ג-שג

רנ"ט זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מִשְׁתַּמֵּט מִלִּלְמוֹד וּלְדַבֵּר לִפְנֵי הַצִּבּוּר בְּעֵת סְעוּדָה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת וְכַדּוֹמֶה, בְּעֵת שֶׁהָיָה שָׁם הָרַב מִטְּשֶׁערִין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מֵחֲמַת הַכָּבוֹד הָרַב שֶׁרָחַשׁ לוֹ, וְעַל כֵּן הָיָה נִכְנַס הָרַב לִשְׁמוֹעַ דְּבָרָיו אַחַר שֶׁכְּבַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ, וְחִכָּה בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הַנִּקְרָא "פָּאלִישׁ" כְּדֵי לִשְׁמוֹעַ מִשָּׁם אֶת דְּבָרָיו. כְּשֶׁהִבְחִין בָּזֶה פַּעַם הָרַב, פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: "מַדּוּעַ נִשְׁמָטִים אַתֶּם מִלְּדַבֵּר וְלוֹמַר תּוֹרָה בְּפָנַי, הֲרֵי כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ אֲנִי מִכֶּם אֵיזֶה דִּבּוּר הֲרֵי הוּא עֲבוּרִי פֵּרוּשׁ עַל הַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן".