחזר וכו', ענה המלך ואמר אני את הצבי מכרח לצוד, ומי שרוצה לחזר יחזר וכו', עכ"ל.

והנה צבי הוא בחי' ארץ ישראל כמו שאמרו רז"ל שצבי הוא לכל הארצות, וכן בלקוטי מוהר"ן (נה:ט – שוב ראיתי בהוצאה אחרת, שרבינו בעצמו סיפר הנ"ל בקשר לתורה נה). וצבי הוא גם כן בחינת משה רבינו, כי צבי בא"ת ב"ש מש"ה, וכן צבי הוא לשון רצון, שזה בחי' משה רבינו כמובא בלקוטי מוהר"ן. והנה מאן מלכי רבנן, והאחרון הידוע לנו שנסמך מרבינו להיות תלמיד יקר שלו, הוא סבא ישראל. ולפי זה י"ל שסבא היה משתדל להשיג את הצבי, דהיינו להביא את ציון רבינו, בחי' משה, לארץ הצבי. ואנשים שהיו עמו טענו שנגמר, ולחזר לארץ ישראל ולשכח מהציון של רבינו ח"ו. וסבא לא עיכב בעדם, ואמר מי שרוצה לחזר יחזר, אבל אני מוכרח להמשיך לנסוע לאומן ולהשתדל להביא את הציון לארץ ישראל (חידשתי בס"ד בהילולא של רבינו התשע"ו).

יד] עמש"כ בפרשת לך לך על הפסוק ודור רביעי ישובו הנה (בראשית טו:טז

טו] המחזיר שכינתו לציון. שכינתו עם האותיות והכולל בגמטריא קבר נ נח נחמ נחמן מאומן!

והנה הראשי וסופי תיבות של: ברוך אתה י"ה המחזיר שכינתו – בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן עם שני כוללים. שהוא הצריך להחזיר לציון במהרה בימינו אמן.

כאשר משה רבינו בא להעלות ארונו של יוסף מתוך הנילוס להביא אותו לארץ ישראל, הוא כתב על טס: עלה שור עלה שור (רש"י, שמות לב:ד), שור בגמטריא אבגית"ץ שכולו ענין של נ נח נחמ נחמן מאומן, עמש"כ במקומו בתפילת שחרית. על"ה עם האותיות בגמטריא נ נח (והערב רב הפכו אותו ל-עג"ל, כי רשעים יכשלו בו, כמבואר בלקוטי מוהר"ן שהצדיק צריך להיות לו הבחינה הזו שרשעים יכשלו בו).

בלקוטי מוהר"ן תורה קנב מבאר איך שהקליפה מסבבת את נשמת הצדיק ונשאר פתוח רק מבחינת האמונה, ועל ידי פגם אנשיו אפילו פתח האמונה יכולה להסתם חס ושלום, ואז תיכף אחר כך היא נפתחת שוב, וכאשר הקליפה מתגברת ויש חשש שלא יסתום הפתח לגמרי אז מעמידים שם בפתח הנ"ל ירא שמים, שהוא בעצמו עומד לשמור שלא יכנסו שם, ואף על פי כן הוא תועלת נגד הקליפה המסבבת הנ"ל, שאי אפשר לה להתקרב ולהתפשט על הפתח וכו' עיין שם. וכתוב שם שזה כעין מה שמצינו שארז"ל (זוהר פרשת אחרי מות דף עב) בענין הבאת המתים שאינם ראוים ליקבר בארץ ישראל ותבאו ותטמא את ארצי ונחלתי ע"ש, ובסוף התורה חזר כמה פעמים לכתוב, "ודוק היטב ותבין נפלאות" "והבן הדבר היטב לדמות מילתא למילתא" אף על פי שמבואר בהקדמה ללקוטי מוהר"ן שעל כל דבר ודבר היה ראוי לכתוב לשונות כאלו ולכן הוא מונע לכתוב אותם.

ונראה לעניות דעתי שיש פה רמז עמוק להבין את פרשת ההשתדלות להביא את ציון הקדוש של רבינו לארץ ישראל. כי לא היה בכלל אפשרי, עד שפעם אחת נפתח, אבל אחר כך נסגר ונסתם והתגבר הקליפה, ואז העמידו את סבא ישראל בעצמו לשמור את הפתח לרבינו, וכמו שסבא אמר על עצמו שהוא הגשר לרבינו, וסבא – "בעצמו עומד לשמור שלא יכנסו שם" ומזה נולד כל הבלבולים שאומן נגמר – וגם לעומת זה לענין הקבורה – הדיבורים שסבא אמר שלא להשתדל על זה, כי אלו השני בחינות דומים זה לזה כמבואר בתורה שם, והולכים ביחד זה לעומת זה, ובמצב הזה רק "על ידי מסירת נפש דהיינו שמוסר נפשו בשביל לנסוע ולהתקרב להצדיק על ידי זה אפשר לדבק עצמו אליו, אך אי אפשר שיאיר אליו חכמה דהיינו המוח בעצמו, והשם יתברך ימהר הגאולה בכלל ובפרט".

בהשמטות לחיי מוהר"ן (איני יודע עד כמה יכולים לסמוך עליהם), קונטרס ההוספות אות טז: רבינו ז"ל אמר, רציתי שיהי' לי קיבוץ שלי בארץ ישראל ("בזה"ל ובלא"ה איך ואלט גיוואלט האבין מיינס אקיבוץ אין ארץ ישראל"), ע"כ (וידוע מיהודה יערי על המשמר 12.2.65 שהציונים לקח את השם קיבוץ להיישובים של ארץ ישראל מהקיבוץ של ברסלב).

תורה כ' בלקוטי מוהר"ן בענין לבוא לארץ ישראל הוא פירוש על חזיון אחד של רבינו המובא בספר חיי מוהר"ן (אות פג), ורבינו אמר שכל התורות שהוא אומר יש בהם רמזים מהמעשה הזאת ע"ש. נמצא שכל תורה של רבינו מדברת בענין לבוא לארץ ישראל!

והנה מבואר בתורה כ' שם, ובחיי מוהר"ן (אות טו) שעקר נצחון המלחמה כשזוכין לבוא לארץ ישראל. ולפי זה יפה פירש ידידנו ש.כ. נ"י מה שאמר רבינו נצחתי ואנצח (שיר ידידות בתחילת חיי מוהר"ן חלק ב', ומובא הרבה בדברי סבא ישראל ובעוד ספרי ברסלב), שנצחתי קאי על מה שרבינו הגיע לארץ ישראל בחייו, ונצחתי קאי על מה שבעזה"י יביאו הציון שלו לארץ ישראל.

ותראה עוד פלאות בזה. כי שנת נצחתי – תקנח, בי"ג ניסן שבו, רבינו יצא מהמקוה ואמר שבזאת השנה יהיה בודאי בארץ הקדושה, וכן היה בכ"ט אלול, וזה עיקר הנצחון כנ"ל. ואנצח – אחר עוד אנצ"ח שנים, עם הכולל – 150 שנה, שנת תש"ח – 1948 – הוקם מדינת ישראל!

בזכות שיוסף טרח להביא את יעקב אבינו לקבורה בארץ ישראל, יעקב נתן לו את שכם להיקבר בו (רש"י פרשת ויחי מח:כב), והרי שכם בגמטריא רבי נחמן, ויש בזה רמז חזק מן התורה שכן צריכים להביא את ציון רבינו הקדוש לארץ ישראל.

פסח – לשבועות

תוך השנה שלאחרי פטירת רבינו הקדוש רבי נתן קיים ההלכה לאמר ולכתוב הריני כפרת משכבו, כל פעם שהזכיר את רבינו. אפילו שזה חידוש גדול שכאילו באנו לכפר על רבינו, ואף על פי שכן המנהג אפילו בצדיק גמור (ועיין בסנהדרין מו: צדיקי צריכי כפרה, ובקהלת רבה עה"פ כי אין אדם אשר לא יחטא, ובשבת נה: תוספות ד"ה ארבעה), עם כל זה חידוש לאמר כן על רבינו בחיר צדיקיא, ויותר מזה, התינח באמירה, אבל בכתב שאינו אלא חומרה (רמ"א יורה דעה רמ:ט), הלוא שב ואל תעשה עדיף, ומזה רואים היטב דעת מוהרנ"ת לנהוג עם רבינו ממש בתמימות ופשיטות ככל בני העולם, וכמו שהנהיג בקבורת רבינו (ימי מוהרנ"ת סימן סו), שאנשי החברה קידשא שתמיד עסקו בזה, דייקא הם יעסקו בקבורת רבינו. ואם כן ברור הדבר שכן צריך להיות בהעברת הציון לירושלים בב"א. וכן עיקר הכפרה זה בקבורה בארץ ישראל כמובא.

בכתבי ר' משה גלידמאן ז"ל – שיחות וסיפורים מר' אברהם בן ר' נחמן ז"ל:

אספר לכם מעשה מרבי שלכם אבי היה מה"חברא קדישא" והתפקיד שלו היה לסדר הנפטר בתוך הקבר כשמורידים אותו, קודם פטירתו קרא לו והזהיר אותו שלא אהיה מהמתנגדים על הרבי שלכם וסיפר לי אז מגדולתו של הרבי כי כשרביז"ל הסתלק ואז הסכימו החברא קדישא שתלמידי רביז"ל יתעסקו בו ומוהרנ"ת מיאן בזה וציווה שיתעסקו בו כמו עם כל אחד מישראל כי ידע שזהו רצונו [כמובא באריכות בימי מוהרנ"ת] וכן הוה כשהורידו את רביז"ל בתוך קיברו וירדתי אני לטפל בו. כשהייתי צריך לקבל בידי את גופו הקדוש ולהניחו על מקומו פתאום בא לו נגד עיניו אור חזק מאד וסינוור אותו ולא ראיתי כלום ולקחו אותי מידו. אח"כ ראיתי שהוא מונח על מקומו יפה איני יודע מי הניחו אבל אני לא הנחתיו, עיין שם.

עיין בספר ניצוצי שמשון פרשת תצוה שהביא מהמדרש רבה ז"ל שאמר הקב"ה למשה, אם אתה בא לארץ ישראל אתה נקבר על ידי בשר ודם, אבל בחו"ל אתה נקבר על ידי, עכ"ל. ובהערות שם אות קמד הביאו מהילקוט שמעוני (דברים תתכ) ז"ל אילו הייתה נכנס לארץ היית נכנס בקבר מעשה אדם, ועכשיו אתה נקבר בקבר מעשה שמים, ע"כ.

ועיין ברש"י בדברים לד:ו ז"ל ויקבור אותו, הקב"ה בכבודו, רבי ישמעאל אומר, הוא קבר את עצמו, וזה הוא אחד משלשה אתין שהיה רבי ישמעאל דורש כן וכו' עכ"ל.

והנה לקוטי הלכות כיבוד אב ואם הלכה ב' רבי נתן כתב באותו זמן, תוך השנה של פטירת רבינו הקדוש, כי כן מוכח כנ"ל סוף ב:י.

והנה שם (אות ט) רבי נתן מבאר שאף על פי שפסח הוא אור גאולה אפילו בתוך עמקי הטומאה של מצרים, עם כל זה עיקר הפסח הוא בארץ ישראל, וכיון שפסח היה במצרים על כן אינה גאולה שלמה, וצריכים חיפזון ושמירה מחמץ וכו' עיין שם. ואילו בשבועות זכו ממש לגאולה.

והנה ידוע שפסח בגמטריא נחמן, ויש בזה רמז גדול איך שרבי נתן שהיה בתוך שנה של אבילותו על רבינו, הבין שאף על פי שרבינו ממש אור גאולה אפילו בתוך עוצם הגלות, אפילו בתוך אומן, העיקר שיהיה רבינו בארץ ישראל.

וכן שבועות, כאשר מחליפין הש' לב' בא"ת ב"ש (שמו שרש"י מביא מחז"ל ש"קטרת" עולה תרי"ג כי מחליפין הק' לד' בא"ת ב"ש), עם הו' אותיות, עולה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ושבועות הוא סוד היובל, ויובל הוא לשון הובלה, פשוט להוביל את הציון הקדוש לירושלים.

ידוע שנ נח הוא בחינת קול השופר, בחינת הרם כשפ"ר קולך, שיר פשוט כפול משולש מרובע. ועי' בלקוטי הלכות (נדרים ה:ד) שעיקר הגאולה זה לעורר מהשנה ולבוא לארץ ישראל ולבנות בית המקדש. וזה בשוב ה' שיבת ציון, שוב שיבת זה מה שחוזרים כל פעם אחורה, נ, שוב נח, שוב נחמ וכו'. נ נח נחמ נחמן ע"ה בגמטריא שנה. עד שמגיעים למאומן, בחי' ואמונתך בלילה וכידוע שזה תפקיד השנה להתחדש האמונה (ועיין מש"כ בלקוטי מוהר"ן תורה לה).

אז מתכלית השינה והתרדמה בוקע ויוצא קול השופר של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן לעורר ולגאולה, יש ענין (ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן) שמהפך הכל לטובה. ועיין בזוהר חדש, תקונא קדמאה ז"ל יריע בתקיעה ודא רביע, יצריח – בשברים, ואלין ב' גרשין. על אויביו יתגבר בתרועה, ודא שלשלת והא אוקמוה. בההוא זמנא שופר מהפך קדמא, זקף קטן זקף גדול, מאי מהפך אלא מהפך ממשלה דאמין פ"כ (-פלכי כוכביא) דעלמא, לממשלה דישראל, ובההוא זמנא והפכתי אבלם לששון וכו' ע"כ. הרי שהזוהר מרמז על השיר פשוט – תקיעה של הטעם רביע, כפול – ב' גרשין, משולש – שלשלת, שופר מהפך, מרובע (שהוא ענין שמהפכין באחוריים). אז צריכים כבר לזכות לשיבת ציון, להשיב את הציון לדבי"ר ביתו, לירושלים. ואז היינו כחולמים - מאומן.

ולכן סופו של דבר, סופי תיבות שיבת ציון היינו כחולמים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים, ד' אמות של ארץ ישראל.

לשנה הבא בירושלים. שנה בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה, וצריכים להביא את רבינו לירושלים, ונזכה באמת לשנה הבא בירושלים. ועמש"כ בלקוטי מוהר"ן תורה לה.

חלום של סבא – שנפל לבור

סבא סיפר חלום שהיה לו שנפל לבור, בספר שיחות סבא הוא שיחה ה'. והנה השיחה התחיל בדיבור איך שכמה טעו לחשוב שהם משיח, ורק אצל רבינו הקדוש אין טעות, ואז סבא המשיך לספר איך שאותו הלילה היה לו חלום שהיה בור גדול בירושלים.

והנה איני עוסק כל כך בביאורים סתם בלי ההוכחות, אבל כאשר קראתי עכשיו את הנ"ל מיד בא על דעתי ביאור, ולכן ראיתי לשתף אותו בין חברים בבחינת שיחת חברים. כי בודאי החלומות של סבא אינם דבר קטן כלל ח"ו, וראוי להתבונן עליהם, אבל מי כמוני יכול לעמוד על סודם, ועם כל זה אינני בן חורין להתרפות מלהציע חידוד להמסר שטמון בו.

ענין בור הוא מכשול, וכאן הבור גדול בירושלים, מדובר על מכשול גדול בירושלים וסבא כנראה נתפס במכשול הזה, והבין שהמכשול הזה הוא בענין משיח של שקר, אז מסתברא מאד שסבא מרמז על זה שיעשו ממנו, מהבור – הקבר שירד לתוכו, משיח. והרי הוא נתפס בהמכשול הגדול הזה. והוא פחד גדול להצדיק הזה שאנשים יכשלו על ידו.

אבל בסוף, יתגלה המים של רבינו, דהינו שיביאו את ציון רבינו הקדוש גם כן לירושלים, וממילא יהיה ברור שרבינו הוא הרבי וסבא הוא התלמיד היקר ששותה מימי רבינו הקדוש. ואז אדרבה יהיה חשש שלא ישימו לב כלל לסבא ישראל – עיין שם בחלום, אבל בזה בטוח שיבינו שסבא עיקר וחלק בתורת רבינו הקדוש.

ועיין שם בחלום שסבא תמה מאד איך בא לכאן מים?! והרי שזה לא פשוט בכלל, וכמעט לאחר יאוש, אבל בסוף יהיה, בעזרת השם יתברך במהרה בימינו אמן.

עיין מש"כ על החלום של רבינו, חיי מוהר"ן אות צג.

ועיין מש"כ עה"פ (תהלים צז:יא) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.

ועמש"כ בערך בית חדש.

יש שטוענים שלא טוב להביא את הציון, כי הציונים ישתלטו על הציון כמו שעשו אפילו לציון רשב"י שהסגירוה ושמו פקחים וכדומה. ובמקום אחר כתבתי על זה שלענ"ד זה ממש קטנות האמונה ברבינו.

בקללות שבפרשת בחקתי (ויקרא כו:לח) כתוב, ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם, ופרש"י ז"ל ואכלה אתכם, אלו המתים בגולה, עכ"ל, ועל כן ראוי מאד לא להשאיר את רבינו שם בארץ האויב.

קונטרס 'המקום שלי הוא רק ארץ ישראל. בעניין העלאת עצמותיו של רבי נחמן מאומן לארץ ישראל' ניתן להשיג מתנועת 'בני ישראל' ת.ד. 16498, ירושלים.

צדקה.

בגמטריא הוי"ה אדנ"י נ נח.

ראיתי מי שפירש צדקה, צא דקה (מעצמך), והנה דק"ה בגמטריא נ נח ע"ה, הרי, צא להיות נ נח.

צומת הגידים: בשולחן ערוך יו"ד סימן נו, שיש ברגל הבהמה מה שנקרא צומת הגידים, ושיעורו י"ו אצבעות ויש אומרים שהוא שיעור ד' אצבעות, שעיקר חיות הבהמה תלוי בהן ולכן עם נפסקו הבהמה טריפה. וצומת הוא לשון של התקבצות וכינוס, וזה הענין של התכללות כל הגידים, רבינו כותב על זה בלק"מ תורה כט, שזה ענין של תיקון הכללי. והענין של י"ו, רבינו מביא בלקוטי מוהר"ן תורה לח, מה שתנא רבי אמר (בכורות נז:) ארז נפל במקומינו ועברו עליו י"ו קרנות על חדו, שמרמז לעשרת הדברות - י', שעל הלוחות שהם ו' טפחים, שזה בחי' קרן אור פניו - חידוד השכל. ובלקוטי מוהר"ן תורה עה, רבינו מסביר דשותא דינוקא בשוקא דאבוה ואמא, שעל ידי הדבורים של תורה ותפלה נעשה בחי' שוקין ורגלין, שזה התיקון של צולע על ירכו, שהוא בנין הניצוצות לאותיות ודיבורים שלמים של התפלה עד כדי כך של ועמדו רגליו על הר זיתים (בגאולה הקרובה בב"א). ושיעורן בעצבאות דייקא, כי בדבר ה' שמים נעשה (ע"ש בתורה הנ"ל) - כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך. ויש אומרים שהוא ד' אצבעות, שיעור של השיר פשוט כפול משולש מרובע, נ נח נחמ נחמן מאומן.

צלם. בגמטריא זה נחמן עמש"כ בדברים כ:יט.

צפון. ע' לקוטי מוהר"ן תורה ח' ומש"כ לפרש על פיה נ נח נחמ נחמן מאומן בערך תפלה – נ נח הרחב פיך ואמלאהו.

קבצן: עמש"כ בערך תן.

קדושה

שלמה קרלבך היה תמיד דורש שענין קדושה הוא להיות בשמחה ולהתקרב לאנשים ולקרבם, והתלוצץ על מה שהעולם חושבים שקדושה הוא ענין של פרישות והתעלות והתנשאות על שאר בני אדם.

אכן באמת מצינו שקדושה הוא פרישות, עיין למשל ברש"י פרשת כי תצא (דברים כב:ט) שכז"ל פן תקדש, כתרגומו תסתאב, כל דבר הנתעב על האדם, בין לשבח כגון הקדש בין לגנאי כגון איסור, נופל בו לשון קדש, כמו אל תגש בי כי קדשתיך (ישעיה סה:ה), עכ"ל.

וי"ל שבאמת יש ויש, יש ענין של קדושה שהוא דוקא להיות מורם מעם נזיר ומופרש, ויש קדושה שהוא אדרבה לרדת להעם ולחבר עליהם. וכן מצינו בכוונות לסדר הקדושה בחזרת הש"ץ שמונה עשרה. וזה לשון הרמח"ל בקיצור הכוונות: וסוד הג' קדושות הם: קדוש ראשון להעלות תפארת לחכמה. קדוש שני להחזירו למקומו. קדוש ג' לחברו ביסוד, באותו כח שקבל בחכמה. והטעם לזה הוא, לפי ששרש ישראל הוא בתפארת שהוא ו', וגם בחכמה שהיא קדש, ולכן מעלים התפארת לחכמה, ונעשה קדוש. ואחר כך חוזר למקומו באותו הכח, ונמצאו ישראל בסוד תפארת, והחכמה נקשרת בו, עכ"ל.

ולפי זה שלמה הנ"ל צדק, שעיקר מעלת הקדושה הגדולה הוא כאשר כבר עשה לעצמו את הפרישות, וכבר קיבל את הכח, וכבר יכול לרדת להעם ולחבר אלהם.

אכן צדיקים גדולים היו מקשרים את עצמם עם כל בני ישראל בפנימיות, וכמו שהרמח"ל גילה בספר אדיר במרום על רשב"י שעד שהתקין את הזוהר הוא הוציא כל נשמות ישראל מגיהנם, וכמו שרבינו גילה שבלימוד תורה מנענעים שורש נשמות ישראל ומזווגים אותם.

ועיין במסכת מגילה דף לא. אמר ר' יוחנן כל מקום שאתה מוצא גבורתו (-ובמוצאי שבת הנוסח גדולתו, עיין במפרשים) של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו דבר זה כתוב בתורה וכו' בנביאים (ישעיה נז:טו) כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש (שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים) וגו' וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח, ע"ש. הרי מבואר לכאורה שמעצם מידת הקדושה יש התרוממות מעל כולם, אלא שזה גופא מעורר מידת ענוה לרדת אפילו להכי שפל שבעם.

קירוב רחוקים

להביא פה הקדמה לשו"ת חתם סופר חלק יורה דעה, שהעיקר לקרב את העולם להשם יתברך אף על פי שעל ידי זה יפסיד הרבה בלימוד התורה והשגות.

ע"ע מש"כ בענין תיקונא דרישא ותיקונא דסיפא.

שני דרכים ראשיים לקרב העולם לתשובה

א] ראשית כל, צריכין לדעת שמוטל חובה על כל אחד לעסוק בקירוב אנשים להשי"ת, והעיקר לקרבם לרבינו נ נח נחמ נחמן מאומן (ליקוטי הלכות יו"ד תערובת ה:ד, וע"ש ה:ג שאסור סתם להכריח בן אדם בעל כרחו לעשות תשובה ובעזה"י נרחיב דיבור על זה).

ב] דרך א' לקרב אנשים מבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מוהר"ן מספר מהבעל תפילה שעל ידו ובזכותו החזיר העולם לתשובה, וקיבצו כל שרי המלך, והתקינו את העולם במלכות ש'די. ודרכו של הבעל תפילה היה להוציא את האנשים מן היישוב לחוץ מן היישוב, ושם כל עסקם היה בתפלה (ובמקום א' הוא גם כן מזכיר תורה). וקצת כעין זה מהסיפור של העני והבערגר, שבן המלך היה מחיה את עצמו חוץ מן היישוב וכו'. וכן מהמעשה הראשון שהשני למלך הלך לחפש בת המלך, והלך חוץ מן היישוב וחיפשה עד שמצאה. ויש עוד כהנה ראיות. ולאידך גיסא מצינו דרך אחרת ממוהר"ן, והוא מה שסיפר מהבן מלך שחשב שהוא תרנגול הינדו, והחכם ריפא אותו על ידי שהוא הוריד את עצמו להיות כמוהו, ולאט לאט העלוהו ע"ש (וע' בליקוטי מוהר"ן תורה ח', שהצדיק (והנלוים אליו) מכרח לירד להמדה רעה וכו' ע"ש. וע' בסה"ק עצות ישרות (ערך צדיק אות ב) ז"ל הצדיק הגדול הנ"ל שעוסק לקרב הרחוקים, שנאחז בהם הבעל דבר וחילותיו ביותר, הוא בעצם חכמתו מוריד את עצמו כל כך אליהם, עד שנדמה כאלו עושה מעשה נערות, כי מדבר עמהם שיחות חולין ואוכל ושותה עמהם ולפעמים מטיל ומשחק עמהם, וכל כונתו – כדי לקרבם על ידי זה להשם יתברך, ע"כ).

ג] והנה אפילו להדרך הא' יש סכנה גדולה שהמקרב יפול למדרגת אלו האנשים שהוא מקרב. והעצה להשתמר מזה הוא השיר והניגון, יעו' בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה סג ז"ל גם הנגון הוא טובה להרועה בעצמו, כי מחמת שהרועה הוא תמיד בין בהמות, היה אפשר שימשיכו ויורידו את הרועה מבחינת רוח האדם לרוח הבהמיות, עד שירעה הרועה את עצמו בבחינת (בראשית לז) וילכו לרעות את צאן אביהם וכו', ופרש רש"י, שהלכו לרעות את עצמן, ועל ידי הנגון נצול מזה, כי הנגון הוא התבררות הרוח, שמבררין רוח האדם מן רוח הבהמה, בבחינת (קהלת ג) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה הירדת היא למטה, כי זהו עקר הנגון – ללקט ולברר הרוח טובה, כמבאר במקום אחר, ועל כן על ידי הנגון נצול מרוח הבהמיות, כי נתברר רוח האדם מרוח הבהמה על ידי הנגון כנ"ל, עכ"ל.

ד] אכן הדרך הב', אינו פשוט כל כך, ולכאו' רק חכם גדול, כמו שהוא מתואר בהמשל, יכול לעסוק בו. וגם לכאו' כל הדרך הוא שייך רק במקומו של זה שמקרבים, אבל במקומו של המקרב ע"כ צריך להיות כראוי וכהוגן. דאם לא כן למה מקרבין בני אדם? דהיינו שיש מקום לטעון שכאשר מקרבים אנשים ברחוב או בביתם יש דרך להוריד את עצמך להם. וכמה ואיך אלו הם שאלות עמוקות, ובפרט שפותחות את הסוגיא והנושא של עבירה לשמה (ע' סוף מס' ברכות (סג.), בכל דרכיך דעהו והוא יישר אחותיך אמר רבא אפילו לדבר עבירה, וע' בעירובין (לב:) רבי סבר ניחא ליה לחבר דלעביד הוא איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה ורבן שמעון בן גמליאל סבר ניחא ליה לחבר דליעבד עם הם הארץ איסורא רבה ואיהו אפי' איסורא קלילא לא ליעבד, וע"ש בתוס' עוד מראה מקומות, וע' בספר מי השילוח) דמצינו בזמן השופטים גודל בחירותם (ענין זה ביארנו בס"ד במקום אחר ואכמ"ל) שהיו עובדים את השם גם בדברים ובדרכים שלכאו' היו אסורים. וכמו מחלון וכליון שנשאו נשים נכריות (ולא מצינו שחז"ל האשימו אותם רק בגין שעזבו את ארץ ישראל להמלט מצדקה), ואצל שמשון כתוב בפירוש שרצון השם יתברך היה שהוא ישא פלשתי, ומה שחז"ל אמרו עליו שהוא הלך אחר עיניו, בפשטות דיברו על סופו [ואגב: פעם דיברתי עם מפורסם אחד בנושא זה, וסיפר לי שהצמח צדק כאשר היה כבן שש, הסבא שלו, בעל התניא אמר לו שיסביר לו מי זה היה המגיד ממזריטש, בהיות שיש צדיקים שכל מעשיהם רק ביחודים, עדיין זה לא מדרגתו, אלא המגיד לא היה עושה שום דבר עד שהבין שבדיוק זה הוא רצון השם יתברך באותו רגע, ואז עשהו ביחודים. ועל כן היו כותבים כל הגה פיו, אפילו מה שהיה מבקש מים וכדומה. וכן היה לפעמים נוטה ידו באויר לכמה שעות וכדומה . ועל זה שאל הצמח צדק, אם כן מה היה מדרגת הבעל שם טוב? והבעל התניא ענה, שעל הבעל שם טוב אין לנו שום אופן להבינו, ע"כ (שוב מצאתי בפירוש בספרים חדשים חילוקים בין הבעש”ט להמגיד, למשל כדי לעשות טוב לישראל הבעש”ט היה צריך להעלות את זה במחשבתו). ובכן אמר לי המפרסם, אין לנו שום אופן להבין מעשיהם של גדולי הדורות בזמן השופטים כמו מחלון וכליון. וסיים הנ"ל, שכמעט לא היה מי שעשה עבירה לשמה ויצא נקי לגמרי (דהיינו שאפילו מצוה כמעט אי אפשר לעשותה לגמרי לשמה, כל שכן עבירה), וכל אלו שעשו מה שעשו ידעו שלא יצאו נקי וכו', ועשו במסירת נפש לעשות מה שהבינו שצריכים לעשות, יהיה מה שיהיה, ע"כ]. והנה ממה שהבנתי מהרמח"ל הוא שכדי לעשות עבירה לשמה צריכין כמה תנאים, ומהם רוח הקודש, שאין לנו היום. ועם כל זה הרמח"ל מרמז שעדיין קיים המושג (וכן הוא הפשטות מסוגיות הגמ', אלא שהרמח"ל מיירי בעשיית עבירות חמורות בלי החשבונות של הגמרא וק"ל), אלא שהענין הוא סוד. ומה שהיה נראה מדבריו הקדושים הוא שהעבירה לשמה היום נעשה ממילא ומאליו, דהיינו שהשי"ת מסבב שאיש אחד לא ידע או יאנס לעשות המעשה הנדרש, באופן שברגע שידע ממה שהוא עשה שהוא עבירה בודאי צריך להתחרט ולעשות תשובה שלמה (וידוע המעשה שמן השמים הראו להבעל שם טוב א' שהוא יהיה במחיצתו בעולם הבא, והלך לבקרו, וראה שהוא בכלל לא שומר תורה ומצות, ולא ראה שום מעלה אצלו ושום דבר יוצא דופן, חוץ ממה שכל ליל שבת היה עושה מסיבה גדולה מאד וכו'. והבעש"ט עכב אחריו כמה זמן עד שנואש מלעמוד על טובו, ושאל האיש מה ענינו. והאיש הסביר לו שהוא היה נשבה בין הגוים, ולא זכר כלום מיהדות רק מה שאביו פקדו שיום השבת צריכים להיות שמח וכו', ועל כן כל ליל שבת הוא עושה מסיבה גדולה וכו'. והבעל שם טוב רצה ללמדו, ולא הסכימו מן השמים). ושוב מצאתי סמוכים לדברי ממוהרנ"ת בלקוטי הלכות (הלכות ברכות הריח ג:ד, והבאתי דה"ק לעיל בפרק על אנשים שאומרים שח"ו יכולים לחטוא כי מה בכך יכולים להגיד נ נח ולחזור בתושבה), שהביא מרבינו ז"ל שלפעמים ע"י עבירה האדם יחזור בתשובה, ורבי נתן קובע שבודאי אין שום צד להתיר ח"ו לעשות עבירה, רק שזה דרך נסתרי פלאות הש"י, מה שהשם יתברך מסבב ע"ש. והנה אפילו אם יש עדיין היום מקום לקיים המושג של עבירה לשמה בידיעה ורצון, בודאי אסור לקבוע ולפסוק דרך של עבירה לשמה באופן כללי ח"ו. וגם אין ספק כנ"ל שבבית צריך להיות רק בגדר של אברהם מגיר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים. [וע' בזה בס' עצות ישרות (כמדומני ערך מועדים, אות טו) שמסביר הענין של עיל ונפיק, שעקר קדושתו של אדם כשמסגיר עצמו בתוך ביתו וחדרו בבחי': לך עמי בא בחדריך וכו', ונאמר והצנע לכת עם אלקיך, וזה בחי' השבח שנאמר על תלמידי חכמים, כל כבודה בת מלך פנימה, כי עקר תפארתו וקדושתו של האדם הוא כשיושב בתוך ביתו, ששם עקר המשכת הקדושה, אבל בחוץ הוא מקום שליטת החיצונים, ועל כן היה ראוי שישב האדם תמיד בתוך ביתו, אבל האדם מוכרח לצאת גם לחוץ בכל פעם וכו' ע"ש]. ומי שהוא חכם גדול בעצמו, הוא ידע כחו ויכלתו, וכפי הנדרש, מה בידו לעשות.

ה] ובאופן כללי, עיקר הדרך של הפצה היום, הוא שמדברים עם כל אחד, אנשים ונשים, דלא גרע מחנוני רגיל שמדבר עם כל הנכנסים לחנותו. וגם השמעת ניגונים, וריקודים. ואם שבאים קבוצות של אנשים ונשים ורוקדים ביחד, לא עלינו התלונה, כי לא זה בבית שלנו, אדרבה, נכנסנו למקום של פריצות וערבוביא, ולולא מעשינו היו עושים מה שהיו עושים, ועל ידינו הם יוצאים מהבהמות ומתקרבים לחסות תחת כנפי השכינה.

– וכבר הערנו למעלה בפרק על ענין השגעון, שהיום, כמעט נוכל לומר, שאי אפשר להמלט מראית דברים אסורים וכדומה, ושם כתבנו שעל כרחך אין עצה רק להתחזק בדרך נ נח. וכן הוא ממש ככה לענין הפצה, כי הגם שיש תלונה שהמפיצים נכנסים לקצת סכנה, אכן האמת הוא להיפוך, כי איך שלא יהיה כל הדרכים בחזקת סכנה, והעצה והישועה הוא רק במה שלוקחים את הכחות שלנו, ובפרט של ההשפעה, ושמים אותם בהפצה, כי זה ממש התקון של התאווה להרים אותה להשפעה של קדושה, ורק זה דרך הצלה ומובטחת.

ובענין הנסיונות שיש היום כמעט בכל רגע נראה שרבינו כבר הכין לנו האפשרות להתחזק בו ולהנצל. יעו' בחיי מוהר"ן אות רלב כז"ל אמר אני הייתי מבקש ומתפלל מאד שיזמין לי השם יתברך נסיון כי הייתי תקיף בדעתי אם לא שתעשה אותי משגע אבל אם הוא בשכלו וכו', ע"ש. והנה בסנהדרין דף קז. אמר רב יהודה אמר רב, לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון; שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. ע"ש כל הענין. והרי זה דומה לענין נדרים, שכתוב בשבחי הר"ן - אות טו והיה רגיל בנדרים מאד מאד וכו' ואיתא שפעם שאל אותו מורנו נתן על חז"ל שאמרו כי לא טוב לאדם שירגיל עצמו בנדרים השיבו רבנו :" מאמר זה הוא בשביל שלימזלניקים כמוכם".

ונראה שבזה שרבינו הכניס את עצמו לקבל על עצמו נסיונות, הוא הכשיר את הכח שלו לעזור לנו ולתקן אותנו בדור שלנו שכמעט תמיד אנו מכניסים את עצמנו בנסיונות (וכעין מה שאמר מוהרנ”ת שעל ידי זה שרבינו עולה תמיד מעלה מעלה הוא יכול לעזור לאלו שיורדים כל רגע מטה מטה), אפילו כל פעם שאנחנו הולכים ברחוב, כל פעם שמדליקים את המחשב, כל פעם ש.... מה שלא היה אף פעם דבר כזה. ורבינו הקדים להקים רפואה והגנה ועזרה לנו. רק שנחזיק מאד בו.

ונחזור לענין השיר והמוזיקא בהפצה. הנה בכמה מקומות מוהר"ן ביאר שנגינה הוא בחי' משא ומתן (א' מהם תורה יג) וכמו שכתוב שאו זמרה ותנו תוף, ונלע"ד שיכולים לפרש, ששאו זמרה הוא בחי' תורה שאנו נושאים וקראויה זמרה כמש"כ זמירות היו לי חוקיך. ותנו תוף הוא בחי' תפילה שאנו נותנים להשי"ת, ובכן תוף בגימטריא תהלים. והיום שהעיקר תלוי בתפילה כמבואר הרבה בספרי מוהר"ן ומוהרנ"ת, על כן מצינו נטיה גדולה והדגשה להתופים. ובאמת העשרה מיני נגינה הם בחינה העשרה דפיקין (סוף תורה ח, וע"ש שהם בהתורה, ואינו סתירה למש"כ שהם בחי' תפילה, כי זאת התורה אדם, ואני תפלה, דהיינו שהאדם הוא התורה, וצריך לקיים הרחב פיך ואמלהו כמבואר שם, דהיינו תפילה, ועי"ז מחיה הרוח חיים והעשרה דפיקין. וע"ע בתורה י' שגם כן מבואר שהרוח חיים והדופק הם בחי' הצדיק ובחי' תפילה, וגם בחי' תורה ע"ש), והעיקר של הדופק הוא בחי' תוף.

ו] עוד יש להזכיר שלעולם יש עבודה פנימיות להתקרב אנשים ולתקן את העולם [חוץ מתפילה, שבודאי זה העיקר, וכמו שמבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, שכולם תלו ההצלחה בזכות הבעל תפלה, ואין צריך להאריך בזה. וחוץ מלימוד תורה לשמה שמעלה את השכינה, ומאיר בשורשי הנשמות לטהרם להחזירם אל הקדושה, כמבואר בלקוטי מוהר”ן תורה יד]. א' על פי לקוטי מוהר"ן תורה רפב – שרבי נתן אמר שאם היינו באמת מקיימים את התורה הזו – לדון את כל האדם לכף זכות להחשיב ולראות אותו רק במבט של הנקודות טובות שלו – היינו מתקנים את כל העולם. ב' על פי לקוטי מוהר"ן תורה לא, שעל ידי כיסופין של קדושה נבראים ונתהוים נפשות קדושות, וצריכים להוציא את הכיסופין בדיבור פיו, כדי להוציא את הנפשות האלו מכח אל הפועל. וכל מה שיתרבו הנפשות של קדושה, יצאו ויגיעו לכל הבריות ויחזירו אותם בתשובה. וע"ע בלקוטי מוהר"ן סוף תורה ד', שעל ידי שאיש ישראל מרגיש טמאה קטנה שמבלבלת אותו, והוא מקשר את עצמו לצדיק שמחזירו בתשובה ככל המבואר שם, על ידי זה גורם שגם הרשעים שהם אחורי שנים עשר שבטים דקדשה, שיוצאין מכלל ישראל על ידי מעשיהם הרעים, שם אלו נעשו כסא לקדשה.

קירטא (קלע – אדיר במרום, מכון רמח"ל עמ' עב: והזיין הנכבד והתקיף מאד הוא הקירטא, היא אבן בוחן גבורי החיל, לדעת איש גבורתו. ובה נתחזק דוד על הפלשתי וימיתהו. ורעיא מהימנא כחו גדול בקיטרא הזאת להמית את הנחש ע"ש): בגמטריא רבי נ נח.

קמיע של נ נח:

(ענין קמיע עיין במסכת גיטין סז: ריש פרק מי שאחזו קורדייקוס – בגמטריא רב נחמן בן פיגא, והרי קורדייקוס הוא נשיכת יין חדש, ורבינו הוא יין הונגרי משובח, וביעב"ץ שם שמבואר שצריכים גם את הקמיע וגם הרפואה)

עמש"כ בעירובין צו:, ועיין מש"כ בערך טבעת.

הלכה: הקמיעין אם היו מכוסין עור מותר ליכנס בהם לבית הכסא ואם לאו אסור, שולחן ערוך – יורה דעה רפב:ו. והיום יש קמיעות בתוך עץ וכדומה, ואלו עושים כיס בתוך כיס.

ישראל סבא עמ' קנט-ס [עוד לא היו קמעיות כאלו בעולם... רואים פלאות נוראות, חולים שאין להם שום תקוה – והיה להם רפואה וכו' עיין שם באריכות]. ועי' בספר לראות באבי הנחל, ששמע מסבא שעדיף לכתוב נ נח הכי קרוב כמו שכתוב בפתק (ויש סוברים עדיף באשורית), ועוד כתב שסבא פעם אמר לבקש על הקמיע שמונה עשרה שקל למי שאין לו, ושלושים ושתים למי שיש לו. וע' בס' זה ינחמנו (פרק שיר חדש עמ' 99) וכ' שם ז"ל עוד זאת הבטיח הסבא, שכל אשה שתישא תמיד את הקמיע, תזכה להביא ילדים צדיקים לעולם. (גם קשור לזה, עיין בשלחן ערוך, אורח חיים סי' ר"ץ בפירוש הבאר היטב, שם מומלץ לזוג לחשוב במוחו שמות הצדיקים בשעת קיום מצוות החיבור, כעין עצת רבנו 'להרהר בדברי תורה', שהרי שמו כלול מכל התורה, ונוסף לזה כל סגולות הנ"ל), ע"כ.

ויש להזכיר מה שהחברים אומרים שקמיע זה קיום תורה א' של לק"מ, שעל המשוגע צריכים לתת עליו שמות (ובקיצור לקוטי מוהר”ן חידש לכתוב “קמיעות” מה שלא נמצא כתוב כן בלקוטי מוהר”ן עצמו, רק שמות כנ”ל), וכן לענין כבישת היצה"ר.

יש שמוע מכמה חברים שסבא אמר שקמיע אחד (של הפתק ונ נח על קלף) זה טוב, ושנים זה עוד יותר טוב (ויש עוד רמז לזה בהקיצור לקוטי מוהר"ן הנ"ל שכתב "קמיעות" לשון רבים). ויש חברים שלובשים הרבה קמיעות.

והנה בהלבשה נזהרים שלא ללבוש שני בגדים ביחד, רק זה אחר זה, משום שקשה לשכחה (שולחן ערוך, או"ח ג:ה). והשאלה אם יש להקפיד בלבישת הקמיעות לשים כל אחד בפני עצמו. והנה בטעם ההקפדה בלבישת שני בגדים ביחד, מבואר בשער הכוונות, כי לכל לבוש ולבוש יש בחינת אור מקיף, והמחבר שני מלבושיו ולובשם ביחד אינו נותן מקום לאור המקיף ליכנס תוך ב' המלבושים וכו' ע"ש. ולפי זה היה נראה שרק בלבוש שהוא בעצמו לבוש, הרי לבוש אחד יכול לעמוד ולחוצץ ולעכב המקיף [וגם משמע שכל הקפידה הוא רק כאשר לבוש אחד מכסה את השני, אבל שני לבושים שונים, כמו לבוש עליון ותחתון ביחד אין הקפידה, וא"כ גם בקמיעות שאין האחד מכסה את השני יש להקל], אבל קמיעות שאינם לבוש, אלא כל עיקרם הוא אור מקיף, לא יעכב אחד את השני, ויכולים ללבוש אותם ביחד (והנה רש"י במסכת שבת על המשנה דף ס. כתב ז"ל אבל בקמיע מומחה שרי, דתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו, עכ"ל. וזה שיטת רש"י בעוד כמה מקומות שתכשיט הוא לבוש, ועם כל זה נראה שעדיין יש לחלק שעיקר הקמיע אינו אלא לאור המקיף).

יצא לאור עכשיו ספר לראות באב"י הנחל והביא שם (עמ' נט) מחיי מוהר"ן (עבודת השם כ) על המחלקת נגד הקמיעות של ר' יונתן אייבשיץ שכתב 'עבדו מביחו' ובסוף אומר רבינו הקדוש ששפיר לכתוב וכו' כי הוא ראשי תיבות "ונח מצא חן בעיני השם", וחידש שם ש'עבדו מביחו' גמטריא נחמן ע"ש. גם הר"ת ע"מ, מ' מתחלף עם ב' באלף בית של א"ל ב"ם, הרי ע"ב, בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע. גם 'בעיני' עם האותיות והכולל בגמטריא נחמן. גם ב'עיני השם' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. (שוב ראיתי בכוונות, ש'חן' הוא הגמטריא של המילוי של שם מ"ה באחוריים, וחס"ד הוא הוי"ה בעצמו באחוריים, הרי שחן משלים את החסד באחוריים).

וע' בעירובין (נג:) ואמר רבי אליעזר מאי דכתיב (משלי א) וענקים לגרגרתיך, אם משים אדם עצמו כענק זה שרף על הצואר ונראה ואינו נראה, תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו, ע"כ. שרף, בגמטריא פתק. ויש בזה עוד סמוכים להביטוי, אשרי מי שבא לכאן והפתק בידו.

ועי' בקידושין (עג:) משלטי הדמיה (-מתוקנין אבריו) תלי פיתקא (-קמיע של כתב) תלי קמיעא (-קמיע של עיקרין), ע"כ.

קשר. התקשרות – ע' ערך תפילה: תפלה עם הצדיק.

רבי – למה חסידות ברסלב אין להם רבי חי

צדיקים אפילו במיתתם קרוים חיים, אכן שאלה טובה מקשים העולם על חסידות ברסלב, ואפילו כינו את החסידות ביידיש – טויטא חסידים, דהיינו חסידים של נפטר, והלוא צריכים רבי שיכולים לדבר אליו ולשמוע ממנו וללמוד ממנו. ורבינו בעצמו נתן כמה טעמים למה דוקא צריכים לשמוע מהרבי ממש ולא להסתפק בלימוד מספרים.

כבר הרחבתי הדיבור על זה בס"ד בפרק על המסורה בברסלב ע"ש.

ועוד טעם עיקרי מבואר בס"ד בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה צג ע"ש.

רגש:

למה (לפעמים) איני מרגיש שום דבר באמירת נ נח נחמ נחמן מאומן?

א] הענין של נ נח, שהוא מדבר לכל אחד כפי מצבו וכפי שורש נשמתו, ועל כן אינו כמו זר מתארח אצל האדם, אלא כאילו היה אתו כל חייו. ועל כן רק מי שישים על לבו לעקוב אחר דרכו, יראה שלא תמיד היה מאושר כזה, ולא תמיד ידע איך ואיפה לפנות, ולא תמיד היה מרים את עצמו ומנסה מחדש וכו'. ויראה כאלו עולם כמנהגו נוהג. (וע"ע בלק"מ סוף תורה יג 'את שואלת אותי שלא שבקתי מדה בעולם שעדין לא תקנתי אותה, תדע חברתי, שעדין אני משקע בכל התאוות, ועדין לא יצאתי מן החל אל הקדש אפילו כמלא חוט וכו' ואעפ"כ פוק חזי גבורתא דמרך, היינו כח החכם, שכל כך כחו חזק שאפלו נפש שלי העלה בעבור, ע"כ. ומבואר שהיה מקום לטעות שהוא זכה לעצמו לעלות וכו', והודה על האמת, שמצד עצמו לא זכה כלל, רק הכל היה ע"י הצדיק).

ב] ע' לעיל בדברינו על תיקון הרישא והסיפא, שנלע"ד שהתורה של רבינו זה בחי' תיקון ויחוד הרישא והסיפא בהיות האצילות הזכר מזדווג עם הבריאה הנקבה, שזה היחוד שהסיפא שהוא תכלית הנפרדים מתיחדים עם הא"ס ב"ה עד אין סוף ואין תכלית, ולכן אין מקום לחושים, רק כל אחד במציאות שלו מתיחד עד אין סוף ותכלית, מה שאין כן בשאר ספרים הקדושים שמדברים רק על התיקונים והיחוד של האמצע, ששם צריכים ליחד בעולמות הקדושים ולכן בודאים תלוי בזה כל מיני הרגשי קדושה, ודו"ק כי קצרתי.

ג] ספר המדות צדיק אות קצח 'לפעמים יש אחד שמקרב בהתקרבות גדול לצדיק, ואינו מרגיש בעצמו שום יראת שמים, ידע כי אם לא היה מקרב לא היה ראוי לחיות כלל' עכ"ל.

ד] לא מרגישים רק בנפילה, משל למרים אבן כדי להפילו לשוברו, כל זמן שמרים אינו רואה הצלחתו, רק כאשר האבן נופל, כפי הגובה שהצליח להרימו כן ישבר לחצי, או לרסיסים (ויש לפרש בזה הפסוק כי לא יראני האדם וחי, ובזהר פרשת נשא (קמז.) מחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן, שרק במיתה רואים, וע"ע בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה עב, שהשפלות של משה משרש בכל אחד מישראל, והוא מנח ושוכב אצל כל אחד ואחד בבחינת שכיבה ומיתה ע"ש. ועמש"כ בערך עבודת השם, בפרק מה מוטל חובה על מי שרואה את עצמו נ נח? מה שהבאנו מהספר אדיר במרום בענין אכן אתה אל מסתתר ושאר דברינו שם).

ה] והנה מבואר בליק"מ שע"י חולאת, חוץ מעיקר סיבה ותוצאת המחלה, נולדים ר"ל עוד סימני חולאות וכו' כמובן. עד שקשה לעמוד על עיקר הסיבה ועיקר המחלה (ואגב יש להטעים זה למש"כ בשיחות הרן סי' פג, ואכמ"ל).

וכמ"כ בעבודת השי"ת, האדם לומד בתורה ובפרט ספרי מוהר"ן, או שר נ נח, ולפעמים הוא לא מוציא את עצמו בהן, כאילו לא מדבר אליו ולא מפרש מחלתו שהוא סובל. וזה בגלל הנ"ל שמחמת רוב הסתתו מהאמת הוא לא מכירו. וכן באמת אי' להדיא בגמ' שמחמת השקר שהיה בבל לא ראו קיום במאמרי חז"ל. וכל מה שיכפה את עצמו לקבל עליו עול התורה, ויתבטל את עצמו לאור הצדיק, יאיר לו אמיתתה וימצא את עצמו בו. אכן על פי הרוב תורתו הקדושה של מוהר"ן יורדת חדרי בטן איפה שהאדם נמצא באיזה שקר וטומאה לא ימלט. ומה שלפעמים לא מוציא את עצמו, זה בעצמו חלק מהתורה, שלפעמים ביטולו או הסתרו זהו גופא קיומו ובנינו, והבן.

(וע"ד השיחות הר"ן סי' פג, היינו שיש לו כל התאוות וכו' ויכוף את עצמו להבין ולדעת שבעיקר אינם אלא דבר אחד מתאוה).

וע' היטב בתורה קה, שעיקר תשובה ע"י תורה, שמקבץ את האותיות המרוחקין ומפוזרין, דהיינו שצריכים לבנות את המציאות והאמת שאתה חי מהתורה, עד שתשוב ותראה.

ע' באגרות פרי חכם עמ' קמג (הבאתי דבריו בערך התנגדות – מוהר"ן אמר שהחולקים וכו'), "כן טבע הרוחניות, אשר הדבוק בה' מרגיש את עצמו בבחינת אינו דבוק, ודואג ומהסס על זה וכו'."

אגרת הבעש"ט. 'ודע כשסובר האדם שהוא נוכח ה' תואר אתה אז הוא רחוק מה' תואר הוא נסתר מה שאין כן כשסובר שהוא נסתר ורחוק מהשם תואר הוא אז הוא קרוב ונוכח ה' אלקינו'.

זה בעצמו נותן המידה החשובה של ביטול, שאמרת נ נח, ולא הרגשת כלום! (גבריאל).

לפעמים דוקא אלו הקרובים ומסורים לרבינו לא מרגישים כלום, וזה בגלל שהם כבר משתתפים בבחינת התפילה בדין שעל ידו מיקימים את השיר פשוט כפול משולש מרובע, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח'.

ועוד יש הרבה לכתוב בזה, ואסתפק בהנ"ל לעת עתה.

רחיצה. עיין ערך שטיפת מוח.

ריח: ריח ארבע בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כי מבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח' שהדרך היחיד ליתן תוכחה שעל ידה יפיק ריח טוב הוא על ידי השיר פשוט כפול שלוש מרובע, וזה ריח ארבע.

ריקודים

עיין ערך שמחה, וערך עבודת השם – עבודת הנחמנים.

בספר שיחות סבא (שיחה כז, עמ' שכא): ונרקוד ונשורר, ונזמר ונשורר, כן. וגם כן אנחנו יכולים לרקוד בכל הרחובות, בכל מקום עם אוטו בכל מקום של ... רמזורים, רמזורים [כן] יש שלא ... שצריכים לעמוד [כן, צריכים לעמוד שם] נעמוד גם כן (סבא צוחק), ע"כ.

עיין מסכת ע"ז כד: רב אשי אומר שאחר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' וכו' אז ישראל היו אומרים (לפי ר' יצחק נפחא) רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך החושקת בריקמי זהב המוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדיים ע"ש. הרי מקור כאשר מעמידים את הארון – בחי' קומה ה', ולענינינו כאשר רכב של ספרי רבינו הקדוש עומדת, אז ראוי לשיר ולהתנופף.

ספר אבניה ברזל אות ט ז"ל אמר לר' משה ברסלבר, איך גיב דיר ארויס א' תשובה דוא זאלסט טאנצין אלע טאג (אני נותן לך תשובה שתרקד בכל יום), וקים זאת איזה זמן, עכ"ל.

בספר לראות באבי הנחל, פרק שמחה ורקודים אות אות ח ז"ל ר' ישראל הזכיר את דבורו של רבי אברהם בן ר' נחמן, שחסיד ברסלב צריך לרקד כל יום לפחות חצי שעה, ע"כ.

רפואה.

בשיח שרפי קודש ה-רמט ז"ל חלה פעם רבי מתתיהו כהן ז"ל באיזה מחלה פשוטה והלך לטפל אצל רופאים, וכששאלו אחד הרי אינו כדעת רבנו, ענה לו: חבל לי על הזמן להמתין עד שאתרפא בעצמי שלא על פי הרופאים. כי היה מתמיד גדול ומפלג כידוע, וכאומר שהיסורים מבטול התורה שיהיה לו קשים לו יותר מיסורי הגוף, ע"כ.

הדברים כהוויתן הם שקר, וצריך לחקור מה באמת היה. ואולי, וכן משמע קצת ממה שכתבו, היה מחלה עוברת, ולכן ראה ללמוד שבכהאי גוונא אין פגם לקבל איזה טיפול. ואף על פי שאפילו בזה היה ראוי לסמוך רק על אמונה, על זה תירץ את עצמו, שעדיף לו לשקע כוחותיו בתלמוד תורה, וזה כעין מה שרבינו אמר בחיי מוהר"ן תקא ז"ל מכבר אמר שחפץ מאד שיהיה לנו פרנסה. אף על פי שבטחון גם כן טוב מאד, אף על פי כן טוב מאד כשזוכין שיש לו מעמד פרנסה, כי במקום עבודת הבטחון במקום זה יעשה עבודה אחרת. כלומר כי אם לא יהיה לו מעמד פרנסה ויהיה לו בלבול הדעת מהפרנסה ויצטרך בכל פעם לחזק עצמו במדת הבטחון, במקום זה יעסק בעבודה אחרת והתחזקות בשאר עיני עבודת ה', והבן. ואף על פי כן אמר שהעקר הוא בטחון, עיין שם.

כאשר שתפתי דברי בקבוצה של חברים, התגובה היה שכל זה נראה כחכמות, ולכאורה פשוט שהוא לא זכה לקיים דברי ורצון רבינו, ואין לתמוה, כי זה באמת נסיון קשה.

הרבה צדיקים קבלו עליהם יסורין מדעתם ורצונם, ואולי רובם על כל פנים סבלו מיסורין וניסו לקבלם באהבה, ועשו חשבון נפש על מה באו ומה עליהם לתקן. ואם כן איפה מקום לרופא ורפואה?

ש' – שש. עמש"כ בערך אצבעות בפרק על חתימת נ נח עם הידים, אות ח'.

שאלת שלום – שלום עליכם – והשבת שלום – עליכם שלום

מה הענין להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן במקום שלום עליכם?

א] המעיין בסוגיא (משנה אחרונה במס' ברכות) יראה שפרש"י שהוא ענין של בקש שלום ורדפהו, ועל כן אפילו מזכירין שם שמים על בני אדם משום כבוד הבריות. והנה פירושו הוא לצדדין, כי הוא מדבר על דרישת שלום חבירו ודרישת וביקוש השם יתברך ששמו שלום. והנה גם אצל הצדיקים מצינו ביקוש ורדיפה, כמו שאי' צדק צדק תרדוף אחר רבי וכו'. וכן שלום בכלל הוא המדה של הצדיק יסוד עולם כידוע (למשל ע' בכוונות לברכה אחרונה של שמונה עשרה, שים שלום - המברך את עמו ישראל בשלום), וע' בזוה"ק פ' ויקהל (ד:) האי בר נש קב"ה קרי ליה שלום לתתא כמה דאת אמר (שופטים ו') ויקרא לו ה' שלום ע"ש. וכן עיקר השלום הוא על ידי דעת, כמובא כמה פעמים בדברי רבינו, והצדיק הוא בחינת הדעת (לקוטי מוהר”ן תורה כ, ותורה לו).

ב] עוד י"ל ע"פ מה שדרש ר' שלמה קרלבך ז"ל ביאל, שהענין שאומרים למישהו 'שלום' שהוא שמו של השי"ת, הוא כאומר לו, כאשר אני רואה אותך מזכיר לי את השי"ת.

ולפ"ז כאשר אתה אומר למישהו נ נח נחמ נחמן מאומן, זה כאומר לו, כאשר אני רואה אותך, מזכיר לי את רבינו נחמן!

ג] הרבה פעמים ראינו שע"י שפותחים לומר לבן אדם "נ נח" הוא מתלהב בהזכרת השם יתברך, והוא פלאי (ומבואר בכ”מ בחיבורנו, שרק ע”י הזכרת שם הצדיק יכולים לזכור בש”י)!

ד] והנה יש עוד ענין ע"פ מש"כ בחיי מוהר"ן (סי' פז, ספורים חדשים אות ז): וארא בחלום והייתי בתוך עיר, ונדמה לי בחלום שהעיר היתה גדולה מאד, ובא לשם צדיק גדול מצדיקים הישנים שהיה מחזק לצדיק גדול, והלכו הכל אליו. וגם אני הלכתי אליו וראיתי והיו כלם עוברים אצלו בצדו ולא נתנו לו שלום והיה נראה שעושין זה בכונה. ותמהתי מאד שהיה להם עזות כזה, כי ידעתי שהוא צדיק גדול. ושאלתי על זה איך יש להם עזות כזה לבלי לתן לו שלום בכונה כנ"ל. והיה התרוץ כי באמת הוא צדיק גדול, אך יש לו גוף מלקט מכמה מקומות שהוא בחינת מקומות המטנפים, אבל הוא בעצמו אדם גדול, וקבל על עצמו שהוא יתקן זה הגוף ואין שואלין בשלום חברו במקומות המטנפים (שבת י.) על כן לא נתנו לו שלום, ע"כ.

וידוע שעכשיו רבנו הקדוש מתקן ממש הקצה והגבול של קדושת ישראל (ע' חיי מוהר"ן סי' קצה), וע' בליקוטי הלכות הל' בציעת הפת (ה:ד) בענין הבגדים הצואים וכו'. וע' בסוף פרשת נח בענין החרון אף , שעד נחמ, גבול הקדושה. וע' בקונטרס אני נ נח נחמ נחמן מאומן, אודות לידת ר' ישראל בעל הפתק, איך שנפל למקום המטונפות ע"ש. ומכל זה יכולים קצת להבין שעכשיו השי"ת הוא בהעלם גדול, ורבנו קבל על עצמו לתקן הטנוף הגדול שבעולם, ועל כן אין שואלין בשלום, רק בשם נ נח נחמ נחמן מאומן. ויש לפרש בזה מש"כ 'הנה לשלום מר לי מר' כי מ"ר גי' הר"ת של נ נח נחמ נחמן מאומן כידוע, כי במקום שהיה צריך להיות לשלום, שאלת שלום בשם ה', אבל הוא במקום מר, במקום המטונפות, לי מר, אין עצה רק להשתמש בשם הזה שר"ת מ"ר, נ נח נחמ נחמן מאומן, א"נ בדרך אחר קצת, שיש י' מיני נגינה בסוד השיר פשוט כפול שלוש מרובע, וכעת הם נסתרים במרירות משני הצדדין, והרי פעמים מ"ר והי' מיני נגינה (ע"ה) הם בגימטריא של התיקון שלהם – נ נח נחמ נחמן מאומן, ודו"ק.

וע"ע לקמן בענין תוכחה. וע' בפרק הבא.

מה התגובה הנכונה לברכת נ נח נחמ נחמן מאומן?

לפי הנ"ל פשוט שיכולים לענות, עליכם שלום, או נ נח נחמ נחמן מאומן.

ע' במסכת ברכות (ו: הובא בחק לישראל פ' בא יום א') ואמר רבי חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחבירו שהוא רגיל לתן לו שלום וכו' ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן שנאמר (ישעיה ג) ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם, ע"כ. וע' ברש"י שם שפירש ז"ל והלא אף גזלת העשיר גזלה היא, אלא גזלת העני שאין לו כלום לגזול ממנו אלא שלא להשיב על שלומו, עכ"ל. 'על שלומו' עם האותיות והתיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה יש להוסיף ביאור לפרש"י, ש'עני' לשון הרמת קול ותגובה, כמו שמצינו בהרבה מקומו ויען, ענה ואמר, ולכן שפיר רמז הפסוק הענ'י בבתיכם' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, זה רמז על עניית נ נח. ובסופי תיבות של 'הכרם גזילת העני בבתיכם' מתימ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, רמז על עיקר שאלת שלום עם נ נח.

והנה במשך הזמן שמענו הרבה תגובות שונות, שכולם יש להם ענין. ומהם: אמן. וכן למר. בעזרת ה'. אין שום יאוש בעולם. מאומן. נחמן. [ומה שעונים 'אין עוד מלבדו' עדיין צ"ע אצלי, כי הלוא זה קאי על השם יתברך, ולא על שום צדיק].

מה ענין התגובה 'שמע ישראל'?

שמע ישראל הוא אופן נפלא לרמז על השם נ נח נחמ נחמן מאומן, כי ידוע מהאריז"ל בכוונות, לכוון שישראל הוא אותיות שיר אל (ולשון הרמח”ל “והיא השירה של ישראל”), שהוא השיר פשוט כפול משולש מרובע [ויש להעיר שיעקב אבינו קיבל את השם הזה מהס”מ בעת שיעקב ניצח את הס”מ באותו עונה שהס”מ היה מיעוד לשיר שירו להשי”ת, ורבינו כותב בלק”מ תורה ג' שתיקון הניגון של הלוא כשרים זה בלילה, וכן האבקו עמו בלילה דייקא, ונצחו, וזכה לשיר א”ל, שיצא לתכליתו עם רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן], וכעת כבר זכינו לדעת שזה השיר נ נח נחמ נחמן מאומן (וזה מרומז דוקא בהשם אלחנן, שהוא מצד ימין א"ל, ומצד שמאל, נ נח. ואיתא בכוונות והובא בליקוטי הלכות לכוון ש"מ משמ"ע בצירוף א"ח של אחד, דהיינו לכוון 'אשמח' כי רק ע"י רוב השמחה מיחדים שמו יתברך. ולכן הר"ר אלחנן חוגג בקושיותיו במס' חגיגה). ויש להוסיף, שמוהרנ"ת מאריך בזה בליקוטי הלכות, ששואל למה קבע התורה הקדושה שכל פעם שאנו מיחדים את השי"ת צריכים לומר המילים שמע ישראל, למה לא מספיק להגיד, ה' אלקינו ה' אחד (ואין לומר משום כל פסוק דלא פסקא וכו', כי שאלתינו למה מתחילה נכתב ונתקן כן. ועוד שכן בהלכה כמה וכמה יוצא מהכלל הנ"ל)? ופירש שהשי"ת היה יכול לברוא העולם בכל אופן שרצה, והדרך שכן בחר הוא שיחודו נתגלה רק על ידי נשמת ישראל, ובפרט ע"י הצדיקים, ולכן מכוונים בשמע ישראל וברוך שם, י"ב תיבות ומ"ט אותיות כנגד הי"ב שבטים ומ"ט אותיות בשמותם. ועל כן קבע התורה הקדושה המילים שמע ישראל, כי היחוד הוא דייקא על ידי הצדיק, ישראל, ובפרט ע"י השיר נ נח נחמ נחמן מאומן כנ"ל (ולקמן הערנו גם על זה שהשבטים קראו לאביהם בשמו – ישראל, וכן לענין נ נח!).

וכאן רואים ההבדל בין ישראל לבין ישמעאל – על שם שמע א-ל, וההבדל בגמטריא שישראל יש לו עוד צ'דיק. כי ישראל מקבלים עול מלכות שמים ומיחדים שם השם על דעת ישראל, על דעת הצדיק. וכמו שביאר ר' נתן כנ"ל. אבל אצל ישמעאל, שגם כן מאמינים שהשם אחד, אין להם צדיק, וכל אחד מקבל לעצמו, וכיון שדעתן קלות, יוצא להם להגיד ח"ו אללה עכבר, לפי קטנות שכלם. אבל אנחנו מקבלים כפי דעת הצדיק שיודע קצת מגדולת הבורא.

ודע והבן שבלי אמונה בצדיק, כאשר אדם אומר שהוא מאמין בהשי"ת פירושו שהוא מאמין במה שהוא החליט שזה טוב וכו', כי לא יראני האדם וחי, וכל אחד מדמיין לעצמו טובו יתברך, ואחד מדמיין ככה ואחד ככה. ואם מישהו אומר שהשם יתברך אמר לו כך וכך, מה זאת אומרת, רק שדבר זה בדה מליבו ואמרה בשם השם יתברך, ובעוונותיני הרבה הרבה שצועקים: אין עוד מלבדו, העיקר אצלם – אין עוד מלבדי (ובאמת אצל הצדיקים אמיתים שחיים בעולם האצילות זה באמת ככה). ועוד כל אחד אומר לעצמו ה' יודע שאני צריך לעשות תאווה זו וכו' וכו', ולכן צריכים לקבל עול מלכות שמים כפי הצדיקים דייקא (ועמש"פ בזה עה"פ לרעות את צאן (בראשית לז:יב), שפרש"י לרעות את עצמן, ומה שהבאתי שם מספר פענח רזא). וע' בחיי מוהר"ן שמי שמאמין בהשי"ת על כרחך הוא מאמין שיש צדיקים ע"ש (ויש להבין שכמו שיותר קל להאמין שהשי”ת ברא את העולם מלקבל כל ההמצאות של דופי של האפיקורסים, כמו כן יותר קל להאמין שהשי”ת נתן לנו תקומה ע”י השיר הקדוש בשם רבינו, נ נח נחמ נחמן מאומן, דאם לא מאמינים בזה ח”ו אז העולם נראה נטוש ומופקר ח”ו כי העולם עכשיו מבולבל מאד ואין שום הדרכה נכונה וכו' וכו', ורק מי שמאמין בשם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, רק הוא חזק באמונתו וידיעתו שהעולם בידים נאמנות והכל הולך כסדר הרצוי), וע' בליקוטי הלכות יו"ד הכשר כלים ב:א, ז"ל ועקר הוא אמונת חכמים, כי מעצם גדלתו ורוממותו יתברך אי אפשר לזכות אפלו לבחינת אמונה כי אם על ידי החכמים וצדיקי הדור האמתיים, שזכו על ידי יגיעתם ועבודתם ואמונתם השלמה להשיג השגות אלוהותו יתברך והם יכולים להמשיך לנו מאורו וטובו יתברך ולהכניס בנו אמונה הקדושה. וגם מהצדיקים אמתיים אי אפשר לקבל כי אם על ידי אמונה, דהינו אמונת חכמים, שצריכין להאמין בהם באמונה לבד, כי גם אור הצדיקים האמתיים רחוק וגבוה מאתנו מאד מאד, ואין לנו שום השגה ותפיסה בהם וכו' ועקר הכלים נעשין על ידי אמונת חכמים בחינת ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות יד:לא), כי אי אפשר להאמין בה' כי אם כשמאמינים במשה עבדו, דהינו בחי' אמונת חכמים. וזה עקר החלוק וההבדל שבין ישראל לעכו"ם, כי גם חכמי העכו"ם רבם ככלם מאמינים בו יתברך, כמו שנא' (מלאכי א:יד. ע' רש"י מלכים ב:יז:כה) 'ושמי נורא בגויים' – דקרו ליה אלקא דאלקיא. וכמו ששמעתי מפי רבנו ז"ל שאמר (שיחות הר"ן רכד. רכה. חיי מוהר"ן) שחכמיהם חקרו בגדלתו יתברך עד שאמרו שהוא יתברך גדול ומרומם ומנשא מכל המחשבות וכו' וכו' כמו שהוא באמת, אבל אין יודעין משום מצוה של תורה, כי זה אי אפשר להם להשיג בשכל אנושי בשום אפן איזה מצוה ממצוות התורה. ומחמת זה הם רחוקים מקדשת ישראל, מחמת שלא זכו להאמין בה' ובמשה עבדו, אבל אנחנו עם קדוש זכינו להאמין בה' ובמשה עבדו עד שזכינו לקבל תורתו הקדושה על ידי משה עבדו נאמן ביתו וכו' כי רק החכמים והצדיקים אמתיים רק הם ממשיכים לנו אור האמונה הקדושה ורק על ידם אנו יכולים להתקרב לאבינו שבשמים, עכ"ל. וע"ע בלק"מ תורה י', 'כי יש בעלי גאוה שאינם רוצים שילכו לצדיקים ואומרים שהן בעצמם יכולין להתפלל, ומונעים גם אחרים וכו' עליהם נא' (בראשית כ) השב אשת האיש וכו', כי זה הבעל גאוה מכנה בלשון אבימלך: אבי, לשון רצון, כי הוא רוצה למלך. והינו אבימלך, כי באמת צדיק מושל בתפלתו וכו' ע"ש. ושים דעתך להבן זה היטב כי קצרתי. [ומענין לענין, ע' בפ' הקטרת שבפ' קרח (יז:ט-טו) שאהרן עצר את המגפה ע"י הקטרת וע' ברש"י (פסוק יג) ד"ה ויעמוד בין המתים וגו' ז"ל אחז את המלאך והעמידו על כרחו א"ל (המלאך) הנח לי לעשות שליחותי א"ל משה צוני לעכב על ידך, א"ל אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה, א"ל אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקב"ה ומשה אל פתח אהל מועד בא עמי ושאל וזה שנא' וישב אהרן אל משה, עכ"ל, הרי מבואר היטב, שאפילו מלאך ששומע ישר מהשי"ת, לא יודע כמו הצדיק שאומר מפי עצמו, והמלאך המות וכן כל העולם שומעים מה ששומעים, ואני אין לנו אלא דברי הצדיק האמיתי שהוא נ נח נחמ נחמן מאומן].

ורואים הרבה פעמים ברוך השם, שעל ידי שאומרים למי שהוא נ נח נחמ נחמן מאומן, פתאום הוא נזכר בהשם יתברך, והוא מתחיל לומר השם יתברך, וע' בריש הקונטרס שהבאתי מרש"י פ' חקת (כא:יט) שרק על ידי שמזכירים שם של הצדיק יכולים להזכיר שמו יתברך. [שוב הבנתי בעזה"י עוד במה שאנשים מגיבים הש"י ומתלוננים על הנחמנים שאנו מדברים על הצדיק, והם אומרים יש הש"י, והבנתי שזה ממש בחינת קטרוג המלאכים בבריאת העולם לא לבראות בני אדם, וע' בלקוטי הלכות יו"ד הלכות רבית ה' בזה, שהקטרוג הזה הוא בחי' המחלקת על הצדיק, ע"ש וינעם לך, וזה בדיוק בחי' הליצנות הזה, כאשר מדברים על הצדיק, והם אומרים – לא כדאי הצדיק – רק הש"י – בחי' לפני הבריאה שהיה רק השי"ת בלי בריאה. ולא מבינים ולא מאמינים שהש"י בחר לברוא את העולם כי הוא יתברך לקח עצה מנשמת הצדיק שהבטיח וערב עצמו שכדאי מאד לברוא את העולם].

שוב מצאתי מש"כ הנועם אלימלך בפרשת וארא (ד"ה ראה) ז"ל לכן אמר השי"ת למשה ראה נתתיך אלהים לפרעה פי' שצריך אתה לעשות אותות ומופתים לפני פרעה כמעשה אלהות ועי"ז תשבר את שטותו שמחזיק עצמו לאלהות שהוא יסבור שאתה אלהים וכו' עכ"ל ע"ש, והוא ממש מוסיף חידוש עצום על מה שכתבתי למעלה, שלא רק שהאנשים חושבים את עצמם לאלהות וחושדים את הצדיק במומם, אלא שהצדיק דוקא מראה להם שהם יחשדו אותו בזה, כדי שעי"ז הוא ירד לענינם ויתקנם, ותודה לאל שמצאנו את זה כתוב בפירוש מהנועם אלימלך, כי אילו היינו אנחנו אומרים דבר זה מעצמינו היו....

(ובזה יכולים להבין ג"כ מה שסבא נותן לאנשים לחשוב שהוא המשיח...)

ועוד עיין בפרשת כי תבוא (דברים כז:ט), שהסכת זה עוד לפני שמע ישראל.

שגעון

בספר כוכבי אור (הוספות לחיי מוהר"ן רסט) – היצר הרע כשהוא לוקח את עצמו ליהודי כשר, הוא מדביק לו איזה שגעון רחמנא ליצלן, ע"כ – ועיין בליקוטי מוהר"ן תנינא סד, שכל מי שהוא עשיר יש לו שגעון גדול.

א] ע' לעיל מש"כ בענין הריקודים הניגונים והשמחה ובפרט מה שהבאנו מהרמח"ל מכתב פז ז"ל אני שמח בחלקי ומתרצה לשבת באשר אני יושב, כי כן צוה המלך עד עתה. לא יאמינו לי, לא יחשבוני, כאפס ואין אהיה בעיניהם, כאיש משוגע ושוטה, כל אשר ירצו. ואני ת"ל שמחתי בשמחת ה' ובקדש תורתו, ורב לי. יהי יום ירצה אלקינו ואוהבי ישמחו בי ואשמח בהם...עכ"ל. ושוב מצאתי בספר בעל שם טוב (א'קיג, מספר רשפי אש השלם אות ריא) ז"ל מרן הבעש"ט אמר, הני תרי בדחני שהיו בני עולם הבא (תענית כב.) היינו שני מיני בדחנות, מי שהוא במדריגה זו שכל העולם משחקין בו, מצד (ישעיה נט:סו) וסר מרע משתולל, והוא משחק בכל העולם, והולך לבטח בעבודתו יתברך, נוכח ה' דרכו, עכ"ל (וע' בימי מוהרנ”ת ב:לב רבנו ז”ל אמר שאתם שוחקים מכל העולם וכו' ואחר כך התחלנו לשחוק אני ורבי גרשון, (והתגברנו בשחוק גדול מאד מאד איזה שעה רצופה), ע”כ).

ב] וי"ל עוד דהנה היצר הרע נקרא רוח שטות כמו שאמרו רז"ל שאין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות, ומסופר מצדיק אחד שכאשר היה שומע מאנשים חטאותיהם היה צוחק, ותמהו עליו, היתכן, הלוא על עבירות צריכים לבכות כו', והשיב להם שכאשר הוא שומע החטא והעון עמו אתו יש הרוח שטות סבתה, והוא שגורם לו הצחוק, וממילא מתקן החטא [ועיין בריש מסכת עבודה זרה דף ג.-: שלעתיד לבוא הגוים יבקשו מהשם יתברך הזכות לקיים מצות, והשם יתברך ינסה אותם במצות סוכה, ומוציא את השמש בתוקף, והם יצאו ויבעטו, 'מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהן, שנאמר יושב בשמים ישחק' ובהמשך הגמרא חולקים או מפרשים שזה נאמר על עוד זמן, כאשר לעתיד הגרים יתגיירו מעצמם, ואז כאשר יהיה מלחמת גוג ומגוג ינתקו מהמצות, ואז הקב"ה יושב משחק (וכאן לא כתוב 'עליהן'), וכו' וכו' ועל בריותיו אינו משחק אלא אותו היום, הרי מצינו שחוק בכשלון, ודו"ק]. ומובן שיש בחירה ביד האדם להשתמש ברוח שטות לבוא לשמחה, וכמו שהזהיר ופקד וצוה מוהר"ן להיות תמיד בשמחה ובפירוש הורה בליקוטי מוהר"ן (ובתנינא מח, וכן בחיי מוהר"ן אות תקצג, עבודת השם קן) שעל פי רוב כדי לבוא לשמחה צריכים לעשות איזה דבר שטות ע"ש (ואגב, ע' ביומא דף נד. איך שכהן אחד מצא את ארון העדות, וז"ל רש"י ד"ה מתעסק, בטיול ושחוק, עכ"ל, ומבואר היטב הדרך לזכות למצוא הארון הקודש! וכן תראה בהבאת ארון ה”צ ע”י דוד המלך היה בשמחה (ד”ה א:טו:כה ובעוד מקומות) ורקודים ושחוק (ד”ה א:טו:כט ובעוד מקומות)). ואם לאו ח"ו הרוח שטות יסתיים במעשה בהמה ממש ח"ו.

