ו - שסט

אָמְרוּ לְעִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁצִּוָּה עָלֶיהָ רַבֵּנוּ כָּל כָּךְ שֶׁדּוֹמֶה עִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת וְחוֹבָתָהּ כְּחוֹבַת רוֹאֶה חֶשְׁבּוֹן בָּעֵסֶק הַגַּשְׁמִי. כִּי זֶה בָּרוּר לְכָל בַּעַל עֵסֶק שֶׁבְּלִי נִהוּל חֶשְׁבּוֹן כָּרָאוּי יָכוֹל לַחֲשֹׁב שֶׁהוּא מַרְוִיחַ רַבּוֹת אַף שֶׁלְּמַעֲשֶׂה בַּחֶשְׁבּוֹן הַסּוֹפִי הוּא מַפְסִיד גָּדוֹל, וְעַל כֵּן מֵחוֹבָתוֹ שֶׁיַּעֲמִיד רוֹאֶה חֶשְׁבּוֹן מֻמְחֶה לְהַשְׁגִּיחַ הֵיטֵב עַל עִסְקוֹ, וְאַף זֶה הָרוֹאֶה חֶשְׁבּוֹן יֵשׁ פְּעָמִים שֶׁרוֹאֶה הֶפְסֵדִים בָּעֵסֶק וְאַף עַל פִּי כֵן מֵבִין נְכוֹחָה שֶׁזֶּה הֶפְסֵד זְמַנִּי וּמֵבִין שֶׁתּוֹךְ זְמַן קָצָר יַרְוִיחַ הַרְבֵּה אִם יִשְׁתַּדֵּל נְכוֹחָה. מַה גַּם שֶׁלְּמַעֲשֶׂה גַּם עַתָּה מַרְוִיחַ הֵיטֵב. אֲבָל כְּמוֹ כֵן הוּא עִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת, וְעַל כֵּן אַף שֶׁכְּשֶׁעוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן רוֹאֶה מַכָּתוֹ וְחֶסְרוֹנוֹתָיו אֲבָל כְּשֶׁיָּבִין כַּמָּה רֶוַח זָכָה מִמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים שֶׁכֵּן עָשָׂה וּמֵהַנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁעֲדַיִן נִמְצָאוֹת בּוֹ, אִם יַשְׁגִּיחַ הֵיטֵב מִכָּאן וּלְהַבָּא יַרְוִיחַ רַבּוֹת עַד שֶׁיִּתְעַשֵּׁר וְיִתְעַלֶּה כָּרָאוּי. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה (אבות ב, א) 'וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב שְׂכַר מִצְוָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ' וְחֶשְׁבּוֹן זֶה נַעֲשֶׂה בְּעֵת הַהִתְבּוֹדְדוּת וְעַל יָדָהּ.