Sefer Tahara (Purity) - הלכות טומאת מת - פרק שנים ועשרים

שולי המחצין ושולי קרקעות והכלים ודפנותיהן מאחוריהן אין מצילין בצמיד פתיל באהל המת. קרסמן ושפן ועשאן כלים מצילין בצמיד פתיל. שאין מציל בצמיד פתיל אלא כלים:

כלי חרש שנתן בו טיט עד חציו לא ביטלו. ואם השקיע בו את הכלים מציל:

כלי חרש מציל' בצמיד פתיל עד שינקב במוציא רמון. ובגדול עד שיפחת רובו. כיצד כלי גדול שנפחת [חציו] והקיפו צמיד פתיל וסתם מקום הפחת בצמיד פתיל הרי זה מציל אע''פ שאינו חשוב כלי לענין טומאה. אבל כלי המוקף צמיד פתיל שהיה נקוב או סדוק ולא סתם הנקב נטמא ואינו מציל. וכמה יהיה בנקב אם היה כלי העשוי לאוכלים שיעורו במוציא זיתים. היה עשוי למשקה שיעורו בכונס משקה. העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרא. ומשינקב בכונס משקה אינו מציל עד שיסתום הנקב או עד שימעטנו:

תנור שהיתה סרידא על פיו ומוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת ונסדק התנור. אם היה הסדק מלא פי מרדע שהוא היקף טפח נטמא התנור ואע''פ שאין המרדע יכול להכנס בסדק אלא הרי הוא כמותו בשוה. פחות מכאן התנור טהור. נסדקה הסרידא שעל פיו כמלא פי מרדע נכנס הרי זה טמא. פחות מכאן ניצל בצמיד פתיל. היה הסדק עגול אין רואין אותו ארוך אלא שיעורו כמלא פי מרדע נכנס:

תנור המוקף צמיד פתיל שניקב נקב בעינו של תנור הטוחה אם היה הנקב מלא כוש נכנס ויוצא כשהוא דולק ה''ז נטמא. ואם היה הנקב פחות מזה ניצל:

ניקב התנור מצדו שיעורו מלא כוש נכנס ויוצא שלא דולק. וכן מגופת החבית שניקבה שיעורה כדי שתכנס מיצה שנייה של שיפון בנקב. וחצבים גדולים שניקבו שיעורן כדי שתכנס מיצה שנייה של קנה. פחות מכאן טהורין. בד''א בזמן שנעשו ליין. אבל אם נעשו לשאר המשקין אפילו ניקבו בכל שהן נטמאו. ואין הצמיד פתיל מועיל להם עד שיסתום הנקב. ואף בזמן שנעשו ליין לא אמרו אלא שניקבו שלא בידי אדם. אבל אם נעשו בידי אדם אפילו כל שהן טמאים. ואינן ניצלין עד שיסתם הנקב:

חבית שהיא מלאה משקין טהורין ומניקת של חרס בתוכה והחבית מוקפת צמיד פתיל ונתונה באהל המת. החבית והמשקין טהורין והמניקת טמאה. מפני שקצתה האחת בתוך החבית המוקפת והקצה השני פתוח לאהל המת ואינו סתום. אע''פ שהיא עקומה אין העקום כסתום:

חבית המוקפת צמיד פתיל שניקבה מצדה וסתמו שמרים את הנקב הציל. אגף חצי הנקב וסתם חציו ה''ז ספק אם הציל אם לא הציל. סתם את הנקב בזמורה עד שימרח מן הצדדין. סתמו בב' קסמים עד שימרח מן הצדדין ובין זמורה לחבירתה. וכן נסר שנתון על פי התנור ומירח מן הצדדין [הציל. היו שתי נסרים עד שימרח מן הצדדין ובין] נסר לחבירו. חיבר את שני נסרים במסמרים של עץ וכיוצא בהן או שלפף עליהן שוגמין א''צ למרח מן האמצע. במה מקיפין. בסיד. ובחרסית. ובגפסין. בזפת. ובשעוה. בטיט. ובצואה. ובחמר. ובכל דבר המתמרח. ואין מקיפין לא בבעץ.

ולא בעופרת מפני שהוא פתיל ואינו צמיד. ומקיפין בדבילה שמנה שלא הוכשרה. ובבצק שנילושה במי פירות כדי שלא יטמא. שדבר טמא אינו חוצץ:

מגופת החבית שנתחלחלה אע''פ שאינה נשמטת אינה מצלת שהרי נתרעע הצמיד. הכדור והבקעת של נמי שנתן ע''פ החבית ומירח מן הצדדין לא תציל עד שימרח על כל הכדור ועל כל הבקעת ממטה למעלה. וכן במטלת של בגד שקשרה ע''פ הכלי. היתה של נייר או של עור וקשרה במשיחה. אם מירח מן הצדדין הציל:

חמת של עור הדג או הנייר שהלביש בהן את החבית וצררה מלמטה ה''ז מצלת. ואם לא צררה אף ע''פ שמירח מן הצדדין לא תציל:

חבית זפותה שנתקלף החרס מלמעלה והזפת שלה עומד ונתן הכיסוי על הזפת ודחקו עד שידבק בזפת. ונמצא הזפת עומד בין הכיסוי ובין קרקע החבית הרי זה מציל. וכן בכלי המורייס וכיוצא בהן מדברים המתמרחין שהיה המתמרח בין הכיסוי ובין הכלי כמו זר הואיל והכל דבוקין ה''ז מציל: