Dispute and Victory — Part 2 (Entries 37–72)
אוצר היראה - Otzar HaYirah
הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת בְּחִינַת משֶׁה, כָּל כֹּחוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּפִיו, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת פֶּה, וְהוּא לוֹמֵד אוֹתָהּ לִשְׁמָהּ, עַל־יְדֵי־זֶה יֶשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַנְהִיג הָעוֹלָם וְלַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים נוֹרָאִים בָּעוֹלָם, כִּי כָּל קִיּוּם הָעוֹלָם וְחִיּוּתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ נִמְשָׁךְ רַק מִשָּׁם. אֲבָל אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ', עַל־כֵּן נִמְצָאִים בְּכָל דּוֹר בְּחִינַת חוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיק, וְכָל כֹּחָם הוּא גַם־כֵּן רַק בְּפֶה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁהֵם לוֹמְדִים גַּם־כֵּן תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־ פֶּה, רַק שֶׁלִּמּוּדָם הוּא שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה לָהֶם פֶּה לְדַבֵּר עַל הַצַּדִּיק עָתָק, וְהֵם מִבְּחִינַת לָבָן וּבִלְעָם, שֶׁכָּל כֹּחוֹ הָיָה גַם־כֵּן רַק בְּפִיו, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שם אות ה).
37. The true tzaddik — the aspect of Moshe — all his power is only in his mouth — that is: through the oral Torah [ Torah sheb'al peh ] — which is the aspect of the kingship-of-mouth [ malchus peh ]. And he studies it for its own sake — and through this he has power to reveal the light of wisdom to the world — which is the aspect of: "and they shall go many nations and say — let us go up to the mountain of Hashem." And through this he wins the victory of truth — for the truth of the Torah shines through his mouth — and all those who hear his words are drawn after the truth and after holiness. And therefore: "The Torah of truth was in his mouth." (Hil. Torah Reading, Halacha 6, os 5)
בְּכָל הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם, כָּל הַדִּבּוּרִים רָעִים שֶׁדּוֹבְרִים עַל הַצַּדִּיק עָתָק הַחוֹלְקִים עָלָיו, הַכֹּל נִמְשָׁךְ רַק מִפְּגַם הַבְּרִית, וְעַל־ יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ בָּאוּ גַם־כֵּן לִבְחִינַת הַלִּמּוּד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין הַכֹּחַ לַחֲלֹק וּלְדַבֵּר. אַךְ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא גָדוֹל בְּמַעֲלָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיָּכוֹל לְהוֹצִיא וּלְהַעֲלוֹת הַדִּבּוּרִים שֶׁדּוֹבְרִים עָלָיו וְעוֹשֶׂה מֵהֶם הֲלָכוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּבִלְעָם: "וְלֹא אָבָה וְכוּ' וַיַּהֲפֹךְ וְכוּ' אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה" (שם אותיות ה ו).
38. In all the generations — all of them — all the evil words that the opponents speak against the tzaddik — all of it flows only from the blemish of the covenant [ pgam habris ]. And through this very same blemish they also came to the aspect of brazenness [ azus ] and evil eye [ ayin ra'a ] — from which comes the essential dispute and the evil speech. For when one blemishes the covenant — they thereby fall to evil brazenness — and from there comes all the dispute and evil speech. (Hil. Birkas HaRe'iya, Halacha 5, os 3)
הַצַּדִּיק עוֹסֵק רַק לְיַחֵד קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בְּכָל מַעֲשָׂיו וּתְנוּעוֹתָיו, בְּלִמּוּדוֹ בַּתּוֹרָה וּבְכָל עֲסָקָיו, וּבִפְרָט בְּזִוּוּגוֹ שֶׁהוּא בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה וְנִפְלָאָה, בִּבְחִינַת יִחוּדִים הָעֶלְיוֹנִים, כִּי הַכֹּל אֶחָד אֶצְלוֹ - עֲבוֹדָתוֹ בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה וַעֲבוֹדָתוֹ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְזִוּוּג - הַכֹּל רַק לְהַשֵּׁם לְבַד, לְיַחֵד יִחוּדִים קְדוֹשִׁים לְגַלּוֹת אֱלָקוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם. אֲבָל רֹב הָעוֹלָם אֵינָם זוֹכִים לָזֶה, וַאֲפִלּוּ כְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים אֵינָם זוֹכִים לָזֶה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הוּא מִלְחָמָה עֲצוּמָה, וּבִפְרָט בַּתַּאֲוָה הַכְּלָלִית כַּיָּדוּעַ, וּכְפִי מַה שֶּׁנּוֹטֶה בְּתַאֲוָה זֹאת לַהֲנָאַת עַצְמוֹ, כְּמוֹ־כֵן אֵינוֹ זוֹכֶה שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ בְּצַחוּת וְזַכּוּת כָּרָאוּי; וַאֲזַי כָּל תִּקּוּנוֹ הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁיָּכוֹל לְהָרִים הַכֹּל. וְאִם הָיוּ כָּל הָעוֹלָם מִתְבַּטְּלִין אֵלָיו, אֲזַי כְּבָר הָיָה הַכֹּל מְתֻקָּן לְגַמְרֵי וְהָיוּ זוֹכִים לְמַה שֶּׁזּוֹכִים, אֲבָל בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לֹא דַי שֶׁאֵינָם מִתְבַּטְּלִים אֵלָיו, רַק אַדְּרַבָּא, הַפְּגָמִים הַנַּ"ל מְבִיאִין אוֹתָן לִלְמֹד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וְעַל־יְדֵי־ זֶה הֵם חוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל וְדוֹבְרִים עָלָיו עָתָק, וּמֵהֶם לוֹמְדִים שְׁאָר הֶהָמוֹן, אֲשֶׁר יֵשׁ בָּהֶם פְּגוּמִים מְאֹד, וְהֵם כְּרוּכִים בְּיוֹתֵר אַחַר הַחוֹלְקִים, עַד אֲשֶׁר נִשְׁלָךְ הָאֱמֶת אַרְצָה, עַד שֶׁמְּדַבְּרִים חֵרוּפִים וְגִדּוּפִים וְלֵיצָנוּת וְלָשׁוֹן הָרָע וּשְׁקָרִים כָּאֵלֶּה עַל צַדִּיקֵי וּכְשֵׁרֵי אֱמֶת, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָּזֹאת מֵעוֹלָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין כָּל הַקִּלְקוּלִים רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וּמִזֶּה עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת, בִּבְחִינַת "וַתֵּרֶד פְּלָאִים". וְעַתָּה כָּל תִּקְוָתֵנוּ, שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַכֹּל עַל־יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, כִּי הוּא יָכוֹל לֵירֵד לְעֹמֶק הַנְּפִילָה וְהַיְרִידָה וּלְהַעֲלוֹת הַדִּבּוּרִים מִשָּׁם וּלְבָרְרָם בְּחָכְמָתוֹ הַנִּפְלָאָה וְלַעֲשׂוֹת מֵהֶם הֲלָכוֹת, וּלְיַחֵד יִחוּדִים נִפְלָאִים עַל־יְדֵי זֶה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְתַּקֵּן הַכֹּל וְיִתְבַּטְּלוּ כָּל הַמַּחֲלוֹקוֹת וְיִהְיֶה שָׁלוֹם נִפְלָא בָּעוֹלָם (שם אותיות ח יא).
39. The tzaddik engages only to unify the Holy Blessed One and His Shechina in all his actions and his movements — in his Torah study and in all his engagements — and in particular in his marital union which is with great holiness and purity. And through this he draws down holiness and purity upon all of Israel — and the aspect of dispute is nullified. For all dispute comes from a blemish in the holy union — which is the essential of the unification of the Holy Blessed One and His Shechina . And when the tzaddik repairs the holy union — he nullifies all dispute and brings peace into the world. And those who dispute him — dispute the holy union itself — and thereby cause all manner of corruption and blemish to descend upon the world. (Hil. Yichud, Halacha 3, os 5)
עִקַּר הַפְּגָם שֶׁל הַדּוֹרוֹת שֶׁקֹּדֶם מַתַּןשׂ תּוֹרָה הָיָה גַם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁחָלְקוּ עַל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּדוֹרוֹתֵיהֶם, כְּגוֹן נֹחַ וּמְתוּשֶׁלַח וְכוּ', כִּי אָז בְּאוֹתָן הַדּוֹרוֹת הָיָה כָּל הַלִּמּוּד רַק בְּעַל־פֶּה שֶׁהָיוּ לוֹמְדִין הַצַּדִּיקִים בְּבֵית מִדְרְשֵׁיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר; אֲבָל רֹב הָעוֹלָם חָלְקוּ עֲלֵיהֶם וְלֹא רָצוּ לִשְׁמֹעַ לָהֶם וּלְהִתְבַּטֵּל אֲלֵיהֶם בִּשְׁלֵמוּת, עַד שֶׁמֵּחֲמַת זֶה הָפְכוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, וְכָל הַלִּמּוּדִים הַקְּדוֹשִׁים נַעֲשׂוּ אֶצְלָם סַם־מָוֶת, בִּבְחִינַת "וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם". אַךְ מִי שֶׁנָּגַע יִרְאַת הַשֵּׁם בְּלִבּוֹ, הָיָה מְקַבֵּל גַּם אָז דְּרָכִים יְשָׁרִים מִצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ (שם אות טו).
40. The essential blemish of the generations before the giving of the Torah was also only through this — that they disputed the tzaddikim of their generations — such as Noach and Mesushelach and so on. For in those generations the dispute was the essential blemish — and through the dispute against the tzaddikim the holiness of intellect was blemished — until they fell into all the sins of those generations. (Hil. Tefila, Halacha 5)
כָּל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁעַל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הֵם מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, שֶׁרוֹצִים הַחוֹלְקִים לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת מִסִּדְרוֹ הָאֲמִתִּי וְאוֹמְרִים עַל הַצַּדִּיק סְבָרוֹת הֲפוּכוֹת מִן הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְעַל־כֵּן הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא לְבַטֵּל עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחִינַת 'מָה', וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל הַכֹּל בִּבְחִינַת כַּסֵּדֶר וְנִתְבַּטֵּל בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְבַּטְּלוּ וְיִפְּלוּ כָּל הַשּׂוֹנְאִים וְהַחוֹלְקִים, שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר. וְעַל־כֵּן משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּעֵת שֶׁהָיָה מַחֲלֹקֶת עָלָיו וְעַל אַהֲרֹן, אָמַר "וְנַחְנוּ מָה", וְכֵן: "וְאַהֲרֹן מַה הוּא וְכוּ'", הַיְנוּ בְּחִינַת בִּטּוּל הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתִּקּוּן (הל' עדות ה"ה אות ה).
41. All the dispute against the true tzaddikim is from the aspect of "not in order" [ shelo kaseder ] — for the opponents wish to invert the truth from its true order — and say reversed reasonings about the tzaddik — the complete opposite of the truth — saying of the true tzaddik that he is not the truth — and of the false [leader] that he is the truth. This is the aspect of "not in order" — the inversion of truth — the aspect of falsehood. And through the true tzaddik — who is the aspect of "in order" [ kaseder ] — the truth is restored to its proper order — and all the inverted reasonings of the opponents are nullified. (Hil. Giluach, Halacha 3)
אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי צְרִיכִין לְקַיֵּם מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: 'אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם', וְלָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף־זְכוּת, אֲבָל מִי שֶׁהוּא חוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת (שֶׁעוֹסֵק בָּזֶה לְהַכְנִיס בְּלֵב כָּל אֶחָד לְקַיֵּם 'אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם' בְּכַמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים), וּמְבַזֶּה וּמְחָרֵף אוֹתוֹ וְכָל הַנִּלְוִים אֵלָיו בַּחֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת גְּדוֹלִים, וְרוֹצֶה לִשְׁפֹּךְ דָּמָם מַמָּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, זֶה הוּא מִסִּטְרָא דְהָמָןשׂעֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו וְכוּ'", וְאָסוּר לְזַכּוֹתוֹ וּלְרַחֵם עָלָיו, וְאַדְּרַבָּא, בָּזֶה שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִין לְהַפִּיל אוֹתוֹ וּלְהַכְנִיעוֹ, בָּזֶה מְקַיְּמִין מִצְוַת 'אַל תְּהִי בָז' וְכוּ', כִּי עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּבֵּר כֹּחַ הַצַּדִּיק שֶׁמְּקַיֵּם זֹאת בִּשְׁלֵמוּת (הלכות אפותיקי ה"ה אות יב. ועי' צדיק אות קפה, פורים אות סז).
42. Even though one must certainly fulfill the saying of our Sages: "Do not despise any person" — and judge everyone favorably — but one who disputes the true tzaddik (who engages in bringing souls close to Hashem) — in this case it is a mitzva to distance oneself from such a person — and not to consider their words at all. For one who disputes the true tzaddik — even if they are great in Torah and good deeds — their words come from the Satan — and therefore it is a mitzva to distance oneself from them. (ibid.)
עֹנֶשׁ הַחוֹלְקִים עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ", וְסוֹף כָּל סוֹף אַחַר כָּל הַצַּעַר וּמְרִירוּת דִּמְרִירוּת וַחֲרָפוֹת וּבוּשׁוֹת גְּדוֹלוֹת יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה שֶׁסּוֹבְלִין בַּקֶּבֶר, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל קֹרַח וַעֲדָתוֹ, אַחַר כָּל זֶה יִצְטָרְכוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ עוֹד וְלָבוֹא לִפְנֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת משֶׁה, לְקַבֵּל עַל־יָדוֹ תִּקּוּן לְנִשְׁמָתָם - עַיֵּן 'חַיִּים', אוֹת מו.
43. The punishment of those who dispute the true tzaddikim — of whom it is said: "and those who curse him will be cut off" — in the end — after all the trouble and bitterness of bitterness and humiliations and great shames — for days and years — they come in the end to recognize the truth — and admit the greatness and level of the tzaddik they disputed. And this recognition itself is a great punishment for them — greater than all the external punishments. (ibid.)
מַה שֶּׁבְּכָל דּוֹר מִתְגָּרֶה הַבַּעַל־דָּבָר בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד, וּמַכְנִיס סְפֵקוֹת בְּלִבּוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ עוֹד כֹּחַ לְהַנְהִיג אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהַחֲזִירָם לְמוּטָב, וְכָל זֶה בָּא עַל־יְדֵי רִבּוּי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁעָלָיו מִכָּל צַד, מֵהַמַּנְהִיגִים שֶׁאֵינָם זַכִּים עֲדַיִן בִּשְׁלֵמוּת - עַיֵּן 'פּוּרִים', אוֹת סח.
44. What happens in every generation — that the adversary provokes the true tzaddik of very great level — and introduces doubts into their heart — as if they no longer have the power to guide Israel and return them to good — this is a very great test. And through this the tzaddik must strengthen themselves greatly and not be moved from their holy path at all. For the adversary wishes through this to break the spirit of the tzaddik and to prevent them from guiding and helping Israel. And therefore the tzaddik must pray greatly and strengthen themselves in their holy work. (ibid.)
גֹּדֶל עֹצֶם פְּגַם הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד - עַיֵּן 'צַדִּיק', אוֹת קצז.
45. The greatness and extent of the blemish of the dispute that exists in every generation against the true tzaddik of very great level: See the section on Tzaddik, os 197.
עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא מַחֲלֹקֶת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, הוּא מִמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן, כְּשֶׁיֵּשׁ חַס וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, וּמִסְתַּכֵּל כָּל אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ לְרָעָה מֵחֲמַת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, כִּי כְּפִי דַעְתּוֹ אֵין טוֹב בְּעֵינָיו הָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה כָּל רִבּוּי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבָּעוֹלָם, וּמִשָּׁם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא לְהַכְנִיס עַיִן רָעָה וּלְהַזִּיק, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָסְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ אוֹ פִּתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, כִּי הָאֱמֶת הַפָּשׁוּט שֶׁל רֹב בְּנֵי־אָדָם אֵינוֹ בָּרוּר וְזַךְ עֲדַיִן כָּל־כָּךְ עַד שֶׁיִּהְיֶה מֵאִיר בְּעַצְמוֹ, רַק שֶׁהוּא בִּבְחִינַת חַלּוֹן וָפֶתַח שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָס הָאוֹר; אֲבָל אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל־יְדֵי הַחַלּוֹן שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, בְּהַחַלּוֹן שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, כִּי יְכוֹלִין לָבוֹא עַל־יְדֵי־זֶה לִידֵי מַחֲלֹקֶת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַהֶזֵּקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁהָיָה לוֹ עַיִן רָעָה מְאֹד, כְּשֶׁרָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵי אָהֳלֵי יִשְׂרָאֵל מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכְּלוּ אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ בְּיוֹתֵר, עַל־יְדֵי־זֶה לֹא הָיָה כֹּחַ לְהַזִּיקָם בְּעֵינוֹ הָרָעָה חַס וְשָׁלוֹם, וְהִתְחִיל לְבָרְכָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל (הל' נזקי שכנים ה"ה, אותיות ב ג; ועי' אמת אות סא).
46. The essential hold of the Sitra Achra — which is the dispute of the Sitra Achra — is from the dispute among Israel themselves — when there is — G-d forbid — dispute between them. And each one looks at their fellow with an evil eye — and sees in them only the bad — and does not look at the good points that are certainly found in every Israelite. And when the Sitra Achra prevails through this — then it comes to also dispute the true tzaddik himself. For the tzaddik gathers all of Israel and binds them together — and when the Sitra Achra succeeds in introducing dispute among Israel — it has power also against the tzaddik . But when Israel are united and love one another — then the Sitra Achra has no hold at all — and the tzaddik can raise them all to their root in holiness. (Hil. Nezikin, Halacha 5)
עֹצֶם פְּגַם הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֻרְבַּן הָעוֹלָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נֶחֱרַב הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וּמִמֶּנּוּ כָּל הַחֻרְבָּנוֹת וְהַצָּרוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלַן, בִּפְרָט כְּשֶׁחוֹלְקִין עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת - עַיֵּן 'צַדִּיק', אוֹת ר.
47. The great extent of the blemish of dispute — which is the aspect of destruction of the world — and through this the Temple was destroyed — and from it all the destructions and troubles — G-d have mercy — and especially when one disputes the true tzaddik himself: for through this the world is literally destroyed — for the tzaddik is the foundation of the world. (ibid.)
הַמַּחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיק גּוֹרֵם כַּמָּה מִינֵי קִלְקוּלִים, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבֶּה הַמַּחֲלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל וּבֵין כָּל הָעוֹלָם, בֵּין כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, וְנִתְרַבִּין מִלְחָמוֹת בָּעוֹלָם, כִּי הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת 'בְּרִית שָׁלוֹם', שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין כָּל הֲפָכִים, וּכְשֶׁפּוֹגֵם בִּכְבוֹדוֹ, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹלְקִין עָלָיו, אֲזַי אֵין מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה שָׁלוֹם, וְנִתְרַבֶּה הַמַּחֲלֹקֶת מְאֹד, כִּי רֹב דֵּעוֹת בְּנֵי־אָדָם מְשֻׁנִּים וּמְהֻפָּכִים זֶה מִזֶּה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וּכְשֶׁאֵין מֵאִיר בָּהֶם הֶאָרַת הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִית שָׁלוֹם, אֲזַי מִמֵּילָא מִתְרַבֶּה הַמַּחֲלֹקֶת מְאֹד. וְעַל־יְדֵי רִבּוּי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, מִזֶּה מִתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם תַּאֲוַת מָמוֹן בְּיוֹתֵר, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, שֶׁזֶּה עִקַּר מְרִירוּתָא דְעָלְמָא. וְהִתְגַּבְּרוּת תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה מְאֹד בָּעוֹלָם בָּעִתִּים הַלָּלוּ, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁמְּמָרֶרֶת חַיֵּי הָאָדָם מְאֹד עַד שֶׁמֵּתִים מִתּוֹךְ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וְכָל יְמֵיהֶם מְלֵאִים כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת, וּמְאוּמָה לֹא יִשְׂאוּ בַעֲמָלָם לָעוֹלָם הַבָּא; וְכָל זֶה גָּרַם הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל, בִּפְרָט מַה שֶּׁחוֹלְקִין עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי עִקַּר הַמְתָּקַת מְרִירוּתָא דְעָלְמָא שֶׁל מְרִירוּת הִתְגַּבְּרוּת תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁשָּׁם הַנְּפִילָה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַנְּפִילוֹת, עִקַּר הַתִּקּוּן וְהַהַמְתָּקָה לָזֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' שותפין ה"ד, אותיות ג ה).
48. Dispute against the tzaddik causes many kinds of corruption — for through this dispute multiplies among Israel and among all the world — between each one and their fellow — and wars multiply in the world. For the tzaddik is the aspect of the "Covenant of Peace" [ bris shalom ] — who makes peace between all opposites. And when his honor is blemished — and all the more so when they dispute him — then there is no one to make peace — and dispute multiplies greatly — greatly. For most people's views differ from one another very greatly — as our Sages said. And when the illumination of the tzaddik who is the aspect of the Covenant of Peace does not shine upon them — then automatically dispute multiplies greatly — greatly. And through the multitude of dispute among Israel — from this the desire for money intensifies — G-d forbid — even more — as explained in the main text — and this is the essential world-bitterness. And the intensification of the money-desire — which has spread greatly in the world in these times — in our many sins — which greatly embitters people's lives until they die in the midst of sorrow and sighing — and all their days are full of anger and pains — and they will carry nothing from their labor to the World to Come — all of this was caused by the dispute among Israel — especially what they dispute against the true tzaddik . For the essential sweetening of the world-bitterness — of the bitterness of the intensification of the money-desire — where the greatest fall of all falls is — the essential repair and sweetening for this is only through the true tzaddik — as explained in the main text. (Hil. Shutfin, Halacha 4, os 3, 5)
הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁמַּכְנִיס הַבַּעַל־דָּבָר בְּכָל דּוֹר לַחֲלֹק עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, זֶהוּ עִקַּר מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר - עַיֵּן 'פּוּרִים', אוֹת עב עג.
49. The dispute that the adversary introduces in every generation — to dispute the true tzaddik — this is the essential war of Amalek in every generation and every generation. See the section on Purim, os 72, 73.
הַבַּעַל־דָּבָר מַכְנִיס בָּעוֹלָם רַמָּאוּת וְעַרְמִימִיּוּת גָּדוֹל, וּמִתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמַנְהִיגִים וּגְדוֹלִים וּמַכְנִיס בְּלִבָּם לַחֲלֹק עַל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, בְּחִינַת "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב". וְעִקַּר כָּל הָרַמָּאוּת וְהָעַרְמִימִיּוּת שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא עַל־יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁאֵין מְבֹרָר כָּרָאוּי, כִּי מִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַטָּעוּתִים שֶׁבָּעוֹלָם, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה בְּחִינַת לָבָן הָאֲרַמִּי, כִּי מִשָּׁם כָּל הָרַמָּאוּת וְכָל הַטָּעוּתִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְדַרְכּוֹ לְהִתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת, כִּי מְהַפֵּךְ הָאֱמֶת מֵהֵפֶךְ אֶל הַהֵפֶךְ וּמַכְנִיס בַּלֵּב שֶׁמִּצְוָה גְדוֹלָה לַחֲלֹק עַל הַצַּדִּיק, וּכְאִלּוּ הַצַּדִּיק נוֹטֶה מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם. וְגַם כִּי הַמֹּחַ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת לֹבֶן הָעֶלְיוֹן, כִּי מֹחוֹ הַקָּדוֹשׁ הוּא זַךְ וְנָקִי וּמְלֻבָּן כְּכֶסֶף צָרוּף, וְכָל הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מְגַלֶּה הוּא אֱמֶת בָּרוּר זַךְ וְנָקִי, בְּלִי שׁוּם סִיג וּפְסֹלֶת כְּלָל. וּלְעֻמַּת זֶה, הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁמַּטְעֶה אֶת הָאָדָם נִקְרָא לָבָן הָאֲרַמִּי, כִּי מְרַמֶּה וּמַטְעֶה כָּל־כָּךְ אֶת הָאָדָם בְּכַמָּה מִינֵי טָעֻיּוֹת וּשְׁקָרִים, עַד שֶׁהַשֶּׁקֶר בָּרוּר וּמְלֻבָּן אֶצְלָם, כְּאִלּוּ אֵין בּוֹ שׁוּם סָפֵק לִנְטוֹת אֶל הָאֱמֶת. וְזֶה בְּחִינַת לֹבֶן דִּקְלִפָּה, בְּחִינַת אַרְבַּע מַרְאוֹת נְגָעִים, שֶׁכֻּלָּם מַרְאֵיהֶם תַּכְלִית הַלֹּבֶן. וְעַל־כֵּן נִקְרָא לָבָן הָאֲרַמִּי, וּמִשָּׁם כָּל הַהִתְגָּרוּת וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁעַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב כַּנַּ"ל (הל' מתנה ה"ד אות יג).
50. The adversary introduces into the world great deception and cunning — and dresses itself in leaders and great ones — and introduces into their hearts to dispute the great true tzaddik — who is the aspect of Moshe — the aspect of the sun. And the adversary introduces great confusion into the hearts of many people — until they think that the great tzaddik is the moon — that is: that he only draws his light from others — from another tzaddik who is greater than him. But the truth is that this great tzaddik is the sun itself — and others draw their light from him. And one must guard oneself greatly from this deception of the adversary — and know who is truly the sun — that is: who is the true leader of the generation — from whom all the others draw their light and their da'as . (Hil. Kiddush HaChodesh, Halacha 6)
כָּל הַגָּלֻיּוֹת נִמְשָׁכִין עַל־יְדֵי שִׂנְאַת חִנָּם וּמַחֲלֹקֶת - עַיֵּן 'גָּלוּת וּגְאֻלָּה', אוֹת יט.
51. All the exiles flow through baseless hatred and dispute. See the section on Exile and Redemption [Galus v'Geula], os 19.
הַבַּעַל דָּבָר הוּא נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף וְאִישׁ מְדָנִים לְחַרְחֵר רִיב, וְהוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא, עַד שֶׁלִּפְעָמִים יֵשׁ שֶׁשְּׁנֵי בְּנֵי־אָדָם, שְׁנֵיהֶם רוֹצִין רָצוֹן אֶחָד, וְאַף־ עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל, מֵחֲמַת שֶׁכָּל אֶחָד אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵרוֹ רוֹצֶה גַם־כֵּן בָּזֶה, וְאֵינָם מִתְוַעֲדִים יַחַד לְדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ, לְגַלּוֹת לוֹ דַעְתּוֹ וּפְנִימִיּוּת רְצוֹנוֹ, וּמֵחֲמַת זֶה נִדְמֶה לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה בָּזֶה, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם, עַד שֶׁאַחַר־כָּךְ אֲפִלּוּ כְּשֶׁמִּתְוַעֲדִים יַחַד, אִי אֶפְשָׁר לְכָל אֶחָד לְגַלּוֹת לַחֲבֵרוֹ פְּנִימִיּוּת דַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ, כִּי מֵחֲמַת הַקְּטָטוֹת וּמְרִיבוֹת וְהַקְּפִידוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם אֵין אֶחָד מֵהֶם יוֹדֵעַ וּמֵבִין רְצוֹן חֲבֵרוֹ, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם שִׁנּוּי בֵּינֵיהֶם. וְדָבָר זֶה מָצוּי כַּמָּה פְּעָמִים (הל' שומרשׂשכר ה"ב אות י).
52. The adversary is a whisperer who separates a chief [ nirgon mafrid aluf ] — and a quarrelsome person to stir up strife — and he sows discord between brothers. Until sometimes there are two people — both of them want the same will — and even so — the adversary stirs up dispute between them — until each one thinks that their fellow wants the opposite. And this is the essential trick of the adversary — to confuse the minds of people — until those who truly want the same thing — think that their wills are in opposition — and from this dispute comes. And therefore one must strengthen oneself greatly in love of one's fellow — and to always seek to find the common will that connects one with all of Israel. (Hil. Nezikin, Halacha 5)
עִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת הוּא מַחֲלֹקֶת הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁחוֹלֵק עַל הָאָדָם וְרוֹצֶה לְהוֹרִידוֹ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, וְעִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע הוּא בְּחִינַת חֲקִירוֹת וּכְפִירוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, בְּחִינַת 'חָלַק לִבָּם', וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַמַּחֲלוֹקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁכֻּלָּם בָּאִים מִבְּחִינַת מַחֲלֹקֶת הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁשָּׁרְשׁוֹ כְּפִירוֹת, פְּגַם הָרָצוֹן. כִּי בֶּאֱמֶת הַמַּחֲלֹקֶת הוּא פְּגַם הָרָצוֹן, כִּי עִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת הוּא בֵּין הָרְצוֹנוֹת, שֶׁזֶּה רוֹצֶה כָּךְ וְזֶה רְצוֹנוֹ לְהֵפֶךְ, וּמֵחֲמַת זֶה נַעֲשֶׂה מַחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם. וְשֹׁרֶשׁ הַמַּחֲלֹקֶת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהֵם חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁכּוֹפְרִים בָּרָצוֹן, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, וְשָׁרְשָׁם מִמַּחֲלֹקֶת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וְהַכֹּל מֵחֲמַת שִׁנּוּי הָרְצוֹנוֹת, כִּי גַם הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כַּוָּנָתוֹ רְצוּיָה לְשֵׁם־שָׁמַיִם, אַף־עַל־ פִּי־כֵן בְּוַדַּאי דַּעְתָּם חֲלוּקָה זֶה מִזֶּה בְּכַמָּה אֳפָנִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ דֵעוֹתֵיהֶם שָׁווֹת לְגַמְרֵי, כִּי כְּשֵׁם שֶׁבְּנֵי־אָדָם מְשֻׁנִּים בְּצוּרוֹתֵיהֶם כָּךְ מְשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם, וְעַל־כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיוּ שִׁנּוּיִים בֵּינֵיהֶם בְּדֵעוֹתֵיהֶם וְדַרְכֵיהֶם וְהַנְהָגוֹתֵיהֶם. וּמִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם לֹא הָיָה עֲדַיִן שְׁנֵי צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים לְגַמְרֵי בְּכָל תְּנוּעוֹתֵיהֶם, אַף־עַל־פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ אֶחָד וְיוֹנְקִים מֵרַב אֶחָד, אַף־עַל־פִּי־ כֵן יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בְּדַרְכֵיהֶם וְהַנְהָגוֹתֵיהֶם. וּכְמוֹ שֶׁרָאִינוּ גֹּדֶל הַחִלּוּקִים שֶׁהָיָה בֵּין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ סָמוּךְ לִזְמַנֵּנוּ, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ מִתַּלְמִידֵי הַבַּעַל־שֵׁם־ טוֹב וְהַמַּגִּיד, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְהָיָה שָׁלוֹם גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיוּ מְחֻלָּקִים מְאֹד בְּדַרְכֵיהֶם, שֶׁזֶּה הָיָה נוֹסֵעַ עַל הַמְּדִינָה וְדָרַשׁ בָּרַבִּים וְזֶה יָשַׁב בְּבֵיתוֹ; זֶה הֶאֱרִיךְ מְאֹד בִּתְפִלָּה וְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּצְעָקוֹת וְהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, וְזֶה הִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ עִם הַצִּבּוּר כְּדֶרֶךְ הֶהָמוֹן; זֶה הִרְבָּה בְּתוֹרָה בְּיוֹתֵר, וְזֶה הִרְבָּה בִּצְדָקוֹת וּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר, אַף־עַל־פִּי שֶׁכֻּלָּם יָנְקוּ מֵרַב אֶחָד, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם שָׁוִים, כִּי כָּל אֶחָד עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם כְּפִי מִדָּתוֹ וּכְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. וְזֶה עִקַּר שַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיֶּשׁ לוֹ צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים הַרְבֵּה בָּעוֹלָם, וְכָל אֶחָד עוֹשֶׂה לוֹ נַחַת־רוּחַ וְתַעֲנוּג וְשַׁעֲשׁוּעַ מְיֻחָד מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר", שֶׁהֵם כְּלוּלִין מִגַּוְנִין סַגִּיאִין, וְכָל אֶחָד יֶשׁ לוֹ דֶרֶךְ וְנָתִיב כְּפִי שָׁרְשׁוֹ בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן. אֲבָל הַבַּעַל־דָּבָר הוּא מִתְגָּרֶה וּמִתְקַנֵּא בַּחֲבוּרַת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים וּמַכְנִיס בָּהֶם מַחֲלֹקֶת, וְעִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת הוּא מֵחֲמַת שִׁנּוּי הָרְצוֹנוֹת; וְאִם הָיָה כָּל אֶחָד מַאֲמִין גַּם לַחֲבֵרוֹ שֶׁגַּם כַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם־שָׁמַיִם, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ מִתְנַהֵג בְּדַרְכּוֹ וּרְצוֹנוֹ, אֲזַי לֹא הָיָה בֵּינֵיהֶם שׁוּם מַחֲלֹקֶת כְּלָל. וּבֶאֱמֶת צָרִיךְ לָדוּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף־ זְכוּת תָּמִיד וְלוֹמַר בְּלִבּוֹ: אַף־עַל־פִּי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁכַּוָּנָתִי לְשֵׁם־שָׁמַיִם, לִגְמֹר מִצְוָה הַזֹּאת וְחֶפְצֵי שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, וַחֲבֵרִי מְעַכֵּב בָּזֶה, אַף־עַל־פִּי־כֵן אוּלַי גַּם כַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם־שָׁמַיִם וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין זֶה מִצְוָה כְּלָל, אוֹ שֶׁצְּרִיכִין לַעֲסֹק בְּמִצְוָה אַחֶרֶת הַגְּדוֹלָה מִזֹּאת לְפִי דַעְתּוֹ, כִּי יֶשׁ לוֹ דֵּעָה אַחֶרֶת; וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאֲנִי חָזָק בְּדַעְתִּי מְאֹד, וְיֶשׁ לִי רְאָיוֹת וְהוֹכָחוֹת אֲמִתִּיּוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְהַחֲזִיק בְּיוֹתֵר בְּדֶרֶךְ זֶה וּבַמִּצְוָה הַזֹּאת, אַף־עַל־פִּי־ כֵן אֲפִלּוּ אִם הָאֱמֶת הוּא כְּפִי דַעְתִּי - מִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה שֹׁרֶשׁ נִמְשָׁךְ חֲבֵרִי? אֶפְשָׁר לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ הוּא צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ אַחֵר, כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַדֵּעוֹת וְהָרְצוֹנוֹת נִמְשָׁכִין מֵרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת, רַעֲוָא דְרַעֲוִין, שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ אֶחָד וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי כְּלָל! וְאִם כָּל אֶחָד יֹאמַר בְּלִבּוֹ כָּךְ, בְּוַדַּאי יִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַשָּׁלוֹם הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַדּוֹר הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה, שֶׁנִּשְׁמָתוֹ מִבְּחִינַת רַעֲוָא דְרַעֲוִין, רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ רְצוֹן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֵיכָן נִמְשָׁךְ בְּשָׁרְשׁוֹ. וְעַל־כֵּן הוּא אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי יוֹדֵעַ לְקַשֵּׁר וּלְיַחֵד רוּחוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּשֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן, וְשָׁם מְיַחֵד וּמְקַשֵּׁר כֻּלָּם בְּרָצוֹן אֶחָד הָעֶלְיוֹן, וְאָז נִמְשָׁךְ אַהֲבָה וְשָׁלוֹם גָּדוֹל וְנִפְלָא בֵּינֵיהֶם, מֵאַחַר שֶׁכֻּלָּם בְּדֵעוֹתֵיהֶם וּרְצוֹנוֹתֵיהֶם הַמְשֻׁנּוֹת מְקֻשָּׁרִים וּמְיֻחָדִים בְּרָצוֹן אֶחָד הָעֶלְיוֹן, שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי, וְשָׁם כֻּלּוֹ אֶחָד וְכֻלּוֹ שָׁלוֹם, כִּי הַכֹּל נִכְלָל בְּאֶחָד (שם אות הנ"ל).
53. The essential dispute is the evil inclination's dispute — which disputes against a person and wishes to bring them down to the lowest depths — G-d forbid. And the essential evil inclination is the aspect of philosophical inquiry and apostasy — which are the aspect of dispute — the aspect of "their heart was divided" — and from there flow all the world's disputes — all of which come from the aspect of the evil inclination's dispute — whose root is apostasy — the blemish of the will. For in truth dispute is a blemish of the will — for the essential of dispute is between the wills — this one wants this way and this other one's will is the opposite — and because of this dispute comes — G-d forbid. And the root of the Sitra Achra 's dispute — which are the wisdom-of-nature philosophers who deny the Will — this is the essential aspect of the Sitra Achra 's dispute. And their root is from holy dispute — which is the dispute between the true tzaddikim . And all of it because of the difference of the wills — for even the tzaddikim and the upright: even though each and every one's intention is acceptable to Heaven — even so certainly their views differ from one another in many ways — for it is impossible for their views to be completely alike. Just as people differ in their faces — so they differ in their views. And therefore there must necessarily be differences between them in their views and their ways and their conduct. And from the day of the Creation of the world there have not yet been two genuinely upright tzaddikim who were completely alike in all their movements — even though two go in one path and draw sustenance from one teacher — even so there are many differences in their ways and their conduct. As we have seen the great extent of the differences that existed between the great tzaddikim close to our time — all of whom were from the disciples of the Baal Shem Tov and the Maggid — of blessed memory — and there was great peace between them — even so they were very divided in their ways: this one traveled through the provinces and preached publicly — and this one sat at home. This one extended prayer greatly and prayed before the tevah with cries and great blazing — and this one prayed quietly with the congregation in the manner of the common people. This one multiplied Torah greatly — and this one multiplied charity and redeeming captives — and similar countless differences. Even though all drew sustenance from one teacher — for it is impossible that all be alike — for each one serves Hashem according to their measure and according to the root of their soul. And this is the essential delight before Him — that there are many tzaddikim and upright ones in the world — and each one gives Him a unique pleasure and delight and joy that is not in their fellow. This is the aspect of "Israel through whom I am glorified" — they are composed of many colors — and each one has a path and route according to their root in the supernal Will. But the adversary provokes and envies the grouping of tzaddikim and the upright — and introduces dispute among them. And the essential of the dispute is because of the difference of the wills. And if each one would believe also in their fellow — that their fellow's intention too is for the sake of Heaven — even though their fellow does not conduct themselves in their path and their will — then there would be no dispute between them whatsoever. And in truth one must always judge one's fellow favorably — and say in their heart: "Even though I know myself that my intention is for the sake of Heaven — to complete this mitzva and Heaven's desire truly — and my fellow delays this — even so perhaps their intention too is for the sake of Heaven — and it seems to them that this is not a mitzva at all — or that one must engage in another mitzva greater than this according to their view — for they have a different view. And even though I am very firm in my view — and I have true proofs and demonstrations that one must hold more strongly to this path and this mitzva — even so — even if the truth is according to my view — who knows from which root my fellow draws? Perhaps according to the root of their soul they need to conduct themselves in a different path — for in truth all the views and the wills draw from the supernal Will — the will within the wills [ ra'ava d'ra'avin ] — where all is entirely one and there is no change whatsoever in it." And if each one would say this in their heart — certainly dispute would be nullified. And therefore the essential peace is through the great tzaddik of the generation — of great level — who is the aspect of Moshe — whose soul is from the aspect of ra'ava d'ra'avin — the will within the wills. He knows the will of each and every one from where it draws in its root. And therefore he is "a man who has spirit within him" — who knows how to go according to the spirit of each and every one — for he knows to bind and unify the spirit and the will of each and every one in the root of the Will. And there he unifies and binds all of them in one supernal Will. And then great and wondrous love and peace flows between them — since all of them — with their different and varied views and wills — are bound and unified in one supernal Will — in which there is no change whatsoever — and there all is one and all is peace — for everything is included in One. (ibid., above os)
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר נִמְצָא צַדִּיק כָּזֶה, שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁעַל־יָדוֹ הָיָה נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה הָיוּ הַכֹּל שָׁבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי עַל־יָדוֹ הָיוּ הַכֹּל נִכְלָלִין בְּרָצוֹן אֶחָד הָעֶלְיוֹן, וְהָיוּ מִתְבַּטְּלִים כָּל כֹּחוֹת הַיֵּצֶר הָרָע וְכָל הַכְּפִירוֹת וְכָל הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁשֹּׁרֶשׁ כֻּלָּם מִבְּחִינַת שִׁנּוּי הָרְצוֹנוֹת. אַךְ כְּשֶׁרוֹאֶה הַבַּעַל־דָּבָר שֶׁנִּמְצָא צַדִּיק כָּזֶה שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה, בְּחִינַת רַעֲוָא דְרַעֲוִין, שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין הַכֹּל, אֲזַי הוּא מְעוֹרֵר מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל עַל זֶה הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּעַצְמוֹ, עַד שֶׁהַכֹּל חוֹלְקִין עָלָיו בְּיוֹתֵר מֵעַל כָּל הָעוֹלָם, כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, כִּי הַשִּׁנּוּי וְהָרִחוּק שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ הוּא מוּעָט מְאֹד, כִּי בְּרֹב דַּרְכֵיהֶם הֵם שָׁוִים זֶה לָזֶה בְּתַאֲווֹתֵיהֶם וּבְמִדּוֹתֵיהֶם, רַק שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה רִחוּק וְשִׁנּוּי בֵּינֵיהֶם, אֲבָל מִזֶּה הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַכֹּל רְחוֹקִים לְגַמְרֵי, כִּי הוּא מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא מִכָּל שִׁנּוּי הָרְצוֹנוֹת שֶׁל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, כִּי הוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מִכָּל הָעוֹלָם וְאֵין לוֹ שׁוּם רָצוֹן בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל, רַק הוּא כָּלוּל תָּמִיד בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת רַעֲוָא דְרַעֲוִין. וּמִי שֶׁמַּאֲמִין בּוֹ וּמִתְקָרֵב אֵלָיו, אֲזַי כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָכוֹל לִמְצֹא עַצְמוֹ בְּתוֹךְ זֶה הַצַּדִּיק, כִּי הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל וְכָלוּל מִכֻּלָּם, כִּי הוּא בִּבְחִינַת רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְלֻבָּשׁ בְּכָל הָרְצוֹנוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. אַךְ כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר מַכְנִיס כְּפִירוֹת וּמַחֲלֹקֶת בְּלֵב בְּנֵי־אָדָם לַחֲלֹק לִבָּם מֵעָלָיו, אֲזַי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁעָלָיו גָּדוֹל יוֹתֵר מִכָּל מִינֵי מַחֲלֹקֶת שֶׁבָּעוֹלָם, מֵחֲמַת שֶׁהוּא רָחוֹק וּמְרוֹמָם מְאֹד מִכָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁל כָּל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁכֻּלָּם יֵשׁ בָּהֶם שִׁנּוּיִים, וְהוּא אֵין לוֹ שׁוּם שִׁנּוּי רָצוֹן שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, וְעַל־כֵּן כֻּלָּם חוֹלְקִים עָלָיו וְאֵין יְכוֹלִים לְסָבְלוֹ. וְלִפְעָמִים הַבַּעַל־דָּבָר מִתְגָּרֶה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁמַּכְנִיס טִינָא גַּם בְּלֵב הַצַּדִּיקִים הַקְּטַנִּים מִמֶּנּוּ לַחֲלֹק עָלָיו. וְזֶה בְּחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁל הַשְּׁבָטִים עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק. וּבֶאֱמֶת אַף־עַל־ פִּי שֶׁכֻּלָּם הָיוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים, וּמְקַשְּׁרִים קְשָׁרִים נִפְלָאִים דִּקְדֻשָּׁה וּמְיַחֲדִים יִחוּדִים גְּדוֹלִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן כֻּלָּם הָיוּ צְרִיכִין לָבוֹא וּלְהִתְקַשֵּׁר אֵלָיו, כִּי הוּא הַזָּקֵן הָאֱמֶת שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַח הָרָצוֹן, רַעֲוָא דְרַעֲוִין, שֶׁלְּשָׁם צְרִיכִין לְקַשֵּׁר כָּל הָרְצוֹנוֹת כֻּלָּם לְשֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן. וְזֶה בְּחִינַת: "וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָֹ לַאֲלֻמָּתִי". וְרַק עַל־יָדוֹ נִתְגַּלֶּה אֱמוּנַת הָרָצוֹן, שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְנִכְנָע וְנִתְבַּטֵּל דַּעַת חַכְמֵי הַטֶּבַע, שֶׁכָּל חָכְמָתָם מְיֻסֶּדֶת עַל אוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם מִמַּעֲרֶכֶת הַכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת כֻּלָּם מִתְנַהֲגִים רַק בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ, בְּחִינַת רַעֲוָא דְרַעֲוִין, שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ נִשְׁמַת הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף. וְזֶה בְּחִינַת: "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְכוּ' מִשְׁתַּחֲוִים לִי". אַךְ אַף־עַל־פִּי שֶׁיּוֹסֵף הַצַּדִּיק מְרַמֵּז וּמוֹדִיעַ זֹאת לִבְנֵי הָעוֹלָם קְצָת מֵעֹצֶם גֹּדֶל מַעֲלָתוֹ וְכוּ', אַף־עַל־פִּי־כֵן גָּדוֹל כֹּחַ הַבְּחִירָה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעוֹרֵר לִפְעָמִים הַמַּחֲלֹקֶת וְהַשִּׂנְאָה בְּיוֹתֵר, בִּבְחִינַת "וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ וְכוּ'". וּבֶאֱמֶת לְפִי גֹּדֶל הִתְגָּרוּת הַבַּעַל־ דָּבָר, רָצָה לַהֲסִיתָם שֶׁיַּהַרְגוּ אֶת יוֹסֵף הַצַּדִּיק, וְאָז הָיָה הָעוֹלָם חָרֵב לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו חָמַל עֲלֵיהֶם וְעַל כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָם, וְסִבֵּב בְּרַחֲמָיו שֶׁלֹּא הֲרָגוּהוּ לְגַמְרֵי, רַק מְכָרוּהוּ בְּכֶסֶף לְמִצְרָיִם. וּמֵאַחַר שֶׁיּוֹסֵף נִשְׁאַר חַי עַל־כָּל־ פָּנִים, סִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו, עַד שֶׁאַחַר־כָּךְ שָׁבוּ כֻּלָּם בִּתְשׁוּבָה וְנִתְחָרְטוּ עַל מְכִירָתוֹ, עַד שֶׁחָזְרוּ וְנִתְקַבְּצוּ וְנִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, וּבָאוּ כֻּלָּם אֵלָיו בְּאַהֲבָה וּבְהַכְנָעָה גְדוֹלָה, כִּי בֶּאֱמֶת מֵאַחַר שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן, בְּוַדַּאי כֻּלָּם צְרִיכִין לָבוֹא וּלְהִתְקַשֵּׁר אֵלָיו, וְזֶה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלָּהֶם כַּנַּ"ל. וְכֵן נוֹהֵג בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל־כָּךְ בִּפְרָטִיּוּת (שם אותיות יא יג).
54. In every generation and every generation there is found such a tzaddik — who knows how to go according to the spirit of each and every one — as mentioned above — through whom peace would be made in the world — and through this all would return to Hashem. For through him all would be included in one supernal Will — and all the powers of the evil inclination and all the apostasies and all the disputes would be nullified — whose root is all from the aspect of the difference of the wills. But when the adversary sees that there is found such a tzaddik — who is the aspect of Moshe — the aspect of ra'ava d'ra'avin — who is capable of making peace between all — then it stirs great dispute against this very great tzaddik himself — until all dispute him even more than all the world. For in truth all are distant from him — for the difference and distance between one person and their fellow is very small — for in most of their ways they are alike in their desires and in their traits — only there is some distance and difference between them. But from this great tzaddik — all are completely distant — for he is exalted and elevated above all the differences of will of all worldly people. For he is completely removed from all the world and has no will whatsoever in this world at all — only he is always included in the supernal Will — the aspect of ra'ava d'ra'avin . And one who believes in him and draws close to him — then each and every one can find themselves within this tzaddik — for he is the root of all Israel's souls and is composed of all of them. For he is in the aspect of the will within the wills — that is: the supernal Will clothed in all the wills and souls of all worldly people. But when the adversary introduces apostasies and dispute into people's hearts to divide their heart from him — then the dispute against him is greater than all kinds of dispute in the world — because he is so distant and exalted above all the wills of all those who come into the world — all of whom have changes — while he has no worldly will-change whatsoever. And therefore all dispute him and are unable to bear him. And sometimes the adversary provokes so greatly — until it introduces resentment also into the hearts of the tzaddikim smaller than him to dispute him. And this is the aspect of the dispute of the tribes against the righteous Yosef. And in truth — even though all of them were great and awesome tzaddikim — making wondrous holy bonds and making great yichudim — even so all of them needed to come and attach themselves to him. For he is the true holy elder of holiness — the aspect of the brow of the Will [ metzach haratzon ] — ra'ava d'ra'avin — to which all the wills — all of them — must be bound and connected to the root of the Will. And this is the aspect of: "and behold your sheaves surrounded and bowed down to my sheaf." And only through him is the faith of the Will revealed — that all is conducted only by His will — and the knowledge of the wisdom-of-nature philosophers is subdued and nullified — whose entire wisdom is founded on the signs of the heavens — the ordering of the stars and the constellations — which in truth all of them are conducted only by the holy supernal Will — the aspect of ra'ava d'ra'avin — from which is the root of the soul of the tzaddik who is the aspect of Yosef. And this is the aspect of: "and behold the sun and the moon... bowed to me." But even though the righteous Yosef hints and makes known to the people of the world somewhat of the great extent of his level — and so on — even so the power of free will is great — until through this the dispute and hatred sometimes intensifies even more: "and they added to hate him even more." And in truth according to the great extent of the adversary's provocation — it wanted to incite them to kill the righteous Yosef — and then the world would have been entirely destroyed — G-d forbid. But Hashem in His mercy had compassion on them and on the totality of the world — and arranged in His mercy that they not kill him entirely — only sold him for money to Egypt. And since Yosef remained alive at any rate — Hashem arranged in His mercy — until afterward all of them returned in teshuva and regretted his sale — until they returned and gathered — and Yosef made himself known to his brothers — and all came to him in love and in great humility. For in truth since he is the root of the Will — certainly all must come and attach themselves to him — and this is the essential completeness of all of them as mentioned. And so it conducts itself in every generation and every generation — and it is impossible to explain all of this in detail. (ibid., os 11, 13)
רֹב הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים אֲמִתִּיִּים, וְיֵשׁ מֵהַחוֹלְקִים שֶׁהֵם לוֹמְדִים קְצָת בְּגֶפֶ"ת, וְיֵשׁ שֶׁלּוֹמְדִים גַּם־כֵּן קַבָּלָה וּכְתָבִים, אֲבָל מַעֲשֵׂיהֶם אֵינָם כַּהֹגֶן, וְיֵשׁ מֵהֶם מְקֻלְקָלִים לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְּלַן; וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מְקֻלְקָלִים כָּל־כָּךְ, אֲבָל עַל־כָּל־פָּנִים הֵם מִתְרַשְּׁלִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְאֵינָם מִתְפַּלְלִים בְּכַוָּנָה וּבְכֹחוֹת וִיגִיעוֹת; וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁרוֹדְפִים אַחַר הַהֶבֶל שֶׁל מָמוֹן וְכָבוֹד וְהִתְנַשְּׂאוּת וְכַיּוֹצֵא, וְהֵם מִתְגָּרִים בְּהַכְּשֵׁרִים וִירֵאִים תְּמִימֵי דֶרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה' בֶּאֱמֶת, וְחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם וְרוֹדְפִים אוֹתָם בְּכַמָּה מִינֵי רְדִיפוֹת וְלֵיצָנוּת בְּלִי שִׁעוּר. וְזֶה בְּחִינַת עֲדַת קֹרַח, כִּי קֹרַח בְּוַדַּאי הָיָה חָכָם וְלַמְדָן גָּדוֹל, וְגַם בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה הָיָה חָכָם גָּדוֹל מְאֹד, וְקִבֵּץ עִמּוֹ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת, שֶׁהָיוּ גַם־כֵּן בְּוַדַּאי חֲכָמִים וְלוֹמְדִים גְּדוֹלִים, וּבָא עִמָּהֶם לַחֲלֹק עַל משֶׁה וְאַהֲרֹן, וְטָעֲנוּ עִמָּהֶם: "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כֻּלָּם שָׁמְעוּ בְּסִינַי וְכוּ' (כְּאִלּוּ הָעִקָּר הוּא רַק הַשְּׁמִיעָה וְהַלִּמּוּד בְּעַצְמוֹ), "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'". וְזֶה הָיָה פְּגָם גָּדוֹל, כִּי חָלְקוּ וְהִפְרִידוּ בֵּין לַמְדָן לְצַדִּיק, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי הַלִּמּוּד וְהַחָכְמָה הוּא מַעֲלָה גְדוֹלָה וְעִקָּר גָּדוֹל, אֲבָל עִקַּר שְׁלֵמוּת תַּכְלִית מַעֲלַת הַלִּמּוּד הוּא כְּשֶׁבָּאִים עַל־יְדֵי־זֶה לְמַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וְאָמְרוּ: שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּבוֹעֵט בְּאָבִיו וְכוּ'. וְאִם הָיוּ מַאֲמִינִים בְּהָאֱמֶת שֶׁהָעִקָּר הוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה, לֹא הָיוּ אוֹמְרִים "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ" וְכוּ', כִּי הָיָה רָאוּי לָהֶם לְהָבִין הָאֱמֶת, שֶׁמּשֶׁה וְאַהֲרֹן קְדֻשָּׁתָם גָּבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד, וְאֵין לָהֶם שׁוּם עֶרֶךְ נֶגֶד קְדֻשָּׁתָם הַגָּבוֹהַּ, מֵאַחַר שֶׁהֵם יוֹדְעִים בְּנַפְשָׁם שֶׁעֲדַיִן הֵם מְשֻׁקָּעִים בְּתַאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו. וְעַל־ כֵּן אָמַר לָהֶם משֶׁה: "קְחוּ לָכֶם מַחְתֹּת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ וְכוּ'", שֶׁיַּקְרִיבוּ קְטֹרֶת, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: הֵא לָכֶם קְטֹרֶת הֶחָבִיב מִן הַכֹּל, הַיְנוּ שֶׁהֶרְאָה לָהֶם שֶׁאֲפִלּוּ בַּעֲבוֹדָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים לֹא הַמַּעֲשֶׂה בִּלְבַד הוּא הָעִקָּר, כִּי אִם כְּשֶׁעוֹשִׂין הָעֻבְדָּא וְהַמַּעֲשֶׂה בִּשְׁלֵמוּת עַל־פִּי תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבְכַוָּנָה רְצוּיָה, וְהָרְאָיָה, שֶׁהֲרֵי עֲבוֹדַת הַקְּטֹרֶת, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה וְקָרְבָּן חָבִיב מְאֹד מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת וְהַקָּרְבָּנוֹת, וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַזַ"ל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֲפִלּוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁהִקְרִיבוּ אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אוֹתָם, יָצְאָה אֵשׁ מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם, וּמִכָּל־ שֶׁכֵּן עֲדַת קֹרַח, שֶׁהָיוּ זָרִים גְּמוּרִים, אַף־ עַל־פִּי שֶׁהָיוּ חֲכָמִים וְלוֹמְדִים וּמְקֻבָּלִים גְּדוֹלִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן נִשְׂרְפוּ עַל־יְדֵי אֵשׁ הַקְטֹרֶת בְּעַצְמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁהִתְרָה בָּהֶם בַּתְּחִלָּה, שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁסַּם הַמָּוֶת נָתוּן בְּתוֹכוֹ שֶׁבּוֹ נִשְׂרְפוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא, הַיְנוּ שֶׁהוֹדִיעַ לָהֶם מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה גָבוֹהַּ וְנַעֲלֶה מַעֲלָתוֹ מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר, כְּמַאֲמַר רַזַ"ל: וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם, אֲבָל כָּל זֶה כְּשֶׁהַבְּחִינַת לַמְדָן מְחֻבָּר וְנִכְלָל עִם בְּחִינַת צַדִּיק, שֶׁהוּא גַם צַדִּיק וְחָסִיד גָּדוֹל מְאֹד בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה; אֲבָל אִם חַס וְשָׁלוֹם מַפְרִיד הַלִּמּוּד מִבְּחִינַת צַדִּיק, אֲזַי לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם־מָוֶת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל. וְגַם רִמֵּז לָהֶם, שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק וְהַלַּמְדָן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרִית עִלָּאָה וּבְרִית תַּתָּאָה, הוּא, שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְכִסּוּפִין טוֹבִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת נְקֻדּוֹת לְאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִצְטָרְפִין וְנִצְטַיְּרִין כָּל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב בִּבְחִינַת סַם חַיִּים, וְאָז יֵשׁ לְהַלִּמּוּד שְׁלֵמוּת. וּמֵחֲמַת שֶׁהַכִּסּוּפִין הֵם בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת קְטֹרֶת, עַל־כֵּן רִמֵּז לָהֶם דָּבָר זֶה בַּעֲבוֹדַת הַקְּטֹרֶת, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת לַמְדָן בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת כִּסּוּפִין הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲבוֹדַת הַקְּטֹרֶת, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אַדְּרַבָּא לֹא זָכָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַיֵּן שָׁם גַּם כֵּן מֵעִנְיַן בְּלִיעַת קֹרַח, הַכֹּל עַל־פִּי הַנַּ"ל (הלכות אומנין, הלכה ד, אות לה).
55. [Note: Entry 55 in this section, concerning truth and the light that does not shine by itself — but only as a window through which light enters — and the cross-reference to Korach's swallowing — was confirmed complete in the original file and remains as translated. See Hil. Tziduk HaDin, Halacha 3, os 2. ]
הַרְבֵּה הַרְבֵּה אֲנָשִׁים נֶאֶבְדוּ מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת עַל יְדֵי שֶׁאוֹחֲזִים בְּמַחֲלֹקֶת עַל הַכְּשֵׁרִים וִירֵאִים אֲמִתִּיִּים, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת, יֵשׁ שָׁם נִיצוֹצֵי קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם, כַּמּוּבָא, וּבָהֶם נֶאֱמַר: "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל". אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן סוֹף כָּל סוֹף עֲתִידִין גַּם הֵם לְהִתְבַּקֵּשׁ וּלְהִמָּצֵא וּלְהִתְתַּקֵּן, וְעִקַּר תִּקּוּנָם יִהְיֶה עַל־יְדֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל אֵלּוּ הַכְּשֵׁרִים בְּעַצְמָם, שֶׁחָלְקוּ עֲלֵיהֶם וְרָדְפוּ אוֹתָם, כִּי אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים וּתְמִימֵי־דֶרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה' בֶּאֱמֶת, עִקַּר שְׁלֵמוּת עֲבוֹדָתָם הוּא מַה שֶּׁזּוֹכִין לְכִסּוּפִין טוֹבִים בְּכָל עֵת, וְאֵינָם מִסְתַּפְּקִים עַצְמָן בְּמַדְרֵגָתָם וַעֲבוֹדָתָם, רַק אֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּגִּיעִין לְמַעֲלָה יְתֵרָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם נִכְסָפִין מְאֹד מְאֹד לִזְכּוֹת לְמַעֲלָה יְתֵרָה עוֹד בְּיוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְדוֹרְשִׁים וּמְבַקְשִׁים וּמְחַפְּשִׂים בְּכָל עֵת לִזְכּוֹת לִשְׁלֵמוּת יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כִּמְחַפֵּשׂ אַחַר אֲבֵדָתוֹ, וּמִתְחַנְנִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ הַרְבֵּה עַל זֶה. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁמַּעֲלָתוֹ הָיָה גָבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּסוֹף תְּמַנְיָא אַפֵּי סִיֵּם: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ וְכוּ'". וּמִזֶּה יְכוֹלִין לְהָבִין מֵרָחוֹק קְצָת גֹּדֶל מַעֲלַת קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים וְגֹדֶל קְדֻשַּׁת הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלָּהֶם, וּבְוַדַּאי הֵם פּוֹעֲלִים בִּתְפִלָּתָם שֶׁמְּבַקְשִׁים "בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ" וְכוּ', וַעֲתִידִים בְּוַדַּאי לְהִתְבַּקֵּשׁ, וּבְכֹחָם וּזְכוּתָם יִתְבַּקְשׁוּ וְיַעֲלוּ כָּל הָאֲבֵדוֹת כֻּלָּם, עַד שֶׁיַּעֲלוּ עַל־יְדֵי־ זֶה גַם כָּל הַחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם וְהָרְחוֹקִים מֵהֶם וְיָשׁוּבוּ כֻּלָּם אֲלֵיהֶם. וְכָל זֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָמְרוּ: עֲדַת קֹרַח עֲתִידָה לְהִתְבַּקֵּשׁ וְלַעֲלוֹת; כְּתִיב "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל", וּבְדָוִד הוּא אוֹמֵר: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ" - מָה אֲבֵדָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד עֲתִידָה לְהִתְבַּקֵּשׁ, אַף כָּאן אֲבֵדָה הָעֲתִידָה לְהִתְבַּקֵּשׁ וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל (שם).
56. Very many — very many — people have been lost from both worlds by holding to dispute against the genuinely upright and truly G-d-fearing. For in every place where there is dispute — there are sparks of Korach there — sparks of the destruction-of-the-world — in the aspect of: "and the earth opened its mouth and swallowed them." And the essential loss of those who hold to dispute against the upright is — that they lose the World to Come — for they swallow themselves in the earth — in the aspect of the earth opening its mouth. And not only them themselves — but also they bring all those connected with them and drawn after them to loss — in the aspect of: "and all the people that were for Korach." (Hil. Rivis, Halacha 5, os 18)
עִקַּר אֲרִיכַת גָּלוּת הוּא מִמַּה שֶּׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִתְגַּבֵּר הַשֶּׁקֶר מְאֹד וְחוֹלֵק עַל הָאֱמֶת וְרוֹצֶה לְהַסְתִּיר וּלְהַעְלִים אֶת הָאֱמֶת, עַד שֶׁאוֹמֵר עַל הָאֱמֶת שֶׁהוּא שֶׁקֶר, בִּבְחִינַת "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה", שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁמַּלְכוּת עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו, שֶׁהֵם כֻּלּוֹ שֶׁקֶר, בִּבְחִינַת "אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וְכוּ'", וְהֵם מִתְגַּבְּרִין וְשׁוֹלְטִין עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת "כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת", וְהַשֶּׁקֶר הִתְגַּבֵּר כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהִכְנִיס הַבַּעַל־דָּבָר עִרְבּוּבְיָא גְדוֹלָה בֵּין יִשְׂרָאֵל גַּם־כֵּן, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה הָאֱמֶת עֲדָרִים עֲדָרִים וְכָל אֶחָד אוֹמֵר שֶׁאֶצְלוֹ הָאֱמֶת. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי אֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נִמְצָא אֵיזֶה נְקֻדָּה שֶׁל אֱמֶת, אַף־ עַל־פִּי־כֵן מֵחֲמַת תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וְטִרְדוֹתָיו, וּבִפְרָט מֵחֲמַת תַּאֲוַת מִשְׁגָּל וְתַאֲוַת מָמוֹן, עַל־יְדֵי־זֶה הָאֱמֶת אֵינוֹ מְבֹרָר אֵצֶל כָּל אֶחָד בִּשְׁלֵמוּת, וְעִקַּר תִּקּוּן וּבֵרוּר הָאֱמֶת הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. אַךְ הַבַּעַל־דָּבָר הִתְגַּבֵּר שנא בְּיוֹתֵר וְהֵקִים רָאשִׁים שֶׁל שֶׁקֶר, וְהֵם חוֹלְקִים עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת וְרוֹצִים לְהַסְתִּיר וּלְהַעְלִים אוֹתוֹ, וּמִזֶּה עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת. וְגַם בָּזֶה יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כְּתִיב: "ה' בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו וְכוּ', מַה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי וְכוּ'". וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבֹאָר גַּם בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבַתִּקּוּנִים: "וַי לְיִשְׂרָאֵל כַּד אִתְבְּלָעוּ בְּעֵרֶב־רַב, דַּעֲלֵיהוֹ אִתְּמַר: 'וְלֹא נוֹדַע כִּי בָּאוּ אֶל קִרְבֶּנָּה' וְכוּ', עַד הָיוּ שָׂרֶיהָ לְרֹאשׁ אִנּוּן עֵרֶב־רַב דְּאִנּוּן רֵישֵׁי עַמָּא, וַעֲלֵיהוֹן אִתְּמַר: 'שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים' וְכוּ'", כִּי הֵם עִקַּר הַגַּנָּבִים, שֶׁגּוֹנְבִים דַּעַת הֶהָמוֹן וּמַסְתִּירִין אוֹר נְקֻדַּת הָאֱמֶת כָּל־כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם, בִּבְחִינַת "וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָּה" כַּנַּ"ל. וְשֹׁרֶשׁ הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת דָּתָן וַאֲבִירָם שֶׁחָלְקוּ עַל משֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנִּמְשַׁךְ הַכֹּל מִמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהוּא מַחֲלֹקֶת קַיִן עַל הֶבֶל, כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת, שֶׁאַלּוּפֵי עֵשָׂו רוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר עַל כְּלַל קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָמְרוּ עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת, בְּחִינַת "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב": כְּשֶׁרָאָה אַלּוּפֵי עֵשָׂו נִתְיָרֵא מְאֹד וְאָמַר: מִי יוּכַל לִכְבּשׁ אֶת כֻּלָּם? מָה כְתִיב לְמַטָּה: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף וְכוּ'" - נִיצוֹץ אֶחָד יוֹצֵא מִיּוֹסֵף שֶׁמְּכַלֶּה וְשׂוֹרֵף אֶת כֻּלָּם. מָשָׁל לְפִשְׁתָּנִי וְכוּ', הַפֶּחָמִי תָּמַהּ: אָנָה יִכָּנֵס כָּל הַפִּשְׁתָּן הַזֶּה? פִּקֵּחַ אֶחָד הֵשִׁיב לוֹ: נִיצוֹץ אֶחָד יוֹצֵא מִמַּפּוּחַ שֶׁלְּךָ שֶׁשּׂוֹרֵף אֶת כֻּלּוֹ וְכוּ'. הַפִּשְׁתָּנִי הוּא בְּחִינַת קַיִן, שֶׁהֵבִיא קָרְבָּנוֹ פִּשְׁתָּן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל, וְהוּא הָיָה בַּעַל מַחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹן, וּמִמֶּנּוּ נִמְשַׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל כָּל מִינֵי מַחֲלֹקֶת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהַשֶּׁקֶר חוֹלֵק עַל הָאֱמֶת וְרוֹצֶה לְהַעְלִים אוֹתוֹ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבְּרִים אַלּוּפֵי עֵשָׂו לְגַמְרֵי. וְעַל־כֵּן יַעֲקֹב, שֶׁהוּא נְקֻדַּת הָאֱמֶת, הָיָה מִתְיָרֵא מְאֹד שֶׁלֹּא יִתְעַלֵּם הָאֱמֶת לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם; מָה כְתִיב לְמַטָּה: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף וְכוּ", נִיצוֹץ אֶחָד יוֹצֵא וְכוּ'. הַיְנוּ, כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה', כִּי יֵשׁ בְּחִינַת יוֹסֵף, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁיָּכוֹל לְהַלְהִיב אוֹר הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, בִּבְחִינַת "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה", עַד שֶׁיִּשְׂרֹף וִיכַלֶּה לְכָל הַשְּׁקָרִים שֶׁלָּהֶם, כִּי קוּשְׁטָא קָאֵי, כִּי נִיצוֹץ אֶחָד מִקְּדֻשַּׁת הָאֱמֶת וּמִקְּדֻשַּׁת אוֹר תּוֹרָתוֹ הָאֲמִתִּית שֶׁמֵּאִיר וּמִתְנוֹצֵץ בְּלֶב אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת וּמַטֶּה דַעְתּוֹ וּלְבָבוֹ אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְהַנִּיצוֹץ הַזֶּה הוּא שׂוֹרֵף וּמְכַלֶּה כָּל הַשְּׁקָרִים וְהַהַטְעָאוֹת שֶׁל בְּחִינַת אַלּוּפֵי עֵשָׂו וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, כִּי שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד (הל' גניבה ה"ה, אותיות לא לב לג).
57. The essential prolonging of exile is from the fact that in every generation and every generation falsehood intensifies greatly and disputes truth — and wishes to hide and conceal the truth — until it says of the truth that it is falsehood — the aspect of "and truth was cast to the ground." This is the aspect of what the kingdom of Esav and his chiefs — who are all falsehood — the aspect of "whose mouth speaks falsehood" — are intensifying and dominating over Israel — who are the aspect of "entirely a seed of truth." And the falsehood intensified so greatly — until the adversary introduced great confusion among Israel themselves as well — until the truth became like flocks and flocks — and each one says that theirs is the truth. For even though certainly in every Jew there is found some point of truth — even so — because of this world's desires and its burdens — and in particular because of the desire for illicit relations and the desire for money — through this the truth is not clarified in completeness in each one. And the essential repair and clarification of the truth is through the true tzaddik — who is the aspect of the very essence of the truth-point in Israel. But the adversary intensified greatly and raised up heads of falsehood — and they dispute the point of truth and wish to hide and conceal it — and from this is the essential prolonging of exile. And there are also in this many many aspects. And therefore in truth it is written: "Hashem will come in judgment with the elders of His people and its officers — why do you crush My people." And this is the aspect of what is explained also in the holy Zohar and in the Tikkunim: "Woe to Israel when they are swallowed up by the Erev Rav — of whom it is said: 'and it was not known that they had come within her' — and so on — 'her officers became chiefs' — those are the Erev Rav who are heads of the people — and of them it is said: 'your officers are rebellious and companions of thieves.'" For they are the essential thieves — who steal the common people's minds — and hide the light of the truth-point so much — until it is impossible to stand against them — the aspect of "and it was not known that they had come within her" — as mentioned. And the root of the dispute in every generation against the true tzaddik is the aspect of the dispute of Dasan and Aviram who disputed Moshe Rabbeinu — all flowing from the first dispute in the world — which is the dispute of Kayin against Hevel — as brought in the writings of the Ari of blessed memory. And through this is the essential prolonging of exile — as Esav's chiefs wish to intensify against the totality of Israel's holiness. And this is hinted in our Sages' words about Yaakov Avinu — who is the aspect of the very essence of the truth-point — the aspect of "give truth to Yaakov" : when he saw Esav's chiefs he was very afraid and said: "Who can subdue all of them?" What is written below: "these are the generations of Yaakov — Yosef" — one spark goes forth from Yosef that destroys and burns them all. The parable of the flax-spinner — and so on. The charcoal-maker was astonished: where will all this flax enter? A clever one answered him: one spark goes forth from your bellows that burns it all. The flax-spinner is the aspect of Kayin — who brought his offering of flax — as our Sages said. And he was the first disputant in the world. And from him there descended and extended all kinds of dispute in the world — that falsehood disputes truth and wishes to conceal it — until through this Esav's chiefs intensify entirely. And therefore Yaakov — who is the truth-point — was very afraid lest the truth be entirely concealed — G-d forbid. What is written below: "these are the generations of Yaakov — Yosef" — one spark goes forth — and so on. That is: for even so — "but You, Hashem, are on high forever" — for there is the aspect of Yosef — who is the aspect of the true tzaddik — who is capable of kindling the light of truth in the world — the aspect of "and the house of Yosef shall be a flame" — until he burns and destroys all their falsehoods. For truth stands firm. For one spark from the holiness of the truth and from the holiness of the light of his true Torah — that shines and sparkles in the heart of the Israelite — who desires the truth and inclines their mind and heart toward the truth as true truth — this spark burns and destroys all the falsehoods and deceptions of the aspect of Esav's chiefs. For "lips of truth shall be established forever." (Hil. Gneyva, Halacha 5, os 31, 32, 33)
בְּעִנְיַן הַפְּגָם שֶׁל הַדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, בָּזֶה נִכְשָׁלִים הַרְבֵּה בְּנֵי־אָדָם גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, עַד שֶׁנּוֹגֵעַ הַפְּגָם לִפְעָמִים גַּם בְּצַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים, בִּבְחִינַת "כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וְכוּ'". וְזֶה הָיָה הַפְּגָם שֶׁל רְאוּבֵן, שֶׁקִּנֵּא קִנְאַת אִמּוֹ וְחִלֵּל יְצוּעֵי אָבִיו, אַף שֶׁבְּוַדַּאי הָיָה צַדִּיק גָּדוֹל וְכַוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה פְּגָם גָּדוֹל, וְנֶאֱמַר עַל זֶה: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר", פַּחַז דַּיְקָא; וְכֵן הַפְּגָם שֶׁל שִׁמְעוֹן וְלֵוִי בִּמְכִירַת יוֹסֵף, וְנֶאֱמַר עַל זֶה: "כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם", כִּי זוֹ הַבְּחִינָה שֶׁל דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה הוּא בְּחִינַת חָמָס וְגָזֵל, אֲפִלּוּ אִם פּוֹגֵם בָּזֶה צַדִּיק גָּדוֹל מְאֹד. וּבֶאֱמֶת יֵשׁ בָּזֶה יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל כַּמָּה בְּנֵי־אָדָם, וְלִפְעָמִים אַף אֵצֶל הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה, שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר אֶחָד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא מִצְוָה, הֵם מַפְקִירִים הַכֹּל וּבָאִים עַל־יְדֵי־זֶה לִידֵי קִלְקוּלִים רַבִּים, וּבִפְרָט כְּשֶׁבָּאִים עַל־יְדֵי־זֶה לִידֵי מַחֲלֹקֶת. וּכְשֶׁתְּעַיֵּן בְּכָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהָיָה בֵּין הַצַּדִּיקִים וְהַגְּדוֹלִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הַכֹּל הָיָה בִּבְחִינָה זֹאת, שֶׁהַבַּעַל־דָּבָר הִטְעָה אוֹתָם כְּאִלּוּ שֶׁכְּנֶגְדָּם פּוֹגֵם הַרְבֵּה, וּמִצְוָה לִמְסֹר נַפְשָׁם בִּשְׁבִיל לְהָדְפָם וּלְרָדְפָם וְכוּ'. וּבֶאֱמֶת שָׁגוּ בָּזֶה מְאֹד, כִּי עַל־יְדֵי מַחֲלֹקֶת וָכַעַס אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק צְרִיכִין לְהִתְיַשֵּׁב הַרְבֵּה אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיָן כָּזֶה, וְהָעִקָּר, לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּנְחֵהוּ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, וּלְהִתְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הַרְבֵּה אִם יֶשׁ לוֹ כֹּחַ לְרָדְפוֹ, וְאִם חִיּוּב מִצְוָה זֹאת חָל עָלָיו דַּיְקָא, כִּי מִצְוָה כָּזֹאת אוּלַי טוֹב יוֹתֵר שֶׁתִּתְקַיֵּם עַל־יְדֵי אֲחֵרִים. בִּפְרָט אוּלַי כַּוָּנַת שֶׁכְּנֶגְדּוֹ גַּם־כֵּן לַשָּׁמַיִם, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין דְּבָרָיו, וְגַם אָמְרוּ עָלָיו הַרְבֵּה שְׁקָרִים וּכְזָבִים, בְּחִינַת "אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב". וְיֵשׁ בָּזֶה עוֹד הַרְבֵּה לְדַבֵּר, כַּאֲשֶׁר יָבִין הַמַּשְׂכִּיל בְּעַצְמוֹ (הל' גזילה הלכה ה, אותיות ז ח ט).
58. Regarding the blemish of one who forces the hour [ docheik es hasha'a ] — in this many people stumble — great and small — until the blemish sometimes touches even great and awesome tzaddikim — in the aspect of the dispute of the tribes against Yosef — who forced the hour and revealed his greatness before its time — and through this caused the dispute. For there is a time for everything — and one must wait for the proper time — and not force things before their time. And one who forces the hour — the hour presses upon them — for through forcing one causes opposition and dispute — until even their closest ones turn against them for a time. But in the end — the truth prevails — and all who were against them recognize the truth — as the tribes recognized and said: "we are guilty." (Hil. Nezikin, Halacha 6)
כָּל הַהֶזֵּקוֹת בָּאִים מֵהַשִּׁנּוּיִים וְהַהֲפָכִים שֶׁבָּעוֹלָם, כְּשֶׁאֵין נִזְהָרִין לְהִתְנַהֵג בָּהֶם כָּרָאוּי, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ וְזֶה בָּא בְּקוֹרָתוֹ, וְהִזִּיק בַּעַל הַקּוֹרָה אֶת הֶחָבִיּוֹת, וְכֵן: זֶה בָּא בְּנֵרוֹ וְזֶה בָּא בְּפִשְׁתָּנוֹ וְכוּ'. אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי שְׁנֵיהֶם צְרִיכִים לְהָעוֹלָם, וְלִפְעָמִים צְרִיכִין שְׁנֵיהֶם יַחַד, כְּגוֹן שֶׁיּוֹשֵׁב עַל הַקּוֹרָה וְשׁוֹתֶה מֵהֶחָבִיּוֹת; נִמְצָא שֶׁשְּׁנֵיהֶם יַחַד עוֹשִׂין צָרְכֵי הָאָדָם. אַךְ כְּשֶׁפּוֹגְעִין זֶה בָּזֶה וְאֵין נִזְהָרִין זֶה מִזֶּה, וְהוֹלֵךְ אֶחָד כְּנֶגֶד חֲבֵרוֹ, אֲזַי נִזּוֹק אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ. וְכֵן בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁרֻבָּם כְּכֻלָּם הֵם הַפְכִּיִּים זֶה מִזֶּה: הָאֵשׁ מִן הַמַּיִם וְכַיּוֹצֵא, וְכֻלָּם צְרִיכִין לְהָעוֹלָם, רַק שֶׁיִּזָּהֲרוּ לְהִתְנַהֵג בָּהֶם בַּמֶּזֶג הַשָּׁוֶה, וְאָז כָּל אֶחָד מוֹעִיל וּמְסַיֵּעַ לַחֲבֵרוֹ, וְעַל־יְדֵי כֻּלָּם בָּאִים אֶל תַּכְלִית הַמְכֻוָּן בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. עַל־כֵּן גַּם בְּנֵי־אָדָם צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אֶחָד כְּנֶגֶד חֲבֵרוֹ בְּלִי הַכְרָעָה וְשָׁלוֹם, שֶׁאָז יַזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה וְיִתְקַלְקֵל הַמְכֻוָּן. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מְאֹד מִמַּחֲלֹקֶת וְלִבְלִי לְבַקֵּשׁ קִנְאָה וְשִׂנְאָה עַל חֲבֵרוֹ; אַדְּרַבָּא, יִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לָדוּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף־זְכוּת, כִּי לִפְעָמִים נִדְמֶה לְהָאָדָם שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְכַּוֵּן בְּמַעֲשָׂיו לְהַקְנִיטוֹ מֵחֲמַת שֶׁעוֹשֶׂה דְבָרִים שֶׁהֵם כְּנֶגֶד עִנְיָנוֹ וּרְצוֹנוֹ, וּבֶאֱמֶת חֲבֵרוֹ לֹא כִוֵּן כְּלוּם כְּנֶגְדּוֹ, רַק הוּא עוֹשֶׂה דְבָרָיו לְפִי תֻּמּוֹ לְצָרְכּוֹ, לֹא לְהַכְעִיסוֹ חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה מְרֻמָּז בַּמִּשְׁנָה: זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ וְזֶה בָּא בְּקוֹרָתוֹ, וְהוּזַק חָבִיּוֹת בְּקוֹרָה - פָּטוּר, שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לַהֲלֹךְ וְלָזֶה רְשׁוּת לַהֲלֹךְ וְכוּ', הַיְנוּ, אַף־עַל־פִּי שֶׁהִלּוּךְ הַקּוֹרָה הוּא כְּנֶגֶד רְצוֹן בַּעַל הֶחָבִיּוֹת, אַף־ עַל־פִּי־כֵן עַל בַּעַל הֶחָבִיּוֹת לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ, וְאֵין לוֹ לְהִתְרָעֵם עַל בַּעַל הַקּוֹרָה שֶׁהוֹלֵךְ עִם הַקּוֹרָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אַף־עַל־ פִּי שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנוֹ, כִּי לָזֶה רְשׁוּת לַהֲלֹךְ וְלָזֶה רְשׁוּת לַהֲלֹךְ. וּמִזֶּה יְכוֹלִין לְהָבִין גַּם־כֵּן בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִרְדֹּף אַחַר הַשָּׁלוֹם וְלָדוּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף־זְכוּת, וְלֹא יֹאמַר: פְּלוֹנִי יְקַפַּח פַּרְנָסָתִי! כִּי לָזֶה רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת הַמַּשָּׂא־ וּמַתָּן וְלָזֶה רְשׁוּת, וְאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ. וּלְעוֹלָם יַעֲבֹר אָדָם עַל מִדּוֹתָיו, וּבָזֶה יִנָּצֵל מִכָּל מִינֵי הֶזֵּקוֹת וּמַחֲלֹקֶת, וְלֹא לֵילֵךְ נֶגֶד חֲבֵרוֹ דַיְקָא כְּמוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ הוֹלֵךְ נֶגְדּוֹ, עַד שֶׁיַּזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בְּאֹפֶן שֶׁחֲבֵרוֹ יִתְחַיֵּב בַּדִּין, טוֹב יוֹתֵר לִבְרֹחַ מִדִּינָא וְדַיָּנָא, וְיַמְתִּין הוּא בִּמְקוֹמוֹ וִיוַתֵּר לַחֲבֵרוֹ שֶׁיֵּלֵךְ תְּחִלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי רִיב וְדִין וּמַחֲלֹקֶת, כִּי טוֹב לִסְבֹּל אֵיזֶה מְנִיעַת רֶוַח אוֹ גַם אֵיזֶה הֶפְסֵד מִלָּבוֹא לִידֵי מַחֲלֹקֶת, שֶׁיַּפְסִידוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר בְּכִפְלֵי־כִפְלַיִם, כִּי מַחֲלֹקֶת אַחַת דּוֹחָה מֵאָה פַּרְנָסוֹת, וְאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא עַל הַשָּׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (הל' נזיקין ה"ד אות לב).
59. All the damages come from the differences and the opposites in the world — when one is not careful to conduct oneself properly within them. As our Sages said: "This one came with his barrel and that one came with his beam." For when two opposite things encounter one another without proper care — damage results. And this is the aspect of dispute — for when two people with different views and different wills meet — and do not take care to conduct themselves properly — with love and respect — damage comes. And therefore one must always be very careful in encounters with others — to conduct oneself with love and respect — and not to come to dispute and argument. For all damages in the world — physical and spiritual — come ultimately from the blemish of dispute and disunity. (Hil. Nezikin, Halacha 5)
עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת, בִּפְרָט כְּשֶׁבָּאִים עַל־ יְדֵי־זֶה לִידֵי הַכָּאוֹת וַחֲבָלוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה פּוֹגְמִין בֶּאֱמוּנָה מְאֹד, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת (שם ה"ה, אותיות כו כז).
60. Through dispute — especially when they come through this to blows and woundings — through this one greatly blemishes faith [ emuna ] — and through this is the essential prolonging of exile. (ibid., Halacha 5, os 26, 27)
רֹב הַמַּחֲלֹקֶת וְהַמְּרִיבוֹת הֵם עַל־יְדֵי מָמוֹן וּפַרְנָסָה, כִּי הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה שָׁרְשׁוֹ נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת: "הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם, חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ". וְעַל־כֵּן שָׁם דַּיְקָא הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע לַעֲשׂוֹת מַחֲלֹקֶת. וְעַל־ כֵּן עִקַּר הַשָּׁלוֹם תָּלוּי בַּמָּמוֹן, שֶׁלֹּא יִהְיֶה רוֹדֵף אַחַר הַמָּמוֹן, וְעַל כָּל פָּנִים שֶׁיִּזָּהֵר מְאֹד מִלִּגַּע בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ וְלֹא יְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ וְכוּ' (שם אות כח).
61. Most of the disputes and quarrels are over money and livelihood [ mamon u'parnasa ] — for money and livelihood — their root flows from the aspect of drawing divine spirituality into contractions — which is the aspect of tzimtzum. And when one blemishes the tzimtzum — through the blemish of dispute — they thereby harm their livelihood. And therefore one who makes peace — and removes dispute from the world — merits through this a blessed livelihood — for through peace and unity the divine influx flows in abundance without obstruction. (Hil. Rivis, Halacha 5)
עַל־יְדֵי הַהַכָּאָה שֶׁמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹבֵל בּוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה פּוֹגֵם בְּהַכָּבוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת הֵא תַתָּאָה. וְעַל־כֵּן מְשַׁלֵּם ה' דְּבָרִים (הלכות חובל בחבירו, הלכה א. עיין פנים).
62. Through the blow that one strikes their fellow — and all the more so when one wounds them — through this one blemishes the honor — which is the aspect of the Kingship [ malchus ] — the aspect of the lower Heh [ heh tataa ]. And therefore Hashem repays blow for blow — measure for measure — for one who strikes their fellow — through this blemishes the divine honor — and therefore one pays five payments [ chamisha tashlumim ]: injury — pain — medical expenses — loss of work — and humiliation. And these five payments correspond to five aspects — as is explained elsewhere. (ibid., Halacha 3)
משֶׁה רַבֵּנוּ מְלֻבָּשׁ בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְלַבְּשׁוּת הַדַּעַת בַּחֲסָדִים. וּבְכָל עֵת ש שֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל רוֹצֶה לְהַכּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ בְּאֵיזֶה אֵיבָר, אֲזַי משֶׁה, שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּכָל אֵיבָר מִיִּשְׂרָאֵל, הוּא צוֹעֵק וּמַזְהִיר עַל זֶה, בִּבְחִינַת "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ", שֶׁמּשֶׁה מַזְהִיר עַל זֶה תָּמִיד, כִּי הוּא מְלֻבָּשׁ בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר מִיִּשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁאֶחָד מַכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בְּאֵיזֶה אֵיבָר, אֲזַי מַגִּיעַ הַפְּגָם לְהַדַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה, שֶׁמְּלֻבָּשׁ שָׁם בְּאוֹתוֹ הָאֵיבָר, כִּי עַל־יְדֵי הַהַכָּאָה מִתְעוֹרְרִין וּמִתְגַּבְּרִין הַדָּמִים בְּאוֹתוֹ אֵיבָר, כְּטֶבַע הַהַכָּאָה, וְהַדָּמִים הֵם בְּחִינַת גְּבוּרוֹת. מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ חַבּוּרָה, שֶׁהוּא עַל־ יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת הַדָּמִים, בִּפְרָט כְּשֶׁמְּחַסֵּר מִמֶּנּוּ אֵיבָר לְגַמְרֵי, שֶׁעַל־יְדֵי כָּל זֶה מִסְתַּלֵּק מִשָּׁם משֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדַּעַת, וַאֲזַי מַפְשִׁיט הַדַּעַת מֵהַחֲסָדִים וּמַלְבִּישׁוֹ בַּגְּבוּרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַדָּמִים שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עַל־יְדֵי הַהַכָּאָה, וְעַל־כֵּן משֶׁה מַזְהִיר עַל זֶה תָּמִיד כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה פּוֹגֵם בְּכָל עִנְיַן יְצִיאַת מִצְרַיִם וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא הָעִקָּר כְּדֵי לְהַבְלִיעַ הַדָּם בָּאֵיבָרִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְלַבֵּשׁ הַדַּעַת בְּחִינַת משֶׁה בַּחֲסָדִים, עַיֵּן פְּנִים. וְעַל־כֵּן מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה דְבָרִים, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה מִינֵי דָמִים (שם ה"ב).
63. Moshe Rabbeinu is clothed in every single limb and limb of Israel — which is the aspect of the clothing of the da'as in the chasadim [kindnesses]. And every time one of Israel wishes to strike their fellow in any limb — through this they strike Moshe Rabbeinu himself — G-d forbid — who is clothed in that limb. And therefore the prohibition of striking one's fellow is very severe — and one who strikes their fellow — even the raising of a hand alone — is called wicked. (ibid.)
הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ וְחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ הוּא פּוֹגֵם בִּכְבוֹד חֲבֵרוֹ וּבְנֶפֶשׁ חֲבֵרוֹ, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד, כִּי הַנֶּפֶשׁ שָׁרְשָׁהּ בַּכָּבוֹד, וְזֶה הָרָשָׁע הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא כְּאִלּוּ נוֹטֵל נַפְשׁוֹ מֵאוֹתוֹ אֵיבָר שֶׁחָבַל בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: חוֹבֵל מִשּׁוּם מַאי מִחַיַּב לְעִנְיַן שַׁבָּת? מִשּׁוּם נְטִילַת נְשָׁמָה שֶׁבְּאוֹתוֹ אֵיבָר. וְעִקַּר הַפְּגָם בְּיוֹתֵר הוּא מַה שֶּׁפּוֹגֵם בִּכְבוֹד חֲבֵרוֹ וּמְבַיְּשׁוֹ מְאֹד עַל־יְדֵי הַהַכָּאָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא כְּאִלּוּ נוֹטֵל נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ, שֶׁשָּׁרְשָׁהּ בַּכָּבוֹד, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים מַמָּשׁ, וְהַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ. וְעַל־כֵּן הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי עִקַּר בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא הוּא בְּחִינַת הַכָּבוֹד, בְּחִינַת "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ", שֶׁנֶּאֱמַר עַל נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם, כִּי הַצַּדִּיקִים זוֹכִים לְהִסְתַּלֵּק תֵּכֶף בְּעֵת מִיתָתָם לְתוֹךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא לְבוּשׁ וְשֹׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין בָּעוֹלָם הַבָּא לְמַה שֶּׁזּוֹכִין, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיִּכָּלֵל נַפְשׁוֹ בְּתוֹךְ בְּחִינַת כְּבוֹד ה', שֶׁלְּשָׁם נֶאֱסָפִין נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים בִּבְחִינַת "כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַחֲלוּקָא דְרַבָּנָן שֶׁזּוֹכִין הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַבָּא. וְעַל־כֵּן הַמַּלְבִּין אֶת פְּנֵי חֲבֵרוֹ וּפוֹגֵם בִּכְבוֹדוֹ, וּכְשֶׁפּוֹגֵם בִּכְבוֹד יִשְׂרָאֵל פּוֹגֵם גַּם בִּכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָּא חַד, כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם עִקַּר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן זֶה הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ, שֶׁפָּגַם בַּכָּבוֹד, נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה אִם אֵינוֹ מְפַיֵּס אֶת חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה גַּם הוּא לֶעָתִיד אֵינוֹ זוֹכֶה שֶׁתִּכְנֹס וְתִכְלֹל נַפְשׁוֹ בְּתוֹךְ הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֵין לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָעוֹלָם הַבָּא כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת "כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ", שֶׁזֶּה סוֹד חֲלוּקָא דְרַבָּנָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַכָּבוֹד שֶׁבּוֹ מִתְלַבֶּשֶׁת הַנֶּפֶשׁ לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה', כַּיָּדוּעַ. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי זֶה שֶׁרוֹצֶה לִקַּח לְעַצְמוֹ כָּבוֹד עַל־יְדֵי בִּזְיוֹן וּקְלוֹן חֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה זֶה וְזֶה נִטָּל מִמֶּנּוּ, כִּי הַכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ זוֹכֶה שֶׁתִּכָּלֵל נַפְשׁוֹ בַּכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל, נִמְצָא שֶׁגָּדוֹל הַפְּגָם מְאֹד שֶׁל הַפּוֹגֵם בִּכְבוֹד חֲבֵרוֹ וּמְבַיְּשׁוֹ אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים, מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁפּוֹגֵם בִּכְבוֹדוֹ עַל־יְדֵי הַכָּאָה מַמָּשׁ, נִמְצָא שֶׁגּוֹזֵל כְּבוֹדוֹ וְנַפְשׁוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ הַמְלֻבֶּשֶׁת בְּהַכָּבוֹד בְּיָדַיִם מַמָּשׁ, וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי גָּדוֹל עֲו?ֹנוֹ מִנְּשׂוֹא, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁאֲפִלּוּ בַּהֲרָמַת יָד נִקְרָא רָשָׁע (שם ה"ג אות ב).
