Section 7
אוצר היראה - Otzar HaYirah
כָּל הַדְּרָכִים וְהַנְּתִיבוֹת שֶׁיֵּשׁ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּפָר לִכְפָר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה בַּיַּבָּשָׁה וּבַיָּם, וְכֵן מֵעוֹלָם לְעוֹלָם, מִן הָאָרֶץ לַשָּׁמַיִם וּמִן הַשָּׁמַיִם לִשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכוּ', הַכּל הוּא בְּחִינַת חִבּוּר וְהִתְאַחְדוּת פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה שֶׁנִּתְאַחֲדִין יַחַד זֶה בָּזֶה וְזֶה בָּזֶה, וְנִתְאַחֲדִין וְחָיִים וְנִשְׁפָּעִים זֶה מִזֶּה. וְכָל הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ בִּשְׁבִיל מַשָּׂא־וּמַתָּן וְכַיּוֹצֵא, צָרִיךְ לְכַוֵּן הָעִקָּר בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית שֶׁהוּא לְהִכָּלֵל הַכֹּל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְרַק זֶה נִקְרָא בְּשֵׁם דֶּרֶךְ. וְכָל מִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ בְּגַשְׁמִיּוּת אוֹ בְּרוּחָנִיּוּת שֶׁלֹּא בִּשְׁבִיל כַּוָּנָה זוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר לַמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ, אַף־ עַל־פִּי־כֵן אֵין תּוֹעֶה בַּדֶּרֶךְ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, מֵאַחַר שֶׁתּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל וְהוֹלֵךְ לְמֶרְחַקִּים לִסְחוֹרָה, וְאֵינוֹ מְכַוֵּן בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית, בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - בְּוַדַּאי אֵין דֶּרֶךְ עֲקֻמָּה מִזּוֹ, וְזֶה מִקְרֵי דֶּרֶךְ חַטָּאִים, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה בְּחִינַת "וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד", כִּי דַרְכָּם אֲבוּדָה לְגַמְרֵי וְאֵינוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם דֶּרֶךְ כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. הַכְּלָל, כִּי עִקַּר הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם דֶּרֶךְ הוּא הַדֶּרֶךְ שֶׁל צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים, שֶׁכָּל כַּוָּנָתָם בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל (הלכות תפלה, הלכה ד, אות כ).
The essential purity from the blemish of the bris is through purity of thought — as our Sages said: a person should not have reflections by day. For every person, even as they are, must guard themselves from now on at least so that their thought does not go outside at all — for they must remember well that thought is always in a person's hand to direct as they wish. And even if thought has already become habituated to going outside frequently, even so it is in their power to redirect it each time to the straight path. This is like a horse that strays from the road — one can take it by the bridle against its will and turn it back to the straight path. For two thoughts cannot coexist under any circumstances — therefore if one thinks another good thought, the outside thought and all reflections are compelled to be displaced, for two thoughts cannot be together at all. And one must remember and review this well each time, for many people have been snared, in what they have been snared, only because it appeared to them as if their thought were not in their hand — but in truth this is not so, for thought is always in a person's hand. Therefore one must guard the brain like a hairsbreadth so it does not go beyond the boundary. And even if it has already gone out as it has gone out — one can easily bring it back through a hairsbreadth: for immediately when one begins, even a hairsbreadth, to think another good, proper thought, the first thought will be automatically displaced.
עַל־יְדֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים נִתְתַּקֵּן הַדֶּרֶךְ מִכָּל צַעַר וְיִסּוּרִין שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם בַּדְּרָכִים. וְעַל־ כֵּן נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ אֶת הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ עִם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים (הל' נשיאת כפים הלכה ג, אות ד).
The Sitra Achra schemes against a person through many thefts and cunning stratagems to ensnare them — especially in the matter of thought — until suddenly one's thought goes outside and one thinks what one thinks. This is especially so for one given to intrusive thoughts, a very bad trait. All this flows from the aspect of the kelipa of Lavan the Aramean. Therefore one must flee from these thoughts very much and think other proper and pure thoughts of Torah and prayer — and then the outside thoughts are automatically displaced and nullified. But sometimes the reflections and thoughts intensify so much that it is hard to flee into Torah, prayer, and holy matters in any way — then one is compelled to engage in matters of foolishness, humor and the like, to clear one's mind temporarily until the storm-surge of thoughts passes, for the evil inclination is only present for its moment. Then the Sitra Achra does not understand that one is fleeing from it, since one is engaging in silly matters — and it is like a theft, stealing the Sitra Achra's attention in order to flee from it. But the essential thing: when fleeing from evil thoughts, go confidently on one's way thinking good and proper thoughts, and do not look back at all — for one who argues with the alien thoughts and enters into give-and-take with them, wanting them to let one leave — this is like telling the pursuer that one wants to flee, and then they pursue even more. The true counsel is to flee from them and not look back at all. And this is the aspect of: "Yaakov stole the heart of Lavan the Aramean — the aspect of the above theft — by not telling him that he was fleeing." Afterward the Sitra Achra wishes to intensify and pursue further — then Hashem has mercy and stands to help, warning the Sitra Achra, the aspect of Lavan: "beware of speaking with Yaakov." And then through all the movements and shifts by which one detached oneself from evil thoughts to good — through which holy sparks were clarified — a heap and partition is made to separate between oneself and evil thoughts, for they all gather and help in time of need. This is the aspect of the heap made between Yaakov and Lavan.
יֵשׁ תּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲוִירָא דְעָלְמָא (עַיֵּן פְּנִים). רַק מֵחֲמַת שֶׁגַּם בָּהֶם יֵשׁ טוֹב הַגָּנוּז בָּהֶם, הַיְנוּ נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מִתּוֹרַת אֱמֶת, וּצְרִיכִין לְבָרֵר הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם וּלְהַעֲלוֹתוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת "רִמּוֹן מָצָא - תּוֹכוֹ אָכַל, קְלִפָּתוֹ זָרַק". וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַטִּלְטוּלִים שֶׁל בְּנֵי־אָדָם, שֶׁמֻּכְרָחִין לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְלִהְיוֹת נָע וָנָד וּמְטֻלְטָל חוּץ לְבֵיתוֹ. כִּי כְּשֶׁאָדָם נָע וָנָד בַּדֶּרֶךְ, הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא בַּאֲוִירָא דְעָלְמָא, כִּי הוּא חוּץ לְבֵיתוֹ הַקָּבוּעַ; וּכְשֶׁזוֹכֶה, אָז הוּא מְבָרֵר עַל־יְדֵי־זֶה אֶת הַטּוֹב הַגָּנוּז בְּהַתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲוִירָא דְעָלְמָא, וּבוֹנֶה מֵהֶם בִּנְיָנִים דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶה סוֹד הֲלִיכַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עִם הַמִּשְׁכָּן וְהָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת, וְשָׁם נִצְטַוּוּ כָּל מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נִכְתְּבוּ הַמַּסָּעוֹת שֶׁלָּהֶם בַּתּוֹרָה, כִּי מִכָּל הַמַּסָּעוֹת שֶׁלָּהֶם נַעֲשָׂה תּוֹרָה. וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי הָאוֹרֵחַ תַּלְמִיד־ חָכָם, כְּשֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ הוּא רַק בִּשְׁבִיל לְבָרֵר הַתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּכְנָס לְבַיִת וּמוֹצֵא מְקוֹם מְנוּחָה, אָז הוּא בּוֹנֶה בִּשְׁלֵמוּת בִּנְיָנִים נִפְלָאִים מֵהַטּוֹב שֶׁבַּתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁלָּקַט וּבֵרֵר בְּדַרְכּוֹ, וּנְסִיעָתוֹ מַמָּשׁ כְּמוֹ נְסִיעַת הָאָרוֹן, כִּי כָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ הַצַּדִּיק, הוֹלֶכֶת עִמּוֹ הַשְּׁכִינָה וְהַתּוֹרָה, כִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה מְכַתֵּת רַגְלָיו בִּנְסִיעָתוֹ, בִּשְׁבִיל לְהַשְׁלִים הַתּוֹרָה עַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרֵר וּמַעֲלֶה הַטּוֹב שֶׁבַּתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת. וְעַל־כֵּן זֶה שֶׁמַּכְנִיס הָאוֹרֵחַ הַזֶּה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, הוּא נוֹתֵן מְקוֹם מְנוּחָה מַמָּשׁ לְהַשְּׁכִינָה וּלְהַצַּדִּיק, וּלְהַטּוֹב שֶׁבַּתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁנִּתְבָּרְרוּ עַל יָדוֹ, וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הוּא מְתַקֵּן וּמַעֲלֶה הַתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת הַנַּ"ל (הלכות ברהמ"ז הלכה ה, אות ה ו; ועיין ג"כ בהלכות שותפים הלכה ב, אות ז).
The essential evil thoughts are in the desire for relations — and even all other forms of alien and evil thoughts flow from there, for through the bris-blemish the da'as is corrupted and damaged until through this all confusions and mixtures of thought come, and from these come all sins and blemishes in the world. And when thought-confusions intensify — especially confusions and reflections of illicit desire themselves — this is literally an aspect of the Flood, wishing to sweep the person away and destroy them from both worlds, as most people know in themselves, in the wounds of their own heart and their sorrows — all that passes over them in this matter — all from the blemish of thought. And even somewhat upright people who are saved from the fully sweeping flood-waters — even so the adversary intensifies to splash some flood-waters upon them too: the aspect of what our Sages said, that the Land of Israel was not flooded, yet some was splashed into it. And King David, peace be upon him, cried out about this on behalf of all Israel in many verses with great cries: "for this every devout one should pray... only against the flood of great waters" and: "let not the current of waters sweep me away" — and many like these. As explained in the writings of the Ari, reflections and thought-confusions are called the depths of the sea. Therefore one must be extra careful to clarify thought — for on this depends all holiness and all the sweetening of the world's judgments. And each person according to how much they merit purifying thought — so the aspect of the holiness of the Land of Israel is revealed, which is the aspect of bris-repair, dependent on the purity of thought. But it is impossible to merit the purity of thought and be saved from all forms of flood-waters except through the paths of simplicity and wholeness that the true tzaddik draws in the world.
עִקַּר אֲחִיזַת הַמְדַמֶּה הוּא בָּאָרֶץ הַגַּשְׁמִי הַזֶּה שֶׁהוּא תַּכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת, וְשָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל־יָדוֹ עִקַּר כֹּחַ הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם. כִּי כֹּחַ הַמְדַמֶּה הוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, בְּחִינַת נֹגַהּ, בְּחִינַת מַתְקְלָא; וְכָל עִקַּר הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁל הָרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַכֹּל עַל־יְדֵי בִּלְבּוּל הַמְדַמֶּה. וְכֵן לְהֵפֶךְ, עַל־יְדֵי בֵּרוּר וְתִקּוּן הַמְדַמֶּה, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְלַעֲלוֹת עַל־יְדֵי־זֶה אֶל פְּנִימִיּוּת הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת, שֶׁהוּא עֶצֶם הַנְּשָׁמָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְרַב־טוּב הַצָּפוּן עַיִן לֹא רָאָתָה וְכוּ' (עי' דעת אות יב). וְעַל־כֵּן נִקְרֵאת הָאָרֶץ בְּשֵׁם 'אֲדָמָה', מִלְּשׁוֹן מְדַמֶּה. וְהִנֵּה בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם יֶשׁ בּוֹ הִתְגַּבְּרוּת בִּלְבּוּלֵי הַמְדַמֶּה כְּפִי בְּחִינַת אֲחִיזַת הַמְדַמֶּה שֶׁנֶּאֱחָז בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת שֶׁנּוֹסְעִים וְהוֹלְכִים דֶּרֶךְ כַּמָּה מְקוֹמוֹת בִּשְׁבִיל לָבוֹא לְאֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל, אוֹ בִּשְׁבִיל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, בִּפְרָט בִּשְׁבִיל לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי (שֶׁעַל־יָדוֹ עִקַּר בֵּרוּר וְתִקּוּן הַמְדַמֶּה), עַל־ יְדֵי־זֶה בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה הוּא מְבָרֵר הַמְדַמֶּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁדּוֹרֵךְ שָׁם, מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אוֹ בִּשְׁבִיל הַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק אוֹ בִּשְׁבִיל שְׁאָר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, עַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְדוֹרֵךְ שָׁם הוּא מְבָרֵר נִיצוֹצֵי אֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנָּפְלוּ עַל־יְדֵי בֵּרוּר הַמְדַמֶּה שֶׁנִּתְאַחֵז בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת, וְעַל־יְדֵי־ זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְקַבֵּל בִּשְׁלֵמוּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַצַּדִּיק וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלֵמוּת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה וְתִקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (הל' ברכת הריח ה"ד, אותיות יד טז).
There are ten depths that our Sages enumerated: the depth of good and the depth of evil, and so on. All these depths — the essential is in the aspect of the profundity of thought: what a person deepens their thought in regarding any matter, for good or the opposite. From all forms of depths one must cry out greatly to Hashem: "from the depths I called to You, Hashem" — in order to merit the paths of simplicity and wholeness through which is the essential purity of thought. For even good thoughts — it is forbidden to deepen them too much beyond what is proper for one's level, lest one goes outside the boundary. And even one who merits good thoughts and to deepen them appropriately for their level, even so must cry to Hashem each time to elevate them to a higher level. And this is impossible except through simplicity and wholeness — setting aside one's mind each time as if knowing nothing at all, and crying with all their heart to Hashem until meriting to ascend to a higher level. How much more so one whose knowledge is not in ultimate completeness; how much more so one upon whom the depth of evil intensifies — from which comes the crookedness and perversity of the Sitra Achra, deepening one's thought in evil and alien notions, contemptible and very repulsive. And the more one deepens thought in this even in a negative direction — to annul the desire — even so this causes precisely the intensification of the desire even more. For in truth one must not enter into argument with its enticements at all, as explained — only flee from them entirely through diversion of mind to another thought, for a person does not think two thoughts simultaneously, and thought is in a person's hand to direct toward good as one wishes. And even if one is already very deeply caught in what one is caught — even so do not despair at all, only cry out greatly to Hashem with all the heart, and each time seize one's thought to extract it from the depth of the Sitra Achra toward the paths of simplicity and wholeness that the true tzaddikim draw upon us, and not to follow any cleverness and not to think any extra thoughts about anything — especially about this desire — only make one's thought absolutely simple and wholehearted, and cry out much to Hashem each time wherever one is, and connect to true tzaddikim and those attached to them in order to merit the paths of simplicity and wholeness — this is the essential purity of thought, and this is the essential teshuva and repair to merit all good.
כָּל הַדְּרָכִים וְהַטִּלְטוּלִים הֵם בִּשְׁבִיל בֵּרוּרִים, לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָאָרֶץ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ כָּרָאוּי לְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וְכוּ'", וְיוֹדֵעַ וּמַאֲמִין שֶׁאֵין צָרִיךְ לִנְסֹעַ בַּדֶּרֶךְ בִּשְׁבִיל צְרָכָיו, רַק מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ בִּשְׁבִיל לְבָרֵר בֵּרוּרִים הַנַּ"ל, אֲזַי הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ בְּחִינַת "דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי", בְּחִינַת דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה (הל' שבת, הלכה ז, אות יט).
Sometimes a person pursues in their thought to attain some holy comprehension, but they are blocked and prevented and cannot attain or understand — this is because their thought has not yet been clarified sufficiently from the palaces of substitution as required for that comprehension. Then one must lodge there in the aspect of sleep and bitul [self-nullification] until they clarify properly and attain what they seek — the aspect of: "one who comes to be purified is assisted; they are told: wait." But even so, for now one must connect one's thought to words of Torah and draw thought away from evil and alien thoughts, only connecting one's thought to Torah-speech — until one falls asleep in the aspect of the above sleep from within Torah-words. This is the essential aspect of repairing thought, through which the essential clarification from the palaces of substitution occurs. And through the above Torah-words one connects thought with a strong and firm bond even during sleep to the aspect of the place — the aspect of the comprehension of the "place of the world" one wishes to attain. And even though one cannot yet attain or understand from there at all because thought is being blocked as it is blocked — even so thought will be bound there in a strong firm bond to the aspect of the place — through the letters of the above Torah — until one falls asleep from within Torah-words. And through this one will afterward merit renewing the mochin and attaining what one seeks in completeness.
בְּכָל פְּסִיעָה שֶׁאָדָם פּוֹסֵעַ וְהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הוּא בָא בְּכָל פַּעַם בְּעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים (הל' תחומין ה"ב).
The Sitra Achra and the evil inclination lurk against a person from every side — and when some thought of teshuva is aroused to return to Hashem, it then tunnels against them to confuse them with all forms of confusion. Sometimes literally: it intensifies at precisely that moment with evil thoughts, which are the essential evil inclination. And sometimes when a person strengthens against it as much as possible, it then intensifies through over-blazing of the heart until it is the aspect of destruction. And sometimes in one hour a person is mixed: one moment their heart blazes greatly toward Hashem, and within that their heart blazes greatly toward worldly desires — the aspect of "they rise to the heavens, they descend to the depths." Therefore one must strive with the power of the true tzaddikim to contract the blazing — each person according to their level — not breaking the boundary, and strengthening more against evil thoughts. And here is where the essential strengthening must be — for thought is always in a person's hand to direct as one wishes. One must strengthen to flee from evil thoughts and think good thoughts — some words of Torah — and sometimes one must clear one's mind even with worldly matters — all to save one's soul from reflections, which are the ruin of thought. And if one has already become very ensnared by these thoughts — as happens with many people — strengthen with all force at least to divert one's mind from them, and believe that every movement by which one detaches oneself from them is very precious before Hashem, and draw oneself into good thoughts and flee to the book to engage in Torah — until through this one merits good traits and good deeds and accepting upon oneself the complete yoke of heaven and revealing Hashem's kingship to many more souls. For this you were created — for even the most lowly of Israel was created to have a portion in the revelation of Hashem's kingship to all who come into the world. And then precisely one merits blazing toward Hashem gradually and in proper measure. But even afterward one must be careful each time to contract the blazing and draw good thoughts into one's heart — all this being the aspect of the completeness of the repair of teshuva.
עִקַּר הָאֱמוּנָה נִמְשֶׁכֶת מֵהָעֵצוֹת, וְהָעֵצוֹת הֵם בְּחִינַת רַגְלַיִן. וּמֵחֲמַת שֶׁנֶּאֱחָזִין הַחִיצוֹנִים בְּהָרַגְלַיִן, בִּבְחִינַת "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת", עַל־כֵּן הָעֵצוֹת אֵינָם בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־ יְדֵי־זֶה הָאֱמוּנָה גַם־כֵּן אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לֵילֵךְ בַּדְּרָכִים בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן הָעֵצוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת רַגְלַיִן, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר גִּדּוּל הָאֱמוּנָה. וְעַל־כֵּן עַל־פִּי־רֹב הַנְּסִיעוֹת הֵם רַק מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הָעֵצָה, כִּי רֹב הַטִּלְטוּלִים הֵם בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, וְעִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הָעֵצָה, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָתֵת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ בַּמֶּה לְהִשְׂתַּכֵּר, כִּי בְּוַדַּאי בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן יֵשׁ מִסְחָר וּמַשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁיּוּכַל לְהַרְוִיחַ בּוֹ בְּוַדַּאי, וְאִם הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת אֵיזֶה סְחוֹרָה צְרִיכִין עַכְשָׁו לִסְחֹר - בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ פַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל תָּמִיד, כִּי כָל הַפַּרְנָסָה בָּאָה בְּנָקֵל כְּשֶׁיּוֹדְעִין לָתֵת עֵצוֹת לְנַפְשׁוֹ בְּעִנְיַן הַמִּסְחָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל", וְתַרְגּוּמוֹ: "אֲרֵי הוּא יָהֵב לָךְ עֵטָא לְמִקְנֵי נִכְסִין", כִּי עִקַּר הַפַּרְנָסָה הוּא עַל־יְדֵי הָעֵצָה הַשְּׁלֵמָה כַּנַּ"ל (שם ה"ה אות ט).
The essential slaughtering of the evil inclination and its forces — who work to slaughter people — is primarily through introducing evil thoughts into them; this is the essential slaughter they perform. And the primary way it ensnares a person is through thoughts of money-desire — for through this a person is extremely preoccupied in their thought all the days of their life, for a person dies without half their desire in their hand, and the more they have the more they lack, and never fills their desire. And since thoughts are very intertwined and entangled one with another, one goes from thought to thought and from idea to idea until arriving at what one arrives at. The general counsel for this is: suddenly stop, rest, and sit completely still — "sit and do not act" — in one's thought. This is the aspect of Shabbos — that amid all burdens, confusions, many thoughts and ideas, one nullifies oneself completely and rests and is still in the aspect of Shabbos. For truly thought is always in a person's hand to direct as one wishes — only when confused by many thoughts and ideas it seems to them that it is hard to turn and exit from them. But the essential counsel: suddenly stand and be still and nullify oneself — for this is a great principle in the matter of thoughts: the essential is "sit and do not act." For if one wishes to stand against them and refute them one becomes more ensnared. Therefore the essential is to be "sitting and not acting" from now on at the very least — that amid the full force of thought-confusion one stands and rests and thinks no more. And sometimes holy bitul in truth is needed — truly nullifying oneself completely and remembering Hashem, nullifying oneself before the light of the Infinite. And this is the aspect of Shabbos — for a person must always remember and draw upon themselves the holiness of Shabbos even on weekdays: amid all confusions to stand and rest in the aspect of Shabbos. And through this one is saved from all evil thoughts.
עִקַּר הִתְגַּלּוּת הָעֵצוֹת הַנַּ"ל הֵם עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים בְּשָׁרְשָׁן, כִּי מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים חֲדָשִׁים, וְתַכְלִית כָּל הַצִּמְצוּמִים הוּא הָאָרֶץ הַגַּשְׁמִי הַזֹּאת שֶׁל עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, וְעַל־כֵּן בָּאָרֶץ הַזֹּאת, שֶׁהוּא תַּכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת וְהַצִּמְצוּמִים, שָׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת עַל־יְדֵי הָעֵצוֹת שֶׁנִּתְגַּלִּין עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים יֵשׁ בְּחִינַת אֱמוּנָה, כִּי בְּוַדַּאי גַּם הַמַּלְאָכִים אֵין יוֹדְעִין וּמַשִּׂיגִין מַהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשׁוֹאֲלִין: אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וְכוּ', אַף־עַל־פִּי־כֵן הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם הִיא סְמוּכָה וּקְרוֹבָה לִבְחִינַת דַּעַת, כִּי אֵין לָהֶם גּוּף עָכוּר כָּזֶה לְהַפְסִיק נֶגְדָּם. אֲבָל בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, בְּכָאן הוּא עִקַּר הָאֱמוּנָה, כִּי בְּכָאן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה לְבָד. וּמֵחֲמַת שֶׁשֹּׁרֶשׁ גִּדּוּל הָאֱמוּנָה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים, עַל־כֵּן צְרִיכִין דְּרָכִים וְטִלְטוּלִים, כִּי לִפְעָמִים צְרִיכִין לֵילֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים חֲדָשִׁים, כִּי שָׁם מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת צִמְצוּם חָדָשׁ כְּפִי אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה שֶׁל הָאָרֶץ שֶׁהוֹלֵךְ עַתָּה עָלֶיהָ בַּמָּקוֹם שֶׁנָּסַע לְשָׁם, כִּי הָאָרֶץ הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַצִּמְצוּמִים כֻּלָּם; וְאַף־עַל־פִּי שֶׁכֻּלָּהּ הִיא כְּגַרְגֵּר חַרְדָּל אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַגַּלְגַּלִּים, מִכָּל־שֶׁכֵּן נֶגֶד עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן הִיא כִּנְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז בְּתוֹךְ הָעוֹלָמוֹת, וְעַל־כֵּן בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה מֵהָאָרֶץ הַזֹּאת נִמְשָׁךְ צִמְצוּם אַחֵר, כְּפִי הַקַּוִּים הַנִּמְשָׁכִים מִמֶּנָּה לְמַעְלָה עַד הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁשָּׁם הַקַּוִּים רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה מְאֹד, כִּמְשַׁל הַקַּוִּים הַמְצֻיָּרִים בְּתוֹךְ הָעִגּוּל, שֶׁבִּנְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז הֵם קְרוֹבִים וּסְמוּכִים זֶה לָזֶה מְאֹד, וְהוֹלְכִים וּמִתְרַחֲקִים זֶה מִזֶּה, עַד שֶׁבְּרֹאשׁ הָעִגּוּל הֵם רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה מְאֹד כְּפִי שֶׁטַח הָעִגּוּל, וְכַמּוּבָא כָּל זֶה בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעַל־כֵּן בְּכָל נְקֻדָּה שֶׁעַל הָאָרֶץ יֶשׁ בָּהּ צִמְצוּם אַחֵר, כְּפִי הָרוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת הַנִּמְשָׁךְ לְשָׁם מִלְמַעְלָה, וְעַל־כֵּן בְּכָל פְּסִיעָה שֶׁהוֹלֵךְ הָאָדָם הוּא בָּא עַל נְקֻדָּה אַחֶרֶת, שֶׁשָּׁם יֵשׁ צִמְצוּם אַחֵר וּלְשָׁם נִמְשָׁךְ רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת מִבְּחִינָה אַחֶרֶת, כְּפִי הַמָּקוֹם בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים הַמְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת. וּבִשְׁבִיל זֶה מֻכְרָח הָאָדָם לִפְעָמִים לֵילֵךְ בַּדְּרָכִים, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא לִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, שֶׁשָּׁם מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת צִמְצוּמִים אֲחֵרִים חֲדָשִׁים כְּפִי הַמָּקוֹם הַהוּא. וְזֶה סוֹד הֲלִיכַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְשָׁם יָרַד לָהֶם הַמָּן בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּאוּ לְשָׁם בְּכָל פַּעַם, וּבְכָל מָקוֹם הֵקִימוּ הַמִּשְׁכָּן, וְקִבְּלוּ שָׁם הַרְבֵּה מִצְו?ֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֵצוֹת הַנַּ"ל. וּכְמוֹ־כֵן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַנְּסִיעוֹת שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁיִּהְיוּ כָּל נְסִיעוֹתָיו עַל־פִּי ה' - עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל־פִּי ה' יִסָּעוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כְּפִי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בְּכָל פַּעַם לְתוֹךְ צִמְצוּמִים חֲדָשִׁים, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עַל־יְדֵי זֶה הָעֵצוֹת וְתִקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ"ל (שם אותיות יג טו).
The essential fall of every person is through the bris-blemish — which comes from fallen loves, which come through the aspect of blemished judgment: through judges who are unfit, through not being careful not to touch another's money without legal right, and through not judging one's fellow favorably — all this being the aspect of blemished judgment. The essential blemish of judgment is when one has reflections against Hashem's judgments and ways — saying that because Hashem deals with them out of order in their livelihood and similar matters, they therefore cannot engage in Torah and service. This is the essential aspect of the blemish of judgment from which all ruin comes, as explained elsewhere — and some falls are very, very deep. The essential repair of judgment is through the aspect of the binding of the Merkava [Chariot], as explained. And everyone can draw the repair of the binding of the Merkava upon themselves — binding and connecting thought together to one place so it does not scatter outside, only bound and cleaving together to Hashem and His Torah in a firm and strong bond. For the essential repair of the Merkava is through the repair of thought in the brain — as brought in the Tikkunim: evil thoughts are the aspect of impure chayos, and holy thoughts are the aspect of holy chayos of the Merkava — the human rides upon all of them. For every Jew must be a chariot for the Shechina, as our Sages said: the tzaddikim are the chariot of the Omnipresent. And the essential is through the purity of thought — the essential of the human — through which one is included in the aspect of the human sitting upon the throne, the essential of the Merkava. Therefore when connecting one's thought together toward Hashem so it does not go outside holiness — this is the aspect of the binding of the Merkava. And this connection is a wondrous counsel — when desires and reflections intensify as they intensify, one must bind oneself together with a firm and strong bond toward holiness.
מִצְוַת קְרִיאַת־שְׁמַע, שֶׁהִיא יְסוֹד הָאֱמוּנָה, הוּא בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. כִּי הָאֱמוּנָה נִמְשֶׁכֶת עַל־יְדֵי שְׁנֵי בְחִינוֹת, הַיְנוּ בַּתְּחִלָּה עַל־יְדֵי הֶאָרָה וְחִיּוּת שֶׁמְּקַבְּלִין מִבְּחִינַת יִחוּד הַחִיצוֹן, וְאַחַר־כָּךְ זוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְיִחוּד הַפְּנִימִי, וּמִשָּׁם מַמְשִׁיכִין וּמְחַדְּשִׁין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה בְּחִינַת: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת וְחִיצוֹנִיּוּת, הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁנֵי הַיִּחוּדִים הַנַּ"ל, כִּי הֲלִיכָה בַּדֶּרֶךְ הוּא בִּשְׁבִיל הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַחִיּוּת שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵהַיִּחוּד הַחִיצוֹן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות טו; ועיין אמונה אות מה).