ג] והנה יש עבירות שא"א לנצחם רק ע"י שטות. ויכולים ללמוד את זה מדוד המלך ע"ה. כי ידוע כי השבעים אומות הם כל אחד תאווה פרטית, ולמשל ידוע, כמבואר בסיפורי מעשיות משנים קדמניות מבעל התפילה, שמצרים הוא תאוות ממון. והנה לכאו' קליפת הפלשתים הוא ענין הסרה אחר העינים. כי מצינו בשמשון שכל חייו היה מלחמה דייקא כנגד הפלשתים, והוא נכנס, ברצון השי"ת עמוק עמוק לתוכם, ובסוף נלכד בם, ומה אמרו חז"ל - שמשון הלך אחר עיניו, וכן בתפלה האחרונה שהתפלל להשי"ת להנקם מהפלשתים, התחנן, ואנקם נקם אחת משני עיני, ועי"ז הוא הפיל כל הבית (וכמו שאומרים באנגלית He brought the whole house down!. ומזה רואים שעיקר מלחמתו עם הפלשתים היה בענין זה של הילוך אחר העינים (פלשתים ע"ה בגמטריא עינים ומדמה ליצנות. במסכת ע"ז ריש יט. ובמושב לצים לא ישב, שלא ישב (אברהם אבינו) במושב אנשי פלשתים מפני שלצנים היו שנאמר ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו. וכן מצינו שליצני הדור אמרו מאבימלך מלך פלשתים נתעברה וכו'). ורואים שבמלחמת שמשון עם הפלשתים תמיד היה עושה דברים של שחוק והתול. וכמו בראשונה ששאל להם חידה, ומה שעשה עם השועלים (שופטים טו), ופעם הוא לקח שער העיר עזה ושתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו ויעלם אל ראש ההר אשר על פני חברון (שופטים טז. ובענין כתפיו עמש"כ בפרשת וזאת הברכה על הפסוק ובין כתפיו שכן (לג:יב)) [ומה שעשה בסוף כנ"ל באנגלית]. כי א"א לנצח עוצם מדורת התאוה הזה המוכתר בפלשתים כי אם בשמחה יתירה וכדומה כנ"ל. וכן לא נפל בידם כי אם ע"י העצבות שהפילה עליו דלילה ימשו"ז, והוא היה מהתל בה, פעם אחר פעם ככתוב (שם טז) אבל בסוף התגברה על ההיתול. וי"ל שכל כחו להפיל את הבית, ונרמז שם (טז:כב) שכבר התחיל שערותיו לצמח, ואז הפלשתים נאספו לעשות שמחה, והביאו שמשמון לשחק לפניהם, ואז הגביר ה' חסדו עליו והצליח להפיל הבית, להרוג כולם. וי"ל עוד שפה רואים מה שמוהר"ן לימד שצריכים לא רק להיות שמח, אבל להפוך היגון והעצבות גופא לשמחה, וזה שהפלשתים, ענין הילוך אחר העינים שהוא תולדה הרבה של העצבות, התחילו להיות שמח, זה היה מפלתם לגמרי, ועל כן ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו (שם טז:ל).

[ומזה מובן גודל השטות שאנשים שרים בתקיפות וכו' זכרני נא וכו' ואנקם נקם אחת משני עיני, בעוד שעיניהם לטושים על הפריצות שסביבותם, ועצם הרגשתם של כעס ועצבות, מפילתם בעוד שהם שרים לידי הקליפה הזאת השם ירחם].

ועוד רמז על זה תראה בפרשת וירא (כא:לד) ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. ימים רבים ע"ה בגמטריא שמחה, וזה ויגר, מלשון יראה, כי שלמות השמחה הוא על ידי יראה כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה כב). הרי שאברהם היה עובד לתקן קליפת הפלשתים על ידי שמחה.

והנה בימינו אנו סובלים ביותר מזה, כי אי אפשר לחיות היום בלי לראות דברים אסורים (ואלו ששמים בגד על עיניהם או שהם לא יוצאים מתוך חדר סגור מסוגר, סובלים ביותר, כי עיקר הבעיא הוא במוח, ואלו כבר יש במוחם מספיק זכרונות להשתגעם בהסגירם. וגם כל הנהגדם הוא בשגעון אמיתי לגמרי (חוץ מיחידי סגולה כמו ר' זוסיא שהנהיג עצמו ככה)). והנה באו כל מיני בעלי עצה ליתן עצות, ראשי ישיבה אומרים לבחורים שהעצה היחידה הוא להיות שקוע בסוגיא בגמרא וכדומה, ועצת שקר הזו הורס הבחורים, כי אולי לפני מאתים שנה היה להם בכח ע"י ריכוז בלימוד להנצל ממה שסבלו אז, אבל היום אין לנו אותו כח, וגם הנסיון הרבה חמורה בלי שיעור. וכן כל העצות ששמעתי הם ממש שקרים וכזבים, ולהנאת בעל העצה שמקבל כבוד וכסף מעצותיו. ובאמת על תיקון הברית אין עצה יחידה, אלא כל ימיך בעמוד וחזור, שצריכים לעשות כל העצות של רבינו הקדוש, ובעיקר להתרגל מאד לדבר עם השם יתברך, להוציא תמיד כל חמימות הגוף בדיבורים חמים אל השם (וגם המי השלוח אמר שכל הנסיון של תיקון הברית, שתמיד באים על עצות אבל בסוף נופלים, הכל כדי להביא האדם לדבר עם השם יתברך), ודיבור עם השם יתברך הוא באמת הקמת הברית בקדושה (היינו לא רק שהוא שומר הברית בסור מרע, אלא מקים את הברית בעשה טוב). ויותר מזה רבינו לימד, ויש על זה כמה תפילות בליקוטי תפילות, שעל ידי שמחה ניצולין מפגם הברית, ורבינו לימד שעל פי רוב אין להשיג שמחה אלא ע"י עשיית דבר שטות. והנלע"ד שהיום אי אפשר להמלט מלראות דברים אסורים, ואף שבודאי צריכים להשתדל לא לראות, מכל מקום אסור להשתגע מזה, והדרך היחיד להנצל הוא בהתחזקות בכל העצות של רבינו, להרים את עצמך ולהאיר בעצמך אור כל כך גדול של שמחה וחרות שאתה יכול לשחוק מכל הבלי עולם הזה, ויהיו מואסים בעיניך. ולענ"ד זה הדבר יכולים ללמוד קצת משמשון ודוד המלך כדלקמן, וביותר מצליחים בזה ע"י דרכו של נ נח נחמ נחמן מאומן.

וע' בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה יא מבן מך ובן שפחה שנתחלפו, ז"ל מה קול החוכא הגדולה הזאת סמוך לבקר? השיב לו זהו חוכא שהיום שוחק מן הלילה, שהלילה שואלת את היום: מדוע כשאתה בא, אין לי שם? ואזי היום שוחק ועושה חוכא גדולה, ואחר כך נעשה יום והו קול החוכא הנ"ל. ונפלא בעיניו, כי זהו ענין פלא, שהיום צוחק מן הלילה, עכ"ל. והנה הלילה משל להגלות, והיום להגאולה. ובן המלך דוקא היה צריך לדעת את זה, את הפלא הזה, שכל השם שהיה לו שהיה בן השפחה, יתבטל לגמרי בבוא גאולתו. והיום ממש עושה חוכא גדולה על ההיכל התמורות. ולכן דייקא היום שאנו קרובים מאד בעזה"י לגאולתינו, צריכים כבר לזכות לשמוע החוכא הגדולה הזאת שמבשר ביטול שם העבדות שהיה לנו, בבוא עת פקודתינו בב"א.

ד] וכן מצינו כאשר הפלשתים גנבו ארון ה', נתנקמו באופן היתול, שהיו עכברים נכנסין בנקביהם וכו' (רש"י שמואל א:ה:ו). ועל כן הפרות שהשיבו את הארון היו שרים שיר חדש (ע' זוה"ק תרומה קלז:-ח.).

ה] וכן דוד המלך שאל מהשי"ת למה צריכים מדה זו של שגעון והשי"ת הראה לו, כאשר נפל בידי אכיש מלך גת [וז"ל הזוה"ק (ח"א קסו.): ת"ח כד דוד מלכא אשתזיב מאכיש מלך גת כדין אמר האי בגין דשכינתא סחרא ליה ואשתזיב מאכיש ומעמיה כל אינון דאתקיפו ביה מאי כתיב (שמואל א:כא) ויתהולל בידם. מהו ויתהולל וישתגע מבעי לי כד"א (שם) כי הבאתם את זה להשתגע עלי. אלא אהדר על ההוא מלה דאמר דוד בקדמיתא. דכתיב (תהלים עג) כי קנאתי בהוללים וגו' א"ל הקב"ה חייך עדיין אנת אצטריך להאי, כיון דעאל לבי אכיש ואתקיפו ביה, מאי כתיב ויתהולל בידם, כאינון הוללים דקני בקדמיתא. וכדין אתיא שכינתא ושריא סחרניה דדוד. ואי תימא לא שריא אלא באחסנתהא דאיהי ארעא קדישא, ודאי לא שריא בגין לינקא מינה אבל לאגנא שריא, ע"כ], אחד מסרני הפלשתים, שזה ענין נפילה ללכת אחר תאוות העינים כנ"ל, וישנו את טעמו בעיניהם ויתהלל בידם ויתו על דלתות השער (ומכאן רואים גודל הענין לכתוב נ נח נחמ נחמן על הקירות) ויורד רירו אל זקנו, ויאמר אכיש אל עבדיו הנה תראו איש משתגע למה תביאו אתו אלי, חסר משגעים אני כי הבאתם את זה להשתגע עלי הזה יבוא אל ביתי (שמואל א:כא), ומזה נתיסד פרק לד בתהלים, לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך, שאכיש נתכנה בשם אבימלך שהיה צדיק כמותו, ואבימלך הוא שנתן הכסות עינים לשרה אמנו (וזה שהליצנים אומרים מאבימלך יצא יצחק, כי באמת היה להיפך, שיצחק, שהוא ענין כל השומע יצחק לי, שהוא צחוק של שמחה, הוא שמתגבר על הקליפה הזאת). ולכן דוקא במזמור זה דוד המלך מתפלל להש"י ישמעו ענוים וישמחו.

ו] ונראה שישמעאל יודע טוב לבכות ושומע אל לבכיתו, אבל לצחק לא יודע, כי על ידי הצחוק שלו, שאינו אלא היתול כד"א כמתלהלה היורה זקים וכו' ואומר הלא מצחק אני (רש"י פ' וירא עה"פ ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק, כא:ט)- נגרש מעל פני אברהם אביו וגרם שאברהם אבינו שנא אותו (רש"י שם פסוק יד), רק יצחק יודע לצחוק כראוי, וזה ענין, ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי. כי שרה ענין השיר פשוט כפול משולש מרובע כדאי' בלק"מ (מט:ה), שכל השומע אותו ושר אותו זוכה לשמחה אמיתית וע”ע ברמזים [וכן עיין בישראל סבא עמוד תקכב, הפתק הקדוש בכתב ידו של הסבא, שתחת לכתוב “ובחזוק עבודה תבינהו” הוא כאלו כתב “ובצחוק עבודה תבינהו” (ובאמת ביידיש חוזק הוא ענין של ליצנות וצחוק)! והנה רבים אומרים שהעבודה שהיה צריך להתחזק בו מפורש בהמשך, נ נח נחמ נחמן מאומן, והנה הנקודות יש, אבל אין טעמים, וביצחק מצינו שצוה ליעקב להביא מטעמים, כהגמטריא של יצחק ע”ה (ויעקב אבינו שמע בקול רבקה, שהיא כשרה כמפורש בתורה, והרי זכה להמטעמים של יצחק, בחי' כל השומע), ולפ”ז הצחוק כשאומרים נ נח נחמ נחמן מאומן הוא הטעמים והמטעמים]. ועל כן עיקר המלחמה לנצח על ישמעאל לא תהיה בדרך שגורם להם בכיה, אלא להגביר השמחה, שאנו נשמח בהשי"ת שמחת הצדיקים שמחת התורה הקדושה, וגם הם ישמחו בשמחתם שעל ידיה יתגרשו מן העולם, וכמש"כ כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, שמי שיש לו המדה של שלום, ע"י השמחה יוצא מדרגתו ובאת בשלום למדרגה מעלה כמש"פ מוהר"ן. אבל מי שאין לו המדה של שלום, ע"י השמחה רק יוצא. ובזה י"ל שהגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן - תצ"א. [ויש פה עוד דברים בגו ע"פ התורה נה בלק"מ ובמש"פ במ"א ואכמ"ל].

(והנה עוד ראינו פרשת וירא (פסוק טו) ויאמר (אברהם לשרה) לא כי צחקת. צחקת, יש בה ח"ק באמצע, שהוא גמטריא נ נח, ומסביב צ"ת שהוא גמטריא ע"ה - נ נח נחמ נחמן מאומן. "לא כי" בגמטריא - אני. הרי אני נ נח - נ נח נחמ נחמן מאומן!)

ז] וכיון שכבר הארכתי קצת ת"ל, אמשיך בעזה"י לדרוש בענינא דיומא, כי הרבה חלינו זה אנו סובלים בימינו, מבית ומחוץ. ונראה לפרש שמלת פלשתים קרוב להמלה שלף, כמו שלף חרבו, וכמו שלף ויצא מגוה, שהוא ענין הוצאת הפנימיות, וידוע כי יש מלות בל' עברית מלה אחת מתחלפת בפתרון לשמש בנין וסתירה (לשון רש"י עה"פ ועשית סירתיו לדשנו, תרומה כז:ג, וכ"כ בכ"מ). והרי מצינו שענינם להסתיר הפנימיות וללכת רק אחר החיצוניות, המכונה הקליפה. ומה שהפלשטינים מכסים את נשותיהם לגמרי, זה מוכיח ועד על רוע מחשבות ליבם שכל מחשבותם רק על הגופים האלו, וזה העולם הבא שלהם כידוע, ועולם הבא הוא מכוסה.

ח] וכן תמצא מפורש בליקוטי מוהר"ן תורה פתח רבי שמעון ואמר עת לעשות לה' אמאי עת לעשות לה' משום דהפרו תורתך (תורה ס:ג) שמפרש שם הצרות שסבלו אברהם ויצחק ע"י הפלשתים, ומה עשו על ככה ומה הגיעו עליהם ע"ש. וכז"ל כי יש כמה מיני חן של שקר שעושים בעמידה ובאכילה ובדבורו עם אנשים, וכן בשאר דברים ולכל דבר יש חן אחר מיוחד. וכל אלו החנות של שקר הם באים על ידי הבל היפי בבחינת שקר החן והבל היפי, דהינו מי שאינו נשמר מיפי הנשים, על ידי זה יש לו תאוות של אלו החנות של שקר, ויראה הוא הפך מזה כמש"כ שקר החן והבל היפי אשה יראת ה' היא תתהלל. ועל כן אברהם ויצחק, כשבאו למקומות שלא היו שם יראות, ותכף כשרצו לכנס לשם הרגישו זאת על ידי שהתחילו להרגיש, לפי ערך גדל קדשתם, יפי הנשים, ועל כן הרגישו שאין שם יראה, ועל כן אסרו על עצמן זווג נשותיהן כאחותו (ה"ע אגב, ע' בספר משך חכמה שדן על דרך זה בסוגיא דשוויא אנפשיה חתיכא דאיסורא) כמש"כ (בראשית כ) כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה וכו'. ואחר כך תקן אברהם זאת והמשיך אריכות ימים, כמש"כ (שם כא) ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, בחי': יראת ה' תוסיף ימים כנ"ל. ואח"כ קלקלו הפלשתים כל התקונים שתקן אברהם, בחי' (שם כו) וכל הבארות וכו' סתמום פלשתים. ועל כן כשבא יצחק לשם, הצרך גם כן לאסר זווגו כאחותו כנ"ל, עד אשר המשיך שם אריכות ימים, שהיא בחי' יראה, שמצלת מזה כנ"ל, ואז הותרה לו כמש"כ (שם) ויהי כאשר ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך וכו' (ה"ע י"ל שיש קלקו"ל להחליף ל' בק', וישלף לשון פלשתי כנ"ל, לוישקף). ועל ידי זה שהמשיך אריכות ימים זכה שם לעשירות כמש"כ (שם) ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים וכו' כנ"ל (ה"ע וזה ענין השערים, כמו שמשון שלקח שערי העיר, ודוד שכתב על שער העיר כנ"ל, כי השערים הם הדרך שהפנימיות, הנר"ן, מתגבר על הגוף, כמבואר באדיר במרום), כי מי שאין לו יראה ואינו נשמר מבחינת הבל היפי, על ידי זה בא לעניות כמש"כ (משלי ו) אל תחמד יפיה בלבבך כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. כי עשירות והבל היפי הם שני הפכים, כי עשירות הוא מאריכות הנשימה, ויפי הוא מהפסק הנשימה וכו' ע"ש. וע"ש שע"י אריכות הנשימה זוכין להתבוננות ועקר תקון השכל, בחי' ונשמת שדי תבינם, ע"ש כל דה"ק.

הרי מפורש שהעסק עם הפלשתים היה לתקן שלא ללכת אחר היופי וחן החיצוני של שקר, ולזכות ליראת ה' אמיתי, דהיינו בסתר ובגלוי, ולזכות לאריכות הנשימה והבנה ושכל, לחיות חיים אמיתים של פנימיות.

ט] ושם ג"כ מסביר שע"י הפסק נשימה בא שגעון ע"ש. וע' בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה סד שכז"ל מה שאנו רואים שכל הנגידים הגדולים כמעט כלם הם משגעים ממש, כמו שאנו רואין בחוש, שכל מי שהוא עשיר יש לו שגעון גדול.- דע כי הממון עושה אותו משגע, כי הממון הוא מנפילת העשירות של הנביאים, כי כל הנביאים היו עשירים (נדרים לח), והנבואה כשבאה על הנביא, היה כמו משתגע, כמו שפרש"י ויתנבא - ואשתטי (שמואל א:יח), ואצל הנגידים הנ"ל נעשה ע"י הממון שגעון גמור, ועל כן הם נעשים משגעים על ידי העשירות שלהם, עכ"ל.

והנה הנבואה בחי' בזאת יתהלל המתהלל, שהוא ענין יראת ה' היא תתהלל כנ"ל. ורוח הנבואה הוא בחי' רוח הקודש הנמשך מהצדיק כמבואר בלק"מ במ"א. (וגם יש לראות שלשון יתהלל קרוב ללשון היתול), וגם ידוע מחז"ל שאין נבואה שורה על נביא אלא מתוך שמחה. ועל כן מובן שאלו אנשים שהקדישו חייהם ללכת ברוח של הצדיק יקראו משוגעים, והוא באמת משוגע על השי"ת בחי' (משלי) באהבתו ישגה תמיד.

(וע"ע בתורה לו:ו שכ' שם שהסרוס רפואה למשגע, וזה הוא סלוקא דיסודא עד אבא ואמא, היינו בחינת שמי מעיד עליהם, ע"ש, הרי שע"י שנקראים על שם ה', או על שם הצדיק, ניצולין משגעון של הבל היופי הנ"ל).

י] ובאמת עיקר השגעון הוא אצל אלו האנשים אשר לא מקבלים עליהם ללכת בדרך ובעצת הצדיק כמבואר בשיחות הר"ן אות סז, ז"ל מי שאינו שומע ומצית לדברי חכמים אמתיים הוא יכול להשתגע. כי עקר שגעון של כל המשגעים הוא רק מחמת שהוא אינו מצית ושומע לדברי הבעל שכל. כי המשגע אם היה שומע וצית לדברי אחרים שהם הבעלי שכל בודאי לא היה משגע כלל וכו' ע"ש כל דה"ק.

יא] והנה בזה הטעם דהיינו שצריכים להשתמש עם הרוח שטות לקדושה, זהו ג"כ ענין של המתקת הדין בשורשו, ומצאנו ת"ל ממוהרנ"ת שכותב כעין זה לענין גניבה, יעו' בסוף ליקוטי הלכות (חו"מ הלכות גניבה הלכה ג) באריכות, ובכלל דבריו כותב ז"ל (אות ג) ועל כן התקון של הגנב הוא דיקא על ידי בחינת גנבה דקדשה וכו' כי זהו כלל שאין הדין נמתק אלא בשרשו, וכל פגם ועברה צריך להתתקן בשרשו שבקדשה שהוא כנגד העברה הזאת דיקא, כי את זה לעמת זה עשה אלקים, בכל דבר עכ"ל. הרי מפורש שבכל דבר צריכים לתקן בשרשו, ועל כן בודאי צריכים לתקן את הרוח שטות ושגעון בשרשו, שזה ענין מילי דשטות ורוח הנבואה.

ויעויין בליקוטי הלכות שם שדברי הצדיקים האמיתים נראים לשאר העם כדברי שטות ח"ו, ע"ש. ועל כן עלינו להאמין שמי שמקושר להצדיק האמת, ונקרא על שמו, ועושה דברי שטות לשם שמים כנ"ל, בודאי יש בהתנהגותו, התגלות עצומה של תורה. וכמו שהיה המעשה עם האח של רבינו שהתלונן לרבינו על השיחת חולין שהיה בשלחן בשבת, ורבינו גילה לו להיכן הדברים היו מגיעים. והנה אנו יודעים שכל מה שקורה בעולם יש בזה סודות, אז איזה תשובה ותירוץ היה במה שרבינו גילה לאחיו סודות הדברים, ועל כרחך שרבינו הסביר לו איך שאנשיו היו באמת מגלים אותם ענינים בשיחתן.

וע"ע בליקוטי הלכות שם אות ט, שהצדיק צריך להוריד עצמו להעם, לדבר שפתם וכו', וענין זה מצאנו בעוד כמה מקומות בספרי ברסלב, וע' לקמן אות יג, ואכמ”ל.

יב] ויש ליתן עוד טעם לענין השגעון. והוא ע"פ מה שאמר מוהר"ן שאיש כשר שעובד השי"ת באמת, היצה"ר משתדל ליתן לו איזה שגעון.

יג] וע"ע בישראל סבא, שר' נתן אמר אני הכרתי בן אדם אחד נרמלי - מוהר"ן. והסבא אמר כן על ר' ישראל קרדונר ע"ש, וכי זה נורמלי מה שבני אדם נוהגין כבהמות להימשך וכו'.

וע"ע בשש"ק ג:שמז ז"ל איזה אנשים מאנ"ש שלא הכירו במעלתו של ראבר"נ ז"ל אמרו לו פעם עליו, שלפי דעתם הרי הוא חסר דעה ח"ו, כי כידוע עבד את ה' בעבודות מפלגות עד שנדמה היה להם כך, נענה הרב ואמר להם: 'אולי הוא הוא הגנני' המובא בספורי מעשיות מעשה מהז' בעטלערס ע"ש (ה"ע אולי דייקא, כי הראה להם שכך צריכים לחשוב).

וע"ע בשש"ק ג:שסח ז"ל פעם נסעו הרב מטשערין ורבי אברהם בערנ'יו (בן אדיל בת רבנו) ועוד מאנ"ש שמעיר טשערין על ראש השנה לאומאן, באמצע הדרך נעצרו לאכל ולפוש באיזה אכסניה, באמצע האכילה שאכלו שם, זרק רבי אברהם בער'ניו בבדיחותא ולאות שמחה, קלפת דבר מה לכוון הרב מטשערין, ונעשה מזה שמחה וחדוה, ע"ש.

שיחות הר"ן אות כ': כפי הנראה שא"א לבוא לשמחה כי אם ע"י עניני שטות, לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני צחוק ושטות וכו' ע"כ. וכן בלק"מ תנינא סי' כד ע"ש. וגם ע' בסיפור נסיעת מוהר"ן לארץ ישראל שהיה עושה מעשה ילדות וכו', ורק עי"ז זכה לבוא בחיים לארץ ישראל. וע' בשבחי הר"ן (יג) ז"ל ואמר רבנו ז"ל שכל כך נכנס בהקטנות, ונעשה רגיל בעניני הקטנות כל כך, עד שאחר כך כשבא לא"י ורצה להשליך זאת היה מוכרח להכריח עצמו בכחות לשבר ולהשליך את עניני קטנות הנ"ל וכו' (וע”ש אות יב ז”ל כי היה עושה בסטנבול כל מיני קטנות והיה הולך יחף ובלי חגורה ובלי כובע עליון, והיה מלובש רק בה”אנטער שלאק” שהיה לו מאיזה מלבוש, והיה הולך בשוק כדרך בני הנעורים הרצים בשוק ומצחקים, והיה עושה מלחמות בדרך צחוק כדרך בני הנעורים. והיו מכנים אחד בשם הצרפת, ואחד בשם אחר, ועשו מלחמה והיה כעין תכסיסי מלחמה ממש. והיה עושה ענינני קטנות הרבה מאד שם וכו' ורבנו ז”ל עשה כמה דרבים אז שהיה כנגד רצון ר' זאב וכו' ע”ש. וע' בעצות ישרות ערך צדיק אות ב (שנמצא בחק ברסלב יג אב – אותו יום של השבחי הנ”ל) ז”ל הצדיק הגדול הנ”ל, שעוסק לקרב הרחוקים, שנאחז בהם הבעל דבר וחילותיו ביותר, הוא בעצם חכמתו מוריד את עצמו כל כך אליהם, עד שנדמה כאלו עושה מעשה נערות, כי מדבר עמהם שיחות חולין ואוכל ושותה עמהם ולפעמים מטיל ומשחק עמהם, וכל כונתו – כדי לקרבם על ידי זה להשם יתברך עכ”ל). גם אח"כ כשבא מא"י היה חדוש נפלא בענין זה: ועצם הפלגת גדולת חכמתו בענין זה עמק עמק לא נשמע ולא נראה כזאת. כי זה ידוע שקדם שיוצאין מדרגא לדרגה צריך שיהיה ירידה קדם העליה וכו', ואז צריכין לעניני קטנות להיות איש פשוט לגמרי וכו', והוא ז"ל מחמת שכל ימיו לא היה עומד בשום פעם על מדרגה אחת, רק בכל פעם בכל יום ובכל שעה היה עולה תמיד מדרגה לדרגה, על כן היתה חכמתו בענינים אלו גבוה ועמק מאד 'עמק עמק מי ימצאנו', ע"כ.. ואולי נרחיב דיבור על זה בעזה"י במ"א. כי רואים שזה עבודה שלימה ועיקרית כדי להגיע למטרה ולתכלית הנצרך. ויש אומרים שהדרך של הסבא, בעל הפתק, הוא דוקא דרך זה של דרך מוהר"ן בנסיעתו לארץ ישראל (ע' לעיל ב'ענין פעולות הנחמנים וכו'' בסוף – אות ג'), וכן לכאו' מבואר בליקוטי הלכות או"ח ברכת הריח וברכת הודאה ד:טו, טז ע"ש בענין השיר פשוט וכו' והדרך לא"י, וכן מובן ממה שרבינו כותב בלק"מ שהשיר פכש"מ הוא בחי' שרה (וע' בס' אדיר במרום עמ' שנה: והנה זה הש"ר של אלהים היה אברהם צריך לתקן, וזה היה מתקן בלכתו לארץ ישראל, עכ”ל), שבעלה ובנה זכו לירושת ארץ ישראל, ובסוד פת"ח (עם הג' אותיות בגימט' נ נח נחמ נחמן מאומן) האהל הנאמרה עליה ועל בעלה, והיו"ד של שרי ניתנה ליהושע שכבש את הארץ. וממש"כ בשבחי הר"ן הנ"ל מבואר שזה עבודה שלימה גם אחרי שמגיעים לא"י. וע' בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ע"ח שהדרך לארץ ישראל הוא בחי' דרך ארץ שקדמה לתורה בחי' הדורות שהיו קודם מתן תורה, בחי' עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, בחי' עבודת הצדיק כאשר הוא אינו יכול ללמוד תורה שמתנהג בפשיטות ותמימות שקורין פרוסטיק, שכל מה שזוכין לא"י הוא רק במתנת חנם בחינת ואתחנן וכו' ע"ש כל דה"ק, וכבר ידוע לנו שחנם, שהוא אותיות נחמ, ואתחנן, שמשמאל לימין נקרא נ נח, הם ממש עניני נ נח נחמ נחמן מאומן, בחי' עשרה מיני נגינה שהם שיר פשוט כפול שלוש רבוע (שעולים עשרה), ולכן מובן מה שהנחמנים אומרים שהעיקר הוא נ נח ולא אומרים שהעיקר הוא תורה או תפילה, כי מדברים על דרך ארץ שקדמה לתורה שהוא בחינת מתנת חנם בחי' נ נח נחמ נחמן מאומן (וגם שם בתורה הנ"ל מדבר על עשר קדושות הנמצאים בא"י, וע' מה שכתבנו בזה לעיל 340 - ב'ענין פעולות הנחמנים וכו''), ומובן מה שהנחמנים לא מחפשים שום כבוד רק מתנהגים בתכלית הפשיטות בחי' פרוסטיק. (ואיתא במס' אבות אין כבוד אלא תורה, ועל כן הדרך של ארץ ישראל דהיינו הדרך ארץ שקדמה לתורה אינה מחפשת כבוד, ובאמת אין כבוד אלא תורה, אומרת שהכבוד היחיד הוא התורה גופא, שמי שמקיים את התורה זה גופא הוא כבודו). וכן מצינו שהדרך הנכון להביא את ארון ה"צ היה על ידי שמחה ריקודים ומשחק (ע' בספר שמואל ובד"ה (א:טז)) עד כדי כך שמיכל בת שאול חשבה שזה היה זילזול ואמרה (נמצא רק בספר שמואל כי בדה"י לא רצה לזלזל דוד המלך) מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים. ולפי הרלב"ג (דה"י א:טו:כז) דוד המלך היה לבוש כובע מיוחד לכבוד הבאת הארון הקודש!

ע"ע בספר המדות ערך אמת אות לא ז"ל מי שרוצה לסור מרע ורואה שאין אמת בעולם עושה עצמו כשוטה. ובמראה מקומות השלם - ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וגו' (ישעיה נט:טו) באור - ותהי האמת נעדרת, לא יהיה אמת בעולם, וסר מרע, ואתה רוצה לסור מרע, משתולל - תעשה עצמך כשוטה, ע"כ (ולשון רש"י שם משתולל: מוחזק שוטה על הבריות, ע"כ).

ע"ע בזוה"ק פ' תזריע (אות קג) ז"ל דרב המנונא סבא כד הוו ילפין מניה חברייא רזי דחכמתא, הוה מסדר קמייהו פרקא דמלי דשטותא, בגין דייתי תועלתא לחכמתא בגיניה, הה"ד (קהלת י) יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט משום דהיא תקונא דחכמתא, ויקרא דחכמתא. ועל דא כתיב ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות. רבי יוסי א' יקר מחכמה ומכבוד כלומר יקרא דחכמתא ונוי דילה, ויקרא דכבוד דלעילא, מאי היא, סכלות מעט. זעיר דשטותא אחזי וגלי יקרא דחכמתא וכבוד דלעילא. יתיר מכל ארחין דעלמא. כיתרון האור מן החשך, תועלתא דנהורא לא אתיא אלא מן חשוכא וכו' ע"ש. ואיתא במדרש ויחכם מכל אדם, אפילו מהשוטים, ואכמ"ל.

ע"ע בכתובות דף יז. רב שמואל בר רב יצחק (ר"ת רשב"י) מרקד אתלת א"ר זירא קא מכסיף לן סבא (פרש"י שמזלזל בכבוד תלמידי חכמים ונוהג קלות ראש בעצמו) כי נח נפשיה איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא וגמירי דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדורא א"ר זירא אהנייה ליה שוטיתיה לסבא ואמרי לה שטותיה (פרש"י שהיה מתנהג כשוטה) לסבא ואמרי לה שיטתיה לסבא, ע"כ.

ע"ע בשיח שרפי קודש חלק ד' (ד – תקסט) ז"ל בעת השתלטות בומוניסטים, היה רבי הירש ליב ליפל מפחד לשיר זמירות שבת בביתו כדרכו בקולות, כדי שלא יחדשוהו כיהודי חסיד, ולא היתה לו ברירה אלא לצאת לרחוב ולעשות עצמו כמשוגע, וצעק את הזמירות בקולי קולות, והניחוהו לנפשו בחשבם ששכור מפלג הוא, ע"כ. וזה עתה (קרוב לר"ח ניסן תש"ע) א.ח. הוציא קונטרס בשם מטמונים ושם כתב קורות חייו של הנ"ל, והשמיט דיבור זה, לפי שיטתו המוטעת וכו'.

וע"ע בשיח שרפי קודש חלק ב' (א – תרכד) ז"ל אמר מוהרנ"ת: היום, כשמזכירים את הרבי "רבי זושא מהאניפולי" ז"ל, מזכירים אותו בשם "הרבי רבי זושא", אולם פעם היו מכנים אותו "המלמד המשוגע" – "דער משוגינער מלמד". וכונתו היתה לומר, שכל היראים והכשרים, הרי הם כמשגעים בעיני ההמון, וכמו שאמרו חז"ל (סנהדרין צז.) על הפסוק (ישעיה נט:טו): "וסר מרע משתולל". ויש אומרים, שאת הרב הקדוש "רבי פנחס קוריצער" היו מכנים בשם זה, וכן בשם "הבחור החרש" – "דער שטומער בחור", כי עשה עצמו כחרש וכאלם ועסק בעבודת ה' עד מאד, ע"כ.

וע"ע בספר עלים לתרופה מכתב קכד שמוהרנ"ת כותב שהיה מוכרח לו לעסוק כמה שעות במילי דשטותא ובדיחותא!

שואה. עיין מש"כ בחלק ג' – נחמ, בערך ספר פנות המרכבה של הרמח"ל.

אומרים שהפולנים שלחו את הפתק הקדוש חזרה לסבא ישראל בהאניה האחרונה שלפני השואה. ולו העתיקו אותו ושמרו את מסרו היו מוגנים. כי עוד לא ניתן להם לב לדעת, וכמו שכתוב בפתק, שרק, בחיזוק עבודה תבינהו.

נון נון חית נון חית מם נון חית מם נון ע"ה בגמטריא 1945 – השנה שהסתיימה השואה.

שופר

עיין בערך קשיו – שבתוך ערך אכילה\מאכלים

שופר בגמטריא הפתקא. ומובא בכוונות לכוון שו-פר, ולעשות פ"ר - פר"ה - בגמטריא נחמן מאומן, ש"ו בגמטריא האש (א"ש בגמטריא מוהר"ן). ובלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח' רבינו גילה על הפסוק הרם כשפר קולך, כשפר ראשי תיבות פשוט כפול שלוש רבוע - דהינו שיר הגאולה של נ נח נחמ נחמן מאומן.

בקיצור הכוונות לרמח"ל כז"ל ועוד יכוין ר"ת וס"ת לשמוע קול שופר גי' תש"ל, בסוד שם קר"ע שט"ן הועלה כך, ע"כ. והנה הראשי וסופי תיבות של: במצותיו וצונו לשמוע קול שופר, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של – קול שופר, בגמטריא נון נון חית.

תקיעה פשוטה ראשי תיבות וסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

תקיעה בגמטריא הפתק.

תרועה - בכוונות מובא שהיא בגמטריא תרפ"ז (תרועה עם האותיות והכולל) - בגמטריא התרפ"ב השנה שסבא קיבל את הפתק הקדוש של נ נח נחמ נחמן מאומן!

שברים - י"ם = ן, הרי אותיות רנב"ש - רבינו נחמן בן שמחה.

שברים – בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. ועם הכולל בגמטריא רבינו נחמן מאומן, נחמן בן שמחה.

ובתשר"ת (תקיעה שברים תרועה תקיעה) יש ל"ו טורמיטין ותוקעין תשר"ת ג' פעמים הרי ק"ח טורמיטין כמנין ס"ג מ"ה - וכמנין נ נח!

תקיעה – קול פשוט – נ, נח – כפשוטו, שברים, ג' קולות כנגד אותיות נחמ, תרועה תשע קולות כנגד תשע אותיות של נחמן מאומן (ישראל ב.).

שטיפת מוח

תשטוף את המוח ע"י נ נח נחמ נחמן מאומן!

הסבא אמר שכל פעם שאומרים, וכ"ש ששרים או רוקדים, נ נח נחמ נחמן מאומן, מטהר את האדם ומנקהו ומוחק העבירות! מה יותר חשוב, לנקות השיניים או המוח? בודאי חשוב לנקות השיניים, וידוע מהאריז"ל שיש ל"ב שיניים כנגד הל"ב נתיבות חכמה וכו'. והנה מי שאכילה הוא העיקר אצלו, הרי השיניים הכי חשובים בשבילו. אך מי שהעיקר אצלו הוא להדמות לבוראו, אין ספק שהמוח הרבה יותר חשוב. אז איך מנקים את המוח, איך מנקים את הלב. אם תשים את הברז באוזן, איני מיעץ כן אבל אם ברצונך תנסה, אבל זה לא יעזור. אכן השי"ת ברוב חסדו נתן לנו דרך מאד קל לנקות ולצחצח את המוח, תגיד ותשיר נ נח נחמ נחמן מאומן! אומרים נ נח נחמ נחמן מאומן, והמוח והלב כבר בטיפול! עושים שיפוצים ובנינים יפים ומהודרים במוח ובלב!

וע' בליקוטי הלכות הלכ' יו"ד הלכות מאכלי עכו"ם הל' ב' (אות ח, ט) שמסביר ומבאר שעל ידי ששרים את השיר פשוט כפול וכו', זדונות נתהפכין לזכיות ע"ש באריכות, וסיים שם ז"ל ועל כן על ידי השירה נסלחין העוונות בבחינת זדונות נתהפכין לזכיות שיהיה לעתיד כשיתער השיר הזה, שהוא שיר של נפלאות, שמשם מקבלין כל השירות כנ"ל, עכ"ל.

שי: בגמטריא רב נ נח.

י"ל דהנה השס"ה לאווין הן בחי' רקיע, כמו שכתב רבינו בתורה כט, שעל ידי תיקון הברית יש טוהר השס"ה גידין בחי' טוהר הרקיע. והנה הגר"א כתב שיש נ"ה רקיעים שהם שייכים רק להשם, ע"ד שחז"ל אמרו הן בלשון יווני אחד. ולפי זה, מתוך השס"ה רקיעים, ש"י שייכים לבני אדם – אי"ש.

שינה במילוי, שין יוד נון הא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ואולי י"ל שזה על דרך השגת איה מקום כבודו המבואר בתורה תנינא ז. ואכמ"ל.

בענין שינה, עיין מש"כ בערך נסיון, בפרק הרגע האחרון ב:ג. ובמש"כ בספר המדות שינה אות ד' (ועי' לק"מ -תורה קיז, וחיי מוהר"ן קפג).

שיר חדש:

שיר פשוט כפול משולש מרובע:

בתוספתא מסכת מעשרות ג:טו רבן שמעון בן גמליאל אומר אין לך מרובע מששת ימי בראשית, ואית דבעי מימר לא אמר רשב"ג אלא בבריות, ותני כן מרובע באוכלין ואין מרובע בבריות, ע"כ.

ברעיא מהימנא פרשת פנחס (זוה"ק עמ' ריט): קשר"ק קש"ק קר"ק, איהו דשוי קש"ר, תקיעה שברים תרועה. דאתעבר ביה שקר מן עלמא, דביה אומאה, מלחמה לה' בעמלק. יתער בעלמא, שיר פשוט, וכפול, ומשולש, ומרובע. דאיהו סליק אתוון דיליה, י, י"ה, יה"ו, יהו"ה, ע"ב. בהוא זמנא, ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו....

תרגום:

קשר"ק קש"ק קר"ק, שעושים קש"ר שהם תקיעה שברים תרועה. שבו נעבר השקר מן העולם, שבו השבועה, מלחמה לה' בעמלק, ואז יתעורר בעולם שיר פשוט, וכפול, ומשולש, ומרובע, שאותיותיו עולות י', י"ה, יה"ו, יהו"ה, ע"ב. בזמן ההוא יקוים, ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו....

הקדמת תיקוני הזוהר (דף ג.): כַּד נָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּקְרִיאַת שְׁמַע, אִתְּמַר בְּחֵיוָן וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם (שם כד), בְּעֵשֶׂר מִינֵי הִלּוּלִים, בְּשִׁיר פָּשׁוּט דְּאִיהוּ י' כֶּתֶ''ר, כָּפוּל דְּאִיהוּ י''ה חָכְמָ''ה וּבִינָ''ה, מְשׁוּלָשׁ בְּיה''ו דְאִיהוּ חֶסֶ''ד גְּבוּרָ''ה תִּפְאֶרֶ''ת, מְרוּבָּע בְּיהו''ה דְּאִיהוּ נֶצַ''ח הוֹ''ד יְסוֹ''ד מַלְכוּ''ת, דְּנָטְרִין צִפָּרָא קַדִּישָׁא יִשְׂרָאֵל בֵּינַיְהוּ, וְקָרָאן בָּהּ לְיִשְׂרָאֵל דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְהַיְינוּ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הָא נָחִית לְגַבָּהּ, צָרִיךְ לְקַשְׁרָא לֵיהּ בַּהֲדָהּ, וּלְיַחֲדָא לוֹן בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּלָא פִּירוּדָא כְּלָל, וּבְגִין דָּא מָאן דְּשָׂח בֵּנְתַּיִים עֲבֵירָה הִיא בְּיָדוֹ הַהִיא שִׂיחָה.

[ואולי יש ראיה מזה שלא להפסיק בתיקון הכללי בין המזמורים]

תיקוני זוהר תיקון כא (דף נא): ועוד שופ"ר הולך רבי"ע דרגה תרי טעמ"י, בהוא זמנא דיתמחון חייביא מעלמא, סלקא צלותא בנגינא בארבע מינין, דאינון שיר פשוט ודא י', שיר כפול ודא י"ה, שיר משולש ודא יה"ו, שיר מרובע ודא יהו"ה, בשמא דיקו"ה סלקא צלותי דאיהי שכינתא, אורייתא בנגונא, שכינתא בנגונא, ישראל סלקין מגו גלותא בנגונא, הדא הוא דכתיב אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', ע"כ.

[חבר אחד שלח לי, 'מגו גלותא ב' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ועוד שלח לי, ח-חס-חסד בגמטריא נחמן].

[ע' בספר זה ינחמנו (סוף פרק זה ינחמנו) שכז"ל חסידים ואנשי מעשה היו נוהגים לגרוס את כל ספר 'תקוני הזוהר' במשך שלש השבועות שבין המצרים (בין י"ז בתמוז לתשעה באב). כיוון שהספר מכיל 147 דפים, כאשר נחלק אותם לאחד ועשרים יום, יוצא לנו 7 דפים ליום בדיוק. לפי חשבון זה יוצא שביום אשר ר' ישראל זצ"ל מצא את הפתק (זה היה ביום השמיני של שלשת השבועות), וכמה מדהימה העובדה, שחלק הקריאה השייך לאותו היום לפי החלוקה הנזכרת, הוא דייקא בפרק תיקון כא (בין דף מ"ט לנ"ו) אשר שם נמצא המקור העיקרי של המושג 'שיר חדש', שיר פשוט כפול משולש מרובע, ע"כ].

תרגום:

ועוד שופר הולך, "רביע דרגה תרי טעמי" (רביע' דרגה' שני טעמי המקרא האלה מבוארים בתיקוני הזוהר) כשיתבטלו החטאים מהעולם, תעלה התפילה בניגון של ארבעה מינים, שזה הוא שיר פשוט שהוא י', שיר כפול שהוא י"ה, שיר משולש שהוא יה"ו, שיר מרובע שהוא יהו"ה, בשם של יהו"ה, עולה התפילה שהיא השכינה, התורה בניגון (בשירה), השכינה בניגון (בשירה), ישראל יוצאים מן הגלות בניגון (בשירה) כמו שכתוב "אז ישיר משה ובני ישראל א

ה חותמא....

שימני כחותם דא צלותא, דבה איהו חקיק ורשים ח"י עלמין, בתמני סרי ברכאן דצלותא, ודא איהו רשימו דחותמא בפתקא, דאיהי אורייתא, גליפו דאתוון דחותמא דא צדיק ח"י עלמין, חותמא דא עמודא דאמצעיתא, דאיהי קריאת שמע, והנה מלאכי אלקי"ם עולים, בזמנא דאיהו זוקם בשם סלקין עמיה....

נשמה איהי חותמא, רוחא ציורא דאתוון דאינון חקוקין בחותמא, נפשא רשימו דאתוון בחותמא, דאינו רשימין בציורין דבר נש, כרשימו דחותמא בפתקא, ובההוא רשימא דנפשא אשתמודע פרצופא בגופא דבר נש מאן אתר איהו, ובגין דא אוקמוהו, בהאי חותמא כמה רשימין אית ביה, ארבע, רשימו דאריה תמן, רשימו דשור תמן, רשימו דנשר תמן, רשימו דדמות אדם תמן, ומאן איהו דרשים לון בחותמא, יהו"ה אמת, בהאי ארבע רשימין אינון כל בריין דעלמא....

תרגום:

קם רבי שמעון ואמר, סבא סבא, אמור לך כדוגמת הפירוש שפירשת על הפסוק הזה, שימני כחותם על לבך, לא כתוב אלא כחותם ולא חותם, אמרה השכינה, ריבון העולמים, שימני כחותם, כמו הרשימו הנרשם מהחותם שלך, שאף על פי שהחותם נשאר בידך, הרושם הנרשם ממנו נשאר בפתק, ומהרושם הזה מזדעזעים העולמות העליונים והעולמות התחתונים. כמו מלך בשר ודם כשהוא חותם בפתק בידו הוא חותם, ואע"פ שהחותם עצמו נשאר בידו, יש יראה ופחד מהרשימה עצמה שהשאיר החותם, כאילו זה המלך בעצמו, על אחת כמה וכמה היו יראים אם היה (היו רואים את) החותם עצמו....

שימני כחותם, זה התפלה, שבתוכה חקוק ורשום ח"י עולמות, שמונה עשרה ברכות של התפלה, וזהו הרשימו החתום בפתקא, שהיא התורה, הגלופה של האותיות בחותם זה צדיק ח"י עולמות, והחותם עצמו הוא העמוד האמצעי שהוא קריאת שמע, והנה מלאכי אלקי"ם עולים, בזמן שהוא זוקף עצמו בשם הם עולים איתו....

הנשמה היא (עצם) החותם, הרוח הוא ציור האותיות החקוקות בחותם, הנפש הוא הרשימו של האותיות בחותם, (מה נרשם מן האותיות על הנייר) כמו כן הם רשומים בנפשו של האדם, כמו הרושם של החותמת בנייר (בפתק), והרושם הזה הנרשם בנפש ניכר בפרצופו, בגוף האדם, מאיזה מקום הוא בא, ובסיבה זו הבחינו חכמים, כמה רשימו בהחותם הזה, והם ארבע, הרשימו של האריה, הרשימו של השור, הרשימו של הנשר, ורשימו כדמות אדם, ומי הוא זה שרשם אותם בחותם, יהו"ה אמת, ובארבעה אלה מושרשים כל בריות העולם, ע"כ.

תיקוני זוהר, תיקון תליסר (דף כז:): תִּנְיָינָא בְּשִׁיר דָּא חָכְמָה, שָׁר י', וּתְלַת יוּדִי''ן אִנּוּן י' י' י', וְאִינוּן רֵישָׁא וְסוֹפָא וְאֶמְצָעִיתָא דְאָת י', וְאִינוּן רְמִיזִין בִּשְׁמָא סְתִים דְּאִיהוּ יו''ד ה''י וא''ו ה''י, בְּאִלֵּין תְּלַת שַׁבַּח דָּוִד מַלְכָּא לִבְרַתָּא דְמַלְכָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכא א) שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, ל' מַעֲלוֹת אִינוּן וַדַּאי, אִינוּן תְּלָתִין דַּרְגִּין, דִּבְהוֹן בְּרַתָּא סָלְקָא לְגַבֵּי אַבָּא.

בְּחָמֵשׁ נִימִין דְּכִנּוֹר, דְּאִינוּן חָמֵשׁ אַזְכָּרוֹת דְּאַדְכִּיר חָמֵשׁ זִמְנִין יהו''ה בְּהַאי מִזְמוֹר, חַד עִִזְרִי מֵעִם יְיָ', ב' יְיָ' שֹׁמְרֶךָ, ג' יְיָ' צִלְּךָ, ד' יְיָ' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, ה' יְיָ' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ, וּבְהוֹן מַלְכָּא אָמַר לְגַבֵּי כַלָּה, צַהֲלִי קוֹלֵךָ בַּת גַּלִּים (ישעיהו י ל), בַּת עֲשָׂרָה גַּלְגַּלִּים, דְּסָלִיק בְּהוֹן יו''ד ה''א וא''ו ה''א, בַּעֲשָׂרָה מִינֵי נִגּוּנִין.

וּבְאַרְבַּע חֵיוָן דְּסָלִיק יהו''ה, בְּשִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשׁוּלָשׁ, מְרוּבָּע, דְּאִיהוּ יהו''ה, דְּקוֹלוֹ סָלְקָא כְגַלֵּי יַמָּא, וְגַלֵּי יַמָּא דִלְעִילָא אִינוּן עֲשָׂרָה גַלְגַּלִּין, וַעֲלַיְהוּ אִתְּמַר (שיר ה יד) יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ, בִּתְרֵין דְּרוֹעִין דִּבְרַתָּא.

השמטות לזוהר הקדוש – אדמו"ר של קאמרנע הדפיס השמטות הזוהר שירש, וזה נקרא בשם דרוש המלבוש (והוא מאמר המשך דברי הזוהר בראשית דף טו. החסר בדפוס והוא בכ"י) וכתוב שם ז"ל תליתאה. נטל ב' מן מב"ז, נ' מן ננ"ח, ה"י מן עה"י, ואתעביד בינ"ה, ע"כ. ומבואר שמעולם היה שם קדוש: נ נח!

ועיין בספר חיי עולם הבא, מר' אברהם אבולעפיא ז"ל, שמביא עשר צירופי שם המפורש של שם ע"ב שאיתו קרע משה רבינו את היום, ובסדר שם החמישי, השם הנ"א: ננח. והשם שלפניו בפה, שצריכים לאמר נ נח. ועיין שם סדר השמות, שאם תמנה ננח נגד ראש השנה, שכל ענין של רבינו הוא ראש השנה, א' תשרי, השם העשירי שאחריו: יהכ – יום הכיפורים.

כתבי האריז"ל – שער הכוונות ח"א ענין תפילת שחרית דרוש א (עמ' קיד): ז"ל הללוי"ה שירו לה' שיר חדש כו', הוא בחסד דיצירה, וז"ש הכתוב תהלתו בקהל חסידים. אבל הגבורה להיותה דין וכו', ע"כ.

ובפסוקי דזמרא של שבת על מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, כתב (הובא בסדור האר"י) ז"ל הנה השיר זה אומרים אותו פרות הבשן י"ב בקר כשנושאין הארון שהוא הנוק' למעלה לבית שמש הוא הזעיר, והם חיות הקודש הנושאים כסא ונקרא פרות הבשן כי הם יוצאים מן פרה אדומה הוא הנוק' דאצילות, ונקרא שיר חדש כי אז מתחדש הלבנה. שיר חדש הטעם כי בשבת אין בחינת בירורים ואין רק בחינת הוצאת נשמות חדשות, ולכן אומרים מזמור זה בשבת, ע"כ.

תרגום יונתן בן עוזיאל ריש שיר השירים.

עסרתי שירתא אתאמרו בעלמא הדין … ושירתא עשיריתא עתידין למימר בני גלותא בעדן דיפקון מגלותא דהיכדין כתיב ומפרש על ידוי דישעיה נביא דהדכין כתיב שירא הדין יהא לכון לחדוה כליל אתקדשות חגא דפסחא וחדות לבא בעמא דאזלין לאתחזאה קדם ה' תלת זמנין בשתא במיני זמר וקל טבלא למעל לטורא דה' ולמפלח קדם ה' תקיפא דישראל.

יוצר לפרשת החודש

ותעשה בו חדשה, לבראת ארץ חדשה, להנתן דעה חדשה, לכרות ברית חדשה, להבראות בריה חדשה, להתחדש רוח חדשה, להוביל בו שי מנחה חדשה. וחמה ולבנה תתחדש, ואורם שבעתים יחדש, שתים בשנה יתחדש, ויצמצם שכינתו בתורך שער החדש, ויקרא לו שם חדש, כשם העיר מיום המקדש, וינתן לעם לב חדש, לשורר בפיהם שיר חדש, שיר מפואר ומחדש, על כל שיר מהלל ומקדש. כי שירי אראלים, אשר שיר ותשבחות מהללים, לפני שיר זה לא חלים. ונצוח אלים, אשר קול המולה צוהלים, לפני שיר זה לא ממללים. ורנן גלגלים, אשר אם הורשו כל גוללים, לפני שיר זה לא כוללים. ואימת כרובים, אשר הם צגים כמו רובים, לפני שיר זה לא מרבים. והדרת אופנים, אשר הם מרבעי פנים, לפני שיר זה לא סופנים. והמון גדודים, אשר הם הוד אל מגידים, לפני שיר זה לא נאגדים. וסוד עירין, אשר כעין קלל בוערים, לפני שיר זה לא מפארים. ורגש קדישין, אשר לבקרים מתחדשים, לפני שרי זה לק מקדישים. ונהם שנאנים, אשר טעמם לא משנים, לפני שיר זה לא משננים. ופחד שרפים, אשר ברגע כל שורפים, לפני שיר זה לא רופפים. כי כל מחנות משרתים קדושים, משרתיו יהו מקדישים וכו' וכו' ע"כ.

ספר סודי רזיי לבעל הרוקח (ח"א אות ז', עמ' לז.) ז"ל ד' אלף ות"ק (מהי"ח אלף) של רוח מערב מלאים פאר ועטרה וכתר מלכות וקול דממה דקה, ד' אלף ות"ק של רוח מזרח מלאים הוד ותפארת גילה ורנן ושיר חדש. ויש שכתוב בו כי אותן וכו' שבמזרח מלאים שיר חדש כתר מלכות וקול דממה דקה, ע"ש. וע' שיחות הר"ן אות טז בענין הקול דממה דקה.

תקונים חדשים של הרמח"ל:

תקון יג: קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר, ר' ר' אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וכו' (שמות טו:א) דא שכינתא דסלקת לגבי מלכא בכמה נגונין. אימתי? אלא בשעתא דאטבעו מצראי בימא, דכדין אנון סטרין מסאבין אתפרשו מנה, ואיהי סלקת בנגונין אלין. דבשעתא דאנון מסאבין קימין סחרנה אתמר בה: נאלמתי דומיה (תהלים לט:ג). ובזמנא דאתפרשו מנה אתמר בה: ותרן לשון אלם (ישעיה לה:ו) בגין כך ובאבד רשעים רנה (משלי יא:י). ודא שיר חדש, דאתמר בה: שירו לה' שיר חדש כי נפלאות וכו' (תהלים צח:א). ודא שיר פכמ"מ [פשוט כפול משולש מרובע]. ונגונא סליק בשית ונחית בשית הא תריסר (תיקו״ז ריש תי׳ י״ג). אלין תריסר הויין עלאין, עלייהו כתיב איך נשיר את שיר ה׳ (שם קלז א) שיר ה׳ ודאי. דא שיר דסליק בשית תיבין דשמע ישראל ונחית בשית דבשכמל״ו (תיקו״ז שם). ובההוא זמנא כמה ניגונין מתערין לכל סטר, בכמה הללויה, דאתמר בהו הללויה הללו את ה׳ מן השמים (תהלים קמח א). וכו' ע"ש מפרש כל העשרה מיני ניגונה בהללויה.

תקון ל', כז"ל: אבל לזמנא דאתי: כי ה' יהיה לך לאור עולם (ישעיה ס:כ), מסטרא דדכורא דיתגלי לאנהרא. בההוא זמנא ושלמו ימי אבלך, דפרקנין אחרנין מסטרא דנוקבא, והוה בתריהו גלותא. אבל מסטרא דדכורא, ושלמו ימי אבלך. ודא שיר חדש מסטרא דדכורא דלית אבתרה גלותא. ובי מקדשא יתבני מסטרא דדכורא ומסטרא דנוקבא, דבההוא זמנא והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל:כו), בתרין משיחין משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, עכ"ל.

תקון לט: קומו דמיכי ארעא אתערו משנתכון, דאתמר בכו (ישעיה כו:יט) הקיצו ורננו שכני עפר. דא עפר דאתמר בה ונחש עפר לחמו (שם סה:כה) אלין דאתמסרו לאתקטלא בידא דסטרא אחרא, דקימין תמן השתא לאתקנא אגריהו [אצ"ל: מגויהו] תקונא שלים. ושנה נפלת עליכון בגלותא, דאתמר בה ותרדמה נפלה וכו' (בראשית טו:יב). השתא הקיצו ורננו, בכמה שירין ותושבחן לסלקא לעלא, אתון וכמה נציצין אחרנין בהדיכו, כי טל אורת ודאי. ודא שיר חדש דיתער בעלמא. שיר פכמ"מ ברזא דשמא קדישא כדקא יאות.

תקון מג – הבאתי דבריו הקדושים במפתחות ספרי חז"ל במקומו עם הערות על שאר ספרי הרמח"ל.

תקון מו: ובזמנא דתיפוק מגלותא אתמר בה נתן ליעף כח (ישעיה מ:כט) לאתתקפא בדרגהא כדקא חזי. ולכל המורא הגדול רזא דכתיב שמחנו כימות עניתנו (תהלים צ:טו). .דכל ההוא נירו דאתגרע מישראל בגלותא כלא יתגלי ברגעא חדא, ודא ולכל המורא הגדול ודאי. בההוא זמנא (תהלים צח:א-ג) מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה. מזמור מאן אמר לה. אלא דא רוחא קדישא, רוחא דנפיק מחכמה סתימאה למשרי על מלכא משיחא, איהו יימר מזמור דא. ודא שירו לה' שיר חדש דא חדתותא דכלא. ודא כי נפלאות עשה מסטרא דחכמה סתימאה פלא עלאה. הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו דא ימינא ושמאלא תרין משיחין. בההוא זמנא הודיע ה' ישועתו. מאי רזא. אלא שכינתא ה' [אצ"ל: פה] סתומה בגלותא, והכי אצטריך בגין חויא בישא דרדיף אבתרה. ומרגלים הוציאו דבה על ארעא קדישא. מהו דבה. אלא דא לילית חיבתא. בגין דאמרו (במדבר יג:לב-לג) ארץ אכלת יושביה היא בגין סטרא אחרא דשלטת תמן ח"ו. ושם ראינו וכו' בני ענק לאחזאה כאלו האי אתר אתיהיב להו תמן. אבל כלב, ויהס כלב (שם שם ל). מאי ויהס. אלא רזא דמלה נאלמתי דומיה (תהלים לט:ג) דא שכינתא. דבגלותא איהי יונת אלם (שם נו:א) ודא פ' [אצ"ל: פה] סתומה, דהכי אצטריך, שושנה דלא אתפתחת אלא לבן זוגה. ורזא דמלה הס כל בשר מפני ה' (זכריה ב:יז) .דשכינתא איהי אדנ"י ודא היכל, בזמנא דאיהי היכלא למלכא. אבל בזמנא אחרא איהי הס, ודא יונת אלם. בגין כך ויהס כלב, דהא רזא דא אחזי להו ודאי, דשכינתא פה סתומה איהי בגלותא ולית רשו לנוכראה לאתקרבא תמן ודאי. ולזמנא דאתי ופתחון פה למיחלים לך, דא פה פתוחה בכמה שירין בכמה תשבחן לגבי מלכא, ודא שיר חדש. כדין הודיע ה' ישועתו. דעד השתא בגלותא הוה שחורא ודאי, דכתיב בה אל תראני שאני שחרחרת (שיר א:ו) ויקרא דילה לא אשתמודע בין חיבא. כיון דנפקת מתמן כדין הודיע ה' ישועתו וכו' ע"ש.

ליקוטי מוהר"ן

הקדמה לשיר הנעים שבריש הספר – 'שיר נעים כולל ענינים רבים וכו' ומשבח משה רבנו עליו השלום וכו' וינצח בשירו להזכיר נפלאות ערבת נעימת תענוגי העולם הבא ושעשועיו לכל הזוכים אליהם. והשיר שיתער לעתיד וכו' כשופר ירים קולו וכו' הן אלה קצות דרכי השיר הזה. ושמו קדש ושם אביו חתום בראשי החרוזות. כפול ומשלש ומרבע', וכן ר"ת של השיר.

תורה לשמש שם אהל בהם, מט:ה 'וזה בחי' השיר שיתער לעתיד, והוא שיר פשוט וכו'.

תורה תקעו תוכחה, ח' תנינא: 'ונהר יוצא מעדן', הוא בחי' קול הניגון של השיר שיתער לעתיד כשיחדש את עולמו, שהוא בחי' שיר פשוט, כפול, משולש, מרובע. כשפר ראשי תיבות: פשוט, כפול, שלוש, רבוע, שהוא בחינת השיר שלעתיד, שהוא בחינת הקול המשקה את הגן.

תורה בא אל פרעה סד:ה 'ודע שעל ידי הנגון של הצדיק שהוא בחי' משה, הוא מעלה את הנשמות מן האפיקורסות הזאת של חלל הפנוי שנפלו לשם....' (וע' בספר זה ינחמנו, סוף פרק זה ינחמנו הוכחה כי אותו השיר הוא בעצם השיר החדש, ועוד הסברים נוספים ע"ש).

תנינא תורה כד: מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כחו. וכל החולאת הבאין על האדם, כלם באין רק מקלקול השמחה. כי יש עשרה מיני נגינה, שהם בחי' שמחה, כמש"כ (תהלים צב): עלי עשור וכו' כי שמחתני ה' בפעלך וכו'. ואלו יו"ד מיני נגינה באין בתוך עשרה מיני דפיקין, והם מחיין אותן וכו' ולעתיד תתגדל השמחה מאד וכו', ע"כ.

וע' בזה בסיפורי מעשיות, מעשה של השבעה בעטלירס, הבעטליר הששי שלא היה לו ידים, ובאמת וכו' שמרומז שם סוד העשרה מיני נגינה ודופקין וכו', ע"ש.

ויש אומרים שגם בהסיפור של הבן מלך שנתחלף בבן השפחה מרומז השיר שיתער לעתיד.

ליקוטי הלכות

(עשרים ושמונה דרושים מחוברים על בסיס הקדמת השיר חדש):

שיר חדש שיתער לעתיד משם נמשכין כל השירות ותשבחות של עכשיו (או"ח השכמת הבוקר ה:ד).

שיר שלעתיד משם נמשכין כל השירות לעוה"ז שמשוררין ומזמרין על הנסים ע"ש (או"ח נט"י שחרית ב:טז).

שיר שיתער לעתיד הוא שיר של חסד שיתנגן על ע"ב נימין ע"ש, עוד שם בחי' אז ימלא שחוק פינו בחי' ותשחק ליום אחרון, בחי' לבוש עז בחי' ציצית ע"ש (או"ח ציצית ה:א).

שיר פשוט כפול משולש מרובע עולה ע"ב בחי' השיר שלעתיד שהוא בחי' חוט של חסד ע"ש (ציצית ה:כא).

שיר שיתער לעתיד שיתנגן על ע"ב נימין יהי' שיר של נפלאות ע"ש עוד שם ז"ל ועיקר קדושת מתן תורה שאנו ממשיכין עלינו על ידי קריאת התורה הוא בשביל להמשיך עלינו בירור המדמה וכו', שעל ידי זה נתברר אמונת חידוש העולם שכל העולם תלוי ואינו מתקיים בכל דור ובכל עת כי אם על ידי אמונת חידוש העולם שישראל ממשיכין עליהם על ידי קריאת התורה כנ"ל. ועל ידי זה זוכין לחידוש העולם שלעתיד שאז יתער השיר חדש שהוא שיר פשוט כפול משולש מרובע וכו'. ועל כן צריכין לקרות בתורה בטעמים ובניגון וכנ"ל. ועל כן לא הקשו רז"ל על מנין ד' גברי של ראש חדש וכו'. כי בודאי עיקר הקריאה של כל הימים הקדושים ראוי להיות מנין ד', כי עיקר הקריאה כבשביל לעורר השיר חדש הנ"ל שהוא בבחינת ד', כי הוא שיר פשוט כפול משולש מרובע שנמשך מד' אותיות השם שעיקר שלימות השיר הוא כשהוא מרובע... כי עיקר השיר הנ"ל נזכה על ידי בחינת דוד מלך ישראל שהוא בחינת משיח שהוא בחינת השיר הנ"ל, כי עסק כל ימיו בזמירות שירות ותשבחות וכו', כי הוא נעים זמירות ישראל שהוא בבחינת שלימות המרכבה ששלימותה על ידי רבוע דייקא דהיינו ד' רגלי הכסא וכו' כי דוד ברגל רביעי כמו שאמרו רז"ל. וכל עיקר קדושת... כי עיקר השיר הנ"ל שהוא בחינת אמונת חידוש העולם של תחלת הבריאה שעל ידי זה נזכה לחידוש העולם שלעתיד עיקרו נזכה על ידי דוד שהוא משיח שיהיה תיקון העולם בימיו, והוא עתיד לבא ולתקן הועלם עד שיזכה לשיר הזה בשלימות כאו שאמרו רז"ל לי נאה לברך וכו' שזה יהי כל הקיבול שכר של הצדיקים והשרים וכו' ודוד הוא בבחי' ראש חדש שהוא תיקון המועדות כנ"ל שאז הוא בחי' חדתותי דסיהרא שאז בעת חדתותי דסיהרא כל נושאי הכסא מתקנים שיר חדש כשמביאים הארון לבית שמש שהוא שיר ששררו פרות הבשן אז כשנשאו הארון לבית שמש הוא מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה וכו' (שכל זה מבואר ברמזים נפלאים בסוף המעשה של ב' הבנים שנחלפו עש"ה והבן) וזה השיר הוא בעצמו השיר הקדוש והנורא הנ"ל שהוא שיר פשוט כפול ומשולש ומרובע....(או"ח קרה"ת - קדשה דסידרא ו:ה).

שיר פשוט כפול ומשולש מרובע נמשך מד' אותיות הוי' (קרה"ת ו:ה).

שיר שיתער לעתיד עיקר השיר יזכה המלך האמיתי של ישראל שהוא מלך המשיח וכו' וכל הסמוכים אליו שהם רואי פני המלך הם יזכו ביותר לנפלאות נעימת השיר ומהם יקבלו כל ישראל כ"א כפי קירובו לרואי פני המלך (או"ח קרה"ת ו:ז).

וכל זה הוא בחי' שיר פכומו"מ שהוא הנגון הקדוש שזוכין על ידי בחי' קבלת התורה שהוא בחי' נבואה שנמשך על ידי כל התקונים המבארים שם, כי שיר פשוט כפול ומשלש ומרבע הוא בחי' שם הוי"ה ב"ה באחורים שכותבים תחלה היו"ד, ואחר כך י"ה, ואחר כך יה"ו וכו'. נמצא שחוזרים בכל פעם לאחוריו לתחלת השם. וזהו בחי' מה שחוזרים בכל פעם ומתחילין מחדש (וכן מבאר בהתורה 'ויסב אלקים' בסימן סב חלק א, שההתחלה בכל פעם זה בחי' השם שכותבין באחורים וכו', ע"ש). וכן הוא שלש פעמים, שהוא בחי' שיר פשוט וכו' ע"ש באריכות (או"ח קדשה דסידרא ו:כב-כג).

כשמקדשין מחשבתו עד שנתגלה מלכותו ונתתקנת בחינת ה, על ידי היוד, בחיות קודש, שממשיכין לתוכה, אז נעשה בחינת שיר פשוט כפול משולש מרובע, שהם עשרה מיני נגינה, שהם בחינת 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג!' (ישעיה ל), שהוא בחינת ליל פסח שאז נתייסד ההלל ואנו גומרין אותו אז כמה פעמים. כי שיר פשוט כפול וכו' מרמז על כל מה שכתוב שם בעניין הצמצומים וכו'. כי שיר פשוט, זה בחינת הארת אור האין סוף שהוא פשוט בתכלית הפשיטות. ואחר כך כשמצמצמין אותו בשביל לגללות מלכותו כנזכר לעיל, זה בחינת שיר כפול שהוא י"ה (כי ה' בחינת בינה שהוא תחלת הצמצום). ואחר כך כשממשיכין חכמה בלב בשביל בריאת העולמות שהם המידות וכו', זה בחינת שיר משולש שהוא יה"ו (כי הוא"ו היא בחינת המשכת החכמה שבלב, לברוא ולצייר את המידות שהם העולמות, שהם כלל הבריאה שנברא בששת ימי המעשה. כי עיקר הבניין מתחיל מבחינת הוא"ו כידוע, ושם צריכין התגברות להמשיך על עצמו רק בחינת יצירה לטב, שהיא להגביר המחשבות טובות וכו' כנזכר לעיל. כי שם יש אחיזה לבחינת עץ הדעת טוב ורע שנאחז בהבריאה שנברא על ידי בחינת הוא"ו, בששת ימי המעשה שהם בחינת ימי הבניין כידוע. וכשמתגבר כראוי נעשה בחינת שיר משולש. והעיקר כשעובד השם יתברך על ידי זה עד שמגלה מלכותו שהוא בחינת ד, ואז נעשה שיר פשוט כפול משולש מרובע, שהם עשרה מיני נגינה, שעל ידי זה נמשך י, בחינות קודש, לתוך הד ונעשית ה וכו' כמו שמבואר שם. ועיקר השיר פשוט כפול וכו', הוא שחוזרין בכל פעם לבחינת היוד. הי השיר פשוט כפול וכו' הוא על ידי: י' י"ה יה"ו יהו"ה כידוע. כי בכל פעם צריכין לחזור לזכור באור האין סוף המאיר בלב, כי אף על פי שבהכרח לצמצמו, אבל חלילה להסתיר פנים ממנו, רק בכל פעם צריכין לקשר אור האין סוף בלבו. ועל כן אפילו כשמצמצמין האור שהוא בחינת 'ה' כנזכר לעיל, צריכין לקשר לשם היוד שהוא בחינת אור האין סוף וכן להלן וכו'. ועל ידי זה יוכל להגביר בכל פעם המחשבות טובות על המחשבות רעות על ידי שיזכר תמיד את ה' יתברך בחינת בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי וכו'. כי כל הצמצום היה רק בשביל זה כדי שנוכל לעבדו במידות וכו' כדי לגלות מלכותו. ועל כן כל הצמצומים הם רק בבחינת הסבי עיניך מנגדי וכו'. והם רק כדי שיקבל עול מלכותו, ואז תלהב ויחשק יותר לה' יתברך בחשק נמרץ יותר. כי המניעה בשביל החשק כמו שמבואר במקום אחר, שזהו בחינת מי עם זאת עולה. כי אחר כך כשמקבל עול מלכותו יתברך בשלמות אז דייקא יכול לקבל התלהבות אור האין סוף בלבו בהתלהבות והשתוקקות נפלא בבחינת 'תיקון', באופן שיוכל לקבלו, שזהו עליית ביתא עילאה על ידי עליית ביתא תתאה, כי לא אבוא בעיר עד דבקרבך קדוש. כי מה שהיה בתחלה בבחינת אין סוף אצלו, זה היה מחמת שעדיין לא נתקדש כראוי ולא היה לו כלים לקבל האור על ידי בחינת אתערותא דלתתא. אבל אחר כך כשצמצם האור והתגבר על המחשבות רעות וכו' עד שקבל מלכותו יתברך שזה בחינת ביתא תתאה, אז נתעלה גם בחינת ביתא עילאה. כי אז יכול לקבל האור כנזכר לעיל כמבואר לעיל מזה. וכן צריך לעלות מדרגא לדרגא בכל פעם וכו' וכמובן לעיל. (או"ח תפלת המנחה ז:נא).

השמחה היא בחינת שיר וניגון, בחינת עשרה מיני נגינה. והיא בבחינת שיר פשוט כפול משולש מרובע. כי בתחילה צריך לשמח את עצמו בנקודת האמונה הקדושה 'שלא עשני גוי!' שזה בחינת שיר פשוט, שמשמח את עצמו במה שהוא מאמין בה' יתברך שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ואחר כך יוסיף לשמח את עצמו במה שזכה להתקרב לצדיקי אמת, ועל כל פנים לבלי להיות חולק עליהם, וזה בחינת שיר כפול. ואחר כך, צריך להוסיף לשמח את עצמו בהנקודות טובות שמוצא עדיין בעצמו גם כן, כי איך אפשר שלא עשה איזה טוב מימיו, וזה בחינת שיר משולש. ועל ידי זה זוכה ומתגבר לחטוף גם עתה איזה טובולקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה, וזה בחינת שיר מרובע. ועל ידי זה נשלם שם הוי"ה ברוך הוא ונשלם השמחה שהיא עשרה מיני נגינה. (או"ח מנחה ז:נב).

השם יתברך ברא הכל השמים והארץ וכל צבאם כמו שהוא מצוייר במשכן בקרסיו וקרשיו וכו' ועל ידי זה זוכין לחידוש העולם של לעתיד שאז יתנהג העולם בחי' נפלאות שלא כדרך הטבע. וזה בחי' (אבות ה) עשרה נסים שהיו בבית המקדש, היינו ששם היה מתנהג רק בדרך נסים ונפלאות שלא כדרך הטבע כלל. ועל ידי זה מתעורר השיר חדש וכו'. וזהו בחי' כל השירים של לוים שהיו בביהמ"ק ובכל יום ויום היו אומרים שיר מיוחד כפי הבריאה של אותו היום שמושך התגלות הבריאה שהוא אמונת חידוש העולם על ידי עבודת הביהמ"ק, וכמו כן אמרו שיר שהוא בחי' השיר של לעתיד הנמשך על ידי זה שמשם כל השירים (או"ח בית כנסת ו:טז).

שיר שיתער לעתיד משם כל השמחות שבעולם כפי ההארה שמקבלין משם (או"ח בה"ר ד:ה).

שיר פשוט כפול משולש מרובע בחי' עשרה מיני נגינה וכו' ע"ש (או"ח פסח ב:א).

שיר שיתער לעתיד כלול מכל העשרה מיני נגינה (או"ח חוה"מ ד:ב).

שיר פשוט כפול משולש מרובע ע"ש (או"ח ר"ה ה"ו בר"פ ז').

שיר שיתער לעתיד משם עיקר השמחה (או"ח סוכה ו:ד).

שיר שיתער לעתיד שיר פשוט כפול משולש מרובע שיתנגן על ע"ב נימין בחי' חסד ע"ש (או"ח סוכה ו:ח).

שיר של עתיד בחי' שיר של נפלאות (יו"ד תולעים ד:ד).

והעיקר התיקון התחיל מאברהם שהתחיל להמשיך דרך התורה בעולם כי זכה לרוח נבואה אמתיית שעי"ז התחיל לברר המדמה להמשיך אמונה בעולם, אבל עיקר התקון היה בימי משה ... ששיבר את הלוחות ... שהוא בחי' הסתלקות המוחין היינו שהמשיך זה הדרך בעולם שבכל פעם מתחיל התיקון מחדש ובכל עת שיהיה איזה פגם וקלקול ח"ו יהיה נמשך שכחה לשכוח ... ועיקר התקון הוא שבכל שנה צריכין לסלק המוחין שמכבר ולהתחיל מחדש כי גם בכל יום ויום מתחדשין המוחין ... כי נמשך הארה מהשיר חדש שיתער לעתיד בבחינת מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה וכו' (יו"ד ב ספר תורה ד:ה).

שיר שיתער לעתיד אחר התחי' בעת חידוש העולם ממשיכין ע"י תפלה בבחי' דין (יו"ד ע"א א:ז).

שיר שיתער לעתיד בחי' התגלות האמת לאמתו שהוא עיקר קיבול השכר ע"ש (יו"ד שבועות ב:יב).

שיר שיתער לעתיד הוא שיר פשוט כפול משולש ומרובע שהוא עשרה מיני נגינה (יו"ד ערלה ג:ד).

הכלל שצריכין לבקש ולחפש מאד מאד את הצדיק האמת שיש לו בחינת רוח הקודש כדי שיזכה לברר המדמה שעל ידי זה מתבררת האמונה וכו' שכל העולם תלוי בזה וכו'... נגינתי זה בחינת הניגון הקדוש והנורא והנעים וכו' שמתעורר על ידי הצדיק האמת שמברר המדמה וכו' עד שזוכין לקול הניגון והשיר שיתער לעתיד וכו' כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל ובזה הניגון יש לכל אחד מישראל איזה חלק בו כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שעיקר שעשוע עולם הבא יהיה על ידי קול הניגון והשיר הזה שיתער לעתיד שדוד המלך שהוא בחי' משיח מזכיר מזה הרבה כמו שכתוב שירו לה' שיר חדש וכו' אלקים שיר חדש אשירה לך וכו' וכן הרבה. כי כל ספר תהלים שהוא בחי' עשרה מיני נגינה נמשך מבחינת קול הנגון והשיר הזה שהוא שיר פשוט כפול וכו' (חו"מ שלוחין ה:טז).

שיר ונגון שיתער לעתיד אז תגדל השמחה מאד וכו' ע"ש (חו"מ שותפין ג:ה).

שיר פשוט משולש ומרובע וכו' ע"ש (חו"מ חכירות וקבלנות א:א).

שיר פשוט משולש ומרובע בחי' עשרה מיני נגינה (חו"מ גניבה ד:ו).

שירה דלעתיד הוא בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע שהוא בחי' רבוע הדיבור (חו"מ פריקה וטעינה ד:יח).

שיר חדש שיתער לעתיד בחי' שיר של חסד (אה"ע פ"ו ג:ג, ח, וע"ש 'יתער שיר חדש כי יתעוררו כל העשרה מיני נגינה שעל ידם עיקר השמחה ... כי נקודת כל המצוות ומעשים טובים הוא השמחה').

עקר בחי' עשרה מיני נגינה, שהוא עקר בחינת הברור, שהוא עקר עבודת ישראל, הוא לחבר קול החוזר בקול הישר לדבק עצמנו בקול דברי אלקים חיים...(אע"ה פ""ו א:כג)

כל השירות של עכשו הם מסטרא דנוקבא, שזהו בחי' שירה חדשה שבחו גאולים בלשון נקבה, כמובא בספרים, כי עכשו אי אפשר לשמע השיר והנגון הנמשך מבחי' קול הישר בעצמון שהוא בחי' כהן, בחי' שבת, בחי' עולם הבא, שלא יתבטלו במציאות מחמת שכלי הגופים שלנו אינם מזככים בעוונותינו, ויש בהם אחיזת היגון ואנחה, על כן אם היו שומעים את בחי' קול הישר בעצמו, שהוא בחי' השיר שיתער לעתיד היה בחי' רבוי אור וכו' (אה"ע פ"ו ג:כט).

שיר שיר פשוט כפול משולש מרובע כלולים בשם הוי' שהוא כלליות העשר ספירות וכולם כלולים בג' קולות ע"ש (אה"ע פ"ו וה"א ה"ג י"ז).