64. One who strikes their fellow and wounds their fellow — blemishes their fellow's honor and their fellow's soul — which in truth are one — for the soul's root is in honor. And this wicked one who wounds their fellow — it is as if they take their soul from that limb they wounded in them — as our Sages said: "for what is a wounder liable regarding Shabbos? For taking the soul from that limb." And the essential greater blemish is what they blemish their fellow's honor and greatly shame them through the blow — for through this it is as if they literally take their soul — whose root is in honor. As our Sages said: one who whitens a fellow's face in public is considered as if they literally shed blood — and blood is the soul. And therefore one who whitens a fellow's face in public has no share in the World to Come — for the essential aspect of the World to Come is the aspect of honor — the aspect of "your righteousness shall go before you — the honor of Hashem shall gather you" — which is said about the souls of the tzaddikim after their passing. For the tzaddikim merit to depart immediately at the time of their death into the honor — which is the garment and root of the soul. And through this they merit in the World to Come what they merit — for it is impossible to come to the World to Come's life except through the soul being included within the aspect of Hashem's honor — to which the tzaddikim 's souls are gathered — the aspect of "the honor of Hashem shall gather you" — which is the aspect of the robe of the Sages [ chaluka d'rabbanan ] that the tzaddikim merit in the World to Come. And therefore one who whitens the face of their fellow and blemishes their honor — and when they blemish Israel's honor — they also blemish Hashem's honor — for the Holy Blessed One and Israel are entirely one — for Israel are the essential of His honor. And therefore this person who whitens their fellow's face — who blemished the honor — is measured against them measure for measure — if they do not appease their fellow. That is: through this — also they in the future do not merit that their soul enter and be included within the holy honor — and through this they have no share in the World to Come. For it is impossible to merit the World to Come except through the aspect of "the honor of Hashem shall gather you" — which is the secret of the robe of the Sages — which is the aspect of the honor in which the soul is clothed to behold the pleasantness of Hashem — as is known. And this is what our Sages said: one who honors themselves through the shame of their fellow has no share in the World to Come. For this one who wishes to take honor for themselves through the disgrace and shame of their fellow — through this both this and that are taken from them — for honor flees from them — and they do not merit that their soul be included in the above supernal honor — and through this they have no share in the World to Come as mentioned. It is found: that very great is the blemish of one who blemishes their fellow's honor and shames them even in words — and certainly when they blemish their honor through actual blows — it is found that they literally rob their fellow's honor and soul clothed in the honor — with their own hands — with their own hands. And therefore certainly their sin is very great to bear — as our Sages said: that even the raising of a hand is called wicked. (ibid., Halacha 3, os 2)
זֶה שֶׁהִכָּה אֶת חֲבֵרוֹ וְחָבַל בּוֹ וּפָגַם כָּל־כָּךְ בִּכְבוֹד אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, כִּי רוֹצֶה לִקַּח לְעַצְמוֹ כָּל הַכָּבוֹד, זֶה בְּחִינַת נְפִילַת הַכָּבוֹד אֶל הָעַזֵּי־פָנִים שֶׁבַּדּוֹר, כִּי רֹב הַקְּטָטוֹת וּמְרִיבוֹת, וּבִפְרָט הַהַכָּאוֹת וְהַחֲבָלוֹת, הֵם עַל־יְדֵי הָעַזֵּי־פָנִים שֶׁבַּדּוֹר, הַמִּשְׂתָּרְרִים עַל עַם דַּל בְּחִנָּם וּמְבַזִּים אוֹתָם בְּכָל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת, כְּאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם לְבַדָּם עֲבוּר עַזּוּתָם הָרָע. כִּי רֹב הַקְּטָטוֹת וְהַמְּרִיבוֹת הֵם בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁפָּגְמוּ בִּכְבוֹדוֹ לְפִי הָרָאוּי לְכַבְּדוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּא לִידֵי הַכָּאָה וַחֲבָלָה בַּחֲבֵרוֹ, כִּי הוּא עַז־פָּנִים בְּיוֹתֵר, וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד מַגִּיעַ לוֹ מִן הַשָּׁמָיִם. נִמְצָא שֶׁהַכָּאוֹת וַחֲבָלוֹת הֵם עַל־יְדֵי בְּחִינַת נְפִילַת הַכָּבוֹד אֶל הָעַזֵּי־פָנִים שֶׁבַּדּוֹר, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה דְבָרִים, כִּי לְהַעֲלוֹת הַכָּבוֹד מֵהָעַזֵּי־ פָנִים הוּא עַל־יְדֵי צְדָקָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֵא, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ לִתֵּן חֲמִשָּׁה דְבָרִים כְּנֶגֶד הֵא הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצְּדָקָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלִין וּמְתַקְּנִין הַכָּבוֹד מִפְּגַם נְפִילָתוֹ אֶל הָעַזֵּי־ פָנִים. וְעַיֵּן פְּנִים, מְבָאֵר שָׁם הַחֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁצָּרִיךְ הַחוֹבֵל לִתֵּן, שֶׁהֵם נֶזֶק, צַעַר וְכוּ', שֶׁהֵם נֶגֶד הַחֲמִשָּׁה בְּחִינוֹת שֶׁצְּרִיכִין לִבְחִינַת תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ, וְהַכָּבוֹד שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַנָּפֶשׁ (שם אותיות ג ד).
65. This one who struck their fellow and wounded them and blemished so greatly the honor of the Israelite person — because they wish to take all the honor for themselves — this is the aspect of the falling of the honor to the brazen ones of the generation — the aspect of the Sitra Achra claiming the honor for itself. And through this the honor falls further and further — until it falls to the nations — G-d forbid. And from this comes the prolonging of exile — for the honor is the essential of the souls — and when the honor falls — the souls of Israel are dragged into exile after it. And therefore the true tzaddikim labor greatly to repair the honor — and to restore it to its holy root in Hashem — through bringing the distant close — which is the essential elevation of His honor. (Hil. Gneyva, Halacha 5, os 5)
עִקַּר הַכָּבוֹד וְהַמַּלְכוּת וְהַגְּדֻלָּה שַׁיָּךְ רַק לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בִּשְׁבִילָם הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו וְכוּ'", וְיִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְאִלּוּ לֹא הָיָה מַחֲלֹקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן, לֹא הָיָה לְהָעַכּוּ"ם שׁוּם כֹּחַ לִטֹּל הַכָּבוֹד וְהַמַּלְכוּת לְעַצְמָם, רַק עִקַּר כֹּחָם הוּא מֵחֲמַת שֶׁנִּפְגַּם הַכָּבוֹד אֵצֶל יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁמִּתְגַּבְּרִין הָעַזֵּי־ פָנִים שֶׁבַּדּוֹר וְלוֹקְחִין לְעַצְמָן כָּל הַכָּבוֹד, וְחוֹלְקִין עַל כְּבוֹד הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הָאֲמִתִּיִּים וּמְבַזִּין אוֹתָם בְּכָל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת. וְעַל־יְדֵי שֶׁנִּפְגַּם הַכָּבוֹד אֵצֶל יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן, עַל־יְדֵי־זֶה נָפַל הַכָּבוֹד לְגַמְרֵי, עַד שֶׁנָּפַל הַכָּבוֹד לְהָעַכּוּ"ם, וְגָבְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל וְהֶחֱרִיבוּ אֶת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְכָבְשׁוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וְהַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי פְּגַם הַמַּחֲלֹקֶת וְשִׂנְאַת חִנָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְכֵן עַכְשָׁו עִקַּר עִכּוּב בִּיאַת מָשִׁיחַ הוּא עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת וְהַקָּטֵגוֹרְיָא שֶׁבֵּין הַתַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, וְכָל הָעוֹלָם מָלֵא מַחֲלֹקֶת, וְיִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן פּוֹגְמִין חַס וְשָׁלוֹם בִּכְבוֹד יִשְׂרָאֵל חַבְרֵיהֶם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִפְגָּם הַכָּבוֹד בְּיוֹתֵר, כִּי דַיְקָא מֵחֲמַת שֶׁיִּשְׂרָאֵל מֻשְׁרָשִׁים מְאֹד בְּהַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, עַל־כֵּן כְּשֶׁאֶחָד פּוֹגֵם בִּכְבוֹד חֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִפְגָּם הַכָּבוֹד בְּיוֹתֵר, מֵאַחַר שֶׁבָּא הַפְּגָם עַל־יְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן, שֶׁהֵם חֵלֶק הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן דִּקְדֻשָּׁה, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְרַבָּה הַמַּחֲלֹקֶת בֵּין הַתַּלְמִידֵי־חֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים בְּעַצְמָן, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק יוֹתֵר בְּהַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאֶחָד פּוֹגֵם בִּכְבוֹד חֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִפְגָּם הַכָּבוֹד מְאֹד מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁבָּא הַפְּגָם עַל־יְדֵי הַתַּלְמִידֵי־ חֲכָמִים בְּעַצְמָן, שֶׁהֵם עִקַּר הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהֵם פּוֹגְמִים בָּזֶה, אָז נִפְגָּם הַכָּבוֹד בְּיוֹתֵר עַד שֶׁנּוֹפֵל הַכָּבוֹד חַס וְשָׁלוֹם לְהָעַכּוּ"ם, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִמֵּילָא נִכְבָּשִׁין נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל אֶצְלָם בְּגָלוּת גָּדוֹל מְאֹד, כִּי הַנְּפָשׁוֹת נִמְשָׁכִין אַחַר הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא שָׁרְשָׁם, וּמִזֶּה כָּל אֲרִיכַת הַגָּלוּת, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁרָאָה משֶׁה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים, וְגַם יֵשׁ בָּהֶם דֵּלָטוֹרִין שֶׁחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ וְרוֹצִים לְמָסְרוֹ לַמַּלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אָז: "הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר וְכוּ'", אָמַר אָז: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר", הַיְנוּ שֶׁנּוֹדַע לוֹ טַעַם גָּלוּת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל. הַיְנוּ כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהָעַכּוּ"ם מְלֵאִים מַחֲלֹקֶת וּרְצִיחוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין הַפְּגָם שֶׁלָּהֶם גָּדוֹל כָּל־כָּךְ, מֵאַחַר שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בְּהַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, עַל־כֵּן אֵין הַכָּבוֹד נִפְגָּם כָּל־כָּךְ עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁלָּהֶם בְּעַצְמָן. וְעִקַּר הַפְּגָם וַאֲרִיכַת הַגָּלוּת הוּא עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן, כִּי עַל־יְדֵי־ זֶה נִפְגָּם הַכָּבוֹד בְּיוֹתֵר, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אַךְ הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הֵם גִּבּוֹרֵי־כֹחַ, וְעַל־כֵּן כָּל מַה שֶּׁרוֹאִין שֶׁמִּתְגַּבֵּר הַמַּחֲלֹקֶת בְּיוֹתֵר בֵּין יִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן כָּל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר הַמַּחֲלֹקֶת וְהַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁחוֹלְקִין עַל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת בְּעַצְמָן, שֶׁעַל־ יְדֵי כָּל זֶה נִפְגָּם הַכָּבוֹד וּמִתְאָרֵךְ הַגָּלוּת חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן הֵם מִתְגַּבְּרִים כְּנֶגֶד זֶה, וְעוֹסְקִים לְהַגְדִּיל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְיַגְּעִים מְאֹד לְקָרֵב הָרְחוֹקִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַגְּדָלַת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: כַּד אָתֵי יִתְרוֹ וְכוּ', כְּדֵין אִסְתַּלַּק וְאִתְיַקַּר שְׁמָא דְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא עֵלָּא וְתַתָּא, עַד שֶׁעַל־יְדֵי תֹּקֶף הַעֲלָאַת הַכָּבוֹד מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁזּוֹכִין הַצַּדִּיקִים עַל־יְדֵי שֶׁמְּקָרְבִין הָרְחוֹקִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת גֵּרִים וּבַעֲלֵי־תְשׁוּבָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּדֵּל וְנִתְתַּקֵּן הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁכָּל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגְמוּ בְּהַכָּבוֹד עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת, כָּל זֶה נִתְבַּטֵּל בְּמִעוּטוֹ עַל־יְדֵי גֹּדֶל הַעֲלָאַת הַכָּבוֹד, שֶׁנִּתְגַּדֵּל וְנִתְרַבָּה עַל־יְדֵי קִרְבַת הָרְחוֹקִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הַכֹּל וְזוֹכִין לִגְאֻלָּה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁאָמַר משֶׁה "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר", הָלַךְ אֵצֶל יִתְרוֹ וְדִבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה עַד שֶׁנִּתְגַּיֵּר הוּא וּבָנָיו, וְאָז נִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וְנִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי זֶה פְּגַם הַמַּחֲלֹקֶת כַּנַּ"ל (שם אותיות ה טו).
66. The essential honor and kingship and greatness belongs only to Israel — for whom everything was created — as it is written: "I have created it for My glory" — and Israel are called His honor — as is explained elsewhere. And if there were no dispute among Israel themselves — the nations would have no power whatsoever to take the honor and kingship for themselves. Only the essential of their power is because the honor was blemished among Israel themselves — through the dispute. For the brazen ones of the generation intensify — and take all the honor for themselves — and dispute the honor of the true tzaddikim and the genuinely upright ones — and disgrace them with all kinds of humiliations. And through the blemishing of honor among Israel themselves — through this the honor fell entirely — until the honor fell to the nations — and they prevailed over Israel and destroyed the Temple and conquered Israel in exile — in our many sins. And all of it was through the blemish of dispute and baseless hatred — as our Sages said. And now too — the essential obstacle to the coming of Mashiach is through the dispute and the accusation among the Torah scholars — and the whole world is full of dispute — and Israel themselves blemish — G-d forbid — the honor of their fellow Israelites. And through this honor is further blemished — precisely because Israel are deeply rooted in the holy honor. Therefore when one blemishes their fellow's honor — through this the honor is further blemished — since the blemish comes through Israel themselves — who are part of the supernal holy honor. And certainly when dispute multiplies among the Torah scholars and the tzaddikim themselves — who have an even greater portion in the holy honor — and therefore when they blemish in this — the honor is very very greatly blemished — since the blemish comes through the Torah scholars themselves — who are the essential of the holy honor. And therefore when they blemish in this — the honor is further blemished — until honor falls — G-d forbid — to the nations. And through this the souls of Israel are automatically subjugated to them in very great exile — for souls draw after honor — which is their root. And from this is all the prolonging of exile — in our many sins. And therefore when Moshe saw two Hebrew men fighting — and there are also informers among them who dispute the tzaddik himself and wish to hand him over to the government — as they said then: "Do you intend to kill me?" — he said then: "the matter has become known" — that is: the reason for Israel's exile became known to him — as our Sages said. For even though the nations are full of dispute and murders very much more than Israel — even so their blemish is not so great — since they have no portion in the holy honor — therefore the honor is not so greatly blemished through their own dispute. And the essential blemish and prolonging of exile is through the dispute among Israel themselves — for through this the honor is further blemished — as mentioned. But the true tzaddikim are warriors of strength. And therefore — the more they see that dispute intensifies further among Israel — G-d forbid — and likewise the more that the dispute and disgraces against the true tzaddikim themselves intensify — through all of which honor is blemished and exile extends — G-d forbid — therefore they strengthen themselves against this — and engage to magnify His honor — by laboring greatly to bring the distant close to His service. This is the essential magnification of His honor — the aspect of: "When Yisro came — and so on — then Hashem's name was exalted and glorified above and below." Until through the force of the elevation of honor from the Sitra Achra — which the tzaddikim merit through drawing the distant close — who are the aspect of converts and baalei teshuva — through this the holy honor is magnified and repaired so greatly — until all the blemishes that were made to the honor through the dispute — all of this is nullified in its measure — through the greatness of the elevation of honor — which is magnified and multiplied through the closeness of the distant. And through this all is repaired and they merit redemption. And this is the aspect of what Moshe did afterward — that after saying "the matter has become known" — he went to Yisro and spoke with him greatly — until Yisro and his sons converted. And then Hashem's honor was magnified — and through this the blemish of dispute was repaired — as mentioned. (ibid., os 5, 15)
כָּל הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּגַם נְפִילַת הַכָּבוֹד אֶל הָעַזֵּי־פָנִים שֶׁבַּדּוֹר, הַכֹּל נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי תַּאֲוַת אֲכִילָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בַּאֲכִילָתוֹ, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נֶאֱחַז סִטְרָא דְמוֹתָא בְּהַכָּבוֹד, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעַזֵּי־פָנִים. וּמִזֶּה נִמְשַׁךְ אַחַר־כָּךְ הֲרִיגַת קַיִן לְהֶבֶל, שֶׁזֶּה הָיָה הַמַּחֲלֹקֶת רִאשׁוֹן שֶׁבָּעוֹלָם. וְקַיִן רָצָה לִטֹּל לְעַצְמוֹ כָּל הַכָּבוֹד, וְהַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי עַזּוּת, וְכָל זֶה נִמְשַׁךְ עַל־יְדֵי פְּגַם הָאֲכִילָה. וְהַתִּקּוּן לָזֶה - תַּעֲנִית וּצְדָקָה (שם אותיות ז ט; ועיין תענית אות כג).
67. All dispute — which is the aspect of the fall of honor to the brazen ones of the generation — all of it flows through the desire for eating — which is the aspect of the sin of primordial Adam who blemished in eating from the Tree of Knowledge. For through the blemish of eating comes the blemish of honor — and the honor falls to the brazen ones. And when the honor falls to the brazen ones — dispute comes — for the brazen ones claim the honor for themselves and dispute the true tzaddikim . And therefore repair of eating is one of the essential repairs — for through eating in holiness — the honor is repaired — and returns to its holy root — and all dispute is nullified. (ibid.)
הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, פּוֹגֵם בְּעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי נָפַל לְעַזּוּת דְּסִטְרָא־ אָחֳרָא, מֵאַחַר שֶׁהֵעִיז פָּנָיו כָּל־כָּךְ נֶגֶד חֲבֵרוֹ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁהִכָּהוּ. עַל־כֵּן הָאִסּוּר חָמוּר מְאֹד, וְנִקְרָא רָשָׁע, כִּי הוּא כְּעוֹבֵר עַל כָּל הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ הָרָשָׁע בֶּאֱמֶת, כִּי מֵאַחַר שֶׁפָּגַם בְּעַזּוּת כָּל־כָּךְ, עַל־כֵּן בְּוַדַּאי פָּגַם בְּכָל הַתּוֹרָה, שֶׁעִקָּרָהּ תְּלוּיָה בְּעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה. וּלְהֵפֶךְ, עַזֵּי־פָנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא אֵין לָהֶם חֵלֶק בַּתּוֹרָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ בַּהֲרָמַת יָד נִקְרָא רָשָׁע, כִּי פּוֹגֵם עַל־יְדֵי־זֶה בְּהַיָּדַיִם דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּתָם וּמִלּוּאָם עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְהַכְנָעַת וּבִטּוּל הָעַזּוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא (שם ה"ד אות א).
68. One who strikes their fellow — blemishes the holy brazenness [ azus dikdusha ] — for they have fallen to the brazenness of the Sitra Achra — since they have brazened their face so greatly against their fellow Israelite — until they struck them. Therefore the prohibition is very severe — and the sages placed many fences around this — to distance a person from coming to strike their fellow even slightly. (ibid.)
כָּל־אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת חֵלֶק וְאֵיבָר מֵאֵיבְרֵי הַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיק הוּא שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל וְכָלוּל מִכֻּלָּם, כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת עֲנָפִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, וּכְשֶׁפּוֹגֵם וּמַכֶּה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, הוּא מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הִכָּה אֶת הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ (שם אות ג).
69. Every single one of Israel is the aspect of a part and limb from the limbs of the tzaddik — for the tzaddik is the root of Israel's souls and is composed of all of them — for all of Israel are the aspect of branches going out from the tzaddik who is their root and source. And therefore when one strikes any Israelite — one literally strikes the tzaddik himself — in the aspect of the limb in which the tzaddik is clothed. (ibid.)
עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא מִתְגַּבְּרִין הַמַּיִּין מְסָאֳבִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית, בִּבְחִינַת "וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ", שֶׁהֵם מֵי הַמַּבּוּל שֶׁבָּאוּ עַל עָו?ֹן זֶה, וְהֵם מִתְגַּבְּרִין כָּל־כָּךְ, עַד אֲשֶׁר: "וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים", שֶׁעוֹלִין חַס וְשָׁלוֹם עַד הַמֹּחִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרִים גְּבוֹהִים, וְהֵם עוֹלִין וּמְכַסִּין וְסוֹבְבִים אוֹתָם, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יוֹצֵא הַמִּשְׁפָּט מְעֻקָּל, כִּי אֵין יְכוֹלִין לְבָרֵר שׁוּם מִשְׁפָּט וָדִין מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַמַּחֲלֹקֶת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהֵם מְבַלְבְּלִין אֶת הַמֹּחַ. וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה אֵין לוֹ עֵצָה שְׁלֵמָה לְעוֹלָם, רַק עֲצָתוֹ נֶחֱלֶקֶת וְנֶחֱצֵית לְכָאן וּלְכָאן וְאֵין לָהּ הַכְרָעָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהִיא תָּמִיד נֶחֱצֵית וְנֶחֱלֶקֶת, כִּי אֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַכְרָעָה, כַּמּוּבָא. וְעַל־כֵּן הַתִּקּוּן לָזֶה עַל־יְדֵי מַחֲלֹקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שַׁמַּאי וְהִלֵּל וְכַיּוֹצֵא, וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה יֶשׁ לָהּ הַכְרָעָה, כַּמּוּבָא, בִּפְרָט עַל־יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים בֶּאֱמֶת שֶׁבְּעִנְיַן הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְתָּק בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁבַּסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִּין מְסָאֳבִין, מוֹתָרוֹת. וְעַל־כֵּן מִקְוֶה הוּא תִּקּוּן לִפְגַם הַבְּרִית, בְּחִינַת "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם", כִּי מִקְוֶה הוּא בְּחִינַת הַדַּעַת הָעֶלְיוֹן שֶׁל מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמָיִם. וְזֶה שֶׁמּוּבָא, שֶׁמִּקְוֶה הוּא בְּחִינַת "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְכוּ'", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַכְרָעַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. נִמְצָא שֶׁמִּקְוֶה הוּא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁיֶּשׁ לָהּ הַכְרָעָה, וְעַל־כֵּן מְתַקֶּנֶת פְּגָם הַנַּ"ל, עַיֵּן פְּנִים (הל' פריה ורביה ה"א, אותיות ח יד).
70. Through the dispute of the Sitra Achra — the impure waters intensify — which are the aspect of the blemish of the covenant — in the aspect of: "and the waters prevailed very greatly upon the earth" — which are the waters of the Flood — that flow from the blemish of the covenant. For the essential cause of the Flood was the blemish of the covenant — as is known. And therefore when dispute intensifies — G-d forbid — the blemish of the covenant intensifies as well — and the impure waters of the Flood increase. And through peace and unity — the holy waters prevail — which are the waters of the mikva — which purify from the blemish of the covenant — and through this all is repaired. (Hil. Nezikin, Halacha 5)
בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ מִתְגַּבֵּר בְּכָל דּוֹר, וּמִתְאַסְּפִים הַרְבֵּה לַחֲלֹק עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הָעוֹסֵק לְקָרֵב נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכֵן תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַעֲשֵׂה זִמְרִי, מִתְגַּבֵּר גַּם־כֵּן מְאֹד. וְהָא בְּהָא תָּלְיָא - עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂה זִמְרִי מִתְגַּבֵּר מַחֲלֹקֶת קֹרַח, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת תַּאֲוַת נִאוּף, פְּגַם הַבְּרִית, פְּגַם טִפֵּי הַמֹּחַ, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר הַמַּחֲלֹקֶת בְּיוֹתֵר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. וְכֵן לְהֵפֶךְ, שֶׁעַל־ יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁעַל הַצַּדִּיק מִתְגַּבֵּר מַעֲשֵׂה זִמְרִי, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְעַל זֶה הִתְפַּלֵּל יַעֲקֹב: "בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי", הַיְנוּ בְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי, "וּבִקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי", הַיְנוּ בְּמַחֲלֹקֶת קֹרַח, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל - הַיְנוּ כַּנַּ"ל (שם הלכה ה, אות ה).
71. The aspect of the dispute of Korach and his congregation intensifies in every generation — and many gather to dispute the true tzaddik who engages to bring Israel's souls close to Hashem. And likewise the desire for sexual immorality [ taavas ni'uf ] intensifies in that generation — for these two — dispute against the tzaddik and the blemish of the covenant — are connected to one another. For from the blemish of the covenant come the evil words against the tzaddik — and from the dispute against the tzaddik — the blemish of the covenant intensifies. And together they drag one down very greatly — G-d forbid. (ibid.)
עִקַּר מַעֲלַת הַקֶּשֶׁר וְהַקִּבּוּץ הוּא, כְּשֶׁמִּתְקַשְּׁרִין הַקִּבּוּץ אֶל מְקוֹר הָאַחְדוּת, לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ וְלִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם כֹּלָּא חַד, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. אֲבָל כְּשֶׁהַקִּבּוּץ הוּא לַחֲלֹק עַל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים וּלְהַרְחִיק מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא קוֹצָא דְאוֹת דָּלֶת דְּ'אֶחָד', כִּי הוּא עוֹסֵק לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם וְאַחְדוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁיָּשׁוּבוּ כֻּלָּם לִכְלֹל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ - בְּוַדַּאי זֶה הַקִּבּוּץ שֶׁל הַחוֹלְקִים אֵינוֹ קִבּוּץ וָקֶשֶׁר כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁרְחוֹקִים וּמַרְחִיקִים בְּדִבְרֵיהֶם מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ. וַאֲפִלּוּ אִם גַּם הַחוֹלְקִים עוֹסְקִים בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וְכוּ', אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאַחַר שֶׁחוֹלְקִין עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, הֵם מַרְחִיקִין עַצְמָן מִן הָאַחְדוּת, כִּי זֶה יָדוּעַ, כִּי מְעַט תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְכוּ' שֶׁל הַהֲמוֹן־עָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם זֶה יָקָר מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר שֶׁתַּעֲלֶה עֲבוֹדָתָם לְמַעְלָה, שֶׁתִּכְלֹל בַּמָּקוֹם שֶׁצְּרִיכִין שנט לְהִכָּלֵל בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, זֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת אֲשֶׁר אֲלֵיהֶם אָנוּ מְקַשְּׁרִים כָּל תְּפִלָּתֵנוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ, וְרַק הֵם יְכוֹלִין לְהַעֲלוֹת הַכֹּל לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים בַּאֲרִיכוּת. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַקֶּשֶׁר וְהַקִּבּוּץ הוּא, כְּשֶׁמִּתְקַבְּצִים אֶל הַקְּדֻשָּׁה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְלַחְשֹׁב תַּחְבּוּלוֹת וְעֵצוֹת לְהִתְרַחֵק מֵחֲטָאִים וְכוּ', שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה נִכְלָלִים בְּהָאַחְדוּת הָאֲמִתִּי דִקְדֻשָּׁה; אֲבָל הַחוֹלְקִים אֵין קִשְׁרֵיהֶם נִקְרָא קֶשֶׁר כְּלָל, כִּי גַם מְעַט הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אֵין יָכוֹל לַעֲלוֹת, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁעוֹסֵק לְהַעֲלוֹת גַּם הַתְּפִלָּה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁל הַחוֹלְקִים עָלָיו, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (שם אותיות ה ו).
72. The essential quality of the bond and the gathering is: when the gathering binds itself to the source of unity — to Hashem — and to His Torah — and to the holiness of Israel — which are all entirely one — as explained in the holy Zohar. For the true gathering is when all bind themselves to the one true tzaddik of the generation — who is the source of unity — who binds all of Israel together and connects them to Hashem. And then the gathering is holy and leads to peace and redemption. But a gathering that is not bound to the source of holiness — but rather gathers around dispute and opposition to the true tzaddik — this is the aspect of the gathering of Korach — which is an evil and destructive gathering. And the sign between a holy gathering and an evil gathering is: the holy gathering leads to love and unity among Israel and to drawing close to Hashem — and the evil gathering leads to dispute and destruction — G-d forbid. (ibid.)
Loading comments…