Sefer Ahava (Love) - הלכות ספר תורה - פרק עשירי

נמצאת למד שעשרים דברים הן שבכל אחד מהן פוסל ספר תורה. ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים, ואלו הן: (א) אם נכתב על עור בהמה טמאה. (ב) שנכתב על עור בהמה טהורה שאינו מעובד. (ג) שהיה מעובד שלא לשם ספר תורה. (ד) שנכתב שלא במקום כתיבה על הגויל במקום בשר ועל הקלף במקום שיער. (ה) שנכתב מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף. (ו) שנכתב על דוכסומטוס. (ז) שנכתב בלא שירטוט. (ח) שנכתב בלא שחור העומד. (ט) שנכתב בשאר לשונות.

(י) שכתבו אפיקורוס או כיוצא בו משאר פסולין. (יא) שכתב האזכרות בלא כוונה. (יב) שחסר אפילו אות אחת. (יג) שהוסיף אפילו אות אחת. (יד) שנגעה אות באות. (טו) שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת. בין בעיקר הכתיבה בין בנקב בין בקרע בין בטשטוש. (טז) שהרחיק או שהקריב בין אות לאות עד שתראה התיבה כשתי תיבות או שתי תיבות כתיבה אחת. (יז) ששינה צורת הפרשיות. (יח) ששינה צורת השירות. (יט) שכתב בשאר הכתב כשירה. (כ) שתפר היריעות בלא גידי טהורה. ושאר הדברים למצוה לא לעכב:

ס''ת כשר נוהגין בו קדושה יתירה וכבוד גדול. ואסור לאדם למכור ספר תורה אפילו אין לו מה יאכל. ואפילו היו לו ספרים רבים. ואפילו יש ליקח בו חדש. לעולם אין מוכרין ספר תורה אלא לשני דברים שילמוד תורה בדמיו או שישא אשה בדמיו. והוא שלא יהיה לו דבר אחר למכור:

ספר תורה שבלה או שנפסל נותנין אותו בכלי חרש וקוברין אותו אצל תלמידי חכמים וזו היא גניזתו. מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן:

תיק שהוכן לספר תורה והונח בו וכן המטפחות והארון והמגדל שמניחין בו ספר תורה אף על פי שהספר בתוך התיק וכן הכסא שהוכן להניח עליו ספר תורה והונח עליו ספר תורה הכל תשמישי קדושה הן ואסור לזרקן אלא כשיבלו או כשישברו נגנזין. אבל הבימות שעומד עליהן שליח ציבור ואוחז הספר. והלוחות שכותבין בהן לתינוק להתלמד אין בהן קדושה. וכן רמוני כסף וזהב וכיוצא בהן שעושין לספר תורה לנוי תשמישי קדושה הן ואסור להוציאן לחול אלא אם כן מכר אותן לקנות בדמיהן ספר תורה או חומש:

ומותר להניח ספר תורה על גבי ספר תורה ואין צריך לומר על גבי חומשים. ומניחין החומשין על גבי נביאים וכתובים. אבל אין מניחין נביאים וכתובים על גבי חומשים ולא חומשים על גבי ספר תורה. וכל כתבי הקדש אפילו הלכות ואגדות אסור לזרקן. הקמיעין שיש בהם ענינים של כתבי הקודש אין נכנסין בהן לבית הכסא אלא אם כן היו מחופות עור:

לא יאחז אדם ספר תורה בזרועו ויכנס בו לבית המרחץ או לבית הכסא או לבית הקברות אף על פי שהוא כרוך במטפחות ונתון בתוך התיק שלו. ולא יקרא בו עד שירחיק ארבע אמות מן המת (או מבית המרחץ) או מבית הכסא. ולא יאחז את ספר תורה כשהוא ערום. ואסור לישב על מטה שספר תורה עליה:

בית שיש בו ספר תורה אסור לשמש מטתו בו עד שיוציאנו או עד שיניחנו בכלי ויתן הכלי בכלי אחר שאינו מזומן לו. אבל אם היה מזומן לו אפילו עשרה כלים זה בתוך זה ככלי אחד הם. או עד שיעשה לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים אם לא היה לו בית אחר. אבל אם יש לו בית אחר אסור לשמש עד שיוציאנו:

כל הטמאין ואפילו נדות ואפילו כותי מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו. שאין דברי תורה מקבלין טומאה. והוא שלא יהיו ידיו מטונפות או מלוכלכות בטיט אלא ירחצו ידיהם ואח''כ יגעו בו:

כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו. ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו כשיגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם ואח''כ יהיו מותרין לישב:

מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי. דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר. לא ירוק אדם כנגד ספר תורה ולא יגלה ערותו כנגדו ולא יפשיט רגליו כנגדו ולא יניחנו על ראשו כמשאוי ולא יחזיר אחוריו לספר תורה אלא אם כן היה גבוה ממנו עשרה טפחים:

היה מהלך ממקום למקום וספר תורה עמו לא יניח ספר תורה בתוך השק ויניחנו על גבי החמור וירכב עליו. ואם היה מתפחד מן הגנבים מותר. ואם אין שם פחד מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על הבהמה והולך. כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש באימה ופחד. שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר והיה שם בך לעד. ויכבדהו כפי כחו. אמרו חכמים הראשונים כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות: נגמרו הלכות ספר תורה ברחמי שמיא: