Treasury of Awe
אוצר היראה - Otzar HaYirah
עַל־יְדֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים נִתְתַּקֵּן הַדֶּרֶךְ מִכָּל צַעַר וְיִסּוּרִין שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם בַּדְּרָכִים. וְעַל־ כֵּן נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ אֶת הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ עִם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים (הל' נשיאת כפים הלכה ג, אות ד).
All the roads and paths that exist from place to place — from city to city, from village to village, from province to province, by land and by sea — and likewise from world to world, from earth to the heavens and from the heavens to the highest heavens — all is the aspect of the joining and unification of the particular elements of creation, who join together, unite and flow one from another. And one who travels on a road for the sake of livelihood and similar purposes must intend the essential purpose: to include everything in His unity — and only this is truly called a "road." And anyone who walks a road in physicality or spirituality not for this intention, G‑d forbid — even though it may appear to him that he is proceeding straight to where he needs to go — even so, none is more lost on the road than he. For he has strayed from the way of the intellect and gone far away for business without directing himself toward the ultimate purpose, for the sake of Hashem. Certainly there is no more crooked road than this — and this is called the road of sinners, G‑d forbid. The general principle: the essential road that is truly called a "road" is the road of the righteous and upright, whose entire intention is for the ultimate purpose — to do His will. (Laws of Prayer, Law 4, Section 20)
יֵשׁ תּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲוִירָא דְעָלְמָא (עַיֵּן פְּנִים). רַק מֵחֲמַת שֶׁגַּם בָּהֶם יֵשׁ טוֹב הַגָּנוּז בָּהֶם, הַיְנוּ נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מִתּוֹרַת אֱמֶת, וּצְרִיכִין לְבָרֵר הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם וּלְהַעֲלוֹתוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת "רִמּוֹן מָצָא - תּוֹכוֹ אָכַל, קְלִפָּתוֹ זָרַק". וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַטִּלְטוּלִים שֶׁל בְּנֵי־אָדָם, שֶׁמֻּכְרָחִין לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְלִהְיוֹת נָע וָנָד וּמְטֻלְטָל חוּץ לְבֵיתוֹ. כִּי כְּשֶׁאָדָם נָע וָנָד בַּדֶּרֶךְ, הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא בַּאֲוִירָא דְעָלְמָא, כִּי הוּא חוּץ לְבֵיתוֹ הַקָּבוּעַ; וּכְשֶׁזוֹכֶה, אָז הוּא מְבָרֵר עַל־יְדֵי־זֶה אֶת הַטּוֹב הַגָּנוּז בְּהַתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲוִירָא דְעָלְמָא, וּבוֹנֶה מֵהֶם בִּנְיָנִים דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶה סוֹד הֲלִיכַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עִם הַמִּשְׁכָּן וְהָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת, וְשָׁם נִצְטַוּוּ כָּל מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נִכְתְּבוּ הַמַּסָּעוֹת שֶׁלָּהֶם בַּתּוֹרָה, כִּי מִכָּל הַמַּסָּעוֹת שֶׁלָּהֶם נַעֲשָׂה תּוֹרָה. וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי הָאוֹרֵחַ תַּלְמִיד־ חָכָם, כְּשֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ הוּא רַק בִּשְׁבִיל לְבָרֵר הַתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּכְנָס לְבַיִת וּמוֹצֵא מְקוֹם מְנוּחָה, אָז הוּא בּוֹנֶה בִּשְׁלֵמוּת בִּנְיָנִים נִפְלָאִים מֵהַטּוֹב שֶׁבַּתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁלָּקַט וּבֵרֵר בְּדַרְכּוֹ, וּנְסִיעָתוֹ מַמָּשׁ כְּמוֹ נְסִיעַת הָאָרוֹן, כִּי כָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ הַצַּדִּיק, הוֹלֶכֶת עִמּוֹ הַשְּׁכִינָה וְהַתּוֹרָה, כִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה מְכַתֵּת רַגְלָיו בִּנְסִיעָתוֹ, בִּשְׁבִיל לְהַשְׁלִים הַתּוֹרָה עַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרֵר וּמַעֲלֶה הַטּוֹב שֶׁבַּתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת. וְעַל־כֵּן זֶה שֶׁמַּכְנִיס הָאוֹרֵחַ הַזֶּה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, הוּא נוֹתֵן מְקוֹם מְנוּחָה מַמָּשׁ לְהַשְּׁכִינָה וּלְהַצַּדִּיק, וּלְהַטּוֹב שֶׁבַּתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁנִּתְבָּרְרוּ עַל יָדוֹ, וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הוּא מְתַקֵּן וּמַעֲלֶה הַתּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת הַנַּ"ל (הלכות ברהמ"ז הלכה ה, אות ה ו; ועיין ג"כ בהלכות שותפים הלכה ב, אות ז).
Through the Priestly Blessing [ birchas kohanim ] the road is rectified from all pain and sufferings that a person experiences on journeys. Therefore the custom is to bless one who is departing on a journey with the Priestly Blessing. (Laws of Raising the Hands, Law 3, Section 4)
עִקַּר אֲחִיזַת הַמְדַמֶּה הוּא בָּאָרֶץ הַגַּשְׁמִי הַזֶּה שֶׁהוּא תַּכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת, וְשָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל־יָדוֹ עִקַּר כֹּחַ הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם. כִּי כֹּחַ הַמְדַמֶּה הוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, בְּחִינַת נֹגַהּ, בְּחִינַת מַתְקְלָא; וְכָל עִקַּר הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁל הָרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַכֹּל עַל־יְדֵי בִּלְבּוּל הַמְדַמֶּה. וְכֵן לְהֵפֶךְ, עַל־יְדֵי בֵּרוּר וְתִקּוּן הַמְדַמֶּה, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְלַעֲלוֹת עַל־יְדֵי־זֶה אֶל פְּנִימִיּוּת הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת, שֶׁהוּא עֶצֶם הַנְּשָׁמָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְרַב־טוּב הַצָּפוּן עַיִן לֹא רָאָתָה וְכוּ' (עי' דעת אות יב). וְעַל־כֵּן נִקְרֵאת הָאָרֶץ בְּשֵׁם 'אֲדָמָה', מִלְּשׁוֹן מְדַמֶּה. וְהִנֵּה בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם יֶשׁ בּוֹ הִתְגַּבְּרוּת בִּלְבּוּלֵי הַמְדַמֶּה כְּפִי בְּחִינַת אֲחִיזַת הַמְדַמֶּה שֶׁנֶּאֱחָז בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת שֶׁנּוֹסְעִים וְהוֹלְכִים דֶּרֶךְ כַּמָּה מְקוֹמוֹת בִּשְׁבִיל לָבוֹא לְאֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל, אוֹ בִּשְׁבִיל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, בִּפְרָט בִּשְׁבִיל לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי (שֶׁעַל־יָדוֹ עִקַּר בֵּרוּר וְתִקּוּן הַמְדַמֶּה), עַל־ יְדֵי־זֶה בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה הוּא מְבָרֵר הַמְדַמֶּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁדּוֹרֵךְ שָׁם, מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אוֹ בִּשְׁבִיל הַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק אוֹ בִּשְׁבִיל שְׁאָר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, עַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ וְדוֹרֵךְ שָׁם הוּא מְבָרֵר נִיצוֹצֵי אֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנָּפְלוּ עַל־יְדֵי בֵּרוּר הַמְדַמֶּה שֶׁנִּתְאַחֵז בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת, וְעַל־יְדֵי־ זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְקַבֵּל בִּשְׁלֵמוּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַצַּדִּיק וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלֵמוּת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה וְתִקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (הל' ברכת הריח ה"ד, אותיות יד טז).
There are fallen teachings [ toros hanefulos ] which are the aspect of the atmosphere of the world [ avira d'alma ] (see the text). Only since within them there is also hidden good — holy sparks of true Torah — one must refine the good within them and elevate it to holiness, in the aspect of "one who found a pomegranate — ate its interior and discarded the peel." And from there is drawn all the wandering [ tiltul ] of human beings — who are compelled to travel the road and be uprooted and displaced outside their home. For when a person is displaced and traveling on the road, it is as though he is in the atmosphere of the world — for he is outside his fixed home. And when one merits, one refines through this the good hidden in the fallen teachings mentioned — which are the aspect of the atmosphere of the world — and builds from them holy structures. This is the secret of Israel's journeying in the wilderness with the Tabernacle, the Ark and the Tablets — and there they were commanded all the commandments of the Torah. Therefore their journeys were recorded in the Torah — for from each of their journeys Torah was made. And this is the virtue of welcoming Torah scholars as guests into one's home — for the guest scholar, when he is on the road, is only there to refine the fallen teachings. And when he enters the home and finds a place of rest, he builds from the good of the fallen teachings he gathered on his way wondrous and complete holy structures. And his actual journey is like the journey of the Ark — for wherever the Tzadik goes, the Shechinah and the Torah go with him. Therefore one who brings this guest scholar into one's home provides a literal resting place for the Shechinah, the Tzadik, and the good of the fallen teachings refined through him. And through this one rectifies and elevates the fallen teachings mentioned. (Laws of Grace After Meals, Law 5, Sections 5 and 6; see also Laws of Partners, Law 2, Section 7)
כָּל הַדְּרָכִים וְהַטִּלְטוּלִים הֵם בִּשְׁבִיל בֵּרוּרִים, לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָאָרֶץ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ כָּרָאוּי לְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וְכוּ'", וְיוֹדֵעַ וּמַאֲמִין שֶׁאֵין צָרִיךְ לִנְסֹעַ בַּדֶּרֶךְ בִּשְׁבִיל צְרָכָיו, רַק מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ בִּשְׁבִיל לְבָרֵר בֵּרוּרִים הַנַּ"ל, אֲזַי הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ בְּחִינַת "דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי", בְּחִינַת דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה (הל' שבת, הלכה ז, אות יט).
The essential grip of the imagination [ koach ha-medameh ] is in this physical earth — which is the ultimate of physicality — and there is the essential grip of the imagination, through which is the essential power of trial and free choice for the person. For the power of imagination is the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil, the aspect of the mixed [ nogah ], the aspect of the scale. And all the essential falls and descents of those distant from Hashem come entirely through the confusion of the imagination. And conversely, through the refinement and rectification of the imagination one merits complete faith, and through this to ascend to the internality of the intellect and knowing — which is the very essence of the soul — and through this one merits the abundant hidden good that no eye has seen. Therefore the earth is called by the name adamah [from the language medameh — imagination]. And in every place there is a strengthening of confusions of imagination according to the aspect of the imagination's grip in that place. Therefore through the wanderings and journeys to pass through many places — particularly for the sake of reaching the Land of Israel, or for the sake of other holy purposes, particularly to draw close to a true Tzadik (who is the essential refinement and rectification of the imagination) — through this, with every step he walks he refines the imagination in every place through which he passes, since his intention is for the Land of Israel or for drawing close to the Tzadik or other holy matters. And through this he refines sparks of holy faith that fell through the confusion of the imagination that gripped those places. And through this he afterward merits to receive in full the holiness of the Land of Israel and the Tzadik — which are the aspect of the complete refinement of the imagination and the rectification of holy faith. (Laws of Blessings of Fragrance, Law 4, Sections 14 and 16)
בְּכָל פְּסִיעָה שֶׁאָדָם פּוֹסֵעַ וְהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הוּא בָא בְּכָל פַּעַם בְּעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים (הל' תחומין ה"ב).
All the roads and wanderings are for the sake of refinements — to refine the holy sparks that were scattered in the four directions of the earth. And one who merits to travel a road as befits an Israelite — meaning always remembering Hashem, in the aspect of "when you sit in your house and when you walk on the road" [Devarim 6:7] — and knows and believes that he does not need to travel a road for his needs, but rather "from Hashem are the steps of a man established" for the sake of making the refinements mentioned — then his road is in the aspect of "I have chosen the way of faith" [Tehillim 119:30], the aspect of the ways of repentance. (Laws of Shabbos, Law 7, Section 19)
עִקַּר הָאֱמוּנָה נִמְשֶׁכֶת מֵהָעֵצוֹת, וְהָעֵצוֹת הֵם בְּחִינַת רַגְלַיִן. וּמֵחֲמַת שֶׁנֶּאֱחָזִין הַחִיצוֹנִים בְּהָרַגְלַיִן, בִּבְחִינַת "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת", עַל־כֵּן הָעֵצוֹת אֵינָם בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־ יְדֵי־זֶה הָאֱמוּנָה גַם־כֵּן אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לֵילֵךְ בַּדְּרָכִים בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן הָעֵצוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת רַגְלַיִן, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר גִּדּוּל הָאֱמוּנָה. וְעַל־כֵּן עַל־פִּי־רֹב הַנְּסִיעוֹת הֵם רַק מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הָעֵצָה, כִּי רֹב הַטִּלְטוּלִים הֵם בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, וְעִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הָעֵצָה, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָתֵת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ בַּמֶּה לְהִשְׂתַּכֵּר, כִּי בְּוַדַּאי בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן יֵשׁ מִסְחָר וּמַשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁיּוּכַל לְהַרְוִיחַ בּוֹ בְּוַדַּאי, וְאִם הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת אֵיזֶה סְחוֹרָה צְרִיכִין עַכְשָׁו לִסְחֹר - בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ פַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל תָּמִיד, כִּי כָל הַפַּרְנָסָה בָּאָה בְּנָקֵל כְּשֶׁיּוֹדְעִין לָתֵת עֵצוֹת לְנַפְשׁוֹ בְּעִנְיַן הַמִּסְחָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל", וְתַרְגּוּמוֹ: "אֲרֵי הוּא יָהֵב לָךְ עֵטָא לְמִקְנֵי נִכְסִין", כִּי עִקַּר הַפַּרְנָסָה הוּא עַל־יְדֵי הָעֵצָה הַשְּׁלֵמָה כַּנַּ"ל (שם ה"ה אות ט).
With every step a person takes walking from place to place, he enters each time into other worlds. (Laws of Boundaries, Law 2)
עִקַּר הִתְגַּלּוּת הָעֵצוֹת הַנַּ"ל הֵם עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים בְּשָׁרְשָׁן, כִּי מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים חֲדָשִׁים, וְתַכְלִית כָּל הַצִּמְצוּמִים הוּא הָאָרֶץ הַגַּשְׁמִי הַזֹּאת שֶׁל עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, וְעַל־כֵּן בָּאָרֶץ הַזֹּאת, שֶׁהוּא תַּכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת וְהַצִּמְצוּמִים, שָׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת עַל־יְדֵי הָעֵצוֹת שֶׁנִּתְגַּלִּין עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים יֵשׁ בְּחִינַת אֱמוּנָה, כִּי בְּוַדַּאי גַּם הַמַּלְאָכִים אֵין יוֹדְעִין וּמַשִּׂיגִין מַהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשׁוֹאֲלִין: אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וְכוּ', אַף־עַל־פִּי־כֵן הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם הִיא סְמוּכָה וּקְרוֹבָה לִבְחִינַת דַּעַת, כִּי אֵין לָהֶם גּוּף עָכוּר כָּזֶה לְהַפְסִיק נֶגְדָּם. אֲבָל בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, בְּכָאן הוּא עִקַּר הָאֱמוּנָה, כִּי בְּכָאן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה לְבָד. וּמֵחֲמַת שֶׁשֹּׁרֶשׁ גִּדּוּל הָאֱמוּנָה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים, עַל־כֵּן צְרִיכִין דְּרָכִים וְטִלְטוּלִים, כִּי לִפְעָמִים צְרִיכִין לֵילֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים חֲדָשִׁים, כִּי שָׁם מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת צִמְצוּם חָדָשׁ כְּפִי אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה שֶׁל הָאָרֶץ שֶׁהוֹלֵךְ עַתָּה עָלֶיהָ בַּמָּקוֹם שֶׁנָּסַע לְשָׁם, כִּי הָאָרֶץ הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַצִּמְצוּמִים כֻּלָּם; וְאַף־עַל־פִּי שֶׁכֻּלָּהּ הִיא כְּגַרְגֵּר חַרְדָּל אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַגַּלְגַּלִּים, מִכָּל־שֶׁכֵּן נֶגֶד עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן הִיא כִּנְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז בְּתוֹךְ הָעוֹלָמוֹת, וְעַל־כֵּן בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה מֵהָאָרֶץ הַזֹּאת נִמְשָׁךְ צִמְצוּם אַחֵר, כְּפִי הַקַּוִּים הַנִּמְשָׁכִים מִמֶּנָּה לְמַעְלָה עַד הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁשָּׁם הַקַּוִּים רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה מְאֹד, כִּמְשַׁל הַקַּוִּים הַמְצֻיָּרִים בְּתוֹךְ הָעִגּוּל, שֶׁבִּנְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז הֵם קְרוֹבִים וּסְמוּכִים זֶה לָזֶה מְאֹד, וְהוֹלְכִים וּמִתְרַחֲקִים זֶה מִזֶּה, עַד שֶׁבְּרֹאשׁ הָעִגּוּל הֵם רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה מְאֹד כְּפִי שֶׁטַח הָעִגּוּל, וְכַמּוּבָא כָּל זֶה בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעַל־כֵּן בְּכָל נְקֻדָּה שֶׁעַל הָאָרֶץ יֶשׁ בָּהּ צִמְצוּם אַחֵר, כְּפִי הָרוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת הַנִּמְשָׁךְ לְשָׁם מִלְמַעְלָה, וְעַל־כֵּן בְּכָל פְּסִיעָה שֶׁהוֹלֵךְ הָאָדָם הוּא בָּא עַל נְקֻדָּה אַחֶרֶת, שֶׁשָּׁם יֵשׁ צִמְצוּם אַחֵר וּלְשָׁם נִמְשָׁךְ רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת מִבְּחִינָה אַחֶרֶת, כְּפִי הַמָּקוֹם בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים הַמְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת. וּבִשְׁבִיל זֶה מֻכְרָח הָאָדָם לִפְעָמִים לֵילֵךְ בַּדְּרָכִים, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא לִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, שֶׁשָּׁם מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת צִמְצוּמִים אֲחֵרִים חֲדָשִׁים כְּפִי הַמָּקוֹם הַהוּא. וְזֶה סוֹד הֲלִיכַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְשָׁם יָרַד לָהֶם הַמָּן בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּאוּ לְשָׁם בְּכָל פַּעַם, וּבְכָל מָקוֹם הֵקִימוּ הַמִּשְׁכָּן, וְקִבְּלוּ שָׁם הַרְבֵּה מִצְו?ֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֵצוֹת הַנַּ"ל. וּכְמוֹ־כֵן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַנְּסִיעוֹת שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁיִּהְיוּ כָּל נְסִיעוֹתָיו עַל־פִּי ה' - עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל־פִּי ה' יִסָּעוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כְּפִי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בְּכָל פַּעַם לְתוֹךְ צִמְצוּמִים חֲדָשִׁים, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עַל־יְדֵי זֶה הָעֵצוֹת וְתִקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ"ל (שם אותיות יג טו).
The essential faith is drawn from the counsels — and the counsels are the aspect of legs [ raglayim ]. And since the external forces grip at the legs, in the aspect of "her legs descend to death" [Mishlei 5:5] — therefore the counsels are not in their perfection, and through this the faith is also not in its perfection. Therefore one must travel the roads in order to rectify the counsels, which are the aspect of legs, from which is the essential greatness of the faith. And therefore most journeys come about due to a deficiency of counsel — for most wanderings are for the sake of livelihood, and the essential deficiency of livelihood comes about due to a lack of counsel: one does not know how to give counsel to one's soul regarding what trade to engage in. For certainly at every time and season there is commerce and trade through which one can certainly profit. And if the person truly knew which trade is now needed — certainly he would always have sustenance and great wealth. For livelihood comes easily when one knows how to give oneself complete counsel in matters of trade, as it is written: "for it is He who gives you strength to make wealth" [Devarim 8:18] — and in Aramaic translation: "for He gives you counsel to acquire property" — for the essential livelihood is through complete counsel as mentioned. (Same source, Law 5, Section 9)
מִצְוַת קְרִיאַת־שְׁמַע, שֶׁהִיא יְסוֹד הָאֱמוּנָה, הוּא בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. כִּי הָאֱמוּנָה נִמְשֶׁכֶת עַל־יְדֵי שְׁנֵי בְחִינוֹת, הַיְנוּ בַּתְּחִלָּה עַל־יְדֵי הֶאָרָה וְחִיּוּת שֶׁמְּקַבְּלִין מִבְּחִינַת יִחוּד הַחִיצוֹן, וְאַחַר־כָּךְ זוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְיִחוּד הַפְּנִימִי, וּמִשָּׁם מַמְשִׁיכִין וּמְחַדְּשִׁין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה בְּחִינַת: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת וְחִיצוֹנִיּוּת, הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁנֵי הַיִּחוּדִים הַנַּ"ל, כִּי הֲלִיכָה בַּדֶּרֶךְ הוּא בִּשְׁבִיל הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַחִיּוּת שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵהַיִּחוּד הַחִיצוֹן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות טו; ועיין אמונה אות מה).
The essential revelation of the counsels mentioned comes through drawing G‑dly spirituality into contractions — and from there all the journeys and wanderings are drawn at their root. For since one must each time draw anew G‑dly spirituality into new contractions, and the purpose of all the contractions is this physical earth of the world of Action — therefore upon this earth, which is the ultimate of physicality and contractions, there is the essential perfection of faith drawn through the counsels revealed through drawing G‑dly spirituality into contractions. For even in the upper worlds there is the aspect of faith — for certainly even the angels do not know and grasp His essence, and ask: "where is the place of His glory?" — yet their faith is supported and close to the aspect of knowing, for they have no such dense body to block them. But in this physical world here is the essential faith — for here it is impossible to attain His G‑dliness except through faith alone. And since the root of the great growth of faith is drawn through drawing G‑dly spirituality into contractions — therefore roads and wanderings are needed. For sometimes one must travel from place to place in order to draw G‑dly spirituality into new contractions — for that place is suited to making a new contraction according to that point of earth on which one now travels — since the earth is the root of all the contractions. And even though the whole of it is like a grain of mustard even relative to the spheres, how much more so relative to the upper worlds — even so it is like the central point within the worlds. Therefore at each and every point of this earth a different contraction is drawn, according to the G‑dly spirituality drawn there from above, corresponding to the position in the upper worlds aligned with that point. And therefore a person is sometimes compelled to travel on roads — in order to come to other places where it is suited to make different new contractions according to that particular place. And this is the secret of Israel's forty-year journey in the wilderness — where the manna descended for them at every place they came each time. And at every encampment they set up the Tabernacle and received there many commandments — which are the aspect of the counsels mentioned. And so must be all the journeys of an Israelite — traveling all his journeys "by the word of Hashem," camp and travel from place to place, according to the drawing of G‑dly spirituality into new contractions — to draw through this the counsels and the rectification of the holy faith as mentioned. (Same source, Sections 13 and 15)
מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִם הָאָדָם כַּמָּה גָלֻיּוֹת וְטִלְטוּלִים לַדְּרָכִים, שֶׁמֻּכְרָח לָצֵאת מִבֵּיתוֹ, שֶׁשָּׁם עִקַּר קְדֻשַּׁת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מד): "כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת". וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ הָיָה אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים, הֵפֶךְ עֵשָׂו, שֶׁהָיָה מְשׁוֹטֵט רַק בַּחוּץ וּבַשָּׂדֶה, שֶׁשָּׁם מְצוּיִים כָּל הַקִּלְקוּלִים וְהַפְּגָמִים. אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן, אֲפִלּוּ אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁהוּא מִסִּטְרָא דְיַעֲקֹב, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לֵישֵׁב בְּבֵיתוֹ וְאָהֳלוֹ תָּמִיד, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּצֵא לַחוּץ לִפְעָמִים, וְהַכֹּל לְטוֹבָה, בִּשְׁבִיל הִתְחַדְּשׁוּת, בִּבְחִינַת 'זַכָּאָה מָאן דְּעָיֵל וְנָפֵק', שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְהַיְרִידָה הוּא בִּשְׁבִיל הָעֲלִיָּה, בִּבְחִינַת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה'. אֲבָל כָּל זֶה תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי־אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמַּמְשִׁיכִין אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם עַל כָּל אֶחָד בִּשְׁלֵמוּת בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, עַד שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁלֶּעָתִיד בְּכָל יוֹם. כִּי צְרִיכִין לֵידַע וּלְהַאֲמִין, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, הַכֹּל הוּא חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הַיָּחִיד קַדְמוֹן, שֶׁחִדֵּשׁ עוֹלָמוֹ יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלְט בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְרַב־טוּב הַצָּפוּן שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד, וְעַל־כֵּן עוֹבֵר עַל הָאָדָם מַה שֶּׁעוֹבֵר, כְּפִי הָאָדָם וּכְפִי הַיּוֹם וּכְפִי הַמָּקוֹם וְכוּ', וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הִתְחַדְּשׁוּת הַנַּ"ל. וּמִי שֶׁאֵינוֹ נוֹפֵל לִידֵי זִקְנָה וְיָשָׁן נוֹשָׁן, חַס וְשָׁלוֹם, יָכוֹל לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל פַּעַם לְטוֹבָה אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי־אֱמֶת וּלְסִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים. וְזֶה בְּחִינַת: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּצֵא אָדָם מִן הַבַּיִת, שֶׁשָּׁם כָּל קְדֻשָּׁתוֹ. וּכְשֶׁיֵּצֵא מִן הַבַּיִת צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה, לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּיִחוּדוֹ וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, שֶׁכָּל זֶה כָּלוּל בְּפָרָשִׁיּוֹת הַמְּזוּזָה, לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה זוֹ גַּם בַּחוּץ, כָּל־זְמַן הֱיוֹתוֹ בַּחוּץ, הֵן לְפִי שָׁעָה, הֵן בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ מַמָּשׁ. וְאָז בַּדֶּרֶךְ שֶׁאֵין בּוֹ מְזוּזָה, מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הָאֱמוּנָה עַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ זוֹכִין לֵישֵׁב בְּסֻכָּה בִּימֵי הַסֻּכּוֹת הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁמִּצְוָה זוֹ מְגִנָּה עַל הָאָדָם בַּדָּרֶךְ (עי' אלול ר"ה אות קלג); וְאָז זוֹכֶה עַל־יְדֵי הַדֶּרֶךְ דַּיְקָא לְחַדֵּשׁ מֹחוֹ, שֶׁהִיא קְדֻשַּׁת בֵּיתוֹ (כַּמְבֹאָר בִּפְנִים). כִּי זֶה כְּלָל, שֶׁתַּעֲנוּג תְּמִידִי אֵינוֹ תַעֲנוּג, עַל־כֵּן הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין - עַל־יְדֵי בְּחִינַת שֵׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשָּׂא־וּמַתָּן, בְּחִינַת יְצִיאָה לַדָּרֶךְ. וְזֶה בְּחִינַת כְּלַל גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ מֵאַרְצֵנוּ וּמִבֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, בֵּית חַיֵּינוּ, לְחוּץ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּחְשָׁב שֶׁאָנוּ שׁוֹכְבִים בַּחוּץ מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת" (איכה ד), וְכִמְעַט אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, חַס וְשָׁלוֹם, לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לָּנוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁהֵם בְּחִינַת רֹאשׁ־בַּיִת, שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתָנוּ גַּם בַּחוּץ וּמַמְשִׁיכִים עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, קְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, בִּבְחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמַּמְשִׁיכִים עָלֵינוּ בְּרוּחַ קָדְשָׁם, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַכְנִיסִים אוֹתָנוּ מִחוּץ לִפְנִים, לִבְחִינַת בַּיִת, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, שֶׁמַּתְחֶלֶת בְּבֵית דִּ'בְרֵאשִׁית', שֶׁהוּא אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבַּיִת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָסִין מִחוּץ לִפְנִים. וּמִי שֶׁיִּתְחַזֵּק בָּזֶה יִזְכֶּה שֶׁיִּתְהַפֵּךְ כָּל הַגָּלֻיּוֹת לְטוֹבָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִזְכֶּה לְבִנְיַן הַבַּיִת בְּהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא לֶעָתִיד, כִּי אָז יִהְיֶה עִקַּר הַהִתְחַדְּשׁוּת לְטוֹבָה בִּשְׁלֵמוּת נִפְלָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מג): "הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח" וְכֵן הַרְבֵּה. וְכָל זֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן הוּא בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמָן. כִּי בִּשְׁעַת הַיְרִידָה הוּא בִּבְחִינַת 'וְנָפֵק', בְּחִינַת "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", שֶׁיּוֹצֵא חוּץ מֵהַבַּיִת שֶׁהוּא גְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה; וּכְשֶׁהוּא מִתְחַזֵּק אָז שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, וּמַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל יוֹם וְהַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת שֶׁזָּכוּ לְהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא בְּכָל עֵת, אֲזַי זוֹכֶה שֶׁהַיְרִידָה הוּא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי עַל־יְדֵי הַיְרִידָה דַיְקָא יִתְחַדֵּשׁ מֹחוֹ וְיַחֲזֹר וְיִכָּנֵס לְבֵיתוֹ מֵחָדָשׁ. וְעַל־כֵּן בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּכְנָסִין וְחוֹזְרִין מֵהַחוּץ לְהַבַּיִת, צְרִיכִין גַּם־כֵּן לְהַנִּיחַ יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הַמְּזוּזָה, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת הַבַּיִת, מֵחָדָשׁ בְּהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא, דַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁהָיָה אֵיזֶה שָׁעָה אוֹ זְמַן חוּץ לְהַבָּיִת. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁלִּפְעָמִים נִתְגָּרֵשׁ אֶחָד מִבֵּיתוֹ לְאֵיזֶה זְמַן וְאַחַר־כָּךְ חוֹזֵר לְבֵיתוֹ, וְהַכֹּל לְטוֹבָה כַּנַּ"ל, עַיֵּן פְּנִים (הל' ס"ת ה"ג, אותיות כג כד כה כו).
