Beautiful Breslov Communities in Poland — But Yearning for Eretz Yisrael
מכתבי שמואל - Michtevay Shmuel Volume 2
נ"א ב"ה יום ה' פרשת ויקרא פה אומן יע"א [תר"צ] החיים והשלום וכל טוב סלה וחג הפסח כשר ושמח למע"כ אהובינו ידידינו יקירינו אנ"ש השותים מננמ"ח ה"ה מוה"ר נתן נ"י ומו"ה שלמה נ"י ומוה"ר אלטר בן ציון נ"י ומוה"ר דוד שטעפיר ומוה"ר יחיאל כולם יעמדו על הברכה אכי"ר. ראשית אודיע לכם מבריאותי ב"ה שעזרני עד כה שעשה אתי נסים של פורים שנשארתי בחיים ב"ה ועבר עלי מה שעבר יסורים קשים ומכאובות גדולות. בפרשת בא [עיין בספר ימי שמואל פרק כ"ו ותראה שכל התאריכים הכתובים כאן אינם תואמים לתאריכים שבשם כי הסיכום כאן הוא קבלת המכה בפרשת בא כניסתו לבית ר"ש בה' יתרו יציאתו מבית ר"ש הכי מאוחר בה' ויקרא כשכותב המכתב דהיינו ה' ניסן כפי שכותב בהמשך ועכשיו השכרתי עצמי אצל אחד מאנ"ש וכו' שמפורש שכעת כבר אינו אצל ר"ש ושם כתב שקיבל את המכה ביום ו' בשלח ונכנס לבית ר"ש ביום ה' שבוע שלמחרת ער"ח אדר ומובן בלוח דהיינו ה' משפטים (שזה ברור שסיפור המכה הי' בשנת תר"צ כמובן בימי שמואל ומובן גם בהמשך המכתבים שכותב בהם מפורש התאריך של שנת תר"צ ומזכיר עניין המכה וכגון מכתב נ"ד שמסיים שם עדיין איני הולך למקוה) ויצא מבית ר"ש בערך בחצי ניסן כפי שמסיים שם ונשארתי אצל ר"ש בביתו בערך שני חדשים מעל"ע היינו מחצי שבט עד חצי ניסן, ופשוט שמה שכתב כאן הוא הנכון שכותב זאת בשעת מעשה ולא מה שכתב בספר לאחר מעשה עפ"י הזכרון מה גם שלפי מה שכתב כאן יובן יותר מה שכתב בספר עצמו שלפי מה שכתב שם שנכנס לבית ר"ש בה' משפטים יום קודם ער"ח אדר איך מסיים שם דהיינו מחצי שבט כנ"ל איך שייך לקרא ליום קודם ער"ח אדר חצי שבט אבל אם כפי שכתב כאן ה' יתרו דהיינו כב' שבט ניחא יותר ובכלל מוכרח שזהו אכן גם כוונתו שם במ"ש ביום חמישי שבוע שלמחרת הי' ער"ח אדר כלומר יום חמישי בשבוע שיום חמישי בשבוע שאחריו הי' ער"ח אדר כי אם כוונתו כפשוטו לומר ביום חמישי שלמחרתו הי' ער"ח מה הלשון שבוע שכתב למה הזכיר כלל מלת שבוע ובכלל הי' לו לומר בלשון רגיל יום קודם ער"ח אדר ועוד שהרי יום חמישי הוא עצמו הי' ער"ח ולא למחרתו (שכן הוא בלוח יום חמישי כ"ט שבט) אלא ודאי כוונתו כדברינו יום חמישי בשבוע שהיום ה' בשבוע שאחריו הי' ער"ח כנ"ל (אבל זה נשאר דחוק שם מ"ש שהי' בבית ר"ש לערך ב' חדשים מעל"ע דלפי מ"ש כאן הי' זה למרבה חודש וי"ד יום דהיינו חודש ומחצה) ובדרך אגב ראה גם בפרק הנ"ל שמזכיר בסיפור המרחץ זיעה ובכאן לא הזכירו כלל]
[Yiddish:] "And beyond this — I am here with the communities [קבוצים — Breslov groups; the Yiddish plural קבוצים refers to the local Breslov fellowships of Poland]. But the essential is this: they are very beautiful communities and very precious souls. And in recent years — young men have drawn close (in Warsaw) — 'a fruitful son is Yosef' [Genesis 49:22 — used here as a metaphor for the flourishing Breslov youth movement] — twenty wonderful and awesome jewels — besides young married men, etc. But even so — I yearn very greatly for Eretz Yisrael. My very life is going out — yearning for Eretz Yisrael. I could not be here in any way — were it not for the two matters: perhaps Uman — and the conclusion regarding marital peace. Were it not for these — I would travel immediately to Eretz Yisrael. Oh — how does one take these communities and souls to the holy places? They are servants of Hashem. But there is still lacking completeness in the overall community — that they should study as we studied in the first periods in Meron — Rabbainu's books with the dancing, etc., etc. Uman is that. The other is similar to it but not the same."
