ג-תטו

חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי אִיצַלִי הַיְיסִינֶער הָיָה מֵחֲסִידָיו הַנִּלְהָבִים שֶׁל הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי מָרְדְּכַי מִטְּשֶׁערְנוֹבִּיל, וּבְעֵת לָקְחוֹ לְחָתָן לְבִתּוֹ לֹא יָדַע מֵהִתְקָרְבוּתוֹ לְעִנְיָן רַבֵּנוּ, אוּלָם לְאַחַר חֲתוּנָתוֹ כְּשֶׁרָאָהוּ לוֹמֵד וְהוֹגֶה בְּסֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן שָׁאֲלוֹ עַל זֶה, עָנָה לוֹ רַבִּי אִיצַלֶי, אָכֵן, חָסִיד בְּרֶסְלֶב הִנֵנִי, וְהִתְחִיל חוֹתְנוֹ לְהָצֵר לוֹ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁפָּנָה אֵלָיו רַבִּי אִיצַלֶי וְאָמַר לוֹ: "אִם מְרוּצֶה הִנְּךָ, מוּכָן אֲנִי לָתֵת לְבִתְּךָ גֵּט פִּטּוּרִין", וְהִתְחִיל חוֹתְנוֹ לְהַפְצִיר בְּבִתּוֹ שֶׁתִּתְרַצֶּה לְקַבֵּל מִמֶּנוּ גֵּט, אוּלָם הִיא לֹא הִסְכִּימָה לַדָּבָר בְּשׁוּם אוֹפֶן בְּטוֹעֲנָהּ לוֹ שֶׁכָּזֶה בַּעַל יְקַר עֵרֶךְ שׁוּב לֹא תַשִּׂיג, וְנִמְשָׁךְ הַדָּבָר זְמַן מָה עַד שֶׁהוּסְכַּם בֵּינֵיהֶם שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ רַבִּי מָרְדְּכַי מִטְּשֶׁערְנוֹבִּיל לְהַיְיסִין כְּדַרְכּוֹ, מֵחֲמַת שֶׁהָיְתָה כְּפוּפָה לְמָרוּתוֹ, יִטְעַן לְפָנָיו טַעֲנוֹתָיו וּכְפִי שֶׁיֹּאמַר וְיִפְסוֹק, כֵּן יִנְהַג, כְּשֶׁהִגִּיעַ רַבִּי מָרְדְּכַי לָעֲיָרָה, נִכְנַס חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי אִיצַלִי לְקַבֵּל פָּנָיו כַּנָּהוּג, עִם קְוִויטְל וְכָתַב לְפָנָיו טַעֲנָתוֹ, הֱיוֹת שֶׁלָּקַח אֶת רַבִּי יִצְחָק לְחָתָן לְבִתּוֹ, וְעַתָּה רָאָהוּ לוֹמֵד בְּסֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן וְכוּ'. כְּשֶׁהִבִּיט רַבִּי מָרְדְּכַי בַּקְוִויטְל פָּנָה לִמְשַׁמְשׁוֹ וְאָמַר לוֹ: חְלָאוְונֶע, כָּךְ הָיָה שְׁמוֹ, תֵּן נָא לִי אֶת הַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הַנִּמְצָא עִמָּנוּ. וּפָנָה וְאָמַר לוֹ בְּנִימַת קְפֵּידָא: יֵשׁ לִי בְּבֵיתִי הַרְבֵּה שִׁעוּרִים קְבוּעִים בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בֵּינֵיהֶם גַּם בְּסֵפֶר "לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן", אוּלָם בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתִי מֵחֲמַת טִרְחַת הַדֶּרֶךְ יֶשׁ לִי פָּחוֹת שִׁעוּרִים, וְאַף עַל פִּי כֵן לוֹמֵד אֲנִי בְּסֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן אַף בַּדֶרֶךְ, וְאַתָּה בָּא וְנוֹתֵן לִי קְוִויטְל נֶגֶד חֲתָנְךָ שֶׁלּוֹמֵד וְהוֹגֶה בְּסֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן?.