עלים לתרופה (מכתב ל)

'אני מחיה עצמי גם עתה במעוף צוקה הזאת בגדל חסדו הנפלא אשר הגדיל עלי היחיד קדמון יתברך שמו, שהודיענו מאור כזה אשר יודע נגון כזה וכו' וכו' ולעתיד לבא הכל יהיה נכלל בהנגון הזה כל מה שעבר על כל אחד....'

כוכבי אור, חכמה ובינה לב

כז"ל כי הוא [רבנו] אשר נאמר עליו מה שהיה הוא שיהיה [ר"ת מש"ה], ומשיח דא משה, אשר זכה לאחוז ולהתאחד בהיסא הנוראה אשר תשיר את שיר נעימות השגת אלוהותו על ע"ב נימין, פשוט כפול שלוש רבוע, שהוא הוי"ה באחוריים שעולה ע"ב, לענג ולנצח את כל מי אשר יזכו לזה, ולכן מספר שמו הקדוש 'נחמן' כמספר מילוי הוי"ה באחוריים כזה: יוד, יוד הה, יוד הה וו, יוד הה וו "הה 148 [עם ארבעה כוללים], ע"כ.

מכתב של ר' שמואל הורוביץ ז"ל – ע' בערך שלו.

שיר חדש – שירה חדשה.

מדרש רבה על שיר השירים (בנות ירושלים ג (ה)) רבי ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה זו נוטלת עשור נכסים מאביה ויוצאה, כך ירשו ישראל ארץ שבעה עממים, שהוא עשור שבעים אמות, ועל ידי שירשו ישראל כנקבה, אמרו שירה בלשון נקבה, שנאמר (שמות טו:א): אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. אבל לעתיד לבוא הן עתידין לירש כזכר היורש לכל נכסי אביו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מח:ז): מפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד, (יחזקאל מח:א, ב): דן אחד, אשר אחד, וכלהון כך, והן אומרין בלשון זכר, שנאמר (תהלים צו:א): שירו לה' שיר חדש, שירה חדשה אין כתיב, אלא שיר חדש. רבי ברכיה ורבי יהושע בן לוי, למה נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה זו טוענת ופורקת, טוענת ופורקת, וחוזרת ופורקת, ושוב אינה טוענת, כך ישראל משתעבדין ונגאלין, משתעבדין ונגאלין, וחוזרין ונגאלין ושוב אין משתעבדין לעולם. בעולם הזה על ידי שצרתן צרת נקבה יולדת, הן אומרים שירה לפניו בלשון נקבה, אבל לעולם הבא על ידי שצרתן אין צרת יולדת, הן אומרים שירה בלשון זכר, הוא הוא דכתיב (ישעיה כו:א): ביום ההוא יושר השיר הזה, עכ"ל.

תוספות, פסחים קטז:: הכי גרסינן ונאמר לפניו שירה חדשה וכן נודה לך שיר חדש על גאולתנו. דהכי תניא במכילתא (בשלח טו) כל השירות לשון נקבה חוץ משירה דלעתיד דלשון זכר כלומר שהנקבה יש לה צער לידה אף כל הנסים יש אחריהם צער חוץ מלעתיד שאין אחריה צער, וכן יסד הפייט בזולת אי פתרוס שירות אלה לשון נקבה מיוסדים כי תשועתם כיולדה וגו' תוקף שיר אחרון כזכרים לא יודלים שירו לה' שיר חדש כו' עכ"ל.

ערכין יג: רבי יהודה אומר כנור של מקדש של שבעת נימין וכו' ושל ימות המשיח שמונה וכו' של עולם הבא עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור ואומר הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו שירו לו שיר חדש, ופרש"י ז"ל בנבל עשור,של עשר נימין ולעולם הבא משתעי מדכתיב שיר חדש לשון זכר דשירות העולם הזה לשון נקבה כדאמר במכילתא כשם שנקבה זו יולדת כך תשועות הללו סופן לילד צרות אבל שיר של עולם הבא לשון זכר שאינו יולד, עכ"ל (והוא ממש הדבר המבואר בחיי מוהר"ן אות תל עמש"כ שם).

וצע"ק מה הגמרא חשיב ימות המשיח, שבאותו תקופה עדיין יהיו צרות נולדות ובאות רחמנא ליצלן, והשיר חדש שייך רק לעולם הבא.

בשל"ה הקדוש – תולדות אדם כז"ל וזה סוד שארז"ל (מכילתא בשלח טו) שירה חדשה בלשון נקבה, ולעתיד בלשון זכר, כי אף בעת השיר דהיינו בבנין בית המקדש היה בסוד י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ ראשי תיבות יהו"ה, ואומר הזוהר ישמחו השמים לשון זכר, הרי י"ה, ותגל הארץ לשון נקבה, הרי ו"ה נקבה. אמנם לעתיד אותיות ו"ה יהי"ה גם כן י"ה, הכל זכר, בגמטריא 'ברכה' בכל, עכ"ל.

עי' בכלי יקר (בראשית ב:ד) ז"ל שכל שירות העולם הזה נאמרו בלשון נקבה, שירה חדשה בתוספת ה"א, כי כל ה"א מורה על נקבה כהוראת הה"א שבשם אשה, ולפי שכל שמחת העולם הזה מעורבים בצער ויגון כנקבה שיש לה צער לידה, כך כל עניני העולם הזה הם בדרך תולדה, אבל העולם הבא נברא ביו"ד המשותפת לזכר שין לו צער לידה, כך יהיו לעוה"ב כזכרים יולדים ושם השמחה שלמה וכו' ע"ש.

לקוטי הלכות, אבן העזר – פריה ורביה ואישות ג:כט.

ועל כן כל השירות של עכשיו הם מסטרא דנוקבא, שזהו בחינת שירה חדשה שבחו גאולים בלשון נקבה, כמובא בספרים, כי עכשו אי אפשר לשמע השיר והנגון הנמשך מבחינת קול הישר בעצמו שהוא בחינת כהן, בחינת שבת, בחינת עולם הבא, שלא יתבטלו במציאות מחמת שכלי הגופים שלנו אינם מזככים בעוונותינו, ויש בהם אחיזת היגון ואנחה, על כן אם היו שומעים את בחינת קול הישר בעצמו, שהוא בחינת השיר שיתער לעתיד היה בחינת רבוי אור שגורם שבירת כלים, חס ושלום, שמשם סטרא דמותא כידוע, והיו מתגברים היגון ואנחה ביותר חס ושלום, על כן עכשו עקר התקון והברור בחינת כל הנגונים תחילין מסטרא דלוואי, מבחינת שמאל, כדי להמתיק הדין בשרשו לברר היגון ואנחה ולהפכו לשמחה על ידי המתקת הדין בשרשו, על ידי שמהפכין קול החוזר ומחברין אותו לקול הישר וכו' כנ"ל, רק אחר שמבררין איזה ברור צריכין להביא אותו ולהחזירו לשרשו הלעיון, שהוא בחינת כהן, ששם חוזר הכל ונכלל בשרשו, ע"ש.

ובאות ל כז"ל וכל הברורים הם על ידי בחינת עשרה מיני נגינה של בחינת הלויים שממתיקין הדין ומקשרין וכוללין הקול חוזר בקול ישר, שעל ידי זה מהפכין היגון ואנחה לשמחה כנ"ל, אבל לעתיד לבוא כשיגמר הברור בשלמות, ויקם 'בלע המות לנצח ומחה ה"א דמעה מעל כל פנים, ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ וכו'', אז לא יהיה עוד שום ברור ועשיה ועבודה כלל, כי היום לעשותם ולא למחר לעשותן, ואז יהיה יום שכלו שבת, שכל הברורים שזכה כל אחד לברר לפי בחינתו לפי עבודתו וטרחתו בעבודת ה', כלםישובו לשרשם העליון, שהוא בחינת קול הישר, שהוא שרש כל השמחה והחיות של כל העולמות, ואז יתער שיר חדש, שהוא בחינת שיר של חסד, שהוא בחינת כהן שנקרא 'חסד', כמו שכתב רבנו ז"ל בלקוטי תנינא (סימן ח) שלעתיד נזכה לבחינת שיר של חסד, שהוא עקר שלמות עשרה מיני נגינה, בחינת שיר פשוט, כפול, משלש, מרבע, שעולה ע"ב בגמטריא חסד, כי עכשו כל הנגונים והשירות הם רק הארה מעשרה מיני נגינה, כי עכשו עקר השיר מסטרא דליואי, שהוא בחינת דין שמשם אחיזת סטרא דנוקבא, ועל כן כל השירות בלשון נקבה, כנ"ל. אבל לעתיד יתער שיר חדש בלשון זכר, כמו שאומרים בהגדה, ונודה לך שיר חדש, כמובא. כי יתער שיר של חסד, בחינת שיר של שבת, בחינת שיר השירים שיר המעלה על כל השירים, בחינת כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, 'וחסידיך' דיקא 'ירננו', בחינת שיר של חסד, כי אז יתבטל היגון ואנחה לגמרי ויתהפך הכל לשמחה בשלמות, ואז נזכה לשמע בחינת קול השיר הנמשך מקול הישר בעצמו שהוא בחינת כהן, בחינת חסד, וכו' ע"ש.

ספר שערי ירושלים

סבא ישראל אמר שר' שלמה וקסלר אמר לו, שרק על הי' שעל גבי הנון הראשון של נ נח נחמ נחמן מאומן בפתק הקדוש הוא יכול לכתוב ששים ספרים. והנה ת"ל מצאתי בספר זו פירוש על השיר פשוט כפול שלוש מרובע, בענין הי' והנ' של הצ'. וידוע מהאריז"ל שהנון בעצמו יש עליו י' כנ"ל ולכן קרובים הדברים. ועוד דבר אקדים, ידוע מהמדרש שאות ץ שייך לגאולה העתידה האחרונה [-ולמדנו זה כאשר בהשגחה עליונה מפלגת כולנו חברים נ נח, קבלה אותיות ףץ].

פתיחה, דף ח' ע"א

ועל דרך הסוד הוא במה שנקדים מ"ש הרב בעל אשל אברהם (ר' מרדכי אשכנזי, פיורדא תס"א, דף יא ע"א), ושאר מקובלים בסוד אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד:ו), שהוא סוד האל"ף כזה א שכולל כל האצילות. יו"ד ראשונה שעל האל"ף הוא סוד כח"ב, שקוצו של יו"ד רומז לכ"ע (-כתר עליון) והיו"ד בחו"ב, דאע"ג דהו"ד אמרוהו על החכמה, מ"מ חו"ב כחדא שריין כחדא נטלין ולא מתפרשין לעלמין, יצדק ג"כ לומר על שניהם דאינון ברזא דיו"ד. וזהו אני ראשון הוא יו"ד ראשונה שעל האלף, ואני אחרון הוא סוד יו"ד אחרונה שבאלף שרומז על מלכות. ומבלעדי אין אלהים הוא סוד הוא"ו שבאלף הרומז על הו"ק. הרי כל האצילות נכלל בסוד האלף. והנה בזמן הגלות היו"ד אחרונה הרומז למלכות היא נכללת בגופו של האלף, שהוא הוא"ו הרומז על הו"ק, והוא סוד הפסוק (ישעיה מא:ד) ואת אחרונים אני הוא, הרומז על הו"ק שנקראו אחרונים כי עד שם יש לה עליה. ולזמנא דאתי איהי תסתלק בכתר, דאיהו רזא דאי"ן, ואיהו ברזא דאת יו"ד עילאה על האל"ף דיתחברון דא בדא ברזא דא ץ.

וכתבתי בשער ב' (פרק ד) בהפטרת עניה סוערה בפסוק (ישעיה נד:יד) בצדקה תכונני, כי צורת הצד"י פשוטה הוא נו"ן ויו"ד מחוברים כחדא, והוא שכתוב בצדקה תכונני, כלומר בכח הצדקה שישראל עושים עד שיעשו מצדק צדקה כנודע אז תכון נו"ן יו"ד שהוא סוד שכתבנו, דאיהי תסתלק לכתר דהוא רזא דאין. שעד עתה בגלות היתה מחוברת בגופו של אלף שהיא יו"ד שלמטה, וזה רומז לאל"ף דאי"ן. ולעתיד יתחברו זו"ן כחדא ברזא דיו"ד נו"ן דאי"ן. ולזה רומז מלת תכו"נ נ"י כאלו כתיב תכון נ"י והוא שיתחברו שניהם כאחד בכתר בסוד צד"י פשוטה כזה ץ, ושני מלכים משתמשים בכתר א'. ובזה תתרחקי מעשק של הקליפות שלא יעשקוה זרים דכלם מתבערים מהעולם, ויע"ש.

ונודע כי איתא ברעיא מהימנא פרשת פינחס (זוהר ח"ג דף ריט ע"ב) דקרי לכללות י"ס ד' שמות כ"ע נקרא שיר פשוט, וחו"ב שיר כפול, וחג"ת שיר משולש, ונהי"ם שיר מרובע. ולכן אחר שתעלה ותסתלק מלכות דאצילות למעלה עד הכתר עד שימצאו השני יודי"ן של האלף סמוכים זה לזה כדוגמה זו ץ. א"כ בהכרח הוא שתעלה ג' מדרגות דהיינו ממדרגת שיר מרובע שהם נה"י ועד המלכות עצמה ד'. נמצא דכשעלתה למעלה מנה"י הרי עלתה שלשים מעלות שהם ג' ספירות נה"י, שכל א' כלולה מעשר הרי שלשים. וכשעלתה למעלה מחג"ת הרי שלשים אחרים ע"ד הנז'. ולהיות שחו"ב נקראים ב' עשרונים, להיות שכל א' כלולה מעשר ע"ד שאר ספירות התחתונות, מ"מ אינם נחשבים רק עשר משום דכחדא שריין וכחדא נטלין, כדברי הזוהר.

וזו היא כוונת ר"י דדריש שעתיד הקב"ה להביא אבנים טובות שהם שלשים על שלשים, הוא סוד אבני שיש טהור (חגיגה יד:), הרומז על הספירות שהם שלשים על שלשים. הרמז הוא על השתי עליות שלה, דהיינו עליית נה"י שהם שלשים, ועליית חג"ת שהם שלשים, הרי שלשים על שלשים. וחוקק בהם עשר ברום עשרים, הוא הרמז על עלייתה לחו"ב שהם במציאות עשרים, כדרך שאר הספירות שכל א' כלולה מעשר. אבל משום דכחדא שריין וכחדא נטלין אין לקרותם רק עשר. זהו וחוקק בהם עשר, שהוא רומז לחו"ב שמצד קישורם זה בזה דכחדא שריין נק' עשר וכו'. ומצד בחינתם הם כדרך שאר הספירות נקראים עשרים, זהו ברום עשרים. וכיון שתעלה לחו"ב הרי כבר נתקרבה לכתר, דג' ראשונות חשובות כאחד. וזה על פי ההקדמה שכתבתי דמשום דנכללים זה בזה החו"ב דכחדא שריין וכחדא נטלין, הם קרויים בסוד עשר כנז'. אבל בלא"ה נמי אתי שפיר, דמ"ש עשר ברום עשרים, שעשרים רומז לחו"ב שהוא שיר כפול, ועשר הוא רומז לכתר בסוד שיר פשוט. ואעפ"י שהכתר עליון על כלם, מ"מ מצד שנקראים שיר כפול מצד הכפל שלהם אמר עשר שהוא הכתר ברום כ' שהוא החו"ב.

א"נ האי ברום עשרים דקאמר קאי אמלכות דאצילות, וה"ק המלכות שתעלה כל אלו העליות תעלה לרום עשרים, כלומר למעלה מחו"ב עד הגיעה לכתר שהוא עשר סוד שיר פשוט, [והוא למעלה מכ' שהם חו"ב].

ומ"ש ומעמידן בשערי ירושלם, הוא סוד כל אלו העליות שתעלה עד הכתר ותהיה בסוד הב' יודי"ן דאל"ף, שיהיו אז בסוד הצדי פשוטה כזה ץ. זה גורם למעלתה וסילוק הדינין ממנה ומשעריה, שהוא סוד אדנ"י שהוא דין, ועולה במילואו תרע"א, שפירושו שער. כי אז יתמתק הדין שבו בכתר בסוד אני שבכתר, והוא סוד ראו עתה כי אני אני הוא (דברים לב:לט). אני בכת"ר ואני במלכות. כי הד' שבאדני יתמתק ויהפך לרחמים, והרי הוא כאלו כתיב אני דהדל"ת המורה על הדין כמאן דליתיה דמי, משום שלא נשאר בו פעולת הדין בכח הכתר.

וכן הנצ"ח וההו"ד נקראים שערי ירושלם, ויש בהם דינים מצד הקליפות ששולטים בהם בזמן הגלות. דבנצ"ח כתיב ויגע בכף ירכו (בראשית לב:כו) למ"ד דבירך של ימין נגע (ב"ר עח:ו, ילקוט שמעוני קלג). ובהו"ד כתיב (איכה א:יג) כל היום דו"ה סוד הו"ד בהיפוך. דהמבדיל כמה אלף הבדלות דכי היכי דאמרי בקדושה איהו בנצ"ח ואיהי בהו"ד, ה"ג נעשה בחורבן עבד כי ימלוך (משלי ל:כב) דא ס"מ דשליט בנצ"ח, ושפחה כי תירש גברתה (משלי ל:כג), דא לילי"ת בת זוגו דשלטה בהו"ד בסוד דו"ה בנדתה.

והנה אז שערי ירושלם שהם הנצ"ח וההו"ד ואדנ"י שבמלכות, שנקראים שערי ירושלם דלעילא כנז', הנה כל אלו העליות שעולה המלכות עד הכתר מורה שיתרבה השפע מכ"ע בכח הא"ס, ויתקשרו כל הספירות זה בזה, וכל הדינין והקליפות יסתלקו ויתבערו מן העולם. כד"א (זכריה יג:ב) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, כי הכל יהיה ברחמים בסוד רחמי הכתר שהם רחמים גדולים, כד"א (ישעיה נד:ז) וברחמים גדולים אקבצך.

אמן ואמן

שירותים. ע' ערך בית הכסא.

שירים – זמירון.

פה יש קצת מהשירים שלי, ובנספחים אביא בעזה"י שירי ברסלב ועוד הרבה שירים.

זמירות ושירי נ נח שחנ"ני השם יתברך

זמירות הבקר: כל בקר (קנ"א קנ"א) מאיר מחדש (קס"א קנ"א), רבינו נחמן שולח ד"ש (בסוד מים אחרונים יעו' שם, ובפרט בשחרית שאברהם אבינו לא נתן מים אחרונים ולכן השטן הביא עליו העקדה. ד"ש בגמטריא נחמן בן פייגא). דער היילגע פתק זורחת בכל העולמות/נשמות. נ נח נחמ נחמן מאומן.

שירו שירו נ נח יבואו ויגידו נ נח ישיבה באי

אני אוהב נ נח נ נח – שבועות באומן ר' נחמן ור' נתן

שמח תשמח עם נ נח. קול מבשר מבשר ואומר נ נח

רבינו רבינו רבינו פה, פה פה פה פה פה

טוב להודות לה' ולזמר נ נח, להגיד בבקר נ נח ובערב נ נח, כל היום נ נח

אילו פינו מלא שירה כים ננננ"מ שיר חדש אשירה לך בנבל עשור אזמרה לך

איך זכינו לנ נח? זכינו לנ נח! אבל...

שירו בשמחה, שירו נ נח, ננננ"מ

פעם אחת ראיתי אין ערלאכר נ נח

אור צדיקים ישמח, אמרו צדיק כי טוב ננננ"מ

אני הייתי הכי גרוע הכי שפל בעולם, ועכשיו אני נ נח

כמה אני אוהב נ נח, גם אני אוהב נ נח

רבי נחמן עולה על הכל בהילולא שלו, ננננ"מ הגיע רבינו נחמן

רבינו הקדוש כותב עלי, על ישראל בער, האש שלי תוקד עד ביאת המשיח

אדון השמחה והחמלה אשר לפניך אין עצבות כלל לעולם ננננ"מ

כאן בארץ כאן בחו"ל צריכים להיות נ נח

נ נח קנית מה חסרת ואם לא קנית נ נח מה קנית, ומלאה הארץ דעה את ה' – ננננ"מ

אני לא יכול בלי רבי נחמן, סליחה אני צריך נ נח, הרבה נ נח

אין גדולים אין קטנים, כולנו חברים חסידים של רבינו ננננ"מ, יש חולי נפש קוראים לו הרב תרפאהו תחלימהו באור של רבינו

פעם אחת היה אחד קראו לו סבא, עכשיו יש רק עליך זה אתה, כל אחד ואחד עליו להיות נ נח

רבינו זה האבא, רבינו זה האמא, רבינו זה ננננ"מ. תניקינו תצמיחנו תגדלנו באור של רבינו, תצמיחנו פאות באור של רבינו

שיר חדש מתחדש בעולם, תקנו רבינו נחמן מאומן\ננננ"מ, יאיר לך בבקר בבקר, כאשר תשיר אותה תציל מזולל יוקר, ירים הדעת והמוחין בשמחה בשעת הכושר.

רק רבינו ינחמנו, רק רבינו נ נח, רק רבינו ינחמנו, נ נח נחמ נחמן מאומן: רק נ נח יש את הכח לרחם על עם לב רך, עם הפתק יכבוש את אויבינו ונישב לבטח בארצינו. הקמיעות והמדבקות המפיצים דלת דלת והסוואנות, ספרי רבינו זה כל חיינו חבלים נעימים שפרה לנו נחלתינו. כמה צרות הרפתקאות יסורי איוב ודמעות, ובכל זאת אהבתינו חזק בהשם יתברך ורבינו נ נח.

כף אל כף ממתיק את האף, יד כותבת ויד חותמת, ומפי (השכינה) מדברת. וביד הנביאים אדמה, ואזי הדמיון מתגלה. ותמונת ה' יביט, הוא ראשון ואחרית. תפלה בשמחה בדבקות ואמונה. תפלה לא-ל חי, בביטול אין סוף, אין עוד בלעדי. נ נח נחמ נחמן מאומן.

בימינו ראינו את הקולות שמענו אותות ניסים ונפלאות, מעשה ידיו מגיד השמים, כאשר הפתק הקדוש ירד מן השמים, מאד היה קשה לרדת אלינו לגלות ולפרסם שם של רבינו (להודיע ולפרסם שם של רבינו\להעלותינו לקיימינו ולחייתינו).

ברסלב נתהפך ללב בשר, את הלב פתח תהיה נ נח, את העינים פקח תהיה נ נח, בטוב וברע תשמח תהיה נ נח, ננננ"מ

מתי יהיה האות הזה, שכל יהודי יהיה רבילה, שכל יהודי יהיה רבאללא,rebel yeah!-- חזק ואמץ בנקודת משיח שלו.

עובדים חנם ואוכלים חנם ננננ"מ

רודפים אחר רבינו נחמן, ננננ"מ, רוצים רק ר"נ, בורחים מן הכבוד כסף ותאוות רעות ועולים לעולמות של צחצחות.

הגיע הזמן שיתגלה בעולם ננננ"מ, שידעו כלם מבורא עולם וצדיקו רבינו נחמן

הושיענו בזכות רבינו, אצעק נ נח בך אדבק, יש לי אותך רק ה' מלך

אחת שתים שלוש ארבע, הרם כשופר קולך, והגד לעמי – שיש להם רבי, ומה לפשעם, יש ננננ"מ

כל עוד שהאור דולק יכולים לתקן. תקפוץ תפרח\תשמח תהיה נ נח, ננננ"מ

בא נעלה את ציון רבינו הקדוש לירושלים. בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס נ נח

כח נ נח. לפעמים אנו צריכים קצת כח, לפנים אנו חייבים הרבה כח, הלואי שיהיה לנו כל הכח, בשביל זה אנו שרים ורוקדים נ נח.

קום קום תצעק נ נח. למה נישן יש ר"נ בעולם, למה נישן יש רבי נחמן מאומן. למה נישן יש רבי נחמן בעולם, למה נישן יש ננננ"מ.

הפעם תן לי טעם. ננננ"מ מעבר לנפש מקום וזמן\גבול וזמן

הגדלת רוממת נצחת בגדול, רוצים אותך דבוקים בך אתה עולה על הכל -

מפרסמים שמך, חיים למודיך, שמחים וחוגגים אין חיים טובים בלעדך. נ נח זה הדרך, ראוי לבן של מלך, לעלות למה שמגיע לו באמת.

משוטטים בדמיונות גשמיות אכזריות, מגוששים באפלה תמהון תרדמה, מציאתינו נכזבה נתעה נבוכה, תקותינו נסתרה נעלמה רחוקה.... נ נח בוקע – דלתות נעולות פותח שערים סגורות, מציאותו אחדותו יחודו תפארתו, חוזרת לנו הכח להשיגו.

היום הוא כלי מדה בידינו, להאריך ולקצר תלוי בבחירתינו, הבל היופי מקצר את הימים, יראת שמים מאריך אפיים. כל פעם שפותחים ונותנים צדקה, עוצם רצון העליון מתגלה, שהכל ברעותיה וכמצביה מתנהגה, וכדי בזיון וקצף להפילוספים וחכמי הטבע. זקנים של קדושה, כל רגע זה השגה, באור אין סוף, עולים למעלה, לחיות את הענוה, בתכלית הידיעה, שלנצח לא יודע ולא ידע ולא אתידע. באור אין סוף, נ נח נחמ, נחמו מאומן עשירות דקדושה, לעורר מן השנה פתא סעדא דלבא.

תם תם תם, התם באמת היה חכם, הוא עסק כל היום בתפילה - כי זה כל האדם. גם אתה - תשמח במה שיש לך, תן תודה תמיד לה' אלוהיך. תמים תהיה עם ה' אלוהיך, תשתחרר מהחכמות כי הם בעוכריך, תמים תהיה בשמחה כל הזמן. נ נח נחמ נחמן מאומן.

הייתי רוצה לעשות כרצון לבי, הייתי עושה מחפחד קהילתי. ננח שיחרר אותי, ננח לימד אותי על עצמי, ננננ"מ הוא הרבי בשבילך ובשבילי.

איזה שמחה איזה ברכה שזכינו לשיר ככה. רבינו בתוכנו, רבינו בקרבנו, ננננ"מ היא כל תקותינו.

האדם הבעל הגן, זה ננננ"מ. אור ה' עליו זרח, פניו קר, זה ננננ"מ. אוי אוי אוי ננננ"מ.

אומן אומן ראש השנה, פה ממהרים את הגאול, מכתירים בורא עולם על הבריאה, כולם פה - איפה אתה?! איפה אתה נמצא, באיזה מקומות נפלת, לא משנה מעכשיו תדע, נ נח נחמ, נחמן מאומן איתך. יכול להיות שפשעת, שנית פניך לרעות, סביבותך די חשוכות, נ נח יהפוך את הכל לאורות.

לבי לבי התעוררי, האור זורחת בקרבי, השקיפה חוצה ופנימה, תאיר ותגביר את השמחה. אור לבי - אהובי, אל תתרחקי, לא עכשיו לא לעולם, תהיה קרוב תאיר חזק, לעולם לנצח.

אבא אבא פתח לבי בתורתך. את הניגון בקרבי תעלה אותי בלבי למעלה עם רוחי (ממקומי).

באיזה מקום אני נמצא, באיזה חלק מהנברא. תוציאנו מאפלה לאורה. ננננ"מ אשירה ואשמרה. תאיר עלינו אור אין סוף, ננח את הבושה יאסוף. בשמחה וקדושה נגילה חדות ה' היא מעוזה.

ירושלים, עיר הקודש תבנה, י-ם עיר הקודש נעלה. ושם נעלה ונראה. בית המקדש תבנה. בקול תודה בשיר נעלה – ננננ"מ או יא.

מי גבור יסור הנה להרים ידיו למלחמה, להבחין ולהאמין בסבא בעל הפתק הקדושה. מלחמת ה4 היא בתוקף, לרקוד ננח ולקופץ.

דופק בלב, רוצה להתמודד. מחפש אמת, מה שנקרא עובד. יגעת מצאת, נ נח השגת, ברסלב אהבת, הכל עף מעתה\בגדול הצלחת.

רוץ רוץ רוץ מהר לנ נח. אי אפשר להשיג נ נח רק ברצוא ושוב, ננננ"מ לצאת מן החוב.

סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמר כי זה כל האדם. פתוח תפתח תתן צדקה, נ נח תצעק יהיה לך ברכה.

נ נח צדק, רבי נחמן בדק\בטח, להיות חפשי, לגמרי נקי. אוהבים שמחים ורוקדים, לומדים קדושים טהורים.

מה יש לנו חוץ מרבינו, ננננ"מ הוא כל תקותינו. בחושך הלכנו וגוששנו, בחוזק גדול הסתבכנו. חיינו הוא – ואורך ימינו, כשמש יאיר וכירח בהיר. עצות טובות הוא הנחיל לנו, בכל מצב ישמחו אותנו.

רק להזכיר שמו – הוא דבר גדול. לעורר רחמים בזכותו נ נח עולה על הכל. רבינו – זכותו יגן עלינו. ועל כל ישראל עמינו.

הולכים לבטח ננח לנצח, הולכים לבטח נ נח בשטח. עולים ויורדים נופלים וקמים, משוטטים מסתובבים קופצים רוקדים שרים מפיצים נחמנים.

תגיד נ נח, תשיר נ נח, תמיד תשמח. תגיד נ נח, תשיר נ נח, כשמש תזרח. עם ישראל קדושים, עם ישראל מחכים, עם ישראל נחמנים!

בברסלב בוער אש, הבעיר אותו בליבי, בברסלב בוער אש, הלהיב אותו בקרבי. רבי נחמן התחיל את הענין, הוא אמר נצחתי ואנצח מזמן. חדוש כמוהו לא היה מעולם, זה רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. היום יש לנו לשמוח ולסמוך על כוחו. להפיץ את הספרים הקדושים לגלות את אורו. מה אומר לכם אין דבר גדול מזה, עם נ נח אין שום דאגה ופחד לא הזדעזע

תן לי שיר חדש רבי נחמן\נ נח מתוק מדבש, יש לי בחירה אני לו קוף או בהמה

השם יתברך רחם עלינו ונתן לנו את רבינו, רחם עלינו ונתן לנו את רבינו.

עולם חדש עולם של נ נח, מלא אורה ושמחה ליהודים הופיע, שישו ושמחו בשיר של רבינו – תהיו שמחים עם הנחמנים

אתה רוצה לרקוד, אתה רוצה להיות שמח, נ נח יקים את רוחך, נ נח ירים אותך למעלה.

בידך אפקיד רוחי פדית אותי, נ נח לקח אותי, נ נח בנה אותי, ננננ"מ זה בשבילי

ננננ"מ מתקן את העולם, ננננ"מ מתגבר בעולם, ננננ"מ משמח את כולם, ננננ"מ זה אדוננו רבי נחמן

יוצאין מעבדות לחרות, נ נח תכלית יהדות, שרים בשמחה כל הזמן, נ נח נחמ נחמן מאומן. רוקדים וחיים את התורה, דרכו של רבינו היא מאירה. רוקדים וחיים את התורה, אשרינו שקבלנו את הפתק הקדושה.

עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה. ננח הוא הדרך להיות תמיד בשמחה, נ נח הוא הדרך לישועה ולגאולה.

אמונת חידוש יש מאין, אמונת חידוש יש מיש. כבוד ה' עולה מעלה מעלה, הנבואה מבררת ומנקה את המדמה, נ נח נחמ נחמן מאומן תשורי מראש אמנה.

אי אפשר לנשום בלי הפתק, אי אפשר לנשום בלי רבי נחמן. אז אני צריך להיות תמיד עם הפתק אז אני צריך להיות תמיד עם רבי נחמן.

דויפט אויף מין כח פון נ נח. לרקוד ברחובות ובשווקים מחמת שמחה של הנחמנים.

מים עמוקים דברי פי איש נחל נובע מקור חכמה.

חיים ושבע – נ נח נחמ, נחמן מאומן – כל הזמן. יהא שלמא רבא חינא וחסדא נ נח נחמ, נחמן מאומן.

כל היום נ נח כל היום נ נח: בא נצא לשיר בא נצא לרקוד: בא נצא ביחד לשמוח בלי פחד.

בניסן נגאלו אבותינו ממצרים, בניסן עתידין להיגאל. מתחיל עם נון כפופה ומסיים עם נון פשוטה כמו שחתום בפתק הקדושה. מתחיל בגנות ומסיים בשבח, זה רבינו הקדוש – רבינו נ נח.

תיקון הכללי זה בשבילי, תיקון העולם הוא יביא,חידוש העולם באמונה ושמחה, שיר חדש תקוה גאולה. רבי נחמן הבטיח שיאוש אין קיים, להתחיל מחדש לא להיות זקן, לשיר ולרקוד כל הזמן, ננננ"מ. אתה יכול, להגיע אל הכל, אתה מעתה לא תרד למטה, אם נפלת קום עלה למעלה, תגביה כנשר תעלה ראש ההרה.

טובה הארץ מאד מאד, ישראל בר המרגל ומפתה אל תכלית האמת.

קרבנו לעבודתך, שמחנו בישועתך, טהר לבנו ביראתך. יחד לבבנו באור של רבנו, את לבנו תפתח באור של נ נח.

גבור בהפצה, הולך למלחמה, עוד פתק עוד ספר, את כל הדינים מיפר. גבורה היא בלב, תן את הכסף ואני ערב, תראה מזה ישועה, עוד תראה גאולה: תחיה בשביל התכלית, רבינו הוא ראשית ואחרית, מה יש לעשות בעולם, לעדן עלאה ננח הוא סולם. למלאות את העולם בספרי רבינו, בפינו ובלבבינו זה קרוב אלינו, כל בית וכל רכב, אחי תיכנס לקצב: הקמיע מעולם לא היה, סגולה בטוחה, לעם הרעיה. שמח בחלקו, מה טובו ומה נעים גורלו, אשרי תמימי דרך, כבר הכין הכל וטרח: ננח זה שיר של שמחה, ננח מבטיח שיש תקוה, ננננ"מ, סמוך עליו הוא נאמן.

יהדות, זה לא תחרות, שמחה זה רק עם אמונה, אהבה, איך שהשם יתברך אוהב אותך, ואנו שרים נ נח נחמ, נחמן מאומן. עבודה, זה תורה תפילה ושירה, בחירה, בידינו לעשות טוב או רע, גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, ואנו שרים נ נח נחמ, נחמן מאומן: לחיות בטוב ה', להתעדן בנחל שמן, לרוות ולרענן, שירו נ נח נחמ נחמן מאומן, אמן: בחרת בנו, רצית בנו, רוממתנו וקדשתנו. וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת.

ברחתי חפשתי את נ נח מצאתי רק זאת היא נחמתי. לא מצאתי את עצמי את ה' דרשתי, את נפשי בכפי שמתי מהו רצונך בשבילי\ננננ"מ הוא הרבי בשבילך ובשבילי.

מחפש את האור, הכל נראה שחור, כמו מושלח לבור, בלי רבינו גמור. אור אור אור רבינו הוא נמצא, אור אור מלא שמחה ואהבה, אור אור אור ננננ"מ ננננ"מ\ מתקן את כל העולם. כשמש בהיר בצהרים, נ נח מאיר בשמים, אור צדיקים ישמח, צדיק כתמר יפרח, אור טהור, בנבל וכינור.

בפתק כתוב שמשיח יבוא יהיה כל העולם שמח, כולם יהיו תמים (י"ס ת'). עם נגונים ורקודים כולם יהיו נחמנים, שרים ושמחים רוקדים וקופצים דשנים ורעננים. ננח ישירו קיימו וקבלו ליהודים יש רבינו.

חסיד חסיד אל תהי שוטה, תלמוד את התורה ותעשה ממנה תפילה, תברח אל היער ובפרט בחצות לילה, תקדש את זמנך ואת מקומך בהפצה. רואים שכולם נמשכים אחר רבינו, וזה רק יתגבר יותר ויותר עד ביאת משיח צדקינו. כל העולם כולו גשר צר מאד, ורבינו לא נותן לנו לפחד הוא מגן ומעוז. רבינו קורא לנו, נ נח הוא חיינו, עוד נשיר ונשמח, תמיד נ נח.

אתה יכול לעשות ולפעול, אתה לא פחות היום מאתמול, אתה יכול לשנות ולבנות, ועליך מוטל את הרשעים להמנות. תעמוד בדעתך, תצביע להכריע, את רבינו הקדוש תבחר ותנשא, והשאר ימשיכו מהרע להמלט. נ נח זה המפלגה, נ נח זה הרשימה, כולם רוצים רק את נ נח, את כל הכסאות בכנסת יקח. ברסלב, לב העם, ברסלב, מהכנרת להים, ברסלב להיות שלו ושמח, אז כולנו בוחרים ומצביעים נ נח.

מילים: נ נח זה לא פוליטקא, נ נח זה להיות תמיד בשמחה. נ נח זה לא פוליטקא, נ נח זה רק לעם סגולה. נ נח להיות שבע ושמח, נ נח לשבת שלו ובטח. תבחר בנ נח, תצביע נ נח, אין גדולים אין קטנים - כולנו נ נח!

אני הבאתי לכם מתנה מארץ ישראל. מה המתנה – מחלוקת!

סמוך לגאולה תפילה, בדברי נפשי יצאה, איה מקום קדושתי, עליתי וצעקתי במחשבה. יום יום נשמתי מאירה בי מעידה, הזמן הזה לא היה ולא יהיה עוד תפסת. רבינו הזהיר רבינו האיר, כל רגע מחדש חווה בהיר: נורא איום, נשגב עליון, מרגש עד דמעות, בהירות חזיון, נ נח נחמ, נחמן מאומן. מזעזע משעשע צחצחות האומן. לקוטי מוהר"ן, סיפורי מעשיות, לקוטי עצות, לקוטי תפילות, ספר המדות, לקוטי הלכות, שיחות הר"ן חיי מוהר"ן, התבודדות. בוקר בוקר השמש זורחת מחדש, פקודת המלך שהחשך משתככת, קרני אור גילה ושמחה מחופפת, פורצת בלבי כאש בגחלת. זה אור חדש שעדיין לא היה, מי שמע כזאת ומי כזאת ראה, רבינו הקדוש טיפה מן הים גילה, וזה רק ההתחלה של הסיפור היפה.

בשביל מה אתה עובד, למה אתה לא נח, למה לא תהיה נ נח. זה לא רק שלא תפסיד, גם תרויח ותשמח, עוד מעט תהיה נ נח: קרוב יום - יום יבוא, השמש עליך יזרח, אתה שש ושמח נ נח. שר ורוקד וגם מפיץ, גם להגר והאזרח, אשריך טוב לך נ נח. ננננ"מ.

זה הארץ שלנו, זה ירושה מאבותינו, זה המדינה שלנו. בית המקדש שלנו, ירושלים שלנו, ארץ ישראל שלנו, הכל שלנו.

בכל הארץ רואים תקוה, ארץ קדושה מוציא יבולה, אחדות אמונה איזה ברכה, לעם סגולה חסידי רבינו נחמן בן שמחה. קום התהלך בארץ, בד' אמות של הלכה, תשיג מוחין דגדלות של קדושה, תתחבר לרבינו ננח שבזה זכה, להיות כולו טוב אפילו למי שעשה לו רע. ארץ ישראל ארץ חמדה, אלפיים שנה חיכינו לה, לא משנה מה אחרים חושבים עליה, בוא נשמוח שזכינו להיות\לחיות בתוכה.

כי זה כל האדם להמתיק את הזעם, להפוך חרון אף לאויר קל זך ועף. הצדיק בחי' משה עומד בין שמד לרצון, הוא הגשר והקשר בחי' אין עפר ואפר. מי אני מה אני מה תפקידי והיכן אמצא עצמי, אביט אל אל אזכה לשכל פועל אבנה את הצלם בדמות הנעלם. נ נח נ נח נ נח נ נח נ נח אך רק זך וצח נ נח נחמ נחמן מאומן, אמת מאן ישר טוב ורחמן.

שמע ישראל יא"י אחד. יש שיר, שיר א-ל, שהשם יתברך אוהב מאד. יש שיר, שיר הגואל שמחדש העולם באמונה במלכותו.

שלום, שלום, שלום, כולם רוצים שלום\מדברים על שלום. על ידי הצר והעצבות בא מרימה בעולם, ועל ידי השמחה בא שלולם בעולם. ננננ"מ יביא שמחה לעולם, ננננ"מ יביא שלום בעולם.

עוללים ויונקים ילדים וזקנים שמחים ורוקדים\וחוגגים כאשר רבינו מכירים. את השם יתברך מודים ומשבחים הוללים ומפארים נ נח מפרסמים. צדיק יסוד עולם, ננננ"מ.

נ נח נחמ נחמן מאומן. רבינו הקדוש דעתו רחבה מן הים, נצחון הוא שלו מאז תמיד ומעולם, היום מתחילים להבין איך רבינו מדבר אלינו בטעם, רבי נחמן הוא הראש לא רק גם - ונהרו אחריו כל העם. תן נ נח בזרם - תוריד נ נח כגשם, בשטף קצף אור פורחת - צחצחות בהירות זורחת.

בלי סוף, איפה מקבלים את הכלים להאין סוף. בלי סוף, עומסים עלי מכים בכפלי כפלים אני תוף: בלי סוף, עד אין סוף, בלי סוף, לא בשביל קוף, בלי סוף, יש תקוה יש הוף. בלי סוף, אור רשום מקלדת כתוף: ננננמ: בשטחיות זה נראה כמו צרות צרורות, עוברים וסובלים ומקבלים כלים עמוקות, בטלים ומבוטלים חתוכים ונשברים זה האות, עוד מעט הגעת עלית למרום בטוחות.

תורת ה' בלבי, אי אפשר לכבות אהבתי, בטוב וברע שויתי, תמיד השם יתברך לנגדי. זאת אשיב אל לבי, על כן אוחיל אמרה נפשי, זכור אזכור ה' חלקי, מעוזי, פדה אותי בידו אפקיד רוחי. נ נח זה שירי, אהללה נפשי, ארומם ואגדל בו, צורי משגבי. נ נח זה שירי, אהללה נפשי, נ נח נחמ נחמן מאומן, איש האלקים פלאי.

יום יום מאיר מחדש, חבש וכבש, עוד תטעום את הדבש. עושה לבבות שוזר עבות נשמות, צועק ביערות, מחזיק את העצמות: זה דודי זה רועי, זה כל חפצי ותשוקתי, נ נח מוביל אותי, איפה שהייתי מעולם לא צפיתי, ופתאום אני בנפשי ידעתי.

ואז יתער שיר חדש שהוא שיר של נפלאות, ועל ידי שיר הזה יגדל כל הריחות והיראות

לדעת בארץ דרכך, בכל גוים ישועתך, קוינו לך, ביקשנו אותך, קח אותנו למעלה, תלמדנו מפיך תורה, תאיר בלבנו אהבתך: דעת דעת דעת, מענה אפיים אחת, זה רבינו נ נח במוחינו זורחת, מוחין שמחים שכל עף, רוחינו עולה מרומים פורחת.

בקר בקר אקוה. בקר בקר אעלה. אעלה באור של רבינו, נ נח יגיל וישמח לבבינו.

אם לא נחזיק את השקרנים, לא ניתן כח להבריונים, אם נחזיק עצמינו ביחד, להקים את האמת בלי פחד. העם יבחר ברבינו, העם יכיר את נחלתינו, ננננ"מ, יצביעו נ נח, ישבו בשלוה בטח.

מי לה' אלי, מתפלל בכל עצמותי, הוא בסוד הבריאה נכלל, נ נח השיר של שכל הכולל. יודע לעלות, יודע לרדת, יודע שבשמחה הגאולה מתקרבת\ממהרת: חסידים של הפתק כמראה הבזק, מפיצים שם נ נח, כי זה כל העסק.

לובן העליון גרתי, תרי"ג מצות שמרתי, לאומן נסעתי, רבינו נ נח כתר על ראשי. איך רקדתי, איך שמחתי, עוד השמחה בלבי! אורות צחצחות, מוחין מאירות, רבינו נחמן בהגלות.

מתחילים בקטן, מרגישים סוף עולם, הכל סגור ונסתם, האור נעלם. נ נח זה תקוה, נ נח זה הבטחה, ננננ"מ סמוך עליו הוא נאמן.

בזכות הפתק בזכות הפתק בזכות הפתק -- פתק הגאולה \ פתק סגולה. בזכות הפתק, תגלה סגולה לעם סגולה. בזכות הפתק, חדש אהבתך עם ישראל עמך. בזכות הפתק, קדשינו ברכינו יחד שמך עלינו. בזכות הפתק, תאיר אור רבינו בליבינו ונשמתינו.

כל העם ביחד באהבה ונחת, לא רוצים את הפחד ולא את הלחץ. מצפים ומקוים, באמונה הכל משיגים, באבינו מלכנו בטוחים, רבינו כבר סידר הענינים. אחדות פורחת, נ נח זורחת, כי יש ענין שהכל מהפכת, לטובה ולשמחה מטורפת. אז תבואו ותבחירו, גם אתם ברבינו, חברים כולנו, תיכנס אתנו\בכנסת אנחנו.

מצוה גדולה להיות בשמחה, להיות בשמחה עם נ נח תמיד. אז אני שם עם החברים כיפה, זה מרים אותי למעלה. ואני מזמין בכבוד ובהערכה, כל החברים ביחד לכנסת פנימה. איזה אלופים מאירים באור של רבינו, יש להם מסר והדרכה לעמינו, יאירו לנו ונשמחו בהצלחתינו, ארץ ישראל עולה ועולה לנצח זה ארצינו.

יש לרבנו מפלגה, יש לכולנו תקוה. תחשוב קצת על ילדינו, אוצרות חמודות בבת עינינו. לא צריכים לחשוב הרבה, לעולם לא נפסד אחד מהרבי, מאתים שנה הוא מאיר את, הארץ, מתי נשמע ונזכה להתירץ. בואו תבחרו ברבנו, נ נח נחמ נחמן מאומן עלינו, הוא ישפיע לנו בטוחות, עצות נכונות ברכות וישועות.

לפעמים מתחילים מחדש, לפעמים קופצים כטפס. ואם גיבור וגם צדיק הנך, תבנה בנין כטוב לבך. תתחבר ותצטרף כל נקודה טובה, תקים מגדל הפורח למעלה, אור השם עליך, יזרח, ברכה חן ואושר - נ נח.

מי אמר משיח, מי אמר נ נח, צפינו חיכינו אבל נפלנו לפח. מפורסמים של שקר, טרדות הזמן זה השבר, הפתק יעשה אותך גבר, ורק אז ממשיח יהיה זכר. קפץ קפץ תרקד חזק, אורות מבריקות כמראה הבזק, רוח הצדיק בעורקים שלך, השיר מתפוצצת בחיות משפתיך.

ומלאה מלאה מלאה הארץ דעה את ה'. כמים לים מכסים כולם קופצים ורוקדים. כמים לים מכסים כולם שמחים נחמנים.

אנו רוצים גאולה, אנו רוצים ישועה, תן לנו נ נח במהרה. כי הם חיינו ואורך ימינו, תן חלקנו עם רבינו, כי הם חיינו ואורך ימינו, נ נח נחמ נחמן מאומן הוא כל תקותינו. אורך ימים בימינה, עושר וכבוד בשמואלה, נ נח נחמ, נחמן מאומן.

יש רק פתק אחד, פתק הגאולה.אמונה. יש רק פתק אחד, פתק של ישועה\תקוה. נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא הרבי של כוווולם, כולנו חברים בוחרים באמונה, רוצים רק חיים של נחת ושמחה.

כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך. אל תיראו כי התחת אלהים אני. ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחית עם רב

היום יש חסידות חדש, כל אחד יקר מבוקש, עוברים את החיים בשמחה, יש צפיה כי הכל לטובה. הפתק חסידים יש להם על מי לסמוך, מי כזו שמע ומי ראה כזאת, פתק מן השמים מופיע לעדכן, ללמד להורות להאיר ולפרגן. הפתק חסידים שרים הרבה, נ נח נחמ נחמן מאומן הוא הרבי. בוחרים פץ על שם המלאך של הפתק, כשופר הרם קולך וכמראה הבזק.

זה יותר גדול מאתה ואני, זה מאיר חזק בעומק ליבי, זה אור חדש נעימות נצח, זה שיר חדש של רבינו נ נח. מי לא יודע מחסידות ברסלב, החזירו לעבודת השם את הלהב, חברים רוקדים ושרים בשמחה תמיד, האש של רבינו תוקד לעולם כלפיד. שיר חדש אשירה לך, בנבל עשור אזמרה לך, שיר חדש הוא זה בעצמו רבינו נ נח, הוא עף ופורח מאיר מעורר וזורח.

הנה זה ארצינו, פה קבענו את ביתינו, נחלות של דם ודמעות, שפכנו נטענו למרבות. גולה אחר גולה נגלינו, לקח ומסרי חיים למדנו, אף חכמתינו עמד לנו, עד שובינו על אדמתינו. מי מראש צפה זאת, השגיח לגדלינו כאריות, לנוהם כחיות ביערות, בלילות שלמות של התבודדות. שכל אחד יהיה מלך, עם בית ושדה עלי ארץ, לבלות את ימיו בטוב טעם, בהודות והלל לבורא עולם. נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא הרבי של כולם, עכשיו הגיע הזמן, שיכירו אותו גם כל העולם. אז בואו תצביעו נ נח בראש, פה צדיק פה צדיק זה האות, ונשמח כולנו הפעם לנצח, ונראה את הנחמנים בכנסת.

הגשם יורד ושוטף, המים ברכה אין ספק, נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן בן שמחה. מבול של דעת מקיפת, סכנה גדולה מסתובבת, צריכים כלים קדושים טהורים, בהירות השכל צחצחות המוחין. שרים נ נח, אוחזים בצדיק הזך\את הכל לטוב הפך, נחמן מאומן, מטהר את העולם\הגיע הזמן. פץ פץ, בוחרים בלי גמגום, משה רבינו היה כבד פה, ועכשיו הגאולה בנ נח צפון.

איפה הייתי, אני לא ידעתי, כל כך נפלתי, פלאות ירדתי, איה צעקתי, נ נח מצאתי, אחור לא נסגתי, רבינו על ראש שמחתי. כל יום מחדש אני אומר נ נח, קופץ ורוקד כי היצר לוכד, ואין ברירה ואין סיכוי, בלי רבינו אנחנו לקוי. אז אוחזים בשמחה ובכלי האמונה, מעולם מראש תשורי אומנה, הפתק צועקת הפתק בוערת, האש של רבינו מוקדת מפוארת.

אפילו קטן, תגיד גדול, משהו לענין - נ נח נחמ נחמן מאומן. הפתק דורשת, הפתק משמחת, הפתק צועקת, הפתק מצחקת.

אנא בכח - נ נח, תתיר צרורה - נחמ, קבל רנת - נחמן, שגבנו טהרנו – מאומן. שועתנו קבל ושמע צעקתינו - נ נח נחמ נחמן מאומן.

טטי טטי, נתת לנו את רבי נחמן, את הפתק הקדוש - מאומן. כל תפילתינו ותקוותינו - שתשים חלקנו עם רבינו, הרחמן.

חברים טובים בציון של רבינו, שרים נ נח עם שמחה בליבנו,כל העולם יתקנאו בחברא שלנו, עוד מעט כולם יהיו איתנו. שרים ושמחים קופצים ורוקדים,, ברבינו נחמן אנחנו בוטחים, הוא האיר לנו פתח תשובה, לקרבינו להשם יתברך מעלה מעלה.

ספורי מעשית משנים קדמוניות, מולידים באדם מוחין חדשות, לעורר מן השנה והתרדמה, נ נח נחמ - נ נח נחמ - נחמן מאומן. משיח יבוא - כל הזמן אצלו יום אחד, הוא יספר לכל איש ואיש מה שעבר עליו, שיננא - חטוף ואכול חטוף ואישתי - - דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי!!! עולם הפוך ראיתי, כל הצרות שסבלתי, הן הם מאירים בעדי. נקודה ונקודה טובה קניתי, עליות וירידות בשיר בניתי, והצדיק שוכן את השכינה בלבי\בקרבי, נ נח נחמ נחמן מאומן.

מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, הוא נתן לנו את רבינו, בראש חודש ניסן מתחילים לראות הגאולה, ואנו שרים נ נח נחמ נחמן מאומן - להביא אותה במהרה. הגאולה בפתח\בפתק - תשיר ותשמח! - בפיך ובלבבך לעשותה נ נח!!!!

אנכי ה'א המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלהו, ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה, נ נח נחמ נחמן מאומן מיחד אותנו עם בורא עולם, הצדיק איתנו כל אחד ביחד כולנו איש אחד לב אחד עם אחד לאבינו שבשמים.

לך לאומן לרבינו, הוא יסוד ושורש לנפשינו, אל תתעכב ואל תתמהמה, כי למחר אתה באדמה. יש לנו אב אוהב אותנו, הוא הבטיח שיעמוד בעדינו, תעזוב את החכמות והגאוה, תיכנס לשמחה תעלוז לבך. באומן שורה ראש בית, תתקשר ותעלה עולמית, נ נח נחמ נחמן מאומן, תשיר ותרקוד כל הזמן.

ראש השנה של רבינו – ראש חודש ניסן, כולנו בציון חבל על הזמן, יש אוירה טהורה עולים מעלה מעלה, פותחים שערים דלתות השמימה, זה רבי נחמן נחמן מאומן הוא הראש הרבי של כולם.

לשיר ולרקוד שמח, לקפוץ ולעוף פורח, לצעוק חזק צורח – לעלות להיות נ נח נצח. כך היא דרכה של תורה פת במלח, ועל הארץ תישון בטח, אם תעשה כן אשריך וטוב לך – לעלות להיות נ נח נצח. לא תקח האם על האפרח, כי תקרה שלח תשלח, את האם והבנים קח לך – לעלות להיות נ נח נצח. - - חיים טובים חיים אמיתיים חיים ברסלבים.

השם יתברך אחד יחיד ומיוחד, הוא לבדו אחד בלבד, אל תפחד אל תפחד אל תפחד. אתה מרגיש אבוד ומנותק, אל תתאפק. רבינו צעק רבינו צעק. ואז צחק. נ נח נחמ נחמן מאומן.

אמונה נצורה בלב שמורה, בוערת סוערת אש הפצה, למד דעת (רבינו נחמן) לעם שבורה, להקימה בנ נח לשם ולתפארה.

אין רבי אין רבי רק רבינו הוא הרבי, נ נח נחמ נחמן מאומן הוא הרבי של כולם, נ נח נחמ נחמן מאומן הוא הרבי של כל העולם.

רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן הוא הרבי של כולם\יכבוש את כל העולם. יש לו פתק, יש לו חתימה, שיר פשוט כפול משולש מרובה, כשופר יתרע ויתקע, נ נח זה שיר הגאולה.

רבינו רבינו רבינו נחמן הוא הרבי של כולם\ קשור אותי אותך כל הזמן. אני צריך נחמן – נ נח נחמ נחמן מאומן.

עתידים צדיקים להיות מחיצתן לפנים ממלאכי השרת (כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל).

אנו רוקדים אנו שמחים אנו כל כך שבעים, טוב לבב בחום להב אנחנו ברסלב. אנו בונים דורות לשמים בדעה מלאים, ראית אותנו שמחתם עמנו הכל פתוח תעלו. - לב זהב, אהוב ונאהב, נ נח זה כוכב. הוא חי לפני מאתים שנה, וראה כל נשמה ושרשה, הוא נתן לנו דרך צלולה, לנצח עולם הזה – לחיות עולם הבא. בפתק הקדוש הוא נתן אות, ניסי ניסים פלאי פלאות, רבי נחמן מברסלב הוא השדכן, נ נח נחמ נחמן מאומן.

בכל העולם כולו – יצא הוד קולו, בכל תבל הארץ אפילו ביושבי פלשת. השיר מתפשט את החשך מגרש, זה השיר הגאולה, נ נח נחמ – נחמן מאומן. שיר של שמחה, תקוה ואמונה, ברכה והצלחה, הנה בא ובאה. מעם זאת עולה, תשובה שלמה, (אור האורות) הוא קורא ומעלה אותך, רבנו נחמן בן שמחה.

געגעגעגעגעגועים לפתק, לנ נח. הפתק היא חיינו, מאיר בנשמתינו, כל תקוותינו, ירושתינו.

איך בין א נ נח אזוי, איך בין א נ נח תכה אזוי, יעדר אינר ווילסט בין א נ נח, זול זין אזוי

אין דא רבי האט גיזינגין, אין דא רבי האט גיקלפין, אין דא רבי, דא היילגע רבי, און דא רבי האט גיטנסין. ננננ"מ.

דויפט אויף מין כח פון ננח. לרקוד ברחובות ובשווקים מחמת שמחה של הנחמנים.

טיף אין דא נאכט – א הילגע שפראך – דא נאמן פון הילגע רבי. טנסין אין זינגן, פרילכן בראינגן, נ נח איז ליכטג געבן. דביקות א סך מיסן\גניסן, ליבשפט גקלינגין, ננננ"מ.

דו גיסט אין דא גסט עבור דו טרכסט נ נח. א גנסא טג א גנסא נכט נ נח.

שטנדיק מיר זגין נ נח, שטנדיק דו זגין נ נח, שטנדיק עלא זגין נ נח, עלא זגין ננננ"מ, נ נח איז דנאמין פרם הילגען רבין רבי נחמן מברסלב, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן

דוס איז אונזיר העקר, אינזער התקון, אינזער הרפואה, אינזער הגאולה. יא, אמונה איז א-פאך א-פאך, אמונה איז ננננ"מ

איז א יד גוון נ נח איז א יד גוון הפציק, איז א יד גוון היפציק איז א יד גוון ננח. איז א יד, א הילגע יד, איז א יד, א פרילכה יד, איז א יד מתרומם זין, איז א יד ש הילגע יד, א הילגע ננח, ננננ"מ

כמה שמחנו כאשר שמענו מרבינו, איזה אור הבריקה בנפשינו, עוד לא התחלנו וזה עוד חדש בשבילנו, כל העולם ימשכו ויצטרפו איתנו. כל נשמה כל אות כל תפלה הוא לנצח, לא יתמו ולא ימחו כאשר מגיעים לנ נח

מבטן שאול שועתי שמעת קולי (יונה ב:ג). קולי שמעת על תעלם אזנך (איכה ג:נו)

Where's the heilege heilege Rebbe? Where's the heilege Rebbe Not?!! Nanach

A lot of people are becoming Nanach. Please make me Nanach. NNNNM

I am a fisherman I hook the fish on the line. The fish they bite the hook, maybe just as a joke, but they are mine. I am a fisherman of Rabbi Nachman. NNNNM

Avrohom was one. You gotta be Nanach

I need to be in the light, to make things right. Rabbi Nachman will take you there, he’ll open your heart – remove your fear. NNNNM for those who dare.

ש"ך דינים, עיין ערך דין.

שלג. השלג הוא בחינת הבינה, עיין פירוש מהרח"ו לספר יצירה (א:יא), ורבינו בחינת בינה כמו שהאריך ר' אברהם בן הר"ן. שלגי נחמן, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. שין למד גימל – בגמטריא הוי"ה נ נח נחמ נחמן מאומן. שלג בגמטריא טל ברסלב.

שלום. ע"ע ערך שאלת שלום.

שליחות: הגמרא בכמה מקומות (גיטין כג., יבמות קיג.) לומדת דין שליחות, שאחד יכול לפעול בשביל חבירו, בדרשה "אתם - גם אתם" לרבות שלוחכם מה אתם לדעתכם גם שלוחכם לדעתכם, מה אתם בני ברית וכו'. "גם אתם" עם האותיות והתיבות בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ודוק היטב בזה.

שלמות. ע"ע ערך לשון הקודש – שלמות לשון הקודש.

שם שלם: מצינו בחז"ל עה"פ כי יד על כס י"ה, שאין השם שלם וכו'. ועיין בספר אדיר במרום (עמ' קמד-ה, מכון רמח"ל) ז"ל כי בחטא אדם נפגם האחרית שהוא מלכות בסוד עץ הדעת טוב ורע. ועל כן הוצרך הגלות בסוד הזכר, להחזירה למקומה. וכשתחזור, הנה אז תהיה היא בתחלה בסוד 'שם שלם', ובסוד אשת חיל עטרת בעלה. והוא ענין: באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעיה ב:ב). ואחר כך יחזור השם מ-יהו"ה ל-יהי"ה כמ"ש, עכ"ל.

שם שלם בגמטריא נון חית מם נון.

שמחה

שמחה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

ע"ע ערך שגעון, וע"ע ערך עבודת השם – עבודת הנחמנים.

שמחה – רבינו גילה שהוא עולם החירות. והנה השם הנ"א בע"ב שמות, שכאילו מרמז על למעלה מנ' שערי בינה, בעולמות של החירות של היובל, הח"ש. והרי שמחה אותיות, מ-הח"ש.

קיימא לן שאין שמחה אלא בבשר ויין (פסחים קט., ספר המצות עשה נד, חינוך תפ"ח), בבשר ויין בגמטריא פתק, שזה עיקר מקור השמחה.

איך אומרים שעיקר הנהגתינו צריך להיות בשמחה, הלוא בגמ' ובשו"ע לכאו' מעדיפים להיות דואגים על מצבינו בגלות שחרבה בית המקדש וא"י?

א] בעזה"י קצת דיבורים על זה כי אין כאן מקומו (ולא עלינו התלונה כי בפירוש דיבר רבינו וכו'). ראשית ידוע מכל ספרי הקבלה וחסידות, שעצבות הוא ממש מדה של הס"א. אלא שנשארת השאלה הנ"ל במילה אחרת להיות בלב נשבר. אכן בפירוש דיבר על זה מוהר"ן ואמר שיש סכנה גדולה ללכת הרבה עם לב נשבר שבקלות יכול ליפול ממנה לעצבות, משא"כ מי שהוא בשמחה, אע"פ שיש סכנה שיפול לקלות ראש וכו', אינו בכלל מסוכן כסכנה של ירידה לעצבות.

ב] ומוהר"ן בעצמו היה ע"פ רוב במדה זה של לב נשבר, ואמר שכן ר' שמעון תלמידו היה ראוי לנהוג ככה. וכבר ביארנו למעלה שפעם היו אנשים יותר חזקים וכו' ע"ש. וכאן זה לא רק שהיו יותר חזקים, אלא ענין של כמה מרגישים החסרון, ועד כמה הירידה מחמת החסרון, ותבין דברי על פי משל.

איש היה חי על ענף של אילן שהיה מוטה על גבי ים סוערת (כמו המשל בספר חרדים דף ע:). כל יום אביו היה עובר ומזהיר אותו מאד להזהר מאד שלא תפול וכו'. פעם האיש נפל, ובא אביו וראה אותו בים, התחיל לעודד את בנו, וצווח בקול גדול, תשוט וכו'.

והנמשל שכל זמן שזכרנו גודל תפארתנו ותפארת הצדיקים אמיתית ובית המקדש וארץ ישראל, בעיקר היה מוטל עלינו שלא לשכוח [ולכן מצינו בכמה מקומות בחז"ל שהעדיפו העצב, עיין למשל במסכת ברכות דף ל-לא]. אבל כעת, שעכשיו אנו בתיקונא דסיפא [עמש"כ בפרשת בא עה"פ ואם לא תפדה (יג:יג) ובמסכת אבות ה:ב, שלכאורה אריכת אפיים של השי"ת היה צריך להיות רק עד שנת התפ"ד ע"ש], וכנראה כבר בזמן הבעש"ט כבר שכחנו, ואין עיקר התיקון להתאבל ולהשתדל לזכור מה שרחוק ממנו. אכן העיקר הוא להרים את עצמינו שלא נטבע ח"ו, ועל כן באו הבעל שם טוב ומוהר"ן ופקדנו להיות תמיד בשמחה.

ג] וכאן מענין לענין אפרש בעזה"י שנלע"ד מה שמוהר"ן אמר על עצמו שלא היה צדיק כמותו וכו'. אין כוונתו סתם שהוא הצדיק הכי גדול, אלא שהוא כבר צדיק בדרך אחר לגמרי, כי הוא כבר התחיל להנהיג את נשמות ישראל וכל העולם בדרך תיקון הסיפא (ואולי הבעש"ט התחיל קצת בזה, (ובזה יתבאר לך הרבה ענינים למשל ענין שהעדיף מקואות וריבוי העבודה בתורה ותפילה מתעניות), אבל אז עדיין היה הדבר בספק, ועדיין היו אוחזים הרבה בהרישא). וזה מה שרבינו אמר שבתחלה היו כל ההתחלות מפסח ועכשיו ולא סיים (לקוטי מוהר"ן סוף תורה עד) ומוהרנ"ת כ' (לקוטי הלכות ברכת הריח אות כה) שהוא הבין מתוך דבריו שעכשיו ההתחלה מפורים. והנה פסח הוא ממש בראשית השנה בחודש ניסן שהוא ראש חדשים, ופורים וממש בסוף השנה, ורבינו אומר שמכאן מתחילין, וא"ש כדברינו שעכשיו רבינו מנהל את התיקון מהסיפא (וע' מש"כ לעיל 350 וש"נ).

ד] ויכולים לראות את זה בכמה וכמה ההנהגות. למשל אף שיש קצת תורה להורות שעיקר התפלה צריך להיות בשביל השכינה, וכמו שמבואר בזוה"ק ובכל ספרי הקבלה. למעשה אנו רואים איך מוהר"ן היה מרבה בעיקר להתפלל בדרך פשיטות לגמרי על עצמו, וכן הורה לעשות. ונראה משום שבתיקון הסיפא זה גופא מה שאדם מוציא ומכוון להוציא את עצמו מן הס"א ולהרים את עצמו להשם יתברך, אפילו אם הוא מכוון לעצמו ממש, כבר נחשב כוונה לתיקון השכינה וכנסת ישראל. וכמו שי"ב נ"י מזכיר לי מה שמוהרנ"ת אומר שתפילת ערבית רשות, כי בחשכת הלילה אין דעת וכו'. ועכשיו אנו נמצאים במצב של חשכת הלילה כמעט בלי דעת, ובסיפא כל אחד עומד בפני עצמו ככה, ומי אמר לו להרים את עצמו, ולקרב את עצמו להצדיק, ולהתבטל להאור אין סוף, רק אור השכינה הקדושה בעצמה.

ה] וכן מה שמצינו שמוהר"ן כותב שעיקר יראת שמים הוא יראת העונש, ולכאו' זה ממש דלא כהזוהר, וכמו שהרמח"ל האריך להסביר ביחוד היראה. כי היום בתיקון הסיפא, כן הוא, שהעיקר הוא לשמור את עצמינו כפשוטו, עד שהשי"ת יגלה לנו ויאיר לנו רוממותו.

ונלע"ד עוד כי היום קיים חזק הקליפה של דור הפלגה (וע' בליקוטי הלכות, הל' בית הכנסת ו:ט, שמוהרנ"ת מכנהו פ.מ. ועמש"כ בס"ד במ"א בחיבורנו). והיינו האמונה שיש יחוד בעולם ולהתאחד כל בני אדם וכו' אבל הכל בלי להכיר השם יתברך ולמרוד נגדו. ועל כן עיקר עבודתינו בתחילה לא תהיה להבין היטב כח גדול של יחוד בעולם, אלא להיות ירא כפשוטו מעונש הדין של הבורא עולם.

ו] וכן מה שמצינו בכמה דברים שמוהר"ן העדיף את הכמות יותר מהאיכות, כמו בריבוי הלימוד בלי העיון וריבוי התפלה אפילו בלא כוונה כידוע (והבעש"ט כבר התחיל ליתן משקול וחשיבות להכמות, למשל מה שכתב לבנו 'ובדורותינו דור חלש ומעט השכל מאוד צריך תמיד להתמיד בטבילות ומקוואות יותר בתמידות טוב יותר מהתענית שהתענית מחליש הגוף מעבודת ה' ועוד יותר טוב שהכח שהוא מניח בתענית יתן הכח ההוא בלימוד התורה ובתפילה שיתפלל בכל כחו וכוונתו בזה יבא למדריגה גדולה מאוד'). וזה חידוש גדול, כי ביהדות תמיד מצינו להיפך, שהעיקר הוא האיכות, ע' בזה בספר משך החכמה (ובמסכת חגיגה דף י. ובעוד מקומות - טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צנא דקרי), ואינו לפני כעת, אבל כמדומני שמביא ראיה ממה דאי' שרק ב' מששים רבוא יצאו ממצרים, ומחלונות בית המקדש. וקי"ל להלכה טוב מעט בכוונה מהרבה בלי כוונה.

ז] אכן עכשיו שהעיקר הוא תיקון הסיפא, לתקן כל הנפרדים במקומם, ברור שהעיקר הוא הכמות, כמה נקודות שאתה יכול לתקן. אכן אילו היינו יכולים לתקן ברישא, בודאי עדיף להביא אור גדול באיכות, שע"י יתקן הכל. אבל כיון שעבר זמנו, אין לנו אלא להזדרז לחטוף מה שנוכל. ועכשיו מה שחשוב בעיקר הוא השם של כל דבר ודבר, אם הוא נקרא על שם התורה והיהדות ושם השם יתברך, או ח"ו להיפך (וכמו שהבאנו מרש"ק ז"ל שלאחר השואה אין מקום לכינוים של כתות של יהודים, אם הוא נקרא יהודי איך שהוא, צריכים להשתגע עליו מרוב שמחה ואהבה), וצריכים להגביר הקל קול יעקב כפשוטו על קולו של עשו, שכל מה שיש יותר רעש, כפשוטו – VOLUME, של תפלה ותורה בעולם יותר טוב (ואין סתם מה שהישמעאלים מרימים קולם ברמקולים בכל ארץ ישראל, למען טמא הארץ בהבליהם). וכל שטח ושטח שיש בו איזה סימן של קדושה עליה, יותר טוב. וכל כח ותנועה וכדומה שיש יותר בעולם בשביל הקדושה, חשוב מאד. ופעם לא נתנו לב לדברים אלו, כי כמעט לא חשוב כל ריבוי דברים אלו נגד הפנימיות. אבל עכשיו שהגענו להסוף, הכל נשמע, ועכשיו עושים חשבון על המראה וכו' וכשנ"ל, ועבודתינו להראות תגבורת ונצחון של הקדושה.

פסוקים ופתגמים של שמחה ועידוד

בהיות שכל כך חשוב להיות בשמחה תמיד, לקטתי כמה פסוקים ופתגמים שמזכירים ומעוררים שמחה והתחזקות, להגיד אותם ולחזור עליהם בעזרת השם.

נ נח נחמ נחמן (=שמחה ע"ה) מאומן - רבינו נחמן בן שמחה

מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד. צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד, ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל ואפילו במלי דשטותא (תנינא כד), לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני שטות וצחוק או קפיצות ורקודים כדי לבוא לשמחה שהוא דבר גדול מאד (תנינא מח)

חזק את אחד להיות בשמחה, ואמר שראוי לו לשמח בהשם יתברך, ואף על פי שאין אתם יודעים מגדלת השם יתברך, ראוי לכם לסמך עלי, כי אני יודע מגדלתו יתברך, והזכיר אז הפסוק 'כי אני ידעתי כי גדול ה' וכו''. גם ראוי לכם לשמח בי, מה שזכיתם שיהיה לכם רבי כזה. גם חזק את אחד שישמח את עצמו אפילו בעסקי חול וכו' (שיחות הר"ן קעז).

אילו יהודי היה יודע מה זה יהודי היה שמח ורוקד מאה ועשרים שנה.

אנא בריה קלה שבים, הינו למעלה מכל העולמות (י"ם - ם- ד' עולמות, י' – החכמה שמתפשט בכל העולמות), שכל העולמות נבראו בשביל ישראל אשר בך אתפאר, והמה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו (ד"ה א:ד), כי הקב"ה נמלך עם נשמות ישראל לברוא את העולם. – תורה יז

והשמחה של הקב"ה היא מלבשת בהמצוות כי הם אחדותו, ומי שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה נמצא כשנכנס בהשמחה שבמצוה הוא נכנס בשמחת הקב"ה שמשמח במעשיו, וזה בחי' (תהלים קמט) ישמח ישראל בעושיו. ועקר השמחה היא בלב. – תורה ה

שמחה הוא קומה שלמה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים, ועל כן כשהוא שמח או מרקד צריך לראות שיעבר בכל השמחה מראש ועד עקב... בכל הקומה שיש בהשמחה. – תורה קעח

כשיזכר היטב חסד השם יתברך עליו, שלא עשהו גוי, בודאי ראוי שתגדל שמחתו מאד. והיא שאין עליה עצבות, מאחר שהוא רק מעשה השם יתברך. ועל ידי זה יכולים להגיע להשמחה שהיה למשה רבנו ע"ה בעת שעלה לקבל הלוחות. – שיחות שלאחר סיפורי מעשיות.

תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה. גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה, אבל כשתהיה בשמחה, אזי אהיה בשמחה יתרה מאד. סיפורי מעשיות מעשה יג מהשבעה בעטלירס.

אמר רבי יהודה, אלמלא היו יודעים בני אדם את האהבה שהקב"ה אוהב את ישראל, היו שואגים כמו כפיר לרדף אחריו. זוהר שמות דף ה:.

לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים וּבְעַצְּבַת-לֵ֝ב ר֣וּחַ נְכֵאָֽה. משלי טו:יג

כָּל-יְמֵ֣י עָנִ֣י רָעִ֑ים וְטֽוֹב-לֵ֝֗ב מִשְׁתֶּ֥ה תָמִֽיד. טו:טו

וְיָסְפ֧וּ עֲנָוִ֛ים בַּֽיקוָ֖ה שִׂמְחָ֑ה וְאֶבְיוֹנֵ֣י אָדָ֔ם בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל יָגִֽילוּ. ישעיה כט:יט

וּפְדוּיֵ֨י יְקוָ֜ה יְשֻׁב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל-רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂ֔יגוּ וְנָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה. ישעיה לה:י, נא:יא

שמחת ר"ת שאר מוץ חמץ תבן (מגלה עמוקות מ"ת פ' וירא – שלש סאים קמח סולת).

מעלה יתרה להתאמץ לרדוף אחר המרה שחרה דוקא, להכניס אותו ג"כ בתוך השמחה, באפן שהמרה שחורה בעצמה תתהפך לשמחה, שיהפכו המרה שחורה, וכל היסורין והדאגות והעצבות לשמחה, להיות מרכבה אל הקדשה. לקמ"ת תורה כג

לָשׂ֣וּם | לַאֲבֵלֵ֣י צִיּ֗וֹן לָתֵת֩ לָהֶ֨ם פְּאֵ֜ר תַּ֣חַת אֵ֗פֶר שֶׁ֤מֶן שָׂשׂוֹן֙ תַּ֣חַת אֵ֔בֶל מַעֲטֵ֣ה תְהִלָּ֔ה תַּ֖חַת ר֣וּחַ כֵּהָ֑ה וְקֹרָ֤א לָהֶם֙ אֵילֵ֣י הַצֶּ֔דֶק מַטַּ֥ע יְקוָ֖ה לְהִתְפָּאֵֽר. ישעיה סא:ג

תַּ֤חַת בָּשְׁתְּכֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה וּכְלִמָּ֖ה יָרֹ֣נּוּ חֶלְקָ֑ם לָכֵ֤ן בְּאַרְצָם֙ מִשְׁנֶ֣ה יִירָ֔שׁוּ שִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם תִּהְיֶ֥ה לָהֶֽם. ישעיה סא:ז

שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיקוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹקַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי-יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ. ישעיה סא:י

מֵרָח֕וֹק יְקוָ֖ה נִרְאָ֣ה לִ֑י וְאַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ עַל-כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד. ירמיה לא:ב

ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַׂחֲקִֽים. ירמיה לא:ג

כִּי-כֹ֣ה | אָמַ֣ר יְקוָ֗ה רָנּ֤וּ לְיַֽעֲקֹב֙ שִׂמְחָ֔ה וְצַהֲל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ הַגּוֹיִ֑ם הַשְׁמִ֤יעוּ הַֽלְלוּ֙ וְאִמְר֔וּ הוֹשַׁ֤ע יְקוָה֙ אֶֽת-עַמְּךָ֔ אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל. ירמיה לא:ו

וַיִּשְׂמְח֤וּ הָעָם֙ עַל-הִֽתְנַדְּבָ֔ם כִּ֚י בְּלֵ֣ב שָׁלֵ֔ם הִֽתְנַדְּב֖וּ לַיקוָ֑ה וְגַם֙ דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ שָׂמַ֖ח שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה. דה"י א:כט:ט

נָתַ֣תָּה שִׂמְחָ֣ה בְלִבִּ֑י מֵעֵ֬ת דְּגָנָ֖ם וְתִֽירוֹשָׁ֣ם רָֽבּוּ. תהלים ד:ח

וְיִשְׂמְח֨וּ כָל-ח֪וֹסֵי בָ֡ךְ לְעוֹלָ֣ם יְ֭רַנֵּנוּ וְתָסֵ֣ךְ עָלֵ֑ימוֹ וְֽיַעְלְצ֥וּ בְ֝ךָ֗ אֹהֲבֵ֥י שְׁמֶֽךָ. תהלים ה:יב.

וַאֲנִ֤י | בְּחַסְדְּךָ֣ בָטַחְתִּי֮ יָ֤גֵ֥ל לִבִּ֗י בִּֽישׁוּעָ֫תֶ֥ךָ אָשִׁ֥ירָה לַיקוָ֑ה כִּ֖י גָמַ֣ל עָלָֽי. תהלים יג:ו

לָכֵ֤ן | שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף-בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח: יא. תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת-פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח: תהלים טז:ט, יא

הָפַ֣כְתָּ מִסְפְּדִי֮ לְמָח֪וֹל לִ֥י פִּתַּ֥חְתָּ שַׂקִּ֑י וַֽתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה. תהלים ל:יב

שִׂמְח֬וּ בַֽיקוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל-יִשְׁרֵי-לֵֽב. תהלים לב:יא

כִּי-ב֭וֹ יִשְׂמַ֣ח לִבֵּ֑נוּ כִּ֤י בְשֵׁ֖ם קָדְשׁ֣וֹ בָטָֽחְנוּ. תהלים לג:כא

שְׁלַח-אוֹרְךָ֣ וַ֭אֲמִתְּךָ הֵ֣מָּה יַנְח֑וּנִי יְבִיא֥וּנִי אֶל-הַֽר-קָ֝דְשְׁךָ֗ וְאֶל-מִשְׁכְּנוֹתֶֽיךָ.

וְאָב֤וֹאָה | אֶל-מִזְבַּ֬ח אֱלֹקִ֗ים אֶל-אֵל֮ שִׂמְחַ֪ת גִּ֫ילִ֥י וְאוֹדְךָ֥ בְכִנּ֗וֹר אֱלֹקִ֥ים אֱלֹקָֽי. תהלים מג:ג-ד (תיקון לאה)

תַּ֭שְׁמִיעֵנִי שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֑ה תָּ֝גֵ֗לְנָה עֲצָמ֥וֹת דִּכִּֽיתָ. תהלים נא:י

הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי. תהלים נא:יד

מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל. תהלים נג:ז

יִשְׂמַ֬ח צַדִּ֣יק בַּ֭יהוָה וְחָ֣סָה ב֑וֹ וְ֝יִתְהַֽלְל֗וּ כָּל-יִשְׁרֵי-לֵֽב.

שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ אֲ-דֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּֽׂא. תהלים פו:ד (סוף שחרית)

שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וּֽנְרַנְּנָ֥ה וְ֝נִשְׂמְחָ֗ה בְּכָל-יָמֵֽינוּ. תהלים צ:יד

א֖וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי-לֵ֥ב שִׂמְחָֽה (ביסץ). שִׂמְח֣וּ צַ֭דִּיקִים בַּֽיקוָ֑ה וְ֝הוֹד֗וּ לְזֵ֣כֶר קָדְשֽׁוֹ. תהלים צז:יא-יב

עִבְד֣וּ אֶת-יְקוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה. תהלים ק:ב

יִרְא֣וּ יְשָׁרִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְכָל-עַ֝וְלָ֗ה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ. תהלים קז:מב

יִשְׂמַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל בְּעֹשָׂ֑יו בְּנֵֽי-צִ֝יּ֗וֹן יָגִ֥ילוּ בְמַלְכָּֽם. תהלים קמט:ב

תּוֹחֶ֣לֶת צַדִּיקִ֣ים שִׂמְחָ֑ה וְתִקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד. משלי י:כח

מִ֭רְמָה בְּלֶב-חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וּֽלְיֹעֲצֵ֖י שָׁל֣וֹם שִׂמְחָֽה. משלי יב:כ

שִׂמְחָ֣ה לָ֭אִישׁ בְּמַעֲנֵה-פִ֑יו וְדָבָ֖ר בְּעִתּ֣וֹ מַה-טּֽוֹב. משלי טו:כג

שִׂמְחָ֣ה לַ֭צַּדִּיק עֲשׂ֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט וּ֝מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן. משלי כא:טו

וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר שָֽׁאֲל֣וּ עֵינַ֔י לֹ֥א אָצַ֖לְתִּי מֵהֶ֑ם לֹֽא-מָנַ֨עְתִּי אֶת-לִבִּ֜י מִכָּל-שִׂמְחָ֗ה כִּֽי-לִבִּ֤י שָׂמֵ֙חַ֙ מִכָּל-עֲמָלִ֔י וְזֶֽה-הָיָ֥ה חֶלְקִ֖י מִכָּל-עֲמָלִֽי. קהלת ב:י

וְשִׁבַּ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ אֶת-הַשִּׂמְחָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אֵֽין-ט֤וֹב לָֽאָדָם֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּ֛י אִם-לֶאֱכ֥וֹל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׂמ֑וֹחַ וְה֞וּא יִלְוֶ֣נּוּ בַעֲמָל֗וֹ יְמֵ֥י חַיָּ֛יו אֲשֶׁר-נָֽתַן-ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ. – קהלת ח:טו

כִּ֣י אִם-שָׁנִ֥ים הַרְבֵּ֛ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָ֖ם בְּכֻלָּ֣ם יִשְׂמָ֑ח וְיִזְכֹּר֙ אֶת-יְמֵ֣י הַחֹ֔שֶׁךְ כִּֽי-הַרְבֵּ֥ה יִהְי֖וּ כָּל-שֶׁבָּ֥א הָֽבֶל. – קהלת יא:ח

וּמָרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א | מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן וְהָעִ֣יר שׁוּשָׁ֔ן צָהֲלָ֖ה וְשָׂמֵֽחָה.

לַיְּהוּדִ֕ים הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה וְשִׂמְחָ֑ה וְשָׂשֹׂ֖ן וִיקָֽר.

וּבְכָל-מְדִינָ֨ה וּמְדִינָ֜ה וּבְכָל-עִ֣יר וָעִ֗יר מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר-הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ שִׂמְחָ֤ה וְשָׂשׂוֹן֙ לַיְּהוּדִ֔ים מִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וְרַבִּ֞ים מֵֽעַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִֽתְיַהֲדִ֔ים כִּֽי-נָפַ֥ל פַּֽחַד-הַיְּהוּדִ֖ים עֲלֵיהֶֽם. מגילת אסתר ח:טו-יז

וַיִּזְבְּח֣וּ בַיּוֹם-הַ֠הוּא זְבָחִ֨ים גְּדוֹלִ֜ים וַיִּשְׂמָ֗חוּ כִּ֤י הָאֱלֹקִים֙ שִׂמְּחָם֙ שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וְגַ֧ם הַנָּשִׁ֛ים וְהַיְלָדִ֖ים שָׂמֵ֑חוּ וַתִּשָּׁמַ֛ע שִׂמְחַ֥ת יְרוּשָׁלִַ֖ם מֵרָחֽוֹק. נחמיה יב:מג

שִׂימֵ֨נִי כַֽחוֹתָ֜ם עַל-לִבֶּ֗ךָ כַּֽחוֹתָם֙ עַל-זְרוֹעֶ֔ךָ כִּֽי-עַזָּ֤ה כַמָּ֙וֶת֙ אַהֲבָ֔ה קָשָׁ֥ה כִשְׁא֖וֹל קִנְאָ֑ה רְשָׁפֶ֕יהָ רִשְׁפֵּ֕י אֵ֖שׁ שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה.

מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת-הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם-יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת-כָּל-ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ. שיר השירים ח:ו-ז

כד יתבין ישראל ועסקין בשמחת התורה קודשא בריך הוא אומר לפמליא דיליה חזו בני חביבי דמשתכחין בצערא דילהון ועסקין בחדוותא דילי

על ידי הביטול שנתבטל אל התכלית, והשיג שכל היסורין הם טובות גדולות מאוד, על ידי זה נתמלא שמחה, והשמחה הוא כלי אל חידושין דאורייתא, כמו שאמרו רז"ל (שבת פח) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, ירדו ס' רבוא מלאכים ונתנו שני כתרים בראש כל אחד וכו', ועתיד הקב"ה להחזירן לנו, שנאמר ושמחת עולם על ראשם, נמצא שהשמחה היא בחי' נעשה ונשמע, שהוא בחי' קבלת התורה. לק"מ סה:ד

ומרוב השמחה שחשב בהצדיקים, היה משתעשע ומתענג איך יהיה לו עם קדוש, ומזאת התנועה נולדה כח דכח של הדין [היינו] קימוץ האותיות, אשר נולדו מן הנקודות שברשימו הנשאר בתוך העיגול, כי כל אות ואות יש לו גבול על הנייר. וכדי לשבר את האזן וכו' האדם הגשמי כשיש לו איזה שמחה, או יחשוב שיבוא לידו ריוח גדול, הוא משתעשע בעצמו וכו' מתנועע, וידוע כי השחוק באדם הגשמי בא לו מן הטחול, והטחול כולו מותרי הדם וכו' כח הדין וכו' וכו' כן אין סוף יתברך שמו היה מתנועע בעצמו, ומבהיק ומבריק בהעיגול, מתוכו אלא תוכו, ואותו הנענוע נקרא שעשוע. ומאותו השעשוע מחלקי עצמו אל עצמו, נולד ממנו כח שיעור החקיקה של האותיות היא התורה, הנמצאת בכח גנוז בהאלפא ביתות וכו' . ספר עמק המלך (א:ב).

וַתֵּ֨צֶר לְדָוִ֜ד מְאֹ֗ד כִּֽי-אָמְר֤וּ הָעָם֙ לְסָקְל֔וֹ כִּֽי-מָ֙רָה֙ נֶ֣פֶשׁ כָּל-הָעָ֔ם אִ֖ישׁ עַל-(בנו) בָּנָ֣יו וְעַל-בְּנֹתָ֑יו וַיִּתְחַזֵּ֣ק דָּוִ֔ד בַּיקוָ֖ה אֱלֹקָֽיו.

שמואל א:ל:ו

תכף כשהאדם רוצה להיות איש כשר ולהתחיל לכנס בעבדתו יתברך, אזי תכף היא עברה גדולה כשיש לו עצבות ח"ו, כי הקב"ה שונא המרה שחורה והעצבות. ליקוטי עצות, שמחה כח

)המלך הו' שאול מרחובות הנהר. והענין כי המלבוש בהיות מאיר בו האור הפנימי, היו האלפא ביתות שבו מתנוצצים בסוד רל"א שערים, ובוטשים זה בזה. ומרוב הבטישה היו האורות מתרחבים ומתלהטים בכל המילואים, ובכל הקשרים שהם מתקשרים. וזה תלויה כל שמחת האורות הנמשכת מן ההתלהטות. וז"ס רנה של התורה המוזכרת ברז"ל (שמו"ר מז:ה) – שהאורות בהאירם מכים זה בזה, ומתלהטים זה בזה. וז"ס: הניגונים של החיות. וכשהיו האורות מאירים בישראל הארה גדולה – היתה שמחה זאת של התורה נמצאת. ... ... ... דוד דגלי מסכתא (עירובין נג.) כתיב בו: ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א:יח:יד). כי התורה אינה מתפרשת בכל מדריגותיה, אך השמחה של התורה היא תלויה ביסוד, והוא בשעה שמוציאים אותה, ומשפיעים אותה לאחרים, אז היא מתלהטת. ותבין כל זה איך השמחה אינו אלא בזיווג, בשעה שהוא [הז"א] מתעורר נגד הנוק', אז כל אורותיו מתלהטים בכל מיני הרוחה. וכל זה תלוי ביד הצדיק, וסימנך: הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמיה לא:יט): שעשועים – דיקא. וכל זה יען הוא נתון כולו לשכינה, ואין הכונה בו אלא להשפיע האורות. על כן כשהוא מתעורר, נעשה כל ההתלהטות הגדול הזה, ואימא מתעוררת לקראתו. וזהו קשר שיש בין אימא לצדיק. וה"ס: כל – נ' שערי בינה. כי הוא מתעורר. ואימא עונה אותו להגביר השמחה בכל המדריגות. אדיר במרום תשיב-ג.(

שמיטה (התשפ"ב): שמטה בגמטריא נ נח נחמ נחמן. בענין טעות השמיטות, עיין חיי מוהר"ן תכד.

שמפו:

לפני כמה שנים החברים חידשו לומר שהם לומדים בישיבת שמפו (-כמו סבון לשער), וכוונו שם-פה שהם נודדים ממקום למקום, במקומות הקדושים אשר בארץ ובחוץ לארץ. ועכשיו למדתי בניצוצי שמשון בליקוטים שיש סוד גדול בדבר, כי נפש רוח נשמה, האותיות החיצונים – הראשי וסופי תיבות, בגמטריא תרי"ג, ונשאר האותיות האמצעיות – פו-שם, והם אלקי"ם בגמטריא פ"ו, שם – שם הוי"ה. והוא פלא איך שהסכימו דעתם לזה.

שמע ישראל. עיין ערך שאלת שלום – והשבת שלום.

שנה. בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. שנה במילוי, שין נון הי עם האותיות והתיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ש"ע נהורי הפנים. שי"ן עי"ן, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

רש"י בכ"מ (למשל בפרק אין דורשין דף יב: בביאור כוונות המקוה בענין השם אגל"א) כותב שיכולים להחליף 'נ' ב'ל'. ואם תעשה כן להשם 'נחמן', יוצא הגימטריא בדיוק נ נח! ואם תעשה כן לכל השם הקדוש 'נ נח נחמ נחמן מאומן' יוצא הגימטריא ש"ע נהורי פנים (והכולל). והרי שין עין ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בענין ש"ע נהורין של תיקון ואמת ע"ע תולדות כז:כב, תהלים קיא זכר עשה לנפלאותיו. וכאן אוסיף ש'ואמת' בא"ת ב"ש פתי"א בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. תיקון ואמת הוא גם כן קשור למדת נצח, כנראה מברכת ישתבח, שמסדרים השבחים כפי הי"ג מדות, ויוצא שנצח הוא מדת ואמת. ויש להתבונן בזה עוד, כי גם תיקון התשיעי, לאלפים, בא"ת ב"ש כתכומי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות, והנה מדת לאלפים נמתקת במדת נוצר חסד, שנוצר בגמטריא משה ע"ה, ואילו הש"ע פנים של מדת ואמת, שהוא בחי' פני יעקב, פעמיים יעקב (עם ששה כוללים), ויעקב מלבר ומשה מלגו.

ומצאתי בשער רוח הקודש (יחוד ח למהר"י גדליה עמוד צז) ש'מעשה י-ה-ו-ה' בגמטריא ואמת ע"ש. והנה מעשה ה' אלו הצדיקים.

שפתיים. עיין מש"כ במסכת שבת דף לב: בענין עד שיבלו שפתותיכם מלומר ד"י. והוא חידש שחנני הש"י בשנת השפ"ת – בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן, שהיה צריך להיות שנה של שפת אמת תכון לעד וכו', שגזרו שכולם צריכים לכסות הפה (שפתיים) עם מסך. והוא ממש הענין של (דברים כח:מז) תחת אשר לא עבדת את י"א בשמחה ובטוב לבב מרב כל – עיין מש"כ בפסוק כמה רמזים. ולכן נגזר לשים על שפתיים אלו שלא אומרים נ נח, מסך, שהוא בעצם מסח, בגמטריא נ נח.

שקט לבן – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

שר: בלשון הקדוש "פחת" זה שר (עיין מלאכי א), פחת, עם הג' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

שתיקה. עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. עיין ליקוטי מוהר"ן סד:ה ז"ל ולבחי' זמר של אמונה העליונה הזאת, אין מי שיזכה, כ"א צדיק הדור שהוא בחי' משה, שהוא במדריגת אמונה זו, זהוא בחי' שתיקה, בחי' שתוק כך עלה במחשבה ע"ש.

ת. ת' [ת' עולמות דכיסופין שיורשים הצדיקים, וכן אלקי"ם שד"י] עם הוי"ה אדנ"י בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תאומים. המזל של חודש סיון, חודש של מתן תורה, הוא מזל תאומים (ע' מדרש רבה לשיר השירים, פרשה ה: תמתי, תמותי שנתממו עמי בסיני ואמרו (שמות כד:ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. רבי ינאי אמר תאומתי, כביכול לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי תאומתי, מה התאומים הללו אם חושש אחד מהן בראשו וכו' עמו אנכי בצרה). תאומים- גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות והכולל.

תבונות התורה. מבואר בלקוטי מוהר"ן תורה יא, ועמש"כ בערך כבוד, לפרש עי"ז נ נח נחמ נחמן מאומן.

תבל. בגמטריא נ נח נ נח נ נח נ נח.

תבלינים. תבלין בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וזה מה שאמרו חז"ל בכמה מקומות (קידושין ל: בבא בתרא טז. ועוד) הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. והנה החיד"א כתב בהקדמה לספר חק לישראל הסברים איך התורה מגן ומציל מהיצר הרע וכתב שם שתורה בגמטריא סמא"ל לילי"ת. וכן מצינו שנ נח נחמ נחמן מאומן בגמטריא אבי אבות הטומאה עם הג' תיבות.

תגובה. ע"ע ערך שאלות שלום – והשבת שלום.

תה ויסוצקי:

ידוע איך שסבא העריך מאד את תה ויסוצקי, ואמר שהוא תרופה גמורה עבור כויות ר"ל. ולכן בדקנו וחקרנו קצת בזה, וראינו שויסוצקי בגמטריא רפ"ב שהוא מספר ידוע ומוכר מאד -- תורה רפ"ב בלקוטי מוהר"ן -- אזמרה -- לראות רק מהנקודות טובות.

והנה עוד זאת יש מספר שמופיע על התה ויסוצקי, השנה שהתחילו 1849, והנה האותיות האלו יש בהם 148 שהוא בגמטריא נחמן, ויש בהם 491 שהוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

וידוע גם כן ש'תה' ראשי תיבות תיקון הכללי, ו'כוס תה' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! תה, בגמטריא ברסלב נ נח, עם הג' תיבות.

והנה עוד זאת שתה ויסוצקי רשום עליה אות W

בגדול --- וזה ממש דומה לאיך שחותמים נ נח באצבעות!

והנה שמענו ממשה שושן נ"י סיפור ארוך איך שסבא עשה מאמץ והשתדל לפעול בשמים שהתה ירפא את הכל, ואכמ"ל. ובענין התה עיין בספר האחים הקדושים (עמוד 168-) ומובא שם שר' מרדכי מנעסכיז זצ"ל אמר שכאשר הצדיקים שותים תה הם נמצאים בעולם העשיה ובאותה שעה יש ביכלתם לפעל דברים רבים, ויש שם כמה מעשיות. ומובא שם מהרה"ק מפרמישלאן, תה – תהא השעה הזאת שעת רחמים.

תוכחה

ידוע דברי ר"ע שחושש שכבר בימיו לא קיים מאן דהוא יודע להוכיח כראוי, והרבה טעו בזה שח"ו בגלל זה נתבטל מצוה א' מן התרי"ג מצות דאורייתא. אכן עכ"פ זה מצוה קשה לקיים כראוי.

והנה מוהר"ן אמר (שיחות הר"ן) 'השמעת ממני דברי מוסר?' ע"ש, ובעיקר עי' בלק"מ תנינא תורה ח, שמאריך להסביר איך שכאשר נותנין תוכחה מבאישין את רוח המקבלו, ופשוט שגם מי שמוכיח את עצמו, למה אכלתי כזה וכדומה, גם הוא בכלל זה, שעי"ז הוא מבאיש רוחו. וגילה שם רבינו הקדוש שיש דרך ליתן תוכחה שזה משפר רוחו ונותן ריח טוב ע"ש, והוא ע"י השיר פשוט כפול שלוש מרובע.

ולפ"ז הדרך היחיד שיש לנו לקיים מצות תוכחה כראוי וכהוגן הוא להגיד למי שצריך, וכן לעצמך, נ נח נחמ נחמן מאומן! וכל פעם שאומרים נ נח נחמ נחמן מאומן, לכוון לקיים מצות עשה דאורייתא מהתרי"ג מצות, הוכיח תוכיח את עמתך!

והנה רבינו גילה שהוא נחל נובע מקור חכמה (חיי מוהר”ן קפט), והנה לכאו' ההיפוך מזה הוא בחי' (משלי כה:כו) מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע, ופרש"י ז"ל כשהצדיק מט לפניו וירא להוכיח אותו, ע"כ. ומזה יש ללמוד לענין הנחל נובע מקור חכמה שהוא דווקא ענין להוכיח את הרשעים, וזה דייקא כמבואר בלקמ"ת כנ"ל שיש רק דרך אחד ראוי ומוכשר להוכיח - ע"י הרם כשפ"ר קולך והגיד לעמי פשעם, ע"י נ נח נחמ נחמן מאומן.

תורה

ע"ע תבונות התורה.

לימוד תורה

תפילה קצרה לאמר לפני הלימוד, עיין ערך תפלה

ענין שיהא עיקר הלימוד רק בספרים הקדושים של מוהר"ן

א] כבר כתבנו בס"ד בריש החיבור שעיקר הלימוד הוא להאיר שמות השי"ת, כי כל התורה כולה שמותיו של השי"ת, ותכלית הבריאה הוא לגלות את זה (וז"ל ליקוטי תפילות ב:נ ועזרני וזכני ליחד יחודים קדושים בכל עת, שאזכה להיטיב מעשי ולקדש מחשבתי בקדשתך העליונה עד שיהיה נתיחד (ויהיו נעשים) על ידי יחודים עליונים קדושים וטהורים בכל העולמות כלם, כי לכך נוצרתי ליחד ולחבר כל העולמות וכל השמות הקדושים ביחודא שלים, באפן שיתגלה ויתפשט ויאיר יחודך ואחדותך לכל האי עולם, וידעו כלם אותך וכו', ע"ש), וזה תוקף לימוד התורה הקדושה שהוא כנגד כל המצות, כי הוא בעצמו שמותיו של השי"ת. וכן הוא בנוסח של ברכת התורה: כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה. וכן עיין בפרקי דרבי אליעזר פרק מז ז"ל ראו עליונים שמסר הקב"ה שם המפורש למשה, וענו, ברוך אתה ה' חונן הדעת, עכ"ל. [והנה מאד חשוב להעיר ממה שכתוב בשיחות הר"ן אות קפה, שמוהרנ"ת מדגיש שרבינו לא היה נותן יחודים וכדומה לתיקונים, אלא עובדות למעשה, ובעוד מקומות מצינו שרבינו רצה מאד שהעולם יעסקו במצוות מעשיות, הרי שעכשיו בזמנינו אין העיקר העבודה שלנו כעבודת דורות הקדמונים, כמפורש בזוהר הקדוש וכתבי האר"י בהכרח שעיקר העבודה הוא בפנימיות, אכן אין זה פוסל ומעקם בכלל המטרה, שכל מעשינו, דיבורנו, ומחשבתינו תהיו ליחד את השם יתברך. ומצינו שרבינו גם כן נתן לפשוטי העם לעשות יחודים, כמו על התיקון הכללי לכוון בשני שמות וכו', וזה פשוט וברור, אף שלא יקבלו את זה רבים מסבת השקעתם ביון מצולה, השם ירחם, ומה שרבינו אינו מורה בדרך שונה מהצדיקי אמת שלפניו עמש”כ 350:ג].

והנה לפ"ז מובן שעיקר העסק בלימוד התורה צריך להיות על דרך זה להאיר את אור הש"י. [וכן מצינו בכ"מ למשל ע' בליקוטי עצות ערך תלמוד תורה אות מט ז"ל: על ידי שמתיגע בתורה וכו' הוא מקים ומחדש כל העולמות ומגלה כבודו יתברך בעולם שזה עקר התכלית של כל עבודת האדם, כדי שיתגדל כבודו יתברך שמו, ע"כ. ועיין בסוף מסכת סוטה מט. ואלא (-כיון שכל יום ויום מרובה קללתו) עלמא אמאי קא מקיים, אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבה דאגדתא וכו' ופרש"י ז"ל אקדושה דסידרא, סדר קדושה שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט שאומר קריאתו ותרגומו והן כעוסקין בתורה, וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי הארץ, ויש כאן שתים, קדושת השם ותלמוד התורה, חביב הוא. וכן יהא שמיה רבה מברך וכו' וכו' ויש כאן תורה וקידוש השם, עכ"ל. הרי מכל התורה כולה חז"ל בחרו לקבוע הלימוד בעם ישראל במעשה המרכבה]. וכיון שאנו מאמינים שהספרים הקדושים של מוהר"ן הם הכי מוכשרים להאיר אור הש"י, פשוט שעיקר עסקנו לא תהיה אלא בהם.

ב] וע' בהקדמת מוהרח"ו ז"ל לספר עץ חיים, וכן הובא בכמה מכתבים מהרמח"ל, שהבאתי בנספחים, שמי שקשה לו העיון בלימוד הגמרא, אל תלמוד אותו (וכמו שפסק הרמב"ם שלא צריכים ללמוד גמ', ע' בהקדמה לספרו יד החזקה), רק כל לימודו תהיה במדרשים ובאגדה ובעיקר בפנימיות התורה. ומי שהוא בקי וחריף כהאריז"ל שהיה לומד כל סוגיא שבע דרכים וכו', הוא יכול ללמוד קצת בגמרא, אבל לא יותר משעתים ביום. כי עיקר הלימוד הוא להאיר אור השם יתברך, ולימוד הגמרא הוא מלחמה לברר מה אסור ומה מותר וכדומה, ואם אינו מוכשר לעשות הבירור באור השם אדרבא יתקלקל ח"ו. והרבה הרבו לצווח על זה ע"ש [וע"ע ברש"י במס' שבת (פח: ד"ה למיימינין) ז"ל עסוקים בכל כחם וטרודים לדעת סודה כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר, עכ"ל, וכן במס' סנהד' פירוש שתורה לשמה, היינו שטורחין למצוא הסוד. וע”ע ברש”י במס' סוטה דף כא. שפי' שתורה שמים רבים לא יוכלו לכבות היינו סוד. ועיין בהקדמה לספר הקנה ז"ל וכאשר תכתבו כוונת כל בעלי התלמוד תמצאו כל דבריהם משל ומליצה (ה"ע במגלה עמוקות אופן ק – וכבר אמרו ברעיא מהימנא פרשת פנחס (זוהר ח"ג רמד ע"ב) תנאים ואמוראים כולהו מילייהו ברזא דחכמתא ע"ש), ודברים בהמיים משולים בדברים רוחניים כעניין משמורה ראשונה חמור נוער, ותשאו ותתנו בפשט היוצא מפיהם להרסו הריסה מבלי תקומה עד בא סוד ושורש ועיקר דבריהם להודיע כוחו וגבורתו של אלקינו, ע"כ].

ג] ויש מקשים ממה שכתוב בשיחות הר"ן (עו) ע"ש באריכות ובין היתר כ' ז"ל ויזכה ללמד הרבה מאד, גמרא ופוסקים כלם, ותנך ומדרשים וספרי הזהר וקבלה ושאר ספרים כלם וכו' פעם אחד חשב רבנו ז"ל מה שהאדם צריך ללמד בכל יום עד שאין היום מספיק. דהינו לגמר בכל שנה ש"ס עם הרי"ף והרא"ש, וארבעה שלחן ערוך הגדולים, וכל המדרשים כלם, וכל ספרי הזהר ותקונים וזהר חדש, וכל ספרי קבלה מהאר"י ז"ל. גם צריכין ללמד איזה שעור ביום בקצת עיון. ועוד חשב הרבה דברים. גם צריכין לומר תהלים בכל יום, ותחנות ובקשות הרבה הרבה. ואז ספר הרבה מענין זה שצריכין ללמד במהירות גדול ובזריזות ולבלי לבלבל דעתו בדקדוקים הרבה מענין לענין וכו', ע"ש.

והגם שכתוב שם בפירוש שכל הלימוד הזה אינו לעיכובא כלל, וז"ל שם, גם אמר לבל יהיה נבהל מזה שהזהיר שצריכין ללמד כל כך בכל יום, כי גם אם אינו זוכה ללמד כל כך, אעפ"כ הוא יכול להיות איש כשר באמת. וגם כבר ספר מזה שיכולין להיות איש כשר אפילו אם אינו יכול ללמד כלל ואפלו צדיק יכולין להיות אף על פי שאינו למדן כלל, רק בעל השגה אין יכולין להיות כי אם כשהוא למדן בגמרא פרוש רש"י ותוספות. אבל איש כשר וצדיק גמור יכולין לזכות אפלו מי שהוא איש פשוט לגמרי, 'ולא עליך המלאכה לגמר ואי אתה בן חורין להבטל ממנה (אבות ב:טז)', ע"כ.

מ"מ קשה להם דהרי כ' לעיל שצריכין ללמוד גמרא וכו'.

ד] והנה קודם שנוכל לפרש הסוגיא ליישב דעתן, רצוני לברר שכוונת מוהר"ן בלימוד במהירות, אינו שצריכין לעשות גירסא בעלמא בשום הבנה, ולא שאני אומר שאין שום מעלות ותועלת בזה, כי אדרבה מחשיב אני את העבודה זו, ויש לי הרבה ראיות שטוב לעסוק בו [- וע' בשיחות הר"ן (ש) שכז"ל אמירת ספרי רבינו ז"ל האמירה לבד מסוגלת להנשמה כמו ספרי הזוהר והתיקונים, גם בימי אלול מצווה לאומרם ומועיל מאד], אבל נלע"ד ברור שאין זה הכוונה כאן בשיחות הר"ן כמוכח להמעיין קצת. כי בדיבור המתחיל ודבר הרבה, מבואר להדיא שבא בעיקרון לאפוקי ריבוי העיון והדקדוקים וכדו', ופשוט א"כ שמדבר על הלומד בהבנה. וכן אח"כ בד"ה ופעם אחד פשוט ומבורר כנ"ל. ובד"ה וספר ג"כ כנ"ל וכתב שם בפירוש ז"ל רק יראה להבין הדבר בפשיטות במקומו. ואם לפעמים אינו יכול להבין דבר אחד, אל יעמד הרבה שם וכו', עכ"ל, מבואר להדיא שמדבר על לימוד בהבנה רק שלפעמים אינו מבין דבר אחד. וכן מוכח ממש"כ שם שריבוי הלימוד עדיף, והרי ע"כ הוא לומד ומבין הרבה ממה שהוא קורא.

וכן מבואר בגמרא במסכת עבודה זרה יט. ואמר רבא לעולם ליגריס איניש ועף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר שנאמר גרסה נפשי לתאבה גרסה כתיב ולא כתיב טחנה, ופרש"י שלא היה טוחן הדק אלא כריחים של גרוסות המחלקין חיטה לשנים או לארבע לצורך מאכל וכו' אף על פי שאיני טוחנה הדק ליכנס בעומקה עכ"ל.

ומה שנשאר קצת מקום לדעה הנ"ל לעסוק רק בגירסא בעלמא והוא מהכתוב בד"ה ואמר שכז"ל שאין צריכין בלמוד רק האמירה לבד, לומר הדברים כסדר, וממילא יבין. ולא יבלבל דעתו בתחלת למודו שירצה להבין תכף ומחמת זה יקשה לו הרבה תכף ולא יבין כלל רק יכניס מחו בהלמוד ויאמר כסדר בזריזות וממילא יבין. ואם לא יבין תכף -יבין אחר כך. ואם ישארו איזה דברים וכו' עכ"ל.

והנה ראשית כל, צריכין להיות מודה במקצת, א' למש"כ שדבריו הקדושים שלפני קטע זה ושלאחריה ברורים כנ"ל, ב' מש"כ שיכניס מוחו בהלמוד, שע"כ יש שייכות למה שהוא לומד (והחיד"א הגדיר במצות לימוד תורה, שמקרא, שכר בקריאה בעלמא, משנה צריך לדעת פירוש המלים, ולא אפילו הענין, גמרא, צריכין לדעת על כל פנים באיזה ענין הנושא, ואכמ"ל). אבל באמת מבואר יותר, שבזה שהכניס מוחו לענין, אם לא תהיה קשה עליו מאיזה קושיא פרטי וכדומה, הוא כבר ממילא מבין. ועכ"פ נתפס לו הענין קצת שבפעם השניה לא תהיה כזר לגמרי בעיניו, וכל זה ברור ואכמ"ל והמודה על האמת יודה. ומבואר עכ"פ עצת רבינו ללמוד באמירת הדברים להבינם ככל מה שיכול בהשקפה ראשונה, וימשיך.

ה] והנה נחזור לענינינו במה שכתוב ללמוד גמרא. ראשית כל הלוא מבואר בלימוד כל התורה כולה כל השנה, ומי שיכול לעשות כן, הלוא גם למש"כ ראוי הוא ללמוד קצת גמרא. ואם תעשה חשבון, שלגמור ש"ס כל שנה, זאת אומרת כשבע דף גמ' כל יום (ועוד קצת משניות שאין עליהם גמ', ויש להעיר שלא הזכיר בפירוש לימוד הירושלמי והרמב"ם) ומי שבדרגה כזו שלומד כהת"כ כל שנה (מלבד שיעור א' בקצת עיון 'ותהלים כל יום ותחנות ובקשות הרבה הרבה' והתבודדות), כמדומני שלא יקח לו אפילו שעה. אכן אם נחשב גם הרי"ף והרא"ש והחלק יומי בשו"ע, בסתמא יעלה קצת יותר משעתים, אבל לא הרבה. ועוד זאת שמדבר על לימוד במהירות כנ"ל. וכמדומני שע"פ חשבון פשוט יש בספרי המדרשים, וגם החלק אגדתא בש"ס גופא, זוה"ק, תיקוני זוהר, וז"ח, וכתבי אר"י, לכל הפחות כפלים מלימוד הפשט [וע' בלקוטי הלכות הל' ראש חודש (ה:כא) שצריכים צלתה מרובה מחמתה, דהינו יותר תפלה מתורה]. אבל כל זאת כתבתי אגב, שיהיו החולקים חייבים כבר להיות מודה לי במקצת, שאין עיקר הלימוד לימוד הגמרא הקדושה.

מלבד זאת, שרוב העולם אינם עומדים בזה, ואם ישתדלו ללמוד ככל היותר שהם יכולים, שזה פשוט הכוונה, בודאי עליהם לתפוס העיקר, שעיקר לימודם תהיה בפנימיות התורה, וכמו שפסקו האר"י ז"ל והרמח"ל (וכן בלק”מ י:ח מבואר שהעיקר הוא תורת הנסתר). אך מי שביכולתו לגמור כל התורה כולה כנ"ל הוא ישלימנו.

[והא לך לשון החיד"א (דבש לפי מערכת ת' אות מא, הובא כהקדמה לחק לישראל) האף אמנם דלמוד הגמרא יקר מאד ואין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, וכתב רבנו תם (קדושין ל. תוס' ד"ה לא) שהתלמוד בלול מכלם, מכל מקום כל זה הינו ללומד תורה לשמה בענוה, ונזהר בדקדוקי מצוות כמו הראשונים שהיו קדושים מאד ונשמתם ממקום עליון. אבל בדור יתום זה (- לפני 300 שנה!), כי גברה סטרא אחרא והוא בעקבות משיחא, והיצר הרע רודף לתלמידי חכמים ביותר, אלו התלמידי חכמים שאינם רוצים ללמד מוסר, על הרוב הם מתגאים בלמודם וחושבים שהם חכמים גדולים, ומבזים הזקנים וגדולי דורם, ואינם מקפידים להתפלל כהוגן ופוגמים ברית הלשון והראות וכיוצא, ולכן אין תורתם רצויה כי אינה לשמה, עכ"ל]

ו] אכן עדיין קשה לכאו' מהנ"ל על מה שכתבנו והוכחנו שעיקר הלימוד צריך להיות בספרי רבינו.

והנה בס' זה ינחמנו מביא שאלה זו, ומיישבו על פי מה שאמר מוהר"ן "עכשיו שיש הספרי שלי בעולם צריכין ללמוד רק בספר לי" (והביא מס' ביאור הליקוטים של ר' אברהם בן ר' נחמן תורה רפב, ולא מצאתי לפני, אבל ראיתי בעוד ספרים מביאים ג"כ משם כנ"ל. ומצאתי הדיבור בהשמטות לחיי מוהר"ן הוצאת נקודות טובות), ודייק על נכון מש"כ עכשיו, דהיינו שקודם שהיה קיים ספר ליק"מ, בודאי היו צריכים לעסוק בתורה הקדושה, ומה שנכתב בשיחות הר"ן הוא מה שאמר מוהר"ן קודם שיצא ספרו, ובאמת כן מוכח, דהרי לא הזכיר בכל הדברים שצריכים ללמוד כל יום, לימוד ליקוטי מוהר"ן, ובמק"א צוה בפירוש שצריכין לקבוע כל יום שני סדרים בספרו, א' בבקיאות וא' בעיון, אלא ע"כ מש"כ בשיחות הר"ן הוא מהנאמר קודם שיצאו ספרי מוהר"ן, ועכשיו שיצאו ספריו לעולם לא תהיה עסקנו אלא בהם.

שוב מצאתי במכתב קי בספר נתיב צדיק שכז"ל עיקר הלימוד בהספרים הללו (של רבינו ומוהרנ"ת) ואם ישאר פנאי ילמדו עוד שיעורים כי כך אמר רבנו ז"ל, הרי עדות מתלמיד של מוהרנ"ת, שרבינו כבר קבע שעיקר הלימוד צריך להיות בספרי ברסלב כנ"ל (אם לא שנדחיק שמה שכ' כי כך אמר רבנו ז"ל הולך על מה שכ' שאם יש פנאי ילמדו עוד שעיורים, כי כך רבנו ז"ל אמר ללמוד את כל התורה. ובאמת גם זה נכון).

ז] אכן אכתי צריכים להגדיר הדברים, כי כבר שמעתי דבת הפתאים טוענים שלדברינו לא צריכים כל התורה ח"ו, וגם שלפי דברינו מוהר"ן חזר בו ממה שבתחלה אמר שהוא טוב לאדם לעבר בחייו בכל הספרים של התורה הקדושה, ומה שאמר על הלימוד כל יום.

והנה באמת אין כאן שום מקום לטעות כלל. כי לא עלי תלונותיהם כי עם על ה"י ועל צדיקיו האמיתים, כי כבר כתבתי שכן יסד האריז"ל שלא תהיה עיקר הלימוד אלא באלו הדברים הפנימים שמאירים לנו אור ה'. והמעיין בדבריו ובדברי הרמח"ל שהבאתי בנספחים, כבר יראה תשובה מספקת על כל קושיותיו וספקיו. אך בקיצור נימרוץ אענה, שבהקדמה לעץ חיים כתוב, שתתחיל ללמוד פשט אבל אם לא רואים סימן ברכה, דאינו נעשה כמעיין המתגבר ואין מגלין לו רזי תורה וכו', סימן שעדיין אינו ראוי ולא יצליח בלימוד הפשט, ואין לו אלא ללמוד פנימיות התורה, ועי"ז יש לו סיכוי שיצליח, ואם לא לא. ואם כן יצליח, הרי יזכה להיות כמעין המתגבר ויגלו לו רזי תורה וכו', הרי בסוף יזכה גם ללמוד כל התורה כולה [וע' בזה בליקוטי הלכות יו"ד סימני בהמה וחיה טהורה ד, שע"י צדקה האויר נח וזך ועי"ז הדיבורים של הצדיק נשמעים מרחוק, וכז"ל (אות יט) הינו שבכל מגלת ספר שבעולם, בכלם כתוב עלי (ה"ע ע' מש"כ בשם בעל הסולם בגדר סוד), להודיע לי מעלתי, לעוררני, להוציאני מכל המקומות שנפלתי בהם, כי נמצא כתוב בכל הספרים שבעולם הפך טעותי אפלו בהספרים של עכו"ם וכו' כנ"ל. מכל שכן וכל שכן בספרי ישראל הקדושים שבודאי יכולים למצוא בהם כל אחד הפך טעותו והבליו שנתעה בהם, אע"פ שלפעמים הבעל דבר מבלבל את האדם עד שגם בספרים הקדושים רואה להפך, כי לא זכה – נעשה לו סם המות, וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. אבל בכח הצדיקים הנ"ל שיכולין לדבר למרחוק עד שגם הטוב הכבוש בין העכו"ם ימצא בספריהם הפך אמונתם, מכל שכן וכל שכן שהטוב הכבוש בגלות בין ישראל בעצמן, בודאי יוכל למצא ולראות בכל הספרים עצות אמתיות ונפלאות הפך טעותו והבליו שהיה נתעה עד הנה וכו' ע"ש. וכן ע' בישראל סבא עמ' קפד ז"ל – רבי ישראל נשאל, מי שרוצה להתקרב לרבנו באיזה ספר יעסק במיחד בהתחלה? - רק לא לעשות רע. רק לעשות הכל רצון השם יתברך, אז כל מה שלומדים אפלו מה שלומדים כל הספרים, הכל מאיר רבנו הקדוש ומוצאים בכל דבור של התורה מה שאנחנו צרכים, איך לחיות ואיך לתקן ואיך להתקרב להשם יתברך וכו' ע"ש]. רק שכדי להגיע לזה ע"כ בתחלה צריך לעסוק רק בפנימיות כנ"ל, וממילא כאשר יזכה לדעת כל התורה כולה, הוא ידע את זה באופן אחר לגמרי, שאפילו אם לא היה עוזבו בתחלה ולהיות לומד פנימיות התורה, והיה יודע כל הגמ', לא תהיה זאת הידיעה חשובה ידיעת התורה כלל, רק להבדיל כחכמה חיצונה ולימוד מדע, דהיינו שהוא פרופסר גדול (ואגב ע' מגילה כח:).

[וצריך לזכור שקבלת התורה הוא במתנה, וכמו שכתוב בתוה"ק וממתנה נחליאל, ואמרו חז"ל שמשה רבינו בהר סיני היה לומד ושוכח, ובסוף השם יתברך נתן לו במתנה. וכן יש סיפורים מאנשים שזכו במתנה מן השמים לידיעת גדולות וכשרונות וכמו שכ' על השדי חמד ור' פסח מקוברין (שהיה משגיח בישיבה וכו'), ור' שמעון מאוסטרופולי (כמסופר בס' סיפורי נשמה שסיפר ר' שלמה קרליבך עמ' 267), וכן מצינו שצדיקים נתנו תורה במתנה, וכמסופר מהבעש"ט, ואכמ"ל. וע' בחיי מוהר"ן (אות תקצד) ז"ל ואז באר לי הענין קצת ואמר לי כי התורות שלו הם כמו מי שנכנס לפלטין וכו' וכו' אבל אף על פי כן עדין לא יהיה שלך רק כמו שמטיל בשל אחרים. אבל אני רוצה שיהיה שלך לגמרי, וגם זה יהיה. אתה חושב עבור המעשים טובים שלך, רק בשביל שאני רוצה כך, עכ"ל].

ח] והנה עוד זאת אוכיח בדעת רבינו ז"ל שאמר (ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה צו) בפירוש שהכי גדול הוא לעסוק כל היום בתפלה ושיחה בינו לבין קונו בהתבודדות. וכן הודיע ופרסם הלכה למעשה שזה הוא דרכו (שיחות הר"ן קסג). רק שאמר שזה קשה מידי להרבה אנשים, לכן עכ"פ יזהרו לעשות כל יום לכל הפחות שעה [וכן יעו' בלקוטי תפילות ח”ב תפלה כב, רבונו של עולם עזרני לפרש כל שיחתי לפניך בכל יום ובכל עת תמיד. זכני והושיעני שאזכה להרבות בשיחה ביני לבין קוני, עד שאזכה לבלות רב היום והלילה על ענין זה כל ימי חיי וכו' ע”ש. וע' בלקוטי הלכות או”ח ג', הלכות ראש חודש (ה:כא) שעכ”פ צריכים צלתה מרובה מחמתה, הינו יותר תפלה מתורה, כי העיקר הוא התפלה ע”ש]. וידוע גם כן מעלת הענין לעשות תפילות מהתורה, ושזה בעיקר בתורת מוהר"ן המאפשר ומסוגל ביותר לזה כמבואר, ושהרבה מהתבודדות הוא דוקא על זה הדרך. ולא רק התבודדות, שרבינו אמר לחיות כל היום וכל התקופה על פי התורה שהיה לומד אז מתורתו הקדושה [לקוטי תפילות שם, שחות הר"ן רצז. חיי מוהר"ן (מעלת תורתו מט): גם בעולם הזה צריך לקימם בפשיטות על כל פנים לילך בהם, כאשר שמענו מפיו הקדוש כמה פעמים שצריכין לילך עם אותם התורות, דהינו לילך איזה זמן עם זאת התורה. וכל העבודות שלו מבקר עד ערב יהיו עם הלוך של אותה התורה שהוא הולך בה בעת ההוא. ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה ממאמר אחר, וכן יתנהג תמיד, עד אשר יעבר וילך עם כל התורות שאמר, והשם יתברך יעזר לזה, עכ"ל]. וכן היו נוהגין אנ"ש. ומסופר על ר' אברהם שעבר על כל הלקו"מ כן. ועל פי ענין זה בפני עצמו יצדק האומר שצריכים ללמוד ולעסוק כל היום בספרי מוהר"ן.

ועל כל פנים מזה יכולים לראות מה הכיוון צריך להיות כל היום, להתקרב אישי להשי"ת, ואם לא יזכה לעשות כל היום בהתבודדות, הרי שני לזה הוא שעכ"פ הוא לומד כל היום התורה שהיה צריך לעשות עליה כל היום התבודדות.

ובאמת עיקר פנימיות התורה וסודותיה הוא תפלה כמבואר בכ"מ בליקוטי מוהר"ן (וכן בקונטרס זו ביארנו שע"כ אין ספרים הנדפסים מגלים סודות התורה ע"ש).

ט] שוב מצאתי בפירוש בלקוטי הלכות (או"ח הלכות נטילת ידים ו:צא) מפורש כדברינו שעיקר הלימוד צריך להיות בספרי רבינו ע"ש באריכות. ואביא קצת ממה שממש נוגע לנו.

"אך אפילו העוסקים בחכמות התורה ובפלפולא לשם שמים, כי חדי קוב"ה בפלופולא, אעפ"כ אין זה עיקר התכלית. כי העיקר הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, כמו שמצינו בהקדמונים שנתרחקו מהפלפול של הבל, רק ירדו לעומק ההלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אבל אפילו העוסקים בזה באמת לשם שמים, שבודאי אשרי להם אשרי חלקם, אבל אדיין אין זה תכלית השלימות, כי עיקר התכלית בשלימות הוא הלימוד הקדוש שמביא לידי מעשים טובים ומדות ישרות ולשוב מעבירות להציל את ישראל מעוונות, שזה עיקר החמנות על ישראל כנ"ל. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וכמו שאנו מבקשי בכל יום, ותן בלבינו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים וכו'. כי העיקר הוא הלימוד הקדוש שמכניס קיום התורה בישראל. והעיקר שתתקיים התורה והמצוות אצל כל אחד ואחד כל ימי חייו בכל מה שיעבור עליו. וזה עיקר לחמה של תורה בחי' לכו לחמו בלחמי וכו' שעל ידי זה עיקר קיום הקיבוץ כנ"ל וכו'. כי עיקר הקיום לנצח הוא על ידי התורה הקדושה שמאירה בעולם קיום התורה לדורות עולם כמו משה רבינו ע"ה שנאמר בו, וגם בך יאמינו לעולם. וכו'. דהיינו כשמתקרבים להצדיק האמת ולתורתו הק' שהיא בחי' לחמה של תורה שכלולים ונעלמים בה כל המטעמים של תורה כשרז"ל על משה רבינו ע"ה וכמה צדיקים שהיו יודעים כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחד, והכל כלול בתורתם הקדושה, והעיקר שתורתם מביאה לידי קיום התורה לנצח וכו', ע"ש כדה"ק, ומי שאפילו קצת בקי בדה"ק מבין שרבי נתן מדבר על תורת רבינו, בלי ספק ובלי פקפוק."

[ותראה בדבריו 'אך אפילו העוסקים וכו' לשם שמים' שבאמת זה מיעוטא דמיעוט, כי כבר כתוב בלק"מ תורה יב שעל פי רוב הלומדים הם לא לשמה ולכן חולקים על הצדיקים, והסכנה והפגם של לימוד כזה נורא מאד, ואכמ"ל].

ועיין עוד בקרובץ לפורים, לברכת הודאה: " תחת פלפול יגיע לקח טוב פעלת צדיק!"

י] עוד דברים בענינינו:

ע' בחיי מוהר"ן, מעלת תורתו וספריו הקדושים, כמה הזהיר רבינו ללמוד ספריו הקדושים עד שיהיו שגורים בפיו בעל פה, וללמוד אותו גם בעיון, ולחיות כל חייו על פיו, וכו' וכו', ומובן מאליו שכדי לעשות זה צריכים להיות שעיקר הלימוד והפניה כל היום תהיה רק בספריו הקדושים.

שיחות הר"ן (אות מ): ומה שאנו רואים שיש בני אדם שאין דעתן נמשכת אחר ספרים קדושים ונוראים מאד, כגון ספרי הזהר וספרי האר"י זצ"ל וכיוצא, אע"פ שיש בהם חידושים נוראים מאד מאד המאירים עינים ומתוקים מדבש, והם נמשכים דיקא אחר ענינים אחרים כגון חקירות, דע כי זהו מחמת מזגם כי מזגם בטבעם הוא מזג רע מן התולדה שנולדו במזג רע שאינם יכולים לסבל את הדבר הקדוש באמת. ובאמת בודאי יש לו בחירה ויש לו כח לשבר את מזגו הרע. אבל מאחר שנולד במזג רע כזה, הוא צריך לסבל מרירות גדול לשבר את מזגו וטבעו הרע. ואשרי לאדם שנולד בקדשה, ע"כ.

בקונטרס ודעת הצדיק הביא מהסבא שא' ז"ל: ר' ישראל אמר שצריך ללמוד העיקר ספרי רבינו זה האמונה שלנו. בתקופה של ר' ישראל קארדונר היו למדנים גדולים והוא עלה על כולם ע"י שזכה ללמוד קודם כל ספרי רבינו, כי הם שורש התורה, וא"כ הכל בא לו בנקל, ע"כ.

ועוד שם: לאחד נכנס בכולל שו"ע אמר טוב, אבל תזהר ללמוד הרוב ספרי רבינו, אם לא, יכולים להפוך כל הלימוד, ע"כ.

הסבא אמר (י"ס עמ' קסט): וגם כן אנחנו לא שומרים את הזמן, לא שומרים התורה, זה העקר בשביל שאנחנו רחוקים מרבנו. בשביל שאנחנו לא מחשיבים, אנחנו לא מכניסים בלבנו את כל הדבורים של ה'לקוטי מוהר"ן' וה'לקוטי הלכות' וכל שאר הדבורים הקדושים של רבנו. אם היינו זוכים לזה היינו צדיקים קדושים והיינו לומדים הרבה גמרא והיינו מבינים, היה מאיר בנו הגמרא, מה שיש. לא כמו של עכשו, לא ידועים כלום, לא יודעים גמרא. הם חושבים שהם גאונים והם אומרים ח"ו על ברסלב כל מיני דברים. נו, נו, יבוא הזמן.... יהיה ישיבות הרבה שילמדו לא בשביל כבוד, רק בשביל השם יתברך וכבוד השם וכו'.

יהיה ישיבות רק למוד ספרי רבנו! ע"ש. וע' בסוף אבניה ברזל (עמ' תג בכוכבי אור הוצאת הקרן) ז"ל מוהרנ"ת ז"ל אמר וכו' כן אני אומר לכם תדעו כשיבא משיח צדקנו יהיה נעשה ישיבות מספרי רבנו ז"ל עכ"ל.

וע' בישראל סבא עמ' קצג: העקר הוא רבנו, זה העקר לכל התורה כלה, זה העקר - ספרי רבנו! גם הגמרא - קדש קדשים, תורת השם, התורה שבעל פה, הש"ס. יש זמן על הכל, כשהאדם רוצה באמת אז נכנס ברכה, הוא זוכה לעשות הרבה בעבודת השם, בתורה ובתפלה, והוא זוכה לכל דבר. כל אחד כפי הרצון, אם רוצים אז יכולים לעבר על כל התורה כלה. רבנו הקדוש הוא מדבר מה יש ללמד - הש"ס והמדרשים והתורה. אבל אם יש רצון באמת, רצון חזק, ע"כ (ובקונטרס ודעת הצדיק הביאו מהסבא בזה"ל יש זמן ללמוד הכל, העיקר לשמור על הזמן (אבל צריך שיהיה רוב הלימוד ספרי רבינו), ע"כ)..

וע' בישראל סבא עמ' כה: אמרתי 'מהיום אני כבר לא אתן את הלחם, אם לא - אני אקבל מכות, אני לא אדע אם השבוע פרשת נח'. אף על פי כן, נתתי עוד פעם לעני הזה את הלחם. והיה אצלי כל היהדות, הכל מה ששמעתי מענין רוחני, מענין אמונה, מענין התורה - קבלתי ידיעות חדשות מה שלא ידעתי מהש"י מהתורה, אני שומע שיש תורה והש"י, אז היה לי שמחה גדולה, ע"כ.

וע' בי"ס עמ' קנד: יש למדנים ויש ישיבות ויש תורה, אבל בלי רבנו אין להם יסוד, אין להם שרש, אין להם כח, לא יודעים כלום. בלי רבנו - כל העולם תהו ובהו! ע"כ.

וע"ש עמ' קפד: רק לעשות הכל רצון הש"י, אז כל מה שלומדים אפלו מה שלומדים כל הספרים, הכל מאיר רבנו הקדוש ומוצאים בכל דבור של התורה מה שאנחנו צריכים ע"ש.

וע"ע ישראל סבא עמ' ערב -ג, קצד-ה. ובעוד כ"מ.

והנה יש עוד דרך וענין, דהיינו לדעת כל התורה כולה מתוך דברי מוהר"ן, כי דבריו הם בשרש התורה וכוללים כהת"כ, כמבואר הרבה בהספרים הקדושים. ובקונטרס ודעת הצדיק הביא מהסבא, לאחד ששאל מה עדיף להעמיק בטור שו"ע או לקו"מ השיב: לקו"מ כלול בו כל ההלכות וכל החכמות הכל כלול בלקו"מ, ע"כ, ואכמ"ל.

לק"מ תורה קכא: כשאדם רואה ולומד בספר, ובכל מקום שהוא רואה ולומד מוצא את עצמו, הינו שלוקח לעצמו מוסר ורואה פחיתותו ושפלותו, בכל מקום באיזה ספר שהוא בא ומעין שם, זה סימן שחפץ לעשות רצונו יתברך וכו', ע"כ.

ישראל סבא עמ' רלא: (רבי ישראל נשאל כיצד ינהג מי שקשה לו ללמד) נו, אז תפלה, תפלה. לקוטי תפלות, כן (והוא ע"פ לק"מ, שא' שאל מוהר"ן וכו' ע"ש). נותנים לפני השם יתברך הכל, כל הכחות, כל הגוף, הכל. הכל להש"י. להיות גבור! קשה? כל מה שקשה יותר - יותר טוב! אמונה וכו' ע"ש.

ישראל סבא עמ' צב (נשאל אם אפשר לעשות תשובה על ידי למוד ספרי רבנו בלבד) כן בודאי.. זה העקר השרש והיסוד של כל התורה. זה שרש התורה ושרש הכל וכו' ע"ש.

ישראל סבא (קפד): (רבי ישראל נשאל מי שרוצה להתקרב לרבנו באיזה ספר יעסק במיחד בהתחלה?) רק לא לעשות רע. רק לעשות הכל רצון השם יתברך, אז כל מה שלומדים אפילו מה שלומדים כל הספרים, הכל מאיר רבנו הקדוש ומוצאים בכל דבור של התורה מה שאנחנו צריכים, איך לחיות ואיך לתקן ואיך להתקרב להשם יתברך. 'רחמנא לבא בעי', העקר הלב! רבנו הקדוש אמר 'תנו לי את לבכם ואני אוליך אתכם בדרך חדש'. לבכם - את הלב. וגם אם האדם מחפש אמת, אז הוא זוכה! וכו' ע"ש.

בספר לראות באב"י הנחל שיצא לאור עכשיו (תשע"ה) בערך לימוד יש כמה וכמה דיבורים של סבא ישראל בחיזוק הענין הזה שהעיקר הוא תפלה ולימוד ספרי רבינו ע"ש, וע”ש במכתב במכתב ו' אות דו”ה (עמ' קעה-ו).

מכתבי ר' יצחק ברייטער (הובא בקונט' ודעת הצדיק).

א. כי נחל נובע מקור חכמה שם רבינו ז"ל אמר מאחר שיצא ספרי בעולם אין צריכים ללמוד כי אם בו. השי"ת יזכנו לטעום טעם אור הגנוז האלה שעל כל הקדושות כידוע שאין צריכים להתעסק היום אלא רק בספרי רבינו ז"ל.

ב. כי בעתים האלו שלח ה' בדעתנו עניין איך להרים את דגל רבינו בעולם ולעשות בתיקון הכלל באופן כזה, היינו שיסדנו משמורים יושבים בבית המדרש כל היום כולו לומדים ספרי רבינו ז"ל בישוב הדעת ובמתינות גדול.

ג. עתה לומדים ספרי רבינו ז"ל בבית מדרשנו בווארשה בדרך הזה כי מן חצות היום עד שלוש שעות עד חצות (9 שעות) לומד אני ספרי רבינו ז"ל במתינות כאשר הראנו לדעת על דרך אנשי מעמד באומן.

ד. אני רוצה לעשות ביי כנישתא חדא אשר מטרתה תהיה להתאסף יחד בכל שבוע לחשוב עצות איך לקיים דברי ועצות רבינו ז"ל, התבודדות, וגם לימוד ספרי רבינו ז"ל במשמורים כל היום בבית המדרש דפה.

ה. והנה שיטתו של רבינו ז"ל, צריך כל אחד ללמוד הרבה בספריו הקדושים, ואז אפשר להבין מעט לכל נפש כפי שמתייגע בעניין רבינו ז"ל (ר' מרדכי יגלניק ו').

מכתבי ר' אהרן לייב ציגעלמאן (הובא בקונט' ודעת הצדיק).

א. שאנו מאמינים שסוף כל סוף יבואו כולם ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצון אבינו שבשמים ע"י לימוד דעתו של הצדיק האמת הזה דווקא שהוא רבינו ז"ל זיע"א.

ג. השי"ת יזכני באופן שלא אהיה מוטרד ושאוכל לעסוק בכל יום ויום הרבה בספרי רבינו שזה כל עיקר ביאתנו בעולם הזה.

ד. ועלתה על רעיוני לדבר ולייסד בבית המדרש שלנו משמשרות ללמוד ספרי רבינו ז"ל ברבים כל היום כולו משעה 12 עד 9 בערב כדי שבכל עת מצא אשר יהיה לאיזה איש עת ופנאי ויבא לבית המדרש שלנו, ימצא לשמוע דברי אמונה הנודעים מהנחל נובע מקור חכמה.

מכתבי שמואל

מתוך מכתב ד: שאלתו אם ילמוד אצל החסידי... … ועוד וכו' יאמין לי כבודו שבשביל זה ממש ללמוד … וחסידות … הפסדתי הרבה זה כמה שנים כמעט שלושים וחמש שנים כמעט כל הפרנסה הי' יכול להיות אז מזה, כי אני נולדתי מחסידי … ואבי הרה"ג נ"י הוא רב וגדול ב... וזקני ז"ל הוא הי' מחסידים הנלהבים שב... ואבי זקני ז"ל הי' תלמיד מובהק אצל הרה"צ הצמח צדק ז"ל והשם יתברך עזרני כשהייתי עדיין בחור והתחלתי לחפש דרך האמת להתקרבות להשי"ת, וכבר הייתי מלא מחסידות … וה … הי' כמעט שגור על פי ושאר ספרי … כולם שאבי נ"י הי' שוקד עמי בזה מילדותי, ואעפי"כ לא הרויתי צמאוני ולא הי' לי מזה ישועה אמיתיית להתקרבות לעבוד ה' וחפשתי איזה שנים מכל ספרי חסידות של כל מיני צדיקים ומכל ספרי מוסר ומזוהר הק' ומשאר ספרים קדושים וטרחתי ויגעתי בהם ועבדתי השי"ת בהם אבל ישועה שלימה למכאובי נפשי לא מצאתי וצעקתי באלו השנים מלב ונפש להשי"ת כל יום ויום והלכתי על מקומות הקדושים, ובפרט אצל התנא האלקי רשב"י זיע"א ושפכתי ליבי בדמעות ובמס"נ ימים ושנים עד שהשי"ת חמל עלי ומצאתי רק דף א' מספרי רבינו ז"ל קרוע שהי' מוטל בין השמות שמתגלגלים ברחובות וקראתי בדף הזה וממש האיר עיני וליבי והחייתי נפשי ומאז התחלתי לחפש אחר אלו הספרים ובקושי גדול אחר טורח ימים ושנים השגתי ספרי רבינו ז"ל בבזבוז כסף על זה וכו' וכו' וכו' עכ"פ הייתי יכול להיות לי פרנסה ללמוד … בכוללינו … כמו כל אנשי הכולל, אבל אני לא רציתי לערב במוחי שום חסידות אחר כי רק רבי אחד יש לי והוא חיותי ולא אמכור את עצמי לעבד עבור חתיכת לחם כמובא בסיפורי מעשיות ממעשה של בנים שנחלפו ע"ש ומני אז אני סובל פרנסתי כי הכולל מרחק אותי, וגם כי אני לא רוצה לעשות בזה העולם כלום רק עבור רבינו ז"ל וכו' וכו'. ואצל כבודו בוודאי לטובתו הוא שלא יערב שום חסידות עם חסידות רבינו ז"ל ויש די בחסידות רבינו ז"ל עבור כל העולם ולא צריך לחפש שום דבר אחר ובפרט כי הבעל דבר אורב מאד על התקרבות לרבינו ז"ל ואצלו כדאי ליתן לאדם כל הקדושות (למראית עין, ואח"כ רח"ל הוא עוקר את האדם משני עולמות, מי שפורש את עצמו מרבינו ז"ל כאשר ראינו בעינינו כמה מעשיות מזה) ולעקור את האדם מרבינו ז"ל וע"כ האדם צריך להיות חזק בדעתו מאד שהוא מוחל להבעל דבר על הכל (על הקדושות שהבעל דבר רוצה לבלבל האדם שהוא רחוק מהם ושהוא מפסיד בהתקרבות רבינו ז"ל) והעיקר אצלי להתקרב לרבינו ז"ל (וממילא יהי' לו כל ההתקרבות להשי"ת כי רבינו וכו' וכו'.

מתוך מכתב ה: אין זה ח"ו כמו שכבודו חושב שאסור להסתכל בשאר ספרים ח"ו הס מלהזכיר כזאת ואדרבא אם יעזור לי השי"ת כנ"ל להדפיס יהיה מעל הספרים הקדושים כל המדות טובות וכו' כנ"ל אבל הענין הוא כך, שיש חילוק אם כבודו מביט בעצמו בספרים קדושים של הצדיקים אז אין חשש ח"ו שהבעל דבר יסיתו וידיחו להפרידו מהצדיק האמת אשר זה אין נמצא רק יחיד בכמה דורות כמו משה רבינו ע"ה ורשב"י זיע"א והאריז"ל ובעש"ט ז"ל בעצמו ורבינו ז"ל ומשיח צדקינו שיבא בב"א אבל אם ילמוד מחסדים אחרים ובפרט מחסידי … אשר ידוע ומוחזק איך הם מצפים לעשות חסידים ע"כ איעצך שיכול להיות מזה אלפים פעמים יותר היזק מהרווח שירוויח בעבודת ה' ומדוע הם לא רוצים ללמוד ליקוטי מוהר"ן ושאר ספרי רבינו ז"ל והבעל דבר לא מכניס בלבם חשק לזה כלל, ובכלל חסידות … הוא חקירה באלקות עם קבלה ורבינו ז"ל רחוק מאד וקרוב רק לאמונה ופשטות ותמימות בעבודת ה' בלי שום חקירה.

אגרות הרמח"ל [בעיקר בענין מה ללמוד]

(טו) 'וכמה תיקונים נתקנו לישראל בזמן גלותם, הלא המה תיקון המשנה, תיקון הגמרא, תיקון המדרשים, שכולם הם תיקונים פרטים, כולם צריכים איש בזמנו דוקא, וכו'. אך תיקון הזוהר הוא העולה על כולם. וכו'. והנה זכה רשב"י להיות הכלי האמצעי להמשיך תיקון זה, ועשה הזהר. אבל האמת, שלא יצא אלא חלק אחד אור מאותה הבחינה, וזה לצורך מה שיקיים ישראל וכל העולם בזמן הגלות. אך התיקון האמיתי הוא שיהיה ענין זה קיים תמיד, שלא יפסק. כי כן ההשפעה תצא חדשה, בסוד 'חדשים לבקרים' כי זה סוד המן הבא בזכות משה, שהוא כללות הס' ריבוא, וממשיך השפעת הזיווג בכח כלם כאחד. והנה אחרי הרשב"י ע"ה חזרה הס"א וסיתמה, כי לא היה תיקון אלא לשעה וכו' אלא שתיקונה ישמר לימים ארוכים להתגלות וכו'. עד שבא האר"י זלה"ה (ע' בזה בחיי מוהר"ן אות רעט), ואז האירה הארה מבחינת ההארה הראשונה, שהאירה בזמן הרשב"י עליו השלום. ואז ניתן לו לפרש דוקא ענין הזוהר של רשב"י עליו השלום, והוא שלימות הארה הראשונה. וכו'. והנה מזמן האר"י והלאה עמדו גדולים בישראל, וכלם מבחי' ההארה ההיא שנסתלקה באותו הזמן. והלכו הדברים מדור לדור. עכ"ל.

עוד שם ז"ל ועתה ברצות ה' להיטיב לעמו רצה לגלות עוד אורה חדשה מבחינת הזוהר גם כן, שהוא מהארת הטפה כנ"ל. והוא בחסדו בחר בי. ומה אומר בזה, אם על הכנתי ידרוש? הן אמת שרק חסד ה' עשה זאת, ולא כהכנתי. אך האמת הוא, כי שנים שקדתי על ענין היחודים ליחד יחודים, כמעט בכל רביע שעה יחוד אחד, כאשר אני מתמיד גם עתה ת"ל. וגם ראיתי לעמוד בטהרה. אך תעניות לא עשיתי הרבה, כי אם זאת היתה לי - התמדת היחודים. ושרש הכל - הארת המדרגה אשר שלטה בזמן ההוא, ולקח הקב"ה אותי לכלי כאשר חפץ.'

עוד שם כותב סדר הדברים שזכה למגיד מן השמים ולגילוי אליהו ז"ל ומט"ט ונשמות ע"ש. ואח"כ כותב ז"ל 'ובאמת ובאמונה אני אומר, שעדיין לא הגעתי עד מחצית השגת האר"י זלה"ה, רק שהוא לא הורשה לכתוב, ואני צויתי לכתוב' ע"ש וכן ע' במכתב יד ז"ל ידע כי באמת עדיין לא הגעתי להשגת האר"י זלה"ה. כי כל הדברים האלה מורגלים היו אליו, אלא שלא ניתן לו הרשות לכתוב' ע"ש.

מכתב פח: רמח"ל לר"י באסאן

ראיתי אשר שמח כ"ת כי עשיתי פרי בנגלות, וגם אני שמח ת"ל באשר יחנני ה' בכל חלקי תורתו הקדושה, כי כולה תמימה ומשיבת נפש. אך מנחש אני בגביע שלי כונת הכ"ת אשר לזה היה מתאוה, ולולי הייתי מניח הנסתרות ועושה עסקי בנגלות כבר היה לו לשמחה. ואני צר לי מאד היותי רחוק מאת הדרת כ"ת, כי לולי הייתי קרוב אליו לא הייתי מניח מלהשתדל כי איש כמוהו, שר וגדול בישראל, יעזוב את הטוב הפנימי [תורת הקבלה], אור הבהיר, סלת הנקיה, להשביע נפשו הרמה רק בעשב השדה שהוא פשט התורה ובתמרור חיי הק"ו וג"ש אשר עליו אמרו (זהר בהעלותך דף קנג. פנחס דך רכט:) 'וימררו את חייהם בעבודה קשה כו'. הלא מקרא צווח ואומר: 'כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה', כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, והשכינה הקדושה הממתנת לבניה שינהלו אותה מן הגלות ואין מנהל לה מכל בנים ילדה. הייטב בעיני ה'? וסוף דבר: מה נמצא נחת רוח ליוצרנו ב"ה בכל הפלפולים הגדולים והפסקים הרבים? ואין אחד מתחזק לעמוד בסוד ה' ולגלות אור כבודו אל השכינה שנאמר בה 'וראיתיה לזכור ברית עולם' - ברזין דאוריתא. לא בסתר מדבר הקדוש רשב"י על פ' 'אם לא תדעי לך היפה בנשים' (זהר חדש עמ' ע' ע"ד) שמי שאינו יודע רזין דאוריתא אפילו אית ביה עובדין טבין וסגיאין מפקין ליה מכל תרעי דההוא עלמא. ההסתר הסתיר הרב הקדוש האר"י זלה"ה דבריו באמרו, שמי שהוא חריף יעיין שעה א' או שתים לכל היותר בהלכה, ומי שאינו חריף לא יעיין בה כל עיקר, אלא עיקר העסק יהיה במדרשים ובאגדות ובקבלה פנימיות התורה. א"כ איפוא למה נעזוב את העיקר ונאחוז את הטפל?

זה הכלל: אין אדם מוצא לעתיד לבא אלא האור מה שהמשיך בידיעתו בעולם הזה. ומי שידע הפנימיות יהנה באור פנימי, ומי שלא השיגו לא יהנה ממנו על שום פנים. וכי יאמרו: הלא הדינים צריכים לישראל - הנעזב אותם? לא, לא נעזוב אותם, אבל נקבע להם זמנים לפי שא"א בלאו הכי, אך לא בהם נבלה זמננו ח"ו. הלא זה רע בעו"ה, שרוב חכמי ישראל כבר רחקו מעל האמת ומן האור הנעים כבוד ה' אלקינו, ללכת אחרי פלפוליהם של הבל. וה' בוחן לבות הוא יודע אם לעקל אם לעקלקלות הוא, כי אינם נוטים אלא אחרי הבצע והכבוד. ומה שיביא להם מאלה ככל אות נפשם, אותו יבחרו להם. צר לי מאד על האדם הגדול הדרת כ"ת, אשר לא יעשה עיקר עסקו במה שהיה [ראוי] לאיש אשר כמוהו ולפי אכלו יתעדן במעדני מלך, מלכו של עולם. אני אין בכחי אלא מה שבכחי. אברך את ה' אשר יעצני ללכת בדרך אמת, הוא יתן בלב בניו את הטוב להם תמיד. חשבתי שלא להיות חשוד על השבועה, גם זו לטובה. עכ"ל.

ובמכתב פט כז"ל 'וע"כ צדקו דברי האר"י זלה"ה באמרו שעיקר עסק האדם אין לו להיות אלא בפנימיות התורה, שזה לבדו הוא המאיר לשכינה, כאמור בזוהר ובתיקונים שרק ברזי תורה נאמר 'וראיתיה לזכור ברית עולם'. הלא כה דבריו, הובאו גם ב'שערי ציון', להיות גלוי לכל העמים: שמי שהוא חריף יעיין שעה אחת או ב' על היותר בהלכה ושאר היום ברזי תורה, ומי שאינו חריף כל יומו לא יהיה אלא בפנימיות ולא בחיצוניות. וזה דבר אמיתי בלא ספק שזה הנרצה לה' אלוקינו, גם כי לא יקבלו הדבר הזה רבים מחכמינו, אבל אין לנו אלא דברי האמת. וע"כ לזאת שמתי לבבי ותחת אשר חנני אלקים חיים להבין ולהשכיל בעומק רזי תורתו - הלא זאת חלקי מאת ה' ולא ארפנו, ואניח הקש ותבן הראוי לבהמה - לבהמה, והראוי לאדם - לאדם, כדברי הרשב"י זלה"ה. ואני פעולתי את אלקים לאכול מעץ החיים כברכת ה' אשר נתן לי דבר יום ביומו ת"ל. הן לא מנע האל ית' את טובו ממני גם בעניני הפשט להבין ולהשכיל ככל חכמי הלב, ובלמדי ההלכה לחבירי ולתלמידי אני מסדר אותה בכל פלפול נכון וראוי. ואם לענין דינא, ת"ל קבצתי שרשים המצטרך להורות את הצריך הוראה, ומי הנושא משא בקהל קדשנו. וגם כמהח"ר יעקב חזק אשר עמדי, הנה יד לו ושם לדון דין אמת, ואל המצטרך - הנני. הנה גם זאת עשיתי עתה: הפירושים הרבים שכתבתי לכ"ת על הסוגיא, וידעתי שלא רבים יחכמו לעשות כן. וכל זה אינני מספר לשבחי ח"ו, אלא אומר אני מעשי, הסדר איך שסדרתי הנהגתי. וכל הדברים האלה אינני חושב אותם עיקר כלל וכלל אלא טפל לגמרי, והעיקר מה שהוא עבודת ה' באמת וידיעת אמתת גדולתו כאשר הוא חונן להשיג. ואלי יאספו כל חרד לדבר (ל)ה'. וחבירי אינם בני אדם שיוכלו להיות תורתם אומנותם לגמרי ולהיות רבנים באיטליא, כי אנשים שלמים אשר בקרבם קדוש, עוסקים במלאכתם ולבם נכון את אלקיהם לקבוע עתים לתורה. ואני מקיים בהם מה שלימדנו האר"י זלה"ה להקריבם אל הקדש כי קדושים המה ת"ל, וגם איש ואיש כפי כוחו יקבל בגמרא ובשאר חלקי הפשט.

סוף דבר: גמרתי בדעתי בעזרת ה' אלקי להיות קובע בית מדרש לכל מבקש ה' וראוי ליכנס אל הקדש פנימה, וזה יהיה עיקרו, והשאר מסתפח לזה, גם הוא לתיקון הצריך שבגמרא. ואלמלא הייתי זוכה להרחיב גדולת ה' יותר הייתי עושה. ע"כ לענינינו.

בעל הסולם בהקדמה לס' הזהר אות קסו ז"ל: כל כחם של הגוים לכבוש אותנו בגלות תחת שליטתם [הערה - גוים פירושו בעיקר קאי על הפנימיות - היינו המדות רעות והתאוות וכדומה] הוא ע"י החכמה והמלכות שלהם, שהם הממנין העלאין שבשמים דקליפות, המשפיעים להם חכמה ושררה, שע"י חכמתם מביאים אותנו לידי הרהורים רעים, לרצות להבינו ית' מכל הבחינות: אותו ודרכיו ומחשבותיו בלי שום יראה ושום התחשבות ברוממות מלכותו ית' שע"י הרהורים רעים אלה אנו מתרוקנים מכל שפע קדושה והשפע עובר למלכות שלהם וכו' ע"ש. ומבואר בכ"מ מספריו הק' שההרגש הוא אמת, וההרגש של הלומד תורה הוא גופא תורה, ואכמ"ל. וזה מענין קירוב המגיד להבעש"ט כידוע, שהמגיד פירש הקטע בעץ חיים על נכון, אבל הבעש"ט אמר שלא כוון לאמיתו, וכך היה כמה פעמים, עד שהמגיד אמר להבעש"ט זה כפי מיטב יכולתי והבנתי, יאמר נא מר הפשט הנכון, והבעש"ט אמר לו עמוד על רגליך, והתחיל לקרוא את הקטע, ובאו כל המלאכים המדוברים בהקטע וכו' [וצע"ק כי האריז"ל אמר שאין להוציא השמות בפה בלי טהרת אפר הפרה, ואפילו אם הוא נטהר מה טענתו על המגיד. וי"ל שכל זה היה אפילו בלי שהזכיר ממש את שמותם], ואח"כ הבעש"ט אמר להמגיד, לא אמרתי שהפירוש שלך לא היה אמת, רק שהיה חסר הכוונה האמיתי, שכאשר לומדים צריכים לזכות להאיר ממש את הלימוד. ואולי זה פי' כל רב בבבל וכל רבי בא"י שפי' הבעש"ט במכתב שהיו"ד הוא נביעו מהאין סוף ברוך הוא, ועל זה קאמר דוד (תהלים ו) וסלחת לעוני כי ר"ב הוא, חסר היו"ד, ודו"ק.

גמרא או קבלה?

כיון שהארכתי בנושא הזה של לימוד ספרי רבינו, ומתוך דברינו הבאתי כמה הוכחות כלליות על לימוד פנימיות התורה המכונה קבלה, בעזה"י ארחיב הדיבור בסוגיא של לימוד הקבלה בכלל שהרבה טועים שצריכים להיות בן מ' וכו' וכו'. ובאמת תנאי אחד צריך, ואם יש אותו לא ישנה כל האזהרות ואיסורים וכו', ואם אין את התנאי הזה לא יועיל כל ההוכחות וצעקות על חיוב הלימוד. והתנאי הוא שיכפת לו מי ברא אותו ומה תפקידו. וכל הריבוי דברים מי יכול ללמוד וכו' הכל רק להגביר השאלה הזו, אם יש בו את התנאי הזה. ומ"מ אכנס קצת לפרטי התנאים המוזכרים וידועים.

אכן קודם צריך לדעת שמה שהעולם מכנים קבלה ופנימיות התורה באמת אינו אלא נגלה, וכמו שהאריכו להסביר את זה בכמה ספרים קדושים, ובפרט בספר יושר דברי אמת (שהמכתב אליהו אמר עליו, שכל אחד יש לו ספר שמדבר אליו, וזה ספרו) שכל כתבי האריז"ל, וכדומה, הלוא הם כתובים ומפורשים היטב, בפרט בימינו נדפסו הרבה פירושים שמסבירים היטב הכל בפשטות. ואיך יכולים לומר עליהם שהם סוד. וכי אם היה לך סוד שלא גלית מעולם, ובא אחד ונתן לך עשר דולר, דמי ספר אחד, האם היית מגלהו? וכי סודות של השי"ת ותורתו הקדושה פחותים מהסודות שלך? אין זה אלא הבל ורעות רוח ואכמ"ל.

אלא מה באמת הם סודות התורה, זה הענין שמוהרנ"ת תמיד כותב (ומקורו בזוהר הקדוש), נודע בשערים בעלה, כל אחד כפום מה דמשער בליביה. שסודות התורה הם כאלו סודות שנשארים סודות אפילו אחר שהשגת אותם, ומוהר"ן אומר שאפילו מיום ליום, לא תזכה למחרת לדעת כמו שידעת אתמול (וכן תמצא מה שמוהר"ן אמר שהיום נודע לו ג' דברים שאי אפשר לו לספרם כי הוא ממש כאותו לשון של חז"ל). ובכמה מקומות בספרי מוהר"ן כ' שסוד הוא בחי' תפילה ובמ"א פי'. ולכן מה שכל המקובלים צעקו והפצירו והורו את העם שישים עיונם בחכמת הקבלה, המשמעות בזה הוא כפי הדור. שבדור האריז"ל ואח"כ כמה דורות, היו כתבי האריז"ל ממש סוד, כי כל מי שזכה ללמוד אותם היה מבין בזה וזוכה להאיר נפשו בסודות התורה. ואח"כ נתקטנו הדורות, וכמו שכתבנו למעלה, וגם כבר נתפרש ונתגלה לעין כל תורתו, ונאבד בזה כל הסוד, וע' דברי הגאון מוהר"ר יעקב גר צדק שהבאתי בערך מסורה בברסלב אות ב', שהיום הנסתרות הם כנגלות ע"ש, ובסתמא מעוד טעמים (וע' בהקדמה שהבאתי ממוהר"ן בפירוש שהרבה דברים שהיו סוד, עכשיו כבר נתגלו ע"ש. וע"ע בספרי בעל הסולם שהאריך לבאר התנאים בזה), כבר פשוט כנ"ל שאין לימוד כתבי האריז"ל נחשב לימוד הסוד. ובימינו מי שרוצה לזכות ללמוד סוד, ולקיים הוראת גדולי הצדיקים האמיתים, צריך ללכת בדרך מוהר"ן, ובפרט בדרך נ נח נחמ נחמן מאומן, כמבואר היטב בחיבורינו זה בעזה"י.

וכאן מקום להסביר קצת המחלוקת בדרך לימוד קבלה בין זידיטשוב ובין חב"ד (שהיה חידוש שלא הביא למכות כרוב מחלוקת) והוא על פי מה שזכיתי להבין לענ"ד בספרי חב"ד אשר נכתבו מהאדמורי"ם שלהם שהיו צדיקים גדולים בעלי השגה, וכמו שמוהר"ן העיד על בעל התניא, אף שסתר קצת תורתו, אבל העיד עליו שהוא תלמיד חכם אמיתי (ע' שיח שרפי קודש ח”ב א-קמז, וע' חיי מוהר”ן אות שכד ובהשמטות הוסיפו “הרב” ולכאו' הכוונה עליו), ושר האלף, וזה לא דבר קטן להיות שר האלף, וגם מוהר"ן טען את זה כדי לגבות יותר כסף בשביל הבעל התניא, וגם הרבה לטרוח מאד לעשות שלום בינו לבין ר' אברהם קליסקר (שאע"פ שמוהר"ן אמר שהצדיק היחיד שהוא ראה שלימות אצלו הוא הר"ק ז"ל הנ"ל, והרא"ק ז"ל התנגד מאד להדפסת ספר התניא ורצה שיגנזו אותו זו היא קבורתו, ומחמת זה הבעל התניא רצה למנוע מארץ ישראל כל כסף הצדקה שנגבה ובה לידו, כי היה המופקד בזה. וחיי הדרים בארץ ישראל היו תלויים בכסף זה. ומוהר"ן כנראה החליט שעדיף שידפיסו את ספר התניא למען השלום ולמען חיי כל הדרים בארעא דארץ ישראל. קלסקאר – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן), ובענין זה של דרך הלימוד כפי מה שהבנתי לענ"ד וכמו שאסביר בולט מאד הרא"ק ז"ל כדרך זידיטשוב, וע' בשבחי הר"ן (ות יח) 'ואמירת התורה של הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל היה בהתלהבות גדול ובצעקה גדולה ולא נשמע שום דבור. רק לבסוף סים כך הוא עקר עבדת הבורא יתברך. ורבנו ז"ל, היה משבח ומפאר התורה שלו בלי ערך, כמעט שאין דגמתו, ע"כ. וזה ממש על דרך שכתבנו לעיל להגדיר מה הוא פנימיות וסודות התורה, כל אחד לפום מה דמשער ליביה ואכמ"ל.

ולאידך גיסא הגישה בספרי חב"ד ללמד את העם הסודות שזכו להם ע"י ריבוי המשלים ואריכות ההסברים פעם אחר פעם, עד שיזכה השומע לקלוט ותפוס מעין מה שזכה המשמיע. וזה דבר מוכח לעין כל המעיין בספריהם הקדושים.

ומשל למה הדבר דומה למי שהלך על רכבת קטנה שקורין באנגלית rollercoster שהולך מהר מאד ומהפך וכו', אז החברים שאף פעם ניסו בזה, שואלים איך היה, אז הוא משתדל להסביר להם איך היה, ונותן להם משלים, הייתם פעם באוטו שהולך מאה וכו' וכו', ומקרב הדברים למה שהם כן הבחינו כבר, עד שיהיה להם קצת דמיון וציור והרגש ממה שהיה. והנה אין ספק שהיו בחב"ד חסידים קדושים מאד, והיו עובדים את השי"ת במס"נ, ולכן זכו על פי התורות של האדמורי"ם שלהם לדעת סודות ולהאיר נפשם באור ה'. (אחד מחב"ד נהנה מהמשל ואמר לי שזה דומה למה שאומרים בשם ר' הלל פריצר, שחסידות (חב"ד) הוא הכף הקלע של קבלה).

והדרך של זידיטשוב הוא שאומרים, אתם רוצים לדעת מה זה, תעשו את זה, אי אפשר לי להסביר לכם, תעשו בעצמכם ותדעו. וכן כאשר מפרש את הזוהר וכדומה אומר המילים ביחודיהם בדיוק מה שהוא, וזהו, על הקורא תלוי לזכות ע"פ עבודתו לדעת ולהשיג הסוד והפירוש בהם. והמעיין בספריו יראה כן לאשורו, בלי פקפוק. וע' מש"כ בהקדמה ד"ה [וע' בפנים, ודו"ק היטב.

ופעם היה לי ראיה חזקה משיחות הר"ן שמוהר"ן אמר שכל מה שכ' בספר עץ החיים הוא כפשוטו ונשכח ממני, ואכמ"ל. וכן היה מקום כאן לפרש מה שאיתא בהשמטות לחיי מוהר"ן שההר של זבל בסיפורי מעשיות (ז' בעטלירס יום חמישי ע"ש) מרמז לחב"ד, ע"ש בסיפור על אחד שהתפאר שיש לו הכח של מיעוט המחזיק את המרובה בזה שהוא מחזיק במוחו הרבה אנשים וצרכיהם וכו', וכלם לא החשיבו את זה, וענה אחד ואמר שמיעוט המחזיק את המרובה כזה הוא ראה אצל אחד שמילא הר עם זבל, ואף שהוא איש אחד קטן, מילא הר גדול וכו' ע"ש. ולולא דמסתפינא היה נראה לפרש ע"פ הנ"ל שכל העסק הזה לחשוב במחשבתינו האנושי לדמות מעשה האלקים הנורא, הוא ההתפארות הזו שאנו יכולים להגיע למעלה מגדרי עולם הגשמי ע"י המשלים שלנו וכו', ואין אנו אלא מטנפים ח"ו (וכעת לאחר כמה שנים שכתבתי הנ”ל ראיתי שהמדעים אומרים שרובה דרובה של האטם היא אויר רק מכל, וזאת אומרת שאם תצמצם החמר האמיתי של כל בני העולם – כמה מיליארדי אנשים, הרי לא יגיעו לגודל קוביית סוכר, ודו”ק), ואין כוונתי בזה לקנטר ח"ו, רק להבין דברי תורה דרכי חיים והוראה של רבנו הקדוש ראש בני ישראל, והוא רחום יכפר עלי, וכן אבקש סליחה ומחילה מכל הנפגע מדברי. ועיקר הדרך להגיע למטרה זו, להמלט מקטנות של הגשמיות הוא מרומז באלו שצדקו בהתפארותם בהסיפור הנ"ל ע"ש שאחד היה עושה כל כך פירות יותר מהמקום הקטן שלו, דהיינו להרבות במעשה המצות להפליא. ואחד היה מוליך אנשים הרבה על המקום הקטן שלו. ואחד הקטין את עצמו להולך עוור בדרך, ועל כולם הבעטלר ההוקיר והשם יתברך יאיר לנו ויעזר לנו ללכת בדרכיו).

שוב ראיתי במבוא לספרי הקנה שהגדיר שני דרכים בהשגה, דרך לימוד ודרך התכללות שהוא דרך החסידות ועבודת השם, עיין שם באריכות, ודנתי קצת בענין זה בליקוטי מוהר"ן תורה כא בענין שכל קדם ע"ש. ויתכן ששני הדרכים הנ"ל מגדירים עיקר החילוק שבארתי למעלה.

ונחזור לפרש מה חשוב פנימיות התורה.

והנה מה שהעולם מכנים סוד, שהוא באמת נגלה כנ"ל, אין שום סכנה בלימודו [חוץ מזה הסכנה גופא שיחשבו שלמדו סודות, ובזה יכחשו ויכפרו בסודות האמיתים], אדרבה הרבה יותר בטוח לימודו מלימוד הגמרא, שהגמרא מכניס את האדם לשאלות ומקומות שיש בהם צד איסור וצד טומאה, וגם בכלל על פי פשוטו אינו מדבר ממש בדרך שהלומדו חושב תמיד על השם יתברך. מה שאין כן לימוד בספרים הקדושים של הזוהר והאריז"ל הוא כולו צד מותר וטהור, ומדבר ממש מהשי"ת, וכמובא כל זה באריכות בספר הזוהר ובכל הספרים הקדושים. [וכדאי להזכיר פירושו של בעל הסולם, שסודות התורה הוא כאשר האדם שומע ורואה שהתורה מדבר אליו אישי ממש, והמשיל משל, מי שעובר בשוק ורואה שני אנשים לוחשים זה לזה, לא איכפת לו כלל מה הם אומרים, אבל אם תוך כדי זה הוא שומע שמו, אז זה כבר מעניין אותו הרבה, מה הם כבר אומרים עליו, וכמו כן כאשר האדם זוכה לדעת שהתורה קורא את שמו ומדבר עליו ואליו, זה כבר סוד, ודפח"ח. וע' בליקוטי מוהר”ן תורה טו – אור הגנוז, שע”י תפלה במסירת נפש “עי”ז סליק ויתיב באילנא, שזוכה לבחינות תורה שבנסתר, כמ”ש ישת חשך סתרו. שסתרי תורה, אדם זוכה להם על ידי חושך, היינו מסירת נפש, שמשחיר פניו כעורב. כי הם בחי' חשך, ע”ש עומק המושג. וזה בחי' סליק ויתיב באילנא, ששם מדור הנשמות, כמ”ש כל נשמתין מאלינא רברבא נפקין. והוא בחי' עולם הבא ששם אריכות ימים כמו שכתוב כימי עץ ימי עמי” ע”ש ומבואר שסתרי תורה הוא ענין מדור הנשמות].

אכן בפנימיות התורה האמיתי עליה ניתן וחל כל האזהרות. [וכמו שניתן להבין גם מהרמח"ל שברוב מקומות הוא משתדל ומפצר לגלות ושילמדו חכמת הקבלה, ובמקומות אחדים ממש, הוא אומר עד כאן תבוא, כמו בריש ספר אדיר במרום, שהוא מסביר ומפרש הדרך ליכנס לגן עדן, והוא מזהיר ללכת בדרך רק מי שיודע וכו' ע"ש]. ושם באמת יש סכנה למי שאינו ראוי. וגם האריז"ל הזהיר שלא לקבל סודות מן השמים עד שמכריחים ממש. ומי שהולך בדרך של רבנו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן ילך בטח, כמו התם בסיפורי מעשיות, שעסק בפשיטות בעבודתו עד שהרימו אותו וזכה למה שזכה (והארנו במ"א, שעכ"ז רואים שהיה כפוף לגמרי להבעל שם ואכמ"ל).

והנה למשל מי שלומד בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל ענין הצדיק, אין שום פחד, שהוא ידע גודל מעלת הצדיק וכו' וכו' וילמד שצריך להתקשר להצדיק וכו' וכו'. אבל מי שנכנס לפנימית הענין לדעת בנפשו מה זה הצדיק, אז יש סכנה גדולה מאד, ובפרט אם תופסים לצדיק מי שלא לראוי לכך, וכמו שהיה בהנוצרים, וכן כמה פעמים, וכן בימינו וכו'. וזה דבר שרק הצדיק האמיתי, הראש בית, בכחו ובסגולתו ללמד ולהאיר בעולם, מי הוא ומה כחו להכניסם בבריתו של השי"ת (וע' בביאור הליקוטים סימן כז: רק הוא בעצמו יכול להשתדל בו). והיום זה נתקים ת"ל ע"י רבינו הקדוש.

וכעי"ז נכשל אלישע אחר, כאשר השיג הענין של מט"ט ששמו כשם רבו (וכמו שהרוקח כותב בפירושו את השם פצפצי"ה) דמה בנפשו ששני רשויות הם ח"ו, אבל לא מצינו מעולם מי שהיה קורא בזוה"ק ובשאר ספרים הקדושים מענין תפקידו של מט"ט שנכשל בטעות זו. רק העוסקים בפולספיא או אולי בקבלה מעשית ובהשבעות שמות וכדומה.

ואדרבה, הרמח"ל כותב שאפילו בסתרי תורה קיים הכלל שאין אדם עומד על ד"ת עד שנכשל בהם. וכן מבואר היטב בליקוטי מוהר"ן (תורה כב:יא) ולכאו' שם מבואר יותר שעיקר קיום מאמר זה של והמכשלה קאי על סתרי תורה, ומבואר שם שהמכשלה היא ירדה ויכולה להיות עבירה גמור ממש שיתהפך לזכיות ולתורה ע"ש. והרי ע"כ שאין פחד מהטעות אפילו בלימוד סתרי תורה, וע"כ יהיו טעיות, וזה רצון השי"ת, שיטעו אפילו בסתרי תורה עד שישיגו האמת לאמיתו. ושוב מצאתי ת”ל להדיא בפירוש כדברי בספר הבהיר ז”ל אמר ר' רחומאי מאי דכתיב ודרך חיים תוכחת מוסר, מלמד שכל הרגיל במעשה מרכבה ובמעשה בראשית אי אפשר לאדם שלא יכשל בה שנאמר והמכשלה הזאת תחת ידך אע”פכן הוא אהוב וחביב לפני המקום וכו' ע”כ והדברים מובאים עם עוד דיבורים חזקים וראיות בסוף הקדמה לספר הקדוש ויקהל משה ע”ש (וכן מוהר"ן אמר בפירוש שיכולים לחדש גם בפנימיות התורה, והיינו לכאו' לאפוקי מאותם שאומרים שבפנימיות רק צדיקים אמיתיים יכולים לחדש וכדומה). וכן מצינו במס' יבמות שהגמ' אומרת שמה שישעיה א' וראיתי את השם – היה רק מחמת שלא ראה כראוי, כי משה רבינו שראה כראוי אמר כי לא יראני האדם וחי. ועכ"ז דברי ישעיה אמיתים הם ונאמרו בנבואה, ונקבעו לדורות בכ"ד ספרים, והצדיקים גילו סודות עצומות מדבריו הקדושים, ובעיקר בזה ע' ליקו"מ תנינא תורה ז'.

והרי שפנימיות התורה הוא מה שהאדם מתיחס להפנימיות – לאור השם יתברך- ונותן לב להבין הפנימיות ואיך שהשם יתברך מדבר אליו ואיך שכל קורות חייו הם מלאים ממסר השם יתברך אליו, וזה ממש סוד פרטי ואישי לו (וכמו שהבאתי לעיל מבעל הסולם). ועל כן שפיר מובן שעיקר סודות התורה הם בחי' תפילה, כי תפלה היא החיות הפנימית של כל העולם, והיא הקשר שהאדם צר עם השי"ת. ובאמת בכל דבר צריך האדם לנהוג כפי פנימיותו וסודו, וכבר הבאתי מפרש"י על הש"ס שלימוד תורה לשמה, אפילו "נגלה", צריך להיות במטרה לגלות סודו ופנימיותו, אלא שכדי להצליח בלימוד נגלה לגלות את הסוד – איך שהשי"ת מדבר אליך מתוך פרטי הדינים – קשה מאד ורק יחידי סגולה מוכשרים ליכנס ללימוד כזה, ואז בימים ודורות הקודמים בלימוד הזוהר וכתבי האר"י אנשים מצאו דרך לחתור ולחפש את השי"ת, והיום גם זה קשה מאד לרוב העולם, ואפילו בעצות של רבינו רבים נכשלים לעשות להם דרכים חיצונים ה"י, וצריכים להאמיץ מאד בהתבודדות ולהיות חזקים בדרכי הנ נח כדי לזכות להתיחס באמת להשם יתברך.

וטרם אכלה לדבר, צריכים לדעת להזהר ללמוד בפשיטות להאיר אור השם, שהלימוד יהיה לימוד קדוש ולא לימוד של חקירות וחכמה חיצוניות. מעולם היה קשה לי מה שידוע שהתורה הולכת להענו, שעל כן התורה נתנה על הר סיני, והתורה נמשלת למים וכו', והרי רואים בעינינו בחדרים ובבתי ספר ובישיבות ממש להיפך ח"ו, שהרבה פעמים הילדים עם ענוה מקבלים הרבה פחות מהילדים הבריונים וכדומה, ולא תהיה התורה הקדושה פלסתר. והבנתי שיש מדה אחרת למדוד, לא כפי המבחנים של הבית ספר, אלא כפי אמיתת התורה שלומדים. שזה הילד שאין לו מדות טובות, הלימוד שלו היא חיצוני, כמו לימוד חוקים בחכמה חיצונית. וזה הילד שיש לו מדות טובות, אפילו שיקבל נמוך במבחנים, אבל זה אחוזים בתורה הקדושה, לא חוקים יבשים של ידיעות חיצוניות.

ועי' בכוכבי אור (אנשי מוהר"ן אות כ) ז"ל פעם אחת דבר עם איזה אנשים שהיו נוטים לדרכי החקירה, והתוכחו עמו אודות מאמר חז"ל קשה רמה למת כמחט בבשר החי, כידוע שאלתם בזה. והשיב להם מה שמובא בספרי אמת שלאחר מות האדם אע"פ שהנשמה יוצאת ממנו ואינו יכול לזוז בשום אבר, אעפ"כ נשאר בו קיסטא דחיותא, ובזה החיות הנשאר בו נרגש גם אח"כ צער הרמה ותולעה, ועוד בדבורים כאלה הסביר להם עד שהשתיקם. ואחר שיצא מהם הלך עמו אחד מאנשיו והתחיל זה האיש לחזר לפניו כל דברי תשובתו שהשיב להם, ורמז להם שהוא נהנה מאד מה שסלק גם לו מלבבו המבוכה הנ"ל. ענה ואמר לו מוהרנ"ת ז"ל בלשון תמה, גם אתה רוצה להבין בשכלך! אוי לאותה בושה..., הלא כשרבותינו ז"ל אמרו "קשה רמה למת כמחט בבשר החי", אני מאמין באמונה שלמה שהוא אמת ויציב ונכון וקים ואיני רוצה כלל להבין, ע"כ. וע"ע בשיח שרפי קודש על המעשה ששני חסידים היו לומדים לקוטי מוהר"ן תורה מט, והתווכחו איך לפרש משהו, והלכו כמדומני לר' נחמן מטולטשין, והוא נאנח ותמה, ככה אתם לומדים בחקירות, פעם כאשר היינו קוראים את התורה הזאת היינו בוערים באש קודש עד אין סוף וכו'. בזה מובן היטב מה שסבא אמר שכל הגאונים בישיבות לא יודעים מה זה גמרא, כי הלימוד שלהם שזה כמו שלומדים חכמה חיצוניות וחוקרים ודורשים, אבל אינם באים להאיר אור השם בתורה.

ונחזור על התנאים ללימוד הקבלה.

א', מה שהעולם אומרים שצריכים להיות בן מ' שנה, הוא דעת י"מ שהש"ך מביא בסוף דבריו, והוא מתלמידי הרשב"א, ואנן קי"ל מהאריז"ל לא לסמוך על הדעות בקבלה שאחרי הרמב"ן. ועכ"ז כיון שהש"ך הביאו יש בזה משמעות להלכה. אכן כיון שברורים לנו דברי האריז"ל, וכן אפילו הש"ך מביאו רק כיש מפרשים, נראה פשוט שלא מוכרע ההלכה כן.

ב', מה שהעולם אומרים שצריכים קודם ללמוד כל הש"ס קודם. הנה מופרך מיניה וביה לפי שיטת הרמב"ם שפוסק בהקדמה ליד החזקה שלא צריכים ללמוד גמרא - ש"ס, כל עיקר, דיכולים לסמוך על ספרו בפני עצמו. וזה לשונו: ובזמן הזה תכפו צרות יתירות ודחקה שעה את הכל ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתתרה. לפיכך אותן הפירושין והתשובות וההלכות שחיברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים, נתקשו בימינו ואין מבין עניניהם כראוי אלא מעט במספר. ואין צריך לומר התלמוד עצמו הבבלי והירושלמי וספרא וסיפרי והתוספתות, שהן צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך ואחר כך יודע מהן הדרך הנכוחה בדברים האסורין והמותרין ושאר דיני תורה היאך היא:

ומפני זה נערתי חצני אני משה ביר' מימון הספרדי ונשענתי על הצור ברוך הוא ובינותי בכל אלו הספרים וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורין בענין האסור והמותר והטמא והטהור עם שאר דיני תורה כולן בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק, ולא זה אומר בכה וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים קרובים נכונים על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו: עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה ובדין כל הדברים שתקנו חכמים ונביאים. כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל אלא יהיה חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות והגזרות שנעשו מימות משה רבינו ועד חיבור התלמוד וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהן שחיברו אחר התלמוד. לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה. לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם, עכ"ל. והנה הראב"ד שם משיג עליו בזה שלא מביא מקורות בספרו ע"ש באריכות, ולא השיג על עיקר דבריו, ואדרבה משמע שלו היה הרמב"ם מביא מקורות לכל דבריו שפיר יכולים להסתפק בלימוד ספרו. אלא שיש לטעון, שהלוא טענת הראב"ד בטעם למה שצריכים המקורות, כי שמא למדת אחרת וכו', ומי שהיה לומד רק ספרי הרמב"ם איך היה יודע ממי שהוא אחר. אך זה אינו קשה, כי בודאי מובן שלא עוזבים ח"ו הספרים הקדושים, ואכמ"ל.

והנה אחר שהראת הנ"ל, שמא תאמר, אולי כל זה ניחא לסתם בן אדם, אבל מי שרוצה לעסוק בסודות התורה יש לו דין אחרת? אכן כאלו דברים ממש כתב ופסק להדיא בסוף פרק ד' מהל' יסודי התורה ז"ל: ואני אומר שאין ראוי להטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר. ולחם ובשר זה הוא לידע ביאור האסור והמותר וכיוצא בהן משאר המצוות. ואע"פ שדברים אלו דבר קטון קראו אותם חכמים, שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטון הוייה דאביי ורבא, אף על פי כן ראויין הן להקדימן שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה. ועוד שהן הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה לישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא. ואפשר שידעם הכל גדל וקטון איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר, עכ"ל. הרי מכנה להדיא ענין הממלא כריסו לידיעת האסור והמותר וכדומה ממש כדיבורו בהקדמה הנ"ל, ויותר מזה מוכח לגמרי מסוף דבריו מש"כ מה שכל קטן ואשה יכולה לדעת, והרמב"ם פוסק להלכה שאשה אסורה ללמוד גמרא. וע"כ דעת הרמב"ם בתנאי היחיד שהוא התנה שם, אינו אלא שידעו קיצור הלכות שצריכים לדעת בכל המצות לקיימם. והיום כיון שנתקיים בספרו יד החזקה מה שהוא כתב ז"ל על ספרי הגאונים שנתקטנו הדורות ומה שהיה מספיק ביאור כבר אינו מובן, הרי מי שיודע קיצור שולחן ערוך וכדומה, כבר ראוי ומוכשר לפי דעת הרמב"ם לטייל בפרד"ס.

וכל דברי השו"ע על הנושא הזה מובאים מהרמב"ם כמבואר להמעיין. אלא שמפרשי הרמב"ם ונושא הכלים, הסתירו פירוש הפשוט ומוכח הזה, ובסתמא מן הטעם שכתבתי למעלה כי עיקר התנאי בלימוד הקבלה הוא שיכפת לו וכו' כנ"ל (ואיני משוה דעתי לדעתם בשום אופן כלל, אלא שכן נראה לי שבאמת מוכח מאד ופשוט מאד בדברי הרמב"ם, ואין זה דעתי כנגד דעתם ח"ו, שהלוא יש לי על מי לסמוך, דעת הצדיקים האמיתים צדיקי גדולי הדורות לקיים דבריהם שנשלחו מן השמים להאיר לנו דרך האמת על דרך הלכה כיחיד כהצדיק, כמבואר אצלינו במקום אחר אכ"מ).

והשתא ראוי לדעת שבאמת מוהרנ"ת כותב בליקוטי תפילות שעיקר הלימוד צריך להיות בגמרא ופוסקים (ריש ח"ב ובעוד מקומות). אכן אם קראת עד כה, ותעיין שם בדבריו תראה ותבין היטב א' ששם הוא בעיקר מדבר על לימוד הילדים, שבודאי מתחילים ללמוד גמרא כנ"ל מהרמב"ם וכנ"ל מהאר"י ז"ל בענין תלמיד שלא ראה סימן ברכה, וכן שם בא לאפוקי מלימודי חכמות חיצוניות ולימוד דקדוק ולא בא לאפוקי ח"ו ספרי קבלה וחסידות – שהרמב”ם כולל אותם בכלל 'גמרא' [וכן מבואר גם בביאור הלקוטים על מש”כ רבינו בלקוטי מוהר”ן תורה ג' על חשיבות לימוד גמרא בלילה, שיש לו מסורה שכוונת רבינו היה ללימוד אליבא דהלכתא ובלימוד הנסתר והפנימיות], ואדרבה מבואר היטב בדבריו שכל הקלקול וכל התיקון אינו תלוי אלא בהתקרבות ושליטת הצדיק האמיתי, והלואי שנזכה לעסוד בעיקר בזה. ויותר מזה תבין שבתורת לימוד, אין ספק בחשיבות הלימוד של גמרא ופוסקים וכמו שכ' הרמב"ם הנ"ל (וראוי לציין גם למאמר הפסיעות שבו מהרח"ו מדגיש החיוב לדעת הפשט), וכן מבואר הרבה בספרי מוהר"ן, ועל הלכה שהוא דרך ויסוד קיום המצות הכל מושרש. אבל חייבים אנו לראות את הצדיק בעל המימרא (כמבואר בספרי רבינו) וכן חייבים ללמוד תורה לשמה, וכמו שהבאנו לעיל מרש"י, שמתוך עיקר הלימוד לעלות ולטרוח למצוא סוד התורה, למצוא את השי"ת וכו'. ויותר מזה מבואר דעת רבינו הקדוש, שתפילה, ובפרט התבודדות יותר חשובה ומרוצה בעיני השי"ת, וסודות התורה מכנה רבינו הקדוש תפלה (ולימוד הגמרא רבינו מבאר שהוא בחי' שינה). ודעתו של רבינו קדוש שהכי טוב הוא לעסוק כל היום ב'תפלה'. ולכן אפילו תומר שעיקר הלימוד חייב להיות גמרא ופוסקים ממש וכו', אבל לא זאת תהיה עיקר עסקינו, רק נקבוע זמנים ללמוד ובעזה"י נזכה ללמוד הרבה מאד, אבל עיקר עסקינו לא תהיה אלא בדרישת השי"ת (עד שבעזה"י נזכה שגם לימודינו בתוה"ק יהיה בכלל ובגדר זה, וכמבואר בליקוטי הלכות, שכן תורתו של ר' שמעון בר יוחא, תורה דעתיקא סתימא, הוא בכלל ובגדר זה ע"ש).

והשתא דאתית להכי, נבאר יותר בעזה"י שהלוא גם מצינו שמוהר"ן סיפר חלום שבו ראה כבוד התורה שלא ראה דוגמתא, והיו לומדים מתוך ספרים גדולים, שמסתמא היו ספרים של נגלה. והרי גם זה סמך לחשיבות של הלימוד בנגלה.

אכן האמת הוא שדעת רבינו ברור מללו, שרבינו אמר בפירוש שנבלה ונבטל גופינו על ידי ריבוי אמירת תורה ותפלה בתמימות ובפשטות, וכן הוא לכאו' עיקר הכוונה והמסר של החלום הנ"ל שלא צריכים לבקש גדולות, העיקר להרבות בעבודת השם יתברך איך שיהיה (-כי כן הוא בתיקונא של הסיפא, ע' 350:ג:ג). אכן עליך הקורא להבין שמי שלא יעסוק הרבה בספרי רבינו הקדוש ויתנהג על פי עצותיו ותורתו הקדושה לא ישיג קיום לדברינו, כי יש הרבה מכשולים בדרך, ואפילו למי שזוכה להקדיש כל ימיו רק על התורה יש כמה מכשולים, ואין רצוני לפרט אפילו מקצתם ובפרט שכבר הזכרנו מהם. אכן לאחר כל מה שביארנו בס"ד מובן שהעיקר בלימוד התורה הוא לעשות תפילות מהתורה, ולהאיר שם השם, ואין לנו לסמוך על דעתינו ומעשינו כלל, רק על הצדיקים אמיתים ובפרט רבינו הקדוש, ולאחר שידענו זה, אז יכולים אנו לעסוק בפשיטות ובתמימות בריבוי תורה ומצות ותפלה על כולנה, עד שנתבטל עצמינו למהות הצדיק, ויאיר בנו אור ה'. וע' בזה בליקוטי הלכות (בית הכנסת ד:ח) ז"ל צריך האדם שיקדש את עצמו בדבורי תורה ותפלה, עד שיתבטל לגבי הדבור לגמרי, ויהיה גופו מחבר וכלול בהדבור כמו הקלף וכו' ע"ש כל דה"ק.

ג] כל התנאים שיש בסוף ההקדמה לספר עץ חיים, למשל לא לאכול בשר כל ימות השבוע, כבר כתבו המפרשים, שמי שצריך מחמת חולשתו, אין ספק שאין התנאי מעכב.

ד] ואגב אצטט דעת 'המלאך' (חסיד חב"ד בעל השגה שנתרשם מהיראת שמים של ראש ישיבה מסוים ועל כן שלח בנו להישיבה, והבחורים שם היו שקועים במה שהיו שקועים והטעו את הבן, והבן נתפקר והלך לאמריקה, והאב הלך אחריו כדי להחזירו לתורה ומצות, וכתב לו הרבה איגרות, וגם לחם כנגד ההנהגה בישיבה תורה ודעת כידוע) שלימוד קבלה הוא לימוד סדר המדרגות והחכמה בדיוק איך שהכל מסודר ומסתדר, ולזה צריכים להיות מוכשר וכו'. אכן ללימוד חסידות שהוא לימודים על האור אין סוף בדרך כללי, ובמקומות כפי הענין, כל אחד צריך ומחוייב בנפשו לעסוק בזה, אפילו ילד רך וכו', ואכמ"ל (ובספר חסידים סי' כט, וכל שהוא רוצה לשוב בתשובה ולהיות במדת החסידות וירצה להשיג עומק הליכות הבורא ועומק כבודו וכו').

ה] ואף שביררנו בטוב טעם ודעת החיוב לבקש ולדרוש את השם יתברך, צריכים ללכת בזה בדרך רבינו, ולא לגרוע ולא להוסיף, יעו' בסוף ספר עצות ישרות (אות ד', מובא בחק ברסלב לכז אלול, והוא מליקוטי הלכות, הל' חדש ד:ח) ז"ל כל מי שמרגיש בעצמו שאינו קדוש כראוי, צריך להכניע ולבטל עצמו נגד השם יתברך ולא ירצה לילך בגדולות ובנפלאות ממנו להמשיך על עצמו בחינת רוח הקדש, רוח נבואה, מאחר שיודע שרחוק מזה, ואם ירצה להמשיך על עצמו בחינת מראות וחזיונות, יוכל לקלקל יותר ויותר, כאשר נכשלו בזה רבים מאד, רק צריך שילך בתמימות ולבקש מהשם יתברך, שיהיה בעזרו לצאת מפחיתותו ויזכה לקדש את עצמו כראוי, ואז אם יזכה ויהיה ראוי לזה לקבל רוח הקדש, דרך הקדושה, בשלמות – השם הטוב יעשה עמו כרצונו, ע"כ.

ו] עוד יש להתבונן על מה דקי"ל להלכה שבתשעה באב אסור ללמוד, כי צריכים לקונן ולבכות על החורבן, ורק מי שאינו יכול להתאבל מותר ללמוד דברים מסויימים שאין בהם היסח דעת מהאבלות. ומזה יכולים להבין לכל השנה, שהעיקר להתדבק להש"י, והלואי שיתפלל כל היום, ורק מי שאינו יכול, מותר לו ללמוד, והעיקר שילמוד דברים שיקרבו להש"י, ויבנה בית הקדושה.

אם עיקר הלימוד צריך להיות רק בספרי רבינו, מה התכלית והתועלת של שאר התורה הקדושה?

השאלה הזו באמת לא רציתי להתיחס אליה, כי נראה לי ליצנות ח"ו על התורה הקדושה. כי הלוא כל התורה כולה היא שמות של השי"ת (ובספר תולדות אהרן פ' בשלח כז"ל שמעתי בשם הרה"ק הבעש"ט ז"ל תורת ה' תמימה (תהלים יט:ח) שכל התורה הוא רק שם הוי"ה, עכ"ל וכן מבואר בספרי קבלה ששם הוי"ה ב"ה כולל הכל), ומה שאנו לומדים בעיקר רק ספרי רבינו זה כדי לזכות להאיר לנו ובכל העולם את התורה הקדושה, וכבר כתבנו את זה למעלה (ואולי יש לדמות קצת למה שמספרים על הגר”א שבסוף ימיו היה לומד רק מספר תורה, ועיין באור החיים ויקרא יג:לז, שאע”פ שמשה רבינו קיבל כל התורה כולה, אבל ענין זה מה שכל צדיק מקשר דבריו להראות שורשם בתורה שבכתב לא נתגלה לו ע”ש. ומצינו שרבינו אמר על כמה מהחידושים שלו שהוא עוד לא זכה למצוא להם רמז מפורש בתורה הקדושה. וזה מעיד על כל תורתו הקדושה שהיא גבוה מאד ואולי אין לסמוך על קטנות דעתינו למצוא כל כוונותיו בתורה שבכתב. ועל פי דברי האור החיים הנ”ל א”ש מה שסבא אמר שהיה כבר בלי שורש אבל רבינו זה השורש). אכן שוב מצאתי בליקוטי הלכות שמוהרנ"ת מתיחס להשאלה וקובע ממנה יסוד חזק שמראה ביותר עד כמה הדברים מגיעים. ואלו דבריו ז"ל:

הלכות ברכת הריח (ד:לד, לקוטי הלכות או"ח ב) על כן צריך כל אחד להשתדל מאד להתקרב לצדיק האמת שבדור הזה דייקא, ואין די לו במה שנתברר המדמה וכו' ע"י קבלת התורה וע"י הספרים של הנביאים והצדיקים שיש מכבר. כי צריכין דייקא לבא להצדיק האמת שבדור הזה, כדי לברר האמונה בכל עת, כפי הבירור שצריכין בזה הדור בכל יום ויום מחדש וכו' כנ"ל. לד: אך אם כן לכאורה קשה מה פעלו הצדיקים האמתיים שהי' בכל הדורות שלפנינו, שחיברו ספרים קדושים ברוח הקודש שלהם הכל כדי להמשיך האמונה בעולם, וכן מה פעלנו בבירור האמונה שזכינו בשעת מתן תורה, מאחר שעדיין אנו צריכין לצדיק האמת שבכל דור ודור דייקא? אך באמת שניהם כאחד טובים, כי בוודאי עיקר בירור האמונה שבכל דור ודור על ידי הצדיק האמת שבאותו הדור, וע"כ צריכין להתקרב אליו דייקא וכנ"ל. אך הבעל דבר מתגרה בזה הצדיק מאד ומתגבר בכל דור ודור לרחק את העולם מזה הצדיק על ידי גודל הקשיו' והמחלוק' שמרבה עליו, אשר על כן צריכין לחפש ולבקש מאד את הצדיק האמת כנ"ל. וזהו בחי' גודל שבח מעלת קדושת קבלת התורה, אשר הש"י חמל עלינו ונתן לנו את תורתו הקדושה על ידי משה רבינו נאמן ביתו, כי הש"י רואה את הנולד, וראה בחכמתו שמתחגברין עזי פנים בכל דור ודור שחולקין על הצדיק האמת שבכל דור, ומסתירין ומעלימין אותו ומרחיקין את העולם ממנו, וכשאין זוכין להתקרב להצדיק האמת אין זוכין להאמונה כנ"ל, וא"כ ח"ו יחזיר העולם לתהו ובהו, כי אין העולם מתקיים אלא על ידי אמונה וכנ"ל, ע"כ הש"י ברחמיו הקדים רפואה למכה, ונתן לנו את תורתו התמימה על ידי משה רבינו, ואז זכו ישראל כולם לרוח הקודש עד שנתברר המדמה אצלם בשלימות גדול עד שזכו כולם אז לאמונה שלימה, ואע"פ שהש"י ידע שאחר כך יתגבר הבעל דבר על ידי ערמימותיו וירצה לקלקל גם את זה ח"ו כאשר עשה באמת שהתגבר אחר כך במעשה העגל שאז חזר ונמשך זוהמת הנחש בעולם שהוא בלבול המדמה, ואי אפשר לברר ולתקן זאת הזוהמא כי אם על ידי הצדיקים אמתיים שבכל דור ודור שהם מבררים המדמה, שהוא בחי' בירור מזוהמת הנחש ומתקנים חטא העגל בכל דור ודור, וממשיכים אמונה בעולם כנ"ל, וא"כ מה פעל אל בבירור האמונה שזיכה אותנו בקבלת התורה מאחר שסוף כל סוף צריכין להצדיק האמת שבכל דור דייקא, שעיקר האמונה תלוי' בו כנ"ל. אך אדרבא זהו באמת נפלאות תמים דעים, כי על ידי גודל הקדושה שנמשך עלינו בקבלת התורה, על ידי זה אנו זוכין למצוא את הצדיק בכל דור ודור ולהתקרב אליו, כי לולא קבלת התורה ח"ו, לא היינו זוכין כלל להתקרב להצדיק האמת שבדור, מחמת גודל התגברות העזי פנים שבכל דור החולקים עליו ומסתירים אותו כנ"ל. אבל על ידי קבלת התורה זכינו שנתברר המדמה וזכינו לאמונה שלימה כל כך עד שאפילו אחר כך כשהתגבר הבעל דבר ובלבול האמונה על ידי מעשה העגל, אף על פי כן נשארה הרשימו שעל ידי זה יש לנו כח לחפש את הצדיק האמת בכל דור ולהתקרב אליו, ולולא קבלת התורה לא היה לנו כח כלל לחפש את הצדיק, ולהתקרב אליו מחמת גודל התגברות העזי פנים שבדור החולקין עליו ומרחיקין את העולם ממנו כנ"ל, עכ"ל.

תן: סבא אמר (י"ס עמ' רב"י) הבעטלר הבעטלר הבעטלר... מדוע היה רבנו הקדוש מכנה עצמו בעטלר? מה זה 'בעטלר' – עניים. מדוע בעטלר? הבעטלר הוא תמיד היה מתחנן להשם יתברך. הוא בעטלר – קבצן. הוא היה תמיד מתפלל ובוכה להשם יתברך: "רבונו של עולם, תן לי, תן לי, תן לי, תן לי".... עכ"ל (ואגב לשון הזה של תן לי הוא מה שצריכים לומר בשבת, כמבואר בשולחן ערוך או"ח שז:יא). תן לי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! (ועמש"כ בברכות דף מ. בענין בכל יום תן לו מעין ברכותיו).

תן אתה (ע' ע"ז דף ה: תן לנו אתה, הובא בפתיחה להשתפכות הנפש מלקוטי הלכות), הנה כבר כתבנו ש'אתה' בא"ת ב"ש שהוא תא"צ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ואכן יש לדעת שאפילו הנתינה, אולי בסוד רבי נחמן נתן (חיי מוהר"ן קפה, קצו), מגיע לחשבון נ נח נחמ נחמן מאומן, כי אתה מרמז על א"ת ב"ש, וה' מורה על אלו הזוג אותיות שהם רחוקים זה מזה חמש, דהינו ט"ן, ולכן בנ נח נחמ נחמן מאומן מחליפים נ' אחת עם ט' והרי הגמטריא ת"ן. הרי תן אתה.

ו"תן אתה" עם החמש אותיות בגמטריא ראש השנה, שזה כל ענין של רבינו.

והנה עוד יש לראות גודל הענין שהיה להם וגם לנו לומר "תן אתה" דהנה רבינו גילה שמשה רבינו בכל איבר ואיבר מהרמ"ח איברים שלנו (לקוטי מוהרלן תנינא תורה כו , ונ נח זה בחי' משה רבינו, ועוד נ נח זה עשרה מיני נגינה בחי' התיקון הכללי כידוע, ומבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה כט) שהתיקון הכללי מטהר את השס"ה גידין. הרי ש"נ נח נחמ נחמן מאומן" ששרוי ברמ"ח אברים מטהר השס"ה גידין, נ נח נחמ נחמן מאומן שס"ה בגמטריא תן אתה!

שים חלקנו בתורתך

שים חלקנו בתורתך – רבינו הקדוש כבר פירש בקשה זו היטב בלקוטי מוהר"ן תורה כב:יא ע"ש. ויש עוד לפרשו בכמ דרכים, שכל אחד יש לו חלק בתורה, וחלקנו מלשון חלוקא דרבנן, לבוש הנשמה (וכנוסח היהי רצון על עטיפת טלית עיין שם), וחלקנו פירורי פיזור נפשינו, ועוד דרכים, ויש לפרש חלק מלשון נפילה, כי אין אדם עומד על דברי תורה עד שנכשל בהם, ואם על האדם להיכשל אז שיהיה בתורה.

ונראה לפרש על פי לקוטי מוהר"ן תורה סד:ד כי מחלקת היא בחינות בריאת העולם, כי עקר בריאת העולם – על ידי חלל הפנוי כנ"ל, כי בלא זה היה הכל אין סוף, ולא היה מקום לבריאת העולם כנ"ל, ועל כן צמצם האור לצדדין, ונעשה חלל הפנוי, ובתוכו ברא את כל הבריאה, הינו הימים והמדות וכו' וכן הוא בחינת המחלוקות, כי אלו היו כל התלמידי חכמים אחד, לא היה מקום לבריאת העולם, רק על ידי המחלקת שביניהם, והם נחלקים זה מזה, וכל אחד מושך עצמו לצד אחר, על ידי זה נעשה ביניהם בחינות חלל הפנוי, שהוא בחינות צמצום האור לצדדין, שבוא הוא בריאת העולם על ידי הדבור כנ"ל, עד כאן לשונו עיין שם. וידוע שהאדם בעצמו הוא בבחינת כל זה, וכמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה מט ובכמה מקומות. הרי שמציאות האדם בעצמו תלוי במחלוקת, ואם כן שפיר יש להתפלל תמיד על קיום מציאותו בשורשו בתורה ולא בהשתלשלות המחלוקת למטה, שים\ותן חלקנו בתורתך. וזה דבר עמוק מאד בענין מציאות האדם ואין כאן מקום להאריך, הלואי שאזכה לעמוד עליה בעזה"י.

שים חלקנו בתורתך, ראשי תיבות שמחה (בן) חוה ברכה. שאזכה בעזה"י בזכות הפתק הקדוש.

יעקב אבינו הוא עיקר הסמל של התורה כידוע. ויעקב אבינו אמר על עצמו שהוא איש חלק. וזה בחי' שים חלקנו בתורתך.

תיקונים

תיקון הראש והסוף

לשון הרמח"ל ז"ל (אדיר במרום עמ' שצה): ואז נברא אדם למטה בבחינה זאת, והבחירה בידו לעשות אחד משתים אלו, או להעביר הרע הגורם העלם הראש, ויהיה מתפשט כבראשונה בסוד יחודו. וזה הוא ענין נעשה בכלל אחד לבד, כי הראש מתפשט ביחודו, ויש מציאות רע אחד, שהוא ב"ה המציא, כלול מכל כך כחות, שעוצר כח לפי רצון העליון להעלים גילוי יחוד זה מן הנבראים. אם תעובר זאת המניעה - בבת אחת תעובר, וישוב הראש להתפשט כבראשונה. ואם זה לא יעשה, הרי הוא נותן מקום למניעה הזאת לשלוט, והיא תשלוט בכל כחותיה, ואז צריך היקף אחר, שבהעלם יתחזק כח היחוד ב"ה על ידי המשפט, עד שכל הכחות האלה, איש לא נעדר, יחזרו כולם לטובה. ונמצא שאם היה מסיר רק המניעה מן הראש, הראש אינו מהלך לשום פרטות, אלא משפיע בכל יחודו הכל טוב, בתכלית הטוב, שכבר כחו הוא כך - ששום רע לא ימנעהו. אך הסוף סודו - שאפילו שיהיה כל רע, אף על פי כן יחזור הכל לטוב. אם כן צריך להניח שיהיה כל רע, ובחזור כולו לטוב - אז עשה הסוף פעולתו, והבן היטב. כי זה עומק כל עניני ההנהגה, וכל משפטי הספירות הולכים על דרך הזה (ה"ע אגב עי"ז יש להבין בעמקות מש"כ בשיחות הר"ן סי' פג ע"ש והבן כי אכמ"ל).

והנה סוד הב' בחינות האלה הם עץ החיים ועץ הדעת. וכנגד ב' אלה - האדם נברא זו"ן. והנחש הוא כללות הס"א, היה לו גם כן שני כחות אלה וכו' ע"ש כל דה"ק באריכות.

וכן היה דרך כל הצדיקים האמיתים, כל זמן שהיה סיכוי לתקן דרך הרישא [ובעזה"י הרחבנו הדיבור על זה במ"א בחיבורנו, ע' 380 (470), 560, 580], דהיינו להאיר מאור אחדות השם בעולם, שיתעלה כל העולם ויתבטל ויתיחד ביחודו יתברך. אכן בעוה"ר בזמן הבעש"ט כבר היה הדבר תולה שמא עבר זמנו ובטל היכולת לתקן תיקון הכללי דרך הרישא (ולכן באותו תקופה כבר עסק הרמח"ל ותיקן הע' תיקונים שהם באור חוזר, וגם חיבר הספר הקדוש תקט"ו תפילות שהם ממש על הדרך שפירסם רבינו הקדוש לעשות מתורות תפילות, והוא ז"ל הרחיב לבאר ענין הבחירה לתקן דרך הרישא או דרך הסיפא ואכמ"ל), ולכן מצינו לענ"ד שהבעש"ט היה עוסק לתקן משני הצדדין, והיה הולך ומדבר עם עמי הארץ, אנשים נשים וטף, ולאו דוקא עושה תיקונים כמו אברהם אבינו כמבואר בזוהר הנ"ל, אלא התערב בעם ולימד אותם כל אחד את הדרך אשר ילכו בו. ולפעמים היה לוקח נשמה ומרים אותה ממש בכל תוקף אמונת השם יתברך. ובזה גם כן מובן מה שהבעש"ט פירסם שתפילה חשוב מתורה, כי תפלה הוא בחי' נוקבא בחי' תיקונא דסיפא, ולעתיד נקבה תסובב גבר (היינו שאפילו לפי תיקונא דרישא, אחר התיקון יקויים מצב כזה של נקבה תסובב גבר, ולכן גם הסודות הכי גדולות של הרשב"י הם רק בבחי' תפלה כמבואר ברמח"ל). וכן נלע"ד שמוהר"ן כבר הכניס כל עצמו לתקן תיקונא דסיפא, שאפילו תלמידו המובהק לא סתם הרים אותו באור היחוד, אלא לימד אותו דרכו, ממקום שהוא נמצא (ואע"פ שהיה גאון גדול וגם מבקש ה' באמת גדול וכו' החשיב אותו מעוכב בא' מהכ"ד דברים שמונעים מתשובה וכו' (חיי מוהר"ן שכג)), איך לעבוד את השם, עד שזכה מוהרנ"ת למה שזכה, אבל זכה בתיקונא דסיפא (ונלע"ד שאפילו ר' שמואל אייזיק שידוע שמוהר"ן הנהיג אותו על חודו של חרב, והוא עסק בתיקוני נשמות, גם זה היה בתיקונא דסיפא, דעל כל פנים כן היה מקום נשמתו ועבודתו של ר' ש"א וקל להבין).

[והנה בדורנו אין ספק כלל שע"כ אנו אוחזין בסיפא, וכמו שמוהרנ"ת מסביר בליקוטי הלכות, הלכות בציעת הפת, שעכשיו אנו עושים את התיקון והבירור האחרון של הצואה. ויעו' בריש ס' שיחות הר"ן אות ד' שמבואר שאז העשירות היה קשה ורחוק מאנשים כשרים מחמת שהעשירות נפל עמוק בתוך הליפ' ע"ש, והנה בימינו כבר יש הרבה יהודים ומהם גם כשרים שזכו לעשירות מופלגת, וע"כ זה מחמת עכשיו ירדנו עמוק בתוך הקליפות, וא"כ ע"כ אין לנו תיקון אלא דרך הסיפא].

וזה הענין שכבר כתבנו עליה, שמוהר"ן יש לו הכח לעזור לבעל בחירה, לא סתם להרים הבן אדם, אלא לעזור אותו בעצם פרטיות מקומו, כי זה כל ענין של התיקון מצד הסיפא. וכן מצינו בלקוטי מוהר"ן (תורה יז) רבינו מדבר על התיקון של הפרטי פרטיות.

ובזה יש לנו להבין יותר בעמקות למה חידוש כמוהר"ן לא היה מעולם, ומה שאמר (חיי מוהר"ן שצב) איך אפשר שלא יחלקו עלי מאחר שאני הולך בדרך חדש שעדיין לא הלך בו אדם מעולם, וגם הבעש"ט לא ושום בריאה לא מזמן קבלת התורה, אע"פ שהוא דרך ישן מאד אעפ"כ הוא חדש לגמרי, ע"כ, ודו"ק [אלא דמאחר שהרמח"ל גילה הנ"ל מבואר שע"כ כוונת מוהר"ן הוא לכאו' יותר עמוק מהנ"ל והי"ת י"ע בתוה"ק. ונראה שתורת רבינו הוא ממש יחוד הרישא והסיפא, בבחינת ביאה ראשונה שנותן לנו הכח ע”י התפילה שעושים מהתורה לביאה שניה. וזה הטעם שהתורה כ”כ נעלמת ולא רואים בחוש להדיא האורות הגדולות, כי הכל טמון ממש בסיפא שמיחד עד אין סוף ועד אין תכלית, ולכן אין כ”כ מקום לחושים כמו שאר ספרים הקדושים שעיקרם מדברים מהיחודים שבאמצא, ודו”ק].

והנה היה מקום לומר שאנו בדור יתום, שאבדנו הצדיק שהוא בחי' משה רבינו, עד שיבוא משיח צדקנו, ולכל היותר אנו כמו שבט לוי, שנוכל לדעת לעצמינו במיעוט שכלינו וטהרתנו וכו' שנחזיק באמונת השם יתברך ככל יכולתינו, ולא ללכת ח"ו בחוקות הגוים, ולא להשתקע תחת סבלות עבדות מצרים רדיפת הפרנסה וכסף שהוא בחי' עבדות ושטות גדול וכו'. ולא לרדוף אחר הכבוד ושאר תאות וכו'. ולחכות לישועת השם.

אכן כיון שאנו עכשיו עוסקים בתיקונא דסיפא, זאת אומרת שבאמת התיקון עכשיו תלוי בנו. כי אנו בסיפא, כל אחד במלכות שלו. וכמו שאמר רבנו הקדוש (חיי מוהר"ן אות שיט) אני אעשה מכם כתות כתות, ע"כ, שכן ב"ה יש כל מיני קבוצות של נ נח, כל אחד פועל ומאיר כפי ענינו ובחינתו (וזה גם כן ענין ריקוד של נ נח שכל אחד רוקד לבד, וק"ל), וכן בשיחות הר"ן (קכו) כז"ל ואמר אז שקודם שיבא משיח לא אחד יהיה שיצעק על אמונה כי כמה צדיקים שיהיו אז וכו' ויהיה כמה מפורסמים ומנהיגים של שקר. ואין ספק שלא ימצא אז קיבוץ כמונו היום שנמצאים כמה בני אדם שמתקבצים יחד שחפצים באמת לשמוע דבר ה' ואף על פי שיהיה אז איזה כשרים בדור אך יהיו מפוזרים. ענה ואמר 'כתוב זאת זכרון בספר וכו', ע"ש [והנה לעיל הסברנו שמה שהיה הוא שיהיה, ועכשיו אנו בחי' בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה, ללכת לפי שורש נשמתו. והנה לפי דברי הרמח"ל הנ"ל, יש לומר שאז היה בחי' הישר בעיניו יעשה, בחי' תיקונא דרישא, אבל עכשיו, אף שבדרך פרטיות יכולים ללכת בדרך הישר, והסברנו בחיבורינו שלענינינו זה הבחירה והאחיזה ברבינו נ נח נחמ נחמן מאומן, אבל מ"מ אופן עבודתינו ותיקונינו הוא תיקון הסיפא כמו שפירשנו כאן, הרי בחיצוניות אנו דומים למה שהיה, שכל אחד עושה כחפצו, אבל אז היה גם כן בפנימיות, ואצלינו כן הוא בפנימיות מצד הצדיק וכמו שנבאר עוד בעזה"י בענין סוד ההיכלות בסוד נ נח נחמ נחמן מאומן, אבל מצידנו, אולי נקרא את זה איש הטוב בעיניו יעשה, שיהפך מקומו הפרטי לטוב כנ"ל מהרמח"ל (וגם א"ש לשון חז"ל ועשית הטוב והישר, שזו פשרה ולפנים משורת הדין, שדרך הישר הוא דרך שלפנים משורת הדין כמובן, שזה תיקון שמקדים להשתלשלות הדין. ותיקון הסיפא, הוא כמו פשרה ומים פשורים שמתחילה היו מים קרים לבד ומערבים בו מים חמים ונעשים פשרים, וכן הוא בתיקון הסיפא שהגיע כל דבר למקומו הפרטי, ואז העבודה הוא להראות בו יחודו יתברך)].

ובאמת כבר לימד לנו מוהר"ן טובא עבודתינו המוטל עלינו להצליח בעד ה' אלקינו בעדנו ובעד עמו ישראל. ואין אנו יכולים לעשות התיקונים כמו שהיו הצדיקים האמיתים (וכמו שהבעש"ט כותב באגרת שתשובה אמיתי זה רק ע"י צדיק הדור, וכן בספרי מוהר"ן, למשל ע' עצות ישרות (צדיק ד)), אבל שפיר אנו יכולים להאיר אור תורתו של מוהר"ן לכל העולם, שידעו דרכו איך להציל נפשם מהשאול תחתית ולזכות להכנס בצלא דמהימנותא, להאמין בהש"י ולקיים התורה והמצות וכו'. ולא נוכל לעשות כמו אברהם אבינו לתקן רק בקדושה ובטהרה עצומה, שכל מי שנדבר אליו מיד להטבילו במעיין ולעסוק בתיקון שורש נשמתו וכו'. אבל לצעוק ברחובות ולקבץ המונים וללמדם דעת רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן שפיר אנו יכולים, וכן נעשה בעזרת השם יתברך, להגדיל שמו הגדול והנורא, עד שנזכה לשלמות האמונה בו יתברך, וימלא כבודו את כל העולם אמן ואמן.

[ונראה שכעת אנו מתקנים מה שקרח לא האמין בהנהלת משה רבינו וטען כי כל העדה כולם קדושים, ואיתא במדרש שלעתיד לבוא קרח יהיה כהן גדול, שמבואר שטענתו לא היה סתם רק. אלא שבימינו בתיקונא דסופא הכל תלוי בהעם, וכמו שהסבא אמר 'העם יבחר', כי כל אחד יש לו המלכות שלו וכו'. אכן בודאי הכל ע"פ רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן, וכמבואר בכמה מקומות בלק"מ שכל אחד לפי שורש נשמתו, אכן רק על פי הרב"י, ראש בני ישראל. אבל עכ"פ בדורנו שכבר נסתלק רבנו הקדוש, אין רואים שום התנשאות ממנו, רק רואים הרחמנות שהוא השאיר לנו קצת ידיעה מי הוא, מה תורתו, שנדע ונהיה בני אדם.

ובזה יש להבין בעמקות מה שהסבא אמר (ש'יחות מ'תוך ח'יי ה'סבא דף קעט) ז"ל: הוא העיקר והיסוד והשורש, זה לשון רבינו, העיקר והיסוד, זה השורש, הכל תלוי ברבינו, כל הגאולה, ביאת המשיח וכלל התיקון שלנו ושל כל העולם תלוי בו! תלוי בזה! ברבינו! העולם מקשים מה זה רבינו למה זה? יש הרבה צדיקים, קרח ג"כ אמר 'כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' מדוע תתנשאו?' אבל התירוץ, רבינו הקדוש, כבר אמר, זה, כבר נגמר, גמרתי ואגמור! עכ"ל. ואיך זה דייקא הוא התירץ? תגיד שאר דיבורים חזקים כמו חדוש כמוני וכדו'. וגם יש להבין מה זה גמרתי ואגמור, אם כבר נגמר מה זה אגמור. ועוד הלוא כתוב בחיי מוהר"ן (סוף אות של) 'אבל אני בלעדיך גם כן איני יכול לעשות כלל' ע"ש. והנלע"ד בזה שהוא ענין המבואר בזוה"ק ובפרט בתיקונים חדשים של הרמח"ל שמשה רבינו כיון שראה שיהיה גלות התחיל לתקן בעצמו עד סוף כל הדורות. וכן מוהר"ן גמר ותיקן מה שהיה צריך ומספיק לשלמות גאולתינו ופדות נפשינו לנצח, וזה נקרא ביאה ראשונה, המכונה בנימן כידוע שהוא גימט' נחמן עם הד' אותיות, שבו שבק רוח בנו שנוכל להשתוקק ולהביא להגאולה ביאה שניה.

וענין הרוח ששבק בנו, אם נוכל להגדיר אותו בקיצור הוא שגילה עיקר נקודת היהדות. דכל אחד יש לו ענין משמעות וטעם מיוחד ביהדות. לאחד הוא מתיקת התוה"ק, ולאחד הוא התמדת התורה, לא' העמקות שבתורה, לא' אהבת חסד וכו'. ולכל אחד יש העבודות שהוא מחייב את עצמו בהם, ועל ידיהם הוא קונה ובונה הטעם שלו ביהדות - בידיעתו או שלא בידיעתו. ונכלל בזה שלאחד יהיה חשוב מאד אצלו הרגשת הטעם וכדו' ולא' לא כ"כ וכו'. ומוהר"ן הוא עצם הנקודה מה זה יהודי, ודו"ק מאד.

משל למה הדבר דומה, למלך שהיה עומד למות וצוה ליועציו באשר שיש לו בן ולא נודע איפה והוא ימלוך תחתיו. חיפשו עד שמצאהו וראו שהוא בור, מטונף וכו'. וטיכסו עצות איך להכשירו להיות מלך. וכל אחד הדגיש מה שבדעתו נחוץ ביותר, שאחד אמר צריכים לנקותו וללמד אותו להיות נקי, ולא' זה לא היה כ"כ נחוץ, כי אצלו העיקר הוא החכמה ורצה שמיד יתחילו ללמד אותו וכו'. ולא' העיקר היה שידריכו אותו בנימוסי מלכות וכו' וכו'. והתחילו כולם לטפל בו. ויועץ אחד, העיקר שלו, ועצתו היה (שהלוא זה הבן שמצאו לא הכירו בו שום מעליותא ואדרבה כנראה הוא גרוע כמה מסתם בני אדם, רק שהאמינו שהמלך שנפטר הכיר וידע מה שהם לא היו מכירים ויודעים, ואולי אינם מסוגלים כל עיקר לידע, שהילד הזה מעולה מאד מאד, וא"כ העיקר) שיודיעו ויאירו להבן שהוא המלך וידע לנפשו, והבן כי קצרתי.

וזה הענין שהסברנו במ"א ההבדל העצום ומופלא שבין אפילו המתמיד וצדיק הכי גדול לבין נ נח פשוט. כי הראשון יש לו עדיין נקודה עצמית שעליה הוא דואג, ובאמת אם הוא עובד גדול, מכיר הוא בעצמו נקודה הזו ועובד להקדישו לה', אבל תמיד יש לו שני ענינים, עבודת השם ועבודת נקודה זו. משא"כ הנחמן הכי פשוט אפילו הוא משוקע בשאול תחתית ר"ל, כבר מסר והקדיש הנקודה זו לשם, רק שהוא נופל למקומות שנופל, אבל כל ענינו אינו אלא עבודת השם דרכו של רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, והבן.

אכן בודאי כוונת רבינו הקדוש היה הרבה יותר עמוק מכל זה, וכן בכל מה שפירשתי בכל מקום, רק לפתוח לעצמי קצת דרך מרחוק, כי תורה היא וללמוד אני צריך. ובודאי גמרתי ואגמור, כולל אפילו תיקון אומות העולם, ואכמ"ל (ועמש"כ א' אמור ס"ד].

ב] והנה מבואר בטוב טעם ודעת שצריך דוקא ללכת בדרך האבות הקדושים ובזה מוציאים שורש וענף לדרכי הנחמנים. [ואף שמצד אחד, מהמבואר שעכשיו אנו בתיקונא דסיפא, תיקון האחרון של המלכות, היה נראה שיש ענין לדקדק על הפרטים, אכן האמת הוא להיפך, כל הפרטים ידאגו על עצמם, ועלינו המשוקעים בתוך מה שאנו משוקעים חשוב מאד לעשות מאמצים דייקא לא להיות טרודים בהדקדוקים, רק לצאת ככל היותר מהר מתוך הבוץ והצואה. ולא להקפיד על שום דבר שצריך דייקא להיות ככה או ככה, רק לעבוד בשמחה בזריזות תמימות ופשיטות, ועל דרך זה תבין ותראה כמה עצות מרבינו הקדוש].

ג] לפי יסוד המוסד פה שעבודתינו עכשיו הוא בתיקונא דסיפא יש לפרש וליישב ולהבין כל מיני חידושים בדרך של רבינו מה ששינה הרבה מצדיקי אמת שלפניו.

א' כתוב בשיחות הר"ן (אות ה', והובאו גם בלקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים ו אות צט ע”ש) ז"ל ועקר הוא יראת הענש, כי היראה עלאה בגין דהוא רב ושליט וכו', הינו יראת הרוממות לאו כל אדם זוכה לזאת היראה, אבל עקר העבודה הוא רק על ידי יראת הענש אצל רב בני אדם וכו' וכו' ואף שבזהר הקדוש (בראשית יא: - וע' ביחוד היראה להרמח"ל שמפרש היטב את הזוהר) הוא מגנה יראת הענש, כבר מבאר על זה תרוצים בספרי מוסר (ופה מצויין לעיין באור ישראל מהמגיד מקוז'ניץ על תקוני זוהר דף טו ע"א – וכיון שקשה להשיג אביא דבריו, והם בדף טו ע”א של אותו הוצאה של דפי התקו”ז, ושם הוא שואל, אם יראת העונש הוא בישא, למה כל כך חשוב לדעת העונשין, ותירץ ז”ל אלא צ”ל דהיראה צ”ל מבורא ב”ה אשר בכחו להעניש להאדם העובר על הפקודים וא”כ כשהאדם עובר רצונו ית' אז גורם חרון אף לבורא שעי”ז יענשו לכן צ”ל האדם ירא מזה שלא יביא את בוראו לידי כעס ח"ו ומ”ש במ”א שיראת העונש נק' יראה רעה היינו כשיבא מגו העונש ר”ל עכ”ל, ומבואר שהוא מקים דברי הזוהר שיראת העונש הוא גרוע ולא עיקרי, ועוד מצויין לעיין במקור חסד על ספר חסידים סי' יג, ס"ק ט וזה כבר מעריך את יראת העונש ועל אף שמציין את הזוהר, אינו מיישבו – ז”ל ע' שבת ל”א רע”ב שסיימו ע”ז מכריז ר' ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד, משמע כי התורה היא שער ליראת שמים, אמנם אית יראה ואית יראה [ע' הק' תקו”ז ה' סע”ב] האחת יראת העונש ששרשה באמונת תורה מן השמים וזהו שער להתורה כי כל מי שבא להגות בתורת אל חי בלא אמונה זו נעשית לו סמא דמותא. ואית יראה עלאה יראת הרוממות מכבוד ה' והדר גאונו שאי אפשר לבוא למידה זו רק ע”י לימוד התורה ולכן נטבע ויחד לבבנו לאהבה – ואח”כ – וליראה את שמך, ובברכת החודש כופלים חיים שיש בהם יראת שמים ואח”כ חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים, מקודם יתפלל על יראה תתאה ואח”כ על העלאה שבה יתואר לומר שיאהב היראה וע' הק' זהר בראשית ז' ע”ב ושם י”א ב, עכ”ל). ועוד ראוי לציין לתפילת השל"ה הקדוש על בנים ז"ל ויעבדוך באהבה וביראה פנימית לא יראה חיצונית עכ"ל, הרי שאפילו בעבודת השם השל"ה הקדוש לא רוצה ומתפלל של תהיה ביראה חיצונית. אכן גם רבי נתן תיקן תפילה בזה הלשון, עיין ליקוטי תפילות ה, זה לשונו – וזכני שיהיה לי יראת שמים יראת הרוממות ואהיה נשמר שלא יהיה לי שום יראה חיצונה כלל, שלא אירא ולא אפחד משום דבר שבעולם, לא משר ואדון ולא משום אדם שבעולם, ולא מחיה רעה ולסטים, ולא משום דבר שבעולם ולא יהיה לי שום פחד ויראה חיצונה כלל, כי אם ממך לבד אירא ואפחד תמיד, ואזכה ברחמיך ליראה עלאה יראת הרוממות, עד כאן לשונו. ומשמע שאינם מתכוונים לאפוקי יראת העונש, רק יראה מדברים חיצונים. ואולי גם קצת מכוון לתקוה ליראת הרוממות נקי) כי באמת עקר עבודת ה' היא רק על ידי יראת הענש כנ"ל, עכ"ל.

ובאמת צ"ע איך דברי רבינו הקדוש מסתדרים עם הזוהר הקדוש. וע' מש"כ בערך מפרסמים – החקירות והחכמות של המפרסמים אות ד.

ויש להעיר מדברי רבינו בעצמו בשיחות הר"ן (אות מח) ז"ל וכל כך הוא צריך להתחזק עד שהוא מוכרח להיות מרוצה לעבד את ה' תמיד כל ימי חייו על מנת שלא לקבל פרס. כי לפעמים נדמה להאדם שרחוק שהוא יזכה לחיי עולם הבא לפי גדל התרחקותו מהשם יתברך, אף על פי כן יהיה מרוצה לעשות מה שיוכל בעבודת ה' בלא עולם הבא. ואפלו אם נראה לו שיהיה לו גיהנם גם כן חס ושלום, יהיה איך שיהיה הוא מחויב לעשות את שלו תמיד בעבודת ה' כל מה שיוכל לעשות ולחטף איזה מצוה או תורה ותפלה וכיוצא, וה' הטוב בעיניו יעשה. וכעין מה שמספרים בשם הבעל שם טוב זכר צדיק לברכה, שפעם אחת נפל בדעתו מאד מאד עד שנדמה לו שבודאי לא יהיה לו עולם הבא חס ושלום ולא היה לו במה להחיות את עצמו כלל, ואמר: אני אוהב את השם יתברך בלא עולם הבא. וכל אדם אפלו איש פשוט אי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם כשיכול לעמד בכל כנזכר לעיל, עכ”ל. הרי מבואר שאפילו איש פשוט צריך לעלות למעלה מיראת השכר ועונש. וצריך לדחות שעם כל זה הבסיס צריך להיות בעיקר ביראת העונש, וזה לשון רבינו בלקוטי מוהר"ן (תורה פז) ואי אפשר לבוא לאמונה (- דהיינו יראת הרוממות כמו שמפורש שם) רק על ידי יראת הענש ע"כ. ואף על פי שרבינו כותב בשיחות אות ה' שיראת הרוממות לאו כל אדם זוכה לזאת, ואילו באות מח כותב שאפילו איש פשוט אי אפשר להיות איש כשר באמת עד שמגיע לעבודת השם באמונה למעלה משכר ועונש, צריך לומר שכן הוא באמת, שרוב בני אדם לא זוכין לזה ועל כל פנים הם מחוייבים להיות יראים מעונש, אבל להיות איש כשר באמת צריכים לזכות גם ליראת הרוממות.

ועיין בלקוטי מוהר"ן סוף תורה קנד – שהוא תורה טו – שכתב שלאחר שמעלים כל היראות נפולות "אין צריכה היראה ליפול ולהתלבש למטה, ואין צריך לירא משום דבר, ואין לו רק יראה העליונה יראת הרוממות".

ועוד יש להעיר שיש משמעות בשיחות הר"ן אות מח שעבודת השם של איש כשר באמת, אינו כהמשך והתגברות ביראת העונש עד שמגיע למדרגה יותר, כי האיש הזה אינו מסתכל ותולה את עצמו בכלל על השכר ועונש, ואף שמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה פז הנ"ל) שמגיעים ליראת הרוממות שהוא אמונה רק על ידי יראת העונש, אינו סיבה ומסובב פשוטה שזה מביא לזה, כי על כרחך יש קפיצה מדרגת הירא מעונש לזרוק יראתו מהעונש ולהאמין ולעבוד את השם מאמונה ואהבה. וזה לכאו' בדיוק הטעם שהזוהר הקדוש מגנה את יראת העונש, כמו שהרמח"ל מפרש (יחוד היראה עמ' שטו ד"ה ותראה שהזכיר) ז"ל אך לא תחשוב שכן יתעלו הדברים, שישרה על היראה הרעה יראת ה', כמי שרוכב על סוסו. כי אינו כך, אלא יראת ה' מתרחקת כשישרו אלה על האדם, ריחוק ממש, ריחוק על ריחוק. וכמעט שהיא יותר רחוקה ממה שהיא – מי שלא ידע עדיין בטיב שום יראה, שתוכל להתקרב לו כשידענה, אבל זה כבר הרחיק אותה לגמרי, עכ"ל (וכן עיין שם בקטע שלפניה ד"ה והנה כבר). ועם כל זה רבינו קבע בלקוטי מוהר"ן כנ”ל (תורה פז) שאי אפשר לבוא לאמונה זו של יראת הרוממות אלא על ידי יראת העונש. ולפי זה הרי בודאי העיקר והיסוד הוא יראת העונש.

ויש להעיר עוד, שהרי בזוהר הקדוש שם (בראשית יא:) כאשר רבי שמעון גילה הענין של יראת הרוממות כתוב שם ז"ל: בכה רבי שמעון ואמר ווי אי אימא ווי אי לא אימא, אי אימא ינדעון חייבין היך יפלחון (פירוש: לעבוד) למאריהון, אי לא אימא יאבדון חברייא מלה דא, ע"כ. וביאר הרמח"ל (יחוד היראה עמ' שח) ז"ל אפילו רשעי ישראל יכולים לקבל חכמה על ידי זה וכו' ועל כן היה בוכה רשב"י ואמר: “שמא ינדעון חייביא", כי הרי הם יכולים לעשות כך, אבל אין זה חפצו, אלא אדרבא כמו הכרח אליו, והוא רוצה שבני אדם יזכו לזה בטוהר מעשיהם, עכ"ל ע"ש. הרי מבואר שאף על פי שהעיקר לפי הזוהר הוא יראת הרוממות, עם כל זה רשב"י גילה את הדרך רק כדי שלא יתאבד מהחברים הראוים לזה, אבל באמת רצה שכולם יזכו לזה בטוהר מעשיהם, שהוא לכאו' תהליך שלמה בעליות ביראת השם, ואפילו בלי שום ידיעה מהדרכים של יראת הרוממות, ודו"ק.

ועל כל פנים הזוהר הקדוש ממש מגנה יראת העונש, וכאילו רוצה להרחיק את האדם ממנו, כנ"ל, ואילו רבינו ביאר והעמיד שרק דרך יראת העונש יכולים. ויתכן שזה מחמת שבתוקף תיקונא של הסיפא יוצא ככה, שאין שום הארה מלמעלה שיכולים להתחיל מיראת הרוממות באמונה, ודו"ק.

ואף על פי שהרמח"ל מבאר שיראת העונש אינה סיבה שמביאה מאליה ליראת הרוממות, עם כל זה, מי שיש לו יראת העונש יעבוד בתורה ובמצות, ויעבוד להשיג את היראה האמיתי. וע' בריש ספר חיים וחסד (ד"ה הנה האהבה והיראה) כותב שמי שאוחז ביראה תחתונה אז מרחם עליו השם יתברך ומזכה אתו ליראה עליונה, ומשמע גם כן שזה לא סיבה ומסובב שהיראת העונש מביא וגורם ליראת הרוממות, רק שבזכותה השם יתברך מרחם ומזכה אותו. אכן ע' בגמרא סוטה (כב.) שמובא שם שהפרוש מאהבה והפרוש מיראה, שהם בכלל הנהגות הגרועות ממבלי העולם, ופרש"י דהינו שעובד את השם בשביל שכר (אהבה) או עונש (יראה), ואז אביי ורבא אמרו לא תתנו אתהן בכלל השבעה פרושים הרעים, כי קי"ל כר' יהודה אמר רב לעולם יעסק אדם בתורה ובמצות אפלו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ובפשטות משמע מזה שהעיקר לעבוד את השם, אפילו בתחילה, רק מצד מצות השם ולא מתוך יראת העונש, והלשון "מתוך" משמע גם כן שזה ממש סיבא ומסובב שמחמת עבודתו ביראת העונש יבוא לעבודה מעולה יותר, ולא סתם מחמת זכות העבודה. אכן אינו מוכרח, וכיון שהצדיקים קבעו כנ"ל, לא יסתור את דבריהם.

ועיין במכתב הבעש"ט לבנו שכז"ל ודע, שיראת העונש, שהוא יראה חיצונית, מורה על ידו יתברך פשוטה לקבל שבים. ויתעורר מזה ליראה פנימית הנקראת אהבה, לקבל באהבה, ואז יפטור מיראה חיצונית וכו'. ודע כי יראת העונש, שהיא יראה חיצונית, מורה על ידו יתברך פשוטה לקבל שבים. למה הדבר דומה: לאיש חיל שלוח מהמלך לקרוא לאדם, והוא בכעס גדול ובפחד, אין לירא מהשלוח, כי אם ילך למלך לרצותו. וכן באהבה וכו'. באהבה טפש מתענג עם שלוח, וחכם תופס השורש, עכ"ל.

(וראיתי מובא מספר דעת משה, פרשת מצורע ד"ה א"י ואם טהרה, שפירש מה שכתוב אצל שמשון, ומעז יצא מתוק, שעל ידי היראה יוכל לבוא לאהבה המתוקה).

שוב ראיתי שרבינו בעצמו הסביר קצת יותר בלקוטי מוהר"ן תורה פז, וכתב שם שיראת העונש נקרא צדק ויראת הרוממות נקרא אמונה, כי מחמת שהוא מאמין באמונה שלימה שהשם יתברך הוא רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין הוא ירא ממנו, וידוע הוא כי אי אפשר לבוא לאמונה רק על ידי יראת העונש, כי מחמת שהוא ירא מהעונש מאמין שהשם יתברך הוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, ומזה בא לאמונה יותר גדולה, עכ"ל ע"ש.

והנראה לעניות דעתי בזה בעזה"י שדברי רבינו מכוונים לתיקון הסיפא, ומציאות היראה באחרית הימים אינו דומה לימים קדמונים, כי מעולם היה הרבה כוחות שהיו שולטים בעולם, מלכים ואלמים וכדומה, שפחדם ומוראם היה על כולם, והיה להם כח להעניש כרצונם, ולא היה לרוב בני אדם זכויות שמורות, והיראה היה קיים בעולם ומורגש ומוחש, ועל כן היה יותר טבעי וקל לשים על הלב שכל מה שיש ליראה בעולם צריכים ליראה בזה מהשם יתברך, שהכל ממנו יתברך, ושלא יענשו. ועיקר היראה לא היה יראה זו אלא לשים אל הלב רוממותו יתברך. ולא כן היום, שברוך השם יש כל מיני זכויות שמורות לכל אדם, ואפילו המלכים והשרים אין להם כח מוחלטת לעשות כרצונם ביד רמה. ולא רואים כל כך אימת העונש. ומי שיש לו יראת שמים, וירצה לשים אל לבו דברי המשנה (אבות ג:א) עקביא בן מהללאל אומר וכו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים, כדי שיכול באמת ליראה מעונש השם יתברך הוא יצטרך לשים אל לבו שהשם יתברך מרומם תקיף ובעל היכולת, ואינו מוגבל חס ושלום לההפקרות ודרכי העולם הנהוג היום. וכן הרמב"ן באגרת כותב שעל ידי ענוה יבוא ליראה הזו: ובעבור הענוה תעלה על לבך מדת היראה וכו' ולפני מי אתה עתיד וכו' לפני מלך הכבוד שנאמר הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי לבות בי אדם, ונאמר, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'. וכאשר תחשוב את כל אלה תירא מבוראך ותשמר מן החטא, עכ"ל. הרי שהרמב"ן הזכיר על יראה זו השייך לשמירה מן החטא השיך ליראת העונש, את יראת הרוממות, לשים על הלב גדולת השם יתברך שאין כל השמים והארץ מכיל כבודו יתברך, כי באמת כדי שבאמת ירגיש שהשם יתברך מעניש, צריך הרבה יראת הרוממות דהיינו אמונה שהשם יתברך מרומם וכל יכול ומנהיג הכל בהשגחה מוחלטת כרצונו. ועל כרחך המידה והשיעור של יראת הרוממות יגרום ויקבע יראת העונש, כי אם לא, איך זה נחשב ליראה כלל [וכמו שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז', שאפילו הדרי מעלה, בחינת בן, שזוכה להשגות של מה חמית וכו', לא יהיה לו יראה אלא אם כן ישתתף להשגתו את השגת מלא כל הארץ כבודו]. ולכאורה כן מבואר בדברי רבינו (לקוטי מוהר"ן תנינא ד:ה) שכתב שזוכין ליראה על ידי התגלות הרצון וז"ל היינו על ידי שנתגלה שהכל מתנהג ברצונו ית', כי הוא ית' ברא הכל ברצונו בלי שום חיוב כלל, ומחיה ומקיים הכל ברצונו ית', ואין שום חיוב הטבעי כלל, על ידי זה נעשה יראה, כי אזי יש שכר ועונש, ושייך להתיירא מפניו ית' וכו' ע"ש, הרי שכמטע כלל ענין יראת הרוממות בענין של התגלות הרצון, ולא אחשביה ליראה, רק משום שנעשה על ידיה קביעת שכר ועונש.