There are maginei eretz [shields of the earth] who break their desire at all times through toils, sufferings, and great bitterness — and each time waves of reflections and evil thoughts sweep over them, which are thoughts of illicit desire that intensify more against the upright of the generation who seek to draw near to truth. For the greater one is than another, their inclination is greater than theirs. They break their desire and draw all their da'as and thought into the waters of Torah and holy da'as — until through this they transform and elevate from the aspect of "sealed in his flesh" to the aspect of "engravings of the seal: holy to Hashem" — drawing tefillin-mochin, meriting to repair the mochin. And also the contraction of the mochin: that the brain should not go outside the boundary — this is the essential repair. For through seizing the brain and thought so it does not go outside to reflect, and drawing it into holy thoughts of Torah-da'as — one merits repairing the da'as: that even in holiness there be a holy contraction of da'as — not roaming where one has no permission: the aspect of "into what is beyond you do not enquire."
מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִם הָאָדָם כַּמָּה גָלֻיּוֹת וְטִלְטוּלִים לַדְּרָכִים, שֶׁמֻּכְרָח לָצֵאת מִבֵּיתוֹ, שֶׁשָּׁם עִקַּר קְדֻשַּׁת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מד): "כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת". וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ הָיָה אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים, הֵפֶךְ עֵשָׂו, שֶׁהָיָה מְשׁוֹטֵט רַק בַּחוּץ וּבַשָּׂדֶה, שֶׁשָּׁם מְצוּיִים כָּל הַקִּלְקוּלִים וְהַפְּגָמִים. אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן, אֲפִלּוּ אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁהוּא מִסִּטְרָא דְיַעֲקֹב, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לֵישֵׁב בְּבֵיתוֹ וְאָהֳלוֹ תָּמִיד, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּצֵא לַחוּץ לִפְעָמִים, וְהַכֹּל לְטוֹבָה, בִּשְׁבִיל הִתְחַדְּשׁוּת, בִּבְחִינַת 'זַכָּאָה מָאן דְּעָיֵל וְנָפֵק', שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְהַיְרִידָה הוּא בִּשְׁבִיל הָעֲלִיָּה, בִּבְחִינַת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה'. אֲבָל כָּל זֶה תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי־אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמַּמְשִׁיכִין אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם עַל כָּל אֶחָד בִּשְׁלֵמוּת בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, עַד שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁלֶּעָתִיד בְּכָל יוֹם. כִּי צְרִיכִין לֵידַע וּלְהַאֲמִין, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, הַכֹּל הוּא חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הַיָּחִיד קַדְמוֹן, שֶׁחִדֵּשׁ עוֹלָמוֹ יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלְט בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְרַב־טוּב הַצָּפוּן שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד, וְעַל־כֵּן עוֹבֵר עַל הָאָדָם מַה שֶּׁעוֹבֵר, כְּפִי הָאָדָם וּכְפִי הַיּוֹם וּכְפִי הַמָּקוֹם וְכוּ', וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הִתְחַדְּשׁוּת הַנַּ"ל. וּמִי שֶׁאֵינוֹ נוֹפֵל לִידֵי זִקְנָה וְיָשָׁן נוֹשָׁן, חַס וְשָׁלוֹם, יָכוֹל לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל פַּעַם לְטוֹבָה אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי־אֱמֶת וּלְסִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים. וְזֶה בְּחִינַת: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּצֵא אָדָם מִן הַבַּיִת, שֶׁשָּׁם כָּל קְדֻשָּׁתוֹ. וּכְשֶׁיֵּצֵא מִן הַבַּיִת צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה, לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּיִחוּדוֹ וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, שֶׁכָּל זֶה כָּלוּל בְּפָרָשִׁיּוֹת הַמְּזוּזָה, לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה זוֹ גַּם בַּחוּץ, כָּל־זְמַן הֱיוֹתוֹ בַּחוּץ, הֵן לְפִי שָׁעָה, הֵן בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ מַמָּשׁ. וְאָז בַּדֶּרֶךְ שֶׁאֵין בּוֹ מְזוּזָה, מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הָאֱמוּנָה עַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ זוֹכִין לֵישֵׁב בְּסֻכָּה בִּימֵי הַסֻּכּוֹת הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁמִּצְוָה זוֹ מְגִנָּה עַל הָאָדָם בַּדָּרֶךְ (עי' אלול ר"ה אות קלג); וְאָז זוֹכֶה עַל־יְדֵי הַדֶּרֶךְ דַּיְקָא לְחַדֵּשׁ מֹחוֹ, שֶׁהִיא קְדֻשַּׁת בֵּיתוֹ (כַּמְבֹאָר בִּפְנִים). כִּי זֶה כְּלָל, שֶׁתַּעֲנוּג תְּמִידִי אֵינוֹ תַעֲנוּג, עַל־כֵּן הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין - עַל־יְדֵי בְּחִינַת שֵׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשָּׂא־וּמַתָּן, בְּחִינַת יְצִיאָה לַדָּרֶךְ. וְזֶה בְּחִינַת כְּלַל גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ מֵאַרְצֵנוּ וּמִבֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, בֵּית חַיֵּינוּ, לְחוּץ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּחְשָׁב שֶׁאָנוּ שׁוֹכְבִים בַּחוּץ מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת" (איכה ד), וְכִמְעַט אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, חַס וְשָׁלוֹם, לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לָּנוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁהֵם בְּחִינַת רֹאשׁ־בַּיִת, שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתָנוּ גַּם בַּחוּץ וּמַמְשִׁיכִים עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, קְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, בִּבְחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמַּמְשִׁיכִים עָלֵינוּ בְּרוּחַ קָדְשָׁם, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַכְנִיסִים אוֹתָנוּ מִחוּץ לִפְנִים, לִבְחִינַת בַּיִת, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, שֶׁמַּתְחֶלֶת בְּבֵית דִּ'בְרֵאשִׁית', שֶׁהוּא אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבַּיִת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָסִין מִחוּץ לִפְנִים. וּמִי שֶׁיִּתְחַזֵּק בָּזֶה יִזְכֶּה שֶׁיִּתְהַפֵּךְ כָּל הַגָּלֻיּוֹת לְטוֹבָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה לְבִנְיַן הַבַּיִת בְּהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא לֶעָתִיד, כִּי אָז יִהְיֶה עִקַּר הַהִתְחַדְּשׁוּת לְטוֹבָה בִּשְׁלֵמוּת נִפְלָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מג): "הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח" וְכֵן הַרְבֵּה. וְכָל זֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן הוּא בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמָן. כִּי בִּשְׁעַת הַיְרִידָה הוּא בִּבְחִינַת 'וְנָפֵק', בְּחִינַת "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", שֶׁיּוֹצֵא חוּץ מֵהַבַּיִת שֶׁהוּא גְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה; וּכְשֶׁהוּא מִתְחַזֵּק אָז שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, וּמַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל יוֹם וְהַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת שֶׁזָּכוּ לְהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא בְּכָל עֵת, אֲזַי זוֹכֶה שֶׁהַיְרִידָה הוּא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי עַל־יְדֵי הַיְרִידָה דַיְקָא יִתְחַדֵּשׁ מֹחוֹ וְיַחֲזֹר וְיִכָּנֵס לְבֵיתוֹ מֵחָדָשׁ. וְעַל־כֵּן בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּכְנָסִין וְחוֹזְרִין מֵהַחוּץ לְהַבַּיִת, צְרִיכִין גַּם־כֵּן לְהַנִּיחַ יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הַמְּזוּזָה, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת הַבַּיִת, מֵחָדָשׁ בְּהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא, דַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁהָיָה אֵיזֶה שָׁעָה אוֹ זְמַן חוּץ לְהַבָּיִת. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁלִּפְעָמִים נִתְגָּרֵשׁ אֶחָד מִבֵּיתוֹ לְאֵיזֶה זְמַן וְאַחַר־כָּךְ חוֹזֵר לְבֵיתוֹ, וְהַכֹּל לְטוֹבָה כַּנַּ"ל, עַיֵּן פְּנִים (הל' ס"ת ה"ג, אותיות כג כד כה כו).
When thought stirs and thinks about something holy — the aspect of "my heart has stirred a good matter" — then against this is the kelipas tolah [worm-shell], the aspect of the kelipa of Esav, from which flow all the very defiled thoughts that are the aspect of the serpent's defilement — the defilement of all worms, creeping things, and insects, which are very contemptible, detestable, and repulsive, and are deeply entwined around every thing and found in all kinds of food and drink. This kelipa seeks a place to stir and swarm in an Israelite's thought and to destroy and ruin all the fruit of his intellect. One must guard oneself very much from it so as not to give it any place to stir and swarm there. And even if an evil thought has already begun to stir and swarm in one's brain — one must guard well not to give it space to spread and go outside, only to rebuke it immediately and flee from it. This is the aspect of what our Sages said about worms that swarmed in detached produce: as long as they have not spread — they are permitted. For then, at the beginning of the stirring of the evil thought, one can still reverse it to good — if one is careful not to ferment one's brain with this thought and not give it space to stir and spread.
כָּל הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת שֶׁל בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל הֵם בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַהֲלָכוֹת, כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת רַגְלֵי הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת הֲלִיכוֹת עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תִּקְרֵי 'הֲלִיכוֹת' אֶלָּא 'הֲלָכוֹת', כִּי עִקַּר הַהִלּוּךְ דִּקְדֻשָּׁה לֵילֵךְ וּלְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי הַהֲלָכוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נֶאֱמַר עַל הַתַּלְמִידֵי־חֲכָמִים (דברים לג): "וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁמְּכַתְּתִין רַגְלֵיהֶן מֵעִיר לְעִיר וְכוּ'. וְעַל־כֵּן הָיוּ הוֹלְכִין לִישִׁיבוֹת רְחוֹקוֹת לִלְמֹד תּוֹרָה, כִּי בֵּרוּר הַהֲלָכוֹת הֵם בִּבְחִינַת רַגְלַיִן, וּכְשֶׁלּוֹמֵד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלוֹ מֵהַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁלּוֹמֵד, פֶּה לְדַבֵּר עָתָק עַל הַצַּדִּיק בְּגַאֲוָה וָבוּז - זֶה בְּחִינַת פְּגַם הָרַגְלַיִן, כִּי הַדִּבּוּר הַפָּגוּם נִקְרָא רֶגֶל, בְּחִינַת "לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ" (תהלים טו). וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִיעוֹת שֶׁהֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל לִנְסֹעַ וּלְטַלְטֵל עַצְמָן בַּמִּדְבָּר כָּל הַמַּסָּעוֹת, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לְהַגְבִּיהַּ וּלְהָרִים וּלְבָרֵר כָּל הַהֲלָכוֹת שֶׁנָּפְלוּ עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁפָּגְמוּ בְּהַהֲלָכוֹת הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וּבִשְׁבִיל זֶה הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָסְעוּ בְּרַגְלֵיהֶם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הַהֲלָכוֹת מִנְּפִילָתָם בְּגֹדֶל כֹּחוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וְעַל־כֵּן קִבְּלוּ בְּכָל פַּעַם הִלְכוֹת הַתּוֹרָה בַּהֲלִיכָתָם בַּמִּדְבָּר, כְּפִי מַה שֶּׁזָּכוּ לְבָרֵר בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵהַמַּסָּעוֹת בְּעַצְמָם גַּם־כֵּן תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר לג): "וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'". כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְבָרֵר הַהֲלָכוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה וּלְהַעֲלוֹת אוֹתָם מִנְּפִילָתָם, אֲזַי שְׁלֵמוּת תִּקּוּנָם לִמְצֹא אוֹתָם גַּם בְּתוֹךְ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, לְיַחֵד וּלְקַשֵּׁר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה עִם תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי לֵיכָּא מִלְּתָא דְלָא רְמִיזָא בְּאוֹרָיְתָא. וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁהוֹלְכִין יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה נָע וָנָד, וְכָל הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט, שֶׁהַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל הַהֲלָכוֹת. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְכַוֵּן בִּנְסִיעָתוֹ וְהִלּוּכוֹ וְטִלְטוּלוֹ, שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְבָרֵר עַל־יְדֵי־זֶה הַהֲלָכוֹת שֶׁנָּפְלוּ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֲלִיכוֹת עוֹלָם כַּנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בַּר־הָכִי וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לָזֶה, וּנְסִיעָתוֹ וְטִלְטוּלוֹ בִּשְׁבִיל מָמוֹן וּפַרְנָסָה - צָרִיךְ לְכַוֵּן שֶׁכָּל הִלּוּכוֹ וּנְסִיעָתוֹ כְּדֵי שֶׁיַּרְוִיחַ וְיוּכַל לְהַחֲזִיק הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, שֶׁהֵם מְבָרְרִים הֲלָכוֹת וְחִדּוּשֵׁי־תוֹרָה אֲמִתִּיִּים, כִּי כָל הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה נִמְשָׁךְ מֵהֶם, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַעֲלוֹת וּלְהַחֲזִיר הַפַּרְנָסָה וְהָעֲשִׁירוּת לְמָרָא קָמָא, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת (הלכות ראשית הגז ה"ה, אותיות טו טז).
The matter of evil thoughts — which are the aspect of the blemish of da'as — being the aspect of mixed species [kil'ayim] of ox and donkey — see the section on Shabbos, os 127.
יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי עֲבוֹדוֹת, הַיְנוּ עֲבוֹדָה אַחַת הִיא שֶׁל כְּלַל עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, שֶׁהֵם עִקַּר הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהֵם בִּבְחִינַת 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'; וְזֶה בְּחִינַת "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ", כִּי זֹאת הַקְּדֻשָּׁה קְבִיעָא וְקָיְמָא לָעַד; וְיֵשׁ עוֹד בְּחִינַת עֲבוֹדָה, הַיְנוּ, שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַיְרִידָה, שֶׁמִּתְרַחֵק הָאָדָם מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, גַּם שָׁם יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', עַד שֶׁיָּכוֹל עַל־יְדֵי־זֶה לִזְכּוֹת לַעֲלִיָּה גְדוֹלָה, שֶׁתִּהְיֶה הַיְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וְזֹאת הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ 'אַיֵּה' הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם קָבוּעַ, רַק הוּא נָע וָנָד וְלֹא נוֹדָע מְקוֹמוֹ אַיֵּה, כִּי הַיּוֹם מְקוֹמוֹ כָּאן וּמָחָר בְּמָקוֹם אַחֵר וְאֵין יוֹדְעִין אַיֵּה מְקוֹמוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַשָּׂא־וּמַתָּן וְדֶרֶךְ־אֶרֶץ, שֶׁרֹב הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא עַל־יְדֵי דְרָכִים, בִּבְחִינַת "נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה" (איוב טו) - 'אַיֵּה' דַיְקָא, כִּי אָז עִקַּר הָעֲבוֹדָה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁכְּלַל־יִשְׂרָאֵל נָעִים וְנָדִים וּמְטֻלְטָלִים בְּגָלֻיּוֹת הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְכוּ', וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וְכוּ'", כִּי אָז עִקַּר הַחִיּוּת רַק עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְחִפּוּשׂ 'אַיֵּה' הַנַּ"ל (הל' גביית חוב מהיתומים ה"ג, אותיות ד ה).
The matter of guarding thought and the mochin, which are partitions spread before the desires — see the section on Einayim [Eyes], os 14.
בְּאֵלּוּ הַמַּסָּעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה כְּלוּלִים כָּל הָעֲלִיּוֹת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַדּוֹרוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא (הל' אפותיקי ה"ג אות ו).
All evil thoughts, confusions, apostasies, and external reasonings — all flow from the aspect of the Merkava of the Sitra Achra, which is the aspect of "a stormy wind and a great cloud and a flaring fire" — the aspect of the three fully impure kelipos. And there are confusions in the aspect of nogah [brilliance] — the aspect of mixed good and evil. All the above is the aspect of confusion of the imagination [medameh]. The essential repair is through the aspect of the prophetic spirit — the holy spirit of the true tzaddikim who merited to enter in peace and emerge in peace from all these confusions of the imagination, the aspect of the Merkava of the Sitra Achra — until they attained the aspect of Chashmal, which is the aspect of the root of the holy garments, from within which one attains the entire holy work of the Merkava: the true clarified imaginations attained by the holy prophets. Through this the imagination is clarified: the aspect of "and through the prophets I speak in images" — and through this is the essential repair and completeness of holy faith.
כָּל הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּפְרָטִיּוּת, הַכֹּל כְּדֵי לְהָרִים וּלְהַגְבִּיהַּ כְּלַל הַמְּקוֹמוֹת כֻּלָּן שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ לִבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר עֲבוֹדַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי בְּזֶה הָעוֹלָם. וְהָעִקָּר, כְּשֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ אוֹ נוֹסֵעַ לִדְבַר מִצְוָה, לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וּלְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְהָעִקָּר בְּיוֹתֵר כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק־הָאֱמֶת שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה מֵחֲמַת שֶׁאוֹחֵז בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁאֲזַי בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה מְתַקֵּן הַרְבֵּה, כִּי מֵרִים וּמַגְבִּיהַּ אֶת הַמָּקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, מֵאַחַר שֶׁעַל־יְדֵי אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת הוּא הוֹלֵךְ לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים לז): "מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ", עַיֵּן פְּנִים (שם ה"ה אות לד; עי' גלות וגאולה אות יז).
The essential repair of the soul of a Jew is the repair of thought — that the power of the intellect prevail over the imagination, so that the imagination be secondary to the intellect. This is the aspect of what is written in the holy Zohar: the rider is not secondary to the horse — rather the horse is secondary to the rider. For the horse is the aspect of the force of the defilement of the imagination — the essential of most confusions being through the desire for illicit relations, the aspect of the defilement of Egypt: "whose issue is as the issue of horses" — "horses in heat rising early." And there is the essential battle of every person: to make the intellect prevail over the imagination. For the mochin are the aspect of partitions spread before this desire. And truly the confusion of the imagination includes all desires — both the above desire, and the desire for money and lack of bitachon and the burden of livelihood and faith-blemish. Therefore the vain trusts are called horse: "these in chariots and these in horses" and: "woe to those who go down to Egypt for help, leaning on horses." And from there flows the blemish of money-desire — chasing money with great burdens and toils, placing oneself in enormous dangers. All this because one makes the essential secondary and the secondary essential — hanging the essential drawing of livelihood on the causes and toils, and forgetting Hashem Who alone feeds and provides and can provide for a person through a light cause. As our Sages warned: minimize occupation and engage in Torah. All this is included in the above words of the holy Zohar — that the horse be secondary to the rider and not the reverse. The aspect of "a horse is a lie for salvation" and: "He does not desire the strength of the horse." The essential intensification of the Sitra Achra — the aspect of the kelipa of Pharaoh and Egypt, which includes all the exiles through his impure chariots — is to make the horse prevail over the rider, making the rider secondary to the horse: intensifying the defilement of the confusion of the imagination over the intellect. This is the aspect of the red, white, and black horses that Pharaoh went out with — as our Sages said. For in this battle of the imagination's defilement with the intellect there are many aspects: sometimes it intensifies against a person with thoughts and ideas in the aspect of the red horse, and sometimes in the aspect of the white or black horse. This is the aspect of the exile of the four kingdoms — that Zecharia also saw red, black, and white horses. The essential exile is the exile of the soul — the essential being that the impure chariots, the aspect of confused and evil thoughts and ideas, intensify over the holy intellect. The essential general counsel for all this is only to take up the craft of our forefathers and cry out to Hashem — as Israel cried at the sea seeing all of Pharaoh's chariots and forces — and to truly connect to the true tzaddik, the aspect of Moshe. Through this Hashem's mercy is aroused, fighting on our behalf, subduing and toppling the Sitra Achra's chariot: "horse and rider He cast into the sea" — horse first, then rider, for there the rider was secondary to the horse. And then when the impure chariots are subdued, one merits that the horse be secondary to the rider — for truly thought is in a person's hand to direct as they wish. And even if sometimes thought goes off the straight path, one can seize it like a horse seized by bit and bridle to redirect it to the straight path.
כָּל הַסַּכָּנוֹת וְהַפְּחָדִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ הֵם בְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁמִּתְיָרְאִין פֶּן יִפְגָעֶנּוּ, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה עֲלִילָה מִשַּׂר וְאָדוֹן אוֹ מִגַּנָּבִים וְלִסְטִים אוֹ אֵיזֶה חַיָּה רָעָה. וְעִקַּר הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁמִּתְיָרְאִין מֵהֶן בַּדֶּרֶךְ בְּיוֹתֵר הוּא מֵחֲמַת שִׁנּוּי הָרָשׁוּיוֹת שֶׁיֵּשׁ כְּשֶׁיּוֹצְאִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כִּי בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם יֵשׁ שַׂר אוֹ פָּקִיד אַחֵר, וְהַכֹּל כְּפִי יְנִיקָתָם מִשֹּׁרֶשׁ שֶׁל מַעְלָה, שֶׁיֵּשׁ שָׁם גַּם־כֵּן שָׂרִים וּפְקִידִים שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים, כִּי מַלְכוּתָא דְאַרְעָא כְּעֵין מַלְכוּתָא דִרְקִיעָא. וּמֵחֲמַת שִׁנּוּי הָרָשֻׁיּוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ, מֵחֲמַת זֶה עִקַּר סַכָּנַת הַדֶּרֶךְ, שֶׁהוּא מִבְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת רִבּוּי הָרָשֻׁיּוֹת. הַיְנוּ כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהַכֹּל רַק בְּרָשׁוּת אֶחָד, הַיְנוּ בְּרָשׁוּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבִלְתִּי רָשׁוּתוֹ אֵין כֹּחַ לְשׁוּם נִבְרָא לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב, אַף־עַל־פִּי־כֵן לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין דִּין לְמַטָּה, הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין הָאָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ כָּרָאוּי, אָז יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה, וַאֲזַי הַדִּין וְהַיִּרְאָה נִתְלַבֵּשׁ בִּדְבָרִים חִיצוֹנִיִּים: בְּשַׂר וְאָדוֹן אוֹ לִסְטִים וְכַיּוֹצֵא, לְהִפָּרַע מִן הָאָדָם, וְזֶה נִשְׁתַּלְשֵׁל מִבְּחִינַת רִבּוּי הָרָשֻׁיּוֹת, הַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַסְתִּיר פָּנָיו כִּבְיָכוֹל וּמוֹסֵר רָשׁוּתוֹ לְמַלְאָךְ לְהוֹלִיךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְלִפְעָמִים נִשְׁתַּלְשֵׁל מִזֶּה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁנִּתָּן רָשׁוּת לְמַשְׁחִית חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ', וּמִשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַיְרָאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת הַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁיּוֹצְאִין חוּץ לַסְּפָר, לִמְקוֹם מַלְכוּת אַחֶרֶת לְגַמְרֵי, שֶׁשָּׁם הָרָשׁוּת מְשֻׁנָּה בְּיוֹתֵר מֵחֲמַת שֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה תַּחַת רָשׁוּת מַלְכוּת אַחֶרֶת, עַל כֵּן יֵשׁ שָׁם חֲשַׁשׁ סַכָּנָה מִירָאוֹת הַנְּפוּלוֹת בְּיוֹתֵר. וְעַל־ כֵּן קֹדֶם שֶׁיּוֹצְאִין לַדֶּרֶךְ צְרִיכִין לְאַמְלָכָא בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלִשְׁפֹּט עַצְמוֹ הֵיטֵב, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלֶה כָּל הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת הַשְּׁכִיחִים בַּדֶּרֶךְ בְּיוֹתֵר. וְעִקַּר מַה שֶּׁמֻּכְרָח הָאָדָם לָצֵאת לִפְעָמִים בַּדֶּרֶךְ הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵר וְיַעֲלֶה כָּל הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת הַשְּׁכִיחִים בַּדָּרֶךְ. וּכְשֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי וּמְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּכָל עֵת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, הַשְּׁכִינָה מַקְדֶמֶת לְפָנָיו, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ - בָּזֶה מַעֲלֶה כָּל הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁם. וְזֶהוּ סוֹד מַסְעֵי בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, לְתַקֵּן חֵטְא הָעֵגֶל, שֶׁבִּקְשׁוּ שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וּלְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְ'הַנּוֹרָא' הַזֶּה וְכוּ'". וְעַל־כֵּן נוֹהֲגִין לִטֹּל רְשׁוּת מִגְּדוֹלִים וְצַדִּיקִים כְּשֶׁיּוֹצְאִין לַדֶּרֶךְ, כִּי הֵם דְּבֵקִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּכְלוּלִים בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְשֶׁנּוֹטְלִין רְשׁוּת מֵהֶם, כְּאִלּוּ נוֹטְלִין רְשׁוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלִין בְּחִינַת שִׁנּוּי הָרָשֻׁיּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל סַכָּנוֹת הַדְּרָכִים, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, מֵאַחַר שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ רַק בִּנְטִילַת רְשׁוּת (רָשׁוּת) מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, כִּי הוּא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַכֹּל בִּרְשׁוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד וּבִרְשׁוּת הַצַּדִּיקִים הַדְּבוּקִים בּוֹ, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת "צַדִּיק מוֹשֵׁל", וּבִרְשׁוּתָם לְבַד הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְאָז אֵין לוֹ שׁוּם פַּחַד וּמוֹרָא מִשּׁוּם דָּבָר, בְּחִינַת "בַּה' בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא וְכוּ'" (הלכות הרשאה הלכה ג, אות יג כא).
One who strengthens holy thoughts over the opposite — the aspect of making the rider prevail over the horse — through this all the enemies and opponents of the Sitra Achra fall automatically, and through this is the essential victory in the battle.
עַל־יְדֵי כָּל הַהֲלִיכוֹת וּנְסִיעוֹת שֶׁהוֹלְכִין וְנוֹסְעִין לִדְבַר־מִצְוָה, עַל־יְדֵי־זֶה מְקַשֵּׁר וּמַעֲלֶה כָּל אֶחָד אֶת בְּחִינַת מְקוֹמוֹ לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם דָּנִין הַכֹּל לְכַף־ זְכוּת וְשָׁם נִתְתַּקֵּן הַכֹּל. גַּם עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לֵידַע, שֶׁגַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַמָּקוֹם, הַכֹּל נִתְהַוָּה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם (הל' שלוחין ה"ד אות יח).
A person should not plan at all from one day to the next — and even from one hour to the next — for even in every moment wondrous changes occur, for good or the opposite: "You remembered him every morning, testing him every moment." And a person does not know at all what happens with them at every time and moment: "many are the thoughts in a person's heart, but it is Hashem's counsel that endures" and: "do not boast of tomorrow, for you do not know what a day will bring" — and many similar verses. And as visibly seen — sometimes a person is burdened with worries and stratagems, and suddenly strange troubles come upon them that did not enter their mind at all to think of or worry about. Therefore our Sages truly said: a person should always preempt prayer before trouble. And sometimes the opposite — for the attribute of good is greater, and the earth is full of Hashem's kindness — and therefore usually wondrous salvations and kindnesses suddenly renew for a person, which also did not enter their mind at all. Therefore what advantage does a person have from multiplying their thoughts and stratagems? One must only lift their eyes Above at all times: "only to G-d be my soul still, for my hope is from Him" and: "cast upon Hashem your way and your thoughts will be established" and: "cast upon Hashem your burden."
עַל־יְדֵי כָּל הַנְּסִיעוֹת לַדְּרָכִים, שֶׁצְּרִיכִין לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּנְסִיעָתוֹ בַּדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְדִבַּרְתָּ בָּם שעא וְכוּ' וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", וְעִקַּר הַנְּסִיעָה צָרִיךְ לְכַוֵּן רַק בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי, כְּגוֹן בְּמַשָּׂא־ וּמַתָּן, שֶׁנּוֹסֵעַ לְהַרְוִיחַ מָמוֹן כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה; מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁנּוֹסֵעַ לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה; בִּפְרָט כְּשֶׁנּוֹסֵעַ לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֲזַי עַל־יְדֵי כָּל נְסִיעוֹת אֵלּוּ מְתַקֵּן תִּקּוּן גָּדוֹל, כִּי כּוֹלֵל וּמַעֲלֶה וּמְקַשֵּׁר עַל־יְדֵי־זֶה הַמְדַמֶּה בְּהַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי, שֶׁזֶּה עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר תִּקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (שם ה"ה אות כה).
The bris-blemish is the essential side of death: "her feet descend to death." And when one overcomes one's inclination and breaks the evil reflections, through this one elevates the sparks that fell through the bris-blemish from death to life. The essential clarification and elevation of the sparks is through contraction — one must be very careful to strengthen with all power to contract one's brain, not letting thought wander and reflect. And even when an evil reflection comes over one against one's will, one must strengthen to seize thought and contract it — not allowing it to continue to reflect and think about this at all — only drawing thought to something holy, thinking holy thoughts of Torah, service of Hashem, and fear of Heaven. For thought is in a person's hand to direct as one wishes wherever one wants, as has been explained many times already. And through this one draws upon oneself the power of the maginei eretz who work at this — elevating from the aspect of "sealed in his flesh" to the aspect of "engravings of the seal: holy to Hashem" — tefillin-mochin, which are the essential life. And this is literally the resurrection of the dead — for through this the holy sparks are elevated and clarified from death to life. And so too one must contract the mochin even in holiness — not letting the brain roam where it has no permission: the aspect of "into what is beyond you do not enquire" — this is the essential repair of the mochin.
עִקַּר הַנְּסִיעָה - הֵן כְּשֶׁנּוֹסְעִין עִם בְּהֵמוֹת וְסוּסִים, הֵן הַהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּרַגְלָיו - הַכֹּל הוּא כְּדֵי לְהַגְבִּיר הָרוֹכֵב עַל הַסּוּס, הָרֹאשׁ עַל הָרַגְלַיִן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּגְבִּירִין הַשֵּׂכֶל עַל הַמְדַמֶּה. וּבְיוֹתֵר צְרִיכִין לִזָּהֵר בָּזֶה בַּדֶּרֶךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'צֵאתְךָ', שֶׁשָּׁם הִתְגַּבְּרוּת הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְבֻלְבָּלוֹת שֶׁל זֻהֲמַת בִּלְבּוּל הַמְדַמֶּה בְּיוֹתֵר. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר בֵּרוּר הַמְדַמֶּה הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבַּנְּבוּאָה, עַל־כֵּן הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּיוֹתֵר לַעֲסֹק בַּדֶּרֶךְ בְּדִבְרֵי־ תוֹרָה (שם אות לד).
The evil inclination and Sitra Achra are called thieves — for they lurk against a person at all times like literal thieves, going with a person through many forms of deceit, deception, and cunning stratagems like literal thieves: "sitting in ambush in the courtyards, in the hidden places" and: "he lurks in hiding... lurks to seize the poor." And the essential theft is in the matter of a person's thoughts, where the evil inclination's essential hold begins — if one does not guard and protect oneself well from it. For the essential inclinations are the thoughts within a person, as brought elsewhere. And the evil inclination — the evil thoughts — lurks against a person every moment like literal thieves to seize upon thought, and bring them to reflections and evil desires — as every person knows in themselves. For the essential evil inclination is toward the desire for illicit relations — as brought in the holy Zohar: "the essential of the evil inclination is about nakedness" — and this desire is essentially dependent on thought. And one who guards their thought well so as not to begin to think about this matter at all — certainly saves oneself from this desire. But the essential of all reflections and the intensification of this desire comes from not guarding one's thought properly. And this is because the evil inclination lurks in thought always like literal thieves, tunneling under the partitions of the mochin — which are the partitions spread before this desire — and in its cunningness lurks and tunnels under them, and gradually, through theft and great cunning, inclines a person's thought until suddenly one comes to reflections and desires. For certainly every Jew very much wishes to be saved from these reflections — but the evil inclination tunnels against them in great theft and steals their thought out to think alien thoughts — until through this it seizes them in its net. Therefore a person must very, very carefully guard themselves with extra vigilance at all times so as not to begin to let their thought go outside — for truly thought is in a person's hand.
כָּל הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵם בִּשְׁבִיל קִלְקוּל הָאֱמוּנָה שֶׁל חֵטְא הָעֵגֶל, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעִקַּר הַפְּגָם הָיָה, שֶׁפָּגְמוּ תְּחִלָּה בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים וְאָמְרוּ: "כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ", עַד שֶׁאָמְרוּ אַחַר־כָּךְ: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל". כִּי עַל־יְדֵי שֶׁפּוֹגְמִין בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל־יְדֵי־זֶה בָּאִין לִכְפִירוֹת גְּמוּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ. וּבִשְׁבִיל זֶה בָּאוּ כָּל הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, וְזֶה בְּחִינַת הַגָּלֻיּוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל גּוֹלִים וּמְטֻלְטָלִים וְכוּ' וְאֵין לָהֶם מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָם, וְהַכֹּל מֵחֲמַת קִלְקוּל הָאֱמוּנָה שֶׁעִקָּרָהּ אֱמוּנַת חֲכָמִים. אֲבָל כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל זֶה לְטוֹבָה, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּזְכֹּר כָּל אֶחָד אֶת עַצְמוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַפְּגָמִים, וְאָז הַנְּסִיעָה וְהַטִּלְטוּל הוּא כַּפָּרָה וְתִקּוּן עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים. כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַגָּלֻיּוֹת וְהַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים הוּא רַק בִּשְׁבִיל לְהָרִים וּלְהַגְבִּיהַּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּא לְשָׁם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמּוּבָן בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל; וּבְוַדַּאי אִישׁ פָּשׁוּט, אֲפִלּוּ אִם הוּא אִישׁ כָּשֵׁר אֵין לוֹ כֹּחַ לָזֶה, בִּפְרָט שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת בַּדֶּרֶךְ שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי רֹב הַדָּרִים שָׁם הֵם עַכּוּ"ם וְכוּ'. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאָדָם בַּדֶּרֶךְ, בִּפְרָט בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה, בִּפְרָט כְּשֶׁמְּטֻלְטָל בִּמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אֲזַי צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁלֶמֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר גָּדוֹל וְנִכְלֶלֶת בְּחָכְמָה עִלָּאָה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, וְנִמְתָּקִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים עַל־יְדֵי הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַגְּבוּלִים וְהַצִּמְצוּמִים, כִּי מִמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, וְשָׁם עִקַּר הֶאָרַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קֹדֶשׁ־קָדָשִׁים, וְשָׁם עוֹמֵד הָאָרוֹן עִם לוּחוֹת הָאֶבֶן, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים, וַאֲזַי נִתְבַּטְּלִים כָּל הַגְּבוּלִים וְהַמְּצָרִים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר כָּל הַגָּלֻיּוֹת וְהַטִּלְטוּלִים, בִּבְחִינַת (איכה א) "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים", כִּי נִכְלָל הַכֹּל בְּשָׁרְשׁוֹ בִּבְחִינַת אֶבֶן־שְׁתִיָּה, קָדְשֵׁי־קָדָשִׁים, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַגְּבוּלִים שֶׁל כָּל הָאַקְלִימִים וְכָל הַמְּדִינוֹת וְכָל הָעֲיָרוֹת וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְכָל אֵלּוּ הַגְּבוּלִים שֶׁל כָּל אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת צְרִיכִין לַחֲזֹר לְשָׁרְשָׁם וּלְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, עַד שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין בְּשָׁרְשָׁן בְּהַבּוֹרֵא הַכֹּל יִתְבָּרַךְ. וְכָל זֶה נִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁזּוֹכִין דַּיְקָא עַל־יְדֵי הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעוֹרְרִין לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים. וְאָז נִתְרַבִּין הַסְּפָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי חוֹזְרִין וְנֶחְשָׁבִין בְּעֵינָיו הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלֹּא הָיָה מַאֲמִין בָּהֶם כְּלָל, אוֹ שֶׁנִּתְעוֹרֵר בְּעַצְמוֹ עַל־יְדֵי־זֶה לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים אֲמִתִּיִּים וּלְחַבֵּר סְפָרִים קְדוֹשִׁים בַּתּוֹרָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־יְדֵי כָּל זֶה נִשְׁלֶמֶת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה נִכְלָלִין כָּל הַמְּקוֹמוֹת וְכָל הַגְּבוּלִים וְהַצִּמְצוּמִים בְּתוֹךְ הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הַמְּקוֹמוֹת, כִּי מַגְבִּיהַּ וּמַחֲזִיר אוֹתָם לְשָׁרְשָׁם כַּנַּ"ל; נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי נְסִיעוֹת יִשְׂרָאֵל נִתְרַבִּין סְפָרִים וְחִדּוּשֵׁי־ תוֹרָה. וְזֶה בְּחִינַת נְסִיעַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְהָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת הָיָה נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, וְיִשְׂרָאֵל דִּבְּקוּ מַחֲשַׁבְתָּם וְכָל חֶפְצָם בְּהָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת, אֲתַר דְּכָל רְעוּתִין תְּקוּעִין תַּמָּן, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלְלוּ בִּשְׁעַת נְסִיעָתָם בִּבְחִינַת קָדְשֵׁי־קָדָשִׁים, חָכְמָה עִלָּאָה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַנְּסִיעוֹת, כִּי נַעֲשָׂה מִכָּל נְסִיעָתָם תּוֹרָה, עַד אֲשֶׁר כָּל נְסִיעוֹתֵיהֶם נִכְתָּבִין בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, בִּבְחִינַת "וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם וְכוּ'", וְעַל־כֵּן בְּכָל מְקוֹמוֹת נְסִיעָתָם שֶׁבָּאוּ לְשָׁם קִבְּלוּ שָׁם תּוֹרָה הַרְבֵּה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: 'וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן' הוּא סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהוּא פֶּלֶא גָדוֹל, מַדּוּעַ הַפָּרָשָׁה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת תִּהְיֶה נֶחְשֶׁבֶת יוֹתֵר לְסֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִשְּׁאָר פָּרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה? אַךְ כָּל זֶה מֵחֲמַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּסִיעוֹת, שֶׁהֵם תִּקּוּן עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִתּוֹסְפִין סְפָרִים קְדוֹשִׁים בְּהַתּוֹרָה. וּמִמֵּילָא מוּבָן, שֶׁכְּמוֹ שֶׁעִקַּר תִּקּוּן נְסִיעוֹת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה עַל־יְדֵי שֶׁדִּבְּקוּ מַחֲשַׁבְתָּם בְּהָאָרוֹן הַנּוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַנְּסִיעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל גַּם עַכְשָׁו הוּא רַק בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי־הָאֱמֶת שֶׁמַּאֲמִין בָּהֶם, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֶבֶן־שְׁתִיָּה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִין בָּהֶם בֶּאֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְתָּקִין כָּל הַגְּבוּלִים וְכָל הַצִּמְצוּמִים וְנִתְתַּקֵּן הַכֹּל כַּנַּ"ל (הל' פקדון ה"ה, אותיות יט כ כא; עי' פורים אות פו).
