ה - תקיא

הָיָה לוֹ לְהַצַּדִּיק רַבִּי משֶׁה לֵיבּ מִסַּאסוֹב זַ"ל חָסִיד אֶחָד שֶׁבָּגְרוּ בְּנוֹתָיו, וּמֵחֲמַת עֲנִיּוּתוֹ הַגְּדוֹלָה לֹא יָכֹל הָיָה לְהַשִּׂיאָם. הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לִידֵי כָּךְ שֶׁהָרַבָּנִית בְּעַצְמָהּ פָּנְתָה אֶל הָרַבִּי: וְאָמְרָה לוֹ: מַדּוּעַ אֵינְךָ מַפְצִיר בִּתְפִלָּתְךָ לִפְנֵי ה' עֲבוּר הֶחָסִיד הַדָּבוּק בְּךָ וְצָרָתוֹ רַבָּה כָּל כָּךְ? עָנָה לָהּ הָרַבִּי: מַה לָךְ כִּי תָלִינִי עָלַי בְּעוֹד שֶׁהֶחָסִיד עַצְמוֹ אֵינוֹ דּוֹאֵג עַל כָּךְ. פָּנוּ אֵלָיו כַּמָּה מֵחֲבֵרָיו הַחֲסִידִים וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: חֲבֵרֵנוּ, אֱמֹר נָא לָנוּ הָאֱמֶת אִם הָיוּ רוֹצִים לְמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבְּךָ, בַּמֶּה הָיִיתָ בּוֹחֵר וּמְבַקֵּשׁ? עָנָה הֶחָסִיד וְאָמַר: הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לִזְכּוֹת לוֹמַר 'בָּרוּךְ שֶׁאָמַר' בְּכַוָּנָה כְּמוֹ הָרַבִּי.