Otzar HaYirah — Mamon, Parnasa & Honest Trade (Part 4, Entries 121–160)
אוצר היראה - Otzar HaYirah
עַל־יְדֵי הַקִּנְיַן סוּדָר, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי כַּנְפֵי הַבְּגָדִים, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁעַל־יָדוֹ עִקַּר הַמְשָׁכַת הָאֱמוּנָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְקַיֵּם הָעֵסֶק בֶּאֱמוּנָה, וְאֵין יָכוֹל שׁוּם אֶחָד לַחֲזֹר וּלְשַׁנּוֹת עוֹד (שם הלכה ד אות ט).
121. Through the kinyan sudar — performed through the corners of one's garments — one draws the spirit of Moshiach, through whom is the essential drawing of faith. Through this the business is maintained in faith and no one can retract or deviate any longer. (ibid., Halacha 4, os 9)
עִקַּר בְּחִינַת 'לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי', דְּהַיְנוּ לְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשּׁוֹת הַמְלֻבָּשׁוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת רַגְלֵי הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה צְרִיכִין לְהִסְתַּכֵּל הֵיטֵב וּלְהָבִין הָרְמָזִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ - הָעִקָּר צְרִיכִין לָזֶה בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן, כִּי עִקַּר בְּחִינַת הָרַגְלַיִן מְלֻבָּשִׁין בַּמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כִּי הַמָּמוֹן הוּא בְּחִינַת רַגְלַיִן, וְעַל־יְדֵי מַשָּׂא־ וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, עַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלִין בְּחִינַת רַגְלֵי הַקְּדֻשָּׁה לְשָׁרְשָׁן, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת 'לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי', כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. גַּם עִקַּר גְּמַר הַתִּקּוּן שֶׁל בְּחִינַת 'לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי' הוּא, שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה יִחוּד עֶלְיוֹן, בְּחִינַת יִחוּד צַדִּיק וּכְנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאֹד לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, שֶׁהוּא דָבָר גָּדוֹל מְאֹד, וְנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה תִּקּוּנִים וְיִחוּדִים גְּדוֹלִים מְאֹד לְמַעְלָה בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו. כִּי עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו הוּא לְאַדְבָּקָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי, וְעִקַּר בְּחִינָה זוֹ בִּשְׁלֵמוּת הוּא עַל־יְדֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן שׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם תֵּכֶף: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? כִּי אָז אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, וְהַנְּשָׁמָה רוֹצָה לַעֲלוֹת וּלְהִכָּלֵל בְּעָלְמָא דְאָתֵי, אֲבָל לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה, כִּי אִם מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב־שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת. וּכְפֻם מָה דְאִתְדַּבַּק בַּר־נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא בְּהַזִּכָּרוֹן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁל בְּחִינַת 'לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי', כְּמוֹ־כֵן זוֹכֶה שֶׁגַּם אַחַר מִיתָתוֹ יִתְדַּבֵּק מִיָּד בְּעָלְמָא דְאָתֵי, וְכֵן לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן שׁוֹאֲלִין לוֹ אָז: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? שֶׁהִיא בְּחִינַת 'לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי' כַּנַּ"ל (הל' חזקת מטלטלין הלכה ב, אות ב).
122. The essential aspect of "cleaving one's thought to the World to Come" — elevating the holinesses clothed in this world, which are the aspect of the legs of holiness — is chiefly needed in commerce. For the essential aspect of the legs is clothed in commerce, since money is the aspect of legs. Through commerce conducted with faith one elevates the aspect of the holy legs to their root — which is the essential aspect of "cleaving one's thought to the World to Come," as explained. Also the essential completion of the repair of "cleaving one's thought to the World to Come" is through a supreme unification — the union of the tzaddik and Knesses Yisrael — which is accomplished through commerce with faith. Therefore a person must be very careful to conduct commerce with faith — for it is a very great thing, and through it tremendous repairs and unifications are made Above at the root of one's soul. This is the essential service of a person all the days of their life. For the essential service of a person all the days of their life is to cleave to the World to Come — and the essential completeness of this is through commerce with faith. Therefore the first question asked immediately after death is: "Did you deal faithfully?" For then after one's departure, the soul wishes to ascend and become included in the World to Come — but not everyone merits this, only one who toiled on Erev Shabbos may eat on Shabbos. And according to how much one cleaves in this world to this holy memory — the aspect of "cleaving one's thought to the World to Come" — so one merits that even after death one immediately cleaves to the World to Come. And the reverse, heaven forbid. Therefore one is asked: "Did you deal faithfully?" — which is the aspect of "cleaving one's thought to the World to Come." (Hil. Chazkas Metaltelim, Halacha 2, os 2)
כָּל הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה נִמְשָׁךְ מֵהֶאָרַת הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם הַהַשָּׂגוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁזּוֹכִין לְהַשִּׂיג עַל־יְדֵי שֶׁמְּאִירִין הַדַּעַת בְּבָנִים וְתַלְמִידִים. וּכְמוֹ שֶׁבְּאֵלּוּ הַמַּקִּיפִים צְרִיכִין לְדַקְדֵּק שֶׁלֹּא לְהַמְשִׁיךְ מַקִּיפִים כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁאֵין הַזְּמַן מַסְפִּיק לְבָאֵר הַקֻּשְׁיוֹת וְהַתֵּרוּצִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, כְּמוֹ־כֵן בְּהַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְלֹא יִהְיֶה אָץ לְהַעֲשִׁיר, וְלֹא יִתְאַוֶּה וְלֹא יַחְמֹד בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר. כִּי בֶּאֱמֶת דַּרְכֵי ה' יְשָׁרִים מְאֹד, אַךְ הֵם נִפְלָאִים מֵאִתָּנוּ וְאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לַהֲבִינָם בִּשְׁלֵמוּת, כִּי בֶּאֱמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ, וּבְרַחֲמָיו נוֹתֵן לֶחֶם וּפַרְנָסָה לְכָל אֶחָד בְּעִתּוֹ כִּרְצוֹנוֹ: לָזֶה הוּא מַשְׁפִּיעַ לֶחֶם בְּדֹחַק, וְלָזֶה תַּבְשִׁילִים, וְלָזֶה גַּם בְּגָדִים, וְלָזֶה אֵיזֶה סַךְ מָמוֹן, וְזֶה יֶשׁ לוֹ יוֹתֵר, וְזֶה עוֹד יוֹתֵר, עַד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֲשִׁירוּת מֻפְלָג. וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ הַנַּ"ל, כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי, לְכֻלָּם חָסֵר לָהֶם הַרְבֵּה; יֶשׁ לוֹ מָנֶה, רוֹצֶה מָאתָיִם. וְכָל אֵלּוּ הַחֶסְרוֹנוֹת הֵם בְּחִינַת קֻשְׁיוֹת שֶׁקָּשֶׁה לְכָל אֶחָד בְּעִנְיַן פַּרְנָסָתוֹ, כִּי עִקַּר הַחֶסְרוֹנוֹת הֵם רַק מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קֻשְׁיוֹת, שֶׁאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר כָּרָאוּי. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְיִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁיֶּשׁ לוֹ, בַּמֶּה שֶׁחֲנָנוֹ הַשֵּׁם, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁחָסֵר לוֹ הַרְבֵּה, יֵדַע וְיַאֲמִין כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ, כִּי אִם יִתֵּן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ, אֲזַי יֶחְסַר לוֹ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְכֵן לְעוֹלָם, מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּעִנְיַן הַמַּקִּיפִים הַנַּ"ל, שֶׁיֵּשׁ קֻשְׁיוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת הַתֵּרוּץ עֲלֵיהֶם, כִּי עַל־ יְדֵי־זֶה יִכָּנְסוּ בּוֹ מַקִּיפִים חֲדָשִׁים, וְאָז יִהְיֶה הַקֻּשְׁיָא חֲזָקָה וּרְחָבָה עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁיְּכוֹלִים לִכְנֹס לְקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים שֶׁאֵין הַזְּמַן מַסְפִּיק לְבָאֳרָם כַּנַּ"ל. כְּמוֹ־כֵן מַמָּשׁ בְּעִנְיַן הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה הַנִּמְשָׁךְ מֵהַמַּקִּיפִים הַנַּ"ל, יֵשׁ גְּבוּל לְכָל אֶחָד בְּעִנְיַן הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה לְפִי נִשְׁמָתוֹ וְדַעְתּוֹ, וְאָסוּר לוֹ לָצֵאת מִן הַגְּבוּל קֹדֶם זְמַנּוֹ, וְאָסוּר לוֹ לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה לַחְמֹד וּלְהִתְאַוּוֹת וְלִדְאֹג עַל חֶסְרוֹנוֹ, שֶׁיְּמַלֵּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִיָּד מַה שֶּׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁחָסֵר לוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת מַה שֶּׁאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְמַלֵּא לוֹ חֶסְרוֹנוֹ מִיָּד הוּא לוֹ לְטוֹבָה גְדוֹלָה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שִׁעֵר בְּחָכְמָתוֹ, שֶׁתֵּכֶף שֶׁיְּמַלֵּא לוֹ חֶסְרוֹנוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תֵּרוּץ עַל הַקֻּשְׁיָא, אֲזַי תֵּכֶף יִהְיֶה קָשֶׁה לוֹ קֻשְׁיָא יוֹתֵר גְּדוֹלָה שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה בְּיוֹתֵר לְתָרְצָהּ, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה חָסֵר לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה חֶסְרוֹנוֹת בְּיוֹתֵר עוֹד, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁהֶעָנִי וְהָאֶבְיוֹן בְּיוֹתֵר, שֶׁאֵין לוֹ רַק לֶחֶם צַר, אֲזַי אֵינוֹ דוֹאֵג כְּלָל עַל מַלְבּוּשִׁים נָאִים וְכַיּוֹצֵא, רַק הוּא דוֹאֵג שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַחְמוֹ בְּרֶוַח, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִם הָיָה לוֹ לֶחֶם בְּרֶוַח לֹא הָיָה דוֹאֵג כְּלָל; וְתֵכֶף כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ אֵיזֶה פַּרְנָסָה וְיֶשׁ לוֹ לֶחֶם בְּרֶוַח קְצָת, אֲזַי תֵּכֶף מַתְחִיל לִדְאֹג שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַלְבּוּשִׁים נָאִים, שֶׁזֶּה הַחִסָּרוֹן עוֹלֶה לְסָךְ גָּדוֹל יוֹתֵר, וְאַחַר־כָּךְ מִתְאַוֶּה לְדִירָה נָאָה וּלְכֵלִים נָאִים, וְאַחַר־כָּךְ לְתַכְשִׁיטִין יְקָרִים, וְכֵן עוֹד לְהַלָּן יוֹתֵר, כַּיָּדוּעַ כָּל זֶה. נִמְצָא שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁמְּמַלְאִין לוֹ חֶסְרוֹנוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמְּתָרְצִין לוֹ אֵיזֶה קֻשְׁיָא, אֲזַי תֵּכֶף נִכְנָס לְקֻשְׁיוֹת וְחֶסְרוֹנוֹת יוֹתֵר גְּדוֹלוֹת מִבַּתְּחִלָּה. עַל־כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִחְיוֹת, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חַיִּים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה יְתֵרָה וְלִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְלֹא יִדְחַק אֶת הַשָּׁעָה, רַק יַמְתִּין לִישׁוּעַת הַשֵּׁם עַד כִּי יָבוֹא עִתּוֹ, כִּי עֵת וּזְמַן לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם (שם ה"ג אות ב).
123. All money and livelihood flows from the illumination of the makifim [surrounding lights] — the great attainments merited through the tzaddik illuminating da'as in sons and students. Just as with those makifim one must be careful not to draw such makifim that are beyond time — where there is not enough time to clarify all the questions and answers within them — so too with money and livelihood flowing from there: every person must be very careful to be happy with their portion, not to rush to get wealthy, not to desire and covet more and more. For truly Hashem's ways are very upright, though they are wondrous and beyond our comprehension — for truly Hashem does righteousness with all flesh and spirit, and in His mercy gives bread and livelihood to each one in its time as He wills: to one He flows only bread under duress, to another cooked food, to another also garments, to another some sum of money, and one has more, and still another more — until there are those with abundant wealth. And for each and every one of all these, anyone who does not look to the true purpose constantly lacks greatly: "one who has a hundred wants two hundred." And all these deficiencies are the aspect of questions that are difficult for each person regarding livelihood — for the essential deficiencies are only from deficiency of da'as , the aspect of questions: one does not understand the matter properly. Therefore a person must be happy with their portion, be content with what one has, with what Hashem has graciously given. And even though it seems there is much lacking, one should know and believe that all is for one's good — for if Hashem gave what seems lacking, one would lack yet more and more, and so on indefinitely. As visibly seen: the most destitute poor person who has only bread under duress has no anxiety at all about fine clothing, only worrying that Hashem give bread in abundance — imagining that if they had bread in abundance they would not worry at all. But the moment Hashem provides some livelihood and one has some bread in abundance, immediately one begins to worry about fine clothing, which costs a much greater sum, and afterward desires a fine dwelling and fine vessels, then precious jewelry, and so on further — as is known. Thus each time one's deficiency is filled — each time a question is answered — immediately greater questions and deficiencies arise than before. Therefore one who wishes to truly live — to have genuine life in this world and the World to Come — must strengthen oneself with extra faith and be happy with one's portion, not forcing the moment, but waiting for Hashem's salvation until its time comes: "there is a time and season for every matter under the heavens." (ibid., Halacha 3, os 2)
כְּמוֹ שֶׁבְּעִנְיַן הַמְשָׁכַת הַשָּׂגַת הַמַּקִּיפִים הַנַּ"ל יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּי מַה שֶּׁאֵצֶל זֶה הָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, הַיְנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיגָם בְּתוֹךְ בְּחִינַת הַזְּמַן כְּלָל, הֵם אֵצֶל הָאָדָם הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בִּבְחִינַת בְּתוֹךְ הַזְּמַן, כִּי הַשָּׂגָתוֹ גְדוֹלָה כָּל־כָּךְ עַד שֶׁיָּכוֹל לְהַשִּׂיג גַּם בְּחִינַת מַקִּיפִים אֵלּוּ בְּתוֹךְ הַזְּמָן. וְכֵן יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בָּזֶה אֵצֶל אָדָם אֶחָד בְּעַצְמוֹ, כִּי מַקִּיפִים אֵלּוּ שֶׁהֵם עַכְשָׁו אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, יוּכַל לִהְיוֹת שֶׁבִּזְמַן אַחֵר, כְּשֶׁיִּזְכֶּה לְחֶלְקֵי נֶפֶשַׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה גְּבוֹהִין מֵאֵלּוּ, יִהְיֶה אֵלּוּ הַמַּקִּיפִין בְּחִינַת תּוֹךְ הַזְּמַן אֶצְלוֹ. כְּמוֹ־כֵן בְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, צָרִיךְ לְהִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁיֶּשׁ לוֹ עַכְשָׁו, וְלֹא יִדְחַק אֶת הַשָּׁעָה לְמַלֹּאת לוֹ חֶסְרוֹנוֹ תֵּכֶף דַּיְקָא, כִּי לְפִי חֶלְקֵי נֶפֶשַׁ־רוּחַ־ נְשָׁמָה שֶׁיֶּשׁ לוֹ עַכְשָׁו, יוּכַל לִהְיוֹת שֶׁאִם יְמַלְאוּ לוֹ מִיָּד מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ, אָז תִּרְבֶּה דַאֲגָתוֹ וְחֶסְרוֹנוֹתָיו יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּכִפְלֵי־ כִפְלַיִם, עַד שֶׁיָּכוֹל לִכְנֹס בִּדְאָגוֹת וְחֶסְרוֹנוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא יוּכַל לְסָבְלָם כְּלָל, וְיִקְצְרוּ יָמָיו וְיָמוּת בְּלֹא עִתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מֵרֹב הַדְּאָגוֹת שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אַחַר־כָּךְ בְּלִי שִׁעוּר, כִּי הֵם (כְּפִי הַמַּדְרֵגָה שֶׁהוּא בָּהּ עַכְשָׁו) בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד יָבוֹא עִתּוֹ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לְכָל אֶחָד אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ דַּיְקָא, הַיְנוּ בָּעֵת שֶׁהוּא רָאוּי לָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֶלְקֵי נַרַ"ן כָּאֵלּוּ (וְכֵן כָּל הַבְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֳרָם) שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל שֶׁפַע הָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה וְלֹא יַזִּיק לוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁאָז חָסֵר לוֹ יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה (שם אות ג).
124. Just as regarding the drawing of the attainment of makifim there are many differences between people — what is beyond time for one person (impossible to attain within time at all) is within time for a greater person whose attainment is so great it can encompass even those makifim within time — and likewise there are many variations in a single person themselves (what is now beyond time for them may in another time, when they merit higher portions of nefesh-ruach-neshama , become within time for them) — so too regarding livelihood flowing from there: one must be content with what one has now, not forcing the moment to fill one's deficiency immediately. For according to the portions of naran [ nefesh-ruach-neshama ] one has now, it may be that if the deficiency were filled immediately, one's anxieties and deficiencies would multiply manyfold — until one enters anxieties and deficiencies one cannot bear at all, and one's days would be shortened and one would die before one's time from the boundless anxieties that would follow — for at one's current level they are beyond time. Therefore one must wait until the time comes — for Hashem gives each one their food in its time precisely: when one is suited to it, meaning when one has such naran -portions (and all the other aspects that cannot be explained) that one can receive the flow of wealth and livelihood without harm — meaning it will not be beyond time for them — for then one lacks less than before. (ibid., os 3)
כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם עֲשִׁירוּת כָּזֶה שֶׁנִּתָּן לוֹ קֹדֶם זְמַנּוֹ; כִּי הָאָדָם הוּא בַּעַל־ בְּחִירָה, וְיָכוֹל לִפְעָמִים לְהִתְגַּבֵּר בְּתַאֲוָתוֹ, עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ אֵיזֶה מָמוֹן וַעֲשִׁירוּת קֹדֶם זְמַנּוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְאַוֶּה בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְחָסֵר לוֹ בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְזֶה בְּחִינַת "עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ", וְאָז הָעֲשִׁירוּת הוּא בִּבְחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, פְּגַם אֱמוּנָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ד).
125. When a person has wealth given before their time — for a person has free choice and can sometimes overpower their desire until drawing money and wealth before their time — through this they desire more each time and lack more and more. This is the aspect of "wealth guarded by its owner to their detriment" — and then the wealth is in the aspect of idolatry and faith-blemish, as explained. (ibid., os 4)
כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְנַסֶּה כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ אִם יִרְצֶה. וְעַל־כֵּן הוּא מַזְמִין פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי שֶׁיּוּכַל לְהִתְחַזֵּק וְלִשָּׁאֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁאִם הָיָה מַזְמִין לוֹ לְזֶה הָאָדָם פַּרְנָסָתוֹ בְּרֶוַח יוֹתֵר, אָז הָיָה חָסֵר לוֹ בְּיוֹתֵר, וְאָז לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ כְּלָל, וְהָיָה מִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. וְאָז כְּשֶׁיִּהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ לִסְבֹּל הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ, וְלֹא יִדְחַק אֶת הַשָּׁעָה כַּנַּ"ל, אָז יֵיטִיב עִמּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וִימַלֵּא לוֹ חֶסְרוֹנוֹ, כִּי כָּל הַנִּדְחֶה מִפְּנֵי הַשָּׁעָה, הַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לוֹ, כִּי אָז לֹא יַזִּיק לוֹ מַה שֶּׁיִּתֵּן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ פַּרְנָסָתוֹ בְּרֶוַח יוֹתֵר, כִּי לְעוֹלָם יוּכַל לַעֲמֹד וּלְהִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶּׁיִּהְיֶה לוֹ, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ בְּיוֹתֵר, מֵאַחַר שֶׁגַּם עַכְשָׁו אֵינוֹ דוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, רַק שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן חַס וְשָׁלוֹם, וְחוֹמֵד וּמִתְאַוֶּה אֶת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ; מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם הוּא מְכַחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ וְרוֹצֶה לִגַּע בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ חַס וְשָׁלוֹם - זֶה בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנָה וּכְפִירוֹת גְּמוּרוֹת, ר"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ה).
126. The entire world and its fullness was created only for free choice. Hashem tests each person according to their level in a manner they can withstand if they choose. Therefore He provides livelihood for each one according to how they can strengthen themselves and remain in the service of Hashem — for He knows that if He provided more abundant livelihood for this person, they would lack more, and then could not stand in service at all, distancing from Him ever further. Therefore one must be very careful to be happy with one's portion. When one is strong and courageous to bear one's deficiency and not force the moment — Hashem will do good and fill the deficiency, for "one who defers to the moment — the moment stands for them" — for then the added livelihood will not harm, since one will always be able to stand and be content with whatever is given, not looking at what is lacking, since even now one does not force the moment, always happy with one's portion. But one who falls into money-desire and covets what is not theirs — and certainly one who denies and wishes to touch another's money — this is faith-blemish and outright apostasy. (ibid., os 5)
צְרִיכִין לְקַבֵּל הַפַּרְנָסָה בְּדֶרֶךְ חֹק, בִּבְחִינַת "רֵישׁ וָעשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי" דַּיְקָא, כִּי חֹק הוּא דָבָר שֶׁאֵין מְבִינִים אוֹתוֹ, וְאָסוּר לְהַקְשׁוֹת עָלָיו כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: חֻקָּה חָקַקְתִּי, וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ. כָּךְ צְרִיכִין לְקַבֵּל הַפַּרְנָסָה בְּדֶרֶךְ חֹק, וְלִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד, וְלִבְלִי לִכְנֹס בְּשׁוּם קֻשְׁיוֹת וּדְאָגוֹת עַל מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ עוֹד הַרְבֵּה, כִּי מִי שֶׁנִּכְנָס בְּעִנְיָן זֶה, אֲזַי חָסֵר לוֹ בְּכָל פַּעַם בְּיוֹתֵר, וּבֵיתוֹ מָלֵא קְטָטוֹת וּמְרִיבוֹת וּדְאָגוֹת מִדְּאָגוֹת שׁוֹנוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם, כִּי לְפִי מַעֲשָׂיו אֵין מַגִּיעַ לוֹ גַּם לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ, רַק הַכֹּל בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבָד. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְקַבֵּל הַפַּרְנָסָה בְּדֶרֶךְ חֹק, וְלִבְלִי לְהַרְהֵר בָּזֶה כְּלָל כַּנַּ"ל (שם אות יד).
127. One must receive livelihood in the manner of a chok [statute] — the aspect of "poverty and wealth do not give me, but feed me my allotted bread" — specifically my chok . For a chok is something one does not understand, and it is forbidden to question it at all: as our Sages said, "a statute I have decreed and you have no permission to reason about it." So too one must receive livelihood in the manner of a chok — rejoicing always in one's portion, and not entering into any questions and anxieties about what still seems lacking, for one who enters into this will lack more each time, and one's home will be full of quarrels, disputes, and limitless varieties of anxieties. Therefore one must remind oneself always that according to one's deeds one does not even deserve bread under duress and water under pressure — all is only by His kindness alone. Therefore one must receive livelihood in the manner of a chok and not question it at all. (ibid., os 14)
כָּל הַהַכְחָשׁוֹת וְהַגְּזֵלוֹת שֶׁבַּמַּשָּׂא־ וּמַתָּן, הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִפְּגַם הָאֱמוּנָה, כִּי אִם הָיָה מַאֲמִין שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ רָזִין וְסוֹדוֹת נִפְלָאִים עַד אֵין חֵקֶר, וְהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה נִפְלָאָה כְּפִי חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה עוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ כְּלָל לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ, כִּי בְּוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁעוֹשֶׂה, שֶׁנּוֹתֵן לָזֶה כָּל־כָּךְ חֲפָצִים וַעֲשִׁירוּת, וְלָרָשׁ אֵין כֹּל, כִּי הַכֹּל עַל־פִּי רכג חָכְמָתוֹ הָאֲמִתִּית, שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָתוֹ הַנִּצְחִית, וְאֵיךְ יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ לְשַׁנּוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְלִגַּע בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא כַדָּת (שם ה"ה אות ג).
128. All denials and thefts in commerce flow from the blemish of faith — for if one believed that in every thing in the world there are wondrous and unfathomable secrets, and all in wondrous Providence according to His wisdom, certainly it would not cross one's mind at all to reach into another's money. For certainly Hashem knows what He is doing — giving this person so many possessions and wealth and the poor one nothing — all according to His true wisdom, knowing all is for one's eternal benefit. How would it cross one's mind to change the Creator's will and touch another's money against the law? (ibid., Halacha 5, os 3)
עִקַּר תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁמְּבַלֶּה יְמֵי הָאָדָם, הַכֹּל הוּא עַל־יְדֵי פְּגַם הַלְּבוּשִׁין, כִּי בֶּאֱמֶת מְלֻבָּשׁ בְּהַמָּמוֹן גַּוְנִין עִלָּאִין מְאֹד, אַךְ שֶׁנֶּעְלָם וְנִתְכַּסֶּה וְנִתְלַבֵּשׁ מְאֹד. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַאֲמִין וּלְהִסְתַּכֵּל עַל הַפְּנִימִיּוּת שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּהַמָּמוֹן, שֶׁהֵם הַגַּוְנִין עִלָּאִין הַנַּ"ל, בְּוַדַּאי לֹא יִתְאַוֶּה לַמָּמוֹן הַגַּשְׁמִי כְּלָל, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא הָיָה נוֹגֵעַ בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. רַק אִם אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל רַק עַל חִיצוֹנִיּוּת הַמָּמוֹן, בְּוַדַּאי אֶפְשָׁר לְהִלָּכֵד בָּזֶה מְאֹד, עַד שֶׁיָּבוֹא לִידֵי הַכְחָשׁוֹת וּגְזֵלוֹת גְּמוּרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. וְכֵן בְּכָל הָעֲסָקִים וְהַסִּבּוֹת שֶׁבַּמַּשָּׂא־וּמַתָּן, בְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם רָזִין עֲמֻקִּים, מַדּוּעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב שֶׁזֶּה יִתְפַּרְנֵס מִסְּחוֹרָה זֹאת וּבְמָקוֹם זֶה, וְזֶה מִסְּחוֹרָה אַחֶרֶת, וְהַכֹּל מֵאֵת הַשֵּׁם, וּבְכֻלָּם יֵשׁ רָזִין נִפְלָאִים, כִּי רַק הוּא יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ לְפַרְנֵס כָּל אֶחָד, כְּפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו בְּגִלְגּוּל זֶה וּבַגִּלְגּוּלִים הַקּוֹדְמִים. וּצְרִיכִין לְהַאֲמִין מְאֹד בָּזֶה, שֶׁבְּכָל דָּבָר יֵשׁ פְּנִימִיּוּת הַרְבֵּה, וְהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וְהָעֵסֶק וְהַסִּבָּה בְּעַצְמָה שֶׁעוֹסֵק בָּהּ, צָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ הַכֹּל עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "גֹּל עַל ה' מַעֲשֶׂיךָ", וּכְתִיב: "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ", לֵידַע כִּי הַסִּבָּה וְהָעֵסֶק הוּא רַק לְבוּשׁ וְכִסּוּי לִפְנִימִיּוּת חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְלֻבָּשׁ בְּכָל דָּבָר, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָאָדָם לְהַשִּׂיג כְּלָל. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה עַל־פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְלִבְלִי לִשְׁכֹּחַ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן; מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִתְחַכֵּם בְּחָכְמוֹת רָעוֹת וּמִרְמוֹת לִגַּע בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה, כִּי הִיא לֹא תִצְלָח. וְעַל־כֵּן נִקְרָאִין הַגְּזֵלוֹת עַל שֵׁם הַלְּבוּשִׁין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ", וְכֵן רֹב טִרְדַּת תַּאֲוַת מָמוֹן הוּא בִּשְׁבִיל הַבְּגָדִים וְהַמַּלְבּוּשֵׁי־כָבוֹד, לוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ וּלְבָנָיו, וּבִפְרָט בְּעֵת הַנִּשּׂוּאִין, שֶׁכָּל רִבּוּי הַהוֹצָאָה הַיְתֵרָה הוּא עַל הַהַלְבָּשָׁה הַגְּדוֹלָה שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט בִּזְמַנֵּנוּ, בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, עַד שֶׁהַרְבֵּה נַעֲשִׂים בַּעֲלֵי־חוֹבוֹת עַל־יְדֵי זֶה, וְיֵשׁ שֶׁבָּאִין לִגְזֵלוֹת גְּמוּרוֹת עַל־יְדֵי זֶה, כִּי הַמַּלְבּוּשִׁים מַטְרִידִין מְאֹד אֶת הָאָדָם, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר עַל פָּסוּק "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ", שֶׁהַסִּטְרָא־אָחֳרָא תּוֹפֶסֶת אֶת הָאָדָם בִּבְגָדָיו דַּיְקָא. וְכֵן הַתַּנָּא הִתְחִיל מַסֶּכֶת בָּבָא־ מְצִיעָא, הַמְדַבֶּרֶת מֵעִנְיְנֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן וְהַכְחָשׁוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְהִתְחִיל בְּדִין "שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית", בְּטַלִּית דַּיְקָא, כִּי רֹב הַהַכְחָשׁוֹת שֶׁבָּאִים עַל־יְדֵי תַּאֲוַת מָמוֹן, הָעִקָּר הוּא מֵחֲמַת הַבְּגָדִים וְהַלְּבוּשִׁים, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁאֵין מִסְתַּכְּלִים רַק עַל חִיצוֹנִיּוּת הַלְּבוּשִׁים וְלֹא עַל הַפְּנִימִיּוּת שֶׁבָּהֶם. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ הַכְחָשׁוֹת צְרִיכִין שְׁבוּעָה, כִּי עַל־יְדֵי הַשְּׁבוּעָה נִתְגַּלִּין הַגַּוְנִין עִלָּאִין וְהַפְּנִימִיּוּת שֶׁבְּתוֹךְ לְבוּשֵׁי הַמָּמוֹן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־ יְדֵי־זֶה בְּוַדַּאי יוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וְיִתְתַּקֵּן הַכֹּל (שם אותיות ג ה ו ז).
129. The essential money-desire that wastes a person's days comes entirely from the blemish of garments — for truly supernal colors are clothed within money, but they are greatly concealed and covered and clothed. One who merits believing and gazing at the inwardness clothed in money — the above supernal colors — certainly would not desire physical money at all, and certainly would not touch another's money. But if one looks only at the externality of money, one can easily be ensnared until coming to outright denials and robberies. And so too with all the affairs and causes in commerce — certainly there are deep mysteries in why Hashem arranges that this person earns from this trade in this place, and that from another trade — all is from Hashem, and in all there are wondrous mysteries, for only He knows how to sustain each according to the root of their soul and according to their deeds in this transmigration and in previous ones. One must believe greatly in this — that in every thing there is much inwardness and all in particular Providence — and the business and cause one is engaged in, one must cast everything upon Hashem: "cast upon Hashem your deeds" and: "throw upon Hashem your burden" — knowing that the cause and business is only a garment and covering for the inwardness of His wisdom clothed in every thing, which a person cannot grasp at all. Therefore one must be careful to conduct commerce with faith according to the holy Torah, and not forget Hashem during commerce. Certainly one must not use wicked schemes and frauds to touch another's money, even the worth of a peruta — for it will not succeed. Therefore robberies are named after garments: "and the garment of traitors betrayed" — and most of the burden of money-desire is for garments and garments of honor — for oneself, one's wife, and one's children, especially at the time of marriage where most of the excessive expense is on the elaborate clothing that has spread in our times, in our many sins, until many become indebted through this, and some come to outright robberies — for garments burden a person greatly. As explained elsewhere on the verse "and she seized him by his garment" — the Sitra Achra seizes a person specifically through their garments. And the Tanna began tractate Bava Metziah — which deals with commerce and disputes between people — with the law of "two hold a garment" — a tallis specifically — for most denials arising from money-desire are essentially from garments and clothing. All this because people look only at the externality of garments and not at the inwardness within them. Therefore when there are denials an oath is needed — for through the oath the supernal colors and the inwardness within the garments of money are revealed, as explained, and through this one will certainly confess the truth and all will be repaired. (ibid., os 3, 5, 6, 7)
מִצְוַת מְזוּזָה מְסֻגֶּלֶת לַעֲשִׁירוּת. וְעַל־כֵּן קוֹבְעִין אוֹתָהּ אֵצֶל הַפֶּתַח, כִּי דֶּרֶךְ שָׁם נִמְשֶׁכֶת הַהַשְׁפָּעָה, בִּבְחִינַת "וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתַח". וְהַחִיצוֹנִים הֵם סְמוּכִים תָּמִיד אֵצֶל מְקוֹם יְרִידַת הַשֶּׁפַע לִינֹק מִשָּׁם חַס וְשָׁלוֹם, וְהַמְּזוּזָה מְגָרֶשֶׁת אוֹתָם וּמַמְשֶׁכֶת הַהַשְׁפָּעָה רַק לִפְנִים אֶל הַקְּדֻשָּׁה (הל' נזקי שכנים ה"א, אות ז).
130. The mitzva of mezuza is specially propitious for wealth. Therefore it is placed at the doorway — for through there the flow is drawn: "and He opened the doors of heaven." The outer forces always station themselves near the place where the flow descends to suckle from there. The mezuza drives them away and draws the flow only inward to holiness. (Hil. Nizkei Shechenim, Halacha 1, os 7)
עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַיֵּם מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: 'יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ', וְשׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לְהַזִּיק מָמוֹן חֲבֵרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ בְּהֶזֵּק רְאִיָּה; מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁשּׁוֹמְרוֹ וּמַצִּילוֹ אֲפִלּוּ מֵהֶזֵּק רְאִיָּה דְעָלְמָא, כְּגוֹן הֲשָׁבַת אֲבֵדָה וְכַיּוֹצֵא, עַל־ יְדֵי־זֶה מְתַקֵּן בְּחִינַת הַכֵּלִים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־ יָדָם עִקַּר הִתְגַּלּוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְעִקַּר הִתְגַּלּוּת אוֹר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְזוֹכֶה לְתִקּוּן הַבְּרִית וּלְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע וּבְרָכָה, וְזוֹכֶה לְקַבֵּל אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת, שֶׁיִּהְיֶה נִצְטַיֵּר אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת בְּרָכָה וְסַם־חַיִּים, בְּחִינַת "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם" (שם הלכה ב, אותיות ד ה).
131. Through fulfilling the saying of our Sages: "let your companion's money be as dear to you as your own" — and guarding oneself from harming another's money even through visual damage — and certainly when one guards it and saves it even from ordinary visual damage, such as returning a lost object and the like — through this one repairs the aspect of the holy vessels through which is the essential revelation of His G-dliness and the essential revelation of the light of the holy Torah. One merits the repair of the bris , drawing flow and blessing, and meriting to receive the Torah-light of the true tzaddik — that it be formed within one as blessing and the elixir of life: the aspect of "the righteous shall walk in them." (ibid., Halacha 2, os 4, 5)
כָּל הָאֻמָּנֻיּוֹת נַעֲשִׂין עַל־פִּי־רֹב מִכַּמָּה דְבָרִים מֻרְכָּבִים. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן חָכְמָה בְּלֵב הָאָדָם לֵידַע וּלְהַשְׂכִּיל, לְצָרֵף וּלְחַבֵּר דָּבָר זֶה עִם דָּבָר זֶה, שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה הַמֻּרְכָּב מֵהֶם, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוֹצִיא הָאֻמָּנוּת לְמַעֲשֵׂהוּ, וּבְכָל דָּבָר יֵשׁ צֵרוּפִים אֲחֵרִים מֵאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁנִּבְרָא בָּהֶם דָּבָר זֶה. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֻמָּנוּת וְהַמְּלָאכָה הוּא עַל־יְדֵי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ הַדָּבָר בְּשָׁרְשׁוֹ, אֵיךְ לְצָרֵף הָאוֹתִיּוֹת כְּתִקּוּנָן, כִּי צְרִיכִין לְצָרְפָן בְּכָל פַּעַם בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי צֵרוּפִים לְאֵין קֵץ, כְּדֵי לְהוֹצִיא וּלְתַקֵּן כָּל מִינֵי אֻמָּנֻיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁבְּגַשְׁמִיּוּת גַּם־כֵּן עִקַּר כָּל הָאֻמָּנוּת הוּא עַל־יְדֵי הַצֵּרוּפִים וְהַהַרְכָּבָה שֶׁמַּרְכִּיבִין דָּבָר אֶחָד עִם חֲבֵרָיו, שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם שֶׁל כָּל דָּבָר וְדָבָר הוּא רַק עַל־יְדֵי הָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרָא בָּם כַּנַּ"ל. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכִין לַעֲשׂוֹת אֻמָּנוּת וּמְלָאכָה בִּבְחִינָה זוֹ, זֶה בְּחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל בְּצַלְאֵל, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְצָרֵף הָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶם שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְעָלָיו כְּתִיב: "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים וְכוּ' וּבְכָל מְלָאכָה". וְעַל־כֵּן עִקַּר הַפַּרְנָסָה הוּא רַק עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה, וִיבַקֵּשׁ רַחֲמִים", כִּי שָׁרְשֵׁי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הוּא מֵהַתְּפִלָּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן כָּל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת מִמִּשְׁכָּן גָּמְרִינַן, כִּי הַמִּשְׁכָּן הוּא בְּחִינַת בֵּית הַתְּפִלָּה שֶׁמִּשָּׁם תֵּצֵא תּוֹרָה, שֶׁזֶּה שֹׁרֶשׁ כָּל הָאֻמָּנֻיּוֹת וְהַמְּלָאכוֹת, הַיְנוּ לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים (שֶׁהָיוּ רכה מִתְפַּלְלִין בִּשְׁלֵמוּת גָּדוֹל וְהָיוּ שׁוֹהִין הַרְבֵּה בִּתְפִלָּתָם): מִתּוֹךְ שֶׁחֲסִידִים הֵם, תּוֹרָתָן מִשְׁתַּמֶּרֶת וּמְלַאכְתָּן מִתְבָּרֶכֶת, כִּי שָׁם שֹׁרֶשׁ שְׁנֵיהֶם, הַיְנוּ בְּהַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל (שם ה"ד, אותיות ג ד).
132. All crafts and trades are usually made from several combined components — for Hashem gave wisdom in a person's heart to know and understand: to join and combine this thing with that thing, so the composite emerges from them, and through this bring the craft to its work. And in each thing there are different combinations of the Torah letters from which that thing was created. Therefore truly the essential perfection of craft and work is through one who knows the thing at its root — how to combine the letters properly. For they must be combined in constantly many and endless varieties of combinations in order to bring out and perfect all the crafts of the world. This is the aspect of how physically too the essential craft is through combinations and compositions — combining one thing with its companion — for the essential vitality and sustaining of each and every thing is only through the letters from which it was created. When one merits conducting craft and trade in this aspect, this is the aspect of the work of the Mishkan , as our Sages said of Betzalel: he knew how to combine the letters through which heaven and earth were created. Of him it is written: "and I have filled him with the spirit of G-d... and in all manner of work." Therefore the essential livelihood is only through prayer — as our Sages said: "a person should always teach their child a clean and light craft, and seek mercy" — for the roots of the Torah letters come from prayer. Therefore all thirty-nine melachos are derived from the Mishkan — for the Mishkan is the aspect of the house of prayer from which Torah emerges, which is the root of all crafts and trades: combining the Torah letters. And therefore our Sages said of the early Chassidim (who prayed with great completeness and spent much time in prayer): "because they are pious, their Torah is preserved and their work is blessed" — for both are rooted there — in prayer. (ibid., Halacha 4, os 3, 4)
כָּל הַהֶזֵּקוֹת נִמְשָׁכִין מִפְּגַם הַתְּפִלָּה, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת פְּגַם הָאֱמֶת. וְעַל־יְדֵי אֱמֶת הָאָדָם נִשְׁמָר מִכָּל הַהֶזֵּקוֹת (שם ה"ה אות א).
133. All damages flow from the blemish of prayer — which comes through blemishing truth. And through truth a person is guarded from all damages. (ibid., Halacha 5, os 1)
כְּשֶׁאֵינוֹ נִזְהָר לְצַמְצֵם דַּעְתּוֹ לִבְלִי לִכְנֹס בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים שֶׁאָסוּר לוֹ לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם לְפִי בְּחִינָתוֹ, זֶה בְּחִינַת רַע־עָיִן. כִּי גַם הָרַע־עַיִן בְּעַצְמוֹ, מַה שֶּׁעֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת אוֹ אֵיזֶה כְּלִי וְחֵפֶץ נָאֶה וְכַדּוֹמֶה, גַּם זֶה נִמְשָׁךְ רַק מִבְּחִינַת הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ"ל, שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּמַה שֶּׁאֵין לוֹ רְשׁוּת, וְרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל וְלַחְקֹר בְּמַה שֶּׁמֻּפְלָא מִמֶּנּוּ. כִּי צְרִיכִין לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי צַדִּיק ה' וּדְרָכָיו יְשָׁרִים וּנְכוֹנִים מְאֹד, וְאָז בְּוַדַּאי לֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם עַיִן רַע בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ כְּלָל, מֵחֲמַת שֶׁהַכֹּל עַל־פִּי הַשְׁגָּחָתוֹ וּמִשְׁפָּטוֹ יִתְבָּרַךְ הָאֱמֶת וְהַיָּשָׁר. וְעִקַּר הָעַיִן רָע, מַה שֶּׁנִּמְצָא אֶחָד שֶׁעֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ, נִמְשָׁךְ רַק מִקֻּשְׁיוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל "צַדִּיק וְטוֹב לוֹ צַדִּיק וְרַע לוֹ וְכוּ'", שֶׁבְּאֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת אָסוּר לִכְנֹס וְלַחְקֹר כְּלָל, כִּי הֵם בְּחִינַת דַּרְכֵי ה' נֶעְלָמִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם כְּלָל כַּמּוּבָא (הלכות שותפים בקרקע ה"ה, אות ב).
134. When one is not careful to contract one's da'as so as not to enter into questions and answers one is forbidden to look into according to one's level — this is the aspect of the evil eye [ ayin ra ]. For the evil eye itself — where one's eye is evil toward another's wealth, fine vessel, or beautiful object — this too flows only from the above questions: looking at what one has no permission to, wishing to gaze and investigate what is beyond one. For one must believe with complete faith that Hashem is righteous and His ways are very upright and correct — and then certainly one will have no evil eye toward another at all, since everything is by His Providence and His true and upright judgment. The essential evil eye — found in one whose eye is evil toward another — flows only from the above questions: the aspect of the questions of "a righteous one who has it good, a righteous one who has it bad" — into which questions it is altogether forbidden to enter and investigate, for they are the aspect of Hashem's hidden ways that cannot be understood at all. (Hil. Shutfim B'Karka, Halacha 5, os 2)
כָּל הַיְגִיעוֹת וְהַטִּרְחוֹת וְהָעֹל הַכָּבֵד וְהַמַּשָּׂאוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁנּוֹשֵׂא הָאָדָם עָלָיו מִדַּאֲגַת וְטִרְדוֹת הַפַּרְנָסָה, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ רַק מִמַּשָּׂא עֹל הָעֲו?ֹנוֹת הַבָּאִים מֵרוּחַ שְׁטוּת וְחֶסְרוֹן הַדַּעַת, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי". וּכְפִי שֶׁזּוֹכֶה הָאָדָם לְקַבֵּל אֵיזֶה הֶאָרָה אֲמִתִּית מֵהַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה, וּלְפָרֵק עַל־יְדֵי־זֶה מֵעָלָיו מַשָּׂא הָעֲו?ֹנוֹת, כְּמוֹ־כֵן פּוֹרְקִין מֵעָלָיו עֹל הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד שֶׁל טִרְדַּת הַפַּרְנָסָה (שם אות יג).
135. All the toils, efforts, heavy yoke, and great burdens a person bears from livelihood anxiety and burden flow only from the burden of the yoke of sins coming from a spirit of foolishness and deficiency of da'as , of which it is said: "like a heavy burden they are too heavy for me." And according to how much a person merits receiving some true illumination from holy da'as , and thereby shedding from oneself the burden of sins — so the heavy burden of livelihood burden is also shed from them. (ibid., os 13)
כָּל הַפַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת נִמְשָׁךְ מֵהַמַּקִּיפִין, שֶׁמְּאִירִין עַל־יְדֵי הַדַּעַת שֶׁעוֹסֵק הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת לְהָאִיר בְּבָנָיו וְתַלְמִידָיו. וּמֵחֲמַת שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְחֻיָּב לַעֲסֹק לְדַבֵּר בְּזֶה הַדַּעַת עִם חֲבֵרוֹ, בִּכְדֵי לְהָאִיר הַדַּעַת גַּם בַּחֲבֵרוֹ אוֹ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, מִזֶּה נִמְשָׁךְ מַה שֶּׁרֹב הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, בִּפְרָט הָעֲסָקִים הַגְּדוֹלִים, נִגְמָרִים עַל־יְדֵי שֻׁתָּפוּת דַּיְקָא. כִּי שֹׁרֶשׁ הַשֻּׁתָּפוּת וְהַהִתְחַבְּרוּת שֶׁבֵּין אֲנָשִׁים לִגְמֹר אֵיזֶה עֵסֶק נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהָאִיר הַדַּעַת בַּחֲבֵרוֹ, וְכֵן חֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהָאִיר בּוֹ הַדַּעַת, וְזֶה עִקַּר יִשּׁוּב וְקִיּוּם הָעוֹלָם, וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ מַה שֶּׁבְּנֵי־אָדָם מִתְחַבְּרִים לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא־וּמַתָּן בְּשֻׁתָּפוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהַצְלִיחַ בְּיוֹתֵר אִם יִתְנַהֲגוּ בָּזֶה כָּרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: מַזָּלָא דְּבֵי תְרֵי עָדִיף, כִּי הַכֹּל מְקַבֵּל חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהִיא הַדַּעַת הַנַּ"ל, שֶׁשָּׁם צְרִיכִין לְהִתְחַבֵּר וּלְהִשְׁתַּתֵּף וּלְהָאִיר זֶה בָּזֶה הֶאָרַת הַדַּעַת הַזֶּה, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַפַּרְנָסָה וְהָעֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן גַּם בְּעִנְיַן הַמְשָׁכַת הַפַּרְנָסָה בְּגַשְׁמִיּוּת, מַזָּלָא דְּבֵי תְרֵי עָדִיף. וְזֶה בְּחִינַת: "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד וְכוּ'", וְעַיֵּן פְּנִים (שם אות כו).
136. All livelihood and wealth flows from the makifim that shine through the da'as the true tzaddik illuminates in sons and students. Since every Jew is obligated to engage in speaking this da'as with their companion — to illuminate the da'as in another or receive it from them — this is the source of why most commerce, especially major deals, are completed specifically through partnership. For the root of the partnership and connection between people to complete a business deal flows from every Jew needing to illuminate da'as in their companion and the companion needing to illuminate da'as in them — this is the essential sustaining of the world. From this flows the fact that people join together to do commerce in partnership, and through this they can succeed even more if they conduct themselves properly in this, as our Sages said: "the mazal of two is better" — for everything receives vitality from the Torah — which is this da'as — where one must connect and partner and illuminate each other with this illumination of da'as , the root of livelihood and wealth. And therefore even regarding drawing physical livelihood, "the mazal of two is better." This is the aspect of: "two are better than one." (ibid., os 26)
הַשִּׁנּוּיִים וְהָרַמָּאוּת שֶׁל כָּל אֶחָד בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן נִמְשָׁכִין רַק מֵהַחָכְמוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד, שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל הוּא רוּחַ־שְׁטוּת מַמָּשׁ, כִּי בְּוַדַּאי אֵין אָדָם מְשַׁנֶּה דִבּוּרוֹ, בִּפְרָט לַעֲשׂוֹת רַמָּאוּת מַמָּשׁ, כִּי אִם בִּשְׁבִיל אֵיזֶה רֶוַח שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁיַּרְוִיחַ עַל־יְדֵי זֶה. וּבֶאֱמֶת הוּא שְׁטוּת גָּדוֹל, כִּי "לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ" (משלי יב), וְעַל־יְדֵי הַשִּׁנּוּי וְהָרַמָּאוּת לֹא יַרְוִיחַ וְלֹא יַצְלִיחַ כְּלָל, כִּי אֵין אָדָם יוֹדֵעַ בַּמֶּה מִשְׂתַּכֵּר, וְהָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד הוּא רַק מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְעִקַּר הָרֶוַח וְהָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה הוּא רַק מֵהַמַּקִּיפִים שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַדַּעַת שֶׁמֵּאִיר הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת בְּבָנָיו וְתַלְמִידָיו, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לְהָאִיר גַּם בַּחֲבֵרוֹ וּלְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּה שֹׁרֶשׁ כָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְהַשֻּׁתָּפוּת וְכָל הָעֲסָקִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְזֶה בְּחִינַת קִנְיַן סוּדָר, כִּי הַסּוּדָר שֶׁהוּא בֶּגֶד הוּא מִבְּחִינַת הַמַּקִּיפִים הַנַּ"ל, כִּי הַבְּגָדִים הֵם בִּבְחִינַת הַמַּקִּיפִים כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי קִנְיַן סוּדָר מִתְקַיֵּם הַמֶּקָּח שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ עוֹד, כִּי נִתְבַּטֵּל הָרוּחַ־ שְׁטוּת, שֶׁמִּמֶּנּוּ כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהָרַמָּאוּת, עַל־ יְדֵי הַמְשָׁכַת הֶאָרַת הַדַּעַת שֶׁל בְּחִינַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל (שם אות כז).
137. The deviations and frauds of everyone in commerce flow only from each person's "wisdoms" — which are truly outright foolishness — for certainly no one deviates in speech, certainly not to commit actual fraud, except for some profit they imagine they will earn through it. And truly it is great foolishness: "deceit does not prosper in its hunt" — through the deviation and fraud one will not earn or succeed at all — for a person does not know through what they profit, and wealth and honor come only from before Hashem. The essential profit and wealth and livelihood comes only from the makifim drawn from the da'as the true tzaddik illuminates in sons and students, and each person must illuminate their companion and receive from their companion — which is the root of all commerce and partnership and all affairs between people. This is the aspect of kinyan sudar — for the sudar being a garment is from the aspect of the above makifim , since garments are the aspect of makifim as is known. Therefore through kinyan sudar the transaction is maintained — no longer deviating — for the spirit of foolishness from which all deviations and frauds come is nullified through drawing the illumination of da'as of the aspect of the above makifim . (ibid., os 27)
עִקַּר הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה, וּכְפִי הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁמְּבָרֵר, כֵּן זוֹכֶה לְקִנְיָנָיו וַחֲפָצָיו. אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֶפְצֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הֵם מֻנָּחִין וּמְפֻזָּרִין בֵּין הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת בְּחשֶׁךְ גָּדוֹל, עַל־ כֵּן קָשֶׁה לְבָרְרָם מִשָּׁם, כִּי כְּשֶׁהָאָדָם נִכְנָס בְּתוֹךְ הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, אֲזַי מְסַבֵּב אוֹתוֹ הַחשֶׁךְ הַגָּדוֹל שֶׁמְּסַבֵּב אֶת הַנִּיצוֹצוֹת, עַד שֶׁמִּגֹּדֶל הַחשֶׁךְ קָשֶׁה מְאֹד לִרְאוֹת לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת; וְגַם חַס וְשָׁלוֹם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁחַס וְשָׁלוֹם הוּא בְּעַצְמוֹ יִשְׁתַּקַּע בְּתוֹךְ הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְיִשְׁכַּח אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיִתְרַחֵק מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי טִרְדַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כַּמָּצוּי מְאֹד בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וְכָל זֶה מִגֹּדֶל הַחשֶׁךְ שֶׁיֵּשׁ שָׁם. עַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן וְהָעֵצָה לָזֶה הוּא אֱמֶת, שֶׁיִּזָּהֵר מְאֹד לַעֲשׂוֹת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה וְלִבְלִי לְשַׁנּוֹת דִּבּוּרוֹ כְּלָל, רַק כָּל דְּבָרָיו וְכָל עִנְיָנָיו בְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן יִהְיוּ אֱמֶת וָצֶדֶק, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָאִיר לוֹ הָאֱמֶת לִרְאוֹת הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ בְּהַחשֶׁךְ הַגָּדוֹל שֶׁסְּבִיב הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַכְּלוּאִים שָׁם, וְעַל־ יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְהוֹצִיא כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְרֶוַח גָּדוֹל וּפַרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת (הלכות חלוקת שותפים ה"ד, אות ב).
138. The essential commerce is to clarify the holy sparks — and according to the sparks one clarifies, so one merits one's acquisitions and possessions. But since the sparks within commerce goods are deposited and scattered among the Sitra Achra and kelipos in great darkness — it is hard to clarify them from there, for when a person enters commerce the great darkness surrounding the sparks envelops them, until through the greatness of the darkness it is very hard to see the holy sparks to clarify them. And one might even, heaven forbid, become submerged in commerce and forget Hashem, distancing from His service through the burden of commerce — which is very common in our many sins. All this from the great darkness there. Therefore the essential repair and remedy for this is truth [ emes ] — being very careful to conduct commerce in truth and faith, not deviating in speech at all, all one's words and matters in commerce being truth and justice. Through this the truth will illuminate for one to see the openings in the great darkness surrounding the holy sparks captive there — and through this one will merit extracting all holy sparks from there, and through this will merit great profit, livelihood, and wealth. (Hil. Chalukas Shutfim, Halacha 4, os 2)
עִקַּר הָעֵסֶק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן רכז וּמְלַאכְתּוֹ הוּא בִּשְׁבִיל לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, מִמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים, מֵרְשׁוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַנִּיצוֹצוֹת שָׁם, הֵם בִּבְחִינַת "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת". וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְבָרְרָם מִשָּׁם עַל־יְדֵי עִסְקוֹ בְּמַשָּׂא־ וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, וּלְהוֹצִיאָם מֵהָ"רֹאשׁ כָּל חוּצוֹת" וּלְהַכְנִיסָם בְּתוֹךְ הַבַּיִת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְשׁוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל הַצַּדִּיק־ הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרֹאשׁ־בָּיִת. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, כִּי אִם עַל־יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרֹאשׁ־בַּיִת, שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ וְחִיּוּת הַכֹּל, וּבְכֹחָם וּזְכוּתָם יָכוֹל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת מֵרְשׁוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת "רֹאשׁ כָּל חוּצוֹת", וּלְהַכְנִיסָם לְתוֹךְ רְשׁוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל הָרֹאשׁ־בַּיִת כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְכַוֵּן בְּכָל דִּבּוּר וּבְכָל הִלּוּךְ וּבְכָל תְּנוּעָה שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁעַת הָעֵסֶק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁהַכֹּל רַק כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהֵם כְּלוּלִים בִּבְחִינַת הָרֹאשׁ־בַּיִת, שֶׁהֵם הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, וְאָז נַעֲשֶׂה תִּקּוּן גָּדוֹל עַל־יְדֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כִּי מְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וּמַכְנִיסָם מִחוּץ לִפְנִים כַּנַּ"ל, וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת, שֶׁזּוֹכֶה לְהַכְנִיס הָעֲשִׁירוּת לִפְנִים, לְתוֹךְ הַבַּיִת, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַקִּיּוּם שֶׁל כָּל הַחֲפָצִים וְהָעֲשִׁירוּת, כִּי שָׁם הוּא מָקוֹם הַמְשֻׁמָּר, וְגַם שָׁם עִקַּר חִיּוּתוֹ וְתַעֲנוּגָיו מֵהָעֲשִׁירוּת וְהַחֲפָצִים שֶׁלּוֹ. וְכַמָּה פְּעָמִים נִמְצָא שֶׁהָאָדָם מַרְוִיחַ, וְאַחַר־כָּךְ קֹדֶם שֶׁבָּא לְיָדוֹ, לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, אֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעֲשִׁירוּת וְהָרֶוַח הוּא כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַכְנִיסוֹ מִחוּץ לִפְנִים, כִּי גַם בְּשָׁרְשׁוֹ, בְּעִקַּר הָעֲשִׁירוּת הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, צְרִיכִין כַּמָּה וְכַמָּה יְגִיעוֹת קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וּלְהוֹצִיאָם מִתַּחַת רְשׁוּת הָ"רֹאשׁ כָּל חוּצוֹת" וּלְהַכְנִיסָם לִרְשׁוּת הָרֹאשׁ־בַּיִת, שֶׁאָז יִתְקַיֵּם גַּם עֲשִׁירוּתוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת גַּם־כֵּן כַּנַּ"ל (שם הל' ה, אות ד; עי' צדקה אות עד).
139. The essential engagement in commerce and occupation is to clarify sparks from the depths of the kelipos , from the outer places, from the domain of the Sitra Achra . As long as the sparks are there they are in the aspect of "the stones of holiness are poured out at the head of every street." Every person must clarify them from there through engaging in commerce with faith — extracting them from "the head of every street" and bringing them inside the holy house: the domain of holiness of the true tzaddik , who is the aspect of the householder [ rosh habayis ]. Therefore it is impossible to conduct commerce with faith — in holiness and purity — so that the holy sparks are properly clarified, except through connection to true tzaddikim , who are the aspect of the householder — the root and vitality of everything. Through their power and merit every Jew can clarify the holy sparks from the Sitra Achra 's domain ("the head of every street") and bring them inside the holy domain of the householder. Therefore every person must intend in every word, every movement, and every step during commerce that all is only to give tzedaka to worthy poor who are engaged in Torah — who are included in the aspect of the householder — the true tzaddikim . Then through commerce a great repair is made — clarifying the holy sparks and bringing them from outside to inside — and from this flows also physically that one merits bringing the wealth inside, into the house, where the essential sustaining of all possessions and wealth is — for that is the guarded place, and there is the essential vitality and pleasures from one's wealth and possessions. And many times one earns and then before it comes into one's hand, into one's home, nothing remains — as visibly seen. For the essential completeness of wealth and profit is when one merits bringing it from outside to inside — for also at its root, in the essential true wealth which is the clarification of holy sparks (the purpose of commerce), many toils are required before meriting to clarify and elevate the holy sparks and extract them from under the domain of "the head of every street" and bring them into the domain of the householder — only then will one's wealth endure physically as well. (ibid., Halacha 5, os 4; see also the section on Tzedaka , os 74)
עִקַּר תִּקּוּן הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה הוּא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת "מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְּאָגָה", בְּחִינַת פִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאָז מְכַלָּה הַמָּמוֹן יְמֵי חַיָּיו וּמְמִיתָה אוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם. וּצְדָקָה תַּצִּיל מִזֶּה, בְּחִינַת "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת", כִּי עַל־יְדֵי צְדָקָה מִתְקַבֵּץ פִּזּוּרֵי הַנָּפֶשׁ (הל' מצרנות ה"א).
140. The essential repair of holy money and wealth is that it not be in the aspect of "he who multiplies possessions multiplies worry" — the aspect of soul-scattering — which then consumes the days of one's life with money and kills one. And tzedaka saves from this: "and tzedaka saves from death" — for through tzedaka the soul's scattering is gathered. (Hil. Metzranus, Halacha 1)
כָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שָׁרְשָׁם מִבְּחִינַת מַחֲלֹקֶת וְשִׁנּוּי רְצוֹנוֹת שֶׁבֵּין הַקּוֹנֶה וְהַמּוֹכֵר, כִּי זֶה רוֹצֶה לִקְנוֹת וְזֶה רוֹצֶה לִמְכֹּר. וְעַל־כֵּן אֵין הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן נִגְמָר בִּדְבָרִים בְּעָלְמָא, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיַּחֲזֹר הַקּוֹנֶה אוֹ הַמּוֹכֵר. וְהַחֲזָרָה הִיא גַם־כֵּן בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁבַּלֵּב, שֶׁלִּבּוֹ חָלַק עָלָיו, שֶּׁבַּתְּחִלָּה רָצָה לִמְכֹּר אוֹ לִקְנוֹת וְעַכְשָׁו רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת וְלַחֲזֹר מִדִּבּוּרוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת. וְעַל־כֵּן תִּקְּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל קִנְיַן סוּדָר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה רֹב קִיּוּם הַקִּנְיָנִים וּמַשָּׂא־וּמַתָּן, כִּי עַל־יְדֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה וּבִקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, מְבָרְרִין נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה וּמַחֲזִירִין וּמַעֲלִין אוֹתָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּתְעַלִּים עַל־יְדֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, הֵם מַמָּשׁ בְּחִינַת גֵּרִים וּבַעֲלֵי תְשׁוּבָה, כִּי הָיוּ רְחוֹקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה וְנִתְקָרְבוּ. וְאֵלּוּ הַגֵּרִים הֵם נִכְנָסִין תַּחַת כַּנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת כַּנְפֵי מִצְוָה, כְּסוּת נָקִי, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה בְּחִינַת הַקִּנְיַן סוּדָר בִּכְנַף הַבֶּגֶד, הַיְנוּ שֶׁמַּעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבַּמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁהֵם בְּחִינַת נִשְׁמוֹת הַגֵּרִים, מַעֲלִין אוֹתָן אֶל כַּנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת הַגֵּרִים נִמְשָׁךְ שָׁלוֹם וְנִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְאָז שׁוּב אֵין שׁוּם חֲזָרָה וְשִׁנּוּי, הַנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת מַחֲלֹקֶת כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא כְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין אוֹתוֹ אֶל הַתּוֹרָה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: טוֹב תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ־ אֶרֶץ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבַּמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֲשִׂיַּת גֵּרִים, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה מְאִירִין וּמִתְנוֹצְצִין שָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל בְּמַחֲשָׁבָה דְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, עַד שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי־זֶה גֵּרִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא כְּשֶׁעוֹשִׂין הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן כְּמוֹ זְבוּלוּן שֶׁעָסַק בִּפְרַקְמַטְיָא, וּפִרְנֵס אֶת יִשָּׂשכָר שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה כֹּחַ בְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁלּוֹ לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְלַעֲשׂוֹת גֵּרִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ, עַמִּים הַר יִקְרָאוּ וְכוּ'", שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁבָּאִים גֵּרִים וּמִתְגַּיְּרִין. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הִתְקָרְבוּת הַגֵּרִים נַעֲשֶׂה עַל־ יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת הַנְּשָׁמוֹת בְּשָׁרְשָׁן, שֶׁמְּאִירִין זֶה לָזֶה וּמִתְנוֹצְצִין זֶה מִזֶּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת זִוּוּג הַנְּשָׁמוֹת, וּמִזֶּה נוֹלָדִין נִשְׁמוֹת הַגֵּרִים, וּמַגִּיעַ הֶאָרָה לְהַפּוֹשְׁעֵי־יִשְׂרָאֵל מִשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתָן שֶׁיַּחַזְרוּ בִּתְשׁוּבָה - מִזֶּה נִמְשָׁךְ מַה שֶּׁרֹב הָעֲסָקִים וְהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, בִּפְרָט הָעֲסָקִים הַגְּדוֹלִים, נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֻׁתָּפוּת, שֶׁמִּשְׁתַּתְּפִין יַחַד שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים, כִּי זֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם מְאִירִין וּמִתְנוֹצְצִין זֶה מִזֶּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבַּמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת גֵּרִים. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: מַזָּלָא דְּבֵי תְרֵי עָדִיף - 'מַזָּלָא' דַיְקָא, בְּחִינַת הַמַּזָּל הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה; וּכְשֶׁמִּתְחַבְּרִין יַחַד וּמִתְנוֹצְצִין הַנְּשָׁמוֹת זֶה מִזֶּה בִּבְחִינַת זִוּוּג הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַזָּלָא דְּבֵי תְרֵי, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בְּיוֹתֵר, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל (הל' שותפין ה"ב).
141. The root of all commerce is the aspect of dispute and difference of wills between buyer and seller — for this one wishes to buy and that one to sell. Therefore commerce is not concluded with words alone — for either buyer or seller may retract. Retraction is itself the aspect of inner dispute — one's heart is divided: at first wishing to sell or buy, now wishing to change and retract — the aspect of dispute. Therefore our Sages enacted kinyan sudar , through which most acquisitions and commerce are maintained — for through commerce with faith and holiness properly, holy sparks are clarified, returned and elevated to holiness. And the holy sparks elevated through faithful commerce are truly the aspect of converts and baalei teshuva — for they were distant from holiness and drawn close. And these converts enter under the wings of holiness — the aspect of the wings of the mitzva, the clean garment, as explained. This is the aspect of kinyan through the corner of a garment — elevating the sparks of commerce (the aspect of convert-souls) to the wings of holiness. And through the drawing-close of converts, peace is drawn and dispute nullified, and then there is no more retraction or change — the aspect of dispute. Therefore the essential repair of commerce is through connecting it to Torah, as explained elsewhere: "Torah is good with the worldly way" — for it is impossible to clarify the holy sparks in commerce (the aspect of making converts) except through Torah — through which the roots of the souls of Israel shine in the thought of the Holy One blessed be He, and through this converts are made. Therefore the essential repair of commerce is when one conducts it like Zevulun — who supported through commerce Yissachar engaged in Torah — and through this one had the power in commerce to clarify the holy sparks and make converts. This is: "rejoice Zevulun in your going out and Yissachar in your tents, peoples will call to the mountain" — meaning converts come to convert. And since the essential drawing-close of converts comes through the sparkling of souls at their root — shining from one to the other and sparkling each from the other, the aspect of the union of souls, from which convert-souls are born, and an illumination reaches the sinners of Israel from the root of their soul to return in teshuva — from this flows the fact that most deals and commerce, especially large ones, are done through partnership — two or three people joining together. For this is the aspect of their souls shining and sparkling from one to the other, the aspect of partnership of souls. And through joining together in partnership the commerce is better repaired, as mentioned. This is what our Sages said: "the mazal of two is better" — mazal specifically: the aspect of the supreme mazal , the aspect of the root of souls in the primordial thought. When they join together and their souls sparkle from one to the other in the aspect of union of souls — the aspect of the mazal of two — through this commerce is better repaired. (Hil. Shutfin, Halacha 2)
עַל־יְדֵי כָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן מְבָרְרִין וּמוֹצִיאִין נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, כַּמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־כֵּן כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה, צָרִיךְ לְקַבֵּל כֹּחַ מֵהַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁמִּתְפַּלֵּל הַבַּעַל כֹּחַ הַגָּדוֹל, שֶׁעַל־יָדָהּ מוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, בְּחִינַת "חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ". וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם־סוּף, כִּי עִקַּר קְרִיעַת יַם־סוּף הָיָה עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. כִּי עִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה הוּא עַל־יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יוֹנֶקֶת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא מֵהַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וַאֲזַי קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו מְאֹד. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַמְשִׁיךְ הַפַּרְנָסָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קְרִיעַת יַם־סוּף, שֶׁזָּכוּ אָז לַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל שֶׁהוּא בִּזַּת הַיָּם, וְכָל זֶה עַל־יְדֵי שֶׁהֻכְרַח הַסִּטְרָא־אָחֳרָא לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבָּלְעָה, וְאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת הֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים, כִּי הַגְּשָׁמִים, שֶׁהֵם בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, הֵם נִמְשָׁכִין לָעוֹלָם עַל־יְדֵי גְבוּרוֹת דַּיְקָא, הַיְנוּ עַל־יְדֵי כֹּחַ שֶׁל הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין הַנַּ"ל. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת הָרְעָמִים שֶׁעִם הַגְּשָׁמִים, כִּי אֵלּוּ הָרְעָמִים נַעֲשִׂין גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה בְּחִינַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ הַפַּרְנָסָה עַל־יְדֵי אֵיזֶה עֲשִׂיָּה דַיְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבֵרַכְךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ", כִּי עֲשִׂיָּה הוּא בְּחִינַת דִּין, שֶׁשָּׁם אֲחִיזַת עֵשָׂו, שֶׁהוּא לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין דַּיְקָא לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֲשִׂיָּה שֶׁל מַשָּׂא־וּמַתָּן וּמְלָאכָה בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, שֶׁהַסִּטְרָא־אָחֳרָא בּוֹלַעַת אוֹתָהּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא מוֹצִיאִין מִמֶּנָּה כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ הַפַּרְנָסָה. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת מַה שֶּׁהֻכְרַח יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהִתְלַבֵּשׁ בְּבִגְדֵי עֵשָׂו בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל הַבְּרָכוֹת מֵאָבִיו, שֶׁבֵּרְכוֹ בְּפַרְנָסָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיִתֶּן לְךָ וְכוּ'" (שם הלכה ג, אותיות ב ו).
142. Through all commerce holy sparks of holiness are clarified from the depths of the kelipos , as explained many times. Therefore whoever wishes to conduct commerce in holiness must receive power from the prayer offered by the great master [ ba'al koach ] in the aspect of judgment — through which all holy sparks are extracted from the Sitra Achra : the aspect of "he swallowed wealth and vomited it." And this is what our Sages said: "a person's sustenance is as difficult as the splitting of the Reed Sea" — for the essential splitting of the Reed Sea was through the prayer in the aspect of the above judgment: the aspect of "You shattered the sea with Your might." For the essential deficiency of livelihood is through the blemish of the bris — through which the Sitra Achra suckles from the holy sparks within commerce, and then livelihood is very difficult. And it is impossible to draw livelihood except through prayer in the aspect of judgment of the great master — the aspect of the splitting of the Reed Sea through which Israel merited great wealth from the sea's spoils, all from the Sitra Achra being forced to vomit and release all the holy sparks it had swallowed. And this is also the aspect of the mighty power of rains — for rains (for livelihood) are drawn to the world through mighty power [ gevuros ] specifically: the power of the above judgment-prayer. And this is also the aspect of the thunder accompanying rain — for thunder too is made through prayer in the aspect of judgment. And this is the aspect of performing commerce — for one must draw livelihood through some action specifically: "and He will bless you in all the work of your hands" — for action is the aspect of judgment where Esav holds (the word Esav being the language of action). Therefore one must specifically do some commerce or trade for livelihood — for this is the aspect of the judgment-prayer that the Sitra Achra swallows, and through this precisely one extracts all the holinesses it had swallowed, through which livelihood is drawn. And this is also the aspect of why Yaakov our father was compelled to clothe himself in Esav's garments to receive the blessings from his father — who blessed him with livelihood: "and may He give you..." (ibid., Halacha 3, os 2, 6)
מֵחֲמַת שֶׁהַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא מִלְחָמָה גְדוֹלָה, כִּי צְרִיכִים לִלְחֹם עִם הַסִּטְרָא־אָחֳרָא לְהוֹצִיא הַחַיִל וְהָעֲשִׁירוּת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, עַל־כֵּן עַל־פִּי רֹב הָעֲסָקִים הַגְּדוֹלִים אֵינָם נַעֲשִׂים עַל פִי אָדָם אֶחָד, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֻׁתָּפִים וְהִתְחַבְּרוּת כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְחַבְּרִין יַחַד לַעֲשׂוֹת הַמֶּקָּח וּמִמְכָּר וְהָעֵסֶק, כִּי צְרִיכִים כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁיִּתְחַבְּרוּ יַחַד לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת, לְהוֹצִיא מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת עַל־יְדֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לִפְעָמִים חַס וְשָׁלוֹם, נוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן עַל־יְדֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וַאֲזַי הַסִּטְרָא־אָחֳרָא בּוֹלַעַת עוֹד נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־כֵּן "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, שֶׁאִם יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ", שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם (קהלת ד) שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל מַשָּׂא־ וּמַתָּן גַּם־כֵּן (שם אות ג).
143. Since commerce is a great battle — for one must fight the Sitra Achra to extract the wealth from the depths of the kelipos — most major deals are not done by one person alone but through partners: several people joining together to make the purchase, sale, and deal. For several people must join together to win this battle — to extract all the holy sparks from the Sitra Achra through commerce. For one who sometimes does not merit — and falls into money-desire through commerce — then the Sitra Achra swallows even more holy sparks. Therefore: "two are better than one — if they fall, one will raise the other" — Rashi explains this is said regarding commerce as well. (ibid., os 3)
עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן בִּשְׁלֵמוּת הוּא, כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַחֲזִיק הַתַּלְמִיד־ חָכָם וְהָעוֹסֵק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה וְלִתֵּן לְתוֹךְ פִּיו כָּל הִצְטָרְכוּתוֹ, וְזֶה עִקַּר הַשֻּׁתָּפוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבַּמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כְּמוֹ הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁהָיָה בֵּין זְבוּלוּן לְיִשָּׂשכָר. כִּי אָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה, לִגְמֹר הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה, וְיַעֲשֶׂה תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים עַל־יְדֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בְּעַצְמוֹ, כִּי יִזְכֶּה לְהוֹצִיא כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה עַל־יְדֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן. כִּי בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן צְרִיכִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּטֵּה־עֹז, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַכֹּחַ שֶׁל הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין כַּנַּ"ל, וְעִקַּר הַכֹּחַ וְהַגְּבוּרָה שֶׁל הַמַּטֵּה־עֹז הַנַּ"ל הוּא עַל־יְדֵי הַתַּלְמִידֵי־חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים. נִמְצָא, מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא־ וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שֻׁתָּפוּת עִם הַתַּלְמִיד־חָכָם, דְּהַיְנוּ לְהַחֲזִיק אוֹתוֹ, וְעַל־ יְדֵי־זֶה יְקַבֵּל כֹּחַ בְּחִינַת מַטֵּה־עֹז לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה, לְבָרֵר כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבַּמַּשָּׂא־ וּמַתָּן, וְלֹא יִהְיֶה נִשְׁאָר שָׁקוּעַ שָׁם, חַס וְשָׁלוֹם. גַּם עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת הַמַּשָּׂא־ וּמַתָּן בְּשִׂמְחָה, כִּי נִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרָה מֵהַשִּׁיר שֶׁיִּתְּעַר לֶעָתִיד, שֶׁהוּא מְקוֹר כָּל הַשְּׂמָחוֹת. גַּם עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים. וְזֶה בְּחִינַת: "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ" - שְׂמַח דַּיְקָא, "עַמִּים הַר יִקְרָאוּ וְכוּ'" - שֶׁבָּאִין גֵּרִים לְהִתְגַּיֵּר, הַיְנוּ כַּנַּ"ל (שם אותיות ד ה).
144. The essential complete repair of commerce is when one merits supporting the Torah scholar and one who engages in Torah and the service of Hashem — providing all their needs from one's own resources. This is the essential holy partnership of commerce — like the partnership of Zevulun and Yissachar. Then certainly one will merit winning the battle, completing commerce in great holiness, and making great repairs through commerce itself — meriting to extract all the holy sparks through commerce. For during commerce one must use the mateh-oz [staff of strength] — the aspect of the power of judgment-prayer mentioned above — and the essential power and strength of the above mateh-oz is through the true Torah scholars engaged in Torah and the service of Hashem. Thus whoever wishes to conduct commerce in holiness must partner with the Torah scholar — meaning support them — and through this receive the power of the mateh-oz to win the battle, clarify all the sparks of commerce, and not remain submerged there. Also through this one merits conducting commerce with joy — for the illumination of the future song is drawn upon them, the source of all joys. Also through this converts are made. This is the aspect of: "rejoice Zevulun in your going out" — rejoice specifically — "peoples will call to the mountain" — converts come to convert. (ibid., os 4, 5)
כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחִלּוּפִים שֶׁבַּמַּשָּׂא וּמַתָּן נִמְשָׁכִין מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה זָרָה, אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, שֶׁהֵם סְבִיב הַמָּמוֹן. וְכָל מִי שֶׁיּוֹרֵד לְשָׁם לִשָּׂא וְלִתֵּן בְּמָמוֹנוֹ, צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁסְּבִיב הַמָּמוֹן, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל כָּל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, שֶׁכֻּלָּם תְּחוּבִים וּכְלוּלִים בְּתַאֲוַת מָמוֹן. וְצָרִיךְ לָזֶה יְגִיעָה גְדוֹלָה, וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וּלְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה, עַד שֶׁיִּנָּצֵל מִתַּאֲוַת מָמוֹן וְיִזְכֶּה לְהַרְוִיחַ מָמוֹן כָּשֵׁר דִּקְדֻשָּׁה. וּמֵחֲמַת שֶׁהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא מְקוֹם סַכָּנָה מְאֹד, וְכָל הַנְּפִילוֹת הֵם שָׁם, כִּי זֶה עִקַּר הַנְּפִילָה כְּשֶׁנּוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן, חַס וְשָׁלוֹם; וּמֵחֲמַת זֶה גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת קָשֶׁה הַפַּרְנָסָה וְהָרֶוַח מְאֹד, כִּי הָעֲבוֹדָה זָרָה וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן, בְּחִינַת חֶסְרוֹן הַבִּטָּחוֹן וְהָאֱמוּנָה, הֵם מְעַכְּבִים וּמוֹנְעִים הַשֶּׁפַע, כִּי 'אֵל אַחֵר אִסְתְּרִיס וְלָא עָבֵד פֵּרִין'. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁמַּרְוִיחַ מָמוֹן, אִם אֵינוֹ בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי וּמְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן, חַס וְשָׁלוֹם, אָז אֵין הָרֶוַח נֶחְשָׁב לִכְלוּם, כִּי אַדְּרַבָּא כָּל מַה שֶּׁמַּרְוִיחַ יוֹתֵר, הוּא מָלֵא דְאָגוֹת וִיגוֹנוֹת בְּיוֹתֵר וְחָסֵר לוֹ בְּיוֹתֵר. וּמֵחֲמַת כָּל זֶה מָצוּי שֶׁשְּׁנַיִם נִשְׁתַּתְּפִין יַחַד, כִּי מַזָּלָא דְּבֵי תְרֵי עָדִיף, בִּבְחִינַת "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, שֶׁאִם יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ". כִּי עִקַּר הַהַמְתָּקָה וְהַתִּקּוּן לְתַאֲוַת מָמוֹן הוּא רַק עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, וְעַל־יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁזָּכוּ לְתִקּוּן הַבְּרִית בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַנְּפִילָה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַנְּפִילוֹת, שֶׁהוּא מְרִירַת תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה עַכְשָׁו כָּל־כָּךְ בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, הוּא עַל־יְדֵי רִבּוּי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין שְׁנֵי בְּנֵי־אָדָם שָׁוִין בִּקְדֻשַּׁת תִּקּוּן הַבְּרִית, וְאָז הָאֶחָד שֶׁזָּכָה בְּיוֹתֵר לִבְחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית הוּא מַפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ הַחוֹלֵק עָלָיו לְתַאֲוַת מָמוֹן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹלְקִין חַס וְשָׁלוֹם עַל הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ, אֲזַי בְּוַדַּאי מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר תַּאֲוַת מָמוֹן חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן תַּאֲוַת מָמוֹן תָּלוּי רַק בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה כָּל אֶחָד עוֹזֵר אֶת חֲבֵרוֹ עַל־יְדֵי נְקֻדַּת קְדֻשַּׁת הַבְּרִית שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, וְכֵן עַל־יְדֵי הָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם יֵשׁ לָהֶם כֵּלִים שְׁלֵמִים בְּיוֹתֵר לְקַבֵּל הֶאָרַת קְדֻשַּׁת הַבְּרִית שֶׁל הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לָצֵאת מִיוֵן מְצוּלַת תַּאֲוַת מָמוֹן, וְזוֹכִין לַעֲשׂוֹת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה כָּרָאוּי. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ שֶׁמִּתְחַבְּרִים שְׁנַיִם יַחַד וּמִשְׁתַּתְּפִים לַעֲסֹק בְּאֵיזֶה מַשָּׂא־וּמַתָּן, וְזֶה בְּחִינַת "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד", כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְחַבְּרִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְחַבְּרִים גַּם־כֵּן יַחַד בְּחִינַת צַדִּיק, בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם הֶאָרַת הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם בְּיוֹתֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ בְּיוֹתֵר לְהִתְחַזֵּק וְלִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לִפֹּל לְתַאֲוַת מָמוֹן, שֶׁמִּשָּׁם קִשּׁוּי וּכְבֵדוּת הַפַּרְנָסָה כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת שֶׁאִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁרֹב הַקִּנְיָנִים שֶׁבַּמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא עַל־יְדֵי קִנְיַן סוּדָר, שֶׁמְּרַמֵּז עַל שְׁמִירַת הַבְּרִית (בְּחִינַת "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ"), שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַשִּׁנּוּיִים וּמִתְקַיֵּם הַקִּנְיָן (שם ה"ד, אותיות ב ג ד).
145. All deviations and defections in commerce flow from the Sitra Achra — idolatry, darkened faces — surrounding the money. Whoever descends there to deal with their money must be very very careful not to have the kelipos and Sitra Achra surrounding money seize within them — the aspect of the idolatry of all seventy nations, all of which are embedded and included in money-desire. And this requires great effort: genuinely connecting to true tzaddikim and multiplying tzedaka — until being saved from money-desire and meriting earning holy kosher money. Since commerce is a very dangerous place and all falls happen there — for the essential fall is when one falls into money-desire — and because of this even physically livelihood and profit are very difficult, for the idolatry and Sitra Achra — the aspect of money-desire, the aspect of lack of bitachon and faith — blocks and prevents the flow (for "the other god is barren and bears no fruit"). Even one who earns money, if not in proper holiness and submerged in money-desire: the profit counts for nothing — on the contrary, the more one earns the fuller one is of anxieties, sorrows, and deficiencies. Because of all this it is common for two people to partner — for "the mazal of two is better": "two are better than one — if they fall, one will raise the other." For the essential sweetening and repair of money-desire is only through the repair of the bris and through connection to true tzaddikim who have merited repairing the bris in ultimate completeness. Therefore the essential greatest fall of all falls — the bitterness of money-desire which has spread so widely in our many sins — flows through the multiplying of dispute between people. Since no two people are equal in the holiness of bris -repair: the one who has merited more in the aspect of bris -repair causes their companion who disputes with them to fall into money-desire. All the more so one who disputes against the true tzaddik themselves — certainly money-desire intensifies further. Therefore the essential repair of money-desire depends only on love and peace among Israel — through which each person helps the other through the point of bris -holiness within them that the other lacks. And through the love and peace they have more complete vessels to receive the illumination of the bris -holiness of the true tzaddik himself — until through this they merit emerging from the miry depths of money-desire, and meriting to conduct commerce in great holiness properly. And from this flows the fact that two join together and partner in business — the aspect of "two are better than one" — for through joining together in love and peace, through this they also join together the aspect of the tzaddik — the bris -holiness within each — and through this the illumination of the tzaddik the Foundation of the World is drawn upon them even more, and through this they have more power to strengthen themselves not to fall into money-desire from which comes the hardship and heaviness of livelihood. This is the aspect of "if they fall, one will raise the other." And this is the aspect of why most acquisitions in commerce are through kinyan sudar — which alludes to the guarding of the bris (the aspect of "and you spread your garment-corner over your maidservant" ) — through which money-desire is repaired, all deviations nullified, and the acquisition maintained. (ibid., Halacha 4, os 2, 3, 4)
כְּפִי הִתְגַּבְּרוּת תַּאֲוַת מָמוֹן וּמְרִירַת טִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם כְּלָל בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, כִּי כְּשֶׁנּוֹפְלִין לְשָׁם קָשֶׁה מְאֹד לָקוּם מִשָּׁם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר נוּן בְּ'אַשְׁרֵי'? מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מַפָּלָה וְכוּ', שֶׁנֶּאֱמַר "נָפְלָה וְלֹא תוֹסִיף קוּם וְכוּ'", כִּי זֶה עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת, וּמִנְּפִילָה זוֹ קָשֶׁה מְאֹד לָקוּם, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "נְתָנַנִי ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם" - זוֹ עֹל הַפַּרְנָסָה, שֶׁעֲשָׂאוֹ עֶבֶד מְכֻדָּן (הַיְנוּ מְשֻׁעְבָּד) לְעַצְמוֹ. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן חָזַר דָּוִד וּסְמָכָן בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים", כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלֵינוּ וְשׁוֹלֵחַ לָנוּ בְּכָל דּוֹר צַדִּיקֵי אֱמֶת כָּאֵלֶּה, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לְהָקִים אוֹתָנוּ גַּם מִנְּפִילָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, וּלְהַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֵידַע שֶׁכָּל הַפַּרְנָסָה הוּא רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁסָּמַךְ לוֹ אַחַר כָּךְ: "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְכוּ'", עַד אֲשֶׁר סוֹף כָּל סוֹף יָבוֹא מָשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְהוּא יְטַהֵר אֶת הָעוֹלָם מִתַּאֲוָה הַזֹּאת שֶׁל הַמָּמוֹן בִּשְׁלֵמוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהִשְׁלִיכוּ אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ וְכוּ'" (שם אות ה).
146. According to the intensification of money-desire and the bitterness of livelihood burden, it would not have been possible to endure at all — spiritually or physically. For when one falls there it is very hard to rise from it — the aspect of what our Sages said: why is the letter nun absent from "Ashrei" ? Because it contains a fall: "fallen and she shall not rise again." This is the essential length of exile, and from this fall it is very hard to rise. And as our Sages expounded: "Hashem placed me in the hands of those I cannot overcome" — this is the yoke of livelihood, which made them a slave bound to themselves. Even so, David returned and supported them with the holy spirit: "Hashem supports all who fall" — for even so Hashem has mercy on us and sends us in every generation true tzaddikim with the power to raise us even from this great fall — instilling in our hearts faith and bitachon in Hashem, knowing that all livelihood is only from Hashem. This is the aspect of what follows: "the eyes of all look to You with hope..." — until ultimately Moshiach will come speedily in our days and he will purify the world from this money-desire completely: "and each man shall throw away his idols of silver and idols of gold." (ibid., os 5)
הָעֲשִׁירוּת נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שְׂמֹאל, בְּחִינַת "בִּשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד", וּשְׂמֹאל הוּא בְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה. וְכָל זְמַן שֶׁאֵין נִכְלָל חַס וְשָׁלוֹם שְׂמֹאל בְּיָמִין, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין נִכְלָל כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה בִּבְחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁשָּׁם בְּחִינַת כֹּלָּא יַמִּינָא, אָז אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל שֶׁפַע וּפַרְנָסָה, מֵאַחַר שֶׁרְחוֹקִין מֵהַשֹּׁרֶשׁ אֲשֶׁר הוּא מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. וַאֲפִלּוּ מְעַט הַשֶּׁפַע שֶׁיּוֹרֵד אָז בְּהֶעְלֵם וּבְהַסְתָּרָה גְדוֹלָה עַל־יְדֵי הַסְתָּרַת הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתוֹךְ דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, גַּם זֶה הַמְעַט מְקַבְּלִין הָעַכּוּ"ם וְהָרְשָׁעִים, אֲבָל יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים פַּרְנָסָתָם מְעוּטָה מְאֹד. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע לְיִשְׂרָאֵל הוּא כְּשֶׁשְּׂמֹאל נִכְלָל בְּיָמִין, הַיְנוּ כְּשֶׁאָנוּ זוֹכִין לְהִתְגַּבֵּר בֶּאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְאֵין שׁוּם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע בָּעוֹלָם כְּלָל, וְעַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ עֵינֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ, וְאָז נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת שְׂמֹאל בְּיָמִין, וְאָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ שֶׁפַע וְחִיּוּת לְהַבְּרִיאָה, כִּי עִקַּר שֹׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַשֶּׁפַע הוּא מִיָּמִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", וְחֶסֶד הוּא יָמִין; רַק שָׁם בְּשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן, בִּבְחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שָׁם הַשֶּׁפַע דַּק וָזַךְ וּמְצֻחְצָח, עַד שֶׁאֵין שַׁיָּךְ לִקְרוֹתוֹ שָׁם בְּשֵׁם שֶׁפַע וַעֲשִׁירוּת; רַק כְּשֶׁאַחַר הַבְּרִיאָה, בְּחִינַת שְׂמֹאל, מְקַבֶּלֶת זֶה הָאוֹר עַל־יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, אָז נִצְטַיֶּרֶת הַשֶּׁפַע וְנִקְרֵאת בְּשֵׁם עֲשִׁירוּת, וְעַל־ כֵּן עִקַּר הָעֲשִׁירוּת מִשְּׂמֹאל. וּמֵחֲמַת שֶׁסּוֹד כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג בְּשׁוּם דַּעַת, כִּי אִם בֶּאֱמוּנָה לְבַד, וְזֶה סוֹד קְרִיעַת יַם־סוּף, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וּמִשָּׁם דַּיְקָא נִמְשָׁךְ הַפַּרְנָסָה, עַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם־סוּף (הל' שלוחין ה"ג).
147. Wealth flows from the aspect of left — "in her left hand are riches and honor" — and left is the aspect of after-Creation. As long as left is not included in right — as long as the totality of Creation is not included in the aspect of pre-Creation where all is right — one cannot receive flow and livelihood, being distant from the root that gives life to all. And even the small flow that descends then in great concealment and hiddenness through Hashem's Providence being hidden in the way of nature — even this small amount the nations and wicked receive, while Israel's worthy livelihood is very meager. Therefore the essential drawing of flow to Israel is when left is included in right — when we merit strengthening in the faith of Providence that all is from Hashem alone and there is no nature in the world at all — through this we merit drawing His eyes of Providence upon us. Then after-Creation is included in pre-Creation: the totality of left in right. Then Hashem draws flow and vitality to Creation — for the essential supreme root of the flow is from the right: "He gives bread to all flesh for His kindness is forever" — and kindness is right. Only there at its supreme root, in pre-Creation, the flow is pure and crystalline and refined — to the point that it cannot be called by the name flow and wealth there at its root. Only when after-Creation — the aspect of left — receives this light through Providence, through which after-Creation is included in pre-Creation, then the flow is formed and called wealth. Therefore the essential wealth comes from the left. And since the secret of the totality of Creation in pre-Creation cannot be grasped by any da'as but only through faith alone — and this is the secret of the splitting of the Reed Sea, as explained — and from there specifically livelihood is drawn — therefore our Sages said: "a person's sustenance is as difficult as the splitting of the Reed Sea." (Hil. Sheluchin, Halacha 3)
כָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא בִּשְׁבִיל לְבָרֵר נִיצוֹצֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל חֵפֶץ שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה כָּל הַמַּשָּׂא־ וּמַתָּן, בִּבְחִינַת "נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה". וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הָאֱמוּנָה הוּא עַל־יְדֵי בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, וְעִקַּר הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הוּא רַק בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה, כִּי כֹּחַ הַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא שֵׂכֶל הָעִיּוּנִי הוּא רָחוֹק מִכָּל זֶה, וְכָל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבַּמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁלִּפְעָמִים אֵין הָאָדָם עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ, הַכֹּל עַל־יְדֵי בִּלְבּוּל הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנָה, עַל־כֵּן רֹב קִיּוּם הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְשַׁנּוֹת עוֹד הוּא עַל־יְדֵי קִנְיַן סוּדָר, שֶׁהוּא בַּלְּבוּשִׁים, שֶׁשָּׁרְשָׁם מִלְּבוּשִׁים הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַדִּמְיוֹנוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הַנְּבִיאִים, בְּחִינַת "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה", שֶׁזֶּה בְּחִינַת בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל־יָדוֹ נִתְתַּקֵּן וְנִשְׁלָם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְעַל־יְדֵי־ זֶה שׁוּב לֹא יְשַׁנּוּ עוֹד בְּהַמִּקָּח וּמִמְכָּר (שם הלכה ה, אות כג).
148. All commerce is to clarify the sparks of holy faith present in every object in the world — for that is the purpose of all commerce: "did you deal faithfully?" And since the essential repair of faith is through the clarification of the imagination — and the essential commerce is only in the aspect of the imagination, for the true speculative intellect is far from all this — and all deviations in commerce where one does not stand by one's word come entirely from the confusion of the imagination (the aspect of faith-blemish) — therefore most of the maintaining of commerce so it cannot be changed further is through kinyan sudar , which is through garments, whose root is from the supernal garments: the holy imaginations of the prophets — the aspect of "and through the prophets I am imagined" — the aspect of clarification of the imagination through which the holy faith is repaired and completed, and through this no further changes are made in the purchase and sale. (ibid., Halacha 5, os 23)
עִקַּר אוֹרוֹת הַגַּוְנִין עִלָּאִין הַקְּדוֹשִׁין שֶׁמְּאִירִין בְּכֶסֶף וְזָהָב דִּקְדֻשָּׁה, הֵם נִמְשָׁכִין רַק מֵהַגַּן־עֵדֶן. וּכְשֶׁהֵם מְאִירִין בִּשְׁלֵמוּת בְּתוֹךְ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ פַּרְנָסָה וְשֶׁפַע גְּדוֹלָה (עי' צדקה אות עז).
149. The essential lights of the supernal holy colors that shine in holy silver and gold flow only from the Garden of Eden. When they shine completely within the silver and gold, through this great flow and abundance is drawn. (See the section on Tzedaka , os 77)
כָּל עִנְיְנֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן וּמִקָּח וּמִמְכָּר הוּא לְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשּׁוֹת הַנְּפוּלוֹת הַמְלֻבָּשׁוֹת בָּהֶם. וּכְשֶׁמַּעֲלִין אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וְהֵם צְרִיכִין לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא; וְזֶה יָדוּעַ, שֶׁבְּכָל מַדְרֵגָה יֵשׁ קְלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפֶּרִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַבִּלְבּוּלִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבְּרָם קֹדֶם שֶׁעוֹלִין לְהַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, עַל־כֵּן אֵין הַמִּקָּח נִגְמָר בִּדְבָרִים, כִּי יְכוֹלִין עֲדַיִן אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת וְהַקְּלִפּוֹת לְהִתְגַּבֵּר, וְלֹא יַנִּיחוּ לְהַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת לַעֲלוֹת לְהַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְבַּטֵּל הַמִּקָּח לְגַמְרֵי. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַקִּנְיָן מִדְּאוֹרַיְתָא הוּא מְעוֹת כֶּסֶף, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי שָׁם בְּהַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְאִירִין הַגַּוְנִין עִלָּאִין, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה מְשַׁבְּרִין וּמְבַטְּלִין אֵלּוּ הַקְּלִפּוֹת וְהַדִּמְיוֹנוֹת. רַק אַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵחֲמַת שֶׁלִּפְעָמִים אֵין מְאִירִין הַגַּוְנִין עִלָּאִין אֲפִלּוּ בְּמָמוֹן יִשְׂרָאֵל, מֵחֲמַת שֶׁאֵין מְקַיֵּם מִצְוַת צְדָקָה מִמָּמוֹנוֹ כָּרָאוּי, עַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאֵין מָעוֹת קוֹנוֹת, רַק קִנְיָנִים אֲחֵרִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות מקח וממכר הלכה ב; הל' מתנה הלכה ד).
150. All matters of commerce, purchase, and sale exist to elevate the fallen holinesses clothed within them. When elevating the holy sparks they must ascend from level to level — and at every level there is the shell preceding the fruit, the aspect of confusions and imaginations that must be broken before ascending to the higher level. Therefore a purchase is not concluded by words alone — for the imaginations and kelipos can still strengthen and not allow the holy sparks to ascend to the higher level, through which the purchase would be entirely nullified. Therefore the essential acquisition by Torah law is silver coins, as our Sages said — for in Israel's holy money the supernal colors shine, the aspect of the revelation of the Creator's greatness, through which those kelipos and imaginations are broken and nullified. Even so, since sometimes the supernal colors do not shine even in Israel's money — because one does not fulfill the mitzva of tzedaka from one's money properly — our Sages therefore said that coins do not acquire, only other acquisitions, as explained. (Hil. Mekach U'Memkar, Halacha 2; Hil. Matana, Halacha 4)
כְּשֶׁנִּכְנָס הָאָדָם לְתוֹךְ הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁשָּׁם נֶאֱחָזִים הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְסוֹבְבִים הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, זֶה בְּחִינַת יְרִידָה לְגָלוּת מִצְרָיִם. וַאֲזַי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לַעֲמֹד שָׁם לַעֲשׂוֹת פְּעֻלָּתוֹ בִּשְׁלֵמוּת, לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת מִשָּׁם וְלָצֵאת מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר עַצְמוֹ אָז לְהַצַּדִּיק הַדּוֹר הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף, שֶׁכָּל הַמְּכִירוֹת וְהַמִּסְחָרִים וְהַקִּנְיָנִים שֶׁבָּעוֹלָם כֻּלָּם נַעֲשִׂים בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַזֶּה, בִּבְחִינַת "וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה אֶל יוֹסֵף לִשְׁבֹּר וְכוּ'" (שם ה"ג אות ד).
151. When a person enters commerce — where the kelipos and Sitra Achra hold and surround the holy sparks within commerce — this is the aspect of descending into exile in Egypt. And it is impossible for a person to stand there to do their work completely, to clarify the sparks and emerge in peace, except through connecting at that time to the true tzaddik of the generation — the aspect of Yosef, through whom all sales, trade, and acquisitions in the world are completed properly: "and all the earth came to Egypt to Yosef to purchase..." (ibid., Halacha 3, os 4)
כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַנְּפוּלִין, קֹדֶם שֶׁנִּתְבָּרְרִין וְשָׁבִים לִמְקוֹמָם הֵם בְּחִינַת הֶעְדֵּר הַדַּעַת, מֵחֲמַת שֶׁהֵם בְּגָלוּת וְאֵינָם בִּמְקוֹמָן, וַאֲזַי הֵם בִּבְחִינַת שֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶעְדֵּר הַדָּעַת. וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְכָל הַמִּקָּח וְהַמִּמְכָּר, שֶׁצָּרִיךְ הַחֵפֶץ וְהַסְּחוֹרָה לַעֲבֹר וְלֵילֵךְ מִזֶּה לָזֶה וּמִזֶּה לָזֶה עַד שֶׁשָּׁב לִמְקוֹמוֹ הָרָאוּי, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא נִמְשֶׁכֶת הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה לְהָאָדָם, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִתְבָּרְרִין הַנִּיצוֹצוֹת בְּכָל פַּעַם וְעוֹלִין מִגָּלוּתָם וְנִתְקָרְבִין לִמְקוֹמָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְבָּרְרִין וְעוֹלִין מִבְּחִינַת שֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה לִבְחִינַת שֶׁפַע שֶׁל אָדָם. וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר אוֹנָאָה, שֶׁאָסוּר לְהוֹנוֹת אֶת חֲבֵרוֹ בְּמָמוֹן וַאֲפִלּוּ בִּדְבָרִים, כִּי הָאוֹנָאָה הוּא פְּגַם הַדַּעַת, שֶׁמַּטְעֶה דַּעַת חֲבֵרוֹ וְעַל־יָדוֹ הוּא פּוֹגֵם בְּהַדַּעַת, וְאָז אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵר הַשֶּׁפַע מִבְּחִינַת בְּהֵמָה, אַדְּרַבָּא עַל־יְדֵי־זֶה הוּא נוֹפֵל יוֹתֵר לִבְחִינַת שֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה, פְּגַם הַדַּעַת כַּנַּ"ל (שם ה"ד, אותיות י טו).
152. All fallen sparks, before being clarified and returning to their place, are in the aspect of the absence of da'as — for they are in exile and not in their place, and thus in the aspect of the flow of the animal [ behema ], the aspect of absence of da'as . This is the aspect of all commerce and all purchases and sales — the object or merchandise must pass and go from one to another and from that one to another until it returns to its proper place, through which the flow and livelihood is drawn to the person — for through this the sparks are clarified each time and ascend from exile and draw near their place. Through this they are clarified and elevated from the aspect of the flow of the animal to the aspect of the flow of the human. This is the aspect of the prohibition of ona'ah [overcharging or deception in commerce] — for ona'ah is the blemish of da'as : misleading another's mind, causing them to blemish their da'as . Then one cannot clarify the flow from animal, on the contrary one falls further into the flow of the animal — the blemish of da'as . (ibid., Halacha 4, os 10, 15)
כָּל הַדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, הַשָּׁעָה דוֹחַקְתּוֹ. כִּי כָל מַה שֶּׁמִּתְיַגֵּעַ יוֹתֵר אַחַר הַפַּרְנָסָה, וְאֵינוֹ בּוֹטֵחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוּכַל לְפַרְנְסוֹ בְּסִבָּה קַלָּה, וְאֵינוֹ נִמְשָׁךְ אַחַר הַדַּעַת הָאֲמִתִּי לְמַעֵט בְּעֵסֶק וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, עַל־כֵּן הַשָּׁעָה דוֹחַקְתּוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁפּוֹגֵם בַּדַּעַת, עַל־יְדֵי־זֶה פַּרְנָסָתוֹ בִּכְבֵדוּת יוֹתֵר, כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵר הַשֶּׁפַע מִבְּהֵמָה לְאָדָם, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַפַּרְנָסָה (שם אות טז).
153. "All who force the moment — the moment forces them." For the more one toils after livelihood without trusting in Hashem to sustain one through a light means, and without following the true counsel to reduce business and engage in Torah — the moment forces them: for since one blemishes da'as , through this livelihood is even heavier, for one cannot clarify the flow from the animal to the human, which is the essential source of livelihood. (ibid., os 16)
עִקַּר הַמְשָׁכַת הָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה שֶׁעַל־יְדֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן הוּא עַל־יְדֵי הָעֵצָה טוֹבָה, כִּי אִם יִזְכֶּה לֵידַע הָעֵצָה בִּשְׁלֵמוּת מַה לִּקְנוֹת וְלִסְחֹר, בְּוַדַּאי יַרְוִיחַ תָּמִיד הוֹן רַב, כִּי בְּכָל עֵת וּזְמַן יֵשׁ מִסְחָר שֶׁיּוּכַל לְהִתְעַשֵּׁר בּוֹ, רַק הָעִקָּר שֶׁיֵּדַע הָעֵצָה מַה לִּסְחֹר אָז. וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל", וְתַרְגּוּמוֹ: אֲרֵי הוּא יָהֵב לָךְ עֵיטָא לְמִקְנֵי נִכְסִין, כִּי עִקַּר הָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה הוּא עַל־יְדֵי הָעֵצָה. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל הַיְגִיעוֹת וְהַטְּרָחוֹת וְהַדְּאָגוֹת וְהַצָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכַמָּה בְּנֵי־אָדָם בְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה, כֻּלָּם הֵם שְׁטוּת וָהֶבֶל וּכְסִילוּת גָּמוּר, כִּי אֵין מוֹעִיל לָהֶם כְּלוּם, אַדְּרַבָּא מַזִּיק לָהֶם הַרְבֵּה, וְעִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה בָּא מֵחֲמַת רִבּוּי הַדְּאָגוֹת וְהַטְּרָדוֹת הַיְתֵרוֹת, כִּי צְרִיכִין רַק לִתְלוֹת עֵינָיו לַמָּרוֹם בְּכָל יוֹם תָּמִיד, וִיבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהָעשֶׁר שֶׁלּוֹ שֶׁיִּתֶּן לוֹ עֵצָה טוֹבָה בְּלִבּוֹ שֶׁיֵּדַע מַה לִּסְחֹר וְאֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, וְאָז תָּבוֹא לוֹ הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל (שם).
154. The essential drawing of wealth and livelihood through commerce is through good counsel — for if one merits knowing the complete counsel of what to buy and trade, one will certainly always earn great wealth — for at every time and season there is some trade through which one can get wealthy, only the essential thing is to know the counsel of what to trade at that time. And this is the meaning of: "and you shall remember Hashem your G-d for He gives you the power to make wealth" — the Targum renders: "for He gives you counsel to acquire property." For the essential wealth and livelihood comes through counsel. Therefore truly all the toils, efforts, anxieties, and troubles that many people have regarding livelihood are all foolishness, vanity, and complete stupidity — for they accomplish nothing, on the contrary they harm greatly. The essential deficiency of livelihood comes from the multiplying of excessive anxieties and burdens — for one needs only to lift one's eyes to Heaven each day always and seek mercy from the One Whose wealth it is, that He give a good counsel in one's heart to know what to trade and how to conduct commerce — and then livelihood will come easily. (ibid.)
כְּשֶׁיּוֹצְאִין לַשּׁוּק לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וּמְלָאכוֹת, הוּא כְּמוֹ הוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר מְקוֹם נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְכוּ', וּצְרִיכִין שְׁמִירָה גְדוֹלָה שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בָּהֶם, חַס וְשָׁלוֹם. וְעִקַּר הַשְּׁמִירָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת סֻכָּה, שֶׁהוּא שְׁמִירָה גְדוֹלָה. וְעַל־כֵּן מְבַקְשִׁין בְּבִרְכַּת 'הַשְׁכִּיבֵנוּ', שֶׁהִוא בִּרְכַּת הַשְּׁמִירָה (כְּמוֹ שֶׁמְּסַיְּמִין: 'שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לָעַד'): 'וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ", כִּי עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַשְּׁמִירָה, כִּי מִבְּחִינַת הַסֻּכָּה נִמְשָׁכִין עַל הָאָדָם בְּחִינַת עֲנָנֵי־כָבוֹד, שֶׁהוֹלְכִין לְפָנָיו לְיַשֵּׁר הַדֶּרֶךְ וְלַהֲרֹג וּלְבַעֵר כָּל הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים וְכוּ', שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת וְהַפְּסֹלֶת שֶׁסְּבִיב הַפַּרְנָסָה וְהָעֲשִׁירוּת. וְעִקַּר הַפְּרִיסַת סֻכַּת שָׁלוֹם נִמְשָׁךְ מִשַּׁבָּת. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁיּוֹצְאִין לַשּׁוּק לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן, צְרִיכִין לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לִזְכֹּר אֶת הַשַּׁבָּת בְּכָל עֵת, וּלְכַוֵּן בְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן כְּדֵי רלה שֶׁיִּזְכֶּה לְקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בְּכָבוֹד וּבְהַרְחָבָה כָּרָאוּי וְלִבְרֹר מָנָה יָפָה לְשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו קְדֻשַּׁת הַדַּעַת שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַסֻּכַּת שָׁלוֹם שֶׁנִּפְרָס בְּשַׁבָּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה לֹא יִהְיֶה כָּרוּךְ אַחַר הַמָּמוֹן הַגַּשְׁמִי, רַק יִזְכֹּר בְּכָל פַּעַם אַחֲרִיתוֹ וְסוֹפוֹ, וְיָשִׂים כָּל מְגַמָּתוֹ אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הָעֲבוֹדָה, וּלְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה, וִימַעֵט בְּעֵסֶק וְיַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְיַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁכָּל פַּרְנָסָתוֹ הוּא רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי הָעֵצָה טוֹבָה שֶׁיַּזְמִין לוֹ בְּדַעְתּוֹ, בְּלִי שׁוּם טִרְדָּא וּדְאָגָה כְּלָל. וּכְשֶׁיַּעֲשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן בִּבְחִינָה זֹאת, אָז נֶאֱמָר עָלָיו: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (שם).
155. When going out to the market to engage in external occupations — commerce and trades — it is like walking in a wilderness place of fiery serpents, scorpions, and the like — requiring great guarding not to stumble there. The essential guarding is through the aspect of the sukka — great guarding. Therefore one prays in the blessing of Hashkiveinu (the blessing of guarding, ending "Guardian of His people Israel forever"): "spread over us Your sukka of peace" — for through this is the essential guarding. For from the aspect of the sukka , the aspect of clouds of glory are drawn upon a person — going before one to straighten the path and kill and destroy all the serpents and scorpions — the kelipos and refuse surrounding livelihood and wealth. The essential spreading of the sukkas shalom flows from Shabbos. Therefore when going out to the market for commerce, one must be especially careful to always remember Shabbos, and intend in commerce to merit receiving Shabbos with honor and generosity properly — and to select a fine portion for Shabbos as our Sages said. Through this the holy Shabbos- da'as is drawn upon one — the aspect of the sukkas shalom spread on Shabbos — and through this one will not chase after physical money, but always remember one's end and purpose, directing all aspiration toward Torah and service, multiplying tzedaka , reducing business and engaging in Torah, believing in Hashem that all livelihood is only from Hashem through the good counsel He will provide in one's mind — without any burden and anxiety at all. And when one conducts commerce in this aspect, of such a one it is said: "when you eat the toil of your hands you are fortunate and it is good for you." (ibid.)
עִקַּר מַשָּׂא־וּמַתָּן הוּא בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בֵּרוּר הַטּוֹב מִן הָרָע. אֲבָל עַל־יְדֵי אוֹנָאָה, שֶׁהוּא מְאַנֶּה וּמַטְעֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, עַל יְדֵי זֶה גּוֹרֵם בְּיוֹתֵר לְעָרֵב טוֹב וָרַע, חַס וְשָׁלוֹם (הלכות אונאה, הלכה א).
156. The essential commerce is for the clarification of sparks — the aspect of separating good from evil. But through ona'ah [deception] — deceiving and misleading another in commerce — through this one causes even more mixing of good and evil. (Hil. Ona'ah, Halacha 1)
עִקַּר נְפִילַת הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים, וְעִקַּר תִּקּוּן הַשְּׁבִירָה הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת, הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "יוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט, הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ", כִּי עַל־יָדוֹ נִשְׁלָם תִּקּוּן הַמַּשָּׂא־ וּמַתָּן. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - כְּשֶׁזּוֹכִין לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא־וּמַתָּן כְּמוֹ זְבוּלוּן, שֶׁהֶחֱזִיק עַל־יְדֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁלּוֹ אֶת יִשָּׂשכָר שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה גַּם־כֵּן בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה הַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת שׁוּם אוֹנָאָה בְּהַמַּשָּׂא־ וּמַתָּן, כִּי עַל־יְדֵי הָאוֹנָאָה, עַל־יְדֵי־זֶה אֵין נִמְשָׁךְ הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה בְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ב).
157. The essential fall of holy sparks is through the aspect of the breaking of vessels. And the essential repair of the breaking is through the aspect of the point [ nekuda ] — the aspect of the tzaddik , as explained. Therefore the essential repair of commerce — which exists for clarifying the sparks — is only through the tzaddik , the aspect of the point. This is the aspect of "Yosef is the ruler, he is the provider to all the people of the land" — for through him the repair of commerce is completed. And the essential completeness is when one conducts commerce like Zevulun — who through commerce supported Yissachar engaged in Torah — for the holy Torah is also the aspect of the above point. Therefore one must guard oneself greatly not to commit any ona'ah in commerce — for through ona'ah the illumination of the point is not drawn in commerce, as explained. (ibid., Halacha 2)
עִקַּר הַכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר הוּא בְּחִינַת כ"ח אַתְוָן דְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁבָּהֶם נִבְרָא זֶה הַדָּבָר, וְזֶה עִקַּר הַכֹּחַ וְהַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְכֵן מַה שֶּׁקַּרְקַע אוֹ חֵפֶץ אַחֵר הוֹלֵךְ מֵאֶחָד לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ עַל־ יְדֵי מְכִירָה אוֹ מַתָּנָה, הַכֹּל עַל־יְדֵי כֹּחַ מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כִּי לְפִי כֹּחַ מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב סִבּוּבִים שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר מֵאֶחָד לַחֲבֵרוֹ. וְעִקַּר הַכ"ח אַתְוָן הַנַּ"ל הֵם בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, וְהֵם עִקַּר הַכֹּחַ וְהַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים. וְזֶה בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת הַשְּׁטָר, כִּי הַשְּׁטָר נִקְרָא סֵפֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה וְכוּ'", שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹרָה, כִּי הַשְּׁטָר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נִכְתָּב עַל־פִּי דִּינֵי הַתּוֹרָה, וְעַל־כֵּן אוֹתִיּוֹת הַשְּׁטָר הֵם מִבְּחִינַת כ"ח הָאַתְוָן הַנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מוֹסֵר לַחֲבֵרוֹ הַזְּכוּת וְהַכֹּחַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ בְּאֵלּוּ הַנְּכָסִים, שֶׁעִקַּר הַזְּכוּת שֶׁלּוֹ הוּא בְּהַחִיּוּת שֶׁל אֵלּוּ הַנְּכָסִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַכ"ח אַתְוָן הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַשְּׁטָר עוֹמֵד לִרְאָיָה שֶׁאֵין הַשָּׂדֶה גְּזֵלָה בְּיָדוֹ - זֶה בְּחִינַת "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ וְכוּ'", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִסְטִים אַתֶּם וְכוּ', כִּי אוֹתִיּוֹת הַשְּׁטָר מְעִידִין שֶׁהוּא זָכָה עַכְשָׁו בְּהַכֹּחַ וְהַחִיּוּת שֶׁבַּנְּכָסִים אֵלּוּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת "כֹּחַ מַעֲשָׂיו", בְּחִינַת כ"ח אַתְוָן הַנַּ"ל (הלכות מתנה הלכה ב, אות ב).
158. The essential power within every thing is the aspect of the twenty-eight letters of the Creation-work through which that thing was created — this is the essential power and vitality of every single thing in the world. And the fact that a land or object passes from one person's domain to another through sale or gift — all is through the power of the Creation-work, for according to the power of the Creation-work Hashem arranges circumstances so the thing circulates from one to another. The essential twenty-eight letters are the letters of the Torah through which the world was created — they are the essential power and vitality of all things. This is the aspect of the letters of the document [ shtar ] — for the document is called a sefer : "the book of the acquisition..." — the aspect of Torah, for the document must be written according to the laws of the Torah. Therefore the letters of the document are from the aspect of the above twenty-eight letters — and through this one conveys to another the right and power one has in those properties, whose essential right is in the vitality of those properties which is the aspect of the twenty-eight letters. And this is the aspect of the document serving as evidence that the field is not stolen — the aspect of "He declared the power of His deeds to His people" — and our Sages expounded this was so the nations not say "you are robbers" — for the letters of the document testify that one has now merited the power and vitality in these properties: the aspect of "the power of His deeds" — the aspect of the twenty-eight letters. (Hil. Matana, Halacha 2, os 2)
שֹׁרֶשׁ בְּחִינַת הַמַּתָּנָה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הָאוֹצַר־מַתְּנַת־חִנָּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחֶסֶד־חִנָּם שֶׁעַל־יָדוֹ הָיָה קִיּוּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה. וְכֵן עַכְשָׁו בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם בָּטֵל מִדִּבְרֵי־תוֹרָה מֵחֲמַת הַהֶכְרֵחַ, אוֹ גַם אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים לְגַמְרֵי שֶׁרְחוֹקִים מֵהַתּוֹרָה, הֵם מְקַבְּלִים חִיּוּתָם רַק מִזֹּאת הַבְּחִינָה, עַל־יְדֵי הָאִישׁ פָּשׁוּט הַגָּדוֹל שֶׁהוּא צַדִּיק, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. רַק מֵחֲמַת שֶׁבֶּאֱמֶת גַּם אָז קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה הָיְתָה הַתּוֹרָה בִּמְצִיאוּת, רַק שֶׁהָיְתָה בְּהֶעְלֵם עֲדַיִן, וְעִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם אָז עַל־יְדֵי הַחֶסֶד הַנַּ"ל הָיָה רַק בִּשְׁבִיל שֶׁצָּפָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל הַתּוֹרָה וּלְהוֹצִיאָהּ מֵהֶעְלֵם אֶל הַגִּלּוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּל הָעוֹלָם הָיָה תָּלוּי עַד שִׁשִּׁי בְּסִיוָן שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּסֵּס הָעוֹלָם, כִּי עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן כּוֹתְבִין בִּשְׁטַר־ מַתָּנָה: "כָּתְבוּהוּ בְּשׁוּקָא וְחָתְמוּהוּ וְכוּ', כִּי הֵיכִי דְּלָא לֶהֱוֵי מִלְּתָא דִטְמִירְתָּא", כְּדֵי לְפַרְסֵם וּלְגַלּוֹת כִּי גַם שָׁם בִּבְחִינַת מַתָּנָה הַתּוֹרָה נֶעְלֶמֶת בְּהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר, וְעִקַּר קִיּוּם הַמַּתָּנָה עַל־יְדֵי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם הַכֹּחַ וְהַחִיּוּת שֶׁבְּכָל דָּבָר כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יָדָם עִקַּר הַזְּכוּת שֶׁזּוֹכֶה אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ; רַק כָּל־זְמַן שֶׁהֵן בְּהֶעְלֵם, אֲזַי אֵין לְהַמַּתָּנָה קִיּוּם, כִּי כָל זְמַן שֶׁהַתּוֹרָה בְּהֶעְלֵם אֵין לְהָעוֹלָם קִיּוּם, בִּבְחִינַת "רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם", כִּי עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִכְתֹּב גַּם בִּשְׁטַר־מַתָּנָה, שֶׁהָיְתָה הַמַּתָּנָה בְּפִרְסוּם וְלֹא בְהֶעְלֵם (שם; וע"ע מענין זה בהל' ג).
159. The root of the aspect of a gift flows from the aspect of the treasury of free gift [ otzar matnas chinam ] — the aspect of the free kindness [ chesed chinam ] through which the world was sustained before the giving of the Torah. So too now when a person is compelled to cease from Torah due to necessity — or even entirely simple people who are far from Torah — they receive their vitality only from this aspect, through the great simple man who is a tzaddik , as explained. Only since even then before the giving of the Torah the Torah was in existence but still in hiddenness — and the essential sustaining of the world through the above chesed was only because Hashem foresaw that Israel would receive the Torah and bring it from hiddenness to revelation: as our Sages said, all the world depended until the sixth of Sivan when they received the Torah — through which the world was established, for the essential sustaining of the world is through the revelation of the Torah. Therefore one writes in a deed of gift: "it was written in the market and signed publicly, so that it not be a hidden matter" — to publicize and reveal that even there in the aspect of gift the Torah is hidden in hiddenness and concealment, and the essential sustaining of the gift is through the Torah letters which are the power and vitality of every thing, through which one merits acquiring from another. Only as long as they are in hiddenness the gift has no sustaining — for as long as Torah is hidden there is no sustaining for the world: "He saw that the world could not endure" — for the essential sustaining of the world is through the revelation of the Torah. Therefore one must write also in a gift-deed that the gift was with publicity and not in hiddenness. (ibid.; see also more on this in Halacha 3)
כָּל הַדְּבָרִים וְהַחֲפָצִים, כְּשֶׁיּוֹצְאִין מֵרְשׁוּת זֶה לִרְשׁוּת זֶה, שֶׁכָּל זֶה הוּא רַק בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, זֶה בְּחִינַת שֶׁעוֹלִין מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. וְאָז צְרִיכִין לְשַׁבֵּר הַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפֶּרִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַסִּבּוּבִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁמְּסַבְּבִין הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּזוֹ הַמַּדְרֵגָה. וְעַל־כֵּן רֹב הַקִּנְיָנִים עַל־יְדֵי כֶּסֶף, כִּי עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַגַּוְנִין עִלָּאִין הַמְלֻבָּשִׁין בְּכֶסֶף וְזָהָב דִּקְדֻשָּׁה, עַל־יְדֵי־זֶה מְשַׁבְּרִין הַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפֶּרִי. וְעַל־כֵּן הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל כָּל הַמִּצְו?ֹת, שֶׁצְּרִיכִין לִקְנוֹתָם בַּאֲגָר שְׁלִים, בְּכֶסֶף מָלֵא. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַרְחִיק עַצְמוֹ מִלְּקַבֵּל מַתָּנוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה", כִּי עֲלִיַּת הַקְּדֻשָּׁה קָשֶׁה שֶׁיִּהְיֶה בְּחִנָּם, כִּי אִם בְּכֶסֶף מָלֵא כַּנַּ"ל. עַיֵּן פְּנִים (שם ה"ד אות ד).
160. All things and objects — when passing from one domain to another — which is only for the purpose of clarifying the holy sparks within each thing — this is the aspect of ascending from level to level. Then one must break the shell preceding the fruit — the aspect of the circular confusions and imaginations surrounding the holiness at this level. Therefore most acquisitions are through silver coins — for through the revelation of the supernal colors clothed in holy silver and gold, through this the shell preceding the fruit is broken. Therefore our Sages warned regarding all mitzvos to acquire them for a full price, in full silver. Therefore one must distance oneself from receiving gifts: "one who hates gifts will live" — for the ascent of holiness is hard to achieve for free: only through full silver as above. (ibid., Halacha 4, os 4)
Loading comments…