ג-תקמג

דִּבֵּר פַּעַם מִגֹּדֶל הָעִנְיָן אֵיךְ שֶׁצְּרִיכִים לְהִזָּהֵר בִּקְדֻשַּׁת צִיּוּן רַבֵּנוּ לְכַבְּדוֹ וְלִנְהֹג בּוֹ בְּמוֹרָא וְכוּ', וְסִפֵּר וְאָמַר: לָנוּ הָיָה רַבִּי בְּהִתְכַּוְּנוֹ עַל רַבִּי מֵאִיר לֵיבּ בְּלֶעכֶער, שֶׁהָיָה רַבּוֹ בַּנִּגְלָה שֶׁנָּהַג לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָה שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵי שֶׁהָלַךְ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּן רַבֵּנוּ (ע"ע להלן בח"ה, סעיף קע"א). "גִיהַאט הָאבְּן מִיר אַ רֶעבְּן וָואס הָאט זִיךְ צוּגִיגְרֵייט דְּרַיי טָאג פַאר עֶר אִיז גִיגַאנְגֶען צוּם רֶעבְּן אוֹיפְן צִיּוּן". וְהִפְטִיר וְאָמַר בְּצַעַר: "וְכַיּוֹם הוֹלְכִים לַצִּיּוּן לְלֹא טְבִילַת מִקְוֶה. "אוּן הַיינְט גֶעהְט מֶען אָהן מִקְוֶה".