ד-שיז

בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת עַל רַבִּי דֹּב, הַשּׁוֹחֵט מִנֶּעמִירוֹב, בְּעִנְיָן הַשְּׁחִיטָה, שֶׁנָּתַן תְּקִיעַת כַּף לְהַמִּתְנַגְּדִים שֶׁלֹּא יַחֲזֹר לְ"אִוַּלְתּוֹ" לִלְמֹד וְלַהֲגוֹת עוֹד חָלִילָה בַּסֵּפֶר "לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לָהֶם שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ לִלְמוֹד בּוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ פִּטְרוּהוּ הַמִּתְנַגְּדִים מִמְּלֶאכֶת הַשְּׁחִיטָה, וְהִסְכִּים רַבָּם שֶׁיִּקְחוּ אַנַ"שׁ אֵיזֶה שׁוֹחֵט שֶׁיִּרְצוּ, אוּלָם בְּשׁוּם אוֹפֶן לֹא אֶת רַבִּי דֹב, מֵחֲמַת שֶׁהֵפֵר אֶת הַתְּקִיעַת כַּף שֶׁנָּתַן, וְעָשׂוּ "שַׁעַר הַחַרְסִית" שֶׁשָּׁם זָרְקוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים שֶׁ"נִּטְמְאוּ" כִּבְיָכוֹל בִּבְשַׂר שְׁחִיטָתוֹ. פָּנָה רַבִּי דֹּב בִּמְצוּקָתוֹ לְהָרַב מִטְּשֶׁערִין וְשָׁאֲלוֹ מַה דִּינוֹ לַהֲלָכָה, עָנָה לוֹ הָרַב: "לָהֶם הָיָה אָסוּר לָקַחַת מִמְּךָ תְּקִיעַת כַּף עַל עִנְיַן זֶה, וּלְךָ הָיָה אָסוּר לָתֵת לָהֶם תְּקִיעַת כַּף. וְהוּא עַוְלָה שֶׁל שְׁנֵיכֶם". לְבַסּוֹף עָזַב הַשּׁוֹחֵט אֶת עִיר נֶעמִירוֹב וְעָבַר לָדוּר בִּבְרֶסְלֶב, וּמִשָּׁם עָבַר לָדוּר בְּטֶעפְּלִיק, וּלְהֵיכָן שֶׁהִגִּיעַ נִתְעוֹרְרָה מַחֲלֹקֶת סְבִיב עִנְיָנוֹ, עַד שֶׁפָּנָה אֵלָיו רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין וְאָמַר לוֹ: הִתְקָרַבְתָּ אֵלֵינוּ כְּדֵי לְעוֹרֵר עָלֵינוּ מַחֲלֹקֶת הַנַּח אֶת הַסַּכִּין. "לֵייג אַוֶועק דֶעם קְנִינְגְל" , וְשָׁמַע לְקוֹל רַנַ"ט וְעָזַב אֶת מְלֶאכֶת הַשְּׁחִיטָה וְעָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנַעֲשָׂה מְלַמֵּד בִּטְבֶרְיָה וְנִפְטַר שָׁם בְּשֵׁם טוֹב מְאֹד.

תלמידי מוֹהַרְנַ"תְּ