The commandment of reciting the Shema — which is the foundation of faith — is both "when you sit in your house and when you walk on the road." For the faith is drawn through two aspects: first through receiving illumination and vitality from the outer unification [ yichud hachitzon ], and through this one merits the inner unification — from which one draws and renews the faith in perfection. And this is the aspect of "when you sit in your house and when you walk on the road" — which is the aspect of internality and externality — the two unifications mentioned. (Same source, Section 15; see also the entry "Faith," section 45)
כָּל הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת שֶׁל בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל הֵם בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַהֲלָכוֹת, כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת רַגְלֵי הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת הֲלִיכוֹת עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תִּקְרֵי 'הֲלִיכוֹת' אֶלָּא 'הֲלָכוֹת', כִּי עִקַּר הַהִלּוּךְ דִּקְדֻשָּׁה לֵילֵךְ וּלְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי הַהֲלָכוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נֶאֱמַר עַל הַתַּלְמִידֵי־חֲכָמִים (דברים לג): "וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁמְּכַתְּתִין רַגְלֵיהֶן מֵעִיר לְעִיר וְכוּ'. וְעַל־כֵּן הָיוּ הוֹלְכִין לִישִׁיבוֹת רְחוֹקוֹת לִלְמֹד תּוֹרָה, כִּי בֵּרוּר הַהֲלָכוֹת הֵם בִּבְחִינַת רַגְלַיִן, וּכְשֶׁלּוֹמֵד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלוֹ מֵהַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁלּוֹמֵד, פֶּה לְדַבֵּר עָתָק עַל הַצַּדִּיק בְּגַאֲוָה וָבוּז - זֶה בְּחִינַת פְּגַם הָרַגְלַיִן, כִּי הַדִּבּוּר הַפָּגוּם נִקְרָא רֶגֶל, בְּחִינַת "לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ" (תהלים טו). וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִיעוֹת שֶׁהֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל לִנְסֹעַ וּלְטַלְטֵל עַצְמָן בַּמִּדְבָּר כָּל הַמַּסָּעוֹת, הַכֹּל בִּשְׁבִיל לְהַגְבִּיהַּ וּלְהָרִים וּלְבָרֵר כָּל הַהֲלָכוֹת שֶׁנָּפְלוּ עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁפָּגְמוּ בְּהַהֲלָכוֹת הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וּבִשְׁבִיל זֶה הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָסְעוּ בְּרַגְלֵיהֶם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הַהֲלָכוֹת מִנְּפִילָתָם בְּגֹדֶל כֹּחוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וְעַל־כֵּן קִבְּלוּ בְּכָל פַּעַם הִלְכוֹת הַתּוֹרָה בַּהֲלִיכָתָם בַּמִּדְבָּר, כְּפִי מַה שֶּׁזָּכוּ לְבָרֵר בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵהַמַּסָּעוֹת בְּעַצְמָם גַּם־כֵּן תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר לג): "וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'". כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְבָרֵר הַהֲלָכוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה וּלְהַעֲלוֹת אוֹתָם מִנְּפִילָתָם, אֲזַי שְׁלֵמוּת תִּקּוּנָם לִמְצֹא אוֹתָם גַּם בְּתוֹךְ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, לְיַחֵד וּלְקַשֵּׁר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה עִם תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי לֵיכָּא מִלְּתָא דְלָא רְמִיזָא בְּאוֹרָיְתָא. וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁהוֹלְכִין יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה נָע וָנָד, וְכָל הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט, שֶׁהַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל הַהֲלָכוֹת. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְכַוֵּן בִּנְסִיעָתוֹ וְהִלּוּכוֹ וְטִלְטוּלוֹ, שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְבָרֵר עַל־יְדֵי־זֶה הַהֲלָכוֹת שֶׁנָּפְלוּ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֲלִיכוֹת עוֹלָם כַּנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בַּר־הָכִי וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לָזֶה, וּנְסִיעָתוֹ וְטִלְטוּלוֹ בִּשְׁבִיל מָמוֹן וּפַרְנָסָה - צָרִיךְ לְכַוֵּן שֶׁכָּל הִלּוּכוֹ וּנְסִיעָתוֹ כְּדֵי שֶׁיַּרְוִיחַ וְיוּכַל לְהַחֲזִיק הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, שֶׁהֵם מְבָרְרִים הֲלָכוֹת וְחִדּוּשֵׁי־תוֹרָה אֲמִתִּיִּים, כִּי כָל הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה נִמְשָׁךְ מֵהֶם, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַעֲלוֹת וּלְהַחֲזִיר הַפַּרְנָסָה וְהָעֲשִׁירוּת לְמָרָא קָמָא, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת (הלכות ראשית הגז ה"ה, אותיות טו טז).
What Hashem arranges for the person — many exiles and road journeys, compelling him to leave his house where the essential holiness of the person is, as it is written: "like the glory of man to dwell in a house" [Yeshayahu 44:13]. For Yaakov our Patriarch was a simple man dwelling in tents — the opposite of Esav who wandered only outside in the field where all the corruptions and damages are found. Yet even so — even an Israelite who is of the aspect of Yaakov, who should always dwell in his home and tent where is the essential holiness — even so he is compelled to go outside sometimes. And all is for the good — for the sake of renewal, in the aspect of "fortunate is one who enters and exits" [ zaka'ah man d'a'il v'nafik ] — which is the aspect of all the ascents and descents each Israelite experiences, where the descent is for the sake of the ascent, in the aspect of "descent for the purpose of ascent." But all this depends upon complete faith — which one merits through drawing close to the true Tzadikim of holy spirit who draw the faith in the renewal of the world upon each person in perfection each day anew, until one merits through this to draw the holiness of the future renewal of the world each day. For one must know and believe that everything that passes over the person each day and at every moment is the wondrous novelties of the Creator — the unique Ancient One who created His world from absolute Nothing for the sake of the person with free choice — so that one merit the abundant hidden good of the future renewal of the world. Therefore what passes over the person is according to the person, the day, the place and so on — all for the sake of renewal as mentioned. And one who does not fall into old age and stagnation, G‑d forbid, can renew himself for the good each time even if whatever passes over him passes, and the essential means is drawing close to true Tzadikim and their holy books. And therefore each time one re-enters from outside to the house — one must also place one's hand on the mezuzah and draw upon oneself the holiness of the mezuzah — the holiness of the house — anew with wondrous renewal, specifically because one was outside for some hour or time. And this is the aspect of all the exiles of Israel who were expelled from their land and Holy Temple — the house of their life — to outside the land. They are considered as though they sleep literally outside — in the aspect of "the sacred stones were poured out at the head of all the streets" [Eichah 4:1]. And hope was nearly lost, G‑d forbid — were it not that Hashem helped us through the true Tzadikim who are the aspect of the Rosh-Beis [first of the house] — who teach us even in exile and draw upon us the holiness of the Land of Israel and the holiness of the Temple — a "minor sanctuary" — and the essential means through the holy faith they draw upon us with their holy spirit. (Laws of a Torah Scroll, Law 3, Sections 23, 24, 25 and 26)
יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי עֲבוֹדוֹת, הַיְנוּ עֲבוֹדָה אַחַת הִיא שֶׁל כְּלַל עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, שֶׁהֵם עִקַּר הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהֵם בִּבְחִינַת 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'; וְזֶה בְּחִינַת "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ", כִּי זֹאת הַקְּדֻשָּׁה קְבִיעָא וְקָיְמָא לָעַד; וְיֵשׁ עוֹד בְּחִינַת עֲבוֹדָה, הַיְנוּ, שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַיְרִידָה, שֶׁמִּתְרַחֵק הָאָדָם מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, גַּם שָׁם יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', עַד שֶׁיָּכוֹל עַל־יְדֵי־זֶה לִזְכּוֹת לַעֲלִיָּה גְדוֹלָה, שֶׁתִּהְיֶה הַיְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וְזֹאת הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ 'אַיֵּה' הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם קָבוּעַ, רַק הוּא נָע וָנָד וְלֹא נוֹדָע מְקוֹמוֹ אַיֵּה, כִּי הַיּוֹם מְקוֹמוֹ כָּאן וּמָחָר בְּמָקוֹם אַחֵר וְאֵין יוֹדְעִין אַיֵּה מְקוֹמוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַשָּׂא־וּמַתָּן וְדֶרֶךְ־אֶרֶץ, שֶׁרֹב הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא עַל־יְדֵי דְרָכִים, בִּבְחִינַת "נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה" (איוב טו) - 'אַיֵּה' דַיְקָא, כִּי אָז עִקַּר הָעֲבוֹדָה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁכְּלַל־יִשְׂרָאֵל נָעִים וְנָדִים וּמְטֻלְטָלִים בְּגָלֻיּוֹת הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְכוּ', וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וְכוּ'", כִּי אָז עִקַּר הַחִיּוּת רַק עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְחִפּוּשׂ 'אַיֵּה' הַנַּ"ל (הל' גביית חוב מהיתומים ה"ג, אותיות ד ה).
All the wanderings and journeys of the children of Israel are for the sake of refining the laws [ halachos ] — for the holy laws are the aspect of the legs [ raglayim ] of holiness, the aspect of the "walkings of the world" [ halichos olam ] — as our Sages expounded: "do not read 'walkings' but 'laws.'" And therefore our Sages stated about Torah scholars: "they wear out their feet from city to city." And therefore people used to travel to distant academies to study Torah — for the refinement of laws is the aspect of legs. And one who studies not for its own sake — with arrogance and contentiousness — until the Oral Torah he studies becomes a mouth to speak insolently against the Tzadik with pride and contempt — this is the aspect of the damage of the legs, for damaged speech is called "leg," in the aspect of "no slander upon his tongue" [Tehillim 15:3]. And this is the aspect of the journeys that Israel had to make — displacing themselves through all the journeys of the wilderness — all for the sake of lifting and raising and refining all the laws that fell through the sin of the first Adam and the early generations who damaged the laws mentioned. And therefore Israel walked in the wilderness forty years and journeyed on their legs from place to place — to refine and elevate the laws from their fallen state through the great power of Moshe our Teacher. And therefore at every station they received laws of Torah in their journeys — until from the journeys themselves Torah was made, as it is written: "and Moshe wrote their departures for their journeys, by the word of Hashem" [Bemidbar 33:2]. Therefore one must intend in his journey and wandering to refine through this the laws that fell — which are the aspect of the "walkings of the world" as mentioned. And even one who is not on that level and whose journey is for money and livelihood — one must intend that all his walking and travel is to earn and support the true Torah scholars who engage in Torah for its own sake — who refine laws and genuine Torah novelties. For all money, wealth and livelihood is drawn from them, and each person must strive to elevate and return the livelihood and wealth to its primordial Master — which is the essential rectification of all worlds. (Laws of the First Shearing, Law 5, Sections 15 and 16)
בְּאֵלּוּ הַמַּסָּעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה כְּלוּלִים כָּל הָעֲלִיּוֹת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַדּוֹרוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא (הל' אפותיקי ה"ג אות ו).
There are two types of service — one type is the totality of engagement in Torah and commandments, which is the essential revelation of His glory — in the aspect of "the whole earth is full of His glory." This is the aspect of "when you sit in your house" — for this holiness is permanent and enduring forever. And there is yet another type of service — namely that even at the time of descent, when one distances from His glory, one searches and seeks after His glory there as well — in the aspect of "where is the place of His glory?" — until through this one can merit a great ascent, so that the descent becomes the purpose of the ascent. And this service of seeking and searching for "where?" [ ayeh ] mentioned is the aspect of "when you walk on the road" — for one has no fixed place, but wanders and is displaced and one's place is unknown — for today one is here and tomorrow in another place. And this is the aspect of livelihood and commerce — for most commerce is through roads. And this is in the aspect of: "he wanders for bread, where?" [Iyov 15:23] — "where" specifically. For then is the essential service — to search and seek "where is the place of His glory?" — which is the aspect of all of Israel wandering and displaced in the many exiles. (Laws of Collection of Debt from Orphans, Law 3, Sections 4 and 5)
כָּל הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּפְרָטִיּוּת, הַכֹּל כְּדֵי לְהָרִים וּלְהַגְבִּיהַּ כְּלַל הַמְּקוֹמוֹת כֻּלָּן שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ לִבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר עֲבוֹדַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי בְּזֶה הָעוֹלָם. וְהָעִקָּר, כְּשֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ אוֹ נוֹסֵעַ לִדְבַר מִצְוָה, לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וּלְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְהָעִקָּר בְּיוֹתֵר כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק־הָאֱמֶת שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה מֵחֲמַת שֶׁאוֹחֵז בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁאֲזַי בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה מְתַקֵּן הַרְבֵּה, כִּי מֵרִים וּמַגְבִּיהַּ אֶת הַמָּקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, מֵאַחַר שֶׁעַל־יְדֵי אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת הוּא הוֹלֵךְ לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים לז): "מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ", עַיֵּן פְּנִים (שם ה"ה אות לד; עי' גלות וגאולה אות יז).
In these journeys of Israel written in the Torah are included all the ascents of all Israel in all the generations from level to level. (Laws of Mortgage, Law 3, Section 6)
כָּל הַסַּכָּנוֹת וְהַפְּחָדִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ הֵם בְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁמִּתְיָרְאִין פֶּן יִפְגָעֶנּוּ, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה עֲלִילָה מִשַּׂר וְאָדוֹן אוֹ מִגַּנָּבִים וְלִסְטִים אוֹ אֵיזֶה חַיָּה רָעָה. וְעִקַּר הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁמִּתְיָרְאִין מֵהֶן בַּדֶּרֶךְ בְּיוֹתֵר הוּא מֵחֲמַת שִׁנּוּי הָרָשׁוּיוֹת שֶׁיֵּשׁ כְּשֶׁיּוֹצְאִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כִּי בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם יֵשׁ שַׂר אוֹ פָּקִיד אַחֵר, וְהַכֹּל כְּפִי יְנִיקָתָם מִשֹּׁרֶשׁ שֶׁל מַעְלָה, שֶׁיֵּשׁ שָׁם גַּם־כֵּן שָׂרִים וּפְקִידִים שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים, כִּי מַלְכוּתָא דְאַרְעָא כְּעֵין מַלְכוּתָא דִרְקִיעָא. וּמֵחֲמַת שִׁנּוּי הָרָשֻׁיּוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ, מֵחֲמַת זֶה עִקַּר סַכָּנַת הַדֶּרֶךְ, שֶׁהוּא מִבְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת רִבּוּי הָרָשֻׁיּוֹת. הַיְנוּ כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהַכֹּל רַק בְּרָשׁוּת אֶחָד, הַיְנוּ בְּרָשׁוּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבִלְתִּי רָשׁוּתוֹ אֵין כֹּחַ לְשׁוּם נִבְרָא לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב, אַף־עַל־פִּי־כֵן לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין דִּין לְמַטָּה, הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין הָאָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ כָּרָאוּי, אָז יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה, וַאֲזַי הַדִּין וְהַיִּרְאָה נִתְלַבֵּשׁ בִּדְבָרִים חִיצוֹנִיִּים: בְּשַׂר וְאָדוֹן אוֹ לִסְטִים וְכַיּוֹצֵא, לְהִפָּרַע מִן הָאָדָם, וְזֶה נִשְׁתַּלְשֵׁל מִבְּחִינַת רִבּוּי הָרָשֻׁיּוֹת, הַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַסְתִּיר פָּנָיו כִּבְיָכוֹל וּמוֹסֵר רָשׁוּתוֹ לְמַלְאָךְ לְהוֹלִיךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְלִפְעָמִים נִשְׁתַּלְשֵׁל מִזֶּה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁנִּתָּן רָשׁוּת לְמַשְׁחִית חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ', וּמִשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַיְרָאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת הַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁיּוֹצְאִין חוּץ לַסְּפָר, לִמְקוֹם מַלְכוּת אַחֶרֶת לְגַמְרֵי, שֶׁשָּׁם הָרָשׁוּת מְשֻׁנָּה בְּיוֹתֵר מֵחֲמַת שֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה תַּחַת רָשׁוּת מַלְכוּת אַחֶרֶת, עַל כֵּן יֵשׁ שָׁם חֲשַׁשׁ סַכָּנָה מִירָאוֹת הַנְּפוּלוֹת בְּיוֹתֵר. וְעַל־ כֵּן קֹדֶם שֶׁיּוֹצְאִין לַדֶּרֶךְ צְרִיכִין לְאַמְלָכָא בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלִשְׁפֹּט עַצְמוֹ הֵיטֵב, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלֶה כָּל הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת הַשְּׁכִיחִים בַּדֶּרֶךְ בְּיוֹתֵר. וְעִקַּר מַה שֶּׁמֻּכְרָח הָאָדָם לָצֵאת לִפְעָמִים בַּדֶּרֶךְ הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵר וְיַעֲלֶה כָּל הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת הַשְּׁכִיחִים בַּדָּרֶךְ. וּכְשֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי וּמְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּכָל עֵת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, הַשְּׁכִינָה מַקְדֶמֶת לְפָנָיו, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ - בָּזֶה מַעֲלֶה כָּל הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת לְשָׁרְשָׁם. וְזֶהוּ סוֹד מַסְעֵי בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, לְתַקֵּן חֵטְא הָעֵגֶל, שֶׁבִּקְשׁוּ שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וּלְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְ'הַנּוֹרָא' הַזֶּה וְכוּ'". וְעַל־כֵּן נוֹהֲגִין לִטֹּל רְשׁוּת מִגְּדוֹלִים וְצַדִּיקִים כְּשֶׁיּוֹצְאִין לַדֶּרֶךְ, כִּי הֵם דְּבֵקִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּכְלוּלִים בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְשֶׁנּוֹטְלִין רְשׁוּת מֵהֶם, כְּאִלּוּ נוֹטְלִין רְשׁוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטְּלִין בְּחִינַת שִׁנּוּי הָרָשֻׁיּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל סַכָּנוֹת הַדְּרָכִים, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, מֵאַחַר שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ רַק בִּנְטִילַת רְשׁוּת (רָשׁוּת) מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, כִּי הוּא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַכֹּל בִּרְשׁוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד וּבִרְשׁוּת הַצַּדִּיקִים הַדְּבוּקִים בּוֹ, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת "צַדִּיק מוֹשֵׁל", וּבִרְשׁוּתָם לְבַד הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְאָז אֵין לוֹ שׁוּם פַּחַד וּמוֹרָא מִשּׁוּם דָּבָר, בְּחִינַת "בַּה' בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא וְכוּ'" (הלכות הרשאה הלכה ג, אות יג כא).
All the wanderings and journeys of every Israelite in particular — all to lift and raise the totality of all the places so they be included in the holiness of the Land of Israel — so that they ascend to the aspect of above place [ l'ma'alah min ha-makom ]. This is the essential service of the Israelite in this world. And the essential thing: when one walks or travels for the sake of a commandment — to synagogue, to the house of study — and all the more so when one goes to draw close to the true Tzadik who can make Rosh Hashanah, since he grasps the Throne of Glory — then with every single step one makes a great rectification. For one lifts and raises the place to the aspect of above place — since through these places one travels to draw close to the Tzadikim who are in the aspect of above place, the aspect of the place of the world as mentioned. And this is the aspect of "from Hashem are the steps of a man established, and his way He desires" [Tehillim 37:23]. (Same source, Law 5, Section 34; see also the entry "Exile and Redemption," section 17)
עַל־יְדֵי כָּל הַהֲלִיכוֹת וּנְסִיעוֹת שֶׁהוֹלְכִין וְנוֹסְעִין לִדְבַר־מִצְוָה, עַל־יְדֵי־זֶה מְקַשֵּׁר וּמַעֲלֶה כָּל אֶחָד אֶת בְּחִינַת מְקוֹמוֹ לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם דָּנִין הַכֹּל לְכַף־ זְכוּת וְשָׁם נִתְתַּקֵּן הַכֹּל. גַּם עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לֵידַע, שֶׁגַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַמָּקוֹם, הַכֹּל נִתְהַוָּה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם (הל' שלוחין ה"ד אות יח).
All the dangers and fears on the road are the aspect of the fallen fears [ yiros hanefulos ] — fearing lest one encounter, G‑d forbid, some accusation from an officer or lord, or from thieves and bandits, or some wild beast. And the essential fallen fears one fears on the road more than anywhere is because of the change of authorities when going from place to place — for every place has a different angel or officer, all according to their source of nourishment from their supernal root where there are also secondary and tertiary heavenly officers. And sometimes when there is no judgment below — meaning when a person does not judge and try himself as befits — then there is judgment from above, and then the judgment and fear clothes itself in external things: in an officer or lord or bandits — to exact retribution from the person. And this descends from the aspect of the multiplicity of authorities. For sometimes Hashem hides His face, as it were, and delivers His authority to an angel to lead Israel — and sometimes this descends to the point where permission is given to a destroyer, G‑d forbid — and from there is the grip of all the external fears, the fallen fears mentioned. Therefore when going outside the border — to a place of completely different sovereignty, where the authority changes more since that place is under a different sovereignty — there is a greater concern of danger from the fallen fears. Therefore before setting out on a journey one must take leave of the Holy One — meaning to seclude oneself between oneself and one's Creator, to examine one's deeds and judge oneself well. And through this one elevates all the fallen fears that are more prevalent on the road. And the essential reason a person must sometimes go on the road is only for this — to refine and elevate all the fallen fears prevalent on the road. And when walking on the road in holiness as befits — connecting oneself always to Hashem — for one who walks on the road, the Shechinah goes before him, as brought in the holy Zohar — through this one elevates all the fallen fears to their root. And this is the secret of Israel's journeys in the wilderness forty years — to rectify the sin of the golden calf, in which they sought two authorities, G‑d forbid — and to refine and elevate each time the fallen fears that were there. Therefore the custom is to take leave from elders and Tzadikim before setting out on a journey — for they are cleaving to Hashem and included in His unity. And when one takes leave from them it is as though one takes leave from Hashem Himself, as it were. And through this the aspect of the change of authorities — which is the aspect of the fallen fears from which come all road dangers — is nullified. And one who goes on the road only with permission [ reshus ] from Hashem alone — believing completely that all is in the authority of Hashem alone and in the authority of the Tzadikim who cleave to Him, who are the aspect of "the righteous one rules" — through this one has no fear or dread of anything at all, in the aspect of "in Hashem I have trusted, I shall not fear." (Laws of Power of Attorney, Law 3, Sections 13 and 21)
עַל־יְדֵי כָּל הַנְּסִיעוֹת לַדְּרָכִים, שֶׁצְּרִיכִין לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּנְסִיעָתוֹ בַּדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְדִבַּרְתָּ בָּם שעא וְכוּ' וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", וְעִקַּר הַנְּסִיעָה צָרִיךְ לְכַוֵּן רַק בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי, כְּגוֹן בְּמַשָּׂא־ וּמַתָּן, שֶׁנּוֹסֵעַ לְהַרְוִיחַ מָמוֹן כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה; מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁנּוֹסֵעַ לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה; בִּפְרָט כְּשֶׁנּוֹסֵעַ לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֲזַי עַל־יְדֵי כָּל נְסִיעוֹת אֵלּוּ מְתַקֵּן תִּקּוּן גָּדוֹל, כִּי כּוֹלֵל וּמַעֲלֶה וּמְקַשֵּׁר עַל־יְדֵי־זֶה הַמְדַמֶּה בְּהַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי, שֶׁזֶּה עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר תִּקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (שם ה"ה אות כה).
Through all the walkings and journeys one makes to travel for a commandment — through this one connects and elevates each person's aspect of place to the aspect of above place, where all is judged to the side of merit and all is rectified. And through this one also merits to know that even the empty space [ chalal hapanuy ] — which is the root of place — is all from Him, that He Himself is in the aspect of above place. (Laws of Agents, Law 4, Section 18)
עִקַּר הַנְּסִיעָה - הֵן כְּשֶׁנּוֹסְעִין עִם בְּהֵמוֹת וְסוּסִים, הֵן הַהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ בְּרַגְלָיו - הַכֹּל הוּא כְּדֵי לְהַגְבִּיר הָרוֹכֵב עַל הַסּוּס, הָרֹאשׁ עַל הָרַגְלַיִן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּגְבִּירִין הַשֵּׂכֶל עַל הַמְדַמֶּה. וּבְיוֹתֵר צְרִיכִין לִזָּהֵר בָּזֶה בַּדֶּרֶךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'צֵאתְךָ', שֶׁשָּׁם הִתְגַּבְּרוּת הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְבֻלְבָּלוֹת שֶׁל זֻהֲמַת בִּלְבּוּל הַמְדַמֶּה בְּיוֹתֵר. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר בֵּרוּר הַמְדַמֶּה הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבַּנְּבוּאָה, עַל־כֵּן הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּיוֹתֵר לַעֲסֹק בַּדֶּרֶךְ בְּדִבְרֵי־ תוֹרָה (שם אות לד).
Through all the journeys on the road — where one must remember Hashem in one's travel, as it is written: "and speak of them... when you walk on the road" [Devarim 6:7] — and the essential journey must be directed only for the eternal purpose — such as in trade, traveling to earn money in order to give charity; all the more so when traveling for a holy purpose; especially when traveling to draw close to the true Tzadik for the sake of Heaven — then through all these journeys a great rectification is made. For one includes and elevates and connects through this the imagination to the true intellect — which is the essential human service — and through this is the essential rectification of the holy faith. (Same source, Law 5, Section 25)
כָּל הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵם בִּשְׁבִיל קִלְקוּל הָאֱמוּנָה שֶׁל חֵטְא הָעֵגֶל, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעִקַּר הַפְּגָם הָיָה, שֶׁפָּגְמוּ תְּחִלָּה בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים וְאָמְרוּ: "כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ", עַד שֶׁאָמְרוּ אַחַר־כָּךְ: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל". כִּי עַל־יְדֵי שֶׁפּוֹגְמִין בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל־יְדֵי־זֶה בָּאִין לִכְפִירוֹת גְּמוּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ. וּבִשְׁבִיל זֶה בָּאוּ כָּל הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, וְזֶה בְּחִינַת הַגָּלֻיּוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל גּוֹלִים וּמְטֻלְטָלִים וְכוּ' וְאֵין לָהֶם מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָם, וְהַכֹּל מֵחֲמַת קִלְקוּל הָאֱמוּנָה שֶׁעִקָּרָהּ אֱמוּנַת חֲכָמִים. אֲבָל כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל זֶה לְטוֹבָה, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּזְכֹּר כָּל אֶחָד אֶת עַצְמוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַפְּגָמִים, וְאָז הַנְּסִיעָה וְהַטִּלְטוּל הוּא כַּפָּרָה וְתִקּוּן עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים. כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַגָּלֻיּוֹת וְהַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים הוּא רַק בִּשְׁבִיל לְהָרִים וּלְהַגְבִּיהַּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּא לְשָׁם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמּוּבָן בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל; וּבְוַדַּאי אִישׁ פָּשׁוּט, אֲפִלּוּ אִם הוּא אִישׁ כָּשֵׁר אֵין לוֹ כֹּחַ לָזֶה, בִּפְרָט שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת בַּדֶּרֶךְ שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי רֹב הַדָּרִים שָׁם הֵם עַכּוּ"ם וְכוּ'. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאָדָם בַּדֶּרֶךְ, בִּפְרָט בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה, בִּפְרָט כְּשֶׁמְּטֻלְטָל בִּמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אֲזַי צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁלֶמֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר גָּדוֹל וְנִכְלֶלֶת בְּחָכְמָה עִלָּאָה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, וְנִמְתָּקִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים עַל־יְדֵי הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַגְּבוּלִים וְהַצִּמְצוּמִים, כִּי מִמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, וְשָׁם עִקַּר הֶאָרַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קֹדֶשׁ־קָדָשִׁים, וְשָׁם עוֹמֵד הָאָרוֹן עִם לוּחוֹת הָאֶבֶן, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים, וַאֲזַי נִתְבַּטְּלִים כָּל הַגְּבוּלִים וְהַמְּצָרִים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר כָּל הַגָּלֻיּוֹת וְהַטִּלְטוּלִים, בִּבְחִינַת (איכה א) "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים", כִּי נִכְלָל הַכֹּל בְּשָׁרְשׁוֹ בִּבְחִינַת אֶבֶן־שְׁתִיָּה, קָדְשֵׁי־קָדָשִׁים, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַגְּבוּלִים שֶׁל כָּל הָאַקְלִימִים וְכָל הַמְּדִינוֹת וְכָל הָעֲיָרוֹת וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְכָל אֵלּוּ הַגְּבוּלִים שֶׁל כָּל אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת צְרִיכִין לַחֲזֹר לְשָׁרְשָׁם וּלְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, עַד שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין בְּשָׁרְשָׁן בְּהַבּוֹרֵא הַכֹּל יִתְבָּרַךְ. וְכָל זֶה נִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁזּוֹכִין דַּיְקָא עַל־יְדֵי הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעוֹרְרִין לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים. וְאָז נִתְרַבִּין הַסְּפָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי חוֹזְרִין וְנֶחְשָׁבִין בְּעֵינָיו הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלֹּא הָיָה מַאֲמִין בָּהֶם כְּלָל, אוֹ שֶׁנִּתְעוֹרֵר בְּעַצְמוֹ עַל־יְדֵי־זֶה לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים אֲמִתִּיִּים וּלְחַבֵּר סְפָרִים קְדוֹשִׁים בַּתּוֹרָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־יְדֵי כָּל זֶה נִשְׁלֶמֶת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה נִכְלָלִין כָּל הַמְּקוֹמוֹת וְכָל הַגְּבוּלִים וְהַצִּמְצוּמִים בְּתוֹךְ הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הַמְּקוֹמוֹת, כִּי מַגְבִּיהַּ וּמַחֲזִיר אוֹתָם לְשָׁרְשָׁם כַּנַּ"ל; נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי נְסִיעוֹת יִשְׂרָאֵל נִתְרַבִּין סְפָרִים וְחִדּוּשֵׁי־ תוֹרָה. וְזֶה בְּחִינַת נְסִיעַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְהָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת הָיָה נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, וְיִשְׂרָאֵל דִּבְּקוּ מַחֲשַׁבְתָּם וְכָל חֶפְצָם בְּהָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת, אֲתַר דְּכָל רְעוּתִין תְּקוּעִין תַּמָּן, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלְלוּ בִּשְׁעַת נְסִיעָתָם בִּבְחִינַת קָדְשֵׁי־קָדָשִׁים, חָכְמָה עִלָּאָה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַנְּסִיעוֹת, כִּי נַעֲשָׂה מִכָּל נְסִיעָתָם תּוֹרָה, עַד אֲשֶׁר כָּל נְסִיעוֹתֵיהֶם נִכְתָּבִין בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, בִּבְחִינַת "וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם וְכוּ'", וְעַל־כֵּן בְּכָל מְקוֹמוֹת נְסִיעָתָם שֶׁבָּאוּ לְשָׁם קִבְּלוּ שָׁם תּוֹרָה הַרְבֵּה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: 'וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן' הוּא סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהוּא פֶּלֶא גָדוֹל, מַדּוּעַ הַפָּרָשָׁה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת תִּהְיֶה נֶחְשֶׁבֶת יוֹתֵר לְסֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִשְּׁאָר פָּרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה? אַךְ כָּל זֶה מֵחֲמַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּסִיעוֹת, שֶׁהֵם תִּקּוּן עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִתּוֹסְפִין סְפָרִים קְדוֹשִׁים בְּהַתּוֹרָה. וּמִמֵּילָא מוּבָן, שֶׁכְּמוֹ שֶׁעִקַּר תִּקּוּן נְסִיעוֹת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה עַל־יְדֵי שֶׁדִּבְּקוּ מַחֲשַׁבְתָּם בְּהָאָרוֹן הַנּוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַנְּסִיעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל גַּם עַכְשָׁו הוּא רַק בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי־הָאֱמֶת שֶׁמַּאֲמִין בָּהֶם, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֶבֶן־שְׁתִיָּה, שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִין בָּהֶם בֶּאֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְתָּקִין כָּל הַגְּבוּלִים וְכָל הַצִּמְצוּמִים וְנִתְתַּקֵּן הַכֹּל כַּנַּ"ל (הל' פקדון ה"ה, אותיות יט כ כא; עי' פורים אות פו).
The essential journey — whether traveling with animals and horses, or walking and traveling on one's legs — all is to strengthen the rider over the horse, the head over the legs, which is the aspect of strengthening the intellect over the imagination. And one must be especially careful about this on the road — which is the aspect of "your going out" [ tzetecha ], where the strengthening of confused thoughts from the contamination of imagination's confusion is greater. And since the essential refinement of the imagination is through the holy Torah — which is the aspect of the totality of the levels of prophecy — therefore our Sages were especially careful to engage in words of Torah on the road. (Same source, Section 34)
אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹסֵעַ לַדְּרָכִים, בְּוַדַּאי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיְּטַלְטֵל עַצְמוֹ לִפְעָמִים לֵילֵךְ לְחוּץ לְעִירוֹ בִּשְׁבִיל עֲסָקָיו וּפַרְנָסָתוֹ, וּבְכָל הַטִּלְטוּלִים וְהַנְּסִיעוֹת צָרִיךְ לַחְשֹׁב וּלְכַוֵּן לְתַקֵּן אֱמוּנַת חֲכָמִים, לְהַרְבּוֹת סְפָרִים קְדוֹשִׁים בַּתּוֹרָה. כִּי שֹׁרֶשׁ הַנְּסִיעָה בִּקְדֻשָּׁה, מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב שעג שֶׁיִּצְטָרֵךְ הָאָדָם לֵילֵךְ לַחוּץ וְלִסַּע מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּעִירוֹ אוֹ לְעִיר אַחֶרֶת, מִכָּל־שֶׁכֵּן לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים, כָּל אֶחָד כְּפִי טִלְטוּלוֹ וּנְסִיעוֹתָיו, הַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה, כִּי שֹׁרֶשׁ כָּל דָּבָר הִיא הַתּוֹרָה, כַּיָּדוּעַ, כִּי חוּץ מִזֶּה הַכֹּל הָבֶל. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַאֲמִין, שֶׁעִקַּר כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁמְּסַבֵּב שֶׁיִּסַּע הָאָדָם, הוּא רַק בִּשְׁבִיל שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִפְעָמִים לָצֵאת מִבֵּיתוֹ לֵילֵךְ אוֹ לִנְסֹעַ לְמָקוֹם אַחֵר, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְוַעֵד עִם אָדָם אַחֵר אוֹ עִם כַּמָּה אֲנָשִׁים לְדַבֵּר עִמָּהֶם מֵהַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי, שֶׁיְּעוֹרְרוּ זֶה אֶת זֶה אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְכָל אָדָם צָרִיךְ לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת־שָׁמַיִם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, וְעַל־כֵּן מְסַבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּלֵךְ וְיִסַּע הָאָדָם, וְהַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל זֶה. רַק זֶה יָדוּעַ, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ בַּמֶּה שֶׁמִּתְלַבְּשִׁים, עַל־כֵּן עַל־פִּי־רֹב מִתְלַבְּשִׁים הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים בְּעִסְקֵי חֹל. אֲבָל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לָשׂוּם לִבּוֹ לְשֹׁרֶשׁ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כִּי בְּוַדַּאי כָּל דָּבָר יֶשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ בַּקְּדֻשָּׁה, עַל־כֵּן כָּל אֶחָד צָרִיךְ לָשׂוּם לִבּוֹ וּלְהַאֲמִין, שֶׁעִקַּר נְסִיעָתוֹ וְטִלְטוּלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְוַעֵד עִם בְּנֵי־אָדָם, אוּלַי יוּכַל לְדַבֵּר עִמָּהֶם דִּבְרֵי אֱמֶת, שֶׁיְּקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁיְּקַבֵּל הוּא מֵהֶם, אוֹ שֶׁיְּקַבְּלוּ וְיָאִירוּ זֶה בָּזֶה בִּבְחִינַת 'וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין', כִּי בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה, וּצְרִיכִין לְקַבֵּל הֶאָרָה מִמֶּנּוּ לְהָאִיר בְּנַפְשׁוֹ לְבַל יִישַׁן אֶת יָמָיו שִׁינַת עוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה עִקַּר שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּסִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְזֶה בְּחִינַת: "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: 'וְדִבַּרְתָּ בָּם' וְלֹא בִדְבָרִים בְּטֵלִים, כִּי בְּכָל הַסִּבּוּבִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִם הָאָדָם, הֵן בְּשִׁבְתּוֹ בְּבֵיתוֹ, הֵן בְּלֶכְתּוֹ בַדֶּרֶךְ, בְּשָׁכְבוֹ וּבְקוּמוֹ, צָרִיךְ רַק לְדַבֵּר בְּדִבְרֵי־תוֹרָה, וְהָעִקָּר הוּא לְהַכְנִיס בְּעַצְמוֹ וּבַאֲחֵרִים קִיּוּם הַתּוֹרָה, כִּי זֶה הָעִקָּר כַּיָּדוּעַ, וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה הֵם כָּל הַנְּסִיעוֹת. וְזֶה בְּחִינַת (משלי ו): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ", שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם בִּנְסִיעָתוֹ לְקַדֵּשׁ מַחֲשַׁבְתּוֹ לְקַשְּׁרָהּ אֶל הַתּוֹרָה, לְכַוֵּן בִּנְסִיעָתוֹ שֶׁנּוֹסֵעַ בִּשְׁבִיל אַהֲבָה וְשָׁלוֹם, לְהִתְוַעֵד עִם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי־תוֹרָה בֶּאֱמֶת, וְאָז הַתּוֹרָה תֵּלֵךְ לְפָנָיו וְתַנְחֵהוּ, בְּחִינַת "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְסִיעוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, שֶׁהָיָה הָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם (שם אות טל).
All the journeys and wanderings of Israel come about because of the damage to faith from the sin of the golden calf. And the essential damage was that they first damaged the faith in the Sages and said: "for this man Moshe — we do not know what became of him" — until afterward they said: "these are your gods, Israel." For through damaging the faith of the Sages — through this come to complete heresy, G‑d forbid — as is clearly visible in the generations of this time. And for this come all the journeys and wanderings in totality and in particularity — which is the aspect of the exiles in which Israel are exiled and displaced and have no resting place for the sole of their feet — all because of the damage to faith whose essence is the faith of the Sages. But Hashem's intention in all this is for the good — so that each person remember to repent for the damage to the faith of the Sages which includes all damages — and then the journey and wandering is an atonement and rectification for the damage to the faith of the Sages. For in truth all the exiles and journeys and wanderings serve to lift and raise all the places come to for Hashem — as is understood from the writings of the Ari of blessed memory. And certainly a simple person, even if he is a proper individual, does not have the power for this — particularly since there are places on the road very distant from Hashem, for many who dwell there are non-Jews. Therefore when a person is on the road — particularly on a long journey, particularly when traveling through such places — he must greatly strengthen his faith in the Sages and repent completely for the damage to the faith of the Sages. And through this the Torah is completed in great light and included in upper wisdom that encompasses all — and all the contractions and judgments are sweetened through the Foundation Stone [ Even Shetiyah ] where the root of all boundaries and contractions lies — for from it the world was founded. And there the Ark with the Tablets stood as explained in the text. And then all the boundaries and constraints are nullified — from which is the essential exile and wandering. Through Israel's journeys, holy books and Torah novelties increase — for through repentance for the damage to faith in the Sages, books that were not believed in at all return and are considered, or one is stirred to compose genuine novelties and compile holy Torah books. And through all this the Torah is completed — until through this all the places, boundaries and contractions are included within the Foundation Stone. It emerges: through Israel's journeys, books and Torah novelties increase. (Laws of Deposits, Law 5, Sections 19, 20 and 21; see also the entry "Purim," section 86)
טַל וּמָטָר נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַלִּמּוּד תּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִין בַּלַּיְלָה נַעֲשֶׂה מִזֶּה גְּשָׁמִים וּמָטָר, וְעַל־יְדֵי הַלִּמּוּד שֶׁל יוֹם נַעֲשֶׂה מִזֶּה טָל. וְעַל־כֵּן בַּחֹרֶף, שֶׁאָז עִקַּר הַלִּמּוּד בַּלַּיְלָה, אוֹמְרִים 'מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם', וּבַקַּיִץ - 'מוֹרִיד הַטָּל' (הל' תפלה, הלכה א).
Even one who does not travel long journeys — certainly he is compelled to displace himself sometimes and go outside his city for his affairs and livelihood. And in all these wanderings and journeys one must think and intend to rectify the faith in the Sages — to increase holy books in the Torah. For the root of the journey in holiness — what He arranges that the person must go outside and travel from place to place in his city or another city, all the more so to distant places — each according to his wandering and journeys — all only for the completion of the Torah. For the root of all things is the Torah — as is known. Therefore one must believe that the essential intention of Hashem in arranging that the person travel is only for the completion of the Torah — meaning the person must sometimes leave his house to go or travel to another place in order to meet with another person or several people to speak with them about the true eternal purpose — to arouse one another toward truth. And each person must speak with his fellow about fear of Heaven each day at every time. Only this is known: that all things in this world must clothe themselves in what they clothe themselves in. Therefore the journeys and wanderings generally clothe themselves in mundane affairs. But one who truly wishes the matter must direct one's heart to the holy root — for certainly every thing has a holy root. Therefore each person must direct his heart and believe that the essential purpose of his journey and wandering is to meet with people — perhaps one can speak with them words of truth, that they receive from him or he from them, or they illuminate one another in the aspect of "they receive from one another." For in every Israelite there is a good point — and one needs to receive the illumination from it to illuminate one's own soul, lest one sleep the eternal sleep, G‑d forbid. And this is the essential root of all the journeys in the world. And this is the aspect of: "speak of them when you sit in your house and when you walk on the road" — and our Sages expounded: "speak of them" and not of idle matters. For in all the occasions Hashem arranges for the person — whether sitting in his house, whether walking on the road, lying down and rising — one must speak only words of Torah. And the essential purpose is to introduce in oneself and others the fulfillment of Torah — for this is the essential thing. And all journeys exist only for this. And this is the aspect of "when you walk on the way it shall guide you" [Mishlei 6:22] — the person must sanctify his thought on his journey and connect it to the Torah — intending in his journey that one travels out of love and peace, to meet with Israel to engage in words of Torah in truth. And then the Torah will walk before him and guide him. (Same source, Section 39)
עַל־יְדֵי הַלִּמּוּד שֶׁאֵינוֹ כָּרָאוּי, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה עֲצִירַת גְּשָׁמִים, חַס וְשָׁלוֹם (שם).
Dew and rain are made through the study of Torah — namely through Torah studied at night, rain and showers are made from it, and through Torah studied by day, dew is made from it. Therefore in winter — when the essential study is at night — one says "who causes the rain to descend," and in summer — "who causes the dew to descend." (Laws of Prayer, Law 1)
טַל הוּא בְּחִינַת "טַל אוֹרֹת" (ישעיה כו), שֶׁהֵם כְּלוּלִים בְּהַוָּאו שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַמְשָׁכַת הָרוּחַ־חַיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת טַל שֶׁל תְּחִיָּה. וּכְתִיב גַּם־כֵּן (יחזקאל לז): "מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ" הַנֶּאֱמָר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁל יְחֶזְקֵאל. וְעַל־כֵּן מַתְחִילִין לוֹמַר 'טַל' בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח כְּפִי מִנְהַג מְדִינָתֵנוּ, כִּי זֶה עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁיָּצְאוּ מִבְּחִינַת 'קֹצֶר רוּחַ' וְזָכוּ לְרוּחַ־חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה (הלכות פסח, הלכה ג).
Through Torah study that is not as it should be — meaning that it does not ascend to the Shechinah — through this the withholding of rain comes about, G‑d forbid. (Same source)
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: טַל לָא מִעֲצַר. כִּי הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין בִּזְכוּת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וּכְשֶׁהָאֱמוּנָה נִפְגֶּמֶת, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, אֲזַי נֶעְצָר הַמָּטָר, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם וְכוּ' וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר". אֲבָל טַל הוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת, שֶׁיּוֹרֵד בְּכָל פַּעַם מִלְמַעְלָה בְּלִי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, רַק בְּהִתְעוֹרְרוּת עֶלְיוֹן לְבַד, לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וּלְהָקִיץ נִרְדָּמִים. וְזֶה שֶׁמַּתְחִילִין בִּמְדִינָתֵנוּ לוֹמַר 'טַל' בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, שֶׁאָז מֵאִיר הֶאָרָה עֶלְיוֹנָה בְּלִי הִתְעוֹרְרוּת תַּחְתּוֹן, כְּדֵי לְהוֹצִיא יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּת נַפְשָׁם, מִמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה לְמ"ט שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאַחַר יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח נִסְתַּלֵּק הֶאָרָה זֹאת, אֲבָל אַף־עַל־ פִּי־כֵן הָרְשִׁימוּ נִשְׁאָר, וּמֵהָרְשִׁימוּ הַזֹּאת יוֹרֵד הַטַּל בְּכָל יוֹם, שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הֶאָרָה עֶלְיוֹנָה הַיּוֹרֶדֶת בְּכָל יוֹם לְעוֹרֵר רְשָׁעִים בִּתְשׁוּבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת טַל שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, הַיְנוּ לְהַחֲיוֹת הָרְשָׁעִים שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה אוֹתָם עַל־יְדֵי בְּחִינַת טַל הַנַּ"ל, עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה וְיִתְתַּקְנוּ גַם הֵם בְּגִלְגּוּל זֶה אוֹ בְּגִלְגּוּל אַחֵר, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִגְמֹר אֶת שֶׁלּוֹ בְּוַדַּאי וּלְעוֹלָם יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. וְגַם כָּל אֵלּוּ הִרְהוּרֵי תְשׁוּבָה שֶׁבָּא לָהֶם עַכְשָׁו עַל־יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת עֶלְיוֹן, בְּחִינַת טַל הַנַּ"ל, אֵינוֹ נֶאֱבָד שׁוּם אֶחָד מֵהֶם, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינָם זוֹכִין עֲדַיִן לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה; וַאֲפִלּוּ אִם הַבַּעַל־דָּבָר מִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם אַחַר־כָּךְ בְּיוֹתֵר וְנוֹפְלִים לְמַטָּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל מַה שֶּׁנִּתְעוֹרֵר מִתְּחִלָּה לִפְעָמִים אֵיזֶה מְעַט דִּמְעַט אֵינוֹ שעה נֶאֱבָד לְעוֹלָם, וְסוֹף כָּל סוֹף יִהְיֶה לוֹ תִּקּוּן עַל־יְדֵי זֶה, עַל־יְדֵי הִתְקַבְּצוּת הַהִרְהוּרֵי תְשׁוּבָה שֶׁהָיוּ לוֹ לִפְעָמִים בִּימֵי חַיָּיו, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יָקוּם בַּתְּחִיָּה, בִּבְחִינַת "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ". וְעַל־כֵּן קָבְעוּ בִּרְכַּת טַל בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. וְזֶה הַטַּל מְבַטֵּל זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַל"ט מְלָאכוֹת, כִּי 'טַל' הֵפֶךְ ל"ט מְלָאכוֹת, כַּמּוּבָא. וְזֶה בְּחִינַת הַמָּן שֶׁהָיָה יוֹרֵד עִם הַטַּל, וְהָיָה מֻנָּח בֵּין הַטַּל כִּבְקֻפְסָא; כִּי הַמָּן הָיָה לֶחֶם שֶׁיָּרַד מִן הַשָּׁמַיִם בְּלִי עֲשִׂיַּת הַתַּחְתּוֹנִים כְּלָל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת טַל, שֶׁהוּא הֶאָרָה עֶלְיוֹנָה הַבָּאָה מִלְמַעְלָה לְבַד כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל יְגִיעַת הַפַּרְנָסָה שֶׁל הַל"ט מְלָאכוֹת וְזוֹכֶה לְפַרְנָסָה בְּנָקֵל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מָן, וְעַל־כֵּן יָרַד לָהֶם עִם הַטַּל, כִּי הֵם בְּחִינָה אֶחָת (הלכות פסח, הלכה ז).
The dew is the aspect of "the dew of lights" [Yeshayahu 26:19] — they are included in the heh [ה] of the holy Name — from which is drawn the essential drawing of the spirit of life, which is the aspect of the dew of resurrection [ tal shel techiyah ]. And it is written regarding the resurrection described by Yechezkel: "from the four winds come, O spirit" [Yechezkel 37:9]. Therefore one begins to say "dew" on the first day of Passover according to the custom of our land — for this is the essential Exodus from Egypt: going out from the aspect of "shortness of spirit" and meriting the holy living spirit. (Laws of Passover, Law 3)
כָּל הַצְּמָחִים וְכָל הַפֵּרוֹת, עִקַּר גִּדּוּלָם וּצְמִיחָתָם הוּא עַל־יְדֵי הַמַּקִּיפִין שֶׁל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁמֵּאִיר וּמְחַיֶּה אֶת הַכֹּל, דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה, וּמְעוֹרֵר וּמְחַיֶּה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיָּרְדוּ לְמַטָּה מְאֹד וּמוֹדִיעָם כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר". וְזֶה עִקַּר כֹּחַ הַגָּדֵל וְהַצּוֹמֵחַ שֶׁל כָּל מִינֵי צְמָחִים, כִּי עִקַּר גִּדּוּלָם הוּא עַל־יְדֵי גְשָׁמִים הַיּוֹרְדִין מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת הַיּוֹרְדִים מִן הַמַּקִּיפִים שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁמַיִם, וְהֵם עוֹנִים וְקוֹרְאִים בְּקוֹל גָּדוֹל עַל הָאָרֶץ שֶׁתּוֹצִיא אֶת הַצְּמָחִים, בִּבְחִינַת "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׂכְנֵי עָפָר" מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁיָּקִיצוּ וְיִצְמְחוּ הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה הַמֻּנָּחִים בַּעֲפַר הָאָרֶץ, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא עִקַּר הַגִּדּוּל וְהַצְּמִיחָה שֶׁל כָּל הַצְּמָחִים וְהַפֵּרוֹת. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁהַגְּשָׁמִים הֵם בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, הַיְנוּ בְּחִינַת "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר", שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁגָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, כִּי עַל־יְדֵי הַהֶאָרָה הַזֹּאת שֶׁל הַצַּדִּיק, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְכַּנְּסִין וְעוֹלִין כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, בְּחִינַת "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס". וְעַל־כֵּן תָּלְתָה הַתּוֹרָה שְׂכַר הַמִּצְו?ֹת בִּירִידַת גְּשָׁמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְכוּ'", כִּי הֵם נִמְשָׁכִים בְּשָׁרְשָׁם מֵהַמַּקִּיפִים שֶׁל הֶחָכָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, בְּחִינַת "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל", שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ", בְּעִתּוֹ דַיְקָא, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן גַּם בַּגְּשָׁמִים נֶאֱמַר לָשׁוֹן זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ", וְכֵן "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם" (הלכות תולעים, הלכה ב).
