Sefer Tahara (Purity) - הלכות כלים - פרק שני

העושה כלי קיבול מ''ם הרי זה מקבל טומאה בכל שהוא מן התורה. ואין לכלי קיבול שיעור. והוא שיעשה דבר של קיימא שאפשר שיעמוד. כיצד העושה כלי מן העור המצה שלא נתעבד כלל. או מן הנייר אע''פ שאין הנייר מקבל טומאה. או מקליפת הרימון והאגוז והאלון אפילו חקקום התינוקות למוד בהן את העפר. או שהתקינום לכף מאזנים. הרי אלו מקבלין טומאה. שתינוק חרש שוטה וקטן יש להן מעשה אע''פ שאין להן מחשבה. אבל העושה כלים מן הלפת והאתרוג והדלעת היבשים שחקקן למוד בהן וכל כיוצא בהן. הרי הן טהורין לפי שא''א שיעמדו אלא זמן מועט:

קנה מאזנים והמחק שיש בהן בית קיבול מתכת. והאסל שיש בו בית קיבול מעות. וקנה של עץ שיש בו בית קיבול מים. ומקל שיש בו בית קיבול מזוזה או מקום מרגלית. ומשחזת של עץ שיש בו בית קיבול שמן. ולוח פנקס שיש בו בית קיבול שעוה. כל אלו וכיוצא בהן אע''פ שהן פשוטי כלי עץ הואיל ויש בהן בית קיבול כל שהוא מקבלין טומאה דין תורה. ואין טמא מן התורה אלא בית קיבול לבדו שיש בהן והמשמש את בית הקיבול משאר הכלי שבית הקיבול צריך לו. אבל היתר על הצורך משאר הכלי הפשוט טהור מן התורה וטמא מדבריהן כמו שביארנו:

בית קיבול העשוי למלאותו אינו בית קיבול. כיצד בקעת של עץ שחוקקין בה בית קיבול ותוקעין בו הסדן של ברזל. אם של נפחים היא אינה מקבלת טומאה שאע''פ שיש בה בית קיבול לא נעשה אלא למלאותו וכן כל כיוצא בזה. ואם היתה של צורפין הרי זו מקבלת טומאה מפני שהן מגביהין את הברזל בכל עת שירצה ומקבצין את שפות הזהב והכסף המתקבצת שם תחת הסדן והרי נעשה לקבלה וכן כל כיוצא בו:

הכף החקוק שתחת רגלי המטות והמגדלות וכיוצא בהן אע''פ שהוא מקבל טהור ואין בו משום כלי קיבול לפי שאינו עשוי לקיבול אלא לסמוך בו בלבד. שפופרת הקש מקבלת טומאה ככל כלי העץ שמקבלין טומאה אפילו אינה יכולה לקבל אלא טיפה אחת. ושפופרת הקנה שחתכה לקבלה אינה מקבלת טומאה עד שיוציא את כל הלבן שבתוכה. ואם לא נחתכה לקבלה הרי היא כפשוטי כלי עץ. אבל שפופרת של פקועות וכיוצא בהן אינן כלים אלא כאוכלין הן חשובין:

שפופרת שחתכה ונתן בה את המזוזה ואחר כך נתנה בכותל אפילו נתנה שלא כדרך קבלתה מקבלת טומאה. קבעה בכותל אם קבעה כדרך קבלתה הרי זו מקבלת טומאה שלא כדרך קבלתה טהורה. נתן השפופרת בכותל ואח''כ נתן בה המזוזה אם היתה כדרך קבלתה הרי זו מקבלת טומאה שלא כדרך קבלתה טהורה. קבעה בכותל אפילו כדרך קבלתה טהורה:

כלי שאורגין אותו מן הנסרים או מן השעם כדי שישטחו עליו הבגדים והמוגמר מלמטה כדי שיתבסמו אם היה עשוי ככוורת שאין לו קרקע טהור ואם היה בו בית קבולת כסוי ה''ז מקבל טומאה:

סנדל של בהמה של מתכת טמא ושל שעם טהור שאין זה חשוב מכלי הקבלה:

הצורר מרגלית בעור והוציאה ונשאר מקומה עמוק הרי זה מקבל טומאה עד שיפשט. שכל כלי קיבול מקבלין בכל שהן והרי מקומן כמו כיס קטן. אבל צרור המעות אינו מקבל טומאה שאין עליו צורת כלי: