ג-קצט

פַּעַם בִּהְיוֹתוֹ בַּשָּׂדֶה מִתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הִבְחִין בְּדֹב הַמִּתְקָרֵב וּבָא אֵלָיו, לֹא אִבֵּד עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו, וְהָלַךְ וְכָרַךְ בִּזְרִיזוּת סְבִיב יָדוֹ אֶחָד מִבְּגָדָיו וְתָפַס בְּיָדוֹ סַכִּין, כְּשֶׁהִתְקָרֵב אֵלָיו הַדֹּב, זִנֵּק לִקְרָאתוֹ, כְּשֶׁתּוֹחֵב אֶת יָדוֹ עָמוֹק בְּפִיו וְקָרַע בְּסַכִּינוֹ אֶת אֵבְרֵי פִּיו, עַד שֶׁנָּפַל פֶּגֶר מֵת, כִּי מֵחֲמַת הַבֶּגֶד שֶׁהָיָה כָּרוּךְ סְבִיב יָדוֹ, לֹא הִצְלִיחַ הַדֹּב לְנָשְׁכוֹ בְּשִׁנָּיו, וְנִצַּל מִמֶּנּוּ.