ה'.

התורה בחצוצרות בסי' ה' נאמרה בר"ה כידוע סמוך להתקרבות מוהדנ"ת זלל"ה לרבינו זלה"ה תקס"ג שעסק רבינו זלל"ה בענין המתקת הגזירות שקורץ פינקטין, בין קודם גז"ד לאחר גז"ד, אך העיקר התודות שנאמרו. בהתחלת ההתקרבות של מוהרנ"ת זלל"ה, ידוע שכיוון אדומו"ר זלל"ה גין מוהרנ"ת זלל"ד* היינו שזה היה ג"כ סמוך לכניסת רבינו זלל''ה לעיר בראסליב בתחילת חודש אלול, ומוהרנ"ת ז"ל נתקרב ובא לרבינו זלל"ה בפרשת נצבים סוף אלול שנת תקס"ב, ואז אמר רבינו ז"ל תורה אתם נצבים סי' מ"ד ששם מדבר מענין מחאת כפים בהתפלה כי כשבאו אדומו"ר ומוהרנ"ת לביהכנ"ס דשם כי היו שניהם חדשים מקרוב באו להתפלל ותיכף על הפתח ביהכנ"ם עמד רבינו ז"ל על אסקופת ביהכנ"ס ואמר למוהרנ"ת ז"ל בזה"ל עפיס הערט מען גאר ניט קיין שום פליעסקין אין קיין קולות מהתפלה דשם, ונכנסו והתפללו, ואח"כ כשהלכו לחזרה אמר רבינו ז"ל למוהרנ"ת ז"ל מיד האלטין פין דעם, ניט וויא דיא וועלט, זיי זאגין מיע דארף שטיין דאווינין שטיל כמו שעומדין לפני איזה מלך וכוי, מיר זאגין אזוי וויא דעם בעש"ט וועג אז מיט קולות שרייען אין פלייעסקין באם דאווינין ובזה יכולין אדיין שפרינגין אין גן עדן אריין מיט שמחה, בחי' בואו לפניו ברננה הודו לו ברכו שמו בקולות, ועי"ז נאמרה התודה מ"ד בח"א וזה ש"ק קודם ר"ה היה ששמע מוהרנ"ת הזמירות ואשת חיל פעם ראשונה מאדומו''ר ז"ל שנתפעל מזה עד למדי על כל ימי חייו, כי נפל עליו על מוהרנ"ת אז כעת סעודת ש"ק של הלילה מורא ופחד גדול אשר לא ראה עוד מימי קדם שהיה אצל כמה גדולים על שיק, ובפרט שבעש''ק הזה עת הצהרים נכנסו שניהם הר' נפתלי ז"ל ומו"ה רנ"ת לרבינו ז"ל ודיבר עמהם הרבה, ואז אמר להם רבינו זלל"ה בזה"ל איך וועל אייך פירין גאר שוין אויף אנייעם וועג וכו' כידוע ונדפס כבר בחיי מוהר''ן, ואח"כ בהזמירות של אזמר בשבחין היה רבינו זלל"ה מתחיל כל חרוז והמסובין של המקורבין היו גומרין החרוז, וכשהגיע רבינו ז"ל להחרוז של נזמין לה השתא בפתורא חדתא היה מושך החרוז של אלו התיבות נזמין לה וכו' כמה פעמים, ונזכר מוהרנ"ת ז"ל שהיום אמר להם שיוליכם בדרך חדש לגמרי, ונתלהבו המסובין ומוהרנ"ת ור' נפתלי ענו ובמנרתא טבתא בקול גדול דנהרא על ראשין, כי זה שייך מה שאמד להם מקודם כניסת ש"ק, וכיוון מוהרנ"ת ז''ל במנרתא טבתא זה רבינו ז"ל שיאיר להן מעתה בראשינו ובמוחינו, וגם עוד בעת שזמר רבינו ז"ל קודם הזמירות אשת חיל כפל ושילש אדומו"ר בניגון שלו כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון במתינות ובהמשכה גדולה, ונכנסו אלו התיבות באזני ובלב מוהרנ"ת ז"ל שזה מכודן רבינו ז"ל עליו מחמת השפלות והעניות שלו כידוע שרביבו דיל אמר עליו ער איז גאר אשטיקיל בלאטע, וממש נתמוגג לבו של מוהרנ"ת כי לבו היה נשבר מאד מחמת שהיה יודע שאביו ובני ביתו מקפידים עליו מאוד ע"ז שנסע לברסליב מכח חסידות כי אביו וחותנו היו מכת הפרושים, ובפרט שאלו שהיו נוסעים לרבינו ז"ל מקודם היו נקראים ווידויניקעם, והיו אצל המתנגדים לחרפון ולבזיון, ואביו ובני ביתו חשבו שיבוא עוד על ש"ק לחזרה, ולסוף הרגיש הארה כזאת שחישב בעצמו שפה נצרך לו לישב חדשים, ואח"כ שמע איך שרבינו ז"ל אמר ולחם עצלות לא תאכל וחזר כמה פעמים לא תאכל לא תאכל, מכ"ז הבין מוהרנ"ת שעליו נאמר כ"ז מאדומו"ר ז''ל. וכן בסעודת שחרית ג"כ היה למוהרנ"ת גודל רמיזות וההארות מאדומו"ר זלל"ה שמרמז לו שידע איך שיחזק א"ע בכל מה שיעבור עליו מלחמות, וזה יום א' שאחרי ש"ק היה ער"ה שחל אז ר"ה ב"ג, והב"ב חשבו שיבוא על ר''ה לחזרה כי לא היה מרחק רב מברסליב לנעמירוב רק ח"י ווערסט שהיה בקל לבוא, וכפי שביום א' היה יומא דשוקא בבראסליב והיו עוברים ושבים וכמה ב"א מנעמירוב היו על יומא דשוקא וראו את מוהרנ"ת ושאלו אותו אם יסע על יו"ט ר"ה ד.