ג-שעב

הָיָה אֵיזֶה זְמַן, שֶּׁהַמַּפְתֵּחַ שֶׁל בֵּית צִיּוּן רַבֵּנוּ הָיָה בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל רְאַבְרַ"נ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְסִפֵּר בִּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל הָרַב מִטְּשֶׁערִין וּמֵהַרְגָּשָׁתוֹ בִּקְדֻשַּׁת הַצִּיּוּן, שֶׁבָּא פַּעַם לְאוּמַאן וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּפְתַּח לוֹ אֶת בֵּית הַצִּיּוּן וְהָלַךְ עִמּוֹ וּפָתַח לוֹ, וְרָאָה אֵיךְ שֶׁנֶּעֱמַד הָרַב וְאָמַר אֶת "הַתִּקּוּן הַכְּלָלִי" בְּקוֹל חֲרִישִׁי, כְּשֶׁהַתִּקּוּן בְּיָדָיו מְכַסֶּה אֶת פָּנָיו, וְעָמַד וּבָכָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּרְטְבוּ פָּנָיו לְגַמְרֵי לְרֹב שֶׁטֶף הַדְּמָעוֹת, וְאַחַר כָּךְ אַחַר שֶׁעָמַד כָּךְ מֶשֶׁךְ זְמַן רַב, הוֹצִיא מִטְפַּחַת מִכִּיסוֹ וּפְרָסָהּ עַל הָרִצְפָּה וְהִתְיַשֵּׁב עָלֶיהָ, וְהִמְשִׁיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, וְסִיֵּם וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם בְּעֶצֶב: "וְהַיּוֹם לוֹקְחִים לַצִּיּוּן כִּסְאוֹת", "אוּין הַיינְט נֶעמט מֶען בֵּיינקְלַאךְ".