ב' בשיחות הר"ן אות קפה מוהרנ"ת מדגיש שרבינו לא היה נותן יחודים וכדומה לתיקונים, אלא עובדות למעשה, ובעוד מקומות גם כן מצינו שרבינו רצה מאד שהעולם יעסקו במצוות מעשיות.

ג' מה שמוהרנ"ת הרבה פעמים כותב שעיקר הלימוד הוא ש"ס ופוסקים (ואף שגמרא כולל במשמעו קבלה כמבואר ברמב”ם עם כל זה ק”ק להעלים את העיקר), אף על פי שבדידיה גופא לא היה כן, כי בתחילה רבינו צוהו ללמוד שולחן ערוך, אבל זה המשיך רק לזמן קצר מאד, ואז רבינו צוהו ללמוד בעיקר קבלה (וכן בלק”מ י:ח העיקר הוא הנסתר). וכן מפורש באריכות בזוהר הקדוש וכתבי האר"י שעיקר הלימוד צריך להיות בפנימיות. וכן מה שרבינו סיפר חלום שבו ראה כבוד התורה שלא ראה דוגמתא, והיו לומדים מתוך ספרים גדולים, שמסתמא היו ספרים של נגלה. וכל זה לכאורה הוא להדגיש עיקר בסיס ומהות של יהודי, שזה גופא שיהודי אוחז מהש"ס ופוסקים כבר מקדש הרבה את השם יתברך, וכבר התחלה בדרך עבודת השם. ראה מש"כ בערך תורה – גמרא או קבלה אות ב'. וכל זה הוא בעיקר כי אנו בעיצומו של תוקף תיקונא של הסיפא. ותראה איך שענין זה של עיקר הלימוד דומה ממש לענין הראשון של חשיבות של יראת עונש.

ד' בתחנון, כ' המגן אברהם הובא בבאר היטב (אורח חיים קלא:ב) ז"ל וי''ל אחר רחום וחנון וכו' המזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא (תהלים כה) זוהר והאר''י ז''ל, ומסיים אם אמר אליך נפשי אשא בלבא רחיקא גרם להסתלק עד לא מטי יומוי ע''ש, ונ''ל דמהאי טעמא אין אומרים אותו במדינות אלו ע"כ, והנה אפילו הספרדים שאומרים המזמור הנכונה חוששים מליפול גם כן פנים על היד, אכן קבלה שמעתי מאנ"ש שרבינו הנהיג אותנו לומר בתחנון את המזמור הנכונה לדוד ה' נפשי אשא – וכן ליפול פנים על היד, ולכאורה הטעם כי בתחנון הכוונה להוריד את הנפש לתוך הקליפה כדי לברר ולהעלות את חלקי הנפש רוח נשמה שנפלו שמה (כמבואר בכוונות האר”י, וכן ע' בשער הגלגולים הקדמה ו' איך שהנשמות ירדו למטה בתוך הקליפות), ולכן נלע"ד שהיום בעוה"ר אנו בעיקר נמצאים בקליפה, ואין שום ירידה, רק צריכים לעלות, ולפ"ז בודאי אין אנו שייכים אלא להתיקונא של הסיפא. [ואגב בענין תחנון ע' מש"כ על חיי מוהר"ן אות תמח].

ה' הגנה. אחר החורבן, בני ישראל קבלו עליהם עול הגלות, עם הג' שבועות לא למרוד בגוים וכו'. וזה סוגיא גדולה ואכמ"ל רק להעיר שמצינו כמה נקודות בזה שרבינו גילה שכבר יש דברים לעמוד עליהם. למשל, מצינו בספר כוכבי אור, בראשי פרקים מן האותות והמופתים שנראו מאדמו"ר זצ"ל אות כו (וכן מובא בהוספות לספר חיי מוהר"ן אות קנז) שכאשר הצילו נערה שכמעט המירה דעתה ר"ל, והגוים יצאו לנקום בהם ולקחת אותה בחזרה, רבינו אמר להם שלא יפחדו רק יחקו בידם גם כן מקלות ולצאת כנגדם וכו' ע"ש. ואע"פ שמשמע שם שזה היה נס של רבינו, כי על פי טבע לא היה להם כח מספיק נגד הקמים עליהם, עכ"ז יש בזה הוראה של הגנה של מצוי כל כך.

ובספר המידות, ערך מריבה אות קא כז"ל בשעת מלחמה צריך להכין כלי מלחמה כנהוג, והקב"ה יעשה מה שברצונו, ואין לסמוך על הנס, עכ"ל. ולעידן ההוא הלכה זו נשמע כמעט הילכתא למשיחא.

ויתכן שזה מחמת שכבר מתחילים לתקן מהסוף, ולכן צריכים לעמוד על מה שיש.

ו. עמש"כ בשיחות הר"ן אות קנט, שהבאתי שם מהבעל שם טוב הענין להיות תמיד דבוק בהשם יתברך, וידענו שזה היה תחילת עבודתו של רבינו שהיה מקיים שויתי הוי"ה לנגדי תמיד. וכתבנו שם שבליקוטי מוהר"ן תורה נד רבינו הזהיר לא לעסוק יותר מדי בענין הרמזים שהשם יתברך שולח בכל המחשבות דיבורים ומעשים ע"ש. וכתב שני טעמים, מחמת הסכנה ומחמת שיש עבודת השם הרבה יותר חשובה. וזה עדיין צריך אצלי תלמוד רב, אכן לעת עתה המשמעות בזה לענ"ד שאותו הענין שרבינו ביאר שם בתורה נד הוא היה עיקר הלימוד של הבעל שם טוב, וכן משמע מהחוברת עיקרי אמונה שבו הבעל שם טוב מסביר עסקו ע"ש, ואם כן מבואר שרבינו מחדש לנו שלא תהיה זאת מטרתינו. ובודאי על האדם להשתדל תמיד להיות דבוק בהשם יתברך. אכן העיקר בשבילנו תהיה עבודות תקיפות.

והנה אם צדקנו בזה, לכאורה זה להיפוך מהמבואר לעיל, שלפי תיקון של הסיפא העיקר הוא הכמות ולא האיכות. אכן י"ל שאדרבה, כי דבקות פשוטה, זה פשוט שצריכים לעבוד על זה תמיד, ורק הענין להבין את הרמזים ולעבוד את השם על ידם על זה רבינו הזהיר לא לעסוק יותר מדי. ולכן עיקר הכמות של הדבקות קיים. ואילו לפי הדרך של הבעל שם טוב עיקר העבודה לשפר האיכות על כל רגע מהכמות הזה. ואילו לפי רבינו הקדוש מספיק אותו כמות של דבקות תמידית להשם בפני עצמו בשביל תיקון הסיפא, ועיקר העבודה תהיה כבר לזכות לכל מה שיכולים לזכות.

תיקונא דרישא ותיקונא דסיפא: לענין קירוב רחוקים

א] הנה ענין הדרך החדש שמתגבר כל יום עכשיו, יש בה ענין לקרב כל יהודי באשר הוא שם, ולא להקפיד עליו, רק להחשיב יקרותו, שהוא נשמה קדושה נקודה טובה מאד, וכמה יש לשמח בו, [וגם בעצמך מיניה וביה, לדן את עצמך לכף זכות, ולא ללכת אחרי כל החומרות והכבדות והעצבות, ולהשתחרר מכל זה], ולהשתתף ביחד לשמוח בהשי"ת ובתורתו.

ב] וע' בליקוטי הלכות הלכות ראש חודש (הלכה ז, ובדפוס משך הנחל נדפס בטעות ו) ובפרט ע"ש באות לא ולב. ונלע"ד שמוהרנ"ת מסביר המחלוקת בית שמאי ובית הלל, שדרך ב"ש - דהיינו להתרכז לקדש עצמך בתכלית הקדשה וממילא הפרים הולכים וכלים שהקדושה עולה מהם וכו', הוא, בלשון הרמח"ל ע"פ הזוה"ק, תיקון הרישא. ובית הלל - לקחת כל נקודה טובה וכו', הוא בלשון הרמח"ל ע"פ הזוה"ק, תיקון הסיפא (ענין תיקון הרישא וסיפא ע' מש”כ לעיל בפרק תיקון הראש והסוף וש”נ).

ג] וע"ש באריכות איך צריכים לתקן הסיפא, שהוא ממש עבודה שלנו היום, ואכמ"ל, רק אציע הערה אחת שהיה לי בדבריו הקדושים.

בסוף אות לא כז"ל כי אין ראיה מפרי החג שהיה בשביל הע' עכו"ם שהטוב שבהם כבוש מאד ברע גמור וכו' כי לא זכו להיות בחלקו יתברך רק הטוב שבהם שהם ניצוצי נפשות ישראל, צריכם לבררם וא"א לבררם כי אם ע"י בחי' פוחת והולך, לברר הטוב והם יהיו כלים והולכים וכו'. אבל ישראל עם הנבחר עם קדוש כלם קדושים, רק שנאחז בהם הרע של העכו"ם בבחי' ויתערבו בגוים וכו', על כן כל נקדה ונקדה טובה שנמצא בכל אחד מישראל אפילו בהגרוע שבגרועים יקר מאד מאד, כי נמשך ממקום עליון מאד וכו', ע"ש. ולכאו' חסר מאד בהבנת החילק, כי בשניהם הניצוץ הטוב הוא יקר מאד.

ולכאו', נלע"ד עיקר התירץ הוא שהנקודה טובה הנמצא ביהודי אינה פרטי שייך לעצמה לבד, אלא שייך להיהודי המארחו. ואדרבה הוא כעין הַפָנים (פ בקמץ) הרוחניים של היהודי. ומאיר במהותו בכלל, ואכמ"ל.

ומזה יש להבין שהעסק למצוא הנקדות טובות ביהודים ולהיתחס רק עליהם, זאת מחייבת להצדיק האופי שלהם על פי הנקודות טובות. לא סתם לראות שהיהודי ההוא בור ועם הארץ וכדומה עם מעלה פלוני או פלוני, אלא שהוא יהודי המאיר באור פלוני, ודו"ק.

תיקון הכללי

תיקון הכללי מבואר בליקוטי מוהר"ן תורה כט, כי הוא לתקן כלליות הגידים ע"ש. אכן ביטוי זה כבר היה נמצא בכתבי הרמח"ל עיין מש"כ בערכו. ויש מושג של תיקון כללי במשמעות אחרת ברש"ש. וכן השתמש בו ר' עמנואל חי ריקי בעל משנת חסידים, ועוד.

רבי נחמן אמר על התיקון כללי שלו (שיחות הר"ן קמא): וכמה וכמה צדיקים גדולים שרצו לעמד על ענין זה ונתיגעו למצא לזה תקון גמור. וקצתם לא ידעו כלל מהו ענין זה. וקצתם התחילו לידע קצת בענין תקון זה, ונסתלקו לעולמם באמצע עסקם בזה ולא גמרו, ולי עזר השם יתברך שזכיתי לעמד על זה בשלמות. וענין תקון זה על ידי אמירת העשרה קפיטל תהלים הנ"ל הוא דבר חדש לגמרי חדוש נפלא כי הוא תקון נפלא ונורא מאד מאד, ע"כ.

אכן יש פרופסר אחד שהראה שהמושג להגיד תהלים שיהיה לתיקון כללי – ותיקון גמור - כבר עשה נתן העזתי, זה שהקים שבתאי צבי ימ"ש. וכיון שקשה להשיג הכתבים, וטוב שלא להשיגם, אביא דבריו כאן.

בספר בעקבות משיח, דרוש התנינים, נתן עזתי כז"ל ולפי זה אין לעשות התיקון (של קבלת האר"י) ולבכות על גלות השכינה כאשר היינו עושים, אלא התיקון שתיקן אמיר"ה (ש"צ) כאשר הוא מפורסם לך, ע"כ.

עוד כתב (ספריה לאומית של ארץ ישראל 150 80, דף 120b): מי שירצה לעשות תיקון כללי על כל עוונותיו.... והאדם שרוצה לתקן עצמו קודם כל צריך לתקן הפגם שפגם באות ברית קודש שענשו חמור מאוד.... הוא תיקון גמור.... (כך העתקתי ממישהו, ונראה לענ"ד שיש עירבוב דברים פה על ידי הדילוגים, יש ענין אחד לעשות תיקון כללי על כל עוונותיו, ואז הוא יכול להגיש לעשות את התקון גמור – לתקן את העולמות כדלקמן. ותיקון העולמות הוא כינה – תקון גמור. כי הכותב שהעתקתי ממנו רצה להטות ולעשות יותר סמיכות מהדברים לתיקון הכללי של רבינו, ולכן הביא את המילים הדומים ודילג כל מה שישלול ההשואה).

והוא יסד שלושים פרקי תהלים, י' כנגד עולם עשיה, י' כנגד עולם יצירה, וי' כנגד עולם בריאה. והיינו שהתיקון הוא לתקן את העולמות. ולא פירט איזה פרקים להגיד. והרי רבינו בתחילה אמר שכל י' פרקים הם תיקון כללי, ורק לאחר ד' שנים גילה הי' שיש לנו. (בזכרונות של ר' משה גלידמאן: אחר הסתלקות רביז"ל פ"א נסע מוהרנ"ת ז"ל לאפטא להרב הנ"ל על שבת אחר שבת היו מספרים לפני הרב הנ"ל מעשרה מזמורים שגילה רביז"ל ואמר הרב הנ"ל למה דווקא עשרה מזמורים אלו, ולא נסע אליו יותר).

ישראל חזן, שכתב פירוש שבתאית לספר תהלים כז"ל ומכאן תבין גדולת מוהר"ן [נתן העזתי!] שהחזיר את יש[ראל] לאביהם שבשמים בתשובה שלימה, ועתה הסכלים האלה [אלו שהמירו דתם בעקבות ש"צ] הם מרעים לנפשותם לבד, כי לא יוכלו עוד להתקרב בתיקון הכללי שנתקן, ע"כ.

עוד מצאו כתוב (לקט מכתבים בעניין התנועה השבתאית – ספר קובץ על יד, א.מ. הברמאן): ומי שלא יהיה לבוש בשריון התשו[בה] כהוגן יעבור צרות ב"ם (בר מינן), ע"כ. והראו קווי דמיון למה שרבינו אמר על התיקון הכללי שגילה שהוא שריון. אבל לא מצאו ידיהם ורגליהם לפרש ענין השריון. ג"ש רצה לומר שהוא ציצית. כי נתן העזתי היה מקפיד על המאמינים (-כת שלו) שילבשו ציצית. והציצית קשורים לתיקון הכללי.

אכן מצינו את הלשון הזה בספר עשרה מאמרות, מאמר חקור דין ח"א סוף פרק טז: וניחא לן למימר שאף בעונשי העולם הזה טובא מעליא להו כדתנן תשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורענות שהיא באה על האדם בכח אמיץ לגרוי בעלמא ומתוך תשובה מעלייתא שריון קשקשקים הוא לבוש ולא ידע, עכ"ל.

ועיין בליקוטי הלכות (יורה דעה א, תלעים ד:י) ז"ל השיר שיתגלה לעתיד שהוא בחינת העשרה חומות של מים כנ"ל. ועיקר קיום החומות של מים הם בשכות וכח מצות צדקה (כמבואר בהמעשה הנ"ל). ועל כן סימני דגיחם סנפיר וקשקשת ועיק הוא קשקת כי כל מה שיש לו קשקשת וכו'. כי קשקשת בחינת צדקה בחינת וילבש צדקה כשריון בחינת שריון קשקשים (כמבואר היטב לעיל בה' דגים עיין שם). כי צדקה הוא בחינת השכל של החלל הפנוי שיתגלה לעתיד שהוא כההוא קמצא דלבושיה מניה וביה בחינת וענתה בי צדקתי וכו' בחינת צדק לבשתי וכו' כמבואר היטב בהתורה בא אל פרעה עיין שם, ע"כ.

ועיין בזוהר חדש תקונא קדמאה ז"ל תקונא א' לתתא סוסון ארבע עם צלותא דמוסף. ורזא דמלה (חבקוק ג) כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. ואלין ד' צלותין. וצירך למלבש לו שריון. הדא הוא דכתיב (ישעיה מט) וילבש צדקה כשריון. צדקה הא אוקמוה, צ', צ' אמנים דתלין מן א'. ד', ד' קדשות. ק', מאה ברכו. ה' חמשה חמשי תורה וכו'.

ובריש האדרא, זוהר פרשת נשא דף קכז ע"ב, התכנסו החברים לבית האדרא, לבושים שריון סיף ורמחים בידיכם. ועיין בריש ספר אדיר במרום מה שגילה בענין השריון, א"ר שסה וכו'.

סדר העשר ספירות לפי סדר עשרה מזמורים של תיקון הכללי:

תלמיד חכם – בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

תמימות

אלקים עשה את האדם ישר והם בקשו חשבונות רבים.

השם יתברך ברא אדם הראשון ושם אותו בגן עדן, ובתוך הגן, דהיינו מרכז הגן ויסודו, היו שני אילנות, עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. והנה עץ החיים זה ענין האמונה, כמש"כ צדיק באמונתו יחיה, דהיינו עבודת השם יתברך בפשיטות ותמימות. ועץ הדעת טוב ורע, על כרחך צריכים להבין שהוא דעת תורתינו הקדושה, דהיינו ישיבה שבו לומדים תורה הקדושה, ולא רק פשט, גם רמז דרוש וסוד, לחתור ולהעמיק ולהעמיד העבודה בחכמה ותבונה. דאי אפשר בשום אופן לחשוב שבתוך גן עדן קיים חכמה חיצוניות, פילסופיה, וכפירות ח"ו, אלא ע"כ כנ"ל. והנה השם יתברך אמר לאדה"ר בכל זאת אל תאכל מעץ הדעת, כעת זה לא בשבילך, רק תאכל משאר עצי הגן. ולא צוה בפירוש לאכול מעץ החיים, כמו שכבר העירו המפרשים (בריש ספר המצות) שעל אמונה אי אפשר לצוות כמובן, רק יכולים לצוות על ההכנות שעל ידם ממילא נשאר העובד עולה מעלה מעלה באמונה.

אמנם חוה לא עמדה בנסיון, ובתחילה הוסיפה מדעתה שאפילו לנגוע בעץ הדעת אסור ח"ו, ולאחר שנגעה בה, חמדה מאד לחכמתה ותפארתה, ולא ידעה לחלק שאם רק נוגעים בה, יכולים לאחוז בו מאד ולהקימה, אבל לאכול ממנו צריכים כח וזכות מיוחדת שעדיין לא היה לה. והתגברה עצת הנחש והסיטה לאכול, והיא האכילה את אדה"ר.

והנה אחר שאכלו מעץ הדעת טוב ורע, האם לכל הפחות היו יותר חכמים ומוכשרים לעבוד את השי"ת ע"י חכמתם החדשה? לא, הם החביאו את עצמם מהשי"ת! ולכן השי"ת אמר לחוה, בתי, תהיה לך הרבה צער גידול בנים, כי הבן צריך לדעת ולהרגיש שכאשר הוא נמצא באיזה צרה עליו לברוח ולרוץ לאבא ולאמא ולא לברוח ולהתחבא מהם, וכמו שרואים בילדים קטנים, רק שלאחר שמתגדלים קצת ומתחכמים בחכמות וכדומה כבר מטמינים את עצמם מהוריהם. ולכן אמר השי"ת לחוה, בתי, עד שאת יכולה ללמד את זה לבניך, תסבול הרבה צער גידול בנים ר"ל (רוב דברי תורה אלו על החטא הראשון למדתי מר' שלמה קרליבך ז"ל).

ידוע מאמר שלמה המלך ע"ה שאלקים עשה את האדם ישר והם בקשו חשבונות רבים, והרמח"ל האריך בזה בספריו הקדושים ובפרט בסה"ק אדיר במרום. שאדם הראשון היה לו מצוה אחת לאכול מעצי הגן ולא לאכול מעץ הדעת, אבל הוא בקש את החכמות, וחטא ונפל, ואז הוכרחו בני אדם לקבל שבע מצות בני נח, ולאחר שנח גם כן חטא ונפל, העולם היה מוכרח לקבל תיקון מבני אדם שיקבלו עליהם תרי"ג מצות, שאילו לא חטאו וקלקלו את העולם, עבודת התרי"ג מצות היה נתקיים ע"י הבהמות. [וזה דבר מבואר בחז"ל שע"י העבירות וחטאים ניתוסף תורה לישראל, שרק על ידי החטאים נשלמה התורה הקדושה בכ"ד ספרים של הנביאים וכתובים, וכן דיבר על זה מוהר"ן (וע' במי השילוח על ס' יהושע שמסיים שם ז"ל כי כל ד"ת שנתגלו למרע"ה לא נתגלו אלא על ידי מבוכה שהזמין לו השי"ת שיהיה נצרך לזה ע"כ)].

וזה פשוט וברור שעכ"פ המצות הם אחדות פשוט עם השם יתברך, אכן מבואר היטב שצריכים להשתדל לזכות לפנימיות המצות, בחי' שבת של המצות, בחי' השמחה והאמונה שבמצות (כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ה'). וכמו שזכו האבות הקדושים לקיים כל התורה כולה קודם שניתנה, וכמו שזכה מוהר"ן בחזרתו מא"י להשיג לקיים את התורה הקדושה בשורשה. וכן ידוע מהזוה"ק וכן הזהיר מוהר"ן לא להתפס ולא להלכד בדקדוקי המצות וכו' רק לשמוח מאד ולעלות עם המצוה עצמה, (ואכמ"ל, ולכאו' החזו"א שבספרו על אמונה שכותב שיש לשער היראת שמים כפי דקדוק המצות, הולך נגד הזוהר הקדוש, ושאלתי את זה מאדמו"ר מפורסם אחד, ונהנה מהערה ואמר לי שהבין טוב את דברי, ועם כל זה לא צדקתי, והוא יסביר לי, אבל עדיין לא קיים דבריו. ועכ"פ נאמין שצדיק כמותו לא חלק על הזוה"ק, ועכ"ז כמוני כמוך לא מקבלים מדברי החזו"א המסר החזק והברור של הזוה"ק ושל מוהר"ן, לכוון לזכות לעצם המצוה השמחה והאמונה של השם יתברך שבה בחי' שבת. ואגב כן ראוי להזכיר שכעין זה היה דיבורו של הנצי"ב להבית הלוי, שהנצי"ב אמר שלא ירצה לעשות קרבן פסח אתו, כי הבית הלוי ידאוג כל הזמן אם מקיים הוא כראוי כל פרטי ודקדוקי המצוה הקדושה, והנצי"ב רצה להיות רק שמח וטוב לבב עם המצוה. ולאידך גיסא ידוע שהבית הלוי חלק מאד עם הנהגת הנציב את הישיבה הקדושה, שמחמת רוב אהבתו בתורתינו הקדושה ובלומדיו, היה מעלים עיניו ממעשיהם שהיו קורים ולומדים ספרים חיצונים וכו' ר"ל, והבית הלוי קנא מאד על זה והיה מחלקת גדול כידוע (וזה שטות גדול מאד מה שהעולם מקיימים דברי הת"ת, שכותב שהמחלקת היה בגלל חילוקי דעות איך ללמוד בקיאות או בעיון. שמזה נולד מחלוקת בין התלמידים עד שהיו צריכים לעשות תקנות חזקות מאד וכו'. וזה לא יעלה על הלב אפילו רגע אחד שקדושי עליון כאלו ותלמידיהם יפלו למחלוקת כבדה על כזה, והנכון והאמת מוכח כנ"ל. ואע”פ שגם זה קשה מאד להבין איך התפשטה לימוד 'השכלה' בישיבות, אמנם זה מציאות ידוע. וע' בלקוטי הלכות יו”ד הלכות גילוח (ב:ב, ג:ב) שהא בהא תליא במה שמגלחים את הזקן ע”ש). ואגב ספורים הנ”ל אזכיר המעשה הידוע ששנה אחד היה שאלה על האתרוג של הנצי"ב ובאמצע הלילה של יו"ט הנצי"ב קרא להגר"ח והעירו, והגר"ח פחד שהיה איזה סכנה וכו' וכו' והנצי"ב בכה שהגר"ח שהיה אמור להיות מנהיג הדור הבא היה ישן אז. ובסתמא היו לפחות מנין או כמה מנינים של חסידי ברסלב שכבר קמו בחצות וכו').

והנה יש אנשים שאוחזים שמאחר שהשי"ת קלל אדה"ר וחוה, מצוה עלינו לטרוח לקיים את הקללה ח"ו. והנה המעיין בלק"מ ריש תורה כג יראה שהקללה היא קללה ממש ופנים דסטרא אחרא וחייבים לצאת ממנה ע"ש. ויותר מזה הרמח"ל כותב בפירוש להיפך מדבריהם, והוא כותב דברים ברורים, שיש בחירה ויכולים ללכת בדרך של אדה"ר קודם החטא, ומפרש שזה מה שכתוב בזוה"ק על ר' אלעזר בר' שמעון שהיה ברוך לעתיק יומין, שזה הדרך של אדם הראשון קודם החטא. אלא שלאחר החטא והקללה אינו כל כך פשוט לזכות לזה, ויש הרבה נסיונות, ומכל מקום יש בחירה לבן אדם ללכת ולהאחז דרכו בו. [ונכלל בבחירה זו שלא צריכים כל העמל והטירחא של בירור הששה ימים של לימוד משנה וגמרא שהיא עבודה קשה כדאי' בזוה"ק, עיין לקמן תחת הכותרת: איך יכול להיות שרק באמירה גרידא יתקן הכל].

והנה ידוע שרבנו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן היה נקי מחטא עץ הדעת, (השמטות לחיי מוהר"ן אות רצ. וכן בכוכבי אור, וע' בס' שבחו של צדיק שהביא כן מהסטמר רב), ולכן עכשיו באחרית הימים, שבודאי גומרים לתקן החטא הראשון (ואולי בשביל זה מצינו הרבה מהחברים ששם אמם חוה), עלינו לאחוז בכל כוחינו ואמונתינו ברבינו הקדוש, ולשלוך ממנו כל החכמות וכו' ('ואף על פי שנדמה לנו שההמון עם הם רחוקים מחקירות ואינם מחקרים כלל, אף על פי כן באמת כלם הם מערבים בחקירות. כי כל אחד ואחד יש לו חקירות ואפלו קטנים באים על מחשבתם חקירות ובלבולים' וכו' ע"ש בשיחות הר"ן אות לב. וע"ע בספר אוצר נחמני אות רו שהביא מר' אברהם בן הר"ן שבאותו היום שאין האדם עוסק בהתבודדות אזי לומד עמו הבעל דבר מורה נבוכים, היינו שמטיף במוחו קשיות וחכמות חיצוניות המובאים שם, כי הם עוברים במוחו ושכלו אפלו בקות שאינו מרגיש בהם וכו' ע"ש, וניכר על פניו וכו' ע"ש, ואכמ"ל). ולהקים האמונה הקדושה בהשם יתברך. שלא נשחוב 'חשבונות רבים' רק נתאחד לבבינו לב אחד, בצדיק אחד, הוא רבינו נשמת משה משיח, נ נח נחמ נחמן מאומן. ונזכה לעשות הטוב והישר בעיני אלקים ואדם.

ומכל הנ"ל מבואר שלא צריכים באמת לשום פירוש לפרש מה זה נ נח נחמ נחמן מאומן, רק להיות תמים עם זה, שהוא להרים השם של הצדיק האמת שעל ידו מחזיר את כל העולם כולו להשי"ת. להאמין שיש פתק, יש השגחה עלינו ממרומים, ויש בעל הפתק, תלמיד יקר של מוהר"ן (ע' י"ס עמ' קסא שהסבא מכנה למוהר"ן בעל הפתק, ועם כל זה פשוט שמאחר שקבל הסבא את הפתק הוא בעליו, ולכן אנו מכנים את הסבא – בעל הפתק) שגדר פרץ והקים חסידות ברסלב אמיתי על תלו, שעל ידו האש של רבנו הקדוש תוקד עד ביאת המשיח, ועלינו להראות שאין האש קטן ח"ו אלא אש גדול בוער עד לב השמים (עיין בזה בכוכבי אור מר' אברהם בן הר”ן).

ובחיבורנו זה להגדיל תורה ולהאדירה כוונתי להרחיב האמונה, וגם ימצאו קצת טעמים ופירושים שזכיתי לחדש או לשמוע מחבירים. אבל האמת הוא, שאפילו נכתוב גוזמאות של ספרים על המשפט הקדוש הזה נ נח נחמ נחמן מאומן, זה לא יעזור להחוקר להאמין שכן הוא באמת האמת, אנשי רע לא יבינו משפט ומבקשי ה' יבינו כל (משלי כז), שרק צריכים את זה, רק נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא מתקן את כל העולם וממליך השי"ת על עולמו. והמאמין ומחשיב אמונתו ואינו מקנא כי אם מתרחק מבעלי החקירה והחכמות וכדומה, בעזה"י ימצא מטעמים לנפשו בחיבורינו זה הקטן, יהיה לאלף, ורבבה כצמח השדה יצמח ויפרח האמת מארץ, חי החיים יודוך סלה.

תסביך. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אין - תסביך!

תפילה

כל עסקו של רבינו הוא תפלה – ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה צג, ע"ש מש"כ שבזה מובן למה השאיר החסידות בלי רבי חי (ועוד טעם על זה עיין מש"כ בס"ד בפרק על המסורה בברסלב).

עשרות שנים היה קשה לי איך עיקר עבודת השם הוא תפילה, והרי תפילה בחינת מלכות, והיה ראוי להיות עבודתן של נשים. וי"ל על פי ליקוטי מוהר"ן עג, שהקב"ה מתאוה לתפילות הצדיקים ונעשה מזה בחי' נוקבא לצדיקים. הרי שאפילו שהתפילה בחי' מלכות, הצדיקים המתפללים הם המשפיעים.

תפלה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן כ"ד, אלו הכ"ד קישוטי השכינה בכ"ד צירופי אדנ"י.

חז"ל אמרו (סוטה ה., והובא בקצת שינוי לשון בשערי קדושה ח"ב ש"ד, בחק לישראל פ' תרומה יום ג', תפארת הקודש – חק לישראל פ' תולדות יום ה') אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים לבו כבשר ע"ש. ונראה שזה ענין מה שרבינו הקפיד שנקשר עצמינו אליו בכל תפילותינו, כי בשר זה ר"ת רבינו בן שמחה, וזה ברסלב, לב בשר.

על ידי נ נח נחמ נחמן מאומן נתקבלים כל התפלות והבקשות והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם

ע' בליקוטי מוהר"ן תורה א', שמבואר כל זה בפירוש, שצריכים לבנות הנ' (המלכות דקדושה, יצר טוב), וי"ל שגם היצר הרע בחי' מלכות, בחי' נ, וכידוע שבאשרי דוד המלך דלג על הנ', וגם נ נח, מתחיל בגנות ומסיים בשבח, שמתחיל עם הנ' של המלכות שלהם, ואז מגבירים עליה מלכות דקדושה, שאחר כך יאיר בה הח' (החכמה והשכל והאלהות שיש בכל דבר. גם מבואר שם מענין אשר חנן אלקים, שהוא ענין של ננח), ועי"ז יהיה חקיקה בלב של זה שמבקשים ממנו, והחקיקה הוא בחי' ת', וי' פעמים מ' (כי כל דבר כלול בעשרה כידוע) הוא ת', וגם שעיקר הפעולה בהלב הוא בחי' מ' כמבואר בתורה ח' ע"ש. וגם צריכים להכניע השגעון שיהיה מנוחה, בחי' נחמן, וזה ע"י לימוד תורה בכח, בחי' מאומן, בחי' ואהיה אצלו אמון. וזה ג"כ מרומז במלת ואתחנן, שמשמאל לימין זה נ נח תאו. וע"ע מש"כ בפרשת בלק (במדבר כג:ט) ש'תו' בגימטריא "בן שמחה" עם הכולל, ע”ש מש”כ. ויש בזה עוד דברים שבעזה"י אכתוב במ"א, כי מבואר בתורה א' שלמעלה מהחיות יש את המבוקש, ובתורה ב' לכאורה רבינו מחדש יותר שאפילו עם החן לא כל פעם זוכים לראות המבוקש ע"ש ואכמ"ל.

(ואגב יש להעיר, שמבואר בתורה א' שיעקב אבינו הוא בחי' הח', ולפ"ז א"ש מה שנאמר לאברהם אבינו לך לך – בחי' נ נ, כי הח' זה רק על ידי יעקב אבינו אשר פדה את אברהם (ישעיה כט:כב), פדה את ע"ה גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן).

והנה הארת השמש בירח, הח' בחי' חכמה לתוך הנ' בחי' מלכות, הוא בחי' שם הוי"ה שמאיר לשם אדנ"י, הוי"ה אדנ"י בגמטריא צ"א, ועשים ת' [תיו בגמטריא רבינו נחמן], הרי תצ"א בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! ויש להעיר עוד שלפי ספר היצירה התיו מסמן את הפה, ת' הפה עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

והנה העיקר בתורה א' שצריכים לראות את השכל בכל דבר: שכל, עם הג' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן (וכן השכל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה). הרי שצריכים לראות את הננח בכל דבר!

תפלה בכוונה בלי מחשבות זרות.

בספר אבניה ברזל (נדפס בתוך כוכבי אור) חלק שיחות וספורים ממוהרנ"ת ז"ל אות כה: אחד שאל למוהרנ"ת אם עדיף להתפלל במהירות כדי שלא יהיה לו מחשבות זרות. ענה מוהרנ"ת ואמר במהירות יכולין להתפלל כל התפלה במחשבה זרה אחת, אבל במתינות על כל פנים יפסקו המחשבות זרות כמה פעמים, עכ"ל (אמנם עיין בעלים לתרופה מכתב תל"ג).

ע' דברי משה פ' בא, הובא בספר בעל שם טוב, ענינים, ערך תפילה אות א'תשפב, שמעתי מפי קדשו של מורי החסיד האלקי הרב הבעש"ט ז"ל שהזהיר על הזריזות והזהירות בעסק התפילה לאנשים כערכנו, בכדי שינצל מן מחשבות זרות וכו' ע"ש באריכות.

ועמש"כ בענין מהירות ביחודים, בליקוטי מוהר"ן תנינא קכ. ועיין בשיחות הר"ן עו לענין מהירות בלימוד.

תפלה עם הצדיק

א. תפילה הוא לא-ל חיי (תהילים מב:ט), הוא אלקינו בורא הכל יש מאין. והמציאות של אדם המתפלל, וכן צריך לציר בדעתו, שאין שם אלא אני והשם יתברך לבד (ליקוטי מוהר"ן תנינא קג), וצריך האדם לזהר בשעת תפלתו ועבודתו, שעל כל פנים אז לא יהיה בכלל נצרך לבריות, רק ישים שברו ובטחונו על ה' אלקיו באמת, ולא יחשב בשעת התפלה בשום בן אדם ושום בריה כלל (לשון תורה סו). וצריך לדבר בתורה או בתפלה עד שיהיה הגוף בטל ואפס, וזה פרוש הפסוק 'והיו לבשר אחד', שיהא הגוף אחד עם הדבור, עד שיהא כאפס (לשון תורה עה). ותכלית התפילה היא שהמתפלל יבטל אפילו את עצמו, עד שלא יהיה שם רק השם יתברך לבד (שם, ליקוטי מוהר"ן נה), ואפילו אם אינו זוכה להתבטל לגמרי להשם יתברך, על כל פנים (ספר המידות, תפלה עו): 'צריך קדם התפלה לדבק את רוחו בבורא, ומחמת הדבקות יצאו הדבורים מעצמן מפיו', בחינת (תהלים נא) 'אדנ-י שפתי תפתח', שבפתיחת פיו הוא בחינת אדנ-י, בחינת 'שכינה מדברת מתוך גרונו' (לשון תורה עז. והתפלה בחי' עדן, עין לא ראתה – תורה ח), 'אדנ-י שפתי תפתח' זה בחינת תפלה וכו' כי הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים (חולין ס:) ומשגר תפלה סדורה בפיו כדי שיהנה בתפלתו (לשון תורה י). ואותיות התפלה היא השכינה כמו שכתוב אדנ-י שפתי תפתח, שהדבור הוא שם אדנ-י (לשון תורה מב).

ב. וכל אחד מישראל יכול לבוא למדרגה זו למשל בתפלתו (לשון תורה צז), אלא שיש לו מניעות מחמת פגם הברית, ומחמת הגאוה ומחשבות זרות. ועל כן רבינו הזהיר לאנשיו שיאמרו קדם התפלה הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבדורנו (לשון שיחות הר"ן רצו). וזה העצה מבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ב' ותרה ט', שעל ידי זה גם תפילתו תהיה תפילה. ובתורה ב' מבואר עוד שרק הצדיק הדור מיקים את המשכן וקומת השכינה, על כן צריכים להתקשר התפלה לצדיק הדור, ומסורה בידינו שעד ביאת המשיח, צדיק הדור הוא רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן.

ג. וענין התקשרות בפשטות הוא אהבה, שיאהב את הצדיק אהבה שלמה, שיהיה נפשו קשורה בנפשו, ועיין מש"כ בליקוטי מוהר"ן תורה ב, שהבאתי כל מיני מקומות שכתוב התקשרות כדי להבין ענינה. ובתורה נה רבינו הוסיף על זה ז"ל שיקשר את עמו בכלל ובפרט, עם נפשין ורוחין ונשמתין של שוכני עפר, ויעורר אותם בתפילתו שיתפללו עמו וכו' כלומר שיקשר דבורו עם שוכני עפר וכו' כי זה צריך לבחי' התפילה ע"ש. ואיך שמעוררים שיתפללו איתו (שמעתי משלמה קרליבך שזה סגולת התפילה שמי שמתפלל או בוכה מהלב, כל מי שנמצא על ידו משתתף, ולפי זה הרי זה ממילא, כאשר האדם יתקשר באהבה עם הצדיקים, וימשיך לשפוך ליבו ושיחו, ממילא יתפללו עמו), יש לציר את זה בדעתו, כאילו הם עומדים ביחד איתו מתפללים, ושמעתי ממפורסם אחד, לציר שהצדיק מתפלל מתוך גרונך.

ד. והרי מבואר שתכלית התפילה היא התבטלות לגמרי להשם יתברך, עד שאינו אלא דיבור של השם יתברך [דהיינו או שיתבטל לגמרי להשם יתברך עד אין סוף, או שעל כל פנים ישיג בחינת שכינה מדברת מתוך גרונו], אלא שכדי להגיע לכך, יצטרך להתקשר להצדיקים אמיתיים שבדור, שמוסיפים את הכח הנדרש, כדי שגם הידבורים הגשמיים שיוצאים מפיו יהיו נחשבים לתפילה ממש.

ה. והנה ביארנו שהתפילה צריך להיות בביטול הישות, ובתורה נה רבינו הביא מה שהחסידים הראשונים היו מתפללים בהתפשטות הגשמיות. אכן גם לאנשים רגילים יש מדרגות של ביטול שהם יכולים לזכות להן. בתורה כב מבואר שהמתפלל על חברו, אף על פי שהוא צריך לאותו דבר, זהו בחינת ענוה, בחינת אין, שמבטל עצמו ואינו חושש על עצמו כלום, רק מרגיש צער ישראל חברו, ועל ידי הבטול זה הוא נכלל באין וכו' (שהוא בחינת תחלה בחינת קדם הבריאה בחינת נשמע), בחינת תפלת ה', ע"כ. ודבר זה בקלות שייך לכל אחד להתפלל על חברו, והרי נחשב לבחינת ביטול להאין סוף ב"ה. וכן מבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ד' ז"ל שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפלה ואומר כמה תבות בהתלהבות גדול, זה בחמלת ה' עליו, שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו. וכשרואה אדם ההתנוצצות הזאת, אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי (מגלה ג.), תכף נתלהב נשמתו לדבקות גדול, לדבק את עצמו באור אין סוף, וכשעור התגלות אין סוף, לפי מנין התבות שנפתחו והתנוצצו, כל אלו התבות אומר בדבקות גדול ובמסירת נפשו ובבטול כחותיו. ובשעה שנתבטל לגבי אין סוף, אזי הוא בבחינת: ולא ידע איש, שאפלו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו, עיין שם. הרי אף על פי שאותו אדם לא במדרגה כזו להשיג התפשטות הגשמיות, עם כל זה מזליה חזי, ומשיג בחינת ביטול על ידי נשמתו, וגם בבחינה זו הרי זה בחינת ולא ידע איש, שאפילו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו.

ולפי זה יתכן שאדם רגיל שמתפלל עם כל גשמיותו וישותו, כאשר הוא מתקשר קודם לצדיקים אמיתיים, והרי הם עמו בתפילתו, הרי זה מהפך מהות תפילתו להיות כעין וכאילו הוא מתפלל על חבירו, שזה בחינת ביטול להאין סוף ב"ה, ולכן תפילתו תפילה. אכן נראה שאפילו אם מצד המתפלל אין שום ביטול, כיון שהתקשר לצדיקים שמובטלים להשם יתברך, הרי התפילה נמצאת במציאות של ביטול להשם יתברך, והרי היא תפילה, ובודאי כאשר יעיר הצדיקים להתפלל עמו. וכן לכאורה מבואר בדרשות הר"ן דרוש ח' שהתפלה בקברי צדיקים תהיה רצויה יותר להמצא שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע האלקי עיין שם (וכן הרמח"ל בכוונה כללית להתפילה שהוא גילה שני סדרי כוונות יותר עיקרים ממה שניתן להאריז"ל לגלות, ביאר שהסדר השני הוא התקשרות להשבעה רועים, שעל ידם נעשה החיבור של נשמה וגוף, יען הם היו בזה העולם בנשמה וגוף ע"ש).

ו. והנכם רואים שלא עושים את הצדיק אמצעי, רק בלימוד תורה שם הצדיק עומד בינינו ובין השם יתברך, כמו שכתוב (דברים ה:ה) אנכי עמד בין ה' וביניכם, וכמו שביאר האלשיך, שכיון שמשה רבינו בחי' מה ואין, הרי אינו חוצץ. וחייבים לבקש תורה מהרב, וכן בשולחן ערוך הלכות קריאת התורה (או"ח קמא:ד) ז"ל אם שליח ציבור רוצה לברך לעצמו ולקרות, צריך שיעמד אחר אצלו, שכשם שנתנה תורה על ידי סרסור, כך אנו צריכים לנהג בה על ידי סרסור, עכ"ל! ועם כל זה בתפלה, מתפללים בהתבטלות לגמרי להאין סוף ב"ה.

ז. ועם כל זה ראיתי מתרעמים שצריך להיות אסור אפילו שהצדיק יתפלל איתך או עבורך. ואין זה אלא בלבול גדול וכפירה בתורה הקדושה. כי בודאי מותר לבקש מעשיר כסף, ובודאי מותר לבקש ממישהו טובה – והרי כל התורה כולה בנוי על זה.

ועיין בתרגום של תוספתא שהביא הרד"ק בסיפורה של אשת עובדיה (מלכים ב:ד:א, וגם איתא בזוהר חדש לח: בקיצור), שבא הנשה לקחת ילדיה, והיא הלכה לקברו וצעקה לעזרה, והוא שלחה לאלישע, עיין שם.

וע"ע בפ' כי תשא בפרש"י על הפסוק (לג:ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד. והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה, שמבואר, שזה שבא לבקש ה', אפילו מלאך השרת (דהיינו מעולם אצילות), בקשתו יביאו להצדיק (ואגב יש להעיר ש”כל מבקש” בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע”ה, וא”ש).

שוב מצאתי בסוגיא של הגמרא במסכת ברכות (ריש ז.) מנין שהקב"ה מתפלל וכו' שהרשב"א (בפירושי ההגדות, ומבואר יותר בחידושי הצל"ח, וכן עיין בפירוש הכותב בעין יעקב שהאריך בזה), שפירשו שתפלה זו הוא בקשה מעם ישראל. הרי מבואר שלפי הרשב"א הגמרא מכנה בקשת השם יתברך מעם ישראל, לשון תפלה, ואם הקב"ה עושה את זה, מי יעיז לאמר שאסור?! (אכן עיקר פירוש הגמרא שם כבר גילה רבינו הקדוש בלקוטי מוהר"ן תורה קה, על פי הזוהר הקדוש (נשא דף קלז) אית רחמים פשוטים דזעיר אנפין ואית רחמים גדולים דעתיקא סתימאה, ע"ש. ומבואר מזה שכיון שמכוונים להשי"ת באצילות, בזעיר אנפין, אין חשש אמצעי). [ויש לציין למה שנפסק להלכה, בשולחן ערוך, יורה דעה ריז:מח ברמ"א דכל דבר קדשה נקרא תפלה (תשובת הרא"ש כלל ג' סימן ט).]

ובודאי מותר לבקש טובה מצדיקים ושיתפללו עבורך ואפילו שיגזרו לטובתך בבחי' צדיק גוזר (שפועלת אפילו כאשר אין תפילתו נשמעת כמבואר בליקוטי מוהר"ן רכג). וכן מצינו בהרבה מקומות בתורה, שהעם בקשו ממשה רבינו להתפלל עבורם, ומצינו אפילו (שמות טו:כה ברש"י) שחטאו כיון שלא בקשו ממשה שיתפלל עבורם [ואבימלך, השם יתברך אמר לו שאברהם יתפלל בעדו, וכן פרעה היה מבקש ממשה, אבל אין להביא ראיה מנכרים, כי נכרים אפילו יתפללו לישראל כמו שכתוב בספר ישעיה]. והעם בקשו משמואל הנביא. ובמסכת בבא בתרא (קטז:) מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, ורבינו ביאר את זה באריכות בליקוטי מוהר"ן תורה י', כי עקר התפלה אינם יודעים כי אם צדיקי הדור וכו' עיין שם. ובביאור הליקוטים שם (י:יז) כתב ז"ל אם אין כוונתו זולת כענין תפלת הצבור, שמעוררים זה לזה לבקש ולהתפלל יחד על צרותיהם בכלל ובפרט אין בזה שום איסור. כי כל אחד מחויב להשתתף בצרות חבירו [וגם החכם והצדיק בעצמו מוכרח שיבקש לנפשות הנלוים אליו, לבקש בעדו, אף על פי שאצלו לבד כל השלמת התפלה, כאשר ביארתי בזה במקום אחר מדבריו הקדושים]. כי כל נפשות ישראל נחשבים לחלקי השכינה [העמוסים מבי בטן כנודע] ואמצעי כביכול בין כל העולמות ובין השם יתברך בעצמו כביכול כמובא בזה בדברי האריז"ל, עיין שם. ולא ידעתי מי הכריחו להתיר רק מצד ערבות, כי מה איסור בדבר יש, אם מישהו מתפלל עבור השני נעשה אמצעי, אתמהה? ויותר מזה מצינו במסכת סנהדרין (מד:) ר' יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כוחו ואל יהו לו צרים מלמעלה, ופרש"י ז"ל שיסיעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה, ע"ש. ומבואר יותר מזה במסכת סוטה (לג.) והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית דאמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי, ורש"י פירש ז"ל צריך שיסייעוהו מלאכי השרת. ובאמת יש שפסלו אמירת שלום עליכם, ואמירת מכניסי רחמים, ואולי מי שבאמת מקבל בלבול וספקות בדעתו, באמת אסור לו. אבל מי שיש לו קצת שכל ואמונה יודע שקיים בריאה מלאה לעזור לנו בעבודת השם, ועלינו להשתמש בהם. וכמו שמצוה לאכול כדי להיות בריא וכדי שיהיה לך כח לעבודת השם, וכמו שיש ללבוש טלית בשעת התפילה, כמו כן יש לזמן מלאכים לעזור לך וכן כל מקום הוא בית של רצון מיוחד, וחייבים לדרוש מקום טוב לדרוש משם את ה'. וכן כל האותיות הם מקומות, כידוע מהמקובלים והבעל שם טוב שצריכים ליכנס בתוך האותיות. וכל השמות הקדושים, רבינו כבר גילה בליקוטי מוהר"ן טו, שבחסד השם יתברך גילה אותם לנו כדי שיהיה לנו דרך לאחוז בו, וכל שם הוא כמו מקום שבו נכנסים ומכח אותו מקום דורשים את השם. ורבים לא הבינו זאת.

ח. והנה כבר הבאתי למעלה דברי ר' אברהם בן הר"ן שפשוט וברור שיכולים ומצוה לבקש מהצדיקים שיתפללו עבורך. וכן יכולים לבקש מהם ומכל אדם טובה. שיתנו לך משהו או שיעשו עבורך משהו. אלא שצדיקים גדולים שבחרו לחיות באמונה שלמה ביחוד עם הבורא יתברך שמו, למדו עצמם שכל דיבורם והתנהגותם היה בלתי לה' לבדו. ואפילו הגר"א הזכיר דרך זו בפירושיו. ולמשל, כאשר אסתר אמרה, אם על המלך טוב, היא היתה מכוונת דיבורה כתפלה למלך מלכי המלכים. נמצא כאשר צדיק גדול שמתנהג ככה, כאשר הוא פונה למישהו אפילו נכרי, ומבקש ממנו משהו, הרי הוא מדבר אל השם יתברך דרך אותו בן אדם, ואיך יתכן הדבר. אלא שכל הענין הזה הוא שהצדיק מתנהג כאילו הוא בעולם האצילות שהוא כולו אלקות. וממקום כזה הצדיק פונה רק להשם יתברך, ולא קיים שום בני אדם ושוב נבראים כלל.

והנה צדיק כזה, שיכול לבטל את כל העולם כאין, שחי בתוך עצמו רק מול השם יתברך, הרי גם את עצמו יבטל. ורבינו דיבר על ביטול כזה, בתורה סה:ד כז"ל אך אי אפשר להיות תמיד קבוע בבחינות הבטול, כי אם כן יצא מגדר אנושי, ועל כן מכרח שיהיה הבטול בבחינות רצוא ושוב, ע"כ. וכן מבואר בתורה ד' שאפילו משה לא ידע (כמשארז"ל סוטה יד) כי נתבטל לגבי א"ס. וכל זה היה במותו, אבל בודאי גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות, והיה מדבק א"ע באור א"ס, אבל ההתפשטות היה בבחי' והחיות רצוא ושוב עיין שם. וכאשר הצדיק מבטל את עצמו לגמרי לאין סוף, [- לשון מוהרנ"ת בליקוטי הלכות, חושן משפט א, שלוחין ב:ה] אז זוכה שיהיה התורה והתפלה שלו בחינת תורת ה' ותפלת ה' כנ"ל, אשרי מי שזוכה לזה, ואזי התפלה היא בבחינת יהי רצון מלפני, שהיא תפלת ה' יתברך, כמו שאמרו רז"ל בברכות, וזה בחי' 'בכל מקום אשר אזכיר את שמי', אזכיר דיקא, כי מי שזוכה לבחינת וכו' עיין שם. וכן מובא בספר כוכבי אור, שיחות וספורים מרבנו ז"ל סז בזה"ל שמעתי מר"נ בעת שאמר אדמו"ר התורה סימן כב מענין תורת ה' ותפלת ה', אמר שצריכין לבא לבטול כזה עד שיזכה לתורת ה' ולתפלת ה' ושיוכל לומר יהי רצון מלפני, עכ"ל.

ט. עד כה פירשנו את ענין התקשרות לצדיק, שבאמת יש לעשות תמיד אפילו שלא בשעת תפילה, וכמו שמובא בחיי מוהר"ן תקנג על הרב המגיד שבכל הסתכלות ראה כל השבעה רועים. ויש עוד ענין לעורר את הצדיקים שיתפללו עמו.

כבר הערנו שרבינו גילה (ליקוטי מוהר"ן תורה ב) שחוץ מהתקשרות עצמי, צריכים להביא את התפילה להצדיק הדור. ולא פרש איך עושים את זה. ורבינו כתב את זה ביחד עם התקשרות עצמי, אכן בענין התקשרות עצמי יש מסורה בברסלב לומר לפחות לפני כל תפילה, הרי מקשר עצמי וכו', ואילו בענין הבאת התפילה, מעולם לא שמעתי או ראיתי זכר לזה. והמשמעות הוא שעל ידי התקשרות עצמי להצדיק נכלל בזה הבאת התפילה אליו, כנלע"ד.

י. וביאור הדבר פשוט, שיש הלכה שהמתפלל צריך לכוון לירושלים, ולבית המקדש, ולקודש הקדשים. [וזה הלכה רק לענין תפילה, כי בודאי הקב"ה ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ובמסכת ברכות מח. רבה שאל את אביי ורבא, ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא, אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא, ולא הראו דרך בית המקדש.] שבית המקדש היא בית תפלה ושער השמים מעבר לכל התפילות. ועל ידי שמכוונים אליה, שולחים התפילה שמה (-רק כאשר לא מתפללים כראוי התפילה נשארת במקומה וכו'). והנה ענין הצדיק אינו גשמי אלא רוחני, ודבר רוחני הוא למעלה מן המקום, ואין מקום וכיוון לכוון אליו, אלא כל מה שמקרבים הדעת אל הצדיק נמצא מכוון אליו, ומובן שכאשר מתקשרים להצדיק באהבה כנ"ל הרי יש בזה גם הבאת תפילתו דרכו של הצדיק.

יא. וממש בעת כתבי את זאת בהשגחה למדתי מגלה עמוקות מהדורא תנינא פרשת ויצא עמ' צו: ז"ל ואמר בני היניק שלמה וכו' וכו' פליגי בירושלמי (ברכות א:א) חד אמר שצריך לכוין הרגלים בשעת התפלה כנגד הכהנים, וחד אמר כמאלכים, מאי קמפלגי, מאן דאמר כהנים סובר תפלות כנגד תמידין תקנום שהם קרבים על ידי כהנים, ומאן דאמר כמלאכים סובר כמאן דאמר אבות תקנום, האבות הן הן המרכבה שהם כמלאכים סביב הכסא, ע"כ. הרי מבואר כדברינו, שהרוצה לכוון ולהביא תפילתו להממונים הרוחנים, ישוה עצמו להיות כמותם, וזה בחינת אהבה והתקשרות.

[ועיין בשולחן ערוך הרב הלכות תפלה סימן צה ז"ל צריך שיכף ראשו מעט, שיהיו עיניו למטה לארץ, שהרי אנו מתפללים נגד בית המקדש, שנאמר בו והיו עיני ולבי שם כו', לכן יתן עיניו למטה כנגדו ויחשב כאלו עומד בו ומתפלל ע"ש, ולכאו' פסק כן אפילו לאלו שרק צריכים לכוון בכלליות דרך ארץ ישראל, הם צריכים לראות את עצמם כבבית המקדש, ודוק. אכן דבריו לכאורה חולקים על פרש"י במקור דין זה במסכת יבמות (קה:) שפירש צריך שיתן עיניו למטה – כלפי ארץ ישראל.]. והרמ"ע מפאנו (חיקור דין א-כו) דייק בפסוקים האלו שלא כתוב הבית הזה אשר בנתי כמו שכתוב בפסוקים שלפניהם (כז, מג), ופירש שבאלו הכוונה לבית המקדש של מעלה]

יב. ולאחר שקבענו שעיקר ההתקשרות הוא האהבה והתדמות והשוואת הצורה, נראה לעניות דעתי שיתכן שהרבה מאלו שנחשבים כמתנגדים וחולקים על הצדיק באמת יהיו נקשרים יותר מכמה שנחשבים כמקורבים. כי אם הם מקיימים את התורה ומצות כראוי בודאי מקורבים להצדיק, ואינם חולקים על הצדיק אלא על איש מדומה שהמציאו בדמיונם, שאיש כזה בודאי ראוי לחלוק עליו, כמבואר בשיחות הר"ן קפב. אלא שעכ"ז העיקר להיות נקרא על שם הצדיק, וכל זמן שנשאר אלו שום שכל עצמו, אינו בשלמות ואינו מקשר להצדיק (לשון ליקוטי מוהר"ן קכג). ויש עוד ענין שהצדיק יורד ומקשר עצמו אפילו לאלו שבתחתית כמבואר בליקוטי מוהר"ן על כוונת אלול, וכן יש הענין של ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים, עיין חיי מוהר"ן שצו.

יג. הרי קבענו בס"ד שאף על פי שגם האדם השלם חשוב ממש היכל ה', והתפלה באמת עוברת ועולה דרכו, לא ראוי זה כראוי בית המקדש, כי צריכים לכוון את הגוף בכיוון בית המקדש להתפלל דרכו, ולא כן מכוונים להצדיק, אלא מתקשרים אליו, ומתדמים אליו, והרי הצדיק עם המתפלל, והכל מכוון עם הצדיק להשם יתברך.

אכן נכרים באמת יש להם להתפלל להצדיק כמו שמתפללים לבית המקדש. [גם ר' אברהם בן הר"ן לפי דרכו הגיע למסקנה זו בדבריו הנ"ל תורה י:יז ז"ל ולולי דמיסתפינא הייתי מבאר ואומר לפי זה בהפלאת דברי חז"ל, שבני נח לא נצטוו כלל על השתוף, והוא פליאה גדולה ונשגבה מאד לדעתינו. אבל בכל זה תבין מרחוק, לפי הנ"ל, שנפשות ישראל נצטווים ומוזהרים לבל יעשו שום שתוף ואמצעי וכו' עיין שם]. ובאמת מקרא מפורש הוא בנביא ישעיה (מה:יד) 'ואליך ישתחוו אליך יתפללו!' ועיין בהמשך הפסוק 'אך בך א-ל ואין עוד אפס אלקים' ופרש"י ז"ל אך בך אל, יהיו מודים שאין אלוה אלא ה' לבדו, עכ"ל. הרי שרק דרך זה שמתפללים להצדיקים, יתגלה יחוד ה'! ומבואר מדבריהם: 'בך א-ל', שהם לא אומרים שישראל א-ל, אלא שהא-ל בך בישראל. והרי ישראל כבית המקדש.

למי מתפללים

רבינו הקפיד מאד על פשטות דבר זה, שאנו קוראים אל השם יתברך, כפשוטו בלי חכמות.

וז"ל (חיי מוהר"ן אות תיד) אחד שאל אותו על ענין מה שנאמר בשלחן ערוך (אורח חיים ה) לכון בשעת אמירת ה' וכו', השיב לו, ומה חסר לך כפשוטו אדנ"י גאט. כי על ידי האמירה בכונה פשוטה זאת מחיבים לרעד ידיו ורגליו וכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו של האדם וכו' ע"ש כל דבריו (ועיין שם אות תיג בענין "דער אלטער אלטער אלטער גאט"), וכן מובא שם (אות תלט) ששיבח איך שהנכד שלו פנה אל השי"ת בלשון זו "גאט גאט לאז דער זיידע זיין גיזונד (השם השם הנח שהסבא יהיה בריא)", והקפיד מאד שלא יתפללו עם כוונות של קבלה, אפילו אלו שהוא פקד עליהם ללמוד קבלה, רק ליחידי סגולה שזכו לזה שהקבלה היה ממש מציאות חייהם, כמבואר במקומו. ולכן על פי דעת רבינו אין כאן מקום להסתבך למי מתפללים, פשוט מתפללים להשם יתברך, לא צריכים לדעת יותר מזה.

ובליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכ אמר רבנו ז"ל שמי שאינו ראוי לזה, כשמתפלל עם כונות הוא כמו כשוף, כי בכשוף נאמר (דברים יח), לא תלמד לעשות, ודרשו רז"ל (שבת עה ועוד) לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות, כך הוא בענין הכונות להבדיל וכו' כי עקר התפלה היא דבקות להשם יתברך, והיה טוב יותר להתפלל בלשון לעז וכו' ע"ש. ומבואר שאפילו מי שמכוון נכון להאין סוף ב"ה המופיע בספירות של אצילות, שהם בלתי לה' לבדו, ומכוון נכון בבחינת כל מילה, עם כל זה אין הצר שוה בנזקו, כי זה דומה לכישוף ר"ל.

בהוצאות קודמות כתבתי כאן, לרווחא דשמעתא בעלמא, לפרש על פי הקבלה למי מתפללים. ואולי עוד חזון למועד אחזור לפרש את זה.

תפלה תורה תפלה

ידוע שכך אמר מוהר"ן בחיי מוהר"ן שעכשיו אין מה לעשות רק תפלה תורה ותפלה. והנה יש דיבור מהסבא שאמר שעכשיו תפלה תפלה תפלה (ש'יחות מ'תוך ח'יי ה'סבא עמ' תלה), והרבה טוענים שלא יצא דבר זה מפיו. אכן על הצד שכן אמרה י"ל ע"פ המבואר בתורה נו ובעוד מקומות שכל מה שיש הסתרה יתירה ע"כ החיות בא מתורה יותר גבוה. וכעת הגענו כמעט לתכלית מטה, וא"כ ע"כ נתיחדו מעשינו בתורה מיוחדת. ורק צריכים להוציאה לפועל ע"י הרוח הקודש המתגלה בדיבורי ההתבודדות. וכמו שמוהר"ן אמר שמה שמדברים אל השי"ת בהתבודדות זה בעצמו רוה"ק. וגם מה שמוהר"ן אמר שבימיו, שכבר יצאו הספרים הקדושים של הצדיקים כבר בקלות יכולים לחדש תורה. ולפ"ז י"ל שבימינו כבר התורה נמצא ממש אתנו ביחוד גמור, ורק אנו צריכים להוציאו ע"י תפלה, עדיין צ"ת בזה.

ובאמת אין קשה כלל על סבא, כי רבינו בעצמו אמר שהעיקר לעסק רק בתפלה, והלואי שיתפלל אדם כל היום, ועיין בחיי מוהר"ן אות תקסח שמי שמיאש מעצמו מבחינת התורה, עוד יש לו רק לעסק בצעקה ותפלה ותחנה ע"ש. וכן בלקוטי הלכות רבי נתן מדבר על מצבים שאין שייך שום עסק בדעת רק תפלה. (וע"ע במק"א).

נ נח – הרחב פיך ואמלאהו!

פירוש נ נח נחמ נחמן מאומן על פי ליקוטי מוהר"ן תורה ח', שכל בני אדם יש להם חסרונות, והחסרון הוא בחי' רוח הצפון, והוא הצפון בלב האדם, ועל ידי אנחה ממשיכים רוח חיים מהצדיק האמת למלאות החסרונות.

והנה בכתיבה הרוח הצפון הוא בצד שמאל של הדף (כי מזרח הוא בראש הדף), ורואים בזה בחוש איך שהחסרונות הם ברוח צפון. וכאשר כותבים נ נח שורה למטה משורה רואים איך שהולכים וממלאים הרוח צפון.

וזה מרומז בנ נח, לשון אנחה [שוב מצאתי ת”ל לשון רבינו ז”ל בהוספות שבסוף לק”מ, בהוספה השייך לתורה קט ז”ל מי שרוצה לשוב להשי”ת בוודאי צריך לעשות עצמו ברי' חדשה, ותדע שבאנחה שנאנח עושה את עצמו ברי' חדשה וכו' שעל ידי אנחה שנאנח על עוונותיו מתיר את עצמו משורש הטומאה ומקשר את עצמו לשורש הקדושה עכ”ל, וזה קרוב מאד להמבואר בזוהר הקודש (פרשת פנחס דף רכז) בענין השיר פשוט כפול שלוש מרובע שיתער לעתיד לאחר שנצא מהמרות וכו' ע”ש ( "ואל תאמר שאינו כן מפני האל"ף שאינה יסודית, הרי לנו תיבות שאין בראשם אל"ף, ונתוספה אל"ף בראשם וכו'" - רש"י בראשית כה:ג, וע"ע רש"י בראשית מט, שמות י:כא. ושוב מצאתי גמרא מפורשת במסכת ברכות דף נט. רבי נתן אומר אנחה מתאנח שנאמר (יחזקאל ה:יג) והניחותי חמתי בם והנחמתי ע"כ, הרי שיש לכתוב אנחה בלי אלף) ], ואחר כך, ממשיכים הרוח חיים בחי' מ' (כמבואר בתורה שם בענין רומח, רוח מ'), שזה נח-מ, ומאין ממשיכים מהצדיק נחמן מאומן. וזה ג"כ מרומז בהשם נחמן, ע"ש בתורה בביאור הפסוק ראיתי והנה מנורת זהב וגלה על ראשה ושבעה נרתיה שבעה ושבעה מוצקות – הם מט אורות שהוא אור הגנוז לעתיד וכו' ושנים זיתים עליה – פרש"י שני אילנות, הינו אילנא דחיי ואילנא דמותא, הינו טוב ורע כנ"ל, וזהו: אחד מימין ואחד משמאל וכו' ע"ש, וזה נחמ"ן, הנ' כפופה והן' פשוטה הם בחי' השני אילנות, אחד לימין ואחד לשמאל, ובאמצע מ"ח עם הכולל בחי' המ"ט אורות, שתיקון הכל הוא ע"י הצדיק – רבינו נחמן - שממשיך את הרוח חיים מהתורה, בחי' מאומן, בחי' ואהיה אצלו אמון (האמורה על התורה).

הרי שכל פעם שאומרים וכותבים נ נח נחמ נחמן מאומן נעשים ברי' חדשה וממשיכים רוח חיים וממלאים כל החסרונות, בחי' אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלהו!

רוח חיים הצדיק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (גם פאות, בחינת הד' כנפות של הרוח חיים, פאות עם הד' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וזה מה שאמר בחיי מוהר"ן אות רכה, שבהפאות יוציא אותו מהגיהנם).

מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי לי רזי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו (ישעיה כד:טז), רבינו מפרש כולו על פי תורה זו, והוא מלא רמזים על הנ נח, כי הזמירות מכנף הארץ זה ממש בחינת השיר של הגאולה שסובב על שם הצדיק – בחי' צבי לצדיק (תרגום יונתן – תושבחא שמענא לצדיקיא), רזי לי רזי לי אוי לי – הר"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו, בג"ד בחי' כפול שלוש מרובע, אכן חסר הא' של פשוט, וזה עיקר הבגידה, מה שלא חוזרים להתחיל מחדש ומזדקנים, ובזה משתמשים בכחות ומדרגות שכבר השיגו שהיו באמת צריכים להיות עכשיו רק בבחינת בגדנים להפנימיות החדש שעובד עליה, והוא הולך ומתחזק בבגידה הזו כפול ומשולש.

והנה ע' בתורה ח' הנ"ל שמבאר איך שכל ענין של הי"ג מדות של רחמים הוא המשכת רוח הצדיק, ועמש"כ על הי"ג משות (שמות לד:ו) איך שאותיות של הי"ג מדות הם כולם מרומזים על הפתק ונ נח נחמ נחמן מאומן באופן נדהם!

תפילות:

דיבור עם האברים

מלילות התפלות – תמצית תורות לקוטי מוהר"ן בתפלה

תפלה קצרה לימינו

דיבור עם האברים

ב"ה איתא בספר חיי מוהר"ן (אות תמב, מעלת התבודדות ו) לאחד מגדולי מקרביו [ר' שמואל אייזיק] זכרונו לברכה צוה לו בימי נעוריו של המקרב הנ"ל שבשעת התבודדות ידבר הרבה בפרטיות עם כל אברי גופו ויסביר להם שכל תאוות הגוף הבל. כי הא סוף כל אדם למות, והגוף לקברות יובל וכל האברים יבלו ויתרקבו וכו' ועוד דבורים כיוצא באלו. והתנהג כך איזה זמן. ואחר כך ספר עם רבנו ז"ל והתנצל לפניו באשר שהגוף אינו שומע ומרגיש כלל כל דבריו וטענותיו עמו. אמר לו רבנו זכרונו לברכה התחזק בענין זה, ואל תרפה ידך מזה, ותראה אחר כך מה שיהיה מהדבורים הללו.

ושמע לעצתו וקים דבריו עד שזכה אחר כך שכל איבר ואיבר שדבר עמו בפרטיות נמשך אחר דבריו כל כך, עד שיצא ממנו החיות ממש ונשאר בלא כח והרגשה כלל. וזה ראה בחוש באיברים החיצונים כגון אצבעות ידיו ורגליו וכיוצא בזה, עד שאיברים הפנימיים שהחיות תלוי בהם כגון הלב וכיוצא היה צריך לצמצם דבריו מאד בכדי שלא תצא ממנו החיות ממש רחמנא לצלן.

ושמעתי שפעם אחת דבר האיש הנ"ל עם המקרבים אליו מענין איך שעולם הזה אינו כלום ומה הוא התכלית מכל עניני הגוף וכו' כנ"ל ובתוך דבריו נתעלף והתחיל לגוע (ובלשון אשכנז שנשאר חלשות) וביגיעות גדולות עד ששב ונתעורר בו חיותו. ואמר אז שזכה על ידי קדשת רבנו זכרונו לברכה למדרגה כזו אשר בכל עת שמזכיר עצמו היטב מיראת הענש והסוף והתכלית של כל עניני העולם הזה, אזי מרגישין כל איבריו אפלו אצבע הקטן שברגליו ממש כמו ששוכבין כבר בקבר ומרקיבין וכו' עד שצריך התחזקות גדול להחזיק חיותו בקרבו, שלא תצא נפשו ממש רחמנא לצלן:

ושם (אות תמג) ושמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה שאמר גם לכמה אנשים אחרים, מחמת שהגוף שלכם עב מאד ועז וחזק וכו' על כן דארפט איהר איהם אסאך אן דולען [צריכים אתם להלעיט אותו] עם דבורים קדושים מענין התכלית וכו' ע"ש כדה"ק.

ואיתא בספר חסידים (סימן קנה, והובא בחק לישראל פרשת דברים ליום הששי בחלק מוסר) ז"ל ומעשה בחסיד אחד שהיה מברך על כל אבר ואבר, ומקרא מסיעו (תהלים פד) לבי ובשרי ירננו אל אל חי. וכתיב (שם לה) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. והיה מתפלל על כל אברים שנבראו בו שיעבדו למי שבראם לכבודו ושלא לחטא לו בהם לפי שהקדוש ברוך הוא נותן בלב טובים שלא לחטא לו שאין מגלגלין חטא על ידו שנאמר (משלי יב) לא יאנה לצדיק כל און עכ"ל.

ולכן ראיתי בס"ד להכין דיבורים להשי"ת נגד כל האיברים, והמעיין יראה שזה רק התחלה ויוסיף כהנה וכהנה כמבוקשו. ואזהרה נתונה שבשיחה זו תפילות האלו יש בקשות לזכות להתכלית להיות מקדש מעט מרכבה לשכינה, ומי שבאמת מכוון לרצות לזכות לזה בטוח שמן השמים יעזרו, ויתחילו לזכך אותו ולטהרו כראוי וכיאות, וכפי מצבו זה יכול לכלול תיקונים גדולים כולל כל מיני יסורים ח"ו ל"ע, וכן שמעתי היום ממי ששמע בפירוש מסבא ישראל שהסביר את זה להחברים דאז שיהיו נזהרים ממה שהם מבקשים וכנ"ל (וע' שש”ק ב:תרל”ב 'אמר להם מוהרנ"ת: אתם כמו שאתם, והנכם רוצים עוד להתקרב לרבי גדול ונורא כזה?!' ע"ש). ועוד הרי כל מה שמעוררים קול דקדושה אזי מתעורר ממנו קול דסטרא אחרא כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה כב. וכהנה וכהנה ענינים אין כאן מקום להביאם. על כן רק מי שנמאס לגמרי מחיי ההבל של עולם הזה, ואין לו מה להפסיד בכלל לדאבון נפשו, ישים נפשו בכפו ויבקש ויחנן על כל אבר ואבר לתכליתו, ויהיה מוכן לקבל באהבה מה שהש"י ידרוש ממנו, ועל ידי ענוה ודעת יהיה נשמר מכל נזק וצער של היסורין והתיקונים בעזרת השם יתברך ובזכות רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן!

רבונו של עולם תהיה עמי לדבר עם כל ראשי אברי, ובפרט למוחי [ש] שיהיו מלאים אהבת ה' ויראת ה' מבוטלים לגמרי להא”ס ב”ה, והאיר בחי' משה רבינו בחי' נ נח נחמ נחמן מאומן המלובש במוחי [ובכל אבר ואבר מאברי, ושיהיו קדושים וטהורים כסא לנשמתי, גער חית קנה, ותגרש ותסלק ותטהר מוחי מכל חכמות חיצוניות ותאוות והרהורים רעים ומחשבות זרות, ומתי שיהיה צורך, זכני לחדש מוחי באמונה על ידי שאסתפק במיעוט שנה או בלימוד פשטי אורייתא או בעסק משא ומתן באמונה, ושאר הזמן יהיו מוחי מיגעין בדביקות רדיפות השגת אלהותך. וזכני למוחין חוורין ככספא בחי' שב לימיני על ידי שתזכני לתשובה מאהבה בחינת זרע אברהם אוהבי. ושיהיו נשמעין ממוחי רעמים ליישר עקמימות לבי, וזכני ליישרות הלב ושמחה בלב וכוונת הלב ולרוח הקודש, (והרעמים) ולטהר הידים והשמים, כדי לזכות לדעת של מחלוקת לשם שמים, ולקבל הדיבורים מן השמים מן הרעמים -קול רעמך בגלגל, בגלגלתא דמוחא - בדופק שבידי. וזכני לחירות המוחין על ידי שמחה. ולהוציא הדעת שלי מן הכח אל הפועל, וזכני לשכל הפועל, ולאהבה שבדעת. וזכני לדעת שאהיה – השמטה – . זכני לדעת איך שכל מה שקורה בחיי רמוז בתורה של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. זכני לדעת לעשות לרוח משקל ולהכין מים במדה. זכני לדעת כדי שאהיה נאמן רוח מכסה דבר ולכלכל דברי במשפט ולא אהיה כסיל המוציא כל רוחו. זכני לדעת של הדור דעה, ולדעת של הביטול לאין סוף. זכני לדעת להיות דבוק לך תמיד עשרים וארבע-שבע בלי הפסקה. זכני לדעת – השמטה --. זכני לדעת של מבשרי אחזה אלוה. ולדעת שכל – השמטה – . וזכני שלא אפול ח”ו מהדעת לבהמיות אפילו לרגע קט, וזכני לדעת שאהיה אדם. וזכני שיהיו מוחי קדושים בכח ובקדושת ובחינת הארון הקודש ושני לוחות הברית והמנרה, להיות כלי לתורתך הקדושה ולאלהותך.

וזכני לשפע אלוקי על ידי טהרת שבעה קני המנורה, עינים, אזנים, חוטם, פה.

ועיני [ב,חכמה,לבנה -ח' יד ימין – כ,חיים,(כוכב) נגה. עין=מ”ה בריבוע. ה' פעמים הוי”ה] יהיו מלאים אהבת ה' ויראת ה' מבוטלים לגמרי להא”ס ב”ה, ויהיו קדושים וטהורים בכח ובקדושת ובבחינת הבעטליר העוור, שזכר לא כלום - שכל העולם לא עלה בעיניו כהרף עין, לא להסכתל בעולם הזה כלל. רק להסתכל על הפנימיות, השכל, הטוב, אור הגנוז, אלהותך, שיש בכל דבר. זכני לעינים געגועים לזה וללב מתגעגע לזה.

זכני לקיים ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ושמרני מעין הרע ומרע עין ומשכחה ומכסילות של מוצאי דבה הוא כסיל, וממיתת הלב. וזכני לעין טוב, טוב עין, זכרון דקדושה, שמחה, יד המנגן לברר וללקט רוח טוב מהרוח רעה רוח נכאה. ושכל מה שאראה אכוון לשם ב"ן להעלות אותו לשם מ"ה של עולם התיקון ולמעלה בקודש [וזכני להמתיק כל הכ”ד בתי דינים שבמצח ולהאיר חזק מצח רצון העליון].

וזכני להיות יניק וחכם. וזכני לראות את הנולד. וקדש עיני בכח ובקדושת ובבחינת המנורה הטהורה בסוד מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. ושאמשיך את הראות ממצח רצון העליון, ומהתפילין, ומבית המקדש, ומשבת קודש, ומהצדיק, וד' אותיות הוי"ה ב"ה. ויקוים בי עיניך לנכח (ג"פ הוי"ה) יביטו עיניך תחזינה מישרים. וזכיני לאמונה ובטחון. וזכיני לעינים של שבת – לראות פחיתותי. וזכני לעיני ה', שכל מקום שאסתכל בו יהיה קדוש בקדושת אוירא דארץ ישראל, על ידי שתזכני להסתכל בצדיקים אמיתים, ולראות את ההתפארות של כלל ישראל בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות – שעל ידי זה זכני לגלות רצון ה' עזו ותפארתו ואזכה לאהבת ה' ויראת ה' (ושעל ידי זה תקרב שכלי לתנועת הגלגלים ושכל הפועל, מט”ט). גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. פקח ותפתח והאיר עיני בתורתך. ושמרני מלהסתכל חוץ מד' אמות של הלכה, כדי שעיני יהיו מרכבה לההשגחה עליונה. וזכני לבחי' עין טוב עין אחד פקיחא דארך אנפין. ולקיים לא הביט און ביעקב.

ואזני [ג,עושר,מאדים -ט' כליא שמאלית- פ,ממשלה,כוכב. אזן=יו”ד ה”י וא”ו ה”ה] ימאהוי"ה מלל”ב, ויהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת הבעטלר החרש, שלא היה שומע חסרונות העולם הזה כלל, והיה לו חיים טובים אמיתים, לא רק מילוי חסרונות, רק על ידי לחם ומים, וזכני לזה, ובסוד לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה. וזכני לשמוע תוכחת חז"ל ודברי קדושה. וזכני להיות נאמן רוח מכסה דבר. ואזני יהיו קדושים בכח ובקדושת ובחינת השולחן הטהור (יסוד נוק', מעץ, יסוד ז'). וזכני לאזן ולתקן לגרש ולסלק הג' כיתות עבדים, של ניבול פה, ניאוף, ועוות הדין על ידי שוחד (ושקר). [ותגרש מארץ ישראל במהרה...]. וזכני לבחינת ה' שמעתי שמעך יראתי, לשמוע תורה מהצדיק ששמע מהשם יתברך, ולזכות ליראה דתליא באודניא, וזכני להיות בכלל הצדיקים עושי דברו לשמוע בקול דברו.

וחוטמי [ד,זרע,חמה -נ דקין ריח- ר,שלום,שבתאי. חוטם=ס”ג] ימאהוי"ה מלל”ב, ויהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת המזבח הזהב, ובסוד אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, לנשום רוח חיים וחי החיים מאור הפנים ומאור המקיפים (א"ל אלף-למד אלף-למד עם ד' כוללים בגמטריא נשימה) ומנוקבא דפרדשקא (עסמ"ב קס"א קנ"א קמ"ג) לזכות לבחי' בן פור”ת יוסף (ה”פ קול מאימא). וזכיני למדת ארך אפים ולהיות כולי טוב. ולקיים לא תנאף, לא תהנה אף. וקשרני לרוח אפנו משיח ה', ולתפלה, תפילתי אחטם לך. ותמלא אותי ביראת שמים, והריחו ביראת השם. וביגיעה בעבודת ה'. וזכני לריח טוב של טהרה.

ופי [ת,חן,צדק. שיחה-רגל ימין-ז, לעיטה-קרקבן-צ] תמאהוי"ה מלל"ב, ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת הבעטלר הכבד פה שלא היה לו דיבורים מעולם הזה כלל, רק היה מלא שירות ותשבחות וההודאות אליך מלא מכל החכמות של העולם של כל הימים. וזכני להודיע אמונתי בפי, לזכות לאמונה, ובכח האמונה ללקוט חסדים של אמת לעשות זמן להמעיין, לחדש את העולם, ואז יתער שיר חדש של נפלאות, נ נח נחמ נחמן מאומן. ותהיה (פי) קדוש בכח ובקדושת ובבחינת השלחן, וכפרת, ומזבח האדמה, ושתהיה מלא תורה ותפלה. וזכני לטעום טעם תורה ומצות. וזכני תמיד לאכול ביראת שמים כדי שפי תהיה שיעור קומה שלמה של אדם.

והשיניים (קפ"ד קס"ו) שלי תמאהוי"ה מלל"ב, ותהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת הל"ב נתיבות חכמה ובסוד מעונות אריות.

והלחי עליון בבחינת יו"י -א- דאבא עילאה, והלחי התחתון יו"ד -א- דאימא.

ושית עזקאין שבקנה שלי ימאהוי"ה מלל"ב ויהיו קדושים בכח ובבחינת שש מעלות לכסא, והוכן בחסד כסא.

וזכני לדבר תמיד בטוב טעם ודעת, ולכוון קולי שיהיה בבחי' הוי"ה ב"ה, ולהלבישו בהדיבור אותיות נפשי ומכוון לבחי' אדנ"י ב"ה.

ופני יאירו בכבוד השם יתברך, בש”ע נהורין (אל”ף למ”ד אל”ף למ”ד. מ"ם צד"י פ"א צד"י. קפ"ד קפ"ד. ט' פעמים מ"א דאהי"ה. י"פ הב"ל דס"ג. ו' פעמים ס"ג – מלבוש, ז - אמת. שי"ן עי"ן ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן), ותהיה יראת השם על פני תמיד לבלתי אחטא. וזכני לאור פני מלך חיים, פני יעקב של אמת, ועל ידי אמת זכני לדבקות. ושמרני מלומר שקר אפילו בטעות, כדי שאזכה לטייל בעין שכלי מהיכל להיכל, וחלומותי יהיו אמיתים כנבואה ממש. וזכני לשובע שמחות את פניך. ושיאירו פני בחכמה. וזכני ללב טוב ייטב פנים, בשמחת כל המצוות המתקבצת בג' רגלים, פקודי ה' ישרים משמחי לב, א'לה מ'ועדי י' – אמ"י, זכני להאיר חיות לצדק מלכותא קדישא. ויישבו ויאירו ויסדרו אור הפנים, ישוב ירחמהו, כי חפץ חסד הוא, יכבוש עוונתינו, חכמות חצוניות דמלכות דס"א, ותשליך במצולות ים כל חטאתם. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, לקצור ולהעלות המלכות. אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם (ג' רגלים).

וזקני יהיה כלול בי"ג תיקוני דיקנא, י"ג מדות הרחמים, ובפרט נוצר חסד ונקה.

וצווארי ימאהוי"ה מלל"ב, ויהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת הבעטלר עם הצוואר העקום, לא להוציא שום הבל בעולם הזה, ושיהיה לי כח ויכולת לעשות כל הקולות ולשלוח אותם. ולחבר הכרובים פנים בפנים. התפתחי מוסרי צוארי, והצילני ממשכא דצוארא (גאוה) וממוחין דקטנות וגלות מצרים של מצר הגרון, ומג' שרי פרעה, שר המשקים, אופים, וטבחים, שהם קנה ושט ורידין, שהם בחי' תאוות אכילה ושתיה (שהם הראשים שכל התאוות נמשכים אחריהם ויניקתם מפרעה שהוא העורף ואחוריים ועקר יניקתם מהדבורים שאינם זכים כל כך) שיונקים מאחורי הדיבור. ויקוים בי' כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים, צוארך כמגדל השן.

וגבי תמאהוי"ה מלל"ב, תהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת הבעטלר ההוקיר – בעל החטוטרת, בחינת תכלית מיעוט מחזיק המרובה, בחינת למעלה מן המקום, בחי' תכלית הידיעה שלא נדע, כדי שאזכה לסבול כל מה שאתה דולה לי בשמחה ובבטחון. וזכני לבוא להאילן שגופו אמת ושרשיו, ענוה, אמונה, יראה. וזכיני לאהבת חבירים, ולהיות נושא בעול חבירי.

וידי [ח,ראיה,תמוז,סרטן,דן,הוה"י,היה"א\ראובן ויה"ה יאה"ה – י,מעשה,אלול,בתולה,אשר,ההי"ו,ההא"י\גד והה”י יהה”א] ימאהוי"ה מלל"ב, ותהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת הבעטלר הששי שלא היה לו ידים בשביל עולם הזה, כדי שיהיו עסוקים רק במצוות ובמעשים טובים, וידי ועשר אצבעותי והדופק יהיו כלולים בעשרה מיני נגינה. וזכני להיות בעל צדקה של עשרה מיני צדקות, וזכני להחכמה של העשרה דופקים ושל עשרה מיני נגינה ולהכח לסמוך אותם בידי. זכני להכח לאסוף רוח בחפני, עשרה מיני רוחות, ולהחזיר העשרה מיני חיצים אפילו אחר הכאתם. וזכני להכח שכל מי שאקבל ממנו אהיה נותן לו, כדי שאזכה לרפאות את הבת מלכה.

וזכני לבחי' יד כותבת ויד חותמת, בחי' תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

וזכני להיות נקי כפיים ובר לבב. שאזכה להיות בכלל מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו. וטהר ידי מכל עצבות וכבדות כדי שאקבל הדיבורים מן השמים מן הרעמים קול רעמך בגלגל וכו' בדופק ידי וכו' וגלוי מסכתא.

ורגלי [ה,שיחה,ניסן,טלה,יהודה,יהו"ה,אהי"ה – ז,הלוך,סיון,תאומים,זבולון,יוה"ה,איה"ה] ימאהוי"ה מלל"ב, ותהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת הבעטלר השביעי שלא היה לו רגלים בשביל עולם הזה, כדי שרגלי יקימו אותי רק לדבר מצוה לדבר טוב. וזכני לקיים לטוב ולא לרע, טוב מראה עינים מהלך נפש. ויקיים בי רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמוֹר, צדק יקראהו לרגלו, צדק לפניו ילך, רגלי עמדה במישור. וזכני לקיים שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ. פַּלֵּס מַעְגָּל רַגְלֶךָ. וזכני לאמונה ותפלה בחי' בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחיה. וזכני לעסוק תמיד בהשקאת אילנות דקדושה. וזכני לשמחה של מצוה תמיד, ולעשירות דקדושה קושטא קאי, ואל תבואני רגל גאוה.

ולבי [ל"ב אותיות של ח' פעמים הויה שלוש על שנים על שלוש. בחיצוניות ל"ב אלקים] ימאהוי"ה מלל"ב, ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת דוד המלך, הלב של העולם. ובכח ובקדושת ובבחינת יוסף הצדיק אבן שתיה, הארון הקודש והכפרת והשלחן, שלא תדפק רק בשבילך. וזכני שתהיה לי לב (י"ו-י"ו) טוב (י”ז). לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי. מל את לבבי לאהבה וליראה את שמך, יחד את לבבי לאהבה וליראה את שמך. הסר ממני לב האבן ותן לי לב בשר. פתח לבי בתורתך ודבק לבי במצותיך.

ויקוים בי (ת"ח יח) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, דמאן דשכינתא – תורה שבעל פה – שריא בלבה, אוריתא – תורה שבכתב, אתגליאת לה.

והראה שלי ימאהוי"ה מלל"ב, ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת חמשה חומשי תורה. ובכח ובקדושת ובבחינת יעקב אבינו והכרובים הסוככים על הכפורת והארון, לשכך חמימות גופי ולבי, לשמור על לחות גופי, להעלות הלחות למחי בנשימתי, ולנשום רוח החיים וחי החיים את השם אלקי מאור הפנים ואור המקיפים. וזכני לבטחון.

ומעי [מ: קורקבן-צ,לעיטה,שבט,דלי,מנשה,היה"ו,האה"י\אשר.... קיבה-ס,שנה,כסלו,קשת,ראובן,ויה"ה,יאה"ה\בנימין...] ימאהוי"ה מלל"ב, ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת חצר המשכן. ותעשה כל הבירורים בחכמה, בקדושה ובטהרה, ושיהיה לי עיכול טוב.

וזכני לבחינת (משלי כב:יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך (ר"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה) יכונו יחדו על שפתיך. ותורתך בתוך מעי. וזכני לשישו בני מעי שישו.

וטרפש [חצר]הכבד שלי ימאהוי"ה מלל"ב ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת הפרכת שעמדה על ד' עמודים וד' אדני כסף בחי' הוי"ה אדנ"י משולבים. והבדילה הפרכת, נימא המבדלת, ואו רקיע השמים הושם בין אותיות רע [של כתנות עור] להבדיל בין המותרות והצואה אל נכר אל זר קיא צואה אלהים אחרים ובין אלקים קדושים כתנות אור.

ולהפסיק גו גופא בין מין עלאין מסטרא דה' עלאה דתמן אברין דחיתא מסטרא דבינה חיי המלך, ובין מין תתאין בני מעים מסטרא דשכינתא תמן אברין דמזונא מסטרא דשכינתא שלחן דמלכא.

והקרביים [דקין-נ,ריח,חשון,עקרב,גד,והה”י,יהה”א\מנשה...], “בלדר", “קולן”, ימאהוי"ה מלל"ב, ויהיה להם כח ושליטה על הצואה שבגופי שלא יגרום לי שום מחשבות והרהורים רעים, קישוי, בילבולים, או עייפות. ושיהיה לי נקיות בקלות.

והמרה [ל,תשמיש,תשרי,מאזנים,שמעון,והי"ה,יהא"ה\אפרים...], וכבד [ע,רגז,טבת,גדי,נפתלי,ההו"י,ההי"א\דן...] ימאהוי"ה מלל"ב, ויטהרו מכל מרה שחורה וכעס, והטחול [ק,שחוק,אדר,דגים,אפרים,היו"ה,האי"ה\נפתלי...] ימאהוי"ה מלל"ב ויגרש מגופי כל תותרת עצבות על ידי זיעה, ויטהר אותי מכל ליצנות. וזכני לקיים של נעליך מעל רגליך. ושיהיו משעובדים כשפחה תחת גבירתה לאישה יראת ה', בחינת ים של שלמה העומדת על שנים עשר בקר.

ותטהר ותזכך נשמתי מנשמות הערב רב, שיהיה נשמתי זך ונקי טהור להי"ב שבטי י"ה.

וכליותי [ו,הרהור,איר,שור,יששכר,יהה"ו,אהה"י – ט,שמיעה,אב,אריה,בנימין,הוי"ה,היא"ה\שמעון...] ימאהוי"ה מלל"ב, ויהיו בטוחות יועצות אמונה כשני מעיינות נובעות חכמה. ושיהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת הכיור וכנו וים של שלמה.

והמרה ירוקה, שחורה, אדומה, לבנה שלי (ד' חלקי הנפש הבהמיות, ועיקרם בריאה, ובמרה, ובכבד, ובטחול. ובאותה נפש הבהמיות מתלבש קליפת נוגה בסוד יצר טוב ויצה"ר, ובזה המלבוש דנוגה מתלבש נפש דעשיה) ימאהוי"ה מלל"ב, ויהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת התכלת, וארגמן, תולעת שני, ושש של עשר יריעות המשכן (תחתונות – גריע בסליקו). וכן הגידים לבנים מן המוח – כח הנשמה בגוף, והגידים ירוקים שעורקים ודופקים מן הלב – כח הרוח בכל הגוף. והגידים אדומים העורקים מן הכבד – כח הנפש בגוף. כולם תהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת עשר יריעות המשכן, ושיהיו מקבילות הלולאות תכלת מקושרים בקרסי זהב, והיה המשכן אחד.

והוורידים – שהם הדופק עצמו, תהיו קדושים בכח ובקדושת ובחינת אבא עילאה, בריאים וחזקים בעשרה דופקים שהם עשרה נקודות ָ ַ ֵ ֶ ְ ׂ ִ ּ , ובמחשבה יבורר וידחה מותר פסולת הדם הרע לחוץ, והדם הטוב יהיה נעלם בדופק, ובתוכה חיות ואור הא"ס ב"ה.

בשרי תמאהוי"ה מלל"ב, ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת אחד עשרה יריעות עזים לאהל על המשכן (סליק בגריע). ארכן שלשים באמה ורחבן ארבע באמה קו המדה של נוקבא (בסוד שם בוכ"ו).

ועורי (יוד*הא, הא*ואו, ואו*הא), תמאהוי"ה מלל"ב, ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת העורות אילים מאדמים. ושהו' יתגבר על הע"ר. וזכני להפוך מכתנות עור עם ע' לכתנות אור עם א' (אל”ף למ”ד אהי”ה) וזכני לקיים של נעליך, לפשוט גופי המצרע שהוא ממשכא דחויא, ולהתרפאות בבחינת שבה כבשרו, ותהיה קדוש בכח ובקדושת ובבחינת החשמל העליון בחי' תיבת משה חמר מבפנים (הוי"ה) וזפת (אדנ"י) מבחוץ, ולהפך נחש למטה כפוף תחן ד"ן דאדנ"י. וללבוש בגדי שבת הינו גוף קדוש מגן עדן. וזכני להחיות האותיות זכרים, חירות על הלוחות רי"ו דע"ב בחי' ג' אבות.

ובגדי תהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת העורות תחשים. וזכני לח' לבושי הנשמה שהם בבחי' הח' בגדים של הכהן גדול (מי השילוח פ' תצוה : להבין ' אבנט (מכפר על הרהור הלב, ל"ב אמות , להשכיל ' חושן, לשמוע ' מעיל (ברזא דגילגולא , ללמוד ' מצנפת (מכפרת על גסות רוח , ללמד ' ציץ, לשמור ' כתנת, לעשות ' אפוד, לקיים ' מכנסים.

ועקבי תמאהוי"ה מלל"ב, תהיו קדושים בכח ובקדושת ובבחינת מסך המשכן שעמדה על ה' עמודים עצי שטים מצופים זהב וויהם זהב ואדניהם נחשת, בחי' ה' אותיות אלקים וק"ך צירופיהם.

וברית קודש [א] תמאהוי"ה מלל"ב, תהיה פרוש קדוש וטהור. וזכני לתיקון הכללי, ויקויים בי והיה שדי בצריך, ובכל עת יהיו בגדיך לבנים, בגידיך לבנים, לטהר כל שס"ה גידי מדם נדה שפחה בישא, ולהפך דם לדום, ושמן על ראשך לא יחסר, ואזכה לנוזלים מן לבנון מן לבונה דמוחא, טיפת הזרע דעת של הצדיק שיפרנס אותי בקלות ואנצל משטות טורח הפרנסה.

וזכני לקיים תוכחת בת שבע לשלמה המלך (משלי לא) אל תתן לנשים חילך.

עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך. למען יחלצון ידידך, הושיעה ימינך וענני. (שמחה =) שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

מלילות התפילות – קיצור תפילות לקוטי מוהר"ן

ע"ע ערך אכילה, תפילה נאה לפני אכילה.

תפלה לתורה א' לקוטי מוהר"ן.

רבונו של עולם, היילגע רחמים, זכיני להרגיז יצרי הטוב על היצר הרע על ידי שתזכיני ללמוד תורה בכח, לכפות שגעון ושטות היצר הרע על ידי שמות ה', להפיל מלכות דסטרא אחרא ולבנות וליתן כח למלכות דקדושה בחינת נ', ללכת בדרכי ה' – להיות שותף במעשה בראשית, להשלים הבריאה – שיאירו הכ"ח אתוון דמעשה בראשית, ואזכה להסתכל ולראות את השכל שבכל דבר, ויאיר לי השכל באור גדול, ויאיר בחינת ח', בחי' חכמה וחיות, להנ', ואזכה להעלות החן וננח של ישראל, ואזכה לדברי פי חכם ח"ן שיעשו חקיקה ורשימה, בחי' ת', בלב השומע, ואזכה לקיים דברי חכמים בנח"ת נשמעים, שיתקבלו כל התפלות והבקשות של ישראל. ויקוים בי אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', ללכת עם התורות של רבינו בתפילה.

תורה ב' – תפלה תמצית

רבונו של עולם זכיני לטהרה, לגלות ולבנות נקודת משיח שבי, להיות בעל חוטם, תפילתי אחטם לך, ותמשיך לי חיות מנוקבא דפרדשקא בן פורת יוסף עלי עין, ולמדני ללחום מלחמת השם ושיהיה עיקר הכלי זיין שלי התפילה. וזכני לקבל התפילה על ידי בחי' יוסף בחי' שמירת הברית בחי' חגור חרבך על ירך, ושאהיה קולע אל השערה ולא יחטא, על ידי בחי' משפט עמודא דאמצעיתא, בחי' יעקב, שאכלכל דברי במשפט, ואזכה לזה על ידי שתזכני להרבות בצדקה ובפרט לפני התפילה, להשפיל ולחסר ממוני ולהרים ולהעשיר עניים, ועל ידי זה זכני שתפלתי תהיה שגורה בפי, ושמרני ממחשבות זרות שהם עננים קלקול המשפט והעינים. וזכני ללמוד הרבה תורה לשמור ולעשות, ולהלביש כל אלו הניצוצי נשמות בתוך הכבוד – התפלה, שהם יאירו להתפלה בבחינת העלאת מין נוקבין, והתפלה תאירה להנשמות לחדשן בבחינת עבור. וזכני להיות תמיד, ובפרט בעת התפלה, מקושר להצדיק האמת בחי' משה משיח, שמיקים את המשכן והשכינה מכל התפילות. ותכמרו רחמיך, ותתהפך מדת הדין לרחמים, ועשה למענך ובחסדך תחיש לגאלנו במהרה בימינו אמן.

תורה ג' – תפלה תמצית

רבש"ע זכני להמשיך נגינה לעולם הזה מהשני ציפורים הקדושים נצח והוד, על ידי שזכני ללמוד גמרא – בלילה, להקים השית עזקאין דקנה, שעל ידי זה אחזיר את שני הכרובים פנים אל פנים, ויתפרדו כל פועלי עון, ומשוך עלי חוט של חסד לשמרני מלימוד שלא לשמה, וכל הנגינה בעולם ימשך רק דרך הצפורים דקדושה, ותבנה ותכונן מלכות דקדושה, וזכני לדון את כל אדם לכף זכות, להיות בונה העולם ולא לחרבה ח"ו.

תורה ד – תפלה תמצית

רבונו של עולם מרוב ענוותנותך שהוא רצונך האין סוף, גלית מלכותך שהוא רצונך, בתמונות אותיות התורה הקדושה, ובעוונותינו הרבים ומדות רעות המשכנו את המלכות בתוך הטומאה, בתוך חמימות היצר, והחרבנו צרוף הטוב של הדבור, ובנינו צרוף רע. עד שגרמנו למה שכתוב עונותיכם הטו אלה (ירמיה ה) תמותת רשע רע (תהלים לד), ותהי עונותם חקוקה על עצמותם. ונתננו את המלכות והממשלה להעובדי כוכבים ומזלות, עובדי אלילים, אלהים אחרים.

והנני רוצה לחזור בתשובה שלמה לפניך, אכן נמשלתי לאחד שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפילה ואני מסובב מכל מיני טומאות ותאוות ומדות רעות ומסוכנות, ואיני יודע באיזה דרך לילך.

אנא ה' אלהי עזרני וזכני לבוא להצדיק האמת, הנקרא גדר על שם שגודר פרצותיהן של ישראל, ולקיים והיו עיניך רואות את מוריך, שעל ידי זה מבוטלין המדות רעות הנמשכים משני היסודות דומם צמח, היינו עצבות ותולדותיה ותאוות רעות, והצדיק יהיה האמא שלי ואניק מחלב תורתו בזריזות, ואשליך ממני כל התאוות רעות, ואהיה אביק באור התורה, ואנצל מן הקוצים ומהפחתים.

וזכני ליתן להצדיק האמת צדקה (בחי' מים) ולקיים (גיטין ו) אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וענתך לא אענך – שוב אין מראין לו סימני עניות, שאנצל מהעניות של מדות הרעות של שני יסודות חי מדבר, שהן בחי' חיה רעה ולסטים, שהן דברים בטלים וגאוה ותולדותיהן. ויקויים בי (ישעיה נח:ז-ח) 'כי תראה ערם וכסיתו וכו' אז יבקע כשחר אורך.

וזכני לעשות ווידוי דברים לפניו, בחי' קחו עמכים דברים ושובו אל ה', לקיים (במדבר לא) 'כל דבר (מלכות) אשר יבא באש (חמימות היצר) תעבירו באש, הוא התלמיד חכם שמולך בתורתו – הלא כה דברי כאש. ויצאו צרוף העברות שעוברים בתוך עצמותי מעבר לעבר ויתחברו שברי עצמותי במצוות ויקויים בי (תהלים לד) שומר כל עצמותיו. ויקויים (ישעיה מב) אחריב הרים וגבעות (חורבן ממשלת העכו"ם) והולכתי עורים בדרך לא ידעו. שהצדיק יראה לי הדרך. ויקויים (משלי טז) חמת מלך (מלכי המלכים) מלאכי מות (בשביל המלכות שהשפיל) ואיש חכם יכפרנה, בכח ענוותנותו שעל ידה זכה להחכמה מאין תמצא, והוא עשה עצמו כשיירים והשם יתברך עובר על פשע לשארית. וענוים ירשו ארץ, וארץ מתקוממה לו, ויהי בישרון מלך שהמלכות יעלה לשרשה, זרקא, דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן, לאין סוף, שהוא רצון שבכל הרצונות. וקויים מש"כ כי מלך כל הארץ אלהים (תהלים מז).

וזכני לבוא כל פעם לספר לפניו כל לבי, והוא ידריך אותי כפי שורש נשמתי, לזכות להתלהבות דקדושה, והתפשטות הגשמיות, לבטל הישות, ולהכלל ברצון אין סוף, ולהיות דבוק באור אין סוף, בבחינת רצוא ושוב. וכאשר אחזיר לישותי, ליישוב דעתי, אמשיך מאור אין סוף האחדות הרצון הפשוט דרך המ"ה, הענוה בשלשה בחינות: חכמה גבורה ועשירות, ויהיה נעשה ממה מאה, תלת מאה גרבי משחא לדעתי ושכלי. ואז אדע אחדות האין סוף וטובו, ואדע שאין חילוק בין ה' לאלקים, בין מדת הדין למדת הרחמים, אלא רצון פשוט שהוא כולו טוב וכלו אחד. ויקויים בי (דברים ד) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים, וה' אחד ושמו אחד. ואדע שכל מארעותי הם לטובתי, שזאת הבחינה היא מעין עולם הבא, והיא הנקראת ידיעה שלמה. וזכני לקיים (תהלים נו) בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר, שאוכל לברך על כל מארעותי הטוב והמטיב.

ועל ידי זה זכני לעורר בתשובה אפילו אלו מהי"ב שבטים שנפלו ויצאו מהקדשה, שגם אלו הרשעים יהיו נעשים כסא לקדשה ועוזרים לעובדי השם.

תורה ה' - תמצית

רבונו של עולם היילגע רחמים כל העולם לא נברא אלא בשבילי, על כן עזרני וזכני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, ולמלאות חסרונו, ולהתפלל בעבורם. וזכני לדעת להבחין אם היה כבר גזר דין, ואז תלמדני וזכני להלביש התפלה בתוך שיחת חולין וסיפורי מעשיות כדי שלא יבינו המלאכים העומדים לשמאל ולא יקטרגו כמו שכתוב בגזרת עירין פתגמין (היינו אחר גזר דין) במאמר קדישין שאלתין.

והעיקר שתזכני ליראת ה' היא אוצרו, שעל ידי זה 'פי ידבר חכמות' קולי בתפלה, גבורי כח עושי דברו, יפגע בעבי מטרא הן הם מוחי, באר מים חיים נוזלים מן לבנון, וישמע קול רעמך בגלגל דמוחא, ורעם גבורתו מי יתבונן, ויפשט העקמימיות שבלבי, 'והגות לבי תבונות', שהקול יעורר הכוונה, ויהיה נרשם בלבי (ת-בל), ונתת לעבדך לב שומע, לשמוע בקול דברו. וזכני לישרות הלב, ונתת שמחה בלבי. וזכני לשמחה של מצוה, של המצוה עצמה (בכל המצות, משכלות, ומקבלות, וחקות), שאשמח כל כך בעשית המצוה עד שאמאס כל מין שכר, הן שכר בהאי עלמא הן בשכר לעתיד, שאזכה לבחינת נבואה באספקלריא המאירה, בחי' זה הדבר, בחינת היום לעשותן, בחי' ביומו תתן שכרו, ובזה תזכני לקיים זכרהו מאחד בשבת שאזכה להרגיש שמחת ותענוג עולם הבא בחינת שבת אפילו בששת ימי המעשה, ולא תבוא עלי השמש לצפות לשכר אחר, ב'א י'בוא ב'רנה נ'שא עלומותיו, לנבואה בבחינת כה, אספקלריא שאינה מאירה. וזכני לשלמות השמחה של המצוה, בכל קומתה הן קומת אדם הן קומת עולם הן קומת שנה, שכל אלו הקומות מקבלין חיותן מהמצוה, כי כל מעשהו באמונה, וכל מצותיך אמונה, והשם יתברך הוא אחדות פשוט עם המצות, ושמחתו ותענוגו יתברך שיש בבריאה מלובש במצות. ועל ידי שזכני לשלמות שמחה של מצוה אדע להבחין מהות השמחה בכל השיעור קומה של המצוה ואדע אם הוא קודם גזר דין או לאחר גזר דין, ובאיזה מקום נגזר הדין.

וזכני לפנות המוחין מחכמות חיצוניות וממחשבות זרות, ולקיים גער חית קנה, לעשות בהחמץ מצה ומריבה, לשבור הח' של חמץ, קנה של הס"א סטרא דמותא, שלא תחמיץ חכמתי ונטמתם בם, שלא יתקרב למשכנא דקדשה, ואשמור תוצאות הקול, קנה חכמה קנה בינה דקדושה. ואדע שכל המריבות בין הצדיקים הם רק כדי שיגרשו הסטרין אחרין, ולהוכיחני שגם אני אשוב ליראה טובה כנ"ל. ויקויים אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה.

וזכני למוחין חוורא ככספא, ולשתף האהבה עם היראה, הגבורות בחסדים – שב לימיני, שמאלא בימינא, בגבורות ישע ימינו, כדי שיתעבד הרעמים, וישב הים – החכמה, לפנות בקר - דאברהם אוהבי, לאית"נו (לתק”פו). ויקויים 'א-ל (חסד) הכבוד (חכמה) הרעים'.

וזכני שתהיה יראתי קודמת לחכמתי, ושאהבה תחזיר אחרי ותבוא אלי ממילא.

וזכני לשמוע תקיעת שופר בראש השנה מאיש ירא וחרד, בחצצרות וקול שופר (קול דנפק) הריעו לפני המלך ה', ירעם הים ומלואו, תבל (תו-ל"ב) וישבי בה, נהרות ימחאו כף, יחד (מלבישים. ס”ת ע”ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן) הרים (צדיקים) ירננו (תפלה).

תורה ו'

הנותן בים דרך <בק"י בק"י, קס"א ס"ג> כי ימינך <יוד מם יוד נון> פשוטה <י' סגול וחיריק> לקבל שבים, זכני להיות בקי ברצוא ושוב בדרך התשובה, לקיים עיקר התשובה דם לה' והתחולל לו, לשמוע בזיוני – הן מצד הרצונות המתנגדיות והתאוות רעות של השבעים אומות שבדם שלי, או מאיזה עבירות וחסרונות שלקיתי בהן, הן בזיונות מצד אחינו בני ישראל שהנני מקושר להם בכל אוות נפשי עד שהנני לפני הקב"ה כנקודה אחת בחינת ותחת רגליו כלבנת הספיר, ובבחינת הארץ הדם רגליו סובל מסיבותיו בשמחה, ולא נסוג ממנו יתברך, ונמשיך על עצמינו אור אלהותו משם ס"ג בניקוד חיריק. ותן לנו יישוב טוב בארץ ישראל, ותן לנו להכיר פחיתותינו עד שנשתנה גווני פנינו באור האמת, גאון יעקב, בהלו נרו כעצם הרקיע לטוהר, הוא ו' שבאלף, ולהקים מלך, נפש החכם וצדיק על ישראל, ונזכה להיות כסא לכבוד השם יתברך. וזכינו להשלים שמו יתברך וכסאו בהכרתת זכר עמלק ולא ניתן לו שוב לזנב את הנחשלים בעם או להטיל ספק בחלקינו ביחוד ה', אדרבה תן בלבנו להכיר גודל מעלת ישראל לראות כל אחד ואחד דרך הנקודות טובות שלו לדון אותו לכף זכות. ולבנות בית המקדש היכל ה'.

וזכינו להשתיק את עצמינו היטב לחלל ולנקות חלל השמאלי של הלב עד שנזכה לזכך ולטהר כל החלל פנוי, ונכסוף ונשתוקק ונתגעגע ברצונות חזקים, בהתקשרות כל בני ישראל ובפרט להצדיק יסוד עולם נ נח נחמ נחמן מאומן שמוריד את עצמו להתקשר אלינו, ונקוה לאל עליון אין סוף ב"ה שיאיר לנו מנקודה עליונה – היוד העליון של האלף, ונזכה ליחד השמש והירח, משה ויהושע, ולהאיר לנו משם קס"א בניקוד סגול, כי אסק שמים שם אתה, ואחר כבוד תקחני, כבוד אלהים הסתר דבר – בחינת כתר, וסכות עלי כפיך, להיות אדם היושב על הכסא דמתכסיא, וליתן עליו את הדין.

וזכני לקיים וכבדתו מעשות דרכיך בשני הבקיאות האלו, לעסוק תמיד בתשובה, למעט בכבוד עצמי ולהרבות לכבד את השם יתברך בעולם הזה, לזבוח את יצרי הרע, להתחרט היטב על כל פשעי ועוונותי וחטאתי עד שדמי יהיה בחי' אהי"ה ברבוע, ואהיה דם לה' ומקבל עול מלכותו ככל השייך בעולם הזה, ברוך שם כבוד מלכותו, ושוב לזכות לדעת ולהבין ולהכיר שעוד לא זיכיתי לבי, והגשמתי מאד, ואודה לה' בכל לבב ואתודה לפניו ואעשה תשובה על תשובתי ואזכה לעולם הבא שכולו שבת ותשובה. ואהיה שב ביראת ה', לא מכניס את עצמי לשום חקירות במופלא ממני, רק אזכה להשיג דרכו של הסגול סגולת תפארת ישראל, ולקבל מהצדיק זרע אמת, תלת טפין שהם תלת מוחין לזכות לבחינת יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין. ואחור לא נסוגותי לשום יאוש והתרשלות כי אם להיות רצוא להשם יתברך. וימינו תהיה פשוטה לנו לקבל שבים בכל הדרך של אני לדודי ודודי לי.

תורה ז - תו"ת

רבונו של עולם, היילגע רחמים, הצילני ושמרני מכל נאוף ובפרט מעצות נבערות של רשע שהם נשואין וזהמת הנחש הארור, זווגא של סטרא אחרא, שמחמם גופה דבר נש בעבירה, ובעיקר זכני לקיים 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'.

ואלה <מוסיף> תזכני לבחינת יוסף, בן פורת עלי עין בחינת שמירת הברית, ובפרט על ידי מצות ציצית כנפי מצוה שמכסה על עריין, שמלה על שכם שניהם. – ושמרני מהעדר הלחם.

וזכני לזווגא דקדושה לדבק לצדיקים ולקבל מהם עצה, טפת המח שמתחלקת לתלת טפין, תלת מוחין, ובזה זכני להבחינות של יראה בעיניו, ובאזניו ישמע, ולבבו יבין, ושב ורפא לו. – וזכני להתרפאות ולהתחזק על ידי הסתכלות בציצית.

וזכני למעמד הר סיני לקבל תרי"ג עטין דקדושה.

ויקוים בי 'הן אמת חפצת, שהוא העצה דקדושה – כלה זרע אמת, בטוחות בכליות <כלי הולדה> חכמה תודיעני'.

וקיים בי ואנכי נטעתיך שורק <ג' טפין>, לשריקת הגאולה – אשרקה להם ואקבצם, להקים את האמונה כראוי וכיאות על ידי התחברות האמת בה לקיים ואלה <מוסיף, שמירת הברית> המשפטים, משפטי ה' אמת, אשר תשים לפניהם, הושוה אישה <אמונה> לאיש <אמת>.

וזכני להקים את האמונה על ידי תפילה, בחינת ויהי ידיו אמונה, ובפרט בארץ ישראל ששם עיקר עליות התפלות כמו שכתוב וזה שער השמים, שעל ידי התפלה משנים הטבע ומראים שהנהגת העולם הוא רק כרעותיה וכמצביה יתברך, ועל ידי זה תכלה פרוטה מן הכיס, ליתן כח לפריטת שפתיה בתפלה של המלאך הכלול מכל הניסים שדמיא לעגלא בחינת ואמונתך סביבותיך, ותכלה כל הכיסוים של הטבע וגלה הנהגתך הנסי, ויתמהו העולם, ותהום אל תהום קורא, ובפרט בארץ ישראל ששותה תחילה – ושתיתיה מהתהומות. ויקויים 'תבואי תשורי מראש אמנה'. ותתרבה אמונה בעולם, ותביא משיח בן דוד.

וזכני בגאולה עוד עכשו, שכל התורה הקדושה תהיה ערוכה לפני כשולחן ערוך, שאבין בלימודים בכל התורה הקדושה <ולהיות גלי מסכתא>, ולזכור היטב כל דבר של קדושה, ולזכות לשנות פרקי מאה ואחד פעמים להעמיד את השכח של המ"ס על ידי הנס שתגלה באמונה.

ומלאה הארץ דעה את ה', במהרה בימינו אמן.

תורה יב

תהלת <עירבוב> לדוד ארוממך אלוהי <חסד> המלך <לב – חיבוק> ואברכה <חכמה> שמך לעולם ועד. זכני ללמוד תורה לשמה בקדושה ובטהרה להיות צדיק תחתון להשכינה הנקראת תורה שבעל פה ולהביא רוח הצדיק העליון היושבת בגנים מקשיב לקולי שחידש ההלכה שאני לומד לתוך התורה ולדבק רוחי עם רוחו שיהיו שפתותיו דובבות בקבר בבחי' נשיקין, ולהתקשר עמו בהתקשרות גדול, ולהתישב עם רוח התנא איך לחזור בתשובה לחדש ימי שעברו בחשך.

ושמרני מליפול בשגיאת השלא לשמה בלימודם שהוא כחוט השערה שהיה כדי להמשיך משמאלה עשר וכבוד, שאזכה ליות מהצדיקים ילכו בם ולא ח"ו מהרשעים הכושלים בם.

וזכני לגאל ולהעלות את רוח הצדיק שנפל בפיפיות הלמדנים הרמאים ובפרט כאשר דוברי עלי בגאוה ובוז זכני להבין שאלו הדברים הם צרופים מאותיות שבתורה שבעל פה, ולהבין מאיזה הלכות נעשו הדבורים ולקבל אותם בשמחה ובאהבה להיות מהנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים שמחים ביסורים ועושים מאהבה, שעל ידי האהבה יהיה בחי' חיבוק ימין של חסד אברהם, ועל ידי השמחה אעלה אותם לקו הירק שנשך מבינה ומקיף את כל העולם, לבחי' אני חבצלת השרון לבחינת צור לבבי. ושוב זכני להחכמה לבנות את הצירוף הנכון של האותיות שתהא השכינה שושנת העמקים מבחינת נשיקין בחינת שפתותיו שושנים, בחינת אתדבקות רוחא ברוחא ואז יתעורר זווגא דגופא בגופא, נוטפות מור עובר, הדודאים נתנו רוח מעבר לעבר שהשכינה בין תרין צדיקיא יתבא, הצדיק העליון ישפיע בה והצדיק התחתון מעלה לשכינה מיין נוקבין כדי שתתדבק.

תורה יד – להמשיך שלום

רבונו של עולם, היילגע רחמים, יהיו תיבות אלו לטהרני כמו שהקנים מטהרים את המצורע. שמרני ממשכא דצוארא וכל מיני גאוה ובפרט מחמת חכמה גבורה ועשירות. וזכני לד' בחינות של שפלות, להקטין את עצמי מלפני הצדיקים בינונים ורשעים וידמה בעיני כאלו עדיין לא באתי למדרגתי.

ועל ידי זה זכני לברך בתורה תחלה, להאיר בשורש נשמות ישראל ולזווגם להוליד נשמות קדושות ונשמות הגרים, ויפוצו מעינותי חוצה להשקות אותם שהם בחוץ להודיע להם הדרך ילכו בה, ולהוציא יקר (אותיות קרי) מזולל.

ועל ידי זה זכני לכבד את ה' בכסות נקיה להשליך הבגדים הצואים מהנשמות ולהלבישם בכסות נקי כנפי מצוה והכניס הגרים תחת כנפי השכינה.

וזכני להעלות הכבוד ליראה, ואת יראי השם אבד בלב שלם.

ועל ידי יראה זכני לשלמות, כי אין מחסור ליראיו, וזכני לשלום בית ועל ידי זה זכני לשלום בעצמי, בין גופי ונפשי, ותרפאני מכל חולאת.

ועל ידי זה זכני לתפלה, וזכני שכל מגמתי ותפלתי תהיה רק לתקן השכינה (וממילא יהיה מתוקן כל ענפיה ותוצאתיה צרכי הנשמה והגוף, ויהיה שמירת השפע והפרנסה).

ועל ידי זה תרבה שלום בעולם ותבטל כל המחלוקת וריב ולשון הרע ורכילות וזכנו לשלום הכללי דהיינו שלמות העולמות, במהרה בימינו אמן.

תורה טו אור הגנוז – תפלה תמצית

היילגע רחמים זכני לטעם טעם אור הגנוז דהינו סודות התורה על ידי שתזכיני להעלות היראה לשרשה בדעת שבלב, לדעת ממי להתירא – מרוממות השם הנכבד, על ידי שתזכני לשפוט את עצמי וכל וארחותי לכלכל דברי במשפט ויקויים מאמר הכתוב ושם דרך אראנו בישע אלקים. ועל ידי זה אפטר מכל היראות הנפולות , שאזכה להעלותן לשורשן. ואעשה דין למטה ולא תהיה דין למעלה.

ועל ידי דעת זכני למלוך בתורת הנגלה, ולקרוא בגרון חיים הם למוציאיהם.

ועל ידי זה זכני לתפלה במסירות נפש, בלי שום כונת תועלת עצמי, להשחיר פני כעורב, בהתבטלות כל עצמותי וגשמיותי, וכאילו איני בעולם, ועליך הרגנו כל היום. וזכני לקרוא להשם יתברך בכל מיני תוארים ושבחים כרוב חסדו.

ותתאוה לתפילתי שתהיה בחינת אשה ריח ניחוח לה', ונקבה תסובב גבר, ותגלה לי רזי תורה וזכני לשרתך.

ויקוים ואתם תהיו לי ממלכת <תורת הנגלה> כהנים <אברהם – תפלה> וגוי קדוש <ביהמ"ק – תורת הנסתר> אלה הדברים אשר תדבר <דבר – יראה. תדבר – משה – דעת> אל בני ישראל <משפט>.

עיני <דעת> בנאמני <אהרן – משפט> ארץ <יראה> לשבת עמדי <אשכון את דכא> הלך בדרך תמים <אברהם – תפלה> הוא ישרתי <סתרי אורייתא>.

תורה כח – בני לן ביתא ד' אלפין

אבא רחמנא זכינו ללוד תורה לשמה, לשם ה', לשם השכינה הקדושה המכונה לאה, להמתיק דיניה ולבנותה עם הד' אלפין שלהם זכה שלמה המלך בקדשה כמו שכתוב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף.

וזכיני לשמוע דברי חכמים ולהזדרז לבנות בית באוירא בין שמיא וארעא – בית ועד לתלמידי חכמים אמיתיים וצדיקים להכניסם ולעמוד עליהם ולשמשם שהם יסוד כל דבר, ולהיות ככבש אלוף, ועל ידי זה זכיני לחסד בחי' אברהם ראש למאמינים שכתוב בו והאמין בה' וזכיני לבחי' תולע [אבגית"ץ] שהוא בחי' אמונה כמש"כ האמנים עלי תולע, וקיים מה שהבטחת וחסדי לא אפיר ולא אשקר באמונתי, ובגבורות ישע ימינו, לשבר ולבטל הצו של עבודת אלילים והכפירות והבזיונות של התלמידי חכמים שדין יהודאין, שמחמת שאין תועל"ת בלימודם ואין להם על מה לסמוך בונים ביתם באוירא של הבל, והם נופלים להבושת של כפירה ועבודה זרה, ועליהם כ' המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם אלקים, וכל יניקתם הוא דרך הקליפה מהד' אלפין הנפולים. וזכני לקחת הטוב הגנוז בגוה לתקן האלפיןבבנין בית ועד לחכמים, ולזרוק את הקליפה. וזכני לקיים בני תנה לבך לי, שיהיה לי לב לפרוח לקבל חכמה תתאה (ל) מחכמה עלאה (י), ואודה שמך כי עשית פלא.

ותעורר כח האלף בית, לתקן האלפין על ידי בית ועד לחכמים, גימל דלת, בין שמיא לארעא, הא וו - למי מדנים למי שי"ח, זין (ש"ד) חית (בושה), טית, טוב הגנוז בגוה, יוד, פלא – אלף, (ידו) ולזרוק את הקליפה.

וזכני לעורר ולפעול כל זה בשי"ח שפתותי באמירת פרשת התמיד בבקר וערב, ותשרה שכינתך בתוכינו בלבנו, דירה נאה, ולתנהג כראוי וכיאות עבודת הקדוש ברמ"ח אברים ושס"ה גידים ונפש רוח נשמה. ויהי נועם אדנ"י אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

תורה נד – לשמור הזכרון להיות דבוק תמיד באמת באהבה ובדעת בעלמא דאתי

תפילה זו ראויה להתפלל מיד אחר מודה אני כאשר קם משינה

הנני ממשיך להדביק מחשבתי בעלמא דאתי, בדעת, באמת, ובאהבה דוקמץ הכהן.

שמרני מלשון הרע ומעין הרע שממאסים הדעת וגורמים שכחה ומיתת הלב ומגבירים כח המדמה רחמנא ליצלן.

וזכני להכניע כח המדמה ולשמור הזכרון על ידי שמחה, ולברר וללקט בידי את הרוח טובה, ולעלות ולרדת כפי משקל השיר, לבנות הניגון כראוי, וביד הנביאים אדמה באמת, עם לב שמור מהמדמה, ולהקים רגלי הקדושה בחי' חיות אלקות בעולם, כמו שכתוב (משלי ל) מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ.

וזכני להגדיל שכלי בצמצום, ובפרט על ידי מצות ציצית ותפילין, ולהסתפק בעולם הזה, ובפרט על ידי לימוד תורה, וזכני להבין כל הרמזים שאתה מזמין לי בכל מחשבה דיבור ומעשה, להתפלל לך על כל דבר ודבר אפילו בחיי שעה, ולהתקרב לך על ידיהם ולעבדך בלבב שלם. וזכני עוד ליתן צדקה מחלקי בעולם הזה, ולקיים בחינת משא ומתן, להשלים האותיות המגיעים לנפש רוח נשמה שלי בכל עת, ולהאירם, לייחד הצדיק וכנסת ישראל. שהצדיק ישא משך הזרע וישפיע לכנסת ישראל, והיא תתן לעולם.

וזכני לקום בחצות לילה כל לילה ולילה של ימי חיי, ולקיים אז כל דברי התורה הזאת.

תפלה לפני התפלה – תורה נה

רננו צדיקים בה', ב"ה הנני רוצה להתפלל תפלה בצבור, לראות את עצמי כבינוני, ולהכניע את האפר - הרע שבכללות – אלו פושעי ישראל, ובפרטיות זה גופי, שאזכה להתפשטות הגשמיות, ולקשר את עצמי לנר"ן שנתקן שלי, ולצדיקים האמיתים שוכני עפר. ולתקן הג' קולות, קול כסיל ברוב דברים - עץ ארז - אמונות כזביות ודרכי אמורי - על ידי בחי' שחיטה, שלמות אמונה, אדומה תמימה אשר לא עלה עליה עול, אשא עיני אל ה' ואראה ואשיג צדקתך וישרות לב, שצדקתך כהררי אל אף על פי שמשפטיך כבוש בתהום רבה, כי 'ותאחז במשפט ידי' 'ובצל ידי כסיתיך' לשמרני מרע עין של הרשעים, שהכל ברשותך אפילו לשנות הטבע ואינך מקפח שכר כל בריה, ובודאי ראוי להתפלל לך, ובזה חלה זכות אבות, וגם זאת שכינתא תמן, ויקוים בי וירוממך לרשת ארץ (ארץ ישראל, שב לימיני, שכן ארץ ורעה אמונה) בהכרת רשעים תראה, שאזכה לראות בהרשע מה שהרשע רצה לראות בי. וקול ענות - אזוב - חלישות וחסרון הלב שאינו מכיל השכל ומחרף ומגדף - על ידי בחי' שרפה, בלבי צפנתי כוונה שלימה, וקול מחרף - ואנכי תולעת - על ידי בחי' אסיפה, לראות את עצמי בהיכל ה'. ונשלמה פרים שפתינו, ושבע ביום אהללך. כל הנשמה תהלל י"ה הללויה. כל הנשמה תהלל י"ה הללויה. ויהי נועם אדנ"י אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

תפלה לפני התפלה – תורה סב

יהי רצון מלפניך יאו"א בזכות ההלכות פסוקות של התורה הקדושה בכלל, ובזכות אלו ההלכות שלמדתי, תתקשר השלום שבקדושה, שלא ישתלשל ממנו היצר הרע, ויתבטל מחלוקת היצר הרע שבלבי, ואוכל לעבוד את ה' בכל לבבי בשני יצרים [ל"ב אלקים ל"ב הוי"ה שהם ח' הויות. וזכני להסר הבנת ליבי משאר דברים, ולישרה אל המלך שיקבל שאלותי שאבקש. ומליבא לפומא גלה – על פי אדיר במרום שפא], וזכני לשלום זה, נוטריקון ודע מה שתשיב לאפיקורס, שהיצר טוב יתגבר עוד ליתן לי דעה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו, והקב"ה עומד בשעת התפילה ושומע התפילה, ואז אזכה להתפלל בהתלהבות גדול ולדקדק כראוי וכיאות, בלי הסתרה אפיקורסית וקושיות כלל. אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך.

[מכאן ואילך אין התפלה מסודרת ככל הצורך, והיא רק להשלמה בעלמא] וזכני להתחיל מחדש עתה.

וחזקני באמונה שאזכה לאמונה שלמה, ויקויים מקרא שכתוב (צפניה ג) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' [ולעבדו שכם אחד (-ש'ם כ'בוד מ'לכותו, ש"ם על ידי יד"ך, כבו"ד – יחוד ב' בתי הל"ב, בסוד אח"ד שהוא אהב"ה בכל לבבך, יאא"א דמ"ה – אדיר במרום תע)] , בחי' ורעה אמונה, לרעב (אלקים והוי"ה בריבוע) את עצמינו להוציאנו מכל התאוות, ולהעלות כל ניצוצי הקדושה, בכח ובזכות נ נח נחמ נחמן מאומן, שימשיך חסד ללחלח הגרון, ואקרא בגרון ולא אחשוך, ויתדבקו אחורי הקדושה, ויתגלו הפנים של הקדושה, וכולם יפנו לאמונת ישראל, ותתקשט בקישוטין דלא הוו.

ועל ידי זה תזכני שעל ידי אכילתי יעשה יחוד קוב"ה ושכנתיה אפין באפין, והאמונה תפעל אצל הקב"ה שיאיר שהשם יתברך סיבת כל הסיבות ועילת כל העילות, ואין צריך לשום סיבה ואמצעי, ותתן כח להצדיק לבטל הגזירות ומערכת המזלות, ואזי ידעו שיש אלהי נמצא. כי אתה שומע תפילת כל פה, ברוך שומע תפילה.

תפלה לפני התפלה – תורה סה

היילגע רחמים זכני להרגיש נעימות ויוקר וחשיבות של כל אות ואות של התפלה עד כדי כך שיהיה קשה לי להמשיך מאות לאות. ואזי זכני לעשות אחד מכל התפלה, עד שאפילו כאשר אעמוד בסוף התפלה עדיין אעמוד בתחלת התיבה של תחלת התפלה.

תפלה לפני התפלה – תורה עג

זכיני להתפלל לשמה, לקשר מחשבתי אל הדיבור של התפלה בקשר אמיץ וחזק, להקים אני, להשלים חפץ חסד השם יתברך, ויתאוה לתפילתי, ויהיה נעשה בחי' אשה ריח ניחוח לה', ונקבה תסובב גבר, ויגלה לי סתרי תורה.

תורה עד -

לזכות לשמחת התורה, חכמת התורה, דיבור בדעה בצדקה, רפואה, וימלא כבוד ה' את כל הארץ

יהי רצון מלפניך יאו"א שתקרבני לעבודתך, כל עבודתי שיתגלה כבודו יתברך, ומלטני מדינא דמסאבא זוהמא דנחש, ותעזרני להצדיק את עצמי מלמטה וכאשר תצדיק עלי הדין מלמעלה, שתהיה רק ביסורין של אהבה שאין בהם ביטול תפלה, ותגבר עלינו חסדו, כענין אברהם בחסד ושרה צדק דינא דמלכותא הולידו את יצחק וצרת קלסתר פניו, זו התפלה, דומה לאברהם. ורק לשעה קלה עוברת בהתחלה כאשר הנפש בקטנות ובחשכת לילה בעוד שהדיבור בלי דעה, וגם אז זכני לבחינת הושענא רבא, צדק תדברון, ללעי באורייתא הרבה אפילו בגמגומא וכל מלה ומלה סלקא לעילא, וחדי ותקבלה ונטע לה סחרנין דהאי נחלא ואתעבידו מאינון מילין אילנין רברבין דאקרון ערבי נחל. ותכף תרפאני וזכני לחכמה, בחי' שמחת תורה, תורת ה' תמימה משיבת נפש, דיבור בדעה, אני מדבר בצדקה רב להושיע (ישעיה סג), להיות מאינון דידעי אורחוי דאורייתא ומשתדלי בה בארח מישור, לנטוע אילנא דחיין לעילא דכולא אסוותא, רפאות תהי לשריך (משלי ג), שמש צדקה ומרפא בכנפיה (תהלים פד), בחי' יעקב, ויעקבני זה פעמיים. ואזי והיה אור הלבנה בחי' הדין של יצחק תהיה כאור החמה הרחמים של יעקב, שמש ומגן ה' אלקים, ותצילני מהסיגים הוא עשו.

ועל ידי החכמה תתקן נפשי ותעלהו לשורשה במחשבה שעלה תחילה, איה מקום כבודו בחכמה, ותחדש העולמות שנבראו באורייתא היא חכמה וימלא כל העולם בכבודך. רומה על השמים אלקים, תעלה הנפש שעודה בבחינת צחוק עשה לי אלקים, לבחי' יעקב שהוא שמים בחי' חכמה, ואז, על כל הארץ כבודך.

תורה עה

זכני לדבר הרבה בתורה ותפלה ביראת שמים בכל נפשי, נפשי יצאה בדברו, עם כל הדם שבתוכי לעבוד את השם, עד שיהיה גופי, פחד שוברו, בטל כאפס ויתאחד לבשר אחד עם הדיבור, וינקה מהדם שלי מידת הנצחון, (עד שיהיו לבחינת חלב), ויהיו דיבורים אלו דברי שלום שעושים שלום, להעלות ולהשלים העולמות של כל הניצוצי קדושה האותיות שנפלו ונתפזרו ונצטרפו אלי בתענוגי אכילה שתיה ומלבוש. וזכנו להיות בחינת בשר לעצם - להמחשבה של הצדיק שצועק ומקהיל קהילות, חכמות בחוץ תרונה.

ועל ידי זה העמיד בחינת הרגלין, צדק לפניו יהלך ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים.

יברכנו אלקים (-דיבורי תורה ותפלה שעושים שלום) ויראו אותו (-יראה) כל אפסי ארץ (-אפיסת הארצית).

תפילה לתורה עו

צמאה נפשי לאלקים לא-ל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים. זכני לכיסופים ורצונות חזקות של קדושה ולבוא להצדיק ולבית המקדש, שלא תהיו לי לצמאון בלי גבול, אלא לבחינת ראיה ממש את פני אלקים, וחזקני בבטחון להסתכל ולצפות להשם יתברך ולעשות כלי להשפעת חסדו בעת הצורך, וזכני לתשובה שלמה לפניך מאהבה מסטרא דימינא בחי' אברהם, שלא ישאר שום רושם מעוונותי, ועל ידי זה זכני להתחדשות המוחין, להרים ולנסות את המוחין דקטנות בחי' אלקים דינין, בחי' אחר הדברים, ולזכות לשכל צח שהוא ראיה חזק ויפה, מוחין דגדלות, מוחין חוורין ככסף בחי' זרע אברהם אוהבי, שאוכל להתפלל וללמוד בלי עיון.

תפלה לפני התפלה – תורה צז

זכני להיות צדיק מושל יראת אלהים בתפילתי ולקיים 'לי גלעד <התגלות תענוג> ולי מנשה <לשכוח> ואפרים <להפוך> מעז <התגברות הקדושה> ראשי יהודה <תפלה> מחוקקי <ממשלה>' (תהלים ס), שלא אכשל בעת עמדי להתפלל במחשבות של גדלות מחמת יחוס או עמלות ויגיעה בעבודת הבורא, וזכני לשכוח כל זאת ויהיה נדמה לי כאלו היום נבראתי, ואני יחיד בעולם. ובתוך התפלה זכני שכל מחשבה זרה שלא תבוא לי מחמת איזה זדון שעשיתי להפכו לזכות על ידי מחשבות קדושות של התפילה. ועל ידי זה זכיני לבוא לענוה ושפלות שממנה נמשכת יראה, וממילא יהיה לתפלתי מלכות וממשלה. ויתגלה להיות לעונג ולרצון עדי וקישוט להש"י. ויחדש עולמו בעשרה מאמרות, ומהיו"ד יהיה נעשה הא - בחי' שפע וחלב - מהדלת, ויהיה נמשך חסד, אמרתי עולם חסד יבנה (תהלים פט), חסד אל כל היום (תהלים נב). אלהים אל"דמי לך - אל תחרש ואל תשקט אל (תהלים פג)! ואלדד ומידד יתנבאו ותוריקו שפע במחננו.

תורה תנינא ב

זכני להרבות בשעשועי עולם הבא, בשירות ותשבחות להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך, ולהכיר אותו יתברך, שעל ידי זה אהיה סמוך וקרוב אליו יתברך, שאזכה לשמש נ נח נחמ נחמן מאומן שהלכה כמותו, וללמוד הרבה הלכות שהן השפעת החסד וג"ם לידה, ואזכה לבחינת הקרבת התודה, והליכת הדמים כסדרן, ויחלץ לבי ויתחזק באמת. וזכני להאיר הג' קווי אמת, אא"י (א-ל א-להים י' דבר, עם הד' תיבות, בגמטריא שמחה) תפילה תורה שידוכין, לתוך ריבוע הדיבור של צדקה, בחי' גדר אדם המדבר בצדקה, תשובה, עשירות, ומלכות, להשלים הדיבור בבחי' כה תברכו בלשון הקודש, שהוא מקושר לדבר דבר של שבת קודש, ועל ידי זה להמשיך השמחה של שבת קודש לששת ימי החול, מבחי' בן, מבחי' נחמן, לבחי' מט"ט, עבד, ועצבות. ועל ידי זה לגלות האחדות הפשוט יתברך מבחינת פעולות משתנות.

וזכני לכל זה בפרט בימי חנוכה שהם ימי הודאה שהוא בחי' שעשוע עולם הבא, בחי' הלכות, שעל ידי זה זוכין לשלימות הדיבור, על ידי התגלות האמת. והשמן של חנוכה בחינת אור האמת, נתון סמוך לפתח, בחי' פתח דבריך יאיר, ואזי נמשך השמחה של שבת לששת ימי החול – בחי' חנוך מט"ט, על ידי לשון הקודש שהוא שלמות הדיבור. ואזי זה ינחמ"נו ממעשינו ומעצבון ידינו. וזה בחי' חנוכה – חנו כה, הנייחא של שבת שהיא קשורה ללשון הקודש בחי' כה תברכו בלשון הקודש.

ויאמר מזמור לתודה – כמבואר בסוף התורה [לתוד"ה – תולדה, הריעו לה' כל הארץ, ראשי תיבות הלכה, עבדו את השם בשמחה, בחי' המשכת השמחה של שבת לימות החול שהם בחי' עבד, מט"ט. קס"ח אותיות – חס"ד בא"ת ב"ש. ג"ם תיבות נגד הקליפה גם לי גם לך].

ספר המדות, תפלה עו. צריך קדם התפלה לדבק את רוחו בבורא, ומחמת הדבקות יצאו הדבורים מעצמן מפיו.

ב"ה הריני מדביק רוחי בבורא יתברך שמו כדי שמחמת הדבקות יצאו הדבורים מעצמן מפי.

תפלה לפני לימוד תורה

כתב השל"ה הק' (מס' שבועות פרק נר מצוה לה) מה טוב הוא כשפותח הספר יאמר:

הנני רוצה ללמוד כדי שיביאני התלמוד לידי מעשה ולידי מדות ישרות ולידי ידיעת התורה (-ומכאן יש מקור לשיטת ספר נפש החיים, ואע"פ שלפי זכרוני הוא סמך שיטתו על הר"ן, מכאן יש סמך אפילו לפי הקבלה שנתגלה אחר כך על ידי הרמ"ק והאריז"ל), לשם יחוד קודש אבריך הוא ושכינתיה, עכ"ל.

והנה לפי עניות דעתי, לפי מה שקבלנו ונקבע לנו מהאריז"ל הבעל שם טוב ורבינו הקדוש, אם לא נחוש לתפוס מרובה, הרבה עדיף להתפלל כך:

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה הנני רוצה רוצה ללמוד כדי שיביאני התלמוד ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים גם בתפילה, ולידי מדות ישרות, ולידי ידיעת התורה ודבקות בבורא יתברך, ולעורר ולזווג שורש אותיות התורה שהם שורש נשמות ישראל, ולהשפיע להשכינה הקדושה שתשפיע לכל העולמות (-עיין אריכות הנוסח בזה בליקוטי תפילות קיט), בהתקשרות לכל הצדיקים אמיתיים שבדורנו ולכל הצדיקים אמיתיים שוכני עפר (ובפרט אלו הצדיקים שהנני לומד משנתן עכשיו) ובפרט לרבינו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן, ופי כפיהם וכל דעתי מחשבתי וכוונתי על דעתם ועל כוונתם. ויהי נועם אדנ"י אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

תפלה קצרה

היילגע רחמים, מודה אני לפניך ששמת בלבי להאמין בך, ואף על פי שדור הזה מלא חשך של אפיקורסות וכפירות והפקרות וכמעט אין בו אמונה, וחס ושלום הייתי גם כן יכול ליכשל באיבדון בלי לדעת ממך יתברך, ובאמת נכשלתי הרבה בכמה עבירות וטינוף וזוהמא וליכלכתי את עצמי, גופי נפשי רוחי ונשמתי, ובפרט במחשבות זרות בכל מיני תואבות, עם כל זה ועל כל זה ידעתי ומאמין אני שיקר מאד מאד בלי סוף מה שזכיתי להאמין בך ולבטוח בך וכל נקודה ומעט דמעט מתורתך הקדושה שאני זוכה לקיים ולהאיר, הוא לנחת רוח ולריח ניחוח לפניך לא פחות מעבודת התנאים והקדושים שסבלו ולחמו כנגד הטומאה והחשך הזה רק בכח, ואילו בפועל רגע אחת של הטינוף שאנו משוקעים בו, לא רצו לדעת ממנו, מלבד בחירי צדיקיא ששלחת בשבילנו, ובפרט רבנו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן שמסר גופו נפשו רוחו ונשמתו לקדש שמך הגדול ולהציל נדחי ישראל לתת להם תקומה ואחרית לקבצם שנית אליך. ויהי רצון מלפניך אתה אלוהי קדושי שתערוך לפניך זכרון נ נח נחמ נחמן מאומן להגין עלינו ולהציל ולהקים אותנו אנחנו עמך ישראל זרע אמת קדושים באהבת כל אחד מישראל כמונו, שנזכה לעמוד לפניך נאמנים ושמחים מאד בקיום כל דברי תלמוד תורתך באהבה, למען שמך הגדול ולמען שכינת עוזך ולהרמת ציון משכן כבודך, במהרה בימינו, נשיר ונרקוד נ נח נחמ נחמן מאומן, אמן נצח סלה ועד.

תקוה: גודל ענין של תקוה מבואר בדרוש הקיווי של הרמח"ל (נדפס בספר אוצרות רמח"ל), תקוה, בחילוף הו' לפ' באותיות א"ת ב"ש, אותיות הפת"ק. וזה מה שסבא אמר "הפתק זה משיח, הוא מזכיר אותנו שיש גואל, שיש משיח!"

תקון הכללי:

תיקון הכללי: העשרה מזמורים: טז לב מא מב נט עז צ קה קלז קנ – בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

עיקר תיקון הכללי זה נ נח נחמ נחמן מאומן

ענין שעיקר התיקון כללי זה באמירת נ נח נחמ נחמן מאומן, זה פשוט וברור מתוך התפילה של מוהרנ"ת שיסד על העשרה מזמורים, שכל אמירתן זה כדי לעורר את השיר פשוט כפול משולש ומרובע, ולאחר שסבא אמר בפירוש שנ נח נחמ נחמן מאומן זה השיר פכמ"מ אז וודאי עיקר התיקון כללי זה דוקא באמירת נ נח נחמ נחמן מאומן, ומי שאומר רק את העשרה מזמורים, יש לו רק את הסגולה שהוא עוד יזכה להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן. ומי שמכחיש את זה ח"ו, גם על זה רבינו דיבר בפירוש בלקוטי מוהר"ן שלא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, שבגלל חוסר האמונה - הקוצר רוח - היה להם עבודה קשה בעבודת השם, אבל המאמין באמונה שלמה בהשם יתברך, עבודת השם יהיה ממש בקלות! נ נח נחמ נחמן מאומן!

ועוד יש לציין מש"כ בשיח שרפי קודש (ב-ב:צג) ז"ל אמר רבנו על מזמור ק"ה שבעשרה מזמורים המסגלים לתקון הכללי, “עקר התקון של קפיטל 'הודו' הוא עד הפסוק 'ובנביאי אל תרעו', אולם כשכבר אומרים שיגמרו!” "דֶּער תִּקּוּן פוּן הוֹדוּ אִיז בִּיז "וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ" נָאר אַז מְ'זָאגְט שׁוֹין זָאל מֶען עֶנְדִיגְן",עכ"ל. ואם יש נאמנות לדברים אלו, מבואר שיש בתיקון הכללי של העשרה מזמורים כמה דברים שהם מיותרים לענין עצם התיקון הכללי, ואם כן מובן ביותר שיש דרך לקרוא ישר את עצם העשרה מיני נגינה!

א. אי' בלקוטי מוהר"ן תורה כט:ד ז"ל ולתקן כל העברות בפרטיות הם רבים מאד, וכבד על האדם, ואי אפשר לתקן אותם, כי יש דקדוקים ופרטים רבים בכל לאו ולאו, בכן צריך לתקן כלליות הגידים שהוא בחי' (דברים ד) ויגד לכם את בריתו, ואז, על ידי תקון הברית שהוא כלליות הגידין, נתתקן ממילא כל הלאוין שעבר, ונמשך להם לבנוניות וכו' ע"ש. והנה לכ"ם א"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, רמז שעיקר תיקון הברית, שהוא תיקון הכללי, זה הגדת נ נח נחמ נחמן מאומן – בריתו.

ב. בלקוטי מוהר"ן תורה ל' מדבר שם מענין תיקון הדיבור שהוא על ידי שבח הצדיקים, ומבגדים לבנים היינו מתקון הכללי שהוא תקון הברית שזה עיקר בחינת צדיק כידוע, וזה כסף נבחר לשון צדיק סופי תיבות פרנק, ע”ש והמעיין יראה שאין מובן פשוט מהשורה האחרונה בענין פרנק מה הכוונה, ועי' בחיי מוהר”ן הובא בפרפראות לחכמה שרבינו קישר את התורה לצרפת, אבל עדיין לא מובן מה הקשר.

והנה פרנק זה בעצמו רמז על רבינו הקדוש, כי ק' זה ב"ן, כי ב' פעמים נ' = ק. אז פרנ"ק זה ר'בינו ב"ן פייגא.

גם האותיות האמצעיות של כסף נבחר לשון צדיק, סבחשודי - והק' האחרון, הם בגמטריא (ע"ה) נ נח נחמ נחמן מאומן. גם "לשון צדי" ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הרי הראית עוד רמז שעיקר תיקון הברית זה ע"י השבח שמשבחין את הש"י וצדיקו רבינו נחמן בן פייגא - בשמו המיוחד והמסוגל - נ נח נחמ נחמן מאומן!

ג. בליקוטי מוהר"ן תורה רה ז"ל כי יש כח באמירת תהלים להוציא הטפה מהקלפה שלקחה אותה, כי תהלים בגמטריא לילי"ת, עם החמש אותיות של שמה, שהיא הממנה וכו' שהוא מכון כמספר השני שמות א-ל אלקים במלואו וכו' עיין שם.

בהקדמת הרמ"ז לספר אוצרות חיים כתב שהגמטריא של לילי"ת הוא קפ"ד קס"ו ק"ל – דהיינו אחוריים של השמות ע"ב ס"ג ומ"ה. על כן מובן שפיר שעיקר התיקון תהיה על ידי אחוריים של רבינו הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן. והוא בגמטריא תהלים עם הה' אותיות והכולל, ועוד, הרי, א-ל אלקים במילואו, עם הז' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

שמעתי מכמה שתיקון הכללי זה עוד יותר גדול מלומר כל ספר תהלים, ולא באתי סתם להזכיר פה שטות כזה שבמאתים לא יהיה נכלל מנה (ובכלל מי קבע שאסור להפסיק בין המזמורים של תיקון הכללי. ושוב טענו שזה כמו תפילין ששמו בהן כל התורה, אכן מהיכא תיתי כנ"ל. ובשיח שרפי קודש כתוב שרבינו אמר שבאמת חלק האחרון של מזמור קה – הודו, אינו נצרך להשלים התיקון כללי), והרי רבינו אמר שכל עשרה פרקים הם בחינת תיקון כללי, כי כל התהלים הם בעשרה מיני נגינה כדאיתא בגמרא ובזוהר, רק שבאלו העשר נכללים ביותר. ובאמת העיקר בזה לעורר את השיר פשוט כפול משולש מרובע, כמו שכתוב בתפלה של רבי נתן.

אלא רציתי להעיר על המסופר מר' שמואל הורוביץ ז"ל שגדול אחד (ר' אבנר) קיבל על עצמו כל ספר תהלים ולעת זקנותו היה קשה עליו, ונתנו לו עצה להסתפק ולסמוך על עשרה פרקים של התיקון הכללי, שיש בהם משום כל הספר. ולענ"ד לכאורה היה לו לומר את התיקון כללי פעמים, כי הלוא כבר היה אומר את התיקון הכללי בכלל כל הספר, ואם הוא רוצה להשלים בעד כל מה שקיבל על עצמו, ודאי לא מספיק בזה שהיה כבר אומר בפירוש, אלא באמירת תיקון הכללי פעם שניה ישלים כנגד כל הספר (ובאיזה בחינה כבר הרויח יותר ממה שהיה נוהג, אבל פחות מזה אי אפשר כנ"ל).

אכן יש אולי סברה לומר שכיון שרבינו קבע שעשרה פרקים של תיקון הכללי הם מעין ותמצית של כל הספר, ויש להם הסגלה של כל הספר, ולכן הם מספיק. [סבא ישראל אמר מספיק לומר רק נ נח. זה כמו תואר ושם שתופס את הכל], וצ"ע.

בענין תיקון הכללי אם צריך להגיד את הכל בלי הפסק, עיין הקדמת תיקוני הזוהר (דף ג. הבאתיו בערך שיר חדש) שיש להביא ראיה ממנו שצריכים להגיד אותו בלי הפסקה.

תפילין

כבר כתבנו כמה פעמים שתפילין בגמטריא פתק. והענין כי תפילין הם סוד אור העינים כולל ההשגחה מוחלט ושליטת הקדושה וישראל, כנודע. וזה ממש ענין הפתק, שמראה ההשגחה הנפלאה שעיני רבינו פקוחות עלינו.

והנה בתחילת פקידת משה רבינו לגאול את עם ישראל, וירא מלאך י' אליו בלב אש מתוך הסנה (שמות ג:ב) וכו'. וירא ה' כי סר לראות וכו' (ג:ד), והאריז"ל גילה כי משה רבינו חשב שהגלות צריך להיות ס"ר שנים, כמנין עשר פעמים הוי"ה, ולא היה צריך להיות אלא כמנין עשר פעמים אהי"ה, רד"ו. והנה בגלות החל הזה נתקיימו כבר שניהם, הרי ס"ר ורד"ו, עם הי' פעמים של הוי"ה והי' פעמים של אהי"ה והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וירא והנה הסנה בער באש (ג:ב) – בער באש, עם האותיות בגמטריא פתקא, וכבר כתבנו שלכאורה הפתק הוא בחי' הספר הנשרף, וכן כתוב בפתק, ועליך אמרתי האש שלי תוקד עד ביאת המשיח, והרי פניית סבא ישראל לארון שלו ופתיחת הספר הרי ממש בחי' אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה. כי סנה, העיקר הוא ס"נ, וזה הנ"ס (אצל רבי מאיר בעל הנס), היה ס"נ שנים אחר פטירת רבינו. וזה ג"כ בחינת אסרה נא, שהוא בחי' התפילין, בחי' מלך אסור ברהטים, כנודע, ואראה דייקא, בחי' אור העינים כנ"ל.

תקעא

רבינו נפטר בשנת תקעא, והוא לשון תקיעה (בענין תקיעה, ע"ע במש"כ על ברכת תקע בשמונה עשרה). תרועה, איתא בכוונות שהיא בגמטריא תרפ"ז (עם האותיות והכולל, והוא כמנין השבע שמות הקדושים, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קנ"א קמ"ג, כמובא בלקוטי מוהר"ן ב:ב בסוד בן פור"ת יוסף ע"ש), דהינו שנת התרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק. שברים, י"ם = נ, הרי ראשי תיבות רבינו נחמן בן שמחה.

ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב:כו) – ותקע – התקע"א, פירוש רש"י ז"ל נתקעקע ממקום חברתה, ודומה לו פן תקע נפשי ממך (ירמיה ו:ח), לשון הסרה, ובמשנה לקעקע ביצתן, לשרש שרשיהן.

עוד בענין תקע"א עיין בשער הכוונות, ענין הציצית דרוש ג' שמוח בינה דאימא, יש בה ד' שמות אה"י, והם בגימטריא תק"ע, שה"ס מ"ן דאימא. והם נמשכין ממוח הבינה שבה, וה"ס ה"ג מנצפ"ך כפולות, שהם בגימטריא תק"ע, ע"כ. ועוד כתב שם ז"ל ומוח גבורה דאבא, שהיא חסד דאימא, הוא בגימטריא תקע"ה, שה"ס ב"פ מנצפ"ך, שהם אותיות כפולות, ונכללין החמשה בחמשה האחרים, שהם יותר בחינת חסדים, והרי הם תקע"ה וכו' ע"ש.

בפירוש קרן הצבי על ספר קרנים, סוף מאמר א' כז"ל קץ הימין האחרון עם כללותם הא סלקי למנין תקע"ו הא אינון אתחשיבו מאלף שתיתאה דבו רמיז עידן ועידנין ופלג עידן וכו' ע"ש. והנה אם נאמר שאינם מתחשבים לאלף שתיתאה, צריכים לקחת ה' מהחשבון, ונשאר: התקע"א.

בספר חבל הנביאים (ר"י סרוק פירוש על אזמר בשבחין) על המילים: צוחין אף עקתין, כז"ל ומ"ש אף עקתין על ישעמאל קאי שהוא הקליפה של ימין שהוא מהגר שהיתה צרה לשרה ותרגום צרה עקתא, ועקת"א דא עולה כמנין ה"ג כפולות מנצפ"ך עם י' אותות, והא' המיות הוא הניצוץ של חויא הכתוב בספר דצניעותא חויא הנכנס בתוך הגבורות בסוד תנין לי יאורי כאשר ידעת בפי' ס"ד, ולזה הקליפה של ימין יותר קשה מהשמאל, שהיא מכופלת ע"ד שארז"ל (ברבינו בחיי דברים ל:ז ובמאירי שבת יא. מופיע, שלא כפי שהוא לפנינו בגמ' שבת שם (עדיף לשרת) "תחת ישמעאל ולא תחת גוי" אלא -) תחת אדום ולא תחת ישמעאל. וא"ת זה הדבר נראה להיפך, דאדרבה הקליפה ימין תהי' יותר ממותק מהשמאל. ב' תשובות בדבר וכו' וכו' והואיל וישראל בימין הקליפות נדבקים ונאחזין שם ביותר כמש"ה יפול מצדך אלף ע"י שהשונא ואויב נק' ישמעאל ושלא נקרא כן עשו (- צ"ע כי הלוא הנביא כותב בפירוש – ואת עשו שנאתי (ועיין רש"י במדבר י – וינסו משנאיך – אלו שונאי ישראל שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם שנאמר ומשנאיך נשאו ראש, ומי הם על עמך יערימו סוד וכו), ועיין רש"י במדבר כד:יח והיה ירשה שעיר איביו, לאויביו ישראל), ועיין בחיי פרשת וירא שדרש שימין הם הקליפות כפולים ומכופלים והוא הקליפה של ישמעאל, ואפילו במופת תראה שהשנאה שששונאים הישמעאלים את ישראל הוא דבר שלא יסופר כמו שנודע במצרים דבר זה. וכמו שראיתי באמת בגזירות קשות שהיו במלכות של ישמעאלים דהיינו הקדרים, וה' הטיב לנו שהמליכם עם אדום מחוברים יחד כדי שלא יהיו כ"כ שונאים לנו, עכ"ל.

וידוע העובדא שרבינו היה צריך להתחפש בלבושם, וכן הסיפור עם הישמעאלי שרבינו רמז שהיה הס"א עצמו. אכן עיין בחיי מוהר"ן (תסב) ז"ל אמר פעם אחת, אתמול היה אצלי התוגר (מושל תורכי) בחלום, וקבל לפני מאד על הנלחמים בו. והיה לי רחמנות גדול עליו, ובאמת הוא רחמנות עליו כי הוא נקרא עדין בשמו הראשון ישמעאל, כי כלם אין ידוע מי הם כי נתבלבלו, והוא עדין יש לו שמו הראשון, ונתתי לו עצה וכו', ע"ש.

עוד בענין תקעא. תק"ע בגמטריא רשע. ועוד א', בחי' ועוד מעט ואין רשע, שעל ידי נקודה טובה מהפכים הרשע להיות צדיק כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה רפב. ואותה נקודה טובה בחי' י'. י' גמטריא עש"ר. שמהפכים רשע לעשר, על ידי הא'.

תרפ"ב – עיין לעיל בפרקים על הפתק.

תרפ"ז. עיין לקוטי מוהר"ן ב:ב בהגהה. והנה תרפ"ז הוא בגמטריא התרפ"ב השנה שסבא קיבל את הפתק הקדוש מרבינו, אז עיין מה שכתבנו על שנה זו במקומה.

תשובה

עמש"כ בערך כבוד לפרש נ נח נחמ נחמן מאומן על פי תורה יא – בענין תשובת המשקל.

תשובה, תשוב ה', כדאי' בזוה"ק. ה' זה חמשה תיבות של נ נח, שתמיד חוזרים לראשונה. וע' בליקוטי מוהר"ן מט:ו-ז איך שתשובה, ותשוב ה', הוא בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע.

תש"כ אורות. מבואר ביחוד היראה של הרמח"ל שיש תש"כ אורות של יסוד, והם משפיעים לבחי' תרי"ג ע"ש. והנה יתרון ארץ בכל הוא מלך לשדה נעבד (קהלת ה:ח), יתרון בכל, עם התיבות בגמטריא תש"כ. היתרון של תש"כ על תרי"ג ע"ה בגמטריא נ נח. וזה, יתרון ארץ בכל "הוא מלך", הוא מלך, עם הו' אותיות בגמטריא נ נח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נספח א – חתם סופר – קירוב רחוקים קודמת לכל

שו"ת חתם סופר – יורה דעה

נספח ב – שירים

שירי ברסלב ושירים שרגילים לשיר

אילו יהודי היה יודע

היו היה צדיק נסתר קראו לו בטלר העור

ברוך שלא עשני גוי

נקודה טובה – היה לו לב טוב - ומנהגו היה שהיה תמיד בשמחה

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן

אלקים שיר חדש

עורה כבודי

והיה ביום ההוא יתקע בשופר

למנצח בנגינות מזמור שיר

יראו את ה' קדושיו – ברכת המזון

וראה בנים

וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי

עוז והדר לבושה ותצחק ליום אחרון

ממשה ועד רבינו לא היה כמו רבינו, רבינו נחמן מאומן

רבי נחמן מברסלב כך אמר אסור להתיאש, ואם הגיע זמן קשה רק לשמח יש.

הראש השנה שלי עולה על הכל, מה אומר לכם אין דבר גדול מזה, להיות אצלי בראש השנה. מי שהיה אצלי בראש השנה ראוי לו לשמוח כל השנה. – לניגון מה אשיב לך.

זה שיר מספר על יהודי שיש לו מסר לכל אדם. זה השיר מספר על יהודי ששר נ נח נחמ נחמן מאומן. לפני שנים בחדר צר בטבריא, הוא היה עצוב מאד, אז ניגש אלא הארון ולקח לו ספר, ובספר מצא פתק, חתום בו נ נח נחמ נחמן מאומן. כשהיה בן מאה שנה, היה חדש ממש כמו בן שנה, כי הוא קיבל את הפתקא שכתוב בו נ נח נחמ נחמן מאומן. זה סגולה מאד גדולה לרפואה ולפרנסה, ואם אתה פתאום נתקע, תשיר נ נח נחמ נחמן מאומן.

שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב.

שלמה קרלבך

אין כאלקינו הנה ימים באים טוב להודות- מה אשיב לכה דודי.... מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך אליך ה' אקרא אשא עיני גם כי אלך בגיא צלמות אם אשכחך... הרחמן הוא יזכנו ה' עוז חסדי ה' הרחמן הוא יקים הודו לה' ההרים רקדו אבן מאסו אתהלך לפני ה' מלפני אדון מי כהשם פתחו לי לך אזבח כי לשמך טוב כמהם יהיו מקימי שובי נפשי מלטם מכל רחמנא פרוק קחו עמכם כל פנו אלי פאר וכבוד קדשנו במצותיך ישמחו במלכותך ועינינו תראנה ופרוש עלינו משרתיו שואלים הוא אלקינו אל אדון ימלוך.... גוט שבת וזוכר וטוב בעיניך ותשלים משאלות ובאו האובדים ואני תפילתי ובני ירושלים ומחה השם דמעה ונאמר לפניו חמדת ימים יערב נא שיחי יתברך שמך י"ה רבון יהי שלום ויצמח פרקניה אשת חיל כי אתה הוא למקדשך... כל מקדש מנוחה ושמחה הטוב כי ובנה אותה ותחזנה ושים חלקנו עושה שלום תקע בשופר ראה נא בענינו לדור ודור שומרים הפקד עירך שובה ה' תשועתם היית ופדויי השם ישובון ובכל זאת עוצו עצה שמחם בבנין שלם שפכי כמים לבך רוח רחם בחסדך אורך ימים עוד ישמע עוד אבינו חי נפשינו חכתה לה' מוציא אסירים מרנא מה טובו Lord get me high לולא תורתך לשנה הבא למען אחי לעולם לא כי מציון כי מלאכיו ליהודים היתה כי בא מועד הנה א"ל ישועתי השמעיני השיבנו ישיש עליך מקדש מלך ה' מלך לא תבושי

פני לעלבון מקום עוון להשיב, צחן הסר וגם תבשר לבך חוסים. קולי שמע וראה דמע עיני ריב ריבי שעה ניבי והשיבני סלחתי (יום כיפור).

קולנו תשמע ותחון ואל תטשנו ביד אויבינו למחות את שמנו. זכור אשר נשבעת לאבותינו (אברהם יצחק ויעקב) ככוכבי השמים ארבה את זרעכם ועתה נשארנו מעט מהרבה. – תחנון לשני וחמישי (רולי דיקמן).

שבע שבתות תמימות

ובאו כולם בברית יחד

יהודה כץ: שיר לפסח: בחצי הלל ניתן האות, ידענו שעכשיו חצות, הגיע השעה לצאת, הגיע רגע האמת, מבט אחד אל המזוזה, הנה כולנו בתזוזה, יוצאים מבין המצרים, בחצי הלילה.

עמוד האש לפנינו, עשן מאחורינו, מעבדות יצאנו, החרות מצאנו, לילה זה, לנו הפסח, לילה זה, לנו לנצח, כך נזכור, כל דור ודור.

נסענו מסוכות, הגענו אל פי החרות, בין מגדול ובין הים, מבוכה בכל העם, נפלנו לתלונה, אבדנו את האמונה, נכנסו בין המצרים, בחצי הלילה.

הושיט משה את ידו, הרוח התקדמה איתו, הגיעו מים עד צוואר, ראיתי את המעבר, קרע לנו את מי הים, נפלו צרינו בתוכם, הוי יצאנו בשירה,בחצי הלילה.

איציק אשל: ויש לפעמים רגעים קצת קשים זה תלוי רק בך אם תשכיל בחיים ורק אז תדע:

רק בשמך אני אקרא אל תעזוב אותי חזקני נא הושיע נא. גם כשקשה לי וכואב, אני קורא לך אבא אוהב, הושיעה נא.

יאיר גדסי: ניגון הלב

אדם הולך בגן ורוח אלקים מרחפת, הזן את העולם אוהב את כולם, אם ישן הער נרדם, אם קשה הקל לי גם בדרך. אדם בודד בגן ורוח אור עליו עוטפת י... העולם שומר את כולם, אם ישן הער נרדם, אם קשה הקל לי גם בדרך. אדם הוא רק אדם עם כח נעלם, אם אין אתה עוזרו אין לו כח לעמוד ביצרו. אדם הוא רק אדם כמו סולם, הטה ומעלה, אם אין אתה עוזרו, אזי מושל בו יצרו.

שמעת את הולך מרחוק אבל אתה לא היית, יכול להיות שברוח הקודש ובכל זאת לא היית אתה. והיה נדמה לי ששיר ממנגן, חפשתי ולא מצאתי, מאיפה הקול הזה והמשכתי. שמעתי שירים חדשים שלך אבל אתה לא שמעת, רוח הקודש ורוח השיר כי הנר כוכבו יאיר.

לך אמר לבי בקשו פני, את פניך ה' אבקש, כי אבי ואמי עזבוני, ואתה ה' תאספני. אל תסתר פניך ממני, אל תט באף עבדך עזרתי היית, אל תטפני אל תטשני אל תעזבני אלקי ישעי.

לא מזמן פגשת – – תועה במבטו אולי אני אושיע, אל תלך אומר לי, תן לי יד, אני לבד לא אוכל להגיע. אמונה בת מלך שר בלעדיך לא הייתי מגיע, רמוזה בתוך הגוף, זועקת, אל תלך. לא מזמן מצאתי אח לחיים, אוהב במבטו, אותי איתו לוקח. בא משה תן לי יד אתה ואני נוכל להגיע.

מסתובב – – בדרך, מסתובב ושר, שכל היה והנם בערך בשירת מלאך – שיר השירים אני שומע, ומזמורים ורעננים, ויום ששי אני אתך שמח בשירי שבת. אחלה .. (אך לא) אח נ נח מונח בשלום ואהבה. אלוה חיים משברי הים במקור – – ובסופות מדבר מה תבקש אהבת נפשי אליך אלוקים אלוקים שלי. אנגן איתך בשיר שמח, ארקד לך מהנגינה, בשיר והוד ורחמי החסד נשימה להבינה. אהלך אתך בצעדי הרוח, אאטוף נפשי בתור פתוח, בניגון הלב רוקד שמח ושלום ואהבה.

לך אלי תשוקתי, בך חשקי ואהבתי, לך ליבי וכליותי, לך רוחי ונשמתי - - - השיבני ואשובה ותפילותי תשובתי. השיבני ואשובה, תפילתי עד תשובתי. לך אצעק, בק אדבק עדי שובי אדמתי, לך אני בעודי חי, ואף כי אחרי מותי.

איש שיחי – – חיי מהללי מדי יום, להטריף את לחם חוקי שיר אני אלך אלוקי. סמכתי את ידי, ברכתי את בני, הס—תי לחי רצון.

נשמת כל חי תברך את שמך י"א ורוח כל בשר תרומם, לשמח לבבות נאנחים מלב אחים אוהבים, לשמח לבבות נאנחים ולב אבות ובנים.

שיר למעלות אשא עיני אל ההרים.

תיכון תפלתי קטרת לפניך, משאת כפי מנחת ערב הקשיבה לקול שועי מלכי ואלהי, כי אליך אתפלל.

תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עברו (תהלים מב). הללויה.

אז דרכי אבדה, חיי היו חידה, צמא כמו הלך במדבר, אל מילת אמת, שכוח בה לתת, לשאת פנים אל המחר

יצחק פיוקס

הללו אל בקדשו

עת ללדת

שבתי … לא לחכמים לחם

אם אין אני לי מי לי

א-ל אדון על כל המעשים

המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו.

מעין עולם הבא יום שבת

יהי שלום בחיליך שלוה בארמנותיך

בעת ההיא אביא אתכם, ובעת קבצי אתכם, כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל הארץ.

יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם.

נכון לבי אלקים אשירה.

שירין ורחשין:

י"ה רבון

דמעה קטנה מבקשת את דרכה, לאן את הולכת, היא לא עונה. מי ייל אותך הפעם, מי. מי אם לא אני. התגלגלי התגלגלי. שערי דמעותייך אל תנעלי. שאי קולך ושאלי. העוד ינגן חלילי. עוד מעט ואתעורר. אל נא תכבו את הנר. יש לי היום תקווה חדשה סתם לחייך בלי בושה. איך שפעם רציתי לעוף. לצאת מן העיר כל כך צפוף. אל תוך עננים גבוהים לצלול. ולרגע לשכוח הכל.

הר קשה- ברזל מחתכו/ ברזל קשה אש מפעפעו/ אש קשה מים מכבים/ מים קשים עבים סובלים/ עבים קשים רוח מפזרתן/ רוח קשה גוף סובלה/ גוף קשה פחד שוברו/ פחד קשה יין מפיגו/ יין קשה שינה מפקחתו.

ירעם הים ומלואו. יעלוץ השדה וכל אשר בו. אז ירננו כל עצי יער....

חוכא: בלילה בא האדם היער, ונתן להם לאכול ולשתות ולנו שם לפנות בוקר שמעו קול החוכא הגדולה מאד עד שכל האילנות היו רועשים ומזדעזעים והסיתו לשאול את האדם היער מה זאת. ושאלו: מה קול החוכא הגדולה הזאת סמוך לבוקר. השיב לו: זהו חוכא שהיום שוחק מן הלילה. שהלילה שואלת את היום. מדוע כשאתה בא אין לי שם? ואזי היום שוחק ועושה חוכא גדולה. ואח"כ נעשה יום...... ונפלא בעיניו שזהו עניין פלא. שהיום שוחק מן הלילה....

לכבוד עלתא קדישא, סתימאה דכולא, שיר פשוט כפול, משולש, מרובע, עשרה מיני נגינה ד' פשט רמז דרש סוד, י' עתיקא סתימאה, רווח אות, רווח אות, רווח בין אות לאות. ברכה אשרי שיר ניצוח משכיל תפילה, י' עשרה מיני נגינה, הודו ניגון מזמור, הללוי"ה...

רם ונישא גדול ונורא, משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום מוציא אסירים ופודה ענוים ועוזר דלים ועונה לעמו ישראל בעת שועם אליו.

להרים – ניגון.

רבון כל העולמים אדון כל הנשמות אדון השלום מלך אביר מלך ברוך מלך גדול דובר שלום מלך הדור מלך ותיק מלך זך חי העולמים, טוב ומטיב יחיד ומיוחד מלך כביר לובש רחמים, מלך מלכי המלכים מלך נשגב סומך נופלים, מלך עושה מעשה בראשית פודה ומציל צח ואדום, מלך קדוש רם ונישא שומע תפילה, מלך תמים דרכו.

עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר. אודם, פיטדה, ברקת. נופך, ספיר ויהלום. לשם, שבו, ואחלמה תרשיש, שהם, וישפה.

כציפור נודדת מן קינה כן איש נודד ממקומו.

שיבי קלר

אין עוד מלבדו:

אנחנו רוצים לשמוע את קולך ולראות את אורך – למענך אלקינו תביא גאולה למענך אלקינו תביא ישועה

ותחדש פני אדמה. אהל מועד. צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ה' וכו'.

ה' מלך.

תכלת דומה לים, ים דומה לרקיע, ורקיע הוא דומה לכסא הכבוד, וכסא הכבוד דומה לאבן הספיר

אנא בכח גדולת ימינך וכו'. על אלה אני בוכיה. פותח את ידך.

אין עוד מלבדו, שהכל נהיה בדברו, שהכל ברא לכבודו.

אני נהר:

נצחתי ואנצח גמרתי ואגמור, אני איש פלא ונשמתי פלא גדול חידוש כמוני לא היה מעולם, אני נהר המטהר מכל הכתמים. דע שאין שום רע אין שום חטא עון או אשמה כי הכל בהשגחה הכל ? לטובה, אז תאמין בעצמך כי אני מאמין בך, סמוך עלי תפתח פי כי אני בתוכך.

השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני. אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני. לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי. בנה ביתך כבתחלה כונן מקדשך על מכונו והראנו בבנינו ושמחנו בתיקונו.

צביית חן בהר סיני תעירני בהגיוני וקול דודי מאור עיני בבואו שמעו אזני, איומה לבשה זהר יקר, מערפלי טהר, ואור חמה ואור סהר מאור הוסיף במשכני. בעין שכלי אני רואה וליבי חן צבי שואה ומשתוקק ומשתאה בתוך ציון וארמוני ושם עלת יחידתי ביום שניתנה דתי ובה חשקי ואהבתי בכל ליבי ורעיוני יחידה יחדי קונך בסוד דעתך ובלשונך ותשובי למשכנך בזיוך צוהלים פני. הדר מלכה בעוד ליל כאסתר בת אביחיל, ובה חכמת אביגיל ...בעין שכלי אני רואה בלבי תשו דורון לאביוני, ומלך רב לעומתה מזומן אל סעודתה, עניי עם בתוך ביתה וראשי עם ואיתני, דבר חכמה מדברת שרידינו מעוררת, ערב יום ואשמורת ובוקר תקבצנה, סיגני הלום תציץ עלי גולים, באהבתה מואד חולים, מבשרת שהם עולים ומזכרת לחזיוני. שחי נפשי ונגני, ושבחי לצורי קוני, ונקביל את חמוד עיני בקול זגי ורימוני, בקול שיר יעלו דגלי ואתרונן בהכלי ויקים יה לבר נפלאי ואתבונן במצפוני. זכות אבות ואיש נאמן, תלוני בתוך תימן, ואשמע שיר בני הימן וקול חליל ופעמוני. יהא שלום כמו נהר בכל בקעה וראשי הר, לעם קודש שהוא מוזהר בחרם אל בהר סיני. (ר' שלום שבזי)

אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב. אנחנו שרים אליך מתפללים שתביא כבר את הגאולה.

ה' הוא האלקים. וידע כל פעול כי אתה פועלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרת, ויאמר כל אשר נשמה באפו –.

מן המצר קראתי י'ה ענני, במרחב י'ה. כל העולם גשר צר מאד, לא לפחד כלל. יש ענין שיתהפך הכל לטובה.

אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד. כי בו ישמח ליבנו כי בשם קדשו בטחנו

בכל דרכיך דעהו שזהו סמוך עליו התפלל אליו. ומלאה הארץ דעה את ה'. כל מחשבה מחשבתך וכל רצון ורצונך כל דיבור דיבורך כל מעשה מעשיך כל ניגון ניגונך וכל שירה שירתך.

ואני תפלה. שנה של שפע, שנה טובה, ומתוקה, שנה של אור ואהבה, שנה שיתמלאו משאלות לב כולם אך לטוב. אל נא רפא נא לה בת מלכה היחידה התמימות שנמצאת בתוך ליבך. בנה ביתך בית עולמים בליבנו חי החיים. מלך עולמים אדון אדונים. מלך יחיד חי עולמים. שהיה הכי טוב שהיה שיהיה הכי טוב שיהיה שעכשיו הכי טוב שבעולם. הגיע הזמן שתדליק את הנר, הגיע הזמן שתשחרר, הגיע הזמן שתפתח את הדלת מבפנים, תפתח את הלב.open your heart, what happened happened for the best, what will be will be only for the best, what is happening now is the best in the world. בעל שם טוב רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

היושבת בגנים:

ברוך שאמר והיה העולם וכו'.

ברא אותי בטל ומבוטל אליך, ברא אותי ענו ושפל כרצונך, ברא אותי עושה רצונך כרצונך, ברא אותי אוהב עולמך\מעמך.

עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי. שויתי ה' לנגדי תמיד, פתח לנו פתח את הלב תן לנו לב מאמין ואוהב, וצדיק באמונת יחיה, וצדיק באמונה מחיה. נ נח נחמ נחמן מאומן – כל הזמן

אמר דוד המלך לפני הקב"ה אני כל כך בוטח בך ואני בחסדך בטחתי עוד לפני שאתה תעזור לי ותושיע אותי יגל לבי בישועתך. אשירה לה' כי גמל עלי.

כי הנה אויבך ה' כי הנה אויבך יאבדו. לא נירא ולא נפחד כי ה' אלקינו ה' אחד – כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא

אמר רבנו נחמן מברסלב, טוב מאד להשליך עצמו על ה"י ולסמוך עליו ודרכי כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלוים בי על הש"י שיהיה הכל כרצונו יתברך וזה טוב מאד וגם אזי אין צריך ולדאוג ולחשוב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שהוא סומך עליו יתברך, ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר הוא מרוצה להתנהג בענין אחר כרצונו יתברך. הריני משליך עליך אבי מלכי ואלהי את כל תנועותי מחשבותי רצונותי דיבורי ומעשי שלי של אשתי של ילדי ושל כל הנלוים עלי, שהכל יהיה כרצונך באמת.

חייב אדם לאמר כל העולם לא נברא אלא בשבילי. אם אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי.

ניגון

והסירותי את לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר ושפכתי את רוחי עליכם ראו באורי שזורח עליכם

היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמעיני. קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי כבר נמלא טל קווצותי רסיסי לילה פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה. אבא טוב הגיע הזמן שתאיר את האור על כל העולם רחם על עצמך על ילדך שלח לנו משיח צדקך.

עדי רן

אבא נהייתי דוס

זה לא אומר שאתה צריך לכעוס

אמא נהייתי דוס

זה לא אומר שאת צריכה לכעוס

אמנם נולדתי לדור

שרוב פניו צבועות שחור

אבל גיליתי ת'אמת

וכל השאר הוא סתם טפל

נה נה נה נה נה

אבא נהייתי דוס

זה לא אומר שאתה צריך לכעוס

אמא נהייתי דוס

זה לא אומר שאת צריכה לכעוס

מחר תודיעו לכולם

שייש קדוש ברוך הוא בעולם

מי שלא ירצה להתעדכן

רחמנא ליצלן מסכן מסכן

נה נה נה נה נה

סבתא נהייתי דוס

תוציאי ת'שיניים מהכוס

סבא נהייתי דוס

ועוד מעט תשברו פה כוס

נה נה נה נה נה נה

פרו ורבו

נה נה נה נה נה נה

פרו ורבו

נה נה נה נה נה נה

פרו ורבו

נה נה נה נה נה נה

פרו ורבו

אור אין סוף

לכל אדם יש נפש אלוקית

ונפש בהמית

וכל עניין הבחירה

הוא מי מן השניים יוכרע

וממש בכל דקה

המלחמה בעיצומה

בכל עת של ניצחון

נמשך חוט של חסד עליון

אור אין סוף

אור אין סוף

אור צחצחות

אור אין סוף

לכל אדם יש יצר טוב

ויצר רע

כי זה מול זה ברא אותם

והכל בשביל הבחירה

אף אדם לא נהנה

אלא מעמל כפיו

ולכן המאבק

כי רצה להיטיב עם ברואיו

אור אין סוף

אור אין סוף

אור צחצחות

אור אין סוף

הסר ממני גאווה

הסר ממני תאווה

תן פשיטות ויושר

תן תמימות וענווה

כי רק אז אני

אוכל לדור איתך

כי רק אז אני

אוכל לשמוח בעולמך

איזה כיף להיות יהודי

קם בבוקר מקבל פני החמה

מודה לקדוש ברוך הוא שהחזיר לי את הנשמה

רץ למקווה מרביץ טבילה

שם ציצית, תפילין מוכן לטוס בתפילה.

איזה כיף להיות יהודי, איזה כיף להיות יהודי...

ואבא שלי גדול וחזק

מה שאני מבקש הוא נותן לי צ'יק צ'ק

עדיף להיות בן מלך לא בן של עבדים

בפרט הבן של מלך מלכי המלכים

איזה כיף להיות יהודי, איזה כיף להיות יהודי...

ולפעמים אני נופל עמוק עמוק

ממש קטנות מוחין אני ממש בשוק

אחרי שאני צועק גווילד אוי ואבוי!

אני פתאום נזכר "ברוך שלא עשני גוי"

ועכשיו אני בחתונה קופץ רוקד מפזז ממש פנאנה

שלוש שעות רוקד אני לא מרגיש

אתה רוצה חריימה או גפילטע פיש?

איזה כיף להיות יהודי, איזה כיף להיות יהודי...

אין יאוש

בעורף האויב פצוע וזב דם

באלף הקרבות האחרונים נחלתי כישלון חרוץ

זוחל בין השוחות כבר מזמן שכחתי בשביל מה באתי לכאן זכור בזכרון עמום.

אין לי את הלוקסוס להיכנע לא יניחו לי גם שם

יש שומרים בכל מקום פטרולים די צפופים עכשיו

צריך מנוף 10 טון כדי להזיז אותי מכאן

שומע את הקול שאומר לי...ניינייניייינינניייניי אין ייאוש בעולם כלל

ניינייניייינינניייניי אין ייאוש בעולם כלל

ניינייניייינינניייניי אין ייאוש בעולם כלל!

כל יום מתחיל תמלחמה ומפסיד מהר מאוד

נושא עיניי מצפה לישועה

זוכר בזכרון עמום יש לי משימה

יש סיבה למה אני פה על פני האדמה

שומע את הקול שאומר לי אין ייאוש בעולם כלל

קורא את הצדיק שכותב לי אין ייאוש בעולם כלל

שומע את הניגון מתנגן לי אין ייאוש בעולם כלל,אין ייאוש בעולם כלל

אין ייאוש בעולם כלל!! אין ייאוש בעולם כלל

עכשיו אני מנסה לקום יש לי דרך יש לי שליחות

אני צריך להביא את הבת מלך אל המלך

אסור לשכוח! מבחינתי אני יכול כבר להיגמר עכשיו

מבחינתי אני יכול כבר להפסיד אבל אני לא חי בשבילי

אני חי בשביל להביא את הבת מלך אל המלך

שומע את הקול שאומר לי!! אין ייאוש בעולם כלל,אין ייאוש בעולם כלל

אין ייאוש בעולם כלל

שומע את הקול שאומר לי

קורא את הצדיק שכותב לי

שומע את הניגון מתנגן לי

רבי נחמן מברסלב אומר לי ש...

אומר לי ש:אין ייאוש בעולם כלל

אין לי שום דבר

אין לי שום דבר בעולם הזה אין לי כסף אין לי מניות

אין לי עניינים וחשבונות אין לי עסקים וחנויות

אין לי חסכונות או אוניות

אבל כל העולם הוא שלי כי בראת אותו בשבילי

בכל מקום שבו אני הולך שם אתה נמצא ומולך

בכל מקום שבו אני הולך שם אתה נמצא ומולך

מתי אוכל לשיר רק בשבילך, לנגן למענך

כמו דוד המלך ששר לו בשדות ולא היה אכפת לו מגוליית

או מדובים ואריות.

אבל כל העולם הוא שלי כי בראת אותו בשבילי

בכל מקום שבו אני הולך שם אתה נמצא ומולך

בכל מקום שבו אני הולך שם אתה נמצא ומולך

אין לנו על מי לסמוך

אין לנו על מי לסמוך

אין לנו על מי לסמוך

אין לנו על מי לסמוך

רק על אבינו שבשמיים

ריבונו של עולם ריבונו של עולם איי איי איי

ריבונו של עולם ריבונו של עולם איי איי איי

ריבונו של עולם ריבונו של עולם איי איי איי

ריבונו של עולם ריבונו של עולם איי איי איי

אוי אוי אוי רחם רחם הצל הצל הושיעה

אוי אוי אוי רחם רחם הצל הצל הושיעה

אוי אוי אוי רחם רחם הצל הצל הושיעה

אוי אוי אוי רחם רחם הצל הצל הושיעה!

אל תכה בסלע

קניתי מגפיים בשלושה זוזים וכבש,

עכשיו אוכל ללכת בעשב הרטוב ובשלוליות.

יש מקומות מחוץ ליישוב לא רחוק מכאן,

ששם אוכל לטעום מהתכלית.

בחורף כל מקום מזכיר לי את אומן,

בעיקר איפה שיש עצים ומים,

ארץ ישראל מקום טוב מאד בשבילי.

קראתי כל מיני ספרים שדיברו מעניין האהבה לכל הברואים

עסקו בתודעה, במדיטציה וכיוצא בזה

דיברו מעניין ביטול הטבעי והשתקת הדמיונות

דיברו מפשיטות ותמימות

יש בהם טעם והרבה מן האמת...

אני זכיתי לדעת שיש בורא לכל, יש כתובת מדוייקת.

הציפורים עכשיו בהמולה גדולה, התרחשות מרגשת אצלם.

היו פעם צדיקים ומקובלים שלמדו שיחת דקלים ושיחת עופות,

שלמה המלך ידע אפילו את הדיבור של הדומם.

אל תכה בסלע, דבר אליו

אל תכה בסלע, דבר אליו

אל תדחוק את השעה.

אל תכה בסלע, דבר אליו

אל תכה בסלע, דבר אליו

ותראה חידוש מופלא.

כמה טוב לא להיות חשוב בעיני עצמך, כמה טוב להיות מה.

היה הכי טוב, עכשיו הכי טוב, יהיה הכי טוב באמת.

אתמול ירד הרבה גשם, כנראה עוד שהשר מוצף,

אני חושב שאסע מסביב.

המורה הכי טוב בעולם מלמד אותי כל רגע הליכות,

בזמן האחרון אני שמח גם כשאני עצוב.

אל תכה בסלע...

פעם היינו בגן עדן את זוכרת מה ששם היה

אחר כך היתה לנו נפילה כזאת גדולה...

התרחקנו, התפצלנו, היה קשה,

היה שווה לעבור את הכל בשביל לדעת, לדעת...

קניתי מגפיים בשלושה זוזים וכבש,

עכשיו אוכל ללכת בעשב הרטוב ובשלוליות.

יש מקומות מחוץ ליישוב לא רחוק מכאן,

ששם אוכל לטעום מהתכלית.

בחורף כל מקום מזכיר לי את אומן,

בעיקר איפה שיש עצים ומים,

ארץ ישראל מקום טוב מאד בשבילי.

אל תכה בסלע, דבר אליו

אל תכה בסלע, דבר אליו

אל תדחוק את השעה.

אל תכה בסלע, נגן אליו

אל תכה בסלע, נגן אליו

ותראה חידוש מופלא.

אל תסתכלי אחורה

היה נחמד פה לפעמים

היו לנו מספר התרגשויות

כמה רגעים של חסד

וגם כמה התנוצצויות

אבל הרע פה מתחפש לטוב

והטוב כל כך חיוור

אז תצילי מה שתצילי

אנחנו צריכים למהר

אל תסתכלי אחורה

כי הכל עכשיו בוער

אין לנו דרך אחרת

ואי אפשר להשאר

גם אני בוכה עכשיו

יש לי פה עוד כמה חברים

כמה אהבות

וכמה דמיונות של נעורים

עוד מעט יבוא ענן

וגשם של גופרית וקיטור

אחר כך תהיה עלטה כבדה

ואחר כך יפציע האור

אל תסתכלי אחורה

כי הכל עכשיו בוער

אין לנו דרך אחרת

ואי אפשר להישאר

אני אוהב את הקדוש ברוך הוא

אני אוהב אני אוהב ת'קוידש בורכו

אני אוהב אני אוהב ת'קוידש בורכו

כל היום כל היום כל היום כל היום

אני אוהב אני אוהב ת'קוידש בורכו

כי הוא נתן לנו מילה

כי הוא נתן לנו תפילה

והוא נתן לנו בחירה

והוא נתן לנו בכורה

כי הוא נתן לנו מורא

כי הוא נתן לנו תורה

אני אוהב אני אוהב

אני אוהב אני אוהב

ת'קוידש בורכו!!

אשרינו שזכינו

ריבונו של עולם הריני בא לפניך

להלל ולשבח גדולת רחמנותייך

איך שלחת לנו רועה נאמן

שיאסוף אותנו, הכבשים התועות וייקח אותנו אליך.

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו

נחל נובע מקור חכמה

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו

נחל נובע מקור שמחה

ריבונו של עולם הריני בא לפניך

להלל ולשבח גדולת רוממותך

איך שלחת לנו רופא נאמן

שירפא אותנו ויחבוש פצעינו ויישא אותנו אליך.

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו

נחל נובע מקור חכמה,

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו

נחל נובע, מקור שמחה

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו

נחל נובע, מקור חכמה

אשרינו, אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו

נחל נובע מקור שמחה!

ריבונו של עולם הריני בא לפניך

להלל ולשבח שפע חסדיך

איך נתת לנו צדיק יסוד עולם

שיישר ליבנו ויחזיר שכלינו

ויידבק אותנו בך!

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו

נחל נובע, מקור חכמה

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו

נחל נובע, מקור שמחה!

אשרינו, אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו

נחל נובע, מקור חכמה

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו

נחל נובע מקור שמחה

אשרינו

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה!

קוראים לו נ נח נחמ קוראים לו נחמן מאומן

קוראים לו נ נח נחמ קוראים לו נחמן מאומן.

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה

אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה

קוראים לו נ נח נחמ קוראים לו נחמן מאומן

קוראים לו נ נח נחמ קוראים לו נחמן מאומן

עבדו את השם בשמחה עבדו את השם בשמחה

עבדו את השם בשמחה עבדו את השם בשמחה

נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן

נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן

אם יהודי...אם יהודי היה יודע כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותו

התורה כמה שווה כמה שווה פרק תהילים כמה שווה הנחת תפילין

אם יהודי היה יודע מה זאת מה זאת השמחה

אם יהודי היה יודע מה זאת השמחה

אם יהודי היה יודע מה זאת מה זאת חתונה

אם יהודי היה יודע מה זאת חתונה

היה שמח שמח ורוקד שמח ורוקד 120 שנה!!

אם יהודי היה יודע מה זאת מה זאת התפילה

אם יהודי היה יודע מה זאת התפילה

אם יהודי היה יודע מה זאת מה זאת התורה

אם יהודי היה יודע מה זאת התורה

היה שמח שמח ורוקד שמח ורוקד 120 שנה!!

היה שמח שמח ורוקד שמח ורוקד 120 שנה...

אתה קדוש

בדרכים רבות הלכנו

לחפש קורטוב אמת

לא הססתי מלנגוס בו

במעדן החטא

לא מצאנו את עצמנו

אין עוד טעם לכחש

התרבות הזאת לא לנו

כי בלבנו אש

ואני הקטן

השפל שבין כולם

עומד פה נרעד ונדהם

ואני הקטן

האחרון שבעם

עומד פה נרגש ונפעם

כי אתה קדוש

ושמך קדוש

קדושים כל יום

יהללוך סלה

בכלה נפסד החומר

נחש החוש עוד משקר

כשעוצמים את העיניים

סוף האמת להתבאר

וקשה לתפוס בשכל

גם הדמיון פה מאכזב

אבל יש שליט לעסק

ואותנו הוא אוהב

ואני הקטן...

בית המקדש

כן יבנה בית המקדש שיבנה בית המקדש

כל עמך ישראל ירננו ויגידו בך

שיבנה בית המקדש, שיבנה בית המקדש

כל עמך ישראל ירננו ויגידו בך

ותחזינה עינינו בשובך לציון

זה לא חלום, זו מציאות לא דמיון,

בשובך לציון זה לא חלום זו מציאות לא דמיון.

שיבנה בית המקדש, שיבנה בית המקדש

כל עמך ישראל ירננו ויגידו בך

שיבנה בית המקדש, שיבנה בית המקדש

כל עמך ישראל ירננו ויגידו בך

ותחזינה עינינו בשובך לציון...

גלגל של הצלה

חשבת זה הסוף כבר נפרדת מכולם

בעצם השלמת העסק פה תם

בפעם המיליון אבד הזיכרון

כל כך הרבה פעמים עמדת

הים מלפנים המצרים מאחור

הכל נראה כל כך שחור

ערפל כבד על התקווה האור נראה כל כך רחוק

ואדרבה הסימנים מראים שאתה הולך לפול יותר עמוק

נסה להיזכר איך תמיד זה מגיע

חיבוק החמלה

איך תמיד נזרק לך

גלגל של הצלה

לא להתייאש לא להתרגש

הרי זכית כבר לראות את האש

לא להתייאש לא להתרגש

הרי היית כבר בתוך כבשן האש

מתי נלמד לבטוח רק בו פשוט להישען עליו

לא בדיעבד אלא לכתחילה אפשר להתחיל מעכשיו

אין אהבה ללא כאב

אתה אף פעם לא מאכזב

יש מהלך של הסתרה וזה ידוע

בשביל הגעגוע

המח מופגז בשורה של עניינים הלב נחמץ מרגשות עוינים

איך הדמיון משדר לך סערת רגשות מבול של דאגות

נאמץ את דרכי אבותינו שידעו על מי צריך לסמוך

כי אתה עומד מלמעלה כשאנחנו בתוך המבוך

לא להתייאש לא להתרגש ...

הודו לשם כי טוב, כי לעולם חסדו

הכי חשוב זה להיות שמח

הכי חשוב זה להיות שמח

הכי חשוב זה להיות שמח

הכי חשוב זה להיות שמח

הכי חשוב זה להיות שמח

כי באמת העצבות והמרה השחורה זומם יש עבודה זרה

כי באמת העצבות והמרה השחורה זה שורש כל הרע

הכי חשוב זה להיות שמח

הכי חשוב זה להיות שמח

הכי חשוב זה להיות שמח

הכי חשוב זה להיות שמח

כי באמס העצבוס והמויירה שחויירה זומם יש עבויידה זרה

כי באמת העצבות והמרה השחורה זומם יש עבודה זרה

כי באמת העצבות והמרה השחורה זומם יש עבודה זרה

כי באמת העצבות והמרה השחורה זה שורש כל הרע

וזאת זומם יש עבודה זרה וזה שורש כל הרע

וזאת זומם יש עבודה זרה וזה שורש כל הרע

וזאת וזה וזאת וזה וזאת וזה

הניגון המושלם

ריבונו של עוילום ריבונו של עולם תן לי תניגון המושלם

ריבונו של עוילום ריבונו של עולם תן לי תניגון המושלם

יש מלאך שיש לו אלף ראשים ולכל ראש יש אלף לשונות

ולכל לשון יש אלף זמירות אוווווווו

שהמלאך הזה עומד משורר אז כל העולם כל העולם מתעורר!

נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן

נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן

אם כל העולם היו שומעים את התורה שלי עם הניגון והריקוד שלה

אז היו כולם מתבטלים מחמת התענוג ככלות הנפש

אם כל העולם היו שומעים את התורה שלי עם הניגון והריקוד שלה

אז היו כולם מתבטלים אפילו עשבים וחיות

פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה

פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה פה

ריבונו של עוילום ריבונו של עולם תן לי תניגון המושלם

ריבונו של עוילום ריבונו של עולם תן לי תניגון המושלם

נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן

נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן

הפתקה

מאוד היה קשה לי לרדת אליך תלמידי היקר להגיד לך כי נהניתי מאוד בעבודתך

ועליך אמרתי מיין פייעריל וופט פליען ביז משיח

ווט קומעאן חזק ואמץ בעבודתך

נ נח נחמ נחמן מאומן

ובזה אגלה לך סוד והוא מלא וגדיש מקו לקו פצפציה

ובחיזוק עבודה תבינהו וסימן

י"ז בתמוז יאמרו שאינך מתענה

הסכמה של ר' משה פיינשטין (מובא בספר במקומו בפרקים על הפתק).

הרי את מקודשת לי

עכשיו, כשהברבורים

שטים על פני הנהר

והעצים כמניפת טווס ברוח,

חיכיתי לך שנים וסופסוף באת

כמו שתכנן השדכן הגדול

אחר כל התלאות והייסורים

ראינו פתאום שיש לנו..

הרבה חברים

הכל יהיה קדוש וטהור מאוד

שלום אמת

אולי נזכה סופסוף

לחיות לשם שמיים

אולי נזכה להעמיד תולדות

בצלם אלוקה, צחים זכים

כמלאכי השרת

נבנה לנו את הבית המקדש הקטן שלנו

שבו תשרור אהבה ושמחה ונקיות

רציתי להבטיח לך

דבר אחד חשוב

אף פעם לא להיות עצוב

בקרוב יהיה יום אחד ארוך

שבת נצחית

יחוסל הרע, יבוטל הצער

יבוער הרשע

תמות המחלוקת השנאה

האכזריות

הקנאה תקמול לנצח

ותחת זאת תפרח הברוש

תעלה גפן פוריה

כבר הניצנים נראו בארץ

הטוב הנצחי ישלוט

ה' יתברך ישלוט

ואז ידעו כולם כמה רך

כמה טוב כמה נעים

הרי את מקודשת לי

בטבעת זו

כדת משה וישראל

כדת משה וישראל

כדת משה וישראל..

רציתי להבטיח לך

דבר אחד חשוב

אף פעם לא להיות..

עכשיו כשהברבורים צחי הצוואר

שטים כמו צמר גפן על הנהר

יש אהבה והיא נצחית

והיא לא תמות

עולם האמת הוא עולם התמימות

ובכן רעייתי חמדתי תמתי

הראיני פנייך בין חגבי הסלע

יונתי!!

באנו לעולם הזה

בשליחותו

לעשות שירות קטן

עבור הוד מלכותו

את ואני זה רק אותיות

אבל ביחד שם קדוש

הם משלימות

בטח לא נשכח לרגע שהכל

זה מן שעשוע אחד

גדול!!

וכל הייסורים שעברנו

לאורך הדורות

זה רק כדי ללמוד

לקבל את האורות

עכשיו אני שמח

ואת פורצת בצחוק

הטוב האמיתי זה פה

לא צריך ללכת רחוק!!

ובהזדמנות חגיגית זו

שבו נמצאים בו כולם

כל האורחים הנכבדים

מהשמיים ומהארץ

אני רוצה להצהיר בזאת

שהיום אני משתדל

נדר כמובן

לא לתת לעולם הזה

לבלבל אותנו אפילו רגע קט

לא לתת לחושך

קצת לגיטימציה אפילו

לא לאפשר למקטרג

להסתיר את האור

רציתי להבטיח לך

דבר אחד חשוב

אף פעם לא להיות עצוב

הרי את מקודשת לי

בטבעת זו

כדת משה וישראל

כדת משה וישראל

כדת משה וישראל..

להבטיח לך

דבר אחד חשוב

כדת משה וישראל..

כדת משה וישראל..

התבודדות

שעה אחת ביום אני צריך להתבודד ולשלוח תחינתי בפניך

ולבקשך להתקרב אליך

להגיד כל רצונותיי ולהביע משאלותי בפניך

כי ממך הרפואה, כי ממך הפרנסה, כי ממך האהבה, כי ממך הישועה

ואתה טוב ומייטיב לכל נכון השם לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת.

שעה אחת ביום אני צריך להתבודד ולשלוח תחינתי בפניך

ולבקשך להתקרב אליך

לספר כל הרפתקאותי וכל מה שעובר עליי בפניך

כי ממך הרפואה, כי ממך הפרנסה, כי ממך האהבה, כי ממך הישועה

ואתה טוב ומייטיב לכל נכון השם לכל קוראיו לכל מי שיקראהו באמת

שמרו בני ישראל

ושמרו בני ישראל את השבת

לעשות את השבת לדורותם ברית עולם

ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם.

ושמרו בני ישראל את השבת

לעשות את השבת לדורותם ברית עולם

ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם.

כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ

וביום השביעי, וביום השביעי שבת וינפש

וביום השביעי, וביום השביעי שבת וינפש.

טרילילי

שיר פשוט כפול משולש מרובע

שיר פשוט כפול משולש מרובע

פשוט נ כפול נח משולש נחמ מרובע

נחמן מאומן

טרילילילילי טרילילילילה

זהו שיר הגאולה

יקח כמה שיקח

ייקח כמה שייקח, הרי בסוף נגיע

נגיע בסוף, נגיע לחוף

ייקח כמה שייקח, הרי בסוף נגיע

הגשם ירד על הכיכר

זה סוף ניסן, תחילת אייר

וזה כבר מאוחר, וקצת מוזר.

ייקח כמה שייקח, הרי בסוף נגיע

נגיע בסוף, נגיע לחוף

ייקח כמה שייקח הרי בסוף נגיע.

היום נולדת ברוך הבא

תשכח מה שלמדת, אתה מתחיל מהתחלה

הכל מסביב חדש לגמרי

הכל נברא איתך ובשבילך

אתה הרך הנולד

אתה טהור כמו תינוק

אל תפחד אתה לא תשכח ת'חוק

תיקח לך ניגון ותנגן אותו

תיקח לך ריקוד ותרקד אותו

ללא דאגה.

מה יש לכם לדאוג?

הרי אני הולך לפניכם

מה יש לכם לדאוג?

הרי אני הולך לפניכם...

ייקח כמה שייקח, הרי בסוף נגיע

נגיע בסוף

ייקח כמה שייקח!

הגשם ירד על הכיכר

זה סוף ניסן, תחילת אייר...

יש הקוידש בורכו

בן אדם צריך לעבור בעולם הזה

כמה בלבולים

כמה מכשולים

כמה גלגולים

עד שהוא תופס ש...

בן אדם צריך לעבור בעולם הזה

על גשר צר מאוד

והאמת חדה

כחוט השערה

והעיקר זה ש...

לא יפחד כלל

צריך לשמוח

ולא לשכוח

כי מה אני בכלל

יש הקב"ה

יש רק הקב"ה

בעצם יש רק

הקב"ה

בן אדם צריך לעבור בעולם הזה

כמה בלבולים

כמה מכשולים

כמה גלגולים

עד שהוא תופס ש...

דין וחסד חום וקור

יבש ורטוב

חושך ואור

דומם צומח חי מדבר

הכל זה רק...

להתנסות בתאוות

של שבעים אומות

לשגות בדמיונות

ואמונות כזביות

לחקור ולמצוא

לשאול ולדרוש

כדי להבין בסוף ש...

יש הקב"ה

יש רק הקב"ה

בעצם יש רק

הקב"ה

ויש אחד שתפס

שכל העניין

הוא אחדות אחת פשוטה

קראו לו אברם

והוא בא מאור כשדים

והוא שמע את הקול

שאומר לו "לך לך"

ובזכותו רק בזכותו

אני שר עכשיו

מה שאני שר עכשיו

בן אדם צריך לעבור בעולם הזה

כמה בלבולים

כמה מכשולים

כמה גלגולים

עד שהוא תופס ש...

יש הקב"ה

יש רק הקב"ה

בעצם יש רק

הקב"ה

כי לא יטוש

כי לא יטוש, כי לא יטוש השם, כי לא יטוש השם עמו

כי לא יטוש השם עמו, ונחלתו לא יעזוב.

כי לא יטוש, כי לא יטוש השם, כי לא יטוש השם עמו

כי לא יטוש השם עמו, ונחלתו לא יעזוב.

השם הושיע המלך יעננו השם הושיע המלך יעננו

המלך יעננו ביום קוראינו

השם הושיע המלך יעננו השם הושיע המלך יעננו

המלך יעננו ביום קוראינו

כמו רכבת טסה

כל החיים שלי זה כמו רכבת טסה

והתמונות רצות עכשיו אליי כמו רכבת טסה

ולא ידעתי שאתה נמצא פה בעולם

וכל מי שסיפר לי עליך אטמתי אוזני מלשמוע

אבל אתה אבא שלי כלומר אני הבן שלך

רצית שבזה אאמין

אני הבן שלך זאת אומרת אתה האבא שלי

כבסני משלג אלבין כבסני ומשלג אלבין.

ועכשיו אני רץ אליך כמו רכבת טסה

ויש לי בוץ על הנעליים והבגדים שלי פצועים

אני פוחד שמא אלכלך לך את השטיחים

אבל כבר הודעת לנו באמצעות צדיקייך האמיתיים

שימינך פשוטה לקבל שבים

אבל אתה אבא שלי כלומר אני הבן שלך

רצית שבזה אאמין

אני הבן שלך זאת אומרת אתה אבא שלי

כבסני משלג אלבין כבסני ומשלג אלבין.

מילי ד'שטותא

תדע לך דבר מאוד חשוב

איסור מוחלט להיות עצוב

זהו כל ישן נושן

העצבות היא מקום חשוך ומסוכן

יש עצה מילי דישטותא אההה

יש עצה מילי דטיחותה

זה בא עם ביטחון

שלעולם הזה יש ריבון

הנהגתו היא חסד ורחמים

וזה הרגע נגמרו הייסורים

אתה יכול לעמוד על הראש

לנסות להתחפש לפרעוש

אתה יכול לקפוץ לביצה

אתה יכול לעשות קולות של מריצה טובעת

תאמין לי הרשלה צדיק גדול

הרשלה צדיק גדול

שום דבר לא יקרה לך אם תשתגע

תשמח שלא התגלגלת בצפרדע

יש עצה מילי דישטותא אההה

יש עצה מילי דטיחותה

החיים האלה מתנה

וכל העסק הוא רק אמונה

כי אמונה היא מפתח לכל

לשכל ולאושר וליום הגדול

אל תפחד להראות דביל

שיחשבו שאתה אחד הריקים

זרוק תפוזה של האדם הגדול

צריך ללמוד להתפלש בחול

ואם תצליח להוציא חיוך

מאיזה איזה יהודי ברחוב

תדע לך שאצלו יתברך

הצלת נפש משיניי הדור

יש עצה מילי דישטותא אההה

יש עצה מילי דטיחותה

מצווה מצווה מצווה

מצווה מצווה מצווה גדולה להיות בשמחה

להיות בשמחה בשמחה כל היום

אוי יו יו יו יו שלא עשני גוי

ברוך שלא עשני גוי

רבינו הקדוש אמר אפילו איש פשוט

שמח בזופצ'ה שלו בשבת קויידש

מה זה זופצ'ה

זופצ'ה זה מרק

מה זה זופצ'ה

מרק עדיף מקניידעלאך

טשולנט וקיגל טשולנט וקיגל

קישקע טשולנט וקיגל קישקע טשולנט וקיגל

זה טעים מאוד

רק המלאכים אוכלים בשאבעס בשלוש הסעודות

רק המלאכים אוכלים בשאבעס בטיש של רבינו הקדוש

מצווה מצווה מצווה גדולה להיות בשמחה להיות בשמחה בשמחה כל היום

גדולתנו ותפארתנו יגלה משיח צדקנו

גדולתנו ותפארתנו להתקרב לרבינו

כן ישן לא ישן כן יאכל לא יאכל

בראש השנה העיקר להיות אצלי

כן יתפלל לא יתפלל אוי בראש השנה

בראש השנה העיקר להיות אצלי

אוי יו יו יו יוי הראש השנה שלי

עולה הוא על הכל

איש בל יעדר, מקטן ועד גדול

זה מה שרבינו הקדוש הבטיח לנו

למשוך אותנו בפיאות

זה מה שרבינו הקדוש הבטיח לנו

להוציא אותנו משעול התחתיות

אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי

עזרי מעם ה'

עושה שמים וארץ

מתבונן לי בעולם

מתבונן לי בעולם

הכל כל כך מושלם

כל מה שקרה איתי

זה הכל לטובתי

שמח נפש עבדך כי אני אוהב אותך

האנשים כל כך יפים

עמך כולם צדיקים

כשמכוונים ת'תאורה

אז כבר לא רואים ת'רע

שמח נפש עבדך כי אני אוהב אותך

ומה נותר פה לעשות

רק שירות ותשבחות

הכל כל כך מושלם

אתה מנהיג את העולם

שמח נפש

נקודות של כיסופים

איש לא ייקח ממני את חלומותי

איש לא ייקח ממני את אהבתי

ומה אעשה ורגלי בטיט טובלות

בכל מעשי בלבול ושגיונות

אך אין ייאוש עם עוד קצת ביטוש

מהאור שבפנים מהאור שבחוץ

יוקל המשקל מהגוף ואוכל כבר לעוף

נקודות של כיסופים

אל כיסי נאספים

כמו יהלומים מתנוצצים

רובם צריכים ליטוש

עוד מונחים בעולם החוש

אה.... אך אין יאוש

אל תראוני שאני שחרחורת

הרי כיסופי אמיתיים

אבק העולם דבק בי

ואני טועה בשבילים גולה במדבריות

אך יש חידוש שאין יאוש

לא באור שבפנים לא באור שבחוץ

בתום פגרת ההיסוס אוכל כבר לטוס

נקודות של כיסופים

רצונות טובים נאספים

כמו יהלומים מתנוצצים

רובם צריכים ליטוש

עוד מונחים בעולם החוש

אה.... אך אין יאוש

שירים של מיכאל הזמיר

פזמון: אור אור אור אור אבא תן רק אור רק אור. אור אור אור אור אבא תן לחזור אל האור.

צלילי כינור על החומות היה פורט דוד המלך, ומלבו היה מוציא לא רק מילים גם מנגינה, אנחנו פה לבד אבא מתי יבוא משיח, אנחנו כאן כולנו יחד רוצים לחזור, ובקרוב זה לא רחוק אתה תשלח את המשיח, שמחה כזאת עוד לא זכו לראות בכל העולמות, אנחנו לא נפסיק לדרוש אבא רוצים את המשיח כי רק אתה תמיד מקיים את ההבטחות.

אנו נזכה ליום הזה בזכות רבינו שהבטיח, בזכות כל המפיצים ושל כל המפיצות, האש של סבא עוד תוקד עד שתשלח את המשיח, כי כך הבטיח לנו רבינו הקדוש.

מי שיזכה ליום הזה הוא יקרא אדם מצליח, שמחה כזאת עוד לא זכו לראות בכל העולמות, אנחנו לא נפסיק לדרוש אבא רוצים את המשיח, ביום הזה אתה עושה סוף לצרות.

פזמון.

שיר ב'

יש אל אחד שהעולם שלו שיודע ורק הוא מבין, יש אל אחד ואין עוד מלבדו אם תקרא לו הוא תמיד זמין, זה המלך הגדול הגבור והנורא אם תקרא לו באמת יוציא אותך מכל צרה,

פזמון: ואתה הנשמה הטהורה שבי היחידה שמחיה אותי, ואתך אני כל העולם, ואתך אני כל היקום בלעדיך אני לא קיים, בלעדיך אני\אנחנו בעצם כלום.

יש אל אחד שהעולם שלו שנמצא אצלי בתוך הלב, יש אל אחד ואין עוד מלבדו שיודע ומרגיש את הכאב, זה המלך הגדול....

שיר ג'

המזמור שאשיר לאבינו שבשמים מעורר בי המון, מחשבות על קדושה רוצה להודות להלל ולשבח שנתן לי עצה לחזור בתשובה.

פזמון: אבא של כל אחד אבא של כל אחד, אותך אני אוהב, לך אשיר לעד. אבא של כל אחד אבא של כל אחד אותך אני אוהב, האל המיוחד.

הודו לעושה שמים וארץ זמרו למלך מלכי המלכים, כי לך ולשמך נאה להודות רופא כל בשר ומפליא לעשות.

פזמון.

שיר ד'

מצוה גדולה להיות שמח, ואהבת חנם תנעים את הלב, כי סך הכל אתה אורח, אחי אותך אני אוהב, לי לא חשוב אם אתה ברסלב גם לא חשוב לי אם תהיה במפד"ל, אנחנו כאן כולנו יחד, ולשנא נאמר חדל.

פזמון: שלום שלום, יבוא משיח ויגשים את החלום, שלום שלום נבקש רק מאבינו במרום, אוי אבא אבא רק אליך התחננתי, תפילתי לך נשאתי, קרב את בא הגואל.

צעקנו ימין צעקנו שמאל איך לא ידענו שהשם כל יכול, נבקש כולנו יחד אז ננצח בגדול, כי יהודי הוא בן של מלך, הוא בן של מלך מלכי המלכים. את תורתו נתן רק לנו, לנו לנצח נצחים.

פזמון.

שיר ה' (מחרוזת)

שם הרחק בטבריה גר צדיק נסתר, שמו סבא ישראל אותו השם בחר, והוא עבד בלי נח את בורא עולם בזכות רבי נחמן צדיק יסוד עולם.

פזמון: נ נח נחמ נחמן מאומן.

ובידו הפתק של הגאולה שזכה לו סבא בזכות הנפילה, והוא שכב בלי כח חמשה ימים, רק נשא תפילה לחי העולמים.

פזמון.

שיר ו'

קום והתחזק בארץ בתורה ובמצות, לא חשוב ימין או שמאל אתה פה בזכות אבות, אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם, תורת השם תמימה משיבת נפש.

פזמון: זאת אכן אותה הארץ זו היא ארץ האבות שנשבע לנו אבינו הוא אדון העולמות, זאת אכן אותה הארץ שנתן לנו האל, מה בסך הכל רצינו שתשלח את הגואל.

תודה לך אדון עולם על ארץ חמדה שהנחלת לאבותינו רק מאהבה, ישתבח שמך לעד של האל המיוחד, תשלח לנו את המשיח כדי שלא נהיה לבד.

פזמון.

שיר ז'

רבי נחמן נמצא באומן כך רצה האל הרחמן, הוא הבטיח שמי שיבוא אליו הוא יתקן לו את הנשמה, אז נסענו בראש השנה כל החברה מהשכונה, ומאז שחזרתי הביתה לכאן אני שר על רבינו נחמן.

פזמון: רבי נחמן רבי נחמן אין כמוך בעולם, רבי נחמן רבי נחמן אוהבים אותך כולם. רבי נחמן רבי נחמן אין כמוך בעולם, רבי נחמן רבי נחמן צדיק יסוד עולם.

הוא עבד את השם בשמחה, לא היה לו רגע מנוחה, הוא הבטיח שמי שיבוא אליו הוא יתקן לו את הנשמה, אז בזכות נשמתו הגבוה, וזה לא בזכות אבותיו, הוא קבל מהשם יתברך מתנה שנחגוג אצלו ראש השנה.

פזמון:

הוא עבד את השם בשמחה, לא היה לו רגע מנוחה.... אז בזכות רבי נחמן אני ואתם נתקן גם את כל העולם.

פזמון.

שיר ח'

יש לנו צדיק הצדיק הוא רחמן ושמו רבינו נחמן זה נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן.

יש לו גם תלמיד התלמיד לא עצלן ושמו רבינו נתן זה נתן הקטן, נ נח נחמ נחמן מאומן.

יש לנו סבא זה סבא ישראל ומי שיבוא אליו יזכה לראות גואל, נ נח נחמ נחמן מאומן.

יש לנו פתקא הפתקא היא גדולה ובה גילה רבינו את סוד הגאולה, נ נח נחמ נחמן מאומן.

שיר ט'

אצל רבינו הקדוש שמחה והמולה, שם כל הברסלבים כולם הקימו מקהלה, רבינו הקדוש גילה את סוד הגאולה, מהגלות הזאת יוצאים רק בשמחה... שמחה שמחה... תמיד להיות רק בשמחה, וכל מי ששמע אמר אח איזו מקהלה.

אצל רבינו הקדוש הוא ראש בני ישראל, כל מי שבא אליו הוא מקרב את הגואל, תיקון כללי, תיקון חצות וגם התבודדות, אצל רבינו הקדוש אין כלל עצבות, רק שמחה, שמחה...

רבינו נחמן הקדוש גילה לסבא ישראל, שרק האש שלו תוקד עד שיבוא גואל, סבא ישראל הקדוש הוא סוד הגאולה כי כך הבטיח לו רבינו בפתקא. שמחה...

שיר י'

יוצא ליער בכל יום או לשדה פתוח, לשיר למלך הגדול חוזר עם מצב רוח, כולם יודעים איזה גדול הוא מלך הכבוד, ורק אליו אנו מוסרים את הכבוד.

כולם היום יודעים זה טוב מאד לשיר לרקוד עם מלך הכבוד, כולם היום יודעים זה טוב מאד לשיר לשמוח ולרקוד עם מלך הכבוד. [שלעבוד רק בשמחה את מלך הכבוד]

היום אני אוהב אותך יותר מכל הזמנים, אבא יקר תדע לך אנחנו כבר לא קטנים, אז בזכות זאת האהבה רחם על ישראל, ובקרוב תשלח לנו את הגואל.

פזמון – כולם...

ובקרוב זה לא רחוק אתה לנו מבטיח, שבזכות כל הצדיקים תשלח את המשיח, בזכות נשים צדקניות אנחנו נגאל, ובזכותן כולנו כאן נראה גואל.

פזמון.

רבינו נחמן הקדוש בפתק הוא מבטיח, שרק האש שלו תוקד עד שיבוא משיח, משיח בקרוב יבוא לכל עם ישראל, אתו נשמח וגם נרקוד לכבוד האל.

דיסק ב'

שיר א

כרטיס לאומן לא עולה מיליון דולר, אחי תזרוק הכל אפילו את התואר, אם רק תזכה לבוא אליו אני מבטיח, שבקרוב נראה את מלך המשיח.

בראש השנה נסענו כל החסידים, אל רבינו הקדוש הוא קודש קדשים, שם קונים שמחה בלב ואמונה, שם עושים תיקון לנשמה. יש לנו שמחה בלב שירים וריקודים, רק אצל רבינו נחמן אין לי בלבולים, בא אחי דלג על כל המכשולים, בא תתחיל לראות ניסי ניסים.

פזמון.

העיקר אצלו אחי זה רק ראש השנה, את היום הזה קבל רבינו מתנה, מתנה כל כך יפה ונפלאה, זה הפסד למי שלא ראה.

פזמון.

שיר ב

אמר רבי נחמן הראש השנה שלי באומן עולה על הכל: אני נוסע לרבינו בראש השנה, את היום הזה קבל רבינו מתנה, בא אתנו לרבינו בראש השנה, בא אחי תזרוק הכל נסע לאומנה.

פזמון: הכל סגור הכל מוכן, אני נוסע לאומן, אני רק נוסע אליך, הכל סגור הכל מוכן, אחי אל תעשה ענין, אצל רבינו העבר מאחריך.

יש ענין שנתהפך פה הכל לטובה, כי אצל רבינו נחמן יש רק אהבה, אם זכית והיות בראש השנה, רק נשאר לך לשמוח בכל השנה.

פזמון.

שיר ג'

שבחי ירושלים

שיר ד'

עם ישראל בדרך אל האושר, זה הסוף לכל היסורים, עת לחייך לדעת גם לשמוח לכבודם של כל הצדיקים,

פזמון: זה הזמן לשמוח את הצרות לשכוח גם אם זה קשה אבא יחד את הכל עוד נשנה.

היום הזה קרוב, אני לכם מבטיח, יום הגאולה של העולם, כולנו כאן נראה, את מלך המשיח, באישור של מלך העולם,

פזמון:

היום הזה יבוא, אבא לנו מבטיח, יום הישועה של העולם, כולנו כאן רוצים את מלך המשיח, שישכין שלום פה בעולם.

פזמון.

תמיד ידעתי שאתה רחמן, אבל טעיתי עם השנים, רדפתי אחרי הזמן, תמיד חפשתי שינוים.

פזמון: אתה אבא שלי לעד, אחד יחיד ומיוחד, ובמרום אתה אחד, ישתבח שמך לעד, אתה אבא שלי לעד, לא תעזוב אותי לבד, ובמרום אתה אחד ישתבח שמך לעד.

איך לא הבנתי שיש לנו ענין, אתך המלך האל הנאמן, עלי רחמת כל הזמן, שלחת לי את רבי נחמן.

פזמון.

שיר ה'

שיר הגאולה של מלך המשיח זה נ נח נחמ נחמן מאומן. ננננ"מ.

הייתי נער בשכונה קטנה, חפשתי צדיק שיש לו הבנה, תמיד שאלתי את כל החברים, אם יש להם צדיק מתאים. אחרי הרבה שנים של המתנה, מרבי נחמן קבלתי הזמנה, בראש השנה עם כל החסידים, שרים רוקדים וגם שמחים.

פזמון: או או או או אוהב את רבי נחמן, או או או או נוסע לאומן. או או או או אוהב את רבי נחמן, או או או או זה נחמן מאומן [חבל על כל הזמן], יש לו שיר השיר של המשיח, יש לו שיר השיר הכי חדש. תנו כבוד למלך המשיח, תנו כבוד למלך העולם.

אני נוסע כל ראש השנה, מרבי נחמן קבלתי מתנה, אצלו זכיתי לכל התיקונים, כי הוא בחיר הצדיקים.

פזמון.

שיר הגאולה של מלך המשיח זה נ נח נחמ נחמן מאומן.

שיר ו'

השיר הזה בדיסק א' – יש אל אחד.

שיר ז'

זה גם כן על דיסק א'.

שיר ח'

שתי אצבעות ממרון, שם שוכן רבי שמעון, כל היום שירים תפילות תהלים ותשבחות, לא עוסקים בכלכלה, ומקרבים ת'גאולה.

פזמון: רחוק מהבית קרוב אל האל, עומד אני ומתפלל, להתקרב לתורה, להתרחק מעבירה. [עשה עמנו טובה, תגאל אותנו מאהבה]

רק אצלך בר יוחאי, מזכיר אני את פשעיי, מתחנן ומתוודה ולאל אני מודה, שעשה עמי טובה, גאל אותי באהבה.

פזמון.

רק אליך אלהי, נושא אני את תפילותי, מבקש שתרחם על כל עמך ישראל, מצפה ומיחל לבואו של הגואל.

פזמון.

שיר ח' 16

החברים שלי חזרו בתשובה, פרשו כנפים ועפו, ואני נשארתי פה לבד בשכונה, מקוה מאד שהכל יהיה בסדר. שלושה מהם נסעו לצפת הקדושה, ועוד אחד לירושלים, תמיד אומרים לי שחבל על הזמן, שהתורה הפכה לסם חיים.

פזמון: אין גורל הכל בידי שמים, גם תורה וגם גמרא [גם בהימנון תקוה בת שנות אלפיים, תתעורר], ואם נקרא קריאת שמע פעמיים, אז נזכה.

כל השבוע התנחלתי בצפת, ובשבת בירושלים, אחרי קדושה כזאת קשה לי לחזור, אומר תודה כי הכל היה טוב.

פזמון:

אני יודע שהמלה הטבע גמטריא זה אלקים, אבל עכשיו כשבא רגע אז מחניק קצת בגרון, מחניק קצת בגרון.

פזמון.... גם טל וגם מטר, ואם נקרא קריאת שמע … ואם נצעק אל אבא בשמים אז נזכה.

שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.

שיר ט.

דיסק ג'

שיר א.

קרנבל באומן קרנבל, מי שלא יבוא חבל, מי שלא יבוא חבל.

אמר הנחל הגועש אסור לנו להתיאש, אמר שרק לשמוח יש, כי העצבות לנו מוקש, אחי תהיה רק בשמחה כי כאן הכל בהשגחה, בא תקרב הגאולה בהילולא הכי גדולה.

פזמון:

יש כאן על מי להישען, רבינו הוא חומת מגן, יש לו כתפים רחבות אצלו ניסים ונפלאות, אם רק נזכה אצלו להיות נראה ניסים ונפלאות, אחי תזרוק את החכמות תתחיל לראות תהשגחות.

פזמון.

שיר ב'

יש אל אחד הוא יושב במרום, אותנו שומר ומציל כל היום, לנו צוה בתורה הקדושה, ואהבת לרעך כמוך. אבא גדול היושב במרומים, תביט משמים על כל הבנים, בני ישראל שבחרת לך, זה עם שלנצח יאהב רק אותך.

פזמון: ותן בעולם עוד כזאת אהבה, כמו אז בתנ"ך כמו אדם וחוה.

אני רוצה שתדע זה מכאן עד הסוף, בטוב וברע אני אמשיך לאהוב, אמריא לשמים אחצה את הים, אלך אחריך עד סוף העולם.

אבא שלי הוא הכי בעולם, ורק הוא יכול להציל את כולם. אותנו החזיר אליו בתשובה, תשובה אמיתית מתוך אהבה.

פזמון.

שיר ג'

רבי נחמן צדיק הדור, מבט עיניו כטל טהור, אורו לבן והוא כולו תפלה אשר הלב צמא לה.

נ נח נחמ נחמן מאומן. ננננ"מ.

חדש נולד הוא בכל יום, מצית האש בכל מקום, יורד שאול ומעלה כל נשמה שאין תקוה לה, נ נח נחמ נחמן מאומן. ננננ"מ.

יורד שאול ומעלה כל נשמה שאין תקוה לה, ננננ"מ ננננ"מ.

ומי שרק יבוא אליו, הוא יכפר על מעשיו, יגיד תיקון ישא תפילה, תפילה אשר האל צמא לה, ננננ"מ ננננ"מ.

שיר ד'

אחים שלי חטפו מכות, הכל בגלל הוועד, מהרוסים הרשעים הכניסו בהם פחד, הם חטפו אצלם מכות עם אקדחים ועם אלות. ברוך השם הכל עבר כי יש סוף לכל דבר.

פזמון: הוועד אני שואל, הוועד אתם עונים. הוועד האם זה פיר, הוועד הם לא עונים.

פצועי הנחל הקדושים לא מחפשים שום תואר, אותם רצו הרשעים לשלוח לבית סוהר, למה זה צריך לקרות עם שוטרים ועם אלות, הרי אנחנו הבנים של מלך מלכי המלכים.

פזמון.

הפצועים זה שמחה, הפצועים זה ברכה. להם יש לב של זהב, לומדים את התורה וגם את הגמרא, רוצים להתקרב אל הרב (רבינו נחמן).

אני אוהב את הפצועים שמרגישים בטוח, אצל רבינו הקדוש הפצע עוד פתוח, עד שלא יבוא גואל לפצועים של ישראל, הם ימשיכו להכות את הפצועים עם האלות.

פזמון.

עוד יבוא משיח, אבא כך הבטיח, משיח הוא של כולם. הוא יבוא אלינו ויגאל אותנו, רק הוא יציל את העולם, בא נשא עינים אל השמים ונתאחד פה כולם. בא אחי ביחד ובלי כל פחד, נצעק אל בורא העולם.

פזמון: בורא עולם אין מעליך, רחם על בניך אתה הגדול מכולם. בורא עולם אין מעליך רחם על בניך אתה הגדול מכולם.

אבא תן לי כח להפעיל את המח, ולעזור לכולם, כל הזמן לשמוח את הצרות לשכוח ולזמר לכולם, לא להתווכח, לא להתנצח, רק לאהוב את כולם. רק להיות שמח כי אני אורח פורח בזה העולם.

פזמון:

שיר 24

כבר יבשו עינינו מדמעות, קשה לנו אבא עוד לחכות. אבא תרחם על ישראל, ושלח לנו משיח הגואל.

פזמון: את הגשם תן רק בעתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שהמשיח כבר יבוא יותר מזה אנחנו לא צריכים.

די שבענו כבר מהצרות, נמאס לנו אבא ממלחמות, אבא תעשה לנו שלום תשלח משיח עוד היום.

פזמון.

כשיבוא המלך הגואל בגאולה של כל עם ישראל. אז העם הזה יהיה אחד, אנחנו כאן נחיה תמיד לעד.

פזמון.

שיר 25

אנא ממך בורא עולם, רק תרחם פה על כולם, ותציל את העולם בזכות רבינו, ובקרוב תשלח גואל לכל עמך בית ישראל בזכות רבינו הקדוש תשלח משיח.

פזמון: בורא עולם תרחם על כולם, תשלח משיח שיגאל את העם, בזכות רבינו נחמן ובזכות רבי נתן שלח...

ובקרוב יבוא פתאום זו מציאות זה לא חלום, יביא איתו את השלום, זה המשיח. כולם רוצים את הגואל, רק הוא יציל את ישראל מהגלות של ישמעאל.

פזמון.

יש לי צדיק יסוד עולם, הוא מתפלל על כל העם. צמוד הוא לבורא עולם, נשמת משיח. ויש את סבא ישראל, שבזכותו יבוא גואל, האש שלו תוקד עד המשיח.

שיר 26

יהיה מה שיהיה, אני עוד אשנה אני אגשים את חלומי, נושא בשורה טובה של חום ואהבה, שמחה בלב וים של אמונה.

פזמון: אני עם רבי נחמן לצידי, עוד ננצח, לא בגלל הכח רק בגלל הרוח הנושבת בליבי. רק בגלל הרוח, בתוכי בליבי בנשמתי, רק בגלל הרוח בתוכי במוחי בנשמתי.

את שיש לי להגיד, אני עוד אצעק, אפילו בירח ישמעו. מי שיגיד נ נח, אותו לא אשכח, יבוא היום אוכיח צדקתי.

פזמון:

שיר 27

פזמון:

אבא אבא תרחם על ישראל, אבא אבא רק תשלח את הגואל, שיבוא לשיר לישראל ננננ"מ.

לפעמים קורה לי שאני הולך ושר, רק אתה יודע כמה אני מאושר, אבא תזכני לאהוב אותך מאד, אבא תלמדני רק אותך פה לעבוד. אני יודע אתה שומע את כל מה שאליך אני שר, אליך מתפלל, ביום וגם בליל, אבא תרחם על ישראל.

פזמון:

רק אתה יודע, שאני לא רק זמר, בעבר הייתי הספר מכפר הדר, רק אתה יודע שאני הוא הזמיר, רק אתה יודע איך אני אוהב לשיר, אני אוהב לשיר, למלך האדיר, אבא תגלה כבר את הזמיר, אתה תפיץ תשיר, תשיר של הזמיר, רק אתה אבא אותי מכיר.

פזמון.

שיר 28 – שיר אהבה . שיר 29 טרנס.

דיסק 4

שיר א'

יש צדיק מפורסם בכל העולם מחלוקות רבות היו עליו, מתנגדים כה רבים לו היו מתנכלים, את השביל שסלל לא היו מבינים. בשמים נחשב הוא כאש התמיד, הוא פועל ישועות בשביל כל יהודי, מתנה הוא קיבל את ראש השנה, האש שלו עד ביאת המשיח תוקד.

פזמון: אני נהר המטהר מכל הכתמים, אני איש פלא גדול, וגם נשמתי, חידוש כמוני לא היה ולא יהיה עד ביאת הגואל, עד ביאת הגואל.

רבי נחמן השריש שמחה בעולם, הוא הנחל נובע מקור החכמה, אם נאמין באמת וקצת נתחזק, לעולם לא נפול ולא נתייאש, אומן ראש השנה עולה על הכל, הוא רופא נאמן לכל הנשמות, חיבר ויסד את תיקון הכללי, הוא רועה נאמן לכל הברואים.

פזמון:

שיר ב'

יש לנו צדיק רחמן זה נחמן מאומן, הוא הבטיח לנו לתקן את העולם, כבר שנים שהוא מוציא אותי מכל צרה, התיקון שלו זה בול פגיעה במטרה.

פזמון: והוא אוהב אותי, והוא תיקן אותי, והוא הרב.

וכך התחיל העסק המתוק, התבודדות גורמת לי לצחוק\לבכות.

במקום שבו הוא גר, הוא התבודד שעות, כל הזמן היה בפרדסים ביערות, ועכשיו הוא כבר מוכר לכל עם ישראל, והאש תוקד עד שיבוא גואל.

פזמון:

הוא גילה כל פעם להתחיל מהתחלה, הנסיעה אליו היא מקרבת תהגאולה.

פזמון:..... הוא מתקן את העולם עם הגואל.

שיר ג'

פזמון: בלבלו אותו לקחו אותו לאומן, בלבלו אותו בא' בניסן, בלבלו אותו אצל רבי נחמן, בלבלו אותו בלבלו.

כמה רבנים כבר אמרו לו, שאומן זה לא בשבילו, כמה פעמים כבר רמזו לו שלא יסע לו לבדו, הוא לא רואה כלום ממטר, ולא הקשיב לרבנים, עכשיו אצלו הכל בסדר, הוא כבר לא על הפנים.

פזמון:

היום הוא מכיר את רבינו, עליו הוא לא מוכן לוותר, בראש השנה הוא איתנו, כי אין לו שום מקום אחר.

פזמון.

שיר ד'

יהודים מכל קצוות תבל, מגיעים לאומנה, יום קדוש לעמו ישראל, קיבוץ ראש השנה.

פזמון: בא ונרקוד כאן בקצב, נשמח ללא עצב, נראה לכולם אהבה, לו רק יכולתם לדעת שמחה משגעת כולם אוהבים רק אותו.

כן כן כן בציון של רבי נחמן מקרבים את הגאולה, כן כן כן בציון של רבי נחמן מתקנים את הנשמה.

מאילת מצפת ומצרפת, מגיעים החסידים, יש להם שמחה גדולה בלב תיקון לנשמה.

פזמון:

שיר ה' – מחרוזת

לא גר בדירת פאר, עם השם אני מיליוניר, אין לי ווילה ולא מכונית, העיקר להתקרב לתכלית, רק תשמח אחי היקר כי הכסף זה לא העיקר, אם יש שקל או שנים, פרנסה זה רק משמים.

פזמון: עובד את בורא עולם, לא משרת שום אדם, רק רוצה לשיר שירים למלך מלכי המלכים הקדוש.

להסתובב בחוצות העיר, להפיץ לכולם את השיר, את השיר של הגואל, שגילה סבא ישראל, זה השיר של השגחה הוא נותן לנו את השמחה, זה השיר שעושה טוב לאבא בזכות הנפילה של סבא.

פזמון:

שיר ב' של המחרוזת.

רבינו הקדוש צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, אמר בתורתו לקוטי מוהר"ן שיש מצוה גדולה להיות רק בשמחה.

פזמון: רבי רבי רבי נחמן נחמן מאומן, רבי רבי רבי נחמן צדיק יסוד עולם – פעמיים.

רבינו הוא חידוש בכל העולמות בזכות נשמתו ולא בזכות אבות אמר לתלמידיו שאסור להתייאש ואם בא הזמן אז רק לשמוח יש.

פזמון:

היה לו לב טוב, ועין טובה, ומחשבה טובה, להיות רק בשמחה. אז עם עצה כזאת קשה להתבלבל נהיה רק בשמחה ואז יבוא גואל.

פזמון.

שיר ג' של המחרוזת.

אל הנחל הנובע אל רבינו הקדוש כל ראש השנה נוסע לנקות את הראש, הצדיק הזה ראש בית, הוא הרב הוא החומה, הוא הנחל נובע הוא מקור חכמה.

פזמון: אל רבינו אל רבינו בוא אתי אחי הטוב. אל הנחל הנובע אל הדבש הכי מתוק.

רק תבוא איתי לאומן אל רבינו הקדוש רק תגידו תיקון הכללי תנקה את הראש. מי שרק זכה לגעת באחת האצבעות, של הנחל הנובע מקבל אורות.

פזמון.

שיר 35

אני נשבע באמונה, שבטוב וברע, אהיה שלך ורק שלך כי בשבילך ליבי נברא, את האש שבליבי לך רוצה לתת אני, תן סימן אבא רחמן.

פזמון:

מחפש את הדרך אל השם, מחפש לילות שלמים אני לא יושן, מתחנן תן לי דרך חזרה בתשובה שלמה אב רחמן. *2

אבא יקר אני עובר תקופה קשה, אבא יקר נשמתי מיחלת לקדושה, את האש של הקדושה רוצה אני בבקשה, להאיר לישראל עם הגואל.

פזמון...

שיר 36

אתה בראת עולם, נתת בי נשמה, אתה בראת את כולם, ואת הנץ החמה, במרחב אני רואה ניצוץ, כמו אור של יום ראשון, ובמרחק אני רואה ציפור שעפה לחפש לה את הדרור.

פזמון:

אבא נשמה, אבא שמים, אבא בורא עולם תפקח לי את העינים, שאלך בדרך ולא אמעד יהיה לי ערך בעולם, מודה אני לפניך בורא עולם.

אתה בראת עולם, נתת לי נחמה, אתה יצרת בשר ודם, אדם ובהמה, ובמרחב אני רואה ניצוץ כמו אור של יום ראשון, ובמרחק אני רואה ציפור שעפה לחפש לה את הדרור.

פזמון...