ק' לביתו, והשיב להם שהיריד שלו לא נגמר עוד, וכשבאו הסוחרים לביתם לנעמירוב ואביו של מוהרנ''ת ראה שבנו לא בא והבין שמסתמא הוטב בעיניו שם ההתנהגות מהחסידות הזאת יותר משאר הצדלקים שהיה אצלם מקודם, והגם שאביו בכלל היה חלוק מצד החסידות אפי' מאנשי הבעש"ט ז"ל, אעפי"כ זה היה יודע היטב שבנו מוהרנ"ת ז"ל הוא בעל מוח גדול ולמדן מופלג בנגלה ובנסתר והוא אינו מטעה א"ע אפילו בהחסידות שלו ויודע ומבין להבחין בין צדיק שהלכה כמוהו ובין שאינו כ"כ בדרך־ הנכון לפי מהותו ודעתו, היינו כי האב מכיר את בנו בפרט שידע איך שמוהרנ"ת בנו מתמיד גדול באהבת הגמפ"ת עם כל המפרשים ובפרט בפוסקים ובשו"ת מהוראה, כי חותנו ההגה"צ מו"ה ד"צ הדריך אותו באופן כזה שיהיה ממלא מקומו ברבנות שלו אך מוהרנ"ת זלל"ה בחכמתו ובצדקתו מנעוריו השכיל להבצל מרבנות ע"כ אמר לחותנו ז"ל שרוצה מקודם לקיים המשנה אל תעשם קרדום לחפוד בה ומוטב לעשות עבורו איזה חנות עם סחורה כי אביו היו לו כמה מסחרים עם כמה חנויות כי היה עשיר עצום, וכוונות מוהרנ"ת היי בכדי שזוגתו תשב ותעסוק בהחנות והוא יעסוק בעבודתו יתב"ש, אך אביו וחותנו חשבו שיקבל את הרבנות אח"כ, ונחזור לענין ראשון, אפי' אביו ז"ל כשראה שהוא נתעכב בשם על ר''ה וגם על יו"כ יום הק' לא בא, אז הבין אביו שמסתמא טעם שם בנו מוהרנ"ת טעם כזה אשר לא טעם עוד מימיו ומעודו אצל שאר הצדיקים שהיה אצלם מקודם טעם כזה, אך הוא בעצמו לא הפיק רצון מן כת החסידים, ואחר יו"כ כשבא מוהרנ"ת מבראסליב בוודאי לא קיבל אותו אביו בסבר פנים יפות כ"כ, וגם ב"ב שהיא זוגתו חרה לה שנפל כל העסק של החנות עליה, כי כשמוהרנ"ת בביתו עכ"פ היה מחשב החשבונות מהסחורות ומהחובות מהקונים שלוקחים בהקפה בחנות, והוא לא היה בביתו ב' שבועות מקודם ד"ה עד אחר יו"כ, ואגב שמע מאדומו"ד ז''ל כמה שיחות נפלאות שאמר לו רבינו ז"ל מיד קענין זעך שוין פין לאנג וכו' ובפרט כמה תורות במשך השני שבועות האלו היינו מקודם ד"ה סי' נדד מחאת כפיים ובר"ה גילה רבינו ז"ל התורה בחצוצרות סי' ה', ומוהדנ"ת קיבל לפגי רבינו ז"ל שהוא בעל מחשבה בלי שיעור וזה אחד מכ"ד דברים המעכבין את התשובה, הגם שהמחשבות הם מפלפול מגפ"ת וכיוצא מפוסקים, אך ורק מבלבלים בעת התפלה, ושם בהתורה הנ"ל אמר רבינו ז"ל כמה ענינים כאלו הנצרך לו היינו משכ"ש שצריך לפנות המוחין מחמץ, וגם היה נשמע אז המחלוקת מהזקן הידוע, ובפרט מהקדוש הצדיק דודו הה"ר ברוך זלל"ה הנראה לפני ב"א קצת כמו הפלגה, כי באמת ידוע שזה היה מחמת גודל קדושת של אדומו"ר זלל"ה שלא יהיו קטרוג מהס"מ על מה שוא בראת כידוע בסיפמע"ש איך שצעק כשזו הנשמה יורדת מה לי לעשות, וידוע שאמו של אדומו"ד הצדקת בעלת רוח הקודש ה"ה פיגא אחות הרה"צ הק' הד ברוך ז"ל היתד, אצל הרב ר' ברוך בכוונה עבורו ושאלה אותו מה זה שהעולם אומדים שאתה מרחק את בני, והשיב לה שאני. מסתיר אותו מפני שאין העולם כדאי עוד לזה האור, וכששמע שאמר רבינו ז"ל אוזן שומעת וכו' בקרב חכמים תלין ע"ש היטב, וגם מענין הקולות המובא ובפרט מענין צדיקיא עבדין מצותא בין הסט"א, ואח"ב בשבת שובה שמע התורה קרא את יהושע סי' ו' מענין דום לד', וכשבא לביתו התחיל להתפלל בקולות ובמחאות כפיים שקורין פליעסקין וגם בשמחה גדולה, כי כ"ז היו מהתורות ששמע בעת היותו אצל רבינו ז"ל, התחיל קיטרוג מהביהכנ"ם שהיה מתפלל שם עליו, והוא היה מקודם חשוב בביהכנ"ס כי אביו היה איש למדן ועשיר, ובפרט מוהרנ"ת ז"ל היה מבני הנעורים החשובים הגדולים שם, וכעת כשראו שנתלהב לבו כ"כ היה קצת קנאה עליו אפי' מרבו ומבני הנעורים החשובים שהיו שם, ואמרו לאביו שיראה למנוע אותו עכ"פ שלא יסע לבראסליב כ"כ כי יהיה ג"כ מן הווידויניקעס ובוודאי אינו לפי כבוד אביו ובפרט לפני כבוד חותנו ה"ה ר' ד"צ, ומחמת כ"ז היה מוכרח להתעכב בביתו כל ימי החג הסוכות, הגם שכפי שהיה בוער לבו מהרגשחו מגודל קדושת והשגת של אדומו"ר ז"ל היה במחשבתו שנצרך לו להיות אצל רבינו ז"ל כמה זמנים כמו שידוע מההתקרבות של המגיד ממעזריטש להבעש"ט ז"ל שבתחילתו היה אצל הבעש"ט כמה חדשים, אך אעפי"כ מחמת כיבוד אב ואם וחותנו ושלום בית היה מוכרח לחוג את החג בנעמירוב מקום מגורתו, וכפי שעוד מקורבים לרבינו ז"ל בערך יותר ממנין עשרה ישבו באותה העיר הגם שלא היו מצוינים כ"כ כמו מוהרנ"ת ז"ל כי היו נקראים ווידויניקעס אעפי"כ היה משתתף עמהם בחבורה אחת והתפללו בכל ימי החג בסוכה גדולה שהיה לאביו וגם ספר תורה של אביו לקח לשם והתפללו בקולות ובמחאת כפיים וקיימו ושמחת בחגיך ביחד והעיקר היו מזמרים הניגונים ששמעו אצל רבינו ז"ל היינו אשת חיל ואזמר בשבחין וביוצא, אך מוהרנ"ת ז"ל היו לו גודל געגועים לקיים חייב אדם לקבל פני רבו ברגל אך לא היו לו שום אפשידות לזה מחמת גודל קיטרוגים של משפחתו וב"ב ע"ז, ע"כ אמר לחביריו המקורבים ג"כ שכפי שהמנהג היו בימים הקדמונים שאפי' במוצאי החג היינו מוצאי שמחת תורה ג"כ היו חבורות חבורות כיתות חסידים ביחד שמחים כמעט כל הלילה שהוא אסרו חג לזאת יראו החברים אלו תיכף אחר תפילת מעריב ישכרו עגלה בנעמירוב לנסוע לברסליב ויש מציאות שבב' שעות יבואו לשם ויקבלו פני רבינו ז"ל ויחזרו ויטעו תיכף לחזרה לביתם ולא יוודע לשום ב";; מזה אפי' לב"ב כי יחשבו שהוא משמח א"ע עם חבריו אצל אחד מהם וכמו שהיה מלובש אז מוהרנ"ת ז"ל בגדי יו"ט בגדי משי וכובע של יו"ט כדרך הנגידים כך היה נוסע כי לא רצה לילך לביתו ליקח איזה מלבוש פשוט ג"כ לכסות על בגדי משי בכדי שלא ישאלו אותו מה זה, ונסעו כך תיכף אחר תפילת ערבית בערך תשעה ווערסט שזה חצי נסיעה התחיל הגשם לירד בשפע רב כ"כ עד שהיו מוכרחים לכנוס בהקרייטשמע שהיה שם עד שיופסק הגשם לירד, ומוהרנ"ת ז"ל היה מלובש בבגדי יו"ט תתלכלכו בגשם קודם שבאו להקרייטשמע ושם נתעכבו עד שפסק הגשם לירד כמעט ב' שעות, ואח"כ נסעו הלאה לאט לאט מחמת קלקול הדרך ובאו לברסליב בערך שעה קודם חצות הלילה. וכשבאו לתחילת הכניסה לעיר ברסליב זמרו בשירה וצעקו צהלי ורוני יושבת ברסליב בשמחה רבה בהרחובות עד שכמה ב"א נתעוררו ?מזה, וכשבאו לבית רבינו ז"ל היו עוד קצת אנשים, אך אדומו"ר ז"ל פנה אל אלו הבאים מנעמירוב וקיבל שלום מכולם בסבר פנים יפות וכיבד אותם במעט משקה ומיני מאכל מתיקה מיו"ט שקורין לעקיך, ואמר להם כי זהו לקח טוב נתתי לכם אך תורתי אל תעזובו, ובתוך כך בא הבע"ג ואמר שנצרך ליסע לחזרה כי כך שכרו אותו וקיבל כ"א רשות מרבינו ז"ל שקורץ גיזעגינט, ולמוהרנ"ת אמר רבינו ז"ל עוד לא נתתי לך עבור הוצאות וגם לא נתתי לי חשבון מיום בואך לביתך מכל ימי החג שלך. וכשמעו כ"ז מפי אדומו"ר ז"ל הבין היטב כי זהו כיוון אדומו"ר ז"ל למחשבתו כי מחמת הגעגועים והכיסופין שהיו לו כל ימי החג לזה שיוכל לספר כל לבו לפני אדומו"ר ז"ל ראה ממש רוה"ק שרבינו ז"ל יודע המחשבות שלו, הכלל אותן אנשים שבאו עם מיהרנ"ת זלל"ה נסעו והוא נשאר, והגם שהיה למוהרנ"ת מדובר עוד בחוהמ"ס עם הסוחרים שתיכף באסרו חג נצרך ליסע לבארדיטשוב עבור סחורות של חורף ושכרו עגלה עוד בחוהמ"ם על אס"ח ליסע תיכף לבא"ד אך כששמע מאדומו"ר כל הנ"ל שכח אכ"ז ונשאר אצל רבינו ז"ל, ממילא מובן שאותו הלילה האיר למוהרנ"ת כשמש בצהרים משיחותיו שהיה מדבר אדומו"ר כמעט כל הלילה והלך קודם אור הבוקר עם רבינו ז"ל למקווה וכאור בוקר התפללו בביהכנ"ס של בעש"ט ז"ל שהיה סמוך לבית אדומו"ר ז"ל, והיו לרבינו ז"ל ב' זוגות תפילין דרש''י ואז התפלל מוהרנ"ת דיל בתפילין של רבינו ז"ל עם טלית של חול של אדומו"ר ז"ל, וזה שמעתי כ"פ שמוהרנ"ת ז"ל אמר אה"כ כל ימיו שמאז והלאה הרגיש בעצמו מוח חדש ממש מזה הטלית ותפילין של רבינו ז"ל ואחר התפלה כיבד אותו רבינו ז"ל במאכלי מזונות עם צנצנת קאווי ואמר לו בוא ונלך לשוח אצל ביהכנ"ם בעש"ט ז"ל, שהיה מן היסוד שם חתיכת עץ בולט שהיו יכולים לישב שם וכפי שמוהרנ"ת ז"ל ראה מרבינו ז"ל את החביבות שמחבב אותו, התחיל לספר את כל אשר עבר עליו באלו הימים מעת בואו לביתו ואיך שהתפללו כל החג בהפוכה וכיוצא, ואז נתלהב רבינו ז"ל וגילה לו אז התורה נפלאה בליקוט"א סי' מ"ח על אשר מעלתם בי, ושם מובא מהתפלה בכח שהיא בחי' סוכה, וכשאמר רבינו ז"ל הפסוק ואשים דברי בפיך נדמה למוהרנ"ת ז"ל שממש אדומו"ר ז"ל מניח לו בפיו דבריו, עד שגילה שם שסוכה ותפילה בכוח סגולה לבנים, ומחמת שמוהרנ"ת ז"ל היו לו יסורים מזה שלא היו לו עוד זרע של קיימא כי זוגתו היתד? מפלת כמה פעמים לד' חדשים וכשרבינו ז"ל אמר ששמיני עצרת עוצרת הנוקבא הטיפה שלא תפיל עיי"ש, נזכר מוהרנ"ת ז"ל שזה המבוקש שלו שהוא נצרך לזה, והבין שאדומו"ר בדוד,"ק שלו כיוון עבורו זה, הגם שעוד לא הזכיר בשום פעם לרבינו ז"ל מזה, אך כעת אמר לרבינו ז"ל שזוגתו הפילה כמה פעמים וכעת היא ג"כ בחודש ד' בהריון ומבקש מאדומו"ר ז"ל ע"ז שלא תפיל עוד, ואז אמר לו רבינו ז"לי עבור זה נצרך לך ליתן על פדיון, ותיכף אמר מוהרנ"ת ז"ל אפי' בל"ז חשבתי ליתן על פדיון לידכם, ענה רבינו ז"ל מעות איני צריך רק תראה להכין לביתי ששה כסאות שקורין ביינקליך בחי' שש מעלות לכסא שזה נגד ו' שבתוך א' שאמרתי בשבת שובה קרא את יהושע עיי"ש סי' ו' בליקוט"א, ואחר גמר התורה הזאת נכנסו לבית אדומו"ר לסעודת הצהרים באסרו חג, ואח"כ הבין אדומו"ר ז"ל שמוהרנ"ת נתפעל כ"כ מהתורה הנ"ל שגילה לו היום עד שאין לו חשק ליסע לביתו, אמר לו רבינו ז"ל נצרך לך לקיים כעת בקי בשוב שאמרתי בשבת שובה, וקיבל מוהרנ"ת א"ע שהוא מלובש בבגדי יו"ט ואיך יוכל לבוא לביתו בבזיון ומה ישיב להם היכן היה, ויעץ לו אדומו"ר ז"ל כך שיסע אחר מנחה שיהיה סמוד לנשף ערב יום ויבוא לנעמירוב בתחילת הלילה בחשיכה ולא יהיה ניכר כ"כ איך שהוא מלובש, ואגב סיפר לרבינו ז"ל מהנסיעה לבא"ד פן נסעו בלעדו ויהיה לו ע"נ גם מזה כי הבטיח להסוחרים שיסע עמהם, אמר לו אדומו"ר מי יודע אפשר היו להם ג"כ מניעה מהבע"ג ולא נסעו, וכשראה מוהרנ"ת ז"ל שרבינו ז"ל מפציר אותו ליסע היה מוכרח לצייתו ליסע, וכך היה שמוהרנ"ת ז"ל בא באישון לילה לנעמירוב וכשבא לביתו היתה זוגתו בבית זקינו ולא היתד, בביתה והוא התפלל מעריב בביתו באריכות בהתלהבות כי לא היה שום אדם אז בביתו, ואגב מקודם שינה והחליף את מלבושיו לבגדי חול לתפלת ערבית, וכשזוגתו נכנסה לביתה היה מוהרנ"ת עומד בשמונה עשרה באריכות כ"כ עד שחטפה לה שינה, ודרכו של מוהרנ"ת היה תמיד בחצות הלילה היה הילך מביתו למקווה ומשם לביהמ"ד שלו עד אחר התפילה וגם בלילה זו עשה כדרכו תמיד, ובתוך כך שמע בביהמ"ד שהסוחרים עוד לא נסעו לבא"ד כי הבע"ג ששכרו בחוהמ"ם נסע נסיעה אחרת והתחרט מהם, והלך אחר התפילה לביתו, וכמו שנכנס לביתו קודם שרצתה זוגתו לחקור אצלו היכן היה באו לביתו הסוחרים ולחצו אותו שיזרז א"ע כי שכרו עגלה אחרת, עד שלא היה שעת הכושר שתכנוס עמו בטוען ונטען היכן היה כי היתד- מוכרחת להכין לו צידה לנסיעה עם הסוחרים, ואז ראה היטב שנתקיים אצלו הפסוק ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, וגם נתפעל עד מאד אך שאדומו"ר ז"ל התנהג עמו ברוד,"ק שלו ובנבואה ממש באספקלריא המאירה בזה הדבר שהכריחו ליסע לביתו ובעצה ישרה כזאת אפי' בגשמיות ובנירט בדרך הקודש ברוחניות, ומכ"ז נתחזק בדעתו שיעבור עליו מה שיעבור איך שימנעו אותו בזה הן מבני עירו והן מב"ב והן ממשפחתו לא ישגיח כלל עליהם, הגם שזה תחילת התקרבותו וכאו"א רצו שירחיקו אותו מזה, אך כפי שראה וטעם בחי' טעמו וראו כי טוב וכו' והרגיש בלבו נעימות עריבות הלימודים והעצות בזה ובבא של רבינו ז"ל שזה חיות של עוה"ב בעוה"ז בחי' ביומו תתן שכרו מהתורה בחצוצרות וכן זה שמע בהתורה קרא את יהושע תשובת עוה"ז ותשובות עוה"ב שלא שמע ולא ראה כזאת מקודם הגם שהיה כבר אצל כמה גדולים צדיקים, אך הרגיש היטב מה שרבינו ז"ל בשבתים שהיה אצלו כפל ושלש הפסוקים גמלתהו טוב ולא רע כמה פעמים וכן עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון ובפרט הפסוק רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה, היה לבו בוער מזה כ"כ עד שחישב בעצמו ונתחזק שאפי' כל הרוחות שבעולם יהיו מנשבים בו לא יזיזו ולא יעקרו אותו מזה האילן הגדול והקדוש כל ימי חייו, וכשבא מהנסיעה מבא"ד עם הסחורה והיה נצרך לעשות חשבונות בכדי שזוגתו תדע מכל מין סחורה השערים שקורין פרייזין כמה תפדה מן הקונים, הכלל נתעכב אצלו כמה ימים שלא היד, יכול לזוז א"ע מביתו ליסע לרבינו ז"ל, עד שמרוב געגועים שלו חישב בעצמו שעכ"פ נצרך לו על יום אחד לבוא לאדומו"ר ז"ל רק לראות פניו הק' ולספר את נגעי לבבו מן המניעות גדולות שיש לו ע"ז ליסע אליו, והכין מקודם בביתו את החשבונות מכל הסחורות שהביא מבא"ד עם הצעטלין מן השערים שקורין פרייזין ונסע לברסליב ולא הודיע לב"ב כלל מזה, ודרכה היה שבכל היום היתד. יושבת בחנות והוא ישב ולמד בביהמ"ד ובערב מסרה לו החשבון מן הקונים מי שקנה בהקפה ומי שנתן מעט במזומן ומעט בהקפה וכיוצא מאיזו סחורות מכרה בכדי שהוא יכתוב כ"ז שתדע על להבא, וכשבאת לביתה והוא לא בא וחשבה פן נתעכב בביהמ"ד והלכה לביהמ"ד ולא מצאה אותו, הבינה שבוודאי נסע לברסליב, ובוודאי הקפידה ע"ז כי מי יכתוב לה ופן תשכח מי ומה, אך מה תוכל לעשות בזה, ומוהרנ"ת ז"ל כשבא לרבינו ז"ל שאל אותו אדומו"ר ז"ל על כל עניניו וסיפר לרבינו ז"ל שנצרך לו בכל לילה לחשוב את חשבוניה מהיום מהחנות בכדי שתדע איך להתנהג בזה, וענה אותו רבינו ז"ל בזה הלשון בכל לילה ולילה תהיה נצרך לחשוב חשבונות של עסקי מו"מ בלשון תמייה איך יכול להיות שאיש הישראלי כמוך שאתה תבלה זמן של כל לילה על חנות חשבונות, די לך עכ"פ פ"א בשבוע לבלות זמן ע"ז ולא כל לילה, כי באמת נצרך לך להיות ממארי דחושבנא על התכלית הנצחי, ומחמת שבל"ז ג"כ היה לבו בוער לעבודתו יתב"ש בפרט כעת ששמע מרבינו ז"ל בלשון תמייה איך יכול להיות זאת, נכנסו הדיבורים של רבינו ז"ל שאמרם מעומקא דליבא נכנסו בלבו שכך יעשה פ"א בשבוע במיצש"ק יעשה החשבונות של כל השבוע, והקפידה עליו מאוד מה זה לך חדשות כזה, איך זה ראתה שמעת בואו מרבינו ז"ל כעת נעשה מתמיד יותר ממקודם, הגם שהיה תמיד מתמיד גדול מאוד אך כעת ראתה שלא ינום ולא יישן במעל"ע שלם אפי' ד' שעות רק עוסק בתורה ובתפלה ואינו מדבר שום דבר הרשות רק מעבודת ד/ ושוב בערך ב' שבועות נסע לבר6ליב וסיפר לרבינו ז"ל שבמוצש"ק עושה החשבונות מהחנות של כל השבוע, וגנח אדומו"ר ז"ל שקורץ אקרעכץ גיסאן, בכל שבוע ושבוע במוצש"ק יהיה מוכרח לך לעשות חשבונית של חול, מה יאמר אליהו הנביא ע"ז אפשר היה די פ"א בחודש לתקן את כל, וכשמעו זאת מרבינו ז"ל לא רצה בביתו לעשות חשבונות אפי' במוצש"ק ובוודאי הקפידה עד למדי עליו אך מה לה לעשות, סיפרה לאביו כי היו סמוכים על שולחן אביו, ואביו בוודאי חרה לו ע"ז, ומוהרנ"ת ז"ל לא השגיח כלל ע"ז ונסע שוב לברסליב, וזה היה כמעט שלש שבועות קודם חנוכה והיה אצל רבינו ז"ל עד אחר חנוכה כמובא בימי מוהרנ"ת עיי"ש ושמע התורה ח' ראיתי מנורת זהב, ואיך ששאב ממש רוה"ק באותו הזמן מן בואו קודם חנוכה עד שנסע אחר חנוכה לביתו מבואר כבר בחיי מוהר"ן ובימי מוהרנ"ת הנדפסים עיי"ש, ובעת בואו לביתו לחזרה אחר חנוכה נטלה זוגתו המפתחות של החנות שלה וזרקה לפניו שא"א באופן כזה להיות עוסקת בהפרנסה מהחנות שעליה לבדה מוטלת המשא הכבידה, ואביו אמר לו שהוא אינו רוצה להחזיקם באופן כזה שפורק א"ע מכל, וכמעט שאביו דחף אותו מביתו שלא יבוא עוד לפגי עיניו, והיה מוכרח לילך לבית זקנו אבי אמו שהוא הי־ה מקרב אותו קצת, וזוגתו נשארת על שולחן אביו, ובתוך כך נסעה לאביה הרה"צ ה"ג מוהר"ר דוד צבי ז"ל, ושאלה מה זאת, וסיפרה לו את כל אשר נעשה, ושאל אותה אם מעת שנתקרב לרבינו ז"ל אם לומד ועוסק בתורה ג"כ כי כת החסידים עוסקים רק בעבודה, .השיבה לו מה אומר לך אבי הוא לומד בכפלי כפלים יותר ממה שלמד במקודם כי ממש לא ינוח יומם ולילד. ולא פסק סומא מגירסא מאז שהתחיל לנסוע לברסלב לרבו, עגה אביה לה, אם באופן כזה שקיבל עליו עול תורה כ"כ מוכרחת את בכל כוחך לעמול ולטרוח בפרנסתך בכל מה שתוכל אפי' לעמוד עם שק מלח בשוק מיע דער נאז אקירין און אים מפתם זיין, כי זד. הה"צ ד"צ ז"ל היה אוהב תורה מאוד, וכשמעו מאתה שמהרנ''ת חתנו מתמיד ביותר ממקודם אז אמר רבי כזה שנותן לו התמדה ללימוד הרבה אני מחזיק לו תודה ע"ז, הכלל נסעה לחזרה לנעמירוב ונשקט מאתה מעט התגז כי אביה פקד עליה שלא תרעם כ"כ על בעלה, אך אביו היה ברוגז עליו, ומוהרנ"ת ז"ל היה בבית זקינו ונסע בכ"ם לברסליב, עד שבאותו החורף נסע אדומו"ר ז"ל עם בתו שרה למעדוועדיבקי להשיאה שם כידוע לאנ"ש שהיה החתונה בר"ח ניסן, וכשנסע אדומו"ר ז"ל לא היה מוהרנ"ת אז בבראסליב עד כמה ימים אז שמע שרבינו ז"ל נסע עם בתו, הגם שמוהרנ"ת היה עם רבינו דל בליניץ אך מוהרנ"ת חזר אז לביתו, אז התחיל תיכף לחשוב מסתמא יתעכב רבינו ז"ל בהנסיעה זו כמה שבועות כי הכנות קודם החתונה ואח"כ החתונה בעצמה, וזה היה סוף חודש שבט של שנת תקס"ג שנסע רבינו זלל"ה עם בתו למעדוועדיבקי, והיה חושש פן יתעכב שם אדומו"ר זלל"ה כמה שבועות כי שם היה מקודם מגורתו ושם משפחת ב"ב סמוכים למעדוועדיווקיע דרים שם, וזה סמוך הזמן לפורים, ולבו היה בוער מאוד איך לא אראה פניו הק' זמן כזה, כי זה היה שנה ראשונה שנתקרב אליו והרגיש בכ"ם נעימות ועריבות ומתיקות דרכיו הק' וכן דיבוריו הק' המביאין אותו לחיים נצחיים באמת ואפי' בגשמיות עצותיו הק' נותנים לו חיות שיוכל לעבור ימי חייו בטוב בזד, העולם ג"כ, ונסכם בדעתו שנצרך לו ג"כ ליסע לשם, אך איך יוכל לעשות דבר כזה לנסיעה רחוקה כזה על זמן רב כזה כי יש יותר מארבעים פרסאות שקורין מאל שזה יותר מארבע מאות ווערסט מנעמידוב למעדוועדיבקי ואז עוד לא היו מסילת הברזל לנטוע רק היו מוכרחין לשכור בעל עגלה עם סוסים מעיר לעיר, ונתחכם בדעתו איך שיש לו בעיר בארדיטשוב אחות אמו שהיא דודתו עשירה במסחרים גדולים כמה חנותים מסחורות שונים, ומוהרנ"ת ז"ל היה חשוב גדול אצלה, שהיתה עקרה בלי בנים והיה חשוב אצלה כבן, ותמיד חפצה היה שהוא יהיה אצלה באיזו מסחר רק לעיין על המשרתים ולחשוב באיזה פעם חשבונות מהמסחריים, ועבור זה יהיה לו פרנסת כל צרכו וגם יוכל לעבוד עבודת ד' וללמוד כחפצו, אך מוהרנ"ת ז"ל פנה עורף מזה מחמת כשרותו שרצה לברוח מחיזו דהאי עלמא לגמרי תמיד ובפרט מעת שנתקרב לרבינו זלל"ה, לזאת אמר בביתו שמצה ליסע לבארדיטשוב על איזו שבועות על בחינה ונסיון במסחרים של דודתו פן יראה אם נכון לפניו שם, וכששמעו מאתו דבר זה הוטב בעיניהם הן לאביו והן לב"ב עד מאוד, וכפי שזה היה סוף חודש שבט אמר שיהיה בשם איזה שבועות עד קודם פסח, כי הבין שנסיעתו לרבינו ז"ל להחתונה אפשר שיתעכב עד אחר פודים, לזאת אמר בביתו שיהיה בבא"ד עד קודם פסח והוטב בעיניהם שיסע לשם בכדי שיעסוק גם קצת במו"מ לפי סברתם, ואגב שכפי שגם לבא"ד מנעמיתב מרחק רב בערך חמשה עשר מאל, והזמן זה חורף קשה וקרירות ושלגים בשבט ואדר, והנסיעה עם עגלה וסוסים נצרך להתעכב כ' מעל"ע בדרך, ועבור זה הכינו לו להנסיעה מביתו בגדים חמים להגן מן הקור וכן בגדי ש"ק וכיוצא וכן אפי' מיני מאכלים צידה לדרך, ונסע מביתו בדרך כבוד, והוא נסע לברסליב ומשם נסע לדבינו זלל"ה למעדוועדיבקי, ומה שעבר עליו עד שבא לשם מניעות ויגיעות וטרחות א"א לבאר ע"ס הכתב' מהעגלות ומהשלגים ומהקרירות, אך בתענית אסתר לעת ערב זמן סמוך לקריאת המגילה הגיע לכפר הסמוך למעדוועדיבקי בערב י"ב ווערסט לשם, ורצונו היה מאוד שיהיה לקריאת המגילה אצל רבינו זלל"ה, אך ממש ראה שמן השמים עכבהו מזה, והיה לו יסורים גדולים שלא זכה לזה עוד לחוות פניו הקדושים בעת קריאת המגילה, ובהכפר שבא לשם שמחו מאד על ביאתו לשם כי נתקבצו לשם תשעה אנשים ולא היו מנין שלם ומוהרנ"ת ז"ל השלים המנין בשם, ואחר קריאת המגילה היה י'שקו ליסע תיכף שילין בשם אצל רבינו זלל"ה, אך הבע"ג לא רצה ליסע בלילה, ואגב אחד תענית מוכרחין לסעוד ולאכול קצת ובפרט פורים מצוה משום שמחת פורים לטעום ולא להיות בתענית עוד, ואח"כ כשסעד שם ביקש מאנשי כפר הנ"ל שישכרו לו איזו עגלה תיכף למעדוועדיבקי הגם שיבוא לשם בחצי הלילה אעפי"כ עכ"פ יהיה במקום של רבינו זלל"ה, כיי כך מובא בליקמוהר''ן ח"א סי' ע' שמה שנסמך ונתקרב למקום הצדיק שיש לו כח המושך בחי' עפר חושקין ביותר עיי"ש, הכלל שכרו לו בשם איזו עגלה ונסע בלילה והגיע לשם בשעה י"ב שזה זמן חצות אז, ולא ידע מה לעשות להיכן יכנס כי בלילה ישינים בבל בית וסגורים האכסניות ג"כ, והוא עומד עם החפיצים שלו בחוץ, והקור והכפור ג"כ אז בחודש אדר עוד לא נפסק, ונתיישב בדעתו שילך לחפש איזה ביהכנ"ס, וגם זה לא ידע היכן הוא, כי הוא לא היה בשום פעם במעדוועדיבקי, יגם לא ידע דירת אדומו''ר היכן הוא, הכלל הלבנה האירה אז ליל פורים י"ד בחודש, ולקח החפיצים שהיו כבידים בידיו והלך אנה ואנה והכיר שזה מסתמא ביהכנ"ס והלך לשם וראה שסגור מבפנים ולא מבחוץ, והבין שמסתמא לן שם איזה איש ואפשר השמש בביהכנ"ס שם, ודפק בהדלת שיפתחו לו שיכנס לשם ולא רצו לפתוח לו מחמת חשש כי מי יודע מי הוא זה באמצע הלילה, עד שאמר מוהרנ''ת ז"ל להאיש דשם, שזה בא מדרך רחוק מאוד לנכד הבעש''יט זלל"ה אשר הוא כעת במחניכם להשיא את בתו תחי' בפה, והאיש הזה היה, שמש בבית הכנסת הזה וזקן ומקורב לאדומו"ר זלל"ה עוד גס מכבר כשהיה דר שם רבינו זלל"ה במעדוועדיבקי, ופתח לו הדלת, והאיש הלז שאל לו מהיכן אתם, וענה לו מעיר נעמירוב, ונזדעזע השמש הזה מאוד, ואמר למוהרנ"ת זלל''ה מהיכן זכיתם לידע מאיש קדוש אלקי כזד" כי השמש לא ידע רק מעיר בראסליב ולא ידע שעיר נעמירוב סמוך לבראסליב כ"כ ואגב בתוך כדי דיבור אומר השמש למוהרנ"ת זלל"ה מה שמכם, והשיב לו למה תשאלו לשמי, וענה לו השמש כי אחר קריאת המגילה בערב הייתי שם בביתו בעת שישב אדומו''ר זלל''ה עוד סמוך לשולחנו אחר הסעודה והיו שם כמה אנשים אצלו שמחים ומרקדים, ושמעתי שאמר להט תלמידי יהושע ששמו נתן ריצה וכוסף לשמוח ג"כ פה אתכם, אך הוא יגמור שמחת פורים בשושן פורים אי"ד* ולא הבינו האנשים דיבוריו ולא הרהיבו לשאול אותו מה זה, אפשר זה שמכם יהושע נתן, ענה לו מוהרנ"ת ז"ל שמי נתן, ויהושע אפשר שאדומו"ר מתפלל עבורי כך שהשי"ת יושיע לי שאנצל מכת החולקים, ואז הבין השמש שאדומו"ר צפה ברוה''ק כזה שתלמידו הק' יבוא על חג הפורים אליו, ומחמת זה קיבלו בסבר פנים יפות, ונטל את החבילה שקורין קלימיק של מוהרנ"ת ז''ל, ואמר לו בואו ונלכה לביתי הסמוך לביהכדד ונניח בשם הקלימיק שלכם, וגם אתם תשכבו מעט איזה שעה לנוח מטרדת הדרך, והלך מוהרנ"ת עמו לביתו, אך לישון לא רצה, רק ביקש מהשמש להראות לו מקום המקווה היכן הוא והראה לו, ותיכף הלך למקווה, וכפי ששם בביהמ"ד הזה מתפללים ותיקין וגם מוהרנ"ת מורגל להתפלל ותיקין, ואצל אדומר''ר ז"ל ג"כ מתפללים כמה וכמה אנשים וקורין שם המגילה ג"כ, והוא מממת גודל טרדתו מנסיעתו הכבידה, התיישב בדעתו שיתפלל בביהמ"ד של השמש וישמל את קריאת המגילה מקודם, ואח"כ ילך לאדומו"ר בישוב הדעת לקבלת פני רבו הק', והלך מקודם לבית השמש לטעום ולאכול קצת קודם שיבוא לבית רבינו ז"ל. הכלל כשבא לאדומו"ר ז''ל היה באמצע סעודת שחרית של פורים והיו שם אנשי העיר שהיו מקורבים לרבינו ז"ל, ענה לו אדומו"ר ז"ל אתה היית בכפר בערב לקריאת המגילה ונשמתך היה אצלי בקריאתי המגילה בפה, וכיבד אותו במשקה המשכר ואמר לו הגם שאתה בא מן הדרך ומסתמא בלילה לא היה לך מנוחה כ"כ אעפי"כ חייב איניש לבסומי בפשיטות לקיים מצוות מחיות עמלק בזה, ומוהרנ"ת ז"ל עמד לפני רבינו ז"ל באימה וביראה גדולה, אמד לו רביבו ז"ל הלא קיימת והיו עיניך רואות את מוריך יש לך לשמוח גם בזה עם שמחת פורים ביחד, וכפי שהרגיש בעצמו שבעת שיושבים מסיבת אנשים לא יוכל לספר עם אדומר'ר כ"כ מה שעבר עליו מנסיעתו הכבידה, ואדומו"ר הבין היטיב מחשבתו אף שלא אמר לאדומו"ר אכ"ז. ענה רבינו ז"ל ואמר לו אפשר עוד אתה מבולבל מעט מנסיעתך ונצרך לך עוד מעט לנופש, תקיים צא אך תקיים הלחם בעמלק, וכששמע תיבת צא והלחם בעמלק הבין שלא לחנם אמר לו הלחם רק זה ענין פורים למחיית עמלק במלחמה היינו הספיקות שבמוח כי ספק בגיס' עמלק, ומאז והלאה נתחזק להתרחק מספיקות אפילו בקדושה, ודיי לחכי' שזה מלחמה גדולה, והלך לאכסניא שלו, ומחמת שהיה עוד עיף מהנסיעה שלו, ואדומו"ד ז"ל נתן לו כיבוד משקה המשכר ואמר לו לך לפוש מעט, וקיים והניח א"ע לישן קצת, ואח"כ לעת ערב הלך לבית אדומו"ר, וחיו שם כמה אנשי העיר שמחים ומרקדים כנהוג בסורים, ותיכף כשראה אותו רבינו זלל"ה שנכנס אמד לו שישב אצלו סמוך לו, ואמר למוהרנ"ת ז"ל עמך יש לי לדבר הרבה אך לא עתה, והעיקר התזכור מה שדברנו בהתורה קרא את יהושע מרבי ותלמיד, ולע"ע תדע שאתה התלמיד, הגם שב"ה יש לנו זקנים ממך ג"כ תלימידיט מהוגנים, אך מ&מת שיהושע בן נון נער מחמת זה לא ימיש מתוך האהל, הכלל מוהדנ"ת זלל''ה ג"כ רקד עם האנשים שהיו שם, אך לבו היה לב נשבר מחמת הדיבורים של דבינו ז"ל שאמר לו לא ימיש מתוך האהל והוא יודע המניעות שיהיו לו מן ב"ב בפרט מהנסיעה הזאת בעצמה כי סוף כל סוף ידעו שהיה כל הזמן מעת נסעו מביתו אצל אדוגו"ר ז"ל כי מלתא דעבידא לגלויי ודבינו ז"ל אמר לו לא ימיש מתוך האהל הגם שמצד אחד היה לו עונג גדול מזה כי הבין בעצמו שזה כל תיקון נפשו ונשמתו אך ידע היטב איך שיעבור עליו מב''ב ומאביו וגם מבני עירו ובפרט מחותנו הגאון הצדיק הר' ד"צ ז"ל לזאת היה לו שבירת לב, ובתוך כך ענה לו רבינו ז''ל בקול רם בזה"ל זארג ניט נאד דיא זאלסט זיין פרייליך תמיד אפי' אז דיא וועסט אי"ה קומען לביתך והבין מוהרנ"ת ז"ל שרבינו ז"ל יודע מחשבות לבו היטיב ונתבייש מאוד בפני רבינו ז"ל מזה בעצמו, ואמר לו אדומו''ר ז"ל גם זה מהתורה קרא את יהושע שהבושה היא עיקר התשובה, אך צריך להיות בקי בשוב, ובקי ברצוא קיימת ב"ה שבאת לפה וכעת נצרך להיות בקי בשוב ביותר, ונתלהב מוהרנ"ת מזה שרבינו ז"ל לומד עמו ענין קרא את יהושע על נסיעתו לפה ועל נטיעתו לחזרה ג"כ, ואח"כ הלכו העולם מאת רבינו ז"ל לביתם והלך גם מוהרנ"ת לאכסנייא שלד ולן שמד" יבבקר אחר תפלתו תיכף הלך לרבינו ז"ל וזה היה שושן סורים, וכשבא לבית אדומו"ר ז"ל וגם רבינו ז"ל גמר את תפלתו וכיבד את מוהרנ"ת ז''ל במעט משקה ומזונות ואמר מוהרנ"ת בקובלנא אתוודה לפניכם כפי שאמרתם כברי עוד בבראסליב שע"י ריקודין והמחאות כף ממתיקין הדינין עוד לא יצאתי כ"כ בפורים לקיים כ"ז כנכון, ענה רבינו ז"ל לו בקפידא ובתמיה נא שושן פורים אין אצלך פורים גם שושן פורים