ג-ער

עִיר אוּמַאן הָיְתָה מֵאָז וּמִקֶּדֶם עִיר שֶׁל חֲזָנִים, וְכָל חַזָּן שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְהַשְׁמִיעַ אֶת קוֹלוֹ הַנָּאֶה הָיָה בָּא לְאוּמַאן, גַּם דָּרוּ בָּהּ מִגְּדוֹלֵי הַחֲזָנִים, כְּרַבִּי יַעֲקֹב סִירוֹקָה וְעוֹד, וְאַף עַל פִּי כֵן הִכִּירוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר בְּנוֹרָאוֹת תְּפִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים, וּלְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר אֶת תְּפִלָּתָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּעִיר הָיוּ בָּאִים לְהִתְבַּשֵּׂם מִתְּפִלָּתוֹ שֶׁל רנ"ט, וְהָיוּ אוֹמְרִים הַתּוֹשָׁבִים לְאַנַ"שׁ אֵיפֹה מַגִּיעַ תְּפִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי יַעֲקֹב לִתְפִלָּתוֹ שֶׁל רנ"ט הַחַזָּן שֶׁלָּכֶם, אַף עַל פִּי שֶׁלְּרנ"ט לֹא הָיָה קוֹל צָלוּל, כִּי קוֹלוֹ הָיָה צָרוּד, וּכְקוֹל שַׁאֲגָה, אוּלָם הִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ עָבְרָה עַל מַעֲלַת הַקּוֹל, וְזוֹ אֲשֶׁר הִלְהִיבָה אֶת לֵב הַקָּהָל. לְעֻמָּתוֹ ר' לֵיבּ קָאנְסְטַאטִינֶער הָיָה "בַּעַל בֶּכִי" וְחַזָּן גָּדוֹל.