ח

והנה יכולים לומר דענין מה שאיש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, יכולים לומר שזהו בחי' לימוד תורה שבנסתר שע"י לימוד תורת הנסתר עי"ז מסתכלין בהשכל שיש בכל דבר, ומה שרבינו ז"ל אומר שע"י התורה החן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם היינו ע"י תורת הנסתר שהיא בחי' חן, ע"י לימוד זה נתעלה החן והחשיבות של ישראל. והנה מבואר בהתורה הנ"ל שהשכל שהוא אור גדול זה בחי' יעקב, כי יעקב זכה לבכורה שהיא ראשית שהיא בחי' חכמה, ויעקב שהוא בחי' השכל זכה לחן עי"ש. והנה איתא בספר אמרי נועם (מאמר ל"ג בעומר) שכתב ענין ל"ג בעומר אמרו ז"ל מודים מכלל דפליגי והוא כי מודים הוא בחי' הו"ד להודות על אמת וידוע אשר נצח והוד הוא תרין פלגי גופא על כן אמרו מודים מכלל דפליגי והנה יש בחי' הנקרא הוד שבהוד כי שתי הודאות יש, הודאה אחת להודות על תורת משה רבינו ע"ה כי הוא אמת, אמנם יש הודאה אחר הודאה היינו שלא לומר אשר התורה הוא פשט התורה בלבד רק להאמין באמונת אומן אשר כל דברי חז"ל ורמזי וסודות התורה הם אמת גמור רק שנתלבשו בלבושי פשטי התורה והסודות שגילו לנו חז"ל הם פנימיות, וכמו דאיתא בזוה"ק תיפח רוחי' אילון דאמרו שאין לנו רק מה שבכתב בפירוש בפשטי התורה, וזהו שנקרא מודים דרבנן היינו להודות בכל מילי דרבנן והוא בחי' הוד שבהוד, ע"כ מסיימין ברוך אל ההודאות לשון רבים להודות על שבכתב ועל שנמסר לנו בע"פ בסוד ה' ליראיו בדברי חז"ל. והנה אלו הרשעים שאינם מאמינים רק בפשטי תורה שבכתב ואינם מחזיקים במילי דרבנן שעשו משמרת לתורה המה מסיטרא דנחש כמ"ש ופורץ גדר ישכנו נחש לאשר הם פורצים גדרים וסייגים של חז"ל, וע"כ אמרו ז"ל מאן דלא כרע במודים נעשה שדרתו נחש רומז על הנ"ל שאינו מודה במודים דרבנן, ולזה משה רבינו ע"ה שאמר לנו תורה שבכתב נאמר עליו ונתת מהודך עליו וזכה לקרני הוד, וידוע אשר התנא רשב"י היה שורש משה רבינו ועל ידו נתגלה לנו סודות ופנימיות התורה שהוא בחי' הוד שבהוד ע"כ נסתלק נשמתו לעילא ביום ל"ג בעומר הוא ספירת הוד שבהוד הרומז על גילוי סודות ורמזי חז"ל בתושבע"פ. ועיקר קלקול ירך יעקב שהי' בבחי' הוד כנודע עיקר היה אחיזת הנחש בבחי' תורה שבע"פ אבל בגופא דאילנא שהוא סוד תורה שבכתב לא היה לו אחיזה כלל רק בבחי' הוד שבהוד, וע"ז עיקר עבודתינו לזכות לגאולה לתקן קלקול הירך הוא ע"י סודות התורה, וע"כ איתא בזוהר בהאי חיבורא יתפרנסון דרא בתראה דרא דייתי מלכא משיחא, וזהו שאמר אל תצפי' לרגלי' דמשיחי' עד דמטין רגלין ברגלין רומז על תיקון הוד שבהוד כי הוד הוא בחי' רגל והוד שבהוד נקרא רגלין שברגלין וזהו שרמוז בתיקונים מאן דקטיל לחוויא בישא בקשתא בגירין דקשתא רומז על סודות התורה אשר בזה מנגחין קרבא נגד האי נחש, ומזה נתפשט המנהג לירות בקשת ביום ל"ג בעומר הרומז על הוד שבהוד שהוא מודים דרבנן להאמין במילי דרבנן סודות התורה ולקטלא להאי חוויא שנגע בירך יעקב ע"י חצים שבקשת וכו', והנה ידוע אשר יעקב ורחל הם בבחי' תורה שבכתב ושבע"פ ולזה לבן שהוא מסטרא דנחש כדאיתא בס' לב"ן ר"ת ל'ויתן נ'חש ב'ריח ע"כ לא רצה ליתן את רחל בתו ליעקב לאשה, וכאשר בא יעקב אל הבאר ושם נזדמנה לו רחל כתיב ויגל את האבן מעל הבאר רומז לבטל האי אבן ניגוף שהוא מסך המבדיל חלילה בין יעקב ורחל, ולזה נרמז בתיבת ויגל ענין ל"ג בעומר עם ששה עשר יום שלאחריו כי בל"ג בעומר הוא תיקון הוד שבהוד שהוא מודים דרבנן להתגלות תורה שבע"פ בחי' רחל ולאשר בחג עצרת קיבלו שני לוחות נגד תורה שבכתב ושבע"פ כמו שרמזנו במ"א, ויחן שם ישראל נגד ההר עולה ב"פ תורה, ע"כ ההכנה לזה הוא ביום ל"ג בעומר שהוא שתי הודאות על שבכתב ושבע"פ להאמין בסודות התורה ונשמת רשב"י עלה אז בשמי מרום לרום המעלות וסליק לעילא ולעילא לאשר על ידו נתגלו רמזים וסודות מה שלא ניתן רשות לשום אדם כידוע, ולזה נאמר גבי יוסף ותשב באיתן קשתו ותרגם אונקלוס דקיים אורייתא בסתרא רומז על האי קשת שהוא סתרי תורה כנ"ל, דזרק חיצים לקביל האי חוויא, וע"כ נאמר סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם היינו בחי' יוסף אות ברית והוא בבחי' קשת שהוא הסוד ולזה ניתן סימן על ל"ג בעומר פל"ג שהוא מלשון פלגי גופא יען כי הוא בחי' מודים מכלל דפליגי. והנה המן הרשע אחיזתו משורש נחש כידוע ארבעה פתחו באף הנחש והמן קרח ושר האופים ע"כ בא במלשינות ואמר ודתיהם שונות מכל עם היינו שהי' מלגלג על מילי דרבנן באמרו אשר לכל אומה ולשון יש איזה דת רק שכל דבר ודבר מבואר בפירוש ואינו בהסתר אשר איזה אות או נקודה ירמוז על הרבה דברים כמו אצל ישראל אשר הדרש של החכמים הוא יותר מהעיקר כמו שאז"ל הלכות שבת כהררים התלוים בשערה והיתר נדרים פורחין באויר, וזהו ואת דתי המלך אינם עושים היינו במה שעושים מילי דרבנן אין זה דתי המלך כלל כי לא נאמר כלל בתורה שבכתב ולזה רמזו ו'את ד'תי ה'מלך ר"ת הו"ד שפגם בהוד שבהוד שהוא מודים דרבנן, וע"כ שלחה אסתר לחכמים דייקא כתבוני לדורות היינו להראות אשר על ידם יתגלה מצות קריאת המגילה מה שלא נאמר בקרא בפירוש כי אדרבא נאמר שלשים ולא רבעים עד שמצאו לדרוש כתוב זאת וכו' כידוע, וע"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש ברצון, כי לפי קושיות המפרשים בהא דכפה עליהם הר כגיגית הלא אמרו נעשה ונשמע ברצון ומה היה צריך לכפיית ההר, ותירצו דברצון לא קבלו רק תורה שבכתב וכפיית ההר היה על תורה שבע"פ שהיה באונס, ולזה בימי אחשורוש קבלוה ברצון היינו לתורה שבע"פ יען שהכניעו שורש הנחש שמתנגד על דברי החכמים, ובאו אז לאמונת אומן כי הכל ניתנו מרועה אחד ולזה ניתן הסימן פל"ג ביום שהוא ל"ג בעומר היה פורים לשעבר כי ענין אחד להם לתקן הוד שבהוד בבחי' מודים דרבנן, להודות אשר כללותיו ודיקדוקיו הכל ניתנו מסיני והבן, עכ"ל שם. הנה מבואר מדבריו שבחי' הוד שבהוד היינו הודאה אחר הודאה הוא להאמין באמונת אומן אשר כל דברי חז"ל ורמזי סודות התורה הם אמת גמור ומבואר מזה שעיקר שלימות תורה שבע"פ הם סודות התורה, ומבואר מדבריו שעיקר קלקול ירך יעקב היה בבחי' תורה שבע"פ, ותיקון קלקול הירך הוא ע"י סודות התורה, ויכולים לומר שזהו מה שמבואר בדברי רבינו ז"ל שיעקב הוא בחי' השכל דהיינו השכל שיש בכל דבר דזה זוכין ע"י לימוד פנימיות התורה, שע"י פנימיות התורה זוכין לקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר וזהו בחי' יעקב שהוא בחי' סודות התורה וכמבואר באמרי נועם שהבאנו שתיקון קלקול הירך הוא ע"י סודות התורה.