Our Sages stated: "dew does not stop." For the rains descend by merit of faith, as our Sages stated — and when faith is damaged, G‑d forbid — which is the aspect of idolatry — then the rain stops, G‑d forbid — as it is written: "and you will turn and worship... and He will restrain the heavens and there shall be no rain" [Devarim 11:16–17]. But dew is the aspect of the light of truth that descends each time from above without an awakening from below, only through a supernal awakening alone — to rouse those who sleep and awaken the slumbering. And this is why one begins in our land to say "dew" on the first day of Passover — for then a supernal illumination shines without an awakening from below, in order to take Israel out of their spiritual exile from the forty-nine gates of impurity to the forty-nine gates of holiness. And even after the first day of Passover that illumination withdraws — the residual trace [ reshimo ] remains, and from that residual trace the dew descends each day — drawn from the supernal illumination that descends each day to rouse the wicked to repentance. This is the aspect of the dew of resurrection of the dead — to vivify the wicked who in their lifetimes are called dead. And Hashem vivifies them through the dew mentioned, until eventually they will return in repentance and be rectified in this or another reincarnation. For Hashem will certainly complete His own, and His hand will forever be on top. And also all those thoughts of repentance that come to them now through the supernal awakening — the aspect of the dew mentioned — none of them is lost. Even if the evil inclination afterward overpowers them more and they fall lower and lower, G‑d forbid — even so, whatever was stirred at first, bit by bit, is never lost forever. And ultimately rectification will come through the accumulation of the thoughts of repentance he had at times in the days of his life — until through this he rises in resurrection, in the aspect of "awaken and sing, you who dwell in the dust, for the dew of lights is Your dew" [Yeshayahu 26:19]. Therefore the blessing of "dew" was established within the blessing of the resurrection of the dead. And this dew nullifies the contamination of the serpent — from which come the thirty-nine categories of labor [ lamed-tes melachos ] — for "dew" [טל] is the reverse of the thirty-nine [לט] labor-angels. And this is the aspect of the manna that descended with the dew and rested between the layers of dew like a box — for the manna was bread that descended from heaven without any action of the lower beings at all, which is the aspect of dew — the supernal illumination coming from above alone. Through this the toil of livelihood through the thirty-nine labor-angels is nullified, and one merits livelihood with ease — the aspect of manna. Therefore it descended with the dew, for they are one aspect. (Laws of Passover, Law 7)
מֵימֵי הַגְּשָׁמִים שֶׁנִּמְשָׁכִים מֵהַתְּהוֹמוֹת, שָׁרְשָׁם מֵימֵי הַדַּעַת שֶׁיִּתְגַּלּוּ לֶעָתִיד, שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ גִּדּוּל הָאֱמוּנָה, וְעַל־כֵּן גַּם הַגְּשָׁמִים הֵם בִּבְחִינַת אֱמוּנָה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי עִקַּר הַחַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁיִּחְיוּ אָז אַחַר הַתְּחִיָּה, הַכֹּל עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁיִּתְגַּלֶּה אָז, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכּוּ לֶאֱמֶת וֶאֱמוּנָה, שֶׁהֵם עִקַּר הַחַיִּים (הל' גלוח ה"ד, אותיות טז יז).
All the plants and all the fruits — the essential source of their growth and sprouting is through the surrounding lights [ makifin ] of the great Tzadik who illuminates and vivifies everything — upper and lower realms — and rouses and vivifies all the holy sparks that descended very far below, making known to them that the whole earth is full of His glory. This is the aspect of "awaken and sing, you who dwell in the dust." And this is the essential power of growth and sprouting of all kinds of plants — for the essential growth comes through the rains that descend from the heavens, which is the aspect of the waters of knowing that descend from the surrounding lights of the Tzadik, which are the aspect of heaven. And they call and proclaim with a great voice over the earth to produce the plants — in the aspect of "awaken and sing, you who dwell in the dust" literally — meaning the holy sparks resting in the dust of the earth should awaken and sprout. And through this is the essential growth and sprouting of all the plants and fruits. And therefore our Sages stated that rain is the aspect of the resurrection of the dead — the aspect of "awaken and sing, you who dwell in the dust." And our Sages also stated that a great day is the day of rain like the day of the gathering of the exiles — for through this illumination of the Tzadik all the holy sparks gather and ascend — which is the aspect of the gathering of exiles, the aspect of "He gathers the dispersed of Israel." And therefore the Torah stated the reward of commandments through the descent of rain — for they are drawn at their root from the surrounding lights of the wise Tzadik, which are the aspect of the World to Come, the aspect of the illumination of the will — through which also the plants grow on time. This is the aspect of the adjacency: "and G‑d shall give you of the dew of the heaven... and peoples shall serve you" [Bereishis 27:28–29] — for when Hashem grants Israel abundant grain and wine, which is the aspect of the elevation of the soul over the body — through this the nations, who grip only the bodily aspect, are subdued and fall before Israel who are the aspect of soul. And therefore Yaakov was blessed by Yitzchak specifically with this blessing — for Yaakov merited through his service to sweeten the might of Yitzchak, until he received from there specifically the blessings which are the aspect of the elevation of soul over body, the aspect of the sweetening of judgment transformed to mercy as mentioned. (Laws of Insects, Law 2)
מֵימֵי הַגְּשָׁמִים הֵם בְּחִינַת חֶסֶד, וְנִקְרָאִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים, כִּי יוֹרְדִין בִּגְבוּרָה מִבְּחִינַת גְּבוּרוֹת. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּינִים, שֶׁהַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים נִמְתָּקִים כָּל־ כָּךְ, עַד שֶׁמֵּהֶם דַּיְקָא יוֹרֶדֶת הַהַשְׁפָּעָה, שֶׁהֵם מֵימֵי הַחֶסֶד, שֶׁיּוֹרְדִין דֶּרֶךְ הַגְּבוּרָה, בְּחִינַת גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים, וְכַמּוּבָן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. נִמְצָא, שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא עַל־יְדֵי הַמְתָּקַת הַדִּינִים, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת הִתְעַלּוּת הַנֶּפֶשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּמְתָּק וְנִתְהַפֵּךְ מִגּוּף לְנֶפֶשׁ, מִדִּין לְחֶסֶד; וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל מַעֲלַת הַגְּשָׁמִים שֶׁהִפְלִיגוּ בָּהֶם רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרְדוּ הַגְּשָׁמִים, כִּי אִם עַל־יְדֵי תִּקּוּן מַעֲשֵׂה הַתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב): "כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקִים, וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה", כִּי עִקַּר הַמְתָּקַת הַגְּבוּרוֹת לַהֲפֹךְ מִדִּין לְחֶסֶד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא יוֹרְדִין הַגְּשָׁמִים, זֶה תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂה הַתַּחְתּוֹנִים דַּיְקָא, כְּפִי מַה שֶּׁמִּתְגַּבְּרִין לְהַכְנִיעַ הַגּוּף לְגַבֵּי הַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ־כֵן נִמְתָּק הַדִּין וְנִמְשָׁךְ חֶסֶד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יוֹרְדִין גְּשָׁמִים וְעַל־יְדֵי־זֶה גָּדֵל הַצּוֹמֵחַ מִן הָאָרֶץ, שֶׁהוּא גַם־כֵּן בְּחִינַת עֲלִיַּת הַנֶּפֶשׁ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה בְּחִינַת הַתַּעֲנִית שֶׁמִּתְעַנִּין עַל הַגְּשָׁמִים, כִּי עִקַּר הַכְנָעַת הַגּוּף לְגַבֵּי הַנֶּפֶשׁ הוּא עַל־יְדֵי תַעֲנִית, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי זֶה עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנִּזְכֶּה לָקוּם בְּגוּף צַח וּמְזֻכָּךְ עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בִּבְחִינַת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ. וְזֶה בְּחִינַת יִעוּדֵי הַתּוֹרָה עַל הַגְּשָׁמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְכוּ'" וְכַיּוֹצֵא בָזֶה הַרְבֵּה, כִּי כְּשֶׁיּוֹרְדִין גְּשָׁמִים וְהָאָרֶץ נוֹתֶנֶת יְבוּלָהּ וּגְדֵלִים הַצְּמָחִים מִן הָאָרֶץ בִּשְׁלֵמוּת, בָּזֶה רוֹאִין פְּעֻלַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁפָּעֲלוּ עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתָם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, עַד שֶׁזָּכוּ לְהַכְנִיעַ הַגּוּף לְגַבֵּי הַנֶּפֶשׁ, עַד שֶׁנִּמְתַּק הַדִּין וְנִתְהַפֵּךְ מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְרִידַת הַגְּשָׁמִים וְגִדּוּל הַצּוֹמֵחַ מִן הָאָרֶץ. וְזֶה בְּחִינַת הַסְּמִיכוּת: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וְכוּ'" - "יַעַבְדוּךָ עַמִּים", כִּי כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁפִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל רֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְעַלּוּת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבֶּה וְנִתְבָּרֵךְ עֲלִיַּת הַצּוֹמֵחַ מִן הָאָרֶץ וְנִמְשָׁךְ שׂבַע וְזוֹל גָּדוֹל בָּעוֹלָם, עַל־יְדֵי־זֶה הָעַמִּים הַנֶּאֱחָזִין רַק בִּבְחִינַת גּוּף נִכְנָעִים וְנוֹפְלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת נָפֶשׁ. וְעַל־כֵּן נִתְבָּרֵךְ יַעֲקֹב מִיִּצְחָק דַּיְקָא בִּבְרָכָה זֹאת, כִּי יַעֲקֹב זָכָה עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ לְהַמְתִּיק גְּבוּרוֹת יִצְחָק, עַד שֶׁיְּקַבֵּל מִשָּׁם דַּיְקָא אֶת הַבְּרָכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְעַלּוּת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף, בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּין שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לְמִדַּת הָרַחֲמִים כַּנַּ"ל (הל' חדש ה"ג, אותיות י יא יב).
The waters of rain that are drawn from the depths [ tehomos ] — their root is the waters of knowing that will be revealed in the future — from which is the essential great root of faith. Therefore rains are also the aspect of faith. And this is what our Sages stated: great is the day of rain like the day of the resurrection of the dead — for the essential eternal life that they will live after the resurrection comes entirely through the revelation of the holy knowing that will be revealed then. And through this they will merit truth and faith — which are the essential life. (Laws of Shaving, Law 4, Sections 16 and 17)
אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים אֶלָּא עַל־יְדֵי תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לו): "וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּיעַ". וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה לִפְעֹל עַל־יָדָהּ לְהַמְשִׁיךְ גְּשָׁמִים הוּא רַק כְּשֶׁמִּתְפַּלְלִים בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ כְּמוֹ חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְלִין שעז בְּהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, וְעַל־כֵּן הָיוּ תָּמִיד נַעֲנִין בִּתְפִלָּתָם מִיָּד וְיָרְדוּ גְשָׁמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא גְּדֵלִים הַצְּמָחִים, כִּי עִקַּר גִּדּוּלָם עַל־יְדֵי בְּחִינַת בִּטּוּל לְאוֹר אֵין־סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כָּתְבָה יִעוּדֵי הַמִּצְו?ֹת וּשְׂכָרָם בִּירִידַת גְּשָׁמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם" וְכוּ', וְכַיּוֹצֵא בָזֶה הַרְבֵּה, כִּי יְרִידַת גְּשָׁמִים, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה נוֹתֶנֶת הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, זֶה מוֹרֶה עַל שְׁלֵמוּת עֲבוֹדָתָם בְּתַכְלִית, שֶׁזָּכוּ לְהַגִּיעַ לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת עַל־יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, עַד שֶׁזָּכוּ לְהִתְבַּטֵּל בְּאוֹר הָאֵין־ סוֹף, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ גְּשָׁמִים וּלְגַדֵּל כָּל צֶמַח הָאָרֶץ, שֶׁעִקַּר גִּדּוּלָם הוּא רַק עַל־יְדֵי זֶה (הל' כלאי הכרם ה"ב, אותיות א ב; עיין ביטול לא"ס אות יג).
The waters of rain are the aspect of kindness — and they are called "might of rain" [ gevuros geshamim ] for they descend through might from the aspect of might [ gevuros ]. And this is the aspect of the sweetening of the judgments — the might and judgments are sweetened so much that from them specifically flows the outflow, which are waters of kindness descending through might — the aspect of "might of rain." Thus it emerges that rain descends only through the sweetening of the judgments — which is the essential elevation of soul, meaning that the body is sweetened and transformed from the aspect of judgment to the aspect of soul and kindness. And it is impossible for rain to descend except through the action of the lower beings — as it is written: "for Hashem had not yet caused rain... and there was no man to work the earth" [Bereishis 2:5]. For the essential sweetening of the might to transform judgment to kindness — through which specifically rain descends — depends upon the action of the lower beings specifically: according to how much they strengthen to subdue the body before the soul, so too judgment is sweetened and kindness drawn — through which rain descends. And this is the aspect of fasting for rain — for the essential subduing of the body before the soul is through fasting. Therefore "might of rain" is mentioned in the resurrection of the dead — for this is the essential resurrection of the dead: to rise in a pure and refined body so that it is included in the very aspect of soul literally. And this is the aspect of the Torah's promises about rain — for when Israel fulfills the Torah and commandments and the earth gives its produce and plants grow from the earth in perfection — in this one sees the achievement of Israel through their service and fulfillment of Torah: they merited to subdue the body before the soul, until judgment was sweetened and the measure of judgment transformed to the measure of mercy — which is the descent of rain and the great growth from the earth. And Yaakov was therefore blessed by Yitzchak specifically with this blessing. (Laws of the New Grain, Law 3, Sections 10, 11 and 12)
הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין רַק עַל־יְדֵי הַמְתָּקַת הַדִּינִים שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁכָּל דִּבְרֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם אֵינוֹ פָשׁוּט, אֶלָּא יֵשׁ בָּהֶם רָזִין, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַלְבִּישִׁין אֶת הַשְּׁכִינָה כִּבְיָכוֹל בִּלְבוּשִׁין דִּנְהִירִין דְּרָזִין דְּאוֹרַיְתָא וּמְיַחֲדִין קֻדְשָׁא־ בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוֹרְדִין גְּשָׁמִים, כַּמּוּבָן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (הל' חזקת מטלטלין ה"ה, אות כב).
Rain descends only through the prayers of Israel, as it is written: "and He commanded them with those who intercede" [Iyov 36:32]. And the essential completeness of the prayer to act through it to draw rain is only when one prays with complete self-sacrifice [ mesiray nefesh ] — as the early pious ones who prayed with stripping away of physicality [ hispashtus hagashmiyus ]. Therefore they were always immediately answered and rain descended. And through this specifically the plants grow — for the essential growth comes through the aspect of nullification to the Light of the Infinite in running and returning — which is the aspect of the completeness of prayer. (Laws of Mixed Species in the Vineyard, Law 2, Sections 1 and 2; see also the entry "Nullification to the Infinite," section 13)
מֵימֵי הַטַּל וְהַמָּטָר נִמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מִבְּחִינַת הַ"מַּיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ", שֶׁעַל־יָדָם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמִשָּׁם נִשְׁתַּלְשֵׁל וְנִמְשָׁךְ מֵימֵי הַטַּל וְהַגְּשָׁמִים גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת. וְעַל־כֵּן אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא בִּזְכוּת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁבְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת יֵשׁ שְׁנֵי בְחִינוֹת, כִּי יֵשׁ בְּחִינַת נְקֻדַּת אֱמוּנָה, שֶׁהִיא קַיֶּמֶת לָעַד וְאֵינָהּ נִפְסֶקֶת לְעוֹלָם, בְּחִינַת "וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיֶּמֶת", בְּחִינַת "וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת", וְזֶה בְּחִינַת הַשְׁפָּעַת הָאֱמוּנָה שֶׁנִּשְׁפָּע עָלֵינוּ מִלְמַעְלָה תָּמִיד, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה שֶׁנִּקְבָּע בְּלֵב כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל; אֲבָל יֵשׁ בְּחִינָה שְׁנִיָּה, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהוֹסִיף תּוֹסֶפֶת הֶאָרָה וְחִיּוּת וּמֹחִין עַל נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה, וּלְהַגְדִּילָהּ וְלִבְנוֹתָהּ פַּרְצוּף שָׁלֵם; וְזֶה תָּלוּי בְּתִקּוּן מַעֲשֵׂינוּ, כַּמּוּבָן כָּל זֶה בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַחִלּוּק בֵּין טַל לְגֶשֶׁם, כִּי טַל אֵינוֹ נֶעְצָר לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל, וְיוֹרֵד בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם נִמְשָׁךְ חִיּוּת חָדָשׁ מִבְּחִינַת הַמַּיִם עֲמֻקִּים הַנַּ"ל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קִיּוּם לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱרַב הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁקִּיּוּמוֹ רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה; וּמִבְּחִינָה זֹאת נִמְשָׁךְ הַטַּל בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר, כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הָאֱמוּנָה הוּא בַּבֹּקֶר כַּיָּדוּעַ. אֲבָל עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לְתַקֵּן נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה, לְהַגְדִּילָהּ וְלִבְנוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי תִּקּוּן מַעֲשֵׂינוּ, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת גְּשָׁמִים, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ חוֹתְרִין וְחוֹפְרִין עַד שֶׁמּוֹצְאִין אֶת הַמַּיִם עֲמֻקִּים הַנַּ"ל כְּדֵי לְהַגְדִּיל וְלִבְנוֹת אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חֲפִירַת הַבְּאֵרוֹת שֶׁחָפְרוּ הָאָבוֹת, וּמֵאֵלּוּ הַמַּיִם עֲמֻקִּים שֶׁאָנוּ חוֹתְרִין וּמוֹצְאִין עַל־יְדֵי הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ, מִשָּׁם נִמְשָׁכִין הַגְּשָׁמִים, שֶׁבָּאִים עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא דַיְקָא. וְעַל־כֵּן הַגְּשָׁמִים נֶעְצָרִין חַס וְשָׁלוֹם כְּשֶׁאֵין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְכוּ'", דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאֵין עוֹסְקִין לַחְתֹּר וְלִמְצֹא הַמַּיִם הַנַּ"ל שֶׁמֵּהֶם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה, שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַגְּשָׁמִים כַּנַּ"ל, אָז הַגְּשָׁמִים נֶעְצָרִין חַס וְשָׁלוֹם, וְאָז צְרִיכִין תְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מִמַּיִם עֲמֻקִּים הַנַּ"ל שֶׁאָנוּ חוֹתְרִים אַחֲרֵיהֶם, וְעַל־ יְדֵי־זֶה חוֹזְרִין וְיוֹרְדִין גְּשָׁמִים (הל' הפקר ונכסי הגר הלכה ד, אות כח).
Rains descend only through the sweetening of the judgments accomplished by the great Tzadikim — for none of their words and deeds are simple, but contain mysteries. Through this they clothe the Shechinah, as it were, in radiant garments of the mysteries of Torah and unify the Holy One blessed be He and His Shechinah — and through this rain descends, as is understood from the holy Zohar. (Laws of Possessing Movable Property, Law 5, Section 22)
הַשָּׂדֶה הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת חַוָּה, בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר. וְעִקַּר עֲבוֹדַת הַשָּׂדֶה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכיםשׂא ח): "וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם", לִבְחִינַת אֶרֶץ, בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת חַוָּה, עַל־יְדֵי הַמָּטָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחִיּוּת וְהַשֶּׁפַע הַנִּשְׁפָּע מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ. וְעַל־כֵּן תָּלְתָה הַתּוֹרָה הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ בְּהַמָּטָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְכוּ', וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם וְכוּ'"; וְכֵן לְהֵפֶךְ - "וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם וְכוּ', וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר", כִּי עַל־יְדֵי פְּגַם עֲבוֹדָה זָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא בְּחִינַת הַסְתָּרַת פָּנִים, כִּי מַפְרִיד עַל־יְדֵי־זֶה בֵּין קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ כִּבְיָכוֹל, וְאָז אֵינוֹ יוֹרֵד הַשֶּׁפַע בְּחִינַת מָטָר, כִּי הַמָּטָר מְרַמֵּז עַל הַהַשְׁפָּעָה הַנִּשְׁפָּע מֵהַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא לִבְחִינַת מַלְכוּת, וְזֶה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הַתּוֹרָה וּמִצְו?ֹת כַּיָּדוּעַ. וְזֶה שֶׁמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁעִקַּר הַמָּטָר בָּא כְּשֶׁחוֹזְרִין אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, הַיְנוּ כְּשֶׁבְּחִינַת כַּסֵּדֶר, בְּחִינַת קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, מַשְׁפִּיעַ לִבְחִינַת מַלְכוּת, שֶׁלֹּא כַסֵּדֶר, וְאָז חוֹזֵר הַכֹּל כַּסֵּדֶר, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְאָז הוּא בְּחִינַת אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, וְאָז יוֹרֵד שֶׁפַע הַמָּטָר מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ כַּנַּ"ל (הל' חכירות וקבלנות ה"ב אות ג).
The waters of dew and rain are drawn at their root from the aspect of "deep waters — counsel in a man's heart" [Mishlei 20:5] — through which the holy faith grows. And from there descend also the waters of dew and rain in physicality. Therefore rains descend only by the merit of faith, as our Sages stated. And since regarding the holy faith there are two aspects — for there is the aspect of the point of faith, which endures forever and is never interrupted, in the aspect of "His kingdom and His faithfulness endure forever," in the aspect of "the earth endures forever." And there is a second aspect — namely adding illumination and vitality and intellects to the point of faith to enlarge it and build it into a full face. And this depends upon the rectification of our deeds — as is understood from the writings of the Ari of blessed memory. And this is the difference between dew and rain — for dew does not stop as our Sages stated, and descends each morning. For each day new vitality is drawn from the deep waters mentioned to sustain the very point of faith, so that the world not be destroyed through its absence — for its existence is only through faith. But we still need to rectify the point of faith, enlarge and build it in perfection through rectifying our deeds — and from there comes the aspect of rain. Through digging and excavating until finding the deep waters mentioned to enlarge and build the holy faith — this is the aspect of the digging of the wells by the Patriarchs. And from these deep waters we dig and find through our awakening, rains are drawn — for they come through the awakening from below specifically. Therefore rain stops, G‑d forbid, when faith is not in its perfection — for then one is not digging to find the deep waters mentioned through which faith grows and from which rain comes. And then prayer is needed — which is the aspect of faith drawn from the deep waters mentioned that we dig after. And through this rains return and descend. (Laws of Ownerless Property and the Estate of a Gentile, Law 4, Section 28)
מַה שֶּׁמַּזְכִּירִין גְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת "אַתָּה גִבּוֹר", כִּי נִקְרָאִים גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים, כִּי הַגְּשָׁמִים הֵם בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת, שֶׁבָּאִין וְנִתְגַּלִּין דַּיְקָא עַל־יְדֵי גְּבוּרוֹת יִצְחָק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁמִּתְפַּלֵּל הַבַּעַל כֹּחַ הַגָּדוֹל, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חוֹזְרִין וְנִתְגַּלִּין מֵימֵי הָרַחֲמִים וְהַדַּעַת בִּבְחִינַת עֲנָנִין דְּשָׁפְכֵי מַיָּא וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַגְּשָׁמִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות אישות, הלכה ב, אות ז).
The field is the aspect of Kingship — the aspect of Chavah [Eve] — the aspect of not-in-order [ shelo ke-seder ]. And the essential work of the field is to draw vitality from the Holy One blessed be He — who is called "Heaven" — to the aspect of earth, the aspect of Kingship, the aspect of Chavah, through the rain — which is the aspect of the vitality and outflow that flows from Heaven to Earth. Therefore the Torah stated the reward and punishment through rain — for through the damage of idolatry, G‑d forbid, one causes separation, as it were, between the Holy One and His Shechinah. And then the outflow in the aspect of rain does not descend — for the rain alludes to the outflow that flows from the Holy One to the aspect of Kingship. And this is brought in the holy Zohar — that the essential rain comes when they return face to face: when the in-order aspect, the Holy One, sends outflow to the Kingship which is not-in-order. And then all returns to order, as explained in the text — and then is the aspect of face to face, and then the outflow of rain descends from Heaven to Earth as mentioned. (Laws of Hiring and Contracting, Law 2, Section 3)
הַגְּשָׁמִים הֵם בְּחִינַת גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים, כִּי הֵם בְּחִינַת מֵימֵי הַחֶסֶד הַנִּמְשָׁכִין עַל־יְדֵי הַתּוֹכָחָה שֶׁל הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן בְּתוֹךְ הַתּוֹכָחָה שֶׁהוֹכִיחַ משֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל הִזְכִּיר גַּם־כֵּן אֶת הַגְּשָׁמִים, כַּמְבֹאָר בְּכַמָּה פְסוּקִים (הלכות גיטין הלכה ד, אות טו).
The reason one mentions rain in the blessing "You are mighty" [ Attah Gibor ] — for they are called "might of rain" — for the rains are the aspect of the waters of knowing that are revealed specifically through the might of Yitzchak, which is the aspect of the prayer of the powerful one who prays in the aspect of judgment, through which the waters of mercy and knowing return and are revealed in the aspect of clouds that pour water — which is the aspect of rain, as explained in the text. (Laws of Marriage, Law 2, Section 7)
בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר צְרִיכִין לְהַתְחִיל לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מֵחָדָשׁ, בִּבְחִינַת "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ'", וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים, וְכַמְבֹאָר בְּמַאֲמַר "וַיַּסֵּב", סִימָן סב (ליקו"א), שֶׁצְּרִיכִין לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּהַתְחָלָה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן מֵעוֹלָם כְּלָל. וְעַל־יְדֵי שֶׁנִּזְהָרִין מִלֶּאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת קֹדֶם הַתְּפִלָּה כְּדִינָא, זֶה נֶחְשָׁב לִבְחִינַת תַּעֲנִית שָׁעוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַתְחִיל בְּכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ (הל' השכמת הבוקר ה"ג).
The rains are the aspect of might of rain — for they are the waters of kindness drawn through the rebuke [ tochachah ] of the true Tzadik. Therefore within the rebuke that Moshe rebuked Israel he also mentioned the rain, as is evident in several verses. (Laws of Divorce, Law 4, Section 15)
Loading comments…