Sections
Treasury of Awe — Volume II
אוצר היראה - Otzar HaYirah
יֵשׁ שֶׁעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם עַל־מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. אֲפִלּוּ אִם כַּוָּנָתוֹ שֶׁשְּׂכַר עֲבוֹדָתוֹ יִהְיֶה, שֶׁיִּזְכֶּה לִכָּנֵס בְּפַרְדֵּס וּלְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה גְדוֹלָה בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ לִבְלִי לִכָּנֵס לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת 'הֵצִיץ וְנִפְגַּע, הֵצִיץ וָמֵת', כִּי מֵאַחַר שֶׁבּוֹחֵר בְּשָׂכָר וְתָאֵב לְהַשָּׂכָר, עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לָבוֹא לַעֲבֹר עַל רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְלִכָּנֵס לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ מֵחֲמַת תַּאֲוַת הַשָּׂכָר הַמֻּפְלָא, כִּי בְּחִינַת כְּנִיסַת הַפַּרְדֵּס, זֶהוּ בְּעַצְמוֹ הַשָּׂכָר. אֲבָל הָעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם מֵאַהֲבָה, בְּלִי שׁוּם כַּוָּנַת פְּרָס, רַק שֶׁרוֹצֶה לְעָבְדוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד - בְּוַדַּאי זֶה לֹא יִכָּנֵס לִפְנִים מֵהָרָאוּי לוֹ וְלַעֲבֹר עַל רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה שׁוּם דָּבָר, רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, עַל־כֵּן בָּטוּחַ בְּוַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה נִכְנָס בְּשָׁלוֹם וְיוֹצֵא בְּשָׁלוֹם (שם אות ד).
The essential Redemption depends on faith; and complete faith cannot be merited except through truth; and coming to truth is through accepting the holy counsels of the true tzaddikim. This is the totality of the Torah — the 613 divine counsels. This is the greatness of the miracle
אֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם וְלַעֲשׂוֹת מִצְו?ֹתָיו יִתְבָּרַךְ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בְּשׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, רַק שְׂכָרוֹ מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמוֹ, כִּי מְקַבֵּל תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִשְּׁמִירַת מִצְו?ֹתָיו יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ וְאֵינוֹ מְצַפֶּה לְשׁוּם תַּשְׁלוּם שָׂכָר, שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי תַּכְלִית הַשְׁלֵמוּת, לְקַבֵּל תַּעֲנוּג וְשָׂכָר מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ - אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין רָאוּי לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם גַּם בִּשְׁבִיל כַּוָּנָה זוֹ, כִּי תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת הוּא לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם שָׂכָר כְּלָל, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁבִיל כַּוָּנַת הַשָּׂכָר שֶׁל עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ (שם אות ה).
of the Exodus — for it was still before the giving of the Torah (the 613 counsels), and since Egypt's defilement still clung to them greatly, they could not yet receive the light of the
כָּל הַחֲפָצִים שֶׁל הָאָדָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁלּוֹ, וְהָאָדָם מְקַבֵּל הֲנָאָה מִכָּל חֵפֶץ וָחֵפֶץ, וְזֹאת הַהֲנָאָה הוּא בְּחִינַת אַהֲבָה, בְּחִינַת חֶסֶד, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הָאֲהָבוֹת וְכָל הַהֲנָאוֹת. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לִרְאוֹת לְהַעֲלוֹת כָּל הָאֲהָבוֹת וַהֲנָאוֹת שֶׁיֶּשׁ לוֹ מֵאֵיזֶה חֵפֶץ אוֹ מֵאֵיזֶה דָבָר שֶׁבָּעוֹלָם, לְהַעֲלוֹת הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַעֲלוֹת הָאַהֲבָה לְשָׁרְשָׁהּ, לִבְחִינַת חֶסֶד שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַעֲלֶה אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהַגָּלוּת שֶׁל הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת. כִּי כְּשֶׁאֵין מַעֲלֶה, חַס וְשָׁלוֹם, הָאַהֲבָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדָּבָר וָחֵפֶץ לְשָׁרְשָׁהּ, אֲזַי, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה נוֹתֵן כֹּחַ לְהָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא. אֲבָל כְּשֶׁמְּשַׁבְּרִין כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַהֲנָאוֹת וּמַעֲלִין הַכֹּל לְשָׁרְשׁוֹ, לְשֹׁרֶשׁ הָאַהֲבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, עַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין וּמְבַטְּלִין מַלְכוּת הָרִשְׁעָה, בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וְחוֹתְכִין וּמַבְדִּילִין וּמַעֲלִין מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מִשָּׁם, כִּי עִקַּר עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת - עַל־יְדֵי הַחֶסֶד, בִּבְחִינַת "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא" (ישעיה טז). וְעַל־כֵּן צְדָקָה וָחֶסֶד מְסֻגָּל גַּםשׂ כֵּן לְכָל הַנִּזְכָּר לְעֵיל (שם ה"ב אות ג).
holy counsels due to the serpent's defilement — the aspect of wicked counsel — still clinging to them. And when one cannot receive the light of the holy counsels, one is far from truth and faith — and how could there be Redemption? Yet Hashem glorified His kindness and shone upon them a great and awesome light not in gradual order — shining upon them
כָּל הַמַּזִּיקֵי עָלְמָא, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, עִקַּר יְנִיקָתָם מִכִּסּוּפִין וַהֲבָלִים רָעִים. וְעַל־ כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִזָּהֵר לְבָרֵר כָּל הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין וְהַהֲנָאוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ אֲחִיזָה לְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, בְּחִינַת מַזִּיקֵי עָלְמָא הַנַּ"ל; רַק לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הַכֹּל לְשָׁרְשָׁם, לְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁק וְיִכְסֹף לְשׁוּם דְּבַר הֲנָאָה, כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת, הוּא בְּוַדַּאי נִשְׁמָר מִכָּל רָע, בְּחִינַת "עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ וְכוּ', כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ" - 'בִּי חָשַׁק' דַּיְקָא כַּנַּ"ל (שם ה"ד אות כז).
the light of truth itself before the holy counsels were revealed to them. Through this light of truth they were drawn after holiness with great longing and merited faith — through which
מַה שֶּׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּין הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ הוּא, כְּשֶׁהַגּוּף מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי כְּנֶגֶד הַנֶּפֶשׁ, וְאוֹהֵב אֶת הַנֶּפֶשׁ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁמְּוַתֵּר גַּם מִשֶּׁלּוֹ, מִמַּה שֶּׁמֻּכְרָח וּמַגִּיעַ וּמֻתָּר לוֹ עַל־פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מְבַטֵּל הַכֹּל לְגַבֵּי הַנֶּפֶשׁ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַתְּפִלּוֹת שֶׁהֵם לְצֹרֶךְ הַגּוּף, הוּא מְכַוֵּן הַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ וּשְׁלֵמוּתָהּ. וַאֲזַי זוֹכֶה לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית שְׁלֵמוּת הַבִּטּוּל, וּמַמְשִׁיךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שָׁלוֹם הַכְּלָלִי, שָׁלוֹם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת (עיין שלום אות נ).
came the Redemption. And they drew close to the true tzaddikim and walked in the path of their counsel, thereby receiving the truth of the true tzaddikim and the holy Torah
צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם דַּיְקָא לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתָּא בְּעָלְמָא דְאָתֵי, כִּי עִקַּר הַשִּׁכְחָה נִמְשָׁךְ בְּרִבּוּי הַזְּמַן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּרְבוֹת הַיָּמִים הַכֹּל נִשְׁכָּח", וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי רִבּוּי הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַיֵּצֶר הָרָע הוּא בְּחִינַת שִׁנּוּיִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־יְדֵי אֵלּוּ הַשִּׁנּוּיִים וְהַסִּבּוֹת וְהַמְאֹרָעוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם בִּפְרָט, וְכֵן בִּכְלַל הָעוֹלָם גַּם־כֵּן, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה מַטְרִיד הַבַּעַל־דָּבָר אֶת הָאָדָם בְּכָל יוֹם, עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ בְּכָל יוֹם כְּאִלּוּ זֶה הַיּוֹם אֵינוֹ נֶחְשָׁב לוֹ מִזְּמַן חִיּוּתוֹ, וּכְאִלּוּ בְּזֶה הַיּוֹם קָשֶׁה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת מֵחֲמַת רִבּוּי הַשִּׁנּוּיִים וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁבְּזֶה הַיּוֹם. וּבֶאֱמֶת הַכֹּל לְהֵפֶךְ, כִּי כָּל אֵלּוּ הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הֵם רַק רְמָזִים קְדוֹשִׁים מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית, וּמַזְמִין לוֹ לְהָאָדָם מַחֲשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, לְפִי הַיּוֹם וּלְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי הָאָדָם, וּמְרַמֵּז לוֹ בָּהֶם דַּיְקָא רְמָזִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ וּלְהָבִין בְּכָל יוֹם הָרְמָזִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה, אוֹ שֶׁזּוֹכֶה עַל־ כָּל־פָּנִים לְהַאֲמִין בָּזֶה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁבְּכָל הַשִּׁנּוּיִים הָאֵלּוּ מְלֻבָּשׁ בְּכֻלָּם אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ בָּהֶם דַּיְקָא כִּבְיָכוֹל כְּדֵי לְקָרְבוֹ קט לַעֲבוֹדָתוֹ, אֲזַי נִתּוֹסֵף לוֹ הַכָּרָה וִידִיעָה חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין חֲדָשִׁים וְנִפְלָאִים בְּכָל עֵת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבוֹדָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, דַּיְקָא עַל־יְדֵי אֵלּוּ הַשִּׁנּוּיִים הָרַבִּים שֶׁבְּכָל יוֹם. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת וּקְרִיאַת־שְׁמַע, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְהַכְּלָל, שֶׁכָּל הַשִּׁנּוּיִים הַנִּפְלָאִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת וְהַסְּפִירוֹת וְכוּ' וְכוּ', הַמִּשְׁתַּנִּים בְּכָל עֵת וָרֶגַע, כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, הַכֹּל רַק כְּפִי מַעֲשֵׂה הַתַּחְתּוֹנִים, וּכְפִי מַעֲשֵׂיהֶם כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם וּמְרַמֵּז לָהֶם רְמָזִים שׁוֹנִים לְקָרְבָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, לְכָל אָדָם וְאָדָם כְּפִי מַעֲשָׂיו וּכְפִי מַדְרֵגָתוֹ שֶׁהוּא בָּהּ עַכְשָׁו בְּזֶה הַיּוֹם וּבְזוֹ הַשָּׁעָה דַיְקָא, אִם לְשֶׁבַח אוֹ לִגְנַאי חַס וְשָׁלוֹם. עַל־כֵּן אֵין לְהָאָדָם שׁוּם הִתְנַצְּלוּת לוֹמַר, שֶׁעַכְשָׁו בְּאוֹתוֹ הָעֵת וּבְזֶה הַמָּקוֹם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם, כִּי אַדְּרַבָּא שָׁם דַּיְקָא בְּוַדַּאי יֶשׁ לוֹ רְמָזִים הַמְיֻחָדִים לוֹ עַכְשָׁו דַּיְקָא כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ שֶׁהוּא בָּהּ עַכְשָׁו, לְשֶׁבַח אוֹ לִגְנַאי חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל, וּבְזֶה הַמָּקוֹם וּבְאוֹתוֹ הָעֵת דַּיְקָא יוּכַל לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָשׁוּב אֵלָיו בֶּאֱמֶת עַל־יְדֵי הָרְמָזִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז לוֹ עַכְשָׁו דַּיְקָא לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. כִּי זֶה יָדוּעַ, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְעַל־כֵּן כָּל אָדָם לְפִי מַעֲשָׂיו עַכְשָׁו, דַּיְקָא לְאַחַר שֶׁעָשָׂה וְיָרַד וְנִתְעָה לְמָקוֹם שֶׁיָּרַד וְנִתְעָה, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וּמְרַמֵּז לוֹ רְמָזִים כְּפִי הָרָאוּי לוֹ עַכְשָׁו בִּמְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ שֵׂכֶל לְהַעֲמִיק בָּזֶה בְּדַעְתּוֹ, צָרִיךְ עַל־כָּל־ פָּנִים לְהַאֲמִין בָּזֶה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְאָז יוּכַל לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן וּבְכָל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל (הלכות שוכר הלכה ג אות ח; עיין 'חידוש מעשה בראשית', אות י).
through accepting the holy counsels clothed in the light of truth. This is also the aspect of eating maror — a remembrance of servitude and exile — for one must endure great bitterness before meriting to clarify the holy counsels from the hold of the Sitra Achra, the aspect of the serpent's counsel, which confuses all the holy counsels and truly embitters life — the aspect of "they embittered their lives with mortar and bricks" — through the severity of the Oral Law and the clarification of the law. But through the illumination of the light of truth that Hashem shone upon us on Pesach, all the above-mentioned bitterness is nullified and sweetened through the illumination of the great mochin — the light of truth, the aspect of matza. Wine elevates the da'as above its level. Therefore it has two aspects: one who merits, it becomes a head; one who does not merit, it becomes a pauper. For one can only drink wine in great holiness when one has merited the repair of the bris — through which one merits holy
יֵשׁ גִּלְגּוּלֵי נְשָׁמוֹת בִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת, כַּיָּדוּעַ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: אוֹכְלִים בְּנֵי־אָדָם וְשׁוֹתִים בְּנֵי־אָדָם וְרוֹכְבִים עַל בְּנֵי־אָדָם, כִּי בְּכָל מָקוֹם יֵשׁ נִיצוֹצֵי בְּנֵי־אָדָם, וְגֹדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁעֲלֵיהֶם אֵין לְשַׁעֵר. כִּי אֲפִלּוּ עַל נֶפֶשׁ הָאָדָם כְּשֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּגוּף הָאָדָם, וּמִתְגַּבֵּר עָלָיו רוּחַ שְׁטוּת וְתַאֲווֹת הַבַּהֲמִיּוֹת - אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר כְּלָל הָרַחֲמָנוּת שֶׁעָלָיו, כִּי הוּא מַמָּשׁ בְּהֵמָה בִּדְמוּת אָדָם. מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁעֲו?ֹנוֹתָיו גּוֹבְרִים עָלָיו כָּל־כָּךְ עַד שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל בִּבְהֵמָה מַמָּשׁ - זֶהוּ בְּוַדַּאי רַחֲמָנוּת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. וְזֶה שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה: "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" - לְהַנִּיחַ לוֹ לֶאֱכֹל בִּשְׁעַת מְלָאכָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַבְדוּת, בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת וְהֶעְדֵּר הַדַּעַת, כְּדֵי לְהָאִיר עַל הַנֶּפֶשׁ הַמְגֻלְגָּל בַּבְּהֵמָה בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֵרוּת, בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַדָּעַת. כִּי מֵאַחַר שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, כִּי הַפַּרְנָסָה וְהָאֲכִילָה נִמְשֶׁכֶת בְּשָׁרְשָׁהּ מֵהַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּיָם הַחָכְמָה, שֶׁמְּאִירִים בָּהֶם הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן - עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהִשְׁתַּלְשֵׁל אֵיזֶה בְּחִינָה מִבְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן אֲפִלּוּ עַל הַנֶּפֶשׁ הָאָדָם הַמְגֻלְגָּל בַּבְּהֵמָה בִּשְׁעַת אֲכִילָתָהּ. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, דְּיָלְפִינַן שׁוֹר דְּ'לֹא תַחְסֹם' מִשּׁוֹר דְּשַׁבָּת, כִּי שְׁבִיתַת בְּהֵמָה בְּשַׁבָּת הוּא גַם־כֵּן מֵחֲמַת שֶׁבְּשַׁבָּת נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן כָּזֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִיתָה וּנְיָחָא, עַד שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ אֵיזֶה בְּחִינָה מִזֶּה גַּם עַל הַנְּפָשׁוֹת הַמְגֻלְגָּלִין בִּבְהֵמוֹת, בִּבְחִינַת "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְכוּ'", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות שכירת פועלים הלכה ב, אות ד).
counsels, truth, and faith. Then through wine one can merit one's mind being elevated and one's understanding expanded until it ascends to the root of da'as — the root of Torah and mitzvos — where one is above all the Torah's commandments, and all the commandments receive their vitality and illumination from there. Ascending there ignites greater passion and strengthening to fulfill the Torah's commandments. But in reverse, Heaven forbid — when one does not merit the above aspects and faith is not yet complete
הַבַּעַל־דָּבָר הוּא הַגַּנָּב הָרִאשׁוֹן, רֹאשׁ לְכָל הַגַּנָּבִים וְהָרַמָּאִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הוּא מִתְנַהֵג עִם רֹב בְּנֵי־אָדָם בְּדֶרֶךְ גְּנֵבָה, בְּעָרְמָה וְרַמָּאוּת בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי דְרָכִים שׁוֹנִים, שֶׁמְּרַמֶּה אֶת הָאָדָם וְגוֹנֵב דַּעְתּוֹ בְּכָל עֵת עַד שֶׁרוֹצֶה לְתָפְסוֹ בְּמִכְמָרְתּוֹ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, כַּנּוֹדָע וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁצָּעַק דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל זֶה תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכּוֹ וְכוּ'", שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת גְּנֵבָה, כְּמוֹ הַגַּנָּב הָאוֹרֵב בַּמִּסְתָּר כְּדֵי לָצוּד הָאָדָם בְּרִשְׁתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי בֶּאֱמֶת עַל־פִּי־רֹב אִי אֶפְשָׁר לְהַבַּעַל־דָּבָר שֶׁיָּבוֹא אֶל הָאָדָם לַהֲסִיתוֹ לַעֲבֵרָה גְמוּרָה, חַס וְשָׁלוֹם; רַק בִּתְחִלָּה מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת, וְגוֹנֵב דַּעַת הָאָדָם וּמוֹרֶה לוֹ הֶתֵּר וּמַלְבִּישׁ לוֹ הָעֵצָה רָעָה שֶׁלּוֹ בְּמִצְו?ֹת, וְהַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וּמֵחֲמַת גְּנֵבָתוֹ וְעָרְמָתוֹ קָשֶׁה מְאֹד לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁכָּפוּ אֶת יִצְרָם וְעָמְדוּ בְּנִסְיוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר וְכָבְשׁוּ אֶת הַמִּלְחָמָה בִּשְׁלֵמוּת, וְהֵם יָדְעוּ כָּל דְּרָכָיו וּמִסְתּוֹרָיו וְכָל דַּרְכֵי גְנֵבָתוֹ, וְהֵם יוֹדְעִים אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ, כִּי הֵם גַּם הֵם מִתְנַהֲגִים עִמּוֹ בִּגְנֵבָה וְעָרְמָה, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שְׁרֵי לְהוֹ לְצַדִּיקַיָּא לְסַגּוֹאֵי בְּרַמָּאוּתָא עִם רַמַּאי. וְדַיְקָא עַל־יְדֵי גְנֵבוֹת וְעָרְמוֹת מַצִּילִין הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִלְכְּדוּ כְּבָר בְּרֶשֶׁת הַיֵּצֶר הָרָע, כַּצִּפֳּרִים הַנֶּאֱחָזִים בַּפָּח, עַל־יְדֵי גְנֵבוֹתָיו וְעַרְמִימוּתָיו. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁהַצַּדִּיקִים מְעוֹרְרִים אֶת בְּנֵי־אָדָם מִשְּׁנָתָם וּמִנְּפִילָתָם עַל־יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת דַּיְקָא, שֶׁמַּלְבִּישִׁין וּמַעְלִימִין בָּהֶם אֶת הַפְּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת גְּנֵבָה וְעָרְמָה, שֶׁמִּתְנַהֲגִים עִמּוֹ בְּרַמָּאוּת, כִּי נִדְמֶה לִכְאוֹרָה שֶׁמְּסַפֵּר סִפּוּרִים שֶׁל חֹל וְשִׂיחַת חֻלִּין וּמִלִּין דְּעָלְמָא, וְהוּא מַלְבִּישׁ בָּהֶם דַּיְקָא הָשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, וּמוֹצִיא אֶת הָאֲנָשִׁים מֵרֶשֶׁת הַבַּעַל־דָּבָר, בִּבְחִינַת "מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ" (איוב יד), שֶׁמְּשַׁנִּין אֶת הַפָּנִים עַל־יְדֵי הַלְּבוּשִׁין שֶׁל סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַכִּירוּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בִּגְנֵבָה מֵהֶם. נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק מִתְנַהֵג גַּם־כֵּן בִּגְנֵבָה וְעָרְמָה גְדוֹלָה כְּדֵי לְהוֹצִיא בְּנֵי־אָדָם מֵרֶשֶׁת הַסָּמֶךְשׂמֵם, שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם עַל־יְדֵי דַּרְכֵי גְנֵבָתוֹ וְעָרְמָתוֹ כַּנַּ"ל (הלכות גניבה הלכה ג, אות ב).
— through drinking wine and intoxication one can corrupt greatly, until all evil paths seem straight to one — as written: "When he sets his eye on the cup he shall walk in straight paths" — for the mind is elevated above its vessels, and one no longer sees the warnings of the Torah's commandments. Therefore on Pesach — when the light of truth itself was revealed, above the level of the mochin, before it was clothed in counsels — one is obligated to drink four cups of wine, for through wine the mind is elevated and one receives the light of truth itself above the vessels of the mochin — and thereby holy faith is completed and the blemish of Adam HaRishon is repaired (of whom our Sages said: "she squeezed grapes and gave it to him") and the blemish of Noach. Therefore
בְּעֵת שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָבוֹא לִשְׁלֵמוּת תִּקּוּנוֹ, אֲזַי מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל־דָּבָר בְּיוֹתֵר בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַגּוֹרֵם קִלְקוּל וּפְגָם, חַס וְשָׁלוֹם, לְאוֹתוֹ הַתִּקּוּן וְהַמַּעֲלָה שֶׁמּוּכָן הָאָדָם לָבוֹא. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר אָז בָּזֶה מְאֹד וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַצִּילוֹ מֵרִשְׁתּוֹ (שם אות ו).
there are four cups — corresponding to the four expressions of Redemption, for the essential
עִקַּר אֲרִיכַת יָמָיו שֶׁל הָאָדָם הוּא מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְחִיב הַיּוֹם בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי כָל יוֹם וָיוֹם בִּתְחִלָּתוֹ הוּא קָצָר מְאֹד, וּבָא לְהָאָדָם, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי בְחִינָתוֹ, בְּמֵצַר גָּדוֹל, וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם בִּתְחִלָּתוֹ קָשָׁה עַל הָאָדָם מְאֹד מְאֹד הָעֲבוֹדָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הַיּוֹם. וּמֵחֲמַת זֶה רַבִּים נִמְנָעִין מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְדוֹחִין וּמַטְעִין אֶת עַצְמָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם, שֶׁאוֹמְרִים: הַיּוֹם קָשֶׁה לִי לְהִתְפַּלֵּל! הַיּוֹם לִבִּי אָטוּם! הַיּוֹם יֶשׁ לִי מְנִיעוֹת וּבִלְבּוּלִים אֵלּוּ! וְכֵן מִזְדַּמֵּן לוֹ כִּמְעַט בְּכָל יוֹם וָיוֹם, עַד שֶׁמֵּחֲמַת זֶה רַבִּים מְזַלְזְלִין בִּדְבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמַאי נִיהוֹ? תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְהַתְּפִלָּה דּוֹמָה עֲלֵיהֶם לְמַשָּׂא, וַחֲפֵצִים לִפְטֹר הַתְּפִלָּה מֵעֲלֵיהֶם, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם מְבִינִים וְאֵינָם מְשִׂימִים אֶל לִבָּם לִרְאוֹת הֵיטֵב שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא כָּךְ, כִּי כָל יוֹם בִּתְחִלָּתוֹ הוּא קָצָר וּבָא לְהָאָדָם בְּמֵצַר וּבְצִמְצוּם גָּדוֹל, וְהַקְּדֻשָּׁה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הַיּוֹם עֲדַיִן הִיא נֶעְלֶמֶת בְּמֵצַר גָּדוֹל וּבְקַטְנוּת גָּדוֹל מְאֹד. אֲבָל הָאָדָם צָרִיךְ בְּכָל יוֹם לִהְיוֹת גִּבּוֹר כַּאֲרִי וְכוּ', לְהִתְגַּבֵּר לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְחִיב אֶת הַיּוֹם וְלֵילֵךְ בְּכָל שָׁעָה מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת, דְּהַיְנוּ לְהַגְדִּיל כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה מֵהַיּוֹם בְּתוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה יְתֵרָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הָעֲבוֹדָה, מַה שֶּׁצְּרִיכִין בְּכָל עֵת לָצֵאת מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת לְמֹחִין דְּגַדְלוּת. וְזֶה עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לִזְכֹּר בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי בְּכָל יוֹם אָנוּ צְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל לָצֵאת מִמֵּצַר לַמֶּרְחָב, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּ"הּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב", שֶׁזֶּה עִקַּר אֲרִיכַת יָמָיו שֶׁל הָאָדָם כַּנַּ"ל (שם אות י).
Redemption depends on faith; and the four cups correspond to four aspects: faith, prayer, miracles, and the Land of Israel. The Exodus from Egypt occurs in every person and at every time — in every year and in every day. Even within every single day there is the aspect of Pesach and the Exodus. Therefore one must mention the Exodus from Egypt every day — for every illumination and upper awakening of holiness coming from Above upon a person each day is the aspect of the illumination of the Exodus — coming from Above
בְּעִנְיַן הַפְּגָם שֶׁל הַדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה - בָּזֶה נִכְשָׁלִים הַרְבֵּה בְּנֵי־אָדָם, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, עַד שֶׁנּוֹגֵעַ הַפְּגָם גַּם בְּצַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים, בִּבְחִינַת "כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם", כִּי כָל הָעֲבֵרוֹת וְהַפְּגָמִים שֶׁל כָּל בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, נִמְשָׁךְ רַק מִבְּחִינַת דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַמְתִּין, כִּי אֵין הַיֵּצֶר הָרָע מָצוּי אֶלָּא לִשְׁעָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְאִם הָיָה מַמְתִּין אֵיזֶה שָׁעָה, הָיָה זוֹכֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אוֹתָן מַצָּעוֹת שֶׁהִצִּיעָה לּוֹ בְּאִסּוּר הִצִּיעָה לּוֹ בְּהֶתֵּר, וְכֵן הַרְבֵּה. וְזֶה עִקַּר הַחֵטְא וְהַפְּגָם שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְכֵן עִקַּר הַפְּגָם שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁחָשְׁבוּ עֲלֵיהֶם רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֵיזֶה פְּגָם, אוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּמִּקְרָא לְהֶדְיָא שֶׁשָּׁגוּ בְּאֵיזֶה דָבָר; הֲגַם כִּי בְּוַדַּאי הָיָה שְׁגִיאָה דַקָּה מִן הַדַּקָּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן עִקַּר הַפְּגָם וְהַשְּׁגִיאָה הָיָה בְּעִנְיַן דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה. וְכָל הַתּוֹכָחָה שֶׁהוֹכִיחַ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת הַשְּׁבָטִים לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ, הַכֹּל הָיָה בְּעִנְיַן פְּגָם זֶה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' גזילה, הלכה ה, אותיות ז ח ט י יא).
not in gradual order, without a proper is'arusa d'l'sata — all in order that one emerge from one's harsh exile. But afterward, when one begins to walk in Hashem's paths, this illumination is taken away and one is left to go on one's own gradually in order — and then one needs fresh strengthening. Therefore there is no permanence in the beginning
יֵשׁ בָּזֶה יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל כַּמָּה בְּנֵי־אָדָם, וּבִפְרָט הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה, שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר אֶחָד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא מִצְוָה הֵם מַפְקִירִים אֶת הַכֹּל, וּבָאִים עַל־ יְדֵי־זֶה לִידֵי קִלְקוּלִים רַבִּים, וּבִפְרָט כְּשֶׁבָּאִים עַל־יְדֵי־זֶה לִידֵי מַחֲלֹקֶת. וְזֶה גַם־ כֵּן בְּחִינַת דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה. וְכֵן גַּם זֶה בִּכְלַל דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, כְּשֶׁאֵין רוֹצִין לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, כִּי אִם כְּשֶׁיּוּכַל לְגָמְרָהּ בִּשְׁלֵמוּת, וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְגָמְרָהּ, אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹתָהּ כְּלָל. וְזֶה פְּגָם גָּדוֹל, כִּי אַטּוּ מָאן דְּלָא יָכוֹל לְמֶעְבַּד כֹּלָּא מִצְוָה, פַּלְגָּא מִצְוָה נָמֵי לָא לִעֲבַד?! בִּפְרָט לִפְעָמִים בְּעֵסֶק גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהַתְחָלַת הָעֵסֶק בְּעַצְמוֹ הוּא גַם־כֵּן בְּחִינַת כֹּלָּא מִצְוָה, הֲגַם שֶׁגְּמַר הַתִּקּוּן בִּשְׁלֵמוּת יִהְיֶה עַל־יְדֵי אֲחֵרִים. וּבֶאֱמֶת כָּל הַמִּצְוָה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ גַם־כֵּן, מֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַהַתְחָלָה עַל־יָדוֹ, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אותיות י יב).
of Chassidus [piety], for then one blazes with great passion from the light of the upper awakening that comes upon one. But the essential thing is what happens afterward — when the upper light departs and one is left to go on one's own — that one strengthen oneself in Hashem's
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין לְהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ. הַיְנוּ, מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַקְדִּישׁ עַצְמוֹ בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, עִקַּר עֲצָתוֹ, שֶׁיֵּדַע שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ, דְּהַיְנוּ אוֹתָהּ הַשָּׁעָה וְהַמָּקוֹם שֶׁעוֹמֵד בָּהּ, וְלֹא יַחְשֹׁב עַל שָׁעָה אַחֶרֶת וְעַל מָקוֹם אַחֵר כְּלָל, רַק יִשְׁתַּדֵּל וְיִתְגַּבֵּר לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וְהַמָּקוֹם, כִּי הַשָּׁעָה הָאַחֶרֶת וְהַמָּקוֹם הָאַחֵר הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי וְכוּ' (שם אות כ).
service day by day in gradual order. This is like the parable brought in the name of the holy Baal Shem Tov: like a toddler learning
אַף־עַל־פִּי שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת זָרִיז גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה כְּלָל, רַק לֵילֵךְ וּלְהִתְנַהֵל לְאַט לְאַט, בִּבְחִינַת 'הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן', וּכְמוֹ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "הַיְלָדִים רַכִּים וְכוּ', וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים וְכוּ'". וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְדַבֵּר (שם אות כא).
to walk — at first one holds and leads the child, and afterward releases them to walk alone. This is precisely the matter of Pesach
גֶּדֶר הָאָדָם הוּא מְדַבֵּר, וְהוּא כְּנֶגֶד יְסוֹד הָאֵשׁ, כַּיָּדוּעַ. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּל יְסוֹד כָּלוּל מִכָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן הָאָדָם הַמְדַבֵּר הוּא מִבְּחִינַת יְסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבָּאֵשׁ שֶׁבְּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, כַּמּוּבָא. וּבָזֶה עִקַּר בְּחִירַת הָאָדָם, שֶׁנִּבְרָא רַק בִּשְׁבִיל זֶה, הַיְנוּ לָסוּר מֵהָאֵשׁ הָרַע וְהַטָּמֵא שֶׁבּוֹעֵר לְכָל הַתַּאֲווֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְלִזְכּוֹת לְהַכִּיר וְלֵידַע אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'אֵשׁ אֹכְלָה'. אַךְ גַּם בְּעִנְיַן הִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא יִבְעַר הָאֵשׁ דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבְּלִבּוֹ חוּץ מֵהַמִּדָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַזְהָרָה "פֶּן יֶהֶרְסוּ", שֶׁהֻזְהֲרוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת מַתַּןשׂ תּוֹרָה. כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצִין לְהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מֵהֲרִיסָה, שֶׁלֹּא יִדְחַק אֶת הַשָּׁעָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי רֹב הַהַרְפַּתְקָאוֹת וְהַנְּפִילוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת שֶׁל רֹב בְּנֵי־אָדָם הוּא רַק עַל־יְדֵי זֶה, כִּי זֶה יָדוּעַ כִּי הַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וַאֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, בְּוַדַּאי הוּא חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק הַרְבֵּה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ; רַק עִקַּר הָעִכּוּב מֵחֲמַת שֶׁכָּל אֶחָד הָיָה מְרֻצֶּה מְאֹד לַחְטֹף כָּל הַטּוֹב בְּפַעַם אַחַת, וְלִכְנֹס וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת תֵּכֶף בְּפַעַם אַחַת וּבְשָׁעָה רִאשׁוֹנָה. וּמֵחֲמַת שֶׁבֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְהַמְתִּין הַרְבֵּה, וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, וּלְהִתְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וּלְצַפּוֹת הַרְבֵּה לִישׁוּעַת הַשֵּׁם עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת - עַל־יְדֵי־זֶה רַבִּים לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן זֶה, וּמִתְרַשְּׁלִים מִלְּפַקֵּחַ עַל חַיֵּיהֶם הַנִּצְחִיִּים, עַד שֶׁמִּתְרַחֲקִים לְגַמְרֵי כְּמוֹ שֶׁמִּתְרַחֲקִים, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב אֶל צַדִּיקֵי־אֱמֶת, כִּי זֶה עֵסֶק שֶׁל צַדִּיקֵי־אֱמֶת, לְהַלְהִיב לֵב בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְלַהֲבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת־יָהּ וּבְהִשְׁתּוֹקְקוּת גָּדוֹל מְאֹד; אֲבָל נִזְהָרִים מְאֹד מִבְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, שֶׁלֹּא יַבְעִיר הָאֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי בִּבְחִינַת הֲרִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מִבְּחִינַת דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה אֲפִלּוּ בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי אַף־עַל־ פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי צְרִיכִין לְזָרֵז וּלְמַהֵר מְאֹד מְאֹד לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ, וּבִפְרָט מִי שֶׁכְּבָר נִכְשַׁל וְנִלְכַּד בַּמֶּה שֶׁנִּלְכַּד, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, וּצְרִיכִין לְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר, שֶׁהוּא הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה. כִּי בְּוַדַּאי, לְפִי הָאַהֲבָה וְהָרָצוֹן וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, בְּוַדַּאי הָיוּ מְרֻצִּים לְקַבְּלָהּ מִיָּד תֵּכֶף אַחַר יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, וְהַהֶכְרֵחַ לְהַמְתִּין עַד יוֹם הַחֲמִשִּׁים. וְאַף־ עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לִשְׁכֹּחַ וּלְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ בְּכָל פַּעַם: מָתַי יִזְכֶּה שֶׁיַּגִּיעַ יוֹם יְשׁוּעַת נַפְשׁוֹ בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְפִירָה, שֶׁסּוֹפְרִין הַיָּמִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים וּמִתְגַּעְגְּעִים וּמְצַפִּים וּמְחַכִּים לַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, יוֹם הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא יוֹם קַבָּלַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם בִּפְרָטִיּוּת גַּם־כֵּן, בִּבְחִינַת "לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה", כִּי צָרִיךְ לִסְפֹּר הַיָּמִים וְלִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ בְּכָל פַּעַם לִזְכּוֹת לִישׁוּעָה שְׁלֵמָה, בְּחִינַת לְבַב חָכְמָה, לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּלְעָבְדוֹ בְּלֵב שָׁלֵם וּבֶאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה כַּנַּ"ל, רַק לְהַמְתִּין הַרְבֵּה לִישׁוּעַת הַשֵּׁם וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וְגַם בָּזֶה אָסוּר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁיִּתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתוֹ תֵּכֶף, רַק בִּבְחִינַת "קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'", וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וְאִם לֹא נִתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתְךָ חֲזֹר וְקַוֵּה, וְיַרְבֶּה עוֹד לְהִתְפַּלֵּל וְלִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וְגַם בְּעִנְיַן הַשִּׂיחָה וְהַתְּפִלָּה בְּעַצְמָהּ אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁתֵּכֶף יַתְחִיל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִם לָאו, מִתְרַשֵּׁל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם גַּם מִתְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, ק כַּמָּצוּי בְּרֹב בְּנֵי־אָדָם; רַק אֲפִלּוּ אִם אֵין לוֹ לְעֵת־עַתָּה שׁוּם דִּבּוּרִים וְשׁוּם הִתְעוֹרְרוּת כְּלָל, יַעֲמֹד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדַל וּכְרָשׁ, כְּאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו, רַק יְצַפֶּה וְיִשְׁתּוֹקֵק וְיִתְגַּעְגֵּעַ שֶׁיַּשְׁפִּיעַ לוֹ דִּבּוּרִים מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁיִּזְכֶּה לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ הֵיטֵב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָז דַּיְקָא עַל־יְדֵי הַהַמְתָּנָה וְהַשְּׁתִיקָה וְהַיִּחוּל זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חַשְׁמַ"ל שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה הַקְּדוֹשָׁה (עי' התבודדות, אות מז). כִּי כָל אָדָם צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הַמֶּרְכָּבָה, כִּי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה. וְאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לִפְנִימִיּוּת קְדֻשַּׁת הַמֶּרְכָּבָה, אֶלָּא־אִם־כֵּן עוֹבְרִין תְּחִלָּה דֶּרֶךְ שָׁלשׁ קְלִפּוֹת טְמֵאוֹת לְגַמְרֵי, שֶׁהֵם רוּחַ־סְעָרָה וְעָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת (יחזקאל א), וְהָרוּחַ־ סְעָרָה מַלְהִיב הָאֵשׁ הַמִּתְלַקַּחַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאֵשׁ הַבּוֹעֵר לְכָל הַתַּאֲווֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן; וְהֶעָנָן גָּדוֹל מַחֲשִׁיךְ מִלִּרְאוֹת שֹׁרֶשׁ אוֹר הָאֵשׁ דִּקְדֻשָּׁה. וְאַחַר־כָּךְ צְרִיכִין לַעֲבֹר דֶּרֶךְ בְּחִינַת נֹגַהּ, שֶׁהוּא מְעֹרָב טוֹב וָרַע, בְּחִינַת "וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב" (שם). וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר הַחַשְׁמַ"ל, שֶׁמִּשָּׁם הַתְחָלַת הַמֶּרְכָּבָה דִקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת "וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל" (שם), וְעִקַּר הַמְשָׁכַת קְדֻשַּׁת הַחַשְׁמַ"ל הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְאָז זוֹכִין לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֵשׁ דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם): "כְּמַרְאֵה אֵשׁ, הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת", שֶׁשָּׁם הִתְגַּלּוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא". וְעַל־יְדֵי־זֶה שׂוֹרְפִין וּמְכַלִּין הָאֵשׁ דְּסִטְרָא־ אָחֳרָא, בִּבְחִינַת "כִּי מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם" (שם טו), וְזוֹכִין לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, בִּבְחִינַת "וּדְבָרָיו שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (שם אותיות כב כג כד כה כח; ובראשי פרקים).
and the Sefiras HaOmer — at first the light comes on its own from Above, then it departs, and then one must go on one's own gradually through all the days of the Sefira, until one merits through this to receive holiness — the aspect of receiving the Torah on Shavuos. Da'as and the mochin are the aspect of water — the aspect of "as the waters cover the sea." Faith is the aspect of dry land — the aspect of earth — the aspect of "dwell in the land and cultivate faith." Therefore at the splitting of the Reed Sea — when Israel merited to entirely set aside their da'as and relied on faith alone — through this they merited that the miracle occurred in the physical realm as well: the sea was turned into dry land. This is what the holy Zohar explains: "Why do you cry out to Me — the matter depends on Atika." For the essential drawing of this complete faith — setting aside and nullifying one's da'as entirely, relying solely on faith, which is itself the aspect of the splitting of the Reed Sea — all this flows from the spirit of Moshiach, who merits to ascend to the aspect of Atik — the aspect of the head of faith, as explained. Therefore after the seventh day of Pesach chameitz was permitted — for when one merits this complete faith, one can eat chameitz in holiness without leavening the mind, for one acts only within what is permitted, and need not fear the hold of the leavening of the Sitra Achra's mind — for the moment any alien thought arises one sets aside one's mind entirely before faith, the aspect of the splitting of the Reed Sea. The barley omer is animal food — the aspect of "I was a brute and did not know, I was an animal with You" — the aspect of faith: setting aside one's mind and making oneself like an animal, relying on faith alone. And then one begins counting the days and weeks of the Omer — drawing all the middos, which are
כְּשֶׁאַהֲבָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי הוּא בָּטוּחַ שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יָבוֹא לִידֵי שׁוּם פְּגָם אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג. וְעַל־כֵּן גַּם הַשּׁוֹגֵג צָרִיךְ כַּפָּרָה (הלכות נזיקין הלכה ד, אות לא).
holy intellectual aspects, drawing them all into faith — and
קֹדֶם קִטְרוּג הַיָּרֵחַ הָיוּ שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת שָׁוִים, כִּי חַמָּה וּלְבָנָה הֵם בְּחִינַת תּוֹרָה וּתְפִלָּה, נִגְלֶה וְנִסְתָּר. וּבַתְּחִלָּה הָיוּ יְכוֹלִים לְהַשִּׂיג בְּנָקֵל גַּם בְּחִינַת הַנִּסְתָּר, אַךְ אַחַר קִטְרוּג הַיָּרֵחַ אָמַר לָהּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: לְכִי וּמַעֲטִי עַצְמֵךְ! הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַפְּגָם וְהַמִּעוּט נוֹגֵעַ בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת הַנִּגְלֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְבָנָה, כִּי הַנִּסְתָּר גַּם מִתְּחִלָּה הָיָה בִּבְחִינַת נִסְתָּר, וְעַל־כֵּן אֵין הַפְּגָם נוֹגֵעַ בּוֹ כָּל־כָּךְ; אַדְּרַבָּא, מִגֹּדֶל הַסְתָּרָתוֹ יְכוֹלִין גַּם עַכְשָׁו לְקַבֵּל מֵאוֹרוֹ, כַּמּוּבָן בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁבְּעֵת הַפְּגָם יוֹנְקִין דַּיְקָא מִבְּחִינַת קְדֻשָּׁה הַנֶּעְלֶמֶת וְהַנִּסְתֶּרֶת מְאֹד, כִּי לְשָׁם אֵין מַגִּיעַ הַפְּגָם כָּל־כָּךְ. אֲבָל עִקַּר הַפְּגָם הוּא בִּבְחִינַת הַנִּגְלֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלְּבָנָה, שֶׁנֶּעְלָם וְנֶחֱשָׁךְ אוֹרָהּ מְאֹד, עַד שֶׁכָּל הַנִּגְלוֹת קָשֶׁה לָנוּ לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג, וְכָל הַנִּגְלֶה נֶחְשָׁב נִסְתָּר מֵאִתָּנוּ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כִּי אִם עַל־יְדֵי קטו יְגִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת, שֶׁזֶּה כְּלַל עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל־יְדֵי עֲבוֹדָתָם הֵם מְמַלְאִים בְּכָל פַּעַם פְּגִימַת הַלְּבָנָה, וְנִתְגַּלֶּה לָהֶם הָאוֹר שֶׁהָיָה נֶעְלָם מֵהֶם. וְעַל־כֵּן אָנוּ צְרִיכִין בְּכָל פַּעַם לְהִתְיַגֵּעַ וְלַחְתֹּר בְּכַמָּה יְגִיעוֹת, וּלְבַטֵּל עַצְמֵנוּ וּלְדַבֵּק עַצְמֵנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבִטּוּל גָּמוּר, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג זֹאת הַבְּחִינָה שֶׁהִיא נִסְתֶּרֶת מֵאִתָּנוּ, שֶׁהִיא עַתָּה אֶצְלֵנוּ בִּבְחִינַת 'נִשְׁמָע'. כִּי שְׁמִיעָה בְּלִבָּא תָּלְיָא, שֶׁהִיא בְּחִינַת דְּבֵקוּת וּבִטּוּל אֶל הָאֵין־סוֹף, כִּי אִי אֶפְשָׁר עַתָּה לְהַשִּׂיג שׁוּם דָּבָר, כִּי אִם עַל־יְדֵי יְגִיעָה גְדוֹלָה בִּבְחִינַת בִּטּוּל מַמָּשׁ אֶל הָאֵין־סוֹף עַל־יְדֵי רִבּוּי תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת "נִשְׁמָע", וְעַל־יְדֵי־זֶה עוֹשִׂין מֵהַ'נִּשְׁמָע' 'נַעֲשֶׂה', דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָיָה נִסְתָּר אֶצְלֵנוּ לְפִי בְּחִינָתֵנוּ מַשִּׂיגִין אוֹתוֹ, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלֵנוּ בְּחִינַת נִגְלֶה, בְּחִינַת 'נַעֲשֶׂה', וְכֵן עוֹלִין אַחַר־כָּךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וְכוּ', עַד שֶׁזּוֹכִים הַצַּדִּיקִים לְמַה שֶּׁזּוֹכִים וְכוּ'. כִּי עַכְשָׁו יֵשׁ הֶפְסֵק גָּדוֹל וּמָסָךְ הַמַּבְדִּיל הַרְבֵּה בֵּין דַּרְגָּא לְדַרְגָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחשֶׁךְ שֶׁנִּתְהַוָּה מִמִּעוּט הַיָּרֵחַ, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה יְרִידָה קֹדֶם לַעֲלִיָּה וּלְהִתְיַגֵּעַ הַרְבֵּה, עַד שֶׁיְּשַׁבֵּר הַקְּלִפָּה וְהַחשֶׁךְ שֶׁבִּבְחִינַת הַיְרִידָה וְלַהֲפֹךְ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְעִנְיַן הַשְּׁנֵי כְתָרִים שֶׁל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: אִבַּדְתֶּם אֶת הַ'נַּעֲשֶׂה' - שִׁמְרוּ אֶת הַ'נִּשְׁמָע'; הָדָא הוּא דִכְתִיב: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר וְכוּ'". הַיְנוּ, שֶׁעַל־יְדֵי חֵטְא הָעֵגֶל אִבְּדוּ אֶת הַ'נַּעֲשֶׂה', שֶׁהוּא בְּחִינַת נִגְלֶה, כִּי גַם הַנִּגְלֶה נַעֲשָׂה נִסְתָּר מֵאִתָּנוּ, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ עַתָּה לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת 'נִשְׁמָע', הַיְנוּ לְהִתְיַגֵּעַ הַרְבֵּה וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁנְּבַטֵּל עַצְמֵנוּ בִּבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין־ סוֹף, וְאָז עוֹשִׂין מֵהַ'נִּשְׁמָע' 'נַעֲשֶׂה', וְנִתְגַּלֶּה לָנוּ מַה שֶּׁהָיָה נִסְתָּר מֵאִתָּנוּ, וְכֵן מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה וּמִתְיַגֵּעַ בְּכָל פַּעַם כָּרָאוּי, אֲזַי אַשְׁרֵי לוֹ, וַאֲזַי אֶצְלוֹ מִעוּט הַיָּרֵחַ הוּא לְטוֹבָה גְדוֹלָה, כִּי דַיְקָא עַל־יְדֵי־ זֶה זוֹכֶה לְמַה שֶּׁזּוֹכֶה, אַשְׁרֵי לוֹ, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, וּלְפֻם צַעֲרָא אַגְרָא. וּבְוַדַּאי כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם מֻכְרָח לְהִתְיַגֵּעַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מֵחֲמַת מִעוּט הָאוֹר וְהַחְשָׁכָתוֹ - בְּוַדַּאי הוּא זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְשָׂכָר כָּפוּל וּמְכֻפָּל, לְקַבֵּל אוֹר גָּדוֹל וְנִפְלָא יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" - 'שְׁמַע' יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא, כִּי עַכְשָׁו מֵחֲמַת מִעוּט הָאוֹר אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת בֶּאֱמוּנַת אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלַל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַ'נִּשְׁמָע', שֶׁזֶּה בְּחִינַת 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל', דְּהַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין וּלְדַבֵּק עַצְמֵנוּ הֵיטֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּלְבַטֵּל עַצְמֵנוּ אֶל אוֹר הָאֵין־סוֹף בְּבִטּוּל גָּמוּר, וְאָז יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אַחְדוּתוֹ וְיִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ (הלכות מעקה ושמירת הנפש הלכה ד, אותיות ו ז). [אָמַר הַמַּעְתִּיק וְהַמְסַדֵּר: עַיֵּן 'אֱלוּל רֹאשׁ־ הַשָּׁנָה', אוֹת קסח, וְכֵן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת עוֹד מוּבָן לִכְאוֹרָה לְהֵפֶךְ, כִּי חַמָּה הוּא בְּחִינַת תּוֹרָה, בְּחִינַת נִגְלֶה, וּלְבָנָה הוּא בְּחִינַת נִסְתָּר. אַךְ שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, וּבֶאֱמֶת הַכֹּל עוֹלֶה בְּקָנֶה אֶחָד בִּפְנִימִיּוּת הַכַּוָּנָה לַמֵּבִין וְלַמְעַיֵּן הֵיטֵב].
through this one merits afterward to receive the Torah on Shavuos, for the essential receiving of the Torah is through faith. All of the Torah depends on the mitzva of tzitzis, as it is written: "And you shall see it and remember all the commandments of Hashem." For through tzitzis one is saved from the serpent's counsel and merits to receive the 613 divine counsels of the Torah — through which complete faith is attained. The light of tzitzis at its root is drawn from the aspect of Atik d'Atikin [the most Ancient of Ancient Ones], which is above all worlds and all intellect. This light flows in completeness only on Shavuos, when one ascends to Atik. But also through Sefiras HaOmer — when one sets aside one's mind and makes oneself like an animal, and draws all aspects of da'as and intellect into faith — through this one merits to receive and draw upon oneself the light of tzitzis throughout all the Sefira days, until one merits through this on Shavuos to receive the Torah in completeness. This is the aspect of Lag BaOmer — after having merited to count 32 days corresponding to the 32 threads of tzitzis, then the light of Shavuos — the aspect of Atik, where are the Thirteen Rectifications of the dikna which are the aspect of tzitzis — shines upon us more greatly. Therefore then Rashbi passed away —
מִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַיִּים בְּזֶה הָעוֹלָם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג כִּי אִם כְּשֶׁמִּסְתַּפֵּק בְּמִעוּט בְּתַכְלִית הַמִּעוּט מִזֶּה הָעוֹלָם, כְּדֵי חִיּוּנוֹ בְּצִמְצוּם, וְגַם זֶה הַמִּעוּט יִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם לְבַד וְעַל־פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְכָל מַה שֶּׁמְּרַחֵק עַצְמוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו וּמְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְמַעֲטִין חֶסְרוֹנוֹתָיו וְזוֹכֶה לְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת שְׁלֵמוּת, וְהָעִקָּר - עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (הל' פריה ורביה ה"ג אות לד ועי' אמונה וכו' אות קצ).
for he merited to draw the aspect of these thirteen tikkunim which he revealed in the holy Idra. The essential Exodus from Egypt in every generation, in every person, and
הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת, וְכָל הַקּוֹלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם רַק מֵהַחֶסְרוֹנוֹת, מַה שֶּׁכָּל אֶחָד צוֹעֵק עַל חֶסְרוֹנוֹ. וְעִקַּר הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא מֵחֲמַת עֹצֶם הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲווֹת וְהַחָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל, שֶׁהֵם בְּחִינַת מוֹתָרוֹת, בְּחִינַת עָרְלָה. וְכָל מַה שֶּׁאֵלּוּ הַמּוֹתָרוֹת מִתְגַּבְּרִין בְּיוֹתֵר, אֲזַי הוּא רָחוֹק מֵהַשְּׁלֵמוּת בְּיוֹתֵר וְהוּא בְּחִינַת בַּעַלשׂמוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים", שֶׁכָּל־זְמַן שֶׁהָעָרְלָה בְּךָ אַתָּה בַּעַל־מוּם לְפָנַי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "כָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ", בְּחִינַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁנִּקְרָאִין מוֹתָרוֹת, וְאָז הוּא מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת וְחָסֵר לוֹ בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר. וּכְשֶׁמַּעֲבִירִין הָעָרְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמּוֹתָרוֹת שֶׁל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וְחָכְמוֹתָיו שֶׁל הֶבֶל, אָז דַּיְקָא נִשְׁלָם הַחִסָּרוֹן וְנִקְרָא תָּמִים, כִּי אָז דַּיְקָא יָכוֹל לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁשָּׁם כָּל הַשְּׁלֵמוּת (שם אות לה; ועי' מילה אות מה).
at every time is to merit leaving the serpent's defilement — through which the exile of Egypt and all the exiles came about. That is: to merit being saved from wicked counsel and from those who contest and prevent [one from reaching] the point of truth, who distort the words of
עַל־יְדֵי יִרְאָה דִקְדֻשָּׁה מַעֲלִין אֶת הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁמָרִין מִן הַמַּזִּיקִין; כִּי יִרְאָה הוּא בְּחִינַת שִׁמּוּר, שֶׁהוּא מִדַּת לַיְלָה, בְּחִינַת יִרְאָה (הל' קדושין ה"ב בהשמטה).
the living G-d and call evil good and good evil. And to merit
מַה שֶּׁעַל־יְדֵי הָעֲו?ֹנוֹת וְהַפְּגָמִים נִתְקַלְקְלִין הַצִּנּוֹרוֹת וְהַנְּתִיבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת הַשִּׂכְלִיִּים פְּרָטִיִּים שֶׁעַל־יָדָם מְקַבְּלִין מֵהַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל, וְאָז הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת מְעַקְּמִין אֶת מֹחוֹ וּמְבַלְבְּלִין דַּעְתּוֹ בְּדֵעוֹת זָרוֹת וְעֵצוֹת שֶׁל שֶׁקֶר, עַד שֶׁמַּתִּיר אֶת הָאָסוּר וְאוֹסֵר אֶת הַמֻּתָּר, וְנִכְנָס בְּחֻמְרוֹת וְדִקְדּוּקִים יְתֵרִים וּמָרוֹת שְׁחֹרוֹת שֶׁל הֶבֶל, וּבְכַמָּה דְבָרִים שֶׁהֵם מִגּוּפֵי וְעִקְּרֵי הַתּוֹרָה הוּא מֵקֵל בְּיוֹתֵר וְכוּ' - עַיֵּן כָּל זֶה 'אֱלוּל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה' וְכוּ', אוֹת קצט. לִפְעָמִים מִתְיַגֵּעַ הָעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם, מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר סָבַל כַּמָּה יִסּוּרִים וְכוּ', וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִפֹּל לִבְחִינַת זִקְנָה דְסִטְרָא־אָחֳרָא וְתַשּׁוּת כֹּחַ חַס וְשָׁלוֹם, עַל־ כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בְּמִדַּת אֶרֶךְ אַפַּיִם הַנַּ"ל, לְהַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְרוּחוֹ עַל כָּל הַיְגִיעוֹת וְהַכְּבֵדוּת וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ; וְזֶה בְּחִינַת 'אֶרֶךְ אַפַּיִם לַצַּדִּיקִים'. וְכֵן גַּם הָרְשָׁעִים חַס וְשָׁלוֹם צְרִיכִין גַּם־כֵּן לְהִתְחַזֵּק בְּמִדָּה זֹאת שֶׁל אֶרֶךְ אַפַּיִם, שֶׁלֹּא יְבַלְבֵּל אוֹתָם רִשְׁעָתָם מִלָּשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יֵרַךְ לְבָבָם וְלֹא יִהְיֶה נֶחֱלָשׁ דַּעְתָּם מֵרִבּוּי הָעֲו?ֹנוֹת שֶׁלָּהֶם וּמֵהַנְּפִילוֹת, שֶׁכְּבָר הִתְחִילוּ כַּמָּה פְעָמִים קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְנָפְלוּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִבְטְחוּ בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל וְיַאֲרִיכוּ אַפָּם וְרוּחָם עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם, וְיִתְחַזְּקוּ בְּכָל פַּעַם לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ, אוּלַי יִזְכֶּה מֵעַתָּה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ לַעֲזֹב דַּרְכּוֹ וּמַחְשְׁבוֹתָיו, וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן וַחֲלוּשׁ כֹּחַ בְּעֵינֵי עַצְמוֹ לְעוֹלָם; וְזֶה בְּחִינַת 'אֶרֶךְ אַפַּיִם לָרְשָׁעִים'. וּשְׁאָר כָּל הַמַּדְרֵגוֹת מִמֵּילָא כְּלוּלִין בָּהֶם (שם אות ח). סד. יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת נֶפֶשׁ, בְּחִינַת רוּחָנִיּוּת, וְהֵם רְחוֹקִים בְּשָׁרְשָׁם מִגַּשְׁמִיּוּת לְגַמְרֵי, וְהֵם לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם, וְהֵם כְּלוּלִים וּמְיֻחָדִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, כִּי יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. אֲבָל הָאֻמּוֹת עַכּוּ"ם הֵם מִסִּטְרָא דְעֵשָׂו, שֶׁהוּא לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה גַשְׁמִית, כִּי מִשָּׁם אֲחִיזָתָם, כִּי הֵם בְּחִינַת גּוּף וָחֹמֶר כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת נְשָׁמָה וְצוּרָה כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּהָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם (דברים ד): "אֲשֶׁר חָלַק (לָהֶם) [ה' אֱלֹקֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים]", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מגילה ט, ב): אֲשֶׁר חָלַק לָהֶם, לְהָאִיר לָהֶם. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה לְהָבִין, וְכִי לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה לְהָאִיר, הֲלוֹא גַם אָנוּ צְרִיכִין לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְכוּ', וְאַדְּרַבָּא, כָּל הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ לֹא נִבְרָא רַק בִּשְׁבִילֵנוּ? אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הֶאָרַת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם הוּא רַק מֵאוֹר ה' הַמֵּאִיר בָּהֶם, רַק שֶׁהֶאָרָה הַזֹּאת נִתְלַבְּשָׁה בְּגַשְׁמִיּוּת הַכּוֹכָבִים וְכָל צְבָאָם בִּשְׁבִיל כֹּחַ הַבְּחִירָה, וְעַל־כֵּן הֶאָרָה הַגַּשְׁמִית שֶׁלָּהֶם הוּא רַק מֵחֵלֶק הָעַכּוּ"ם, כִּי חֶלְקֵנוּ גַם נה עַכְשָׁו (אַחַר שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה הֶאָרָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּגַשְׁמִיּוּת הַכּוֹכָבִים) הוּא רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ", וּכְתִיב: "מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי", וּכְתִיב: "חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי" וְכוּ'. וַאֲפִלּוּ בְּכָל הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים אָנוּ צְרִיכִין לְהִתְדַּבֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַעֲלוֹת מְקוֹר חִיּוּתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבָד, כִּי אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁל שׁוּם דָּבָר, כִּי אִם בְּרוּחָנִיּוּתוֹ וְחִיּוּתוֹ לְבָד (שם אות ו).
accepting and fulfilling the counsel of the tzaddikim — which are the holy counsels included and drawn from the 613 strategies of the Torah, the aspect of receiving the Torah on Shavuos — through which one merits complete faith and eternal redemption. Chameitz and leaven are in the aspects of the kelipa of Esav and Yishmael — the two clouds that cover the eyes — from which all evil and alien thoughts are drawn. The essential Redemption from Egypt is going from chameitz to matza — meriting holy mochin and holy thoughts. After the splitting of the Reed Sea chameitz was permitted — for then the evil within chameitz and leaven was entirely nullified until it reverted to being permitted. For the essential splitting of the Reed Sea is: there is the Sea of Wisdom, with paths and routes within it to attain wisdom — the aspect of "Who places a way in the sea." And against this are the depths of the sea — the aspect of the Sitra Achra, alien thoughts
עִקַּר הָעַבְדוּת הוּא בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲשִׂיָּה וְעַבְדוּת. וְכָל הָעֲבוֹדוֹת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁצְּרִיכִין לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֻבְדָּא וּבַעֲשִׂיָּה דַיְקָא, הַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁאֵינוֹ מִתְבָּרֵר בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל־יְדֵי עַבְדוּת וַעֲשִׂיָּה דִקְדֻשָּׁה (שם ה"ג אות ג).
and evil imaginings drawn from the clouds that cover the eyes. These depths cover the Sea of
יִשְׂרָאֵל בְּשָׁרְשָׁם הֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מִכָּל הָעֲו?ֹנוֹת, כִּי הֵם עֶצֶם הַטּוֹב, וְהֵם רְחוֹקִים מִן הָרַע בְּתַכְלִית הָרִחוּק בְּשָׁרְשָׁם. וְעַל־כֵּן אֵין לְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא שׁוּם אֲחִיזָה וְשַׁיָּכוּת לְפַתּוֹת אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי אִם עַל־יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, כִּי הַמְדַמֶּה מַטְעֶה אֶת הָאָדָם וּמְדַמֶּה לוֹ דָּבָר לְדָבָר, עַד שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ חַס וְשָׁלוֹם וּמֵשִׂים רַע לְטוֹב וְטוֹב לְרַע וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לִטְעוֹת מְאֹד עַל־יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, וְלִהְיוֹת נִדְמֶה לוֹ עַל עֵץ שֶׁהוּא אָדָם וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, וּכְמוֹ־כֵן בְּעִנְיַן דֵּעוֹת הָאָדָם וְתַאֲווֹתָיו וּמִדּוֹתָיו. שֶׁבֶּאֱמֶת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי רָחוֹק לְגַמְרֵי מִכָּל הַדְּבָרִים רָעִים וּמִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וְעִקַּר מִכְשׁוֹל הָאָדָם חַס וְשָׁלוֹם הוּא רַק עַל־יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁמַּטְעֶה אֶת הָאָדָם וּמְדַמֶּה לוֹ דָּבָר לְדָבָר, וּמוֹלִיכוֹ מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה עַד שֶׁמְּבִיאוֹ לְמַה שֶּׁמְּבִיאוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הָרַע שֶׁל כָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת הוּא בְּהָעַכּוּ"ם, עַל־כֵּן צִוְּתָה עָלֵינוּ הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹתֵיהֶם וְלֹא לְהִתְדַּמּוֹת לָהֶם בְּשׁוּם דָּבָר, שֶׁלֹּא 'לְהִתְדַּמּוֹת' לָהֶם דַּיְקָא, כִּי כְּשֶׁמִּתְדַּמִּין לָהֶם בְּשׁוּם דָּבָר, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר הָרַע שֶׁבַּמְדַמֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, וִיכוֹלִין לָבוֹא עַל־ יְדֵי־זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, לִידֵי דֵעוֹתֵיהֶם וּמִדּוֹתֵיהֶם וְתַאֲווֹתֵיהֶם, כִּי עִקַּר הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא הִיא נֶאֱחֶזֶת בְּהַמְדַמֶּה כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מֵהֶן מְאֹד מְאֹד בְּכָל הַדְּבָרִים, רַק צְרִיכִין לְהִתְדַּמּוֹת בְּכָל הַדְּבָרִים וּבְכָל הַמִּנְהָגִים וּבְכָל הַמַּלְבּוּשִׁים לְיִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, וּלְהִתְדַּמּוֹת בְּכָל דָּבָר לְדַרְכֵי הַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל: הִדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם", כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמְּדַמִּין עַצְמָם בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְכָל הַנְהָגוֹתֵיהֶם לְדַרְכֵי הַכְּשֵׁרִים הָאֲמִתִּיִּים, עַל־ יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהִכָּלֵל בָּהֶם, וְלַסּוֹף יִהְיֶה בֶּאֱמֶת כְּמוֹתָם (הלכות חוקות העמים הלכה ב אות א).
Wisdom and confuse its paths and routes. One must shatter and expel them — then the Sea of Wisdom is revealed and one attains wondrous attainments within it. This is the splitting of the Reed Sea — the insolent waters were expelled, and the paths of the Sea of Wisdom were revealed: "Who places a way in the sea." Therefore then great attainments were reached. The splitting of the Reed Sea was in the merit of Yosef's coffin — the repair of the bris — for one who merits the repair of the bris can expel the depths of the sea, for the repair of the bris is the aspect of mila and pria through
כֹּחַ הַמְדַמֶּה הוּא בִּבְחִינַת 'עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע', בְּחִינַת נֹגַהּ, שֶׁהוּא לִפְעָמִים נִכְלָל בַּטּוֹב וְלִפְעָמִים לְהֵפֶךְ, כִּי הוּא בְּחִינַת דִּמְיוֹן, וּלְמָקוֹם שֶׁמְּדַמֶּה עַצְמוֹ שָׁם נִכְלָל. וְעִקַּר הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם הוּא בַּכֹּחַ הַמְדַמֶּה, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְגַּבֵּר לְבָרֵר הַטּוֹב שֶׁבַּמְדַמֶּה שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בַּקְּדֻשָּׁה, וּלְהַפִּיל וּלְבַטֵּל הָרַע שֶׁבַּמְדַמֶּה. וְעַל־כֵּן אָנוּ מְצֻוִּין לְהִתְדַּמּוֹת לְיוֹצְרֵנוּ יִתְבָּרַךְ, כְּמַאֲמַר רַזַ"ל: הִדָּבֵק בְּמִדּוֹתָיו, מַה הוּא רַחוּם אַף אַתָּה רַחוּם, וְכֵן לְהִתְחַבֵּר לִכְשֵׁרִים וּלְהִתְדַּמּוֹת לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמְּדַמֶּה עַצְמוֹ בְּמִדּוֹתָיו לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְצַדִּיקִים וְלִכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהִכָּלֵל עִמָּהֶם יַחַד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּבֵרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁעוֹשִׂין לְעַצְמוֹ רֹגֶז בַּתְּפִלָּה, הַיְנוּ, שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא חָפֵץ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּבְהִתְלַהֲבוּת, רַק שֶׁעֲדַיִן לִבּוֹ בַּל עִמּוֹ, וְהוּא עוֹשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּפְעָמִים הָאָדָם עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ רֹגֶז עַל חֲבֵרוֹ בְּחִנָּם מֵחֲמַת שֶׁחָפֵץ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, אַף־עַל־פִּי שֶׁחֲבֵרוֹ אֵינוֹ חַיָּב כְּנֶגְדּוֹ כְּלָל, כְּמוֹ־כֵן הוּא עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ חֵשֶׁק וְהִתְלַהֲבוּת בַּתְּפִלָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵין לִבּוֹ מִתְלַהֵב כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְכֵן עַל־יְדֵי שֶׁעוֹשִׂין עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא שָׂמֵחַ, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְשִׂמְחָה בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ־כֵן בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁמְּדַמִּין עַצְמָן לִדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, אַף־עַל־פִּי שֶׁבַּהַתְחָלָה אֵין לוֹ מִדָּה זוֹ בֶּאֱמֶת, אַף־עַל־פִּי־כֵן מְדַמֶּה עַצְמוֹ וּמַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּמִדּוֹת אֵלּוּ וְהַנְהָגוֹת אֵלּוּ הַיְשָׁרוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְכָל הַטּוֹב בֶּאֱמֶת. וּצְרִיכִין לִהְיוֹת חָזָק מְאֹד בְּעִנְיָן זֶה וְלִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בָּזֶה, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁזֶּה זְמַן רַב שֶׁהוּא מַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּזֶה, וַעֲדַיִן לֹא זָכָה לְטוֹב בֶּאֱמֶת, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם זֶה טוֹב מַה שֶּׁהוּא מְדַמֶּה עַצְמוֹ וּמַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּהַטּוֹב. וְגַם כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם לֵידַע בֶּאֱמֶת מָתַי הוּא זוֹכֶה לְטוֹב, כִּי לִפְעָמִים נִדְמֶה לְהָאָדָם שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מִטּוֹב וְזֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב, וְכֵן לְהֵפֶךְ. עַל־כֵּן הוּא מְחֻיָּב תָּמִיד לְחַבֵּר עַצְמוֹ לַאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וַאֲמִתִּיִּים וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם וּלְהִתְדַּמּוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם, כִּי זֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם, אֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא יִזְכֶּה לִהְיוֹת כְּמוֹתָם. אֲבָל בֶּאֱמֶת אִם יִהְיֶה חָזָק בָּזֶה, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִהְיוֹת כְּמוֹתָם וּלְהִכָּלֵל בָּהֶם וְכַנַּ"ל (שם אותיות ב ג).
which the clouds that cover the eyes are nullified. On Pesach is the essential renewal of da'as and mochin to know that Hashem is G-d — the great mochin shining on Pesach. But since they are only drawn through awakening from Above without proper arousal from below, the partitions of the mochin are not yet fully repaired — if they had eaten chameitz the mind could have become leavened to the point of entering questions and refutations that time does not suffice to resolve. Therefore now the essential tikkun is: as soon as water is placed in the dough — which is the aspect of the waters of da'as drawn from a very high place — one must immediately bake the dough in fire, the aspect of awe [yira], the aspect of contraction: contracting the mochin immediately so they do not begin to probe what is beyond
עִנְיַן הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁבָּא עַל הָאָדָם לִפְעָמִים מִלְמַעְלָה וּמְעוֹרְרוֹ לִתְשׁוּבָה, וְאָז צָרִיךְ לְקַבֵּל תֵּכֶף הִתְעוֹרְרוּת הַזֶּה, וְלֹא יַחְשֹׁב וְיִתְחַכֵּם בָּזֶה בְּיוֹתֵר, אֵיךְ וּמָה וּבְאֵיזֶה אֹפֶן אֶפְשָׁר לוֹ לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְגַם מֵהֵיכָן יִתְפַּרְנֵס - רַק יַשְׁלִיךְ תֵּכֶף מֵאִתּוֹ כָּל הַחָכְמוֹת, וִיחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְיִבְרַח תֵּכֶף מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לִבְרֹחַ וְלֹא יִסְתַּכֵּל לַאֲחוֹרָיו כְּלָל, וְיִבְטַח בַּה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹקָיו כִּי בְּוַדַּאי לֹא יַעַזְבֵהוּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁבְּכָל דּוֹר, שֶׁהָיָה בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל, וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם (עיין כל זה באריכות קצת - פסח אות קג).
them, but turn back to give thanks and praise to Hashem for all the miracles and wonders performed — for elevating and raising us far above our own level, in the aspect of lechem oni [bread
כָּל־אָדָם בְּכָל עֵת שֶׁהוּא עוֹסֵק נז בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה הוּא מְיַחֵד יִחוּדִים, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים קֹדֶם כָּל מִצְוָה: לְשֵׁם יִחוּד וְכוּ'. וְכָל הַיִּחוּדִים הַקְּדוֹשִׁים הֵם בִּבְחִינַת הִתְחַבְּרוּת הַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה עִם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. אֲבָל הַבַּעַל־דָּבָר וְהַקְּלִפּוֹת, הַנֶּאֱחָזִין בְּהַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה הַמִּתְבָּרְרִין מִבְּחִינַת שִׁבְרֵי כֵלִים עַל־יְדֵי הַיִּחוּדִים הַנַּעֲשִׂים עַל־יְדֵי עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל, הֵם מִתְגָּרִים מְאֹד בְּזֶה הָאִישׁ שֶׁעוֹסֵק לְבָרְרָם עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת יִחוּדִים כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן כְּשֶׁעוֹסְקִים אֵיזֶה שָׁעוֹת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, מִתְיַגֵּעַ מֹחוֹ וּמִתְבַּלְבֵּל, וְכָל הַבִּלְבּוּלִים שֶׁבָּעוֹלָם כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הָעֲנָנִין דִּמְכַסְיָן עַל עַיְנִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּפִירוֹת, פְּגַם הָאֱמוּנָה, וּמֵהֶם נִשְׁתַּלְשְׁלִים וְנִתְהַוִּים כָּל מִינֵי בִּלְבּוּלֵי הַדַּעַת שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁמֹּחוֹ נִתְבַּלְבֵּל מֵעֲבוֹדָתוֹ שֶׁעָסַק אֵיזֶה שָׁעוֹת, בְּהֶכְרֵחַ הוּא צָרִיךְ לָתֵת נְיָחָא לַמֹּחִין וּלְהִתְבַּטֵּל מֵעֲבוֹדָתוֹ וְלִישֹׁן קְצָת, אוֹ לְדַבֵּר שִׂיחַת חֻלִּין עִם בְּנֵי־אָדָם וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ, שֶׁהוּא גַם־כֵּן בְּחִינַת שֵׁנָה. וְאָז בִּשְׁעַת הַשֵּׁנָה וְהַבִּטּוּל, אָז מֹחוֹ נִסְתַּלֵּק וְנִתְבַּטֵּל וְנִכְלָל בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, בִּבְחִינַת "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ", כַּיָּדוּעַ, הַיְנוּ שֶׁאָז בִּשְׁעַת הַשֵּׁנָה וְהַבִּטּוּל אֵין מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם מֹחוֹ כְּלָל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְלֹא נִשְׁאָר לוֹ רַק הָאֱמוּנָה לְבַד, כִּי הָאֱמוּנָה נִשְׁאָר לוֹ תָמִיד, כִּי כָל יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְבַּטְּלִין וְאֵין עוֹסְקִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֱמוּנָתָם חֲזָקָה תָּמִיד. וְעַל־כֵּן הַבִּטּוּל הוּא טוֹבָה גְדוֹלָה אֵלָיו, כִּי מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁמֹּחוֹ מַתְחִיל לְהִתְבַּלְבֵּל, וְהַבִּלְבּוּל נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנָה וּכְפִירוֹת, עַל־כֵּן בְּהֶכְרֵחַ לְבַטֵּל אָז דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי וּלְהַפְסִיק קְצָת מֵעֲבוֹדָתוֹ, כְּדֵי לְהַפְסִיק וּלְבַטֵּל הַיִּחוּד הַנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִבּוּר הָאֱמוּנָה עִם הַדַּעַת, כִּי בְּעֵת הַבִּלְבּוּל שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהָעִנְיָן הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּפִירוֹת, אָז אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַדַּעַת כְּלָל, וְאָז בְּהֶכְרֵחַ לְהִתְבַּטֵּל וּלְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ רַק בֶּאֱמוּנָה לְבַד, שֶׁהִיא בְּחִינַת שֵׁנָה וּבִטּוּל כַּנַּ"ל, וְאָז נִתְחַדֵּשׁ שִׂכְלוֹ וּמֹחוֹ בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה וְזוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְמֹחַ חָדָשׁ, לַחֲזֹר וּלְהַתְחִיל בַּעֲבוֹדָתוֹ בְּהִתְחַזְּקוּת יוֹתֵר וּבְהִתְלַהֲבוּת יְתֵרָה, וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁהָאָדָם הָעוֹסֵק קְצָת בְּתוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כְּשֶׁמִּתְבַּטֵּל קְצָת וְעוֹסֵק בְּשִׂיחַת חֻלִּין וְכַיּוֹצֵא, אֲזַי אַחַר־כָּךְ חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ וּלְלִמּוּדוֹ בְּחֵשֶׁק יוֹתֵר וּבְחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּיוֹתֵר. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְפַלֵּס דַּרְכּוֹ כְּשֶׁעוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּבַתּוֹרָה, שֶׁיִּתְבַּטֵּל לִפְעָמִים כְּשֶׁמֹּחוֹ מִתְיַגֵּעַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מֹחוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַבִּטּוּל הוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה, בִּבְחִינַת: בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ, כִּי הַבִּטּוּל קְצָת הוּא כְּמוֹ שֵׁנָה, שֶׁהוּא נְיָחָא לַמֹּחִין כַּנַּ"ל (הל' נדה ה"ב אות יב).
of poverty] upon which many things are answered. So too with every person at every time: when Hashem has compassion and shines da'as from Above to inform one that Hashem is still with one — then one must be very careful not to leaven one's mind at all, but strive to look upon Hashem's goodness and His wonders which He glorified in His kindness, and answer Hashem many words of praise and gratitude. Therefore after the seventh day of Pesach — when the partitions of the mochin were already repaired through the aspect of silence, "a fence around wisdom is silence", so the mochin would not enter to attain what is beyond them — the aspect of "and you shall be silent" said at the splitting of the Reed Sea — then chameitz was permitted. The eating of matza on Pesach, and also the eating of the afikoman [called tzafun — the hidden one], are both a supremely holy and wondrous eating through
מֵחֲמַת הָאוֹר הָאֱלָקוּת שֶׁבְּלֵב יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת "צוּר לְבָבִי", עַל־כֵּן הוּא מִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית, עַד שֶׁאֵינוֹ מַסְפִּיק לוֹ תַּרְיַ"ג מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הוּא מִשְׁתּוֹקֵק לִהְיוֹת דָּבוּק וְנִכְלָל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, וְשֶׁלֹּא יְפַנֶּה עַצְמוֹ לְשׁוּם דָּבָר מֵהָעוֹלָם, אֲפִלּוּ לְדָבָר הַמֻּתָּר, רַק יִהְיֶה תָּמִיד דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי הֶפְסֵק רֶגַע כְּלָל. אַךְ בֶּאֱמֶת זֶה אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן כְּלָל, כִּי אִם־כֵּן הָיָה מִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת וְלֹא הָיָה מִתְקַיֵּם יֵשׁוּתוֹ כְּלָל, וְהָיָה נֶחֱרָב הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בְּקִיּוּם הָעוֹלָם, עַל־כֵּן צְרִיכִין בְּהֶכְרֵחַ לְצַמְצֵם אוֹר הַהִתְלַהֲבוּת הַזֹּאת וְלַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה. וְזֶה בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר הֻזְהַרְנוּ לִבְלִי לָסוּר מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יָמִין וּשְׂמֹאל, כִּי אֲפִלּוּ לְיָמִין אָסוּר לָסוּר מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הַיְנוּ לְהַרְבּוֹת וּלְהוֹסִיף יוֹתֵר מִמִּצְו?ֹת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נוֹטֶה לְיָמִין, אָסוּר לָנוּ גַם־כֵּן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת לָאו דְּבַל־תּוֹסִיף, כִּי כְּשֶׁמּוֹסִיפִין עַל הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ אִם כַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא נוֹטֶה מִן הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וּמְקַלְקֵל הַצִּמְצוּם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁזֶּה עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָמוֹת, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֵין־סוֹף, שֶׁהִיא בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר, שֶׁגּוֹרֵם חַס וְשָׁלוֹם שְׁבִירַת כֵּלִים, חֻרְבַּן הָעוֹלָמוֹת. גַּם מִזֶּה בָּאִין כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי יָדוּעַ שֶׁכָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת וְהַחֲטָאִים, כֻּלָּם בָּאִים מִשְּׁבִירַת כֵּלִים שֶׁהָיָה עַל־יְדֵי רִבּוּי אוֹר כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים קז): "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת", שֶׁלִּפְעָמִים הָאָדָם בּוֹעֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִמַּדְרֵגָתוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "יַעֲלוּ שָׁמַיִם", וּכְשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְצַמְצֵם הָאוֹר לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה "יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת", חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל אַחַר־כָּךְ חַס וְשָׁלוֹם מְאֹד, כִּי זֶה בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן, עַל־פִּי־רֹב הָאָדָם נוֹפֵל לַעֲו?ֹנוֹת עַל־יְדֵי רִבּוּי הַמִּצְו?ֹת וְהַדִּקְדּוּקִים שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר, שֶׁמַּרְבֶּה לְהַחְמִיר וּלְדַקְדֵּק עָלָיו בְּיוֹתֵר, וּמְפַתֵּהוּ לַמִּצְו?ֹת שֶׁלּוֹ וּמִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת, וְאַחַר־ כָּךְ מְבִיאוֹ לִידֵי עֲו?ֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי רִבּוּי הַחֻמְרוֹת וְהַדִּקְדּוּקִים, זֶה בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר, שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הָעֲו?ֹנוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: "אַל תִּצְדַק הַרְבֵּה" וְ"אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה", כִּי הָא בְּהָא תָּלְיָא, שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִצְדַּק הַרְבֵּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְשַׁע הַרְבֵּה חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי־ זֶה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעִקַּר הַחֵטְא הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת רִבּוּי אוֹר, שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַנָּחָשׁ רָצָה לְהוֹסִיף עַל הַצִּוּוּי לִבְלִי לֶאֱכֹל מִכֹּל עֵץ הַגָּן, עַד שֶׁגַּם חַוָּה טָעֲתָה וְהוֹסִיפָה עַל הַצִּוּוּי, שֶׁאָסוּר גַּם לִגַּע בְּעֵץ־הַדַּעַת, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בָּאוּ לְמַה שֶּׁבָּאוּ וְעָבְרוּ עַל הַצִּוּוּי לְגַמְרֵי. וְגַם עִקַּר הַחֵטְא הָיָה גַם־כֵּן בִּבְחִינָה זֹאת, שֶׁהִסְתַּכֵּל בַּמָּה דְלָא הֲוָה לֵהּ רְשׁוּ, הַיְנוּ לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת רִבּוּי הָאוֹר, וְעַל־ יְדֵי־זֶה בָּא לְכָל הַפְּגָמִים שֶׁלּוֹ. וְעַל־כֵּן תֵּכֶף בְּהַתְחָלַת מַתַּן־תּוֹרָה הִזְהִירָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה מְאֹד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַזְהָרַת "פֶּן יֶהֶרְסוּ" (עַיֵּן פְּנִים), כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לְצַמְצֵם הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה כַּנַּ"ל (הלכות נדרים ה"ג, אותיות א ב).
which one merits the illumination of ratzon [will] — and also a good and holy yira [awe], to which the fallen yira — the aspect of sadness, sighing, and moaning, which are the aspects of chameitz and leaven — has no hold whatsoever. Rather only pure and clean yira — the aspect of "the fear of Hashem is a life [source]." Through the waving of the barley omer — animal food — one reveals and publicizes that the whole earth is full of His glory and in all places His sovereignty extends. Even if the spirit of foolishness has already entered a person and whatever has passed over them has passed — even so, even there in their place Hashem's glory is also full, for there is no place empty of Him whatsoever, and there is no despair in the world. On the contrary: when one yearns and longs from such a far place to return to Hashem — this is the essential magnification of His glory, in the aspect of "when Yisro came and said... then was the supernal Name elevated and glorified." This is what the Zohar writes of the omer offering:
בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה נט לָדַעַת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל צִמְצוּם הַהִתְלַהֲבוּת, כִּי בְּוַדַּאי צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת עָצוּם, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לְצַמְצֵם הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁלֹּא יִהְיֶה יוֹתֵר מִמַּדְרֵגָתוֹ. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי בֶּאֱמֶת, כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וְהֵם יוֹרוּ אוֹתוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֶךְ בָּהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה הַהִתְלַהֲבוּת וְהַתְּשׁוּקָה כָּרָאוּי בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה. וְזֶה שֶׁצִּוְּתָה תוֹרָה: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל", כִּי רַק הַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הֵם יוֹדְעִים אֵיךְ לְצַמְצֵם אֶת הָאוֹר כָּרָאוּי בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, לִבְלִי לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁמּשֶׁה רַבֵּנוּ כְּבָר מָסַר לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא כֻּלָּהּ בְּחִינַת מִדּוֹת וְצִמְצוּמִים הַקְּדוֹשִׁים לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל אֵין־סוֹף, אַף־עַל־פִּי־ כֵן אָנוּ צְרִיכִין בְּכָל דּוֹר וָדוֹר לְחַכְמֵי הַדּוֹר, שֶׁיְּפָרְשׁוּ לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּחָכְמָתָם הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא בְּעֶרְכֵּנוּ בְּחִינַת אֵין־סוֹף, רַק הַחֲכָמִים הַקְּדוֹשִׁים הֵם יוֹדְעִים לִלְמֹד עִמָּנוּ וּלְפָרֵשׁ לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בַּאֵר הֵיטֵב, לְמַעַן נוּכַל לְקַבֵּל אוֹר הַתּוֹרָה בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה בְּעֶרְכֵּנוּ כְּפִי הַדּוֹר וּכְפִי הַזְּמָן. וְזֶה בְּחִינַת הַגְּדֵרִים וְהַסְּיָגִים שֶׁעוֹשִׂין הַחֲכָמִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, עַיֵּן פְּנִים (שם אותיות ד ה).
it is the bediku d'eishes chayil — for this is the essential trial and test of every person of Israel when they come to purify themselves and accept upon themselves the yoke of Torah afresh. The essential test is whether one can strengthen oneself in Hashem regardless of what passes over them — not hiding one's face from Hashem, but longing toward Him and pleading before Him in outcry, supplication, and entreaty. For very much must every person endure according
הַיִּרְאָה הוּא שֹׁרֶשׁ הַחָכְמָה וְרֵאשִׁיתָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'". וְכֵן הוּא שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה, בְּחִינַת "בְּרֵאשִׁית" - יָרֵא בּשֶׁת, שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה; וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ וְכוּ'", אֲפִלּוּ הָכָא אִי אִיכָּא יִרְאַת ה' אִין, אִי לָא לָא, כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה יִרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ. נִמְצָא שֶׁשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הַמֻּשְׁרָשִׁים בְּהַתּוֹרָה בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה וְכוּ', עִקַּר שָׁרְשָׁם הוּא בְּיִרְאָה, שֶׁהוּא רֵאשִׁית הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה (הלכות כיבוד אבשׂואם ה"ג אות ז).
to their level. Therefore one counts afterward the days of the Omer — for it is known that one cannot leap to holiness in completeness in one moment, for "one who
עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם - לְגַלּוֹת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיָה הַכָּבוֹד נִסְתָּר וְנֶעְלָם בָּהֶם, לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ הָאֱמֶת כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת עִקַּר הָעֲבוֹדָה עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד", וּכְתִיב: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ וְכוּ'" וְכֵן בִּפְסוּקִים רַבִּים, כִּי צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ וְלִדְרשׁ וּלְחַפֵּשׂ הַרְבֵּה אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּזֶה הָעוֹלָם כָּל יְמֵי חַיָּיו, כִּי זֶה הָעִקָּר. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפֶּרִי, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לִכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם כְּשֶׁעוֹבְרִין תְּחִלָּה דֶּרֶךְ הַקְּלִפּוֹת לְשַׁבֵּר אוֹתָם וּלְבַעֵר אוֹתָם, וּכְשֶׁמְּשַׁבְּרִין הַקְּלִפָּה אָז זוֹכִין לַפֶּרִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהָעִכּוּבִים שֶׁסּוֹבְבִין אֶת הָאָדָם קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה לְהַכִּיר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, שֶׁרוֹצִים לְהַעְלִים אוֹר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְשֶׁעוֹבֵר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת, אֲזַי עִקַּר תַּקָּנָתוֹ שֶׁיִּדְרשׁ וִיבַקֵּשׁ וִיחַפֵּשׂ גַּם שָׁם אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא עוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה וְכָל הַקְּלִפּוֹת נִתְבַּטְּלִין, וְאָז נִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, בְּחִינַת "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים וְכוּ', וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם", הַיְנוּ בְּחִינַת תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַקְּלִפּוֹת, שֶׁיְּנִיקָתָם מֵהַהַעְלָמָה וְהַהַסְתָּרָה שֶׁל מַאֲמָר סָתוּם דִּבְרֵאשִׁית, שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַעְלִים אוֹר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיְתָה כָּל הַבְּרִיאָה. אַךְ "וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת וְכוּ", דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּזֶה תָּמִיד מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה עַד הַסּוֹף לְגַלּוֹת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מֵהֶעְלֵם אֶל הַגִּלּוּי, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף יִתְקַיֵּם עַל־יָדוֹ: "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה'". וְעַל־יְדֵי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגָּרְשִׁין וְנִתְבַּטְּלִין הַקְּלִפּוֹת וְנִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁל הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וְכוּ'" וְכֵן כֻּלָּם, וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו כַּנַּ"ל (שם ה"ד, אותיות ב ה).
comes to be purified is helped — they are told: wait." One must wait greatly, each according to their situation. And certainly throughout all those days one must wait, one is tested and examined by Hashem in the aspect of the barley omer — which is the test of all Israel when meriting to receive the Torah on Shavuos. Through the counting of the Omer one draws the da'as to know that from every physical and animal-like place in the world one can return to Hashem — for the whole earth is full of His glory. This is the essential preparation and purification for receiving the Torah. On Shavuos is drawn the essential da'as and mochin that Moshe Rabbeinu illuminates
בְּכָל עֵת וּזְמַן וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה וּבְאֵיזֶה עִנְיָן שֶׁהָאָדָם בּוֹ, יֵשׁ תָּמִיד אֵיזֶה בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה וּקְדוֹשָׁה, שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַהוּא הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזֹּאת דַּיְקָא, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַחֲרָפוֹת וְכָל אֲהָבוֹת רָעוֹת הַשּׁוֹרִין עַל לִבּוֹ וְיִתְתַּקֵּן הַכֹּל בִּשְׁלֵמוּת. כִּי זֶה רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין דּוֹמָה הָעֲבוֹדָה שֶׁהָאָדָם עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב לָעֲבוֹדָה שֶׁבְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וְכֵן אֵין דּוֹמָה הָעֲבוֹדָה שֶׁבְּבֵיתוֹ לְהָעֲבוֹדָה שֶׁבַּדֶּרֶךְ, כִּי בְּוַדַּאי בַּדֶּרֶךְ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק כָּל־כָּךְ בַּתּוֹרָה כְּמוֹ בְּבֵיתוֹ, אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּוַדַּאי אֵין הָאָדָם פָּטוּר לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, בַּדֶּרֶךְ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם; רַק שֶׁגַּם בַּדֶּרֶךְ צָרִיךְ לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזֹּאת, כְּפִי הָעֵסֶק שֶׁעוֹסֵק בּוֹ אָז, וּבְבֵיתוֹ צָרִיךְ לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ אָז. וְזֶה בְּחִינַת: "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", כִּי תָּמִיד צְרִיכִין לְדַבֵּר בְּתוֹרָה וְיִרְאַת־שָׁמַיִם וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא כְּפִי הָעֵת - אִם הוּא בְּבֵיתוֹ אוֹ בַדֶּרֶךְ, אִם הוּא בַּיּוֹם אוֹ בַלַּיְלָה, כִּי לַכֹּל עֵת, וּזְמַן לְכָל חֵפֶץ וְכוּ'. וְעַל־כֵּן רֹב מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה הֵם תְּלוּיִים בָּעֵת וּבַזְּמַן, כִּי זֶה כְּלַל הַתּוֹרָה, לְהָאִיר הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וּצְרִיכִין לְקַבֵּל הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת כְּפִי הָעֵת וְהַזְּמַן, כְּגוֹן בִּימֵי הַחֹל מְקַבְּלִין אוֹר הַנְּקֻדָּה עַל־יְדֵי תְפִלִּין, וּבְשַׁבָּת וְיוֹם־ טוֹב - עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת עִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם, וּבְפֶסַח - עַל־יְדֵי אֲכִילַת מַצָּה וְכוּ', וּבְסֻכּוֹת - עַל־יְדֵי סֻכָּה וְלוּלָב וְכוּ', וּבְרֹאשׁ־הַשָּׁנָה - עַל־יְדֵי שׁוֹפָר וְכוּ', וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָזֶה בִּשְׁאָרֵי זְמַנִּים קְדוֹשִׁים. וְכֵן אֲפִלּוּ הַמִּצְו?ֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּכָל זְמַן, בְּוַדַּאי גַּם־כֵּן אֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ וְאֵין אָדָם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, כִּי בְּיוֹם זֶה מַזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצְוָה זוֹ, כְּגוֹן בִּקּוּר חוֹלִים וְכַיּוֹצֵא, כְּדֵי לְקַבֵּל עַל־יָדָהּ אוֹר הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, וּבְיוֹם אַחֵר מַזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצְוָה אַחֶרֶת. וְכֵן בֵּין בְּנֵי־אָדָם - יֵשׁ צַדִּיק שֶׁעוֹסֵק בְּיוֹתֵר בְּמִצְוָה זֹאת, וְצַדִּיק אַחֵר עוֹסֵק בְּיוֹתֵר בְּמִצְוָה אַחֶרֶת, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אָבִיךָ בְּמַאי זָהִיר טְפֵי וְכוּ', וְהַכֹּל כְּפִי הַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ שֶׁל זֶה הָאָדָם בִּפְרָטִיּוּת בָּעֵת הַהוּא בִּפְרָטִיּוּת. וְכֵן אֵין הַלִּמּוּד שֶׁל כָּל יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ עַל־פִּי רֹב, כִּי הַיּוֹם עוֹסֵק בַּהֲלָכָה זֹאת וּבְעִנְיָן זֶה, וּלְמָחָר בְּעִנְיָן אַחֵר. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁל יוֹם, שֶׁבְּכָל יוֹם יֶשׁ בּוֹ שִׁיר מְיֻחָד, כְּפִי הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַשַּׁיָּךְ לִכְלָלוּת לִבְבוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת הַסְּדָרִים שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁבְּכָל שָׁבוּעַ קוֹרִין סֵדֶר אַחֵר בַּתּוֹרָה, וְגַם הַסֵּדֶר נֶחֱלָק לְשֶׁבַע פָּרָשִׁיּוֹת, נֶגֶד שִׁבְעַת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ - הַכֹּל כְּדֵי לְקַבֵּל בְּכָל שָׁבוּעַ וּבְכָל יוֹם אוֹר הַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא דַיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת: "יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת", כִּי הַכֹּל כְּפִי הָעֵת וְהַזְּמַן, כֵּן נִמְשָׁכִין דִּבּוּרִים מִלְמַעְלָה, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְחַזֵּק לְדַבֵּר הַדִּבּוּרִים כְּפִי הָעֵת, כְּדֵי לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא דַיְקָא (הל' מלמדים ות"ת, הלכה ד, אותיות ו ז).
to all of Israel — to inform them that Hashem is G-d — the aspect of receiving the Torah on Shavuos, when this da'as is revealed in completeness: "You have been shown to know." This da'as is the aspect of the teaching of the celestial and earthly dwellers — the aspects of sons and students. This is the aspect of all Ten Commandments, as explained. The days of the Sefira are in the aspect of "one who comes to be purified is helped — they are told: wait." One must wait all the Sefira days in order to sanctify and purify oneself in completeness — until one merits the aspect of receiving the Torah on Shavuos. During the Sefira we work to repair the blood [damim] through silence and stillness [demima v'shtika] — hearing one's disgrace and remaining silent — which is the essential teshuva. This is the aspect of the barley omer — animal food — for the animal has no speech. For this is the essential teshuva: being ashamed before Hashem and making oneself like an animal that cannot speak, having
בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם לֵידַע כָּל זֶה בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל עֵת, מַה הוּא הַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת וּבָרֶגַע הַזֹּאת דַּיְקָא, רַק הוּא צָרִיךְ לְהַאֲמִין תָּמִיד בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא וּבְכָל עֵת וּזְמַן וּבְאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא אָז, בַּעֲלִיָּה אוֹ בִירִידָה, אֲפִלּוּ אִם הַיְרִידָה הִיא חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁהוּא רַחֲמָנָא לִצְּלָן, אַף־ עַל־פִּי־כֵן הוּא צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין תָּמִיד, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ עַתָּה בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא דַיְקָא, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עַכְשָׁו לְהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת דַּיְקָא, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְתַּקֵּן מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין עַל זֶה תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים הַרְבֵּה, לִזְכּוֹת לִמְצֹא הַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא דַיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת: "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא" - לְ'עֵת' מְצֹא דַיְקָא, שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְצֹא הַנְּקֻדָּה כְּפִי הָעֵת וְהַזְּמָן. וְזֶה עִקַּר עִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁהֻזְהַרְנוּ עַל זֶה הַרְבֵּה, כִּי צְרִיכִין תָּמִיד לְהִתְחַזֵּק בָּזֶה לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, בִּכְדֵי לְעוֹרֵר אוֹר נְקֻדָּתוֹ הַטּוֹבָה שֶׁתָּאִיר לְלִבּוֹ, עַד שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ עַל־יְדֵי־ זֶה כָּל הַחֲרָפוֹת וַאֲהָבוֹת רָעוֹת הַשּׁוֹרִין עַל לִבּוֹ, שֶׁהֵם בְּחִינַת עָרְלַת לֵב. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל עֵת מִתְגַּבְּרִין הַחֶרְפוֹת־לֵב לְהַעְלִים וּלְהַסְתִּיר אוֹר נְקֻדָּתוֹ הַקָּדוֹשׁ הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא, עַל־כֵּן עַל־פִּי־רֹב דֶּרֶךְ הָאָדָם הָרוֹצֶה לַעֲסֹק בָּזֶה, לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, נִדְמֶה לוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁעַתָּה אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לְּדַבֵּר כְּלָל וְלִבּוֹ אָטוּם מְאֹד וְכוּ', כַּיָּדוּעַ, וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהַחֶרְפוֹת־ לֵב, עָרְלַת־לֵב הַנַּ"ל; אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר וְהוּא רַק מַעֲשֵׂה בַּעַל־דָּבָר, כִּי אִם יֹאמַר כֵּן, אֲזַי יִהְיֶה נִדְמֶה לוֹ לְעוֹלָם כֵּן, שֶׁעַתָּה אֵין לוֹ לֵב וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר, וְלֹא יְדַבֵּר לְעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־ יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ מִתְגַּבְּרִין עָלָיו הַחֶרְפוֹת־לֵב, עָרְלַת־לֵב בְּכָל פַּעַם בְּיוֹתֵר, כִּי עִקַּר בִּטּוּל אֲהָבוֹת רָעוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת עָרְלַת־לֵב הַנַּ"ל, הוּא רַק עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֶל אוֹר הַנְּקֻדָּה הַקָּדוֹשׁ עַל־יְדֵי דִּבּוּר פִּיו דַּיְקָא, שֶׁמְּדַבֵּר עִם רַבּוֹ וַחֲבֵרָיו אוֹ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעִם עַצְמוֹ, בַּמֶּה שֶׁשּׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמְעוֹרֵר נְקֻדָּתוֹ הַטּוֹבָה. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בָּזֶה מְאֹד, לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי אֵין עֵת בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יָכוֹל אָז לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא, וּלְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לְדַבֵּר בָּזֶה כְּפִי מַה שֶּׁיּוּכַל, וּלְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ בְּדִבּוּרָיו אֶת אוֹר נְקֻדָּתוֹ הַקָּדוֹשׁ. וְאִם יִתְחַזֵּק וְיִתְאַמֵּץ לִפְתֹּחַ פִּיו בְּעַל־כָּרְחוֹ לְדַבֵּר תָּמִיד אֵיךְ שֶׁהוּא, אָז בְּוַדַּאי יַעְזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִפְתַּח פִּיו וְלִבּוֹ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עַל־יְדֵי־זֶה לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַהוּא, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְתַּקֵּן הַכֹּל (שם).
no mouth to speak and no forehead to lift one's head out of shame. This is the aspect of the omer waving [tenufah] — the letters of tenu peh [give a mouth] — for we work to emerge from the level of the animal, the aspect of silence, to the level of the human being who speaks. This is the aspect of tenu peh — granting the mouth to speak. This is the waving itself: lifting the barley omer — animal food — to elevate it to the level of the speaking human being. Afterward on Shavuos we merit to fully ascend to the level of the human being — the aspect of the two wheat loaves brought on Shavuos, which are wheat, human food, and they too are waved and lifted to ascend to the aspect of silence that is above speech. For there are two types of silence: one silence that comes from shame over one's sins, having no mouth to speak — and through this one merits speech,
עִנְיַן הַהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזֹּאת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ כַּנַּ"ל, כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְלִזְכּוֹת לָזֶה, הוּא עַל־יְדֵי שֶׁעוֹשִׂין צְדָקָה בְּכָל עֵת, בִּבְחִינַת (תהלים קו): "אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט, עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת" - בְּכָל עֵת דַּיְקָא, כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי־זֶה בְּכָל עֵת לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזֹּאת דַּיְקָא כַּנַּ"ל (שם אות יב).
the aspect of "Take words with you and return to Hashem" — and afterward through this one merits to ascend to the ultimate completeness of attainment: the silence
כְּמוֹ שֶׁבִּפְרָטִיּוּת יֵשׁ לְכָל אָדָם וּלְכָל נִבְרָא בְּחִינַת לֵב, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם שֶׁל כָּל דָּבָר, כְּמוֹ־כֵן בִּכְלַל הָעוֹלָם יֵשׁ גַּם־כֵּן בְּחִינַת לֵב, שֶׁהוּא עִקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם שֶׁל הָעוֹלָם; וּכְמוֹ שֶׁבִּפְרָטִיּוּת מְבֹאָר כְּבָר לְעֵיל שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת חֲרָפוֹת וַאֲהָבוֹת רָעוֹת הַשּׁוֹרִין עַל הַלֵּב, שֶׁהֵם בְּחִינַת עָרְלַת־לֵב, שִׁבְרוֹן־לֵב, בְּחִינַת "חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי". וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא לְקַשֵּׁר אֶת לִבּוֹ לְהַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְלִבּוֹ בָּעֵת הַזֹּאת, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, וְהַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת מַעְיָן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. כְּמוֹ־ כֵן בִּכְלַל הָעוֹלָם יֵשׁ בְּחִינַת נְקֻדָּה הַכְּלָלִית, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּקֻדּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וְהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת מַעְיָן, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַתִּקּוּן וְהַחִיּוּת שֶׁל הַלֵּב הַכְּלָלִי, הַיְנוּ הַלֵּב שֶׁל כְּלַל הָעוֹלָם, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַלְּבָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּמֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל הַלֵּב הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה הוּא מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מַעְיָן, עַל־כֵּן הַלֵּב הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה נִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד וְצוֹעֵק בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ לָבוֹא אֶל זֶה הַמַּעְיָן, וְכֵן הַמַּעְיָן מִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו גַּם־כֵּן, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחוֹת בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְהַצְּעָקוֹת וְכוּ' שֶׁצּוֹעֲקִין בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל מֵעֹמֶק הַלֵּב וְנִכְסָפִין מְאֹד בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּכְמוֹ שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל הַלֵּב שֶׁל כְּלַל הָעוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי שֶׁעוֹמֵד נֶגֶד הַמַּעְיָן הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל וְנִכְסָף וְצוֹעֵק וּמִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו, כְּמוֹ־כֵן בִּפְרָטִיּוּת, עִקַּר סג הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל לֶב אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי וְעִקַּר קִיּוּמוֹ הוּא רַק עַל־יְדֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַצְּעָקָה מֵעֹמֶק הַלֵּב לִזְכּוֹת לָבוֹא וּלְהִתְקָרֵב וּלְהִתְקַשֵּׁר בֶּאֱמֶת אֶל הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁשָּׁרְשָׁהּ מֵהַמַּעְיָן הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה וְהַצְּעָקָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ כַּנַּ"ל. וְהִנֵּה, כְּמוֹ שֶׁלֶּב אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי בִּפְרָטִיּוּת יֶשׁ לוֹ שְׁתֵּי חֲלִישׁוּת: חֲלִישׁוּת אֶחָד מֵחֲמַת הָרְדִיפָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ רוֹדֶפֶת אוֹתוֹ וּמַבְעֶרֶת אוֹתוֹ תָּמִיד, הַיְנוּ מַה שֶּׁהַתַּאֲווֹת וַאֲהָבוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶרְפַּתשׂ לֵב, וְכֻלָּם הֵם תַּחַת הַזְּמַן, וְעִקַּר הַזְּמַן הוּא עַל־יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא רֹאשׁ כָּל כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר עַל־יָדָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג אֶת הַזְּמָן; וְעַל־כֵּן נִקְרָא כָּל הַזְּמַן - "תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ"; וְשָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע וְהַנִּסְיוֹנוֹת וְהַצֵּרוּפִים הָעוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת ד): "הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". וְזֶה הַלֵּב הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁל כְּלַל הָעוֹלָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא נָקִי לְגַמְרֵי בֶּאֱמֶת מִכָּל הַמַּעֲשֶׂה הָרָע הַנַּעֲשֶׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, כִּי הוּא קָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן וְנוֹרָא מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן נוֹגְעִים אֵלָיו גַּם־כֵּן הַפְּגָמִים שֶׁל רְדִיפוֹת עוֹלָם הַזֶּה שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, בִּבְחִינַת "אֶת חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא" (ישעיה נג), בְּחִינַת "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ" (שם), שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַחֲלִישׁוּת שֶׁיֵּשׁ לְהַלֵּב הַקָּדוֹשׁ בִּכְלָל וּבִפְרָט מֵרְדִיפַת הַשֶּׁמֶשׁ הַנַּ"ל. וְהַחֲלִישׁוּת הַשֵּׁנִי יֵשׁ לְהַלֵּב הַקָּדוֹשׁ בִּכְלָל וּבִפְרָט, מֵחֲמַת גֹּדֶל הַצְּעָקוֹת וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁמִּשְׁתּוֹקֶקֶת תָּמִיד בְּכִסּוּפִין גְּדוֹלִים, בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ, לָבוֹא אֶל הַמַּעְיָן. וְהִנֵּה אַף־עַל־פִּי שֶׁהַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין אֵלּוּ הֵם עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל הַלֵּב הַקָּדוֹשׁ כַּנַּ"ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאַחַר שֶׁהַהִשְׁתּוֹקְקוּת הוּא יוֹתֵר מֵהַמִּדָּה, עַל־כֵּן גַּם זֶה נֶחְשָׁב לַחֲלִישׁוּת הַלֵּב, חַס וְשָׁלוֹם. וּשְׁנֵי מִינֵי חֲלִישׁוּת הַלֵּב הַנַּ"ל הֵם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָמְרוּ, שֶׁאִלְמָלֵא כַּנְפֵי רֵאָה דְּנָשְׁבִין עַל לִבָּא, הֲוָה לִבָּא אוֹקִיד כָּל גּוּפָא, הַיְנוּ מֵחֲמַת שְׁנֵי מִינֵי תַבְעֵרוֹת הַנַּ"ל, שֶׁלִּפְעָמִים הַלֵּב בּוֹעֵר מְאֹד אֶל הָאֲהָבוֹת רָעוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכוּ', וְלִפְעָמִים הַתַּבְעֵרָה וְהַהִתְלַהֲבוּת הוּא בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁבּוֹעֵר וּמִתְלַהֵב לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד, אֲבָל הוּא יוֹתֵר מֵהַמִּדָּה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי דִּבּוּרֵי תוֹרָה וּתְפִלָּה (וְהַדִּבּוּר יוֹצֵא מִכַּנְפֵי רֵאָה כַּיָּדוּעַ), שֶׁעַל־יָדָם נִצָּל הַלֵּב מֵרְדִיפַת הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּבְעֵרַת הַלֵּב אֶל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַאֲווֹתָיו, חַס וְשָׁלוֹם; וְגַם זוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה, שֶׁיִּהְיֶה הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, בַּשְּׁלֵמוּת הָרָאוּי לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. וְכָל זֶה מְרֻמָּז בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הַשְּׁלִישִׁי מֵהַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס, מֵעִנְיַן הַכְּבַדשׂפֶּה (עיין פנים שם אות יג).
that is above speech, the aspect of "a fence around wisdom is silence" — the aspect of Keser, which is the aspect of Shavuos. Therefore Shavuos is called Atzeres — from atzor b'millin [restraining words] — the aspect of silence above speech. But Pesach — the beginning of teshuva — is called Pesach from peh sach [the mouth speaks] — for then the essential repair is to merit speech. When leaving the Sitra Achra at the beginning of teshuva, one must flee with great haste from every type of mental leavening [chimutz hamachshava] — that one's thought not become leavened by the imaginings drawn from the Sitra Achra that pursues after them. This is the aspect of the prohibition of chameitz on Pesach. But afterward — when one merits the completeness of the tikkun and entirely subdues the Sitra Achra, then meriting to ascend through levels of attainment — then one's repair is precisely through the leavening of thought [chimutz hamachshava] in the aspect of delay [shehiya]: dwelling and not rushing forward, the aspect of "if your heart races, return backward" — which flows from the aspect of the one who arranges and settles the mochin, the aspect of Keser, whose light is drawn on Shavuos. Therefore then they bring the two loaves specifically of chameitz. The essential completeness of teshuva is to do teshuva upon teshuva. This is the aspect of seven Shabbosos
אַף־עַל־פִּי שֶׁבִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה בִּכְלָל צִמְצֵם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָאוֹר תְּחִלָּה וְעָשָׂה בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, וְאַחַר־כָּךְ הִמְשִׁיךְ לְתוֹכוֹ אֶת בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת וְהַמִּדּוֹת, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלָּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה תַּכְלִית כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה, בְּחִינַת "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו", אַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵאַחַר שֶׁבִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה לֹא הָיָה עֲדַיִן בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים וְנִתְהַוּוּ הַקְּלִפּוֹת, שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁךְ בְּחִינוֹת עָרְלַת־לֵב, טִפְּשׁוּת־לֵב, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַיִּצְרִין רָעִין, שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁמְּטַמְטְמִים אֶת חֲלַל הַלֵּב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קִלְקוּל הַבְּרִיאָה, חַס וְשָׁלוֹם - עַל־כֵּן עַכְשָׁו צְרִיכִין לְהַתְחִיל לְהֵפֶךְ, מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, הַיְנוּ שֶׁבִּתְחִלָּה צְרִיכִין לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה בְּדֶרֶךְ כְּלָל, שֶׁזֶּה זוֹכִין כְּלַל־יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי מִצְוַת מִילָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֶשׁ לָנוּ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת כֵּלִים לְקַבֵּל הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, וּמְתַקְּנִין בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים; וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהִמּוֹל אֶת עָרְלַת הַלֵּב, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים. וְאָז כְּשֶׁנִּתְתַּקֵּן הַלֵּב, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּינָה לִבָּא, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִפְעֻלּוֹת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְכֵן חוֹזֵר חֲלִילָה. וְזֶה בְּחִינַת עֲלִיַּת שְׁנֵי הַבָּתִּים: בֵּיתָא עִלָּאָה וּבֵיתָא תַתָּאָה, בְּחִינוֹת בִּינָה וּמַלְכוּת, בְּחִינַת "לֹא אָבוֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַעְלָה", שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּינָה, בֵּיתָא עִלָּאָה, "עַד שֶׁאָבוֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה", בְּחִינַת מַלְכוּת, בֵּיתָא תַתָּאָה, כִּי עַכְשָׁו צְרִיכִין לְתַקֵּן תְּחִלָּה בְּחִינַת מַלְכוּת עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, בִּכְדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְתַּקְּנוּ הַכֵּלִים בִּשְׁלֵמוּת לְקַבֵּל הָאוֹר בְּמִדָּה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלִין בְּחִינוֹת עָרְלַת־לֵב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן בֵּיתָא עִלָּאָה כַּנַּ"ל (הל' מילה ה"ב, אותיות ב ד; עי' מילה אות טו).
— for every aspect of teshuva is the aspect of Shabbos that comes after the six days of action. When one merits to perform complete teshuva upon teshuva, all the teshuvas one has done until now — which are truly in the aspect of Shabbos — are counted before one as the simple six weekdays, and one has done teshuva upon them which is the aspect of Shabbos — the seventh Shabbos that comes after the six Shabbosos that have passed. Then the teshuva is complete, and one merits to receive on Shavuos the light of Keser — the aspect of the ultimate teshuva and complete
עַל־יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְגַדְּלִין שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל הַיּוֹם בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וַאֲזַי זֶה הַיּוֹם שֶׁהָאָדָם עוֹבֵד בּוֹ אֶת הַשֵּׁם, וְהַיּוֹם שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ הַתּוֹרָה, וְהַיּוֹם שֶׁנִּבְרָא בּוֹ הָעוֹלָם, הַכֹּל אֶחָד, בִּבְחִינַת "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "הַיּוֹם הַזֶּה לִהְיוֹת לְעָם" וְכוּ' - בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים, כְּאִלּוּ הַיּוֹם נִכְנַסְתָּ עִמּוֹ בִּבְרִית. וְזֶה בְּחִינַת: "יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה (שֶׁהוּא בְּחִינַת הַזְּמַן) וְעַד עוֹלָם", בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן; וְכֵן "בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָֹּ", הַיְנוּ בִּבְחִינַת הַזְּמַן, וְעַל־יְדֵי־זֶה: "וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד", דְּהַיְנוּ לְמַעְלָה מֵהַזְּמָן. כִּי עִקַּר הִתְקַשְּׁרוּת וּבִטּוּל הַזְּמַן בְּשָׁרְשׁוֹ, בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, הוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁעוֹבְדִין אֶת הַשֵּׁם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁהַכֹּל לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לְקַדֵּשׁ וּלְהַגְדִּיל עַל־יְדֵי־זֶה שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת: "וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ", הַיְנוּ הָעֲבוֹדָה שֶׁבְּחִינַת הַזְּמַן, "וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" - בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמָן. וְכֵן זֶה בְּחִינַת: זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. כִּי בְּהַשֹּׁרֶשׁ הַכֹּל אֶחָד, וְהַכֹּל נִכְלָל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, לְמַעְלָה מֵהַדִּבּוּר; רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין זֹאת בְּשֵׂכֶל בְּזֶה הָעוֹלָם, רַק לְהַאֲמִין בָּזֶה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וְלִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וּלְהַאֲמִין בְּכָל דִּבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת (שם ה"ד אות יא, עי' פנים).
attainment. This is the meaning of the Torah summing up the seven Shabbosos in two Shabbosos: "you shall count for yourselves from the morrow of the Shabbos... until the morrow of the seventh Shabbos" — for the first teshuva is also the aspect of Shabbos, and one ascends from level to level through the levels of teshuva (the seven Shabbosos) until one merits the ultimate completeness of teshuva upon teshuva — the second Shabbos. Then one merits the fiftieth day — the great Yovel, the
עִקַּר קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל הוּא, שֶׁמְּקַדְּשִׁין הַזְּמַן בְּתוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים הַנַּעֲשִׂים בַּזְּמַן הַזֶּה דַיְקָא, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת וּלְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא. וְזֶה בְּחִינַת: הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם, יֵשׁ מָחָר שֶׁהוּא לְאַחַר זְמַן - הַיְנוּ בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא אַחַר בְּחִינַת זְמַן, כִּי הוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמָן (שם אות טז).
Fiftieth Gate, the aspect of Keser, where is the ultimate knowledge of that which we cannot know — the aspect of dwelling and delay,
כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ הוּא לְאַכְלָלָא שְׂמָאלָא בְּיַמִּינָא. כִּי כָּל אֶחָד, כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ לְהַכְנִיעַ הַסִּטְרָא־אָחֳרָא הַנֶּאֱחֶזֶת בְּסִטְרָא דִשְׂמָאלָא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל שְׂמָאלָא בְּיַמִּינָא, כְּמוֹ־כֵן לְפִי בְּחִינָתוֹ נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא תַּכְלִית כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁנֵי בְחִינוֹת: בִּבְחִינַת בֵּן וּבִבְחִינַת עֶבֶד, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי שְׁנֵי בְחִינוֹת אֵלּוּ שָׁרְשָׁן מִבְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה וְאַחַר הַבְּרִיאָה, שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל בְּחִינוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם; וְעַל־יְדֵי שֶׁעוֹבְדִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל שְׂמֹאל בְּיָמִין, אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית. וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת מִילַת עֲבָדִים, הַיְנוּ לְהַכְנִיעַ הָרַע הַנֶּאֱחָז בִּשְׂמֹאל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן אָסוּר לְשַׁחְרֵר אֶת הָעֶבֶד, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בְּקִיּוּם הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲזַי אָנוּ צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ כָּל עֲבוֹדוֹתֵינוּ בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, דְּהַיְנוּ לִכְלֹל כָּל הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה קִיּוּם הַבְּרִיאָה וְלֹא תִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בְּקִיּוּם הָעוֹלָם. וְעַל־כֵּן עִקַּר הָעֲבוֹדָה - לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת וְלִכְלֹל שְׂמֹאל בְּיָמִין, וְאַף־עַל־פִּי־ כֵן יִהְיֶה קִיּוּם גַּם לִבְחִינַת שְׂמֹאל בִּשְׁבִיל קִיּוּם הָעוֹלָם, כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָסוּר לְשַׁחְרֵר הָעֶבֶד, שֶׁלֹּא לְבַטֵּל לְגַמְרֵי בְּחִינַת הַשְּׂמֹאל, רַק צְרִיכִין לְמוּלוֹ, הַיְנוּ לְהַכְנִיעַ הָרַע הַנֶּאֱחָז בִּבְחִינַת שְׂמֹאל וּלְבָרֵר הַטּוֹב מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל שְׂמֹאל בְּיָמִין, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה דִּכְתִיב בַּעֲבָדִים: "וְהִתְנַחֲלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם וְכוּ'", לִבְנֵיכֶם דַּיְקָא (הל' עבדים הלכה ב, אותיות ד ה).
the aspect of "for not in haste shall you go out" said of the future redemption. At the beginning of drawing close to Hashem — when one desires to enter the service of Hashem and purify and sanctify oneself — the essential beginning is from yira [awe], and through yira one merits love, da'as, and fully purifying one's mind and understanding. Therefore when one desires to leave Egypt's impurity (the aspect of the blemish of da'as and thought, the blemish of the bris) and merit receiving the Torah, one begins with the waving of the barley omer
כָּל־אָדָם לֹא בָא לְזֶה הָעוֹלָם, רַק בִּשְׁבִיל לְבָרֵר בֵּרוּרִים וּלְבָרֵר נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לְעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אוֹ עַל־יְדֵי חֲטָאָיו בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא בַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן. וּבֵרוּר הַנִּיצוֹצוֹת הוּא בְּחִינַת גֵּרִים וּבַעֲלֵישׂ תְשׁוּבָה. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאֹד לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט, כְּדֵי לְהַכְנִיעַ עַל־יָדוֹ אֶת הָרַע הַנֶּאֱחָז סְבִיב אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהוּא מֻכְרָח לְבָרְרָם. וּבִשְׁבִיל זֶה בֶּאֱמֶת הָאָדָם בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה בְּזֶה הָעוֹלָם, וְצָרִיךְ לִשְׁפֹּט עַצְמוֹ הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְלַחְשֹׁב דְּרָכָיו וּלְעוֹרֵר לְבָבוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁהִזְהִירָנוּ רַבֵּנוּ זְצַ"ל עַל זֶה פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, וְכַמֻּזְכָּר כַּמָּה פְּעָמִים בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, כִּי לְפִי עֹצֶם הַסַּכָּנָה שֶׁיֵּשׁ עַל כָּל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּקָטָן כְּגָדוֹל, מֵחֲמַת הָרַע הַנֶּאֱחָז בְּאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהוּא מֻכְרָח לְבָרְרָם, כִּי אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הוּא גַם־כֵּן מְבָרֵר בֵּרוּרִים לְפִי בְחִינָתוֹ, וּמֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהוּא צָרִיךְ לְבָרְרָם הֵם מְעֹרָבִים בְּתוֹךְ הָרַע, עַל־כֵּן יֵשׁ עָלָיו סַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ הָרַע, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ'. וְעַל־כֵּן אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם, כִּי אִם עַל־יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט הַנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְלִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דְּרָכָיו וּלְיַסֵּר אֶת עַצְמוֹ וּלְהוֹכִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל, כְּדֵי לִשְׂרֹף וּלְהַכְנִיעַ אֶת הָרַע שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בְּלִבּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כְּבָר כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וְכַמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וַחֲשׁוּבִים, שֶׁכְּבָר עָסְקוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת יָמִים וְשָׁנִים, וְאַחַר־ כָּךְ נִלְכְּדוּ בַּעֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְכַמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל מֵעִנְיָן זֶה. וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי כָל אָדָם עוֹסֵק בָּעוֹלָם הַזֶּה רַק לְבָרֵר בֵּרוּרִים, וּבִפְרָט הָעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּיוֹתֵר, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הֵם מְבָרְרִים בֵּרוּרִים חֲדָשִׁים, וְעַל־כֵּן בְּכָל יוֹם יִצְרָם מִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר, כִּי יֵשׁ לָהֶם יֵצֶר הָרָע חָדָשׁ בְּכָל יוֹם, כִּי בְּכָל יוֹם נִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם מֵחָדָשׁ הָרַע שֶׁנֶּאֱחָז בְּאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁצְּרִיכִין עַכְשָׁו לְבָרְרָם, וְעַל־כֵּן הֵם בָּאִים לִפְעָמִים לְאֵיזֶה נִיצוֹצוֹת שֶׁהֵם מֻנָּחִים בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת מְאֹד, וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם עוֹסְקִים לְבָרְרָם, עַל־כֵּן נֶאֱחָז בָּהֶם הָרַע מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְעַל־כֵּן יְכוֹלִין לְהִכָּשֵׁל פִּתְאֹם חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד בִּדְבַר הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל, הַיְנוּ לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְלַחְשֹׁב עַל דְּרָכָיו בֶּאֱמֶת, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְלַהֲבוּת לִבּוֹ וְיִשְׂרֹף אֶת כָּל הָרַע הַנֶּאֱחָז בְּהַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁצָּרִיךְ לְבָרְרָם. בִּפְרָט כִּי כָל אָדָם צָרִיךְ וּמֻכְרָח לְקָרֵב גַּם אֲחֵרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲשׂוֹת בַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה וּבְחִינַת גֵּרִים - כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ, כִּי זֶהוּ עִקַּר יִשּׁוּב הָעוֹלָם, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: זַכָּאָה מָאן דְּאָחֵד בִּידָא דְחַיָּבָא, וְהִפְלִיג שָׁם מְאֹד בְּעֹצֶם מַעֲלָתוֹ וּשְׂכָרוֹ הַמֻּפְלָג. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הָעַרְבוּת שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה, כִּי כָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְחֻיָּב לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת־שָׁמַיִם בְּכָל יוֹם וָיוֹם; אַךְ צְרִיכִין לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מִן הָרַע הַנֶּאֱחָז בְּאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהוּא רוֹצֶה לְקָרְבָם, וְלָזֶה צְרִיכִין מִשְׁפָּט, לִשְׁפֹּט עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵשׁ סז הַמִּשְׁפָּט לִשְׂרֹף אֶת הָרַע שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בְּלִבּוֹ, גַּם לְגָרֵשׁ וְלִשְׂרֹף אֶת הָרַע שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז גַּם בְּאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁרוֹצֶה לְקָרְבָם וְלִבְנוֹת מֵהֶם הֵיכַל הַקְּדֻשָּׁה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' גרים ה"ג, אותיות יח יט).
— the aspect of the repair of yira, as explained — and then counts the days of the Omer, drawing the repair of yira upon oneself each day. Through yira love of Hashem naturally follows, and through this the mochin are purified from all types of mental leavening, alien thoughts, and imaginings. When yira is complete and the mochin are complete, one merits to draw the aspect of thunderings [re'amim] — the secret of the thunder and lightning of the giving of the Torah. Through this the crookedness of the heart is straightened, and one merits to perform a mitzva with such joy as to feel the delight of Shabbos [oneg Shabbos] — the World to Come of the mitzva — at the very moment of performing it. This is the aspect of the aspaklaria hame'ira [the luminous mirror] which all of Israel merited at the moment of the giving of the Torah: "Face to face Hashem spoke with you" — this is the aspect of the aspaklaria hame'ira, merited through Moshe Rabbeinu who attained the prophecy of the luminous mirror. This is the aspect of Na'aseh V'Nishma [we will do and we will hear] which they declared — the essential reward they desire for the mitzva: to merit to hear and receive yet more mitzvos
יִרְאָה וּבִטָּחוֹן תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה, כִּי הַיָּרֵא אֶת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת הוּא בָּטוּחַ בַּה' שֶׁלֹּא יֶחְסַר לוֹ דָבָר, בִּבְחִינַת "כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו". וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְבִטָּחוֹן בֶּאֱמֶת, אָז אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִשּׁוּם יִרְאָה נְפוּלָה, יִרְאָה חִיצוֹנִית, בִּבְחִינַת "אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד", וּכְתִיב: "בַּה' בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי", וְאָז הַיִּרְאָה שֶׁלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת (הל' ס"ת ה"ג אות ד).
— the aspect of "the reward of a mitzva is a mitzva." Therefore they merited two crowns, which are the aspect of eternal
עִקַּר תִּקּוּן הָאָדָם וְכָל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בּוֹ הוּא עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁהִזְהִירָנוּ רַבֵּנוּ זְצַ"ל בְּקוֹל חָזָק וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: כַּיָּדוּעַ; וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנּוֹלָד וְנִתְגַּלֶּה הַדִּבּוּר וְהַמַּעֲשֶׂה, הֵם בְּחִינַת שִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם כְּלוּלִים מֵהֶם, כַּיָּדוּעַ. וְעִקַּר הַהוֹלָדָה וְהַהִתְגַּלּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת בִּינָה, שֶׁנִּקְרֵאת אֵם הַבָּנִים. וַאֲפִלּוּ אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנּוֹלָד וְנִתְגַּלֶּה הַדָּבָר, עֲדַיִן כָּרוּךְ הִתְבּוֹנְנוּת הַשֵּׂכֶל אַחֲרָיו לְגַדֵּל הַדָּבָר וּלְהַשְׁלִימוֹ בִּשְׁלֵמוּת. וּמֵחֲמַת שֶׁבִּינָה דִּינִין מִתְעָרִין מִנַּהּ, עַד שֶׁמִּסִּיגֵי הַדִּינִים נִשְׁתַּלְשֵׁל כָּל־כָּךְ לְמַטָּה לְמַטָּה, עַד שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל וְנַעֲשֶׂה הַיֵּצֶר הָרָע הַמְגֻשָּׁם, כִּי שֹׁרֶשׁ הַיֵּצֶר הָרָע הוּא מֵאֲחִיזַת הַדִּינִים. וּבִשְׁבִיל זֶה, קֹדֶם שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה לְדַבֵּר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ, בָּאִים עָלָיו בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְרַעְיוֹנִים וּבִלְבּוּלִים הַרְבֵּה, כָּל אֶחָד לְפִי בְחִינָתוֹ, וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים הוּא בְּעֵת שֶׁעוֹסֵק לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר וְהַמַּעֲשֶׂה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר בְּחִינַת הוֹלָדַת כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל־יְדֵי בְּחִינַת בִּינָה, וּמֵחֲמַת שֶׁמִּשָּׁם דִּינִין מִתְעָרִין, וְהַדִּינִים - שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת הַיִּצְרִין רָעִים, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהָרַעְיוֹנִים רָעִים. וְאָז כְּשֶׁהָאָדָם רוֹאֶה שֶׁמִּתְגַּבְּרִין עָלָיו מְאֹד הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, יֶשׁ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מֵהֶם, וְרוֹצֶה לִלְחֹם עִמָּהֶם וּלְתָפְסָם וּלְלָכְדָם וּלְהַחֲזִירָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה - אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה, כִּי יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עֲלֵיהֶם הַבִּלְבּוּלִים כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁכָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדָּם וְלִלְחֹם עִמָּהֶם, אָז הֵם מִתְגַּבְּרִים כְּנֶגְדּוֹ בְּיוֹתֵר. וְעַל־כֵּן עִקַּר תַּקָּנָתוֹ אָז, שֶׁיַּנִּיחַ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת וְלֹא יַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם כְּלָל וְלֹא יִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בְּמַה שֶּׁהוּא עוֹסֵק, בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וְכוּ', וְיִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ בְּדַעְתּוֹ מְאֹד לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ וּלְהַכְנִיס מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּהַדִּבּוּרִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר אוֹ בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים שֶׁעוֹסֵק בָּהֶם אָז, וְלֹא יִסְתַּכֵּל לְאַחֲרָיו כְּלָל עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְבַלְבְּלוֹת, וַאֲזַי מִמֵּילָא יִסְתַּלָּקוּ. וַאֲפִלּוּ אִם יָבוֹאוּ אַחַר־כָּךְ עוֹד הַפַּעַם, וַאֲפִלּוּ פַּעַם אַחַר פַּעַם עַד כַּמָּה פְּעָמִים, חַס וְשָׁלוֹם, גַּם־כֵּן לֹא יִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וְכוּ', וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, וּמִמֵּילָא יִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ בְּוַדַּאי. וְזֶה עִנְיַן מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. אַךְ הָעֵצָה הַזֹּאת הוּא רַק כָּל־זְמַן שֶׁלֹּא זָכָה הָאָדָם עֲדַיִן לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ כָּרָאוּי, וְנִיצוֹצֵי נַפְשׁוֹ עֲדַיִן בְּגָלוּת גָּדוֹל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "כִּי יִקָּרֵא לְפָנֶיךָ קַן צִפּוֹר בַּדֶּרֶךְ" דַּיְקָא, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: פְּרָט לִמְזֻמָּן, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּ וְטִהֲרוּ אֶת עַצְמָם בִּשְׁלֵמוּת, עַד שֶׁבְּחִינַת הַדִּבּוּרִים וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת קַן צִפּוֹר כְּבָר נָכוֹן וּמְזֻמָּן אֶצְלָם, בְּחִינַת 'תְּפִלָּתוֹ שְׁגוּרָה בְּפִיו', בְּחִינַת "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וְכוּ'" - עֲלֵיהֶם אֲפִלּוּ כְּשֶׁבָּא לִפְעָמִים אֵיזֶה מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, הֵם בָּאִים רַק בִּשְׁבִיל שֶׁהַצַּדִּיק יְתַקְּנֵם וִיבָרְרֵם, וְהַצַּדִּיק צָרִיךְ דַּיְקָא לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם הֵיטֵב וּלְתַקְּנָם וּלְבָרְרָם, כִּי הוּא יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן הֵם נִמְשָׁכִין, וְיוֹדֵעַ לְהַעֲלוֹת כָּל מַחֲשָׁבָה סט לְשָׁרְשָׁהּ וּלְבָרְרָהּ כָּרָאוּי, עַיֵּן פְּנִים (הל' שילוח הקן ה"ד).
joy. This is the aspect of the seven Shabbosos counted before the giving of the Torah — to include all seven days of Creation in the holiness of Shabbos, the aspect of "remember it from the first day of the week" — to feel the delight of the World to Come, the aspect of Shabbos, on every day of the week also in this world, at the moment of performing mitzvos with complete joy. Therefore one must count seven Shabbosos — for Shabbos is a taste of the World to Come. And therefore one must refine oneself during the Sefira days: even holy Shabbos itself requires refinement, in order to draw the aspect of the World to Come — the day that is entirely Shabbos — upon all seven days of Creation, to feel the World to Come in every mitzva act, until one desires no World to Come at all, only one's reward being the mitzva itself. This is the aspect of "you shall count fifty days" — drawing the light of the fiftieth day upon all 49 days. The waving of the barley omer — animal food — is the aspect of lifting and waving to Hashem all the souls
כָּל־מַה שֶּׁעָבַר עַל יִשְׂרָאֵל בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּבִקְרִיעַת יַם־סוּף וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, וְכָל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁל כְּבִישַׁת אֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל וְכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ אַחַר־כָּךְ - הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל עוֹבֵר עַל הָאָדָם הָרוֹצֶה לִזְכּוֹת לְחַיֵּי עוֹלָם, שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו כַּמָּה מִינֵי מִלְחָמוֹת בְּלִי שִׁעוּר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי בְחִינָתוֹ. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה וְכַמָּה כֹּחוֹת וּבְחִינוֹת בְּהַיֵּצֶר הָרָע, כִּי יֵשׁ יֵצֶר הָרָע לְמַעְלָה מִיֵּצֶר הָרָע, וְכָל מַה שֶּׁהָאָדָם גָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר, מִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדּוֹ בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר, הַיְנוּ שֶׁהוּא דַק וְרוּחָנִי בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ. וְכָל מַה שֶּׁהַיֵּצֶר הָרָע דַּק וְרוּחָנִי יוֹתֵר, יֶשׁ לוֹ כֹּחַ בְּיוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר גַּם עַל הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ מַה שֶּׁבְּכָל פַּעַם מִתְגַּבֵּר הַסִּטְרָא־אָחֳרָא מֵחָדָשׁ, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ אֵצֶל פַּרְעֹה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּא עָלָיו אֵיזֶה מַכָּה נִכְנַע קְצָת, וְאַחַר־כָּךְ הִכְבִּיד אֶת לִבּוֹ וְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר, וְכֵן בְּהַהַתְחָלָה הִתְגַּבֵּר וְאָמַר: "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה וְכוּ'", וְכֵן אַחַר יְצִיאַת מִצְרַיִם מַמָּשׁ הִתְגַּבֵּר לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם עַד הַיָּם, וְכֵן אַחַר קְרִיעַת יַם־סוּף הִתְגַּבְּרָה הַסִּטְרָא־אָחֳרָא לְהַכְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכַמָּה וְכַמָּה נִסְיוֹנוֹת, עַד שֶׁאֲפִלּוּ לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁפָּסְקָה זֻהֲמָתָן לְגַמְרֵי, הִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע וְהִכְשִׁילָם בְּחֵטְא הָעֵגֶל, מַה שֶּׁהַדָּבָר פְּלִיאָה מְאֹד: אֵיךְ אַחַר מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁזָּכוּ כֻּלָּם לְמַדְרֵגַת נְבוּאָה פָּנִים בְּפָנִים, יִפְּלוּ מִמַּדְרֵגָתָם כָּל־כָּךְ עַד שֶׁנִּכְשְׁלוּ בָּעֵגֶל? אַךְ כָּל זֶה נִמְשַׁךְ מֵעִנְיָן הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּהַיֵּצֶר הָרָע, וַאֲפִלּוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים יֵשׁ לָהֶם יֵצֶר הָרָע, שֶׁהוּא מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת הַמְבֹאָרִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנִּסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּה הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל צַדִּיקִים הוּא בְּחִינַת מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ מַמָּשׁ, וְהוּא רַק בְּחִינַת דִּינִים עֶלְיוֹנִים שֶׁלֹּא זָכוּ עֲדַיִן לְהַמְתִּיקָם כָּרָאוּי, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם הַצַּדִּיקִים שֶׁאֵינָם זוֹכִים לַעֲמֹד עַל עָמְדָם וּלְהַמְתִּיק הַדִּינִים, לְשַׁבֵּר זֶה הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כְּפִי בְחִינָתָם, אֲזַי יָכוֹל הַיֵּצֶר הָרָע לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶם כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיַּפִּיל אוֹתָם לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְפִילוֹת גְּדוֹלוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתֶךָ. עַל־כֵּן צְרִיכִין תָּמִיד לִצְעֹק אֶל הַשֵּׁם וּלְסַלֵּק וּלְהַשְׁלִיךְ מֵאִתּוֹ כָּל הַחָכְמוֹת, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַבִּלְבּוּלִים, רַק לֵילֵךְ בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת, וְאָז לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט, כִּי צְעָקָה וּתְפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת מוֹעִילִים תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת (שה"ש ב): "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע וְכוּ', הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ", כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שם אותיות ה ו).
and desires that were not good, that fell into animal desires: lifting and elevating them within the general gathering of souls. This is the aspect of Sefiras HaOmer that follows, during which we work to gather and collect all the fallen souls and bring them too within the holy count and number, so that not one of them is missing or lost. This is the aspect of counting the days — the aspect of the seven holy middos from which all souls emerge — until through this one merits on Shavuos that all souls are gathered together. Therefore Shavuos is called Atzeres — from the language of gathering and assembly — the aspect of "And Israel encamped there opposite the mountain" said of the giving of the Torah, and our Sages declared: all as one person — the aspect of the gathering and totality of Israel's souls together, through which Torah is drawn: the aspect
אֲפִלּוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים יֵשׁ לָהֶם יֵצֶר הָרָע, רַק שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ מַמָּשׁ, הַיְנוּ בְּחִינַת גְּבוּרוֹת וְדִינִים עֶלְיוֹנִים וּגְבוֹהִים שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְתִּיקָם. וְהֵם צְרִיכִים מִלְחָמָה גְדוֹלָה בְּדַעְתָּם לִכְבּשׁ וּלְשַׁבֵּר זֶה הַיֵּצֶר הָרָע, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא קָדוֹשׁ וָזַךְ. וּמִי שֶׁפָּגַם בָּזֶה וְאֵינוֹ מַמְתִּיק הַדִּין כָּרָאוּי, יָכוֹל לִפֹּל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלוֹת הַרְבֵּה עַל־יְדֵי זֶה; אַךְ יֵשׁ בָּזֶה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת בְּחִינוֹת, כִּי יֵשׁ כַּמָּה צַדִּיקִים שֶׁפָּגְמוּ בָּזֶה, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַפְּגָם שֶׁלָּהֶם הָיָה גָדוֹל מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן נִשְׁאֲרוּ עַל עָמְדָם וּמֵתוּ בְּצִדְקָתָם. אֲבָל יֵשׁ שֶׁפָּגְמוּ בִּבְחִינַת זֶה הַיֵּצֶר הָרָע הַגָּבוֹהַּ הַנַּ"ל, וְעַל־ יְדֵי־זֶה הִתְגָּרָה בָּהֶם כָּל־כָּךְ עַד שֶׁהִפִּיל אוֹתָם מַטָּה מַטָּה, עַד שֶׁנָּפְלוּ לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לְפַרְדֵּס: בֶּן עַזַּאי וּבֶן זוֹמָא, הֵצִיץ וָמֵת, הֵצִיץ וְנִפְגַּע, אֲבָל נִשְׁאֲרוּ בְּצִדְקָתָם, אֲבָל אַחֵר קִצֵּץ בִּנְטִיעוֹת לְגַמְרֵי, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְזֶה הָיָה גַם־כֵּן הַפְּגָם וְהַנְּפִילָה שֶׁל קֹרַח, כִּי קֹרַח הָיָה גְּדוֹל הַלְוִיִּים, שֶׁהֵם מִסִּטְרָא דְדִינָא, וְכָל עֲבוֹדָתוֹ הָיָה, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַמְתִּיק הַדִּינִים הַגְּבוֹהִים שֶׁבּוֹ עַל־ יְדֵי שֶׁיְּבַטֵּל עַצְמוֹ אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, שֶׁהָיָה מִבְּחִינַת הַחֶסֶד, בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, בִּבְחִינַת "וְנִלְווּ אֵלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ", וְאָז הָיָה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. אֲבָל מֵחֲמַת גַּסּוּתוֹ, נִתְגָּרָה בּוֹ הַדִּין וְלֹא עָמַד בַּנִּסָּיוֹן, וְנִתְקַנֵּא בְּאַהֲרֹן וְלֹא רָצָה לִכְלֹל בּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּבְּרוּ בּוֹ הַדִּינִים בְּיוֹתֵר וְכוּ' עַד שֶׁהִפִּילוּ אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, עַד שֶׁחָלַק עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ, עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וְעַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, עַד שֶׁהֵסִית וְהִדִּיחַ עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, שֶׁהֵם ר"נ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת, נְשִׂיאֵי עֵדָה, קְרִיאֵי מוֹעֵד וְכוּ'. וְכָל זֶה הָיָה מִכֹּחַ תֹּקֶף הַדִּינִים וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁבּוֹ, שֶׁלֹּא זָכָה לְהַמְתִּיקָם כָּרָאוּי כַּנַּ"ל (שם אות ח).
of receiving the Torah on Shavuos. Through drawing the Torah one draws the perfect providence from the aspect of eina pekicha d'la naem [the eye that never sleeps]. This is the aspect of staying awake on the night of Shavuos — and this is the aspect of eating dairy foods on Shavuos, to allude to the aspect of "his eyes are like doves... bathed in milk" — alluding also to the eyes of Providence. Therefore one counts seven weeks — corresponding to the seven layers of the eye [gildei eina], the aspect of Providence. One must count days and count weeks — see at length. This is
יֵשׁ טוֹעִים בְּדַעְתָּם לוֹמַר, שֶׁמִּי שֶׁזּוֹכֶה לְמַעֲלַת הַגְּדוֹלִים, שׁוּב אֵין צָרִיךְ מִלְחָמָה כְּלָל. אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא טָעוּת, כִּי אֲפִלּוּ גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִלְחָמָה גְדוֹלָה עִם בְּחִינַת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ, בְּחִינַת גְּבוּרוֹת וְדִינִים כַּנַּ"ל. וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֲדַיִן מִלְחָמוֹת, בְּוַדַּאי אֵין כֻּלָּם שָׁוִין, וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת בְּלִי שִׁעוּר, כִּי כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְשַׁבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע הַגָּבוֹהַּ שֶׁבּוֹ, דְּהַיְנוּ לְהַמְתִּיק הַדִּין, כֵּן זוֹכֶה לְאֵיזֶה דַרְגָּא וּמַעֲלָה יְתֵרָה בְּהַשָּׂגָה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וְכֵן יֵשׁ טוֹעִים לְהִפּוּךְ גַּם־כֵּן, שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁמִּי שֶׁהוּא חַס וְשָׁלוֹם בִּדְיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, וְנָפַל לִבְחִינַת הַטֻּמְאָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּבָר אָבְדָה תִּקְוָתוֹ מֵה', חַס וְשָׁלוֹם, וְשׁוּב אֵין לוֹ טָהֳרָה. וּבֶאֱמֶת גַּם זֶה לְהֵפֶךְ, כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בִּדְיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת וְהַפְּחִיתוּת, אֲפִלּוּ בְּהֵיכְלִין דִּמְסָאֲבוּתָא, חַס וְשָׁלוֹם, גַּם שָׁם אֵין קֵץ וּגְבוּל לֶאֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְמוֹ שֶׁאֵין סוֹף לֶאֱלָקוּתוֹ בַּמַּעֲלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם - כְּמוֹ־כֵן מַמָּשׁ אֵין סוֹף וְתַכְלִית לֶאֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, כִּי אֵין מָקוֹם עא וּמַדְרֵגָה שֶׁלֹּא יוּכַל לִמְצֹא גַם שָׁם אֶת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה". אַדְּרַבָּה, לִפְעָמִים כְּשֶׁהָאָדָם בִּדְיוּטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד מְאֹד, וְהַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַטֻּמְאָה מִתְפַּשְּׁטִין עָלָיו מְאֹד וְרוֹצִין לְבָלְעוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, אָז דַּיְקָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלָיו וְשׁוֹלֵחַ לוֹ טָהֳרָה וְסִיּוּעַ מִלְּעֵלָּא, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אוֹ עַל־כָּל־פָּנִים לֹא יֹאבַד לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא אָמַר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל, וּכְתִיב: "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב וְכוּ', רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְכוּ'", וְכֵן עוֹד כַּמָּה פְּסוּקִים. וְזֶה מְרֻמָּז בְּמִצְוַת נְגָעִים, שֶׁבַּהֶרֶת כִּגְרִיס - טָמֵא, וּפָרְחָה בְּכֻלּוֹ - טָהוֹר; כִּי דַיְקָא לִפְעָמִים כְּשֶׁבָּא לְתַכְלִית הַיְרִידָה, אָז הוּא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, וְנִמְשָׁךְ עָלָיו טָהֳרָה וְתִקּוּן מִמָּקוֹם שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו, אִם זוֹכֶה לָזֶה, כִּי אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג דְּרָכָיו יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת. וְקֹרַח פָּגַם בִּשְׁנֵי הַטָּעוּתִים הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אותיות ט י יא).
the aspect of "from when the sickle is first put to the standing grain, you shall begin to count" — for the harvest of grain from the fields is the aspect of the gathering and clarification of souls. Therefore the waving of the barley omer specifically permits the harvest — for then the Sitra Achra is subdued and we have the power to elevate the fallen souls. And from then one counts — gathering all those souls within the Sefira count. [See there further regarding the reading of Ruth on Shavuos — for in it is the revelation of Moshiach's kingship, through which one merits receiving the Torah.] The reason for staying awake on the night of Shavuos is to subdue and break the sleep and slumber — the aspect of Targum [translation/lower
כָּל הַתִּקּוּנִים וְהַמְתָּקוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, הַכֹּל נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי אֵלּוּ הַמִּצְו?ֹת שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם. כִּי כָל הַמִּצְו?ֹת גְּבוֹהִים מְאֹד, וְהֵם כְּלוּלִים מִכָּל מִינֵי תִּקּוּנִים שֶׁצְּרִיכִין בְּכָל הָעוֹלָמוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף. לְמָשָׁל, מִי שֶׁהוּא אֲפִלּוּ לְמַטָּה מֵעֲשִׂיָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁהַקְּלִפּוֹת שֶׁלְּמַטָּה מֵעֲשִׂיָּה עֲדַיִן נֶאֱחָזִים בּוֹ, הוּא צָרִיךְ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִת וּלְהָנִיחַ תְּפִלִּין וְכוּ', וְהֵם מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם, שֶׁיִּזְכֶּה בְּחַיָּיו אוֹ עַל־כָּל־פָּנִים לְאַחַר מוֹתוֹ לְגָרֵשׁ וּלְבַטֵּל אֵלּוּ הַקְּלִפּוֹת, וּלְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת הַמִּצְו?ֹת שֶׁזָּכָה לְקַיֵּם, וּלְקַבֵּל חֶלְקוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וּכְמוֹ־כֵן מִי שֶׁכְּבָר בִּטֵּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁבָּעֲשִׂיָּה, וְזָכָה לְבַטֵּל גַּם הַקְּלִפּוֹת שֶׁבַּיְצִירָה וְזָכָה לִנְשָׁמָה דִיצִירָה, אַף־עַל־פִּי־ כֵן צָרִיךְ לְהָנִיחַ צִיצִת וּתְפִלִּין, וְיֶשׁ כֹּחַ לְאֵלּוּ הַצִּיצִת וּתְפִלִּין לְתַקֵּן וּלְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ בְּהַתִּקּוּן וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְפִי בְחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ. וְכֵן אֲפִלּוּ מִי שֶׁזָּכָה לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת עוֹד בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד אֵין סוֹף, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מֻכְרָח לְקַיֵּם הַמִּצְו?ֹת כִּפְשׁוּטָן; אַךְ שֶׁאֶצְלוֹ יַעֲשׂוּ הַמִּצְו?ֹת תִּקּוּנִים נִפְלָאִים בְּיוֹתֵר כְּפִי בְחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים יח): "אִמְרַת ה' צְרוּפָה, מָגֵן הוּא 'לְכֹל' הַחוֹסִים בּוֹ" דַּיְקָא, הַיְנוּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, וּלְמַעְלָה מַעְלָה מֵהַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים, וְכֵן לְמַטָּה מַטָּה מֵהַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, לְכֻלָּם הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא אִמְרַת ה', מָגֵן לָהֶם לְכֻלָּם, כִּי הִיא מְצֹרֶפֶת וּמְזֻקֶּקֶת בְּחָכְמָה נוֹרָאָה וַעֲמֻקָּה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהִיא מְגִנָּה וּמוֹשִׁיעָה לְכָל בָּאֵי עוֹלָם מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, בְּחִינַת "מָגֵן הוּא לְכֹל הַחוֹסִים בּוֹ", 'לְכֹל' דַּיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת: "כָּאֶזְרָח כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'" וְכֵן הַרְבֵּה, לְהוֹרוֹת וּלְגַלּוֹת, שֶׁהַתּוֹרָה לֹא נִתְּנָה לְאֵלּוּ לְבַד אוֹ לְאֵלּוּ לְבַד, רַק לְכֻלָּם נִתְּנָה, לִגְדוֹלִים וְלִקְטַנִּים וּבֵינוֹנִים בְּאֵיזֶה דַרְגָּא שֶׁהוּא, כִּי אֲפִלּוּ הַגְּדוֹלִים מְאֹד צְרִיכִין לְקַיֵּם מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה כִּפְשׁוּטָן וּלְקַבֵּל עַל יָדָהּ הַתִּקּוּנִים כְּפִי בְחִינָתָם, וְכֵן אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים מוֹעִיל לָהֶם מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה וְהוּא חַיֵּיהֶם לָנֶצַח וְכַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁקִּבֵּץ משֶׁה כָּל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל קֹדֶם מוֹתוֹ וְהִזְהִירָם עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם וְכוּ'", וְכֵן הִזְהִיר אוֹתָם שָׁם לְכָל הַדּוֹרוֹת עַד הַסּוֹף, לְהוֹרוֹת שֶׁלְּכֻלָּם נִמְסְרָה הַתּוֹרָה, לְכָל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת עַד הַסּוֹף, כִּי כֻּלָּם יַצְלִיחוּ לָנֶצַחַ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא, כִּי דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה הִיא מָגֵן לְכֹל הַחוֹסִים בּוֹ (שם אותיות י יב יג).
level] — that is, to subdue the evil within it and elevate the good within it to the Holy Tongue [lashon hakodesh], which is the essential completeness of the Holy Tongue. Through this one merits guarding the bris and receiving the Torah — the aspect of the giving of the Torah on Shavuos. Therefore it is customary to sing the Akdamus poem composed in the Aramaic Targum language — and likewise on the second day before the Haftorah they sing Yatziv Pischgam which is also in the Aramaic language — the aspect of elevating the good within the Targum to the Holy Tongue. The essential aspect of Pesach is to repair wealth [ashirus] — to elevate it from exile, from the Sitra Achra and impurity, to holiness: extracting the flow and wealth from the nations and the wicked and bringing it into Israel
זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע שֶׁאֵין יוֹדְעִין כְּלָל, כִּי אוֹרַיְתָא וְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָּא חַד. וּכְמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּהּ כְּלָל, כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת הַתּוֹרָה. וְכֵן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג גְּדֻלַּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, וּמַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְעַל מָה אֲתִי לְהַאי עָלְמָא, וּמַה יִּהְיֶה מִמֶּנּוּ וְכוּ'. אַךְ אִם־כֵּן, מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל סָתוּם וְנֶעְלָם מְאֹד, אִם־כֵּן לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים שׁוּם דְּבַר עֲבוֹדָה בַּמֶּה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - אַךְ מֵאַהֲבָתוֹ וְחֶמְלָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, יְגַלֶּה סוֹדוֹ לַאֲבוֹתֵינוּ, עַד אֲשֶׁר גָּבְרוּ רַחֲמָיו וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־יְדֵי משֶׁה עַבְדּוֹ, אֲשֶׁר הוּא הֵאִיר עֵינֵינוּ וְהוֹדִיעַ לָנוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת אֲשֶׁר הֵם חַיֵּינוּ, לְקַיְּמָם בְּזֶה הָעוֹלָם, לִזְכּוֹת עַל־יָדָם לַתַּכְלִית הַנִּצְחִי. אֲבָל עֲדַיִן גַּם עַתָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, אַף־עַל־ פִּי־כֵן אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט): "פְּלָאוֹת עֵדְו?ֹתֶיךָ וְכוּ'", רַק אָנוּ מְחֻיָּבִים לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ, אֲבָל טַעֲמֵי הַמִּצְו?ֹת וּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה עֲדַיִן סָתוּם וְנֶעְלָם מֵאִתָּנוּ מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז): "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי". וְזֶה יְסוֹד גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לֵידַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרְבִין בְּיוֹתֵר, אַף־עַל־פִּי־כֵן כַּמָּה וְכַמָּה רְחוֹקִים עֲדַיִן. וְזֶה - הֵן לְעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהֵן לְהַצַּדִּיק, כִּי גַם הַצַּדִּיק סָתוּם וְנֶעְלָם וְנִפְלָא מֵאִתָּנוּ מְאֹד. אַךְ כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַתּוֹרָה וְהַצַּדִּיקִים סְתוּמִים וְנֶעְלָמִים מֵאִתָּנוּ מְאֹד מְאֹד, כְּמוֹ־ כֵן הֵם קְרוֹבִים וּסְמוּכִים וְנִגְלִים אֵלֵינוּ מְאֹד; וְכֵן לְהֵפֶךְ - כְּמוֹ שֶׁהֵם נִגְלִים וּסְמוּכִים וּקְרוֹבִים אֵלֵינוּ מְאֹד, כְּמוֹ־כֵן הֵם רְחוֹקִים וְנֶעְלָמִים וְנִשְׂגָּבִים מֵאִתָּנוּ מְאֹד, וְכֵן חוֹזֵר חֲלִילָה, כִּי שְׁנֵיהֶם אֱמֶת. וְזֶה בְּחִינַת (ישעיה נ"ח): "שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב וְכוּ'", כִּי קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְאוֹרַיְתָא וְהַצַּדִּיקִים סְתִימִים וְגָלְיָן. אִי לָזֹאת צְרִיכִין לֵידַע, שֶׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לְהָאָדָם שֶׁמִּתְנוֹצֵץ לוֹ אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת וְרוֹאֶה אֵיזֶה הִתְקָרְבוּת, אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּי מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וְהוּא חֶסֶד גָּדוֹל וְנִפְלָא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַפְלִיא חַסְדּוֹ עִמּוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יִטְעֶה שֶׁכְּבָר הוּא קָרוֹב וְסָמוּךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַתּוֹרָה וּלְהַצַּדִּיקִים, כִּי צָרִיךְ לֵידַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא מְקֹרָב בְּיוֹתֵר, עֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד מְאֹד, כִּי לִגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין חֵקֶר. אֲבָל אַף־עַל־ פִּי־כֵן צָרִיךְ לֵידַע גַּם־כֵּן, שֶׁהַיְשׁוּעָה וְהַחֶסֶד שֶׁל כָּל הִתְקָרְבוּת וְהִתְקָרְבוּת כָּל־שֶׁהוּא הוּא חֶסֶד נִפְלָא, כִּי הוּא הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּי וִישׁוּעָתוֹ לָנֶצַח, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְאֹד תַּכְלִית יְשׁוּעָתוֹ, וְצָרִיךְ עֲדַיִן לִהְיוֹת עוֹמֵד וּמְצַפֶּה הַרְבֵּה לִישׁוּעָתוֹ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִוָּשַׁע בִּשְׁלֵמוּת, לָצֵאת מִמַּה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לָצֵאת וּלְהִתְקָרֵב לְמַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְקָרֵב. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ: "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק", וְכֵן אֵצֶל מִרְיָם: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק", הַיְנוּ שֶׁרָאוּ אֶת הַיְשׁוּעָה־שְׁלֵמָה סְמוּכָה וּקְרוֹבָה מְאֹד וּמְזֻמֶּנֶת לָבוֹא, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן לְעֵת עַתָּה עֲדַיִן הַדָּבָר רָחוֹק מְאֹד, וּצְרִיכִין עוֹד לְצַפּוֹת הַרְבֵּה לִישׁוּעָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְחֶמְלָתוֹ הַגְּדוֹלָה, וְכֵן הוּא בְּכָל דּוֹר בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת וּבִפְרָטֵי פְרָטִיּוּת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְגַם עַתָּה בַּדּוֹר הַזֶּה, אַחַר כָּל הַיְשׁוּעוֹת הַגְּדוֹלוֹת, שֶׁזָּכִינוּ לִיצִיאַת מִצְרַיִם וּלְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וְלִכְנֹס לְאֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל וּלְבִנְיַן בֵּית הַבְּחִירָה, וּכְבָר הֶרְאָה לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִתְקָרְבוּת גָּדוֹל וְנִפְלָא עַל־יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים בְּנֵי עֲלִיָּה שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וְנִפְלְאוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר עָשׂוּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַיְשׁוּעָה הַשְּׁלֵמָה רְחוֹקָה מֵאִתָּנוּ עֲדַיִן מְאֹד. וְכֵן לְהֵפֶךְ, אַחַר כָּל הַחֻרְבָּנוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אַף־עַל־פִּי־כֵן מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, רוֹאֶה גַם עַתָּה יְשׁוּעוֹת הַשֵּׁם וְנִפְלְאוֹת חֲסָדָיו בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת". וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת אֲמִתִּי לִרְאוֹת נִפְלְאוֹת חַסְדּוֹ וִישׁוּעָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם, צָרִיךְ עַל־כָּל־פָּנִים לְהַאֲמִין בָּזֶה הַרְבֵּה, שֶׁחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ מִתְחַדְּשִׁים עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁזֶּה כַּוָּנַת הַכָּתוּב: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ", וּכְמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל לוֹמַר בְּכָל יוֹם כַּמָּה פְּעָמִים "עַל נִסֶּיךָ וְכוּ'" כַּנַּ"ל וְכַיּוֹצֵא הַרְבֵּה; אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל הַיְשׁוּעוֹת עֲדַיִן הֵם בִּבְחִינַת "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק", שֶׁרוֹאִין הַיְשׁוּעָה בְּכָל עֵת, אֲבָל עֲדַיִן הִיא רְחוֹקָה מְאֹד. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אָנוּ רוֹאִין הַיְשׁוּעָה בְּעֵינֵינוּ בְּכָל עֵת, כִּי הֲלוֹא אָנוּ רוֹאִין שֶׁאָנוּ זוֹכִין בְּכָל יוֹם לְהָנִיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין וּלְקַיֵּם כַּמָּה מִצְו?ֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְו?ֹת כְּרִמּוֹן, וּבְוַדַּאי זֶה לָנוּ לִישׁוּעָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה, כִּי רַק זֶה הוּא הַתַּכְלִית מִכָּל הָעוֹלָם, כִּי לֹא יִשָּׁאֵר לָנוּ שׁוּם דָּבָר, רַק מַה שֶּׁאָנוּ זוֹכִין לַחְטֹף מִזֶּה הָעוֹלָם הָעוֹבֵר אֵיזֶה תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת קְצָת, אֲשֶׁר הֵם חַיֵּינוּ לָנֶצַח. וּבִפְרָט מִי שֶׁזּוֹכֶה לִטְעֹם אֵיזֶה טַעַם בַּתּוֹרָה, בִּפְרָט בְּחִדּוּשֵׁי־תוֹרָה אֲמִתִּיִּים וְכוּ', הוּא רוֹאֶה בְּוַדַּאי נִפְלְאוֹת חֲסָדָיו וִישׁוּעָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת; אֲבָל צָרִיךְ לֵידַע, שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּל הוּא רַק בִּבְחִינַת "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" וּבִבְחִינַת "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי" - מֵרָחוֹק דַּיְקָא, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא יָכוֹל כָּל אֶחָד לְפֻם דַּרְגֵּהּ לְהִתְחַזֵּק וְלִשָּׁאֵר עַל עָמְדוֹ בְּכָל עֵת בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, בִּבְחִינַת "מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ" - לַחְמָהּ דְּאוֹרַיְתָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל עֵצוֹת הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה כִּי אִם מִמֶּרְחָק דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע שֶׁכָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לְהָאָדָם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, הַכֹּל נִמְשָׁךְ וּבָא מִמֶּרְחָק מְאֹד מְאֹד, כִּי לְפִי גַשְׁמִיּוּתוֹ הוּא רָחוֹק מִישׁוּעָה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי". אַךְ רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ רַבִּים מְאֹד וּמֵבִיא לַחְמוֹ מִמֶּרְחָק מְאֹד מְאֹד, וְגַם אַחַר שֶׁהֵבִיא לַחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהוּא יְשׁוּעָתוֹ, עֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד מְאֹד, וְרַק זֶה הוּא הִתְקָרְבוּתוֹ, כִּי הַהִתְרַחֲקוּת - תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, כִּי כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד, הוּא דַיְקָא זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַהִתְקָרְבוּת; וְתֵכֶף שֶׁהוּא סוֹבֵר שֶׁכְּבָר קָרוֹב הוּא אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז יֵדַע שֶׁבְּוַדַּאי הוּא רָחוֹק מְאֹד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְכָל זֶה מְרֻמָּז בְּמִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן, עַיֵּן פְּנִים (שם הלכה ה, אותיות א ב ג ד ה ו).
— the righteous and upright who serve Hashem with all their wealth — until through this their name and soul grows great, until many souls long to be included in their name, and thereby many converts and ba'alei teshuva are made. For holy wealth at its root is very lofty, coming from the same source as souls, and within it are many sparks of holiness — the aspect of the supernal colors [gavnin ila'in]. But through the sin of eating from the Tree of Knowledge, livelihood and wealth fell to the Sitra Achra, and from there flows the bitterness of the burden of livelihood — the aspect of "in sorrow shall you eat of it, by the sweat of your brow shall you eat bread." The essential wealth was in Egypt — where all the wealth of the Sitra Achra resided — therefore they worshipped sheep, the aspect of wealth: "and the increase of your flocks." Therefore when they left Egypt the essential promise was: "and afterward they shall go out with great wealth" — clarifying and extracting the wealth from the Sitra Achra to holiness. Therefore on Pesach the desire for money [ta'aves mamon] is repaired — for then one merits to draw wealth in holiness. This is the aspect of offering the Pesach sacrifice from the flock. Therefore they had to eat it "on matzos and bitter herbs" — the aspects of bitterness and poverty. For the essential repair of wealth is poverty [aniyus]: always remembering one's poverty — that one was born naked from one's mother's womb, the ultimate poverty, and even now by one's deeds one does not deserve even bread and water, and all livelihood is only through grace and charity, as an actual pauper. Through this one does not envy others' greatness and is always happy with one's portion — even in days of actual poverty. Through this one actually merits wealth, as explained. This is also the aspect of everything we do on Pesach as a remembrance of servitude and poverty, and also things in the aspect of greatness, wealth, and freedom — for the essential completeness is that
הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נָתַן כֹּחַ כָּל־כָּךְ לְהַבְּחִירָה, עַד שֶׁיֶּשׁ כֹּחַ לְהָאָדָם לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא כִּרְצוֹנוֹ דֶּרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, אוֹ לְהִפּוּךְ חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ לְהָאָדָם שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה בְּתַכְלִית הָרִחוּק, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עַל־יְדֵי כֹּחַ בְּחִירָתוֹ יֶשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו אֵיזֶה בְּחִינָה מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִדְמֶה לוֹ שֶׁיֶּשׁ לוֹ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ וְרוֹאֶה חֶזְיוֹנוֹת וּמַרְאוֹת אֲמִתִּיּוֹת, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה יֶשׁ לָהּ תֹּקֶף גָּדוֹל. וּמִי לָנוּ מְשֻׁקָּץ וּמְתֹעָב יוֹתֵר מִבִּלְעָם הָרָשָׁע, יִמַּח שְׁמוֹ - אַף־עַל־פִּי־כֵן הִתְגַּבֵּר בְּרִשְׁעָתוֹ כָּל־כָּךְ נֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה, עַד שֶׁהִמְשִׁיךְ עָלָיו מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת נוֹרָאוֹת, עַד שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם קָם, וּמָנוּ? בִּלְעָם. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁכָּל־זְמַן שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ כָּרָאוּי בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי יַכְנִיעַ וִיבַטֵּל עַצְמוֹ נֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת, וְלֹא יִרְצֶה לֵילֵךְ בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנּוּ; כִּי אִם יִרְצֶה אָז לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת, יוּכַל לְקַלְקֵל יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר נִכְשְׁלוּ בָּזֶה רַבִּים מְאֹד, רַק יֵלֵךְ בִּתְמִימוּת וִיבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעְזְרוֹ לָצֵאת מִפְּחִיתַת מַדְרֵגָתוֹ וְיִזְכֶּה לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ כָּרָאוּי, וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה יִשְׁתַּמֵּשׁ וְיִתְאַמֵּץ בְּגֹדֶל כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁיֶּשׁ לוֹ, וְיַרְבֶּה לְדַבֵּר בָּזֶה דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל כַּוָּנָתוֹ יִהְיֶה כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר הָרַע שֶׁלּוֹ לְגַמְרֵי, כְּדֵי לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת - הַהִפּוּךְ מִדַּעַת בִּלְעָם הָרָשָׁע וַחֲבֵרָיו וְתַלְמִידָיו, שֶׁהֵם חֲזָקִים מְאֹד בְּתֹקֶף הָרַע וְהַטֻּמְאָה שֶׁלָּהֶם וְאֵינָם רוֹצִים לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמָם נֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה, אַדְּרַבָּה הֵם רוֹצִים לְהַמְשִׁיךְ אֵיזֶה בְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא מֵהַקְּדֻשָּׁה לִמְקוֹמָם הַטָּמֵא, חַס וְשָׁלוֹם, לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה, בְּחִינַת מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת לִמְקוֹמָם, לְהַגְבִּיר עַל־יְדֵי־זֶה בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם הָרַע עַל הַטּוֹב, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, כִּי הַדִּבּוּר יֶשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל, הֵן בַּקְּדֻשָּׁה אוֹ לְהִפּוּךְ חַס וְשָׁלוֹם, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַף אָנוּ נָבוֹא עה עֲלֵיהֶם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו, כִּי הַבְּחִירָה יֶשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים. וּרְשָׁעִים כָּאֵלּוּ, שֶׁכַּוָּנָתָם לְהָרַע, בְּוַדַּאי יִהְיֶה אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית; אֲבָל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְטוֹבָה, שֶׁמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ וְשִׁפְלוּת מַדְרֵגָתוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מִתְגַּבֵּר גַּם בְּעֹמֶק נְפִילָתוֹ לְדַבֵּר דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים הַרְבֵּה מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ', וְכָל כַּוָּנָתוֹ לְטוֹבָה, בִּכְדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לָצֵאת מֵהָרַע שֶׁלּוֹ וְלָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת. וְאָז בְּוַדַּאי יֵשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נַחַת־ רוּחַ מִזֶּה, וְלֹא יִהְיֶה נֶאֱבָד שׁוּם דִּבּוּר, וְסוֹף־כָּל־סוֹף יָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וְאָז אִם יִזְכֶּה וְיִהְיֶה רָאוּי לָזֶה, לְקַבֵּל רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ אֲמִתִּי דֶּרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת - הַשֵּׁם הַטּוֹב יַעֲשֶׂה עִמּוֹ כִּרְצוֹנוֹ. וְעַיֵּן פְּנִים, הִלְכוֹת חָדָשׁ, הֲלָכָה ד, אוֹתִיּוֹת ח ט (עיין דיבור, אותיות יג יד; ברית אות מט).
even in times of greatness and wealth one also remembers the poverty and bitterness. Also for this reason we remove the Seder plate before the meal — to allude that the meal is not yet ours and we are not permitted to eat from it until we first mention Hashem's kindness and wonders — how He took the flow from the Sitra Achra and gave it to us, all only through free grace. This is why the essential mitzva of eating matza is with a broken piece [p'rusa], as our Sages said: "what is the way of the poor? With a broken piece" — that one must always hold oneself as a pauper who breaks and portions out their bread and livelihood. That is: to always think that everything one has through Hashem's kindness, one deserves only half of it — and even that was enough for them — therefore one is never lacking anything and is always happy with one's portion. Through this one actually merits wealth in this world and
כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת הֵם בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם, כַּיָּדוּעַ. וּכְמוֹ שֶׁבְּקוֹמַת אָדָם הַכֹּל קָשׁוּר וּמְהֻדָּק אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ בְּכַמָּה דְרָכִים וּנְתִיבוֹת וּקְשָׁרִים עַל־יְדֵי הַגִּידִים וְהָעוֹרְקִים וּמְרוּצַת הַדָּמִים וּתְנוּעַת הָאֲוִיר, שֶׁהוּא הָרוּחַ הַחִיּוּנִי שֶׁצְּרִיכִין לְקַבֵּל בְּכָל פַּעַם לִכְלַל הָאֵיבָרִים וְכוּ' - כְּמוֹ־כֵן הוּא מַמָּשׁ בְּכָל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת וְכָל הַמִּדּוֹת טוֹבִים וְרָעִים, שֶׁהַכֹּל קָשׁוּר וּמְהֻדָּק אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ בְּכַמָּה וְכַמָּה דְרָכִים וּנְתִיבוֹת בְּלִי שִׁעוּר, עַד שֶׁמֵּחֲמַת זֶה קָשֶׁה לָדַעַת וּלְהָבִין הֵיטֵב מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מְקוֹמוֹ וְשָׁרְשׁוֹ בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבְקוֹמַת אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּכְפִי מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בְּכָל הַגִּלְגּוּלִים, וּכְפִי מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בְּגִלְגּוּל זֶה, בְּגוּף זֶה, וְכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִמּוֹ בְּכָל יוֹם. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל שׁוּם הַתְחָלָה אֲמִתִּית, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁכְּבָר עָמַד בְּנִסָּיוֹן וְשִׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת לְגַמְרֵי וְזָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה, וְרַק הוּא יָכוֹל לְהָאִיר וּלְהַמְשִׁיךְ עַל כָּל אֶחָד הֶאָרַת הַתְּשׁוּבָה מִשָּׁרְשָׁהּ, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי שֶׁיָּכוֹל לָדוּן אֶת כָּל אֶחָד לְכַף־זְכוּת כְּפִי מְקוֹמוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד, עַד שֶׁמַּכְנִיסוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף־זְכוּת, עַד שֶׁנִּתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְעוֹרֵר עַל־כָּל־פָּנִים לִצְעֹק וְלִזְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם בְּקוֹל חָזָק מֵעֹמֶק הַלֵּב, שֶׁזֶּה עִקַּר הַהַתְחָלָה שֶׁל כָּל הַהַתְחָלוֹת (הל' ערלה ה"ד אות כ; עיין אלול ר"ה ו, ו, אותיות קלה קלו קמ).
the World to Come. In every generation a person must see themselves as if they personally left Egypt. For this aspect exists for every person at every time: the essential bitterness of exile for each person is the aspect of the burden of money and livelihood. And the essential redemption of the soul for each person is according to how much they draw close to the true tzaddikim — through which one breaks the desire for money and merits
אִי־אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּלְהִסְתַּכֵּל בְּעֵינָיו לְמַעְלָה בֶּאֱמֶת, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיְּשַׁבֵּר גַּאֲוָתוֹ וִיבַטֵּל עַצְמוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, וְאָז יִזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' (שם ה"ה אות ז).
to be happy with one's portion, through feeling one's poverty
כָּל הַצָּרוֹת וְהַגָּלֻיּוֹת הֵם רַק מֵחֲמַת גֵּאוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת רִבּוּי, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ לְהָאָדָם כְּאִלּוּ רַבִּים יָמָיו וּכְאִלּוּ יֶשׁ לוֹ קְבִיעוּת בְּעוֹלָמוֹ. וּבֶאֱמֶת צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע שֶׁאֵין לוֹ בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם זֶה הַיּוֹם לְבַד שֶׁעוֹמֵד בּוֹ, וְיִשְׁתַּדֵּל לַעֲסֹק בּוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בְּחִינַת "הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ" (שם אות טז; עיין גאות כד).
in all aspects: body, soul, and money. Through this one merits the aspect of redemption — holy wealth — until
אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם בָּאַחֲרוֹנָה, כְּדֵי שֶׁיִּכְנֹס לִסְעוּדָה מִיָּד. דָּבָר אַחֵר: שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו, אוֹמְרִים לוֹ: יַתּוּשׁ קְדָמְךָ! הַיְנוּ, כִּי הָאָדָם נִבְרָא רַק בִּשְׁבִיל שֶׁיַּעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כָּל יָמָיו. וְעַל־כֵּן נִבְרָא בָּאַחֲרוֹנָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל כְּבָר מוּכָן לְפָנָיו כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְפַרְנָסָתוֹ וּלְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּלִי שׁוּם בִּלְבּוּל הַדַּעַת; נִמְצָא שֶׁבְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ הֵכִין הַכֹּל לִפְנֵי הָאָדָם, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְסִיּוּעַ וָעֵזֶר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. אַךְ אַחַר כָּל זֹאת, אֲפִלּוּ אִם הוּא פָּנוּי מִכָּל הָעֲסָקִים וְיֶשׁ לוֹ כָּל הוֹן דְּעָלְמָא, אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְתוֹרָה וַעֲבוֹדָה בֶּאֱמֶת כִּי אִם עַל־יְדֵי שִׁפְלוּת, אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁמִּתְגָּאֶה וְזָחָה דַעְתּוֹ עָלָיו, אָז הוּא רָחוֹק מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְאָז כָּל הַהֲכָנָה הַזֹּאת אֵינוֹ בִּשְׁבִילוֹ כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּא הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת יָרוּד וְנִכְנָע לִפְנֵיהֶם, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַעֲלָה יְתֵרָה עָלָיו, כִּי כֻּלָּם נִבְרְאוּ קֹדֶם לוֹ; וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וְכוּ'" - זָכָה, רוֹדֶה בָּהֶם, לֹא זָכָה, נַעֲשֶׂה יָרוּד לִפְנֵיהֶם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת 'שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו, אוֹמְרִים לוֹ יַתּוּשׁ קְדָמְךָ'. וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם גַּם עַתָּה, שֶׁיֵּשׁ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לְאָדָם עֲשִׁירוּת וַחֲפָצִים הַרְבֵּה וּבְהֵמוֹת וְעוֹפוֹת וּתְבוּאוֹת וּפֵרוֹת וּמַלְבּוּשִׁים וְכוּ', כְּאִלּוּ הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִילוֹ; וּבֶאֱמֶת הוּא כֵן, כִּי הַכֹּל נִבְרָא וְהוּכַן בִּשְׁבִילוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכְנֹס לִסְעוּדָה מִיָּד, הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי אִם עַל־יְדֵי שִׁפְלוּת בֶּאֱמֶת. אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁמִּתְגָּאֶה וְדַעְתּוֹ זָחָה עָלָיו, אָז הוּא מְרֻחָק מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְאָז מוֹרִידִין וּמַשְׁפִּילִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: יַתּוּשׁ קְדָמְךָ וְכוּ' (שם אות יט).
one can also merit great actual physical wealth. This is the essential complete redemption that will come through Moshiach Tzidkenu — when all wealth will be returned to holiness and to Israel, who will all be tzaddikim, as the scriptures abundantly describe. And all this will be merited precisely through the bitter poverty they suffered in this exile. And even then, when they leave exile and merit wealth, they will not forget their poverty nor become arrogant, but will hold themselves as paupers — as it is written: "and a poor and
מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לִבְלִי לִפֹּל אֶל בְּחִינַת הַזִּקְנָה דְסִטְרָא־אָחֳרָא, רַק לְהִתְחַדֵּשׁ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם, וְשֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִים בְּכוֹרִים - עַיֵּן 'רֹאשׁ חֹדֶשׁ', אוֹת כְּשֶׁרוֹאֶה הָאָדָם שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע וְהַתַּאֲווֹת מִתְגַּבְּרִים עָלָיו מְאֹד וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁקָּשֶׁה לְשַׁבְּרָם, צָרִיךְ לֵידַע שֶׁבְּוַדַּאי אֵין הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִמּוֹ, וּבְוַדַּאי אִם לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְשַׁבֵּר, לֹא הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְגָרֶה בּוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה; רַק אַדְּרַבָּא יֵדַע מִזֶּה שֶׁבְּוַדַּאי נַפְשׁוֹ יְקָרָה וּקְדוֹשָׁה מְאֹד בְּשָׁרְשָׁהּ, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה מִתְגַּבְּרִין עָלָיו כָּל־ כָּךְ, כִּי כָל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָדוֹל מִמֶּנּוּ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי אֵין זֶה דֶרֶךְ הָעֲנָוָה אֲמִתִּית לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְרָשָׁע גָּמוּר חַס וְשָׁלוֹם וּלְהַקְטִין מַעֲלַת נַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה, רַק אַדְּרַבָּא צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁנַּפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ הִיא גְדוֹלָה וִיקָרָה וְגָבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד, וְאַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת בְּלִי שִׁעוּר תְּלוּיִים בָּהּ, כִּי אֲפִלּוּ נֶפֶשׁ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל גַּם־כֵּן גָּבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד, מִכָּל־שֶׁכֵּן נַפְשׁוֹת בַּעֲלֵי־תוֹרָה, וּבִפְרָט אוֹתָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׂכֶל גָּדוֹל, כִּי כָל מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, הַנְּשָׁמָה גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר. עַל־כֵּן הָאָדָם הַבַּר־שֵׂכֶל, כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר, צָרִיךְ לֵידַע שֶׁבְּוַדַּאי נַפְשׁוֹ גָבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לְרַחֵם עָלָיו לְבַל יְאַבֵּד אוֹצָרוֹת וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת מְאֹד הַתְּלוּיִים בְּנַפְשׁוֹ עַיִן לֹא רָאָתָה וְכוּ', וְיִתְגַּבֵּר בְּכָל עֹז לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת, מִן הָעשֶׁק וְהַתְּמוּרָה חַס וְשָׁלוֹם, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי רִבּוּי תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: "וַיִגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'", שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיהַּ לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ בְּדַרְכֵי ה', וְלוֹמַר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאֵין נָאֶה לוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה, מַעֲשֵׂה בְהֵמָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי נַפְשׁוֹ גָבוֹהַּ מְאֹד (שם). מַה שֶּׁאֵצֶל רֹב בְּנֵי־אָדָם, אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר תַּאֲווֹת הַגּוּף אֵין נִקְרָא עֲבוֹדָה כְּלָל, וּמִצְו?ֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים נִקְרָא אֶצְלָם עֲבוֹדָה וִיגִיעָה - זֶה בְּחִינַת חִלּוּף, שֶׁנִּתְחַלֵּף בֶּן הַמֶּלֶךְ בְּבֶן הָעֶבֶד, כְּמוֹ־כֵן נִתְחַלֵּף אֶצְלָם, שֶׁרְצוֹן הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בַּת־מֶלֶךְ בֶּאֱמֶת, זֶה נִקְרָא אֶצְלָם עֲבוֹדָה, וּרְצוֹן הַגּוּף, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֶבֶד, זֶה דַיְקָא אֵין נִקְרָא אֶצְלָם עַבְדוּת כְּלָל, כְּאִלּוּ הָיָה חַס וְשָׁלוֹם הַגּוּף מֶלֶךְ עַל הַנְּשָׁמָה. וּבֶאֱמֶת הַדָּבָר בְּהִפּוּךְ מַמָּשׁ, כִּי הַנְּשָׁמָה הִיא הַמֶּלֶךְ בֶּאֱמֶת, וְהַגּוּף הוּא הָעֶבֶד; וּכְמוֹ שֶׁהָעֶבֶד מְחֻיָּב לַעֲבֹד אֶת רַבּוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, כְּמוֹ־כֵן הַגּוּף מְחֻיָּב לַעֲבֹד אֶת הַנְּשָׁמָה וּלְבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹנָהּ. אַךְ כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לְהַגּוּף אֵיזֶה רֵיחַ עֲדַיִן מִתַּאֲווֹת הַגּוּף, רַק שֶׁמְּשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ בִּשְׁבִיל רְצוֹן הַנְּשָׁמָה, שֶׁהוּא רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעוֹבֵד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד - אַף־עַל־ פִּי שֶׁגַּם זֶה טוֹב מְאֹד, אַשְׁרֵי לוֹ, כִּי גַם עַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הָעַבְדוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, וְזוֹכֶה לְחֵרוּת, בְּחִינַת: כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה וְכוּ', וְאֵין לְךָ בֶּן־חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה; אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲבוֹדָתוֹ עֲדַיִן בִּבְחִינַת עֶבֶד דִּקְדֻשָּׁה, מֵאַחַר שֶׁעֲבוֹדַת הַשֵּׁם נֶחְשָׁב לוֹ לַעֲבוֹדָה וִיגִיעָה, וּרְצוֹן הַגּוּף אֵינוֹ נוֹטֶה לָזֶה, רַק שֶׁמְּבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפָּנָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־כֵּן הוּא עֲדַיִן בִּבְחִינַת עֶבֶד דִּקְדֻשָּׁה. אַךְ עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - לְבַטֵּל הַגּוּף כָּל־כָּךְ לְגַבֵּי הַנְּשָׁמָה, עַד שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לְטֶבַע הַנְּשָׁמָה מַמָּשׁ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה אַחֶרֶת וְלֹא שׁוּם רָצוֹן אַחֵר, רַק מַה שֶּׁהַנְּשָׁמָה רוֹצָה, הַיְנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ", בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, שֶׁגַּם הַגּוּף אוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם וְעוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ מֵאַהֲבָה. וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכֶה לָזֶה, אֲזַי נִקְרָא בֵּן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת "בְּנִי אַתָּה" וְכוּ', שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת (שם אותיות יח יט). כָּל־מַה שֶּׁחֲזָקִים יוֹתֵר בֶּאֱמוּנַת הָרָצוֹן, הַיְנוּ לְהַאֲמִין וְלֵידַע שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי מִתְחַזֵּק יוֹתֵר רְצוֹן הָאָדָם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלִהְיוֹת לוֹ עַל־כָּל־פָּנִים כִּסּוּפִין וּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר זֶה עִקַּר הַיַּהֲדוּת כַּיָּדוּעַ. אַךְ עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַבַּעַל־דָּבָר נֶחְשָׁךְ וְנִפְגָּם אֶצְלוֹ אֱמוּנַת הָרָצוֹן, וְעַל־יְדֵי־זֶה נֶחֱלָשׁ גַּם הָרָצוֹן שֶׁלּוֹ דִקְדֻשָּׁה, וְנוֹפֵל לִרְצוֹנוֹת אֲחֵרִים, לְתַאֲווֹת וְכַיּוֹצֵא. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן כְּבָר הָיוּ צַדִּיקִים הַרְבֵּה בָּעוֹלָם, שֶׁגִּלּוּ אֱמוּנַת הָרָצוֹן לְעֵין כֹּל עַל־יְדֵי הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ', אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה וּשְׁאָר הַנְּבִיאִים וְהַזְּקֵנִים וְהַצַּדִּיקִים הַבָּאִים אַחֲרָיו, עַד אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לִכְפֹּר חַס וְשָׁלוֹם בְּהָרָצוֹן לְגַמְרֵי. אַךְ עִקַּר כֹּחַ הַבַּעַל־דָּבָר לִלְחֹם עֲדַיִן עִם חֲלוּשֵׁי כֹחַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הוּא רַק עַל־יְדֵי שֶׁמַּטִּיל סָפֵק בָּרָצוֹן, וּמִזֶּה נִמְשָׁכִים כָּל הַהִתְרַחֲקוּת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁל אוֹתָם שֶׁהִתְחִילוּ קְצָת לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְאַחַר־כָּךְ נָפְלוּ מִזֶּה, הַכֹּל מֵחֲמַת סְפֵקוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהַבַּעַל־דָּבָר מַטִּיל סָפֵק בְּלִבּוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ עוֹד תִּקְוָה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּכְאִלּוּ אֵינוֹ פוֹעֵל עוֹד כְּלוּם בָּרָצוֹן הַטּוֹב, חַס וְשָׁלוֹם, עַד אֲשֶׁר עַל־יְדֵי־זֶה מִתְרַשֵּׁל גַּם־כֵּן בָּרָצוֹן הַטּוֹב, וְקָשֶׁה וְכָבֵד עָלָיו לְהַמְתִּין וּלְצַפּוֹת כָּל־כָּךְ לִישׁוּעַת הַשֵּׁם. כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אֱמוּנַת הָרָצוֹן, וּלְמַלֹּאת כָּל חֶסְרוֹנוֹתָיו רַק עַל־יְדֵי זֶה, הוּא צָרִיךְ לְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין, בִּבְחִינַת (איכה ג) "טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה'". וְכָל זֶה אִם הוּא חָזָק בֶּאֱמוּנַת הָרָצוֹן בְּוַדַּאי גָּמוּר, אֲבָל עַל־יְדֵי הַסְּפֵקוֹת הַנַּ"ל, אֲזַי מָטָה יָדוֹ וְנִלְאֶה מִלְּהַמְתִּין כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיּוּכַל לָבוֹא עַל־יְדֵי־זֶה לִנְפִילָה גְדוֹלָה כַּנַּ"ל. וּמִזֶּה הָיָה כָּל טָעוּת הָעֵרֶב רַב עַד שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, כִּי רָאוּ כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה, וְהֵם לֹא רָצוּ לְהַמְתִּין, וְכָל זֶה מֵחֲמַת הַסָּפֵק בָּרָצוֹן. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: "כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" - 'לֹא יָדַעְנוּ' דַיְקָא, בְּחִינַת סְפֵקוֹת. וְהַתִּקּוּן לְכָל זֶה, לְחַזֵּק אֱמוּנַת הָרָצוֹן, הוּא לִתֵּן צְדָקָה הַרְבֵּה פְּעָמִים, בְּחִינַת "נָתוֹן תִתֵּן" אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים, כִּי הִתְגַּבְּרוּת הַבַּעַל־דָּבָר בְּעִנְיַן הַטָּלַת הַסְּפֵקוֹת וַחֲלִישׁוּת אֵלּוּ הֵם כִּמְעַט בְּלִי שִׁעוּר, וּצְרִיכִין לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ כְּנֶגְדּוֹ בְּכָל פַּעַם, וְעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת עַל־יְדֵי צְדָקָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' ברכות השחר ה"ה, אותיות ל לד). זֶה כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, וְעַל־כֵּן הַבְּחִירָה יֶשׁ־לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד כַּיָּדוּעַ. וְעִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה הִיא עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶעְלִים וְהִסְתִּיר רְצוֹנוֹ בְּהַסְתָּרוֹת וְהַעְלָמוֹת גְּדוֹלוֹת, וְתָלָה הַכֹּל בִּרְצוֹן הָאָדָם, בְּחִינַת "וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם", הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָסַר הַבְּחִירָה לְהָאָדָם, וּבְדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בָּאָדָם לְשַׁבֵּר תַּאֲווֹתָיו וְלִבְרֹחַ מֵרַע וְלַעֲשׂוֹת טוֹב, כְּמוֹ־כֵן יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהֵפֶךְ, לֵילֵךְ אַחַר שְׁרִירוּת לִבּוֹ וּלְהִתְגַּבֵּר בִּרְצוֹנוֹת רָעִים כָּאֵלּוּ, עַד שֶׁכִּבְיָכוֹל יַכְרִיחַ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַלֹּאת תַּאֲוָתוֹ וּרְצוֹנוֹ הָרָע. כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין שֶׁאֶחָד נִכְסָף מְאֹד בְּרָצוֹן חָזָק לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אוֹ לְהַצַּדִּיק וְכַיּוֹצֵא, וְיֵשׁ לוֹ עַל זֶה מְנִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת, וְהוּא כִּמְעַט מִן הַנִּמְנָע וּלְמַעְלָה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע - אַף־עַל־פִּי־כֵן יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל כָּזֶה וּבִרְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִים חֲזָקִים כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ וּמְסַבֵּב עִמּוֹ בִּדְרָכִים נִפְלָאִים וּבְהַשְׁגָּחָה נִפְלָאָה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְהוֹצִיא מַחֲשַׁבְתּוֹ הַטּוֹבָה מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. אֲבָל אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים, שֶׁגַּם הַהוֹלֵךְ לִדְבַר עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ לֵילֵךְ לַמֶּרְחַקִּים לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ לָדַעַת, לִלְמֹד חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְכַיּוֹצֵא, וְיֵשׁ לוֹ גַם־כֵּן עַל זֶה מְנִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת, וְהוּא כִּמְעַט מִן הַנִּמְנָע וְשֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, רַק הוּא מִתְגַּבֵּר בְּרִשְׁעָתוֹ בְּרָצוֹן חָזָק כָּזֶה, עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִמּוֹ כָּל־כָּךְ עַד שֶׁבָּא לְשָׁם, וְכָל זֶה מֵחֲמַת גֹּדֶל כֹּחַ הַבְּחִירָה, כִּי בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. אַךְ הַחִלּוּק וְהַהֶפְרֵשׁ יְכוֹלִין הַכֹּל לְהָבִין: כִּי זֶה הָאִישׁ הַכָּשֵׁר, כָּל יְסוֹד כַּוָּנָתוֹ וּרְצוֹנוֹ בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי הַנִּצְחִי, לִפְרשׁ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה הַכָּלֶה וְהַנִּפְסָד וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמּוֹ נִפְלָאוֹת לְמַלֹּאת רְצוֹנוֹ, וְאָז בְּוַדַּאי אַשְׁרֵי לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא; וְזֶה הַהֵפֶךְ - כָּל כַּוָּנָתוֹ וּרְצוֹנוֹ לְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וּשְׁרִירוּת לִבּוֹ הָרָע, וְעַל יְדֵי זֶה יוֹרֵד לִבְאֵר שַׁחַת וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד (שם עח עט). עַל־יְדֵי שֶׁרוֹאִין שֶׁבְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, וּמַצְלִיחִין בְּיָדוֹ מִלְמַעְלָה שֶׁיִּגְמֹר חֶפְצוֹ הֵן לְטוֹב אוֹ לְרַע חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ טוֹעִין וְסוֹבְרִין שֶׁחַס וְשָׁלוֹם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּטֵּל רְצוֹנוֹ לְגַמְרֵי, וּמָסַר בְּיַד הָאָדָם הַכֹּל כְּפִי נְטִיַּת רְצוֹנוֹ, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ וְהַפְּרִישׁוּת צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִפְגֹּם חַס וְשָׁלוֹם, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא כא יִפֹּל עַל־יְדֵי־זֶה בְּאֵין סוֹמֵךְ, אֲבָל מִי שֶׁנְּטִיַּת רְצוֹנוֹ הוּא לֵילֵךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ, אֲזַי לֹא יַזִּיק לוֹ שׁוּם פְּגָם כְּלָל, אַדְּרַבָּא וְכוּ' חַס וְשָׁלוֹם, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רְאָיוֹת עַל סְבָרוֹת אֵלּוּ, חַס וְשָׁלוֹם. וּבְטָעֻיּוּת כָּאֵלּוּ יֵשׁ הַרְבֵּה מַדְרֵגוֹת, כִּי יֵשׁ סְבָרוֹת מְשֻׁבָּשׁוֹת אֲפִלּוּ אֵצֶל אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים קְצָת, שֶׁמִּשְׁתַּלְשְׁלִין בְּדַקּוּת גָּדוֹל מִסְּבָרוֹת הָרָעוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם אֶפִּיקוֹרְסוּת גְּמוּרָה, כַּמּוּבָן לְכָל מַשְׂכִּיל. וּבֶאֱמֶת אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וְכוּ', כִּי בְּוַדַּאי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּל אָדָם יַעֲשֶׂה רַק טוֹב וְיִהְיֶה בּוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה וְיַפְרִישׁ אֶת עַצְמוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא בִלְבַד מִן הַמּוֹתָרוֹת, אֶלָּא גַּם בַּהֶכְרֵחִיּוֹת יְמַעֵט בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בַּמֻּתָּר לוֹ, וְרַק בָּזֶה חָפֵץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם עִם הָרְשָׁעִים גּוֹמֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמַלֹּאת רְצוֹנָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ", וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּוַדַּאי הַבֵּט אֶל עָמָל לֹא יוּכַל כְּלָל, וְהָרְשָׁעִים הֵם כְּמַשָּׂא עַל פָּנָיו כִּבְיָכוֹל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל; וּמַה שֶּׁמְּמַלֵּא גַם רְצוֹנָם, הוּא רַק בִּשְׁבִיל כֹּחַ הַבְּחִירָה, כִּי אִם לָאו, תִּתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה לְגַמְרֵי, אֲשֶׁר אֵין זֶה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יִרְאֶה וְיָבִין הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים, שֶׁהַצְלָחָתָם לָנֶצַח, וּבֵין הַצְלָחַת רְשָׁעִים, שֶׁהִיא רַק לְפִי שָׁעָה, בְּחִינַת "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וְכוּ' לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד", וְגַם זֶה הוּא רַק בִּשְׁבִיל כֹּחַ הַבְּחִירָה כַּנַּ"ל (שם אות פב). כָּל בְּחִינַת הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ הִיא רַק כְּמַדְלִיק נֵר, שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם, רַק שֶׁלּוֹקֵחַ נֵר וּמַדְלִיק בּוֹ נֵרוֹת אֲחֵרִים לַאֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה. נִמְצָא אַף־עַל־פִּי שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק, וְכֵן נֵרוֹת הַנִּדְלָקִים הַכֹּל מוּכָן מִכְּבָר, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם לֹא יַעֲשֶׂה הָאָדָם הַמַּעֲשֶׂה כָּל־דְהוּ לִקַּח הַנֵּר הַדּוֹלֵק וּלְהַדְלִיק בּוֹ אֲחֵרִים, בְּוַדַּאי לֹא יִהְיוּ נִדְלָקִים מֵעַצְמָם. כְּמוֹ־כֵן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הֵכִין הַכֹּל בְּחָכְמָתוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן רוֹצֶה דַוְקָא שֶׁאֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה וְנִגְמֹר עַל־יְדֵי הִתְעוֹרְרוּתֵנוּ מִלְּמַטָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי כָל עֲבוֹדַת הָאָדָם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בִּבְחִינַת הַדְלָקַת וְהֶאָרַת אוֹר הַנְּשָׁמָה, כַּמּוּבָן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (הל' ק"ש ה"ה אות יט). כָּל הַטָּעֻיּוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁל כָּל הַכִּתּוֹת הַמְבֹאָרִים בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל־תְּפִלָּה, הֵם גַּם בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמָן. כִּי יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁלְּהוּטִים בְּיוֹתֵר אַחַר הַכָּבוֹד, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְחִינוֹת כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְיֵשׁ שֶׁמִּתְגַּבֵּר בָּהֶם מִדַּת הָרְצִיחָה וְחֵמָה וְקִנְאָה וְשִׂנְאָה וְכוּ', וְכֵן בִּשְׁאָר הַכִּתּוֹת כַּמּוּבָן; וַאֲפִלּוּ בְּאָדָם אֶחָד בְּעַצְמוֹ נִמְצָאִים בְּחִינוֹת מִכָּל הַכִּתּוֹת הַנַּ"ל: קִנְאָה וְתַאֲוָה וְכָבוֹד וּשְׁאָר כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת. וְעִקַּר הַתִּקּוּן לְכָל זֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי תְפִלָּה, כִּי עַל־יְדֵי תְפִלָּה זוֹכִין לְשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, כִּי הַכֹּל נִתְבַּטֵּל וְנִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה דַוְקָא (הל' תפלה ה"ד אות יג). כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל עַצְמוֹ וְלַחְשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, כָּל תַּקָּנָתוֹ, שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא, אֵיךְ שֶׁהוּא - יִהְיֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ. כִּי בֶּאֱמֶת נַעֲשֶׂה הָאָדָם כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה מְבָרְכִין כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, כַּמְבֹאָר בְּשֻׁלְחָן־ עָרוּךְ. וְעַל־כֵּן אֵיךְ שֶׁהוּא, צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁעוֹסֵק בְּכָל יוֹם חֲדָשָׁה אֶצְלוֹ לְגַמְרֵי, כִּי כָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה כַּמָּה מִצְו?ֹת בְּכָל יוֹם, צִיצִת וּתְפִלִּין וְכַיּוֹצֵא. אַךְ הָעִקָּר, שֶׁיִּרְאֶה לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ בְּכָל יוֹם, שֶׁזֶּה הַיּוֹם שֶׁעוֹמֵד בּוֹ עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, וְכֵן לֹא יִהְיֶה עוֹד הַיּוֹם הַזֶּה בָּעוֹלָם, וְהָעֲבוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁצְּרִיכִין בְּזֶה הַיּוֹם הִיא חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי, וְרַק עָלֶיךָ נָפַל חוֹבוֹת הַיּוֹם, עַל זֶה הָאָדָם שֶׁעוֹמֵד בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, הוּא דַיְקָא צָרִיךְ לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה זֹאת וְלֹא מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף, וַאֲפִלּוּ נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּגַן־עֵדֶן עֶלְיוֹן אֵינָם יְכוֹלִים לְהַשְׁלִים הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת, רַק "חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם" (ישעיה לח) - כָּמוֹנִי הַיּוֹם דַּיְקָא, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הַיּוֹם בְּאֵיזוֹ מַדְרֵגָה פְחוּתָה שֶׁהוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאַחַר שֶׁאֲנִי חַי אֲנִי צָרִיךְ לְהוֹדוֹת לְךָ דַיְקָא. אַדְּרַבָּא, כָּל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא גָרוּעַ וּמְקֻלְקָל בְּיוֹתֵר, עַל־יָדוֹ דַיְקָא יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כְּשֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת "כַּד אֲתָא יִתְרוֹ וַאֲמַר וְכוּ', כְּדֵין אִסְתַּלַּק וְאִתְיַקַּר שְׁמָא דְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְכוּ'", כִּי עִקַּר גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא דַיְקָא כְּשֶׁהָרְחוֹקִים מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְעִקַּר הָעֵצָה לְקִיּוּם הַתּוֹרָה הוּא לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ כַּנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ אִם אֵין יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת כְּלוּם מִגֹּדֶל הִתְגָּרוּת וְהִתְגַּבְּרוּת הַגָּלוּת בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן, אַף־עַל־פִּי־כֵן יַתְחִיל בְּכָל פַּעַם לְהָכִין וּלְהַזְמִין אֶת עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: 'אֶהְיֶ"ה' - אֲנָא זְמִין לְמֶהֱוֵי. וְלִפְעָמִים צְרִיכִין לְהַתְחִיל בְּיוֹם אֶחָד כַּמָּה וְכַמָּה הַתְחָלוֹת חֲדָשׁוֹת, מִכָּל־שֶׁכֵּן בְּכָל שָׁבוּעַ וְכוּ', עַד שֶׁאַחַר־כָּךְ מִצְטָרְפִין כָּל הַהַתְחָלוֹת הַנַּ"ל וּבָאִין לְעֶזְרָתוֹ, כִּי לֵית רְעוּתָא טָבָא דְאִתְאֲבִיד, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי. וְהָעִקָּר, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְסַלֵּק מִדַּעְתּוֹ בְּכָל יוֹם וּבְכָל פַּעַם כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, וְכָל הַהַתְחָלוֹת מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁהִתְחִיל לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד עַתָּה לֹא יַעֲלוּ אֶצְלוֹ בַּחֶשְׁבּוֹן כְּלָל, רַק כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן מֵעוֹלָם כְּלָל. כִּי עִקַּר הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ שֶׁכְּבָר הִתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְנָפַל מִזֶּה, וְאַחַר־כָּךְ הִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל עוֹד וְנָפַל עוֹד פַּעַם, וְכֵן הַרְבֵּה פְּעָמִים, וְעַל־כֵּן מִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם וּמִתְרַשֵּׁל בַּעֲבוֹדָתוֹ מִלְּהַתְחִיל עוֹד הַפָּעַם. עַל־כֵּן עִקַּר הָעֵצָה - לִשְׁכֹּחַ בְּכָל פַּעַם כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר הִתְחִיל אֲלָפִים וְרִבְבוֹת פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, רַק עַתָּה יַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְגַמְרֵי לְהָכִין וּלְהַזְמִין עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל: אִם לִצְעֹק אֶל הַשֵּׁם מֵעֹמֶק הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ עַתָּה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה; אִם לְהַתְחִיל לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲשׂוֹת מִצְו?ֹת; אִם לִשְׂמֹחַ אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי וְכוּ', וְכֵן בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִשָּׁאֵר קַיָּם בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה תָּמִיד. כִּי בֶּאֱמֶת אֲפִלּוּ מִי שֶׁחָטָא כָּל יָמָיו וְשָׁב בָּאַחֲרוֹנָה, מוֹחֲלִין לוֹ הַכֹּל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל; מִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁכְּבָר הִתְחִיל כַּמָּה פְּעָמִים לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הַנְּפִילוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת מִזֶּה שֶׁרָאוּ שֶׁכְּבָר נִסּוּ אֶת עַצְמָם וְהִתְחִילוּ כַּמָּה פְּעָמִים וְנָפְלוּ, הוּא רַק מַעֲשֵׂה בַּעַל־דָּבָר, שֶׁרוֹצֶה לַהֲסִיתָם עַל־יְדֵי־זֶה וּלְעַרְבֵּב דַּעְתָּם לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמָם, חַס וְשָׁלוֹם. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַנַּ"ל לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ בְּאֵיזוֹ בְחִינָה שֶׁהוּא, וִישַׁכַּח מִדַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, וְכָל הַהַתְחָלוֹת שֶׁהִתְחִיל עַד עַתָּה לֹא יַעֲלֶה לוֹ מִן הַחֶשְׁבּוֹן כְּלָל, רַק עַתָּה צָרִיךְ לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְגַמְרֵי, וְכֵן לְעוֹלָם, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְהַתְחִיל וְלִגְמֹר בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחַזֵּק בְּכָל הַנַּ"ל, אֲזַי זוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לִדְבָרִים גְּבוֹהִים וְעֶלְיוֹנִים מְאֹד, כִּי נִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרָה מִשְּׁלשָׁה פְּעָמִים שֵׁם אֶהְיֶ"ה וּפַעַם אַחַת שֵׁם הֲוָיָ"ה, שֶׁהוֹדִיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעֵת שֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ: "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ וְכוּ'", וְכֵן זוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַשִּׁיר וְהַנִּגּוּן שֶׁיִּתְּעַר לֶעָתִיד, שֶׁהוּא פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע, וְנֶאֱרָג עַל שֵׁם הֲוָיָ"ה שֶׁהוּא י' יק' יקו' וְכוּ', כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' קה"ת ה"ו, אותיות יז כ כב כה). לִפְעָמִים הַיְרִידָה הוּא לְצֹרֶךְ הָעֲלִיָּה, וְהִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. אֲבָל כָּל זֶה הוּא רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה, שֶׁמָּלֵא קְלִפּוֹת, וּמִזֶּה בָּאִים כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁעוֹבְרִים עַל הָאָדָם. וּכְשֶׁיּוֹרֵד וְנוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם לִמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת וְאֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא צוֹעֵק וּמְחַפֵּשׂ מִשָּׁם דַּיְקָא אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', עַל־ יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהַכְנִיעַ אֶת הַקְּלִפּוֹת בִּמְקוֹמָם דַּיְקָא, וְאָז עוֹלֶה לָבֶטַח בַּעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה בְּלִי שׁוּם מְנִיעָה, בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ, וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה יַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ, אָז יַעֲלוּ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, מֵחַיִל אֶל חַיִל, בְּלִי יְרִידָה, בִּבְחִינַת 'מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין' (הל' ביהכ"נ ה"ב). צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד מְאֹד בְּעֵת הַגְּמָר שֶׁל הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר, וְכֵן אֵין הַמִּצְוָה נִקְרֵאת אֶלָּא עַל שֵׁם מִי שֶׁגּוֹמְרָהּ, כִּי עַל־פִּי־רֹב הַגְּמָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד מְאֹד, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. כִּי הַהַתְחָלָה קָשָׁה מְאֹד, כְּמַאֲמַר רַזַ"ל: כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, וְאַחַר הַהַתְחָלָה הוֹלֵךְ וּמִתְנַהֵג קְצָת כְּסֵדֶר, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְהַגְּמָר, אָז קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד; וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁהַגְּמָר הוּא בְּחִינַת אַחֲרִית, וְאֵין זוֹכִין לְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית בְּהָרֵאשִׁית, שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית כָּל הַמִּצְו?ֹת וְהָעֲבוֹדוֹת, הַיְנוּ לַחֲזֹר וּלְהִכָּלֵל מֵהָעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית, סוֹף כָּל דַּרְגִין, בְּרֵאשִׁית מַחֲשַׁבְתּוֹ וְהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ (עי' אמונה אות כג), כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לִגְמֹר הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־כֵּן מִתְגָּרֶה עַל זֶה הַבַּעַל־דָּבָר מְאֹד. כִּי גַם בְּכָל מִצְוָה וַעֲבוֹדָה יֵשׁ הַתְחָלָה וְסוֹף וּגְמַר הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, וְאֵין הַמִּצְוָה שְׁלֵמָה עַד שֶׁגּוֹמֵר אוֹתָהּ, כַּמּוּבָן לַכֹּל וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים, וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר הַנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה, לְהַמְשִׁיךְ אוֹתוֹ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל זֶה הָעוֹלָם בְּשָׁרְשׁוֹ, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לִגְמֹר הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל. וְעִנְיָן זֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, בְּכָל אָדָם וְהֵן בִּכְלַל הָעוֹלָם, כִּי כָל אָדָם אֲפִלּוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וּלְגָמְרָהּ בִּשְׁלֵמוּת, עֲדַיִן צָרִיךְ לִישׁוּעָתוֹ תָּמִיד שֶׁיִּזְכֶּה לְאַחֲרִית טוֹב, כִּי טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, כִּי הַבַּעַל־דָּבָר אוֹרֵב עַל הָאָדָם תָּמִיד, וְהָעִקָּר עַל אַחֲרִיתוֹ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתֶךָ. וְעַל־כֵּן אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַרְבֵּה הִתְחִילוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲבָל זְעִירִין אִנּוּן שֶׁזָּכוּ לְהַגִּיעַ לְמַעֲלוֹת הַשְּׁלֵמוּת. וְאַף־עַל־ פִּי שֶׁבְּוַדַּאי גַּם הַהַתְחָלָה בְּעַצְמָהּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם טוֹב מְאֹד, וּבְוַדַּאי שׁוּם תְּנוּעָה שֶׁל כָּל אֶחָד שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן לִזְכּוֹת לְמַה שֶּׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לִזְכּוֹת, בְּוַדַּאי צָרִיךְ שֶׁיִּגְמֹר עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם כָּל יְמֵי חַיָּיו עַד הַסּוֹף. וְכֵן הוּא גַם־כֵּן בִּכְלָלִיּוּת הָעוֹלָם: כִּי עַתָּה בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית הַיָּמִים, בִּשְׁבִיל זֶה מִתְגַּבֵּר עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר בְכָל אֶחָד מְאֹד בְּתַאֲווֹת וּכְפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת הַמִּתְפַּשֵּׁט עַתָּה בָּעוֹלָם בְּפַרְהֶסְיָא, מַה שֶּׁלֹּא נִשְׁמַע כָּזֹאת מִימֵי קֶדֶם, וְגַם הָאֲנָשִׁים הַכְּשֵׁרִים קְצָת נָפְלוּ מְאֹד בְּטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, וּזְעִירִין אִנּוּן שֶׁיִּהְיוּ שְׁקוּדִים עַל דַּלְתֵי הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה בִּתְמִידוּת כְּמוֹ הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר סָמוּךְ אֶל הַסּוֹף וּגְמַר תִּקּוּן הָעוֹלָם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת עַל־יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְיִגְאָלֵנוּ גְּאֻלַּת עוֹלָם שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת. עַל־כֵּן מַנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ, לִמְנֹעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בִּפְרָט עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת הַגָּדוֹל שֶׁהִכְנִיס בָּעוֹלָם, עַל־כֵּן צְרִיכִין עַכְשָׁו לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לִגְמֹר מַה שֶּׁהִתְחִיל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאִם הִתְחִיל - יִגְמֹר, וְאִם לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן - יַתְחִיל וְיִגְמֹר (הלכות מו"מ הלכה ד, אותיות יג טז טז). עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִלְחֹם בְּזֶה הָעוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁמֵּאִיר הָרַב הָאֱמֶת בְּכָל דּוֹר לְבָנָיו וְתַלְמִידָיו, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעֲו?ֹנוֹת. וְעִקַּר הַדַּעַת הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהָאִיר בָּהֶם כִּי אִם עַל־יְדֵי רְמָזִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְבָאֵר לְכָל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת אֵיךְ יִתְגַּבֵּר לִשָּׁאֵר עַל עָמְדוֹ בְּכָל הָעִתִּים אֲשֶׁר יַעַבְרוּ עָלָיו; רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָכוֹל לְהָבִין הָרְמָזִים אֵיךְ לִשָּׁאֵר קַיָּם בִּנְקֻדַּת יַהֲדוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְיֵשׁ רְמָזִים שֶׁמֵּאִיר לָהֶם הַצַּדִּיק אֵיךְ לְהִנָּצֵל מֵחֲטָאִים בְּכַמָּה וְכַמָּה דְרָכִים וְעֵצוֹת שׁוֹנוֹת, אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן הַבְּחִירָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל, וְיֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁנִּכְשָׁלִים מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וּמִתְגָּרֶה בָּהֶם הַבַּעַל־דָּבָר לְהַפִּילָם לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה גָרוּעַ מִן הַכֹּל. עַל־כֵּן הָעִקָּר לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים, וְהֵם מְאִירִים בָּהֶם הַדַּעַת כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם אִתָּם וְאֶצְלָם, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. אַךְ גַּם זֶה הַדַּעַת אִי אֶפְשָׁר לְבָאֳרוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּפֶה וּבִכְתָב, עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְחַזֵּק בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְגַם בָּזֶה הָעִקָּר עַל־יְדֵי הָרְמָזִים יְכוֹלִין לְהָבִין, שֶׁמְּרַמְּזִין לָנוּ לְהִתְחַזֵּק אֵיךְ שֶׁהוּא אֵיךְ שֶׁהוּא עַד אֵין תַּכְלִית, כִּי מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת יְכוֹלִין לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הָרְמָזִים הַנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא, יִתְגַּבֵּר עַל־כָּל־פָּנִים בִּרְצוֹנוֹת טוֹבִים וַחֲזָקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי רוֹצֶה הָאֱמֶת וְכוּ', כִּי הָרָצוֹן חָפְשִׁי תָּמִיד וְעַל־יָדוֹ עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַמִּלְחָמָה (הל' נט"י לסעודה ה"ה, אותיות נד נה). עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מִתְקַשְּׁרִין כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹן בְּתַחְתּוֹן וְתַחְתּוֹן בְּעֶלְיוֹן. כִּי זֶה עִקַּר כְּלַל הַתּוֹרָה, שֶׁאָנוּ זוֹכִין עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין בְּגַשְׁמִיּוּת בְּזֶה הָעוֹלָם לְקַשֵּׁר נַפְשׁוֹתֵינוּ לְמַעְלָה וּלְהַמְשִׁיךְ שְׁכִינַת עֻזּוֹ לְמַטָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַיִּחוּדִים הַנַּעֲשִׂים עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה (שם פג). צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִנָּצֵל מִלִּמּוּדִים רָעִים, הַנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת תּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת, כִּי הַרְבֵּה הַרְבֵּה (נִשְׁקְטוּ) נִשְׁקְעוּ בָזֶה, כִּי הַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת ה', בִּפְרָט בְּנֵי הַנְּעוּרִים, שֶׁעַל־ פִּי־רֹב הֵם מִשְׁתּוֹקְקִים וּמִתְגַּעְגְּעִים מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הַרְבֵּה מִתְרַחֲקִים מֵחֲמַת דֵּעוֹת רָעוֹת וּסְבָרוֹת כּוֹזְבוֹת שֶׁל הַחוֹלְקִין עַל הָאֱמֶת, שֶׁמְּקַבְּלִין תּוֹרוֹת נְפוּלוֹת וְלִמּוּדִים רָעִים שֶׁמְּהַפְּכִין דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, וְאוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ וּבִיגִיעוֹת וּבִמְסִירַת נֶפֶשׁ וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, וְתוֹלִין עַצְמָן בְּאִילָן גָּדוֹל, כְּאִלּוּ קִבְּלוּ כָּךְ מִצַּדִּיק גָּדוֹל - וְשֶׁקֶר בְּפִיהֶם, כִּי חָלִילָה לַחְשֹׁב כָּזֹאת עַל צַדִּיק אֲמִתִּי, רַק שֶׁלֹּא זָכוּ לְכַוֵּן וּלְהָבִין כַּוָּנָתוֹ הָאֲמִתִּית, וְהֵם נִתְעוּ וְנָבוֹכוּ מִמֵּילָא עַל־יְדֵי הַלִּמּוּדִים פְּגוּמִים הַנַּ"ל. וּבֶאֱמֶת גַּם אֵצֶל בְּנֵי־אָדָם פְּשׁוּטִים נִמְצָאִים גַּם־כֵּן סְבָרוֹת מֻחְלָפוֹת שֶׁמְּהַפְּכִין הָאֱמֶת, וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ כָּל הַהִתְרַחֲקוּת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁלָּהֶם. עַל־כֵּן צְרִיכִין מְאֹד לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִנָּצֵל מִזֶּה, וְשֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא אִישׁ אֱמֶת, שֶׁיְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ לִמּוּד אֱמֶת, הַנִּמְשָׁךְ מִתּוֹרַת אֱמֶת, שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם פְּסֹלֶת וְשׁוּם סְבָרָה מֻחְלֶפֶת כְּלָל (הל' ברהמ"ז ה"ה אות ד). לִפְעָמִים נִתְעוֹרֵר הָאָדָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה וּמִתְלַהֵב לִבּוֹ מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִפְלָא, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר וְלֹא יִמְנָעֵהוּ שׁוּם מְנִיעָה; וְתֵכֶף אַחַר שָׁעָה נוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ, וְנִטַמְטֵם לִבּוֹ וְנִתְבַּלְבֵּל מֹחוֹ וְשׁוֹכֵחַ לְגַמְרֵי אֶת כָּל הַתְּשׁוּקָה הָרִאשׁוֹנָה, כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לוֹ תְּשׁוּקָה כְּלָל לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְלִפְעָמִים נִמְשָׁךְ תְּשׁוּקָתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵיזֶה זְמַן גָּדוֹל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ שֶׁאַחַר־ כָּךְ נוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ וְשׁוֹכֵחַ הַכֹּל כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת הָאָדָם הוּא הַדַּעַת וְהַמֹּחִין שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנְּשָׁמָה וְהַחִיּוּת שֶׁל הָאָדָם; וְהָעִקַּר הַמֹּחִין הֵם בְּחִינַת הַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁפַע נֹעַם הָעֶלְיוֹן. וּכְשֶׁנִּתְעוֹרֵר לְהָאָדָם אֵיזֶה חֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל, וְאָז תֵּכֶף נִתְעוֹרְרִין גַּם־כֵּן הַחוֹבְלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ, וּבָאִים לְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן; וּכְשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְתַקְּנָם, אֲזַי נִפְגָּמִים גַּם בְּחִינוֹת הַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁכוּ עָלָיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא שׁוֹכֵחַ הַכֹּל, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ תְּשׁוּקָה כְּלָל לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן מְאֹד, שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֶת כָּל הַתְּשׁוּקוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהָיוּ לוֹ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו אֶת כָּל הָרְשִׁימוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהַתְּשׁוּקוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי־זֶה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הָעֵצָה הוּא, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר עַל הָאָדָם אֵיזֶה טוֹב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, אֲזַי תֵּכֶף יַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּקָה הַזֹּאת אֵיזֶה עֻבְדָּא דִקְדֻשָּׁה, לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִלְמֹד אוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מִצְוָה, וְיַעֲשֶׂה לְעַצְמוֹ אוֹצָרוֹת בְּמֹחוֹ לְהַטְמִין שָׁם אֶת כָּל הַטּוֹב שֶׁל שֶׁבַע שָׁנִים הַטּוֹבוֹת, כִּי הָאָדָם יֶשׁ לוֹ בְּחִירָה, וְיֶשׁ לוֹ כֹּחַ בְּיָדוֹ כְּשֶׁבָּא אֵלָיו אֵיזֶה תְּשׁוּקָה טוֹבָה, לְהַטְמִין וּלְקַשֵּׁר אוֹתָהּ בִּפְנִימִיּוּת מֹחוֹ וְלִקַּח בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ זֹאת הַתְּשׁוּקָה לְזָכְרָהּ הֵיטֵב שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶהָ לְעוֹלָם. כִּי מֵאַחַר שֶׁהַצַּדִּיק הוֹדִיעַ לוֹ מִכְּבָר וּמִקֹּדֶם, שֶׁאַחַר־כָּךְ יָבוֹאוּ עָלָיו יְמֵי רָע, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, וְיִרְצוּ לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ כָּל הַטּוֹב הַהוּא - עַל־יְדֵי־זֶה הַמַּשְׂכִּיל יָבִין מֵעַצְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִגְנֹז הֵיטֵב אֶת כָּל הַטּוֹב שֶׁל שֶׁבַע שָׁנִים הַטּוֹבוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּקַשֵּׁר הֵיטֵב אֶת הַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וְיִקַּח בְּדַעְתּוֹ זֶה הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּטַּמְטֵם לִבּוֹ עַל־ יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת הָרַע שֶׁבַּחוֹבְלִים שֶׁיָּבוֹא עָלָיו אַחַר־כָּךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַל־יְדֵי שֶׁיַּזְכִּיר עַצְמוֹ בְּהַתְּשׁוּקָה הָרִאשׁוֹנָה כַּנַּ"ל, וְכָל הָרְשִׁימוֹת שֶׁל הַתְּשׁוּקוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁיִּגָּנְזוּ בִּפְנִימִיּוּת מֹחוֹ יִהְיוּ לוֹ לְפִקָּדוֹן לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ בִּימֵי רַע שֶׁיָּבוֹאוּ אַחַר־כָּךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁיָּעַץ יוֹסֵף לְפַרְעֹה שֶׁיִּקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים הַטּוֹבוֹת, וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב - הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל (הל' ברכות הפירות ה"ד אות יב). עִקַּר הַחִפּוּשׂ אַחַר הָאֲבֵדוֹת שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ כָּל יְמֵי חַיָּיו הוּא עַל־יְדֵי שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עַל־כָּל־פָּנִים, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲווֹתָיו, וְאָז מִמֵּילָא יִהְיוּ נִמְצָאִין כָּל הָאֲבֵדוֹת (עי' תשובה אותיות יג יד). כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁבָּאָדָם הוּא מִגְּדֻלַּת נִפְלְאוֹת הַבּוֹרֵא, אֲשֶׁר בְּכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף לֹא נִמְצָא דָּבָר נִפְלָא יוֹתֵר מִזֶּה, כַּמּוּבָא (הל' ברכות הריח ה"ד אות יט). הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מַקְדִּים רְפוּאָה לְמַכָּה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וּבִשְׁעַת תֹּקֶף הַגָּלוּת מַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶאָרָה מִסּוֹף הַגְּאֻלָּה וְהַתִּקּוּן הָאַחֲרוֹן. וְזֶה בִּכְלָלִיּוּת, וּבִפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אָדָם, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת הוּא גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ כַּיָּדוּעַ, אַךְ אַף־עַל־ פִּי־כֵן בִּשְׁעַת הַנִּסָּיוֹן וְהַצָּרָה בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי הָאָדָם אָז בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, וְצָרִיךְ לִצְעֹק הַרְבֵּה מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַל יִתֵּן דֳּמִי לוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁאָז הִקְדִּים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם־כֵּן רְפוּאָה לְמַכָּה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל - אַף עַל פִּי כֵן עִקַּר הַנֵּס וְהַיְשׁוּעָה הוּא עַל יְדֵי רִבּוּי הַצְּעָקוֹת וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁהִרְבּוּ אָז (שם אות כא). הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם כֹּחוֹת הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו, הֵם נִקְרָאִים הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁכָּל כֹּחָם הָרַע הוּא עַל־יְדֵי תְמוּרוֹת, שֶׁמַּחֲלִיפִין וּמְמִירִין רַע בְּטוֹב וְטוֹב בְּרָע, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַתַּאֲווֹת וְכָל מִינֵי מַחֲלוֹקוֹת וַהֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים וּסְבָרוֹת שֶׁל שֶׁקֶר; וְהָעִקָּר - עַל־יְדֵי הָעַצְבוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַמֹּחַ מְבֻלְבָּל, וְעַל־ יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהָמִיר וּלְהַחֲלִיף הַכֹּל. וְעַל זֶה נִתְיַסֵּד בְּהַוִּדּוּיִים: "אֲשֶׁר הֶחְמַרְתָּ הֵקַלְתִּי, וַאֲשֶׁר הֵקַלְתָּ הֶחְמַרְתִּי", כִּי גַם הַחֻמְרוֹת וְהַמִּצְו?ֹת שֶׁלָּהֶם מַזִּיקִין הַרְבֵּה, כִּי לִפְעָמִים הַבַּעַל־דָּבָר מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁמַּחֲלִיף וּמֵמִיר יִרְאַת הַשֵּׁם בְּיִרְאַת בָּשָׂר וָדָם. אַךְ אֲפִלּוּ כְּשֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁמִּתְיָרֵא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יַעַנְשֵׁהוּ, שֶׁזֹּאת הַיִּרְאָה הִיא טוֹבָה, אַךְ אֲפִלּוּ יִרְאָה טוֹבָה, גַּם־כֵּן דֶּרֶךְ הַבַּעַל־דָּבָר לְהַחֲלִיף, עַד שֶׁמֵּבִיא אֶת הָאָדָם לְמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת יִרְאָה זֹאת, עַד שֶׁמְּרַחֲקֵהוּ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי זֶה, כַּיָּדוּעַ נֶגַע זֹאת בְּכַמָּה בְּנֵי־אָדָם. כִּי אֲפִלּוּ כָּל הַיְרָאוֹת הַטּוֹבוֹת צְרִיכִין לְקַבֵּל רַק לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת "יִרְאַת ה' לְחַיִּים", לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, וְלֹא לְהִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם, כִּי צְרִיכִין שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה וְהָרְעָדָה הַגְּדוֹלָה יָבוֹא לְשִׂמְחָה, בִּבְחִינַת "וְגִילוּ בִּרְעָדָה", וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ עַל שֶׁהוּא עַל־כָּל־פָּנִים בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל וּמְקֹרָב לְצַדִּיקִים וְכוּ' (הל' ברכות הודאה ה"ו אות יב). עִקַּר הַיִּרְאָה עִלָּאָה הוּא בִּבְחִינַת "וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט וְכוּ'", שֶׁכְּשֶׁהַמֹּחִין רוֹדְפִין לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג אֶת אוֹר הָאֵין־סוֹף, נוֹפֵל עָלָיו יִרְאָה מִבְּחִינַת הַמְסַדֵּר וְהַמְעַכֵּב אֶת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמֹּחִין. וְזֶה בְּחִינַת "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'", וְנֶאֱמַר: "יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת", כִּי הַיִּרְאָה בָּאָה מִבְּחִינַת הַכֶּתֶר, שֶׁהוּא בְּרֵאשִׁית הַדַּעַת וְהַחָכְמָה, כִּי הוּא לְמַעְלָה מֵהֶם, וְהוּא מְעַכֵּב אֶת הַמֹּחִין מֵרְדִיפָתָן עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת "כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט וְכוּ'", וְעַל־ יְדֵי־זֶה דַיְקָא עִקַּר הַשָּׂגַת הַחָכְמָה וְהַדָּעַת (שם אות כד). כָּל מַה שֶּׁרוֹאִין, צְרִיכִין לְהָבִין מִמֶּנּוּ רְמָזִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אֵיזֶה דְּבַר חִדּוּשׁ. אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהָרַע עַיִן רוֹצֶה לְהִתְאַחֵז בְּכָל דָּבָר שֶׁרוֹאִין וּלְשַׁכֵּחַ מֵהַלֵּב הַזִּכָּרוֹן דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרְמָזִים הַנַּ"ל, עַל־כֵּן תִּקְּנוּ חֲזַ"ל בְּרָכָה עַל כָּל דְּבַר חִדּוּשׁ שֶׁרוֹאִין כַּנַּ"ל, כִּי הַבְּרָכָה הוּא בְּחִינַת טוֹב־עַיִן, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין אֶת הָרַע־עַיִן הַנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל דָּבָר שֶׁרוֹאִין, כִּי מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁרוֹאִין יְכוֹלִין לְהָבִין וְלִשְׁמֹעַ רְמָזִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב יב, ז): "שְׁאַל נָא בְהֵמוֹת וְתֹרֶךָֹּ וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד לָךְ. אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ וְתֹרֶךָֹּ וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם". וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בִּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (מלכים א ה): "וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְכוּ', וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְכוּ'", דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה מֵבִין רְמָזִים קְדוֹשִׁים מִכֻּלָּם. אֲבָל מִבְחַר כָּל הַבְּרִיאָה הוּא הָאָדָם, שֶׁמִּמֶּנּוּ יְכוֹלִין לְהָבִין רְמָזִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם; אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה וּבַעַל נִצָּחוֹן בְּיוֹתֵר, עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת בְּהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁחֲבֵרוֹ יַטֶּה דַעְתּוֹ מִן הָאֱמֶת מֵחֲמַת נִצְחוֹנוֹ הָרַע, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת הָאֱמֶת, כִּי הַנִּצָּחוֹן אֵינוֹ סוֹבֵל אֶת הָאֱמֶת כַּיָּדוּעַ. עַל־כֵּן מִי שֶׁהוּא בַּר־דַּעַת צָרִיךְ לְהַשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו כְּשֶׁפּוֹגֵעַ עִם הָאָדָם, שֶׁיִּרְאֶה לְהִנָּצֵל מִבְּחִינַת רַע־עַיִן בְּכָל הַבְּחִינוֹת, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִפֹּל מִן הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הָרַע־עַיִן וְהַנִּצָּחוֹן שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְכֵן שֶׁלֹּא יָבוֹא הוּא בְּעַצְמוֹ עַל־יְדֵי הָרַע־עַיִן וְהַנִּצָּחוֹן שֶׁלּוֹ לְשִׂנְאָה וּמַחֲלֹקֶת עִם חֲבֵרוֹ. וְעִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא הָאֱמֶת, שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בְּהָאֱמֶת בְּתַכְלִית, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִמְצָא גַם בַּחֲבֵרוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְיֶאֱהַב אוֹתוֹ אַף־ עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו (עי' מחלוקת אות י), וְאָז יָכוֹל לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין רְמָזִים מִכָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, כְּפִי הָאָדָם וְהַמָּקוֹם וְהַזְּמָן. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת 'שֶׁהֶחֱיָנוּ' שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ הֶחָבִיב עָלָיו, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות ברכות הראיה הלכה ה, אות ו). כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע וְהַתַּאֲווֹת, כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַדִּינִין, שֶׁמִּשָּׁם כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא־אִם־כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, כִּי כָל הָעֲבֵרוֹת וְהַפְּגָמִים הֵם עַל־יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, וְעַל־כֵּן עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם לָצֵאת מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת לְמֹחִין דְּגַדְלוּת. כִּי כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ וְגָדֵל בְּגַשְׁמִיּוּת מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת, וְהָעִקָּר שֶׁבְּכָל פַּעַם יְגַדֵּל דַּעְתּוֹ בְּיוֹתֵר, שֶׁזֶּה עִקַּר גֶּדֶר הָאָדָם, כְּמוֹ־כֵן צָרִיךְ הָאָדָם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לְהִתְיַגֵּעַ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לָצֵאת בְּכָל פַּעַם מִבְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת לְמֹחִין דְּגַדְלוּת, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁיְּשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מִבְּחִינַת קַטְנוּת וְיַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּידִיעָה שְׁלֵמָה בִּבְחִינַת מֹחִין דְּגַדְלוּת, וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְכֵן מוּבָן וּמְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל (הלכות תפלת המנחה הלכה ה, אות א). עַל־יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל עַל־יָדָהּ שֶׁפַע נֹעַם הָעֶלְיוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הוֹלָדָה וְנִתְרַבִּין בְּנֵי־אָדָם וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיְתָה כָּל הַבְּרִיאָה, בִּפְרָט בְּרִיאַת הָאָדָם שֶׁהוּא עִקָּר, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הָאָדָם. וְשֶׁפַע נֹעַם הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלוֹם, שֶׁמַּנְעִימִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, כִּי הֵם בְּהֵפֶךְ מִכָּל הַנַּ"ל, כִּי הַתַּאֲוָה הוּא הַהֵפֶךְ מִקְּדֻשַּׁת הַנֹּעַם, כִּי כָל הַתַּאֲווֹת נִמְשָׁכִין מִנְּפִילַת הַמְּתִיקוּת מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כַּיָּדוּעַ. וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהַשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו לִבְלִי לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲוַת הַמְּתִיקוּת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, רַק לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ וּלְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּנֹעַם הָעֶלְיוֹן. גַּם עַל־יְדֵי הַתַּאֲוָה הוּא מְמַעֵט בִּצְדָקָה, וְזֶה גַם־כֵּן עִקַּר פְּגַם הַנֹּעַם, כִּי עִקַּר הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הוּא עַל־יְדֵי צְדָקָה. רַק אַף־עַל־פִּי־כֵן, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּלְכַּד כְּבָר בְּתַאֲווֹתָיו, אַף־עַל־ פִּי־כֵן הָיָה יָכוֹל גַּם־כֵּן לְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי שֶׁיְּבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד יִרְאֵי־הַשֵּׁם הָאֲמִתִּיִּים, וְהָיוּ יְכוֹלִין לְהוֹשִׁיעַ לוֹ בְּכַמָּה אֳפָנִים; רַק עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד, שֶׁרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁיֹּאבַד כְּבוֹדוֹ כְּשֶׁיִּתְקָרֵב לִירֵאִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל־דָּבָר עַד שֶׁיֶּשׁ לוֹ קִנְאָה וְשִׂנְאָה, עַד שֶׁחוֹלֵק עֲלֵיהֶם; וְעַל־יְדֵי שֶׁרוֹדֵף אַחַר כְּבוֹדוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה פּוֹגֵם בִּכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה בּוֹעֵר בּוֹ בְּיוֹתֵר אֵשׁ הַקִּנְאָה וְהַמַּחֲלֹקֶת, כִּי עַל־יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד, עַל־יְדֵי־זֶה נוֹפְלִין לְמֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, שֶׁזֶּה הֵפֶךְ הַנֹּעַם הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִטְרָד מִן הָעוֹלָם, בְּחִינַת 'מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם', כִּי הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם דַּיְקָא כְּדֵי שֶׁיְּגַדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי שֶׁפּוֹגַם בְּכָל זֶה, עַל־יְדֵי־זֶה יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם. כִּי מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל הֵיטֵב בְּעִנְיַן בְּנֵי הָעוֹלָם, עִקַּר מַה שֶּׁמְּאַבְּדִין חַיֵּי עוֹלָם נִצְחִיִּים הוּא עַל־ יְדֵי שֶׁמִּתְקַבְּצִין בָּהֶם יַחַד כָּל אֵלּוּ הַשְּׁלשׁ מִדּוֹת, כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא עַל־כָּל־פָּנִים אִם לֹא הָיָה רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד וְהָיָה מֵסִיר הַקִּנְאָה וְשִׂנְאָה מִלִּבּוֹ וְיִתְקָרֵב לִירֵאִים אֲמִתִּיִּים, בְּוַדַּאי הָיָה נִצּוֹל גַּם מִתַּאֲווֹת רָעוֹת, וּבְוַדַּאי הָיָה לוֹ אַחֲרִית טוֹב (שם הלכה ו, אות יג). אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נֶחְשָׁבִים כְּאִישׁ אֶחָד, כִּי בְּשָׁרְשָׁם הֵם כְּלוּלִים בְּאֶחָד, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֶשׁ לוֹ גְבוּל וְצִמְצוּם בִּפְנֵי עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כִּי דַעַת כָּל אֶחָד מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹ, וְכָל אֶחָד יֶשׁ לוֹ שִׁעוּר בְּלִבּוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, בִּבְחִינַת "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ" - כָּל חַד כְּפֻם מָה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ. וְכֵן כָּל אֶחָד עוֹבֵד הַשֵּׁם כְּפִי מִדּוֹתָיו הַטּוֹבִים: זֶה יֶשׁ לוֹ מִדָּה טוֹבָה זוֹ, וְזֶה - מִדָּה אַחֶרֶת; זֶה זָהִיר מְאֹד בְּמִצְוָה זוֹ, וְזֶה - בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְקַבֵּל גַּם הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁבַּחֲבֵרוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם בָּזֶה אָסוּר לַהֲרֹס אֶת הַגְּבוּל, שֶׁלֹּא יִתְלַהֵב יוֹתֵר מִדַּי לִכְנֹס לִגְבוּל חֲבֵרוֹ, כִּי לִפְעָמִים גַּם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים יְכוֹלִין לְהַפִּיל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ עַל־יְדֵי שִׁנּוּי דֵּעוֹתֵיהֶם, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר בָּזֶה גַם־כֵּן שֶׁלֹּא יִתְלַהֵב יוֹתֵר מִדַּי לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת הֲרִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְגַם שֶׁלֹּא יַהֲרֹס הַגְּבוּל שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁבְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ מִתְכַּנְּסִין כָּל יִשְׂרָאֵל כְּאִישׁ אֶחָד, וְאַף־עַל־ פִּי־כֵן כָּל אֶחָד עוֹמֵד עַל גְּבוּלוֹ, בִּבְחִינַת 'עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים', שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אֶחָד בְּוִדּוּי שֶׁל חֲבֵרוֹ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי כָּל אֶחָד צָרִיךְ לָשׁוּב אֶל ה' כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ (שם ה"ז אות יד). מְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל מֵעִנְיַן הַצִּמְצוּמִים הַנִּפְלָאִים בְּרָצוֹא וָשׁוֹב, מָטֵי וְלָא מָטֵי, שֶׁהָיָה קֹדֶם הַבְּרִיאָה, מַה שֶּׁבַּתְּחִלָּה צִמְצֵם הָאוֹר, וְאַחַר־כָּךְ הִתְחִיל לְהַמְשִׁיךְ אֵיזֶה בְּחִינַת אוֹר, וְאַחַר־כָּךְ חָזַר הָאוֹר לִמְקוֹמוֹ וְהִשְׁאִיר רַק אֵיזֶה רְשִׁימָה, כִּי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר עֲדַיִן לִסְבֹּל זֶה הָאוֹר. וְאַחַר־כָּךְ חָזַר וְהִמְשִׁיךְ עוֹד הַפַּעַם אֵיזֶה בְּחִינַת אוֹר בְּצִמְצוּם חָדָשׁ נִפְלָא, וְחָזַר וְהֶעְלִימוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה רִבּוּי אוֹר, וְכֵן הָיָה הַרְבֵּה פְּעָמִים וְכוּ', עַד שֶׁנַּעֲשָׂה בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי. וְאַחַר־כָּךְ הִמְשִׁיךְ אוֹר הַמְּלָכִים, וְלֹא יָכְלוּ לְקַבֵּל הָאוֹר וְנִשְׁבְּרוּ וּמֵתוּ וְכוּ', עַד שֶׁהִתְחִיל עוֹלַם הַתִּקּוּן. וְכָל הַשְּׁבִירָה הָיְתָה עַל־יְדֵי שֶׁלֹּא הָיָה אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וְעִקַּר הָאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא הוּא עַל־יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה דַיְקָא. אֲבָל מִזֶּה בְּעַצְמוֹ הוּא כָּל הַבְּחִירָה, כִּי כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע הוּא מֵהַשְּׁבִירָה, וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּנַצְּחִין אֶת הַיֵּצֶר הָרָע בִּבְחִירָתוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה מְתַקֵּן הַשְּׁבִירָה עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וְעַל־כֵּן בְּהָאָדָם תְּלוּיִין תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְעַל־כֵּן נַעֲשִׂים אֵצֶל הָאָדָם כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַצִּמְצוּמִים הַנַּ"ל, הַיְנוּ מַה שֶּׁאוֹר לַהֲבִיּוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא בְּחִינַת אֵין־ סוֹף, כִּי אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ, וּצְרִיכִין לְצַמְצֵם הַהִתְלַהֲבוּת וְכוּ'. וְאֵלּוּ הַצִּמְצוּמִים נִפְלָאִים הַנַּ"ל שֶׁהָיוּ קֹדֶם כְּלַל הַבְּרִיאָה, כֻּלָּם בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעַבְרוּ עַל הָאָדָם, שֶׁהוּא גְּמַר תִּקּוּן שְׁלֵמוּת הַבְּרִיאָה, כִּי כֻלָּם לֹא הָיוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הָאָדָם, שֶׁהוּא יְתַקֵּן הַכֹּל עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא דַיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵאִיר פָּנָיו קְצָת וְאַחַר־כָּךְ מַסְתִּיר אוֹתוֹ, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם" - כַּיּוֹם הַזֶּה, שֶׁהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר, כָּךְ עָתִיד לְהַאֲפִיל וּלְהָאִיר לָכֶם. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה בְּכָל דּוֹר וּבְכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַבְּחִירָה, עַל־ יְדֵי הַהִתְגַּלּוּת וְהַעְלָמָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלַל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל הָאָדָם. וּבִשְׁבִיל זֶה מִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם, צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה: בָּקִי בְּעָיֵל, בָּקִי בְּנָפֵק, בָּקִי בְּרָצוֹא, בָּקִי בְּשׁוֹב, הַיְנוּ לְחַזֵּק עַצְמוֹ לא בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וְלֵידַע כִּי הַהַעְלָמָה וְהַצִּמְצוּם הוּא תַּכְלִית הַהִתְגַּלּוּת. רַק שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהַצִּמְצוּמִים, מִשָּׁם שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת הַדִּינִים וְהַיִּצְרִין רָעִין, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הַמִּתְגָּרִין בָּאָדָם, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לִבְרֹחַ מֵהֶם, וּלְהַמְשִׁיךְ בְּלִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת אֵיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־ יְדֵי כָּל זֶה זוֹכֶה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְגַּלֶּה אֱלָקוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וְיִתְתַקֵּן הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא שֶׁל הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה דַיְקָא. וְזֶה עִקַּר חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַאֲפִיל וּמֵאִיר, "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ" וְכוּ', הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַצִּמְצוּמִים הַנַּ"ל שֶׁל תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה כָּל בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְקִיּוּמוֹ עַד עָתָּה, וְהָעִקָּר בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל־ בְּחִירָה, שֶׁאֵלָיו נִמְסַר הַכֹּל, לְהַמְשִׁיךְ אֱלָקוּתוֹ וְהִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים הַנַּ"ל כְּפִי בְחִירָתוֹ. וְהָעִקָּר, שֶׁצָּרִיךְ לְצַמְצֵם אוֹר הִתְלַהֲבוּת לְבָבוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת הֲרִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם; וְאַחַר־כָּךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ רַק מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, עַד שֶׁיַּעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרִיאַת וְקִיּוּם הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה גַּם אֵצֶל הַצַּדִּיקִים בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא, כִּי גַם עֲלֵיהֶם עוֹבְרִין עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הַרְבֵּה, אַךְ שֶׁהִיא בְּדַקּוּת מְאֹד, בְּחִינַת חֶשְׁכַת הַמֹּחִין וְהֶאָרָתָן, וְגַם זֶה בְּדַקּוּת מְאֹד וּבִקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה. אַךְ בְּיוֹתֵר צְרִיכִין תִּקּוּנִים אֵלּוּ לְאוֹתָן שֶׁכְּבָר עָבְרוּ עַל מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וּצְרִיכִין לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁמַּמְשִׁיכִין רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ גַּם עֲלֵיהֶם וּמְאִירִין בְּלִבָּם עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וְהִתְחַזְּקוּת נִפְלָא בְּכָל פַּעַם, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב בְּכָל פַּעַם מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, כִּי בְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר. וְזֶה בְּחִינַת כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל כָּל אָדָם, וַאֲפִלּוּ עַל הָרְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי גַם הֵם יֵשׁ לָהֶם בְּחִינַת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, כִּי גַם אֶצְלָם אֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד יֵשׁ לְכָל אֶחָד כַּמָּה שִׁנּוּיִים לְאֵין מִסְפָּר. וּבִפְרָט אֵלּוּ הַמִּתְעוֹרְרִים לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת וְהֵם חֲלוּשֵׁי־כֹחַ מְאֹד, וְהַבַּעַל־דָּבָר מִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וְחוֹתֵר תַּחְתֵּיהֶם וְרוֹצֶה לְהַפִּילָם חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵם מִתְיַגְּעִים לְהִתְגַּבֵּר, וְיֵשׁ לָהֶם שִׁנּוּיִים בְּחִינַת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּלִי שִׁעוּר, בְּחִינַת "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת וְכוּ'", וְעִם כָּל זֶה צְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד, וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים שֶׁכְּבָר עָמְדוּ בְּמִלְחָמָה שֶׁל זֶה הָעוֹלָם כָּרָאוּי בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְהֵם מוֹדִיעִים לָנוּ שֶׁאֵין שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נֶאֱבָד, אֲפִלּוּ מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו; אַדְּרַבָּא עַל־יְדֵי־ זֶה נַעֲשִׂים תִּקּוּנִים נִפְלָאִים עַל־יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁמְּלַקְּטִים כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל בְּחִינוֹת הַהִתְעוֹרְרוּת הַלָּלוּ וּמְתַקְּנִין אוֹתָם וּבוֹנִים מֵהֶם תִּקּוּנִים נִפְלָאִים. אַךְ הָעִקָּר שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוֹלְקִים עַל־כָּל־פָּנִים עַל הַצַּדִּיקִים הַנַּ"ל, רַק אַדְּרַבָּא לְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם וּלְהִתְעוֹרֵר בְּכָל עֵת מֵחָדָשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָז יִזְכּוּ סוֹף כָּל סוֹף לְאַחֲרִית טוֹב, וְיִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק גָּדוֹל בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל (שם אותיות יט כב כג כד). אוֹר לַהֲבִיּוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בְּחִינַת אֵין־סוֹף, כִּי אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ, וּצְרִיכִין דַּיְקָא לְצַמְצֵם הָאוֹר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת הֲרִיסָה חַס וְשָׁלוֹם. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁהַצִּמְצוּמִים, מִשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַדִּינִים, שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הַיִּצְרִין רָעִין, שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת חַס וְשָׁלוֹם, עַל־כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַצִּמְצוּם בִּבְחִינַת הַסְתָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁרוֹצֶה לְהַסְתִּיר מֵאִתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם הֶאָרַת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּתֵף סֹרֶרֶת וְכוּ'" (זכריה ז), שֶׁזֶּה תַּכְלִית הַיְרִידָה מַמָּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת כְּפִירוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. רַק עִקַּר הַצִּמְצוּם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁבִיל שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְכוּ', עַל־כֵּן אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּהֶכְרֵחַ לְצַמְצֵם הָאוֹר, אֲבָל חָלִילָה לְהַסְתִּיר פָּנִים מִמֶּנּוּ, רַק בְּכָל פַּעַם צְרִיכִין לְקַשֵּׁר אוֹר הָאֵין־סוֹף בְּלִבּוֹ, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַצִּמְצוּם צְרִיכִין לַחֲזֹר וְלִזְכֹּר בְּכָל פַּעַם בִּקְדֻשַּׁת אוֹר אֵין סוֹף הַמֵּאִיר בְּלֶב אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ יוּכַל בְּכָל פַּעַם לְהַגְבִּיר הַמַּחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל עַל־יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה' זָכָרְתִּי", כִּי כָל הַצִּמְצוּם הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז דַּיְקָא יוּכַל לְקַבֵּל הִתְלַהֲבוּת אוֹר הָאֵין־סוֹף בְּלִבּוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת וְהִשְׁתּוֹקְקוּת נִפְלָא, שֶׁלֹּא בִּבְחִינַת הֲרִיסָה חַס וְשָׁלוֹם, רַק בִּבְחִינַת תִּקּוּן, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת (שם אות נ נא). הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁדַּיְקָא אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ מִזֶּה הָעוֹלָם הַשָּׁפָל, כַּיָּדוּעַ. אַךְ הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר וּמִתְפַּשֵּׁט מְאֹד, עַל־כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה סִיּוּעַ וָעֵזֶר מִלְמַעְלָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ', כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד, אַךְ אַף־עַל־ פִּי־כֵן צְרִיכִין אֲנַחְנוּ אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת עַל־ כָּל־פָּנִים מִלְּמַטָּה. וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל, אֵיךְ הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַף־עַל־פִּי־ כֵן צְרִיכִין אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת הוּא עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא שֶׁלָּנוּ דַיְקָא - זֶה נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים. וְעַל־כֵּן יָקָר וְחָשׁוּב מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הָאָדָם מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: פִּתְחוּ לִי כְּמַחַט סִדְקִית וְכוּ', כִּי תֵּכֶף שֶׁהָאָדָם מִתְעוֹרֵר אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת כָּל־שֶׁהוּא דִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי מִתְעוֹרֵר תֵּכֶף אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא הַרְבֵּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֶשׁ כֹּחַ לְהָאָדָם לְהִתְעוֹרֵר יוֹתֵר, וְאָז נִמְשָׁךְ אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא בְּיוֹתֵר וְכוּ'. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הַיִּחוּדִים הַנַּעֲשִׂין מִכָּל הַתְּפִלּוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת, הַיְנוּ מַה שֶּׁנִּתְיַחֵד אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא עִם אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, כַּמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת. וְזֶה בְּחִינַת: "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ", כִּי עַל־יְדֵי כָּל הִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה מִלְּמַטָּה נִבְרָאִים מַלְאָכִים, וְהַמַּלְאָכִים הָאֵלּוּ עוֹלִים מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְאָז נִמְשָׁךְ סִיּוּעַ מִלְעֵלָּא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים הַיּוֹרְדִים מִלְמַעְלָה לְמַטָּה לְסַיְּעוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הַיִּחוּדִים וְהַתִּקּוּנִים. אַךְ עִקַּר תִּקּוּן זֶה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת בֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הַבָּתֵּישׂמִדְרָשׁוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הָעוֹסְקִים בְּבִנְיַן הַמִּשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל דּוֹר, וְהֵם מַכְנִיסִים בְּלֵב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהִתְעוֹרֵר בְּכָל פַּעַם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהֵם עוֹסְקִים בָּזֶה גַם־כֵּן לְקַבֵּץ וְלֶאֱסֹף כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה מִכָּל בְּחִינַת הַהִתְעוֹרְרוּת הַנַּ"ל לְתוֹךְ בֵּית הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּהֶם, עַד שֶׁמַּשְׁלִימִין וּמְתַקְּנִין בָּזֶה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ וּמֵאִיר אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא בְּיוֹתֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְעוֹרְרִין יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר, וְכֵן חוֹזֵר חֲלִילָה, עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּבוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְיִבָּנֶה הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁלֵמוּת בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, שֶׁשָּׁם מִתְיַחֲדִין וּמִתְקַשְּׁרִין כָּל יִשְׂרָאֵל עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִכְלָל שָׁם הָאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא עִם הָאִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא בִּשְׁלֵמוּת (שם אותיות פד פה פו). הַיִּחוּד וְהַהִתְוַעֲדוּת שֶׁל אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא עִם אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא הַנַּ"ל הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ צְמִיחַת פֵּרוֹת הַגִּנָּה וְהַזְּרָעִים. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם עַתָּה בּוֹרֵא וּמְקַיֵּם הַכֹּל בְּכָל עֵת רַק בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֻטָּל עַל הָאָדָם לַחֲרשׁ וְלִזְרֹעַ וְלַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְאַחַר־כָּךְ מוֹרִיד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גֶּשֶׁם וּמָטָר מִן הַשָּׁמַיִם, וְעַל־יְדֵי־זֶה צוֹמֵחַ וּמִתְגַּדֵּל אֲלָפִים פְּעָמִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁזָּרַע הָאָדָם בָּאָרֶץ; וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁכֵּן רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא מֵעֲבוֹדַת הָאָדָם, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נִשְׁלֶמֶת כָּל הַבְּרִיאָה. וּבִשְׁבִיל זֶה נִבְרְאוּ כָּל הַדְּבָרִים מְחֻסְּרֵי תִּקּוּן, וּגְמַר תִּקּוּנָם הוּא עַל־יְדֵי הָאָדָם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת". וּכְמוֹ שֶׁבְּעִנְיַן גִּדּוּל הַצְּמָחִים הַנַּ"ל יֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁהָאָדָם עָמֵל וְחוֹרֵשׁ וְזוֹרֵעַ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ רוֹצֶה חַס וְשָׁלוֹם לִתֵּן הַמָּטָר בְּעִתּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לִצְמֹחַ; אֲבָל אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן עֲלֵיהֶם מָטָר, אֲזַי צוֹמְחִים תֵּכֶף אַחַר זְרִיעָתָם. וְיֵשׁ זְרָעִים שֶׁגְּדֵלִים אֵצֶל הַנָּהָר, שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לְמָטָר כְּלָל, רַק הַנָּהָר עוֹלֶה עֲלֵיהֶם תֵּכֶף וּמַשְׁקֶה אוֹתָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם צוֹמְחִים תֵּכֶף וּמִתְגַּדְּלִין. כְּמוֹ־כֵן בְּעִנְיְנֵי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יֵשׁ לִפְעָמִים, שֶׁהָאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, וְאָז מִתְעַכֵּב גַּם הַשְׁפָּעַת אוֹר הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא, לְסַיְּעוֹ כָּרָאוּי, וַאֲזַי אִם אֵינוֹ חָזָק בְּדַעְתּוֹ כָּרָאוּי, יָכוֹל לִפֹּל עַל־יְדֵי־זֶה חַס וְשָׁלוֹם מֵעֲבוֹדָתוֹ. אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְהָעִקָּר שֶׁל הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת כַּנַּ"ל, אֲזַי כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת שֶׁעוֹשִׂים בְּהִתְקַשְּׁרוּת הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם מִיָּד מֵי הַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, לְהַצְמִיחָם וּלְגַדֵּל פֵּרוֹתֵיהֶם מְהֵרָה, כִּי הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת הַנַּ"ל הֵם בִּבְחִינַת הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ, בְּחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט, שֶׁשָּׁם נִכְלָלִין וְנִתְיַחֲדִין הָאִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא וְהָאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא בִּכְלָלִיּוּת אֶחָד, וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, אֲזַי הוּא סָמוּךְ וְקָרוֹב מְאֹד לְקַבֵּל הֶאָרָה גְדוֹלָה מִבְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא לְסַיְּעוֹ. וְזֶה מוּבָן בְּפָסוּק "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב וְכוּ'", שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם מִקְּדֻשַּׁת הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת. וְזֶה שֶׁסִּיֵּם: "כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר", הַיְנוּ שֶׁאֵינָן צְרִיכִין לְצַפּוֹת עַד שֶׁיֵּרֵד עֲלֵיהֶם הַמָּטָר, בְּחִינַת הַשְׁפָּעַת אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא, רַק תֵּכֶף עוֹלֶה הַנָּהָר הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל וּמַשְׁקֶה אוֹתָם וּמְגַדְּלָם. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַנָּבִיא מַבְטִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל (ישעיה סא): "כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ וְכוּ'"; "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְכוּ'" (שם נה) - כָּל זֶה מְרַמֵּז עַל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי עִקַּר תִּקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל (שם אות צ). בֶּאֱמֶת צָרִיךְ כָּל אָדָם לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי, וִיקַבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּל הָעִנּוּיִים וְהַסִּגּוּפִים הַקָּשִׁים בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא חָטָא וְלֹא פָגַם מֵעוֹלָם כְּלָל, וְאָז דַּיְקָא הָיָה זוֹכֶה לְהַשִּׂיג אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַהַשָּׂגָה. וְכָךְ הָיָה בֶּאֱמֶת בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁעָלָה לִבְרֹא הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲבֹר עַל כָּל אֶחָד יִסּוּרִים וְדִינִים קָשִׁים מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְגַם הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אֶחָד יִהְיֶה בִּמְסִירַת־נֶפֶשׁ גָּדוֹל עַל כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה, וְזֶה הָיָה תַּכְלִית הַטּוֹבָה שֶׁל הָאָדָם, כִּי עַל־יְדֵי הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים הָיָה מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֶל הַתַּכְלִית, וְהָיָה זוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּכָל פַּעַם בְּאֵין־סוֹף, שֶׁזֶּה תַּכְלִית הַטּוֹבָה וְהַהַצְלָחָה. אַךְ רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, כִּי לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה עַל־יְדֵי הַיִּסּוּרִים וְהַדִּינִים חַס וְשָׁלוֹם לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֶל הַתַּכְלִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לו): "לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם", וְנֶאֱמַר (ישעיה מב): "וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב". וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ מְאֹד וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי הַיִּסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִין עָלָיו לִפְעָמִים לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמֵחֲמַת שֶׁלָּאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה, עַל־כֵּן לֹא הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם כְּלָל אִם הָיָה הָעוֹלָם מִתְנַהֵג עַל־יְדֵי מִדַּת־הַדִּין לְבָד. וְכֵן לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה בִּתְחִלַּת הַחִנּוּךְ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁיְּשַׁבֵּר תֵּכֶף לְגַמְרֵי כָּל הַתַּאֲווֹת וְשֶׁיִּסְתֹּם עֵינָיו תֵּכֶף מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, עַל־כֵּן עָמַד וְשִׁתֵּף מִדַּת הָרַחֲמִים לְמִדַּת־הַדִּין, הַיְנוּ שֶׁיִּתְנַהֵג וְיִתְקַיֵּם הָעוֹלָם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, לה שֶׁכָּלוּל מִשְּׁנֵיהֶם, כִּי הוּא בְּחִינַת עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וּמַפְרֶשֶׁת וּמַבְדֶּלֶת אוֹתָנוּ מִכָּל רָע, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינָהּ מַכְבֶּדֶת עָלֵינוּ בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לז): "שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ", וְכָל מָה דַאֲסַר לַן שְׁרִי לַן, וְהִיא כֻּלָּהּ עֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְעַל־יְדֵי שֶׁזּוֹכִין לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה כִּפְשׁוּטָהּ בְּכָל דִּינֶיהָ, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבָרְכִין: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְו?ֹתָיו", וְזוֹכִין לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא זָכָה עֲדַיִן לִבְחִינַת בִּטּוּל הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת. גַּם עַל־יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת כִּפְשׁוּטָן מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה בְּכָל פַּעַם עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וְעַל־יְדֵי כָּל תֵּבָה מִדִּבּוּרֵי תוֹרָה וּתְפִלָּה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, עַד שֶׁזּוֹכִין לַעֲלוֹת עַל־יְדֵי־זֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִבּוֹ לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת בִּטּוּל הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת. וְכָל זֶה - לִכְלַל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל, אֲבָל יֵשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים מְאֹד, שֶׁהֵם מְקַדְּשִׁין עַצְמָן בְּיוֹתֵר וּמְבַטְּלִין עַצְמָן לְגַמְרֵי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת, וְסוֹתְמִין עֵינֵיהֶם מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, עַד שֶׁזּוֹכִין לְתַכְלִית הַבִּטּוּל הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת, וְזוֹכִין בֶּאֱמֶת לַעֲלוֹת בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, וְלִזְכּוֹת לַתַּכְלִית הָעֶלְיוֹן וּמַשִּׂיגִין מַה שֶּׁמַּשִּׂיגִין, אַשְׁרֵי לָהֶם. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהֵשִׁיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁשָּׁאַל: זוֹ תוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ? כִּי כְּפִי הַנְהָגַת הָעוֹלָם עַל־פִּי הַתּוֹרָה לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִיתָה קָשָׁה כָּזוֹ. וְהֵשִׁיב לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, הַיְנוּ, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא זָכָה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם כְּפִי שֶׁעָלָה בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַהַנְהָגָה שֶׁעַל־פִּי הַתּוֹרָה, וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה, אַשְׁרֵי לוֹ. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאֵיזֶה אָדָם עוֹבֵר, חַס וְשָׁלוֹם, עַל דָּבָר מִדִּבְרֵי־ תוֹרָה, וַאֲזַי מְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם הַצִּנּוֹר וְהַכְּלִי שֶׁמְּקַבְּלִין עַל־יָדוֹ אוֹר הִתְגַּלּוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, וְצָרִיךְ לְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי תְשׁוּבָה, וּתְשׁוּבָה הוּא בְּחִינָה לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, כִּי הַתְּשׁוּבָה הוּא שֶׁיִּסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי. וְזֶה בְּחִינַת הַסִּגּוּפִים וְהַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁפּוֹסְקִין עַל בַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה, כִּי מֵחֲמַת שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי־ תוֹרָה אֲשֶׁר דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְאֵין בָּהּ שׁוּם הַכְבָּדָה כְּלָל, וְהוּא לֹא עָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ וְעָבַר עַל דְּבָרֶיהָ, עַל־כֵּן צָרִיךְ עַכְשָׁו לַעֲלוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל גָּמוּר וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ תַּעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים, וְלִסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת אֶל הַתַּכְלִית, וְשָׁם הוּא לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, כִּי כָל הַתּוֹרָה נִמְשֶׁכֶת מִשָּׁם, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־ כֵּן יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם אוֹרוֹת וְתִקּוּנִים לְתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַם בְּדִבְרֵי־תוֹרָה. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי־ תְשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד, כִּי מִי שֶׁמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת וְלֹא פָגַם בָּהּ כְּלָל, נִקְרָא צַדִּיק גָּמוּר; אֲבָל הַבַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה זָכוּ לַעֲלוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַגָּנוּז, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם (הלכות תפלת ערבית הלכה ד, אותיות ז ח).
humble people will take refuge in Him." And Moshiach himself is called poor and riding upon a donkey — for the essential true wealth in both spirituality and physicality is merited through true poverty and humility. Through the offering of the barley omer, all the gevuros [forces of severity] and judgments included in the aspect of barley [s'ora] are sweetened, as taught — and through this the hold of anger [ka'as] is sweetened and nullified, for its essential hold comes from the gevuros. This is the aspect of the barley omer as animal food — for through anger one's wisdom departs and one resembles an animal. Through waving the barley omer one is elevated from animal to human and one's wisdom returns — the aspect of the repair of anger. The essential evil seeking to take hold in every person's soul is anger — for through anger one destroys one's soul: "he tears his soul in his anger." The essential wasting of one's days — through which a person squanders the days of their life, chiefly through the desire for money and livelihood — is only through anger. For the essential deficiency of livelihood and the bitterness of everyone's struggle after money is only through anger. In poverty one is certainly full of anger — "when he is hungry he will rage" — and even with wealth one is full of anger: "all his days are pain and sorrow." The essential nullification of anger is through justice [mishpat] — that a person judges and rules over themselves in every matter, through which the fire of justice is aroused and burns up the evil seeking to take hold in the soul. This repair of justice must be drawn each day: "to render justice for His servant, each day's matter in its day" — for a person is judged each day. One must begin each day by judging oneself well, to sweeten and nullify the supernal judgment. This itself sweetens and nullifies anger — for essential anger flows from gevuros and judgments, and by nullifying the judgments through the mishpat described, anger is nullified. We draw this through counting the days — for we must make a reckoning of every day: the aspect of justice, for the essential justice is the reckoning made with a person for everything done each day. One who wishes to spare themselves from the supernal reckoning must judge themselves and make an accounting with their soul each day. This is the aspect of Sefira: each day at its entry one counts, knowing all days are numbered and counted in the reckoning — judging and ruling over oneself each day, through which one burns up the evil (anger) that wastes one's days. This is the aspect of "seven Shabbosos shall be complete [temimos]" — drawing the repair of justice each day, to spare the soul from anger and livelihood burden, so one's days be complete and wholesome. Through all this one merits holy wealth — through which one's soul and name rooted in the 49 letters of the Tribes' names grows great. Therefore Rabbi Akiva's disciples died during the Omer days — through the quarreling and anger between them, precisely when one works to nullify anger. And Rashbi was their tikkun — he said: "with us it depends on love" — drawing holy love and kindness. The essential exile of Egypt in every generation is the strengthening of Pharaoh's three ministers — the kaneh, veshet, and ridin [windpipe, esophagus, and veins] — the aspect of the minister of the slaughterers, the minister of the bakers, and the minister of the wine stewards — the aspects of desire for eating and drinking. Through these, holy speech is drawn to the oref [back of the neck] — the aspect of Pharaoh — and then one cannot speak any complete holy word before Hashem — the aspect of the exile of Egypt. The essential repair of speech and its elevation is through repairing da'as and faith, which are one, as explained. In Egypt both were in exile — da'as and faith. Hashem did great kindness and wondrous miracles for us — shining upon us a great and wondrous illumination: the revelation of holy faces, which was revealed then in wondrous illumination — through which we merited to recognize Hashem and pursue Him with wondrous alacrity, intense longing, wondrous faith. But still it was forbidden to lean the mind and leaven it with settling any difficulty — only to rely on the wondrous faith we had merited, which is far above da'as. This is the aspect of eating matza — a supremely elevated food, the aspect of eating man, as our Sages said. But chameitz — the leavening of the mind with difficulties — was forbidden on Pesach even in the smallest amount, for we could not yet resolve any difficulty until after the splitting of the Reed Sea, when we merited the aspect of the repair of da'as — to resolve those difficulties that can be resolved, and rely on faith alone for those that cannot. Then our eating is in the aspects of both chameitz and matza: chameitz is the holy leavening of the mind with questions that can be resolved, and matza is the complete faith drawn from the highest intellect so as not to look at the questions that cannot be resolved. Through the mitzva of the Korban Pesach, the eating of matza, and the drinking of the four cups, one subdues the three ministers of Pharaoh described above. See there also concerning the fast of the firstborn on Erev Pesach. After the first day of Pesach, the supernal illumination described departs, and then one must begin purifying and sanctifying oneself from day to day through is'arusa d'l'sata — the aspect of offering the omer. Afterward we count the days of the Omer: every day returning to receive strength from the beginning of the Sefira — the offering of the omer. Through this returning each time to the beginning, we merit to leave Egypt's impurity, repair speech, and merit complete faith through is'arusa d'l'sata. Pesach is the aspect of chesed and love [ahava], as is known — the aspect of holy love, longing, and yearning [kisufin]. For then it was still before the receiving of the Torah, and therefore one did not know at all what to do — so the essential thing is only holy longing and yearning for the holy, the aspect of chesed, the aspect of Avraham, the aspect of Pesach. Afterward, through this longing, points are formed for the letters: the aspect of "the silver points" — and the letters of the Torah are joined and formed for good, meriting the revelation of the Torah: the aspect of receiving the Torah on Shavuos. So too with every person at every time: each person of Israel, even the least of the least, must receive the Torah anew in every generation — as our Sages said: "Let them be in your eyes as new each day." One must accept upon oneself anew each time the yoke of Heaven and the yoke of Torah. Before every person merits any revelation in Torah and service of Hashem — which is the aspect of receiving the Torah for them — they must first merit the attribute of chesed, the aspect of Pesach: accustoming themselves greatly to holy longing and yearning, to long and yearn and ache always — when will they merit to leave their lowly and humble level and enter true holiness and return to Hashem? And one must actually bring forth in the mouth these longings and yearnings. And according to the holy longing and yearning one had, so one afterward truly merits to have one's desire fulfilled — to fulfill all the Torah's words in truth, the essential receiving of the Torah in every generation. The eating of matza is the aspect of the Lechem HaPanim [the Showbread]. The essential Redemption on Pesach was through the holy longing and yearning [kisufin d'kedusha] merited then only through is'arusa d'le'eila. Afterward this illumination departs, and then one must offer the barley omer — animal food. For before drawing close to Hashem, before meriting the aspect of receiving the Torah, one is in the actual aspect of an animal — and then the essential thing is only holy longing and yearning: the aspect of "as a deer yearns... so my soul yearns for You" — the aspect of "like the beasts of the field I cry out to You." Through this one merits to form the Torah's letters for good and merit receiving the Torah — ascending from animal to human being. This is the aspect of the Sefira counted afterward — the aspect of longing and yearning, like one who counts the days from longing and yearning for something, counting — when will one merit to reach it? So we count the days, longing and yearning to merit receiving the Torah on Shavuos. This is the arousal and intense yearning for Hashem that every person of Israel merits at the time of counting the Omer — for this is the essential mitzva of Sefira. Through the holy longing during all the Sefira days one is fully purified from Egypt's impurity and merits the aspect of receiving the Torah on Shavuos — which is the mikva of Shavuos, very high and holy: the aspect of the waters of the great and supreme chesed merited through holy longing. Rabbi Akiva's disciples — having no love between them — thereby blemished the aspect of chesed and love, the aspect of holy longing and yearning through which the revelation of the Torah is drawn. For they too needed to draw the revelation of the Torah they received from their teacher Rabbi Akiva. Since they blemished this, they died between Pesach and Atzeres, when Israel works at this. Rashbi was their tikkun and said: "with us it depends on love" — the aspect of love and chesed. Through him was the essential revelation of the secrets of the Torah that great tzaddikim merit through the love and longing described — the aspect of "the worlds of longing that the tzaddikim inherit." Through the waters of chesed he merited to reveal through the above-mentioned longing, he sweetened and repaired the force of judgments that had taken hold of Rabbi Akiva's disciples, and merited to roll the stone from the mouth of the living-water well and draw forth and reveal the Torah secrets emerging from there: "Uncover my eyes that I may behold wonders from Your Torah." This is the aspect of Lag BaOmer. The matter of the mikva of Pesach and the mikva of Shavuos — see Achila, os 95. All the exiles are termed by the name "exile of Egypt," as our Sages said. The essential exile is that the goodness of Israel's souls is subjugated in exile under the hand of the nations and the Sitra Achra — from which come all the desires and transgressions — as it is written: "they mingled with the nations and learned their deeds." The essential Redemption is through announcing to the good subjugated in exile its elevated status — that it hear, in the place where it is, the words of the true tzaddik, and awaken to return to its root. This is accomplished through charity [tzedaka] — through which a pure and pleasant air is created, and through this the good hears even from afar all the holy words of the true tzaddik. This is the aspect of "for behold, the winter has passed" — a pure and pleasant air is created — and through this "the voice of the turtledove is heard in our land" — the voice of the great wayfarer, the true tzaddik, is heard even to earthliness and physicality. This verse is said about the Redemption from Egypt which was in Nissan — when the air is pure and pleasant, the aspect of "He brings out the bound into prosperity", the month fit for going out, for the winter has passed with its storms and turbulent air. Therefore Pesach is the aspect of chesed — the aspect of Avraham — for the essential revelation of faith (the aspect of the Exodus) is through charity and chesed. Therefore one gives wheat money before Pesach, and matzos is the acronym of tzedaka tatzil mimaves [charity saves from death] — and at the beginning of the Seder Haggadah one begins: "Let all who are hungry come and eat" — all the aspect of chesed and charity, through which the goodness where it is hears the words of faith of the true tzaddik, until through this it is saved from death (the Sitra Achra) and returns to its holy root — the essential Redemption. Therefore Avraham Avinu, who occupied himself with this to reveal holy faith in the world, is therefore called the ish hachesed — the man of chesed. After the first day of Pesach one brings the barley omer and waves it toward all six directions — and through this we purify and refine the air so that it be pure and pleasant, so that the holy speech of the true tzaddik may be heard to distant places, so that the good subjugated in the lowest levels may also hear the holy speech of the tzaddik and thereby remember the elevated quality of its holiness at its root — purifying itself from its defilement and returning to Hashem. This is the aspect of the barley omer, which is the aspect of the five gevuros — Mem-Nun-Tzadi-Peh-Chaf [the five final letters] — as taught in the holy writings, which are the root of speech. This is what is taught: the letters of tenufah [waving, said of the omer waving] spell tenu peh [give a mouth] — for one places the mouth and speech into the pure and pleasant air made through the omer waving, through which speech is heard to distant places. Therefore specifically barley is brought — animal food — for one must first repair the vitality of the animal: the goodness, the aspect of the holy sparks of the letters of holy speech that have fallen into actual animality — reminding it of its elevated quality and returning it to its root. Through the pure and pleasant air, the words of faith of the true tzaddik are heard even by the good subjugated among the nations (the aspect of animals), and through this converts are made, the altar's blemishes are repaired, and Israel's eating is repaired. This is the aspect of "and I will give grass in your field for your animals" and then "and you shall eat and be satisfied." Therefore after the barley omer waving, the new [grain] was permitted for Israel's eating — for through this eating was fully repaired. Therefore one counts afterward the days of the Omer — to merit each day to hear the voice of the holy speech of the true tzaddik, in order to return to Hashem through it. This is the essential aspect of Sefira — for there is no day without its goodness, and each day holy words go forth from the true tzaddikim to announce the goodness within each day, returning from where it was subjugated to Hashem. This is the aspect of "day to day pours forth speech" and "days shall speak." Through all this, converts are made, the altar's blemishes are repaired, the intellect is repaired, and one merits to see the light of the tzaddik who reveals awe and love — through which Hashem's desires are found through searching for them, found through the pride Hashem takes in Israel in general and in each individual. This is the aspect of Shavuos — when all Israel merited to see the light of Moshe Rabbeinu, the true tzaddik of every generation, and then the revelation of Hashem's pride in Israel was revealed: "And you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation... and you shall be to Me a treasure." It was revealed that all Hashem's desires in creating the world were only for this pride He receives from Israel through their fulfillment of Torah. And then the great awe at the moment of the giving of the Torah was revealed, as the scripture describes — and the great love and affection between Israel and their Heavenly Father. And this awe and love are themselves the root and totality of all Torah — for they are the aspects of Anochi [I am Hashem your G-d] and Lo Yihiyeh [You shall have no other gods], which are the totality of all Torah, as the holy Zohar teaches. The disciples of the tzaddik must be extremely careful to have great love and peace between them — the aspect of the pure and pleasant air — so that the holy words they receive from their teacher each time (words of faith) may be heard to distant places. Therefore Rabbi Akiva's disciples — having no love between them — died and departed between Pesach and Atzeres. Rashbi was their tikkun and said: "with us it depends on love" — love and peace — through which the holy words are heard to very distant places: "his voice goes through all the provinces." That itself is the aspect of Rabbi Shimon — the aspect of "his voice goes." Therefore he departed on Lag BaOmer — his great Hilula day — for the air must be so purified that the holy words be heard even to the most distant and lowest level: the aspect of raglayim d'raglayim [feet of the feet], the aspect of "she uncovered his feet." This is the aspect of "righteousness calls forth at his feet" — for this pure air is created through charity [tzedaka]. This is the aspect of Lag BaOmer — the aspect of hod sheb'hod, the aspect of raglayim d'raglayim. For through the power of the Sefira of all the days that passed, the holy word is already heard to the ultimate aspect of the feet — until that goodness too (the aspect of feet of feet) is aroused and returns
Loading comments…