שמו פורים, ובתוך כדי דיבור אמר לו אדומו"ר דברנו אתמול בפורים מן קרא את יהושע יש לי עוד לדבר דבר חדש מן שלשה מצוות שנצטוו ישראל וכוי ששייך לזאת התורה אך לא כעת הזמן לזה, ואגב נתאספו עוד כמה אנשים לרבינו ז"ל וכמעט כל היום הזה עד אחר מנחה היו שמחים כ"כ עד שאדומר'ר אמר למוהרנ"ת ז"ל מעתה תדע איך ששושן פורים הוא ג"כ פורים היינו להיות הארת מרדכי ואסתר מאירים לך שתחדש בהתודה שקבלו מחדש בפורים חדושים חדשים, והבין מוהרנ"ת ז"ל מזה שיש לרבינו ז"ל איזו כוונה בזה שאמר לו כך, אך עוד לא השיג כוונתו, וכשהלכו כל האנשים לביתם ומוהרנ"ת ג"כ רצה לילך לאכסנייא שלו, אמד לו אדומו"ר מסתמא עוד תבוא לאחר כך קודם שתנוח לישן, וענה מוהרנ"ת אי"ה אבוא לאחר שעה או ב' בערב קודם שינתי, וכך היה שבא לרבינו ז"ל בעת שישב על משכבו בהטליח קטון שלו בלי לבוש העליון, ואז גילה לו הגמרא שלש מצוות שנצטוו ישראל וכר ששייך להתורה קרא את יהושוע כנדפס בליקומוהר"ן בסימן ו' ואמר לו שגם ג' מצוות אלו הם בחי' תשובה המובא בהתורה הנ"ל, ושאל מוהרנ"ת ז"ל את רבינו ז"ל איד מרומז בהם תשובה, וענה לו אדומו"ר ז"ל זה אמור אתה, והלך מוהרנ"ת לאכסניא שלו ובדרך הליכתו עזר לו השי"ת שהבין מדעתו הק' כמובא בחיי מוהר"ן מזה באריכות שאמר לו אדומו"ר תוכל ללמוד אם תרצה. ומאז חינך רבינו ז"ל אותו לחדש בתורתו כידוע לאנ"ש מזה, ומזה הבין הדיבורים שאמר לו מקודם שתחדש בהתורה שקבלו בפורים מחדש הנ"ל, היינו בהחידושי תורה של אדומו"ר ז"ל שדיבר עמו מענין קרא את יהושע מעת בואו למעדוועדיבקי עד הנה. ואחר פורים היו אצל רבינו ז"ל עוסקים בהכנת החתונה של בתו שרה ז"ל, אעפי"כ לא עבר ביום שעה שלא יהי' בבית אדומו"ר ז"ל הגם שהיה לו אכסניא, ומהחתונה בעצמה בפרט מקודם החופה ומאחר החופה ומהשבח קודש ששמח ורקד רבינו ז"ל הרבה בהשלש סעודות ומהתורה סי' מ"ט בליקו"א כבר ידוע ונדפס בחיי מוהר"ן, ומ־הרנ"ת ז"ל היה סברתו שיסע על חג הפסח לביתו לנעמירוב, אך כששמע שאדומו"ר ז"ל יתעכב במעדוועדיבקי עד אחר פסח נסכם בדעתו ג"כ שלא יזוז עצמו ליסע משם עד שרבינו ז"ל יאמר לו למה לא תסע לביתך, ואדומו"ר ז''ל לא אמר לו קודם פסח כלל שיסע, ונסכם בדעתו הגם שידע היטב החרון אף שיהיה לו כשיבוא אחד פסח לביתו מכל הצדדים, אעפי"כ לא השגיח ע"ז כלל, כי נתיישב בדעתו זהו הוא שאדומו"ר ז"ל עסק עמו מהתורה קרא את יהושע מעת בואו למעדוועדיבקי כדי שיידע איך לשתוק על בזיונו, ובפסח אכל על שולחן אדומו"ר ז"ל אך לישון הלך לאכסנייא שלו, יזה היה למוהרנ"ת ז"ל פסח אחד שהיו עם רבינו ז"ל בלילה הראשון של הסדר, וזה היה אצלו חיות לכל ימי חייו כי בשאר שני חייו לא היו לו אפשירות לזה ליסע מביתו מפסח מחמת קיטרוגים מכל הצדדים, ואחר יו"ט פסח נסע עם אדומו"ר ז"ל לחזרה לברסליב, וגודל הארה שהיה למוהרנ"ת ז"ל בכל הדרך בנסיעתו' עם אדומו"ר ז"ל משיחותיו הקדושים והטהורים של רבינו ז"ל יקצרו המון יריעות מלכתוב ומלספר, ומוהרנ"ת ז"ל ממש שכח שנצרך ליסע לביתו מחמת שטעם טעם גן עדן כזה מצוף נועם מתיקות עריבות אמרותיו של רבינו ז"ל מכל הזמן הזה, ואך אדומו"ר ז"ל אמר לו כעת נצרך לך ליסע לביתך ג"כ, ואז אמר לו רבינו ז"ל מה שכבר נדפס אמענטש גייט אויף אשמאל בריקעל נאר דעי עיקר זעו ניט שרעקין, כי רבינו ז"ל הבין שמוהרנ"ת ז"ל יש לו פחד מאד מזה שיעבור עליו בבואו לנעמירוב מהנסיעה הזאת, כי החפצים שנתנו לו בעת שנסע מביתו, שסברו שיסע לדודתו, נתלכלכו ונקרעו, והכר שהוליד עמו נתקרע, והמוכין שבתוכו שקורין פיידירין הוכרח בדרך לתת אותן בשק פשוט ונתבייש מאוד מפני ב"ב, הכלל מאז נתגרש מבית אביו לגמרי והוכרח להיות סמוך על שולחנו בעצמו כמובא בימי מוהרנ"ת עיי"ש, וכ"ז שכתבתי עד הנה הוא מעט דמעט ממה שראיתי בהכתב של ימי מוהרנ"ת ז"ל כתב ידו ובפרט מה ששמעתי מבתו היחידה מרת חנה ציריל נ"ע ובפרט מכל המשפחה שלנו כי זקיני ז"ל מו"ה שכנא שהיה בנו הראשון היה בקי ביותר בזה, ואבי ז"ל שמע מאתו היטב, ומשנת ס"ג בקייץ איך שאדומו"ר ביזה אותו כמה פעמים ואודה קירב אותו ביותר והרגיל אותו לכתוב תורותיו הלא כבר נדפס בימי מוהרנ"ת חלק א/ אשרי לו אלף פעמים שזכה ע"י מניעות כאלה לנעימות כזה עד שאמר רבינו ז"ל שאנחנו צריכין להחזיק טובה לו שאלמלא הוא לא היו נשאר לנו דף א' מרבינו ז"ל: