סימן קכ"ה

ויאמר משה אכלוהו היום וכו' אות א נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי רוב אכילת האדם בסעודת הרשות בימי החול הוא, או שכבר הוא רעב מקודם ואוכל כדי למלאות נפשו, או שעדיין אינו רעב כל כך והיה יכול להסתפק עדיין בלא אכילה רק שיודע שיהיה רעב אחר כך ואז לא יהיה הזמן גורם לו לאכול, ועל כן הוא אוכל עכשיו כדי שלא יהיה רעב אחר כך אבל בשבת שהיא אכילת מצוה לכבוד שבת כמו שכתוב (שמות ט"ז) אכלוהו היום, אז צריך לכוון באכילתו רק לשם מצוה, היינו לקיום מצוות סעודת שבת, כי אכילת שבת היא יקרה וקדושה מאד כולה אלוקית כולה קודש, ועולה למקום אחר לגמרי מן אכילת חול כמבואר בליקוטי תנינא סי' י"ז (ועי' זוהר ויקהל דרי"ח ובמק"מ שם) ועל כן אם יאכל סתם כדרך שאוכל בחול נמצא שאוכל בליל שבת מחמת שהוא רעב מערב שבת וכן אוכל בסעודה שלישית בשביל שלא יהיה רעב לאחר שבת, נמצא שיש חלק לימי החול באכילות אלו ועל כן דיקדק הכתוב במלת היום על כל סעודה וסעודה, היינו לזכור ולכוון בכל סעודה וסעודה שאינו אוכל כפשוטו כדרך אכילתו בחול, רק שאוכל בשביל כבוד שבת וקדושתו, ואז האכילה שלו יקרה מאוד, ואין לימי החול שום אחיזה בזה, וצריך דווקא לאכול ולשתות הרבה במעדנים (ועיין במשנת חסידים מבואר להדיא שאף על פי שיאכל בשבת יותר מהצורך אינו הולך להחיצונים כמו בחול אלא כולו נבלע באברים) ומה שאמרו רבותינו ז"ל שאסור לקבוע בערב שבת סעודה שאינו רגיל בה בימי החול וכו', ודרך אנשי מעשה להתענות בכל ערב שבת כדי שיאכל בשבת לתיאבון וכמבואר בש"ע סי' רמ"ט ע"ש, בזה אינו נותן אחיזה לימי החול באכילת שבת, רק אדרבא בזה מכניע ביותר ענין אכילת חול, כי ממעט באכילתו בחול בכדי שיאכל יותר לתיאבון ביום השבת בשביל כבוד שבת וקדושתו דייקא כנ"ל ואפשר כי אדרבא בזה נתגלה ביותר שאוכל רק לשם מצוות סעודת שבת, ולא כפשוטו בשביל שהוא רעב מאתמול מערב שבת, כי אם כן היה יכול למלאות רעבונו ביום האתמול בעצמו, והוא אדרבא הרעיב את עצמו ומיעט באכילתו בערב שבת כדי שיאכל בשבת לתיאבון לשם מצוות סעודת שבת דייקא כנ"ל וזהו שפקפק רבינו על זה, היינו על שאין לשון המאמר מבואר כל צרכו, ונראה ממנו לכאורה שצריכין למעט באכילתו של שבת, ולדקדק שלא לאכול רק מעט בכל סעודה וסעודה בשביל אותה הסעודה לבדה, ובאמת לא כך היתה כוונתו ז"ל רק על אופן הנ"ל, ואולי יש כוונה אחרת במאמר זה ומי יודע כוונתו ז"ל:

אות ב