ג-תריח

כְּשֶׁבִּקֵּר פַּעַם הַצַּדִּיק רַבִּי מָרְדְּכַי מִטְּשֶׁערְנָאבִּיל זַצַ"ל אֵצֶל רַבִּי לֵייבּ מִסְטְרֶעסְטִינֶעץ זַצַ"ל, רָאָה אֵיךְ שֶׁשּׂוֹרֵר בְּבֵיתוֹ עֲנִיּוּת עֲצוּמָה, כִּי אֲפִלּוּ צַלָּחוֹתָיו וּפַמּוּטָיו הָיוּ עֲשׂוּיִים מֵחֶרֶס עַד שֶׁשָּׁאֲלוֹ רַבִּי מָרְדְּכַי עַל דָּבָר זֶה, שָׁאֲלוֹ רַבִּי לֵיבּ בַּחֲזָרָה: "נוּ, וְאֵיךְ אֶצְלְךָ בַּבַּיִת", עָנָה לוֹ רַבִּי מָרְדְּכַי: "לִי בְּבֵיתִי יֵשׁ צַלָּחוֹת עֲשׂוּיוֹת מִכֶּסֶף וּפַמּוּטֵי כֶסֶף", הִפְטִיר רַבִּי לֵייבּ וְאָמַר: "אֶצְלְךָ פַּמּוּטֵי הַכֶּסֶף בַּבַּיִת וְעַל כֵּן הִנְךָ עַצְמְךָ נָע וָנָד בַּדְּרָכִים, כַּיָּדוּעַ הָיָה רַבִּי מָרְדְּכַי נוֹסֵעַ הַרְבֵּה בַּדְּרָכִים, אוּלָם אֶצְלִי פַּמּוּטֵי וְצַלָּחוֹת הַכֶּסֶף נִמְצָאִים בַּחוּץ וְעַל כֵּן יוֹשֵׁב אֲנִי בְּבֵיתִי" עַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה.