Sefer Avoda (Service) - הלכות ביאת המקדש - פרק רביעי
רמב"ם - ספר עבודה / Rambam - Sefer Avoda (Service)
טמא שעבד במקדש חילל עבודתו וחייב מיתה בידי שמים על עבודתו אע''פ שלא שהה שם שנאמר וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי ה''ז אזהרה לעובד בטומאה. ולהלן הוא אומר ומתו בו כי יחללוהו מה חילול האמור [שם] חייב מיתה בידי שמים אף כאן מיתה בידי שמים. וכל לאו שחייבין עליו מיתה בידי שמים לוקין עליו:
Translation not yet available
אע''פ שאם עבד בטומאה אינו חייב בבית דין אלא מלקות אחיו הכהנים לא היו מביאין אותו לבית דין אלא מוציאין אותו לחוץ ופוצעין את מוחו ואין ממחין עליהן בכך:
Translation not yet available
והיאך אפשר לו לעבוד ולא ישהה עד שלא יתחייב כרת אלא מיתה בידי שמים בלבד. כגון שנטמא בעזרה ויצא בקצרה וביציאתו היה צנור בידו והפך בו אבר על האש במזבח וקירב שרפתו שכל קירוב עבודה הרי הוא כעבודה:
Translation not yet available
וכן טמא שטבל ועבד קודם שיעריב שמשו עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים שנאמר ולא יחללו שם אלהיהם מפי השמועה למדו שזו אזהרה לטבול יום שעבד שעדיין טמא הוא שנאמר ובא השמש וטהר מכלל שעדיין לא טהר. אבל מחוסר כיפורים שעבד אע''פ שעבודתו פסולה וחילל ה''ז פטור:
Translation not yet available
ומניין שעבודתו פסולה שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שעדיין לא נגמרה טהרתה. והוא הדין לכל מחוסרי כיפורים:
Translation not yet available
כהן שעבד ואחר כך נודע שהיה טמא. אם היא טומאה ידועה כל הקרבנות שהקריב פסולין שהרי עבודתו חולין. ואם היא טומאת התהום הציץ מרצה. וכל הקרבנות שהקריב נרצו. ואפילו נודע לו שהוא טמא קודם שיזרוק הדם וזרק הורצה. שהציץ מרצה על טומאת התהום אע''פ שהוא מזיד וכבר ביארנו טומאת התהום בנזירות:
Translation not yet available
וכן הציץ מרצה על טומאת דברים הקרבין שנאמר והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אבל אינו מרצה על טומאת הנאכלין. ולא על טומאת האדם שנטמא בטומאה ידועה. אלא אם כן היתה הטומאה הדחויה בציבור שהציץ מרצה עליה:
Translation not yet available
ואין הציץ מרצה אלא בזמן שהוא על מצחו שנאמר והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה':
Translation not yet available
כל קרבן שאין קבוע לו זמן אינו דוחה לא את השבת ולא את הטומאה. שאם לא יקריב היום יקרב למחר ולמחרת מחר. וכל קרבן שקבוע לו זמן בין קרבן ציבור בין קרבן יחיד דוחה את השבת ודוחה את הטומאה. ולא כל הטומאות הוא דוחה אלא טומאת המת לבדה:
Translation not yet available
כל קרבנות הציבור קבוע זמנם. לפיכך כולן דוחין את השבת ואת טומאת המת:
Translation not yet available
וכל קרבן מהן שקרב בטומאה אינו נאכל. אלא מקטירין ממנו דברים הראויין להקטרה והשאר הראוי לאכילה נשרף כשאר קדשים שנטמאו:
Translation not yet available
כיצד דוחה את הטומאה. הגיע זמנו של אותו קרבן והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת. או שהיו הקהל טהורים והיו הכהנים המקריבין טמאים למת. או שהיו אלו ואלו טהורין והיו כלי השרת טמאים למת. ה''ז יעשה בטומאה ויתעסקו בו הטמאים והטהורים כאחד ויכנסו כולן לעזרה. אבל הטמאים בטומאה אחרת כגון זבין וזבות ונדות [ויולדות] וטמאי שרץ ונבלה וכיוצא בהן. לא יתעסקו ולא יכנסו לעזרה ואע''פ שנעשה בטומאה. ואם עברו ועשו או נכנסו לעזרה חייבין כרת על הביאה ומיתה על העבודה. שלא נדחית אלא טומאת המת בלבד:
Translation not yet available
ופסח שבא בטומאה ודחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורין. אע''פ שלא הותרו אלא לעזרה. הואיל ואין אני קורא בהם אל מחוץ למחנה תשלחום הרי אלו פטורין:
Translation not yet available
היו מקצת בית אב טמאים ומקצתם טהורים אע''פ שרובן טמאי מת לא יקריבו אלא הטהורים. היה כל בית האב טמאי מת יביאו בית אב אחר. היתה כל המשמרה טמאי מת מחזירין על משמרה אחרת. אם היו רוב הכהנים הנכנסין שם בירושלים בזמן הקבוע טמאין יעשו בטומאה:
Translation not yet available
ומפני מה מחזירין על הטהור מבית אב אחר. מפני שהטומאה לא הותרה בציבור אלא באיסורה עומדת ודחויה היא עתה מפני הדחק. ואין דוחין כל דבר הנדחה אלא במקום שאי אפשר ומפני זה צריכה ציץ לרצות עליה:
Translation not yet available
ומנין שטומאת מת דחויה בציבור שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם כך למדו מפי השמועה שאנשים יחידים הם שידחו לפסח שני אם היו טמאים. אבל ציבור שהיו טמאי מת אינן נדחין אלא הטומאה תדחה ויעשו פסח בטומאה. והוא הדין לכל קרבן שקבוע לו זמן כפסח שהוא דוחה את הטומאה:
Translation not yet available
והרי הדבר מפורש בכתובים שנאמר שם כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור [להקדיש לה'] כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו ומהו זה שנאמר כי אכלו את הפסח בלא ככתוב מפני שעיברו אותה השנה מפני הטומאה שנאמר ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי וכבר ביארנו בקידוש החודש שאין מעברין את השנה לכתחלה מפני הטומאה:
Translation not yet available
ועוד אחרת היתה שם באותה השנה. שעיבר חזקיה המלך את השנה ביום שלשים של אדר שראוי להיות ראש חדש ניסן ועשה אותו החדש אדר שני ולא הודו לו חכמים שאין מעברין ביום זה כמו שביארנו בקידוש החדש. ומפני דברים אלו שעשה שלא כהלכה נאמר כי אכלו את הפסח בלא ככתוב וביקש רחמים על עצמו ועל החכמים שהסכימו על מעשיו שנאמר כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד ונאמר וישמע ה' אל יחזקיהו וירפא את העם שנרצה קרבנם:
Translation not yet available
Loading comments…