Kesuvim: Megillos, Tehillim, Mishlei, Iyov, Malachi

תעלה משם ותצפה — ״ואצפה״ להזדווג .״לראות מה ידבר בי״ — מ״ה שהוא ז״א ,״ידבר בי״ בסוד ביאה ראשונה .גבורות .דיבור קשה .״ומה אשיב על תוכחתי״ בסוד ביאה ב׳ .ואומר :״אשיב״ [מדבר]

בעדו .כי בץ ביאה א׳ לביאה ב׳ יש התעוררות הנוק׳ והיא בשמאלא אתקשרת ,על כן אומר :״על תוכחתי״ .וכאשר תעלה הוא אומר :״ויענני ה׳ ויאמר כתוב חזון״ .ביאה א׳. בסוד :״חזות קשה״ .״ובאר על הלחות״ .תעלה נוק׳ באר על נ״ה ,שהיתה שם בסוד נעל .כי אז היסוד ירוץ בתוכה ,בסוד :״מגדל עוז שםה׳בו ירוץ צדיק ונשגב״ — ״למען ירוץ קורא בו״ ,כי נוק׳ היא ספר ,ויסוד הוא הכותב ,והוא הקורא ג״כ .והנה כמה קצים הם ,שכלם בסוד ביאה א׳ לבד ,״כי עוד חזון למועד״ ,וזה להפיס דעתה של הס״א שתחשוב כי כלו כל הקצים ״ויפח לקץ״ — לס״א ,שהיא קץשם לחשך .אבל עכ״ז ״ולא יכזב״ .כי יש הקץ האחרון שיהיה בסוד ביאה שניה .״ברחמים גדולים אקבצך אם יתמהמה״ .כי אזלא יצטרכו כלכך חבלים ,וחיכוי ישראל בגלות הארוך הזה תהיה סבה מספקת לגאולתם ,״חכה לוכיבא יבא ולא יאחר״ ,בא יבא בסוד ביאה א׳ וב׳ ,ולא יאחר ודאי[ .ד]

אהבתי אתכם אמר ה׳ וגו׳( א .ב־ג) .ידוע הוא כיכח היחוד והזיווג נעשה בסוד אהבה ,וזה שתיקנו אהבה רבה אהבתנו ה׳ וגו׳ .צריך לידע ,למה יש אומרים אהבה רבה ויש אומרים אהבת עולם .וסוד הענין הוא ,שאהבה היא בסוד ז״א ,ויש אומרים אהבת עולם ,לפי שסוברים שצריך להזכיר האהבה בשם■ מי שהיא ,ועולם הוא ז״א ,ובסודו היא האהבה .ויש אומרים ״אהבה רבה״ ,לפי שאעפ״כ יוכל להיות אהבת עולם ואהבה מועטת .ולכך בבקר צריך לומר אהבה רבה ,לפי שמדת החסד שולטת אז ,ויש אהבה גדולה, לכך צריך לומר אהבה רבה .אבל בלילה שהדין שולט ולא ישכלכך אהבה, צריך לומר אהבת עולם .״אהבתנו ה׳ אלקינו״ ,הוא הזיווג שנעשה בכח אהבה .ואימתי נעשה הזיווג .בזמן שיש המוחין בז״א .חהו :״חמלה גדולה ויתירה״ ,חמלה היא חכמה ,שכל צד ימין הוא חסד ,״וגדולה״ היא בינה. ו״יתירה״ הוא דעת .ולמה נקרא כך ,וסוד הענין הוא ,שהיה די שיהיה חסד ודין .מה צורך בדעת שהוא קו האמצעי שאינו אלא חיבור שניהם .אבל הוצרך שיהיה .בסוד :״ורב חסד״ — מטה כלפי חסד .אבל בלאו הכי לא היה צריך, ולכך כלקו האמצעי יקרא — יתר. ונחזור לפסוקים הנ״ל ,״אהבתי אתכם״ וגר ,הקב״ה אומר לישראל אהבה היא בסוד השם מ״ה שהוא ת״ת .״ואמרתם במה אהנ:תנו הלא אח עשו ליעקב״ ,רוצה לומר עשו הוא חיצוניות התפארת ,ויעקב הוא פנימיות הת״ת, אםכן הייתי יכול לברור את עשו ,ואעפ״כ — ״ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי״ .״ואשים את הריו שממה״ ,אלו הם הב׳ נקבות שבקליפה ,״ואת נחלתו לתנות מדבר״ ,סוד הענין הוא ,שבזמן התיקון ,אי׳ מחלקת השפע לכל הארצות ,ומתמציתה לוקחת חוצה לארץ .ובזמן הקלקול היה צריך ,שהשפע יהיה הולך בנחלת עשו ומתמציתה תקח אי׳ .אבל אפילו בזמן הקלקול הוא להיפך .וז״ש :״ואת נחלתו לתנות מדבר״ ,שהיא בסוד מדבר ולא בסוד *ם׳ קשר וכו׳ פרד״ם וכו׳ בדיתי היתד! אתו <ב ,ה־ז) .משיח בן יוסף בסוד ״בריתי״ נקשר ״אתו״ דווקא .״החיים״ — היסוד בסוד חיי המלך שהולכים בו ,״והשלום״ ,בסוד הזיווג ,״ואתנם לו מורא וייראני״ ,הנזיר נאמר בו :״ומורה לא יעלה על ראשו״ ,שהוא בסוד כהן גדול בסוד חכמה ,ואין לו מורא מן הס״א ,ולהפך צריך שיהיה לו יראה גדולה מן הקדושה ,לכן נאמר: ״ואתנם לו מורא וייראני״ .״ומפני שמי נחת הוא״ ,הוא סוד הזיווג ,שנאמר בו :״טוב מלא כף נחת״ וגו׳ .״תורת אמת היתה בפיהו״ ,יש לדקדק וכי יש תורה שהיא שקר ח״ו .אבל סוד הענין הוא ,שבפנימיות התורה אין לס״א שום אחיזה בה ,אבל בחיצוניות יש לפעמים איזה אחיזה של ס״א .ואהרן היה צריך להתחזק הרבה בפנימיות ,בסוד :״תורת אמת״ ,ובזה לס״א לאישלה שום אחיזה אפילו בחיצוניות ,וזהו :״ועולה לא נמצא בשפתיו״ ,בסוד :מן השפה ולחוץ .״בשלום ובמישור הלך אתי״ ,בגלות נאמר שהנוק׳ יתבת רישא בין ברכהא ,ובזמן התיקון נאמר :״בשלום ובמישור הלך אתי״ .״ורבים השיב מעון״ ,זהו ששנינו :אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ,שהבריות שהיו לחוץ בסוד החיצוניות ,הוא היה מקרב אותם לפנים ,בסודהפנימיות ,וזהו :״ורבים השיב מעון״ .״כי שפתי כהן ישמרו דעת״ ,כי בכח הכהן ,החיצוניות נשאר שמור בסוד הדעת .״ותורה״ וכו׳ ״כי מלאך ה״׳ וגו׳ ,לפי שיש מלאך אחר ורורו מט״ט ,ובו כתיב :״לא ישא לפשעכם״ ,והתיקון הוא שיהיה מלאך אחר בסוד יסוד ,ובו כתיב :״כי מלאך ה׳ צבאות הוא״ ,שהוא יסוד בכללותו • בכתי־י פריד גוו לד [*־ב] ישבכמהמקומותאותס׳ ,הו אסימןלדילוגענץ.

כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה׳ צבאות אשר לא יעזב להם שדש וענף (ג, יט) .זהו מזל ונקה שיתגלה לעתיד לבא לטהר את ישראל ולדחות האומות והס״א .ואע״פ שלא בא עדיין ,נקרא שכבר בא ,כי זה דרך כל הבא מלמעלה שכבר הוא כמו עשוי .ואם קליפה קדמה לפרי ,שכבר יש ס״א ,בסוד :״בא זדון״ וכו׳ — יש לנגדה ׳׳היום״ הזה שגם הוא כבר בא להשמיד הס״א, ובעבור זה יפעול פעולת התנור הידוע .אבל אינו תנור ,אלא :״בוער״ ,בסוד: ״ברוח משפט וברוח בער״ — ״כתנור״ .ואז ימצאו כל מדריגות הס״א יחדיו לקבל ענשם ,איש לא נעדר .וזהו והיו כי ימצאו כלם ,״כל זדים״ — דוכרין דקליפה ,וגם הנוקבין — ״וכל עשה רשעה״ .ואלו הם הרשעים גםכן ,כי הם הם העושי רשעה דוקא ,בסוד :קנה לו קטיגור א׳ .וכל הס״א וכל רשעי האומות שכלם יתאכלו באש והיו ״קש״ ,בסוד ד׳ מאות איש דעשו .וגם הוא סוד קומת הס״א ,ארץ מצרים ת׳ פרסה עלת׳ פרסה ,כי בזה נכללו כל כחותיה שרשיה וענפיה .ואז מאתם עצמה היא תאכלם ,בסוד :״מהאש יצאו והאש תאכלם״ ,כי לא יתפשט מלמעלה האש הקדוש לשרוף אותם ,אלא האש שלהם ממש יתלהט מתחתם במדריגות התחתונות וישרפם ,ויתאכלו במדריגה שלמעלה מהם .וכן בדרך זה מלמטה למעלה .כלם יתאכלו בקליפת נוגה שתתקן .באופן שלא ימצאו עוד ולא ישאר מהם רושם כלל וכלל ,לא שרש ולא ענף .וזה יעשה בגילוי מזל ונקה ,וזהו שאומר :״וליהט אותם היום הבא״ ,שהוא מזל ונקה .״אשר לא [יעזב]

(ישאר) להם שרש וענף״ ,לא ימצאו עוד .י עקב[ .ד]

אשרי האיש וגו׳ (א ,א) .הז״א הוא בסוד עמידה ,והנוק׳ היא בסוד ישיבה ,בסוד משפיע ומקבל .וזה אינו נראה בקדושה אלא כשיש מוחין בז״א, שאז הוא מראה שליטתו בנוק׳ .וכשלא יש מוחין ח״ו בז״א ,אז בסוד ״אמלאה החרבה״ ,אדרבא מוחין דקליפה מתתקפין ח״ו ,וס״מ מראה עמידתו ושליטתו על הנוק׳ שלה .והנוק׳ מראה ג״כ ישיבתה ,פירוש — קבלה כחה. וכשיש מוחין הכל הוא להפך .וזה אומר :״אשרי האיש״ ,כשיש האושר באיש שהם המוחין בז״א ,אז אינו נותן כח למוחין ח״א* והם נקראים עצה שהם מאי׳ שנקראת עצה .״ובדרך חטאים לא עמד״ ,אינו נותן כח לעמידת ס״מ. וגם לא לישיבת לילית — ״ובמושב לצים לא ישב״[ .ב]

• כנראהחסר .או לי צ־־ל :מר חץל 0־ א. שריתי ה׳ לנגדי תמיד(טז ,ח־ט) .ידוע כייששם אדנ״י אחד בלב של ז״א ,בסוד :״שימני כחותם על לבך״ ,וכן שם הוי״ה בלב של נוק׳ .וזה גורם שאפילו כשהשכינה הולכת בגלות ,מכל מקום לא מתפרשים לעולם .ולכך השכינה אומרת :״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״ — יששם הוי״ה לפני תמיד אפילו כשהיא הולכת בגלות ,וזה גורם כי אינה מתפרשת לעולם מן הזכר ,וזה ״כי מימיני בל אמוט״ .וזה כי הזכר — בסוד חסד שהוא הימין ,והנקבה — בסוד דין שהוא השמאל .ואמר :״מימיני״ ,כמ״ש בזוהר בכמה מקומות ,שהזכר והנקבה שניהם גוף א׳ ,נמצא שזה הימין וזה השמאל ,ולכך ״מימיני״ דוקא. ״לכן שמח לבי״ דוקא ,ששם שורה זה השם של הוי״ה .״ויגל כבודי״ ,שזה הכבוד שלה — שהזכר אינו פורש ממנה לעולם .ואם תאמר ,שזה החיבור הוא דוקא בפנימיות אבל בחיצוניות אינו ,ולכך אומר :״אף בשרי״ ,אפילו הבשר שהוא סוד החיצוניות ״ישכון לבטח״ ,לפי שהזכר איננו פורש ממנה יום ליום יביע וגו׳(יט ,ג) .הטפה היא באה בסוד אור מים רקיע ,וזהו אמ״ר .וידוע שאור מים רקיע ק׳ ברכאן הם כנגד ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן ,והם ב׳ זכרים וב׳ נקבות ,ומכלם הטפה נמשכת ,ובא השפע לעולם .וזהו :״יום ליום״ הם הב׳ זכרים ,״ולילה ללילה״ הם הב׳ נקבות .ואומר :״יביע״ לפי שהטפה יוצאת מן היסוד שנקרא פה .ואומר :״יחוה דעת״ ,שבהוצאת הטפה זה מורה היות המוחין שמשם היא נמשכת .ואומר :״דעת״ ,שהוא כללות המוחין למנצח על אילת השחר וגו׳( כב ,א־ג) .הז״א נאמר בו :איהו בנצח ואיהי בהוד .שהוא בסוד חסד והיא בסוד דין .ובזמן הגלות ז״א הוא בסוד קטנות ,ונראה שהוא בסוד דין .ובזמן התיקון ילכו כל המוחין בז״א ,וגם המוחין דל״מ יהיו על ראשו ,שזהו שלימות התיקון .ואז יראה זה הענין — שהוא בסוד נצח ובסוד חסד ,וזהו :״למנצח״ — למ׳ נצח .ואז :״על אילת השחר״ ,זה ה״על״ כמו עם .שאז הוא מזדווג עם ״אילת השחר״ שהיא המלכות .שבגלות — אילת ,בסוד אילה שרחמה צר ,שאורותיה סתומים, והיא בסוד דין ,ולעתיד לבא תחזור בסוד חסד ,וזה :״אילת השחר״ ,ממה שהיא אילת שהיא בסוד דין נעשית בסוד חסד שהיא שחר .וטעם שאומר: ״השחר״ ולא ״שחר״ ,לפי שהתפשטות הה׳ חסדים בכח גדול בנוק׳ גורמים שהיא חוזרת מדין לחסד ,וזהו ״השחר״ — הה׳ חסדים גורמים שתהיה בסוד שחר ובסוד חסד .וטעם שאומר :״השחר״ ולא ״הבוקר״ ,לפי שהמלכות היא בסוד דין .ודין תשאר לעולם .אלא שתהיה ממותקת בחסד .ולכך אינו אומר ״בוקר״ שהוא חסד גמור .אלא ״השחר״ שהוא התחלת הארת היום ואינו יום גמור .כך היא ממותקת בחסד ואינה חסד גמור .ואז :״מזמור לדוד״ ,השכינה הולכת ומזמרת לפני המלך ,מה שלא היה להכח בגלות. ועתה מעוררת כל הפרצופים מלמטה למעלה שיגאלו אותה — ״אלי אלי למה עזבתני״ .״אלי״ הוא בז״א שהוא בסוד אל ,והוא בסוד חסד .וג״כ ״אלי״ הוא בא״א ,והסוד הוא ,לעתיד לבא תתגלה הדיקנא דא״א כידוע ,ויש שםב׳אל שהוא בתיקון ראשון של הדיקנא .ובאורך הגלות נראה שאלו הב׳ אל ח״ו עזבו אותה ,שאינם מתגלים ,וזהו :״אלי אלי למה עזבתני״ .ועכשיו היא מעוררת אי׳ .שזהו כללות התיקון ,שתעלה בסוד ״מיזאת״ ,וזהו :״רחוק מישועתי דברי שאגתי״ ,אי׳ היא ישועה כידוע ,ועכשיו בגלות נראה שהיא רחוקה ממנה ח״ו ,וזהו :״רחוק מישועתי דברי שאגתי״. ״אלקי אקרא יומם״ וגו׳ ,לעתיד לבא הז״א יעלה במדריגת אבא ,ואפילו עלייתו צריך שתהיה (בהתערות) [בהתעוררות] נוק׳ שהיא המעוררת .וצריך שהמלכות גם היא תתקשר באבא ,בסוד :״ה׳ בחכמה יסד אח״ ,והמלכות מעוררת לאבא לעשות אלו הב׳ תיקונים .וז״ש :״אלקי אקרא״ ,שהיא קורא ״לאלקי״ לתיקון ה״יומם״ שהוא הז״א ,וג״כ לצורך ה״לילה״ שהיא הנקבה. ועכשיו בגלות אלו הדברים אינם מתגלים ,וז״ש :״אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי״. וטעם אריכות הגלות הוא ,לפי שאינו מתגלה החיבור של מלכות בכתר, בסוד כתר מלכות ,אבל לעתיד לבא יתגלה זה התיקון .וזהו כללות התיקון: ״ואתה קדוש״ ,המלכות שהיא ״אתה״ ,שתהיה נקשרת בחכמה סתימאה בא״א .ואז תזדווג עם המלך ,וזהו :״יושב תהלות ישראל״ ,שתהיה מחוברת עם הז״א שהוא ישראל .ואומר :״יושב״ ,לפי שכל משפיע הוא בכוד עמידה, והמקבל הוא בסוד ישיבה .ואז המלכות תקבל השפע מן הזכר בריוח גדול, וזהו :״ישראל״ שהוא ז״א .ואז תיראה ישיבתה — קבלת שפעה .״יושב״ מהרב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בךעד בני אדם(לא. כ) .כבר ידוע שכשעלה במחשבה העליונה לצייר עולם האצילות .קודם השתלם צורתו .יצאו אורות רבים שהיה מעורב בהם ענין הוצאת הטוב והרע. וזה עולם הנקודים ,שהוא סוד הזיקין ניצוצין שזכרהרשב״יזלה״ה .והיינו כי זיקין ניצוצין ענינם הוא מה שנבדל מגוף הברזל בעת היתקנו .וענין זה באצילות הוא ,שכשהמחשבה העליונה היתה מבטת על סוד דמות אדם להעמידו על מכונו ,הנה הוציאה מן הדמות הזה ענין הוצאת הרע ,לפי שאין זאת הכוונה בדמות אדם שיהיו אורותיו מוציאין הרע .אדרבא ,שיהיו טהורים ומתוקנים ,ואז יצא הרע ונראה בפני עצמו ,וזה שליטתם שאמרו: ״דאתלהטו״ .ואחר כך ״איתדעכו״ ,וזאת מה שאמרו :״שהקב״ה היה בונה עולמות ומחריבן". וכשרצה הרצון העליון ,קבע מה שקבע מאלה הכוחות להיות שולטים ומולידים תולדותיהם כראוי .ואלה הם הנקראים בירורים היוצאים מן החרבן. אבל לאכל הכוחות שהיו נכללים ביחוד נקבעו ,אלא מה שידעה המחשבה העליונה שצריך לצורך העבודה ,לא פחות ולא יותר .שאם היו פחות ,לא היה כח בבני אדם להוסיף תיקון על תיקון ,ואם היו יותר ,לא היה מקום לעבודה לימצא .וזהו :״מה רב טובך אשר צפנת״ ,שהם כל הכוחות שרצה הרצון העליון שלא יצאו מן ההעלם הזה ,כדי שהצדיקים בכח מעשיהם יגבירו כח היחוד עליהם .וזה יהיה ממש תענוגם להשיגם ,כמו שידוע שזה הוא תענוג הנשמות להשיג השלמות המתקן החסרונות[ .י]

למען יחלצון ידידיך ( ס,ז — קח ,ז) .הם נ״ה ,ולעשות החליצה לנוק׳ מעליהם ,צריך שתתעורר אי׳ בכח גילוי יסוד אבא בסוד ימין .ואי׳ היא ישועה — ״הושיעה ימינך״ ,הימין יכלל בישועה לענות השכינה ולהושיעה — ״וענני״ .והנה כל התיקונים העתידים בגאולה הולכים ונתקנים מאי׳ בנוק׳ בעוד הגלות הולך ,בסוד :״יחלץ עני בעניו״ .וכשיהיה הכל מתוקן ,אז: ״ועמדו רגליו״ .כי נ״ה יעמדו כשהבית יהיה נכון עליהם ,כי בנפול הבית גם העמודים מתמוטטים .אבל לעתיד לבא יתוקן הכל[ .י]

אם זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך (סג ,ז) כי בית המקדש הוא מקום הפריה ורביה והוא המטה .והנה בגלות לא נמצא זיווג .אך מה שהיה בזמן הבית מקיים כח אפילו בגלות .וזהו :״אם זכרתיך על יצועי״ .שהוא ממש סוד הזיווג ,״באשמורות אהגה בך״ אפילו בגלות .ר׳ יעקב[ .כ ח] ברוך אד׳ יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה (סח .כ) כבר ידוע שהיסוד הוא הצדיק .נקרא ריבויא דברכאן .וזהו בשעה שמתברך בהביא השפע מן המקור העליון לשכינה לצורך התחתונים .ובכל יום ויום נעשה החיבור הזה של צדיק וצדק לקיום העולם .וזה :״ברוך אדנ״׳ שהם סוד צדיק וצדק .שבכל יום ״יעמס לנו האל ישועתנו סלה״ ,שכן בכל יום גםכן באה הארה אחת של גאולה מן החסד ,שהוא אל ,להושיע את ישראל אם שבים בתשובה ,וזה שכתב :״היום אם בקולו תשמעו״ .ני] בךה׳ חסיתי וגו׳(עא ,א־ב) .ידוע כי בשביל הקיווי שיש לישראל בזמן הגלות יהיו נגאלים ,ולכך אומר :כיון ״כי חסיתי״ — ״אל אבושה לעולם״. ועיקר הקיווי להיות נגאלים בזכות התורה שניתנה בכ״ב אותיות ,וזהו :״בך״. וידוע כי כ״ב אותיות של התורה הם בז״א ,בסוד התורה שבכתב ,ולכך אומר : ״בך ה״׳ שהוא הז״א .״אל אבושה לעולם״ ,לפי שהבושה הוא כשהס״א מתעוררת לקטרג ,אבל בזמן הגאולה שתתעורר אי׳ שהיא — עולם ,בסוד עולמו של יובל ,שהס״א מתרחקת ממנה ,ולכך לא יהיה עוד בושה .וזה ״לעולם״ ,בשביל זה העולם .אבל יש להבין עוד .מהוענין הבושה הזאת ,וזה שמי שאוכל שאינו שלו מתבייש .כך ישראל כשחטאו והלכו בגלות .והקב״ה היה נותן להם הגאולה מיד בלי שום צרה ,אז היה להם בזמן הגאולה חרפה. כיון שלא היו ראוים .אבל עכשיו שהיו להם הרבה צרות ,ועל כל פנים קיבלו באהבה ולא בעטו ,אלא אדרבא — ״בך ה׳ חסיתי״ ,אע״פ שהיו להם הרבה צרות ,קבלו אותם מאהבה וקיווי לגאולה ,א״כ ״אל אבושה״. ״בצדקתך תצילני״ ,ידוע כשישראל הולכים בגלות השכינה הולכת עמהם ,ולכך היה מתפלל דוד ,שאם לאיש זכות בישראל ,שיעשה בשביל השכינה .וזה :״בצדקתך״ ,בשביל הצדק ,כמ״ש :עשה למען שכינתך. ״תצילני ותפלטני״ .כבר נתפרש במקום אחר שיש ב׳ בחינות בס״א .כשאדם חוטא מעורר בתחלה המדרגה של ס״א שכנגד אותו החטא .והיא עולה ומקטרגת בקדושה .עד שנוטלת חלקה ,והמדרגות האחרות יושבות במקומם וממתינות לקבל מזאת הבחינה שעלתה .ולכך אמרבכאן :״תצילניותפלטני״ — תציל השכינה מכל המדריגות של הס״א .וזה יהיה כמ״ש :״הטה אלי אזנך״ ,שכל אחיזתם של החיצונים במלכות ,הוא לפי שאימא אינה מאירה עליה ,אבל בזמן התיקון — ״הטה אלי״ ,אני — הוא דוד בסוד מלכות, כשיטו האורות של אי׳ שהיא אזן על המלכות למטה להצילה מן החיצונים ,אז ״הושיעני״ ,שיהיה הישועה שלימה ,בסוד גילוי אימא שהיא ישועה[ .א]

בךה׳ חסיתי אל אבושה וגו׳(עא ,ב) .ישראל מקוים שבזכות התורה יגאלו .וזה — ״בך״ ,שהיא התורה שניתנה בכ״ב אותיות .והיא הוי׳ ,כמ״ש: כל התורה כלה שמותיו של הקב״ה .ועוד :״בך ה׳״ ,התורה היא בכל הפרצופים ובכל העולמות כידוע ,ולכך ״בך״ — ב׳ הם או״א ,תרין דלא אתפרשן לעלמין ,כ׳ הם זו״ן ,למעלה באו״א שהם ביחוד גמור אומר ב׳, למטה שהם בסוד ריבוי אומר ט .וכלם תלוים בא״א שהוא הוי׳ כידוע ,בסוד: ה׳ — בעתיקא .״חסיתי״ הוא בעולמות האחרים ,כמו שהקיווי הוא שהתחתון מצפה לעליון ,כך הג׳ עולמות ממתינים השפעה מאצילות .ובאותו הזמן כשישראל מחזיקים בתורה — ״אל אבושה״ [חסר הסיום]P [ .

גםה׳ יתן הטוב וארצנו תתן יבולה צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו (פה ,יג־יד) .הנהגת העוה״ז היא בז״א ,שהנהגתו היא בשכר ועונש, טוב ורע שקולים כאחד .אבל לעתיד לבוא יתעלה במדריגה עליונה להנהיג בהנהגת א״א ,שהיא טוב לבד כידוע .וזהו :״גם ה׳״ שהוא ז״א ,״יתן הטוב״ בה״א הידיעה ,שמורה על הטוב שגנזו הקב״ה לצדיקים לעתיד לבוא ,שנאמר בו :״וירא אלקים את האור כי טוב״ .ובאותו הזמן גם הניק׳ תתעלה למדריגת אי׳ ,וכל ההשפעות שתשפיע לתחתונים יהיו כולם מבחי׳ זו ,ואז גם הנבראים עצמם יתעלו מבחינתם השפלה לבחי׳ יותר עליונה ,וזהו :״וארצנו״ שהיא הנוק׳ ,שהיא השורש לכל הנבראים כולם ,היא תתן את השפע בבחי׳ אי׳, וזהו :״תתן יבולה״ .ואינו אומר ״תתן פריה״ ,אלא ״יבולה״ ,שהוא מלשון יובל שהיא אי׳ כידוע .והנה בזמן הגלות כשהשפע עומד להתפשט למטה לתחתונים ,כשהוא בנה״י ,אז הס״א מתמצעת ולוקחת אותו ,לפי ששם היא אחיזתה ,ומטה אותו באורחות עקלקלות .אבל לעתיד לבוא ״צדק לפניו יהלך״ ,שהיא הגבורה העליונה שמגרשת את הקליפות ,וישים השפע העומד בנה׳׳י בדרך ישרה ,בתחילה לישראל ומהם לאומות העולם ,ולא יזונו אלא מן התמצית ,וזהו :״וישם לדרך פעמיו״[ .י]

׳׳ואתה אדני אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת פנה אלי וחנני וגו׳ עשה עמי אות לטובה וגו׳ (פו ,טו־יז) .הנה ידוע שהדיקנא היא שורש כל הדינים ,וענינה לכפות את הס״א ,וזהו בדיקנא של א״א ,שהתיקונים הם י״ג .אבל הט׳ תיקונים של ז״א ענינם הוא להלחם נגד הס״א .ומששה תיקוני דיקנא שלו נעשים ששה תיקונים בפנים של הנוק׳ .ואלו הם שהיה מעורר דוד כאן להלחם נגד הס״א ,כמו שהם מבחינתו .וזהו :״ואתה אדני״. שכתוב באת׳ ,אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת ,שהם ששה תיקוניה ואומר :״פנה אלי וחנני״ ,לפי שהם האורות שמאירים בפנים שלה ,כמו שכתבתי .״תנה עוזך לעבדך״ ,לפי שבזמן שצריך לבקוע תוך הס״א ,אי׳ נותנת איזה גבורות לנוק׳ לצורך הבקיעה .וזה כמו שכתוב בספר הזוהר: אימא דאוזיפת מאנא לברתא .ואלה הגבורות שנותנת לה והם ג׳ אהיה במילואיה ,שעולים כמנין ״תנה״ ,ונקראים ״עוז״ לפי שהם גבורות .וזהו שאומר :״תנה עוזך לעבדך״ .״והושיעה לבן אמתך״ ,כאן דוד היה מעורר וכות רות ,שניתקנה בה׳ גבורות של אימא כידוע .וזהו :״והושיעה״ שהם הגבורות שביסוד דנוק׳ הנמשכים מר שערי בינה ,תהו :״לבן אמתך״. ״עשה עמי אות לטובה״ .כבר ידוע שיש זיווג אחד שהקב״ה מזדווג עם הנשמות של ישראל .ודוד הוא הראשיי לתיקון הזה .וכשחטא — כמו שכל מי שחוטא גורם פירוד בינו ובין אביו שבשמים ,כך דוד המלך כשחטא לא היה לוכח לעשות הזיווג הזה .והנה ידוע הוא שהזיווג הזה נעשה ביום שמיני עצרת .לפי שביום הזה נעשה זיווג אחד כללי לכל השנה .לפיכך הקב״ה ציוה לישראל :הקהילו את העם אנשים ונשים וטף .שהם כללות כל נשמות ישראל, כיי לעשות הזיווג הזה .וכיון שדוד הוא הראשיי לזה ,לפיכך אמרו רז״ל :אץ ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד ,שרצו לומר שאץ זיווג הקב״ה עם השכינה .שנקראת עזרה כידוע ,אלא למלכי בית דוד ,לפי שהם היו באים מכוחו של דוד .ולכן היה מבקש דוד ואומר :״עשה עמי אות לטובה״ .שר״ל שיעשה עמו זיווג של הנשמות עם כנסת ישראל ,והוא יהיה הראשיי לזה. תהו :״עשה עמי אות לטובה״ ,שהוא חיבור היסוד עמו,שהוא קב״ה שמזדווג עם כנסת ישראל ,ואז :״ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה׳ עזרתני ונחמתני״ .ש משכיל לאיתן האזרחי(פט .א־ג) .אברהם נקרא איתן .שבחסדו מקיים כל העולמות ,ומשכיל הוא יסוד .ויש התחברות גדול ביניהם ,לפי שיסוד כולל כל הה׳ חסדים ביחד .וביסוד נאמר בו :״משכיל על דבר ימצא טוב״ ,שהוא חושב על המלכות לעולם אתה מחשבות כדי להוציאה מן הגלות .ומחשבתו אינה מועלת אלא אםכן מתחזק בו החסד בכח גדול ,בסוד כללותו החסדים, כמ״ש .תהו :״משכיל לאיתן האזרחי״ ,החסד שצריך להתחזק בכח גדול בסוף הגלות. ועיקר התיקון הוא שהגבורה תהיה נכללת בחסד ,וזהו :״חסדי ה׳ עולם אשירה״ .השיר שהוא בסוד גבורה ,שבאים מן העולם שהוא עולמו של יובל שהיא אי׳ ,התיקון הוא שיהיה נכלל בחסד .ואומר :״חסדי ה׳״ ,לפי שהגבורות הולכים בנוק׳ והחסדים נשארים בז״א ,וזהו :״חסדי ה׳״ דווקא... ואז הב׳ דורות שהחיצונים יונקים מהם שהם לאה ורחל .אז ״אודיע אמונתך בפי״ .בסוד מה שאמרו ,שהקב״ה ילך לשכינהואומר לה תצא מן הגלות. ובאורך הגלות נראה שח״ו הקב״ה אינו מקיים דברו .ואז הקב״ה יראה אמונתו בפיו .שילך הוא לקרא לשכינה כמ״ש. ״כי אמרתי עולם חסד יבנה״ ,פירוש — לפי שז״א יבנה בסוד חסד ,ואינו טוב שהדין שולט ,אבל התיקון הוא שהחסד ישלוט ,ואז הוא בסוד שמים, הוא בסוד אש ומים ביחד .ואז :״תכין אמונתך בהם״ ,שהיא המלכות שנקראת אמונה ,אז הוא יכין אותה ,בסוד ״והאיתנים מוסדי ארץ״ ,שהם האבות המוסדים של הנוק .,וגם בסוד :״ה׳ בחכמה יסד אח״ .וז״א לעתיד לבא יעלה בסוד חכמה ,ואז הוא יכין אותהp [ . כתיב :כרתי ברית לבחירי וגו׳(פט ,ד־ו) .הז׳ כורתי ברית הם כנגד הז׳ תחתונות .ובזמן הגלות ,זו״ן הם בסוד ז׳ בסוד הקטנות ,והס״א נתאחזה בהם. ולעתיד לבא צריך לנקום מהס״א שנתאחזה בז״ת האלה ,ולכך הקב״ה יעורר הז׳ כורתי ברית ,דכתיב :״והקימונו עליו שבעה רועים״ ,לתיקון זה .ואליהו הוא יעורר בתחלה לענין זה ,לפי שהוא בסוד יסוד .ובו כתיב :״קנאתי לציון קנאה גדולה״ ,ובו כתיב :״מי הקדימני ואשלם״. ואגב נבץ למה אליהו מצוי אצל בעלי השגה יותר מאחרים ,כדמצינו בכמה מקומות בש״ס .אבל הענין הוא ,אליהו הוא קינא ליסוד .והיסוד נקרא חי ,והתורה נקראת עץ חיים .ובשביל זה הוא לומד תורה יותר מאחרים .ושום נביא לא היה יכול להשיג השגה בלי סיוע אליהו ,וז״ש :״ואני זאת בריתי אותם״ ,שזה אליהו שהיה צריך להיות עם הנביאים לסייעם .״רוחי אשר עליך״ ,זהו רוח חכמה סתימאה שהיה צריך לשרות על הנביא בשעה שמתנבא ,כמו שכתוב לעתיד לבוא במשיח ״ונחה עליו רוח ה״׳ ,שהוא רוח החכמה סתימאה ,כמ״ש במ״א .״לא ימושו מפיך ומפי זרעך״ וגו׳ ,הנביא היה צריך לקבל נבואתו בבחינת מלכות מחוברת עם החג״ת ,וכנגד זה הפסוק אומר לו :״ודברי אשר שמתי״ שהיא המלכות ,״לא ימושו מפיך״ וגו׳ — ג׳ דברים ,כנגד החג״ת .ובשביל זהגםכןלאמת .לפי שהיסוד הוא חי ,והוא גרם חיותו בשביל קנאתו ,וג״כ גרם חיות ישראל ,כמ׳׳ש :״ולא כליתי בני ישראל בקנאתי״ ,לכך לאמת .ודוד הוא א׳ מז׳ כורתי ברית ,ולכך כתיב :״כרתי ברית לבחירי״ .״נשבעתי לדוד עבדי״ .זה נוק׳ שעולה בסוד אי׳ ,שהיא בסוד עבד, שאי׳ מקננא בכרסיא ,ועבד הוא בסוד בריאה. ״עד עולם אכין זרעך ובניתי לדור ודור כסאך״ ,ב׳ דורות הם ,והם לאה ורחל ,וצריך לבנותם בסוד כסא א׳ ,ואח״כ סלה .ס׳ *וכך הוצרכה שרה שהיא מלכות ,לקבל כחמן הט׳ ספירות עליונות ,ואח״כ ילדה יצחק שהוא בסוד • סימןלדילוגענץ. גבורה ,לעורר הנקמה של אומות העולם .ואברהם הוצרך להיות בןק׳ שנים, ידוע הוא שקומת הקדושה היא בסוד ק׳ ,וגם אתזה לעומת זה עשה האלקים. וכך היא הס״א בסוד ק׳ .ואברהם נולד מתרח .ולכך הוצרך לישב ק׳ שנים ליטהר עצמו מכל מדריגות הס״א שנדבקו בו .ואח״כ נולד יצחק. ובסוף התיקון נאמר :״ויודו שמים פלאך ה׳״ .זהו עליתז״א בא״א בסוד פלא .ואז נאמר :״אף אמונתך בקהל קדושים״ ,מה שבגלות נאמר :״אבדה האמונה״ ,שהיא המלכות שהיא בתוך הקליפות .בגאולה תעלה גם היא בקהל קדושים ,ולא בקהל טמאים כמו שהיא עתה .נב] אשרי העם יודעי תרועה ,ה׳ באור פניך יהלכון (פט .טז) .כבר ידוע שבתרועה משברים חילם של החיצונים .שלא יוכלו לעלות לקטרג נגד ישראל .וזהו הטעם שתוקעים אותה בראש השנה .יום הדין הגדול .ושמה מעיד עליה — תרועה ,ר״ל ״תרועם בשבט ברזל״ ,שפירושה תרוצצם בשבט ברזל .ודוד המלך היה משבח לישראל ,והיה אומר :אשרי העם שהקב״ה הודיע להם התרועה ,היינו הדרכים לשבור ולנתוץ ולהאביד ולהרוס כוחם וחילם של הקליפין ,שלא יעשו מחיצה ביניהם לאביהם שבשמים ,כדי שלא יבא להם השפע מן המאציל ית״ש ,לפי שזה גורם ש״ה׳ באור פניך יהלכוך, הוי״ה דייקא .לפי ששליטת הס״א תלויה מהסתר הפנים ,שבאותו הזמן הכינוי שולט ,ושם הוי״ה מסתיר פניו מן הנבראים .ואז בני אדם הולכים בחושך, שאינם מכירים את הטוב .אלא כולם נוטים אחר הבצע ,חוצפא יסגי ,וכן כמה מיני קלקולים אחרים .וכל זה הוא תולדת העלים הקב״ה פניו מן הנבראים.

אבל כשהרע אינו שולט .כל דברי העולם הולכים בתיקון .וכל תענוג הנבראים אינו אלא להתדבק בשרשם ,ומוצאים דרכים ראויים להתדבק במקורם העליון ,ואז שם הוי״ה ב״ה מאיר בתקפו — ״ה׳ באור פניך יהלכוך .ש מזמור שיר ליום השבת (צב ,א־ב) .ודאי לאיש הכרתה לקליפות לגמרי אלא ביום השבת ,כמ״ש בזוהר — שמשתקעים בניק׳ דתה״ר ,ולכך ״מזמור״ שהוא מלשון הכרתה ,הכרתת הקליפות אינו אלא ביום שבת .וכיון שנכרתו הקליפות ,השכינה עולה אל המלך ,בסוד שבת — ש׳ ב״ת .וזאת העליה היא על ידי שיר ,כמו שכל העליות הםעל ידי שיר .ולכך — ״שיר ליום השבת״, להעלות השכינה בסוד שבת צריך השיר .ולכך אנו אומרים שירים בקבלת שבת ,ובפרט מזמור שיר ליום השבת — להעלות השכינה בסוד שבת .ולפי ששלימות התיקון הוא שהשכינה תתחבר באבות ,ואח״כ שאי׳ תאיר עליהם, לכך אינו אומר ״שבת״ ,אלא ״השבת״ — ה׳ שהיא אי׳ ,מאירה על האבות והמלכות שהם — שב״ת. וביום שבת הוא זמן מוכן ועת רצון להודות לה׳ משא״כ בימי החול .וסוד הענין הוא כמ״ש בזוהר ,שהאדם החוטא ,הס״א פוגעת בתפלתו ואינה מנחת לעלות .כך בימי החול שהס״א שולטת ,אעפ״י שנאמרים ג״כ כמה שירים ותשבחות ,מכל מקום אינם עושים פעולתם לגמרי ,לפי שהס״א שולטת ואינה מנחת לעלות .אבל בשבת שהס״א נשקעת בנוק׳ דתה״ר ,אז נאמר :״טוב להודות לה׳״ ,לפי שאז התשבחות עושים פעולתם. ותראה שיש בכאן ב׳ דברים :הודאה ,ושיר — ולזמר לשמך ,ותראה שההודאה אומר — ״לה״׳ שהוא הז״א ,והשיר — למלכות שהיא השם .וסוד הענין הוא ,כי ההודאה היא כשהיה איזה צרה וניצל ממנה ,אז צריך להודות למי שהציל ,וזה שייך לז״א ,לפי שזה כמ״ש :״ביום ההוא אקים את סוכת״, שאמרו — שהשכינה אין להכח לעלות מעצמה מן הקליפות וצריך שהז״א יעלנה .כך בימי החול שהשכינה היא בתוך הקליפות ,אין להכח לעלות מעצמה מן הקליפות וצריך שהז״א יעלנה ,ולכך לו שייך ההודאה ,שהוא מעלה השכינה מן הקליפות ,ולכך :״להודות לה״׳ ,לה׳ דוקא .אבל השיר הוא שייך אעפ״י שלא היה שום צרה ,ולכך השיר אומר — ״לשמך״ שהיא המלכות ,שאחר שעלתה מן הקליפות ,שבכח השיר תעלה ותתחבר עם להגיד בבקר חסדך(צב ,ג) .שמירת השבת גורמת לב׳ דברים :א׳ שיזכו אח״כ למנוחת השבת באלף השביעי ,וזה ״להגיד בבקר״ שהוא דמיון הבקר, ״חסדך״ ,שיתגלה זה החסד שהוא האור שגנז הקב״ה לעתיד לבא לצדיקים.

ועוד גורם — כמו שכל ו׳ ימי השבוע מקבלים כח מהשבת ,שבשביל זה נקראים יום א׳ וב׳ בשבת ,כך שמירת השבת גורמת שהשכינה תתקיים בכל הו׳ אלפי שנה ,וזהו :״ואמונתך בלילות״ ,שהוא קיום השכינה הנקראת אמונה ,אפילו בזמן הלילה ,שהוא דמיון הו׳ אלפי שנה .נא] ה׳ מלך גאות לבש וגו׳(צג ,א) .מלך הוא סוד מ׳וח ל׳ב כ׳בד .פירוש הענין ,הז״א בזמן קטנותו כבד כועס שהוא כולו דין ,ולתקן זה צריך שיבואו לו המוחין ,והם מוח חכמה לב בינה ,ולעתיד לבא כשיתגלה זה התיקון בשלימות ,אז ״גאות״ ,הז״א ילביש בחיצוניות שלו — המלכות ,וזהו :״גאות לבש״ ,המלכות נקראת גאות לפי שאז תיראה ממשלתה בעולם .ובכח מה עושה זה ,בכח מעשי התחתונים המחזיקים המלכות ,בסוד :״תנו עוז לאלקים״ — הקב״ה לובש זה העוז .ובכח זה ״התאזר״ ,הוא לובש המלכות, כמו אדם שחוגר חגורה על מתניו ,כך הז״א לובש הנוק׳ כמו חגורה בחיצוניות שלו כמ׳׳ש ,וזהו :״לבש ה׳ עוז התאזר״. ועוד פירוש אחר — הז״א הוא בסוד חסד ,וכשלובש המלכות שהיא דין, גם הוא נעשה בסוד דין ,וזהו עוז להנקם מאומות העולם ,ואז ״אף תכון תבל בל תמוט״ .פירוש הענין ,כתוב :״בצדקה תכונני״ וגו׳ ,המלכות בגלות ישלה כל אורותיה אלא שהם צריכים להשתלם ,כי נתערב חול בקדש וקדש בחול. ועד שהיא בסוד צדק שהיא דין גמור ,אי אפשר לעשות זה הכונניות ,צריך שתהיה בסוד צדקה בסוד מיתוק הה׳ חסדים כידוע ,ואז נעשה זה הכונניות, ונעשה הבירור .ואז ז״א אומר לה :״רחקי מעושק״ וגו׳ ,בגלות קליפת נוגה עושקת הנשמות ,בסוד :״והנה דמעת העשוקים״ ,והמלכות הולכת שם כדי לשמור אותם כדי שלא יתאחזו הרבה ח״ו .ואז באותו זמן שכבר נעשה הבירור ,הז״א אומר לה :״רחקי מעושק״ ,אין לך צורך לילך עתה בנוגה .״כי לא תיראי״ ,כי לאיש יראה ,עתה שכבר נעשה הבירור .״וממחיתה״ וגר, פירוש — השכינה כשהיא בנוגה היא מתיראת מן הג׳ קליפות אחרות שח״ו יקרבו אליה ,כאדם אחד שיש לו אויב והוא מתירא כי יצא לקראתו למלחמה, כך השכינה מתיראת כשהיא בנוגה מן הג׳ קליפות אחרות שיקרבו אליה ח״ו.

ולכך אומר לה ,עתה לאיש יראה מן העושק .״וממחיתה כילא תקרב אליך״, הם הג׳ אחרות .ולכך אומר :״אף תכון תבל״ ,שנעשה זה הכונניות ,״תבל״ מלשון תבלים ,שנעשה הבירור מן הטוב ,ואז ״בל תמוט״ המלכות מן המלך יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו(קד ,לא) .בא וראה ,כתוב: ״וישפט אחריו את ישראל עבדון בן הלל הפרעתוני ויהי לו ארבעים בנים ושלשים בני בנים רוכבים על שבעים עיירים וישפט את ישראל שמנה שנים. וימת עבדון בן הלל הפרעתוני ויקבר בפרעתון באח אפרים בהר העמלקי״. כי הנה עטרת היסוד נקראת ״כבוד ה׳״ ,בהעלותךותה בסוד מלכות הנקראת כבוד. והנה זאת היא הניתנת לנוק׳ בסוד הזיווג ,וזה :״יהי כבוד ה׳ לעולם״, ״לעולם״ ודאי .אימתי נעשה זה ,אלא כשמתגלה התורה למטה ,כי אזיש שמחה למעלה ,כי אעפ״י שלמעלה יש התורה ,עכ״ז אינה מולדת שמחה לפני הקב״ה [חסר ההמשך]

מי ימלל גבורות ה׳ וגו׳( קו ,ב־ד) .הז״א בגלות הוא בסוד קטנות, ונאמר בו :תשש כחו כנקבה ,שאינו יכול להראות גבורתו .אבל לעתיד לבא שיתגלה בסוד גדלות אז יראה גבורתו .והכל נמשך מאי׳ ,שהמוחין באים ממנה .וזהו :״מי״ שהיא אימא ,״ימלל גבורות ה״׳ ,״ימלל״ הוא סוד ד׳ מוחין ,י׳ היא חכמה ,מ׳ היא בינה בסוד אימא שהיא מ׳ סאה ,שאז צריך שיתגלה המקוה לטהר הז״א ממה שנפגם בזמן הגלות .והב׳ ל״ל הם בסוד הדעת .בסוד הה״ח והה״ג ביחד עם הכולל שהוא ס׳ .וז״ס מ״ש :״מי מלל לאברהם״ .שאברהם הוא בסוד חסד ובסוד ז״א ,אבל עד שהיה בסוד ו׳ קצוות לבד לא היה כח לאברהם להוציא יצחק ,והוצרך שיתפשטו המוחין בז״א. וזהו :״מי מלל לאברהם״ ,״מי״ שהיא אי׳ ,נתן המוחין ״לאברהם״ שהוא ז״א, ג׳׳כ בסדר אחר הוא סוד המוחין ,מ׳ היא חכמה שהיא שרש אלכל הד׳ מוחין .בינה היא ל׳ שהיא הספירה השלישית .דעת ג״כ הוא ל׳ שכולל כל הג׳ מוחין ביחד כידוע ,שהדעת לפעמים חושבים הה״ג לאחד והה״ח לאחד, ולפעמים הכל אחד. ״ישמיע כל תהלתו״ ,אחר שנתפשטו המוחין נעשה הזיווג בין יסוד ומלכות ,והכל נעשה בכח אי׳ .וזהו :״ישמיע״ שהיא אי׳ .שבכחה נעשה הזיווג .וזהו :״כל תהלתו״ .וג״כ — ״ישמיע״ .כשז״א בסוד קטנות כמו שהיה במצרים ,אז נאמר בו :״לא ידעתי את ה׳״ .שאינו נודע .אבל אחר הגאולה נאמר :״וישמע יתרו כי הוציא ה׳ את ישראל״ .וכן יהיה בזמן התיקון — ישמע ה׳ בעולם ,מה שאינו נשמע בזמן הגלות ,וזהו :״ישמיע כל תהלתו״ .ואומר :״תהלתו״ ,לפי שבגלות הקליפות מתפארים שהמלכות בתוכם ח״ו ,ונמצא שעתה היא התהלה שלהם .אבל בזמן התיקון יהיה תהלת ז״א לבד ,וזהו :״תהלתו״ — תהלת ו׳ שהוא ז״א. ״אשרי שומרי משפט״ ,אשרי שהם המוחין דאו״א[ .אשר]

שהיא אי׳ ,י׳ אבא ,הם ״שומרי משפט״ .שומרים הז״א מן הקליפות .״עושה צדקה בכל עת״ ,המלכות היא מעצמה צדק ,דין גמור דאוקיד עלמא בשלהובא ,והז״א ממתק אותה בסוד הה׳ חסדים ,ואז נעשית צדקה .ויש עת אחד שמתגלה זה הענין — כשהדברים בתיקון .אבל כשהשכינה בתוך הקליפות ח״ו .אז הקליפות סוברים שהיא בסוד צדק לבד .וסוברים לשלוט עליה ח״ו .אבל באמת שאפילו באותו הזמן היא בסוד צדקה ,שהמלך לעולם הוא בחיבור עמה .ונאמר בהאז :״עת אשר שלט האדם באדם לרע לו״ ,וזהו :״עושה צדקה בכל עת״. כידוע הוא שבעת הזיווג השכינה עולה אל המלך עם המ״ן שהם הנשמות של ישראל .וזהו :״זכרני ה׳ ברצון עמך״ ,שהם הנשמות דישראל. בסוד ״רצה ה׳ אלקינו בעמך ישראל״ ,ונקראים רצון לפי שהם מרצים להקב״ה במעשיהם .ואז :״פקדני בישועתך״ ,והיא אי׳ המתגלית בסוד ישועה לגאול המלכות .או :״בישועתך״ .לעתיד לבא יתגלה הדיקנא ,ושם יש הישועה בסוד הש״ע שהם הב׳ א״ל ,וזהו :״בישועתך״ ,בב״א[.ב]

הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו(קז .א־ב) .ההוד בזמן הגלות נאמר בו :״כל היום דוה״ ,וזה לפי שאינו נקשר עם הו׳ קצוות .אבל לעתיד לבא יתקשר בו׳ קצוות ואז יהיה הוד ,וזהו :״הודו״ — הוד ו׳ .וההוד הוא אלף החמישי ,ובו היו כל צרות הגלות לפי שהיה דוה ,וכשהיה דוה כל הד׳ אותיות שלשם הוי׳ לא היו מאירים ,אבל אז — ״הודו לה׳״ .וכללות התיקון — שהויה תחזור ליקי״ק .וזהו :״כי״ שהוא כמנין יהי״ה .ואז הוא ׳׳טוב״ ,שזה הוא סוף התיקון הראוי .ואז כשיהיה יקי׳׳ק ,אז יבא השפע הראוי לנשמות של ישראל ,וזהו :״כי לעולם חסדו״ .כשיהיה כ״י שהוא יהי״ה .״לעולם חסדו״. ״לעולם״ יבא הלחם שהוא כמנין ״חסדו״ בריוח. ״יאמרו גאולי ה״׳ ,הגאולה אינה יכולה לבא לישראל אלא כשהטפה מתחזקת בסוד :אור מים רקיע ,תהו :״יאמרו גאולי ה״׳ ,יאמרו בסוד אמ״ר. ״גאולי ה׳״ דווקא .כמו שנאמר ביציאת מצרים :אני ולא מלאך אני ולא שרף. ואז .אימא ,אע״פ שבזמן הגלות נאמר בה :דינין מתערין מינה ,והס״א אוחזת ח״ו .אז — אדרבא ״אשר גאלם״ ,״אשר״ שהיא אימא גואל ישראל — ״מיד״ שהיא הגבורה ,ומן ״צר״ שהוא מנצפ״ך ,בגלות הס״א אוחזת בהם ח״ו .אבל בזמן התיקון אדרבא הם עושים מלחמה באומות העולם וגואלים לדוד מזמור נאם ה׳ לאדני שב לימיני וגו׳(קי ,א) .״מזמור״ מלשון כריתה .ואומר מה צריך לעשות לכרות הקליפות .צריך שהמלכדת תקבל כח מן הט׳ ספירות העליונות ,ובכח זה יהיה זיווג בין זו״ן ,ואז המלכות תיראה מלכותה בעולם .וז״ש :״נאם ה׳ לאדוני״ ,המלכות שמקבלת כחמן הט׳ ספירות .ש״נאם״ עולה צ״א .ואז היא מחוברת עם הזכר — "יקוק״ ,ואז: ״לאדוני״ — שתיראה אדנותה בעולם .ועוד :״לאדוני״ .שאז היא בסוד אשת חיל עטרת בעלה .״שב לימיני״ ,הזכר שהוא הימין הוא בסוד עמידה שהוא בסוד משפיע ,והנקבה היא בסוד ישיבה שהיא המקבלת .ועתה בגלות אינו נראה זה .אלא נראה להפך בקליפה ח״ו ,בסוד אמלאה החרבה ככתוב במ״א. עתה שהוא זמן התיקון .הזכר אומר לנקבה — שב .ר״ל תקבל ,שעכשיו הגיע זמן להראות זה התיקון .ועוד :״שב לימיני״ ,כאדם שאין בוכח לעמוד נגד האויב ,וחבירו אומר לו תהיה נסתר תחתי ולא תירא ,כך כביכול השכינה אין בהכח לעמוד בפני הקליפות ,והזכר אומר לה :״שב לימיני״ — תהיה נסתרת תחתי ולא תירא. ״עד אשית אויביך הדום לרגליך״ ,פירוש — כמו שהקליפות כל אחיזתם היא ברגלים ,כך צריך לעתיד לבא שהרגלים של קדושה ילכו לרמוס על ראשם ,כמו אדם הרומס על הדום אחד ושובר אותו ,כך צריך שילכו הרגלים של המלכות לרמוס על הקליפה לשבור אותה ,וזהו :״עד אשית אויביך הדום לרגליך״ .וז״ס הכתוב :״ברגלים תרמסנה״ וגר ,הגבורה כל כחה אינו אלא מהגבורות ,וזהו :״שכורי״ בסוד יין המשכר .ואז המלכות דקליפה היא בסוד גאות ,בסוד אמלאה החרבה ,והיא בסוד עטרת בעלה כמו הנוק׳ דקדושה, וזהו ״עטרת גאות שכורי אפרים״ .והתיקון הוא לרמוס הס״א ברגלים כמ״ש, ווהו ״ברגלים תרמסנה״[ .ב! אדני על ימינך (קי ,ה) .הענין הוא ,שצריך שנוק׳ תעלה בסוד מי זאת, וזהו :״על ימינך״ ,שתעלה הנוק׳ על הימין שהוא ז״א ,בסוד :״אשת חיל עטרת בעלה״ .״מחץ ביום אפו מלכים״ ,זה היום שנאמר בו :״והיה יום אחד הוא יודע לה״׳ וגו׳ .שאז ז״א יעלה בא״א ,ואז יתגלה הדיקנא ותעשה נקמה בס״א ,ואז נאמר :״מחץ ביום אפו מלכים׳׳ ,בסוד ׳׳ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום״ .והמקדש שנבנה בימי שלמה לא נתקיים ,לפי שהיה ז״א בסוד חכמה ולא בסוד כתר ,וז״ש :״וה׳ נתן חכמה לשלמה״ ,שז״א עלה בסוד חכמה .״לשלמה״ — מלך שהשלום שלו ,שהוא יסוד אבא .ולעתיד לבא צריך שיהיה בסוד כתר. ובזה נבין למה המשיח צריך שיהיה נמשח בשמן המשחה ,ולמה צריך שיבא שםבןנח למשוח אותו ,ולמה היו מושחים כל המלכים ,ולמה היה צריך בהן משוח .כתיב :״ונחה עליו רוח ה׳״ וגו׳ ,צריך שיתפשט על המשיח אור אחד מח״ס ,וזהו ״רוח ה״׳ .וצריך שבתחלה יתפשט בכל המדריגות למעלה ,וזהו :״רוח חכמה ובינה״ אלו או״א ,״רוח עצה וגבורה״ אלו יש״ס ותבונה .ויש״ס נקרא עצה ,כביכול כשאדם צריך לעשות איזה דבר גדול הולך ליעץ עםמי שגדול ממנו ,כך בזמן שז״א צריך לעשות איזה דבר גדול בעולם, הולך כביכול ונוטל עצה מיש״ס ,שהוא גדול ממנו ויותר קרוב לו משאר הפרצופים .״רוח דעת ויראת ה׳״ אלו זו״ן ,ואח״ב שורה זה האור על המשיח למטה .וזה האור מח״ס נקרא שמן .ולכך צריך להמשיחו בזה השמן — להמשיך זה האור עליו .וכל המלכים שמשחו עד עתה היו הזמנה למשיח. והכהן שהיה הולך למלחמה היה צריך למושחו בשמן .כדי להמשיך זה הכח עליו לנצח האויבים. ומלכי צדק הוא בסוד חכמה ,ולכך הוא צריך למשוח למשיח ,לפי שהחכמה ממ שיך זה האור מן הכתר .וכ תוב :״ומלכי צדק מלך שלם״ מד, מלכי צדק שרשו ביסוד אבא ,וז הו :״מלך שלם״ — מלך שהשלום שלו, וזהו :״מלכי צדק״ ,ב סוד :״ה׳ בחכמה יסד אח״ .״הוציא לח״ם״ .בסוד ג׳ הויוח שיוצאים ממנו .ו״יין״ היא אימא ,בסוד הוי׳ בניקוד אלקים שיוצאה מאבא .״והוא כהן לאל עליון״ .לפי שהוא בסוד כהן גדול בסוד חכמה שממ שיך האור מן האל עליון שבדיקנא ,ואברהם הוא בסוד חסד כהן קטן, ומלכי צדק שהוא כהן גדול המשיך לוכח מכהן גדול שהוא חכמה ,שמקבל. האור מן האל עליון ,ואז אמר :״ויברכהו ויאמר ברוך״ וגד .ובזה נבין מ״ ש חז״ל :שכל דיבור הוא קשהואמירה הוא רך .וסוד הענין הוא ,ש הדיבור הוא בחיצוניות בסוד מלכות שהיא דבר ה׳ .ואמירה היא בפנימיות .ומלכי צדק מלך שלם המשיך לוכחמן הפנימיות .וז הו :״ויאמר״ ,״ברוך אברם לאל עליון״ ,שהמשיך לוכחמן התיקון הא׳ שבדיקנא .וגם מן האחרון ,וז הו: ״קנה״ וגד .בסוד מזל ונקה .״וברוך אל עליון אשר מגן צריך״ .שבכח זה נצח אויביו .״ויתן לו מעשר מכל״ .המלכות היא מחוברת עם היסוד למטה ,והוא בתתו המעשר לשם ,שהוא בסוד חכמה ,העלה אותה למעלה למעלה[ .ב]

הללוי ה אוד הה׳בכללבבוגד (קיא ,א) .דו ד הוא סוד מלכות ,והוא היה מתחזק לעולם בזה הי״ה .והטעם הוא ,שהתיקון הוא ,שהמלכות תתחזק בב׳ הארות גדולו ת :א׳ היא בסוד י׳ והיא חכמה ,בסוד :״ה׳ בחכמה יסד p H״ .והב׳ — בסוד ה׳ והיא בינה ,בסוד :״מי זאת״ .ו דוד התחיל בזה התיקון ,ולכך הוא מזכיר לעולם זה הי״ה .וזה סוד :״כל הנשמה תהללי״ה״, שצריך שהה׳ שהיא מלכות תהיה בסוד נשמה ,ב סוד :״מי זאת״ .אבל לא סיים התיקון והוצרך ס׳* ,ואז באמת היתה עליה למלכות ,אבל לא עליה גמורה אלא בסוד זכר כמו שאפרש ,ולכך ס׳* וז״ס הפסוק :״מי זאת עולה מן המדבר״ ,הגלות הוא בסוד מדבר ,ובאמת הנוק׳ אז התחילה לעלות ב סוד: ״מי זאת מתרפקת על דודה״ ,ו אז הלכה נו ק׳(ל הכו ת) על הדוד שהיא אימא, לראות אם הוא זמן העליה .אבל בתחלה היא צריכה לעלות בז״א ,וז״ס : ״תחת התפוח עוררתיך״ ,שעלתה בחג״ת ,בסוד חקל תפוחין .אבל כשהלכה לצלות באימא ,לא יכלה לעלות לפי שלא היה זמן ,וו הו :״שמה חבלתך אמך״ ,נשארה שם בסוד הזכר ,ולא עלתה בסוד :״מי זא ת״.וטע ם הדבר הוא, * סימןלדילוגענץ. לפי שנזק׳ ישלד .שרש ברדל״א ,ואז לא היה זמן להתגלות זה הקשר ,ולכך לא עלתה בסוד ״מי זאת׳׳ .מהו :׳׳שמה חבלה ילדתך״ ,שלא נתגלה אזזה הקשר. ואז הנוק׳ אומרת לז״א ,אע״פ שהוא זמן הגלות ,מכל מקום — ״שימני כחותם על לבך״ ,בסוד שם אדני שיש שם בלב דז״א .ואינו אומר ״חותם״. לפי שאינו ומן התיקון לגמרי .״כחותם על זרועך״ ,שנוק׳ בשמאלא אתקשרת. ״כי עזה כמות אד,בד.״ ,זד .סוד מה שאמרו שמיתת הצדיקים היא החופה שלהם ,לפי שמתלהטים באהבה גדולה להדבק בשרשם .וכך נוק׳ אומרת לז״א :״כי עוה כמות אהכה״ ,שיש לה התלהבות גדול להדבק בו .אבל זהו דבר שהוא קשה לפי שהיא בתוך הקליפות ,וזהו :״קשה כשאול״ .אבל צריך שתעורר אימא בסוד אהיה דההין ,לנקות כל [כתמי)

הס״א שנתאחזד .בה. וזהו :״קנאה״ .ואז יתחבר כל ההוי׳ ביחד ,וזהו :״רשפיה רשפי אש שלהבח״. חיבור גחלת בשלהבת ,חהו בכח הי״ה שמאיר בנוק׳ כמ״ש .ואז הוא סוף התיקון ,ואז ם׳ ואפילו הרע חוזר לטוב .וזהו :׳׳אודה ה׳ בכל לבב״[ ,שתלך} הנוק׳ ותודה לז״א — שאפילו הרע חזר לטוב ,וכמ״ש :״בכל לבבך בשני יצריך״ ,מה נעשה מכח שנתפשטו המוחק בנוקבא ,והמוחין בתחלד .הס בסוד ג׳ ואחר כך מתפשטים לי /וזהו :״בסוד ישרים״ בסוד ג״ה ,ואח״ב בסוד ״עדה״ — שמתפשטים לי׳[ .בן

הללויה אשדי איש וגו׳(קיב ,א־ב) .זה השבח של הללויה רומז לעליייז כל מדריגות הקדושה .וזה — ״הלל״ היא השכינה שעולה כמנין אדני ,ו׳ היא הז״א ,י״ק הס או״א ,הקח של הי׳ הוא א״א .ולכך ישה׳ הללויה בסוף התהלים ,שהם הה׳ פרצופים ,שכל אחד כולל חמשתם .ולפי שבכל פרצוף יש ימין ושמאל ,לכן כל אחד מתחיל בהללויה ומסיים בהללויה .ולכן בכל יום תקנו לומר אלו הללויה — להעלות כל הקדושה במדריגתה ,וכדי להרחיק הס״א שלא תקטרג אח״כ בתפלה .ובאותו הזמן שכל הקדושד .עולה במדריגתה ,אז הז״א ישלו מוחין ,וכל הקליפות מתיראים ממנו ,משא״כ בזמן הקטנות ,ולכך אומר :״הללויה״ .באותו הזמן — ״אשרי איש ידא״ ,איש זה הז׳׳א ,שנאמר בו :׳׳ה׳ איש מלחמה״ .ובזמן הקטנות אין לוכח לעשוי* מלחמה ,אבל בזמן גדלותו ,דהיינו ״אשרי׳׳ שהם המוחין דאו׳׳א ,אשר ־~ א • י' — אבא .אז היא איש מלחמה ,ואז כל הקליפות יראים ממנו ,מה י: ירא את ה׳״ .ובאותו הזמן יראים ג״כ מן השכינה ,וזה :״את ף,׳״ .אז יש חפץ להזדווג בנוקבץ — במצוותיו חפץ״ ,שהם תרין נוקבץ לאה ויי ^, שהוא חפץ להזדווג בהם .משא״ב בזמן הגלות .חד .הוא שאינו עוד בסוד רס בסוד גבורה בסוד קטנות .אלא נתקן בסוד אדם כסוד מ״ה ממש ,תה ״׳מאי״• באותו הזמן — ״גבור בארץ יהיה זרעו״ .הזרע של היסוד לא ילך עוד בתוך הקליפות בסוד קרי .כמו בזמן הגלות .אלא במלכות .והוא גבור .לפי שנאמר בו :״וכאיש גבורתו״ .באותו הזמן — ״דור ישרים יבורך״ ,״דור״ היא השכינה .והיא ״ישרים״ שהיא הבת זוג של הקב״ה .שנאמר בו :״צדיק וישר הוא״ .והם ב׳ ישרים בסוד יעקב וישראל .באותו הזמן תקבל השפעה גדולה מהם .וזה :״יברך״ .ועוד :״יברך״ הוא רל״ב ,שהם ד׳ מילואים שלד׳ הויה .שכלם יהיו שלימים וישפיעו השפעה גדולה! .ב] ה׳ זכרנו יברך וגו׳(קטו .יב־יג) .עד שיש שעמלק בעולם נאמר :אין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק .הקב״ה צוה :״זכור את אשר עשה לך עמלק״ .וישראל מתפללים להקב״ה שיתן להם כח לזכור זה ולעשות הנקמה בהם .ולכך אמר :ה׳ זכרנו״ — אם תרצה שהד׳ אותיות של השם הוי״ה יהיו שלימים ,תתן לנו כח לקיים המצוה הזאת של הזכירה — ״זכור את אשר עשה לך עמלק״ .ואז כשהד׳ אותיות שלשם יקו״ק יהיו שלימים אז יהיו מאירים גם המילואים שלהם ,לפי שהס״א אוחזת יותר במילוי מהפשוט .לפי שהוא יותר רץ .וזהו :״יברך״ — רל״ב .כשיהיו נתקנים ד׳ אותיות של פשוט אז יהיו נתקנים גם המילואים .זה התיקון הוא בד׳ אותיות עצמם .ועכשיו צריך לחברם ,וזהו יק״ו — בחג״ת ,ה׳ אחרונה במלכות ,וזהו :״יברך את בית ישראל״ ,צריך לחבר את ״בית״ שהיא מלכות ,ב״ישראל״ שהוא ת״ת .ואח״כ צריך לחברה בחסד .וזהו :״את בית אהרן״ .ואח״כ לחברה בגבורה .נוק׳ בשמאלה אתקשרת .ואו יהיו שני יראות ביחד .וזהו :״יראי ה׳״ ,שאז המלכות תקרא גם היא בשם ה׳ שהוא הז״א לפי שנקשרה בו .ואומר בתחלה ת״ת ,לפי שהוא כולל חו״ג ביחד ,ואח״כ אומר חו״ג .וכל זה הוא תיקון בשם הוי״ה כמו שהוא .בתחלה בתיקון האותיות .ואח״כ בחיבורם .אבל צריך דבר אחר ,וזהו שהו״ק יחזרו בסוד י״ק בסוד יהי״ה. וזו״ן .עד שהם במדריגת ו״ק ,הס״א ח״ו יכולה לאחוז בהם .ונקראים קטנים ,ולעתיד לבא יעלו במדריגת גדולים — במדריגת י״ק ,וזהו :״הקטנים עם הגדולים״ .וזהו סדר התיקון שלשם הוי״ה .עוד :הקטנים עם הגדולים ,יש איזה הארות של גבורה שהולכים בתוך הקליפות בתוך הגלות ואלו נקראים ״קטנים״ ,ויש מדריגות שנשארות למעלה והם נקראים ״גדולים״ ,ולעתיד לבא יעלו ויתחברו הקטנים עם הגדולים ,וזהו :״יראי ה׳״ שהם הגבורות. ויתחברו ביחד ״הקטנים עם הגדולים״. עוד :מדבר על ישראל למטה שנתחלשו כחם בגלות ,ועתה צריך להחזיקם .וזהו :״יברך את בית״ וגו׳ ,ואומר :״ישראל״ בתחלה ,לפי שהם כללות הכל ,ואח״כ ״כהנים ולוים״ .ויש איזה נשמות שהולכות בתוך הקליפות בזמן הגלות לכפר עונות של ישראל ,ואלו נקראים ״קטנים״ ,ויש נשמות הנשארות למעלה והם נקראים ״גדולים״ ,ולעתיד לבוא יתחברו ביחד ״הקטנים עם הגדולים״[ .כ]

אשרי תמימי דדך וגו׳(קיט ,א־ב) .סוד האלפא ביתא הוא ,שבגלות, התורה שניתנה בכ״ב אותיות ,נתחלשה וצריך להחזיקה ,ודוד כיון בזה להחזיק התורה שניתנה בכ״ב אותיות .והטעם שיש ח׳ פסוקים בכל אות ,סוד הענין הוא ,זה החיזוק צריך לעשותו במלכות ששם מגיעים מעשי התחתונים, וצריך להחזיקה שתקבל כחמן הח׳ ספירות העליונות ותהיה נקשרת עמהם, ובשביל זה עשה ח׳ פסוקים בכל אות לזה התיקון .שלכתר אין צריך ,שכבר יש קשר גדול ביניהם ,בסוד כתר מלכות .ועכשיו נסתר זה הקשר לפי שאינה נקשרת בחיבור גדול עם הח׳ ספירות העליונות ,וכשיהיה זה הקשר בח׳ ספירות(ממילא) תהיה ממילא נקשרת גםכן בכתר .ולכך לא עשה ט׳ פסוקים כנגד הכתר גםכן ,שהכל תלוי בח׳ אחרות כמ״ש. ולעשות זה צריך שיתפשטו המוחין בנוק׳ .וידוע שהנה״י דז״א שהולכים בנוק׳ למוחין ,יש גםכןב׳ פרקין תתאין דמוחין דאו׳׳א ,וצריך שיתפשטו אלו המוחין כמ״ש ,ואז הנוק׳ יוצאת מן הגלות .וז״ש :״אשרי תמימי דרך״, המלכות נקראת ״דרך״ ,לפי שהולכת בגלות בין הקליפות בסוד :״ובלכתך בדרך״ .וצריך שיתפשטו ״אשרי״ שהם או״א ,אשר אי׳ ,י׳ — אבא, ״והתמימי דרך״ הם נה״י דז״א ,״ההולכים בתורת ה׳״ שמתפשטים בנוק׳, ונקראים :״תמימי דרך״ ,שבת״ת נאמר בו :״ויעקב איש תם״ .והנה״י נקראים ״תמימי דרך״ ,לפי שאותם הבחינות של מלכות שהולכים בתוך הקליפות בסוד דרך כמ״ש ,הם המשלימים אותו ,כשמתפשטים בה בסוד מוחין. ״אשרי נוצרי עדותיו״ ,סוד הוא ,כי המלכות נקראת עדות .ויש ב׳ נקבות בסוד לאה ורחל .שמהם יונקים הקליפות ,ששניהם בסוד דין .ובהוד נאמר בו בזמן הגלות ״כל היום דוה״ .אבל בנצח נאמר בו :״וגם נצח ישראל״ .אלא שהנצח אינו מתגלה בזמן הגלות .אבל בזמן הגאולה שיתפשטו המוחין בהתפשטות גמור בנוק׳ ,אז הנצח ישלוט ,וההוד יסכים לנצח .ואז הנ״ה יהיו שומרים לנוק׳ .ושני נוקבין יש כמ״ש — לאה ורחל .ואז הנ״ה יתפשטו בהם בגילוי גמור בסוד מוחין ,כמו שידוע ,כשנעשה זיווג דלאה נעשה נה״י למעלה גםכן ,אז ישמרו אותם מן הקליפות .ואומר לך למה קורא אותם עתה בשם ״עדות״ ,היסוד נקרא עד ,כי אות הוא בין ישראל ובין אבינו שבשמים. והמלכות גם היא נקראת עדות ,מהטעם שאמרנו ,שכשהמלכות שורה על ישראל לבד אז נראה — ״בנים אתם לה׳ אלקיכם״ .אבל כשהיא בתוך הקליפות ח״ו אינו נראה זה הענין ,אלא אדרבא ח״ו נראה שהם הבנים שלה. ולעתיד לבא כשנעשה זה התיקון אז יראה זה הענין .ולכך קורא אותם בשם ״עדות״ .שאז יתגלה זה העדות בעולם( .ולכך קורא אותם בשם עדות). ואז :״בכל לב ידרשוהו״ ,סוד הענין הוא ,לפי שבגלות נדבקו איזה ניצוצות של קליפה ,ובזמן התיקון אין צריך לדחות הכל אלא צריך לברור, וז״ש :״בכל לב ידרשוהו״ ,כמ״ש :״בכל לבבך״ — ביצה״ר וביצ״ט .בזמן התיקון צריך בתחלה להוציא המלכות מן הקליפה .ואחר כך צריך לברור הטוב מן הרע .וזהו :״בכל לב ידרשוהו״ .וכל זה נעשה בכח גבורה .וזה אמר: "אף לא״ וגו׳ ,אף שהוא דין ,ועתה בגלות לאדי שהקליפות אינם רוצים לשמור דברי הקדושה ,אלא שג״כ רוצים לחלוק נגד הקדושה ח״ו ,וז״ש :״אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו״ ,לא די שאז לא יעשו עוד עול — שלא יעשו עוד מחלוקת ,אלא שגם כן ישמרו דברי הקדושה ,בסוד גרים גרורים הוריני ה׳ דרך חקיך וגו׳(קיט ,לג־לה) .השכינה שואלת מאת המלך - שיורה לה הדרך איך היא צריכה להתנהג בזמן הגלות עם הקליפות .וזהו: ״הורני ה׳ דרכיך״ ,זה זמן הגלות ,שנאמרבו :״ובלכתך בדרך״ .״חקיך״ ,כבר נתפרש במקום אחר ,שיש מצות וחוקים בתורה .מצות — בסוד החיצוניות ולכך נודע טעמם ,חוקים הם בסוד הפנימיות ולכך לא נודע טעמם שהם נסתרים .והשכינה בזמן הגלות היא צריכה להתנהג בדרך נסתר משום הקליפות ,שהקליפות הם סוברים לשלוט עליה ,ואינו אמת — שהיא שולטת עליהם ,וצריכה להתנהג בדרך נסתר שלא ירגישו בזה בקליפות .ולכך אומר ״חקיך׳ דווקא ,דרך נסתר כמ״ש .אבל מי הוא שישמור זה הדרך — הרגלים שלה .ולכך אומר :״ואצרנה עקב״ .אלו הם העקבים ,שנאמר בהם :״רגליה יורדות מות״ ,ואלו הם ההולכים בתוך הקליפות ,ולכך הם צריכים לזה .הז״א מורה לה הדרך ,אבל היא אין להכח לשמור זה הדרך אם אין כל הפרצופים מאירים עליה ,ולכך אומר :״הבינני ואצרה תורתך״ ,כשתבוא לי אור מבינה אז ״ואצרה תורתך״ .וצריך שאבא גםכן יאיר עליה לחזקה בזה ,ולכך — ״ואשמרנה בכל לב״ ,לב זה אבא ,בסוד ל״ב נתיבות חכמה .ואח״כ צריך שיאיר עליה א״א ג״כ ,ולכך — ״הדריכני בנתיב מצותיך״ ,זה בא״א .ונקרא : נתיב .שכל .אורח .כמ״ש :״ואורח צדיקים כאור נוגה״ .שז״ה בפלגותא דשערי דא״א כמו שידוע .״כי בו חפצתי״ ,זה שלימות התיקון ודאי ,שתתקשר נוק׳ בא״א ,בסוד כתר מלכות ,ובסוד ״אני ראשון ואני אחרון״ ,ובזה — הס״א אין להכח לאחוז[ .ב! פלאות עדותיך (קיט ,קכט־קלא) .ידוע כי התורה שרשה בח״ס ,ונקראת פלאות לפי שהיא בא״א — פלא עילאה .ואם היתה למטה מצד זו״ן לבד .אז יצה״ר היה גובר על יצ״ט ,והנפש לא היתה שומרת את המצות .אבל כיון שיש לה שורש כלכך גדול ,לכך — ״על כן נצרתם נפשי״ ,שיצ״ט ישלוכח לגבור על יצה״ר .ועוד :״על כן נצרתם נפשי״ .מדבר על המלכות שהיא נפש .ידוע הוא כי התורה הוא התפשטות מכל הה׳ פרצופים ,ולכך אנו אומרים שהתורה היא בח״ס ,ולמטה — בת״ת דזעיר ,ובכל המאורות ,לפי שהיא התפשטות מכלם ,ובזמן הגלות ,התורה נמסרה ח״ו ביד אומות העולם ,וביד הקליפות — למעלה .אבל השכינה הולכת גם היא לשמור אותה ,וזה נמשך — כיון שיש לה שרש גדול בא״א ,לכך היא נשמרת מן הקליפות ,ולכך :״פלאות עדותיך עלכן נצרתם נפשי״. וקודם שתתגלה התורה לתחתונים צריכה לעבור בכל מדריגות עליונות עד שתרד בשערי גן עדן ,וזה :״פתח״ ,כידוע שבשערי גן עדן ישג׳ הויות וג׳ ע״ב שעולים כמנין פתח .״יאיר״ לפי שנאמר בה :״ותורה אור״ ,ולפי שהיא התפשטות מכל הה׳ פרצופים ,כנגד זהיש בבראשית ,שמדבר על התורה. כמ״ש חז״ל :בשביל התורה שנקראת ראשית .יש שםה׳ אור ,לפי שהיא התפשטות מן הה׳ פרצופים ,ובשביל זה התורה נחלקה לה׳ ספרים .ובזמן שלא יש גילוי התורה לישראל לאיש ג״כ לאומות העולם ,כמ״ש :״אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם״ .אבל כשיש גילוי לישראל ,הוא תועלת ג״כ לאומות העולם ,ולכך :״מבין פתיים״. ״פי פערתי״ ,לפי שבזמן הגלות נאמר :״ופערה פיה לבלי חק״ .הס״א פותחת פיה לקבל אורות ח״ו .לפי שישראל אינם שומרים התורה שהיא ״חק״ .אבל עכשיו שנצרתם נפשי — ׳׳פי פערתי״ ,השכינה פותחת פיה לקבל האורות .״ואשאפה׳׳ ,לפי שבזמן הגלות נאמר :״חנני אלקים כי שאפני אנוש״ ,אבל עכשיו — ״ואשאפה״ .׳׳כי למצותיך יאבתי" ,השכינה אומרת: כיון שאני רציתי וחפצתי במצותיך — שהקב״ה צוה לה שתלך בגלות לכפר על עונות ישראל ,כענץ מ״ש :לכי ומעטי את עצמך ,לכן עכשיו שהוא התיקון .דין הוא שתקבל האורות ,ולכך :״פי פערתי ואשאפה כי למצותיך שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים (קלג ,א) .צריך לדעת מהו שיר המעלות .שנראה שהוא היה משיר למעלות ,ולמעלות אין שייך שיר. ייאי ט״ו שיר המעלות עשה דור ,ודור היה מתקן עכשיו באלה המעלות, הכסא כעבור המשיחין .ועכשיו היה מתקן הט״ו מעלות כמו שהיה לכסא של שלמה בנו ,שנאמר בהס וחמש עשרה מעלות לכסא[ ,ט״ו דורות מיהודה עד שלמה ,שבהם עלתה המלכות ט״ו מעלות -מדריגות ,כמבואר בזוהר. המלבה״דן .וראה ברוח הקודש שלא יוכל( 0להיות המלכות בעבור העוונות של ישראל ,מפני כך תיקן כדי שיוכל להיות בזמן המשיחין .ועכשיו שהיד, כמעלה י״ד ,נתחזק ביד החזקה של משה .ואז עשה זה המזמור שמדבר בחיבור של התרין משיחין כאחד ,שנאמר בהם :״והיו לאחדים בידיך״, ושיהיה להם הכסא שלם .ואז שד ,שראה שהגיע למעלה הזאת ,שבה יכול להתחזק t oהחזקה של משה ,לתקן הכסא .וזה :״שיר למעלות״ — לזאת המעלות עצמם .וכשתיקן המעלות ,אז היה מתקן לששים גיבורים ,שהם ס׳ כוחות של קדושה שהיה לשלמה ,שנאמרבהם •.״ששים גיבורים״ וכר .וזה: ״הנה״ שהוא עולה כמנין ששים .שאם לא כן!לא] היה רשאי לומר ״מה טוב״ וכר .וכל זה היה מתקן בשם מ״ה ,מפני שהוא כמנין אדם .והוא היה מתקן הל׳ מעלות שהפסיד אדם הראשון בחטאו .והוא היה מתקן הכסא שהיה לו ולבניו ,בעבור המשיחין .מפני כך תיקן בשם מ״ה ,שהוא כמנין אדם ,והוא א׳ז־ם ד׳וד ׳משיח ,והם שחי מ״ה ,שהם כנגד התרין משיחין .ואומר ״שבת אחים״ שהם בנצח הוד .״גם יחד״ ,גם הוא [משה]

שהוא בתפארת ,שהוא מיחדם לאחד ,בסוד :״והיו לאחדים בידיך״ .וזה תרץ משיחין ומשה על גביהן .״כשמן הטוב״ ,היא ההשפעה הבאה מן א״א לאו״א זו״ן .כדי שיוכלו הם להשפיע לתחתונים כפי מעשיהם ,ושלא יהיו בכל זמן שוים בהשפעה, שאם עושים רע ,שלא יוכלו להיות להם תמיד השפעה מועטת ,ולא להוסיף אפילו כשחוורים בתשובה .מפני כך הא׳־א ,שהוא המחזיר הרע לטוב ,הוא נותן להם מן השפע שלו .וגורם שכשחוזרים בתשובה יכול להיות להם השפעה מרובה! *.ו] כתיב :כי רוצה ה׳ בעמו יפאר ענויס בישועה יעלזו חסידים בכבוד (קמט .ד) .כשיתגלה סוף הרצון לגאול את ישראל — ״יפאר ענוים״ .כי בעקבות משיחא ישראל הם ענוים ,כי הם מדוכאים וכפופים תחת הס״א. ישבאןג מגו םלשוןבסוף הקטע ,ו ע״ ע ליי ש בו. ובהתגלות הרצון ,הקב״ה — ״יפאר ענוים בישועה״ ,שהם הש״ע נהורין דאריך ,שהוא החסד הגמור .״יעלזו חסידים בכבוד״ ,כי עכשיו יש החרפה שהיא הס״א ,וישראל מקבלים ממנה כמה חירופים וגידופים ,ולעתיד לבא הוא יתברך יעבירנה מהעולם ,ככתוב :״וחרפת עמו יסיר מעל כל האח״. ולזה אמר שבזמן הגאולה — ״יעלזו חסידים בכבוד״[ .ב ח] משלי שלמה בן דוד מלך ישראל (א ,א) .דע כי נוק׳ בסוד סיהרא באזערותא היא בסוד ל׳ ,יום השלשים אחרון שבחודש ,שבזמן ההוא לא אתחזיא כלל .וזה בהעלותךותה בסוד :״שוכבת מרגלותיו״ ,אחורי נה״י — ל׳. אבל בהעלותךות שמלכות היא קשר הכל ,על כן הגם שהיא ל׳ היא ש׳ ג״ב ,בסוד התיבה ,שכתוב בה :״שלש מאות אמה אורך התיבה ושלשים אמה קומתה״. וצריך לדעת כי הקומה באה מאי׳ והאורך מא״א ,ולפיכך הקומה פחות מהאורך .והנה בהעלותךותה בסוד מיעוט — ל׳ ,עכ״ז קושרת הכל .ועל זהמת עוזא ,אעפ״י שלא פגם בנוק׳ כיאם בבחי׳ ש״ל — ״ויכהו שםעל השל״ ,כי פגם הנוק׳ מגיע אלכל העולמות בסוד ל׳ וש׳ — ״של״ .ועל כן כתוב ג״כ ״קולי״ בענין עוזא ,כי היו״ד מכה בל׳ ועושה ש׳ ג״כ .וגם של״י הוא ש״ם שהיא נוק׳ .וכאשר ידעת כלזה אומר לך עתה איך היא נתקנת. דע ,כי אי׳ היא מעלה נוק׳ ,בסוד :״מי זאת עולה״ .והנה ג׳ מיני הקשר אי׳ בנוק׳ יש :או בסיי שלמי ,או בסוד שלמי ,או בסוד משלי .וצריך אתה לדעת כי לפעמים הגם שאי׳ תתקשר בנוק׳ עכ״ז תהיה בשפלותה ,וזה בסוד חבלי המשיח .וכך היה הענין של נעמי ורות .כי היו בבחי׳ אי׳ מתקשרת בנוק׳ ,ועל כן היו בני האדם תמהים עלזה ,בסוד :״הזאת נעמי״ .כי זה דבר תמוה לראות אי׳ ונוק׳ יחדיו ,ואעפ״כ נוק׳ בבחי׳ דלות ,אבל זה היה בבחי׳ חבלי משיח כמו שאמרתי .וכך היה בענין יונה ,כי הוא בסוד משיח בן יוסף ״ירד לירכתי הספינה״ .ועל כן אנשי הספינה היו תמהים על הדבר הזה ,לראות אי׳ ונוק׳ יחד .ועכ״ז נוק׳ בסוד דלות ,וזה :״שלמי״ — ״הגידה נא לנו בשלמי הרעה הזאת לנו״ ,כי לא היו מבינים איך יכול להיות נוק׳ שהיא ״זאת״ בבחי׳ רעה .אבל בזמן אחר היא שלמי ,וזה הוא שבכח אי׳ .נוק׳ מקבלת כח לזיווג בסוד שלום. והנה בענין שבע בן בכרי .אמרה סרח ליואב :״למה תבלע נחלת ה׳״ ,וזה דבר שאינו מובן ,כי בהעלותךות יואב נלחם בעבור דוד ,זה היה לטובה ולא לרעה. אלא שהס״א היתה רוצה להדבק ולעשות קלקול ח״ו ,ולהשמיד עיר אחת מישראל בעבור איש אחד .ועל כן יואב היה אז מבקש להשחית ועושה כאויב, וכן הוא אומר :״משחיתים להפיל החומה״ ,והעיר היא נוק׳ ,וכאשר ס״מ צורר אותה אז נתגלתה אי׳ בסוד אשה חכמה ,וזהו :״אנכי״ ,וזה היה להרחיק הס״א ולתת כח לנוק׳ בהתחבקה עמה ,של מי להזדווג בסוד שלום ,וזהו ״שלמי אמוני״ ,ואז נקשרה מלכות בז״א שהוא ״ישראל״ .וא״כ איך אתה מבקש להמית נוק׳ שהיא ״עיר״ ,דע שהיא מתחבר באי׳ ובז״א — ״ואם בישראל״ .והנה הס״א נאחזת לבלוע מנוק׳ כשהיא לבדה ,אבל עתה אי אפשר לה .כי היא ״נחלת ה״׳ מחוברת עם המלך. אבל שלמה שהיה מסור בידו תיקון הנוק׳ ,רצה לתקנה בכל בחינותיה, וכאן רצה להעלותה ולתקנה אפילו בעת החסרון .בסוד של .כמו שאמרנו, אבל בתיקון היותר גדול ,וזהו בהחבק כל אורות נוק׳ מאורות אי׳ דוקא .וזהו סוד ״משלי״ — מ׳ לפנים וי׳ לאחור ,שהם אורות אי׳ ,בסוד מ״י .וזהו תיקון הראוי לו ,להעלות השכינה אל המלך ,בסוד ״שלמה״ שהוא שלמה ,בסוד מ״ה .והוא סוד השמלה לבנה שנתעטף בה הקב״ה .וכן אמרו ז״ל :כשפירש טליתו עליה שוב אינו יכול לגרשה ,כי אז היא מתקשרת בו בכל בחינותיה, בסוד ״בן״ — שם ב״ן ,ובסוד ״דוד״ סמכא רביעאה .ואז תחת היותה מלך בירושלים לבד נעשית ״מלך ישראל״ ,מקושרת במלך ונקראת על שמו משלי שלמה בן דוד מלך ישראל וכו׳(א ,א) .דע כי שלמה תיקן השכינה בכל בחינותיה .בתחלה בקהלת להמשיך לה אורות מאי׳ ,אבל לא עלתה מעלה יתירה ,כי נשארה בבחי׳ ״מלך בירושלים״ .אבל במשלי נדבקה במלך ,והיתה מלך ישראל .ואח״כ בשיר השירים נקשרה אי׳ עליה — ״אשר לשלמה״ .והנה כתוב :״כי יבער איש שדה או כרם״ וכו׳ ,איש זה הקב״ה, והנה המלך היה הוא הראשון אשר גירש המלכה מביתו ,בסוד :״ממרום שלח אש״ וכו׳ .ועל כן הוא אומר :״כי יבער איש שדה״ שהיא השכינה ״או כרם״ — כרם ה׳ צבאות בית ישראל .״ושילח את בעירה״ שהוא ס״מ ,שעכשיו הוא משולח לחפשי לנזוק ולינק מן השכינה .״וביער בשדה אחר״ ,מפני שאינו שדה שלו של הבער .אז המלך עצמו שהיה הראשון לתת מציאות לגלות ,הוא יגאל והוא יציל .״מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם״ ,״בסוד :״שלם ישלם״, ״לכן בארצם משנה יירשו״ ,כי הכל מוכן כבר ,בסוד מקדים רפואה למכה .כי הנה כתוב :״לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם״ .כי כבר היה מוכן הכל — ה״נקם״ בסוד הגלות לעת הצורך ,״לעת תמוט רגלם״ — נ״ה המתמוטטים, וכבר מוכן היה ג״כ ה״שלם״ בסוד ישלם .ולכן הוא אומר :״חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו״ ,כי טרם שהברכים יכשלו ושיצטרכו אמוץ ,כבר הידים מחוזקות .ועל כן תיקון ״משלי״ שייך לאליהו בסוד ״ישלם״ ,כי בהעלותךות אליהו בסוד יסוד ,כשם שהוא הקדים הגלות .בסוד :״ממרום שלח אש״ ,כך יקדים בגאולה .וכן הוא אומר :״מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים ,ל״י הו״א שהוא אליה״ו אשר הוא בבחי׳ יסוד תחת כל השמים .ולכן נאות לו תיקון משלי בסוד ישלם .והנה גם אמרו בזוהר ,על שיר השירים :אתגזר על פומא דאליהו ,כי משלי הוא קודם שיר השירים .ובשיר השירים אתגזר כבר. והיכן אתגזר — במשלי הקודם אליו .כי משלי הוא המכין לשיר השירים[ .א]

משלי שלמה בןדוד מלך ישראל (א ,א־ז) .הנה כתוב :״והוא ימשל בך״ ,וזוהי שליטת הזכר בסוד ב״ך אותיות הניתנות לנוק׳ .וזהו התיקון הצריך ,וגורם למטה ״לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר״ ,כי מנצפ״ך מאי׳. שבגלות גורמים אפר במקום תפילין ,לעתיד לבא יעשו הפאר .וזה התיקון יביא הממשלה לקדושה על הס״א ,לישראל על האומות ,ולב׳ משיחין על הכל ,בסוד משלי — ״בי שרים ישורו״ ,כי הנה כתיב :״על כן יאמרו המושלים״ ,ואלה הםב׳ משיחין .יאמרו לאומות העולם — ״באו חשבון״ בואו ונחשוב חשבונו של עולם ,כי הגיע זמן להחזיר העושק לבעליו ,וזה כי כבר נוק׳ עומדת להבנות מז״א ולהכונן מאי׳ .״תבנה ותכונן עיר סיחון״ ,כי כשתהיה בנויה תהי למחסה לחוסים בה להצילם מזרם וממטר .ואז המשלים האלה — משלי ,שהם תיקון אדם בסוד אדם דוד משיח .״שלמה״ — תיקון של מ״ה — אדם ,ישלטו יחד ,בסוד :״אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים״ .וזה יגרום ג״כ ש״בן דוד״ לא יהיה עוד מלך על יהודה ובנימין לבד — ״מלך בירושלים״ ,כמו שכתוב בקהלת ,אבל יהיה מלך ישראל ,על כל ישראל ודאי .ואז יעלו ישראל בתחלה במדרגות הידיעה, לדעת חכמה — חכמה תתאה — נוק׳ ,ואח״ב :״ומוסר״ בסוד דעת .ואז יתגלה כל הנ׳ שערי בינה ,מה שבימי משה לא נתגלו כיאם מ״ט שערים — ״להבין אמרי בינה״ .ואח״כ ישיגו יותר. לקחת מוסר השכל — א״א בכח דעת .וכל זה יגיע למטה עד יסוד ומלכות ונ״ה — ״צדק ומשפט ומישרים״. לתת לפתאים ערמה ,הערמה היא בסוד השמירה נגד הס״א בסוד מל״ת, אבל כמו שלע״ל לא יהיה עוד יצה״ר לישראל ,כך תנתן הערמה הזאת לגרים הגדורים ,כדי שבכחה יוכלו להנצל מהרושם דס״א הנשאר .ואלו ״הפתאים״ שאומר כאן הם החלק של אומות העולם הנכלל בקדושה ,כי היו פתאים כשהיו תועים אחרי ההבל ,ועכשיו הם מחוצים ,כי חציים ידחה וחציים יכלל. ואח״כ תרבה ההשגה יותר ,בסוד :״ונבאו בניכם ובנותיכם״ — ״לנער דעת ומזימה״ .ובהגיע קץ .תעלה שועת ישראל לאזני ה׳. ישמע חכם ,בהאיר עליו אבא חכמה ,״ויוסיף לקח״ ,יוסיף לקחת עמו שנית .״ונבון״ ,בהגלות עליו בינה .״תחבולות יקנה״ ,כי יקנה עמו בתחבולות ,בכמה סיבובים שאינם מובנים מבני אדם ,כמו שעשה בגאולת מצרים .ששם כתוב :״למען תספר באזני בנך ובן בנך״ — עד הדורות האחרונים ,כי גאולת מצרים היא משל לגאולה העתידה ,״את אשר התעללתי במצרים״ — בסוד התחבולות כנ״ל .״ואת אותותי אשר שמתי בם״ ,בסוד נ״ה — דריכת הפורה .ובזה תדעו ״כי אני ה׳״ — גאולת מצרים וגאולה עתידה כולם נתנו מרועה אחד[ .הגה״ה בין השורות :״להבין משל ומליצה בדף ...שלאחר זה ע״כ״ .אבל לא נמצא בכת״י שלפנינו]. יראת ה׳ ראשית דעת ,העולם נברא בדין ,ועל זה נשענים הס״א ואומות העולם ,ובוזים החסד ,ושרש ישראל — קו אמצעי ,כי אומרים אנחנו נתלינו בשרש בריאת העולם — ״חכמה ומוסר אוילים בזו״ ,אבל הם אוילים ודאי, כי טוב אחרית דבר מראשיתו ויש תקוה לאחריתך[ .א]

לתת לפתאים ערמה וכר .כבר אמרנו למעלה כי נרק׳ נתקנת במשלי בסוד משל .להראות מתוכה המאורות בסוד מחזה .ואמרנו ההמשכה מלמעלה למטה עד יסוד ומלכות ונ״ה .בסוד צדק ומשפט ומישרים .וכאן מדבר ממה שנתן לז״א לצורך חיות הקליפות שהם ״פתאים״ ,ומה שניתן לו בעבור זה הוא ״ערמה״ .וכאן הודיעו המשכת אי׳ לנוק׳ דרך ז״א ,כי כאשר הוא מקבל מוחין מאי׳ נעשה מ^רה אליה ,כי בתוכו היא נכנסת ונסתרת. ואח״ב ״ן?ערה״ בלויה שלו שהיא נוק׳ בקבלה ממנו המזון ,והוא לגבה ״מק$ה״ טוב ושמן .אבל בהצטרך לתת הזנה לקליפות צריך שיתנהג עמהם ב״עךק?ה״ ,בסוד :״עם עקש תתפתל״ .וצריך שיהיה בפקיחו דעיינין בסוד ער מ״ה שהוא אדם — הויה דאלפין .ואז אי׳ מסתרת אורותיה — רמה ע׳. בסוד :״ה׳ רמה ידך בל יחזיוך ,כי אי׳ היא ע׳ ,בסוד ע׳ ניצוצין דאלקים .ואז הזוהמא נופלת על ראש 0״מ .בסוד :״חימה יוצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול״ .ואז בס״א נעשה ״רע מה״ ,כי היא הזוהמא הניתכת .והנה כתוב :״ובני רעמה שבא ודדי״ ,וכאן גילה סוד בנין החיות הזה הנעשה אח״כ ״רעמה״ ,וגם איך מתפשט אח״כ הס״א לענפיה .כי בוני רעמה הם שבא ,בסוד המשכת הדין מאי׳ — הויה בניקוד שב״א .ואח״ב דד״ן ,בסוד שם הדעת שהוא ח״ן הנמשך בדין .תהו המשכה מן הקדושה .אבל בס״א ,ה״שבא״ נעשה ״באש״ ,כי כבר באש ונאבד כל הטוב .ומה שמן הקדושה נמשך ״דד״ך נעשה ״נד״ד״ ,כי רודפת הס״א אחרי השכינה ,בסוד :״נדד הוא ללחם איה״ .והנה זהו לז״א לצורך חיות הס״א .ואח״כ יורד עוד ״לנער״ — מט״ט, כי הוא השומר את משמרת הקדש ,ולכן צריך שימשך אליו הדעת שהוא המשפיע ,ויתן גםלוכח ומזימה להלחם נגד הס״א ,ולשמור משמרתו — ״דעת ומזימה״ .יעקב[ .א]

עד מתי פתאים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו ,וכסילים ישנאו דעת (א ,כב־כו) .דע שס״מ ולי׳ שפחה רעה נקראים פתאים .מפני שכמו שהפתאים אינם יודעים אם ליהפך לימין או לשמאל ,כך הס״מ ולי׳ אינם יודעים מה לעשות ,אם הוא טוב שישפילו עצמם תחת הקדושה ,או לא .מפני שאם הם משפילים עצמם תחת הקדושה ,אין להם עוד ממשלה ,ואם אינם משפילים עצמם כשיבא זמן הגאולה הקב״ה יסירם מן העולם .וזה שאמר הכתוב :״עד מתי פתאים תאהבו פתי״ .״ולצים לצון חמדו להם״ ,מפני שבזמן מתן תורה הקב״ה שאל אותם אםהם רוצים לקבל התורה ,כמו שארז״ל .כדי שלא יהיה להם להשיב — גםאם נתתה לנו ,גם אנו היינו לוקחים אותה .ומפני כך הלך בתחילה לשאל אותם .ובזמן ההוא האומה של עשו השיבה שהיא אינה יכולה לקבלה ,מפני שהברכה שנתן לו אביו היא — ״ועל חרבך תחיה״ ,ושם יש ״לא תרצח״ .וישמעאל השיב שגם הוא אינו יכול לקבלה ,מפני שהכתוב אומר ״ידו בכל״ ,ושם יש ״לא תגנוב״ ,כמו שארז״ל .ושם היה כמו ליצנות — ״ולצים לצון חמדו להם״ .״וכסילים ישנאו דעת״ — והם נקראים כסילים ,מפני שכמו שהכסילים ,כשרוצה לבא הקיץ הם יותר כסילים מבחורף ,כך 0״מ ולילי׳ כשהם בחורף ,שהוא זמן הגלות .הם מקטרגים ,אבל אין מקטרגים כלכך ,מפני שרואים שהם בשפלות .אבל בקיץ ,שהוא זמן שרוצה לבא הגאולה .ורוצים להרים ראש .אז הוא מקטרג יותר ממה שיכולים .וזהו שנקראים כסילים .ואח׳׳כ אומר :״ישנאו דעת״ .ואינו אומר שלא יש להם דעת ,אלא ״ישנאו״ ,שרצונו לומר שיש להם הדעת .אבל שונאים אותו .כך ס״מ ולילי׳ יש להם דעת — גםהם יודעים שצריך שישפילו עצמם תחת הקדושה ,אבל שונאים אותו ,מפני שרוצים להיות הם ראשים. ואח״כ :״תשובו לתוכחתי״ — שהקב״ה אמר להם בזמן מתן תורה: ״תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי״ שהיא תורה שבכתב .ואח״כ ״אודיעה דברי אתכם״ שהוא תורה שבע״פ .״יען קראתי ותמאנו״ ,יען קראתי שתקחו התורה ,ואתם השבתם לי שאין אתם יכולים לקבלה .״נטיתי ידי ואין מקשיב״ ,אני במצרים נטיתי ידי כדי לגאול את ישראל ,ואין מקשיב. ואח״ב אומר :״ותפרעו כל עצתי״ ,ואינו [אומר]

:ותפרעו עצתי ,אלא: כל עצתי .כל עולה חמישים ,שהם החמישים שערי בינה שיהיו לעת״ל .וכבר אנו יודעים שהקב׳׳ה היה רוצה שבזמן מתן תורה יהיה שלמות התיקון ,אלא שהעוון של העגל גרם שיהיה קיטרוג שלא יהיה השלמות .ושלמות התיקון יהיה בחמישים שערי בינה .וזה שאה״כ :״ותפרעו כל עצתי״ .ואתם עם הקיטרוג הפרעתם את ה״כל״ ,שהם החמישים שערים שהיה בעצתי כדי להשלים התיקון .וגם ״תוכחתי לא אביתם״ ,שהוא התורה שלא רצו לקבלה. ואח״כ אומר :״גם אני באידכם אשחק״ .ואומר :״גם״ ,לומר — שאע״פ שאני אין לי חפץ מהרע של רשעים ,גם אני אצחק ואלעג בבא פחדכם .ושני הדברים האלה ,כנגד שני דברים שעשו :אחד הקטרוג בזמן מתן תורה ,והב׳ — שלא רצו לקבל את התורה .״גם אני באידכם אשחק אלעג בבא כתיב :עץ חיים היא למחזיקים בה וגו׳(ג ,יח) .סוד הענין הוא מ״ש חז״ל שגדול מי שסומך את חברו ללמוד ממי שלומד ,והסוד הוא ,היסוד נקרא עץ ,בסוד עץ השדה .ומי שמחזיק התורה ומתמיד בה ללמוד מקבל אור מן היסוד ,״וזה :״עץ חיים היא למחזיקים בה״ .ומי שיזון את חבירו כדי שילמוד ,נאמר בו :״ותומכיה מאושר״ ,מקבל אור מן האושר העליון שהיא כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה(ב .כ־כב). [ חסרההתחלה! ״טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם״ .כי בודאי אזהם טובים כשמקבלים מן האחד הזה ,ויש להם שכר טוב .כי השכר הזה הוא יש ש״י עולמות שהקב״ה מנחיל לכל צדיק וצדיק .שהוא בחי׳ היסוד צדיק. ואז יש להם שכר טוב בעמלם ,זהו עמל שנאמר בו :״נפש עמל עמלה לו״, בסוד הזיווג' מזכר לנוק׳ ,ומנוק׳ לזכר .לפיכך הוא אומר :״למען תלך בדרך טובים״ ,אלו הם ״טובים השנים״ .׳׳וארחות צדיקים תשמור״ ,זהו מן הא׳ ,כי מי שנדבק בדרך זו״ן הוא מקבל מן השפע הבא מלמעלה ,שכתוב בו :״ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום״ ,וסוד אורחא דפלגותא כמו שנתפרש .והנה כתוב :״כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה״ ,הישרים האלה הםכל החסידים שהיו בישראל ,והם ישכנו ארץ לעתיד לבא .בסוד: ״מורשה קהלת יעקב״ .אבל יש מעלה יותר עליונה — התרין משיחין, שנאמר עליהם :״והיה כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו״, ״ותמימים יותרו בה״ .כי הם נקראו תמימים .ולמה — אלא כיזה יתגלה בסוף הימים ,וזהו תמימים — תם ימים ,כי בהשלים קץ יגלה כלזה .אבל אע״פ שעשו וישמעאל שלטו עלאח הקדושה ,עכ״ז :״וכרת הזלזלים במזמרות״, ״ור שעים מאח יכר תו״ .ולא זו בלבד .אלא גם זכר לאישאר מהם ,אע״פ שכבר היו מתדבקים ב חיצוניו תב סוד בגדי ם הצואים — ״ובוגדי ם יסחו ממנה״ ,ב סוד היסח הדעת ,כי לא מכר עוד הצרות שעברו[ .י]

בני תור תיאל תשכ חומצותייצורלבך(ג ,א) .כי הנה כ תוב :״זאת התורה אדם כיימות באהל״ ,אהל הזה היא השכינה ששם המלך שור ה .והנה בהעלותךות שני זמנים :י שזמן שהקב״ה מראה את גבור תו,ואז נקרא חי העולמים, לפי שהוא חי בכל העולמים שהם כמה ב חי׳ נו קבין .אבל יש זמנים ג״כ שנאמר עלי הם :״במחשכים הו שיבני כמתי עולם״ ,ו אזנאמר :״אדם כיימות באהל״ ,כי ב תוך האהל עצמו אינו מראה את כחו .אבל עכ״ז צריך שגם בזמן הגלות תתקיים התורה ,כי היא מקיימת אתישראל בין אומות העולם ,ו ל כן: ״זאת התורה״ גםבזמן שנאמר בו :״אדם כיימות באהל״ .וגם למעלה כך הוא ,כי י סוד אי׳ בב חי׳ התורה מתגלה ומ שגי ח לז״ אלש מור אותומן הקליפות — ״בני תורתי אל תשכח״ .וא ח״כ כשקבל הוא הכח הזה מאי׳ הוא שומראת הנ״ה ,וז הו״ו מצו תייצור לבך״ .ז ש״ ה:״ צור תעודה חתום תורה בלי מודי״ ,כי הנה נ״ה נקראו לי מודי ה׳ כידוע ,והשכינה היא תעודה — תעוד ה׳ ,ו לצורך שמירת השכינה ונ״ה ,צריך התורה ,וז הו:״ צור תעודה חתום תורד .ב לי מודי״ — בלי מודי תורה חתום תעודה צור ,כי גם לפעמים מתפשט הכח לנ״ה ,ומכחם נשמרת השכינה ,ועל כן :״ו מצו תייצור לבך״[.א]

ואמר :כי ארך ימיםו שנו ת חיי םושלוםיוסיפולך(ג ,ב) .כי בוד איכל עת הגלות הולכים ו מזדמני ם תיקונים גדולי ם לעת הגאולה .אשר תעשה בכח א״א — פלא עילאה .ו אזכל הנוקבין שהם בב חי׳ מלכות לבד .י היו בב חי׳ כתר מלכות .וז הו :״כי ארך ימים״ — ימיס ארוכים מצד א״א .״ו שנו ת חיים״ אלו הם חיים הבאים מ אי׳ .ש אז נעשה היסוד חי .וז הו :״חי — ים״ .ו אז הזיווג יהיה ת מידי — ״ו שלו םיוסיפו לך״ ,כי בוד אייוסף הוא ב חי׳ היסוד. וכא שר מקבל הכח מאבא שהוא סוד י׳ ,ו מכל השש קצוות שהם ו׳ ,מיוסף נעשה יוסיפו .וז ה :״ו שלו םיוסיפו לך״ ,כי לעולם לא נתפרש הזיווג ,אבל עכ״ז יהיה תוספת ב שלי מות הכל[.א]

