סימן קי"ט
פרפראות לחכמה - Parparos LeChochma
אות א הנה הכל אומרים שיש עולם הזה ועולם הבא וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי באמת כפי מה שאנו מאמינים בוודאי שיש עולם הבא, אם כן איך שייך כלל להפריד ולחלק בין עולם הזה לעולם הבא, כי כל מה שעובר על האדם בעולם הזה בגוף ונפש וממון, וכל מחשבה דיבור ומעשה שעובר עליו בכל יום, הכל הוא רק בשביל התכלית שהוא עולם הבא, וכמבואר להדיא בליקו"א במאמר ויהי מקץ זכרון וכו' סימן נ"ד, שצריך האדם להעמיק מחשבתו ולהגדיל בינתו בזה להבין הרמזים שיש בכל דבר מהעולם הזה להתקרב על ידי זה לעבודתו יתברך, שזה בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי בפרטיות, כי העולם הזה הוא בחינת רגלי הקדושה וכו' עיין שם וממילא מובן מזה, כי כמו שרגלי האדם הם גם כן בכלל קומת האדם ואי אפשר להפריד ביניהם כלל כי הכל קומה אחת, כמו כן ברבי רבבות קל וחומר בקומה הרוחנית כביכול, כי בוודאי הכל אחדות פשוט בלי שום פירוד כלל ועיקר חס ושלום וזה מרומז גם בדברי רז"ל שאמרו (אבות ד) העולם הזה דומה לפני עולם הבא כפרוזדור לפני טרקלין, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין נמצא שעיקר מעמד האדם בפרוזדור עם כל הכנותיו שהוא מכין עצמו שם הכל הוא רק כדי שיכנס לטרקלין וממילא מובן כי מאחר שעיקר ביאת האדם לעולם הזה וכל מה שעובר עליו הכל הוא רק בשביל התכלית הטוב של עולם הבא, אם כן אי אפשר להפריד ביניהם כלל וכעין שרואין בגשמיות בענין חיבור הגוף עם הנשמה, כי אף שהגוף הוא גשם עב נראה וניכר להדיא והנשמה היא רוחניות ואינה נראית כלל, אף על פי כן עיקר עצמיות האדם הוא הנשמה והגוף הוא רק בשר אדם (ועיין בתיקונא תלתין וחד ד' עו וגופא דהאי עלמא שפלא איהו סנדל לנשמתא וכו'), ותיכף כשהנשמה נפרדת ממנו אזי הגוף הוא כלא ממש ונעשה ממנו מה שנעשה אך כל זמן שהנשמה מחוברת בו אזי הגוף גם כן בכלל האדם אבל אי אפשר להפריד ביניהם כלל אפילו רגע אחת, כי אז שב הגוף אל העפר כשהיה והרוח תשוב אל האלקים וכו'
And through this one can explain the intention of the words of Rabbainu — of blessed memory — in this discourse: where he wrote: "perhaps there is also this world in some world — for here it seems this is Gehinnom." And so on. Meaning: as elaborated in the discourse — in the depth of his holy wisdom. And so on — as elaborated in the discourse. "Behold: everyone says there is this world and the World to Come." And so on.
מענין יסורי העולם הזה וכו' ועיין במאמר כי תצא סימן פ"ב שצריכין לחבר בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר, ובאתר דאית דכר נוקבא לא אידכר תמן, ואז הולך לו להאדם כסדר וכו' וכמו כן לענינינו, העולם הבא הוא בחינת כסדר כי הוא עלמא דקשוט וקטן וגדול שם הוא ושם מתנהג הכל כסדר, והעולם הזה הוא בחינת שלא כסדר בחינת (פסחים נ) עולם הפוך צדיק ורע לו רשע וטוב לו עליונים למטה ותחתונים למעלה, אך כל זאת הוא רק בשביל הבחירה, שבשביל זה העלים השם יתברך את אור הקדושה בעולם הזה והסתירה מאד בבחינת אכן אתה אל מסתתר וכו' (ישעיה מ"ה), עד שאפשר להאדם בבחירתו להפריד בין העולם הזה לעולם הבא ולעשות איזה עיקר מעולם הזה חס ושלום שזה בחינת שמפריד בחינת שלא כסדר מבחינת כסדר, ואז בוודאי הולך לו שלא כסדר והוא מלא יסורים גדולים תמיד וכל ימיו כעס ומכאובות, כי העולם הזה כשאינו מחובר בבחינת עולם הבא חס ושלום אזי הוא גיהנם ממש שהוא היפוך מעולם הבא שהוא בחינת גן עדן, ואז אין לו בוודאי שום נחת גם בעולם הזה ועיקר שלימות העולם הזה הוא, כשהוא מחובר ומקושר היטב בבחינת עולם הבא, אז גם העולם הזה שלו הוא בחינת כסדר בחינת עולם הבא, כי באתר דאית דכר נוקבא לא אידכר תמן כי באמת גם העולם הזה מתנהג הכל כסדר ובהשגחה אמתיית עם כל אחד ואחד כפי בחינתו וכפי טובתו הנצחית בעולם הבא ומי שזוכה לידע זאת ולהאמין בזה באמונה שלימה בוודאי הוא חי חיים טובים גם בעולם הזה, וכמובן גם במאמר אנכי בליקוטי הראשון סימן ד' ובמאמר ויאמר בועז סימן ס"ה ובשאר מאמרים
"On the matter of the afflictions of this world." And so on. In my humble opinion the meaning is: for in truth — according to what we believe — certainly there is a World to Come. And so on — as elaborated in the discourse. And see in the discourse Ki Seitzei, Siman 82 — that one must connect the aspect of shelo k'seder [not in order] to the aspect of k'seder [in order]. U'v'aser d'is dachar nukva lo iddakar taman [and in a place where there is male and female — it is not mentioned there].
אות ב ובזה יש לפרש כוונות דברי רבינו ז"ל במאמר זה שכתב אפשר יש עולם הזה גם כן באיזה עולם כי בכאן נראה שהוא הגיהנם וכו' היינו שכל מהות ענין עולם הזה מה שאפשר לכנות אותו בשם עולם הזה לבד ובלתי מחובר בעולם הבא הוא רק על צד הספק והאפשרות לומר כך בשביל הבחירה כנ"ל, ומי שפוגם בבחירתו ומפריד באמת העולם הזה מהעולם הבא חס ושלום אז הוא ממש בגיהנם גם בעולם הזה ומלא יסורים וכו' כנ"ל ומי שזוכה לדבק מחשבתו היטב בעולם הבא כנ"ל אז יש לו חיים טובים גם בעולם הזה, רק שבאמת חיי העולם הזה שלו הם גם כן בחינת חיי עולם הבא בחינת עולמך תראה בחייך, כמו שאמרו רז"ל (אבות ד) יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה יותר מכל חיי העולם הבא ועיין חגיגה דף ט"ו בענין אחר שקיצץ בנטיעות, ואחר כך אמר הואיל ואיטרד מההוא עלמא ליפק ליתהני בהאי עלמא וכו' כי על ידי זה שקיצץ בנטיעות בשרשו וכו' נשתבש אחר כך, עד שנדמה לו שיש איזה הנאת עולם הזה בלא עולם הבא חס ושלום שבאמת הוא להיפוך כנ"ל כי מט"ט שלטנותיה בימי החול שהם בחינת עולם הזה, אבל באמת כי שמי בקרבו, ועיין חידושי אגדות שם ותבין ובזה מובן היטב מאמר רז"ל במשנה סוף ברכות (פרק ט ה) כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם ועד העולם משקלקלו המינים וכו' התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם עיין רש"י שם דף ס"ג בשם התוספתא להודיע שאין העולם הזה לפני העולם הבא כלום אלא כפרוזדור לפני הטרקלין וכו' היינו כנ"ל כי בתחלה היו אומרים רק מן העולם כי שני העולמות הם אחדות אחד כנ"ל, רק משקלקלו המינים וכו' הוכרחו לברר דבריהם, שאף על פי שהם שני עולמות מכל מקום העולם הזה זה אינו נחשב כלל נגד העולם הבא וכנ"ל ועיין בהשיחות (שבסוף סיפמ"ע) סימן מ' מענין שכל הד' בחינת שהם היולי נבדל גלגל שפל הם בחינת גלגל החוזר, כי בשורש הכל שם כולו אחד, ועיקר התגלות ענין זה היה בבית המקדש ששם היה בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו'
And in a witty manner [b'derech tzachut] — according to the discourse Vayomer Boaz, Siman 65 — for ketzira [harvesting] alludes to the matter of the purpose [tachlis]. And therefore he made known to them: that they should attach their thoughts at the time of ketzira — even in physical matters. And so on — as elaborated in the discourse. And then it goes away to the aspect of Gehinnom [Adom].
אות ג ובזה מובן ביותר מה שכל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם כנ"ל, היינו כי יש שם עיקר התגלות ענין זה, שבחינת עולם הזה מקושר ומחובר באחדות אחד עם בחינת עולם הבא, כי השם יתברך שהוא למעלה מהכל צמצם את עצמו כביכול והשרה שכינתו למטה בבית המקדש שהיה בעולם הזה הגשמי וכן הקרבנות מדברים גשמיים עלו לריח ניחוח לה' וסילוקא דקרבנות עד אין סוף כמובא בזוהר הקדוש נמצא מבואר להדיא כי הכל מקושר באחדות אחד, על כן היו אומרים מן העולם (ועל כן בבית המקדש ניתן רשות לזכיר את השם המפורש בבחינת (שמות כ) בכל מקום אשר אזכיר את שמי וכו' כמו שאמרו רז"ל (סוטה ל"ח) ומובא בפירש"י שם, שזה בחינת עולם הבא שאז בשם שהוא נכתב הוא נקרא כמו שאמרו רז"ל ברכות פרק ט), משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד, שכפרו לגמרי בעולם הבא שהוא פנימי ורוחני ואמרו שאין רק גשמיות העולם הזה, על כן התקינו לומר מן העולם ועד העולם וכו' היינו שאף על פי שהם נראין כשתי עולמות, כל זאת בשביל כח הבחירה, אבל באמת עולם הזה אינו נחשב לכלום כנגד עולם הבא, כי ממה נפשך אם מפרידים אותו חס ושלום לגמרי מעולם הבא אזי בוודאי אינו נחשב לכלום רק אדרבא הוא עיקר הגיהנם וכו', ואי אפשר לכנותו בשם עולם כלל (כי טוב לו שלא נברא וכו'), ועיקר שם עולם הזה באמת הוא כשהוא מקושר ומחובר בעולם הבא, ואז באתר דאית דכר נוקבא לא אדכר תמן, כי אז הוא כלול באחדות אחד עם העולם הבא (ועיין בזוהר הקדוש בהקדמה דף א: בענין (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וכו' אתחברו אתוון אלין באלין ואתעביד אלקים וכו' עיי"ש ושייך גם כן לענינינו)
📋 Translator's Summary — Likutay Tinyana Siman 119 And so on — as elaborated in the discourse. And through this one can explain the intention of the words of Rabbainu — of blessed memory — in this discourse: where he wrote: "perhaps there is also this world in some world — for here it seems this is Gehinnom." And so on. Meaning: as elaborated in the discourse — in the depth of his holy wisdom.
אות ד ובזה מובן גם כן סמיכות המשנה שאמרו שם תיכף והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, ופירש הר"ב ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להמציא שם שמים עליו וכו' היינו כי כל זאת היה שייך לפי סברת האומרים שהעולם הזה עם כל הנבראים שבו הם דבר בפני עצמו, אבל לפי האמת שגם בעולם הזה מלובש בו רגלי הקדושה, והשם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית ומזמין לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה לפי האדם ולפי המקום ולפי הזמן, ומלביש לו בזה רמזים להתקרב לעבודתו יתברך כמבואר במאמר ויהי מקץ סימן נ"ד הנ"ל, וצריך האדם להעמיק מחשבתו בזה להבין הרמזים הנ"ל, וזה עיקר בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי בפרטיות כמבואר שם במאמר הנ"ל אם כן אדרבא כשפוגע בחבירו ושואל בשלומו, צריך דייקא להזכיר שמו יתברך, בכדי להודיע כי הכל מקושר בשמו יתברך ואדרבא זהו כבודו יתברך, כי דייקא מלא כל הארץ כבודו, כמובן במאמר כי מרחמם ינהגם בלק"ת סימן ז' ועל כן למדו דבר זה מבועז שאמר לקוצרים ה' עמכם (רות ב), היינו שהודיע להם שגם העוסקים במלאכתם צריכין להיות מקושרים ודביקים בהשם יתברך כי הוא עמכם ומלא כל הארץ כבודו
"It would be better to pray in the vernacular [lashon la'az] that one speaks." And so on. The author says: see Shulchan Aruch Orach Chayyim, Siman 101, Paragraph 4. And the Rosh in Brachos, chapter Hayah Koreh. And so on — as elaborated in the discourse. And so on — as elaborated in the discourse.
אות ה ובדרך צחות על פי המאמר ויאמר בועז סימן ס"ה כי קצירה מרמז על ענין התכלית, על כן הודיע להם שידבקו מחשבתם בשעת קצירה בגשמיות גם כן אל התכלית שהוא עלמא דאתי ומחמת שלשמור את הזכרון לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי צריכין להיות טוב עין וטוב עין הוא יבורך (משלי כ"ב) כמבואר שם במאמר מקץ סימן נ"ד הנ"ל, על כן אמרו לו הקוצרים יברכך ה' וזה גם כן שאמרו שם (שופטים ו) ואומר ה' עמך גבור החיל, וזה נאמר אצל ירובעל גידעון שהיה חובט חטים בגת שהוא עסק מעסקי העולם הזה, ועל כן אמר (שם) ויש ה' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת, היינו אם כן למה ישראל בשפלות כל כך בעולם הזה מאחר שהוא מקושר גם כן בעולם הבא ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל, עיין רש"י גם כי גדעון היה קטן ושפל בעיניו כמבואר שם (שופטים ואו) שאמר הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי וגם רז"ל אמרו ראש השנה דף כ"ה שקל הכתוב שלשה קלי עולם וכו' והודיע לו המלאך שדייקא ה' עמך שזה בחינת תחתונים למעלה כמבואר במאמר כי מרחמם הנ"ל ושם בסימן ס"ח גם כן לשון זה עצמו ה' עמך ואתך ואצלך וכו' וזה שאמרו שם גם כן ואומר (משלי כ"ג) אל תבוז כי זקנה אמך, ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתיך (תהלים קי"ט) ושניהם הם לימוד אחד כמבואר בגמרא ובפירוש הר"ב שם גם כן היינו שמה שמצינו אצל בועז שהזכיר את ה', יש לו על מה לסמוך שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתיך, היינו ע"ד המבואר במאמר פתח ר"ש סימן ס' על פסוק זה שמרמז על ענין שהצדיק מוכרח לפעמים לעסוק בסיפורי מעשיות בכדי לעורר בני אדם שנפלו מבחינת הפנים דקדושה לבחינת שינה ובאמת הסיפורי מעשיות ושיחות חולין אלו מלביש בהם הצדיק תורה גבוה דייקא וכו' כמבואר שם ומזה יש להבין וללמוד בקל וחומר שגם בעולם הזה עולם העשיה בודאי הלביש בו השם יתברך קדושה גבוה דייקא, והוא מקושר באחדות גמור עם בחינת עלמא דאתי כנ"ל וזה אל תבוז כי זקנה אמך, כי אלו הסיפורים הם בחינת זקנה בחינת תיקוני עתיק המבואר שם במאמר פתח ר"ש הנ"ל
The author writes: I have seen — from afar, as one who peers through the lattices — a glimpse of the great and wondrous depth that resides in the words of our holy master, the Ba'al Likutay Moharan זצ"ל, even according to their plain and simple meaning. As is explained somewhat elsewhere — how he himself, of blessed memory, cautioned his disciples to examine and scrutinize his words with great care, for there is within them a wondrous depth. And through this it is even more understood: what all the sealers of blessings who were in the Temple said: "min ha'olam v'ad ha'olam [from world to world]." As above. For there is the essential revelation of this matter — that the aspect of this world — and so on — as elaborated in the discourse. And through this is also understood the juxtaposition of the Mishnah that says there — immediately after — that they also ordained: that a person should greet his companion in [G-d's] Name.
אות ז אות ו ועיין בליקות"נ במאמר ואתחנן סימן ע"ח בסופו ושם מובא גם כן הפסוק הזה לענין מה שבכל עניני עולם הזה מלובש בהם תורה הנעלמת שמזה היה קיום העולם קודם מתן תורה ובשביל זה מוכרח הצדיק להיות איש פשוט לפעמים וכו' עיין שם מבואר גם כן מזה שהעולם הזה עם כל עניניו הוא מקושר בעולם הבא, ושכל חיותו הוא רק על ידי התורה, ואפילו קודם מתן תורה היה כל חיותו וקיומו רק על ידי התורה רק שהיה בהעלם וזה ר' נתן אומר הפרו תורתיך משום עת לעשות לה', היינו שגם הצדיק צריך לפעמים להתבטל מתורתו ולהיות איש פשוט בכדי לגלות שכל עניני עולם הזה נעלם בהם תורה שהוא בחינת עולם הבא כנ"ל ועיין בתיקונים בד' הנ"ל עלמא דין ועלמא דאתי אינון שמיא וארעא דקודשא ברוך הוא אינון, ועליהו אמר דוד השמים שמים לה' (תהלים קט"ו) ארעא אתהלך לפני ה' בארצות החיים (שם קט"ז) עליהו אתמר עלמא דין ועלמא דאתו בשמא דהוי אתנהרן הדא הוא דכתיב "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ (שם צ"ו) אימתי בזימנא דאיתמר לגבי שמים וארץ דסמא' ונחש כי (ישעיה נ"א) שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וכו' עיי"ש ועיין בהקדמת התיקונים ד' ב' תלת עלמין נינהו וכו' הדא הוא דכתיב (דברים ל) כי הוא חייך ואורך ימיך בעולם הזה, כי הוא חייך בעולם הזה דא גן דלתתא, ואורך ימיך דא עלמא דאתי עלמא אריכא, על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך דא עלמא שפלא וכו' ועיין בזוהר חדש פרשת אחרי מות נ"ו: לרעות בגנים גן עדן דלעילא וגן עדן דלתתא דאיקרי העולם הזה והעולם הבא וכו' (ועיין בשיחות (שבסוף סיפמ"ע) סימן ק"ב)
Nevertheless, I decided to partially fulfill their request and gratify their desire in this. I composed this brief pamphlet to elucidate certain passages that require explanation in his words of blessed memory — all of this only according to the profound simplicity of the plain meaning, in absolute and complete straightforwardness. For I certainly know and believe that there are exceedingly many treasures of wisdom and awesome, elevated secrets in every single word of his teachings. In particular, what would have been necessary was to greatly expand the explanation of each and every topic for practical application in the service of Hashem. But I said: "Because we cannot perform the entire mitzvah..." — I will do what I can. Also in many places I have noted some teachings of our Sages from the holy Zohar and other relevant places that are needed to better understand the intent of his words. In addition I have tangentially incorporated in some places certain statements from the Sages found in the Talmud and Midrashim, which — based on his foundational principles — are elucidated as clearly as letters that protrude, join, and read themselves, as the truth-seeking student will acknowledge. And in some places I have shown how these holy discourses allude to the entire pattern of conduct of his entire enterprise — even after his passing — in the manner in which things have proceeded from then until now, close to seventy years since his passing, and the greatness of the wondrous rectifications accomplished through this. The remainder and all the benefits of this pamphlet will become clear to the one who studies it within. I have called this pamphlet by the name Parpara'os LaChuchmuh — for it is merely like parpara'os [delicacies served alongside a meal] in relation to the wisdom of the holy Torah of Rabbainu, the Light of Lights זצ"ל, who is a flowing stream, a source of wisdom — as is elaborated elsewhere. And according to the plain meaning of things, in the vein of "a verse never departs from its plain meaning" — this was somewhat straightforward in their eyes, to such a degree that given the breadth of their minds and the greatness of their intellectual grasp, the necessity for such elucidation never occurred to them at all. It seemed to them a plain matter. They perhaps also worried lest the common people — particularly those of limited understanding — be misled into saying: "Since his very own disciples, who heard these discourses from his holy mouth, explained his words in precisely this way, then surely there is no further intent in his words beyond what is explained." This would certainly be a most strange and extraordinary error — inconceivable in the extreme — for "Who shall ascend the mountain of Hashem, and who shall stand in His holy place?" . And who would open his mouth and fill his heart to claim that he has merited to penetrate the intent of his words, even regarding a single utterance from his teachings, even from his ordinary conversations — all the more so from the revelations of the novel teachings of his holy Torah, which he drew down in a wondrous and awesome manner. This is explained somewhat elsewhere. Therefore, for these and similar reasons, his disciples refrained from composing any form of elucidation of his words. And even though many of them were engaged in composing novel Torah insights based on the awesome foundational principles in his discourses, all of this was done in the way of homiletical exposition and novelty related to the service of Hashem — which is indeed the core intention of Rabbainu זצ"ל, as is explained elsewhere. And even our teacher, Reb Nosson of blessed memory, who toiled greatly in this throughout all his days, innovating upon his Torah and performing wonders therein — as is well known from his holy writings in Likutay Halachos — and indeed within them one can find in many places also some degree of elucidation of his words; nevertheless, this is not the core intent of his writings, as is evident to one who studies them. And the Rav explained: and we do not say that he is being disrespectful of the honor of Heaven — and so on — as elaborated in the discourse. And in a witty manner [b'derech tzachut] — according to the discourse Vayomer Boaz, Siman 65 — for ketzira [harvesting] alludes to the matter of the purpose [tachlis]. And therefore he made known to them: that they should attach their thoughts at the time of ketzira — even in physical matters. And so on — as elaborated in the discourse. And see in Likutay Tinyana — in the discourse Va'eschanan, Siman 78 — at its end. And there it is also brought: this verse — for the matter of how in all the matters of this world the hidden Torah is clothed — and so on — as elaborated in the discourse.
Loading comments…