ו - שמז

הָיוּ אוֹמְרִים מֵחוֹבָתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד הַמְקֹרָב לְרַבֵּנוּ לְהִשְׁתַּדֵּל לְמַלְּאוֹת חוֹבָתוֹ שֶׁבְּיוֹם זֶה וְזֶה שֶׁעוֹמֵד בָּהּ וּלְהַשְׁגִּיחַ לִבְלִי לִדְחוֹתוֹ לַיּוֹם הַשֵּׁנִי, כִּי לְמָחֳרָת בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הַלְוַאי וְיִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת חוֹבָתוֹ הַצָּרִיךְ אָז, וְאֵיךְ יִדְחֶה חוֹבָתוֹ שֶׁל יוֹם זֶה לְמָחֳרָת. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת 'זָרִיז וְנִשְׂכָּר', לְהַרְוִיחַ הַטּוֹב שֶׁבְּיוֹם זֶה וּלְמַלְּאוֹתוֹ בְּתַכְלִית שְׁמִירַת הַזְּמַן בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּי אֵין לוֹ לָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא יוֹם זֶה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ, וּלְמָחֳרָת הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי. וּמִי יֹאמַר שֶׁבִּכְלַל יִזְכֶּה לָהּ, וְעוֹד גַּם לַטּוֹב הַגָּנוּז בָּהּ. (וראה המובא בליקו"מ ח"א סימן ערב 'היום אם בקולו תשמעו').