חסד ואמתאליעזבךקשרםעלגרגרותיך כתבם עללוחלבך<ג.ג ­ ד) .הנה כ תוב :״כי תראה חמור שונ אךרובץ תחת משאוו חדל תמ עזו בלו עזו ב תעזוב ע מו״ .כי הנה נאמר:״ מלכך יבא לך צדיק ונו שע הוא עני ורו כב על חמור״ .כי משיח צריך שירכב על החמור הזה להכניעו .אבל החמור הזה אינו ר אוי להיות נרכב אם אינו מכניע עצמו לשבת תחת השבט ,כי הנה יש חמור המרבריי ש אינו ר אוי להיות נרכב .ועל כןאמר :״כי תראה חמור שונאך״ ,שהוא שונא שהוא חמור — אומות העולם ,שנאמר עליהם :״ב שר חמורים בשרם״ .אבל עכ״ז כשהחמור הזה נכנע והוא רובץ תחת מ שאו — ״כי תראה חמור שונאך רובץ תחת מ שאו״ וגר ,אז :״ עזוב תעזוב ע מו״ ,כי אז הוא זמן להשתדל לתקנם .ב סוד גרים גרורי ם ,מה שלא היה אפשר קודם לכן. וזה נקרא חסד של אמת ,שהוא חסד שעושים עם המתים — אומות העולם שנקראו מתים ,שנאמר עלישראל בהעלותךותם בתוכם ״במחשכים הו שיבני כמתי עולם״ .וע״כ אומר :״חסד ואמת אלי עזבוך״ ,כי אין צריך להעזב מן החסד של אמת הזה — ״וחדלת מ עזו ב לו״ .אלא אדרבא צריך ליש תדל אחריהם ולתקנם .כי כשהוא רובץ תחת מ שאו ונעשה חמור הביתיי .אז :״ עזו ב תעזוב ע מו״ ,כי אדרבא הם נעשים מועילים לי שראל ,כמו שכ תוב :״ו היו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך״ .ועל הזמן ההוא נאמר :״וענקים לגרגרו תיך״, כיהם נקשרים עםישראל כגרגרת לצואר — ״קשרם על גרגרו תיך״ .אבל בסוף הכל י היו עליו ת אחרות ,וינ תנו גם לכתיבה ,מה שקודם לכן לא היה ,כי נאמר :״הקוטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם״ .כי עלזהנא מר: ״וקטפת מלילו ת בידך״ ,כי אדרבא הם מבקשים להוציא ל חוץ מן הלוח הזה שהיא מלכות ,ו עלכן נקראו :״הקוטפים מלו ח״ .והם מביאים הכל למלכות חייבתא שהיא שיחה בטלה — ״עלי שיח״ ,ו אז:״שרש רתמים לחמם״ ,״כי מהאש יצאו והאש תאכלם״ .אבל לעתיד לבא ,מה שהיה ״הקוטפים מלו ח״ — להוציא ל חוץ ,יעשה ״על לוח״ ,כי גםהם יכניסו בקדושה — ״כתבם על באיזה זמן יהיה זה .אלא ״ומצא חןו שכל טוב בעיני אלקים ואד ם״ — זמןגי לוי המשיח .שנאמר בו :״הנה יש כיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד״, וא מרו :ירום מאברהם ,נשא מיצחק .וגבה מיעקב ,מאד מאדה״ר .ועל הזמן ההוא נאמר :״ומצא חן״ ב סוד נח — ״זה ינחמנו״ וכר ,כי גםנח היה ב סוד גואל .״ו שכל טוב״ ,שנאמר בו :״הנה י שכיל״ .ב סוד שכל טוב ,ב סוד משיח בןיוסף ,שנאמר בו :״בן שבע עשרה שנה״ ,י ״ז שהוא טוב .ו אז :״בעיני אלקים ואד ם״ ,בעיני — שנים ,אלו הם אברהם ויצחק ,עיני ה׳ לי מין ולש מאל .״אלהים״ זה יעקב .שנאמר בו ״כי שרית עם אלקים״ ,ונקרא ישראל ב סוד ישר — אל .ואדם זה אדה ״ר .ו אז ינתן הכנה לאו מות העולם ליכנס תחת כנפי השכינה ,ב סוד גרים גרורי ם[ .א]

בטח אלה׳ בכל לבך ואל בינתך אל תשען ( ג .ה־ו) .כי הנה כ תוב: ״לדעת חכמה ומוסרל הבין אמרי בינה״ ,כי הנה מאו״א בא השפע והכח לנוק׳ .אבל עכ״ז אינה מקבלת אלא מן המלך .וז ה :״בטח אל ה׳״ ,כי והו ענין הבטחון שהוא הקשר אמיץ בין זו״ן ,כי כךישי״ט בז״ א !־:סוד מי לוי דמ״ה, כמו שיש בנוק׳ הנקראת חו״ה ,וז הו :״בטח אל ה׳״ ,כי כ 7יי שזה ״בט ח״ יש האחדות הגמור .וז הו :׳׳בכל לבך״ לשתי לבבו ת — ב׳ נו קבין ,כי צריך שתקשר הנוק׳ בז״א ותמתק בקו האמצעי ,כי לאדי הקשר אשר לה באי׳, ב סוד :נוק׳ בשמאלא אתקשרת — ״ו אל בינתך אלת שען״. ואח״כ אמר :״בכל דרכיך דעהו והוא יישר אור חו תיך״ ,כי הנה הדרכים האלה הם בחינות הנוק׳ בגלות ,ושם אין מתגלה כיאם ו״ה של השם ,וז הו ״דעהו״ — דע ו״ה .אבל בזמן הגאולה ,מה שהיה דרך ,נעשה ארח ,ב סוד: ״ארח צדיקים״ ,ומה שהיה ״דרכיך״ נעשה ״אור חו תיך״( ,דע שה) דרכיך .ומה שהיה באמן הדעת לבד — בא מא״א ,ב סוד קו׳׳הי שר״ — ׳׳והוא יישר אור חותיך״ .והנה בגלו ת נעשים הכנות לגאול ה ״בכל דרכיך דע הו״ ,ו אז : ״והוא יישר אור חו תיך״ והצלחה גמורה! .א] [ל הנ חיל א הבי י״ש ואצד תיהםאמל א]( ח ,כא) .מנוחת הצדיקים — בהעלותךכל אהבה .ו ה״ס :״להנחיל אוהבי י״ ש״ ,כי ספירת החסד שול טבו השם א״ל .וי׳ פעמים אל עולה י״ ש .וזה האל הוא שם הכלי של ספירת חסד ,ושם הפנימיות הוא הוי״ה דיו דין ,וז הו :״ואוצרותי הם אמלא״ ,שאמל״א עול ה חכם יראוסדמרעוכסילמ תעבר ובוט ח(י ד ,טו) .השכינה היא יראת ה׳ טהורה ,והיא מלכות .וכבר ידו ע שכל ספירה ישלה סגולה פרטית ,ונמשכת הסגולה ההיא גם בכל שאר הספירות .ו ענין התמונה והד מיון הנמצא בספירות ,זאת היא סגולה פרטית למלכות ,להיות היא שור ש לתחתונים .ו לכן אמרו שאי אפשר לעלו תאו לקבל אלא בה ,ונקראת ״תמונת ה״׳ ,כי היא גורמת הדמיונות בספירות .אבל אין כח בבני אדם לה שיג באורו ת העליונים, אלא במה שהם מתיחסים בעצמם ,פירו ש — שרשים לצורתם .וז הושאומר: ״חכם ירא וסר מרע״ ,שהחכם כמו ש שור שו גדו ל ,שהוא בחכמה ,וד אישיש לו יראת ה׳ ,שנא מר :״רא שית חכמה יראת ה״׳ .וכ שרוא ה האורות במלכו ת — בתחילה אינו עומד עליהם להתפתות אחריהם .ל פישכ שרואי ם בתחילה במלכות ,כמו שהחלק האחרון שבה מלוב שת בקליפות ,שזה כל מלאכת הצדיק ל הציל עשוק מיד עושקו ,מי שעו מדבה הוא בסכנה גדול ה .והחכם ירא וסר מרע ,ו הולך לפנים ו מוצא אורו ת הקדושה ,ומתענג מהם .״וכסיל מתעבר״ — מתחזק ל עבור בחזקה ,וזה גורם שבוט ח.לפי שהס״א רואה שרוצה ל עבוד ,תופס לו בדברים ובפי תויים ,עד שיתדבק בה ,וז ה שאמר הכתוב :״והחזיקה בו ,ונשקה לוו בו׳ מרבדים רבד תיערשי חטובות א טון מצרים ,הטתו ברוב לקחה ,בחלק שפתיה תדי חנו״ אבל החכם אינו כן, שנאמר בו :״וערו םי בין לא שורו״ .נין אל תלחס את לחם רע עין ואלת תאיו למטעמו תיו .כי כמושעד בנפשוכןהוא,אכולושתהיאמרלךולבובלעמך פתך אכלת תקיאנה ושיחתדבריךהגעימים(כג ,ו־ ח) .הנה אמרו רז״ ל :שעת אכילה מלחמה .וז הוכמו שידוע ,ש בזמן שמבררים המאכל צריך שיהיה כוונ תנו לברר ניצוצו תמן הס״א ,להעלותם בקדושה .ולזה הזהיר החכם ״אל תלחם את לחם רע עין״ ,ולא אמר אל תאכל ,לפי שאז הוא זמן מלחמה .וזה שאמרו יז״ל " :שול חנו של אדם מכפר עליו״ ,לפי שהוא דוגמת הקרבן שהיה נקרב עלגבי המזבח ,שב עשן הקרבן היו עולים כל הניצוצות ,שב חטאו הורידם בס״א .ו כןא מרו :״כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים׳׳ ,וו ה היה כשהקרבן ההוא היה נעשה בקדושה שהיה צריך .ואם לאו — היה עושה רע במקום טוב .ו כן שול חנו של אדם ,אם נעשה בטהרה וקדושה ש ציוונו רז״ל ,מכניע הס״א ,ו מגביר הקדושה .מכניע הס״א לפי שאז לוקח ממנה כל הניצוצות הקדו שות הגורמים לה שליטה ,והקדושה מתגברת .ולכן הזהיר החכם :״אל תלחם את לחם רע עין״ ו כו׳ ,שהוא אזהרה לישראל שלא יאכל מן הנכרי, הנקרא רע עין ממש .אף עלפי שהאוכל ההוא נעשה בכל החומרות וגדרו ת ש ציוונו רז״ל ,ל פי ששם יש שליטה גדול ה לס״א ,ואינם יכולים לע שות מה ואומר הטעם למה נקרא רע עין ,ו אומר :״כי כמו שעד בנפ שוכן הוא״. שר״ל כמושישלו השיעור בנפ שו ,היינו בפנימיו תו ,כן הוא ,ש אין לו אלא כדי חיותו ,ולא יותר ,ולז ה נקרא דע עין .״ו אכול ושתהיאמר לך״ ,שכך הוא -להראות שישלו יותר מערכה .״אבל לבובל עמך״ ,וגור ס שפתך שאכלת ,שהם אותם הניצוצות שביררת ,סוף סוף תקיאנה — תחזירהו לו .״ושי חתד בריך הנעימים״ .זו הי הברכה שמברכים קודם האכילה .שהיא הבירור הצריך .וכ ש הניצוצות אינם עו מדו ת כקדושה .נקרא שהברכה היא לבטלה .וז הו :״ושיחת דבריך הנעימים״ .אבל כשנהנה מן האכילה של טוב עין ,עושה כל הפעולה הצריכה ,וני תן שכר גם לאיש שאכל מ שלו -״ טוב עין הוא יבורך״ ,אל תקרי י בורך אלא יברך• 1י] אסתכתושאתה אוי לבמכתשב תוך הדי פותבעלי,לא תסור מע ליו אולתו <כז ,כב) .הנה נאמר :״וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ,ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב״ .ור״ל שהם ד׳ קליפות ,ש הג׳ רא שונו תהםרע ג מור ,ו הרביעי תשםיש מעורב טוב ורע .ושם הצדיק צריך שיברר ממנה כל הטוב שיש מעורב בתוכה .ו אומר :״רוח סערה באה מן הצפון״ ,והטעם הוא מפני שנאמר:״מצ פון תפתח הרעה״ וכר ,ששם יש הרע .והקב״ה רוצה שלעת״ל — שבמקום שהם ״א מתחיל ל שלו ט בעול מות .שמשם תתחיל לבו א מפלתו .ו הג׳ רא שונות הם קליפו תג מורו ת .אבל נוגה אינה כיאםלבוש אליהם ,שיו כלו לקבל חיותם מן המקום העליון .כי אםלאכן ,לא היו יכולות לקבל השפעתם ,כי הןרעג מור .וז ה :״ונגה לו סביב״ ,שס״מ ישלו נוגה שהיא לבוש אליו — ״ונגה לו סביב״ ,דייקא .ו מ מנו הצדיק מברר ,ו השאר אינם ראויי ם ,כי אם להסקה בעלמא. ואומר :״אם תכתוש את האויל במכתש״ .שזה מדבר על הצדיק המברר. שאם יכתוש אלו הג׳ קליפות רא שונו ת .שנקראות אויל .מפני שהם רעג מור ל שון ניוו ל .״במכת ש״ זהו הצדיק המברר .שהוא כותשם כדי ל הוציא מהם האורות והקדושה שיש בתוכם .״ב תוך הריפו ת״ ,זאת היא קליפת נוגה שנקראת הריפות ,מפני שבה ישגםכן הטוב .ו אומר ,שאם יערבם ביחד להוציא האורות הקדושה ,עם כלזהלא תסור מ עליו איול תו ,מפני שהם רע ג מור ,ו אין בהם טוב כלל וכלל .ני] תנו להמפריידיהויהללוהבש ערי םמעשיה(לא ,לא) .הנה רבו תינו ז״ לא מרו :לא הגלה הקב״ה ישראלל בין האומות אלא כדי שיתו ספו עליהם גר׳ים .וז ה שאמר הכתוב :״תנו לה״ ,שהקב״ה אומר לס״מ ולי לי׳ תנו להאת הגרים מפני שהם מפרי ידי ה ,שהגרים האלה הם שלה .וא ח״ב או מר: ״יהללוה בשערים מעשיה״ ,שכשאתם תתנו להאת הגרים ,אז כשיבואו לירו שלי ם יהללוה ב עבור מעשיה שאסף את הגרים .ולא יא מרו שבא לגלו ת מפני העוונות ,אלא ב עבור הגרים ,״וי הללו ה בשערי ם מעשיה״ .נו) [ הילבלעויק אנו מב טנו יר שנו א ל]( כ .טו) .אותיות ח״ק בהם או חזת הס״א .ח׳ — כי הוא הוד .ק׳ — כי בנין הס״א נעשה מן הג׳ או תיו ת האחרונות שהם ר׳ ש׳ ת׳ ,ר׳ הראש ,ש׳ הגוף שהם הג׳ קוים ,ת׳ הרגלים ,ז הו בנינה .ויניקתה היא מן האות הסמוך לה והיא הק׳ .וז הומהשא מרו בזו הרפ׳ תצא :שבכל פסוק מן תהלה לדודיש הו׳ חוץ מאלו הב׳ שמתחילים בח׳ וק׳. ו פירו ש הענין הוא .כי בכל הפסוקים יש הו׳ ממש באמצע הפסוק .ו ב אלו הב׳ לא( ,דו קותשכח).וה סוד הוא .כי הר הוא ת״ת והוא הבטן .וכל הני צוצץ שיונקת הקליפה מן הקדושה אינם מתפשטות אלא עד בטנם של הקליפות. כמ״ש:״מב טנו יורי שנו אל״ .וכ ש מגיעו ת לשם חוזרות ומקיאות אותם ל חוץ. לכן ב אלו הב׳ פסוקים שלח׳ יק׳ שמהם יוקנות הקליפות אין בהם ו׳ באמצע. כי אינו נחשב הבטן של הקליפה .כיון ששם הקדושה אינה מתפשטת מעולם. וה״ס :״ חיל בלע ויקי אנו״ .וכ אןנרמזגם הב׳ או תיו ת :ח׳ בחיל ,ק׳ בויקיאנו, שהיא האות הראשונה השרשית של קאה .ש כיפעלאדםישלםלוובארהאישימצי אנו( לד.יא) .כי בדרך שאדם הולך בעולם הזה בה הולך לאחר מיתתו .ו אותו העון שעשה בעו ה״ז בב חיר תו.ואז הוא לו לעונג .או תו העון עצמו מתמיד ועוש ה בגיהנם .אבל בעל כרחו שלא ב טוב תו .תה הוא הצער היותר גדולשי כול להיות לו.ולפי ששמ שון הלך אחר עיניו ,היה ר אוי שיעשה כןגם אחר מיתתו בעל כרחו, והקב״ה ריחם ע ליו ונתןלו העונש הזה בעו ה״ז כדי לתת לו מנוחה לעו ה״ב. והוא מהש ארז״ל :״וי היטוחן בבית האסורים״ .מל מד שכל אחד ואחד הביא לואשתו לבית האסורים כדי שתתעבר ממנו .ו ענין זהאו מרו הפסוק בהדיא : ״ציה גם חום יגז לומימי שלג ש אול חטאו״ .כי מי שגונב וגוז לב חייו גם במותו יגזו ל ,אלא שב חייו גזל מעות אומ מון להנאתו ,ושם יגזול .אם בגיהנם שלאש — אש ,ואם בגהינם של שלג — שלג .וז ה אליו לצער גדול ולכפרת עונו תיו[ .א]

*הנ הנאבהמותאשרעשיתיעמךו כו׳( מ ,טו־לב) .דע כי אלי הו הוא יקדים לכפו ת הס״א ול הכין לגאולת י שראל .ומזה מדבר הקב״ה בכאן .כי הבהמות האלה הם מדריגו תשל ס״א ,כ מו שמפר ש אח״כ על לוי תן.וכאן הוא מבטיח ,שיהיה יום שהס״א תתרצה גם היא ב מזון הראוי להחיותה לבד .כי עתה א מרו רז״ ל :אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה שלב שר, אבל לע תיד לבא כ תיב :״ואריה כבקר יאכל תבן״ .וז השאומר :חציר כבקר וב היות שהס״א ממשכת כחה מאחורים הקדושים ב סוד :״והיתה הרשת עד חצי המזבח״ ,וממראה מתניו ולמטה כמראה נחשת .ו לכן :הנה נא כחו במתניו ו אונו ב שרידי בטנו. וא מרו ז״ל :חויא ז קיף זנבא וא טיל ארסא ,וזה שאומר:י חפץ זנבוכמו ארז גידיפ חדיו ישו רגו ,מל שון — ״י ש תרגו עלו עלצו ארי״. ברזל הוא כח הס״א היונקת מן הקדושה ,ו לכןאמר :עצ מיו ,כלו מר פני מיו תווכהו ככח ברזל — כמ טיל ברזל. הוא ראשית דרכי אל — ב סוד קליפה קדמה לפרי .וז ה גורם שכל מעשי התחתונים לאי היו אלא הכנה .אבל הכרתת הס״א לא תהיה אלא מהקב״ה שעשאה ,העו שויגש חרבו — להכריתה. וגם לטעם אחר איאפשר לבני האדם להכניע ס״מ לג מרי ,מפני שאדרבא קלקלו תחת היותם מתקנים ,כי בול הרים ישאולו — מוסיפים כח .וכל חית השדה ,שהם אומות העולם .יש חקו שם ,בעבוד ה זרה ,ב סוד :׳׳וי קו מולצ ח ק״. וב היות שס״מ מתפאר להיות גם הוא תחת צל הקדושה ב היו תו תחתיה, ובזה הוא בוט ח ,או מר :תחת צאלים י שכב .וגס היות נסתר משה בס״א ,ב סוד: ״ותשם ב סוף״ ,גורם לס״מ תוקף ו חוזק — בסתר קנה ובצה ,כלו מרבמי שנסתר בקנה ובצה. אבל אעפ״י שהוא תחת צל הקדושה שסוככת למעלה — יסוכהו צאליס, יש הצל שלו שמפסיק בנתים שלא תגיע לו הארה גדול ה — צללו .אלא מנ״ה הוא יונק מעט — יסבו הו ערבי נחל ,ב סוד ב׳ בדי ערבות. והנה הס״א עושקת את הז״א שהוא נהר ההשפעה — הןיעשוק נהר. ועכ״ז איננה כלכךבח פזון לע שוק ,כי בוטחת בחלקה ,הגלות הזה שהוא ירדן — יבטח כי יגי חירדןאלפיהוו מרו ב תאותו בעיניו יקחנו .מורה אל הירדן. וב היות האף דס״א יוצא בעולם בפותחה את נחיריה הסתומים ,על כן ב מאורעו ת הרעות ,כשמתפשט האף הזה ח״ו ,נקרא שנוקבת נחיריה להוציא האף הזה — במוקשים ינקב אף .אבל לע״ל ,הגלות הזה שהוא כלכך הנאה לס״מ ,היה אמצעיות להכניעו ,כחכה שהדגים רצים אחריה ובה נאחזים — תמשוך לוי תן בחכה .ו חבלי משיח ישקיעול שונו ,שעתה ,בו מלחך אתישראל שהם ירק השדה — וב חבל תשקיע ל שונו. וצריך ג״כל חזור ולסתום נ חיריו שמהם היה יוצא האף — התשים אג מון באפו .ו ענין היות ישראל נתונים למכים נו קבו בחוח — וב חוח תקב ל חיו, ב סוד :״י תן למכהו ל חי״ .יעקב הירבה אליך תחנונים אם ידבר אליך רכות ,כי תשתעבד הס״א תחת הקדושה בכח אליהו ,כ מוש פיר שנו כבר למעלה .עד — ״וב חוח תקוב היכרות ברית עמך תקחנו לעבד עולם ,כי הס״מ ,הטוב שבו יהיה ל עבד משרת ומו עיל. התשחק בו כצפוד כמו שאמרו ז״ל:ש היו שולחים אותו לפרקמטיא ו הולך ושב ,אבל עםכלזהמ צבו יהיה בתחתית כל העולמות — ותקשרנו לנערו תיך — בי״ע. ואז תועלת יהיה לאדם ממנו ,עד שיכרה ממנו כמו מבאר ,מים — י כרו עליו חברים .אבל עםכלזה לעולם יהיה הוא מתחת ,ו אךמי שיכרה ממנו י היו עליו .הפך מה שמבאר העליון ממשיכים מלמעלה למטה .והנה לעתיד לבא התלמידי חכמים יק שרו בקדושה לג מרי ולא יהיה להם שייכות בו ,אלא : י חצו הו בין כנענים — מי שנתעסקו בפרקמטיא בגלות ,להס יהיה תועלתו התמלא ב שבות עורו ,למתקו ולהכניע הרע שבו ,שהוא העור שפו שט ל שבע שנים ,בכח אי׳ שהיא סוכה ,וכך אמרו ז״ל :שהקב״ה נותן לאו מות העולם מצות הסוכה .ובצלצל דגי םראשו ,כי הצל לא יהיה עליו אלא ב סוד מטי ולא מטי .ולא ימשךלו אפילו ב מדריג תו העליונה — ראשו ,אלא מן היסוד שהוא דג ,א״כ אין לפ חוד ממנו .שיס עליו כפיך ,ב סוד :״שלח ידך וא חוז בזנ בו״ .ז כור מלחמה אל תוסף — אל תוסף דבר אלי עוד ,כי צריך זריזו ת ולב[ .א! הןתוחלתו נכזב ה <מא ,א־ה .ז) .אין לו עוד תקוה ,אעפ״י שלמראה עינים עודנו ב תוקפו — הגם אלמר איו י טל. כי אין צריך רחמנות — לה שמידו ,כי די לדעת שהקב״ה דיין אמת ולא עביד דינא בלא דינא .ואם כןאם הוא מעורר המלחמה הזאת — לא אכזר כי יעורנו ,ו אינו נחשב כלום לפני הקב״ה — ומי הוא לפני יתיצב. אח״כ — מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא ,בכאן מדבר על אליהו כי הוא שהקדים לכל הנביאים ,הקב״ה רוצה לשלם לו שיהיה גם הרא שון לכפות ס״מ ,וז הו :לי הוא — אליהו. וע״כ אומר :לא א חרי ש בדיו ודבר גבורו ת — על הפעולה שעשה בשיטים .ו חין ערכו — כשמסר נפשובזמן אחאב. גאוה אפיקי מגנים סגור חותס צר .דע כי סוד גאוה הוא היות האור מתגלה ככל חלקיו ,וזה התפארות שלו .וז ה :גאוה ,והנה כשנחלי ההשפעה שבי סוד שהם אפיקי מגינים נכנסים ומ שפיעי םבי סוד נוק׳ ,והוא כש היסוד נכנס במלכות ונסתר בו — סגור .וי סוד נוק׳ היא חותם הנעשה מאי׳ .וגם צר שהוא פ״ר — ה׳ גבורו ת מנצפ״ך .וזא ת היא גאות היסוד להיות סגור בתוך חותם צר[ .יעקב]

שידה שירי ם(א ,א) .שלמה עשה ג׳ ספרים :שיר השירים — ב סוד הזיווג .ו כדי להתחזק הזיווג צריך שי היו נקשרים כלב חי׳ הפנימיו ת וה חיצוניו תביחד .ול כן עשה מ שלי שהוא ב סוד פנימיות ,ש הפנימיו ת נקרא משל ,שהנביאים אינם מסתכלים בו אלא ב סוד משל .וקהלת הוא ב סוד חיצוניות שהוא ד ברי העולם .ולכך עשה אלו הב׳ ספרים ,ל חבר פני מיו ת ו חיצוניו תביחד ,ובז ה נתחזק הזיווג .ו הוצרך שיהיה בןדוד ,הסוד הוא ,דו ד הוא ב סוד מלכות למטה ,וכל תי קוניו היו לתקן המלכות ,ו הוצרך שיבא שלמה ששרשובי סוד אבא ,ב סוד מלך שהשלום שלו ,לחזק כל תיקוני דוד.ב סוד: ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״ ,ולכך מלך שלמה — לחזק כל תיקוני דוד. ואדוני ה היה התקשרותה באי׳ ,וז״ ס ״אדוני ה״ — אדוני ה׳ ,אדוני היא המלכות שהיא מקושרת עםה׳ שהיא אי׳ .והיה אומר ,אדרבא צריך אני ל מלוך כדי לחזק תיקוני דוד שהיא מלכות — באי׳ ,שז ה כללו ת התיקון לחבר הב׳ נו קבין ביחד ,ב סוד ״ מי זאת״ .והאמת הוא ש הוצרך ל מלוך שלמה כדי לחזק תיקוני דוד במדריג היותר עליונה — באבא .כמ״ש. ועתה נתן שבח לנוק׳ ,ואמר — שהיא נקשרת ב אי׳ [וב ה׳ דיל ה] ,ובכח זה השבח חזקה באבא .וז ״ ש:״ שיר״ שהיא מלכות .שהיא נקשרת [עם]

״השירים״ שהם הב׳ קשרים שאמרנו שישלה למלכות .שהם ״ שירי ם״ ,שכל נוק׳ נקראת שיר .אז :״א שר לשלמ ה״ .חיזקה באבא כמ״ש .ומזה הטעם שהוא בי סוד אבא וש חכמ תו קבלה משם .נאמר ע ליו :״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה״ — בנביאים לאקם אבל במלכים קםו מנו שלמה .ו ע ליו נא מר: ״ויחכם מכל האדם״ .והסוד הוא .משה שרשו ג״כ בי סוד אבא ,אבל נבו אתו קבלה מלמטה שהם נ״ה ,ושלמה קבל חכמתו מאבא כמ״ ש.ב סוד :״ו ה׳ נתן חכמה ל שלמ ה״ ,ו עליו נאמר :״חכם עדיף מנביא״! .ב] יש קני מנשיקותפיהוכיטוביסדודיך מיין( א ,ב) .מה שיש לדקדק בפסוק הזה הוא .ש חציו מדבר שלא לנוכח וח ציו לנוכח .שבתחילה או מר: ״י שקני מנשיקות פי הו״ ,שלא לנוכח ,ואח״כ ״כי טובים דודיך״ .לנוכח .ו עוד — מהו זאת הה׳ שב״פי הו״ .אבל הענין הוא ,שהשכינה היא ה׳ של השם הקדוש הויה ב״ה ,ושם היא כל אחיזתם של החיצונים ,וז הובזמן שנשארת לבדה .שהאותיות הראשונות מסתלקות ממנה .שב אותו הזמן נאמר בה: ״איכה ישבה בדד״ .כלו מר איך ה׳ ישבה בדד .ו לכן אומרת ״י שקני מנשיקו ת שיי השירים פי הו״ ,ל פי שאהבה הוא סוד רדיפ ת המאורות ,והם הנשיקין .כידוע ,שהולכים א פילו ב תוך הקליפות ,שעל זהא מרו :אהבה מקלקלת את השורה .ו אומר ת שי ה״ו של השם יתחבר בה .שהיא ה׳ ,ת הו שהכתוב אומר — פיהו ,ולא פיך. וגם בה׳ .שר״ל שיתחבר י ה״ו עם הה׳ ,ולא ינתן מקום לחיצונים להתאחז בה. ואומר :״כי טובים דודיך מיין״ ,היין הוא סוד הגבורה ,ובה יש מקום ל חיצוני םל העיז ול החציף נגדה .אבל בשם הוי״ה ב״ה ,שהוא אור פ שוט .אין להס כחלע מוד נגדו כלל ועיקר[ .י]

שחודה אני ונאוה (א ,ה־ח) השכינה היא מתחלקת ל שתי ב חינו ת: שכינא עילאה ושכינתא תתאה .מצד הבחינה עילאה שםלאיש שום דבר שפוגם בה ,והס״א אינה מתאחזת בה כלל .אבל מן הבחינה תתאה ,שם, ב עבור העוונות שלישראליש הקליפות שמתאחזים בה ,אבל ב חרן .וזה מה שאו מרת :״שחורה אני ונאו ה״ ,שחורה למטה ,נאוה למעלה. כאהלי קדר ,י ש לדקדק מפני מה אומרת יותר כאהלי קדר ,היה להלומר כפחם ,או דבר אחר .אלא ודאי חז״ל אמרו :אהלי קדר ,מב חוץ שמרטו טין ומבפנים אבנים טובו תו מרגליו ת .כך השכינה ,וד אי מצד הבחינה תתאה, מב חוץ הקליפות מתאחזים ,ונקראת כמו שחורה .אבל מצד הבחינה עילאה היא נאוה כיריעו ת שלמה ,שהוא המלך שהשלום שלו. ״אל תראוני שאני שחרחור ת״ — אל תניח לראות לי מפני השחרות שלי. מפני שזה השחרות אינו ממני ,הוא ב עבור העוונות של ישראל ,שהם כמו השמש מתחמם ,כך היצה״ר (מתחמם) [מחמם]

האנשים לע שות העוונות. ״בני אמי נ חרו בי״ ,בני אמי אלו הם הפרצופים ,ב סוד ״וינו עו אמות הסיפים״ ,שרצה לומר — משענים ,שבהם תלוי כל ההנהגה ,והס משפיעים לנוקבא ,״נחחי בי״ — הניחו אותי בסוף הכל. ״ ש מוני נוטרה הכרמים״ ,ש מו אותי לש מור את הפרצופים ,שלא יתאחזו בהם הס״א .אבל הפרצוף שלי לאיש שוס אחד ששומר אותו שלא יתאחז בו הס"א — ״כרמי שלי לא נטרתי״ וד אי. ״הגידה לי שאהבה נפ שי״ ,כל זה אני עשיתי לטוב ,מפני שאם אין אתה היית באחרונה ,איכה היית יכול ה לילך ב תוך הגלות כדי לרעות אתי שראל. ” איכה תרביץ בצהרים״ ,לברר מןכל האומות את הטוב שלהם .ו כלזה בדי שי כול לבא הגאולה ,מפני שלא יכול לבא הגאולה כיאםכ שיתוקן הכל .תה סוד קליפת נוגה. ״שלמה אהיה״ — לשלם אהיה ,וזה מה שאמרו רז״ל :כל תיבה שצריכה ל מ״ד בתחילתה ,הטילה ה״ה בסופה — לשלם אהיה ,מפני שהיית כעוטיה ב עבוד י שראל. ״אם לא תדעי לך היפה בנ שים״ ,אם אין אתה יוד ע להיות נאוה גם למטה בסוד שכינתא תתאה ,״צ אילך בעקבי הצאן״ ,לך לר שעים שלישראל .שגם הם מלאים מצות כרי מון ,ור עיאתי שראל ,שב סוף הכל תהיה על משכנות הרועים ,שתהיה עטדא ברי שא ,״על מ שכנות הרועי ם״ וד אי1 .י] נ שכי מהלכרמים וגו׳ <ז ,יג) .דע שיש שני כרמים :כרם ה׳ צבאו ת בית י שראל והיא נוק׳ ,וכרם דס״מ ג״כ ,ב סוד :״ סורי הגפן נכריה״ .ועל זהנא מר: ״ ש מוני נוטרה את הכרמים״ ו כו׳ .אבל בירור הכרמים האלה נעשה בכח ובזכו ת ההשכמה ,וז ה סוד בוקר דאברה ם'.ו אז :״נראה אם פרחה הגפן״, להשגיח על נוק׳ שהיא גפן ,להפריחה בכח ה׳ גבורו ת מנצפ״ך שהם פ״ר. ואח״ב להמ שיך גם התיקון למטה לצדיקים שלישראל ,שהם ב סוד סמדר, ענבים שאינם מבו שלו ת היטב — לפותחם ,וז הו :״פתח הסמדר״ .וא ח״כ להאיר לעמיהאח ג״כ ,להוציאם מתחת הארץ ,ב סוד :״י ציצו מעיר כעשב האח״ .״הנצו הרימונים״ ,ב סוד :ריקנים שבך מלאים מצות כר מון .ו אז :״שם אתן אתדודי לך״ ,ב סוד זיוו ג .יעקב [ד! לישועתך קוי תיה׳ — וחפץה׳בידויצליח ויהיבימישפוטהשופטיםויהידעבבארץוילךאיש מבי ת לחם י הוד הלגודבשדימואב הוא ואשתוו שני בניו .הנה ידו ע לכל אשר שם אלהים בלבו רוח חכמה ודעת ,כי נשמת דוד המלך היתה מלוב שת בקליפת מואב ,ועם רות — יצאה .כי גםעלזה נאמר :״מייתן טהור מטמא״ .הן המה מח שבות הבורא ות חבולו תיו בהנהגת עול מו להביא אתכל פועל לדרך הישרה .וכל מעשה ה׳ ילכו נתיבות ,הגם כי בארחות עקלקלות .כי עלזה כתוב :״מגלה עמוקות מני חשך ויוצ אל אור צלמות״ .כי כזה לכל הנשמות הגדולו ת קרה ,בלכתם ל תוך הקליפות ל שלול שלל ול בוז בז.וכן הוא למשה ול שני המשי חין בגלו ת הזה ,כי בקליפו תירדו אחרי השכינה ,והנם מדוכאי ם ב חבלי עוני ,לז כותאתישראל .ועל זה הכתוב אומר :וי היבימי שפו ט השופטים — ״עת אשר שלט האדם באדם לרע לו״ ,וינ תנו בני ישראל תחת ידי עושקים ושוסים ,הם השופטים אשר הפקיד אלהים עליהם ליסרם, ככ תוב :״ שופ טיםושו טרי ם תתן לך״ — מדת הדין .״בכל שעריך״ — מדה כנגד מדה ,ש עור כנגד שעור .״א שרה׳ אלהיך נותןלךלשב טיך״ ,לכל שבט ושבטכר אוי לו .אמנם :״בנים אתם לה׳ אלהיכם״ ,על זרע הקדש נאמר :וכל אויביהם אשר עברו חוק ויכום שבע על חטאתיהם ,לא באלה חפץ ה׳ ,כי אם : ״ו שפטואת העם מ שפט צדק״ ,והם במקום המשפט שמו הרשע .אמנם ביום חבו שה׳את שבר עמוישיב עמלם בראשם ,וי א כלו מפרי דרכם ,ומרעתם י שבעו .ולא זו בלבד כילאלישראל לבדם האור חשך ,כי גם בארצם שונאים שלטו ,ותהי הארץ שממה ,הה״ד :וי הי רעב באח — ״ו שממו עליה אויביכ ם״ .משה ראשלישראל אשר בעדם מסר נפשו למות ,בראשם יצא — וילךאיש — ׳׳האיש משה גדול מאד״ .מבית לחם יהודה — יוצא ממקום קבלת השפע — ״לחם מן השמים״ ,הבא מיהודה — מדריגת מלכות .לגור — באשר ימצא ,ה ה״ד :לגור ב שדי מואב .ו א חריו יצתה כנסת ישראלו שני המשיחין .הוא ואשתו — כידוע משה בעלה דמטרוניתא .העומר ברא ש המשיחץ ,תרץ משי חין רמשה על גבי הן .הנה הוא מלך ,אשר עליו נאמר: ״וי היביש רון מלך״ .ולא לו בלבד — כי למלך המשיח הכין מאז — ושם האיש אלי מלך — ב עבור המלך .ושם אשתו נעמי — כנסת ישראל, שכתוב בה :״מה יפית ומה נעמת״ .ו הנו מחבר שני המשי חין י חריו — ׳׳בהתאסף ראשי עם״ ,ככתוב על שני המשיחץ :״וקרב אותם אחד אל אחד״, אחד זה משה שהוא עץא׳ ,מ׳קום ש׳י פול ה׳עץ ר״ת משה .על כן :ושם שני בניו מ חלון — זה משיח בןדודשבו מחילה וכפרה — ״והיתה מנוחתו כבוד״ .ו כ ליון — משיח בןיוסףשבוי קבלו אומות העולם — ״כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצו תיך שם״ .והנם מתחברים י חדיו יהודה באפרים — אפרתיס — אפרים .ביהודה — מבית לחם יהודה .מי ברא שבןישי בראש ,״ו מימי יהודה יצ או״ .ויב או שדי מואב — בגלות .וי היו שם — עדעת קץ .הרא שון להתחלה — משה — וימת אלי מלך איש נעמי — ״וימת שם משה עבד ה׳ ב ארץ מואב״. ותשאר היא ו שני בניה — שני המשיחין .וי ש ארו שניהם לבדם בשדה אדום לברר ,כי משה תשש כחו כנקבה בעה״ר .אז כגבורים למלחמה ,שני המשי חין מת חילין להעלות כלניציצי הקדושה מתוך הקליפה איש לעברו ,משיח בן דודלצד הפנים ,ו משיחבן יוסף לצד העורף — וישאו להם נשים מואביו תשם האחת ערפה ושם השנית רות וישבושם כעשר שנים — אלף יו מין ד חול .והגם כי משה נחלש .בהעלם — להם עוזר, כי מ׳ו אביו ת ש׳ם ה׳אחת ר״ת משה ,אבל באריכות הגולה גם שניהם נחלשו — וימותוגם שניהם מ חלון ו הליון ותשאר האשה מ שני ילדי ה ומאי שה .אז נאמר :״וירא כי אין איש״זה משה ,״וישתומם כי אין מפגיע״ מןהמשי חין, ״ו תושעלוזרועו וצד קתו היא סמכתהו״. זה שהכתוב אומר :ותקם היא וכלותי ה — מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ,״בזע ת אפך תאכל לחם״ .ות שבמ שדי מואב — לשוב לאדמת הקדש — ״עד שובךאל האדמה כי ממנה לוקחת ,כי עפר אתה ואל עפר ת שוב״ הרי חז״ל א מרו :אדה״ר ממקום כפר תו נברא מעפר המזבח ,וי שראל הקרויים אדם בדין הוא ששמה ישובו .כי שמעה בשדה מואב — עודם בגלו ת ,הקב״ה המגלה עמוקות מני חשך ,ולכל בני ישראל יהיה אור מ שמיע קול מבשר — כי פקד ה׳ אתעמו לתת להם לחם, ותצא מן המקום אשר היתה שמה — בהשלים קץיצאו בני ישראל ממקום גלותם ,זאת היא נעמי השבה מ שדי מואב ,שדה אדום .״ויעבר מלכם לפניהם״ — משה ,א שר אתם גלה ועמם היה ,וז ה שמ״ה שהוא מש״ה. ובלכתה ילכו הגרים הנגררים אחריה ליהנות מכבוד הו מרב טוב אשר נצפן לנו — כי אתך נ שוב לעמך — כיזו היתה מחשבת שכם החוי ו היינו ״לעם א חד״ .אמנם לאאישאלויכזב ,וגם נצח ישראללאי שקר ולא ינחם, ובעמו אשר בחר ישוב עוד ויח פוץ ,ולא בגויי האח — כילחו טבי עצים ושואבי מים נתנו ,ו בני נכר אכריכם וכורמיכ ם .והנשאר י היו למס עובד. ו מבי אי מנחה מדי שנה בשנה .וממלכותיהם תעקרנה .ותחת נגידי עםקדש י שבו ,אשר יפ קוד עליהם מלך המשיח כיום מועד .ו בע בור זה ,נעמי — כנסת י שראל ,המדברת עמם ,כשתקרא להם ל שלו ם ,אליהם תודיע — כיאם תחת ממשלתם י שבו ,ול מצו ת שני המשי חין יע בודו .ולא יהיה להם עוד מלך — י קובלו בסבר פנים יפות .אמנם אםח שוב יח שבו לש מור את מצות ה׳ ,גוי גוי תחת מלכו ו שריו ,לא בזאת חפץ ה׳ ,כי אחרי עבור זעמו מעל בניו ,ידכא תחת ידם כל אצילי אח,ו מלך אחד יהיה לכל בשר ,בן ישי בראש ,ותחת ידו אפרים הבן יקיר .ועל העת הזאת נאמר :״כי חלה גם ילד ה ציון את בניה״ ,ו אין חדש תחת השמש ,ו איך יצאו מתוכם אחרים ל מלוך על האומות ,הגם כיי היו ע בדי ה׳ — העוד לי בנים במעי ו היו לכם לאנ שים .אם כן [ איפוא]״אז אהפוך אל עמים שפה ברור ה לקרוא כלם בשם ה׳ ולע בדו שכם אחד״. שובנה בנותי לכן כי זקנתי מהיות לאיש — רע ובליעל ,א שרעלעם קדו ש נתיצב כל הגלות .אמנם כי אמדתי ישלי תקוה — לאחריתך״ .גם הייתי הלילה לאיש — ״ה׳ איש מלחמה״ המגלה זרועועל עמובא שון לילהואפיל ה לגאלם .וקשים גרים לישראל כספחת ,על כןלא י קבלו אותם לימות המשיח כימרלי מאד מכס — כספחת .כי יצאה ביידה׳ — יד החזקה עלישראל נגלתה ולארצם ישו בו. ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה .ביו םבא גוג על אדמת י שראל .כ צרוף כסף ב תוך כור י תלבנו רבים אשרלא מבני ישראל המה ,הן המה הגרים הבאיס מן הארצות ,ו אז ערפה תפרד מעל עט קדש ,וי שובו הגרים המתיהדים למראה — לעמם ולמולדתם .באמרם :״הנה שב העפר עלהאח כשהיה״ .ו עודכלימיהאח כתמול כשלשם י היו — גוי גוי תחת מלכו ו שריו. וישראל מדוכאי םב חבלי עני .אמנם ה׳ הצדיק .אם זו נגלתה עלעם קדש .לא עוד יעזב ם,ומי כהחכם ויר אאתדברה׳מן הגרים .לא ישובואל עמו .כי עם בני ישראל יהיה ,והגס כי הנה עםבא לה׳ וחולק שלל העיר בקרבה .בזה י חפוצו ,תחת עזבם עבוד תה׳ — אל תפגעי בי לעזבך ל שוב מאחרי .ואם יצא חצי הציר בגול ה — אלאשר תלכי אלך .ואם הנשים תשכבנה — באשר תליני אלין .כי אלה הם כשרים .וכל לבם לחסות תחת כנפי השכינה — עמך עמי ואל היך אלהי .וב היו ת מדת העמים הצובאים על ירו שלי ם משונה ״המק ב שרו ו הוא עומדעלרג ליו״ ו גו׳ — באשד חמותי אמות .והקבר יותרעל לבבם חקוק ,כי נשמת ישראל נקשרת בשרשה — ״והרוח ת שוב אל אלהים אשר נתנה״ — ושס אקבר .כה יעשה ה׳ לי — בריה חדשה — גר שנתגייר כקטן שנולד .וכה יוסיף — ויתרא חיו יתו ספו על בית י שראל .כל זה בכח חמשיס שערי הבינה אשר למשה מתברר .א שרבוכ תיב :״וי פןכה וכה וירא כיאץאיש״ — גר צדק יוצ א מור צי .כי המות — אשר הוא טוב מאד ,י פדיד — מברר .אוכל מתוך פסולת — ביני ,פסולת מתוך אוכל — ובינך. ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה — אלה הםידיעשו המתחברים עם יעקב ,״חזקוזים רפו ת וברכים כו שלו תא מצו״ — ״כל הברכים אשרלא כרעו לבעל״ .ו ת חדל מדבר אליה — כי טובה היא ובה י חפוץ ה׳. ותלכנה שתיה — 0לב אחד לע בוד אתה׳ .עד באנה בית לחם — הנו לחם אבירים .מוצא פיה׳ אשר ע ליו יחיה האדם בעת ההיא .ותהם כל העיר — היא ״העיר היוצאת אלף״ .״וב כל מקום מוקטר מוג שלש מי״ .״ כיי הפך עליך ה מון עם חיל גוי םיבואו לך״ ,כי הלא ״קול ה׳ לעיר י קרא״ :״היתקע שופר כעיר ועם לאי חרדו״ .אמנם כל אשר נשמה ב אפו תאמרנה הזאת נעמי — כי חסרי כל טוב בני ישראל מארצם יצאו ,וכעת שובישובו כבראשונה, מוסר מלכים ה׳ יפתח ,וי אזו ר קמיהם(ב)מתניהם .ו היו מלכים אומניך ,וירי ק עליהם אלהים ברכה עד בלי די .והגם כי בני יעקב בטוב יגי לו .ינקמו מאויביהם — אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא — כי אחרי שוך חמת המלך מעל בניו כי המר שדי לי מאד בידם ינתנו כל גויי האחלעשות בהם כרצונם. ב עבור זה :קראן לי מרא. אני׳ מלאה דלכ תי — הוא מלאה הוא אלהים .ו מדו ע אלהים שופ ט עליה ,נטה ידו בצאתה מירו שלי ם.אץזהכיאס ״נשקד עול פשעיה בידו״. וריקם השיבני ה׳ — כיב חסדו חשב מחשבות לא ידח ממנה נדח .ו מדי בואה תאמר ב שיר ו רון ,״כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגי ע כפי ראה אלהים ויוכ חאמש״ .אמנם עתה ״וכ אור בוקר יזר חשמש״ ,כי הנה כל עוד ענה ה׳ את בניו ,שמאל דוחה וי מין מקרבת — ה׳ ענה בי ,הגם כי שדי הרע לי .ובעת ההיא שם הקדו ש יקוק למואב מתקן ,המואביה — מ א״ב הוי״ה — מ שדי מואב היא באה ,הוא שדי והוא שדי ,״כי תחת בשתכם״ משנה. ולכן ״בארצם משנה יר שו״ .על כן :בתחלת קציר שעורי ם — ״כי לאבח פזון תצאו״ ו כו׳ ,מעלת חג הפסח וחג העצרת י חדיו י חוברו .ובא ל ציון גו אל. ולנעמימודעלאישה — .משה אשר במט הו בקע הים ,הלא זה שריה ממשפחת דן ,אשר יפד האתישראל מיד שוסיהם ,ב היותו שר צבא ה׳ — איש ג בוי חיל .הנו ממשפחת אלי מלך ושמובועז — בו עוז וגבור הלא ירא ולא יחת .וכעת יבקשו גרי הצדק להחזיק בכנף אישי הודי לאמר נלכה עמכם, ככ תוב :״ותבלענה השבלים הדקות״ — מצב בני ישראל בגלותם ,״את שבע השבלים המליאות״ כייא כלו אתכל העמים — ואלקטה בשבלים — כי בתוכם ילו קטו ,בחמלת ה׳ עליהם — אחר אשר אמצא חןב עיניו. ותלך — מארצם וממולדת ם ותבא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים — כי עת הקציר הגיע .וי קר מקרה חלקת השדה לבועז אשר ממשפחת אלי מלך — מה׳ יצא הדבר ,הלא הוא מקרה אחד ,ככ תוב :״כי מקרה האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם״ .ואלהים חפץ בבועז הלזה ,ב עבור זה — ה״מקרה אחד״ בידו נתן ,ככ תוב :״דןי דין עמו כאחד שבטיישר אל״ .והוא קוצר את עומר השעורים — גרי צדק האלה .כעת הש מידו כלר שעי א ^ והנה בועז בא מבית לחם — כי מקור ברכה הוא מאת ה׳ .וי אמר לקוצרים ה׳ עמכם — כל המברך מתברך ראשונה .וי א מרו לו יברכך ה׳ — כי ימלא פיכל בית ישראל תהלתו ,ל אמר :הכה ש אול ב אלפיו .ו ברוך מבנים יהיה דןגור אריה. ״ונודע הידה׳אתע בדיו וזעם את אוי ביו״. ויאמר בועז לנערו — כי מידי בואם לע בוד עבוד תה׳ ,לא לפי רגע ינתן להם מתנה לחסות תחת כנפי השכינה .כי בראשונה תחת העבד הנאמן יוש מו. כי הוא נער שר העולם — הנצב על הקוצרים ככ תוב :״כי ילך מלאכי לפניך ו הביאך אל האמורי״ וגו׳ .״הנה אנכי שול ח מלאך לפניך״ .ל מי הנערה הזאת פירושו :לך יאתה .בעת ההיא הוא מביא אותה אליו וכה ידבר — נערה מואביה היא — מו אבי ולא מואביה נאסרו לבא בקהל ה׳ .וכעת בני ישראל לארצם ישובו,וה חזיקו עשר נשים בכנף אישי הודי ,כי תשש כחם כנקבה, ולא עודיא מרו בע לונו אדונים זול תך .ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים — לקט שכחה ופאה מה שיו תיר עם קדש משבעם ,כי ה׳ אלהים אמת אשר חשב מחשבות לבל תיידח ממנו נדח ,יניח מקום להם להתגדר בו אחרי הקוצרים השפע ,שבע ר צון .ותבא ותע מוד — בנסיונה .לעבוד עבוד ת עבוד ה ועבוד ת משא ,חו טבי עצים ושואבי מים ,תחת היותם בארצם לבטח .מאז — כאור בוקר יזר חשמש לשה פזור הישראל — מאז הבוקר ,ו עד עתה — סוף הימים, הנם עובדי ם ועו שיםאת מלאכתם ,הגם כי מעט היא ,כי בני י שראל עבדו את ה׳ מאז היותם — זה שבתה הבית מעט ,על כןאם באו הלא שמעת בתי — לא י חזרו לע בוד אלהים אחרים — אל תלכי ללקוט בשדה אחר ,וזו הדרך לכו בה — וכה תדבקין עם נערותי .ואם עיניך בשדה אשר י קצורון ,ולא בשדה אחר. הלא צוי תיאת הנערים לבלתי נגעך ,וצמי ת — לקבל הצריך להם .והלכת אל הכלים — כי המה לאיבואואל הקדש פנימה ,כי אםב חוץ יע מודו .ושתית מאשר ישא בון הנערים — כי מירו שלים תצא שארית אל העמים אשר ישובו ל עבוד את ה׳. ו תפול על פניה — כדרך כל העבדים .מדוע מצאתי חן בעיניך — כי חסד הוא להכירני ו אנכי נכריה .והגם כי נכריה היא ,יחשב לה עזבה את עמה ואת אלהיה האיש המת. אשר ע שית את חמותך אחדי מות אישך ותעזבי כו׳ כדרך הנכון .ותלכי אל עםאשרלאזעת תמול שלשום — הלא הם בני י שראל אשר שונאיהם מאסו להכיר אותם וי תנכרו אליהם .ב עבור זה — ישלם ה׳ פעלך כו׳ מעם ה׳ אלהי ישראל — כי בעת ההיא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד .וגם גויי הארץ המתיהדים, מאת ה׳ י קבלו ,ולא ילכו עוד איש בשם אלהיו ,כי עלכל מוצא פיה׳ יחיה האדם ,וג רזאבעםכבשונמרעםגדי ירבץ ,וי דעוכלבשרכיפיה׳ דבר. ותאמר אמצא חן בעיניך אדוני -שריה זה ,הגם כי הוא שר צבא אדני, לנתוש ולנ תוץ ל האביד ולהרוס ,גם הוא על גרי הצדק ירחם ,הבאים לחסות בצל ה׳ ,וי מצאוחןב עיניו .ו מ אויב יהיה להם לאוהב .וינחם אותם וזבדעל לבם .ו בע בור זהי תנו לו תודה ,וי א מרו :כי נחמתני .אמנם לאכל אשר ימלא אתידו יהיה לר צון ,כי חסידי אומות העולם לבדם ירצול עבוד אתה׳ — וכי דברת עללב שפחתך — כילב האומות ירצה ,והשאר יכרתו .ו עלכןלאי היו הגרים האלה הולכים בדרכי אבותיהם אשר לא לעבדים אלא לשפחות ניתנו — ו אנכי לא אהיה כאחת שפ חותיך .וב היו תששלש פעמים כשנה י עלו כל משפחות האדמה אלהרה׳ לקבל מזונם — ויאמרלהבועז לעת האכל גשי הלום — הלא עלזהכ תוב :״ותקרא אתשם הבאר באר לחירו אי״ כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רו אי״ כישם נגלה אליה האלהים ,ו עלכן תבא לבית אל לאכול גם היא את הלחם — ואכלת מן הלחם .אמנם וטבלת פתך בחומץ — כר אוי לעצל ,כי אליה ו קוץ בה ,להם יאתה ,ועבוד תם היא המחמצת. ותשם מר במתוק ,כאשר נאות להם .א שרלאע בדו אתה׳ מלפנים .על כן: ותשב מצד הקוצרים — כימן הצד תע מוד לקבל לחם קל — ויצבטלה קלי. ובהעלותךות כילא הוכנה לקבל מימי קדם ,גם מן המעט — ותאכל ותשבע ותותר. אזיקומו — ותקם ללקט .וגם בין בית ישראל בארצם ישבולע בוד עבודתם — גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה .וגם תורת ה׳ תמימה ,לא ל עון יהיה. להניח להם ילמדו ה. וגם שולת שולו להמן הצבתים ועזבתם ולקטה — אמנם מעט מזער לא כביר ,כי אזלאעלזה יהיה חרון אףה׳עלישראל — ולא תגערו בה .עוד כל ימיהאח תלקט — ותלקט בשד העד הערב .אמנם אינם כיאם שעורי ם ,כי החטים לבני ישראל ניתנו — ויהי באיפה שעורי ם .בימים האלה גםהםי עלו ויבואואל בית ה׳ ובידי הם מנחה — ותשא ותבא העיר ותרא חמותה אתאשר לקטה ותוצא ותתן להאתאשר הותירה משבעה. ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום ואנה עשית — לראות אםיא מרו כחי ועוצ םידי עשה ליאת החיל הזה ,אמנם :י הי מכירך ברוך — הלא הוא שריה זה שאמרנו ,כי כל המברך מתברך .אמנם גםהםידעואתה׳ מקטנם ועד גודל ם,י כירו וידעוכילא גבורתם ,כי אםשם האיש אשרעשיתיעמו היום בועז.ב עבור זה — ברוך הוא לה׳אשרלא עזב חסדו את החיים — הנם עם בני י שראל .ואת המתים — גויי האח.ו מדו עיכוללעשותכלזה — קרוב לנו האיש מגו אלנו הוא — גםגואל נקרא .ב היו תושר צבא ה׳. ותאמר רות המואביה גםכי אמד אלי — כיזהו הדרך הישר אשר י תדב קו על בני ישראל — עם הנערים אשדלי תדבקין עדאס כלו אתכל הקציר אשד לי — כי בזה הנם כריח שדה אשר ברכוה׳ נקשרים .ול איפגעובך בשדה אחר — שדה קוצים .והנה כעת יכלה קציר השעורים ו קציר החטים ,הלא ישוב העפר על הארץ כשהיה ,אם כןגםהםיבקשו מנוחה לע תיד — הלא אבקש לך מנו ח אשד ייטב לך .ובהקרב יום ה׳ יום הדין הגדול ,אז לשריה ניתן לתקן את השעורים הללו ,לזרו ת מהם התבן ,א שרעלזהכ תוב: ״תזרם ורו ח תשאם״ — הנה הוא זור האתגורן השעורים הלילה — כי המתחיל במצוה אומרים לוג מור. ורחצת וסכת ושמת שמלו תיך עליך — להמחות כל מעשיהם אשר עשו. אמנס — וירד ת הגורן — אשרשם הרץ יעשה מכל ילוד אשה .אל תודעי לאי שעד בלו תול אכול ול שתות — כי אין ר אוי יבוא העבד לאכול אםלא אכל ויהיב שכבו וזעתאת המקום אשר י שכב שם — .כי זעו המנוח אשר לבני ישראל יהיה .ובאת וגילי ת מרגלו תיו ושכבת — תחת רגליו ,כי ב שפל י שבו .ו הוא יגזלךאתאשרתעשץ — כיבידו נפקדו .ותאמר אליה כלאשר תאמרי אעשה — הלא זוהי תחלת המחשבה ,באשר תמותי אמות ושם אקבר, להעשות כלהאח שפה אחת ודברים אחדים ,לעבוד אתה׳ שכם אחד .ו תרד ויאכלבועזוישת ויי טב לבו — מאכל ומשתה הנשמה הלא היא תורת ה׳, אשד עליה יחיה האדם .ויבא ל שכב בקצה הערמה — בהגיע כל המעשים לקציהם .אז — ותבא בלט — בכח הטל המחיה את המתים יבו או.ו תגל מרגלו תיו ות שכב .וז הויד יעק״ב האוחזת בעקב עשו .והיות כלזה בגרים נולד מגלות בני ישראלאשר [ הגינו] בעדם ובעד הבאים אליהם — ויהי בחצי הלילה וי חרד האיש וילפ ת .ומז ה נולד — והנה אשה שוכבת מרגלו תיו. ויאמרמיאת — כיכןש אול יש אלו גם לכל אשר ילך לבית עול מו ,לראות אם מכיר את עצמו .ו כאשרת שיב כשורה ,אדי לר צון תהיה ,כי הלא במסור עצמם בזה׳ לבלתי לכת אחדי הבחורים — ואינם יודעי םאםי היו אפר תחת רגלי -אש דל .או אם יתענגו ברוב טוב -ואם ע שיר .וה׳ אלהי ישראל ועמוישמחובם .כי ברו בעם הדרת מלך — כי יוד עכל שער עמיכי אשת חיל ועתה כי אמנם כיגואל אנכי וגם ישגואל קרוב ממני — הלא כ תוב: ״ שרשישיאשרעומד לנס עמים אליו גוים ידרו שו״ כי הכל לו יהיה ,ו מי ברא שבןישי ברא ש,רא שון לכל דבר שבקדושה .ליני הלילה הלא הוא שאריח הלילה ,הנשארה צדי יאיר היום ,וגאול תי שראל שלימה תהיה .כי עוד חזרן ל מועד ,וגוג יבא על אדמת י שראל .אמנם כתום כל הדברים האלה ״וכ אור בוקר יזר חשמש״ — והיה בבקר — ״בקר לא עבו ת״ אלעםה׳ הגאולים .בעת ההיא למשיח בן אפרים יהיה ,אם לתת גאולה הוא אל הגרים האלה ,או אם שריה יגאלם — אם יגאלך טוב יגאל ואם לאיח פוץ לג אלך וגאל תיך אנכי — כי המתחיל במצוה אומרים לוג מור ,ועל כןנ שבע להם לאמר :חי ה׳ שכבי עד הבקר. ות שכב מרגלו תיו עד הבקר -כדרך הנכנעים .ותקם לעלות אלהרה׳ .אמנם כלדבר בהעלם יע מוד ,עדי י שקיף ויר אה׳ משמים כתיב :על אלה אני בוכיה ,עיני עיני יורדה מים כי דחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב ( א ,טז) .כבר ידו עש שבעי ם פנים לתורה ,וגם היותר צרות שיש בתורה הם היותר נחמות שיש ,מפני שהם כ״ד ספרים ,וכול םי היו לעת״ל ,ו א״כ צריך שי היו כולם נחמות גדולו ת .וזה שאומר הכ תוב :״על אלה אני בוכי ה״ ,שהיא הכנסת ישראל שאומרת כך. שהיא בוכה מפני אלה הדברים .וז ה הבכי הוא בכי של שמחה ,וז הו מפני ש״עיני עיני יורד ה מים״ .״עיני עיני״ הם התרין משי חין ,מפני שהיה די שיאמר עיני בלבד ,מהו עיני עיני ,אלא הם התרין משי חין כנ״ל .״יורד ה מים״, מפני שהם ירדואל התורה שנקרא מים ,ב סוד :״ הוי כל צמא ל כול מים״ ,וגם מפני שכבר רחק ממני מנחם ,מפני שראה שהנפש שלי הוא נחמן הצרות .מה תאמר :היו בני שוממים — בני שהם התרין משי חין ,שר״ל עשוהם השוממים מפני שגבר אויב[ .ו]

קומי רני בלילה לראש אשמרות שפכי כמים לבך נוכח פני אדני שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות ( ב.י ט). והנה כ תוב :״כל דםלא תאכלו עלהאחת שפכנו כמים״ .בא וראה ,השכינה בגלו ת נאמר עליה שהיא שוכב ת לעפר ,אבל עםכלזה ,קימה היא לה .כי בגלו תעצמו השכינה מתקוממת ,כי כמה אורו ת נזמנים לה לעת הגאולה, וזהו :״קומי רני בליל ה״ .כי בעת הלילה של הגלות יש הקימה הזאת .ו אמר ״קומי״ ,ולא קום ,כי מורה גםכן קומי מלרע .כי כשם שהקב״ה לאעזב השכינה וישראל — ״בכל צרתם לו צר״ ,כך בקימתה גם הוא יקום .וכל זה נעשה בכח מיתוק עשר ספירותיה בהויה — מה שהיתה באדני ,ועל כן רנ״י הוא י׳ פעמים יקוק שהוא סר. והנה אומר :״בליל ה״ .וכ תוב :״בליל״ .כי שני חלקי הלילה ,הראשונה קשה יותר.ו אין צריך להמתין לעשות התיקונים בסוף הלילה בזמן המיתוק. אלא צריך לעשותה בראשותה .וז ה נעשה בזמןהר שב״י ,שהיתה תחלת הגלות .והנה אמרו חז״ל :של שמ שמרות הוי הלילה .משמרה ראשונה חמור נוער ,שניה כלבים צועקים ו כו׳ ,והנה עלכןאומר :״לרא שאש מורו ת״ ,כי צריך להתחזק על החמור הזה להכינו למשיח — ״עני ורו כבעל חמור״ .וז ה הוכן כבר מאברהם ,ב סוד רמ״ח שלו ,שנאמר בו :״וי חבו שאתח מורו״ .ועל כן החמור מש תעבד תחת האדם ,שנאמר בו :״כ שור ל עול וכח מור למ שוי״, מהש אין כן בכלבים ,שנאמר בהם :״הכלבים עזי נפ ש״. והנה החמור א מרו :ח מורנו ער ,חמור — אחד ,והכלבים הם שנים ,ו אינו אומר :כלב צועק ,אלא כלבים צועקים .אלא בכאן יש סוד גדול ,כי כתוב ב מצרי ם :״ול כל בני ישראללא p mכלב ל שונו״ ,והנה החמור זהו סוד החומריות ,שלז ה מתאוה הס״א .ולא זו בלבד ,אלא כל תאותה — להתלבש ב חומריו ת הזה .וז ה סוד הצלמים ,ועל כן צריך להכניע החמור הזה ,כי הכלבים ,אינם אלא התפשטות ממנו ,והם שנים :ב סוד עשווי שמעאל. וישמעאל נתקן מעט במצרים ,שהוא סוד ישמעאל ,ו עלכן :״לא p r rכלב ל שונו״ ,כלב אחד .והנה עלכן לבני י שמעאל לאיש צלמים .כי הכלב שלהם נכנע במצרים .אבל נ שאר כלב אחר .והוא קליפת אדום .שנאמר בו :״וב שר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב ת שליכון אותו״ ,כי ״ב שר בשדה״ .ז הו [פסל מיכה] שהוא ב סוד :שדה אדום .והקב״ה לא היה רוצה שיהיה מזרע י שראל. וזהו :״לא תאכלו״ — שלא יכלל בפנים .כי אע״פ שיצא ל חוץ ,עם כלז ה ,אם -אחד מן האומות ,לא היה כלכך קלקול .ועל כן הוא אומר :״לכלב ת שליכון או תו״ ,והוא הכלב הנשאר ב סוד עשו .וז הו״ב שר״ .כי בו הס״א גברה מאד ,עד שהיה לה רצונה ,שהוא — להתגשם בבשר ,ועל כן :״ב שר בשד ה טרפה לא תאכלו״ — חומריות יותר קשה .ב שר ממש. והנה צריך להכניע החמור שהוא במשמרה הראשונה — ליל ,משמרה ראשונה חמור נוער .כדי שגם הלילה תהיה נכנעת .משמרה שניה כלבים צועקים .וגם משה נתחזק גם הוא על החמור הזה :״ויקח משה אתא שתו ואת בניו וירכבם על החמור״ .להכניע הכלב דמצרים .ולע תיד לבא מלך המשיח צריך גם הוא לרכוב עלה חמור :״עני ורוכב על חמור״ ,להכניע הכלב דע שו. והנה הכלב הוא לוקק הדם ,ו א מרו :כלב — כלו לב .כי בוד איעלכן הוא לוקק הדם הנולד בלב .והנה נגד החמור דקליפה יש חמור דקדושה ,להכניעו. וזה :״י ש שכר חמור גרם״ ,כי זה ענין ש״י עול מות שעתיד הקב״ה להנחיל לכל צדיק וצדי ק .כי אלו הם סוד תיקון החומריות .וזה יש שכר — יש שכר .כי אםלאכן הלא אמרו ג״ ב :שלכל מצוה ומצו היש עולם אחד .ו עלכן מתחזקים על החמור להכניע הכלבים. ואמר:״ שפכי כמים לבך״ ,הה״ד :״כל דםלא תאכלו עלהא pת שפכנו כמים״ .כי לעולם מה שהוא דין בע ליון הוא חסד לגבי התחתון .ו עלכן .על מה שהוא דם בז״ א נעשה מים בנוק׳ .ועל כן :״על הא pת שפכנו כמים״, והוא סוד שפיכת הזרע הנעשה בנוק׳ .שהלא הזרע ראשיתודם,ב סוד דין. ואח״כ נעשה לובןב סוד חסד .מהיכן באזה ,אלא כ תוב :״הנה יש כיל ע בדי וגו׳״ ,כי בוד אי הדם שרשו בלב ,ושם הכלבים לוקקים ,מה כבר נ שפך — ״ שפכו דמם כמים״ .ו עלכן צריך שהשכל יפעול .שהוא המוח המחזיר הדם האדום לזר ע לבן .וזה עושה משיח לתקן החמריות — ״הנה יש כיל ע בדי״. ב סוד שכל ,ל ה חזיר הדם לזרע ,וז השאומר:״ שפכי כמים לבך׳ ר״ת שכל. ובכ אן מדבר הכל על הז״א עצמו ,״ שפכי כמים לבך״ הלב שלו ממש ,כי נקרא עלשם נוק׳ ,אע״פ שהוא שלז״א ,והוא כמו ״כפיך״ ,שנפר ש למטה .ו התיקון הזה של חומריו תב סוד חמור דמשיח ,נעשה בכח או״א שהם ה ש״י עול מות הנ״ל ,ב סוד :״קנה חכמה קנה בינה״ ,ועל כן התיקון הזה ניתן ליש שכר, ״י ש שכר חמור גרם״ ,ב סוד יש שכר כנ״ל .ו כמושב היו ת הדם בשרשו בלב. הכלבים לוקקים אותו,ב סוד :כלב — כלו לב ,אבל ב חזרו לב חי׳ זרעלבן הבא מן השכל אז אין הכלבים לוקקים עוד .ב עבור זה :׳׳על האחת שפכנו כמים״ ,ב סוד הזרע הנשפך ב סוד מים ,כי גם המים הםב סוד רביעה ,וגם הם זרע אל האדמה למטה ,ועל זהאומר :״כמים״ ,כדי שלא ישארבב חי׳ דם. ואמר :״לבך״ .כי הוא מדבר על ירו שלי ם למטה .שהיא חיצוניו ת המלכות ,ועל כן השכינה נקראת ״לב ירו שלי ם״ ,ו עלכן אמר ״לבך״ בל שון נקבה ,כי אינו מדבר לגביז״א אלא לגבי ירו שלי ם למטה .״נוכח פני אדני״ ,כי אז היא באה פב״פ ,כ שנ שפע לה המים האלה ב סוד הזרע .ו אומר:״ אדני״, ב שני מ שמעיו ת :כי בתחילה ר״ל ״נוכח פני אדני״ ,כי אדני הזה בא נוכח פני הז״א .וגם ״נוכח פני אדני״ ,מו בןעל הז״א עצמו ,כי בהתגבר התשוקה הוא נקרא על שמה. והנה אמר:״ שאי אליו כפיך״ ,וז הב סוד ברכת כהנים בנ שיאו ת כפים ,כי זה גורם עלית זו״ןב מדריג ה עליונה ,ע״י עלית אבא ואימא במדריג היו תר. וזהו:״שאי אליו כפיך״ ,אליו — ב עבורו ,״כפיך״ שני זיםי מין ושמ אל, או״א( .ונ קראו ״כפיך״ אע״פ שאינם ידינוק׳ ממש ,כ מו :״לבך״ .למעלה). וכל כך למה ,אלא ל צורך מדריג ת נוק׳ הנקראת נפש ,כי שם הכלבים האלה רוצים להתאחז ח״ו .״והכלבים עזי נפש״ .כי אינם יראים מן הנפש הזאת. משא ״כ ברוח ונשמה ונשמה לנשמה .ו עלכן — ״על נפש עול ליך״ .כי השכינה שורה עלי שראל ,אבל יש איזה אנשים שבפני מיו ת שלהם מתפשטת יותר ,ואם הם אנשים גדולי ם.זהו נחת רוח אליה .אבל אםהזמן גורם שי היו נערים ,והיא תצטרך להקרא על שמם ״נפ ש עולליך״ ,ב סוד עולל ויונ ק .זה צר לה.ועלכן הנביא היה מתפלל על העוללים האלה — שיתגלה פנימיותם, וזעו הכל כי אנשים גדולי ם המה .כי הלא כלה שפלות אינו אלא ב חיצוניו ת. ששם יש הס״א שמונעת השפע ,וגור מת רעב ,וז השאמר :״העטופים ברעב״, כיהם אסורים ואינם יכולים לפ עול בכל כחם .אבל לעתז לבא זעו הכל .כי לא אשר יראה האדם ,אלא ״ברא שכל חוצות״ ,שי ת עלו לב חי׳ הראש .וז ה יהיה גםב חיצוניו ת ,כי גםעכ שיו בפני מיו תהםבב חי׳ הראש .אבל אז: ״ברא שכל חוצות״ ,בב חי׳ החוץ .והכל ב סוד כפית החמור הזה ,והחזרת הדם למים .שיהיה במהרה בי מינו .ני] טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך דוח מגבה רוח ( ז ,ח) .הנה רז״ל א מרו :הוי זנב לאריו תואל תהא ראש ל שועלים ,וז ה סוד גדול .הנה נאמר שכשרצה המאציל י תברך לפשט קדו שתועל התחתונים ,עשה לו הרבה סדרים של חסד דין רחמים .והסדר הרא שון היה הלבו ש לא״ס ב״ה ,וזה סוד החד״ר שבכל העולמות ו הפרצופי ם ,ונקרא שנשלם ענין אחד ,שהוא מה שא״ס ב״ה מפשט קדו שתו בבחינת ג׳ קוים אלו .ו מן הלבו ש הזה עצמו יצא בתחילה אור אחד מבחינת ה שור ש העליון ,אבל אינו אלא תולדה ש מוליד הלבוש .וכ מושה שור ש העליון עשה לו לבו ש ,כך האור הזה המתאצל עשה לולבוששל חד״ר ,ונקרא הדרגה שניה .ו מן הלבו ש הזה השני יצא עוד אור בבחינת ה שורש ,ו עודלבוש עליו ,ו הרי זה הדרגה שלי שית .ועל דרך זה הדרגות על הדרגו תעד סוף עשיה .ו כלזה נקרא שנמשכים העולמות אחר האין סוף ב״ה .וב סדר הזה נעשית כל הבריאה כולה ,עד שיצ או התחתונים, והם הם המקבלים מן המדרגות אלה ,ומתנהגים על פיהם ,ו מצדזה אין ממשלה והנהגה אלא לקדושה .אבל כשרצה הא״ס ב״ה ליתן הנהגה גם לס״א לצורך הבחירה ,נא מר :אין הקב״ה מיחדשמועל הרעה .ו אז נתעלם .ו אז הלבו ש הזה שהיה מלבי שלו לא״ס ב״ה ,שלא היה נחשב אלא לבחינת לבו ש, הוא ממש נעשה רא שיי בהנהגה .ומה שהיה משמש לפני מיו תב חד״ר השני, נחשב ומשמשלוללבושו חיצוניו ת.וכןעל דרך זה החיצוניות של חד״ר השני שלט ונעשה פנימיו ת .ולקח לו פנימיו תה שלי שי ללבו ש,וכן כולם ,עד ש חיצוניו ת מלכות דעשיה שלט לבדו ,ולקח לו ללבו ש העשר קליפין .ו אז ניתנה הנהגה גם לס״א ל שלו ט בגופי ם התחתונים .ועל זה נאמר :״ טוב אחרית דבר מרא שי תו״ — שיו תר טוב הוא להיות חיצוניות ולבוש בסדר הנהגת הקדושה לבד ,מלהיות רא שיי ,שר״ל פנימיות בשליטה והנהגה של הס״א• והראיה היא מבוארת ,ל פיש״ טוב ארך רוח״ שהיא הקדושה .״מגבה רוח״ שהיא הס״א ,חוצפא ודאי ,מלכותא בלא תגא .ולע תיד לבא שי חזיר הסדר כמו שהיה בראשונה ,לא יהיה שליטה אלא לקדושה לבד — ״ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד״[ .י]

לך אכול בשמחה ו גו׳( ט ,ז) .ז ש״ ה :״ויד בר אלי״ וגו׳ .כבר ידו עכי השכינה נקראת לחם ,ו שלי מות התיקון — שי היו אימא ונו ק׳ מחוברים ביחד, בסוד מי זאת כידוע .ולכך צריך היין ג״כ שהוא ב סוד אימא ,ב סוד יין המ שומר בענביו כידוע .ולכך :״לך אכול בשמחה ל חמך״ ,מצד מלכות ,״ושתה בלב טוב יינך״ ,מצד אימא המתחברת במלכות .עו ד :כבר ידו ע,ש הזיווג שלזו״ן נעשה עלידי אימא ,ב סוד :״אלקים מו שיב יחידים ביתה״ ,ולכך תי קון הוא — האכילה ושתיה ביחד ,ש תי קון האכילה הוא ב סוד הזיווג ,כידוע ש מאכ״ל עולה ב סוד יאקדונק״י .ולכך :״לך אכול בשמחה ל חמך״ ,אכילה שהוא ב סוד הזיווג .ו לפי שאימא היא ה מזווג ת אותם ,ולכך צריך גםכן שתית יין ,שהוא מאימא — ״ושתה בלב טוב יינך״ ,שעל ידה נעשה הזיווג העליון. ושמא תאמר ,איך אומר :״לך אכול״ וגו׳ ,והלא אכילה ושתיה הם דברים חומריים וגופניי ם והס״א נהנית מהם ,והיה לו לאדם להתרחק מהם ולא להתקרב בהם ,ו איך אומר :״לך אכול בשמחה״ וגו׳ .לזה מתרץ ואומר :״כי כבר רצה האלקים״ וגו׳ ,כאן מדבר שלמה בסעודת מצוה הנעשה לכ בוד איזה מעשה טוב ,ל כ בוד התורה אולכ בוד מצוה אחרת (דרך משלכמושא מרו ב מדר ש,ב מוצ אייו ה״כ בת קול יוצא תו אומר תלך אכול) ש כיון שהקדושה נתרצתה וקבלה אותו המעשה ,היא סעודה מצד הקדושה ,ולא יש יראה שהס״א תהנה מאו תו הסעודה .וכ מו שהיא סעודת שבת ,כיון שהיא סעודת מצוה ישלו לאדם להרבות בה ,ולא יש יראה מן הס״א .ולכך אומר :״לך הרי שתי קון האכילה הנעשית בקדושה ובטהרה הוא תי קון גדו ל ,שהיא סוד הזיווג העליון ,ובפר טאם היא סעודת מצוה .וזה סוד מ״ ש :״ויד בר אלי״ וגר ,השכינה לפעמים היא עם הז״א אב״א ,אבל התיקון הוא שתהיה פב״פ, ולכך אומר :״ויד בר אלי וגו׳ זההשלחך .שהיא המלכות ,תיקונה הוא שתהיה ״לפני ה׳״ ,ד היינו שתהיה פב״פ עם הז״א .ו א מרו רז״ ל :פתח במזב ח וסיים בשלחןוכר .הסוד הוא ,בז מן שבית המקדש קיים ,על ידי הקרבנות ש היו נקרבים עלגבי המזבח ,העוונו ת היו מתכפרים .והטעם הוא ,ל פי שעל ידי הקרבן היה נעשה הזיווג העליון ,ו כשיש זיוו ג ההארות מתרבים ,ובכח ההארות היו מתכפרים העוונות ,והפגמים הולכים להם .ו עכ שיו השלחן משלים לזה ,ל פי שעל ידי האכילה כשאדם אוכל בקדושה ובטהרה ,וב פרט אם היא סעודת מצוה ,הזיווג נעשה ,ו אז ההארות מתרבים והחסד גובר ,ובכח החסד העוונות מתכפרים ,ו התיקון נשלם כראוי ,ב סוד הי חוד העליון המתגלה ,כ מ״ ש :״והיה ה׳ ל מלך עלכל הארץ״ וגר[ .ג! ויאהבה מלך את אסתר וגו׳ (ב ,יז) .המלך זהו מלכו של עולם, וכמש ארז״ל בכמה מקומות במגלת אסתר :״והנערה אשר תיטב בעיני המלך״ — מלכו של עולם ,״נדדה שנת המלך״ — מלכו של עולם ,שהוא הז״א, והוא אוהב את אסתר שהיא הנוקבא .״מכל הנשים״ — שכמה מיני נוקבין יש לו,ו הוא אוהב להיותר מכולם ,ו כמ״ש :״ויאהב יעקב את רחל״ .ובז ה ממ שיך לה אורו תיו ,ש סוד האהבה היא בז״ א .אח״כ היא מקבלת הארת הבינה ,וז הו :״ותשא חן״ ,שחן הוא באי׳ .ואח״כ מקבלת הארת החכמה, וזהו :״ו חסד״ ,שחסד הוא בחכמה — מקור החסד .וחסד עולה ע״ב כמנין חכמה .ו א ת״כ מקבלת הארת הכתר ,וז הו :״כתר מלכות״ .ו או — ״וימליכה תחת וש תי״ ,ד בזמן אחר נאמר :״ושפחה כי תירש גבירתה״ ,אבל באותו הזמן — ״וי מליכ ה תחת וש תי״ .כך היתה למלכות — למעלה ,וכך המשיכה אסתר למטה .הארות מכל הקדושה העליונה .כדי שעל ידה יג אלו אח״כ י שראל. שהקב״ה הקדים רפואה למכה ,ו הז מין כל אלו הכנות ,להכניע אח״ב המן ולג אול את בניו[ .א]

לי הודי ם היתה אור הושמחהוש שון ויקר(ח .טז) .הנה ידוע שהתורה היא כלל התפיסה שא״ם ב״ה תופם ב מידו ת העליונות .ומהארה זאת יוצאו ת נשמות י שראל .ו על ידם מתקשרים ומתדבקים ב אור א״ס ב״ה .ואם ישראל אינם עוסקים בתורה ,גס א׳׳ס ב״ה עוזב ח״ו מלתפוס במדות .ו אוכלד ברי הצילס מתקלקלים ו הולכי ם .וז הומהשישראל חטאו ,שלוה הוצרכו לגלו ת לבבל .וז הכמו שאמר הכתוב :״על מה אבדה האחו כו׳ ויאמרה ----ש הוא שם היי׳׳ה ב״ה המנהג כל המרות והמאורות בסוד התפיסה .״על עזבם את תור תי" ,שהיא ההארה שעל זה האדון ב״ה תופס במידו ת.וכשעזבואת התורה .כך א״ס ב״ה עזב מלתפוס המידות העליונות שיבי או להם השפעות הקדושות .וז המה שתקנו בגאולה כמו שאמר הכתוב :״קימו ו קיבלו״ — קימו עכ שיו מהש קבלו כבר .ת הו" :לי הודי ם היתה אורה״ ,ו א רז״ ל :אורה זו תורה ״ושמ חה׳׳ — זו שמחה של תורה .שמחה של מצוה ,שעל זו הנשמות מתלהטים ומתמלאים ב אור של קדושה ,ו אז נמשך אליהם אור הזו״ן .וז הו : ״ו ש שון וי קר״ .ני] ליהודים היתה אורה ושמחה ו גו׳ (ח ,טז) .אלו הם הה׳ פרצופים שהאירו עלישראלבזמן גאולתם .אורה הוא בא״א .ששם יש האור והחסד הגמור ,וז׳׳ סמ״ש :אורה זו תורה ,ש שרש התורה הוא בחכמה סתימאה. ו״אור ה״ הוא באבא גםכן ,ששם ישגםכן האור והחסד הגמור ,שהוא נקרא לבן העליון כידוע .׳׳ושמחה״ הוא באי׳ ,כ ש ח״ו הדברים בקלקול ,הגבורו ת שלה הםב סוד יין המשכר ,אבל כשיש תיקון הגבורו ת שלה הםב סוד יין ״ו שמחה״ודאי .״ו ש שון״ ,ידו עששש הוא בי סוד דז״ א, ״ו ש שון ״ הוא בי סוד אבא .ו אזבאותו הזמן הז״א עלה באבא כמו שיהיה גםכן לעתיד לבא ,ב סוד ״יהיה״ ,וז הו״וש שון״ ,הז״א שהוא ו׳ עלה בש שון שהוא אבא .״וי קר״ הוא במלכות ,ש אז נזדווג העם המלך ,וז הו כבודה ,שנאמר בה : ״כל כבוד הבת מלך פנימה״[ .ב!

כימרדכיהי הודי משנהלמלךאחשורו ש(י ,ג) .כאן אומר איך עשה מרדכי באותו הזמן לג אול ישראל.אח שורו ש הוא הקב״ה ,שהוא אח ורו ש, אחלי שראל ,כ מ״ ש חכמים :שי שראל נקראים אחים .ור אש ג״כ ,שהוא הראש והמושל שלהם .וכשהוא רוצה לג אול י שראל ,בתחלה הוא מתעורר למעלה, ואח״כ מז מין איזה איש למטה שעל ידו תיעשה הגאולה ,וזה נקרא :״משנה ל מלך״ ,ולכך מרדכי נקרא משנה ל מלך .ו אומר:״הי הודי״ .שב אותו הזמן הוצרך שהמלכות תתקשר בחג״ת לעשות הגאולה .וא ח״ב המלכות נקשרה באבא ,ב סוד :״ה׳ בחכמה יסד אח״ .והכל נעשה עלידי אי׳ .שעל ידה נעשית הכל ,שהיא שרש ההנהגה .וז הו:״הי הודי״ ,בתחלה נתעורר הה׳ והיא אימא, וקשרה י ה״ו בד /שהיא חיבור המרכבה — חג״ת במלכות ,ואח״כ עלתה הד׳ שהיא המלכות ,בי׳ שהיא אבא. ו הדבר הרא שון שצריך לעשות — הוצרך להתחזק החסד עלי שראל, וזהו :״וג דוללי הודי ם״ ,ש מרדכי באמת היה גדולעל שהתחזק הגדולה על ישראל שהיא החסד .״ור צוי לרו בא חיו״ ,באמת מדבר על מרדכי שהיה ר צוי לרו ב אחיו ,אבל היה ״ר צוי״ ,לפי שבזמן הגאולה ,על זו נתגלה הרצון .ו סוד הענין הוא כמ״ש בזו הר ,שב חול בזמן מנחה הדינים מתגברים ,אבל ב שבת מתגלה הרצון ל העביר הדינים ,וכך באותו הזמן נתגלה הרצון ל העביר הדינים ש היו באותו הזמן. ״דר שטובלע מו״ ,סוד הענין ,היסוד בזמן הגלות הוא בתוך הקליפות ח״ו ,ונאמר בו :״הצדיק אבד״ ,ולע שות התיקון צריך לדרו שאותוולהוציאו משם .ו כך עשה מרדכי באותו הזמן ,״דר ש טוב״ שהוא היסוד ,ו הוצי אאותו משם .וזה היה ,״לע מו״ ,לצורך י שראל ,שעד ש היסוד בגלו תגםישראל בגלות ,ב סוד :״בכל צרתם לו צר״ ,ו הוצרך לתקן למעלה כדי שיהיה תיקון למטה .ו אז נעשה הזיווג ב סוד שלום שהוא יאקלוקקי״ם ,וז הו :״ודו בר

שלום״ .וז ה היה ״לכל זר עו״ ,״כל״ הוא היסוד ,וז רעו הוא הזרע היוצא ממנו. ובזמן הגלות הזרע הולך בתוך הקליפות ,ו הוצרך לע שות הזיווג לצורך זה הזרע שלא ילך עוד בתוך הקליפות .וז הו :״לכל זר עו״ — לצורך היסוד. ו הזרע היוצא ממנו עשה שלום .ו עוד מרדכי נקרא ״משנה ל מלך״ ,ב שביל כי אצילות הוא ב סוד מלך כידוע ,ו מרדכי מיסוד אבא המתגלה בתחילת בריאה. ולכך נקרא ״משנה ל מלך״[ .ב]

והמש כילי םיזהירו בזו הרהרקי ע(י ב ,ג) .המשכילים אלה הם משיח בן דוד ומשיחבןיוסף ומשה .משיח בן דוד ,מפני שהוא ינהג אתי שראל ,ונאמר בו :״הנה יש כיל עבדי״ .משה ומשיחבןיוסף ,מפני שהם יגלו התורה לי שראל .ונאמר במי שלו מד התורה ״אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל״ ,ו אין צריך לומרבמישמלמד התורה .״יז הירו כזו הר הרקיע״ — זוהר הוא י סוד שמ שפיע למלכות .ו מלכו ת הוא נקרא רקיע ,שכמו שהרקיע כולל כל הדברים בו .כך מלכות היא כוללת כל הספירות בתוכה .שהיא ההשגחה .והם יז הירו בזאת הזוהר .שהיא י סוד כנ״ל ,שמ שפיע למלכות .״ו מצדי קי הרבים״ ,אלה הם שריה ו הו׳ רועים אחרים .שהם מצדיקים אתישראל להוציאם מן הגלות בכח התיקונים שלהם ,ולהם נאמר :זוכה ומזכה את הרבים ,שזכו ת הרבים תלוי בהם .והם י היו ככוכבים ,מפני שכמו שהם מצדיקים את הרבים ,שהם י שראל ,ברו ב התיקונים שעו שים ,כך הםי היו ככוכבים שמתנוצצים לכל סטר. ״לעולם ו עד״ ,שהוא העוה״ב ,שלא יהיה לו פיסוק ,כמו שהוא העוה״ז שיש לו סוף .ו הדבר הוא ,מפני שבעו ה״ז ההנהגה היא בז״א ,אבל לעו ה״ב שההנהגה יהיה בא״אלא יהיה לו שום פיסוק — ״לעולם ו עד״ ודאי .ני] כהאמרכורש וגו׳ והואפקדעליל בנו תלוביתבירושליםו גו׳( דה״י ב .לו .כג)! .חסר ההתחלה] בכח א״א ג״כ ״והוא פקד״ פקד ודאי .קפ״ד ריבוע דע״ב .״עלי לבנות לו בית בירו שלי ם אשר בי הוד ה״ — בנין המלכות. ״עלי״ ,עלי ודאי .תגא ברי שא דמלכא .ו אזישראל יקראו אחים לזו ״ן ו אי׳ תשרה בתוכם דוקא ,ו עלכןאומר:״מי בכם מכל עמוה׳ אלקיו ע מו״ ,״מי״ — אי׳ ודאי ,״בכם״ בתוכם תשרה ,ו אז :״ה׳ אלקיו״ שהם זו״ןי היו עמהם, ״ע מו״ ודאי,ואזי עלו ב מדריגו ת עליונו תודאי — ״וי על״. לכן :״והיה בהניח ה׳ אלקיך לך מכל אויביך מסביב״ ,ז הו אלף ה שביעי שאז הס״א נמחית לג מרי ,ו אז הוא זמן המנוחה השלימה ודאי.ובזמן ההוא : דביי הימים ״תמחה אתזכר עמלק״ ,שאד ישתלם ל שכו חאותוודאי .״מתחת השמים״ שאז הוא זמן * ז״ א ( אומץמהשמז מין) שמים ודאי .״לא תשכח״ ,שלא תחשוב כי בהעלותךות זמן מנוחה ו עונג ישתכח לפחות הזכר הזה ,אלא :״לא תשכח״ וד אי. עוד :״והיה בהניח ה׳ אלקיך״ ,הרי הע מידו ה: אלמלא ש מרו ישראל שני שבתות כהלכתם מיד נגאלים .בג״ כ :״וי כל אלקים ביו םה שביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום ה שביעי מכל מלאכתו אשר עשה״ .יו ם ה שביעי יום ה שביעי .ו אלוהם השני שבתות שא מרנו. בא וראה ,כ תיב :״ו בני פלוא אלי אב״ ,סוד זה :״וי שראל אהב אתיוסף מכל בניו כיבן זקונים היא לו״ ,חז״ל אוקמוה :כי בן זקוני ם הוא לו .שהיה זיו איקונין שלו דומ הלשל אביו .ו עלכן היה ר אוי ל מלוך .אבל ב ענין אשת פו טיפר נתרחק מעט מדמי ת אביו ,עד ש הוצרך שיתגלה עליו דמות אביו ,והא אוקמוה .ת״ח ,אליאב הזה הוא היה צריך לתקן תי קון יוסף ,אבל להיות ש היו לו בנים רעים מאד ״ד תן ואביר ם״ ,על כןלאיכולל חזור דמות דיו קנו של אביו .אלא נתקרב מעט ״ אלי אב״ — אל האב .וגם ב אליאב אחי דוד היה זה, שלא נתקן הענץ הזה היטב .ב שביל גסות הרוח שלו .ואם תאמר .ש מואל למה טעה .אלא ראה אותו בדיו קן רברבא ,אבל לא היה דמו ת דיו קנו של אביו .אלא מתקרב מעט אלי אב — אל האב .ואי מתי נתקן יוסף היטב ,וני תן אליו הכנה ל מלוך — באחרית הימים ,ב סוד משי חבןיוסף,ו סוד זה :״כל אב״ בןדוד, כלאב — כלו אב ,שוד אי חזר דמות דיו קנו של אביו [חסר ההמשך]

• בכת־יכתוב:שליטת ד־א .ת מחקאח־כתיבתשליטתוכתובבץהשורותהמו סגר. דרושים ומאמרים מאת רבנו הגדול רבי משה חיים לוצאטו זציק״ל תוכןעניניםלדרושיםומאמרים ה קדמ ה .............................................................................................ר יב פירושמשנהרא שונ הדספרי ציר ה .................................................ר יז פירושה מצוו ת לפדו תפטרח מור ...................................................................ר כב ל ערוף פטרח מור ....................................................................ר כד לאהבה אותו ............................................................................ר ל לל מוד תור ה ולל מדה ..............................................................רל « ל קרו ת קרי את שמע ...............................................................ר לד לק שור ת פילין .........................................................................ר לז סעוד תליל טו׳׳ בבשגט ..................................................................ר לט דרושב עניו ה קיווי ...........................................................................ר מו ענין ת פיל ת הדרך ...........................................................................ר מח עניו קרי את התור ה ..................................................................ר ג ז׳ ימים לפני המילה ,וז׳ ימים תחת אמו .................................ר ג מיני הפירו ת שכנגד הגי עול מות .............................................ר נא עניו כותלה מערבי ..................................................................ר נא סודחדשי השנה .....................................................................ר נא חכמה ו בינ ה :אוי ראדכיאואשא דכי א,וכתר :או ר ..............ר נב הזיווגי ם הנעשים בג׳ תפילו תו חצו ת לילה .............................ר נב עניו ז מני הגי תפילו תו חצו ת לילה ...........................................ר נג עלמא דדכורא ועל מא דנו קבא ................................................ר נד טעם שב סוף הגלות א פילו תינו קותיאמרוקי ציו ...................ר נד דברי תור הששמערמ״דמ אלי מר בינו ...........................................רנ ה דברי תור הבשםה מגיד ...................................................................ר נו מאמרמ תוך פירושהרמ ח״ל על התור ה ........................................ר סא שתית פילו ת ....................................................................................ר סג דרושיושמתאותם .................................................................. ......ר סה דרושי ונתת הכסף ...........................................................................רע א דרושיכלןיפה ...............................................................................ר פא דרושיא דנ׳ שפתי תפתח .................................................................ר פז כ״ד קשוטי כלה .... ................................................................................ ראשיפרקיםשלדביי מיי ה .........................................................ר צה הקדמה לחלק שני חלק זההואאוסףשלדרושיםומא מרי ם שוני םב סוגיו ת ונו שאים שוני ם .כל האמור לעיל בהקדמתה ספר עלהקושי בזי הוי וברורשל מ חבר םאםהםמשלרמ ח״ל אומתל מידיו ,א מורגםעל החלק שלפנינו. ברור הרקזהותהמא מרי ם שבכ תיב תידו — דברי תור הבשםה מגיד, ליקוטים,ושתי תפילו ת.וכן העתקה נאמנ המכ תיב תו — מאמרמפירושו עלה תור השבל שון הזו הר. אוצר בלו םזהאשרל פנינו אוצרבתוכותורותומאמרי רבנו ובית מדרשו,אשרכלאחד פנינה כ שלעצמה ,ש מ איר הומז היר הא חרי תל מוד ו עיון .גם דברי תור האלה שכבר נדפ סו׳ מוצאיםכאןאתמקומםהר אוי. וכול םיחדיפתחובע ה״י עול מותחדשיםמזהיריםל הוגי תור תר בינו. נ ציין ב קצר ההמ קורו תשל הדרו שיםוהמא מרי םהנמצאיםב חלק זה : פירושמשנהרא שונ הדספריצירהנ מצא בשתיכ תבי יד ( ה מכילי ם אוסףשלחיבורי הרמ ח׳׳ל) והם :כ ת״י ה אוניבר סטיה קלו מבי ה x 893 k 17 ( ת צלו מוס׳ )23377ו כ ת׳׳י מנ טוב ה ( 112ת צלו מוס׳ .)2239פירו ש המשנה נכתב בהמ שכי ם תוך ארב עאגרות שנשלח ע״י אחדמתל מידי הרמ ח״ל ל חבירו .ל תועל תרצףהמאמרהשמ טנו הפתי חות והחתימותשלה אגרו ת. פירושה מצוו תנמצאבכ ת״י אוקספורד ( 2593ת צלו מוס׳ .)22296 כ ת״י זהמכילאוסףגדולשלכ תבי הרמ ח״ל ,ב תוכ ם :חו קרומקו בל, מ שכני ע ליון ו עוד .מהחלק הנ מצא לפנינו נרא השהיהחי בור גדול ,ל צ ערינו לאמצ אנו כיאםש ריד מחיבורזה,המת חיל מ מצו הח׳ו מגיע עד מצו ה י״ ד .פירו שה מצוו ת מיו סדעלסדר המשנה בא הלו תפרקא׳ משנה ח׳ — ׳׳ מא תיי םוארבעיםוש מונ האיבריםבאדם ...תשעה בראש[ואף הלחי רשימהשלהמאמריםשנדפסומכבר : פירושמשנהרא שונ הדספריצירה נדפ ס ע־י י .וינ שטוק,טמי רין ב׳ .ע מ׳ ר כג־ר כט. דברי תור הבשםר בינו ,נד פס ע■י י.תשבי,ציץת של״ ט,עמי 280־ .281 דברי תור הבשםה מגי ד נדפ סע־ימ .בני הו,ס פונו תה׳,תשכ־א,עמישכח־שלה. שתיתפילות ,נדפ ס ע־י מ .בני הו,כתביהקבלהשלרמה־ל,עמי 1ד2־ 2ד.2 עמה — תוספתא] שמונ הבצו אר״ ו כו׳ .מ צווז ח׳ פ דיון פטרח מור — נגד לחי העליון ,א ח׳׳כ מצו הט׳ — לחי התחתון ,ו כוללבו מצו הי׳ — חולי א רא שונ השבצואר.א ח״כ ממ שיך בשאר חלקי ה צוו אר.מ צוו תח׳וט׳הם בפר שתבא,וא ח״כ המ שיך לפי סדרה מצוו ת שבפרשת ואת חנן .י תכן שהיה כ תוב בל שון הזו הר,ואחדמתל מידיו תרג מולל שון הקוד ש. דרוש סעודת ליל טו״ב שבט ה׳תצ״ג נמצא בכ ת״י אוקס פורד .2593 בכ ת׳׳י גינ צ בורג 745נמצא גם שיר ותפיל הל סעוד ת טו״ ב שבט .בכ תבי ם שלתל מידו ר׳ משה דודוואליז צ׳יל נמצא ג״כ דרו ש טו׳׳ ב שבט תצ״ב. ענינו שלתאריךזהלא ידו ע .העתקה נוספת עם שינוי ם קלי םנ מצא ת באוסףהכ תבי םברשותר׳יקותיאלגורדןבכ ת״י אוקספורד .2237 הכו תרתנ מצא תבכ תבי יד הנ״ל. דרוש בעניו הקיווי נמצא באוסףכ תבי הרמ ח״ל שהיה בידיתל מידו ר׳ יקותיאלגור דון ז צ׳׳ לבכ ת״י אוקספורד ( 2237תצלו מוס׳ .)20520 ענין תפילת הדרך נ מצא בכ ת׳׳י אוקס פורד .2593תו כנו :ענין הדרך ושמירתו ותפלת הדרך ,לכן קר אנו הדרו ש -ענין תפלת הדרך .י תכן שת חילת הדרו ש חסר בכ ת״י. ליקוטים נ מצא בכ ת״י ירו שלי ם 8°5217ונדפ סו ע״י ר׳ שמואללוריא ז״לבסוף ספר מגלת ס תרי ם .לי קוטיםאלונראים שהן מכ תי״ קשלר בינו ז׳׳ל .הכו תרו ת אינ םבכ ת״י .ציר פנו עוד כמה ליקוטיםורש מנו בסופ ם דברי תורה ששמע רמ״ד וואלי מרבינו .ב כ ת״י ה מוזי און ה ברי טי 385 ה מכיל אלפי דפי םמחי בורו הגדול שלר׳ משה דודוואליעל התורה .נ מצא בו כמה חידושי תור ה ששמע מהרמ ח׳׳ל .ש תיי ם מהם רשםהר מד״ו בשנת תפ׳׳ח וש תיי םבסוף תפ׳׳ט. דברי תורה בשם המגיד ב כי״ קשלהרמ חי׳ל נמצא בכ ת׳׳י ירושלים .8°5217ביו םג׳ חנוכה ת״ץ כותבר בינו להרב הגדול מגן דורורבי בני מין הכהן ״ אך הצעת המעשה בקיצור :ביו םר״ח סיון ה תפ׳׳ז ,ב היו תימיחד י חוד אחד ,נרד מתיובהקיצי שמעתי קולאומר :״לגלא ה נחיתנא רזין טמי רין דמלכא קדי שא״.ומעטעמדתימר עיד ,ו אחרנתחזקתי,וה קול לא פסק ,ו אמרסודמהשאמר .ביו ם הב׳ בשעה ה היא הש תדל תיל היו תל בדי ב חדר ,ו חזרה קול ואמרסודאחר .עד שא ח״כ ביו םאחד גיל הלי,ש הוא מגיד שלו חמןה שמי םומסרליי חודי םפר טיי םל כוין בכל יוםואזיבא״ (ירי ם משה אגר ת י׳׳ ב) .ו כן כתב הרמ ח״ל ב אגר תל הרב ע מנו אל כלבו מר בני ליוו ארנאוז״ל״אמת הדבר ,כי מ שנת ת פ״ז חנני אלקיםל שלו חליאחד קדו ש ,מן שמיא נחית ,ו הגד יגי דלייוםיוםסודותגז ולי ם ,הכל בכתב ל סדר הימיםכתבתיבארהי טב״ (י רים משה אגר ת כז) .ר שימותאלו שלפנינו הםמהימיםהרא שוני םשלגי לוי ה מגיד. מאמר מתוך פירוש הרמח״ל עה׳׳ת ר׳ יקותיאלגור דון זצ״למתל מידי ר בינו כותבב אגר ת לר׳ מרדכי יפה בווינ ה :״ו הריש מונ החדשים שנתגלה לומלאך קדו ש ונור א,מסרלו הרבה סודות וכמ הדבריםלהורידהי שיב ה של מעלה בכחם ,ו ציו הלוב הסכמ ת הקב״ה וש כינ תאל חבר ס׳ הזו הר שקראוהומןשמיא ״זו הר תנינ א״ ,ל תי קון גדול הידו עאצ לינו״ עכ״ל .ספר זהע דיין לאז כינו לאורו.המאמר שלפנינו העתיקור׳יקותיאלבסוף אגר ת הנ״ל ,ונד פסב אגרו תרמ ח״ל .תו ספתביאורעלמאמרזה עי׳ בחלק ה אגרו תאות ה׳. שתי תפילות .ב כ ת״י בה מ״ל ,ניו־י ארקאוסףאדלר ( 842ת צלו מוס׳ ) 10683נ מצאב כי״ קהרמ ח״ל ארב ע תפילו ת,בשם :ר׳ המנונא סבא, אלי הו,רעיאמהימנאומט״טשרארבא.ש תיי םהא חרוני ם כתב ם הרמ ח״ל גםב תוך אגר ת ששלח למ הר״י באס אן( עי׳ בחלק ה אגרו תאות י״ב) .ש תי תפילו תהרא שונו ת מופי עיםכאןלרא שונ ה.ג ליוני הדפי ם מקוטעיםוהשל מנו בכמה מקומותב סוג ריי ם מרוב עות. דרושי ׳׳ושמת אותם״ וגו׳ נמצאיםבכת ״י(וו רשא ) 256כ היו םכ ת״י ירושלים .8°5217ב ספר מגל תס תרי םש הדפי סר״שלוריאמכ ת״י הנ״ל נמצאיםי״אאו פני םעלפסוקיםאלובל שון הזו הר .בדפי ם שלפנינו הנכתבי םבל ה״ק ,י שדרושיםשנמצאורק התחלת או סיו ם הדרו שולא הדפ סנו אותם,יתכן שגם כאן היו י״א אופני ם.המ ספרי ם שבר אשכל פירו ש אינ ם מופי עיםבכ ת״י .ד רוש הא׳ נדפ סב מגיל תס תרי ם. דרושי ׳׳ונתת הכסף״ וגו׳ נמצאיםבכ ת׳׳י אוקספורד .2593כל דרוש כייו סדעלאותה קבוצ השל ששה פסוקים.בסופושלכלדרוש נדר שטעמי המ קרא .ד רושנוסףנמצאבסוףהכ ת״י — לאברוראםהואהמשךו שיי ך ל קבוצ ה הנ״ל .הכ ת״י שלדרושד׳מטושטשמאד ,אך איי דידחביבי — כנרא המכ תי״ ק עיל הרמ ח״ל ,העתקנו מה שהיה ניתןל קרו א.ק טעי ם מדרו שיםאלונמצאיםגםבכ תיבו תתל מידו ר׳ יקותיאלגור דון בכ ת״י אוקספורד .2237 דרושי ״כלן יטה״ .דרו שיםאלונמצאיםבכ ת״י אוקס פורד :2593 בראשכלדרוש שלו שהפסוקים,אחדמ שיר ה שירי םואחדממ שלי ש חוזרי ם ונדר שים בכל דרו ש.פסוקה שלי שי הוא מקהלת — בכל דרוש פסוק שונה .מ הדרו ש הרביעי ואילך הדרו שיםמסו מני םבמ ספרי ם ג־ז ,לכן סי מנו דרושב׳פע מיי ם.ב סוף הכ ת״י( ע מוד 166־ ) 165נ מצא דרושנוסף במבנה זה — חסר בו ההתחלה .א חרי קבוצ ת שבעה הדרו שיםנמצאים עוד שבעה דרושיםק צרי םעל הפסוקי ם אדני שפתי תפתח וגו׳ תתןאמת ליע קב וגו׳ .כנרא השישקשר בין דרו שים אלו ל קוד מיהם ,כי כן הוא בדרו ש הנו סף הנ״ל שנדר שביחדעם השלושה פסוקים הנ׳׳ל. כ״ד קישוטי כלה. דרושזה נמצא ב קובץ כ תבי רמ ח״ל שבכ ת״י אוקספורד ( 2307ת צלו מוס׳ .)20999בכל קטע נדר ש הפסוק הא חרון שבכ׳׳ד ס פרי םעם הפסו ק כלך יפה וגו׳ .ענין הכ״ד קישוטיםו הני קוד מבוארב שער הכוונו תדרוש שבועות ,ו בקיצור הכוונו ת לרכיח״ל עמ׳ ע״ ט וז״ל״י כוין הכ״ד קישוטים ,ויו צאים השמות שלהם מר״ תו ס׳׳ תשל התיבה הב׳ של הפסוק הא חרון של הספר .והם מנו קדי ם בני קוד שור ק ק מץ״ ...עיי״ ש. ראשי פרקים של דברי מורה .ר שימותאלונמצאיםבכת ״י(ג ר ת׳׳י כי׳׳ ח) ,פ ארי ס ( h 194 a ,ת צלו מוס׳ ) 3215ה מכיל ק טעי םושרידים מחי בורי ר בינו ,וגם תפילה בכ תי׳׳ ק .ד׳׳ תאלוהםרקראשיפרקים ור מיזו תדקות ,הרבה ענינים מהם נתב ארי םב ארוכ הב ספר רזין גניזין, ו עוד .גם ענין ספר ע׳ תי קוני םשלהרמ ח׳׳ל נזכר כמה פעמי םבר מיז ה.