ו - שפה

הָיָה אוֹמֵר לְעִנְיָן זֶה שֶׁעַל פִּי רֹב הָאָדָם נִטְעֶה וְתוֹעֶה לְגַמְרֵי כְּשֶׁרוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ שֶׁמְּשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אוֹתוֹ, וְחוֹשֵׁב שֶׁאָכֵן שֶׁמָּא הַדָּבָר כְּדִבְרֵיהֶם. עַל אַף שֶׁיּוֹדֵעַ וְזוֹכֵר עַוְלוֹתָיו, שֶׁדּוֹמֶה הַדָּבָר לְאֶחָד הַמְסֻבָּל בְּיִסּוּרִים וּכְאֵב מַכָּתוֹ אֲנוּשָׁה עַד שֶׁמִּתְפַּתֵּל בְּיִסּוּרָיו, וּבָאִים וְאוֹמְרִים כַּמָּה בָּרִיא וְחָסוֹן אַתָּה, הֲלֹא אַף לֹא לִצְחוֹק יִהְיֶה לוֹ הַדָּבָר אֶלָּא יַגְבִּירוּ יִסּוּרָיו יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי מִי הַמַּרְגִּישׁ כָּמוֹהוּ אֶת כְּאֵבָיו וְיִסּוּרָיו הָאֲנוּשׁוֹת. וּכְמוֹ כֵן מֵהָרָאוּי הָיָה הַרְגָּשָׁה זוֹ בְּחוֹלָאֵי הַנֶּפֶשׁ הַכּוֹאֲבוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְאַף עַל פִּי כֵן הָאָדָם בְּגֹדֶל קַשְׁיוּת עָרְפּוֹ וְדִמְיוֹנוֹ הַגְּדוֹלָה מְרַמֶּה עַצְמוֹ לַחֲשֹׁב שֶׁמָּא אוּלַי הַדָּבָר כֵּן כְּדִבְרֵיהֶם וְאֵין מַכָּתוֹ הָרוּחָנִית גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ. וְעַל כֵּן לְעִנְיָן זֶה וְכַדּוֹמֶה חִיְּבָנוּ רַבֵּנוּ בַּעֲבוֹדַת הַהִתְבּוֹדְדוּת לְיַשֵּׁב דַּעְתֵּנוּ הֵיטֵב וְלַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נָכוֹן מָה עִמָּנוּ בֶּאֱמֶת וְהֵיכָן אָנוּ שְׁרוּיִים וְעוֹמְדִים בֶּאֱמֶת. שֶׁלֹּא נְרַמֶּה עַצְמֵנוּ כְּלָל כָּאן בְּזֶה הָעוֹלָם הַמַּטְעֶה.