ד-קיב

בֵּאֲרוּ אֲנַ"שׁ וְאָמְרוּ: בְּנֵי אָדָם קְטַנִּים בְּמַעֲלָה כָּמוֹנוּ, צְרִיכִים לָדַעַת וְלַחְקֹּק הֵיטֵב הֵיטֵב בְּמֹחֵנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁלּוֹמְדִים וְרוֹאִים אוֹ שׁוֹמְעִים שׁוּם חִסָּרוֹן בַּצַּדִּיקִים הַגְדוֹלִים, הֵן הַכְּתוּבִים בַּסְּפָרִים וְהֵן מֵהַמְּסֻפָּר בְּעַל-פֶּה, לִבְלִי לִשְׁכֹּחַ מַעֲלָתָם וְצִדְקָתָם חַס וְשָׁלוֹם, וְלִבְלִי לְזַלְזֵל בִּכְבוֹדָם כְּהוּא-זֶה חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ בְּמַחֲשָׁבָה וְכָל שֶׁכֵּן בְּדִבּוּר, וּמְחֻיָּבִים לִירָא מֵהֶם עַל-אַף חֶסְרוֹנוֹתֵיהֶם הַנִּרְאִים לְדַעְתֵּנוּ, אִם מִפְּנֵי שֶׁאינֶנוּ מְבִינִים דַּרְכָּם כְּלָל וּכְלָל, וּכְמוֹ שֶׁאמְרוּ חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה: "אַל תָּדוּן אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ", אִם מֵחֲמַת הָאֱמוּנָה שֶׁמְּחֻיָּבִים אָנוּ לְהַאֲמִין שֶׁאִם בֶּאֱמֶת שָׁגוּ הֲרֵי בְּוַדַּאי וּבְוַדַּאי עָשׂוּ תְּשׁוּבָה.