האב איך באקומן (קבלתי) רח"ל מכה גדולה ומסוכנת מאד (כנראה מהמוטשין זיך (ממה שנתייגעתי) בהקלויז עם השינה שישנתי כל החורף למעלה בהקור וכו' ועם האכילה שאכלתי סיחירס (צנימים) יבשים וכו' נתקררתי מאד וכו') וגם דער מאגין לייד איך אויך (חולי מעיים שאני סובל) (כי איני יכול לאכול לחם שחור וגם זה אין וכו') הכלל שסבלתי כך כאב גדול על הראש כי המכה הי' מהאוזן עד חצי הצוואר והאוזן קרוב למוח מאד מאד כידוע לרופאים וע"כ נגע כל הכאב בהמוח ממש לא יכולתי לאכול ולישון ולעשות שום דבר מגודל כאב על המוח ממש כמו שנשרף ח"ו וסבלתי כך עד יום ה' יתרו והייתי בהקלויז אין איך האב מיך ניט וויסענדיג גימאכט (ולא התייחסתי לזה). וביום ה' הנ"ל כבר כלו כל הקיצין וראיתי כי ממש כפסע ביני ובין המות ונכנסתי לר' שמשון להתפלל בביתו כי לא יכולתי לסבול הרעש מהקלויז וספרתי לו והנחתי אצלו על מטה וקראו לרופא ואמר שזה מכה מסוכנת כי היא נוגעת רח"ל במוח ומי יודע מה יכול להיות וכו' וגם צריך להתאחר עוד כמה שבועות עד שיוכלו לפתוח וכו' ומי יודע וכו' והי"ת עזר לי בדרך נס שהמכה ירדה מהאוזן יותר קרוב להצוואר והוקל הסכנה של המוח מעט ואני נשארתי לשכב אצל ר' שמשון בביתו אעפ"י שהי' קשה עליו מאד מאד ואילו היו נותנים לו פונט ליום לא הי' רוצה מפני שהוא אדם חלש וכו' וצריך לזה טרחה גדולה מאד ביום ובלילה וכו' אעפי"כ מיראת השי"ת כי ראה שאם לא אהי' בביתו אוכל ליגווע ח"ו הוכרח להסכים שאהי' אצלו הייתי אצלו עד הנה וממש סבל הוא וזוגתו ובנו פנחס נ"י וכולם כמעט חולים וחלשים ממני מהטרחה. והכלל עד יום ג' פ' תצוה נעשה בכ"פ יותר גדול המכה וממש לא ידעתי בין יום ללילה בוקר אומר מי יתן ערב וערב מי יתן בוקר מה אומר מה אדבר וקראו רופא גדול ואמר שמסוכן מאד להצאוור שלא יחניק ח"ו וגם להמוח מסוכן ע"כ צריכים לפתחו והרופא הנ"ל בעצמו פתחו מה אומר מהיסורים הגדולים שסבלתי כאבים ויסורים עוד יותר גדולים מהנתוח וכל שני ימים הצרכתי לילך להרופא איבער לייגין (להחליף תחבושת) ובכל פעם סבלתי כאב גדול מאד ואח"כ התחיל לבא מאטעריא (מוגלה) הרבה עד שלכלכו כל יום המלבושים שלי וכו' והרופא כל פעם האט ער גקוועטשט (לחץ להוציא את המוגלה) והי' לי יסורים גדולים. וב"ה ביום אתמול הייתי ואמרו שהוא בחסד גדול אעפי"כ צריך לילך כל שני ימים ועדיין איני יכול לילך להקלויז להתפלל רק בבית ובפרט להציון והמקוה בוודאי הס מלהזכיר ואני חלש מאד מאד אין לשער כי לבי חלוש וכוחי חלש מרוב היסורים שהי' לי כל השנים אצליכם וגם השנה בפרט שעבר עלי כמה משברים וגלים והמוטשין זיך (והיגיעה) פה וכו' שעבר עלי (איה"ש פא"פ נספר באריכות). הכלל