ג-שסט

פַּעַם כְּשֶׁהָלַךְ הָרַב מִטְשֶׁערִין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּלִוּוּי אֶחָד מֵאַנַ"שׁ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, זָרְקוּ עֲלֵיהֶם כַּמָּה רֵיקִים מִצַּד הַמִּתְנַגְּדִים חֲתִיכַת צוֹאָה וּפָגְעוּ בְּגַב הָרַב, הִתְחִיל הַלָּה לִצְעֹק עַל עַזּוּתָם הַגְּדוֹלָה לִפְגֹעַ בְּרַב מְפֻרְסָם כָּמוֹהוּ, עָנָה לוֹ אֶחָד מֵהֶם: "הוּא - בְּהִתְכַּוְּנָם עַל הָרַב לְפָחוֹת שׁוֹתֵק, אַתָּה עוֹד מְדַבֵּר", כִּי הָרַב עַצְמוֹ הִבְלִיג עַל מַעֲשֵׂיהֶם וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע דָּבָר. וְרַק כְּשֶׁהִגִּיעַ לְצִיּוּן רַבֵּנוּ רָחַץ אֶת הַבֶּגֶד.