Sefer Tahara (Purity) - הלכות טומאת מת - פרק עשרים

שלשה דברים מצילין באהל המת. צמיד פתיל. ואהלין. ובלועין. הבלועין מצילין על הטהורים שלא יתטמאו ומונעין הטומאה שלא תצא ותטמא. אבל צמיד פתיל ואהלין מצילין על הטהורים שלא יתטמאו ואינן מונעין את הטומאה שלא תצא ותטמא את אחרים. כיצד בית טמא שיש בו כלי מוקף צמיד פתיל. כל שבתוך הכלי טהורים. וכן אם היה שם אהל בתוך הבית. כל הכלים שבתוך האהל טהורין. אבל אם היה כזית מן המת נתון בכלים ומוקף עליו בצמיד פתיל והכניסו לבית הבית טמא. וכן אהל בתוך אהל וכזית מן המת באהל הפנימי כל הכלים שבאהל החיצון טמאים:

אבל הבלועין מצילין על הטהורים ומונעין את הטומאה. כיצד כלב שאכל בשר המת ונכנס לבית הבית טהור. בלע טבעת אפילו אדם שבלע טבעת ונכנס לאהל המת אע''פ שנטמא טומאת שבעה הטבעת טהורה. וכן כל הבלועין בחיה ובהמה ובעופות ובדגים מצילין כל זמן שהן חיין. ואם מתו ובשר המת בתוך מעיהן או הכלים. הרי הן כמו שאינו בלוע:

נשחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה אף ע''פ שעדיין הן מפרכסין הרי הן כמתים ואינן מצילין על הכלים הבלועים ולא מונעין את הטומאה שבתוך מעיהן שלא תטמא:

וכמה תשהא הטומאה במעיהן ותהיה מטמאה כשימותו בכלב שלשה ימים מעת לעת. ובשאר חיה ובהמה ועופות ודגים יום אחד מעת לעת. בד''א כשנשאר בשר המת בתוך מעיהן. אבל זאב שבלע תינוק והקיאו דרך בית הרעי. הבשר טהור והעצמות בטומאתן:

אין הבלועין נצלין אלא בבטן נפש החיה כמו שביארנו. אבל הבלועין בגוף הכלים והאבנים אינן נצלין. כיצד כוש שנבלעה בו הצנור של מתכת. ומלמד שנבלע בו הדרבן. ולבינה שהיתה טבעת מובלעת בתוכה ונכנסו לאהל המת נטמאו אע''פ שאין נראין והרי הן מחופין שאין הבלועין בכלים מצילין אלא בצמיד פתיל. וכן מחט או טבעת שהיו מובלעין בטפילת התנור ונטמא התנור באהל המת או שנפל שרץ לאוירו נטמאו הכלים שבתוך הטפילה. ואם היה התנור מוקף צמיד פתיל הואיל והתנור טהור אף הכלים המובלעין בטיט שעל גביו טהורים.

וכן חבית המוקפת צמיד פתיל והיתה מחט או טבעת במגופת החבית מצדה. הרי אלו טמאין ואין מצילין באהל המת. היו במגופת החבית כנגד פיה אם היו נראין לתוך החבית ואינן יוצאין לאוירה טהורין. ואם יצאו לאוירה טמאין. שאין כלי חרש המוקף צמיד פתיל מציל על הכלים שבתוכו כמו שיתבאר. ואם יש תחתיהן כקליפת השום אע''פ שהן שוקעין לתוך אוירה הרי אלו טהורין:

כל הבלועין בקרקעיתו של בית הרי הן טמאין ואין נצלין. שקרקע האהל כמוהו עד התהום משא''כ בכותליו כמו שיתבאר. כיצד הטומאה בבית וכלים הטמונים בקרקעיתו אפילו תחת מאה אמה טמאים. אם יש במקומן טפח על טפח טהורין שהרי הן תחת אהל אחד. למה זה דומה לעלייה שע''ג הבית וטומאה בעלייה שהבית טהור. וכן אם חלק הבית במחיצה מכלפי ארצו והיתה הטומאה בין המחיצה והארץ כלים שבבית למעלה מן המחיצה טמאין שאין האהלים מונעין הטומאה כמו שביארנו. היתה הטומאה למעלה מן המחיצה כלים שבין המחיצה והארץ טהורין שהאהל מציל. ואם אין בין המחיצה והארץ גובה טפה הרי הן כטמונים בקרקע הבית וטמאים:

ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח ויש בפתחו שהוא חוץ לבית פותח טפח והיתה טומאה בתוכו הבית טהור. היתה טומאה בבית מה שבתוכו טהור. היה בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח והיתה טומאה בתוכו הבית טמא. טומאה בבית מה שבתוכו טהור שאין דרכה של טומאה להכנס. אין בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא כאילו היא בתוך הבית. טומאה בבית מה שבתוכו טמא מפני שהן ככלים הטמונים בקרקע וקרקע הבית כמוהו עד התהום:

שתי חביות וכחצי זית בכל אחד ומוקפות צמיד פתיל ומונחות בתוך הבית הן טהורות שאין חצי שיעור מטמא. והבית טמא שהרי יש בבית כזית ואין צמיד פתיל לטומאה. ואינן מיטמאות מחמת הבית שהרי הן מוקפות צמיד פתיל. נפתחה אחת מהן היא והבית טמאין. וחבירתה טהורה. וכן שני חדרים שהן פתוחים זה לזה ולבית וכחצי זית בפנימי או באמצעי וכחצי זית בחיצון החיצון טמא והפנימי והאמצעי טהורין. כחצי זית בפנימי וכחצי זית באמצעי הפנימי טהור והאמצעי והחיצון טמאים שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס: