Money, Livelihood & Commerce with Faith — Continued
אוצר היראה - Otzar HaYirah
עִקַּר עֲנִיּוּת בָּא עַל־יְדֵי שֶׁאֵין לוֹ הַדַּעַת שֶׁל הַשְׁגָּחָה, וְתוֹלֶה הַכֹּל בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, כִּי הַטֶּבַע הוּא בְּחִינַת לַיְלָה וָחשֶׁךְ, בְּחִינַת פְּגַם מִעוּט הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשָּׁם בָּא עִקַּר הָעֲנִיּוּת וְהַדַּחֲקוּת רַחֲמָנָא לִצְּלַן (הל' נט"י שחרית ה"ב, אות טו).
36. The essential thing is faith in the Sages (אֱמוּנַת חֲכָמִים) — for the essential thing is the ultimate purpose. Every person must have care for himself and think always each day about his eternal ultimate purpose, and what his end will be, and so forth. And to merit the genuinely good ultimate purpose is impossible except through faith in the Sages — for a person cannot arrive at and return to the source of his soul except through the true Sage-Tzadikim. For even the upright and G-d-fearing who engage in Torah cannot attain their completeness except through the true Sages and Tzadikim. All the more so one who has committed some blemish; all the more so one who has blemished and transgressed greatly, G-d forbid — as is common now due to our many sins — he can certainly not be healed in body and soul except through the truly great and wondrous Tzadikim who know how to expound the Torah in true completeness, and know the soul-roots of every single Jew in the Torah, and know how to explain and elucidate all the paths, counsels, routes, and strategies that every person in the world who wishes to approach holiness requires — so that everyone can receive healing for all manner of illness of soul and body in the world. ibid. 6:3
הַבַּעַל־דָּבָר הִנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ בָּעִתִּים הַלָּלוּ מְאֹד עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהַטְרִידוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי אֲפִלּוּ לִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֶסְרוֹן אֱמוּנָה, שֶׁאֵינוֹ מִתְחַזֵּק לְהַאֲמִין כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ, וְהַפַּרְנָסָה הוּא רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמַה שֶּׁיֵּשׁ לָזֶה עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְאֹד וְלָזֶה עֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת מְאֹד, הַכֹּל הוּא רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יוֹדֵעַ לְסַבֵּב וּלְהַנְהִיג עִם כָּל אֶחָד כְּפִי הַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהַבְּחִירָה שֶׁל זֶה הוּא עַלשׂ יְדֵי עֲנִיּוּת דַּיְקָא, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ כִּי אִם לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ הוּא גַם־כֵּן חֶסֶד גָּדוֹל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו. רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מֵשִׂים לִבּוֹ לְכָל זֶה, עַל־כֵּן הָאָדָם טָרוּד מְאֹד. וְזֶה נִמְשָׁךְ מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה, שֶׁמִּשָּׁם קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד לָצֵאת, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁמִּתַּאֲוַת מָמוֹן קָשֶׁה לְהוֹצִיא אֶת הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת הָרָעוֹת, וְשָׁם עִקַּר הַנְּפִילָה וְהַיְרִידָה שֶׁל כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת "וַתֵּרֶד פְּלָאִים". וְהָעֵצָה לָזֶה, לְהַרְבּוֹת בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְהִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ', שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ עָלָיו הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, שֶׁאָז יִתְגַּלּוּ הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַנִּמְשָׁכִין מִשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְתַּקֵּן הַכֹּל (הלכות קריאת־שמע הלכה ה, אותיות טו טז).
37. Coming to faith in the Sages is through a vow (נֶדֶר). For the reason that many are distant from faith in true Sages is only because of the wisdoms of this world — the worthless wisdoms that every person has, since everyone considers himself wise. And in truth, one who has a true brain in his skull can easily understand that all the wisdoms of this world are foolishness and vanities and are not in the category of wisdom at all — for since through them one cannot arrive at one's true and eternal ultimate purpose, which is the essential thing, as it is written: "Behold, they have despised the word of Hashem, and what wisdom do they have?" [Jeremiah 8:9]. And it is written: "Let not the wise man boast of his wisdom… but only in this may one who boasts boast: that he understands and knows Me" [Jeremiah 9:22–23]. For the essential true wisdom is the wisdom of the great Tzadikim who merited to think in truth about their eternal ultimate purpose — for this is the essential wisdom truly, in the aspect of "Who is wise? One who foresees consequences." Every person must be thoughtful about his ways and settle himself well regarding what will ultimately be born from his actions and dealings in the final end — and for this one cannot merit through any wisdom in the world, only through the wisdom of the true Tzadikim whose essential wisdom is to strive to separate themselves from this world entirely, until they merited this in completeness — who broke all desires to the very last extreme and no trace of a scent of any desire of this world remained in them. And only Tzadikim such as these can rectify the entire world and return everyone to the good — anyone who wishes to cleave to them. For every person must arrive at this: the ultimate end of separation and holiness in truth. This is the essential eternal ultimate purpose of a person. But not every person merits this, and only a very few merit this in true completeness. Therefore the essential rectification of all other people is through drawing close to the true Tzadikim, to them and to their disciples, and so forth — for the true Tzadikim can rectify and heal every person in the world even if he is a very great invalid in soul and body. For just as one who shames a Torah scholar has no healing for his wound, as our Rabbis said — so too the reverse: the good measure is greater — one who believes in Tzadikim and their disciples who are truly true Torah scholars, there is no wound in the world in body or soul for which he cannot receive healing through them, in the aspect of "and healing to all his flesh" [Proverbs 4:22] which is said about all of the Torah. For the essential Torah is known only to the true Tzadikim who separated themselves from the desires of this world completely — only they know how to expound the Torah and explain and elucidate all the paths and routes therein so that everyone can receive healing for all manner of illness of soul and body as above. But since not every person knows where these Tzadikim are and how to merit to believe in them and draw close to them in truth — the counsel for this is a vow: that one should vow some vow and fulfill it immediately. For vows are a fence for separation (נְדָרִים סְיָג לַפְּרִישׁוּת) — for all vows are the aspect of separation, as one wishes to separate himself from some desire in order to draw close to Hashem. Even vows of charity and hekdesh (הֶקְדֵּשׁ — consecration to the Temple) are also the aspect of separation — for with that money he could have bought himself something the body enjoys, and he breaks his desire and gives that money to charity. Therefore through this one ascends and connects oneself to the true Tzadikim who merited the ultimate end of separation in truth — and one merits faith in the Sages and to draw close to them. For since Hashem sees that one draws himself toward their ways and accepts upon himself some aspect of separation through a vow — which is the aspect of something wondrous, in the aspect of "when someone makes a wondrous vow…" [Numbers 6:2] — through this one merits to believe in the wondrous Sages and Tzadikim who merited wonders of wisdom through their having separated themselves from this world entirely. ibid.
גַּם עוֹד תִּקּוּן לָזֶה: לוֹמַר בְּכַוָּנָה הֵיטֵב בְּכָל יוֹם מִזְמוֹר "תְּהִלָּה לְדָוִד", כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שם).
38. The essential blemish of faith in the Sages comes from those who are wise in their own eyes in the worthless wisdoms of this world, and dispute the above-mentioned true Sages. Through the holiness of Shabbos all the abovementioned enemies and disputants are subdued and fall, and then faith in the Sages is rectified. And in truth the essential distinction between the true Sages and those who are wise in their own eyes — who are false sages, whether sages in actual external wisdoms who are the philosophers and rationalists, or any worthless wisdoms that are against the point of truth — the essential distinction between them is the distinction that exists between eating on Shabbos and eating on weekdays. For from weekday eating, the liver is nourished first — from which derives the root of all bodily desires. But from Shabbos eating, the brain is nourished first. Similarly these worthless sages: the root of all their wisdom is only for the desires of this world — as one sees clearly that they are filled with all desires and evil traits, and all their labors in investigations and wisdoms are also only for desires and evil traits, to obtain thereby wealth or honor and the like. This has filtered down to the point where even among Jews themselves all the false wisdoms are all only for bodily desires — so much so that there are those who travel to Tzadikim and famous ones, and their entire intention is for bodily desires: to obtain some rabbinical post or leadership position and the like. All this is the aspect of the liver being nourished first and the brain afterward — for all their intention even in their wisdom is only for the bodily desires that are rooted in the heat of the blood that comes from the liver. But the Sages of holiness are in the aspect of the Shabbos delight (עֹנֶג שַׁבָּת) — where the brain is nourished first: meaning all their intention in all their dealings is only for the brain and holy da'as, to arrive at the true eternal ultimate purpose. And similarly all those who believe in them and draw close to them — all their intention is for Heaven alone: to separate themselves from bodily desires and to attain some eternal hope for the World to Come. This is the aspect of the brain being nourished first as above. ibid. §4
עִקַּר הַבְּרָכָה וְהַשֶּׁפַע הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמְּגַלִּין הַחִיּוּת אֱלָקוּת, דְּהַיְנוּ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּעְלָם בְּכָל דָּבָר. כִּי עִקַּר הַבְּרָכָה וְהַשֶּׁפַע הוּא רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְשֶׁדָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד וְיוֹדֵעַ שֶׁאֲפִלּוּ בְּכָל הַדְּבָרִים וּמַשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכָה שֶׁבָּעוֹלָם מְלֻבָּשׁ בָּהֶם אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אֲזַי בְּוַדַּאי נִמְשָׁךְ בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו, עַל־יְדֵי שֶׁמְּדַבֵּק עַצְמוֹ לְאוֹר ה' שֶׁנֶּעְלָם שָׁם, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַבְּרָכָה (הל' תפלה ה"ג).
39. All the external wisdoms of the rationalists through which they were led astray to where they were led astray — all of it comes from the evil desires and evil traits of this world as above. For they are all filled with desires and evil traits, and all their first and later sages were greatly submerged in all desires and evil traits: in licentiousness, money, honor, eating, drinking, desire to win, provocation, jealousy, hatred, and so forth — as is known to anyone versed in them. And it is stated in the holy books that even what they investigate in their wisdom and acknowledge regarding the immortality of the soul — this too comes from desires. For they want their evil ways to succeed even after their death, so that their desires in this world should be pleasurable to them. Therefore they say that through the investigation of their wisdom they will succeed through this even for eternity. For if not — it is very bad for them that from today to tomorrow they will fall as dead corpses and what will remain of them. Therefore they acknowledge immortality of the soul and say that the success of the soul for eternity is through wisdom — and all of it is only from desires and evil traits: they wish to fill their bellies with all the desires of this world, and to have a great name and honor among kings through their wisdom, and that through this they will succeed even after death. But falsehood is in their mouths — for in truth the essential success of the soul after death is according to how much one separated himself from the desires of this world and engaged in Torah, commandments, and good deeds. Therefore the essential good ultimate purpose will be merited by the great Tzadikim who are the true Sages — who became wise with true wisdom and separated themselves from the desires of this world entirely. And the rest of the world will have a good portion in the World to Come, each one according to how much he merited to draw close to them, believe in them, and walk in their ways. Therefore our Rabbis of blessed memory truly said: one who shames a Torah scholar is a heretic who has no share in the World to Come — for the essential share in the World to Come of each person is through faith in the Sages as above. ibid. §7
זֶה הַטָּעוּת וְהַמְּבוּכָה שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן הוּא גָדוֹל יוֹתֵר מִכָּל הַטָּעֻיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַמָּמוֹן הַמֻּכְרָח הוּא הֶכְרֵחַ גָּדוֹל לְהָאָדָם, עַל־כֵּן שָׁם מִתְגַּבֵּר הַטָּעוּת וְהַמְּבוּכָה בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהַמָּמוֹן עִקַּר הַתַּכְלִית, חַס וְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת הוּא בְּהֵפֶךְ מַמָּשׁ, כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַפַּרְנָסָה הוּא רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבָד. וּצְרִיכִין לְמַעֵט בְּעֵסֶק וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְלִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּצְלִיחוֹ בִּמְעַט הָעֵסֶק שֶׁעוֹסֵק וְיַזְמִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּסִבָּה קַלָּה, כִּי הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבָד (שם הלכה ד).
40. The elevation of fallen Emunah is a wondrous matter — for it is hard to understand with the intellect: how can Emunah be elevated through some counsel? For since he has no Emunah, he will not believe, G-d forbid, even in the counsel — for example, the matter explained above that coming to faith in the Sages is through a vow, and similarly what is explained elsewhere as a counsel for general Emunah: to study the legal authorities and to speak words of Emunah. If so, one must first believe in the counsel — and yet is he not still far from Emunah? But in truth, one who has fallen completely from Emunah, G-d forbid — like the gentiles and those wise in external wisdoms — the above-mentioned counsels will certainly not help them, since he does not believe at all and does not seek Emunah at all, so he automatically does not believe at all even in the counsels, and similarly regarding the abovementioned faith in the Sages. But in truth Israel is a holy people — believers, children of believers — and their root is Emunah. Therefore when one of Israel falls, G-d forbid, from Emunah — certainly there remains within him still some point of Emunah. For this itself — that he is pained that he has fallen from Emunah and seeks good counsels to raise and strengthen the Emunah — this itself is Emunah, for in the inner chamber of his heart he truly believes in Hashem and the holy Tzadikim. Only he does not feel the Emunah in revealed completeness — for the Emunah within him is in a state of smallness (קַטְנוּת), in the aspect of shattering. Therefore counsel helps him — for the moment someone offers him a good counsel for Emunah he grabs it like a precious stone, since he still has within his inner dimension the point of Emunah and truly yearns to complete and elevate his fallen and shattered Emunah. Therefore he can take some good points from the broken shards of Emunah and complete it through this into wholeness — for through this he strengthens himself to believe and fulfill the counsel of the Sages who give him good counsels to rectify and complete the Emunah. This is the aspect of "both the Tablets and the broken Tablets were placed in the Ark" [Berachos 8b] — for through the aspect of the broken Tablets, the aspect of shattered Emunah, through this itself the Emunah returned and was rectified and completed anew in the aspect of the Tablets. For through the fact that some point of the shattered Emunah remained within him — through this he fulfills the counsels of the Sages whose Emunah was shattered within him, and through this he returns and rectifies the Emunah. This is the aspect of receiving the second Tablets — for Emunah is the foundation of the entire Torah. ibid. §11
עַל־יְדֵי תְּפִלָּה זוֹכִין לְשַׁבֵּר כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אָדָם, וְהָעִקָּר - תַּאֲוַת מָמוֹן (שם אות יד).
41. The essential totality of holy Emunah is faith in the Sages — for they draw down complete holy Emunah for us. For without faith in the true Sages, even our Emunah in Hashem is not complete. ibid.
צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לַעֲשׂוֹת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה עַל עַצְמוֹ, לְהַאֲמִין שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל וּמַנְהִיג עוֹלָמוֹ כִּרְצוֹנוֹ וְלֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן אֶת הַחֶסֶד־חִנָּם שֶׁהָיָה מְקַיֵּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה, וְאָז הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְהָעֵסֶק שֶׁעוֹסֵק בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ הוּא יָקָר מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: טוֹב תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְשׂ אֶרֶץ וְכוּ', כִּי דַיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַקִּטְרוּג וְהַהִתְגָּרוּת שֶׁל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁרוֹצֶה לְהִתְגָּרוֹת בְּהָעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם. וְזֶה בְּחִינַת: "שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מַשְׁכַּחַת עָו?ֹן". אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד־חִנָּם הַנַּ"ל בִּשְׁעַת עֵסֶק בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ, אִם לֹא עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה, עַל־כֵּן צְרִיכִין שְׁנֵיהֶם. וְאַדְּרַבָּא, עֵסֶק הַתּוֹרָה צָרִיךְ לִהְיוֹת קֶבַע וּמְלַאכְתּוֹ עֲרַאי, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עִקַּר חִיּוּת הָעוֹלָם וְקִיּוּמוֹ בִּקְבִיעוּת הוּא רַק אַחַר מַתַּן־תּוֹרָה, אֲבָל קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּתְקַיֵּם הָעוֹלָם גַּם אָז בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הָיָה מִתְמוֹטֵט, בִּבְחִינַת דִּירַת עֲרַאי, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק "נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכוּ', אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ וְכוּ'". וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּקַיֵּם: עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע וּמְלַאכְתְּךָ עֲרַאי, וְכֵן עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן לְהַתַּלְמִיד־חָכָם וְצַדִּיק שֶׁהוּא קָבוּעַ בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּחֲזִיק אֶת הַתַּלְמִיד־חָכָם, כְּמוֹ זְבוּלוּן וְיִשָּׂשכָר, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל כָּל קִטְרוּגָם וְהִתְגָּרוּתָם הַנַּ"ל, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵם עַצְמָם בָּאִין וּמִתְגַּיְּרִין וּמִתְקָרְבִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְהַתּוֹרָה (הל' בית הכנסת ה"ה, אותיות ח ט י יא יב יג).
42. Emunah is called a "stone" — because one must be strong in Emunah like a hard stone, in the aspect of "I am a wall…" [Song of Songs 8:10]. Yet it is not like a literally hard stone that has no moisture at all, G-d forbid — on the contrary, it is the aspect of a precious stone (אֶבֶן טוֹב), from which all manner of divine overflow and blessing flows. For Emunah is the source of all blessings and divine overflow. And while a broken stone has no remedy — shattered Emunah does have a remedy through the very shards of the Emunah itself, as above. ibid.
צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּכָל הַמְּלָאכוֹת וּמַשָּׂא־ וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל בִּבְחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. וְהָעִקָּר, שֶׁיְּקַיֵּם דִבּוּרוֹ, וְיִהְיֶה הַהֵן שֶׁלּוֹ הֵן וְהַלָּאו לָאו. וִיכַוֵּן בְּכָל עֲשִׂיָּה דִּבּוּר וְהִלּוּךְ שֶׁעוֹשֶׂה וְהוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁכַּוָּנָתוֹ שֶׁיַּרְוִיחַ בִּכְדֵי שֶׁיִּתֵּן מִזֶּה צְדָקָה לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים בֶּאֱמֶת. וְהָעִקָּר, שֶׁיִּזְכֶּה לִתֵּן צְדָקָה לְצַדִּיקֵי־אֱמֶת וְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם כְּלוּלִים מִכַּמָּה נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהִתְחַבֵּר וּלְהִתְקַשֵּׁר לְהַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַרְבֵּה נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם עִקַּר קִיּוּם הַמִּשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבְּכָל דּוֹר. וְעִקַּר הַהִתְקַשְּׁרוּת וְהַחִבּוּר אֲלֵיהֶם הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמַּחֲזִיק וְתוֹמֵךְ אוֹתָם בְּמָמוֹנוֹ וְצִדְקָתוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא נִכְלָל בָּהֶם. וְגַם בְּהַמַּשָּׂא־ וּמַתָּן בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לְכַוֵּן, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן וְעוֹסֵק עִם חֲבֵרָיו, עַל־יְדֵי־זֶה יִתְחַבֵּר עִמָּהֶם יַחַד בְּהִתְחַבְּרוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְיַמְשִׁיכוּ זֶה אֶת זֶה לִהְיוֹת שְׁכֵנִים טוֹבִים אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הָעוֹסְקִים בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת, כִּי חוּץ מִזֶּה הַכֹּל הָבֶל, כִּי כָל הָעֲסָקִים וּמַשָּׂא־ וּמַתָּן וּמְלָאכוֹת, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה, וְעִקַּר הַבֵּרוּר עַל־יְדֵי שֶׁזּוֹכֵר בְּכָל עֵת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן עִם יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְכֵן רָאוּי לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר כְּשֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ עוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן בְּבֵיתוֹ, שֶׁיִּתְחַבֵּר עִם כְּשֵׁרִים וַהֲגוּנִים, וְיִהְיֶה רָגִיל בְּכָל עֵת לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּדִבְרֵי־תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְיַזְכִּירוּ אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ מֵהַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן. וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מוֹצֵא חֲבֵרִים כָּאֵלּוּ בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, עַל־כָּל־פָּנִים צָרִיךְ הוּא לִזָּהֵר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־ וּמַתָּן, וְיִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד בְּרָצוֹן חָזָק לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת חֲבֵרָיו הָעוֹסְקִים עִמּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ, כִּי זֶה כָּל כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁמְּסַבֵּב עִסְקֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכוֹת בָּעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בִּשְׁבִיל בֵּרוּרִים כַּנַּ"ל, וְהָעִקָּר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְחַבְּרִים בְּנֵי־אָדָם זֶה עִם זֶה, עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יִתְגַּבֵּר הָאֱמֶת שֶׁבְּלֵב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְיִמְשֹׁךְ אַחֲרָיו אֶת חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ וְיִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, וְיִתְרַבּוּ שְׁכֵנִים רַבִּים אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־ זֶה יִתְרַבּוּ בִּנְיְנֵי הַבָּתִּים דִּקְדֻשָּׁה קסט בְּרִבּוּי עָצוּם מְאֹד עַד אֵין חֵקֶר, וְעַל־יְדֵי־זֶה תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ עִם כָּל בָּתֶּיהָ וְאַרְמְנוֹתֶיהָ, וְיִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, שֶׁנִּקְרָא גַם־כֵּן מִשְׁכָּן. נִמְצָא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן בַּכַּוָּנָה הַזֹּאת, בְּוַדַּאי הוּא עוֹסֵק אָז בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, וְנִתְבָּרֵר וְנִתְגַּלֶּה בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְנִתְגַּדֵּל וְנִקְדָּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן אָסוּר לְהִשְׁתַּתֵּף בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן עִם הָעַכּוּ"ם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵם מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא וּרְחוֹקִים מֵאֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, עַל־כֵּן כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר עִמּוֹ בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן, אֲזַי הוּא הַהֵפֶךְ מִכָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְיוּכַל עַל־יְדֵי־זֶה לְהִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם מֵהַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ וּמִכָּל תִּקּוּנִים הַנַּ"ל (שם הל' ו ח כד כו כז).
43. The essential education in the service of Hashem is through faith in the Sages. For just as a small child needs his father and mother to educate him in Torah and prayer — so too we need even more that the true Tzadikim educate us in His service. For it is impossible to enter into the service of Hashem except through them. Also, just as education is through a small and easy matter, yet it is nonetheless very precious since through it the child is initiated in the holiness of Israel — so too the Tzadikim initiate us in His service through small and easy matters: for example, through a vow and a mere act of separation they merit us to faith in the Sages and to all goodness as above, and similarly many more things of this kind. And this too is the distinction between one who studies books of moral instruction alone and those who draw close to the true Tzadik — for even though studying books of moral instruction is very, very precious, nonetheless the good counsels for His service are not so fully set out there. Rather they rebuke and arouse us to return to Hashem — but in most cases one will still not find there a counsel for how to draw close. But when one draws close to true Tzadikim and their disciples and so forth — they are filled with precious counsels, in the aspect of "and from him one receives counsel and wisdom" [Proverbs]. For most of the counsels must of necessity be received orally, as is understood — and sometimes through a very small and easy counsel to fulfill, they merit us to all genuine and eternal goodness as above. ibid. §18
עִקַּר הַגְדָּלַת הַשֵּׁם וְהַנֶּפֶשׁ הוּא עַל־יְדֵי עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה גָּבוֹהַּ בְּשָׁרְשׁוֹ מְאֹד. וּמֵאַחַר שֶׁהָעֲשִׁירוּת הוּא בְּחִינַת שֵׁם וָנֶפֶשׁ, וּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ, נִמְצָא שֶׁהַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שֵׁם הַשֵּׁם, שֶׁשָּׁם יְסוֹד אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, בֶּ'אֱמוּנָה' דַיְקָא, שֶׁלֹּא לִפְגֹּם חַס וְשָׁלוֹם בֶּאֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּשֵׁם הַשֵּׁם. וְעַל־כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה בְּעִנְיְנֵי מָמוֹן, מְבָרְרִין הָאֱמֶת עַל־יְדֵי שְׁבוּעָה, כִּי הַשְּׁבוּעָה הוּא בְּחִינַת שֵׁם הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה, וְשָׁם בְּשָׁרְשׁוֹ בְּוַדַּאי מְבֹרָר הֵיטֵב מָמוֹנוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין אֶחָד יָכוֹל לִגַּע שָׁם בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ כְּלוּם. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּתֵּף עִם הָעַכּוּ"ם, מִשּׁוּם "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ", כִּי מָמוֹן דְּסִטְרָא־אָחֳרָא הוּא בְּחִינַת שֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי כָל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת תְּחוּבִים בַּמָּמוֹן, וְעַל־כֵּן אֵין לוֹ לְהִתְחַבֵּר עִם מָמוֹן יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם וְנֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מְשֻׁתָּף בּוֹ שֵׁם הַשֵּׁם כַּנַּ"ל (הל' משא ומתן ה"א).
44. One must give very great thanks and praise to Hashem when one merits faith in the Sages — for through this one is saved and emerges from all the troubles of the world in spiritual and physical matters. This is the aspect of the additional thanksgiving (מוֹדִים דְּרַבָּנָן). ibid. §19
בִּטָּחוֹן הוּא בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת, וְעַל־יְדֵי־ זֶה הוּא מַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה, כִּי הַהַשְׁפָּעָה יוֹרֵד מִלְמַעְלָה תָּמִיד, אַךְ שֶׁהִיא בְּלִי גְבוּל וּזְמַן, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַדָּבָר שֶׁצָּרִיךְ עַכְשָׁו יָבוֹא לוֹ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. אֲבָל עַל־יְדֵי הַבִּטָּחוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה עוֹשֶׂה לְהַהַשְׁפָּעָה כְּלִי, דְּהַיְנוּ גְבוּל וּזְמַן, שֶׁתָּבוֹא הַהַשְׁפָּעָה בָּעֵת שֶׁצָּרִיךְ. וְהִנֵּה בְּהִסְתַּכְּלוּת יֵשׁ אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְצַמְצֵם וּלְכַוֵּן רְאִיָּתוֹ בְּכִוּוּן מַמָּשׁ לְהַדָּבָר שֶׁרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּזֵּר הָרְאוּת וְלֹא יִתְבַּלְבֵּל מֵחֲמַת הַדְּבָרִים שֶׁנִּרְאִין אֵלָיו מִן הַצַּד; וְאָז כְּשֶׁמְּכַוֵּן הֵיטֵב רְאִיָּתוֹ, אָז הוֹלֵךְ הָרְאוּת וּמַכֶּה בְּהַדָּבָר הַנִּרְאֶה, וְעַל־יְדֵי־זֶה חוֹזֵר כֹּחַ הָרְאוּת לְהָעֵינַיִם וּמוֹדִיעַ לְהַדַּעַת לֵידַע הֵיטֵב מַה שֶּׁרָאָה. וּכְמוֹ־כֵן מַמָּשׁ בְּעִנְיַן הַבִּטָּחוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן וּלְצַמְצֵם רְאִיָּתוֹ בְּישֶׁר וּבְכִוּוּן גָּדוֹל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְלֵידַע כִּי כָל הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה הוּא רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית עַל כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וּמְכַלְכֵּל וּמְפַרְנֵס מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כִנִּים, וְיָכוֹל לִתֵּן פַּרְנָסָה לְהָאָדָם בְּלִי שׁוּם סִבָּה וּבְלִי שׁוּם מַשָּׂא־וּמַתָּן. וְיִשְׁמֹר רְאִיָּתוֹ שֶׁלֹּא תִתְפַּזֵּר לִצְדָדִין, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יְבַלְבֵּל אוֹתוֹ מַה שֶּׁאֵין בְּדַעַת הָאֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיג, אֵיךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא מִכָּל הָעוֹלָמוֹת וּמִכָּל הָרוּחָנִיּוּת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מַשְׁגִּיחַ בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית עַל כָּל הַנִּבְרָאִים הַשְּׁפָלִים שֶׁבַּשְּׁפָלִים, כִּי אַדְּרַבָּא זֶהוּ עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ, עַד שֶׁלְּרֹב גְּדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ הוּא מַשְׁגִּיחַ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית עַל כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁאָנוּ מְצַמְצְמִין דַּעְתֵּנוּ הָאֱנוֹשִׁית וְסוֹמְכִין רַק עַל אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה לְבַד, וּמְכַוְּנִין דַּעְתֵּנוּ וְעֵינֵינוּ בְּכִוּוּן גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, כִּי אָנוּ יוֹדְעִין וּמַאֲמִינִים שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב מְאֹד מִכָּל הָרוּחָנִיּוּת, אַף־ עַל־פִּי־כֵן הוּא בְּעַצְמוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל הָעוֹלָם הַשָּׁפָל הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, וְרַק אֵלָיו לְבַד נְשׂוּאוֹת עֵינֵינוּ לְהוֹשִׁיעַ לָנוּ וּלְהַזְמִין לָנוּ כָּל חִיּוּתֵנוּ וְהִצְטָרְכוּתֵנוּ בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַגִּיעִים עֵינֵי דַעְתֵּנוּ בֶּאֱמֶת כִּבְיָכוֹל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ בִּבְחִינַת הִסְתַּכְּלוּת, שֶׁהוּא אוֹר יָשָׁר וְאוֹר חוֹזֵר כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ גַּם־כֵּן בִּשְׁלֵמוּת בִּבְחִינַת אוֹר יָשָׁר וְאוֹר חוֹזֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֵׂית הַכְּלִי בִּשְׁלֵמוּת וּבָא אֵלֵינוּ הַשְׁפָּעָתֵנוּ בִּגְבוּל וּזְמַן הַמִּצְטָרֵךְ. וְאִלּוּ הָיִינוּ זוֹכִין לִהְיוֹת חָזָק בְּבִטָּחוֹן שָׁלֵם הַנַּ"ל בִּקְבִיעוּת, אֲזַי בֶּאֱמֶת לֹא הָיִינוּ צְרִיכִים לְשׁוּם סִבָּה וּמַשָּׂא־וּמַתָּן בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתֵנוּ, וְהָיִינוּ מַמְשִׁיכִין פַּרְנָסָתֵנוּ רַק בְּכֹחַ הַבִּטָּחוֹן וְהַהִסְתַּכְּלוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד, וּכְמוֹ שֶׁכִּלְכֵּל אֶת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בְּמָן וְכָל דָּבָר לֹא חָסְרוּ, וְכֵן גַּם עַכְשָׁו יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בִּטָּחוֹן חָזָק כָּל־כָּךְ עַד שֶׁאֵין צְרִיכִין שׁוּם עֵסֶק וּמַשָּׂא־וּמַתָּן בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק: "הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְּבַר ה'" - רְאוּ בַּמֶּה נִתְפַּרְנְסוּ אֲבוֹתֵיכֶם. וְעִקַּר הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא רַק מֵחֲמַת חֲלִישַׁת הַבִּטָּחוֹן, שֶׁאֵין הַבִּטָּחוֹן בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת כָּל־כָּךְ, עַל־כֵּן צְרִיכִין מַשָּׂא־וּמַתָּן כְּדֵי לְחַזֵּק הַכְּלִי שֶׁל שֶׁפַע שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר יָשָׁר וְאוֹר חוֹזֵר. וּמֵחֲמַת שֶׁגַּם בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכָה יֵשׁ בְּחִינַת אוֹר יָשָׁר וְאוֹר חוֹזֵר, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְחַזֶּקֶת הַכְּלִי שֶׁל הַשֶּׁפַע שֶׁנַּעֲשֵׂית עַל־יְדֵי הַבִּטָּחוֹן. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן הָעִקָּר הוּא הַבִּטָּחוֹן, כִּי בְּלֹא בִּטָּחוֹן וְהִסְתַּכְּלוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא יוֹעִיל לוֹ כָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ; רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ דַעַת לְהִתְחַזֵּק בְּבִטָּחוֹן לְבַד בְּלִי שׁוּם עֲשִׂיָּה שֶׁל עֵסֶק וּמַשָּׂא־וּמַתָּן, וְעַל־כֵּן הוּא צָרִיךְ מַשָּׂא־ וּמַתָּן, שֶׁאָז בִּטְחוֹנוֹ חָזָק בְּיוֹתֵר, וְאָז עַל־יְדֵי זֶה הַבִּטָּחוֹן נַעֲשֵׂית הַכְּלִי בִּשְׁלֵמוּת, וּמַמְשִׁיךְ הַפַּרְנָסָה בִּבְחִינַת גְּבוּל וּזְמַן כַּנַּ"ל (שם ה"ד, אותיות א ב ג).
45. The essential Torah was given to human beings in this world because they possess free choice. And all the Torah and commandments are dependent on Emunah, as it is written: "all Your commandments are Emunah" [Psalms 119:86] — and our Rabbis of blessed memory said: Chavakuk came and grounded all of them on Emunah [the verse "the righteous shall live by his Emunah" (Habakkuk 2:4)]. It follows that the essential free choice of a person is in the Emunah — and the essential free choice that a person has in the matter of Emunah derives in its root from the secret of what is explained in the writings of the holy Ari of blessed memory regarding the intention of the reading of the Shema and in other places. For there is a supernal unification of Abba and Imma (אַבָּא וְאִמָּא — Father and Mother, the aspects of Chochmah and Binah) and within the aspect of this unification there are two types of unification. For there is the aspect of the outer unification of Abba and Imma, and this unification is constant and never ceases — for it is for the sake of the vitality and existence of all the worlds, and if it were to be suspended even for a single moment, G-d forbid, all the worlds would be annulled. And there is additionally the aspect of the inner unification of Abba and Imma — which is in order to give intellect to Zachar and Nekevah (זָכָר וּנְקֵבָה — Male and Female) in order to give birth to souls in the world, which is the inner dimension of the worlds. This unification is not constant — for it is only possible to effect this unification through the raising of mayin nukvin (מַיִּין נוּקְבִּין — feminine waters): when we draw during the reading of the Shema an illumination to the intellect from the above-mentioned outer unification, so that they can ascend in the secret of the raising of mayin nukvin — and then they ascend in the secret of mayin nukvin through self-sacrifice for the sanctification of G-d's name, and through this we effect the above-mentioned supernal inner unification which is for the sake of drawing down souls. And it is explained further there that the illumination received by the intellect from the outer unification is according to the level of the intellect at that time — and according to the illumination received, so the inner unification and the above-mentioned drawing down of souls is made. See there for further elaboration. The essential vitality and existence of all the worlds is Emunah, as it is written: "and all His works are in faithfulness" [Psalms 33:4]. Therefore the vitality constantly drawn from above — from the aspect of the above-mentioned outer unification, which is for the sake of the vitality and existence of the worlds — this is the aspect of the illumination of Emunah drawn from there. Through this illumination, the pull in a person's heart to believe in Hashem is drawn — for Emunah is the aspect of malchus whose root is in the supernal Chochmah, as it is written: "Hashem through wisdom founded the earth" [Proverbs 3:19], as is known. This is the aspect of "of You my heart said: seek My face" [Psalms 27:8] — for a person's heart tells him to seek His face always. This derives from the above-mentioned supernal vitality constantly drawn from above from the outer unification. And upon this the essential free choice of a person depends — through which a person stands higher than the rank of the angels and so forth. For when the above-mentioned illumination and vitality is drawn in the upper worlds — the world of angels, Seraphim, and so forth, where there is no physicality and no free choice — they have the power to receive this illumination in great completeness, and they are immediately aroused with great trembling to sanctify His name and are inflamed with great ardor to perform the will of their Creator with awe and fear. But when this illumination reaches this opaque physical world — the World of Action — it is then impossible to receive this great illumination except as a mere flash and hint of it. Through this a person's heart is aroused to yearn for His Emunah and to seek His face always in the aspect of "of You my heart said: seek My face" as above. For since this illumination cannot clothe itself in this world except through very many contractions, therefore initially only a mere flash is drawn from it to a person's heart — to hint to the person to draw himself after Him, as one is hinted to from afar. And then a person has free choice — for the one who is intelligent and truly desires truth is immediately aroused by this flash and begins to run and pursue to attain this Emunah in completeness, and strives to make contractions and vessels in his heart to receive this illumination more and more. This is the aspect of drawing divine spirituality into contractions. And through this illumination that is added to his intellect — which is the aspect of the intellect receiving illumination from the above-mentioned outer unification during the reading of the Shema as above — through this he is aroused with the flame of love to surrender his soul wholeheartedly for the sanctification of G-d's name. And then he ascends through this in the secret of mayin nukvin as above and brings about the inner supernal unification — and from there even higher vitality is drawn to him, which is the aspect of the vitality of the souls of Israel. Through this the Emunah is revealed in the world in great completeness with great revelation to all who come into the world. For specifically in this very low and physical world it is necessary to draw the Emunah — which is the essential vitality — from the inner unification which is higher and more exalted. And through this in truth the souls of Israel are higher than the angels — for the angels receive vitality only from the outer unification, but the souls of Israel derive from the above-mentioned inner unification as explained in the writings of the Ari. For this vitality and illumination drawn from the outer unification, even though it too is very lofty and holy — nonetheless it does not yet have the power to permanently establish Emunah in completeness in a person's heart, only through it we are aroused to His Emunah as above. And the essential complete Emunah is drawn through the true Tzadikim — for the moment the above-mentioned illumination and flash from the outer upper unification reaches them, they draw this illumination into contractions and bind it in their hearts. Through this illumination is drawn to their intellect — and through this they ascend in the secret of mayin nukvin in self-sacrifice for the sanctification of G-d's name. Through this the inner unification is made — from which derives the vitality of the souls of the Tzadikim — through which the Tzadikim can reveal Emunah in the world with great completeness. And through this we are much higher than the angels — for even though the angels receive the illumination from the outer unification with greater and more wondrous light than what the lower beings receive from it, nonetheless they have no power to bring about the inner unification and to renew Emunah with additional extraordinary wondrous illumination. But we, the holy people — on the contrary, precisely because of this very thing: that the beginning of the illumination of Emunah comes upon us in this world with great contraction, only in the aspect of a flash and hints as above, and through this we have free choice — when we merit to choose the truth, to pursue and run after Him in self-sacrifice, we merit through this to bring about the inner unification, from which extraordinary wondrous illumination of the knowledge of the yearning of His Emunah is drawn upon us — something the angels know nothing of. And we have the power to renew Emunah with wondrous renewal, in the aspect of "New every morning is Your great faithfulness" [Lamentations 3:23]. And this illumination drawn from the outer unification is drawn over the entire world, even over the nations of the world — for from it derives the essential vitality and existence of all creatures. And in truth Hashem wishes to draw even them to His holy Emunah. But they, when the above-mentioned illumination, flash, and hints come upon them, they turn their backs away from hearing — for they are unwilling to cast away their evil desires and to surrender their souls for His sake. And this is the aspect of what our Rabbis said: that the Holy Blessed One offered the Torah to all the nations and they refused to accept it [Sifrei Devarim 343]. And through this — not only do they not merit to bring about the inner unification, from which derives the essential revelation of Emunah with wondrous light, which is the essential receiving of the Torah — but even the light constantly drawn from the outer unification is corrupted for them through their evil deeds, and from this heresies and false beliefs are drawn to them, G-d forbid. And from this derives the fact that the whole world — even the nations of the world, the philosophers, and the heretics — most of them almost all acknowledge the existence of Hashem, as our Rabbis said: "they called Him the G-d of gods" [Megila 13a]. All this derives from the vitality drawn in contraction even into this world from the outer unification — whose essential vitality is Emunah. But due to the physicality of the world, this illumination is not revealed in this world except as a flash and hints — and through this is the essential free choice: for one who wishes to surrender himself for Hashem and cry out to Him from the depths of the heart, through this brings about the inner unification and draws from there the vitality of the holy Emunah in completeness. For specifically because this world is so very low and physical, it needs to draw vitality and illumination from a higher source — so that the physicality of this world cannot conceal it. And the foolish ones who choose evil and are unwilling to cast away their desires and pursue Hashem in self-sacrifice — they do not merit to receive the vitality of Emunah from the inner unification, and even the small vitality drawn from the outer unification they cannot receive in completeness, until even this is corrupted for them and from it come false beliefs and heresies, G-d forbid, as above. Hil. Techumin 5:3–6
הַשֶּׁפַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹרֶדֶת דֶּרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, מֵחֲמַת שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבוֹטְחִים בּוֹ לְבַד, וּמְכַוְּנִים דַּעְתָּם וְעֵינֵיהֶם רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד, בְּלִי שׁוּם נְטִיָּה לְצַד אַחֵר, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ־כֵן הוּא יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ בְּהַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה כַּנַּ"ל, וְאֵין לְהַקְּלִפָּה שׁוּם יְנִיקָה מֵהַשְׁפָּעָתֵנוּ. אֲבָל הָעַכּוּ"ם וְהָרְשָׁעִים הַכּוֹפְרִים אֵינָם מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אֵינָם מְצַמְצְמִין עֵינֵי דַעְתָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְנִתְפַּזֵּר הָרְאוּת שֶׁלָּהֶם לִצְדָדִין, מֵחֲמַת שֶׁהוֹלְכִין אַחַר דַּעְתָּם הַחֲסֵרָה הָאֱנוֹשִׁית, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהַשִּׂיג אֵיךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא כָּל־כָּךְ, יַשְׁגִּיחַ בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית עַל כָּל הַשְּׁפָלִים, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְעַל־יְדֵי־זֶה כּוֹפְרִים בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וּמִזֶּה בָּאִין כָּל הַכְּפִירוֹת וְכָל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁבַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִין, וּכְמוֹ־כֵן כָּל הַטָּעֻיּוֹת שֶׁל הַכּוֹפְרִים שֶׁבַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁבְּדַעַת הָאָדָם אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה. וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, לֵידַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג כְּלָל דְּרָכָיו וְהַנְהָגוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וְלִסְמֹךְ רַק עַל הָאֱמוּנָה שֶׁמָּסְרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁשִּׁבְּרוּ אֶת גּוּפָם לְגַמְרֵי, עַד שֶׁנִּגְלָה אֲלֵיהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהִשִּׂיגוּ אֶת אֱמוּנָתֵנוּ הַשְּׁלֵמָה עַל־פִּי נְבוּאָה וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא בְּדַעַת הָאֱנוֹשִׁי הַחֲסֵרָה. וְהָעַכּוּ"ם וְהַכּוֹפְרִים הַנַּ"ל, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה, וְאֵינָם מְכַוְּנִין וּמְצַמְצְמִין דַּעְתָּם לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין דְּרָכָיו וְהַנְהָגוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־ יְדֵי־זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ בְּעֵינֵי דַעְתָּם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ בֶּאֱמֶת, רַק הָרְאוּת שֶׁלָּהֶם נִתְפַּזֵּר לִצְדָדִין, כְּמוֹ מַמָּשׁ מִי שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת דָּבָר מֵרָחוֹק, וְאֵינוֹ מְכַוֵּן וּמְצַמְצֵם עֵינָיו לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, רַק מִסְתַּכֵּל מִן הַצַּד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְפַּזֵּר הָרְאוּת וְאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהָבִיא אוֹתוֹ הַדָּבָר לְעֵינָיו; כְּמוֹ־כֵן מַמָּשׁ הֵם מִסְתַּכְּלִין מִן הַצַּד בְּדַרְכֵי חֲקִירָתָם עַל־פִּי דַּעַת הָאֱנוֹשִׁית הַמְשֻׁבֶּשֶׁת, וְעַל־יְדֵי־ זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ בְּעֵינֵי דַעְתָּם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר דַּעְתּוֹ מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב מְאֹד מִדַּעְתֵּנוּ וְלֹא מַחְשְׁבוֹתָיו מַחְשְׁבוֹתֵינוּ. וְעַל־ כֵּן גַּם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין מַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם הַשְׁגָּחָתוֹ הַשְּׁלֵמָה, וְכִבְיָכוֹל מִתְפַּזֶּרֶת שֶׁפַע הַהַשְׁגָּחָה קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם, כִּי "הַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל". וְעַל־כֵּן אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ גַּם כָּל פַּרְנָסַת הָעַכּוּ"ם, הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּהַשְׁגָּחָתוֹ לְבַד, אֲבָל הוּא יִתְבָּרַךְ מוֹסֵר הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם לְהַחִיצוֹנִים, וְנִזּוֹנִים דֶּרֶךְ הַשֵּׁדִים וְהַקְּלִפּוֹת, וְהוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־כֵּן אָסוּר לְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם, מִשּׁוּם "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ", כִּי הַשְׁפָּעָתָם הִיא טְמֵאָה, כִּי יוֹרֶדֶת דֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה וְהַסִּטְרָא־ אָחֳרָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, כִּי הֵם כּוֹפְרִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַשְּׁלֵמָה וְעוֹשִׂים עִקָּר מֵהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְהַמְּלָאכָה, וְאוֹמְרִים כֹּחָם וְעֹצֶם יָדָם עָשָׂה לָהֶם וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, שֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְאָנוּ צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מִדַּרְכֵיהֶם בְּתַכְלִית הָרִחוּק, וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל פַּרְנָסָתֵנוּ הוּא בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְכָל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים הוּא רַק לְהַמְשִׁיךְ אוֹר יָשָׁר וְאוֹר חוֹזֵר כְּדֵי לְחַזֵּק הַכְּלִי לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע. וְעַל־כֵּן אֶצְלֵנוּ אֵין הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הָעִקָּר, רַק הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן, וּלְצַמְצֵם דַּעְתֵּנוּ לְהִסְתַּכֵּל רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּכִוּוּן וּבְישֶׁר גָּדוֹל, שֶׁזֶּה הַצִּמְצוּם הוּא בְּחִינַת שֵׁם הַשֵּׁם, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אותיות ג ד ה).