The Sitra Achra is called "Pharaoh" [Paro] — the language of uncovering [gilui]: "Moshe saw the people that it was loosened [para]... for Pharaoh had made it loosened... to their shame among their adversaries" — for it exposes and reveals to all who come to defile themselves all the openings of impurity: "one who comes to defile themselves — doors are opened for them." And the essential is in a person's thoughts — for the essential choice and trial is in thought: a person must think only about Torah, service, and fear of Heaven. But immediately when wishing to think about this, thoughts of the Sitra Achra stand against them wishing to draw them there. And one who is a proper person turns their back and does not look at the Sitra Achra's evil thoughts at all — then all the openings there are closed, since they do not wish to enter them to defile themselves. But immediately when they begin to be drawn after them and come to defile themselves — they immediately expose and reveal themselves before them and open all the openings there. And one who is not careful to quickly flee from there — they fall and enter from opening to opening until they go astray and become very distant from the good path. Each person according to their distance — according to how much they are drawn after them — for even afterward, when one begins to be drawn after them, one still has choice to quickly flee and save one's soul. And all this is in a person's thoughts — as every person can understand in themselves when beginning to go astray in thought: one goes from thought to thought and from idea to idea until in a short time one is placed very far from holiness. And all this is the aspect of the openings of the Sitra Achra that were revealed and opened through being drawn after them. And the essential intensification is at the time of prayer, as explained. Since there are many openings there, one could seemingly easily return and exit through some opening — but immediately upon entering there, because of the great darkness there, one does not see and cannot find the opening to exit. The essential repair is through truth — for drawing oneself toward truth, especially during prayer, one forces one's thought to be drawn into prayer and speak words of truth in any aspect one can. And truth is the very light of Hashem — and through this Hashem illuminates one's eyes to see and find the openings there. But since the truth in each person is not clarified in completeness — the essential repair is through drawing close and connecting to the true tzaddik who is the very essence of the point of truth — and they can illuminate and kindle the light of the truth-point within every Jew until meriting through this to emerge from all darkness. Through truth the openings there to exit are illuminated. And this is the aspect of: "Yehuda approached him" — the aspect of Israel's approach and closeness to the true tzaddik, the aspect of Yosef — imploring them to draw close and extract them from what needs to be extracted. And: "for you are like Pharaoh" — just as the Sitra Achra exposes and reveals many openings for one coming to defile themselves — which is why they are called "Pharaoh" — so too the true tzaddik has the power to illuminate with the power of their truth until one merits to see many openings of how to exit from the impurity and darkness to great light.
אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹסֵעַ לַדְּרָכִים, בְּוַדַּאי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיְּטַלְטֵל עַצְמוֹ לִפְעָמִים לֵילֵךְ לְחוּץ לְעִירוֹ בִּשְׁבִיל עֲסָקָיו וּפַרְנָסָתוֹ, וּבְכָל הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת צָרִיךְ לַחְשֹׁב וּלְכַוֵּן לְתַקֵּן אֱמוּנַת חֲכָמִים, לְהַרְבּוֹת סְפָרִים קְדוֹשִׁים בַּתּוֹרָה. כִּי שֹׁרֶשׁ הַנְּסִיעָה בִּקְדֻשָּׁה, מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב שעג שֶׁיִּצְטָרֵךְ הָאָדָם לֵילֵךְ לַחוּץ וְלִסַּע מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּעִירוֹ אוֹ לְעִיר אַחֶרֶת, מִכָּל־שֶׁכֵּן לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים, כָּל אֶחָד כְּפִי טִלְטוּלוֹ וּנְסִיעוֹתָיו, הַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה, כִּי שֹׁרֶשׁ כָּל דָּבָר הִיא הַתּוֹרָה, כַּיָּדוּעַ, כִּי חוּץ מִזֶּה הַכֹּל הָבֶל. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַאֲמִין, שֶׁעִקַּר כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁמְּסַבֵּב שֶׁיִּסַּע הָאָדָם, הוּא רַק בִּשְׁבִיל שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִפְעָמִים לָצֵאת מִבֵּיתוֹ לֵילֵךְ אוֹ לִנְסֹעַ לְמָקוֹם אַחֵר, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְוַעֵד עִם אָדָם אַחֵר אוֹ עִם כַּמָּה אֲנָשִׁים לְדַבֵּר עִמָּהֶם מֵהַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי, שֶׁיְּעוֹרְרוּ זֶה אֶת זֶה אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְכָל אָדָם צָרִיךְ לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת־שָׁמַיִם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, וְעַל־כֵּן מְסַבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּלֵךְ וְיִסַּע הָאָדָם, וְהַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל זֶה. רַק זֶה יָדוּעַ, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ בַּמֶּה שֶׁמִּתְלַבְּשִׁים, עַל־כֵּן עַל־פִּי־רֹב מִתְלַבְּשִׁים הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים בְּעִסְקֵי חֹל. אֲבָל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לָשׂוּם לִבּוֹ לְשֹׁרֶשׁ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כִּי בְּוַדַּאי כָּל דָּבָר יֶשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ בַּקְּדֻשָּׁה, עַל־כֵּן כָּל אֶחָד צָרִיךְ לָשׂוּם לִבּוֹ וּלְהַאֲמִין, שֶׁעִקַּר נְסִיעָתוֹ וְטִלְטוּלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְוַעֵד עִם בְּנֵי־אָדָם, אוּלַי יוּכַל לְדַבֵּר עִמָּהֶם דִּבְרֵי אֱמֶת, שֶׁיְּקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁיְּקַבֵּל הוּא מֵהֶם, אוֹ שֶׁיְּקַבְּלוּ וְיָאִירוּ זֶה בָּזֶה בִּבְחִינַת 'וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין', כִּי בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה, וּצְרִיכִין לְקַבֵּל הֶאָרָה מִמֶּנּוּ לְהָאִיר בְּנַפְשׁוֹ לְבַל יִישַׁן אֶת יָמָיו שִׁינַת עוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה עִקַּר שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּסִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְזֶה בְּחִינַת: "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: 'וְדִבַּרְתָּ בָּם' וְלֹא בִדְבָרִים בְּטֵלִים, כִּי בְּכָל הַסִּבּוּבִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִם הָאָדָם, הֵן בְּשִׁבְתּוֹ בְּבֵיתוֹ, הֵן בְּלֶכְתּוֹ בַדֶּרֶךְ, בְּשָׁכְבוֹ וּבְקוּמוֹ, צָרִיךְ רַק לְדַבֵּר בְּדִבְרֵי־תוֹרָה, וְהָעִקָּר הוּא לְהַכְנִיס בְּעַצְמוֹ וּבַאֲחֵרִים קִיּוּם הַתּוֹרָה, כִּי זֶה הָעִקָּר כַּיָּדוּעַ, וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה הֵם כָּל הַנְּסִיעוֹת. וְזֶה בְּחִינַת (משלי ו): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ", שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם בִּנְסִיעָתוֹ לְקַדֵּשׁ מַחֲשַׁבְתּוֹ לְקַשְּׁרָהּ אֶל הַתּוֹרָה, לְכַוֵּן בִּנְסִיעָתוֹ שֶׁנּוֹסֵעַ בִּשְׁבִיל אַהֲבָה וְשָׁלוֹם, לְהִתְוַעֵד עִם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי־תוֹרָה בֶּאֱמֶת, וְאָז הַתּוֹרָה תֵּלֵךְ לְפָנָיו וְתַנְחֵהוּ, בְּחִינַת "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, שֶׁהָיָה הָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם (שם אות טל).
Every person knows in themselves that all their essential corruptions, blemishes, and sins began from a hairsbreadth — by not being careful at the beginning to guard their thought well, and being drawn after the tempter little by little: "woe to those who draw sin with the cords of falsehood and iniquity as with a cart rope" — as our Sages said: today it says to them "do this," and tomorrow.... And according to the intensification of the evil inclination over a person each time — it would have been hopeless — but the attribute of good is greater. For a hairsbreadth in holiness is very, very precious. Every time a person strengthens against the thoughts and reflections, and every movement by which one detaches from them even a hairsbreadth — is very precious before Hashem without measure. For He knows our inclinations, and only He knows how a person's inclination intensifies against each and every one. Therefore each and every movement and detail, even as a hairsbreadth, by which one draws oneself from the Sitra Achra toward holiness — is very precious before Hashem without measure. Therefore every person must consider their ways at all times, guarding themselves very much so that their thought does not begin to go outside the boundary of holiness even a hairsbreadth — for through a hairsbreadth's blemish of straying from the path one can become lost in many confused paths. Even so one must also know the opposite: when they intensify greatly and it seems that one has already strayed so far that it is impossible to stand against them — one must know and believe that every movement by which one detaches and draws oneself from them even a hairsbreadth is very, very precious beyond measure. And in the course of days these hairs will accumulate together, and one will merit through this to divine attainments — drawn through the holy contractions which are the aspect of hairs, which are formed through the above hairs: through a Jew drawing themselves from evil to good each time — the essential depending on the hairsbreadth. And this is the aspect of why one must be careful on Pesach from even the smallest amount of chametz — for the guarding from the mochin and intellect of the Sitra Achra — the aspect of Pesach-chametz — and meriting the holy mochin — the aspect of divine attainments, the aspect of matza — all depends on the smallest amount: the aspect of the above hairsbreadth.
Loading comments…