חלוש אני מאד וכו' והי' לי נס שלויתי מעות אצל אנ"ש על נסיעת א"י והוצאתי את המעות על החולאת שהי' ממש פקוח נפשות שהי' מותר אפי' לחלל שבת וכו'. ובערך 6 פונט או יותר הוצאתי ע"ז. ועכשיו השכרתי עצמי אצל א' מאנ"ש עד אחר פסח לישון אצלו ואני סובל הרבה וואס זאל איך אייך זאגין עס איז מיר אזו אן גמאכט אופין הארץ אין האב עס ניט פאר וועמין ארוס ציא גיבען. גלייבט מיר דיא טרערין שטייאין מיר אין דיא אוגין ווייל איך שרייב אייך אין איך האב זיך ניט מיט וועמין זיך מחי' זיין ווארין יעדיר איז טרוד אין זיין פעקל נאר איין חיות האב איך וואס איך האב זוכה גווען גומר זיין די כסופין אין זיין על ציון הק' נאר גלייבט מיר אז מיין מוח איז אזו פאר דרייט אין דאס הארץ פאר קרימט אז איך ווייס גאר ניט וויא איך בין אין קען זיך גאר ניט אוס גיבען מיין הארץ צום רעבין נאר איך האף מיט דער הבטחה 'שיבא על קברי' וכו' מיט דער אמונה בין איך זיך מחי' נאר אז קומט די יסורים נסיון פארגעסט מען אלעס אין איך האב ניט ווער עס זאל מיך דער קוויקין ווער זאל מיך מחי' זיין איך וואלט בדארפט מייני חברים פין א"י ראב"צ יעקב זאב וכו' ישראל דוב אין פשוט איך קען ניט זיין אין אויר הטמא נכספה וגם כלתה נפשי אל חיק אמי אה"ק. וואס זאל איך אייך זאגין איך קען דאס ניט אוס האלטין ממש איין טאג מכ"ש אסאך טעג. איך בין באמת נע ונד איך קען ניט אוועק זעצין לערנין א תורה אין לק"מ ציא גמרא וכו' וואס דער מוח איז מיר נע ונד אין קען ניט אוס האלטין הן דיא פלאגע בגשמיות פון שלאפין און עסין אין מנוחה. ויותר ויותר ברחניות אינני יכול לסבול כלל כי עובר עלי הרבה הרבה מאד. איך קען ניט זיין איך מיז קומין אהיים. איין ווארט הלוואי הלוואי זאל איך איבער האלטין ביז דעמאלט. מיין הארץ אין מיר שטארק ציבראכין אין קען דאס ניט ארוס גיבען וועגין וואס שרייב איך אייך למאי נפקא מיניה למיבעי רחמי איר זאלט אסאך בייטין פאר מיר ברוחניות ובגשמיות אין טואין כל הכוחות מיך ציא בריינגין ציא אייך זיין שטארק מיט געלד אין רצון אין טרחא איר זאלט וויסען עס איז פקוח נפשות ממש. ואחר כל אלה האב איך חלילא קיין חרטה ניט ח"ו ח"ו אפי' ווען עס איז טוזנט מאל ערגיר חלילא אפי' בכל מיני אופנים שבעולם האב איך קיין חרטה ניט ווארין הכל כדאי כדאי וכו'. איך האב שוין גשריבען יעני וואך יענקלין וועגין מיין נסיעה אלדינג. אוב איר קענט ארויס נעמין א פאדרינג אוף דעם נאמין וכו' כמו שכתבתי לו תכתבו לי ואעשה לי פאס (מה אומר לכם, כל כך מעיק לי על הלב ואין לי למי להוציא את זה, האמינו לי עומדים לי הדמעות בעיניים כעת בשעת כתיבתי אליכם ואין לי עם מי להתחיות מפני שכל אחד עסוק עם צרור צרותיו, רק דבר אחד מחיה אותי מה שזכיתי לבצע את כיסופיי ולהיות על הציון הקדוש, אך האמינו לי שמוחי מבולבל מאד וליבי נעקם מאד כך שאיני יודע כלל היכן אני ואיני יודע כלל איך להוציא את ליבי לפני רבינו רק תקוותי ההבטחה "שיבוא על קברי" וכו' באמונה הזאת אני מתחיה, אך כשמגיעים היסורים שוכחים את הכל ואין לי מי שינחם אותי (שיהיה לי למשיב נפש), מי שיחיה אותי, הייתי צריך את חבריי מארץ ישראל ר' אלתר בנציון, יעקב זאב וכו' ישראל דוב. גם פשוט איני מסוגל להיות באויר הטמא, נכספה וגם כלתה נפשי אל חיק אמי ארץ הקודש, מה אומר לכם זה בלתי נסבל אפילו יום אחד מכל שכן הרבה ימים. אני באמת נע ונד אינני מסוגל להתיישב ללמוד איזו תורה בלקו"מ או גמרא וכו' כי מוחי נע ונד ואינו יכול לסבול הן את היגיעה בגשמיות של שינה ואכילה וחוסר מנוחה ויותר ויותר ברוחניות אינני יכול לסבול כלל כי עובר עלי הרבה הרבה מאד. אני לא יכול יותר אני חייב לחזור הביתה, במילה אחת הלואי והלואי שאחזיק מעמד עד אז. הלב שלי שבור מאד מבלי יכולת להביע את עצמו ומדוע אני כותב לכם כל זאת למאי נפקא מיניה למבעי רחמי, שתתפללו הרבה עבורי ברוחניות ובגשמיות ולעבוד בכל הכוחות להביא אותי אליכם, להיות חזקים בממון וברצון וטרחא, דעו לכם זה פיקוח נפש ממש, ואחר כל אלה איני מתחרט חלילה ח"ו ח"ו אפילו אם הי' גרוע פי אלף אפילו בכל מיני אופנים שבעולם אני לא מתחרט כי הכל כדאי וכדאי וכו', כבר כתבתי שבוע שעבר ליענקל'י מנסיעתי הכל. אם באפשרותכם להוציא כתב דרישה (פאדרינג) על שם וכו' כמו שכתבתי לו תכתבו לי ואעשה (פאספורט) דרכון) ותוכלו אח"כ לעשות הפאדרינג (כתב דרישה) שישווה להפאס (דרכון) וכו' ושום עצה אחרת אין לי בשום אופן. כך יעצתי עם כל אנ"ש וכו' ע"כ תכתבו לי תשובה על כל מה שכתבתי ליעקב נ"י; עכשיו אבקש מר' נתן נ"י שימסור תיכף ומיד כל אלו הכתבים חלק ב' אמת ואמונה או לר' יעקב זאב שישמרם בין שאר הכתבים או שתתנו אותם בין החפצים שלי שאצליכם בהקעסטיל (בארגז) שלי ולשמרם היטב היטב. לא לשלוח מכתבים על זה האדרעס שכתוב על הקאמווערט רק על אדרעס (הכתובת שכתוב על המעטפה, רק על הכתובת) של מתתיהו שאצל יעקב זאב. נא לכתוב לי מה נשמע אצליכם בפרוטרוט ומה שלום ישראל דוב נ"י ומה שלום ר' שלמה נ"י קאוולער ומה שלום זוגתי ובני נ"י ואיך דעתם אם נשתנה לטוב ועל איזה אופן רוצים לעשות שלום ציא זאגין א דעה (אם להגיד דעות) עם מי לדבר אם לדור ביחד עם חותני ואיך חוות דעתכם בענין זה. ממני ידידכם שמואל גורביץ
[The letter ends here in the preserved text]
Loading comments…