46. Even though there is also an aspect of Emunah in the supernal worlds, nonetheless the essential drawing-down of Emunah is in this very physical world. ibid. §13; see also Tiltul veNessi'ah §100
עִקַּר הָעֲשִׁירוּת הָאֲמִתִּי הוּא, כְּשֶׁזּוֹכֶה לְקַבֵּל הָעֲשִׁירוּת בִּקְדֻשָּׁה מִבְּחִינַת הַיָּדַיִם שֶׁבְּיָם הַחָכְמָה, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבֶּלֶת הַמַּלְכוּת הַפַּרְנָסָה וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הֶאָרַת הָרָצוֹן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְאָז בְּוַדַּאי הוּא שָׂמֵחַ וּמְרֻצֶּה בְּחֶלְקוֹ, בִּבְחִינַת "וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן", שֶׁמְּרֻצֶּה מְאֹד בְּכָל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁפִּיעַ לוֹ, מֵאַחַר שֶׁכָּךְ הוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ" בָּעוֹלָם הַזֶּה "וְטוֹב לָךְ" לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי עִקַּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן הַמֻּפְלָג לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וְכוּ'", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וּמֵאַחַר שֶׁזָּכָה גַם בָּעוֹלָם הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וּלְקַבֵּל הֶאָרַת הָרָצוֹן, מִכָּל־שֶׁכֵּן בָּעוֹלָם הַבָּא יִזְכֶּה לָזֶה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת (הל' נט"י לסעודה, הלכה ו, אותיות נז סה).
47. The essential thing is Emunah — which is the aspect of Shabbos. For as long as a person has Emunah, he will certainly return to Him until everything is rectified. ibid. §26; see also Teshuvah §22; Hischazekus §40
עַל־יְדֵי הָרַע שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, עַל־יְדֵי־זֶה נִבְלָע וְנִשְׁכָּח כָּל הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁחֲנָנוֹ הַשֵּׁם, וְלֹא נוֹדָע אֶצְלוֹ הָעֲשִׁירוּת כְּלָל, וְהוּא מָלֵא דְאָגוֹת כְּבַתְּחִלָּה וְיוֹתֵר, בְּחִינַת 'מַרְבֶּה נְכָסִים - מַרְבֶּה דְּאָגָה'. וְהַתִּקּוּן הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף, שֶׁעִקַּר תִּקּוּן תַּאֲוַת מָמוֹן עַל־יָדוֹ, וְהוּא נוֹתֵן עֵצָה לְהָעֲשִׁירִים שֶׁיִּנָּצְלוּ מִשֶּׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, מֵרַעֲבוֹן תַּאֲוַת מָמוֹן, עַל־יְדֵי שֶׁיִּתְּנוּ צְדָקָה לַעֲנִיֵּי הָעִיר, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִנָּצְלוּ מִתַּאֲוַת מָמוֹן, וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּהֶם יִתְקַיֵּם וְלֹא יִכְלֶה, חַס וְשָׁלוֹם (הל' ברהמ"ז הלכה ד, אות יז).
48. The forty-eight words of the Shema Yisrael passage — which is the foundation of Emunah — correspond to the forty-eight cities of the Kohanim and Levi'im. Six cities of refuge correspond to the six words of "Shema Yisrael Hashem Elokainu Hashem Echad"; "and in addition to these forty-two cities" [Numbers 35:6] correspond to the forty-two words from "Ve'ahavta" to the end of the passage, as explained. And these forty-eight cities shelter and save from the side of death (סִטְרָא דְּמוֹתָא). Therefore the inadvertent killer must flee there — for Emunah is the essential life, and heresies are the side of death. Therefore the forty-eight cities of the Levi'im — which are the aspect of Shema and Ve'ahavta, which are the essential drawing of Emunah — they shelter and protect from the side of death and save the killer from death. And in these forty-eight cities in which the Kohanim and Levi'im dwelled, the holy Torah showed us precisely that one must travel to Tzadikim and to those who attach themselves to them. And the essential purpose is in order to merit Emunah which is the essential life, and to be saved from the side of death which is heresy. For complete Emunah is received only through true Tzadikim and those who attach themselves to them — who are the aspect of the Kohanim and the Levi'im. For the Kohen is the aspect of the true Tzadik and true Rav, as our Rabbis said about the verse: "and the lips of a Kohen…" [Malachi 2:7] — "if the teacher is like an angel…" And the Levi'im are the aspect of those who attach and join themselves to them, in the aspect of "and they shall join themselves to you and serve you" [Numbers 18:2]. And one who has stumbled in whatever he has stumbled and wishes to care for his life and save his soul from eternal death must flee and run and come to their cities — and there specifically he will be saved from all evil, like the killer who stumbled in what he stumbled and empowered the side of death: therefore he has no salvation except to flee to the forty-eight cities of the Kohanim and Levi'im — and there he will be saved from the side of death as above. ibid. §28
כְּשֶׁפּוֹגְמִין בִּכְבוֹד הַצַּדִּיק, עַל־יְדֵי־זֶה פּוֹגְמִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל קְדֻשָׁתָהּ נִמְשֶׁכֶת מֵהַצַּדִּיק. וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא בִּבְחִינַת פְּגַם הַמְרַגְּלִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא נוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן וּבְכָל פַּעַם חָסֵר לוֹ יוֹתֵר, וְנוֹסֵעַ תָּמִיד לַמֶּרְחַקִּים, וּמְסַכֵּן אֶת עַצְמוֹ בְּסַכָּנַת דְּרָכִים, וּמְשׁוֹטֵט וּמְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ בִּשְׁבִיל לְהַרְבּוֹת מָמוֹנוֹ, כְּאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לִתֵּן לוֹ בִּרְכַּת הָעֲשִׁירוּת כְּשֶׁיֵּשֵׁב בְּבֵיתוֹ, שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ גַם־ כֵּן בְּחִינַת פְּגַם הַמְרַגְּלִים (עַיֵּן פְּנִים). וְאָז הוּא עַל־פִּי־רֹב תָּמִיד בַּעַל־חוֹב גָּדוֹל, וְטָרוּד בְּכָל עֵת בִּזְמַנֵּי הַפֵּרָעוֹן שֶׁלּוֹ. וּמֵחֲמַת זֶה הַמְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ, נִקְרָא 'פַּרְעֹה' (עַיֵּן פְּנִים), וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהָעֲבוֹדָה זָרָה הַזֹּאת שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁמִּמֶּנָּה נִמְשָׁךְ כָּל הַטְּרָדוֹת וְהַיְגִיעוֹת שֶׁלּוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה בָּאָה לוֹ הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ. וּבֶאֱמֶת הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי כָּל הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת נִמְשָׁךְ רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָרַע שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן הוּא בּוֹלֵעַ אֶת כָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָּה, כִּי כָּל מַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ יוֹתֵר, חָסֵר לוֹ יוֹתֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מָלֵא דְאָגוֹת יוֹתֵר, כְּאִלּוּ הוּא עָנִי מַמָּשׁ. וְעַל־פִּי־רֹב הָרַע שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן הִיא עוֹקֶרֶת וּמְכַלָּה אֶת הָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ. וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן אֶלָּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת, שֶׁמִּמֶּנּוּ מַמְשִׁיכִין שֶׁפַע כְּפוּלָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן (שם יז יט).
49. The two thousand amos (אַמָּה — cubits) of open land that surrounded the Levitical cities are the secret of the holy counsels that the true Tzadikim draw from the aspect of the light of Moshiach. These counsels are wonders of wonders — through them one merits to magnify the Emunah in completeness. This is the secret of the two thousand amos of the Shabbos boundary (תְּחוּם שַׁבָּת). ibid.; see also Shabbos §67
צְרִיכִין לִזָּהֵר וְלִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִגְזֹל וְלֹא יַזִּיק אֶת חֲבֵרוֹ בְּמָמוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְגֹּם בְּנַפְשׁוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה הוּא מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד עִם הַנָּפֶשׁ. וְעַל־ יְדֵי שֶׁנִּזְהָרִין מִלְּהַזִּיק אֶת חֲבֵרוֹ, וְאִם הִזִּיקוֹ ח"ו, מֵשִׁיב לוֹ וּמְשַׁלֵּם אֶת נִזְקוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִדְחֶה הַדִּין וְהַחשֶׁךְ וְהַכְּסִילוּת מִן הָעוֹלָם, וְנִתְעַלֶּה הַנֶּפֶשׁ וְהַזִּכָּרוֹן וְהַתּוֹרָה וְנִמְשָׁךְ חֶסֶד בָּעוֹלָם (הל' ברכות הפירות ה"ג, אות ב).
50. Nowadays even simple Emunah is hidden and concealed within everyone in their heart. And it is impossible to speak much about this — as one sees clearly that all of Israel know and believe in Hashem that the whole earth is full of His glory, and yet in most cases they forget Him and each person runs after his gain and desires. And even the upright and the Tzadikim who cleave to Him always — it is impossible for them to speak openly with the world about Hashem in great revelation as they should truly cry out each time to the people of the world: "What are you silent about, and what are you thinking to yourselves, and what are you doing in this world? Behold Hashem is with us and stands over us every single moment and sees our deeds — for the whole earth is full of His glory — and who would not fear and be afraid before Him?!" But due to the physicality of the world and the turbidity of its actions, it is impossible to speak much openly about even the simple and universally known Emunah — and one must speak of this by hint and in secret, in the aspect of "it is the glory of G-d to conceal a matter" [Proverbs 25:2]. For it is known and explained that all secrets and hidden matters are relative to each person according to his level — and what is in the category of revealed to one person is in the category of secret and hidden to another who is lower than him. And so too in the general world: what in one era is secret and hidden can be that in another era when the world will be somewhat higher in level, that aspect will be in the category of revealed. Therefore now, due to the physicality of the world, even regarding the simple and universally known knowledge of His Divinity, it is said: "it is the glory of G-d to conceal a matter". But in the future, when the abovementioned wondrous counsels are revealed, then His Divinity will be revealed before the eyes of all — to the point where one will not be ashamed to speak before all the world about Hashem and His holy Emunah in great revelation, in the aspect of "and the glory of Hashem will be revealed" [Isaiah 40:5]. And this is the aspect of "I would find you outside and kiss you, and none would scorn me" [Song of Songs 8:1] — for then the earth will be filled with the knowledge of Hashem, and it is written: "for all of them will know Me, from the smallest to the greatest" [Jeremiah 31:33]. ibid. §29
צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַחַר הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת, שֶׁעַל־יָדוֹ זוֹכִין לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּלְהַשְׁגָּחָה וְנִפְלָאוֹת. וּכְפִי מַה שֶּׁפּוֹגְמִין בָּזֶה, שֶׁאֵין מִשְׁתַּדְּלִין לְחַפֵּשׂ אֶת הַצַּדִּיק, כְּמוֹ־כֵן הוּא נוֹפֵל אֶל הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ כָּל יָמָיו וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הוּא מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין כָּל זֶה בְּחוּשׁ, שֶׁרֹב בְּנֵי־אָדָם רוֹדְפִים אַחַר הַמָּמוֹן בִּיגִיעוֹת וּטְרָחוֹת וּטְרָדוֹת גְּדוֹלוֹת, וְהֵם נָעִים וְנָדִים וּמְטֻלְטָלִים וּמְחַפְּשִׂין וּמְבַקְשִׁין כָּל יְמֵיהֶם אַחַר הַמָּמוֹן, וּבֶאֱמֶת הֵם בְּעַצְמָם אֵינָם יוֹדְעִים מָה הֵן מְחַפְּשִׂין וּמְבַקְשִׁין, כִּי לְעוֹלָם אֵינָם יְכוֹלִים לְמַלֵּא תַּאֲוָתָם בְּמָמוֹן, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְעַד יוֹם מוֹתָם הֵם מְבַקְשִׁין וּמְחַפְּשִׂין תָּמִיד אַחַר הַמָּמוֹן; וְאִם־כֵּן, בִּשְׁבִיל מִי הֵם מְבַקְשִׁין וּמְחַפְּשִׂין? וְאִם בִּשְׁבִיל בְּנֵיהֶם - מִי יוֹדֵעַ אִם יִשָּׁאֵר הַמָּמוֹן אַחֲרָיו לְבָנָיו? וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה נִשְׁאָר הַמָּמוֹן לְבָנָיו, מַה יִּהְיֶה הַתַּכְלִית מִזֶּה? הֲלוֹא גַם לְבָנָיו לֹא יַסְפִּיק לָהֶם כָּל הַמָּמוֹן שֶׁיִּשָּׁאֵר לָהֶם, וְכָל מַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר לָהֶם מָמוֹן בְּיוֹתֵר, יִהְיֶה חָסֵר לָהֶם בְּיוֹתֵר וְיִגְדַּל דַּאֲגָתָם בְּיוֹתֵר, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, עַד שֶׁעַל־פִּי־ רֹב נוֹפֵל קִנְאָה וְשִׂנְאָה גְדוֹלָה בֵּין בָּנָיו בְּעַצְמָן עַל־יְדֵי עִזְבוֹן אֲבִיהֶם, וְגַם הֵם לֹא יְמַלְאוּ תַּאֲוָתָם בְּמָמוֹן, לְעוֹלָם יְבַקְשׁוּ וִיחַפְּשׂוּ תָּמִיד אַחַר הַמָּמוֹן וּמְאוּמָה לֹא יִשְׂאוּ בַּעֲמָלָם, כִּי מַה יִּתְרוֹן לָהֶם בְּכָל זֶה, כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל. נִמְצָא שֶׁלַּשָּׁוְא עֲמֵלִים כָּל הָעוֹלָם, וּמְבַקְשִׁים וּמְחַפְּשִׂים כָּל יְמֵיהֶם וְאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מָה הֵן מְחַפְּשִׂים, כִּי הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִתֵּן לְהָאָדָם מַגִּיעַ רַק בְּהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא עַל־יְדֵי חִפּוּשָׂם וּבַקָּשָׁתָם כְּלָל, "כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְכוּ'". עַל־כֵּן צְרִיכִין רַק לְבַקֵּשׁ תָּמִיד אַחַר דַּרְכֵי הַקְּדֻשָּׁה וְאַחַר הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת, וְאִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים וְכוּ', אָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְיִנָּצֵל מֵהַבַּקָּשׁוֹת וְהַחִפּוּשִׂים שֶׁל שָׁוְא וְעָמָל הַנַּ"ל, וּמִמֵּילָא יִזְכֶּה לְכָל־טוּב בְּגַשְׁמִיּוּת גַּם־כֵּן, כִּי דֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַסְפִּיק לוֹ כָּל צָרְכּוֹ בְּלִי טִרְדָּא וּבַקָּשָׁה וְחִפּוּשׂ, כִּי יִזְכֶּה עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְאָז יִתְנַהֵג עִמּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ הַשְׁגָּחָה וְנִפְלָאוֹת שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע (הלכות ברכת הריח ה"ד, אות מב).
51. The totality of all unifications (יִחוּדִים) is when the totality of the worlds is unified and included in the root of their vitality — which is Hashem who gives life to all. This is the aspect of all the utterances (מַאֲמָרוֹת) being included and unified in the primordial point of creation — which is the aspect of the sealed utterance of Bereishis (מַאֲמָר סָתוּם דִּבְרֵאשִׁית — the sealed or hidden utterance, the primordial Word that transcends all else). The essential sustenance of the kelipas is from the aspect of separation between the above-mentioned utterances — for since the root of all is the sealed utterance, which is exceedingly hidden and concealed and impossible to grasp in the mind at all, the kelipas draw sustenance from the very greatness of its concealment and hiddenness. And from there come all the heresies of the rationalists and philosophers who follow their confused mind. For in truth it is impossible to grasp with mind and intellect at all how all the worlds are drawn, guided, and sustained through the Most Hidden of all hiddens, of which no thought can grasp whatsoever — except through complete Emunah, through which one passes beyond all the intellectual wisdoms. But those who follow their confused mind come to great heresies drawn from the empty space (חָלָל הַפָּנוּי) — for the kelipas and heresies drawn from the shattering of the vessels [Sheviyas HaKeilim] also have their root in the aspect of the tzimtzum of the empty space, as explained at length. Therefore the essential rectification is through Emunah — for the moment one believes that even in the very distant places derived from the empty space, even there Hashem is hidden, and one searches and seeks: "Where is the place of His glory?" — through this one ascends in the utmost ascent to the aspect of "Where?" (אַיֵּה), which is the aspect of the sealed utterance of Bereishis. And one returns and elevates and connects all the vitality of all the world — even from the very distant places — to Hashem. Through this all the utterances, which are the totality of the worlds, are unified in their root in the sealed utterance. And through this a wondrous and awesome unification is made in all the worlds. For this is the essential completeness of the unification: when one elevates and connects even the vitality of the Other Side upward — through which all will return to Hashem and acknowledge the truth, as explained in the Kavanos [writings of the Ari on mystical intentions]: that in all the unifications one must elevate the vitality from the kelipas, as above. And all this is accomplished through the completeness of Emunah and the seeking and searching of the above-mentioned "Where?" ibid. 6:15
צָרִיךְ הָאָדָם הָעוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכוֹת לְהָרִים יָדוֹ לְהַשֵּׁם וּלְשַׁעְבֵּד כָּל מַחֲשַׁבְתּוֹ וַעֲשִׂיָּתוֹ וְדִבּוּרוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת: "גֹּל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וְכוּ'", וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין הָאָדָם עוֹשֶׂה כְּלָל, רַק שֶׁאָנוּ מְחֻיָּבִים לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֵסֶק בְּמַשָּׂא־ וּמַתָּן וּמְלָאכָה, מֵחֲמַת שֶׁכֵּן רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי יֵשׁ סוֹדוֹת וְכַוָּנוֹת גְּדוֹלוֹת בְּכָל עִנְיְנֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכוֹת, כִּי מְבָרְרִין בֵּרוּרִין וְנִיצוֹצוֹת קְדוֹשׁוֹת עַל־יְדֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכוֹת, כַּיָּדוּעַ, וּבִשְׁבִיל זֶה לְבַד צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת מְעַט מַשָּׂא־וּמַתָּן אוֹ אֵיזֶה מְלָאכָה, כִּי כֵן רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: טוֹב תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ־אֶרֶץ. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין הָאָדָם עוֹשֶׂה כְּלָל, וְאֵין הַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת עַל־יְדֵי הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִית כְּלָל, כִּי אִם אַדְּרַבָּא, עִקַּר הַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת עַל־יְדֵי בִּטּוּל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, דְּמִנֵּהּ מִתְבָּרְכִין כָּל שִׁתָּא יוֹמִין. וּכְשֶׁיּוֹדְעִין זֹאת בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וְעַל־ יְדֵי־זֶה מְקַדְּשִׁין שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה בִּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְבָרְרִין וּמְזַכְּכִין כָּל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ, מִבְּחִינַת ל"ט קְלָלוֹת, וְזוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁיִּהְיֶה כָּל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת בִּבְחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְאָז הַלַּ"ט מְלָאכוֹת הֵם בִּבְחִינַת טַ"ל אוֹרוֹת, בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, בְּחִינַת טַלְלֵי רָצוֹן, כִּי זוֹכִין לְקַבֵּל הֶאָרַת הָרָצוֹן מִשַּׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכִין לַעֲשׂוֹת כָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְהַמְּלָאכוֹת בִּבְחִינָה זוֹ, אֲזַי אַף־עַל־פִּי שֶׁעוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכָה, אֵינוֹ נֶחְשָׁב בְּשֵׁם עֲשִׂיָּה כְּלָל, רַק בְּחִינַת הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּשְׁכָּן: "הוּקַם הַמִּשְׁכָּן", "תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה", וְכֵן אֵצֶל בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נֶאֱמַר: "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ", כִּי כָל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ הָיְתָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, רַק שֶׁהֵם הָיוּ מְכַוְּנִים בִּרְצוֹנָם לַעֲשׂוֹת הַמְּלָאכָה, וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה עוֹלָה בְּיָדָם מֵאֵלֶיהָ. וְזֶה בְּחִינַת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת" - 'תֵּעָשֶׂה' דַיְקָא, כִּי עַל־יְדֵי שַׁבָּת זוֹכִין שֶׁתִּהְיֶה הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, כִּי עִקַּר קִיּוּם שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וְשֶׁל כָּל הַמְּלָאכוֹת הַנַּעֲשִׂין בָּהֶם, הַכֹּל הוּא רַק עַל־יְדֵי שְׁבִיתָה וּמְנוּחָה שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵּאִיר בְּשַׁבָּת. וּבִבְחִינָה זוֹ צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּל הַמְּלָאכוֹת וּמַשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁלּוֹ שֶׁבְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, הַיְנוּ לֵידַע וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלָל, רַק הַכֹּל בְּכֹחַ הַשֵּׁם, שֶׁעַל זֶה הִזְהִירָה הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לוֹמַר חַס וְשָׁלוֹם "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה וְכוּ'", כִּי הַיָּדַיִם הֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל כָּל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַיָּדַיִם לְהַמְשִׁיךְ הַפַּרְנָסָה עַל־יְדֵי הַלַּ"ט מְלָאכוֹת, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַבְּלִין וּמִתְבָּרְכִין מִבְּחִינַת הַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּיָם הַחָכְמָה, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַפַּרְנָסָה, בִּבְחִינַת "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן", כִּי שָׁם מֵאִיר הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת. וּכְשֶׁזּוֹכִין לָזֶה, אֲזַי בֶּאֱמֶת גַּם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל אֵין צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת שׁוּם עֻבְדָּא וְשׁוּם מְלָאכָה כְּלָל, כִּי בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מְלַאכְתָּם נַעֲשֵׂית עַל־יְדֵי אֲחֵרִים, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי אָז הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בִּרְצוֹנוֹ לְבַד, שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּהַמְּלָאכָה, וַאֲזַי תֵּכֶף נַעֲשֵׂית עַל־יְדֵי אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְכוּ'" (הל' שבת ה"ג, אותיות ד ז).
52. Through prayer one can receive all the great and awesome lights within wondrous garments and contractions. For the essential garments are made and completed through prayer — which is the aspect of the vessel and garment through which all the holy lights can be received. For prayer is the aspect of Emunah, and through Emunah all the lights can be clothed. For in the dimension of da'as there is a limit for each person according to his da'as — it is forbidden for him to go beyond the boundary of his da'as, in the aspect of "in what is beyond you, do not inquire." It is impossible to reveal to him what is beyond the boundary of his da'as lest his mind be completely corrupted — for an excess of oil extinguishes the lamp, as is known. But Emunah is a vessel through which one can receive all the exalted lights and all the secrets of the Torah by way of Emunah, even though they are entirely beyond one's da'as. Therefore in truth it is explained elsewhere that through prayer one can attain the secrets of the Torah. Hil. Rosh HaShanah 5:32
כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס בְּעוֹבָדִין דְּחֹל, בְּלַ"ט מְלָאכוֹת, שֶׁבָּהֶם עִקַּר אֲחִיזַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְהַוּוּ כָּל הַל"ט קְלָלוֹת וְהַלַּ"ט מְלָאכוֹת, וְעַל־כֵּן יָכוֹל לִטְעוֹת בְּדַעְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם וּלְדַמּוֹת בְּדַעְתּוֹ, שֶׁשָּׁם בַּלַּ"ט מְלָאכוֹת וּמַשָּׂא־וּמַתָּן וְעוֹבָדִין דְּחֹל אֵין נִמְצָא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְאִלּוּ הוּא רָחוֹק אָז מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְעוֹרְרוֹ וְלַהֲקִיצוֹ וּלְגַלּוֹת לוֹ כִּי הַשֵּׁם עִמּוֹ וְאֶצְלוֹ גַּם בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כִּי גַם שָׁם נִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, כִּי גַם הַלַּ"ט מְלָאכוֹת בְּשָׁרְשָׁן הֵם קְדוֹשִׁים מְאֹד, בְּחִינַת טַ"ל אוֹרוֹת, בְּחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ", הַיְנוּ שֶׁמְּעוֹרְרִין וּמְקִיצִין אֶת בְּחִינַת הַשּׁוֹכְנֵי־ עָפָר, הַיְנוּ הָעוֹסְקִין בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְעוֹבָדִין דְּחֹל בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וּמָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת "עַפְרוֹת זָהָב", וְשָׁם יֵשׁ אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא, זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וְעָפָר תֹּאכַל וְכוּ'". אֲבָל כְּשֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְיוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, אֲזַי הַלַּ"ט מְלָאכוֹת הֵם בְּחִינַת טַ"ל אוֹרוֹת. וְזֶה שֶׁסִּיֵּם: "כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ" (שם אות ו).
53. Through complete Emunah one can ascend higher and higher beyond all intellect. For it is known that in every world there are ten rectifications which are the ten sefirot — from Keser to Malchus. And Malchus, the last attribute, is the aspect of Emunah — it is the gateway to Hashem, for it is impossible to draw close to Hashem or to any holiness or service except through Emunah. And the essential Emunah is in that which the intellect does not attain and comprehend — and there is the essential trial. When one merits to strengthen oneself in Emunah, to nullify one's coarse intellect, and to rely on our holy ancestors and Rabbis — through this one subsequently merits to understand in one's intellect what one formerly could not understand and had to strengthen oneself only in Emunah. But there are yet higher matters that even now one does not understand, and one must strengthen oneself in Emunah more and more — and then one understands those matters in one's intellect as well. But one still has Emunah in matters even higher that one has not yet attained — and so from level to level. For in each world and each level there are the ten sefirot, and Emunah is the last attribute among them — yet for the person it is the first attribute from below upward in that world and level at which he is now. But afterward, when one merits through Emunah to attain the intellect of that world — which is the aspect of the remaining higher sefirot up to Keser — one then ascends to the Emunah of the world and level that is higher, which is the last level of the higher world. For example: the Malchus of Yetzirah is much higher than the Keser of Asiyah — for it is the aspect of Atik of Asiyah as is known. Therefore there are many levels in Emunah — for every time one strengthens oneself in Emunah, one thereby merits to attain the intellect of that particular level, if one manages to stand in the trial for the right number of days and times as befits one's deeds. For one certainly cannot leap all at once — particularly if one's deeds are not going well. And afterward, when one merits to attain the intellect of that world and level, one then merits ratzon (רָצוֹן — will/desire) which is the aspect of Atik, the aspect of the root of Keser of that world in which one has stood until now. This derives from the aspect of Malchus-Emunah of the higher world — and then one must ascend to this Emunah of the higher world. And afterward, when one merits through this Emunah to attain the intellect of the higher world, one must then ascend to yet higher Emunah — the Emunah of the world and level even higher, such as for example the Emunah of the World of Beri'ah. And so from level to level and from world to world — up to the head of Emunah. For the ultimate of knowing is that we cannot know — and there is the essential Emunah. It emerges that Emunah is below the intellect of this world and the level at which one currently stands — and it is the aspect of above the intellect of the world and level lower than it, as above. But one cannot merit to attain the intellect of any world and level until one rises above the intellect — only when one first stands in the trial, when one does not understand the matter with one's intellect and questions are hard for one, and one nullifies one's intellect and strengthens oneself in complete Emunah as if seeing the matter with one's eyes and grasping it with one's intellect. Through this one merits to ascend to the intellect — until one ascends to above the intellect, which is the aspect of Atik, the aspect of the illumination of the ratzon drawn from the aspect of Emunah of the higher world, as above. ibid. 6:3; see also above §8
כְּמוֹ שֶׁאִם לֹא הָיָה אוֹכֵל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵץ הַדַּעַת, הָיָה גוֹמֵר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן כָּל הַבְּרִיאָה וְכָל הָעוֹלָמוֹת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּבְרָא, וּבְנָקֵל, בְּלִי שׁוּם עָמָל וִיגִיעָה, רַק עַל־יְדֵי תְּפִלָּה לְבַד; רַק אַחַר הַחֵטְא, אָז נִגְזַר עָלָיו: "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", שֶׁמִּזֶּה נִמְשָׁךְ הַיְגִיעוֹת וְכָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁצְּרִיכִין קֹדֶם שֶׁמְּתַקְּנִין כָּל דָּבָר וּמְבִיאִין אוֹתוֹ לִשְׁלֵמוּתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ, לְאָכְלוֹ אוֹ לְלָבְשׁוֹ וְכַיּוֹצֵא. כֵּן גַּם עַתָּה, כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר, וְזוֹכֶה לִפְרשׁ אֶת עַצְמוֹ מִתַּאֲווֹת הָעוֹלָם, וְלָשׂוּם כָּל לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ רַק לְהַגְדִּיל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהוֹדוֹת לְשֵׁם ה' עַל כָּל דָּבָר שֶׁרוֹאֶה אוֹ נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ, וּמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, שֶׁעַל־ יָדָהּ עִקַּר הַגְדָּלַת שֵׁם הַשֵּׁם, כִּי אוֹרַיְתָא שְׁמָא דְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא - עַל־יְדֵי־זֶה דּוֹחֶה זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלַּ"ט מְלָאכוֹת, וְזוֹכֶה שֶׁיִּהְיֶה נִגְמָר אֶצְלוֹ תִּקּוּן כָּל הַדְּבָרִים בְּנָקֵל, וּמַשִּׂיג פַּרְנָסָתוֹ וְכָל הִצְטָרְכוּתוֹ בְּלִי עָמָל וִיגִיעָה גְדוֹלָה. כִּי כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכִין לְהַגְדִּיל שֵׁם הַשֵּׁם, כְּמוֹ־כֵן נִצּוֹלִין מִלַּ"ט מְלָאכוֹת, מֵעַצְבוּת וִיגִיעַת הַפַּרְנָסָה, וְזוֹכֶה לְקַבֵּל פַּרְנָסָתוֹ בְּנָקֵל עַל־יְדֵי הַבִּטָּחוֹן בְּשֵׁם הַשֵּׁם, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַכֹּל, וְשָׁם עִקַּר הַבִּטָּחוֹן עַל כָּל הִצְטָרְכוּת שֶׁל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ" (שם ה"ה אותיות ה יז).
54. Regarding the determination of the New Month and the festivals — that the Torah made this dependent only on the true Sages, that they determine them according to their understanding, as our Rabbis said: "you" — even if in error; "you" — even if deliberate. From this we see the great stature of faith in the Sages: upon it all our Jewish identity depends. And everyone has hope through genuine faith in the Sages — for the Sages merit that even Heaven agrees with them. As our Rabbis said regarding Rosh HaShanah: that Hashem replies to the angels who ask the Sages when they will determine the New Month, and says: "I and you will agree that Rosh HaShanah will be on that day." ibid. 7:1, 4
עִקַּר הַמָּן נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם דִּבְרֵאשִׁית, כִּי מְזוֹנָא לָאו בִּזְכוּתָא תָּלְיָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא, בְּחִינַת מַזָּל הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּאֲמָר סָתוּם הַנַּ"ל, כַּיָּדוּעַ. וּמֵחֲמַת שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר יְנִיקַת הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא מֵחֲמַת גֹּדֶל הַהַעְלָמָה וְהַהַסְתָּרָה, עַל־כֵּן הָיָה לָהֶם בְּהַמָּן כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמַעַן נַסֹּתֶךָ וְכוּ'". וּקְצָתָם שֶׁלֹּא יָכְלוּ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן כָּרָאוּי, נִכְשְׁלוּ בֶּאֱמֶת וְהִתְלוֹנְנוּ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עֲלֵיהֶם הַבִּלְבּוּלִים וְהַקֻּשְׁיוֹת וְהַסְּפֵקוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הַהַעְלָמָה שֶׁל הַמַּאֲמָר סָתוּם הַנַּ"ל. וְגַם הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁהָיוּ לָהֶם בּוֹ אַחַר שֶׁיָּרַד לָהֶם הַמָּן, וּקְצָת לֹא עָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן וְהוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ, הַכֹּל הָיָה מֵחֲמַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת: "וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ", כִּי שָׁלְטוּ בּוֹ הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים וְהַמְקֻלְקָלִים שֶׁיּוֹנְקִים מִשָּׁם, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַדְּבָרִים הַנִּשְׁקָצִים וְהַנִּמְאָסִים בְּחִינַת תּוֹלָעִים, וְהִבְאִישׁ (וְעִנְיַן מַה שֶּׁהָיָה יוֹרֵד לָהֶם הַמָּן דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ דַיְקָא, רַק בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם יוֹמָיִם, עַיֵּן פְּנִים). וְעַל־כֵּן צִוָּה עֲלֵיהֶם לִקַּח צִנְצֶנֶת אַחַת לְמִשְׁמֶרֶת לְדוֹרוֹתֵיכֶם וְכוּ', כִּי צָרִיךְ אָדָם לֵידַע שֶׁגַּם עַתָּה נִמְשֶׁכֶת הַפַּרְנָסָה מִבְּחִינַת מָן, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג מַמָּשׁ כְּמוֹ בִּירִידַת הַמָּן, שֶׁיָּרַד מַאֲכָל מְזֻמָּן דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְעַכְשָׁו מַנְהִיג הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ אַחֵר קְצָת, שֶׁגְּדֵלָה הַתְּבוּאָה עַל שָׁנָה שְׁלֵמָה וְיוֹתֵר, וְכָל אֶחָד מְקַבֵּל פַּרְנָסָתוֹ לְפִי בְּחִינָתוֹ: יֵשׁ שֶׁמַּרְוִיחַ מָמוֹן שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּרְנֵס בּוֹ לְשָׁנָה וְיוֹתֵר, וְיֵשׁ לְחֹדֶשׁ וְכוּ', וְיֵשׁ שֶׁהוּא עָנִי וּבְדֹחַק מְקַבֵּל פַּרְנָסָתוֹ לְיוֹמוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה שִׁנּוּיִים בְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה לְאֵין מִסְפָּר; אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת יְרִידַת הַמָּן, כִּי גַם עַתָּה נִמְשֶׁכֶת הַפַּרְנָסָה מִבְּחִינַת הַמַּאֲמָר סָתוּם הַנַּ"ל, וּצְרִיכִים לַעֲבֹר תְּחִלָּה דֶּרֶךְ מְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלוּת יְנִיקָתָם הוּא מִשָּׁם, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל הָעוֹסְקִים בְּפַרְנָסָה, שֶׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁיַּעֲשׂוּ הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה וְלֹא יִפְּלוּ לְהַכְחָשׁוֹת וּגְזֵלוֹת וְתַאֲוַת מָמוֹן, הַנִּמְשָׁךְ מֵהַקְּלִפּוֹת שֶׁיּוֹנְקִים מִשָּׁם מִבְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם הַנַּ"ל. וְאַחַר־כָּךְ תֵּכֶף כְּשֶׁמְּקַבְּלִין פַּרְנָסָה אוֹ אֲפִלּוּ עֲשִׁירוּת מִשָּׁם, נִתְעַלֵּם תֵּכֶף הָאוֹר אֶצְלוֹ מִיָּד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן יִתְפַּרְנֵס, אַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּה סָמוּךְ הִרְוִיחַ, וְגַם זֶה הָיָה בְּהַשְׁגָּחָה נִפְלָאָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַתָּה חוֹזֵר וְדוֹאֵג מֵהֵיכָן יִתְפַּרְנֵס, וְכֵן כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ. וּבֶאֱמֶת צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְחַזֵּק בְּבִטָּחוֹן גָּדוֹל וְלִבְלִי לַחְשֹׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ כְּלָל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁמִּי שֶׁדּוֹאֵג מַה יֹּאכַל לְמָחָר הוּא מִמְּחֻסְּרֵי אֲמָנָה. כִּי בְּעִנְיַן הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַמַּאֲמָר סָתוּם, שָׁם עִקַּר הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל הָאָדָם, בִּבְחִינַת "לְמַעַן קעז אֲנַסֶּנּוּ", שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ וּמוֹרִיד הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה לְכָל אֶחָד בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ נִסָּיוֹן, וְהָעִקָּר, שֶׁיִּתְלֶה עֵינָיו לַמָּרוֹם בְּכָל פַּעַם שֶׁחָסֵר לוֹ הַפַּרְנָסָה, כִּי אֵין שׁוּם עֵצָה אַחֶרֶת בָּעוֹלָם כְּלָל, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַהַעְלָמָה וְהַסְתָּרָה בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, וְאָז יִזְכֶּה שֶׁיָּאִיר לוֹ הֶאָרָה מִשָּׁם, מֵהַמַּאֲמָר סָתוּם הַנַּ"ל, וּמִמֵּילָא יִהְיֶה נִמְשָׁךְ לוֹ פַּרְנָסָה וְשֶׁפַע גָּדוֹל מִשָּׁם, כִּי כָל־טוּב נִמְשָׁךְ מִשָּׁם, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הַדְּרִישָׁה וְהַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ, בְּחִינַת "וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב" (הל' תחומין ה"ו, אותיות טז יח).
55. The essential Emunah is through faith in the Sages. For it is impossible to truly believe in Hashem except when one believes in Moshe His servant, as it is written: "And they believed in Hashem and in Moshe His servant" [Exodus 14:31] — which is the aspect of faith in the Sages. For He is exalted, elevated, and far transcends our understanding — it is impossible to attain the holy Emunah except through the true Tzadikim who instill the holy Emunah within us. And we must believe in them and not swerve from their words right or left. All the corruption of all the generations who sinned and came before the Giving of the Torah — the Generation of the Flood and the Generation of the Dispersion — all of it came through the blemish of faith in the Sages, as it is written: "he would not turn toward the vineyards" [Numbers 22:24] — and Rashi explains: they did not wish to turn toward the path of the Tzadikim. For in their generations too there were great and true Tzadikim such as Mesushelach and Noach, and afterward Shem and Ever and the like — and had they believed in them, they would have merited through them the holy Emunah and a straight path in His service, and would have merited in this world and in the World to Come. And so too in every generation: the essential hope to merit the eternal ultimate purpose — eternal life — is through faith in the true Sages who merited to overcome their evil inclination and serve Hashem with great completeness, until they merited what they merited. And through the greatness of their power they can draw even us close to Hashem. And we are obligated to believe in them, as it is written: "do not deviate from the word…" [Deuteronomy 17:11] — for only they know how to guide us in the path we should walk and the deeds we should do. Hil. Pesach 6
כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת, הַכֹּל נִמְשָׁךְ רַק עַל־יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה. וְעַל־כֵּן כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק יוֹתֵר בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה, כְּמוֹ־כֵן נִתְבַּטְּלִין מִמֶּנּוּ יְגִיעוֹת וְטִרְדוֹת הַמְּלָאכוֹת וְהָעֲסָקִים שֶׁבִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, וּמְלַאכְתּוֹ נַעֲשֵׂית עַל־יְדֵי אֲחֵרִים, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (הל' ראש השנה ה"ה, אות ל; ועי' שבת אות פא).
56. The essential complete Emunah is to set aside one's da'as completely — as if one had no da'as whatsoever — and to rely on Emunah alone, which we received from our holy ancestors and Rabbis. Through this one is saved from all manner of questions, investigations, and confusions — since one sets aside one's da'as as if one had no intellect at all, and relies only on Emunah alone. And when one merits this, it is the aspect of the creation of the world: the aspect of "Let the waters beneath the heavens be gathered to one place, and let the dry land appear" [Genesis 1:9]. For da'as is the aspect of water — the aspect of "and the earth will be filled with knowledge… as the waters cover the sea" [Isaiah 11:9]. But one must draw all manner of da'as and intellect into the aspect of Emunah — for this is the essential holiness. Through this comes the essential sustaining of the world, which stands only on Emunah. And this is the aspect of "let the waters be gathered to one place" — that all the waters of da'as be drawn toward one place specifically: toward the aspect of "Shema Yisrael… Hashem is One" — to draw all da'as and intellect into the Emunah of His unity. This is the totality of the intention of reading the Shema: the essential intention is simply to believe with completeness in His unity and oneness and so forth. And it is explained in the Kavanos that through the reading of the Shema one draws the intellect — meaning one must draw all manner of da'as and intellect into the Emunah of His unity. And through this: "let the dry land appear" — through this the Emunah is revealed, which is the aspect of dry land and earth, as it is written: "dwell on the earth and tend Emunah" [Psalms 37:3]. ibid. §7
כָּל־אָדָם צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִפְגֹּם בַּמִּשְׁפָּט, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ דַיָּן וְשׁוֹפֵט, כִּי מְאֹד צְרִיכִין לִזָּהֵר בְּתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט בְּכַמָּה בְּחִינוֹת: הָאַחַת, שֶׁלֹּא לְעַוֵּת הַמִּשְׁפָּט נֶגֶד חֲבֵרוֹ בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁלֹּא יִגַּע בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ בְּעַוְלָה שֶׁלֹּא בְמִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה", וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְשַׁקֵּר בְּמִדּוֹת וְכוּ' כְּאִלּוּ מְקַלְקֵל אֶת הַדִּין, וְנִקְרָא שֶׁקֶץ וְתוֹעֵבָה. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לִזָּהֵר מְאֹד לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, שֶׁלֹּא יִגַּע בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ חַס וְשָׁלוֹם שֶׁלֹּא בְמִשְׁפָּט, כִּי כְּשֶׁפּוֹגֵם בַּמִּשְׁפָּט, מִלְּבַד גֹּדֶל הֶעָו?ֹן בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּקְרָא שֶׁקֶץ וְתוֹעֵבָה כַּנַּ"ל, אַף גַּם עַל־יְדֵי עָו?ֹן זֶה מִתְגַּבֵּר תַּאֲוַת נִאוּף, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁבָּא עַל־יְדֵי פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, שֶׁבָּזֶה תְּלוּיִים כָּל הַקִּלְקוּלִים, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. גַּם צְרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁפֹּט וְלָדוּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁגַּם זֶה הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, כִּי הָאָדָם אָסוּר לָדוּן וְלִשְׁפֹּט אֶת חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאָמְרוּ: הֱוֵי דָן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת. וְעִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט הוּא, שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַרְהֵר אַחַר מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ, רַק לֵידַע וּלְהַאֲמִין תָּמִיד כִּי צַדִּיק ה' וְיָשָׁר מִשְׁפָּטָיו, וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ. כִּי מִי שֶׁמְּהַרְהֵר חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה הִרְהוּר עַל מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ, זֶה עִקַּר פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁהַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל־ בְּחִירָה, וְעִקַּר הַבְּחִירָה הוּא בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁפָּט, הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁהָאָדָם יְקַבֵּל שְׂכָרוֹ בְּמִשְׁפָּט וְלֹא יֹאכַל לֶעָתִיד בְּחִנָּם נַהֲמָא דְכִסּוּפָא. אֲבָל מִשְׁפַּט הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָמֹק עָמֹק מְאֹד מְאֹד, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, כִּי עַל־פִּי דִין וּמִשְׁפָּט לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהָעוֹלָם לְהִתְקַיֵּם, עַל־כֵּן הִקְדִּים מִדַּת הָרַחֲמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן, בְּלִי מִשְׁפָּט כְּלָל אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת תְּלוּיִים בָּזֶה כַּנַּ"ל. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּל יְמֵי חַיָּיו, הַכֹּל בִּצְדָקָה וּמִשְׁפָּט, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, כִּי יָשָׁר מִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּחִירָתוֹ הוּא דַיְקָא בְּאֹפֶן זֶה שֶׁמִּתְנַהֵג עִמּוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו שָׁקַל בְּדַעְתּוֹ, שֶׁזֶּה הָאָדָם עִקַּר בְּחִירָתוֹ כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ עשֶׁר מֻפְלָג, וְזֶה הָאָדָם עִקַּר בְּחִירָתוֹ עַל־יְדֵי עֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת גָּדוֹל, וְכֵן בִּשְׁאָר הַרְפַּתְקָאוֹת וְכוּ', כִּי הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וּבָזֶה טוֹעִים רֹב בְּנֵי־אָדָם, שֶׁכָּל אֶחָד אוֹמֵר: אִם הָיָה לוֹ פַּרְנָסָה, הָיָה עוֹבֵד הַשֵּׁם. וְאִם־כֵּן לְפִי דְבָרָיו הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא חַס וְשָׁלוֹם וַעֲלִילָה עָלָיו, כִּי הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל מֵחֲמַת דֹּחַק הַפַּרְנָסָה, וְאִם־כֵּן הֲרֵי הוּא מְהַרְהֵר אַחַר מִשְׁפְּטֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם הוּא יִתְבָּרַךְ מְעַוֵּת הַמִּשְׁפָּט נֶגְדּוֹ, וְזֶה הַפְּגָם גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הַקִּלְקוּלִים, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לָחוּס עַל עַצְמוֹ, שֶׁיִּזָּהֵר מְאֹד מִלּוֹמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, רַק יֵדַע וְיַאֲמִין שֶׁבְּחִירָתוֹ תְּלוּיָה דַיְקָא בְּאֹפֶן זֶה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְנַהֵג עִמּוֹ, וְיַאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָתוֹ, וְיִהְיֶה רָגִיל לוֹמַר: כָּל מָה דְעָבֵד רַחֲמָנָא לְטַב עָבֵד, וּבְוַדַּאי יֶשׁ דֶּרֶךְ, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי זֶה הַדַּחֲקוּת וְהַיִּסּוּרִים וְהַבִּלְבּוּלִים יִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאִם קָשֶׁה לוֹ לְקַבֵּל וְלִסְבֹּל הַיִּסּוּרִים וְהַדַּחֲקוּת, יִצְעַק וְיִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹשִׁיעֵהוּ וְיַעְזְרֵהוּ, כִּי אֵין שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה נֶגֶד כָּל הַצָּרוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת וְטִרְדוֹת פַּרְנָסָה הָעוֹבְרִים עַל הָאָדָם בְּכָל עֵת וָעֵת, כִּי אִם לִצְעֹק וְלִזְעֹק וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִבְכּוֹת לְפָנָיו כְּתִינוֹק הַבּוֹכֶה לִפְנֵי אָבִיו שֶׁיְּמַלֵּא מַחְסוֹרוֹ. וּכְשֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה, יַרְוִיחַ תָּמִיד הַרְבֵּה רֶוַח אֲמִתִּי וְנִצְחִי, כִּי עַל־פִּי־רֹב יִפְעַל בְּבַקָּשָׁתוֹ הַרְבֵּה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים חַס וְשָׁלוֹם לֹא יִתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ, כִּי זִמְנִין דְּשָׁמַע וְזִמְנִין דְּלָא שָׁמַע, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, עַל־כָּל־פָּנִים הִרְוִיחַ שֶׁקֵּרֵב עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי זֶה, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיְּקָרֵב וִידַבֵּק אֶת הָאָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ הַתְּפִלָּה. אֲבָל זֶה שֶׁאוֹמֵר הָאָדָם: אִם הָיָה מִתְנַהֵג עִמִּי כָּךְ, הָיִיתִי עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְכוּ', אֵין זֶה עֵצָה כְּלָל, אַדְּרַבָּא הוּא פּוֹגֵם בָּזֶה הַרְבֵּה כַּנַּ"ל, כִּי כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ" - מִשָּׁם דַּיְקָא, מִמָּקוֹם שֶׁאַתֶּם שָׁם וּמִכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ, וְכַמּוּבָא בְּשֵׁם הַבַּעַל־שֵׁם־ טוֹב, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (שם ה"ו, אות יא).
57. At the beginning the world was water within water, and then the world was tohu vavohu (תֹּהוּ וָבֹהוּ — chaos and void). For as long as the Emunah has not been revealed and drawn — because of the abundance of da'as, which is the aspect of the overflowing waters of the depths — it is still: "chaos and void and darkness upon the face of the deep" [Genesis 1:2]. For the essential nourishment of heresy is from the shattering of the vessels — which occurred through excess of light, which was the aspect of excess of da'as. And when the opinions of the heretics seek to intensify in the world and wish to destroy the world and return it to literal chaos and void, G-d forbid — then Hashem sustains the world through the aspect of the spirit of Moshiach, which is the aspect of "and the spirit of G-d hovered…" [Genesis 1:2], as our Rabbis expounded [Bereishis Rabbah] — for the spirit of Moshiach is the aspect of Emunah, since this will be the essential occupation of Moshiach: to reveal and instill the holy Emunah in completeness in all who come into the world. And through the spirit of Moshiach all the questions and heresies that derive from the above-mentioned excess of da'as are nullified — from what happens when the light of da'as exceeds the vessels of his intellect, so that they cannot receive the light of da'as. If he then does not rely on Emunah alone, he can come through this to heresies, G-d forbid, through the questions that derive from there — because his vessels of intellect cannot encompass this da'as so that all the questions would be resolved. Therefore the essential rectification is through Moshiach — for Moshiach's soul and da'as ascend to the aspect of Atik, which is above all intellectualism and da'as in the world. Therefore by Moshiach there is no relevance whatsoever to any excess of da'as — for all the excess of da'as that even the greatest of the great regards as excess da'as, meaning what his vessels of intellect cannot receive and attain — all that will be a simple matter for Moshiach, for he can swallow all the waters of da'as in the world. For he is in the aspect of Atik which ascends above all — and Atik is the aspect of the head of Emunah, the upper Emunah which is above all aspects of da'as and all aspects of Emunah. Therefore Moshiach will reveal the Emunah in completeness in the world. And even in every generation, the essential drawing down of the holy Emunah is from the aspect of the spirit of Moshiach — which is the aspect of Atik, the aspect of the above-mentioned head of Emunah — for he draws Emunah down into the world, until each person can know and understand from afar, by looking at the truth: that one only needs to set aside one's da'as and rely solely on the Emunah of our ancestors and walk only in the path our ancestors have always walked. ibid.
כָּל הָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה נִמְשָׁךְ מִיָּם הַחָכְמָה, שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל־יְדֵי הַלִּמּוּד שֶׁל כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבֶּלֶת הַמַּלְכוּת הַפַּרְנָסָה וּמְחַלֶּקֶת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן יָכוֹל הָאָדָם לִזְכּוֹת בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, כִּי שָׁם בְּהַיָּם הַחָכְמָה, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַפַּרְנָסָה, שָׁם מֵאִיר הֶאָרַת הָרָצוֹן, בִּבְחִינַת "וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן". וְזֶה בְּחִינַת הָאִסּוּר הֶחָמוּר שֶׁל "לֹא תַחְמֹד", כִּי עַל־יְדֵי־זֶה פּוֹגֵם בְּהֶאָרַת הָרָצוֹן הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֶּשׁ לוֹ חֶמְדָּה וְרָצוֹן שֶׁל אִסּוּר, שֶׁחוֹמֵד וְרוֹצֶה חֶפְצֵי חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁנָּתַן בִּרְצוֹנוֹ הָעֲשִׁירוּת הַזֹּאת לַחֲבֵרוֹ דַיְקָא, כְּפִי הִתְחַלְּקוּת הַפַּרְנָסָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מִיָּם הַחָכְמָה, כְּפִי הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְקַבֵּל מִשָּׁם; וּכְשֶׁעוֹבֵר עַל "לֹא תַחְמֹד" הוּא פּוֹגֵם בְּכָל זֶה (הלכות פסח ה"ט, אות יד).
58. All troubles derive from the aspect of mochin de'katnus (מֹחִין דְּקַטְנוּת — contracted intellect / small mind), which is the aspect of severities (דִּינִים) — from which come the kelipas that oppress Israel, G-d forbid. And the essential kelipas are heresies, which take hold most strongly in mochin de'katnus. For when the intellect is in a state of smallness, every investigation and question is far beyond one's understanding — to the point where one cannot resolve it — even though in truth the question is a great foolishness to one who has a truly great mind. Moreover: due to one's intellect drawing from mochin de'katnus, the kelipas are provoked against one, G-d forbid, to the point where one has a great desire to investigate and enter into investigations — and one does the opposite of what is called for. For given the smallness of one's intellect, one should flee even from the lightest of light investigations. Not only does one not recognize one's place, but one also wishes to enter into great investigations that even those greater than oneself cannot enter. And from this come all the heresies and confusions of all the rationalists — because they do not recognize their place, and they imagine they have a great intellect since they see that they have arrived at various wisdoms and inventions in worldly matters. But they do not know that all those wisdoms derive only from mochin de'katnus — and they have not yet merited to touch any spark whatsoever of the intellect derived from mochin de'gadlus (מֹחִין דְּגַדְלוּת — expanded intellect / great mind). Yet they wish to enter into great investigations — for such is the nature of mochin de'katnus: one who has a truly great mind knows and understands and truly grasps that it is impossible to understand the ways of G-d — and draws true Emunah upon himself. But due to the smallness of intellect within which the kelipas — which are the aspect of heresies — take hold, it seems to them that they are wise, and they enter into investigations until they fall into great confusions from which all troubles derive, as above. And this is the secret of the Splitting of the Sea of Reeds (קְרִיעַת יַם סוּף) — explained in the Kavanos as the secret of mochin de'katnus, when it is only possible to draw the unification through Atika [the primordial countenance, transcending all intellect]. And regarding this the holy Zohar says: "About this matter do not ask and do not test Hashem!" For this is the essential miracle of the Splitting of the Sea: they were in great distress, and the arrogant waters — which are the heresies, questions, and troubles derived from mochin de'katnus — sought to take hold of them greatly. But they merited then to set aside their da'as completely and strengthen themselves in Emunah alone — and merited to draw upon themselves the holy Emunah from the above-mentioned aspect of Atik. Through this the arrogant waters were driven out, and they merited that the sea was turned to dry land for them — through their setting aside their da'as, which is the aspect of sea, and relying on Emunah, which is the aspect of dry land, as above. This is: "About this matter — do not ask and do not test!" For this is the essential Splitting of the Sea of Reeds: to flee from investigations and confusions that are forbidden to enter — for they derive from mochin de'katnus — and to strengthen oneself only in Emunah alone, as above. ibid.
יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי הֶזֵּקוֹת שֶׁל מָמוֹן, וְהֵם גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה וָאֳנָסִין. גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה בָּא עַל־יְדֵי פְּגַם הַדַּעַת, כִּי כָל הַגְּנֵבוֹת וְהָאֲבֵדוֹת בָּאִים עַל־יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, כִּי עִקַּר הַגְּנֵבָה הוּא בְּלִי יְדִיעַת הָאָדָם, וְכֵן הָאֲבֵדָה, וְזֶה בָּא עַל־יְדֵי פְּגַם הַדָּעַת. אֲבָל אֳנָסִין, דְּהַיְנוּ לִסְטִים מְזֻיָּנִין אוֹ חַיּוֹת רָעוֹת אוֹ הֶזֵּקוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁבָּאִים בִּידִיעַת הָאָדָם, רַק שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, וְזֶה בָּא מִפְּגַם הַיִּרְאָה, כִּי מֵחֲמַת שֶׁלֹּא זָכָה לְתַקֵּן יִרְאָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת, עַל־כֵּן נִתְלַבְּשָׁה הַיִּרְאָה בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים, עַד שֶׁמִּתְיָרֵא מֵהֶם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּאִים לוֹ הֶזֵּקוֹת הָאֳנָסִין. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְתַקֵּן הַיִּרְאָה בִּשְׁלֵמוּת וּמַעֲלֶה הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁן, וְגַם שׁוֹמֵר דַּעְתּוֹ וּמֹחוֹ בִּשְׁלֵמוּת, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא נִצּוֹל מִכָּל הֶזֵּק, מִגְּנֵבָה וַאֲבֵדָה וּמֵאֳנָסִין (הל' ספירה ה"ב).
59. The essential clarification of the imaginative faculty through which one merits Emunah is specifically through practical commandments (מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת). See Mitzvos uMa'asim Tovim §5
עַל־יְדֵי שֶׁנֵּעוֹרִין כָּל הַלַּיְלָה וּמְנַדְּדִין וּמְשַׁבְּרִין הַשֵּׁנָה, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן וְכוּ', עַד שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי־ זֶה לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינָא פְקִיחָא דְּלָא נָאֵים (הל' שבועות ה"א).
60. The essential beauty and splendor of the Community of Israel is the holy Emunah that they possess. Hil. Sukkah 6:12
רֹב הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים וְהַנְּפָשׁוֹת שְׁקוּעִים בְּתוֹךְ הַמָּמוֹן, כִּי עִקַּר פִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא בְּתַאֲוַת מָמוֹן. וְהַצַּדִּיק הַזּוֹכֶה לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן בִּשְׁלֵמוּת, הוּא זוֹכֶה לְהוֹצִיא כָּל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁנִּשְׁקְעוּ וְנָפְלוּ לְתוֹךְ הַמָּמוֹן, וּמְלַקְּטָם וּמְקַבְּצָם וּמַעֲלֶה אוֹתָם לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, וְנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה יִחוּד גָּדוֹל לְמַעְלָה, וְעַל־ יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה (שם).
61. The greatness of the concealment that exists in the world — it is impossible to understand or estimate at all. For all know and see the truth: that this world is a passing shadow. Yet despite this, all run after it intensely — because of the great concealment that spreads throughout the world to cover over the light of true da'as. And all this is for the sake of free choice — for if the power of concealment were not so great, there would be no free choice whatsoever. Behold: the world is comprised of four elements — fire, wind, water, earth. But the essential spread and intensification of the concealment is upon this earth upon which we, possessors of free choice, dwell. And these four elements correspond to the four worlds and the four letters of the holy Name. The first three letters are the aspect of the three intellects — and the final heh is the aspect of malchus, the aspect of Emunah, and corresponding to it — the element of earth. Therefore the essential revelation of the concealment that intensifies so greatly in the element of earth is addressed specifically through Emunah — and the essential is through faith in the Sages, who labor to reveal the concealment and draw the light of truth and the revelation of His Divinity into the world. Hil. Shechitah 5:6, 12
כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת נִמְשָׁכִין רַק עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה, וּכְפִי הַתְּפִלָּה כֵּן הַפַּרְנָסָה, כִּי כְּשֶׁהַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, וְאָז גַּם הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, בִּבְחִינַת רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, אֲזַי יֶשׁ לוֹ פַּרְנָסָה בְּנָקֵל. וּכְשֶׁנִּפְגָּם הַדַּעַת, וְאָז אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, כִּי עִקַּר הָרַחֲמִים תָּלוּי בַּדַּעַת, וְעַל־כֵּן אָז הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּא לוֹ הַפַּרְנָסָה גַם־כֵּן בִּבְחִינַת דִּינִים, הַיְנוּ עַל־יְדֵי כְּבֵדוּת וּטְרָחוֹת וִיגִיעוֹת שֶׁל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", הַנִּמְשָׁךְ מִפְּגַם הַדַּעַת שֶׁעַל־יְדֵי אֲכִילַת עֵץ הַדָּעַת. וְאָז עִקַּר הַמְשָׁכַת הַפַּרְנָסָה הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא בַּעַל כֹּחַ כָּזֶה, שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין; וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא בּוֹלַעַת אוֹתָהּ, מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר יְנִיקַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא הוּא מִבְּחִינַת דִּינִים; רַק מֵחֲמַת שֶׁהַתְּפִלָּה יָצְאָה מִבַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד, עַל־כֵּן אֵין כֹּחַ לְהַסִּטְרָא־ אָחֳרָא לִבְלֹעַ אוֹתָהּ לְגַמְרֵי, רַק הַתְּפִלָּה עוֹמֶדֶת לָהּ בְּצַוָּארָהּ, בִּבְחִינַת "בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז", עַד שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה מֻכְרַחַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא אֶת כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁבָּלְעָה, שֶׁזֶּה סוֹד קְרִיעַת יַם סוּף, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, הַיְנוּ כַּנַּ"ל (הלכות יום־טוב הלכה ג).
62. The rectification of da'as and the rectification of Emunah are all one — and both depend upon each other. The essential thing is Emunah, which is the foundation of all, as it is written: "all Your commandments are Emunah" [Psalms 119:86]. But it is known that the vitality of Emunah — which is the aspect of malchus — comes from da'as. For in truth, even though Emunah means to believe with Emunah alone, without any intellect or da'as — for in what the intellect comprehends there is no Emunah, as is understood — nonetheless the root and vitality of Emunah comes from da'as. For the essential Emunah is only in a person who has da'as and intellect — only Hashem has compassion on us and draws upon our soul and da'as an illumination from such a supernal intellect, through which the power of Emunah is drawn within us. For Emunah in its root derives from an extremely exalted and lofty supernal intellect — from there the power to strengthen oneself in complete Emunah is drawn into us. Even though a person can merit complete Emunah even without great da'as — as we see with the common people and similarly with women, who have complete Emunah simply. This is the essential Emunah: to believe simply like them, as explained elsewhere. Nevertheless, one who merits through Torah and service of Hashem to the completeness of holy da'as certainly has stronger and stronger Emunah. And every time a person merits to magnify his da'as in holiness, he merits to draw a wondrous illumination upon his Emunah more and more — for he understands more and more each time that he knows nothing at all and must strengthen himself only in complete Emunah. Also because he sees that as his da'as has opened and various questions and wonders he had previously about Hashem and the Tzadikim have been settled, he thereby understands and knows that for the questions still sealed from him, there are certainly proper answers — only he has not yet merited to attain this, or they are among the questions that cannot be settled in this world in any way. Therefore he strengthens himself in even greater Emunah each time. It emerges that through da'as, Emunah is strengthened. And all the more so vice versa: every time a person strengthens himself in Emunah more, a great illumination is added to his da'as through this. For the essential thing is Emunah — through Emunah one merits da'as. Therefore da'as and Emunah are both one — for both together are called Emunah. For the essential ultimate purpose of da'as is Emunah, in the aspect of "the ultimate of knowledge is that we cannot know." Only through each level of da'as that one attains more — through this one understands with wondrous comprehension how much one must strengthen oneself in Emunah and rely only on Emunah which is the foundation of all. And through meriting the completeness of da'as and Emunah, through this the Holy Blessed One and His Shechinah are unified face to face — for the Holy Blessed One and His Shechinah are the root of da'as and Emunah, which are truly one, as is known. Hil. Chalav uDam 4:2
עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, שֶׁמַּכְרִיחַ אֶת הָאָדָם וּמַרְחִיקוֹ מֵהַקְּדֻשָּׁה, שֶׁלְּשָׁם נִמְשֶׁכֶת נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ, הָעִקָּר הִיא עַל־יְדֵי טִרְדַּת הַמָּמוֹן, כִּי מָמוֹן הוּא בְּחִינַת שְׂמֹאל וְסִטְרָא דְצָפוֹן, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר בְּחִינַת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה, לִתֵּן צְדָקָה לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת עָפָר, שֶׁיֶּשׁ לָהּ בְּטִבְעָהּ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, וְאָז עַל־יְדֵי־ זֶה נִמְשָׁךְ הָאָדָם מִיָּד אֶל כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִּקְדֻשָּׁה וּמִתְגַּבֵּר עַל כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ (שם ה"ה, אות ד).
63. A person must be careful not to enter into investigation of what he has no permission to investigate — in the aspect of "what is beyond you, do not inquire…" [Ben Sira, cited Chagigah 13a]. The moment one sees a confusion one cannot attain or understand — one must flee from there and rely only on Emunah. And one who blemishes in this is in the aspect of the blemish of eating meat in milk. Hil. Simanei Beheimah 4:40
עִקַּר יְגִיעַת וְטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַלַּ"ט מְלָאכוֹת שֶׁנֶּאֱחָז בָּהֶם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהֵם בְּחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִמַּה שֶּׁהַנָּחָשׁ שֶׁהוּא הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא יָנְקָה מִבְּחִינַת הָרַחֲמָנוּת וְהַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה עַל־יְדֵי פְּגַם אֲכִילַת עֵץ הַדָּעַת. וְעַל־כֵּן עַד הַיּוֹם עִקַּר רַחֲמָנוּת דְּסִטְרָא־ אָחֳרָא הוּא לְהַמְשִׁיךְ עַל הָאָדָם טִרְחוֹת וְטִרְדוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, לְהִתְיַגֵּעַ בַּעֲסָקִים וּמְלָאכוֹת כְּבֵדוֹת וּבִטְרָדוֹת וִיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, כְּאִלּוּ אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּרְנֵס כְּלָל בְּלִי עָמָל וִיגִיעָה כָּל־כָּךְ, וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְכָל הָאֲנָשִׁים הַכְּרוּכִים אַחֲרֶיהָ תּוֹלִין הַכֹּל בְּרַחֲמָנוּת, וּמְסִיתִין אֶת הָאָדָם כְּאִלּוּ יֵשׁ לָהֶם רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עָלָיו, וְאוֹמְרִים לוֹ: מָה אַתָּה חוֹשֵׁב וּמַה יִּהְיֶה הַתַּכְלִית מִמְּךָ? הֲלוֹא אַתָּה צָרִיךְ לְחַיּוֹת וּלְפַרְנֵס עַצְמְךָ וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ, וְאַתָּה צָרִיךְ לְרַחֵם עָלֶיךָ וַעֲלֵיהֶם לְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָה! וְעַל־ יְדֵי־זֶה מְבִיאִין אוֹתוֹ שֶׁיִּפְרֹק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה וְיַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ עֹל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ בְּעָמָל וְטִרְחָה וִיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ. נִמְצָא שֶׁעִקַּר הֲסָתַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא בְּכָל הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, בִּפְרָט בְּטִרְדַּת הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה, הוּא רַק עַל־יְדֵי הָרַחֲמָנוּת, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁהֵם יוֹנְקִים מֵהָרַחֲמָנוּת דִּקְדֻשָּׁה וּמְהַפְּכִים הָרַחֲמָנוּת הָאֲמִתִּי לְרַחֲמָנוּת שֶׁלָּהֶם, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ רַחֲמָנוּת כְּלָל, רַק אַכְזָרִיּוּת גָּדוֹל, כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הָרַחֲמָנוּת הוּא לְרַחֵם עַל הָאָדָם לַהֲבִיאוֹ לַתַּכְלִית הַנִּצְחִי, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין שׁוּם תַּכְלִית כְּלָל, כִּי הוּא צֵל עוֹבֵר וּמָלֵא יְגוֹנוֹת וָכַעַס וּמַכְאוֹבוֹת, וְאֵין שׁוּם אָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "גַּם כָּל יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת", וּכְתִיב: "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז", וְכַמּוּבָן לְכָל בַּר־ דַּעַת קְצָת גֹּדֶל הַמְּרִירוּת הַמָּר שֶׁל עִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, בִּפְרָט טִרְדַּת הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה. עַל־כֵּן בְּוַדַּאי עִקַּר הָרַחֲמָנוּת הָאֲמִתִּי הוּא לְדַבֵּר עַל לֵב הָאָדָם שֶׁיַּעֲסֹק בְּתוֹרָה וּמִצְו?ֹת וִימַעֵט בְּעֵסֶק וּמְלָאכָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע וּמְלַאכְתְּךָ עֲרַאי, וְאָמְרוּ: הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וּבְוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְפַרְנְסוֹ גַּם בְּסִבָּה קַלָּה, וְאַדְּרַבָּה עַל־יְדֵי־זֶה יַצְלִיחַ גַּם בַּעֲסָקָיו, וְזֶה וְזֶה תִּתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (הלכות חוה"מ הלכה ד, אותיות א ז).
64. One who wishes to seek reasons for the commandments according to one's own intellect can err and stumble greatly — adding or subtracting from the commandments, or transgressing them entirely. For certainly all of Israel must believe that there are certainly wondrous reasons and awesome secrets in each and every detail and in every nuance of every commandment — for the Torah is His wisdom and da'as. But it is impossible to understand and attain the reasons for the commandments through human intellect in any way. And even the reasons according to Kabbalah — even though they are Torah of truth, nonetheless it is impossible to fully understand how through these specific commandments with all these specific details precisely this rectification is accomplished. It is certainly true that through each and every commandment the wondrous rectifications explained in the Kavanos according to the secrets of Kabbalah are accomplished — yet it is nonetheless impossible to fully understand how precisely through this commandment this rectification is accomplished and through another commandment a different rectification. All the more so are the false, foolish, and vain reasons of the ways of the rationalists — it is certainly forbidden to even think of them, as explained elsewhere. For the reasons for the commandments cannot be understood, as it is written: "Do not weigh the path of life — its pathways wander, you cannot know" [Proverbs 5:6], as our Rabbis expounded. For in truth the rectifications of each commandment are completed through two aspects together — the aspect of itar'uta dile'ela (אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא — arousal from above) and itar'uta dile'tata (אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא — arousal from below). In their root they are included together — and there one sees clearly the rectification of every commandment: how every commandment performed through arousal from below has the power to be included in the arousal from above, through which it is included and the rectification is completed. But since we cannot attain this, certainly it is impossible to fully understand the reason for any commandment. And one who wishes to follow one's intellect and fully understand the reason for the commandments can add or subtract — and come to complete heresy, G-d forbid. As we find with Korach who asked such questions: "Is a garment entirely of blue thread obligated in a single blue thread of tzitzis? Is a house full of books obligated in a mezuzah?" — and so forth. For even the commandments upon which human intellect also agrees — it is nonetheless impossible to fully understand the reason, especially regarding all the specific details and nuances in each commandment. This is the aspect of what our Rabbis said: "What does the Holy Blessed One care whether one slaughters from the throat or from the back of the neck? The commandments were only given to refine Israel through them." ibid. §§47–48
כָּל הַיְגִיעוֹת וְהַטְּרָחוֹת שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִטְרֹחַ בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִפְּגַם עֵץ הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי עַל־ יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים נִדּוֹן בְּמוֹתָרוֹת, וְהַמּוֹתָרוֹת מְבַלְבֵּל אֶת הַמֹּחַ, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֵין לוֹ עֵצָה שְׁלֵמָה לְעוֹלָם, וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לִטְרֹחַ כָּל־כָּךְ אַחַר פַּרְנָסָתוֹ, כִּי עִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה הוּא נִמְשָׁךְ מֵחֶסְרוֹן הָעֵצָה, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עֵצָה שְׁלֵמָה בַּמֶּה לִסְחֹר וּלְהִשְׂתַּכֵּר. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת עִקַּר הַצְלָחַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְהַפַּרְנָסָה תָּלוּי בְּתִקּוּן הָעֵצָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל", וְתַרְגּוּמוֹ: אֲרֵי הוּא יָהֵב לָךְ עֵיטָא לְמִקְנֵי נִכְסִין. וְעַל־כֵּן מִי שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא־ וּמַתָּן וּמְלָאכָה צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ, וְאֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה וּתְבוּנָה לְנֶגֶד ה', רַק יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהָעשֶׁר שֶׁלּוֹ שֶׁיַּשְׁפִּיעַ עָלָיו עֵצָה שְׁלֵמָה, שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע מַה לִּסְחֹר וּלְהַרְוִיחַ בָּזֶה אֶת פַּרְנָסָתוֹ. וְהָעִקָּר תָּלוּי בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים וְהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְעֵצָה שְׁלֵמָה, וְאָז נִצּוֹל מִבְּחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", רַק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁלּוֹ הוּא בִּבְחִינַת "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ", כִּי מֵאַחַר שֶׁהַסּוֹחֵר בְּחִינַת זְבוּלוּן מְקֹרָב וּמְקֻשָּׁר לְהַתַּלְמִיד־חָכָם שֶׁהוּא בְּחִינַת יִשָּׂשכָר, אָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְעֵצָה שְׁלֵמָה וְיַצְלִיחַ בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה, כִּי עִקַּר הַהַצְלָחָה עַל־יְדֵי הָעֵצָה כַּנַּ"ל. אַךְ אֲפִלּוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְעֵצָה שְׁלֵמָה בְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן עַד שֶׁמַּרְוִיחַ הַרְבֵּה, עֲדַיִן אֵין הָעֵצָה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְנַהֵג עִם הַמָּמוֹן כָּרָאוּי, לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְלֹא יִהְיֶה אָץ לְהַעֲשִׁיר, וְיִתֵּן צְדָקָה הַרְבֵּה, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, וְאָז דַּיְקָא נֶחְשָׁב לְעֵצָה טוֹבָה וּשְׁלֵמָה, מֵאַחַר שֶׁיַּצְלִיחַ עַל־יָדָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְגַם בָּעוֹלָם הַבָּא לָעַד וְלָנֶצַח, כִּי טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ (הל' סוכה ולולב הלכה ז, אותיות ו ז).
65. The rationalists, the nature-scholars — the essential root of their sustenance through thousands upon thousands of levels of descent is from the aspect of the Written Torah (תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב). For since it is in writing, they can interpret it according to their evil understanding and pervert the words of the living G-d, G-d forbid. Therefore they mostly also engage with the Written Torah — all twenty-four books of Tanach — only they interpret them according to their system and dispute the essential matters, and deny specifically the Oral Torah (תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה). For the essential subduing and nullification of their evil and confused da'as is through the Oral Torah — for from there they have no sustenance at all. For our Rabbis of blessed memory explained everything for us orally, as it was transmitted person from person all the way back to Moshe Rabbeinu. And through all this the precise opposite of the system of the rationalist nature-scholars is explained and known. Therefore in truth the essential completeness of the Written Torah is also only through the Oral Torah — for it is impossible to know any matter, ruling, or halacha from the words of the Torah in its truth except through what our Rabbis transmitted to us orally. And the above-mentioned rationalist nature-scholars are the aspect of impure birds, and the true Sages of holiness are the aspect of pure birds, as explained there. And since the essential sustenance of the nature-scholars is in the aspect of descent from the Written Torah — which is the twenty-four books of Tanach — therefore there are twenty-four species of impure birds, for "this one opposite that one G-d made" as is known. And this is what our Rabbis said: "a pure bird is only identified through the tradition" [Chullin 63b] — for through the Written Torah alone it is impossible to be saved from the opinions of the impure birds — the nature-scholars. Only through believing in the Oral Torah as our Rabbis transmitted it to us person from person — which is the aspect of mesorah (מְסוֹרָה — transmission). For only through this is the true interpretation of the Torah known, as above. Therefore the signs of a pure bird were truly not spelled out in the Torah — for it is impossible to spell out in writing the distinguishing marks between true wisdom and the nature-wisdom of the rationalists who are the aspect of impure birds. For falsehood overpowers truth so greatly that it is hard to decide and distinguish between them or know with whom the truth lies, by any conclusive proof or rational proof — for there are many confusions that cannot be resolved by any intellect in the world. Therefore the essential foundation of our holy Torah — the wisdom of truth, the aspect of the pure bird — is only through the mesorah: we rely and lean only on the words of our holy ancestors and Rabbis as they transmitted to us: to believe in Hashem and in the renewal of the world and in the resurrection of the dead and the like — in all the particulars of our holy Emunah — without any proofs or signs through the ways of human intellect. Only through the received tradition (קַבָּלָה) and transmission as our Rabbis transmitted to us. Hil. Simanei Of Tahor 4
כָּל הַבֵּרוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל מַשָּׂא־וּמַתָּן וּבְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, הַכֹּל הוּא בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּינִים וְהַצִּמְצוּמִים. וּמֵחֲמַת שֶׁכָּל דִּין וְצִמְצוּם אֵינוֹ נִמְתָּק אֶלָּא בַּשֵּׂכֶל הַשַּׁיָּךְ אֵלָיו וְלֹא בִּבְחִינַת שֵׂכֶל אַחֵר, עַל־כֵּן בְּנֵי־אָדָם מְשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד עֲצָתוֹ מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹ, כִּי זֶה חוֹשֵׁב לִסְחֹר בְּמִינֵי תְּבוּאָה, וְזֶה בְּיַיִן וְזֶה בְּחָלָב אוֹ שַׁעֲוָה, וְזֶה בְּמִינֵי סְחוֹרוֹת שֶׁל בְּגָדִים, וְכַיּוֹצֵא שְׁאָר הַשִּׁנּוּיִים רַבִּים, וְעַל־פִּי־רֹב כָּל אֶחָד אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהַצְלִיחַ כִּי אִם בְּמִין סְחוֹרָה זוֹ דַיְקָא, וְאָדָם אַחֵר בְּמִין סְחוֹרָה אַחֶרֶת דַּיְקָא, וְהַכֹּל כְּפִי בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל וְהַנְּשָׁמָה שֶׁיֶּשׁ לוֹ לְהָאָדָם, שֶׁהוּא מְסֻגָּל וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַמְתִּיק בְּחִינַת דִּין וְצִמְצוּם זֶה שֶׁהוּא בְּחִינַת סְחוֹרָה זֹאת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ לוֹ עֵצָה מֵהַשֵּׂכֶל לַעֲסֹק בִּסְחוֹרָה זֹאת דַּיְקָא. אֲבָל עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת אֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ הַמְתָּקָה מִשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁשָּׁם נִמְתָּקִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וְכָל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּכָל מַשָּׂא־ וּמַתָּן וּמִסְחָר שֶׁיַּעֲשֶׂה וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל וְיַצְלִיחַ (שם אות טז מובן).
66. It is forbidden to enter into any investigations and questions whatsoever — for even the confusions and questions that derive from the shattering of the vessels, which can possibly be resolved on account of this, nonetheless the essential formation of the kelipas through the shattering of the vessels also derives from the secret of the beginning of the tzimtzum of the empty space. The questions and confusions that come from there cannot be resolved. Therefore in the blink of an eye one can be caught and enter into the questions that cannot be resolved — for they are bound and connected to one another, as above. Hil. Tola'im 4:8
עִנְיַן מַה שֶּׁהַכַּעַס מַזִּיק וּמַפְסִיד אֶת הָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נוֹטְלִין הָעַכּוּ"ם כָּל הַשֶּׁפַע, וְהַתִּקּוּן לְכָל זֶה - עַיֵּן 'כַּעַס', אוֹתִיּוֹת ג ד
67. The essential completeness of holiness — which is through Emunah and holy intellect — see "Achilah" [Eating] §121, where it is explained that this is the aspect of the circles and the upright (עִגּוּלִים וָיֹשֶׁר) that existed at the beginning of the totality of creation. And see also "Hasagas Elokus" [Attainment of Divinity] §15. cross-reference
הַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל, וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם יְכוֹלִים לִקְנוֹת עַל־יְדֵי מָמוֹן. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ תַּאֲוַת וְחֶמְדַּת הַמָּמוֹן, מֵחֲמַת שֶׁעַל־יְדֵי הַמָּמוֹן יְכוֹלִים לִקְנוֹת כָּל דָּבָר. אֲבָל מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ דַּעַת אֲמִתִּי יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל הֶבֶל, כִּי הַמָּמוֹן עִם כָּל הַדְּבָרִים וְהַחֲפָצִים שֶׁיִּקְנֶה עַל־יָדָם, הַכֹּל יִכְלֶה וְיֹאבַד וְלֹא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ כְּלוּם, וְאֵין מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְכוּ', אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד. וְעַל־כֵּן הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים כְּשֶׁזּוֹכִין לַעֲשִׁירוּת, הֵם מַעֲלִין כָּל הַמָּמוֹן עִם כָּל הַחֲפָצִים שֶׁקּוֹנִים בַּעֲדוֹ הַכֹּל אֶל הַקְּדֻשָּׁה, רַק בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הָרָחֵל הַזֶּה כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ: קַרְנָהּ לַחֲצוֹצְרוֹת, עוֹרָהּ לְתֹף וְכוּ' - הַיְנוּ עֲשִׁירוּת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֹאן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "עַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ", שֶׁמַּעֲשֶׁרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, הוּא כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ, וְנִתְבָּרְרִין וְנִתְגַּלִּין עַל־יְדֵי־זֶה דְּבָרִים נִפְלָאִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת נִגּוּנִים נִפְלָאִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות מגילה הלכה ו, אות י).
68. The essential life is to live with fresh vitality at all times, and to begin the service of Hashem anew at every moment — for "alive" (חַי) is expressed in Ashkenazic Yiddish as frish (פְּרִישׁ), meaning the aspect of renewal. And the essential holy renewal is merited through Emunah, in the aspect of "New every morning is Your great faithfulness" [Lamentations 3:23], as explained. Hil. Basar veChalav 4:10–11
עִקַּר תִּקּוּן הָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה הוּא עֲנִיּוּת, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְגָּאֶה בְּדַעְתּוֹ וּמַחֲזִיק עַצְמוֹ כְּעָנִי, וּבְאֵיזֶה מַעֲמָד שֶׁהוּא - בֵּין שֶׁהוּא עָנִי מַמָּשׁ אוֹ בֵּינוֹנִי אוֹ עָשִׁיר מֻפְלָג - מַחֲזִיק עַצְמוֹ תָּמִיד כְּעָנִי וְאֶבְיוֹן גָּדוֹל, בִּבְחִינַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁבְּגֹדֶל מַלְכוּתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ וְעָשְׁרוֹ אָמַר תָּמִיד: "כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי", "וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן", כִּי הָאָדָם רָאוּי לוֹ לְהָבִין עֹצֶם עֲנִיּוּתוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי אֲפִלּוּ הַצַּדִּיק אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת נֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא", מִכָּל־שֶׁכֵּן שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם; אִם־כֵּן, אֲפִלּוּ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ אֵין מַגִּיעַ לוֹ חַס וְשָׁלוֹם לְפִי מַעֲשָׂיו, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זָן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּחַסְדּוֹ, וְאִם־כֵּן אֵין עָנִי יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא אָכֵל דְּלָאו דִּילֵהּ. וּכְשֶׁמֵּשִׂים אֶל לִבּוֹ הָאֱמֶת וְיוֹדֵעַ זֹאת בְּבֵרוּר, אֲזַי טוֹב לוֹ תָּמִיד, וְיִזְכֶּה לַעֲשִׁירוּת אֲמִתִּי, שֶׁהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ רַזַ"ל: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, כִּי יִשְׂמַח תָּמִיד בְּחֶלְקוֹ, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל חֶסֶד גָּדוֹל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ. וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לַעֲשִׁירוּת מַמָּשׁ, לְכָל הוֹן דְּעָלְמָא, בְּחִינַת: "מָאן דְּאִיהוּ קפג זְעֵיר אִיהוּ רָב", וּכְתִיב: "מְקִימִי מֵעָפָר דָּל וְכוּ' לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים" - מֵעָפָר דַּיְקָא, הַיְנוּ מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר. וְגַם אַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת מַמָּשׁ, לְכֶסֶף וְזָהָב וַחֲפָצִים הַרְבֵּה, לֹא יִפֹּל עַל־יְדֵי־זֶה לְהִתְאַוּוֹת מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, כִּי גַם בְּעֹצֶם עֲשִׁירוּתוֹ יַחֲזִיק עַצְמוֹ לְעָנִי וְיִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד. לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, שֶׁהֵם בְּהֵפֶךְ מִכָּל זֶה: כְּשֶׁהוּא עָנִי, הוּא בְּכַעַס עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל עֲנִיּוּתוֹ וְחֶסְרוֹנוֹ, בִּבְחִינַת "וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְכוּ'" (ישעיה ח), וְתֵכֶף כְּשֶׁיֶּשׁ לוֹ אֵיזֶה מָמוֹן, הוּא מַלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמַלְבּוּשִׁים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לוֹ לְפִי מָמוֹנוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה חָסֵר לוֹ יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. וּכְשֶׁמַּרְוִיחַ עוֹד מָמוֹן יוֹתֵר, מַתְחִיל לִקְנוֹת לוֹ כְּלֵי־כֶסֶף וּמַרְגָּלִיּוֹת וְתַכְשִׁיטִין, וְהַכֹּל בְּכִפְלֵי־כִפְלַיִם מִכְּפִי עֶרְכּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה חַיָּיו מָרִים וּמְרוּרִים תָּמִיד, עַד שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה שֶׁבִּימֵי עֲשִׁירוּתָם חַיֵּיהֶם מְרוּרִים יוֹתֵר מִבִּימֵי עָנְיָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּאִים עַל־פִּי־רֹב לִידֵי עֲנִיּוּת מַמָּשׁ, וּמֵתִים בַּעֲלֵי־חוֹבוֹת (שֶׁקּוֹרִין "אָן־זֶעצֶירְס"), וְגַם בִּימֵי עֲשִׁירוּתָם תָּמִיד הָיָה חָסֵר לָהֶם כְּפִי הַנְהָגָתָם וְהִצְטָרְכוּתָם הֶעָצוּם, וְהַכֹּל מֵחֲמַת גַּסּוּתָם הָרָע, וְאֵינָם חוֹשְׁבִים עַל תַּכְלִיתָם הַנִּצְחִי, וּכְאִלּוּ כָּל הָעשֶׁר מַגִּיעַ לָהֶם לְבָד. "וּמָאן דְּאִיהוּ רָב הוּא זְעֵיר", וְהַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא מַשְׁפִּילָם, וּמֵתִים עֲנִיִּים מַמָּשׁ וּבַעֲלֵי־חוֹבוֹת. וְזֶה בְּחִינַת: יָאֶה עֲנִיּוּתָא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁעִקַּר הַיֹּפִי וְהַנּוֹי לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִדַּת הָעֲנִיּוּת, הַיְנוּ מִי שֶׁמַּחֲזִיק עַצְמוֹ לְעָנִי תָּמִיד, הוּא נָאֶה וְיָפֶה תָּמִיד, כִּי כָל מַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ הוּא נָאֶה וְיָפֶה אֶצְלוֹ תָּמִיד, אֲפִלּוּ מַלְבּוּשׁ שֶׁל פִּשְׁתָּן וּטְלַאי עַל־גַּבֵּי טְלַאי, הַכֹּל נָאֶה וְיָפֶה אֶצְלוֹ וְשָׂמֵחַ בּוֹ מְאֹד, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ לְפִי מַעֲשָׂיו אֲפִלּוּ מַלְבּוּשׁ כָּזֶה, וְאָז הוּא נָאֶה וְיָפֶה תָּמִיד, כִּי אַחַר־כָּךְ גַּם כְּשֶׁיִּהְיוּ לוֹ מַלְבּוּשִׁים שֶׁל מֶשִׁי וְשֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב, יִהְיוּ נָאִים וְיָפִים אֶצְלוֹ תָּמִיד. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק עַצְמוֹ כְּעָנִי, וְכָל מַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ הוּא מִתְאַוֶּה יוֹתֵר, אֵינוֹ זוֹכֶה לְנוֹי וָיֹפִי לְעוֹלָם, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ לוֹבֵשׁ בְּגָדִים יְקָרִים וְכוּ', תָּמִיד חָסֵר לוֹ עוֹד בְּגָדִים יְקָרִים בְּיוֹתֵר שֶׁל גְּדוֹלֵי הַקְּצִינִים בְּיוֹתֵר, כַּיָּדוּעַ כָּל זֶה. וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הוּא עֲנִיּוּת כַּנַּ"ל, כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לֶאֱחֹז תָּמִיד בַּקָּצֶה הָאַחֲרוֹן וְלִזְכֹּר שֶׁנּוֹלַד עָרֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב א): "עָרֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי", שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית הָעֲנִיּוּת, וּכְנֶגֶד עֲנִיּוּת זֶה כָּל מַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ הוּא עֲשִׁירוּת גָּדוֹל, וְאָז יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ, הֵן מְעַט אוֹ הַרְבֵּה. וְעִקַּר גָּלוּת מִצְרַיִם, שֶׁהָיִינוּ תְּחִלָּה בְּגָלוּת מַר וְקָשֶׁה וְכָבֵד כָּזֶה, וְאַחַר־כָּךְ הוֹצִיאָנוּ בַּעֲשִׁירוּת כָּזֶה, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". וְלָמָּה לֹא נָתַן לָנוּ הָעֲשִׁירוּת תֵּכֶף בְּלֹא צַעַר הַגָּלוּת? אֲבָל הַכֹּל הָיָה לְטוֹבָתֵנוּ, כְּדֵי לְהִזְדַּכֵּךְ בְּכוּר הַבַּרְזֶל בַּגָּלוּת, כְּדֵי לְבָרֵר וּלְזַכֵּךְ הָעֲשִׁירוּת, לְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מִתַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁהוּא עֲשִׁירוּת וּמָמוֹן דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ יוֹתֵר חָסֵר לוֹ בְּיוֹתֵר, וְלִזְכּוֹת לַעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבָּא עַל־יְדֵי עֲנִיּוּת דַּיְקָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָנוּ אוֹכְלִין בְּפֶסַח מַצָּה, שֶׁהוּא לֶחֶם עֹנִי, וּמָרוֹר, כְּדֵי לֵידַע וְלִזְכֹּר בְּהַמְּרִירוּת וְהָעֲנִיּוּת, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן הָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל (שם אות יא יב).
69. The essential holiness is to sanctify the vessels so that they are holy and pure, fit to receive the light within them. And the essential rectification and holiness of all vessels is through faith in the Sages. For the essential formation of the vessels is through Emunah — for Emunah is the aspect of a vessel to receive within it the light of wisdom. For the light of Hashem Himself cannot, as it were, be received because of the overabundance of light — for He is the blessed Infinite Light, and it cannot be received except through many, many vessels. And the essential totality of all vessels of holiness are formed only through Emunah — for through believing in Him without any wisdom or intellect, through this a vessel is formed. And when one merits to be strong and firm in one's Emunah, one then merits that from the aspect of Emunah a vessel is formed, to the point of receiving within it the aspect of the light — to the point of meriting some attainment. And all of it is according to the strength of the Emunah one possesses. And the essential is faith in the Sages — for due to the very greatness and exaltedness of Hashem, one cannot merit even the aspect of Emunah except through the Sages and true Tzadikim of the generation, who merited through their labor, service, and complete Emunah to attain the attainment of His Divinity. They can draw upon us from His light and goodness and instill holy Emunah within us. And even from the Tzadikim themselves one cannot receive except through Emunah — namely faith in the Sages. For one must believe in them through Emunah alone — for even the light of the true Tzadikim is very far and very exalted from us. We have no attainment or grasp of them, and we cannot draw close to them and receive from them except through Emunah alone, namely faith in the Sages. For many many holy vessels are needed to receive the light of holiness within them — and the essential vessels are formed through faith in the Sages. In the aspect of "and they believed in Hashem and in Moshe His servant" [Exodus 14:31] — for it is impossible to believe in Hashem except when one believes in Moshe His servant, which is the aspect of faith in the Sages. And this is the essential distinction and difference between Israel and the nations — for even most of the nations' wise men also believe in Him, as it is written: "and My name is revered among the nations" [Malachi 1:11], and our Rabbis said: "they call Him the G-d of gods." But despite this they have no attainment of the holiness of any commandment from the commandments of the Torah — and they are very far from the holiness of Israel because they did not merit to believe in Moshe His servant. And through this their Emunah in Hashem is also not complete. But we, the holy people, merited to believe in Hashem and in Moshe His servant — until we merited to receive the Torah through this. Yet even now, in each and every generation, it is impossible to draw close to Him truly except through faith in the Sages — for only the true Sages and Tzadikim draw down upon us the above-mentioned light of Emunah. And only through them can we draw close to our Father in Heaven. Hil. Hechsher Keilim 2:1
עִקַּר אֲבֵדַת הַיָּמִים שֶׁהָאָדָם אוֹבֵד אֶת יְמֵי חַיָּיו, חַס וְשָׁלוֹם, הָעִקָּר הוּא עַל־יְדֵי תַּאֲוַת מָמוֹן וְטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "עֹשֶׂה עשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ", כִּי אֵינוֹ זוֹכֶה לְהַשְׁלִים אֶת יָמָיו, כִּי אוֹבֵד אֶת יָמָיו עַל־יְדֵי זֶה, וְכַמֻּרְגָּל לָשׁוֹן זֶה בְּסִפְרֵי־מוּסָר: "אָדָם דּוֹאֵג עַל אִבּוּד דָּמָיו, וְאֵינוֹ דוֹאֵג עַל אִבּוּד יָמָיו". וְעִקַּר מְרִירַת וְטִרְדַּת הַמָּמוֹן שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא עַל־יְדֵי הַכַּעַס, כִּי מִי שֶׁמְּבַטֵּל אֶת הַכַּעַס זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת תָּמִיד, כִּי הוּא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת מַמָּשׁ כַּנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁבֵּר אֶת הַכַּעַס, עָלָיו נֶאֱמַר: "וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף", וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיֶּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת הוּא מָלֵא כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת", כִּי בְּכָל פַּעַם חָסֵר לוֹ, וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל עֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ אֵינוֹ כְּלוּם, וְעָלָיו נֶאֱמַר: דַּעַת חָסַרְתָּ, מַה קָּנִיתָ? הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַכַּעַס, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וְהוּא בִּבְחִינַת חֲסַר דַּעַת, אָז 'מַה קָּנִיתָ?' כִּי בְּוַדַּאי אֵין הָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ כְּלוּם, כִּי תָּמִיד חָסֵר לוֹ יוֹתֵר, וּלְבַסּוֹף אֵין נִשְׁאָר לוֹ כְּלוּם וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בְיָדוֹ. וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַיָּמִים - עַל־יְדֵי שֶׁמְּבַטֵּל הַכַּעַס, שֶׁלֹּא לִכְעֹס וּלְהִתְקַצֵּף עַל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, רַק לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת מַמָּשׁ כַּנַּ"ל (שם אות יח; ועי' פסח וספירה אות עט).
70. All the commandments of the Torah are for the sake of forming the image of the supernal light for good and for blessing — and not the reverse, G-d forbid. For the essential root of all the Torah is the holy Emunah — through which one knows Him. For the essential purpose of creation was "in order that they should know Him." But it is known that Hashem is exceedingly exalted and elevated above our understanding, and no thought can grasp Him at all. Yet nonetheless Hashem has compassion on us for His own sake — and illuminates each person in his da'as through the power of the true Tzadikim, so that the truth of the holy Emunah shines for him: that he should hold himself to Hashem and to His holy Torah, which is our eternal life. But the light that descends from above is very exalted and is a simple light — and each person must form its image according to the grasp of his intellect. But not every person merits this: to form the light's image for good. For most people's vessels of intellect are not properly rectified. Therefore Hashem took pity on us and gave us the holy Torah — 248 positive commandments and 365 negative commandments and rabbinic commandments — all of which are the aspect of holy images through which to form the image of the light as a blessing. And He warned us to guard against all transgressions, which are all corruptions and blemishes through which one forms the image of the light in reverse, G-d forbid. This is the totality of all the Torah and commandments and all the intentions and secrets they contain — all are included in this matter. Upon this depends the essential vitality of a person and of all the worlds — for they are our life. For the essential vitality is through the supernal light that comes from above when one merits to form its image as a blessing — and then the light is unified and bound to the vessels, which is the essential vitality as is known; and so too the reverse, G-d forbid. Therefore, on first impression according to proper reasoning, one should be killed rather than transgress any commandment of the holy Torah — for how is it possible to transgress, G-d forbid, any commandment? For immediately the image of the light would be corrupted according to the blemish of the commandment — and from where would one receive vitality? Yet the Torah said that all the commandments of the Torah are set aside before pikuach nefesh (פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ — saving a life). For all commandments one should transgress and not be killed — except for idolatry, sexual immorality, and murder. For the vitality of a single Jewish soul is very precious in His eyes — for each Jew engages all the days of his life only with this matter: to form the image of the light as a blessing and complete the aspect of the seventy faces of the Torah according to the portion each Jew has therein, through which is the essential forming of the light as good. Therefore it is more worthwhile to transgress once some matter from the Torah for pikuach nefesh — for during the days of his life he will rectify the image of the light as good even more. As our Rabbis said: "desecrate for him one Shabbos so that he may observe many Shabbosos." Except for idolatry, sexual immorality, and murder — through these the image of the light is so corrupted that it reverses the truth entirely from one extreme to another. Through this it is impossible for him to form the image of the light as good anymore — since he has already completely reversed the truth as explained there. Therefore for these one should be killed and not transgress. And similarly in times of religious persecution or when the idolater intends to make him transgress religious law and in public — then for all the commandments of the Torah one should be killed and not transgress. For since he intends to make him transgress religious law and overturn the bowl, G-d forbid — to reverse the truth and form the light's image in reverse, G-d forbid — and this is in public before ten Jews, and the desecration of G-d's name is very great. And many may stumble and err from the truth through this, G-d forbid. Therefore one must be killed and not transgress even the lightest commandment of the Torah — so as not to corrupt the image of the light entirely, G-d forbid. And why should he live? For the essential life is the forming of the light's image for good and for blessing, as above. Hil. Yayin Nesech 4:14, 26
כָּל הַמָּמוֹן וְהַנְּכָסִים וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם תַּחַת רְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם, נַפְשׁוֹ מְפֻזֶּרֶת בָּהֶם, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם: הַמָּקוֹם יַצִּילֵנִי מִפִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ נְכָסָיו מְפֻזָּרִין, כִּי הַמָּמוֹן וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ הֵם מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד עִם נַפְשׁוֹ, כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: לְעוֹלָם יְהֵא מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם צָרוּר בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ", הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּזֵּר נַפְשׁוֹ בְּפִזּוּר הַנֶּפֶשׁ. וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן וְקוֹנֶה סְחוֹרוֹת כְּדֵי לְהַרְוִיחַ פַּרְנָסָתוֹ וּכְדֵי לְהַשְׁלִים נַפְשׁוֹ בְּיוֹתֵר, וְאָז נַפְשׁוֹ מְפֻזֶּרֶת בְּהַסְּחוֹרוֹת שֶׁקָּנָה, וְקֹדֶם שֶׁמּוֹכֵר הַסְּחוֹרוֹת וּמוֹלִיד הָרֶוַח, אָז הוּא בִּבְחִינַת "מַשָּׂא", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, רַק אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁמּוֹכֵר וּמַרְוִיחַ, אָז הוּא בְּחִינַת "מַתָּן". וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: זְבִין וְתִתְחָרֵט, שֶׁלֹּא יַשְׁהֶא אֶצְלוֹ הַסְּחוֹרָה הַרְבֶּה, רַק יְמַהֵר לְמָכְרָהּ, בִּכְדֵי לְהַשְׁלִיךְ מְהֵרָה הַמַּשָּׂא מֵעָלָיו וּכְדֵי לְקַבֵּץ פִּזּוּרֵי נַפְשׁוֹ. וְעַל־כֵּן חָמֵץ בְּפֶסַח, שֶׁאִסּוּרוֹ חָמוּר מְאֹד וּפוֹגֵם הַנֶּפֶשׁ מְאֹד, אָסְרָה הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יִמָּצֵא אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם, כִּי נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מְפֻזֶּרֶת בְּכָל מַה שֶּׁנִּמְצָא תַּחַת רְשׁוּתוֹ כַּנַּ"ל. וְעַיֵּן שָׁם עוֹד מֵעִנְיַן אִסּוּר מַשָּׂא־וּמַתָּן בִּדְבָרִים אֲסוּרִים, אֶלָּא־ אִם־כֵּן נִזְדַּמְּנוּ לוֹ (הלכות מאכלי עכו"ם הלכה א, אותיות ו ז).
71. One whose heart is whole with Hashem, whose Emunah is strong, and who believes that everything is conducted only by His blessed will — is always in joy and has no worry or fear whatsoever from any matter in the world. Hil. Klei HaYayin 1; see Simchah §23
עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הָאֲכִילָה בִּשְׁלֵמוּת, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לָצֵאת מִתַּאֲוַת מָמוֹן (שם הלכה ג, אות ו מובן; ועיין אכילה, אותיות קמא קמב).
72. Hashem created the world with body and soul, matter and form — and His intention was in order to subdue the body before the soul. This is the essential purpose of our service. And just as individually each person must strive to nullify the body before the soul — so that all the body's actions be only for the sake of the soul, namely to do His will, which is the soul's yearning — so too in the general world: Israel the holy people are the aspect of the soul and spirit of all the world, and all nations of the world and all creatures are the aspect of body relative to Israel. All must be submissive and nullified before the soul which is Israel and do their will — for they have no existence or vitality without Israel, just as there is no vitality in the body without the soul. And the essential ultimate purpose of all creation in general and in particular is that the matter and body should be nullified before the soul — to strip every matter of its physicality and materiality, to convert from matter to form, from body to soul — so that it ascends, is included, and cleaves to its root, and returns to the source from which it was hewn in holiness, the place where its tent was pitched at first before it was created. This is the essential service of a person in this world, and this is the totality of all the Torah and commandments. For Hashem assessed in His da'as that through these commandments we could recognize Him. And one must specifically perform the commandment in actual deed — for thus Hashem assessed it: that through the actual doing of these commandments in deed specifically, we can purify the physicality of our bodies and the physicality of all the world — until all is converted from matter to form in general and in particular, so that everything ascends and is included in its root, as above — namely, to know and recognize Him. This is the ultimate purpose of all creation: "in order that they should know Him." Therefore Emunah is the foundation of all the Torah, as our Rabbis said: Chavakuk came and grounded it all on Emunah [Makkos 24a] — for this is the essential ultimate purpose of all creation: to merit Emunah, to believe that Hashem created all with the Ten Utterances, and He gives life to all. Through this — by believing that all vitality is only from Hashem alone — one elevates and raises all things to Hashem. Therefore nothing stands before pikuach nefesh of Israel, except idolatry, sexual immorality, and murder. For each and every Jewish soul comprises 248 limbs and 365 sinews — which are the aspect of the totality of all the Torah: 248 positive commandments and 365 negative commandments. And for as long as one more Jewish soul continues to exist in this world, through this the soul is even more strengthened over the body — for Israel is the aspect of soul and form relative to all the world as above. And each commandment is only the aspect of one particular detail — through which some part and aspect of the world is included in its root. But a Jewish soul is the totality of all the Torah — and is itself the aspect of the soul of the entire world. Therefore all commandments of the Torah are set aside before pikuach nefesh. But all this when Emunah remains complete — for then, even if forced, G-d forbid, to transgress some commandment for pikuach nefesh, one still remains bound to Hashem through Emunah alone, and can live oneself and elevate and raise the entire world to Hashem through one's Emunah alone — by believing that Hashem created all the world with the Ten Utterances, within which are concealed the Ten Commandments that are the totality of all the Torah. This was the vitality and sustaining of the world before the Giving of the Torah. Therefore even now, when forced, G-d forbid, to transgress commandments of the Torah for pikuach nefesh, it is in the aspect of "the suspension of the Torah is its fulfillment" — as our Rabbis said: "desecrate for him one Shabbos so that he may observe many Shabbosos." For at the time of the Torah's suspension one receives vitality from the above-mentioned hidden Torah, which was the sustaining of the world before the Giving of the Torah. But when they wish one to worship idols, G-d forbid — one must certainly be killed and not transgress. For the moment one blemishes Emunah, G-d forbid, one has no vitality whatsoever and is completely uprooted from one's root and destroys the entire world and all within it — for all depend on him, that he has the power to elevate them all and raise them to their root through the Emunah of believing that Hashem created all of them. And when one blemishes Emunah, G-d forbid, one is completely uprooted from the root of one's vitality — and one is certainly no longer needed in the world at all. For not only cannot one sustain the world — on the contrary one utterly destroys the world, since the vitality and sustaining of all the worlds is only through Emunah, as it says: "all His works are in faithfulness" [Psalms 33:4]. And similarly for murder one should be killed and not transgress — for one soul cannot be set aside for another. For each Jew, through the very strength of his Emunah alone, is the aspect of the soul and vitality of the entire world. Therefore as long as the name of Israel is called upon him — namely that he has Emunah in Hashem — we need him to exist in the world. We do not set him aside to kill him for the sake of another — even if that other is much greater than he. For who knows the greatness of his power in the matter of strengthening Emunah? As we see experientially: sometimes the lightest of the light ones surrenders his life for the sanctification of G-d's name more than the greatest in Israel. Therefore one soul is never set aside for another — for each Jew, as long as he has Emunah, is needed to exist in the world. For each Jew tips the entire world toward Hashem according to his aspect, through his Emunah alone. And it is impossible for us to compare soul to soul — for who knows the power of each one in the root of his Emunah? Therefore one who is a heretic and has no Emunah is among those whom one brings down and does not bring up — for the essential foundation of all the Torah and the vitality of all the worlds is only through Emunah as above. And therefore for sexual immorality too, one should be killed and not transgress — for guarding the bris is also the foundation of all the Torah, and the essential sustaining of the Emunah depends on guarding the bris. And one who blemishes this is also as if uprooting the vitality of all the souls and the vitality of all the world from its root — strengthening the body over the soul, matter over form. This itself is the aspect of the blemish of idolatry. Therefore our Rabbis said: the blemish of the bris is the aspect of "do not turn to the idols" — and therefore one must surrender one's life and vitality so as not to transgress this, G-d forbid. Hil. Avodah Zarah 2; see also Yirah vaAvodah §§62–63
כְּמוֹ שֶׁעַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין צְדָקָה מִמָּמוֹנוֹ, עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלִּין הַגַּוְנִין עִלָּאִין שֶׁיֵּשׁ בְּכֶסֶף וְזָהָב, וְנִתְגַּלֶּה גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָע הַמְדַמֶּה וְזוֹכִין לַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל, כְּמוֹ־כֵן לְהֵפֶךְ, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁאֵין נוֹתְנִין צְדָקָה, וְאַדְּרַבָּא רוֹדֵף בְּיוֹתֵר אַחַר תַּאֲוַת מָמוֹן, עַל־יְדֵי־זֶה נֶעְלָמִין וְנִסְתָּרִין הַגַּוְנִין עִלָּאִין הַנַּ"ל, וְאָז מִתְגַּבֵּר הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה בְּיוֹתֵר, וּמִזֶּה נִמְשָׁכִין וּבָאִין כָּל הָאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת וְכָל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, רַחֲמָנָא לִצְּלַן (הל' ע"ז ה"ג, אות א).
73. Through the Emunah by which we believe in Him — that He created all, and all time and place derive from Him, from the aspect of above time and place — through this we connect and elevate time and place to the aspect of above time and place. Then all of creation is in the aspect of above time and place, which is the aspect of providence. This is the totality of Israel's service: to elevate, connect, and include all creation in the aspect of before-creation, as explained there. Hil. Ribis 3:1
פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם הֵם בְּחִינַת הַמְדַמֶּה. וְזֶה עִקַּר הַגָּלוּת, כְּשֶׁכֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכוּ', מִתְגַּבְּרִין עַל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה. וְעִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת הוּא בְּתַאֲוַת מָמוֹן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה וְכוּ'", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָעַבְדוּת וְהַמְּרִירוּת שֶׁסּוֹבְלִין רֹב הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַמָּמוֹן, שֶׁמְּמָרְרִין אֶת חַיֵּי עַצְמָן בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, שֶׁבּוֹנִים לְעַצְמָן בִּנְיָנִים גְּדוֹלִים כְּמוֹ פִּתֹם וְרַעַמְסֵס כְּדֵי לְמָרֵר חַיֵּי עַצְמָן, וְגַם בְּכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה - שֶׁהֵם נָעִים וְנָדִים תָּמִיד עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה בִּדְרָכִים רְחוֹקִים, וְסוֹבְלִים מְרִירַת הַשִּׁעְבּוּד מְאֹד מְאֹד, מַה שֶּׁהֵם בְּעַצְמָן מְשַׁעְבְּדִין בְּעַצְמָן. וְהַכֹּל בָּא מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת גָּלוּת מִצְרַיִם שֶׁבְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, שֶׁזֶּה הַמְדַמֶּה מַטְעֶה אֶת הָאָדָם וּמְשַׁעְבֵּד בּוֹ בִּמְרִירוּת גָּדוֹל, בְּפֶרֶךְ וּבַעֲבוֹדָה קָשָׁה וְכוּ', כִּי עִקַּר הָעַבְדוּת וְהַיְגִיעוֹת הוּא בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִׂיָּה וְעַבְדוּת. וְעִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא צְדָקָה, לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן כָּל מָמוֹנוֹ, עַד שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה דַיְקָא גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָע הַמְדַמֶּה וְזוֹכֶה לַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָרְכוּשׁ הַגָּדוֹל שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁזָּכוּ בְּכֹחוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁהוּא הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, לְהוֹצִיא הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת מִבְּחִינַת גָּלוּת מִצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַקְּלִפּוֹת וְהַמְדַמֶּה הַחוֹפִין וּמְכַסִּין וּמַעְלִימִין אוֹר הַגַּוְנִין עִלָּאִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בְּכֶסֶף וְזָהָב דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַמְדַמֶּה הַנַּ"ל נִמְשָׁכִין בְּיוֹתֵר אַחַר תַּאֲוַת מָמוֹן, וְאָז נֶעְלָמִין וְנִתְכַּסִּין עוֹד בְּיוֹתֵר הַגַּוְנִין עִלָּאִין הַנַּ"ל. אֲבָל אָז זָכוּ לְהַחֲזִיר הַמָּמוֹן אֶל הַקְּדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם מְאִירִין הַגַּוְנִין עִלָּאִין, עַד שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל־יְדֵי־זֶה גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְנִכְנָע בְּחִינַת הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְלִפַּת מִצְרַיִם כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה זוֹכִין בְּכֹחַ הַצְּדָקָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְכַוֵּן כְּשֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁהוּא כְּדֵי לְגַלּוֹת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ, עַל־יְדֵי שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה מִמָּמוֹנוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלִּין הַגַּוְנִין עִלָּאִין הַנַּ"ל (שם אות ד).
74. The matter of the need to believe in His specific providence — and that through this after-creation is included in before-creation, and through this one can be included in and cleave to Him from wherever one may be — see "HaShgachah" [Providence] §6. cross-reference
מָמוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא יָקָר מְאֹד, כִּי בּוֹ מִתְגַּלִּין הַגַּוְנִין עִלָּאִין שֶׁהֵם גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהֵם כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַתַּאֲווֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְכוּ', וְזוֹכִין לַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי, שֶׁזֶּה תַּכְלִית הַכֹּל, כִּי זֶה עִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַתַּכְלִית שֶׁל הָאָדָם שֶׁבָּא לְזֶה הָעוֹלָם כְּדֵי לְשַׁבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהוּא הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתַּאֲווֹת וְכוּ', וְלִזְכּוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשֵּׂכֶל הָאֱמֶת. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל, אָז הוּא נִכְלָל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כִּי עִקַּר כָּל הַתַּאֲווֹת וַחֲטָאִים וְכוּ' רַחֲמָנָא לִצְּלַן הֵם רַק עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הָרַע שֶׁנֶּאֱחָז בְּהַזְּמַן, שֶׁעִקַּר הַזְּמַן הוּא רַק מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַמְדַמֶּה וְהִסְתַּלְּקוּת הַשֵּׂכֶל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, בְּהַזְּמַן וְהַיָּמִים הַקְּצוּבִים לוֹ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לָצֵאת מֵהַמְדַמֶּה אֶל הַשֵּׂכֶל, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת וְכוּ' הַבָּאִין מֵהַמְדַמֶּה, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַזְּמַן, וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁשָּׁם נִתְבַּטֵּל הַזְּמַן, כִּי עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל זוֹכִין לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְזֶה כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שְׁקוּלָה צְדָקָה כְּכָל הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַגַּוְנִין עִלָּאִין הַנַּ"ל הוּא עַל־יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת חֹמֶר אִסּוּר רִבִּית, הַיְנוּ לִקַּח שָׂכָר בְּעַד הַמְתָּנַת הַמָּעוֹת, כִּי עִקַּר הַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה הוּא לְגַלּוֹת הַגַּוְנִין שֶׁבָּהֶם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְזוֹכִין לְשַׁבֵּר הַמְדַמֶּה וּלְבַטֵּל הַזְּמָן. וְזֶה שֶׁלּוֹקֵחַ רִבִּית, הַיְנוּ שֶׁנּוֹטֵל שְׂכַר מְעוֹתָיו בְּעַד הַמְתָּנַת הַזְּמַן, נִמְצָא שֶׁמַּגְבִּיר הַמְדַמֶּה שֶׁבּוֹ אֲחִיזַת הַזְּמַן עַל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי כָּל הַפְּגָמִים שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל, כִּי כָל הַתַּאֲווֹת וְהַפְּגָמִים בָּאִין עַל־יְדֵי הַמְדַמֶּה שֶׁבּוֹ נֶאֱחָז הַזְּמָן. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל הַלּוֹקֵחַ רִבִּית שֶׁהוּא כְּכוֹפֵר בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי זֶה הָרִבִּית שֶׁלּוֹקֵחַ בְּעַד זְמַן הַמְתָּנַת מְעוֹתָיו הוּא כְּאִלּוּ רוֹצֶה לְהַגְבִּיר הַמְדַמֶּה וּלְהַעְלִים הַגַּוְנִין עִלָּאִין שֶׁבִּמְעוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְזוֹכִין לְבַטֵּל הַזְּמָן. וְאָז כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר הַמְדַמֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, מִזֶּה בָּאִים כָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת וְהַכְּפִירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ שֶׁהוּא גַם־כֵּן כְּכוֹפֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, כִּי עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת שְׁבִירַת הַמְדַמֶּה, עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַגַּוְנִין עִלָּאִין כַּנַּ"ל (שם אותיות ז ח).
75. The matter of how the essential attainment of truth is through Emunah — and that through the joining of both together specifically, all genuine knowledge and attainments are born — see "Emes" [Truth] §§28–29. cross-reference
Loading comments…